ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 26/01/1998

אינפלציה ואבטלה. האיום האמיתי של מעוטי היכולת -הצעה לסדר של חבר הכנסת מיכאל קליינר; הגידול במספר דורשי העבודה וחידוש העבודות היזומות -הצעה לסדר של חברי הכנסת שלמה בן-עמי, שמריהו בן-צור, אבנר-חי שאקי; הכשרה מקצועית והשלמת השכלה במסגרת המלחמה באבטלה בנגב ובקריית-גת הצעה לסדר של חבר הכנסת דוד מגן; הסכנה לתעשיות רכב נצרת עילית -הצעה לסדר של חבר הכנסת מקסים לוי; הסכסוכים. השביתות והאבטלה במשק -הצעה לסדר של חברי הכנסת מקסים לוי, אברהם שוחט, יורי שטרן; מדיניות הממשלה בעיירות הפיתוח -הצעה לסדר של חבר הכ

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ב', כ"ח בטבת התשנ"ח. 26.1.1998, בשעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מקסים לוי

תמר גוז'נסקי

שאול עמור

יורי שטרן
מוזמנים
ח"כ עמיר פרץ, יושב-ראש ההסתדרות הכללית החדשה

משה דימרי, מנכ"ל שירות התעסוקה

בני פפרמן, משרד העבודה והרווחה

עו"ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד

העבודה והרווחה

יוסף פרחי, מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה

והרווחה

חיים אדר, ראש מנה"ר, משרד הביטחון

דוד דהן, סגן ראש מנה"ר לרכש יבשה, משרד הביטחון

יאיר מעיין, יועץ ראש-הממשלה לתיאום מעקב ובקרה, משרד

ראש-הממשלה

חיים פלץ, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

מירב שביב, אגף התקציבים, משרד האוצר

הדסה אלמוג, המרכז לשלטון מקומי

שלמה שני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות הכללית

החדשה

אפרים ז'ילוני, מ"מ יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות

הכללית החדשה

לאה אחדות, מנהלת המכון חברתי-כלכלי, ההסתדרות הכללית

החדשה

בנימין גונן, חבר הנהגת ההסתדרות הכללית החדשה

רבקה מלר אולשיצקי, יו"ר שדולת הנשים בישראל

יחזקאל ברון, מנכ"ל "כבלי ציון"

רון נחמן

חגי אופק, הרות לעסקים קטנים בישראל

אלוף עמי סגיס, ראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, צה"ל

גבי קדוש, ראש עיריית אילת

דניאל וקנין, ראש עיריית בית-שמש

שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות-תרשיחא

מנחם אריאב, ראש העיר נצרת עילית

יוסי אלול, ראש מועצת חצור הגלילית

סימון אלפסי, ראש מועצת יקנעם

ארז אלברט, ראש העיר קריית-גת

מוטיד אביצרור, ראש מועצת ירוחם

רמי רחמים, סגן ראש עיריית קרית מלאכי

עובדיה יחיאל, ראש מועצת מגדל

רחמים מלול, ראש מועצת כסייפה

אשר דואני, סגן ראש מועצת כסייפה



מיכאל גולדשמידט, מנכ"ל החברה לכבלים בע"מ

חיים זהבי, יו"ר מועצת הפועלים, ירוחם

עמוס עשת, מנכ"ל תעשיות רכב, נצרת עילית

איתמר גיבתון, מנכ"ל קבוצת מכשירי תנועה

ניסן קרופסקי, מרכז השלטון המקומי

שמואל ברלב, ראש המועצה המקומית קצרין

עזרא מועלם, מנהל איגוד ערים, טבריה והגליל

ניר בן-יוסף, מנכ"ל מפעל טי.אר.אם, אופקים

רפי קיקוס, מנהל עבודה, מפעל טי.אר.אם, אופקים

מימון אבוקרט, יו"ר מועצת הפועלים, צפת

יצחק קבילו, יו"ר מועצת הפועלים, חצור, ההסתדרות הכללית

משה בר-שביט, יו"ר מועצת הפועלים, מעלות, ההסתדרות

הכללית

חיים רצבי, מ"מ יו"ר ההסתדרות, נצרת עילית, יו"ר איגוד

מקצועי

שלמה קרסנטי, חבר ועד תעשיות רכב, נצרת עילית

אפרים סיגלר, חבר ועד תעשיות רכב, נצרת עילית

לאון פרץ, יו"ר ועד תעשיות רכב, נצרת עילית

רפי ליבוביץ, ירוחם

מנהלת הוועדה; שירלי אברהמי
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

1. מדיניותה של הממשלה בעיירות הפיתוח -

הצעה לסדר של חבר הכנסת רענן כהן

2. אינפלציה ואבטלה. האיום האמיתי של מעוטי היכולת -

הצעה לסדר של חבר הכנסת מיכאל קליינר

3. הסכסוכים. השביתות והאבטלה במשק -

הצעה לסדר של חברי הכנסת מקסים לוי, אברהם שוחט, יורי שטרן

4. שיעור אבטלה גבוה באזור הדרום -

הצעה לסדר של חבר הכנסת זאב בוים

5. פיצויים למפוטרי מפעל טקסטיל דימונה -

הצעה לסדר של חבר הכנסת אפרים סנה

6. הכשרה מקצועית והשלמת השכלה במסגרת המלחמה באבטלה בנגב ובקריית-גת

הצעה לסדר של חבר הכנסת דוד מגן

יי הגידול במספר דורשי העבודה וחידוש העבודות היזומות -

הצעה לסדר של חברי הכנסת שלמה בן-עמי, שמריהו בן-צור, אבנר-חי שאקי

8. הסכנה לתעשיות רכב נצרת עילית -

הצעה לסדר של חבר הכנסת מקסים לוי



1. מדיניות הממשלה בעיירות הפיתוח -

הצעה לסדר של חבר הכנסת רענן כהן

2. אינפלציה ואנטלה. האיום האמיתי של מעוטי היכולת -

הצעה לסדר של חבר הכנסת מיכאל קליינר

3. הסכסוכים. השביתות והאבטלה במשק -

הצעה לסדר של חברי הכנסת מקסים לוי, אברהם שוחט, יורי שטרן

4. שיעור אבטלה גבוה באזור הדרום -

הצעה לסדר של חבר הכנסת זאב בוים

5. פיצויים למפוטרי מפעל טקסטיל דימונה -

הצעה לסדר של חבר הכנסת אפרים סנה

6. הכשרה מקצועית והשלמת השכלה במסגרת המלחמה באבטלה בנגב ובקריית-גת

הצעה לסדר של חבר הכנסת דוד מגן

7. הגידול במספר דורשי העבודה וחידוש העבודות היזומות -

הצעה לסדר של חברי הכנסת שלמה בן-עמי, שמריהו בן-צור, אבנר-חי שאקי

8. הסכנה לתעשיות רכב נצרת עילית -

הצעה לסדר של חבר הכנסת מקסים לוי
היו"ר מקסים לוי
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה

והרווחה.

כאשר מדברים על מצב עיירות הפיתוח, הן בדרום והן בגליל, אנו מוצאים

היום את עצמנו המצב בו אין מדיניות ברורה לגבי זה שהממשלה בכלל עושה

מאמץ בנושא בעיית האבטלה דיברנו על נושא הטקסטיל, כאילו הטקסטיל הוא

אחד מן הדברים שבשם התחרות צריך ללכת עם העולם. והנה אנחנו רואים בעיות

לא פשוטות של מפעלים בעיירות הפיתוח. הם נטגרים בשם התחרות. השאלה היא

האם הממשלה הזאת יכולה להבין מה שמתרחש היום בעידן סגירת המפעלים

והתחרות היא פולטת אלפי אנשים למעגל המובטלים. יש מפעלי טקסטיל של

"כיתן" בבית-שאן, באופקים ובנצרת עילית. הממשלה אמרה שאין לנושא של

הטקסטיל היום מקום בישראל, והתעשיינים אמרו שמוטב לייצר בירדן ובמצרים

תמורת מאה דולר לחודש, מאשר להעטיק כאן בשכר כזה ואחר. והנה אנחנו

רואים את בעיית הרכב, רכב נצרת עילית, מפעל הרכב היחידי שיש במדינת

ישראל, ושמענו בשבוע שעבר ממשרד הביטחון שמוטב לקנות רכב בחו"ל מאשר

לקנות אותו בארץ. לא נעשתה שום בדיקה, לא ראו את מצבם של 600 ו-900

העובדים שעובדים שם. יש מחדלים את התעשייה הזאת, והבעיה היא לא בעיית

כוח אדם זול. נושא הכבלים, המפעל הולך להתמוטט ואין שום תשובה לממשלה

האם נושא הכבלים של מפעלים שנמכרים בשדרות ובבית-שאן, בנתיבות

ובאופקים, בנצרת ובכרמיאל, ימשיך להתקיים, במצב בו חברת החשמל ו"בזק"

רוכשות את הציוד הזה מחו"ל ועושות זאת בשם התחרות. בשם התחרות הזאת

אנחנו עתידים למצוא היום את האבטלה הולכת ומושרשת בתוך ערי הפיתוח. אני

לא רוצה לומר במה האבטלה הזאת מאיימת על כל ראשי הרשויות האלה. היא

גלגל שיביא לאטון בכל עיר ועיר.



אין תשובות ממשיות לנושאים. משרד העבודה והרווחה איננו מסוגל לתת

תשובה. הממשלה לא מקיימת דיון מעמיק בנושא האבטלה. אנחנו מדברים היום

לא רק על חוק לעידוד השקעות, שקיבל ביטוי מאוד זול במטרה שלו להביא

לצמיחה באותן עיירות הפיתוח, אלא גם על הסכנות האיומות שאנחנו מרגישים

אותן בכל מקום ומקום. מפעלי ההיי-טק, שעתידים אולי לקום בעיירות

הפיתוח, לא בהכרח יוכלו לקום. בגלל חוסר השקעות של הממשלה הזאת בעיירות

הפיתוח לא מניעים את הגלגל קדימה, לא לתחום החינוך ולא לתחומים של

תשתיות, אגב לא לתחומים של העמקה בשאלה למה תביא מדיניות הממשלה בסופו

של דבר בעוד שנה, חצי שנה; מה תכנית הממשלה בכלל בנושא של האבטלה? הרי

הכול יקרוס. המובטלים לא יוכלו לשלם את הארנונה, הכנסות העצמיות לא

יהיו לרשויות המקומיות, ולאט לאט הכול ילך וימות.

בדיון הזה בהחלט נשמע את ראשי הרשויות המקומיות. נרצה לשמוע את בעלי

המפעלים, נרצה לשמוע את משרד העבודה והרווחה. יש הרבה שאלות. האם

הממשלה יכולה לדון בשאלת האבטלה, האם הביטוח הלאומי יכול ליצור מצב

שלאותם מובטלים במאתיים עבודות יזומות לא ישולמו דמי אבטלה לעובדים

ונהפוך אותם לפרזיטים, ואפשר להעסיק אותם ברשויות המקומיות כיזמה?

הממשלה חייבת להעמיד את המצב היום, והשאלה היא מה היא עושה בנושא הזה,

לפני שהנושאים האלה יתגלגלו ככדור שלג, שאף אחד מאיתנו לא יוכל להיות

בעצם בעל שליטה עליו.

עם כל הדיונים שהתקיימו בוועדת העבודה והרווחה ועם התקציב שאושר, השאלה

היא אם יש קיום לפריפריה. זו שאלה, ולשאלה הזאת אנחנו נרצה לתת תשובה,

כי המצב באופקים מדאיג, ומחר יש הפגנת ענק בירוחם, ומחר יוכלו להיות

הפגנות בכל מיני מקומות, ואז השאלה היא לא רק מה הממשלה עושה, אלא גם

מה אנחנו עושים למען שינוי המצב הזה של האבטלה.

הייתי רוצה לשמוע את יושב-ראש פורום ערי הפיתוח.
גבי ללוש
קודם כול אני רוצה להודות לחבר הכנסת מקסים

לוי, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שהעלה

את הנושא לסדר היום הלאומי ועושה זאת במשך זמן ממושך. לפני אישור

התקציב, חלק מההחלטות וחלק מההצעות לפתרון הועלו, והועלו במספר פורומים

גדולים.

הצעקה נמצאת יום יום בעיתונים, וכל נתון שנקבל רק יוסיף, ואני חושב

שבהחלט צריך ללכת לכיוון אחר לגמרי. זאת אומרת, ידוע שיש אבטלה, ועיקר

הבטלה היא בערי הפיתוח. הסיבות לכך ידועות, והתוצאה היא שהמשק מתחיל

לקבל פגיעה חברתית מצד אותה אבטלה, והפגיעה החברתית הזאת יש לה אחר-כך

עלויות שיעלו יותר בהשקעה בכל התחומים ובטיפול על-מנת לתקן מצב שאפשר

היה למנוע את ההידרדרות שלו.

מובטל הוא אדם שיושב בבית, אדם מתוסכל, אדם שמחפש איך לשרוף את הזמן

הפנוי שלו, אדם שהמחשבות שלו מופנות לצד השלילי לפעמים, אדם שכבר לא

מאמין בעצמו, וכמובן שהפגיעה אחר-כך היא גם בבני משפחתו ובסביבתו.

כבוד היושב-ראש, אני חושב שצריך לצאת היום עם הצעות אופרטיביות, עם

כיוון, וללכת קדימה. ערי הפיתוח יכולות להיות המובילות בביצוע. כשאני

אומר. ערי פיתוח, אני מתכוון לראשי הערים. אני מאוד מצטער שהשרים לא



הגיעו לכאן, אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב יותר מהרבה הרבה דיונים

אחרים.
תמר גוז'נסקי
השרים הוזמנו?
היו"ר מקסים לוי
שר העבודה הוזמן, שר האוצר בחו"ל.

גני ללוש; אני חושב שהנושא הזה חשוב יותר מנושאים רבים

אחרים שהם בעצם עיקר ובסיס לקיומנו.

גם תקציבי העיריות נפגעים מהאבטלה הזאת, וכאשר תקציב עירייה נפגע, הוא

נפגע בצד של ההכנסות באופן הישיר, כי החלק העיקרי בהכנסות בא מהתושבים.

מובטל זה גם אדם שבדרך כלל אין לו כסף לשלם את המסים, אז הוא פונה

לוועדות ההנחות; וועדות ההנחות אצלנו קורסות ולא יודעות כיצד להתמודד

עם הבקשות ועם הקריטריונים, למי כן ולמי לא לתת הנחה; ואז יש היעדר

הכנסות, וזו פגיעה ישירה בשירותים של אותן ערים; זו פגיעה ישירה

בתוכניות שהערים מתכננות; זו פגיעה ישירה בחינוך ילדינו, כי חלק גדול

מתקציב העיריות, ברובו, הולך לחינוך.

כבוד היושב-ראש, אני חושב שצריך לשים את האצבע ולומר שיש ללכת בכיוון

של פיתוח החינוך בעיירות הפיתוח, להתחיל שם, ולא רק ברמה של ההכשרה,

אלא גם בנושאים של פיתוח המכללות האזוריות; ואם יש מובטל והוא יושב

בבית והוא מקבל שכר, שיקבל את השכר וישב בכיתה, ויקבל את השכר ויהיה

במסגרת חברתית, שלא תשפיע עליו לקבל החלטות בצד החברתי שיכולות להיות

בעצם הרות אסון בהמשך.

