ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 30/06/1997

הקניית ערכים לקליטת העלייה במערכת החינוך

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 88

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. כ"ה בסיוון התשנ"ז (30 ביוני 1997).שעה 10:00
נכחו
חברי הוועדה: עמנואל זיסמן - היו"ר

שמריהו בן-צור

שמואל הלפרט

צבי ויינברג

נעמי חזן

וליד צאדק חאג'-יחיא

ראובן ריבלין
מוזמנים
חה"כ סופה לנדבר

רחלה שיפר - מנהלת המחלקה לתלמידים עולים, משרד החינוך והתרבות

מאיר פרץ - מנהל האגף לחינוך מבוגרים, משה- החינוך והתרבות

איירץ לוינסון - מנהלת פרוייקט נוער בפורום הציוני, נציגת ארגוני עולים

אילנית שבו - רמת החינוך, שדולת הנשים

משה אלמוזנינו - מ"מ מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

דייר אנה גרוסמן-איסקובה

סמיון פלדמן - וסטי

ויקטוריה מרטינוב -וסטי

ארכן קריב - וסטי

מוטי ענבר -דובר 'ישראל בעלייה'

יצחק שפירא - יועץ לוועדת החינוך והתרבות
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. הקניית ערכים לקליטת העלייה במערכת החינוך (הצעה לסדר היום של חה"כ צבי ויינברג).







הקניית ערכים לקליטת העלייה במערכת החינוך היו"ר עמנואל זיסמן:

אני רוצה בפתח הישיבה, בשם חברי ועדת החינוך והתרבות ובשמי, לגנות גינוי חריף ביותר את הפעולה שנעשתה

השבוע על-ידי יהודיה בחברון. אנחנו הרי יודעים שיש לנו קבוצה קיצונית פנטית שגורמת מק רב לכולנו, וגם לעצמה. אץ

ספק שצריך לא רק להסתייג ממנה אלא גם לגנות את המעשה. אני גם מקווה שהמשטרה תסיים את החקירה, שתוגש

תביעה ושהיא תיענש בכל חומרת הדין. הייתי קורא לזה מעשה נבלה.
נעמי חזו
חיכיתי שתגיד "מעשה נבלה". הוצאת את המילים מפי.
היו"ר עמנואל זיסמן
גם אם לא היית נכנסת הייתי אומר את זה. אץ ספק שזה מעשה נבלה. אני שמח שיש תגובות, לא רק מצד מפלגות

אלא גם מצד אירגונים, כולל - אינני יודע אם זו תגובה נאותה במלוא מובן המילה אבל אפילו אלה שגרים שם, שיודעים

בקיצוניותם, גם הם הגיבו כפי שהגיבו. על כל פנים, ועדת החינוך והתרבות לא יכלה שלא להביע שאט נפש. אני מקווה

שזה לא יהיה רק בדיבורים. אם לאותה האשה היו מסייעים ושותפים למעשה הזה, גם הם צריכים לבוא על עונשם.
וליד צאדק חאג'-יחיא
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך מאוד שהעלית את הנושא הכאוב הזה בפתח הישיבה.

אני חושב שהעניין קשור קשר הדוק מאוד עם ועדת החינוך והתרטת. כלפי המעשה הזה לא צריך רק להגיב אלא גם

צריך להוביל למעשים שיירסנו את האנשים, שראו בדברי גזענות, בדברים שאץ להם מקום בחברתנו, מקור לשליחות

רסן בלתי מרוסנת. חייבות להיות לדברים האלה השלטת במערכת החינוך. הדברים האלה לא כואבים רק לי כערבי,

כמוסלמי, אלא הם צריכים לכאוב גם לכלל השפויים בתוך החברה הישראלית, שלצערי הרב חלקים ממנה מתקרבים לאט

לאט לפאשיזם. אני אומר את זה בצורה הגסה ביותר, שלא כהרגלי.

כאשר78% מתלמידי בתי-הספר בישראל אומרים שאסור לעשות שוויון בין ערבים ליהודים; כאשר 48% אומרים

שהם שונאים את הערבים; כאשר יש % 51 שסבורים שיש לערבי סטריאוטיפ ודימוי של אדם פראי, מטונף, עם שעיים

צהוטת, זה צריך להדיר שינה מעינינו. המצב הוא בלתי נסבל. זה מצב לא בריא, לא בבתי-ספר הערביים ולא בבתי-הספר

העבריים. הייתי שמח מאוד לדעת מה המצב בבתי-הספר הערביים. אבל המצב בבתי-הספר היהודיים הוא מאוד מדאיג.

לפני הרצח של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל במשך שנים אמרו "מוות לערבים" ואף אחד לא הבין עפעף. זה המשיך

כבומרנג, שמכה באחרים ואחר-כך מכה בעצמנו.

לכן העניין הזה, של ציור החזיר בחברון, לא מפתיע אותי. זה מעציב אותי מאוד מאוד. לדעתי צריך שיהיו לזה

השלכות חמורות ביותר על מערכת החינוך ועל מערכת היחסים. אני מודע לכך שהאווירה היא עכורה, שיש מצב מלחמה.

אבל אנחנו צריכים ללמד לסובלנות ולעמוד בפרץ, פן המצב ידרדר עוד יותר. אם אנחנו יכולים לעצור את ההדרדרות,

דיינו בזה, לפני שהעגלה תידרדר לתהום.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה, שוב, שהעלית את העניץ הזה.
נעמי חזו
חבר הכנסת זיסמן, גם אני מאוד מודה לך שהעלית את מעשה הנבלה הזה לסדר היום. לצערי הרב אנחנו מוצאים את

עצמנו יותר מידי במצב שאנחנו חייבים להתנצל ולהתבייש ממעשים של אזרחים שלנו. לו אותם ציורים היו מכוונים כלפי

יהודים היתה קמה זעקה עד לב השמים. אני חושבת שזה גם היה נכון שראש הממשלה התקשר למר מוסטפה נאטשה

לגנות את המעשה. אבל זה לא מספיק.
וליד צאדק חאגי-יחיא
הוא גם התראיין אתמול בטלוויזיה המקומית. זה צריך להיות מלווה במעשים, לא רק בגינויים.
היו"ר עמנואל זיסמן
מעשים זה שהיא תישפט. בישראל שופטים, בישראל לא עושים מריזזה. היא תישפט ותיענש במלוא חומרת הדין.

אנחנו לא מוציאים להורג בלי משפט.
נעמי חזו
כל זה נכון אבל לא מספיק. זו הנקודה המרכזית.

אבחנו הגענו למצב בזה, שתרבות הדיטר שלנו מרשה הבל ומאפשרת הבל. בחברה דמוקרטית וחופשית הבלל

החשוב ביותר לגבי חופש הדבור זה שיש בו ריסון עצמי - חופש תמיד בא יחד עם ריסון עצמי - ושיש בו הגנה על ערך

הסובלנות. במבחן הזה אנחנו נבשלים פעם אחר פעם.

אנחנו דנו מועדה הזאת רבות בנושא של מינהל לחינוך ערבי אבל הנושאים של דמוקרטיה ושל סובלנות ודו-קיום,

שהם חלק מרכזי מהמערך הערכי של מערכת החינוך - ועוד לא יושמו הדו"חות בנושאים האלה - לדאבוני הרב הם חלק

זעיר במינהל לחינוך ערכי. לק אני חתרת ופונה אליך, אדוני היושב-ראש, שלא יתכן שיידברו על "חינוך לערבים"

כשדברים באלה חוזרים ונשנים במדינת ישראל. אני מבקשת ממך שוב לדון על ההקמה הבלתי חוקית בעליל של המינהל

לחינוך ערכי ועל ההדגשים הערכיים בתוך אותו מינהל. תודה.
צבי ויינברג
אני רוצה להוסיף על דבריה של חברת הכנסת חזן. בעיני זה לא רק מעשה נבלה אלא מעשה ניפשע, ובמיוחד

כשמדובר על עלבון לדת. העם היהודי הרי סבל יותר מבל עם אחר במשך דורות רבים עלבון על רקע דתי. שבמדינת

ישראל תימצא אפילו צעירה אחת שתעשה דבר כזה, זה חמור מאוד. אני מבין שמדובר בצעירה בת 26. זה לא שייך בעצם

למערכת החינוך, אני חושב שקודם כל זה שייך למשטרה, שצריכה לחקור את זה. אני מקווה שגם המשטרה וגם השופטים

יטפלו במעשה הזה בחומרה רבה. זה עלבון לדת שכנינו ויש לזה כמובן השלכות מדיניות מרחיקות לכת, השלכות לתהליך

השלום והשלכות להסדרת הסיכסוך בעינו לבל שכנינו. אני מתייחס לעניין הזה בחומרה רבה ומקווה שבל העם, וגם

הכנסת כמובן, יגנה את המעשה, ושגם המשטרה והמערכת המשפטית ינקטו צעדים נמרצים וחריפים.
היו"ר עמנואל זיסמו
חבר הכנסת ריבלין, אני בולל אותך בהחלטת הגינוי על מעשה הנבלה שעשתה האשה היהודיה בחברון. אץ צורך

להוסיף דברים. אנחנו גם ניתן לזה ביטוי.

הערות אחרות, לפני שאנחנו ניגשים לסדר היום. נקבעה ישיבה ב-15.7, דיון בוועדה שייבלול גם את הנושא של

המינהל הערכי וגם את הנושא של הקיצוצים. אני מקווה ששר החינוך והתרבות יתאושש וייבוא לישיבה. זה מתואם עם

לשכתו. מנכ"ל המשרד יהיה פה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא לדון בשני הנושאים החשובים האלה ביחד. תהיה

ישיבה מאוד מעניינת.

אני מזכיר לכם שהיום בשעה 14:30 יש לנו ישיבה, שבה תשתתף שרת התקשורת לימור לבנת, בעניין דו"ח ועדת

פלד.
נעמי חזן
באותה שעה בדיוק יש ישיבות סיעה.
היו"ר עמנואל זיסמן
מה אני יכול לעשות? אם לא היה הנושא החשוב שחבר הכנסת ויינברג מעלה, אם לא היה העניין של ועדת פלד, ואם

לא היתה היום הצבעה, שסיעות ש"ס ואגודת ישראל לא רוצות לתת רציפות לחוק, הייתי נוסע לנחם את יושב-ראש

הכנסת שאחיו נפטר וההלוויה היא בשעה 1. אבל למרות שאני מקיים איתו קשרי חברות אישיים שקלתי והחלטתי לא

לדחות את הדיון. איך היה מתפרש שאני לא משתתף בישיבה הוועדה? מה היה אומר חבר הבנסת ויינברג?

אני אקיים מחר דיון בוועדה בעניין הסגל הזוטר. למרות המכתבים שקיבלתי. אם היום תהיה התקדמות של ממש אז

אולי מחר נזמין שמפניה. מתקציב ועדת החינוך והתרבות אי אפשר להזמין שמפניה אבל אני מוכן להזמין שמפניה על

חשבוני. אם עד מחר תסתיים השביתה אז תהיה ישיבה קצרה. אם לא תהיה התקדמות היום אז אנחנו נקבל דץ וחשבון.
נעמי חזן
יש לי הערה לסדר. אני רואה שיש פה חומר חזותי חדש בחדר אודות השואה. חלק מאיתנו אינו מבץ גרמנית. אולי

היה נכון שיהיו כמה כתוביות בעברית כדי שאנחנו נבין.
יהודית גידלי
עשינו פתיחה בשבוע שעבר ואז לא הספקנו להכין כתוביות. אני מקבלת את ההערה, נעשה את זה עכשיו.
היו"ר עמנואל זיסמן
זו תערוכה של תלמידים גרמנים, שביקרו בישראל. כשהם חזרו מישראל הם ביקרו באושוויץ ונתנו לזה ביטוי.

נעבור לנושא המרכזי.

הנושא שהעלה חבר הכנסת ויינברג הוא נושא שזוכה להסכמה לאומית רחבה. אני לא מכיר מפלגה בכנסת, וגם

ארגונים מחוץ לכנסת, שלא תומכים בעיקרי הדברים, כפי שאתם תשמעו אותם עוד מעט. השאלה היא אם במשך

החודשים האלה, מאז שהוא העלה את ההצעה, האם משרד החינוך והתרבות, האם ממשלת ישראל, האם הסוכנות

היהודית, האם כולנו פעלנו כדי לבסס את אותם הערבים, שהם ערבים שכולנו מאמינים בהם.

