ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 06/01/1998

חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל - אירועים תרבותיים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 139

מישיבת ועדת המינון והתרבות

שהתקיימה ביום ג' ח' בטבת התשנ"ח. 6.1.1998. בשעה 00;12

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר עמנואל זיסמן

רפאל אלול

זאב בוים

שמריהו בן-צור

מוזמנים; יצחק מודעי

מיכה ינון, אחראי על מינהל התרבות, משרד החינוך והתרבות

אריה שימרון, מרכז ההסברה

עזריאל שרון, מתאם פעולות מרכז השלטון המקומי

דורון שוחט, מרכז ההסברה

משה מזרחי, משרד ראש-הממשלה

שלי להמן, אגף התרבות, עיריית ירושלים

אלברט מרציאנו, אגף תרבות בשכונות, משרד החינוך והתרבות

עופר טוריאל, המפקח על החינוך המוסיקלי בישראל, משרד

החינוך והתרבות

יהודה כהן, מנכ"ל עמותת "עזית"

מנחם זילברמן, איגוד אמני ישראל

ראדו אלכסנדרו פלדמן

דוריאן דורל, רומניה

לאור פרנסיוס, שוויץ

דוד מרקוביץ

ג'ק בלום

מר בושקוב, בולגריה

ננסי בכר, בולגריה

יגאל צלבונה, אוצר ראשי, מוזיאון ישראל

ג'יימס שניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל

משה אשכנזי, אירגון להקות המחול

משה חתוקה, אירגון להקות המחול

יובל עמידרור, מועצת התלמידים

זאב לביא, מועצת תלמידים, מחוז תל-אביב

מנהלת הוועדה; יהודית גידלי

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל - אירועים תרבותיים



חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל - אירועים תרבותיים

היו"ר עמנואל זיסמן; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך

והתרבות והספורט.

אני מקדם בברכה את מר יצחק מודעי שהוא מנהיג פוליטי לאומי ישראלי בולט

ביותר, חיה פעמיים גם שר אוצר. במקרה הייתי היום בישיבה חשובה מאוד עם

שר האוצר והמתנתי 3-4 דקות, וראיתי שהיית פעמיים שר אוצר. ראיתי שבסה"כ

שימשת כשר אוצר 49 חודשים וגם זה קרוב לשיא.

אני מקדם בברכה את כל אלה שיחד איתו עומדים בראש הוועדה שמכינה לנו את

התוכנית לציון 50 שנה להקמת מדינת ישראל ולעצמאות מדינת ישראל.

אני מקדם בברכה אם מיכה ינון שאחראי היום על מינהל התרבות במשרד החינוך

והתרבות. היה לי הכבוד והעונג לעבוד איתו כשהוא היה יושב-ראש רשות

השידור. ועדת החינוך והתרבות והספורט של הכנסת היא ועדה שמפקחת פיקוח

פרלמנטרי על כל מה שבתחום הסמכות של משרד החינוך והתרבות והספורט, וגם

בתהום התרבות היה לנו קשה לטפל בכמה נושאים כי המשרה הזו היתה פנויה,

ואני בטוח שיחול בנושא הזה שינוי לטובה. בקרוב אני אזמין אותך לדיון,

אחרי אישור התקציב אתמול, על מדיניות התרבות של משרד החינוך והתרבות

והספורט, ועל הקריטריונים לעידוד ותמיכה של מוסדות תרבות ואומנות.

אני מקדם בברכה חמה מאוד חברי פרלמנטים ושרים יהודיים שנמצאים בירושלים

בירת ישראל בכנס בינלאומי מסורתי. אני מברך אותם על כך שהחליטו דווקא

לבוא לוועדה שלנו, למרות שמתקיימות הבוקר ישיבות רבות של ועדות הכנסת.

אני חושב שזה כבוד לוועדת החינוך והתרבות והספורט. חם באו אלינו לשמוע

ואני בטוח שמר יצחק מודעי לא יפרוס לנו רק את התוכנית אלא יתן לנו גם

את ההסברים הלאומיים והציוניים שמחזקים את מה שהוא וחבריו מכינים לנו,

וזה יועיל לחברי הפרלמנטים והשרים היהודים בביקור הזה שיש להם בירושלים

ובישראל.

אני נרגש גם באופן מיוחד, כי אני יוצא בולגריה והגעתי לארץ ב-1949, עוד

לפני שהסתיימה מלחמת העצמאות, והנה בשנת ה-50 למדינת ישראל אני חבר

כנסת, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות והספורט, יוצא בולגריה לשעבר, והנה

יש לי פה שני חברים מבולגריה. ממלא מקום ושר התעשייה של בולגריה, מר

בושקוב, ופרופ' בכר, שהוא חבר הפרלמנט הבולגרי וממלא מקום יושב-ראש

הוועדה לביטחון של בולגריה.

אני מקדם את כולכם בברכה.

אני רוצה לבקש ממר מודעי שיפרוס בפנינו את אשר ימצא לנכון. אנחנו

מעוניינים לדעת האם בתוכנית שגובשה מספקים את הצרכים ונותנים ביטוי

לנושא החינוך, התרבות והחברה, המוזיקה, המחול והספורט, התקשורת וכל

אותם הנושאים שהם בתחום האחריות והסמכות של הוועדה הזאת.

תוכל כמובן להרחיב את הדיבור ולספר לנו על דברים נוספים שאתה יוזם

ופועל למענם ברמה הכללית והלאומית של ישראל. נשמח מאוד לשמוע ממך.

חודשים רבים קיבלנו ידיעות מהתקשורת על התפטרויות, על משברים, ואני

מקווה שיש עכשיו סדר ויציבות. מאחר וזו ישיבת ועדת כנסת, ונמצאים כאן

חברי כנסת ולא רק חברי כנסת, נודה לך אם תוכל להכניס אותנו לעובי

הקורה גם בדברים העיקריים. המטרה העיקרית שלנו היא בעיקר לשמוע ממך



וגס להעיר לך ולהשמיע לך במידת הצורך באותם התחומים שאנחנו מופקדים

עליהם.

יצחק מודעי; אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים

נכבדים.

רק כדי להגיב על בקשתו של היושב-ראש, אני מתייחס בשלושה משפטים אל

העבר.

אני מכן בעמותה הזאת כיושב-ראש וכמנכ"ל מזה חודשיים. מה שאני יכול לומר

על העבר - אני יכול לומר יותר, אבל מה שאני רוצה לומר הוא - שהעמותה,

מיום שאני הגעתי אליה, שינתה גם את דרך פעולתה וגם את כל הרכבה האישי.

הרכבה האישי השתנה בגלל שהשתנתה דרך הפעולה. העמותה, כשהיא נוסדה,

התכוונה להיות אמרגן בפועל של כל האירועים בשנת היובל, בפועל, לבצע

אותם, באמצעות סיוע שניתן, ולכן היא היתה מורכבת מאנשים מקצועיים כמו

מפיק, אמרגן, יועץ אומנותי וכיו"ב. מהר מאוד אני הגעתי למסקנה שהעמותה

כך לא תוכל למלא את יעודה, והעמותה הפכה למטה שאיננו מבצע שום דבר.

המטה הזה מתכנן את האירועים שקיבל גם מהמועצה הציבורית, גם מגופים

ממשלתיים, גם יזם בעצמו, מתכנן אותם, מוציא מכרזים סגורים ונותן אותם

למבצעים, המבצעים גם יכולים להיות צהי'ל, או מרכז ההסברה שלנו, או משרד

החינוך, או עיריית תל-אביב או חיפה, והם המבצעים בפועל. אנחנו לא

מבצעים, אנחנו מתכננים, מתקשרים עם המבצעים, עושים איתם חוזים, מפקחים

על הביצוע שלהם ומשלמים להם. זה כל התפקיד של העמותה.

יש כמה סוגים של אירועים. אירועים שהם כולם באחריות העמותה, ואלה בדרך

כלל האירועים הגדולים, המרכזיים, אירועים שהעמותה רק משתתפת בהם, אבל

היא לא הבעלים היחידים. למשל, אם צה"ל יוזם דברים, אם עיריית תל-אביב

יוזמת או עיריית באר-שבע או גופים ציבוריים אחרים. בדרך כלל אלה הם

גופים ציבוריים. את האירועים שהעמותה יזמה, אנחנו הוצאנו לאמרגנים שהם

המבצעים בפועל וזאת אחרי התקשרות בחוזה איתנו.

זה כל מה שאני יכול לומר לכם על עבר והווה, ועכשיו אני רוצה לומר קצת

על העתיד. לפני זה הייתי רוצה להשמיע כמה מחשבות דווקא מפני שאתם ועדת

חינוך ותרבות וספורט. מה שאני אומר עכשיו זה רק על דעתי ועל-דעת

העמותה, וזה לא מחייב לא את הממשלה, בטח לא את הכנסת.

כשקיבלתי עלי את התפקיד הזה, הגישה שלי היתה בנויה על שני יסודות: יסוד

אחד, שאין עוד בהיסטוריה האנושית תופעה כמו הקמתה והצבתה של מדינת

ישראל על המפה הבינלאומית. אין עוד תופעה כזאת. אתם יכולים לחשוב

מההיסטוריה המודרנית העתיקה, לא היתה תופעה כזאת שהיה חלום ואחרי 50

שנה החלום הזה התחיל להתגשם, החלום של הרצל לפני 100 שנה. אחרי 50 שנה,

עם הקמת המדינה, הוא התחיל להתגשם, ואחרי 50 שנה ישנה יצירה כפי שהיא

קיימת. אני יודע שלרבים מאיתנו, אולי לא מאיתנו, יש כל מיני הערות

והסתייגויות והרבה בעיות שאנחנו מכירים אותן, אבל אני מעיז לומר,

כסטודנט להיסטוריה, שעם כל הבעיות, עם כל הקשיים שהיו, ישנם ובוודאי

עוד יהיו, אין עוד יצירה אנושית כזאת כמו ישראל שהיתה חזויה מראש, כמעט

הייתי אומר מתוכננת מראש. אפשר לומר, הנה יושב-ראש ועדה, הגיע לארץ

ב-1949 בעקבות החלום הציוני ובנה מדינה, השתתף בבניינה. זה היה היסוד

הראשון.



היסוד תשני הוא כמעט הייתי אומר יסוד מסורתי-דתי. יובל במושגי היהדות,

התורה אני צריך לומר, זו התחדשות יסודית של מדינה., זה היה בעת העתיקה,

זה לא הזמן המודרני, אבל יש בתפיסה של היהדות של שנת יובל בעצם התחדשו.

זה לא רק עבדים שיוצאים לחופשי, זה לא רק ביטול חובות, זה לא רק החזר

קרקעות, זה ממש היצירה המתחדשת מעצמה בעקבות הסדרים חוקיים. כמובן שלא

יכולנו להעתיק את היובל היהודי, מפני שזה חיים מודרניים, אין להם את

אותו המבנה כמו בזמן העתיק, אבל העתקנו לא דבר אחד ולא שני דברים

ממדינות מתקדמות אחרות, מארצות-הברית של אמריקה ביובלה ה-200. זאת

אומרת, עשינו אימוצים לדברים שקרו שם. לכן יובל ראשון ישנו רק אחד

בחייה של מדינה, לא יהיה עוד פעם יובל ראשון. יהיו עוד הרבה הרבה

יובלות, זה ודאי. חשבנו שאת היובל הראשון, אולי מן הראוי לתת לו איזה

ציון ברוח או בתפיסה מאוד מיוחדת. האירועים שחלקם יזמנו וחלקם קיבלנו,

הם מתכוונים לתת ביטוי ליסודות האלה שאני השמעתי כאן.

אם אני צריך להיכנס קצת יותר - וזה לא שאני צריך אלא אני רוצה, אני

עושה את זה ברצון - כמובן שהביטוי שאתה יכול לתת ליובל, הוא באירועים.

אתה לא יכול לתת אותו אחרת. אני גם כך חרגתי מהגדר הזה. על-פי אותה

תפיסה אני הצעתי לאירגונים ממשלתיים - ממשלה, כנסת, גם הנשיא - כמה

דברים שכמובן הם להחלטתם ולבחירתם, כי אני לא יכול להכתיב ואני לא

מתיימר להכתיב לאף אחד. קראתי היטב כמו כולכם את מגילת העצמאות וזה פלא

היה בעיני. מגילת העצמאות כולה הוגשמה. כולה. אין אף סעיף במגילת

העצמאות, אלא אם כן אתה מרחיב אותו, למשל שלום עם שכנינו, אז לא הגענו

לשלום האידיאלי, אבל כל סעיף שמופיע במגילת העצמאות בבחינת חזון, לפני

העשייה, כבר הוגשם. השאלה שאני שאלתי את עצמי היא מה הלאה. הרי חיינו

על-פי זה, זו היתה התוכנית הלאומית שלנו, ועכשיו מה הלאה?

הרשיתי לעצמי להציע לממשלה, לכנסת אחר-כך, מגילת יובל שתתן איזה שהוא

שרטוט של היעדים ליובל הבא של מדינת ישראל. כל זה מונח על שולחן הממשלה

ואני לא מתערב בזה יותר.

הלכתי עוד צעד אחד והצעתי לממשלה לא המצאות חדשות, אלא אפשרויות להפעיל

כל מיני דברים בשנת יובל. תשאלו אותי למה דווקא בשנת יובל - כי זה

המקובל בעולם. לא קמים בשנה מסויימת ועושים שינויים בסיסיים בתהליכים

הממלכתיים. שנת יובל היא שנה שבה אם אתה רוצה, אתה לא מוכרח, אתה יכול

להתייחס בצורה מיוחדת לכמה וכמה, או להרבה הייתי אומר, אירועים בחייה

של המדינה. אתם יודעים על אלה שהתפרסמו, אלה שעוותו עד הסוף ולכן

הוויכוח עליהם היה נוקב.

אתם יודעים למשל את ההצעה שלי שאומרת חנינה רחבה. הוויכוח לא היה אם

חנינה רחבה, אלא זו היתה הצעה לנשיא תחת כותרת הנשיא. בשנת היובל אדוני

הנשיא, אתה יכול, אם אתה רוצה, להרשות לעצמך חנינה יותר רחבה על-בסיס

אינדבידואלי, אבל במספרים יותר גדולים. מדוע! הסיבה היחידה, שנת יובל,

ואין שום סיבה אחרת. אפילו הלכתי והצעתי שאם לא נוח לנשיא להרחיב

על-בסיס אינדבידואלי, הוא יכול להקים ועדה של אישים לא פוליטיים שתייעץ

לו, אבל הכל זה בבחינת עצות. על זה אתם יודעים. הרעש הגדול שקם סביב

הצעה כזאת למשל, כי מישהו פירש את זה שיזמתי או הצעתי חוק חנינה או

חנינה סוחפת לפי קטיגוריות. לא היה ולא נברא, אבל זה עזר לפרסם את

העניין ולא יותר מזה, ואחר-כך התווכחו אחד עם השני, לא אתי, כי אני לא

אמרתי את זה.



