ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 04/11/1998

בתי ספר תעשייתיים - משרד העבודה והרווחה רשת "עמל"

פרוטוקול

 
הכנסת האחת עשרת

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 266

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ד, ט"ו בחשוון תשנ"ט. 4.11.98
נבחו
חברי הוועדה; היו"ר מקסיס לוי

תמר גוז'נסקי

דוד טל

מוזמנים; משרד העבודה והרווחה

יוסי פרחי, מנהל האגף לתכשרה מקצועית

עו"ד ישראל פרנד, סגן היועץ המשפטי

עו"ד איילת זלדין, הלשכה המשפטית

גדי גולן, ממונה על גוער מחוז חיפה

זכריה אביגל, מפקח על חרדים

אחמד בדרגה, מגהל רשת סחגין בצפון

ג'ורג' מרקוביץ, מכללת באר שבע

אביגדור קריל, מפקח פדגוגי ת"א

משה לביאן, מפקח

נביל חורי, מפקח

משה שיגה, מפקח

גועה מור, מפקחת

עדגה סלע, מפקחת.

קרוגר יצחק, ממוגה גוער משרד העבודה

משרד החינוך והתרבית

אמגון צ'רגיקה

משרד האוצר

מירב שביב, אגף התקציב

ההסתדרות הבללית החדשה

דורון קרגי, אחראי על איגוד מקצועי

גורמים שונים

ברכה מציאלה, ארגון המורים

רענן שריר, מנכ"ל רשת עמל

הילה דולב, עמל

פרופסור בן עזרא, ועד עובדי עמל

חיים בן עמי, מגכ"ל אורט

חיים אילוז אילון, עמל

אילן עמר, עמל

יהודה גוהר, מגהל מחלקת הכספים בעמל

דב רוגן, עמל

פסח לגדסברג, עמל

שרון מימון, עמל

דוד מימון, עמל

שחר גוריון, עמל

רבקה גורון, עמל

אופיר דמרי, עמל



משה דמרי, עמל

עידן קוסובסקי, עמל

אחמד מסאלחה, עמל

נאדל טאטור, עמל

נאדיה מחשי, עמל

ג'ומנה מחשי, עמל

נאיף חמודי, עמל

יוסי קורן, עמל

חביב קיסוס, עמל

ניסים פרץ, עמל שדרות

שרון לחמני, עמל

שלו אסולין, עמל

מורן דהן, עמל

מנהלת הוועדה; שיילי אברמי

נרשם על ידי; רקורד - שריתי הקלטה

סדר היום

1. בתי ספר תעשייתיים - משרד העבודה והרווחה רשת "עמל" .
היו"ר מקסים לוי
אני פותח את הישיבה. לפני למעלה משנה ומשהו, ועדת

העבודה והרווחה התייחסה לדיון המקיף על נושא המסגרות

המקצועיות. נדמה לי שאס נשחזר את מה שהיה אז, היו כמה בעיות! הבעיה הראשונה

התחילה, עם כך שסיירנו בכמה מוסדות חינוך וראינו את העבודה הנפלאה שעושים

בחינוך הילדים לחינוך המקצועי. צריך רק לזכור, מי שמכיר את המערכת ומי כמוני

מכיר 17 שנה, הן כראש עיר והן כיו"ר מרכז השלטון המקומי, החינוך אצלנו מדבר על

מצוינות. בתי הספר העיונים, ככל שהם קולטים ילדים, יש כמה סוגי ילדים. סוג בית

הספר הוא שהילדים יתקבלו על פי הציונים הגבוהים ביותר, בבתי הספר העיונים גם

עושים סלקציה מסוימת. בתוך ישוב או עיר או מועצה, יכול להסתבר שילדים שלא

מוצאים מקום במסגרת העיונית ולא מותאמים לאחר שהיה הכוון, הם נזרקים

לרחוב. המסגרות האלה מצילות את מדינת ישראל בכלל, מעבריינות וממצב שילדים

לא ימצאו מסגרת לימודית. לאט לאט התחילו לצמצם במרכזי הנוער, והעבירו אותם

למשרד החינוך. העבודה הנפלאה שעושים בכל הרשתות האלה כאן, העמידה ילדים

שלפעמים הפוטנציאל שהיה טמון בהם, לפעמים גם הוציאו אותם עם תעודות בגרות

והוציאו אותם לצה"ל.

היה כאן דיון מקיף בשאלת המימון - האם משרד העבודה והרווחה יכול לתת פחות

מלילד שלומד במסגרת משרד החינוך. הוקמה וועדה לאחר הדיון כאן. הוועדה

התייחסה לכל הנושאים האלה והוציאה המלצות. המלצות אלה היו, שאכן, אסור

לעשות מגבלה. הוועדה יצרה מצב עובדתי, שאין מגבלה לילדים האלה, הילדים האלה

באים מעיירות הפיתוח. חלקם עולים חדשים. חלקם מהמגזר הערבי, כאלפיים

מאתיים איש נוספו למערכת, כאשר יש באישור (יש כאן את כל האישורים) בכתב,

לרשתות לקלוט בלא מגבלה.

פתאום אנחנו עדים לתופעה, שבכל שנה חוזרת. אין תקצוב לגידול שיש. הסיכום עם

האוצר ומשרד העבודה הוא לא סיכום. איני יודע איך סיכום כזה יכול להעמיד היום

במבחן את הרשתות, לאחר שהכינו ולאחר שהילדים לומדים, לבוא ולהגיד להם

תוציאו את האלפיים מאתים. זה לא יקרה. אם זה יקרה, אוי ואבוי לאוצר ואוי ואבוי

למדיניות של משרד העבודה והרווחה. אבל תופעה כזו שמתרחשת כאן מול עינינו,

היא תופעה מאד מוזרה, מול ההפגנות של הסטודנטים, זה כבר לא חינוך להשכלה

גבוהה. זה חינוך לשמירה על הילדים האלה, שעושים מאמץ והגיעו למסגרות. אני

יודע מה ההשקעה של כל מנהל בית ספר. מה זה השקעה לחנך את הילדים האלה,

להבי אותם ולתת להם בית חם והנה כאן מסתבר לנו שיש איזה מגמה חדשה.

אני הייתי רוצה לא להרחיב יותר, אלא לשמוע את האוצר ומשרד העבודה, לפני שאני

נותן לכל האנשים שבאו לכאן, להשמיע את דעתם.
חיים פלץ
קיימת מערכת שמטפלת בילדים בגילאים האלו (חמש עשרה

ומעלה) והמקום הטבעי שלה מצוי במשרד החינוך. שם גם

קיים תקצוב, והתלמידים מתוקצבים בשיטה של תקצוב פר תלמיד, וכאשר נוספים

תלמידים, נוסף תקציב. במקביל, לגבי אותם תלמידים שנושרים ממערכת החינוך,

ושמערכת החינוך לא יכולה לטפל בהם. (אני מתכוון למשרד החינוך) מטפל בהם

משרד העבודה והרווחה, במסגרת חוק החניכות. הנושא מתוקצב. הגענו להסדרים

בשנה האחרונה עם משרד העבודה, שגם קרבו או השוו את התקצוב למה שקיים

במשרד החינוך וגם הגענו להסדרים והבנות שאמרנו, תראו, מתקציבים פר תלמיד גם

במסגרת חוק החניכות, תוסיפו תלמידים. יש כיתה שבמקום שבע עשרה תלמידים,

שמונה עשרה תלמידים. בית ספר במקום מאה עשרים תלמידים י מאה עשרים

וחמישה תלמידים. אז תקבלו תקציב. תלמיד נושר ממערכת החינוך, אתם תקבלו

תקציב אחר כך נעשה חשבון, ונעביר את הכסף ממערכת מתקציב חינוך לתקציב

עבודה ורווחה.



עד כאן הכל ברור ופשוט. אבל אז התברר לנו, שחל שימוש לרעה באותם עקרונות

שהצגתי. התברר לנו פתאום, שאיפה שהוא במהלך תשנ"ח, האגף להכשרה מקצועית

במשרד העבודה, על דעת עצמו, שלא על דעת גורמים אחרים, לא במערכת החינוך, לא

הנהלת משרד החיגוך ואפילו לא מנכ"ל משרד העבודה (תיכף אני אציג כאן- מכתב של

מנכ"ל משרד העבודה) יצר התקשרות עם כל מיני גורמים, כל מיני בתי ספר, על

פתיחת בתי ספר חדשים, לילדים שיטופלו על ידי משרד העבודה, במקום על ידי משרד

החינוך. מערך הסיבות והמניעים לכך הוא מאד תמוה. מאד לא ברור. איני בטוח שזה

אך ורק משיקולים מקצועיים.

כאשר נודע לנו הדבר ופנינו למנכ"ל משרד העבודה לברר מה שקורה, הוא נדהם כמונו

(חבל שהוא לא יושב כאן). יש לי מכתב מיוני 98 של מנכ"ל משרד העבודה, ליוסי פרחי

מנהל האגף, (אני אשאיר כאן העתק של המכתב) "הרינו להבהיר בזאת שבמסגרת כל

הדיונים שנערכת בין הנהלת המשרד, קרי משרד העבודה והרווחה, לבין נציגי האוצר,

הוסכם על מסגרת תקציבית מחייבת בהיקף של חמישים ושבע אלף שעות. בשלב זה

מסגרת זו מחייבת את כולם ואין מקום ומקורו לחרוג ממנה. בהתאם למכתבי זה,

(כותב מנכ"ל משרד העבודה ליוסי פרחי) אין ליצור התחייבויות כלשהן, כלפי רשתות

החינוך, מעבר למסגרת דלעיל. ניירות תכנון לסוגיהם, מעבר להיקף המאושר, לא

יחייבו את המשרד אני אשאיר כאן העתק מהמכתב.

היו"ר מקסים לוי; מה זה תשאיר. יש לנו פה. יש לנו גם מכתב אחר. למה אתה לא

קורא את המכתב האחר? אתה יודע מתי עושים הכוונה בבתי

הספר? אל תציגו דברים מעוותים. תציג דבר שיצא מסמך, ב29 ליולי 1997 שנה

קודמת, לכל המערכות האלה. של בתי הספר ובמפורש חתום פה מנכ"ל משרד

העבודה והרווחה.
חיים פלץ
זה בדיוק תואם את מה שאני אמרתי, ואני אסביר. הגענו

להבנה עם משרד העבודה לפני קצת יותר משנה, שאומרת שאם

המערכת באופן טבעי גדלה, נתקצב את זה. הגענו להבנה שאם עכשיו במקום עשרת

אלפים תלמידים, יהיו עשרת אלפים חמש מאות תלמידים, כי נשרו ממשרד החינוך,

אז אנחנו נתקצב את זה. כל מה שאני רוצה לומר, שאותה הבנה תמימה ומסודרת,

לתקצוב נאות, נוצלה לרעה, השתמשו בה למעשה, להעברת תלמידים ממערכת

החינוך, למערכת שמטופלת על ידי האגף להכשרה מקצועית שבמשרד העבודה.
תמר גוז'נסקי
איפה מצאו את הילדים האלה?
חיים פלץ
אני אתייחס, רק שניה, תני לי רק טיפה הקשבה ואיזה שהוא

ניסיון להבין את מה שאני אומר, מסיבות שאיני בטוח שהן רק

מקצועיות. תן לי רגע להשיב, אני מדבר על עובדות. פנה אלינו מנכ"ל משרד העבודה,

לאחר מעשה, אחרי יולי, כאשר היו עובדות בשטח, שנרשמו תלמידים ונסגרו עסקאות

בין משרד העבודה ובתי הספר. הוא אמר: מה עושים? אז אמרתי: רבותי, אם משרד

החינוך יבוא ויגיד שאלו ילדים שאינם בתחום טיפולו אלא בתחום טיפול משרד

העבודה, נעביר כסף ממשרד החינוך למשרד העבודה. אנחנו מקבלים מכתב וצר לי

שזה נעשה באיחור על ידי משרד העבודה, שזה לא תואם ולא נעשה בצורה מסודרת

כפי שהיה צריך להיעשות. תיכף אני אגיד איך דברים היו צריכים להיעשות מראש.

ב-26 באוקטובר השנה, למנכ"ל משרד העבודה שולח איציק כהן, סמנכ"ל ומנהל

המנהל הפדגוגי במשרד החינוך.

תמי גוז'נסקי; באוקטובר הוא נזכר?