העלייה הכי גדולה לא היתה בין 1989 ל-1997. העלייה הכי גדולה היתה העלייה שבה אני עליתי, בשנים 1948/9

עד 1953. עכשיו זו אולי העלייה השניה מבחינת הגודל שלה. תמיד היתה עלייה לישראל. אנחנו המדינה היחידה בעולם

שרוב אזרחיה היהודיים לא נולדו כאן. יש לנו 18% ערבים, מרביתם מוסלמים ומקצתם נוצרים, והם אזרחים שווים

במדינה. אני מדבר על החלק היהודי. אין מדינה כזו בעולם שאפשר לומר שרוב תושביה לא נולדו בה. ארצות-הברית,

שהיא מדינת הגירה, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, מזמן כבר שכחו את זה. הם קולטים עלייה אבל רוב התושבים כבר נולדו

שם במשך השנים. לעומת זה בישראל עדיץ בין 2.5 ל-3 מיליון אנשים לא טלדו כאן. גם אני לא נולדתי כאן. כל יתר

שלושת חברי הכנסת נולדו כאן. זאת עובדה, אין עוד מדינה מאת.

תמיד היו בעיות עס כל העליות. היו בעיות בתחום הקליטה, בתחום השילוב, בתחום המיזוג.

אני קראתי לפני הישיבה את הדברים שאמר חבר הכנסת ויינברג ואני מזדהה איתם. אני גם ראיתי שסגן השר מזדהה

איתם. חבר הכנסת ויינברג יציג עוד מעט את הנושא. אין ויכוח לגבי הצגת הנושא. השאלה היא האם נעשה מספיק, מה

צריך להיעשות והאם יש פתרונות לדבר הזה.

כמי שקשור בעלייה ועשה למען העלייה הזאת, במיוחד כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, אני רוצה פה לומר דבר.

אני חושב שאני יכול לזקוף לזטתי כמה הישגים של הוועדה בכנסת הקודמת. אני רוצה לומר שיש כמה דברים שעדיין

צריך לתקן ולשפר אותם אבל אנחנו בולט בונים עם משותף. ברור לט, אצל כל העליות כמעט, שהעם המשותף הזה צריך

שיהיו לו דברים משותפים, שיהיו לו יעדם משותפים. כל אחד מאיתט גאה על שורשיו, על ארץ המוצא שלו, על התרבות

של אותה מולדת שבה הוא טלד וממנה הוא הגיע לכאן. ועדת החיטך והתרבות בשנה האחרונה נתנה ביטוי לכך שמצד



אחד צריך לחפש את המאחד ואת המלכד בינינו היהודים, ובינינו לבין המיעוטים, ובעיקר המיעוט הערבי הגדול, אבל יחד

עם זה צריך לטפח, לשמר ולקדם את המורשת של כל עדה ועדה.

אבי מתנגד להתבדלות. התבדלות קיימת אצל טלם, היא לא קיימת רק אצל יוצאי ברית-המועצות. היא קיימת גם אצל

יוצאי בולגריה, שהם במה רבבות. יש גם באלה שרוצים רק את זה, רק לדבר בולגרית, רק לשמוע שירים בולגריים

ומוסיקה בולגרית, לאכול רק יוגורט. אי אפשר לאטל רק יוגורט. זה שכל אחז גאה במורשת שלו, בשורשים שלו,

במסורת שלו, בפולקלור שלו, וצריך לטפח ולשמר ולקדם ולהקצות את המשאבים, אין לי ספק בזה. אנחם- קיימנו פה

דיונים בנושא מוסיקה ים תיכונית וכולי. יחד עם זה צריך לחפש את המשותף ואת המלכד. אני אומר את זה בפתח

הדברים. אין לזה שום קשר עם מה שחבר הכנסת ויינברג אמר, ובוודאי גם יאמר היום. אבל צריך להיות ברור שמי

שרוצה רק התבדלות, אז הפועלים הזרים בישראל, הטורקים למשל, אולי הם pמתבדלים כי הם פועלים זרים. אבל

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא תהיה התפחות והתקדמות בשני הכיוונים, מצד אחד הכיוון שכל אחד גאה על

מורשתו ועל תרבותו ומצד שני שאנחנו נחפש מה מאחד אותנו ומה מלכד אותנו.

רשות הדיבור לחבר הכנסת ויינברג.
צבי ויינברג
אני בעצם העולה הכי חדש. אפילו בסיעה שלנו, שהיא סיעה של עולים, אני העולה הכי טרי. אני מודה לך, אדוני

היושב-ראש.

במהלך שבע השנים האחרונות הגיעה אלינו עלייה, שבגודלה וברמת השכלתה אין להשוותה לעליות אחרות. בין

העולים שהגיעו - עשרות אלפי רופאים, מדענים, סופרים, אנשי רוח, אומנים, אנשי תיאטרון, קולנוע ומוסיקה.

במערכת החינוך - בכל הרמות - נקלטו אלפי תלמידים שהביאו איתם תרבות עשירה ויחס רציני ללימודים. לרובם

של העולים מברית-המועצות, החינוך של ילדיהם עומד בראש סולם סדר העדיפרות, אבל היחס של המערכת הקולטת הוא

רחוק מהרצוי.

לעיתים קרוטת אנו קוראים בעיתונים על עויינות, חוסר הבנה ואפילו אלימות בלפי הילדים של העולים החדשים.

ממחקרים אוניברסיטאיים עולה שהיחס לאינטליגנציה מחבר העמים, מצד האינטליגנציה הישראלית, הוא יחס של ניטר

והתנשאות. עולים חדשים שהגיעו לארץ עם סטטוס, עם הישגים מקצועיים גטהים, עם תרטת והשכלה רחבה, מרגישים

את עצמם דחויים על-ידי המימסד והאליטות.

מהמחקר המעמיק של פרופ' משה ליסק, הסוציולוג הידוע מהאוניברסיטה העברית, עולה שאלפי אינטלקטואלים

מחבר המדינות בעצם גרים במדינה זו אבל חיים את החיים הרוחניים שם, במוסקבה או בסנט-פטרטרג.

מר גדעון סאמט בתב בעיתון "הארץ" ש"האובלוסיה הוותיקה, כדרכה מאז ומעולם, אף שידעה בעצמה מצוקות

קליטה, גסת לב למדי ביחסה לעולים".

למרות שאלפי האינטלקטואלים העולים יכולים לתרום רבות לחברה הישראלית בתחומים רבים של תרבות ומוסר,

קיים נתק בין העולים והוותיקים. במעט שאין יתמות מצד המימסד האינטלקטואלי באח להבין, לקרב ולשלב את

הפוטנציאל האדיר, הזמין והבלתי מנוצל שהביאו איתם העולים החדשים מברית-המועצות.

אדוני היושב-ראש, לא יתכן שבמדינה הניצבת מול אתגרים היסטוריים, ציטר כה גדול ירגיש את עצמו בלתי רצוי

ושתינתן לו הרגשה שבמקום נבס אדיר למדינה הוא מהווה נטל על החברה הישראלית.

מה שעומד על הפרק ביחסה של החברה הישראלית לעלייה מחבר העמים הוא לא רק עתידה של העלייה הזו אלא

עתידו של המיפעל הציוני. אם לא נשביל לפעול בצורה שהעלייה מחבר העמים תרגיש שהיא רצויה ושתרומתה לחברה

מוערכת ומתקבלת בברכה, ישנה סכנה ממשית שהעלייה תיפחת עוד יותר - השנה כבר חלה ירידה של 28% בעלייה

בהשוואה לשנה הקודמת - ושמיליון היהודים שעדין נשארו בברית-המועצות לא יבואו אלינו. יתר על כך, רק באחרונה

התפרסמו נתונים על כך שעשרות אלפי עולים שהגיעו לכאן - בעיתונות נאמר שמדובר על 40,000 זוגות צעירים - כבר

ירדו למדינות כמו קנדה, אוסטרליה ואפילו גרמניה.



בנוסף לעמדה השלילית לילדים בבתי-הספר ולאינטליגנציה, אי אפשר להתעלם מהסטריאוטיפים שחדרו לעיתונות

ולאמצעי התקשורת האחרים. כדוגמא למה שקורה בעיתונות אני רוצה להצביע על בתבתה של העיתונאית גברת לילי

גלילי בעיתון "הארץ", מלפני כשנה. במאמרה היא מתארת מיפגש של קבוצת ישראלים בחנית מכולת באחת משכונותיה
של ירושלים. אני מצטט
"לפתע שלף אחד הנוכחים מכיסו ערימה של גיזרי עיתונים ופרס על הדלפק טתרות מנקרות

עיניים, כולן עסקו בעולים. "מאפיה רוסית" זעקו כמה מהכותרות בגירסאות שונות, "נערות ליווי רוסיות" כיכט בכותרות

אחרות, "עולה מרוסיה הרג את אשתו"". גברת גלילי ממשיכה: "מכאן התפתתח רב-שיח רווי שימנה עדתית וחברתית,

"הרוסים - גם לא יהודים, גם מאפיה וגם סיטן בטחוני. הרי כתוב עיתון, הינה פה הטתרת "כל המדענים הרוסים הם סיטן
ביטחוני"." גברת לילי גלילי מסיימת
"הפגיעה בתנאי חייהן של שכטת נרחבות עלולה להזץ שינאה ותופעות שדומה היה

כי נעלמו מן הזירה החברתית בישראל". "

בסיכום, אני רוצה לחזור ולהדגיש שאם נשכיל לפעול באופן נמרץ יותר למען קליטתה המוצלחת של העלייה הגדולה

מחבר העמים, תיווצר האפשרות למשוך אלינו את מיליון היהודים שעדיין נמצאים שם.

יתרה מזאת, אני מאמין שעלייה מן המערב במספרים משמעותיים תהיה אפשרית אם נדע לנצל את הפוטנציאל האדיר של

העולים החדשים מחבר המדינות לחקוק החברה הישראלית בכל התחומים.

יש מה לעשות וניתן לעשות הרבה כדי לשבות בהדרגה את היחס לעולים. אני רוצה להעלות כאן נקודה קונקרטית

אחת והיא - החינוך לסובלנות, לפתיחות ולהזדהות. מערכת החינוך עסקה רבות בשנים האחרונות, ובצדק, בחינוך לשלום,

לדמוקרטיה, לפתיחות כלפי השונה ולשבירת הסטריאוטיפים כלפי שכנינו הערבים. עתה הגיע הזמן להפנות את המאמצים

כלפי העולים. גם ביחס לגבם דרושה מידה גדולה של סובלנות, פתיחות ובעיקר הזדהות.

העולים אינם השונה או האחר, הם נידבך נוסף במה שהולך וניבנה כאן. הם אינם מהגרים במובן הפוסט-ציוני

האופנתי, הם עולים, ובזה מתמצה כל ההבדל. העולים ייהפט במוקדם או במאוחר לחלק בלתי נפרד ממה שמכונה הציטר

הישראלי על גווניו, עדותיו וזרמיו. לכן יש לרכז את המאמצים לחינוך בכיוון זה. על מערכת החינוך לשים דגש על ערכי

הפתיחות והסובלנות, יחד עם ערכי היהדות הבסיסיים של "כל ישראל ערבים זה לזה", בהתייחס לקליטה החברתית

והרוחנית של העולים.

לא מדובר רק על קליטת העולים על-ידי מערבת החינוך. מדובר על שינוי היחס הבסיסי כלפי העולים. אני מאמין כי

שינוי אמיתי בתחום הזה הוא בעל חשיבות לאומית עליונה.

אני מודה לכם.
היו"ר עמנואל דסמן
תודה רבה.
אנה גרוסמן-איסקובה
אני סופרת, עיתונאית ורופאה. אני רוצה להרחיב קצת את היריעה ולהגיד שהבעיות עליהן אנחנו מדברים היום הן לא

רק מנת חלקם של יהודי ברית-המועצות שהגיעו בעלייה הזאת. אני יכולה להעיד על אותן בעיות של קליטה שחוו העולים

בעלייה מ-1971, שאליה אני משתייכת. אני בארץ כבר 25 שנים ועדיין מרגישה את אותה הרגשת קיפוח חריפה שאותה

מרגישים היום גם רומנים, לפי הכתטת שהתפרסמו בעיתונות. הם לא העלו עד עכשיו טענות כאלה. על יוצאי

צפון-אפריקה אנחנו יודעים, שם יש דרישה לשנות את ההיסטוריה, להוציא מתוכניות הלימוד בבתי הספר את הפרקים

על הקמת מדינת ישראל משום שהשמות הם רק אשכנזים.

הבעיה קיימת. היא לא בכל מקום מטטאת בצורה אחידה. אני חושבת שהבעיה היא הדוקטרינה של מונו-צנטריזם

תרבותי השלטת בישראל. אני חושבת שלפי הדוקטרינה הזאת של "טר ההיתוך", שבעקטתיה סוחבת את הדוקטרינה של

"דור המדבר", בסך הכל לחבר הכנסת ויינברג ולי אין זכות לביטוי עצמי בשיח תרבותי חברתי רחב מפני שאין לנו גם

גישה לשיח כזה.