הדוגמה השנייה, זו הלבנה. אני מבין שזה דבר שהמוסריות שלו היא גבולית,

כי מה אתה נותן? אתה נותן חנינה לאנשים שהיו מעלימי מס. אחרים לא

צריכים הלבנה. אתה נותן הלבנה למי שהעלים מס, והנה הבוקר אני קורא

בעיתון שבהודו הם עשו הלבנת מס - הלבנה, פירושו שלא משלמים מס, אלא

משלמים שיעור נמוך יותר, בהודו זה היה 30 אחוז - והם גייסו לתוך תקציב

המדינה מיליארדים של דולרים. היתה היענות הרבה מעבר למה שהממשלה ההודית

ציפתה שיהיה. אני רק אומר לכם שהרשימה הזאת, הצעות לממשלה, כדוגמאות,

היו בה 27 סעיפים, אני רק הוצאתי את הבולטים יותר, את אלה שהיה רעש

סביבם.

קריאה; מה עם פרוייקט הרכבת מבאר-שבע לתל-אביב?

יצחק מודעי; הרכבת מבאר-שבע לתל-אביב, לפי תפיסתי, לא

צריכה להיבנות מתקציב המדינה בכלל. זה עסק.

הגיעה השעה שגם מדינת ישראל לא תדבר על ליברליזציה, אלא תעשה אותה.

העולם החופשי לא בנוי מעסקים ממשלתיים, אלא הוא בנוי מעסקים פרטיים. אז

נותנים זכיון לשנים, והגוף שבונה גם עושה שירות מוקדם יותר למדינה, וגם

מקבל רווחים כפי שנהוג בעולם.

אחרי דברים כלליים כאלה, הייתי רוצה להיענות לבקשת היושב-ראש להציג

דווקא את אותם הנושאים שיש בהם חינוך, תרבות, ספורט, שהוועדה הזו

מופקדת עליהם. בוועדות אחרות ודאי היו מבקשים דברים אחרים. הרעיון

המרכזי היה שיהיה מגוון גדול ויגיע בעצם לכל אזרח במדינת ישראל.

אני הולד לפי הסדר שמופיע בטבלאות שממחר-מחרתיים נתחיל להפיץ את

הטיוטות שלהן.

האירוע הראשון שאיכשהו יכול להשתלב בעניין זה אירוע של שיעורים

היסטוריים. בדרך כלל מדינות היו עקובי קרבות כמו מדינת ישראל - ואני לא

מדבר רק על הזמן החדש, אלא אני מדבר גם על המאה הקודמת והמאות הקודמות

- יש להן מערך סיסטמטי של איזורי הקרב העתיקים, ובמדינת ישראל יכולנו

להתחיל בכיבוש המוסלמי ומסעי הצלב, כי הכל ישנו פה. זה היה צומת של

קרבות היסטוריים מהתחלה. אני לא מדבר על ההיסטוריה, אלא אני מדבר על

קרבות מאז הקמתה של מדינת ישראל, רובם בעת הקמתה, אבל היו לנו לדאבוני

הגדול מלחמות גם אחרי כן. המבצע שאני רואה אותו כאחת מגולות הכותרת

שאנחנו נתחיל בו בשנת יובל, זה יהיה סימון מפה של איזורי הקרבות, עם

סימון דרכים במקומות שהיו הקרבות הללו, על הצירים הראשיים, ושדה קרב

אחד או שניים גם נעבד אותו בשטח. זאת אומרת, בשטח יהיו מהלכי הקרב.

כמובן, זה לא העמותה עושה. זאת יוזמה שלנו, אבל את זה עושה משרד

הביטחון, משרד התשתיות שותף לעניין הזה.
היו"ר עמנואל זיסמן
גם הקרב על ירושלים.

יצחק מודעי; בוודאי שכן.

היו"ר עמנואל זיסמן; זה היה הקרב הגדול ביותר.

יצחק מודעי; אין ספק.



היו"ר עמנואל זיסמן; הביאו את העולים ישר מהאוניות להשתתף בקרב.

יצחק מודעי; כמובן. אני ראיתי אותם. ראיתי את המפקדים

שלהם מדברים אל חלקם אידיש ואל חלקם איזו

שפה סלבית.

האירוע השני שהייתי רוצה להזכיר אותו, אירוע מסורתי בדת ישראל, אירוע

שנעשה באחד משלושת הרגלים, בדרך כלל סוכות, ואני מקווה שזה יהיה

העיתוי.

האירוע הבא שהוא באמת מקיף מאוד, תערוכת היובל. בתערוכת היובל יהיו גם

הישגי המדינה, גם הנתונים הבסיסיים של המדינה, וגם תחזיות, אם אתם

רוצים תקוות לעתיד. התערוכה תהיה בנויה על נושאים על-פי המשרדים, אבל

נושאים שלא מכוסים ספציפית על-ידי משרד, יהיו ערוכים על-ידי הגוף

המסויים. למשל, קרן קיימת, גופים כאלה שהם לא בדיוק משרד ממשלתי. רוב

משרדי הממשלה, להוציא שלושה-ארבעה, משתתפים באופן אקטיבי בעניין הזה,

הם בעצמם מעצבים את הביתנים שלהם באמצעות אדריכלים שלהם. יש לנו קצת

קשיים עם כמה משרדים, לדאבוני אחד מהם הוא משרד האוצר, אבל אנחנו לא

נוותר כמובן על מרכז העצבים של המשק הישראלי.

היו"ר עמנואל זיסמן; התרבות מיוצגת?

?צחק מודעי; התרבות מאוד מיוצגת. חוץ מבביתן עצמו, אנחנו

ניתן - אני לא רוצה לקרוא לזה שעשוע -

תעסוקה בערבים למבקרים. התערוכה תכיל הכל, אבל גם בערבי הבילוי שניתן

שם, כדי למשוך קהל, בוודאי שיהיו מופעי תרבות בדרך בידורית, לא הצגות

כבדות. זה יהיה לכל אורך ה-29 ימים שהתערוכה הזו תהיה קיימת.

התערוכה תתקיים בכל חודש אוגוסט, להוציא שלושת הימים הראשונים והיום

האחרון של החודש. מה-3 עד ה-31 באוגוסט.

כל מה שאמרתי עד עכשיו אלה הם אירועים שהם ביוזמת העמותה ובמימונה של

העמותה, ובביצוע כפי שהסברתי לכם של קבלנים, אמרגנים וכיו"ב.

במקביל לזה יהיו עוד הרבה אירועים שיערכו על-ידי הגופים הציבוריים

שאנחנו משתתפים בהם, ואני אתן כמה דוגמאות כי הרשימה היא באמת מאוד

ארוכה. אני אתן כמה דוגמאות מהארץ וכמה דוגמאות בחו"ל. למשל, יש מבצעים

של עיריית תל-אביב, שיחזור הכרזת המדינה בשדרות רוטשילד, בבניין שהיום

הוא מוזיאון של תל-אביב, ששם באמת הכריז בן-גוריון על הקמת המדינה.

הכינוס הזה יתכנס כאשר זרוע אחת באה מבית-הכנסת הגדול עם ספרי תורה

וריקודים, זרוע אחרת באה ממרכז שהיה פעם מרכז של סופרים, זה בית קפה

שאיננו כבר. העירייה מנסה לשחזר גם את האווירה ברחובות, אבל בטח את

הטקס, עם שחקנים במקום אישי מדינה שהיו אז. זה למשל אירוע שעיריית

תל-אביב עושה אותו, אבל אנחנו משתתפים במימון שלו.

עיריית תל-אביב מופקדת על כל נושא הבמות, התיאטראות, גם לא של תל-אביב,

גם של באר-שבע, גם של חיפה, והיא עושה ריכוז של ההופעות הללו לפי בחירה

של ועדת אומנים שאנחנו כמובן לא אחראים לה, אבל זו בעיה אובייקטיבית.

שוב דוגמה שאנחנו משתתפים בה. זה יהיה בכל הארץ, אבל האחריות היא של

תל-אביב.



עיריית חיפה למשל אחראית לשבוע אישה. זח לא אמור רק לגבי נשות חיפח,

אלא לגבי נשות מדינת ישראל, אבל חיפח קיבלח על עצמח לרכז את חעניין חזח

וחיא מטפלת בו.

יכולתי לחביא לכם עוד חרבח מאוד דוגמאות. אני רוצח לחוסיף לזח כמח

אירועים בחו"ל, כי יש פח אורחים מחו"ל.

רפאל אלול; אם תוכל לחתייחס לכל חשמועות שחיו סביב

חכספים בחו"ל.

יצחק מודעי; אני לא מדבר על עמותת חו"ל.

היו"ר עמנואל זיסמן; לשם זח יש את ועדת חביקורת בכנסת, יש את

חוועדח לפניות חציבור ואנחנו לא נדון בזח

בישיבח. מי שלא בסדר, צריכים לטפל בו.

יצחק מודעי; לחבר כנסת אני אשיב על כל שאלח, אלא אם כן

יושב-ראש חישיבח יגיד לי לא לחשיב.

היו"ר עמנואל זיסמן; זכות חבר חכנסת לשאול. אם מר מודעי רוצח לתת

תשובח, אני לא מעוניין. אני רק אומר לך שאין

יותר עמותח. אם חיו אי-סדרים, וחיו תקלות, וחיו מעשים שחם בגדר עבירות

פליליות, יש ועדות ויש מסגרות שם מטפלים בזח. אנחנו רוצים עכשיו לשמוע

על חתוכנית, כאשר חתוכנית חזו חיא כבר בביצוע, כדי שנוכל לחעיר לו, לתת

לו עצח, לשפר, לשנות. זח חעיקר, כי אחרת נחפוך את חישיבח למשחו שאין

לנו את חנתונים לגביו וגם לא חכנו אותם.

רפאל אלול; בדברים שאני אומר, אני אומר לך גם למח זח

קשור.

יצחק מודעי; אני רוצח לתת לכם כמח דוגמאות של אירועים

בחו"ל. כמובן לא את כולם.

במרכז קנדי בוושינגטון יתקיימו שבועיים מלאים של אירועים כאשר חנושא

חוא ישראל, מדינת ישראל. בין שאר חפעילויות יחיח פסטיבל סרטים ישראלי,

פסטיבל ספרות ושירח ישראלית, פסטיבל אוכל ישראלי, כנס תיירות חקשור

במדינת ישראל.

בג'נבח יערך יריד ספרים לא מסורתי אלא יריד מיוחד שישראל תחיח בו מדינת

חכבוד. שם יחיו ביתנים של ספרות בינלאומית, אבל ביתן חכבוד יחיח ביתן

ישראל.

חרבח מדינות רצו לחראות - חן לא מראות את זח אולי בתחום חפוליטי - יחס

מיוחד למדינת ישראל. אני לא מקריא את כל חרשימח, יש דברים מדברים

שונים. יש במרכז לינקולן, יש בחמבורג, יש עונח ישראלית ברחבי צרפת

שמתחיל בפריס ואחר-כך זז לערים אחרות.

מח שאמרתי, עד כאן אלח חם דברים קיימים בביצוע. יש עוד קבוצח אחת של

אירועים שחיא לא בביצוע מחסיבח חפרוזאית חפשוטח שחתקציב לחם עוד לא

אושר. אושר תקציב חמדינח, אבל כידוע לכם, כאשר אישרתם את תקציב חמדינח,

לא אישרתם שינויים בתקציב חמדינח.



היו"ר עמנואל זיסמן; אני יכול לומר לך שינוי אחד שאישרנו. 30

מיליון שקלים לקרן קריב.

יצחק מודעי; אבל את רוב התיקונים לא אישרתם.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני יודע על עוד כמה שינויים, אבל לא אומר

אותם.

יצחק מודעי; יש כמה אירועים שיש עליהם סימו שאלה, רק

בגלל שהתקציב לא אושר, אבל כל ההכנות נעשו.

למשל, שבוע ספורט. זה שבוע שלם של ספורט שאוניברסיטת תל-אביב קיבלה על

עצמה, מועדון הספורט שלה.

היו"ר עמנואל זיסמו; מה יהיה בשבוע הספורט?

יצחק מודעי; כל סוגי הספורט, הסיומים שלהם. סידרת

תחרויות שמתקיימות כבר בפועל.

היו"ר עמנואל זיסמו; מה יהיה בשבוע הספורט?

יצחק מודעי; זה לא יהיה במקום מרוכז אלא יהיה מפוזר בכל

מדינת ישראל. הסיף יהיה בכפר-סבא, הכדורסל

יהיה בתל-אביב, והכדור-יד יהיה ברחובות, החלקה על קרח במטולה. הם

משתדלים. היכן שיש ליגות, הם לא יכולים לשנות, כי זה קבוע. אבל היכן

שאין ליגות, משתדלים להביא לשם לא את ההתחלה אלא את הקצה של התחרויות.

אני מניח שברוב המקרים חם יצליחו.

יש לנו כנס, כן קשור ולא קשור, של חסידי אומות העולם ש"יד ושם" עושה.

זה חלק של הרקע שלנו. זח לא בדיוק תרבות, אבל זה בטח חינוך.

יש מפגש יהודי-ערבי גדול שאנחנו עושים בחורשות גינוסר. יגאל אלון היה

עושה את זה, ולא ראינו שום סיבה למה לא לעשות זאת.

יש סובב כינרת. אותה הופעה שהיתה בדרך כלל רק במקום אחד, עכשיו המועצה

של עמק הירדן התחייבה לעשות את זה בסובב כינרת.

יש מפגשי שורשים. יהדות, תרבות ועוד, זה יהיה בשלושה חלקים, שלושה

ימים, אבל לא באותו מקום. זה יהיה גם בכפר בלום, גם בתל-אביב וגם

בבאר-שבע, או באחד המקומות באיזור באר-שבע.
היו"ר עמנואל זיסמו
יש כמה דברים שיתקיימו בירושלים בירת

ישראל?

