ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 22/01/1997

ערוץ 2

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 47

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביע. י"ד בשבט התשנ"ז 22.01.97. שעה 09:30

נכחו; חברי הוועדה; עמנואל זיסמן - היו"ר

רפי אלול

זאב בוים

שמריהו בן צור

צבי ויינברג

נעמי חזן

יהודה לנקרי

ואליד צאדק

רובי ריבלין

מוזמנים; נחמן שי - מנכ"ל הרשות השנייה לטלויזיה

כרמית פנטון - יועצת משפטית הרשות השנייה

חגית קומרובסקי - מנכ"ל איגוד המפיקים

חיים שריר - יו"ר איגוד המפיקים

אריאל פריידן - חבר הנהלה איגוד המפיקים

יורם לוי - חבר הנהלה איגוד המפיקים

בני מלעי - נציג הצוותים הטכניים איגוד המפיקים

ישראל מידד - מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת

אלישע באב"ד - האגודה לזכות הציבור לדעת

מנהלת הוועדה; יהודית גידלי

קצרנ ית; יפעת שפרכר

סדר-היום; ערוץ 2



ערוץ 2
היו"ר עמנואל זיסמן
ועדת החינוך והתרבות אחראית על נושאים שונים, בין היתר היא אחראית לנושא

של שידור. אומנם ערוץ 2 חוקם בעקבות דיונים והחלטות בוועדה מיוחדת, אבל הנושא

חזה חזר בוועדת החינוך והתרבות. אני מקדם את מר נחמן שי, מנכ"ל הערוץ השני,

ואת כל אלה הקשורים בצורה זו או אחרת לערוץ השני.

הדיון היום הוא בנוגע לערוץ השני, איך הוא פועל? האם הוא ממלא את יעודו

בנושאים מסויימים, כמו למשל הפרסומות? האם הערוץ השני פועל לפי החוק, לפי מה

שנדרש ממנו כאשר הוא הוקם?
נחמן שי
אני מודה לוועדה על ההזמנה. כאמור הנושא שאליו הוזמנו, לא יצא לפועל בגלל

ששר החינוך עדיין לא חתם על אותן תקנות חשובות, שיאפשרו לנו לפקח על השידורים

והפרסומות.

ערוץ 2 על חברת החדשות שלו, הוא היום ההצלחה התקשורתית הגדולה ביותר של

מדינת ישראל. בתוך פחות משלוש שנים, ערוץ 2 הצליח לחדור להוויה הישראלית,

לתרבות הישראלית, ולחיים הפוליטיים חברתיים, בעוצמה שקשה למצוא אפילו במדינות

אחרות בעולם. היו לנו ספקות, האם המערכת הזאת תוכל לשאת את עצמה. כמובן שהיא

נושאת את עצמה היטב, ומפרנסת את עצמה והרבה אנשים אחרים.

תעשיית הפרסום בישראל מעסיקה הרבה מאוד אנשים, בסדר גודל של מאות, שעד

עכשיו לא יכלו להתפרנס. היום הפרנסה מצויה יותר. מתוך אלה שצופים בטלוויזיה,

50% צופים בממוצע בערוץ 2. הרייטינג שאנחנו מודדים כל יום עומד על 40%-42%

לנו ו20%-15% לערוץ הראשון. זה הישג חסר תקדים בתחום המקצועי, ובתחום ההכנסות

של ערוץ 2. מההכנסות המדווחות היום, אנו מעבירים תגמולים למשרד האוצר בגובה

של 8%. לקראת סוף השנה, אנו מדברים על 600 מיליון שקל הכנסות של ערוץ 2. שלושת

הזכיינים רשת, קשת, טלעד והטלוויזיה החינוכית הגיעו לכמעט 600 מיליון שקל

הכנסות. אחד הדברים היפים בערוץ 2, זה החיסכון בעלויות, גם אצל הזכיינים וגם

ברשות עצמה. מדובר על קבוצות קטנות של עובדים, שאי אפשר להשוות אותן לאירגוני

שידור אחרים במדינת ישראל.

חברת החדשות, שאני היושב ראש שלה, מעסיקה 136 עובדים בכל המקצועות, החל

מהשומר בכניסה וכלה במנכ"ל של החדשות. תקציבה של חברת החדשות עומד על 15

מיליון דולר, וזה תקציב סגור שאי אפשר להוסיף עליו. אנחנו מעריכים שהתקציב

בחטיבת החדשות הראשונה היה פי שניים או שלושה. מבחינת הצפייה בחדשות ערוץ 2,

5 או 6 אחוז צופים יותר בערוץ 2, ולקראת סוף השבוע אפילו יותר.