אני חושב שכל המשרדים היום יודעים מה תקציבם. צריך לקום מטה בין-משרדי

משותף, בראשות מנכ"ל משרד ראש-הממשלה; ויהיה זה מטה שיבוא וייצור בכל

עיר את הייחודיות שלה ויתן כיוון איפה להשקיע וכמה להשקיע, עם תכנית

עבודה, עם תקציבים; וכך צריך ללכת קדימה. אנחנו יכולים לקיים עוד הרבה

דיונים. אני מניח שלכל אחד פה יש מה לומר ואיך לתאר את המצב; והמצב הוא

לא טוב. השורה התחתונה היא שהמצב הוא לא טוב. דורשי העבודה הם רבים;

אפשר ליצור להם מסגרת חדשה. אני נתתי דוגמה שאפשר לקחת אותה, נתתי
למשרד העבודה תכנית
אפשר לקלוט 500 סטודנטים שילמדו את נושא המלונאות

באילת. נתתי זאת כדוגמה. אפשר לממן להם את השכר, לממן להם את הלימודים

ולממן להם גם מגורים של סטודנטים. אנחנו מוכנים גם להיות שותפים בתכנית

הזאת, והתכנית הזאת יכולה להיות בכל מכללה אזורית עם ייחודיות של אותו

אזור, עם מפעלים שיכולים לקום. חייבים להשקיע בכוח-האדם היום. אם האדם

בבית, כדאי כבר שישב בכיתה, ונשקיע בכוח-האדם. כמה שלא נציג את המצב

כחמור, אם לא נתחיל מהכשרת כוח-האדם למפעל, היכן שהוא צריך לקום, אם לא

נשים את האצבע על כך שחלק מערי הפיתוח יכולות בהחלט להיות ערי שינה של

ערים מתועשות, וחלק מערי הפיתוח יכולות לקבל כיוון וייחודיות בתעשייה

מיוחדת, אני חושב שאנחנו נמשיך ונעשה את אותן טעויות שחמישים שנה אנחנו

עושים.

לכולם יש כוונה טובה לעזור לערי הפיתוח, אבל הכוונה היא בראש ובראשונה

כוונה פוליטית. כל אחד יבוא וינגן על המצוקות ויבקש גם לעשות קולות,

ואנחנו כראשי הערים - ואני פונה כאן לראשי הערים - אנחנו צריכים למנוע

את העניין הזה. אנחנו לא נהיה קבלני קולות בעניין; לא ניתן לנצל את

המצוקות האלה לטובת נושאים פוליטיים.
היו"ר מקסים לוי
תקציב המדינה לימד את התופעה הזאת. כל אחד

מאיתנו ידע על החוק לעידוד השקעות הון,

הנושאים שבגינם צעקנו וצרחנו, והייתם אתם צריכים להיות עמודי התווך. מה

עשיתם?

גבי ללוש; עשינו. ביקשנו מדוד לוי שיעלה את הנושא של

עיירות הפיתוח.
היו"ר מקסים לוי
אני לא רוצה להיכנס לנושאים הפוליטיים, ויש

לי הרבה מה להגיד, אבל בחוק לעידוד השקעות

הון, חוק עיירות הפיתוח, מה עשיתם?
קריאה
איפה השקעות הון, ברעננה?
היו"ר מקסים לוי
תקציב המדינה בכללותו לא הביא בחשבון את מה

שאנחנו רואים היום בעיירות הפיתוח. הוא אולי

הראה את המגמות; הצעקה הייתה, הכתובת הייתה, אבל באיזה שהוא מקום אף

אחד לא ביקש ללמוד. למשל, אני אתן לך דוגמה; יושבים כאן נציגי משרד

הביטחון ותעשיית הרכב בנצרת, הרי בשם התחרות והתעשייה הביטחונית לא

יעלה על הדעת שמשרד הביטחון ירצה לסגור דבר כזה יקנה מחו"ל ולא יעריך

את התעשייה שיש לו כאן. לא מדברים על טיב, לא מדברים על סדר, לא מדברים

על כלום. ללכת ולמחוק תעשייה כזאת, לשלוח הביתה אנשים מובטלים? נושא

הכבלים למשל, דנו בו בשנה שעברה. מדוע הם לא יכולים להיכנס לתחרות כאן

ולמכור לחברת חשמל ול"בזק"? מדוע חברת חשמל צריכה לקנות בחו"ל את אותם

כבלים שאפשר לייצר כאן? אין התמודדות. בדברים כאלה אתה לא שומע שמישהו

יבוא ויגיד - הנה, אני מתמודד עם הבעיה הזאת -. הדברים האלה הובאו לפני

שנה ולא היום, אבל אין התמודדות כנראה; וצריך לעשות צעד שאתם תובילו

אותו, וכולנו נוביל אותו, משום שאם לא תישמע צעקה ולא ישונה המבנה

בכלל, הרי שבשם התיאוריה של התחרות וההפרטה, אנחנו נמית את כל הדרום

והגליל ואת כל עיירות הפיתוח; ועליכם תבוא המכה, לא על אף אחד אחר.

שלמה נוחנוט; אדוני היושב-ראש, אני קודם כל חייב להציג את

ערי הפיתוח כערים יפות, עם מערכת חינוך

מצוינת; ואני מבקש לא להסיט את הוויכוח הענייני. מי שנוח לו אומר -

פוליטיקה -, ואנחנו מכירים את זה. כשיצאנו במאבק בקו העימות, אז אמרו -

אתם עוסקים בפוליטיקה -, אבל זה כל פעם מתחלף, פעם זה מפלגת העבודה,

פעם זה ליכוד, עכשיו זה התפקיד של הליכוד לבוא ולומר פוליטיקה. איזה

פוליטיקה? על מה אתם מדברים? אנחנו ערים שקולטות אנשים, קולטות חיילים,

קולטות ותיקים; והממשלה מתעסקת בנושאים אחרים כמו הפעימה - כן או לא.

את מי זה מעניין כל הפעימות האלה בעוד התושבים שלנו תוקפים אותנו?!

אנחנו אשמים שיש אבטלה בערי הפיתוח?! אז בא משרד הביטחון עכשיו ואתה

יודע מה הוא יגיד לך? ייתן לך סטטיסטיקות. כל שבוע אני קורא ב"גלובס",

כמו שאתם קוראים, - מרכז השקעות אישר 45 מיליון דולר, 50 מיליון דולר -

איפה? ידידי וחברי קדוש, איפה זה?
תמר גוז'נסקי
הוא אישר, אבל זה לא אומר שזה קרה. הוא רק

אישר.

שלמה בוחבוט; בואו אני אגלה לכם. יש מדיניות מטומטמת של

כל הממשלות שנתנו למפעלי היי-טק פטור ממס



לעשר שנים במרכז הארץ, בתל-אביב, בירושלים. על מה אתם מדברים? גם שר

האוצר הזה וגם קודמו, גם בייגה שוחט, גם הוא אשם בזה, בחוק עידוד

השקעות הון. מה הם אמרו? מי צריך את העידוד הזה? לא לפיתוח. איזה

טמטום. הלכו והורידו את חוק עידוד השקעות הון מ-38 ל-24 אחוזים. לאן

אנחנו הולכים? אתם חושבים שזה ימשיך להיות שקט? אני מודיע לכם שלא.

אנחנו נבעיר את הארץ הזאת, ואנחנו לא מפחדים מאף אחד. אתם יכולים לגנות

אותנו בכל מקום, אבל אנחנו בשביל התושבים שלנו נבעיר כל פינה. כל ערי

הפיתוח יצאו החוצה. מה הטלוויזיה עשתה? לקחו את 'פופוליטיקה' לאופקים,

להראות כמה קשה שם; ומה קרה באופקים? שכחו את אופקים. מראים כאילו כל

הארץ היא ערי פיתוח, ערים של מסכנות, אבל זה לא נכון. זה ערים של יופי,

של הקליטה הכי טובה בארץ.

לפני שלושה חודשים התבשרנו, אדוני ראש-הממשלה הקים דבר נפלא, אבל למה

אדוני ראש-הממשלה לא המשכת עד הסוף? הקמת ועדת מנכ"לים לבעיות של

אבטלה, מה שנקרא מפנה 98. אנחנו כראשי רשויות רצנו והגשנו תכניות

וישבנו עם משרד העבודה; ומשרד העבודה עשה עבודה נהדרת איתנו ביחד,

ואנחנו מצפים, ואין שום פתרון אחר. הפתרון היחידי זאת התכנית הזאת. זאת

התכנית. אז אין 120 מיליון שקל לתת לנו. לאן הולך הכסף? לאן הוא הלך?

מחלקים אותו לכל מיני גורמים, ואנחנו בערי הפיתוח, שאנחנו בעצם הטנקים

והתותחים של המדינה הזאת, אנחנו יושבים ונמצאים במצוקות. אני אומר לכם,

במצוקות.

ידידי מקסים לוי, אני לא תולה הרבה תקוות בישיבה הזאת, כי אני יודע מה

כוחך כיושב-ראש ומה כוחם של כל אלה שיושבים פה. אני מבקש ממך להרים את

הנס, לצאת לרחובות.
היו"ר מקסים לוי
אל תגיד - אין תקווה -, כי אתה לא מהיוזמים,

ואני לא עומד לשבת בשקט.

שלמת בוחנוט; להפך, אני מבקש ממך לא לשבת בשקט.
היו"ר מקסים לוי
אני לא אעמוד בשקט. ביחד ננסה להבהיר את

התופעה הזאת ונעיר את הממשלה, משום שאחוזי

האבטלה שיש לי כאן הם אחוזים מדאיגים מאוד באשר לכל החברה. לכן אני לא

רציתי להקריא את שמות הערים עם אחוזי אבטלה מעל 13 ו-15 אחוזים. זאת

תופעה שאפילו דיון אחד בממשלה לא התקיים בגינה.

שלמת בוחבוט; אני מעריך זאת, ואני רוצה להודות לך על כך

שפנינו אליך ומיד כינסת את הישיבה. אני רק

אומר, מכאב, שוועדת העבודה, אנחנו מכירים אותה מבחינה סטטוטורית מה היא

יכולה לעשות, היא לא יכולה היום לחוקק חוקים והיא לא יכולה לתת כסף,

אבל אני חושב שהממשלה חייבת להתעורר, היא פשוט חייבת להתעורר. אנחנו לא

מתכוונים לעשות איזה מפגש קטן, כי כולם יודעים שאנחנו גם יודעים לעשות

מאבקים, ואנחנו נעשה מאבקים יום ולילה. לא נצא מהרחובות, כי אדוני

היושב-ראש, לא יכול להיות שהתושבים שלנו מאשימים אותנו. אין בנייה

בערי הפיתוח, לא בונים; ואנחנו קוראים ויודעים איפה בונים, ואין

תעסוקה. לכן אני מבקש שתתקבל החלטה, כי עשינו הכול, הגשנו תכנית, קראנו

לה "מקו של עימות לקו של צמיחה", אז מה יותר מזה? אנחנו עשינו את כל

התכניות.



דניאל וקנין; אדוני היושב-ראש, יישר כוח על הכנס. אני

אולי אומר דברים שהם לא כל כך פופולריים

ואולי הם לא כל כך ימצאו חן, אבל אני מרגיש לנכון לומר אותם. לפי עניות

דעתי, במשך עשרות שנים - וזה לא משנה איזו ממשלה - לא ניתן טיפול

שורשי. וחס וחלילה אסור לעשות שטות וטעות ולהוליך שולל את תושבינו ונלך

שוב על אותם פתרונות ישנים ומיושנים, שאני כאן חושש מאוד שבהם נכשיל את

עצמנו.

כאשר חסר לחם ביישוב מסוים, הפתרון הוא לא להביא לו לחם, אלא לבנות

מאפייה ולהעסיק אנשים שייצרו תחנת קמח, לא להעביר לחם. הגישה השבטית -

עבר זמנה. עיירות הפיתוח לא זקוקות היום למתנות ולמבצעים. עיירות

הפיתוח לא זקוקות לתקציב מדינה של עוד מיליון או עוד שני מיליון; וזו

הסיבה לכך שאחת לארבע-חמש שנים אנחנו מגיעים למצב של התפוצצות ולזעם,

ושוב מטפלים טיפול לא נכון, לא טיפול שורשי. התולעת מגיעה לקליפה, ואחת

לארבע-חמש שנים אנחנו חוזרים על עצמנו עם אותן טענות, עם אותן

התפרצויות, במקום שתהיה גישה מקצועית.

צריך לחלק את זה לשניים. אותו יהודי שיושב היום באופקים והוא בגיל 40

ואין לו עבודה, לא ינעם לו לשמוע ממני כאן על הטיפול היסודי, משום

שהטיפול היסודי הוא טיפול לטווח רחוק. לכן יש לתת את הטיפול המיידי

במקביל לטיפול היסודי.

יושבים כאן חכמים ונבונים, יושבים כאן נציגים, ואני יודע שמנכ"ל שירות

התעסוקה נמצא כאן. יושב כאן נציג משרד ראש-הממשלה. יושבים כאלה שנתנו

מספר פתרונות לטיפול מיידי. ואני קורא לזה "נוהל קרב חפוז". וזה לא

פתרון יסודי, לא פתרון לטווח רחוק, אלא מה שנקרא האקמול, וזה ניתן

במקביל לפתרון לטווח רחוק. כל ממשלה עשתה את אותו הדבר.

לגבי הטיפול השורשי, רבותי,. נושא ההפרטה הוא דוגמה טובה של טיפול

שורשי. הפשרת קרקעות, הכפלת היישוב, הכנסת תושבים ממדינות הרווחה,

יצירת מערכת אינטגרטיבית - אלה פתרונות מצויינים. אני יכול לתת לכם

דוגמב. מפעל מנועי בית-שמש, עד לפני חמש שנים, אחת לחמש שנים היה מושיט

יד לממשלת ישראל ומבקש 10 מיליון, כי אחרת סוגרים את המפעל. היום זה

אחד המפעלים המשגשגים במדינה, הוא עומד בזכות עצמו, ולא רק האדיר את

כוחו והוא מעסיק כמות גדולה מאוד של עובדים.

במילים אחרות, יש לתת את הדעת לטיפול לטווח רחוק, לא בסגנון של זבנג,

לא בסגנון של להביא לחם ולא בסגנון של הנשמה מלאכותית או איזה מפעל

טקסטיל. בזה שתחייה את המפעל באופן מלאכותי, בזה לא נתת פתרון לטווח

רחוק.

מרדכי אביצרור; אדוני היושב-ראש, אני מברך על היזמה. אני

חושב שחשוב מאוד היה להיפגש במפגש הזה. אני

רוצה להגיד שהאבטלה זה לא מקרה, זו מדיניות; ואת המדיניות הזו חייבים

לשנות. אני חושב שבנינו יישובים לתפארת, ואם נביא את ירוחם לדוגמה,

ירוחם קפצה מדרגה בכל תחומי החיים, אבל את בעיות האבטלה אי-אפשר לפתור

במטה קסם. ומה שקרה באופקים זה איזה שהוא תהליך של קסם תקשורתי, שמביא

את כולנו למצב בלתי אפשרי על מנת לקיים את היישובים שלנו. אנחנו

מעודדים את האוכלוסייה לקחת על עצמה אחריות, והנה מציגים אנשים מסכנים

שפושטים את היד, עושים להם מבצעים. האם כך פותרים בעיות אבטלה? האם



אפשר לפתור בעיות אבטלה מהיום למחר? יושבים כאן אנשי מקצוע, שיגידו הם.

