פרוטוקול

 
כנסת הארבע עשרה

מושב וביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מספר 361

מישיבת וועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום בי. ט' בטבת התשנ"ט, 28.12.98, בשעה 10.15

נפחי;
חברי הוועדה
היו"ר מיכה גולדמן

דוד אזולאי

רפאל אלול

טלב אלסאנע

זאב בוים

סאלח טריף

נעמי בלומנטל

האשם מחאמיד

מיכאל נודלמן

סאלח סלים

וליד צאדק האג' יחיא

מוזמנים; אלי כהן, עוזר שר הבטחון, משרד הבטחון

אריה לב, סא''ל, ראש ענף תשתית ופריסה, אגף התכנון של צה"ל, משרד

הבטחון

סלימאן אגרביה, סגן ראה העירייה, עירית אום אל-פחם

אחמד יוס מסארווה, עירית אום אל-פחם

תופיק גבארין, עירית אום אל-פחם

מוחמד מחאג'נה, עירית אום אל-פחם

תופיק מחאמיד, עירית אום אל-פחם

מחמוד אגבאריה, עירית אום אל-פחם

מחמוד מחאמיד, עירית אום אל-פחם

איוסף אחמ מחאמיד, עירית אום אל-פחם

סולימאן פחמאוי, עירית אום אל-פחם

אחמד אגבריה, עירית אום אל-פחם

מופיד ג'באהן, עירית אום אל-פחם

אחמד ח'א מחאמיד, עירית אום אל-פחם

מוחמד סל מחאמיד, עירית אום אל-פחם

דולגם סייס, יועץ משפטי - אום אל-פחם

עמוס גרשוני, מרכז וועדה פוליטית - תקיים
מנהלת הוועדה
יפה שפירא
נרשם ע"י
רקורד - שירותי הקלטה
על סדר היום
אירועי אם אל-פחם



אירועי אום אל-פחם.
היו"ר מיכה גולדמן
בוקר טוב לכולם. אנחנו ביקשנו לקיים ישיבה של

ועדת הפנים, ישיבה נוספת, בעקבות סיכום

הדברים שהיה בחודש ספטמבר, שאמרנו שמקיימים פסק-זמן עד 31.12.98 כדי להביא

לידי כך שתהיה הידברות מחודשת בין מערכת הבטחון ובין נציגי ואדי-ערה ובמקרה

שלנו אדמות רוחב ועירית אום אל-פחם.

אני יודע על שתי פגישות שהיו עד היום. אני יודע שיש פגישה גם היום בשעה 13.00,

ואני ביקשתי מאלי כהן, שהוא עוזר שר הבטחון להתיישבות, שהוא עומד בראש המשא

ומתן מטעם שר הבטחון והצבא, שנמצא איתנו כאן סא"ל אריה לב, שהוא ראש ענף

תשתיות ופריסה באגף התכנון של צה"ל. שני האנשים שנמצאים איתנו כאן, הם למעשה

נמצאים בקשר בין בעלי הקרקעות ונציגי הציבור. אני ביקשתי היום מאלי כהן להופיע

כאן אצלנו כדי לשמוע ממנו את הדברים ולדעת איפה אנחנו נמצאים, מאחר ואנחנו

נמצאים בסוף השבוע הזה בתום הארבעה חודשים שקבענו לעצמנו כארבעה חודשים

שבהם אפשר לנסות לעשות את המאמץ הגדול, כדי לצמצם ככל האפשר, את העימותים

שנוצרו ערב החגים שהיו בחודש ספטמבר, וכולנו היינו עדים למה זה הוביל ואיך

הייתה ההתפתחות באותם הזמנים. בוודאי שראינו בזה חשיבות גדולה מאוד,

שההידברות תתחיל תחל ותהיה. בבקשה אלי כהן.

אלי כהו; בוקר טוב. הוחלט בתוך המערכת הממשלתית,

שמי שיהיה יו"ר הוועדה זה יהיה מוטי זקן יועץ

ראש הממשלה, ואליו מצטרפים משרדי ממשלה שונים שיכולים לתרום לעניין, משרד

הפנים, משרד התמ"ס, ומשרד הבטחון כמובן.

אנחנו קיימנו שתי ישיבות מתוך מגמה לנסות להגיע לפתרון שאנחנו רואים אותו כנכון

מבחינת המערכת הבטחונית, וזה שהשטח אש יוכל לתפקד כשטח אש מצד אחד, ומצד

שני, שהחקלאים יוכלו לעבד את אדמותיהם מבלי שהעיבודים שלהם יפגעו. אנחנו

קיבלנו את החוות דעת מהמתיישבים ומנציגיהם, גם מחבר-הכנסת האשם מחמיד.

מבחינתי מי שמתיישב בקרקע הוא מתיישב בקרקע. תושב זה בכל מקום. מתיישב

בקרקע זה משהו שיותר קשור עם הקרקע. מבחינתכם זה צריך להיות יותר טוב. דווקא

בגלל זה שאני גם כן מתיישב.

בעלי הקרקעות, נציגי בעלי הקרקעות, נציגי אום אל-פחם, ובכל אופן מה שאני יכול

לומר, שבתוך המערכות של משרד הבטחון עם הצבא, נעשו על-פי הנחיות שר הבטחון,

נכנסו לעבודת מטה מאוד עמוקה, גם כדי לנסות לבחון את בקשות בעלי הקרקעות כי

אחת מהבקשות הייתה, שהיא בקשה לגיטימית, היא אמרה, תשמעו אם אתם מצליחים

להזיז את איזור שטח אש צפונה ומשאירים את כל הקרקעות שהיום אנחנו מעבדים

מחוץ לשטח האש, אז פתרנו את הבעיה. תיאורטית זה נשמע טוב, אבל כרגע זה נבחן.

התשובה הראשונה של הצבא הייתה תשובה שלילית, אבל הוא החליט לבדוק את זה

בכל זאת על-פי הנחיית שר הבטחון. הם נכנסו לבדיקה יותר מעמיקה של העניינים ואני

מניח שתוך מספר ימים לא שבועות, עד סוף השבוע הזה תהיה תשובה מוסמכת האם זה

דבר אפשרי במלואו, בחלקו, או אי אפשר בכלל. יש לזה משמעויות מבחינה בטחונית

צבאית, וגם מבחינת בעלי קרקעות, וגם מבחינת מינהל מקרקעי ישראל. כאילו לכיוון

אבן יצחק לכיוון קיבוץ גל-עד. במקום לקחת את השטח למטה, לקחת אותו צפונה, זאת

הייתה הבקשה והדבר הזה נבחן על-פי הנחיית שר הבטחון ועל-פי הבקשה גם של מוטי

זקן, שהוא יו"ר הוועדה. זאת בחינה רצינית. לקחו את הדבר הזה, מפעילים צוותים

בתוך המערכת, קשר עם המינהל ועד סוף השבוע תהיה תשובה אם הדבר הזה אפשרי.
הדבר הראשון שהצבא אמר בתשובה
אל תבנו על זה, כדי שלא תהיינה איזו שהיא

מערכת של אשליות. זה נראה לנו בלתי אפשרי אבל על פי הנחיה אנחנו בודקים את זה

לגופו של עניין וניתן תשובה.

