הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 92

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי. כ"ז בסיון התשנ"ז (2 ביולי 1997). שעה 08:30

חברי הוועדה: עמנואל זיסמן - היו"ר

רפאל אלול

זאב בוים

נעמי הזן

חיים אורון

אלכסנדר לובוצקי

עו"ד דורית מורג - סגנית היועץ המשפטי, משרד החינוך והתרבות

יצחק כהן - סמנכ"ל ומנהל מינהל פדגוגי,

משרד החינוך והתרבות

עפרי בן אריה - רפרנטית אגף תקציבים, משרד האוצר

יעל אנדורין - רכזת באגף תקציבים, משרד האוצר

רס"ן אמנון נדן - ראש מדור טקסים ואירועים, משרד הבטחון

עו"ד סיגל קוגוט - עו"ד בלשכה, משרד המשפטים

אמיר כוכבי

תמר טרבלסי

משה בוטון

יצחק שפירא

יהודית דיגלי

תמר פוליבוי

הצעת חוק יום זיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז - 1996 -

יוסי שריד, חיים אורון, נעמי חזן, רן כהן, ענת מאור,

אברהם פורז, וליד צאדק חאגי-יחיא, דוד צוקר, אמנון רובינשטיין.



הצעת חוק יום זיכרון ליצחק רבין. התשנ"ז - 1996 -

יוסי שריד. חיים אורון. נעמי חזן. רן כהן. ענת מאור.

אברהם פורז. וליד צאדק חאג'-יחיא. דוד צוקר. אמנון רובינשטיין

אני פותח את הישיבה. דנו בהצעת חוק יום הזיכרון ליצחק רבין בתאריך 31

למרץ בנוכחות שר התיירות ויושב ראש ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, מר משה

קצב. אתמול דיברתי עמו שוב, והוא אמר לי שהממשלה לא מתנגדת להצעת החוק, ושאין

לו מה להוסיף. אין זה אומר שאין לגורמים אחרים מה להוסיף. מכיוון שכבר קיימנו

את הדיון הכללי המהותי, אני ניגש עתה לחקיקה סעיף סעיף, ואם יש תוספות, נדון

בהן.

אני מקריא את הצעת החוק:

"הצעת חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז - 1997

1. יום הזיכרון ליצחק רבין -

(א) י"ב בחשון, יום הירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, יהיה

יום זיכרון ממלכתי; יום זה יצוין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי-

הספר."

האם יש הערה לגבי סעיף 1 (א)? אין. אנו מאשרים סעיף זה.

אני ממשיך לקרוא:

"(ב) חל י"ב בחשון בערב שבת או בערב חג, בשבת או בחג, יקוים יום הזיכרון

ביום שלאחר השבת או החג."

כשהעברתי את החוק היה כתוב "בערב שבת או בשבת", ובמשרד המשפטים הכניסו על

דעתם, בלי להתייעץ איתי, את התוספת הזו.

מי הכניס זאת?

במשרד המשפטים.

במשרד המשפטים לא חבנו איך בלוח העברי י"ב בחשון יכול להיות ערב חג או

חג. איזה חג יש?

הפנו את תשומת לבי שזוהי, כנראה, טעות, ואני מציע למחוק "בערב חג...או

בחג".

זה גם לא יכול ליפול אף פעם על שבת לפי הלוחות, אלא רק ביום שישי.

זה איני יודע. גם ביום הזיכרון לדוד בן גוריון עשינו כך.

סיגל קוגוט;

אך גם ביום ירושלים מחקנו זאת.

עוד לא בדקתי זאת.

בדקנו זאת, וזה יכול להיות רק ביום שישי.

יש טקסים ממלכתיים, שבכל זאת מתקיימים ביום שישי, והם לא נדחים ליום

ראשון, אלא מוקדמים ליום חמישי. אם י"ב בחשון אינו נופל על יום שבת, כפי

שאומרת גברת סיגל קוגוט, אין בעיה, אך אם זה נופל ביום שישי, כפי שקורה בימי

זיכרון לזאב ז'בוטינסקי, לבנימין זאב הרצל, או בטקסים ממלכתיים שהוגדרו

כממלכתיים, יש החלטת ממשלה, שאם זה נופל על יום שישי, מקדימים זאת ביום.

