ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 04/03/1998

חצי יובל למרכז להתנדבות בישראל חברי הכנסת שבח וייס. מרינה סולודקין, ניסן סלומנסקי, שאול עמור

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 175

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ד', ו' באדר התשנ"ח. 4.3.1998. בשעה 00;09
נכחו
חברי הוועדה; היוי'ר מקסים לוי

דוד טל

יורי שטרן

מוזמנים; עזרא ז'אנו, ממונה על ההתנדבות, משרד העבודה

והרווחה

דוד כנפו, מנהל האגף לתפקידים מיוחדים, המרכז

להתנדבות, משרד העבודה והרווחה

ברוך לוי, יו"ר המרכז להתנדבות בישראל

מתי וייל, מנהלת המרכז להתנדבות

בתיה ושיץ, מועצת ארגונים - ירושלים

יהודה קוגל, המרכז להתנדבות

מיקי לוינגר, המרכז להתנדבות, יו"ר מועצת

המתנדבים, הדר השרון

אסתר הרליץ, מייסדת המרכז להתנדבות

אוהד חמישובסקי, המרכז להתנדבות

פלורנס מיטווק, מנהלת תכנית ברוקדייל,

בר-אילן, המרכז להתנדבות

דייר יצחק אלפסי, יו"ר המועצה הארצית של

בני ברית, המרכז להתנדבות

כרמלה אבנרי, ראש מדוד התנדבות, נעמ"ת

עפרה פרידמן, יו"ר נעמ"ת

ישראל כץ ,יו"ר לשעבר

אילנה קרפובסקי, יו"ר המחלקה לרווחת

המשפחה והקילה, ויצ"ו, ישראל

גאולה חבקין, המרכז להתנדבות

שרה מלצר, המרכז להתנדבות

אברהם איבגי, המרכז להתנדבות

דולה קוגן, המרכז להתנדבות

מנשה מהדרי, יו"ר ארגון המתנדבים, ראש העין

שלמה ארבלי, אשקלון

סנ"צ אבי כלבה, משטרת ישראל

שאובה חמיאבלן, המרכז להתנדבות

אתי פרץ, עובדת סוציאלית יועצת בחקיקות

ליאת אשכנזי, נציגת פרוייקט "זאת הדרך"

רחל זוהר, מנכ"ל מיח"א, מועצה ארצית

שלום דנין, יו"ר זהב"י בישראל ויו"ר

המועצה הסוציאלית בחדרה

חרמון שמיר, יו"ר מועצת ארגוני המתנדבים בכפר

סבא



שרל לואינגר, רחובות

סלי לואינגר, רחובות

אהרון אהרוני, מנהל ברית יוצאי בוכרה

עו"ד בן-ציון באיער,מפקח בני ברית בישראל

יאיר גלבוע, מנכ"ל אגודת אקי"ם

אפרים בחשה, עולי אתיופיה

מגי גד, אחראית תחוס התנדבות, אש"ל, ירושלים

אורי לופליאנסקי, יד שרה

ברוך דורון, האגודה למלחמה בסרטן

אלון יונה, האגודה למלחמה בסרטן

אהרון יורק, אוניברסיטת בר-אילן

שוש בן-הרוש, מועצת ארגונים אשדוד

רחל סילבצקי, יו"ר אמונה בישראל

לרנה פרוינד, יו"ר האגודה להדרכה בחיי המשפחה

מנהלת הוועדה; שירלי אברמי
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

חצי יובל למרכז להתנדבות בישראל

חברי הכנסת שבח וייס. מרינה סולודקין ניסן סלומינסקי. שאול עמור



חצי יובל למרכז להתנדבות בישראל

חברי הכנסת שבח וייס. מרינה סולודקין, ניסן סלומנסקי, שאול עמור

היו"ר מקסים לוי; בוקר טוב לכולם, חיינו יכולים להרחיב את הדיון,

לכן גם לא רצינו לבטל את הישיבה. אנשים ידברו,

יצטרכו לדבר ישר לעניין, משום שמי כמוני מביר את הנושא של ההתנדבות. מי

שהיה בתפקדיי הקודמים כראש עיר ויושב ראש מרכז השלטון המקומי מכיר

זאת. קשה היום בחברה שלנו. החברה שלנו מצויה בתקופה לא קלה, תקופה קשה

ביותר. המצב שלנו הופך להיות לבעיה חברתית-לאומית, גדולה מאוד וקשה.

ההתמודדות מול מציאות של זרמים כאלה או זרמים אחרים הופכת להיות

לוויכוח ברחוב, בנושא האבטלה, בעיית הקשישים, בעיית הבריאות, בעיית

השיכון ובעיות אחרות.

דוקטור ישראל כץ היה פה אתמול ניסינו ללבן סוגיה של אחד היוזמים למפגש
פה עם האיחוד האירופי
האם מדינת ישראל בשנת 1998 מתמודדת עם הבעיות

החברתיות באמת? האם לא צריך לעשות שינויים בכל מסגרת תקציב המדינה

ולהתאים אותו לתקופה שלנו? יש סוגיות ובעיות של מדינת רווחה - האם באמת

המצב שלנו הוטב לאחרונה? לעניות דעתי, אנחנו חוזרים לתקופה קשה יותר

מאשר אולי שנות השבעים. הילדים שלנו חוזרים לגור עם ההורים. אנחנו

חוזרים לתופעה שעובדים זרים ממלאים חלק מהעבודה העברית בישראל. אין

ידיים עובדות בחקלאות, אין ידיים עובדות בבנייה, הילדים שלנו הופכים

להיות מפונקים יותר; הם אינם רוצים לעבוד בעבודות זולות. הם חושבים

שאין להם שום נגיעה לתחום התיירות ולא לתחומים רבים. השאלה היא האם

האבטלה לא תוליד בעיה חברתית איומה. אחד הדברים החשובים ביותר הוא

שארגוני ההתנדבות בישראל עושים עבודה נפלאה בתחומים שונים, ואני מכיר

אותם. בתוך המפגש איתם אני זוכר את ההתנדבות היפה שיש בעם. כל העם הזה

היה נתון לעזרה הדדית. העזרה ההדדית היום תיא אחד הגורמים החשובים. כל

אחד מאיתנו נותן במידה רבה או תורם להתנדבות הוולונטרית למען הקהילה.

