ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 09/12/1997

פיטורי עובדי הטקסטיל ומפעל "גיבור סברינה"; תעשיית הרכב נצרת עלית

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשוה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 130א'

מישיבה משותפת של ועדת העבודה והרווחה וועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג/ י' בכסלו התשנ"ח. 9.12.1997. בשעה 30;13
נכחו
חברי הוועדה; יו"ר ועדת הכלכלה, אבי יחזקאל

יו"ר ועדת העבודה והרווחה, מקסים לוי

אפי אושעיה

תמר גוז'נסקי

מיכה גולדמן

אלי גולדשמידט

עבד-אלמאלכ דהאמשה

צבי הנדל

יוסף כץ

- סופה לנדבר

ענת מאור

ניסן סלומינסקי

שאול עמור

יורי שטרן
מוזמנים
דב מישור, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר

שמואל מרדכי, סגן מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה

והמסחר

מנחם אריאב, ראש עיריית נצרת עלית

אבי דור, משנה לחשב הכללי, משרד האוצר

אביקם בלר, אגף התקציבים, משרד האוצר

שלמה יצחקי, ממונה ראשי על יחסי עבודה במשק

בנימיו גונן, חבר הנהגת ההסתדרות הכללית החדשה

עו"ד אבי ניסן-קורן, הלשכה המשפטית, ההסתדרות הכללית

החדשה

יהודה יעיש, מזכ"ל הסתדרות עובדי הטקסטיל

שלמה פלור, הסתדרות עובדי הטקסטיל

חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

עזריאל גונן, יו"ר מפעל "גיבור סברינה" ומנכ"ל "כיתן"

אהוד לקס, מנכ"ל מפעל "גיבור סברינה"

משה אינגבר, נציג הבנקים

עו"ד גלילה הורנשטיין

חיים רצבי, יו"ר האיגוד המקצועי, מועצת פועלי נצרת עלית

משה סמיה, יו"ר ההסתדרות, נתניה

יעקב אברהם, מזכיר אג"מ, נתניה

מסודי איפרגן, יו"ר ועד עובדים, נתניה

ראובן גולדנברג, נציג ועד העובדים, נתניה

איפרגן מסודי, נציג ועד העובדים, נתניה

שלמה מזרחי, נציג ועד העובדים, נתניה

נפתלי שגיא, יושב-ראש ההסתדרות, כפר-סבא

ילנה ציקל, מזכירת אג"מ, כפר-סבא



הרי אברהם, מזכיר אג"מ, נצרת עלית

יצחק לייב, מועצת הפועלים, נצרת עלית

משה בר-שביט, יו''ר ההסתדרות, מעלות תרשיחא

מולא נימר, מזכיר אג"מ, ירקא

מוניר פארס, יו"ר ההסתדרות, מרכז הגליל

וזיר פארס, מזכיר אג"מ, רכז הגליל

אברהם ינוביץ, נציג ועד העובדים, כפר-סבא

רפי ביטון, נציג ועד העובדים, כפר-סבא

יצחק לוגסי, נציג ועד העובדים, כפר-סבא

דוד שמחה, נציג חברת "המה", כפר-קבא

ג'מילה מיכאל, נציגת ועד העובדים, מעלות תרשיחא

איבון סמען, נציג ועד העובדים, נצרת עלית

ליאון פרץ, נציג ועד העובדים, נצרת עלית

חנוך לאופר, נציג ועד העובדים, נצרת עלית

אלישע לאופר, נציג ועד העובדים, נצרת עלית

שמעון זפרן, נציג ועד העובדים, נצרת עלית

שלמה קרסנטי, נציג ועד העובדים, נצרת עלית

זאב פרידמן, נציג ועד העובדים, נצרת עלית

מנהלת הוועדה; לאה ורון

שירלי אברמי

נרשם על- ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

(1) פיטווי עובדי הטקסטיל ומפעל "גיבור סברינה"

(2) תעשיית הרכב בנצרת עלית



(1) פיטורי עובדי הטקסטיל ומפעל "גיבור סברינה"

היו"ר מקסים לוי; אני פותח את הישיבה המשותפת של ועדת העבודה

והרווחה וועדת הכלכלה. הישיבה כונסה במשותף

לשתי הוועדות מאחר ולדברים יש זיקה לשתי הוועדות.

הוועדות האלה מתכנסות לישיבה שאני קורא לה ישיבת חרום. ועדת העבודה

והרווחה סיירה במפעל "גיבור סברינה" בנתניה וראתה את התחושה המרה של

העובדים שעבדו במשך שנים ארוכות למען המפעל הזה והקדישו לו את כל

חייהם, והיום - מוצאים את עצמם בידי מפרק. אמרתי ואני חוזר על דברי.

"כלל" בעצם רכשה את "גיבור סברינה" לפני כשנה, ו"כלל" חברה ידועה

במדינת ישראל והיא נסחרת בבורסה. אני שאלתי האם היא לא ידעה את מצב

מפעל "גיבור סברינה" בשעת רכישת המפעל. ודאי נעשו תחשיבים כלכליים כדי

לרכוש את המפעל. השאלה היא מה מניע אותה אחרי שנה לפרק את המפעל, ומדוע

השיקולים האלה לא עמדו לנגד עיניה לפני שנה. מצב הטקסטיל במדינת ישראל

עמד במבחן איום הן בבית-שאן, הן בדימונה והן באופקים, ו"כלל" לא ידעה

מה מצב המפעל? אולי מסתתר מאחורי ההסכם הזה דברים שנרצה לדעת מה הם,

ואנחנו רוצים לדעת את ההסכם כולו. אומרים לי שכדאי להפסיק לעבוד כאן

ולהעביר את כל התעסוקה הזאת לירדן ולמצרים משום ששם שכר העובד מושפל.

אולי זו ההשפלה אליה רוצים במדינת ישראל ולהשפיל את העובדים כדי

שירוויחו 100 או 200 דולר בחודש.

מעניינו של בית המחוקקים הזה לדבר על נושא האבטלה האיומה שמתרחשת

במדינת ישראל. כחבר קואליציה אני אומר שיש לממשלה הזאת אטימות, היא

איננה יודעת מה קורה. אם דנו הבוקר בנושא חוק הבריאות, הרי אנחנו דנים

בסיטואציות שקורות היום בכל מקום, בעיירות הפיתוח ובערים, ואנחנו

פוגשים את האבטלה המכה בנו ומביאה לתסכול חברתי, ואין תשובה. קיים נושא

ההפרטות, וההפרטות האיומות האלה במדינת ישראל מביאות לכך שציבור גדול

מאוד של עובדים אשר עבד למען המדינה במשך 40 ו-50 שנה, מוצא את עצמו

היום מתוסכל וללא עבודה. אסור שניתן לדברים האלה לקרות.

לכן יש חשיבות לתת במסגרת ישיבה זאת אפשרות לבעלי המפעל להשמיע את

דעתם. הוזמנו עורכי-הדין שמטפלים בנושא הפרוק אבל הם לא יכלו להגיע, כי

הם לומדים את מצב המפעל. יש חשיבות לתת גם מענה למצב שבו המפעל לא

ייסגר וגם שהמדינה תתן, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, את מענקי האבטלה

כהשתתפות לתעשיינים, זאת כדי לנסות ולראות מה יקרה במשך שלושה חודשים.

ממילא העובדים שילכו הביתה כמובטלים, יצטרכו לקבל דמי אבטלה. לכן יש

לנסות ולקיים את המפעל בהזרמת דמי האבטלה האלה כדי שהאנשים ימשיכו

לעבוד במשך שלושת החודשים הבאים כדי שנוכל לטפל בנושאים האלה.

היו"ר אני יחזקאל; על דעתו, בעידודו ובתמיכתו המוחלטת של ח"כ

מקסים לוי, הוקמה ועדה משותפת של ועדת

העבודה והרווחה וועדת הכלכלה. אני רוצה להגדיר בצורה חד-משמעית שלאף

אחד מחברי הכנסת אין עניין להתגרות בבית-המשפט, אבל עומדת שאלה פשוטה

ששואלת האם בסופו של התהליך העובדים האלה ייזרקו הביתה, האם בסופו של

התהליך העובדים הללו יושפלו עד עפר, ויש כאן אנשים שהם מעל גיל 50 והם

פשוט יעלמו. החבריה האלה שקשורים בענף הטקסטיל בכלל ובמה שקורה עכשיו,

פשוט הולכים ונעלמים. השאלה שח"כ מקסים לוי ואני שואלים, האם מישהו

במדינה הזאת שם לב לענף, למנהלים, אבל בעיקר לעובדים.



אנחנו אחרי שביתה מאוד גדולה, ואני אומר גם לחברי אנשי ההסתדרות, אבל

השאלה היא מה עושים כדי שהמפעל הזה לא ייסגר.

תמר גוז'נסקי; כבר שלוש שנים דנים בנושא הזה.

היו"ר אני יחזקאל; מה צריך לעשות? לעלות על בריקדות? להתפרע?

להשתולל? האדם הזה לא יכול להשתולל, הוא

כבר מעל גיל 50, זה לא מכובד בשבילו להשתולל.

אני מבקש היום להגיע למצב שבו אני פונה ומתחנן אל אנשי "כלל", אל תגמרו

את העניין הזה של הטסטיל ושל שני המפעלים האלה. תעשו לי טובה, תעשו לנו

טובה. הרי מה תהיה הבעיה? אני מודיע לכם מה קורה היום. מרכז ההשקעות

אישר כסף. אתם רוצים שמישהו יפנה למבקרת המדינה לשאול למה אישר, ולמה

הכסף הזה הלך בסופו של דבר למטרת פיטורי העובדים האלה? לפני כשנתיים,

בשנת 1994, 45 מיליון שקלים אישר מרכז ההשקעות. מי שעשה עיסקאות לא

מבין לאן נעלמו 45 מיליוני השקלים האלה.

חברי הכנסת עומדים לצידם של העובדים האלה, כי הם דוגמא למה שיקרה בענף

הטקסטיל.

אפי אושעיה; רבותי יושבי-הראש, אני לא רוצה להתלהם ולא

לאיים. ב-13 באוגוסט פניתי למר ליאון רקנטי,

יושב-ראש קונצרן "כלל" בידיעתו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה וכתבתי

לו-
"הנדון
חשש מסגירת מפעל "גיבור סברינה".

נדהמתי לשמוע כי מפעל "גיבור סברינה" המעסיק 1,300 עובדים - בינתיים

הוא מעסיק רק 1,050 עובדים - מצוי בסכנת חיסול.

כידוע לך מחזור המכירות של המפעל הוא 70 מיליון דולר מהם 60 אחוז

ליצוא".

ב-31 ביולי, בעתון "גלובס" היה כתוב שמר גורן שנמצא כאן, יושב-ראש

מועצת המנהלים של "גיבור סברינה", אמר: "רכשנו במחיר לא גבוה. לא

השקענו הרבה, אבל אנחנו מוכנים למכור".

מר ריימונד בן-שאול בא מהביטוח והוא חושב שהתעשייה זה ביטוח וביום

הראשון כבר הוא מודה ואומר שקונצרן "כלל", כבר אז, ביולי, "אינו מתכוון

לתמוך במפעל וכי ההתחייבות של "כלל" למפעל מוגבלת". זאת אומרת, גזר-דין

המוות למפעל "גיבור סברינה" ניתן כבר בתחילת יולי, ובשבוע שעבר הגזרה

הזו הפכה להיות הלכה למעשה.

נמצאים פה מזכירי מועצות הפועלים מכפר-סבא ומנתניה והעובדים בוודאי.

אני ביקרתי במפעלים האלה, אני מכיר אותם, אני מכיר את העובדים ואני

יכול לומר לכם שהמצוקה קשה מאוד. אני לא רוצה לרמות את העובדים, אני

רוצה שהם ידעו שהמפעל הזה נדון כמעט לכלייה.

חברת החשמל - אולי מר גונן עדיין לא יודע - רוצה לנתק מהבוקר את החשמל

בשני המפעלים האלה, והמפרק, על-פי שיחה איתו מלפני שעה, לא בטוח שהוא

הולך לחסל את המפעל הזה. הוא רוצה להיות מפרק מפעיל ולא מפרק מחסל, מה



שתבעה ההסתדרות כבר בשבוע שעבר. מבקש המפרק שלפחות לא ינתקו לו את

החשמל ושיתנו לו הזדמנות להתחיל להפעיל את המפעל.

אני לא בא בטענות אל האנשים הצינים והמרושעים האלה ב"כלל". אלה הם

מנהלים גוף כלכלי, העסק יצא מתחום השליטה שלהם, ואנחנו לא צריכים לעשות

כאן הצגות לעובדים. אנחנו רוצים שהעובדים האלה ימשיכו לעבוד.

אני פניתי לשר שרנסקי במליאת הכנסת וביקשתי את התערבותו והתערבות

הממשלה. פניתי לשר העבודה והרווחה וביקשתי את התערבותו. אני מבקש את

התערבות האוצר. במקום לשלם לאנשים האלה דמי אבטלה וסעד וכל מה שכרוך

בזה, לתת מענק מיידי כדי שהמפעל הזה יתחיל לעבוד. ל"כלל" אני אומר שעוד

נתחשבן איתכם. אם אתם חושבים שאתם יכולים לזרוק עובדים בהינף יד, יש

לכם הרבה אינטרסים במשק הישראלי, ואת החשבון נעשה לאורך זמן. אבל

עכשיו לממשלה יש פה תפקיד, לתת תמיכה ראשונית כדי שהמפעל הזה יחיה ולא

ימות.