אני בכל זאת מציע שזה יישאר בנוסח ש"חל י"ב בחשון בערב שבת או בשבת,

יקוים יום הזיכרון ביום שלאחר השבת."

מר משה בוטון, יתכן שיש כאן הגיון, כי אם זה חל למחרת ביום ראשון, גם על

פי הדת היהודית יום ראשון מתחיל במוצאי שבת. מוצאי שבת הוא מגבלה, ויום חמישי,

כלומר, יום רביעי בערב, זה פחות בעייתי. יש הגיון ללכת כאן לכיוון יום חמישי.

לא מזמן תיקנו את חוק יום השואה והגבורה, ושם לא הקדמנו זאת, אלא קבענו

זאת ליום שני.

אני חושב, שזה בגלל הסיבה שאמרתי עכשיו.

אם כך, עלינו לקבוע זאת ליום שני, ולא ללכת אחורה.

אמנון נדן;

האם מנהל מרכז ההסברה לא זומן לישיבה זו?

זה היה אז בתיאום עם אנשיו.

חיים אורון;

בכל מקרה, יום ראשון הוא יום לא טוב, ואני כבר צופה את הטענות לחילול

שבת.

היו"ר עמנואל זיסמן;

מדוע שלא ננסח זאת ליום שני, שלישי, או רביעי של השבוע?

משה בוטון;

אי אפשר לומר "או".

צריכים לקבוע יום חמישי שלפני כן, כי זה יכול להיות רק ביום שישי.

משה בוטון;

האם בדקתם זאת קדימה לכל השנים?

סיגל קוגוט;

כן.

אם כך, מדוע הכנסתם להצעת החוק גם חג וגם שבת?

סיגל קוגוט;

זה באמת לא נעים, וכבר קיבלנו על כך הערות, אפילו מבית המשפט העליון, על

הכרת הלוח העברי. זה יכול להיות רק בערב שבת, ואפשר לעשות זאת ביום חמישי

שלפני כן.

דורית מורג;

יתכן שכדאי לקחת את אותו ניסוח לגבי יום השואה.

משה בוטון;

בניסוח קבענו זאת ליום שני, ולא הקדמנו. איני מכיר חוק שהקדימו.



סיגל קוגוט;

אך זוהי הוראת שעה, זה באופן חד פעמי החוק של יום השואה,

בגלל שהתאריך נפל כך באותה שנה, תיקנו זאת.

חיים אורון;

יש כאן גם בעיה של עלייה לקבר.

חבר הכנסת חיים אורון, אין זה עקרוני. כיועץ משפטי אין לי עמדה בעניין

הזה, ומה שחברי הוועדה יחליטו, כך יהיה.

גם כאשר ה' באייר, יום העצמאות, נופל על יום שישי, מקדימים זאת ליום

חמישי.

חיים אורון;

אני מציע להקדים זאת, כדי לצאת מה"סבך" של שבת,

האם המוסלמים לא "יכעסו" על כך שזה ביום חמישי? יום שני זה היום הטוב

ביותר, כי זה פותר את כל הבעיות של כל הדתות.

אך זה רחוק מהתאריך עצמו.

אנו יכולים לקבוע שתמיד זה יהיה ביום שני.

לא, בכל מקרה, רק כשזה נופל על יום שישי, אחרת זה תמיד בתאריך.

יתכן שהתאריך יפיל על יום שלישי, או רביעי.

ההנחה היא שברוב רובן של השנים, יום הזיכרון יחול בדיוק בתאריך הירצחו של

יצחק רבין.

אני מציע: "ביום השני הסמיך לתאריך הזה."

אך למה אתה דוהה קדימה, ולא הולך אחורה יום אחד?

מה זה חשוב? העיקר לקיים את יום הזיכרון.

בסדר, לא אתווכח על כך, אם זה בכלל חשוב.

איני עומד על כך, אין זו שאלה אידיאולוגית. אני רק אומר לכם שתהיה לנו עם

יום חמישי.

למה?

לערבים זה חג יום שישי.

