ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 01/04/1997

תקציב מינהל תרבות ואומנות

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 70

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי כ"ב באדר ב' התשנ"ז (01.04.1997) שעה 11:45

נבחו;
חברי הוועדה
עמנואל זיסמן - היו"ר

רפאל אלול

שמריהו בו צור

שמואל הלפרט

יהודה לנקרי

ראובן ריבלין
מחמנימ
חה"ב נעמי בלומנטל

משח- החינור והתרבותי.

דוד אלבסנדר - יו"ר מינהל תרבות

שלמה יצמקי - סגן מנהל אגף התרבות למינהל ותקציב

סיגל דואק

אלברט מרציאנו - ממונה ארצי לקידומ תרבות ואומנות

בשכונות

רמי בהן

עודד פלדמן - מנהל אגף תרבות, עיריית ירושלים

ד"ר שוש אביגל - מנהלת אגף לאומנויות, עיריית תל-אביב

סימה פריימן - מנהלת אגף תקציבים, עיריית תל-אביב

רפי קינן - מנכ"ל אמנות לעם

מריו קוטליאר - מנכ"ל העמותה לקידום תיאטרון בין

תחומי

דליה מעיין - מנהלת תיאטרון הקרון

צבי רביב - מוזיאון ארצות המקרא
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
חנה כהן
סדר היום
תקציב מינהל תרבות ואמנות.



תקציב מינהל תרבות ואומנות
היו"ר עמנואל זיסמן
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. בישיבה שהיתה לפני כמה

חודשים בנושא תרבות הוחלט שלאחר שמר דוד אלכסנדר יכנס לתפקידו, וילמד את

הבעיות, אנו נקיים דיון מיוחד לגבי התקציב למוסדות תרבות ואומנות, ונשמע מפיו סקירה

ודברים יותר מפורטים.

לישיבה זו התמנו כמה נציגי מוסדות שפנו לוועדה, ואני מקווה שלאחר ישיבה זו נוכל

למסור להם כמה דברים ברורים לגבי תקציבם.
דוד אלכסנדר
בימים אלה ועדת ההקצבות של מינהל התרבות נמצאת בעיצתון של החלטות לגבי

ההקצבות לנושאי תרבות ואומנות, למוסדות, מפעלים, עמותות ופרוייקטים. התמונה

הבוללת התבהרה למעשה בשבועות האחרונים, ולכן נעניתי לפניינו של יושב ראש ועדת

החינוך והתרבות לקיים דיון בנושא.

על מינהל התרבות הושת קיצוץ של 10% בבסיס התקציב, על פי החלטת הממשלה מן

הקיץ אשתקד. קיצוץ רוחבי זה הושת על כל משרדי הממשלה ועל כל המפעלים הנתמכים

מכספי המדינה. המשמעות המעשית של קיצוץ זה היא עיקור חלק גדול מתוספות היוקר,

ולכן בניגוד לנטיית הלב ולנורמה המקובלת, לא יכולנו השנה להצמיד את תקציב 1996

במלואו למדד יוקר המחיה, ולהביא את ההקצבות לשנת 1997 למספרים ריאליים.

יחד עם זאת, בחודש דצמבר האחרון, ערב הדיון וההצבעה על חוק יסודות התקציב,

הוחל קיצוץ נוסף בתקציב משרד החינור של 125 מיליון שקלים, אך על פי החלטת שר

החינוך התרבות והספורט, לא קוצץ סכום נוסף מתקציב התרבות, ואת הקיצוץ ספגו יחידות

אחרות במשרד.

למעשה רב המפעלים המופיעים ברשימת מקבלי ההקצבות והתמיכות במשרד החינור

והתרבות, לרבות פסטיבלים ועמותות שעיניינם נושאים שונים של תרבות, כמו מוסדות

שעוסקים במחקר תורני, מוסדות שעוסקים בנושאי פולקלור ופרוייקטים שונים בתחום

הקהילה, מתוקצבים כמו בשנה שעברה, וההקצבות שאנו נותנים השנה זהות לחלוטין,

מלבד תוספת התייקרות מסויימת של כ-3%.

במקביל, ישנם מספר נושאים שבמהלך השנה אנחנו מחוייבים לעדכן את ההקצבות

שלהם מתוך תקציב המשרד, בשל שינויים שחלו בנוף התרבות הישראלי, כמו ההקצבה

לנושא הקולנוע הישראלי, שעד כה משרד התעשייה והמסחר היה הנותן העיקרי של תקציב

זה. משרד התעשייה והמסחר יצא מחלק הארי של הקצבותיו, זה בא לידי ביטוי בעיקר

בהקצבה המאסיבית שלו לקרן לעידוד סרטי איכות, שבשנה שעברה הגיעה ל- 7 מיליון

שקלים מתוך תקציב של 16 מיליון שקלים.
ראובן ריבלין
אני מבקש ששו התעשייה והמסחר ישנה את החלטתו ויחזיר את ההקצבה לעידוד סרטי

אימת. מעבר לעניין הערכי שבקולנוע, משת התעשייה והמסחר חייב להוביל בעניין

התעשייתי. הבנתי שבמצב הקיים משרד התעשייה והמסחר העביר למינהל התרבות את בל

הבסף.
דוד אלכסנדר
משרד התעשייה והמסחר העביר לנו את ההתחייבויות, אר את הכסף אנו צריכימ לתת.
ראובן ריבלין
ידוע לי שמשרד המסחר והתעשייה תיקצב בספר התקציב שלו את הקולנוע הישראלי ב-

7.5 מיליון שקלימ.
דוד אלכסנדר
לי נמסר על ידי פקידי המשרד שיועברו אלינו 900 אלף שקלים.
היו"ר עמנואל זיסמן
בשבוע שעבר נפגשתי עם ראשי ענף הקולנוע והם קבלו על ההחלטה לקצץ בתקציבם.

לאחר הפגרה ועדת החינוך והתרבות תקיים דיון מיוחד לחקוק ופיתוח ענף הקולנוע.