הרשות השנייה היא הגורם הציבורי, שעליו הטיל המחוקק להכין את המכרזים,

לתת זכיונות ולפקח על בעלי הזכיונות. זהו גוף של 45 עובדים, שתקציבו הוא 30

מיליון שקל. אנחנו מקיימים פיקוח, תוכנית כספית, הנדסית, ומשפטית, הן של

הטלוויזיה והן של הרדיו. יש לנו 14 תחנות רדיו אזוריות בישראל, ששלוש מהן

התחילו לשדר. שתיים מהתחנות האלה הן תחנות יעודיות, אחד של הסקטור הדתי- חרדי

ואחד של הסקטור באזור הצפון. התפקיד שלנו הוא פיקוח ובקרה על בעלי הזכיונות

שלנו, הן מתחום הטלוויזיה והן מתחום הרדיו, גם על חברת החדשות, שגם היא זכיין,



אנחנו מפקחים.

הפיקוח נעשה באמצעות בדיקה של לוחות התוכניות, ומעקב אחרי התוכניות

המשודרות. אחוזי ההפקה המקומית צריכים להיות 37%. חייבים להבטיח שז'נרים

מסויימים של תוכניות ישמרו. ז'נרים יכולים לכלול דרמות, סרטי תעודה וסדרות

שונות לילדים ולמבוגרים. תוכניות במגזר הערבי, תוכניות בעניני דת ומסורת הן

בחתך של אחוזים ושל שעות. על כל הדברים האלה צריכים לשמור, וחובה עלינו לדווח

על זה, הן במועצת הרשות והן ציבורית בדו"ח שנתי שאנחנו מפרסמים.

רובי ריבליו;

האם אתם משתתפים ביצירה הישראלית כפי שהחוק דורש?
נחמן שי
אנחנו משתתפים.
רובי ריבלין
איזה סרט ישראלי עשתה קשת, ואיזה סרט ישראלי עשתה טלעד?
שי נחמן
אם אתם רוצים את לוח התוכניות אז נבדוק חברה אחרי חברה. כל זכיין עשה

דרמות משלו. אם מדברים על סרטי תעודה, אז כל זכיין עשה סרטי תעודה משלו. כל

הזכיינים עמדו ועומדים בדרישות. אם הם לא עומדים בדרישות, הם מתמודדים מול

השוק ומול מועצת הרשות. אנחנו בודקים אותם, ודורשים מהם לעמוד בדרישות הטכניות

וגם בתוכנ יות.
רובי ריבלין
בעידוד הסרט הישראלי יש איזה הנחיה של המחוקק שקובעת, שלפחות בסרט אחד

ישתתף כל זכיין. רמת ההשתתפות של זכיין בסרט ישראלי צריכה לעמוד על סכום של

מאה אלף דולר לפי התקנות. בכמה סרטים ישראלים השתתפה הטלויזיה - הערוץ השני?

האם אתם בכלל מפקחים על העניין הזה?

נחמן שי;

בתחילת הדרך אי אפשר היה בכלל לדרוש מהם להשקיע בסרטים, מכיוון שהם רק

עלו לשידור. הם הלכו ורכשו סרטים ישראלים. זה שרמתם של הסרטים הישראלים ידועה

לכולם, זה רק מצער. אני לא ידוע אם היו השקעות בסרטים, אבל אני מוכן לבדוק את

זה. חברת רשת נכנסה להפקות של סרטים, זאת אומרת שהיא השקיעה הרבה כסף. הבעיה

היא, שעד שהסרט הזה רואה אור זה לפעמים שנה, שנה וחצי.

רובי ריבליו;

בהתאם להסכם, הם משתתפים בהפקת סרט שהוא אחר כך מוסרט באותו ערוץ. יש

נסיון, של זכיינים, להתחמק מהשתתפות ביצירות הישראליות משום שהרבה יותר נוח

להפיק דברים אחרים.

שי נחמן;

להפיק סרטים זאת אחת האפשרויות. האלטרנטיבה השנייה היא להפיק דרמות. הם

יכולים להשקיע בסרטים, והם יכולים לחלק בין דרמות לבין סרטים. הם עומדים



במכסות. לא תמיד ההגדרה של המילה דרמה היא כפי שאנחנו תופסים אותה. המפיקים

רואים דרמה במתכונת מסויימת, והפרשנות שהרשות אימצה אותה לא פעם שונה משלהם.

השאלה הנשאלת היא האם זה צריך להיות תוכניות סטיריות. אקדמיות, משהו עממי או

משהו אחר.
רובי ריבלין
יש דבר שנקרא קרן העידוד לקולנוע ישראלי איכותי. מה הקשר של הזכיינים

בערוץ השני עם קרן העידוד למשל?
שי נחמן
אחת הזכיניות שלנו, בחברת קשת, התחייבה במכרז להקים קרן להפקות ישראליות

מקוריות. היא עמדה בהתחייבות שלה, והיא השקיעה מאות אלפי דולרים בהפקות מהסוג

הזה. אחרי התהליך של הזמנת תסריטים, מיון תסריטים ומתן מענקים, הסרטים האלה

יוקרנו בסופו של דבר בערוץ 2. הזכיינים רשאים להכנס להקרנות האלה, ולהשקיע

בהקרנות כדי לקבל אחר כך את הסרטים או את מה שהם משקיעים.

