ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 20/01/1998

הסכנה לתעשיות רכב נצרת עילית הצעתו של חבר הכנסת מקסים לוי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 148

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ג' כ"ב בטבת התשנ"ח. 20.1.1998. בשעה 00;12

נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר מקסים לוי

תמר גוז'נסקי

מוזמנים; מנחם אריאב, ראש העיר נצרת עילית

עו"ד אלי אביר, משרד התחבורה

אהובה מסטרו, ממונה אזורית חיפה והצפון, משרד העבודה

והרווחה

חנן מוקד, משנה לראש מנה"ר, משרד הביטחון

קובי הבר, אגף התקציבים, משרד האוצר

טל נוימן, אגף התקציבים, משרד האוצר

לאון פרץ, יו"ר ועד העובדים, תעשיות רכב נצרת עילית

אפרים טיגלר, ועד עובדים, תעשיות רכב נצרת עילית

שלמה קרטנטי, ועד עובדים, תעשיות רכב נצרת עילית

עמוט עשת, מנכ"ל תעשיות רכב נצרת עילית

איתמר גבתון, מנכ"ל קבוצת "מכשירי תנועה"

חיים רצבי, ממלא מקום יו"ר מועצת פועלי נצרת עילית

ויו"ר איגוד מקצועי

בנימין גונן, הנהגת ההטתדרות הכללית החדשה

מישל אלמליח, חבר הנהגת ההטתדרות הכללית החדשה ויו"ר

חדר מצב

חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

מנהלת הוועדה; שירלי אברמי

נרשם עלי-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הספנה לתעשיות רפב נצרת עילית

הצעתו של חבר הכנסת מקסים לוי



הסכנה לתעשיות רכב נצרת עילית

הצעתו של חבר הכנסת מקסים לוי

היו"ר מקסים לוי; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה

והרווחה.

אני יכול להגיד לכם מה יגיד משרד הביטחון. הוא יגיד שמאלצים אותו ליצור

תחרות, ואז הוא ייזום את התחרות הזאת כי כדאי לו יותר להביא רכב חדיש

לכאן, מאשר לייצר במפעל כמו נצרת. זו אותה טענה, כמו שדיברו על הכבלים

למשל, שחברת החשמל ו"בזק" לא קונה את הכבלים לא מטבריה, לא משדרות ולא

מחיפה, משום שהיא קונה את המוצר הזה מהמזרח הרחוק, איתו אין לנו בכלל

הסכמי סחר, והיא קונה את הכבלים האלה מגרמניה, וגרמניה לא נותנת

למפעלים שלנו להיכנס בכלל לתנאי המכרז. אם זאת המדיניות, נדע לכלכל את

צעדינו. אבל האם זו מדיניות לא להבין את המצוקה?! ואני אמרתי לשר

הביטחון שאם הוא סבור שהוא צריך לסגור את המפעל הזה, שייקח את כל

האחריות ממה שיהיה בתסכול החברתי. אין זו מדיניות לומר שאי-אפשר לייצר

טקסטיל וכי אפשר לייצר בירדן במאה דולר. אבל כאן מדובר על תעשיית רכב

בכלל ולא מדובר על טקסטיל. מדובר על תעשיית רכב של 300 משפחות. המפעל

מנה 900 עובדים ולאט לאט הוא הגיע לפיטורים, ובשנת 1999 יחסלו גם את

המפעל הזה. מה אתם רוצים שיהיה במדינת ישראל? תוהו ובוהו? והכול בשם

התחרות. נראה מה יגיד משרד הביטחון.

חנו מוקד; אני רוצה לתקן איזה שהוא פרט שהצבעת עליו.

ב-5 בינואר יצא מכתב להנהלת תעשיות רכב

שמפרט בדיוק את כל הכוונות, המדיניות, האילוצים, הכמויות, השעות לשנת

1998, עם הדגשה על היבטים כלכליים, לוגיסטיים ותקציביים. אני מניח

שהנהלת תעשיות רכב קיבלה את המכתב, ואם לא, אני מוכן להשאיר כאן את

העתק המכתב גם לכבוד היושב-ראש.