לדיון זה יתמן גם שר התעשייה והמסחר, כי הקיצוץ הוא בניגוד מוחלט להתחייבויות

שהוא נתן בעת שנכנס לתפקידו.
דוד אלכסנדר
בין אם משרד המסחר והתעשייה יחזור לתת הקצבות לקולנוע הישראלי, ובין אם לא,

מינהל התרבות לוקח על עצמו השנה להעביר לקולנוע הישראלי את מלוא התקציב שהיה

אמור להגיע אליו, הייינו 16 מיליון שקלים, וזאת על פי התחייבותו של השר זבולון המר.
שמואל הלפרט
מהו התקציב של מינהל התרבות ?
דוד אלכסנדר
תקציב מינהל התרבות לשנת 1997 הוא 289 מיליון שקלים. זהו תקציב של תרבות

ואומנות ביחד, אר לא כולל את התקציב לאגף תרבות ואומנות בשכונות, את התקציב

לתרבות תורנית שהוא 8 מיליון שקלים, ותקציב לתרבות חרדית - 34 מיליון שקלים. האגף

לתרבות תורנית מייעד את תקציבו בעיקר לנושאים שקשורים בשיעורי תורה במסגרות

קהילתיות שונות, בתי כנסת ובבתי מדרש.
שלמה יצחקי
כל תקציב התרבות הוא 584 מיליון שקלים, לפי הפירוט הבא:

שירות הסרטים - 1.8 מיליון ש"ח

מינהל התרבות - 289 מיליון ש"ח, כולל סיפריות.

מתנ"סים - 126 מיליון ש"ח

תרבות תורנית - 8.5 מיליון ש"ח

חינוך מבוגרים - 18 מיליון ש"ח, כולל אולפנים

רשות העתיקות - 35 מיליון ש"ח

פעולות תרבות לחרדים- 28 מיליון ש"ח

מכללות - 275 מיליון

תקציב השכונות הוא לא חלק מתקציב התרבות אלא מתוקצב בנפרד.
דוד אלכסנדר
במהלר השנה אנו חייבים להיערר בדחיפות לשינוי בנוגע לגופים אומנותיים של עולים.

חברי ועדת החינור והתרבות היו בשבועות האחרונים פעילים בפרשת תזמורת הסימפונית

של ראשון לציון, שבמקורה הוקמה על ידי עולים חדשים, שבעייתם, כמו של חלק גדול

מהגופים המחיקליים שהוקמו בשנים האחרונות, שפג תוקף תקופת היותם עולים. חשוב

מאוד לדעת שכל עוד הגופים הללו היו מורכבים מאוכלוסיה שהיתה זכאית לקבל הקצבה

בגין היותם עולים. תזמורות אלה ניזונו מ"תקנת עליה'' שבמשר השנים הולכת ומצטמצמת,

אר מצד שני החלופה שמציעים גורמים מסויימים, שהתזמורות תתפרקנה אם אין להן בסיס

כלכלי, לא תעלה על הדעת.

בניגוד להחלטת ממשלה מלפני שנתיים, משרד האוצר לא תיקצב את משרד החינור

והתרבות ואת מינהל התרבות בהקצבה ראויה, כדי לאפשר לגופים שהורכבו מעולים

חדשים במקור, להיות ניזונים מקופת ההקצבות הרגילה, ולכן כגלל משבר תזמורת ראשון

לציון ועוד תזמורות נוספות, הוחלט להוסיף תקציב כדי לאפשר לשמורות הללו להמשיו

ולהתקיים, ולא לעמוד במצב של פיטורי נגנים או סגירת הגופים עצמם.

שר החינור והתרבות וראש עיריית ירושלים קיבלו לפני מספר שבועות החלטה

משותפת, שקראה להוסיף למוסדות אומנות ומפעלי תרבות בירושלים תוספות תקציביות,

שוועדות במשרד החינוך וגם השטח הכתיבו כצורר שעה. כמה גופים אומנותיים יקבלו

עידכון של ההקצבה שלהם.

אנו בעיצומו של משבר בתיאטרון באר שבע שנמצא במשבר כספי ואומנותי עמוק.

לתיאטרון התמנה מנהל חדש מר חי אמיתי, ואנו בדיונים קדחתניים עם אגף התקציבים

באוצר, כדי לממש תוכנית הבראה בתיאטרון באר שבע, שתאפשר לתיאטרון להמשיר

ולפעול. זה מוסד חשוב שמשרת את כל אוכלוסיית דרום הארץ, ואסור שתיאטרון זה

יתמוטט בשל גירעון של כמיליון שקלים.

המשבר השני יחול כנראה על תיאטרון "בית ליסין", אחד התיאטרונים הטובים מבחינה

אומנותית, שהורתו ולידתו היו כתיאטרון של ההסתדרות, וכך הוא גם תוקצב בראשיתו.

לימים הפך "בית ליסין" למוסד ככל המוסדות הציבוריים המתוקצבים, שהקצבתו התחלקה

באופן שווה בין המדינה לבין ההסתדרות. בשנתיים האחרונות ההסתדרות יתה באופן

דרסטי מההקצבה שלה, וב- 1997 במקום 4 מיליון שקלים שההסתדרות היתה צריכה

להעביר לתיאטרון "בית ליסין", היא תעביר כמיליון שקלים בלבד.



משמעות קיצוץ זה שהתיאטרון לא יוכל להמשיך ולפעול, למרות שהכנסותיו העצמיות

ממכירת כרטיסימ קרובות ל- 70%, ומספר מנוייו מגיע לכ- 20 אלף מנויים. כמו כן, "בית

ליסיו" הוא תיאטרון שאין ויכוח לגבי איכות הצגותיו. זהו לא משבר ניהולי או כלכלי,

אלא משבר הנובע ממצבה של ההסתדרות.

במועצה לתרבות ואומנות שוקדיס על הכנת תוכנית אב להצגת יעדימ של התרבות

ואומנות בישראל ל- 5 השנימ הקרובות, במגמה להניח את התוכנית על שולחן הממשלה,

לתקצב כראוי את התרבות ולתת מענה לכמה דבריס מרמיים: מיקומה הנכון והראוי

בעינינו של התרבות בישראל בסולמ העדיפות הלאומי, על כל הגוונים והעניינים הכלולים

תחת הכותרת "תרבות".

הסתת ההדגשים כתוצאה משינויים דמוגרפיים במפת התרבות הישראלית מן המרמ אל

הישובים שמחוץ למרכז הארץ, לא על חשבון מרכז הארץ, אלא כתוספת והיערכות מחדש,

ומתור קידום נושאים ששייכים לתחום התרבות האתנית והאומנות היהודית, נושאים

ששנים עומדים על סדר היום, ואנו סבורים שהגיע הזמן לתקצב אותם כראוי.

