ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 10/02/1998

העיצומים במפעל "קלת-אפיקים" - חבר הכנסת מקסים לוי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 159

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יוס שלישי. י"ד בשבט התשנ"ח (10 בפברואר 1998). שעה: 12:00
נכחו חברי הוועדה
מקסים לוי - היו"ר

תמר גוז'נסקי

ענת מאור
מוזמנים
אוהד אורנשטיין- משרד התעשיה והמסחר

אמיר לוי - משרד האוצר

גבי רובז - שירות התעסוקה

פיני קבלו - יו"ר איגוד מקצועי, מרחב בית-שאן

אבי גבאי - יו"ר איגוד מקצועי, מרחב כנרת

נסים בן שמעון - יו"ר ועד עובדים

לוי חופש - מנהל קלת אפיקים

שמואל כהן - מנהל קלת אפיקים

אורי פינסקי - מנהל קלת אפיקים

בני ויזאן - ראש מועצה מקומית מנהמיה

ג'יהאד עאקל - סגן מזכיר פועלי הבניין והעץ
מנהלת הוועדה
שירלי אברמי
קצרנית
אושרה עצידה
סדר-היום
עיצומים במפעל "קלת-אפיקים"-חבר הכנסת מקסים לוי



העיצומים במפעל "קלת-אפיקים" - חבר הכנסת מקסים לוי

היו"ר מקסים לוי;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

אנחנו התכנסנו היום בדחיפות עקב מצב החירום שישנו במפעל "קלת-אפיקים".

אנחנו רוצים לגבש דרכים שימנעו את סגירת המפעל. השאלה היא האם ישנה אפשרות

שהמפעל הזה לא יסגר, ואם כן באילו תנאים, או שאין אפשרות כזו. הוועדה רוצה

ליצור לחץ על משרד התעשיה והמסחר, ועל הממשלה, כך שהמפעל לא יסגר. אני שוחחתי

בנושא הזה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה מר משה ליאון.

מר לוי חופש, מנהל המפעל בבקשה.
לוי חופש
השאלה מה ניתן לעשות היא שאלה נכונה.

בראשית שנות התשעים החליטה הממשלה על חשיפת הענף הזה וכבר אז היה לנו

ברור שעתיד הענף הזה עומד בסכנה רבה, ושקשה מאוד יהיה להתמודד עם תנאי החשיפה.

במהלך השנים האלה אנחנו ניסינו כמה מהלכים ברמה שלנו. קודם כל, ישבנו פה לא

פעם וניסינו לשנות את המדיניות או לעכב את החשיפה, וכל זאת ללא הצלחה. שנית,

ניסינו להתארגן בתוך הענף עצמו, וקיימנו במהלך השנים האלה דיונים בחתכים שונים

בין המפעלים מתוך כוונה לראות אם יש פתרון.
תמר גוז'נסקי
כמה מפעלים כאלה יש בארץ?

לוי חופש;

היו ארבעה, ולמעשה היום נשארו שניים אם אנחנו סגורים.

הנהלת "קלת אפיקים" קיימה משא ומתן ארוך. אנחנו ביקשנו מחברת מסוימת

לעשות עבורנו איזשהו ניסיון ובו יהיה מיטווה כלשהו שאכן תהיה אפשרות לקיים את

הענף בארץ. הם הוציאו בזמנו חוברת גדולה ובה הם הציגו תוכנית עבודה, אבל לצערי

הרב המדיניות והחשיפה הלכו בקצב כזה שאנחנו הגענו למסקנה שאנחנו בכוחות עצמנו,

בתנאים האלה, לא יכולים לפרוץ. בטווח הקצר אנחנו ניסינו להתמודד מתוך כוונה

להישרד ככל האפשר, ולנסות להתאים את עצמנו לתנאים החדשים שנוצרים בשוק. זה

נעשה על ידי שינוי מהותי במבנה סל המוצרים. התחלנו לייבא חומר חצי מוגמר בעיקר

מארצות דרום אמריקה. זה גרם אצלנו לגל פיטורין גדול ולמשבר לא קטן עם העובדים

אצלנו. כל התעשייה בענף הזה נאלצה להחליף חלק מהיצור המקומי ולהביא פעילות

מבחוץ בשביל להתמודד עם היבוא. כמובן שמהלך כזה מקטין את כמות העבודה אצלנו

וגורם לפיטורין. אנחנו המשכנו ברמת ההתייעלות האפשרית, אבל הגענו לנקודה שבה

למעשה התנאים האוביקטיבים פשוט לא מאפשרים להתקיים.

בנוסף למדיניות החשיפה קרו עוד שני אירועים שאני מניח שהם גם כן תוצאה של

מדיניות. כל הזמן דיברו על מדיניות הזו ואנחנו היינו אלה שנפגעו מכך. ראשית,

מדיניות שער החליפין. משנת 93 עד היום שער החליפין נפגע ב-30% . זהיתרון ליבוא

ב-30%. לנו זה פגיעה רק ב-15% כי אנחנו מייבאים 50%. זה כשלעצמו יצר בעיה

אדירה.



שנית, עלות המימון, אנחנו עובדים בעיקר על הון בנקאי ועלות המימון בשנת

1997 היתה מעל 10% ריאלית. דבר כזר; הענף הזה לא יכול לשאת. זאת אומרת, מעבר

למדיניות החשיפה שהיא קבעה טוואי מאוד ברור של הסרת ההגנה גם המיכסית, גם

התיקנית, כל מה שאפשר, מתוך ידיעה ברורה שזה יפתה את המדינה ליבוא מכל הבא

ליד, היו עוד שני מחלכים ברמת המקרו של המדינה שהם מדיניות שער החליפין

והריבית, שהכבידו מאוד על המערכת ויצרו מצב שבו המערכת נעצרה.

אנחנו מתוך הערכה שאולי נצליח להתמודד בשנה האחרונה, לא שילמנו משכורת

ל-40 חברי הקיבוץ. אנחנו קיווינו שבכל זאת נצליח לעבור איכשהו את התקופה הזו.

לקראת אמצע שנת 1997 בדמי הסחר הבינלאומים, וחשבנו שזח קצת יעזור גם לנו, אבל

המשבר במזרח הרחוק טרף את כל הקלפים. הוא בעיקר פגע בענף הזה. המיתון שכל הזמן

דיברו עליו תפס אותנו חזק בחודשים האחרונים. המצב הגיע עד כדי כך שלא רק שלא

יכולנו לשלם לחברים משכורת, אלא גם לא יכולנו לשחרר דוקומנטים ואת העץ מהנמל.

אנחנו לא יכולים לשחרר עץ שנמצא בנמל כבר חודשיים ויותר כי אנחנו לא יכולים

לשלם. הנושים שלנו יושבים על הגדר והם מחפשים כל הזמן דרכים לשפר את מצבם. זה

מצב בלתי אפשרי.
היו"ר מקסים לוי
האם אתם מתחרים בשוק המקומי או בשוק ליצוא?
לוי חופש
בשוק המקומי אנחנו מוכרים בערך % 75-80, ו-% 20-25 זה ליצוא. דווקא היצוא

הוא ריווחי, הוא במחירים גבוהים. אנחנו מוכרים ליצוא את המוצרים האיכותיים.

אנחנו מייצאים לארצות הברית, קנדה, דרום אפריקה, הולנד ואנגליה. בכדי לייצא

אנחנו מוכרחים למכור 80%-70 בשוק המקומי. היות והשוק המקומי נעצר אי אפשר

להמשיך עם היצוא.

היו"ר מקסים לוי;

החשיפה מביאה לידי כך שעדיף לייבא מאשר לקנות אצלכם.

לוי חופש;

בהחלט.
היו"ר מקסים לוי
האם אתם משתתפים במכרזים מסוימים בארץ?

לוי חופש;

כן. במכרזים של משרד הבטחון, התעשיה הצבאית.

שמואל כהן;

כל הביקוש של משרד הבטחון במכרז שזכינו בו הוא נתח מעניין, אבל הוא לא

משמעותי. כתוספת הוא טוב, אבל זו לא כמות שיכולה להחזיק את המפעל.
לוי חופש
השוק אליו אנחנו מפנים את התוצרת שלנו נתמוטט. אנחנו מוכרים לנגרים,

למפעלים ליצור מטבחים, אנחנו מוכרים לענף הבניין. תנאי החשיפה יוצרים כל הזמן

קושיאדיר הולך וגדל. גם שער החליפין פגע בנו קשה, גם הריביות הגבוהות, וגם

המיתון שהוא למעשה הוריד ב-50% את השוק בארץ. כל הגורמים האלה היקשו עלינו

מאוד. אנחנו עובדים בעיקר על אשראי בנקאי, ולא על הון עצמי, וזה גם יקר וגם לא

קיים יותר.

היו"ר מקסים לוי;

מה ניתן לעשות כדי שהמפעל לא יסגר?
לוי חופש
הבעיה היא לא תרופה לרגע, אנחנו נתנגד לכל פתרון שפותח את המפעל לחודש-

חודשיים. אף אחד לא יהנה מזה. הפתרון, אם בכלל, הוא שינוי במדיניות הממשלה,

ויצירת תנאים לענף הזה להמשיך ולהתקיים.
היו"ר מקסים לוי
לאלו תנאים אתה מתכוון? האם אתה יכול לתת דוגמא לתנאי כזה?
לוי חופש
יש ארצות שמצבן דומה למצבנו, ויש הגנה מיכסית, למשל, והם יוצרים מציאות

שבה התעשיה המקומית חיה. קחו לדוגמא את צרפת שמייצרת בדיוק את המוצר שלנו. היא

מביאה את העץ בדיוק מקום שאנחנו מביאים. היא קיימת גם בתנאים של יבוא, אבל

היבוא מוגבל, יש מכס, יש אדמינסטרציה. הם מסוגלים למכור את הכמויות שלהם בשוק

המקומי בצורה סבירה. אנחנו לא מוגנים בשום דרך. למעשה, ההגנה המיכסית כבר לא

קיימת. היא פיקציה, היא ירדה באופן טוטלי. היבוא חופשי, אין הגבלה על כמויות

ועל איכויות. אין תקנים, ולמעשה כבר אין אף הגנה. המדיניות היתה לפתוח את

המדינה ליבוא כללי, והמשמעות של זה היתה ברורה. אנחנו אמרנו באופן ברור לאנשי

משרד התעשייה והמסחר ולאנשי האוצר שהכתובת על הקיר, ושאנחנו נגיע לרגע בו לא

נוכל להתקיים.
היו"ר מקסים לוי
מסגרת החשיפה הורסת את כל המשק והתעשייה במדינת ישראל. מפעל קטן שממוקם

בעיירת פיתוח אינו יכול להתחרות עם מפעל גדול מאוד בחוץ לארץ. נוצר מצב בו

יותר זול לייבא למדינת ישראל מוצרים מלייצר אותם בארץ. קחו לדוגמא את תעשיית

הרכב בנצרת עילית. משרד הבטחון מעדיף לייבא מיפן כלי רכב על פני קנייתו בארץ.

אותו דבר קורה עם תעשיית התרופות. היום כדאי יותר לייבא תרופות מחוץ לארץ
תמר גוז'נסקי
אותו דבר עם מפעלי הכבלים.
היו"ר מקסים לוי
אנחנו יודעים שמדיניות החשיפה הזו לא תשתנה. הממשלה הזו אטומה. היא לא

רואה את המצב בשטח. היום בבוקר דנו בנושא העיצומים בשירות התעסוקה ועל כך

שהתסכול של-המובטלים מביא גם לאיומים על פקידי לשכות התעסוקה.



אנחנו רוצים לסייע למפעל "קלת אפיקים" כך שהוא יוכל לחזור ולייצר. ברור

לכולנו שהקיבוץ לא יכול למוטט את עצמו. השאלה היא באילו דרכים ניתן לגרום לכך

שהוא לא יסגר? האם תמריצים של משרד התעשייה והמסחר ושל משרד האוצר יכולים

לעזור?

מר אורנשטיין, נציג משרד התעשייה והמסחר, בבקשה?
אוהד אורנשטיין
סיפור הלבידים מתחיל בתחילת שנות התשעים. עד אז הענף היה מוגן בכל ההגנות

האפשריות, האדמינסטרטיביות, מכס, תקינה ורישוי. בתחילת 1991, עם תוכנית החשיפה

וביטול הרישוי הוחלט שהענף הזה הוא ענף רגיש. יחד עם הטקסטיל. וקבעו לו רמות

הגנה הגבוהות ביותר שהיו דאז. רמות הגנה היו צריכות לרדת עד סוף 1998.

בספטמבר 1998 הוא סוף תהליך החשיפה ואז רמת ההגנה תרד ל-12%.
ענת מאור
עד כמה מדינות כמו צרפת או גרמניה דואגות להגן על היצור אצלם?
אוהד אורנשטיין
אני לא יודע. אני יודע שיש ביננו הסכם איזור סחר שאומר אין מכסים לא

ביבוא ולא ביצוא.
היו"ר מקסים לוי
למה מדינה כמו צרפת יכולה להגביל, ואנחנו, ישראל הקטנה, לא יכולים?

אוהד אורנשטיין;

אני ממש לא יודע מה נעשה בצרפת, לא בתחום הלבידים ולא בכלל. אני יכול

לומר לכם כי מאז 1991 המכס התחיל לרדת עד הרמה הנוכחית שהיא בערך 17%, והיבוא

הלך וגדל מרמה של מיליון-שני מיליון דולר בתחילת שנות התשעים עד 38 מיליון

דולר. אבל כל היבוא כולו, למעט 700 אלף דולר, ה-38 מיליון דולר כולו, הוא

מארצות שיש איתם הסכם סחר. זה מארצות הברית, איטליה. ספרד, פינלנד. אין יבוא

מארצות שלישיות. אלא בשוליים ולא השוליים הם אלה שמפריע להם. מה שמפריע זה

יבוא סדיר ברמות מחירים שהם לא יכולים להתמודד איתם.

פיני קבלו;

גם את תו התקן הורדתם מהעץ. אתם מכניסים לארץ עץ עם תולעים.

אוהד אורנשטיין;

עד שנת 1991 היה בארץ לביד איכותי על בסיס עץ שיובא מגאבון, ויצרו רולס-

רויס של לביד שהמחיר שלו היה סביב $800. גם היום המחיר שלו דומה. מול זה היתה

אפשרות לקנות באירופה לביד ב-$800. וגם ב-$600. וגם ב-$500. בישראל אי אפשר

היה להשתמש בלביד הזה כי הוא היה לא תיקני.

בשנת 1992 היה בג"ץ של יצרני הרהיטים כנגד הקרטל דאז של הלבידים והבג"ץ

קבע שהתקן חייב להתבטל כי הוא פוגע בתחרות, הוא פוגע בהמשך ביצרני הרהיטים,

הוא פוגע בענף הבנייה, והתקן בוטל. התקן הרשמי בוטל, נותר סעיף מסוים בריאותי.

אבל התקן כתקן שמונע יבוא בוטל. אז פתאום התחיל יבוא במחירים הרבה יותר נמוכים

של סחורה שהיא טובה למטרות שהיא מיועדת להם.



למשל, אצלי במטבח יכול להיות לביד ב-$800, אבל באותה מידה אני יכול לשים

לביד בעלות של 600% בדלת, וכך לחסוך $200. לביד חזק הוא טוב ליאכטות, הוא טוב

למבנים באירופה, הוא לא נחוץ לצרכים של המטבח. עד שנת 1991 הצרכן הישראלי סבל

מלביד ב-$800 כאשר הוא יכל לקנות לביד ב-$600. אתה גם יכול לכמת את הנזק

למדינה.

היו"ר מקסים לוי;

מר אורנשטיין, האם אתה חושב שכל התעשייה צריכה להתמוטט בגלל מדיניות

החשיפה?
אוהד אורנשטיין
למדיניות החשיפה היתה מטרה לקבוע מה ייצרו בישראל כמתאים למדינת ישראל,

ומה שלא מתאים ייבאו מחוץ לארץ. ולכן תהליך החשיפה היה תהליך מתוכנן, אבל

מבוקר. הוא היה מתוכנן והוא מתפרס על פני שנים. על פני שבע שנים לגבי הלבידים.

לגבי הלבידים לענפים דומים נאמר שיש להם שבע שנים להתכונן לחשיפה המלאה, ובשבע

שנים האלה חם גם יכולים להיערך. היתה קרן היערכות שחלק ממפעלי הלבידים נהנו

ממנה. מפעל "עץ לבוד" באשקלון נהנה מהקרן. מפעל "קלת-אפיקים" החליט מטעמים

שלו, שאין לו צורך להשקיע או לא כדאי לו להשקיע, והוא לא פנה לקרן.
היו"ר מקסים לוי
איך משרד התעשייה יכול לסייע היום למפעל "קלת אפיקים"?

אוהד אורנשטיין;

מבחינת משרד התעשייה והמסחר, חוץ מקרן החשיפה אין לנו שום דרך אחרת.
תמר גוז'נסקי
מהי קרן החשיפה?

אוהד אורנשטיין;

קרן החשיפה היא קרן שקבעה שמפעלים שמתארגנים לקראת החשיפה שנקבעה בשנת

1991 יכולים לגשת לקרן ולקבל 20% מענק מהממשלה או ערבות מדינה במקביל ולהנות.

דיברו פה על מפעל התרופות. אני באתי לכאן מוועדת חוקה חוק ומשפט בה דנו

על שינוי חוק הפטנטים שיאפשר לישראל להתחרות בחוץ לישראל כנגד מגמות של ארצות

הברית ואירופה נגד ישראל. אנחנו בדקנו את הנזק שיגרם אם החוק הזה לא יתקבל.

מדובר על תעשייה, של תרופות וחומרי הדברה, שהיום מייצאת בקרוב למיליארד דולר.

מדובר על תעשייה שתכפיל את עצמה ביותר תוך שבע שנים. כלומר, יש לנו תעשיות

בריאות, תעשיות שיש לנו בהן יתרון יחסי, ועל התעשיות האלה אנחנו נלחמים.
תמר גוז'נסקי
ויש תעשיות שניתן להרוג אותן.

אוהד אורנשטיין;

לא להרוג אותן. ניתן להן תקופה של שבע שנים להתכונן והם ידעו זאת.
ענת מאור
למה הכוונה במילה "להתכונן"? האם מתכוון לזה שהן היו צריכות לסגור לפני

שבע שניס?

אוהד אורנשטיין;

יכול להיות. אם אין ברירה, אין ברירה. אני לפני שבע שנים ישבתי בוועד

הפועל של ההסתדרות והעובדים התקיפו אותי, ואני אמרתי שאני לא פוליטיקאי ולא

בעל מפעל, ושאני אומר להם את דעתי המקצועית. דעתי המקצועית היא שלענף הזה כענף

כזה, אין תקומה, לא בהיקפים האלה ולא במודל הזה, כי הוא לא ערוך להתמודד מול

העולם שהוא חשוף אליו. העולם שהוא ר)שוף אליו דאז וגם היום, הוא העולם שיש לנו

איתו הסכם סחר. ארצות הברית ואירופה זה לא העולם השלישי. אין יבוא מהעולם

השלישי. אומרים שהרושיפה פגעה, אבל זה לא החשיפה, אלא זה הסכמי הסחר של מדינת

ישראל.

היו"ר מקסים לוי;

אתה אומר שאין קיום לטקסטיל, ואין קיום לבנייה, ואין קיום לעץ ולכבלים.

למה יש קיום במדינה שלנו?

ענת מאור;

לענף ההי-טק.
פיני קבלו
פועלים בני 60 לא יכולים ללכת ולעבוד במפעלי הי-טק. אם רוצים לסגור

מפעלים, צריך להקים במקומם מפעלים חדשים שיקלטו את העובדים. הבעיה היא שמפעלים

נסגרים, אבל מפעלים חדשים לא נפתחים.
היו"ר מקסים לוי
למשרד התעשייה יש פילוסופיה כלכלית וניתן לנתה האם היא טובה או לא טובה.

ממונה על משרד התעשייה והמסחר צריך להכין תוכנית מגירה עוד לפני שהוא מתחיל

לפטר עובדים, שבה יהיו הצעות אלטרנטיביות לתעסוקה.

אני ביקרתי במפעל "אינטל" בקריית גת וראיתי כי 80% מהעובדים הם לא מבני

עיירות הפיתוח. הם באים מרעננה, מהרצליה ומגוש דן. לא הכשירו את העובדים שעלו

ארצה בשנות החמישים לקראת תעשיות מתוחכמות. מה האנשים המסכנים, בני הארבעים-

חמישים, שנפלטים ממקומות עבודה אמורים לעשות? איזה מפעל יקלוט אותם? התבעירה

החברתית תגיע אל משרדי הממשלה. אנשים אלה לא יוכלו לעמוד בנטל תשלומי הארנונה,

מים, והמשכנתאות. אנחנו כבר שנה וחצי מדברים על צמיחה, אבל אנחנו לא רואים שיש

צמיחה.

המדינה צריכה לתת פתרון לעובדים המפוטרים בעקבות סגירת המפעלים. המדינה

היתה צריכה להכין את עצמה לקראת המצב הזה. אם המדינה לא מוכנה לקראת המצב הזה

אז אסור לה לסגור את המפעלים. רק כאשר יש אלטרנטיבה תעסוקתית אפשר לסגור

מפעלים. אבל אם אין אלטרנטיבה אחרת, אז מוטב להשקיע ולסייע לקיבוץ להמשיך

להעסיק את העובדים, בכל סכום כסף שידרש, על מנת שיהיה להם פתרון תעסוקתי. צריך

לנסות להציל את המפעל הזה כדי שהעובדים יוכלו להמשיך ולעבוד, אחרת אני לא יודע

מה יקרה. יתכן ויש למדינה מגמה שהמפעלים יסגרו, אני לא יודע. בירוחם למשל, יש

בסך הכל 900 מקומות עבודה ל-100% דורשי עבודה. היום נסגר מפעל תרופות שמעסיק

500 עובדים וכך נוצר מצב שלכל תושבי העיירה הזו אין עבודה.



מה אתם יכולים להציע למפעל הזה?

אוהד אורנשטיין;

מר לוי חופש נתן כבר את התשובה. הוא אמר שאם הסיוע יהיה טוב לחודש-

הודשיים, אז זה לא סיוע.
היו"ר מקסים לוי
הוא צודק.
אוהד אורנשטיין
לדעתי אין פתרון לטווה הארוך.
ענת מאור
אנחנו שומעים ממשרדי הממשלה כי בשנת אלפיים יהיה פה שגשוג, אבל בינתיים

מספר המובטלים גדל. אתם ממש אדישים למספר הגובר של המובטלים.יש עכשיו 160 אלף

מובטלים, ואליהם נוספים עוד 150 מובטלים. אנחנו לא שומעים תשובות לשאלה מדוע

מספר המובטלים גדל?

פיני קבלו;

אנחנו ישבנו עם השר ועם צוות משרדו ודנו על מפעל כבלים שמעסיק אלף
עובדים. הוא אמר בפירוש
רבותי, אם אתם לא יכולים להתחרות תסגרו. זאת מדיניות

המשרד. אנחנו מתמודדים עם הצפת השוק, אנחנו מתמודדים עם תופעה שבה מעסיקים

מעדיפים להפנות עבודות לירדן. אתם יכולים לבוא ולראות את תנועת הסחורות

והמשאיות שעוברות לירדן. כל התעשיינים עוברים היום לשם. מפעל בנווה-אור הוציא

ארבעים עובדים לחופשה והעביר את העבודה לירדן. אנחנו מתמודדים עם עובדים זרים.

האם יש לפועל במדינת ישראל יש מקום?

אני יושב בחדר הזה כבר מספר שנים וכל הזמן אני שומע את אותם דברים.

המדיניות שלכם נמשכת, המשק מתפורר, הפועלים נזרקים, מתרחשים במשק אסונות, ואתה

ממשיך עם תפיסת העולם שלך. אנא מכם, תעזרו במקרה שלפנינו. תכינו אותם לקראת

פתיחת מפעלים. תפתחו מפעלים שיקלטו את העובדים. אתה לא יכול לומר לנו להיזרק

לרחוב. זה לא יכול להימשך. אני שומע זאת מכם כבר שנים והמצב הולך ומחריף. אם

המדיניות שלכם היתה כל כך טובה, אז למה המפעל הולך ושוקע בבוץ? אתם נכשלתם

במדיניות שלכם. אתם לא משנים את המספרים שלכם. אתם יכולים לבוא ולראות כי

באיזור התעשייה של בית שאן כל המפעלים סגורים. אני לא מבין למה אתם מקבלים

משכורת? האם אתם מקבלים משכורת על כך שפועלים נזרקים לרחוב? מתי ראינו אותך

לאחרונה פותח מפעל, או גוזר איזשהו סרט, באיזור שלנו? אנחנו רואים שרק סוגרים

מפעלים.

אדוני היושב ראש, אתה חייב להוביל התקוממות נגד המדיניות הזו. חייבים

להפסיק אותה. זאת מדיניות של כלכלנים שלמדו באוניברסיטה שלא מבינים כלום. הם

לא יודעים איך הפועלים חיים. אדוני היושב ראש, אי אפשר יותר להמשיך כך.
ענת מאור
פיני קבלו, זו המדיניות של ראש הממשלה ושל השרים.
היו"ר מקסים לוי
נציג האוצר, בבקשה.

אמיר לוי;

כמי שעובד מול משרד התעשייה והמסחר אני רוצה לומר שזה יהיה קצת חוסר צדק

להגיד שמשרד התעשייה לא עושה דבר. אני יכול להעיד שבשנה האחרונה הם נלחמו,

ובראשם השר שירנסקי, לקבל תוספת תקציבים אם זה להכשרה כוה אדם, אם זה למרכז

השקעות, כדי שיפתחו מפעלים טובים, ECIבאופקים, והם היתנו זאת בכך שיקום שם

מפעל שיעסיק עובדים מאופקים, ולא עובדים מחוץ לאופקים. מפעל "תדיראן" הולך

לקום בבית שאן. מרכז השקעות מחפש להקים באותם מקומות דווקא מפעלים מהסוג הזה.

בעומר הולכים להקים את מפעל "מוטורולה" והוא גם כן יעסיק אנשים טובים.
ענת מאור
עומר היא ממש עיירת פיתוח.
נסים בן שמעון
מר לוי, מה פירוש "אנשים טובים"? אני תרמתי למדינה עוד לפני שאתה נולדת.

הילדים שלנו משרתים בצבא. אם אנחנו, העובדים המבוגרים, כבר לא טובים עבורכם,

תחזירו אותנו למדינות מהן הגענו. במדינות ערב היה לנו כבוד.

אנחנו מבקשים מכם לתמוך במפעל שלנו. אין לנו לאן ללכת. אני נמצא במפעל

הזה כבר 35 שנה. במפעל הזה יש 150 משפחות ולכל משפחה יש ארבעה-שישה ילדים.

כשאתם נותנים לנו דמי אבטלה אתם מפסידים פעמיים. אתם מפסידים כשאתם משלמים

דמי אבטלה ואתם מפסידים כי אין לכם את ההכנסה של ביטוח לאומי שהעובדים משלמים.

בעל הבית שלי מחזיק 150 משפחות אני מבקש מכם לעזור לו.
אמיר לוי
העובדים יכולים לעבור הכשרה מקצועית.
נסים בן שמעון
האם אתה מצפה מאדם בגילי, בן 56, לעבור הכשרה מקצועית?
אמיר לוי
אתה לא צריך להיות מהנדס.
תמר גוז'נסקי
איזו הכשרה יכולים לעבור עובדים בני חמישים ומעלה? איזה מפעל יקבל אותם

לעבודה?
אמיר לוי
לא כל העובדים ב-ECI הם מהנדסים.
היו"ר מקסים לוי
אנשי האוצר רק מדברים על צמיחה, ועוד צמיחה, ועל הקמת מפעלים, אבל אני לא

רואה שמקימים מפעלים חדשים. אתם צריכים היום לתת תשובה למפעל הזה, כי מחר

בבוקר לא מקימים מפעל חדש בטבריה שנותן להם פתרון. מה יקרה עם העובדים האלה

מחר בבוקר? מה יקרה איתם עד אשר יקומו מפעלים חדשים? אף אחד לא חושב על כך.
נסים בן שמעון
אדוני היושב ראש, דובר על כך שכל ילד במדינה יקבל מחשב, אבל במקום זאת

אנחנו רואים שההורים של אותם ילדים רק מקבלים מכתבי פיטורין.

תמר גוז'נסקי;

נכון שיש קידמה טכנולוגית, ונכון שיש מקצועות שיורדים ומקצועות שעולים.

מפעלי התרופות יכולים להגדיל את היצור שלהם בלי להוסיף עובדים. זה כלל לא בטוח

שקונצרן "טבע" יוסיף עובדים אם הוא יתחיל לייצר במיליארד או במיליארד וחצי

כתוצאה מזה שהוא יוכל לייצר תרופות גינריות. אני יודעת שגם ב"טבע" יש עכשיו

מהלך להוציא עובדים בני חמישים מהעבודה. נותנים להם כל מיני תנאים, פיצויים

וכדו, ומוצאים אותם מהעבודה.

נכון שיש ענפים שהם מתפתחים יותר מהר, אבל מדינה לא יכולה להסתכל רק על

הענפים האוביקטיבים שיש להם סיכוי. אתם צריכים לתת תשובה לשאלה מה יקרה לתושבי

בית שאן, לתושבי טבריה, לתושבי נצרת עילית ודימונה, ולתושבי ירוחם? או שאתם

תבואו לאנשים האלה ותאמרו להם שאתם סוגרים ושלא צריך את ירוחם ואת דימונה,

ולכן כולם יכולים לעבור לגוש דן כי רק שם הם ימצאו עבודה, או שאתם מבינים

שצריך לתת פתרונות תעסוקה לאנשים האלה. זה צריך להיות מותאם למקום המגורים, זה

צריך להיות באיזור שלהם. זה צריך להיות מותאם גם לרמת הידע, היכולת וכו'.

אני לא נגד זה שתיתנו לאנשים כאלה הכשרה מקצועית, אבל השאלה היא לאן הם

ילכו עם ההכשרה המקצועית. האם יש לכם תוכנית להקים מפעל לפועלים בני ארבעים-

חמישים בבית שאן? האם לאוצר יש תוכנית? אתה תספר לי על מפעלים שהם פלאי

הטכנולוגיה, אבל אני מבקשת לדעת מהי התוכנית שקיימת היום. אנחנו מדברים על

אנשים שאין להם פתרון.

בנייר שהונח לפנינו מדובר על 14 מיליון שקל. השאלה האס סכום של 14 מיליון

שקל הוא גבוה או נמוך תלויה בנקודת המבט של המסתכל. ישנם 150 מובטלים ואם

נכפיל זאת בשישה חודשי אבטלה וכוי, והכשרה מקצועית, והבטחת הכנסה, תראו לאיזה

סכום נגיע. אני מציעה לכם לשבת איתם ולראות מהו הסכום של 14 מיליון? אני לא

יודעת לכמה זמן זה נותן אפשרות לעבוד. אנחנו גם צריכים כסף כדי לכסות את

זכויות העובדים. מה יקרה עם זכויות העובדים, המשכורות וכוי? גם זה דבר רציני

ביותר. המדינה לא יכולה להתנער.

נכון שנציג משרד התעשייה והמסחר אמר לפני שבע שנים שהענף הוא כזה, אבל

נכון לרגע זה לא הוקמו ענפים אלטרנטיבים.

ג'יהאד עאקל;

בחמש שנים האחרונות נפלטו מענף הלבידים קרוב ל-3,000 עובדים. היום אנחנו

דנים במפעל "קלת-אפיקים", אבל בעוד חודש- חודשיים יגיע לשולחן הזה גם עניינם

של מפעל "לבידי אשקלון", וגם עניינם של עובדי פרדס חנה.



יש לפעול בשני כיוונים. ראשית, צריך לתת למפעל תמיכה קונקרטית. שנית,

צריך לפעול לשינוי תקנה לפיה הענף הזה צריך תמיכה וכך מקומות הפרנסה של

העובדים ישמרו.

ניסים בן-שמעון;

אדוני היושב ראש, מדובר פה על 150 פועלים כאשר לכל אחד מהם יש ששה ילדים.

אני לא דורש תוספת תקציבית. אנחנו לא מדברים על כסף לקניית בשר, אנחנו מבקשים

כסף שיאפשר לנו לקנות לחם במכולת. אני מבקש מכם לעזור להם כך שגם אנחנו נוכל

להתפרנס ולקנות אוכל. הרי אתם לא תקנו לנו אוכל. אם אנחנו לא מספיק טובים

עבורכם, אז אתם יכולים להחזיר אותנו למדינות ערב ושם נעבוד.
ענת מאור
אני מציעה שהוועדה תאמץ ארבע דרכים:

ראשית, אני מציעה שהוועדה תזמין את מנכ"ל משרד ראש הממשלה כדי שנשמע ממנו

מה קורה עם ועדת המנכ"לים שהוקמה לצורך המלחמה באבטלה. אומרים לנו שמטפלים

באבטלה, אבל העובדות בשטח הן שונות. כל יום אנחנו שומעים על מובטלים חדשים.

שנית, אנחנו צריכים להתערב במדיניות החשיפה הפרועה. אני מבקשת שנקבל מידע

מהאוצר ובו נתונים לגבי השאלה מה קיים במדינות אחרות? מדינת ישראל יורה לעצמה

ממש ברגליים בעוד שמדינות אחרות סוציאל-דמוקרטיות וליברליות לא מקיימות את

המדיניות הזו.

שלישית, אנחנו תובעים ממשרדי הממשלה לתת 14 מיליון ש"ח למפעל "קלת-

אפיקים".

רביעית, אני מאוד מברכת את העובדים על כך שהם מוכנים לפתוח את הסכמי

העבודה, אבל כל זאת בתנאי שלא יפגעו בעובדים מעבר לסביר. הממשלה צריכה לתת

הקצבה שהיא אולי יותר מ-14 מיליון, כך שתנאי העובדים לא יפגעו כל כך.
הי ו"ר מקסים לוי
עוד אתמול משרד האוצר ומשרד התעשייה והמסחר קיבל פניות בהן יש בקשה לסייע

למפעל הזה. אני חשבתי שאולי משרד האוצר ומשרד התעשייה והמסחר יבואו לכאן עם

תשובות. אנחנו לא נסכם היום את הדיון משום שאנחנו לא נשב בשקט מול המציאות

העגומה הזו. צריך לסייע למפעל הזה. אנחנו מטילים את כל האחריות על משרדי

הממשלה. האחריות הזו, בראש ובראשונה, מוטלת על ועדת המנכ"לים שעתידה לנסות

לפתור את הבעיה. הפתרון למפעל הזה לא צריך להיות לחודש חודשיים.

אנחנו נשוב ונתכנס בשבוע הבא, ביום שני, יחד עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה,

מר משה ליאון, ועם ועדת המנכ"לים. אנחנו נרצה לראות אילו פתרונות הם מציעים

במיוחד למפעל הזה. בהעדר אלטרנטיבות, הממשלה צריכה לתרום למפעל כך שהוא יוכל

להמשיך ולהעסיק את העובדים האלה.
תמר גוז'נסקי
האם המפעל יכול לחכות שבוע ימים?
פיני קבלו
אדוני-היושב ראש, מתוכננת לנו פגישה היום בשעה שלוש עם מנכ"ל משרד ראש

הממשלה, ובשעה המש יש לנו פגישה במשרד התעשייה והרווחה.
היו"ר מקסים לוי
אני יודע. אני מקווה שעד שבוע הבא נקבל מהם תשובות ושנוכל לסייע לכם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;13.

קוד המקור של הנתונים