בעיות אבטלה אי-אפשר לפתור מהיום למחר. אם משקיעים בתשתית, אז מחר

מתחילים לראות מפעל צומח. להקים מפעל זה לא מהיום למחר.

יש חשיבה על תהליך שלום. מישהו חושב שמחר בבוקר, כשיבוא השלום המיוחל,

יברחו כל העבודות הזולות מאזורי הפריפריה לאותן מדינות, כי שם זה 70

דולר ואצלנו זה 700 דולר?! מישהו חושב איך מביאים תעשייה חזקה לאזורים

שלנו? אנחנו מנסים בכוחות עצמנו, אבל אין לנו הכלים.
היו"ר מקסים לוי
האבטלה עומדת היום על 13 אחוז, וזה אומר

מדיניות כושלת.
מרדכי אביצרור
אמרתי, המדיניות היא כושלת.
היו"ר מקסים לוי
אם המדיניות היא כושלת, זאת אומרת שצריך

היום לעשות משהו חדש.
מרדכי אביצרור
אם אנחנו יושבים עם משרד העבודה והרווחה,

ואמר פה ידידי שלמה בוחבוט, בנינו תוכניות

אד-הוק, איך אנחנו לוקחים אדם ומכניסים אותו למפעל, לא יעלה על הדעת

שאני יכול מחר בבוקר לפתוח חמישים מקומות עבודה בים המלח אבל אין לי

הסעה. עד הרגע הזה לא נפתרו בעיות ההסעה. במקום 126 מיליון, מאשרים 123

מיליון שקל. עם זה אי-אפשר לפתור את בעיות התעסוקה, וודאי ובוודאי לא

באזור ירוחם.
היו"ר מקסים לוי
שר העבודה, בדיונים על התקציב, אמר שיש לו

200 מיליון ועוד 120 מיליון להתמודד עם נושא

האבטלה. הוא אמר זאת במליאת הכנסת, ודבריו רשומים. נשמע אכן איפה

התקציבים האלה.

מרדכי אביצרור; אני כרגע לא מדבר פוליטיקה אלא מקצועית,

ואני טוען ואומר שצריך להקצות את המשאבים

התקציביים.
היו"ר מקסים לוי
חברים, תפסיקו עם ההגנה על הממשלה.

מרדכי אניצרור; מי מגן?
היו"ר מקסים לוי
אתם בסופו של דבר תפלו.
מרדכי אניצרור
למה אתה אומר את זה? תשמע אותנו. אני מעולם

לא הגנתי על שום ממשלה.
היו"ר מקסים לוי
אני לא מגן על אף ממשלה שהביאה לעידוד

התעשייה של שנות החמישים ולא פתחה אפיקים

ולא נתנה לעיירות הפיתוח לחיות. איפה חוק עיירות הפיתוח? היו צריכים

לתת הזדמנות שווה, הזדמנות מועדפת. אלה הדברים שצריך לדון בהם כאן, ולא

צריך להגן על ממשלה כזאת או אחרת. לא חשוב, גם אני הייתי כמוך.
מרדכי אביצרור
אם הקשבת לי, אמרתי שזו מדיניות הממשלה.

אמרתי שאני לא יכול לתת, ואני רוצה להגיד

יותר מזה, הממשלה לא נתנה מענה בתקציב 1998, ואת זה הממשלה חייבת

לשנות, ואת זה אמרתי ואני אומר. אני לא מתרפס בפני אף שר, ואני ידוע

כמי שבא לפני כל משרד ותובע את הדברים, ואני לא מחובר לאף אחד. אני

מחובר רק לדבר אחד, לפתור את בעיות היישוב שלי. היום תקציב מדינת ישראל

בשנת 1998 לא נותן פתרון תעסוקתי לתושבי ירוחם. הוא איננו נותן פתרון

לזוגות צעירים מבחינת דיור.
ארז אלברט
אדוני היושב-ראש, אני כבר הייתי בדיונים

רבים מהסוג הזה, כשאתה היית ראש עיר ואני

הייתי מזכיר מועצת פועלים. אני הובלתי הרבה מאוד אנשים לרחובות. אני

רוצה לקבוע כאן עובדה, ואמרתי זאת ברדיו ובטלוויזיה לפני כשבועיים:

חשבתי שיש ממשלה עם ביצים, וסליחה עם הביטוי, אבל הגעתי למסקנה שאנחנו

מעבר לברברת ולדברת, אולי אנחנו ילדים טובים, ילדי ירושלים, ואנחנו

מדברים בשם כזה או בשם אחר, אבל יש עובדות מאחורי המספרים. 13 אחוז

אבטלה בקריית-גת, המשמעות היא 4,000 איש שלא אוכלים, לא מביאים אוכל

הביתה. על זה צריך לתת למישהו בראש. בחודש אוקטובר קיבלנו בשורה ממשרד

העבודה והרווחה, ואני מודה להם, ידידי יוסף פרחי כיושב-ראש הוועדה

אצלנו, הכנו עבודה לתפארת שאומצה כאורים ותומים. זה אמת?
יוסף פרחי
אמת ויציב.

ארז אלברט; הגשנו את העבודה גם אליך, אדוני היושב-ראש,

ולכל חברי הכנסת, והנה ציפיתי שב-31 בדצמבר

תבוא הישועה לקריית-גת. אנחנו יושבים חזק עם תוחלת תעסוקתית שאין

במקומות אחרים. אנחנו בשנת 1999 מכניסים כ-5,000-4,000 עובדים למערכת

שהיא בשלבי הקמה. והנה בא יוסי פרחי בשם הממשלה, בשם משרד העבודה

והרווחה, ומביא לי תכנית שתעסיק כאלף בהכשרה מקצועית ובהשלמת השכלה,

יוצא מן הכלל, שזה כ-33 אחוז מהמאה אחוז של האבטלה שלי, ואני בודק

ורואה שבחודש יוני ייפתחו הקורסים. שאלתי מה עושים עד חודש יוני? מי

נותן להם לאכול? אחר-כך מתחילים האדון פרנקל ואדון שר האוצר להגיד לי

שאין צמיחה. לאלה שמגדלים זקן יש צמיחה? אלה שמתקצבים במאות מיליונים,

וכל הכבוד לכולם, שם יש צמיחהו איזה מפעלים הם פותחים? איזה צבא הם

משרתים? מה אני צריך להגיד לאותו אדם שקם בבוקר ורואה את האבא שלו ישן

ולא הולד לעבודה, גם אם הוא מקבל מענק אבטלה? אני חושב שזו בושה ואות

קלון למדינה ולממשלה. אני אומר לכם את זה כאדם ששירת, ויושבים פה אנשי

צבא, שלושים שנח בצבא; הייתי קצין בכיר בצבא. אני לא יכול לעמוד מול

אותם יוצאי צה"ל.

אני מודיע לכם, זה לא בשמים, יש אפשרות לפתור את בעיות התעסוקה ולבוא

ולהגיד שיש מצב נתון, יש מה שנקרא תעסוקת גישור, וכבר היו דברים

מעולם. איפה שצריך להניח תשתיות, זה סוג אחד. איפה שיש תשתיות, יהיו

זמינים. בעוד שנה-שנתיים זה דבר אחר. איפה שצריך להכשיר את האוכלוסייה

לקראת העתיד, כי לנו אין פחם ואין נפט במדינה הזאת וזה ההון האנושי

היחידי.

לכן אני אומר לכם שזאת לא בעיה לצאת לרחובות. לקח לנו הרבה מאוד זמן,

לידידיי בוחבוט וקדוש וכל ראשי הרשויות, ואתה כראש עיר יודע את זה, כמה



אנחנו מתפתלים כדי לשמור על הדימוי שלנו, כמה לוקח לנו לבנות מערכת

חינוך חזקה, כמה כוח צריך לעמוד בפני האוכלוסייה, ואנחנו החזית

הראשונה. אם מישהו לא מבין את זה, לנו אין בעיה לצאת לרחובות. אני לא

רוצה להיות אופקים, ואני מציע לממשלה הזאת להתעורר ולהתעשת.

מנחם אריאב; אדוני היושב-ראש, תודה על ההתכנסות לפחות

לשיחת רעים. אני אומר שיחת רעים, אבל הייתי

רוצה לראות כאן גם שרים, לא כי היו פותרים לנו את הבעיות במקום, אבל

לפחות היו שותפים לדברים שאנחנו אומרים, ושישיבו; ואני יודע שהם

עסוקים, אני יודע שהממשלה מאוד מאוד עסוקה, אבל רציתי לראות כאן שר או

שניים כדי לפחות לשמוע את הדברים שלהם.
היו"ר מקסים לוי
אתה יודע מה אומרים לי השרים? - אין לנו

תקציבים, אנחנו לא יכולים לבוא לכאן ולדבר

באוויר -. כך אומרים השרים - שר העבודה, שר המסחר והתעשייה.
מנחם אריאנ
אולי זו הסיבה שהם לא כאן.

אמרת שאין מדיניות, אבל יש מדיניות, מדיניות

של שוק חופשי, מדיניות של כל דאלים גבר, מדיניות של כל תעשיין יכול

לעשות מה שהוא רוצה ואף אחד איננו מגיב.

אני מדבר בשם יישוב פורח, יישוב שהכפיל את אוכלוסייתו תוך חמש שנים לא

מאלף לאלפיים, אלא מ-25 אלף ל-50 אלף תושבים. היינו תמיד במבט קדימה.

אבל מה קרה פה? חוסר התחשבות במה שנעשה בערי הפיתוח. יש כאן חבר כנסת

עולה חדש, ואני רוצה לומר לו שהשנה קלטנו 1,800 עולים, הם ממשיכים

להגיע. אני לא עוסק בפוליטיקה, ומי שיגיד לי פוליטיקה, אני רוצה לומר

שאני עברתי את כל ראשי הממשלות בישראל, ועם כולם התווכחתי, מהמנוח

אשכול, בגין ורבין. עם כולם התווכחתי. אני לא עושה פוליטיקה, יש לי

פוליטיקה של יישוב אחד, יישוב יהודי באזור שלא היה יהודי, יישוב שמשתף

עם כולם פעולה וקולט עלייה.

מה אני צריך להגיד לדור הצעיר שהתמחה בצה"ל בטכנולוגיה? שהוא לא יכול

לקבל מקום עבודה? לא אגע במה שחבריי מסביב אמרו. אני גם רוצה לומר

מילות שבח לאנשי משרד העבודה, למסחר ותעשייה, לאנשי מרכז ההשקעות, שהם

מנסים לעשות את המקסימום, למינהל הרכש של משרד הביטחון, אבל השתנתה

המדיניות. כל שר ומנכ"ל מדבר אחרת. יש התחייבויות כלפי היישוב שלי,

כלפי תעשיות הרכב ואחרים לעשות שם דברים, התחייבויות של שרים.

ההתחייבויות לא מכובדות כי השתנתה המדיניות. אנחנו רוצים לקנות מהמדף.

מהמדף קנו אפ-15, אפ-16, אני כבר לא יודע מה קנו, במחיר של מטוס אחד,

ואני לא איש ביטחון.
היו"ר מקסים לוי
אתה צריך להגדיר מה הבעיה היום של תעשיות

הרכב.
מנחם אריאב
לא רק הרכב. נתתי דוגמה.
היו"ר מקסים לוי
דוגמה אחת של ממשלה שהולכת להמית את התעשייה

הזאת.



מנחם אריאב; מיד. תן לי להגיע לזה. אני רוצה לציין כאן

לא רק דברים לא טובים. לכן אני בא ואומר

שמנה"ר שותף לנו, אבל שם יש מדיניות; רוצים בזול, רוצים מהמדף. יושבים

באן אנשים, יושב כאן חיים אדר, יושב פה האלוף, יושבים עוזריו, הם עזרו

לנו, אבל עכשיו משתנה כל דבר, כי רוצים לקנות מהמדף. אני מצטט פה את

המנכ"ל ולא אותם.
היו"ר מקסים לוי
תסביר. לא כל האזרחים יודעים מה זה מדף.

תעשיית רכב שמשרד הביטחון רכש כל השנים

ממנה, היום הוא הולך בשם התחרות לקנות ממקום אחר בחו"ל ולהמית את

התעשייה כאן. לא מדובר בתעשיית טקסטיל, אלא בחוק חובת המכרזים.
מנחם אריאב
אני מניח שמדברים אנשים שיודעים מה זה מדף.

רוצים לקנות תוצרת חוץ ולעשות אבטלה פה. אני

מבין שכולם מבינים אותי.

מציגים אותנו היום בתכניות של הכשרה מקצועית, היי-טק ואחרים. מה יהיה

בעוד שישה או שמונה חודשים? אני יודע שדואגים לנושא. אני לא

רוצה לחזור על מה שהיה. טקסטיל נסגר כי יש תחרות. תבינו, אמרת שיש

אנשים שלא מבינים. שיסבירו לי מי כאן יושב ויודע שלאחר יום באים אליי

ואומרים שהבוקר סוגרים מפעל טקסטיל, 350 איש בחוץ.

אני לא רוצה להיכנס לא לוויכוח איתן ולא עם אחרים, אבל פה יש שתי
אפשרויות
ועדה משותפת של הוועדה הזאת עם הסתדרות המעסיקים, שתשב עם

הממשלה על תכניות שיתנו לחם. מחר יהיה מאוחר מדי, הבעיה היא היום, כי

הבעיה היא לא רק ברכישת רכב, אלא הבעיה היא בטקסטיל וברכב, ותדעו שזה

יגיע גם לאלקטרוניקה.
היו"ר מקסים לוי
עם כל הכבוד לי אליך, צריכה מדיניות הממשלה

היום להעדיף את התוצר המקומי ברכב נצרת ולא

לקנות מחו"ל. לא יכול להיות שבסיטואציה כזאת משרד הביטחון לא קובע

שהטיב הוא טוב או לא טוב, אלא הוא קובע שבשם התחרות, ויש תחרות, ניתן

להמית את כל עיירות הפיתוח. זאת הבעיה.
מנחם אריאב
סליחה, הבעיה היא לא רק ברכב. הבעיה היא בכל

המדיניות.
היו"ר מקסים לוי
כבלים, רכב; לאט לאט זה יחול על הכול.

מנחם אריאנ; לערי הפיתוח הייתה עדיפות ברכש של 10 עד 15

אחוז, וזה נוגע גם לרכב. הלכו וביטלו את

זה.
היו"ר מקסים לוי
התקנה עוד לא אושרה. זה לקו העימות בלבד.
תמר גוז'נסקי
עכשיו יחליפו את המילים קו פיתוח בקו עימות.

מי שנמצא באזור פיתוח ולא קו עימות לא ייהנה

מזה.



רמי רחמים; גס אני מצטרף לעמיתיי ורוצה לברך את כל אלה

שמצאו לנכון ואכן התפנו להגיע למפגש החשוב

הזה. גם אני סברתי כי יהיו כאן כל אלה אשר צריכים להתמודד הלכה למעשה

עם האחריות על המתרחש בכלל במדינת ישראל ובערי הפיתוח בפרט. אני מצטרף

לאמירתו של שלמה בוחבוט. ערי הפיתוח הן לא ערים רק של מצוקה. אני חושב

שערי הפיתוח יכולות לשמש כמודל לקליטת עלייה, לחינוך מתקדם, לטכנולוגיה

מתקדמת ולעשיית שירותים מהנאותים והמכובדים ביותר לאוכלוסיית ישראל.

