ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 15/01/1997

חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-1997

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשוה

מושב שני



נוסת לא מתוקן



פרוטוקול מס' 44

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ד', ז' בשבט התשנ"ז. 15.1.1997. בשעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר עמנואל זיסמן

רפאל אלול

זאב בוים

שבח וייס

נעמי חזן

אלכס לובוצקי

וליד צאדק חאג' יחיא

יוסי שריד
מוזמנים
עוי'ד אריה בריק, יועץ משפטי, משרד החינוך והתרבות

עו"ד שמעון שטיין, יועץ משפטי, משרד ראש-הממשלה

עו"ד שרה בן-שאול, משנה ליועץ המשפטי, משרד

ראש-הממשלה

עו"ד סיגל קוגוט, משרד המשפטים
יועא משפסי
משה בוטון
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
הצעת חוק

יום זיכרון ליצחק רבין. התשנ"ז-1996
הצעת חברי הבנסת
חיים אורון, נעמי חזן, רן בהן, ענת מאור, אברהם פורז,

וליד צאדק חאג'-יחיא, דוד צוקר, אמנון רובינשסיין, יוסי שריד





הצעת חוק

יזם זיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-1996
הצעת חברי הכגסת
חיים אורון, נעמי חזן, רן כהן, עגת מאור, אברהם פורז,

וליד צאדק חאג'-יחיא, דוד צוקר, אמנון רובינשטיין, יוסי שריד
היו"ר עמנואל זיסמן
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך

והתרבות. הוועדה עוסקת הבוקר בהצעת חוק של

מספר חברי כנסת מסיעת מר"צ, בראשות חבר הכנסת יוסי שריד - יום זיכרון

ליצחק רביו. הצעת החוק הזאת נדונה לאחרונה בכנסת, והיא הועברה בקריאה

טרומית לדיון והמשך חקיקה בוועדת החינוך והתרבות. לאחרונה מליאת הכנסת

אישרה חוק להקמת מרכז הנצחה ליצחק רבין ז"ל. המרכז כולל אתר, ארכיון

ומכון מחקר. אנחנו עוסקים עכשיו בהצעת החוק.

יוסי שריד; אדוני היושב ראש, חברים. חברי שבח וייס העיר

על מידת הסמליות העצומה שיש בדיון על יום

זיכרון ליצחק רבין דווקא ביום שנחתם הסכם חברון, אולי כדי ללמד שדרכו

של יצחק רבין היא הדרך ואין בלתה. גם בנימין נתניהו וגם הממשלה עכשיו

הולכים באותה דרך, כי פשוט אין דרך אחרת.

אנחנו הגשנו הצעת חוק שמבקשת לקבוע יום זיכרון ליצחק רבין ב-י"א

בחשוון, יום הרצח. יש הערה על כך, ואני חושב שההערה היא נכונה. קיבלתי

אותה מכמה וכמה כתובות, שאין מדובר בעצם ב-י"א אלא ב-י"ב, בגלל השעה,

ועל-פי המסורת זה עובר ליום שלמחרת, והתאריך כנראה צריך להיות י"ב

בחשוון, ולא י"א בחשוון.

ההצעה מדברת במפורש, כי לפעמים יש איזה שהוא בלבול, על יום זיכרון, ולא

על יום אבל. לא משום שאין אבל בלבנו על יצחק רבין, אלא משום שאנחנו

רואים את חשיבותו של היום הזה, בעיקר בצורך להעביר מסר חינוכי ממדרגה

ראשונה, שאולי נדבר עליו בכמה מילים בהמשך.

אני שמח שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת העבירה לפני כמה ימים את חוק

מרכז רבין, אבל זה באמת לא שייך, כי אי-אפשר לדרג כאן איזה דירוג של

חשיבות, מה יותר חשוב ומה פחות חשוב, כי שני הדברים חשובים אבל

בכל-זאת יורשה לי לומר - המרכז הוא מרכז שבוודאי יעשה עבודה חשובה, אבל

יום הזיכרון נועד להקיף את כל בית ישראל, את כל המוני בית ישראל בתשובה

מוסרית, נגדיר את זה כך, לרצח, ובעיקר לכוונותיו של הרצח. לכן מדובר

ביום זיכרון, ולא ביום אבל.

הצעת החוק לפניכם. אני מצטער שההצעה הזאת לא הוגשה ביזמתה של הממשלה.

אני לא הבנתי את ההיסוס של הממשלה בעניין זה. היה נדמה לנו שזה דבר

מובן מאליו, דבר למד מעניינו. רק לאחר שהתברר לנו שיש היסוסים בממשלה,

רק אז הגשנו את הצעת החוק הזאת כהצעת חוק פרטית, אם כי חשבנו שראוי היה

שהממשלה תגיש הצעת חוק מעין זו. זה לצערנו. לשמחתנו, כאשר העניין עלה

בכנסת, אף על פי שכאילו נקבעה עמדה על-ידי הממשלה, נדמה לי, אם אינני

טועה, שהצעת החוק בקריאה הטרומית עברה פה אחד, ולא היו מתנגדים. לכן

בעצם הכנסת אמרה את דברה, שהיא רוצה בחוק כזה, היא רוצה ביקרו של חוק

כזה, ואני סמוך ובטוח שהוועדה, ועדת החינוך של הכנסת, תעבוד על-פי

המשאלה הזאת של הכנסת, כפי שהובעה בתמימות דעים מלאה.