זה הדבר החשוב ביותר.

אלה דבריי בפתיחה. אני מניח שאנשים ידברו ואנחנו נסכם את הדיון עם

החלטה.

ברוד לוי; תודה רבה, בוקר טוב, אני רוצח להגיד תודה קודם

כלו לחבר הכנסת מקסים לוי, יושב ראש ועדת

העבודה והרווחה על קיומו של הדיון הזה וכן להגיד תודה ולהעריך את

החברים שהגיעו הנה. יש פה יושבי ראש לשעבר של המרכז להתנדבות, נציגים

של משרדי הממשלה, של ארגוני מתנדבים, וזאת משפחת ההתנדבות בזעיר אנפין

שיושבת כאן איתנו.

מלאו חמישים שנה למדינה, ומחצית מהזמן הזה מלאה למרכז להתנדבות בישראל.

זאת הייתה לפי דעתי שנה של חשבון נפש מבחינתנו לגבי מה קורה בהתנדבות,

מה נעשה עד כאן, מה נעשה טוב, איך צריך להסתכל למחצית היובל הבאה במה

שנוגע לתנועת ההתנדבות בישראל, איך להיערך לזה; ויושב ראש הוועדה כבר

פתח ואמר כמה דברים לגבי המקום של ההתנדבות ומה שקורה בחברה הישראלית.

את אותם זרמים בחברה הישראלית שמתהווים בה אנחנו צריכים להביא בחשבון.

אנחנו מעריכים שהבסיס להקמתו של המרכז להתנדבות בישראל היה בסיס חברתי.

זה היה על רקע של חזית חברתית גועשת, של בעיות חברתיות, כפי שכל אחד

ואחד מאיתנו זוכר, שהיו בעקבות מלחמת ששת תימים. אני חושב שהחזית הזאת



היא עדיין גועשת, עדיין מלאת אתגרים, ועדיין יש בח גם לא מעט סכנות;

והתנועה של ההתנדבות חייבת להיערך בהתאם לעניין חזח. לצד תנועת

ההתנדבות כמובן קיימת הממשלה. הממשלה בכל מקום, בכל חברה פתוחה, בכל

חברה מפותחת, ואני חושב שאנחנו כאלה, מוצאת מקום לתנועת ההתנדבות. יש

גם מקום למשמעות המושגית של העניין, התיאורטית, העקרונית, אבל בהחלט יש

גם מקום לבהיבט המעשי של העניין.

המרכז להתנדבות בישראל הוקם, כפי שאנחנו כולנו יודעים, על ידי ממשלת

ישראל, והוא עד היום מתוקצב במשרד ראש הממשלה. אני רוצה להגיד שאנחנו

צריכים להסתכל על העתיד בקנה מידה אחר לגמרי, בכל מה שנוגע למקומה של

ההתנדבות ולמקומו של המרכז להתנדבות בישראל. התחזיות מבחינת הפוטנציאל

של התנדבות הן תחזיות טובות. מחקרים שנעשו רק לאחרונה על ידי שניים

שאזכיר אותם, פרופסור בני גידרון ודוקטור מינה צמח, מראים שיש מוכנות

הרבה יותר גדולה של אנשים, שהם תושבי ישראל, להתנדב, מאשר היא באה לידי

ביטוי היום. אני רוצה רק להגיד שניים-שלושה מספרים: היום התנדבות היא

בסדר גררל של כ-20 אחוזים. כך המחקרים האלה מראים. כלומר, כל אדם חמישי

בישראל מתנדב. אבל בצד זה, יש הרבה יותר אנשים, יש 37% שמוכנים לבוא

ולהתנדב, לעשות עוד עבודה. כלומר אם אנחנו נפתח את המערכות המתאימות,

הן מצד הממשלה והן מצד הגורמים האחרים, אנחנו נוכל להגיע להרבה יותר

התנדבות, וכמובן לתרומה של ההתנדבות בכל מה שנוגע למעורבות החברתית,

לגיבוש החברתי ולכל אותם דברים וסיסמאות שאנחנו בהחלט גם רוצים בהם וגם

מאמינים בחם.

לכן על רקע זה של פוטנציאל גלום בתוך בחברה הישראלית, מצד אחד, וצרכים

של החברה שהולכים וגדלים, מצד שני, ומצד שלישי, אם אפשר להוסיף על זה,

אי-היכולת של הממסד לעשות יותר, או מעבר למה שהוא עושה עד היום, יש

מקום להיערך להתנדבות בסדרי גודל אחרים.
מה שנראה לנו הוא כך
קודם כול צריך שכל המערכות ההתנדבותיות האלה יהיו