נדמה לי שבאיזה שהוא מקום גם אתה, אדוני היושב-ראש, גם הציבור וגס

הממשלה, מנסים לראות בנו, בראשי הערים, אחראים למצב של האבטלה, והדבר

הזה הוא בלתי נסבל, ובמיוחד בתקופה זו. הלכה למעשה אנחנו מתמודדים עס

תוצאת האבטלה, עם תוצאת המדיניות.

אני לא רוצה להרחיב אלא להיות קצר. מה שעשה יוסי פרחי כנציג שר העבודה

והרווחה במסגרת העיירות שלנו, שהן עיירות מוכות אבטלה - בקריית מלאכי

12.6 אחוז אבטלה היום - אני הייתי יושב-ראש הוועדה יחד עם צוות נוסף,

הכנו תכנית מן המכובדות ביותר שבהחלט יכולות לתת פתרון לטווח הרחוק וגס

לטווח המיידי.
תמר גוז'נסקי
הבעיה היא שאי-אפשר לאכול תכניות.

רמי רחמים; במקרה או שלא במקרה באתי להיות ראש עיר אחרי

שהייתי גם עובד ציבור ועבדתי בשירות התעסוקה

ועבדתי במשרד העבודה, ואני אומר לכם שיש לי הרושם - ואני אומר את זה

לאנשי משרד העבודה ומשרד המסחר והתעשייה - ישנה קרן לקניות גומלין של

מדינת ישראל. נדמה לי שהקרן הזאת רדומה, והיא לא פועלת נכון. לקרן הזאת

יש היכולת ליצור ויסות בקניות הגומלין של מדינת ישראל ולהבטיח תעסוקה

לערי הפיתוח ובכל מקום. אני יכול לומר לכם, עם כל הצניעות, שעשיתי זאת

בעבר, ולדעתי אפשר לעשות את זה גם היום.

יש טענה שאין מקומות עבודה במדינת ישראל. אני עובר על הודעות בעיתונות,

ואני רואה את העובדים הזרים שנמצאים בכל מגזרי החיים שלנו - בחקלאות,

בבניו, בתעשייה, בבריאות, במוסדות הבריאות. איפה שלא תרצה תמצא את

העובד הזר. השאלה היא מה אנחנו עושים על-מנת להתחנך גם אנחנו, להתפשר

לפעמים עם התעסוקה הרצויה ולא עם התעסוקה המצויה. התחיל לומר גבי קדיש,

איך אנחנו מתרגלים שיהיה לנו למה לקום בבוקר ולאן ללכת. ראשית כול,

לגבי התכנית של יוסי פרחי, גם ביזמה שלנו, של חברי הכנסת, אפשר לאשר את

התוכנית הזאת ולחייב את משרד האוצר להעמיד את התקציבים הדרושים. לשם כך

הוא קיבל מנדט. אבל גם בתקציבים הקיימים; הגשתי הצעה גם לשר העבודה וגס

אליך אדוני היושב-ראש וכל אחד מחברי הכנסת, אני יכול להציג אותה. ישנס

מקצועות בהם אנחנו יכולים להכשיר אנשים, ואף אחד לא ייקח אותם לעבודה.

אם תכשירו מנהלי חשבונות, כמה שתכשירו, כל מפעל שמכבד את עצמו יבקש

מנהל חשבונות, אבל יבקש מלבד התעודה גם ניסיון. אנחנו יכולים לתת להס

את הניסיון במוסדות הציבור שלנו, לאפשר להם אחרי שהם למדו, במימון דמי

אבטלה, מקרן אבטלה - לממן אותם, ואנחנו נעסיק אותם, גם אם יתגלחו על

זקנינו. אותו דבר לגבי אחזקת מבני חינוך, לגבי אחזקת מבני ציבור וכל מה

שקשור בעבודות גינון ועבודות נקיון. הדבר הזה מופיע בהצעה.
היו"ר מקסים לוי
צריכה המדינה לבוא ולהגיד שלכל עיירות

הפיתוח תינתן היום השכלה הגבוהה חינם כדי

להכשיר לטווח הארוך.



רמי רחמים; אדוני היושב-ראש, לך יש הזדמנות להציע את

ההצעות יותר טוב ממני בפורום שלך. אני פונה

אליך.

היו"ר מקסים לוי; מה שאתה מדבר עליו אלה הן עבודות יזומות,

ועבודות יזומות כבר יש הצעה לקחת את דמי

האבטלה ולהפוך אותם לדמי תעסוקה דרך הרשויות המקומיות. זה לא יפתור את

הבעיות. אהד הדברים ההשובים שאפשר לחשוב עליהם אולי, של הצמיחה ומפעלי

ההיי-טק שיגיעו לעיירות הפיתוח, זה לתת השכלה חינם לאותם בני עיירות

הפיתוח שמרוויחים 2,500 שקלים. מה אתה מצפה מאדם מסכן, שייתן לילדים

שלו גם שכר-לימוד באוניברסיטה? תן לאדם הזה את השוויון, על מנת לאפשר

לו לתת את ההשכלה הגבוהה, את החינוך המתאים למבוגרים. זה לטווח הארוך.

אבל מדיניות כזאת איננה. מתוך ארבעה אחוזים בעיירות הפיתוח של מסיימי

תואר ראשון, 81 אחוז לא נשארים בעיירות הפיתוח כי אין להם מה לעשות שם.

אלה הם דברים שצריך שהמדינה תדון עליהם, לא אתה ולא הוא, אלא זו

מדיניות שצריכה להיקבע על-ידי ממשלה.

רמי רחמים; ייתכן מאוד שאתה צודק וצריך ללכת לעשות דיון

גם לגבי נושא החינוך, לגבי פיתוח טכנולוגי.

אני כרגע באתי לדבר על תעסוקה. בתחום התעסוקה אני רוצה להיות צמוד

לנושא שאתה הזמנת אותנו לדון בו, אני רוצה לחנך לעבודה ולא לבטלה ולא

לאבטלה. אני אומר לכם פה, הודעתי את זה גם לשר העבודה, אני לקחתי על

עצמי התחייבות להוריד תוך שישים יום את האבטלה בקריית מלאכי מ-12.6 אל

מתחת לעשרה אחוזים.

אני הזמנתי גם את משרד העבודה, גם את משרד ראש-הממשלה, את כולם להיות

שותפים. יכול להיות שיתפנו ויצליחו להיות שותפים איתי למה שאני עושה.

אני אומר לכם היום, אספתי נתונים, ואני מעסיק את המובטלות ואת החיילות

המשוחררות באיתור מקומות עבודה, ואני עומד לעשות יריד. למנכ"ל שירות

התעסוקה לא היה זמן להיפגש איתי, ואולי אחר-כך יהיה לו. אני הולך לעשות

יריד בקריית מלאכי, ועד היום יש לי אולי אלף מקומות עבודה.

עמיר פרא; אדוני היושב-ראש, חבריי ראשי הערים, ראשי

הוועדים שהגיעו, מזכירי מועצות הפועלים, אני

חושב שהדיון הזה כשלעצמו הוא דיון חשוב מאוד וכמה ששמעתי את שלמה

בוחבוט שכבר היה כאן בכנסת ובילה מספיק בוועדות, ויודע כמה הוועדות

מתסכלות, לאחר מכן יש מסקנות, וקשה מאוד ליישם אותן, כי מי שצריך ליישם

זו הממשלה. אוי ואבוי אם כל עבודת הוועדות תשתתק, כי אז מה יישאר?
היו"ר מקסים לוי
אני מבטיח לך שאני לא הולך לשבת בשקט. אני

אפנה לכל עיר ולכל יישוב כדי להשמיע את

הצעקה הזאת, ואני רוצה לראות את ראש הרשות שלא יוצא כדי להשמיע את

הצעקה הזאת.

קריאה; אתה לא צריך לבוא, אנחנו נבוא לכאן. נבוא

לירושלים.
היו"ר מקסים לוי
היו תקופות שהפגנו, ואז לפחות הממשלה

הזדעזעה ונתנה פתרון.
עמיר פרץ
אני מכיר את הדילמה שכל ראש עיר נמצא בה,

ביו הצורך לשמור על הדימוי של היישוב כדי

שיהפוך ליישוב שמושך תושבים נוספים וחזקים, לביו העובדה שהוא צריך

להיאבק על מצב האבטלה ביישוב שלו. בדרך כלל ראשי העיר יחד עם מזכירי

מועצות הפועלים מגיעים למסקנה, שבעצם כל מפעל החיים שהם קיימו עומד

להתמוטט בגלל בעיות התעסוקה. מי שחושב שמערכת החינוך שלו תוכל להיות

יציבה אם מספר המובטלים ילך ויגדל, טועה. כי די בכך שאנשים יפסיקו לשלם

את השירותים הסביבתיים, את החוגים וכולי וכולי, ואז כל מה שהושקע ירד

לטמיוו. מי שחושב שהתור בלשכת הרווחה לא יגדל, טועה. כל תקציבי הרווחה

שיש לו יפלו כלא היו. לכו איו דרך אלא לראות בנושא תעסוקה מלאה מפתח

ליכולת של ראש העיר לתפקד, להמשיך להצליח ולפתח את העיר שלו כפי שהוא

רואה.
דבר אחד ברור
אבטלה ותעסוקה מלאה מושפעות קודם ממדיניות כוללת של

ממשלה. מה שראשי הערים וגורמים מקומיים יכולים לעשות זה להוסיף

בשוליים. הם לא יכולים לתרום למדיניות הכוללת.

אדוני יושב-ראש הוועדה, ישנם כמה חוקים שהתקבלו במדינת ישראל בקדנציה

הקודמת, שהם חוקים שהיום העובדים בישראל משלמים עליהם מחיר קשה ביותר -

קודם כול, חוק חובת המכרזים. ראש מנה"ר ואנשי משרד הביטחוו, שפעם

הסתובבו בעיר פיתוח ונתנו הוראה אדמניסטרטיבית, אמרו לראש הג"א - אדוני

היקר, אנחנו נותנים לך הוראה, תעביר הזמנת רכב למפעל מסוים, כי הוא

יכול להתמוטט אם לא נעזור לו -, ראו במדיניות של משרד הביטחוו, של הרכש

של משרד הביטחוו, חלק ממדיניות כוללת של המדינה להתמודדות עם אבטלה.

חוק חובת המכרזים מחייב אותו לצאת כמעט לכל דבר במכרז; ובשביל להשיג

פטור ממכרז צריך לעשות שמיניות באוויר. לא צריך לתקוף רק את משרד

הביטחוו, כי גם המשטרה הפכה לקליינט גדול. בענייו של מפעלי הרכב, גם

משרד הביטחוו וגם המשטרה צריכים לחשוב מה הם עושים. אני אומר לך, תעביר

מסר, כי מעבר לענייו של המכרזים, מה שהעובדים חושבים הוא שכנראה

לקברניטי המדינה איו מלוו טוב בנצרת והם מעדיפים לעשות את הרכש בחו"ל

ולהסתובב במקומות אחרים כדי לחפש רכב. זה הביטויים שנשמעים מפיהם של

אזרחי ישראל, ואלה ביטויים מסוכנים ביותר, כי אלה ביטויים שמזכירים

משטר של רפובליקות של בננות, של מנהיגים ומקורבי ממשל שהלכו לחפש רכש.

היו"ר מקסים לוי; חוק חובת מכרזים התקבל באוקטובר 1994.

קריאת; החוק התקבל בכנסת ה-12.

עמיר פרא; חוק חובת המכרזים התקבל לפני למעלה מעשר

שנים, אבל ההחמרה שלו והכללים שהגבילו עוד

יותר את הענייו של ה-15 אחוז וה-25 אחוז פטור התקבלו בקדנציה הקודמת.

כלומר, חלקו של כל הממשלות בענייו הזה, של חוסר הרגישות של מה יקרה עם

החוקים האלה, שבסוף יוצרים מצב שבעצם מה שאמר יושב-ראש הוועדה, שאנחנו

היום, נכוו, כולנו בעד שוק חופשי, כולנו בעד תחרות. אבל תחרות שאיו בה

איזונים, שלא נותנת כלים ליישובים שמראש יש להם נחיתות בהתמודדות מול

מפעלים במרכז הארץ, היא תחרות בלתי הוגנת. גם כשאתה קובע כללים לתחרות,

תו כלים מאזנים לעיירות וליישובים האחרים כדי שיצליחו להתמודד עם מרכז

הארץ.



באמת אמרו פה נכון החברים, כל ההיי-טק מוכן בין חדרה לגדרה. צריך שמרכז

ההשקעות יקבל החלטה שהוא לא מאשר יותר השקעות באזורים האלה. מה זה

מדינת ישראלי במדינות אחרות היו צוחקים מאיתנו. מצד לצד נוסעים שעתיים.

היום מרכיב נסיעה של שעתיים זה מרכיב קריטי בעלויות המחיר של איזה

מפעל? שיספרו סיפורים למישהו אחר. אין לזה שום קשר. אבל אם מדינת ישראל

מאפשרת לו נוחות, נותנת לו קרקע במרכז הארץ, נותנת לו גם פטורים במרכז

הארץ, למה שהוא יבוא לערי הפיתוח?

לכן העניין של מדיניות דחיפת האוכלוסיות החוצה הוא קריטי למדינה גם

מבחינת האיכות שלה. מי שלא מבין מה הולך להתרחש במדינה הזאת, שמרכז אחד

עומד להתפוצץ, לא מבין את זה.

באשר לחשיפה ותהליך השלום, נכון שענף הטקסטיל בסכנה, אבל מותר שהוועדה

תדרוש שהממשלה תבוא ותציג תכנית אמיתית, שתגיד שלדעתה ענף הטקסטיל יהיה

בעוד שנתיים, בעוד שלוש שנים, עם 10,000 אנשים. היום יש 23 אלף, שיגידו

שבעוד חמש שנים יהיו 10,000 איש, שיתחילו לבנות מקומות אלטרנטיביים,

במקומות שהמפעלים בהם נמצאים בסכנה, ולא שנתעורר רק כאשר המפעל נסגר

ועיר שלמה נמצאת בסכנת סגירה. למשל, קריית-גת שבעצם תלך ותתבסס על

היי-טק, היום מבוססת כולה על טקסטיל. אם חס וחלילה יהיה משבר ב"פולגת",

קריית-גת יכולה להתמוטט, כאילו לא הייתה. יש לנו ערים שלמות שמבוססות

על תעשייה אחת.

אני אומר ליושב-ראש הוועדה, אנחנו כהסתדרות לא נחים על זרי דפנה.