אץ זה סוד שיש יוס זיכרון לראשי ממשלות בארץ. מדובר ביום זיכרון, אם

אפשר לומר זאת כך, קולקטיבי, זאת אומרת, מזכירים ביום אחד את כל ראשי

הממשלות שהלכו לעולמם. אני חושב שזה דבר נכון, אבל נכון לא פחות להפריד

בין יצחק רבין לבין כל ראשי הממשלות האחרים. ראשי הממשלות האחרים הלכו

לעולמם בשיבה טובה, ואילו יצחק רבין נרצח; וזה כל ההבדל. ולכן אין

אפשרות בכלל לכרוך את זיכרונו של יצחק רבין ביום הזיכרון הקולקטיבי. זה

פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת. זאת אומרת, יש דוד בן-גוריון, מנחם בגין,

לוי אשכול, משה שרת ואחרים, וגם יצחק רבין. אבל לא זה המצב, לא אלו

הנסיבות, לא זו החומרה, לא זו הטראומה, ולכן ברור, נדמה לי, לכל בר

דעת, לכל איש מצפון, שאין שום אפשרות לכרוך או לצרף את יום הזיכרון

ליצחק רבין ליום הזיכרון הקולקטיבי.

נימוק נוסף שעליו עמדנו בכנסת, וכמעט מיותר לחזור ולהזכיר אותו, אם לא

יהיה יום זיכרון לאומי, העניין ייצור מידה עצומה של מבוכה, הייתי אומר,

במדינה כולה, אבל גם במוסדות מאוד חשובים של המדינה, כמו למשל בתי-ספר,

ולא פחות מזה בצה"ל. נניח, מה יעשה צה"ל בשנה הבאה? כידוע יצחק רבין

היה לא רק ראש-ממשלה, הוא היה גם שר ביטחון, אבל גם אלמלא היה שר

ביטחון, הוא היה "מר ביטחון" במשך כל השנים, ומה בדיוק יעשה צה"ל? יעשה

משהו, יכול מאוד להיות שהדברים יעוררו ביקורת; לא יעשה דבר, בוודאי

ובוודאי תהיה ביקורת. אני לא חושב שהדברים צריכים להיות מסורים בידי כל

מוסד ומסגרת בפני עצמה; ולכן, כדי למנוע את המבוכה הזאת, כדי למנוע

חילופי האשמות מכאן ומכאן, ולבטח יהיו כאלה, אם לא יהיה יום זיכרון

רשמי על-פי כל כלליו ונוהליו, זה מוכרח להיות כך. אנחנו לא היינו רוצים

שכל י"ב בחשוון יהיה יום מריבה, במקום יום בעל אופי אחר לחלוטין.

אנחנו לא ממציאים את יום הזיכרון. כידוע, מדינות מאוד מתקדמות ונאורות

בעולם קבעו לעצמן ימי זיכרון, ובעיקר במקרים בהם היה חשש לאיזה שהוא

שסע חברתי חריף וחמור שמאיים על החברה, והחברה כאילו מחשבת להישבר

כתוצאה באמת משבר גדול, מזעזוע גדול. לדוגמה, יש עשרות דוגמאות כאלה,

אבל ארצות הברית גם היא מדינה, כך אומרים, מצאה לנכון לקבוע את יום

הרצח של מרטין לותר קינג כיום זיכרון לאומי. מישהו העיר לי שהמועד הוא

לא יום הרצח, אלא יום הולדתו של מרטין לותר קינג, אבל זה נקבע משום

שמרטין לותר קינג נרצח, והיה ברור בארצות הברית, כפי שהיה ברור בהרבה

מקומות בעולם, כפי שצריך להיות ברור אצלנו, שכאשר מדובר ברצח מן הסוג

הזה, עם כל המטענים, עם כל המשקעים, עם כל מה שעומד מאחוריו, עם כל מה

שהתכוונו ברצח הזה, ברור שיום זיכרון הוא דבר שהוא הכרח המציאות.

אנחנו גם לא היינו רוצים, ואני בטוח שאני מדבר בשם רוב רובם של חברי

הכנסת, שניקלע למצב בעל כורחנו ושלא בטובת העניין, של יום זיכרון של

חצי עם. הרי ברור לגמרי שיום הזיכרון יהיה יום זיכרון, גם אם הוא לא

יהיה יום רשמי. ואז חצי עם, אם אומרים את זה באופן סכמטי, קרוב לוודאי

שיותר מחצי עם, ימצא כחובה מוסרית, מצפונית, אישית, רגשית, לציין את זה

כיום זיכרון. ולעומת זאת, חלקים אחרים בעם יראו את עצמם פטורים וינערו

את חוצנם, ולכל העניין הזה יתלוו גם תופעות מקוממות ומכוערות. אנחנו

יודעים ששר החינוך מינה לא מזמן ועדה כדי לבדוק האם יש יותר מהלכים

מכפי שאנחנו חושבים לתמיכה ברצח, להבנה למניעי הרצח.. ולשברון לבנו.

הוועדה הזו, לא אנחנו, גילתה שלא מדובר אך ורק בתופעות חריגות פה ושם,

אלא שלהבנה הזו ולתמיכה, גרוע מזה, יש יותר אחיזה במקומות מסוימים.

