ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 20/01/1998

ישיבת אבל לזכרו של שר החינוך והתרבות זבולון המר

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה



נוסח לא מתוקן



מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי, כ"ב בטבת התשנ"ח (20 בינואר 1998). שעה 13:30
נכהו
חברי הוועדה: עמנואל זיסמן - היו"ר

דוד אזולאי

דליה איציק

רפאל אלול

זאב בוים

שמריהו בן-צור

שמואל הלפדט

נעמי חזן

אלכס לובוצקי

יהודה לנקרי

האשם מחאמיד

ענת מאור

ראובן ריבלין
מוזמנים
בן ציון דל - מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

איציק כהן - מנהל המינהל הפדגוגי, משרד

החינוך והתרבות

רוחמה קציר - מ"מ מנהלת הטלוויזיה

החינוכית, מנהלת מהוז המרכז,

משרד ההינוך והתדבות

שלומית עמיתי - משרד ההינוך והתדבות

ברוריה נסים - משרד ההינוך והתדבות

טובה אזולאי - משדד ההינוך והתדבות

פדופ' עזד שילד - משרד ההינוך והתדבות

לאה לוינגר - ראש לשכת המנכ"ל, משרד

ההינוך והתרבות

יוחנן בן-יעקב - משרד החינוך והתרבות

דני תמר - הקיבוץ הדתי
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
רויטל יפרח
סדר-היום
ישיבת אבל לזכרו של שר ההינוך והתרבות זבולון

המר.



ישיבת אבל לזכרו של שר החינוך והתרבות זבולון המר
היו"ר עמנואל זיסמו
הבוקר נודע לנר בצער וביגון קודר על מותו בטרם עת של סגן ראש

הממשלה ושר החינוך התרבות והספורט זבולון המר. אני מבקש מכולם לקום

לדקה דומיה לזכרו.

חודשים רבים ידענו ששר החינוך והתרבות חולה במחלת הסרטן, רופאים

שטיפלו בו אמרו לי שזהו סרטן מסוג נדיר. ידענו שהוא נלחם. זה מה

שאפיין אותו כל השנים. היכרתי אותו בעיקר בקדנציה הקודמת, כשישבתי

ליידו בוועדת החוץ והביטחון במשך שלוש וחצי שנים. הכרתי אותו מקרוב

ב-18 החודשים האחרונים, מאז התחלתי לכהן כיושב ראש ועדת החינוך התרבות

והספורט. זבולון המר היה איש לוחם. לוחם למען מדינת ישראל, למען אהבת

ישראל, למען אחדות העם בישראל. הוא הטביע את חותמו בעיקר בנושא

החינוך. הישגיו גדולים מאוד בקידום וטיפוח מערכת החינוך בישראל.

מאחר והישיבה קצרה וכולנו רוצים בשעה 14:00 לעבור ליד הארון,

ומספר חברים רוצים לומר דברים לזכרו, אסתפק בכך שאומר שאני חושב

שאנחנו, חברי ועדת החינוך והתרבות, כולנו, ללא הבדל מפלגות, רכשנו

לאיש כבוד, הערכה והוקרה. הרגשתי זאת גם בוויכוחים שהיו עימו. אחת

הירושות שלו היא הרצון הכנה, העיקבי והמתמיד להעמיק ולהרחיב את החינוך

הערכי במדינת ישראל. גם כאשר התנהלו פה ויכוחים, האמנתי לו שהוא אכן

רוצה להעמיק ולהרחיב את לימודי היהדות, ובד בבד רוצה להעמיק ולהרחיב

גם את לימודי הדמוקרטיה, הסובלנות, המאבק נגד גזענות, דו-קיום וכיוצא

באלה. הוא גם היה אחד מאלה שעודד אותנו, תמך בנו ובלעדיו אי אפשר היה

לחוקק את חוק יום החינוך הארוך. אני יודע שיש היום מומחים ואנשים

שונים שמסתייגים מיום החינוך הארוך. אני רואה ביום החינוך הארוך ואני

יודע שרוב חברי הוועדה רואים בו את אחת המטרות הנשגבות. הנהגת יום

חינוך ארוך בהדרגה עד לביצוע באופן מלא.