במקביל הייתה בקשה נוספת, לבחון את הנושא של הסכנה לבתים, למבנים, לבתי-ספר

שנמצאים צמוד וקרוב לאיזור שטח האש. הייתה גם טענה שחלק מהמבנים אפילו

נמצאים בתוך שטח האש המסומן.
היו"ר מיכה גולדמן
יש לנו מפה שאפשר לראות אותה פה? אם אפשר

לתלות פה בצד אז יהיה לנו יותר קל לראות את

זה כדי שנוכל להתייחס לדברים בצורה יותר בהירה.
אלי כתו
גם הדבר הזה נבחן. בכל אופן מה שסוכם הוא,

שמאחר והגענו מבחינת לוח הזמנים, מבחינת

ההסכם שנעשה בעל-פה ועם ההבנה ועד ה-31 בדצמבר יש לנו ארבעה ימים, אז שר

הבטחון סיכם קודם כל, שבכל מקרה יש לנו עוד שבועיים לסגור את העניין. אפילו

שממילא נמצאים בתקופת הרמדאן - אם יש צורך למשוך את זה עוד שבוע, אבל לא

יותר מאשר סוף חודש ינואר, שזה הזמן האחרון מבחינת שר הבטחון לסגור את העניין.

שר הבטחון דבר רוצה לסכם את הדבר ברמה האישית. אחרי שיקבל את כל עבודת

המטה מהצבא וממשרדי הממשלה השונים כמו מינהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים,

התמ"סים היו גם טענות לגבי הטפסים וגם על זה נעשית עבודת מטה מסודרת.
היו"ר מיכה גולדמן
בואו נשמע מסגן אלוף אריה לב בדיוק איפה

אנחנו נמצאים ונשמע את

ההסברים.

ארית לב; קודם כל מה שאנחנו רואים פה תצ"א מורכבת

מיולי 98', התצ"א, מי שירצה אחר-כך יוכל

להתקרב לראות ופתוחה לציבור, זה המצב בשטח. יש עליה פיענוח של מבנים, איפה

נמצא כל מבנה. היו טענות לגבי בית הספר במושיריפה, היו טענות לגבי הנציגות

למבנים וכד', אז התצ"א פה לפנינו ושכבת שטח אש החדשה מעודכנת נמצאת על גבי

התצ"א וכנ"ל אחד לאחד. שטח האש הותאם ביחס לתצ"א. הכל ממוחשב, אין פה בעיה

של זיוף נתונים.

מה שאנחנו רואים כאן, ששטח האש שנמצא בקו הכחול איננו עולה על אף בית אחד

בכל המקומות שאותם בדקנו, שאיננו רואים אותו פה כרגע, דרך עין איברהים

ומושיריפה, למעט מבנה אחד שהוא מבנה או דיר, חדש יחסית ובלתי חוקי שנבנה

בשטח לאחרונה ואנחנו פועלים להוצאתו מן השטח בימים הקרובים. אלה הנתונים.

טלב אלסאנע; להוצאת הבית?
אריה לב
להוצאת הבית, אתה אומר בית. אלה הנתונים.

טלב אלסאנע; הנתונים בשטח. היינו שם, ראינו את זה בעיניים.

זה גובל בבתים.

אריה לב; אני מציג נתונים. אם תשאל אותי על עובדות אני

אענה לך.

טלב אלסאנע; איפה עין איברהים על המפה כאן?



אייה לב; כאן, עין איברהים. זה המחנה הצבאי שנמצא

פה. זה הדרך בתוך השטח שאתם מכירים. אלה

המטווחים וגבול שטח האש נושק למחנה. המחנה נושק לבתים. שטח האש הוא מעבר

למחנה. הבעיה היא עם המחנה ועל זה אפשר לדון בנפרד אם רוצים. המחנה כאן, בדיוק

פה, מעבר לתחום שטח האש, מחוץ לשטח האש. שטח האש נושק למחנה, לא לבתים.

המחנה מחוץ לשטח האש.

עזמי בשארה; ולמה לא להכניס את המחנה לתוך שטח האשל

אייה לב; למה בתוך שטח האש! המחנה משמש

לאימונים. ברוב המקומות מרחק המינימום הוא

100 מטר. חלק מהמקומות, במושיריפה במספר בתים ובעין איברהים בוודאי, לאור

העובדה שאתם העליתם פה ואתם כבר מכירים - גבול השטח זה המחנה. הוא בסדר

גודל של 50 מטר במקום אחד בלבד, בעין איברהים והוא יורד עד כדי 20 מטר.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר. הצו לפניכם ואתם מכירים אותו. אלה שטחי הציבור

ועל זה אנחנו דנים בלבד. אני בכל זאת הבאתי את הנתונים, כי חשוב היה לדעת,

שהשטח הזה שאנחנו מדברים עליו, שצמוד למושיריפה, עין איברהים ומעאויה, כל

הקטע הזה שאתם רואים כאן כל זה וכל זה, נגרר מתחומי שטח אש קיימים שהיו

קיימים מזה זמן רב, במקרה הזה שטח אש 109, וכנ"ל אותו דבר עשינו בכפר קרע

בדרום. הרחקנו כמו שאתם רואים את גבול שטח האש מהשטח שהיה קיים ושבזמן

האחרון לא נאכף על ידינו מתוקף היותו קרוב מאוד לבתים. כל מה שביקשנו לעשות

והבהרנו את זה חזור והבהר, להגביר את בטיחות התושבים שגרים כאן, להרחיק את

גבול שטח האש וחיבורו כדי שהירי יתבצע באיזור הזה ולא באיזורים הקרובים לבתים.

אלה הנתונים.
היו"ר מינה גולדמן
אני רוצה לאפשר לאחד אחד לדבר. מי רוצה

ראשון בבקשה.

אחמד ח'א מחאמיד; אני בעצמי תכננתי בית כאן בגוש 20315 בחלקה 4

המגרש בשטח של 500 מטר, האורך של המגרש

הוא 25 מטר. 6 מטר מהם בתוך שטח אש ונשיא המדינה בא לאיזור והראינו לו את

הסיפור הזה והבן אדם עד היום לא הצליח לעשות את הגדר של הבית. אז זה לא מרחק

50 מטר, זה בתוך שטח האש. יש הבדל בין מפה ויש הבדל גדול במציאות.

אייה לב; אלה הנתונים. לגבי הדוגמא שנתת, אנחנו לא

יכולנו לאשר את הבית הזה, אני מכיר אותו.

אחמד ח'א מחאמיד; לא, הבית מאושר, הבית מאושר לפי וועדות תכנון.

אני הוצאתי לו היתר בניה.

אייה לב; לא יכולתי לתת לו היתר בניה.

אחמד ח'א מחאמיד; יש לו היתר.