מלוות ומונהגות על ידי מרכז ברמה הממשלתית; ואכן, המרכז להתנדבות

בישראל צריך להתחזק, צריך לקבל הרבה יותר ממה שהוא קיבל עד עתה. לאור

הדברים שאני אמרתי, אנחנו חושבים, והיו לנו כמה וכמה דיונים בשנה הזאת

של חצי היובל, הן מבחינת המבנה, הארגון, התקצוב והמשאבים, שיש מקום

להפוך את המרכז להתנדבות להיות המועצה הלאומית להתנדבות בישראל. זה לא

רק שינוי שם, אלא גם שינוי מהות. זה צריך להיות יח ידת המטה המרכזית

שקובעת מדיניות, קובעת אמות מידה להתנדבות, קובעת סדרי עדיפויות, עוסקת

בחינוך הציבור להתנדבות, עוסקת בקידומה של ההתנדבות והדרכת מנהיגות

התנדבותית בארגוני המתנדבים; ויש כאן, כפי שאמרתי, נציגים של הארגונים,

כדי להפוך את ההתנדבות להיות על סדר היום של הממשלה, של הקהילה ושל

הפרט. צריך להיות, אני אומר את זה תמיד, ואני חושב שזה לא דבר שאי אפשר

להשיג, שכל אדם ואדם בישראל, היום זה 20 אחוזים, יש 37% בפוטנציה, יכול

להיות מצב וצריך להיות מצב שכל אדם בישראל, אם הוא נפגש עם אדם אחר

ושואל אותו מה נשמע, איפה אתה עובד, במה אתה עוסק, הוא גם ישאל - במה

אתה מתנדב? -, וכל אחד תהיה לו תשובה שהוא עושה בזה, או מתנדב בזה, לכן

אני קורא לוועדה, אני מציע שתתקבל כאן החלטה שהוועדה, אולי היושב ראש,

כמובן, לאחר הדיון, יסכם, שהוועדה ממליצה למשרד ראש הממשלה לקדם את

המרכז להתנדבות, לתקצב אותו, לספק לו את המשאבים, כדי שהוא יייעשה

לגורם המרכזי הזה, כפי שאני תיארתי אותו, ויהיה המועצה הלאומית

להתנדבות בישראל. הוא יסייע למשרדי הממשלה וליחידות ההתנדבות שבה

ולארגוני המתנדבים, וכמובן לשלטון המקומי ולכל מקום ומקום שבו יש צורך

במתנדב; ויש מקום לקדם את תנועת ההתנדבות. תודה רבה.
דוד כנפו
אדוני היושב ראש, חברים נכבדים, רציתי לפתוח

בברכה ולומר שמשרד העבודה והרווחה שותף מלא

לתנועת ההתנדבות. זהו המשרד הראשון שהקים יחידה להתנדבות, ואני שמח

שמשרדים רבים הלכו אחריו והקימו יחידות להתנדבות. אני חושב שזה באמת

צריך להיות ברוב המשרדים או בכל המשרדים החברתיים. אנחנו כמובן, אולי,

גם ייחודיים מאוד בזה שאנחנו אחת המדינות היחידות שקיים בהן חוק ביטוח

מתנדבים, לא מעט בזכות דוקטור ישראל כץ, המוסד לביטוח לאומי, ואני חושב

שזה דבר חשוב מאוד, שמתנדבים יכולים לפעול בהשקט ובבטחה, ולדעת שהם

מכוסים בכל הדברים שהם עושים. כמובן, הפעולה שאנחנו עושים בתמיכה

ברשויות המקומיות, בפיתוח ותמיכה בנושאי שירותי הטיוע בשירותי מתנדבים

ברשויות המקומיות, הוא הכלי המאפשר לרבים וטובים בחברה להשתלב בתנועת

ההתנדבות ולתרום מעצמם במקום. ולטיכום, הצעתו של ראש מרכז ההטתדרות,

דוקטור ברון לוי, להקים מועצה לאומית להתנדבות, אני חושב שיש לזה בהחלט

מקום. אני חושב שיש גם מקום לכך שהתקציב יבוא בצורה מסודרת ולא בצורה

של כל מיני השתתפויות, ושיהיה ברור ומסודר ומאורגן עם משרד ממשלתי

אחד.
אסתר הרליץ
אתם יודעים והיושב ראש יודע, באמת יש פה קהל,

הייתה לי הזכות לר1קים את המרכז להתנדבות. אגב,

ראשית המרכז היה, אם ישראל כץ זוכר, כמעט בוועדה הזאת. ראש הממשלה שלחה

אותנו לוועדת העבודה והרווחה של אז כדי להציג את העניין של הקמת המרכז.

הוועדה הזאת היה לה גם תפקיד מרכזי בעניין חוק ביטוח מתנדבים. ככה שיש

קשר טוב בין המרכז לבין ועדת העבודה והרווחה.

אני רוצה לומר שאנחנו צריכים להביא בחשבון שהתכונה המאפיינת מתנדבים זה

הגמישות שלהם, שהם יכולים להתאים את עצמם, שלא כממטד, לצרכים שהזמן

גורם אותם. התפקידים והמטלות, כפי שוועדת כץ הגדירה אותם לפני 25 שנים,

אם כצרכים של היום. זה אולי אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים

לשקול, אם אני רק אזכיר אחדים מהם.

אם אז התפקידים העיקריים היו צמצום הפערים וקליטת העלייה, אנחנו מדברים

על שנת 70', כי אז התווספו מטלות, בין אם הן שעת חירום, שאי אפשר כלל

לדמות תפקוד אוכלוסיה בשעת חירום ללא מתנדבים, בין אם זה נושא שהוא חדש

כמו איכות הסביבה, ובין אם זה נושא שאולי נקרא לו איכות החיים, אבל אני

מתכוונת לנושאים כמו סובלנות ואלימות בחברה, שגם לחם אי אפשר ללא

מתנדבים שפועלים בשטחים האלה. לכן נדמה לי שחשוב מאוד להביא בחשבון את

הרב תכליתיות ואת הגמישות, לראות את עניין ההתנדבות לא רק כעניין של

רווחה. הנושא למעשה כולל את כל קשת החיים שלנו, האזרחיים, מבריאות ועד

זוגיות, ומאיכות הסביבה ועד תפעול ואוכלוסיית קרוואנים. אני אומרת את

זה כדי לתת זרקור על הקשת הרחבה שהיא הקשת הרחבה, שמאפשרת גם למספר רב

ביותר של אנשים להתנדב. מפני שכל אחד מתנדב לנושא שהוא קרוב ללבו, שהוא

חושב שהוא יכול לתרום בו; ולא מתנדב בבית-חולים כמתנדב לעולה החדש, וכך

הלאה וכך הלאה. לכן אני אומרת את הדבר שהיה נכון לפני 25 שנה, והוא

נכון גם היום, שיש צורן בהורים, באבא ואמא הכוללניים ביותר לכל נושא

ההתנדבות, ולכן נכון עשתה הממשלה שהיא מיקמה את המרכז הזה במשרד ראש

הממשלה. בדבר הזה אני מציעה להמשיך ולתמוך ולחזק אותו.

