ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/02/1998

הצגת דוח "ילדים בישראל" - המועצה הלאומית לשלום הילד

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 152

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי. כ"א בשבט התשנ"ח (17 בפברואר 1998). שעה 00;10

נכחו;

חברי הוועדה; עמנואל זיסמן - היו"ר

ענת מאור

האשם מחאמיד

שמואל הלפרט

מוזמנים; דן תיכון - יושב ראש הכנסת

יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד

אשר בן-אריה - המועצה לשלום הילד

יפה ציונית - המועצה לשלום הילד

אברהם לוי - מנהל האגף לשירותי חינוך ורווחה

נועה בן אודיס - קצינה במדור נוער, המשרד לביטחון פנים

נירה ברעם - אם וילד. משרד הבריאות

עו"ד שרונה צירין - משרד הבריאות

ברק דוד - ארגון הורים ארצי

נאוה שמואלוב - מועצת תלמידים ונוער ארצית

הדס הר-שמש - נעמ"ת

גילה זיידל - "אופק לילדנו"

אתי כהן - ארגון גני הילדים

אילנה אהרון - ארגון גני הילדים

רבקה ארוטשס - מינוך מיוחד בארגון ההורים

יוסי בר-דוד - תל"ם

אשרת טוקר-מימון - "בזכות"

שמוליק דוד - "משוב"

גילה אלפיה - "משוב"

אלי מנצור - "יתד"

גיורא מנדלר - האגף לחינוך. ההסתדרות הכללית

אילנה ציגלר - מנכ"ל האגודה הישראלית לתכנון משפחה

מנהלת הוועדה; יהודית גידלי

קצרנית; סיגל גורדון

סדר-היום; הצגת דוח "ילדים בישראל" - המועצה לשלום הילד.



הצגת דוח "ילדים בישראל" - המועצה הלאומית לשלום הילד
היו"ר עמנואל זיסמן
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוה את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בנושא דוח "ילדים

בישראל" של המועצה הלאומית לשלום הילד. יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד מוזמן

לעיתים קרובות לישיבות הוועדה, אנחנו שמחים לקבל אותו ואת אנשי המועצה לשלום הילד

בכדי לשמוע אודות הדוח. הדוח לא נוגע רק בעניני חינוך ותרבות, אבל לדעתנו גם ליתר

הנתונים יש קשר בל ינתק לחינוך הילד, עיצובו של הילד והתקדמותו בחברה הישראלית.

יצחק קדמן;

ראשית, אני רוצה לברך על קיומה של הישיבה ולהודות לחבר הכנסת עמנואל זיסמן,

יושב ראש הוועדה, ולחברת הכנסת ענת מאור שהיא יושבת ראש שדולת הח"כים למען הילד

ועל היוזמה לקיים דיון על הדוח השנתי הזה.

אשר בן אריה הוא העורך של השנתון והוא יציג בקצרה את הנתונים, השאלה מה עושים

וכיצד הכנסת יכולה לסייע בענין. אקדים ואומר, שהשנתון הזה יוצא מזה השנה השישית

ברציפות, הוא מפעל ענק שלנו שאין כדוגמתו לא רק בארץ אלא גם ברוב ארצות העולם. יש

מעט מאוד מדינות שמרכזות נתונים על ילדים. חלק מהמדינות אפילו באות הנה ללמוד,

לעשות ניסיון כדי לחקות את השנתון הזה, שהמיוחד שבו, שהילדים הם במרכז. יש אומנם

פרקים על חינוך, על בריאות, בילוי שעות הפנאי, עבריינות, קורבנות, מצוקה ונושאים

מנושאים שונים, אבל המכנה המשותף שהילדים הם במרכז.

העובדה שאנחנו מוציאים כל שנה בסוף דצמבר שנתון כזה נותנת לנו גם אפשרות

לראות את הדברים לא רק בתמונת המצב של אותה שנה אלא גם ברצף של התפתחות. כלומר,

האם אנחנו בהתקדמות או בנסיגה בנושאים שהם שונים, תוך השוואה - מה היה בשנים

קודמות. אנחנו רואים בשנתון הזה כלי עבודה חשוב מאין כמוהו גם לוועדות הכנסת, גם

למעצבי המדיניות במשרדי הממשלה, לארגונים הוולונטרים ולכל מי שעוסק בילדים וילדים

קרובים לליבו מפני שהשנתון הזה נותן להם את האפשרות ללמוד מה מצבנו, מה אנחנו

חייבים לעשות כדי לשפר את מצב הילדים, היכן אנהנו לא עושים מספיק והיכן יש נסיגה.

צודק יושב ראש הוועדה בכך שהוא אומר, שלמרות שהנושא איננו רק חינוך, לחינוך

יש השלכות רבות על פרקים רבים בשנתון. יש לנו פרק שלם בשנתון שעוסק בחינוך אבל גם

פרקים אחרים קשורים בחינוך. למשל אם יש לנו בשנתון נתונים על עליה תלולה במספר

הילדים שנמצאים בכלא, אי אפשר להתעלם מזה שהדבר קשור בחינוך או בנשירה ממערכת

החינוך. לפני מספר שבועות ביקרנו בכלא השרון, מצאנו שם ילדים בכל הגילאים, מעדות

רבות, מכל הדתות והיה מכנה משותף אחד לכולם - כי דיברנו עם רבים מהם - כולם נשרו

מבית ספר בין כיתה ג' לכיתה ו'-ז'. המכנה המשותף הזה קשור ודאי למערכת החינוך.
האשם מחאמיד
מאיזה גיל יש ילדים בכלא?

יצחק קדמן;

בכלא יש ילדים מגיל 14. על פי החוק רק מגיל 18-14 ניתן לשלוח ילדים לכלא.



למעשה, השנתון הוא תמונת מצב של ילדים בישראל. כמו בכל תמונה, יש בו גם אורות

וגם צללים. אנחנו צריכים להכיר גם בדברים החיוביים שיש בשנתון. אם מדינת ישראל

הצליחה להוריד בצורה דרמטית את תמותת התינוקת בישראל ולהגיע למצב שבו אנחנו באחד

המקומות המתקדמים בעולם, צריך לדעת להוקיר תודה ולדעת שזה לא קרה במקרה אלא תוך

השקעה מסיבית בטיפות חלב, בטיפול במשפחה, בהורים, באם, בילד וחשוב שזה יהיה לנגד

עינינו כי מי שמבקש במסגרת התקציב של השנה הקודמת או בתקציב השנה הבאה לפגוע

בטיפות החלב, עליו להבין שלדבר הזה יש השלכות איך תראה אותה תמונה בשנה הבאה

ובשנים הבאות. אנחנו צריכים ללמוד גם מהצלחות ובשנתון יש אותות להצלחות בנושא

ילדים. כמו כן יש עליה במספר הילדים שמצליחים בבגרות. אבל לא פחות צריך ללמוד

מהדברים שבהם אנחנו לא מצליחים ובהם יש נסיגה. לצערי הרב, השנתון מלא בנתונים לא

מעודדים.

השנתון מצביע על תופעה חמורה בעיני, אין לנו יותר ישראל אחת, יש לנו "הרבה

ישראל". לא יהיה נכון לדבר על ילדים בישראל בהכללה. אנחנו מוצאים יותר ויותר

פולריזציה בנושא של ילדים לפי מוצאם, לפי מקום מגוריהם, יש הבדלים גדולים מאוד

בהישגים ובכשלונות של ילדים לפי התפלגות גם של דת, גם של צורת הישוב, של מרכז

ופריפריה והדבר הזה צריך להדאיג אותנו מאוד. א0 בגיל צעיר מתחיל להיות כיתוב בין

ילדים לילדים, זה צריך להטריד אותנו גם כחברה עתידית, איזה חברה אנחנו בונים במאה

הבאה ובאלף הבא.

אני רוצה לומר מילת תודה ליושב ראש הכנסת, שמיד עם צאתו של השנתון בסוף דצמבר

האחרון הואיל לקבל אותנו בטכס מיוחד ובו הוא קיבל את השנתון. הוא ידיד גדול של

הילדים בישראל ואני שמח שהוא נמצא כאן איתנו.