ענד-אלמאלכ דהאמשה; חברי, אורחים נכבדים. אני חושב שהבעיה של

מפעל "כיתן" בנצרת איננה חדשה. הרי עניין

פרוק מפעלים. התחיל כבר לפני שנתיים-שלוש, אז סגרו את מפעל הטקסטיל

בבית-ג'אן, סגרו בדיר-חנא, סגרו בבית-שאן, סגרו בשפרעם וודאי ישנם עוד

מקומות שכרגע לא עולים בזכרוני. זוהי מדיניות. גם אם נתחנן לשר שרנסקי

או לחברת "כלל" או לכל מי שלא יהיה, התחנונים לא יגרמו לכלום. הנושא

הזה מחייב מאבק. ההסתדרות, כל ציבור הפועלים ואנחנו ביחד חייבים להיאבק

על זה. אם לא דרך מאבק, אין שום דרך לאפשר לפועלים האלה עבודה. השיקול

הכלכלי ברור וכפי שציין יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה יימצאו מקומות

עבודה זולים יותר, ולכן לא איכפת להם לא מציבור העובדים ולא מאינטרסים

כלכליים של מדינת ישראל.

השר שרנסקי הבטיח לטפל בבעיה בשפרעם ולפתור את הבעיה שם, אבל כולנו

יודעים שבסופו של דבר שום דבר לא קרה.

אני רוצה לציין שמאוד מצער שכאשר הבעיה היא בשפרעם, בבית-ג'אן

ובדיר-חנא, כנראה הכאב הוא פחות ואלה שיכולים לצעוק לא מוצאים את הדרך

לבטא זאת. הגיע הזמן שכולנו יחד כציבור עמלים, בלי הבדל, נפעל לביטול

הגזרה. זו אולי הדקה ה-90 שבכל-זאת ניתן לעשות משהו כדי למנוע סגירת

מפעלים אלה והשלכת אנשים לרחוב.

עזרי גורן; אני מנכ"ל "כיתן" ויושב-ראש "גיבור סברינה".

אני אתחיל ב"גיבור סברינה" ואתייחס לדברי

ח"כ מקסים לוי.

לא היו לנו שום שיקולים נסתרים בקניית "גיבור סברינה". חברת "גיבור

סברינה" היא לא חברה שיש לה נכסים ומבנים או מגרשים גדולים במדינת

ישראל שמישהו קנה אותם כדי שיהיה לו אחר-כך מגרש אחרי שהוא יפרק את

החברה. אני חושב שאמרתי לך את זה גם בביקורך אצלנו. תקבל או לא תקבל,

אבל אלה הן העובדות שאנחנו יודעים אותן.

חברת "כיתן" נכנסה ל"גיבור סברינה" כשהיא היתה ערב פשיטת רגל, לפני שנה

וחצי. החברה היתה כמעט באותו מצב כפי שהיא היום, ללא חומרים, ללא כסף,

חלק גדול מהעובדים היו אז בחופשה. אנחנו נכנסנו אז בערבון מוגבל



וחזרמנו לתוך החברה כשלושה מיליון דולר כדי להפעיל אותה, והתחלנו תהליך

של הבראה. תהליך הבראה הוא תהליך ארוך ומסובך, הוא כולל פעולות שיווק,

פעולות צימצום עובדים, בחברה באמת הועסקו 1,400 עובדים והיום מועסקים

בה 1,050 עובדים.

הרבה דברים גם עבדו לרעתנו. במהלך השנה הזאת - זו חברה ש-60 אחוז עוסקת

ביצוא ורובו זה יצוא לאירופה - כאשר המטבעות האירופאים ירדו ב-10 אחוז,

וזה הפסד של מיליוני שקלים לחברה כמו "גיבור סברינה". שכר המינימום עלה

באפריל לפי חוק, "גיבור סברינה" זו חברה שמעסיקה הרבה מאוד עובדים בשכר

מינימום וזה עלה לנו הרבה מאוד כסף, ולא לשכוח את המיתון במדינת

ישראל.

"גיבור סברינה" צברה במשך תשעת החודשים של השנה הזאת כ-16-17 מיליוני

שקלים הפסדים.

דבר שני שמקשה על ההבראה של "גיבור סברינה" זה מבנה ההון שלה "גיבור

סברינה" חייבת לבנקים סכום של כ-10 מיליון דולר והיא חייבת לבעלי

איגרות חוב שהונפקו לפני כ-5-6 שנים, שמונה מיליון דולר שצריכים לפרוע

אותם עכשיו. "גיבור סברינה" זו חברה שהרבה שנים לא השקיעו בה בציוד,

וצריך להשקיע בה עוד חמישה מיליון דולר בציוד כדי שהיא תבריא.

"כלל" החליטה, מועצת המנהלים של "כיתן" שאתם קוראים לה "כלל", אבל זו

מועצת המנהלים של "כיתן" החליטה שבתנאים כלכליים כאלה להזרים היום עוד

10 או 12 מיליון דולר, או 15 מיליון דולר ל"גיבור סברינה", זה מאוד לא

כלכלי וזה אף פעם לא יחזיר את עצמו. צריך לזכור ש"גיבור סברינה" עוסקת

בענף הטקסטיל שבכל מקרה - ואני אמשיך עם זה אחר-כך ל"כיתן" - יעבור

חלקו למדינת ישראל. להערכתי לא יעזרו שום פעולות הפגנה, ואני אתן לכם

כמה נתונים דווקא מ"כיתן".

היו"ר מקסים לוי; תזכיר שבשעה שהצלחתם לרכוש את "גיבור

סברינה", העובדים נתנו לכם את כל הגיבוי.

תגיד לנו מה היו השיקולים בשעה שקניתם את המפעל.

עזרי גורן; אנחנו קיווינו להבריא את החברה, ולא היו לנו

שום שיקולים אחרים. לכן היום גם חלק מהאנשים

ב"כלל" אומרים שהקנייה היתה בטעות, בדיעבד, לא רק בגלל השנה האחרונה,

וכי לא היינו צריכים להיכנס לחברה עם 1,400 עובדים כאשר ידענו שהיא על

סף פשיטת רגל. אני לא נכנס עכשיו להיסטוריה. אין לנו גם טענות כלפי

העובדים. העובדים האלה לא עשו שום דבר רע, הם עבדו קשה. כשפיטרו, הם

קיבלו את הפיטורים והבינו אותם, והם לא שבתו - זה נכון גם ל"כיתן" - הם

עובדים טוב ואין לנו בעיה. אני מסביר את הבעיה בגדול. לא יעזור,

המספרים מדברים בעד עצמם. היום פועל ב"גיבור סברינה" בשכר מינימום עולה

לחברה אלף דולר ופועל בירדן עולה מאה דולר. אני לא אומר שפועל ב"גיבור

סברינה" צריך להרוויח מאה דולר, אבל אנחנו לא יכולים למכור את המוצרים

של "גיבור סברינה" כאשר נכנסים לארץ מוצרים - והיום אין כמעט מכס -

בעלויות של ירדן ושל סין והודו שעולים שלושים דולר לעובד. או שנעביר את

זה החוצה, או שנסגור. זה מה שקורה היום בתעשיית הטקסטיל.

אני רוצה לתת לכם דוגמאות. מטר בד פוליאסטר כותנה שייצרנו עד היום

ב"כיתן", עולה לנו לייצר ב"כיתן" 98 סנט ואנחנו קונים אותו בהודו



ומייבאים אותו לארץ באותה איכות, עם המיסים שיש היום, ב-55 סנט. אם

אנהנו לא עושים את זה, עושים את זה המתחרים שלנו ויצא שאנחנו לא נמכור

אף מטר בד. בכל מקרה ייצור כזה לא יכול להישאר במדינת ישראל. זה לא

נשאר באירופה וזה לא יישאר במדינת ישראל. אני לא חושב ששכר המינימום

הוא גבוה או נמוך, אני חושב שקשה מאוד לחיות עם 2,500 שקל, אבל אף אחד

לא יביא כסף מהבית ויסבסד כל מוצר שנמכר בשוק הישראלי. יותר קל היום

לייבא מהודו את המוצרים האלה.

היום תופרת בירדן עולה לי מאה דולר, ותופרת ב"גיבור סברינה", ב"דלתא"

וב"כיתן" עולה לי אלף דולר לחודש עלות.

תמר גוז'נסקי; אתה מחזיר את הסחורה וכותב שזה יוצר

בישראל?

עזרי גורן; אני מחזיר את הסחורה לפי החוק. אני גם כותב

שזה נעשה בירדן וגם בסין.

היו"ר אני יחזקאל; מה שאתה אומר לי זה שאתה למעשה מאיץ את

הקבורה הרשמית של הטקסטיל בארץ. למעשה אתה

אומר שאנחנו מתחילים בטקס הקבורה של ענף הטקסטיל.

היו"ר מקסים לוי; למה רק הטקסטיל? יכולים גם להעביר לשם את

הנגרות, המסגרות והכל. אפשר לפרק את כל

המפעלים בארץ ולהעביר את העבודה לחו"ל.
לנביאה
אנחנו יכולים ללכת ולהיות תושבים של ירדן.

אחרי שלושים שנה בארץ, נעבור לירדן ונהיה

תושבים שם.
עזרי גורן
רבותי, אני נולדתי בארץ, גדלתי בארץ, ילדי

בארץ. לא יעזור כלום. לא יכולים במדינת

ישראל לייצר מוצרים שמדינת ישראל - לא אני, לא "כלל" ולא אף חברה אחרת

- החליטה שאין מכס במדינת ישראל ושהשוק במדינת ישראל הוא פתוח. לא

יכולים לייצר בארץ מוצרים שאפשר לייצר אותם בסין ובהודו, כי בסין והודו

משלמים מאה דולר ושלושים דולר לעובד.

קריאה; מה ש"גיבור סברינה" מייצרת, אי-אפשר לייצר

בהודו.

עזרי גורן; אני אומר לך שהיא מייצרת.

העובדה היא שאותו הדבר שאנחנו עושים, עושות

חברות אחרות. גם "דלתא" פותחת מפעלים בירדן, שם מייצרים את אותם

תחתונים שמייצרים ב"גיבור סברינה".

אלי גולדשמידט; כל ההרצאה המאוד יסודית שנתת עכשיו, היתה גם

נכונה במלואה ביום שקניתם את "גיבור

סברינה". מה קרה מאז?
עזרי גורן
המצב מחמיר.



אלי גולדשמידט; מה זה המצב מחמיר? לפני שנה לא ידעת שבהודו

ובסין ובירדן פועל עולה מאה דולר לחודש?

עזרי גורו; עניתי על שתי השאלות, אבל אני יכול לענות

שוב.

דוד שמחה; שום דבר לא השתנה מאז. שום דבר. רבותי,

"גיבור סברינה" היום בגרבונים מייצרת מוצרים

שלא ניתן להשיג בעולם והם במחירים סבירים. נאמר לי רשמית שבקו הייצור

של הגרבונים "גיבור סברינה" מרוויחה כסף. אולי הניהול הוא כושל. אני

נציג הלקוח שקונה מ"גיבור סברינה" ב-10 מיליון דולר בשנה.

אלי גולדשמידט; ברשותך, אני שאלתי את "כיתן' ולא את הלקוח.

אני רוצה להבין שיקול של חברה כלכלית. כל

הנתונים שאתה הצגת ידועים במשק הישראלי, הם לא התחילו שלשום ולא לפני

חודש. מה קרה בשנה שחלפה ומדוע אז החלטתם לקנות?

עזרי גורו; הפלורינים שאנחנו משלמים ל"אמה" במהלך השנה

הזאת נשחקו בעשרה אחוזים.

אלי גולדשמידט; ההפרש בין 98 אגורות ל-55 אגורות הוא לא

עשרה אחוז. אני הקשבתי טוב מאוד למה שאתה

אמרת. המטבע האירופי יכול מחר בבוקר גם לעלות.

עזרי גורן; אתם מערבבים. אני נתתי דוגמא לגבי "כיתן"

ועכשיו אתה שואל אותי לגבי "גיבור סברינה".

שאלת מה קרה ב"גיבור סברינה" בשנה וחצי מאז שקנינו ועד שהחלטנו שאנחנו

לא יכולים להבריא את החברה. ראשית קרה שהיפסדנו 16 מיליון שקל כאשר

חשבנו שנפסיד פחות. זה נובע מהעובדה שבפלורינים שאנחנו מוכרים גם

ל"אמה", ו"אמה" הוא לקוח מצויין ואסטרטגי, הם נשחקו השנה בעשרה אחוז.

עשרה אחוז, זו שחיקה מאוד גדולה. אומר לנו הנציג של "אמה" שאנחנו

מרוויחים בגרבונים, אבל חטיבת הגרבונים השנה הפסידה הרבה כסף עם הלקוח

האסטרטגי הזה ולא רק על הלקוח הזה. בהלבשה תחתונה עם "אמה" היפסדנו כל

השנים. "גיבור סברינה" בשלוש שנים אחרונות על כל המוצרים שהיא מכרה

ל"אמה" מחטיבת הלבשה תחתונה, אני אומר לכם לפי התמחיר שאנחנו מצאנו,

החברה הפסידה. חברת "גיבור סברינה" הפסידה על לקוחות באמריקה הרבה

מאוד כסף. למה היא הגיעה למצב שהיא הגיעה אליו לפני שנה וחצי לפשיטת

רגל? כי כל הזמן היא הפסידה. המוצרים יכולים להיות יפים, אבל הם

הפסידו.

אלי גולדשמידט; זה לא בגלל שכר מינימום וזה לא בגלל תשלום

מיסים.

רפאל ביטוו; אני עובד בחברה מהיום הראשון. כבר 31 שנה

אני עובד בחברה. עובדה שהבעלים הראשונים

ידעו לנהל טוב והרוווחנו יוצא מן הכלל והיה לנו יצוא בסכום של 22

מיליון דולר. כשהתחיל הניהול הכושל, אז החברה התחילה ליפול. בא "כיתן"

וחשבנו והיתה לנו התקווה שהם ירימו את הדברים וינהלו את הדבר בצורה

יותר טובה. אבל מה הם עשו? באו, אמרו שיצמצמו, ייעלו, נתנו יד לזה,

צימצמו בכל מה שרצו, אבל לא השקיעו כלום. פה צריך להשקיע במכונות חדשות



וכו' דברים שלא עשו בעלי הבתים לפני כן. זו הבעיה. אם לא משקיעים, אז

לא יקרה כלום. זו הבעיה. צריך להשקיע ולא השקיעו. כשהפסיקו להשקיע

ולחדש, נוצרה הבעיה.