חיים אורון;

מבחינת הערבים אין בעיה.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

אם כך, בסדר.

אם כך, זה יהול בערב לפני כן, ביום חמישי.

יהודית דיגלי;

"אם י"ב בחשון חל ביום שישי, יום הזיכרון יקויים ביום חמישי."

היו"ר עמנואל זיסמן;

השנה יום הזיכרון נופל על מוצאי שבת.

שחל ביום ראשון, ואז מתהילים במוצאי שבת.

ההכנות של יום הזיכרון היו גם ביום שבת.

הייתי רוצה שסביב ליום הזה לא תהיינה כל מחלוקות שלא שייכות לעניין הזה.

משה בוטון;

גברת סיגל קוגוט, מה את מציעה שנכתוב אחרי "חל י"ב בחשון בערב שבת"?

"יקוים יום הזיכרון ביום חמישי בשבוע שלפניו."

יהודית דיגלי;

"יקוים יום הזיכרון ביום חמישי שלפניו."

אקריא את הנוסח החדש: "חל י"ב בחשון בערב שבת, יקוים יום הזיכרון ביום

חמישי שלפניו."

היו"ר עמנואל זיסמן;

ברגע זה אישרנו את סעיף 1 (ב).

משה ביטון;

אני מקריא את סעיף 2 - דגל המדינה:

"הדגלים במוסדות המדינה ובמחנות צה"ל יורדו לחצי התורן."

במקור היה כתוב "יונפו", ושינינו זאת ל"יירדי".

אך יש כאן בעיה לגבי העיתוי, כלומר, אם זה ערב קידם, כפי שמקיבל תמיד

בימי זיכרין.

הרי במחנית צה"ל מירידים את הדגלים בערב.

ביים הזיכרין כן, עישים זאת ערב קידם.



חיים אורון;

האם ערב קודם כבר מעלים לחצי התורן?

לא, מורידים לחצי התורן.

ולא מורידים בכלל?

לא מורידים. הכללים בצבא חם שבסוף חיום מורידים את חדגל למטה. צריך להיות

מוגדר, מה אתם רוצים שיהיה.

אך לא בחוק.

יש להשאיר זאת כך, זה ברור ויש נחלים כבר כחמישים שנח.

למה רק "במוסדות חמדינה ובמחנות צה"ל"? ואם עד אז יהיה חוק חסמל והדגל

במערכות החינוך?

זה מוסד של המדינה.

אולי מכיוון שבסעיף 5 כתוב ש"בבתי הספר יצוין יום הזיכרון" אפשר להוסיף

"עד שיתקבל חוק הסמל והדגל"?

לא.

אנו מאשרים את סעיף 2.

אני מקריא את סעיף 3 - טקס הזיכרון:

"ליד קברו של יצחק רבין, בחר חרצל, יתקיים טקס זיכרון."

אנו מאשרים סעיף זה.

אני מקריא את סעיף 4 - מהנות צה"ל:

"במחנות צה"ל תפורסם פקודת יום של ראש המטה הכללי."

אנו מאשרים סעיף זה,

אני מקריא את סעיף 5 - בתי ספר:

(1) טקס התי ירודות;

(2} עצרת תלמידים ומגורים;

(3) ייחוד היום לשיחות של המורים עם תלמידיהם, שבהן יועלו דמותו ופועלו

של יצחק רבין."

יתכן שבסעיף (3) במקום "ייחוד היום לשיחות", יש לכתוב "פעילויות של מורים

ותלמידים", ולא בהכרח שיחות, אלא פעילויות שונות,

כמו בחוק יום ירושלים, חשבנו שיש לתת גמישות לשר החינוך והתרבות לקבוע

באיזה אופן בדיוק הוא רוצת לציין יום זה בסוגי בתי הספר השונים, לכן, גם ביום

ירושלים הצענו שסעיף זה יחיה ששר החינוך והתרבות יקבע או רשאי לקבוע זאת בבתי

ספר,

לשם כך קיים סעיף 6.