יו"ר הכנסת דן תיכוןף

גבירותי ורבותי, חברי הכנסת, קיבלתי את הדוח בטקס רשמי ועיינתי בשנתון

הסטטיסטי. שאלנו את עצמנו, מדוע ארוע מהסוג הזה לא זכה לכותרת, למילה: פה ושם

עיתון נזקק לנתון כזה או אחר אבל לא הצלחנו לשכנע את 40 העיתונאים שמצויים בכנסת

יומם ולילה וכל מילה שנעשית כאן זוכה לסיקור אבל כשמדובר בנושא הזה, היה קשר

שתיקה משום שזה לא חשוב, הרחק מהתודעה והמודעות. זה בעצם צילומה של ישראל בעוד 20

שנה. זאת אומרת, אם אתה רוצה לדעת איך תראה בשנת 2010 קח את השנתון, עיין בו

וראה מה קורה במדינת ישראל. תמצא שמצד אחד ישנה התקדמות עצומה - ביום ראשון

ביקרתי בקרית מלאכי, מקום שהיה פרובלמטי במשך שנים, ראיתי מה עושים שם בכדי לקדם

את הנוער והתפעלתי - מצד שני, כשאתה מעיין ורואה כמה ילדים מכים, וכמה ילדים

נמצאים למשל בשוק מהנה יהודה, אתה רואה ילדים שנולדו לתוך השוק כדבר מובן מאליו,

רואים כמה ילדים חיים מתחת לקו העוני, כתוב שכל ילד חמישי נמצא מתחת לקו העוני,
תרשה לי לומר
כל ילד רביעי נמצא מתחת לקו העוני. הנושא הזה עושה כותרות רק

במקרים מיוחדים במינם. והרי, כפי שאמרתי, תשקיע בחינוך, וחסכת לך הרבה כסף כחלוף

עשר שנים. אם היה קם שר אוצר אמיץ והיה אומר, אני משקיע יותר בחינוך כדי שבעוד

עשר שנים אלה שיבואו במקומי יחסכו בכל מיני סעיפים, הוא היה עושה את ההשקעה הטובה

ביותר.

השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו ביום כזה, איך מביאים את הנושא הזה

לתודעת הציבור מעבר לאירוע כזה או אחר שמסתיים תוך כמה דקות או תוך כמה שעות. אני

מוכרח לומר, שאני מתקשה לזכות בכותרות. שאלתי את עצמי, מדוע הנושא לא זוכה

לתהודה, וכשזה לא זוכה לתהודה אין תקצוב נכון כי זה לא מטריד, ילדים לא יוצאים

להפגנות כי הם לא באים לכנסת. זו בעצם השאלה שאני מציב לפניך, אדוני היושב ראש,

איך מחדירים את הנושא הזה לתודעת הציבור. השנה היא שנת הילד אבל לא עשינו שום

דבר בתחום הילד. אנחנו מארחים בכנסת כל כך הרבה גופים ומוסדות, לעיתים יש כאן

חמשת אלפים אורחים ביום, אבל את הילדים האלה שנופלים אחורה אנחנו לא רואים אף פעם

בכנסת, אז בואו נעשה משהו יחד למען הילדים הללו. לעוסקים במלאכה, תודה רבה,

תמשיכו לעשות.



ענת מאור;

ראשית, אני רוצה לברך את יושב ראש ועדת החינוך והתרבות, חבר הכנסת עמנואל

זיסמן, על כל פעילותו בתחום החינוך בישראל, קידומו, המאבק עליו, הנחישות וגם

שיתוף הפעולה עם השדולה למען הילד. אני רוצה לברך את המועצה לשלום הילד בראשות

דייר יצחק קדמן,

אני חושבת שנאמר בצדק, שעצם עריכת הדוח זו עשיה ציבורית פוליטית אדירה. זה לא

רק מחקר. ידע הוא כוח ובלי הנתונים אנחנו הרבה יותר חלשים אחר כך בטיעונים,

באמירות ובהשוואות. אני רוצה לברך את חברי הוועדה, חבר הכנסת האשם מחאמיד ואת כל

הארגונים, שבלי השותפות שלכם בשטח, כל עשייתנו היתה קשה יותר ופחות פוריה.

מטרת הדיון היום לקבל את הנתונים ולראות מה אנחנו עושים כדי להעצים את המאבק.

שלוש נקודות בלטו מאוד בתוך הדוח. הראשונה, ממדי העוני של ילדי ישראל. הייתי

אומרת, שאת הנתון עצמו ידענו אבל ההשוואה העולמית המופיעה בדוה בעמוד 305, היא

הקשה ביותר. זאת אומרת, זה שאנחנו בשיא האומלל יהד עם ארצות הברית ב-22% ילדים

ברמת עוני, היא תעודת עניות גדולה מאוד, ולכן המסקנה הראשונה שלי היא, שאנחנו

קודם כל צריכים לנפץ את שביעות הרצון העצמית שאנהנו מדינה נאורה שמשקיעה בילדיה.

אני חושבת שזה היעד העיקרי שלנו. אם חמישית מהילדים לא זוכים לתנאי זינוק שווים,

כל אבירי ההפרטה ואבירי הליברליזם מכל המפלגות והסיעות צריכים לדעת מה המשמעות

לגבי חוסר נקודת מוצא אמיתית ובלי ניתוץ המסיכה החיובית לא נוכל להתקדם.

שנית, נושא הילדים הערביים. אני לא רואה זאת כבעיה של חבר הכנסת האשם

מחאמיד כשם שאני שמחה שהוא שותף לכל הפעילויות בכנסת ובחברה הישראלית בכלל,

כיהודייה בחברה הישראלית, אני לא יכולה לחיות עם הנתונים הללו. למרות מדיניות

ההעדפה בחינוך בשנים האחרונות במגזר הערבי, הפערים הם עדיין כל-כך גדולים, ולדעתי

זו מחוייבות שלנו להמשך העדפה מתקנת מאוד רצינית.

שלישית, הנושא של ילדים עוברי חוק ובמיוחד הנתון שד"ר יצחק קדמן הצביע עליו,

של יותר קטינים אסירים. כל ילד הוא עם שם ופנים והייתי רואה זאת כזווית מאבק

חשובה מאוד על מנת לבלום את הגידול והעלייה בפשע.

יתכן ולא מיקדתי את הדברים העיקריים ויש נוספים, אבל אני הושבת שעצם הגשת

הדוח והפיכתו לשפת מאבק ופעולה משותפים היא המטרה של המפגש הזה ועל כך אני מברכת.

אשר בן-אריה;

לפני שאציג את הנתונים ברצוני לומר כמה משפטים על הדוח עצמו ואמרתי זאת גם

ליושב ראש הכנסת כאשר הגשנו את העותק הראשון. אני חושב שהדוח הזה הוא לא צילומה

של ישראל בעוד עשרים שנה, הוא צילומה של ישראל היום כי פני החברה הישראלית

בנתונים על ילדים מתבטאים כמו שהיא נראית היום. הגישה שאומרת, שצריך להשקיע

בילדים כי הם יהיו אזרחי המחר היא גישה נכונה לכשעצמה אבל היא איננה מספקת אותי.

נקודת המוצא שלנו אומרת, שצריך להשקיע בילדים כי הם ילדים, הם בני אדם. כמו שאדם

מבוגר צריך לחיות טוב, גם ילד צריך לחיות טוב. ילד הוא כמו כל אדם אחר, וכולם

צריכים לחיות חיים טובים והוגנים ככל האפשר.

הייחוד של הדוח, שבניגוד לכל הדוחות האחרים שהופקו ועדיין מופקים בישראל, הקו

המנחה שלו ומי שעומד במרכז הדוח הם הילדים. זה לא המקצוע, הגישה היא דרך הילדים

להגיע לתחומים כמו בריאות וחינוך, ולא דרך החינוך והבריאות להגיע לילדים. זה משנה

את כל פוקוס הנתונים. רוב הנתונים שמדינת ישראל אוספת ומפרסמת, נקודת התצפית או

היחידה שעליה מסתכלים היא המשפחה או המקצוע ולא הילד עצמו.

ענת מאור;

אתה מוכן לתת דוגמה?



אשר בן-אריה;

לדוגמה, משרד הבריאות מפרסם במשך עשרות שנים את מספר הפניות להדרי המיון.

הוא אומר, מענין אותי כמת אנשים השתמשו בשירות של הדר מיון. דוגמה נוספת, רוב

הנתונים על מובטלים הם על משפהות שיש בהן הורה מובטל. העיבוד שמופיע בשנתון הוא

בפריזמה על הילד, זאת אומרת, כמה ילדים היים במשפהות שההורים מובטלים, זה נתון

שונה. זה חוזר בדוגמאות נוספת כמו למשל הוויכוח שמתנהל סביב הנושא של מעונות יום,

האם מעונות היום הם כלי לאפשר לאישה ללכת לעבוד או, האם מעונות היום היא מערכת

חינוכית שאמורה לחנך את הילדים שנמצאים בה, וזו זווית הסתכלות שונה לחלוטין.