אני מבינה שמה שאני אומרת מתקבל כאן בהלם על-ידי חברת הכנסת חזן. היא מסתכלת עלי ככה. ברגע שקטצת

אנשים גדולה מרגישה מקופחת מבחינה תרבותית, גם אם תבדקי האם זה באמת נכון את תבדקי את זה מנקודת הראות

שלך.
נעמי חזו
כפי שאת בודקת מנקודת ראותך את.
אנה גרוסמז-איסקובה
בוודאי. אבל העניין הוא שכאשר יש הרגשת קיפוח אז היא ישנה, אי אפשר להוכיח שהיא איננה. ברגע ששכטת

כל-כך רחבות מתושבי המדינה טוענים לקיפוח תרמתי אז צריך להיכנס לעובי הקורה ולבדוק, אולי באמת קיים קיפוח

כזה. אס אנחנו נבדוק את התיקצוב של התרבות העברית הישראלית מול התיקצוב של התרמת הרוסית בישראל, אני

מדברת על תיקצוב ממשלתי ותיקצוב צימרי, אז אנחנו ננ2צא שהמיעוט התרמתי שחברת הכנסת חזן משתייכת אליו...
נעמי חזו
ד"ר גרוסמן מתכוונת לצברים.
אנה גרוסמו-איסקובה
צברים + אנשים שהגיעו לכאן עד גיל 12 בערך, עד גיל ההתבגרות. מקובל לחשוב שאנחנו משיגים את המכשיר

התרבותי שלנו, שדרכו אנחנו רואים וימלים להעריך את העולם, עד גיל 12 בערך. אני מניחה שאלה שנולדו כאן או

שהגיעו לישראל עד בערך גיל ההתבגרות וקיבלו את הערכים של התרמת העברית, הם קמצה מסויימת שבאמת התרמת

הזאת מדברת אליהם. הם פעילים בתרמת הישראלית ובעצם התרמת הזאת היא בשבילם. אבל קיים מערך גדול של

אנשים, אולי רוב הציבור, שמרגיש אפליה תרמתית, ועל זה זועקים מכל המוונים.

לדעתי היום גם האקדמיה כבר פסלה את העניץ של המונו-צנטריזם התרמתי, של מר ההיתוך. מדברים על פלורליזם

תרבותי, מדברים על מה שנקרא Mu1ti cultural societyדבר שהוא היום מקובל כבר בכל ארצות אירופה, ארצות

הברית וקנדה. בקנדה יש חוקים ופעילות למען ה- Multi cultural societyכאשר מדובר גם בחלוקה אחרת של תיקצוב

לתרבות וחלוקה אחרת של יצוג של הקמצות השונות בשיח החברתי המלל, מלל ערוצי טלוויזיה לא סקטוריאלים, כאלה

שלוקחים בחשמן את הראיה התרמתית האחרת של הצימר.

באקדמיה הדברים האלה הם היום עניין של אופנה. בוון-ליר יש עכשיו איזשהו סמינר על "רב תרמתיות" ועל

"פלורליזם תרבותי", האוניברסיטה מקדישה לזה סמינר אחרי סמינר, וגם "בית ברל". הכל הוא כאילו, כי הדברים עדיין

נעשים אחרת במקומות שונים. במיוחד במערכת התרמת מדברים במושגים של מונו-צנטריזם, של איזשהי דומיננטיות של

תרבות אחת. במקומות שבהם אני בדקתי - אני אדבר עכשיו על רוסים מ אני ממרה את החומר יותר טוב - בכל מקום

שפועל מרכז תרבותי של העלייה הזאת יש לו קשיים בלתי פוסקים עם המימסד העירוני, עם המימסד האחר.

לדעתי אנחנו צריכים לדבר במונחים הרבה יותר רחבים מאשר איך ללמד ילדים להיות נחמדים לילדים מרוסיה.

הילדים האלה רגילים שבכלל לא צריך להיות נחמדים לעולים. העלייה צריכה לסבול את מה שהעלייה הקודמת סבלה. את

הדיעה הזאת אני שמעתי ממר שלונסקי, מנהל גלי-צה"ל, כאשר ניסינו לשכנע את הכתבים הצעירים של גלי-צה"ל

להתייחס קצת אחרת לעלייה מאשר מה שנהוג ובכלל שכסנופוביה זה דבר לא מקובל ורע. הכתבים הצעירים בגלי-צה"ל
הסכימו ואז מר שלונסקי אמר
בעצם כל עלייה סבלה את זה, התרגלה, בל עלייה נושאת את הצלקת אבל בסופו של דבר

זה מסתדר ואין צורך לעשות איזשהן פעולות יוצאות דופן מפני שכל עלייה מסתדרת והעלייה הזאת תסתדר.

מאידך אנחנו רואים שאם העלייה הרומנית מעלה עכשיו את הצלקת וטוענת שזה עדיין מאב לה אז הדברים אינם

פשוטים. אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על שינוי בדוקטרינה התרמתית. כל דבר אחר יהיה מעט מידי ומאוחר מידי.
היו"ר עמנואל זיסמו
מה אומרת הסוכנות היהודית, שהיא אחראית על העלייה?
צבי ויינברג
אני רוצה לחזק נקודה אחת שעלתה בדבריה של גברת איסקובה. אני זובר שבוועדה הזאת עוד בשנה שעברה

בהתחלת המושב הזה ישבנו באן ואני העליתי את היחס לעלייה. ישב באן חבר בנסת אחד ואמר בדיוק מה שאמרה עבשיו
גברת איסקובה
"מה הרוסים רוצים בסך הבל? אין להם סבלנות. הגיעו מרוקאים, הגיעו רומנים, טלם סבלו, אז עוד במה

שנים כולם יסתדרו". אני דיברתי עם כמה כתבים, מר נחום ברנע למשל אמר לי: "תשמע, לא נורא אם יש סטיגמות, אם

יש כותרות בעיתונים. גם האחרים סבלו. עוד 6-5 שנים זה יעבור".

מה שאני הדגשתי אז, ורוצה להדגיש גם עכשיו, שפשוט צריך להבין שהעלייה הנוכחית היא כל-כך שובה מכל העליות

האחרות, ואני אומר את זה על סמך התנסות, מדובר כאן על עובדות. 60% מהעולים הגיעו עם חינוך גבוה. אלה אנשים

שהיה להם סטאטוס - יכול להיות שהיה להם גם עוני והם סבלו מהמישטר הסובייטי, אבל היה להם סטאטוס, הישגים

מקצועיים. הם הגיעו בעצם כפליטים שפתאום עזבו את ביתם מפחד התמוטטות האימפריה הסובייטית. לאנשים האלה

צריך להתייחס בצורה אחרת. אץ 7-6 שנים לחמת עד שיסתדרו הדברים כמו עם העליות האחרות.

הירידה היא עצומה. כמי שטס לעיתים תטפות לקנדה באל-על, איפה שעדיץ גרה הבת שלי, אני יטל להגיד שבבל

טיסה של אל-על כ-80% מהנוסעים הם זוגות צעירים של עולים שהגיעו לכאן, מהנדסים, עם ילדים. אני שואל אותם לאן

הם טסעים והם עונים שהם נוסעים לבקר איזה קרובה בטורונטו, אבל ידוע שהם טלם מגיעים לשם ונשארים על ויזות של

תייריס קודם כל. המימשל הקנדי הוא לא טיפש, הם יודעים שמגיע אליהם אוצר גדול של משות ושהם נשארים שם.

מה שאני אומר, אי אפשר להתייחס לעלייה הזאת בצורה דומה במו שהתייחסו בעבר, ש"נחכה עוד 7-6 שנים והבל

יהיה בסדר". אני פשוט רוצה לחזק את דבריה של דייר גרוסמן-איסקובה.
ויקטוריה מרטינוב
אני עיתונאית. רציתי להגיד כמה מילים, לא על דברים כלליים. אני רציתי להגיד כמה מילים קונקרטיות ולדבר אולי

יותר כמו אמא ולא כמו עיתונאית.

לפני כמה ימים הילד שלי, שהוא בן 5.5, סיים בהצלחה גן ילדים. אני שמחתי מאוד. קיבלתי הזמנה להצגת סוף השנה

בגן, הצגה מיוחדת לכבוד מאה שנות ציונות. הילדים עשו בל מיני דברים, ריקודים ושירים בנושא מאה שנים לציונות. היו

שם 3 קבוצות: הקבוצה הראשונה גם שרו וגם רקדו; הקבוצה השניה רקדו ושרו, אבל קצת פחות; והיתה קבוצה

שהורכבה מילדים עולים חדשים וגם כמה ילדים ישראלים שיש להם בעיות משמעת. הגננת שמה את בל הילדים העולים

בקבוצה והם ישט במשך 2.5 שעות בלי לומר שום מילה. כבר כמה ימים עברו ועדיין הילד שלי שואל למה הוא לא

השתתף בהצגה, הרי הוא זוכר את המילים בעל-פה? הוא באמת יודע מ-א' עד ת' את כל התוכנית. יש קונפליקט בץ

ההצהרה של "מאה שנות ציונות" לבץ מה שהגננת אכן עושה. הזכירו בכל אחת מאותיות ה-א"ב משהו שקשור בציונות

וכשהגיעו לאות ק' זה היה קליטת עלייה. ואז ילד "צבר" אמר במה מילים ושמענו מטוסים שהביאו לארץ את העולים

החדשים. ובינתיים העולים עצמם, הילדים שעלו, ישט באילו בעונש ולא היתה להם זטת להגיד מילה. זה דבר שכיח, זבי
שמעתי הרבה פעמים קריאות כמו
"ילדים רוסים". מדובר על גן עירוני שנחשב לגן טוב.
היו"ר עמנואל זיסמו
אבל הגננת לא חכמה.
ויקטוריה מרטינוב
חושבים שהיא חכמה כי הילדים לומדים לכתוב ולקרוא בעברית ולומדים חשטן, הם לומדים בהצלחה.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני הייתי באותה מסיבה בגן בירושלים ושם העולים דווקא נתנו את הטון כי הגננת היתה יותר חכמה.
ויקטוריה מרטינוב
יש גם מקומות שזה אחרת אבל תופעה כזאת היא שכיחה. אפילו אחרי ההצלחה של יישראל בעלייה' ילדים בגני ילדים
עדיין אמרו לילדים העולים
"אתם רוסים, אתם לא טובים".

אני חושבת שהעלייה הזאת מגלה מה שיש בתוך עם ישראל. כמו שא2י רואה, זה לא עם משותף.
ראובן ריבלין
את יודעת כמה אנשים נקלטו בארץ? 5 מיליון איש נקלטו בארץ במשך 50 שנה.
אנה גרוסמן-איסקובה
קליטה סוציאלית כן אבל לא קליטה תרבותית.
ראובו ריבליו
אני אביא לך כדוגמא את פרופ' יעבץ, הוא בא מרומניה, אני אספר לך את הסיפור שלו. פשוט היו אנשים פחות

מפונקים והם רצו יותר להיקלט. תיקח לדוגמא את הסיפור של פרופי יעבץ. תיקח הרבה מאוד אנשים גדולים שהפכו

להיות סמל במדינה הזאת. הם רצו להיות צברים. כל אחד התקשה בתקופה שלו.
צבי ויינברג
מה שאתה אומר - שזאת עלייה מפונקת - זה סילוף של עובדות, זו השפלה ועלבון. יש עשרות אלפי אנשים שסובלים

סבל נוראי.
אנה גרוסמן-איסקובה
למה מישהו צריך להיות משהו שהוא לא? למה הוא לא יכול להגיע לפה ולהישאר מה שהוא היה?
ראובן ריבלין
זאת ההוויה הישראלית וכך מתייחסים לכל עלייה. כמו בבית-ספר כדורי, המגרים מרביצים ליאליפים', אחר-כך

ה'אלפים' כשהם נהיים בוגרים מרביצים ל'אליפים' החדשים. יש איזשהו ריטואל בקליטת עלייה. כמובן לא צריכים להיות

טיפשים כמו הגננת הזאת, לא צריך להיות אכזריים כמו אנשים אחרים. ילדים מעצם טבעם הם אמרים והם בדרך כלל

פוגעים באאוטסיידרים, אבל לא צריך להגזים.
ויקטוריה מרטיטב
יש לי עוד דוגמא. לפני כמה שבועות הייתי, ביחד עם קבוצה של עולים מרוסיה, בראיון והיו שם שתי ישראליות.

אחת היא מנהלת פרוייקט שעושים עכשיו ביחד עם הרוסים והשניה היא מנהלת בית-ספר. דיבתו בינינו דיברו כאילו

בקול אחד. מאוחר יותר מנהלת בית-הספר עזבה את החדר ומנהלת הפרוייקט מייד אמרה לנו: אתם ראיתם איזה

דמוקרטיה יש עכשיו, היא מנהלת של בית-ספר אשכנזי מאוד מאוד פופולרי ויוקרתי בגבעתיים והיא בעצמה ספרדית.

אנחנו הייט בשוק מפני שאפילו ברוסיה אי אפשר היה להגיד: "היא יהודיה והיא מנהלת עול בית-ספר יוקרתי ברוסיה".
היו"ר עמנואל זיסמן
אני למשל שמעתי מיהודים שבאו מאוזבקיסטן ומטכרה שהם מקופחים לעומת היהודים במוסקבה. אני שמעתי על

יהודים באוקראינה שאומרים " במוסקבה הם חושבים שהם הכל". דרך אגב, רוב העלייה לא באה עכשיו ממוסקבה כי

היהודים שנשארו שם מסתדרים מבחינה בלכלית.

