פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 12

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שני. אי בחשוון התשנ"ז (14 באוקטובר 1996). שעה 11:00
נבחו
חברי הוועדה: מקסים לוי - היו"ר

אפי אושעיה

טלב אלסאנע

תמר גוז'נסקי

אברהם הירשזון

דוד טל

יצחק כהן

יוסי כץ

ענת מאור

שאול עמור
מוזמנים
חה"כ מיכאל קליינר

חה"כ אברהם שטרן

אבי גפן - אגף התקציבים, משרד האוצר

אמיר לוי - אגף התקציבים, משרד האוצר

חביבה בהן - מרכז ההשקעות, משרד האוצר

לאה ליכט - משרד התעשיה והמסחר

אלכס פארן - מנכ"ל שירות התעסוקה

שאול מניס - מנהל סניף עמק יזרעאל, שירות התעסוקה

משה בן-עמי - מנהל סניף בית-שאן, שירות התעסוקה

חנן מוקד - משנה לראש מינהלת הרכש, משרד הבטחון

יעקב צור - סגן ראש מינהלת הרכש, משרד הבטחון

יהודה יעיש - מזכיר הסתדרות פועלי הטקסטיל

בנימין גונן - חבר הנהגת ההסתדרות הכללית החדשה

משה סמיה - מזכיר מועצת פועלי נתניה, ההסתדרות

אבי צרפתי - ראש ענף אבטלה, המוסד לביטוח לאומי

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

עזרי גונן - מנכ"ל הנהלת כיתן

שלמה בן-לולו - ראש המועצה המקומית בית-שאן

ג'קי לוי - מ"מ ראש המועצה המקומית בית-שאן

יצחק ויצמן - סגן ראש המועצה המקומית בית-שאן

אלי בניאס - מנהל לשכת הרווחה, מועצה מקומית בית-שאן

פיני קבלו - מזכיר מועצת פועלי בית-שאן

שמעון מנחם - נציג העובדים

שאול מלכה - יושב-ראש ועד העובדים

דניאל פרץ - נציג העובדים

הנרי אלקסלסי - נציג העובדים

אורי לוי

שמעון אבקסיס
הי ועץ המשפטי
משה בוטון
מנהלת הוועדה
אסתר אדלר

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. סגירת מיפעל כיתן בית-שאן ופיטורי העובדים.



סגירת מיפעל כיתן בית-שאן ופיטורי העובדים
היו"ר מקסים לוי
אני מקיים דיון על האירוע, שהוא לדעתי יוצא דופן, שקרה בבית-שאן. אני

הייתי יושב-ראש מועצת העובדים בתעשיה האווירית כך שאף אחד לא יכול ללמד

אותי מה זו עבודה ומה זה מקום עבודה. יש תחושה קשה מאוד בקרב העובדים. כל

אחד מאיתנו יודע מה עושה האבטלה לאנשים ולמשפחות ולמה היא גורמת בתוך

היישוב. המצב חמור אף יותר כשזה קורה בעיירת פיתוח כי לפני המובטל לא

עומדות כל הצעות עבודה אחרות, בניגוד למה שקורה במרכז הארץ, והמובטל עשוי

למצוא את עצמו בבית ולהיכנס לתיסכול גדול מאוד. אני רוצה להשמיע דיעה שהיא

מנוגדת להרבה התבטאויות ששמענו בימים האחרונים. אני חושב שעיירות הפיתוח -

י שדרות, אופקים, נתיבות, דימונה ובאר-שבע - לא צריכות להמשיך עם מיפעלים

כושלים או עם מיפעלי הטקסטיל, בפרט כאשר בימינו יש בעיה עם נושא השיווק

ובכלל. משרדי הממשלה אשמים על כך שהם לא השקיעו מחשבה ולא יזמו הקמת

מיפעלים או הכשרת עובדים. כמה סטודנטים נשארו בבית-שאן לאחר לימודיהם? אני

בדקתי ומצאתי שרק מעט מאוד אנשים חזרו לבית-שאן. מה יש להם לעשות בבית-שאן?

איפה הם ימצאו מקום תעסוקה? צריך להתחיל לחשוב על כיוונים ועל דרכים ועל

הכשרה כביטוי למדיניות של ממשלה. אני לא מאשים רק את הממשלה הזאת אלא אני

מאשים את כל ממשלות ישראל, שלא חשבו ולא חיכו לרגעים הקשים שראינו באופקים,

בשדרות, בדימונה והיום בבית-שאן. אנשים מצאו את פרנסתם במשך 30 ו-40 שנה

וקשרו את חייהם במיפעלים האלה והיום הם מוצאים את עצמם במצב קשה. קשה

להכשיר אדם בגיל 54 בהכשרה מקצועית או לחפש לו תעסוקה. אינני בא בטענה

לאותם מיפעלי תעשיה שרוצים להיות רווחיים אבל לא יעלה על הדעת שמיפעלים

כאלה יפלטו אנשים ויישאירו אותם מובטלים בעריהם ושתהיה אטימות בממשלה ושאף

אחד לא יבין את זה. היו צריכים לטפל בבעיות בעוד מועד. משרד העבודה

והרווחה, אגף התקציבים במשרד האוצר ומשרד המסחר והתעשיה היו צריכים למצוא

מקורות תעסוקה ולא לחכות עד שתיפרוץ האש ורק אז להתחיל לכבות אותה ולחפש

תשובות. מה עשה משרד העבודה והרווחה במשך חצי השנה האחרונה כאשר הוא ראה

שהמשבר מתחיל באופקים? האם הוא לא חשב שצריך לנסות ולראות מה עושים ב"כיתן"

ובדימונה ובמקומות אחרים? האם מרכז ההשקעות במדינת ישראל, כאשר הוא משקיע

הרבה מאוד כסף במיפעלים, לא חושב מה ייקרה בעוד שנה, שנתיים ושלוש שנים? יש

כאן דילמה מאוד קשה. אני ניסיתי לדבר עם מנכ"ל "כיתן" על מנת לנסות תוך

חודש ימים לשבת ולבחון את הדברים אך הוא נחוש בדעתו שהמיפעל ייסגר, שיועסקו

בו רק 60 עובדים וייפוטרו כ-70 עובדים. ההחלטה להעביר חלק מהמיפעל הסגור

לדימונה היא לא התייעלות משום שאם סוגרים מיפעל לא-רווחי אז צריך לסגור

אותו לגמרי. לעסוק בלחישות על כך שאנשים עם משפחות יעתיקו את מקום מגוריהם

מבית-שאן לדימונה זה דבר מגוחך ולא רציני.
תמר גוז'נסקי
שכחת גם את משרד הביטחון, שהקטין את כמות ההזמנות. לפחות ההזמנות האלה

היו נשארות.
היו"ר מקסים לוי
נשמע את משרד הביטחון בהמשך. יכול להיות שיש מחוייבויות כאלה ואחרות,

אינני יודע. אם לא קיימת מחוייבות כזאת אז אני מסכים לדעתך. אני מציע שחברי

הוועדה ישמעו קודם את אנשי המקצוע, את מנכ"ל שירות התעסוקה.
אפי אושעיה
אני מעדיף לשאול שאלות ולקבל תשובות ולא לחכות עם השאלות עד לסוף הדיון.
אלכס פארן
בוקר טוב, אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת. בראשית דברי אני רוצה לתת

נתונים לגבי היישוב בית-שאן, נכון לחודש ספטמבר. אוכלוסיית בית-שאן היא

16,132, לפי נתוני משרד הפנים. כוח העבודה - 5,679. דורשי עבודה, שהתייצבו

במשך חודש ספטמבר אצלנו - 509. המספר הזה של דורשי עבודה יחסית לכוח עבודה

נותן את המספר של 5.6% אבטלה בבית-שאן נכון לחודש ספטמבר. יש גרעין קשה של

הבטחת הכנסת-- 32 (מספר נמוך); עולים חדשים - 6 בין דורשי העבודה; מקבלי

דמי האבטלה (על זה צריך לשאול את הביטוח הלאומי) שמתייצבים 6 ימים - 317.

עד גיל 35, צעירים צעירות, ישנם מובטלים 306 בבית-שאן. החלוקה של דורשי
העבודה היא
גברים - 172, ונשים - 337. אנחנו מבחינים, כמו בשאר ישובי

הפיתוח בארץ, בכך שכמות הנשים היא כפולה מכמות הגברים. חיילים משוחררים

שהתייצבו אצלנו בשירות התעסוקה - 57. אלה הנתונים לגבי מצב דורשי העבודה.
תמר גוז'נסקי
כמה הצעות עבודה היו לכם באותו זמן, בחודש ספטמבר?
משה בן-עמי
היו לנו 90ו הזמנות לעובדים.
אלכס פארן
מר משה בן-עמי הוא מנהל הסניף שלנו בבית-שאן. אני רוצה לציין את המספר

הנמוך של דורשי העבודה בבית-שאן שנובע מהפעילות שעושה משרד העבודה והרווחה

ושירות התעסוקה. אנחנו מוציאים גם עבודות החוצה, תוך כדי הכשרה מקצועית או

הכשרה פנים-מיפעלית, וכל הפעילות הזו של משרד העבודה ושל שירות התעסוקה אכן

הביאו לתוצאות שבית-שאן בתקופה של השנתיים האחרונות איננה מוקד אבטלה. אני

רוצה להזכיר לוועדה הנכבדה, שמוקד אבטלה זה מעל %10, לפי המספרים של שירות

התעסוקה, ונכון לחודש ספטמבר 5 ישובים הם מוקדי אבטלה, כולם בדרום (ירוחם,

קרית-גת, נתיבות, אופקים ושדרות).

אני רוצה להדליק מנורה אדומה, ועשיתי זאת גם בביקורי בבית-שאן עם ועדת

המנכ"לים ביום חמישי. סגירת "כיתן" בית-שאן, ואנחנו יודעים שגם עתיקות

בית-שאן, שעומדים לקראת סוף השנה להפסיק את העסקתם של עובדים מבית-שאן, כל

זה יצור תוספת של 250-200 דורשי עבודה. זה יקפיץ את המספר של %6 ו י יהפוך את

היישוב הזה למוקד אבטלה. באותה ישיבה גם שמענו ממזכיר מועצת הפועלים שיש

עוד 2 מיפעלים בבית-שאן שהם די מתנדנדים. משרד העבודה והרווחה, יחד עם משרד

האוצר, בעבר מצאו פיתרונות נצורה של עבודה בעתיקות ובקרן קיימת, עבודה

מכובדת, עבודה יצרנית, עבודה שיש מאחוריה עניין לתיירות פנים ולתיירות חוץ.

אני אישית ביקרתי בעתיקות בית-שאן וזה מופת שם. לדעתי צריך להמשיך את זה.
תמר גוז'נסקי
אתה אומר לנו שצריך, כאילו שאנחנו יכולים להנגשיך. מי צריך?
אלכס פארן
אני שואל איך ניתן להמשיך את העבודות. הנתונים שאני יכול להביא לוועדה

הם מתוך מה שאני מכיר. משרד התיירות צמצם את התקציבים לעתיקות ושימור

עתיקות בבית-שאן, ציפורי ובית-גוברין בגלל חוסר בתקציבים. אני יודע שלקראת

שנה הבאה משרד האוצר צמצם את תקציב משרד העבודה והרווחה לגבי עבודות

מיידיות, שבעיקר מיועדות לעיירות פיתוח ולמוקדי אבטלה. היו 4,000 עובדים

לפני שנה וחצי וזה עומד להצטמצם מ-2,000 עובדים כיום ל-300 בלבד בשנת 1997.