יש לי שתי הצעות למחשבה לוועדה הזאת: אחת - אני חושבת שיש צורך לבדוק

את חוק ביטוח מתנדבים, אם לא צריך לרענן אותו בסוגיות מסוימות. החוק

הוא כבר גם כן בן עשרים; והדבר השני - יש במערכת הזאת, בארצות כמו

אנגליה וארצות הברית, חוליה שלצערי אינה אצלנו, וזאת החוליה של לשכות

מתנדבים. אני מציעה מאוד לשקול לעתיד לבוא את הקמתן של לשכות המתנדבים,



שזה מעין שירות תעסוקה המקשר בין הממסד למתנדבים ומתווך ומשדך ביניהם

להקים יחידות כאלה ברשויות המקומיות. תודה רבה.

מנשה מחצרי; אני הייתי מציע להקים בכל עיר בצורה אחידה

במדינה, ולא שתהיה יזמה מקומית של חברים, תקן

ומקום. אנשים יוכלו לבוא ולהתנדב ולתרום לאותה עיר, לאותו מוסד, ולא

להשאיר את השיקול להחלטה של ראש עיר כזה או אחר באיזו צורה הוא עושה את

ההתנדבות, ובאיזה מקום לתת את המתנדבים, כי יש ערים בהן לראש העיר יש

מודעות להתנדבות, אז הוא נותן, ויש ערים שראש העיר בהן הוא זה או אחר

או מנהל זה או אחר, וההתנדבות אצלו היא בסדר עדיפות ג'. אז הוא משאיר

את זה; ולכן יש ערים שנהנות יותר מהתנדבות ויש שם פעילות פורייה, ויש

ערים שרוצים להתנדב בהן, אבל אין להם הכלים והאמצעים שיכולים לתרום

לעניין הזה. אם הייתה יוצאת המלצה או החלטה שרוב הערים תהיינה אחידות,

ושתהיה אחידות ארצית, זה היה יכול לתרום וליעל את מערכת ההתנדבות

המקומית.
רחל זיתי
שמי רחל זוהר, אני מנהלת את אגודת מיח"א, מחנכי

ילדים חרשים. אני רוצה להעיר מבחינת נקודת

הראות של הארגונים החברים בתק- המרכז; אני חושבת שעיקר העיקרים שאיתו

אנחנו צריכים לצאת מפה היום זה חיזוק המרכז, אנחנו, כל החברים במרכז

מכירים ומוקירים את החשיבות של הפעילות שלו. אנחנו ערים ועדים להקמה של

כל מיני ארגונים כאלה ואחרים כל הזמן, ביניהם גם ארגוני גג למיניהם,

ארגונים שמנסים לאגד בתוכם מתנדבים, ארגוני מתנדבים וכולי.

אני חושבת המגמה היא מגמה לא נכונה. מה שהמשרד והכנסת ומשרד ראש הממשלה

צריכים לעשות, הוא לחזק את המרכז. אני חושבת שכל הארגונים, כל ארגוני

המתנדבים, כל לשכות המתנדבים, כל מי שעוסק בהתנדבות בארץ, חשוב שהוא

ידע שיש גוף אחד מרכזי, שיש לו סמכויות, שיש לו תקציבים, שיש לו אנשי

המקצוע, שהוא המרכז בארץ, ושלא תישאר הרבה אפשרות לעוד, לא שאני פוסלת

חלילה התארגנויות אחרות, שהן לפעמים נחוצות וחשובות. משאירים לנו

כארגונים הרבה פעמים את חופש הבחירה לאן לבחור להצטרף. חשוב שהדברים

באמת יהיו מאוגדים באותו מקום. אני מכירה מאוד מבפנים את הפעילות של

המרכז, שהיא פעילות מבורכת ומצוינת. צריך פשוט לחזק את המרכז, כדי

שבאמת כולם ידעו שזה המרכז.
בן ציון באיער
שמי בן ציון באיער, עורך דין, מפקח בני ברית

בישראל. אני חושב שהמרכז להתנדבות ברשותו של

דוקטור ברוך לוי עושה עבודה נפלאה וצריך לחזק אותו. אם אנחנו ראינו

בסטטיסטיקה שפוטנציאל ההתנדבות הינו למעלה מ-50 אחוז, בה בשעה שלצערנו

החברה הישראלית מקצינה לכיוון אלימות, שחלקה נובע ממכלול של בעיות

אישיות, והמתנדבים בפתרון אותן בעיות יכולים לצמצם אותה, אז הנושא של

ההתנדבות הוא חשוב מאוד. ההתנדבות היא הערך המוסף של החברה הישראלית,

שחוסכת למדינה כסף רב. לכן שומה על המדינה לסייע למרכז בתקציב שיהווה

פחות מפרומיל; בזכות החיסכון שיהיה למדינה כתוצאה מכל אותן עלויות

שתהיינה לאותם אנשים, במידה שלא יטפלו בהם, המדינה לא תצטרך להשקיע

סכומי עתק בבתי-סוהר ובנושא של סמים וכולי.

לכן אני תומך בדעה של דוקטור ברוך לוי להקים את הרשות להתנדבות בישראל

בחסות, שתונהג על ידי מועצה ציבורית מייעצת ותתוקצב על ידי משרד ראש

הממשלה. אני גם תומך בהצעת גברת אסתר הרליץ, חברת הכנסת לשעבר, לרענן

את חוקי ההתנדבות. אני חושב שהמרכז הוא הפתרון לגל אותן בעיות, ולכן

צריך לחזק אותו ולתקצב אותו. תודה רבה.



אני כעורך דין מוכן לבוא ולשבת על החוק ולהגיש הצעה פרקטית.

שרת מלצר; שלושה משפטים שהייתי חושבת בקיצור לומר:אנחנו

יושבים בוועדת החברה והרווחה, עבודה ורווחה.