בסך הכול קצת קשה לי לקבל את האצבע המאשימה המופנית למשרד הביטחון,

כאילו משרד הביטחון פתאום הפך להיות מאוהב התעשייה לשונא התעשייה.
מנחם אריאב
אם לא האוצר, מי כן? זה הלחם שלו.

חנן מוקד; אני מבקש רק לציין מחדש שמשרד הביטחון

התחייב להוציא 110 אלף שעות עבודה בשנת

1998. משרד הביטחון חייב לפעול לפי חוק חובת המכרזים, שזה חוק שאי-אפשר

לברוח ממנו, וגם במכתב שלנו שיצא להנהלת רכב נצרת הודגש הנושא הזה

בצורה מפורטת, שאנחנו נצטרך לנצל את התקציב בצורה המיטבית תוך היצמדות

לחוק חובת המכרזים. כאשר נצא לרכישות נוספות של כלי רכב, החוק מחייב

אותנו לקיים תחרות, והתחרות תהיה תחרות הוגנת ונכונה ועל-פי כל אמות

המידה והכללים שהחוק מפרט והוראות משרד הביטחון והוראות מנה"ר מפרטות

לאנשי הרכש עצמם.

?עקב הנר; בחו"ל אתם קונים בשקלים או בדולרים?

חנן מוקד; בחו"ל אנחנו קונים בשני סוגי מטבעות. אם

אנחנו קונים רכב אמריקאי, אנחנו קונים אותו

במט"ח סיוע. אם אנחנו קונים רכב אירופאי או אחר, אנחנו קונים אותו

בשקלים, או במט"ח מזומן, או דולרי מזומן, שזה בעצם כמו שקלים.



היו"ר מקסים לוי; זאת המדיניות הלקויה. זאת אומרת שבשם התחרות

ניתן להשמיד את כל המפעלים בארץ. זאת

המדיניות הלקויה של למעלה מ-200 אלף מובטלים, ועכשיו לא ידובר בטקסטיל,

אלא בהנחיה גורפת שהיא בשם התחרות. האם משרד הביטחון אינו חושב שצריך

באיזה שהוא מקום גם כמשרד לתת תעסוקה לארץ הזאת, כמדיניות? סגרתם מפעל

מסוים, היום אתם סוגרים את נצרת עילית, מחר תסגרו את רפא"ל, לאט לאט

לאן תגיעו? אולי צריך להביא צבא זר? הבאנו עובדים זרים, יש תחרות זרה.

צריך להביא את כל השיקולים.

אני חושב שבסיטואציה כזאת זה אסון לאומי באשר למצב שבו הולכים לזרוק

300 עובדים בשנת 1999. הרי מה המדיניות היא, שאתם מפסיקים לרכוש רכשו

הצבא חדל לעסוק בזה? יכול להיות שהתחומים שבהם עוסקים בתעשיית רכב הם

בעצם כאלה שגם אם מדינת ישראל הולכת להפסיד מעט בשם התחרות, היא צריכה

להגן על התעשייה המקומית, כי אחרת נגמר. אז מה יהיה? מה יהיה בסופו של

דבר? טוב שאמרת את המדיניות שלך לפרוטוקול, וטוב שאני שומע את האוצר

מדבר על זה שזה לא באחריותו. ואתם, בשם התחרות, תחסלו את כל המפעלים.

זאת מדיניות שאיננה תואמת בכלל את מדיניות יושב-ראש ועדת המנכ"לים,

שצריך לנסות ולבלום בצורה כזאת או אחרת. איך אנחנו נתמודד עם מצב

האבטלה? זאת אומרת, אפשר יהיה לעסוק בכל הרכישה של משרד הביטחון ולמוטט

את כל התעשייה הביטחונית, וזאת לא תעשייה ביטחונית, אלא תעשייה פרטית

שסיפקה לצה"ל את המוצר שהוא רצה בו ואף אחד לא יכול לומר שהמוצר שהוצא

מהמפעל הזה היה מוצר לקוי.
יעקב הבר
אני לא רוצה לדבר על מדיניות כוללת של אבטלה

וכל הדברים האלה, אלא לדבר ספציפית על

תעשיות רכב נצרת. עדיין חוק חובת מכרזים נותן העדפה ברמה של 15 אחוז

לאזורי עדיפות לאומי.