מסודי איפרגו; אם הם חשבו שהמפעל הזה היה בהפסד ופשט רגל,

למה לא נתנו לנו שאנחנו נפשוט רגל ונילחם עם

בעל הבית הראשון שלנו? ממתי שהם קנו את המפעל אנחנו לא יודעים מה קורה,

אם סוגרים או לא. כל השנה וחצי זה כך, מהיום הראשון. מהיום הראשון לא

חשבו שאנחנו צריכים לעבוד, אלא חשבו רק לסגור. מהיום הראשון אמרו לנו

שהם סוגרים את המפעל.
צבי הנדל
קיבלתם עזרה מהמדינה ברכישה או בהמשך?

עזרי גורו; לא.

היו"ר מקסים לוי; זה מחשיד עוד יותר כאשר מסודי איפרקן,

יושבת-ראש ועד העובדים בנתניה, אומרת שמהיום

הראשון רצו לסגור את המפעל ולפטר את העובדים. אני עוד יותר חושש

לשיקולים הזרים שהביאו לרכישת "גיבור סברינה". אם אדם קונה מפעל והוא

יודע מה הוא קונה והוא מתחיל לעסוק בהבראתו, ואחרי שנה-שנתיים נופל, אז

מילא. אבל היא אומרת שמהיום הראשון דיברו על סגירת המפעל, ולכן צריך

לבדוק את זה.
היו"ר אני יחזקאל
מר גונן, לפרוטוקול, היו לכם מניעים זרים

ונסתרים לחסל את המפעל?
עזרי גורן
אני אומר לך חד-משמעית לא. ביום הראשון לא

רצינו לסגור, הזרמנו שלושה מיליון דולר.

אנחנו יכולים לטעות, אבל אנחנו לא מטומטמים. הזרמנו שלושה מיליון דולר,

הבאנו מנהלים/ צימצמנו, אבל אחרי תשעה-עשרה חודשים כשהבנו את מצב

החברה, הבנו איפה אנחנו נמצאים. מה שאומרת הגברת, הוא לא נכון.
מסודי איפרגן
כל הזמן אמרו לנו שאולי הם יסגרו, אולי

אנחנו לא נמשיך לעבוד, אולי אנחנו נעביר. כל

הזמן זה היה בשטח. למה לא זרקו את המנהל שהמשכורת שלו היתה בשווי

משכורת של מחלקה אחת?
היו"ר אבי יחזקאל
היו שינויים פרסונליים בהנהלה?
מסודי איפרגז
לא היה שום שינוי, לא החליפו מנהלים. זרקו

אחד, קיבלו שניים.
היו"ר אני יחזקאל
אני רוצה לשמוע את עו"ד גלילה הורנשטיין על

ההיבט המשפטי ואיפה העניין עומד.
גלילת הורנשטיין
אני רוצה לתת בדקה סקירה כדי שנראה מה קרה

מה-3 בדצמבר. ב-4 בדצמבר קראתי מודעה בעתון

שמשהו קורה ב"סברינה". הרמתי טלפון, חיפשתי את העורך-דין של "סברינה"

ושאלתי אותו, בשעה 8:00 בערב, מה קורה. הודיע לי עורך-הדין שמחר בבוקר

עומדים להגיש בקשת פירוק. שאלתי למה, מה המחטף, למה באמצע הלילה וכל



הלילה עומדים להכין את הבקשה? אמרו כי ב-3 בדצמבר ישב הדירקטוריון

והחליט שצריך להגיש בקשת פירוק מכיוון שההברה הגיעה לטוף דרכה. ביקשתי

ממנו שידהה את הבקשה, מכיוון שזה יום חמישי, יש שביתה במשק, אחר-כך

ששי-שבת וידעתי בדיוק עם מי אני אוכל לדבר בתקופה הזאת, אבל זה לא עזר.

אז דרשתי ממנו שאני אצטרף אליו ללשכת השופט והודעתי לו מראש שאני עומדת

לבקש דחייה.

היו"ר אבי יחזקאל; אני רוצה לציין שאת עושה את זה באופן פרטי.

גלילה הורנשטיין; ודאי. אני עורכת-דין עצמאית שההסתדרות שכרה

אותי כדי לייצג גם את מועצות הפועלים וגם את

העובדים, במטרה לנסות להציל ולשקם את החברה הזאת.

אני גם ערבתי את עורך-הדין של בנק לאומי שיש לו את השיעבוד הגדול

ביותר. בבוקר נפגשנו והיה דיון, וביקשתי מהשופט דחייה של כמה ימים,

והשופט הבין. למרות ששלחתי לכם, אני רוצה להקריא רק שורה אחת מההחלטה

שלו, כשהוא אמר שהוא יודע מה זה למנות מפרק זמני למפעל, וכי זה הליך

בלתי הפיך, הרה אסון לחברה ואי-אפשר אחר-כך לשנות אותו. הבקשה היתה

למינוי מפרק זמני. אמרתי שעל בקשת הפירוק אנחנו לא יכולים להתווכח עם

החברה, זו מדינה דמוקרטית, זכותם להגיש את בקשת הפירוק, אבל עם מינוי

מפרק זמני אפשר לחכות, כי הפעלה על-ידי מפרק, כשאין מימון, היא לא

הפעלה. זאת אומרת, מינוי מפרק זמני שלא מפעיל, זה חיסול המפעל. זאת

אומרת, השיקול הוא שיקול כלכלי נגטיבי גם במכירה עצמה. זה למכור את

העסק כעסק מת ולא כעסק חי. זאת אומרת, שגם אם מישהו יבוא ויקנה, הוא

יקנה רק גרוטאות ולא יוכל לקנות את המפעל עם העובדים שלו ביחד. דבר כזה

עוד לא היה במדינת ישראל במפעלים הקשים ביותר שעברנו.

היו"ר אבי יחזקאל; זה כמו "אתא" שנת 2000.

גלילת הורנשטייו! זה נכון, אבל כבר לא היו מקרים כאלה, והשופט

ניסה לעזור ונתן את פסק הזמן. אנחנו אמרנו -

כאשר עם הבנקים ועם "כלל" עוד לא הגענו להצעה שהצענו לכולם - שיזרימו

איזה סכום כסף שאפשר לתת למפרק הזמני שיפעיל את העסק, יש סיכוי, כפי

שאומרים אנשי המכירות. אם זה ליצוא ולשיווק פנימי, אם זה הזמנות שיש

בצנרת, אם זה החובות שחייבים, אפשר להפעיל וכבר היו דברים מעולם ועשו.

אמרו הבנקים, אמרה "כלל", לא, אנחנו שקל אחד לא ניתן.

לכן פניתי לכל הוועדות ואמרתי שאנחנו צריכים עכשיו את הצעקה הציבורית.

אתמול התקיים דיון נוסף וביקשתי דחייה נוספת של שבוע. כל הנושים -

הבנקים, הספקים, כל מי שהיה באולם - תמך בבקשה שלי. כולם הסכימו לדחייה

של השבוע.

היו"ר אבי יחזקאל; מי התנגדי

גלילת הורנשטיין; רק "כלל" התנגדה, כי החברה הגיעה לסוף דרכה.

זה שהחברה הגיעה לסוף דרכה אנחנו יודעים.

החברה הצהירה בתצהיר שהיא חייבת 111 מיליון שקל, החברה בתצהיר הודיעה

שיש לה נכסים ב-135 מיליון שקל. זאת אומרת, יש עוד פער של נכסים. אין

לה תזרים מזומנים. המחטף הזה של הלילה פוגע בכל העובדים. אם היו מחכים

שבוע, היו באים אליכם, היינו מקבלים אולי את העזרה שלכם, היינו מפעילים



לחצים ציבוריים ומוסריים כדי שיכנס כסף, כדי שיהיה מימון להפעיל את זה,

לפחות היינו מצליחים אולי להציל 500 מקומות עבודה.

צגי הנדל; למה את חושבת שהם לא רצו את השבוע אורכה?

גלילי? הורנשטייו; לעניות דעתי - ודעתי לעולם לא ענייה, בדרך

כלל יש לי דעה מאוד מגובשת - רצו להסיר

מעצמם מיד את האחריות. כשיש מפרק זמני, אין לך חברה, אין לך

דירקטוריון, אין כרגע תביעות אישיות, אין שום דבר. אנחנו גמרנו את

העסק, אנחנו מתנערים מהעניין, הלך הכל.

אני הצעתי לבית-המשפט שההוצאות של השבוע הזה - שמירה, חשמל - על-חשבון

הוצאות פירוק והבנקים הסכימו אתי. זה היה אולי נגרע מהסכום שלהם, אולי.

אבל החברה לא הסכימה בשום אופן. היה חשוב לה להסיר את האחריות מאותו

רגע אחורנית, וכמה שיותר מהר.

היו"ר אני יחזקאל; מה קרה בסוף?

גלילה הורנשטיין; השופט דחה את בקשתי והוא לא נתן דחייה.

תמר גוז'נסקי; נכנסתם למצב של מפרק?

היו"ר אני יהזקאל; כן. זה בפועל.

גלילה הורנשטיין; התמנה מפרק זמני.

עו"ד אני יחזקאל; עורך-דין אלי זוהר שהודיע לח"כ מקסים לוי

ולי שהוא עדיין לומד את הנושא.

גלילה הורנשטיין; הוא דיבר אתי אתמול. הוא דיבר אתי מאחר והוא

ידע שקצת התנגדתי למינוי, אבל לא היה איכפת

לי.

היו"ר מקסים לוי; זאת אומרת שבצד המשפטי יש כשלון טוטאלי.

כלומר, אין הרבה מה לעשות בצד המשפטי.

גלילה הורנשטיין; יש. אמרתי למפרק הזמני שאם הוא רוצה להפעיל

את העסק, וזה יוקרה להבריא ולשקם מפעל, זה

דבר יוקרתי, גס אפילו של בית-המשפט, אתה מוכרח ללכת איתנו בדרכים שלך

ולנסות להשיג מימון. את זה הוא יודע ואני לא צריכה להגיד לו. הוא מנסה

להשיג את המימון בדרכים שלו, ואני לא יודעת איך הוא יעשה את זה. אם זה

במסגרת בדיקת החובות ואולי גביית חובות. אני לא יודעת אם הוא פנה

ל"כלל" או אם הוא פנה לבנקים.

כדי לעזור לנו לנסות להפעיל את המפעל - וזו החובה שלנו, כמו החובה שלכם

- אנחנו באים בהצעה שאנחנו לא יודעים, ואני אומרת את זה בכנות, איך

ליישם אותה. בכל מקרה, ממחר העובדים רשאים ללכת ולהרשם בשירות התעסוקה

ולקבל דמי אבטלה. בהנחה שכל אחד שם הוא בשכר מינימום, חודשיים דמי

אבטלה זה שמונה מיליון שקלים. את השמונה מיליוני שקלים האלה צריך

להזרים להפעלה על-ידי המפרק הזמני.



נכון שיכולה להיות בעיה ויכול להיות שאפילו נביא התחייבות של העובדים,

שהיה וההפעלה לא תצליח אחרי חודשיים והעובדים יצאו אז לאבטלה, הם ידרשו

רק ארבעה חודשים ולא את הששה חודשים, כי אנחנו מוכנים ללכת לקראת.

אני לא מבינה בכלכלה. אני עורכת-דין, אבל הבוקר קראתי בעתון "הארץ" על

חלוקת דבידנדים של ליאון רקנטי. הגלגול הוא כזה, זה "סברינה", זה

"כיתן" וזה אי.די.בי. שם נאמר שמחלקים - "כלל תעשיות" ש"סבסרינה" היא

חלק ממנו - דבידנדים, והמפנה במדיניות העסקית של "כלל" באה לידי ביטוי

גם בנכונותה של "כלל תעשיות" לעצור את הפסדיה ב"גיבור סברינה" ולהכיר

במשגה. עומדים לחלק 140 מיליון שקלים דבידנדים כשלא היו מוכנים להכניס

שקל להפעלה זמנית על-ידי מפרק זמני של המפעל.

היו"ר מקסים לוי; "כלל" לא מעניינת אותי כי זו חברה שרוצה

להרוויח. היא גם לא תפתור את הבעיות

החברתיות של מדינת ישראל. אבל צריך לנסות למצוא את הנקודות איך הם קנו

לפני שנה והולכים למכור היום. צריך לבדוק את כל ההיבטים המשפטיים.

גלילת הורנשטייו; זה התפקיד של המפרק הזמני. הוא זה שיבדוק אם

היתה רמייה או לא. אנחנו לא יכולים לבדוק את

זה. אנחנו צריכים היום לדאוג למצוא מקור מימון להפעלה.

שלמה מזרחי; אני רוצה להזכיר את בן-שאול, למרות שמגיע לו

שם אחר, לא בן-שאול, כי הוא לא בן של מלך.

היה אצלנו לפני כשבוע יושב-ראש ועדת הרווחה של הכנסת יחד עם ח"כ אפי

אושעיה, והבאנו להם את הבעיות שלנו. מנכ"ל "כיתן" היה אצלנו ושמע את

הכל והוא ביקש מסמכים מאחר ואולי יוכל להביא את העניין הזה לוועדת

הרווחה וועדת הכספים, כולל האוצר, כדי שאפשר יהיה לעזור למפעל. פתאום

אחרי יומיים הוא לא יכול לעשות כלום ומקבלים פירוק. איפה נשמע דבר כזה?