אייה לב; לדעתי אין לו היתר. אין לו היתר מהוועדה

המחוזית, אם זה לא משנה תבנו. אני גם במקרה

נציג שר הבטחון בוועדה המחוזית, ובמועצה האיזורית יושב נציג שם, יש הנחיה חד

משמעית לוועדות המקומיות, ואתם מכירים את זה, ואתם יודעים שיצאה הנחיה של



הוועדה המחוזית בגלל שטח האש ובגלל הרגישות וכל המבנים החקלאיים, שלגביהם

היה היתר לפי תיקון 43, לחזור בו מההיתר ולא לאשר שום מבנה ללא אישור וועדה

מחוזית. אז כל אלה, כולל הבית הלבן, כמו שאנחנו יודעים איך אתם קוראים לו בתוך

השטח, והדיר החדש שנמצא כאן לפני חודשיים אלו מבנים לא חוקיים. כתוב שהוועדה

אישרה, כתוב על הבית. אני ראיתי. יש המון בקשות, מאות בקשות. יכול להיות שפה

ושם היו איזה שהן תקלות ופספוסים ואיזה דיר אחד או שניים ביקשו וקיבלו. אני לא

יכול להגיד בוודאות מוחלטת שאף בניין או אף מבנה חקלאי לא אושר, אבל אם יש כזה

הוא חריג ויטופל כחריג.

סולימאו פחמאוי; יש לי הערה. מדובר לא במבנה ולא בחלקה.

מדובר במרחק של שטח אש כי אתה אומר 20, 30,

40 מטר מהמגורים ופה הנקודה המסוכנת ביותר. שטח אש אף פעם לא יכול להיות

קרוב 50 מטר מבית. מאין לך להבטיח שהתושב לא יצא לעוד 20, 30 מטר ויכנס לשטח

האש. איך אני יכול להבטיח! אתה רואה את כל הכפרים שם בתוך מובלעות. כולם

בתוך מובלעות בתוך שטח האש. אין מי שיבטיח את בטחון התושבים כמו שאני לא יכול

להבטיח מרחק של כביש - מהבית שלי אני צריך לעשות מיגון שהבן שלי לא יקפוץ ישר

לכביש. פה הסכנה שהתותח או הקליע לא יקפוץ ישר לבית שהמרחק של 50 מטר.

אליה לב; כשאנחנו שוקלים את שיקולי הבטיחות, יש דרך

מאוד ספציפית לעשות זאת, על בסיס טבלאות, של

שבלונות ושל חישובים מתמטיים, של מסלולי הכדורים והאנרגטיות שלהם ועוד. אנחנו

לוקחים בחשבון את העובדה, שגבול שטח האש קרוב לבתים. אגב, זה נמצא בכל הארץ

בצורה הזאת. הישוב נטף בהרי ירושלים סגור כולו, תחום בשטח אש בקרבה גדולה

יותר. באר-שבע העיר הגדולה הדרומית, קו שטח האש מדרום לעיר נושק לבתים גם

הנוכחיים ועכשיו יש תיקוני גבול בצורה שעשינו כאן בדיוק לפי קרקעות של נחל בקע

וגבעת נוי, כל אלה הבתים נושקים לשטח האש. אני יראה לכם שטחי אש נוספים.

היו"ר מיכה גולדמו; סליחה רגע רבותיי, אריה יש פה שאלה שלא

נשאלה, והיא שאלה שאני נתקלתי בה לא פעם

כשבאתי לבקר את בניי כשהם היו בנחל. אחד הדברים שתושבי כפר קרע העלי, אחת

הטענות לגבי בסיס שנמצא בסמוך לבתים זה שיש מצב שיוצר אי נעימויות חיילים

הולכים למקלחת, חיילים חוזרים מהמקלחת, מסתובבים עם תחתונים ויש מצבים

שיוצרים הרגשה פשוט לא נעימה. מסתובבים שם ילדים, נערות, תושבים. אני אומר,

שהנושא הזה חייב לקבל גם תשומת לב, משום שהדבר הזה מאוד רגיש וצריך להתייחס

אליו בצורה שונה. תאמין לי, גם אני גם בישוב יהודי וגם בישוב ערבי, כשאתה שם

בסיס בסמוך לישוב וחיילים חוזרים מאימונים, או חוזרים מפעילות כזאת או אחרת,

או נשארים בשבתות, אז הם מרשים לעצמם להיות יותר חופשיים, וזה יוצר תחושה

איומה. אני זוכר שבזמנו טיפלתי בנושא הזה בכפר קרע. סמוך לבסיסים שנמצאים יש

רגישות מיוחדת שם. גם כאן בנושא הזה של הבסיס, שאתם הוא סמוך ממש לבתים. יש

מצב שהוא בלתי אפשרי, הוא פשוט לא יכול להיות: כמה שלא יתנו הנחיות לחיילים

בשבתות לא להסתובב כמו שהם מסתובבים, וכשהם חוזרים בערב מאימונים או בבוקר

או בימי קיץ, זה יוצר הרגשה רעה, שאף אזרח יהודי כערבי, לא רוצה לראות.

תופיק מחאמיד; אני הייתי בחיילים שמתאמנים לא רחוק מהבתים,

כמה מטרים. עשרות חיילים. אחרי זה ראיתי חייל

יושב בבודקה, בדיוק על יד הבית, לא רחוק, אולי שלושה מטר. אם גבר שוכב בבית ישן

עם האישה שלו אז החייל ישמע אותו ויסתכל בדיוק בחלון. אתה מסכים לזה בבית

שלך? אנחנו באמת רגישים לנושא הזה.



איית לב; אני אכן מאשר, שהבסיס הזה הוא בקרבה יתירה

לבתי המגורים. אנחנו מודעים לעובדה, אנחנו

ורגישים לעניין הזה. היה שם ביקור של נשיא המדינה. נהגנו בהתאם לבקשת תושבים

לאור עמדנו כלפי נשיא המדינה והתשובה שלהם הייתה שהנושא יבחן בעוד שלושה

שבועות ובמגמה חיובית אמר את זה אלי כהן יותר מפעם אחת לכל מיני אנשים. צריך

לעשות הפרדה מוחלטת משטח האש. אין קשר בין שני הדברים. שטח הוא אש הוא שטח

אש ומתקן יכול להיות כאן או כאן ואין לזה שום הקשר.
היו"ר מיכה גולדמן
אבל פה זה הזדמנות לגלות רצון טוב כדי שהנושא

הזה יקבל את הטיפול המהיר ברשותך.
אייה לב
צריך לזכור דבר אחד חשוב. המחנה היה שם

כשהבתים היו מרוחקים ממנו בהרבה. הבתים

הולכים ונבנים ונבנים על המחנה. העובדה היא עובדה קיימת. אני חושב שמי שבונה את

ביתו שתי קומות מעל גדר המחנה וצופה כמעט על המחנה כשהוא בונה, והמחנה כבר

שם, ופעולות נעשות בו, לא יכול לבוא אחר כך ולטעון, הוא ידע מה הוא בונה.
היו"ר מינה גולדמו
גם בקריות של חיפה כשהגיעו למציאות כזאת, אז

