ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 02/03/1998

מדריכי קבוצות עבודה ברשת עמל חבר הכנסת מקסים לוי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 169

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ב' ד' באדר התשנ"ח. 2.3.1998. בשעה 12:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מקסים לוי

דוד טל

יצחק כהן
מוזמנים
יצחק קרונר, ממונה על נוער וחניכות משרד

העבודה והרווחה

ד"ר חיים איילון, יו"ר רשת עמל

רענן שריר, מנכ"ל רשת עמל

דב סולנצ'יק, מנהל מחלקת תכנון ותקצוב בתי

הספר התעשייתיים, רשת עמל

זאב פלג, רשת עמל

עידן קוסבסקי, מדריך ברשת עמל, ועד העובדים

רחל פרוינדליך, ועד העובדים

שרה אלקיים, אמא של תלמיד י"ב ברשת עמל

דוד אלקובי, מדריך ברשת עמל

עפרה גולדשטיין, ועד העובדים

טלי אלימלך, מדריכה ברשת עמל, ועד העובדים

שלומי טדרי, חניך כיתה י"ב ברשת עמל

מאור אזרייב, תלמיד לשעבר ברשת עמל

מרדכי ביטון, עמל טבריה, ועד העובדים

קובי אטרף, עמל מחנה נתן, ועד העובדים

רבי וקנין, ועד העובדים

שמעון תורג'מן, ועד העובדים

פרוטפר בן-עזרא, מדריך ברשת עמל, יו"ר ועד

עובדי מינהל רשת עמל

שושנה בלן, מדריכה ברשת עמל, ועד העובדים

דודי אבוטבול, עמל טבריה, ועד העובדים

ענת כהן, מדריכה ברשת עמל, ועד העובדים

דני ליאונוב, מדריך ברשת עמל, ועד העובדים

חן בן-שמעון, ועד העובדים

ז'נט נפתלי, מדריכה ברשת עמל, ועד העובדים

ישראל מנצור, ועד העובדים

יעל נחמני, ועד העובדים

חזי הלנה, מדריכה ברשת עמל, ועד העובדים

מירב שביב, אגף התקציבים, משרד האוצר
מנהלת הוועדה
שירלי אברמי
נרשם עלי ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

מדריכי קבוצות עבודה ברשת עמל

חבר הפנסת מקסים לוי



מדריכי קבוצות עבודה ברשת עמל

חבר הכנסת מקסים לוי
יצחק כהן
אני מתכבד לפתוח את הדיון.

חיים איילון; קודם כול, תודה לך ולוועדת על שמצאתם זמן לדון

בנושא כל כך חשוב ולתת את הדעת על בעיה מאוד

רצינית, שבגינה עובדים עם עשרות תלמידים, אם לא מאות תלמידים, בעיקר

בשכונות

ובעיקר בערי פיתוח, היו נפגעים. אני חושב שהדיון הזה פה היום בא בשלב

מאוד משמעותי מבחינת אותן קבוצות עבודה, אותם תלמידים. אני חושב שעצם

העובדה שכבר ישנה איזושהי הצעה שהוכנה על ידי משרד העבודה, אני מאמין

שיעבירו אותה אליך עוד היום, שבאה לתת איזה שהם פתרונות

לבעיה, וישנה הצעה שבאה לתת פתרונות שחלקם מקובלים עלינו וחלקם לא, זה

כבר אומר שעצם הדיון הזה והפעולות של הוועדים שנעשו לפני כן נתנו

את אותותיהם, ועל זה כבר הברכה. השאלה היא רק עד כמה הדברים ייושמו, עד

כמה דברים אחרים יצאו לפועל. אנחנו מתקרבים לסוף השנה. לידיעתך,

התקציב הזה מהשנה כמעט ולא קיים. אנחנו החלטנו ברשת עמל, מתוך כוונה

לקבל את הכסף בסוף השנה, לתקצב את העובדים ואת המסגרת, בכדי לא לזרוק

את כולם לרחוב. ואנחנו התחייבנו להמשיך ולתקצב אותם עד סוף השנה. מדובר

בהרבה כסף. זה כסף שלא תמיד יש לנו, וחשוב מאוד שלקראת השנים הבאות זה

לא ייפגע, זה יהיה חלק מהתקצוב הקבוע, ושלא כל פעם יצטרכו מחדש להתחיל

לעשות טובה להעסיק מישהו ולזרוק לרחוב נערים נפלאים שגומרים בית-ספר

והולכים לצבא, ולזרוק עובדים מסורים, שלא יהיה מה לעשות איתם בגלל כל

הגישה הזאת. לכן חשוב מאוד לדבר על זה היום, ואני מקווה מאוד שמפה נצא

עם החלטות שבזכותן החבריה יוכלו לישון בשקט. זה לא שהבעיה נפתרה. רוב

הבעיה. אתמול בלילה קיבלנו הצעה ממשרד העבודה. מר קרונר מייצג פה את

פרקיש, ששלח לנו את המכתב בתיאום, אני מאמין, עם השר, שבאמת הפעיל את

כל משרדו בכדי למצוא פתרון, ואנחנו מודים לו בהזדמנות זו. אבל הפתרון

שנקבע נתן תקופה של שבוע, שאנחנו צריכים להגדיר אותו. הפתרון גם הגדיר

בצורה מסוימת מסלולים מסוימים שעם חלקם אנחנו מאמינים שאין לנו בעיה,

אבל לפחות את המסלול השלישי אנחנו כמובן דוחים אותו על הסף, כי אנחנו

לא מאמינים שמדריך יכול להיות על היקף משרה של חצי משרה ולטפל בקבוצת

תלמידים. הרי זאת הייתה הבעיה הראשונה. לכן אם יש הסכמות ואם יסכימו על

המסלול הראשון והשני כמו שהם במכתב, אז אין לנו בעיה עם זה, ואנחנו

נדאג שיהיו תלמידים, כי יש תלמידים, וישקבלו את המענה הכי טוב שאפשר

לתת להם. בואו נשמע פה מה אומרים, משרד האוצר ומשרד העבודה.
רענן שריי
הבעיה היא בסך הכול פשוטה מאוד. לרשת עמל יש 35

קבוצות עבודה, התלמידים שלומדים ועובדים, זה

התחיל בזמנו עם הרצון בבסיסי צה"ל לעזור לאוכלוסייה שנפלטת ממערכת

החינוך הרגילה על מנת שיוכלו ללמוד ולעבוד, לסיים 12 שנות לימוד

ולהתגייס לצבא כמו כולם. אנחנו יודעים מה יקרה אם הקבוצה הזאת לא תהיה

במערכת, כי פשוט אין לה מסגרת אחרת. המשמעות היא שהיא תהיה בבית, או

ברחוב, יותר נכון, עם כל המשמעויות הכרוכות בכך. לרשת עמל יש בתי-ספר

מסוגים שונים. הרוב זה בכלל בתי-ספר תיכוניים. אנחנו לקחנו את הנושא

הזה כמשימה, מפני שאנחנו חושבים ומאמינים שצריך לעשות אותה, אבל אנחנו

לא יכולים לעשות את זה אם לא נותנים לנו את המשאבים כדי לעשות זאת.

