ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 02/12/1996

ישיבה משותפת לציון יום האיידס הבינלאומי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 27 מישיבת ועדת החינוך והתרבות

פרוטוקול מס' 31 מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני. ב"א בכסלו התשנ"ז (2 בדצמבר 1996). שעה 13:30

נכחו: חברי הוועדות: עמנואל זיסמן - יו"ר ועדת החינוך והתרבות

מקסים לוי - יו"ר ועדת העבודה והרווחה

ראובן ריבלין - מ"מ היו"ר

זאב בוים

נעמי בלומנטל

תמר גוז'נסקי

צבי ויינברג

נעמי חזן

יהודה לנקרי

ענת מאור
מוזמנים
שר הבריאות יהושע מצא

יו"ר הבנסת דן תיכון

ד"ר פול סלייטר - מנהל המחלקה לאפידמיולוגיה, משרד הבריאות

ינון שנקר - ביה"ס לבריאות הציבור, פקולטה לרפואה, י-ם

חנה רוזנברג - ראש שירותי הסיעוד, רשת אורט-ישראל

אילן כ"ץ - רכז חברתי, בית-ספר אורט מעלות

סוהילה חמאיסי - אחות, מחנכת למניעת איידס במגזר הערבי

רבקה צ'רקה - מפקחת ארצית על חינוך לחיי משפחה בחינוך

הממלכתי-דתי/ משרד החינוך והתרבות

חוה ברנע - יועצת חינוכית, משרד החינוך והתרבות

פרופ' פרנסיסקו סיי-אוניברסיטת דרום-קרולינה, ארה"ב

ענבל - פרוייקט האיידס

לילך - פרוייקט האיידס

עמליה - פרוייקט האיידס

ד"ר ניצה אברמסון- משרד הבריאות

ד"ר דניאל שם-טוב- משרד הבריאות

ד"ר שלמה מעין - בית-חולים הדסה, ירושלים

אסטל רובינשטיין - עובדת סוציאלית, מרפאת איידס, הדסה י-ם

דן שפירא - יו"ר מרכז לחקר מחלות מדבקות וטרופיות,

בית-ספר לרפואה, ירושלים

יעל רוגל - שדולת הנשים

דיאן לווין - מחלקה לחינוך ובריאות, קופת חולים הכללית

היאם טנוס - משרד החינוך והתרבות

ציפי מקל - בי"ס אורט מעלות

יעל אסרף - בי"ס אורט מעלות

ברוריה קרוא - בי"ס אורט מעלות

אילנה רוזנר - אחות בי"ס, כפר ורדים

ד"ר ליאורה אור - בית הולים כרמל חיפה

פאני רן - רופאת שיניים

אבי איילון - עובד סוציאלי

ד"ר נאיף חמאיסי
מנהלות הוועדות
אסתר אדלר

יהודית גידלי

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. ישיבה משותפת לציון יום האיידס הבינלאומי (בסיוע: "פרויקט איידס

ירושלים", "עולם אחד, תקווה אחת").1238



ישיבה משותפת לציון יום האיידס הבינלאומי
היו"ר עמנואל זיסמן
שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת העבודה והרווחה

וועדת החינוך והתרבות של הכנסת לציון יום האיידס הבינלאומי, בסיוע "פרוייקט

איידס ירושלים", "עולם אהד, תקווה אהת". אני מתכבד לבקש מיושב-ראש הכנסת

לפתוח את הכנס הזה.
יושב ראש הכנסת דן תיכון
רבותי, יושבי-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת העבודה והרווחה,

חברות וחברי הכנסת, אורהים נכבדים. מתחילת הדרך מלווה אותנו ד"ר ינון שנקר,

בעצם מן הרגע שהנושא הפך לנהלת הכלל, כאשר התודעה הלכה וגברה והכנסת השבה

שהיא צריכה למקד את תשומת הלב במהלת האיידס. הכנסת לא נמצאת במבוכה והיא

עושה את זה מידי שנה בשנה באומץ הסר תקדים. מה אני יכול לאהל לעצמנו? דבר

אהד: שבעוד כמה שנים, ושמספר השנים יהיה מועט, נתבשר שהמחלה הזאת איננה

קיימת יותר ושיום האיידס הבינלאומי יעבור מן העולם. אני משוכנע השנה, יותר

מאשר אי פעם, שהדבר הוא בהישג יד. נדמה לי שאילו היו מרכזים את כל המידע

שקיים בכל פינות העולם אולי היינו קרובים הרבה יותר לפיתרון. מכל מקום, זה

מסוג הימים שאני מבקש שיוסרו מסדר היום לאחר שהמהלה תודבר. בימים האחרונים

פורסמו כל מיני סטטיסטיקות ואני מניה שאנהנו עדיין בתחתית הטבלה. האיידס

הוא ממש מכה בכמה ממדינות העולם, ובעיקר בייבשת השחורה, אן ניראה כאילו

בארץ המחלה לא מתפשטת. אני רוצה להודות לכל הגופים שנותנים יד ועושים ימים

כלילות בניסיון לטפל בנושא הזה, שהוא קשה, מביך, לעיתים יש הוסר רצון אפילו

לשמוע עליו, כאילו מדהיקים אותו, אך הוא קיים לפיתהנו, ואנחנו מקווים כאמור

שהוא יעבור מן העולם. ברשותכם, אני צריך לעזוב. אני מקווה שהדיון הזה יהיה

פורה ומפרה. תודה רבה לכולם.
היו"ר עמנואל זיסמו
תודה ליושב-ראש הכנסת. אני מאחל לו הצלחה בשליחות בפורטוגל. אני מזמין

את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת מקסים לוי, לומר את דבריו.
היו"ר מקסים לוי
ידידי, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, חבר הכנסת זיסמן, הברי ועדת

החינוך והתרבות וועדת העבודה והרווחה, אורחים, מוזמנים, צהרים טובים.

מידי שנה מציינת הכנסת את יום האיידס הבינלאומי, הן באירוע מן הסוג הזה

והן בהצעות לסדר היום במליאה, וכך יהיה גם היום. בוודאי נשמע בישיבה מיוחדת

זאת דברים חדשים ומעניינים אודות מחלת האיידס ועל אלה הסובלים ממנה וחברי

הכנסת במליאה יביעו דעתם על היבטים אלה ואחרים הקשורים לאיידס. ועדת העבודה

והרווחה מטפלת באופן שוטף בבעיות המועלות בנוגע לאיידס. חבר הכנסת זיסמן

ואני ראינו צורך לקיים את הכנס המשותף הזה של שתי הוועדות כי לעניות דעתי

לנושא האיידס יש אספקטים רחבים ולא רק בתחום הבריאות. אנו רואים חשיבות רבה

בשיתוף הפעולה בין ועדת העבודה והרווחה לוועדת ההינוך והתרבות. יש אחידות

דעים לגבי זה שיש צורך לתקוף את מגיפת האיידס בתחומי ההסברה והחינוך,

במיוחד בכל הקשור לדור הצעיר, שמהווה אוכלוסיית סיכון גבוהה במיוחד.

אני שואל את עצמי, 15 שנה לאחר הדיווח הראשון על חולי האיידס, האם אין

אנו נתפסים לשיגרה כלשהי? האם אין באירועים כגון אלה משום יציאת ידי חובה?

לכל מי שחי עם נגיף האיידס, מי שחולה במחלה, ובוודאי גם מי שעוסק בטיפול

בחולים או במניעה, התשובה ברורה. מגיפת האיידס לא הלפה מן העולם, נהפוך

הוא, אנו שומעים עליה כל הזמן ויותר ויותר אנשים נדבקים במחלה. הבוקר דווה

לנו שמידי יממה נדבקים בנגיף האיידס עוד 8,500 בני אדם בעולם, זהו נתון



מחריד. לחשוב על כך שמעל 1,000 ילדים בני פחות מגיל 15 נדבקים כל 24 שעות

בנגיף האיידס, זה מזעזע ביותר. אין זה משנה כלל אם אותם ילדים, נשים או

גברים נדבקו באפריקה, באסיה, בדרום אמריקה או בישראל. נגיף האיידס אינו

מפלה בין אנשים והוא פוגע בכולנו. לא רק מי שנדבק בווירוס ניפגע, גם בני

משפחתו, חבריו, מכריו, על כולם משפיעה המגיפה הזאת. מן הנתונים שקיבלתי על

האיידס בעולם אני למד כי 28 מיליון בני אדם בעולם, מחם כ-2.5 מיליון ילדים,

נדבקו מאז 1981 בנגיף. בשנת 1996 לבדה נוספו למספר הנדבקים עוד כ-3 מיליון

נשאים. כ-7 מיליון איש, אישה וילד ניפטרו מן המחלה ובמדינות רבות ממשיך

הנגיף להתפשט ולהכות חללים. 17% מכלל הבוגרים בזמביה, 15% מן הבוגרים

באוגנדה, בהודו לבדה יש 3 מיליון נשאים, בתאילנד נגועים כ 2%-מן האוכלוסיה

הבוגרת. אלה נתונים מזעזעים, בהתחשב בעובדה כי אין חיסון לאיידס והתרופות

הקיימות אינן מרפאות מן המחלה.

ומול המציאות הקשה הזאת נשמעים אנשים לא מעטים בארץ שטוענים "אצלנו הכל

בסדר, אנחנו בתחתית הסקאלה, הבעיה היא בארצות אחרות". הקולות האלה באים גם

מתוך מערכת הבריאות ולדעתי זאת הטעיה של הציבור בישראל, שצריך מייד

להפסיקה. אסור להיתפס לשאננות ולחשוב שאם במדינת ישראל נדבקים באיידס רק 10

אנשים כל חודש, וזה רק על-פי הנתונים הרישמיים, אז אצלנו הכל בסדר. האיום

ברור וגלוי ואין ספק שבמיתקפת הסברה וחינוך יעילים אפשר לבלום או לצמצם את

התפרצות המחלה בישראל. עלינו לחסל את הבורות הקיימת לגבי האיידס ולהחדיר

באוכלוסיה את הצורך בזהירות, במין בטוח, ולהבהיר כיצד נזהרים מסכנת ההדבקה.

חובה מוטלת על כולנו להתייחס אל מגיפת האיידס כאל מגיפה, כי כזו היא. אסור

להיתפס לשאננות ולראות כאירועי שיגרה אירועים כמו זה בו אנו פותחים היום.

יום האיידס הבינלאומי הינו הזדמנות חשובה להעלות את המודעות לקיומה של

המחלה, לסכנותיה ולצורך להתייחס בסובלנות ובאחריות לנשאים ולחולים, לבני

משפחות ולקרובים. אני רואה חובה לעצמי, במיוחד לאור מסקנות דיונים קודמים

בוועדה, לשקוד על טיפול שוטף של ועדת העבודה והרווחה בנושאים הדורשים טיפול

בכנסת בנושא האיידס. כמו כן אני קורא לכנסת וליושכ ראש הכנסת, הבמה הזאת

היא אחת מבמות ההסברה החשובות ביותר שיש למדינה. אם אנחנו נעלה את הנושא

אחת לחודש, בכל מיני הזדמנויות, אנחנו נוכל להפעיל מכאן מערכת הסברה חלופית

יוצאת מן הכלל ולהחדיר נושא זה לתודעת הציבור. אני מתכוון להקים ועדת-משנה

משותפת לוועדת העבודה והרווחה ולוועדת החינוך והתרבות, אשר תעסוק בנושא

האיידס, בדרכי ההתמודדות עם המגיפה ובדרכים למיגורה. תודה.
היו"ר עמנואל זיסמן
אדוני, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה וחברי הוועדה, חברי ועדת החינוך

והתרבות, אורחים נכבדים. המאבק ההולך ומתרחב שמנהלת האנושות כולה נגד אחת

המחלות המדבקות הקשות בתולדותיה, האיידס, מוצא אותנו כאן בישראל במצב של

יתרון יחסי. מימדי המגיפה אצלנו עדיין מצומצמים וזאת בשעה שהמודעות, הפרטית

והציבורית, גוברת ובשעה שהמדע משנס מותניו כדי למצוא מזור ומרפא. ואף על פי

כן, הסכנה גדולה ובמאמצים למיגורה יש לחזית החינוכית מקום מרכזי וחשוב. אני

מציע למערכת החינוך להשתית את פעולתה גם בתחום זה על כמה ממטרות החינוך

הממלכתי, כפי שהן מפורטות בסעיף 2 לחוק החינוך הממלכתי, התשי"ג-1953. שם

נאמר בין השאר, ש"יש להשתית את החינוך במדינה על ערכי תרבות ישראל והישגי

המדע וכן על שאיפה לחברה הבנויה על סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות".

כמעט ואין במורשת ישראל ערך חשוב יותר מערך החיים וכבר נאמר "ונשמרתם מאוד

לנפשותיכם". מורשת יהדות זו צריכה להסיר כל תסביך ועכבה של מחנכים מכל

המי גזרים באשר להסברה המיועדת להגן מפני האיידס. הדרך הראשית להידבקות היא

חוסר זהירות במגע המיני. צריך לדבר על כך בבהירות ולהסביר עד כמה גורלי הוא

השימוש בקונדום. אין לטמון את הראש בחול. אין לשחק במשחקי צניעות וצביעות.

אין לחשוש שהסברה כזו מהווה הודעה בקיום יחסי מין בגיל צעיר או עידודם. כל

אלה מחווירים מול המוות, העלול לארוב למי שלא יקבל הסברה ראויה. צניעות היא

ערך יהודי ר1שוב אך החיים הם ערך חשוב ממנה.

סכנת האיידס היא אחד האתגרים הקשים והגורליים לעולם המדע בדורנו. ההסברה

החינוכית צריכה להציג בפני התלמידים את כל ההיבטים המדעיים הנוגעים לעניין,

בתחום מדעי החיים, הרפואה ומדעי החברה. יחד עם זה, אין לשכוח את חובתנו



על-פי חוק לחנך לסובלנות/ לעזרה חזזית ולאהבת הבריות. על מערכת החינוך

מוטלת החובה לאזן בין חומרת הסכנה לבין חיסול הפניקה ובעיקר לשנן שוב ושוב

שהאוייב הוא האיידס ובשום פנים ואופן לא נשאיו. השבוע נודע שבקרב בני הנוער

בישראל יש כ-100 נשאי איידס, ויש בוודאי גם מספר מורים הנמצאים במצב דומה.