לא אמרו לבעלי הבתים שבבסיס קורדני או בסיס

אחר היה לפני, אלא עשו פינויים משיקולים כלכליים לא רק שיקולים צבאיים. עכשיו

אני בא ואני אומר גם כאן. יש לעשות הפרדה בין שטח האש ובין עין איברהים. לגבי מה

שקשור לבסיס הזה אני אומר, זאת היא בקשה שלנו, שהנושא הזה חייב לקבל את

הטיפול משום שהתשובה שהבסיס היה לפני הרחבת הישוב היא לא תשובה, ומשום

שאנחנו יודעים שאנחנו חיים במציאות שאנשים צריכים לקבל פתרונות לבניה,

לצעירים, להתפתחות של הישוב, ואי אפשר להתעלם מזה. אבל הנושא הזה חייב לקבל

את תשומת לבכם ברגישות, שהיא בכלל לא קשורה לוויכוח על הקרקעות.
אייה לב
את הנושא הזה ניקח ברגישות. מה שאני

אומר שהנושא מנותק כרגע מהנושא האחר והוא

נדון לגופו כמחנה.
עבד אלמאלב דהאמשה
התשובה אמיתית וכנה. הרי כוונת כל שטח

האש וכל המחנה היא לא לתת להם להתרחב. זאת

כל הבעיה. הם צריכה את האדמה הזאת כדי להתפתח למרחבים ושיהיה להם פעם

איזור תעשיה, ושיחיו כמו בני אדם כמו בקריות והצבא רוצה לחנוק אותם.
היו"ר מיפה גולדמו
לגבי הבסיס שמעת כבר חצי תשובה, שהוא הולך

לטפל בנושא הבסיס. רבותיי, לגבי הנושא הזה

הפניה שלנו כוועדה היא לבקש להעביר את הבסיס הנמצא בסמוך לבתים שכאן אנחנו

לא במחלוקת. יש גם עניין של אנשים, שאנחנו צריכים לראות מול עיננו את צנעת הפרט

וצנעת הפרט מחייבת גם כלפי החיילים וגם מהחיילים כלפי התושבים הגרים במקום

הזה.
אייה לב
אני רוצה לענות לשאלה שנשאלה כאן. קודם כל

ברמה הגלובלית אני חוזר ואומר עוד פעם, אתם

רשאים להאמין ואתם רשאים שלא להאמין. הרבה מאוד ישובים בכל רחבי מדינת

ישראל, התפתחותם נעצרת בגין צרכים ביטחוניים בשטחי אש. אני אתן רק כמה
דוגמאות קטנות
הישוב רהט, הוא עיר בישראל והוא חצוי. הוא לא יכול להתפתח בגלל

גבול שטח אש. באר שבע דוגמא שנתתי קודם. בישוב קמרת בגליל יש רחוב אחד שהוא

בנוי בחציו. חצי אחד מזרחי של הרחוב לא בנוי. הוא בדיוק על הגבול הצפוני ויש הרבה



טענות ממקורות אחרים. המטרה היא להבין שמדובר בצורך בטחוני, חיוני, שמדווח על

ידי מערכת הבטחון ואני מציג אותו כאן. שאלת אותי אס אני מוכן לגור בסמוך לשטח

האש? אישית אני גר בראש-העין. שטח האש באיזור נמצא 35 מטר מהבית שלי אישית.

תופיק מחאמיד; אבל זה שס שלושה מטר, רק שלושה מטר. אבל

זה לא הבעיה היחידה שלנו. יש לנו בעיה רצינית

על הגבול.

דולגם סייס; יש לי שתי שאלות. שאלה ראשונה היא בדוגמאות

שאתה נתת כאן לגבי נטפים ובאר שבע, האם

באמת מדובר שם בגבול שטח אש שהוא שטח פרטי או של המינהל? זאת שאלה ראשונה.

השאלה השניה שלי היא איך אתה מסביר את העניין של הצרכים החיוניים של צה"ל

בשטח הזה, כשגבול השטח הזה דרומה עושה מהכפרים מובלעות ומתפתל, וצפונה הוא

קו ישר! תסביר לי מה הטעם ומה ההיגיון בצרכים הבטחוניים?
היו"ר מינה גולדמן
תרשום את הדברים ואנחנו אחרי זה נשיב.
תופיק מחאמיד
אנחנו נמצאים בכדי לדבר על כל הנושא הכללי,

לא הנושא של הבתים האלו או המחנה הזה.

רבותיי, ראשית כל אנחנו לא נגד הצבא, הרי אנחנו חיים במדינה הזאת 50 שנה, ואני

גדלתי במדינה הזאת. במקביל, אני גידלתי עצים, יש שם 70-80 דונם באותו השטח,

זאת הפרנסה שלנו, יש לי עם הנכדים שלי קרוב ל-30 איש. גידלתי את העצים שלי ולא

היו יריות, ולא היו אימונים כמו שהוא אומר. עכשיו כל עץ נותן פרי. זאת הפרנסה

היחידה שלנו. אני לא מדבר רק על עצמי אלא על כל התושבים. יש שם מאות או אלפים

של אנשים שמתפרנסים רק מהנושא הזה, מהזיתים, מהשקדים, מהירק שעושים שם, יש

גם כן עדרים, בעלי חיים. יש להם קרוב לעשרות עדרים של פרות ועיזים.

באום אל-פחם, אתם יודעים, ב-48' היו 145,000 דונם. היום מה שנשאר זה 30,000

דונם. זה לא סטטיסטיקה מדויקת עכשיו. ב-48' היו 6,000 תושבים, היום 36,000. אז

עכשיו אם הפרנסה שלנו הזאת תיגזל מאיתנו, לא יהיה לנו פרנסה מהשטח שלנו,

מההתפתחות שלנו, שלא נעשה את השדות כמו שאנחנו צריכים עם המודרניזציה כפי

שהולך בכל העולם, אז שאנחנו נתקפל באום אל-פחם ונהיה בתוך קופסה!

בקשתנו היא להיכנס לאדמה שלנו לעבוד בה כמו שאנחנו עבדנו לפני החודש החמישי,

לפני הצו הזה. ניכנס בחופשיות, בלי השפלה של סיירת ירוקה או אנשי ביטחון. איפה

שאתה הולך קוראים לך וזה כאילו בן-אדם זר, נולד באותו הרגע. אז אנחנו לא

מקבלים את זה. אנחנו רוצים לחיות בדו-קיום כמו שחיינו 50 שנה ולהמשיך את החיים

האלה. אנחנו לא רוצים אבנים, לא רוצים יריות, אנחנו רוצים את האדמה שלנו, אנחנו

רוצים לפתח את האדמה שלנו. אני בטוח, שהצבא יש לו מקום במקום זה. מה זאת

אומרת במקום זה! להרחיב את זה עוד צפונה או מערבה כמו שמדברים על זה. הרי

האדמה הזאת, זה לא סוד, הייתה אדמה של אום אל-פחם. אבל אנחנו לא מדברים על

זה. אנחנו מדברים על האדמה הפרטית שלנו מה שנשאר לנו, היריעה שנשארה לנו,

שיהיה לנו פרנסה להתפרנס מזה, ואם ילך מאיתנו הנושא הזה, אז מה אנחנו נעשה! יש

לנו רגישות אדירה בקשר לנושא של אדמת רוחה מה שנשאר.
היו"ר מיכה גולדמן
כל אדמת רוחה זה של אום אל-פחם!