מנחם אריאג; סליחה, את זה משרד הביטחון לא יודע. לפחות

תאמר דברים נכונים כלפי אנשים שמחר אין להם

לחם. תחליטו פעם לומר את האמת, אפילו אם היא מרה.

יעקב הבר בתיקון שסוכם על חוק חובת מכרזים, זה עבר את

כל שלבי החקיקה שלו, עדיין לגבי משרד

הביטחון מדובר על מתן העדפה של 15 אחוז.

מנחם אריאב ליישובי קו העימות. תסלח לי שאני מפריע לך,

אבל אני מעודכן.

יעקב הבר; למיטב ידיעתי, אני חושב שזה לא שונה לעומת

החוק הקודם, מדובר על אזורי א' ואזורי

עדיפות בי, מדובר על 15 אחוז העדפה.

היו"ר מקסים לוי; אז מה יאמר עכשיו נציג משרד הביטחון?

חנן מוקד; לא יאמר שום דבר אחר, משום שאנחנו מפעילים

את ההעדפה הזאת. בתחרות מול יצרן זר, אנחנו

מעדיפים את התעשייה הישראלית עד ל-15 אחוז.



אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד. כידוע לכל האנשים שיושבים פה, ב-31 במרץ

1997 פג תוקף התקנות בדבר העדפה, ומאז עדיין לא חוקק מחדש החוק או

התקנה שתחדש את העדפת התוצרת המקומית. שר הביטחון הנחה לתת את אותה

העדפה ליישובי קו העימות, גם כאשר החוק עדיין לא חוקק. זו הנחיית שר

הביטחון, ואנחנו נותנים את ההעדפה הזו ליישובי קו העימות. בכל מצב של

תחרות אנחנו מעדיפים ומממשים את ההעדפה הזאת בגבולות של עד 15 אחוז

למפעלים שנמצאים ביישובי קו העימות.

היו"ר מקסים לוי; ואם נניח תוצא תקנה בשבוע הבא או בעוד

שבועיים שבאזור א' או ב', לא בקו העימות, קו

העימות הוא קו מסוים שלא כולל את אזורי ערי הפיתוח?

יעקב הגר; זה מוכרח לעבור תהליך של פרוצדורה רגילה.
היו"ר מקסים לוי
לוי; אם הם יתוקנו?

חנן מוקד; אנחנו ניישם את התקנות.
היו"ר מקסים לוי
ואז תהיה עדיפות.

חנן מוקד; בוודאי. בתחרות מול מי שאיננו באזור עדיפות

לאומית, למפעלים שבאזורי עדיפות לאומית תהיה

העדפה כשייקבעו התקנות, אם זה עד 5 אחוזים או 15 אחוז.

היו"ר מקסים לוי; מהי ההעדפה הזאת לגבי המפעלים?

איתמר גבתון; ראשית, כמו שנאמר, לא מופעלת ההעדפה הזאת

והיא גם לא הופעלה לפני שפג תוקפן של

התקנות, והוא פג רק לפני שבועיים. בינתיים ממשלת ישראל נוהגת, ואני

חושב שגם החוק מאפשר את זה, לתת העדפה למרות זאת. תבדקו עם היועצים

המשפטיים. אני חושב שלמרות שפג תוקפן של התקנות, החוק עדיין לא בוטל,

והחוק עדיין קובע העדפה, וניתן להפעיל את זה.

חנו מוקד; עד היום לא קנינו רכב אחר.

איתמר גבתון; קודם כול, קניתם. אבל בוא נעזוב את זה, כי

אולי בפעם הבאה נבוא עם עורך-דין למשרד

הביטחון.

אני רוצה להדגיש את הנקודה החשובה לענייננו עכשיו ולהעיר כמה הערות על

הדברים שנאמרו. קודם כול, נכון שמשרד הביטחון אישר לאחר מאבק קשה מאוד,

כולל מצדו של מר מנחם אריאב, 110 אלף שעות עבודה לשנת 1998, אבל

בניגוד למה שפורסם, זה בערך חצי ממה שהוקצב בשנת 1997. חצי. אז בואו לא

נטעה.

חנן מוקד; משרד הביטחון העביר 200 אלף שעות בשנת 1996,

1997, ובכל השנים לפני כן, על-פי הנחיות שר

הביטחון באותו זמן.
איתמר גבתון
זו תחנה לקראת הדיון הבא, אז בואו נצא לבדוק

ונראה איך מתייחסים אלינו.
עובדה שנייה
במחסני משרד הביטחון יש היום ערכות, חלקים להרכבת מאות

רבות של כלי רכב - ואני לא אציין את המספר המדויק - מסוגם של "סופה"

ו"אביר", העלות למשרד הביטחון הייתה כ-15 מיליון דולר. משמעות ההחלטה

של משרד הביטחון לא להרכיב את כלי הרכב האלה, מעבר לאבטלה שזה ייצור

בנצרת עילית, היא לזרוק לפח - אם לא 15 מיליון דולר, אז 10 מיליון

דולר, מכיוון שהחלקים האלה, רק חלקם הקטן יכול לשמש כחלקי חילוף. כל

השאר הם חסרי תועלת, ואפשר למכור אותם כגרוטאות. האם מישהו מביא בחשבון

את הנזק הזה? התשובה היא לדעתי לא.

אני מדבר אל הכלכלן שבינינו, ואולי כן תנקטו עמדה. אם מביאים בחשבון רק

את העלות השולית, בעלות השולית של הרכבת החלקים האלה מול כלי רכב

מיבוא, עוד לפני ההעדפה של 15 אחוז, בלי שום העדפה, כלי הרכב מתוצרתנו

יותר זולים. את כל זה אני אומר, עוד לפני שמישהו דיבר על בעיית

האבטלה.

מנחם אריאב; אני מבקש להעמיד כאן כמה דברים על דיוקם.

המפעל הזה הוקם בנצרת עילית כמפעל אסטרטגי

על מנת לספק רכבים לצה"ל, להיות מפעל אסטרטגי וסביבו לקלוט עלייה.

בהיותנו אזור פיתוח, ניתנו עדיפויות שאיש האוצר דיבר עליהן עד עכשיו,

אבל הן לא קיימות כיום. במערך הביטחוני נלקח המפעל הזה כמפעל שיספק

רכבים לצה"ל, יתקן רכבים לצה"ל, ירכיב רכבים לצה"ל. מה קורה? כל שר

שנכנס, יש לו מדיניות שלו. כל מנכ"ל שנכנס, יש לו מדיניות שלו. אי-אפשר

לזרוק עליי קליטת עלייה, להושיב אותי בנצרת ויעשו לי תחרויות מסחריות.

ועוד דבר, אומרים לי פה מט"ח אמריקאי. אני רוצה שתדעו פה שאנחנו

מוקירים את איש מנה"ר, אנחנו מוקירים את מה שאתם עושים, אנחנו מודים

לכם כל יום על מה שאתם עושים, אבל פה הבעיה היא לא מנה"ר אלא הוראת

המנכ"ל ולשכת השר והלאה. יש התחייבות של יצחק רבין כשר הביטחון על 180

אלף שעות לשנה, אחרי המצברים שהיו. יש הוראה שלו שכל רכב שיובא לצה"ל

יורכב במפעל בנצרת עילית. בכל זה לא מתחשבים. אז בואו תגידו איפה

המדיניות, מי קובע, מדוע צריך להביא אנשים, להשקיע מיליוני דולרים

בתעשייה אצלנו ולא לכבד את ההסכמים שניתנו שם?

עוד דבר, אומרים סיוע אמריקאי. יצחק רבין אמר ש-400 מיליון דולר מזה

יומרו בעבודה בישראל. אי-אפשר להגיד שאין כסף, אי-אפשר להגיד זה מטבע

חוץ. בכל אופן לא לי, שליוויתי את העניין הזה עם שישה שרי ביטחון, עם

ארבעה ראשי מנה"ר. לכן, תחליטו.

עכשיו מה אומרים? קודם כול, ירדו ל-110 אלף שעות, אחר-כך באים ואומרים

שלא יודעים מה יהיה בשנת 1998. אני חושב שהנהלת המפעל צריכה לעשות

מאמצים לספק רכב לצה"ל כמו שצה"ל צריך, אבל צה"ל לא מדבר היום. ברור

שמהמדף אפשר לשלוף היום את המרצדס והלנדרובר שגנרלים נוסעים בהם.

לאלן פרא; הם קונים את זה בלי מכרזים בכלל.



מנחם אריאב; הבעיה היום היא לא מכרז, הבעיה היא מוצר.

גם גנרלים אפשר להביא מחו"ל, ואני אמרתי את

זה לא רק לגנרל אחד, אבל השאלה היא מה עושים פה אלה שבעת קריאת צו 8 או

כל צו אחר נמצאים פה, אנשים שמשלמים מס הכנסה למדינה, אנשים שבנו יישוב

ואיפה בנו אותו - בנו אותו על-פי החלטת ממשלת ישראל לבנות יישוב יהודי

בנצרת. לאן אתם מובילים את זה? הכול כלכלה, הכול כסף? נסגור את הכול.

אפשר לייבא צבא מחו"ל, כמו שאמר היושב-ראש, אפשר לייבא מוצרים מחו"ל,

אפשר לייצא לחו"ל, אבל תחליטו איפה אנחנו עומדים.

בנימין גינו; זה לא מקרה שאנחנו יושבים בוועדת העבודה

והרווחה, מפני שזו הוועדה שיש לה גישה לא רק

רגשית אלא גישה מעשית. אנחנו עומדים בפני קטסטרופה, פשוט מאוד. מדינת

ישראל עומדת בפני קטסטרופה. אומרים לנו ביטחון, ביטחון, ביטחון, יש גם

ביטחון תעסוקתי. אוי ואבוי לנו, אולי לא נצטרך אפילו ג'יפ אחד אם נגיע

למצב שיהיו מחוסרי עבודה כי לא יהיה מי שישב בג'יפים. אנחנו באים

לאנשים מאוד מכובדים, פקידי האוצר או פקידי משרד הביטחון, אבל הם לא

קובעים את המדיניות. אצלנו יש פס אחרון, השורה התחתונה - כמה זה עולה?

וזה מה שמעניין אותם. זאת התוצאה האמיתית, וזה דבר חמור ביותר. אני

מקווה שחבר הכנסת מקסים לוי יוביל את זה עד הסוף. אין כאן אפשרות

להתפשר.

אני קורא בעיתון לפני חודש שמינהל הרכב הזמין 400 ג'יפים בחו"ל. ריבון

העולמים, איזו אטימות יש פה במדינה הזאת במשרדי הממשלה?!

היו"ר מקסים לוי; ביום שני הבא אנחנו נקיים דיון על כלל

התעסוקה בעיירות הפיתוח ובכלל זה גם בנצרת.

זה החלק הדומיננטי של הממשלה האטומה הזאת. אם לא, אנחנו נפרוץ את

הגדרות במשרד הביטחון יחד איתם, כי זה כבר לא טקסטיל, וזה כבר לא

פלסטיק, אלא זו מדיניות לקויה של ממשלה אטומה שאיננה שמה לב לרגישות

החברתית. עד מתי? זאת חוצפה ממדרגה ראשונה. אולי נתחיל להיכנס למשרד

הביטחון ונתחיל לבדוק מה קורה שם. אני לא יכול להעלות על דעתי שמתוך

900 עובדים, מפעל יורד ל-300, ועכשיו רוצים להשמיד אותו כולו. זו הרי

מדיניות הרסנית. זאת לא מדיניות שבאה לתת תשובה.
איתמר גבתון
גם לא מדובר כאן על תוספת תקציב. אנחנו לא

מבקשים כסף, הכסף קיים, רק תוציאו אותו

איפה שצריך. אין פה בעיה גדולה. לממשלה יש בעיות בלי סוף. אנחנו חיים

במדינה הזאת ויודעים, אז ברור לנו שתוספת תקציב קשה להביא, אבל פה לא

מדובר על תוספת תקציב על לא תוספת של אגורה אחת.

שלמת קרסנטי; אני עובד כשלושים שנה במפעל. לפני שנה וחצי,

כולם זוכרים, י פתחו את מנהרת הכותל. אנחנו

עבדנו יום ולילה שם. שלחו חוליות עד לעזה, אנחנו תיקנו שם ג'יפים

ושמשות. אנחנו ראינו ג'יפים שהצילו חיי אדם, הצילו חיילים, וזה היה בן

רגע, זה היה בן ששי-שבת לחגים, ואנחנו עבדנו בחגים, עבדנו בסדנאות שם,

תיקנו את הג'יפים. ראינו איך הכדורים לא חודרים, איך הצילו חיילים, איך

חיילים באותו רגע רצו לנסוע רק בג'יפים ממוגנים של תעשיות רכב. את זה

לא לוקחים בחשבון? עד שנת 1994 היה החרם הערבי; בשנת 1980 אנחנו התחלנו

לייצר את הג'יפים לפי דרישת צה"ל ומשרד הביטחון. לא היו ג'יפים. אנחנו

התחלנו בזה לפי דרישת צה"ל. אני עובד בפיתוח. כל יום חיילים וקצינים



נמצאים אצלנו, והם רוצים מיגון כזה ואחר ואנחנו עושים בדיוק מה שהם

דורשים, בדיוק מה שצה"ל דורש. הכול נעשה לפי דרישת צה"ל.

במסגרת העבודה אני בחוליה של תיקונים, ואנחנו רואים את החיילים בשטח,

ואנחנו רואים שהם מעדיפים את ה"אביר" על ה"המר". ב"חמר" מכונאי לא יכול

לגעת, זה קטסטרופה. ב"אביר" הוא פותח מכסה מנוע, ויש לו הכול מולו. אף

אחד לא רואה את הדברים האלה?!אנחנו העובדים הראשונים שנפגע ואנחנו לא

ניתן שיקרה דבר כזה. אנחנו שלושים שנה תרמנו למפעל הזה.

חיים יצבי; אנחנו מדברים על התעשייה הביטחונית, ואז כל

המספרים האלה שזורים לנו ביניים זה כמו חול

בעיניים. לא יתכן מצב כזה. אתה יושב פה,ואומרים לך שלא קונים. אני

מודיע לך שבכנסת יושבים הלנדרוברים בחוץ.

היו"ר מקסים לוי; יש בכלל סחר חופשי? אם יש מחויבות להסכמים

בינלאומיים לסחר, אפשר להבין, אבל גם אז

ניתנה הוראה מלשכת ראש-הממשלה, כשטיפלנו בנושא הכבלים, להימנע, ושחברת

החשמל תהיה זו שתרכוש מהכבלים. אבל למה החובה שלך לקנות משם? אתה אומר

שישראל ומדינות מסוימות התחילו כבר ללכת למזרח הרחוק כדי לקנות כבלים.

בזמנו אמרו שיש הסכמים עם אירופה, ולכן אנחנו לא יכולים להתנתק מן

ההסכמים, מן הסחר החופשי. אז באה חברת חשמל, והלכנו לבדוק בתוך חברת

החשמל, כי לא הסתפקנו בנתונים האלה, ומה שמצאנו היה שקנו במזרח הרחוק

בכלל. שקרנים בני שקרנים; רימו את כל המערכת ורימו גם את לשכת

ראש-הממשלה. אם אני לא הייתי עושה את העבודה הזאת, בכלל הנושא הזה היה

בידי האוצר שאמר שהם לא יכולים. אני לא יודע, יכול להיות שמשרד הביטחון

רוכש, אולי לא בקרב המדינות האלה שיש לנו סחר חופשי איתן, משום שהמצב

כיום הוא שאם המפעל הזה ייהרס, זו מדיניות אולי של משרד הביטחון

והאוצר, ועליהם צריך להמריד את כל עיירות הפיתוח. אולי זאת הפצצה

שתבוא.

חנו מוקד; הייתי מבקש לאזן משהו.

היו"ר מקסים לוי; הנימה שלך היא לא נימתו של שר הביטחון, וטוב

שאתה אומר אותה והיא נקלטת כאן. שר הביטחון

הודיע לי בשבוע שעבר בכנסת שהוא הולך לכנס את הצוות כדי לדון ולחשוב

היטב ולראות מה עושים ואיך עושים.

חנו מוקד; זה נכון מה שאמרת, והדברים האלה הם פה

כהנחיה. אני אמרתי שבניגוד למה שאמר פרץ,

שלא קיבלו חודשיים תשובה, התשובה היתה אצל הנהלת המפעל. תאמין לי

שאנחנו איתכם, באמת. מר אריאב הרי יודע מה אנחנו עושים, וגם אתם מכירים

מה שאנחנו עושים למען התעשיות.

רציתי להבהיר שתשובה ניתנה לשני מכתבים של הנהלת רכב נצרת, והתשובה

הייתה מפורטת לרמה של סעיף סעיף, שמסבירה מה אנחנו הולכים לעשות, מה

אנחנו יכולים לעשות ומה נבצר מאיתנו לעשות עקב אילוץ של חוק או של

תקציב.

היו"ר מקסים לוי; אם אני חבר הנהלה של המפעל, אני צריך לחשוב

קדימה האם יש קיום בסיסי בכלל למפעל. האנשים



האלה יפסידו בשבילך? הם יפתרו את הבעיה החברתית של מדינת ישראל? אלה

אנשים שצריכים בסופו של דבר לשמור על כספם. אז אם אין מדיניות של המפעל

ויש רק של שנה, אז חבל להם על הכסף בכלל.

איתמר גנתוו; אולי שכחתם גם ששליש מהתוצרת מיועדת לייצוא.

ברגע שמשרד הביטחון הודיע בפומבי שהוא מפסיק

לקנות אצלנו, אתם יודעים מה זה עושה לעיסקאות הייצוא שלנו! זה הרס. חוץ

מבעיית האבטלה, גם ייצוא זה דגל במדינת ישראל.

היו"ר מקסים ליי; כמו שאמרתי, כל הדיון יהיה ביום שני, והוא

יהיה דיון קשה ונוקב ויהיו החלטות.

עמוס עשת; אני רוצה להתמקד בשתי נקודות-. האחת, משרד

הביטחון הודיע כבר לפני יותר משנה שאין לו

פרויקטים בתחומי הפעילות של תעשיות רכב. אני חושב שההודעה הזאת לא

תואמת את המציאות של עבודות בתחום שתעשיות רכב יודעת לעשות, ויש לה כל

התשתית וכל הידע, ושהיא בתחומים שמשרד הביטחון מעביר, וההיקף שלנו הוא

גדול במידה משמעותית מעבר להיקף של 300 העובדים של תעשיות רכב, ואני

בטוח שחנן מוקד יודע על מה אני מדבר.

חנן מיקד; אתה אומר דברים כאילו לא קראת את המכתב.

עמוס עשת; אני קראתי אותו מצוין, אבל קראתי גם עוד

קטע, שאתה אמרת - נבצר מאיתנו -. לא נבצר

ממשרד הביטחון להמשיך להרכיב רכבים, רכבי מדף על-פי מדיניות המשרד,

בישראל. אחד הדברים שכתובים במכתב הזה הוא שמנכ"ל משרד הביטחון הנחה

אותנו להפסיק לעשות את זה. זה היה בתוך תעשיות רכב עד היום, ואני חושב

שזה גם יכול להמשיך להיות לפחות בחצי מהיקף הפעילות, הרכבה של כלי רכב

שהם רכבי מדף. הנהלת תעשיות רכב התחייבה לבצע את זה במידה תחרותית

על-פי חוק חובת המכרזים, ואת זה אני חושב שהמפעל הזה עשה עד היום, כולל

התאמות לצורכי צה"ל, כפי שציינו כאן החברים קודם, ואני חושב שזה גם

חייב להימשך.

חנן מוקד; אני מחפש את האמירה הזאת שמנכ"ל משרד

הביטחון אמר לנו לא לעשות את זה, אבל זה לא

מופיע בהעתק המכתב שנמצא אצלי. חבר הכנסת לוי, אילו היית מרשה לי,

הייתי משאיר אצלך העתק מהמכתב הזה, אם אין לך אותו, והוא באמת מפרט

לפרטי פרטים את מה שנכתב להנהלת רכב נצרת ומסביר בדיוק מה משרד הביטחון

יכול לעשות ומה הוא לא יכול לעשות.
היו"ר מקסים לוי
אני לא נכנס. כרגע למשרד הביטחון, אם כי,

לעניות דעתי, משרד הביטחון יכול היה למסור

לתעשיה מתוחכמת כזאת עבודה בהיקפים שישמרו לפחות על אותה רמה.

מנחם אריאנ; יש התחייבות על כך.

היו"ר מקסים לוי; אני יוצא התעשייה האווירית, ולא אתמול בבוקר

באתי לכאן. יש חברי כנסת שאפשר לספר להם.

בתקופת הלביא, כשזרקו את הלביא, התעשייה האווירית זכתה לכל מיני עבודות



שניתנו לה על-ידי משרד הביטחון, גם אם הן לא היו של התעשייה

האווירית.

אני אבקש משר הביטחון להופיע בישיבה שלנו ביום שני, כי תהיה חשיבות

להופעתו. אם לא, זו תהיה הפגנה גם נגדו, והוא יצטרך לדעת, ואני רוצה

שתעבירו לו גם את זה. אני עוד אדבר איתו, משום שאני חושב שיש חשיבות

רבה להשתתפותו בדיון.

תמר גוז'נסקי; הוזמן גם הממונה על התקציבים באוצר?

היו"ר מקסים לוי; ודאי.

תמר גוז'נסקי; שלא יגיד נציג משרד הביטחון שהוא לא יכול

להחליט בלי נציג משרד האוצר. שיבוא נציג

בכיר ממשרד האוצר.

היו"ר מקסים לוי; אני מבקש גם ממנהלי המפעל להיות כאן ביום

שני, כי יש לזה חשיבות רבה.

חנן מוקד; אם תרשה לי. עוד הערה אחת: בשנת 1997, מנה"ר

רכש בארץ ב-4.8 מיליארד שקל, 25 אחוז מהרכש

הזה באזורי עדיפות לאומית ובאזורי פיתוח. 1.2 מיליארד שקל יצאו הזמנות

לאזורי עדיפות לאומית ולמפעלים באזורי קו עימות. את זה אני אומר

כעובדה.
מנחם אריאנ
תבינו שהבעיה היא האוצר.

היו"ר מקסים לוי; אני יכול לספר לך על מפעל שטיפלתי בו, מפעל

שמייצר כל מיני גומיות לרכב ולשינוע טנקים.

המפעל הזה תמיד הציע למשרד הביטחון את התוצר שלו, שהוא משווק בכל

העולם. אז העליתי שאלה בכנסת ואמרו שכן, הפנו אליו. הם פנו אליו וקנו

באחוז אחד מהכמות הכוללת שהזמינו מחו"ל. תראה איזו מין תופעה. אם אתה

מזמין

מיליון גומיות כאלה כאן, אני יכול להוריד בחצי את העלות, אבל אם אתה

מזמין ממני רק מאה אלף, אז אני לא יכול לעשות זאת. אלה דברים שלפעמים

נדמה לי שהם נופלים על גישה של אטימות. במדינת ישראל יש 200 אלף

מובטלים וצריך להוסיף עליהם את תעשיות הרכב ומחר גם את התעשיות של

"אסם". בשם התחרות תורידו את האינפלציה לאחוז אחד, והכול בסדר. אבל על

זה אנחנו לא נשתוק, משום שהממדים מתחילים לעלות ולתפוס תאוצה גם

במפעלים אחרים, ולא רק של הטקסטיל.

ביום שני אנחנו הולכים לדון בסוגיית האבטלה בעיירות הפיתוח, ובמיוחד

בסממן של תעשיות רכב, שהוא הסממן של הממשלה הזאת והאטימות שלה. אם

לתעשייה כזאת אין קיום בעיירות הפיתוח, אז איזה קיום עוד יש? לכן אני

מבקש מכם להיות כאן ביום שני.

תודה לכם.

הישיבה ננעלה נשעה 45;13

קוד המקור של הנתונים