כולנו מצווים לתת לנוער מידע נכון ומאוזן, שייאפשר למי שהגורל התאכזר לו

להיות בינינו בכבוד ולקבל תמיכה אוהדת במאבקו להבראה ולחיים. רק הברה

שתיכבוש את פחדיה ותפנה את מירב מאמציה אל החינוך והמדע תוכל להיות נאורה

במידה שאתגר האיידס מציב בפנינו. אני רואה לנגד עיני את הרופאים, המחנכים,

ההורים, הפעילים למאבק הזה, אני רואה גם את התלמידים אך אני מאוד מצטער

שאני לא רואה פה זרמים מסויימים. הדברים שלי היו מכוונים אליהם והם חייבים

להכיר את המציאות הזאת כי אחרת המציאות הזאת תיפגע עוד יותר גם בהם, ואני

אחראי על מה שאני אומר.

אני מזמין את דייר פול סלייטר, מנהל המוזלקה לאפידמי ולוגיה של משרד

הבריאות, לשאת את דברו.
פול סלייטר
צהרים טובים, תודה רבה.

אובחנו במדינת ישראל עד עצם היום הזה 423 מקרי איידס. זה אחד השיעורים

הנמוכים ביותר בעולם, בעולם המערבי ובעולם הרהב כולו. לצערנו מתוכם כבר

נפטרו 321, עוד מספר קטן ירדו מן הארץ ולכן נשארים חיים בארץ למיטב ידיעתנו

85 חולי איידס. התגלו עד עכשיו עוד 1464 נשאים. נכון להיום כל אלה יפתחו את

המחלה במוקדם או במאוחר וגם ימותו ממנה.

הופעת מיקרים חדשים וגם הופעת נשאים חדשים הן יציבות: 50 חולים חדשים

מידי שנה וכ-150 נשאים חדשים מידי שנה באים לידיעת משרד הבריאות. אני חייב

לומר, אס כי המספרים הם גדולים, זה קצת מעודד שהופעת המיקרים, ובמיוחד של

נשאים חדשיםיציבה. משנת 1989 יש בין 60-40 מיקרים הדשים של איידס מידי

שנה, בלי תזוזות גדולות לכאן או לכאן. כאשר מדברים על מקרי איידס, על אנשים

שהפכו להיות חולים, צריך להבין שאנחנו מתייחסים להדבקות שקרו לפני 10 שנים,

בעצם מדובר בהיסטוריה ולא במה שקורה עכשיו. גם הופעת נשאים הדשים התייצבה

במידה מסויימת. אפשר לומר שמשנת 1992 ועד היום מספר הנשאים ההדשים, כלומר

ההדבקות החדשות שאנחנו יודעים עליהן, הוא בסדר גודל של 150 מידי שנה. זה לא

טוב אבל זה יציב.

כמו בכל הארצות המפותחות בעולם גם בישראל המחלה התרכזה בקבוצות מסוימות:

מזריקי סמים; זכרים הומוסקסואלים; חולי המופיליה שקיבלו מוצרי דם בשנות

ה-80, לפני שהיה אפשר לבדוק את הדם; ועולים מארצות שבהן המחלה נפוצה ביותר.

ב-4 קבוצות אלה, וכמעט באלה בלבד, נובעים המיקרים ההדשים שמצאנו בישראל.
המגמות
במספר קטן של שקפים אני אראה לכם את המגמות בכל קבוצות הסיכון
שיידועות לנו
הומוסקסואלים, מזריקי סמים, חולי המופיליה ועולים מארצות

אנדמיות. החדשות הטובות שיש לי בשבילכם הן, שבחלק מהקבוצות האלה הופעת

מיקרים לא רק שהתייצבה אלא אפילו התחילה לרדת.
הופעת מיקרים חדשים בהומוסקסואלים
משנת 1992 המספר נמוך, מתחת ל-10

מיקרים חדשים מידי שנה. מדובר על הדבקות מלפני 10 שנים. כאשר אנו בודקים את

מצב ההדבקות היום ומספר הנשאים החדשים אפשר לבשר שמשנת 1989 ועד היום יש

ירידה מתמדת בנשאים חדשים בקרב ההומוסקסואלים.
מיקרים חדשים במזריקי סמים
(כאן יש גם נקבות) הופעת המיקרים החדשים

התייצבה משנת 90 ועד היום. יש מספר קטן, מדובר על 8-6 מיקרים חדשים מידי

שנה. גם בהופעת נשאים חדשים השיעור הולך ויורד.

כמובן שבחולי המופיליה הופעת נשאים חדשים הפסיקה עוד בשנת 1989.
מיקרים בקרב עולים מארצות אנדמיות
כאן צריך לומר שהופעת מיקרים היא

יציבה, לא יורדת (לפהות היא איננה עולה). הופעת נשאים חדשים בקרב העולים

יציב משנת 1993 אבל כאן המספרים הם אינם קטנים. תשימו לב שמדובר על 70-50

הדבקות חדשות מידי שנה. אני רוצה להבהיר שמדובר בעיקר בעולים שנדבקו לפני

שעלו ארצה, אם כי אין ספק שההדבקה ממשיכה במידה מסויימת גם בישראל.
האוכלוסיה הכללית
אני שמח לבשר שבעיקרה האוכלוסיה הכללית לא נפגעה

במגיפת האיידס עד עצם היום הזה. מי שלא נמצא באחת מ-4 קבוצות הסיכון הוא

בסיכון נמוך ביותר להידבק. בנוער הישראלי, שלא נמצא בקבוצות הסיכון האחרות,

כמעט ולא היו הדבקות. אינני יודע מה מקור המספרים ששמענו פה אבל יש מתחת

ל-10 צעירים במדינת ישראל שנדבקו שאינם שייכים לאחת מקבוצות הסיכון.

באוכלוסיה חהטרוסקסואלית בישראל, כלומר בבני אדם שאינם שייכים לקבוצות

סיכון אחרות, יש לנו סדר גודל של 10-5 מיקרים חדשים מידי שנה. מעודד שיש

מעט מאוד נשאים, 7-5 מידי שנה. בהילקח בחשבון שיש 3 מיליון מבוגרים

הטרוסקסואלים, זהו שיעור הדבקה נמוך למדי.

משרד הבריאות בדיעה שמאמצינו בתחומים של הסברה וחינוך חייבים להתמקד

בקבוצות הסיכון שיידועות לנו, תוך כדי ניתור מתמיד, על-ידי משרד הבריאות,

בעזרת כל הקהילה הרפואית, ניתור על התחלואה, על מנת שנוכל ללמוד על שינויים

במגמות ולפעול מהר ככל האפשר, בהתאם לשינויים של המגמות האלה. תודה רבה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

תודה, דייר סלייטר. אני מבקש את מר ינון שנקר לומר את דבריו.
ינון שנמר
תודה רב ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, ליושב ראש ועדת העבודה והרווחה,

וגם לדבריו של יושב-ראש הכנסת, על כך שנרתמתם להעלות גם השנה את נושא

האיידס ביום האיידס הבינלאומי על הבמה הזאת. אני חושב שזו הזדמנות נאותה

לחזור ולהזכיר כי מדינת ישראל היא אחת מ-12 המדינות הראשונות בעולם אשר כבר

ב-1987 הפעילה תוכנית למניעת איידס בקרב צעירים. שר החינוך והתרבות דאז, מר

יצחק נבון, היה האיש שבזכותו נתגייסה מערכת החינוך בישראל באופן רישמי

להתמודד עם הנושא בימים שבהם חשבו הכל שזאת מגיפה של הומואים, של נרקומנים,

של פרוצות. מר יצחק נבון היה בין שרי החינוך הראשונים בעולם שהבינו את

המשמעות הרחבה של מגיפת האיידס ואת ההשפעות האפשריות שלה על הנוער בישראל.

אני אבקש לייחד את הדברים הקצרים שלי למספר נקודות עקרוניות, שקשורות

לנושא של נוער, איידס ומניעה. חשוב להדגיש כמה מן המספרים ששמענו רק

באחרונה מן העולם. מאז 1981 ועד היום נדבקו 28 מיליון בני אדם, וחשוב לציין

ש-2.4 מיליון מהם הם ילדים. הגדרת "ילד", בקרב העוסקים בנושא האיידס, היא

"מישהו שהוא בן פחות מגיל 15". עיקר ההדבקות האלה הן באפריקה, באסיה

ובדרום-אמריקה. מתוך 7 מיליון החולים במחלת האיידס עד כה, 5.5 מיליון הם

בוגרים וכ-1.5 מיליון הם ילדים. אם אנחנו מסתכלים על העובדה שנשאות נגיף

האיידס אורכת כ-13-11 שנים בממוצע ואנשים שניפטרים היום מאיידס הם בעיקר

בשנות ה-30-20 לחייהם, פירושו של דבר שעיקר ההדבקות היום בעולם הן בקרב

אנשים צעירים. 75% מן ההידבקויות האלה הן במגע מיני ומכאן שההתמקדות בנושא

הנוער היא לא סתם לשם המליצה אלא זוהי קבוצת הסיכון. אני לא כל-כך אוהב את

המושג "קבוצת סיכון", וייסלח לי ד"ר סלייטר. אני חושב שאולי עדיף להשתמש

במונח "התנהגות סיכונית", כי קל מאוד לעשות בקלסיפיקציות האלה של "קבוצות

סיכון" שימוש מוטעה ולהדביק עליהם סטיגמה. התנהגות סיכונית של נוער בעולם

קושרת אותו לסיפור הסמים, קושרת אותו לסיפור המין, וגם לצריכה לא תמיד

נכונה של שירותי בריאות, למשל על-ידי כתובות קעקע או מסגרות אחרות שבהן

החשיפה לנגיף עלולה להיות קיימת.

אנחנו יודעים ממחקרים שנעשו בעולם, ובאחרונה גם בישראל, שהנוער יודע

המון על איידס אבל הוא לא יודע איך להשתמש בקונדום ואיך רוכשים קונדום. הוא

לא יודע שחוץ מאשר הקונדום יש עוד כמה דרכים להימנע מאיידס, כמו למשל



להתחיל את קיום יחסי המין בגיל מבוגר יותר, כמו למשל שיש קשר בין איידס

וסמים. הנוער לא בל-כך יודע כיצד לא נדבקים. בתקופה האחרונה, בעקבות

האירועים של יום האיידס הבינלאומי, נפגשנו עם הרבה מאוד בני נוער, וכך עשו

גם רבים מהיושבים כאן, ונוכל לשאול את הנוער עצמו שיושב כאן מאחור. הם לא

יודעים שלא ניתן להידבק באמצעות יתושים או באמצעות ישיבה על האסלה בשרותים,

הם לא יודעים עוד כהנה וכהנה דרכים שבהן נגיף האיידס לא יכול לעבור. זוהי

חלק מההסברה ומהחינוך למניעת איידס. הם גם לא יודעים לעיתים קרובות להגיד

"לא" לייחסי מין לא מוגנים. יש אלפי דוגמאות מכל העולם לגבי גישות של עשית

בתחום של החינוך למניעה של איידס. יש קבוצות עמיתים, יש שיעורים בבית-הספר,

יש הרצאות, יש סרטי וידיאו, יש משחקי תפקיד ועוד ועוד, כפי שנישמע בהמשך.

העשייה הזאת היא מבורכת וחשובה אבל השאלה היא לאן קושרים את נושא

האיידס, לאיזה אמירות ערכיות אנחנו קושרים את ההתמודדות עם מחלה כמו מהלת

האיידס. אנחנו אולי חלוקים עם אחדים מן היושבים כאן לגבי הקישור הערכי

הנכון. אם נ יקשור את נושא האיידס לא רק לנושא החינוך המיני אלא גם לנושא

המניעה בסמים, גם לנושא הצריכה הנכונה של שירותי בריאות, גם לגבי הנושאים

שקשורים להתנהגות של אדם בוגר מבחינת האחריות האישית שלו על בריאותו, יתכן

שנרוויח רווחים חשובים, ולא מישניים בהכרח, גם בנושאים האלה.

במדינת ישראל נעשית פעילות רחבה מאוד, בתוך מערכת החינוך וגם מחוץ לה,

בחינוך חבלתי פורמלי, בנושא האיידס. אני רוצה לומר שאולי לא בכן' אמש,

ברשתות הטלוויזיה הזרות, ב- CNN וב-BBC, בסקירה עולמית על כלל הפעולות

שנעשות בנושא האיידס, דווקא ישראל יוצגה בקטע של חינוך למניעת האיידס

בבתי-הספר.

המאבק שלנו צריך להיות בשתי מגיפות בה בעונה: האחת - המגיפה של הנגיף

עצמו, והשניה - המגיפה של האפלייה החברתית, שלא מאפשרת לאותם תלמידים

שנושאים את הנגיף לחשוף את עצמם בפני חבריהם ולקבל את הייחס האוהד שזכאי לו

כל חריג בחברה. המאבק באפלייה החברתית הוא חלק חשוב, שלדעתי ייקדם אותנו

כחברה בריאה יותר, לא רק מבחינת פחות ופחות נשאות של נגיף האיידס אלא גם

ברמה של חיים משותפים עם החריג. תודה.
היו"ר עמנואל זיסמן
תודה. עכשיו אנחנו נשמע עדויות מן השטה בחינוך למניעת איידס בישראל.

גברת חנה רוזנברג, ראש שירותי הסיעוד של רשת אורט בישראל, בבקשה.
חנה רוזנברג
צהרים טובים. מכובדי מסביב לשולחן והאורחים באולם. שמחה אני לראות

בינינו בני נוער שחולקים איתנו יום זה ורואים בו, כמוני, חשיבות ממדרגה

ראשונה.