אני שואל אותך, כמה זמן את בארץ?
ויקטוריה מרטינוב
3.5 שנים.
היו"ר עמנואל זיסמו
אולי את יכולה להגיד לי, ב-3.5 השנים האלה האם חל שיפור בכמה דכרים שאת חשבת שהם לא בסדר? בתחום

התרבותי והחינוכי. אני לא שואל בתחומים אחרים.
ויקטוריה מרטינוב
אני מצאתי הרבה דברים טובים.
היו"ר עמנואל זיסמן
אז תגידי את זה. הגיד לי מה השתפר ואם את מאמינה שזה עשר להשתפר. זה מה שחשוב לי. כי את עיתונאית, את

בקשר עם הציבור. דייר אנה גרוסמן-איסקובה היא כבר ותיקה, היא כבר 26 שנים פה. גברת ויקטוריה מרטינוב נמצאת

פה רק 3.5 שנים. אני רוצה לשמוע ממנה, כי היא עולה חדשה ממש.
ויקטוריה מרטינוב
אני יכולה להביא הרבה מאוד דוגמאות טובות מאוד. למשל מנהלת האולפן שלנו קיבלה אותנו עם כל הלב, את זה אני

יכולה להגיד. אני עד עכשיו מודה לה, זה היה מייד כשעליט, מפני שהיא ניסתה לעשות טוב בכל צעד שלנו. היו לי פגישות

עם הרבה אנשים טובים, אני יכולה להגיד את זה, זו האמת. אבל יש דברים שכואבים. אם יש השפלה לילדים, זה כואב.

אני יודעת שיש השפלה. קשה להסביר השפלה מו לילד. אפילו אני לא שמעתי כל-כך הרבה פעמים ברוסיה שאני יהודיה.

כשהייתי ילדה בת 4 ברוסיה שמעתי פעם אחת שאני יהודיה. שאלתי את אמא שלי למה אנחנו לא כל-כך טובים, למה

אנחנו יהודים ושמעתי שזה לא כל-כך טוב. אני הבאתי את הילד שלי לישראל כדי שהוא אף פעם לא ישמע משהו כזה.

אבל כל היום אני מסבירה לו שלא ישים לב שאומרים לו "רוסי, רוסי". הילד שלי ממש לא רצה לבוא לגן הילדים. לי לא

קשה להיות בארץ.
היו"ר עמנואל זיסמו
אני רוצה לבקש ממך את הפרטים של הגן ושל הגננת. מאחר וזה גן עירוני ולא פרטי, אני רוצה לטפל בזה. לפי דעתי

זה מיקרה יוצא דופן.
ויקטוריה מרטינוב
זה לא יוצא דופן.
היו"ר עמנואל זיסמו
זה כן יוצא דופן. אני עשיתי ביקורים, הייתי בגן כזה, גם לי יש נכד שהוא עולה חדש ממינסוטה. הייתי בגן ואני ראיתי

איזה ביטוי הגננת נותנת. בגן יש יותר מגננת אחת, זה צוות, זה 2-4 אנשים. זאת אומרת, יש גם דברים חיוביים. ולכן אני

רוצה לקחת את הפרטים של אותה גננת ולבדוק את זה. אני אדבר עם ראש העיר. אני אבדוק איך יכולה גננת לעשות דבר

כזה ולהפריד את העולים. דרך אגב, מתי זה קרה?
ויקטוריה מרטינוב
לפני כמה ימים.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני אטפל בזה. אנחנו צריכים להילחם נגד תופעות כאלה.
אנה גרוסמן-איסקובה
אני חושבת שזאת רק דוגמא אחת. אני יכולה להראות לכם מאות מכתבים כאלה.
ויקטוריה מרטינוב
הגננת היא לא רעה. פשוט זה מוגבל, שבצד אחד עושים מסיבה ומצד שני עושים את זה. זה מוגבל. ילדים שמדברים

רוסית הם לפעמים לא בגן הזה, גם בגן אחר.
היו"ר עמנואל זיסמו
20% מהאוכלוסיה של חולון הם עולים חדשים.
אנה גרוסמן-איסקובה
בבת-ים יש לי בתובת של אשה שלפני 4-3 שנים נאלצה לצבוע את השיער של ילדה הבלונדי לשחור כד שהוא יוכל

ללכת לגן. אנחנו לא מדברים על איזשהו גן אחד.
ראובן ריבליו
היתה לנו גם עלייה שטלם צבעו את השערות לבלונדי, זו היתה האופנה.
היו"ר עמנואל זיסמו
אלה בהחלט תופעות שוליות.
אנה גרוסמו-איסקובה
אני מדברת על סמך ידיעה ועל סמך עבודה של 7 שנים בתור עורכת של מוספים בעיתון רוסי. קיבלתי מאות מכתבים

בחודש. נפגשתי עם עולים בכל פינה וכאשר שלחתי את הכתבים קיבלתי את מה שהם הביאו מהשטח. אני לא מדברת על

איזשהו מקרה אחד בחולון ומקרה אחד בירושלים. אנחנו מדברים על תופעה. קמצה אתנית לא היתה זועקת את כל

הצעקות האלה אם היא היתה חושבת שזה איזשהו דבר שייחלוף מחר וששייך רק למיקרים ספורדיים בגן כזה או אחר,

בבית-ספר כזה או אחר, או ברחוב. אנחנו מדברים על איזשהי מערכת יחסים שהיא מאוד עטרה והיא לא במקום אחד אלא

בכל הארץ. זה מה שטאב לי.

כשמסבים את תשומת הלב לאיזשהו מיקרה מדד פה או שם ומסבירים לי שהאנשים האלה עוד שנה שנתיים כבר לא

יזכרו את זה, אני מבינה שמי שאומר ככה לא מבץ מה גודל התופעה. אני ישראלית, אני גרה פה 25 שנים. הבעיות של

החברה הישראלית כואבות לי לא פחות, ואולי יותר, מאשר הבעיות של חברת העולים. אבל נזעקתי טוון שאני ראיתי מה

קורה, וראיתי את גודל התופעה, ומפני שאני רואה גם איך התופעה הזאת עובדת.

חבר הכנסת ריבלין לא חושב שהוא אומר דבר שהוא לא טוב. אין לנו דיסקרימינציה פוליטית במובן האתני, מוץ

שהכנסת מלאה בנציגים של קבוצות אתניות כאלה או אחרות. אץ לנו דיסקרימינציה סוציאלית, ואם יש מיקרה כזה אז

מייד כל החברה נזעקת. אם מישהו אומר - וזה אכן קרה - שעולה חדש באותה מישרה מקבל חצי משטרת מוותיק, כל

החברה נזעקת, ואני מבינה את זה. אבל יש לנו דיסקרימינציה תרבותית והיא לא מוכרת כתופעה.
נעמי חזו
אני רוצה להגיד שאני די משתוממת מהדיון היום. אני אתחיל פשוט בקביעה. בל קבוצה שמרגישה את עצמה מקופחת

היא מקופחת, על פי הגדרה. פה זה עניין של תחושה והרגשה. אני רוצה לשים מתחת לזה הרבה דגשים וקווים. זאת

אומרת, אם מישהו בא ואומר שהוא או היא מרגישים מקופחים אז אני מקבלת את ההרגשה הזאת בהתשה אמיתית. אני

אף פעם לא אתוובח איתה. אני אנסה להבין אותה, אני אנסה לתקן אותה, אבל אני לא אתוובח עם הרגשה של קיפוח. אני

רוצה שזה יהיה ברור, שנקודת המוצא שלי היא ההבנה שהרגשה של קיפוח היא עובדה, פשוט בך.
ראובן ריבליו
כמו פרנויה, זה לא סימן שלא רודפים אחרי.
נעמי חזו
אני במישור אחר לגמרי ממך. אנחנו מדברים על דברים מאוד רציניים.
היו"ר עמנואל זיסמז
חבר הכנסת ריבלין משתמש בהומור. יטל להיות שזה לא יובן ואנחנו נחטיא את המטרה. המטרה קול הישיבה היא

באמת לשמוע רחשי לב. יש רחשי לב כאלה, זאת עובדה. לא זו בלבד, דייר גרוסמן אומרת שזאת תופעה.
ראובן ריבליו
למרות שחברת הכנסת חזן חשבה שאני מתבדח, אבל אני אומר ברצינות. יש אדם שסובל מפרנויה ובכל זאת רודפים

אחריו. יש אדם שסובל מרגשות באילו מקפחים אותו והוא באמת מקופח.
צבי ויינברג
אתה בעצם אומר שכל העולים הם פרנואידים.
ראובן ריבלין
חס וחלילה. כולנו עולים חדשים.
נעמי חזו
מצד שני יש הנחת יסוד אחת פה, שחבר הכנסת ריבלין העיר עלייה, שאני לא מקבלת. הנחת היסוד היא שיש

אפשרות היום, 50 שנה אחרי קום המדינה, להגדיר את התרבות הישראלית. אני לא יודעת אם אנחנו במצב היום שאנחנו

יכולים להגדיר מה זאת תרבות ישראלית. לצערי אני אומרת את זה.
ראובן ריבלין
אנחנו בעיצומה של ההגדרה.
נעמי חזן
אנחנו במשבר זהות אדיר עבשיו מבחינה חברתית. אם היה ברור לפני 25 שנים פחות או יותר מה זה התרבות או

המרכז התרבותי הישראלי, מה שאת קראת לו "מונו צנטריזם", אז היום אני בספק גדול אם אנחנו בעמדה שאנחנו יטלים

להגדיר בצורה מפורשת מהי התרבות הישראלית. אני חושבת שזה חלק ממשבר הזהות שאנחנו עוברים. ולק זה סביר

לחלוטין שחבר הכנסת רובי ריבלין ואני, בצורות שונות, התקוממנו קצת נגד זה, באילו שיש לנו בעלות ומונופול על

תרבות, מכיוון שאנחנו מתקשים להגדיר את התרבות.



עם הנקודה המרכזית בדבריה של דייר גרוסמן אני דווקא מסכימה. ולא רק מסכימה, אני ארצה לחזק אותה. הבעיה

בקליטת העלייה בארץ במשך שנים רבות היתה שאנחנו קנינו איזה תיאוריה של אינטגרציה שמבוססת על "כור היתוך".

אני תמיד באוניברסיטה נתתי דימוי אחר. זה מרק, שמים לתוך הסיר את בל המרכיבים השונים, מבשלים וסך הכל יוצא

משהו שיש לו טעם מיוחד משלו, ולזה קוראים תרבות ישראלית וחברה ישראלית.
סופה לנדבר
אבל מרק מה לא תמיד טעים.
נעמי חזן
אני חושבת שפשוט התיאוריה הזאת מופרכת מיסודה, היא פשוט לא נבונה. אץ דבר בזה. במי שכתבה על זה ד

הרבה, אני תמיד הצעתי את התיאוריה האלטרנטיבית, שהיום נותנים לזה את השם המפוצץ של "רב-תרבותיות", אבל היא

התיאוריה של הסלט. בסלט לוקחים הרבה מרכיבים, מכניסים אותם ביחד, מערבבים אותם, חותכים, אנחנו חותמם מאוד

מאוד דק את העגבניות ואת המלפפונים
אנה גרוסמן-איסקובה
מי החותך?
נעמי חזו
כל המרכיבים נמצאים. הסך הבל, ומי שם את הרוטב עליו, את השמן ואת התבלינים, כל זה זה אנחנו ולבל מרביב יש

יד ורגל. אני חושבת שאם אני אוסיף פלפל לסלט יהיה לזה טעם אחר מאשר אם אני אוסיף רק מלח. אני חושבת שהגדולה

של החברה הישראלית והתרבות הישראלית המתהווה והחברה הישראלית זה התוספות של המרביבים לסלט והתיבול של

אותו סלט.

למה אני אומרת את זה? כי כשאני שומעת מחבר הכנסת ויינברג שהעלייה הרוסית היא יחודית ושונה מכל עלייה

אחרת, אני לא חולקת עליו. אני מוסיפה שבל עלייה מבל מקום היא יחודית והיא שונה והיא מוסיפה לחברה הישראלית.