לא, סעיף 6 הוא משחו אחר, ששר החינוך והתרבות יהיה ממונח על ביצוע החוק,

אך במקום להכתיב לו בחוק מה בדיוק הוא יעשה, על הסעיף להיות כללי, והוא יקבע

את העצרת, את טקס ההתייחדות, וזח לא יהיה

כתוב בחוק, ביום ירושלים כתבנו ששר החינוך והתרבות יקבע פעילות בבתי ספר,

שתיוחד ליום הזה.

אך אם יהיה סעיף כללי, אפשר יהיה לפרשו כפי שרוצים. השבתי להוסיף שלא רק

דמותו ופועלו של יצחק רבין יועלו ביום זה.

אך אם יחיה זה סעיף כללי, שר החינוך והתרבות יכול לקבוע שיחות על

דמוקרטיה, לדוגמה, והוא יקבע בחוק נוסחה כללית.

היו"ר עמנואל זיסמן;

הייתי מוסיף "יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין והמשטר הדמוקרטי בישראל."

חיים אורון;

"ומשמעות רצח ראש ממשלה בישראל." יתכן שזהו נוסח לא טוב.

אך הכוונה ברורה.

בחקיקה בדרך כלל אנו נמנעים מלקבוע תכניות לימודים מפורטות, כלומר, אם

יעלו תכנית כזו או אחרת.

יתכן שיהיה מוסד מסויים, ששם הפעילות שתיקבע היא בניגוד לצביון שאנו

רוצים לתת.

אך שר החינוך והתרבות יקבע זאת.

הרי את יודעת שיש מערכות חינוך שלא נשמעות באופן מוחלט לשר החינוך

והתרבות.

הן גם לא תישמענה לחוק בישראל.

לא חשוב, אנשים גם לא נשמעים לחוק בישראל, אך יש חוק, ולכן פועלים נגדם.

מכיוון שבסעיף 5 כתוב "בבתי ספר יצוין יום הזיכרון באחת מאלה", ובסעיף 6

שאחריו כתוב ש"שר החינוך התרבות והספורט ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי

להתקין תקנות לביצועו", הוא יכול לקבוע איך תתקיימנה השיחות.

אני רוצה להציג בפניך עצומה עליה התמו כ-3,000 בני נוער, שקוראת למחוקקים,

כלומר, לכם, להוסיף להצעת החוק סעיפי חינוך לערכי דמוקרטיה. בגלל הפורום

המצומצם, אסתפק בדף הזה של חבר הכנסת אלכסנדר לובוצקי והמסמך שנמצא כאן, שמדבר

על הניגוד בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית.

יש חשש ששרי החינוך התרבות והספורט בעתיד הלא כל כך רחוק עשויים לתת

פירושים של עצמם להצעת חוק זו. הסעיף היחיד שמדבר על החינוך מדבר יותר על הצד

הויזואלי, על טקסי התייחדות ועל שיחות עם תלמידים.

ביום השנה האחרון לרצח יצחק רבין שיחת ההתייחדות ארכה כרבע שעה בבית

ספרי, והתקיימה שיחה ובה נאמר מי היה יצחק רבין. היא הסתיימה בטונים כה

צורמים, שרוב התלמידים ביקשו מהנהלת בית הספר לא לחזור על הטקס. אני מדבר על

"תיכון הדרים - הוד השרון", שהוא בית ספר תיכון. אני רואה איך פועל בית ספר

תיכון שהוא בסך הכל דמוקרטי, ואני חושש ממה שיקרה במערכות חינוך שונות.

איני יודע כמה מחנכים לערכי דמוקרטיה במערכות חינוך שונות, ואנו חוששים

שחוסר תשומת לב עתה, או התעלמות מצעקה כזו של הנוער לחוקק סעיפי חינוך לערכי

דמוקרטיה, תביא לאסון נוסף.

חיים אורון;

איני יודע אם הנוסח שהגיש אמיר כוכבי הוא הנוסח המתאים, אך, בהחלט, סעיף

3 הוא הסעיף היחיד שמדבר על התכנים, וכל החוק הוא טכני מאד, ואני מבין את

הגישה. איני עומד לשנות את מתכונתו של החוק.

