ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/12/1997

תקנות עידוד השקעות הון בחקלאות (אגרות) התשנ"ז-1997; תקציב משרד החקלאות

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



פרוטוקול מס' 207

מישיבת ועדת הכספים

שהתקיימה ביום ד', י"ח בכסלו התשנ"ח, 17.12.1997, בשעה 00;09

נכחו;

חברי הוועדה; היו''ר מיכאל קליינר

חיים אורון

מיכה גולדמן

אלי גולדשמידט

עבד-אלמאלכ דהאמשה

צבי הנדל

יהודה הראל

יצחק וקנין

מיכאל נודלמן

אחמד סעד

אברהם פורז

אמנון רובינשטיין

אברהם שוחט

שלום שמחון

מוזמנים; דן קריצ'מן, מנכ"ל משרד החקלאות

דליה הראל, משנה למנכ"ל משרד החקלאות

שמחה יודוביץ, סמנכ"ל בכיר, משרד החקלאות

יוסף בלייר, אירגון מגדלי הירקות

שרית רוזנבאום, אגף התקציבים, משרד האוצר

סער ברכה, עוזר שר החקלאות

גיא כהן, עוזר למנכ"ל משרד החקלאות

ישראל אפרת, מנכ"ל משקי הנגב

עו"ד אמיר שריה, בא-כוח אירגון מגדלי הירקות

עו"ד מאיר לינזן, בא-כוח אירגון מגדלי הירקות

שלמה לשם, יו"ר אגף המשק, המרכז החקלאי

מנהל הוועדה; א קרשנר

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

1. תקציב משרד ההקלאות

2. תקנות עידוד השקעות הון בחקלאות (אגרות), התשנ"ז-1997



(1) תקציב משרד החקלאות

מ"מ היו"ר מיכאל קליינר; אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה. השר משתתף

בישיבת ממשלה ולכן הוא לא יוכל להגיע. ח"כ

שוחט, נציג האופוזיציה הסכים לקיים את הדיון בהעדר השר וזה מאחר שיש לו

הערכה מיוחדת למנכ"ל.

אדוני המנכ"ל, כדי שגם נוכל להתייחס לנושא בשאלות, נודה לך אם תוכל לתת

לנו סקירה תמציתית ביותר כי חזקה על החברים שכבר קראו את החומר.

7; קריצ'מן; אנחנו מבקשים את הסכמתך לסדר הבא. בכמה דקות

נראה באמצעות שקפים את הנתונים באופן כללי.

אחר-כך נשמע שתי סקירות קצרות של תוכנית העבודה של המשרד והמצב במינהלת

ההשקעות. לאחר מכן אני אגע בשלושה-ארבעה סעיפים שקשורים בתקציב עצמו.

לאחר מכן נעמוד לרשותכם ונשיב על שאלותיכם.

גיא כה(; כאן אתם רואים שטח מעובד וכאן שטח מעובד

ומושקה, כאשר החלוקה היא באלפי דונמים

לענפים העיקריים. נעבור לשני שקפים שנותנים לנו את הנתונים. אני מראה

את השקף הזה רק כדי לקבל מושג על ההתפלגות פחות או יותר מבחינת הגודל

הארצי, האחד ביחס לשני. כאן אתם רואים את היבוא והיצוא החקלאי, מה

שנקרא מאזן הסחר. יש כאן חלוקה, סה"כ יצוא זה תוצרת מעובדת, אותו הדבר

לגבי היבוא, ולמטה אתם יכולים לראות את התוצרת של היבוא והיצוא כשהיא

מחולקת.

אפשר להגיד שהיצוא הטרי של ישראל גדל בשנים האחרונות, כל שנה

בשלושה-ארבעה אחוז, וכנ"ל לגבי היבוא. הגרעון המסחרי של החקלאות נפסק

בשנים האחרונות.

אלה הסטנדרטים שמראים את מסגרות החקלאות. הלוח הזה מדבר על משקל

החקלאות במשק הלאומי, הוא ציר של אחוזים ואפשר לראות שמשנת 1980 עד שנת

1996 משקל החקלאות במשק הלאומי הולך ופוחת. זאת מגמה שמאפיינת את רוב

המדינות המפותחות. זה לא אומר שהחקלאות במונחים ריאליים, לא כמותיים

ולא כספיים, הלכה ופחתה אלא להיפך, תיכף אני אראה שהמגמה היא בדיוק

הפוכה, פרט לפרמטר אחד שהוא מספר המועסקים. הפרמטר היחיד שבאמת ירד

בצורה ריאלית הוא מספר המועסקים בחקלאות, ואת זה אפשר לראות בצורה יותר

ברורה בשקף הבא.

השקף הבא מראה דוגמאות ממדינות שונות בעולם, בכמה ירדו החקלאים בכל

מדינה בעשור שבין שנת 1980 ל-1990. זה באחוזים. מה שהשקף הזה אומר בעצם

שמספר החקלאים בישראל, בין 1980 ל-1990, ירד בקצת יותר משליש. אני מדבר

על חקלאים עצמאים. המגמה הזו היא לא ייחודית רק לישראל, אלא זו מגמה

כלל עולמית ואפשר לראות את המדינות כמו איטליה, ספרד וכוי. המדינות

כדוגמת הולנד עברו את המהפיכה בחקלאות והמשמעות היא מהפיכה, ולכן

הירידה היא יחסית מתונה בעשור שבין 1980 ל-1990.

מצד שני אפשר לראות שהיצור החקלאי הוא יצור באלפי טונות ולא במונחים

כספיים. היצור החקלאי גדל בסדרי גודל משמעותיים. בגרף הזה רואים את

הענפים העיקריים, כאשר בענפים האחרים המגמה היא בהחלט אותה מגמה.

בהדרים, אפשר לראות את הירידה שהיתה בין 1990 ל-1994, שזה המשבר שהיה



ביצוא ההדרים. תראו מה עשתה להדרים בניית המנגנון בצורה שונה והיום

אנחנו רואים שמתחילה להיות עליה של יצוא הדרים.

אם אנחנו מחברים את שני הנתונים שהראיתי קודם - האחת, הירידה במספר

המועסקים או במספר החקלאים, והשני, עליה בכמות היצור בצורה משמעותית -

אנחנו מגיעים למסקנה אחת שהקידום הטכנולוגי או היעילות בחקלאות עלתה

בצורה מאוד משמעותית. אפשר להסביר את התופעות האלה, שמצד אחד יש פחות

חקלאים בצורה משמעותית, מצד שני משטר החקלאות במשק הלאומי קטן, אבל

היצור החקלאי כל הזמן הולך וגדל, וזה בגלל הגידול המשמעותי ביעילות

החקלאות.

צבי הנדל; אותו חקלאי שייצר חקלאות לשני אנשים, היום

הוא מייצר חקלאות לאלף אנשים.

גיא כהן; בשנת 1990 יצר חקלאי מזוו ל-30 בני-אדם,

ב-1993 ל-85, והיום זה כבר מגיע לסביבות

ה-90. מבחינת דונמים, ב-1990 היה חצי דונם לאדם, וב-1993 היה 1.2

דונם.

אני רוצה ללכת לנושא שימוש צפוי במים. התחזית הזאת היא בהתאם לתוכנית

2020 שנעשתה בשיתוף עם הטכניון. יש שתי ההנחות: האחת, שיהיה גידול

אוכלוסייה, 12 מיליון איש, בין הים לירדן עד שנת 2020, וההנחה הבסיסית

השנייה היא שצריכת המים במגזר העירוני תלך ותשתווה לצריכה במדינת

ישראל. היתרה של המים השפירים שתיוותר בידי החקלאות, תלך ותקטן במהלך

השנים האלה. ברור לכולנו שמי שיקבל עדיפות בצריכת המים השפירים זה

המגזר העירוני ולא החקלאי. מצד שני זה מראה עוד דבר, שהמגזר העירוני גם

ייצר הרבה מאוד ביוב ולביוב הזה יצטרכו למצוא איזה שהוא פתרון. למעשה

הפתרון היחיד שגם יהיה לחקלאות, אבל הפתרון היחיד שיהיה למדינה כדי

לעשות שימוש במי הקולחין המטוהרים האלה, זה החקלאות ואפשר להסתכל על זה

משני הכיוונים.

כאן אני מגיע לשלושה שקפים, כאשר האחד הוא נגזרת של השקפים האחרים, והם

מראים את תוכנית העבודה של המשרד. הראשון מראה את העקרונות המנחים של

מדיניות משרד החקלאות, כאשר יש אינטראקציה בין העקרונות. זה מה שהיה

בשנים האחרונות, שמירה על היצור החקלאי המקומי, גם על-פי השימוש במי

קולחין וגם דברים אחרים. קידום החקלאות כגורם המשתלב עם איכות הסביבה,

פיתוח איזורי פריפריה ופיתוח המגזר הכפרי בכלל ולאו דווקא בתחומי

החקלאות.

זה שקף שמראה את ההיפוך של העקרונות האלה וזה אומר הגדלת אמצעי היצור

לחקלאי. כפי שראיתם גם מהשקפים של עליית היצור וגם מהשקפים של ירידה

במספר החקלאים, ברור שהיום כל חקלאי מעבד יחידת שטח יותר גדולה ומשתמש

גורמי יצור וצריך פשוט לעזור לחקלאים האלה להישאר במשחק על-ידי זה

שנותנים להם את אמצעי היצור.

הטלת המגבלות על ניוד אמצעי יצור כולל מיכסות יצור בין היצרנים, זה

מתקשר לנושא שצריך לאפשר לחקלאי לגדול עם התשומות שלו. חלק מהתשומות זה

גם מיכסת יצור וגם אמצעי יצור אחרים כמו עבודה, מים וקרקע. פתיחה

הדרגתית ליבוא במקביל להקמת היצור המקומי. מאז תחילת 1996 ישראל חתומה

על הסכמים שנוגעים לסחר לתוצרת חקלאית, מה שידוע כהסכמי גת. הסכמי גת



המירו את המגבלות האדמניסטרטיביות במכס שילך ויפחת במהלך השנים,

והחקלאות צריכה להשתלב בהסכמים האלה.

מ"מ היו"ר צבי הנדל; השאלה אם קצב הסכמי גת ימשיך ללכת כפי שהוא

מסוכם.