זה יותר גרוע מפשע. זה לזרות חול בעיניים, כולל ליושב-ראש ועדת העבודה

והרווחה שביקש מסמכים ולא קיבל כלום. מה קיבלו העובדים? פירוק. אנשי

"כלל" לא היו צריכים לבוא לישיבה הזאת כי הם ידעו שהם הלכים לפירוק והם

לא רוצים לשמוע לא את העובדים ולא את חברי הכנסת.

תמר גוז'נסקי; אני רוצה להזכיר לנוכחים שאנחנו דנים בנושא

של סגירת מפעלים שבחלקם הגדול היו בצורה זו

או אחרת קשורים עם "כלל" כבר כמה שנים. את הטענות האלה שמענו, על

התחרות ועל המחירים הזולים בעולם. העובדה היא שישנן חברות אחרות בארץ

שמשלמות שכר מינימום ומצליחות לייצא, וזאת עובדה. לכן אני שואלת את

עצמי איך זה המפעל בינוח, שאני ביקרתי בו, הוא נסגר ונמכר, והיום הוא

מופעל מחדש, והחברה שמפעילה אותו, שמעתי שרוב התוצרת שם היא ליצוא.

אני חושבת שהבעיה של כל המערך במדינת ישראל הוא כזה שאם באה חברה -

"כלל" או חברה אחרת י ומבקשת מהמדינה סיוע להשקעות, מגישה תוכנית כזאת

או אחרת ומקבלת את הסיוע של אותם מיליונים. אני לא מדברת על מעשים

פליליים, אבל כאשר מקבלים את הסיוע הממשלתי - וחברת "כלל" בהיסטוריה

שלה, אני לא. יודעת בדיוק כמה קיבלה, אבל היא קיבלה מאות מיליונים וזה

לא רק בטקסטיל, אלא בכלל ולאורך השנים - אין שום מחוייבות תוך כדי קבלת

הכסף הזה להעסיק אנשים ולהמשיך להעסיק את האנשים. אין מחוייבות

שאי-אפשר לקום בבוקר ולהודיע שמהיום אתם בבית, אל תבואו לעבודה. אין

מחוייבות כזאת. אני שואלת איזו מין מדינה זאת שכאשר מדובר בהעברת



המיליונים היא כל כך נדיבה, וכאשר מדובר על כך שבמסגרת העברת המיליונים

תהיה איזו שהיא הגנה על העובדים, זה איננו. חברה מסובסדת על-ידי

המדינה, כמו החברה הזאת, היא צריכה להתחייב שהיא לא סוגרת מפעל בלי

להתריע בפני משרד העבודה, משרד התעשייה וכוי, שלושה חודשים מראש, ואז

יש טיפול.

רוב המפעלים האלה לא נמצאים במרכז הארץ, למרות שנתניה זה יוצא דופן. הם

נמצאים באיזורים שאין חלופות תעסוקה. זאת אומרת זה או זה או כלום. בדרך

כלל מדובר בעובדים מבוגרים, מדובר בנשים, מדובר באנשים שלא ילכו היום

ויפעילו מחשבים. אני חושבת שפה צריכה להיכנס הממשלה בתוכניות ליצירת

מקומות תעסוקה בגדול. אנחנו הזהרנו ויעיש יודע כמה פעמים היינו בכל

המשרדים ואמרנו שיתנו לנו תוכניות. לא יכול להיות שהתוכנית היחידה היא

התוכנית שכאשר יבואו לבקש כסף, ניתן להם כסף. לא יכול להיות שלא תוכנית

מאוד ברורה של הממשלה ליצירת מקומות תעסוקה, גם בהנחה שלמפעלי טקסטיל

אין להם עתיד ולמפעל הזה או אחר אין עתיד.

ענת מאור; אני רוצה קודם כל לברך את העובדים ואת

המנהלים, ואני רוצה לציין שאנחנו חברי הכנסת

נמצאים בתיאטרון אבסורד שהממשלה פשוט משחקת בו תפקיד שלומיאלי שאי-אפשר

לתאר אותו.

אני לא רוצה לפטור את חברת "כלל" כי כבר שמענו את הסיפור הזה על ניהול

כושל ועל ציניות של קבלת המשאבים כאשר אחר-כך אין שימוש בהם לפי מה

שהתחייבו.

אפי אושעיה; בית-המשפט פטר אותם. ברגע שהחליטו על מפרק,

הם הסירו את האחריות מהחברה.
ענת מאור
זה היה באופקים, זה היה בשפרעם ובבית-שאן.

אני מדגישה את העניין הזה של ניהול כושל

ואי-מימוש ההתחייבויות כלפי הממשלה עקב קבלת כספים.

השלומיאליות של הממשלה היא הרבה יותר חמורה. הממשלה בעצם הרימה ידיים

בענף הטקסטיל. יש פה הזנחה פושעת. זה נכון שאי-אפשר להתחרות עם ירדן,

אבל עוד יותר נכון שאסור להזניח ענף כל כך עתיר עבודת אדם, כאשר רבות

מהעובדים הן" נשים, רבים בגיל מבוגר ורבים מאוד בפריפריה, בצפון

ובדרום.

היה צריך לתת תעסוקה חליפית. אנחנו לא מתנגדים לעבור בהדרגה ליצור אחר

ותוך דאגה ליצירת מקורות תעסוקה חלופיים.

אני מציעה שהוועדה קודם כל תתן גיבוי לדברי עורך-דין גלילה הורנשטיין

שמהווה פתרון לאותם עובדים שיושבים איתנו. שנית, אני מציעה שלא נרפה

מהדרישה שלא יסגרו מפעלים. הממשלה חייבת לסייע למעסיקים עד שהיא לא

יוצרת מקורות תעסוקה חלופיים. הבזיון של אופקים, זה מחדל שבגללו האבטלה

עולה מששה אחוז לשמונה אחוז ועוד ידה של הממשלה הזו נטויה.

היו"ר אכי יחזקאל! אני מציע שנוותר על הנאומים הפורמליים. מה

השורה התחתונה שהסתדרות עובדי הטקסטיל רוצה



להשיג מהישיבה הזאת? נמצאים כאן חברי הכנסת שיצטרכו לקבל ההלטות. תצביע

על העניין המרכזי.

יהודת יעיש; הסתדרות עובדי הטקסטיל למדה שכאשר מסייעים

למפעל שעומד בפני פירוק, נותנים לו חמצן,

הוא יכול להזור לפעולה. אם לא היו קוטעים את החמצן הזה והיו מנסים

להכניס גופים אחרים, יכול היה המפעל הזה לחיות זה שסגרו את העניין בערב

החג כשיש שביתה במשק, כדי שלא נוכל למצוא אף אחד כדי להציל את המפעל,

זאת רשעות וכל העניין הזה נעשה כדי להתנער מהעובדים שמילאו את תפקידם

כדי לא לקבל את הפיצויים.

היו"ר מקסים לוי; כמה זמן ההסתדרות יודעת על הסגירה?

יהודה יעיש; ההסתדרות ידעה על הסגירה שעתיים לפני שסגרו

את המפעל. לעובדים זה נודע עשר דקות לפני

הסגירה.

בנימיו גונו; אתה היית יחד אתי בבית-שאן. "כלל" בית-שאן,

שבועיים לפני שסגרו, עשו הסכם עבודה. אותו

הדבר קורה עכשיו בנצרת עלית. אתמול נודע לנו שחצי שנה הם כבר מתכוננים

לסגור אבל ברגע האחרון הודיע שסוגרים.

אני פונה אל חברי הכנסת. מפרקים את המדינה. אל תתנו לפרק את המדינה.

היו"ר מקסים לוי; שלא ישלה מישהו את עצמו שכאן נוכל לפתור את

הבעיה. אין ספק זו בעיה כאובה וקשה מאוד.

אנחנו כאן לצד העובדים ולא לצד אף אחד אחר, אבל שלא תהיה אשליה כזאת

כאילו מחר נוכל למצוא איזו שהיא תרופה למכה. התרופה למכה היא מדיניות,

זה תקציב, זאת בעיית ההפרטה וכוי, אבל אתם, איך יכולתם להודיע לעובדים

חצי שעה לפני שאתם סוגרים?

יהודה יעיש; הם ביקשו מאיתנו שנתערב. יושב-ראש האגף

לאיגוד מקצועי שלח מכתבים ושלושה חודשים לא

ענו לו ולא רצו לדבר איתו.

היו"ר מקסים לוי; אז זה לא שהודיעו לכם חצי שעה לפני הסגירה.

יהודה יעיש; לא. לגבי הסגירה, חצי שעה.

יורי שסרו; היות ואני לצערי מצפה בשנה הקרובה ללא מעט

ישיבות דומות, אני מציע שנחלק את הסוגיות.

ראשית, המצב הכלכלי הכללי והענפי. אין מנוס משינויים שונים, מסגירת

מפעלים, מהעברת מפעלים לחו"ל. זאת היא תחרות, וכשאנחנו מורידים את

המכסים, אל תשכחו שזה בתמור להורדת המכסים על המוצרים שלנו בשווקים של

אירופה, ארצות-הברית וכד'. זה לא דבר חד-צדדי. לא שאנחנו הורדנו את

המכסים. משרדי הממשלה ניסו במשך שנים לא לעשות זאת, אבל זה מה שמתחייב,

כי אחרת לא יהיה לנו יצוא.

קריאה; הביאו רומנים לעבוד ופיטרו עולים חדשים. הם

הראשונים ששילמו את המחיר.



צבי הנדל; י לא יכול להיות שבן-אדס מביע דעה אחרת ולא

נותנים לו לדבר.

יורי שטת; אין קל יותר מאשר לבוא, להזדהות ולדבר גבוהה

גבוהה, אבל זה לא יעזור כי יש מציאות.

אפי אושעית; יש לך שר מסחר ותעשייה, שהוא לא יודע שהוא

שר במדינת ישראל. הוא צריך להתערב בעניין

הזה.

קריאת; איפה שרנסקי?

יורי שטת; שום דמגוגיה לא תעזור לנו. מה שכן צריכים

לבדוק ולראות, לאור המציאות הכלכלית שברובה

לא תלויה בנו - פה ושם אפשר להשפיע - צריכים לראות כמה דברים. דבר

ראשון, שהוא לא שייך לשני המפעלים האלה, כי יהיו עוד. היכן שהמדינה

נותנת כסף, צריכה להיות מחוייבות, ועל זה דיברנו. לא יכול להיות

שהמדינה נותנת כסף ואחר-כך סוגרים את המפעל. בשני המפעלים האלה במקרה

זה לא קרה.

כנראה שהחוק צריך לקבוע פרק זמן להודעה מראש על פירוק החברה. לא יכול

להיות דבר כזה כפי שקרה פה. המחטף שקרה פה הוא בלתי נסבל.

אני פונה לאנשי "כלל תעשיות" ו"גיבור סברינה". אתם חברה גדולה, אחת

הגדולות, אולי הגדולה במדינה, יש לכם גם מה שנקרא שם מוניטין ציבוריים.

מה שאתם עושים פה יפגע בכם כלכלית. אולי ישנה אפשרות להפעיל את המפעל

לתקופה מסויימת על-מנת לחפש משקיע, כאשר עסק עובד ולא כאשר הוא בפירוק.

אם סגרתם את המפעל תוך כמה שעות בצורת מחטף, זה חבל.

עזרי גורו; עשינו את זה חצי שנה. מה שאמרה לך ההסתדרות,

זה לא נכון.

יורי שטת; אני מקבל כאן את דעתה של עורכת-הדין גלילה

הורנשטיין. לדעתי כדאי לכם להשקיע עוד קצת

כסף, ולו מבחינה ציבורית. אתם משקיעים בפרסום, אבל זה מה שיתן לכם את

הפרסום הכי טוב.

אנחנו בתקופת אבטלה כזאת שלא יכול להיות שאין למדינה תוכניות מגירה

למצבים כאלה.

היו"ר מקסים לוי; מה אתה אומר? למי אתה אומר את זה? משרד

המסחר והתעשייה לא היה צריך להכין

אלטרנטיבות?

יורי שטרן; יושב מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר שיש לו

היום, אחרי המלצות ועדת גבאי, כלים שקודם לו

היו לו.

ליאון פרץ; תוך חצי שנה נגיע למצב של "כיתן". תעשיית

הרכב היחידה במדינת ישראל הולכת לאיבוד.



היו"ר אני יחזקאל; באתם לוועדה הלא נכונה.

ליאון פרץ; אבל הזמינו אותי לכאן.

יורי שטת; אני חושב שמשרד התעשייה והמסחר ומשרד העבודה

חייבים להכין תוכנית חירום - כי הנקודות

האלה שעוד מעט תתפוצצנה אנחנו כולנו יודעים וגם המשרדים יודעים - מה

עושים עם העובדים, מה המדינה תעשה בתחום הכשרה, בתחום של קליטת העובדים

וכד'.

צני הנדל; אני חייב להגיד שכולם פה צדיקים. כל אחד

יודע איך השני יפתור את זה יותר טוב. כל אחד

גם יודע להשמיץ את השני. כולם חכמים.

אני רוצה להתחיל מהסוף, לגבי המפעל הספציפי עליו אנחנו דנים. העצה

המעשית היחידה ששמעתי פה היתה מהיועצת המשפטית גלילה הורנשטיין,

שההסתדרות שוכרת את שירותיה. אני חושב ששני ראשי הוועדות - ואני מוכן

לעזור ולהרתם לעניין הזה כמה שתרצו ממני - צריכים לזמן ישיבה עם שר

העבודה והרווחה, עם משרד האוצר, עם משרד המסחר והתעשייה, לראות אם אפשר

לעשות שילוב של גיוס כספים שחלקו נובע מהחודשיים הראשונים של דמי

האבטלה. זה כיוון שאפשר להרים אותו. אני מניח שיש אינטרסנטים כספיים

נוספים, כמו הבנקים, שאם הם יראו שהכונס המפעיל ירצה באמת להפעיל והוא

רציני - ודאי שהוא צריך להיות שותף לכל המהלך הזה - אז יש לזה תקווה,

כי גם הבנקים מבינים שאפשר גם לאבד את הכסף.