ברגע שקיצצו לנו השנה את מדריכי קבוצות העבודה, למעשה בחצי, המשמעות
היא פשוטה לגמרי
או שמדריך אחד יצטרך לעבוד עם שתי קבוצות, מרז שלא

ניתן, מה גם שבבסיסי צה"ל לא מוכנים שתבוא קבוצה ללא מדריך, או שאנחנו
לקראת חשנו
הבאה, נבטל פשוט את קבוצות העבודה הגירעון הוא כבר גדול.
חיים איילון
בימים שהוא לומד, מה עושה המדריך?

רענו שריי; הוא גם אז צריך להיות מדריך. שאל את המדריך איך

הם עובדים. צריך להבין, זה קבוצות של ילדים

שצריכים להסתגל גם לישיבה ולימודים, וגם אז צריך להיות איתם מדריך.

לכן אנחנו כאן, לכן אנחנו מדברים, מפני שאנחנו יודעים שאם אנחנו לא

נמצא לזה פתרון, אז הילדים האלה פשוט יהיו ברחוב. משרד העבודה עושה

בימים האחרונים באמת הרבה מאוד מאמצים כדי לנסות ולפתור את הבעיה. אם

הבעיה תיפתר, כפי שזה נראה היום, אנחנו מקווים שזה יהיה בסדר. הם הציעו
למעשה שלושה מסלולים
מסלול של מדריך עבודה מלא עם קבוצה של 15 ילד,

מסלול של מדריך עבודה מלא עם קבוצה של 17, זה בסדר כאשר מתכננים את

השנה, אבל כאשר מדובר על מסלול נוסף, שהוא למעשה...
יצחק כהן
מסלול 21, כמו שאתם קוראים לו, הקבוצה יותר

קטנה והמחיר יותר גבוה. מה ההיגיון? יש משהו

בבסיס העניין?

רענן שריי; שני המסלולים שמציעים, אנחנו בהחלט יכולים

להיות איתם. המסלול השלישי זה מה שלמעשה רצו

שנעשה היום, וזה לא ניתן, פשוט לא ניתן. מה שלא היינו רוצים זה שהוא

בכלל יופיע על הטבלה, מסלול כזה, מפני שאחרת זה שוב פתח למשא ומתן בכל

שנה.

דב סולנצ'יק! ברשותך, עוד ממש כמה פרטים כדי להשלים את

התמונה. למעשה, מדריך קבוצות עבודה לא היה תלוי

באכלוס הקבוצה לחלוטין. שעות שעברו מהמשרה שלו ניתנו בצורה שנקראה שעות

ליווי. השנה לראשונה נעשו שני צעדים שהם מבחינתנו החמרה בתנאי ההעסקה

של המדריכים. פעם אחת קוצצה משרה של הנהלה אדמיניסטרטיבית למחצית, ופעם

שניה היא חותנתה באכלוס קבוצות עבודה. מה שאתה רואה כאן זה בדיוק מה

שאנחנו דרשנו מתחילת השנה. שים לב מה אני אומר, על איזה קבוצות אנחנו

מדברים ואיפה אנחנו מדברים על קבוצות עבודה. אנחנו מדברים על הפריפריה

של מדינת ישראל, על יישובי ספר, על יישובי עימות. שם בכל מקרה יש לך

קושי, לא בכל מקום. יש לנו גם קבוצות עבודה עירוניות ביפו וגם

בקריית-חיים, אבל אני אומר, על פי רוב, אנחנו מדברים על עפולה, ואנחנו

מדברים על צפת, ואנחנו מדברים על טבריה, ואנחנו מדברים על דרום

ומחנה-נתן וכדומה. אין יכולת פעם אחת, גם פדגוגית, למדריך קבוצות עבודה

לשלוט על קבוצות גדולות ופעם שנייה גם המעסיק של התלמידים האלה אינו

מוכן לקלוט קבוצות גדולות; כמו למשל, בבסיסי צה"ל יש קבוצות שהן אינן

יכולות לעלות על 15 תלמידים. פעם שלישית, יש מקומות שאין בנמצא בהן

תלמידים. זהו האכלוס המקסימלי שאפשר לקבל. הגישה הזאת לאכלס את הקבוצות

במקסימום תלמידים היא דרישה שאנחנו לא יכולים לעמוד בה, מכל הבחינות

שציינתי.

קריאת; היום הקבוצות האלה מתעבות, עד כמה שאני יודע.

זה הולך וגדל. יש יותר צרכנים.
דב סולנצ'ק
כמו שהמנכ"ל ציין, יש לנו 38 קבוצות עבודה.

חאכלוס חממוצע חוא 15 תלמידים, וזח טוב, כי יש

לנו גם קבוצות שמאוכלסות ב-12 וגם בעשרה תלמידים. אז כל ההתניה הזאת של

תקצוב משרת המדריך ואכלוס הקבוצה היא בעייתית בפני עצמה, אבל אני אומר,

צריכים ללכת לקראתנו ולהבין שקבוצות כאלה לא יכולות להיות מאוכלסות

בצפיפות.