מידי יממה נדבקים בעולם 8,500 אנשים נוספים בנגיף האיידס. המחלה פגעה עד

כה ביותר מ-28 מיליון אנשים, נשים גברים וילדים, ברחבי העולם. מעל ל-7

מיליון נפטרו ועד שנת 2,000 צופים כי בעולם ידבקו בין 40 ל-00ו מיליון

אנשים נוספים בנגיף האיידס. כיידוע למחלת האיידס אין פיתרונות ידועים

ברפואה, למרות המשאבים המרובים המושקעים במציאת תרופה ו/או חיסון. "התרופה"

הטובה ביותר (אולי זה כבר לא במרכאות) היא פעולת המניעה, החינוך וההסברה.

פעולות אלה עשויות לעצור ולעכב את התפשטות מג יפת האיידס במאה ה-20 ולא

לאפשר לה לגלוש אל תוך המאה ה-21.

כראש שירותי הסיעוד ברשת אורט רואה אני מול עיני מטרה וייעוד: מניעת

איידס בבתי-הספר. מניעה זו יכולה להיעשות על-פי דעתי בדרכים רבות ומגוונות:

1) הכשרת מנחים - מורים, יועצים, אחיות בתי-ספר - להנחות בבתי-הספר

מהגיל הרך ועד לגיוסו של הנוער לצה"ל.



2) העלאת רמת המודעות בקרב בני נוער לגבי היבטים השונים של המחלה, במתן

מענה עדכני למבקשים לדעת ולהתעדכן. להשתמש בשיטת הדלת הפתוחה.

3) לשתף את הורי התלמידים, להזמינם בשעות הערב לשיחה, שתתבסס על המידע

שי יקבלו ילדיהם במסגרת הכיתית, ועל-ידי כך להעלות את רמת המודעות שלהם

וכפועל יוצר להרחיב את מעגל הנימנעים מהמחלה.

4) להציע פעילויות לבתי-הספר וליישמן לאחר הכנה מראש עם הצוות המוביל של
בית-הספר
אחיות בתי-הספר, יועצים ומורים.

הפעילויות למיניהן הן ברוכות ומחולקות להרבה מאוד גוונים. הייתי רוצה

במקום מכובד זה להסב את תשומת ליבכם לפעילויות הרבות שאפשר לעשות

בבתי-הספר, עם עלויות מאוד קטנות, עם רצון מאוד טוב של אנשים, שבהחלט

נירתמים לנושא החשוב הזה.

א) תלמידים המקבלים בשני שיעורים כפולים סקירה עדכנית על מחלת האיידס,

משמעויותיה החברתיות, המניעה, החידושים והעידכונים מן השנה החולפת.

ב) הרצאה שתינתן לתלמידים על-ידי איש מקצוע מומחה בתחום האיידס, המקיפה

כל מה שאדם צעיר בחברה הישראלית אמור לדעת אודות מחלת האיידס. בהרצאות אלה

רצוי לשתף נשא או נשאית של נגיף האיידס אשר ייביאו את הפן האישי והאנושי של

מגיפת האיידס והיבטיה החברתיים בישראל. מאמינה אני כאיש מקצוע, שעדות חיה

ואישית משפיעה על הלכי המחשבה והעשייה של הנוער.

ג) השתלמות בית-ספרית, בה נחשף הצוות החינוכי ייעודי למידע עדכני בנושא

מחלת האיידס, למשמעות של הימצאות תלמידים נשאים בבית-הספר, ודרכי ההתמודדות

אי תם.

ד) הפעלת יום פעילות בבית-הספר סביב נושא האיידס. יום זה יכלול הקמת

תחנות ודוכנים עם חומר הסברתי עדכני, חלוקת קונדומים, עם הסבר מצורף, סרטי

וידיאו הנוגעים לנושא מהארץ ומהעולם, הבאת נשא/נשאית למסירת עדות אישית,

ציורי ילדים בנושא וחיבור אימרות משלהם מכניסים אותם קצת יותר לעומק

הדברים, שמיעת מוסיקה של אומנים הנושאים את הנגיף או שנפטרו מהמחלה, דיון

סביב שולחן עגול עם מנחה בקבוצה שייסוב סביב נושאים רלוונטיים הקשורים
למחלה, כגון
סמים, חינוך מיני, זכויות הפרט, היבטים כלכליים, חברתיים,

רפואיים ופסיכולוגיים.

ידוע לי על תוכניות רבות ומגוונות שמועברות על-ידי גופים ממשלתיים

ופרטיים בארצנו, וייבורכו כולם על ההשקעה, ההתמדה והעשייה. יושבת איתנו פה

הגברת חווה ברנע שמייצגת בפורום נכבד זה את משרד החינוך והתרבות ואשר תעדכן

אותנו, אני מקווה, בהמשך על העשייה הברוכה בתחום מישרדה.

ה) המחשת הנושא בבתי-הספר על-ידי רכישת אביזרים מתאימים, כמו: שקופיות;

חומר עיוני מעודכן בספריית בית-הספר בו יוכלו התלמידים לעיין כרצונם בזמנם

החופשי; למידת הנושא במקצועות הנלמדים ממילא בבית-הספר, כגון: ביולוגיה,

אנגלית, ספרות, אומנות, אקטואליה, מדעים ועוד; קישוט הכיתה, ולא רק ביום

האיידס הבינלאומי, על-ידי ציורי פלקטים, עבודות אומנות למיניהן, הבאת

מאמרים אקטואלים יומיומיים הכתובים בעיתונים ושימתם על לוח המודעות הכיתתי;

הצגה שתועלה בנושא האיידס, המותאמת על-פי גילאים, ודיונים מקצועי בסופה.

מכובדי, לא קשה לעשות את כל מה שאמרתי. צריך רק לתכנן, לחשוב וליישם.

מנסיוני בשטח, העבודה רק החלה ברשת אורט, הזרעים נזרעו לפני כשנתיים

וכבר החלו ניצנים להנץ. העבודה מרובה ומקיפה. ולראייה הדוגמאות:

מספר בתי-ספר ברשת אורט מיישמים הלכה למעשה מניעת איידס בבית-הספר

על-ידי הזמנת מרצים המתמחים בנושא בצירוף נשאים. היו בתי-ספר אשר הפעילו

דוכנים בין כותלי בית-הספר שכללו חלוקת קונדומים, חומר עיוני, סטיקרים



וסרטים אדומים ביום האיידס הבינלאומי. ישנם בתי ספר אשר הזמינו, בהמלצתי,

הצגות בנושא מניעת האיידס לתלמידים ולצוות המורים. ישנם בתי-ספר אשר הפעילו

יום עיון לצוות בית-הספר שכלל יועצים, אחיות ומורים ממגמות שונות בהנהייתו

של איש מקצוע. ספריות בבתי-הספר של הרשת רכשו הומר עיוני בנושא ואנו מקבלים

חומר עדכני מהעמותות המטפלות בנושא חשוב זה.

אני, חני רוזנברג, העומדת בראש שירותי הסיעוד של רשת אורט, רואה לי

כמטרה וכייעוד לנסות ולעצור את מחלת האיידס על מיפתן המאה העשרים ואחת,

בשיתוף פעולה רחב ומגוון עם בעלי מקצוע רפואיים, סיעודיים וחינוכיים,

המשרתים במערכות נכבדות, כמערכת החינוך, הבריאות, העבודה והרווחה.

הייעד - נוער, צוותי בתי-הספר, צוותים רפואיים, סוציאליים ופסיכולוגיים.

האמצעים - הדרכה, הכוונה, השפעה, הפנמה, שינויי התנהגות.

האביזרים - תוכניות מגוונות ואמצעי המחשה.

ה"אני מאמין" שלי, שצריך להיות ה"אני מאמין" של כולנו, שחינוך הוא

התרופה הטובה ביותר כיום למניעת מחלת האיידס וחייבים לתת אותו בעלי מקצוע

מיומנים, במינונים קבועים ונכונים ולאורך זמן. וכפי שאמרו חז"ל: "המציל נפש

אחת בישראל הציל עולם ומלואו". תודה.
אילו כ"ץ
נתקלתי בפעם הראשונה בד"ר ינון שנקר לפני כ-1ו שנה, לאחר שמורה ירושלמי,

אחד מעמיתי, ניפטר ממחלת האיידס ואז לראשונה קלטתי את משמעותה של מחלת

האיידס לא אי-שם באפריקה אלא קרוב לבית. מה שקומם אותי אז, וממשיך לקומם

אותי גם היום, היא התחושה כאילו שזאת איזה מכה, שמבחינה ערכית או מבחינה

חינוכית אנחנו צריכים להשלים איתה. הרי אנחנו יודעים ברמה השכלתנית שאפשר

היה לבלום את ההעברה או ההידבקות מהמחלה הזאת בצורה כמעט מוחלטת לו היינו

כולנו מקפידים על מספר עקרונות פשוטים. שדרכם ניתן למנוע את המחלה. מאז ועד

היום אני מנסה להתמודד עם השאלות האלה במערכת החינוך עם בני נוער ומורים.

דומני שהבעיה איננה טכנית. מציקות לי 3 בעיות מוסריות, שנראה לי שהן

הבעיות העקרוניות. למרות כל הדיבורים על חינוך לחיי משפחה ואיידס, עדיין

מורים רבים חשים מבוכה לדבר על כך עם תלמידיהם. זה מעורר אצל המורים הרבה
שאלות
האם אני בעצם הדיבור נותן לגיטימציה או לא, מה אני מבין בזה, הרי

צריך להיות בעל מקצוע.

הבעיה השניה שמטרידה אותי היא תגובת בני נוער. בין אם אנחנו מדברים על

צריכת סמים, שהם אוכלוסיית הייעד בעלת הסיכון הגבוה ביותר, ובין אם אנחנו

מדברים איתם על תאונות דרכים או על איידס, התגובה של הרבה מבני הנוער היא

"אני יודע, אני מבין, אבל לי זה לא ייקרה". איך אתה הופך את השימוש בקונדום

לנפוץ כך שבכל סיטואציה יהיה קונדום בזמן הנכון ובמקום המתאים ושיידעו מה

לעשות איתו? זה איננו כל-כך פשוט. אנחנו בבית-הספר שלנו הרבה שנים התלבטנו

איך עושים את זה, איך מפעילים צוות של מורים ותלמידים שיהיו שותפים בתהליך

הזה. אני מדגיש שאני רואה כאן רק תהליך.

בשנתיים האחרונות נפגשנו עם גברת חני רוזנברג, עם מר ינון שנקר ועם

נשאית, שנדמה לי פעם ראשונה המחישו, גם לבני הנוער בבית-הספר וגם לצוות

המורים, עד כמה הדבר קשה, משמעותי ומורכב מבחינה מוסרית ומעורר הרבה מאוד

שאלות, שקשה להתמודד איתן. קל מאוד להכין דף ולחלק אותו למורים, שייכנסו

לכיתות. מה יעשו המורים עם הדף הזה? עד כמה הם מוכנים להיפתח ובאמת לנהל

שיחה בנושא הזה? זה איננו רק מערך דידקטי. זאת הסכמה מוסרית של מורה

להתמודד עם הבעיה, זאת הסכמה מוסרית של תלמיד להיחשף יחד עם חבריו לשאלות

האלה במסגרת כזאת שהוא לא יפחד לפתוח את הפה ולשאול שאלות. הבורות, למרות

כל אמצעי התקשורת הרבים, היא גדולה מאוד.
איך אנחנו מחנכים למניעה בבית-ספרנו
בשיתוף פעולה עם אחות בית-הספר

והצוות הייעוצי של בית-הספר אנחנו מכינים חומר שמועבר למחנכים. בשנה שעברה,



אחרי שגברת חני רוזנברג ביקרה בבית-הספר עם הנשאית התלמידים כעסו מאוד על

כן שגברת חני רוזנברג דיברה שעתיים והנשאית רק 10 דקות - "מה את מברברת כל

בך הרבה, מה יש לך כל-כן הרבה להסביר, הנשאית היא המעניינת". אני שמח

שהנשאית יושבת איתנו כאן היום ואני יכול רק להתפעל מהעוז והכוח שיש לה

לעמוד כל פעם מול כל השאלות המאוד חושפניות שהתלמידים שואלים אותה, יישר

כוח. התלמידים לא הבינו למה האחות הזאת מדברת כל-כך הרבה, בעצם הצד של

היידע פחות מעניין אותם - "בסדר, טוב, הבנו, הלאה". הזמנו אז את כל צוות

המורים שלא לימד באותן שעות. זאת הפעילות היחידה בבית-ספרנו שלא היה צריך

לעסוק במשמעת, היתה דממה. ישבו כל פעם 150 ילדים על הריצפה והקשיבו, גם

לאחות המדברת ובעיקר לנשאי ת על סיפורה, ושאלו שאלות, שאני כל פעם משתומם

מאיפה בני נוער לוקחים את העוז לשאול כאלה שאלות אינטימיות ואישיות, וגם

להם יישר כוח על כך. השנה כשהזמנו את גברת חני רוזנברג כבר באו המורים
ואמרו
"גם אנחנו". לשמחתי פעם ראשונה התקיים יום עיון בבית-הספר לצוות

המורים, שחשף את הנושא, העלה הרבה מאוד אינפורמציה, ואי פשר למורים להתלבט,

כי כאמור זה לא כל-כן קל לעמוד מול קבוצת צעירים ולדבר על נושאים כאלה כי

הבעיה איננה איידס, הבעיה היא אסרטיביות, להגיד "לא", מתי כן, וכך הלאה.

הפעלנו דוכנים. אתמול הגיעו אלינו הפוסטרים וחולקו והיום אנחנו ממשיכים.

חלק מהשכבות החליטו לא לעסוק ביום האיידס הבינלאומי בנושא האיידס, כי במילא

התקשורת מלאה עם זה. אולי האיידס צריך להיות נושא ליום גשם, שבו לא מדברים

עליו כל-כך הרבה, ואכן כך יהיה בחלק מהשכבות. כשבאנו אתמול לבית-הספר ללמד

שיעורים רגילים חלק מהתלמידים אמרו "לא שמעת שזה יום האיידס הבינלאומי? האם

הרכז החברתי שוב פעם ישן ולא עושה כלום? למה לא מדברים על כן?".

דומני שאין לנו מספיק תוכניות בעידוד ובהנחיית משרד החינון, ולא רק

גורמים פרטיים, וזה חסר לנו. דומני שהנושא של איידס לא מעלה רק את שאלת

המחלה עצמה אלא הרבה מאוד התנהגויות ערכיות, מוסריות, אידיאולוגיות, שאלות

שעליהן צרין להמשין ולדבר, במסגרת האיידס ולא רק במסגרת האיידס.

לא הצלחנו עדיין להביא את ההורים לדיון הזה. כשהזמנו את ההורים באו רק

מעטים מאוד. זאת עוד פעם נקודה שצרין לחשוב עליח, בוודאי ביישובים קהילתיים

קטנים, ששם יש קשר הדוק בין המערכות הפורמליות והבלתי פורמליות.

יישר כוח לאותם אנשים שדוחפים אותנו יומם ולילה לעסוק בנושאים האלה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

תודה רבה. גברת סוהילה חמאיסי היא אחות, מחנכת למניעת איידס במיגזר

הערבי. בבקשה.
סוהילה חמאיסי
צהרים טובים. שמי סוהילה חמאיסי, אני אחות בית-ספר ואני עוסקת בחינון

לבריאות ולמניעת איידס בסקטור הערבי. התבקשתי היום לדבר על הניסיון שלי

בקהילה שבה אני עובדת.

לצערי הרב נושא חינון למניעת איידס כסקטור הערבי נכון לעכשיו הוא לוקה

בחסר, הן מבחינת תוכניות הדרכה והן מבחינת אנשים אשר מוכשרים להעברת הנושא.

כולנו מסכימים לכן שווירוס האיידס לא יודע להבדיל בין גזע, בין מין ובין

לאום, על כן האוכלוסיה הערבית היא חשופה למחלה כמו שאר האוכלוסיות בארץ

ובעולם. יכול להיות שאנחנו חשופים לזה במימדים שונים מאשר אוכלוסיות אחרות.

על אף שהחברה שלנו היא חברה מסורתית ושמרנית, שערכיה הם ערכי דת ושיש לה

מנטליות מיוחדת, זה לא מקנה לחברה שלנו חסינות מפני המחלח. לא נוכל לסובב

את הגב ולהגיד שאין לנו איידס כי אנחנו חברה שמרנית. די שיש לנו דיווחים על

מספר מסויים של נשאים וחולים, אני חושבת שזה מספיק על מנת שנבין שיש בעיה

ושעלינו להתאחד ולצאת עם תוכנית הדרכה משלנו לאוכלוסיה הערבית.

בתחילת העבודה שלי בקהילה נתקלתי בהרבה קשיים ואני רוצה לשתף אתכם בחלק



מהקשיים שבהם נתקלתי. בתחילת עבודתי עם בני הנוער הרגשתי שיש להם רתיעה

מסויימת. יש בושה בקרב בני נוער בסקטור הערבי מלדון דיון פתוח סביב נושא

כל-כך רגיש כמו איידס, אשר קשור קשר הדוק עם נושא מין. בסקטור שלנו לא

מדברים באופן פתוח על נושא המין, כפי שנהוג במיגזר היהודי. אם בכלל, אז

מדברים על זה רק בתוך חדרי חדרים או בשפת רמזים. לדבר על זה באופן גלוי לא

ניתן. היתה רתיעה ובושה, לא רק בקרב בני נוער אלא גם בקרב הנהלות בתי-ספר

ובקרב המחנכים עצמם. לדעתי צריך להקנות מיומנות מיוחדת למדריכים והיערכות

והרבה עבודה הכנה על מנת שנוכל להגיע עם בני נוער לפתיחות בנושא.

בנוסף לבעיית הרתיעה והבושה, חילקתי בתחילת העבודה שלי שאלון אנונימי

אשר היה אמור לבדוק את מידת היידע והעמדות של בני נוער בסקטור הערבי בקשר

לנושא האיידס. לצערי הרב הופתעתי לגלות שישנה בורות בסקטור הערבי בקרב בני

נוער בנושא האיידס ושהיידע הקיים נישאב ממקורות בלתי נכונים. לדעתי זה

טיבעי מכיוון שהנוער הערבי לא קיבל הדרכה מספיקה בנושא, בגלל זה יש לנו

חוסר ידע בסיסי. בנוסף לבורות ובנוסף לחוסר היידע הבסיסי בסקטור הערבי

מצאנו גם חרדה מסויימת שקיימת בקרב בני נוער, וזה מוצדק. התקשורת הרי מתארת

את מחלת האיידס כמיפלצת, והיא באמת מיפלצת. תיאור כזה של מיפלצת עם חסר ידע

בסיסי עלול להוות מקור אדיר לחרדות. אני חושבת שאנחנו חייבים לעבוד בייחד

על מנת שנוכל להקנות ידע לבני נוער ולהפחית את רמת החרדות שלהם.

על מנת שנוכל להתמודד עם נושא כל-כך קשה, כמו נושא האיידס, אשר קשור קשר

הדוק עם נושא מין, ונושא מין כשלעצמו הוא נושא רגיש בכל העולם ופי כמה

בסקטור הערבי, קבענו לעצמנו כמה מטרות אשר ישמשו לנו כאבני-יסוד בעבודתנו.

בחברה שלנו מין הוא נושא שלא מדברים עליו ופיתאום לבוא לבני נוער ולדבר על

זה באופן גלוי זה לא כל-כך קל. נושא של מין כרוך במחסום ריגשי כבד בקרב בני

נוער. לא נוכל בבת-אחת לבוא ולשבור את הקרח. אנחנו מוכרים לעשות עבודת הכנה

רבה בנושא, צריך מיומנות מיוחדת לעבוד בנושא, על מנת שנוכל לחוביל לשינוי

עמדות בקרב בני הנוער שלנו בנושאים רגישים כל-כך, חשובים כל-כך, כמו איידס

וכמו מין, תוך יצירת פתיחות רבה כלפיהם. צריך להעביר את החומר בצורה מיוחדת

מאוד, להעביר את הנושא בצורה אמינה ונכונה מצד אחד והכי חשוב לא להישמע

בפורנוגרפיה, אחרת אנחנו נקבל דחיה ולא ייתנו לנו לעבוד בנושאים האלה.

אחרי שכבר תהיה לנו אווירה פתוחה לדבר על נושא מין ועל נושא איידס אנחנו

נוכל להגשים יעדים אחרים, אנחנו נוכל להקנות ידע לבני נוער, אנחנו נוכל

לשנות עמדות, אנחנו נוכל להדריך בני נוער להתנהגות בריאותית נכונה וזהירות

לא רק מפני מחלת האיידס אלא מפני מחלות אחרות. מחפיכה תרבותית אני לא אוכל

לעשות בבת אחת, אני צריכה את העזרה של האנשים הממונים, אנשים שתפקידם לקבל

החלטות.

התוכנית שבה אני עוסקת נקראת "מערכת החיסון ומחלת האיידס", אשר נערכה

על-ידי מר ינון שנקר. התוכנית הזו מאוד מגוונת והיא עונה על הרבה היבטים

אשר קשורים במחלה, היבטים פיסיים והיבטים פסיכו-סוציאליים. התוכנית הזאת

מאוד מיוחדת אך היא מתאימה יותר לנוער יהודי ולכן היא עברה מודיפיקציה

מסויימת על מנת שהיא תתאים לסקטור הערבי. בתוכנית הזאת למשל מדברים על מין

בטוח ועל כך אי אפשר לדבר בסקטור הערבי, אם בכלל יתנו לנו לעשות את זה. אני

מקווה שנוכל בייחד לגבש תוכנית שתתאים באמת לסקטור הערבי, למרות שהתוכנית

הזו היא תוכנית מאוד מוצלחת לדעתי.

התוכנית הזו מורכבת מ-2 חלקים: חלק תיאורטי וחלק מעשי. חחלק התיאורטי

מורכב מהרצאות פרונטליות, אשר מחולקות לייחידות, שיחות אישיות ודיונים

קבוצתיים. חחלק המעשי מורכב ממשחק תפקידים, ראיון אנשים בקהילה, מטלות,

משימות, עבודה בקבוצות וכדומה.

אני אתן לכם דוגמא להצלחת התוכנית הזאת באוכלוסיה הערבית. ניתן שאלון

לכ-100 תלמידים לפני העברת התוכנית ואחרי ההעברה. נמצא ש-60% מהתלמידים

חשבו שהימצאות בסביבתו של נשא איידס או של חולה איידס עלולה להדביק אותם

במחלה. אחרי העברת התוכנית זה ירד ל-10%. כמעט 90% מבני הנוער אמרו שהם

מפחדים מאיידס ואחרי העברת התוכנית זה ירד ל-7%. בני הנוער לפני התוכנית לא



ידעו כמעט כלום על המחלה אז הם פחדו ממנה, וזה לגיטימי, ואחרי שהועברו

הרצאות בנושא והנוער קיבל ידע וניתחנו את חמודעות אז רק 7% המשיכו לפחוד.

כאשר אנחנו מדריכים בני נוער ומסבירים להם על המחלה, על דרכי ההעברה ועל

הדרך שבה המחלה לא מועברת, אז הם יודעים שהסיכוי שלהם להידבק במחלה שואף

לאפס כל עוד הם מתנהגים התנהגות בריאותית נכונה. זה חלק מהתוצאות, שמראות

על שינוי בעמדות ושינוי ביידע.

בבית-הספר שלנו ערכנו שבוע של הסברה בנושא איידס והתלמידים נטלו בו חלק

פעיל. הם הכינו בבית-הספר פינות שונות לנושא האיידס, אשר בו הכינו כל מיני

כתבות, סיסמאות, שירים, קטעי עיתונות, השתמשו באמצעי המחשה שונים, והם גם

שימשו כמדריכים לנושא בבית-הספר.

(מראה שקופיות)

כאן התלמידים בשלב של הכנה לפרוייקט. חלק מהתלמידים אשר עברו את ההדרכה

הכין דוכן הסברה בפרוזדור בית-הספר ונתן הדרכה למורים, לתלמידים ולמבקרים,

וזה פעל בצורה מאוד יפה. כאן חלק מהתלמידות נותנות הדרכה לחלק מהמורים

ומסבירות על המחלה, איך המחלה לא מועברת לדוגמא. כאן חלק מהתלמידים עברו

הרצאות פרונטליות בתוך הכיתה, בנים ובנות בייחד. כאן חלק מההורים עברו

במקביל הדרכה בנושא.
ההמלצות שלי
אני מקווה שהאנשים היושבים כאן, אשר ביידם לקבל החלטות

בנושא, יידאגו לחינוך מיני בבתי-ספר, להרחיב את קבוצות הייעד בקהילה

הערבית, להפיץ את הדגם הזה, להכשיר אנשי מקצוע שונים, וכמובן לפרסם את

התוכנית על מנת שנוכל לטפל בנושא בגדול.
היו"ר עמנואל זיסמו
תודה רבה לך. גברת רבקה צ'רקה, ממשרד החינוך והתרבות.

רגמה צ'רקה;

דיברו כאן על התנהגויות ערכיות, אידיאולוגיות וחינוכיות. אני מבקשת

להציג את התפיסה של החינוך הממלכתי-דתי בנושא הזה. החינוך הממלכתי-דתי מחנך

את הנוער שלו לקיום תורה ומצוות, לחיים שלמים על-פי התורה, כפי שהייהדות

תופסת אותם, לנורמות התנהגותיות שמתייחסות למיכלול החיים של האדם הדתי, לא

רק על מה שבין אדם לאלוהיו אלא גם על מה שבין אדם לחברו. כשאנחנו אומרים

"לא תיגנוב" זו לא רק מיצווה מוסרית אוניברסלית, זו קודם כל מיצווה דתית

שכתובה לנו בתורה. המוטו שלנו הוא "ובחרת בחיים". כשאנחנו אומרים "ובחרת

בחיים" אנחנו אומרים מה לעשות אבל אנחנו אומרים גם מה לא לעשות. אם אנחנו

מחנכים את הילדים ל"אל תעשן", למשל, אז זה לא איסור מן התורה לא לעשן, זה

לא איסור הילכתי, אבל זה מזיק לבריאות ולכן אנחנו גם מחנכים שלא מעשנים; אם

אנחנו אומרים "אל תישתה" זה לא מפני שאסור לשתות, מותר לנו לשתות יין

ואנחנו שותים יין בקידוש בליל שבת ובהבדלה במוצאי שבת ובעוד הרבה אירועים

שבהם היין הוא שתיה לגיטימית ואנחנו אפילו נותנים לגיטימציה להשתכרות

בפורים אבל לא יותר מזה ואנחנו מחנכים ללא לשתות. לכן אנחנו לא נאמר "אם

שותים - לא נוהגים" אלא נאמר "לא שותים" או "לא שותים יותר מידי". זה דבר

אחד אם אתה נותן לגיטימציה לעניין או שאתה אומר מלכתחילה "לא שותים". מתוך

אותה תפיסה אנחנו מחנכים את התלמידים שלנו לחינוך לחיי המשפחה על-פי

הייהדות, שזה אומר שייחסי אישות מקיימים רק במסגרת הנישואין, עם כל

המורכבות שבעניין. אצל הנוער הלאומי-דתי העניין הזה מורכב ביותר מפני

שאנחנו לא מפרידים לגמרי בין בנים ובנות והם גדלים יחד ונמצאים יחד בתנועת

הנוער, אבל אנחנו מחנכים אותם לדעת את הגבולות שלהם. כאן יש מקום לבוא

ולומר שפריצה מהגבולות היא לא רק פריצה של התנהגות דתית אלא יש עימה גם

סכנות ממשיות של המחלה הנוראית הזאת ששמה איידס. לכן הסיסמא לא תהיה "תיזהר

מאיידס" או "קונדום ואתם מכוסים", מה שנותן לגיטימציה לקיום הי יחסים - אז

תקיימו יחסים אבל רק תיזהרו - אלא אנחנו באים ואומרים שחיי נישואין הם

המסגרת לקיום של יחסים. אנחנו מבחינים בנושא של האיידס בין תידוע, הסברת



הסיבות והתוצאות, לבין החינוך מהגיל הרך.

ראובן ריבלין;

כמח אנשים שאמרתם לחם לא לעשן אכן לא מעשנים?
רבקה צ'רקה
אני לא יכולה לענות לך, לא בדקתי את זה ואין לי את הנתונים, אבל אנחנו

מדברים על חעיקרון החינוכי.
היו"ר עמנואל זיסמן
אנחנו מודעים לעיקרון וחוא מקובל עלינו אבל את הרי יודעת שיש רבים שלא

מקיימים את העיקרון חזה. חשאלח חיא איך מתמודדים עם זה.
רבקה צ'רקה
אנו מתמודדים עניינית. יש לנו יועצים בבתי-חספר ויש לנו מורים טובים שלא

מכסים את חעיניים ולא מתעלמים מחבעיח. כשהעניין עולה, מטפלים. יש לנו

שיעורים בבתי-הספר בחינוך לחיי משפחה ובהחלט כשחעניין עולה, מטפלים.
ראובן ריבליו
האם נושא האיידס הוא טאבו בחינוך הממלכתי-דתי?
רבקה צ'רקה
בכלל לא. אני אמרתי שמדברים עליו כעל מחלח שצריך ליידע עליה.
חוה ברנע
אני יועצת חינוכית ואני מייצגת פה את חשירות הפסיכולוגי-יעוצי במשרד

החינוך. יש לנו כ-2,500 יועצים בבתי-הספר, כ-500,ו פסיכולוגים, ואני מדברת

על המערכת הממלכתית, לא הממלכתית-דתית, ועל המיגזר הערבי. יושבת כאן גם

גברת היאם טנוס, שאולי יהיה לה זמן לומר כמה מילים אחר-כך.

אני אתחיל דווקא בנושא של המיניות. כפי שאמרו מספר אנשים שדיברו לפני,

התחום חזה של מניעת איידס קשור מאוד במיניות מפני שאנחנו חושבים שהמחלה

הזאת מאוד מסוכנת וייכולה לפגוע, על-פי מה שאנחנו יודעים, בקבוצת הצעירים.

בעולם קבוצת הצעירים בגילאי 25-15 זאת הקבוצה שבה מתפשטת המחלה מפני שזו

קבוצה שמקיימת יחסי מין ולא תמיד נזהרת או מתנהגת באופן אחראי. לכן המיקוד

הוא באמת על התנהגות מינית אחראית ועל לקיחת אחריות אישית, ואני אומרת את

זה לבני הנוער שיושבים כאן.

יחד עם זה, אני רוצה לשתף אתכם בדילמה שיש לי. זה הגיל שבני נוער צעירים

מעצבים תמונת עולם אודות מיניות. תמונת העולם שאנחנו רוצים שתתעצב אודות

מיניות היא תמונת עולם של אהבה, של חום, של חמימות, של קשר, שיש בח רגשות

חיוביים ולא רגשות שליליים. כשנכנסים לנושא של יחסי מין דרך האיידס זה נורא

מפחיד. זה בעצם מעביר מסר, שאנחנו מאוד לא רוצים שהוא יעבור אל הצעירים

האלה. כשאני הייתי בגילם עוד לא היה איידס בעולם ואילו היום כשמחברים את

יחסי המין לאיידס המסר שעובר חוא מסר של פחד, של מוות, של מחלח, מאוד מאוד

מפחיד ומאיים. היינו רוצים, מבחינה חינוכית, שהדגש שיינתן לנושא של מניעת

איידס יהיה קודם כל על הנושאים הנורמטיביים, כי העיתוי והמינון פה הם מאוד

משמעותיים. צריך לדבר על שיקולים בקיום יחסי מין, על אהבה, על קשר, על מתי

ואיך, על תיקשורת בין בני הזוג, ואז להגיע גם לנושא של איידס. כמובן שזה

תהליך. התוכנית בחינוך מיני היא תוכנית מגן הילדים ועד כיתה יבי ואנחנו

משתדלים שהיא תהיה תוכנית מתמשכת בהתאם לגיל שהתלמידים נמצאים בו, ולאו



דווקא סביב יום האיידס. יום האיידס הוא טוב לגימיקים, הוא טוב להעלאת

מודעות, אבל כשרוצים לדבר יותר ברצינות צריך לדבר על הנושאים הללו באופן

מתמשך ולא רק יום אחד בשנה. זה הנושא שפיתחנו בנושא האיידס להטיבה העליונה

ואני אעביר עותק למר אילן כ"ץ וגם לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. מיקוד

אחד הוא ההתנהגות המינית האחראית אצל תלמידים בחטיבה העליונה והמיקוד השני

של התוכנית הוא יחס הקהילה אל התלמיד החולה או הנשא או אל מישהו שיש לו את

מחלת האיידס בקהילה. זה המיקוד שאנחנו עוסקים בו כבר בחטיבת הביניים והמטרה

היא פיתוח סובלנות, עזרה, קבלה של מי שהוא נשא או חולה, ולא פחד, רתיעה,

סטריאוטיפים והתרחקות.

יש תלמידים נשאים וחולי איידס במערכת החינוך. כבר לפני 3 שנים ב-1993

ישבה ועדה במשך שנה שלמה - אגב זה מופיע בחוברת כי זה חלק מהעבודה החינוכית

שאנחנו עושים עם תלמידים - ושאלה את עצמה את השאלות האלה: מה קורה אם יש

תלמיד שהוא נשא או חולה איידס במערכת החינוך? מה נעשה? אני אתן למי שרוצה

את תקציר חוזר מנכ"ל. דיברנו על כך שתלמיד שהוא נשא או חולה איידס זכאי לכל

הזכויות כמו כל תלמיד אחר. לגבי ביקורו בבית-הספר יש לנהוג על--פי המלצות של

הרופא המטפל. אמרנו שכפי שנהוג במקרה של כל תלמיד הנעדר מבית-הספר, יש

לשמור על קשר עם התלמיד החולה בביתו, לעודד תלמידים לכתוב מיכתבים, לטלפן,

לבקר, על-פי המלצת הרופא המטפל. מתוך דאגה לתלמיד הנשא או החולה, וגם

לתלמידים אחרים ולצוות בית-הספר, ישתף הרופא המטפל בסוד הרפואי את הצוות

הרפואי של בית-הספר, רופא או אחות, ואם אין (לא תמיד יש רופא או אחות

בבית-הספר} הוא ישתף את מנהל את בית הספר או את ממלא מקומו. הדבר ייעשה עד

כמה שאפשר תוך שיתוף המשפחה ובהסכמתה וזאת כדי שנוכל גם לעזור לתלמיד וגם

לעזור לסביבתו. אני רוצה להגיד שד"ר מעין יושב כאן ואנחנו יחד שותפים הלכה

למעשה בנושא הזה, שהוא לא נושא קל, שתלמידים שהם נשאים יתקבלו בבית-הספר

ושכל הזכויות שלהם תישמרנה.

מי עוסק בתוכנית הזאת? אנחנו מאוד מאמינים בצוות החינוכי של בית-הספר,

במחנכים בעיקר, במורים, ביועצים, הם האנשים שנמצאים עם התלמידים במגע

היישיר היומיומי, לא רק ביום האיידס או באיזשהו יום לימודים, גם בטיול וגם

אחרי חודשיים או גם בשנה שלאחר מכן, וזה מאוד חשוב שלאחר שהם י יעברו הכשרה

- כי זה באמת לא קל. למורים וגם ליועצים יש קושי לעסוק בתחום של מיניות,

בתחום של איידס, עם מתבגרים, לפעמים אנחנו חושבים שהם יודעים יותר מאיתנו -

אבל עם הכשרה ועם אווירה פתוחה ועם אקלים מתאים אפשר לעשות את זה. אנחנו

עוסקים היום הרבה בהכשרה של עמיתים, כלומר חבריה באותו גיל שיוכלו, יחד עם

המורים והיועצים שלהם, לעסוק בהכשרת בני נוער. אנחנו יודעים שבני הנוער

מאוד מושפעים מהחברים שלהם. החינוך הוא הרי לא רק בכיתה, הסביבה והחברה

מחנכות הרבה מאוד. להכשיר מנהיגים צעירים בקהילה זה בוודאי דבר מאוד חשוב.

יש לנו קשר עם הוועד למלחמה באיידס ומפעם לפעם לוקחים חלק בתוכנית גם

נשאים, גם הם לאחר שעברו הכשרה. אני יודעת עד כמה זה מרגש כשרואים את הדבר

האמיתי, כשרואים אדם שהוא נשא או חולה. אני יודעת עד כמה קשה לנשאים להיחשף

בחברה שלנו. אבל כמובן זה לא מספיק כי צריך לעבוד על העמדות האישיות ועל

ההתנהגות האישית וזה הדבר החשוב ביותר.

הנקודה האחרונה היא מספר התלמידים שעוברים את התוכנית. זו פעם ראשונה

שפיתחנו תוכנית בשפה הערבית (אני אעביר את זה לגברת סוהילה חמאיסי וכן

לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת) וכמובן שגם צוות מדריכים בשפה הערבית.

פיתחנו תוכנית ברוסית מפני שאנחנו יודעים שלאוכלוסיות יחודיות יש את הצרכים

הייחודיים שלהן, אי אפשר לתרגם סתם או להעביר משפה לשפה, יש מסורת, יש

חברה, יש תרבות, ודבר שני, הם אוהבים לדבר על נושאים אינטימיים, ובצדק,

בשפה שלהם, שהם מבינים אותה, וזה קשה לדבר בעברית עם חומר בעברית על תכנים

כל-כך אינטימיים. לכן יש היום חומר ברוסית ובערבית.

בסקר שהכין לנו מכון גוטמן, שסקר 1,017 בני נוער לפני 3 שנים, מכיתות חי

עד יא' - וגם הסקר נמצא פה למי שיירצה אותו - כ-77% מהתלמידים בבתי-הספר

הממלכתיים שוחחו על הנושא של איידס מספר שיעורים, יותר משיעור אחד. שאלנו

אותם על תהליכי התבגרות ועל יחסי אהבה בקרב בני נוער ועל יחסי מתבגרים

הורים ועוד ועוד, היו 10 שאלות, ומכל הנושאים זה היה הנושא הפופולרי ביותר.



74% מהשיעורים הועברו על-ידי מחנכים ומורים; 26% על ידי יועצים חינוכיים;

18% על-ידי מומחים; ו-12% על-ידי אנשי רפואה; שאנחנו משלבים אותם בקטע של

המידע בתוכנית. רוב התלמידים אמרו שהם מייחסים חשיבות מרובה להעברת הנושא

הזה במסגרת בית-הספר וזה בשבילנו משוב מאוד חיובי ומאוד משמח. כמובן שהמסר

החשוב ביותר הוא שאנחנו בבית-הספר מסוגלים לדבר על הנושאים האלה ולא צריך

תמיד להביא איזשהו מומחה מבחוץ. לא שזה לא טוב, זה מועיל, אבל לא במקום

הצוות החינוכי שנמצא במגע עם התלמידים כל יום.

אני רוצה לסכם ולומר שבאמת קשה מאוד למדוד את מידת האפקטיביות של תוכנית

חינוכית מפני שההשפעות הן רחבות, הן לא רק של התוכנית אלא גם על מה שקורה

מסביב ועל ההתנהגות של בני הנוער. אבל אני רוצה לומר שני דברים. אחוז

מקיימי יחסי המין בקרב בני הנוער הוא כ 30%-בחטיבה העליונה, בכיתות י'-יב',

וזה לא השתנה מאז הסקר הגדול שנערך בשנות ה-70. זה מאוד משמח מפני שאני

חושבת שבני הנוער שוקלים
הי ו"ר עמנואל זיסמו
סקר כזה לא עשיתם בחינוך הדתי.
רבקה צ'רקה
לא.
סוהילה חמאיסי
גם לא ערכו סקר כזה במיגזר הערבי.
חוה ברנע
אנחנו יודעים על מיקרים גם במיגזרים האחרים ואנחנו מתמודדים איתם אבל כל

אחד מחנך על-פי ערכיו. הנקודה השניה, על-פי דיווחים של בני נוער, אני רוצה

לראות את האור בקצה המנהרה ולראות את החצי המלאה של הכוס, השימוש בקונדום

עלה והמודעות לשימוש בקונדום עלתה, אם כי כמובן לא מספיק ויש הרבה עבודה

לעשות. תודה רב.
היו"ר עמנואל זיסמו
עכשיו אנחנו רוצים לשמוע את ענבל, שהיא נשאית. אנחנו מודים לך.
ענבל
אני מתנצלת אם אני אתרגש במקצת ואני מתנצלת על כך שאני קוראת מהכתב כדי

שאני לא אשכח שום דבר ממה שאני רוצה להגיד. שמי ענבל ואני בת 23, נשאית של

נגיף האיידס כבר כ-4 שנים. נדבקתי בעת קיום יחסי מין עם חבר שהיה לי באותה

תקופה שלא ידע שיש לו איידס. את החבר שלי פגשתי במקום בילוי בתל-אביב

והתפתחה בינינו מערכת יחסים יפה ולא שיערתי שדווקא הוא נושא את נגיף

האיידס. תמיד אמרתי ש"לי זה לא ייקרה" והייתי בטוחה שאני לא מסתובבת עם

אנשים "כאלה". בתיכון שבו למדתי, תיכון מכובד וטוב במרכז הארץ, לא היתה

הסברה על איידס ובשיעורי חינוך מיני לימדו אותנו רק איך לא להיכנס להריון.

מערכת הי יחסים שהתפתחה ביני לבין חברי היתה יפה וקרובה ושמענו הרבה שירים

של פרדי מרקורי ולהקתו "קווין". שמענו גם על מותו של פרדי מרקורי, שניפטר

מאיידס, אבל אף פעם לא חשבתי שהאדם שאיתו אני נמצאת עלול להדביק אותי

באיידס. אני משוכנעת שגם הוא לא ידע שיש לו איידס.

אני חברה בהנהלת "פרוייקט איידס ירושלים" ואני מרצה בבתי-ספר כדי למנוע

מאחרים להגיע למצב שלי. אני מספרת את הסיפור האישי שלי ובכך מזהירה אותם

מהמחלה בדרך הישירה והטובה ביותר. עד היום נפגשתי עם אלפי בני נוער

בבתי-ספר, בקיבוצים, בתנועות הנוער ובמסגרות צה"ל השונות. המפגשים האלה הם



חשובים לי מאוד ובכל מיפגש אני מרגישה את ההשפעה שיש לי על בני הנוער.

אתמול למשל הייתי בבית-ספר תיכון מקיף גילה יחד עם צוות מדריכים של

הפרוייקט שלנו ליום הפעלה לשיכבת י"א. במשך 6 שעות הייתי אחראית על התחנה

שעסקה בהסברה על אודות הקונדום והשימוש הנכון בו, כולל הסבר על הקונדום

לאשה, שעדיין לא משווק בישראל. התלמידים ראו בי במשך היום מדריכה מיקצועית

לכל דבר, שהיא מעט גדולה מהם בגיל הכרונולוגי. אתם יכולים לתאר לעצמכם את

התדהמה של אותם התלמידים בסוף אותו יום כאשר הופעתי מול כל השיכבה למיפגש

סיכום ובו סיפרתי את סיפורי האישי כנשאית. אני יודעת שהרבה מאוד תלמידים לא

ישכחו לעולם את החוויה הזאת, כאשר מסתם מיפגש עם מדריכה שנראית כמותם מתגלה

לפתע שהיא נשאית של נגיף האיידס.

אחד המשפטים המרכזיים שאני רוצה להוציא מהלקסיקון של התלמידים הוא "לי

זה לא יקרה", כי גם אני אמרתי את זה ובסוף זה קרה. שאני אומרת בהרצאות לבני

הנוער שאי אפשר לזהות נשא או חולה איידס מתוך ראייה ורק על-ידי בדיקה ניתן

לדעת אם אדם הוא נשא או חולה, לכן יש לראות בכל אדם כאילו הוא נגוע במחלה.

אחד הדברים המרכזיים שאני מעבירה לבני נוער זה אחריות אישית על מעשיהם ולכן

אני אומרת להם את המשפט הבא: "כל אחד שלוקח על עצמו את האחריות לקיים יחסי

מין חייב לקחת על עצמו גם את האחריות להיות מספיק בוגר ולהשתמש בקונדום כדי

לא להידבק באיידס".

אחד הדברים הקשים ביותר איתם צריכים להתמודד בישראל הנשא ובני משפחתו זה

הנידוי החברתי, במיוחד כאשר הסביבה יודעת על מצבו הרפואי. חברים עוזבים,

לפעמים גם בני משפחה עוזבים. למצוא עבודה ולהתפרנס בכבוד קשה במיוחד, כמו

במיקרה שלי, ששוחררתי משירות צבאי עם פרופיל 21 רפואי. בני משפחה מוצאים את

עצמם מפוטרים מעבודה וגם אותם עוזבים חברים. גם הרפואה לפעמים מאכזבת. אני

מצאתי את עצמי בסיטואציה שבמרפאה של קופת-חולים הכללית שאליה אני משתייכת

סירבו לתת לי טיפול שיניים ושלחו אותי לרופא אחר. כאשר שכבתי בבית-החולים

נאלצו בני משפחתי לטפל בי ולא האחיות, שפחדו. התיק הרפואי שלי נגנב מהמחלקה

ונימסר לעיתונות וכך נחשפה בפעם הראשונה הידיעה לציבור שאני נדבקתי באיידס.

היום אני מרצה וחברה ב"פרוייקט איידס ירושלים" ומתקיימת מקיצבת נכות של

הביטוח הלאומי ומקדישה את כל חיי למאבק באיידס.

אני רוצה להודות לבם, יושבי-ראש ועדות החינוך והתרבות והעבודה והרווחה,

על שנתתם לי את הזכות להופיע בפניכם. כפי שאתם שמים לב אני מאוד מתרגשת.

זהו כבוד לכנסת על שהיא עורכת יום עיון שכזה. אני מקווה שמסרי יגיעו גם אל

חברי הכנסת שלא נמצאים באולם ולשר החינוך והתרבות שלצערי הרב לא נמצא איתנו

כאן. אני מבקשת גם לנצל את ההזדמנות שניתנה לי ולהודות לבני משפחתי, שחלקם

נמצא כאן באולם, על העזרה והסיוע והתמיכה שהם נותנים לי לאורך כל הדרך

ולהגיד להם שהם יקרים לי מאוד והרבה תודה מכל הלב. אני מבקשת גם להודות

לחברות הכי טובות שלי, שלא עזבו אותי לרגע אחד ונשארו לצידי. תודה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מודה לענבל. אני מקדם בברכה את שר הבריאות החדש, מר יהושע מצא. אני

חייב לצאת לפגישה עם שר האוצר, מכיוון שאנחנו בעיצומם של דיונים על התקציב.

אולי זה יעזור גם למאבק באיידס. אני מבקש מחברי, חבר הכנסת ראובן ריבלין,

להמשיך את הישיבה.
היו"ר ראובו ריבלין
רבותי הנכבדים, אני אתן את הבמה לפרופסור אורח מאוניברסיטת דרום-קרולינה

שיישא את דבריו באנגלית. אני אבקש ממנו לדבר באיטיות על מנת שכולכם תבינו.
הנושא של ההרצאה שלו יהיה
גילויים וחידושים על איידס - עם הפנים לקראת

המאה ה-21". תודה.
פרנסיסקו סיי
(הרצאה באנגלית)
Reuven Rivlin
I would like to give the floor to our respectable

and honorable guest, Prof. Francisco Sy from the University of

South Carolina. The tilte of the presentation will be News in

Aids with the Face Towards the Twenty First Century.

Thank you.
Prof. Francisco Sv
I'll speak very slowly. I'll give you the

big picture and talk of the international focus and on American

experience and to take on message of high points.

The first one is that Aids is a global problem and it's here to

stay, the worst is yet to come. And so we have to be united in

our fight and we should have international solidarity against

Aids.

The second point is, the epidemic is changing.

My focus is on the new phase of Aids and the face of Aids now is

changing and we're now in the fifteenth year of the epidemic. And

pessimistic outlook, it seems very in the past few years we had

that we're losing the battle against Aids. And even people with

compI acent and we don't care Aids, they think that we are

about people with Aids. So the concerns of the public seem to be

changing from fear and from complacency and they would rather have

it out of sight, out of mind. But we need to focus on each and

everybody. And we need to focus more on caution and try to avoid

discrimination against people with Aids. Even among the health

professionals, the concern is changing and the past few years we

are very pessimistic, but now we are very, very optimistic and we

need to celebrate our progress and don't lose sight of the road

ahead of us. Now we are looking at Aids as a chronic disease.

I want to talk about some new developments and most of them are in

the field of treatment, and you can see here, we have nine new

...drugs against Aids. And the latest one is called the

inhibitors. Now you see about what combination and the method to

treat early and harder. We need to treat people as early as

possible and aggressively as possible. And people with Aids now

are living longer. People like in ... are now living longer than

before. This is a reason why we use ... therapy. We want to have



... and ... effect, we want to donate that the love and the

assistance. But we have also some concern about the combination

therapy. One is, increasing costs. The other is there's a lot of

adverse reaction with this drug and since, especially with

patients with Aids who are taking many, many drugs, the problems

are more and in the future, drug resistance might develop. We

realize that all these different treatments are not here yet.

Another development is in the greater understanding of HIV disease

process and we know that the real problem is the virus. If there

is no virus, there's no Aids. And the ... try to decrease HIV

replication through treatment and if we do that, you can slow

disease progression. If individual ... which would take against

one subtype, it does not protect against the others. And this is

what we used to know, that there is GP120 from the virus attaching

to the t-cells, CD4. Now we know that this is not enough. We

know that ... CD4 receptor, we need these two other ...to attach

to the cells and enter and multiply.

Another development. we now have virolog testing that can measure

the pIasma HIV ... level and this will help us in our treatment of

such diagnosis.

Another new development is imperial controlled methods and we have

now the ... called reality and also use of vaginal ... micoIosytes

and bilosytes. And also. if you give treatment to peopl e who are

pregnant, it will decrease her nato transmission from 30% to about

8%. So our goal is to treat pregnant women as early as possible.

There seems to be some change going on in terms of HIV prevention

paradyne and shifting from individual risk reduction to community

and ... . So the goal now is to work with community in terms of

planning, ... in the community for education programs. And we

need to be culturally sensitive, envalue our diversity and include

everyone in this process.

I want to shift gears now and tell you about a tale of two cities.

One is San Francisco and the other is in New Haven, Connecticut.

The good news here is, in San Francisco, California, how do they

do it? Most of the cases there are gay and bisexual men. And in

the 1980s they used to have about 8000 cases. Now it decreased to



- 4 -

650 cases a year. The question is, how did they do it? One thing

they did is, they went beyond community denial, they started on

the problem and then they went out to the community and educated

them and focused on safer sex. And that's how they decreased from

8000 to 650 cases. The other good news that shows that AIDS

prevention works is in New Haven, Connecticut. Most of the cases

are injection drug users. And in the past few years they've shown

a decline of 33% in four years. How did they do it? One is. they

started to have a needle exchange program, and they passed that by

legislation, strong legistlation allowing pharmacies to sell

syringes and needles to the public. My point is that they're

probably different, depending on the situation in the area.

We're trying also with voluntary testing and treatment of pregnant

women. And there's a lot of focus not only on education, but also

in skill ... , talking about sex and other things. And focus on

community and behavioral social ... effort. These are American

trends and you have to adopt this accordingly. This is the model

of AIDS education, not so much just focusing on information, it

goes beyond that and look to the empowerment of the community and

all sorts of social change.

One lesson we learn is that behavior is very, very difficult

because we're dealing with ritual and fleshable behavior and there

are different figures of the hero ... . One is to give

information, which we're doing now. But we need to move on and

talk about motivation, the change of behavior, and teach them

skills how to change it, like using condoms or negotiating safer

sex. And we talk about increasing ... advocacy, to make them

believe that they can change. And the hardest one, how to

maintaing your behavioral change. And even the community, most

communities are still in denial. Earlier they were talking about

the Arab communities, the Jewish communities. A lot of them are

in a stage of denial. You need to move beyond that so that you

can change that. The biggest problem, I think, is the word

.denial

So what are the features of a successful program? Involving the

... community in planning and participation of community, cultural



and having a clear audience, a clear objective, and base it on

behavior and social science theory and use evaluation.

But we have still people, a lot of barriers, the number one is

denial, color discrimation, racism, lack of resources.

So we focus on AIDS education and in a lot of countries, they put

education as part of sex education. We submit that, not only to

prevent fear about AIDS from the public, and also to correct a

myth, there are a lot of myths that it's a gay disease. It's not.

It's changing already. If you look at the world situation, around

.71% of the cases now are from heterosexual sex, not homosexual

And the focus is on safer sex, like using condoms . And people

with AIDS now are involved in the fight against AIDS. And this

occurred in Washington two months ago, and we have the display,

90% of HIV people are now in developing countries, but enough of

research and surveillance are going on in developed worlds, so the

picture keeps on changing, and now we have UN AIDS which is a

combination of sex, view and agency working together, starting

this year. And this is a term, one world one hope, and we talk

about human rights because AIDS became a problem of the poor

people now and after we talk about two worlds and two hopes,

because we are in developed and undeveloped countries, and you can

see in undevel oping countries, there is lack of ... who care. And

they say, look at AIDS as an acute fatal disease, and here in US

or other developed countries we look at it as more of a chronic

... disease.

So the ... AIDS depend on strong leadership at all levels and then

we have to think big because we have a big problem facing us and

long term, not just short term, and focus on our community and

focus on behavior change as well as social change.

The points. remember, are never, never, never, never to accept HIV

as inevitable. This is what James Curran said in Vancouver, and I

want to add that to fight AIDS, just not our committee, we must

focus on change. And this focus is on love, knowledge and

science, can conquer HIV and AIDS. And we have to think globally

and act locally like what you're doing here now. The time to act

is now.
פרופ' פרנסיסקו סיי
אדבר באיטיות רבה. אציג בפניכם את

התמונה הגדולה ואדבר על ההתמקדות הבינלאומית ועל החוויה

האמריקנית ולהעביר מסר לגבי נקודות שיא.

הראשונה היא שאיידס הינה בעיה כלל-עולמית והיא באה על מנת

להישאר, הגרוע ביותר עוד בפנינו. ולבן עלינו להיות מאוחד

ים במלחמתנו ואנו זקוקים לסולידאריות בינלאומית בנגד

האיידס.

הנקודה השניה היא שהמגפה נמצאת בשינוי.

אני מתמקד בשלב תדש של איידס ופני האיידם משתנים כעת ואנו

מצויים בשנתה החמש-עשרה של המגפה. ובשנים האחרונות היתה

לנו הסתכלות מאוד פסימית, נראה כי אנו מפסידים את הקרב נגד

האיידס. ואפילו אנשים שיש להם איידם, הם חושבים שאנחנו

מאוד אדישים כעת ושלא איכפת לנו מאנשים שיש להם איידס. כר

שנראה שהדאגות של הציבור משתנות מתור פחד ומתור אדישות והם

היו מעדיפים שזה יהיה רחוק מעין, רחוק מהלב. אבל עלינו

להתמקד בכל אחד ואחד. ועלינו להתמקד יותר בנושא הזהירות

ולהשתדל להמנע מלהפלות נגד אנשים שיש להם איידס. אפילו

בקרב העוסקים במקצועות הרפואייס, ההתעניינות משתנה ובשנים

האחרונות היינו מאוד פסימיים אבל עכשיו אנחנו מאוד מאוד

אופטימיים ועלינו לשמוח בהתקדמות שלנו ולא לשכוח את הדרר

שעוד לפנינו. עתה אנו מסתכלים על האיידס כעל מחלה כרונית.

אני רוצה לדבר על על מספר התפתחויות חדשות ורובן בתחום

הטיפולי, ואתם יכולים לראות כאן, יש לנו תשע תרופות חדשות

נגד איידס. האחרון שבהם נקרא ה... המעכבים. עכשיו רואים

על איזה צירוף והשיטה לטפל מוקדם וחזק יותר. עלינו לטפל

באנשים כמה שיותר מוקדם וכמה שיותר בתקיפות. ואנשים שיש

להם איידם חיים עבשיו יותר זמן. אנשים כמו ב...חיים יותר

זמן מאשר בעבר. זוהי סיבה מדוע אנחנו משתמשים...טיפול.

אנו רוצים שתהיה לנו... ו...השפעה, אנו רוצים לתרום את האהבה

ואת הסיוע. אבל יש לנו גם דאגות בקשר לטיפול המשולב. אחד

מהן, עלויות גדלות. השניה היא שיש הרבה תגובות נגד עם

התרופה הזאת ומכיוון שבמיוחד עם חולים שיש להם איידס והם

נוטלים תרופות רבות מאוד, הבעיות הן יוחר בעתיד, עלולה

להתעורר התנגדות תרופתית. אנו ערים לכר שכל הטיפולים

השונים האלה עוד לא הגיעו.

התפתחות נוספת היא בהבנה גדולה יותר של תהליר המחלה של HIV

ואנו יודעים שהבעיה האמיתית היא הנגיף. אם אין נגיף, אין

איידס. וה...מנסיס להוריד את התרבות הנגיף באמצעות טיפול

ואס נצליח בכר' אפשר להאט את הדרדרות המחלה. אס

בודדיס...שנוטלים כנגד תת-סוג אחד, לא מגן מפני אחריס. וזה

מה שידענו בעבר, שיש GP120מהנגיף שנצמד לתאי ,CD4 ,tעכשיו

אנחנו יודעים שבכר אין די. אנו יודעיס ש...רצפטור ,CD4אנו

זקוקים לשני אלה האחרים.,.כדי להצמד לתא ולהכנס ולהתרבות.

התפתחות נוספת, שיש לנו עכשיו בדיקות וירולוגיות שמסוגלות

למדוד רמת HIVבפלסמה וזה יעזור לנו בטיפול באבחנה כזאת.



התפתחות נוספת היא שיטות אמפיריות מבוקרות ויש לנו עכשיו

את...שנקרא מציאות וגם שימוש במיקולוציטימ ובילוציטים

וגינאליים. וגס, אם נותנים טיפול לאישה הרה, הדבר יפוזית את

ההעברה המולדת מ - % 30 ל - 8% בערר. אז מטרתנו היא לטפל

בנשים הרות מוקדם ככל האפשר.

נראה שמתרחש איזשהו שינוי מבחינת פרדין למניעת HIV ומעבר

מהפחתת סיכון אישית לקהילתית ו... . אז המטרה היא כעת

לעבוד עם הקהילה מבחינת תכנון, ...בקהילה לתכניות חינוך.

ועלינו להיות רגישים תרבותית, להעריר את ההבדלים בינינו

ולכלול את כולם בתהליר הזה.

אני רוצה להעביר הילור עכשיו ולספר לכם על סיפור בין שתי

ערים. האחת היא סן-פרנסיסקו והשניה היא נו-הייבן, קונטיקט.

החדשות הטובות הן כאן, בסן-פרנסיסקו, קליפורניה, איר הם

עושים זאת? מרבית המקרים הם בגברים ''עליזים" ודו-מיניים.

ובשנות ה - 80' היו להם בערך 8000 מקרים. עכשיו זה ירד ל -

650 מקרים בשנה. השאלה היא איך הם עשו זאת? דבר אחד שהם

עשו, הם התעלו על ההכחשה הקהילתית, הם התחילו לתקוף את

הבעיה והם יצאו אל הקהילה וחינכו אותם תור התמקדות במין

בטוח יותר. וכר הם ירדו מ - 8000 מקרים ל - 650. החדשות

הטובות האחרות שמראות שמניעת איידס עובדח הן בנו-הייבן,

קונטיקט. מרבית המקרים הם מזריקי סמים. ובשנים האחרונות

הם הראו ירידה של % 33 בארבע שנים. איר הם עשו זאת? ראשית,

הם החלו בתכנית החלפת מחטים, והם העבירו אותה באמצעות

חקיקה, חקיקה חזקה המתירה לבתי מרקחת למכור לציבור מחטים

ומזרקים. הנקודה שלי היא שהם כנראה שונים, בהתאם למצב

בשטח.

אנו מנסים גם באמצעות בדיקות וטיפול בנשים הרות מרצון. ויש

התמקדות רבה לא רק בחינוך, אלא גם ביכולח... , לדבר על מין

ודברים אחרים. והתמקדות ב... מאמץ קהילחי והתנהגות חברתית.

אלא הן מגמות אמריקניות ועליכם לאמץ זאת בהתאם.זהו הדגם של

חינוך באיידס, לא כל כר רק התמקדות במידע, זה עובר את זה

ולהסתכל על הסמכת הקהילה וכל מיני סוגים של שינוי חברתי.

לקח אחד שאנו לומדים הוא שהתנהגות היא מאוד מאוד קשה משום

שאנו עוסקים בהתנהגות פולחנית וגופנית ויש דמויות גיבור

שונות... . אחד הוא לתת מידע, וזאת אנו עושים עכשיו. אבל

עלינו להתקדם ולדבר על הנעה, שינוי ההתנהגות, ולבעביר להם

את הכישורים הדרושים לשנות אותה, כמו שימוש בקונדומים וקיום

יחסי מין בטוחים יותר. ואנו מדברים על הגברה של ... ההטפה,

לגרום להם להאמין שהם מסוגליס להשתנות. והקשה מכל, איר

לשמור את השינוי ההתנהגותי. ואפילו הקהילה, רוב הקהילות

עדיין בהכחשה. קודם דברו על הקהילות הערביות, הקהילות

היהודיות. חלק גדול מהן מצויות בשלב של הכחשה. יש צורך

להתעלות על זה כדי שיהיה אפשר לשנות את זה. הבעיה הגדולה

ביותר, סבורני, היא המילה הכחשה.

אז מהן התכונות של תכנית מוצלחת? עירוב הקהילה בתכנון

והשתתפות הקהילה , תרבותיים ... ושיהיה קהל יעד ברור, יעד

ברור, ולבסס אותה על תיאוריות מדעי החברה וההתנהגות ולהשתמש

בהערכה.

אבל עדיין יש אנשים, הרבה מחסומים, שמספר אחד בהם הוא

ההכחשה, אפליה על רקע צבע עור, גזענות, חוסר במשאבים.



התפתחות נוספת היא שיטות אמפיריות מבוקרות ויש לנו עכשיו

את...שנקרא מציאות וגם שימוש במיקולוציטימ ובילוציטים

וגינאליים. וגס, אס נותנים טיפול לאישה הרה, הדבר יפחית את

ההעברה המולדת מ - 30% ל-8%בערר. אז מטרתנו היא לטפל

בנשיס הרות מוקדם ככל האפשר.

נראה שמתרחש איזשהו שינוי מבחינת פרדין למניעת HIV ומעבר

מהפחתת סיכון אישית לקהילתית ו... . אז המטרה היא כעת

לעבוד עס הקהילה מבחינת תכנון, ...בקהילה לתכניות חינוך.

ועלינו להיות רגישים תרבותית, להעריר את ההבדלים בינינו

ולכלול את כולס בתהליר הזה.

אני רוצה להעביר הילור עכשיו ולספר לכס על סיפור בין שתי

עריס. האחת היא סן-פרנסיסקו והשניה היא נו-הייבן, קונטיקט.

החדשות הטובות הן כאן, בסן-פרנסיסקו, קליפורניה, איר הס

עושיס זאת? מרבית המקרים הם בגברים "עליזיס" ודו-מיניים.

ובשנות ה - 80' היו להם בערר 8000 מקריס. עכשיו זה ירד ל -

650 מקריס בשנה. השאלה היא איר הם עשו זאת? דבר אחד שהם

עשו, הס התעלו על ההכחשה הקהילתית, הס התחילו לתקוף את

הבעיה והס יצאו אל הקהילה וחינכו אותס תור התמקדות במין

בטוח יותר. וכר הס ירדו מ - 8000 מקריס ל - 650. החדשות

הטובות האחרות שמראות שמניעת איידס עובדת הן בנו-הייבן,

קונטיקט. מרבית המקריס הס מזריקי סמיס. ובשניס האחרונות

הס הראו ירידה של 33% בארבע שניס. איר הס עשו זאת? ראשית,

הם החלו בתכנית החלפת מחטים, והס העבירו אותה באמצעות

חקיקה, חקיקה חזקה המתירה לבתי מרקחת למכור לציבור מחטים

ומזרקים. הנקודה שלי היא שהם כנראה שונים, בהתאם למצב

בשטח.

אנו מנסיס גס באמצעות בדיקות וטיפול בנשיס הרות מרצון. ויש

התמקדות רבה לא רק בחינוך, אלא גס ביכולת... , לדבר על מין

ודבריס אחריס. והתמקדות ב... מאמץ קהילתי והתנהגות חברתית.

אלא הן מגמות אמריקניות ועליכם לאמץ זאת בהתאם.זהו הדגם של

חינור באיידס, לא כל כר רק התמקדות במידע, זה עובר את זה

ולהסתכל על הסמכת הקהילה וכל מיני סוגיס של שינוי חברתי.

לקח אחד שאנו לומדיס הוא שהתנהגות היא מאוד מאוד קשה משום

שאנו עוסקים בהתנהגות פולחנית וגופנית ויש דמויות גיבור

שונות... . אחד הוא לתת מידע, וזאת אנו עושים עכשיו. אבל

עלינו להתקדם ולדבר על הנעה, שינוי ההתנהגות, ולבעביר להם

את הכישורים הדרושים לשנות אותה, כמו שימוש בקונדומים וקיום

יחסי מין בטוחיס יותר. ואנו מדבריס על הגברה של ... ההטפה,

לגרוס להס להאמין שהס מסוגלים להשתנות. והקשה מכל, איר

לשמור את השינוי ההתנהגותי. ואפילו הקהילה, רוב הקהילות

עדיין בהכחשה. קודם דברו על הקהילות הערביות, הקהילות

היהודיות. חלק גדול מהן מצויות בשלב של הכחשה. יש צורר

להתעלות על זה כדי שיהיה אפשר לשנות את זה. הבעיה הגדולה

ביותר, סבורני, היא המילה הכחשה.

אז מהן התכונות של תכנית מוצלחת? עירוב הקהילה בתכנון

והשתתפות הקהילה , תרבותיים ... ושיהיה קהל יעד ברור, יעד

ברור, ולבסס אותה על תיאוריות מדעי החברה וההתנהגות ולהשתמש

בהערכה.

אבל עדיין יש אנשים, הרבה מחסומיס, שמספר אחד בהם הוא

ההכחשה, אפליה על רקע צבע עור, גזענות, חוסר במשאביס.



אז אנחנו מתמקדים בחינוך בנושא איידס בהרבה מדינות, הם

כוללים את החינוך בחינוך המיני. אנו מציעים, לא רק בדי

למנוע פחד לגבי איידם מהציבור, וגם כדי לשבור מיתום, יש

הרבה מיתוסים שזו מחלה של "עליזים". אין זה בך. זה בבר

משתנה. אם מסתכלים על המצב בעולם, בערך 71% מהמקרים הם

עכשיו כתוצאה מיחסי מין הטרוסקסואליים, לא הומוסקסואליים.

וההתמקדות היא על יחסי מין בטוחים יותר, במו שימוש

בקונדומים. ואנשים שיש להם איידם מעורבים עכשיו במלחמה נגד

האיידס. וזה התרחש בוושינגטון לפני חודשיים, ויש לנו את

התצוגה, 90% מאה נשים עם HIVהם עתה במדינות מתפתחות, אבל די

מהמחקר והמעקב מץרחשים בעולם המפותח, כך שהתמונה משתנה כל

העת, ועכשיו לנו את UN AIDSשהוא צירוף של מין, השקפה

וסוכנות הפועלים יחד, החל משנה זאת. וזהו ביטוי, עולם אחד

תקווה אחת, ואנו מדברים על זכויות האדם משופ שאיידם נהיה

בעיה של עניים ועתה כשאנחנו מדברים על שני עולמות שתי

תקוות, משום שאנחנו במדינות לא מפותחות ומפותחות, ואפשר

לראות במדינות לא מפותחות, יש מחסור ב... שאיבפת להם. והם

אומרים, תסתכלו על איידם כעל מחלה קטלנית, וכאן בארה"ב או

מדינות מפותחות אחרות אנו מסתכלים על זה יותר כעל מחלה

כרונית.

אז ה... איידם תלוי במנהיגות חזקה בכל הרמות ואז אנו צריכים

לחשוב בגדול משום שיש לנו בעיה גדולה מולנו, לטווח ארוך, לא

רק לטווח קצר, ולהתמקד בקהילה שלנו ולהתמקד בשינוי התנהגות

כמו גם בשי נ וי חברתי.

הנקודות, תזכרו, הן לעולם, לעולם, לעולם, לעולם לא לקבל את

נגיף ה- HIVכבלתי נמנע. זה מה שאמר ג'יימס קוראן

בוונקובר, ואני רוצה להוסיף שכדי להלחם באיידם, לא רק

הוועדה שלנו, עלינו להתמקד בשינוי. והתמקדות זאת באהבה,

ידע ומדע יכולה לנצח את ה- HIVואת האיידם. ועלינו לחשוב

בצורה כלל-עולמית ולפעול בצורה מקומית במו מה שאתם עושים פה

עכשיו. העת לפעול היא עכשיו.

תודה לכם.
היו"ר ראובו ריבלין
אני נותן את רשות הדיבור לשר הבריאות, מר יהושע מצא, בבקשה.

שר הבריאות יהושע מצא;

תודה רבה. קשה לי להסתגל ליום כזה. גם קשה לי להסתגל לכך שבמציאות כזו

כואבת אנחנו מוחאים כפיים. בדרך כלל מחיאת כפיים מבטאת שביעות רצון, שמחה,

ופה הכאב גדול. אחרי שאני שמעתי את ענבל, האמינו לי שההתרגשות והכאב עדיין

בתוכי, כי אנחנו מדברים על טרגדיה אישית וחברתית שמתחוללת בעולם. הסיסמא

"עולם אחד - תקווה אחת" אכן היא נכונה, כי זו טרגדיה אישית שמשותפת לכולם,

לחברה בארץ, לחברה בעולם, וצריך להתמודד עם האסון הזה שמתחולל לנגד עינינו.

לצערי הרב הבשורות הן לא בשורות טובות מכיוון שהנגיף הזה, שמפיל חללים

ומביא אסונות בחברה ובמשפחה, הולך ומתפשט. יש מדינות שבהן הוא אפילו יצא

מכלל שליטה. באותן מדינות ובאותן חברות, כשזה יוצא מכלל שליטה, האסון גדל

במימדים נוראיים ואנשים נותרים חסרי אונים. בימים האחרונים שמענו שלצד אותן

בשורות איוב על נושא האיידס יש איזשהי תחילח של בשורה טובה מתחום הרפואה

לאחר שנימצא ש-3 תרופות גם יחד החלו לחולל נפלאות כמחלה. הן אומנם לא

מדבירות לחלוטין את חנגיף אבל הן מרחיקות אותו (עוד לא יודעים אם הרחקה

לצמיתות או שהוא מסתתר לו אי שם והוא יפרוץ בגוף במקום אחר). הבשורה הזאת

עדיין לא אוששה מבחינה מדעית אף שכבר רואים תוצאות טובות. הלוואי ונתבשר

שאנחנו מתקרבים לאיזשהו פיתרון, אף שאנחנו עדיין רחוקים מזה.

הסיסמא היא "עולם אחד" אולם כשאנחנו מסתכלים על עניי עירנו ועל מה שקורה

בתוך ארצנו אז באיזשהו מקום יש לנו טיפת נחמה, שבישראל המחלה היא לא נפוצה

במידה שאנחנו מוצאים אותה במקומות אחרים. אנחנו מדברים בישראל על סדרי גודל

של כ-2,500 נשאים - רשומים ולא רשומים. כל מיקרה הוא עולם בפני עצמו. אנחנו

שמענו את הסיפור הכואב של ענבל. יש לדעתי פיתרון אחד לנושא הזה, הפיתרון של

החינוך. ענבל, שלצערנו נושאת את נגיף האיידס, מסבירה כל-כך טוב ובצורה חיה

את הנושא הזה ואין ספק שזאת ההסברה הנכונה כיצד להימנע מהמחלה. משרד

הבריאות, יחד עם כל הגורמים האחרים, יצא בפירסום הזה ובפירסומים אחרים.

אנחנו מתכוונים להגביר את מערכת ההסברה כי בסופו של דבר התרופה האחת

והיחידה - גם אם תימצא תרופה רפואית - היא התנהגותו של האדם. אם האדם יידע

איך לנהוג בחיי המין שלו אז יש לו את מירב הסיכויים להציל את עצמו מהמחלה.

בחברה הישראלית יש שתי בעיות מרכזיות בנושא האיידס.

יש לנו בעיה אחת, שהתחלנו להתמודד איתה רק בשנה האחרונה, בעיית העובדים

הזרים, שהיא עלולה ליצור לנו בעיה חריפה מאוד אם לא נדע לטפל בה מוקדם

מאוד. זה מתחיל להיות קצת מאוחר מכיוון שבמציאות של היום המעבידים יכולים

להביא הנה עובד זר שהוא נשא שייבוא עם תעודה רפואית מזוייפת או שהוא עלול

להידבק אחר-כך בישראל בעקבות יחסי מין לא מוגנים. אנחנו מתמודדים עם הבעיה

הזאת. אני סיכמתי השבוע שנצא באיזשהי חקיקה, שתתאים גם לדרישות של ארגון

הבריאות העולמי, שלא רואה בעין יפה ביצוע בדיקות רפואיות בזרים וחושב שזה

לא מוצדק ושזה נובע מאפליה גיזעית.
יהודה לנמרי
הרפובליקה הנאורה בה הייתי שגריר ישראל, בצרפת, מנהיגה את הבדיקות האלה.

כשהייתי סטודנט צעיר, בשנת 76, עוד לפני האיידס, באתי ללמוד בצרפת ואז

עברתי בדיקות רפואיות כחלק מקבלת אשרת השהות שלי בצרפת.
שר הבריאות יהושע מצא
אנחנו ננסה להתמודד עם זה ונלך לחקיקה בנושא הזה. ננסה לבדוק מה קורה

בעולם מהבחינה הזאת כדי שלא נ ואשם בהאשמות שווא.



בעיה שניה, הרבה יותר קשה, ששייכת לעצם מעצמנו, לבשר מבשרנו, זה כל

הנושא של העדה האתיופית. השבוע ממש הגענו לתוכנית רחבה וגדולה, שלה יהיו

שותפים גם משרד הבריאות ומשרד הרווהה, וכותרתה היא אהת: חינוך. התוכנית תרד

לעומק הנושא הזה והיא תרחיב את ההסברה ואת החינוך בעדה האתיופית כדי שבמשך

שנים אחדות אנחנו נוכל בחינוך מתאים ובשינוי דפוסי חיים להגיע גם איתם

לשילוב חברתי נכון.

אני מברך על יום העיון הזה. אנחנו בשעה 4 נקיים במליאה דיון. חשיבותו של

יום האיידס הבינלאומי היא שוב פעם באותה תרופת פלא והיא התרופה של חינוך,

חינוך וחינוך, לעורר את תשומת לב העולם והארץ לכך שהתרופה היא בידי האדם

עצמו אם הוא ינהג בהתאם לאותם כללים שאנחנו נחנך אליהם. תודה רבה.
היו"ר ראובו ריבלין
תודה רבה לשר הבריאות. עכשיו אנחנו הגענו לדיון בהשתתפות חברי הכנסת.

לצערי הרב נותרנו רק חברי כנסת מועטים. חבר הכנסת לנקרי, בבקשה.
יהודה לנקרי
אדוני היושב-ראש, כבוד שר הבריאות, גבירותי ורבותי. אני חושב שזה מעשה

נכון של כנסת ישראל, של אנשי מערכות הבריאות והחינוך, כמו כן ועדות הרווחה

והחינוך של הכנסת, הנוער בישראל, ענבל הייקרה, שיידעו היום הזה לתת תהודה

משמעותית ליום האיידס הבינלאומי.

אני ניזכר במעמד הזה בהוגה דיעות ידוע, ניטשה, שנהג להתבטא במה שמכנים

בסיפרות "אפוריזם", דהיינו הגיגים מתומצתים. הוא אמר באחד מהגיגיו "אין

נקודת הקשבה טובה יותר על הבריאות מהמחלה". אנחנו מכירים את זה בפיתגמים

עממיים, האומרים ש"רק כשאדם חולה הוא חושב על בריאותו". יצרנו כאן ועכשיו,

ואני מניח שזאת לא השנה הראשונה ולא השנה האחרונה לדאבוננו, נקודת תצפית על

אחת המגיפות הקשות בעולם בתקופה המודרנית. יש לה את כל הביטויים הנחוצים,

כולל נוכחותו של אורחנו, הפרופסור הנכבד סיי, כדי להכניס את ישראל בבריתה

של המערכה הבינלאומית נגד מחלת האיידס. אנחנו, העוקבים בדרך זו או אחרת,

כקוראים, כהורים, אחר התפתחות המגיפה הזאת, קראנו בסיפוק ואף שמענו בסיפוק

עדויות ברשתות טלוויזיה מן העולם על אותה מזיגה של שלוש התרופות, שעשויות

כנראה לבלום, אני מקווה שבמידה משמעותית, את הנזקים של המחלה.

מכאן עולה אותה חלוקה בלתי שוויונים בין איזורים שונים בעולם, בין אותו

עולם בעל אמצעים - וארצות-הברית היא חלק מהעולם החשוב הזה - שי יכול להעניק

לחוליו את התמיכה הנחוצה, ואני מקווה שכך ישראל, לבין העולם השלישי ואולי

הרביעי, שם אין סיכוי כלשהו שאנשים יקבלו את אותה תרפיה משולשת, שהיא גם

יקרה, ואין סיכוי שהיא תעניק להם סיכוי מחודש לחיים פחות או יותר סבירים.

נשאלת כאן שאלה, אדוני שר הבריאות, מה אנחנו יכולים לעשות כמדינה שנהנית

מרמת רפואה טובה. אני מאמין בסיוע הבינלאומי, לא רק למען עניי עירנו, ואני

משוכנע שאנחנו עושים את כל מה שבייכולתנו גם למען עניים אחרים, והם נאמדים

במיליונים. יכול להיות שיש מקום שמשרד הבריאות יחשוב, באותם אמצעים המוכרים

במשרד החוץ כמסלולי שיתוף הפעולה הבינלאומי, להנהיג תוכניות סיוע בנושא

האיידס. אסור לה לישראל להיוותר מסוגרת בתוך עצמה כשאנחנו כאן מדברים על

מגיפה בינלאומית ומזכירים, בציטוט מהפרופסור סיי, את האמת הבסיסית הזאת שיש

עולם אחד ותקווה אחת והרי אנחנו מצווים כלשון חז"ל, וגם זה ציטוט נוסף שכבר

נאמר כאן, שעלינו להציל כל נפש, ללא הבחנה בין נפש לנפש, "כאילו קיים את

העולם כולו". תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין
תודה רבה לחבר הכנסת לנקרי. אני אסיים את הכינוס החשוב הזה. ברשותכם,

אדוני השר, חברי הכנסת ואורחים יקרים, ממשרד החינוך, ממשרד הבריאות, ושאר

הגורמים המטפלים בנושא.



אני רוצה לפתוח בדברים לענבל. אני רוצה לומר לך, ענבל, אחותנו את, בתנו

את, חברתנו את. את קורבן של השתיקה שגזרה על עצמה החברה כאשר היתה מחוייבת

לקום ולהתריע בזמן על אותם דברים העלולים לקרות לבחורה, שהיא חלק מאיתנו,

שהיא היתה יכולה להיות בתי או אחותי או אישתי או כל אחת מהחברה הזאת. 15

השנים האחרונות של המאה הזאת ושל האלף הזה יצרו פגישה עם "המגיפה השחורה"

הנוראית הזאת שנפלה על עולמנו ושהביעה בצורה מאוד מוחשית שהאלף הבא הוא אלף

שבו העולם כולו מאוחד, הוא אחד, לטוב ולרע. אין גבולות למחלות האיומות

שהחיים מביאים עלינו ואנחנו באמת נדרשים, כדברי פרופסור סיי, לראיה

גלובלית. הפגישה שלנו עם המאה העשרים ואחת היא פגישה שיכולה להביא עוד את

הגרוע ביותר לפנינו. היום נמצאים בינינו אנשים שהם נשאים ויש כאלה שהם

נשאים בדרך ואנחנו עדיין לא התמודדנו עם המגיפה האיומה הזאת שנפלה על

ראשנו. נוכל לעשות את זה רק כאשר נהיה מאוחדים כעם אחד, כחברה אחת, כמדינה

אחת בתוך משפחת העמים הגדולה.

צריכה להיות מנהיגות ועירנות מקסימלית מצד כולנו כדי שנוכל להתמודד עם

בל הבעיות. לא יכול המאבק הזה להיות נחלתו של מיגזר זה או אחר. המאבק צריך

להיות שיתוף פעולה בין כולם. אני מכיר ומוקיר את אותם אנשים שעקב הרקע

המוסרי שלהם - רקע דתי או מיסטי או חברתי - רואים בצורך בחיזוק התא המשפחתי

אבל בכל זאת אנחנו חיים בחברה מודרנית שבה כולם עם כולם, וכולם יכולים

להיות עם כולם, ואנחנו חייבים להתכונן לכך. אנחנו חיים בחברה חופשית ובעם

חופשי והיום כדי לקיים יחסי מין לא חייבים להקים תא משפחתי. יש גם נושאים

אחרים שמחייבים אותנו בתשומת לב רבה בעניין זה. מכת הסמים בקרב הנוער הצעיר

היא מכה שמביאה את מחלת האיידס על ראשנו לא פחות מאשר אותו קיום יחסי מין

בלתי מוגנים. יכול להיות אדם שעדיין לא התנסה בחיי מין ונדבק עקב שימוש

בסמים או עקב מינהגים אחרים שפשטו במושבותינו, כמו מנהגי הקעקע, שייכולים

להביא את הצרה הזאת על ראשינו בלי שנוכל להבחין מאיפה ואיך היא באה.

אני חושב שבשנים הבאות אנחנו צריכים קודם כל להמשיך ולעשות כל מאמץ,

כחברה בינלאומית, למצוא את התרופה לנגיף האיידס. אבל עד אז אנחנו צריכים

לדעת לחיות איתו, פירושו של דבר לדעת ולהסביר איך להימנע ממנו, וכמו כן גם

לחיות עם המציאות הקשה, שיש בינינו אנשים שהם חולי איידס, רובם נפגעו שלא

באשמתם ועל לא עוול בכפם והם חלק מאיתנו, חלק מחיינו. באלף הבא שי יתחיל

עלינו לטובה, בעוד 4 שנים, אנחנו נצטרך כחברה לטפל בכל הנושאים האלה, להיות

מודעים להם ולשאת בסבל המשותף כמו גם בתקווה הרבה שהעתיד צופן בחובו.

אני מודה לכולכם על השתתפותכם ובשם הכנסת אני מברך אתכם ומקווה שכולנו

נהיה בריאים ולכל אלה שחולים, שייחלימו ושתהיה להם רפואה שלמה ומזור לכל

כאבם. אנחנו כחברה נישא את נושא המלחמה באיידס כחברה אחת ובעם אחד וכעולם

אחד. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:40

קוד המקור של הנתונים