בצד המעשי אני קורא לחברי יושבי-ראש שתי הוועדות, אחד מהקואליציה ואחד

מהאופוזיציה, אבל באופי שלהם שניהם מהאופוזיציה, ללכת על הנושא הזה

ואני מוכן לעזור כמה שתרצו. אני חושב שזה כיוון לפעול עם הכונס המפעיל

ועם ההסתדרות.

אני מציע שנרים את הכפפה הזאת. אחרי הדיון הזה שהוא דיון ציבורי,

בפעילות המעשית זאת לדעתי הפעולה שנדרשת, ואתם תדאגו שאנחנו נהיה

פעילים בעניין הזה, שני ראשי הוועדות, ואם צריך, גם אחרים.

לעצם העניין. אני חושב שהאמירה שנאמרה על-ידי ח"כ שטרן לגבי "כלל", טוב

שתקחו את זה לתשומת לבכם. קחו את זה הביתה, כי זה עושה רושם גרוע

שבגרוע, הרגשה גרועה מאוד גם אחרי בית-שאן, גם אחרי המקרה הזה. לא רק

שזה לא מוסיף כבוד, אלא לדעתי זה גורם שאם פעם נוספת ענק כלכלי כזה

יצטרך עזרה מהמדינה, אני חושב שהמדינה תצטרך לחשוב יותר מפעם או פעמיים

אם אפשר לסמוך עליכם שיהיה לכם איזה שיקול מינימלי. דורשים מכם שבוע

להתייעצות לבדוק שאלף עובדים לא ילכו הביתה, ואתם לא מוכנים לתת את

השבוע הזה. זה מדהים אותי.

עזרי גונו; זה לא נכון.

גלילה הורנשטיין; זה כן נכון.

קריאה; אתה משקר.



צני הנדל; אין שוס משמעות משפטית להתפרצות הזאת.

עזרי גונו; כבר חמישה חודשים אנחנו מודיעים שאין כסף

לחברה, מזרימים כסף לחברה כדי שיהיה לשלם

משכורות, ואת אומרת שאת יודעת על כך יומיים. העיתונות יודעת על זה כבר

חמישה חודשים.

גלילה הורנשטיין; אני עורכת-דין, הופעתי בבית-המשפט, ביקשתי

דחייה של שבוע, כולם נענו, אבל לא אתם.

צני הנדל; אין שום משמעות משפטית לצעקות האלה.

גלילה הורנשטייו; אבל להגיד שאנחנו שקרנים?

עזרי גונז; לא אמרתי שאת שקרנית.

גלילה הורנשטיין; אמרת לא נכון. מה זה לא נכון? מה זה אומר?

צני הנדל; . לכן אני אומר שכדאי לקחת את זה לתשומת לב.

זה מותיר הרגשה מאוד מאוד כבדה.

לחברי הטובים מהאופוזיציה, ואני אומר את זה במלים הכי עדינות שאני רק

יכול. לא ראיתי איפה אתם הייתם כשנחתם הסכם השלום במרכאות כפולות.

היו"ר אני יחזקאל; זה בעדינות? אנחנו כאן מפלגת העובדים. מה זה

קואליציה ואופוזיציה? איזה מין שטויות אלה?

צני הנדל; אני רוצה לדעת איפה הייתם ביום שבפריז נחתמו

הסכמים.

קריאה; מה הקשר?

צני הנדל; אני יכול לסיים את דברי? מותר להגיד משפט

אחד שאנחנו - הממשלה היא גם שלי, כמו של

כולם - עשינו טעויות גדולות גם בצד הכלכלי, עזבו את כל השאר, כשחתמנו

את ההסכמים עם ערפאת וחבר מרעיו ועם ירדן. אתה יודע שאתה נאבק מולם

מבחינה כלכלית? אתה יודע שהוא הולך להקים מפעל בירדן?

היו"ר אני יחזקאל; איזה מין הגיון זה?

צני הנדל; אני רוצה קצת כבוד עצמי וקצת אינטליגנציה.

אפשר גם היה לחתום הסכם שלום, לדעת כל אלה

שרוצים שלום, גם בלי לגרום נזקים לענפים רגישים במשק הישראלי. אל תנסו

עכשיו לשפוך את כל הבוץ על נתן שרנסקי שהוא כבר שנה ורבע שר המסחר

והתעשייה.

אם מישהו מחסל את זה, זה ההסתדרות, בזה שאתם לא רוצים לשבת סביב

השולחן.

שלמה מזרחי; אנחנו באנו לכאן לבקש לעבוד ולא לדבר

פוליטיקה. אני לא רוצה לשמוע פוליטיקה.



צבי הנדל; כשאני אשאל אותך מה לדבר, אתה תגיד לי.

היו"ר מקסים לוי; אירגנו את הישיבה כזאת כישיבת חירום, אבל

אני חייב לצאת מאחר ואני הולך לדיון בנושא

תרופות למחלת הסרטן והאיידס. ככלל, יש הצעת סיכום שאותה יקריא ח"כ

יחזקאל. ככלל, אני מציע ליועצת המשפטית להגיע לכאן מחר בבוקר, בכל מקרה

נעזוב ח"כ יחזקאל ואני את עיסוקינו, כדי לנסות לראות מה הם הצעדים

המעשיים כדי שנוכל לטפל בנושא הזה באופן מיידי. יכול להיות שאני אבקש

כבר לקבוע פגישה עם שר העבודה והרווחה ושר התעשייה והמסחר כדי לנסות

לעשות משהו.

גלילת הורנשטיין; זאת באמת היתה ישיבת חירום. אנחנו ביקשנו

ומיד נענינו לקיום הישיבה הזאת.

מיפה גולדמן; אני רוצה להתייחס לכמה דברים שאני חושב

שחשוב שכולנו נשמע ונשמיע אותם, לגבי

המציאות בה אנחנו נמצאים.

אני חושב שאחד הדברים שאני אבקש מחברי חברי הכנסת זה קודם כל לא לערב

דברים שלא קשורים בעניין. מה שאמר חברי הטוב צבי הנדל, זה מזכיר לי את

הסיפור של "הדרך השלישית" למה הם תומכים ביציאה מלבנון. כל אחד מנסה

להעביר דבר שלא קשור לנושא.

אני מבקש לבוא ולומר כאן שיש שתי בעיות מרכזיות של כל הקבוצות שנמצאות

כאן. האחד התחיל מתהליך שאי-אפשר להתעלם ממנו, תהליך החשיפה. לא צריך

לספר כאן סיפורים על ירדן וכוי. היה הסכם של השוק האירופאי המשותף

שחתמו עליו ואמרו שתוך מספר שנים המשק צריך להיערך ולהתארגן מול יבוא

של סחורות שהן הרבה יותר זולות והן צריכות להתחרות עם תוצרת הארץ. בואו

נחזיר את הדברים לדיון ענייני ואמיתי, ולא נשחק כאן במשחקים של אנשים

שמחפשים רק כותרות. זה התהליך האמיתי שאותו צריך להגיד בצורה ברורה

וחד-משמעית. החשיפה היא חלק מתהליך שהביאה את הטקסטיל, את המזון, את

אותן תעשיות עתירות הידיים לבעיה.

אנחנו כחברי כנסת דורשים, וזה תפקידה של ממשלה, לא לקחת את העובדים

כבני ערובה. מה שקרה בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, בשלוש השנים

האחרונות, אני לא רוצה שנגיד שזה תוצאה של השנה וחצי, ואני אומר זאת

ואני שייך לאופוזיציה.

מדבר אחד אי-אפשר להתעלם. אני גם חבר ועדת הכספים ואתמול היה דיון

בוועדת הכספים עם משרד התעשייה והמסחר, ויושב כאן מנכ"ל משרד התעשייה

והמסחר. צריך לשאול איפה הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא לא להכניס

למסלול מקבלי דמי האבטלה עוד 10,000 עובדים. 10,000 עובדים זה 30

מיליוני שקלים. כל עובד זה 30 אלף שקל בשנה דמי אבטלה. אנחנו רוצים

ליצור מדינה של מקבלי דמי אבטלה, או שאנחנו רוצים ליצור מדינה של אנשים

שהולכים בבוקר לעבוד ולהרוויח את לחמם בכבוד? תפקידה של ממשלה, ובמקרה

הזה משרד התעשייה והמסחר, זה לתת פתרונות בכלים שעומדים לרשותו, ואת

הכלים האלה הוא לא הכין עם תקציב לקראת 1998. זה מדען ראשי, זה עסקים

קטנים וכוי. מה התפקיד של מדען ראשי ועסקים קטנים? זה לתת פתרונות

חלופיים לאותן התעשיות שדורשות עכשיו שינוי מבנה, וזה טקסטיל ומזון.

המעבר לירדן זה חלק משינוי המבנה, ואני מברך, והלוואי ויעברו עוד עשרות



מפעלים לרשות הפלשתינאית, ירדן ומצרים כדי שבגדול הקונצרנים האלה יהיה

להם נשימה להקים מפעלים חליפיים לתעשיות שעוזבות את הארץ.

פה אני פונה לחברת "כלל" שאצלה יש את "כיתן", ובמקרה שלנו יש לנו גם את

תעשיות הרכב, יש לנו את מפעל המצברים "לאור" שהוא חלק מהבעיה של סגירת

תעשיות הרכב, שזה משפיע על מפעלים נוספים שמשרתים מפעל אחר. אני אומר

לאנשי "כלל" שלנו, לחברי ועדת הכספים ולוועדת הכלכלה, יש את הכלים

המתאימים. אנחנו יכולים לקחת את הכלי שנקרא מרכז ההשקעות,באותם המפעלים

ששם אתם רוצים להשקיע, ולשחק איתכם במקל וגזר. במקום שנגיע למצב של

משחקי מקל וגזר, קחו לעצמכם יחד עם משרד המסחר והתעשייה ששה חודשים,

תשעה חודשים. הבעיה היא בנתניה, בנצרת עלית, בדימונה, בכפר-סבא ובכל

מקום שיש בו משבר, ואני לא נכנס למקומות. הבעיה היותר כואבת היא בעיקר

בפריפריה ובאיזורים הרחוקים, אבל יש גם את רעננה, כפר-סבא או נתניה,

שגם שם יש בעיות ואי-אפשר להתעלם מישובים במרכז הארץ. הבעיה היותר

כואבת, היותר קשה, היא בעיקר בפריפריה.

כשאני שומע אתמול את המדענית הראשית של משרד המסחר והתעשייה שאומרת

שקיצצו לה בתקציב, אומר לי אחראי על העסקים הקטנים שקיצצו לו בתקציב,

אז אנחנו יכולים לבוא ולדבר על ועדת גבאי מבוקר ועד ערב, אבל מה זאת

ועדת גבאי? הנוסחאות הן מצויינות, אבל אם אתה נותן נוסחאות בלי הכספים

המתאימים להפעיל את ועדת גבאי, אז ועדת גבאי זו כותרת יפה ששר התעשייה

או מנכ"ל משרדו יכולים להציג. אבל את האמת הם יודעים. תקציב 1998, יש

בו נסיגה של 50 אחוז מתקציב 1997, ואם נשווה אותו ל-1996, יש בריחה

גדולה מהבעיות האמיתיות שאיתן צריך להתמודד. אולי הממשלה רוצה להוציא

300 מיליון שקלים על אבטלה במקום לקחת את הכסף הזה ולעזור כדי שהמפעלים

האלה לא ייסגרו בשלב הקרוב ולתת פתרונות חליפיים.

רבותי, יש ערים וישובים בארץ שברגע שזה מתחיל, זה לא נגמר. נצרת עלית

לפני שנתיים היתה עם ארבעה אחוז אבטלה, היום היא כבר מתקרבת לעשרה

אחוזים. כרמיאל שהיום יושבת בשקט, האור כבר מכוון אליה. מדובר בישובים

חזקים, ישובים שקלטו עליה, יש שם פועלים שעובדים שלושים שנה שאי-אפשר

בגיל 50 לעשות להם הסבה מקצועית, אי-אפשר לבוא ולתת להם פתרונות.

רבותי, אנחנו מתעסקים כאן עם אנשים ולא עם מכונות. מכונות, אפשר לבוא

ביום חמישי בלילה לנצרת עלית ולהוציא אותן החוצה. אנשים, הם צריכים

להישאר ולחיות כאן. אנחנו לא רוצים אנשים חיים שמרגישים כמו מתים, כי

זאת היא הרגשה איומה ביותר.

אני פונה ליושב-ראש ועדת הכלכלה ואני מציע שאנחנו - גם כוועדת הכספים

וועדת העבודה והרווחה - לא נעשה חיים קלים לחברת "כלל". אני יודע שזה

יפגע בעובדים אחרים, אבל לפעמים הסולידריות יש לה גם תפקיד לעזור

לחלשים כדי שהחזקים יתנו את הכוח לחלשים. חברת "כלל" צריכה לדעת שאם

היא לא תעשה את זה היום, מחר יהיה לה יותר קשה.
היו"ר אני יחזקאל
אני רוצה להודיע הודעה רשמית בשמי. לפני

כחצי שעה פניתי למבקרת המדינה על-מנת שתבדוק

את החלטות מרכז ההשקעות בהעברה של 45 מיליוני שקלים למפעלים שנגעו

בדבר, מה היו השיקולים שהינחו את הפעולה ולאן יועד הכסף.
סופה לנדבר
בעצם בוועדת העבודה והרווחה וועדת הכלכלה

אנחנו לא פעם אחת דנים בסגירת מפעלי טקסטיל.



אני חושבת שענף הטקסטיל הפך לקורבן במדינת ישראל. כל פעם אנחנו נוכחים

בקבורה של מפעל זה או אחר, וזה לא משנה היום איזה מפעל. מפעלי טקסטיל

נסגרים כמעט אחת לכמה חודשים, ואף אחד לא יודע מי הבא בתור, אבל מובן

שאחד ממפעלי טקסטיל עומד היום לסגירה.

לדעתי אנחנו, שתי הוועדות, צריכים להכריח את הממשלה לתת דין וחשבון

לעניין הזה ולהביא תוכנית רב-שנתית למפעלי טקסטיל. אם לא תהיה תוכנית,

אנחנו שוב נשב ושוב נדבר.

אני רוצה לומר לנציגי העובדים שאני ממש גאה בכם. אני גאה בכך שלא

"ישראל בעליה" אלא אתם העליתם היום את הבעיה.
קריאה
. יש לנו המון עולים חדשים.

סופה לנדנר; לכן אמרתי את מה שאמרתי.

קריאת; יש לנו מקרים של בעל ואישה שעובדים באותו

המפעל.

סופה לנדבר; אני מאוד גאה בכם שאתם בעצם נמצאים באותה

מצוקה בה נמצאים העולים החדשים, אבל מי

שמעלה את נושא העליה, זה אתם. אתם מעלים את הנקודה שבעצם העולים הגיעו

אחרונים לכל המפעלים, ומי שיהיה ראשון לפיטורים יהיו העולים החדשים.

אני מבינה שאתם באותו מצב, אבל אתם דואגים להם יותר מאלו שהיו צריכים

לדאוג להם.

כאשר היום מדברים על קיצוצים בוועדת הכספים, אני רוצה לציין שיש משרד

אחד שהעלו לו תקציבים ב-17 אחוזים וזה משרד הדתות. אני לא נגד הדת

במדינת ישראל, אבל אני חושבת שאם היום יש זכות במדינת ישראל בתקציב הזה

להעלות תקציב, זה רק במשרד אחד וזה משרד העבודה והרווחה.

אני אומרת שאנחנו צריכים לדרוש מממשלת ישראל תוכנית רב-שנתית, משום

שבלי תוכנית כזאת נהיה נוכחים בעוד ישיבות כשיסגרו עוד ועוד מפעלים.

יוסף כץ; היושב-ראש ניצל את זכותו ואת הפרורוגטיבה

שלו למסור הודעה. אני עמדתי להודיע לכם

שאנחנו מכנסים את הוועדה לביקורת המדינה כדי לדון במדיניות המענקים

וההשקעות של הממשלה בכלל ושל "כלל" בפרט. היינו אמורים לדון בנושא

השבוע, אבל השר שרנסקי ביקש לדחות את הדיון לשבוע הבא. דיון כזה יתקיים

ואנחנו נברר את כל הדברים הנוגעים למדיניות הממשלה ולמצב המיוחד של

חברת "כלל", כי הדברים כמובן קשורים אחד לשני.

לגבי מפעל "כיתן". רבותי, כל ימי חיי עסקתי בייצוג עובדים במפעלים

במשבר. אין הרבה מומחים בתחום הזה כמוני. אני רוצה להסתכל לעובדים

בעיניים ולומר להם אמת בפנים, ולא למכור מעשיות ולא לגרום לסבל מיותר

לעובדים, כי אני מכיר גם את הצד השני, אני מכיר גם את חברת "כלל". חברת

"כלל", כשהיא מחליטה לסגור מפעל, המפעל ייסגר ולא ייפתח. יש לנו נסיון

יותר מדי גדול. זאת חברה שנחושה בדעתה, היא מסתכלת על המאזן, היום

רוצים דבידנדים, רוצים רווחים, ואותם לא מעניין כלום. הם מסתכלים על זה

בצורה הכי קרה, הכי עסקית, הכי כלכלית מבחינתם. כל אחד ואחד מהעובדים,



הוא לא סטטיסטיקה, הוא מאה אחוז, ואין דבר יותר גרוע לעובד מאשר לאבד

את מקום עבודתו. אין דבר שמשפיע יותר על החיים בתוך הבית מאשר כשאתה

מאבד את מקור ההכנסה שלך ואין לך לאן ללכת. תאמינו לי, צרות במקום

עבודה, זה צרות בבית, וזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות.

אני בהחלט בעד זה שיושבי-ראש הוועדות - ועדת העבודה והרווחה וועדת

הכלכלה - יזמנו למחר את הצדדים, ינסו לראות א הם יכולים לקשור את

הקצוות, יעשו נסיון אחרון, בהתחשב בעובדה שגם החברה מבינה שהעין

הציבורית נמצאת עליה, ובהתחשב בכך שכולם גמישים כדי לנסות למצוא

פתרון.

היה ולא יימצא פתרון, אני מציע לכם לקבל את המציאות לא כמות שהיא, אבל

להילחם. לחברה אני אומר שאתם צריכים לדאוג לכך שעובדים שיוצאים מהמפעל

שלכם, יצאו בצורה מכובדת, לא יצאו לרחוב אלא יצאו בצורה מכובדת מעל למה

שאתם רגילים לתת, כי כולנו מסתכלים עליכם, כולנו מפקחים עליכם ואסור

בשום פנים ואופן להתעלל בעובדים האלה. אסור לנהל משא ומתן עקר, אלא

צריך ללכת, לדבר איתם ישירות, לשאול איך מבטיחים לעובדים שהם מבוגרים

יותר את הפנסיה שלהם כמה שנים טובות לפני גיל הפרישה, איך מבטיחים

שהעובדים יקבלו פיצויי פיטורים מוגדלים מעבר למה שאתם נותנים באופן

רגיל.

קריאה; הם כבר בחוץ. המפעל הוא כבר בפירוק.

יוסף כץ; החברה צריכה לדעת שהיא תחת המשקפיים

הציבוריות ואנחנו נבדוק את כל הדברים האלה.

אני מעריך שגם החברה תבין שהיא צריכה, בחוץ או לא בחוץ. לנהוג כך.

גלילה הורנשטייו; ל"כלל" אתה מתכוון, אבל אין חברה. זו חברה

מתה.

יוסף כץ; ודאי שהתכוונתי ל"כלל". אני מציע לכם, אסור

בשום פנים ואופן להשלות את העובדים, לגרום

שייגרם להם סבל מיותר במשך שבועות, זה לא פחות מדכא ולא פחות מתסכל.

מי שמנסה לקשור את זה לסיפור של הסכמי השלום, לכל אחד ואחד שיושב כאן

יש אינטרס ביטחוני ממעלה ראשונה, שהכלכלה למדינות השכנות שלנו וברשות

הפלשתינאית תהיה כלכלה יותר בריאה, הרבה יותר בריאה, אבל אל תגלגלו את

האשמה לפיתחם של הפלשתינאים.

היו"ר אני יחזקאל; אני רוצה להעיר משהו לגבי מרכז ההשקעות ואני

שמח שיוסי כץ ידון בעניין. עם העובדים הכי

קל להגיע להסכם, אבל אני חושב שהתפקיד שלנו הוא לתת להם גיבוי מוחלט עד

הסוף. אני מכיר את עזרי ואני מכיר את החברים ב"כלל" והם לא יתנו שיהיה

"אתא" 2000. אם הם ירצו "אתא" 2000, נשב פה ונמנע את זה. העובדים יותר

חכמים מאיתנו בנושא הזה.

שאול עמור; . אנחנו בעלי נסיון גדול מאוד בוועדות השונות

בכנסת ואנחנו מנהלים מלחמות, לרוב ללא הצלחה

לצערי. אני מברך את היושב-ראש שכינס את הפורום הזה. הכתובת הברורה היא



ממשלת ישראל, היא היחידה שיכולה לכופף את חברת "כלל" ולבוא בדברים

מיידית איתה.

היו"ר אני יחזקאל; אתה איש ציבור ישר ואמיתי, אבל הממשלה הזאת

היא הממשלה שלך.

שאזל עמור; הממשלה שייכת לכל עם ישראל.

היו"ר אני יחזקאל; אתה איש יקר ואני אוהב אותך אהבת נפש, אבל

אני רוצה להוביל כאן מהלך שאומר שכל אחד

שילך הביתה, יסתכל בראי וישאל מה הוא הצביע.

שאול עמור; בכל אופן, מעולם לא חסכתי את שבטי מהממשלה

בנושאים החברתיים וגם בנושא התקציב, אתה

יודע טוב מאוד מה הצבעתי. הבוקר ישבנו שלוש שעות עם שר האוצר בנושאים

האלה, ואני רוצה לומר שהמצב הולך ומחמיר בכל חלקי ארץ-ישראל. עכשיו זה

כבר הגיע למרכז הארץ, אבל המכה הקשה היא בגליל ובנגב. יושב פה ידידי

ראש עיריית נצרת עלית, יושבים פה חברי מתעשיות הרכב ומ"כיתן" נצרת

עלית. זו טרגדיה של מאות משפחות, ואני חושב שרובן עולים חדשים, רובן

באו לאכלס את הגליל וכרגע עומדים בפני שוקת שבורה. נצרת עלית תעשיות

רכב, עם 300 עובדים ועם עוד 300 עובדי קבלן ולא יעלה על הדעת שמדינת

ישראל תוותר על ייצור כלי רכב שהם חיוניים למערכת הביטחון.

היו"ר אני יחזקאל; משרד הביטחון כבר לא קונה את הרכבים.

שאול עמור; אם מדברים על משק חופשי - שזו מילה מאוד יפה

- אבל בינתיים כתוצאה מהמשק החופשי הולכת

להתרוקן הפריפריה של מדינת ישראל, אם זה הגליל או הנגב. נכון שההורים

לא יכולים לרדת מהארץ מאחר ואין להם את האמצעים, אבל הבנים שלהם לא

ישארו כאן, ואני רואה סכנה גדולה מאוד בקטע הזה.

אני מצטער שאני צריך לומר שהממשלה שגתה עם הדמגוגיה של אנשי האוצר

בשנה שעברה. אתם זוכרים את המאבק שלנו בנושא החוק לעידוד השקעות,

שהורידו מ-38 אחוזים ל-24 אחוזים ועכשיו זה ירד ל-20 אחוזים. הורידו

באיזורי א' מ-20 ל-14 או 10 אחוזים. אמרו שההשקעות האלה לא קשורות

לנושא של האבטלה, אבל זאת עובדה. זה לא רק הנושא של החשיפה והתחרות עם

ירדן ועזה, אלא ישנו גם הנושא הזה שלמשקיע לא כדאי ללכת לפריפריה

ולהשקיע.

לכן אני מאמץ את ההצעות שהועלו כאן על-ידי שני יושבי-ראש הוועדות, אבל

אני פונה גם לחברי בהסתדרות. נוהל עכשיו מאבק גדול מאוד, נכון שזה יותר

עזר לוועדים החזקים, בואו נגיד שסה"כ יחסית הם מסודרים, אבל אותה

הסתדרות צריכה לנהל את המאבק לא פחות גם עבור פועלי הטקסטיל.

מנחם אריאנ; אני מודה על קיום הדיון ואני רוצה להזכיר

לוותיקים שבינינו שמפעל "כיתן" זה לא "כיתן"

אלא זה ג'ימי לוי. מי שלא זוכר את עניין ג'ימי לוי, לא יודע מה אנחנו

עברנו. אני באתי לכאן לא רק בגלל "כיתן" אלא באתי להזהיר את חברי

הכנסת, את נבחרי העם, שהיום זה "כיתן" וענף הטקסטיל, אבל מחר זה יהיה

הפלסטיקה, מחרתיים העור, אחרי זה המוסכים וכוי. לא יהיה סוף לעניין.



עבודה זולה מול ארץ שיש לה בעיות קיום, מולנו, שאנחנו מביאים עולים, לא

הלך יחד. לבי כבד על משפחת רקנטי שהיא היום בעלת "כיתן". קשה לי לומר

פה שזה מה שהם הביאו למדינת ישראל.

שתי מלים טובות על מרכז ההשקעות. תודה רבה על הליווי של הרבה מאוד

שנים. חברים, "כיתן" קיבלה סיוע, היא דרשה ממני לפני שנתיים סיוע כי

אנחנו לא איזור פיתוח א'. הסדרנו את העניין. דרשו מאיתנו סיוע בנושא

שיווק למשטרה ולצה"ל, סייעתי. יום אחד, כגנבים בלילה, לא רק כגנבים

בלילה, בעזות מצח, מוציאים מהמפעל דברים, ומי? מי שמייצג את משפחת

רקנטי. האם פיטרו שם מנהל אחד שמקבל מאה אלף שקל לחודש? השתלטו על ענף

הטקסטיל. "כלל", כל הכבוד, מגיע, יש כסף, בבקשה. אבל באיזה כסף עשו את

זה? בכסף של הבנקים שמדינת ישראל סייעה לרכוש אותם! בכסף של הבנקים

שנמכרו לציבור מכספי המדינה ולקחו אותם חזרה? עם מי אנחנו מתווכחים

היום? אומרים לנו מה אתם רוצים, יש יבוא חופשי, אי-אפשר להתחרות, אבל

את זה לא ידעו קודם? ערך הדולר לא עולה, לא כדאי, אבל את זה לא ידעו

קודם? מה השפיע על "כלל" במפעל הזה של נצרת עלית? לכולם אפשר לספר, אבל

לא לי. הם קיבלו אותו במטרה.

ניצול פועלים זולים כשהמשכורות שלהם היא 2,500 שקלים לחודש. אנשים שבנו

את עתידם וקנו דירות ליד המפעל. אני רוצה לומר לכם שהמפעל איננו בהפסד,

אלא החברה כולה הסתבכה עם "סרינה". מה אשמים העולים החדשים במצב הזה?

ניצלו אותם, לא השקיעו שם כלום.