אני בכל אופן אני חושבת שהייתי ממליצה לשותפות בין המועצה הלאומית

להתנדבות ובין הממשלה הזאת, שותפות של אמת. דבר שני הייתי ממליצה

להסתכל על ההתנדבות בחברה ולאו דווקא ברווחה, באופן הרבה יותר רחב. דבר

שלישי, אני בהחלט חושבת, וזה אגב הרעיון של המועצה הלאומית, לעשות

ביישובים ובמועצות המקומיות עבודה בדיוק בהיקף של המועצה הלאומית

בשלטון המקומי. שיהיו לשכות התנדבות, כמו שאסתר הרליץ ציינה או כמו

שאתה אומר, שיהוו מקום שכולנו נפגשים בו.

צריך לזכור שההשקעה במתנדבים זה 100 אחוז תוצאות, כמו שדיברת, מבחינת

הכסף. תודה רבה.
אתי פרץ
מקוצר זמן שתי התייחסויות: בתקופה שבה אנחנו

נאבקים כל שנה על תקציבים, בדרך כלל מה שמוקרב

בנקודת הזינוק, פרט להצלות של הרגע האחרון, הוא הנושאים של התקציבים של

השירותים החברתיים לאוכלוסיות במצוקה וכן הלאה. אני חושבת שטיפוח מערכת

של התנדבות בגדול עם איזושהי אסטרטגיה לאומית חברתית, מהווה איזושהי

ראיה שיש בה מענה כלשהו לפחות לצמצום המחירים של סדרי עדיפויות, שאפשר

להתריע עליהם ולהילחם עליהם, אבל מה לעשות, ברגע האחרון זה מה שקורה,

לפחות מבחינת אחריות לאומית, זה ערסל ביטחון.

דבר שני, לדעתי, הבעיה איננה גיוס המתנדבים, אלא השימור שלהם. הרבה

מאוד אנשים בחברה הישראלית נחשפו והתנסו בהתנדבות כזאת או אחרת. הבעיה

הוא מערכת שימור האנרגיה והיכולות והרצון במשאב הזה. וזה יכול להיעשות

רק על ידי מטרייה ראויה, שתראה במתנדב לא מישהו שאין לו מה לעשות, ולכן

הוא בא לשם, ולא וייברס שבאות לכוס קפה, אלא איכות אנושית חברתית,

שבראייה כוללת יכולה להוות בנק לאומי משמעותי, שיכול להקרין לכל מיני

גורמים אחרים. אבל אני מסכימה איתן שכדאי שהחלק הזה יהיה בראייה כוללת,

ולא מן מקבץ של כל מיני.
ליאת אשכנזי
בוקר טוב, שמי ליאת אשכנזי; באתי לכאן

כנציגת פרויקט "זאת הדרך". זה ארגון התנדבותי

א-פוליטי שמוקם על ידי צעירים ובא להפיח ולעורר את אותה רוח התנדבות

בצעירים. הייתי רוצה לחדד את הנקודה שבאמת כל העניין של התנדבות מתחיל

בגיל צעיר. כמו שאמרנו, 37 אחוז מהנוער ומהאנשים רוצים להתנדב. אז צריך

פשוט לעורר ולהתחיל את זה בגיל צעיר. אני חושבת שאם יתחילו בגיל צעיר,

ולא יקראו לזה "מחויבות אישית", אלא ידגישו את הרוח ההתנדבותית, את

האחריות של הנוער, את הכוח של הנוער שהוא בעודו צעיר, הוא ימשיך עם זה

הלאה. זה תלוי ממש בחינוך הראשוני וכיצד אתה מציג את הדברים. לכן, באמת

חשוב, בכל המסגרות ההתחלתיות שנחזק את זה; שוב, שכל אחד באמת יפעל כפי

שציינתם בתחום שמתאים לו, בתחום שהוא רוצה לתרום, בתחום שבאמת חשוב לו

אישית; ואז ככה, כשהוא ימשיך הלאה, הוא יראה את זה כחלק ממנו, הוא יראה
את העניין של הקבלה
- אני נותן ואני מקבל בדיוק באותה מידה. יש

דברים שאנחנו מאוד מדגישים בפרויקט שלנו, זה הנושא של סדנאות ההכנה,

כדי לעורר, כדי ליזום, כדי באמת לעורר את אותה רוח שלפעמים קצת נרדמת.

מדובר בסדנאות הכנה לנוער וכולי. הדבר השני שגם הוזכר כאן הוא הנושא של

הליווי. הרבה פעמים ילדים, נוער וכולי, גם אנשים מבוגרים, אני מתארת

לעצמי, פונים לאיזה ארגון, ואחר כך במשך הזמן הדברים קצת דועכים, והם

פשוט עוזבים. זה לא קורה בגלל רצון רע, חס וחלילה, אלא באמת בגלל



שתיקה, בגלל איזושהי שגרת. אנחנו משתדלים להתרכז בפרויקט שלנו בליווי

אותם אנשים שרוצים להתנדב.
בקשר למרכז להתנדבות בישראל
אנחנו רוצים באמת להודות להם, כי הם עזרו

לנו מבחינת כל הנהלת החשבונות ופתיחת חשבון בנק וכולי, דבר שני, גם

קשור למשרד החינוך, קשור להנהלת הרווחה של רמת גן, הם נתנו את כל

הכישורים וכל הארגונים על מנת שאני אוכל לבוא ולהתרחב. תודה רבה.
שמיר חרמון
אני שמיר חרמון, אנ יושב ראש מועצת מתנדבים

בכפר סבא. למזלי, אני בא ממקום שההתנדבות בו,

אפשר להגיד, היא כמעט ערך עליון. זה אחד המקומות שההתנדבות בו מאוד

מאוד מפותחת. יש מספר גדול מאוד של ארגוני מתנדבים ומודעות גבוהה מאוד

לעניין הזה מצד העירייה.

רציתי להעיר פה שתי נקודות מכיוון אחר. קודם כול פעם הייתה מחשבה

שהמתנדבים אלה אנשים, בדרך כלל שמגיעים לגמלאות, שיוצאים כי אין להם מה

לעשות, והם מתנדבים. אנחנו רואים משנה לשנה שגיל המתנדבים הולך ויורד.

בני נוער מצטרפים, כמו שהיא אמרה, אנשים בגיל העבודה מצטרפים לארגוני

התנדבות. פועלים. אנשים שניתן להפיק מהם ממש את מלוא התועלת. הבעיה היא

בנושא התקציב. כשמדברים על תקציב לא מדברים על תקציב לתקצב את

הפעילויות של ארגוני המתנדבים. ארגוני מתנדבים נכנסים הרבה פעמים

לנישות שאין להן תקציבים כדי למלא את הצרכים באותן נישות. הרי אילו היה

תקציב, לא היה צריך את זה. אבל את אותו כסף, את אותו תקציב שאני חושב

שצריך לתת וצריך לתת ביד רחבה למרכז להתנדבות, שהתפקיד שלו הוא לרכז

ולהנחות את פעולות ההתנדבות וארגוני ההתנדבות בארץ, אותו תקציב צריך

לשמש כדי להנחות מתנדבים, כדי ללמד מתנדבים, כדי להדריך אותם איך

להתארגן ואיך לבצע את פעולות ההתנדבות, ולא לממן את הפעולות העצמיות של

אותם ארגונים. כיוון שהארגונים מוצאים את הדרכים כדי לגייס כספים, קשה,

אבל הם מוצאים את הדרך לגייס את הכסף. אבל במרכז להתנדבות יש הרבה מאוד

אנשים עם המון כוונות טובות, עם המון רצון טוב, אבל אין להם מימון.

נותנים לנו רשימה שלמה של תכניות השתלמות, אבל לכל השתלמות כזאת, מתנדב

שרוצה ללכת, צריך להוציא מכיסו הרבה מאוד כסף. אין מי שיממן את הדברים

האלה. אותם מתנדבים שנמצאים, שפועלים במקומות, משקיעים מזמנם, משקיעים

הרבה פעמים גם מכספם לצורך פעולות ההתנדבות, כדי לקבל את ההדרכה, כדי

לקבל את ההנחיה איך לעשות את זה. אם גם את זה הם צריכים לממן, משהו פה

לקוי, לדעתי.
אהרון אהרוני
כבוד היושב ראש, ועדת עבודה ורווחה, לגבי עבודה

כמעט אין לי טענות, כי רוב עולי מרכז אסיה לא

בוחלים בשום עבודה, כל עבודה שהם משיגים הם יוצאים לעבודה, וכמעט

שאנחנו לא נתקלים בבעיות עבודה. הבעיה החמורה ביותר זה בעיית הרווחה.

הם הקימו איים מיוחדים של עולים חדשים בכל מרכז ומרכז, ועדיין ממשיכים

בתרבות של מרכז אסיה ולא משתלבים בחברה הישראלית. אני נורא מבקש לשים

את הדגש על הנושא הזה. אנחנו, כעמותה קטנה מאוד, מחלקים השנה חצי

מיליון שקל רק לסטודנטים שלומדים במכללות ואוניברסיטאות, אבל יש המון

בעיות נוספות שאנחנו נבקש לשים לב להן: הנושא של תיאטרון, של הוצאת

ספרים, הוצאת עיתון. צריך לקרב את כל העולים האלה לחברה הישראלית.

רבותיי, אם לא נעשה את זה בזמן הקרוב ביותר, זה יהווה ממש דבר חמור

מאוד להמשך קיומנו כאן בארץ. ממש ממשיכים את הגלות כמו שהם היו שם. את

זה אני אומר מניסיוני יום יום בנושא הזה.
רחל סלבצקי
אני יושבת ראש אמונת. הארגון שלנו חוא עמותה

המבוססת על מתנדבים, וזה בכל התחומים - חינוך,

רווחה, קליטה; והמרכז נותן למפלגות שלנו גב. הוא נותן להן גם אפשרות

להתקדם, וגם נותן הרגשה שהם חלק ממכלול, שאי אפשר להעריך את הדבר הזה.

כי מתנדב צריך להרגיש שהוא רצוי והוא חשוב. מצד שני, או שאנחנו מארגנים

פעילויות שונות, או ששולחים אותם למרכז. מבחינה תקציבית זה יוצא כמעט

אותו דבר, ואני מעדיפה שהמרכז יהפוך למועצה, כדי שיהיה לו הכוח

הפרופסיונלי. אין מה להשוות בין דבר שאנחנו מארגנים לבין מה שנעשה ללא

ארגון שלנו.

אילנה קרפובסקי; אני אילנה קרפובסקי, יושבת ראש מחלקת הרווחה

בויצ"ו ישראל. אני לא באה לספר פה על פעולות של

ויצ"ו, אני חושבת שזה ידוע. אני באה לפה לחזק את המרכז להתנדבות, ואני

חושבת שאנחנו צריכים, משרד ראש הממשלה והכנסת צריכים, לדאוג שלמרכז

יהיו משאבים יותר גדולים, תנאים יותר טובים, כדי שנוכל באמת לארגן את

כל ארגוני המתנדבים עם אפשרות יותר טובה לעזרה למתנדבים.
כרמלה אבנרי
אני כרמלה אבנרי, נעמ"ת, רשות המתנדבים. ראינו

עכשיו שאומרים "לכל איש יש שם", אבל אנחנו

ראינו שכל אחד מאיתנו כאן הוא נציג של ארגון גדול. רק שלוש הדוברות

האחרונות ואני ועוד שלושת ארגוני הנשים הגדולים, אמונה, ויצ"ו ונעמ"ת,

וכולנו כאן השם האישי שלנו ושם המשפחה שלנו הוא התנדבות והמרכז

להתנדבות. המרכז להתנדבות, אחד הדברים היפים בו, הוא שכל אחד מכאן, כל

אחד מהאנשים, מייצג ארגון או עמותה מאוד גדולה, וכולנו יחד תחת קורת גג

אחת, נחושים ובנחיצות ובדחיפות של העניין, כי החברה הישראלית, ודווקא

היום, ודווקא בבית הזה, זקוקה לעניין הזה, זקוקה לחיבור הזה של כל

החוטים והרבדים. בידכם הכוח לשנות את זה. בבקשה ותודה.