9 פעמים הופיע זבולון המר בישיבות הוועדה שהתקיימו ב-18 החודשים

האחרונים. בפעם האחרונה שהופיע התקיים דיון בנושא הטלוויזיה החינוכית.

הוא ישב שעה ארוכה. בישיבה אחרת בה נכח כ-3 שעות, החלפתי דברים עם

ידידי מר בן-ציון דל על כך שהוא פשוט נלחם. הרצון לחיים היה חלק

מאישיותו.

אקרא בפניכם מספר ציטטות שהוצאתי מדברים שאמר.-

"בעיניי יש איזו מהלוקת היום, האם צריך לחנך לערכים בכלל, שצריך

ללמד. בעיניי מדינת ישראל היא לא מדינה ניטראלית. היא לא מדינה

אדישה, היא מדינה שיש לה תוכן. היא מדינה של יהודים שיש בה

ערבים שיש להם זכויות לפתח את תרבותם ומורשתם, וגם לקבל את כל

זכויותיהם האזרחיות באופן מלא. מתפקידנו לסייע בכך".
מאוחר יותר אמר
"התוכן הזה הוא לא של חלק אחד בחברה. מפני שכפי שציינתי יש חוגים

טונים, הטקפות שונות, רננות טונות. המאמין הלאומי צריך להיות שתוך

נדי התחשבות בכולם נגיע לאיזה שהוא קונצנזום לאומי עד כמה שניתן.

שכל אחד ירגיש טוב עם היותו חלק מהמדינה היהודית הזו".

הדברים נאמרו ב-16 באוקטובר ומשקפים את תפיסת עולמו ואישיותו.

הוא היה אחד המנהיגים הלאומיים הגדולים שהלך לעולמו דווקא בפתח

החגיגות בהן אנו מציינים 50 שנים למדינת ישראל.

כוועדת החינוך והתרבות שעבדה עם האיש ולא יכולה לשכוח אותו, נעשה

כמיטב יכולתנו לשמר את זכרו ולהשתלב בכל מה שצריך כדי להנציח את זכרו.
בן-ציון דל
קשה עדיין לדבר על זבולון. כך הוא אהב שיקראו לו. לא שר, לא מנהיג

אלא זבולון. זבולון היה מנהיג, מדריך, ויותר מכל חבר. האחדות, השלום,

ההבנה, מבלי לוותר כל אחד על דעותיו. זו היתה השקפת עולמו. כך היכרתי

אותו במשך 42 שנים מאז שהיה מדריך שלי בבני עקיבא. למעלה מ-40 שנה

אנחנו יחד. כפי שאמרתי, קשה לדבר על זבולון בלשון עבר. הציונות הדתית

איבדה את מנהיגה. אנחנו כמערכת החינוך, איבדנו אדם שניתב את המערכת

בתבונה, באומץ ובאמונה בדרך בה הלך. הדרך האופיינית לו לשמור מכל וכל

על הפחות חזקים מכל בחינה שהיא.

ההנחייה האחרונה שלו היתה בנושא יום חינוך ארוך. הוא דאג ואמר
מספר פעמים
"תעשו את הכל כדי שמיעוטים לא יפגעו. תעשו את הכל שכולם

יוכלו לנצל את כל ההזדמנויות מבלי לקפח אף אחד מאלה שיושבים במדינת

ישראל".

אני בטוח שמערכת החינוך, הכנסת וממשלת ישראל יעשו את הכל כדי

להנציח את זכרו ופועלו של זבולון, כפי שכך אהב שיקראו לו בפשטות.
זאב בוים
היתה לי הזכות להיות מנהל בית הספר המקיף "רוגוזין" בקריית-גת

כאשר זבולון המר היה שר החינוך והתרבות בפעם הראשונה בסוף שנות ה-80.

מה שאפיין אז את מערכת החינוך היתה פריצה גדולה מאוד בחינוך העל-יסודי

ופתיחות במעבר מבחינות בגרות במסגרת של מגמות נוקשות ליחידות לימוד.