ובעצם, יום הזיכרון בא, בין השאר, כדי לתת את התשובה המוסרית, הניצחת,

מצד כולנו, שרצח פוליטי הוא רצח פוליטי, כולנו מגנים אותו, כולנו



חושבים שהוא הדבר אולי המסוכן ביותר לקיומה של מדינת ישראל, לקיום

הדמוקרטי שלה, לקיומה כמדינה נאורה; ובלי תשובה כזאת, אני חושש, אין

לנו תשובה אחרת יותר טובה בינתיים.

על סמך כל הדברים האלה, אדוני היושב ראש, אנחנו הצענו את הצעת החוק

הזו. כמובן, אפשר להכניס בה תיקונים. בסך הכול היא נותנת, נדמה לי, את

סמכות ביצוע החוק בידי שר החינוך והתרבות. הצעת החוק קובעת כללים מאוד

רחבים ומאוד גמישים שבאים להבטיח דבר אחד, שבמקומות החשובים בעיקר, והם

בעיקר שניים - בתי-הספר וצה"ל - זכרו של יצחק רבין יהיה לנצח בדרך

מסודרת, מכובדת, מכובדת גם ליצחק רבין, אבל בעיקר לנו.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני רוצה להעיר כמה הערות. זו הצעת חוק של

מספר חברי כנסת, כולם מסיעת מר"צ, ואתה מציג

את הנושא; אבל כשהחוק יעבור את כל שלבי החקיקה, זה יהיה חוק של מדינת

ישראל.

יוסי שריד; כמובן. הייתי שמח אם הוא היה כבר עכשיו חוק

של מדינת ישראל.

היו"ר עמנואל זיסמן; לא רק הממשלה היססה, גם אחרים היססו. אני

יודע שהודעתי ליושב ראש הקואליציה, עוד לפני

ההצבעה, שאני לא אקבל החלטת קואליציה נגד החוק, ובאתי נחוש להצביע בעד.

תוך כדי הישיבה הוסרו ההיסוסים, וההחלטה התקבלה פה אחד. אני חייב להגיד

את זה למען האמת ההיסטורית.

אני חייב לפעול בתיאום בכלל עם הממשלה, ובמקרה הזה במיוחד, ועוד מעט

נשמע את הממשלה, אם היא מתכוונת לשתף פעולה ולאפשר לנו לקדם את החקיקה.

בינתיים הזמן עובר, וחייבים, אחרי שהחוק יעבור את כל שלבי החקיקה,

לפתוח בהכנות כדי ליישם אותו, ואנחנו רוצים שזה יהיה כבר בעוד מספר

חודשים. זה מחייב תהליך חקיקה מזורז יותר.

במידה שיש חברים שרוצים להכניס שינויים, אני פניתי עוד לפני הדיון,

ואמרתי שלא נסכם היום, אלא נסכם בימים הקרובים ביותר, על-מנת לאפשר לכל

גווני הקשת של הכנסת להשתלב בהצעת החקיקה הזאת.
שנח וייס
אני מודה מאוד ליושב ראש ועדת החינוך

והתרבות על כך שהקדים אותי לדברים שהממשלה

תאמר. יש לנו ישיבת נשיאות בהולה, מכיוון שאני מניח שיש צורך להחליט על

המשך קיום הדיון מחר בכנסת בקשר להסכם חברון, ולכן אצטרך לעזוב.

קודם כול, אני רוצה באמת לומר כמה דברים חבריים לעמנואל זיסמן. אני לא

חבר בוועדת החינוך והתרבות, ובאתי לעניין זה מתוך משיכת הלב, וגם כך

קרה כאשר היה דיון בחוק שעסק בהקמת מרכז על-שמו של יצחק רבין, ואני

חושב שגם שם הוא כל כך הזדהה עם הרעיון שמאחורי, וגילה כל כך הרבה אהדה

וחום לנושא. אני חושב שכאן עמנואל זיסמן מתגלה כאיש תנועה במשך הרבה

מאוד שנים, כמי שהיה קשור לא רק ציבורית אלא אישית שנים רבות מאוד

ליצחק רבין. יש פה ביטוי גם למילוי תפקיד בבחירה יוצאת מן הכלל, וגם

למידה גדושה של קשר אישי בין יצחק רבין שנרצח לבינו. אני מודה לך.



את הדברים העיקריים אמר יוסי שריד, ואני רוצה להוסיף אולי עוד פן אחד.

יצחק רבין בעצם הפך בחייו, בעיקר בשנים האחרונות, וגם במותו הנורא,

לגיבור היסטורי של כל אזרחי ישראל, ובמידה רבה מאוד של אזרחי האזור ושל

אזרחי העולם. ביקרתי לפני חודשים אחדים בכפר בדואי באיזור באר-שבע,

ובביתו של אחד המנהיגים של הכפר הקטן הייתה תמונה של יצחק רבין עם

מסגרת מאוד מיוחדת. שאלתי אותו לפשר הייחוד של המסגרת, והוא סיפר לי

שיש לו דודה במחנה פליטים בדהרייה שעשתה את המסגרת. זה פשוט מדהים.