יונה אלון שמי יונה אלון, אני יושבת ראש האגודה למלחמה

בסרטן בחולון, ואני רוצה לומר שרק לאחרונה היה

לי הכבוד והתענוג להינות מהמרכז להתנדבות בהשתלמויות מסוימות. אחד היה

כנס שלמדנו בו רבות. לצערנו, לא הרבה מהמתנדבים יכלו להשתתף בו בגלל

עלותו הגבוהה, כמובן מחוסר אפשרות לממן את זה. המבצע השני היה קורס

טוענים משפטיים, שלאין ערוך כולנו נהנינו ממנו; ואנחנו עוזרים לקהילה

רבות בנושאים של אנשים שלא יכולים לבטא את עצמם בתביעות קטנות. הקורס

היה מאוד מהנה, אבל כולנו הרגשנו שמחוסר תקציב של המרכז להתנדבות אי

אפשר היה להשיג מרצים, ובכל אירוע ומפגש ראינו עד כמה קשה להשיג מרצה

או לקבל סדנאות; ואני חושבת שזה מאוד חשוב שהמרכז יוכל להדריך את

המתנדבים עד כמה שיותר. תודה.
אסתר הרליץ
לפרוטוקול אני אומרת שמה שאנחנו צריכים להגיד

הוא שהמתנדב של 1998 או שנת אלפיים זה לא

המתנדב הקלאסי, שאנחנו הכרנו, וזה מאוד מחזק את מה שחברים אמרו, את

הצורך בהדרכה. האישה, שזמנה מצוי ופנוי והיא יכולה להתנדב, נעלמת למעשה

מהשטח, ובמקום זה יש לנו גם גברים וגם הסקרים של מינה צמח ושל פרופסור

גדרון הראו שמספר הגברים הוא כמספר הנשים בהתנדבות. אוכלוסיית המתנדבים

השתנתה לחלוטין, גם מפני שאנשים יוצאים לפנסיה, גם מפני שתוחלת החיים

התארכה, גם מפני ששעות העבודה התקצרו. יש לנו היום סוג מתנדב שונה

לגמרי, ואנחנו חייבים לטפל בו.
ישראל כץ
חברים, מאחר שאסתר הרליץ ואני אנחנו הצעירים

בחבורה הזאת, אני רוצה לספר משהו שבדרך כלל לא

סיפרתי אף פעס, לא במרכז, לא למתי וייל ולא לכל החבריס האחרים. גולדה

התנגדה להקמת המועצה. היא בתחילת התנגדה להקמת המרכז. למה היא התנגדה?

כי היא אמרה, מה אתם צריכים דבר כזה?! מה זה, בישראל נפרסם מחר מודעה

ב"דבר" ונקרא לחברי "סולל ובונה" והם יבואו מיד בהמוניהם?! -.. זה לא

קרה. אנחנו פרסמנו מודעה, וזה לא קרה. אחר כן היא השתכנעה שצריך להקים

באמת את המרכז.

אני רוצה להגיד לכם, היו שתי סיבות חשובות שעשו אותי לחובב של התנדבות.

כל ימיי, כשהייתי שר וכשהייתי מנכ"ל, אני רוצה לומר לכם, יש עבודה

מעניינת מאוד, וחבל שלא כולם קראו אותה, של טיפנוס ברגיה. זה מצוי גם

בספר שיצא בעברית. הוא משווה את השיטה באנגליה למתן דם, כשצריך דם

לניתוח או משהו אחר. בארצות הברית של אמריקה קונים את הדם, באנגליה

תרמו דם. התנדבו לתרום דם. מעניין- מאוד, היו שמרנים שתקפו את השיטה

האנגלית, ואמרו שהאמריקאית היא יותר יעילה. פשוט מאוד, כוחות השוק יעשו

עבודה יותר טובה.

אגב, לגבי אתמול, באמריקה העלו את שכר המינימום. למה אני רוצה לומר

לכם! מפני שגילו שתרומת דם יותר זולה, וזה היה עוד לפני

האיידס; זה לא מעביר מחלות. באמריקה חולי המופיליה מוכרים דם, מפני שהם

לא אומרים את האמת. הם רוצים להרוויח כסף. כוחות השוק משפיעים. באנגליה

פי חמישה פחות מחלות מועברות.

המחקר השני הוא חשוב מאוד. במקרה, הוא גם בא משבדיה. הם ישבו וחשבו איך

תיראה מדינת הרווחה השבדית בשנת 2006, וזה מאוד התקשר לדברים שאמרנו.

גילו דבר פשוט מאוד, שאין בכוחה של שבדיה להעלות יותר מסים. היא בהחלט

בטופ של המסים. היא עברה את מדינת ישראל. הם לא יכולים להעלות יותר.

ב-2006 לא יהיה מספיק כסף להחזיק את השירותים החברתיים. אז השבדים היו

ידועים בכך שיש להם שיעור ההתנדבות הנמוך ביותר בכל אירופה, והם גילו
דבר גדול מאוד
הם החליטו שצריך לעשות התנדבות בכפייה. צריך לגייס

אנשים שיתנדבו. הם גילו פשוט מאוד שלא יהיה כסף, לא יהיו תקציבים, לא

יהיו אנשי מקצוע שיוכלו לקיים את השירותים החברתיים. יש רק דבר אחד

שיהיה יותר - זמן פנוי. אסתר הרליץ דיברה על זה. אנחנו מקצצים, מקצרים

את שעות העבודה, לכן הסיכוי להתנדבות, אם יהיה מרכז חזק הוא עצום; ויש

בוודאי בפוטנציה הרבה יותר מתנדבים ממה שאנחנו מודעים לו. לכן אני

מציע, זה המשפט סיכום שלי, וזה טוב שלא נמצאים כל חברי הוועדה כאן, אלא

רק היושב ראש, שההצעה של ברוך לוי תתקבל. צריך לחזק, ומי שלא יחזק את

המרכז להתנדבות יהיה אחראי לכמה תוצאות קשות מאוד, כי אני רוצה לומר

לכם, יש כמה תפקידים של אנשי מקצוע שאפשר להעביר לאנשים שהם מתנדבים.

