הכנסת הארבע-עשוה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 149

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יומ שני, וי בשבט התשנ"ח (2 בפברואר 1998), שעה 09:00

חברי הוועדה: עמנואל זיסמן - היו"ר

זאב בוים

שמריהו בן-צור

ראובן ריבלין

אלי גולדשמידט

שבת וייס

וזגי מירום

רענן כהן

אברהם פות

שלום שמחון

יאיר לוין - יו"ר הוועדה להערכת תארים ודיפלומות מתו"ל,

משרד הווינור והתרבות

נירה גור-אריה - ממונה על הערכת תארים ודיפלומות מתו"ל,

משרד החינוך והתרבות

עו"ד אריה בריק - יועץ משפטי, משרד החינוך והתרבות

עו"ד דורית מורג - סגנית היועץ המשפטי, משרד התינור והתרבות

עו"ד עדנה ארבל - לשכה משפטית, משרד המשפטים

עו"ד עמי ברקוביץ- לשכה משפטית, משרד המשפטים

ד"ר אמיר שנון - משרד הבריאות

מיה ביאליק - משרד הבריאות

אורי שומט - סגן פסיכולוג ארצי, משרד הבריאות

מאירה עזר - מנהלת אגף הבתינות והמכחים,

נציבות שירות המדינה

פרופ' נחמיה לב ציון - יו"ר ות"ת. המועצה להשכלה גבוהה

נפתלי ויטמן - מזכיר המועצה להשכלה גבוהה

מירי פרנקל-שור

משה בוטון

יהודית גידלי

אריאלה אהרון

הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 11), התשנ"ו-1995

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות.

היה רק סעיף קטן שחברת הבנסת נעמי חזן הסתייגה ממנו. זאת היתה הסתייגות

בנוגע לשפה העברית. החוק הזה התחיל בקדנציה הקודמת.

היו שניים שלושה סעיפים שדנו בהם בוועדה ושהוספנו אותם מיוזמתינו. זהו שינוי

מהותי, ואת זה עשינו מבלי לשמוע את השלוחות. אפשר בהחלט לשמוע את דעתם ולא

לקבל אותה.

איזה לדוגמא?

למשל הנושא של ה-20% וה-30%.

זה בן הופיע באן.

דבר מה מקובל בחקיקה של הבנסת.

יש פאקסים בנושא הזה. הנושא של ה-20% ידוע לבל השלוחות. האם הם רוצים

לבטל את ה-20%?

הם רוצים לבטל את ה-30%ולא את ה- 20. בישיבה האחרונה הועלה הנושא של

ה-30%.

איו קרה שיגאל נאמן בתב לי בעניין ה-20%?

ישנה קבוצה גדולה של פעילים בדיונים שידעו על ה- 20% ועל ה- 30%.

זה לא יכול להיות שאנחנו נתייעץ כל הזמן עם גורמים אינטרסנטים. יש מצפון,

שיקול דעת, תפיסת עולם וצריר להיות גם כושר הכרעה. הבאתי את הדוגמה של יגאל

נאמן, אשר ישב בכל הישיבות, אבל יש גם פניות נוספות בנושא של ה- 20%וה- 30%.

אנחנו מאשרים את העמוד הראשון.

סעיף 1 נשאו כפי שהיה.

ב- 27.01.98 אושרו הסעיפים 1,2,3. פיסקה (2)זהה במהותה למה שהיה בישיבה

הקודמת. הסייפה שאושרה בוועדה ''התואר המובטח והמוענק על ידי המוסד בישראל".

הסייפה שמציג משרד המשפטים "אשר המוסד בישראל מעניק ומבטיח להעניק''.

בסעיף )2( הסייפה של שבוע שעבר היה "על פי הדין האמור להעניק תארים

אקדמיים ובכללם את התואר המובטח או המוענק לתלמידי המוסד בישראל". עכשיו כתוב

"אשר המוסד בישראל מעניק או מבטיח להעניק".

סעיף(2)אושר.

סעיף (3) "המועצה הכירה בהליר מסוים של הסמכה להעניק תארים אקדמיים,

המתקיים בארץ האם ובגוף המסמיר את מוסד האם".

בישיבה הקודמת אמרנו שלא צריר להכיר בהליר ההסמכה.

לא שמעתי את זה.

אמרתי שאת הפיקוח אנחנו מעבירים למוסד האם.

הפעם זה לא "בהליר הסמכה" אלא "בהליר מסוים של הסמכה".

כדי שיהיה ברור מה היתה הכוונה אז הורדנו את ה-, "ה" בישיבה הקודמת. במקום

"הליר ההסמכה" מופיע "הליר הסמכה".

אנחנו מבקשים שתחכו עם ההחלטות בעניין.

אנחנו לא מחכים. החוק נחקק בשבוע שעבר, ואני רק נתתי ארכה לניסוחים

משפטיים.

אם אתה לא רוצה לעכב אז לא צריך, אבל יכול להיות שניפגש במליאה.

מה שתשוב הוא תוכן הסעיפים ולא המיקום.

רמת הלימודים במוסדות נבדקת על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, נמדד גם החוסן

הכלבלי של המוסד לעמוד בהתחייבויות שהרמה הזאת אמורה להבטיח. לא ראוי שמוסד

יקיים שיתוף פעולה עם מוסד זר, אלא באישור המועצה להשכלה גבוהה וזאת מבלי לפגוע

באמצעים שנועדו לתלמידים הישראלים. כל הצעת החוק של רישוי השלוחות הזרות מבוסס

על נקודת מוצא שלפיה לא נבדקת הרמה של השלוחות הזרות.

יש באנגליה אוניברסיטאות שהנושא של m.aהוא נושא שברור בכסף.

מה זאת אומרת?

ראובו ריבלין.

אתה משלם אגרה ומקבל תואר. אם יש לאותה אוניברסיטה שלוחה בארץ קשה

מאוד לבוא ולומר לה שלא לתת את התואר כפי שהיא מכירה.

למה לא לתת תואר שני בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה האנגלית?

לא יכול להיות שמוסד חוץ יהיה בקשר עם מוסד אקדמי אחר.

אתה רוצה להגיש הסתייגות בנושא הזה?

,

אם דעתי לא מתקבלת אז כן.

זהו שוב ניסוח של מקרה ספציפי של המרכז הבין תחומי בהרצליה שרוצה לעשות

הסכם עם מוסד נורא חשוב. המרכז הזה קורא לעצמו כבר אוניברסיטה, קיבל לפני שבועיים

את הזכות להעניק תואר ראשון. בואו נחליט שמוסדות ישראלים להשכלה גבוהה הם

מוסדות להשכלה ישראלים שיעבדו לפי הכרה ישראלית.

סעיף(3)אושר.

מה המונה במילים ''המועצה הכירי, בהליך מסוים של הסמכה להעניק" האם היא

תקבע איזה הליך?

מדובך על הליך מסוים שמתקיים בארץ האם. יש ארצות שבהן יש מספך הליכים

שונים של הסמכה, כמו למשל ארצות הברית. שם יש הליכי הסמכה וולונטריים של גופים

שונים שנותנים הסמכות לאוניברסיטאות ונותנים להן מעמד. חלק מהגופים שנותנים

הסמכות הם גופים חסרי כל ערך, וחלק מהגופים הם גופים בעלי מעמד בינלאומי מוכך. אז

המועצה תכיר בהליך ההסמכה של גוף xולא תכיר בהליך ההסמכה של גוף ,yשהוא חסך

כל ערך. זאת היתה הכוונה מלכתחילה ולכן הורדה "ה'' הידיעה. שהיתה "ה" מטעה.

האם אתה בעד הנוסח הקודם?

האם המשמעות היא שבארץ מסוימת היא יכולה להכיר בהליך הסמכה פלוני לפי

שיקול דעתה ובהליך הסמכה אחר לא להכיר?

נכון.

האם אין למועצה להשכלה גבוהה באותה ארץ שיקול דעת?

בסעיף (7) אני מציע שיהיה כתוב "משרתם גם במוסד האם" במקום "משרתם

העיקרית במוסד האם".

אני מבין מדבריך שבשני הסעיפים הללו אתה מגיש הסתייגות.

המטרה היא להקל.

המטרה היא שתוכנית הלימודים שניתנת לסטודנט תהיה זהה בדמה ובתוכן. אז

אנחנו באים ואומרים שהסטודנט שלומד את כל התואר שלו כאן, 30%צריך להינתן על-ידי

מרצים שמשרתם העיקרית היא שם.

יושב ראש סיעת מפלגת העבודה הציע לעשות רוויזיה.

פיסקה(4) זהה למה שסוכם בישיבה הקודמת.

פיסקה (5) זהה לפיסקה שאושרה בישיבה הקודמת. חבר הכנסת בו עמי הציע

שבמקום ''דומים במידה מספקת'' יהיה כתוב "דומים במידה רבה''. משרד המשפטים הציע

שיהיה כתוב ''שונים רק במיקצת'' כמו שמופיע בחוק הפסיכולוגים שהתקבל לאחרונה.

כאשר שוחחתי עם חבר הכנסת בו עמי, הניסוח הזה נראה לו.

בחוק הפסיכולוגים יש מושג שנקרא שווה ערר. על-פי חוק הפסיכולוגים, תואר שני

בפסיכולוגיה מאוניברסיטה בחו''ל הוא שווה ערר לתואר מה בארץ. אז נקבעו

הקריטריונים למושג ''שווה ערר''. ברגע שמשתמשים במושג ''שווה ערר''' יש לקבוע

קריטריונים למושג.

אנחנו משאירים את הנוסח של שבוע שעבר. סעיף(5)מאושר.

האם בסעיף(6)יש שינוי?

איו שינוי מהותי.

''המוסד בישראל מקיים את לימודיו על-ידי מרצים שהם -

(א) כולם בעלי מינוי אקדמי במוסד-האם;

(ב) לפחות20% מהם, משרתם העיקרית היא במוסד האמור,

או שהם מרצים בו באופן קבוע

היו"ר עמנואל זיסמו: סעיף(6)אושר.

האם אנחנו יכולים לאשר את סעיף(7)? אנחנו מאשרים.

סעיף(8).

את הסייפה הוספנו בפרסומים הרשמיים. היה כתוב: משר הלימודים לתואר ראשוו

לא יפחת משלוש שנות לימוד אקדמאיות - 6 סימסטרים. אני יודע שזה אותו דבר, אבל

בגלל כל מיני סיבות, שלא צריר לפרט אותו, אני מבקש ובלבד שיכתבו כל מה שהיה

בפרסום.

יש מקומרת בארצות הברית שבהם לומדים 3 סימסטרים בשנה. 6 סימסטרים באופו

מעשי אפשר לעשות בשנתיים או בשנתיים וארבעה חודשים.

בכל הפרסומים הרשמיים במשר כל השנים כתוב "משר הלימודים לתואר ראשון לא

יופתת מ- 3 שנות לימוד אקדמאיות'' אני פניתי לעדנה ארבל וביקשתי להוסיף את זה. עדנה

הוסיפה רק 6 סימסטרים. מה שעדנה כתבה זה נכון" אבל מאתר שאנשים מפרשים את זה

בצורות שונות, אני רוצה שיהיה כתוב כמו שהיה כתוב.

האם אנחנו מתנגדים לאפשרות שמוסדות בישראל יעשו 3 סימסטרים בשנה? אם

אנחנו לא מתנגדים אז אנחנו לא צריכים לכתוב 3 שנים, אלא לכתוב 6 סימסטרים.

אני מקבל את מה שאתה אומר. אני חושב שהקמפוסים בארץ צריבים להיות

מועסקים גם בקיץ. אני חושב שצריר לנצל יותר טוב את המערכות. צריו שיהיו 2 סימסטרי

קיץ על-מנת להשלים לשנה שלימה. לא איכפת לי שילמדו רצוף יום ולילה ויגמרו בשנתיים

אני ביקשתי שעדנה תוסיף את זה, אבל עדנה הוסיפה רק 6 סמסטרים מלאים.

הפרסומים היו מאז ומתמיד.

השתנו דברים. היו"ר אמר שהוא מוכן, מבחינת ניצול המערכות, ש-6 סמסטרים

אקדמים מלאים יבואו גם בפחות מ-3 שנים קלנדריות.

הנושא שאני מעלה כאן אולי לא קשור בחוק הזה אבל יכולות להיות לו השלכות

בנושא של כל המכללות והחיילים שלומדים בהן. הנושא הזה נמצא בוועדת העבודה

והרווחה. מוטלת עלינו החובה כאומה וכמדינה לאפשר לאותם חיילים משוחררים ללמוד

כתהליר של השתלבות בחברה. נוצר מצב שאיזור המרכז מקבל העדפה, כאשר מכללות

שנמצאות בפריפריה הן מכללות סוג ב'. מציאות כזו לא יכולה להיות, ואסור לנו ליצור

מציאות כזאת. החברה בישראל היא חברה אחת ועלינו לתת את אותן זכויות לכל

האוכלוסיות ובעיקר בפריפריה. תפקידנו בראש וראשונה לחזק את הפריפריה ולא את

המרמ. הנושא מאוד מורכב ומסובר והתפקיד שלנו לתת סיוע לעניין חזה.

צריו להפריד בין השלוחות הזרות לבין המכללות האיזוריות. אנחנו מכירים את

המצוקה בשתי רמות. ברמה של התקציב שלהן וברמה של המכללות הקדם אקדמיות,

שהקרן לחיילים משוחררים מתקצבת אותן פחות ממה שאנחנו מתקצבים אוניברסיטאות.

לפי דעתי זה לא בסדר. הודעתי ליו"ר הוועדה, שמאוד דואג לעניין של מכללות איזוריות,

שות"ת קיבלה החלטה פנימית בינתיים להעביר אליה את התקציב של כל המכללות

האיזוריות, ביניהן גם את המכללות הקדם אקדמאיות, קיבלתי אתמול את בירכתו של

מנכ"ל משרד החינוו והתרבות - בן ציון דל. יש לנו הסכמה של האוצר להיכנס למ"מ איתם.

אנחנו נטפל בעניין הזה.

יש גירסה שנייה לסעיף(8) .

השוני בגירסה השנייה הוא אך ורק ליחס ביו היקף הלימודים לתואר של המוסד,

כאשר הנוסח שהובא בפני הוועדה בשבוע שעבר דומים במידה רבה. בנוסח שהקראתי קודם

אנחנו רוצים למנוע מצב שבו מוסד, מהסיבות שבארצו מציע תואר יותר ארוך, אנחנו לא

נאפשר לו.

איזה משני הנוסחים יותר קרוב למה שהיה בשבוע שעבר, האם זה הראשוו?

המהות שלהם זהה.

אני מציע שנאשר את סעיף(8)(א) בניסוחו הראשון. אנחנו מאשרים את סעיף(8)(א).

סעיף(8)(ב)- "אם התואר המובטח או המוענק לתלמידי המוסד בישראל זהה או

שווה-ערך לתואר אקדמי מוכר שני הנהוג בישראל במוסדות מוכרים להשכלה גבוהה (להלו

- תואר שני), לא יפחת היקף הלימודים לתואר,או יפחת רק במקצת ,מהיקף הלימודים לתואר

האקדמי המוכר השני הנהוג בישראל".

הנוסח הראשון יותר טוב מהנוסח השני, ולכן אני מציע לאשר את(8)(ב).

בסעיף(8\ב) אני מציע לשנות לתוארישני מוכרי במקום מוכר שני?

סעיף(8)(ג) - ''על אף האמור בסעיף קטן זה לעניין היקף הלימודים ומשך הלימודים,

רשאית המועצה, במליאתה, לקבוע כללים והוראות לגבי הכרה בלימודים על-תיכוניים

קודמים".

בסעיף זה היתה בקשה מצד חבר הכנסת רובינשטיין שתהיה הבהרה שהמועצה

להשכלה גבוהה רשאית, בצד העובדה שהיקף הלימודים ומשך הלימודים צריכים להיות

זהים לאלה,שנהוגים בישראל, לקבוע גם פטורים מהיקף הלימודים ומשר הלימודים על

בסיס לימודים קודמים, בין אם זה לימודי הנדסאים, לימודי סמינרים, אחיות וכוי.

סעיף (8)(ג)מאושר.

האם יש סעיף גורף שבא וקובע שכל התנאים שהמועצה תקבע היא תצטרך את

אישורה של ועדת החינור והתרבות?

יש סעיף גורף שכל התנאים יהיו באישורה של ועדת החינוך והתרבות, יחד עם זה

סעיף קטן(ג) מדבר על שיקול דעת של המועצה להשכלה גבוהה במליאתה, מכיווו שמדובר

בשיקול דעת אקדמי שנהוג גם היום.

אני רואה ששיקול הדעת מהוועדה נפל. אם היא קבעה במליאתה, אז זה שיקול

דעת אקדמי פרופר ולכן יש לנו כאן בעיה. מה יקרה אם הם יחליטו שצריכים פסיכומטרי

גם בעניינים האלה?

מדובר רק על היקף ומשך.

סעיף(9)(א) - 'אם התואר המובטח או המוענק לתלמידי המוסד בישראל הוא תואר

ראשון, לא יקבל המוסד תלמידים ללימודים אלא על יסוד תעודת בגרות ישראלית או

תעודה שוות-ערך, ואולם רשאי המוסד, בהתאם לכללי המועצה הקבועים לגבי מוסדות

להשכלה גבוהה בישראל,לפטור תלמידים מדרישה זו''.

זה סעיף מאוד חשוב.

אותו כלל חל על האוניברסיטאות, שמגיל 30 לא צריך תעודת בגרות.

סעיף(9)(ב) - ''אם התואר המובטח או המוענק לתלמידי המוסד בישראל הוא תואר

שני, לא יקבל המוסד תלמידים ללימודים אלא על יסוד תואר אקדמי מוכר ראשון או תואר

אקדמי שווה-ערך''.

למה לא תואר ראשון על פי המקובל? מה זה תואר אקדמי שווה ערך.

הכוונה היא. שאם. סטודנט למד באופן. מורחב לתואר ראשון אז התואר הוא לא

תואר אקדמי מוכר ראשון. אנחנו בכל זאת רוצים לאפשר לו ללמוד בשלוחה גם לתואר שני,

שזה תואר אקדמי שווה ערך ולא תואר מוכר כלשון חוק המועצה להשכלה גבוהה.

אם אדם למד בשלותה באשקלון?

לא. מדובר על שלוחה של אוניברסיטת אלבמה. כל הקונספט של החוק הזה בא

ואומר מקום שמבקשת אלבמה, לטביה, ליטא וכו' לקיים בארץ לימודים, אנחנו נאפשר להם

לפעול ומלבד שאנחנו מבטיחים שיש זהות בלימודים, ולכן זה לא תואר אקדמי מוכר.

האם אפשר לומר תואר אקדמי ראשון במקום מוכר?

אני מבקשת להשאיר את זה במונח המוכר.

אני מציע לקרוא לזה תואר אקדמי ראשון שווה ערר, כר אין בלבול. אז אתה מבין

שתואר אקדמי ראשון שווה ערך, זאת אומרת תואר ראשון שלא באוניברסיטה ישראלית

מוכרת.

אני מציע לקבל את ההערה הזאת.

אם אתם חושבים שיש צורר להבהיר את זה תפנו למחלקה במשרד החינור.

אנחנו מאשרים את סעיפים(10)ו-(11).

בסעיף(12)היה כתוב תלמידי מכיוון שאנחנו מדברים על מוסד אקדמי אנחנו נכתוב

בוגרי'.' הריישה של סעיף 25ה זהה למה שהיה בשבוע שעבר. (ב) הוא חדש.

סעיף(ב). "המועצה רשאית לאשר, בתנאים שתקבע, למוסד בישראל שהוא שלוחה

או סניף של מוסד-אם, להשתמש, בתמורה שאישרה המועצה, במבנים או אמצעי הוראה

אחרים של מוסד מוכר להשכלה גבוהה או מוסד שקיבל היתר לפי חוק זה".

השוני מסעיף(א) הוא שזה מתייחס ספציפית לשימוש במבנים או באמצעי הוראה

של השלוחה במוסד המוכר בישראל בשונה משיתוף פעולה כלשהו.

למה המועצה צריכה לאשר את התמורה?

הנוסת כולל את האישור של המועצה לתמורה.

מה זה התמורה?

התמורה זה התשלום כנגד השימוש במבנים. יש צורר שהמועצה תאשר את זה

מכיוון שהמוסדות,אם הם פועלים בתקציב של המדינה והם יקתו תמורה נמוכה מהתמורה

הראויה, אז זה יבוא על חשבון התקציב.

מה עם העניין המהותי?

העניין המהותין: אנחנו שכנענו את הוועדה בישיבות הקודמות שיש עניין גם לשימוש

בתקציבים ובתוסן הכלכלי של מוסד או מקום שמתוקצב על ידי המדינה וגם מקום שלא

מתוקצב על ידי המדינה.

אני מציע בתמורה שאישרה המועצה שתבחר.

אנחנו מורידים "בתמורה שאישרה המועצה!'

סעיף25ה 125, 25ז 25ח (א) מאושרים.

סעיף(ב) זהו סעיף שהוסף בישיבה הקודמת. הנוסח האחר של משרד המשפטים

מתבסס על ההבנה שהשפות עברית וערבית הם שפות רשמיות במדינה ולכן מובן שלא

צריו לכתוב במפורש שמותר לקיים פעילות בעברית. אם מותר לקיים פעילות בעברית אז

אפשר לכתוב שאין במה שאמור כדי לפגוע בזכות לקיים את הלימודים בעברית או

בערבית, שהיא השפה הרשמית השנייה, אלא אם סברה המועצה כי קיום הלימודים עלול

לפגוע בפיקוח, שזה התנאי שהמועצה ביקשה שיהיה קבוע. לכן הנוסח הראשון הוא זה

שאנחנו מציעים, והוא מתמודד עם זה שזאת השפה הרשמית.

אם ואנחנו מעמידים תנאי כלשהו בדרך כלשהי שהלימודים לא יהיו בשפה העברית

או בשפה הערבית ושלא יבחנו בשפה העברית או הערבית, שהיא השפה השגורה לאותם

תלמידים שילמדו באותם מוסדות ובמידה רבה זו הסיבה שאנחנו פותחים את המוסדות

כדי לתת השכלה כמעט לכל דורש בישראל.

אני רואה בהוספת המלה "מבחנים" פגיעה ישירה וקשה במועצה להשבלה גבוהה,

בשלב מסוים חשבנו שבזי להבטיח את הפיקוח צריר את זה, ואני לא יודע לאיזה הסבמות

נגיע עם האוניברסיטאות בלי בללים. במו"מ בדרבי הפיקוח הם יצטרבו להסביר לנו את

דרבי הפיקוח. אם יאמר פה "לימודים ומבחנים" אני חושב שאתם מעמידים את המועצה

להשבלה גבוהה בבלי ריק. אנחנו לא נביא את הבלל הזה בי זאת תהיה פגיעה במוסד

ממלבתי לתת לשלוחות ביד שהצגתם את המועצה להשבלה גבוהה בבלי ערום. הסיבה

שאתם הצעתם את זה בי בשלב מסוים אנחנו הצענו את זה. אני חושב שזאת תהיה פגיעה

במועצה ובבוונה במוסד ממלבתי לטובת אני לא יודע מה. קיום לימודים זה מספיק, ואני

מקבל את הסעיף בניסוח שהציע משרד המשפטים.

הנושא הזה הוא נושא אקדמי ולכן לא נצטרר לבוא לוועדה ולומר שצריר אישורים.

איו צורר באישורים בי זה נושא אקדמי. ולבן יש פה חשש בבד. רבים מהאנשים שנוגעים

לחוק הזה מפעילים לחצים בבדים בנוגע לחוק. אחת הבעיות שלהם היא ההפחדה או

הפחד שבעבר המועצה התבוונה לומר שבל מוסדות החוץ יבחנו בשפה המקורית. זהו פחד

שמקיף את הארץ מק.צה לקצה. אנחנו לא מונעים ממוסד בלשהו לקיים לימודים באשר הם

מתקיימים בשפה העברית או הערבית, שהן השפות הרשמיות בישראל, ואנחנו נותנים להם

אישור לפעול באן בישראל. אנחנו צריבים לבתוב בצורה המפורשת ביותר.

אני מציע להוסיף את התיקון בהגדרות.

אין צורה נקיים לימודים ומבחנים בשפה העברית.

אפשר להבניס את המבחנים לא בתור הסעיף.

לא. זה מצחיק להגיד לימודים בולל מבחנים.

לאורר בל החוק לימודים זה שם בולל לפעילות של המוסד בלפי התלמידים. באשר

אנחנו אומרים שהלימודים צריבים להיות זהים, אנחנו גם מתבוונים שהלימודים יהיו

באותה רמה. המונח לימודים בולל גם את המונח מבחנים. אם נבוא ונגיד באן גם מבחנים

זה אומר שהמונח לימודים במקומות אחרים לא בולל מבחנים.

אני מובן שזה יופיע בהגדרה. אני מובן שלבתבו בחינות ולא מבחנים, מביוון

שמבחנים זה פחות מבחינות.

אנחנו צריבים לפסוק את פסוקינו במפורש.

בסייפה של הסעיף הזה בידי המועצה נשארת הבחירה אם היא תרצה היא תובל

לעשות את מה שהיא תרצה. לא מגבילים את המועצה בהוספת המילה בוזינות. הפתדים

מעולם לא היו שהשלווזות תלמדנה ותבוזנה בשפתיהן. הפחדים של השלוחות אינן באלה.

אני לא רוצה לפגוע בסייפה. הבלל הוא שאפשר לקיים לימודים בעברית ולהיבחן

בעברית אלא אם בן תבוא המועצה ותנמק מדוע אי אפשר מטעמי פיקוח.

אני מצטרף לתיקון, בפי שמשרד המשפטים הביא אותו. אני רוצה שהמילה בחינות

תופיע.

סעיף 25ח(ב)"אין בהוראות סעיף 25 ד בדי למנוע ממוסד בישראל לקיים הוראה

ובחינות בשפה העברית או בשפה הערבית, אלא אם סברה המועצה בי קיום לימודים

באמור עלול לפגוע באפשדות של מוסד-האם לקיים פיקוח על המוסד בישראל לשם קיום

הוראות הסעיף האמור"

לא נראה לי לבתוב "אין בהוראות סעיף 25 ד בדי למנוע ובו'.." אני הייתי עושה

שילוב של שני הדברים והייתי בותב "מוסד בישראל רשאי לקיים הוראה ובו.."

מביוון שהשפה העברית והשפה הערבית הן שתיהן שפות רשמיות, לבוא ולומר

בחוק שהמוסד רשאי לפעול בשפה הרשמית זה משום פגיעה בהוראת החוק הבללית

שאומרת שאלה שפות רשמיות..

25 ט הוא במו בפעם שעברה.

אז הוא אושר.

בסעיף 25י אני מבקש שיהיה בתוב "אופן הציון בי למוסד רשיון מאת המועצה

ייקבע בתנאים ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הבנסת."

סעיף25יא זה במו שהיה בפעם שעברה.

סעיף 25 יג

25יג,

25יד אותו דבר.

25 טן אותו דבר.

סעיף 25 טז:"דין תואר המוענק על ידי מוסד בעל רשיוו כאמור בסעיף 25 ג,

לכל דבר ועניין, כדין תואר המוענק על ידי מוסד-האם, ואין בהענקת הרשיון למוסד משום

הכרה של המועצה במוסד בישראל כמוסד להשכלה גבוהה או משום הסמכתו של המוסד

בישראל להעניק תארים מוכרים כמשמעותם בחוה זה

סעיף 4 מאשרים.

סעיף 26 א זאת תוספת לחוק שאומרת שקיום מוסד בלי רשיון או פירסום באופן

מטעה ישמשו גם עילה לתביעה על פי חוק הגנת הצרכן.

סעיף 26 א: "מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 26, יראו עבירה לפי פסקאות (2) ו-

(4) עד (7) לסעיף האמור גם כעבירה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, ולממונה על

הגנת הצרכן לפי החוק האמור יהיו נתונות, לעניין העבירות המנויות בסעיף זה, כל

הסמכויות שיש לו לפי פרקים ה' ו-ו' לאותו חוק".

סעיף 6 וסעיף 7 אותו דבר.

סעיף 8(א)זאת הוראת מעבר לגבי מוסדות שיקבלו כבר את האישור הוולתטרי של

המועצה.

סעיף 8(א) - "מוסד שלפני תחילתו של חוק זה קיבל את אישורה של המועצה לפעול

כשלוחה או כסניף של מוסד להשכלה גבוהה הפועל בארץ אחרת, והמנוי בתוספת לחוק זה,

יראו אותו כמי שקיבל רשיוו זמני לפי חוק זה, עד תום תקופת האישור שניתן לו, או עד

תום שנה/ שמונה עשר חודשים מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר"

סעיף 8(ב) מתייחס לכל המוסדות שקיימים היום ושאנחנו לא יודעים מה הם ומי

הם, אבל שלא יהיה מצב שברגע שיתקבל החוק הם יהפכו להיות עבריינים.

סעיף 8(ב) - "מוסד שפעל לפני תחילתו של חוק זה כשלוחה או סניף של מוסד

להשכלה גבוהה הפועל בארץ אחרת,בלא שקיבל את אישורה של המועצה לפעול כאמור,

לא יחולו עליו הוראות סעיף 26 לחוק העיקרי עד תום שנתיים מיום תחילתו של חוק זה,

ובלבד שהגיש בקשה לקבלת רשיון עד תום ששה חודשים מן המועד האמור".

הנוסח אומר שבתום שנתיים מותר לו לרשום. כל מי שכבר לומד ילמד עד שיסיים

את התואר.

מדובר על גופים שאנחנו לא יודעים מי הם. לכל אלה אנחנו אומרים:מהיום בתור 6

חודשים תגישו בקשה ותוכיחו מי אתם. המועצה צריכה לתת להם אישור תור שנה.

החל משנת הלימודים הבאה אחרי חוק זה, לא ירשמו יותר אנשים וכל האנשים

שנמצאים במהלר הלימודים יוכלו לסיים את לימודיהם.

סטודנט שנרשם צריר לאפשר לו לגמור את לימודיו.

יש בעיה אחת שמי שלא סיים את לימודיו יבוא בתלתה אל המוסד.

כל מי שנרשם עד תום השנתיים יוכל להשלים את לימודיו. והמוסד יוכל להמשיר

לפעול.

אנחנו מאשרים את הכל.

אני אביא את זה להצבעה במליאה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30

ו