כתבתי כאן נוסח, שאיני יודע אם הוא מושלם, "משמעות רצח ראש ממשלת ישראל",

כי הכוונה היא לא רק להעלות את דמותו ופועלו של יצחק רבין. אם זו היתה העילה

לחוק, לא הייתי מציע חוק ליום הזיכרון. העילה לחוק יום זיכרון מיוחד לזיכרו של

יצחק רבין היא ההקשר לא לפועלו. אם יצחק רבין המנוח היה נפטר בדרך טבעית, לא

היית מציע זאת, למרות שפועלו רב. ההקשר הוא כאן הנקודה, ויש למצוא נוסח כלשהו

שמתאים לחוק, ואיני מציע כאן משהו גדול.

זוהי הנחיה לשר החינוך התרבות והספורט ולמי שקורא את החוק. גם אני כבר

נשאלתי לכוונת החוק. באף מקום לא נאמר משהו שהוא מעבר לכך.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מקבל את הערתו של מר יצחק כהן בסעיף (3) על "ייחוד היום לפעילויות של

מורים ותלמידים, שבהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין." יש להוסיף סעיף (4)

"פעילויות שיוקדשו לחשיבותו של המשטר הדמוקרטי בישראל בסכנת האלימות לחברה

ולמדינה", וזה מאחד את כל הבית הזה.

זה יפה מאד.

אני דווקא הייתי הולך לפי הצעת חבר הכנסת חיים אורון.



היו"ר עמנואל זיסמן;

"פעילויות" יכולות להיות פעילויות שונות.

זה עלול לתת פרשנות לצמצום כל החינוך לדמוקרטיה וכו' לאותו יום שבו

יתקיימו פעילויות כאלה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

זה היום הסעיף. כל השנה המינהל הערפי יהיה אהראי על כך.

הייתי הולך לפי חבר הכנסת חיים אורון, שבסעיף (3) ייכתב "ייחוד היום

לפעילויות של מורים ותלמידים, שבהן יועלו דמותו, פועלו ומשמעות הירצחו של יצחק

רבין."

נוסחה זו טובה יותר משלי.

בפתיח של סעיף 5 כתוב "בבתי הספר יצוין יום הזיכרון באחת מאלה:", ולכן על

פי הנוסח הזה אפשר להסתפק רק בטקס התייחדות, ואיננו מתכוונים לכך.

נכון, הערתך מתקבלת.

אם כך, נוריד את המלה "באחת".

יהיה כתוב: "בבתי הספר יצוין יום הזיכרון באלה:".

התקיים דיון בישיבה הקודמת בכל העניינים האלה, וצריך להיות ברור שנתנו את

הדעת על כך.

אפשר להוסיף כאן "לפחות באחת מאלה", וזה פותר את הבעיה.

יכולים לציין זאת בבתי הספר רק בדרך אחת.



יצחק כהן;

המשמעות של "באלה" היא שבית ספר שלא יקיים טקס התייחדות, עצרת תלמידים

ופעילויות, יועמד לדין, כי הוא עובר על החוק.

איננו צריכים להיות במאים של טקסים כדי לקבוע את המסגרת הארגונית, אלא

דווקא ללכת בכיוונים של התוכן שהעלו כאן חברי הכנסת חיים אורון ועמנואל זיסמן.

יש לכתוב ש" יום זה יצוין בבתי הספר באזכרת זיכרו של יצחק רבין ובחינוך

לחשיבותו של המשטר הדמוקרטי ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה." אין להיכנס לפרטים

האם התקיים טקס, כי יתכן שבית ספר אחד יחליט שהוא מציין יום זה דווקא על ידי

עלייה לקברו של יצחק רבין.

היו"ר עמנואל זיסמן;

כלומר, אתה מציע להוריד את הסעיפים הקטנים בסעיף 5.

אני רוצה לשכלל את הצעת חבר הכנסת אלכסנדר לובוצקי. סעיף (1) יהיה הצעת

חבר הכנסת עמנואל זיסמן, וסעיף (2) יהיה הסעיף הטכני, ובו ייאמר ש"בבתי הספר

יצוין יום הזיכרון", אשר מהו מופיע בסעיף הקודם "אם בטקס, אם בעצרת, או אם

בשיחות."