האבל הנורא, תחושת היגון, הכעס, הזעם, הצער, שטפו את הציבור של ערביי

ישראל, של ערביי האזור, של פלשתינאים. זמן מה לפני כן, כאשר רבין היה

בעיקר "מר ביטחון", בתוקף תפקידו כשר ביטחון, היה קשור לאסוציאציות

קשות מארד במה שנוגע ליחסים בינינו לבין הערבים. אבל הוא הפך, בצדק,

למנהיג ומותו הפך לטרגדיה של כל שכנינו, אחינו ובני דודנו הערבים.

צדק יוסי שריד, שזה מוכרח לצאת מן המסגרת של ההזכרה הכללית המכובדת

שעושים לראשי-הממשלה. הייתי אומר שיש כאן שני אישים שהם יוצאים

מהמסגרת. האחד, דוד בן-גוריון, מייסד המדינה, שמת באמת בשיבה טובה,

ושנערכים הטקסים לזכרו בנפרד, ואי-אפשר היה שלא יהיה משהו שקשור ליצחק

רבין, שהארץ מוכתמת בדמו, וזה כתם שלא יימחק. לי אין לבטים. מקור

הלבטים הוא בעניין שיוסי שריד הזכיר אותו, ואני התגברתי על הלבטים

האלה. מכיוון שבתוך עמי אני יושב, ואני יודע שיש ציבור שעשה את ההכנות

לרצח, שיצר את האקולוגיה לאלימות הנוראה הזאת. מדובר בעשרות אלפי אנשים

שהשתתפו בהפגנות אימה אפלות, שאין כמותן במדינות דמוקרטיות, בתכנים

שלהן, לא בעצם ההפגנה, בצווחות, בססמאות, בקריאה למוות, להרג של

ראש-הממשלה, וגם אחרי. אמרתי, לא רוצה לכפות יום זיכרון לאומי על אותם

חלקי ציבור שגם אחרי הרצח, בצורה זו או אחרת, לא רק שהשלימו אתו אלא

הבינו אותו.

מתוך תקווה שרוב גדול מאוד של הציבור בארץ רואה ברצח של ראש-הממשלה

תופעת זוועה, מתוך תקווה שאותו ציבור שהוא מן הצד השני, עדיין בצד

האופל, יתמעט, מתוך תקווה שסביב היום הזה תעשינה פעולות חינוכיות של

ממש במערכות החינוך, אני משנה את עמדתי, ואני כמובן אתמוך בחוק הזה.

אני חושב שזה פשוט מעשה חשוב.

רציתי להביע תמיכה כאן ולסיים אולי גם במה שפתחנו. אנחנו בבוקרו של יום

חדש, אני מקווה. הלגיטימיות הציבורית הרחבה לדרכו המדינית הנועזת של

יצחק רבין וממשלתו ניתנה חלילה. אולי גם זה יסייע להרחבת התודעה של

החשיבות ההיסטורית של יצחק רבין, וההתנגדות הנחרצת של ציבור רחב ביותר

לרצח פוליטי, והאבל הנורא על כך שיצחק רבין לא איתנו יותר.

אני אתמוך כמובן בחוק.
נעמי חזן
אני באותה מצוקה של חבר הכנסת שבח וייס,

היות שאני חייבת לצאת לישיבת הנשיאות.

אנחנו דנים בהצעת החוק הזו דווקא היום, כאשר אנחנו למעשה מממשים עוד

נדבך בתהליך בו החל יצחק רבין ז"ל.

כמה מילים לגופו של עניין וכמה הצעות, המטרה של יום זיכרון היא מטרה של

להנציח לא רק רצח, אלא להנציח למעשה את מה שהאדם הנרצח, במקרה זה יצחק

רבין, מסמל למדינת ישראל, גם מבחינה היסטורית, והייתי אומרת גם מבחינת



עתיד מדינת ישראל. אם אנחנו מסתכלים על הדוגמה האמריקאית, מנציחים שם,
למיטב ידיעתי, שלושה אישים בעבר
את ג'ורג' וושינגטון, את אברהם

לינקולו, ואת מרטין לותר קינג, ולא בכדי. ג'ורג' וושינגטון הוא מייצג

בעצם של האומה האמריקאית. לינקולן הוא המאחד של ארצות הברית במלוא מובן

המילה, בעקבות מלחמת האזרחים. מרטין לותר קינג, כפי שאמר חבר הכנסת

יוסי שריד, שבחייו ובהירצחו סימל את ערך השוויון, שעומד ביסוד

הדמוקרטיה האמריקאית. אני חושבת שאם אנחנו ממשיכים בקו חשיבה זה, סיבה

להנציח ביום זיכרון את יצחק רבין היא שחייו הם שיקוף גם של קיום מדינת

ישראל גם של ביטחון מדינת ישראל, וגם של הכמיהה לשלום במדינת ישראל.

הצירוף הזה הוא צירוף חזק מאוד, שחוצה קווים פוליטיים. במר"צ שלחנו

פנייה לאזרחי מדינת ישראל לשלוח לנו גלויות אם הם תומכים ברעיון;

ואדוני היושב ראש, קיבלנו מאות אלפי גלויות תמיכה ברעיון מאזרחים, משום

שזה מדבר במובן העמוק ביותר על ערכי היסוד של מדינת ישראל.