הרשות השנייה בעצמה, היא גורם מפיק קטן בתחום השידור. היא עצמה מקצה

מיליון שקל בשנה. זאת השנה השנייה ברציפות שאנחנו עוזרים להפקות ראשוניות של

תלמידי בית ספר לטלוויזיה וקולנוע בארץ, זאת על מנת שהדור הצעיר יהיה לו גם

הזדמנות. לא רק שאנחנו מסייעים בעצם ההפקה, אלא אנחנו גם מקרינים את הסרטים

שלהם.

בסך הכל מדובר פה על תרבות חדשה של יצירות טלויזיה. זה לוקח זמן. לא כל

עבודה שיוצאת לאוויר היא טובה, הרבה מהעבודות הן ברמה נמוכה. יש איזה שהיא

מגמה של שיפור. ככל שעושים יותר הרמה משתפרת. אנשים רוכשים נסיון בתוך הענף

הזה, והם לומדים את הסודות של המקצוע הזה.

מדובר בערוץ טלויזיה מסחרי שכל הכנסותיו באות מפרסום. הוא אינו נהנה

מאגרה, ולא מעזרה ממדינת ישראל מיום שהוקם. לכן צריך לשמוע את דברי הזכיינים,

שאומרים שהם חייבים לחתור לאיזה שהם אחוזי צפייה שיתנו להם את הפרסומות על מנת

שיוכלו לממן את זה. זאת בההלט טענה שאנחנו צריכים להיות מודעים לה. הערוץ צריך

להיות ערוץ שממצה את עצמו, עם אחוזי צפייה גבוהים. הוא ערוץ פרטי, מסחרי

בפיקוח ציבורי, הוא לא ערוץ ציבורי במובן שהוא מממן את עצמו מקופת הציבור.

אנחנו צופים בכל פרסומת שעולה לשידור בערוץ 2. נתנו לחוק פרשנות מרחיבה

בעניין הזה בשנים הראשונות. אנו עושים זאת על מנת שנוכל להבטיח שהחוק והכללים

שנוגעים בעניין הפרסומות והאטיקה ישמרו. זה תהליך מאוד קשה, מכיוון שלא פעם יש

בפרסומות נטייה להקצין, נטייה לפגוע, להעליב נשים, מיעוטים תינוקות וכדומה.

אנחנו יושבים בצוותים מיוחדים, כמעט מידי יום, עם יועצים משפטיים, ובוחנים כל

פרסומת ופרסומת. לפעמים אנו פוסלים את הפרסומת, דבר שמקומם לפעמים, אבל זו לא

סמכות שנתנו לעצמינו, אלא זאת סמכות שהחוק מטיל עלינו. אנחנו בעתיד מתכוונים

להעביר יותר ויותר ממנה אל הזכיינים, כי אנחנו לא צריכים להיות הגורם לאורך

שנים שצופה בכל פרסומת ופרסומת בערוץ 2. זהו נתח מאוד חשוב בעבודה שלנו, כי

בעניין הזה, באיזה שהוא מקום, אנחנו משמשים פה ואוזן לציבור הרחב.

חברת החדשות היא גוף עתונאי מובהק, למרות שהיא נמצאת בבעלות מלאה של

הזכיינים. במועצת המנהלים שלה יש שלשה נציגים לזכיינים וארבעה למועצת הרשות,

כולל היושב ראש שהוא מנכ"ל הרשות. לפי החוק, חברת החדשות מתנהלת על פי עקרונות

מקצועיים, וזאת למרות הבעלות המסחרית עליה. היו לנו חששות כבדים, עד כמה

גורמים מסחריים הם בעלי עוצמה רבה בשוק הישראלי. חברות ההשקעה של הבנקים

הגדולים שאחראים על העתונים הגדולים, הקונצרנים התעשייתיים הגדולים, הם כולם

נמצאים במועצת המנהלים. כולם בעלים של חברת החדשות, למיטב ידיעתי הם אינם



מתערבים בתוכן של התוכניות. חברת החדשות, מיום שקמה ועד היום, נתנה לציבור

הישראלי דבר מאוד חשוב, וזאת האפשרות לבחור בין ערוצים, בין מהדורות חדשות

ובין שני מקורות שוטפים של אנפורמציה. היא עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר,

בקשיים לא פעם כלכליים. מועצת הרשות נדרשה להתערב ולהגן, כדי שהתקציב לא יהיה

נמוך מידי. מבחינתו של הציבור, עצם העובדה שיש שתי אפשרויות לצפות בשתי

מהדורות חדשות, והתחרות שהתפתחה סביב הנושא הזה, הוא דבר שאפשר בהחלט רק לברך

עליו.

היו"ר עמנואל זיסמן;

האם אתה יכול להרחיב את הדיבור על הטלויזיה הקהילתית? מה המצב כרגע?
שי נחמן
הטלויזיה החינוכית נמצאת בכל גופי השידור במדינת ישראל, גם בערוץ הראשון

גם בערוץ 2 וגם בכבלים. זאת בעיה שאולי יום אחד תצטרכו לתת עליה את דעתכם. זהו

גורם אחד שמפוצל בין שלושה גורמים, זהו גורם ממשלתי שמשולב בתוך ערוץ מסחרי.