"בפעילות".

חיים אורון;

כך משאירים מגוון אפשרויות לשר החינוך התרבות והספורט.

סיגל קוגוט;

המשפט הכללי הוא בסעיפים (3) ו-(4) שאת האחרון חבר הכנסת עמנואל זיסמן

הציע.

היו"ר עמנואל זיסמן;

הוצע להתחיל זאת מסעיף (4).

מספיק לכתוב זאת, סעיפים (3) ו-(4) כסעיף כללי, כלומר, "יום הזיכרון

יצוין בפעילויות...".

מר יצחק כהן, הייתי אומר "בשיחות ובפעילויות".

פעילויות זה גם שיחות.

אפשר לכתוב: "פעילויות חינוכיות".

אפשר לכתוב בסעיף 5 - בתי ספר:

פעולה יכולה להיות גם עלייה לקבר יצחק רבין.

זה החופש של בית הספר.

מה באשר לשיחות?

פעילויות כולל שיחות.

במקום "המשטר הדמוקרטי" הייתי מציע לכתוב "הסובלנות והדמוקרטיה". למרות

שאולי זה מעט קטנוני, אך אין זה רק המשטר, אלא החברה צריכה לפתח הרגלים של

סובלנות, שאינם חלק מהמשטר.

סובלנות זה חלק אינטגרלי ממשטר דמוקרטי. אם עושים הבחנה זו, יוצרים בעיה.

אתה מצמצם את הדמוקרטיה.

המשטר בארץ הוא דמוקרטי, החברה היא לא דמוקרטית.

אם המלה "משטר" מפריעה לך, אפשר לכתוב "לחשיבות הדמוקרטיה בישראל". אם

כך, אקריא שוב את סעיף 5 (ב): "בפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל

ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה."



משה ביטון;

למשל, פסקה (1) בסעיף 5 כוללת נושא שצריך להיכנס להצעת החוק, והיא טקס

התייחדות.

באף חוק אין פירוט מה יעשו תלמידי בתי הספר. משום שכאן מדובר ביום זיכרון

מיוחד מאד, הפירוט חוא פירוט רב.

היו"ר עמנואל זיסמן;

את אומרת שבשני הסעיפים האלה כלולים גם עצרת תלמידים ומורים וגם טקס

התייחדות. אני מסכים איתך.

כן, כל בית ספר יבחר את הדרך הנוחה לו.

אמיר כוכבי, האם באת על סיפוקך המלא?

בכלל לא.

נעמי חזן;

שני הסעיפים שנוסחו עתה, הסעיף שקיים (3) עם התיקון והסעיף שנוסף, הם

נכונים, ואין לעשות פירוט נוסף. מה גס, שאנו מסמיכים את שר החינוך התרבות

והספורט בסעיף 6 לעשות דברים אלה. הייתי משאירה זאת כך. אני מאשרת סעיף זה.

אני רוצה להוסיף סעיף שחסר.

הודעתי בהתחלת הישיבה שאני קורא סעיף סעיף, אך אם יש תוספות - נדון בהן.

"בבתי הספר יצוין יום הזיכרון: (א) בפעולות בהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין;

(ב) בפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות לחברה

ולמדינה."

איני מבין מדוע החוק לא יכול לקבוע את הנהלים, שיהיו באותו יום.

מה, למשל, אתה מציע?

אני זוכר שביום הזיכרון הקודם נתגלתה תופעת המעריצים של יגאל אמיר בתיכון

כלשהו בצפון הארץ. ראיתי את חוזר המנכ"ל העבה של משרד החינוך והתרבות לפני

שנה, שמדבר על חינוך לערכי דמוקרטיה, אך אני בטוח שבתיכון הזה לא היה כל חינוך

לערכי דמוקרטיה.

אם כך, מה אתה רוצה לכתוב בהצעת החוק כדי שבתיכון הזה לא תתגלנה תופעות

כאלה?

אישרנו את סעיף 5, ועתה אנו עוברים לסעיף 6.

אני מקריאה את סעיף 6 - תקנות:

"שר החינוך התרבות והספורט ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות

לביצועו." אני מציעה להוסיף "באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת".

זה דברים טכניים.

אין זה דבר טכני, כי מהדיון שהתפתח כאן, אני רוצה את אישור הוועדה. יש

יותקנו תקנות, ויש ויכוח אמיתי לגבי תוכן הדברים, וכמו כן כמעט

כל חקיקה שעוסקת בתקנות היום חייבת לקבל אישורים.

לא תקנות ביצוע, רק תקנות מהותיות.

לא, אנו במשטר חדש עכשיו, ומשום שאני רוצה לקשור את הרשות המבצעת ולהכפיף

אותה לפיקוח הכנסת, אבקש להוסיף זאת. אם הצעתי לא תתקבל, זוהי הסתייגות

אמיתית.

אישרנו את סעיף 6, והסתייגותך נרשמה.

אני רוצה להוסיף סעיף מיוחד נוסף.

לגבי סעיף 6, אני רוצה להוסיף משהו.

הסעיף אושר כלשונו.

אם הוא אושר כלשונו, לפי רווק יסוד הממשלה, הסיפא מיותרת. בחוק יסוד

הממשלה כתוב שכל שר שממונה על ביצועו של חוק, המשמעות היא שהוא מוסמך להתקין

תקנות לביצועו.

אנו כותבים זאת.

אישרנו את סעיף 6, ולמעשה, אישרנו את החוק, אך מותר עדיין להוסיף תוספות.

צריך להוסיף סעיף שיתייחס לתכולתו של החוק. אני רוצה להרחיק את ביצוע

החוק הזה מהזמן הקרוב. לפי דעתי, צריך לעבור זמן כלשהו כדי להכניס חוק זה

ולהפעילו. הזמן הנוכחי והנסיון עד עתה מלמד, שבכל הזדמנות - כאשר נזדמנו

הזדמנויות וכאשר לא נזדמנו הזדמנויות - עניין הירצחו של יצחק רבין באופן טבעי

עורר סערת רגשות כה גדולה, שכמעט הכל היה בזה, חוץ מעניין מטרות חוק זה.

הרבה מאד היה עניין האי זכורים של הרצח בהזדמנויות השונות. נתנו הזדמנות

לדברים הפוכים מאלה שאנו רוצים לעשות: להסתה, להאשמות גורפות ולחידוד הוויכוח

והקיטוב. הרבה היה מכך, ופחות העניין שאנו באמת רוצים להשיג באמצעות חוק זה.

מוכרח שהמשקע הטבעי הזה קצת יירד, כדי שאפשר יהיה ביום הזיכרון הזה להשיג

מטרות חשובות באמת עליהן אנו מדברים, ושלא תהיה זו עוד הזדמנות להטחת האשמות

הדדית ושוב הזדמנות לקיטוב ולפילוג.

אנו רוצים מאד לחוקק חוק זה, במיוחד לדורות הבאים, לאלה שלא יידעו את

האיש ואת פועלו. תחולת החוק הזו צריכה להיות בעוד עשר שנים, ואם אני מגזים

בעוד שמונה שנים, אך לא עתה. בשבוע שעבר הגברת לאה רבין ניצלה הזדמנות כדי

להסית, לתקוף באופן גורף ולהצליף בלשונה, ולי יש בעיה גדולה עם כך. אמנם

זכותה לומר מה שהיא רוצה, אך איני חושב שאנו צריכים לתת הזדמנויות נוספות לכך

עכשיו, מעבר למה שאנשים ממילא מוצאים.

אני חושש שהפעלה מיידית של יום הזיכרון הזה תשרת את מה שקורה עתה, וזה

בדיוק הפוך ממה שאנו רוצים. לכן, אני מציע, שהחוק ייכנס לתוקף ושיהיה בביצוע

בעבור זמן כלשהו. אנו מדברים על הדורות הבאים, ואכן חשוב לנו שהדור שאחרינו

והדורות הבאים אחריהם יזכרו את הרצח ויפנימו אותו על כל משמעויותיו.

מכיוון שאיני חושב שהצעתך תתקבל, הגש הסתייגות.



זאב בוים;

אמרת כעת את דעתך האישית.