צר לי, אגב, שהנוכחות היא כל כך דלה היום! ואם תרשה לי, הייתי רוצה

להציע לך הצעה אחת מעשית. צריך לשמוע את כל העמדות, למרות שאני לא

חושבת שיש חילוקי דעות. בהמשך לרעיון שלך לזרז את הנושא, הייתי מעבירה

עם אולי תיקונים טכניים את הצעת החוק כמות שהיא לקריאה ראשונה. חברי

הכנסת התבטאו במליאה, ואם יש צורך בתיקונים נוספים, נעשה את זה בין

הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית.
וליד צאדק
אדוני היושב ראש, חברי יוסי שריד. אדוני,

תודה רבה שהשמעת את קולך. החוק הזה עבורי

מסמל משהו אחר. אני כערבי ישראלי, שהייתי סגן שר בממשלתו של יצחק רבין,

כמי שהכיר אותו מקרוב, לא קרוב קרוב אישי, אבל בזכותו אני נשארתי כסגן

שר, בזכותו החקלאות הערבית התקדמה ומה שעשינו במשך ארבע שנים לא עשו

במשך ארבעים שנה. אני, כערבי, שאני שומע השכם והערב בכל אירוע "מוות

לערבים", לא הופתעתי, למרות שלא ציפיתי שזה יהיה בעצמה כזאת, בכאב כזה,

שיד המרצחים תגיע לראש-הממשלה, שרצה לעשות שלום. מי שמדכא את האחר, את

השונה, חוזר לעצמו כבומרנג, לאותה חברה ממנה יצא, וזה מה שקרה. דיכאו,

בזו לערבים, לערבים ישראלים ופלשתינים, והירשו להשתמש בערכים שלא

מקובלים בלקסיקון השפוי של מדינת ישראל; ובסופו של דבר, זה חזר אלינו

כבומרנג, כפי שאמרתי. כנראה שאנחנו לא למדנו הרבה מהרצח של רבין. צאו

וראו איזה משמר כבד על ביבי נתניהו היום. המשמר הזה מראה שאנחנו לא

למדנו מהירצחו של רבין, לא למדנו שבאמת כוחות החושך ששלחו יד בנפשו של

רבין עדיין נמצאים מבעבעים בתוכנו ומקלקלים ועושים כל השחתה למידות

הטובות שלנו, שהן החוסן הטבעי של מדינת ישראל וחוסנה של החברה

הישראלית, והיא הדמוקרטיה.

לכן אנחנו זקוקים ליום הזה, בו אנחנו נתייחד, נדרבן, נחנך בתוך

בתי-הספר, בתוך מחנות צה"ל. אני מציע שתהיה הדגשה על כל בתי-הספר - ולא

רק בתי-הספר - על הערך הדמוקרטי, על הערך האנושי. אלה שדיברו גבוהה

גבוהה נגד המדיניות של רבין, מדיניות השלום, הנה היום אנחנו רואים שהם

חוזרים לאותה דרך, לאותו מסלול היסטורי שאין ממנן מנוס, דרך השלום. ראו

כמה שהתמונה התהפכה. היום אותם אנשים שצעקו וצרחו, הם אותם אנשים

שחותמים על ההסכם ותומכים בו.

אני חושב שיש צורך לזרז עד כמה שאפשר את הליך החקיקה הזה והעברתו לכנסת

לקריאה הראשונה, וכמובן לקריאה שנייה ושלישית לאחר מכן.



היו"ר עמנואל זיסמן; לפי ההצעה, שר החינוך והתרבות, מה עמדת משרד

החינוך והתרבות?
אריה בריק
אני מציע שאנחנו נציג את עמדת הממשלה על-ידי

סגנית היועץ המשפטי של ראש-הממשלה ואחר-כך

אנחנו נציג את עמדתנו.

שרת בן-שאול; כמי שמייצגת כאו את עמדת הממשלה, זה מיותר,

ועם זאת, יש לחזור על הגינוי, על העובדה

שהדבר הזה היה הנורא שקרה מאז קום כמדינה. עם זאת, הממשלה התנגדה להצעת

החוק הפרטית הזאת לא בלי חשיבה. גם הממשלה הקודמת, בקדנציה הקודמת, לא

קבעה את יום הירצחו של יצחק רבין ז"ל כיום זיכרון, אלא ועדת השרים

לטקסים וסמלים החליטה גם אז לקבוע את יום האזרח או יום הדמוקרטיה, יום

שבו יודגשו הערכים - כפי שאמרה חברת הכנסת חזן קודם לכן - שבגינם,

על-שמם נרצח יצחק רבין. ועדת השרים לטקסים וסמלים, גם השנה, גם בקדנציה

הזאת, לא החליטה זאת על-דעת עצמה, אלא העבירה את זה לוועדת ההיגוי שליד

המועצה להנצחת נשיאי ישראל וראשי-ממשלותיה, בראשות מר חיים ישראלי;

ושוב, חזרה על אותה החלטה.

אני חושבת שזה נובע בין השאר מהצורך למלא את היום בתוכן ואחר-כך לקבוע

לו חוק, ולא הפוך - לקבוע חוק ואחר-כך להתחיל לחפש את התכנים שיימסרו

בו.

חוץ מזה, ואת זה כבר יאמר נציג שר החינוך, גם בהחלטת הממשלה, כפי שהיא

היום, מרבית התכנים שמוצעים בהצעת החוק הפרטית הזאת נמצאים כבר, כמו

יום של חינוך לדמוקרטיה בבתי-הספר והגברת המערכת ההסברתית לערכים האלה.