העובדים במפעלי התעשייה כולם מקבלים את כל הגיבוי ואת כל הסיוע. אנחנו

מוכנים, הקמנו ועדה משותפת יחד עם השלטון המקומי, עם הוועדה לערי

הפיתוח. אני חושב שחשוב להאיר את העניין כפי שהצגת אותו ולהביא לידי

מצב שבתודעה של אזרחי ישראל יהיה שבאמת היום בסדרי עדיפויות, מעבר

לנושאים שעומדים היום בראש סולם העדיפות בממשלת ישראל, נושא האבטלה הוא

קריטי למדינת ישראל כולה, ולא רק לערי הפיתוח שזועקות. וכל אזרח צריך

לראות בזה את הנושא המרכזי. אם נצליח ליצור את האווירה הזאת, אין ספק

שממשלת ישראל תתיישב ותמצא פתרונות. ממשלה מסוגלת למצוא פתרונות אם היא

יודעת שהנושא הוא נושא אמיתי, שצריך לתת עליו תשובות מיידיות. אנחנו

נהיה מוכנים לשתף פעולה עם כל הכלים העומדים לרשותנו.
רון נחמן
אדוני היושב-ראש, בכנסת הקודמת כיהנתי כראש

ועדת החשיפה של ועדת הכספים של הכנסת. ישבתי

עם ראש-הממשלה המנוח יצחק רבין, זיכרונו לברכה, בנושא של החשיפה של

השוק המקומי מארצות שלישיות, לתוצרת מארצות שלישיות, ועלה גם נושא

הטקסטיל. בעידודו של מי שהיה גורם בכיר מאוד בתעשיית הטקסטיל הוארכה

תקופת החשיפה מחמש לשבע שנים. עכשיו אנחנו רואים שהמפעלים האלה אחרי

חמש שנים הולכים לירדן. אני שואל את עצמי שאלה, כמי שכבר היה כאן בהצגה

הזאת, מה אנחנו בעצם עושים ועל מה אנחנו מדברים? אני לא רוצה לדבר לא

על ממשלת העבודה, לא על ממשלת הליכוד אלא עלינו.

אני רוצה לומר לך מה מפריע לי בכל הדיון הזה. אין אף נציג אחד של עיר

או רשות מאזור המרכז. שים לב. אף אחד.

היו"ר מקסים לוי; כי להם אין בעיה.



רון נחמן; אתה יושב במרכז לשלטון מקומי שמאחד את כולם,

וכאשר לך כואבת השן, אולי זה לא כואב למרכז

שלטון מקומי, זה לא אכפת לו, אבל כאשר לו זה יכאב, גם לך לא יהיה אכפת.

ומה הבעיה שיש לנו? אני רואה בעיתון "הארץ" מהיום, שאיפה שבונים זה

באזור המרכז, איפה שבונים יש צמיחה, איפה שבונים הכלכלה זזה, איפה

שבונים הכול רץ קדימה. איפה בונים? בתחום מסוים מאוד. אם אני מדבר עם

מנכ"לי הבנקים, אחד אחרי השני, הם אומרים לי שהבעיה שלי של חוסר ליווי

פיננסי לבנייה בפריפריה היא לא רק אצלי ביהודה ושומרון, אלא זה בכל ערי

הפיתוח. מדוע? אם מנכ"לי הבנקים השונים יכולים להרוויח עשרה אחוזים, 15

אחוז בתל-אביב על פרויקט, ובפריפריה להרוויח רק ארבעה אחוזים, אז בגלל

כל מה שהוא צריך עם הערבויות של חוק המכר, לא כדאי לו לעשות בפריפריה

כלום. הפריפריה שוקעת. אני רואה את ראש העיר של רעננה נותן היום פטור

מארנונה למפעלים של היי-טק, שהוא סוחב אותם מהרצליה פיתוח, והם רבים

ביניהם מי ייתן פטור גדול יותר; ותראה את חוסר השוויון, כי כולנו פה

נניח באזור עדיפות מקבלים את החינוך חובה בשם חוק חינוך חובה בכל מדינת

ישראל. על מה זה השוליים? על גני טרום חובה, אולי על כמה מלגות בחינוך

גבוה, אבל במסה של תקציבי הרשויות - ואתה היית ראש עיר, אתה יודע -

שחלק עצום מהתקציב שלך הולך על חינוך. אם אתה אומר - אנחנו והם שווים

בעניין הזה -, והוא מהתקציב שהתפנה לו נותן הנחה, הוא גורם לאי-שוויון

בעצם זה שהוא יוצר לעצמו מדיניות חדשה.

אני אומר, שר החינוך, אל תיתן לו חוק חינוך חובה, אל תיתן לו את מה

שאתה נותן לו בדברים אחרים. אם אתה כזה גיבור, יש לך עודפים מזה

שנמצאים אצלך, אצלך באים לבנות, אצלך באים לפתח, לא מבקשים בכלל שאתה

כראש עיר תרוץ ותביא את הקליינטורה, אלא באים אליך, יתנו לך עוד חתיכת

אדמה, עוד עסק לעשות, כי הביקושים הם הכי גדולים שם.

אני מסכים עם עמיר פרץ, אני מסכים עם כל מילה שהוא אומר. הבעיה שלנו,

מקסים לוי, היא שלא יימצאו פה פתרונות. אני אומר את זה גם לחברים

שיושבים כאן. אני לא בניתי מפעל אחד מיולי 1992, מפעל אחד, מטר אחד של

תעשייה, וזו המדיניות. מטר לא בניתי. אין לי אבטלה? יש לי 4,000 עולים.

ישבתי פה ארבע שנים במקום הזה, ואני אומר שלא ניוושע מזה.

איפה כן ניוושע? מה שאמר עמיר פרץ ומה שהתחיל לומר היושב-ראש ואנשים

אחרים, ושלמה בוחבוט אמר את זה - לפי דעתי צריכה להתקבל החלטה לבחון

מחדש את כל הנושא של השוויוניות בשירותים שמקבלים.

אני אומר שהמצב של מרכז הארץ מחייב חשיבה נקודתית למרכז הארץ. לא יצא

שום מפעל של היי-טק אם אנשים שצריכים אותם הם לא מאופקים ולא למעלות

ולא לאריאל ולא לבית-שמש ולא לירוחם. המצב שנוצר היום במרכז הארץ הוא

שמחייב את החשיבה של ממשלה וכנסת. צריך לראות כיצד עושים יותר כדי

שכדאי יהיה לאותו תעשיין ללכת לשם, אם זה תשתיות, אם זה דברים אחרים;

ולא אכנס לזה.
היו"ר מקסים לוי
הבעיה היסודית מתחילה מכך שאם הייתה העדפה

מתקנת לגבי עיירות הפיתוח, היה נושא חוק ערי

הפיתוח בראש דאגת הממשלה הזאת, אבל הממשלה הזאת לא רצתה להחיל את חוק

ערי הפיתוח, משום שיקום ויגיד השלטון המקומי ש-90 אחוז מהגירעון שלו

נובע מחינוך ורווחה. היום יהיה מאתיים אחוז מהגירעון לחינוך ורווחה.
רון נחמן
אם בהרצליה נותנים מעמד אזור פיתוח למפעל של

מכשירים, אין לבית-שמש שום יתרון.
תמר גוז'נסקי
גם אני מודה לחבר הכנסת מקסים לוי, יושב-ראש

הוודעה, על קיום הדיון. אנחנו עוסקים בנושא

הזה במשך כל השנה, ולא רק בדיון הזה, ושמענו גם את ראשי ערי הפיתוח,

וגם שמענו במהלך השנה האחרונה הרבה מאוד עובדים שפוטרו או שהתעסוקה

שלהם עומדת בסכנה.

רציתי לומר שאי-אפשר לברוח מהעובדה שהאבטלה, כפי שהיא מתפתחת עכשיו,

תלויה במידה רבה, לא בלבדית, אבל במידה רבה, בהחלטות שהתקבלו מהתחלת

שנות ה-90, אבל במיוחד בשנה-שנתיים האחרונות. מה שאני מתכוונת לומר הוא

שכאשר שמים בראש סולם העדיפויות הלאומי את השאלה של האינפלציה, כפי

שמציגים אותה, באופן תלוש, ואומרים שכל ההצלחה של מדיניות הממשלה

מתחילה ונגמרת בשאלה האם האינפלציה ירדה מתשעה אחוזים לשבעה אחוזים,

ובכלל לא מביאים בחשבון את המחיר שמשלמים עבור אותה ירידה, וכל נושא

האבטלה נראה נושא שולי לגמרי לעומת איזה שהם הישגים שכאלה, אומרים

שהתוצאה היא ברורה מאוד. אמר את זה, מי שהיה שר האוצר בממשלה הנוכחית,

חבר הכנסת דן מרידור. הוא אמר שהממשלה הפסידה כתוצאה מהמדיניות הזאת

שני מיליארד שקלים, שאפשר היה לעשות בהם הרבה מאוד בתחומים שאתם דיברתם

עליהם. אנחנו מדברים על סכומים אדירים שיוצאים מהמדינה, כי מה זאת אותה

ריבית גבוהה שמשלמים? זה לא נשאר פה. באים אנשים מבחוץ, בעלי הון

מבחוץ, לוקחים את הריבית הזאת ומוציאים אותה מהמדינה. זה ייצוא. ייצוא

של מהו ייצוא של מחיר, שבסופו של דבר הוא אבטלה.

אם כל הדגש הזה לא ישתנה, אנחנו נוכל בעצם רק לעבוד על השוליים. ואני

חושבת שהפתרונות לטווח ארוך הם נכונים. אבל יש דברים בלתי נסבלים בטווח

הקצר ביותר. למשל עכשיו עושים קיצוצים בתקציבי רווחה ובתקציבי חינוך

ובתקציבים חשובים כאלה, והשאלה העומדת היא איך זה יכול להיות. אם אין

עבודה, הדבר המתבקש הוא - תנו לפחות רשת הגנה לאלה שנופלים -. הרי אם

ההורים לא יכולים לעזור לילדים שלהם, כי הם מובטלים, אז מי יעזור?

אנחנו נתקלים בבעיות קשות, ואני רוצה עוד להוסיף את הנקודה של הנשים

שלא הועלתה פה. אתם יודעים שרוב המובטלים זה מובטלות. אתם יודעים שרוב

העובדים עבודה חלקית, שלא באשמתם, אלה נשים; אתם יודעים שמספר המשפחות

החד-הוריות במצוקה הולך וגדל, ודווקא במשפחות האלה שצריכות מועדונית

אחר-הצהריים, שצריכות יום לימודים שיימשך עד 6:00 בערב, הפתרונות האלה

לא קיימים.

לכן אני חושבת שאי-אפשר לפטור את הממשלה מהאחריות שלה גם לגידול באבטלה

וגם להיעדר הרשת החברתית הזאת שעליה דיברתי.
יורי שטרן
בדיונים האלה אני תמיד שוקל את הדברים שלי,

ואני חייב לומר משהו שאולי לא יישמע

פופולרי. ישנם תהליכים כלכליים, גם של תחרות וגם של דברים אחרים, שהם

מחייבים שינויים. הם גורמים להרבה מאוד בעיות, אבל זה הכרחי. אי-אפשר

לחייב משרד ממשלתי היום לקנות ביוקר, כי אחר-כך זה יפגע בנו בסעיפים

אחרים. לטווח הקצר זה אולי פותר משהו, אבל לטווח הארוך יוצר יותר

בעיות.



ישנם חוקים במדינה, ואלה הם חוקי העדפת תוצרת הארץ, שיש עוד להרחיב

אותם, למשל לתחום עבודות התכנון, כי אנחנו מוסרים הרבה מאוד עבודות

תכנון לחו"ל. יש חוקים במדינה גם לגבי רכישות הגומלין, שלא כל כך

מקפידים ולא כל כך מבצעים אותם.

בגדול, שלושה דברים צריכים להיעשות, ואני חושב שהוועדה ביזמתך כן יכולה

לעשות זאת וכן יכולה לזרז את התהליכים בממשלה: ראשית, התקציב של שנת

1998 חסר אמצעי עידוד. מספיק היה לגרום לעידוד בענף הבנייה, והרבה מאוד

דברים במשק היו זזים קדימה.

היו"ר מקסים לוי; והצבעת בעדו.
יורי שטרן
הצבעתי, אבל הצלחתי גם לתקן לא מעט.

יש נושא של עידוד עסקים קטנים, שגם הוא בכסף

קטן יכול ליצור הרבה מאוד מקומות עבודה.

דבר אחד שאפשר וצריך לעשות הוא לעבוד על צעדי עידוד, שהם בסך הכול

זולים מאוד ויוצרים הרבה מאוד פתרונות תעסוקה.

דבר שני, מה שמשרד העבודה מנסה לעשות בהכשרה, בהבטחת ניידות כוח-אדם.

הדברים האלה הם היום הפתרון המיידי לטווח הקצר ביותר, וזה פתרון יעיל,

וצריך לתמוך בזה במלוא כוחנו.

הדבר השלישי, המדיניות לטווח ארוך בתשתיות, בהכשרה, בחינוך, דברים

שהועלו כאן.

אני חושב שאנחנו כוועדה חייבים לזמן את נציגי הממשלה, אפילו בלי נציגי

הציבור, כי בסך הכל כול מה שנאמר פה, הם שמעו אלף פעמים וכבר לא

מתרגשים, אבל צריך לדרוש באמת תכנית מקיפה. היום כבר ברור לכולנו, כולל

לכל שר בממשלה שמאמין בשוק החופשי, בריסון האינפלציה, בריסון התקציבי

כמטרת המדיניות הכלכלית, שבעיית האבטלה היאה בעיה הכי כואבת, הכי מסכנת

גם את ביטחון המדינה, ולכן אני חושב שהזמן הוא בשל, הרגע הזה הוא רגע

מתאים לדרוש שימוע בנושא מדיניות הממשלה, מדיניות מקיפה בעניין של

התמודדות עם האבטלה.
לאון פרץ
אני יושב-ראש ועד עובדי תעשיות רכב נצרת

עילית. אני שומע פה הרבה דיבורים על השקעות

או לא השקעות, אבל אני רוצה להגיד לכם דבר אחד: אנחנו מפעל תעשיות רכב,

מפעל שייצר לצה"ל במשך שלושים שנה רכבים. כל הקצינים האלה שיושבים כאן

נסעו על הרכבים האלה, ואני בטוח שרוב האנשים פה נסעו ברכבים האלה והיו

מרוצים. הרכבים הם טובים, ממוגנים בצורה הטובה ביותר. והיום בשל

מדיניות, לצערי מטומטמת, אתם הולכים לסגור מפעל כזה, ולא רק מפעלי

טקסטיל אלא גם מפעל רכב אסטרטגי לתפארת מדינת ישראל. אתם הולכים גם

אותו לסגור, משום שאתם נותנים יד חופשית למשרדים כאלה כמו משרד הביטחון

לעשות מה שהם רוצים. אני לא מאמין גם במשרד הביטחון. אני לא יודע למה

הם הולכים לחו"ל ומחפשים שם רכב, בעוד שיש להם במדינת ישראל מפעל כזה.