לערוץ 2 אין שידורים קהילתיים, לזה נועדה הטלויזיה בכבלים. אחד הדברים שמצערים

אותי הוא, שההיבט הקהילתי לא בא לידי ביטוי בכבלים. מהר מאוד הם הפכו

לטלוויזיה ארצית, והזניחו את ההיבט הזה בעבודה שלהם.

היו"ר עמנואל זיסמן;

היו טענות שיש בכל מיני סדרות וסרטים לילדים עידוד למעשי אלימות.

שי נחמו;

בעית האלימות היא בעיה מסובכת מאוד. לא יודעים מהי בדיוק אלימות.

האמריקאים מזהירים בסוף הסרטים את הילדים, שהתרגילים שראו באותו סרט שעשו

הגיבורים הם לא הדברים שילדים צריכים לעשות בבית. היו טענות כאלה בתחילת הדרך

של ערוץ 2 בנוגע לכמה סדרות כאלה. היו כמה ענפי ספורט שהם יותר אלימים, אבל

אני לא חושב שהם קיימים היום.

אי אפשר לעצור את העניין, ולומר שיש שרק שני ערוצים. כל מי שמפעיל כבלים,

יודע שיש לו למעלה מ-40 ערוצים בבית. בערוצים האלה יש הרבה אלימות, הרבה מין

והרבה דברים שאנחנו לא היינו רוצים שהילדים יצפו בהם. אין לנו שליטה על כך,

ואנו יכולים לחשוב שיש שני ערוצים, אבל בסופו של דבר המבחר הוא גדול מאוד. אי

אפשר לנתק את מה שיש בשני ערוצים למה שרואים בכל הערוצים האחרים.

כרמית פינטון;

יש שלושה ערוצים שמשדרים בנושא של אלימות. אנחנו הגוף היחיד שיש לו

כללים, בין אם בכללי אתיקה ובין בדרכי השימוש. פרשתי בפני ועדת השרים את כל

הכללים שיש לנו, גם בנושא של אלימות, אלכוהול, סמים ומועדוני ירי. אנחנו הגוף

היחיד שיש לו כללים בנושא הזה. אם יש נורמות שנקבעות בערוץ ממלכתי - ברשות

השידור בסרטים מסויימים, שהם מראים שם, לא התפקיד שלנו להתמודד עם הבעיה. יש

לנו מערכת כללים מאוד עניפה, שלא קיימת בערוץ הממלכתי.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני אבקש ממך שתציגי בפני הוועדה את הכללים הללו. זה שיש עוד 40 ערוצים,

אז יש, אבל כל אחד צריך לנהוג בתוך עצמו.
נחמן שי
אנחנו דוחים את הטענות האלה שמובאות כלפינו, ואנחנו אחראים על עצמינו.

חיים שריר;

לגבי איכות הסרטים הישראלים, שלושח מתוך הסרטים המצליחים ביותר גם בקופות

וגם בדעת המבקרים שרצים, הם סרטים ישראלים. גם בפסטיבלים בעולם, לסרטים

הישראלים יש מקום לא רע.

נחמן שי;

לא היה במלאי סרטים, אז הם הוציאו מתוך המדפים סרטים שעמדו שם. אלו היו

כל מיני סרטי בורקס. דעתינו היא מאוד חיובית על הקרנה של סרטים ישראליים בערוץ

2, ואני שמח שאנחנו המקום שבו מקרינים את הסרטים הללו.
חיים שריר
יש לנו שני סוגי טענות לרשות השנייה. הערוץ השני הוסיף הרבה יצירה מקורית

והרבה עבודה לכל מיני אנשים שאני מייצג אותם, על כן הטענות מתייחסות לאותם

דברים לא תקינים שאנחנו רוצים לתקן. המוטיבציה שלנו לתקן את הדברים, מורכבת

משתי סיבות, האחת בגלל שאנחנו מתפרנסים, והדבר שני הוא בגלל שאנחנו רוצים

להתבטא. אני מייצג כל מיני אנשים שהמוטיבציות שלהם שונות.

הסוג הראשון של הטענות הוא לגבי אופן הפיקוח של הרשות השנייה על פעילות

הזכיינים. אנחנו סובלים במשך כל שלוש השנים האלה מכל ההנחות שהרשות השנייה

עושה מול חוק הרשות השנייה. החוק הקנה לה אפשרות לתת את ההנחות האלה, אבל לפי

כל התחזיות הכלכליות, הערוץ היה צריך להגיע לרווחיות תוך שלוש ארבע שנים, הם

הגיעו כבר בשנה השנייה לרווחיות. למרות כל זה הרשות השנייה נתנה להם כל מיני

הנחות והקלות מסיבות כאילו כלכליות. זה משהו שפגע ביצירה המקורית. הזכאים לא

עמדו בכל הדרישות של החוק לגבי יצירה מקורית.
רובי ריבלין
האם הזכיינים כן עמדו בהן?

חיים שריר;

הם לא עמדו. כל הנסיונות שלנו לתקשר עם מועצת הרשות השנייה, לקבל

אנפורמציה ולהביע את עמדתנו עלה בתוהו, ולכן הגענו למצב שנאלצנו לפנות לבג"צ.