אנחנו צרירכים להיכנס לעמדה הזאת, שכל עלייה מוסיפה משהו, וצר לי מאוד שאנחנו מדברים על חינוך ועלייה ואץ פה

נציגות של העולים מאתיופיה, כי גם העלייה הזאת היא יחודית והיא מוסיפה נידבך חשוב לתרבות הישראלית. בכל דיון על

חינוך ועלייה צריך להיות יצוג של העליות השונות.
היו"ר עמנואל זיסמו
עשיט על זה דיון מיוחד. אץ לנו גם יצוג מדרום אמריקה. הגיעו גם 500 עולים ממבולגריה השנה.
נעמי חזן
הנקודה המרכזית, אדוני היושב-ראש, וזה להצעת סימם, ופה אץ ויכוח - אף על פי שאני חושבת שהוויכוח מפרה -

אני חושבת שלוועדת החינוך והתרבות של הכנסת יש תפקיד חשוב מאוד בהגדרת הקונספציה של ההעשרה התרבותית

במדינת ישראל והגדרת הקונספציה של תרמת ישראלית. אף על פי שאני חולקת על ד"ר גרוסמן בדברים מסריטים אבל

אני רוצה לחזק את הנקודה הזאת. אני חושבת שעד עכשיו עבדנו עם קונספציה מוטעית. ידענו באיזשהו מקום שהיא

מוטעית אבל לא מצאנו לה תחליף. אבל כעת מצאנו לה את התחליף, הלא הוא ה"רב-תרבותיות", או הסלט, התחליף הזה

קיים. השאלה הקונקרטית היא איך אנחנו מתרגמים את הקונספציה הרב-תרבותית הזאת לחיים תרבותיים שונים שיש

בהם כיבוד האחר, שהסך הבל הוא החברה הישראלית והתרמת הישראלית.

פה אני חושבת שלא עשינו מספיק. אבל אני לא משוכנעת שהדרך לעשות את זה היא לתקוף כל מי שבא קודם או

שלצערו, או לשמחתי הרבה, נולד בישראל.

אני מתנצלת שאני חייבת לצאת. הדיון הזה הוא דווקא חץ נדר בכנסת אבל יש לי בעיות של סטיגמות מעל p!7

הכנסת ואת זה צריך לפתור מועדת הבנסת.
אנה גרוסמן-איסקובה
רציתי לומר שאני לא התכוונתי לפגוע בישראלים הצברים. הקונצפט הוא שהצברים הם חלק, כמו קבוצה אתנית

מאוד גדולה, אבל היא צריכה לתת זכות גם לקבוצות אתניות אתרות להתבטא.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני רוצה לתת איזשהו כיוון לישיבה הזאת. אנחנו בעד קיבוץ גלויות ואנחנו בעד מיזוג גלויות. קימץ הגלויות ברוב

המיקרים הוא בגלל מצוקה. מעט מאוד יהודים עלו בגלל הזדהות ציונית עם המדינה. חב רובם של העולים עלו כי נהיר

מצב קשה ואנחנו מושכים אותם ומשתדלים לקלוט אותם. זאת עובדה. אם תהיה אנטישמיות בקנדה ועוד כמה פעמים

יחללו שם בתי קברות והתנועה הפאשיסטית והנאו-נאצית שקיימת בקנדה תרים את הראש אז יהודים לא יעברו לקנדה.
שמואל הלפרט
זה לא כל-כך מדוייק, אדוני היושב-ראש. היתה עלי?: לפני 200 שנה של תלמידי הבעל שם טוב, של אלפי יהודים.
היו"ר עמנואל זיסמו
זו היתה עלייה קטנה. בארץ ישראל בזמן הצהרת בלפור היו 60,000 יהודים בלבד.
שמואל הלפרט
בעת קום המדינה היו כבר 600,000 יהודים.
היו"ר עמנואל זיסמו
אבל גם חלק גדול מה-600,000 האלה לא עלו בגלל ציונות. רוב היהודים עולים בגלל מצוקה כלכלית, מצוקה

חברתית, מצוקה לאומית. אני עליתי ארצה כי היהודים ברחו מבולגריה. היה מישטר קומוניסטי וקמה מדינת ישראל אז

רוב היהודים עלו, למרות שהיתה לנו פעילות ציונית.

הסיבה לעליה איננה תרבותית. אם המצב הכלכלי והחברתי ברוסיה ובמוסקבה ישתנה לרעה, ואנחנו יודעים היום

שאנחנו משלמים סל קליטה - ומדבר מי שהעלה את סל הקליטה לעולים ב-25%, אני אישית. אם לא הייתי לוקח החלטה

אמיצה, עם כל המשתמע מזה, והופך גם את סל הקליטה, זה לא היה קורה, ועובדה שכבר 3 שנים יש 25% יותר. אבל אם

אנחנו לא ניצור תנאים כלכליים וחברתיים, ובתחום הדיור והתעסוקה לא ניצור פה תשתית מושכת שמבטיחה את הסיכוי

להתפתח ולהתקדם, אז לא תהיה עלייה גדולה. אני אומר לך, אתה טועה בזה שאתה אומר שיש קשר לקליטה התרבותית.

העלייה נחלשה כי אולי טוב להם שם יותר מבחינה כלכלית וחברתית, ולא בגלל הסיבות התרבותיות. זה עניין שולי

ומזערי, שאנשים לא מוצאים סיפוק בתחום התרבותי אז הם לא באים לארץ או נושרים מן הארץ. הסיבות העיקריות מאז

ומתמיד היו כלכליות וחברתיות.

מה שאני הבינותי ממך, ובעיקר מד"ר גרוסמן, הוא כך: הבנתי שלא היתה חלוקת משאבים נאותה והולמת ויותר

שוויונית. בזה אין צל של ספק שגברת גרוסמן צודקת. היום משתדלים לתקן. זה כבר כמה שנים שמנסים קצת לתקן. אני

שותף למה שהיא אמרה, שאי אפשר לקלוט אלפי עולים בשנים האחרונות אלא אך ורק באמצעות מרמי תרבות וחברה.

הם קמו בכמה מקומות ועכשיו הם נסגרים אחד אחרי השני. העיריות מתנערות מזה; המשרד לקליטת עלייה לא מסוגל

ואין לו גם את האמצעים לכך; הסוכנות היהודית נמצאת בפשיטת רגל תקציבית. כל הגורמים האלה עכשיו לא יכולים

לתקצב. אני מכיר מרכז כזה שפעל בירושלים והוא נסגר. במרמ מה אפשר לשלב ולמזג מדיניות שמצד אחד נותנת לך

אפשרות לשמר ולקדם את מה שאתה גדלת וצמחת עליו, ואי אפשר לקחת את זה, בעיקר אי אפשר לקחת את זה מהזקנים

והקשישים ומדור הביניים.
אנה גרוסמו-איסקובה
מאף אחד אסור לקחת את זה.
היו"ר עמנואל זיסמן
מאף אחד, אני מסכים, אבל בעיקר אי אפשר לקחת מהם. מצד שני אתה יטל להשתמש במרכזים האלה על מנת

להקנות את ה"אני מאמין" הישראלי. אתה יטל להעביר מסרים. איך אתה יטל לעשות את זה אחרת? גברת ויקטוריה

מרטינוב דיברה על בתי-הספר. בבתי-הספר המדיניות הרישמית של משרד ההינוך והתרבות:, גם בעבר וגם היום, היא

מדיניות של סובלנות, של פתיחות, של העשרה, של שימוש במורים לא רק וותיקים אלא גם עולים חדשים. כל ניסיון

לקצץ ולצמצם בתחום של העסקה של מורים עולים יתקל בהתנגדות עזה של כל היושבים ליד השולחן הזה. אבל הרבה

יותר קל לטפל במה שקורה בבתי-הספר. גם לצבא יש הישגים בלתי רגילים בתחום של שילוב של עולים. כל הסטיגמות

שהודבקו לעולים, התברר שזה שקר אחד גדול. הם מתגייסים ליחידות קרביות והם רוצים להיות קצינים. צה"ל הבטיח

לעשות כל מעי הקלות והטבות, ולא עשה את הכל עד עכשיו, כדי לאפשר להם את זה, כי בכל זאת יש גם עניין של שפה.

בצבא ההגנה לישראל, במערכת החינוך - ולכן אני אמרתי מה שאמרתי לגבי הגן - ניתן לטפל. כל פעם שהיו בעיות,

וחברת הכנסת חזן הזכירה את יוצאי אתיופיה, היה טיפול בזה. יש לנו אמצעים להיאבק נגד מורים, נגד מחנכים, נגד

מערכות חינוך. צריך לדעת להתלונן בזמן ולטפל ולא להשאיר את הדברים.

אבל רוב העולים לא נמצאים, לא במערכת החינוך ולא בצבא ההגנה לישראל. אני מסכים איתך שצריך לעשות מאמץ.

לצערי הרב, ראיתי כמה הישגים לאחרונה, ובתחום ההישגים האלה אץ הקצאת כספים. אני גאה בזה שהחוק שלי לגבי

אסירי ציון עכשיו התממש. הוא היה צריך להתממש לפני שנים. עכשיו יש כסף לזה. אני מאוד שמח ש-500 מדענים

עולים שיכולים לתרום תרומה עוד יותר גדולה לתרומה שהם תרמו עד עכשיו עכשיו ימצאו את פיתרונם.
ראובו תבלין
אסירי ציון זה דבר שהוא סימטלי לעם היהודי טלו, זה לא רק עניין של עלייה. זה אספקט אחר.
היו"ר עמנואל זיסמן
היו אסירי ציון מכל הגלויות, לכן אמרתי שזה היה צריך להתבצע לפני שנים.

מכל מה ששמעתי, מהצגת הדברים על-ידי חבר הכנסת ויינברג ומדברים של אחרים, היתה הצגה נמנה. השאלה היא

מה הם הפיתרונות. מהפיתרוטת שד"ר איסקובה הציעה, היא הציעה רק את שני הדברים האלה עד עכשיו. בשני הדברים

האלה אני מצדיק אותך, ד"ר איסקובה, שצריך שתהיה הקצאה אחרת. אני מתמן ב-13.7 לערב של יוצאי לוב במרכז סוזן

דלל. אני חושב שערב כזה לא היה במשך 30 שנה או 40 שנה. סוף סוף יתנו ביטוי גם ליוצאי לוב, לדוגמא.
אנה גרוסמן-איסקובה
תשים לב כמה שנים אחרי העלייה מלוב עדיץ יש צורך בזה.
ראובו ריבלין
הם כל הזמן מקיימים את המסורות שלהם ויש להם את הכינוסים שלהם. עכשיו הם רוצים הכרה ישראלית כללית, זה

בסדר גמור.
היו"ר עמנואל זיסמן
חבר הכנסת ויינברג דיבר על כך שצריך לחזק את הסובלנות ואת הפתיחות, ואני מסכים איתו. אני גם שמתי את זה

בהצעות ההחלטה. אסור לנו להרפות מזה. אבל מעבר לזה גברת איסקובה באה ואומרת שכדי להגשים את העיקרון הזה,

שחבר הכנסת ויינברג דיבר עליו, צריך הקצאת משאבים אחרת וחלוקה אחרת, ואני מסכים גם לכך.
אמ: גרוסמן-איסקובה
ושינוי של פוליטיקה תרבותית למגמה רב-תרבותית.
היו"ר עמנואל זיסמן
הדבר השני שעליו דיברה גברת איסקובה היה מרמי התרבות. אני מנסה להפוך את הישיבה הזאת לאפקטיבית, שזה

לא יהיה חילופי דברים בלבד. אם כי העיתונאים פה לא באו רק כעיתונאים, הם גם אנשים שיש להם ערכים ויש להם

התייחסות, אבל אולי הכי מעניין בשבילם זה מה שאמר חבר הכנסת ריבלין - "העולים מפונקים" - הנה, יש לנו טתרת,

בפופוליטיקה כבר תהיה להם פרנסה לכמה שבועות - ומה הגיב חבר הכנסת ויינברג ומה הגיבו האחרים. אני לא מחפש

בישיבה הזאת את הכותרות. אם הייתי מחפש את זה הייתי כל יום מכנס ישיבה. אני מחפש בישיבה משהו שבו ועדת

החינוך והתרבות תוכל להועיל. אני רוצה גם לשמוע את נציגי משרד החינוך והתרבות, מה הם חושבים על זה.