תופיק מחאמיד; תראה, חילקו אותה שם. יש שיפוט בגזרה מג'ידו.
היו"ר מינה גולדמן
אבל כל החלק מהכביש השני לאיזה שיפוט! של

איזו עירייה?

תופיק מחאמיד; מועצה איזורית מגידו.
היו"ר מינה גולדמן
והשכונה שם! עין איברהים שייד לאוס אל-פחם.

תופיק מחאמיד; היות ואתם מדינה חזקה ואנחנו מה אנחנו רוצים!

אנחנו עושים משא ומתן, אנחנו סתם אנשים

חלשים, את האמת אנחנו אומרים. אבל יחד עם זה, יש לנו את הזכויות לחיות כמו בני

אדם. הרי אתם המדינה אם יש סופות, או יש רעידת אדמה בחו"ל או יש איזו מצוקה

אתם שולחים מטוסים ועוזרים לאנשים, ואנחנו שם אתם רוצים אחרי 60 שנה אני

אעמוד בלשכת תעסוקה שם להירשם בשביל לקבל ולא להתפרנס מהאדמה שלי! אז

תעזרו לנו, תנו לנו להרגיש שאנחנו חיים בדו-קיום.
סלימאן אגרביה
אני סגן ראש העיר. אני הצעתי הצעה למשא ומתן.

אני אמרתי להם, אום אל-פחם היה לה 150,000

דונם, גם האדמות שהופקעו מאום אל-פחם שנמצאות כאן בצד צפונה, אני הצעתי

להרחיק את שטח האש מכל הכפרים האלה צפונה ובזה נגמר כל הסיפור. זה שטח פרטי

ואנחנו יכולים לחיות והצבא גם יכול להיכנס לשטח שהוא מופקע מ-48'. שיכנס לשם

אבל השטח הזה זה עמק ישראל עכשיו נמצא ועשו שטח אש.

היו"ר מיכה גולדמו; בשטח שכתוב שם זה אדמה פרטית שם.
אליה לב
זה אדמה פרטית זה מושאע.
סלימאן אגרביה
כן, זה כולל המושאע 13,000, זה המושאע באמצע,

זה אדמות. גם זה אדמת צפון! זה אדמה של אום

אל-פחם שמופקד מ-48-52. למה יקבלו את זה הקיבוצים שם! אם אפשר להרחיק

בשלושה קילומטר אתה פותר את כל הבעיה אצלם. הקו הישר הכוונה שיזוז צפונה, זה

אדמות שלנו.

וליד צאדק חאג' יחיא; לי יש פה הצעה, אני חושב שבמקום להגיד את כל

הסיסמאות האלה של דו-קיום ולא דו-קיום, בואו

נדבר על התוכנית הזאת המוצעת, נדבר תכל'ס ולא דברים שבעלמא. יש פה הצעה

אמיתית.
עזמי בשארה
אני חושב שהנושא הזה אחרי המאורעות שהיו,

אחרי המחאה של התושבים וגם שלנו, צריך גם

לראות אותו פוליטית, לא רק אזרחית. הכוונה היא, שזה אחד המוקדים המעטים

שנותרו בעניני אדמות, של חיכוך בין האוכלוסייה הערבית לבין המדינה. אין מקרה

דומה של שטח אש עכשיו במגזר הערבי, מקרה דומה של שטח אש שנושק לבתים, אין

סכנה שתיצור תקדים אם אתה יוצא משם. אתה לא יוצא משם ואז יש לך תקדים שבכל

המקומות ירצו שאתה תצא. זה מקום יחיד. אתה לא הפקעת כאן אדמות. אדמות של

התושבים לא מופקעות אלא מוחזקות על-ידי הצבא לצורך אימונים, אז אתה לא יוצר

תקדים שאתה מחזיר לאנשים אדמות שהופקעו. כל מה שיש לך שם במקרה של אדמות

רוחה, הוא אדמות שהוחזקו על-ידי צבא, ולדעתי בלי לציין שנה בדיוק עד מתי

מוחזקות, שזה דרך אגב אחד הפגמים. אתה מחזיק אדמות של תושבים פרטיים, אתה

מודיע להם שזה מוחזק על-ידי הצבא ואתה לא אומר כמה שנים זה יוחזק על-ידי

הצבא.



הנושא כאן, אין לך אדמה מופקעת, אין לך תקדים של החזרת אדמה מופקעת

לתושבים, וגם אין לך מקרה דומה אחר במגזר הערבי. כדאי מאוד לדעתי לפתור את

הבעיה הזאת סופית. אני אפילו מרחיק לכת יותר מהשלושה קילומטר שלך. אני אומר

מה יקרה בבטחון מדינת ישראל אם זה יתבטל! הרי בטחון מדינת ישראל, אתה מדבר

על מטווחי אש ולא על איזור אסטרטגי של אימון בנושא אסטרטגי, מטווחי אש, שזה

ממש זה לא צבא מודרני זה שום דבר, מטווח זה דבר הכי פרימיטיבי שיש. אתה יכול

להמשיך בלי זה. אפשר לבטל את שטח האימונים הזה. אפשר להזיז אותו ארבעה

קילומטר, אפשר לבטל אותו כליל. אתה עוזר ליצור אווירה מאוד מאוד נורמלית, פחות

מתח, פחות חיכוך עם התושבים וחוץ מזה הדם של הפצועים. חבל שילך בחינם. אנחנו

תקופה ארוכה אחרי המחאה, זה לא כמו חיזבאללה ולבנון, אף אחד לא ירגיז אותך

ויוציא אותך. נגמרה המחאה שלנו, ישנם אפילו עצורים או היו עצורים, גמרנו, אנחנו

יושבים עכשיו לדון אפשר להגיע להסכמים. זה לא תבוסה של הצבא. זה סיכום אזרחים

בין אזרחים. הצבא זה אזרחים ואנחנו אזרחים. אפשר להגיע להבנה איך אנחנו פותרים

את בעיית רוחה בצורה הכי אזרחית שיש. כלומר, בוא נסכם שלושה קילומטר. תחזירו

את האדמות לפחות הפרטיות לתושבים. להחזיר את האדמות גם לשטחי השיפוט של

הכפרים וערה וכפר קרע ואום אל-פחם וכוי, להחזיר לשטח השיפוט שלהם שהם יטפלו,

שהם יתנו היתרי בניה. אתם תצאו כליל מזה.

דבר אחרון, השטח שהוא מציע לך זה שטח של אום אל-פחם, שהפקיעו ב-48'. קח שטח

אימונים בשטח שהופקע ב-48'. למה אתה רודף אחרי האדמות הפרטיות וגם שפ אתה

רוצה שטח אימונים. כל שאר השטח שמוצע הוא גם שטח של הכפרים הללו. אז שיקחו

אותו ויעשו אותו שטח אימונים. אני חושב שהגיע הזמן לפתור את הבעיות באופן יסודי

ולא להרחיק 50 מטר, וצנעת הפרט אני מסכים איתך, אבל פתרון יסודי של הבעיה,

אחרת אני לא מאיים אבל זה מקור חיכוך, זה ימשיך. אני מסכים, הוא ירצה לעבד את

אדמתו והוא יצא לשם, אני אומר לך הוא יצא לשם, אם הוא לא יצא הבנים שלו אחר

כך יצאו.

טלב אלסאנע; על סמך הדברים שנאמרו כאן, אנשים הפסידו,

וויתרו. אי אפשר להגיד שוויתרו אבל הפסידו

ויכול להיות שפחות או יותר השלימו עם מה שכבר נגרם להם וזה מה שמותר להם ועל

זה הם לא מוכנים לוותר. לא נותר להם הרבה גם על מה לוותר. לדעתי, מהתחושה

שנאמרו כאן על ידי אריה לב משתמע כי ההחלטה היא יותר פוליטית מאשר עניין שטח

אש, ואני יכול לומר לך בעניין של הנגב, אני חי בנגב, הנגב הוא שטח אדיר, רחב

מימדים אבל איפה שיש תושבים בדואים באים ואומרים: הנה כאן, מסביב שטחי אש.

העניין של שטחי אש רודף אחרי התושבים הבדואים. אחרי שהם עוזבים אין שום בעיה

להקים שם ישוב קהילתי יהודי. אין שום בעיה להקים חווה למתיישב יהודי בודד, אבל

כל עוד שיש את התושבים הבדואים זה שטחי אש וזה עניין של בטחון וזה סכנה. לדעתי

היום, אם יש כוונות טובות והמבחן האמיתי הוא אפשר להגיד כל דבר באלף ואחד

נימוקים רציונליים אבל העניין הוא עניין של כוונות. אם יש כוונות יש לדעתי הסכמה

בסוגיה של רוחה, בהסכמה של ואדי-ערה, ואם יש כוונות טובות מצד משרד הבטחון

ניתן לפתור את הבעיה. השטח המוצע ע"י ד"ר סולימאן, איך שאני מבין, שטח שהיה

שלהם אז הופקע והיום הוא שטח של המדינה, של המינהל. מדוע לא להקים שטחי אש

על השטחים של המדינה? שהמדינה, ולא האזרח הבודד ישא בנטל. לא האזרח הבודד

יצטרך להעביר את האדמות שלו. זה עניין של בטחון, כולנו מעונינים בזה והמדינה

שאיכפת לה מכל האזרחים, היא מפזרת את הנזק. במקום שהנזק יפול על אזרח אחד

הנזק יפול על המדינה, על ידי שטחי המדינה, העברת שטחי האש לשטחי המדינה

ולשטחים של מנהל מקרקעי ישראל.



סאלח סלים; אני חושב שהדברים העיקריים נאמרו פה, וההצעה

של סגן ראש העיר באמת ריאלית ורצינית, כדאי

לשקול אותה כי שמה חבל לחזור על מה שהיה. אני לא יודע פרטים אבל אני גם בטוח

שבמקרים אצל ישובים יהודים היו איזה תלונות פעם אחת, לא נפתרה הבעיה איך

שנפתרה שם. אז בואו ניקח את זה ככה יותר, שהכוונות והמדיניות תהיה שלא לחזור

על מה שהיה, ואם יש רצון אפשר לפתור את הבעיה, אפשר. לכן אני רואה שהכדור

אצלכם.

וליד צאדק חאג' יחיא; כשאני הייתי סגן שר החקלאות הופתעתי מאוד

לראות מה זה קו בצורת בנגב ובצפון, וראיתי שקו

הבצורת הוא לא קו, הוא אק"ג. יש בו עליות ומורדות. יש ישוב קיבוץ יהודי אז יורד עד

למטה ואחר כך מוציא את הכפרים הערביים ואת האיזורים הבדואים. זה מה שיש, כך

אני רואה היום את העניין הזה. איך אפשר באמת שאנחנו נדבר על זיג זגים בכדי מה

שאמר חבר הכנסת עבד אלמאלכ דהאמשה, יש כוונות לדחוק את רגליהם ולחנוק.

רבותיי, זה לא ילך כך. אני מדבר אליך לא כאיש צבא שמייצג את הצבא אלא כאל

בן-אדם שאיכפת לו, אני חושב שאתה באופן אישי יכול להשפיע, יכול לטרפד מגמות

זדוניות, שמגמתם לא תמימה. השאלה שלך מה שאתה אמרת, יודעים שזה שטח אש,

אני חושב שכל המדינה, כל הצפון, חיפה, כל הקריות, כל המחצבות שיש בארץ יודעים

מראש. העו"ד שאמר שזה הבדל בין שטח מינהל לבין אדמה פרטית זו נקודה חשובה

מאוד מאוד מאוד.

לכן, בואו לא נדבר באמת בסיסמאות. סלימאן אגרבייה הציע הצעה, בואו נדבר על זה

באופן קונקרטי ולא על דברים בעלמא. נגיד סיסמאות. אני נהנה מהדברים שלו מכיוון

שהם כואבים לי ומדברים אל ליבי ולכן, עכשיו הגיע הזמן שנפסיק את כל הדברים

האלה ונדבר על דברים קונקרטיים.
עבד אלמאלכ דהאמשה
אני רוצה רק להדגיש משפט אחד. הכוונה ברורה

לכולנו. כל הכוונה של הזיג-זגים ממש נראה לי

להסיג גבול ולחדור. אני לא יודע אם הצבא שהוא משמש כלי בידי כוונות פוליטיות.

מתחת לכסות של מחנה צבאי ושל אימונים ממש להגשים מטרות אחרות, זרות לכולנו,

זרות לצדק, זרות לאמת. הפתרון נראה ברור. ההצעה היא סבירה, היא מקובלת. תראו

אין מן. פה זיג זגים מפני שערבים ופה קו ישר מפני שזה קיבוצים ומושבים יהודיים.

העובדות מדברות. אז עד מתי אפשר להשלים עם כאלה מצבים? למה זה צריך להיות

כך? אפשר לתקן וחייבים לתקן את זה מהר.

מחמיד תופיק; אחרי שאנחנו ישבנו כמה פעמים ואני מקווה

שאנחנו נקבל מה שהיה לנו, לא יותר. הרי אנחנו

לא דורשים יותר ממה שהיה לנו. אבל נקודה אחת, אני מזהיר את כולנו, חס וחלילה

אם המשא ומתן יכשל, אז יהיה כאן משהו לא נעים לכולנו, פצע פתוח יהיה ואני לא

יודע תוך כמה זמן אפשר לרפא אותו, אבל עכשיו על השולחן הזה אפשר לגמור את זה

ולרפא אותו וחבל לנו על היחסים שלנו, שבנינו תוך ה-50 שנה ועשרות השנים, שילכו

ככה לאיבוד. אז אני מקווה שתתנו לנו לעבוד באדמה שלנו בכבוד ונעבד את האדמה

שלנו ונחזור לשגרה הרגילה ונחיה ביחד בדו-קיום.

אחמד ח'א מחאמיד; רציתי לשאול על הזיג-זג הזה שכולם מדברים.

כאן יש מובלעת כזאת אם אתם רואים, שהיא

במובלעת בשטח של אולי 150 מטר. אני לא יודע למה הוא לא עשה את זה קו ישר.