אנחנו חושבים שזה מצב לא תקין, שהי וצרים בארץ לא יכולים לתקשר עם המועצה ולקבל

אנפורמציה.

רצינו להיות צד בדיון בנוגע לשאלה מה ההגדרה של דרמה והפרשנויות השונות

שהמפיקים נותנים לה. הזכיינים התחילו לשדר ברשת את תוכנית זהו זה והיא הוכרה

בסופו של דבר כדרמה באופן חלקי. המועצה פנתה לגברת שוש אביגיל, והיא במפורש

הוציאה חוות דעת שזאת לא דרמה, ולמרות זה הכירו בזה כדרמה חלקית. הדבר הזה

פוגע ביוצרי הדרמות. אפשר לקרוא לתוכנית החרצופים ולחמישייה הקאמרית דרמות,

ואז באמת לא יהיו דרמות דוברות עברית כמו בת-ים ניו-יורק. הזכיינים מעדיפים

לעשות ברשותה של המועצה דרמות זולות או לרכוש דרמות מחו"ל, מכיוון שהם כיסו

כבר את עצמם מבחינת החוק, על ידי כך שהרשות הכירה בתוכנית כמו זהו זה כתוכנית

דרמה.

ברגע שאתה נותן לחברה פרטית לשדר באוויר, אתה רוצה שהיא תשדר לא רק

תוכניות דוברות עברית, שבהן מחלקים מקררים או תוכניות זולות מחו"ל, אלא אתה



רוצה שישדרו בשעות השיא של הצפייה סרטים דוקומנטריים ודרמות. הרשות איפשרה

להם, בניגוד למה שנקבע מלכתחילה בתקנות, לשדר סרטים דוקומונטריים בחצות או

בשבת בצהריים. מה שקרה בעקבות זה הוא שמבחינת החוק, הזכיינים עמדו בדרישות,

אבל מבחינת החקיקה הם לא עמדו. זה אפשר לזכיינים לרכוש תוכניות ולהפיק אותן

במחירים מאוד נמוכים. על ידי כך הם גם חסכו כספים, וגם לא כיוונו לכוונת

המחוקק. עצם העובדה שהציבור צריך לקבל חומר איכותי, דהיינו סרטים ודרמות

דוברות עברית בשעות טובות, דרש מזכיינים להוציא יותר כסף. אם אתה משדר בשעת

שיא אתה מתחרה ואתה חייב להפיק את זה בתקציב סביר. אם אתה רוצה לחסוך כסף, אתה

מקבל אישור מהמועצה לשדר את זה בשתיים בלילה. אתה יכול לעשות סרט במחיר פשוט

אבסורדי ובכל רמה שהיא, והחוק לא מתייחס לזה אלא הרשות חייבת לשמור על כך

שההפקות תעשנה על פי קריטריונים מקצועיים. יש הגדרות לכך, והם בהחלט עומדים

בהן.

הרשות השנייה מתפקדת כחברה שמשדרת. יש לח הקצאה של זמן שידורים, וכתוצאה

מזה היא מפיקה ומזמינה הפקות מבחוץ. אנחנו חושבים שכרשות ציבורית, שחחוק הסמיך

אותה לכך, היא צריכה להוות דוגמה. גם בעניין הזה מדובר על מחירים מאוד נמוכים.

זה נשמע טוב, שנותנים אפשרות ביטוי לסרטי סטודנטים, אבל מאחורי זה צריך ליצור

חלון מסויים לסרטי סטודנטים. הדבר הזה בא על חשבון שעות דרמה.

שי נחמן;

סרט סטודנטים לא מוכר אצלנו כדרמה. כל הטענות שלך נמצאות עכשיו בבג"צ,

ואנחנו עכשיו משיבים עליחן.

חיים שריר;

אנחנו מתרעמים על כך שנאלצנו לפנות לבג"צ. אנחנו חושבים שיוצרים בישראל

חייבים להיות מתוקשרים ומדווחים מול מועצת הרשות השנייה. אנחנו לא מעוניינים

להכנס לתוך הצד העסקי ולכל השיקולים העסקיים של הזכיינים, אנחנו כן רוצים

להיות צד בפיקוח על אותם דברים שהחוק דורש אותם, דהיינו דרמות בשיעור מסויים

דוקומונטריים בשיעור מסויים וכוי. המכתבים בנושא הזה לא עזרו.
היו"ר עמנואל זיסמו
לפני שפניתם לבג"צ, האם ניסיתם דרכים אחרות?

חיים שריר;

בוודאי. בג"צ לא אפשר להגיש בקשה כזאת, בלי שניסינו דברים אחרים.
כרמית פנטון
אני לא מבינה מה קורה פה, הרי עוד לא היח דיון בכלל בבג"צ. ברגע שהם בחרו

בבמה של בג"צ, אז זאת אופרה אחרת. העניין טרם נדון בבג"צ.
רובי ריבלין
אדם לא יכול להגיש בג"צ אלא אם כן מיצה את כל ההליכים שהיו לרשותו.