המועיל לפי דעתי הוא חקוק הסובלנות. איך מחזקים? גם על-ידי זה שנותנים אמצעים, כדי שהעליות השונות יוכלו

להיקלט. במקרה אנחנו עכשיו מתרמים בעלייה מסויימת כי היא הגדולה ביותר והיא איטתית והיא תורמת, אבל אנחנו לא

יטלים שלא לדבר על כל העליות. אנחנו אומרים שצריכה להיות חלוקה אחרת של משאבים. חלוקה שלא היתה עד כה,

גם לא בממשלה הקודמת.
סופה לנדבר
אתה לפחות יכול להגיד שהממשלה הקודמת היתה הרבה יותר טובה בתחום הזה. אתה היית שותף בה.
היו"ר עמנואל זיסמו
את זה אני לא יודע. אותו פרק שבו הייתי שותף בחלקו היה טוב יותר, ובחלקו לא. היו חלקיםם שהייתי מאוכזב, וגם

את היית מאוכזבת, אבל לא נדבר על זה עכשיו.
צבי ויינברג
יש לי הערה קצרה לאחד הדברים שאמר היושב-ראש. אני מוכרח להגיד שבדבר הזה אתה טועה לגמרי. אמרת שמה

שחשוב לעולים זה בעיקר תעסוקה ודיור ושהצד התרטתי פחות חשוב.
היו"ר עמנואל זיסמז
אמרתי שהסיבה העיקרית לעלייה של רוב היהודים היא סיבה כלכלית וחברתית.
צבי ויינברג
אני אספר לך בקצרה מאת". במשך השנתיים האחרונות אני מסתובב בין העולים מחבר העולים. נפגשתי עם אלפים,

עוד לפני שקמה מפלגת 'ישראל בעלייה', מאז יוני 1995. אני יכול להגיד לך שבאותה נשימה של הצרכים שמדברים על

דיור ועל תעסוקה, מייד אחרי זה טלם התלוננו על היחס לתרבותם, לזהותם, וזה חשוב להם מאוד. במסע הבחירות של

מפלגת 'ישראל בעלייה' הנהלת המפלגה החלימה שאחד הדברים בהסכם הקואליציוני שלנו יהיה חוק שייאסור את

הסטיגמות ואת ההשמצות. זה מאוד מאוד חשוב לקהל הזה. באותה בשימה הם רוצים דיור, תעסוקה וגם כבוד עצמי ויחס

לתרבותם ולזהותם, זה מאוד מאוד חשוב להם.
היו"ר עמנואל זיסמו
הסמל של העלייה זה ההצלחה של תיאטרון "גשר" ולא הפשע הבינלאומי של מר לתר. היום "גשר" היא סמל

להצלחה תרבותית של העלייה, ככה צריך לראות את הדברים. מה לעשות, יש גם חשוד בפשע שקוראים לו לרנר. פעם

היה פושע שקראו לו לנסקי.
ראובו ריבליז
אני לא מתכוון להתנצל על מה שאמרתי קודם. לא חיפשתי שום טתרת. אני מודה לחבר הכנסת ויינברג שהעלה את

הנושא החשוב זה. אני מוכרח לומר שיש לי דיעה אחרת לחלוטין מהדיעות שהושמעו כאן. אני אחד מאותם מיליוני



ישראלים שרואים את העלייה מרוסיה כנידבך נוסף וחשוב ביותר בהגשמת הציונות, כפי שאני רואה אותה. מאז שהמדינה

הזאת קיימת חלמנו כל הזמן שייגיעו מיליוני היהודים מברית-המועצות. חשבנו עליהם כמאגר הציוני הגדול ביותר שקיים.

מדינת ישראל, כמו ארצות-הברית וכמו קנדה, היא מדינת הגירה, שבאים אליה מאות אלפים ומיליונים של אנשים

מכל מיני מקומות בעולם. חלקם רוצים לשמור על המורשת של ארץ מוצאם. חלקם רוצים להתמזג ולהתבולל בתוך

המורשת החדשה. ההבדל היחידי בין ארצות-הברית לישראל בעניץ הזה הוא שמדינת ישראל היא גם אידיאל של העם

היהודי.

לארץ הזאת, כפי שיודעת גברת גרוסמן-איסקובה, שנמצאת כאן 25 שנים והיא כבר צברית לגמרי, הגיעו הרבה

עליות. חבר הכנסת זיסמן, היושב-ראש, לא הדגיש את זה מספיק. 90% מהעליות האלה הגיעו לארץ לא בגלל שהם רצו

להיות ציונים אלא בגלל שהם היו מוכרחים. העם היהודי הקים את מדינת ישראל כדי שהיא תשמש מקלט לכל יהודי

בעולם שיהיה במצב של סכנה. אנחנו ב-1990 יחד העלינו 14,500 אתיופים בשבת אחת בגלל שהם היו בסכנת חיים,

בסכנה לעצם הקיום שלהם. זאת המטרה של המדינה היהודית, ששואה לא תהיה יותר, ככל שאנחנו טכל למנוע אותה.

אני מוכרח לומר לכם שיש הבדל בין שני סוגי עליות. ההבדלים הם קבוצתיים ואינדבידואליים. בל קליטה היא

בראש ובראשונה אינדיבידואלית. 1) היו כאלה שרצו לעלות לארץ ישראל, כי מהיום שהם עמדו על דעתם או מהרגע

שהיתה איזשהי נקודת מיפנה בחייהם ואז הם אמרו שהם רוצים לחיות רק במדינת ישראל. כמו הדוגמא שהציגה גברת

ויקטוריה מרטינוב, על הילד ששאל את אמא שלו: "אמא, למה אומרים לי שאני יהודי ברוסיה?" ובאותו רגע הוא אמר:

אני רוצה לעלות לארץ ישראל מ יהודי יכול לחיות רק ארץ ישראל; 2) והיו כאלה שעלו לארץ ישראל כי הם שאלו את
עצמם מה יותר טוב
וינה, ניו-יורק או תל-אביב. יש לנו בעיה קשה. בכל התקופות היתה בעיה קשה.

אני מוכרח לומר שההתלהבות הגדולה של התושבים בישראל במקרו כאשר יש עלייה היא מובנת מאליה. לא תמיד

זה בא לידי ביטוי במיקרו, כי המיפגש הבלתי אמצעי בץ אנשים הוא מיפגש שיתר קונפליקטים. ילדים הם אכזריים ואם

אחד מדבר במיבטא אנגלי, הם יתחילו לעשות ממנו צחוק על המיבטא האנגלי שלו.
אירין לוינסון
בבתי-ספר אני רואה את זה בדיוק להיפך.
אנה גרוסמו-איסקובה
ההשוואה הזאת כאמת לא עובדת.
ראובן ריבלין
נא להירגע. אני לא מדבר על בית-הספר היום בבוקר או לפני שעתיים. אני מדבר על 50 שנה ו-200 שנה של עלייה.

לצערי הרב האנשים שעלו לארץ בגלל שהיו מוכנים לעשות פה הכל, אפילו למות פה, היו או אנשים דתיים, שהציונות

המיסטית הדריכה אותם, או אנשים חלוציים או בעלי תודעה לאומית סוציאליסטית, שעלו בראשית המאה ושבאו הנה לא

לגן עדן. הם באו הנה בשביל לבנות עולם חדש, עולם יהודי חדש.

כתקופת הרוסים והפולנים בארץ הזאת, כאשר הגיעה העלייה האנגלוסקסית עשו מהם צחוק. יותר מזה אני אגיד

לכם, בשנת 1933 עלתה העלייה הייקית. זו היתה עלייה של מיטב האינטלקטואליה היהודית באותה עת. עלו לפה ברגמן

ומגנס. אתם לא יודעים מה היה. 7 שנים היו פה הבדיחות הכי גדולות עליהם.
סופה לנדבר
האם לא כאב להם שאמרו עליהם מה שאמרו? אני יודעת מה היה אבל נמאס לי לקרוא ולשמוע על כך, אני לא רוצה

להרגיש דברים כאלה.
ראובן ריבליו
הייקים בלעו את הלשון ובעסו מאוד ואחרי 10 שנים השתלטו על האוניברסיטה העברית בירושלים. עד כדי בך

שהאוניברסיטה העברית בירושלים נקראה "האוניברסיטה הגרמנית בירושלים". פלשתינאים, במו אבא שלי, היו צריבים

לנסוע לפרנקפורט ללמוד בדי לקבל פה תואר, בי לא היו מקבלים פה ילידים, הדברים הגיעו עד כדי כך.
צבי ויינברג
במה יקים הגיעו בסך הכל?
ראובן ריבליו
הגיעו המון יקים. באותו זמן מו2וך 300,000 שהגיעו - הגיעו יותר מ-10% יקים. זו היתה עלייה עצומה. העלייה

היתה של 100,000 אולי.
אנה גרוסמן-איסקובה
למה אתה מבלבל נושאים? היתה בעיה של סגל אקדמאי שלא היה בנמצא. הגיעה עלייה שיכלה לספק את זה. איך זה

קשור לקליטה התרבותית שעליה אנחנו מדברים?
יצחק שפירא
הרבה דוקטורים מכרו אז נקניקיות בחוף תל-אביב כי לא היתה להם תעסוקה.
ראובן ריבלין
אני מודיע לך שבשאני הייתי בשנת 1942 ילד האדם שתיקן את האופניים שלי ברחביה היה דוקטור לביולוגיה

מגרמניה, שלא יכול היה לעבוד בביולוגיה, והוא עבד באינסטלטור. זו היתה חרפה ובושה. קראו לו מר גולוגובסקי. הבן

שלו, שמואל גולוגובסקי, גדל יחד איתי ובהתחלה צחקנו עליו, כמו שצחקנו על זכריה, שיהיה אחר-כך ראש עיריית גדרה,

ועל אחרים.
אנה גרוסמן-איסקובה
אז זה טוב? אז אנחנו צריכים להמשיך את זה?
אילנית שבו
השאלה היא אם רוצים להנציח את אותה הוויה ולא למנוע את אותן בדיחות שפעם היו.
ראובן ריבלין
נתתי את כל הדוגמאות רק כדי להסביר דבר אחד. אני רוצה להגיד לכם ששמעתי פה בנימת דבריכם איזשהי הרגשה

כאילו העלייה הזאת היא מקופחת ושהיא מותרסת כלפי עליות אחרות. אני אומר לכם, לעליות הקודמות היו בעיות הרבה

יותר קשות. למשל, כשהגיעו בשנת 1948 גח"לייצים, כך קראו להם, לצבא ההגנה לישראל ולפלמ"ח, היו להם קשיים

רבים. יש דמות מפוארת במדינת ישראל, פרופ' יעבץ, שהיתה עליו תוכנית של "אלה הם חייך" והוא עלה באותו זמן. לט

ותיראו מה היה הרצון של אותם אנשים, שרצו לבוא למדינת ישראל על מנת להפוך להיות חלק מההוויה ולהשתלב

בחוויה הישראלית.

יש לי בן שהשתחרר עכשיו מצה"ל ועקבתי במשך 3 שנים אחרי הפעילות הצבאית שלו. יחד איתו היו כמובן טירונים

מכל מיני גלויות וגם בנים למשפחות שעלו מרוסיה. היה הבדל אינדיבידואלי ברור בין אנשים שראו בצבא ההגנה לישראל

אתגר ושרצו להשתלב, לתת, לתרום ולעשות כל מה שהם יטלים, מתוך רצון להשתתף ולהיות חלק מההוויה, וכאלה
שבאו ואמת
מה לנו בעניין הזה? יש כאלה שאפילו היו בצבא בברית-המועצות אך אמרו שהם רוצים לשרת בצבא בארץ



ישראל, ורצו ללכת ולהיות במקומות הכי מסוכנים. זה עניץ אינדיביוישראלי, העניין של הרצון של האנשים להשתלב. הם גם

השתלבו בתוך החברה, כל אחד בדרך אחרת.

יחד עם זה, בלי כל ספק, כאשר מדובר בקליטת עלייה האנשים הם אכזריים ביותר. אם יש גננת מטורפת מאת,

צריכים לבוא ולא רק לקרוא אותה לסדר אלא להעיף אותה מהמערכת. אבל יחד עם זה את אותם קשיים אנחנו נחזה בכל

פעם. אני מזמין אתכם לדיון בעוד 20-15 שנה כאן, כאשר תגיע העלייה החדשה.
אנה גרוסמו-איסקובה
אוי ואבוי אם אז יהיה אותו דיון באותו נושא. אתה מנסה להנציח איזשהי בעיה ולהגיד שהיא קיימת כבר 50 שנה.
ראובז ריבליו
לא, חס וחלילה. להערכתי אנחנו למדנו מגלויות אחרות ומעליות אחרות ולכן הפעם התארגנו הרבה יותר טוב לקראת

קליטת עליית ברית-המועצות (עד היום עלו בערך מיליון איש ואנחנו מקווים שייעלו עוד 2 מיליון). אנחנו התארגנו

מבחינת אומה בצורה הרבה יותר רצינית.
היו"ר עמנואל זיסמן
בינתיים אנחנו כבר בשנת ה-50 לעצמאות ישראל, יש לנו כלים אחרים, אמצעים אחרים, תקציבים אחרים, חוסן

אחר. גברת אנה גרוסמן אומרת שיש דברים שאנחנו יכולים להתמודד אחרת ולא להשאיר אותם כפי שהיו.
סופה לנדבר
התיסכול נשאר בבטן כבר 50 שנים.
ראובו ריבליו
נהדר, ובכל זאת אני אומר לך שהבסיס המרכך ליכולת שלנו לקלוט עלייה הוא הרצון הראשוני של אותו אדם

להיקלט. אין ספק שצריך יותר משאבים וצריך יותר חינוך וצריך לראות, הרי זו ההשקעה הכי גדולה שהיתה לעם היהודי

ב-25 השנים האחרונות.
ארכז קריב
האם אתה לא חושב שהבסיס העיקרי במדינה מתוקנת זה חברה פלורליסטית? הבסיס זה לא ציונות ולא רצון לעלות.
ראובן ריבלין
אני אגיד לך את האמת, הרבה אנשים שעלו ובאו הנה ויש להם כל מיני דרישות לא היו מעיזים בארצות-הברית לומר

את הדרישות שהם מבקשים פה. צריך לומר את האמת. פה אותו אדם לא מוכן לעשות מה שהוא מוכן לעשות

בארצות-הברית. פה הוא לא יאמר שהוא אקדמאי ואין לו עבודה.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני הייתי בארצות-הברית וראיתי יהודים בניו-גירסי עובדים במחלקת התברואה, במחלקת הזבל של העיריה. אני

אומר לך כמי שאבא שלו עבד במחלקת הזבל של עירית ירושלים ב-1949, שהם שם מוכנים לעבוד בזבל ולחיות בתנאים

קשים אבל לא מוכנים לעלות לישראל.
סופה לנדבר
אשת ראש הממשלה אומרת שזה בושה שאשה עם תואר שני תעמוד ותשטוף כלים ותעסוק בנקיונות, אבל כשהגיעה

העלייה מברית-המועצות פתאום לא משנה שיש לנו תואר אוניברסיטאי.
ראובן ריבלין
יש לי שאלה אלייך. אם אני למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים ואת למדת באוניברסיטה של מוסקבה ולי יש את

העבודה שלי פה. האם את רוצה שכשאת תבואי ממוסקבה יוציאו אותי מהעבודה ויישלחו אותי לרחוב? אני למשל הלבתי

והקמתי את מכללת יהודה ושומרון. קלטנו שם יותר מ-100 מדענים עולים רוסים. היום יש שם קורסים והתלמידים

צריכים ללמוד מילים ברוסית במקום שיילמדו באנגלית.
סופה לנדבר
אני רוצה להגיד קודם כל שאני לא חברה בוועדת החינוך והתרבת אבל הוזמנתי על-ידי חבר הכנסת שיקם את הדיון.