היום מגיע מנהל, בחור מצויין, אח אחד סגר את נצרת עלית, אחד אחר שלו

סגר את "סרינה". באמת אחים מוצלחים. על-חשבון מי? מי אנחנו? זה מה

שמגיע לנו? אז לא ציונות. שמעתי את כבוד שר המסחר והתעשייה בדרך לכאן

כשהוא אומר שמפעלים כאלה לא צריך לקיים. סליחה, יש אחרים? בנו תחליף?

אני בעד זה, אבל בנו אלקטרוניקה. היא משלמת יותר מטקסטיל?

מפעל הרכב. היתה הוראה משר הביטחון הקודם, הקודם של הקודם, המנוח יצחק

רבין, שרכב שיובא לארץ יורכב בנצרת עלית. אומרים לי שזה לא מחייב אותם.

מה מחייב אותי כראש עיר? לקלוט 23 אלף עולים תוך חמש שנים ויגידו

שההסכם לא מחייב? שפועלים בתעשיות רכב יקבלו הודעה שלא יודעים מה יהיה

בעוד ששה חודשים? לפני ששה חודשים צה"ל היה במשבר ודרשו מהם לעבוד יומם

ולילה, אז לא קיימו את זה?

לכן באתי חברי חברי הכנסת, כדי לומר לכם את הדברים האלה. זה פתח מסוכן

לכל המפעלים המעסיקים בשכר מינימום.

לאנשי "כיתן". אי-אפשר היה לבוא ולומר לעובדים? ידעתם את זה ששה חודשים

מראש, למה חיכיתם? חיכיתם שתהיה שביתה כללית ואז לבוא ולפעול כדי

שהציבור לא יבין מה אתם עושים שם? כולם מתהדרים ואומרים שהיינו קצינים

בכירים בצה"ל, אבל מה למדנו בצה"ל? לבעוט באנשים מהיום למחר בקיום
שלהם. אי-אפשר היה לבוא ולומר
סליחה, לא יכולים יותר. אני מדגיש את

זה, המפעל הוא רווחי, הוא מכסה הפסדים אחרים. לפני שנתיים אמרו

שבית-שאן לא הולך, אנחנו עוברים לאיזור פיתוח אחר, קצת אלינו וקצת

לדימונה. למה? כי כולנו בחוק עידוד השקעות הון באיזור א'. עכשיו

אי-אפשר לומר שזוהי השקעה באיזור א' ואומרים שיעבירו מנצרת עלית

לדימונה, בדרך לירדן, ואומרים שגם את דימונה לא צריכים. כל העניין הזה



לא הולד כך. אני מצטער שכבוד השר שרנסקי איננו פה, כי הוא מייצג עולים

חדשים יותר ממני.

היו"ר אבי יחזקאל; לא. זה לא נכון.

מנחם אריאב; הוא צריך לשמוע מה אומרים העולים החדשים

שלו. אני מצטער, שלושה ימים אני לא יכול

להגיע ולדבר איתו. לזכותו ייאמר שדיברו אתי העוזרים שלו.

אני מבקש לרדת מהחדשות, כי זה מזיק לי. יש לי ישוב בריא וטוב, אל

תפריעו לי אנשי "כיתן". אפשר היה לבוא אלי ולהגיד שהנה, ששה חודשים

אנחנו נשרוד. הייתי מוצא תחליף, אבל אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לעשות

מה שאתם עשיתם. על זה אין לכם תודה מעם ישראל.

יהודה יעיש; מנכ"ל "כיתן תעשיות" הודיע בעתון שקשה לו

להסתכל בעיני העובדים, אבל הוא לא רואה את

העובדים ולכן איך הוא יכול להסתכל בעיניהם?

נפתלי שגיא; . יש לנו בעיה של זמן שאין לנו. אנחנו נמצאים

תחת הגרזן של מפרק זמני, וכל יום שעובר הוא

משמעותי. אם נזכה לתמיכת חברי הכנסת הנכבדים וכוי, וישבו ועדות וידונו,

יכול להיות שנמצא את עצמנו במצב שנסגור את האורווה והסוסים כבר יברחו.

צריך לעבוד מהר ולקבל החלטה כי אין לנו הרבה זמן. בנושא הזה צריך לעבוד

בצורה בלתי שיגרתית. אני מכיר את חברי הכנסת באופן אישי ואני יודע את

היכולת שלהם. צריך לעשות כאן מאמץ מיוחד על-מנת להביא באיזו שהיא צורה

מקור שיאפשר לכונס להפעיל את המפעלים.

אני מתקומם לתיזה המילטון פרידמנית שכאן כולם מקבלים אותה אוטומטית

שהטקסטיל גמר את חייו במדינת ישראל והוא צריך ללכת למקום אחר. דרך אגב,

אין לי שום בעיה שילכו לירדן וילכו לפלשתינאים, צריך לעזור להם, אבל מה

זה נוגע לנו? אין לזה שום קשר.

אני מסתכל בטלויזיה בערוץ 2 המפואר ואני רואה איך שמוכרים בישראל תוצרת

איטלקית, ושם שכר העבודה הוא גבוה לפחות כמו כאן. הם מתחרים והם כל

הזמן התחרו עם "גיבור סברינה". אחד הדברים הוא שיפור באמצעי הייצור.

לאיטלקים היה שכל ללכת על אמצעי ייצור משופרים.

היו"ר אני יחזקאל; עם כל החברות, מעבר להצהרות שכולנו רוצים

שיהיה טוב לעובדים, צריך גם לתת פתרונות

והפתרונות לא יבואו מהנאומים שלנו.

נפתלי שגיא; י לנו כאנשי איגוד מקצועי אסור לנו להתערב

בניהול ואסור לנו לתת להם עצות. אנחנו לא

רוצים לקבל מהם עצות ואנחנו גם לא רוצים לקבל מהם עצות בעניינים

אירגוניים הסתדרותיים. מי שרוכש מפעל והוא מכיר את בעיות המפעל, והוא

מכיר את השוק והוא מכיר את הדברים שאני מכיר, אם לא יותר טוב ממני, לא

יכול להיות שלא ישקיע אגורה אחת ובצורה משמעותית בשיפור אמצעי הייצור.

הדבר הזה לא נעשה וכאן באים ורוחצים בנקיון כפיים.



אני מבקש לקבל את ההצעה של גלילה הורנשטיין ולשבת כאן עד שיצא עשן לבן

וייצא המקור התקציבי.

היו"ר אני יחזקאל; לפני שאני עובר לדיון ברכב נצרת, אני רוצה

להבהיר משהו וזה על-דעת יושב-ראש ועדת

העבודה והרווחה, ח"כ מקסים לוי, על דעתי, ועל-דעת כל חברי הכנסת כאן.

עזרי, אם אנחנו מקימים ועדה לא כדי שתמות, שבוועדה ישב מקסים לוי, תמר

גוז'נסקי, אפי אושעיה ואני, לדיון שלה מרור בשעה 11:00, אתם תבואו?

עזרי גונו; אני מוכן להעביר את זה להנהלה שלי ולחזור

אליכם. אני לא בעל הבית של "גיבור סברינה"

ולא בעל הבית של "כיתן". אני מנהל שכיר ואני צריך ללכת ולברר עם

ההנהלה.

היו"ר אני יחזקאל; אני מודיע חד-משמעית שמחר בשעה 11:30 בבוקר

תתכנס כאן ועדה שמורכבת מיושב-ראש ועדת

העבודה והרווחה, יושב-ראש ועדת תכלכלה, ח"כ אפי אושעיה, ח"כ מיכה

גולדמן, ח"כ תמר גוז'נסקי. אנחנו נשב ונחכה לכם. ישתתפו המשפטנים,

ישתתפו נציגי הרשות המקומית, ישתתפו ועדי העובדים.

תמי גוז'נסקי; חסרה לנו רשות התעסוקה.

היו"ר אני יחזקאל; לא שיתפתי אותם בדיון כי הם לא צד. אני רוצה

להיות תכליתי. אם תגיד לי "אתא" 2000, אז

אין לי בעיה.. לפגוע בהם מבחינת כבוד, תגיד להם את זה. אבל אתה יודע מהל

אני אומר לך עזרי, אמרתי ואני חוזר על זה, הם ישבו כאן מחר והם יותר

חכמים מאיתנו, הם מבינים לאיפה הכיוון הולך ומה עושים. מהבחינה הזו אני

רוצה שזה יהיה תהליך מסודר. כל תחינתי אליכם, בואו נעשה את הדברים

בצורה ראויה. ננסה לפעול כך שהמפרק יהיה מפעיל, אנחנו רוצים מפרק

שיפעיל את העבודה ולאט לאט לראות לאיפה הכיוון הולך. יש ענפי טקסטיל

במדינת ישראל שיכולים להמשיך להתקיים, יש מודלים של ענפי טקסטיל

שיכולים לייצא החוצה. לכן אני מבקש ממך, עזרי, עשה עמי חסד, מחר

ב-11:30, גלילה, אתם, נציגי העובדים. זאת לא אסיפה, אלא לשבת אצלי או

אצל ח"כ לוי בחדר עד שאולי יצא עשן לבן. אני אזמן גם את נציגי

הממשלה.

אם נרגיש שהכל דיבורים, אני אסתכל לכם בעיניים ואומר לכם שהכל

דיבורים, לכו לממשלה. מכיוון שהדיון הזה התקיים בהתרעה של יומיים

בעקבות פניית חברים, אני רוצה שהוא לא יסתיים רק בדיבורים. אני מחכה

לכם מחר.

אני מבין שעו"ד זוהר לא הגיע היום מאחר והוא לומד את הנושא. תעשה טובה,

תגיד לו שילך לכיוון של המפעיל ולא של המפרק.

גלילה הורנשטייו; אני אגיד לו.

שמעוו זפרו; מה שאמר לי ח"כ מקסים לוי, שהוא מאוד

סימפטי, מאוד מפריע לי. הוא אמר לי שזה

שנתערב כאן, לא יהיו תשובות. אם אנחנו לא יכולים לקבל תשובות כאן, אז



לאן ללכת? אני רוצה לומר שיש ניתוק מוחלט בין הכנסת לבין מה שקורה

במדינת ישראל. אני צריך את העזרה של כולכם. אנשי "כלל" קיבלו מיליונים

ואף אחד לא יודע מה שהם עשו עם המיליונים. לא יתכן שאנחנו באים ביום

ראשון בשעה 9:30 ואומרים לנו שיש ישיבה ושהם הולכים לסגור את שתי

המחלקות הגדולות. קיבלנו מעל 25 אלף עולים חדשים, כתבתי מכתבים לכל

השרים, כולל לשרנסקי, ואפילו תשובה לא קיבלתי. לפני הבחירות הם באים,

אבל לא אחר-כך. בנצרת עלית יש לנו בעיה של "כיתן", יש לנו בעיה של

תעשיות רכב, ומחר יהיו עוד ועוד בעיות. אם אתם לא תתנו לנו את הגיבוי

ואת העזרה, אז מאיפה ניקח אותה? אני לא אומר חס וחלילה משהו אישי. ביום

חמישי בלילה הוציאו את הסחורה וליום ששי ושבת - הם עובדים גם בשבת - לא

הזמינו את העובדים לעבודה. הם הלכו איתנו בכוח. לכל דבר הם מזמינים

משטרה. כשלא רצינו לתת להנהלה לצאת, הם הזמינו את המשטרה. כשלא רצינו

לתת להנהלה לצאת, כל אחד עם המכונית שלו, הזמינו משטרה.

שוב אני אומר, כאן אנחנו צריכים לקבל עזרה מכם.

היו"ר אבי יחזקאל; המעסיקים לא היו צריכים לבוא, אבל בתוך יום

וחצי הצלחנו לכנס את הישיבה. לגבי נצרת, אני

מודה ומתוודה שבכלל לא ידעתי על הבעיה ולא התכוונתי לקיים דיון. הכוונה

היתה לקיים היום דיון בנושא ענף הטקסטיל.

אני רוצה שנקבל בהבנה סיכום שאומר-

(1) ענף הטקסטיל יש לו מקום להתקיים במדינת ישראל.

(2) ממשלת ישראל צריכה לגבות שינוי בתוך ענף הטקסטיל.

(3) מבחינתנו כאנשי ציבור, אני רוצה שהם, יחד איתכם, יחד איתנו, נשב

מחר ונראה מה אפשר לעשות. התסכול הוא שמדברים ובסוף לא יוצא

כלום.

לכן אני לא מבקש הטפות מוסר. אני מציע שרכש נצרת ישאר פה איתי ועם מי

שירצה להישאר. תנו לי תשובה לגבי הישיבה מחר בבוקר כי אני רוצה שהדברים

יתואמו.

אני מבקש מוזר נוכחות שלכם ושל משרד העבודה והרווחה. אנא, עשו עמי חסד,

בואו מחר. אם לא תבואו, אני מודיע לכם שאני אבוא למועצת הפועלים.

ל?ייאת; תן לי להודות בשם כל העובדים, שזה חמישה

מפעלים - מנתניה ומכפר-סבא, מעלות, וחיפה -

שבאמת תוך יום-יומיים כינסתם ישיבה. ח"כ אושעיה הופיע בכפר-סבא וגם ח"כ

מיכה גולדמן. אני מאוד מודה לך שחברי הכנסת נענו לבקשתנו.

(2) תעשיית הרכב נצרת עלית

היו"ר אבי יחזקאל; הסתיים הקטע של הטקסטיל ואנחנו ממשיכים לדון

לגבי רכב נצרת. בעקרון הפרוייקט הוא של משרד

הביטחון.
מיכה גולדמן
אני" ביקשתי לקיים דיון. הבעיה של תעשיות

הרכב נצרת עלית זו בעיה שמתמשכת הרבה מאוד

שנים וכל פעם ישנם הסדרים למספר שנים. נפגשתי עם מנכ"ל משרד הביטחון,

שוחחתי עם השר לביטחון פנים. לגבי 1998 יש הסדר, אבל הבעיה מתחילה



עס שנת 1999. כשאני אומר 1998, יש הזמנות, אבל באמצע 1998 עובדים כבר

על 1999, כך שלמעשה יש ב-1998 הזמנות לחצי שנה.