יצחק מודעי; בוודאי. עיריית ירושלים מבצעת בעצמה כמה

אירועים מסורתיים שלה. למשל, המצעד של

ירושלים, זה מתקיים מסורתית כבר שנים והיום היא מגבה אותו וצה"ל נותן

לזה את הגיבוי הנוסף, אבל גם מקומות עבודה יצעדו. זה הכל זרימה לעבר

ירושלים. זה לא מירושלים אלא זה אל ירושלים, הם מגיעים אל ירושלים.



מת שאנחנו עושים כעמותה, אנחנו עושים את המפגן המרכזי שלנו בירושלים

בגבעת רם, אבל זה לא בגלל גבעת רם, אלא זה בגלל שמגבעת רם אנחנו יכולים

לשדר בטלויזיה את כל נופי ירושלים, החל ממגדל דוד והכותל, דרך הכנסת,

דרך בית המשפט העליון. הכל אנחנו יכולים לשקף מנקודת התצפית הזו, וזה

פחות חשוב ל-15 אלף איש שיהיו שם, אלא מה שחשוב זה השידור בכל העולם.

הגופים היהודיים כבר קנו את השידורים, אם זה קרן היסוד וכולי. כולם

קנו. אבל אני לא מדבר רק על שידור יהודי אלא אני מדבר על שידור עולמי.

זה יהיה באמת מפגן שיארך כשעה ורבע, והוא צריך לכלול את הביטוי של

חמישים שנות מדינה, הוא צריך להפגין את זה. זה אנחנו נותנים לירושלים

משלנו. זה יתקיים באיצטדיון של גבעת רם.

זה תיאור כללי של מה שאנחנו עומדים לעשות. רוב הדברים הם עדיין בתהליך,

הם לא גמורים. קחו בחשבון שאנחנו התחלנו לפני חודשיים מהתחלה. את

הרעיונות לקחנו או מהמועצה הציבורית, או מה שהיה כבר בעמותה, או הרבה

פנו אלינו ונתנו כל מיני רעיונות.

אני צריך להעיר הערה אחת. כמובן שאנחנו נשמע לא רק בכבוד אלא גם בשמחה

כל הערה שלכם, אבל אני מוכרח להיות ריאלי וישר איתכם. התוכניות נסגרו

על-ידי הממשלה לא רק במובן הפיננסי, אלא גם במובן האירועים עצמם.

הממשלה ביקשה לאשר את האירועים או לא לאשר. מה שאני הבאתי בפניכם, רק

דגמים מתוך התוכנית, זה כולו אחרי אישור ממשלה ואחרי אישור תקציב לאותם

האירועים. כמובן יש לנו אירועים שהאירועים אושרו, אבל התקציב עוד לא

אושר, וודאי נחזור אל הכנסת כדי להשלים את הדברים.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני מודה לך. אני רוצה לאפשר לחברי הכנסת

לשאול שאלות, ואולי גם חברי הפרלמנטים

והשרים היהודיים ירצו לשאול.

בחלק הראשון של דבריך דיברת על עניין החנינה, ואני מאוד שמח שחזרת על

הדברים האלה עכשיו כפי שהסברת אותם. האם אתה לא חושב שאולי יש מקום גם

לתת, לא רק לקחת, איזה שהוא פרס לסטודנטים? לדוגמה, אתמול היתה הפגנה

של סטודנטים, ואם אני מוריד את האינטרסים הפוליטיים שהיו בהפגנה הזאת,

ואני שמח שראשי ההפגנה ידעו לעשות את ההפרדה הזאת וגם חברי הכנסת, אבל

אולי אנחנו צריכים לעשות משהו למען הנוער והצעירים, לתת להם משהו.

בחנוכה אתה נותן דמי חנוכה, אולי אנחנו צריכים לתת לציבורים מסויימים

שהם תורמים ויתרמו למען המדינה. אני שואל אותך באופן כללי, למרות שיש

לי גם הצעות קונקרטיות בנושא.

אתה הרי יודע שאנחנו 12 שבטים. זה לא יעזור, אנחנו 12 שבטים ונישאר עד

סוף הדורות 12 שבטים. אני למשל באתי לפתיחת הקונגרס הציוני ומאוד

התרשמתי מכמה דברים, אבל הם נתנו ביטוי רק לחלק. בצדק הם נתנו ביטוי

ליהדות מרוקו, הם נתנו לה ביטוי כפול, לא רק יהדות מרוקו שהיתה אלא גם

יהדות מרוקו שאין ממנה עליה עכשיו. זו יהדות יקרה מאוד שעזרה לנו בהקמת

המדינה, אבל שאלו אותי יהודים למשל מדרום-אמריקה למה לא נתנו להם

ביטוי. נתנו את שדרות שהיא בבואה נאמנה ליהדות מרוקו - אני לא הייתי

בוחר את שדרות, אלא יכולתי לבחור את ירושלים, את שכונת בקעה או שכונת

הקטמונים - אבל למשל לא נתנו ביטוי ליהודי כורדיסטן שזו עדה גדולה

מאוד, לא נתנו ביטוי ליהודי עירק. אני לא מדבר על כך שלא נתנו ביטוי

אפילו לבולגרים שלי שהם מאה אלף איש במדינה הזאת. האם אתה יכול לתת

ביטוי לגווני הקשת ולפלורליזם של החברה הישראלית?



אנחנו עכשיו באיזה שהוא שלב של רנסנס מזרחי, כך אני קורא לזה. הוועדה

הזו, בשנה וחצי האחרונות עשתה מוזיקה ים-תיכונית, זמר ים-תיכוני,

מזרחי, ישראלי. בעיני הוא ישראלי.

אני יוצא מנקודת הנחה שתוך כמה שבועות תהיה אווירה אחרת במדינת ישראל

ובאיזור. נצא לנקודת הנחה שנגיע לאיזה שהוא הסכם ביניים נוסף עם

הפלשתינאים, בעזרת האמריקאים, בעזרת מישהו אחר, ואז יש מקום לתת ביטוי

לשלום עם ירדן, לשלום עם מצרים, גם לעשות משהו פה בארץ. אולי הנשיא

מובארך שבא רק להלוויה של יצחק רבין המנוח, יהיה מוכן לבוא בשנת ה-50,

כאשר אתה בצדק אומר שאנחנו רוצים לציין את הקרבות של מלחמת העצמאות. אם

לוקחים בחשבון ששינויים באווירה ובנסיבות בישראל יכולים להביא גם

לשינויים בתוכנית כדי לחזק את המעמד המדיני והבינלאומי של ישראל, ואז

כמובן צריך תוספת תקציבים ואנחנו נהיה לרשותך.

שמריהו בן-צור; אני לא רוצה לגעת בנושא החנינה והלבנת הון.

הרעיון שמשך את לבי זה הרעיון של מגילת

היובל. בואו נבדוק את עצמנו תוך ראייה אחורה וקדימה, מה הם היעדים, מה

הן המטרות, מה הם הערכים. זה דבר חשוב מאוד. לדעתי לא יצויין שתהיה

איזו חבירה של אנשי רוח, של אנשים שהתעלו מכל המהמורות שבהם אנחנו

מצויים וימצאו את המאחד, את הדברים שאנחנו צריכים ללכת לכיוון שלהם.

אני מאמין שזו תהיה תרומה גדולה מאוד, ואני מצפה לזה. יותר נכון הוא

שאני מייחל לזה. אני חושב שזה דבר גדול, כי בעיני זה דבר ערכי ביותר.

אומר לך את אשר על לבי. כל הפריסה הזו שציינת, אלה דברים שיעלמו. אלה

דברים שהם בני חלוף, שאחרי יום-יומיים שיהיה המופע או יהיה הטקס

המסויים הזה שאתה מציין אותו, המצעד, זה יחלוף, לא ישאר ממנו שום דבר.

מה עוד, אלה הם דברים שעשינו אותם בעבר, דברים שהציבור חווה אותם. לכן

אני הייתי מצפה למשהו ייחודי, משהו שישאיר את רישומו, משהו שיגידו בעוד

20-30 שנה שזה היה, זה נבנה, זה נעשה, זה התחיל בשנת היובל. לצערי

הגדול לא מצאתי את זה. יכול להיות שציינת איזה שהם דברים כאלה כאשר

יצאתי מהישיבה, אבל לא מצאתי משהו ייחודי שאני אומר בעוד 20 שנה שזה

בר-קיימא, שהדבר הזה התחיל ביובל למדינת ישראל. תסכים איתי שאחרי

יום-יומיים המופע של מחול בכרמיאל - שגם אני אוהב לראות את זה - הוא

בר-חלוף. מה נשאיר? משהו שנוכל להגיד שהתחלנו בו בשנת היובל למדינת

ישראל.

האמן לי שהיה חשוב לי לומר את הדברים האלה בנוכחותך היום. אני אומר לך

שזה לא עניין של תקציב ואני בטוח שאפשר לגייס את התקציב, אבל העניין

הוא לשבת ולחשוב על משהו שנוכל להגיד שזה הרעיון, זה שביובל המדינה

התחלנו בו.

מה שאני אומר עכשיו מתגמד לעומת מה שאמרתי עד עכשיו. אתה צריך לשים את

דעתך על הנושאים הרגישים ביותר. עד שבאתי לבית הזה לא ידעתי עד כמה

רגיש הדבר הזה, עניין של לתת לכל צבע, לכל פרח לפרוח בערוגה הזאת.

העניין של עדות המזרח, לא עדות המזרח, לתת לכל אחד ואחד. הייתי רוצה

שיהיה איזה מופע באידיש או משהו כזה. זה חשוב מאוד שכל אחד ירגיש מיוצג

בנישה שלו.

אני מקווה ומאחל לך הצלחה, כי הדבר הוא לא פשוט.



רפאל אלול; אדוני היושב-ראש, קודם כל אני שמח שהדיון

מתקיים בנוכחות חברים שלנו מפרלמנטים בעולם.

אי-אפשר חיה לבחור נושא יותר מעניין, ושלהם יש חלק בנושא הזה, מהנושא

של 50 שנה למדינת ישראל. 50 שנה למדינת ישראל זה לא רק שלנו, אלא זה של

כל יהודי העולם, ואני אשמח מאוד גם לשמוע את דעתם, כי דווקא הם יכולים

לתת ביטוי לנושא. יסכים אתי יצחק מודעי שלמרות שהכל סגור והכל מאושר,

ואנחנו היום רק מדברים, אולי אם להם יהיו הערות מעניינות, כדאי לפחות

לשמוע אותם, ואם יהיה להם דבר מעניין, נקבל אותו.

אני רוצה לשטוח קצת מהבעיות. אתה מכיר אותי, בדרך כלל אני לא ביקורתי

במיוחד. אני לא מסתיר שאני ויצחק מודעי חברים טובים. אני זוכר שבשנת

ה-40 אתה גם כן טיפלת בתוכנית.

יצחק מודעי; לא ביצעתי, אלא הייתי אז יושב-ראש ועדת

שרים. את שנת ה-30 גם ביצעתי.

רפאל אלול; אני רוצה לחזור לתקופה שאתה היית בשנת ה-40,

ולצורך הישיבה היום עלעלתי בפרטים.

בשנת ה-40, הדבר היחידי שנשאר לנו זו מגילת העצמאות. כל ילד קטן ידע

ודיבר על מגילת העצמאות מכל הכיוונים. זאת אומרת, היה תוכן רעיוני.

יצחק מודעי; זה היה מרכז כל האירועים.

רפאל אלול; היה תוכן רעיוני שליכד סביבו את המדינה. אם

תשאל אותי היום מה נשאר לי מאז, זה מה

שנשאר. הייתי אז ראש מועצה ואני זוכר שדאגנו וסידרנו את הנושא הזה בכל

בתי-הספר ובכל גני הילדים. הבן שלי היה בגיל שנתיים, ואני זוכר אותי

ואת אשתי תולים בחדר שלו את מגילת העצמאות. בחדר של הבן שלי היתה מגילת

העצמאות וחשבנו אז שזה חשוב מאוד.

לי יש תחושה שמה שנשאר לאזרח מכל הדבר הזה, זה הרבה אירועים יפים שבהם

יהיה מקום מכובד מאוד לראש-הממשלה, לנשיא המדינה, לחברי הכנסת, כולם

יקבלו אותנו בכבוד, יתנו לנו לשבת בשורה הראשונה, אבל מה נשאר לאזרח

ההוא באופקים, בקריית-שמונה, בדימונה? איזה חלק יש לו לעניין הזה? את

זה אני לא רואה. מקסימום הוא יצטרך להצטופף ולהידחק על-מנת להגיע אולי

לאיזה שהוא אירוע וברוב המקרים הוא יראה אותנו בטלויזיה.

אני רוצה שהאירוע הזה יהיה אירוע של ההמונים, של ההוא הקטן בדימונה

ובאילת, שהוא יגיד שהוא שותף.

אני אפנה אותך למשהו מחנות המכולת שלי, ואתן לך שתי דוגמאות. הייתי ראש

מועצה במזכרת בתיה, קיבלתי תרומה גדולה מאוד מיהודי קנדה. אני הופעתי

בפניהם וקיבלתי 5 מיליון דולר. רצינו לפתוח את אולם הספורט וחשבתי איך

אני עושה שכל תושבי מזכרת בתיה יחושו שמגיע תודה ליהודי קנדה. עברנו על

התוכנית. אלף אנשים בתוך מזכרת בתיה, שמנתה אז 6,000 אנשים, היו שותפים

לאירוע. באו היהודים מקנדה, היתה משלחת של 500 איש, והם היו שותפים

לכל הדבר הזה. היו שלושה ימים.

הייתי בקנדה שבוע אחרי האולימפיאדה. הייתי אצל ראש העיר קלגרי והוא

סיפר לי שאת כל האירוע הגדול הזה הרימו 12 אלף תושבים ועשו זו



בהתנדבות. הוא אמר לי שהבעיה שלו שהם עבדו ששה חודשים סביב העניין הזה,

אבל הוא שאל מה הוא יכול לתת לאזרהיס יום אחרי. אני אומר לך שאותי

מעניין מה יהיה אחרי חגיגות ה-50, מה נשאר לנו.

אני רוצה לחזור לאדם גדול כמו מנחם בגין ז"ל. הוא בא עם הרעיון של

שיקום שכונות. מה הרעיון של שיקום שכונות? לקחת אנשים ולהגיד להם לבוא

ולהיות שותפים לדבר גדול, לבוא ולקחת חלק בדבר גדול. לא משנה איזה

מקצוע יש לך, מה אתה, אלא החשוב הוא שאתה שותף למשהו גדול. אתה שגר

באופקים ובדימונה, הדעה שלך נחשבת, בוא תגיד מה אתה רוצה. יש צוות

היגוי, משפצים לך את הבית, תהיה מעורב. אני מאוד חושש שבמקרה הזה בחלק

גדול מהדברים, אנשים לא מעורבים, ואני חושב שזה עוד לא מאוחר.