טוב שחבר כנסת מ'ישראל בעלייה' יזם את הדיון מפני שלאור מה שקורה היום במדינה אני רוצה לשמוע יותר ויותר את

הקול של 'ישראל בעלייה', לפחות בעניין של הרדיפה אחרי העלייה מברית-המועצות. אני אסביר את העניץ.

חבר הכנסת ריבלין דיבר על תיסכול שיש גם אצל עולים מהעליות הקודמות, שבאו ממדינה כזאת או אחרו!,

שהתיסכול נמצא בבטן. יכול להיות. אגב, יש ספר שנקרא "ארץ אחרת". הסופר מדבר על זה שהוא היה באיזשהו קוקטייל

ושם דובר על הקמת מפלגת "גשר" בראשות השר דוד לוי. הוא אמר שהיו שם יוצאי מרוקו שעלו למדלנה, שבאמת הם

נחשבים לישראלים לכל דבר. כמו שהעיתונאית אמרה, כמו שאני אומרת, אנחנו מרגישים ישראלים לכל דבר. אני לא

הייתי מגדירה אותנו "צברים" מפני שייצבר" זה מי שנולד במדינה, אבל ישראלים - כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא ישראלי,

שאנחנו שייכים למדינה, כמו שהמדינה צריכה להיות שייכת לנו.

באחד מהפרקים הסופר מתאר שקם מישהו שעלה מזמן ממרוקו, או שההורים שלו עלו ממרוקו והוא בעצם נולד פה,

ואשתו היא לא יוצאת מרוקו. האשה אמרה שפתאום היא ראתה על-ידה גבר אחר, שהיא לא ממרה. היה לו איזשהו

תיסכול שאחרי הקמת מפלגת "גשר" יצא לו מהבטן. היא אמרה: אני לא מכירה אותך, איזה תיסכטול יש לך בבטן? מה

הסיבה שהדבר הזה יושב אצלך שם? ואז הוא אמר: יש לי כניראה סיבה. אני אומרת שאני לא רוצה להמשיך להיות

במדינה שאני ארגיש שאחרי כמה שנים התיסכול הזה יהיה אצל יוצאי ברית-המועצות והוא יתעורר וזה דם- שיירדוף

אחרי אנשים שעלו ממדינה זו או אחרת.

אני דיברתי על רדיפה אחרי העלייה מברית-המועצות. טלנו קראנו את הסקר שהתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות"

לפני שבוע וחצי, סקר די קשה שלא נותן תעודת כבוד למדינת ישראל, סקר שאומר שלא רוצים את העולים, שאומרים

שהם מאפיה ואלכוהוליסטים.
ראובן ריבלין
זה מה שאמרה גברת אורה נמיר, שרוב העלייה מורכבת מקשישים וחולים.
היו"ר עמנואל זיסמו
לכן היא בסין. אחרת היא היתה היום בכנסת.
סופה לנדבר
אני חושבת שהסקר הזה הוא לא תעודת כבוד למדינת ישראל, הוא סקר קשה. הסקר אומר שבעצם יש רדיפה אחרי

העלייה מברית-המועצות. שוב מדברים על מאפיה, שוב אומרים זונות, שוב אומרים מילים שנאמרו כבר במשך כל-כך

הרבה שנים. דוקא במשרד החינוך והתרטת, דווקא הילדים, שהם ראי של המטגרים, מה שהם שומעים בבית הם

מעבירים לחברת השווים להם. אני אומרת שהסקר הזה אומר שהחברה שלנו, במקום קולטת עלייה, הפכה להיות חברה

שדוחה את העלייה.

חבר הכנסת ריבלין אמר נכון, שיש תחרות. אני מבינה, אתה באת לפני, אני באתי אחריך, אתה לא צריך לפנות לי

מקום. אבל כאשר אישתו של ראש הממשלה אומרת שטשה לשטוף כלים אני אומרת, אז מה יכולה להגיד עול:ה חדשה או

עולה חדש מברית-המועצות, או עולים ממדינות אחרות, לא משנה מאיזה מדינה, שהגיעו עם תואר שני, עם תואר שלישי,

עם תואר רביעי, שהיום צריכים לעמוד עם מטאטא ולהגיד תודה למדינת ישראל שקלטה אותם, שהם נמצאים פה? אתה

מדינה יכולה לבזבז את השכל, את האינטליגנציה, את הפוטנציאל של האנשים שהגיעו מברית-המועצות?



כשרק התחיל גל העלייה, כשהיו רק סימנים, אבי נשלחתי כחברת מועצת העיר ללדיספולי כשליחת עליה. אתה

צדקת, אמרת שבאמריקה לא יכולים לקלוט. יכול להיות ששם לא נותנים תנאים כמו שנותנים פה אבל שם יש שוק,

פועלת תחרות, וכל אדם מסוגל הרבה יותר מאשר פה במדינת ישראל. אבל אנחנו לא בחרנו אמריקה. אנחנו עמדנו שם

ואני אמרתי שפה הבית, לא שם, אין שם שביל של זהב, תגיעו למדינת ישראל, שהיא מדינה פתוחה שקולטת עלייה. אם

הייתי חוזרת עכשיו לא הייתי אומרת את הדברים שאמרתי אז. לא מפני שאני לא רוצה, בגלל שבשבילי זאת בושה. אני

חושבת שהבושה הזאת היא כתם על כל מדינת ישראל. הסקר הזה הוא כתם על מדינת ישראל, על החברה כולה.

אני חושבת שבמשרד החינוך והתרבות ובכל משרד הממשלה צריכים היום להקים קול צעקה. על מה שכאב לך או

כאב למישהו שעלה ממדינה אחרת לפני כל-כך הרבה שנים, אני יכולה רק לקרוא על זה. זה מעניץ אותי כבר כהיסטוריה.

מה שמעניין אותי, אני לא רוצה שייכאב לאנשים שהיום מגיעים. אתה אמרת שהיום יש סימנים כאלה וכאלה

בברית-המועצות ובגלל זה יש ירידה בכמות העלייה. יכול להיות שאתה צודק.
היו"ר ענ2נואל זיסמן
אמרתי שמה שמשפיע הוא המצב הכלכלי-חברתי בארץ. למשל האבטלה אצל העולים היא הרבה יותר גדולה מאשר

אצל הוותיקים.
סופה לנדבר
העלייה נפגעת בכל דבר.
ארכז קריב
אבל העלייה השתפרה מאז תחילת שטת ה-90. אני עליתי ב-1989 ומול עיני אני רואה איך שהחברה משתפרת,

נעשית יותר פלורליסטית, יותר פתוחה, יותר "מערבית" במובן החיובי (חין מאיסור עישץ, שזאת השפעה שלילית של

ארצות-הברית). אבל החברה משתפרת והיא הרבה יותר פתוחה.
סופה לנדבר
אם היא השתנתה אז זה לא לטובה. אני לא אומרת שהחברה השתפרה. הסקר הוא בעצם ראי והוא מסמל את מה

שקורה בחברה שלנו.
ראובן ריבליו
היא אומרת את זה כאמירה יותר פוליטית מאשר עניינית. עד שנת 1996 היה פה גן עדן ורק ב-1996 הגיעה גברת

שרה נתביהו ומאותו רגע אנחנו מתמוטטים....
סופה לנדבר
אני לא מדברת פוליטית. אני חושבת שאי אפשר לדבר פה בציניות. אני אומרת את זה לא רק כחברת כנסת. אני

יושבת בהתאחדות הארצית של יוצאי ברית-המועצות. אם לא הייתי מקבלת מאות מכתבים ופניות, מאות אנשים

שהתקשרו והגיעו אלי, לא הייתי אומרת את הדבר שאני אמרתי עכשיו. אני לא מדברת על גברת שרה נתניהו ואני עכשיו

לא עושה ביקורת. אתה יודע, ביקורת על הממשלה אני יטלה להגיד גם בנושאים אחרים.
ראובן ריבלין
לא נעים לי להגיד לך אבל האם את יודעת כמה עולים ממרוקו ירדו מהאח?
אנה גרוסמו-איסקובה
ולמה לא עשינו משהו? אז אולי נעשה משהו עכשיו?
ראובן ריבליו
אין על זה ויכוח. רק שלא נשלה את עצמנו בדברים שאין להם פשר. העניין האינדיבדואלי הוא הזם- החשוב ביותר.
סופה לנדבר
אני רוצה לסיים. אני רוצה להגיד, אם אתה חתכת אצבע ואני חתכתי אצבע, אני יכולה להסתכל על הדם שלך ולראות

שכואב לך אבל מה שכואב לך - רק אתה מרגיש. אני כנציגת עולים בכנסת במפלגת העבודה אומרת שזה מאב לנו, זה

קשה לנו, אנחנו לא רוצים לסבול את זה. אני אומרת שזה קשה ביותר.

העלייה הזאת היא עלייה משכילה ביותר, עלייה טובה ביותר, שתורמת למדינת ישראל. לפי הסקר של הג'וינט שאני

קראתי מתברר שבעלייה בהשוואה לכלל האוכלוסיה 54% מהעולים שהגיעו מברית-המועצות לשעבר הם אנשים

משכילים.
ארכו קריב
הם קנו דיפלומות...
סופה לנדבר
אני רוצה שמישהו יראה לי את החנות איפה שקונים דיפלומות כאלה. כל אחד מהעולים שיושבים פה יודע מה זה

ללמוד בברית-המועצות ומה זה ליהודי להיכנס לאוניברסיטה ולסיים ולקבל תואר שני. אבל עכשיו אני לא מדברת על

שטויות שאיזשהו פרא אדם מוציא מהפה.

אני רוצה להגיד, בהשוואה לישראלים, שרק 24% מהם הם משכילים, בהשוואה לכלל האוכלוסיה במדינת ישראל,

ובאמריקה זה רק 14%, ובצרפת רק 10%.

אני אומרת שהמדינה צריכה לדעת, ומשרד החינוך והתרבות במיוחד, שצריכים להרים את הדגל הזה קודם כל

במשרד החינוך והתרבות. העלייה הזאת טובה, מצויינת, תורמת, ואנחנו לא רוצים להרגיש פה נרדפים.
רחלה שיפר
צר לי ששני המיפגשים של גברת מרטיטב עם מערכת החינוך היו מאכזבים מאוד מבחינתה. אני רוצה להניח שאלה

באמת מיקרים או אנקדוטות.

באשר לתיאור המצב, שבו אני רוצה לגעת מעט, הרי שלפחות ב-4 השנים האחרונות, בבסיס הפעולות הקומות של

המשרד, בתחום הזה של השילוב החברתי והשלמת תארים או הקניית ערכים בין הקבוצות של קולטים וניקלטים, עומדת

הגישה הרב-תרבותית. מבחינתנו לא גילים- את זה השנה ולא אחרי הכנס טון-ליר ולא לפי האוניברסיטה העברית. אני

מדברת על תיאור עובדתי. ידוע לי לפחות על 180 בתי-ספר - שנכון שזה אולי 10% מכלל בתי-הספר שקלטו תלמידים

עולים במדינת ישראל - שבהם פועלים פרוייקטים, שהגישה הרב-תרבותית היא זו שמונחת בבסיס ההפעלה שלהם. כו

שאמרה חברת הכנסת חזן, באמת העניין של כיבוד הזולת - לא האחר ולא השונה ולא הזר, המילים האלה כבר לא

משמשות בקונטקסט הזה של קליטת העלייה. אני יטלה להרחיב ולתאר לכם את הפרוייקטים האלה, שרובם בעל-יסודי,

כלומר מתוך 180 בתי-ספר 98 הם בעל-יסודי ואחרים במסגרות היסודיות.