בתחום התרבות והאומנויות בישראל, התרחשויות בשטח עולות ומתרבות במפעלים

חדשים הרבה מעבר לתקציב. למרות שבארבע שנות כהונתה של הממשלה הקודמת תקציב

התרבות עלה מ- 100 מיליון שקלים ל- 260 מיליון שקלים, היינו תוספת של 70% ריאלי,

עדיין לא היה בכר כדי להדביק את הפער בהתרחשויות בשטח.

אני מקבל מדי יום פניות רבות ממוסדות שעוסקים בתחומי תרבות אתנית ונושאי

פולקלור שונים במגזר היהודי ובמגזר הערבי. הפניות הן ממכוני מחקר תורניים, ומגופים

העושים פעולות בתחום האומנות היהודית, במחיקה ובתיאטרון, ונושאים הנוגעים

ליודאיקה במוזיאונים השונים. כל הדברים הללו אף פעם לא תוקצבו, כי התקציב היה

בנוי תמיד על סמר פעולות שהיו בעבר, ולא לדברים שהתפתחו, ואם ניתן היה לתת משהו

זה היה מיזערי.

בפגישה שהתקיימה לפני מספר שבועות, בין מספר מנהלי מוסדות תרבות ואומנים, עם

ראש הממשלה ושר החינור והתרבות, עמדנו על חומרת הדברים הללו. שר החינור אמר

שבדעתו לתבוע מהממשלה תוספת של 150 מיליון שקלים לתקציב התרבות בתקציב 1998.

ראש הממשלה הטיל עלינו להעלות את הדברים בתוכנית מסודרת ארוכת טווח, שנותנת

מענה ומתייחסת אל כל מיגזרי הפעילויות השונות, בהתפתחות הדרגתית.

הגיע הזמן שערב השנה ה- 50 למדינת ישראל נמקם את חיי הרוח והתרבות במיקום

הראוי להם בסידרי העדיפות הלאומית.
היו"ר עמנואל זיסמן
חשוב לנו לדעת אם יש חלוקה נכונה של תקציב התרבות. האופרה הישראלית לדוגמא

מקבלת תקציב גדול מאוד. מדינת ישראל כמו כל מדינה מתוקנת ומודרנית זקוקה לאופרה,

אר נדמה לי שהתקציבים שניתנו לכר בהתחלה, לא יכולים להימשר באותו סדר גודל גם

בשנים הבאות.

האופרה הישראלית קיבלה השנה תקציב של 15 מיליון שקלים, ואין הצדקה לתת

סיבסוד כה גדול לאנשים המגיעים לאופרה, מה גם שהאופרה מציגה תמיד רק בבית

האופרה לעומת "הבימה'' ו"הקאמרי'' לדוגמא, שמקיימות פעילות גם במקומות אחרים

מחוץ למשכנן הקבוע.



אני סבור שלא צריך להיות פער כה עצום בין המוסדות השונים. לא יתכן שמוסד מסויים

יקבל 15 מיליון שקלים על כמה מאות איש שבאים אליו, מה גם שהאוכלוסיה המגיעה

אליו אמידה מאוד.

גם ההסתדרות עושה דבר מעוות, בכר שהיא מממנת את קבוצות הכדורגל והכדורסל

שלה, אך מצד שני סוגרת תיאטראות.
שוש אביגל
ההשוואה שנעשתה כאן בין האופרה לבין התיאטראות לא נכונה. בכל העולם אופרה

אינה דבר נייד, ובמדינה קטנה כמו שלנו אין שום סיבה שאנשים לא יבואו אל בית האופרה

האתד והיתיד שקיים, ויראו אופרה בתנאים הנכונים. אם יש מקום לסבסד את הפריפריה,

אזי זה בנסיעות לבית האופרה.

כמי שעבדה ב"אומנות לעם'', וכמבקרת תיאטרון לשעבר, איני מאמינה גדולה בניידות.

ניידות באה לא פעם על חשבון הרמה האומנותית, האווירה האומנותית, ומה שאנשים

רואים בפריפריה היא לא תמיד אותה הצגה.

האופרה היא האומנות היקרה ביותר, משום שהיא מכילה בתוכה תקציב של תיאטרון

גדול, תקציב של מקהלה גדולה ותקציב של שמורת סימפונית, ומבלי שמכניסים לסל זה

את מרכיבי האוחקה של הבניין והמכניקה שסביב האופרה. לפיכר לא ניתן להשוות תקציב

של אופרה מבחינת סיבסוד ציבורי לצרכים של תיאטרון.

אם מדינת ישראל סבורה שצריר אופרה בישראל, ושבמפת היצירה הלאומית צריך

להיות יצוג הולם לאומנות זו, יש לקחת בחשבון שהצרכים הם כמו של שלושה מוסדות

אומנות גדולים.
היו"ר עמנואל זיסמן
יש הרבה דברים רצויים שמדינת ישראל צריכה, אר יש לעשות סדר עדיפויות. יש לתת

לאופרה, אר הרבה פחות, כי מי שמגיע לאופרה יכול לשלם את המחיר הגבוה של הכרטיס,

ולא צריר לסבסד אותו.

יש תחומים רבים כמו התחום האתני, אומנות בשכונות ואצל מיעוטים, שזקוקים להרבה

עידוד.
שמואל הלפרט
עיריית תל אביב יכולה לממן בעצמה את האופרה.
רפאל אלול
גב' שוש אביגל אמרה שהיא אינה מאמינה גדולה בתיאטרון נייד, אר תושבי הישובים

המרוחקים לא יכולו אף פעם להגיע לתל אביב לראות הצגת תיאטרון, ולפיכר תיאטרון

נייד מהווה עבורם תשובה הולמת לצרכיהם התרבותיים.

בזמן שכיהנתי כראש מועצה, הבאנו לישוב הרבה הצגות, לשמחתם הרבה של התושבים.

ניידות התיאטרון מביאה לחסכון, תהו מקור הכנסה לא קטן לתיאטרונים כמו ''הבימה''

ו''הקאמרי'', דבר שיכול לאפשר להם לשנות תקציבים למטרות אחרות.
שמואל הלפרט
אני מצטרף לדעתו של יושב ראש הוועדה, ואני סבור שאיו שוס הצדקה שמשרד המינור

יקציב סכום ענק מתקציבו המצומצם לאופרה, מה גם שהאופרה נמצאת בתל אביב, והיא

יבולה לממן את עצמה. אני מבקש רוויזיה בבל הנושא הזה.
אלברט מרציאנו
אני מברר את יושב ראש ועדת המינור והתרבות על קיום ישיבה זו. לאגף לתרבות

ואומנות בשבונות יש מועצה לתרבות המורבבת ממיטב האומנים והיוצרים, שבאופן

וולונטרי מבוונים ונותנים יעוץ מקצועי בנושא, בעיקר באזורי הפריפריה.