מרדכי; שמי מרדכי ואני מצפת, אני עובד ברמת הגולן.
חיים איילןן
רק להגיד במילה אחת לחבר הכנסת מקסים לוי, שאכן

עצם העובדה שנקבע המועד הזה פה לדיון, כבר נתנה

את אותותיה ועל זה אמרתי בתחילה ליושב ראש, קודמך, שעל זה כבר אנחנו

אומרים תודה רבה, על העובדה שקבעת ולקחת את הנושא המהותי והמשמעותי הזה

של תלמידים משכונות וערי פיתוח, שמהפריפריה ייזרקו לרחובות, ואמרת

"נעשה על זה דיון". במשרד העבודה והרווחה הם באמת חברים טובים, שמודעים

לרגישות של הנושא, ומודעים לבעיה. ואפילו השר עצמו לקח איתו את כל המטה

שלו וביקש להביא פתרונות. ובאו גם עם ההצעה שאתמול בערב הגיעה, ועל זה

לבד אני חושב, בשם כל המדריכים וכל התלמידים, מאות התלמידים, כבר מגיעה

לוועדת תודה, בפירוש. השאלה תהיה עד כמה זה ייושם, כמו שאתה יודע, ועד

כמה דברים, כשנצא מפה אכן, כי בהצעה עצמה יש דברים שהם לא מקובלים, אבל

רוב הדברים שמקובלים, ויש פה נציגת משרד האוצר, שבטח תשמע את עמדתה,

והשאלה פשוט תהיה עד כמה דברים אלה ייושמו; ואנחנו נדע, כי לידיעתך

בלבד, הגזרה הזאת נפלה בתחילת השנה. רשת עמל עם קרוב ל-60 אלף תלמידים,

לוקחת לה את המאות תלמידים האלה, שאידיאולוגית היא מאמינה בהם מכל הלב;

ופשוט מימנו השנה את התקציב כדי לא לפטר את העובדים ולא לזרוק את

התלמידים לרחוב. החלטנו לקחת זאת על עצמנו ממקורות שאין לנו.
היו"ר מקסים לוי
אני יכול לומר ככה, אני סיירתי איתך יחד, ואני

מתוך היכרותי את העבודה והמערכת, כיושב ראש

מרכז השלטון המקומי, מכיר היטב את העבודה הנפלאה שעושות רשת עמל ועוד

רשתות אחרות, שפועלות במסגרת של אוכלוסייה מוכת גורל, שבעצם המדינה

הביאה אותה לכך. היא לא יצרה את האינטגרציה בתוך החינוך, והיא הענישה

אותם בכך שהיא רצתה ליצור את המודל של תחרות. כלומר "בבית ספרי יהיו

אנשים רק מצוינים". לכן כאשר יש מצוינות, נזרקים תלמידים מבתי הספר.

אתן דוגמה אולי מוחשית יותר, כדי שנבין את זה. אני ישבתי לא לפני הרבה

זמן עם מנכ"ל משרד העבודה והרווחה ואמרתי שהדבר הזה לא יעבור לסדר. וגם

לשר העבודה והרווחה יש תכתובת שלי, באשר גם ישנה בעיה בתקציב המדינה

לממן את הדברים האלה. התבטאתי גם בחלק מדבריי כנגד התקציב על הגזרות

האלה שיהיו נחלתם של אותם ילדים.

אני אתן דוגמה יותר מוחשית. בעיר שלי, בלוד, ישנם מוסדות חינוך כמו

בית-ספר תיכון רמלה לוד, שקולט ילדים רק בציונים תשע ומעלה. לעומת זאת

יש בתי-הספר המקצועיים העיוניים, אורט, עמל, שקולטים אחר כך את המדרגה

השנייה. כלומר - סוג אי, סוג ב'. אחר כך יש תלמידים שבאים ממשפחות שלא

היה ביכולתן לממן ולתת, ואז מסגרות כאלה, כפי שראו עיניי בצריפין ובכמה

מקומות, נתנו פתח ותקווה חדשה לחיים חדשים של אותם ילדים שצמחו ואף

הגיעו לבגרות ואף התגייסו לצה"ל. אם ילדים כאלה היו נזרקים החוצה, הם

היו חיום מסתובבים ברחובות והופכים לבעיה חברתית שאין כמותה. לכן אני

לא רק שקיימתי את הישיבה היום, יצאתי לסיורים וראיתי בכמה מקומות, ואני

מכיר אותם כאדם שכבר עבר את הרשות המקומית ומכיר את הצרכים האמיתיים של

הדברים האלה. אני חושב שאסור לנו להרפות בסוגיה הזאת, לא ממשרד האוצר



ולא ממשרד חעבודח ולא ממשרד החינוך, וי'עמל" לא יכול להיכנס לגירעונות

כתוצאה מהדבר הזה, כי הוא מממן את הבעיה החברתית שמשרד האוצר והעבודה

צריכים לממן. ישבתי לא פעם עם רשת עמל, עם היושב ראש ועם המנכ"ל, ואני

שמח, קודם כול, שלא סגרו. כי יכלה רשת עמל להגיד, - זה לא כלכלי

מבחינתי, אני לא הבעיה של מדינת ישראל, ואני יכולה להפסיק -, והם לא

הפסיקו. אני מאוד מקווה שהדבר הזה לא יהיה, כי אם הוא יהיה זאת תהיה

תבערה חברתית, שלא נשתוק עליה כאן בבית הזה. הרבה מאוד תקציבים הולכים

להרבה מאוד מצוינות בחברה, אבל לא שמים דגשים כלל על הדבר הרגיש הזה.

לכן בא הכינוס הזה כאן, כדי לנסות להביא לכך שמשרד האוצר והעבודה יבינו

את הצורך של קיום מפעל כל כך חשוב במדינת ישראל. אנחנו רואים את

הסוכנות היהודית מנתקת את עצמה מבתי-הספר של תנועות הנוער, וחלק מהדיון

של שנה שעברה היה כאן, שזה לא ילך לעמותות כאלה ואחרות שרוצות להרוויח

על גבם של התלמידים, אלא ילך לרשתות כמו עמל, כמו אמי"ת. זאת הכוונה.

אני מאוד מקווה, איפה משרד האוצר פה? אני חושב שהתקיימו לאחרונה דיונים

עם משרד העבודה והאוצר.
מירב שביב
קודם כול, אני רוצה להסביר שכל נושא התעריפים

הוא איזשהו מהלך משותף למשרד העבודה, למשרד

האוצר ולרשתות. בזמנו היה מוסכם על כולם המעבר לתקצוב של 15 מסלולים

תוך דגש על קבוצות עבודה, למשל או על ארבעה ימים בשבוע של לימודים ושני

ימים של עבודה וכוי. עשינו שינוי גם במסלולים, וגם תגברנו באופן

משמעותי את התקציב של משרד העבודה ורווחה בכל הנוגע לעניין הזה.