אני אומר לכם, אתם אנשי משרד הביטחון, תסתכלו לנו בעיניים, כשעוד חצי

שנה אתם תסגרו לנו את המפעל, אתם תשלחו לי גם צו מילואים, ואיך תסתכלו

לי בעיניים כשתשלחו לי את הצו הזה?! אתה חושב שאני אתייצב לצבא?! אני



אומר לכם שאני לא אתייצב לצבא, אם אני יודע שאתם לוקחים לי את הלחם

שלי. ואיד הילדים שלי יתגייסו לצה"ל אם הם יודעים שאנשי משרד הביטחון

האלה לוקחים מאיתנו את הפרנסה?! וזה לא בגלל שתעשיות הרכב לא בסדר, כי

תעשיות הרכב מצוינות, תעשיות הרכב נותנות את כל הפתרונות לצה"ל, אלא;

שאתם רוצים לנסוע לחו"ל ולטייל שם. זה מה שקורה.
היו"ר מקסים לוי
הם מקבלים את מדיניות שר הביטחון. אני

דיברתי עם שר הביטחון, והוא הביא לכך שהנושא

הזה יישקל מחדש, לבדוק את הנושא הזה בכללותו בנושא תעשיית הרכב. כדאי

שנשמע אולי את משרד הביטחון לפני שנשמע את בעלי המפעל, אולי יש להס

תשובה.
עמי סגיס
אנחנו לא נגד תעשייה כחול-לבן, אנחנו מאוד

בעד תעשייה כחול-לבן, ואנחנו תרמנו לא מעט

לפיתוחן של תעשיות במדינת ישראל, ובתוכן תעשיות רכב נצרת. כמו שאמרת,

עשרות שנים אנחנו עובדים יחד. מדיניות שר הביטחון והרמטכ"ל היא לחפש את

האפשרות לייצר במה שאפשר לייצר בארץ. זאת המדיניות, וכך נאמר על-ידי שר

הביטחון, וכך הוא עושה.

אני מבין שללאון פרץ כואב מאוד, וגם לנו כואב. אנהנו מכירים את תעשיות

רכב גצרת, גם את האנשים באופן אישי, ואני עובד איתם שנים רבות, ולכן גס

אני כואב את כאבם. צריך להבין שמה שקורה כאן כרגע זאת בעיית התקציב.

והתקציב צריך לתת תשובה בצה"ל גם לקיום הצבא בשוטף וגם להתעצמות. אנחנו

בירידת תקציב מתמשכת. ולהורדת התקציב של צה"ל יש לא רק השפעה ישירה על

צה"ל; להורדת תקציב הביטחון יש השפעה על תעשיות רבות מאוד בתוך מדינת

ישראל. לכן כאשר אני מקבל תקציב, אני חייב לתת בתקציב הזה תשובה לקיום

הצבא ולתת תשובה בתקציב לרכש מהרבה מאוד מפעלים במדינת ישראל. התקציב

השקלי מבחינתנו הוא תקציב סגור. לכן אם אני קונה בתעשיות רכב נצרת, אני

לא אקנה ב"תדיראן", ואם אני קונה ב"תדיראן אני לא אוכל לקנות בתעשייה

הצבאית. אנחנו חסרים בלא מעט מוצרים.

היו"ר מקסים לוי; אפשר להבין שתעשיית הרכב אין לה קיום מדינת

ישראל ואתם לא רוכשים אצלה?

עמי סגיס; אנחנו לא אמרנו זאת.

היו"ר מקסים לוי; אני קיימתי דיון ביום רביעי בנושא תעשיות

רכב, והם דיברו על חוק חובת המכרזים שהס

צריכים לקיים במשרד הביטחון, ולכן אין העדפה לגבי רכב נצרת על-פני רכב

ממדינות בחו"ל.

עמי סגיס; אני אחזור ואומר, אנחנו חייבים לפעול על-פי

חוק. החוק כרגע מבחינתנו הוא חוק המכרזים,

ואנחנו יוצאים למכרזים על כל מוצר שאנחנו עומדים לרכוש לתוך צה"ל. ולכן

תעשיות רכב נצרת, מבחינתנו, לצורך העניין הזה, הן יצרן כיתר היצרנים.

אנחנו צריכים להביא מקסימום ביטחון לכל שקל. לכן אנחנו יוצאים לתחרות.

בעבר, זה נכון, תעשיות רכב נצרת קיבלו לא מעט פריבילגיות בתוך העניין

הזה, אבל כיום ישנה תחרות. אם מערכת הביטחון צריכה להתמודד מול עלות

רכב בתעשיות רכב נצרת ועלות רכש במקום אחר, ואנחנו נשלם עד כדי שיטיס

אחוז במקום אחר, אנחנו נחפש לקנות את הזול, וכמובן הטוב. אני אומר את



זה כאן במצב בו התקציב שלנו הוא תקציב שלא נותן תשובה לכלל הצרכים של

הצבא. אם התקציב היה נותן תשובה לכלל הצרכים של הצבא, אני בעד רכש רק

במדינת ישראל.
היו"ר מקסים לוי
זאת אומרת, שאפשר ללכת עם המדיניות הזאת

רחוק, לקנות מהמזרח הרחוק את כל מה שניתן

לקנות ולהביא להפסד במדינת ישראל. אפשר ללכת על-פי המדיניות הזאת למזרח

הרחוק, שם נותנים משכורת של מאה דולר לחודש, ולהביא להיצף של מדינת

ישראל ולהרוס את כל תשתית התעשייה במדינת ישראל.

עמי סגיס; אפשר להביא את העניין לידי קיצוניות, אבל

אני לא מניח שבאנו לעשות מהעניין בידור,

ושמעתי כמה הערות ציניות. אני מתכוון לכך שהתעשייה במדינת ישראל - יש

לחזק אותה. אנחנו צריכים להסתכל ולהביט קדימה, אבל צריך להבין, תקציב

הביטחון מוגבל; ובתקציב מוגבל אנחנו יכולים לעשות דברים מוגבלים, וזאת

הבעיה שלנו. אני הייתי שמח מאוד להגדיל ייצור לא רק בתעשיות רכב נצרת.

הייתי שמח מאוד להגדיל את הייצור בתעשייה הצבאית, להגדיל את הייצור

ברפא"ל וכמובן ב"תדיראן", בכל אותם מפעלים.
חיים אדר
משרד הביטחון בשנה האחרונה הוציא 4,8

מיליארד שקל הזמנות בארץ. מתוך זה 1,4

מיליארד בעיירות פיתוח. כך שלבוא ולהגיד למשרד הביטחון שהוא איננו דואג

לעיירות הפיתוח זאת אמירה לא נכונה.

היו"ר מקסים לוי; המשמעות של מה שאתה אומר היא שאתה הולך

על-פי חוק חובת המכרזים, ואם אין מדיניות

העדפה לגבי ערי הפיתוח, אתה לא יכול לבצע בניגוד לחוק. זאת המשמעות.

הרי לא תמצא שום תעשייה בישראל שתהיה יותר זולה מאשר המזרח הרחוק או

תעשייה אחרת. זה לא יימצא. אינני מאשים אתכם, משום שאמרתי לשר הביטחון

בישיבה קודמת, שהמדיניות צריכה להשתנות בממשלה. צריך להעדיף את תוצר

עיירות הפיתוח בשלב של שלוש שנים, ארבע שנים; ואז אכן תהיה תחרות שבה

יהיה שוויון וצדק.
חיים אדר
התקציב השקלי שאנחנו מקבלים יוצא כולו

במדינת ישראל, והתקציב השקלי הזה הוא קרוב

לחמישה מיליארד שקלים. אנחנו מוציאים כשליש בעיירות הפיתוח. אנחנו

נוהגים על-פי חוק ועל-פי חוק חובת המכרזים, ולזכותן של עיירות הפיתוח

אני רוצה להגיד שהן זוכות במכרזים.

מערכת הביטחון איננה כל מדינת ישראל. אני אומר שוב שאנחנו מוציאים

בארץ, בבית-שאן ובקריית-שמונה ובנצרת עילית.
היו"ר מקסים לוי
המפעל בבית-שאן לא עומד להיסגר?
חיים אדר
אתה מדבר על מפעל אחד קטן, ואתה לא לוקח את

כל השאר. אפשר להגיע להקצנות, אבל אני שוב

אומר, שאנחנו מוציאים שלושים אחוז מהתקציב הזה על-פי חוק בעיירות

הפיתוח. ואני רוצה לומר שזה מיליארד ו-400 מיליון שקלים מדי שנה. השנה

אפילו גדלנו בשלושה אחוזים למרות הקיצוץ בתקציב הביטחון. מי שיודע,

הקיצוץ בתקציב הביטחון היה כ-300 מיליוני שקלים.
איתמר גבתון
תרשה לי להתווכח עם החברים ממשרד הביטחון,

שאני מאוד מעריך אותם. עם כל הערכתי לאנשים

שיושבים כאן, הפעם הם נתפסו לטעות, ואני רוצה לדבר על כמה עובדות

ולהסביר מדוע אני חושב שהם טועים במדיניות וגם בעובדות.

בניגוד אולי לבעיות אחרות גדולות שנשמעו פה היום, אנחנו לא מבקשים

תוספת תקציב. לבקש היום תקציב במדינת ישראל זה קשה. אנחנו אומרים, עם

אותו תקציב, בין אם זה מיליון או עשרה מילין, קנו פה, אל תקנו ביפן, אל

תקנו באנגליה, אלא קנו פה.
תשובה בנושא המחיר
במחסני הצבא שוכבים חלקים שהם קנו לפני שנים ספורות

כדי להרכיב כלי רכב, מאות רבות, לא רוצה להגיד כמה, בערך של למעלה

מעשרה מיליון דולר. החלקים האלה, אם לא יורכבו מהם כלי רכב, רובם ככולם

הולכים לגרוטאות. אם תשימו את החלקים האלה כהשקעה קיימת, כבר שולם

עבורם, העלות השולית על תשלום עבור ההרכבה שלהם היא יותר נמוכה מלקנות

את הכלים בחו"ל. אם מישהו יבוא ויגיד שהעלות לא יותר נמוכה, שהוא חישב

עם הריבית כך ואחרת וזה עולה אלף שקל יותר, אלפיים שקל יותר, אז מה -

תעסוקה זה לא ביטחון? אני חושב שעל ההבדלים האלה, על דקדוקי העניות

האלה, חבל להתווכח.

חוק חובת מכרזים - חוק חובת מכרזים, למרות שמו, יש בו גם אלמנט אחר

לגמרי שקובע העדפה לתוצרת הארץ, לא רק לאזורי עדיפות לאומית וכולי, שיש

על זה ויכוח איפה ומה. החוק באופן בסיסי קובע העדפה של 15 אחוז לתוצרת

הארץ. למה? זה לא שרירותי. בתוך מרכיב העבודה שלנו יש מרכיב של מיסוי,

לפחות 15 אחוז נשאר פה בארץ. אז למה שאנחנו נשלם את המסים של עובדי

התעשייה ביפן או נשלם מסים לממשלת אנגליה? אנחנו משלמים את המסים פה

בישראל. אז ההעדפה הזאת היא מוצדקת, כלכלית, וצריך ליישם אותה, ואני

מבקש ממשרדי הממשלה לא להיתפס לכל מיני טיעונים כרגע למה לא להפעיל את

זה. ההעדפה קיימת בחוק, נא להפעיל אותה.

חיים אדר! אתר איש כלכלה, ולכן הדברים שלך מפתיעים

אותי. אמרתי קודם ואני אומר גם עכשיו, אנחנו

לא נגד המפעל, אנחנו בעדו, אבל אנחנו שואלים את עצמנו שאלה, וזה לא

משנה אם זה מיפן או מאירופה או מארצות-הברית. יש לי כרגע תקציב, האם

בתקציב הזה לקנות מאה ג'יפים או מאתיים ג'יפים. זאת השאלה.
היו"ר מקסים לוי
הוא יתחרה עם יפן? הוא יתחרה עם "טויוטה"?

מפעל במדינת ישראל יכול להתחרות איתם?

חיים אדר! תקציב הביטחון שלנו גם לא מתחרה בתקציב

הביטחון של יפן.
היו"ר מקסים לוי
צריך להביא בחשבון את התעשייה.

חיים אדר! אנחנו הרכבנו משאיות בתעשיות רכב נצרת,

הרכבנו משאית 'פרטליינר' במשאית 'נביסדו',

הבאנו את החלקים מארצות-הברית והרכבנו אותם בארץ. יכולנו לקנות את

המשאיות מורכבות בארצות-הברית בחמישה אחוזים מחיר פחות. הבאנו את

החלקים, הרכבנו אותם כאן בארץ בגלל מדיניות של שר הביטחון ומשרד

הביטחון להרכיב כאן בארץ. אנחנו הגענו לנקודת זמן שבה התקציב לא מספיק



לנו. זה לא החמישה אחוזים, אנחנו מדברים פה, ואיתמר גיבתוו יודע את

המחירים, מה פער המחירים של הג'יפ שהוא מרכיב לעומת ג'יפ חדש ממקום

אחר.
קריאה
עם אותו המיגון?

חיים אדר; לא דיברתי על המיגון.

קריאת; אתם בדקתם כמה עולה לכם להתאים אותו לצרכים

הספציפיים שלכם ואיפה אתם עושים את זה? אתם

הולכים על רכב מדף ערום.

חיים אדר; אנחנו בדקנו כמה עולה לנו להחזיק ג'יפ

'סופה' לעומת ג'יפ אחר שמקבלים אותו עם שלוש

שנים אחריות.

מיכאל גולדשמידט; אני מנכ"ל החברה לכבלים וחוטי חשמל בחיפה

ובכל הצפון, בית-שאן, מעלות, כרמיאל, נצרת

עילית.

הנושא שלי הוא נושא הכבלים. הבעיה היא שרוב האנשים לא מבינים את הבעיה

שקשורה בחוק חובת מכרזים.

היו"ר מקסים לוי; מה אתם מייצרים?

מיכאל גולדשמידט; אנחנו מייצרים כבלים, חוסי חשמל ותקשורת

ומוכרים אותם לחברת חשמל, ל"בזק", לכל

התעשיות במדינת ישראל; וכשלושים אחוז מהיצור שלנו הוא גם ליצוא. אבל

היצוא שלו הוא לשווקים הפתוחים, לשוק הפרסי במדינות מסוימות בעולם.

הבעיה המרכזית שחוק חובת המכרזים יצר היא העובדה שאין שוויון. חוסר

השוויון הוא בעובדה שכל התעשייה, לדוגמה הקוריאנית, מסוגלת לספק למדינת

ישראל ללא מכסי מגן, באופן מיוחד כבלים אופטיים, בעוד שלמדינת ישראל,

לתעשייה הישראלית, אין בכלל אפשרות להתחרות שם. אין לנו אפשרות לזכות

במכרז, אין לנו אפשרות לקבל את המכרז ליד.
היו"ר מקסים לוי
יש לנו סחר עם דרום קוריאה?

מיכאל גזלדשמידט; יש לנו סחר.
היו"ר מקסים לוי
האוצר יודע שהתקיים דיון אצל ראש-הממשלה

לפני למעלה מתשעה חודשים, שבו נאמר שתינתן

העדפה לכבלים האלה למכירה לחברת החשמל ול"בזק", ושום דבר לא נעשה עד

היום הזה.

מיכאל גולדשמידט; נכון. אנחנו נמצאים במצב שהם זכו ואנחנו לא

מסוגלים למכור מטר אחד של כבלים.

היו"ר מקסים לוי; איפה נמצאים היום המפעלים?
מיכאל גולדשמידט
בבית-שאן, בחיפה, בנצרת עילית, במעלות.
היו"ר מקסים לוי
מה מצבם היום?

מיכאל גולדשמידט; אם המדיניות הזאת תימשך, אנחנו לא נצליח

מהמעט ייצוא שאנחנו עושים להחזיק את המפעלים

על הרגליים. אנחנו מתחרים כל הזמן בתחרות שהיא למעשה במחירי היצף.

להוכיח היצף זה כמעט בלתי אפשרי במדינת ישראל, מפני שאני צריך להוכיח

למה מישהו אחר נותן את המחיר, האם הוא עומד במבנה התמחירי שלו או לא.