לתת אפשרויות מגוונות יותר ללימודים והעשרה הרבה יותר גדולה. יותר מכל

בלט אז זבולון המר כמי שנאבק על חינוך חינם לילדי ישראל, ואילץ את

הממשלה אז במאבק הגדול שלו להחיל חוק חינוך חינם עד כיתה י"ב במערכת

החינוך. הוא הציע לממשלה וכמעט וכפה את דעתו לבד איך לממן את דבר הזה.

נדמה לי שבתקופה האחרונה שלו כאן בוועדה, בדיונים על חוק ההסדרים,

הוא כמעט הצליח להשלים מעגל. הוא היה זה ששוכנע יחד איתנו שצריך גם

מהצד השני, של גילאי 4-3, להפעיל חוק חינוך חינם. וכשבאו והציעו באוצר



שבאזורי הפיתוח ההורים ישלמו 10%, הוא התנגד לכך. הוא גם הציע שאת

התקופה מספטמבר עד דצמבר, השליש הראשון של השנה, הוא יזקוף בתוך תקציב

החינוך. בכך הוא נתן את המסר מה לפי דעתו צריך להיות. אני דואה בזה

איזה שהוא חלק מצוואתו החינוכית שעלינו יהיה להשלים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
האשם מחאמיד
אני חושב שאיבדנו היום אדם, שעל אף הדעות השונות שהיו לי ולו, לא

ידע לשנוא. הוא ידע לקבל את האחר. הוא קיבל אותי כפי שאני. היה כבוד

עמוק ביננו. היינו ידידים טובים והייתי אומר שהוא בין השרים הטובים

ביותר לענייני חינוך של מדינת ישראל. הוא דאג לכלל האוכלוסיה. אכפת לו

מהאחר, אכפת לו מהאוכלוסיה הערבית. אני יכול לומר שהוא ידיד אישי שלי.

הוא אדם שהשררה לא העבירה אותו על דעתו כפי שקורה לעיתים. לא העבירה

אותו מהטעם הטוב. בכנסת ובוועדת החינוך נרו/יש בוודאי בהעדרותו הנצחית.

כאב לי במיוחד ובאופן אישי משום שהייתי מקוזז איתו במשך שלוטה שבועות

כמעט. ביקשתי לשוחח עימו, ודרך משרד החינוך קיבלתי את מספר הטלפון

שלו אך לא עלה בידי. התעקשתי שיעבירו לו פתק בו ביקשתי לכתוב: "ממקוזז

למקוזז בתקווה ששנינו נחזור להיות פעילים בכנסת". אבל המחלה קיצרה את

חייו, ואני חושב שכולנו הפסדנו אדם גדול.
ענת מארי
כמו רבים, אני מרגישה היום שזבולון המר שהלך לעולמו הוא אבידח

גדולה. הו כאדם ותן כמנהיג בעל שיעור קומה. הערכתי אצלו מאוד את

הערכים למרות המחלוקת על תוכן הערכים. עובדה היא שהערכים הינחו אותו

ולא רק אינטרסים. הוא היה עשיר בערכים יהודיים ואוניברסלים. הוא הית

איש חינוך בכל רמ"ח אבריו וכאנשי חינוך ידענו שהוא לא טכנוקרט אלא רחב

אופקים, איש תרבות העומד בראש המערכת שלנו. היתה לו תרבות של מחלוקת

יוצאת מהכלל כי היה לו כבוד גם למי שחלק על דעותיו. במחלוקות קשות

שהיו לי עימו תמיד הדברים נעשו בנועם הליכות. המתינות האנושית

והמדינית שלו היתה מרשימה.

אני רוצה להביע תנחומים למשפחתו, למשרד החינוך ולביתו הפוליטי

מפלגת המפד"ל. אני חושבת שאיבדנו מנהיג גדול.
רפאל אלול
אני בטוח שיילדי ישראל הפסידו גם מחנך וגם אב. איבדנו חבר, איש

נעים הליכות, ולכל אחד מאיתנו אנקדוטות משותפות. אגע בשתי אנקדוטות
קצרות
יומיים לאחר רצח רבין כשכולנו היינו בהלם, נפגשתי עם זבולון המר.