הנושא שהתעורר לאחרונה הוא נושא שאני שמעתי עליו בשבוע שעבר בשיחות

טלפוניות. הובהר לי שמשרד העבודה והרווחה יקיים דיונים בנושא, וכל מה

שהוא יחליט יהיה בתיאום עם משרד האוצר. היום, בדיוק לפני הישיבה, אני

מקבלת את הסיכום שיושב ראש האגף להכשרה מקצועית החליט עליו. הסיכום הזה

לא נדון עם משרד האוצר, אינני יודעת מה רשום בסיכום הזה, אני לא מוכנה

להתייחס לגופו של עניין לנציגי הרשתות. כי אנחנו ישבנו איתם.

היו"ר מקסים לוי; את צריכה להבין, אני לא יודע כמה את מבינה, אני

מניח שאם את רפרנט של משרד העבודה, יש על ראשך

המון דברים. נושא זה הוא ככה: מי שצריך לבנות את התקציב של המפעל הזה

צריך לראות בעיניים שמסתכלות לא רק בכיוון של שלושים ילד בכיתה, אלה

בכיוון של להקים כיתה של עשרה ו-15 ילדים. אם הם יהיו בחוץ הרי אף

בית-ספר לא יקבל אותם. זאת אומרת שהמסגרת לא תלויה בתחשיב כמו של משרד

החינוך, שאומרים בו - בכיתה זו ארבעים תלמידים -. אלה מסגרות אחרות.

צריך לראות אותן. זאת אומרת, זאת תחנה אחרונה. צריך תקצוב שונה לגמרי

פר תלמיד, משום שהתקציב הזה שהיה עד היום, הוא לא ניתן למפעל הזה.

אני מציע דבר אחר, אני לא מציע שיינתן פתרון במסגרת שאנחנו כולנו

יושבים כאן. אני חושב שגם אם משרד העבודה והרווחה, יחד עם האוצר, היו

עושים איזושהי עבודת מחקר בנושא זה, והיו אומרים, בואו ניתן לגורמים

מקצועיים

לחשב את העלות פר תלמיד במפעל כזה, מה תהיה התוצאה? אם אתם תעשו תחשיב

פר עלות תלמיד בבית-הספר הזה, זאת אומרת, שאם לא יהיו שלושים תלמידים

לא יוכלו לפתוח כיתה. מה יהיה גורלם של 19 ילדים? עכשיו, אם תתנו לפי

המפתח הרגיל שלכם, הרי הם רוצים עד הצהריים. אז מאפשרים להם עד אחרי

הצהריים ללוות אותם עם כל מיני דברים חדשים, מסגרת חדשה. אני לא רוצה

לדון את הילדים, לא את ההורים, לא את אף אחד. אני חושב שצריך לעשות

עבודה דחופה, שישימו דגש על הנושא הזה, כי הנושא הזה מאוד רגיש, כי כל

דבר שלא נעשה, אסור שהמפעלים האלה ירדו. אם המפעלים האלה ירדו. אני



יודע מח יקרח לילדים שנמצאים בשכונות עוני, עם עשרה ילדים במשפחה; ואחד
אמר לי דבר אחד
- ראה, אני נמצא בבית בשכונה איפה שאני גר, ואני לא גר

בשכונת וילות, אני גר בשכונת שיכון. אם לא חיה לי בית-הספר הזה ,אתה

יודע מה אני הייתי עושה? האח שלי היה גונב, ואני הייתי צריך ללכת למכור

לו את המוצרים שהוא גנב, ובית-הספר הזה וצריפין הצילו את חיי -. היום

בכיתה י"ב מלווים אותו עד לגיוסו לצה"ל. את יודעת מה זה?! אם משרד

העבודה היה צריך לממן עובד סוציאלי, עובד פסיכולוגי, מה היה קורה אז?!

לכן אני כל כך התרגשתי ביום הסיור הזה. זה לא רק שאני מכיר את המפעלים

האלה שביקרתי בהם. צריך למצוא את מפתח הלימוד, שהיה כדאי ל"עמל" להקים

בגללו את בית-הספר. גם בצבא אותו דבר. גם הצבא אומר, - אם לא יהיה, מה

אני כל הזמן אתן ואתן?! -. הוא היום מכשיר אותם לעבודה צבאית בכל מיני

שיטות תחזוקה שלהם.

אני חושב שאם יהיה אפשר לשמוע לא את נציגי משרד האוצר, הם לא יתנו, אני

רק אמרתי את זה משום שצריך לשבת, לבחון את הדברים האלה לעומק, זה

קיפאון ממשלתי וזה לא קיפאון עירייה כזאת או אחרת.

מירב שביב; נכון, לכן אני אומרת שוב, בפגישה, הפתרונות

שמשרד העבודה והרווחה מוציא הם מהרגע להרגע. הם

לא מתואמים עם משרד האוצר, ואני לא יודעת אם הם יכולים להתבצע, ואני לא

יודעת מה הם כתבו פה בכלל. השאלה אם יש מקום למשל לתקצב גם מורה בכיתה

וגם מדריך. זאת שאלה שקיימת. אני לא נכנסת פה למשא ומתן. יכול להיות

שאתם צודקים. יכול להיות שאין הצדקה, יכול להיות שנעשתה טעות בעת

שתקצבנו את המסלולים החדשים. יכול להיות. אבל שוב, דברים אלה צריכים

להיעשות בצורה מסוימת.

היו"ר מקסים לוי; אני לא חושב שצריך להיכנס כאן למשא ומתן. אני

זקוק ליותר ממדריך אחד. ואני אומר, כרגע צריך

לבחון את הדבר. האוצר הוא לא מכשיר אוטומטי. הנימה הזאת היא יותר טובה

מאשר זו ששמעתי בעבר. אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים. אמרתי את זה לשר

העבודה, עם כל הכבוד לי אליו. אמרתי את זה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה,

ואחרי הסיור שישבנו בו וגיבשנו עמדה עם נציגי משרד העבודה, אלה שמטפלים

במערכת, ראיתי שהם בהחלט עומדים בקו אחד יחד איתנו בשאלות האלה. מי שיש

לו להוסיף על הדברים האלה לא ייכנס למשא ומתן, לא עם משרד העבודה ולא

עם האוצר. אני מניח שזה ייעשה ביחד עם בית ספר עמל ויחד עם הצבא ויחד

עם משרד העבודה. אם זה לא יהיה נכון, למה לעשות כך?!

קריאת; בכיתה של בית-ספר לחינוך מיוחד יש גם מורה וגם

מסייעת. שם התחשיב הוא על שבעה תלמידים בסך

הכול.