למשל בארצות-הברית המצב הוא אחר. אם אני מכריז עליך כעל מחיר היצף, אתה

צריך להוכיח שאתה לא עושה את זה. בארץ זה בדיוק להפך, ואין לי שום גישה

לנתונים של מחירי היצף. הבעיה היא שאנחנו לא מבקשים הטבות מהמדינה,

ואנחנו רוצים להתחרות, ויש לנו האפשרות להתחרות, ועובדה - אנחנו

מתחרים.

היו"ר מקסים לוי; כמה אחוז קונה חברת החשמל ו"בזק" מחו"ל?
מיכאל גולדשמידט
אני לא יודע להגיד לך, אבל מה שאני כן יכול

להגיד לכם הוא שכיום יש מכרז של קרוב

לשלושים חברות שמשתתפות בו, מכרז של חברת חשמל, מכל העולם. אני לא יודע

בדיוק את רשימת החברות, אבל הן מכל העולם. כולל תורכיה, יוון ואיפה

שאתה לא רוצה. והאנשים האלה יכניסו לארץ מחירי היצף, מפני שלי אין

אפשרות למכור שם חברת החשמל לא מוכנה אפילו לצרף אותי למכרז.
היו"ר מקסים לוי
אם אני מבין נכון, אם אכן אתם לא תזכו במכרז

או בהעדפה, וחברות אחרות שמעסיקות עובדים

בתנאי עבדות תמכורנה לחברת החשמל ו"בזק", אנחנו עתידים למצוא פגיעה

ב-6,000 עובדים בשדרות, בית-שאן, נתיבות, אופקים, נצרת, כרמיאל, אילת.

מיכאל גולדשמידט; נכון.
היו"ר מקסים לוי
זה אחד הדברים שמשה ליאון היה אמור לשבת

לגביו עם כל בעלי המפעלים האלה, וגם שרת

התקשורת אמרה שזה לא הוגן וצריך לתקן משהו ולעשות. הוא לא יכול להתחרות

בגרמניה, כי אם הגרמנים מוציאים מכרז, אחרי שבוע סוגרים אותו מהר ולא

נותנים לו את ההזדמנות להתחרות שם.

מיכאל גולדשמידט; אותו דבר בספרד, בצרפת ובכל מקום אחר.

היו"ר מקסים לוי; היינו אצל שר המסחר והתעשייה עם בעלי המפעל

כדי לשבת ולבחון את ההצפה של הנושא הזה, ועד

היום כל אחד יושב בשקט.

מיכאל גולדשמידט; הייתי במשרד המסחר והתעשייה והצגתי את כל

הניירות וכל הדברים, ושום דבר לא עוזר.
יחזקאל ברון
מייצג את "כבלי ציון", החברה השנייה

בגודלה לייצור כבלים, ואנחנו בעצם מאותו

ענף. "כבלי ציון" למעשה לא מבקשת טובות מאף אחד. אנחנו תעשיות יעילות,

תעשיות יעילות באיזורי פיתוח, ולא רוצים נדבות אלא רוצים הדדיות, רוצים



הגינות. אנחנו רוצים שאם מאפשרים לתעשייה מתורכיה, מיוון, מקוריאה,

מאוסטריה, מצרפת, מגרמניה להגיע לארץ ולמכור לחברות כמו חברת חשמל

ו"בזק", ואני מיד אומר מדוע אני מציין את שתי החברות האלה, אנחנו רוצים

להיות עם האפשרות ביד להתמודד באותם תנאים במדינות האלה, ולא הם קודם

ואחר-כך אנחנו, אלא הפוך, אנחנו קודם. עם כל הכבוד, התעשיות האלה הן פי

כמה יותר גדולות מאיתנו; תנו לנו את העדיפות. אנחנו לא צריכים, כמו

שאמרתי, טובות. אם מגיעה לארץ הצעה במחירי היצף, יואילו בבקשה האנשים

במשרדי הממשלה לטפל בזה כמו שצריך. היצף זה בניגוד לחוק. נא לעצור

אותו. שיוכיחו שהמחיר הוא לא מחיר היצף, כי אם דחינו את העניין הזה

והאירוע קרה שבועיים מאוחר יותר, העובדים שלנו בחוץ, אי-אפשר להחזיק

אותם, אין מי שיממן אותם, אנחנו חברות פרטיות.

מיכאל גולדשמידט; יש תיקון הצעת חוק של יונה יהב, שהגיש אותה

כבר לכנסת.

היו"ר מקסים לוי; גם לנו יש הצעות חוק פרטיות, אבל הן לא

יועילו, משום שהצעות חוק פרטיות יכולות

להיות על המדף. זו הצעה של מדיניות ממשלה. אם הממשלה אטומה, אני אגיד

לד מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו, ואני מקווה שהעובדים ובעלי המפעלים

יצטרפו למה שאנחנו צריכים לעשות.

עמוס עשת; אני מנכ"ל תעשיות רכב. אמר פה ידידי האלוף

עמי סגיס שהם שילמו, שמשרד הביטחון שילם

חמישה אחוזים יותר עבור המשאיות, ונניח שזה נכון, אז זה בהחלט הרבה

מתחת לחוק חובת המכרזים לגבי העדפת תוצרת מקומית.

היו"ר מקסים לוי; אבל אם אתה הולך להתחרות עם "טיוטה", חבל על

הזמן.

עמוס עשת; ישנה החלטה שהועברה אלינו כבר בכתב, שיותר

משרד הביטחון לא יאפשר הרכבה בארץ. ההרכבה

הזאת, אם לא תתבצע בעתיד, יכולה לגרום לסגירת מפעל תעשיות רכב, היות

שזה היה המרכיב המרכזי בעבודות שבוצעו בתעשיות רכב.

משת דימרי; אני רוצה לציין, זה לא חדש, שבאמת נתוני

האבטלה הם גבוהים ומדאיגים, אבל אני רוצה

לומר שזה לא מכת שמים, אלא זה בידי אדם לפתור את הבעיות. בד בבד, למרות

שזה לא פופולרי כל כך מה שאני עומד להגיד עכשיו, ישנם פה נציגי

העובדים ונציגי מובטלים, אני לא קוסם, למרות שזה פופולרי להיות היום

קוסם.
היו"ר מקסים לוי
עד שראש-הממשלה לא מגיע לאופקים, אתם לא

מוצאים מקומות עבודה?

משת דימרי; אני אתייחס גם לזה. קיימים היום במשק עשרות

אלפי מקומות עבודה פנויים, ולא מוצאים להם

עובדים. לצערי הרב, ישנה קלות בלתי נסבלת במתן דמי האבטלה ובכלל בחוק

האבטלה. המובטלים הישראלים ברובם הם מובטלים פסיביים ולא אקטיביים,

וכדאי להן יותר לקבל דמי אבטלה מאשר להתמודד עם מקום עבודה שאולי

לתקופה זמנית הוא לא נוח. המדינה, לצערי הרב, הוצפה בחמש-שש השנים



האחרונות בכמות אדירה של עובדים זרים, שמתפרנסים פה ומתפרנסים פה

בכבוד.
היו"ר מקסים לוי
אתה עובד משרד העבודה והרווהה. זו בושה

וחרפה שאדם במשרד העבודה והרווחה מאשים

עובדים זרים. זה בניגוד לכללים ובניגוד לכל דבר אחר.
משה דימרי
שירות התעסוקה צמצם השנה באופן משמעותי מאוד

את כמות העובדים הזרים במדינה. היו 74 אלף

עובדים זרים בענף הבניין, והשנה קיצצנו את זה ל-50 אלף. בואו כולכם

ותעזרו לנו מול הלובי של קבלני הבניין, מול הלובי החקלאי, מול הלובי של

התעשיינים. המובטלים הישראלים לא רוצים לעבוד במקום העובדים הזרים.

היו"ר מקסים לוי; מה שאתה אומר אלה הם דברים שלא עולים בקנה

אחד עם דברי שר העבודה. שר העבודה מתיר

לתאילנדים לעסוק בכל נושא החקלאות במדינת ישראל. אין עובד אחד עברי.

נותנים אישור להביא עובדים לבניין, לסיעוד, למפעלים ממשלתיים.

משה דימרי; לא שר העבודה הזה. שר העבודה הזה קיצץ באופן

משמעותי. צריך להגיד את האמת.

היו"ר מקסים לוי; בתעשייה האווירית מועסקים כ-167 עובדים

זרים, ושר העבודה נתן להם אישור.

משה דימרי; העובדים הזרים בתעשייה האווירית הם עובדים

של חברות זרות. ה-160 עובדים בתעשייה

האווירית נותנים עבודה ל-13 אלף ישראלים.

היו"ר מקסים לוי; אתה אומר כאילו לכלל העובדים במדינת ישראל

יש מקום תעסוקה אלא שהם פרזיטים ולא רוצים

לעבוד.

משה דימרי; את זה אני לא אמרתי. אני אומר שקיימים עשרות

אלפי מקומות עבודה פנויים. תראו יום יום

בעיתונים.

תכנית המפנה שגובשה על-ידי משרד העבודה, שירות התעסוקה, משרדי הממשלה

וראשי הערים שמגנים כאן על התכנית, אושרה על-ידי הממשלה. ישנם כרגע

חילוקי דעות בדבר מקורות התקציב. שר העבודה עומד על כך שכל התקציב

שאושר בממשלה יתוקצב לטיפול במוקדי אבטלה. אני מאוד מקווה שעוד היום,

ביחד עם האוצר, יימצא פתרון למקורות התקציביים והתכנית הזו תצא לדרך.

היו"ר מקסים לוי; הדברים שנאמרו על-ידך הם מאוד חמורים. אתה

למעשה לא צריך את התכניות של ראשי הערים.

תראה מה אומר מנהל לשכת התעסוקה, שכולם פרזיטים.

משה דימרי; סלח לי, אתה לא שמעת את ההמשך. מנעת ממני

מלומר את ההמשך.
היו"ר מקסים לוי
לא, אני מבקש ממך לשתוק.
משה דימרי
אני אשתוק. אבל הבעיה קיימת.
היו"ר מקסים לוי
אני מבקש ממך לא לקחת את רשות הדיבור כשלא

נותנים לך.

משת דימרי; אי-אפשר שלא לתת אפשרות לומר את הדברים. אתה

אומר שאנחנו מגדילים את מספר העובדים הזרים,

אבל זה לא נכון, כי אנחנו קיצצנו בעובדים הזרים.

יוסף פרחי; אסור שישתמע מהדברים שבעיית האבטלה במדינת

ישראל לא קיימת. מתוך מסה של עייפות דיבורים

צריך לזכור שהבעיה בערים היום, כפי שחוויתי אותה בחודשיים האחרונים,

היא בעיה קשה מאוד, בעיה כואבת! ולדעתי היא מהווה איזה שהוא סרטן גם

חברתי וגם כלכלי במדינת ישראל.

אני מבקש לומר מה קרה בפעילות שלנו בנושא של המלחמה באבטלה. לפני שלושה

חודשים מונתה ועדה למלחמה באבטלה בראשות מנכ"ל משרד העבודה; וזו הוועדה

הקודמת. אני מוניתי כיושב-ראש הוועדה הזאת ועבדתי יחד עם ראשי הערים;

ואני אומר לך שפשוט צריך לתת ציון לשבח לאותם ראשי הערים. גם אם זה

תפקידם וגם אם זה לא תפקידם, הם נערכו ביחד איתנו ראשי הערים ושירות

התעסוקה ומנהלי האזורים במשרדי הממשלה והוכנה תכנית יוצאת מן הכלל

טובה, ולא תכנית בשמים אלא תכנית מקפת גם עם המפעלים הקיימים, גם עם

פתרון להשמה; והתכנית הזאת היא עבור 15 איש ברמה השמית. לכל בן-אדם

ובן-אדם נתנו מסלול ואפשרויות של תעסוקה. לצערי הרב, ואני אומר לכם את

זה עם הרבה מאוד כאב, באותו יום שסיימנו את העבודה עם ראשי הערים ואת

הכנת התכנית הוכרז בממשלה על הקמת ועדת מנכ"לים חדשה בראשות מנכ"ל משרד

ראש-הממשלה; והתכנית הזאת, לצערי הרב, כמעט נשארה כאבן שאין לה הופכין.

התקצוב של התכנית הזאת לא בא לידי ביטוי.

אני פקיד ממשלה, אני לא בא למתוח ביקורת על אף אחד, אני רוצה רק לומר

שלשאלה העיקרית האם ניתן באותן 17 ערים לפתור את בעיית האבטלה, אני

מבקש לקבוע מהנסיון שלי ומהבדיקה השמית שלי שניתן לפתור את בעיית

האבטלה.

היו"ר מקסים לוי; אם לא היה לך תקציב, למה הלכת לערים ליצור

ציפיות?

יוסף פרחי; קודם כול, אנחנו נתבקשנו להגיש תכנית,

ורתמנו לעניין הזה את ראשי הערים; ואני מבקש

לומר שהתכנית לא הייתה תכנית בשמים, אלא תכנית מציאותית.

דבר שני, אני מבקש להזכיר שבאותה ישיבת ממשלה הוחלט על הקצאת 120

מיליון שקל לטובת המלחמה באבטלה, ואני מבקש לספר מה קרה ל-120 מיליון

שקלים. 50 מיליון מתוכם היו כספי ביטוח לאומי, שבגלל פרוצדורה כזאת או

אחרת, אולי היא גם לגיטימית מנקודת מבטו של האוצר, הדבר הזה לא מומש.

32 מיליון שקל מכספי משרד התעשייה והמסחר, שהיו אמורים להיות מוקצים

למלחמה באבטלה, לא הוקצו, והמשרד הודיע שהוא עושה חפיפה עם הכספים של

מרכז השקעות, שזה כסף רב יותר.



היו"ר מקסים לוי; אבל אתה יכול לקחת מה-350 מיליון

שראש-הממשלה אמר שיש לו.
יוסף פרחי
32 מיליון שקל של משרד העבודה הוקצו כולם

לטובת הנושא הזה של האבטלה. נכון לעכשיו,

תמונת המצב קרוב להיום, אנחנו עומדים עם 32 מיליון שקל שמשרד העבודה

הקצה והתכנית אמורה להיות מתוקצבת בחלקה, כ-20 מיליון שקל שהאוצר הציע

לטובת עבודות מיידיות. שר העבודה התעקש לא לקבל את ה-20 מיליון שקל,
משני טעמים
טעם אחד, זאת טיפה בים לעומת מה שצריך, וטעם שני, האוצר

התנה את זה בביטול אותם 50 מיליון שקל שהיינו אמורים לקבל לטובת

העובדים מכספי ביטוח לאומי.

יש היום לכל עיר ועיר, ותאמין לי, לא באתי כאן לחלק ציונים לשבח, אבל

הייתם צריכים לראות את התכנית שהכינה קריית-גת, שמעלות הכינו. אלה

תכניות יוצאות מן הכלל טובות, שבאמת נותנות תשובה.
היו"ר מקסים לוי
מה טוב בתכניות אם אין כטף?

יוסח פרחי; צריך לממש את התכנית הזאת.

היו"ר מקסים לוי; אבל אם אין כסף לתכניות?
יוסף פרחי
הדבר השני שאני רוצה לומר זה שהעניין הזה,

לדעתי האישית, ופה אני מביע דעה אישית, שגם

התכנית שהכנו, אם היא לא תהיה חלק מתכנית לאומית כוללת במלחמה באבטלה

בכלל ערי ישראל, והיא מטפלת בטווח המיידי, בטווח הבינוני ובטווח הארוך,

אנחנו ניפגש כאן בעוד שנה לא עם 200 אלף מובטלים אלא עם 400 אלף

מובטלים.