נכון שהכל יסתדר, הכל יאושר, אבל אני מציע לך, אתה חוזר חזרה, כדאי

לבדוק מעורבות האנשים.

המדינה הזו שסועה בין כל כך הרבה פלגים, ועדות ישראל יש להן מה להגיד.

יש לי חלום שאני מנסה להגשים אותו לבד, כחבר כנסת קטן, ואני מקווה שאני

אצליח, לעשות יחד שבטי ישראל, להקים להם בית אחד בישראל, שכולם ישבו

תחת אותה קורת גג, וכולם ידברו האחד עם השני. זה לא בשמים, להקים בית

כזה, אפשר להשיג את הכסף מהאפוטרופוס הכללי. אבל לא רק שיהיה להם את

אותו בית אלא זה לדעת לארגן אותם יהד ושהם יהיו שותפים איתך.

היו"ר עמנואל זיסמן; אתה יודע שיש תוכנית להקמת בית ליד מעלה

אדומים.

רפאל אלול; דיברתי גם עם השופט בן-דרור על העניין. אני

אומר לך שהדבר הזה של איחוד כל השבטים, זה

דבר שאפשר לצאת איתו בשנת ה-50. המגמה היא ששמנו את כל שבטי ישראל

יחד, הקמנו להם בית אחד, הם שותפים בכל האירוע הגדול הזה. יכול להיות

שזה רעיון גרוע, אבל אני אומר לך שצריך למצוא משהו שילכד את כל

הקבוצות.

דבר שני. לא בושה לקחת עשרה אנשי רוח מאנשי השמאל והימין, שב איתם

בסוף שבוע באיזה מקום. שווה לכנס את האנשים האלה מכל הזרמים, לשבת לסוף

שבוע ולחשוב על איזה רעיונות. אני אומר לך, משהו גדול כמו שיקום

שכונות.

אני פניתי ליצחק מודעי בכתב, ואני מודה שפניתי גם לראש-הממשלה בכתב.

הלכתי עם רעיון לעשות סרט על מעפילי "אגוז", זה קטע מאוד מעניין בהוויה

של יהודי צפון-אפריקה, ודרך סרט הזה לראות את יהודי מרוקו. אגב, קודמך

אישר בעל-פה, לא בכתב, את הסרט ואת ההקצבה. כל הסיפור היה כ-400 אלף

שקלים שחסרים, כי הסרט עולה מעל מיליון דולר. הכל רץ והעסק רץ והולך.

אני אומר שבמסגרת אותן השקעות שלך בחו"ל, הלא מלך מרוקו מקבל את כל

השחקנים שנוסעים לשם לפגישה אצלו. אני אומר שאם משקיעים בכל מיני

מקומות בעולם, שווה גם להשקיע במרוקו. מדובר בסך הכל בעוד מאה אלף

דולר. אני אומר שבמסגרת כל התפוצות אפשר להשקיע מאה אלף דולר בעניין

הזה. אני חושב שזה שווה בדיקה נוספת. אני מדבר על סרט שיש בו מסר מאוד

ברור, כל ההוויה של עליית היהודים לארץ, כל ההוויה של מעפילי "אגוז",

וזה אירוע ממלכתי שעושים להם השנה.



בשנה שעברה חיה פסטיבל ירושלים וחלקו היה מוקדש לשורשים. אתה כתבת לחם

וחם כתבו לך וחכל חוא עניין תקציבי. אי-אפשר לקחת את חאנשים שרוצים

לעשות משחו, אנשי חשכונות, אנשי חפיתוח, ולחגיד לחם שחם ידאגו לכסף.

כאשר מדובר בגדולים, נותנים לחם כסף, אבל כאשר מדובר בקטנים, אומרים

לחם שחם ידאגו לכסף. אתח חושב שמישחו יכול למצוא כסף? זח כאילו אמרת לו

שחוא לא, כי חוא לא דג שמן ולא אדם שמסוגל לעמוד מול חמערכת. חחיפך.

אלח שלא מסוגלים לעמוד מול חמערכת, אתח תעמוד במקומם , אתח תגיד שעם

חגדולים אתח תסתדר, אבל חקטנים חאלח מירוחם, מעכו, מראש פינח, מדימונח,

אתח תחיח חדובר שלחם, אתח תדאג שחם יחיו חלק ממך, אתח תדאג לחם.

חגדולים, תאמין לי שחם יגיעו לעיתונאים ולעיתונות וחם ימצאו את

חדברים.

אני חושב שחאומנים צריכים לחיות חלק בלתי נפרד מחגיגות שנת ח-50, ויש

לחם מח לחגיד. אני אומר לך, אני חושב שצריך לשלב את חדברים יחד. לדעתי

אפשר לחיעזר בחם, לא לחכתיב לחם, אלא לחגיד לחם שיבואו לחיות שותפים

בכל מח שאנחנו עושים, כי חם יכולים לחיות שותפים מלאים לכל חחוויח

חזאת.
זאנ בוים
עשרח קבין של רעיונות וחצעות ירדו לעולם

וחדובר חראשון לוקח תשעח.

אני לא חושב שאני אחדש כאן רעיונות, אבל אני רוצח לחדגיש שניים או

שלושח דברים שכבר חוזכרו. אולי אני אגיד במלים אחרות קצת, אבל חרעיון

יחיח דומח. עצם חחזרח אולי תתן יתר משקל לדברים.

קודם כל, אני רוצח לומר שאני מאוד מעריך מח שאמר שמריחו בן-צור. צריך

יותר לחשוב ולחתמקד, אני לא אומר באופן אבסולוטי. אנחנו פח יושבים

בוועדת חחינוך ואנחנו ביום יום עוסקים במערכת חחינוך על חיבטים שונים

שלח, ושנת ח-50 מנקודת ראות חינוכית חיא חזדמנות שחשוב למצות אותח

נכון, לטפל בח נכון, כי ב-50 שנח אני לא יודע איך חיום בחיים חמודרנים

שלנו סופרים דור. אנחנו אומרים בדרך כלל דור שלא ידע את יוסף, אבל ב-50

שנח, זח לא דור אחד, זח לא שני דורות, אלא פח מדובר בארבעח דורות שלא

ידעו את יוסף. לא ידעו את יוסף במלחמת חשחרור, גם לא ידעו את יוסף בששת

חימים. חבת חגדולח שלי חגגח אתמול 31, יש לח ילדח, חנכדח שלי, חיא חיתח

בת חצי שנח כשפרצח מלחמת ששת חימים. אני חייתי בן 6 במלחמת חעצמאות

ואני לא זוכר שום דבר מזח, חוץ מחבזקים פח ושם.

מטפלים בזח בשוטף, אבל אם מישחו ילך ויבדוק למשל את תוכנית תולדות עם

ישראל בתוך מערכת חחינוך, מח לומדים שם, עד איפח מגיעים, אז אני אומר

לך שגם אם חתוכנית כוללת כבר עד לתקופח שלנו ממש, מורים גם לא מגיעים

לזח. יש חסר גדול קודם כל ברמת חידע.

אני לא אומר שזח צריך לבוא במקום, כמובן שלא, אני רק אומר שחיובל חזח,

צריך לחפוך אותו למנוף של חעמקח ושל חזדחות של חדורות חחדשים חאלח עם

חעניין חציוני, עם מדינת ישראל, עם חבסיס חרעיוני שעליו חוקמח חמדינח

חזאת. אני מדגיש את זח כי אני רואח פח תוכניות חשובות מאוד שחן חלק ממח

שאני אומר ובאמת כל חכבוד, כי אנשים כבר חשבו על זח. פרוייקט שילוט

אתרי קרבות, כל חעניין חזח של מורשת, מורשת קרבות, מורשת לוחמים

וכדומח, אבל אתח עומד חיום, וזח אני לא אומר לך יצחק אלא אני אומר

לעצמנו, בעיצומו של משבר בלתי רגיל במערכת חחינוך, כאשר מורים לא

מוציאים כיתות לפעילות חשוטפת חזאת. איך יעשו את חדברים חמצויינים חאלח



כשיש משבר מתמשך ומורים לא מוציאים את הילדים לטיולים? אין שום פעילות

חוץ בית-ספרית בכלל, לא לתיאטרון ולא למוזיקה, ובעיקר לא לטיולים, שזה

נישמת אפו של החינוך הציוני.

היו"ר עמנואל זיסמן; הייתי היום אצל שר האוצר, הוזמנו ראשי

המורים ויש טיכוי גדול מאוד שנצליה. ברגע

שהישיבה תסתיים, אני מתחיל בזה, ואם אצטרך, אני אעזר בכם כפי שנעזרתי

עד כה.

זאב בוים; אני אומר עוד דבר שרפי אלול נגע בו. אנחנו

חברה מאוד מקוטבת, מאוד שסועה, עשרה שבטים,

וכל שבט הוא גם שבט יהודי. אני חושב שצריך לראות איך באמת החגיגות האלה

יכולות ליצור איזה שהוא גשר, חיבור וקירוב. יש פה היום שני עמים, יש

צפונים ויש דרומים, יש מרכז ויש פריפריה, ומי שהולך ויורד דרומה

לפריפריה של הנגב על כל הבעיות המיוחדות שלו, רואה שם חברה אחרת, עם

אחר שאין קשר בין הדברים. האנשים במרכז לא מכירים. עבורם באר-שבע זה

מעבר להררי חושך. השאלה היא האם באמצעות הכלי הזה של חגיגות ה-50, האם

אפשר לעשות איזה שהוא חיבור, לבוא גם אם צריך באיזה שהוא מהלך של אונס,

לבוא ולחבר את זה וליצור את ההכרויות האלה. לפי דעתי, איך מביאים את זה

אל איזורי הפריפריה, איך מקרבים. היושב-ראש דיבר על ירושלים, ואני מדבר

על בירת-הנגב, באר-שבע. אני אומר לך שאם אפשר היה להעתיק לשם כמה שיותר

אירועים דווקא בתקופה הזאת כדי שבאמת לא יידחקו מעטים ויזמינו נציגויות

כאלה ואחרות, אלא האירועים יהיה הרבה יותר פתוח לקהלים רחבים יותר, זה

יכול לעשות משהו. גם הגאווה, גם הפסיכולוגיה, גם הכבוד האבוד והדברים

האלה, יש להם משקל, במיוחד בציון אירוע כזה.

אני זוכר שלפני כעשר שנים, ביוזמתו של מנהל המחוז במשרד החינוך והתרבות

דאז, דייר עמרם מליץ, עשה בנגב מבצע בכל בתי-הספר שקראו לו חלוצים בנגב.

זה היה לציון ההתיישבות של העליה הגדולה בשנות ה-50 בנגב. מתוך

הפרוייקט הזה, פתאום הסתבר שזאת עליה בפני עצמה. כמו שסופרים עליה

ראשונה ועליה שנייה וכל האתוס של העליות שאנחנו מנינו אותן אחת לאחת עם

המאפיינים שלהם עד הקמת המדינה, ואחרי זה הפסקנו. אחרי זה היתה עליה

גדולה.

אלה הדברים שלא חידשתי בהם אלא ניסיתי לתת להם איזה שהוא דגש.

לאור פרנציוס; I am from Switzerland, we are celebrating

our 150th anniversary this year in Northern Switzerland. We have

the same problems you are discussing now, and I am afraid that what

you want to do is the main point we have also, is what can we do to

involve people? We did not come to a solution at the stage, but

there is a private initiative, which is basic for you, is that

instead of making teenage dancenne we want to make teenage bonsonne,

a thinking dinner. The only way for the thinking dinner is that you

yourself are making another thinking dinner. That means that we

have only to organize four or five dinners in the beginning, where

we put culture, science and common views together and everyone of

them have to make a game out of the dinner.

So that we will have one year, we will have about 100,000 persons

involved. So you can start with ten such dinners. Everyone who is



giving a dinner gives afterwards a little resume of what was

discussed. We will put questions in the menu; we will have entrees,

questions such as such accompanied by salads and the second one

accompanied by something else. Then the resume where artists are

involved will have drawing by artists and everything will be put

together for a book.

Everyone who participated in such a dinner dancenne will have

will have such a book, and we think this will bring people

together.I cannot say it will work, but we will see at the end of

the year Thank you very much.

דוריאן דורל; For good results, for extraordinary

results in Israel it is very important at this moment for the

Jews in the Diaspora. It is very important if you prepare a

program, something a proclamation for the future, for the

next 50 years. One hundred years ago it was a program, 50 years ago

it was another program. What is the program now? Because the image

of Israel now is an image of a divided country, between left and

right; between religious ultra and secularists.

We need for ourselves, we need a program. We need to see the future

and later. We have also prepared a program in Rumania to celebrate

this anniversary. We began also in the first few days of Hannukah

with a meeting with the Prime Minister also and we prepared a lot of

events.

But, I repeat, we need to know the country. Another thing. I am

afraid at this moment the enemy of Israel has also prepared their

program for this celebration.

דוד מוסקוביץ; I think it is important for Israel and

the Jewish people to celebrate the 50th anniversary, but it is

also important for all the world, and not on Jewish people. In

France, the Prime Minister himself made a great meeting on the first

day of Hannukah inviting in his ministry four or five hundred

persons to celebrate the first day of all the events we are going to

have in France.

We have a season in France, four months with a lot of events. Not

to remember the Six Day War and all the kibbutzim and history, but

to show what is Israel today, with future cinema music and top

level of dancers and orchestra in Israel. During the four months

we will have all the population, not a special community, coming to

make its own events. But from the French government to present

another view of Israel, modern Israel, for the general population,

we will have four months of events.

So, I think it is very important, because we have 10 to 12 million

Jews in the world, 6 in Israel and 12 million Jews in the world, but

5 million people who don't really know what is Israel and for them,

you in a way, the Jews in the Diaspora, especially to present new

and modern Israel.


:
5We have between 12 and 13 million, and

million non-Jews. Including the reform we have between 12 and

.13

ננסי בכר; 1Thank you Mr. chairman, first of all

would like to thank you all for inviting us to take part in this

meeting. I should say the discussion was very fruitful, very

emotional.

I have some proposals. First of all this major event is not only an

event for the State of Israel, but also it is extremely important

for the Jewish community throughout the world. As a symbol of the

Jewish ideal, this should be somehow concentrated. I remember the

anniversary of the 200 years of the United States of America. They

had major events together with mayors. I remember how the

celebration of 1,003 years of the existence of the Bulgarian State,

by the way the Bulgarian Jewish settlement came some Rumanians

before the Bulgarians, so we were there before the Bulgarians came.

The problem is very rich, should be elaborated, developed, should be

reached. I have a few remarks. The first one is, now as it is

presented, it is a little bit scattered, it is a little bit too many

things, and I should say it is very important to have one major

event which will be transmitted throughout the world through the

world television stations. One major event connected with the

history of Israel, probably IDF parades will be one part of this

event. Also the presence of the Jewish leaders, some artists, some

singers, some musicians, some scholars from Israel just saying some

words. Something which is to remain in the minds of the Jewish

people throughout the world.

Then all these other events which are complimenting this month of

celebrations, because it is a process, and this process should start

with one major thing.

The second remark is that probably you need the participation, the

involvement of the Jewish communities throughout the world. As it

is set out here, I think it is not enough, because the State of

Israel, these communities exist because the State of Israel exists,

and also the Diaspora is also very important for Israel. So let us

see more involvement of these communities in this event. Thank you

very much.

היו"ר עמנואל זיסמן; תודה.

מנחם זילברמן; אני נציג של אמ"י, אירגון אומני ישראל, ואני

גם יושב באקמדיה לקולנוע, באקדמיה לתיאטרון,

ואני יושב-ראש לשעבר של איגוד ה'קופי רייטרים'. כך שאני גם מתמצא

בענייני פרסום.

אני לא יכול להגיד שאני יודע יותר מדי על התוכנית לחגיגות ה-50 או על

הפרוצדורות, אבל ממה שאני מתרשם, ואני אשמח אם יתקנו אותו, יש לי הרגשה

שהתוכנית וכל האירגון הם בידיים של פוליטיקאים, אנשים פיננסים, אמרגנים

ומתווכים שונים, והאמנים איפה שהוא יושבים בצד ולא משתתפים. מה שאני

שומע, ממה שאני רואה, החגיגות האלה מעלות על הסדר תיקון במעלימי



הכנסות, פח בוועדה, להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן, חושבים הרבה גס

משחו בענייני כספים על יחדות התפוצות שכולנו אוהבים אותם, אבל הם לא

ממש משתתפים באופן פעיל במעשה הציוני. ישיבה מהצד זו ישיבה מהצד, עם

כל הסימפטיה. כל התוכנית הזו נראית לי עקומה וחסרת שמחה, וכל המטרה

שלה נשמעת לי באמת משרתת אינטרסים זרים ומרבה הון פוליטי, פיננסי

ואחר.

לפי דעתי חגיגות זח מופעים, זה אומנים. אין פה נציגות של אומנים, וכמו

שזה נראה עכשיו, השמחח העיקרית תצמח מהבדיחות על-חשבון החגיגות חאלח,

ואני יכול להבטיח לכם שיהיו הרבה בדיחות.

חבר חכנסת רפי אלול שאם הוא לא היה עסוק בתפקיד ממלכתי, הייתי מבקש

ממנו לבוא לייצג את אמ"י באיזה שהוא אופן, הוא התחיל להדגיש את הדברים

האלה, ואני מאוד שמח שהוא העלה אותם, כיוון שזה חיזק אותי בתחושה שלי,

ואמרתי לעצמי שאני לא יושב כאן ונותן לפרנויח האישית שלי להשתלט על

המחשבות שלי אלא כנראה שזה אובייקטיבי, התחושה הזו שאומנים לא משתתפים

בכל החגיגה הזאת. כמו שהוא אומר, זה נכון, צריך לשתף את האזרח אבל

האומנים הם אלה שיוצרים את השמחה, את השירה, את התכנים. זה כאילו שאת

שיקום השכונות היו עושים בלי בנאים, היו באים מתווכים והקהל היה שמח,

והיו תקציבים, ורק בתכל'ס לא היו בונים. עם כל הכבוד, כל אחד מהעושים

במלאכה מייצג את האינטרסים השונים והמשונים ולאומנים יש אינטרס אחד

ברור, וזה לשמח, לרגש, ליצור עניין, וזה עצם הקיום שלנו.

הייתי לפני שבוע אצל נשיא המדינה בעניין אחר וחוא אמר דבר שנכנס לי

עמוק בראש. הוא אמר מה זה גמל, גמל זה סוס שעבר ועדה. עכשיו, גמל זה לא

דבר רע, הוא גם עושה את העבודה, הוא גם בסדר, אבל אני אפילו לא רואה פה

לצערי את הגמל. התוכנית הזאת, אין לח מוטיב, אין לה כיוון, אין לה מטרה

ברורה. מהנסיון שלי בעולם הפרסום, כאשר מכינים קמפיין, צריך לקבוע קו,

צריך לקבוע מוטיב וללכת איתו לאורך כל הדרך ובצורה כזאת לחזק את זה.

דיברתם על כך שבשנות ה-40 המוטיב היה מגילת העצמאות, אבל כאן אני לא

רואה את המוטיב.

יש איזה פתגם שאומר שאיזו שהיא תפנית טובה תשיג לך את כל השמיכה. אני

חושב שזה לא מאוחר מדי, למרות שמציגים את הדברים כאילו הם גמורים

ועשויים. התוכנית גמורה, התקציבים מאושרים, אבל בכל-זאת תמיד, באיזו

שהיא תפנית קלה, באיזה שהוא צבע מסויים אפשר להסב את כל הדברים לכיוון

ברור ואולי אפילו מעבר לתכנים ליצוק גם שמחה ועניין. אם הציבור לא

יתעניין, לא ימצא עניין בדברים, אם איזו שהיא תערוכה באיזה מקום לא

תספיק כדי ליצור בציבור את השמחה הגדולה ליום ההולדת החשוב הזה, אז

בעצם מה אנחנו עושים פה!

אני יודע שיש עוד אנשים שחושבים כך, כי שמעתי את חרעיונות האלה מסביב.

צריך לאסוף אנשים רלוונטיים, כמו שאמר חבר חכנסת אלול, אנשי רוח,

אומנים, כותבים, סופרים, ולתת תוכן לגמל חמעופף הזח כדי שהוא יוכל

להמריא.

אלברט מרציאנו; אני מודה ליושב-ראש הוועדה. דלתו תמיד פתוחח

וכל אחד יכול להגיע את דעתו.

לגופו של עניין. אני כמנכ"ל המועצה לתרבות ואומנות בשכונות במשרד

החינוך, היו לנו דיונים קודמים לפני שיצחק מודעי קיבל את העונש, כך לפי



דעתי, ונכנסת לאיזה מצב כזה שכבר חילקו את הדברים ומה שנשאר, נשאר.

אנחנו התרענו וחשבנו שילדי דור המדבר, או אנשי העליה שהיו בעיירות

הפיתוח, שהחזיקו את המדינה גם בגופם, חשוב שגם הם יחגגו את החגיגה הזו

יחד עם כל עם ישראל. העמידו אותנו בפני אתגר והכנו תוכניות של קרוב

לעשרה פרוייקטים והגשנו אותם, וגם עוזרך אמיר, שהוא באמת הוא בחור

ענייני, יודע על כך. יש לנו מועצה לתפארת שיושבים בה מדוד קריבושה ועד

ארז ביטון, אנשי מקצוע שמבינים מה הנושא, ונתנו תשובות לכל הנושא של

אוכלוסיית הפריפריה שיכולה לשמוח איתנו. אבל קיצצו וקיצצו, וזאת אחרי

שהבטיחו לנו פחות או יותר שורשים, ונושא של יחד שבטי ישראל ואת כל

הדברים היפים שחבר הכנסת רפי אלול וחבר הכנסת זאב בוים דיברו עליהם.

היו"ר עמנואל זיסמן; עם כל הכבוד להם, אני התחלתי עם זה.

אלברט מרציאנו; נכון. לכן חשוב, מר מודעי, לתת את מה

שמעניין, וכולם מסכימים לדבר הזה. זה לא דבר

גדול אלא במעט אפשר לעשות את זה, לתת שמחת חיים לכל המדינה ולתת גם

לאלה שנמצאים כל הזמן בפריפריה, לתת להם שמחת חיים וזה כדי למנוע

מחלוקות בישראל.
יהודה כהן
אני מנכ"ל עמותת "עזית", עמותת זמר ישראלי

ים-תיכוני. אני מברך את מיכה ינון לכניסתו

לתפקיד, כי בפעם הקודמת הכרנו אותו כיושב-ראש רשות השידור וקצת תקפנו

אותו. אני מקווה שבפעם הבאה כבר נשב פה והכל יהיה אחרת מבחינת הגישה של

משרד החינוך.

אני רוצה לברך, כי הישיבה הקודמת בוועדת הפנים בנושא היתה סוערת ואילו

פה היא שקטה, סולידית ונעימה ויש התייחסות אחרת.

אני נולדתי בשנת 1953, ואז נולדנו לתוך ההוויה של המדינה. אנחנו לא

יודעים מה שנקרא הקמת המדינה, לא מכירים את החלוציות, אין לנו את הרוח

של לבוא מתימן ברגל, אותנו הסיעו במכונית. אני יודע שהיום אני לוקח את

הלדים שלי לבית-הספר במכונית ויש לנו מושגים אחרים. לא פעם אני חושב מה

יהיה פני הדור בעוד 10-5 שנים, איך נחדיר להם את החלוציות ואת הציונות

במדינת ישראל. אנחנו נמצאים בהוויה של הקמת מדינה, אנחנו יוצרים תרבות,

וכעמותת זמר ים-תיכוני אנחנו מדברים על תרבות ישראלית שמתפתחת במדינת

ישראל, ואני אתן מספר דוגמאות בנושא הזה, את כרם התימנים כיצירה

תרבותית שהתהוותה כאן. אם זה דקלון כיצירה ישראלית, אם זה חיים משה

כיצירה ישראלית שהתהוו פה במדינה. את זה אני מתרגם כחלוציות במדינת

ישראל.

רציתי לדבר אל החברים מחו"ל שהיו כאן ויצאו. אנחנו מדברים על 50 שנה,

אנחנו יוצרים. חלק מהבעיה שמתסכלת אותנו היא שאנחנו יוצרים אבל אנחנו

בלי הקשר עם העם היהודי בתפוצות. אנחנו נוסעים לחו"ל, אבל אנחנו משמחים

את קהילת הישראלים שנמצאת בחו"ל. לנו אין הרבה קשר עם העם היהודי

בתפוצות. היה כאן הנציג מרומניה, אבל לנו כאומנים אין שום קשר איתם. אם

אנחנו מדברים על הבולגרים, אני לא יודע איפה הם נמצאים. אני אומר שלנו

כעמותת זמר ים תיכוני אין קשר עם הקהילות בחו"ל שהם חלק מהעם היהודי

בתפוצות. חלק מהבעיה היא איך ליצור את המכניזם בכלי הזה שנקרא אומנים

שיוצרים תרבות, שאין לי את השפה המילולית איתם, אני לא יודע בולגרית,

אבל אני יודע לנגן, אני יודע לשיר, ואני יכול ליצור באמצעות זה את



הקשר, ועשינו את זח בשיח חמוזיקלי חים-תיכוני בדצמבר בתיאטרון ירושלים,

וחבאנו זמרים מיוון ומתורכיח ועוד, ויצרנו שיח מוזיקלי פח במדינת

ישראל. אז אני אומר, אלח מדינות חעולם, אבל מח עם חעם חיחודי בתפוצות?

לנו אין קשר איתו. לא פעם אני מתריע נגד חנושא חזח, חוא כואב לי. אני

שואל איך חסוכנות לא מנצלת את חדבר חזח, קרן חיסוד לא מנצלת. אין שום

כלי שיבוא ויגיד לנו שיש לנו אחים, חם נמצאים בחרבח מקומות. חבן שלי

יסע לטיול, יכיר את כל חמקומות, יחזור, אבל חוא לא יכיר את חעם חיחודי

ולא יחיח לו שום מכנח משותף איתו.

אני חושב שצריך לחשוב באיזו שחיא צורח ליצור את חמכניזם, את דרך חפעולח

עם חעם חיחודי בתפוצות וזח לחמישים חשנח חבאות.

חמגמח חיא לא לעשות חופעח, אם לקבל או לא לקבל חופעח, כבר אמרתי את זח

לחברים כאן, וזאת לא תחיח חמשימח שלנו. חמשימח שלנו חיא איך כן ליצור

קשר למשך חמישים חשנח חבאות. שמחתי לדבר עם מיכח ינון שחזמין אותי

לשיחח איך אנחנו כן יוצרים את חחווח עם מח שיש לנו חיום.

ג'יימס שניידר; I too am sorry that our visitors from

abroad have gone, because they would have understood my Hebrew

mostly. Also, I am sorry not to have an opportunity to let them

hear about the programs that we are planning in the outlines that

Mr. Modai'i provides in the last paragraphs. We are one of the

other institutions which is doing its own set of planning for the

armiversary.

First, I want to thank the chairman for inviting us to participate

this morning. This subject is very important to us. Secondly, I

want to thank Mr. Modai'i for taking the matter of the 50th

Anniversary in hand within these last few months.

In a way in the museum we feel the miracle of the museum is as much

a miracle as the miracle of the State. You all know the museum,

and again, I am sorry our visitors from abroad have gone, because

some of them know it, some of them don't. To have created in just

over 30 years a world class museum encyclopedic in brass from

pre-history through contemporary art, really is a miraculous

phenomenon.

So, we feel that celebrating the 50th Anniversary of the State is as

much a celebration of this cultural achievement within the State.

We felt from the beginning, that it was very important for us to do

a program of exhibitions and books, that would celebrate the

cultural patrimony of the museum, the cultural patrimony of the

State. To celebrate archaeology in the arts from ancient times

through contemporary times.

We have put this program together. There have been comments about

events or programs that can have lasting affect, and in a way ours

will. These program. these exhibitions will cover the entire year.

The first one opens next week. We have one very important

exhibition which will open on Yom Ha'atzmaut and we will have

exhibitions opening at the end of the year. Five of these eight

projects will have books connected with them, and these books will



remain as documents of the projects and they will be very

substantive.

We had hoped to have a special budget from the government, and I

have spoken some parts of the this speech many times over for the

last 18 months, in the hope of securing that support. When it was

clear that it was not clear where the funds would come from, we did

start to go abroad to fund raise. We need 2 million dollars to make

all of these programs happen. We have enough in hand to get under

way, and next week we will formally announce our program for the

entire year, but we are still a half million dollars short of being

able to do the complete program.

The program is all encompassing. We will have exhibitions which are

on themes that are very important here. We are doing a

retrospective of the menorah, from ancient times through

contemporary times. It is the oldest visual symbol, it is the

symbol of the State.

If we are doing an exhibition on the influence of the east, on

orientalism and the arts in Israel in the last 100 years. So, it is

a look at the last 100 years that all the cultural modern Israel,

but from the perspective of the east and not the west, which is very

important.

We are doing exhibitions that are on subjects which are very basic

to the culture of our country. We are doing an exhibition Adamah,

100,000on Amhiric this will be in our youth wing, which received

kids a year in the normal times. We hope we will do better during

this period.

We are doing an exhibition on the home; we are doing an exhibition

on holy tomb. We are also doing exhibitions on mediums, artistic

100mediums that have had special importance in Israel in the last

years, particularly photography and water colors, where the country

and the development of the medium and the special attributes of this

place have been very important to me, artistic production of

bacterium.So, we feel we are trying to take all of this in hand, and

make this a celebration. The museum. we all know, is not a

political place, it is not a factional place. We are venue, three

quarters of a million people come to us in a normal year, and we are

delighted in the 50th Anniversary year to receive even more.I say

all of this here because we feel that we have committed ourselves to

a very important program. I know Mr. Modai'i knows that this is an

important program. We hope he can find funds to assist us. At the

moment that is not the point. At the moment, I guess my point here

is the venue, and for 18 months we have said that we are delighted

to offer ourselves at the venue for celebration during this

anniversary year. We receive 750,000 people, a third of those are

from abroad in the normal year, two thirds are from within Israel.

We would be delighted to receive a million and a half people during

the 50th Anniversary.

Our exhibition on the whole will be a travelling exhibition. It

will not take place in a museum. We have tried to make an

exhibition in Los Angeles. Eighteen months ago we tried to offer



several of these programs to the association then in place, to place

our exhibitions abroad. As it is, we will have a few archaeological

exhibitions from the museum travelling in the United States and in

Europe.

משת מתוקה; אני מייצג את אירגון לחקות המחול בישראל,

הישראלי, האתני, הדרוזי, הערבי. מהתוכניות

שהבנתי שהוכרו כאן, לא ראיתי שניתן איזה שהוא ביטוי למחול הישראלי

שבתוכו תמצא מוזיקה, בתוכו תמצא שירה והוויה ישראלית. המחול הישראלי,

לשמחתי הרבה, מאוד נפוץ בעולם, במיוחד בקהילות יהודיות, ששם יש להקות

יהודיות שרוקדות ריקודים ישראלים. כאן בארץ ישנן כ-90-80 להקות מחול

ברמה סבירה, ואני לא רואה איך הן משתלבות בכל האירועים האלה, אם בארץ

או בחו"ל. אנחנו משגרים כל שנה 50 להקות לחו"ל, והן עושות, מעבר ליופי

של המחול, יחסי ציבור יוצאים מן הכלל. הילד בישראל שלומד מחול, לומד

דרך המחול גם את השירה, גם את העברית, גם את התרבות, אם זה חגים ואם

אלה הם אירועים.

פנינו למר יצחק מודעי בעניין הזה והצענו להביא לארץ לפסטיבל להקות

יהודיות שרוקדות מחול ישראלי, אם אלה הם ילדים או מבוגרים, יש גם

קשישים בחו"ל שרוקדים מחו"ל ישראלי, הצענו לשגר מהארץ להקות לקהילות

יהודיות בחו"ל במסגרת שנות היובל, כי בסך הכל את הריקוד הזה רוקדים גם

יפנים שהם לא יהודים והם לא ישראלים. חשוב שנערב אותם בחלק הזה של

המחול, כדי ליצור את הקשר הזה שבעצם אין לנו אותו כל השנה. זה שפעם

בשנה הם באים לטיול לכאן, הקשר איתם הוא בתיאטרון או בספרות או מוזיאון

או מחול ואין שפה אחרת. לכן היה חשוב מאוד שיינתן למחול הישראלי איזה

שהוא ביטוי במסגרת חגיגות היובל או אירועי היובל, ואנחנו נעשה את

העבודה. הכל מוכן אלא שצריך פשוט להריץ את העניין, וזה לא דבר קשה, אם

יינתן אות, אפשר לעשות בקיץ את הפסטיבל היפה של להקות יהודיות שרוקדות

מחול ישראלי ולעשות אותו פה בארץ. זה דבר יוצא מהכלל, ואת הדבר הזה

אפשר להביא לירוחם ולדימונה, שגם שם יש להקות מחול שהן תארחנה את

הפסטיבל הזה.

דורון שוחט; אני מבקש לייצג את מרכז ההסברה ובכמה מלים

לתת תשובות לחלק מהשאלות שהועלו כאן

ושאפיינו חלק מהבעיות.

תחת 190 הפעילויות שכרגע רשומות אצלנו באינוונטר ושהתקיימו בשנת היובל,

ושבעצם כבר התחילו להתקיים ואנחנו באמצעיתן, יש בהם אירועים, פרסומים,

תערוכות, כנסים, ימי עיון, סיורים. הכל בעצם נעשה תוך מחשבה כמעט על כל

דבר שעלה כאן על הפרק, אבל אני מוצא לנכון להדגיש בעניין ההשתתפות של

הציבור. כרגע מתנהלת תחרות לציבור על כרזת היובל של שנת ה-50. הרי כל

שנה יש כרזה מרכזית שמתפרסמת ביום העצמאות והשנה פתחנו את התחרות

לציבור, גם בעיצוב הכרזה וגם בבחירת הכרזה הזוכה. כל הציבור יוזמן

להשתתף. מתכננים עוד תחרות קישוט ועוד כמה פעולות שעניינן שיתוף כל

הציבור.

אני מוצא לנכון להזכיר דבר שהוא לא שלנו, אבל הוא נותן כאן מענה על

עניין המורשת וההיסטוריה, וזו תוכנית הטלויזיה "תקומה", שהיא בעצם

נותנת מענה כמעט לכל דבר מהדברים האלה, ושההקרנה שלה בטלויזיה זה בעצם

רק שלב ראשון. אחרי שכל הפרקים האלו יוקרנו, הקלטות בעצמן יהיו כלי



חינוכי גם לציבור הרחב וגם למערכת החינוך. זח לצד תוכניות בסגנון דומח

שגם משודרות וגם יחיו לצפיח בערוצי תקשורת אחרים, ובחלקם אנחנו

שותפים.

אני רוצח לחזכיר חיבטים חינוכיים של טקסים ממלכתיים שעניינם מעבר

לאזכרות. חשנח באופן מיוחד אנחנו גם מרחיבים את קחל חמשתתפים לציבור

חרחב ולבני נוער במיוחד, ואנחנו משתפים גם בחרחבת חתוכנית לחן לא מעט

אומנים. למשל, בטקס חאזכרח לבן-גוריון שלכאורח זו אזכרח יבשח, אם אפשר

לקרוא לזח כך, חיח שחקן שקרא פרקים מדברי בן-כוריון. אנחנו משתדלים בכל

אירוע איכשהו לשלב גם את הקהיליה התרבותית.

צריך להזכיר שני אירועים חשובים שיתקיימו בירושלים. טקס הדלקת המשואות,

זה הטקס שבעצם מסיים את יום הזכרון ופותח את חגיגות העצמאות, אבל הוא

יהיה במתכונת מיוחדת לשנת היובל. טקס הענקת פרסי ישראל שגם הוא מתקיים

בירושלים וגם הוא יהיה במתכונת מיוחדת.

אני חושב שמהרשימה של מר מודעי נשמטה סידרת הכנסים של היחידות שלחמו

בתש"ח. כאשר חזכירו כאן את עניין חמורשת ודור המייסדים, כל החטיבות

והיחידות שלחמו בתש"ח יקיימו השנה גם כנסים ובכנסים האלה ישתתפו בני

נוער בשיתוף עם מערכת החינוך, שזה שוב אספקט חינוכי.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני מקווה שלא שכחתם את "גבעתי". כל הזמן

מדברים על "גולני". חושבים שרק הצנחנים

שיחררו את ירושלים, אבל חיתח גם חטיבת ירושלים.

יצחק מודעי; חטיבת ירושלים שילמה מחיר כבד.

דורון שוחט; בכל כיתה במערכת החינוך תופץ מחדש מח שנקרא

במשרד החינוך הערכה הלאומית וזו ערכה שגוללת

את מגילת העצמאות, הימנון המדינה, דגל המדינה, סמל המדינה, וזאת על-מנת

קצת לחדש את הקשר עם הסמלים העיקריים של המדינה. אני אעצור פה, אבל יש

לנו עוד רשימה ארוכה.

מיפת ינון; תודה רבה שזיכית אותי בהופעה ראשונה שלי

בכנסת בכובעי החדש. אני שמח שאני מצטרף

לישיבח שעוסקת בחגיגות ולא במשברים בכל מיני גופים שקשורים איתי, שיחיו

קשורים איתי, ועוד ניפגש בכל מיני קשרים אחרים.

אני שמח שיצחק מודעי לקח על עצמו את המשימה, משום שאם יש כמה אנשים

שיכולים להרים את הנושא מהקרשים, הוא בהחלט בעל נסיון ויש לו קבלות

בעניין, ואני מקווה שגם כמה רעיונות שהועלו כאן, אולי עוד אפשר לשלב

אותם, בעיקר העניין של משהו בר-קיימא. צריך לבחור דבר אחד באמת שהוא

ישאר בר-קיימא, שיוכלו להגיד שהוא התחיל ונשאר משנת ה-50 וממשיך. אני

חושב שכדאי לכם לאמץ את המחשבח בעניין הזה.

אני שמח שמזכירים כאן את סידרת "תקומה". הייתי שותף ליוזמה הזאת

כיושב-ראש רשות השידור וחששנו שזח יהיה הדבר היחיד שישאר לשנת היובל,

אבל אני שמח שיש עוד רשימח של דברים ולא רק זה. כמובן שהשתתפו בתוכנית

הזאת מיטב היוצרים בתחומי הדקומנטציה, לאו דווקא שחקנים, אבל גם

שחקנים.



ברגעים אלה ממש מופיעה הפילהרמונית מחוף אל חוף בארצות-הברית במסגרת

חגיגות היובל. זה אני אומר כמי שעד לרגע זה היה חבר במועצת

הפילהרמונית, ואני מתמצא בזה. ב-25 בחודש היא מופיעה בפילדפיה יחד על

הבמה עם תזמורת פילדלפיה המפורסמת ביותר בארצות-הברית, ביצירה המפורסמת

"מחייה המתים" של נועם שריף, בניצוחו של זובין מהטה, כאירוע לכבוד יובל

ה-50. זו דוגמה של אמנים ישראלים.

מנחם זילברמן; זה ברור שאומנים ישתתפו, אבל השאלה היא אם

הם ישתתפו בתכנון.

מיפה ינון; כיוון שאני רק יומיים בתפקיד, אני לא יכול

לתת לד תשובה, אבל אין לי ספק שכל האירועים

שקשורים באומנות, הרי לא יביאו אומנים תאילנדים או רומנים. נכון שיכול

שאם ישתפו אותם בחשיבה, ימציאו איזה מוטו או איזו שמחה שאולי חסרה כאן

ברוח הדברים שאמרת, ואלה הם דברים נכונים, ולדעתי עוד ניתן להמציא את

הרעיון הזה. אני בהחלט תומך בכך שתמצאו את הדרך להמציא את זה רעיון

שיוסיף את הדבר מה הנוסף אולי חסר כאן לרוח האירועים האלה.

במסגרת מה אמרת על לתת ולא רק לחלק חנינות ופטורים ממס הכנסה. ביומיים

הראשונים שלי בתפקיד אני מחפש את הדרך הכספית והמעשית לתת לכל חייל

משתחרר מענק שנת יובל של סל תרבות לשנת היובל, ואני מכריז לפרוטוקול

שאני מטפל בזה, ואני מחפש את הדרכים לבצע את זה. אם זה יצליח, נמשיך עם

זה גם בשנים הבאות, כאשר כל חייל משתחרר בשנת היובל, יקבל סל תרבות

לשנה הזאת בכל תחומי אומנות הבמה, וזה יעזור גם למלא את האולמות, גם

להכניס דור נוסף לכל התחומים שבאופן טבעי אנשים שמשתחררים מ"גולני" או

מ"גבעתי" לא מופיעים שם. בכל-אופן זו יוזמה אני מפתח אותה ואני מקווה

שנצליח לממש אותה בשנת החמישים.

כל הדברים שהזכרתם בארץ ובחו"ל, כמו צרפת, שוויץ, מפגשי שורשים,

וושינגטון, אני יודע שאנשי מינהל התרבות דרך כל הגורמים שותפים. אני לא

יודע את הפרטים, באיזה שלב ובאיזה רמה הם שותפים, אבל ברור שהם משתתפים

בכל העניין הזה. יכול להיות שלא מספיק ברמת התכנון וההתייעצות, אבל

בביצוע אין גופים אחרים.

אני מוכרח לציין שלצערי - זה הנתון שנתנו לי לפני באתי לכאן - מינהל

התרבות לא קיבל אפילו שקל אחד לצרכי חגיגות החמישים, וכל הפעילויות

שדיברו כאן המוזיאון ועל הגופים האחרים, הם עושים את זה במסגרת הפעילות

השוטפת. אולי הם יצליחו, ואנחנו גם נשתדל לגייס אמצעים מיוחדים לשנת

החמישים, אבל בתקציב המדינה קיבלנו בשנת 49, כלומר שאין פה שום הקצבה

מיוחדת לשנת החמישים כדי שנוכל לתת איזה מנוף לתוכניות.

היות שהזכרתם את ירושלים. אני חושב שירושלים זקוקה לפעילות מיוחדת כי

חלק מהמגזרים בירושלים הם לא שותפים בחיי התרבות היום-יומיים וצריך

למצוא את הדרך איך בכל-זאת לשלב אותם בחגיגות החמישים. כולנו יודעים מה

הרכב האוכלוסייה בירושלים שהוא לא שיגרתי והוא לא דומה למקומות אחרים

בארץ. כילד שנולד בירושלים, כמה מאות מטרים מכאן, בשערי חסד, זוכר בגיל

6 כשעמדתי בתור לחלוקת מים בזמן המצור על ירושלים. אותי עדיין שנת

החמישים מרגשת ומה שקרה בירושלים מאז ועד היום.



יצחק מודעי; אני חייב בקיצור נמרץ להשיב ואעשה זאת רק

בכותרות.

מזל שאנחנו חיים בשנת היובל הראשון של מדינת ישראל, במיוחד אתם, נציגי

הציבור. אני חושב שזו זכות גדולה שנפלה בחלקכם, בחלקה של הממשלה

והכנסת. אבל זכות שנופלת, אפילו בלי מאמץ, צריך לדעת איך להשתמש בה.

אני עשיתי את הנסיון מצידי בשבוע הראשון שקיבלתי עלי את התפקיד, להפנות

את תשומת לב הגורמים המרכזיים, הממלכתיים, שניתן לעשות משהו בשנת

היובל, כמו מגילת העצמאות, וזה היה לי מפני שמגילת העצמאות היתה מרכז

חגיגות ה-40.

אני רוצה להדגיש. העמותה נוסדה מקסימום ל-18 חודשים, מזה אני אשרת אולי

תשעה חודשים, אולי שמונה, אבל היא לא החליפה לא את הממשלה, ולא את

הכנסת ולא שום גורם ממלכתי ציבורי. לא באנו במקום. לכן אם יש גוף שהוא

שייך למשרד החינוך או למשרד אחר, המקור התקציבי זה המשרד ולא העמותה.

זו היתה יומרה חצופה אילו אני חשבתי שאני יכול בחודשיים, או אפילו

בתשעה חודשים, לבצע את התפקידי הממלכתיים כולם. זה לא מתקבל על הדעת.

זה רצף של הדברים. אנחנו רק באנו לשים אי-אילו הדגשים. זה הכל. אי-אפשר

יותר, לא בתקציב ולא בזמן וגם לא בחכמה שלנו.

שלושה דברים אני חייב לומר. היתה מועצה ציבורית שהתכנסה הרבה מאוד

פעמים על ועדותיה. אנחנו רק פועל יוצא שלה, אנחנו לא המוח האנליטי,

האומנותי או הציבורי, אנחנו מהם קיבלנו, שם היו אנשי אומנות, שם היו

אנשי חברה, שם היו אנשי כלכלה. אנחנו לא מתחילים, אלא אנחנו מפעילים.

מנחם זילברמן; היו שם נציגים של אמ"י?

יצחק מודעי; אני לא יודע. אמרתי, אני לא מיניתי את

המועצה, אני לא מחליף את הממשלה, הממשלה

מינתה אותה לא אני.

קריאה; נאמר שאת האומנים ייצגו אמרגנים.

יצחק מודעי; רבותי, היו שם גם אומנים, אבל אני לא מגיב

על העניין הזה מפני שאת זה הרי קבעה הממשלה

הרבה לפני שאני נאנסתי, לפי הביטוי שלכם, ואנחנו הלכנו בעקבות מה שהם

יעצו. רק חלק קטן נולד בעמותה לפני, אולי שניים-שלושה דברים בזמני. זה

רק היה ריכוז הדברים והפעלתם.

על כמה דברים אני מצר יחד אתכם. אגב, זו תמיד טעות לקחת דוגמאות מרשימה

גדולה, כי אז מתייחסים לדוגמאות שלא הבאת. רוב הדברים שהעליתם כאן

נמצאים בתוך הרשימה, אלא הואיל ואני רק הבאתי דוגמאות מתוך הרשימה,

קיבלתי פתקים מאנשים שלי ששאלו למה לא הזכרתי נושא זה וזה, אבל אם

הייתי מזכיר את זה, היו שואלים לגבי דבר אחר. צריך להתייחס לעניין

כולו.

אנחנו לא ראינו לעצמנו למטרה להשאיר זכר או זכרון טוב של היובל. המטרה

הבסיסית שלנו - ויש מוטו לעניין הזה, המועצה הציבורית קבעה את המוטו,

של אחדות, שלום והישגים - אנחנו קיווינו שלמרות מצב הרוח השפוף, נצליח

להעלות איזה חיוך על שפתי העם, העם במובן הציורי. זה לא עניין קל. מצב



הרוח הציבורי איננו תואם את השמחה ובטח לא את החגיגה. לכן המועצה

הציבורית הורתה לנו - אני אומר הורתה לנו, הייתי גם חבר בה, לא ידעתי

הרי שאני אנהל את העמותה - לא להשתמש במילה חגיגות בכלל, רק אירועי

היובל, והעמותה הזו היא עמותה לאירועי שנת היובל. זה שמה הפורמלי.

אני מצר יחד איתכם על כמה דברים שהיה בכוחנו לעשות אותם, והם אולי היו

נשארים, לא כמו מגדל אייפל, אלא היינו מסתפקים מאוד אילו יכולנו לעלות

על מוטיב של מגילה חדשה. דבר היה דבר ראשון שהצעתי לממשלה, אבל אני לא

יכול במקום הכנסת ובמקום הממשלה ובמקום הוועדה הזאת לקבל החלטה. מי

אני? יכולתי להציע. והצעתי רק פורמט, לא כמועצת חכמים. הצעתי איזו

מסגרת תוכנית, אמרתי הרי היא לפניכם, אתם יכולים לשכתב את כולה, לשנות

את כולה, אבל תקנו את הרעיון ואז יהיה לנו על מה למקד את העניין, ואז

זה היה בכל בית, בדיוק מה אמר חבר הכנסת רפי אלול. אני ראיתי את זה

בעיני רוחי, אבל זה לא התממש.

אחד המוטיבים שהוכתבו לנו - קיבלנו את זה בשמחה כמובן - מהמועצה

הציבורית זה היה אחדות העם ואנחנו התחלנו להסתכל ולראות אם אנחנו נרצה

לכל עדה ולכל גוון להקדיש אפילו, ואני מגזים, 5,000 שקלים, שזה כלום,

אין לנו מספיק כסף בשביל עדות ישראל. קיבלנו את הכלל ההפוך. לא תמכנו

בשום אירוע שהוא נפרד. אתם רוצים לשיר? תשירו על במה אחת את כל שירי עם

ישראל על כל עדותיו. אתם רוצים לרקוד? תרקדו על במה אחת. כי אי-אפשר

היה להקיף את העניין הזה, ולכן הלכנו על דרך השלילה. אחדות כן, במה?

בזה שאתה לא תומך בפיצול, בפירוד. זה הדבר היחידי שהיה בידינו. אילו

יכולתי לעשות את זה בפוליטיקה, תאמינו לי שהייתי עושה, אבל זה כבר מעל

לכוחותינו. בתחומים שהיו כפופים לי קבענו, קבענו ביום הראשון. כדי

לעבוד, קבענו כללים. הכלל הראשון היה שאנחנו תומכים באירועים, אבל לא

של גוף עסקי. אם התכלית של העניין הזה היא הבאת ישראל, יובל, אבל בשורה

אחרונה יש רווח, אפילו אם הרווח הזה נתרם למטרה לאומית, אנחנו לא

נוגעים בזה, לא שותפים מפני שהכסף הוא כולו כסף ציבורי, זה מתקציב

המדינה. כל ההכנסות שלנו קודש יחזרו לתקציב המדינה ואנחנו לא יכולים

לקחת פרוטה אחת, ויהיו לנו הכנסות ולא מעטות. הכל יוחזר לתקציב

המדינה.

מבנה הזה שהכל בא מתקציב המדינה, איך אתה יכול להקצות לעסק פרטי ויהיה

הכי אומנותי והכי חינוכי בעולם? הרי מיד יעלו עלינו. מישהו הרוויח

מהעניין הזה, מה אתה נותן כספי מדינה לעניין?

הכלל השני שקבענו לנו, כבר אמרתי אותו, שום פיצול, שום דבר. אחדות, כן.

אפילו אם זה עולה יותר כסף, אבל כולם ביחד, כל עדות ישראל.

קבענו גם כלל שלישי, והכלל השלישי הזה אומר שאין לנו מספיק משאבים וגם

לא מספיק זמן להשאיר ערכי נצח, אלא אם כן אפשר להתחיל בהם ויש לפחות

ארבעה-חמישה דברים שלפי עניות דעתי, או תקוותי לפחות, יהיה להם המשך

והם יהיו נכסי צאן ברזל של המדינה. אם אתה נוטע חורשות נופלים שאין עד

היום במדינת ישראל, ונופלים לצערי יש לנו הרבה מאוד, אבל כולם צריכים

ללכת לבתי-קברות מרכזיים והם רואים אבל, ואנחנו החלטנו בכל איזור

לפחות, אם לא בכל מקום וישוב, שאנחנו ניטע חורשות לזכר הנופלים שיטופלו

על-ידי הרשות המקומית. זו דוגמה אחת. הזכרתי קודם שאנחנו מסמנים את

שדות הקרב, אז כמובן לא נספיק בשנת יובל לסמן אחד או שניים, אבל יהיה



לזח המשך במרוצת חשניס וזח גכסי צאן ברזל, אין שום ספק. יש כאלה

אירועים, כאלה קיבלנו על עצמנו, אבל לא אחרים.

לתת. בחחלט בחחלט חיו בחצעות שלנו, אבל זו חחלטח ממלכתית, למשל לתת לכל

מי שחשתתף במלחמת חשחרור, ולדאבוני חם חולכים ומתמעטים, לתת לכל מי

שעלח עם חקמת חמדינח, מי שנולד עם חקמת חמדינח. זח חכל לא עניין

תקציבי, זח חכל עניין של יוזמות, אבל תארו לכם איזח יומרח חיתח אם אני

חייתי נותן תעודח בשם חעמותח וחיח חתום על זח יצחק מודעי. זח מצחיק, כי

צריך לחיות חתום על זח נשיא חמדינח, ראש-חממשלח, יושב-ראש חכנסת אם זח

מקרח מתאים. וחצענו את כל זח, אבל זח מטמכותנו. איך חיו מסתכלים עלינו,

חלא מיד חיתח חתקפח. מי שמכם? אפילו כשאתח מייעץ אומרים מי שמך, לא כל

שכן אם אתח עושח, אז נמנענו מחעניין חזח. חמוטיב לתת חיח. תאמין לי

שחוא חיח בימים חראשונים.

ביטויים שונים. ביטוי לשלום, חרי זח מיד קרבות של יחודים. איך חביטוי,

מח חביטוי, מח אתח אומר. בכלל, כל נושא שחוא איננו עובדח מוצקח, וגם

עובדות מוצקות מסלפים על-פי נקודת חמבט. אני לא צריך לחגיד מסלפים, אבל

מתייחסים על-פי נקודת חמבט. עכשיו תארו לכם לגבי חעתיד.

אתם מוכרחים לחבין אותנו. לי יש נטיח אישית אימפריאליסטית, חייתי רוצח

לנחל את חמדינח חזאת, אבל אני יודע את מקומי ברגע זח, זח חתפקיד, עכשיו

חתפקיד חוא לעשות זח וזח ולא מחוץ לזח. לרוץ, כן, אז גם כן כבר

חשתתקתי. ראיתי את חתגובח של כלי חתקשורת וחציבוריות, אמרתי שמח שיש לי

לחגיד, אני כותב באופן אישי לעיתונות, לאיפח אני כותב. לא רוצח את

חוויכוחים חאלח.

כאשר חשמעתם את דעותיכם, ואני מכבד את כולם, יחד שבטי ישראל, בית.

בכוחנו לבנות בית? חרי אין לנו בתקציב שום דבר לעניין חזח ואז צריך

לצאת ולגייס. אם לצאת ולגייס, על-פי חחסכם שלנו עם חממשלח, אם אנחנו

מגייסים איזח שחוא סכום, חוא מיד חולך לתקציב חמדינח. אז למח לי לעשות

את חמשחק חעקום חזח? אז אני אגייס ישר מתקציב חמדינח, שחמדינח תוציא את

זח. חלא אין לנו מעמד עליון, יש לנו מעמד שירותי, נתנו לנו תפקיד

מסויים.

בעוד אתם מדברים, אני חשבתי מח למשל חוועדח חזאת יכלח לסייע, ברוח

חדברים שאתם אמרתם, לא שאני אומר. למשל, אם אתם חייתם יוצאים עם חחלטח

כוועדת חינוך ותרבות איפח מגילת חעתיד של מדינת ישראל. איפח חיא? אני

לא יכול לכפות על חממשלח, אני לא יכול לקבל חחלטח פורמלית, אבל אתם

יכולים. חממשלח לא חייבת, חרי יש כללי משחק בין חרשויות, אבל אתם אורגן

ממלכתי. לכן אי-אפשר לומר מח אתח מתערב, אני מתערב כי זח תפקידי, אפשר

לא לקבל אולי, אבל אי-אפשר לחגיד למח אתח מתערב. זח למשל תחום אחד שאתם

יכולים לקבל עליו חחלטח פורמלית.

אתם יכולים לקבל חחלטות פורמליות בקשר לחמשכים של תחליכים. למשל,

מוזיאון ישראל. אנחנו עושים מאמץ די גדול לעניין חמנורות, כי יש לחם

אוסף אדיר, ואנחנו גם מקימים מנורח כזאת, תרומת דאלי בשדח חתעופח

בן-גוריון ורצינו את חאוסף חזח. רצינו שזח יחיח תחליך, שיתחיל עכשיו

אבל ימשיך בשנים חבאות.



חערה אחרונה שרציתי להעיר היא לגבי חו"ל. המבנה שאני מצאתי היה שיש שתי

עמותות, האחת שנוסדה בארצות-הברית ותפקידה לטפל בקהילות היהודיות

בעולם, בקשר לאירועי היובל, לא סתם לטפל. היא התחילה בפעולתה. השנייה,

עמותה בארץ-ישראל שמטפלת בכל האירועים בישראל ומסייעת לעמותה שבחו"ל.

בכל-זאת אין להם חומר ממלכתי ציוני ואנחנו ברצון רב נספק אותו. הסתבר

לנו שהעמותה בחו"ל, קודם כל היא נכנסה בעצמה לצרות כי הבטיחו לה סכומים

אגדתיים, כי חשבו שפה יהיו סכומים אגדתיים, ואז היא נכנסה וחייבה את

עצמה, ורק כאב לב נולד ממנה. היא נשארה עם שלושה-ארבעה אירועים

מרכזיים, לא בשביל ההמונים. בטלויזיה זה יהיה בשביל ההמונים. CBSיפיק

טקס שהוא יהיה יותר גדול - כך הם אומרים - מאשר חלוקת פרס ה"אוסקר",

וזה יהיה עם אומנים ישראלים, אבל שהם יבחרו אותם ולא אנחנו, כי הם

מממנים. אני יכול להגיד שאתה תהיה, אבל הוא יגיד שהוא לא רוצה אותך אלא

את ההוא. הם נשארו עם איזה שהוא תקציב כללי להסברה ואנחנו הפכנו את

העניין בגלל שהם נכנסו תחת התקפה אישית ואלה הם אישים שהתנדבו, אלה לא

אישים שמקבלים שכר, כך שהם צימצמו את המסגרות שהיו להם בראש, אני לא

ראיתי נייר, אבל שהם סיפרו שהם התקבלו.