קריאה; זאת התחייבות בינלאומית.

גיא כהן; מחקר ופיתוח. הנושא הזה של פתיחה לסחר

בינלאומי מכריח כל מדינה להיצמד לגידולים או

לענפים שבהם יש לה יתרון יחסי, והדרך שלנו לשמור על היתרון היחסי שלנו

זה להשקיע במחקר ופיתוח הרבה יותר ממה שאנחנו משקיעים היום. הדבר יחיד

שנשאר לנו אולי זה התיחכום והטכנולוגיה ואנחנו צריכים להפנות הרבה יותר

משאבים למחקר ולפיתוח.

ציינתי כבר קודם את הפניית החקלאות לגידולים בהם התרומה היא גדולה.

בגורמים שבהם המדינה נמצאת במחסור, היא חייבת להתאים את היצור שלה

לגורמים שנמצאים במחסור וזה אומר תרומה גבוהה גם למים וגם לעבודה.

כמובן קיים הנושא של הפעלת החקלאות בשימוש במי קולחין, ולזה התייחסתי

בשקף הקודם.

ברגע שהחקלאים מתמודדים עם האלטרנטיבה, או לגדול כל הזמן ולהתייעל, או

לפרוש ממעגל היצור, אנחנו צריכים לדאוג להם למציאת פתרון תעסוקתי חליפי

מעבר לחקלאות.

כאן אתם יכולים לראות על קצה המזלג עיקרי תוכנית העבודה שלנו לשנה

הבאה.

דליה הראל; אם אתם מתבוננים בתקציב משרד החקלאות, למעשה

היקף התמיכות ביצור החקלאי עומד היום על

משהו בסדר גודל של 183 מיליון שקלים, ולמעשה הוא ירד מ-204 מיליון

שקלים בשנת 1997.

אם אנחנו מנסים לנתח את התקציב הזה, בגדול הוא מתחלק לכמה חלקים:

- חוק הגליל תופס ממנו 59 מיליון שקלים.

- מלאי, על אחזקת מלאי חיטה, שזה כולל כל הסדרי התשלום עם הקבלן, 26

מיליון שקלים, כך שזה לא שייך לתמיכות ביצור החקלאי.

- ביטוח, השתתפות בביטוח נזקי טבע, 31 מיליון שקלים.

בעצם מה שנותר לנושא של התמיכות ביצור החקלאי, זה 60 מיליון שקלים.

אני אנסה להתייחס לזה לפי נושאים. תוכנית העבודה של המשרד בעצם מתייחסת

לכמה נושאים.

הנושא של רשתות ביטחון. אפשר להגיד שבשנת 1998 השתתפות הממשלה ברשתות

ביטחון בשוק המקומי תהיה קטנה למדי, וזאת אחרי בעצם הרפורמה שעבר ענף

הלול ובעצם איפשר לו להסתגל למצב החדש.

בפטם אנחנו כבר לא נוקטים במדיניות שנקטנו לפני 1997, במדיניות של

השלמת מחיר. על המדיניות הזאת הוצאנו 50 וכמה מיליוני שקלים. למעשה



הסיוע היחיד שהממשלה תתן היום בענף הפטם, זה במידה ותהיה איזו שהיא

התמוטטות בענף הפטם, התמוטטות שלא נובעת מעודפי יצור אלא מאיזה דבר

שאי-אפשר היה לחזותו מראש, ואז הממשלה תשתתף בהכנסת מלאי של פטם קפוא.

בסה"כ אנחנו מעבירים את האחריות של ויסות השוק לידי המשווקים, הם

צריכים להזמין את מה שהשוק דורש ואנחנו מקווים שהם בעצם ידאגו לכך שלא

תהיינה תנודות קיצוניות בענף הפטם.

בענף ההטלה ההשתתפות של הממשלה תהיה השתתפות מינימלית, אחרי שבזמנו כבר

השקענו בהם 250 מיליון שקלים. מדובר בחמישה מיליוני שקלים. אנחנו עוד

לא יודעים בדיוק איך לתת אותם, ויכול להיות שנציע, היות ויש עודפי

יצור, לתת איזו שהיא תמיכה מסויימת לכאלה שיתנדבו להשבית את היצור

שלהם. עשינו חשבון שזה יותר משתלם מאשר סתם להוציא על ביצי מאכל.

אני מפרטת את תוכנית העבודה שלנו לגבי 60 מיליון שקל. יש פה תמיכות

ביצור המקומי בסכום של 60 מיליון שקל. איפה שכתוב רזרבה, 32-02-25.

בניגוד לשנים עברו אנחנו לא מפרטים את השימושים. זאת תוכנית העבודה

שלנו ואנחנו אחר-כך נבוא לוועדת הכספים ונבקש אישור. אנחנו מתייחסים

עכשיו לתוכנית עבודה שבעצם מתייחסת לתמיכות.

למעשה אפשר להגיד שהענפים העיקריים שאנחנו נתמוך בהם בשנת 1998 יהיו

ענפים שקשורים באחזקת קרקע. האחד זאת החיטה, שנמשיך לשלם את התמיכה

שבעצם מבטיחה להם מחיר מינימום מסויים, וזה כדי להבטיח את העיבוד של

800 אלף דונם בעל, והנושא השני יהיה בקר לבשר, ואנחנו מאוד מקווים

שנשיג את הסכמת האוצר, מאחר ובכוונתנו להמשיך לתמוך בענף הזה, כי ללא

קשר להתפתחות מחירי בשר בקר, יש לו בעיות קיומיות בנושא של גניבות

וטריפות, ואנחנו חושבים שצריכים לתת תמיכה לאותם עדרים שמרביצים שטחי

מרעה.

זה לגבי התמיכות בשוק המקומי.

לגבי תמיכות בפרוייקטים נקודתיים. אנחנו סברנו שעדיף בעצם שמשרד

החקלאות ייחד חלק לא מבוטל מהתמיכות שלו לפרוייקטים נקודתיים שיכולים

לשנות את התפתחות החקלאות, יכולים לקדם אותה, אלה תמיכות שקשורות

בתשתית. אנחנו לא חושבים שסתם סובסידיה למוצר בעצם מסייעת לענף. לכן

בעצם הלכנו על שורה של פרוייקטים שאנחנו מתכוונים לתת להם סיוע מיוחד

מתקציב התמיכות. זאת תוכניתנו, כמובן שצריך את האישור וההסכמה של אגף

התקציבים. לדוגמא, נושא של הדברה משולבת, לדוגמא הדברת זבוב הים התיכון

שאנחנו חושבים שמאוד חשוב בעצם לסייע בהפעלת ההדברה הזאת; נושא של

פיתוח ערבה נקיה שיכול לתת פריצת דרך ליצוא החקלאי; נושא של הפחתת

זיהום הרפתות, שזו בעצם רעה חולה, בעיקר במרכז הארץ; נושא של עידוד

השימוש במי קולחין, שאנחנו צריכים להגביר את השימוש בהם לאור הצימצום

הצפוי במים השפירים; נושאים שונים שקשורים בשיפור איכות התוצרת

החקלאית. למשל, אין לנו עדיין סטנדרטים בפירות וירקות, בניגוד למה

שמקובל במדינות אחרות ואנחנו רוצים להנהיג את הסטנדרטים האלה. למשל,

בשוק המשותף יש סטנדרטים לפירות וירקות, כתוב סוג 1, סוג 2, הצרכן יודע

מה זה. אצלנו אין דבר כזה ויש כאוס. אפילו ברשתות יש כאוס. אנחנו רוצים

להנהיג את הסטנדרטים האלה ולהשקיע בזה כסף.

חיים אורון; כל זה נכנס ב-60 מיליון?
דליה הראל
כן.
חיים אורון
למה זה מופיע ברזרבה?

דליה הראל; רצינו את הגמישות.

חיים אורוו; אז אפשר לעשות מכל התקציב רזרבה. למה זה

צריך להגיע כך לוועדת הכספים?

דן קריצ'מן; כי אנחנו לא יודעים להגיד לך היום במה אנחנו

רוצים להשקיע את הכסף.

חיים אורוו; זה הפך להיות לכם סעיף בור. השנה מזה מימנתם

חצי משק, מסעיף התמיכות. כל הזמן מעבירים

מסעיף התמיכות לכל הדברים שבארץ, לתחבורה ולכל המקומות. זה סעיף בור

גדול.

דליה הראל; זה בכלל לא נכון. אני יכולה לתת לך

דוגמאות.

חיים אורוו; השני מיליארד שקל הפך להיות סעיף בור.

דליה הראל; אני אתן לך דוגמא לגבי נושא של פינוי עודפי

ירקות. אנחנו תיקצבנו בתחילת 1997 שלושה

מיליון שקל, כאשר בפועל אולי נשתמש ב-2.5 מיליון שקל. מה שקרה הוא

שמועצת הירקות חשבה שהסעיף הזה בעצם שייך לה, אבל מה לעשות שלא היו

עודפי ירקות? אנחנו רוצים להיות גמישים במעבר מסעיף לסעיף.

אלי גולדשמידט; גם כשאתם כותבים סעיפים, גם כאשר אתם רוצים

להעביר מסעיף לסעיף, אתם באים הנה. לפחות

תנו קו מנחה.

דליה הראל; את הקו המנחה אני מוסרת לכם עכשיו. אני לא

מוסרת לכם את הפרטים.

אברהם שוחט; מה שמופיע פה בסעיף של תמיכות ומחירים, לא

מופיע במשרד המיועד. ה-190 מיליון של

חקלאות, הם על המספר הזה.

דליה הראל; כן. אני מדברת על 183 מיליון שקלים שהם

למשרד החקלאות. מתוך הסכום הזה יש לנו 60

מיליון שקל שאנחנו אומרים לכם שהשנה הדגש יהיה פחות על רשתות ביטחון,

פחות על קיצוץ של מוצרים ויותר על פיתוח של פרוייקטים שהם חשובים

למדינה.

אברהם שוחט; את נותנת רשת ביטחון גם מקומי וגם ליצוא?

דו קריצ'מן; כל מה שנצטרך. אנחנו לא רוצים להודיע מראש

לכל העולם שכל אחד יקבל כך וכך תוספת. אנחנו

רוצים להגיב בהתאם לאירועים.