היו"ר עמנואל זיסמן;

לא אמרתי את דעתי האישית.

השאלה היא איך קובעים כאן סעיפים.

משה בוטון;

צריך להצביע.

אני רוצה לשכנע את חבר הכנסת זאב בוים לא להעלות הסתייגות זו ולוותר

עליה, אני, בהחלט, שותף לבקורת שלך באשר להתבטאויות של גברת לאה רבין- בשבוע

שעבר. ההתבטאות שלה היתה לא במקומה וגם לא נכונה. אני חושב שאתה נופל כאן

לאותו פה. השאלה צריכה להיות מה האמת. נושא זה עם רגישיותיו והתבטאויותיו, ועם

ההסתה משני הצדדים, יהיה קיים תמיד.

לכן אני רוצה למנוע את חלופת הבליסטראות הזו אחד בשני.

הרי היום יצויין, ואז הוא יצויין במקום אחד כך, ובמקום אחר אחרת. עליך

לומר את דעתך האמיתית, והדעה האמיתית היא שיום שנה כזה צריך להיות באופן

אמיתי, לא בגלל שחברי מרצ רוצים זאת. הקואליציה צריכה להתבייש שהיא לא יזמה

חוק זה, ולא היה צריך להשאיר זאת למרצ.

חבר הכנסת זאב בוים, אתה צריך להיות האחרון שיאמר זאת.

לא שמעת את שאמרתי ואת ההסבר לדבריי.

הועבר לי פתק שדווקא לשיטתך החוק הוא טוב ושעליו לחול מייד, כי אתה מעביר

זאת לידיים ממלכתיות, וזה לא יהיה יום זיכרון של חצי מהעם, אלא יום זיכרון של

כל העם, שתיקבע לו מסגרת ממלכתית. צריך להתאפק ולהתעלם מהבליסטראות שבאות מצד

אחד ומצד שני. הן באות משני הצדדים, ולא רק מגברת לאה רבין.

הן לא באות מהצד השני. ההבדלים הם תהומיים, כי כאשר זה מגיע מגברת לאה

רבין, זה בא מהסמכות הגדולה ביותר, וזאת הבעיה הגדולה ביותר.

אל תגזים.

אני פונה לחבר הכנסת זאב בוים, וגם אפנה לחברת הכנסת נעמי חזן. למרות

שהיו הסתייגויות שונות, מסרו לי דברים, ואזכיר לכם מה שאמר השר משה קצב, שהחוק

הוא דל ושצריך שיהיה חוק עשיר, אך אף אחד לא הציע לי להעשירו. הצעתי היום משהו

שהעשיר אותו, אך הממשלה לא הציעה לי דבר כזה,

אלכסנדר לובוצקי;

אם אתה רוצה, יש לי הצעות להעשרה, אך הן לא מספיקות בשביל החוק.

אני מעוניין שהחוק, כפי שעבר עד עכשיו פה אחד, יעבור גם להבא, אך אם חברת

הכנסת נעמי חזן תרצה להשאיר את הסתייגותה, זו זכותה. אני פונה אל חבר הכנסת

זאב בוים להסיר את הסתייגותו, ואם אתה רוצה שתתקיים הצבעה, תתקיים הצבעה.

חבר הכנסת זאב בוים, גם אם לא היית מציע את הצעתך, אני מתכוון בדבריי,

כאשר אציג את החוק, לומר משהו ממה שהעלת לגברת לאה רבין, שמא יהפכו יום זה

ליום של שינאה והסתה.

זאב בו ים;

זה הפחד הגדול ביותר שלי.

כמי שהיה מקורב ליצחק רבין ועזר לו להיבחר, יש לי גם את הזכות המוסרית

להגיד לגברת לאה רבין, ואמרתי לה כבר, דברים בעניין.

אסיר רעיון זה, אך מצא לי דבר קטן שעליו אוכל להסתייג כדי לדבר רק על זה.

יצחק שפירא;

לא כתוב יצחק רבין ז"ל.

אני מודיע בכך, כי הצעת חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז - 1997 אושרה

פה אחד עם כל השיקולים ששקלנו.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 30;09