ראיתי את הכאב שניבע בעיניו ואת רצונו לחפש דרך כיצד ניתן ליצור

אווירה של סובלנות והערכה הדדית בתוך המדינה. ראיתי את ההבעה על פניו
והוא אמר לי
ייבא ננסה לעשות משהו". לכן, לא היה פלא בעיניי שהוא דיבר

על ערכים ועל כך שאסור לשנות את ההערכים בבניין הזה.



לפני כחודש ימים ערכתי שיחת טלפון עימו. דיברתי איתר על קרן קר"ב.

עוזריו סיפרו לי שמצבו קשה. הוא שמע שאני על הקו והסכים לדבר איתי.

הוא אמר לי שבכל מקרה הפרוייקט הזה לא יפסק. והראייה היא שכולנו

נאבקנו רבות בהשראתו. בימי האופוזיציה הוא היה תופס אותנו, חברי ועדת

החינוך ומבקש שניכנס לוועדת הכספים על מנת שתקציבי התינוך לא יקוצצו.

החינוך היה קודש בשבילו. האבידה היא גדולה וכולנו משתתפים בצער המדינה

ובצער ילדי ישראל.
דוד אזולאי
אדוני היושב ראש, הברי כנסת נכבדים, יום עצוב לכולנו. אחד מהחבורה

הלך. זבולון המר זכרונו לברכה, מאוד רצה וויתר על הרבה דברים במסגרת

המשא ומתן הקואליציוני, ובלבד, שיהיה שר חינוך. מי ידע שהאיש שגדל

כמחנך, עסק בחינוך כל ימיו יסיים את דרכו כשר חינוך. שלמה המלך החכם
מכל אדם אמר
טוב שם משמן טוב. שמו הלך לפניו למען המיעוטים, למען

החלשים. יחד עם זאת, אנחנו, כחברי כנסת צריכים לעשות את חשבון הנפש.

זהו זמן בו כאשר אחד מהחבורה הולך, תדאג הלאה כל החבורה. אני אומר זאת

בראש ובראשונה לעצמי. לו היינו משבחים אדם בחייו חצי ממה שאנו משבחים

אותו לאחר מותו, היינו מאריכים את ימיו של כל אדם במספר שנים טובות.

לכן זהו זמן גם לחשבון נפש.
אסיים בנקודה נוספת
בתקופתו של זבולון המר עוד כשהיה שר החינוך

בקדנציה הקודמת, סייר בעכו ונערכה לו קבלת פנים. התלמידים המתינו לו.

אני זוכר את תגובתו שהיתה מאוד חריפה, מדוע היו צריכים להוציא את

הילדים שיימתינו לבואו של השר. זה היה מיותר. זה רק מעיד על ענוותו של

האיש.

יהי זכרו ברוך.
דליה איציק
אדוני יושב הראש, אדוני המנכ"ל, חברים "מהנהלת המשרד: היכרתי את

האיש ועקבתי אחרי צמיחתו, גדילתו וגודלו במטך הרבה מאוד שנים. לימים,

הייתי פעילה מאוד בהסתדרות המורים וקיימתי איתו משא ומתן. לאתר מכן

הייתי ממונה על תיק החינוך בעיריית ירושלים שזו כידוע לכם עיר מאוד

קשה. ושם, דווקא שם, "נפל לי האסימון".

הוא היה איש תרבות שהדיון, הליבון והעיון עמדו לנגד עיניו. הוא

היה איש שמאוד קשה היה לריב איתו. הוא היה יריב פוליטי שהיה מכובד

להתעמת איתו. זו אבידה קשה. בדרך לא דרך עד אתמול בצהרייס הייתי מעורה

מאוד במה שקורה איתו, ובכל זאת המחשבה שעד הרגע האחרון הוא נלחם...

הוא לא האמין שזה יבוא, וזה בא. ההרגשה הנוראה שהדבר "גדול" עלינו

והמחשבה שלפעמים אנו מוכרעים על ידי מחלות נוראיות שכאלה...