חיים אורוו; אפשר היה לצמצם את סעיפי התקציב לחוברת

קטנה. עובדה שבשנה שעברה או לפני שנתיים

לקחתם את הסעיפים האלה והכנסתם אותם בשורה אחת תחת הסכום של 60 מיליון,

ובאתם לכאן לבקש העברה מהרזרבה. כל שנה היה כתוב 10 מיליון שקל לקידום

מכירות. רציתם להוציא מזה משהו, באתם לכאן. אם הייתם בתוך ה-10 מיליון,

לא באתם לכאן. עכשיו עשיתם 60 מיליון עגולים ותבואו לכאן. השאלה עד כמה

תקציב המדינה הוא רמזור כללי עם סכום אחד גדול, ועד כמה כל המשרדים

מביאים לפה. מה שדליה מקריאה עכשיו כמדיניות, מופיע בספר התקציב, הופך

לחוק, ואם רוצים להוציא ממנו, צריך לבוא לפה ולבקש להוציא. זה הבדל

מהותי איך מתייחסים לתקציב.

דליה הראל; לפי נסיוני הרב בעבודת המשרד, כל הנושא הזה

של חוסר גמישות תקציבית הוא בעוכרי המשרד.

המשרד יודע לנהל את העניינים בעצמו ולכן יש לו מסגרת כוללת. כמובן שזה

נעשה בתיאום עם אגף התקציבים, אבל בסה"כ אני חושבת שיש לנו יותר

גמישות. אז לא באה מועצה מסויימת ואומרת שיש 60 מיליון שקל וזה שייך

לה. אם היא לא צריכה את זה, נעביר את זה למשהו אחר שאנחנו חושבים שכן

צריך את זה.

דן קריצ'מן; ואיפה התלות במשרד, שכך היא תימשך במשך כל

השנה? אם יהיה כתוב בכל סעיף למה הוא שייך,

בזה גמרנו את תפקידנו, לא צריכים לא אותנו ולא אתכם.

חיים אורוו; אני לא התייחסתי ל-60 מיליון אלא ל-600

מיליון במשרדים אחרים שגם רוצים את זה.
מ"מ היו"ר צבי הנדל
לא 600, הם רוצים יותר.

דליה הראל; אני אתן לכם דוגמא של פרוייקט שאנחנו חושבים

שהוא מאוד חשוב ורק משרד החקלאות יכול לתמוך

בו, נושא של קידום מנהיגות בחקלאות. אנחנו חושבים שהחקלאות איבדה את

כוח משיכתה לגבי תלמידים, ואנחנו בהחלט רוצים לפתוח בקרן של מלגות

בפקולטה לחקלאות שידרבנו גם לימודי תואר ראשון, גם לימודי תואר שני, גם

דוקטורנטים, וזאת בהחלט כדי להעלות את הרמה המקצועית בחקלאות. אז הנה

דוגמא של פרוייקט שהוא בסה"כ חצי מיליון שקל אולי, אבל הוא יכול לתרום

רבות.

שלום שמחון; פעם ראשונה שאפשר לעשות כל כך הרבה ב-60

מיליון.

דליה הראל; תתפלא, אפשר לעשות הרבה.

שלום שמחון; התעקשות שלנו על חוק הגליל גומר גם את

העניין הזה וכל התוכניות האלו ישארו על

הנייר.

דו קריצ'מן; מה זה נקרא חוק הגליל? לא הבנתי.

שלום שמחון; אתם הורדתם 15 מיליון שקל מתוך הנחה שאתה

מקצץ בחוק הגליל.



דן קריצ'מן; זה לא הובא פה לדיון בכלל.

דליה הראל; אתה מוכן לדבר על 15 מיליון במינהלת ההשקעות

ולהשאיר את הנושא הזה של חוק הגליל?

מ"מ היו"ר צגי הנדל; אני מציע לך שאת המלחמות תשאירי למנכ"ל,

שלצורך העניין הוא פה ממלא מקומו של השר.
דליה הראל
לגבי הנושא של תמיכות ביצוא. אנחנו מתכוננים

להמשיך בהיקף הקיים של הצמיחה. לגבי רשתות

ביטחון לענפי היצוא, אנחנו ניתן לענפים האלה בהתאם לצורך ובהתאם לכללים

מסויימים שעדיין לא קבענו אותם, אבל לא קבענו סכום מראש לכל ענף כפי

שנקבע בשנים עברו.

לגבי תוכניות עבודה של שינויים תחיקתיים ומינהליים. כמו שאמר גיא,

אנחנו ממשיכים בנושא של ניוד מיכסות, מתוך כוונה להגדיל את יחידות

היצור וזה בעיקר יתבטא בענף החלב, שהתחלנו במהלך של ניוד מיכטות

ומתכוננים להמשיך בו לפי נוהלים קצת יותר גמישים. אנחנו מתכוננים לעטוק

בנושא של החלפת חוק אסון טבע בביטוח יבולים.

אברהם שוחט; ניוד מיכטות של חלב לא נעשה בין החקלאים

באופן ישיר?

דליה הראל; לא. לצערנו הרב לא. עדיין לא. אין דבר כזה.

אברהם שוחט; זה נעשה דרך מועצת החלב?

דליה הראל; זה נעשה דרך מנהל המיכטות ויש לנו כללים

מטויימים של ניוד מיכטות שאנחנו חושבים שהם

קצת מעכבים את התהליך.

דו קריצ'מן; התשובה היא כן.

דליה הראל; בטדר, אבל זה צריך לעבור אישור של מנהל

המיכטות לפי כללים מטויימים.

דן קריצ'מן; זה לא צריך לעבור רישום. זה צריך לעבור

ניירת והוא צריך לרשום שזה מכר וזה קנה.

אברהם שוחט; וזה בהטכמה?

7; קריצ'מן; כן. בכללים שקבענו.

דליה הראל; הנושא הבא שאנחנו עוטקים בו, הוא לא הפרטה,

אבל הייתי אומרת הגמשה מטויימת של מתן

השירותים הווטרינרים בענף הלול. כלומר, אפשרות לתת למגדלים לבחור בעצמם

את הרפואה הווטרינרית ולהקטין במקביל את ההיטלים המוטלים עליהם. למשל,

בענף ההודים עשינו את הנטיון הזה השנה, נתנו אפשרות או להוריד את ההיטל

שהולך לקליניקה בענף ההודים ואפשרות לבחור רופא פרטי, או לקנות מהמועצה



את השירותים כפי שתומחרו לכולם. חמישים אחוז בחרו באלטרנטיבה של רפואה

פרטית.

שמחה יודוביץ; התקציב בשנת 1997 התחיל ב-93 מיליון שקלים.

קיבלנו בסוף השנה ממסחר ותעשייה, אחרי

שהגענו איתם להסכמה עם מרכז ההשקעות על העברת טיפול בנושאים חקלאיים

שבדרך כלל היו נדונים במרכז ההשקעות, 15 מיליון שקלים ועוד 7 מיליון

שקלים לחקלאות. סיימנו את השנה בערך ב-115 מיליוני שקלים, שזה פחות

מהתקציב הבסיסי שהיה לנו שנה קודם לכן.

ההרשאה להתחייב נתנה לנו אפשרות בשלוש-ארבע שנים לפני 1997 לתת מענה

להשקעות בסדר גדל של כ-600 מיליון שקלים. התקציב של השנה איפשר הכל מכל

כל, אחרי כל התוספות, כ-350 מיליון שקלים. זאת אומרת, ירידה מאוד

משמעותית.

השינוי בחוק לעידוד השקעות הון הוריד חלק גדול, חלק ניכר מאיזורי

המרכז, מהטיפול במשקים באיזורי המרכז, וזה יצר איזו שהיא דיס-פרופורציה

שהיום אנחנו מטפלים באיזור הנגב שהוא מהווה אצלנו כ-66 אחוזים מכלל

התקציב, כאשר בשנה שעברה הוא היווה 45 אחוזים.

חיים אורון; מה התוצאה בתפוקות?

שמחה יודוביץ; קשה לנו עדיין לאמוד אותן. אתה תראה את

התפוקות בשלבים מאוחרים יותר.

חיים אורון; לא ייצרו ביצים בארץ? תמיד ייצרו. השאלה מי

ייצר אותן.

שמחה יודוביץ; התקציב שלנו מאפשר טיפול בישובי קו העימות,

ובעיקר בישובי הגליל, שהם לא האיזור שמתעסק

בנושאים ביצוא, ואנחנו בהחלט נותנים בנושאים לשוק מקומי. גם תקציב

"ענבי זעם" שנותן במשך שלוש שנים בעצם, 1996-1997-1998, כ-25 מיליון,

בעצם מוזרם כולו לאיזור הגליל העליון והמערבי לנושאים של מאגרים, דרכים

חקלאיות ביטחוניות, לולים במקצת, וכל מיני נושאים שאנחנו לא יכולים

באופן הרגיל לתת אותם בתקציבים הרגילים.

אמנון רובינשטיין; כמה מקבל הגלילי

שמחה יודוביץ; הגליל מקבל כ-12 אחוזים. סכומים מאוד

גדולים.

השנה יחד עם התקציבים שקיבלנו בסוף השנה, אנחנו נעביר סכומים מאוד

קטנים יחסית, בסביבות 10-15 מיליון שקלים במונחי מענקים. זה בהחלט גרם

להאטה, הורדה שיעורי המענק גרמה להאטה ולירידה גם בנפח הפניות. הבעיה

היותר קשה והיותר כבדה זה בין מועד הביצוע למועד שהחקלאי מקבל את

המענק, עוברים לעתים ארבעה, חמישה וששה חודשים, כי אנחנו עובדים כל

הזמן על עוד הרשאה והמזומן שלנו מגיע באיחור רב, ואנחנו עובדים על

הרשאות דו-חודשיות שמעכבות למעשה את התשלום בזמן אמיתי.

דו קריצ'מן; חצי משנת 1977 הלכה כבר לתשלומים עבור

1996.
אלי גולדשמידט
ומי מפצה את המשקיע?

שמחה יודוביץ; לא מפצים. לקראת השנה הבאה אנחנו צופים

שהמצב ישתפר במקצת כי ההרשאה יורדת. היות

ותקציב המזומן הוא יותר גדול ותוכנית ההרשאה היא קטנה יותר, אז אנחנו

מקווים מאוד שבשנה הבאה המצב הזה ישתפר.
אברהם שוחט
מה קורה עם שיעור ההשתתפות במענקים?