החישוב שלי שהוא הוציא את זה כאן קו ישר וכאן זוית, למה אני לא מבין. וזה לגבי כל

המובלעות שנמצאות כאן. זה מראה שהזיג-זג הזה נעשה בשטח פרטי בכוונה להפקיע

ולא יותר. אם זה היה חישוב של טווח שהוא מדבר עליו, של טווח יריות וטווח אבטחה



אז לא היה יוצא לו זווית כזאת של 150 מטר וכאן של 20 מטר וכאן של 30 מטר. היה

יוצא לו קווים ישרים כמו שיצא לו כאן קווים ישרים.
דולגם סייס
למען הסדר הטוב אני חייב להדגיש כמה דברים.

דבר ראשון, שהנקודות שאתם מציעים כאן של

הזזת שטח אש לנקודות ספציפיות הוא פשוט משהו קורץ, משהו הגון אבל זה לא

פתרון. הפתרון שאנחנו צריכים הוא, ששטח האש ינותק ככל שהוא מתייחס לשטחים

הפרטיים, חד וחלק. את זה אמרתי בפני הוועדה ואני חוזר ומבהיר.

האשם מחאמיד; אני מכיר היטב כל גרגיר של אדמה במקום, כל

אבן אני מכיר. אני אומר רק מה אפשר ומה בלתי

אפשרי. אני לא איש צבא, אני לא מבין איך עושים ואני לא רוצה להתערב בעניין של

למה זיג-זג ולא זיג-זג. מה שחשוב לנו אלה שלושה דברים- אדוני הסגן-אלוף, ואדוני
היו"ר
אחד - זה שאותו מחנה שנמצא על יד הבתים יסולק משם, זה לכל הדעות, אני

חושב שאין פה חילוקי דעות. זאת הכוונה וזה לא מגמה. דבר שני - אני רוצה לומר,

שאף איש באום אל-פחם לא יסכים לקבל היתר. צריך להבין את זה ולרשום לפניכם.

אף אחד לא יכנס דרך טפסים ודרך רשיונות. אנשים רוצים להיכנס באופן חופשי

לאדמותיהם ולכן כל עניין הטפסים לא ישנה כהוא זה את העניין. דבר שלישי - הרחקת

איזור האש והאימונים. אלה שלוש דרישות עיקריות, שהוועדה הזאת חייבת לסייע

לוועדה ממשלתית שבראשה עומד מוטי זקן, כי נראה לי שהוועדה של מוטי זקן צריכה

קצת הנשמה מהוועדה הזאת, תמיכה מהוועדה הזאת ואולי גם לחץ מהוועדה הזאת.

צריך להבין שבאום אל-פחם לא הוקם ולו בית-חרושת אחד. דיברו פה על 140,000 דונם

ונשארו כמה, אז אנחנו מתווכחים אם זה 22 או 25. אף בית חרושת אחת, אז לפחות

הקרקע הפרטית שאנשים מעבדים אותה, שאנשים חיים ממנה שתישאר לנו.

מתמיד תופיק; אני רוצה להגיד שהעניין הוא פוליטי. אני אין לי

אמונה. אני לא מאמין שהעניין הוא בטחוני,

העניין הוא פוליטי ואני חושב שצריכים לפתור אותו ואני מסכים עם מה שהאשם אמר,

ושלא יפורש לא נכון. הרי כולנו יודעים מה קרה בעקבות אותו אירוע ואתה היית בראש

האנשים שבאו ואתה ראית מה שהיה. האם אנחנו רוצים לחזור למצב כזה? למחזות

כאלה? אני חושב שכולנו לא רוצים את המחזה הזה. אני מאוד מבקש, שהוועדה כאן

תקבע עמדה ברורה ביותר בנושא הזה.

אייה לב; מי שיענה זה אלי כהן, אבל לפי שהוא עונה אני

רוצה רק משפט אחד כדי לדייק ולהעמיד את

הדברים על דיוקם. אני מניח שאת המפה הזו כולם מכירים. במפה הזאת היו שני שטחי

אש מזה עשרות שנים. כל הזיג-זגים שמדברים עליהם אלה הזיג-זגים שאם עשינו בהם

משהו, הקלנו בהם ושחררנו בהם 2,500 דונם אדמות פרטיות.

אני חייב להבהיר משהו מאוד פשוט. אני לא איש פוליטי ואני מייצג את הגוף הבטחוני

ואני רוצה ותשאירו אותי ברשותכם נקי כפיים בעניין הזה, כל מה שאני אומר אמת

הוא, כל מה שאני אומר צורך בטחוני הוא, שום דבר אחר, רק תקשיבו למה שאני אומר

ואני לא מתכוון להתעמת עם אף אחד. אני מציג נתונים נטו. שום ווכחנות ושם

אינטרפרטציה של שום דבר, רק נתונים.

שטח האש הזה היה קיים עם כל הזיג-זגים עשרות שנים. אף אחד לא בא אליו בטענות.

כשביקשנו לשחרר שטחים בשולי הישובים הערבים ועשינו ניתוח מאוד מעמיק של

הצרכים וכל שביקשנו באיזור הזה הקרוב לישוב הערבי כאן, לחבר את השטח בקטע

הקטן הזה, נפתחה כל המהומה לגבי כל הזיג-זגים וכל מה שקרה.



אני חושב שזה פשוט לא הוגן כלפי המערכת הצבאית, שעשתה ניתוח ושחררה שטחים

וכל שהיא לקחה, בעיקר לקחה אדמות מינהל. תשמעו מה אני עשיתי. אני לקחתי את

השטח הזה, אני ניתחתי אותו ואני אומר מה אני עשיתי. השטח פה ישר והוא ישר

מסיבה אחת פשוטה, ומי שמכיר את השטח ואתם מכירים אותו, יש פה קו חשמל קו

161 בתוך שטח אש שיורים בו, ובהסכמים ובמחויבויות כלפי חברת החשמל ובעיות של

התחשמלות של חיילים, לא יכול להיות קו חשמל בתוך שטח אש.

אני מוכן ואני חושב שמערכת הבטחון, ונאמר במשא ומתן שלא אני אחראי עליו, זה

אלי כהן יתייחס, עושה גם מהלך כזה של בדיקה, יכול להיות, אבל השאלה למה הקו

ישר אני רק עונה על השאלה. אני לא עונה על פתרון. זה קו 161, קו ארצי, שעובר גם

מפה. זה קו אחד שהולך לכיוון עין השופט או מערב ועוד קו אחד שהולך בקטע הזה

בצורה כזאת ומתחבר אליו. לא יכולנו להוציא את שטח האש בקו החשמל. זו הסיבה

למה זה ישר. שטח החיבור בתחום המועצה או המשיק המועצה המקומית אום אל-פחם

הוא קטן ביותר ושוחררו 2,500 דונם. זה כל מה שאני יודע.
אלי כהן
מספר דברים. אחד, לשאלות שנשאלו. קודם כל

אני יכול להגיד לכם מההיבט של המערכת

הבטחונית, גם לחבר הכנסת האשם מחאמיד, השטח אש הזה הוא לא שטח פוליטי הוא

שטח בטחוני. הצבא רצה אותו מהרבה שנים. כל אחד יש לו את המחשבות שלו. הצבא

צריך את זה, הוא צריך יותר ויותר. שטחים נסגרים לו בהרבה מקומות. אני רוצה

לומר, שהמועצה ברמת הנגב והנגב בוכה שם בדיוק כמו הבדואים, היא לא יכולה

להתפתח בגלל בעיות של שטחי אש. בכל המדינה יש בעיה של שטחי אש. יש הסכמים

עכשיו. בגלל ההסכמים עוזבים מחנות ושטחי אש אחרים. יש הרבה בעיות. זה בעיות

של הצבא. זה לא בעיות שלכם באמת, הוא צריך להתמודד איתם אבל מפעם לפעם זה

נוגע במגזר אזרחי זה או אחר.