אדוני המנכ"ל, אני בטוחה שאני מבטאה את דעת כולם בכך שנסייע בדיוק

כמו שזבולון רצה. הוא רצה שמערכת החינוך תתפקד. אני באופן אישי הייתי

אמורה להיפגש איתו לפני זמן מה אך הדבר לא הסתייע כי הוא התאשפז באותו

יום. למדתי ממנו הרבה מאוד דברים. יש משהו בתיק הזה, תיק החינוך



שמכריח ומכתיב לך התנהגות אחרת. ברגע שאתה מקבל את תיק החינוך יש משהו

אפילו בעצמת הסו/נון. באיך שאומרים דברים. הוא הפנים את זה כל כך נכון,

שגם אם התעמתת איתו, זה היה מתוך כבוד הדדי. אמר בצדק יוטב ראש

הוועדה, התעמתת איתו מתוך כבוד, מתוך תחושה שהאיש מאמין במה שהוא אומר

ובמה שהוא עושה.

יהי זכרו ברוך.
שמריהו בן-צור
קשה לי לדבר. אין זה סוד שהייתי קשור אליו. השנה ימלאו 25 שנים של

היכרות. ראיתי בו לא רק מנהין;. ראיתי בו מדריך ובעיקר ראיתי בו חבר.

גם בנושאים האישיים שלי ראיתי בו חבר. התייעצתי איתו. קומה מעל קומה

זו, בחדרו, ישבתי איתו לפני כחודש ימים ודיברנו בנושאים שקשורים

לחינוך. שמתי לב שקשה לו לדבר. משהו נתקע לו בגרון. אמרתי לו:

"זבולון, אביא לך משהו לשתות". הוא אמר לי: "שמריה, זה לא עניין של

שתיה. לצערי הגדול זה התפשט לשם". הוא פרץ בבכי ואני איתו. זו הפעם

האחרונה שראיתי אותו. נפרדנו בבכי. דיברתי איתו שוב לפני שלושה

שבועות.

זבולון יזכר לא רק כמנהיג הציונות הדתית שידע לקשר. הוא החזיק את

ההגה בידיים וידע לנתב אותו בדרך הישרה. הוא יזכר כאחד משרי החינוך

הטובים שקמו למדינת ישראל. הוא יזכר כמי שהטביע את חותמו על מערכת

החינוך ב-20 השנים האחרונות. הוא יזכר כשר חינוך שהדאגה האמיתית

שיוצאת מליבו היא לאנשים הפשוטים, לאנשים שבאים ממשפחות קשות יום,

לשכבות החלשות. מי שיסתכל בדרכו הארוכה במערכת החינוך יראה את תביעת

אצבעותיו ואח מפעליו. כאשר המכנה המשותף הוא איך לתת לחלש להתקדם

ולהתחרות בחברה שבה אנו מצויים. אם זה בחוק חינוך חינם, אם זה ועדת

עציוני, אם זה עניין של מח"ר, אם זה עניין של מינהל חינוכי, יום חינוך

ארוך ועוד.

בנושא זכויות המורים בישראל. היתה אצלו אימרה: העיקר הוא לא מספר

השעות במערכת, העיקר איך ירגיש המורה שעובד בתוך המערכת. לכן, צריך

לתקן ולשפר את תנאי עבודתו ושכרו של המורה. הוא עשה זאת. הוא האמין

בזח.

זבולון, אדם בעל משפחה שאהב מאוד מאוד את אישתו וילדיו. חבר,

מדריך, מנהיג ורע. זבולון היה צנוע. מספר פעמים הייתי בביתו. האמינו

לי חברים, שם ראינו מהי צניעות שמתחברת עם האושר. חבל עליך זבולון,

הבל.
שמואל הלפרט
זבולון חמר זכרונו לברכה היה מנהיו/, לוחם ואציל רוח. הוא לחם על

עמדותיו ועל הנושאים שהאמין בהם בתקיפות אך בכבוד ומבלי לפגוע באיש.

הוא פעל במסירות נפש למען חינוך ילדי ישראל עך הרגע האחרון. אנחנו

זוכרים את המאבק שניהל עם האוצר לגבי תקציב 1998. המאבק שניהל נגד

קיצוץ בתקציב החינוך. הוא האמין שהחינוך הוא הדבר החשוב ביותר וההשקעה



הטובה ביותר. כך היה לאורך כל ימי חייו. לפני כ-20 שנה הוא נלחם כאריה

בביטול שכר לימוד מדורג, בכדי לאפשר חינוך תיכון טכנולוו/י לכל נער

ונערה בישראל. הוא גם נלחם להעברת מורשת העם היהודי. אחת הפעולות

האחרונות שעסק בהן בוועדה ואולי ההופעה האחרונה שלו כפי שהזכיר יושב

הראש היתה בנושא החינוך הערכי. זבולון האמין שלא מספיק ללמד ושיש גם

לחנך, ולחנך לערכים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
יהודה לנקרי
אדוני יושב הראש, במות עלינו זבולון כפי שאנו מכנים אותו, נדמה

שניצבת לפנינו דמותו של אדם שמעבר לפועלו המוצלח והמרתק ניצב אדם,

יחיד סגולה. אדם שיידע להיאבק בסיבלו ובמחלתו מבלי שתישבר רוחו. אני

זוכר את הופעותיו האחרונות כאן. נדמה לי שנאומו האחרון במליאת הכנסת

היה לרגל ציון יום חשנה לרציחתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.

כולנו, מספסלי חמליאה, כל אחד בדרכו שלו, ייחד לו מחשבה, תפילה ותקווה

שייתגבר על מחלתו. זבולון המר באמת הפגין עוז רוח נדיר מאוד בהתמודדות

ובמבחן הזה. אני חושב שכולנו צריכים להעריך זאת.

מעבר לכך, כל אחך יכול להתפעל ולהעריץ את האיש הזה על סקרנותו

האינטלקטואלית וידענותו המקיפה החל מתחומי ידע ויצירה. כל אימת שמדובר

במערכת החינוך ובמשרר החינוך תמיד הדבר נקשר באופן אוטומטי לדמותו של

זבולון המר. כשם שדוד בן-גוריון הוא שם נרדף לתקומת המדינה כך אני

רואה בזבולון המר זכרונו לברכה שם נרדף למערכת החינוך שהטביע בה חותם

מעמיק ויסורי. הוא ידע להפנות ולמקד תשומת לב יתירה ורגישות רבה מאוד

לשכונות המצוקה לעיירות הפיתוח שחיו איזורים שזכו לתשומת הלב שלו.

נזכור אותו תמיד כאחד המנהיגים הדגולים של המדינה הזו, שידע להבליט את

המכנה המשותף, הבסיס הרחב תוך כיבוד כל ההבדלים והרגישויות.

יחי זכרו ברוך.
אלכס לובוצקי
ביום כזה כל אחד חושב מה היה עבורו זבולון המר. כשאני חושב על כך

אני נזכר שבימים בהם הייתי נער צעיר בבני עקיבא, מונה זבולון כשר

הראשון מבוגרי בני עקיבא. היתה תחושת גאווח בקרב הנוער של בני עקיבא

שהנה, אחך משלנו, מבני הכיפות הסרוגות מונה כשר. הוא בעצם התחיל את

תהליך הכניסה של דור הכיפות הסרוגות להנהגה הלאומית של מדינת ישראל.

תהליך שבשלב מאוחר יותר עמוס עוז כינה: "משגיח הכשרות של קרון המסעדה

ברכבת רץ פתאום ותפס את ההגה של הקטר".

זבולון היה בעצס גם שר החינוך חובש הכיפה הראשון שיצא מהמעגלים של

שר דתות, שר פנים וכולי לתפקיד בכיר ברמה הלאומית. לנעליו הגדולות של

יגאל אלון וכולי. אני זוכר את החששות שהיו בציבור על כך שיגיע שר

חינוך דתי ומי יודע מה יעשה למערכת החינוך. מאוחר יותר כולם אהבו אותו

וכיבדו אותו.