היו"ר מקסים לוי; נכון, מה עשו במשרד החינוך? היו חכמים גדולים.

הרי היו בתי-ספר מיוחדים, אתם זוכרים? ואז שם

גרמו לכך שהילדים הלא מוצלחים ילכו לכיתה ב' וכיתה ג' ו-ד', וזרקו אותם

לבית-הספר המיוחד. נוצרה סטיגמה שהילד אמר - אני הולך לבית-ספר מיוחד -

או האם אמרה - הילד שלי לומד בבית-ספר מיוחד -, ואז אמרו, אני הייתי

אחד מאלה שאמרו זאת, בואו נחסל את בתי-הספר המיוחדים. למה מנהל

בית-הספר לא יקלוט גם ילדים קשים, ואז יעשו מערכת של אינטגרציה

בבית-הספר היסודי?! אבל פתחו כיתה מיוחדת מסייעת לילדים האלה. על ארבעה

וחמישה ילדים כאלה נותנים מורה ומסייעת. אז כאן מדובר על ילדים בכיתות

י' ו-י"א ו-י"ב שצריכים זאת.
שושנה בלן
אני רוצה להסב את תשומת לבך לפן נוסף של הקיצוץ

הזה. אני הייתי בין אלה שנפגשו בימים האחרונים

והפעילו לחצים במשרד העבודה. מה שאני רוצה לספר לך הוא שאנחנו כאן למען
שני דברים
האחד הוא לצעוק את הצעקה הזאת שהקיצוץ הזה הוא בלתי אפשרי,

ואתה עשית את זה אולי יותר טוב מאיתנו, כי אתה נשמע בקי ומכיר את

האוכלוסייה שלנו.

השני, אנחנו רוצים לנצל את הוועדה הזאת על מנת לקבל תוקף חוקי לפרויקט

הזה. למה אני מתכוונת? הפרויקט הזה קיים כבר הרבה מאוד שנים. אנחנו כאן

רוב האנשים עובדים לפחות בין 15 שנה לעשרים שנה באותו פרויקט, שנקרא

"פרויקט קבוצות עבודה". הפרויקט הזה במרוצת השנים הוכיח את עצמו והוכיח

לכל המערכת מסביב שהנה יש קבוצת אנשים שמצליחה איפה שכל מערכת החינוך

הזאת נכשלה. והיא מצליחה בזכות שני פרמטרים מאוד מסוימים: שהמספר של

משתתפי קבוצה כזאת הוא קטן, ולכן אנחנו מצליחים להגיע לכל ילד עם

הבעייתיות שלו, ושהמדריך מלווח אותו יום יום, שעה שעה בכל מקום שהוא

נמצא בו. אם שני הפרמרטים האלה לא היו קיימים, יכול להיות שגם אנחנו,

עם כל הכישורים שלנו, עם כל טוב לב, גם אנחנו לא היינו מצליחים. אבל

פרויקט כזה חשוב למדינת ישראל, והיא בנתה אותו, ולדעתי זה אחד

הפרויקטים היפים. אבל המדינה בדמות משרד העבודה גם מקצצת אותו כל שנה.

כל שנה הפרויקט הזה הולך ודועך מסיבות שונות. אני שמחה שאנחנו הצלחנו

לשכנע אנשים ביומיים-שלושה האחרונים האלה, שהם קיבלו החלטה מוטעית. גם

אנשי המשרד הודיעו לנו שהתקצוב מלכתחילה היה טעות אחת גדולה, ומי שדיבר

איתנו דיבר איתנו בשם השר; והשר הורה להחזיר את המצב לקדמותו.

מה שאנחנו פוחדים, כי אנחנו כבר למודי כישלונות ולמודי מאבקים, הוא

שהסיפור הזה יהיה יפה לעכשיו, על מנת להשתיק את כל העניינים, כי אנחנו

תכננו פה מפגן כוחני לוגיסטי ענק, ואנחנו ביטלנו אותו היום, כי באמת

הייתה כאן כוונה טובה של משרד העבודה והרווחה, והם ישבו איתנו המון

שעות. כנראה שהוועדה הזאת בכל זאת עשתה משהו. אנחנו רוצים להשתמש בכוח

הזה שלכם כאן, כוועדת עבודה ורווחה, למסד את זה, שלא יתנו לילדים האלה

בחסד.
היו"ר מקסים לוי
בואי נאמר ככה, כל מה שאת אומרת מקובל עליי,

אבל אני אומר, בחדר הזה לא נוכל לנהל את המשא

ומתן. אני מניח שגם הנושא של עלויות שנעשה בשנה שעברה כשביקרתי בצריפין

לא נכון והתחשיב לא נעשה נכון, וצריך ליצור עכשיו מערכת מקצועית שתבחן

האם התקצוב הזה הוא נכון או לא נכון. אולי לא צודקים. אולי "עמל" רוצים

סתם לקחת. פה יש להניח שאם משרד העבודה והרווחה או משרד האוצר רוצים

לנגוע במפעל הזה, היה צריך לעשות אולי סקר מקצועי לדעת אם אכן הדברים

נכונים או לא. מאחר שהם לא עשו, אז אני חושב שקודם כול יש הרבה מסגרות

שאפשר לעשות זאת בהן. אפשר ללכת לכנסת, להציע הצעת חוק ולעגן את זה

בחוק. אבל אני לא חושב שנושאים חברתיים צריכים לעגן בחוק.
חיים איילון
היו 150 קבוצות עבודה. עכשיו הגיעו ל-35, והיום

רובן זה רק מרשת עמל. "אורט" בכלל ירדה מקבוצות

עבודה. היא ראתה שהיא רק מפסידה והפסיקה. אנחנו המשכנו עם זה. אבל רק

שתדע שהנושא של קבוצות עבודה לא נוגד את הבג"ץ, היה דיון של תלמיד

ממסגרת משרד העבודה והרווחה מול תלמיד ממסגרת החינוך. בנושא זה יש עוול

נוראי, ועל זה דיברנו, וזה נושא אחר. אבל פה זה קבוצה שזורקים אותה

לרחוב.
פרוספר בן-עזרא
מדובר בקבוצה של 600 ילד, שהפרויקט הזה מלווה

אותה כבר כמה וכמה שנים. הוא הלך ופהת. נכון

להיום, משרד העבודה כבר ירד בשלושת רבעי האהוז או עשה כברת דרך, הוא

נסוג מהקיצוץ, הוא הציע הצעה שרק אם הוא ישפר אותה במקצת, מבהינתנו היא

תהיה מקובלת. מדובר על פתרון ל-600 הילדים האלה. אם אפשר, רצוי לנצל את

זה היום; כי אני יודע מהניסיון שלנו, שאם אנהנו הולכים מפה היום, העסק
מתמסמס
משרד העבודה לא ייפגש עם האוצר, כי יש להם דברים חשובים אהרים.