זה לא תורה מסיני, שמפני שיש לך תואר ראשון ותואר שני במשהו רק אתה

יכול לטפל בזה. אני במו עיניי ראיתי בשישים שנות עבודתי בתחום החברתי

את עקרת הבית שגידלה שישה-שבעה ילדים. היא יועצת יותר טובה מאשר עובדת

סוציאלית, סלחי לי.

על כל פנים, אני מאוד שמח שהסכמת שיהיה דיון כאן, כי לדעתי זה אחד

התפקידים החשובים ביותר של כנסת ישראל ושל ממשלת ישראל בשנים הקרובות,

מאשר להגביר סיוע למרכז. בעיקר אני שמח שהמרכז מתקיים בזכותם של כמה

אנשים טובים מאוד שלמדו את מלאכת ההתנדבות, ואתם רואים את הבלונדינית

הזאת שיושבת מולי.
יורי שטרן
אני חושב שזה באמת דבר מהותי מאוד שהדיון הזה

מתקיים בוועדת העבודה והרווחה, כי באמת בראייה

גם לטווח קצר, שלא יהיה כל כך ארוך, תפקידם של הארגונים הוולונטריים



בתחום הרווחה, בתחום החברה, הולך וגדל; ואני אישית התנסיתי גם כמתנדב

וגם כאחד שנעזר על ידי גופים שונים, שהם יושבים ולא יושבים במרכז

להתנדבות. הייתה פעילות רבה בתחום הקליטה והמאבק למען עלייה.

אם אנחנו מסתכלים על זה כדבר אסטרטגי, והחברה השתנתה מבחינה זאת

שתפקידם של הארגונים הוולונטריים בכלל הלך וגדל בצורה מאוד ברורה

ומשמעותית. אנחנו צריכים לדאוג לכמה דברים, שחלק מהם צוין פה, אבל

עדיין צריך לחזק את ההתנדבות. אני מציע לכם, היות שאני קצת מכיר את

התחום, יש המון ארגונים פעילים מאת, צעירים יחסית, שלא תחת המטרייה

שלכם, אולי יש דברים שאתם צריכים לשנות מבחינת התארגנות על מנת למשוך

גופים פחות ממוסדים.
קריאה
יש הרבה ארגוני עולים שכבר הצטרפו למרכז.
יורי שטרן
אני לא מדבר רק על ארגוני עולים. שלושה דברים

רציתי להגיד מבחינת הראייה לטווח יותר ארוך: א.

חינוך להתנדבות כחלק אינטגרלי של מערכת החינוך - הערכים האלה אצלנו לא

כל כך מהווים היום חלק מהקוריקולום של מערכת החינוך. בחקיקה, כל החקיקה

בנושא תרומות, אצלנו היא חקיקה מיושנת מאוד, והדוגמה של ארצות הברית

מראה עד כמה. א. חינוך לימי התנדבות ולארגונים שעובדים בכך - כמובן, יש

לפתוח את הרשת הארצית להשתלמויות. לשכות ההתנדבות בערים יבטיחו לראש

רשות שידע לפתוח כזאת לשכה ולתת מקום לפעילות מרוכזת של ארגוני

מתנדבים.
היו"ר מקסים לוי
הרשו לי לסכם ולומר ככה: בהחלט אני שמעתי את

חאנשים מדברים, ואני בהחלט מסכים איתם, משום

שאני בא מהדבר הזה, מההתנדבות לחברה ומההתנדבות ולהחזיר את הערכים שהיו
לנו בעת הקמת המדינה
הדגל, האדמה, המסירות, המוסר. אלה ערכים שכבר

הלכו. אני לפעמים מופיע בכל מיני הרצאות, וכאשר קמים לשאול שאלות

עוקצניות אני שואל - ואתח מה עשית? לפני שאתה מדבר -. המוסר והכול -.

אני זוכר בעודי ילד איך היה לבוא לבית-ספר ואחרי בית-הספר השתלדנו

ליצור את החברה וללכת אחר כך למועדון הזה ולהתנדב בכל מיני מישורים.

אני זוכר את עצמי בארגון רוטרי בישראל. לכן אני בהחלט, אני רוצה להציע

הצעה, קודם כול, שאנחנו נארח את המרכז בכנסת ונוקיר להם הוקרה, כמו

שאנחנו עושים למרכזים אחרים. שיבואו חמש מאות מתנדבים לארדיטוריום פה

בכנסת, ואולי יחד עם משרד העבודה והרווחה ויחד עם ועדת העבודה והרווחה,

להוקיר את הדברים שהם עושים בנושאים של התנדבות. דבר שני, אני מציע

לבחור ועדה מצומצמת, שנכנס ונגדיר מה אנחנו רוצים, כי כאן אנחנו לא

יכולים להגדיר מה רוצים, כדי לנסות. אבל בהחלט הוועדה קוראת לראש

הממשלה ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה לפעול לחיזוק המרכז להתנדבות בישראל

ולהעמיד לרשותו את המשאבים ואת התקציבים החולמים להמשך פיתוח תנועות

ההתנדבות, וזה חשוב מאוד. זאת החלטה של הוועדה. יחד עם זאת, אנחנו נשב

עם משרד העבודה והרווחה ועם פורום מצומצם כדי לגבש אסטרטגיה אולי בתחום

של הידברות עם משרדי הממשלה וראש הממשלה, אולי בתחום של חקיקה מסוימת

שצריך אותה כדי לחזק את המרכז הזה. לכן אני מודה לכולם על שבאו לפה,

ובהחלט אתם יכולים להמשיך להישאר פה.
ישראל כץ
הראשון שהתחיל לפעול מהמשרד כיחידת התנדבות היה

זבולון המר, זיכרונו לברכה, ואני חושב שזה נכון

שנזכיר אותו.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00

קוד המקור של הנתונים