היו"ר עמנואל זיסמן;

בוועדת כנסת אפשר להעלות כל דבר במידה ואנחנו רוצים לשמוע, ואנחנו כן

רוצים לשמוע. מסיבות שונות לא דנו בערוץ השני מאז כינונה של הוועדה הזאת.



חיים שריר;

הנושא הכאוב הוא נושא אכיפת חוק הערוץ השני בעניין הפרסומות. הנושא הזה

לא מופיע בבג"צ. 75% מהפרסומות המוקרנות בערוץ 2, אמורות להיות הפקה מקומית.

כיוון שהנושא הזה לא נשמר, פרסומות של חברות ישראליות נעשות בהונגריה, במזרח

אירופה ובכל מיני מקומות אחרים. מכיוון שהחוק לא נאכף, הדבר הזה יוצר מצב קשה

מבחינת חוסר עבודה של אנשים שעוסקים בענף הזה. הפניות שלנו בנושא הזה לא נענו.
רובי ריבלין
אלו עובדות השנויות במחלוקת?
חי ים שריר
בוודאי.
כרמית פנטון
העניין הזה כן הוזכר בבג"צ.
חי ים שריר
אנו מבקשים שהדרישה לאכיפה של המועצה על הזכיינים תקבל דחיפות יתר. זה

הנושא המרכזי שעליו אנחנו מתרעמים.
אריאל פריידן
נוצר פה מצב אבסורדי לחלוטין. התקנה הזאת נועדה לשני דברים, האחד הגנה על

תעשיית הפרסומות המקומית על מנת שאנשים יוכלו להתפרנס מפרסומות. סיבה שנייה

גועדה להגן על יצרנים מקומיים, שצריכים להתמודד עם איגוד הפקות שנמצאות

במיליונ י דולרים בחו"ל.

חלק גדול מהפרסומות שמוקרנות בערוץ 2 חייבות בהפקה מקומית. לפחות 45% ממה

שמשודר היום בערוץ 2, אלו הפקות מחו"ל. יש גם הפקות שנחשבות ישראליות, בגלל

שיצרנים ישראלים לוחצים על מחירים נמוכים ועל עלויות הפקה נמוכות.

נוצר מצב שחלק גדול מהכסף הישראלי זורם למקומות במזרח אירופה כמו

הונגריה, צ'כיה, פולין, והפקות ישראליות נעשות שם. נוצר מצב, שהתעשייה המקומית

בעצם לא מתפרנסת. הפרסומות הכי גדולות, אם מדברים על היקף תקציבי של עליויות

הפקה, מהוות יותר מ50% של כסף שזורם החוצה, זאת מפני שהערוץ השני לא מפקח על

התקנות האלה.
יורם לוי
צורתו של ערוץ 2 הפכה למעשה למערבית לחלוטין. התרבות שאנחנו מקבלים, היא

תרבות שונה ממה שרצינו שתופיע על המסכים שלנו. אפילו הסדרות העבריות שמופיעות,

הן חיקוי של סדרות מחו"ל. יש היום בערך 4 מוסדות חינוך לקולנוע. אותם סטודנטים

באותם מוסדות היו רוצים להתעסק יותר בחומר חברתי ישראלי, בדרמות מקוריות

שעוסקות בהוויה שלנו. לערוץ 2 אין שום במה לאותם מאות סטודנטים שגומרים היום

את בתי הספר הללו.

התרבות שלנו מוצגת דרך הטלויזיה, והיא מעוצבת גם דרך הפרסומות והדרמות.

הערוץ השני חייב שיהיה לו פיקוח על איכות הסרטים. הרב עמיטל, שכיהן בממשלה

הקודמת, הקים קרן לסרטים יהודיים. מתוך 56 הצעות שהוגשו התקבלו 6 הצעות, מתוכן



2 הצעות מהחברה שאני מייצג. אנחנו פיתחנו הצעה אחת שמדברת רק על פיתוח

תסריטים, כלומר כסף לפיתוח תסריט. הדרמה מדברת על בני נוער שיהיו מעורבים

בפרשת השבוע. לא מדובר כאן על דתיות יתר, זה חלק מהתרבות -היהודית. ערוץ 2,

הזכיין היחסי, היה מוכן להשתתף בפרויקט הזה. הסכום שהוא הציע היה 15 אלף דולר.

כרגע, אני מכין סדרה בערוץ 3, והם נותנים לנו 50 אלף דולר, לאותו סוג של דרמה.

זאת אומרת, שגם אם הרב עמיטל בנה קרן שלמה שיש בתוכה מיליון שקל, שום דבר לא

קרה עם הקרן הזו.

כל נושא יהודי שערוץ 2 מוכן להקצות לו כסף, לא עולה על 15 מקסימום 20 אלף

דולר. המסקנה היא שהיום הם לא ממלאים את המכסה, שהם היו אמורים למלא בהקרנה

של סרטים יהודיים. גם בנושא הישראלי, החברתי הם לא ממלאים את יעודם. לנושא הזה

הם צריכים להקצות חלק מהרווחים שלהם על חשבון של פריים טיים. צריך לקבוע בחוק

שבפריים טיים הם יקרינו גם סדרות שיש בהן איזה שהוא נושא תרבותי ישראלי מקורי,

שהוא לא בר צפייה מסחרית גריידא. זה ישנה את הצורה של הערוץ הזה.