עם זאת, לאור מה שנאמר פה, אני חושבת שאולי כדאי לחזור ולהעביר את זה

שוב לוועדת השרים לענייני חקיקה.

יוסי שריד; הממשלה מתנגדת?

שרה בן-שאול; עד עכשיו הממשלה התנגדה, כן.

יוסי שריד; בינתיים זה עבר בכנסת פה אחד.

שרה בן-שאול; נכון. אני נשלחתי להביע את עמדת הממשלה כפי

שהיא הוחלטה בהחלטת הממשלה. אני רואה שעכשיו

מנשבות רוחות חדשות.
יוסי שריד
הרי זה כבר היה בכנסת, זה עבר כבר פה אחד,

זאת כבר עמדה ישנה. הרי אם לא נקבע יום

זיכרון, מישהו עכשיו יקבע תכנים, ואחר-כך נחשוב אם יהיה יום זיכרון או

לאל צריך לקבוע יום זיכרון, ואחר-כך ששר החינוך יציע תכנים.

שרת בן-שאול; נקבע בהחלטת הממשלה שהתכנים יהיו שם.

אני מציעה שנחזור לממשלה, ולאחר מכן נחזור

לכאן.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני הרי הקדמתי ואמרתי שהיו היסוסים. גם

מפלגת העבודה היססה. בא חבר בכיר של סיעת



העבודה, יושב ראש הכנסת לשעבר. תשים לב, אתה הרי פרלמנטר ותיק, ואתה

יודע שיש הצעות אחרות, מיד גס אחרים מציעים. עובדה היא שהיה מספיק זמן

עד היום שגם חברי כנסת אחרים מסיעות אחרות יציעו הצעת חוק דומה, והם לא

עשו את זה.

משה בוטון; יש הצעה. לא הבאתי אותה. הצעה של חבר הכנסת

אפי אושעיה.
היו"ר עמנואל זיסמן
עשיתי מאמץ להביא שר מהממשלה. פניתי לשר משה

קצב, סגן ראש-הממשלה, שר התיירות, שר

לענייני המגזר הערבי, וגם יושב ראש ועדת הסמלים והטקסים, והוא לא הגיע.

נדמה לי, עם כל הכבוד - ואני רוחש כבוד לאישה, לעורכת-דין, ליועצת

משפטית - חשבתי שבכל-זאת, אם לא שר, יבוא מישהו ממשרד ראש-הממשלה שהוא

במעמד רם. אני לא רוצה להפחית לא ממעמדך ולא מחשיבותן, אבל כשדנים

בהצעת חוק כזו, זה מחייב. לכן גם הקדמתי ואמרתי שאני רוצה לפעול

בתיאום. אני לא רוצה להגיע למה שהיה. דרך אגב, 61 חברי כנסת הצביעו

בעד, זה רוב חברי הכנסת, וזה חסר תקדים. למשל, הצעת החוק להקמת המרכז

התקבלה ברוב של 42 חברי כנסת כנגד אחד. אבל כאן 61 חברי כנסת תמכו,

אותו רוב שהיינו רוצים אותו בנושאים אחרים, בנושאים מאוד גורליים

למדינת ישראל, וזה דבר בעל משמעות גדולה ביותר.

ארית נייק; אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, זכרו של יצחק

רבין חייב להיות מונצח בהיסטוריה של מדינת

ישראל, גם על רקע אישיותו, ובעיקר בנסיבות המאוד חמורות של הרצח הנפשע;

האיש נרצח על רקע דרכו.

מערכת החינוך ציינה גם השנה את יום השנה לזכרו של רבין בשני אפיקים.-

האחד, אישיותו של האיש כראש-ממשלה, כשר ביטחון, כקברניט; והשני,

המשמעות לחיים בישראל, גם בצד של הדמוקרטיה, גם בצד של האזרחות, גם בצד

של הסובלנות וגם בצד של קדושת חיי אדם. לעניין הזה, שחלקו מאוד טעון

במערכת החינוך, בדיוק כפי שהוזכר כאן, היתה גם ועדת חקירה מיוחדת שבדקה

את ההיבטים של גילויים חמורים במהלך השנה הזאת. אנחנו מצאנו לנכון לא

להסתפק רק ביום אחד שבו נדון בעניין, אלא לערוך סדרה של פעילויות, חלקן

בחומר כתוב, בחומר ויזואלי, בפורומים, בדיונים למיניהם. כמובן, התקשורת

כולה עוסקת בעך לאורך השנה, וגם ביום הזיכרון.

אנחנו רואים את יום הזיכרון כאיזה שהוא שיא של פעילות עם הרבה משמעויות

סמליות לדיונים במערכת החינוך בשני ההיבטים הללו גם בשנים הבאות, גם על

דרכו של האיש וגם על המסרים שנובעים מהרצח המתועב הזה. כפי שגם התבקשנו

על-ידי הממשלה, אנחנו מקימים בימים אלה ועדה ציבורית, על-ידי שר

החינוך, שתהיה ועדת היגוי לאותן פעילויות, שכולן נעשות במסגרת מערכת

החינוך הפורמלית והלא-פורמלית.