הגדולה של הדוח, שהוא לא נוקט עמדה מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. לא ישבה

קבוצה של מומחים והחליטה מראש מה חשוב לדעת על ילדים בישראל. אלא, אנחנו עושים

מאמץ להציג את כל מה שאנחנו יודעים על ילדים בישראל, כדי שזה ישמש את כל מי שאכפת

לו וכל מי שעובד עם ילדים. כל אחד יכול לפתוח את הדוח ולמצוא כאן את מה שמענין

אותו ומה שלדעתו חשוב. בדוח אנחנו לא נוקטים עמדה ואומרים: זה חשוב או זה פחות

חשוב. בכל התחומים אנחנו משתדלים להציג את כל הנתונים הקיימים על ילדים.

כמה שהדוח הזה מקיף, יש עדיין מספר תחומים שאנחנו לא יודעים עליהם מספיק

במדינת ישראל. אתחיל דווקא מהדברים המדאיגים יותר והמחייבים התייחסות. נושא אחד

הוא נושא של היפגעות ילדים מתאונות גם במערכת החינוך וגם מחוץ למערכת החינוך.

בדוח האחרון שיצא, הנתונים מלמדים על כ-170 אלף פניות מדי שנה של ילדים לחדרי

מיון עקב תאונות. רוב הציבור לא יודע, שתאונות דרכים מהוות רק כ-18% מכלל הפניות.

זאת אומרת, ש-82% מהילדים שמגיעים לחדר מיון עקב פציעה, עקב תאונה, זה לא קורה

להם בתאונות דרכים. רוב התאונות האלה נגרמות בבית, בחצר ובמערכת החינוך. הרוב

המכריע של התאונות האלה ניתן למניעה באמצעים פשוטים מאוד. עיני לא צרה בהשקעה

למניעת תאונות הדרכים, אבל כשאנחנו בוחנים, מה מושקע על מנת למנוע זאת-וניתן

למנוע זאת בקלות יחסית -לא מושקע דבר בצורה מסודרת.

גם הטיעון שנטען, שצריך להשקיע יותר בתאונות הדרכים כי הן החמורות ביותר,

כשלוקחים נתון שמופיע בדוח ובודקים מתוך הילדים שאושפזו שמצבם היה מספיק חמור והם

היו צריכים להיות מאושפזים בבית חולים, מביניהם, הילדים שהגיעו עקב תאונות דרכים

מונים 23. זאת אומרת, הרוב המכריע מהילדים שאושפזו עקב תאונות, אושפזו עקב תאונות

בבית ובחצר.

רוב התאונות יכולות להימנע על ידי הסברה כי רובן נגרמות בגלל חוסר מודעות

ובגלל חוסר תשומת לב.

היו"ר עמנואל זיסמן;

זו המסקנה שלך או של הדוח?
אשר-בן אריה
זו מסקנה שלי נוספת על מחקר שחלקו מצוטט כאן, שהמועצה לשלום הילד הזמינה יחד

עם משרד הבריאות.
היו"ר עמנואל זיסמן
אתת רוצה לומר בזה, שהמחנכים, המחנכות, המורים והמורות לא עושים שום דבר

בנושא?



אשר בן-אריה;

אני לא אוהב לומר שלא עושים כלום כי אז יגידו לי בבית ספר מסויים שמורה

מסויים עושה עבודת קודש והילד שלו נפצע. אבל בצורה סיסטמטית, מערכת החינוך איננה

מפעילה בצורה שיטתית איזה שהיא מערכת הסברה לפיתוח המודעות למניעת התאונות האלה,

לא בבית הספר, לא בבית ולא ביוצר. בבית הספר יש קצת יותר כללי זהירות. ילדים רבים

מגיעים לבתי הולים עם כוויות, הלק גדול מחכוויות נגרם כתוצאה ממגע של משקה הם. לא

נעשה מסע ציבורי להסביר ולחנך את ההורים להיזהר מהכנת קפה. זה כרוך רק בהסבר.

ענת מאור;

נכחתי ביום העיון שנעשה בבית הולים שניידר בפתח-תקוה. אני מציעה שלקראת פורים

נקיים מפגש בנושא הזה. אין לי ספק שהרבה מודעות לא רק בבתי ספר, אלא גם להורים,

לשלטון המקומי, לגני הילדים, יועילו רבות.

היו"ר עמנואל זיסמן;

ההתרשמות שלי, שהשנה היא השנה החמורה ביותר בתאונות, לדעתי אפילו קצת מוגזמת.

צריך לבדוק את הנושא. אני יודע שבמערכת החינוך מחנכים או מלמדים את הילדים איך

להמנע מתאונות. אפשר לומר, זה לא מספיק, אבל האשמה חמורה מאוד. גם אני הייתי

מורה, יש לי נכדים ואני לא תלוש מהמציאות. נדמה לי שאתה מאשים האשמה כבדה מאוד

ונבדוק את הענין.

אשר בן-אריה;

אני לא מחפש כותרת, אני יודע שאנשי הבטיחות במשרד החינוך חושבים כמוני.

אני רוצה להציג נתון נוסף שעולה מהשנתון כתופעה רחבת היקף, שעליה כן מדברים,

היא כן זוכה לכותרות וזה הנושא של ילדים בסיכון או התעללות בילדים. יש כאן בעיה

שאנחנו לא יודעים מספיק את היקף התופעה. אנחנו מדברים על 20 אלף מקרים מדווחים כל

שנה. אפשר להתווכח מה ההשלכה של כל מקרה מדווה, האם הוא מחביא מאחוריו שני מקרים,

שלושה או עשרה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

דנו בנושא הזה ואני מסכים עם החומרה של המעשה. קרה דבר במדינת ישראל בתקופה

האחרונה. הרצון להחביא את הדברים (לפתור אותם בכל מיני מסגרות, זו כבר לא תופעה

רק אצל החרדים, התופעה גם בקיבוצים, בשכונות עירוניות וכוי. מבלי להפחית מחומרת

הענין, בדקתם האם האחוז גדל גם כתוצאה מלחץ שמפעילים גורמים שונים, האם זה גורם

לכך שהמודעות אהרת?

אשר בן-אריה;

לא אמרתי שהתופעה היום חמורה יותר מהעבר. כששואלים אותי, האם העלייה במספר

הדיווחים היא תוצאה מהתגברות התופעה, התשובה שלי היא, לא בהכרה. היום אנחנו

יודעים על עשרות אלפי ילדים וזו תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. אני מניח, שחלק גדול

מהעלייה בדיווחים היא כתוצאה מהמודעות ולא בגלל שזה קורה יותר ממה שקרה בעבר.

הנושא השלישי שבוודאות יש עלייה, עלייה מדאיגה מאוד, היא בתחום העבריינות,

במיוהד בתחום העבריינות האלימה. אני יודע שהמשטרה מסכימה איתי. אני לא מאשים את

המשטרה, הם לא אחראים על העבריינות. היום אנחנו מוצאים ילדים מואשמים ונשפטים

בעבירות או בסעיפי עבריינות אלימה מסוגים מסויימים שלא היו מוכרים לפני חמש-שש

שנים והיום זה קיים ואי אפשר להתעלם מזה. אנחנו רואים במיוחד התגברות של

העבריינות האלימה בכל ההיבטים במיוחד במערכת ההינוך. זו תופעה שהקצה שלה מתבטא

בסופו של דבר בעלייה במספר האסירים. התופעה של קטינים רוצחים גם לא היתה מוכרת עד

לפני חמש-שש שנים, אני לא אומר שהיא תופעה נפוצה כמו בארצות הברית אבל אנחנו

שומעים על זה וזה כבר לא כל כך נדיר כמו קודם.



אני רוצה לומר כמה מילים על נושא שחסר בדוה והוא נושא הרגלי הפנאי של הילדים

ופעילות הילדים בשעות אחר-הצהריים. אי אפשר בחברה מודרנית של היום לומר שהנושא לא

חשוב. ילדים משתתפים בפעילויות לא פהות מאשר במערכת החינוך הפורמלית. יש על זה

פרק בדוח אבל פרק חלש, אנחנו לא יודעים על זה מספיק טוב. אנחנו לא יודעים מספיק

על פעילות הפנאי של ילדים וכל מה שאנהנו יודעים על הרגלי צפיה, חשיפה לאמצעי

תקשורת, השתתפות בפעילות פנאי, הם ממקורות מידע מקוטעים שעוסקים בהיבט מסויים.

לצערי, רוב הסקרים שנעשים לא כוללים את האוכלוסיה הערבית. אם כבר יודעים אז

יודעים קצת על חלקים באוכלוסיה היהודית.

בעיה נוספת שיש לנו היא בנתונים על שיעורי למידה בגני ילדים באוכלוסיה

הערבית. טענת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שאוספת את הנתונים היא, שהמדגם שם לא

מספיק גדול והם לא מפרסמים את הנתונים. אנחנו יודעים ששיעורי הלמידה באוכלוסיה

הערבית בגילאים צעירים, גילאי שנתיים-שלוש-ארבע, הם נמוכים יותר מאשר באוכלוסיה

היהודית. אנחנו לא יכולים לבוא עם נתונים מדויקים. כבר שנים גם משרד החינוך וגם

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמים השערות, אבל זה לא נתון מדוייק. אני הושב,

שראוי להרחיב את הסקר.

אני רוצה לסיים בכמה מילים טובות שחייבים לומר כתוצאה מאיסוף הנתונים. ראשית,

אנחנו רואים שיפור מתמיד באחוז הזכאים לבגרות. יותר ילדים בישראל מצליחים לסיים

ולהגיע לתעודת הבגרות.

ענת מאור;

אבל הפער בין המגזר היהודי והערבי נשמר.
אשר בן-אריה
הפער נשמר, הגידול בשניהם. גם בתמותת תינוקות, שיש שיפור משמעותי, השיפור הוא

גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי, הפער עוד לא נסגר, הוא נשאר תמיד כפול למרות

שהשיפור בשניהם אבל צריך לומר שיש שיפור.

דוגמה רלבנטית למה שקורה בכנסת היום, היתה ירידה משמעותית מאוד לראשונה מזה

הרבה שנים בתחולת העוני בקרב ילדים במגזר הערבי, ירידה מ-40% ל-30%, זה עדיין

הרבה. אחוז הילדים הערביים שחיים מתחת לקו העוני מכלל הילדים הערביים ירד ב-1996

בצורה משמעותית, מ-40% ל-30% . זה עדיין הרבה יותר מאשר במגזר היהודי, אבל יש כאן

ירידה. ההסבר היחיד לירידה הוא העובדה שקצבאות יוצאי צבא הוחלו על האוכלוסיה

הערבית ולזה מסכימים כל המומחים. זה כל כך רלבנטי כי זו הוכחה שכשאתה הופך

שירותים לאוניברסליים ואתה מבטל מבחנים של סלקטיביות גם אם על פי הכנסה או על פי

כל קריטריון אחר, זו הדרך הטובה ביותר לשפר את המצב גם של האוכלוסיות שנמצאות

במצוקה. אנחנו רואים כאן הוכחה, עשרה אחוז ירידה בתחולת העוני, לא היינו מצליחים

להשיג זאת בשום דרך אהרת. זה עדיין לא מספיק וצריך להוריד עוד, אבל זו ירידה

משמעותית.

לפני כחודש מומחה מגרמניה הציג נתונים מעניינים, הוא הציג את תחולת העוני

במזרה גרמניה ובמערב גרמניה לפני האיהוד ואחרי, האיחוד. התוצאה של האיחוד והמעבר

למשק קפיטליסטי טהור עם שירותים מופרטים, שילשה את תחולת העוני במזרח גרמניה.

במזרה גרמניה לפני זה היתה תחולת עוני של 7%-8% והיום היא מגיעה ל-20%. זאת

אומרת, שהסיסמאות של הפרטה וסלקטיביות הן סיסמאות יפות, לעיתים הן גם מתאימות, אך

לרוב כשמדובר על שירותים חברתיים, התוצאה היחידה של שימוש במושגים האלה היא נזק

לשירותים ונזק לאוכלוסיה שצריכה לקבל אותה.

צריך להתייחס בחיוב לירידה המתמשכת בתמותת תינוקות. בנושא הזה אנחנו מתקרבים

לרמות הגבוהות ביותר בעולם.
האשם מחאמיד
אני רואה בחומרה את העובדה שנציג משרד ההינוך לא הופיע, זה אומר דרשני ואנהנו

מרגישים יתומים. הוועדה חייבת לגנות את העובדה שמשרד החינוך לא שלח לישיבה נציג,

אין לכך שום הצדקה.

אדוני היושב ראש, עוני שווה עזיבה, אלימות, עבריינות, נשירה, סמים, אסירים

בבתי כלא, ילדים בבתי כלא, ערבים וכדומה. כל הדברים הללו חם תוצאה של עוני. אני

מאמין שהעתיד שלי ושל הבן שלי לא מתחילים מהיום, הם מתחילים עוד מהגיל הרך.

אני מברך את ד"ר יצחק קדמן, את אשר בן-אריה ואת יפה ציונית על העשייה, אבל אם

אין שיוויון בגיל הרך, אין אפשרות להתקדמות. אני שואל, איזה חברה אנחנו רוצים

ליצור בעתיד? מה עושים אותם הילדים שלא עובדים ולא לומדים? מה מצפים מהם? בוודאי

שהם יגיעו לעבריינות, כאן מתחילה הבעיה. לילדים אין מה לעשות בשעות הפנאי. תבקרו

בטייבה, באום אל-פחם, תראו מה הילדים עושים שם, או שמתעסקים בסמים, או עבריינות,

או יושבים ברחוב ומתנכלים לעוברים ושווים. הייתי רוצה לשמוע, כמה אולמי ספורט יש

במגזר הערבי ואיך תקציבו של מנכ"ל מפעל הפיס יכול היה לשפר כמה כפרים ערביים.

אחר-כך שואלים מדוע יש הקצנה באוכלוסיה הערבית, מדוע הולכים לשורות התנועה

האיסלמית? כי התנועה האיסלמית מעניקה להם. שלא יבואו שאלות בעתיד, מדוע מקצינים.

בענין קשר השתיקה, הייתי מצפה שיחיו הרבה עיתונאים לסקר את הנושא. אם נושא הישיבה

היה בענין סדאם חוסיין או בענין מסכות, כל העיתונאים היו מופיעים כאן.

שמואל דוד;

ראשית, אנחנו מבקשים לברך את המועצה לשלום הילד ואת יושב ראש הוועדה על כינוס

הישיבה.

הנתונים שבדוח מציגים חזנחה בכל הנוגע לקידום החינוך בגיל הרך. אשר בן-אריה

רמז על כך בדבריו. על שולחן הוועדה מונחות שלוש הצעות חוק חינוך חובה חינם בגיל

הרך של חברי כנסת שונים, שעברו במליאה בקריאה טרומית, ואנחנו קוראים לוועדה לדון

בהקדם בנושא הזה ולהכין את החוק להמשך תהליך החקיקה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת

ז יסמן, שמשקיע רבות בנושא ולחברת הכנסת ענת מאור, שהיא בין המציעות.

שנית, לגבי הנתונים, אין לנו נתונים מפורטים על מה שמתרחש בגנים במדינת ישראל

בגילאים הרלבנטים. אין לנו אפשרות לברר מה חלקן של אוכלוסיות שונות בתוך הקטגוריה

של ילדים. למשל, אין לנו מושג, כמה מהילדים האלה ברמה סוציואקונומית גבוהה וכמה

ברמה סוציאקונומית נמוכה. יש לנו התרשמויות מאוכלוסיות שונות. אנחנו יודעים שבכל

הנוגע לאוכלוסיה האתיופית, יש נתונים קשים. אנחנו קוראים לוועדה לפנות אל משרד

החינוך ולתבוע עריכה של סקר מסודר בנושאים האלה. לא יתכן שללשכה המרכזית

לסטטיסטיקה לא יהיו נתונים על 30% מקרב האוכלוסיה. אנחנו מדברים על העדר נתונים

וזה תירוץ שהוא בלתי קביל לחלוטין, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמסתמכת לצורך הענין

על מדגמים, נטען כי בתוך המדגם אין מספיק ילדים ערביים כדי לייצג את הפילוח בין

אלה שהולכים לגן ואלה שאינם הולכים לגן. זה נראה תירוץ קלוש.

ענת מאור;

בתוך האוכלוסיה היהודית יש פילוח אם זו דווקא אוכלוסיה חזקה או חלשה?



שמואל דוד;

בקרב האוכלוסיה היהודית יש למשרד החינוך יותר נתונים. דבר זה מעיד על מבוכה.

מדובר בעשרות אלפי ילדים שאין עליהם נתונים. אנחנו תובעים את הבאת הנתונים. לא

יתכן שמשרד החינוך יציג נתונים שאינם מסתמכים על בדיקה ממשית בנושא זה. אני אומר

יותר מזה, ניצב לפני דוח של מערכת החינוך, שנמסר לוועדת הכספים לצורך דיוני

התקציב. בעמוד הראשון של הדוח הזה יש תחזית תלמידים שמתייחסת למגזרים השונים. בכל

הנוגע לחינוך העברי, מתייחסים לגילאי 5-2. בקרב החינוך הערבי, מתייחסים לגיל 5

בלבד. כאילו שגילאי 4-3 לא חלק מהענין.

אנחנו רואים בעיתונות בימים אלה דברים קשים. פורסם שבשבט אבו-גווידר סמוך

לערד, משרד הפנים מונע הקמה של גן למרות שעמותה מקומית גייסה 18 אלף דולר תקציב

לענין, גייסה תמיכה של רשות החינוך במגזר הבדואי. כל זה לא עזר כדי שייתקים במקום

הזה גן ילדים. במקרים מסויימים שידועים לנו, משרד הפנים מתנגד למבנים קיימים שהם

-לפעמים בקתות ואפילו מבנים שלא ראויים לשם טרומים, ומשרד הפנים אומר, נהרוס את

המבנה, הוא מבנה בלתי חוקי, יושב במבנה בלתי מוכר ולא ניתן לאותם ילדים הינוך

ראוי ובנושא הזה אנחנו מבקשים מהוועדה לקרוא למשרד הפנים ולמשרד החינוך לעשות

מאמץ, שגם אם יש ישובים בלתי מוכרים, שלא יהיו ילדים בלתי מוכרים. כולנו מכירים

את המושג הזה ילדים בלתי מוכרים יותר מהקשר אחד. אנחנו קוראים לוועדה בהקשר הזה

לפנות ולבקש שינוי.

לנושא חוק חינוך חינם בגיל הרך. אנחנו רוצים להתייחס לחוק הזה בהקשר

הירושלמי. בימים אלה פועלת ועדה שהמטרה שלה היא חיזוק ירושלים בראשות מנכ"ל משרד

ראש הממשלה. אנחנו קוראים לוועדה הזאת להחיל את חוק חינוך חינם בגיל הרך, בגילאי

הטרום חובה על תושבי ירושלים. ירושלים היא העיר העניה בין הערים הגדולות בארץ.

שיעורי העוני בה עלו גם בשנה האחרונה כשבאופן ארצי שיעורי העוני ירדו. ירושלים

היא עיר עם אנשים צעירים בשיעור הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות. אנחנו חושבים

שזו תהיה מתנה גדולה לירושלים על כל המגזרים שלה אם החינוך בירושלים בגיל הרך

יהיה חינם, זה יחזק את ירושלים ויחזק את התושבים של ירושלים ויתן לה תקווה. אנחנו

שמחים שגם היושב ראש נרתם לנושא הזה. תודה.

הדס הר-שמש;

במגזר הערבי כמעט ולא קיימים מעונות של נעמ"ת. קיימות מעט מאוד כיתות גן.

אנחנו מדברים על הגיל הרך, אבל אם מדברים על קבוצות סיכון ועוני, צריך לדבר על

גיל מתחת לטרום טרום חובה כי ככל שנותנים את ההזדמנות מגיל 0 פלוס, אנחנו נותנים

נתוני פתיחה טובים יותר. ברור שכמעט ולא קיימים במגזר הערבי מוסדות חינוך דוגמת

מעונות נעמ"ת או ויצ"ו או כל ארגון אחר. יש קריטריונים להתקבל למעון. אחוז הנשים

המועסקות במגזר הערבי נמוך מאוד ולכן הן לא זכאיות לשירותים האלה אלא אם הם ישלמו

את מלוא הסכום וזה מסתכם בממוצע ב-1,500 ש"ח. ובמשפחה בת 7 ילדים, זה בלתי אפשרי.

כשהאישה לא עובדת, אי אפשר לשלם זאת. גם כשהאישה עובדת, לרוב קשה לשלם זאת.

אנחנו מתחילים את הפער מגיל 0, וצריכה להשתנות כל תפישת העולם של המערכת הזו כדי

שיהיה כדאי לפתוח מוסדות חינוך מעין אלה במגזר הערבי. כמו שש"ס פותחת גנים

לציבור הדתי, כך גם התנועה האיסלמית פותחת גנים בכפרים הערביים. הם נותנים את

שירות האכסניה לילדים תמורת הסכום הסמלי, אבל הם לא פותרים את בעיית הפערים

התרבותיים. הם נותנים שירותי שמרטפות. השאלה היא, האם זה מה שהמדינה רוצה,

שיינתנו שירותי שמרטפות לילדים או שיינתן חינוך.

מפריע לי מאוד הנושא של ילדים שגדלים לדור שלישי של מובטלים. אנחנו מדברים

היום על דור שלישי של מובטלים כרוניים בעיירות פיתוח או במגזר הערבי. במגזר הערבי

האבטלה נראית אחרת כאשר מפלחים אותה בין נשים לגברים. נשים הן לא מובטלות רק

הגברים מובטלים. אבל זה לא נכון בהכרה אם היו מקורות תעסוקה במגזר הערבי, ראו את

בעיית הטכסטיל בצפון שדרוזיות או ערביות מפוטרות. אותם ילדים גדלים בתוך בית

שהאבא והסבא או הסבתא היו מובטלים, וזה מה שהם רואים. אם המדיניות החברתית של

הממשלה, של הכנסת, לא תשתנה, אנחנו מנציחים את אותם הדברים. אחוזי הבגרויות יהיו

נמוכים יותר. כשהורה מובטל, אין מה לתת. לומר שהחינוך הוא בראש סדר עדיפויותיו?

לא בהכרח, הוא דואג ללחם לילדיו וזה הקיום שלו.



יש את חוק חינוך חובה חינם אבל יש גם את חוק ההסדרים והוא עולה על כל החוקים

במדינת ישראל. יש דמוקרטיה, אבל חוק ההסדרים מעל לכל. עד שלא תהיה מלחמה שנושאי

חינוך ובריאות לא יכולים להכנס לחוק ההסדרים, נמשיך עם המצב הזה ונגיע כל שנה

ונספר שוב על חוק חינוך חובה חינם שעבר לטובת חוק ההסדרים.

יש לי בקשה, שתעשו את המלחמה עבורנו, שחוק ההסדרים לא יכלול שני נושאים.

רבקה ארוטשס;

הנושא של תקשורת הפך לבידור זול והפסיק מזמן להיות צינור להעברת מידע. זה

נושא שכולנו צריכים לתת עליו את הדעת.

לגבי תאונות, הנתון שהצגתם כאן הינו אחוז נמוך מאוד של ילדים שנפגעים בתאונות

דרכים ואחוז גבוה של תאונות אחרות. ישנן קבוצות אוכלוסיה כמו ילדים עם הפרעת קשב

והתנהגות, או הפרעות התנהגותיות אחרות, והם נמצאים בקבוצות סיכון לתאונות בגלל

שהקושי שלהם הוא בעיכוב התגובה. הם מגיבים בלי תהליך עיבוד של קבלת החלטה ולכן

הם מועדים לתאונות. האם יש נתון על חלקם של הילדים האלה בתוך הנתונים שאתם

מדברים עליהם כאותם ילדים שפונים לחדרי מיון?

אשר בן-אריה;

אין.

רבקה ארוטשס;

לגבי ילדים בסיכון. אנחנו מדברים על סיכון סביבתי ועל סיכון ביולוגי. הסיכון

הסביבתי הוא חיצוני והסיכון הביולוגי הוא סיכון פנימי. הסיכון הביולוגי מחייב

התייחסות יסודית מאוד גם של נתונים ובנוסף, למה זה קורה ומה אנחנו עושים.

הנושא של עבריינות. מעבר להפרעת העבריינות, ילדים מידרדרים למצב של עבריינות.

הנתונים המחקריים הכלל עולמיים, כשליש מהילדים עם H.D.A.Dנמצאים בסיכון להדרדרות

לסמים, להתמכרויות, לאשפוזים פסיכיאטריים וכמובן לעבריינות. שליש יתפקדו ברמה

המעולה. ההבדל בין השליש התחתון לשליש העליון, זה מה אנחנו כחברה עושים כדי

לשנות. אנחנו חיים בחברה שיש בה שאיפה להישגיות, למצויינות, לתחרותיות. אנחנו

חיים בחברה שמתעלמת מהעובדה שהצורך הראשוני של כל אדם לכל התנהגות, להשיג את

הצרכים הבסיסיים של הישגיות, קיומיות, אהבה, שייכות והישרדות. ילדים שלא מצליחים

להשיג זאת כיוון שהם לא מצליחים לעמוד בלחצים מסיבות רבות, ידרדרו למצב של שייכות

למקום ששם לא שופטים אותם. במילים אחרות, אנחנו צריכים לתת דין וחשבון לעצמנו

קודם, למח הדברים נגרמים, מאיפה הם נגרמים ורק אחר-כך לומר מה אנחנו עושים.

אנחנו לא יכולים לשנות דבר שאנחנו לא מכירים.

גיורא מנדלר;

ראשית, אני מברך על הדוח. אחד הדברים שלא ראינו הוא הנושא של הילד החריג

בחברה. לא ראינו בדוח כמה אחוזי ילדים מגיעים לוועדות השמה ומה הפעולות שנעשות.

עד כמה שידוע לי, כל אחד מתוך שישה-שבעה ילדים מגיעים לוועדות השמה. כמה ילדים

לומדים בחינוך המיוחד?

אשר בן-אריה;

כנראה שלא קראת את הדוח. יש פרק שלם על ילדים עם צרכים מיוחדים, כמה ילדים

בחינוך המיוחד לפי גילאים, לפי כיתות. זה מופיע בפרק 7 בשנתון. נכון שאין נתון על

ועדות השמה, יש נתון כמה ילדים נמצאים בחינוך המיוחד.



רבקה ארוטשס;

אין חוק חינוך מיוחד לשנת 1998 וטיוטת העל שהוגשה לוועדה נידונה פעמים רבות

בענין היישום. הנתונים הפוכים לתוכניות שהוצגו.

אשר בן-אריה;

אני לא טוען שהמצב בתחום ההינוך המיוהד בסדר, אבל בעיקרון השנתון לא עוסק

בשירותים, אלא עוסק בילדים. זה לא ספר חוקים. לא מופיעים כאן החוקים ומה קיים.

הנתונים הקיימים על החינוך המיוהד בדרך כלל מופיעים כאן. אני מוכן לומר קטגורית,

אין היום אדם אהד במדינת ישראל, היושב ראש יאמר שזו האשמה גורפת ואני מוכן לעמוד

מאחוריה, אבל אין אדם במדינת ישראל עם צרכים מיוחדים חיים במדינה. אין קשר בין

קצבת ילד נכה לבין מי שלומד בהינוך המיוהד. כל זה מופיע וכתוב בדוח, במבוא של

פרק 7.

רבקה ארוטשס;

הגישה במשרד החינוך, שכל זמן שאין נתון, אין בעיה ולכן אין התמודדות. זו

נקודה שצריכה לבוא על פתרונה.

אילנה אהרון;

בארגון שלנו קיימים כאלף גנים פרטיים שנותנים שירות לקהילה ובעצם ממלאים

פונקציות שחסרות במשרד החינוך וברשויות המקומיות. שירות לגילאי 3-0 מבחינת החוק,

הגיל הזה עדיין פרוץ. הארגון שלנו הוא ארגון וולנטרי, שבעצם באופן עצמאי, מתוך

יוזמה של גננות שהוכשרו לטפל בילדים בגיל הרך, שכרו מבנים במבנה מגורים לצורך

הפעלת מסגרת חינוכית. כדי לבוא ולעזור לארגון שלנו, אנחנו מבקשות להסתכל על כל

הנושא הביורוקרטי שאנחנו חשופות לו מדי יום. נוצר תקדים - אנחנו מודים לכל חברי

הכנסת שתמכו בענין - בנושא של ביטול חוק מס שבח, אשר הכיר בצורך שגני ילדים יהיו

בבית מגורים. אנחנו מבקשים מאוד, לא להעמיס ביתר הדברים כגון הבקשה של אישור

לשימוש הורג, מה שגורם לאוכלוסיית הגננות שלנו להישחק, להשבר ולסגור את הגנים

שלהם מפאת התהליך הארוך, היקר והמייגע בכל הנושאים שקשורים עם משרד האוצר ועם

הרשות.

חשוב לציין, שכל הגנים שלנו, בעיקר גנים מגילאי שנתיים, נכנסו תחת כנפי

הפיקוח הפדגוגי המקצועי של משרד החינוך, מתוך הרצון שלנו. אנחנו כל הזמן יוזמות

ופונות למוסדות בממשלה ודורשים להכיר בנו. פנינו למשרד ההינוך, מסרנו את כל רשימת

הגנים שלנו הפזורים בכל רחבי הארץ וביקשנו להכנס תחת כנפי הפיקוח של משרד החינוך.

אכן נעננו בחיוב ואנחנו נמצאים בתהליך של כניסה לפיקוח, שעדיין לא קיבל תוקף רשמי

אבל יש שיתוף פעולה פורה ומוצלח בינינו לבין משרד החינוך. הבעיה שלנו כיום, לאור

התופעה ההברתית לפיה שני בני הזוג יוצאים לעבוד מחוץ לבית ובכך נוצר מספר גדול של

גני ילדים פרטיים אשר קולטים את הילדים להורים העובדים. תוכניות המתאר הקיימות

כיום לא צפו את השינויים בדפוסי החיים ואין כיום פתרונות ממלכתיים לבעיית המחסור

בגני הילדים בגיל הרך. לכן, אנחנו התשובה לכך עד היום, כאלף גנים פרטיים. הגנים

שלנו, מעצם טיבם, חייבים להיות ממוקמים בלב אזורי מגורים בשל הצורך להיות קרובים

לאזור המגורים של הילדים וכן הצורך בגינת משחקים לילדים. מה הבעיה? הבעיה היום,

שמפעילי גן ילדים פרטי הרוצים להפעיל גן ילדים בבית מגוריהם ולפעול במסגרת החוק,

חייבים כתנאי מקדמי להפעלתו להגיש לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בקשה לשימוש חורג

ביחס לבית שבו ממוקם הגן, אשר תשנה את שימושו ממגורים לגן ילדים. יודגש, כי

מוסדות התכנון, ועדה מקומית, ועדה מהוזית, אינם שוקלים שיקולים של הכשרת עובדים,

תוכניות לימודים או כל שיקול חינוכי אחר אלא רק שיקולים תכנוני ים גרידא, קרי,

אישור לשימוש חורג. אני חושבת שזה לא מועיל לפיקוה על גן ילדים ולא מבטיח את

איכות החינוך שיקבלו הלומדים בו. כל ההליך הזה של בקשה לשימוש חורג כרוך בהוצאות

רבות כגון פרסום בעיתונים, תשלום לעורך דין, אדריכל וגם תשלום היטל השבהה. כל

התהליך הזה הינו ארוך ומסורבל.



כל נושא הגשת הבקשה, הגשת התנגדויות, דיון בוועדות מקומיות, ערעור לוועדת

משנה - יש כמובן התנגדויות של שכנים שלעיתים לא מודעים לכך שנזקקים לאישור שלהם

והם מגישים התנגדות - כל אלה גורמים לסגירת הגנים שלנו וחשוב שתראו בנו גנים

שמשלימים את הפונקציות החסרות למשרד החינוך ולרשות המקומית. אנא עזרו לנו בכל

הנדרש בנושא זה. תודה.

אילנה ציגלר;

אני רוצה להוסיף נתון שמתקשר לדוח. ישנה בישראל ירידה במספר ההפלות היזומות

בקרב צעירים. אני חושבת שזה אחד הנתונים החשובים שמבדילים אותנו ממדינות תרבותיות

אחרות, שבהם ישנה עליה עצומה במספר המקרים של נערות היולדות ילדים שלא במסגרת

הנישואין. אני לא מדברת על התופעה הכללית של לידות מחוץ לנישואין במסגרת

נורמטיבית. אני מדברת על נערות צעירות קטינות, שהנושא בוודאי מרכזי בכל ארץ אחרת

בעולם. בארצות הברית זו אחת הבעיות העיקריות שמדברים עליה.

כאשר נעשית באופן שיטתית פעילות חינוכית ופעילות מכוונת להתגבר על הבעיה, זה

נושא פרי. אחת הסיבות שנטשתי קריירה באוניברסיטה לטובת האגודה הישראלית לתכנון

משפחה זה מתוך הניסיון המשולב שראיתי בעבודה בשטח. כאשר מציבים יעד בתחום חינוכי

ופועלים להשגתו והוא מוגדר, הדבר ניתן. צריך להתרחב ולהגיע גם אל מרכזי היעוץ, גם

אל המערכת החינוכית שנקראת חינוך מיני או חינוך לחיי משפחה, אל החינוך הלא

פורמלי, זה יכול לחסן את חחברה. האגודה שלנו מפעילה מרכזי יעוץ לצעירים בכל הארץ.

האוכלוסיות בסיכון גבוה שהם עולי ברית המועצות ועולי אתיופיה, שם יש לנו הצלחה

בעניני הפלות, והסיכון הבריאותו שהיה כרוך בזה נמצא בירידה. יש להרחיב את הפעילות

לעבר כל קבוצות הסיכון.

אני רוצה להלוק עמכם ניסיון של חמש שנים שעבדתי עם אנלפאביתים במסגרת פרוייקט

נערי רפול, והמנדט היה חינוך לחיי משפחה. למדתי מהם על דימוי עצמי חלש, נמוך,

וצריך להבין ממה הוא נובע על ידי הבנה עמוקה ורצינית. לא לימדתי אותם חשבון ולא

אנגלית, אבל חינכתי אותם לכבוד לבני אדם ולזכות ביכולת לאהוב ולהיות נאהב, שזה

הדבר ששווה לכל נפש. אני למדתי מהם ולא הם ממני. למדתי מהם, שכשמקיימים יחסי מין

זח בשל הסיבות לחסל חשבונות עם מישהו אחר.
אברחם לוי
לא קיבלתי את הדוח ולכן לא קראתי אותו.

אשר בן-אריה;

לדוח הזה יש ועדה מייעצת אשר חבר בה נציג בכיר של משרד החינוך. הדוח לא נכתב

כנגד משרד החינוך ולא כנגד משרד ממשלתי אחר. יצחק כהן, ראש המינהל הפדגוגי, הוא

נציג משרד החינוך והוא מונה על ידי המנכ"ל להיות נציגו בוועדה המייעצת. זח לא דוח

ביקורתי. למעשה זה לא דוח אלא שנתון סטטיסטי שמציג נתונים על ילדים. המטרה שלו

לצייר את תמונת המצב לגבי ילדים בישראל גם במערכת החינוך וגם מחוץ למערכת החינוך.

צר לי שחלק מהארגונים שדיברו כאן, במקום להתייחס למצב הילדים בישראל התייחסו

לארגון שממנו הם באים. השנתון לא מדבר על הפעילות של המועצה הלאומית לשלום הילד

אלא הוא מנסה להציג את מצב הילדים בישראל. קיוויתי שתהיה יותר התיחסות למצב

הילדים ולמשמעויות מה צריך לעשות כדי לשפר את מצב הילדים.

מהשנתון מצטיירת תמונה שיש בעיה בתחום החינוך בגיל הרך במגזר מסויים. לא אכפת

לי כהוא זה אם הילדים ילכו למעון של נעמ"ת, ויצ"ו, גן פרטי או גן אחר. אכפת לי,

שכל הילדים בישראל מגיל שנתיים או שלוש יוכלו לקבל שירותי חינוך טובים.

לא ציינתי את כל הכשלים שיש לנו ויש. הכשלים הם אינם כשלים של טעות מכוונת

אלא של חוסר מידע. המועצה הלאומית לשלום הילד איננה יכולה לבוא במקום איסוף המידע

על ידי רשויות שמוסמכות על פי חוק וצריכות לאסוף אותו. אין הגדרה מה הם צרכים

מיוחדים. איסוף הנתונים הוא החלק הקל, אבל צריך להגדיר מה זה ילד עם צרכים

מיוחדים.



ענת מאור;

יצא חוזר של המנהל הכללי, אי אפשר לומר שלא עסקו בכך.

אשר בו-אריה;

מנקודת הראות שלנו, אני רוצה שמי שעוסק בילדים ידע מה זה ילדים עם צרכים

מיוחדים ושתהיה הגדרה. משרד החינוך לא מגדיר ילד עם צרכים מיוחדים, הוא מגדיר ילד

שזכאי לחינוך מיוחד. מבחינתו הוא צודק, זה מה שמענין אותו. אותי מענין הילד עם

הצרכים המיוחדים בהיבט הרב תחומי שלו.

השנתון הזה הוא השישי במספר, אנחנו כבר עובדים על השנתון השביעי. אנחנו

עובדים עליו בכוחות מצומצמים על סמך מה שאנחנו יודעים ועל סמך סיועם של חברי

הוועדה המייעצת, של אנשי האקדמיה ושל נציגים של כל המשרדים. אני מסיים בקריאה לכל

מי שעוסק בילדים ונמצא כאן מסביב לשולחן, שאם יש משהו שלא מופיע בשנתון, אם יש

לכם רעיון היכן להשיג נתונים נוספים שלא נמצאים כאן, בכל לשון של בקשה נא לכתוב

או להתקשר למועצה לשלום הילד, נשמח להחיל בשנתון הבא את כל הנתונים שקיימים ולא

נכללו בשנתון הזה.

נירה בר-עם;

הייתי רוצה לברך על השנתון שנותן לנו מיפוי של נתונים על מנת להתחיל חשיבה

בכלל לגבי מה שקורה לילדי ישראל כדי שלא נהיה באותו מצב בעוד כמה שנים. רציתי

לציין שאנחנו לוקחים לתשומת ליבנו כל מה שמופיע בשנתון. למשל, נושא תאונות אצל

ילדים, אני לא מדברת על תאונות רק לגבי ילדים שמגיעים לחדר מיון כי אנחנו יודעים

שילדים מגיעים גם למרפאות ולפעמים ילדים לא מגיעים לשום מקום עקב תאונות ואכן

המספר מאוד גדול. התחלנו בפעילות לנושא של תוכנית הסברה הן לנשים הרות והן

לאימהות עם ילדים קטנים. כמו כן, מאחר ואנחנו פזורים בכל הארץ, אנחנו מנסים לאסוף

נתונים לגבי ילדים בסיכון, להתפתחות, לגדילה כדי שתהיה לנו תמונה על הצרכים של

הילדים ולאור זאת ניתן לכל מי שמעונין את הנתונים כדי שייבנו תוכניות בהתאם

לצרכים שעולים.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

הוועדה מביעה הערכה למועצה לשלום הילד על פעילותה ובמיוחד על הדוחות הללו.

אנחנו חושבים שהדוחות האלה חשובים מאוד, אני מניח שגם הדוח השביעי. גם אם הם לא

כוללים את הכל, בכל דוח יש כדי להצביע גם על התקדמות והישגים וגם למקד את תשומת

הלב לגבי פיגור. למדינת ישראל יש הישגים גדולים מאוד בשנת החמישים. זאת המדינה

היחידה בעולם שקלטה כל כך הרבה עולים במשך הזמן. קלטנו למעלה ממיליון עולים רק

בתשע השנים האחרונות. לכן, צריך לקחת בחשבון שאנחנו ארץ קולטת עליה, ארץ שמסובכת

במלחמות, למרות הכל יש לנו הישגים טובים.

החוק לגבי חינוך חינם בגיל הרך מטורפד על ידי כל הממשלות במשך 14 שנה. אני

עושה מאמץ מיוחד שאולי ב-1 בינואר 1999 יהיה לנו חוק, כפי שמ-1 בינואר 1998 יש

יום חינוך ארוך במדינת ישראל ל-15% מחאוכלוסיה. אנחנו נתקלים בבעיות ביורוקרטיות,

בעיות של אמצע שנה, אבל עובדה שב-500 בתי ספר ולמעלה ממאה ישובים זה התחיל. זה

התחיל באופן הדרגתי, זה יתחיל גם בירושלים. לדעתי זו רפורמה מרחיקת לכת. לא רק

במערכות החינוך של ש"ס ילמדו עד השעה שש בערב, זה יהיה ברוב מערכת החינוך ולדעתי

זה יביא ברכה גדולה.

לגבי חוק חינוך חינם לגיל הרך. אני יכול לדון בחוק, אבל לעשות מחטף זה לא

יהיה טוב כי לכל מחטף יהיה חוק ההסדרים. אפשר לעשות מחטף ולאשר זאת בכנסת, אבל

אני יודע שלחוק הזה לא תהיה זכות קידום ולכן אני רוצה להגיע להבנה בנושא. כמו

שהצלחנו לשכנע את ראש הממשלה הנוכחי ואת הממשלה הנוכחית ואת שר האוצר שיהיה יום

לימודים ארוך, כך אפשר לשכנע את הממשלה בנושא הגיל הרך. אני מקווה שנוכל להגיע

להסכמה.



אני מבקש ממך, אילנה אהרון, שתתני לי תזכיר בענין הבעיה שהעלית. הבעיה לא

קשורה דווקא בוועדת החינוך, אבל אנחנו יכולים לעזור אולי בתחום התכנון והבניה.

צריך ללמוד את הנושא וננסה לקדם אותו.

הנושא העיקרי שהוזכר כאן לגבי הפגעות ילדים - אני לא בא להפחית מהחומרה, אם

ילד אחד יפגע בתאונה, אנחנו צריכים לטפל בו ולמנוע את מצב התאונות - הצגת חומרת

הבעיה מצדכם נכונה, אבל נדמה לי שאתם קצת מגזימים מעבר למה שקורה. בנושא הזה אני

אפעל.

המועצה לשלום הילד צריכה למסור את הדוה באופן מסודר גם למשרד החינוך. לא

מספיק למסור רק ליושב ראש הכנסת מול התקשורת. משרד החינוך והתרבות הוא המשרד

הנוגע בדבר ולכן צריך היה להעביר אליו בצורה מסודרת את הדוח.

אשר בן-אריה;

כך זה נעשה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני לא מעלה על הדעת שמר לוי קיבל את הדוח ולא היה לו זמן לקרוא את הדוח.

נבדוק את הענין.

נושא הפגעות ילדים מתאונות, זה נושא רגיש שראוי לתשומת לב ואנחנו נבדוק יחד,

האם נוקטים בכל האמצעים על מנת להקטין ולצמצם את התאונות.

בנושא של מניעת תאונות בעבודה למשל, במשך השנים נקטו בשיטות חדשות ובאמצעים

חדשים על מנת למנוע תאונות.