עיירות הפיתוח והשבונות קלטו הרבה עולים חדשים, שמטבע הדבריס אינם יבולים

לגור בצפון תל אביב או בשבונת רחביה. האגף לתרבות ואומנות בשבונות התפתח אומנם

באופן רציני, אר התקציב שהאגף מקבל הוא רק ב- 3% מתקציב מינהל התרבות, למרות
שהאגף מטפל בכל המיגזרים
דתיים, חרדים, עולים חדשים ובן בכל תחומי האומנות.

התיאטרון הקהילתי כמו בגבעת אולגה, ברמלה ובאור יהודה הוא כלי ביטוי לכל

הבעיות החברתיות המתעוררות בשבונות. מטרת האגף שאני עומד בראשו היא לגלות

ולטפח את האומנים היוצרים משבונות ומעיירות פיתוח, שבמקום שיגיעו לסמים או

לפשיעה, עדיף שיגיעו למחיקה ולאומנות.

בתקופה שהאגף קיים הצלחנו בפרוייקט "קולות ובלי זמר", וכ-82% מהמשתתפים

בפרוייקט הגיעו ללהקות הצבאיות. אותה הצלחה קיימת גם בתחום ה"אקדמיה למחיקה

שורשית" - תחום שהחנח בעבר, וכן בתיאטרון הקהילתי.

בתקופה זו יש פריחה וביקוש לבל התחומים הקשורים למורשת ולשורשים, ואף

התקבלנו למופע שורשים במסגרת פסטיבל ישראל.

שר החינוך התרבות והספורט סבור שבשבונות אסור לקצץ, אלא אפילו יש צורר להוסיף

לתקציבם, אך לא די בבר שתקציב האגף קוצץ בסכום ההתייקרות, הוא קוצץ גם ב- 50%,

כי 4 מיליון שקלים שהיו מיועדים לאגף מהלובי החברתי בבנסת לא הגיעו אלינו.

אגף אומנות ותרבות בשבונות עובד גם עם מתנ"סים, שלצערי הפכו להיות כמו "פיל

לבן". הם הפכו להיות משק אוטרקי והיום הפעילויות בהם יקרות יותר.

"אומנות לעם" אומנם מביאה אומנות לפריפריה, אר שם רוצים בעיקר את האומנות

המקומית הקרובה אל ליבם, ושמחזקת את הדימוי העצמי שלהם.

יש אפליה לרעה של בני השכונות הרוצים לפתח מתוכם את האומנות. לגביהם זו לא רק

תרבות, אלא גם סם חיים.
שוש אביגל
העבודה החשובה שמר מרציאנו עושה היא דוגמא להתמקדות במשהו שהוא חשוב מאוד

לקבוצת אנשים, הם מתמקדים בגיזרה ספציפית ואותה הם באים להעשיר ולפתח. אך זה

לא אומר שבמסגרת התקציבים השוטפים הן של מינהל התרבות והן של העיריות למינהן,

לא משתדלים לעסוק גם באותם תחומים. לכן מה שאמר מבר הכנסת צבי הלפרט זו הצגה

דמגוגית ומופרכת של הבעיה.



יש מיתוס בנושא תל-אביב יפו שהיא גדולה מאוד ועשירה מאוד. שני הדברים אינם

נכונים. תל-אביב יפו מונה כ- 360 אלף תושבים תלק מהם קטינים שאינם משלמים ארנונה,

ולמעשה כל המעמסה של טיפוח התשתית האומנותית בעיר, שניזונים ממנה למעשה לא רק

תושבי מרכז ארץ, אלא כל תושבי הארץ. בתל אביב יפו יש מוסדות שכ- 50% מתפוקתם

מזינים את הצריכה בפריפריה, אותו תלק שהרשות המקומית אמורה לתקצב חל למעשה על

גבם של משלמי הארנונה בתל אביב, והפרופורציה הזו מאוד מקשה על העיריה.

הדוגמא הבולטת ביותר היא בניית המשכו לאומנויות שעלות בנייתו כ- 80 מיליון

שקלים, באה מתקציב העירייה שעד היום היא נאנקת תחת חוב מעיק זה.

האחריות של המימסד, גם המדינה וגם הרשות המקומית, צריכה להיות בפרופורציה

לכמות הצריכה. הצריכה של התפוקה שנוצרת בתל אביב היא מעל ומעבר לכל מקום אחר

בארץ, גם בפריפריה וגם בירושלים.
ראובן ריבלין
דברייר לא מדוייקים משום שהפריפריה משלמת עבור צריכה זו.
שוש אביגל
הפריפריה משלמת הרבה פחות מאשר תל אביב, משום שהפריפריה משלמת עבור המוצר

המוגמר ולא עבור אחזקת היצרן. הרבה יותר זול לקנות הצגה גמורה מאשר להחזיק ולממן

תיאטרון בבית.
היו"ר עמנואל זיסמן
תל אביב היא עיר עשירה כי היא חיה לא רק מארנונה למגורים, אלא חיה ממוסדות

וממסחר שמשלמים ארנונה גבוהה, ואילו בירושלים יש כנסיות רבות ומשרדי ממשלה

שאינם משלמים ארנונה.
שוש אביגל
אם מתייחסים אל הצריכה כקריטריון, צריר לקחת בחשבון שירושלים למרות היותה

בירת ישראל, אינה מצליחה למלא יותר מסידרה אחת של התזמורת הפילהרמונית, חה

אומר על צורת הצריכה של האוכלוסיה בישראל.

עיריית תל אביב משקיעה הרבה מעל יכולתה והרבה מעבר לכל פרופורציה סבירה,

בתשתית התרבות המשרתת את כל המדינה.
היו"ר עמנואל זיסמן
לפני כמה שבועות אישרה ועדת החינוך את הקמת המרמ על שם רבין בתל אביב. אני

ועוד כמה חברי ועדה ירושלמים נלחמנו כדי שהמרמ יקום בתל אביב ולא בירושלים,

למרות שראוי היה שיוקם במקום אחר. חלק מזה נבע מדבריו של מר שלמה להט ואחרים,

שהמעמסה התקציבית של ההקמה וההפעלה לא תוטל רק על הממשלה, אלא ישאו בחלק

נכבד מכר.

נכון שתל אביב הפכה לעיר מרמית בעסקים, במסחר ובתרבות, אך לא נוכל להסכים

לכר שהכל ירום רק בתל אביב, מה גם שהעיר השתנתה עקב גלי העליה . אנו רוצים שגם

יפו המתנחת מכל הבחינות תשגשג אף היא. מבלי לפגוע בתל אביב, אנו בהחלט רוצים

לחזק ולפתח את הפריפריה והשכונות, שהן החוליות החלשות.
סימה פריימן
כשאנו מדברים על תל-אביב אנו בהחלט מתכוונים לתל-אביב יפו, שבה יש 360 אלף

תושבים. היא לא רק תל-אביב של רמת אביב גי, אלא בחציה יפו והשכונות, שגם אותם

העירייה משרתת היטב, ושמה דגש נכבד על פעילות הן ביפו והן בשכונות הדרום והמזרח.

עיריית תל-אביב אינה חזקה כמו שנדמה. אומנם יש לה גבייה גבוהה יחסית לתקציבה,

אר זה לא הדבר היחיד שמבסס את העיריות בארץ. עיריית תל-אביב מקציבה לנושא

התרבות למעלה מ- 10% מתקציבה. מתקציב התרבות של העירייה אנו נותנים 18 מיליון

שקלים לסיפריות, למתנסים קהילה נוער וספורט - 73 מילין שקלים, והיתרה כ- 100 מיליון

שקלים מוקצבים לתרבות ואומנות.

תקציב האומנות ניתן למוסדות תרבות בעיר, לפעילות תרבותית של להקות, פעילות

אומנותית בשכונות באמצעות מתנ"סים ולהקות שעובדות עם נוער. עיקר הסיבסוד הוא

במתנ"סים שבדרום העיר וביפו.

ניתן לחלק את המוסדות הנתמכים על ידי עיריית תל-אביב למוסדות עירוניים ומוסדות

אחרים. למוסדות העירוניים ניתנת הקצבה של מינהל התרבות במשרד החינור, אר העירייה

מקצה להם חלק מאוד משמעותי, משום שאנו יודעים בבטחון שמוסדות אלה אינם משרתים

רק את 360 אלף תושבי תל אביב בלבד, אלא משרתים את כל מטרופולין תל אביב ומעבר

לכר. עיריית תל אביב אינה משרתת רק את תושביה, אלא אוכלוסיה מאוד גדולה שאינה

שייכת לה.

עיריית תל אביב הקימה את בית האופרה מכספי העירייה בלבד ובלי עזרה ממשלתית.

אם הממשלה לא תקצה את 15 מיליון השקלים המיועדים לאופרה, עיריית תל אביב לא

תוכל לשאת בכר, כי העירייה בהתאם לקביעת ועדת מודעי נותנת את חלקה ואינה

מתנערת מאחריותה. ועדת מודעי הסיקה מסקנות, ובהתאם להם נקבעה הפורופורציה של

חלוקת תקציב האופרה בין הממשלה לעיריית תל אביב. העירייה לא תוכל לשאת בנטל אם

הממשלה תמשור את התקציב, מה גם שכבר היום קשה לעירייה לשאת בנטל העברת 11

מיליון שקלים מתקציבה לאופרה.

האופרה הישראלית היא אופרה לאומית כי אין בתל אביב מספיק קהל למלא את

האופרה. רבים שאינם תושבי תל-אביב מגיעים לאופרה היחידה במדינת ישראל.

תקציב האופרה הוא 50 מיליון ש"ח בשנה, והיא מממנת חלק משמעותי ממקורותיה

העצמיים. אם נקצץ מתקציבה היא לא תוכל להתקיים, כי זו אומנות מאוד יקרה.
היו"ר עמנואל זיסמן
אם מתירי הכרטיסים יוכפלו אנשים יפסיקו לבוא לאופרה ?
סימה פריימן
בכלכלה יש מוצר גמיש. הכפלת מחיר הכרטיס תהפור את האופרה למוסד עוד יותר

אליטיסטי. לא ניתן להתכחש שמוסד זה משרת חלק נכבד מהשכבות המבוססות, אר אנו

עושים מאמצים משמעותיים כדי להביא את האופרה לידיעתן של עוד שכבות. אם מחיר

הכרטיס יוכפל גם אנשים ממוצעים לא יוכלו לראות אופרה.

אומנם חלק גדול מהאנשים שבאים לאופרה הם מהמאיון העליון, אך מדינת ישראל לא

הקימה אופרה רק למאיון העליון, והיום יותר מתמיד, בניגוד לשנה הראשונה, הקהל

שמגיע הוא לא מהמאיון העליון.



העירייה נותנת תקציבים רבים לאומנות בגלל החשיבות שהיא מייחסת לתרבות. באנו

לדיון זה לא כדי להצטדק טל מה שהמוסדות העירוניים מקבלים, אלא בדי לומר שהם אינם

מקבלים מספיק, ולמקד את הדיון בבה שחייבים תרבות, ותרבות הוא מוצר יקר.

בתל אביב יש שני מחיאונים גדולים שמקבלים מהמדינה אחת דל ביותר מתקציבם.

מוזיאון ארץ ישראל מקבל מעיריית תל אביב 10 מיליון שקלים ואילו מהמדינה 300 אלף

שקלים.

מחיאון תל-אביב משרת את כל הפריפריה, תלמידים רבים מכל הארץ ותיירים רבים

שבאים למטרופולין תל אביב . מחיאון זה מקבל מעיריית תל אביב 15 מיליון שקלים,

וממינהל התרבות 1.3 מיליון שקלים בלבד.
דוד אלכסנדר
עיריית תל אביב רוצה לצאת מהתחייבויותיה העירוניות, ולכן גם סכום זה הוא יותר

מדי.
סימה פריימן
בגלל קשיים תקציביים והקיצוצים שעיריית תל אביב מחוייבת בהם, היא נאלצת לקצץ

גם בתרבות.
היו"ר עמנואל זיסמן
מהו הסכום שעיריית תל אביב נותנת לספורט, ובמיוחד לכדורגל וכדורסל ?
סימה פריימן
ההקצבה של עיריית תל אביב לספורט היא מיזערית, ועיקר הטענות שבאות לעירייה הן

שאנו מקצים סכומים אדירים לתרבות ולמוסדות תרבות נתמכים, ואילו לספורט נותנים

מעט מאוד. הקצבת עיריית תל אביב לספורט אינה מהווה אפילו 5% מהיקף התמיכות של

עיריית תל-אביב לתרבות.
דוד אלכסנדר
יש מחיאונים אחרים בתל אביב, שמקבלים הקצבה גדולה ממינהל התרבות כמו מחיאון

בית התפוצות שמקבל 6.5 מיליון שקלים.
סימה פריימן
לעיריית תל אביב יש בעיות קשות בנושא פיתוח. העירייה בגלל קרן תל-אביב השקיעה

חלק גדול מהסכומים בנושא רווחה, כמו מרמ לאלימות במשפחה וכד', ובשנים האחרונות

לא גייסה סכומים משמעותיים לנושא תרבות. מחיאון תל אביב הצליח לגייס סכומים

ביחמתו, ואנו מצפים להקצבה מהמדינה כדי שנוכל להשקיע גם בפיתוח.
עודד פלדמן
אני סבור שכל הפורום הזה היה ממליץ להכפיל את תקציב התרבות, אך מאחר שזה לא

ניתן אין מנוס מהעלאת נושאים חריגים ומהשוואות. לפיכך יש לקבוע סידרי עדיפויות.



בתל-אביב יש כמעט מחצית מהתושבים בירושלים, אשר בה 620 אלף תושבים כולל

ערבים שיש להם דרישות מאוד מיווזדות. למרות שמספר התושבים בירושלים כפול מזה של

תל-אביב, עיריית תל-אביב מצליחה לגבות פי 2 מיסים מאשר עיריית ירושלים. אחח

האוכלוסיה שהיא מתחת לקו העוני בירושלים הוא הגבוה ביותר בארץ, ולכן גביית

המיסים נמובה.

מדינת ישראל ועיריית תל-אביב מסבסדות בל מנוי באופרה ב- 1,700 שקלים בשנה. על

כר אמר גזבר עיריית תל-אביב הקודם, שיותר זול לשלוח את המנויים ללונדון לראות

אופרה, מאשר לסבסד אותם בארץ. אני בהחלט סבור שראוי היה לבנות את משכן האופרה

ולהשקיע בו, אך עם סכומים כאלה צריך לחשוב מהם סידרי העדיפויות.

מדינת ישראל מסבסדת את האופרה בדיוק בסכומים שהיא נותנת לכל מוסדות התרבות

בירושלים, למעט ההקצבה למחיאון ישראל. המציאות היא שאותו סוג מוסד שנמצא

בירושלים מקבל מחצית מהסובסידיה הניתנת למוסד דומה בתל אביב, כמו לדוגמא

התזמורת הסימפונית, לעומת התזמורת הקאמרית.
דוד אלכסנדר
אם כר מתחייב להשוות גם ברמה וגם בתוכן.
היו"ר עמנואל זיסמן
רמה ותכנים הם פונקציה של כסף.
עודד פלדמן
תיאטרון "הקאמרי" מקבל מהמדינה 11 מיליון ש"ח, תיאטרון חיפה 10 מיליון, ואילו

תיאטרון ירושלים לא מקבל שום הקצבה.
דוד אלכסנדר
בירושלים אין תיאטרון. אם יקום בה תיאטרון ריפרטוארי גם הוא יקבל 11 מיליון

שקלים.
עודד פלדמן
הנתונים לגבי צריבת התרבות של תושבי תל-אביב לעומת תושבי ירושלים הם נתונים

שגויים, בגלל חישוב אריתמטי מוטעה. מכון המחקר של משה- החינור לקח את מספר

המבקרים במוסדות תרבות וחילק אותם למספר תושבי תל-אביב, בעוד שזה היה צריר

להיות מחולק ל- 2 מיליון, כי 2 מיליון הם מכל הפריפריה, בעוד שבירושלים היא לקחה

את כמות הצופים וחילקה למספר תושבי ירושלים.
שוש אביגל
ממה שאתה אומר עולה שתל-אביב צריבה לקבל יותר סיבסוד, משום שהיא משרתת

הרבה אזרחים המתגוררים מחוץ לתחומה.
עודד פלדמן
כל משרדי הממשלה התגייסו לנושא מזרת ירושלים ונתנו 200 מיליון שקלימ לשנתיים

הקרובות. בשרת ירושלים יש מתקני תרבות ועומד לקום עוד אולם. אר לצערי לנושא

התיפעול של ערביי ירושלים לא זכינו להגדלה ולא ניתנה לכר שום תשומת לב. אני מבקש

שמשרד הוזינור יבחן שוב את הנושא הספציפי הזה.
רפי קינן
"אומנות לעם'' משרתת 900 ישובים ברחבי הארץ ממטולה ועד אילת, ומביאה מופעים

לכ- 1/2 מיליון תלמידים ב- 850 בתי ספה בזמן הלימודים.

בשנת 1996 היו 16,000 מופעים בכל הישובים. הפעילות היתה בהיקף של 40 מיליון

שקלים, מתוכם 14.5 מיליון הם תמיכה של מינהל התרבות. מתור תקציב זה, 35 מיליון

שקלים שולמו לאומנים ולמוסדות השונים, ומאות מוסדות תרבות ואומנים מתפרנסים

בעיקר מ"אומנות לעם".

אנו מנסים לענות על 2 צרכים בישובים: לענות על הביקוש הקיים לתרבות, ולהביא

להם את מיטב ההפקות שנעשות בתל-אביב, ירושלים וחיפה, בכל סוגי האומנות. כל מופע

נבדק על ידינו לפני שהוא מוצע. למעשה אנו מסבסדים את המופעים, היינו, קונים ביוקר

ומוכרים בזול לישובים.

בשנתיים האחרונות אנו מייחסים חשיבות רבה לפעילות של אומנות בתור הישובים,

הכוונה לפעילות עם אוכלוסיות קשישים ונוער שוליים, פעילות הנמשכת שנה שלמה או

אפילו תקופה קצרה, בכל הנושאים, בספרות ובתיאטרון. בארבעה ישובים יש קבוצת

שחקנים שעובדת יום או יומיים בשבוע עם קשישים וצעירים במשר כל שנת הלימודים, או

פעילויות חד פעמיות כמו בשביתה שהיתה בדימונה דבר החשוב יותר מהבערת צמיגים.

לפעילות של "אומנות לעם" בתור הישובים לא קיבלנו תקציבים, ולכן הפסקנו לשתף

פעולה עם פסטיבלים למיניהם, משום שהפעילות בישובים חשובה ויש להעמיק ולהרחיב

אותה.

תקציב מינהל התרבות ל"אומנות לעם" לשנת 1997 הוא כ- 13 מיליון ש"ח, ירידה

לעומת התקציב של אשתקד. מצבן של הרשויות המקומיות בכי רע, כח הקניה של התושבים

לא עלה, ולכן בישובים שאנו עובדים בהם יש פחות פעילות ופחות מופעים. יש צורר

להשוות לפחות את תקציב השנה למה שהיה בשנה שעברה, כדי לקרב ולו במעט את אותם

התושבים למה שקורה בתל-אביב או בירושלים.
היו"ר עמנואל זיסמן
האם "אומנות לעם" עושה אבחנה כלשהי בבחירת המופעים בין אומנים ממרמ הארץ

לאומנים מתוך הישובים עצמם, כדי לתת פרנסה ואפשרות למיצוי היכולת גם לאומנים

מהפריפריה?
רפי קינן
צריר להבדיל בין המופעים המובאים לישוב לבין הפעילות בשטח. כשאנו מביאים מופע

הקריטיון לכר הוא לא היכן מתגוררים האומנים אלא איכות היצירה. רב האומנים למרות

שנולדו בפריפריה עוברים בסופו של דבר לעבוד בתל-אביב, ששם למעשה יש להם סיכוי

למצוא פרנסה.
מריו קוטליאך
תיאטרון הקרון הוא פרוייקט שהוקם לפני 15 שנה, ומבצע כ- 1,300 פעילויות בשנה

מתוכמ 900 ברחבי הארץ. אנו מפרנסים באופן קבוע למעלה מ- 30 אומנים. תקציב

התיאטרון הוא 2.5 מיליון שקלים בשנה, 86% מתובם מגיעים ממקורות עצמיים, דבר

שהוא אנומלי בתיאטרון.

לפי דברי מר דוד אלכסנדר, תיאטרון הקרון יקבל תקציב ממינהל התרבות , ואני מקווה

שהפרמטרים לתיקצוב יהיו על פי הקריטריונים.
צבי רביב
הגעתי למחיאון ארצות המקרא במסגרת עבח-תי במתאם הבינלאומי של חגיגות ה-

3000 לירושלים. גיליתי מוסד נפלא ששיתף פעולה עם החגיגות לירושליס והקים תערובה

מרשימה בעלות של ב- 1,250,000 דולר שהגיעו ברובם מהבעלים.

ההתפתחות של מוזיאון ארצות המקרא נבלמת באמריות על ידי מוסדות התרבות

במדינה. בכל שנות פעילותו, מ- 1985 ועד שנה זו, המוזיאון קיבל הן ממקורות ממשלתיים

והן ממקורות עירוניים 290 אלף ש"ח, סכום שמתיאון תל-אביב מקבל במשך שנה.
היו"ר עמנואל זיסמן
על פי דברים ששמעתי, הבנתי שיש בעיה עם מעורבות ציבורית במחיאון, בגלל הגדרתו

כמחיאון פרטי.
צבי רביב
בכל העולם העירייה או המדינה מקימים את המסגרת למחיאון, והתצוגה או התערוכה

נתרמים על ידי תורם פרטי. במחיאון ארצות המקרא יש מצב יחודי שלא קיים בעולם, שגם

המוזיאון נבנה ממקורות פרטיים וגם התצוגה כולה ממומנת על ידי אותו מקור.

המחיאון הוקם על ידי יהודי שהיו ברשותו 4,000 פריטים נבסי תרבות יהודיים בני

אלפי שנים מבל אזור המזרח התיבון. מר שלמה להט הציע לאותו יהודי להציג את האוסף

במחיאון מיוחד שיבנה על ידי עיריית תל-אביב, אר הוא העדיף שהמחיאון יבנה בירושלים.

מר טדי קולק קידם בברכה את הרעיון, והוקצתה לו קרקע על ידי העירייה אר כל השאר

נעשה על ידי התורם.

עיריית ירושלים במסגרת "סל תרבות" בבתי הספר מאפשרת לכל ילדי ירושלים כניסה

חינם למחיאון ישראל, דבר שמהווה גורם שלילי לביקורי תלמידים במחיאון ארצות

המקרא, מאחר ובתי הספר מעדיפים לבקר במחיאון ישראל בחינם. לפיכר הכנסות מחיאון

ארצות המקרא קטנות וההוצאות גבוהות, וכדי לממן את הקמת ואחזקת המוזיאון הבעלים

מוכרים פריטים מאוסף המוזיאון.
היו"ר עמנואל זיסמן
מחיאון ארצות המקרא הוקם על ידי גורם פרטי, אר האופי, הציביון והתוכן הם

לאומיים, לכן יש לחפש דרכים לעזור למחיאון.
צבי רביב
עד כמה שידוע לי מוזיאונים במדינת ישראל פטורים מתשלום ארנונה עירונית. מוזיאון

ארצות המקרא קיבל 50 אלף שקלים סיוע מעיריית ירושלים, אר לעומת זאת נדרש לשלם

לה 220 אלף ש"ח ארנונה. יש חשיבות לכל המוזיאונים בארץ, אר אם רוצים לחזק את עיר

הבירה, צריר גם לוחק את המוסדות שבה.
דוד אלכסנדר
מחיאון ארצות המקרא הוא מחיאון פרטי ולכן הוא לא יכול לקבל תקציבים מהמדינה.
צבי רביב
אני לא מכיר את מצבו הסטטוטורי של המוזיאון, ואם יש צורך לשנותו צריך לעשות

זאת, אוזרת המחיאון יתמוטט.
רפי אלול
ברור מעל לכל ספק שהתקציב שיש למינהל התרבות אינו יכול לענות על כל צרכי

התרבות במדינת ישראל, ויש לקוות שהוא לא יקטן עוד.

גודל התקציב הוא עובדה שלא ניתן לשנות, לכן יש לעשות שידוד מערכות בתוך

התקציב, למרות המאוויים של כל הגורמים המתוקצבים על ידי מינהל התרבות.

יש שני גופים עיקריים שנפגעו מהקיצוץ בתקציב מינהל התרבות: "אומנות לעם"

ותרבות בשכונות. תקציבם של גופים אלה הוקטן באופן ריאלי, והעוול והפערים ניכרים

מאוד. בשנים האחרונות שרנו לשלושה גופים: לחברה למתנסים שתקציבה עלה באופן

משמעותי, למרות שלצערי הרב החברה הפכה לחברה לחוגים, ל"אומנות לעם" ולחינור

בשכונות.

בשנה שעברה ועדת הכספים העבירה באמצעות הלובי החברתי תקציב לחינור בשכונות,

תקציב שניתן כל שנה על בסיס השנה הקודמת. משום מה "יד נעלמה" לקחה את הכסף.

מדובר ב- 4 מיליון שקלים ואני מבקש שמינהל התרבות יבדוק את הנושא.

אני מוכן, יחד עם יושב ראש וועדת החינור, לבדוק אפשרות שהלובי החברתי ימצא

תקציב נוסף ל"אומנות לעם", לקולנוע בנושאים חברתיים ולחינוך בשכונות, אר זה לא

פותר את מינהל התרבות מלעשות בתוכו שידוד מערכות.

צריכה להיות תשומת לב מיוחדת לאומנים מתור הישובים עצמם, זה לא חייב לבוא על

חשבון אומנים מתל-אביב, אך חובה לעודד ולתת ביטוי לאותם אומנים כדי שיוכלו

להתפתח ולהתקדם.
יהודה לנקרי
כשהייתי ראש מועצת שלומי אמר לי מנהל המחח דאז מר ישראל קניג: הישוב שלר

עולה לי כסף רב, אפשר היה לשכן את התושבים במלון קרלנטון בנהריה חה היה עולה

פחות. השבתי לו שאם החוכמה לאחר מעשה שהוא מבטא היתה מבוססת, מדוע לא שוכנו

שם אותם עולים בשנות החמישים כאשר הם נשלחו לשלומי, לארץ לא זרועה.



התרבות היא סם החיים לחברה הישראלית, משום שאנו בסיבסוך קיומי מתמשך ולכן

אנו זקוקים למנת תרבות גדולה יותר. חשוב אומנם שתל-אביב וירושלים תקבלנה מה שהן

ראויות לקבל, אר אני מציע שוועדת התרבות תרשום לפניה פניה למשרד האוצר ולמשת

החינור להגדיל את תקציב התרבות, כי לא יתכן שמתקציב כולל של 274 מיליון שקלים,

הוקצו לאגף לתרבות בשכונות וערי פיתוח רק 10 מיליון שקלים, שהם 1% מהתקציב

הכולל. זה מעט מאוד לאוכלוסיה שמהווה מספרית נתח משמעותי מתושבי- מדינת ישראל,

וגם מבחינת הצרכים שלה היא ראוייה ביתר שאת לטיפוח תרבות.

מי שמכיר מקרוב את ערי הפיתוח יודע עד כמה נושא זה חשוב לאוכלוסיה, כדי למלא

חלל חברתי, כלכלי תרבותי, דבר משמעותי לקביעת איכות חייו של ישוב מה. אני מאמין

שיש לעשות מאנזץ אמיתי לשפר את מצבם של "אומנות לעם" ואגף לתרבות בשכונות

כגישה פרטיקולרית, לחיזוק התרבות כאחד הערכים המועדפים של החברה הישראלית.
היו"ר עמנואל זיסמן
ועדת החינוך והתרבות מחזקת את יתמת מר דוד אלכסנדר לתוכנית אב, ואני מקווה

שוועדת החינוך תוכל לתרום את תרומתה לכך. אולי כדאי גם לערור סימפוזיון בכנסת על

מיקומה של התרבות בישראל בשיתוף כל הגורמים הנוגעים לכך.

אי אפשר להגדיל את תקציב 1997, אר אפשר לעמוד איתן מול קיצוצים נוספים

שכנראה יהיו בתקציב המדינה, כי בדרך כלל המטרה הנוחה לקיצוץ היא התרבות

והאומנות.

לגבי תקציב השנה הבאה, ועדת החינור תיכנס למעורבות גדולה יותר בנושא, כי בכל

שנה שמים דגש על נושא מסויים בתקציב, וייתכן ששנת ה- 50 למדינת ישראל צריכה

להיות שנת התרבות והאומנות.

ועדת החינוך מחליטה לדרוש ממינהל התרבות לבחון מחדש את החלוקה התקציבית,

ואולי על ידי חלוקה פנימית שונה אפשר יהיה לעזור לשכונות ול"אומנות לעם".

יש בעיה תקציבית לאוכלוסיה הערבית במזרח ירושלים, ויש למצוא פתרון תקציבי כדי

לחזק את הריבונות הישראלית בכל מיני תחומים שם. הפניה היא לא רק למינהל התרבות,

אלא למשרד המינור שיהיה חייב למצוא לכך תקציבים מתוך התקציב הגדול של משרד

המינור.

בתיאטרון באר-שבע יש הענקת מילגות בתחום האומנות והמתיקה, נושא שיזמתי אותו

כאשר הייתי יושב ראש ועדת הקליטה בכנסת הקודמת. יש לחזק יחמה זו שנמשכת על ידי

חברת הכנסת סופה לנדבר.

את נושא מוזיאון ארצות המקרא נברר יחד עם מינהל התרבות. המחיאון ראוי לתמיכה

ואם יש צורר לשנות סטטוס ולתת חסות ומעורבות ציבורית, זה צריך להיעשות.

תיאטרון הקרון זקוק מלבד תקציבים גם להכרה. זהו תיאטרון בובות ברמה בינלאומית

גבוהה ויש להעניק לו הכרה, ויותר תמיכה ממשלתית.

איני רוצה שמרוח הדברים בישיבה זו יעלה שיש לוועדת החינור והתרבות משהו נגד

עיריית תל-אביב, ונגד פעולות התרבות בה. יש הרבה דברים שעיריית תל אביב זקוקה

לעזרה ואנו אכן ניתן לה אותה, אך חובה להפחית מתקציב האופרה הישראלית כי

האוכלוסיה שמגיעה לשם מסוגלת למצוא מקורות מימון אחרים.
שוש אביגל
משמעות הקיצוץ בתקציב האופרה היא סגירת האופרה, ואני מבקשת למחות על כך שיש

כאן התייחסות נקודתית.
היו"ר עמנואל זיסמן
לא יתבן לתת תקציב ענק לאופרה, כאשר מקהלה כמו "מקהלת צדיקוב" שיש בה 100

איש לא יכולה להתקיים. לפיכך אני מבקש שבבחינה מחדש של תקציב מינהל התרבות

יהיה שינוי בסדר העדיפויות.

אני מודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-14:05

קוד המקור של הנתונים