חגית קומרובסקי;

מרבית האיגודים לא הצליחו להגיע למצב של לחתום על הסכמי עבודה עם

הזכיינים ועם המועצה. למעשה, הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להגיע עם ערוץ 2

למצב של משא ומתן. כך אי אפשר להסדיר את כל התנאים.

בני מלעי;

מפיקים מרווחים פוזות ממה שהם הרוויחו פעם בגלל כל מיני סיבות שקשורות

למחיר הפקה. הפרסומות היום, הן הבסיס של כל התעשייה בישראל. אנשים שעובדים

בפרסומות יכולים מחר לעשות דרמה, שהמחירים שהיא מציעה הם מאוד נמוכים. אנשים

יכולים לעבוד בסרט ישראלי, שלמעשה זה חצי התנדבות, כי הם מחוייבים למקצוע

שלהם. הבעיה היא, שאנשים שעוסקים בקולנוע לא באים כדי להרוויח כסף, אלא אלו

אנשים שיש להם איזה שהוא ייעוד בחיים, הם אוהבים לעשות את זה, והם רוצים

להזדקן במקצוע הזה. אין באיגוד הטכנאים בן אדם שעולה על גיל 50, כי אנשים בגיל

מסויים צריכים לפרוש ולמצוא לעצמם עבודה אחרת. הערוץ השני קם על מנת לתת תשובה

כלכלית לאנשים שעובדים בו.
שי נחמן
זה לא כתוב בחוק. בכנסת תדבר על החוקים שהכנסת חוקקה. זאת לא המטרה.

בני מלעי;

אני מדבר על מה שכואב לי. פרסומות זה הבסיס לקולנוע וטלויזיה, כי היום

הפרסומות הכי כבדות שקיימות בתקציבים הכי גדולים, עוזבות את הארץ והולכות

להעשות במזרח אירופה.
נעמי חזן
זאת ישיבה שלא קיבלנו בה תשובות, אלא רק הועלו בה שאלות. לא באו עם

נתונים של הפקות מקוריות, ולא באו עם נתונים על ארץ הפקת הפרסומות. האם הם

עומדים ב75% בעניין הזה? לא היתה התייחסות בכלל לנושא של זמן פרסומת, ואם זה

בזמן שקבע לכך החוק? אין לנו את נתוני היסוד להתייחס להפקות מקוריות.
ישראל מידד
זהו דיון ראשון, צריך שתהיה סדרה של דיונים, ואני מניח שהוועדה תקח את זה

לתשומת לבה. אמנם אנחנו עוסקים במה שנקרא מעקב אחרי האתיקה המקצועית, ולא יותר



מדי בדברים אחרים. אולי באחד הדיונים הבאים, הוועדה תשמע את הדו"ח של הנציבות

ברשות השנייה, ואת התלונות המועלות, ואיך מטפלים בהן. האם קיים דו"ח השוואתי

בחברת החדשות, לבין חטיבת החדשות של הטלויזיה? האם יש איזה שהם נתונים שאפשר

לראות איך הרשות פועלת בהפקת החדשות לעומת הרשות השנייה?
שמריהו בן צור
מה אחוז תוכניות המסורת ברשות השנייה?

איך אתם מפרסמים פרסומות שפוגעות בציבור דתי ושאינו דתי, יהודי ושאינו

יהודי, כמו למשל גבינה עם בשר של חברת מקדונלד? אני מאוד תמה, האם יתכן

שפרסומת כזאת היתה מתפרסמת למשל בארצות הברית אם היו יודעים שזה פוגע באנשים

או בקבוצה של אנשים? האם הייתם מוכנים שהחושפנות לעיני ילדים תמשך? קחו למשל

את הרשות השנייה בירדן. אתם צריכים לתת את הדעת בנושא הזה. לא יכול להיות

שתפגעו באוכלוסייה גדולה מאוד. אם המחוקק נתן את דעתו, אני חושב שאתם מפרים את

הכללים בכך שאתם מאפשרים לפרסומות מסויימות להתפרסם בערוץ השנייה. אני מקווה

שתיקח את זה לתשומת ליבך כדי לתת תוכניות מתאימות וטובות לציבור הדתי

והמסורתי. אני הייתי מבקש למנוע פרסומות מתועבות.
היו"ר עמנואל זיסמן
גם חילוניים בעלי תודעה יהודית וערכים אוניברסליים תומכים בחלק ממה

שאמרת.
רפי אלול
הבשר והגבינה עושה לי משהו בלב. זאת תחושה לא נעימה, זה מפריע לי. האם

תוכנית רעיונות היא הפקה מקורית או לא הפקה מקורית? השאלה הזאת תעלה כל יום.