לענין ילדים בסיכון, אני רוצה לומר, שמעתי ממומחים, שככל שהענין הולך ומחריף

ומחמיר בעולם המערבי הדמוקרטי הנאור, בישראל במידה רבה מאוד זה כתוצאה מכך שאנשים

מתחילים לחשוף את הדברים ולהיחשף, ולא בגלל שפתאום יש נטיה גדולה יותר לעבריינות.

זו המסקנה ששמעתי ממומחים, אבל זה לא בא להפחית את המאמץ. אם צריך להכניס שינויים

בחוק נעשה זאת, אולי צריך ליידע יותר את השופטים, אני רואה פסקי דין שלפעמים הם

לא מספיק חמורים. צריך לחפש גם דרכים חינוכיות, פסיכולוגיות ואחרות. כל הנושא הזה

ראוי לתשומת לב מיוחדת ולטיפול מיוחד. אנהנו מטפלים בו באופן מיוחד. אני יודע

שמשרד המשפטים, מכין חוק בנושא. המקרים מתרחשים לאו דווקא אצל האנשים במעמד

הנמוך, ההיפך הוא הנכון, ככל שהאדם עשיר ומשכיל יותר, גם שם הדברים מתרחשים.

כנראה שיש התרופפות או נסיגה ערכית במדינות שונות בעולם.

לגבי הרגלי הפנאי, אם יום החינוך הארוך היה באמת ארוך עד למשל שש בערב היה

פחות פנאי. אנחנו בונים את המסגרת, השאלה מה עושים בשעות האלה, אלו שיעורים

ניתנים, איזה פיקוח יש, איך הופכים את השהות במסגרת לשהות שנותנת ערכים ומחזקת

ומעצבת את האישיות.

לגבי המגזר הערבי. אין ספק שיש שם פיגור, יש לכך סיבות רבות. אבל יש גם

התקדמות בכמה תחומים. יש התקדמות גדולה מאוד. הופתעתי לשמוע שנעמ"ת לא פותחת

מעונות יום במגזר הערבי. מי מנע זאת ממנה? איך יכול להיות דבר כזה?

הדס הר-שמש;

המניע הוא, שאנחנו לא המדינה.



היו"ר עמנואל זיסמו;

אז תסגרו את נעמ"ת. אם נעמ"ת בתקציבים שיש לה, בתרומות שהיא מקבלת בונה רק

ברמת אביב ולא מסוגלת לבנות במגזר הערבי או במקומות שאין אמצעים, היא מחטיאה את

השליחות היסודית. יש כאן בעיה. יש דברים מסויימים שלא יכולים להעשות רק על ידי

המדינה.

הדס הר-שמש;

לא אמרתי שנעמ"ת לא בונה במגזר הערבי, אמרתי שיש מעט מאוד, לא באותה פריסה

כמו במגזר היהודי.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

זה רע מאוד. איפה השיוויון?

הדס הר-שמש;

ההורים לא שולחים את הילדים כי אין להם את הכסף לשלם, אני לא יכולה לשלם

במקום ההורים.

היו"ר עמנואל זיסמן;

ההסתדרות בנתה מעונות גם בקטמונים בירושלים, גם בשכונת התקווה בתל-אביב.

הדס הר-שמש;

ההסתדרות לא בונה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

את לא אחראית בנושא, את רק בשליחות, אבל אני אומר שאם זה המצב, את למעשה מודה

בכשלון גדול מאוד של נעמ"ת שלא נכנסה למגזר הערבי והיתה צריכה להכנס למגזר הערבי

היום יותר מתמיד. אחוז החברים הערבים בהסתדרות החדשה היום יותר גדול ממה שהיה

קודם ולכן זו החטאת המטרה.

לנושא ההינוך המיוהד והצרכים המיוהדים. אני מוכרח לומר, שבנושא הזה יש חוק

אבל החוק הזה לא שווה הרבה. חוקקו חוק אולי למטרת כותרות, אבל לא דאגו ליישם את

החוק ולהבטיח את התקציבים הדרושים.
אברהם לוי
זה גם מה שיקרה להוק יום לימודים ארוך.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מקווה שלא. אם לא יעבירו תקציבים באופן עקבי ורציף, אני מסכים איתך. אבל

נוכחתי לדעת, שבנושא הסעות, למשל, עד היום יש ויכוח מי צריך לשאת בהסעות, הרשות

המקומית או משרד החינוך והתרבות או איזה שהוא גורם אהר. כל החוק הזה טעון בחינה

מהודשת. לכן אני אומר שלא מספיק לחוקק חוק, צריך להבטיח שאפשר יהיה ליישם את

החוק. כך גם לגבי חינוך חינם בגיל הרך, אם נגיע להבנה ולהסכמה, יהיה הרבה יותר

נוח.



ענת מאור;

אני רוצה שוב להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת עמנואל זיסמן, ולמועצה

לשלום הילד.

אני רוצה לציין כמה נקודות. ראשית לגבי העוני, אדוני היושב ראש, תרשה לי

להלוק על דעתך. בארצות הברית המצב חמור ביותר, העובדה שאנחנו בשיא האומלל יחד עם

ארצות הברית, ב-22% ילדים מתחת לקו העוני, כאשר בפינלנד, בשוודיה, בדנמרק, המצב

בדיוק הפוך. לכן, מסקנתי, חלק ממטרת הדוח וחלק ממטרת הישיבה, לנפץ את המסיכה

החיובית, שמדינת ישראל עוטה על עצמה, שהיא מאוד דואגת לילדיה, ולצערי הרב, זה

מיתוס בלי הוכחות מוצקות בהשקעת משאבים, תקציבים ותשומת לב. זה המסר העיקרי של

הדוח ושל מעמד הילד בישראל. זה לא מבטל את ההישגים החשובים שדיברת עליהם, אבל זו

נקודת זינוק אי שיווינית לילדי ישראל לעולם המחר.

שנית, לגבי ערביי ישראל. אני מסכימה עם היושב ראש. גם הירידה מ-40% ל-30%,

בזכות ק"צ, זה הישג חשוב שצריך לזכור אותו כי הלקח ממנו עיקרי.הלקח מתחייב כי

עדיין 30% בבגרויות רק 50% במגזר הערבי, זה פער שאנחנו כמדינה דמוקרטית לא יכולים

לחיות איתו.

לגבי תאונות, אני מציעה שכאן נתחלק בעובדה שיש תאונות בבתי הספר, אבל זה לא

העיקר ממה שהבנו במחקר. זה הרבה יותר תלוי בשלטון המקומי ובהורים. אני מציעה

לקדם את הנושא כי הנתונים חשובים מאוד.

אני חותמת על כל מילה בנושא האלימות כלפי ילדים, כולל שהמודעות העלתה את

הנתונים ולא המציאות. ניקח על עצמנו לקדם את החוק של משרד המשפטים בענין.

בנושא עבריינות נוער, אלה נתונים שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום, במיוחד

בחומרת העבריינות. אין לי עדיין רעיון איך לטפל בזה כרגע, אבל ללא ספק, מוכרחים

לחשוב מה עושים.

בנושא ליקויי למידה והפערים במשרד החינוך והבריאות. אני יודעת שהיושב ראש

מטפל בענין. עכשיו מתחילות ועדות ההשמה לקראת שנה הבאה, עכשיו מתחילות הבעיות,

אני חושבת שיש צורך ליזום דיון בענין.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

הבוקר קיבלתי פקס, שכביכול משרד החינוך והתרבות חוזר בו מסיכומים שהיו כאן

בוועדה, צריך לבדוק כל דבר. אם זה כך, נחזיר את הגלגל לאחור.

ענת מאור;

זה בדיוק היעד.



לגבי ילדים זרים, הם לא נמצאים בשנתון אבל הם חיים את המציאות. השדולה למען

הילד ביקרה בבית הספר ביאליק, יש שם ילדים זרים, זה סוג אוכלוסיה שאנחנו הייבים

לתת עליהם את הדעת יהד עם הוועדות הקיימות. ילדי עובדים זרים הם הלק מהאוכלוסיה

אשר מגיעות לה זכויות בבריאות, בהינוך ובכל השאר.

הערה למשרד ההינוך, אני מבינה שהיתה כאן תקלה של הדוה, אבל אני בכל זאת

הושבת, שכל הארגונים כולם היושבים כאן, החל מהמועצה לשלום הילד, הם עוצמה אדירה,

ואני בטוהה שמשרד ההינוך צריך לראות בהם כוה עזר אדיר להעביר את המסרים, לעשות את

העבודה בשטה, ואני באמת הושבת שצריך לעשות שימוש במידע, במסירות ובנכונות ולהציל

את מעמד הילד בישראל.

היו"ר עמנואל זיסמן;

תודה רבה. אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;12.

קוד המקור של הנתונים