ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 11/03/1997

הצעת חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה (דחיית מועד) (הוראת שעה), התשנ"ז- 1997

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 62

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי. בי באדר בי התשנ"ז. 11.03.97. שעה 30;08

נכהו: הברי הוועדה; עמנואל זיסמן - היו"ר

שבה וייס

מוזמנים; דורית מורג - יועצת משפטית במשרד החינוך והתרבות

אבנר שלו - יד ושם

עמי ברקוביץ- לשכה משפטית במשרד המשפטים

יועץ משפטי; משה בוטון

מנהלת הוועדה; יהודית גידלי

קצרנית; יפעת שפרכר

סדר-היום; הצעת חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה (דהיית מועד)

(הוראת שעה), התשנ"ז- 1997



הצעת חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה

(דחיית מועד) (הוראת שעה). התשנ"ז- 1997

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מתכבד לפתוה את ישיבת ועדת ההינוך והתרבות.

משה בוטון;

הממשלה הציע הצעת חוק, שעברה קריאה ראשונה בכנסת, שמטרתה הוראת שעה.

הוראת השעה אומרת, שהשנה בשנת תשנ''ז, במקום שיום הזיכרון יהיה בכ"ז בניסן הוא

יהיה בכ"ח בניסן, זאת מכיוון שכ"ז בניסן השנה נופל ביום ראשון. מאהר והטקסים

מתקיימים בערב יום הזיכרון במוצאי שבת, ומאהר והטקסים האלה דורשים הכנה רבה

והסעת אנשים למקומות שבהם מתקיימים הטקסים, וכדי למנוע חילול שבת מצד אלה

שרוצים להגיע, הוצע כהוראת שעה שהשנה הזו יום הזיכרון לשואה ולגבורה יהיה ביום

כ"ח בניסן, שזה יום שני ולא כ"ז בניסן ביום ראשון.

היו"ר עמנואל זיסמן;

למרות שזאת הוראת שעה, האם היא יכולה להיות הוראת קבע?
משה בוטון
הוועדה רשאית להחליט, שכל פעם שכ"ז בניסן נופל ביום ראשון, אז יום

הזיכרון יהיה ביום שני. יש הוראה דומה לגבי יום שישי בשבוע. בסעיף אחד לחוק
הקיים כתוב
אם חל יום הזיכרון ביום שישי בשבוע יקויים יום הזיכרון בכ"ו בניסן

של אותה שנה.

שבח וייס;

כאשר הצעת החוק הועלתה על ידי סגן שר החינוך משה פלד, הצעתי מנגנון קבע.

חשבתי שזה לא מתאים ליום כל כך קדוש וכל כך מיוחד במינו, שאנחנו נחוקק הוראת

שעה. יום השואה והזיכרון זה לנצח ולכן אפשר ליצור מנגנון קבע.

עמי ברקוביץ;

למשרד המשפטים אין התנגדות לעניין. מכיוון שבפעם הבאה יום הזיכרון נופל

על יום ראשון, חשבנו שאולי עדיף לפני שמשנים את זה לחשוב עוד פעם. כדי לקבוע

מתכונת קבע, צריך להיות בטוחים שהמתכונת הראויה והנכונה היא המתכונת של דחייה.

שבח וייס;

או דחייה או הקדמה.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

צריך שיהיה שיקול דעת בקשר להקדמת היום, מכיוון שיום ראשון יכול להיות

יום הנוצרים. צריך שיהיה שיקול דעת בידי מי שצריך להיות.



שבח וייס;

אני נגד שיקול דעת.
יוסף בוטון
ר!וא התכוון שבחוק תשאר הוראת שעה.

עמי ברקוביץ;

ההסבר המוצע פה בהוראת שעה הוא הסבר טוב גם להוראת קבע.

אבנר שלו;

העקרון שאפשר להקדים או לאחר, במקרה הזה לאחר, נקבע כבר בחוק. טרחתי

לקרוא את כל ההנמקות שעלו לאורך השנים 1951 ,1953 ו1959. רוח הדבר היתה למצוא

יום שיסמל את מה שקרה. ביום הספציפי הזה לא קרה שום דבר מיוחד, הוא נופל בין

הזמנים. הכנסת החליטה ב1951 שהוא יהיה היום שיסמל את העניין. המהות חשובה כאן.

רצו באותו יום לבטא התייחדות, זיכרון, לימוד והזדהות בתוך המדינה כולה. נדרשו

לחוקק את החוק ב1959 ולתקן אותו ב1961, כדי להבהיר ולקבוע שהוא נכנס אור ליום

כ"ז בניסן, קרי בערב, ומסתיים עם צאת הכוכבים. הקפידו שתהיה סגירה מוחלטת של

בתי עינוגים ושעשועים כי מצאו שפתאום לא היתה סגירה כזאת.

בינתיים הוצבה איזה מתכונת שעונה לרוחו של החוק הזה, שהטקס המרכזי של

מדינת ישראל יתקיים אור ליום כ"ז בניסן. כך קבעו מזה שנים רבות. הוא מתקיים

בשעה סבירה והוא משודר בשידור ישיר בשתי רשתות טלוויזיה ובכל כלי התקשורת, כך

שהוא מעביר את התחושה הזאת לכל עם ישראל. למחרת יש דומיה בת שתי דקות עם צפירה

וטקס קצר ביד ושם ובכנסת.

כאשר החוק נופל אור ליום מוצאי שבת, המתכונת הזאת משתתקת לחלוטין ואנשים

לא יכולים להגיע למקום בגלל סידורי הביטחון של השנים האחרונות, שמצריכים לדחות

את הטקס הזה לשעה מאוחרת. איך שלא נסובב את העניין, יש פגיעה מאסיבית בשומרי

השבת. כל הדברים האלה גורמים לכך שכוונת המחוקק לא מתבצעת, ולכן כמו שביום

שישי מעבירים את היום ליום חמישי, הצענו בסידור של קבע להעביר את יום ראשון

ליום שני, כאשר הטקס המרכזי יהיה ביום ראשון בערב והיום יסתיים עם צאת הכוכבים

ביום שני.

שבח וייס;

זה כל כך הגיוני ופשוט. זה ממש מתבקש.

היו"ר עמנואל זיסמן;

למה הממשלה החליטה על הוראת שעה?

משה בוטון;

אין בזה כוונה.

אבנר שלו;

עשיתי בירור מעמיק עם שני השרים אחרי שנשמעה הערה של הבר הכנסת שבח וייס.

חשבו שזה יהיה תהליך מקוצר, מן הטעם של התמיכה של שני המשרדים האלה.



משה בוטון;
הנוסח הוא
בכ"ו בניסן ביום ראשון בשבוע, יקויים יום הזיכרון בכ"ח של

אותה שנה.

עמי ברקוביץ;

בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, התשי"ט-1959, בסעיף 1:

1. אהרי המשפט המסתיים במילים ובכ"ו בניסן של אותה שנה יבוא: הל כ"ז בניסן

בראשון בשבוע, יקויים יום הזיכרון בכייה בניסן.

2. במקום המילים כ"ז בניסן או כ"ו בניסן יבוא: כ"ז בניסן, כ"ו בניסן או כ"ח

בניסן.

היו"ר עמנואל זיסמן;

הצבעה

בעד - 2

נגד - 0

הסעיף אושר.

תודה רבה. הישיבה נעולה

הישיבה ננעלה בשעה 08:55

קוד המקור של הנתונים