מה שלנו השוב להבהיר הוא שהפרויקט הזה הלך והתפתה. השוב לנו להאיר

פרוז'קטור ענק על המאפיינים של האוכלוסייה הזאת. המאפיינים של

האוכלוסייה הזאת הם מאפיינים של נוער מנותק.

היו"ר מקסים לוי; אני מציע הצעה לכולם, ואף אהד לא יהשוד שאני

כאילו מגן על הממשלה הזאת, אני הרי תוקף אותה

יום יום. אני מציע שיהיה כזה דבר: ניתן למשא ומתן הזה להתקיים תוך

שבועיים. אם תוך שבועיים לא יימצא הפתרון, ועדת העבודה תתכנס כאן על

מנת לדון בסוגיה הזאת שוב. ניתן שבועיים לראות שיבדקו במשרד העבודה

והאוצר, העבודה והאוצר מוכנים לזה, תוך שבועיים. שבועיים זה סביר

מאוד.
מירב שביב
השאלה היא לאו דווקא אם האגף להכשרה מקצועית

רואה את המכתב שלו כ"ראה וקדש". מבהינתי משא

ומתן פותהים את כל הקלפים.

היו"ר מקסים לוי; אני דיברתי עם שר העבודה שינהה את מנהל האגף

לשבת ולראות. אנהנו לא מדברים על פריצת מסגרת

מעבר ל-600 איש. הלוואי שהיו עושים את זה, כי היו מקבלים הרבה מאוד

אנשים בהוץ. אבל לפהות מסגרת. היא צודקת בטענה, אולי יכבו שרפה, יתנו

מיליון שקל. ואהר כך נשוב לכאן.
חיים איילון
שני מיליון שקל לשנה.
היו"ר מקסים לוי
אני מציע את ההצעה הזאת.

קזני אסיף; אני בכיתה י"ב להניכות ומהנה נתן בבאר-שבע.

לקהתי שעתיים פנויות בבית-ספר לכתוב מכתב מכולם

לקרוא את זה.

שמי קובי אסרף, אני גר בבאר-שבע ולומד בבית-ספר תעשייתי עמל מהנה נתן.

בית-הספר הזה בשבילי ובשביל רוב התלמידים הוא כמו בית ומשפהה. רבים

מתלמידי בית-הספר באים ממשפהות נזקקות או עם בעיות כלכליות קשות.

כמהצית מן התלמידים הם עולים הדשים.

בית-הספר נותן לנו הזדמנות להשתלב בהברה הישראלית, לרכוש מקצוע ובעתיד

להתגייס לצבא. אם בית-הספר ייסגר, אין מסגרת אהרת בבאר-שבע והסביבה

שתקלוט אותנו. אם בית-הספר ייסגר, התלמידים ייפלטו לרהובות ללא מסגרת

תומכת ומכוונת לרבים מאיתנו.

התלמידים יהפכו לנטל הברתי וכלכלי על כל מדינת ישראל. אני מקווה, בשמי

ובשם הבריי, שלא תסגרו את קבוצות העבודה. אל תסגרו בפנינו את הפתה

היהידי לעתיד טוב יותר ולהשתלבות בהברה הישראלית. תודה.
שרה אלקיים
שמי שרה אלקיים. הבן שלי הוא בוגר כיתה י"ב.

אני גרת בחיפה. הבן שלי נפלט, כמו שאתם יודעים,

מבית-ספר רגיל, ואני שמעתי על בית-הספר הזיז, הגעתי לשם והסתכלתי. באמצע

השנה זה היה. מאוד מצאה חן בעיניי העבודה שם; קודם כול היחס הייחודי של

המדריד עם הילד, זה מאוד קסם לי. אמרתי - פה זו מסגרת לבן שלי -. הגעתי

עם הבן לשם. כשבאתי להציג תעודה, אני לא שוכחת את זה, אמרו לי - אנחנו

לא רוצים תעודה, הוא אדם כאדם כמונו. אנחנו רואים אותו בעיניים באותו

גובה -. התחלנו עם העבודה עם צוות יחד עם המדריכה. הייתי איתה יום יום

בקשר. הבן שלי, דני, הוא ילד שהיה נגרר. אם לא המדריכה, שטיפלה בו

והייתה איתי בקשר יומיומי ובשעות אחר הצהריים ובערבים ובבקרים - עבדנו

על הילד הזה. אני הרווחתי את הבן שלי. אני מרגישה שיש לי בן חדש בבית.

היום הוא עומד בפני גיוס. הוא מתגייס כחייל רגיל, כילד נורמלי, כילד

רגיל לכל דבר. אותה עבודה ספציפית של המדריך עם הילד, אני חושבת שזה מה

שנתן לילד להגיע למה שהגיע. הוא מרגיש שהיא האמא שלו, הבית שלו, הכול.

היו דברים שאני לא יכולתי להתגבר בהם על הבן, והמדריכה כן יכלה להתגבר.

היא עלתה עליי. היא האמא הראשונה ואני האמא השנייה. וזה חבל מאוד

שרוצים לקצץ ולעשות מה שעושים. בגלל זה הגעתי לפה. כי חבל. הבן שלי

היום בוגר. מחר יבואו תלמידים חדשים. מה יהיה איתם?! זה הנוער, זה

המסגרת של הילדים שלנו, שאלה למעשה הנוער של ארץ ישראל.
מרדכי ביטון
אני באתי מרמת הגולן, ותרשה לי כמה משפטים

לומר. אני עובד במערכת הזאת משנת 78/ עשרים

שנה. כנראה באוצר, אני מתנצל מאוד שאולי אני תוקף אותם, לא ראו פעם

פרצוף של ילד עצוב ובוכה. הם לא ראו את זה. הם לא שמעו ילד שאומר לי, -

שמע, עוד פעם הבית שלי ברחוב -. הם לא שמעו את זה. הם לא קראו בעיתון

ששופט נוער מאיים לשלוה ילד לבית-סוהר בגלל שאין לו מקום בהוסטל. הם לא

קראן דברים כאלה. הם לא קראו שבאשדוד המשטרה מלווה זקנות וזקנים לקבל

את הביטוח הלאומי ב-28 לחודש. ומה יעשו, כל החודש היא מלווה אותם, כדי

שחלילה שלא ישדדו אותם?! את זה הם לא קוראים. במערכת שלנו יש תלמידים
משמונה יישובים
מאביבים ודובב וכל זה. אני קולט תלמידים כל השנה. זה

מסגרת שמלמדים בה כל השנה. היא לא סגורה אף פעם, ואנחנו לא מסיימים

לעבוד בשעה שלוש כמו חמורים. אין לי שום דבר נגד חמורים. אנחנו גם בעשר

בלילה יוצאים מהבית, ואנחנו עובדים 48 שעות שבועיות: 42 שעות ועוד שש

שעות. אנחנו מלמדים אחר הצהריים בפעילות של כל מיני דברים או במתנ"סים.

אני קולט תלמידים, אני הולך למתנ"ס ומוצא שם ילדים שמגיעים מבתי-ספר

תיכון בשעה עשר בבוקר, כי זרקו אותם הביתה, יושבים בבתי-הספר לא עושים

כלום. את הילדים האלה אני מביא, את הילדים האלה אני מציל. בית-ספר אחר

לא עושה את זה. אני רוצה לשמוע מה ילד כזה שווה לאוצר. ילד כזה שווה

מאה ילדים, כי אוי ואבוי למדינה הזאת אם זה החברה. אני מתבייש בחברה

הזאת.
דודו אבוטבול
אני רק מוסיף פה על הדברים של חבריי, שאנחנו

עובדים באותו מקום בסדנה ברמת הגולן. הנציג של

משרד העבודה, שפרחי, היה משם. אני חושב שהוא צמח שם, אפשר להגיד במלים

פשוטות. שם הוא התחיל את דרכו הארוכה לקראת מה שהוא הגיע. הוא מכיר את

הילדים האלה מצוין, אבל כמו שאמרת לא ניכנס לדברים, אני רק רוצה לציין
דבר אחד
15 תלהמידים האלה לא מגיעים מאותו יישוב.



היו"ר מקסים לוי; לא יסגרו את המפעל הזח. אני לא רציתי לצאת

למאבק. הייתה לי הצעה לסדר לפני חודשיים. משרד

העבודה ביקש שאני אוריד אותה. אבל אנחנו לא ניתן למפעל הזה להיהרס. לא

יאפשר זאת לאוצר ולא לממשלה הזאת. לכן אני חושב שאתם בעצם מדברים לא עם

אדם שבא לכנסת מהרחוב. אני מכיר את העבודה הזאת.

דודו אבוטבול; אני אתייחס למה שהיא אמרה. היא אמרה - ל-15

תלמידים, מה פתאום שיהיה מורה ומדריך?! - אני

רק בא להסביר את הנקודה שלה, אני בא לענות לה על הנושא שלה. כי 15

התלמידים האלה כשהם יושבים מול מורה, המורה לא מחזיק חמש דקות. אתה בא

איתו, אתה יושב איתו, אחרי השירותים אתה מחזיר אותו, אחרי האוכל אתה בא

להביא אותו, ואחרי חמש דקות הוא בחוץ, המורה קמה ואומרת סליחה, החוצה.

וזהו, וזאת הנקודה האחרונה שאני רוצה לציין. אני יכול להצביע לך על

שמונה מקומות שמגיעים לסדנה. אני מאמין שמכל הקבוצות, אני לא מאמין שיש

קבוצה אחת שמגיעה מעיר אחת, אני לא מכיר דבר כזה. אם אני טועה, שמישהו

יתקן אותי. אנחנו מקבלים מקצרין ברמת הגולן, מקבלים ממרר, אנחנו מקבלים

את הרוסים, כל האוכלוסייה הזאת בתוך 15 תלמידים.

היו"ר מקסים לוי; אני רוצה לסכם. יש מישהו...
אבי וקנין
אני אבי וקנין ממחנה נתן, באר-שבע. אני כל

החיים שלי לא הייתי לומד. כל הזמן הייתי יושב

בחוץ. כשהגעתי לכיתה ח' לא למדתי כל השנה. הגעתי למחנה נתן, שם החזיקה

אותי מורה צמודה, כל היום איתי, מתקשרת, מודיעה להורים שלי מה אני

עושה, הכול. שם מצאתי את עצמי. אני רוצה לספר לכם משהו שקרה כשלא הייתי

לומד: ישבתי בבית ב-11 בבוקר. הלכתי לבית-ספר כמו כל החברים. אמרו לי -

בוא איתנו -, הלכו כולם, הייתי מעשן שם, אמר לי מישהו - התארגנתם? -,

אני לא ידעתי שמדברים על משהו אחר, אמרתי כן, יש לי סיגריות. אמרו לי -

לא סיגריות -, הבנתי שמדברים על משהו אחר, על סמים. אחר כך הם הציעו

לי, אמרתי להם לא. אם עכשיו יסגרו את העבודה פה, אני לא יודע, יסלקו

אותי, אני אעזוב את המקום. אני לא יודע אם פעם שנייה אני אגיד להם לא.

פעם שלישית אני לא יודע בכלל אם אני אגיד להם לא. אני אולי אנסה אפילו

לגעת בדבר הזה.

יש לי תשעה אחים, ואבא שלי בבית קפה.
היו"ר מקסים לוי
ואף אחד לא הבחין בך שאתה מחוץ ללימודים

בבית-הספר?
אבי וקנין
כשהייתי בפנימייה אז חשבו שאני נשארתי בפנימייה

ולא מחקו אותי.
היו"ר מקסים לוי
קציני ביקור סדיר והנשירה?

אני וקנין! אפילו לא התקשרו אליי הביתה לשאול. כלום. שנה

שלמה הייתי יושב בבית כל היום.

היו"ר מקסים לוי! ועכשיו אתה לא מעשן?



אני זקניו; מעשן, אבל רק סיגריות.
שלןמי סדרי
שלום, אני שלומי טדרי מחיפה. אני לומד בבית-ספר

עמל, ולפני זוז למדתי בעפולה, ואני גר בעפולה.

למדתי בבית-ספר יהודה, בית-ספר דתי. האמת היא שלא למדתי; הייתי בא

בשמונה והולך בעשר. הגעתי לפנימייה בהיפה, ולפי הרמה שלי קבעו שאני

צריך ללכת לבית-הספר הזה. הייתי בבית-ספר יותר טוב. הייתי בבית-ספר

אורט ולא ההזקתי שם מעמד. ארבעים תלמידים. אני יוצא החוצה, המורה לא

קורא לי, כלום, לא לומד שום דבר, אז אני יוצא ההוצה והולך. הגעתי

למסגרת הזאת. היו לי קשיים, אני מסתכל על בית-הספר, אמרתי - 15

תלמידים, זה נראה מוזר -. לא הבנתי שזה יותר טוב בשבילי, אז הלכתי.

יצאתי מבית-הספר הזה אהרי שבוע שבועיים, וחזרתי כיוון שזו הדרך היחידה

שיש לי. יש לי כמה דברים לדבר עליהם. יש לי 17-16 תלמידים בכיתה, חלקם

עולים חדשים, חלקם ממשפחות חד-הוריות ועם כל מיני בעיות. אני ממשפחה

קשה מאוד, שמונה ילדים. אבא שלי עובד בעירייה. עדיף לא להגיד כמה הוא

מרוויח. 500 שקלים.
היו"ר מקסים לוי
אני חושב שזה ברור.

שלומי סדרי; אספנו פה מכל התלמידים מבית-הספר, עשינו את זה

אתמול.

דודו אלקוני; הרשו לי להוסיף מילה לנושא זה, התלמידים שמעו

על המאבק של התלמידים, התגייסו בעיקר לנושא זה,

כי הם ידעו שהם יהיו הנפגעים הראשונים. כל אחד כתב מתוך האני מאמין

שלו, ואנחנו שמנו בדגש את הדברים שמבטאים מה זה מדריך בשביל התלמיד

שלנו. מי שרוצה לקרוא מקרוב הוא ממש יתרגש מזה. בשבילכם המילים של

התלמידים שלנו מודגשות במסגרת.
מאור אזרייב
אני באתי מבית-ספר שיפמן בעיר שאני גר בה, טירת

הכרמל. זה בית-ספר טוב, אבל שם לא מתייחסים

אליך כמו שמתייחסים אליך בבית-הספר הזה. כל תלמיד יש לו מורה בשבילך

בכל מקום. תעשה משהו רע, הוא ידבר עם אבא שלך. שם בבית-הספר כמו שהוא

אמר, מתחילים בשמונה גומרים בעשר, ולא אכפת להם, לא יתקשרו לאבא שלך,

לא יגידו - הבן שלך הלך, לא יודעים איפה הוא -. הייתי מסתובב ברחובות

ועושה שטויות. לבית-הספר הזה הגעתי ומצאתי את הדרך. זה מה שיש לי,

יש לי חמישה אחים, ואבי מתווך דירות.

היו"ר מקסים לוי; וכל החיים שלך לא למדת כמעט?

מאור אזרייב; למדתי, הייתי רשום.

יצחק קרונר; לפני שאתה הגעת הצגתי את חמסמך של יוסי פרחי,

שלדעתנו הוא פותר לא 99% אלא 1 00% של הבעיה. יש

התחייבות של יוסי פרחי לפתור את הבעיה במלואה. משרד העבודה לא פוגע

בפרויקט, לא התכוון לפגוע בפרויקט בשום דבר. רק בקצרה, הפרויקט הזה לא

עובד בפני עצמו, זה בית-ספר שמפעיל אותו. משרד העבודה הגביל את

הפרופורציות של הלימודים של בתי-הספר. אם בעבר הביאו את התלמידים האלה

ליום לימודים בשבוע, משרד העבודה תקצב שלושה ימים בשבוע, ועשה כאן

ניסיון להגביר את הלימודים. זה לא רעיון סתמי, כי אתה יודע יפה מאוד



שאם אתה רוצה שהתלמיד חזח בעתיד יתחרה על מקומו הראוי בחברה, הוא צריך

לקבל איזה שהם כישורים השכלתיים והכשרתיים. את זח חוא יכול לקבל

בבית-הספר ולא בקבוצח. לכן בניסיון הזח להגביל את התשומות של בית-הספר

ירדו קצת התשומות של המדריכים.

אני לא רוצה להגן, אבל משרד העבודה, השר, המנ"כל ויוסי, כולם תומכים

בכך, וזה בא לידי ביטוי במשפט הראשון. אף אחד לא התכוון לפגוע, והפתרון

הזה שנמצא פה פותר במאה אחוז, לא ב-99% מהבעיה, תוך שבוע.
היו"ר מקסים לוי
ראה, פרחי יודע את כל חחומר ממני עוד לפני שבעח

חודשים. יגאל בן-שלום יודע את החומר, וחשר יודע

את חחומר. לדעתי אמרתי, הצעתי ליגאל לקחת בינתיים לפתור את הבעיה עם

האוצר במסמך הזה, ולשכנע אותם שזה נכון. יחד עם זאת, לתקופח הקרובה,

צריך לקחת צוות מקצועי כדי שיבחן את חדבר חזה לאורך זמן, ולא כל שנה

ניתקל במפעל הזה בחוסר משאבים כאלה ואחרים. אני מכיר את תקציב משרד

חעבודח וחרווחה, הוא כאן על השולחן, וכשאתח מקצץ ממנו, זה כמו שמיכה

שאתה לא מכסה בה את הרגליים, ואתה יכול גם להתקרר. שם אין הרבה

תקציבים. כל קיצוץ בתקציב משרד העבודה מוריד את המפעלים האלה.

לכן אני רוצה לומר כך, אנחנו נסכם שתוך שבועיים אם לא יחיה סיכום נכון,

ועדת העבודה והרווחה תתכנס, ואז היא תכריע בשאלה חזאת. אני חושב שטובת

משרד העבודה והרווחה והאוצר היא להגיע להסכמה שהמפעל הזה ימשיך להיות,

כי זהו אחד המפעלים הראויים היום, היום בתקופה הלא נורמלית הזאת. מפעל

כזה - אסור שירד לטמיון, משום שמפעל כזה שיורד, הילדים יורדים לסמים,

לעבריינות והכול. לכן אני מקווה שיהיו השכל והתבונה והחכמה שבעוד

שבועיים יתברר שהכול נשאר במקומו ו"עמל" יכול להמשיך. אז תודה רבה

לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00

קוד המקור של הנתונים