האם יש איזה שהוא גורם מוסמך שיוכל להגיד, זאת הפקה מקורית וזאת לא הפקה

מקורית? השאלות האלה עולות חדשות לבקרים. מתי נדע איזה סקרים טובים ואלו לא

טובים, ומי אחראי עליהם?
יהודה לנקרי
התחבטנו בסוגייה הזאת הן כמועצה והן כוועדות. פגשנו את המפיקים המקומיים

ואת היועצים בפורמים שונים, והשתדלנו להגיע לנוסהאות. דיברנו על מה שהופיע

בערוץ וראינו שהוא עובד יפה ומשדר יפה. נפתח כאן שדה מחלוקת מדהים בין הנהלת

הערוץ והמועצה לבין השותפים שמחוץ לערוץ. יש מקום שהוועדה הזאת תסכים לבחון את

לוח המשדרים בצורה מדוייקת, לראות הפקה מקומית ולא מקומית. אותו דבר יש לעשות

לגבי הפרסומות. אתם יכולים לעבוד על נתונים מסוי ימים, אם קיימת או לא קיימת

סטייה מהחוק. בעריכת התקנות בנוגע לפרסומות, המועצה הציבורית והוועדה נתנו את

דעתם לגבי הנושאים האלה. כתוב במפורש, שעל הזכיין והמפרסם להמנע מפגיעה ברגשות

הציבור.
רובי ריבלין
זה כתוב גם בהרבה חוקים אחרים.
יהודה לנקרי
מדובר על לא תבשל גדי בחלב אימו. אני חושב ש70% יכולים להשתתף בתחושה

הזאת. יש מקום לבדוק, היכן יש פגיעה אמיתית ברגשות הציבור הרחב, ולקרוא

לזכיינים ולמפרסמים להמנע מזה.
נחמן שי
אני מזמין דיון רחב בוועדה על כל הסוגיות שהועלו פה. אנחנו נופיע לפניכם

עם נתונים סטטיסטיים ועם פירוט. אנו חייבים שתהיה שקיפות ציבורית מלאה. לפי

ההגדרה בחוק, הפקה מקומית היא תוכנית שרוב יוצריה, רוב מבצעיה, רוב הצוות

הטכני וההנדסי של צוות ההפקה הם תושבי ישו'אל והיא הופקה בעברית ואפילו בשפה

אחרת שראש מנהלת החדשות אישר אותה. הונגריה לא כתובה בחוק. אנחנו בוחנים כל

דבר לפי הסטטיסטיקה בידינו. אחוז ההפקה המקומית עולה אפילו על 75%.

בסוף השנה תתחיל לעבוד חברת המדרוג הישראלית, חתמנו על הסכם עם חברת טל

גל. כל הגורמים המשדרים בישראל שותפים לה. יהיו לנו סקרי צפייה יומיים, מדעיים

ומדוייקים על מנת שכל אחד ידע כמה צופים ובאיזה תוכנית. במקביל אנחנו נקיים

סקרי איכות, מכיוון שחשוב לנו מאוד מה הציבור חושב על התוכניות האלה, אם הם

טובות או לא טובות.

שמריהו בן צור;

החברה הזאת היא מוסכמת על הערוץ הראשון?

נחמן שי;

בהחלט. כולם ביחד שותפים לוועדה הזאת.

לעניין הפגיעה, אנחנו מנסים לבלום ככל שאנחנו יכולים. אנשים רוצים למשוך

אותנו לעימותים כדי שהדברים יקבלו פרסום. יש כאלה שעצם העובדה שיש עימות פומבי

עם הרשות נותן להם איזה שהיא פרסומת. זה עימות משפטי, וזה לא העימות שדנו בו

פה. אנחנו משתדלים למנוע פגיעה בנשים, במיעוטים, במאמינים ובדתי ים כמה שאנחנו

יכולים. יש מקרים שונים, אבל אם בג"צ לא יתן לנו גיבוי אני לא יכול יותר לעשות

שום דבר.

לגבי הפרסומת עם הגבינה והבשר, הנושא הזה עומד על שולחנה של מועצת הרשות.

עשינו סקר, ושליש מהמשיבים אמרו שהתשדיר הזה מפריע להם. לפי דעתי צריך להסיר

את התשדיר הזה, אבל אני אמליץ רק בפני מועצת הרשות. מועצת הרשות היא חגורם

הציבורי שבפניו צריך להעלות את ההצעה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אנחנו פה אחד קיבלנו החלטה להמליץ בפני מועצת הרשות להסיר את הפרסומת,

ולהתחשב ברגשות הציבור.

נחמו שי;

יש חצי שעה של תוכניות מסורת שערוץ 2 צריך לעשות בדת ומסורת.

יורם לוי;

גם בזה הם לא עומדים.

נחמן שי;

אנו נבוא במשך הזמן ונוכיח שכן.

היו"ר עמנואל זיסמן;



קיבלנו שתי החלטות, האחת לגבי הפרסומת, והשנייה שבקרוב מאוד, תוך

שבועיים, נקיים דיון.
רובי ריבלין
בדיון הבא אבקש שיוזמנו גם אנשי הקרן לעידוד הקולנוע הישראלי.
היו"ר עמנואל זיסמן
תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:25

קוד המקור של הנתונים