היו"ר מקסים לוי; אני רק רוצה לתת דוגמה, לפני שאני נותן את

רשות הדיבור לחיים פלץ ממשרד האוצר. קח

לדוגמה את הפרטת קווי "אגד". מתוך 19 קווים להפרטה, ארבעה מהם בדימונה.

ארבעה קווים בדימונה הולכים. זאת הרי שערורייה ללכת ולפגוע גם בהפרטת

"אגד" דווקא באותן ערים כמו דימונה, ולאט לאט זה יהיה בבאר-שבע, ולאט

לאט תכניות הפרטה יובילו לא רק את הרכב ולא רק את הכבלים אלא גם תעשיות

אחרות.

חיים פלא; כמה הערות בקצרה ל ראשית, אני חושב שפרחי עשה

כאן עוול למשרד ראש-הממשלה. יש ועדת מנכ"לים

בראשות מנכ"ל משרד ראש-הממשלה שמטפלת פרטנית בנושא האבטלה.

יוסח פרחי; לא אמרתי מילה על משרד ראש-הממשלה, ואני

מקווה שהוא יוכיח את התפוקות שלו. אני

דיברתי על ועדה שפעלה במשך שלושה חודשים, וביום שהספר הוגש מונתה ועדה

חדשה.

חיים פלץ; ישנה ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד

ראש-הממשלה, שמטפלת פרטנית באזורים מוכי

אבטלה.



דבר שני, ישנה החלטת ממשלה שמדברת על הקצאה של 120 מיליוני שקלים

על-ידי המשרדים השונים - בעיקר התעשייה והמסחר, עבודה ורווחה וביטוח

לאומי - למאבק בנושא האבטלה באזורים מוכי אבטלה. הדבר הזה, בניואנסים

כאלה ואחרים, מתבצע. אנחנו כעת בדיונים מול הנהלת משרד העבודה והרווחה

לבצע מספר שינויים בתכנית הזאת ולתגבר אותה ולהוסיף לכך תקציבים

נוספים, כדי שהתכנית שהוכנה על-ידי משרד העבודה, ושמיושמת עכשיו במסגרת

ועדת המנכ"לים, תבוצע ללא מגבלות תקציביות.

היו"ר מקסים לוי; ה-120 מיליון שקל שנתנו, האם הם קיימים

היום?

חיים פלא; הם קיימים.

היו"ר מקסים לוי; איפה הם קיימים?

חיים פלא; אני אומר היכן הם קיימים. ראשית, התכנית

המקורית, כאשר היא תוכננה, דיברה על תקציב

במשרד המסחר והתעשייה של כ-32 מיליוני שקלים, ומשרד המסחר והתעשייה

טוען שבאזורים מוכי אבטלה הוא משקיע יותר מזה. במשרד העבודה והרווחה

ישנו תקציב של 200 מיליוני שקלים להכשרה מקצועית. במסגרת התכנית

שהוקמה, נקבע שמתוך ה-200 מיליוני שקלים להכשרה מקצועית, שיוסי פרחי

עומד בראש האגף שלה, לפחות 32 מיליוני שקלים יגיעו להכשרה מקצועית

באזורים מוכי אבטלה, ואת זה צריך לקיים.

עמיר פלא; ה-32 מיליוני שקלים זה 1 ל-12, או שאתה יכול

להוציא אותם החודש?

חיים פלא; ה-32 מיליוני שקלים, הוא צריך לבצע אותם

במסגרת תכנית שנתית. התכנית שהוכנה על-ידי

משרד העבודה, יוסי פרחי הציג אותה יחד עם השלטון המקומי. היא נקראת

תכנית ה-120 מיליוני שקלים. לא חסרה פרוטה אחת בתקציב משרד העבודה

והרווחה בנושא הכשרה מקצועית.

עמיר פרא; שאלתי אם אתה מוכן להקדים את התשלום.

חיים פלא; האישור תלוי ביוסי פרחי.

שאול עמור; לגבי הנושא של העובדים הזרים, זו אחת

השערוריות הגדולות ביותר במדינה, ואני כאן

לא רוצה להפנות את האצבע לשר העבודה, שכאשר הוא התחיל לכהן כשר הייתי

אצלו ואמרתי לו שיקנה את עולמו בנושא הזה של עובדים זרים. השערורייה

מתרכזת ביתר הרשויות. מניסיוני האישי, לי יש עוזרת, כל חצי שנה היא

בורחת, ויש כנראה מפיה, ארגון גדול שמדפיס אשרות. הדרכון שלה אצלי

בבית, והיא נמצאת בבית, וכנראה מסדרים לה אשרה אחרת בדרכון אחר. פה

מדובר בעשרות אלפים. אלה אנשים שבאו כביכול לסיעוד, ולמעשה עובדים

בקיסריה ובסביון. זה מחדל לאומי, ואני אומר לידידי מקסים לוי, שלעניין

הזה אנחנו צריכים להתייחס במלוא החומרה. לדעתי יש להקים ועדת חקירה

ממלכתית בנושא הזה של העובדים הזרים.



לא יעלה על הדעת שבאישון לילה מפעל ייסגר. לא יעלה על הדעת דבר כזה. זה
תפקיד הממשלה
כל מפעל כזה יצטרך להחזיר את כל ההשקעות, את כל

הסובסידיות, את כל המענקים שהוא קיבל מהמדינה. מפעל שעומד להיסגר ייסגר

בצורה הדרגתית ומתוכננת, עם חלופות וכל הדברים האלה.

אני שמח שמקסים לוי דיבר בצורה חריפה. עם כל הכבוד, אנחנו עדיין לא

כלכלת שוק, אנחנו עדיין לא ארצות-הברית, לא יעלה על הדעת שהתעשייה

הביטחונית תתחיל עם החישובים המתמטיים שלה, כדוגמת תעשיות רכב, שאני

רואה בהן מפעל ייחודי ויחידי בתחום הזה בארץ, והיא תיתן לו חלילה

להיסגר.
קריאה
איפה ה-50 מיליון שקל של הביטוח הלאומי!
היו"ר מקסים לוי
אתה לא מבין. לוקחים מסעיף וסעיף.

חיים פלא; 50 מיליוני שקלים, יש הוצאה בענף אבטלה של

בערך כשני מיליארד שקל. עכשיו, מה בעצם היה

קו החשיבה. קו החשיבה היה להשתמש בחלק מהכספים בענף אבטלה ולעודד

תעסוקה באמצעות מה שקרוי הכשרות פנים-מפעליות. הכשרה פנים-מפעלית אפשר

שתהיה בתוך מפעל. אנחנו יחד עם שירות התעסוקה מאוד מברכים על זה.

קריאה; יש 50 מיליון?

חיים פלא; עוד שלושה משפטים תקבל תשובה.

יש הכשרה פנים-מפעלית במובן שמפעל באזור

מוכה אבטלה יכול לקבל אליו עובדים. לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד. העובד

עובר הכשרה בתוך המפעל ומקבל דמי אבטלה. הדברים האלה עולים כסף. אנחנו

מקיימים ביחד עם משרד העבודה מסלול חדש.

עמיר פרא; תן לי דוגמה לכך שזה עובד. תן לי מקום שזה

עובד בו.
היימ פלץ
אנחנו מקיימים עכשיו יחד עם משרד העבודה

ושירות התעסוקה מסלול חדש שאומר שלמעשה אפשר

לבצע הכשרה פנים-מפעלית, שבמסגרתה משרד העבודה, באזורים מוכי אבטלה,

יסבסד קליטה של עובדים חדשים במפעלים. זהו מסלול חדש. למסלול הזה אנחנו

מקצים כ-15 מיליוני שקלים.

קריאה; עוד לא הבנתי איפה ה-50 מיליון שקלים.
היו"ר מקסים לוי
אתה גם לא תבין.
קריאה
בן-אדם מובטל רוצה לדבר ולהעביר לכם, חברי

הכנסת, את המסר.
רבקה מלר אולשיצקי
הייתי מבקשת לתת את רשות הדיבור גם לנציגת

ארגוני הנשים. אני חושבת שכל הנושא הזה של

אבטלת נשים טואטא מתחת לשטיח, וצריך לתת גם לנו את רשות הדיבור.
קריאה
יש כאן בחור צעיר שהשתחרר מצה"ל אחרי שמונה

שנות לימוד ולא מתאים לקריטריונים של אף

אחד, כי אין השלמת השכלה לצורך העניין, והוא לא יכול להשתמש באף אחד

מהדברים שאתם נותנים לו.
רפי ליבוביץ
אני משוחרר כבר ארבעה חודשים מהצבא. אני גר

בירוחם.
היו"ר מקסים לוי
מחר אני שם עם המובטלים, ואני מקווה שהרשות

המקומית תצטרף, כי אם לא, נפגין גם נגדה.
מרדכי אביצרור
אני מחר בירושלים. לא ידעתי שאתה בא.

היו"ר מקסים לוי; רק עכשיו קיבלתי החלטה, ואני מקווה שתבוא.

כמו שאני ביטלתי פה, גם אתה תבוא לשם.
מרדכי אביצרור
סלח לי, זה הכול פוליטיקה עכשיו.
רפי ליבוביץ
אני משוחרר כארבעה חודשים. אין מה לעשות

בירוחם, אין עבודות, אין שום דבר. עבדתי

חודשיים ופוטרתי מהעבודה מפני שלא היה תקציב ולא הייתה אפשרות להעסיק

אותי. אם תגיע לירוחם, תראה כמה המצב שם גרוע. יש שם יותר נרקומנים

מאשר פועלים. אין לנו מה לעשות.

עמיר פרץ; היית בשירות התעסוקה?
רפי ליבוביץ
כן. אין עבודה.

עמיר פרא; מה הציעו לך?
רפי ליבוביץ
שום דבר. אמרו שאין כלום.
עמיר פרא
יש עובדים זרים בירוחם?
רפי לינוניץ
אין כלום.

קריאת; בחצור יש עובדים זרים? בירוחם יש עובדים

זרים? הם עובדים במרכז הארץ.

רבקה מלר אולשיצקי; אנחנו שמענו אתכם בקשב רב, אבל אני חושבת

שאתם לא שמעתם מה מתרחש ב-52 אחוז מן

האוכלוסייה, שזו אוכלוסיית הנשים. מסתבר ששיעור האבטלה בקרב הנשים גבוה

לפחות ב-31 אחוזים מאשר שיעור האבטלה בקרב הגברים. זוהי הערכה

מינימלית, וקרוב לוודאי שנתוני האמת - ואנחנו עכשיו פנינו ללשכה

המרכזית לסטטיסטיקה לגלות נתוני אמת - יצביעו על כך שאבטלת נשים גבוהה

מאבטלת גברים בקרוב ל-50 אחוז.



אני רוצה לומר דבר נוסף. אישה מובטלת בביתה, זה פחות הכנסה לכל התא

המשפחתי, וזה לא צריך להיות רק עניינם של ארגוני הנשים, אלא זה צריך

להיות גם עניינה של ההסתדרות, של ארגוני העובדים ואחרים.

אתה דיברת כאן על נושא של שימוש במכשיר ההעדפה המתקנת. אני כעורכת-דין

היה לי הכבוד להגיש את בג"ץ הדירקטוריונים, שדיבר על המכשיר הנ"ל ונתן

לו לגיטימציה. אני קוראת מכאן לוועדה שבכל תכנית שתטפל בנושא האבטלה,

תינתן העדפה מתקנת לנגע של אבטלת נשים. לשמחתי, רוב העובדים שיושבים פה

באים מהמגזרים היותר חזקים, לא אותם מגזרים שמשתכרים 2,000 או 2,500

שקלים בגבולות שכר המינימום. לכן אני מבקשת שבכל תכנית תינתן העדפה

לנשים, משום שאבטלת נשים היא לא מקרה, אלא זו מדיניות. אני אומרת

שאבטלת נשים זו מדיניות מכוונת, וצריך לשנות אותה.

היו"ר מקסים לוי; אני רוצה לסכם את הדיון.

ועדת העבודה והרווחה קוראת לממשלה להפעיל את

שיקול הדעת שלה בנושא התעשייה שעומדת להיפגע, תעשיית הרכב ותעשיית

הכבלים. יש להעדיף לא רק את קו העימות בהעדפה של 15 אחוז בחוק חובת

המכרזים, אלא לבצע את המדיניות הזאת כדי ליצור מצב שהמשק יוכל להיכנס

לתחרות, אבל יש כללים. יש צורך לתת למשק להתארגן בעיירות הפיתוח.

אי-אפשר לשחוק את את הכול ולהעמיד את האבטלה האיומה.

לנושא של התכנית שלך, אנחנו נבקש ליישם את התכנית של פרחי מיד וליצור

מצב של כלים, שראש-הממשלה יוכל לקבל את יושב-ראש הוועדה ונציגות של ערי

הפיתוח ונציגות המפעלים. אם הדברים האלה לא יובנו כמו שצריך, אני לא

מתכוון לשבת בשקט אלא להגיע לכל עיר ועיר יחד עם ההסתדרות כדי להעמיד

את הסכנה שבתבערה החברתית, בפניה עומדות הרשויות המקומיות בערי

הפיתוח.

אני יודע את מצבם של ראשי ערי הפיתוח, שיש להם בחירות בעוד שנה, והם לא

רוצים להביא לכתם מסוים על העיר.

קריאת; זה לא נכון. תשתף איתנו פעולה גם בביצוע, לא

רק בהצגה. לי יש הצעת החלטה בעניין. אתה

רוצה את השותפות שלנו? תשתתף גם בביצוע.
היו"ר מקסים לוי
יש ללכת לקראת היציאה של אותה צעקה שצריכה

לצאת קודם כול מראש הרשות, לפני הוועדה

ולפני הכול, אבל חשוב מאוד שראש הרשות יהיה המגן החשוב ביותר לגבי נושא

האבטלה. אם מדיניות הממשלה לא תשונה תוך חודש ימים, וזה פרק זמן ארוך

מאוד, כדי להעמיד את סכנת סגירת כמה תעשיות רכב, כבלים והנושאים האחרים

שקורים וליצור את מערכת התכנית של פרחי, כפי שהביא אותה ושיימצאו

תקציבים, ושלא יגידו - ביטוח לאומי - ולא יגידו - משרד המסחר והתעשייה

-, אנחנו נדון יחד עם אותם מובטלים כדי לעורר את הדאגה של האבטלה

האיומה והמכרסמת בערי הפיתוח.

קייאה; יש לנו הצעות. זה לא מספיק לבוא, להציג את

הדברים, להסכים איתם ולהכיר בעובדות. אני

מציע שבביצוע יהיו שותפים מרכז השלטון המקומי, ההסתדרות, ועדת העבודה,

נציגי משרדי הממשלה, התאחדות התעשיינים וכל זאת על-מנת לסייע לממשלה

לפעול לצמיחה. לעשות זאת בצורה החיובית ולא השלילית. אני מאוד מצטער,



אנחנו באנו לכאן לא לשם תפאורה. אני רוצה שתדע שתבערה לא יוצרת

תעסוקה.

היו"ר מקסים לוי; אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישינה ננעלת נשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים