ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 07/01/1998

פיטורי טלפנים עיוורים הצעתו של חבר הכנסת מקסים לוי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 142

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום ד'. ט' בטבת התשנ"ח. 7.1.1998, בשעה 09:00

נבחו;
חברי הוועדה
היו"ר מקסים לוי

אפי אושעיח

טלב אלסאנע

תמר גוז'נסקי

ענת מאור

מוזמנים; הרצל מוכתר, מנחל מרכז חעיוור בישראל
נציגי מרכז העיוור בישראל, ביניהם
אברהם בר-לב

אוון קיקריוס

מזל ברדה

יאיר מרקוס

חוה לוטן

עדי פלדמן

שבתאי

שמעון אזרזר

סונית מירמר

יוסף קורסייה, מנחל השירות לעיוור, משרד העבודה והרווחה

מרים פיין, ראש ענף חשמה, השירות לעיוור, משרד העבודה

וחרווחח

מירב שביב, אגף חתקציבים, משרד האוצר

אליעזר בוכני, סגן מזכ"ל חסתדרות עובדי המדינה

הניה מרקוביץ, ממונה על יחידת שירות למשרדים, נציבות

שירות המדינה

ברכה ברכה, מפקחת ארצית על חינוך תלמידים עיוורים, משרד

חחינוך וחתרבות

גילח זיידל

נורית נוי

יפח שבת

מנהלת הוועדה; שירלי אברמי
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

פיטורי טלפנים עיוורים

הצעתו של הבר הבנסת מקסים לוי



פיטורי טלפנים עיוורים

הצעתו של חבר הכנסת מקסים לוי
היו"ר מקסים לוי
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה

והרווחה.

אתמול דיברנו על נושא השתלת אברים והסחר שנעשה לאחרונה היום אנחנו

מדברים על בעיית העיוורים, אוכלוסיית העיוורים בישראל. לא מזמן קיימנו

דיון בשאלת החינוך בבתי-הספר.ועדת העבודה והרווחה תרמה יחד עם משרד

החינוך ומשרד העבודה והרווחה מחשבים לבתי-הספר כדי שיהיו כלי עזר לאותם

תלמידים בבתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים. ודאי שעדיין ישנה מצוקה

אמיתית לגבי המשך דרכם של העיוורים הלומדים בבתי-הספר העל-יסודיים,

והשאלה שאנחנו בודקים אותה עם הג'וינט ועם מכון ברוקדייל היא האם יש

עתיד לאוכלוסיית העיוורים בישראל באשר לסיום הלימודים שלהם. בוודאי

תצטרך להידון בוועדת העבודה והרווחה הסוגיה אם יש התאמה לצורכי העבודה

שלהם, האם הם גומרים את האוניברסיטה במקצוע מסוים והאם השירות הציבורי

או כל מפעל פרטי יוכל או יחויב לקבלם למערכת התעסוקה.

ודאי שבשנה הבאה יש יעד במדינת ישראל של פיטורים המוניים; ולאחרונה

אנחנו עדים לתופעה שמפטרים עיוורים העובדים כטלפנים בשירות הציבורי.

בישראל יש כיום כ-15 אלף עיוורים, ורק 14 אחוזים מהם רק עובדים. שאלה

שרובצת על כל ממשלה וממשלה, ובמיוחד על הממשלה הזו, היא האם איננה

יכולה לעשות למען האוכלוסייה הזאת ולמצוא עבורה עבודה, הן ברשויות

המקומיות, הן במשרדי הממשלה, הן בשירות הציבורי. מטרת הממשלה היא לעסוק

בדברים כאלה, מחויבותה היא לדאוג לחברה בישראל, על כל המורכבות שיש בה,

והיא חייבת להתמודד עם זה. אני אינני תולה תקוות בתקציב החדש. אני

מקווה שנהיה מגן לאותן שכבות שזקוקות להגנה מפני פגיעה בהן.

יש כ-400 טלפנים בשירות הציבורי אבל היום התחילה הטכנולוגיה להתפתח,

ואז מוצאים את עצמם העיוורים במדינת ישראל, עשרות של עובדים כאלה מחוץ

למעגל העבודה. הסוגיות האלה יעסיקו אותנו כדי לנסות ולהביא להצעת חוק

שמונחת היום. הצעת החוק בנושא של מוגבלויות מתעכבת אצל השר, ובמשך הזמן

הזה החוק עדיין לא הגיע, ולכן נרצה גם לקבל החלטה בסופו של דיון כדי

לקדם את הצעת החוק עד כמה שאפשר מהר יותר, כי אחרת קבוצת חברי כנסת

תביא את החוק למליאה.

אלה הם דברי מבוא. אנחנו נשמע את הנוכחים כאן, ונשמע על הבעייתיות של

הפיטורים, וגם נדון בשאלת מערכת החינוך בתוך העיסוק של משרד החינוך.

אינני רוצה לבוא בביקורת לא על משרד החינוך ולא על משרד העבודה והרווחה

בשאלת החינוך. ביקרנו בבתי-ספר, וראינו שיש דאגה אמיתית, יש עבודה

נפלאה שהם עושים, אבל נצטרך לדון בשאלה מה הלאה, מה יהיה לאחר הלימודים

של אותם תלמידים שמסיימים.

אני פותח את מדיון.
אפי אושעיה
אני רוצה לבקש מנציגי הטלפנים לנסות להשכיל

אותנו חברי הכנסת, ואני רוצה לספר סיפור קצר

ומזה לשאול את השאלה. בעיריית נתניה עבדו שלושה טלפנים, והוחלט על-פי

דרישת האוצר לעשות קיצוצים רחבים מאוד בכוח האדם. בסופו של דבר, מכל

המפוטרים חרבים שהיו ברשימות, פיטרו את אחד הטלפנים העיוורים. מצד אחד

הזדעקנו כולנו, אני הייתי מזכיר מועצת הפועלים וחבר מועצת העירייה,



והזדעקתי; אבל מצד שני הטכנולוגיה היום היא כזו שהמרכזיות שבהן היו

עובדים העיוורים, הצורך בהן הלך ופחת, וההתקשרות היא ישירה לאדם שנמצא

במקום. יש טכנולוגיות כאלה שבגללן לא זקוקים למרכזיות בכלל. הייתי מבקש

לשמוע מהנציגים כאן איך אנהנו יכולים לשמור על מקום עבודתכם, שזה צורך

חברתי וגם קיומי, אל מול הטענות המוצדקות אולי של ראשי הרשויות על נטל

תקציבי קשה מאוד; יש להם בעיה בנושא הטלפנים.

במאמר מוסגר, אני מציע לנסות לפרוץ לאפיקים חדשים. הגיע הזמן לצאת

מהעניין הזה של טלפנים. באף מקום לא כתוב שזה הגורל של העיוורים במדינת

ישראל לחיות טלפנים. חם מוכשרים כמו כל אחד, לפעמים יותר, בחברה

הישראלית. פה יש תפקיד למשרדי הממשלה להכשיר את אנשים האלה למקצועות

אחרים.

ענת מאור; אני קודם כול רוצה לברך מאוד את כל

העיוורים, נשים וגברים שנמצאים איתנו.

מילה ראשונה אני רוצה להקדיש לברכה לסיור המאוד מרתק של ועדת העבודה

והרווחה בראשות חבר הכנסת מקסים לוי בשני בתי-ספר. אני רוצה להודות לכל

הצוות. ראינו עשייה נהדרת. אני אישית הייתי מנהלת בית-ספר, וחניך עיוור

סיים בו י"ב כיתות, כולל בגרות, ועכשיו הוא סטודנט באוניברסיטה העברית

בירושלים. לכן יש לי קשר מאוד עמוק לנושא, ואני חושבת שהגישה שילדים

עיוורים לומדים בבתי-ספר כלליים ומשולבים היא מצוינת, ואני מברכת מאוד

על העשייה. אני גם שמחה שבאמת כתוצאה ממאבקים שלנו, יש סיוע באמצעות

מחשבים גם בבתי-הספר וגם בבית.

לגבי עבודת הטלפנים ובכלל כל מקורות התעסוקה, אין לי ספק, אדוני

היושב-ראש, שקידום החוק לאנשים עם מוגבלויות בוועדת החוקה חוק ומשפט זה

היעד העיקרי שלנו, כי מדינת ישראל, בכל הנוגע לאנשים עם מוגבלויות, שהם

עשרה אחוז מן האוכלוסייה, לא עיגנה מספיק את הזכויות בחקיקה. לצערי

הרב, החוק כבר עבר קריאה ראשונה, ושר האוצר מתנגד לו. זאת אומרת, זה

השלב שאנחנו נמצאים בו. יש התנגדות ממשלתית לקדם את החוק. אני מקווה

שיושב-ראש הוועדה יחד איתנו, המציעים, וכל האנשים האחרים, יירתמו, ולא

נירתע מלקדם את החוק, גם אם יישומו יהיה בהדרגה.

לגבי עבודת הטלפנים ועבודת עיוורים בכלל, שאלתי האם ישנם פה נציגי משרד

העבודה והרווחה, כי אני רוצה לפנות אליהם ולשאול באיזו מידה אוכפים את

החוק. אני רוצה להזכיר שגם במצב הקיים יש חוק שמחייב את השירות הציבורי

לקלוט אחוז מסוים.
יוסי קורסייה
עדיין אין חוק ונוהל כזה.

ענת מאור; זה נכון שקידום החוק לאנשים עם מוגבלויות

הוא העיקר, אבל גם עד אז אנחנו לא יכולים

לרפות ידיים ולא לתת תשובות לאנשים. יש נוהל שבכל-זאת מחייב שירות

ציבורי ורשויות מקומיות לקלוט אחוז מסוים, ואני רוצה לדעת באיזו מידה

יש אכיפה בעניין או לפחות מאמץ. בתהליך אבטלה כל כך חמור, עיוורים יהיו

ראשונים להיפלט.
יוסי קורסייה
אני מברך על הישיבה, ואני מברך את היושב-ראש

שיזם את קיום הישיבה הזאת, כי לקבל את

העיוורים ולהעסיק אותם זה נושא באמת חשוב, חשוב לנו, חשוב לציבור



העיוורים, חשוב לחברה שלנו. חשוב לחברה שלנו לראות את העיוורים ואת

המוגבלים ככוח עבודה במשק, כחלק מהתוצר הלאומי. אני רוצה שפעם נדבר על

כך שאוכלוסיית הנכים היא גם חלק מהתוצר הלאומי; הם תורמים לתוצר הלאומי

והם צריכים להיות חלק מהתוצר הלאומי.

היושב-ראש מנה את המספרים, והמספרים הם נכונים. יש במדינת ישראל חמישה

עשר אלף בעלי תעודת עיוור. הם מתפלגים לחמישה אחוזים ילדים עד גיל 18,

41 אחוז בגילאי העבודה, מגיל 19 עד 65, ו-54 אחוז קשישים, מגיל 66 עד

120. מספר גילאי העבודה, הוא 615. המספרים שאמרת, הם נכונים. 14 אחוז

מהכלל עובדים; או - 28 אחוז מגילאי העבודה עובדים. עובדים כאלפיים

אנשים במקומות עבודה במשק. חמישים אחוז מהם עובדים בשוק הפתוח, על מה

שאנחנו מדברים היום, וחמישים אחוז במפעלים מיוחדים שהשירות לעיוור

והמדינה בנו לתעסוקת עיוורים.

עיוורים יכולים לעבוד בכל מקצוע, לטעמי, לדעתי, על-פי הכרתי ואמונתי.

עיוור יכול לעבוד כמעט בכל מקצוע אם יש לו הכלים והכישורים. לא לכל אחד

מאיתנו יש הכישורים לעבוד במקצוע זה או אחר, אבל אם לאדם עיוור יש

כישורים ומגבלת הראייה לא מפריעה, הוא יכול לבצע כמעט כל עבודה, ואני

אומר זאת על-פי הכרתי ואמונתי.

אנחנו באמת רואים את העיוורים משולבים במגוון רחב של עיסוקים, החל

בטלפנים, מתכנתים, עובדי הוראה, עובדים סוציאלים, רפואה אלטרנטיבית

במגוון רחב של תחומים בתוך הרפואה האלטרנטיבית, בעבודות בלתי מקצועיות,

בתפקידי מינהל שונים, מנהלים, סגנים, מפקחים וכן הלאה, ועוד ועוד, ממש

מגוון רחב, הכול בהתאם למיומנות של האדם.

תעסוקת עיוורים היא בעיה פרמננטית בכל העולם, ולא רק בישראל; אבל גם

בישראל, ואנחנו לא נופלים במספרים הכלליים ממקומות אחרים מפותחים

בעולם.

ענת מאור; יש מדינה מצטיינת לטובה בעניין, שניתן ללמוד

ממנה?
יוסי קורסייה
לפני חודש הייתי בסיור בדנמרק, ושם פגשתי

שני עורכי-דין בתפקידים מאוד בכירים,

בתפקידים של מר מוכתר בדנמרק. הם עוכי-דין עיוורים לחלוטין; ואני שואל

אותם למה הם לא עובדים בשוק הפתוח, למה הם עובדים באגודה למען העיוור,

תחת החממה הזאת. הם אמרו לי שגם שם יש בעיה, גם שם ניסו וניסו, עבדו

שנה-שנתיים ונפלטו מהעבודה. זאת אומרת, הנושא של תעסוקת עיוורים הוא

בעיה, והיא מחייבת פתרונות.
היו"ר מקסים לוי
אם החברה רוצה לדאוג, היא מסוגלת, אבל רק אם

היא רוצה. זה צריך לבוא בחקיקה: החוק שייתן

זכות לאדם שהמדינה תיצור עבורו איזה שהם אופקים אחרים. אני הרי דיברתי

עם הג'וינט על כך שצריך להתחיל לחשוב בעידן החדש של שנות האלפיים מה

ניתן יהיה לעשות למען העיוורים באפיקים אחרים. אם מדובר על טלפנים, אז

ודאי שאנחנו יודעים שהטכנולוגיה המתקדמת בסופו של תהליך לא תיצור יותר

מקומות עבודה לעיוורים. השאלה היא האם משרד העבודה והרווחה יצר איזו

מערכת חשיבה אחרת על השאלה, כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה הזאת. אין לי

ספק שמוקדי האבטלה הקיימים בישראל או מפעלי שנות החמישים לא יכולים לתת



תשובה לעיוור במקום אלטרנטיבי. אדם שחוא לא עיוור יכול למצוא לעצמו

ויכול להגן על עצמו גם אם הוא מובטל, אבל אדם עיוור, מדינת ישראל חייתה

צריכה לפתוח את חשאלח במח יחיח אפשר כן לעזור לעיוורים.

יוסי קורסייה; אני מתכוון לענות לשאלח שלך. אני יכול למנות

שלוש בעיות מרכזיות שמונעות מאיתנו או
מפריעות לנו לשלב את העיוורים במקומות חעבודה
(א) מגבלת הנכות האמיתית, מגבלת העיוורון היא מיגבלה קשה ביותר מבין כל

הנכויות, והיא מקשה על תעסוקה.

(ב) המעסיקים - נכון שקל לי ללכת על המעסיקים. אני מבקש מהם נכונות,

פתיחות. בכל שיחה איתם אני אומר - תפתחו מעט את הצוהר, תנסו לקבל

את העיוור; יתאים, תמשיכו; לא יתאים, תפטרו אותו - זאת הבעיה

המרכזית שלנו בשילוב עיוורים במקומות עבודה, הפתיחות של המעסיקים.

החוק שדובר פה עליו הוא אמצעי אחד, ואני אדבר על אמצעים אחרים.

(ג) הטכנולוגיה המתפתחת - מצד אחד הטכנולוגיה המתפתחת היא טובה לכולנו,

גם לעיוורים היא טובה, אבל מצד שני היא גם לרועץ לנו, והדוגמה של

המרכזיות היא אחת. המרכזייה מאוד משוכללת, אני יכול להגיע לעובד

מספר שלושים ותשע בחיוג ישיר, ואני לא צריך את המתווך בדרך. המרכזן

נופל, ואחד המרכזנים הוא גם עיוור.

אנחנו מציידים היום, כבר שנים, למעלה מעשר שנים, כל עובד עיוור במקום

עבודה בעמדת מחשב, אם הוא צריך אותה לצורך תפקודו. גם אם העמדה עולה

מאה אלף שקל, אנחנו מציידים כל עובד עיוור שצריך זאת בעמדת מחשב.
היו"ר מקסים לוי
מה תקציב המדינה בנושא של העיוורים? בתוך

משרד העבודה והרווחה.
יוסי קורסייה
שלושים וחמישה מיליוני שקלים.
היו"ר מקסים לוי
על מה מוצא הסכום הזה?

תוצל מופתי; לצורך שיקום. הסכום הזה מיועד לכל מיני

דברים.
יוסי קורסייה
חמישים אחוז מהסכום הולך לתקציב העברה. זאת

אומרת, זהו תשלום של מענק ניידות שאנחנו

משלמים לעיוורים, שנקבע כדמי ליווי. ושאר התקציב הולך לפריטי שיקום

שונים - משיקום רגשי עד שיקום תעסוקתי. יש לנו שבעה תחומים שאנחנו

עוסקים בהם.
היו"ר מקסים לוי
אתה לא יכול היום להציג את עמדת משרד העבודה

והרווחה ולתת תשובה מחר בבוקר לעיוורים

בנושא תעסוקה. אתה תגיד שהטכנולוגיה מתפתחת, יוצרת מצב של פליטת

עיוורים ממעגל העבודה, כתוצאה מזה הרשויות המקומיות עושות תכנית הבראה,

ויפטרו את הטלפנים העיוורים, כי אין להם מה לעשות איתם. השאלה איפה אתם

עומדים הי1ם לאור המציאות הזאת. האם יש לכם איזו שהיא תכנית?
יוסי קורסייה
אנחנו כל חזמן מנסים לאתר אפיקים, כמו שאתה

אמרת וכמו שחבר הכנסת אושעיח רמז על של

חיפוש אלטרנטיבות ועיסוקים אחרים. ואכן אנחנו מחפשים ועושים, על-פי

היכולת שלנו. אני לא חושב שאנחנו עושים הכול, זה ברור. הבעיה היא בעיה,

ואנחנו לא עושים הכול, אבל אנחנו באמת משתדלים לפתור את הבעיה.

לפני שנתיים פנינו לצה"ל ושכנענו אותם, אחרי תהליך של שנתיים, להעסיק

עיוורים בתפקידי האזנה ותרגום במודיעין. זו פעולה לא קלה לשכנע מנגנון

כזה כמו הצבא, זה מנגנון מסובך וקשה, ושכנענו אותם והכשרנו שישה אנשים

בגבעת חביבה; לקחנו אותם ברמת אפס ולימדנו אותם ערבית. האנשים האלה,

מתוך השישה, לצערי, רק ארבעה נשארו לעבוד בצבא, כי אחרים נשרו, אבל זה

הביא אנשים לתפקיד חדש, לעמדה חדשה. זאת נישה שאיתרנו אותה. זו פעולה

כולה של השירות לעיוור.

ענת מאור; מה בעניין המחשבים? בכל העולם המודרני יש

מחשבים ותכנות. האם לזה יש התאמה של

עיוורים, למסלולים הללו? ואם כן, מה משקיעים בזה?
יוסי קורסייה
יש התאמה ויש בעיה.
היו"ר מקסים לוי
אני יכול להגיד לך מה אני הייתי עושה אם אני

הייתי משרד העבודה והרווחה. תהליך מאוד

פשוט. יש 270 רשויות מקומיות במדינת ישראל, כפי שעשו עם כל מיני מגזרים

של עולים חדשים; הייתי לוקח ומממן מחצית משכרם ונותן לרשות המקומית

ומעסיק בכל רשות מקומית עשרה עובדים בכל מיני מקצועות. זאת התמודדות עם

בעיה. זה לא שאתה בא ואומר שהתקשי"ר אומר לא יפטר או כן יפטר. היום

המציאות היא עגומה. אתה לא מדבר עם אוכלוסייה שיכולה מחר בבוקר להיכנס

לכל עבודה, כי יש לה בעיה. אבל אם הייתה מחשבה להתמודד עם בעיה כזאת,

אז היה אפשר בכל רשות מקומית לעגן את הדבר הזה, משום שעשינו זאת בנושא

המהנדסים העולים החדשים, הטכנאים ואנשים אחרים. יכולנו לקחת עשרה חברים

מהאוכלוסייה הזאת, וזו הייתה איזו שהיא תשובה מיידית. זו טובתן של

הרשויות המקומיות להעסיק אותם, טובתה של המדינה למצוא לאוכלוסייה הזאת

פתרון, ודרך הרשויות המקומיות לנסות לשים אותם באגף הנדסה, באגף תכנון,

באגפים אחרים; וטובת המדינה הייתה יכולה לממן מחצית משכרם. תאר לעצמך

שעיוור ברשות מקומית יושב בבית ואחר-כך אם עושים לו חסד, מקימים עמותה

למען העיוורים, מתחילים להתרים ומתחילים ללכת לאיזה מקום. אני מכיר את

זה, ביקרתי בכמה מקומות כאלה, לפעמים אפילו מקלטים, שם העיוורים בתוך

המקלט. אין עובדים סוציאליים מספיקים כדי שיטפלו בהם, אין עובדים

קהילתיים כדי שיטפלו בהם.

זו המגמה שצריכה להיות לנגד עיני משרד העבודה והרווחה. היא צריכה להציג

את הדבר הזה מהר, משום שהבעיה שלהם היא בעיה יותר קשה מאשר של כל

אוכלוסייה אחרת. העבודה שלהם צריכה להיות בפתיחת אפיק שאתם יוזמים או

יוזמת הממשלה.
יוסי קורסייה
אמרתי בדבריי שאין לנו כל הפתרונות, ואני

אשמח לקבל הצעות מכל אחד. אני אומר, הרעיון

של חיל המודיעין זה רעיון אחד, ויש לנו נוספים. אני אומר, אין לנו את

כל הפתרונות, אנחנו לא יודעים הכול. אנחנו רוצים לדעת, אנחנו מנסים

לקבל רעיונות מכל העולם, ואנחנו מנסים לפעול. הרעיון שאתה מעלה אותו



הוא רעיון שמונח על שולחנו של מנכ"ל המשרד; אני העליתי את זה, לא בנוסח

שאתה הצעת, הנוסח שלי הוא אחר. אני לא רוצה לכפות על מעסיקים, כי אס

אני אכפה עליו היום, מחר הוא יוציא את העיוור בשיטת הדלת המסתובבת,

ואנחנו מכירים את זה. נעביר חוק, בסדר, אבל אני לא יודע אם הוא יעזור

לנו. תנו לי כל כלי. אדרבא, אני רוצה; כל כלי שתתנו לי - אני אשמח לקבל

אותו כי גם אני רוצה לפתור את הבעיה. אני רוצה שהמעסיק יסכים לקבל

אותו, שיקבל אותו מרצון. אני מוכן לתמרץ אותו בשלב הראשון, אבל אני

רוצה שהוא יקבל את העובד כשווה. לזה אני רוצה להגיע, וזה לא קל. ההצעה

שלי למנכ"ל המשרד היא הצעה שתתמרץ מעסיקים.

הרצל מופתי; אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך בשמי

ובשם חבריי על היזמה הברוכה שאתה וחברי

הוועדה מקיימים היום דיון בוועדה, דיון שחייב להביא לכך שכל הנושא הזה

של פיטורי עיוורים ממרכזיות הטלפון, ייפסק. אנחנו חיים במצב מאוד מאוד

קשה. כשמפטרים עיוור שעובד כטלפן במשך שלושים שנה, והוא בסך הכול בן

חמישים או חמישים וחמש, פשוט גוזרים עליו, הייתי אומר במרכאות, גזר דין

מוות. יושב-ראש הוועדה ציין שאף על פי שקיימת אבטלה מאוד מאוד קשה

במשק, נושא העיוורים הוא שונה. יושב-ראש הוועדה ציין ואמר שכאשר עיוור

מפוטר ממקום העבודה שלו, אין לו לאן ללכת. זה לא רק הנושא הכלכלי שקובע

כאן. נושא כלכלי, מילא, אפשר להגיע איתו להסדר, לאפשר לו פנסיה מוקדמת,

לתת לו שבעים אחוז פנסיה ואיכשהו הוא יוכל לחיות, אבל עצם העובדה שהוא

יושב בבית ואין שום מסגרת שתקלוט אותו. ישנן מסגרות של המפעלים

המוגנים, שבהרבה מהם עיוור יוצא עם מאה שקלים או מאה וחמישים שקלים

לחודש.

לפני שלושים שנה מדינת ישראל החלה בהכשרת עיוורים לטלפנות. המדינה

הייתה בין הראשונות שהכשירה עיוורים לטלפנות. עיוור שהוכשר לטלפנות

וקיבל מקום עבודה, זו הייתה עבורו מתת שמים. אם היו שואלים אותו - מה

אתה רוצה להיות, טלפן או שר - הוא היה מעדיף להיות טלפן, כי זה היה דבר

גדול. זה היה דבר חשוב בעיניו. סוף סוף הוא יכול לצאת מהבית למקום

עבודה ולהיות שווה בין שווים.

התחילו המרכזיות הטלפוניות עם הפלגים, אחר-כך אותן המרכזיות התחלפו

ל"טאדקס", ואותן המרכזיות התחלפו ל"קורל", שהתחלפו ל"קורל אחד",

שהתחלפו ל"קורל שתיים", שהתחלפו ל"קורל שלוש". כמובן שאנחנו יחד מר

קורסייה לא השכלנו להבין את המערכת, להבין שמדינת ישראל לקחה על עצמה

את נושא התקשורת במהירות כה רבה. פעם היו מחכים לקו טלפון במשך עשר

שנים, היום תוך יום יכולים לחבר קו טלפון לבית. לא השכלנו להבין שיבוא

יום ואותם העיוורים, 400 העיוורים שעובדים במרכזיות הטלפון, הם יהפכו

להיות לנטל על עצמם, על החברה. נכון שבאמת פה ושם הכשירו מתכנתים

עיוורים, הכשירו עובדים סוציאלים עיוורים, הכשירו גם מורים עיוורים,

אבל יש בעיה. אני אומר בפה מלא, פקידי ההשמה של משרד העבודה והרווחה

עושים עבודה יוצאת מן הכלל, לילות כימים הם מקדישים לנושא הזה, אבל כל

זמן שזה קשור בשתדלנות, זה לא יעזור.

היו"ר מקסים לוי; על מה אתם חושבים היום כדי לפתור את בעיית

העיוורים בנושא תעסוקה? במציאות העגומה היום

במדינת ישראל, האם חשבתם אתם, או מה אתה חושב הפתרון שממשלה או כנסת

יכולה לסייע בו לעיוורים?
הרצל מוכתר
אני מציע קודם כול שתחיה תקנח מטעם שר

חעבודח וחרווחח שיביא לכך שחרשויות

חמקומיות, משרדי חממשלח, לא יפטרו עיוורים. לא יפטרו עיוורים.
היו"ר מקסים לוי
את זח אנחנו נעשח.
הרצל מוכתר
לדעתי, צריכח לקום ועדח ציבורית שתחיח

מורכבת ממשרד חעבודח וחרווחח, מאיתנו,

ממשרדי ממשלח אחרים, שחיא תשב על חמדוכח ותציע פתרונות נוטפים ומטגרות

נוטפות לגבי חעיוורים. אם חיום נבוא ונחליט חחלטות, חחלטות שלא נוכל

לחגשימן, זח יחיח מאוד מאוד קשח עבורנו.
אברהם בר-לב
אני תושב חולון, עבדתי כ-33 שנח במפעל

"אמקור". לדאבון לבי, עברתי ניתוח מעקפים

בחודש יולי חאחרון. חמעטיק לא דיבר איתי ולא כלום, אבל כתוצאח מזח חוא

הודיע לי שמיום זח וחלאח אני לא קיים יותר במפעל. בסך חכול אלח חיו

פיטורים שרירותיים. חוא אמר לי שאם לא חיח מעטיק אותי 33 שנח, בכלל לא

חיח לי מקום בתוכם. לדעתי זח אבטורד נוראי. אני עומד פעור פח, ואני לא

יודע מח לומר. אני עדיין נחשב לעובד "אמקור", כי עדיין לא נמצא פתרון

לבעיה שלי.

היו"ר מקסים לוי; למי פנית?

אנרהם נר-לנ; פניתי למועצת פועלי חולון, פניתי לוועד

חעובדים, פניתי לחנחלת חמפעל. חנחלת חמפעל

של "אמקור" חד-משמעית לא רוצה לשמוע ממני ולא עליי. אמרו לי שחתקבלח

חחלטח אטטרטגית, וכאדם עיוור אין לך מח לעשות בקרבנו, וזח הופך את

הבעיה לבעיה מאוד מאוד קשה. אולי יימצא לי פתרון של פנטיה, אני לא שולל

את זה על הטף, אבל עצם העובדה ש-33 שנה הפכו לאפט, לפי דעתי זה דבר

נורא. כל בר-דעת לא יוכל לבלוע כזה דבר.
היו"ר מקסים לוי
משרד העבודה והרווחח, עם כל חכבוד, אנשים

כאלה יצטרכו ללכת ולבכות בפני איגודים

מקצועיים או אחרים, במקום שהמדינה תהיה להם למגן. אדם כזה יצטרך להתחיל

להתרוצץ. אם הוא לא היה עיוור, יכול להיות שהמצב היה אחר לגמרי. כאן

גם צריכה להיות איזו שהיא מדיניות - שהעיוור יוכל לקבל שירות מהמדינה

כאשר קורה לו דבר כזה. הוא לא יצטרך להתרוצץ כאדם רגיל בחברה ולהתחיל

לחפש אנשים שיגנו עליו. כאן גם תפקיד משרד העבודה והרווחח לחיות לו

לפח, לאדם חזה. מה עשית במקרה הזה?

אברהם בר-לב; אני פניתי לאגף. הם דיברו עם המעטיק; חמעטיק

אמר שהוא עשה לו מצווה שהוא חעטיק אותו,

וכרגע אין לו בי עניין. נקודח.
יוסי קורסייה
אנחנו לא מרימים ידיים בקלות. אנחנו רוצים

באותה מידה לפתור את הבעיה. אנחנו באותו

חמעגל. אני לא עומד בצד חשני ורוצח שיפטרו את חעיוורים.
היו"ר מקסים לוי
אתה מקבל משכורת מהמדינה, ואתה אמור לפתוח

אפיקים. מה עושים בכיוון הזה? אין צורך



שאוכלוסיית העיוורים תתחיל למצוא לעצמה כר של פנייה למועצת הפועלים,

פנייה לאיגוד, פנייה לעורך-דין. אתם צריכים להיות להם לפה. אני לא

מאמין שאתה רע או שאתה לא רוצה לעשות, אבל יש פקידים ויש משרדים

שיושבים בשקט וממשיכים לעבוד קדימה. צריך לחשוב. היום יש בעיית

פיטורים. צריך להקים גוף שייצג את העיוור במקום העבודה, שיהיה לו יועץ

משפטי, שהמדינה תיתן לו את כל ההגנה כלפי המעסיק בשעה שהוא מפטר

אותו.
אוון קירקריוס
אדוני היושב-ראש, אנחנו באנו באיחור, ואני

מתאר לעצמי שכבר דובר רבות בנושא הפיטורים

והעבודה. תכל'ס, מה שאני רוצה להציע למשרד העבודה והרווחה הוא שקודם

כול משרד העבודה והרווחה יפתה מפעלים מוגנים ברמה גבוהה, לא כמו של

היום, בשתדלנות ובמצב מאוד ירוד, שאנשים מרוויחים בהם כמה מאות שקלים

בחודש. ציבור העיוורים, יש בו אמנם החלק של הטלפנים ואלה שעבדו בתעשייה

הפתוחה, אבל יש במקביל גם עיוורים שאין ביכולתם, ולא עבדו גם באותם

הזמנים בתעשייה. היום, לאחר שפוטרו מאות עובדים, לפני עשור שנים מאות

עיוורים עבדו בתעשייה הפתוחה, ובגלל הטכנולוגיה המתקדמת והמכונות

האוטומטיות, כל אותם העיוורים, מאות עיוורים, פוטרו והיו בבתיהם,

המתינו וחיכו, ושום פתרון לא הגיע. היום יש כאלף עיוורים שעובדים

במועדוני תעסוקה, במפעלים מוגנים, במצבים קשים מאוד.

אני חושב שקודם כול משרד העבודה והרווחה צריך להשקיע במפעלים, להעלות

את רמתם, לדאוג שתהיה הכנסה הגונה וברמה מסודרת לציבור העיוורים. זאת

כדי שקודם כול לא יהיו מובטלים בבתים שישבו כאבן שאין לה הופכין.
היו"ר מקסים לוי
אתה בעצם מציע למשרד העבודה והרווחה להגדיל

או להעשיר מבחינה טכנולוגית את המפעלים

המוגנים.

אוון קירקריוס; בהחלט, ולהרחיב את זה. כיוון שהיום מועדוני

התעסוקה גם כן נסגרים והעיוורים נשלחים

לבתים או יושבים שם באפס מעשה. כאן ניתן לעשות. את הדברים האלה ניתן

להרחיב, ניתן להשקיע, אפשר לקבוע הסכמים עם הצבא, עם בתי-חולים. אפשר.

אנחנו סיירנו בחו"ל, והדבר הזה קיים שם. אנחנו יודעים שיש היום אבטלה

עולמית; אין עבודה לרואים ובטח לעיוורים.

הנקודה השנייה שאני רוצה לדבר עליה, נוסף למשרד העבודה והרווחה, הייתי

מאוד מבקש את עזרת הוועדה בכך שקודם כול תשריין את כל עבודת הטלפנות

במוסדות ממשלה, מוסדות ציבור, בתי-חולים וכולי.

אפי אושעיה; אנחנו רוצים מאוד לעזור. יושב-ראש הוועדה

קבע ישיבה תוך שבועיים, מיד אהרי התקציב,

אבל אתה בא עם הצעות שהן בלתי מעשיות. אתה יודע שאי-אפשר לחייב אף מקום

במקום שלא צריך מרכזייה כן לשים מרכזייה.
אוון קירקריוס
אני מסכים איתך בזה, אבל יש עשרות מקומות

עבודה שעובדים בהם, ולא מיד מחליפים את

המרכזיות. יש מקומות כמו ביטוח לאומי ועוד מקומות שיש בהם מרכזיות

ענקיות שמשיבון לא עוזר בהן, אז יש משיבון, ויש מרכזן ליד זה. יש

עיריות כמו עיריית תל-אביב שמחזיקה כמה וכמה טלפנים שהם רואים. יכלו



להעסיק גס עיוורים במקום הטלפנים הרואים. כנ"ל בבתי-הולים. זה לא שביום

אחד נסגר הכול, והכול נהפך לאוטומט. אפשר היום להשפיע על המקומות

במוסדות ציבור, במוסדות ממשלה, לההזיק עיוורים עד הרגע האחרון.
היו"ר מקסים לוי
אנחנו קוראים להפסיק לאלתר את כל פיטורי

הטלפנים. אבל מאידך, הוועדה רוצה גם ליצור

מצב של התמודדות עם הבעיה עצמה. אנחנו בהחלט נבקר באותם מפעלים מוגנים

למען העיוור, נראה את הדרך, נראה את הדברים האלה, ואם יהיה צורך ניצור

את החקיקה המתבקשת בעקבות המצבים האלה.

רחמים אטיס; גם ההצעות האלה שהציע חברי, אלה לא הצעות

רציניות, אלא זה לשמור על הקיים. מה שהציע

מר קורסייה זה לעג לרש. הוא מדבר על שישה אנשים שבסך הכול קיבלו פתרון

במסגרת צה"ל. אתם מדברים על חמישה עשר אלף אנשים רשומים עם תעודות

עיוור; ושהמספר, לפי דעתי, הוא לפחות פי שלושה. אז במקום ללכת קדימה,

אנחנו הולכים אחורה. צריך למצוא פתרונות יותר רציניים ויותר מתקדמים.
היו"ר מקסים לוי
נתתי שני דברים שאני יכול לומר: האחד,

הרשויות המקומיות יכולות לקלוט את העיוורים

במסגרת זו של הנחיה של הממשלה. מהצד השני, מפעלים מוגנים, אבל לא

לטקסטיל, אלא של טכנולוגיה מתקדמת.

רחמים אסיס; מפעלים מוגנים בשכר של מאתיים ושלוש מאות

שקלים לחודש, זה ממש לעג לרש שאנשים ישבו

שם. אנשים יושבים שם, ואם אין עבודה שולחים אותם הביתה. זה לא פתרון

בכלל.
היו"ר מקסים לוי
תגיד לי מה אתה מציע.

רחמים אסיס; אני לא רוצה לשלוף מהמותן. אם תיתן לי שבוע

ימים, אני מוכן לשלוח את ההצעות שלי.

היו"ר מקסים לוי; אני אציע להקים צוות שלי יחד עם נציגי משרד

העבודה והרווחה ושלכם על מנת להתחיל לחשוב

ביחד מה ניתן למצוא. כרגע, מה שאני יכול לעשות, זה לבלום את הפיטורים

ולטפל במפעלים מוגנים.

רחמים אסיס; מר לוי, המדינה משלמת את הכסף הזה במילא,

אבל האנשים רוצים את הכבוד שלהם, רוצים את

התעסוקה.
הרצל מוכתר
המדינה לא משלמת את הכסף בחסד. אנשים עושים

עבודה.

מרים פייו; אני מאוד מאוד מופתעת מההתקפה עלינו. נכון

שהזהירו אותי, אבל חשבתי שאנחנו באים למצוא

פתרונות. כמו שהרצל מוכתר אמר, ותודה הרצל, אני בקשר עם הרצל מוכתר כל

הזמן, ואני תמיד מוכנה לשמוע הצעות. אנחנו עובדים יום ולילה, גם בערב

מהבית וגם בלי שעות נוספות, ורואים את העבודה הזאת כייעוד, כעבודת

קודש, ושוברים את הראש כדי למצוא פתרונות. פנינו לחו"ל. אם זה יעניין



מישהו, פניתי לעשרות מדינות בעולם כדי לשמוע מה עושים עיוורים אצלם. את

הנתונים שקיבלתי, עיבדתי; ומתוך החומר הזה הגענו לנושא של רפואה

אלטרנטיבית, שזה מקצוע מרכזי לעיוורים בעולם. אם זה יעניין מישהו, זה

יהיה פה על השולחן.

בכל העולם יש בעיה של פיטורי טלפנים. הטכנולוגיה מתקדמת, ואי-אפשר

לעצור אותה. מה שכן, לדאוג שכל משרה של טלפן תגיע לעיוור, זה כן אפשר.

שירות המדינה, הנציבות, עשתה את זה, ויש הוראה שיש להעסיק רק עיוורים

במשרות של טלפנים. ברשויות המקומיות זה לא נעשה, ואני לא יודעת אם מותר

לי להזכיר עירייה מסוימת, בת-ים. נפגשתי עם ראש עיריית בת-ים, שסירב

לקלוט טלפן עיוור בעירייה שלו, גם כשהייתה משרה פנויה. ממש התחננתי;

והיחס היה משפיל. נכון שלהתחנן זה לא נעים. אם אין חוק, אין בררה אלא

להתחנן; וכשהם זורקים אותנו מהדלת, אנחנו נכנסים מהחלון. עושים כל מה

אפשר כדי למנוע.
היו"ר מקסים לוי
רשות מקומית אינה פותרת את הבעיות הלאומיות.

אבל אם מדינה באה ואומרת לרשות המקומית, כפי

שעשו שנתיים בנושא מהנדסים עולים חדשים ואחרים, שאנחנו בשנתיים

הראשונות נשלם מחצית משכרו של העובד אם הוא יועסק.
מרים פיין
עשינו את זה.

היו"ר מקסים לוי; איפה עשיתם את זה?
מרים פיין
נפגשנו עם שמואל הולנדר, נציב שירות המדינה,

בדיוק בנושא הזה.
היו"ר מקסים לוי
לא ישבת עם מרכז השלטון המקומי.
מרים פיין
ישבתי עם מרכז השלטון המקומי, עם גיורא

רוזנטל, כמה וכמה פעמים. אני רוצה לספר לך

כמה העבודה לא פשוטה. גיורא רוזנטל אמר שיש לו רעיון לעיוורים, מרכזייה

106. רעיון נהדר. עיוור ישב ליד מרכזייה 106, כי זה קיים כאשר מבטלים

את המרכזיות, זה המספר שמתקשרים אליו לשעת חירום, לבקשות וכולי. כל

עירייה יש לה 106. הוא היפנה אותי לעמית פיינגולד בבאר-שבע ב-106, שהוא

יושב-ראש כל ה-106 בארץ, שהוא יעזור לי לקבל רשימה של כל המקומות

ושיכתוב מכתב שיפתחו את הדלתות בפנינו. נסעתי לבאר-שבע, נפגשתי איתו,

עד היום, זה כבר שנתיים, לא קיבלתי את הרשימה. זה לא פשוט.
היו"ר מקסים לוי
אני הייתי מציע שמשרד העבודה והרווחה, כדי

לקדם אותם לא כטלפנים בלבד, תעסיק למשל

ברשות מקומית בין חמישה לעשרה עובדים, שהממשלה תממן מחצית משכרם לרשות

המקומית, כי לרשות המקומית יש הוראות לפטר עובדים ולצמצם. אבל צריכה

להיות עזרה הדדית של המדינה, בכך שיימצאו להם פתרונות במסגרת האגפים

השונים. כלומר, בכל אגף מסוים תהיה אפשרות לקלוט אותם. אם המדינה הייתה

נותנת את זה כהצעה לפתרון בעיית מצוקת אוכלוסיית העיוורים, אז ודאי

שהשלטון המקומי היה צריך לדון קודם כול בהצעה הזאת. אין לי ספק

שהרשויות המקומיות היו מוכנות לקבל על עצמן את האתגר הזה. אבל מה

מבקשים מהרשויות המקומיות? לקלוט את העיוורים ולשלם להם שכר, כאשר

מדיניות אחת אומרת להם לפטר ולצמצם. קודם כול צריכה להתקבל החלטה במשרד



חעבודה וחרווחה שיש אפשרות לדבר חזה. זח לדעתי אפיק מצוין שמשום שבאגפי

העירייה ניתן לשלב אותם, ואחרי שנתיים ימים, יכול העיוור כבר למצוא את

מקום העבודה. הוא מודע לסביבה בה הוא עובד, והוא יכול לעבוד ולתרום

יותר.
מרים פיין
הברת הכנסת שאלה על מדינה בה הכול בסדר.

בספרד, 99 אהוזים מהעיוורים עובדים בזכות

ההגרלה הלאומית שלהם. מפעל הפיס בספרד נמצא בידי עיוורים. הם מוכרים את

הכרטיסים; וכל ההכנסות מההגרלה מיועדות לנושא של עיוורים. הלוואי שכאן

היה אפשר לקבל החלטה שהעיוורים יעסקו במכירה להגרלה וגם ההכנסות יהיו

לטובת העיוורים, זה יכול לקדם.

בנושא ההקיקה למדתי בהו"ל שהקיקה של נכים היא לרעת העיוורים, כי תמיד

יעדיפו לקבל מישהו עם נכות קלה ולא עיוור. יש מדינות שיש בהן משקל

לנכות, אבל גם אז תמיד יעדיפו את הנכות הקלה. אני אומרת שצריך מאוד

להיזהר בנושא הזה, כי בסוף הציבור שלנו יצא נפגע מההקיקה הזאת.

פיתוח רנטגן - זה היה נושא של עיוורים. בחדר חושך הכנסנו עשרות

עיוורים, זה מקום אידיאלי לעיוורים. גם פה מכניסים מיכון, וגם אלה

יאבדו את העבודות שלתם.

גם נושא התכנות הוא נושא מאוד מאוד בעייתי, שגם הוא היה מקצוע של

עיוורים.
היו"ר מקסים לוי
אני רוצה להפסיק אותך כאן. זה לא מעניין אם

אין פתרונות. אפשר לדבר הרבה, אבל אם אין

פתרונות, צריך לחשוב על אפיקים אחרים. התחרות שמדינת ישראל מצויה בה

היא על עצם קיום המפעל; והוא לא ירצה בכלל לשמוע על בעיה חברתית. לכן

יש כאן עניין אחר לגמרי וכיוון אחר לגמרי, אם אנחנו רוצים להתמודד עם

הבעיה.
תמר גוז'נסקי
אני מעריכה את כל המאמצים שמושקעים, אני לא

מזלזלת בשום מאמץ שמושקע, אבל אני חושבת

שהיינו צריכים לבוא לדיון כאן עם איזה שהוא דוח כתוב שלא קיבלנו אותו.

לפחות אני לא רואה אותו על השולחן. היה צריך להיות פה דוח שבו מפורטים

שטחי התעסוקה של העיוורים, שאתם יודעים עליהם היום; כמה עיוורים בגיל

העבודה יש, כמה עובדים, איפה הם עובדים, כמה מהם פוטרו, מאיפה הם

פוטרו, איפה

נקלטו,

וכל הדברים האלה. אז היינו גם רואים אם יש באמת אפיקים של קליטת

עיוורים.

השאלה של קליטת עיוורים היא גם שאלה חוקית, היא גם שאלה של הסברה ושל

הבנה וגם שאלה של מחויבות. למדינה יש הרבה מאוד קשרים עם מעסיקים.

מעסיקים מקבלים הרבה מאוד הקלות מהמדינה בצורות שונות, בכל מיני הטבות,

סובסידיות, מענקים וכולי. אני לא רואה למה אי-אפשר במסגרת כל מערכת

היחסים שיש בין המדינה לבין המעסיקים, להכניס גם את העניין הזה של

קליטת נכים, ובמיוחד את הנושא הזה של קליטת עיוורים.



נכון שיש מקצועות שנעלמים מן העולם. נכון, יש מקצועות שבשל עניינים

טכנולוגיים נעלמים מן העולם, אבל בצד זרז נוספים חרבה מאוד מקצועות. יש

הרבה מאוד מקצועות שקשורים בהרכבות, יש הרבה מאוד מקצועות שקשורים בקשר

עם הקהל, יש הרבה מאוד מקצועות שלדעתי ניתן למצוא; אבל התהושה היא, כפי

שמרים פיין תיארה היא שהיא רצה ומחפשת, כמעט מטפסת על קירות. בעצם

הגופים שאת פונה אליהם, הבאת כדוגמה את עיריית בת-ים, לא מחויבים לפי

שום כלל, לא לפי הנחיה של משרד הפנים ולא לפי שום כלל אחר, לקלוט את

העיוור. יש לו מקום עבודה ולא מחייבים אותו. אם מדובר בגוף ציבורי, זה

החלטות של הגופים הציבוריים. אנחנו לא מדברים על גוף פרטי. אם בצבא

מועסקים היום מאה, מאה עשרים עיוורים, הצבא זה גוף אדיר, ענק.

קריאה; אולי עשרה עיוורים מועסקים בצבא.

תמר גוז'נסקי; אפשר להחליט עם הצבא בצורה מסוימת, כפי

שהציע היושב-ראש, שבצבא צריכים להיות

מועסקים חמש מאות איש - בואו נחפש להם את מקומות העבודה. אם לא יינקטו

פעולות כאלה מאוד החלטיות, אנחנו נבוא לכאן בעוד שנה והמצב יהיה עוד

יותר גרוע, כי עוד כמה טלפנים יאבדו את מקום העבודה. אותו דבר לגבי

תחנות המשטרה.

טלב אלסאנע; אני מברך את היושב-ראש על זימון הדיון היום,

כי אני חושב שהוא מאוד חשוב.

לדעתי, במישור העסקים הפרטיים והעצמאיים, לא ניתן למצוא את הפתרון

להעסקת העיוורים, מאחר שלבעלי העסקים העצמאיים חשוב הרווח, זה השיקול

העיקרי שלהם. לעומת זאת, המדינה מחויבת לאזרחים, וכאשר מדובר בעיוורים,

כפי ששמעתי אולי מהרצל מוכתר, והוא הציג את הדברים בצורה הטובה, השיקול

הכלכלי או ההכנסה הוא מרכיב אחד חשוב, אבל התעסוקה כשלעצמה היא גורם

מאוד מאוד חשוב בחייו של העיוור. במקום שיישאר בבית כל היום ללא

תעסוקה, משועמם, כשהוא רואה שחייו ללא תכלית, התעסוקה היא גורם חשוב

מאוד גם לגבי אישיותו וגם לגבי סדר יומו. לכן למצוא את התעסוקה, זה לא

רק שיקול כלכלי אלא שיקול חשוב מאוד למתן תכלית ותוכן לחייו של

העיוור.

כדאי לייעל את הישיבה, ולדעתי היה ניתן לקיים אותה בעתיד בצורה

תכליתית, להביא את אותם אנשים, אם הם במרכז השלטון המקומי ואם ממשרדי

הממשלה, והם יהיו מחויבים. כשהיושב-ראש יפנה אליהם וישאל מדוע במרכזיה

106 לא קלטו כפי שמשרד העבודה והרווחה פנה וביקש, הם יהיו חייבים לתת

לד תשובה. הם יציגו עמדה.
היו"ר מקסים לוי
אתה לא יכול להכתיב למישהו לקבל לעבודה. אם

מדינה רוצה לעזור, היא צריכה להציג מה היא

רוצה מעצמה. אתה לא יכול לבוא לראש רשות ולאלץ אותו לקבל בתנאים כאלה

קשים, כדי לנסות לפתור בעיה.
טלב אלסאנע
אני מסכים שהמדינה צריכה לתת תמריץ ולסייע.

גם העניין של החקיקה הוא גורם מאוד חשוב,

שאנחנו נביא אותו בחשבון.

מזל נרדה; אני באמת רוצה לברך. אני נציגת טלפנים של כל

משרדי הממשלה. תמיד יש לנו מלחמות גדולות על



כל דירוג חכי קל ועל כל הישג חכי קטן במשרדים שעלינו לחשיג, ואז יש לנו

מלחמות גדולות מאוד. עד שאנחנו באמת מגיעים לדבר מח, זח חולך במאמצים

רבים.

ענייו חפיטורים וכל חעניינים חאלח כבר נאמרו, ואין לי חרבח מח לחוסיף.

דבר אחד חייתי באמת מציעה, שבכל מקרח בו אין מנוס ואדם חייב לחיות

מפוטר, ימצאו מטעם משרד חרווחח או חמדינח איזו שחיא מסגרת לאנשים חאלח

שעומדים בפיטורים ויוצאים לפנסיח, איזו שחיא מסגרת כללית. כפי שחרצל

מוכתר אמר, חאדם באמת חולך חביתח ואין לו מח לעשות וזח דבר מאוד מאוד

מתסכל בפרט לעיוור שאין לו לאן לפנות ובמח לעסוק.

אני מעלח דבר שאני לא יודעת, אולי זח לא שייך לנושא חישיבח חיום, עניין

של קידום טלפנים בכלל.
היו"ר מקסים לוי
אם אני מבין נכון, את אומרת שאם משרדי

חממשלח מפטרים טלפנים, לפחות חיו צריכים

למצוא עבורם מקום תחליפי. אבל מה חפתרון? לשלוח אותו חביתח זח חפתרון

חאידיאלי. מדוע אין אפשרות לתכנן את חדבר חזחל למשל, משרדי ממשלח,

שמודעים לפיטורי טלפנים, חיו צריכים ליצור מקום עבודח אלטרנטיבי לאותו

אדם מפוטר.

קריאה; אדם בן 55, מי יקבל אותו לעבודח?
מזל ברדה
אני עובדת במדפיס חממשלתי. כידוע חמדפיס

חממשלתי חוא כל יום לפני סגירח, וכרגע מדובר

בצמצום. זח מובן וידוע שאני בין חמפוטרים, למרות שחמרכזייח שלי חיא לא

מענח קולי וכולי. אין חרבח תעסוקח כפי שחיח פעם.

אני מעלח דבר שרציתי לחעלות, ואולי זח לא שייך לנושא חיום. ידוע

שעיוור, קשח עליו חניידות. כל עובד יש לו חזכות חזאת לקבל קצבת רכב,

ביטוח רכב וכולי. מדוע מאיתנו זח נשלל? מדוע עלינו מקשים? חלא יש לנו

בעלים, יש לנו ילדים, יש אנשים שרואים, וחם יכולים לנחוג עבורנו. חם

טוענים שאנחנו לא יכולים לנחוג, ולכן לא נקבל את חוצאות חרכב. אנחנו

יכולים לרכוש את חמכונית וחילד ינחג עבורנו. זח יקל עלינו בניידות.
הניח מרקוביץ
אני ממונח על יחידת חשירות למשרדים בנציבות

שירות חמדינח. אני מוכרחח לחודות שבשירות

חמדינח יש כ-250 משרות של טלפנים, מחצית מתוכם חם טלפנים עיוורים.

חחוראח בשירות חמדינח חיא על כל משרח מתפנח של טלפונאי, לקלוט טלפונאי

עיוור. חחוראח חזאת מתקיימת בשירות חמדינח. מקצוע חטלפונאים חעיוורים

חוא מקצוע מועדף בשירות חמדינח, וזח חמקצוע חיחיד שבו יש תנאי תעסוקח

מיוחדים לעובדים שמאיישים את חמשרות חן בדרגות וחן בחוצאות חנלוות

שחם מקבלים לתפקיד חזח. אין שום חוראח לפטר טלפנים עיוורים. חחפך חוא

חנכון אנחנו מאוד מקפידים, גם במשרדים שמבקשים לקצץ.
תמר גוז'נסקי
כמח נקלטו בחמש חשנים חאחרונות?
הניה מרקוביץ
לא נקלטו. אבל במשרות מתפנות, נקלטו. נקלטו

כעשרים עובדים. חמקצוע חולך ונעלם, זח כבר

נאמר כאן. כמובן כאשר עובד פורש, חפרישח של חטלפונאים חעיוורים מתוך



שירות המדינה, הייתה פרישה מרצון. הטלפונאים לא פוטרו, אף על פי שיש

מקומות שם חלק מהמשרות תן משרות עודפות; וגם אז, כאשר הטלפונאי מבקש

לפרוש מרצון, הוא מקבל תנאי פרישה מועדפים, כאשר הפרישה היא כמובן

מרצונם.

אנחנו מאוד נשמח, בשיתוף עם השירות לעיוור, ואנחנו בקשרים קבועים איתם,

לסמן תפקידים נוספים בשירות המדינה או עובדים נוספים בשירות המדינה,

שבאים מתוך האיגוד, ולדבר על כל עובד כזה בנפרד ולהעניק לו כמובן תנאי

עבודה וסביבה טובים ונוחים לקיום המשרה שלו.
היו"ר מקסים לוי
אם נצא מתוך הנחה שהטכנולוגיה מתקדמת,

והנושא הזה בוודאי יעסיק, אם לא השנה, אז

בשנה הבאה, האם אין יכולת לחשוב במשרדים בהם הולכים לפטר על הכשרת

העיוור הזה שעובד עשרים שנה ושלושים שנה, באותו משרד, למקצוע אחר? זאת

אומרת, אם היא הולכת להיות מפוטרת עכשיו.
הניה מרקוביץ
קודם כול, היא לא הולכת להיות מפוטרת.

מזל נרדה; אני ברשימה של המפוטרים.

תמת מרקיניא; אני לא ראיתי אותך ברשימה. אבל זה לא

לוויכוח כאן כרגע.
היו"ר מקסים לוי
צריך להיכנס להיגיון שאומר שהאלטרנטיבה

לפיטורים, לאותם עובדים שעובדים כרגע, היא

להפסיק את הפיטורים שלהם. את הרי לא עוסקת במגוון של כל עבודה ציבורית,

אבל ודאי ש-400 איש ימצאו את עצמם בעוד כמה חודשים מחוץ למעגל

העבודה.

קריאת; לא הולכים לפטר את כל הטלפנים.

תנית מרקיניא; לא הולכים לפטר אותם. אנחנו מעסיקים

בסך הכול כמאה טלפנים.
היו"ר מקסים לוי
פיטרו עכשיו.

תנית מרקיניא; לא פיטרו במשרדי הממשלה.
היו"ר מקסים לוי
אני מדבר על השירות הציבורי.

תנית מרקיניא; אנחנו מדברים על משרדי הממשלה. מזל

ברדה עובדת במקרה ביחידה שנקראת המדפיס

הממשלתי.

תרצל מיכתר; מה לא פיטרו? הורידו את המרכזייה בלילה לשני

אנשים שעובדים במשטרת ישראל. למחרת הם הגיעו

למקום העבודה ולא הייתה מרכזייה.
תמר גוז'נסקי
איך את מסבירה את זה?



הניה מרקוביץ; זח לא משרד ממשלתי.
תמר גוז'נסקי
מה זח משטרת ישראל?
הנית מרקוביץ
זה שירות ציבורי. יש חבדל בין חשירות

חציבורי למשרדי חממשלה.

היו"ר מקסים לוי; אני רוצח גס לשמוע את חעיוורים שחגיעו

לכאן.

פנחס; אני חבר ועד חסניף חירושלמי של אגודת

חעיוורים. אני סטודנט, אני אקדמאי, ולעת עתח

אני עדייו לא עובד לצערי.

אני רוצח לחעיר את תשומת לב חחברים פח, את תשומת לב חוועדח ואת תשומת

לב חחברים מחשירות לעיוור, שחטעות פח, אם אני אחיח קצת יותר חריף,

חמחדל חוא בקונספציח. חעניין של חחתפתחות חטכנולגית זח תחליך. זאת לא

איזו מכח שנפלח עלינו משמים. מדובר בתחליך של שנים של חתפתחות

חטכנולוגיח, וזח חיח ידוע מראש שחמקצוע חזח חולך וכלח מן חעולם, וכן

חיו צריכים למצוא אלטרנטיבות. חקונטפציח של חשיקום של חעיוורים חייתח

צריכח לקבל רענון וניעור של חטפינח בצורח כזאת שאני חושב שחייתח צריכח

לטלטל את כל חמערכת. צריך לחתחיל לחשוב מחשבות חדשות ורעננות ולא

לחיתפט לזח שכולם יחיו טלפנים, כי בסופו של דבר אתם רואים לאיזו שוקת

שבורח חגענו.
היו"ר מקסים לוי
מאח אחוז. אלח חם חדברים חאמיתיים שצריכים

לחיאמר. חערת את חחערח חנכונח ביותר. חאדם

חזח חוא אקדמאי, מח מציע לו משרד חעבודח וחרווחח? כלום. מח מציעים לול

אני שאלתי מח יקרח כאשר חילדים ילכו לאוניברטיטח ויסיימו אותח, ואיפח

חמוכנות של חמדינח לקלוט את חאנשים חאלח? חוא חיום אקדמאי, ויש מחויבות

של חמדינח למצוא עבורו תעטוקח מתאימח. כאן צריך לחגיד שמח שחיח מתאים

לשנות חשישים לא מתאים לשנות חאלפיים, וצריך לחיערך וצריך לחשוב.

תמר גוז'נסקי; אני רוצח לשאול את גברת מרקוביץ. נניח

שאנחנו מקבלים חחלטח שנציבות שירות חמדינח

צריכח לקלוט 500 עיוורים, חוץ מאלח שעובדים עכשיו. מח את חושבת שחייתם

עושים?

היו"ר מקסים לוי; אני לא חושב שחיא יכולח לתת תשובח.

תמר גוז'נסקי; מח חייתם עושים? חיו אומרים לכם שיש בעיח של

תעטוקח, חמגזר חפרטי חוא כפי שחוא, חמגזר

חציבורי זח חמקום חיחיד חסביר, אתם צריכים לקלוט 500 עיוורים. מח חייתם

עושים?
חניח מרקוביץ
ראשית חיינו רואים את אשכול חמקצועות שמתאים

לעיוורים, מח חחכשרח שלחם, מח כיווני

חקליטח, וחיינו צריכים לייעד כמובן משרות, בין אם זח על ידי תוספת

תקציבית ובין אם על ידי זח שכל משרד חיח צריך לחפריש משרות זח שיש



משרות, זח עדיין לא אומר שעיוור יכול גם למלא את התפקיד, ואני לא פוסלת

את העיוורים מלמלא איזו שהיא משרה.
תמר גוז'נסקי
לא אמרתי שאת פוסלת. אני מדברת על העדפה

מתקנת. מתוך מחשבה שהם לא יכולים ללכת לשוק

הרגיל.
היו"ר מקסים לוי
צריכה להיות החלטת ממשלה.
תמר גוז'נסקי
שתהיה החלטת ממשלה שיקלטו 500 אנשים.
יוסי קורסייה
רבותיי, אנחנו לא מכשירים טלפנים. אם אתם לא

יודעים, אז אני רוצה להגיד. אנחנו לא

מכשירים עיוורים למקצוע הטלפנות.
היו"ר מקסים לוי
אדם אקדמאי עיוור, מה אתה מציע לו?
יוסי קורסייה
מה המקצוע שלך?

פנחס; המקצוע שלי הוא חינוך. ייעוץ וחינוך. יש לי

תעודת ב.א. בחינוך.

היו"ר מקסים לוי; אני שואל אותך שאלה, ואתה מתחיל לחקור אותו

מה יש לו. אילו היה לך מרכז מידע, היית

יודע. יש לך איזה מרכז מידע לגבי כל העיוורים בישראל?

יוסי קורסייה; יש לנו אינפורמציה, כן.
תמר גוז'נסקי
מה אתה עושה עם האקדמאים?
יוסי קורסייה
אני חושב שאקדמאים שיש להם מקצוע ותעודה

ורוצים לעבוד, מרביתם עובדים. בנושא של

ההשכלה הגבוהה, אנחנו מעודדים עיוורים להגיע לאוניברסיטה; והיום לומדים

כ-250 עיוורים, ורוב הבוגרים שיש להם תעודה ומאוד מאוד רוצים לעבוד

מוצאים עבודה בעזרתנו ובעזרת עצמם. הם עובדים במקצוע שהם רכשו. אם הם

מורים או עובדים סוציאליים או מתכנתים, או כל מקצוע אחר, או כלכלנים,

או עורכי-דין עיוורים, הם משיגים להם עבודה.

היו"ר מקסים לוי; איך? באיזו צורה?

יוסי קורסייה; כמו כל אזרח אחר.
היו"ר מקסים לוי
נכון שלא כולם יוכלו לדבר. אני שמח שהגעתם

לכאן. אם הייתי יודע שמגיע לכאן מספר החברים

כפי שהגיע, הייתי יכול לארח אתכם יום שלם בכנסת. מאחר שאנחנו דנים

בסוגיה בעייתית מאוד, לא נוכל לשמוע את כולם. אנחנו שומעים מקרה,

ומנסים לנתח אותו. אם אתה אומר לי שההזדמנות שלו היא שווה לכלל

האוכלוסייה, זה לא נכון. אבל אם אדם אקדמאי בתחום החינוך גר בירושלים,

ובמערכת משרד החינוך יש למעלה מעשרות אלפי עובדים, הוא יכול להשתלב

באחת הנקודות שיציעו לו, לא שהוא ילך לחפש. אם הוא ילך לחפש, יעדיפו



אדם שהוא לא עיוור על-פני עוור. חרי יש רוע לאדם; הוא צריך לפתור את

הבעיח של המדינה? המדינה מחויבת לזה. אני אשתדל להביא נתונים לגבי

ארצות אחרות בישיבה הבאה, משום שאני מכיר ויודע מה עושים בצרפת בנושא

העיוורים. אני הייתי יושב-ראש מרכז שלטון מקומי, כאשר בזמנו טופל בנושא

העיוורים. העיוורים בצרפת מקבלים הרבה מאוד שוויון והכנסה מגופים

ציבוריים וממשלתיים. לא רציתי להעיר, משום שאין לי הנתונים. לכן אני לא

רוצה סתם לבוא ולומר.
אליעזר בוכני
אנחנו נתנו הסכמתנו להעדפה מתקנת על-ידי זה

שהעדפנו, ויתרנו על מכרזים לקבוצות מוגדרות.

אין ספק שזו קבוצה שתהיה בראש מעיינינו בהעדפה מתקנת בכל מקרה על-פני

הנוהלים, ולא נעמוד לא רק על קוצו של יוד. אלא נוותר על הרבה יותר.

אתה דיברת על עזרה משפטית. ההסתדרות נותנת עזרה משפטית בכל מקרה של

קושי ועימותים של פיטורים, אבל העזרה המשפטית מוגבלת בחוק הקיים. לכן

מתחייבת חקיקה שכן תיתן את ההעדפה הזו במקומות עבודה.

יאיר; אני עובד באגודה למלחמה בסרטן, ואני נמנה עם

אותם אנשים שחייבים לאגודה. כמו שצוין, ישנה

התפתחות בטכנולוגיה, אבל אני רוצה לומר שלדעתי שורש הבעיה הוא העובדה

שציבור העיוורים בארץ מונה כ-15,000 עיוורים. זה נחשב לציבור קטן.

אנחנו כן פונים אליכם בדרישה, ואני חושב שאני מייצג כאן את כל החברים,

שכן תהיה ועדה שתוציא תקנה חד-משמעית לשים טלפנים עיוורים, כבדי ראייה,

וראינו את זה גם באישור תקציב המדינה, כשאישרו כל מיני תקציבים

ומיליארדי שקלים, אבל בגלל שאנחנו ציבור קטן ולא שומעים אותנו, אנחנו

נופלים בין הכיסאות.

אני חושב שאתם כן צריכים לסייע לנו בעניין הזה, להקים ועדה שתכפה בצורה

של חקיקה או בצורה של תקנה.
היו"ר מקסים לוי
אני בין חברי הכנסת... האוצר רצה לקצץ בכל

מיני דברים, למשל לגבי החירשים. התמונה

ששמים בטלוויזיה להסביר לחירשים, זה מה שרצה האוצר בחוק ההסדרים להפיל,

זה שווה שני מיליון שקל. אנחנו חייבים לחפש באיזה שהן נקודות מרכזיות,

ואני רוצה שנתחיל לסכם את העניין.

חוה לוטן. אני חברת סניף ירושלים של אגודת העיוורים.

המקצוע שלי היא מורה למוזיקה. אני עבדתי

הרבה שנים בכל מיני בתי-ספר. אני רוצה להתחבר להצעה של הקמת הוועדה

שתפקידה לחפש מקצועות חדשים לעיוורים. אני חושבת שזה מאוד חשוב, אבל

מאוד חשוב שבתוך הוועדה יהיו גם אנשים עיוורים שיש להם ניסיון, ואני

חושבת שהגיע הזמן שאנשים רואים יפסיקו להחליט לבדם בשביל העיוורים מה

טוב להם. לעיוורים יש הזכות והחובה להיות שותפים ולנהל את ענייניהם

בעצמם. אז קודם כול, בכל ועדה, בכל מקום, צריך להיות עיוור או כמה

עיוורים כדי שהם יעזרו וייעצו ויהיו פעילים ויקחו חלק בכל מה שנוגע

לשיקום עיוורים. זה נהוג בכל מקום בעולם.

בקשר לעיוורים אקדמאים, אני רוצה להחריף את הבעיה ולומר שבאוניברסיטה

לומדים עכשיו מאה סטודנטים עיוורים, רק בירושלים, בחטיבת הסטודנטים.



אני שואלת מה יעשו אותם מאה אנשים בעוד שלוש וארבע שנים? אף אחד לא חשב

על זרז, ואף אחד לא נתן את הדעת על זה.

בקשר לרפואה אלטרנטיבית, נתנו קורסים, עיוורים למדו רפואה אלטרנטיבית,

כל אחד יושב בבית עם המקצוע, ואף אחד כמעט לא עובד במקצוע הזה, כי אין

שום קופת-חולים שמוכנה לקלוט אותם, אין שום בית-חולים שיכול לקלוט

אותם; והעיוורים האלה, משרד הרווחה בזבז את הכסף בכוונה טובה, אבל הם

לא עובדים.

שנתאי! אני אחד האנשים שטופח על-ידי השירות לעיוור

בעבודה כאזרח עובד צה"ל. אני חייב לציין

שהשירות לעיוור עשה כל מאמץ ללא לאות, ממש השקיע עד השקל האחרון שרק

היה ניתן כדי להטב אותנו לעבודה, ואני מברך על כך. יחד עם זאת, אנחנו

נמצאים במשבר לא קטן מבחינת תקנים של עובדים רגילים, על אחת כמה וכמה

כאשר מדובר בעיוורים. מה שעשוי לקרות הוא שביוני אני עשוי לחזור שוב

לעולם האבטלה; וזה לאחר שוויתרתי גם על מקצוע הטלפנות בגלל הקידום

הטכנולוגי, והיום, לאחר הטבה ממושכת שגבתה ממני מחיר לא קטן, אני שוב

אזרק לעולם האבטלה. אני קורא מכאן, יש לי מספר הצעות אופרטיביות, אני

קורא מכאן תחילה להקים לובי חברתי בכנסת. לא ייתכן שלכל מגזר חברתי

יהיה ייצוג בכנסת ובאולם המליאה, ולעיוורים לא יהיה ייצוג כזה. לא

ייתכן. זה עוול שאין לו אח ורע.
היו"ר מקסים לוי
הלובי שלכם זו קודם כול ועדת העבודה והרווחה

שמטפלת במישרין בכמה נושאים עם משרד החינוך

ובכמה נושאים עם משרד העבודה והרווחה. אם אני לא הייתי חש בכך, וחבריי

בוועדה לא היו חשים בכך גם בתקופה הקשה הזו של הימים האחרונים, לא

היינו מזמנים אתכם וקובעים סדר בדיון.

שנתאי; אני לא חשתי שהובאו עניינים לאולם המליאה,

לא חשתי שבאולם המליאה מובאות הבעיות

והמצוקות שלנו. יחד עם זאת, אם לא יקום חוק תעסוקתי שיעודד מעסיקים

לקלוט אותנו, כדי שלא השירות לעיוור יצטרך לממן את משכורתו או כל גוף

אחר, אלא המעסיק עצמו, כמו כל גוף אחר, אם לא יינתנו הטבות למעסיקים

ולנו כדי לזכות לעבודה כשווים בין שווים, לדאבון לבי, אנחנו עשויים

לזכות בסצינת אופקים שתיים, והפעם בכיכובם של העיוורים.
עדי פלדמן
התעסוקה שלי הייתה כטלפן. אני ידוע יותר

כאלוף הארץ לעיוורים בשח-מט. אני עבדתי

במוסך "מילר", ששייך לד"ר חרל"פ בחיפה, שמייבא את המיצ'יבושי ואת

המרצדס. הקדמה הטכנולוגית לא פסחה גם עליי. אחרי שש וחצי שנות עבודה

פוטרתי, ועכשיו אני נמצא בתהליך שיקום במוסד מגדלור. למדתי שם את תוכנת

המחשבים קיוטקסט, ועכשיו אני לומד עוד איזה שהוא דבר, והכול לפי

התקציב, הידע, היכולת. אני לא רואה בעתיד, כאשר אני אגמור את השיקום,

אני לא רואה בעתיד מקום עבודה באזור חיפה, ואני רוצה לעבוד באזור חיפה,

כי אני גר שם. אינני רואה מקום עבודה שמוכן לפתוח בפני את שעריו.
שמעון אזרזר
אני נציג אגודת העיוורים ברחובות. היום אני

מעוסק כטלפן בעיריית רחובות. כפי שידוע לכם,

אדוני היושב-ראש וחברי הוועדה, אתה היית בזמנו יושב-ראש מרכז השלטון

המקומי. לא נעשה מספיק ברשויות. יש מאות רשויות שהיום לא מעסיקות אף



עיוור. בזמנו היו עשרים אחוז מהרשויות שהעסיקו עיוורים, אבל היום המספר

הזה הולך וקטן. אפשר לספור אותן על כף היד. אני לא יודע למה נעשה הדבר

הזה, ואני רוצה לומר שבכל עיר יש לפחות עשרים מוסדות ששייכים למדינה,

אם זה ביטוח לאומי, אם זה משרד הבריאות, אם זה משרד החקלאות. כל זמן

שאתם לא תחוקקו חוק, לא יעזור שום דבר. משרד העבודה והרווחה עושה עבודת

קודש בשכנועים, אבל אין להם שום כוח. אנחנו לא נוכל לבוא היום ולהגיד

למשרד העבודה והרווחה שהם לא עושים די, כי אין להם כוח. כל זמן שאין

חוק בכנסת שישריין את המקומות, לא יתקדם דבר.
היו"ר מקסים לוי
דיברנו על זה, וזה נכון.
סוניה מירמר
אני טלפנית עשרים וחמש שנה. אני רוצה להדגיש

את זה שלא רק הטכנולוגיה מתקדמת, אבל איפה

היעילות של השירות לציבור? זה לא מעניין אף אחד. אני מקבלת את כל

התלונות של כל האנשים שמתקשרים, אבל מצד שני אומרים שלא צריכים

מרכזנית.

יאיר: יש הרבה מקומות שההתקדמות הטכנולוגית לא

פותרת בהם את העניין. אפילו כנסת ישראל,

משרדים ובתי-חולים, למרות כל ההתקדמות, לא יכולים להידבק תמיד לנושא

הזה של התקדמות הטכנולוגיה.
ברכה ברכה
רציתי לציין בהערכה רבה את עבודתנו המשותפת

עם הוועדה ועם היושב-ראש במהפכה שאנחנו

עושים עם התלמידים שלנו על-מנת באמת אולי להקדים ולהכניס את

האוריינטציה השיקומית, להכניס אותם לסביבה הטכנולוגית המתקדמת ביותר.

אני מוכרחה לומר תודה, ואני רוצה גם לפרט ולומר שזו פעם ראשונה שאני

נתקלת - ופה נשאל היושב-ראש לגבי הלובי - במעורבות שהיא מעבר למה

שמצופה. זו הפעם הראשונה שנוצר הקשר, וחברי הוועדה הגיעו לבתי-הספר

ועשו סיור, ואנחנו כל הזמן בקשר; וזה משהו שלפחות מבחינתי נותן הרגשה

מאוד טובה, שיש לכל העיוורים במדינת ישראל בהחלט מי שינווט. לא רק זה,

אלא הוא מכריח אותי כל הזמן לא רק לחשוב משרד חינוך, הוא אומר לי שאני

לא אחראית על 12 שנה אלא על כל השנים אחרי. כל הזמן החשיבה שלנו יצאה

ממשרד החינוך, ובאמת אני חוברת לבקשה שפה ביקשו כולם, ליצור איזה שהוא

גוף מורכב מכל מי שיכול לתרום ולא להוריד את הנושא מסדר היום.
תמר גוז'נסקי
צעירים עיוורים שעוברים היום מסלול

טכנולוגי, יש להם יותר סיכוי? הם נקלטים טוב

יותר?

כרכה נלפת; קודם כול, הם יותר עצמאיים.
תמר גוז'נסקי
בפועל, מקומות העבודה קולטים אותם?
קריאה
בוודאי.

ברפת נופת; כן. בהחלט.
היו"ר מקסים לוי
מאחר שמתחיל הדיון במליאה, אני רוצה לסכם את

הישיבה.



אנחנו בהחלט ניצור אצלי במשרד בשבוע-שבועייס הבאים איזו שהיא ועדה

משותפת למשרד החינוך, משרד העבודה והרווחה, נציגי העיוורים, נציבות

שירות המדינה. בינתיים כדאי לנסות ולראות איך אפשר לקדם עבודת מחקר של

שלושה-ארבעה חודשים על-ידי הג'וינט, שתבדוק מה הן האלטרנטיבות שעומדות

בפני העיוור מחר בבוקר. חשוב מאוד, לפני שאנחנו מחוקקים את החוק, שתהיה

חוות דעת מקצועית, שהעיוורים גם הם ישמיעו את דעתם. עשינו זאת בכמה

נושאים.

אני רוצה להודיע הודעת סיכום של הוועדה.

על הממשלה למצוא פתרון חלופי לטלפנים העיוורים שמפוטרים היום. אין

להילחם בהתפתחות הטכנולוגית אלא למצוא פתרונות חדשנים לעיוורים האלה

היום. זאת אומרת, קודם כול, לא לפטר אף עובד. שמענו את נציבות שירות

המדינה, ואני מקווה שהדבר הזה יהיה.

חובתה של המדינה להגן על המגזרים החלשים בתוכה, ועל-כן על משרד העבודה

והרווחה לפתח מדיניות שתגן על העיוורים, ובמיוחד המפוטרים. על השירות

לעיוור, משרד העבודה והרווחה, להיות לפה לאנשים.

הוועדה קוראת למשרד העבודה והרווחה להקים גוף שיגן על העיוורים בתקופה

בה הם מפוטרים. משרד העבודה צריך להקים גוף שילך וילווה את העיוור

במקום העבודה, על מנת שלא יפטרו אותו, ינסו להגן עליו, ינסו למצוא לו

פתרון.

אני רוצה לסיים עם ההודעה שאנחנו קוראים לממשלה, למשרד העבודה והרווחה,

שלא יעזו לפטר עובדים לא בשירות הציבורי ולא בשירות המדינה.

אני הושב שצריך ללוות הצעת חוק למען העיוור, ואנחנו נעשה זאת כאשר נשמע

אולי בעוד שבוע-שבועיים את הוועדה שאני רוצה להקים, ונתחיל ללוות את

העסק הזה תוך כדי חשיבה שלנו לפתור את הבעיה יחד עם העיוורים, יחד עם

משרדי הממשלה ויחד עם ועדת העבודה והרווחה וגם נציגי ההסתדרות. אני

מקווה שנוכל לסייע ולעזור.

אני מודה לכל אלה שהיו כאן, ואני מקווה שננסה להתמודד עם הבעיה.

הישיבה ננעלה בשעה 00;11

קוד המקור של הנתונים