היו"ר אבי יחזקאל; יש לנו אוויר עד יולי.

מיכה גולדמן; על התחייבויות ישנות. מנכ"ל משרד הביטחון

אמר לי שג'יפ עולה לו בנצרת עלית בין 120

ל-130 אלף שקלים כשהוא מייבא ג'יפ ב-90 אלף שקלים, והוא שואל מי משלם

לו את ה-40 אלף שקלים. אני בא אליו כחבר ועדת תקציב הביטחון, וביום

חמישי אנחנו עומדים לשבת עם משרד הביטחון, ואני לא מתכוון לעשות להם

חיים קלים בנושא תעשיות הרכב. יש ועדה מיוחדת לתקציב הביטחון ואני עומד

להעלות את הנושא הזה. הבעיה היא משמר הגבול. תעשיות נצרת עלית התמחו

בתקופת האינתיפאדה וייצרו כלי ממוגן שאף חברה בשום מדינה בעולם לא

מסוגלת לתת את התשובה של תעשיות רכב נצרת עלית. הם התמחו בזה, זאת

ההתמחות שלהם. אינתיפאדה אין בכל מקום בעולם וישראל היא המתמחה לנושא

הזה. הג'יפ הזה הוא ג'יפ שקיבל את כל הגיבוי התקציבי וההשקעות. תעשיות

רכב השקיעו מאות אלפי שקלים כדי לייצר את הג'יפ המתאים ביותר לפי דרישת

מערכת הביטחון.

הדרישה שלנו ממערכת הביטחון צריכה להיות שתהיה המשכיות של הרכישה.

הגיעו להסכמה שאת הרכבת המשאיות 'אינטרנש" שהן במסגרת ההסדר עם

האמריקאים יעשו בארץ, ואת התוספות של ארגז מיוחד או כל מיני דברים, זה

ייעשה בנצרת עלית. את ההזמנות האלה כבר מימשו, אבל צריך להכניס את אותו

סעיף לגבי ההזמנות החדשות שנמשכות עד 1997, וזה אומר המשך ההרכבה

בישראל. זה כדי לתת חיים והמשך החיים לתעשיות הרכב.

הפגיעה בתעשיות רכב נצרת עלית זה לא רק תעשיות רכב נצרת עלית. יש

מפעלים נסמכים שהם חלק מהמרקם של תעשיות אלה. הפסקת העבודות בתעשיות

רכב נצרת עלית זה לא רק 200-300 שעובדים שם אלא זה עוד מפעלים שנותנים

תוספת שירותים והשלמות בייצור הרכב וזה אומר עוד 250-300 עובדים

במפעלים קטנים סמוכים.

קריאת; זה יותר. זה פי שלוש עובדים.

מיכה גולדמו; אני מדבר על-סמך נתונים שנמסרו לי. זאת

אומרת, אם תצרף את "כיתן", אתה מדבר על נתח

של מעל אלף עובדים בעיר קטנה שלא תהיה להם תעסוקה.

אנחנו צריכים לזמן דיון דחוף עם מנכ"ל משרד הביטחון ושר הביטחון.

מנחם אריאנ; תרשה לי להעיר הערה. אתה חבר ועדת תקציב

הביטחון. יש הבטחה. יש הקצבה של 180 אלף

שעות עבודה שמשרד הביטחון משלם למפעל ואת זה מפסיקים. החליטו לגבי

1997-98, וצריך להבטיח לגבי 1999-2001. צה"ל לא יכול להגיד עכשיו מה

הוא צריך להגיד בשנת 2001, צריכים לשבת שני הגורמים אבל קודם להבטיח את

ה-180 אלף שעות.

היו"ר אני יחזקאל; סיכום ראשון. פגישה יזומה של מנכ"ל שר

הביטחון איתנו לקראת הדיון בוועדת תקציב

הביטחון.



מיכה גולדמן; אותו דבר לגבי המשרד לביטחון פנים. גס

המשטרה רוכשת מאות ג'יפים.

מנחם אריאב; המשטרה קונה.

מיכה גולדמן; היתה הקלה במס קנייה לתעשיות רכב. היתה

תחרות, וכדי לשמור על עדיפות לרכב מקומי היה

מה שנקרא העדפה שלא חייבו במס קנייה על הג'יפיס שמייצרים בנצרת עלית.

היה הסכם שהסתיים ב-1997, לגבי 75 אחוזים. בשנת 1997 הם רוצים לבטל את

ההסדר הזה. זה אומר שב-1998 לא תהיה שום העדפה לג'יפ תוצרת נצרת עלית

מול ג'יפ מיובא.

מנחם אריאנ; שוב, אתה טועה במונחים. עד לפני שנתיים ג'יפ

"סופה" היה רכב עבודה. על רכב עבודה לא

מוטלים מיסים. צריך להמשיך ולהכיר בו כרכב עבודה.

מיפה גולדמו; צריך להביא לכאן את מנהל המע"מ.

בנימין גוט; אני מאוד מברך ומעריך את הפעילות של ועדת

העבודה והרווחה וועדת הכלכלה. אנחנו דיברנו

רק על משרד הביטחון, אבל אם אני קורא - ואני אתן לך את המסמך הזה -

ש"מינהל הרכב הממשלתי ירכוש ב-1998, 400 ג'יפים מתוצרת מיצ'ובישי וכו'

וכו', זה אומר משהו. אם הייתם נותנים לנו לייצר עבור מינהל הרכב

ולמשרד הביטחון, יש לנו עבודה ל-1999 ולשנת 2000. אני חושב שצריך גם על

הדבר הזה לעמוד ולא לתת לזה לקרות, ושמינהל הרכב לא יתחמק מהנושא

הזה.

איזור המפעל הוא איזור אמיתי וכנראה רוצים להקים שם עוד קניון. כנראה

שבמדינה הזאת לא חושבים שאפילו אם יקימו קניונים, אבל תהיה אבטלה,

אנשים לא יבואו לשם. לכן הנושא הזה של נצרת הוא דבר בוער.

אברהם נרי; אם אנחנו לא נקבל קצת גיבוי מכאן, העובדים

יהיו בחוץ. הם רוצים לסגור את המפעל, אבל הם

עושים את זה בשלבים. זה כמו ב"כיתן", כאשר הם אומרים לנו שלא סוגרים את

המפעל, נשארים שמונים אנשים. מדובר במפעל ענק שהוא לא יוכל להחזיק אותו

אלא הוא יעביר את המקום למפעל אחר. כל השטח שלו, וכמו שאומר גונן, יבנו

עוד קניון או שהוא יעשה שם מחסן. כאן אנחנו צריכים את כל הגיבוי שלכם.

תעשו כל מה שאתם יכולים כדי למנוע שהמפעל ייסגר.
שמעון זפרן
אומרים שהבעיה של תעשיות הרכב נפטרה, אבל

היא לחלוטין לא נפטרה וכלום לא קרה. אני

מודיע לכם חגיגית שלא קרה ולא נשתנה בתעשיות רכב.

אני ממש חרד ממצב שבעוד חצי שנה נבוא לכאן כמו שבאו לכאן עובדי הטקסטיל

וכולם יספידו אותנו, ידברו על פיצויים ועל דברים כאלה ואחרים. זה חבל

מאוד. אנחנו מגיעים חצי שנה לפני ומתריעים והתרענו בעבר ונמשיך

להתריע.

יש לנו מפעל שעובד 31 שנה והוא משרת את צה"ל ונותן לו את הרכב המיטבי

והרכב הטוב ביותר שיכול להיות. לאחרונה סיפקנו רכבים במהירות ואלה



רכבים שהצילו חיי חיילים, ואני אומר לך את זה באחריות ויש לי מכתבים על

כך. היתה איזו מכונית תופת שהתפוצצה ליד הג'יפ שלנו ואנשים נשארו שם

חיים ושלמים.

ח"כ מיכה גולדמן לא דייק כאן בדבר אחד. הג'יפים תוצרת חוץ הם לא יותר

זולים מהתוצרת שלנו. הם לא יותר זולים כי הם הולכים לקנות שם רכב מדף,

ואתה יודע מה זה רכב מדף, זה רכב שלא מותאם לצרכים הספציפיים של צה"ל.

אנחנו מספקים להם את הרכב על-פי דרישות שלהם. אני לא רואה שום סיבה

שבעולם שמשרד הביטחון ילך ויזמין רכב מחו"ל ולא מתעשיות רכב. יש לנו

מפעל אחד בכל מדינת ישראל. אני בטוח שהוא בעל חשיבות לאומית, כי הוכחנו

את זה ברגעים של מצוקה לצה"ל ולמשרד הביטחון.

אנחנו באים ומתריעים ואנחנו אומרים שהיום זה נושא מאוד חשוב, שחס

וחלילה בעוד חצי שנה לא נשב פה כמו עובדי הטקסטיל. אני מבקש שתבואו

אלינו לתעשיות' ואני רוצה להיפגש איתך ועם עוד חברי כנסת. זה מאוד חשוב

לנו וחבל מאוד שנחמיץ את הרגע הזה.

היו"ר אבי יחזקאל; ביום חמישי של השבוע הראשון של ינואר אני

אבוא אליכם.

אני אדם מאוד פרקטי ומעשי ורוצה לסגור דברים לא רק בדיבורים. אני אנסה

להגיע למנכ"ל משרד הביטחון, למרות שהוא לא חייב להתייחס אלי. אמנם אני

יושב-ראש ועדת הכלכלה, אבל הוא לא צריך אותי ואין לו קשר. אנחנו נקבע

פגישה ונדווח לכם בצורה שוטפת. אני חושב שהשר לביטחון פנים, שהוא יותר

קרוב אלי, הוא פחות בעייתי ואפשר להיפגש איתו.

אני אפנה בכתב למינהל הרכב הממשלתי.

אברהם ברי; עד כמה שלי ידוע משרד הביטחון לא חייב בחוק

המכרזים. הם משתמשים בקטע הזה של חוק

המכרזים כאילו שהם חייבים את זה.

היו"ר אבי יחזקאל; לפני מספר חודשים היה סיפור עם מוצרי ציוד

משרדי, והם החליטו לקנות לא באמצעות יצרנים

ישראליים. אולי זה כסף קטן, אבל מהבחינה הזאת זה אותו מודל ועדיפה

תוצרת ישראל.

אני אבוא אליכם ואני מבטיח לכם ליווי צמוד שלי. אני מקווה שהוא יהיה

אפקטיבי, אני מקווה שהוא יהיה יעיל, אני לא יודע עד כמה הוא יהיה יעיל.

אני מבטיח שתראו אותי, תרגישו אותי ובצורה קבועה נדווח איפה עומדים

העניינים.
קריאה
אולי תזמין אותנו רשמית לישיבת ועדה כזאת.

היו"ר אבי יחזקאל; אני חושב לקיים סיור של ועדת הכלכלה באיזור

. הצפון כדי לראות את בעיית האבטלה בכלל.

מכיוון שבאתם, אני רוצה לבוא אישית ולראות איפה עומד העניין הזה.

יצקי רומ0; אני רוצה לומר לך, ואני לא רוצה לדוש במה

שאמרו חברי קודם לכן. אתה צריך לקחת בחשבון

שיש לנו בערך שבעה מפעלים כאלה שקשורים בדרך זו או אחרת עם משרד



הביטחון. אני אומר שזה מתחיל בתעשיות רכב, כולל "כיתן", כולל "טנגו",

כולל "התכוף", כולל מפעל המצברים, ואני הייתי השבוע בביקור במפעל

המצברים וראיתי דבר שהדהים אותי, ראיתי מצברים שמגיעים מארצות-הברית.

תאר לעצמך לאן מגיעים הדברים, עד איזה גבול, וזה בכספי סיוע שאפשר בדרך

זו או אחרת לתת להם פתרון.

אני מציע שגם תשמע אותם, ותשמע קצת את הבעיות של "כיתן" נצרת.

היו"ר אבי יחזקאל; "כיתן" יהיו מחר. יכול להיות שמחר תהיה

פגישה והחבר'ה האלה לא יבואו, שזו גם זו

אפשרות, אבל אני הודעתי להם שאני בא. זו בעיה, כי ברגע שבית-המשפט

החליט על מפרק זמני הם יכולים להגיד לי שהם לא צד לעניין. בית-המשפט

החליט על מפרק זמני, ואז הוא יכול להגיד לי ללכת לבית-המשפט כי אין לו

מעמד.

יצקי רומם; מצב האבטלה אצלנו היא מעל 8 אחוז, זה 8.2

אחוזים. עם התוספות האלה נעבור את ה-13

אחוזים ואתה יודע מה פירוש הדבר לנצרת עלית. אלה הם דברים מדהימים.

חנוך לאופר; מאחר וזה יום ארוך, אנחנו רוצים לתת לך משהו

כתוב ונקווה שתדאג לנו. המפעל שלנו מוכן

להפעלה, הציוד חדש. המנהלים האלה קיבלו סיוע ממשלתי וקיבלו תקציב

גדול, והם הודו בזה. על כל שני שקל שהשקיעו, הם קיבלו שקל אחד, וזה

המון.

היו"ר אבי יחזקאל; במפעלי טקסטיל יש להם היום שתי אפשרויות: או

להשקיע הרבה כסף או ללכת להיי-טק. הם הולכים

לעשות כאן שילוב, אין להם סנטימנטים, אין רגשות ואין אלוהים. השאלה היא

מה היכולת שלנו כחברי כנסת לשים מקלות בגלגלים האלה.

בסופו של דבר יש לכם ליווי אישי מאיתנו למרות שאני לא יודע אם הוא

יעזור. בואו נראה איך אפשר לעשות משהו ביחד.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:45

קוד המקור של הנתונים