שמחה יודוביץ; אותם שיעורים. יש לנו איזור אי ו-ב', והגענו

להסכמה בשנה שעברה עם האוצר על ב' מועדף,

שזה 27 אחוזים, ועל קו התפר שנתנו 25 אחוזים וב-1998 הוא יהיה 20

אחוזים.

דו קריצ'מן; אני רוצה שתדעו מה זה נקרא ב' מועדף. ב'

מועדף צריך להיות א'-א'.

שמחה יודוביץ; זה עדולם, זה מועצה איזורית לכיש, זה תענך.

שלושה ענפים מרכזיים שנותנים את מרבית
התקציב
הפרחים שנותנים כ-30 אחוזים, כאשר זו השנה הראשונה שהם פחות

מהירקות. זאת אומרת, הירקות השנה עברו אותם והגיעו ל-35 אחוזים. בדרך

כלל המצב היה הפוך. בענף הפרחים היו שנים עם 45 אחוזים עד קרוב ל-50

אחוזים. הפרחים לא ירדו ריאלית. כאמור, הפרחים נותנים 30 אחוזים,

ירקות 35 אחוזים ומטעים והדרים 20 אחוז, וכל היתר אלה הנושאים

האחרים.

בערך כ-75 אחוזים הולך למשק המשפחתי, כ-20-22 אחוזים למשק השיתופי,

והיתר לפרטיים ואחרים.

אחת הבעיות שעלתה כאן היא הנושא של השימוש במים מושבים. גם אם נרצה

לאשר תוכניות במרכז, למעשה אין לנו לזה פתרון כי החוק אינו מאפשר לנו

לאשר מענקים לאיזורי המרכז. זאת אומרת, אם יהיה הסדר מיוחד עם האוצר

לגבי תקציב מינהלי, ניתן יהיה ללכת לכיוון הזה. אם לא יהיה הסדר מיוחד,

באיזורי המרכז לא נוכל לתת מענה לכל הבעיות שעולות בשטח.

שלמה לשם; אני אומר קודם כל דברים כלליים ואחר-כך חברי

יעלו נושאים ספציפיים.

פה הוצגה תמונה של החקלאות. היות ומראש לא ניתן לנו כמעט זמן להציג,

אנחנו מפיצים דוחות שלנו וסיכומים שלנו. המצב של החקלאות במדינת ישראל

הוא מצב קשה ביותר. בשנת 1997 - לפי הנתונים של המחלקה הכלכלית שלנו

שעליהם אין עוררין כמעט בשום מקום, מצטטים אותם, אולי לא מסכימים

למסקנות שלהם - היתה שחיקה בהכנסות החקלאים ב-25 אחוזים. זה דבר ללא

תקדים בחקלאות. בשנה קודם זה היה משהו בסביבות ה-20 אחוזים.

כתוצאה מזה מספר החקלאים יורד בצורה בלתי מבוקרת, ולצערנו כל הסכם כמעט

שנעשה איתנו איננו מקויים.

אני אתחיל קודם כל עם ההסכם הגדול ביותר, שנכון שנרשם בו בסוף שהוא

ייבחן אחרי שנה, זה הסכמי גת. בהסכמי גת נקבעו רמות מכס מסויימות

על-מנת להגן על התוצרת החקלאית, רמות הרבה יותר נמוכות מאשר . הקהילה



הבינלאומית היתה מוכנה לקבל. היא היתה מוכנה לקבל רמות יותר גבוהות.

הרמות האלה נשחקו בשנתיים האחרונות - זה מופיע בספרי המכס במספרים

נומינליים - ובשני הענפים הגדולים, בענף הצומח זה נשחק ב-24 אחוזים,

ובענף החי ב-21 אחוזים.

אמנון רובינשטיין; ראיתי שאיו עליה גדולה של היבוא.

שלמה לשם; זה לא קשור אם יש או איו עליה של היבוא.

הסכם צריך לשמור. עוד שנה שחיקה כזאת, ואז

תהיה עליה.

אמנון רובינשטיין; הבעיה שלכם היא אוטונומיה, נכוו?

שלמה לשם; תיכף אני אגיע גם לאוטונומיה.

ישנם הסכמים בילטרליים במקביל שבהם אנחנו

נפגעים בדברים שונים, ומה-1 בינואר בעצם הסכם האוטונומיה יתיר בחמישה

מוצרים שהיו בהם מגבלות, הוא יתיר כניסה של תוצרת ללא מגבלות. בשעתו

כשהיה ההסכם עם האוטונומיה, גם כו לא הסכמנו לו, אבל הוא עבר כפי הוא

עבר.

התוצאה היא שמספר החקלאים יורד והרווחיות יורדת ונוצר גם מצב שבתוך

ההכנסה הכוללת שנשארת לחקלאים, החלק של עבודה שכירה שהולך וגדל לעומת

מה שנשאר לחקלאי העצמאי, זה גם תוצאה של פיגור בהשקעות באמצעים

טכנולוגיים וכוי. זה אני אומר כתמונה כללית.

יש ארבעה סעיפים בתקציב שאנחנו חושבים שלא צריכים היו לבוא לידי
ביטוי
(1) נושא אחד שאנחנו שמחים שנדחה היום, זה עליה במחירי השפדו, בניגוד

לכל הסכם ואני לא אדבר על זה.

(2) הפרה של הסכם עם מגדלי תפוחי-האדמה, ומאיר לינזו יסביר את הענייו

הזה.

(3) הצעה לקצץ בשירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות ב-25 אחוז

מהמדריכים ועובדי המינהלה, דבר שיהווה הכבדה נוספת על החקלאים

ויפגע ביכולת להשתמש בהישגי המחקר וליישם אותם בשטח.

(4) הנושא הזה של ענף הלול בגליל.

אלה ארבעה נושאים ספציפיים שקיימים. לפני שנה התקוממנו, ולא עזר לנו,

נגד השינויים שהיו בחוק לעידוד השקעות הוו, שהשאירו את כל איזור המרכז

עם אפס מענקים ואיזור ב' עם עשרה אחוז. נעשו תיקונים מסויימים לפני

שנתיים ואנחנו מקווים שהדבר הזה גם ישתנה. החקלאות בשונה מכל ענף אחר,

היא לא ענף שניתו לומר לחקלאי במרכז שיש תנאים טובים בנגב ולכו תעביר

את הנחלה שלך לנגב. בדבר הזה חייבים לעשות שינוי בחוק עצמו.

אם התקציב הזה יעבור, עם תקציב של רשתות ביטחוו בסכום של רק 60 מיליוו

שקל, שמכסה בקושי חמישים אחוז מהצרכים, יימשך התהליך של ההידרדרות של

החקלאות הישראלית והיתרוו היחסי שיש לנו לעומת ארצות שונות בחו"ל



ייפסק, וכבר יש סימנים לכך, אני לא יכול להרחיב בזה כרגע. זוהי התמונה

ואני מציע שמאיר לינזן יציג את נושא תפוחי-האדמה.

מאיר לינזן; הסכמי פריס איפשרו יבוא של מוצרים חקלאיים

מהאוטונומיה לישראל, חלק מיידית וחלק באופן

הדרגתי אחרי מספר שנים. במספר מוצרים היו מכסות במדינת ישראל. מבחינה

משפטית הגיעו למסקנה שלא יתכן להביא מוצרים מחו"ל ללא הגבלה וזאת כדי

לשמור על משטר מכסות, ולכן היה צורך לבטל את משטר המכסות במדינת ישראל.

כתוצאה מכך הושג הסכם שקובע שיהיה פיצוי בגין ביטול המכסות. לגבי מספר

מוצרים הפיצול היה מיידי, לגבי תפוחי-אדמה נאמר שהפיצוי יהיה בכל אחד

משלוש השנים שבהן יש מיגבלות באוטונומיה, ובשנה הרביעית, שהיא שנת

1998, היתרה.

החקלאים, בהסכמת משרד האוצר והחקלאות, קיבלו הלוואות למעשה בערבות

מדינה, משום שהאוצר הינחה את הזכות לבנקים, ומשרד האוצר ומשרד החקלאות

ניסו לכרסם במקצת בהסכם לגבי נושא של הפרשי הצמדה. מדברים עד

יולי-אוגוסט 1997, ופתאום בספטמבר 1997 החלטת ממשלה לבטל את הפיצוי.

דו קריצ'מן; אני מבין שאם הם קיבלו בערבות המדינה, לגבי

ההלוואות אין בעיה. זה המדינה מחזירה.

אמנוו רובינשטיין; ביטלו את העניין של תפוחי-האדמה מה-1

בינואר?

מאיר לינזו; יש הסכם חתום. הממשלה החליטה לבטל את הפיצוי

בטענה שלא נגרם נזק לחקלאים כתוצאה מהיבוא,

כיוון שלא היה יבוא מהאוטונומיה. יש כאן אי-הבנה - ואני אומר את זה

בלשון סגי נהור - של המצב משום שהפיצוי הוא גם בגין ביטול המכסות.

אלי גולדשמידט; לשם מה לך להעלות את טענות המדינה? אתה

אומר המדינה טוענת שלא נגרם נזק. הרי הטענה

של המדינה מופרכת, לא צריך בכלל להתייחס.

מאיר לינזן; יש הסכם מופר. אנחנו מבקשים מועדת הכספים של

הכנסת ומכנסת ישראל שלא יתנו את ידם לתופעה

שהיא חסרת תקדים של הפרת הסכמים.
שרית רוזנבלום
עו"ד לינזן פנה אלי והמכתב הזה הופץ בין

חברי הוועדה. אני ביררתי את הנושא עם ימימה

מזוז וגם אמרתי לעו"ד לינזן, וגם ימימה מזוז בעצם סבורה שהנושא הזה הוא

נושא שצריך להיות מוכרע בבית-המשפט. אם יש הפרה של הסכם, זו שאלה

משפטית.

מ"מ היו"ר צבי הנדל; יש גם שאלה מוסרית לא קטנה ויש גם שאלה

תקציבית לא קטנה.