חיים פלץ; פנו אליו, חברת הכנסת תמר גוז'נסקי לא פנו אליו קודם. תיכף

אני אגיד מה היה צריך לעשות.
כתוב במכתב
"על פי נתונים שקבלתי ממר פרחי, חל גידול במספר התלמידים בבתי

הספר שבפיקוח משרד העבודה והרווחה, כתוצאה מקליטת תלמידים נושרים, תוכנית

חלום ותוכניות נוספות. ברצוני להבהיר, כי ניתן לקלוט תלמידים אלה במסגרות

משרד החינוך והתרבות, ולשבצם במוסדות הקיימים" של משרד החינוך. יש למשרד

החינוך מוסדות, כולל גם כיתות, יש מסגרות - כולל לאוכלוסייה חלשה.

היו"ר מקסים לוי; איפה יש להם?
חיים פלץ
אני מציע שתזמין את מר יצחק כהן, והוא ייתן לך פירוט

והרצאה בדיוק איזה מסגרות יש להם לטיפול בילדים. אבל

הפקידות המקצועית או הגורמים המקצועיים
היו"ר מקסים לוי
אתה יודע איך עושים הכוון?

חיים פלץ; תן לי, לא, אני מבקש,
היו"ר
מקסים ליי; מה זה אני אתן לך! אתה תשמע אותי רגע, עם כל הכבוד לי

אליך. אתה יודע איך עושים הכוון? איך מערכת החינוך עושה

הכוון?

חיים מלץ; אני יכול לתת לך כאן הרצאה, כבוד היו''ר על מערכת החינוך,

על זרמיה השונים ועל הטיפול באוכלוסיות חזקות וחלשות.

היו"ר מקסים ליי; אז אני אתן לך אולי דקה אחת. בחודש מרץ, בבתי הספר,

לאחר שילדים עומדים לסיים את כיתה ח', עושים הכוון.

משרד החינוך עושה הכוונה של ילדים הן לבתי הספר העיונים והן לבתי הספר

המקצועיים. משרד החינוך הוא אשר אומר לאן הילד הולך לבתי הספר, נכון? אם נניח

הילד לא היה מותאם לבית הספר המקצועי הזה ברשתות האלה, לא היו נותנים, לא

היו מכוונים אותו לשם. אלא מה? כאשר משרד החינוך רוצה לעשות הכוונה, הוא

אומר: לבתי הספר העיונים הם לא מתאימים ואין התאמה כי יש שם מצוינות. כי בתי

הספר העיונים רוצים תלמידים מצוינים.

חיים פלץ; אני חושב שזה לא הוגן שבדיון הזה לא יושבת נציגות משרד

החינוך, ואני מצטער שלא הוזמנו לכאן.

היו"ר מקסים ליי; אני לא יודע לא הוגן, כן הוגן.

קריאה; עם כל הכבוד, אדוני היושב ראש, הבן אדם הזה לא מנהל את

הישיבה. הוא יקבל רשות והוא ידבר רק ברשות. אתה תדבר

בכבוד עם כל מי שנמצא כאן. אתה לא מנהל את הישיבה. שמעת מה שאני אמרתי?

הדברים ברורים לך! האם הדברים נהירים לך! אני מבקש שתיקח את זה לתשומת

ליבך. גם להבא, להמשך הדיון.

חיים פלץ; אני מבקש ממך לא לצעוק.
היו"ר מקסים לוי
אני מבקש, קודם כל-

קריאת; מה חיצפה? אז מה אם אתה מהאוצר?

חיים פלד; אני חושב שגם ההתנהגות שלך לא תקינה ולא הולמת.



דוד טל; אדוני, אתה תגיד לי מה להגיד גם בישיבה?!
חיים פלץ
אגי מבקש להתנהג בכבוד.
היו"ר מקסים לוי
אם משרד החינוך לא עושה הכוונה בחודש - אם בכלל יש לו

את זווית הראיה שאני שומע ממן, אז אני הרי הייתי במוסדות

האלה 17 שנה - אז הוא לא היה אומר שהוא מפנה אותם לבתי הספר המקצועיים ולא

היתה בעיה. אלא מהז במרכזי הנוער יש מכסה מסוימת ואין יותר.

חיים פלא; זה לא רק מרכזי הנוער. זה לא רלוונטי בכלל .

היו"ר מקסים לוי; רגע, אתה גם עוצר אותי מלדבר?

חיים פלא; אני מבקש ממך לא לצעוק עלי.

דוד טל; אתה לא תבקש ממני, אני מבקש ממך כאן. אתה כאן בגדר

אורח.

היו"ר מקסים ליי; דוד, אני מבקש ממך, אתה מפריע לי, אתה מבין?

קריאה; לא, סליחה אדוני, אני מבקש את סליחתך.

היו"ר מקסים לוי; אם הטענה שלך צודקת, אז בכיתות ההכוון לא היו מכוונים

את הילדים. הרי מסגרות מרכזי הנוער הועברו מהסוכנות

למשרד החינוך ושמו להם מכסות. בבתי הספר העיוניים אין קליטה לילדים האלה

משום שהם לא מתאימים. באו המסגרות האחרות, שזה המסגרת שאנחנו מדברים

עליה, והמורים עשו הכוון. אם לא היו נותנים לילדים האלה הכוון לבתי הספר האלה,

אז היו צריכים לאלץ את בתי הספר העיוניים לקלוט את הילדים האלה. בתי הספר

העיוניים האלה לא קולטים בכלל. אז מה המשמעות של כך? המשמעות היא שילד כזה

שגומר כיתה ח' או כיתה ט' ייזרק החוצה. זו העובדה שאתה צריך להביא. אם משרד

החינוך לא היה רוצה, לא היה נותן להם הכוון לבתי הספר המקצועיים האלה. לא

מעניין אם משרד העבודה עובד טוב או משרד החינוך. המסגרת הזאת לא תפתח כל

הזמן בדיון ועדת העבודה כל שנה. ראה, אני לא יודע למה אתה לא קורא את הסיכום

שהיה כאן, שנציגי משרד האוצר, נציגי משרד העבודה, משרד החינוך, קבעו וועדה בין

משרדית שתקבע. לא נכנסתי לעובי הקורה מה היא תקבע. אני קורא את הפרוטוקול

שלהם ואני קורא את כל הסעיפים, כאשר כולם קיבלו את המלצות הוועדה הזאת.
עכשיו אתם אומרים
פרצו או לא פרצו, משרד החינוך. זה לא מעניין אם מנכ"ל

משרד העבודה לא פה והוא שולח מכתבים.

המורים האלה או בתי הספר האלה שקלטו את הילדים האלה, הכינו את עצמם בעוד

מועד. הכינו את עצמם מבחינת הכנת בתי הספר, קליטת מורים. עכשיו אתה תבוא

ותגיד שמשרד העבודה לא עשה נכון או משרד החינוך לא עשה נכון? מה אשמים

הילדים האלה שהם צריכים כל הזמן להגן על עצמם, לבוא כמו מסכנים הנה? זה

בושת פנים. זה לא מה שאמר שר האוצר במליאת הכנסת. "אין ילד שלא ימצא לו

תקציב, שלא ילמד". זה דמגוגיה. לפני שבא לכאן הדיון, לא רציתי לקיים אותו בלל.

שלכתי מכתבים אליכם, שלחתי מכתבים לשר העבודה והרווחה. אמרתי - חברים,

תדונו בשאלות האלה עוד בטרם תתכנס ועדת העבודה והרווחה, לדון בשאלה הזאת.



חיים פלץ; עכשיו ירשה לי כבוד היושב ראש להמשיך? תודה. אני חוזר על

עיקרי הדברים ואני רוצה להתקדם. עיקרי הדברים.- אם רוצה

משרד העבודה והרווחה לקלוט תוספת תלמידים, צריך לתאם את זה עם משרד

החינוך וצריכה להיעשות עבודת מטה, בוודאי כאשר מדובר על מספרים גדולים. לא

מדובר כאן על אחוז או שנים, אלא על מספרים גדולים. צריך לתאם את זה עם משרד

החינוך, להגיע להסכמה ותמימות דעים מקצועיים, שהילדים האלה אינם מטופלים על

ידי משרד החינוך, כי אם על ידי משרד העבודה.

לצערי, ולפי המכתבים שהקראתי לכם, עבודה כזו לא נעשתה, לא מול הנהלת משרד

החינוך, אפילו לא בהנהלת משרד העבודה. האגף להכשרה מקצועית, ללא כל תיאום

עם הגורמים שהיה צריך לתאם איתם וללא כל גיבוי תקציבי, תוך עבירה על חוק

התקציב, ביצע התקשרויות עם גורמים שהוא לא היה מוסמך לבצע את ההתקשרויות

האלה. כך נוצרה תסבוכת אומללה אליה נקלענו, וכרגע המצב מאד בעיית ומאד

אומלל. מודיע כרגע משרד החינוך, וזה המכתב שהקראתי לכם, שהוא מבקש, מעונין

ויכול לטפל בילדים האלה. אני מבקש להזמין את מר איציק כהן ולשמוע את דעתו.
היו"ר מקסים ליי
כתב המינוי הזה של משרד האוצר, משרד העבודה מקובל

עליכם?
חיים פלץ
נעשתה עבודה. כתב המינוי מקובל ונעשתה עבודה מקצועית.

כבוד היושב ראש, אני רוצה להסביר, נעשתה עבודה מקצועית

והיא קבעה את מתודולוגית העבודה. הדברים שקרו כאן לא התנהלו במסלול שסוכם

כרגע.

היו"ר מקסים ליי; אני רוצה לשאול אותך, היה כאן כתב מינוי של נציגי האוצר,

נציגי משרד החינוך, נציגי משרד העבודה. כולם ביחד ישבו

ועשו עבודה. כתב המינוי הזה העמיד את הוועדה שבחנה את כל ההיבטים האלה וגם

כתבה את המסקנות שלה. המסקנות שלה, הועברו לידיעת כל המוסדות כולם.

המסקנות הן העובדות. כתוב כאן בסעיף 13 בהסכם שנחתם, שבתי הספר יהיו רשאים

לקלוט את כל הנערים המבקשים ללמוד. לא כתוב איזה מסגרות, על מכסה או משהו

כזה. אם היו אומרים להם - כמו מרכז הנוער, אני מת להכניס איזה ילד, אומרים לי

שהמכסה נגמרה. יותר מזה אני לא יכול לקלוט אפילו חצי ילד. אם משרד החינוך
חיים פלץ
כבוד היושב ראש, אתה מדבר על נוהלי עבודה שגובשו בין

מנכ"ל משרד העבודה למשרד האוצר. הכללים האלו הם

בהסכמתנו והשתתפנו בהם, כדי לדאוג לכך שהמערכת תהיה מערכת מסודרת, כמו

שאתה בוודאי מכיר, למשרד האוצר ישנו יחס אוהד לפעילות שנעשית במשרד העבודה

והרווחה. אנחנו מקצים ומסיעים בתוספות של תקציבים ומשאבים, והמטרה של

אותה הוועדה שהיינו שותפים בה, היתה לעשות סדר בתחום. הראיה הטובה ביותר

לכך, שהדברים שקרו במהלך תשנ"ח, לא תואמים את העניין הזה, זהו מכתבו של

מנכ"ל משרד העבודה אל מר יוסי פרחי שמבקש ממנו להקפיא את כל הפעילות שלו.

זה אומר שהדברים לא היו תקינים.

היו"ר מקסים לוי; לפני שאנחנו שומעים את כל הגורמים האלה, היעלה בראש

שלך, שהילדים האלה יצאו מהמסגרת עכשיו? נניח שנעשתה

טעות בין משרד העבודה לבין משרד החינוך. אני יוצא מתוך הנחה, שנניח שאני

מסכים עם משרד האוצר. מה צריך עכשיו לעשות?

חיים פלץ; אני חושב שמשרד החינוך צריך כרגע לעשות עבודה מהירה

ומתואמת עם משרד העבודה לגבי הילדים ולראות מבין

הילדים שמדובר עליהם, באלו משרד החינוך יטפל ובאלו משרד העבודה?



דוד טל; מה איכפת לד?
חיים פלץ
זה לא עניין של מה איכפת. יש עניין של התפתחות מערכות.

אני מבקש עוד פעם לא לצעוק עלי. היושב ראש, אס לא תגן

עלי, אני פשוט אאלץ לקום וללכת. אני לא חייב לספוג צעקות.

דוד טל; אתה יכול לקום וללכת, אנחנו לא צריכים אותם לצורך העניין

הזה. אם אתה לא יודע לנהוג באנשים אחרים, אז אל תבוא

להטיף מוסר.

קריאה; דוד, מה אתה צועק עליו?

דוד טל; אני צועק על המשרד,

היו"ר מקסים ליי; תאמין לי, אתמול צעקתי במליאה, אין לי כוח לצעוק, אתה

יודע על מה? על צו הבאה של פקידי משרדים ושרים. אז אני

מבקש ממן, אני מציע שאנחנו נשמע עם כל הכבוד לי אליכם, אנשים באו להשמיע את

דעתם. אני מבקש,
חיים פלץ
אני יכול לומר משפט וללכת?

היו"ר מקסים לוי; מה זה ללכת?

דיד טל; הרי אתה לא רוצה לסבול אותי ולא תרצה לסבול אותי ואת

מה שאני אגיד. אדוני היושב ראש, עם כל הכבוד, אני חושב

שלא יעלה על הדעת שאחרי ששנת הלימודים החלה, שילדים נמצאים, ואני לא רוצה

להתחיל לנגן כאן על כל מיני רגשנים כאלה ואחרים, למי הם הילדים ואיך שולחים

אותם לשם, וכל שאר הדברים שאתה הזכרת. הילדים התחילו ללמוד כבר ולא משנה

לי כרגע מי עשה את הטעות, משרד האוצר, משרד החינוך, משרד העבודה, כולם ביחד

וכל אחד לחוד. אנחנו כאנשי ציבור חייבי לדאוג שהילדים האלה קודם כל יישארו

במסגרות שלהם, יחשוב משרד האוצר שזה לא נכון הדרך הזאת, יועיל בטובו לשבת

ביחד עם משרד העבודה והחינוך, לשנה הבאה ישנה את הכללים, או יחליט כך או

יחליט אחרת, בתיאום עם המשרדים הרלוונטים.

היום לא יעלה על הדעת ואני לא אתן את ידי, שיוציאו ילד אחד מאורט או מעמל או

כל מקום אחר ויתחיל ולשחק איתו ממקום למקום. אני רוצה לדעת עם כל הכבוד, אם

היהודי המכובד מר חיים פלץ, אם הוא היה מוכן שאם הבן שלו היה לומד שם,

שעכשיו, ששנת הלימודים כבר החלה, אני אקח את הבן שלו ואני אעביר אותו

למסגרת אחרת. אם הוא יגיד לי שהוא היה מוכן לעשות את זה, אני מוכן להתחשב

בדברים שלו.

היו"ר מקסים ליי; אתה יודע, זה מזכיר, הם לא יעזו לעשות את זה והם לא

יכולים לעשות את זה אבל הם תמיד מקשיחים ועושים.

תמי גוז'נסקי; נקודת המוצא שלנו, שכל ילד, נער, נערה בגיל הנידון, הוא

בעצם מצויד אפריורי בתקציב ממלכתי, לחינוך. הוא מצויד

בתקציב. לצערנו הרב יש רבבות נערים ונערות שלא לומדים. אתה יודע את זה נכון?

רבבות נערים ונערות שלא לומדים ולא מנצלים את זכותם ללמוד חינם באיזה שהיא

מסגרת. המסגרות הקיימות, העיוניות בבתי הספר המקיפים למיניהם, לא קולטים

את כל הנערים והנערות. למה? ככה. יש מקומות שבכלל בתוך בית הספר התיכון אין

מגמה מקצועית אלא רק מגמה עיונית. איך משרד החינוך יכול לקלוט שם?



אתם כל כך בעד חופש הבחירה, אתם בעד הפרטה, אתם בעד זה שכל אחד יעשה איך

שהוא חושב שהכי טוב לו. במחוז תל-אביב, איפה שאני גרה, מותר כבר בבתי ספר

יסודיים לבחור את בית הספר, לא רק בתיכון. בכלל זכות בחירה. יש פה נערים

ונערות, שניצלו את זכות הבחירה שלהם. הרי לא לקחו אותם בכוח. הרי לא באו

וחטפו אותם מבית הספר התיכון העיוני ואמרו להם: זהו, מהיום אתם חטופים שלנו.

הם בחרו, אתה יודע בין היתר שהיום כל קשה להיקלט בשוק העבודה עם תעודה

אקדמית, ולכן אני שואלת אותך למה לא יכול נער, למה לא יכולה נערה להחליט

שהיא רוצה ללמוד פה ולא במקום אחר. הרי זה החלטה, הם נערי בוגרים כבר. הם לא

ילדיהם קטנים בכיתה אי.
היו"ר מקסים ליי
תמר, אני אגיד לך את הבעיה. בבתי הספר של משרד החינוך

מתוקצבים פר תלמיד. בכיתה יש 35-40 ילד. כאן המסגרות

האלה נותנות. להם גיבוי משום שהם לא יכולים לעשות את החינוך כמו במערכת

החינוך. כאן ילדים עם כיתה עם 15 ילד, משום שהמסגרות האלה קשות יותר. בבתי

הספר העיונים בכלל לא רוצים לקלוט אותם. הם נזרקים ונושרים, ואחר כך אומרים

למה יש נשירה גדולה בבתי הספר העיונים. לכן כל המסגרות האלה, יש במערכת

החינוך דבר אחר. בטוח שבבתי הספר של משרד החינוך לא יקלוט את הילדים האלה.

אני זוכר כראש עיר, כמה הייתי מתחנן לבית ספר עיוני לקלוט ילד, כשההורים שלו
היו באים אלי ואומרים
תעשה לי טובה, הציונים שלו גרועים, אבל תעשה טובה, דבר

עם מנהל בית הספר. אני רק אתן לך באיזור שאני גר, והייתי יושב ראש איגוד ערים

לחינוך. יש בית ספר אחד - תיכון רמלה לוד. הוא קולט ילדים רק מציונים 8 ומעלה

ועושים להם עוד מבחן. זה בית ספר סוג א'. אחר כך יש סוג ב'. פתחו מסגרות של בתי

הספר העיונים של אורט ועמל וכל מיני ושם הם יכולים לקלוט ילדים עם ציונים 7,

אבל גם עושים להם בחינה. אז מתחילים לדרג את הילדים, האליטה נרשמת לבית

ספר תיכון רמלה, הילדים השניה שם, ואחר כך יש סוג אחר של ילדים, שמטרתם היא

להגיע לבתי הספר האלה והמטרה השניה- למרכזי נוער. אם יש למשרד החינוך את

האפשרות והאומץ להגיע לכאן ולהגיד שמחר בבוקר יקלטו הילדים האלה בבתי הספר

העיונים, אני עושה עם כל אלה את העסקה מחר שהם נקלטים. לא יקלטו אף אחד

מהם. זה הכל בולשיט. זה הכל פנה כדי לטחון כל שנה בשנה. לכן, מי שלא מכיר את

המסגרות, לא יודע על מה הוא מדבר. מי שמכיר את המסגרות יודע.
חיים טל
משרד החינוך יגיד שבמשרד העבודה, וזה יגדיל את ה- -
תמי גוז'נסקי
אבל הם לא נרשמו. במשרד החינוך ואז משרד החינוך לא

יקבל עליהם תקציב. הם לא רשומים. הם לא נרשמו שם.

היו"ר מקסים לוי; אני מבקש את נציגי משרד העובדה, משרד החינוך, אחר

כך הרשתות, אחר כך אני אתן למנהלי בתי הספר, ותלמידים.

ייסי פלחי; אני מנהל האגף להכשרה מקצועית. אני רוצה לומר לכם, שמי

שהציב מלכתחילה את בעיית הנוער גם בהיבט התקצובי וגם

בהיבט הכמותי, היו החברים שיושבי מולי ומימיני. זכות הבכורה שמורה לעניין הזה

למנכ"ל רשת אורט, והוא יצא עם המכתב הראשון לפני כשנתיים והתריע על גודל

הכיתות וכמות התלמידים, ועל גודל התקצוב. לאחר שהעניין הזה עלה במספר דיונים,

אצל המנכ"ל ועם חיים פלץ, סוכם להקים ועדה משותפת למשרד האוצר ולמשרד

העבודה. הוועדה הזאת התכנסה ויש פה את הסיכום שלה. בסיכום נכח מר חיים פלץ

שאגב, עד היום הם היו איתנו, לדעתי, מאד בסדר בכל התחומים שלה וועדה.



סוכם שם על שני דברים עיקריים, וזה קביעת מסלולי לימוד חדשים, שהם פחות או

יותר נותנים הקבלה למשרד החינוך. הדבר השני, שהוסברה המגבלה מעל רישום

התלמידים, וכל הורה יכול לממש את החוק, סעיף 6 לחוק חינוך חובה, שיכול לרשום

את הבן שלו היכן שהוא רוצה במדינת ישראל. זה היה הסיכום של הוועדה ואכן הוא

התממש. סיכום הוועדה היה ב-1 ביולי 1997. הסיכום נמצא פה והיה שותף לדיון

חיים פלץ
תמי גוז'נסקי
ממתי הוא חל! נקבע מאיזה שנת לימודים הוא יחול?
היו"ר מקסים לוי
זה היה כתוצאה ממימון המערכת הזאת, על ידי משרד

העבודה והרווחה.
יוסי פרחי
נכון. קדם לעניין הזה דיון שהיה פה בועדת הרווחה, אתם

זוכרים אותו. שלושה ימים אחרי הסיכום עם מר חיים פלץ,

הוציא מנכ"ל משרד העבודה מכתב לרשתות, ישירות. גם בסיכום היה אגב, שהוא

ינחה אותם באופן אישי. אני מכיר רק שני סעיפים. כתוב: בהמשך לסיכומים
ולהבנות. להלן הסיכומים
1. יתקיימו 15 מסלולי לימוד בהתאם לרמות הלימוד.

3. הוסרה המגבלה לגבי מספר התלמידים המצטרפים למערכת.

זה נכתב בזמן סביר שהרשתות יוכלו להתארגן ולרשום תלמידים לשנת תשנ"ב, כי

הוא נקטע ב-28 ביולי 978, אחרי שהסתימה שנת תשנ"ח. כתוב בסיכום ואני מקריא,

כי החל משנת הלימודים תשנ"ח והסיכום הזה היה סיכום עקרוני. הרשתות אכן

הרימו את הכפפה בעניין חזה ולא קשה להרים את הכפפה כי יש אלפי תלמידים

במדינת ישראל, שלא נמצאים במערכת לימודית. נוספו תלמידים למערכת ואני רוצה

להסביר איפה היו התוספות. אחרי זה, אולי מישהו שאמר שהשיקולים לא היו

מקצועיים, אולי יחזור בו. שלוש מאות תלמידים מתוכם, הם תלמידים עולים

שנמצאים בארץ ללא ההורים שלהם. הם מטופלים על ידנו ועל ידי הסוכנות גם בחלק

הפנימייתי וגם בחלק של ההכשרה המקצועית שלהם. רשת אורט הוסיפה מאה

שלושים תלמידים בתוך מחנות צה"ל. זאת אגב מסתבר שיטת החינוך כמעט הטובה

ביותר. רשת עמל, משיקולים לא מקצועיים הוסיפה שבע מאות תלמידים בתוך בתי

הספר של רשת עמל.

במגזר הערבי נוספו מעבר לקיים, שלושה בתי ספר ואני חושב שזה זכותו וחובתנו

לאפשר למגזר הערבי לתת חינוך טכנולוגי. במסמך שמונח לך על השולחן, מצהיר

מנהל מחוז הצפון--

היו"ר מקסים ליי; אני לא רוצה לחזור עוד פעם על כל ההרצאה. אומר חיים

פלץ: אין בעיית תקציבית, אם משרד החינוך, היית מעדכן את

משרד החינוך, במערכת הזאת, בעוד מועד. ואז לא היתה בעיה מבחינה תקציבית. לא

עשיתם זאת,

קריאית;

היו"ר מקסים ליי; רק רגע אחד, אני גם רוצה ללמוד. אני בור ועם ארץ. אני רוצה

ללמוד. אומר חיים פלץ. לו היית בא אתה, למשרד העבודה

והרווחה, וטוען שאכן תוך כדי קליטתם של אלפיים תלמידים נוספים למערכת, יש

בכוונת בתי הספר המקצועיים לקלוט. לו היה בא משרד החינוך ואומר: לגביהם אין

לי אפשרות לקלוט אותם, אז לא היתה בעיה של העברת תקציב ממשרד החינו למשרד

העבודה והרווחה.
תמי גוז'נסקי
באיזה חודש זה היה צריך להעשרות?
היו"ר מקסים לוי
אני לא יודע, אני לא המנהל הכללי של משרד העבודה והרווחה

ולא המנהל הכללי של משרד החינוך. אלא יכול להיות כאן

שבפרוצדורה זאת מי שנפגע זה הילדים בבתי הספר. אני לא רואה שמשרד האוצר

מחר זורק את הילדים האלה החוצה. אני לא רואה את זה.
יוסי פרחי
אי לפי חוק החניכות, ממשלת ישראל בהחלטה שלה מ-23

לאוגוסט 53 אני מקריא: "נחליט" אני מקריא החלטת

ממשלה, "לפי סעיף 12.א. לחוק האמור, להעביר לשר העבודה את הסמכות שהיתה

נתונה לשר החינוך לאישור בתי ספר מקצועיים". זה מופיע בילקוט הפרסומים הנה

החלטה.

דבר שני, לגבי70% מהתלמידים בכלל לא היינו מעורבים בעניין הזה. הדבר הזה

שרשת אורט הגדילה את הכמות ורשת עמל הגדילה את הכמות. הנתון הזה הגיע אלינו

רק אחרי שהתלמידים נרשמו. רק אחרי זה. אחרי שהתלמידים נרשמו, הגיעו הנתונים

הראשונים לאיציק רונר, שאמרו לו - מסתמן גידול גדול מאד ברשתות העיקריות.

איציק בא וישבנו במשרד עם דני, ואמרנו לו שיצפה שהולך להיות גידול.

תמי גוז'נסקי; היתה לך מילה עם משרד החינוך או לא היתה לך מילה עם

משרד החינוך?

יוסי פרחי; אנחנו לא קשורים. אנחנו עובדים תחת חוק נפרד לגמרי.

ח"כ תמי גוז'נסקי; אתה לא צריך את זה?

יוסי פרחי; לא צריך בשום פנים ואופן, שר העבודה הוא ריבון במסגרת

חוק החניכות.
קריאה
מי שקובע, זה התלמיד.

היו"ר מקסים לוי; יש כאן סיכום. לא כתבת כאן, שהאפשרות הזאת לקליטת

ילדים במסגרות ללא הגבלה, לא כתבת כאן שהאפשרות היא

לקלוט את הילדים עם דיווח ממשרד החינוך.

קריאה; זה פשוט מצחיק לקשר אותנו

חיים פלץ ; מנכ"ל משרד העבודה ביוני לא יציג את מכתב ההנחיה

למר פרחי להקפיא את הפעילות.

יוסי פיחי; לא. זה אחרי שהסתיימה ההרשמה, מר פלץ. אתה כנראה לא

בקיא בתאריכים. אחרי שהסתיימה ההרשמה הלך דני, ואמר

ליגאל בואו נוציא מכתב שמכסה אותנו כלפי האוצר, לתקציב 99. מה בכלל המשמעות

של הנזק? תקציב 99 זה בדיוק הנושא שאנחנו דנים בו היום. נרשמו אצלנו תלמידים.

הם לא צריכים אישור של משרד החינוך. אני מקריא את סעיף 9 בחוק חינוך חובה.

היו"ר מקסים לוי; רק רגע. אומר חיים פלץ,

חיים פלץ; אני רוצה להסביר את עצמי,

יוסי פיחי; אנחנו לא חייבים לפי החוק לתאם. מעולם הדבר הזה לא

תואם. איזה מין ציניות זאת, באמת?



היו"ר מקסים לוי; אף אחד לא מכתיב למשרד העבודה והרווחה מה לעשות. אלא

מה! הוא אומר אם משרד החינוך אינו יכול לקלוט את הילדים

האלה, צריך תיאום בעוד מועד, לומר שהילדים האלה לא יכולים להיקלט במערכת

החינוך.

תמי גוז'נסקי; אבל יש להם זכות בחירה. נניח שמשרד החינוך יכול לקלוט

את הילד, והוא רוצה ללמוד באורט. אז מה זה חשוב אם

משרד החינוך יכול לקלוט או לאז הוא רוצה ללמוד באורט. מדינת ישראל לא מרשה

לו? מה זה שייך? הוא רוצה ללמוד במכללת סחנין, אתה תגיד לו לא ללמוד? מי שואל

אותך מאיפה ללמוד? הוא רוצה ללמוד שם. מה זה שייך.

היו"ר מקסים לוי; במסגרות האלה של בתי הספר המקצועיים עולים יותר יקר,

מאשר במסגרת משרד החינוך. אם רוצים להוציא הוראה

שמחר בבוקר ילד לא ילמד בכיתה של שלושים ארבעים ילד אלא בכיתה של חמש

עשרה ילד, הממשלה צריכה להוציא תקציב יותר מאשר במסגרת משרד החינוך. היה

צריך לעשות תיאום מוקדם. זאת לא אומרת שלא יקלטו את הילדים בבתי הספר

המקצועים, אלא לעשות הערכה מוקדמת, שהולך להיות גידול בבתי הספר המקצועים

לאלפיים, חמשת אלפים או עשרת אלפים. לילדים האלה אין מסגרת במשרד החינוך

וצריך היה לעשות תיאום מסוים. זה לא אומר שמחר בבוקר יצטרכו

יוסי פרחי; אנחנו לא מבקשים תוספת, אלא את התקציב ש,

קריאה; סליחה רגע, יש לי שאלה קצרה אדוני, מה יקרה אם מחר, כמו

שתמר אומרת ואני מחזק את דבריה, במסגרת החינוך העיוני,

מחליטים עשרת אלפים הורים, שהילדים שלהם לא ילכו יותר לחינוך העיוני אלא

ילכו לטכנולוגי, או לחינוך התורני של ש"ס או למה שאתה רוצה. הם צריכים לתאם

את זה עם מר פלץ? עם משרד החינוך? הם צריכים לתאם את זה בכלל עם מישהו? כל

הורה זכאי לשלוח את הבן שלו לאן שהוא רוצה. משרד העבודה והאוצר יצטרכו

להתארגן בהתאם לכך.

היו"ר מקסים לוי; אני לא סבור כמוך. אני חושב

יוסיפרחי; אבל זה החוק, אדוני, ואנחנו שומרי החוק ואנחנו אמונים על

החוק.יואיל אדוני לקרוא את החוק.

היו"ר מקסים לוי; אני רוצה להגן על הילדים האלה כמוך. מר פרחי, תסיים את

דבריך.

תמר גוז'נסקי; אם מישהו הולך לבית ספר פרטי, אתה לא משלם לו? בית ספר

פרטי מותר. אתה לא משלם לו?

יוסי פרחי; הרשתות קיבלו מאיתנו - במכתב של המנכ"ל ובמכתב שכתב

לנו ראש תחום תקציבים, מכתב שהוסרה הגבלה על כמות

התלמידים. התלמידים הגיעו לשם מרצונם החופשי, והסעיף העליון בחוק בפניך.

זכותו של כל הורה במדינת ישראל, לרשום את הבן שלו, היכן שהוא רוצה במסגרת

בתי הספר המורשים. רוח החוק. (יש לנו פה חוות דעת משפטית) אומרת שהתקצוב

יקבע לפי כמות התלמידים ולא הפוך.



היו"ר מקסים לוי; שר העבודה והרווחה לא עושה את המלחמה,
יוסי פרחי
מי אמר שלא!

היו"ר מקסים לוי; אז לא היה צריד שום דבר.
יוסי פרחי
שר העבודה והרווחה כתב מכתב לשר האוצר ועוד לא קיבל על

העניין הזה תשובה. התהליך שאנחנו מבצעים פה בוועדה הוא

תהליך חשוב. הוא גם תהליך מקביל לטיפול של שר העבודה והרווחה. אני רוצה

שיובן, אנחנו מדברים פה על דבר אלמנטרי. אני אבא שרוצה לרשום את הבן שלי,

בבית ספר טכנולוגי, בית ספר תעשייתי, בישיבה, בית ספר בסחנין, בית ספר של

אורט, בית ספר בצבא. מי יכול למנוע את הדבר הזה ממני? התקצוב צריך להיות פר

תלמיד, ולא הפוך.

היו"ר מקסים לוי; זה לא בדיוק ככה. אתה יודע שבתי הספר נבנים כתוצאה

מגידול אוכלוסייה, הם מכינים את עצמם לקליטתם של ילדים.

אם לא נמצאה מסגרת, רק אז הולכים. תאר לעצמך שמחר בבוקר מרוקנים את כל

בתי הספר התיכוניים. באזור מסוים והוא אומר אני אלך לבית ספר מחוץ לישוב שלי.

זה לא פשוט. המערכת מתוכננת. אני לא אומר שאין זכות לילד הזה כאן להירשם

לבתי הספר המקצועיים. אבל יש מערכות שצריכות להיות מתואמות. מחר בבוקר

תוכל להגיד לי שבית ספר תיכון רמלה למשל, יהיה ריק מתוכן, כל הילדים יבקשו

להירשם בהרצליה ואז נשאיר את בית הספר ריק ונגדיל, זה לא ככה. אני מכיר את

המערכת, איך בונים פרוגרמה חינוכית, בינוי, מה אתם מדברים עם אדם שלא מבין!

כאן תגיד שמשרד החינוך. לא יכול לקלוט את הילדים האלה, הוא ישקר לך והוא יגיד

שהוא יכול לקלוט.
קריאה
אבל הוא פלט אותם. כל תלמיד אצלנו הוא תלמיד שנפלט

מבתי הספר של משרד החינוך.
קריאה
יש תלמידים שבאים מתוך רצון גם.

היו"ר מקסים לוי; נכון. אל תעשה מהתלמידים האלה מסכנים. אתם עושים מהם

כאילו מסכנים. אני ראיתי ילדים שהצליחו להציג תעודות

בגרות, סיירתי וראיתי, הילדים האלה לא מסכנים. מרגיז שעושים מהם כאילו

מסכנים.
יוסי פרחי
אני מבקש לסיים במשפט אחד. הסוגיה של משרד החינוך,

הבהרתי אותה, לגבינו בתהליך עבודת המטה, אנחנו

מתוקצבים על ידי האוצר ולא על ידי משרד החינוך. יחד עם זאת היתה פניה למחוז

הצפון במשרד החינוך. כותב ד"ר דורון מור, מנהל המחוז, לאיציק כהן והוא אומר

לו: "אין לנו במחוז הצפון יכולת לתת מענה לבתי הספר מקצועיים כמו שהתלמידים

מבקשים. אני, מנהל המחוז, ממליץ לעשות העברה תקציבית, ממשרד החינוך למשרד

זה" המכתב הוא מעכשיו, ה-19 לאוקטובר, אני מקריא מילה במילה. "התלמידים

הלומדים בבתי הספר הנ"ל, הביעו את רצונם ללמוד לימודים מקצועיים, טכנולוגים,

ולא מקצועיות עיוניים, בה בשעה שבתי הספר התיכונים הקיימים בסחנין ובג'דיידה,

אין מגמות, מעבדות וסדנאות, המתאימות לצורכיהם". הוא כותב לו: "אי לכך, יש

לדעתי להעביר את הסכומים שמקבל המשרד עבור התלמידים הללו אל משרד העבודה

והרווחה, כדי לאפשר המשך פעולתם התקינה של בתי ספר אלה.



אמנון צ'רניקה; אני עובד במנהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. אעשה זאת

בקצרה, בשלושה משפטים. קודם כל אני מבקש לתקן כמה אי
דיוקים שהועלו במהלך הישיבה
1. משרד החינוך או נציגי משרד החינוך לא שותפו בשום וועדה שהוזכרה כאן, לא

עם משרד העבודה ולא עם משרד האוצר.

2. משרד החינוך אינו מכוון תלמידים למוטדות של משרד העבודה או למוסדות

אחרים. לכן משרד החינוך לא מפנה את התלמידים שמדובר בהם כרגע,

למוטדות של משרד העבודה. המשרד לא מכוון את התלמידים האלה, בניגוד

למה שנאמר כאן.

3. מדיניות משרד החינוך, ואנחנו מטכימים עם כל מילה באותו מטמך שהועבר לכל

הרשויות, היא לתת מענה חינוכי ופתרון למירב האוכלוטייה, במדינת ישראל

ולמירב התלמידים שמדובר בהם כרגע.

יתכן שחלק מהתלמידים (כפי שהדבר קיים במשך שלושים שנה) שנפלטו מתוך

המערכת, או המערכת לא הצליחה להתמודד איתם, אכן נקלטו לאותם מוטדות של

משרד העבודה והרווחה בכמויות, היו בעבר אם אני לא טועה כחמישה עשר אלף

תלמידים במערכת הזאת. עם גמישות כזו ועם טולרנט כזה או אחר, זהו המטפר

שפחות או יותר רץ בשנים האחרונות במערכת משרד העבודה. אותם אלפיים או

אלפיים חמש מאות תלמידים שמדובר בהם כרגע, של גידול במשרד העבודה והרווחה,

רובם, במשך כל השנים, למדו במערכת החינוך, לא הטתובבו ברחובות, או שיצאו

מהמערכת, רוב התלמידים היו במערכת של משרד החינוך.

תמי גוז'נסקי; חמישים אלף פעמים חוזרים על התיכון? מה זה רובם!

אמנון צ'רניקה; בעבר, אני מדבר על אותם סוגים, אותה אוכלוטייה, אני לא

מדבר טפציפית
תמי גוז'נסקי
אתה בדקת את הטוגים? אתה יודע איזה אוכלוטייה בדיוק

מדובר? הנערים הערבים האלה בטחנין, הם קודם למדו

בתיכון, ועכשיו הם החליטו ללמוד באורט? ככה זה היה?

אמנון צ'רניקה; כן. אני ביקרתי באופן מקרי לחלוטין, לפני יומיים בכפר זרזיר

ברשות המקומית זרזיר, בבית טפר עמל זרזיר, יחד עם נציגי

משרד ראש הממשלה, נציגי רשת עמל ונציגי משרד החינוך. כאשר בדקנו את הנתונים

של התלמידים, ואת התפלגות התלמידים בבית הטפר, התגלה להפתעתנו שפתאום

חטרים מאה תלמידים בבית הטפר התיכון. אז שאלתי איפה המאה תלמידים שחטרים

בבית הטפר התיכון? לא רצו כל כך לטפק לי את התשובה. (בבית טפר במגזר הבדואי).

תמי גוז'נסקי; רגע, אני לא הבנתי

אמנון צ'רניקה; אני הייתי בבית הטפר התיכון שבפיקוח משרד החינוך, בית

טפר של רשת עמל, בכפר זרזיר. נאמר לי אחרי הרבה מאד דין

ודברים עם הנהלת בית הטפר, שחלק גדול. מאותם מאה תלמידים עברו למוטד

שנמצא בטביבה, של משרד העבודה והרווחה. שאלתי מדוע הם עברו לשם? האם בית



הספר לא נתן מענה חינוכי לתלמידים האלה, בית הספר פלט את התלמידים האלה

מהמסגרת? נאמר שלא מדויק העניין. לא בדיוק נפלטו. אנחנו הצענו מענה חינוכי.

רשת עמל אני מדבר על הבעלות על בית הספר, שהתנגדה לכל המהלך הזה. נציגי רשת

עמל שנכחו בישיבה, התנגד לכל המהלך הזה של העברת תלמידים לאותו מוסד, אמרו

- לא. התלמידים האלה הועברו בניגוד לרצוננו. אנחנו הצענו לתת מענה חינוכי לאותם

תלמידים או למירב התלמידים. בכל זאת הם עברו לשם.

לפי עדות מנהל בית הספר, במהלך השבועות האחרונים, ישנו תהליך של חזרת

התלמידים מבית הספר של משרד העבודה, בחזרה לבית הספר התיכון. לא ברור מדוע

התהליכים האלה מתרחשים. מתוך אותם אלפיים חמש מאות תלמידים שאנחנו

מדברים כרגע, לתשומת ליבכם מדובר בהיקף לא מבוטל של תלמידים, יותר ממחצית

התלמידים, במוסדות שבמגזר הערבי, בכפר בדואי או בישובים מהסוג הזה. אני

מדבר על הגידול של אותם אלפיים חמש מאות תלמידים.

היו"ר מקסים ליי; אני מבקש לאפשר לו לדבר. אני לא מקבל שום מילה ממה

שהוא אומר כי זה לא מציאותי. אני מכיר את המערכת. אבל

אני יכול לומר לו, שבמסגרת זו, לא היו צריכים אתכם בכלל, אלא היה צריך לעשות

תיאום האם הילדים האלה שנמצאים במסגרות האלה, אתם עשיתם עבודה בעוד מועד

לקלוט אותם בבתי הספר. לא עשיתם את העבודה הזאת. אתה רוצה להגיד לי שמורה

בבית ספר בכיתה חי או כיתה ט' לא עושה הכוון לבתי הספר המקצועיים?

אמנון צ'רניקה; לא. משרד החינוך לא מבצע הכוון ולא מכוון תלמידים לבתי

הספר של משרד העבודה. מדובר בהכוון שנעשה בבתי הספר.

בתי הספר הם בבעלות פרטית ושל רשויות מקומיות, לא משרד החינוך.

קריאה; אגב, יש פה מאחור הורים ותלמידים שלא יודעים על מה

אתה מדבר.

אמנון צריניקה; אז שילמדו על מה מדברים.

היו"ר מקסים לוי; אני רוצה להבין. אחרי שלושים שנה במערכת הזאת אולי"

אמנון צ'רניקה; גם אני בערך שלושים שנה במערכת.
מקסים לוי
יפה. אז אולי לא סיירת כמוני. בא ילד, גומר כיתה ט', הוא בא

בחודש מרץ נדמה לי, באים המורים, המורה של בית הספר, עם
היועצת החינוכית הפדגוגית, ואומרת כך
אתה מתאים לבית ספר כזה וכזה, אתה

קיבלת תעודה בשליש הראשון כך וכך לכן אתה תיכנס לבית ספר א'. אתה תיכנס

לבית ספר ב'. באים הילדים שלא השיגו, אין להם ציונים ואומרים - אתה תלך לבית

ספר מקצועי בעמל בצריפין. זה לא ככה?

אמנון צריניקה; התיאור הוא בהחלט נכון, אבל
ח"כ תמר גוז'נסקי
רגע, לזה לא קוראים הכוון?

אמנון צ'רניקה; לא. זה לא הכוון של משרד החינוך.

היו"ר מקסים ליי; אני שואל אותך לפרוטוקול דבריך נרשמים. כך המערכת

עובדת. באים לילדה שלי שסיימה כיתה ט' ואומרים לה את

מתאימה לזה או לזה. עשו לה הכוון לבית ספר צריפין, של משרד העבודה והרווחה.

עד כמה שאני מכיר, ועד כמה שאני יודע, אלה נציגי משרד החינוך. אם היו נציגי



משרד החינוך היועצים. מכוונים את כל הילדים לבתי הספר העיוניים של משרד

החינוך, לא היתה בעיה, לא היו קולטים אותם. איך נקלטו הילדים האלה! לא

נמצאה להם מסגרת בתוך הישוב. ואז הילדים האלה הועברו למסגרות האלה. הלוואי

ויקלטו עוד חמשת אלפים תלמידים בשנה הבאה. אבל אני שואל אותך: משרד החינוך

לא יודע שיש דבר כזה? אתה אומר לי: לא קיים דבר כזה.

אמנון צריניקה; ההכוון נעשה בבתי הספר. לא נעשה על ידי משרד החינוך.

בדרך כלל ההכוון - גם הכוון שנעשה באמצעות מכון הדסה או

כל מכון אחר - לא מצביע לילד ולא מחייב את הילד ללכת למסגרת מסוימת. הוא

מצביע באיזה מסלול לימודים, באיזה רמת הכשרה, לאיזו רמה מתאים הילד- הוא לא

אומר לילד - תלך למוסד פלוני אלמוני במוסד העבודה והרווחה. אני מסכים עם חברת

הכנסת גוז'נסקי, שאכן, בגיל הזה כל ילד רשאי ללכת ולבחור לעצמו את בית הספר.

אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לכמה תהליכים שמתקשרים דווקא עם המגזר

הערבי בו מדובר ביותר ממחצית אותו הגידול עליו אנחנו מדברים כרגע. מדובר על

שלושה בתי ספר, שכל האישורים של משרד העבודה והרווחה, ניתנו במחצית השניה

של חודש אוגוסט 1998. קיבלנו את רשימות התלמידים ממשרד העבודה. חלק גדול

מהתלמידים מדווחים כתלמידים במערכת משרד החינוך, מתוקצבים במערכת משרד

החינוך. נעשתה בדיקה מדגמית של הרשימות שהתקבלו ממשרד העבודה והרווחה,

כתלמידים רשומים במוסדות האלה. גילינו שאחוז מאד גדול של התלמידים, מדווחים

במערכת שכר הלימוד של משרד החינוך.

קריאת; זה חמור מאד למשרד החינוך שהם לא יודעים איפה הם.

קריאה; כדי שלא תהיה אי הבנה, יש מערכת אחת שבסיכומו של דבר

צריך הכל להתנקז. לא יכול להיות תלמיד שנמצא בשני בתי

ספר, כמו שאמרה חברת הכנסת גוז'נסקי. לעומת זאת, יכול להיות תלמיד שהוא

רשום גם בבית ספר Xוגם בבית ספר ,Yלמרות ההוראות למחוק אותו.

תמר גוז'נסקי; איך?

קריאת; לא מחקו אותו.

תמר גוז'נסקי; מי.

קריאת; בית הספר שהוא יצא ממנו. הוא פשוט לא מוחק אותו. שם

הדיון פה, באמת, אין פה שום שאלה של אידיאולוגיה חינוכית.

יש פה קרב על משאבים. מה שקורה בקרב על המשאבים, מי שמפעילים את בתי

הספר, רשת עמל ורשת אורט, ואחרים, המורים והתלמידים היום החרב מתנפנפת על

ראשם, בגלל כשל ארגוני וקרב על הקופה. זה שם המשחק. מדובר פה על שני מליון

שקל פר תלמיד. בשביל החבר רענן שריר, שבע מאות תלמידים, זה התקציב. על זה

המאבק שיש פה.

היו"ר מקסים לוי; אני אגיד לך על מה המאבק יש בית ספר מקצועי בשם "עלה".

הם נותנים לו תקצוב! משרד החינוך! אתם נותנים לו תקצוב!

"עלה" למשל.

אמנון צ'רניקת; אני לא מכיר. למרות שאני מכיר חלק מבתי הספר,



היו"ר מקסים לוי; עמותה שפועלת, "עלה" פועל בהרבה מאד מקומות. אבל אני

רוצה שתבינו. קיימת מערבת המתפקדת בנושאי חינוך ומשרד

החינוך. המערכת השניה היא מערכת חינוכית מקצועית שפתחה באישור ובסמכות על

ידי שר העבודה והרווחה. מה החשש הגדול! שבין הכיסאות לא יהיה אפשר לתכנן- את

העסק של תכנון ילדים, תכנון מיפוי, יש כאן בלבול בין שני משרדים, איך מנהלים את

העסק. יכול להיות שבתקצוב הממשלה במשרד החינוך, כלולים אותם ילדים, ועכשיו

משרד העבודה והרווחה דורש מהאוצר את אותו תקצוב, שקיים במשרד החינוך

לילדים האלה. כלומר. ההעברה התקציבית במשרד האוצר למשרד החינוך, אומרת

שלמשל יש מליון ילדים, המכפלה של מליון ילדים פר תלמיד או פר כיתה, כך וכך,

ולכן ההערכה התקציבית של משרד החינוך כך וכך. נתאר לעצמנו שמחר בבוקר, ישנה

הצלחה אדירה כאן של מערכת החינוך הזאת ואז מחצית מתלמידי ישראל עוברים

לפה. צריך לעשות תכנון נכון, שמשרד העבודה יקבל את התקצוב הנכון, ממשרד

האוצר. אז משרד החינוך ילחם על המסגרת התקציבית שלו, אבל צריך לעשות כאן,

בכל מה שאני רואה כאן, לא נעשה איזה שהיא עבודה, בתחום הזה של תקצוב ישירות

לאותה מערכת חינוכית של משרד העבודה והרווחה ישירות מהאוצר. משרד האוצר

אומר: אני מעביר את הכסף למשרד החינוך.

קריאה; הוא לא יכול להעביר ל-

היו"ר מקסים לוי; לא. משום שהוא עושה מערכת שנתית. איך פותחים מערכת

שנתית מתקציב המדינה! בשנת 1998,

תמי גוז'נסקי; אז במאי יודעים מי ירשם! איך ילד יכול להיות בשני בתי

ספר! את זה אני לא מבינה.

היו"ר מקסים לוי; אומר האוצר, שהכסף מצוי. איך לוקחים אותו, זו בעיה.
אמנון צ'רניקה
אתם כל הזמן מדברים על מערכת החינוך, כאילו מערכת

החינוך נותנת מענה חינוכי לתלמידי מדינת ישראל אך ורק

בנתיב העיוני. משרד החינוך יש לו מערכת ענפה מאד שכוללת נתיב עיוני, נתיב

טכנולוגי, עם מאות אלפי תלמידים. יש במערכת החינוך עשרות אלפי תלמידים

שלומדים במסגרות הכוון, ובמסגרות מב"ט, עם תקציבים אדירים. מביאים את

התלמידים להישגים.

היו"ר מקסים לוי; אני יכול לשאול אותך שאלה מסכמת! מה הבעיה עכשיו

במשרד החינוך עכשיו, שהילדים האלה נמצאים במסגרות

האלה. איזו בעיה אפשר שתהיה.

אמנון צ'רניקה; באופן עקרוני, לפי דרישת משרד העבודה, א התקציב לעניות

דעתי אי אפשר להעביר ממשרד החינוך למשרד העבודה. זו

נקודה אחת. נקודה שניה, התלמידים האלה כרגע רשומים בשתי המערכות. מירב

התלמידים האלה רשומים בשתי המערכות. עשינו מדגם. אני אומר לכם מדוע הם

רשומים בשתי המערכות. יש היום אי וודאות בקשר לקיומם של מסגרות אלה יש אי

יציבות בקרב התלמידים, תלמידים עברו ב-1 לספטמבר למוסד א' וב-5 בספטמבר

חזרו למוסד בי. יש כרגע נהירה של התלמידים הלוך ושוב בין המוסדות.

היו"ר מקסים לוי; אני דורש ממך, שתביא את הנתונים האלה, המדויקים, לוועדה,

מהר ככל שרק ניתן.
אמנון צ'רניקה
יש לי חלק מהנתונים כאן על תלמידים שמדווחים בשתי

המערכות.



היו"ר מקסים לוי; אם משרד האוצר מממן גם את משרד החינוך וגם את משרד

הרווחה, על אותו תלמיד? - מה זה לא! אם הם משלמים, מה

אתה מדבר?

קריאת; התלמיד לומד במקום אחד. ואותו מקום קיבל את המימון.

אמנון צ'רניקה; יש מצב של אי יציבות. תלמידים עוברים בין המוסדות הלוך

ושוב. האם כל יום נרשום את התלמידים פעם במערכת

החינוך ופעם ברשת עמל החודש חזרו 20 תלמידים בחזרה לבית הספר בזרזיר. מה

עושים איתם? הם למדו שבועיים כאן ושבועיים באן.

היו"ר מקסים לוי; נניח אלה שרשומים כחוק והכל בסדר. יש לכם בעיה איתם?

אמנון צ'רניקה; לא. אין לנו שום בעיה.

היו"ר מקסים לוי; אין לכם בעיה. הבעיה היחידה שיש היא בעיה של רישום

כפול של ילד.

אמנון צ'רניקה; רישום כפול ובחודש נובמבר, לאחר שהמערכת עברה מערכת

של תכנון, שכר לימוד ותכנון מסגרות לימודיות, עצם העובדה

שחמישה תלמידים פתאום עוברים מכיתה זו למוסד אחר, לא מערכת שאפשר לשחק

איתה.

היו"ר מקסים לוי; מה שאנחנו מבינים ממשרד החינוך שאין בעיה במסגרת,

שהילדים עוברים למשרד העבודה והרווחה בנושא המקצועי, אלא יש בעיה והיא שיש

כפל של רישום תלמידים במשרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה. וגם כאן, יוסי

פרחי, עם כל הכבוד צריך תיאם בין משרדים. הרי לא יכול להיות שילד יהיה רשום.

דברים כאלה יכולים לקרות כאדם בעל ניסיון, שילד הולך לבית ספר מסוים, עד שהוא

עובר את המבחן כבר נרשם, פתאום הוא לא רוצה להיות, כי ההורים שלו הכריחו

אותו ללכת. אחרי חצי חודש הוא הולך ונרשם לבית ספר אחר. זו אפשרות תיאורטית

שיכולה לקרות.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לרשתות.

ד"ר חיים אילת איליו; קודם כל אני רוצה להודות ליושב ראש שהואיל לעשות

את הכנס הזה בצורה מאד מהירה. כבר מהכינוס הקודם

של הוועדה ראינו תוצאות מאד חיוביות. אני מודה גם לחברת הכנסת תמר גוז'ינסקי

שבאה ומשתתפת איתנו בדיון, ובעיקר למנהלים, להורים, שבאו גם מנצרת, קרית

שמונה ובאר שבע. הופיעו גם הורים וגם תלמידים ואני מודה לכם שבאתם. מה

שחשוב להדגיש, מאחר שגם רשת אורט וגם רשת עמל, מנהלים גם בתי ספר תיכונים

מקיפים, וגם בתי ספר טכנולוגים תעשייתיים או כמו שקוראים להם בעבר חניכים,

אני קורא להם תעשייתיים או טכנולוגים. אנחנו מכירים את התמונה מכל הצדדים.

אנחנו בתי הספר שלא פתחנו בתי ספר חדשים. פשוט היתה הגבלה שכל מי שהוא

טיפה בר דעת במדינה, לא מבין איך יכול להיות דבר כזה. איך יכול להיות תלמיד

שבא אלינו לבית ספר תיכון מקיף, נקבל אותו מיד? שיבוא לבית הספר הטכנולוגי

יגידו לו - לא. עד שנה שעברה הגבילו את מספר התלמידים.



אני מדגיש, אין בשוס תלמיד כפיה. תלמיד בא מרצונו החופשי, או לפעמים מחוסר

ברירה, כי נפל. או לפעמים כי הוא רוצה ללמוד מקצוע, ובית הספר הזה נותן את

המענה החינוכי ההכי טוב שיכול להיות. ראינו את זה בתוצאות של חמש עשרה אלף

נקודות בגרות שנה שעברה, בבתי הספר הטכנולוגים. לפני שלוש שנים - כלום. רק

שתבינו לאיזה פוטנציאל יש בתלמידים האלה. זה אומר שגם המערכות שלנו שהן

מערכות של משרד החינוך, עושים את כל המאמצים, אבל שם בגלל שזה מסגרות

קטנות, בגלל שזה יותר חום, יותר מסגרות עם הרבה יותר השקעה, התוצאות הן גם

יותר טובות

אני פה מתקומם על משפט של משרד האוצר. לא עשינו פה, אם יש איזה תרמיות, אני

לא יודע, פשוט ביום שלחצנו ומשרד העבודה אמר או.קי. תפתחו את השערים, וזו

הזכות הלגיטימית הבסיסית שקיימת לכל תלמיד במדינת ישראל, ועד שנת 98 לא

היתה קיימת. פתאום אחרי לחצים אמרו: האוצר הסכים. תפתחו את השערים. פתחו

השערים ובאו תלמידים נוספים. במקום שיגידו אחרי עשרים שלושים תלמידים אין

מקום, אמרו בואו. אצלנו ברשת באו שבע מאות ילדים נוספים, ביחד עם עוד

בסביבות אלף תלמידים.

נשאלת השאלה היום, וזה מה שאנחנו רוצים לדעת: האם אנחנו מחר בבוקר זורקים

אותם מבתי הספר, כי עד היום לא קיבלנו תקצוב. אנחנו לא יכולים לממן מהכיס

שלנו. אנחנו מממנים מכיסנו, זאת אומרת ממקורות אחרים, מתרומות וכדומה,

משכורות, ותנאים, כי אין לנו. זה עולים חדשים ויהודים וזה ערבים. זה כל תלמיד

ובעיקר בפריפריות. זה ברור. עיירות פיתוח ושכונות.

עכשיו השאלה שצריכה לצאת מפה, האם אנחנו מחר בבוקר ממשיכים לעבוד בשקט

או אין לנו מה לשלם להם בחודש הבא משוכרותז זו הנקודה. תודה.

היו"ר מקסים לוי; מי מהרשתות יש לו מה להוסיף? אני רוצה לעבור להורים

ואחר כך אני רוצה לסכם את הדיון, משום שאנחנו יכולים

לחזור על עצמנו.

חיים בן עמי; אני חושש שחלק מהדיון גולש למונחים וזה התחיל עם

האמירה של מר חיים פלץ ממשרד האוצר. אני מפחד מכמה

מונחים שמשתמשים, וזה עובר פה באווירה של מה שנאמו, יש פה לא מעט דמגוגיה,

התחסדות וסיסמאות. אנחנו צריכים ללכת לחלק הפרקטי של העשייה במערכת

החינוך נכון להיום במדינת ישראל, היא מורכבת לפחות באותו המגזר שאנחנו

מדברים בו כרגע, ממערכת שחלקה תחת הנחיית משרד החינוך וחלקה תחת הנחיית

משרד העבודה, על פי דין. את החטיבות העליונות במדינת ישראל לא מנהל משרד

החינוך ולא מנהל משרד העבודה. זה או באחריות רשות מקומית או באחריות בעלות,

במקרה הזה עמל, או אורט. משרד החינוך ומשרד העבודה מכתיבים את תוכניות

הלימודים, את מדיניות העשייה ומפקחים עליהם. משרד האוצר קבע מפתח תקצוב.

בדיון שעבר, כאן אצלך, חבר הכנסת מקסים לוי, אמרנו בלשון הבאה: המדינה בגדה

בחלק מהנוער, על בסיס איך היא מתקצבת את החינוך הזה. גם היום, אחרי

התיקונים המבורכים, עדיין יש פער מהותי, בתקצוב תלמידים שמטעמים כלשהם

נמצאים בבתי הספר התעשייתיים ואינם נמצאים בבתי הספר המקיפים או העיוניים.

מצוינות לא רק הצטיינות. מצוינות זה מיצוי (בתפיסה שלי לפחות) ולא רק תלמידים

של ברירת מחדל נמצאים בבתי ספר תעשייתיים.

הנוער של היום, חלקו לא רוצה את כל מקצועות החובה, אבל אם נשכיל אפשר להוביל

אותו להצטיינות בחלק, ולהכריח אותו לקחת חלק קטן. אני לא באתי מהחינוך אבל

אני מסתכל על זה באופן הפרקטי ביותר.



היו"ר מקסים לוי; כשמדברים על אינטגרציה במשרד החינוך, אז רואים את כל

האליטות הולכות בבית ספר א' וכל ה.. הולכים לבית ספר ב'.

חיים בן עמי; למשרד החינוך יש מדיניות מוצהרת וברורה של אי הנשרה

ואינטגרציה והטרוגניות. יועצת בבית הספר בחטיבת ביניים

ברחובות, תחת ניהול משרד החינוך, מורה להורים ולתלמידים - לכו לאורט ברחובות.

כשאורט ברחובות אמר אנחנו לא נהיה ברירת מחדל, אז אמרו לתלמידים לכו לאורט

בצריפין לתעשייתי. כך גדלנו במאה חמישים. לא משרד החינוך הנחה. זו אמת. בואו

נסתכל על הסוגיה האמיתית. רשת אורט, רשת עמל ומשרד העבודה והרווחה ישבו

ודיברו במשותף שצריכים לאגם משאבים ולא לפתוח יותר מדי מסגרות, כלומר

עלויות. הסוגיה האמיתית היא בשאלה האם ההחלטות היו מקצועיות או לא

מקצועיות. מקצועיות בחינוך לא עוברת דרך המפתח התקציבי. זה לא המבחן של

המקצועיות. כן צריכים להסתכל על הכל מקצועי. צריך להיות מתואם. גם בתוך

המסגרות בתוך משרד החינוך, בסוגי בתי ספר, תלמידים רשומים בכפל. פעם בחודש
חייבים לדווח על מצבת
מר ניסן רז לא משלם תקבולים להפעלת בתי ספר, אלא על

בסיס ספירה של תלמידים. חייבים לעשות תיאומים. אין חילוקי דעות. חייבים לטפח

את המסגרת הזאת, כי היא מענה אמיתי וחיוני לחלק מהנוער. משרד החינוך עושה

עבודה גדולה וחשובה. גם משרד העבודה עושה עבודה. טוב היה אם היינו מצליחים

להביא לתיאום, ואני מצהיר פה היום, תחת משרד העבודה, אנחנו פועלים היום

לעשות את מקסימום ההתאמה בתוכניות לימודים, כדי שלתלמידים בבתי הספר

התעשייתיים יהיה מירב הפוטנציאל להתחרות בהמשך. התנאים הם אחרים, הנסיבות

הן אחרות. אותו משרד אוצר, הוא גם חתם על הסכם קיבוצי עם מורים, שאנחנו

גומרים התחיבות ב-31 במאי, עם המורים פונים להורים, נענים לאתגר של בתי ספר

שמטעמים כלשהם לא יכולים להחזיק את הילדים, נענים לבקשה של הילדים, יצרנו

התחייבות חוזית. רבותי, הכסף הזה ישולם כי אחת משתים! או שתבינו שזו מציאות

וזה ילך או שהמהלך הבא יהיה מהלך משפטי, אין לנו ברירה. מר רענן שריר ואני כבר

התקשרנו עם עורך דין בעניין הזה. לא יעלה על הדעת שרשת אורט ורשת עמל יסבסדו

את מדינת ישראל המחויבת על פי חוק לממן את החינוך הזה.

דוב רונו; אני ממש מופתע מהתלונות איני מבין על מה מלין פה משרד

החינוך. הם, במדיניות החינוכית שלהם, מזה עשור שנים,

הביאו על עצמם את המצב שהיום תלמידים רוצים לעבור למסגרות משרד העבודה.

משרד החינוך במדיניות שלו, שבחינוך המדעי טכנולוגי, שרק גאונים, ורק מצוינים

וכולם צריכים להיות כאלה, הביא על עצמו את המצב שאנחנו שומעים עליו. אני

מברך שביטלו את המגבלה הדרקונית והבלתי מוצדקת על משרד העבודה. אנחנו

בעצמנו פנינו למשרד העבודה והרווחה ואמרנו להם שיש להם הזדמנות פז לאור

המדיניות הכושלת בנושא של חינוך טכנולוגי, תפתחו את המסגרות שלכם. אתם

יכולים לעזור לתלמידים הללו שרוצים חינוך טכנולוגי.

משרד החינוך הזניח את המגזר הערבי בחינוך הטכנולוגי. הם ביקשו מסגרות

טכנולוגיות. הם ביקשו את אותן מגמות שנחשבות לא יוקרתיות במשרד החינוך. בין

אם זה רכב או חשמל וכוי. אמרו: זה לא. משרד העבודה נותן מענה. אני משוכנע

שלאור ההתפתחות החדשה שאנחנו שומעים, מספר התלמידים במשרד העבודה, עם

ההנהגה החדשה שישנה שם, יגדלו. מספר התלמידים במשרד החינוך ילך ויפחת,

ויעבור למסגרות של משרד העבודה ויבורכו על כך.

יש לנו אולי ויכוח איתם לגבי השאלה האם לפתוח מסגרות חדשות או להסתפק

בקיימות. זה ויכוח אחר. אבל לגבי התלמידים? הם נותנים מענה אמיתי לילדים הללו,

ולא משרד החינוך, לצערי הרב. אתה כמוני יודע את זה, כי יש לנו מספיק שיחות

וחבל.



אני מברד כמובן, ואני חושב שחייבים למצוא את הפתרון הכספי. לסיכום הרי אני

איגוד מקצועי. מישהו מתאר לעצמו שאני אסכים יחד עם פסח שהוא ממונה על התיק

הפרופסיונלי, שמחר המורים הללו יזרקו ללא עבודה? שלא לדבר כמובן כאדם במדינת

ישראל, לגבי התלמידים. לכן רבותי, אני מציע שמשרד החינוך או האוצר, ימצא את

הפתרון.

זה גם קשור לרשתות של סחנין. אני רוצה כאן לציין שהמגזר הערבי לא רק מקופח

בקטע הזה, אבל עובדה שגם בקטע של הנוער, הוא מקופח. אני הייתי רוצה לראות,

כאבא, אם ילד שלאימו קוראים גברת רבינוביץ, אחרי שהילד לומד חודשיים בבית

הספר, זורקים אותו לרחוב, מה היא תעשה. אז היתה תרעומת, שאין כדוגמתה

במדינת ישראל.

במגזר הערבי- ואני אחד החיילים הטובים בשטח, ואני כאן רוצה לציין, שלא יחשבו

שאני קיצוני או משהו, אני מחזיק את עיטור לוחמי המדינה - שכואב שגם הערבים

הטובים יתקלקלו במצב הזה. באנו לאדון המכובד, וכל הכבוד לו בהן צדק. הוא

היחיד שדאג ועזר וטרח. אני באתי עם משלחת של ראשי מועצות וחברים, ואמרתי לו:

אדון דני ארטום, בוא תציל את המצב. ישנם סמים, חשיש, פשע, אני אומר את האמת,

כי אני גדלתי להגיד את האמת אפילו על החשבון שלי. הוא בא, עזר ותרם ודאג,

ומשרד העבודה מצא לנו מסגרת, הקמנו שתי כיתות בסחנין. לאחר שהקמנו, הדבר

התפתח. הקימו אזורי תעשיה, מדינת ישראל לאחרונה אישרה אזורי תעשיה. נוצר

מצב של צורך בתעשייה, מפעלים, מכונאות, חשמלאות וכוי. אז היתה נטייה

לתלמידים ללכת וללמוד את זה. הלכנו למשרד החינוך והתרבות, אמרנו להם שסחנין,

ערביה, דיר חנה, שעב,... אזור של מאתיים חמישים אלף תושבים. אין סדנא אחת,

לא במכונאות, ולא בחשמלאות ולא בפחחות, לא בצבעות ולא במחשבים. לקחתי את

ד"ר דרמור, שהיה מפקח איתי. עברנו בין הזיתים, ראינו אחד עשר ילדים. קראתי

להם, ושאלתי למה הם לא לומדים. הם אמרו: אדוני אנחנו רוצים ללמוד בבית ספר

מקצועי ואין במשרד החינוך. כמה זמן! הוא אומר אני כבר שנה וחצי לא לומד. ואז

בין הזיתים הוא מעשן חשיש.

באנו למשרד העבודה, "התלבשנו" על מר פרחי. כל הכבוד, שיבורך. בעקבות זה שמר

דני ארטום עזר לנו, ואמר שיש חוק חינוך חובה, פתחנו בתי ספר חדשים, והדבר הביא

תועלת רבה לכל הציבור הזה. אחרת הציבור הזה ידרדר וידרדרו גם הטובים, ואין

סוף לדבר הזה. עכשיו, אחרי שיש כבר אזורי תעשיה, ואחרי שהדבר התפתח, ואחרי

שאנשים היום יודעים שנפתחו בתי ספר מקצועיים, הילדים עומדים פה, ואומרים אין

תקציב. משרד החינוך בעצמו אמר לי: אנחנו נדאג להעביר תקציב.

גדי גול1; אפשר לשאול שאלהז משרד העבודה, משרד החינוך ומשרד

האוצר, זה אותה הממשלה?

היו"ר מקסים לוי; לא! אחד מפד"ל, אחד ש"ס והשני אומר אני לא פוליטי!

גדי גילו; אנחנו לא מבקשים בשום תנאי תקציב שבא מאיזה שהוא

מקור שלא קיים.
אבו סנה סנה
אני מרמת הגולן, חברי ממשרד החינוך אמר שאין נשירה.

אני מציג לכבודו שמות שמונים ושמונה תלמידים שנשרו ב-1.9

ודווחו למשרד החינוך וזה במג'דל שאמס לבד.

היו"ר מקסים לוי; ומה עשה משרד החינוך? כלום.

אבי סנה ; כלום. הם נזרקו בדרך.



היו"ר מקסים לוי; מה משרד החיגוך עשה, עם הילדים שנשרו?
אמנון צ'רניקה
אלייף, אני לא הצהרתי שום דבר ביחס לנושא הנשירה. לא

שמעת שום תצהיר ממנו בנושא הזה. ביית, אני לא מכיר את

אותו מקרה ספציפי של אותם שמונים תלמידים שאתה מציג את הרשימה. אני גם לא

יודע מיהם אותם שמונים תלמידים. אנחנו יכולים לבדוק את הנושא.

אנו סנה; אדוני, אף מענה ברמת הגולן לא היה לנו. היינו רוצים לתת

לילדים שלנו ללמוד, אם זה בסחנין ואם זה בשפרעם, ואף אחד

לא היה מקבל אותנו. אני מאד מודה לרשת העתיד שהיא קיימה בית ספר להנדסאים,

וגם בית ספר טכנולוגיה לנוער, שזה עזר להרגעת הרוחות ברמת הגולן. התלמידים

במקום שהיו בהפגנות והיו ברחובות, ואין להם מקום תעסוקה, הם יהיו במקום

שאפשר לבנות עליהם עתיד טכנולוגי. כי אין לנו, אנחנו לא חשמלאים ולא מכונאי

רכב ולא שום דבר. אני מאוד מבקש מכבודו, שיסתכלו על הדברים האלו ומשרד

החינוך, זה שקיבלתי מבית ספר תיכון במגדל שאמס. תודה רבה.

מר מימיו; אני הורה של התלמיד מימון שלום. בית ספר מקיף מצא לנכון

שהוא לא מתאים לבית הספר. הפנו אותי לבית ספר עמל אחד.

אני התנגדתי, כתבתי מכתבים למבקרת המדינה, לשר החינוך ולעירייה ולא עזר לי.

אמרו לי לא יעזור לך כלום. הבן אדם עובר בית ספר. אני מכיר את משרד האוצר,

תמיד יש בעיות. אמרתי אני מכיר אותם, זה התחיל ללמוד והתחילו הבעיות. לא, אל

תדאג, זה אותו הדבר כמו משרד החינוך, אין בעיות. מה שהוא אמר שזה לא נכון.

נכנסתי ללמוד, עכשיו פתאום אני שומע שאין תקציב. אז מה עושים עם הילד הזה?

אחמד מאסלחה; אני מנהל עמל נצרת. אני רוצה לומר שהשנה הייתי שותף

לפשע הזה שנקרא הוספת תלמידים. הוספתי לבית הספר

שמונים תלמידים. אני רוצה לומר שיש עשרות תלמידים בנצרת היום שאין להם

מקום, גם אצלנו בבית הספר. אני לא אומר את זה סתם כסיסמה. אנחנו לאורך כל

השנים, בשנים שעברו, המצב שלנו היה קשה מאד וממשיך להיות קשה, אני לא יודע

בדיוק אם בשנים הבאות יהיה לנו פתרון. הם הולכים לקבל בדיוק את המדיניות

הזאת ששר האוצר מדבר עליה, ואני לא יודע בדיוק מה שיהיה איתנו.

מההיבט של מנהל בית ספר, אני רוצה לומר, שאחרי שאנחנו קבלני את התלמידים

האלה, אני לא יודע בדיוק מה לעשות איתם. אני לא יודע בדיוק מה לעשות עם

המורים. אי אפשר לעשות שום דבר, היות ועד היום אנחנו רואים הורים שבאים לבית

הספר, שרוצים לקבל יותר ויותר תלמידים, גם בעצם הימים האלה.

תלמיד; גם אני מבית ספר עמל. בשנה שעברה למדתי במקיף ח'

מקיף עיוני, והרכז שכבה שלי אמר לי ולאבי, שבסוף השנה או

שאתה נשאר כיתה או שאתה עוזב את בית הספר. הגעתי למחנה נתן, שמו אותי

בכיתה תעשייתית, העבירו את הרמה הלימודית, לימדו אותנו הכל ועכשיו אומרים לנו

שאין יותר מקום. אז איפה אנחנו נהיה? נשב ברחיבית? מה נעשה? תגידו לנו. הנה

משרד החינוך ומשרד האוצר, מה נעשה? נשב בבית כל היום?

יוסי קירי; אני מנהל בית ספר עמל בקרית שמינה. מקרב לב אני ריצה

להידית לך ילחברת הכנסת תמר גיז'ינסקי על הרצין הזה

לפגיש איתני אני לא ריצה לחזיר על הדברים שכילם אמרי. אני היים צריך לחזיר

לקריית שמינה יאני אימר את זה דרמטית אבל כיאב. אחרי שלישים שנה שאני עיד

שם, חמישים משפחית מחכית שם לבשירה שלי, אם הילדים שלהם מחר ייכלי להגיע

אלי. ביגרי כיתית ח' בקרית שמינה. יש עיד דבר אחד שאנשים חייבי להבין איתי. יש



מצב נתון אחד. חס וחלילה לא באתי לעימות עם משרד החינוך, זו לא הבעיה שלי.

הבעיה שלי זה הילדים מקרית שמונה רשת עמל, בשלוש שנים האחרונות עשתה זינוק

רציני מאד, ואין מה לעשות. היום מי שטוב בשוק, מושך את האנשים. הרשת קפצה

בצורה מדהימה. זה לא אני אומר אלא כל בר דעת מבין את זה. מה שאני אומר,

כבודבם תבינו דבר אחד הרשת הזו קפצה, היא נותנת פתרונות בשני מישורים. זה

טעות להגיד שמתעסקים רק עם המסכנים והאומללים. יש להם את הכשרון להתעסק

בנמוכים.

היום בית ספר עמל בקרית שמונה, כשאומרים לו בית ספר מסכן, אנחנו יכולים

להתגאות שבשנה שעברה הגיעו למבחני בגרות, ילדים בתת רמה, נמוכים ביותר. כי

יש לנו את הכלים. אין לנו את התקציב לעשות.

נושא אחרון, היום הרשת הטכנולוגית דורשת תקציבים מיוחדים, מפני שמדובר על

מכשור מתקדם, מכונות, ציוד, היום בשביל להחזיק מגמת מכונאות רכב, אני צריך

מאתיים אלף שקל בשביל עשרים-שלושים ילד. אין לי. יש לי סדנאות שוממות.

מכונאות רכב, אותו הדבר. חשמל אותו הדבר. יש לי בקשה אחת, אני לא רוצה להגן

על אף אחד. אני מבקש להבין. אני לא רוצה להתעסק בעניין הביטחוני של קריית

שמונה. זה לא רלוונטי אבל זה כן רלוונטי. קרית שמונה יכולה לחיות עם המצב

הביטחוני. קרית שמונה לא יכולה לחיות עם המצב החברתי הרעוע שזה יגרום. זה מה

שאני מבקש.

קיסוס חביב; אני יו"ר ועד הורים בקרית שמונה. אני מאד מודה לכם, אדוני

היושב ראש, וח"כ תמר גוז'נסקי. אני באתי מקרית שמונה, קמנו בחמש בבוקר, מתוך

שמחה שאנחנו באים לשבת פה, לדבר לציבור שיבין אותנו וינסה לעזור לנו. אני לא

צריך לספר הרבה על קריית שמונה. את יודעים טוב מאד את המצב הביטחוני. אתם

יודעים טוב מאד מה הולך בקרית שמונה עם החינוך. קמה רשת עמל והקימה בית

ספר לתפארת. אני כיושב ראש, מסתובב בבית הספר הזה ורואה כמה מנסים לקלוט,

אם זה עולים חדשים, אם זה ותיקים. כל תלמיד שנפלט מתיכון, בא לעמל. אנחנו
באים ואומרים
לא נזרוק אותו לרחוב. מקבלים אותו. השנה אנחנו הולכים לזרוק

חמישים תלמידים. זאת אומרת, אומרים לנו עצרו במקום.
היו"ר מקסים לוי
אני הבנתי. אתה יושב ראש בבית הספר שלוי

קיסוס חביב; גם בקרית שמונה, אני היושב ראש המרכזי בבתי ספר. אני

מסייר גם בתיכון. אני רוצה להגיד לך שלפני שנה, התיכון רצה

לעבור ולהתחבר אפילו לרשת עמל, מתוך תפארת. אני באתי היום מקרית שמונה,

בזבזתי את יום העבודה שלי, הכל למען החינוך, למען התלמיד הזה ולא משנה איפה,

יכול להיות בחצור, או בקרית שמונה. יש לי שמחה בלב כשאני יושב מול יושב ראש

שמכיר מה זה אזורי פיתוח, לכן אם אפשר שיחזירו לנו את השעות האלה, זה יוסיף

לנו. אני אתן לך דוגמה קצרה. יש לי פה תלמידה. קלטתי אותה. ניסינו להכניס אותה

למגמה שנקראת פקידות. אין לי מה לתת לה. הורידו שעות. אני לא יכול לתת לה לא

אנגלית, לא מתמטיקה, שום דבר. אז איך היא יכולה ללמוד פקידותי ההורים שלה
פונים אלי ושואלים
אתה ועד הורים, מה עושים? אני פונה לחברה. החברה מרימה

ידים. קיצצו לה בשעות.

אדוני היושב ראש, תעזרו לנו. קריית שמונה, אתם יודעים מה היא. לא רק הביטחון

אלא גם החינוך. תודה לכם.

תלמידת מעמל נצרת; אני אוהבת את בית הספר שלי ומעריכה אותו מאד. אני רוצה

להמשיך בבית הספר, ואני פוחדת ודואגת מאד.



היו"ר מקסים ליי; את רוצה להמשיך במסגרת הזאת ואת מפחדת שהיא תסגר?

תלמידה; כן.
היו"ר מקסים לוי
מי עוד רוצה לומר משהו!
משה לייייו
אני מנהל היחידה לפיקוח מקצועי פדגוגי במשרד העבודה.

אני רוצה לדבר על מסגרות ההכשרה שלנו, על מגוון

האפשרויות שיש להן לקלוט את האוכלוסייה שהציגה את עצמה כאן. אפשרויות

שאינן במשרד החינוך ומקצועות שחלקן הושמטו מתוכניות הלימודים של משרד

החינוך. אנחנו מדברים בעצם על שילוב של לימודים ועבודה מעשית, כשיש לנו כמה
אפשרויות
חמישה ימי עבודה ויום לימודים אחד לאוכלוסייה מסוימת שנשרה, שני

ימי לימודים וארבעה ימי עבודה מעשית לאוכלוסייה אחרת שנשרה, שלושה ושלושה,

שניים וארבעה, כשאנחנו מדברים גם על שני ימי עבודה וארבעה ימי לימודים, עם

גישה לבגרויות. לאחרונה הגשנו כחמש עשרה אלף תלמידים ליחידות בגרות. עשרת

אלפים חמש מאות נבחנים מתוכם. זה בעצם מביא אותנו למצב שאנחנו, עם הגישה

ליחידות בגרויות ועם מתן מענה, שלא ניתן קודם, פתחנו כיתות לטכנאים והנדסאים

שאף אחד לא תשב לפני חמש או שש שנים, שהאוכלוסייה הזאת מסוגלת להגיע

לטכנאים והנדסאים.

דבר נוסף ומרכזי, לגבי צה"ל, לצד הטענות שלו למשרד החינוך, שהוא לא מספק לו

אנשי מקצוע, אנחנו הגורם המרכזי שעומד מולו, כשבתי הספר שלנו ממוקמים בתוכו,

מתואמים עם תוכניות הלימודים והצרכים שלו, וגם כך עם מפעלי תעשייה בכל אזורי

הארץ. אסור לשכוח שבתי הספר התעשייתיים שלנו, ממוקמים בתוך מפעלי תעשייה

או בתמיכה של מפעלי תעשיה, כשהמורים שלנו, חלקם מלמדים למבוגרים וחלקם

מלמדים בבתי ספר לטכנאים והנדסאים, וגם לצד העניין הזה, יש עניין המעבדות

שמשרתות גם נוער וגם מבוגרים על פי דרישות התעשייה. במתכונת הזאת משרד

החינוך לא יתמודד, לא יכול להתמודד, והוא עושה אך ורק בנושא של הטכנולוגיה

המקצועית.

שמעיו; אני מנהל המחלקה לאיגוד מקצועי בנוער העובד. אני רוצה

להבהיר ליושב ראש ולחברי הכנסת הנכבדים, וגם ליושבים פה

הילדים האלה, שמדובר בהם, בכיתות י"א-י"ב, יוצאים לימי עבודה. הם לומדים

שלושה ימים ועובדים שלושה ימים או לומדים ארבעה. תלוי במסגרת. העניין של

העבודה הוא מאד משמעותי לגביהם, בהחזקה הכלכלית שלהם. הם באים ממשפחות

שהעניין של להרוויח את האלף-אלף חמש מאות שקל, הוא מאד משמעותי, משרד

החינוך בעניין הזה לא מתמודד בכלל, ההפך, הוא שובר אותנו בעניין הזה, הוא מוציא

את ילדי החינוך הטכנולוגי הגבוה, לשלושה ימי עבודה והוא קורא לזה ימי לימוד,

בכדי שהמעסיקים לא ישלמו שכר - כשאנחנו מביאים את הילדים שלנו למקומות

העבודה, אומרים- סליחה, אני מקבל ממשרד החינוך ילדים בלי כסף, בלי שום דבר.

הם קוראים לזה "השתלמות מקצועית" - הכל בדוק, אני לא ממציא דברים מהראש.

אני יכול להראות לך ולהצביע על מקומות עבודה, בתי מלון, מספרות, משרדי

ממשלה, בכל מקום אני יכול להראות לך שאנחנו עומדים מול תופעה מאד קשה,

שמעבר לעובדה שהילדים האלה יש להם בעיה בלימוד, יש להם בעיה עכשיו גם

בכניסה למקום עבודה.

אני גדלתי על המערכת הזו של משרד העבודה כשהייתי ילד. אני מכיר את המערכת

בפן השני, כשגדלתי את הילדים שלי, בפן העיוני. אני רוצה להגיד לכם שילדים האלה

ושר האוצר היה אצלנו בבית הספר וגם המנכ"ל של משרד העבודה ושר העבודה היו -

באים מבתים שיש בהם גילוי עריות, באים מבתים קשים. אני לא רוצה להצביע על



תופעות. ההתייחסות לילד ולנשמה, היא מאד חשובה. אני אומר שיש גס ילדים כאלה,

שמשרד החינוך לא יכול להתמודד איתם.

היו"ר מקסים ליי; האם יש למישהו מההורים או הילדים, משהו להוסיף?

נאיף חמודת; אני אבא של תלמיד. שלום עליכם ושלום על כולם. שלום על

ארץ ישראל. כולם יודעים שהזמן שלנו מסוכן מאד. יש חשיש,

יש סמים, הזמן שלנו קשה מאד, כולם רואים בדרך איך מתנהגים הילדים, רואים

איד אפילו בטלוויזיה, רואים סרטים. המצב קשה מאד. אנחנו לא מוכנים בשום אופן

לזרוק את הילדים בדרך. תודה רבה.

אמא של תלמיד; הילד שלי לומד במחנה נתן בבית ספר עמל. כשאני רשמתי

אותו, אמרו לי שהשנה הם לוקחים כיתה מסוימת, מנסים

לעשות להם חצי בגרות. עכשיו, הוא כבר ב-י"א, אני רואה שהוא לא מקבל מספיק

שעות. הוא לא לומד מספיק אז אני פונה אל המורים ואני אומרת: רבותי, כמו שהילד

הזה לומד, אני לא רואה שהוא יגיע לבגרות. אמרו לי: "אין לנו שעות, אין לנו

אפשרות, אז מה הסיפור הזה? במקום שבאמת יטפחו את הילדים שיכולים לעשות

חלק בגרות ולהצליח גם במקצוע, פשוט אני מרגישה שהוא הלך כאילו לעבוד

במכונאות. לא זאת היתה הכוונה שלי.

לגבי השאלה של משרד החינוך, עם כל הכבוד, בזמנו, בסוף כיתה ח', אמרו לי.-

תשמעי, הילד שלך לא יתקבל למקיף. אלא אם כן, כיתה טיפולית. וכיתה טיפולית לא

תהיה. אני לא לשלם, אין לי אפשרות לשלם העשרה לילד. להביא מורים פרטיים. הוא

לא מטומטם, הוא ילד מקסים, שיש לו ראש והוא מצליח מאד שם. אולי, אם היתה לי

אפשרות כלכלית, הוא לא היה שם. אני לא מצטערת שהוא שם כי הוא באמת מקבל

טיפול במסגרת האפשרות שלהם. אין מספיק שעות ואין מספק כסף בשביל זה.

היו"ר מקסים לוי; אני רוצה לסכם. קודם כל המסגרות האלה לא יסגרו. הן יהיו

פתוחים ושירד חשש מההורים ומהילדים, שאכן המסגרות

האלה חס וחלילה יסגרו. לא ניתן להן להיסגר בשום פנים ואופן.

לגבי ההחלטה, דיברתי עם האוצר עכשיו. בימים הקרובים, אקיים פגישה משולשת

בין משרד האוצר, העבודה, ונראה

קריאה; איפה החינוך? שאלתי רק שאלה איפה החינוך?

היו"ר מקסים לוי; קודם כל יש במסגרת הזאת, סמכות לשר העבודה בנושא בתי

ספר. ברגע שיגיד משרד האוצר שהוא רוצה לזמן את משרד

החינוך, שיזמן. ברגע שאני עושה פגישה משולשת כזו, כאילו שאני מוציא סמכויות. זו

לא ועדה בין משרדית. אנחנו נלמד מה קורה עם משרד החינוך באשר לילדים, שהוא

מדבר עליהם, שהם רשומים כפולים או לא כפולים.

אני יכול להבטיח דבר אחד. אני נלחם כאן בנושאים החברתיים. לא ניתן לממשלה,

חס וחלילה, שתפגע בילד אחד. גם מערכת השעות שהוכנה, כאשר כינסנו את ועדת

העבודה והרווחה, ומשרד האוצר משרד העבודה, ביקשו להקים וועדה, נתנו להם את

כל הזמן והקימו וועדה. נכון, לא מספיק. אני חושב שהוועדה הזאת מפעם לפעם,

תוכל להגדיל את השעות, כדי לתת אפשרויות של הזדמנות שווה.

לכן אני מקווה שבשבוע הבא, עם האוצר יחד עם משרד העבודה והרווחה נפתור את

הבעיה, של המשך הן הרישום, והן המשך הלימוד של השנה הזאת. אני מקווה שלא



תהיה שום בעיה. אני פונה לרשתות, לא להפסיק בשום פנים ואופן. אנחנו נקיים גם

ישיבה עם הרשתות בשבוע הבא כאן. אני מקווה שאני אנסה לעדכן את הרשתות,

לקראת יום חמישי הבא. תודה רבה.

הישיבה ננעלת בשעת 11:00

קוד המקור של הנתונים