ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 19/01/1998

גזיזת פיאות לילד בבית-ספר יהודי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 144

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. כ"א בטבת התשנ"ח (19.01.1998). שעה 12:00

נכחו; חברי הוועדה; היו"ר עמנואל זיסמן

דוד אזולאי

רפי אלול

יהודה לנקרי

ענת מאור

רפאל פנחסי

ראובן ריבלין

מוזמנים;

אשר הרמן - המפקח על בית-הספר, משרד החינוך והתרבות

נועה בנודיז - קצינה במדור נוער וחקירות, המשרד לבטחון פנים

יורם פיי, עו"ד

חנה פיי

עדי שפר - מנהלת בית הספר ממ"ד מודיעין

אביבה מוצרי - מ"מ ראש מינהל החינוך מודיעין

אתי מנילוביץ - אחראית על בתי הספר

מזכירת הו ועדה; דלית אזולאי

קצרנית; שלומית כהן

סדר-היום; גזיזת פיאות לילד בבית-ספר יהודי.



גזיזת פיאות לילד בבית-ספר יהודי

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות.

הדיון הזה נקבע לפי בקשתו של חבר הכנסת פנחסי. החינוך הדתי עלה היום

פעמיים לדיון בוועדת החינוך והתרבות, אבל אין לזה משמעות. מה שקרה בחצרות יסף

קרה אתמול, וקיימתי על כך ישיבה דחופה. ואילו הדיון הזה הוא דיון מתוכנן.
רפאל פנחסי
אני מודה ליושב ראש הוועדה שנענה לבקשתי והעמיד על סדר היום את הנושא

הזה, למרות שיש לו נושאים רבים לדיון. ראיתי את הנושא הזה כנושא דחוף. בתחילה

התקשיתי להאמין שבמדינת ישראל, בבית-ספר יהודי, יכול לקרות אירוע בזה. אבל

מאחר שקצת התעמקתי בנושא וביקשתי לקבל יותר פרטים, התברר שהמקרה אכן קרה. כדי

להסיק מסקנות שדבר כזה לא יקרה שוב, מן הראוי והרצוי לשמוע את כל הנוגעים

בעניין ולראות איך מפיקים את הלקחים מהמקרה הנורא הזה שקרה.

מדובר בבית-ספר ממלכתי דתי במודיעין. חברים לכיתה ארבו לאחד התלמידים,

השכיבו אותו וגזזו פיאה אחת שלו. הילד חשב שהוא יקבל מחסה אצל אחד החברים

הטובים שלו, אבל הוא זה שהחזיק את המספריים. הופתעתי מתגובת מנהלת בית-הספר.

אם קורה דבר כזה בשעות הבוקר, מדוע היא לא מצאה לנכון להזעיק את הורי הילד?

אני מאמין שמקרה כזה גורם טראומה לילד. צריך להרגיע אותו, לראות איך מטפלים

בו, ומי שיכול לעשות את זה בצורה הטובה ביותר הם הורי התלמיד. הבת הבכירה יותר

התקשרה בשעה 10:00 להורים וסיפרה להם מה שקרה, וגם אז עימתו את הילד עם הילדים

האחרים כאילו שהוא אשם.

הדברים לא ברורים, ולכן אני שמח שניתנת ההזדמנות לשמוע את הפרטים ולראות

מה הלקחים שאנחנו מסיקים מזה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

נעניתי לבקשה לקיים את הדיון לא רק בגלל חומרת המקרה, אלא החלטנו בוועדת

החינוך לטפל טיפול מיידי ודחוף בכל מקרה של אלימות. יש התגברות באלימות במערכת

החינוך בישראל, וההתגברות היא בכל מערכת החינוך, לא רק בבתי-הספר הכלליים ולא

רק בדתיים או בחרדיים. מדובר גם באלימות פיסית וגם באלימות מילולית, והחלטנו

שבכל מקרה כזה שיש לו השלכה ארצית, שיש לו חשיבות ארצית, אנחנו נשתדל לטפל.

מודיעין זה מקום שיהיה עיר ואם בישראל, אני מקווה בקרוב. אני יודע שעושים

מאמצים גדולים מאוד כדי ליצור חברה בריאה יותר, מאוזנת יותר, שיש בה חילוניים,

מסורתיים, דתיים וחרדיים. לפי דעתי צריך לטפל בדברים כאלו בהתחלה, כדי שמה

שרוצים להשקיע במקום אבות העיר החדשה, פרנסי העיר החדשה, המחנכים ההורים,

יטופל כבר בהתחלה.

נשמע ראשית את אנשי מודיעין. המפקח על בית-הספר, בבקשה.

אשר הרמן;

אני המפקח על בית-הספר ויושב כאן כנציג משרד החינוך. אני חייב לומר

שהמנהלת דאגה לדווח לי על המקרה עוד באותו ערב. המקרה קרה למיטב ידיעתי לפני



תחילת שעות הלימודים, הילדים עדיין לא היו בכיתות, השעה היתה 7:50 בערך. היות

שמדובר במקרה חמור, כל החשיבות היא איך הנהלת בית-הספר וצוות המורים נערכים

לטפל בכל הנושא הזה. זה לדעתי הדבר ההשוב והמרכזי. מצד אחד, לגבי הטיפול בילד

עצמו. מצד שני, הטיפול בחברים שלו. מצד שלישי, בכיתה עצמה ובאווירת בית-הספר

כולו, כדי שמקרים כאלה לא יישנו יותר, בין אם היו לפי גרסה א' או גרסה בי.

מיד הוצאתי הנהיה בכתב, וביום חמישי בבוקר התאספנו כולנו, הברי הנהלת

בית-הספר ונציגי המועצה, ודיברנו על השאלה כיצד יש להיערך. הוחלט על שיחות עם

ההורים, שיחות עם הילדים, טיפול בנושא חינוכי, הענשת התלמידים, לא רק כעונש

חינוכי, אלא הרחקנו את הילדים שעשו את המעשה למספר ימים, למען יראו וישמעו

שבית-הספר מסתייג מהעניין הזה. כל זה, פרט לעונשים הנוספים, עם האמצעים

החינוכיים שנעשו בבית-הספר. ואכן, ביום חמישי בהופשת חנוכה התאספו האנשים,

טיפלו בנושא הזה, הרחיקו את שני הילדים מבית-הספר. גם באותם ימים שהם לא

הורחקו הם לא היו בכיתות שלהם. רב העיר מודיעין בא גם הוא לדבר עם הילדים.

רפאל פנחסי;

במסיבת חנוכה שהתקיימה באותו ערב, הילדים התוקפים השתתפו?

אשר הרמן;

אני לא יודע. הנהלת בית-הספר תתייחס לשאלה.
רפאל פנחסי
אתה אומר שהם הורחקו. אני רוצה להבין אם הם הורחקו גם מהמסיבה או לא. לי

יש מידע שבמסיבת חנוכה שהתקיימה באותו ערב הם היו. זה קצת סותר את דבריך.
אשר הרמן
הילדים הורחקו בסופו של דבר מבית-הספר. רב בית-הספר, הנהלת בית-הטפר,

המחנכת וצוות המורים טיפלו בעניין הזה לאחר המקרה שקרה. אינני בטוח שטיפלו

בעניין באותו יום, אבל הטיפול היה מכל הכיוונים.

המקרה הזה הוא לא פשוט, וחובת בית-הספר מבהינה זאת היא הדבר האפקטיבי.

אני חייב לציין ולומר, שהדברים שקרו לא קרו בעקבות איזושהי תגובה כזאת או אחרת

של הנהלת בית-הספר או של צוות המורים שלו. בתקופה האחרונה הייתי שלוש פעמים

בבית-הספר, שמונה שעות בי"ז במרחשוון, ארבע שעות בבי בכסלו, וכן בכ"ו בכסלו.

אני מקווה שתהיינה תוצאות לכל הפעילויות החינוכיות שנעשו, ואם יהיה צורך עוד

ייעשו, כי ראש מינהל החינוך הדתי הסמיך אותי לומר שאם יש דרישות נוספות אנחנו

מוכנים למלא אותן, כדי שתופעות מעין אלה לא יישנו.
היו"ר עמנואל זיסמן
אתה אומר, שקרה דבר כזה, יש ילד שמאשר שהוא נפגע. לגבי מי שפגע בו אתה

אומר שנקטתם באמצעים.
אשר הרמן
נכון. הפגיעה היתה. יש שתי גרסאות לגבי הדרך שבה נעשו הדברים.
עדי שפר
בית-הספר רואה בחומרת רבה את המעשה, בין אם זה נעשה מתוך רצון- של הילד

ובין אם זה נעשה מתוך כוח של תלמידים. יש כאן גרסאות שונות, ובית-הספר מוקיע

את המעשים האלה. נעשו פעולות להעברת המסר הזה גם בין תלמידי בית-הספר וגם

בקהילה. אני מוכנה להתייחס לפעולות שנעשו.

כאשת חינוך כאן מחובתי לדבר אמת, ולאמת יש כמה פנים. מכיוון שכפי שאמר מר

אשר הרמן לא נכחנו באירוע עצמו, ויש לנו רק הגרסאות של הילדים, חובתי כמנהלת

בית-הספר להאמין לשתי הגרסאות, כמובן של הילד שפיאתו נגזרה, וגם של התלמידים

שגזרו, ובעצם להציג את שתי הגרסאות.

ההתייחסות של בית-הספר בפעולות שמפקח בית-הספר היה נוכח בהן, היתה

למסקנות מהאירוע ולא לעובדות עצמן. כי העובדות עצמן אינן ברורות מספיק, והן לא

מוסכמות על כל הצדדים. בית-הספר נקט בתהליך, במסגרת פעילות חינוכית שנעשתה

בבית-הספר דנו בנושאים שונים בעקבות הפרשה הזאת. הנקודות העיקריות לדיון היו

העניין של חוק וגבול, העניין של כבוד האדם והעניין של היחס לשונה וגיבוש

חברתי.

לשאלתך האם התלמידים שעשו את המעשה היו באותו היום בבית-הספר, אהיה כנה

ואומר שאינני זוכרת, מכיוון שהייתי מאוד טרודה במסיבה. האם אכן הגיעה ודיברנו.

אני מוכנה לומר איך קרה שהילדה הבוגרת התקשרה הביתה וסיפרה לאמא מה שקרה.
רפאל פנחסי
איזו פעולה את, כמנהלת בית-הספר, נקטת בכדי להרגיע את הילד? את אומרת

שהיית טרודה במסיבה ואת לא זוכרת אם הילדים נכחו. מהמידע שלי יש, אבי הילד

שפגע הציע להעניש את הילד ולא להגיע, המורה שארגנה את המסיבה טענה שזו מסיבה

שלה והיא לא רוצה להפגע והיא עומדת על זה שהילד יבוא, ולפי ההוראה שלך הילד

השתתף. לכן אני שואל באילו פעילויות חינוכיות נקטת כדי להוציא את הילד

מהטראומה שלו. האם שלחת את הילדים האלה הביתה אחרי שנודע לך על המקרה?

עדי שפר;

אני מכבדת כאן את רצון ההורים, שביקשו שלא נכנס לפרטי האירוע ולגרסאות

השונות, כדי לא להתפס אליהן.

הגרסאות לאירוע הן שונות. אני אתאר את השתלשלות האירוע, כפי ששלחתי למפקח

משרד החינוך, למנהל המחוז. בתיאור הזה יש שתי גרסאות, ואני חייבת לומר אותן,

כדי שנקבל תמונה כללית.

הדבר נעשה בשעה 7:50 בבוקר. יש גרסה של בעל הפיאות, שכמה ילדים תפסו אותו

לאחר מרדף במסדרון. אני לא זוכרת שהתלמיד אמר ששכבו עליו וגזרו לו את הפיאות.

אחד התלמידים גזר לו את פיאתו בניגוד לרצונו, לאחר מכן התלמיד נכנס לשירותים

וגזר לעצמו את הפיאה השנייה. בשעה 8:15 הוא נכנס באיחור לכיתה והתיישב.

הגרסה השנייה אומרת, שהחברים שוחחו בבוקר עם התלמיד. הם טוענים שרצונו של

החבר היה לגזור את הפיאות. החבר הטוב שגזר את הפיאות שאל את התלמיד, האם אתה

רוצה, האם אתה בטוח, האם ההורים שלך לא יכעסו עליך. היו כמה תלמידים מסביב

ששמעו את זה. הילדים אמרו אחר-כך, בדיון בנושא, שהם עשו את זה תוך כדי משהק.

הם לא רדפו אחריו בכוח. הילדים אומרים שהתלמיד עצמו, אחרי שגזר את הפיאות,

נכנס לכיתה ואמר "כמה שאני נראה יפה".



רפאל פנחסי;

האם המורה שמעה את זה?

עדי שפר;

אני אומר את הדברים כפי שהם היו.

בשעה 8:15 נכנסו בל השלושה לכיתה. מחנכת הכיתה מיד הבחינה בילד שהפיאות

שלו גזורות, הוא הילד היחיד בכיתה עם פיאות, ומדובר היה בפיאות ארוכות ויפות.

היא מיד שאלה אותו מה קרה, והילד אמרו ''יגזרו לי אותן", ולא יסף. לא ניתן היה

להבין מי גזר. המורה העידה שבמשך השיעור היא שמה לב שהתלמיד עצוב, והיא שאלה

אותו האם קרה לו משהו. הוא ענה לה חד-משמעית שלא קרה דבר. אני מדברת כאן בשם

המחנכת.

נכנסתי באמצע השיעור לכיתה, כדי לדבר בעניין המסיבה. המחנכת ניגשה אלי

ולחשה לי באוזן לשים לב, להסתכל על התלמיד ולא לומר מילה, כי התלמיד עצמו לא

אמר מה קרה, עדיין לא הבנו מה קרה. ראיתי שהתלמיד עצוב וחייכתי אליו כדי לומר

לו שאני רואה שמשהו השתנה אצלו. יצאתי מן הכיתה והלימודים המשיכו כרגיל.

בשעה 11:00 בערך היתה הפסקה, האם הגיעה לבית-הספר וסיפרה לי שהבת התקשרה

הביתה וסיפרה לה שגזרו לאחיה את הפיאות. ראיתי את האם כשהיא היתה בדרך החוצה,

עם הילדים, והיא אמרה לי "אנחנו הולכים, אנחנו לא חוזרים לפה יותר, אנחנו

גמרנו". שאלתי אותה מה קרה, כי אני ביחסים טובים איתה. היא סיפרה לי על המקרה,

וזו היתה הפעם הראשונה ששמענו את המקרה. לא שמעתי על המקרה קודם. מיד קראתי

למחנכת ולתלמידים אלי לחדר. השעה היתה 11:30 כשהתלמידים סיפרו את הגרסה שלהם.

הם ישבו ביחד עם האם ועם הילד בחדר, והילד הקשיב לשיחה ולא הגיב, כי האם ביקשה

שהוא רק יקשיב.

האם הלכה הביתה עם הילדים. אמרתי למחנכת שתשוחח עם התלמידים. השארתי

למחנכת את הטיפול בעניין עד שעות הערב. היינו מאוד טרודים למסיבה בית-ספרית

ראשונה במקום חדש, במבנה חדש, של כל תלמידי בית-הספר, שהתחילה בשעה 17:00.

אם אחת הגיעה מיד לבית-הספר ולקחה את הילד הביתה והענישה אותו קשות. עד

כמה שאני זוכרת הוא לא היה במסיבה, יכול להיות שאני טועה. ההורים של הילד השני

עובדים עד שעה מאוחרת, והם ביקשו מהמחנכת שתשאיר את הילד בבית-הספר והם יטפלו

בעניין יותר מאוחר. יכול להיות שהתלמיד הזה הגיע למסיבה, אני לא ראיתי. אני כן

יכולה לספר על התהליך החינוכי שנעשה בבית-הספר מאוחר יותר. מיד יידעתי את

המפקח בערב, ראינו את זה בחומרה רבה, לא לקחנו את זה בקלות ראש. זימנתי את

הצוות החינוכי הראשוני למחרת, בחופשת חנוכה. במוצאי שבת זימנו את כל מורי בית-

הספר, כדי לדון ביחד בתהליכים שאנחנו מתכוונים לנקוט בהם בעקבות האירוע, ולא

נעדר איש. ישבנו עם הפסיכולוגית של בית-הספר, עם היועצת של בית-הספר, עם רב

בית-הספר, שנתן הרבה מאוד מהידע שלו, וחשבנו מה יהיו התוצאות. חילקנו דף

למורים, שממנו אפשר לראות עד כמה לא התייחסנו לנושא בקלות ראש.

התלמידים הורחקו מהכיתה. בסך הכל במשך ארבעה ימים הם לא היו בכיתה.

יומיים הם היו מחוץ לכיתה ועשו פעילות חינוכית במסגרת בית-הספר ויומיים הם היו

מחוץ לבית-הספר.
היו"ר עמנואל זיסמן
מה המצב היום?
עדי שפר
התלמידים כולם, כולל התלמיד שנפגע, נמצאים בבית-הספר, ואנחנו ממשיכים

בתהליך טיפולי בכיתה. אנחנו ממשיכים בעבודה אינטנסיבית הן עם שלושת התלמידים

והן עם הכיתה כולה, כדי שדבר כזה לא יישנה. כי זה דבר שלא ייעשה.

רפאל פנחסי;

כי אין תלמיד נוסף עם פיאות.

עדי שפר;

ספרתי בבית-הספר לאחרונה, בבית-הספר יש 12 תלמידים עם פיאות. זה לא נעשה

מתוך שנאה לילד או אנטישמיות לשמה, אלא המסקנה שאנחנו הגענו אליה היא שזה מעשה

קונדס שלא ייעשה. אנחנו מוקיעים אותו ואיננו מסכימים לו ונעשה את הכל כדי שלא

יהיה דבר כזה בבית-הספר. אנחנו מתייחסים לזה בחומרה, והתייחסנו לזה בחומרה

רבה. אבל על פניו נראה לי שהמעשה היה מעשה קונדס, שהיו מעורבים בו לא רק

הילדים הגוזזים, אלא גם הילד הנגזז.

אביבה מוצרי;

אני מצטערת שאנחנו מגיעים לכאן בנסיבות הללו. מקומו של בית-הספר הממלכתי-

דתי, בניהולה של עדי שפר בקהילת מודיעין, הוא מקום מאוד חשוב לנו. אנחנו

מוצאים שדרכה של עדי עם צוות בית-הספר, הליווי של מפקח בית-הספר, מר אשר הרמן,

זאת הובלה לדרך שמתאימה לנו, של התהוות שתואמת לאופי הקהילה במודיעין. חשוב

לציין שהתושבים הדתיים במודיעין מפוזרים בתוך כל הקהילה, ואנחנו עושים הרבה,

בהובלתה של עדי, כדי שבית-הספר יתן את הטון ויוביל מהלך של שילוב אוכלוסיה

דתית ולא דתית.

בית-הספר הממלכתי-דתי שכן בתקופה הקודמת בתוך בית-ספר ממלכתי רגיל. יש

פעולות של שיתוף בין האוכלוסיות, ואנהנו מאוד מאמינים בנושא הזה של שילוב

האוכלוסיות. אנחנו לא רואים את הגבולות, וכל מעשה של קיצוניות הוא כמובן מוקע.

מערכת החינוך במודיעין היא בחיתולים והיא יוצאת לדרך. יש לה תפיסת עולם.

בסך הכל יש 3,777 תלמידים, ויכול להיות שברגעים אלה נוסף עוד תלמיד, כי אנחנו

מתברכים בתלמידים בטפטוף יום-יומי. בבית-הספר הממלכתי-דתי לומדים 317 תלמידים.

יש עוד שלושה בתי-ספר ממלכתיים, בית-ספר על-יסודי ממלכתי עד י"א.

היו"ר עמנואל זיסמן;

היו הדים למקרה הזה במודיעין, מחוץ לבית-הספר. האם טיפלתם בזה?

אביבה מוצרי;

פנה אלי עתונאי מ"מעריב" ושאל מה קרה שם. סיפרתי לו מה קרה. אחד הדברים

שמאוד ביקשתי לשמור עליהם, ואני שמחה שהוא אכן שמר, זה צנעת הפרט. מאוד היה

חשוב לנו לשמור על כבודו של הילד ולעטוף את האירוע ברכות, כדי להרגיע את

האירוע. חינוך זה תהליך, זה לא השעיה וגמרנו. כדי לממש תהליך חינוכי אנחנו

חייבים להיות מודעים לנושא של זמן. סובלנות זו לא מילת קסם שביום אחד היא

נולדת ומתממשת. חשוב ליצור אווירה של סובלנות, להשכיל לבנות את כל המערכת סביב

אותם ערכים שאנחנו מדברים עליהם. אם תרצו נשלח לכם חומרים כתובים על מערכת

החינוך שלנו.
היו"ר עמנואל ז יסמן
לא מערכת החינוך של מודיעין עומדת עכשיו לדיון. שאלתי אותך האם טיפלתם,

מאחר שיש קיבוץ גלויות במודיעין ותהיה בה שכונה חרדית בקרוב, ואולי אפילו

מיישוב קרליבך ייכללו בתוך מודיעין. אנחנו מכירים את מודיעין, אבל אנחנו רוצים

לדעת את ההשלכות של המעשה.

אביבה מוצרי;

אנחנו מבורכים בשמונה עתונים מקומיים, ולא היה בהם הד לעניין. עשינו יחד

עם הצוות של השירות הפסיכולוגי שלנו את כל הפעילות כדי לרכך את העניין, כדי

למקד את הטיפול באמת במי שנפגע.

אתי מנילוביץ;

ישבתי בישיבה לאחר האירוע עם אשר הרמן ועם הנהלת בית-הספר, היועצת,

הפסיכולוגית, הרב, ובדקנו את הראיות כביכול, מפני שראיות לא היו. מתוך נסיון

של עשרות שנים בניהול בית-ספר ובחינוך, אני יכולה לומר שהרבה פעמים מגיעים

להרגשה שכולם מסכימים שכך נראו דברים מסוימים. בנושא הזה, כפי שעדי אמרה, המסר

הוא האי-בהירות מה קרה, ויחד עם זה תחושה חזקה מאוד שצריך לפעול ולעשות עבודה

חינוכית נכונה.

אני רוצה להתייחס לשאלתו של חבר הכנסת פנחסי, איך באותו ערב לא נעשה מה

שנעשה, כך או אחרת. אני הושבת שכאשר יש תחושה של אי ודאות ורוצים לפעול נכון

גס עם הילדים שפעלו באלימות וגם עם הילד שנפגע, הדברים האלה הם מאוד מאוד

עדינים. כי אני חושבת שאפילו אם היתה דואליות בעשייה שלהם, צריך להתיר את הסבך

הזה נכון ולהסביר להם בדיוק על מה הם נענשים. ואם בסתר לבם פנימה הם יודעים

שמשהו לא בדיוק אמיתי ואין מישהו שיחקור את זה עד הסוף, צריך לעשות עבודה

חינוכית נכונה. אני תרמתי את חלקי באותה ישיבה שלמחרת היום, למרות שזה היה יום

של שביתה במועצה. לכן עניין ההרחקה היה תוצאה של תהליך חינוכי, של איזושהי

אמירה בצוות מורים, של איזושהי עשייה שהיא.

בעבודה מול הורים, אני חושבת שזה מקומו של בית-הספר. הערת כאן הערת

ביניים, גברת פיי, שכביכול לא היתה התעניינות של המועצה.

רפאל פנחסי;

אני רואה את זה בחומרה רבה. זה לא דבר שגרתי שפתחו לו את הראש, שזה גם

דבר חמור, או שברו חלון. לגזוז פיאות במדינת ישראל בבית-ספר דתי זה דבר חמור.

אני חושב שהמנהלת היתה צריכה להיות מזועזעת שהיא שומעת דבר כזה. היא אומרת

שהמורה לחשה לה שקרה דבר כזה, והיא חייכה אל הילד ולא מצאה לנכון להרים טלפון

לאמא של הילד. הילד עבר טראומה, גם לפי הגרסה שאומרת שהילדים שיחקו איתו.

יתירה מזאת, המנהלת בעצמה אמרה, שאבי אחד הילדים העניש את הילד, וכפי

שאני קורא במכתב התלונה שאני קיבלתי, הוא הציע להעניש אותו ולא להביא אותו

למסיבה. בהוראת המנהלת הוא השתתף, כי זו מסיבת המורה. האם כך מנהלת צריכה

להתנהג כשילד עובר טראומה כזאת בבית-הספר שלה, שהיא לא רוצה אפילו להשעות את

הילד עד הבירור? הילד שגזזו לו את הפיאות יושב בבית ובוכה, ואילו הילד שעשה את

מעשה הקונדס, כפי שקראה לזה המנהלת, יושב במסיבה וחוגג.

היו"ר עמנואל זיסמן;

מכיוון- שחבר הכנסת פנחסי חיווה את דעתו, אני מבקש שתאמרי אם את מסכימה עם

הדברים.



אתי מנילוביץ;

אני יכולה לומר מה הבנתי בתהליך ביום שאחרי. מעבר לזה אני לא יכולה לומר,

כי לא הייתי שם. הבנתי שהמורה לחשה שאצל הילד יש שינוי, שהיא תראה שיש שינוי.

לא היה ברור האם הוא הגיע כך בבוקר לבית-הספר.
רפאל פנחסי
זאת אומרת שהמורה אשמה, שהיא לא עדכנה את המנהלת.
אתי מנילוביץ
המורה ישבה איתנו בישיבה.
היו"ר עמנואל ז יסמן
אני מבקש שנשמע את ההורים. אתם רשאים לומר מה שאתם רוצים, אבל אני מבקש

שלמרות שזה ילד שלכם, תדברו לא רק כהורים, אלא קחו בחשבון גם את ההשלכות של

זה. אולי הילד אמר לכם דברים מסוימים. אולי גיליתם משהו, שעולה ממנו שגם הילד

לא היה בסדר. אני יודע שהורים אוהבים את הילדים שלהם, אבל אם במשך הזמן גיליתם

משהו אצל הילד, חשוב שתאמרו את הדברים, כי הפרשה היא פרשה בעלת אופי ציבורי.

לכן אנחנו מקיימים את הדיון. אני מסכים עם הבר הכנסת פנחסי, שלגזוז פיאות זה

דבר חמור במדינת ישראל בשנת ההמישים לעצמאותה, ובעיקר בעיר כמו מודיעין, שלפי

דעתי נבנית על יסודות בריאים.
יורם פיי
בניגוד למה שעד עכשיו השמיעו בפני כבוד הוועדה, כל מיני תיאורים מאוד

פתוחים, שאפשר לפרש אותם לכל הכיוונים, אני מבקש לדבר על תאריכים. האירוע קרה

ב-23 בדצמבר. ב-24 בחודש לא היה דבר. אנחנו הזמנו את העתונאי, כדי שיתן הד

ציבורי לעניין. בעקבות התחקיר של העתונאי, ב-25 בחודש היתה אותה ישיבה בבית-

הספר. זה לא שבאותו ערב כבר סיכמו וסידרו את הכל. לפי התגובה שאנחנו קיבלנו לא

היה לנו ספק, שאם לא נביא את שוועתינו השמיימה, העסק בכלל לא יקבל את

ההתייחסות הראויה.

הדבר השני הוא, שאני מאשים את אנשי החינוך בכך, שהילד שלי עדיין מקבל

טיפול אצל פסיכולוג. אני משלם 250 שקלים לפגישה. היו כבר שש פגישות. הוא ייצא

מזה, הוא יהיה בסדר, אבל זו לא שיטה של מערכת החינוך. כנראה שנגרמה טראומה

לילד, אחרת הילד שלי לא היה אומר שהוא רוצה ללכת לפסיכולוג. אני נוסע עד פתח-

תקווה כדי להפגש איתו, החלפתי פסיכולוג באמצע כי אדם שאיננו דתי לא ראה את

חומרת העניין והייתי צריך למצוא פסיכולוג מתאים, ולזה אין מענה במערכת החינוך.

בשירותי הרווחה צריך למצוא פתרון לדברים האלה. לא יכול להיות שהפסיכולוגים היו

אצל הילדים התוקפים, אבל אצלינו בבית לא ביקר אף אחד. לא רב בית-הספר, לא

פסיכולוג ולא איש מקצוע אחר.
רפי אלול
האם ביקשתם לקבל מטפל?
יורם פיי
היינו-מאוד פגועים, ולא הלכגנו לחפש את עזרתינו במערכת, כי ראינו שזה לא

הולך. לקחנו פסיכולוג פרטי, אבל אם מישהו היה מציע את עזרתו, בוודאי שהיינו



נענים לזה. זו היתה התייחסות אחרת גם מבחינתו של הילד. מה ילד צריך להרגיש,

כשהוא רואה שההורים שלו לוקחים אותו לאדם כזה או אחר, כי המערכת איננה מתייחסת

למקרה שלו?

ראובן ריבלין;

האם נפתח תיק במשטרה?
יורם פיי
כן.

חנה פיי;

מרגע שהוצאתי את הילד מבית-הספר ועד אחרי הישיבה שהיתה להם, לא קיבלתי

שום טלפון, פרט לשיחה אחת מאמא של הילד התוקף. רק אחרי שהיתה הכתבה בעתון ורק

אחרי שהם קיימו את הישיבה צלצלה אלי היועצת, אחרי שלושה ימים שישבנו בבית

וניסינו לעכל עם המקרה, ואף אחד לא טלפן לשאול מה שלום אפרים. אם הם היו עושים

את זה, העניין לא היה מתפתח כך. זה ה"אני מאשים" שלי, כי גם אני מאוד נפגעתי

מכך שקיבלתי את ההודעה בצורה כזאת. רצתי לבית-הספר, השארתי את התינוקת שלי אצל

מישהו, ואפילו טלפון אחרי שעה לא קיבלתי. אחרי שהכתבה הופיעה בעתון הם נפגשו

ואז צלצלה אלי הי ועצת.

לפני חודש וחצי, אותו ילד שגורס שהוא לא הרביץ לו ולא הפיל אותו על

הרצפה, הפיל את הבן שלי והוא קיבל שטף דם בפנים. יש תעודה רפואית שמעידה על כך

שהבן שלי היה עם שטפי דם בפנים, והמחנכת ראתה את זה. לכן אני סבורה שהילד דחף.

אמנם הבן שלי הוא עכשיו בטיפול פסיכולוגי על מנת שיתגבר על מה שקרה ויהיה חזק

ויחזור למסגרת, וזה מה שחשוב לי, הוא ילד מאוד חזק, ויכולה להעיד על זה גם

המנהלת, אבל הוא לא האמין שאף אחד לא יבוא לראות אותו.

הרי גם אני מעוניינת להשאר ביישוב. השקעתי שם הרבה כסף. אני חייבת להגיד

שמעדי, המנהלת, הייתי מאוד מאוד מרוצה. קשה לי להגיד את זה, אבל זאת אמת. היא

מנהלת מעולה, היא אישה מאוד רגישה, היא קלטה את הילדים בבית-הספר בצורה שאין

לי מילים לתאר אותה. אבל התאכזבתי ממנה כאשר הבן שלי נפגע. הייתי מאוד המומה,

כי ידעתי שהוא לא יבכה ליד אחרים, הוא בן בגיל 10 וחצי ולא בוכים ליד כל אחד.

אבל לא התקבלה אפילו שיחת טלפון של התעניינות מינימלית. כאשר אמרתי לה

בבית-הספר שאני הולכת, היא השיבה לי "זכותך לעשות מה שאת רוצה". זו תשובה

שמעוררת מלחמה.
יורם פיי
אנחנו שולחים את ילדינו לבית-הספר, שהוא המערכת של המדינה. אתה שולח ילד

עם פיאות, אתה מצפה לקבל אותו חזרה הביתה עם הפיאות. וזה לא רק אפרים. באמת

חשוב שמהוועדה הזאת תצא קריאה לכל מנהלי בתי-הספר בארץ הזאת, שידברו עם הילדים

שלא יתעסקו עם הפיאות של הילדים, שלא יציקו להם ושלא ינסו לחבל בזה, כי הוא

נשא אותן בגאווה.

רפאל פנחסי;

האם הציקו לו קודם?
חנה פיי
כן, הרבה פעמים.



רפי אלול;

הוא הילד היחידי בבית-הספר עם פיאות?

חנה פיי;

עד עכשיו ידעתי שהוא היחה יחידי. עכשיו אני שומעת שיש 12 ילדים עם פיאות.

אני יודעת שגם המנהלת אהבה את הפיאות שלו, וכמה ימים לפני שזה קרה היא שאלה

אותו למה הוא מגדל פיאות והיו לו קשרים מאוד טובים איתה.
רפי אלול
ועוד יהיו לו.

חנה פי י;

יש פה משהו שלא אמרו נכון, ומאוד חשוב לי לתקן את זה. הבן שלי עד היום לא

יודע שהילדים האלה נענשו. הילדים האלה סיפרו, בגיבוי המורה ובגיבוי ההורים

שלהם, שהם לא הושעו אלא אחד נסע לאירוע משפחתי לשלושה ימים לסבא ולסבתא שלו

והאחר היה חולה. הבן שלי רצה לבוא לכאן, כי הוא לא מרגיש שהענישו את הילדים

האלה. אז אם השעיתם את הילדים למען יראו וייראו, את זה לא עשיתם, כי כל הילדים

בכיתה ובבני-עקיבא אומרים לאפרים, שעובדה היא שלא הענישו את הילדים האלה, רק

הרחיקו אותם ממנו בהפסקות.
נועה בנודיז
אני די תמהה לא על המקרה, כי אלה העובדות, אלא על צורת התגובה שלך, חנה

פי י, כאן בישיבה בכנסת. אני יושבת כאן כנציגת המשטרה ועשיתי בדיקה מקדימה

לנושא. ב-5 בינואר הגעת לתחנת המשטרה, ביקשת לבטל את התלונה, ואמרת את הדברים

האלה: "בית-הספר טיפל בעניין והעביר סדרת חינוך משמעותית מאוד. הורי הילד פעלו

מיד לאחר שהבינו את חומרת המצב, והסבירו לבנם על הנושא החמור שביצע. לאחר

שדנתי בעניין עם בעלי, החלטתי לבוא ולבטל את התלונה, ואני מעדיפה שהמשטרה לא

תמשיך לטפל בעניין. אני מבטלת את התלונה מרצון".

אני לא צד בעניין ביניכם. אני מבהירה את הדברים שצריך לדעת אותם, מבחינה

אובייקטיבית לגמרי. לאור זאת, המשטרה איננה צד בעניין החל מה-5 בינואר, ופה

אני שומעת כאילו שעוד מעט הולך להתפוצץ תיק במשטרה. זה לא ככה. חשבתי שהרוחות

נרגעו, אבל מתברר שתלונה לחוד ומה שאת מרגישה בתוכך לחוד.
רפאל פנחסי
היא יכולה לבטל את התלונה שלה. הדיון הוא ביוזמתי. אנחנו רואים בזה נושא

ציבורי, וכחברי כנסת וכנציגי ציבור הבאנו את הדיון לכאן.
נועה בנודיז
אני מבקשת שלא תפרש את דבריי לצורך עניין פוליטי.
היו"ר עמנואל זיסמן
הייתי יושב ראש ועדת העלייה והקליטה בקדנציה הקודמת, היו לי מקרים עם

עולים חדשים, גם בירושלים, ובכמה מקרים התברר שהילדים לא אמרו את האמת להורים.



זה מה שרציתי לברר, אני מבקש לדעת האם היה איזשהו כוח חיצוני שלחץ עליכם לבטל

את התלונה.
חנה פיי
דיברתי עם מנהלת בית-הספר, היועצת צלצלה אלי מספר פעמים ואמרה לי שהילד

צריך לחזור לבית-הספר, ועם רוח של תלונה במשטרה זה לא יהיה טוב. זה מה שאמרו

לי, על פי בקשת האם של הילד התוקף, שצלצלה אלי.
נועה בנודיז
גיל האחריות הפלילית מתחיל מגיל 12 ויום, ואני כמשטרח מציעח לכם,

שאירועים כאלה ייפתרו בתוך כותלי בית-הספר. מערכת החינוך צריכה להתעורר בזמן.

ולא שהורים שיראו שמערכת החינוך לא מגיבה ירוצו למשטרה, כי הם מחפשים כתובת,

ואז הסיפורים מתחילים להתגלגל בשעה שאכיפת החוק לא יכולה לעשות דבר. פה מדובר

על ילדים בני 10 וחצי.
הי ו"ר עמנואל זיסמן
אני לא מקבל את דברייך. אנחנו, ועדת החינוך, קיימנו כמה דיונים יחד עם

מצילה, שהיא חלק בלתי נפרד מהמשרד לבטחון פנים, והגענו למסקנה שאנחנו תובעים

ממשרד החינוך והתרבות, על דעת הסתדרות המורים, על דעת ארגון המורים

העל-יסודיים, שמנהלי בית-ספר לא יירתעו מלפנות למשטרה, כי בשנים האחרונות

התופעה היתה חמורה מאוד באזורים מסוימים. מתוך גאווה ומתוך יוקרה רצו לפתור

בעיות רק בתוך כותלי בית-הספר, ולכן ההערה שלך לא מקובלת עלי.

נועה בנודיז;

אני לא אומרת לא לפנות למשטרה, אבל גיל האחריות הפלילית הוא 12 ויום.
חנה פיי
באמת ביטלתי את התלונה, אחרי שראיתי שכאשר הילדים חזרו לבית-הספר נעשתה

פעילות בבית-הספר. אמו של הילד התוקף התקשרה אלי ואמרה שהילד שלה מפחד

מהמשטרה, ושהיא מבקשת ממני שכדי שלילד שלה לא תהיה טראומה ממשטרה, שאבטל את

התלונה. החלטתי לבטל, משום שגם אני אמא, וראיתי שבבית-הספר כן טיפלו. לא אמרתי

שלא טיפלו, אמרתי שכל זה לא היה קורה אם היו מטפלים בהתחלה. כי אחר-כך עדי

באמת פעלה, ועדי כל יום מדברת עם הבן שלי, ומאוד רגישה אליו ואל הבת שלי, והיא

אוהבת אותם והם מאוד אוהבים אותה, למרות שעכשיו הבן שלי קצת פחות. אחרי שראיתי

שבאמת פעלו ועברו יומיים והילד בסדר בבית-הספר, לא חשבתי שאני צריכה לפגוע

בהורה של ילד אחר, ודווקא לא לבטל. לא חזרתי בי משום דבר. אמרתי שהמנהלת

טיפלה, והיא באמת טיפלה. היא סיפרה פה מה הם עשו עם הרב. אמרתי שהבן שלי באופן

אישי נפגע, כי לא התייחסו אליו.

רפאל פנחסי;

ועד היום הוא לא יודע שהילדים האחרים נענשו.

חנה פיי;

לא. הוא יודע שהם היו אצל הסבא והסבתא שלהם. המורה לא אמרה בכיתה ששני

הילדים הושעו.
עדי שפר
אני חיזרת ליום עצמו, ואני מבינה שזו נקודת המחלוקת בינינו, כי אין לנו

ויכוח על מה שנעשה יותר מאוחר.

אני חייבת לומר באופן חד-משמעי, שלא העתונות היא זו שגרמה לנו לעשות את

מערך חפעילות בבית-הספר, מפני שבאותו יום גם הפסיכולוגית היתה בבית-הספר, וכבר

דיברנו על זה. דיברנו כמה פעמים בטלפון, והתנצלתי בפנייך על כך שבאותו יום

הייתי מאוד טרודה עם המסיבה, ואכן נכון שבאותו יום לא פעלתי בעניין. אמרת

שחיכיתם שאבוא אליכם אחר-הצהריים, קיבלתי את דברייך והתנצלתי, אבל למחרת מיד

הרצנו את הדברים. למחרת הילדים נענשו, הם לא השתתפו בפעילות חנוכה בבית-הספר.

ילד אחד הגיע לבית-הטפר, כי ההורים ביקשו שהוא יהיה בבית-הספר, מכיוון שהם

עובדים. הילד האחר, שאמא שלו לא עובדת, נשאר בבית.
רפאל פנחסי
האם בחנוכה יש לכם פעילות?
עדי שפר
זה יום ראשון של חנוכה. יום המסיבה היה בנר ראשון, ערב א' חנוכה. למחרת,

כשכבר ראשי היה פנוי מהמסיבה וממה שהצגנו בפני העיר בפעם הראשונה, ראשי היה

פחות טרוד וטיפלנו בעניין. באותו ערב דיברתי עם המפקח מיד כשחזרתי מהמסיבה.

הילדים לא השתתפו בפעילות חנוכה למחרת. היה מירוץ הלפיד בבית-הספר, היתה מסיבת

חנוכה, היה מופע של קוסמות, הילדים לא השתתפו בפעילויות האלה. אפרים לא הגיע

לבית-הספר באותו היום. למחרת התלמידים יצאו לחופשה, ואנחנו יצאנו לפעילות במרץ

לבדוק איך אנחנו מטפלים, כדי שדבר כזה לא יקום ולא יהיה בבית-הספר.

אחת הנקודות שאני שמה עליהן דגש מאוד בבית-הספר, והילדים יודעים את זה,

היא כבוד לזולת. הא-ב שלי זה לתת כבוד לכל תלמיד ולכל אדם, ואני חושבת שגם

כשתלמיד נענש ומגיע אלי לחדר, אני נותנת לו את הכבוד המגיע לו.
ראובן ריבלין
מה היה הרקע לפעולה? האם מדובר בחולגניזם לשמו?
עדי שפר
אמרתי שאני רואה בזה קונדסות לשמה. אני חושבת שכמו שאני מתייחסת לתלמידים

וכמו שיש כבוד הדדי בין האנשים המבוגרים, יש גם כבוד לתלמידים. אנחנו שמים על

זה את הדגש. אשמח לחלק דף שחילקנו למורים על כבוד האדם, על הכבוד לשונה.

התייחסנו לנושא הזה של שונות, ובין השאר שונות בתלבושת, בתסרוקת, במקומות

מגורים. הנושא של האדם המלבין פני חברו ברבים הוא דבר שאני מאוד שמה עליו את

הדגש בבית-הספר. גם אם התלמיד לא אוהב אותי, וזאת זכותו, התלמידים חזרו לכיתה,

ההורים יודעו על זה שהתלמידים הפוגעים הורחקו מבית-הספר. זאת היתה החלטה

משותפת.

רפאל פנחסי;

הילד שנוגע בעניין לא יודע שהילדים נענשו.



עדי שפר;

הילד יודע שהילדים הורחקו ויודע שהילדים נענשו, כי הילדים עצמם, על פי

עדותם, אמרו לו שהם לא באו לבית-הספר, כי המנהלת זרקה אותם מבית-הספר. ולא רק

שהתלמידים האלה לא הגיעו לבית-הספר, התלמידים האלה אחר-כך נענשו בפעילות

חינוכית במסגרת בית-הספר. עשינו את זה למען ישמעו ויראו התלמידים בבית-הספר.

בזה שהילדים בבית-הספר עושים פעילות חינוכית, ראיתי דבר הרבה יותר חשוב מאשר

שהם יישבו בבית.
רפאל פנחסי
מה אחוז האלימות אצלך בבית-הספר? האם נכון שהילד הזה הוכה עד זוב דם?
עדי שפר
בסך בכל אין אלימות בבית-הספר.
רפאל פנחסי
אבל היה מקרה קודם. הילד הזה כבר פגע בעבר.

רפי אלול;

כשגוזזים לילד פיאות זה מרגיז, זה לא נעים, זה לא טוב, וטוב שוועדת

החינוך נותנת על זה את הדעת. שמעתי את המנהלת. אתמול הייתי במודיעין, פגשתי שם

את ראש המועצה והוא סיפר לי על המקרה. הוא סיפר על העשייה החינוכית בבית-הספר,

מה קורה בבית-הספר, ושמעתי גם את האמא. זה נכון שהיום הדיון הזה מתקיים בעטיים

של החששות שלנו כאנשי ציבור, עם כל מה שקורה בעניין אלימות בבתי-ספר בכלל. אני

רוצה להפריד את הדיון הזה מהעניין הכללי. האמא אומרת שהיא מרוצה מבית-הספר,

היא מרוצה ממערכת החינוך. המנהלת הודתה שהיתה פה טעות של אותו יום, ואני מציע

קודם כל לדאוג שהילד יאהב את המנהלת כמו שאהב אותה בעבר. כל אדם יודע לעשות את

הצעד הקטן, ליישר, והדברים מסתדרים.

יחד עם זאת, למנהלת זה בוודאי שיעור מה אסור שיקרה בבית-ספר. על זה אין

ויכוח. באופן כללי אני מוטרד מנושא האלימות בבתי-ספר. אנחנו נלחמים בזה לא

בכלים הנכונים, וגם מערכת החינוך לא מוצאת מספיק כלים לטפל באלימות.

יש סממנים חיצוניים לדת, כמו פיאות, כיפה, ואחד מהערכים היסודיים של האדם

זה לכבד את הסממנים האלה. לפעמים קשה לבדוק אם אדם מכבד את חברו בדיבור, בטון

הדבור, בסובלנות, אבל אם פוגעים בסממנים החיצוניים, זה מרגיז. אני מניח

שהדברים ייעשו ונשמח מאוד לשמוע על כך. ועדת החינוך יכולה לאפשר ליישוב להמשיך

בתנופת החינוך שלו. אם נתערב אנחנו עלולים לקלקל. לכן אני מקווה מאוד שיושב

ראש ועדת החינוך יקיים דיון נוקב, ממצה, כולל עם אנשי מערכת החינוך הראשיים,

מה עושים בעניין האלימות בבתי-הספר, כי זאת סוגיה שאסור לנו לא לטפל בה.
שמריהו בן-צור
קראתי את הנושא הזה של גזיזת הפיאות וזה מאוד הכאיב לי, משום שזה מזכיר

תקופות שאני לא יודע אם אנחנו יכולים לשכוח אותן. אני מכיר את הורי התלמיד

ואני מבין מה משמעות הפיאות בשביל הילד ובשביל ההורים. האמת ניתנת להיאמר,

שלפי דעתי כל הבעיה עומדת על זה, שאם המחנכת היתה מטלפנת באותו היום או נפגשת

עם ההורים של התלמיד שנפגע, הפתרון היה מוצא את מקומו.



רפאל פנחסי;

בזה אתה צודק, אבל המסיבה גברה על הכל.

שמריהו בן-צור;

יחד עם זאת, שמענו את המנהלת, מאוד התרשמנו מהדברים שלה ומהכנות שלה. אני

מאמין שיש קשר ביניכם, אני מאמין שצריך להחזיר את מה שהיה ואפשר לתקן את

המעוות. זו לא בעיה כזאת שאיננה ניתנת לתיקון-. אני מאמין באמונה שלמה, שכל צד

הפיק את הלקח שלו כדי למנוע הישנות של מקרה כזה.

רפאל פנחסי;

ההורים לא צריכים ללמוד שום לקה. רק בית-הספר צריך ללמוד. אפילו את

התלונה במשטרה הם ביטלו, כדי לא לפגוע בהורים אחרים. גזיזת פיאות זה לא לתת

מכה למישהו.
שמריהו בן-צור
לי גזזו פיאות, לך לא גזזו פיאות. לכן אני אומר שכל צד צריך להפיק את

הלקחים שלו. עצם קיומה של הישיבה הזאת ועצם הדיון תרמו לשיפור המצב.
דוד אזולאי
המקרה ששמענו כאן הוא מקרה קשה ועצוב. לצערי הרב, דווקא כשזה קורה בבית-

ספר דתי זה קשה יותר. אנחנו עדים בחיי היום-יום למקרים של אלימות כלפי ציבור

דתי, ועל זה אנחנו זועקים וכואבים. אני לא מבין, גם כמנהל בית-ספר לשעבר, למה

התלמיד שגזזו את פיאותיו צריך להיות מורחק מבית-הספר.
עדי שפר
הוא לא הורחק.
חנה פיי
הוא לא יכול היה להגיע.
דוד אזולאי
אם כך אני חוזר בי. אני חושב שלו מנהלת בית-הספר היתה נוקטת באמצעים

מיידיים, עם כל הכבוד לאותה מסיבת חנוכה גדולה וחשובה לעיר ולבית-הספר, נפש

הילד יותר חשובה מכל חגיגה. אני חושב שאם הייתי במקומך הייתי עוזב את עניין

המסיבה. יש צוות מספיק גדול, שיטפל בעניין של המסיבה, ואת כמנהלת היית צריכה

להתרכז בנושא הזה.

מצד שני, כשאני שומע את האמא שמפרגנת למנהלת בית-הספר, אני חושב שיש כאן

בסיס טוב ובריא בין שני הצדדים להחזיר את הילד. צריך לאפשר לילד לקבל את

הטיפול הפסיכולוגי הזה, שבית-הספר ישתתף בעניין הזה. אני בטוח שהורים כאלה

ומנהלת כזאת ימצאו את הדרך להחזיר את הילד לשגרה. יחד עם זה, בית-הספר צריך

לעשות חשבון נפש, שמקרים מעין אלה לא יחזרו.
ראובן ריבלין
כששמעתי את הסיפור כפי שהוא הזדעזעתי, לא בגלל הנושא הנקודתי. רציתי

לשמוע מה המשטרה אומרת, כדי להבין אם יש פה נושא נקודתי או, חלילה, תופעה. אני

מבין שבמקרה הנקודתי פה העניינים נפתרים ושיימצא פתרון. ואני בטוח שאם יש

הערכה הדדית כזאת, הילד יחזור לשגרה. הבעיה היא, כאשר יש מפגש תרבויות

והאלימות היא לא רק מצד זה או אחר. כי אנחנו רואים אלימויות אחרות, לשם שמים

למשל, כאשר קבוצות שלמות חושבות שלצורך קידוש הוראות דתיות אפשר לזרוק אבנים,

או להצית פחי אשפה, או דברים כאלה שקורים במפגשים בתוך ירושלים.

חבר הכנסת זיסמן ואני היינו חברים במועצת עיר שהתחוללה בה מלחמת תרבות

נוראה. היו שכונות בירושלים שקשה היה לעבור בהן בלבוש כזה או אחר. השאלה היא,

מה קורה בבתי-הספר, כאשר יש מפגשי תרבות, כאשר ילדים עם פיאות ירצו ללמוד

בבית-ספר ממלכתי, וההורים שומרים תרי"ג מצוות, אבל הם מופנים לאפשר לציבור

לחיות באורח חיים אחר. האם אפשר להעלות על הדעת, שיקרה מצב כזה שאצלינו ילדים

מסוגלים לחתוך פיאות לא כחוליגניזם? לפעמים ילד מרביץ לילד אחר, יאמרו שהילד

פרוע. אבל גזיזת פיאה זה דבר שיש בו קונוטציה נוראית מבחינת ההתייחסות של

הילדים אלה כלפי אלה. ואם לעניין זה הביאו את הנושא לשולחן ועדת החינוך, אני

חושב שזה חשוב מאוד. אבל אם מדובר על העניין האישי והפרטי, אני חושב שמיצינו

את העניין והצדדים יגיעו לכלל הבנה. גם אני התרשמתי מדברית של המנהלת.

היום יש לנו הרבה מקומות שבהם ציבור דתי וציבור חילוני חיים זח לצד זה.

אנחנו רואים מה מתפתח בפרדס חנה. זה דבר שעליו אנחנו צרייכים לצעוק. הרי אחד

הדברים הנוראים ביותר שקרו לעם היהודי בא לידי ביטוי בגזיזת הפיאות. הרי כולנו

מרגישים את הטראומה הלאומית היהודית, שהביאה גם לתקומה, כאשר אנחנו רואים

שגוזזים לאדם פיאה בגלל שהוא יהודי. ואם זה קורה אצלינו, זה אולי דבר שצריך

לתת עליו את הדעת וללמוד מן הפרט אל הכלל ולהשיק.

ענת מאור;

ראשית אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה, על מהירות התגובה על כל מקרה.

זה לברכה למערכת החינוך כולה ולנו כחברי הכנסת.
היו"ר עמנואל זיסמן
זה הקו של הוועדה, שכל מעשה אלימות שיהיה במערכת החינוך, שהוא בתחום

הפיקוח הפרלמנטרי שלנו בכל תחום, ויש לו השלכה ארצית כללית, אני אדון בזה.
ענת מאור
גם אני מצטרפת לדעתם של חברי הוועדה. זה מקרה קשה. אני גם מסכימה עם

העניין, שלסמלים יש משמעות. יש דברים שאין לחמוד בהם לצון, לא בנושא של פיאות,

לא בנושא של אמונות. לכן גם כשקבוצת נערים ממרצ אמרו שהם חמדו לצון ושרפו

מזוזות בקריית-גת, הגבנו במלוא חומרת הדין. כי אנחנו רוצים שיהיו מחלוקות, אבל

כמו שההמנון חשוב והדגל חשוב, הפאה חשובה והמזוזה חשובה, ואיש באמונתו יחיה.

רפי אלול;

על מרצ עובר שינוי, כל הכבוד לכם.

ענת מאור;

חבר הכנסת זיסמן, שמכיר אותי היטב מהוועדה הקודמת שהוא עמד בראשה, יודע

שזו היתה דעתי כל השנים, ואני מעולם לא הייתי נגד מסורת ונגד תרבות. אני



חילונית גאה, אבל אני מכבדת את מי שמאמין בדת. עם זאת ,אני מתנגדת באותה עוצמה

לדברים שנעשים בכפייה, כמו בעניין סגירת כבישים בשבתות.

בתור מנהלת בית-ספר לשעבר אני אומרת להורים, שגם אם נעשו טעויות ביום

הראשון, זה קורה בלהט הדברים. זה לא מקרה שטאטאו אותו מתחת לשולחן.

אדוני היושב ראש, בעניין היוזמה שיזמת בנושא האלימות והשפעתה על הילדים,

אני פונה לוועדת החינוך והתרבות, יחד עם האגודה למען הילד ויחד עם כל הכוחות

שיש לנו, להלחם בתופעה הזאת. התקשורת היתה אדישה לכך, וההורים והציבור כולו לא

מספיק היה מודע. יש פה תרחישים מאוד חמורים, ואני מתרשמת שזה לא קורה

במודיעין. אבל הדברים קורים גם במגזר של החינוך הדתי, גם במגזר הכללי, גם

בתנועה הקיבוצית. לצערי הרב זה קורה אצל כולנו, ואנחנו חייבים לדון בזה.

ביום רביעי הקרוב אני מעלה הצעת חוק. בוועדת החינוך הקודמת דנו בעניין של

ביטול הרשעת קטין עם התגייסותו לצבא או עם הגיעו לגיל 18. אני יודעת שנרתעים

מלהיעזר במחלק הנוער במשטרה, גם בשעות אמת כשצריך לעשות את זה. חלק קטן זה

בגלל דימוי, שזו בעיה חברתית. אבל על-ידי זה אנחנו מדביקים לנער כתם לכל חייו.

אני פונה אליכם, שתאשרו את החוק.
נועה בנודיז
רציתי לסבר את אוזניכם בנוגע לאלימות בבתי-ספר. אני מדברת על עבירות

אלימות בבתי-ספר עם פירוט של עבירות כמו תקיפה, תקיפת עובד ציבור, כנראה צוות

המורים, תקיפה בתנאים מחמירים, חבלה גופנית חמורה, נשיאת סכין, איומים, גרימת

נזק.
רפאל פנחסי
האם מדובר עד גיל 18, כלומר כולל תיכון?
נועה בנודיז
כן. בעיקר תיכון.

מבחינת החוק, אנחנו מתייחסים לתיק פלילי כתיק שמגישים אותו לבית-משפט.

אבל אני מתייחסת לאירועי אלימות בבית-ספר גם לאותם מקרים שהוחלט לא לתבוע

אותם. סך כל אירועי אלימות ב-1997 יש 2,149 אירועים בתוך כותלי בית-הספר,

לעומת 1,949 ב-1996.

לא נכנסתי לסוגי עבירות, אם יש החמרה מבחינת סוגי עבירות.
היו"ר עמנואל זיסמן
קיימנו דיון במליאת הכנסת בשבוע שעבר, וקיבלתי נתונים בעניין. הדבר החמור

הוא לא דווקא המספר, אלא שיש התגברות בשימוש בסמים ובניצול תלמידים. סגן השר

בניזרי תובע ממני ועדת חקירה, שהיתה צריכה לקום ולא קמה, ואני לא רוצה להקים

את ועדת החקירה הזאת, כי ועדת חקירה לא תוסיף. צריך לחפש דרכים אחרות כדי

להלחם נגד הנגע הזה. הדברים החמורים הם בתחום הסמים, סרסורים ומתווכים וסוחרים

נכנסים לבתי-ספר, כולל לבתי-ספר תיכוניים יוקרתיים בירושלים, שביקרתי בהם.

בתופעה הזאת אנחנו חייבים להלחם על-ידי שינוי החוק, הקצאה של כוח אדם אחר

במשטרה. לכל העניין של סמים יש השלכות מרחיקות לכת לגבי ההתנהגות והפעילות

מעבר לזה.



גם אני הייתי תלמיד בירושלים, ותמיד יש שריטות וחבלות שונות. מי שעסק

בספורט יודע, שאי אפשר בלי זה .אבל ההחמרה היא בסוגים של נשק. יש סוגים של נשק

שלא היו, כמו אולרים מהסוגים המודרניים ביותר, וזה לא תלמיד אחד. צריך לדאוג

שלא ייכנסו תלמידים לבית-הספר עם הדברים האלה. לכן הנתון שאת מוסרת הוא מדויק,

אבל אנחנו צריכים לראות מה קורה בין השיטין. האלימות גוברת והיא מסכנת את

אושיות המדינה שלנו. יש השלכה לכל האלימות הכללית בארץ, בכל מיני תחומים.

האבטלה תגביר עוד יותר את האלימות, בגלל המחסור הכלכלי, הבעיות הסוציאליות. לא

במקרה התבטאו לאחרונה מומחים, שזו תהיה הסכנה מספר אחד.

חבר הכנסת פנחסי פנה אלי בתום לב. אני חרדתי שזה לא מקרה בודד. היום

התברר שזה מקרה בודד, שחייבים לנצל אותו כדי להחדיר לתודעה שיש דברים אסורים.

וגזיזת פיאות הוא אף מעבר לאסור. במודיעין בונים משהו חיובי מאוד ובריא מאוד,

יהיו קשיים, יהיו מכשולים, אבל נוכחתי לדעת שזה מקרה בודד, מוגדר, וזאת לא

תופעה. זו המסקנה העיקרית מן הדיון. אולי אפשר היה לטפל אחרת, ביתר מהירות,

אולי צריך להסביר שוב ושוב, להיעזר בתקשורת. התקשורת ממלאה גם תפקידים חשובים.

גלי צה"ל, למשל, תמיד מלווים אותנו, וחשוב מאוד לתת ביטוי לדבר הזה.

יחד עם זאת, יש פה בעיה ויש פה רגישויות. שמעתי את ההורים. אני רוצה

להשאיר לכם את הטיפול בעניין. לדעתי, לא צריך להשאיר את ההורים לבד בטיפול

הפסיכולוגי החינוכי. אולי לא הייתם מודעים לעניין כפי שאתם מודעים היום.
רפאל פנחסי
אני מבקש להודות על הדיון הענייני שהתקיים פה. אני מאמין שהלקח נלקח. אין

לי ספק שהמנהלת תהיה יותר ערה, כדי שמסיבת חנוכה לא תהיה חשובה יותר מטיפול

מיידי בילד. הילד עדיין נמצא בטיפול פסיכולוגי, אני ממליץ שבית-הספר או משרד

החינוך יבדקו איך אפשר לדאוג לכך שהנושא הזה לא יהיה על חשבון כיסם הפרטי.

ולהבא, אני מקווה ומאחל לכולנו שמקרים כאלי לא יישנו.

אביבה מוצרי;

זו הפעם הראשונה שאנחנו יושבים במפגש מסוג כזה. היינו מאוד מתוחים לפני

הישיבה, אבל אני יוצאת בהרגשה שהקשיבו לנו. אני מודה לכם על זה שהחזרתם אלינו

את הכדור, אני מודה לכם על האמון שיש לכם בנו, כדי שנוכל להמשיך להידבר ולטפל.
היו"ר עמנואל זיסמן
תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45.

קוד המקור של הנתונים