לעניין של מחנה איברהים אני לא רוצה לגעת כי זה עכשיו בטיפול. אני מקווה לטוב,

אבל זה במפורש נמצא על המדוכה. עכשיו לפרטי פרטים. לנושא של הבקשה אני אמרתי

את זה בפתיח. אני אמרתי את זה ליו"ר הוועדה לחבר הכנסת, אני מאוד מעריך מה

שעושה חבר הכנסת מיכה גולדמן בוועדה הזאת ולקדם את מערכת הקשרים וזה לא בא

במקום וועדת המשא ומתן. וועדת המשא ומתן היא חלק מהפעילות גם שנעשתה

כתוצאה מהפעילות של הוועדה הזאת. אני מקווה מאוד, שאנחנו נגיע בסופו של דבר

לפתרון טוב בוועדה, אני לא יודע אם זה הכיוון שאתה רוצה או הכיוון שהולכים

לקראתו, אני מקווה שזה יהיה לטובת כולם.

מה שביקשו בוועדה מהחברים שמייצגים את החקלאים, שמייצגים את בעלי הקרקעות,

זה שצה"ל יבחן את האפשרות להזיז את שטח האש צפונה. עשו בחינה ראשונה, אמרו

שאי אפשר לתת תשובה בבחינה הראשונה הזאת ועכשיו עד סוף השבוע הזה, את זה

אמרתי בפתיח, אמרתי שעד סוף השבוע הזה הצבא יוכל לתת תשובה, אפשר להזיז את

שטח האש צפונה או לא ועושים את זה ברמה הפרטנית. נכנסים, בודקים עם המינהל,

ויש גם בדיקות האם הואדי כן אפשר או אי אפשר, האם זה בכלל דבר שעוזר שאתה

מזיז כן או לא. יש פה הרבה היבטים, בודקים ויתנו תשובה עד סוף השבוע. שר הבטחון

מבחינת לוחות הזמנים אמר דבר כזה: רבותיי, אני רוצה שתסיימו את המשא ומתן. אי

אפשר למשוך את זה עד אין סוף. בסופו של דבר שר הבטחון יבוא, הזמין את מיכה

גולדמן והזמין את כל החברים והשרים הרלבנטיים, יעשו דיון וישבו עם אנשי הוועדה,

ישבו עם אנשים אחרים, החקלאים או ראש המועצה או חברים אחרים, שיהיו כדי

להגיד מה הוא יכול ללכת לקראת עד הסוף, אחרי שהוא בחן את כל ההיבטים. זה

יתבצע לכל המאוחר עד סוף ינואר. זאת אומרת, אנחנו מקווים שעד ה-15 לינואר כמו

שאמרנו שיהיה שבועיים נוספים למשא ומתן כדי למצות את הדברים. והיה ולא יגמר,

שעון הזמן האחרון את זה התכוונו להגיד היום בשעה אחת בוועדה כי יש גם רמדאן



באמצע, ולא רוצים להוגיע לבחירות, רוצים לפתור את הבעיה, גם האדמה נשארת עם

הבחירות.
היו"ר מיכה גולדמן
תודה רבה לאלי אני רוצה לסכם פה את הישיבה.

א' - אנחנו לא ניתן חודש, אנחנו ניתן שבועיים.

אני מבקש עד 15 לינואר ולא חודש, משום שאני יודע מה יקרה, שניתן חודש יגידו לנו

תנו לנו עוד שבועיים ואז יגיעו באמת למועד הבחירות ואני לא רוצה שזה יחזור להיות

הריטואל הקבוע כמו עתלית לירס. תמיד לקראת בחירות מחממים, מגיע מועד

הבחירות, אומרים נטפל אחרי הבחירות, ועוברות עוד חמש שנים. אני לא רוצה לחזור

לאותו ריטואל ולכן אני צריך להיות זהיר ולהגיד את הדברים בצורה ברורה.

אנחנו מקבלים את הבקשה שעד ה-15 לינואר אתם מבקשים להשלים את ההליכים שיש

בהם רצון טוב להתייחס לשלושה דברים שהתייחסנו: אחד, שלא קשור ישיר לאירועים

שהיו בחודש ספטמבר אבל אני רואה בו חשיבות גדולה מאוד, זה לפעול להזזת הבסיס

הצבאי של עין איברהים כדי שבאמת לא נגיע למציאות שיש בה הרבה מאוד פגיעה

בצנעת הפרט, ואת זה אני רואה כאחת המשימות החשובות, כדי להראות שבאמת נעשה

כאן רצון אמיתי וכן.

נושא שני שאני מתייחס אליו - א' הוועדה קוראת גם לוועדה שמטפלת מטעם משרד

הבטחון ומשרד ראש-הממשלה לפעול להזזת קו החשמל כדי שאפשר יהיה לראות את

זה כחלק מההסדר ולאפשר להזיז צפונה את השטחים הפוגעים והסמוכים לבתים.

דבר שלישי, שאני רואה בו חשיבות גדולה מאוד, זה התייחסות לאדמות הפרטיות של

אותם חקלאים ואיכרים שהתייחסו אליהם. כחלק מהמכלול אנחנו רואים את שלושת

הדברים. זה דחיה ל'15 לינואר, הזזת הבסיס הצבאי מתוך צנעת הפרט. העברת קו

החשמל כדי שאפשר יהיה ליישר את השטחים הסמוכים. אני אומר, גם פתרון שיהיה,

אני בטוח שאין אפשרות להגיע למצב מקסימלי, אבל אני גם לא מצפה שיהיה מצב

מקסימלי. מה שאני אמרתי לגבי ההתייחסות, התחשבות בעדיפות ראשונה לאדמות

הפרטיות. זה מה שאני אמרתי, עדיפות ראשונה לאדמות הפרטיות.

אנחנו נקיים כאן ישיבה ב-13 בינואר 1999, זה יוצא יום רביעי בשעה 09.00 בבוקר. יש

חוק בכנסת שהמליאה מתחילה ב-11.00. יגידו לכם חברי הכנסת, זה לא תלוי בי ותגיעו

ב'09.00 ואני מבקש לרשום לפניכם 13 לינואר כמועד שבו נקבל את הדיווח. תודה רבה

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעת 11.25.

קוד המקור של הנתונים