שרית רוזנבלום; במפורש, אם בית-המשפט יקבע שיש לשלם את

הפיצוי, אז יימצא מוצא.
אמנון רובינשטיין
אחרי חוק של הכנסת?

מ"מ היו"ר צבי הנדל; תודה רבה לדוברים. אנחנו עוברים לשמוע את

חברי הכנסת.

לדעתי יש ארבע נקודות שאנחנו לא יכולים לוותר עליהן ואני חושב שנצטרך

את עזרת וחברי הוועדה על-מנת שנתגבר. יש הרבה יותר דברים שהייתי רוצה

לשנות, אבל יש רצוי ויש מצוי, למרות שהפער ביניהם זה כסף.

האחד זה נושא תפוחי-האדמה. ישבתי אתמול עם האוצר. הצעתי, כדי לצאת

מהפלונטר, שאולי את היתרה יפרסו לעוד שנתיים-שלוש, שלא יהיה לחץ

תקציבי. לא רק בגלל קיום ההסכמים, אלא גם בגלל התקדים, לא יכול להיות

שאמצעי הייצור של חקלאי יהיה דבר שמי שמתחשק לו לוקח לו את זה. זה נכס

שלו. כמו שלא עולה על הדעת לקחת נכס של אדם אחר בעיר כמו חנות נעליים,

אני לא חושב שאפשר לזלזל כל כך בנכס שזה רכוש, ולקחת לו את זה, כאשר

זאת פרנסתו במשך שנים. מאחר וזה לא בדיוק שחור-לבו כמו שאני מציג את

זה, ואני יודע, לכן הצעתי לפרוס את זה על פני כמה שנים ואז גם לא יווצר

התקדים, גם לא יהיה נטל כבד מדי, וגם יש הסכם. לא צריך לחכות שבית-משפט

יגיד, וגם ישפיל את המדינה, שחתמת הסכם ואת הצריך לכבד. זה למדנו כבר

בכיתה ג'.

אלי גולדשמידט; יש פה נסיון של המדינה שצריך להוקיע אותו,

לא לקיים הסכם כשהם יודעים שהמקסימום

שבית-משפט יתן זה את מה שיש בהסכם. ככה מתנהל, אפילו לא אחרוו

הבסטיונרים בשוק. את זה אני חושב שועדת הכספים צריכה להגיד

לפרוטוקול.
מ"מ היו"ר צבי הנדל
זאת אומרת, אתה אומר שהמדינה עושה לעצמה

חשבון.
אלי גולדשמידט
כן. מקסימום אני אשלם בבית-משפט את מה שכתוב

בהסכם.
מ"מ היו"ר צבי הנדל
הנושא השני זה הסכמי גת שלא יכול להיות

שיישחקו. חבל לדוש בזה הרבה, למרות שלא

מייבאים הרבה, וזה לזכותו של משרד החקלאות ייאמר שהם שומרים על הענין

הזה, ולמרות שהאוצר מת לפרוץ את זה, ובכל-זאת נושא הסכמי גת צריך

להישמר, הקצב שלא לא צריך להישחק, מה שנותנים לתסריט הזה, כך הוא צריך

להתקיים ובקצב שלו.

הנושא השלישי שבעיני הוא הנושא הראשון, נושא עדיפות לאומית, עידוד

השקעות הון בחקלאות. כפשרה שבפשרה, איזור ב' חייב לקבל קרוב מאוד למה

שמקבל איזור א'.
אברהם שוחט
אתה הגשת תיקון?
מ"מ היו"ר צבי הנדל
ניהלתי משא ומתן ואם לא, אנחנו נפיל את

החוק. אם אני זוכר נכון, כן, הגשתי.

הנושא הרביעי והאחרון זה חוק הגליל. אני חייב להודות שיש פה דעות לכאן

ולכאן.



אברהם שוחט; כמה משפחות נהנות מחוק הגלילי

גיא כהו; בענף ההטלה זה 000,3,500-4.

חיים אורון; הירידה היא 15 מיליון שקלים.

גיא כהו; כן.

גיא כהן; בהטלה זה 1,800 באיזור הגליל, בפטם אני לא

יודע בדיוק.

אברהם שוחט; בחוק, כמה זה בפטם?

דליה הראל; 50 אלף טון.

מ"מ היו"ר צבי הנדל; חוסכים כ-10 מיליון שקלים.

חיים אורוו; . אני רוצה להגיד קודם כל לגבי תפוחי-האדמה.

אני לא רוצה להאריך כי הדברים נאמרו. אני

מציע פשוט תיקון בחוק ההסדרים ואם גם אתה, ח"כ הנדל, תתמוך בו, הוא

יעבור. לא תילקח מכיסה ממי שמחזיק בה על-פי דין אלא אס ישולם לו פיצוי

על-פי תקנות ובאישור ועדת הכספים של הכנסת. חושבים שהתקנה צריכה להיות

אפס, אין בעיה, יבואו לוועדה, יגידו שתפוחי-אדמה צריך להיות אפס, אם

יהיה פה רוב יאשרו, אם לא יהיה פה רוב לא יאשרו.

אברהם שוחט; זה תיקון שממשלה חייבת לקיים הסכמים.

חיים אורוו; אני מציע פשוט לגמרי. היום מדובר

בתפוחי-אדמה, מחר יהיה משהו אחר. בתקנות

יהיה כתוב שיצרן שהפסיק לייצר מדי שלוש שנים, יקבל רק דמי חופשה. יצרן

שהפסיק בפועל, יקבל 70 אחוזים. יצרן שזה מקור פרנסתו היחיד וכוי. דבר

אחד בטוח שלא יכול להיות וזה שלא יכול להיות המצב הזה. אתם אומרים שזה

בסדר, אז מאה אחוז, אם זה בסדר, יצטרכו לעבור איזו שהיא מדרגה, שאני לא

מכיר אחרת יותר גבוהה ממנה, מדרגה פרלמנטרית. אם ה'קייס' הוא כל כך חזק

וטוב, יאשרו את זה ואין עם זה בעיה. אבל אם ה'קייס' הוא פחות טוב,

תצטרכו להתמודד עם השאלה אופן ציבורי ולהסביר אותה. אני רואה בעין מחר

אותו דבר על המים, אני לא רוצה לדבר עכשיו על הקרקע.

בגדול, ביסוד אותה שאלה, והשאלה אם הנכסים הללו במציאות כפי שאומרים

פה, שהם הולכים ונשחקים והם הולכים ומאבדים את ערכם ובעצם הולכים

ונעלמים, האם הם יכולים להיות אמצעי לאיזה שהוא סוג של מדיניות, או

שבעצם מה שאני אומר פה, וזו השורה היחידה העקרונית שאני אומר, שבסה"כ

התמונה שמתקבלת פה היא שהרבה מאוד אנשים מרוצים ממנה. הם נואמים אחת

לשנה נאום על המצב. רצו רפורמה חקלאית לא מאורגנת, זה מה שהתקבל,

מגזרים שלמים נהרסים, וזה מסתדר בפחות כאבים מאשר בכל מקום אחר. בכל

מקום אחר הכאבים והצעקות היו פי כמה יותר גדולים, אבל פה זה הולך

בשקט.

זה משום שזה לא מעניין את רוב הציבור, משום שרוב הציבור רואה בזה מגזר

פרוטקציוניסטי, משום שרוב הציבור חושב שהלובי החקלאי גם היום מגלגל לפה



את כל הסיפור. אס מנתחים את הסעיף הזה, הסעיף היחידי שעלה, זה לא הלובי

החקלאי אלא זה הלובי של קליינר, קליינר הלך החוצה לסגור את העניינים,

וכל הדברים האחרים פה הם בשחיקה. למה פה הלכתם על רזרבה? פה מסומן

שהגולן יקבל את חלקו ובקעת הירדן תקבל את חלקה. זה מסודר כי שומרים אחד

על השני ומה שנותנים פה, נותנים שם, נותנים חצי חצי.

אברהם שוחט; זה אחרי שאתמול יהודה הראל נתן נאום שהממשלה

לא צריכה להתערב והיא לא צריכה לתת.

חיים אורון; העילה היא תפוחי-אדמה, אבל אני אומר את זה

כדבר עקרוני. אני חושב שצריך לקבוע בחוק

שזאת זכות. גובה הפיצוי, אם יש ויכוח אם קרקע זה 27, 20, 16, לפי

פרמטרים, זה בסדר, זה לגיטימי. אבל עצם הקביעה שזה זכות ושצריך לשלם את

זה.

כל התקציבים פה נשחקים. תקציבי התמיכות הם בירידה גדולה ואני יודע שמה

שיקרה במשך השנה, וכל פעם אני מצר על זה מחדש, בסוף במשך השנה כשיש

'ברוך', אז כל התקשורת מלאה בזה שהחקלאים מבקשים עוד פעם 10 מיליון

שקל, פעם זה בקעת הירדן לבננות ופעם זה למישהו במקום אחר. למהל כי מראש

התקציבים פה נשחקו, חוץ מתקציב התחבורה הציבורית משיקולים אחרים. הסכום

הגדול של השני מיליארד מופיע פחות או יותר המדד, בתקציבים של היצוא

החקלאי יש ירידה נומינלית של 20 מיליון שקל, שהיא בעצם ירידה ריאלית של

40 מיליון שקל פחות או יותר. בתקציבים של מחירי המים יש ירידה נומינלית

של 15 מיליון שקל, בעצם זאת ירידה ריאלית של 30 ומשהו מיליון שקל. זה

בעצם ירידה של כ-10 אחוז ריאלי בתקציבים האלה. זה בעצם אותה מגמה

שקיימת. אני מכיר את הוויכוח וכבר אין לי כוח לנהל אותו, לצמצם את כושר

הפעולה של המשרד. כל נושא הופך להיות שתדלני, כל נושא הופך להיות סיפור

שלם, תקשורת, החקלאים לוחצים, יש שביתות, ואז מישהו מספר סיפור וכך

הלאה.

הערתי על ההתיישבות החדשה. אני יודע למה צריך להופיע כך ולמה זה הסעיף

היחידי שעולה כפי שהוא עולה.

יהודה הראל; הוא לא עולה. בשנה שעבר זה ניתן מהרזרבה

בינואר, כדי להתאים את זה לירידה שהיתה.