הוזכרו דברים בקשר לכך שהוא רצח לחנך ולא התבייש לומר שהוא רוצה

לחנך לערכים יהוריים. הוא היה פתוח וסובלני. לא מזמן- שוחחתי עם מר

אמנון פזי ששימש ראש ות"ת של המוסד להשכלה גבוהה ששיבח אותו על

פעולותיו כשר החינוך. הוא אחד מבוגרי בני עקיבא שהגיע לרמת ההנהגה

הלאומית, הצטיין בה, והפך להיות "מר חינוך" של מדינת ישראל. הוא היה

המורל לכולנו ואני חושב שרבים מאיתנו שהלכו אחריו בדרך הזו ראו אותו

כראשון וכפורץ הדרך.
נעמי חזו
זבולון המר היה יריב ועמית, עמית ויריב. היו חילוקי דעות אבל הוא

הצליח להנציח שלושה עקרונות בסיסיים של הדמוקרטיה הישראלית, וכך היינו
כולנו שותפיו לדרך. העיקרון הראשון
עידוד הפלורליזם הרעיוני. העיקרון

השני: כיבוד האחר, והעיקרון השלישי: נועם הליכות, חילוקי דעות

וויכוחים מהותיים ולא אישיים. ובכך, כולנו היינו שותפים לו והוא היה

שותף לכולנו.

יהי זכרו ברוך.
ראובו ריבלין
זבולון המר הותיר לנו צוואה כאן, בוועדת החינוך. הוא היה לוחם כל

חייו והוא גם לחם בימים האחרונים והיווה דוגמא למופת כיצד מנהלים

מלחמה. האיש ישב כאן מולנו, אנחנו ראינו אותו והוא ראה אותנו. הוא ידע

שאנחנו יודעים ואנחנו ידענו שהוא יודע. ובכל זאת ניהל מערכה חינוכית

כאילו הוא חייל צעיר העומד בפני המערכות כולן. הוא כאילו היה אומר

לנו: ראו, אני אולי אפרר מכם, אבל אותן משימות שאני חושב שצריך ללכת

ולהשיגו הן השליחות שאני מבקש מכם לעשות לאחר לכתי. הוא לא אמר זאת

לנו ואנחנו לא אמרנו זאת לו, אבל היינו מסתכלים זה בזה ויודעים שאנחנו

מתחילים איזו שהיא פעולה שנאלץ לסיים אותה בלעדיו.

ימיו האחרונים היו באמת סיום של דרך קשה בח הליך, שנתן לכולנו

דוגמא איך אפשר להתמודד עם הרעיון הציוני במחלוקת הקשה שבין יונים

לניצים, בין אנשי ארץ ישראל השלמה לאותם אלה שחושבים שצריך להקריבה

במחיר השלום, איך אפשר בתוך מפלגתו ובתוך המערכת הפוליטית השלמה

בישראל להתנגד, לחיות במחלוקת קיימת ומתקיימת. מחלוקת שבה אנחנו

יודעים להסכים גם על מה שאנחנו לא מסכימים. הוא בהחלט ציון דרך שצריך

להיות מוטמע. חבל שינוקא שכזה, צעיר כל כך במלוא כוחו ובהירות מחשבתו,

במלוא יכולתו ונסיונו למרות גילו הצעיר, הלך ונסתלק מאיתנו. באמת אולי
עליו נאמר
תבל על דאבדין ודלא משתכחין.
היו"ר עמנואל זיסמן
ברצוני לסיים את ישיבת חאבל. לפני אקרא ציטטה נוספת בה הוא עונה
לגברת דליה איציק מה-15 ביולי באומרו
"אני חושב שגם את חושבת שחשוב מאוד שהנוער הישראלי לא יהיה רק

נוער כמו שבחוץ לארץ. זאת אומרת שאנחנו צריכים ייחודיות. מערכת



החינוך צריכה לתרום לכך. הכוונה שלי לתת לבית הספר את הראיה

לדמוקרטיה, אזרחות, יהדות, ציונות, יושר איטי, התנהגות, נימוס,

יחס לסובלנות".

אנו נעלה למעלה לעבור על פני הארון ונמצא את הדרך להנציח את זכרו.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:15)

קוד המקור של הנתונים