כלומר יצטמצם גם הכלי הזה של עבודות מיידיות לאותו גרעין קשה של מקבלי

הבטחת הכנסה, כי בעתיקות בית-שאן או בעבודות קרן קיימת עובדים גברים ונשים

מבוגרים, מעל גיל 45, ועולים חדשים. אני חושב שאת המיפעל הזה אסור להפסיק.



הנתונים שאני מציג הם המורים ביותר. נדמה לי שגם רשות העתיקות מצמצמת ב-85

איש את כוה העבודה בעתיקות בית-שאן.

וזווית' אישית את מה שקרה באופקים ולאהר מכן ב"טקסטיל דימונה". הנקודה

המרכזית היא איך מתלבשים על עיר כזאת. כמו שבאופקים בגלל מיפעל "אומן" נפלה

עיר, כן אני יכול לציין שכל שאר המיפעלים הם מיפעלים קטנים בסך הכל. ועדת

מנכ"לים, בראשותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, "התנפלה" על העניין ועשתה

עבודה, יוזד עם מרכז ההשקעות, עם משרד המסחר והתעשיה ועם משרד האוצר, על מנת

להביא מקומות עבודה. עיירות הפיתווז בפריפריה זקוקות למיפעלים, לא למיפעלי

טקסטיל, שיש איתם בעיה, אלא למיפעלים שיש להם ביסוס כלכלי, על מנת לייצר

מקומות עבודה ביישובים האלה. לא מן הנמנע שמאופקים ייסעו לרחובות לעבוד.

פיתוח הכבישים בארץ הוא היום יפה. גם מבית-שאן יוכלו לנסוע לעבוד בעפולה.

יש לנו מחשבות כאלה, יש לנו אפשרויות כאלה, אבל לא באותן מאסות.
אברהם הירשזון
האם בעפולה יש מספיק מקומות עבודה?
אלכס פארן
יש מקומות עבודה בעפולה ובנצרת. אני יכול כיום לציין שיש מקומות עבודה

נדרשים במספר מועט בשני מיפעלים, אחד בנצרת ואחד בכפר קמא, לטקסטיל ותפירה.
י וסי כץ
עם השפרה או מתפרות?
אלכס פארן
בעיקר תפירה.
תמר גוז'נסקי
שמענו שהמתפרות עומדות להיסגר.
אלכס פאר ו
זה בגליל. אבל עובדה שבשני מקומות, אחד מהם בכפר תבור, זקוקים לעובדים.

אני רוצה לציין עוד שתי עובדות, שירות התעסוקה ומשרד העבודה והרווחה

רגילים בעצם לתופעות מהסוג הזה. ברגע שאותם דורשי עבודה מפוטרים יגיעו

לשירות התעסוקה יש באמתחתנו הכשרה מקצועית, הסבת מקצוע, הכשרה פנים-

מיפעלית, אבל צריכים להיות מיפעלים איפה להכשיר. לגבי הכשרה מקצועית יש עוד
תופעה
חצי מהמפוטרים הם מעל גיל 45 וקשה מאוד להסב אותם למקצוע אחר ולכן

זאת תופעה של מובטלים שי ימשיכו לקבל דמי אבטלה.

ודבר אחרון, אני מבקש לציין שבמיפעל "כיתן" בבית-שאן היו עובדים זרים

באישור של שירות התעסוקה ומאחר שהמיפעל נסגר אז בוטלו ההיתרים לעובדים

הזרים הללו. יש עוד שני מיפעלים של הקונצרן, אחד "כיתן" נצרת והשני "כיתן"

דימונה, שבייחד שניהם עדיין מחזיקים בהיתר 43 עובדים זרים יחד עם כל שאר

העובדים הישראלים. אלה הנתונים.
שלמה בן-לולו
בוקר טוב ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה. אני מבקש לציין שהכנסת, וועדת

העבודה והרווחה במיוחד, מאוד אוהבים את בית-שאן. אני נמצא פה כבר לפחות

בפעם העשירית ואני מבטיח לכם שבעוד חצי שנה אני כנראה אבוא אליכם שוב בקשר

אחר שייסגר. מה קורה בעצם בערים שלנו? מיפעלים נפתחים ונסגרים ומי



שסובל מזה הם התושבים. מדובר לא רק על בית-שאן אלא על 40 ערים בישראל,

שחיים את החיים האלה מאז קום המדינה ואף ממשלה בישראל לא חשבה שפעם צריך

לרפא את המחלה האיומה הזאת ולטפל בה טיפול שורש.

אני אמסור לכם נתונים. בבית-שאן בשנת 1987 היו קיימות 770 יחידות טיפול

בלישכת הרווחה; בשנת 1990 - היו 1,050 יחידות טיפול; בשנת 1993 - 1,350;

בשנת 1996 - 1,500 יחידות טיפול. האם זה מזעיק מישהו? פעם בשנת 1966 ילדה

קטנה שצעקה "אני רעבה" גרמה לכך שמדינה שלמה נהרה אל בית-שאן לחפש פתרונות

וכל שרי הממשלה עמדו דום לראות מה לעשות. ומה היום קורה לנו? כבר שנים רבות

שהממשלה לא נמצאת ביישובים שלנו ואינה בקיאה בשום דבר שמתרחש אצלנו. ברור

שאני רוצה לתת הזדמנות לממשלה החדשה אבל אני מאוד ממורמר ומאוד כועס.
תמר גוז'נסקי
אולי תוכל לספר אילו מיפעלים חדשים נפתחו ב-3-2 השנים האחרונות.
שלמה בו-לולו
כמעט כל המיפעלים נפתחו בשנים האחרונות, הם כל הזמן נפתחים ונסגרים.

סביב מיפעל "כיתן" למשל היו לפחות 50 משברים, כל חצי שנה היה משבר. בשיא

המיפעל היו שם 1,200 עובדים והיום רק 150 עובדים. ה-1,200 התייעלו והתייעלו

עוד ועוד ומנהלי המיפעל יאמרו שמיפעל "כיתן" בית-שאן הוא לא ריווחי אבל הוא

יעיל, עובדיו מצויינים. האם מתכוונים להתמודד פעם אחת עם בעיית העוני

בישראל? אני עוד לא רואה תשובות רציניות איך מתכוונים לטפל- האם מכפילים את

המשאבים שלנו במערכת החינוך? לא. אני מקבל פר נפש כמו בסביון, אז איזה

סיכוי יש לי לצאת מזה? העיר בית-שאן זכתה לפרס ראשון בתחרות שערכה המועצה

לארץ ישראל יפה לגבי ערים יפות. היא עיר יפה אבל שליש מתושביה רעבים ועניים

ואני לא רואה אפילו קצה של פיתרון. מה עשו ממשלות ישראל כדי שתעשיות תגענה

לערים שלנו וגם תתבססנה שם? התעשיות מגיעות ועוזבות. הם מקבלים הטבות,

גומרים את שנות ההטבות ובורחים. האם זהו הפיתרון? בשני המסלולים האלה, של

התפתחות תעסוקה והכנסה לנפש, בית-שאן היא מהנמוכות ביותר בארץ ודבר לא נעשה

כדי לתקן את המצב.
תמר גוז'נסקי
יושב-ראש הוועדה אמר שסטודנטים לא חוזרים ליישוב. האם זו תופעה?
שלמה בן-לולו
אם יש לי 300 סטודנטים ו-3 ילמדו הנדסת אוויר, הרי אין אצלנו שדה תעופה.

ישנה חזרה לפי הייכולת של העיר, מה שהיא יכולה לספוג. בערים הקטנות שלנו יש

עזיבה ממוצעת של כ-%7 בשנה וחזרה של כ . 3%-אני יודע שלוועדה הזאת יש רצון

כן, ובוודאי לחבר הכנסת מקסים לוי, שמחובר לבעיות האלה ומכיר אותן מקרוב.

אבל חובתנו באמת פעם לדרוש איזשהו פיתרון אמיתי לעומק.
היו"ר מקסים לוי
האם אתה הכנת והצגת לממשלה תוכנית מסודרת לטיפול בבעיות של בית-שאן? אני

מכיר את הבעייתיות שקיימת למשל בנושא של גביית ארנונה ממיפעלים וממשפחות

מצוקה, כשלא הרשות המקומית קובעת את מחיר הארנונה אלא ועדת הכספים מחליטה

על הכנסות עצמיות של ומנחיתה את זה על הרשויות המקומיות.
שלמה בן-לולו
יש חוק ההסדרים במשק ואנחנו יכולים לבנות. יש לי אלף יחידות דיור שאני

לא יכול לקבל מהן שקל אחד, מתוך 4,000 יחידות, והמדינה לא מכירה בזה כחוב

אבוד והתוצאה היא שכל שנה מחדש אומרים לי לגבות את זה ושכך עלי לסגור את

הגרעון שלי. "כיתן" נותנת היום 1.5 מיליון שקל, זה %10 מהמיסים ביישוב. אם



מיפעל כזה לא ישלם מיסים אנחנו נימצא מול שוקת שבורה ולא יהיה מי שייבואו
ויגיד
צריך לנקות מהחשבונות האלה את ה-1.5 מיליון. כלומר אנחנו מפסידים

מכל הכיוונים. גם מערכת השירותים שלנו סובלת ולא מסוגלת לתת רמה טובה בגלל

הבעיות האלה. ביקר אצלנו מר איווט ליברמן עם מספר מנכ"לים ואנחנו העלינו

אחת לאחת את כל הבעיות במיפעלים. ביקשנו שי יתערב בכל מיפעל כדי שהשבר לא

יהיה גדול. אם תירצו אני מוכן לעבור על רשימת המיפעלים.
מיכה קליינר
-

מה ההתייחסות שלכם לגבי "כיתן"?
שלמה בן-לולו
אנחנו מעוניינים שהמיפעל הזה ימשיך לעבוד. 200 איש, שרובם מעל לגיל 50,

יסתובבו ברחובות. מאז המשבר הקודם לפני שנה-שנתיים מסתובבים אנשים מבוגרים

בלי מעש, אף אחד לא רוצה לקבל אותם. אני רואה אותם ברחובות, הם לא יבולים

לחיות בבית כל היום.
היו"ר מקסים לוי
מנכ"ל משרד התעסוקה אמר שיש רק %6 אבטלה בבית-שאן, אם כי אני לא מאמין

לנתון הזה.
תמר גוז'נסקי
זה רק אלה שנרשמים. מי שלא מגיע להירשם לא נכנס לסטטיסטיקה.
שלמה בן-לולו
אצלנו המיפעלים נמצאים בבעיות עד שאני לא יודע מתי יפול המיפעל הבא. כל

רפרנט שמתחלף במשרד האוצר מחליט על המדיניות, האם להקטין את המיפעל הזה או

להגדיל אותו. עכשיו הרפרנט האחרון החליט שצריך להקטין, לאחר שהגדילו את

המיפעל פי שתיים לפני 3 שנים, והתוצאה היא שצריך להוציא כ-00ו עובדים. לאן?

אלה אנשים שי ילכו לקבל דמי אבטלה ממילא, או הבטחת הכנסה. מדוע שלא יישבו

וייעבדו וייעשו משהו יצרני, שמביא גם ערך מוסף ליישוב? האכיאולוגיה בסופו

של דבר תהיה הדבר שייציל את העיר בית-שאן.
טלב אלטאנע
מתי החלו המשברים הכלכליים של המיפעל?
שלמה בו-לולו
לא היתה שנה ללא משבר. אבל אז היו ימים שהמשק היה יותר סוציאליסטי

והמדינה נתנה למיפעלים 5 מיליון דולר על מנת שהם ימשיכו לעבוד. היום מנהלי

המיפעל אומרים שהם לא רוצים שום גרוש מהממשלה והם באים כמו גיליוטינה,

כשבבוקר מודיעים שבעוד שעה המיפעל סגור. איפה נשמע כדבר הזה בישראל?
היו"ר מקסים לוי
אני מציע שנשמע כעת את נציג משרד הביטחון. למה, עם כל הבעיות של הטקסטיל

במדינת ישראל, עדיין אפשר לקנות מארצות-הברית את מה שצה"ל רוצה? אני נגד

החלוקה הזאת שסו ודרים קונים ומוכרים באופקים, אם זה מה שי יעלה את המיפעל או

לא. אולי תתייחס לנושא הזה.
חנן מוקד
כיידוע לכם הצבא מנהל את תקציבו על-פי המטבעות שמוקצים לו, הן מטייח



סיוע, הן שקלים והן מטייח מזומן, וקבע את המסגרות ואת העדיפויות ואת הסוגים

של האמצעים שדרושים לו. כאשר משרד הביטחון מקבל את התקציב לרכש של הפריטים

השונים שדרושים לצה"ל הוא משתמש בהקצבות על-פי סוגי המטבע שהצבא מעמיד

לרשותו. כרגע הצבא מתלבט בבעיה קשה של תקציב שיקלי. קיצוצים בתקציב גרמו

לכך שיש מחסור חמור בכסף ישראלי, בשקלים. ואז כאשר בא הצבא לקבוע את סדר

העדיפויות שלו, האם לקנות בארץ בשקלים בד או לקנות אמצעי לחימה מתוחכמים,

התשובה מתבקשת מאליה אליבא דצבא.
תמר גוז'נסקי
מהו תקציב הזמנת הבד הזה? בכסף הזה אפשר להציל כמה מקומת עבודה אבל

כנראה שזה לא שיקול.
חנו מוסד
אנחנו מדברים על הזמנה של 1.6 מיליון דולר לבד דקרון, שלא יוצר עד כה

בארץ. הצבא החליט לאחרונה לעבור ממדי כותנה למדי דקרון לחיילים. בארץ לא

מייצרים בדי דקרון.
תמר גוז'נסקי
אני בטוחה שתישלובת כיתן מסוגלת לייצר בד דקרון.
עזרי גונו
היא כבר עשתה את זה וקיבלה את אישור צה"ל על טיב הבד אבל לא נתנו לנו

ציאנס בכלל להתחרות על העניין.
תמר גוז'נסקי
אתה עדיין עומד על עמדתך, שדקרון אי אפשר לייצר בארץ?
חנן מוקד
ההצטיידות בבד דקרון מיועדת לתפירת מדים לחיילים שי יתגייסו בתחילת השנה

הקרובה. עד כמה שאני יודע הבד שייצרה כיתן לא עבר את כל האישורים, אלא אם

אני לא מעודכן. הבעיה היא יותר לא האם ניתן לייצר אלא האם יש כסף זמין

להצטיידות בבד בארץ. צה"ל נותן עדיפות להשקעות בפיתוח אמצעי לחימה, שאולי

אחר-כך נוכל למכור אותם בחוץ-לארץ, מה שלא נכון לגבי בד.
יעקב צור
אנחנו קונים רק בדים אבל התפירה, הגזירה והגימור ייעשו בארץ.
אברהם הירשזון
אבל בזה אתם סוגרים את הגולל על משפחות שיכולות להתפרנס, זאת הבעיה.
יעקב צור
אני לא קובע את מסגרת התקציב.
היו"ר מקסים לוי
נשמע את מרכז ההשקעות, משרד המסחר והתעשיה ואחר-כך את מנכ"ל חברת כיתן.
חביבה כהן
מאז תחילת 1994 ועד היום אושרו בבית-שאן 21 תוכניות להקמת מיפעלימ חדשים

ולהרחבת מיפעלים קיימים בהיקף של 45 מיליון דולר. אבל אלה רק תוכניות,

לפחות מיפעל אחד מתוך הרשימה החליט לא להשקיע בבית-שאן, כי לא מספיק שמרכז

ההשקעות מאשר, צריך שי יתקיימו כל התנאים שמסביב, למשל שתהיה קרקע זמינה.

מיפעל לגזים רצה להתמקם בבית-שאן. זוהי השקעה כבדה מבחינת כסף אבל לא כל כך

כבדה מבחינת כוח-אדם ולכן לרשות המקומית אין בה הרבה עניין. אני יודעת

שהיתה בעיה של איזור התעשיה. עד עכשיו יש מיפעלים שמחכים מבחינתנו בתור ולא

מגיעים לשם. כלומר מרכז ההשקעות הוא חלק ממיכלול שלם. מרכז היושקעות לא יוזם

מיפעלים, הוא לא מחליט שעכשיו יקום בבית-שאן מיפעל רכב או מיפעל טקסטיל.

מרכז ההשקעות מטפל בתוכניות השקעה של יזמים שמגיעים אלינו ולפיכן אסור

שאנחנו נחליט על הקמת מיפעלים. מה שמרכז ההשקעות כן יכול לעשות זה, בתוך

מסגרת החוק ובתוך מסגרת השיקולים לבחינה, לתת איזשהן נקודות זכות למיפעלים

שייגיעו לבית-שאן. כלומר אם הדרישות למיפעלים באיזור פיתוח אי הם איקס,

בבית-שאן הם יהיו פחות מאיקס. כל זה בהסתייגות מאוד חמורה, שאנחנו צריכים

מאוד להיזהר ולא להביא לשם תעשיות שבתוך שנים ספורות תיהפכנה לתעשיות

כושלות. תעשיית טקסטיל היא מאוד מפתה מהבחינה הזאת כי היא יחסית השקעה

הונית לא כל כך גבוהה וכמות העובדים שבבת-אחת מתווספת היא בדרך כלל גדולה,

זה מאוד מפתה. אבל את מה שקורה אחרי כמה שנים אנחנו רואים עכשיו. בתעשיית

הטקסטיל העובדים מקבלים את השכר הנמוך ביותר. האינטרס גם של בית-שאן הוא

שייבואו תעשיות אחרות ולאו דווקא תעשיית הטקסטיל.
אפי אושעיה
האם מישהו יודע כמה השקעות נעשו על-ידי המדינה ב"כיתן" מאז הקמת מיפעל

"כיתן" בבית-שאן ועד היום?
לאה ליכט
מדובר על בערך 5 מיליון שקל. התוכנית האחרונה של "כיתן" היא 23 מיליון

דולר אבל היא מתחלקת על פני כל המיפעלים, למשל גם ב"כיתן" נצרת.
היו"ר מקסים לוי
אני חושב שמשרד התעשיה והמסחר ומרכז ההשקעות צריכים לכוון מיפעלים ולא

ליצור את הפקק הגדול באיזור המרכז עם מיפעלים גדולים מאוד, שאחר-כך מעסיקים

עובדים זרים מחוץ-לארץ בכמויות אדירות כאשר בעיירות הפיתוח יש אבטלה. אם

מרכז ההשקעות נותן סיוע למיפעל מסויים ואני בונה את כל המיפעל שלו ואחרי

שנה המיפעל מתמוטט. מה הסנקציה של מרכז ההשקעות במכירת מיפעל כזה וייצירת

הון לבעל המיפעל? אני עוזר לו ב ,50%-40%-לאחר שנה הוא מתמוטט, ואחר-כך הוא

מוכר את המיפעל שלו בסכומי עתק. איפה הכסף שהמדינה השקיעה במיפעל הזה?
חביבה כהן
החוק מכוון לאיזורי פיתוח על-ידי זה שהוא נותן העדפות להשקעות באיזורים

הללו.
היו"ר מקסים לוי
יכול להיות שההשקעות שאתם נותנים הם קצה חוט שלא משתלם. יכול להיות

שבמקומות כמו דימונה, בית-שאן, אופקים ושדרות צריך להיות איזשהו עידוד כדי

שיהיה כדאי להעביר לשם מיפעלים. כלומר זה לא רק מרכז ההשקעות, זו חבורה של

משרד הפנים ומשרד התעשיה והמסחר ומשרד העבודה והרווחה, זה משהו בין-משרדי,

שייתן את כל ההטבות בגין הקמת מיפעל. למשל מר בן-לולו לא יכול להחליט על

הורדה של הארנונה למיפעל במקום מגוריו. אם המיפעל משלם ארנונה זחה בין אם

הוא בבית-שאן ובין אם הוא בלוד אז לא כדאי לו להקים את המיפעל בבית-שאן. אם

מר בן-לולו היו מקבל במענק האיזון החזר מהמדינה על הנחות והפחתות שהוא נתן



בארנונה למיפעלים כדי שיהיה להם כדאי לבוא לבית-שאן, זה היה חלק מהפיתרון.

אני מכיר את התופעה של מחסנים שהוקמו באיזורי פיתוח כאשר המיפעל הוקם

באיזור המרכז, הם לקחו את האדמות ואת הפיתוח בחינם והקימו שם מחסני איחסון.

אני שואל האס לא הגיע הזמן לעשות חשיבה מחודשת. אני יודע שהממשלה החליטה

להוריד את הסיוע של מרכז ההשקעות מ-%38 .ל-20%. אז איפה הכדאיות להגיע לשם

בכלל? אני חושב שצריך לעשות מבחן בדי להגיע לאיזשהי כדאיות השקעה. אני חוזר

ושואל, אם מיפעל "כיתן" בבית-שאן קיבל איקס כסף מה מחוייבותו בשעת המכירה?
חביבה כהן
ברור שבכל מיפעל שנסגר אנחנו משתדלים, עד כמה שאפשר, לגבות בחזרה סכומים

ששילמנו. אנחנו עושים את זה כמיטב יכולתנו, כמובן כשיש ממי לגבות ומ"כיתן",

כלומר מחברת "כלל", בהחלט אפשר יהיה לגבות כספים, בהנחה שההשקעות האלה ירדו

לטימיון. מיפעל "כיתן" הכריז שהוא מעביר את הציוד לדימונה. כשנושא כזה מגיע

למינהלת מרכז ההשקעות המדינה צריכה לשקול את הבקשה של המיפעל להעתיק ציוד

ממקום אחד למקום אחר. אני מניחה שאם נתבקש להעביר את הציוד לדימונה אנחנו

ניעתר לבקשה. אם המיפעל החליט שמבחינה עיסקית לתועלת כל הקבוצה המקום הנכון

הוא דימונה, אנחנו בהחלט יכולים לראות את בית-שאן ואת דימונה באותה שורה.

בדימונה הבעיה היא לא פחות גדולה מאשר בבית-שאן.
אברהם הירשזון
נניח שאתם מעבירים עכשיו את כל הציוד מבית-שאן לדימונה. האם אתם בודקים

האם בדימונה הציוד הזה עובד או שזה תרגיל של המיפעל, שהוא מעביר את זה

לאיחסון בדימונה ועל-ידי כך הוא לא צריך להחזיר לכם כסף?
חביבי; כהן
בוודאי שאנחנו בודקים שהציוד עובד ושהוא ממלא את המטרה שלו.
אברהם הירשזון
אני מבקש שבעוד שנה נקיים דיון בוועדה, לאן הגיע הציוד מבית-שאן שהיה

מיועד לדימונה ומה המשמעות של המעבר לדימונה.
שאול עמור
אני מבקש להעיר הערה לסדר. חשוב שיושב-ראש הוועדה יידע את זה. הממשלה

החליטה להוריד ל-%20 מענק אבל זה עוד לא עבר את אישור הכנסת ולכן חשוב

שוועדת העבודה והרווחה תילחם נגד ההחלטה הזו.
היו"ר מקסים לוי
אני מתנגד לכל דבר בתקציב המדינה שייגרום לפגיעה בשכבות החלשות, עד שאני

לא אשמע צלילים אחרים הרגישים לבעיה החברתית. כעת נשמע את מנכ"ל "כיתן".
אפי אושעיה
מדוע אתה לא נותן לחברי הכנסת להתבטא? יש לי שאלות ואני רוצה הבהרות.

מספיק עם הנאומים. אנשים בחוץ מפגינים, מתים מרעב, ואנחנו פה שותים.
עזרי גונן
פעם ראשונה שאני מופיע פה ולכן אני רוצה לומר כמה מילות רקע על "כיתן".

"כיתן" היום מעסיקה 2,000 איש באיזורי פיתוח אי. כ-000,ו איש עובדים

ב"כיתן" עצמה ב-3 מיפעלים: בדימונה, בבית-שאן ובנצרת עילית. אנחנו מעסיקים

בחברת ... 450 עובדים בנצרת עילית ובירכא. ואנחנו מעסיקים גם ב"גיבור

סברינה" 600 עובדים בגליל. לא מדובר על אנשים שעובדים במרכז הארץ ובחנויות.



אנחנו סובלים בשנים האחרונות מדברים שקרו לענף הטקסטיל בארץ ובעולם,

שגרמו לכך ש"כיתן" צריכה מאוד להתייעל. הדבר החמור ביותר שקרה ב-3 השנים

האחרונות הוא שחיקת שער הדולר. אנחנו תעשיה תחרותית, גם בשוק המקומי.

הייבוא לארץ הוא באפס מכס, הוא פתוח היום ל-2/3 מהעולם וגם בארצות השלישיות

זה יורד כל שנה ב-%10 למכס, אני מדבר רק על הדברים שנעשים באופן חוקי ולא

מזכיר אפילו את ה"מונקי ביזנס" שנעשה פה ושם. אנחנו משלמים חיום שכר עבודה

יחסית גבוה, ואנחנו לא מתנגדים לזה, אבל המשמעות של זה היא שאפילו שמירה על

השכר הריאלי משמעותה להעלות בשנה את השכר ב-10%, והשכר עולה יותר מהשכר

הריאלי. היום שכר מינימום, חוץ מאצל תופרות, הוא לא ריאלי. היום עובד לא

מקצועי בבית-שאן שהתחיל לעבוד במיפעל מרוויח ביום הראשון לעבודתו יותר משכר

המינימום, וגם כך לא יכלנו להשיג עובדים לבית-שאן, על אף האבטלה שציינתם.

אנחנו לא ששים להעסיק עובדים זרים אבל העובדים הזרים שמועסקים בבית-שאן

מרוויחים יותר ממשכורת מינימום, בלי ניצול. אנחנו סבלנו מהשחיקה של שער

הדולר. אנחנו הפסדנו יצוא של מיליוני דולרים לשוק האמריקאי שהיינו בו, זה

לא יצוא עתידי או משהו תיאורטי, אנחנו י יצאנו ב"כיתן" במשך 10 שנים פלנלים,

בין 10-5 מיליון דולר, והיום אנחנו לא מייצאים כלום. אנחנו יודעים לייצר את

המוצר, המוצר שלנו היה טוב, המוצר שלנו מבוקש, אבל אנחנו פשוט הפסדנו עליו

כסף וכעת הפורטוגלים וההודים מייצרים את זה. אני לא בא לבכות כאן, אני רק

מציין את העובדה. אין לנו שום טענות למיפעל, זהו מיפעל יעיל, אבל הוא קטן

מידי היום בשביל להחזיק מיפעל כזה. העובדים הם עובדים טובים וייעילים,

אנחנו לא באים בטענות. מנהל המיפעל בבית-שאן, דרך אגב, הוא בן העיר

בית-שאן, הוא צמח במשך 33 שנה, מעובד זוטר עד מנהל מיפעל.

אלה דברים שפגעו באופן כללי בתעשיית הטקסטיל. ישנם דברים נוספים, שהזכיר

ראש המועצה, ונוח לי להיתלות בזה, כי אנחנו בסך הכל באותו צד. אנחנו היינו

מקבלים מהמועצה במשך שנים עד %50 הנחה על ארנונה והיום אנחנו משלמים כ-1.5

מיליון שקל לארנונה. אני לא בא בטענות לראש העיר, הוא לא יכול לתת הנחות.

אותו דבר בדיוק קרה לנו גם בירוחם. אז זה עלה בעשרות אחוזים ריאלית, מעבר

לחוק שמעדכן את המדד אז הוא היה חייב לפי החוק לבטל את החוב. ראש המועצה

השתדל מאוד ללכת לקראתנו, לא היו לנו שום טענות, וכל פעם כשהוא מצא תירוץ

הוא הפחית קצת, אבל הוא היה צריך לכלול את זה.

משרד הביטחון זה דוגמא. זו לא הסיבה העיקרית שסוגרים את "כיתן" בית-שאן,

גם לא זה מה שי יציל. אבל משרד הביטחון, אני מכיר את המערכת הזאת, אני באתי

מתוכה, עבדתי די הרבה שנים באגף התקציבים של משרד הביטחון, הם החליטו

החלטה. כבר 15 שנה אנחנו מייצרים בדים למשרד הביטחון, 1.5 מיליון מטר, 6

מיליון דולר לשנה, והם עכשיו הולכים להקטין את ההזמנה לחצי. היתה אפילו

הכתבה של ראש הממשלה, מר יצחק רבין ז"ל, שכאשר הם יעברו לדקרון ואנחנו נוכל

לייצר אז נקבל את זה. אנחנו יצרנו דקרון, משרד הביטחון אישר. כמו שאמר מר

חנן מוקד, אכן זוהי החלטה תקציבית. נוח להם יותר לקנות בדולרים אשראי,

חסרים להם שקלים, יש להם בעיות בשכר, יש להם בעיות בשוק מקומי. קיבלנו מהם

הודעה שאין לנו מה להתחרות, שזו לא בעיה של איכות, זו לא בעיה של כסף, זו

בעיה של תקציב. אני גם דיברתי בנושא הזה עם מנכ"ל משרד הביטחון, מר עברי,

ולא יעזור כלום, זה כמו ללכת להילחם בתחנות רוח.
תמר גוז'נסקי
אולי תיפנו לבג"ץ על חופש העיסוק?
עזרי גונן
את רוצה שנוציא כסף גם על בג"ץ? שנפסיד יותר? זכותו של משרד הביטחון

לעשות את זה. זה עניין של שיקול דעת, אפה לשים ואיפה לא, אבל זו זכותו

החוקית של משרד הביטחון.
אפי אושעיה
זאת זכותו אבל למדינה יש סדר עדיפויות.
עזרי גונן
אני תקפתי את משרד הביטחון ואף את7 לא בא לעזרתי, לא מזכיר ההסתדרות ולא

אף אחד. אני כתבתי מכתבים לכולם אבל אף אחד לא בא לעזרתנו.
אברהם הירשזון
אבל אמרת שזה גם לא יביא להחלטה על אי-סגירת המיפעל.
עזרי גונן
החלטה זו בפני עצמה - לא.
תמר גוז'נסקי
אולי זה יציל את דימונה, יש עוד כמה מיפעלים שמתנדנדים.
עזרי גונן
ההפחתה בהזמנות ממשרד הביטחון מחלישה את החברה. החברה לא מתמוטטת מעיסקה

אחת אבל אני מראה לכם את הצטברות התנאים הלא טובים שהשפיעו על החברה, אחד

יותר גדול ואחד יותר קטן - שער הדולר והארנונה. אנחנו נדרשים יותר ויותר

להשקיע באיכות סביבה. אנחנו השקענו הרבה מאוד כסף בשני מיפעלי השפרה ואיכות

סביבה. אם נצטרך להמשיך להשקיע מדובר על השקעות בהיקף ניכר.
השקעות מרכז ההשקעות
לגבי מרכז ההשקעות כולנו באיזור פיתוח אי, עד היום

קיבלנו מענק של %38. אם נרד ל-%20 המשמעות תהיה התייקרות של ההשקעות ב-30%.

זו המשמעות בשביל כל התעשיה שנמצאת באיזור פיתוח אי. הרבה יותר קל לעבוד

בלי מענק השקעות בכפר-סבא ונתניה מאשר לעבוד בבית-שאן ובדימונה, גם אם שם

מקבלים מענק השקעות, מפני שבמרכז קל יותר להשיג עובדים.
אפי אושעיה
אתה מייבא עובדים מכפרים ערביים בשכר מינימום. אני יודע את העובדות, עד

לפני 3 חודשים הייתי מזכיר מועצת פועלי נתניה ואני מכיר את ההסעות של

הראיסים, של העובדים הערבים שבאים ועובדים בשכר מינימום ואף למטה מזה. יש

ניצול מחפיר של עובדים ואתה אומר לי שאני לא מכיר.
עזרי גונן
אני מצטער להגיד לך, אתה משמיץ. אנחנו לא משלמים בשום מי פעל פחות משכר

מינימום. בנתניה אין תופרות ובכפר-סבא אין לנו תופרות, כל התופרות הן בגליל

ויש בעלי מקצוע שעובדים בסריגה ובהשפרה ויש לנו מעט מאוד עובדים בכלל בדומה

לשכר מינימום. אם יש בעיה של שכר מינימום אז זו בעיה בגליל לתופרות. עוד לא

ראיתי סורג בכפר-סבא שעובד בשכר מינימום, ואני מוכן לחתום לך על כך.

אני רוצה להתייחס עוד לנושא ההשקעות. זו לא חברה של אבא שלי ולא חברה

פרטית. אנחנו לא מרמים את המדינה. ההערה שלך עומדת במקומה אבל אני מקווה

שבצד החיובי. אתה מוזמן עכשיו ותהיה מוזמן גם בעוד שנה לראות את הציוד

שעובד ואת הציוד שלא עובד. אנחנו לא נרמה את המדינה, גם לא בשביל מיליון

דולר וגם לא בשביל 5 מיליון דולר. אם לא נצטרך ציוד אז נמכור אותו ונחזיר

את המענק. אם אנחנו נצטרך ציוד בשביל המשך הפעילות, כי אנחנו לא יוצאים

מעסקי הטקסטיל, אנחנו נעביר ציוד חדיש לדימונה ונוציא את הציוד שעבד שם

במשך 20 שנה, שלא טוב לעבוד איתו, ושלא צריך להחזיר אותו למרכז ההשקעות

(אחרי 20 שנה שום דבר לא צריך להחזיר). אתה מוזמן לבקר, גם לפני וגם אחרי.

אנחנו לא נרמה את המדינה.
אפי אושעיה
אדוני יושב-הראש, אני רוצה לומר בפתח דברי שאני לא מצפה שחברת "כיתן"

תיפתור את בעיית מקורות התעסוקה במדינת ישראל, גם לא בבית-שאן, זה לא

תפקידה. זה תפקידה של הממשלה והממשלה צריכה לקרוא לצבא, דרך משרד הביטחון,

ולרשות העתיקות, דרך משרד התיירות, וכן הלאה. אבל לא זה העניין.

מה שאני טוען הוא, "ביתן" בית-שאן וחברת "כיתן" קיבלו הקצבות של הרבה

מיליונים (אני לא בטוח אם מישהו יכול לדעת כמה מיליונים הם קיבלו) ובכסף

הזה הם פיתחו חברה על בסיס כלכלי. אם היו באים על בסיס עיסקי, כמו "גיבור"
נתניה למשל
אם המיפעל מרוויח, מחזיקים; לא טוב, סוגרים. אין לי שום טענות

לחברה כלכלית שעושה חישובים כלכליים ורואה איפה היא מרוויחה. אבל יש לי

בהחלט טענות לחברה כלכלית שמקבלת הקצבות של מיליונים מהמדינה ויום אחד, כמו

שאמר ראש המועצה, כמו גיליוטינה, חותכת וסוגרת את המיפעל ואחר-כך אומרת

"אנחנו לא מרוויחים". אני פונה ליושב-ראש הוועדה בבקשה שייפנה למשרדי

הממשלה השונים שייבדקו כמה כסף קיבלה "כיתן" בית-שאן מהמדינה במשך כל

השנים. אולי יתברר לנו שאני צודק, ש"כיתן" בית-שאן וחברת "כיתן" קיבלו חרבה

מיליונים על מנת לפתח את מקורות התעסוקה, מתוך הדאגה של המדינה, והם לקחו

את המיליונים האלה למשל כדי לקנות את "גיבור סברינה" ולעשות עסקים אחרים,

ולאחר שהם ניצלו את העובדים האלה בשכר מינימום, אחרי שהעובדים צברו זכויות

סוציאליות וזכויות וותק ועכשיו כששפר עליהם גורלם והם עלו ברמת השכר זה כבר

לא עסק כלכלי והם ממשיכים לנצל עובדים במקומות אחרים. את התופעה הזו צריך

לעצור. אני מודע לכך שיש בעיה בענף הטקסטיל. זאת לא בעיה מקומית אלא בעיה

עולמית. רק לפני שבועיים החליטה ממשלת צרפת לעודד את הטקסטיל בגלל המשבר

הגדול והתחרות עם העולם השלישי בסכומים של $100 לחודש, לא שכר מינימום כמו

במדינת ישראל, וממשלת צרפת נותנת הקצבה מיוחדת לעידוד הטקסטיל למיפעלים, על

מנת שי ימשיכו להעסיק את העובדים הללו. אז יכול להיות שעד שתהיה תקופת מעבר

ויהיו מקורות עבודה חלופיים צריך לעשות את זה עם "כיתן" וצריך ש"כיתן"

תישמור על העובדים האלה. אבל יחד עם זה אני תובע לעשות בירור ממשי, יסודי

ואמיתי ולראות כמה כסף קיבלה "כיתן", כמה היא השקיעה לטובת המיפעל הזה

ובפיתוח מקורות לתעסוקה, והאם לא משכו את הכספים האלה לצורך ריווחי הון

והשקעות במקומות אחרים.
עזרי גונן
אני לא אוהב לענות בחדות אבל יש פה השמצה בלתי בדוקה, כאילו גנבנו את

הכסף וקנינו במקום אחר. אנחנו חברה ציבורית ואנחנו היום מסבסדים את "כיתן".

אני מכיר את "כיתן תעשיות" במשך 12 שנה. אנחנו מסבסדים את "כיתן תעשיות",

את הצד התעשייתי של "כיתן" הרבה מאוד שנים. זה עסק שקשה מאוד להבריא אותו

וזה עסק שאנחנו משקיעים בו הרבה מאמצים. היום ב"כיתן" יש עסקים שמרוויחים

הרבה מאוד כסף - למשל חברה שנקרא "טנגו" ללי ווייס - והם מסבסדים את התעשיה.

חבר הכנסת אושעיה אמר שניצלנו את המענקים ושהשקענו אותם במיפעלים אחרים.
אפי אושעיה
אני לא אמרתי שגנבתם אבל אם אתה מעיד על עצמכם שגנבתם, או.קיי, אני מקבל

את זה. אתה יושב פה מנופח ומצהיר לנו הצהרות. אני הייתי שם ביום שישי

וראיתי איך החברה שלכם מתנהגת, איזו אטימות.
עזרי גונן
אני לא אקבל ציונים ממך, על אף שאתה חבר כנסת.
יצחק כהן
אדוני יושב-הראש-, אני מבקש שתגן על חברי הכנסת. לא יתכן שאורחים יפגעו

בכבודו של חבר כנסת. אתה אורח פה, תישמור על נימוס אלמנטרי.
היו"ר מקסים לוי
כאן לא צועקים. מותר לחבר כנסת להניע את עמדתו כרצונו. אנחנו לא באנו

לכאן להתנגח איש עם רעהו אלא על מנת למצוא פיתרונות. צריך להוריד את הטון.

כרגע בוחנים את מה שניתן לעשות.
תמר גוז'נסקי
אני חושבת שהדיון הוא קצת סטרילי כי לא נשמע קולם של העובדים המפוטרים

ובאיזשהו מקום אנחנו דנים פה לא רק בכספים שהגיעו וזרמו מפה לשם אלא דנים

בשרה ובז'קלין ובחנה ובכל אלה שאיבדו את מקור פרנסתם. הוועדה שלנו היא קודם

כל הוועדה שזועקת את הזעקה של העובדים, ולצערי הרב בדרך כלל בפיטורים מהסוג

הזה זה בדרך כלל נשים. אני מבקשת לשאול כמה שאלות את נציגי הממשלה, בתקווה

שהם יענו. אני רוצה לשאול את משרד האוצר מה בעצם עשה משרד האוצר לאחר המשבר

שהיה בדימונה, ועכשיו לאחר המשבר בבית-שאן? בין אם נדבר על שירות התעסוקה

ובין אם נדבר על העיריה ובין אם נדבר על משרד הביטחון, בסופו של דבר כל

הדברים האלה מתנקזים אל משרד האוצר ואתם מחזיקים את היד על ההחלטות הללו.

אז אתם צריכים לתת לנו תשובות ברורות מאוד. למשל תשובה ברורה אחת, מדוע

החלטתם לצמצם את מספר העובדים בעתיקות ל-50 עובדים בשנה הבאה? אני רוצה

לדעת על בסיס איזה נתוני אבטלה ואיזה נתונים של דורשי עבודה החלטתם לצמצם

את מספר המועסקים בעבודות מיידיות מ-4,000 עד ל-300 בשנה הבאה? האם על רקע

כל התופעות האלה אלה התגובות של משרד האוצר, לצמצם את העבודות המיידיות?

למה אתה מחכים? שקודם יהיו הפגנות של "לחם ועבודה" ואז תגדילו את התעסוקה

הזאת? הדבר השני, מדוע משרד האוצר לא יצר מערכת הגנה לאותם ישובים? לא יכול

להיות שמשרד האוצר יחכה שמי פעלים יקרסו. חברת כיתן טרחה להודיע למי שהודיעה

שיש לה בעיות, אולי לא לפועלים, אבל היא הודיעה למי שהיא הודיעה. אני לא

שמעתי שנעשתה פעולה מצד משרד האוצר, יחד עם משרדים אחרים, להכנת תוכנית

נגדית. עכשיו אני קוראת שב"פולגת" מתכוונים לסגור או לצמצם את מיפעל "בגיר"

בקריית-גת, עוד לא עשו את זה אבל יש כבר התרעה. מה התוכנית? מה אתם הולכים

לעשות לקראת הדבר הזה? מדוע רק כאשר קורה הדבר הזה נזכרים לשלוח משלחת

המנכ"לים שתישמע את הדברים האלה.
הי ו"ר מקסים לוי
מה יש לך נגד האוצר אם אין תוכנית בין-משרדית שנותנת איזשהי פרוגרמה?

אני 17 שנים בשלטון המקומי ואף פעם לא ראיתי שהונחה איזשהי פרוגרמה. אם זה

באופקים, זה צו תוך כיבוי אש, אם זה בדימונה זה כיבוי אש, אם זה בבית-שאן,

זה כיבוי אש. אין איזשהי פרוגרמה.
תמר גוזינסקי
אדוני יכול להזמין את שר האוצר שיישב אותנו וייתן לנו תשובה. אבל בסופו

של דבר כל משרד ממשלתי אליו תגיע יחזיר אותך אל משרד האוצר. יש מדיניות, לא

רק לממשלה הזאת אלא גם לממשלה הקודמת, שמקדשת את היוזמה הפרטית ואומרת שרק

לי יזמים פרטיים יש את השכל ואת התבונה ואת הראייה העתידית לגבי פיתוח כלכלי

ופיתוח תעשייתי, כבייכול הפקידים הממשלתיים עובדי המדינה הם מסכנים שלא

מבינים שום דבר. ואני תוהה כמה כסף הפסדנו ב-20-10 השנים האחרונות מסיפור

המי פעלים שנפתחים כדי לקבל את ההטבות ואחר-כך נסגרים. מה היה קורה אם היינו

לוקחים את מאות המיליונים האלה ועושים השקעה מתוכננת ממשלתית משולבת יחד עם

יזם פרטי עם חשיבה קדימה על מצב התעסוקה. אומר לי מנכ"ל כלל שהוא לא אחראי

לתעסוקה במדינה. אז אולי צריכה להיות שותפות של המדינה, אולי צריכה להיות

התערבות. בדימונה המיפעל הזה מקרטע והבעלים ברח/ לא ברח, נעלם/ לא נעלם,

פשט את הרגל/ לא פשט את הרגל. זו לא חברת "כלל", שם המצב יותר קשה. מי צריך

לדאוג ל-220 עובדים שם במשך 3 חודשים? אני שואלת ברצינות, מי? שירות

התעסוקה? מה המצב המשפטי שלהם? האם הם פוטרו או לא פוטרו? לא יכול להיות

דבר כזה, שהמדינה אחראית רק לשלם להם את דמי האבטלה או הבטחת הכנסה

ושהרווחים נמצאים רק מצד אחד. אם המדינה לא תבין שביישובים האלה היא חייבת

להיות מעורבת, לא רק בזה שהיא נותנת לייזם אלא באיזשהי חשיבה כלכלית



ותוכנית פיתוח כלכלית אז לדעתי לא ייצא שום דבר. אני לא רואה את הייזם שבא

מתל-אביב ומקים עכשיו שרשרת מיפעלי תוכנה ביישובי הפיתוח (אם נצא מההנחה

שנניח תוכנה זה העתיד). אז מה, אי אפשר לעשות דבר כזה ביוזמה ממשלתית? ערי

הפיתוח לא היו מחזיקות מעמד יום אחד אם בשנות ה-50 וה-60 לא היה דבר כזה.
היו"ר מקסים לוי
אני לא יודע מה את עושה בחד"ש, תאמיני לי, כי תפיסת העולם שלנו דומה.
תמר גוז'נסקי
אני מסכמת, אני רוצה לומר במלוא האחריות שלא יכול להיות שהופכים את ראשי

הרשויות המקומיות, את יושבי-ראש מועצות הפועלים וכל מיני גורמים אחרים,

למעין כליאי הברק. הם סופגים את כל הזעם ואילו מרחוק יושבת ממשלה שלא מביאה

לפה שום נייר עבודה. אדוני משירות התעסוקה, תיארת מצב אבל לא היתה לן

תוכנית פיתרון. אז אולי למשרד האוצר יש תוכנית אבל הוא לא סיפר לנו עליה.
יצחק כהן
שאלתי מופנית למר אלכס פארן. אנחנו עוסקים בזמן האחרון יותר מידי בנושא

של שיפוי מעסיקים. עשינו חישוב שמאז 1986 המדינה שילמה 50 מיליארד ש"ח

לנושא שיפוי מעסיקים. מהניסיון שלך, האם הפרמטר הזה של שיפוי מעסיקים עזר

אי פעם לקבל החלטה כן לסגור מיפעל או לא לסגור מיפעל?
אלכס פארן
קשה לי לענות לך תשובה פשוטה בנושא הזה.
יצחק כהן
ה-50 מיליארד זה 500,000 מקומות תעסוקה. נימצא שלשיפוי המעסיקים אין שום

קשר להעסקת העובדים, זו פריבילגיה מיותרת. בוויכוח שלי עם משרד האוצר אני

חותר לכך שי יבוטל לגמרי הנושא של שיפוי מעסיקים ושאת הדבר חזה אפשר יהיה

להמיר לעידוד השקעות ולהגדלת התעסוקה באיזורי מצוקה.
חזקיה ישראל
המשמעות של ההצעה שלך היא הגדלת המס על העסקת עובדים.
תמר גוזינסקי
היתה לנו בתקופה הזאת עליה של האבטלה וירידה של האבטלה ואני לא ראיתי

איזו השפעה היתה לשיפוי מעבידים על הירידה והעליה באבטלה.
היו"ר מקסים לוי
עם כל הכבוד, שאלת שאלה ואתה רוצה תשובה. כולכם עונים בבת-אחת. אני יכול

לומר לך הפוך ממה שאמרת. אם אתה בודק את ... היום זה מגיע לכ-9 מיליארד ולא

יאונה רע אם המעסיקים, הייצרנים, באיזורי עיירות הפיתוח יקבלו כפול מאלה

שעוסקים במרכז הארץ. זאת לא המדיניות שלך אבל ניראה אותו מצביע נגד התקציב

בשאלה הזאת, ניראה אותו.
יצחק כהן
אני אצביע נגד התקציב בגלל זה, אני מתחייב.
היו"ר מקסים לוי
אני אצדיע לך. הגיעו לכאן נציגי העובדים, בבקשה תיכנסו.
אברהם הירשזון
אני מבקש לברך את כבוד יושב-הראש על קיום הישיבה הזאת. קיבלנו התרעה

קצרה והגענו כי זה באמת חשוב. ישבתי והאזנתי לדברים שנאמרו. אני רוצה לומר

לד בכל הכנות שלא מעניין אותי מיפעל "כיתן" היום כמיפעל "כיתן" ולא מיפעלים

ארורים, אותי מעניינים אותם אנשים שמחר בבוקר ישאו רעבים ללחם, שלא יכולים

להביא פרנסה הביתה. זה מה שמעניין אותי, לא שום דבר אחר. אני גם יודע

שמחצית מהמפוטרים הם בני 40 ומעלה ובגיל זה לא מתחילים חיים אלא כבר

מתחילים לחשוב על הפנסיה. אולי הוועדה צריכה ליזום דיון מיוחד, שבו נדבר על

מה שהממשלה צריכה לעשות בתוכנית לטווח ארוך, ולהזמין את השרים הנוגעים

בדבר, אבל זה לא יביא מחר בבוקר לחם לבית-שאן. גם אם יתקיים ויכוח עם שר

האוצר, האם צריך לתת שיפוי מעסיקים או לא צריך והאם הכסף הזה צריך להיות

מנוצל בצורה אחרת, זה לא חד וחלק הדברים האלה, זה לא יביא לפיתרונות של מחר

בבוקר לנושא האבטלה בבית-שאן. אני שמעתי את דבריו של ראש מועצת בית-שאן,

שמדבר על בעיות חינוך ועל בעיות אחרות ואני חושב שהוא צודק בנושא הזה. היום

לתדהמתי הרבה אנחנו עוברים לבתי תוכנה מהודו, אנחנו מייצאים מפה עבודה של

תוכנה להודו ונותנים תמריץ להעסקת ההודים בהודו אבל לא מכניסים לבתי-הספר

בעיירות הפיתוח תוכנית לימודים כך שבני הנוער שמגיעים לגיל תיכון יהיו

מוכשרים לעסוק בבגרותם בנושא התוכנה. אבל זה הכל פיתרונות לטווח ארוך.

אם אנחנו מדברים על פתרונות לטווח קצר אני מבקש לדעת כיצד ניתן למנוע

ממיפעל "כיתן" לסגור מחר בבוקר את שעריו. אם צריך לפנות לשר הביטחון, שלא

ירכוש השנה מארצות-הברית את בד הדקרון ושיישתמש בדקרון תוצרת בית-שאן,

שכולנו יכולים להתגאות בו, אז צריך לגשת מחר בבוקר, וכל אחד מאיתנו יישמח

להשתתף במשלחת כזו, כדי לראות איך אנחנו מונעים את הגזירה הזאת. אם צריך

להוריד את העלויות בארנונה לרשות המקומית, ולא ראש המועצה קובע את זה, צריך

לעשות תוכנית חירום, קודם כל באמת לכבות את השריפה הזאת.
היו"ר מהסים לוי
אני קיימתי שיחות עוד בטרם ישיבת הוועדה וברור שהרגישות החברתית אטומה

בעיני כולם. דו"ח ברודט יותר חשוב מעוד "כיתן" דימונה ו"כיתן" בית-שאן.
אפי אושעיה
צריך להחליף את הממשלה הזאת, אני מודיע לך.
אברהם הירשזון
אין לי בעיה להחליף את הממשלה אבל בהחלט אני יודע מה צפוי מהממשלה האחרת

אז אני לא רוצה ללכת ל"ברוך" הזה. אני מוכן להצטרף לכל הצעה שייציע יושב

ראש הוועדה, אחרי בדיקה של הדברים, ובתנאי שזה יביא לידי כך שמיפעל "כיתן"

בבית-שאן יוכל מחר בבוקר להמשיך לפעול. אנחנו מדברים על בית-שאן, על אנשים

שמחר יהיו רעבים ללחם. אבל לאחר מכן אני בהחלט בעד זה שנקיים בוועדה דיונים

יסודיים על כל נושא עיירות הפיתוח והתעסוקה בהן וכיצד צריך להיערך.
פיני קבלו
אני מודה ליושב-ראש הוועדה שבהתרעה קצרה מאוד זימן את כל הגורמים וטוב

עשה שניהל משאים ומתנים עוד לפני הישיבה הזאת. אני חושב שכאן אתם תגלו באמת

את מה שאנחנו עוברים כבר הרבה שנים. במיפעל "כיתן" בית-שאן עבדו 1,200

עובדים וזה הלך ויירד, בשיטת הסלמי, ותמיד עמדנו מול אותה אטימות מוחלטת של

ההנהלה. אנחו נמצאים פה בבית המחוקקים וייתכן שגם בעניין הזה צריך לעשות

חקיקה. אם במיפעל כמו "טקסטיל דימונה" קרא בעל הבית לפשיטת רגל והלך הביתה,



אני מבין אותו, זאת אומרת הוא הרים ידיים ונעלם ומונה כונס נכסים. אבל חברה

כמו "כלל", שחובקת חצי מדינה, שהמדינה נותנת לה את כל המגרשים טובים בארץ,

נותנת לה את העובדים הזרים, נותנת לה את כל הטוב שבעולם בכדי שאותם בעלי

מניות של חברת "כלל" ימשיכו להרוויח על גבינו את הכספים האלה, האם אני לא

יכול לצפות מהם להתרעה ארוכה יותר במשבר? אני מבקר במיפעל חזה לפחות פעם

בשבוע ואני משוחח לא רק עם המנהל המקומי אלא גם עם הסמנכ"ל. אני לא חשתי

ולא ראיתי ולא התרשמתי שיש משבר ולא ביקשו - והם יודעים שכאשר הם מבקשים אז

אנחנו עושים. כמו ש"מנועי בית-שאן" משתמש בנו לא אחת ו"רבינטק", שהיה במשבר

הרבה יותר קשה לפני מספר שנים ושקרס, הלכנו לקראתו ודחפנו אותו והוא חזר

והיום הוא עבר למבנה הגדול והוא ממשיך לעבוד. אבל לא יכול להיות שבאישון

הלילה קורא לי סמנכ"ל החברה ואומר לי "מחר בבוקר אני חייב להודיע לבורסה

ולכן אני מודיע לך שמחר ב-8 בוקר, במקביל להודעה בבורסה, אנחנו נודיע על

סגירת המיפעל". חודש לפני כן חתמנו על הסכם שכר והתווכחנו וקיבלנו תוספת

שכר יפה. לא חשנו שהחברה אמרה שהיא משבר, לא חשנו שתוספת השכר תהווה איום

על החברה. רבותי, בואו נפסיק. ההחלטה פה היא החלטה כלכלית שלחם, הם החליטו

לקפל את המיפעל מבית-שאן. הם לא עושים את זה בגלל שאין הזמנות לבד, חם

עושים את זה כי הם החליטו להעביר את המכונות לדימונה. אם הם מעבירים את כל

העובדים הזרים לדימונה והם גם רוצים להעביר את המכונות, וגם החוצפה שחם

מציעים לתושבי בית-שאן לעבור לעבוד ב"כיתן" דימונה, אז איזה משבר יש להם?

אני לא מבין. זאת החלטה שרירותית, החלטה קשה לעיירה שנשענת עדיין על עבודות

יזומות בחפירות הארכיאולוגיות, שנשענת על תעשיית המזון והטקסטיל, שקיימים

בשפע בהתיישבות העובדת, ששם התנודות הן גדולות מאוד לפי כמות הגשם שירדה

השנה. אנחנו חיים בתנודות של מזג האוויר ושל המשברים. נימאס לנו לעמוד כאן,

זה ממש זועק לשמים, כמה אפשר להיות בחדר הזה? הייתי בחדר הזה מאות פעמים

וכמה פעמים מול אותם סורגים שהולכים ונהיים יותר עבים ויותר שמנים ויותר

משטרה ויותר קסדות. החלטה כזו תיפגע קשות בעיירה. המיפעל הזה קם ואחר-כן

העיירה קמה סביבו. זה אותם חלוצים, בתקופת ספיר, ששלח את העליות ואמר לחם

"תלכו תקימו מיפעל ותביאו את גלי העליה לשם", ואנשים הלכו מהאוניח לשם

והתחילו לעבוד. אנשים יצרו אמון במשך 40 שנה, אנשים טובים. אני לא שמעתי

מהמנהל או מסמנכ"ל המיפעל מילה אחת רעה על מישהו מהעובדים. אפילו הסמנכ"ל

עמד מול העובדים ובכה לפני מספר ימים. כלומר זה לא הוחלט על-ידו אלא מישהו

שם למעלה החליט לעשות איזשהם שרירים על הממשלה, אולי ליצור מצב שאנשים

יבואו להפגין כאן ולצעוק מול משרד הביטחון. לחברת "כלל" הרי יש הרבה תעשיות

ואני אומר לכם, בבית-שאן תמיד אנחנו הראשונים כשמתחילה להתקפל השמיכה אנחנו

תמיד הקצה ההתחלתי של הבעיות החברתיות ושל האבטלה. פתחתי הבוקר עיתון

"הארץ", 5.6 וי ידעתי, אמרתי את זה לפני שבוע. אצלנו התלות היא מאוד גדולה,

אצלנו זה מתחיל. זה הולך לקרות בכל התעשיות, זה לא יהיה רק בטקסטיל.

בטקסטיל אני הלכתי ל"אומן", הלכתי עם כל חברי באיגודים המקצועיים וועדים

בכל הארץ, ואמרתי "רבותי, בואו נילחם ב"אומן" כי זה מחר ייקרה ב"כיתן"",

וזה קרח ואף אחד לא עשה כלום. ישבו אותם חברי כנסת, שמענו, אמרו, אבל לא

לחצו איפה שצריך ללחוץ. יש פקידי ממשלח, יש שרים, שצריכים לשנות את הגזירה

הזאת, אבל כרגע אני לא נכנס לעניין הזח כי הבעיה הזאת היא בעיה כוללת ואני

חושב שהשולחן הזה בעתיד הקרוב יתחיל לדון בהרבה מאוד משברים כאלה. ההחלטה

כאן פגעה קשה מאוד בעובדים. במיפעל עבדו כ-10 זוגות, בעל ואישה, והמשבר

אצלם הוא כפול. יש שם משפחות שכל כך האמינו במיפעל עד שהביאו גם את ילדיהם

לעבוד במיפעל. איך אפשר לפגוע באנשים האלה, שעבדו במשך 40 שנה, ואתה נמצא

בחוזה התקשרות איתם, אתה 40 שנה רואה את העובד הזה, הוא שירת אותך, בזכותם

גדלתם, קניתם עכשיו עוד מיפעלי סריגים אני לא יודע איפה, קניתם את כל

החנויות של "טנגו", קניתם את חנויות "ניבה", בכל מקום רואים אתכם, בקניונים

ובחנויות הכי מפוארות. מאיפה היה לכם הכסף הזה? מהעובדים המסכנים האלה, אלה

נתנו לכם את העבודה. התחיל מיפעל "כיתן" קטן בבית-שאן והמשכתם וגדלתם והיום

אתם בועטים באלה ששמו אתכם כי היום אתם רוצים להתעסק במסחר, לקחת גיינסים,

לכבס אותם ולמכור אותם. אתה אמרת לפני רגע ששם אתם מרוויחים הרבה מאוד כסף,

ושם אתם רוצים להשקיע את כל המשאבים שלכם ולא בעובדים. אין לכם רגישות

חברתית, אולי יש לכם בזמן שאנחנו עובדים אתכם, מנהלים אתכם קשר רציף, אבל

עובדה שאנחנו לא מצליחים להניא אתכם מההחלטח, אף שממשלה שלמה עמדה על

הרגליים. סגן ראש הממשלה בא אליכם עד המיפעל, הוא ביטל את כל סדר היום שלו

ובא, הביא איתו 5 מנכ"לים לשעבר, עמד סמנכ"ל חמיפעל בחוצפתו, הוא היה צריך



לעבור לדום מול מעמד כזה, ואמר "לא, תפסיקו לנוזל לנו את העניינים, אני באתי

לחלק פה מכתבי פיטורים ולא לדון אתכם כי ההחלטה היא סופית". איפה אתם חיים?

האם אתם לא חיים במדינה, מדינה שנותנת לכם, מדינה שמסייעת לכם? לכן אני

מבקש בצורה חד-משמעית לפעול בכל משרדי הממשלה, משירות התעסוקה ועד מינהל

מקרקעי ישראל ועד ועדת הכספים וועדת הכלכלה, לחסום כל בקשה של "כלל",

להחזיק את בית-שאן כבני ערובה עד שהם יחליטו לפתור את העניין הזה. ביקשו

מהם בסן הכל חודש ימים כדי להתארגן, כדי להכין אולי הכשרות מקצועיות, אם לא

תהיה ברירה. אמרנו שנעזור להם, למרות שהעיריה בקושי מתקיימת, וניפטור אותם

מהארנונה לתקופה מסויימת, לכל אנחנו מוכנים. מה האטימות הזאת? מילא היית

מנהל איתי משא ומתן במשך חצי שנה ואומר שאתה במשבר ובקשיים, היית אומר לי.

אבל כלום, אתה לא יכול לעשות את זה מהיום להיום כי אתה לא ביקשת. זאת לא

החלטה של מצוקה כלכלית, זאת החלטה שרירותית לקפל את המיפעל בבית-שאן, זו

החלטה של שבעים. אני חושב שהממשלה חייבת הפעם לקום ולהתחיל לפעול. אי אפשר

לתת למצב כזה להימשך, אי אפשר למוטט עיירות שלמות בהחלטות שרירותיות של

אנשים שמתעוררים בבוקר ומוצאים שאין להם פרנסה. מי שרוצה כסף של המדינה

שי יתחייב גם שיש איזה מסלול מסו י ים של אחריות, חוץ מהסכמי העבודה שאתה רושם

בהם הודעה מוקדמת, לפחות חודש מראש, אתה תעשה משהו כלפי האומה בעניין הזה.

את זה אני מבקש מוועדת העבודה והרווחה, להביא לכל מיני חקיקות שלא ייצרו

לנו משברים כאלה. מי שקורה לו משבר ומגיע לכונס נכסים, אני מבין אותו, אבל

מי שעדיין חובק את הכלכלה במדינה לא יכול לעשות כזה דבר. מה יש, אז שייחכה

עוד חודש ועוד חודשיים ועוד שלושה. אני מבקש בכל לשון של בקשה ממר עזרי

גונן, תן לנו זמן, אנחנו נעזור לכם, נציגי העובדים כאן מובנים להגיע איתך

לתוכנית הבראה. תחליף את אותם עובדים זרים עם אנשי בית-שאן. אם אתה רוצה

להשאיר את אותו ליוויס הרי אצלנו יש עוד 120-100 עובדים. בשביל מה צריך

לעשות את כל המשבר הזה? את כל התוכניות שרוצים לעשות בדימונה אפשר לעשות

בבית-שאן. אם רוצים להוריד את השכר הנמוך שנתת לעובדים עד כה, נדבר על זה.
שאול מלכה
אני לא רוצה להרבות בדיבורים. מר פיני קבלו אמר את התמצית של הדברים.

אני רוצה כאן להעביר לחברי הוועדה ולידידי מר עזרי גונן, המעסיק שלי, את

התחושה של האנשים שאותם אני מייצג. זה קטסטרופה לבוא בבוקר למקום עבודה שבו

עבדת במשך 35-30 שנה ולמצוא את השערים סגורים. אנחנו כנציגי עובדים יעלנו

את העבודה במיפעל רק לפני כמה שנים. ביקשו מאיתנו להתייעל ואז פיטרנו

עובדים והיום המיפעל עובד לתיפארת. כל הסטים הכי יפים שישנם היום בארצות

הברית יוצאים מ"כיתן" בית-שאן. ההנהלה התחייבה להשקיע. היא השקיעה 25

מיליון שקל והביאה את המכונות החדישות ביותר בעולם. שומו שמים, תיראו את

הדמעות של האנשים האלה. חלק מהאנשים אולי ימצאו עבודה בבית-שאן אבל רוב

האנשים "זרקו לרחובות. אין להם מה לאכול, אנשים חיים מהיום להיום, אנשים

התחייבו, יש להם משכנתאות, יש להם מכולת, יש להם חשמל וטלפון, מאיפה הם

ישלמו? מהגרושים ש"קבלו משירות התעסוקה? ומה הלאה? למה אין רגישות חברתית

לפני שמקבלים החלטה כזאת? בבקשה, בואו נשב, תיידעו אותנו, גם את נציגי

העובדים וגם את מזכיר מועצת הפועלים ואת ראש המועצה המקומית, נשב, נתווה

תוכנית. אנחנו מוכנים להוריד עוד, אפשר עוד להתייעל, ובתנאי שהמיפעל ימשיך

לעבוד. איך אפשר להשקיע וליצור מיפעל לתיפארת וביום מן הימים לבוא ולהעביר

אותו לדימונה? אנחנו לא מבקשים פה לקבל וולוו, לא מבקשים ממך לתת לנו נסיעה

לחוץ-לארץ כל שנה, בסך הכל רוצים שכר מינימום, שהאנשים האלה יביאו פת לחם

הביתה. אז איפה הרגישות החברתית פה? יש גם דברים מעבר לכלכלה. אנחנו חיים,

אנחנו יהודים, אנחנו צריכים להסתכל לאנשים בעיניים. כבר יותר משבוע אני לא

ישן ולא אוכל כי אני רואה את האנשים האלה בוכים. סמנכ"ל המיפעל בבית-שאן,

שהוא אדם קשה מאוד, לא יכל לעמוד בפני זה והוא ישב ובכה ואני הייתי צריך

להרגיע אותו. לאן הגענו? האם במדינת ישראל נגמרה הציונות? נגמר הכל? מה

הולך פה? אנחנו צריכים לעזוב את המשפחה? לפורר את העיירה? כבר לא נשאר

כלום. אני מבקש, אנא ממך, כמו שאמר מר פיני קבלו, אנחנו מוכנים לתת את מה

שאנחנו יכולים לתת ואנחנו יכולים לעזור ולייעל. תנו לנו, אולי אנחנו נוציא

את המיפעל הזה פעם אחת לדרך המלך. למה שי יעבירו את המכונות האלה? חבל.
יהודה יעיש
לפני 5 שנים דנו בחדרים האלה לגבי העניין של החלפת הטקסטיל והאוצר אמר

אז נוסחת פלא, שלא כדאי להחזיק את הטקסטיל. יש פה עניין של מדיניות מרכזית

ולדעתי הוועדה צריכה לקיים דיון לגבי הענף הזה באופן יסודי. אם אנחנו היום

נמקד את כל החיים שלנו בהייטק ונעזוב את כל המבנה של החברה שלנו אז ניתקל

בבעיה במיגזרים הקשים ביותר, בעיירות הפיתוח ובמיגזר הדרוזי והערבי, שהוא

הולד ומתקומם. היום נסגרות הרבה מאוד מתפרות קטנות, ואף אחד לא מרגיש את

זה. אני חושב שהדברים שנאמרו על-ידי יושב-ראש ועד העובדים מבטאים את הכל.

מדובר על משכורת רעה, על משכורת של שכר מינימום, על התחשבות של אנשים

בתוספת של אגורה ושל שקל. זה כבר המיפעל השלישי שבו באים בלילה וסוגרים בלי

הודעה מוקדמת. אני שמעתי את מר דורון תמיר, שאמר שהוא רוצה להביא לנו את

ארצות-הברית לפה, שבשעה 5 בסיום יום העבודה נגיד לאנשים "לכו הביתה". אני

חושב שזו חרפה. אני שמעתי את ההודעה לפני הבורסה ב-7:30 בטלפון ממר גידי

לקס, שאמר שהוא רוצה להודיע לי כדי שאני לא אופתע. אי אפשר לקבל את הדברים

האלה. הרי בחודש מאי דנו על תוספות שכר ודיברנו על הסכם. יכלו לדבר, יכלו

להגיד שהמיפעל לא מסוגל, אבל עשו הסכם. יש לי הרגשה שבצעד הזה יש גם איזשהי

עשיית חשבון - ואני מקווה שאני אתבדה, שאין פה שיקול זר - מפני שאולי חלק

מהעובדים האלה, שעבדו כל כך הרבה שנים, כשהם רואים ששכר המינימום גדל והם

נשחקים ובאים ומבקשים רק את התיקון הקטן ואז בעלי המפעל מרגישים כאילו

לוחצים אותם. אני אומר בפירוש, תעשיית הטקסטיל היא יקרה מבחינה חברתית,

אולי כלכלית לא, אבל מבחינה חברתית היא נכס, היא מחזיקה המון משפחות, היא

מחזיקה המון מיגזרים. לדעתי בממשלה ובכנסת צריכים לדון בעניין הזה.
בנימין גונן
אנחנו שומעים עכשיו כל הזמן שהטקסטיל נמצא בפשיטת רגל, שהטקסטיל ייגמר.

השאלה האם מסכימים לזה, האם זה חייב להיות כך. אני מבטיח לכם שאם זו אבן

דרך אז כשבוע הבא אנחנו נשמע שהמזון נמצא באותו משבר. כבר מייבאים יותר

מזון לארץ מאשר מייצרים. שתי השאלות האלה הן שאלות קיומיות שלנו: האם באמת

רוצים שמדינת ישראל תהיה מחדרה לגדרה ומאחורי זה תהיינה עיירות הפיתוח

מוזנחות? גם אני הייתי ביום חמישי, כאשר סגן ראש ממשלה הטריח את עצמו

והזמין את כל המנכ"לים. ישנן שאלות שאין עליהן עדיין תשובה ברורה. מה באמת

קרה? יושבים ומנהלים משא ומתן, חודשיים לפני זה מגיעים להסכם, מכניסים

מכונות חדשות. האם המשבר בטקסטיל התחיל לפני 4 חודשים? יש לי רושם שרוצים

להשתמש בעובדי הטקסטיל בבית-שאן כבני ערובה. אחרת אני לא יכול להבין אין

במיסמך שהם מחלקים, שבו נאמר מה הם דורשים, מה הם המשברים, למשל איכות

הסביבה, הארנונה, למרות שהמנכ"לים הודיעו שהם מוכנים להתייחס בצורה חיובית

לדברים האלה עדיין התשובה החד-משמעית היתה "לא רוצים שום דבר ממכם, רוצים

לסגור את המיפעל". יש פה משהו רציני והקדושה של ההורדה של עלות השכר,

שמדברים עכשיו על 6 מיליארד, רבותי, לא לוותר על הכל, 4 מיליארד לתת להם, 5

מיליארד, תשאירו 3-2 מיליארד לעיירות הפיתוח.
גיקי לוי
יש כאן ממש תופעה חמורה לגבי התנהגות של החברה. הם לא מצאו לנכון להופיע

בפנינו, ואני שמח שהמנכ"ל מופיע פה היום. במשך כל הזמן המועצה השתדלה לעזור

להם כל פעם כשהם פנו אליהם ואמרו שהם בצרות. אני חושש שיש להם פה שיקולים

אחרים ואני חייב להתריע ולהסביר אותם עכשיו. בישיבה עם ועדת המנכ"לים הציג

הסמנכ"ל דף של הבעיות שהביאו לסגירת המיפעל. אנחנו היינו מוכנים לתת תשובות

לכל הטענות שהופיעו בדף אבל זה לא מעניין אותם, התשובה שלהם נשארה "לא".

הדף הזה הוא תרמית, הוא שקר. שואלים אותם, הרי השקעתם במכונות חדשות. "מה

הבעיה? אנחנו לוקחים את המכונות לדימונה". הם גם מציעים להעביר 25 משפחות

מבית-שאן לדימונה ולעזור להן בשכירות דירה. לנו אין דבר נגד דימונה.
שמעון אבקסיס
הם זקוקים לקרקע.
ג'קי לוי
הם למדו שיטה, הם הספיקו למכור חלק מהאדמה בשוק הפרטי, הם ראו שזה רווחי

מאוד, זו אדמה שניתנה להם על-ידי המדינה ללא מיכרז, הם קיבלו 50,000 דולר

פחות או יותר על כל דונם, שם מכרו כמה דונמים. העסק הכי טוב הוא למכור את

המיפעל. אם הם כל כן מפסידים אז שיישאירו לנו את המיפעל ואנחנו נטפל בו,

אנחנו נכניס לשם מיפעלים שרוצים להגיע לבית-שאן, שאין לנו קרקע לתת לחם.

אבל הם למדו לעשות מסחר. בנוסף לזו; הם מתנהגים בצורה מאוד צינית. יושבים

מנכ"לים, יושב גם שר בישראל, מדבר איתם על פרק זמן מסויים, מעביד צריך

להודיע לאדם שהוא מפטר אותו חודש מראש, מבקשים מהם חודש ימים, אולי בינתיים

נגיע איתם לפיתרון, אולי המדינה תיתן סיוע, אולי ניתן הכשרות בתוך המיפעל

למשך 8 חודשים, אולי בינתיים הטקסטיל עוד פעם יעלה. בית-שאן לא יכולה לסבול

את הפיטורים האלה. בתל-אביב אם בן אדם מפוטר אז יש לו עוד מקום עבודה,

בבית-שאן אם הוא נפלט זו משפחה שלמה שמתחילה להיות במצוקה, גם בחינוך, כי

אין לו כסף לקנות ספרים, וזו משפחה שמדרדרת ויישוב שלם צריך לחדרדר איתה.

ואז בסופו של דבר משפחות גם עוזבות את בית-שאן ו"כל הכבוד" ל"כיתן" שהציעה

למשפחות לעזוב יחד איתה. לא מספיק שאתם לא מביאים ברכה ליישוב, אתם מביאים

גם קללה. צריך להבין שאנשים פה לא מדברים על לוקסוס אלא על עבודה שחורה, על

שכר מינימום, לא רוצים מותרות, רוצים לחיות ולהתפרנס. בבקשה תנו לנו שנה,

אנחנו נתארגן להשיג מיפעל, תנו לנו להתארגן, לקלוט אנשים. אנחנו לא מדברים

על הדור הצעיר, שעוזב אותנו. אין לי ספק שכל מה שמעניין אתכם זה הצד הכלכלי

אבל אתם חברה שגם מקבלת הטבות מהמדינה. חייב להיות במדינה שכר ועונש, לא

יכול להיות שהכל יהיה על הנייר. אם מגיע מענק אז צריך להשאיר את המענק. הם

צוחקים עלינו, הם באו עם דיעה מגובשת מראש והם לא רוצים לשמוע דבר. המנכ"ל

היום סוף כל סוף הסכים לראות אותנו. הוא בא לישיבה, נתן לכולם לדבר, ובסוף

אמר "התשובה שלילית". אני רוצה שיהיה ברור, אם חס וחלילה הם יחליטו שהמיפעל

יישאר סגור אז אני מציע לא לתת להם לפנות את המיבנים. אנחנו נטפל בהם

ואנחנו נוכל להכניס לשם מיפעלים אחרים. כי הם יעשו מזה ביזנס.
ענת מאור
אני מצטערת שלא הייתי במשך כל הישיבה, הייתי בישיבת ועדת-משנה של "נשים

לקידום בעבודה ובכלכלה". אני שמחה שחברת הכנסת גוזינסקי הדגישה שבתעשיית

הטקסטיל יש בעיקר נשים. אני מתריעה שזה יפגע בכל העובדים אבל בנשים בעיקר,

ואין להן חלופות אחרות. ממה שאנחנו שומעים מעובדי "כיתן" בית-שאן זה בדיוק

מה שקרה לנו עם "אומן" ואופקים. הציניות של מעסיקים, שמקבלים את כל התנאים

מהמדינה ואחר-כך, אומנם הם לא מביאים כלבים כמו ב"סולתם", אבל הם שוכחים את

תרבות ההידברות ועושים את זה כמו מארב. אנחנו מכירים אומנם גם מיקרים אחרים

שפותחים דברים בלילה, אבל ככה סוגרים מיפעלים. אדוני יושב-הראש, אני חושבת

שוועדת העבודה והרווחה צריכה לפנות לוועדת הכספים, שכל נושא תיגמול ועידוד

וכספים שעוברים מהמדינה אל המנהלים יותנה בהסדרים לגבי הי יחס אל העובדים

מבחינת תרבות ההידברות. סיגנון של התעלמות מוחלטת זה פשוט בושה וכלימה.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך קורה שהעובדים ואנחנו מתחננים להנהלה

שבכלל ידברו איתנו.
היו"ר מקסים לוי
אני מבקש לסכם את הדיון.

אנחנו כינסנו את הוועדה באופן בהול ואנחנו מודים לכל האנשים ולכל משרדי

הממשלה שהגיעו לכאן בהתרעה קצרה. שמענו את כל הנציגים.

הוועדה מטילה על יושב-ראש הוועדה להיפגש עם ראש הממשלה ועם השרים

הנוגעים בדבר, במטרה למצוא הסדר שיימנע את סגירת המיפעל ופיטורי העובדים.

אני מקווה מאוד ש"כיתן" תיסוג מהחלטתה ולא תסגור את המיפעל. עד יום חמישי

ועדת העבודה והרווחה תתכנס בבית-שאן ותעמוד לצידם של העובדים במאבק

ובהפגנה. אני מקווה מאוד שעד יום חמישי ראש הממשלה ושר האוצר והשרים

הרלוונטיים יתעשתו וייכנסו לעובי הקורה, ולא רק המנכ"לים, שאין להם פיתרון



מיידי לנושא הזה.
תמר גוז'נסקי
כלומר הוועדה דורשת חד-משמעית למנוע את סגירת מיפעל "כיתן" בית-שאן

ומביעה תקוותה כי הנהלת "כלל" ו"כיתן" תיסוג בה מהחלטתה לסגור את המיפעל

ולפטר את העובדים.
היו"ר מקסים לוי
אם לא ימצא פיתרון עד יום חמישי השבוע תתכנס ועדת העבודה והרווחה ביום

חמישי לישיבה נוספת ומיוחדת בבית-שאן ותעמוד לצידם של העובדים הנאבקים על

מקור פרנסתם.

אני מקווה שראש הממשלה, שר האוצר והנהלת כיתן, לא יעמדו אטומים לנוכח

הקריאות שנשמעו כאן מצד כל הגורמים, כולל מצד חברי הוועדה, שמנסה להגן על

ציבור גדול מאוד של עובדים. צריך לשבת ולהתעשת ולקבוע שהמיפעל לא ייסגר

וניכנס למשא ומתן כדי לפתור את בעיות בית-שאן, לא רק את בעיית "כיתן", כי

לבית-שאן עוד נכונו תקופות לא קלות.

הוועדה תובעת מוועדת המנכ"לים להתכנס מייד ולהיכנס למשא-ומתן במטרה

לפתור את בעיית המצוקה הכלכלית של בית-שאן כולה, כולל מיפעל "כיתן"

בית-שאן.

אני אעדכן את חברי הוועדה מתי ובאיזו שעה מתכנסת הישיבה ביום חמישי

בבית-שאן.
תמר גוז'נסקי
ואולי שמשרד האוצר יתן לנו כמה תשובות.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00

קוד המקור של הנתונים