חיים אורון; אני יודע לקרוא ספרי תקציב. ב-1996 הביצוע

היה 138, ב-1997 התקציב היה 141, ואני מוכן

להכניס לפרוטוקול שה-198 זאת לא השורה האחרונה. 198 זה תקציב 1998, הוא

יעלה במהלך 1998 בשיעורים דומים כמו ש-1997 עלה לקראת 1998.

אברהם שוחט; כל המשרדים, חוץ ממשרד הפנים, קוצצו. אומרים

שהממשלה, תצמצם, הממשלה בחוק הבריאות תפתח

לתחרות, יש לך נאומים וכאן לעד הודעה חדשה. כשזה מגיע אליך לגולן, הכל

מותר. ואנחנו יודעים שזה לא הדבר היחידי. אל תדבר במילה כפולה, אל תתן

נאומים לפחות בדברים האחרים. שב בשקט, קח את הכסף ותהיה מרוצה.

יהודה הראל; י למה המועצה שלנו אומרת שהלוואי ונחזור לימי

בייגה, אז היינו יכולים להוציא כמה שרצינו?



אברהם שוחט; אני מכיר את יהודה, אני מכיר את כל הטכניקות

שלו. הוא אומר את זה כדי שהחבריה באוצר

ישמעו והוא יקבל יותר.

חיים אורון; אני רוצה לומר דבר מאוד ברור ודו קריצ'מו

יודע את זה. נשבר פה משהו מאוד עמוק. יש

התיישבות גם בתוך הקו הירוק, יש התיישבות שנמצאת חמישה מטר מהקו הירוק

אבל מזרחה ממנו, והיא מוזנחת. אני לא מסוגל להביו עד היום למה שומריה

שנמצאת מהעבר הזה של הקו הירוק שונה משקף, או שונה מישובים ברמת הגולו.

זה, יהודה, איזה שהוא שבר בתוך ההתיישבות שאתם אחראים לו והוא נוצר

עכשיו פעם ראשונה. בייגה רב אתי פוליטית כשהוא נותו תקציבים לבקעה

ולרמה למרות שאני נגדם באופו פוליטי. אחרי שגמרנו פה את הוויכוח

הפוליטי, הבנתי מה הוא עושה. לי היה ויכוח פוליטי איתו, אבל זה לא היה

ויכוח תקציבי אבל היום התהפך הגלגל. מישהו דואג. שהתקציב הזה יעלה וכל

התקציבים האחרים יורדים.

יש סעיף אחד שנוגע למחלת הברצלוזיס, וזה אומר חיסון עדרים ממחלות

שעוברות לבני-אדם. השנה יש התפרצות מחודשת של המחלה בנגב, יש הכפלה של

כמות המקרים של בני-אדם שנפגעו, חלק קשור ביבוא תוצרת חלב לא מבוקרת

מהשטחים, לפי דעתי חלק קטן. החלק הגדול, מאחר שנגמר התקציב לחיסול

עדרים, היה מודל כזה של חיסול עדרים שהיו פגועים מעבר לאחוז מסויים עם

פיצוי למגדל העדר, זה מביא את הבדואים בכלל לברוח מכל הבדיקה הזאת.

אמרו לי שאושר לזה תקציב, אומרים שהאוצר לא אישר את כל התקציב. זה

מופיע ב-60 מיליוו שלהם.

קריאה; בשנה הבאה, 3.5 מיליוו שקל.

חיים אורון; שזה חצי מהסכום שצריך.

דליה הראל; מה זה מה שצריך? השקיעו כבר 20 מיליוו שקל

בענייו הזה.

חיים אורון; אני לא מביו. אם היתה מחר מגיפת פוליו

שפוגעת בילדים יהודים, מישהו היה אומר

שהשקיעו 7 מיליוו שקלי אומרים מבית-חולים "סורוקה" בבאר-שבע שיש הכפלה

במספר המקרים שנפגעו מהמחלה שעוברת מבעלי חיים.

נאמר לי כאילו שאושר תקציב, אבל לא הושלם התקציב. אני אומר שצריך לקבל
החלטה במשרד החקלאות
(1) שרמת החיסוו בנגב תהיה כמו בגליל, וזה כרוך בכסף, כי בגליל הצליחו,

ובנגב מצליחים פחות.

(2) שנית, שעוברים לטיפול בטיפות החדשות שניתנות בעיניים. גם בגדה

קיבלו תרומה מארגנטינה וזה יבוצע שם בדרך הזאת.

(3) שמחזירים את המודל שאמר שעדר חולה מעבר לאחוז מסויים מוסכם, העדר

הזה יחוסל תמורת פיצוי נאות כי אחרת בעלי העדר יברחו עם העדרים

האלה הם ימשיכו להדביק עדרים אחרים.
שלום שמחון
אני רוצה להתייחס לכמה עניינים, ומאחר והזמן

מצומצם, לא אחזור על דברים שנאמרו. אני לא

רוצה שהדברים יתקבלו על-ידי הנהלת משרד החקלאות כאילו יצאו מהקשרם, כי

אני מאוד מעריך את עבודת מנכ"ל המשרד והצוות שלו, שאני חושב שהוא צוות

טוב. יחד עם זאת, נדמה לי שהתקציב הזה הוא תקציב של רמייה בהרבה מאוד

נושאים.

הנושא הראשון, אי-כיבוד ההסכמים עם מגדלי תפוחי-האדמה, דבר שהוא בלתי

נסבל, והמעבר של המגזר הזה לבתי-משפט, גם הוא לא נכון ולא הגיוני. פה

בעצם נעשה מעשה שלקחו את הכסף ולנסות להעביר אותו לדברים אחרים

על-חשבון מגדלים מאוד מסויימים. זה משהו שאני חושב שאסור לנו לתת לו

להמשיך.

הנןשא השני, חוק הגליל. חוק הגליל מופיע פה ב-15 מיליון שקלים פחות

מאשר היה בשנה שעברה. זה לא שהמחירים ירדו או שקרה משהו שדרוש פחות

כסף, אלא יש החלטה של הנהלת משרד החקלאות לבצע איזה שהוא שינוי

בתחשיבים הכלכליים של הסובסידיה על-מנת להכניס את היד לכיס של המגדלים

בגליל ולהוציא מתוכו 15 מיליון שקלים, גם אם אני מבין שהכוונה היא

להחזיר חמישה מיליון שקל לתשתיות, לתרנגולות או אני לא יודע למה. על כל

פנים, פה בפירוש מדובר בהוצאה של כסף שאני חשוב שהוא לא נכון והוא לא

הגיוני. אם נסתכל קצת יותר למטה בדף הזה בעמוד 4, נראה שאין כמעט הוצאה

של כסף בשנה הבאה בנושא של טיפול בשלוחת ההטלה. זה אומר וכדאי שכולנו

נבין שמי שמפנה את העודפים על-חשבונו זה אך ורק המגדלים. זאת אומרת

שה-15 מיליון שקל שמדובר להוריד מהמגדלים בגליל זה סכום הרבה יותר גבוה

מהמופיע כאן בסופו של דבר. יש פה את העניין הזה שמורידים את ה-15

מיליון שקל ומצמצמים את הסובסידיה, ויש פה פעם שנייה שכל המגדלים, לא

רק המגדלים בגליל, מפנים את העודפים על חשבונם. זה אומר שאתם יוצרים

שחיקה מאוד גדולה בין מה שהם יכלו לקבל על-מנת להתפרנס מהענף הזה, וזה

בלתי מתקבל על הדעת.

אברהם שוחט; זה נכון חמישה קבלנים מממשים את חוק זכויות

הגלילי

שלום שמחוו; זה לא נכון. יש מושב אחד - שלא אזכיר את

שמו - שיש בו בעיה, וזה מושב שמראש לא היה

צריך להיות בחוק הגליל.

העניין השלישי שעלה כאן הוא הנושא של החטיבה להתיישבות. אני בעד הסיוע

לישובי רמת . הגולן, בקעת הירדן וכל היתר. אבל אני חושב שהגיע הזמן

שהנושא הזה יטופל אך ורק על-ידי משרד החקלאות עם כל הבעיות שיש בעניין

הזה, כי בסופו של דבר יש חקלאות שקורית גם באיזורים נוספים כמו בערבה

או בפיתחת שלום או במקומות אחרים. אני חושב שהקופה הזאת צריכה להתחלק

על עוד ישובים ומשרד החקלאות צריך לתת לה סדרי עדיפויות.
יהודה הראל
אתה בעד חיסול החטיבה, אבל הישובים שלך

יצביעו נגד זה.

שלום שמחון; אני לא בעד חיסול החטיבה. אני הסברתי לך את

זה גם בשנה שעברה, אלא שאני בעד הוספת

איזורים נוספים לעניין הזה. אני חושב שאם אין למשרד החקלאות שיקול דעת



שהוא יכול לעודד את פיתחת שלום, את הערבה ואיזוריס כאלה נוספים, אז

בסופו של דבר זאת טעות של כולנו שמביאה לחיסול החטיבה. זאת הטעות שלכם.

כשמופיע פה גולן, בקעת הירדן, יהודה ושומרון, גוש קטיף, ולא מופיעים פה

האחרים, זה מה שיקרה.

אלי גולדשמידט; קודם כל, אני רוצה לפרוטוקול. אמרתי קודם

שהמדינה מתנהגת בנושא הסכם תפוחי-אדמה

כאחרון הבסטיונרים בשוק. אני חושב שמאוד פגעתי בבסטיונרים בשוק ואני לא

חושב שראוי לפגוע בהם. אני חושב שזו היתה אמירה לא נכונה מצידי. אני

חושב שהמדינה מתנהגת בעניין כסוחר לא ישר או כאדם לא ישר. אני חושב שמה

שהמדינה עשתה כאן, היא אמרה שבסדר, הם ילכו למשפט, במשפט אין לנו הרבה

סיכויים, אבל אולי בכל-זאת נזכה, ואם לא נזכה, מקסימום נשלם את מה

שמתחייב על-פי ההסכם. אם מדינה מתנהגת בצורה כזו, לדעתי זו פשיטת רגל

מוסרית, זה מעבר לשאלה של הסיוע למגדלי תפוחי-אדמה בהקשר הקונקרטי

הזה.

אני חושב שאנחנו כועדת כספים צריכים להתקומם על זה. יש פה פגיעה בעקרון

של כיבוד הסכמים ואני מדבר על הסכם מתחום המשפט הפרטי וזה לא דבר שקשור

בנושאים מדיניים.

בהפרת ההסכם הזה ישנה פגיעה חמורה בעקרון שמיכסה היא נכס. הכרנו בזה

בנושא הפטם, בנושא המכסות בפטם, קבענו את העקרון של היכולת למכור

והיכולת לקנות, ואפילו שיחררנו באופן חלקי ממס הכנסה כחלק מהתפיסה הזו,

והדבר הזה הוא פגיעה חמורה. כמובן שישנה פגיעה במגזר מבחינה של מגדלי

תפוחי-אדמה. צריך לזכור שאנחנו מדברים בעיקר בהתיישבות בנגב, שם עיקר

הגידול והפגיעה פה היא גם פגיעה ברמה ובתפיסה הלאומית.

לגבי חוק הגליל. אני לא רוצה להוסיף על הדברים של שלום, אבל אני לא

מבין איך מורידים 15 מיליון שקלים. אני מבין שיש חוק ואני לא יודע אם

אתם מתכוונים לתקן את החוק או לא לתקן את החוק אם אתם מתכוונים לתקן

איזה שהוא פרמטר של הבסיס לתחשיב בין מחיר המטרה. אני לא יודע איך אתם

עושים את זה, ואני מבקש שועדת הכספים תקבל עוד לפני ההצבעה על התקציב,

ממש בימים הקרובים, ממש את הבסיס לתחשיב של הירידה ב-15 מיליון שקל

ולאן הולכים ה-5 מיליון שקל שאתם מדברים על החזרת הסכום. אסור לנו בשום

פנים ואופן לפגוע בתושבי הגליל.

אני מודע לזה שישנה ביקורת והביקורת מושמעת הרבה שנים על הנושא של חוק

הגליל. אני אומר לכם שבלי חוק הגליל אי-אפשר התיישבות בעיקר במשק

המשפחתי בגליל. אין מקורות פרנסה אלטרנטיביים ואנחנו חייבים לשמור על

העניין הזה, במיוחד אחרי כל ההתחייבויות של הממשלות בנושא "ענבי זעם"

ובתחומים האחרים.

מעבר לדברים האלה, אני לא יודע למה משרד החקלאות היה צריך להיות כל כך

נדיב בוויתור על תקציב, הוא ויתר פי שניים או פי שלושה מאחוז הוויתור

שעשו משרדים אחרים. אני לא אומר את זה כדי לצאת ידי חובה, אני מאוד

מעריך את דני קריצ'מן, אני חושב עליו רק דברים טובים, אבל בעניין הזה,

ביום שאנחנו דנים בתקציב היה צריך לשבת בכל-זאת שר החקלאות. הוא היה

צריך להסביר לוועדת הכספים מה רוח ההתנדבות שקפצה עליו בעניין הזה, האם

הוא כל כך התרשם מהישגי החקלאות ומרווחת החקלאים עד שהיה צורך לקצץ



במשרד החקלאות באופן יחסי יותר מאשר במשרד התמ"ס ויותר מאשר בכל משרד

ממשלתי אחר.

יצחק וקנין; אני רוצה לחדד את נושא של חוק הגליל. דני,

אתה יודע שבשנה האחרונה החקלאים נאלצים לממן

את פינוי העודפים בכ-4 אגורות לחודש. דהיינו, חיסלת את הסובסידיה הזאת.

נגמרה הסובסידיה ואיו יותר. אנחנו יודעים לקראת מה אנחנו הולכים בשנה

הבאה בגלל הסכם פריס, אז יוזרמו למדינת ישראל כמויות אדירות של ביצים.

אני לא יודע איך החקלאים במדינת ישראל יוכלו להתמודד מול הבעיה הזאת.

לכן אני אומר שהקיצוץ הזה שאתם מציעים בחוק הגליל, משמעותו לחסל את כל

החקלאים בגליל ואני אומר לך זאת חד משמעית. אף חקלאי לא יחזיק מעמד שם.

כמי שחי מהמשק הזה ויודע בדיוק מה קורה, פשוט הורדתם את הבסיס הרווחי

שנשאר, שאת זה בעצם מהווה הסובסידיה הזאת. אם נוריד את האגורה או אגורה

וחצי שאתם מציעים כאן, אתם מחסלים את הענף הזה.

אמנון רובינשטיין; יש לי שתי הערות על דברים שנאמרו ושתי הערות

שלא נאמרו.

רציתי לשאול לגבי מלאי החיטה. אני יודע שכאשר הייתי שר האנרגיה, בדקנו

מחדש את מלאי הדלק וקיצצנו בהוצאות הממשלה. אני לא מדבר על ההובלה, כי

זה הסכם עם ארצות-הברית ואין מה לעשות עם זה. אני מדבר על העניין של

המלאי.

אני רוצה להצטרף להערות לגבי ההצעה של חיים אורון בעניין ביטול המכסות

של תפוחי-האדמה. לדעתי הסכם צריך לקיים, ומה שהוא הציע זה דבר מינימלי

והוגן. הוא מציע שהדבר הזה ייעשה בתקנות, אולי פיצוי דיפרנציאלי ושזה

יובא כאן לאישור ועדת הכספים. אני מציע שהממשלה תקבל את זה. זה דבר קטן

אבל הוא משמעותי מאוד, קודם כל למגדלים וגם באורח עקרוני של שמירת

התחייבות של המדינה.

אני רוצה לדבר על שני דברים שלא נאמרו כאן. לא הספקנו, משום שמדובר

בעניינים תקציביים, אבל יש שתי בעיות רציניות וגדולות מאוד במשק החקלאי

שצריכות להדאיג את כולנו. קודם כל, שחיקת רווחיות שלדעתי מגיעה עד הבשר

החי. כבר אי-אפשר להמשיך ולדבר על התייעלות, אלא אם כן עושים שני
דברים
דבר ראשון, שינוי כיוון בנושא של היצוא החקלאי. אתה דיברת על זה

והזכרת את זה בקצרה. העניין של הטכנולוגיה, העניין של יצוא זרעים, יצוא

טכנולוגיות ישראליות שפעם הובלנו בהן והיום איבדנו זאת. אני זוכר

שבמשרד המדע דיברו על שיתוף פעולה עם משרד החקלאות בעניין מחקרי תשתית

בסיסיים בנושא הזה. אם זה נכנס בסכום ה-60 מיליון, זה חסר משמעות כי זה

דורש מאמץ לאומי הרבה יותר גדול. זה הדבר המרכזי ובכלל לא דיברנו עליו.

שינוי כיוון. בתעשייה אנחנו מדברים על זה, יושבים כאן כל הזמן ומדברים

על המעבר הזה ועל המחיר שלו.

דן קריצ'מן; זה לא ב-60 מיליון. תסתכל כאן, זה המחקר

החקלאי.

אמנון רוגינשטייו; זאת הנקודה הכי חשובה. היתה הצעה בזמנו

במסגרת מחקרי התשתית החדשים של משרד המדע

לשתף פעולה עם משרד החקלאות כדי לתת לזה דחיפה גדולה מאוד. יש גם הצעה,

אתה ודאי מכיר אותה.



הדבר השני. אני אומר כצרכן שאני מתרשם שמחירי המדף בישראל של תוצרת

טריה גבוהים בצורה בלתי רגילה מהמחירים באירופה המערבית. התשובה היא לא

להגיד לי לא. ביקשתי כבר לפני מספר שנים שמשרד החקלאות יעשה בדיקה

מדגמית ויביא את זה לוועדת הכספים של הכנסת. עובדה היא שאיו מדינה

באירופה שאני מכיר שלא מתמודדת עם העניין הזה בין השאר באמצעות שיווק

ישיר של חקלאים לצרכנים, דבר שאין כמעט בארץ. כל פעם מדברים על זה

ואומרים שיקימו שווקים, אבל כלום, מעט מאוד, זניח. מדינה עשירה כמו

צרפת וגרמניה, חלק גדול מאוד מהשיווק הוא שיווק ישיר. אי-אפשר לומר לנו

על-סמך התרשמות אישית. אני מבקש במסגרת דיונים כאן או באופן עצמאי,

תעשו, תקדישו לזה מעט מאמץ כדי לחקור את העניין הזה, ואתם תראו שקודם

כל מחירי מדף גבוהים בצורה בלתי רגילה. אני לא רוצה לשים את המילה פער

תיווך, זה כבר נדוש.

מיכאל נודלמן; אני בטוח שאיכות הסביבה וחקלאות אלה דברים

שהולכים יחד, אבל זה לא אומר שאני בעד חיבור

שני המשרדים; בארץ יש דברים מאוד חשובים כמו איזור הגליל העליון, שם

ישנה הכינרת, ושם קיימת בעיה בחקלאות. בכינרת כל הזמן יש גידול של זרחן

וזה גורם לפריחת אצות. אני ראיתי מה זה אצות ומה זה עושה לסביבה ולמים.

אני חושב שכאן משרד החקלאות לפעול כי משאב המים במדינה שלנו זה המשאב

היקר ביותר. אולי צריכים טכנולוגיות חדשות כדי שלא יקרה שכל שנה יהיה

גידול בזרחן בכינרת.

אברהם שוחט; אני לא אתייחס לדברים רבים כי הזמן הוא קצר.

אני רוצה להתרכז בעניין הסכם המכסות של

תפוחי-האדמה, כיוון שהייתי מעורב בו ואני זוכר את הנסיונות להגיע

להסכמים שיוציאו את החקלאים מהמכסות, כי ההנחה היתה שאפשר יהיה לייבא

תפוחי-אדמה ולכן אין טעם בקיום הזה בישראל. אם מבטלים מכסות, צריך לתת

פיצוי. ברגע שמחליטים על פיצוי, הממשלה צריכה לעמוד בעניין הזה. אני

פשוט לא מבין את האוצר באי-עמידה בעניין הזה. הדברים הם ברורים והם

כתובים. אני אומר לך אדוני היושב-ראש, אני חושב שועדת הכספים על כל

מרכיביה צריכה לבוא ולתת גיבוי להחלטת ממשלה שהתקבלה בשעתו כדי שהיא

תמומש ככל שאפשר מהר.

חיים אורון; אני מבקש להביא את הנושא לידיעת יושב-ראש

הקבוע של הוועדה, אחרי התקציב.