השתמשנו עכשיו במשרד החוץ, שהוא יהיה הגורם שיגיע לקהילות היהודיות

בעולם, ונתנו לו סיוע לכמה וכמה, להרבה אני יכול לומר, אירועים בחו"ל.

אבל גם כן, הואיל ונתנו לו את המנדט, הוא הקבלן, אנחנו לא מחליטים

יותר, אלא משרד החוץ מחליט בעניינים האלה והוא יחליט כפי שהוא יחליט.

עכשיו יש שר חוץ חדש, אולי יחליט אחרת. אני לא יודע מה הקודם החליט,

אבל ידענו שהם מטפלים בעניין הזה. מידע אנחנו ממציאים להם, אבל הטיפול

בקהילות חו"ל הוא כולו שלהם.

בסך הכל אני רוצה לומר לכם שאני על כל פנים לא ציפיתי לא לתודה ולא

להערכה, אבל כן ציפיתי לאיזו שהיא הבנה והתאכזבתי. בכל-זאת העניין היה

שבור כולו. אני אפילו ירושה סמלית לא קיבלתי, חוץ מהתחייבויות שניתנו

ואף אחת לא מולאה. התחייבויות ניתנו בשפע, ואף אחת לא מולאה. חוץ

מפניות שלא נענו למאות, לא לעשרות, והיו צריכים לענות עליהן ולהתנצל

בשם העמותה משום שהיא לא ענתה במועד. אבל זה התקבל כאילו בגוון שהנה פה

יש אנשים שחשוב שהם יודעים הכל. אנחנו מצהירים, אנחנו לא יודעים שום

דבר, אבל כל מה שעשינו זה או קיבלנו הנחיות, או קיבלנו אישורים.

היוזמות שלנו בעניין הזה הן יוזמות אירגוניות, איך לבנות את המטה כדי

שהוא יוכל בזמן קצר להספיק, איזה אנשים להציב כדי שיוכלו ללוות ולהשגיח

כי בכל-זאת זה הרבה כסף של מדינת ישראל, איך אפשר לקבל הכנסות

מקסימליות כדי להחזיר לתקציב המדינה. אנחנו לא נשתמש בכספים האלה. הכל,

על-פי החוזה שלנו עם המדינה, הכל הולך למדינה.

אני מקווה שבנתונים שהתחלנו בהם ונמצאים בהם יחד עם העזרה שלכם, ואני

רשמתי לי כמה וכמה דברים שאולי נצליח להכניס פנימה, אני מקווה שבכל-זאת

אירועי היובל ישאירו איזה רושם בציבוריות הישראלית. כשאני אומר

הציבוריות הישראלית, אני אישית עושה כל מאמץ שזה ילך דווקא לאלה שלא

יכולים מעצמם לקבל את חדוות החיים, כי יש להם קשיים, אבל לפחות את זה

להפנות אליהם. אני עושה כל מאמץ. פסטיבל ערד כבר לא יהיה הפסטיבל

המקורי אלא הוא יהיה בכל קידמת הנגב, כך התנינו איתו. הוא בעצם יהיה

בכל הדרום. כינרת כבר לא יהיה יותר בצמח. אין לי שום דבר נגד צמח, זה

נחמד מאוד, אבל הוא יהיה בכל סביב כינרת, בכל העיירות שישנן שם. לקחנו

את כרמיאל, אמרנו שיצאו עם המחולות שלהם, אנהנו נממן, תצאו לגבול הצפון



ואנחנו נממן אתכם. לא, זח לא מתאים לחם לתוכנית. זח לא נשבר על חסכום

אלא זח נשבר על חעקרון.

גם אני שנטלתי עלי את חאחריות, אין לי איזח אספירציות יוצאות מגדר

חרגיל. אני אישית אקבל את סיפוקי - שכר אני לא מקבל - בזח שבכל-זאת

נצליח לחעלות חיוך אמיתי בימים אלח על שפתי חציבור הישראלי. זח יחיח

תשלום רב מאוד.

היו"ר עמנואל זיסמן; אתח ודאי יודע שלוועדת חחינוך חתרבות

וחספורט יש סמכויות בתחום חחקיקח, ואנחנו

משתדלים לחוקק חוקים, ויש חוקים שאנחנו אומרים שלא נחוקק אותם אם אפשר

לחסדיר את חדברים בלי חוק. למשל, חבר חכנסת רפי אלול, הוא משוגע לנושא

אמ"י, וכבר חיו פה דיונים בנושא. אם אני אוכל לחשיג את זה בלי חוק,

נשיג את זח בלי חוק. ואם לא, יחיה חוק בנושא חזמר. אנחנו גם חוקקנו

חוקים. למשל, יום לימודים ארוך. אלי דיין חפסיד את הקריירה חפוליטית

שלו אז בגלל חנושא הזח. חסתדרות המורים שמנחלת איזו מערכה מונעת את זח,

אבל בחדרגח יחיה יום לימודים ארוך וזח עכשיו בקדנציה הזאת ובוועדח

חזאת. נכון, מאיר שטרית הוא היוזם, חוא חאבא, אבל חאבא חזח בלי חמור,

והחמור זה אני, לא יכול חיח מצליח. אז יש חקיקח.

יש דברים שחם בתחום חסמכויות. אי-אפשר לפתוח את שנת חלימודים מבלי

שאנחנו מאשרים את תשלומי החורים לדוגמח, אבל יש גם חחלטות שחן חצחרתיות

שהן מתחלקות לשתיים. יש החלטות הצהרתיות ואז או שמדפיסים אותן בעיתונות

או שלא מדפיסים אותן, ובדרך כלל ענייני חינוך לא מדפיסים בעיתונות. אם

הוא היח קורא לאיזה שהוא גינוי עכשיו, אז חיתח כותרת. אני לא יודע איך

היה בתקופתך, אבל יש דברים שאנחנו מחליטים ולהם יש את המשקל הסגולי

שלהם וחם עוברים הלאה. גם אצל ראש-הממשלח הזה, גם אצל הממשלה חזאת, גם

אצל שר החינוך והתרבות.

לכן אני רוצח להגיד לך מה בא בחשבון ואני אומר את הדברים גם על-דעת

שמריהו בן-צור וזאב בוים. יש כמה חברי כנסת שמאוד פעילים כאן, אבל חיום

בגלל חברי הפרלמנטים חיחודים לא חגיעו חיום. אני דיברתי איתם ואני אומר

לך שאנחנו מקבלים חחלטח שאנחנו מודים לך ומלאי הערכה לך.

רק לפני שבועיים-שלושח חפורום לסובלנות בכנסת, שחקים אותו רפי אדרי,

קיים דיון מרשים לפי דעתי במליאת חכנסת, ערוץ 33 שידר אותו, חלכנו

אחר-כך לנשיא חמדינח וחתמנו. לכן אני אומר לך, אותח אגודת ישראל חיתה

גם במגילת העצמאות, ואותם הקומוניסטים שחיום קוראים להם חד"ש היו גם

אז, אבל נכון, חקמת מדינה זח קצת שונה, וחתמו על מגילת העצמאות, שיש גם

פירושים שונים לסעיפים השונים. כמי שהיה מורח לאזרחות כמח שנים טובות,

אני יודע את חמגילח. אני אומר לך שחתמנו על מגילת הסובלנות, ולא היתה

סיעה אחת בכנסת שלא חתמה אצל הנשיא. יש לי בקשה אחת אליך. אתה יכול

להעזר במי שאתה חושב ולחגיש לי ולנו חצעח.

יצחק מודעי; אני נעזרתי באיש חכם.

היו"ר עמנואל זיסמן; בסדר. חיו פח אנשי רוח שהם גם עובדים עם

חוועדה. בנושאים של המינחל הערכי למשל, חיו

פה הרבה פרופסורים, כי חמינחל עבר כל מיני טילטולים, וכולם עכשיו בעד

המינחל הערכי, כי היועץ שלי לענייני חינוך חוא עכשיו מנחל חמינחל



הערכי. גם מיכה ינון יביא ברכה בתחום התרבות. אני אומר לך זאת, אני

מכיר את מיכה ינון, עבדתי איתו.

לכן אני אומר לך, בעניין מגילת היובל, אנחנו מקבלים את זה כהחלטה.

בעניין של מה לתת. ודאי שוועדת החינוך לא יכולה להגיד מה לתת. לא במקרה

דיברתי איתך על הסטודנטים, כי אני הייתי בהפגנת הסטודנטים וגם חוק לתת

השכלה גבוהה חינם לסטודנטים צריך לעבור דרך הוועדה הזאת. כאשר חבר

הכנסת לנקרי ובן-עמי תיכננו את החוק, הם תיכננו אותו יחד איתנו, ומה

לעשות, מישהו רצה לטרפד והעביר אותו לוועדת הכספים. עכשיו הוקמה ועדה

משותפת, אבל היושב-ראש זה לא אני אלא חבר הכנסת רביץ. לכן החוק יהיה

קבור שם. אבל אני מדבר על לתת לסטודנטים, לתת לנוער.

אני מברך את מיכה ינון בעניין הזה של סל התרבות. הייתי נותן סל תרבות

גם לגימלאים. לקחו מהם ופגעו בהם דווקא בתרבות. אתה יודע שגימלאי

שנוסע לאתר ארכיאולוגי בירדן נכנס חינם, ואילו אצלנו הוא צריך לשלם.

במדינה המתוקנת הנאורה שהיא כבר לא מתפתחת, אצלה גימלאי משלם. בירדן,

שם הוא לא משלם. לכן הרבה גימלאים עושים עכשיו טיולים לירדן, כי שם הם

לא משלמים.

אנחנו מקבלים החלטה שלדעתנו הרעיון של סל התרבות הוא רעיון טוב, ויש

עוד כמה דברים שאפשר לתת אותם. אתה רואה שהגענו לכך שבשנת החמישים

ואנחנו נותנים תגמול ליוצאי יחידות קרביות, כי התגמול הוא חלק

מהמוטיבציה.

המפד"ל לחמה בשביל כמה סקטורים, אבל היא גם השיגה הישג לאומי ממלכתי

כולל, היא החזירה 180 מיליון שעות הוראה ובזה היא מילאה תפקיד של כל

ישראל. אני מברך את המפד"ל בנושא הזה במיוחד, ואני אומר את זה כבר כמה

ימים. ברגע שיש 180 מיליון שעות הוראה, השר לא חייב לקצץ בכל מיני

דברים אחרים, ולכן אני דורש ממנו - ואמרתי לו שבקרוב תהיה ישיבה -

הערכה אחרת של כל תקציב התרבות, ובכלל של כל תקציב החינוך. דיברתי עם

השר המר, שאני מאחל לו החלמה מהירה ומקווה שהוא יבריא, ואני אומר לכם

שליבו עם זה. זה היה מאבק לאומי, וכמו כל מפלגה, זה היה גם מאבק

סקטוראלי.

לגבי כל דבר שאמרת - יש לי את הרשימה ועברתי עליה - יש אפשרות להציע

דברים שיכללו בתוך אותם נושאים. אם יש תערוכת יובל, אפשר להכניס פנימה

דברים שונים.

?צחק מודעי; אין ספק.
היו"ר עמנואל זיסמן
לכן אני בא לעניין שהעלה מנחם זילברמן. אני

מודה לך על ההערה, לא ידעתי מי היה במועצה,

אבל אני פונה עכשיו אליך ובאמצעותך ובאמצעותו גם לראשי אמ"י. תגישו תוך

כמה ימים הצעות. שמעת מה יש. לפי דעתי יש כאן שילוב של שני דברים ולא

במקרה אני אומר את זה גם כאשר מיכה ינון פה וגם מרכז ההסברה. הרי יש

דברים שיגרתיים. יש את פסטיבל כרמיאל, זה לא יכול להיות במתכונת שהיתה.

המעורבות שלנו השנה צריכה להיות אחרת. אם אדון עדי אלדר לא יקבל את זה,

אז נשנה את זה. כל פסטיבל בשנת היובל צריך להשתנות לפי זה שזה גם שנת

היובל ולכן הוא מקבל גם משאבים. למשל, אני מבין שתל-אביב לוקחת פה חלקה



גדולה כי החתימה על מגילת העצמאות היתה בתל-אביב, אבל גם את זה הייתי

בודק קצת. לפי דעתי לא צריך לרכז את הכל בתל-אביב. אני מדבר על העקרון.

אני אומר שאנחנו יכולים יחד איתך, בתיאום איתך, תוך חיזוקן, לקחת חלק

בשינויים גם בדברים מתוכננים. אפילו מוזיאון ישראל, עם כל הכבוד, הוא

לא שייך רק לחוג עמיתי המוזיאון אלא הוא שייך גם למדינת ישראל, הוא

שייך לעיריית ירושלים. אני מאוד מכבד את העמיתים, אבל יש לנו זכות

ציבורית לאומית ומוסרית גם להגיד שבשנת החמישים, אתה רוצה יותר כסף,

תשמע גם אותנו, תשמע גם את החלקים האחרים, אולי תפתח את המוזיאון

לשכבות מסויימות.

לגבי הספורט. קראתי שמר שחר בחיפה החליט החלטה. היה כאן דיון על המאבק

נגד האלימות בספורט. יש איזו הצעה לפתוח את מגרשי הכדורגל ומגרשי

הכדורסל בארץ לשימוש בחינם עד גיל 15. זה עולה כסף, סל התרבות עולה כסף

ואני מציע לבדוק את הדברים האלה.

במפורש אני אומר שכל הפסטיבלים, כל האירועים המתוכננים על-ידי עיריות,

מאחר והכסף הוא של שנת היובל, חייבים לקחת בחשבון גם את ההיבטים האחרים

שהושמעו כאן. לזה התכוון מר מודעי כשהוא אמר שהוא לא במקום.

אני מבין ממך שיש כמה נושאים שאתה בעצמך רוצה לשקול. אני אודה לך מאוד

אם תוכל לעדכן אותנו.

?צחק מודעי; בבקשה. אין שום בעיה.

היו"ר עמנואל זיסמן; תודה רבה.

חישיבה ננעלה נשעה 45 ;14

קוד המקור של הנתונים