לא גיבשנו עמדה, אלא לצד של התוכן החינוכי. אני חושב שבעקבות מה שנאמר

כאן, זה יהיה מאוד מועיל מבחינתנו שנחזור ונאמץ את מה שהוועדה אמרה,

שזה יועלה לקריאה ראשונה, ואז נוכל להציג פעם נוספת את עמדתנו.
סיגל קוגוט
אנחנו כאן בשביל ה-י"ב בחשוון. לשם הדיוק,

אני רק אומר שיש עוד שתי הצעות פרטיות. האחת



של חבר הכנסת צבי הנדל - יום אבל לאומי לזכרו של ראש-הממשלה" והאחת,

של רענן כהן "יום שימור הדמוקרטיה".

משה בוטון; הם לא עברו דיון טרומי.

סיגל קוגוט; לא, אלה הן הצעות חוק פרטיות.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני מתייחס פורמלית למה שמונח בפנינו.
סיגל קוגוט
חשבתי שאדוני מדבר על כך שלא הוגשו הצעות

נוספות.

ראינו שהחוק מורכב על המודל של חוק דוד בן-גוריון. גם החוק וגם התקנות

זהים לחלוטין לחוק דוד בן-גוריון, חוץ מהתכנים בבתי-הספר - ייחוד היום

לשיחות של מורים לחוק בן-גוריון, כאן כתוב ייחוד שיעור. השאלה אם רוצים

שכל היום יוקדש לזה או רק חלק מהיום. זה לעניין הנוסח. הערות אחרות אין

לנו.
היו"ר עמנואל זיסמן
מה שהיה עד עכשיו הוא שחבר הכנסת יוסי שריד

הציג את החוק, את משמעותו, ואת חשיבותו. חבר

הכנסת שבח וייס דיבר, דיברה חברת הכנסת נעמי חזן, ודיבר חבר הכנסת וליד

צאדק. חברי הכנסת וייס וחזן משתתפים עכשיו בישיבת נשיאות הכנסת, שקובעת

עכשיו את סדר הדיון שיהיה מחר.

אני לא הייתי רוצה להיכנס עכשיו לסעיפים, וזאת כי למעשה באה נציגת משרד

ראש-הממשלה ואומרת שהממשלה מתנגדת, כפי שהיא התנגדה לפני ההצבעה. אני

לא בטוח, אבל נדמה לי שהשר שהיה שר תורן הצביע בין 61 התומכים. קרה כבר

בכנסת, שהיו מקרים כאלה גם בעבר. זו הצעת חוק צודקת, וצריך לקדם אותה,

מה עוד שאנחנו רוצים להגיע לחקיקה טובה בעוד מועד, כדי שאפשר יהיה

ליישם את החוק לקראת יום השנה הבא. לא הייתי רוצה לעשות את זה בעימות

גלוי עם הממשלה, מה עוד שאינני בטוח שזאת העמדה הסופית של הממשלה, כפי

שהובעה היום; כי שמעת דברים קצת אחרים מפי משרד החינוך והתרבות. עשיתי

מאמץ כדי שזאת לא תהיה עמדת הממשלה היום בישיבה, אבל כנראה שצריך לעשות

מאמץ נוסף. לכן, בקשתי היא שתתייחסו לנושא באופן כללי, ואני אכנס לדיון

בעוד כמה ימים. אני אדבר עם ראש-הממשלה, וכנראה שיש צורך לדבר איתו

באופן ישיר. אני למשל חשבתי שבדבר כזה מנכי'ל משרד ראש-הממשלה היה צריך

לבוא לכאן, או יושב ראש ועדת השרים לטקסים, השר קצב. אבל, כאמור, אני

אדבר עם ראש-הממשלה, ואני אסב את תשומת לבו לנזק, לפי דעתי נזק לאומי,

חינוכי ממדרגה ראשונה שייגרם. כי יש רצון לקדם את הצעת החוק הזאת,

והממשלה תופיע כפי שהיא הופיעה כאשר אושרה הצעת החוק הזאת בקריאה

הטרומית.

רפאל אלול; אני קודם כל רוצה להודות לחברי, חבר הכנסת

יוסי שריד, על עצם העלאת הרעיון. אני רוצה

להגיד לך, יוסי, שאם לא היית משוכנע למה צריך הצעת חוק, היום, לפי

התנהגות הממשלה, אתה מבין למה צריך הצעת חוק. הממשלה לא מצאה לנכון

לשלוח לכאן אף שר. בסך הכול מדובר ברצח של ראש-ממשלה בישראל לא לפני

הרבה זמן, לפני שנה. אתמול דיברתי עם חברי, יושב ראש ועדת החינוך,

וביקשתי ממנו שיעשה מאמץ שלישיבה היום יגיע לפחות השר האחראי לענייני

טקסים וסמלים, השר קצב. לא כל יום נרצח ראש-ממשלה, כפי שנרצח יצחק



רביו, במילוי תפקידו, ואפילו משום הסמליות, הנושא נדון דווקא היום,

כאשר אתמול בלילה נחתם הסכם חברון. אני אומר לך, אדוני היושב ראש, אני

חושב שאנחנו צריכים להיפגש. אני רוצה לומר לעורכת הדין בן-שאול, אל

תיפגעי, אבל זה באמת לא בתחום אחריותך. צריך לבוא לכאן אותו אדם,

פוליטיקאי או ראש-הממשלה או השר, שיסביר. הלא כאן 61 חברי כנסת, רוב

מוחלט, הצביעו בעד הצעת החוק הזה. אגב, אני יודע שיש עוד חמש או שש

הצעות חוק פרטיות עם כל מיני וריאציות, אבל כאן יש הצעה מסודרת,

שהוצבעה והתקבלה ברוב מוחלט של הבית הזה, וללא מתנגדים.

זה שאף שר לא מצא לנכון להופיע לא מוסיף כבוד לראש-הממשלה לשעבר, יצחק

רבין, ואני משתמש במילה עדינה. אני חושב שהממשלה לא נותנת כבוד, לא

להצעת החוק הזאת ולא לוועדה. טוב תעשה הממשלה אם תתקן את דרכה, ושר

יבוא ויסביר לנו כאן מדוע הממשלה נגד, בעוד רוב הבית הזה הוא בעד.

זאב גזים; אני רוצה להתחיל מהסוף. חשבתי להתייחס לזה

בסוף דבריי, אבל כיוון שידידי רפי אלול חזר

והדגיש את חולשתה של הממשלה בכך שלא הגיע לכאן נציג, בכל-זאת אני רוצה

להתחיל עם זה. אני לא חושב שזה נכון בזמן הזה להתייחס לנציגות של

הממשלה כאן או לא, כפי שמתייחסים בכל זמן אחר. בכל-זאת קרה משהו אתמול.

אנחנו יודעים שזה לא היה פשוט בכלל, לא לכולנו, ובמיוחד לא לממשלה.

הייתי אומר באיזו שהיא דרך, שאחרי ככלות הכול, מה שהיה אתמול הוא

ניצחון גדול ליצחק רבין ולדרכו. ואם הממשלה הייתה עסוקה, ואני מניח

שהיא עכשיו עסוקה לקראת דיון והכרעה בהסכם שנחתם הבוקר בראשי תיבות, אז

בוודאי לא התפנו לעניין. העובדה שיש רוב גדול להצעה הזאת, כמו גם

העובדה שהממשלה היא זו שהגישה הצעת חוק להנצחת זכרו של יצחק רבין

ולהקמת מרכז, כפי שהוצע על-ידי הממשלה, מראה מהם פני הדברים. יצחק רבין

הפסיק להיות דמות פוליטית, כמי שעמד בראש תנועה פוליטית גדולה בארץ

והפך להיות, לצערנו, גם באופן טרגי, לנחלת האומה כולה. הביטוי לכך זאת

הצעת החוק הזאת והתמיכה הרחבה מקיר אל קיר של הבית בהצעה הזאת. כך צריך

לראות את זה. אני לא מציע שגם על זה נתנגח כאן עם הממשלה.

יוסי שריד; היום יש לממשלה נסיבות מקלות, בואו נסכים על

זה.
זאב בוים
אלה הם הדברים; ובהחלט, יש גם משמעות סמלית

בזה שאנחנו דנים היום בעניין הזה של יום אבל

לאומי לזכרו של יצחק רבין, בדיוק כאשר הממשלה בפועלה הולכת דרכו.

הבעתי את דעתי. כפי שכתוב בדברי ההסבר, ככל שאנחנו זוכרים ומזכירים את

ראשי הממשלות שהלכו לעולמם, הרי בוודאי הדרך שבה יצחק רבין הלך לעולמו,

הרצח הנורא, בנוסף לפועלו למען האומה, למעשה כל הביוגרפיה שלו היא

שירות אחד למען האומה, מחייבים את הדבר.

לזמן יש כוח משל עצמו, וזיכרון, דרך העולם וטבעו שהוא הולך ופוחת עם

הזמן. אם הצעת החוק הזאת שתתקבל תהיה איזה שהוא אמצעי, איזה שהוא כלי,

איזו שהיא מסגרת שאיתה נוליך את הזיכרון לדורות, בוודאי שהעניין הזה

נחוץ לנו, לעם שלנו, עכשיו ולהבא. לכן גם לא הייתי מציע שאת ייחוד

היום, כפי שנשאל פה, האם זה יהיה שיעור או שזה יהיה יום יותר מלא בתוך

מערכת החינוך, לא הייתי מציע לקבוע לזה מסמרות. לא צריך לקבוע שיעור

לשיעור. זה יכול להיות כמה שיעורים; יכולים להיות סוגים שונים של



פעולות, ובלבד, באמת, שהדבר יצוין באותו יום, ב-י"א בחשוון במערכת

החינוך, כמו במקומות אחרים, כפי שמוצע כאן.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני מציע לסכם את הישיבה. אנחנו לא מאשרים

שום דבר חיום, כי העמדה הפורמלית של הממשלה

היא שהיא עדיין נגד החוק. אנחנו רוצים לעשות מאמץ לשכנע את הממשלה

לשנות את עמדתה זאת, ואני לא רוצח ללכת בקריאה ראשונה לעימות עם

הממשלה; גם אם אני יכול לשער שזח יעבור גם בקריאה ראשונה, למרות

ההתנגדות. אני רוצה להגיע להבנה ולתיאום, ותוך שבועיים אני אקיים ישיבה

נוספת, כשאני אדע שהממשלה שינתה את עמדתה.

הישיבה ננעלת כשעה 00 ?10

קוד המקור של הנתונים