אם עדיין יש לכם חששות האם קלטו את הדברים האלה במערכת החינוך אז אני רוצה להאיר מעט את העתיד. ב-1.9

אנחנו נפרסם הנחיות לבתי-הספר בחוזר מנכ"ל מיוחד. זה נמצא כאן לפני, 3 עמודם שמחכים לעיתוי הכי טוב לפירסום,

שזה עם תחילת שנת הלימודים, כשהמערכת רעננה ומוכנה לקלוט. הנושא הוא "קווים מנחים להפעלת הנושא המרכז

השנתי של תשנ"ח - שכולכם בוודאי יודעים מה הוא - בראי קליטתם של תלמידים עולים". יש כאן רציונל ומיבחר של

הצעות דידקטיות להפעלה, שהיא נתונה לבחירת בתי-הספר, של הנושא המרכז כמנוף לביסוס מעמדם של התלמידים

העולים. זאת אומרת, אץ- באמצעות הנושאים, כמו תחיית השפה העברית, ההתיישבות, קליטת העלייה, ניתן למקד את

תשומת הלב בעולים בתוך בית-הספר באמצעות הסיפור האישי שלהם, החוויות האישיות שלהם, הסמלים שהם הביאו,



הערכים, דמויות מסיפרות, מנהיגים. אני לא רוצה לקרוא כעת את שלושת העמודים האלה שייפורסמו ב-1.9 אבל הם

נותנים כפירוש כיטוי לגישה הזאת הרכ-תרבותית בהזדמנות הזאת של הנושא המרבז השנתי.

אני לא יכולה כמוכן לשאת באחריות לגבי כל משפט של כל מורה או גננת שנאמרים בגן זה או בבית-ספר אחר

בהקשר הזה. האנשים כאן צריכים להבין שכאשר מדובר במערכת של 100,000 מורים - ואני רואה את זה ס אני

בתפקיד כבר 4 שנים - העניין של הפנמת המסרים של שינוי הגישה בקליטת העלייה ביחס לדרך שבה קלטו את הורי או

את העליות הקודמות או את "כור ההיתוך" שהמכר כאן, זה עניין מאוד מדורג, מאוד קשה להפנמה, הוא לא פשוט.

אני משתתפת בסמינרים של עולים וותיקים בחטיבה העליונה, שנעשה בו עיבוד של סטריאוטיפים וסטיגמות,

כשהמטרה היא במשך יומיים לפחות לפתוח אשנב לבירור שאלות של זהות - מי אתם, מי אנחנו, מי אנחנו ביחד. לפעמים,

כאשר אני נוכחת בדיונים האלה, סומרות שערותי כשאני שומעת דברים שאומרים שני הצדדים אחד על השני, גם אנשים

שעוסקים בקליטת עלייה בבתי-הספר. שמעתי דברים מאוד קשים שנאמרו אפילו על-ידי מי שמעתי את הפעולות האלה

של קליטת העלייה בתיכון מאוד יוקרתי בישוב במרכז הארץ. אז מה אני יטלה לומר אם אותה רמת אומרת שהעולים לא

תרמו לנו אף פעם או משהו מהסוג הזה, שבאמת נשמע לי לא מתאים? הדברים האלה, אי אפשר לצפות שניתן לסלקם

על-ידי הנחיות של חוזר. ברור שזאת פעולה מתמשכת וארוכת טווח. אנחנו מאמינים שאם ניפעל מלמטה, מתוך קבוצות

הילדים ומהחינוך שלהם, באמצעות הפרוייקטים האלה, שאנחנו עוקבים אחריהם מקרוב, התוצאה תלך ותשתפר.
אנה גרוסמז-איסקובה
יש לי שאלה. האם יש איזשהי טונה לשנות גם את התוק של הפרוגרמות הלימודות ולהכניס לשם את התרמת

וההיסטוריה של יהדות הגולה במימד הרבה יותר רחב?
רחלה שיפר
אני יכולה להתייחס אך ורק לספרים להוראת העברית כשפה שניה ולא לספרי היסטוריה ולא לספרות או הפרשנויות.
אנה גרוסמו-איסקובה
יש לי ידיעה שבמערכת החינוך קיצצו את כל התוכניות ששייטת לתרטת ולהיסטוריית יהוד הגולה. האם אתה לא

חושב שצריך להכניס לתוכנית הלימודים של בתי-הספר פרקים נרחבים על תרטת והיסטוריה של יהודי הגולה?
יצחק שפירא
האם את מכירה את התוכניות הקיימות? את יודעת ש-80% מהתוכניות הקיימות עוסקות בתרטת הגולה? זה שאין

שם הכשר של מישהו שאומר, פרק זה עוסק בהיסטוריה של יהודי הגולה, זה לא אומר שלא עוסקים בזה. במשך השנים

הטענות שנשמעו מהתלמידים היו תמיד ש"נשבר" להם ללמוד היסטוריה כי הכל מתייחס רק לגולה. האם את מכירה את

התוכניות שאת מדברת עליהן?
אנה גרוסמן-איסקובה
אני מכירה. אלה תוכניות מאוד מקוצצות.
יצחק שפירא
יש בעיה של טענה של יוצאי ארצות המזרח, ש-95% מהתוכנית שעוסקות במורשת תרטתית והיסטורית של עם

ישראל בגולה הם על מזרח אירופה ומרכז אירופה.
אנה גרוסמו-איסקובה
שמעתי טענות של מורים שניסו ללמד רוסית, שמישרות קוצצו, שתוכניות מקוצצות מכל עבר. היו תוכניות שהיו

קשורות לתרבות ולהיסטוריה רוסית. אני חושבת שצריך לבדוק את זה מפני שאלה הן הידיעות שיש לי ואני לא חושבת

שאנחנו הוכחנו פה את ההיפך. אתה בספק אם אני צודקת.
היו"ר עמנואל זיסמן
יש סכנה של קיצוצים בהרבה מאוד דברים. אני לא חושב שבנושא הזה יש קיפוח בלשהו, אני אומר לך את זה בצורה

הברורה ביותר.
אנה גרוסמן-איסקובה
המורים טוענים שיש קיפוח.
רחלה שיפר
כניראה לא הבנתי טוב את השאלה. רציתי לומר שבהקשר לגישה הרב-תרבותית, בספרים להנחלת הלשון לתלמידי

בתי-הספר יש ביטוי ליוצאי התרביות השונות בספרי הלימוד, כלומר מבחינת האיזכורים של תכנים מסויימים, של ערכים

שמהם הם באו. אני יכולה להדגים את זה אבל לא בהזדמנות הזאת.
היו"ר עמנואל זיסמו
האם יש עוד מישהו שרוצה להגיד משהו? אני רוצה לקרוא את הצעת הסיטם. אני חושב שהיא מאחדת את כולנו.
ויקטוריה מרטינוב
אם אני הייתי חושבת שהמיקרה בגן של בני הוא מיקרה חריג אני לא הייתי מעלה את זה פה. ידוע לי על הרבה

מיקרים באמת חריגים. אני כתבתי בעיתון עמוד לילדים וקיבלתי מכתבים מילדים על מיקרים באמת מחרידים. אני רציתי

לתאר את החיים הרגילים, מה שלפעמים מרגישים ילדים קטנים. בהרבה מיקרים הם מרגישים את ההבדל, הם מרגישים

אפליה והבדלים בין ילדים שונים שכולם נציגים לעם היהודי. הם מרגישים את זה מגיל צעיר מאוד, כבר בגיל 3 הם יודעים

- זאת גרוזינית, זאת רוסיה, זה מרוקאי. היה חשוב לי שתדעו על כך. אני לא מחפשת עונש למישהו.
היו"ר עמנואל זיסמו
הבינונו אותך אבל עכשיו אנחנו דורשים ממך אומץ לב אזרחי. את לא יכולה להגיד דבר כזה טועדת חינוך ותרטת.

אני רוצה לטפל בגן הזה ובגננת הזאת. זאת אומרת, יש הבדל בין רכילות לבין נקיטת פעולה אזרחית. אם את רוצה

להתמודד עם זה, בשביל זה גם הוזמנת לישיבה, את צריכה להגיד מיהו האדם, איפה לומד הילד. אני רוצה לבדוק, כי מה

שאת אמרת זה חמור וצריך להעמיד את אותה גננת במקומה. איך את רוצה להילחם? על-ידי רכילויות? איך נתמודד עם

זה? אין לנו דרך אחרת. אני רוצה להבין מדוע הגננת נהגה כך. לפי דעתי היא עשתה דבר חמור. עכשיו את רוצה להגן על

הגננת.
ראובן ריבליז
אולי זה לא מיקרה, אולי זה דבר שחוזר על עצמו? אולי זה לא חריג?
ויקטוריה מרטינוב
אני סיפרתי את זה כדי שאנשים יידעו מה ילדים חווים.
אנה גרוסמו-איסקובה
זה סיפור לדון קישוט. אתה זוכר איך אחר-כך חיבלו בילד שדון קישוט ניסה לסייע לו.
היו"ר עמנואל זיסמן
אז מה, אבחנו רק נשמיע דברים ולא נעשה שום דבר? איך אני אלחם נגד זה? בקדנציה הקודמת באה קבוצה של כמה

הורים משכונת גילה בירושלים, ששם היתה מחלוקת ופרצה אלימות בין תלמידים עולים חדשים. אני דרשתי מהם פרטים

ואני טיפלתי בזה. פניתי למפקד המשטרה, הוא שלח את מפקד המשטרה בגילה והבעיה נפתרה, איך אני יכול לטפל בזה?
אנה גרוסמו-איסקובה
אני מציעה דרך אחרת. יש לה מדור בעיתון רוסי. שהיא תפרסם שכל מקרה של אפליה כזאת יטופל.
יצחק שפירא
היא לא סיפרה את זה כעיתונאית אלא היא סיפרה את זה כאמא.
רחלה שיפר
יש לי הצעה אופרטיבית מיידית ומאוד יעילה. מחר מתקיים ב"בית הסופר" כנס של מפקחות על גני הילדים בכל

הארץ בנושא של קליטת עלייה. אני מרצה שם על הילדים היותר גדולים. אני מזמינה את גברת ויקטוריה מרטינוב לבוא

ולספר את זה בעילום שם. אני חושבת שהעברה של מסר בזה בפתיחה של היום הזה בנושא של קליטת עלייה "יעשה את

שלו" בתהודה הרבה יותר גדולה.
היו"ר עמנואל זיסמן
חבר הכנסת אדיסו מאסלה ביקש ממני דיון על כך שמציל בבריכת שחיה קרא לאיזה ילד: "אתה אתיופי, צא החוצה".

אנחנו פיטרנו את המציל הזה.

סיכום

1. ועדת החינוך והתרבות רואה בחינוך לסובלנות ולפתיחות אחת הדרכים החשובות להקלת קליטתם של העולים

החדשים מכל הארצות כחברה הישראלית.

2. הוועדה מחזקת את ידי משרד החינוך, התרמת והספורט בפעולותיו להשגת איזון ראוי בין התשתית הישראלית

המשותפת לבין הכרה במיוחד ובשונה.

3. הוועדה קוראת למשרד החינוך והתרבות להגביר ולהרחיב את פעולותיו בכיוון זה ולעודד הגשת הצעות רתמות

נוספות מצד כל גורם מעוניין.

4. ועדת החינוך והתרבות מדגישה כי שיבת ציון כרוכה בגיבוש מחודש של תרמת לאומית משותפת, הסופגת לתוכה

את המיוחד שבמורשתן של תפוצות ישראל.

5. הוועדה סמרה כי נחוצה היערמת חדשה בתיקצוב מערמת התרמת, שתגדיל את חלקן היחסי של הפעולות

התרבותיות המיוחדות לעולים מכל הגלויות. הוועדה קוראת לשר החינוך והתרמת לתת לכך ביטר בתקציב 1998.

6. הוועדה קובעת כי לעלייה הגדולה שהגיעה לישראל בשנים האחרונות ממדינות חבר-העמים, מאתיופיה וממדינות

אחרות - תרומה רבת ערך להתפתחות החברה והמדינה, בדומה לתרומתן של כל העליות הקודמות. הוועדה קוראת לכל

הרשויות לשפר את הקליטה החברתית והתרמתית, לטובת העולים עצמם, ולטובת החברה הישראלית מלה.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20

קוד המקור של הנתונים