מ"מ היו"ר מיכאל קליינר; יתקיים דיון עם שר החקלאות על נושאים שעלו

ונושאים שלא עלו.

אני בהחלט מקבל את ההצעה שנקיים דיון רציני עם שר החקלאות על נושא

החקלאות כי באמת עלו כאן שאלות רציניות.

דן קריצ'מן; אני רוצה קודם כל לתת תשובות לארבעה-חמישה

נושאים שעלו פה, ואחר-כך לדבר על כמה נושאים

שמציקים לנו במשרד.

אני חושב שהסכם המכסים קויים במלואו, וזו פשוט אינפורמציה לא נכונה

שבאים לוועדת הכספים ואומרים שההסכם לא קויים. ההסכם מדבר על תחולה של

זמן מסויים, ההסכם מדבר עד תאריך מסויים וכשיגיע התאריך המסויים הזה,

שני המשרדים ידברו ביניהם על המשך ההסכם ועל המשך העבודה בתחום הזה.

אני חושבים שיכולה להיות בעניין הזה ירידה משמעותית ולכן צריך לעדכן.

נכון לעכשיו, קיום ההסכם כפי שנחתם בממשלה לפני שנתיים, התבצע כלשונו.



כתוצאה מזה הגיעו אלפים בודדים של טונות ארצה ויש קצת קושי מצד אחד

לדבר, אפילו פה בוועדת כספים, על מסכנות בענף ומצד שני על מחירים

גבוהים במדף. שני הדברים האלה לא מסתדרים ביחד,

קריאה; למה לאי הוצאות ההובלה הן גבוהות מאוד.

דן קריצ'מן; לגבי תפוחי-אדמה. נכון, יש בעיה רצינית

בענייו הזה של תפוחי-האדמה של אי-קיום הסכם,

אבל אי-קיום ההסכם הזה נבע כמובן מחוסר תקציב, מחוסר כסף, וגם אי-אפשר

להתעלם מזה שתוכן ההסכם הוא כזה שהסיבות שבגללן ניתן הכסף הזה לא

התקיימו. לא קרה שום נזק למגדלי תפוחי-האדמה במשך השנתיים האלה.

אברהם שוחט; הם עובדים במכסות?

דן קריצ'מן; לא עובדים במכסות. אם תעיין טוב בהסכם, גם

בהסכם תראה שמסבירים שם את הסיבות.

אלי גולדשמידט; אני בדקתי את זה. כתוב שם שבשנתיים

הראשונות, בגלל נזקים, מהשנה השלישית, בלי

נזקים.

דן קריצ'מן; אם אומרים שנתיים בלי נזקים, אז אולי החלק

הזה לפחות יכול לרדת והחלק השני צריך

להישאר.

אני רוצה להעיר הערה נוספת. גם לא כל ההסכם בוטל. הוצע לחקלאים לקבל

שליש מההסכם ולבטל את ההסכם. 25 מיליון שקלים. אם העקרון מקובל וההצמדה

זו הבעיה, אז נדבר על ההצמדה. אני מוכן לקבל את הגישה שלך שנלך לחוק

ההסדרים, נסדיר את העניין הזה שם, ואחר-כך שני השרים יקבעו בתקנות את

גובה הפיצוי ונשלם את הפיצוי הזה.

קריאת; זה יבוא לפה לאישור.

דו קריצ'מן; יבוא לפה לאישור.

אלי גולדשמידט; מה האלטרנטיבה? אתה רוצה שהם ילכו

לבתי-משפט?

דן קריצ'מן; האלטרנטיבה היא שכאשר ממשלה חותמת על הסכם,

היא משלמת. מה יהיה מחר עם מים? מה אם

מחרתיים יחליטו לקחת את החלב?

אלי גולדשמידט; בוא נוציא הצעת חוק שמכסה היא נכס.

דן קריצ'מן; . הנה, זה מה שכתוב.

אלי גולדשמידט; אבל לא תקנות.

דן קריצ'מן; בנושא הלול אנחנו עושים דבר מאוד פשוט. היה

עיוות בחוק הגליל, היה עיוות כפול. עיוות



אחד, שמשום מה אתם משלימים איתו, שחצי מהאוכלוסייה בגליל מקבלת כל שנה

מתנה מהמדינה 30-35 אלף שקל ועם זה אתם חיים מצויין. אני אומר לך כבר

שאם יקחו את הסובסידיה הזאת של הגליל עכשיו לחמש השנים הקרובות או

לשלוש השנים הקרובות ויתנו אותה עכשיו במשך חמש שנים לאלה שלא קיבלו

אותה חמש שנים, אנחנו נתייחס לזה אחרת. אבל זה אתם בכלל לא מעלים על

דעתכם. שיכול להיות שכן שלך שגר באותו מרחק ממך מהגבול, חי בדיוק כמוך,

חי באותם תנאים, באותו עלויות, באותם מרחקים ממרכזי הארץ, ואתה כל חודש

מקבל 3,000 שקל לכיס והוא לא.

יש גם ויכוח לגבי חוק הגליל, מה התחום של קו עימות, כי הרי השתנה הטווח

של הקטיושות וצריך להגדיר את חוק הגליל. יש ישובים שנמצאים באותה רמת

סיכון. אבל עזוב את הוויכוח הזה. מה עשינו בחוק הגליל? חוק הגליל בא

ואמר שהוא יתן העדפה של אחוז מסויים על גידול הביצים והפטם בגליל לעומת

מה שמגדלים בכפר תבור. בסדר גמור. אז כשאומרים הגדלה של אחוז, זה

מהמחיר בפועל. אם בכפר תבור מקבלים 20 אגורות, אני רוצה שבגליל יקבלו

22 אגורות. זה בסדר, זה סביר וזה מקובל. אבל מה עשו החכמים? לקחו בגליל

10 אחוז על מחיר שמעולם אף אחד לא קיבל מחיר כזה.

שלום שמחון; לא נכון. קיבלו את המחיר הזה.

דן קריצ'מן; אנחנו שומרים על זה שבחוק הגליל יקבלו את

התוספת מעבר למחיר בפועל בכל הארץ. המשמעות

של זה היא קיצוץ של אגורה עד אגורה וחצי לביצה.

לגבי פינוי הביצים. אני מודיע לכם, למרות שבטח תקפצו עד השמים, שהארבע

אגורות שאתם משלמים בשביל פינוי עודפי ביצים, זה עבור פינוי עודפי

ביצים שאתם מייצרים, יחד אתי, כדי שאף אחד לא יעלב. אנחנו מייצרים

לעודפים ואחר-כך אנחנו קונסים את עצמנו בעד העודפים שאנחנו מייצרים.

אני יודע בדיוק את המספרים. אם אנחנו נצטרך לחיות רק עם העודפים

שמועברים לאוטונומיה, זה יגמר באגורה אחת ולא בארבע. אני יודע בדיוק

איפה העודפים, יש לי רישום מדוייק כל יום של הספירה, של הפיקוח, ואני

יודע איפה העודפים.

אנחנו מציעים שכאשר אתם תתפנו אנחנו נבוא לישיבה נוספת בנושא הזה.
מ"מ היו"ר מיכאל קליינר
אנחנו הרי לא נקיים ישיבה נוספת על התקציב.

תואיל להשלים את התשובה לח''כ רובינשטיין

ולאחריה נעבור לתקנות שלכם.
רן קריצ'מן
אני מצטער, אבל אני לא יכול לקחת בסקירה על

תקציב משרד החקלאות איזה סעיף אחד קטן כשיש

עוד חמישה או ששה סעיפים כבדים וגדולים, וכדי לצאת ידי חובה לתת פה

תשובה. אני נורא מצטער, עם כל הכבוד לוועדה. אם לוועדה אין זמן לעניין

חזה, מבחינתי יכול להיות דיון מחודש. אנשים העלו פה נושאים כבדים מאוד,

לנו יש עוד נושאים כבדים בתקציב המדינה, חלקם הם כאלה שאתם באים בטענות

אלינו ואנחנו צריכים לתת להם תשובות ולמצוא פתרונות יחד. במסגרת הסד

הזה אני לא יכול לפעול.

מ"מ היו"ר מיכאל קליינר; היות והסד הוא סד, אני יכול לומר שאנחנו

נבקש ממזכיר הוועדה למצוא שעה באחד הימים



להשלמת הדיון. אס לא, אנחנו נמשיך את הדיון הזה במסגרת אותו דיון

עקרוני, שהעובדה שלא סיימנו אותו כאן, רק תתן משנה תוקף לצורך לקיים

את הדיון הזה מיד בתחילת ינואר, וזאת כמובן בהנחה שהתקציב יעבור עד

אז.

(2) תקנות עידוד השקעות הון בחקלאות (אגרות) התשנ"ז-1997

שמחה יודוביץ; בשנים האחרונות טיפלנו בכל שנה תקציבית

בכ-10,000 בקשות שהגיעו אלינו מהמגזר החקלאי

לנושאים שונים. מרבית הבקשות הגיעו מהמגזר המשפחתי ולעתים טיפלנו במשק

אחד ב-5-6 ו-7 בקשות. אנחנו לא גובים על הבקשות האלו שום תשלום או

אגרה. חשבנו שעל-מנת לצמצם, כדי שחקלאי לא יגיש בקשות ולא יתפוס נתח

תקציבי מיותר וגם שלא תוגשנה יותר מדי בקשות, לנסות ולהטיל אגרה

מסויימת.

מ"מ היו"ר מיכאל קליינר; מה זה לתפוס נתח תקציבי?

שמחה יודוביץ; אנחנו מקבלים בקשות בסכום הרבה יותר גדול

מהתקציב שעומד לרשותנו. החקלאים אומרים נגיש

בקשה, קודם כל נתפוס תור. אז יכולים להגיש על חצי מיליון ועל מיליון

וכאשר אנחנו דנים בתוכנית ומאשרים את התוכנית, אתה מקבל את האישור

והאישור בידיך מחייב אותנו, הוא כבר תופס נתח מהתקציב. אחר-כך בא חקלאי

אחר שבאמת מתכנן לבצע תוכנית.

מ"מ היו"ר מיכאל קליינר; אושר.

הישיבה ננעלה בשעה 30;11

קוד המקור של הנתונים