ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 14/12/1998

המשבר ברשויות והמקומיות הערביות

פרוטוקול

 
כנסת הארבע עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מספר 348

מישיבת וועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום ב', כה' בכסלו התשנ"ט, 12.98.14, בשעה 11.30
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר מיכה גולדמן

דוד אזולאי

רפאל אלול

בנימיו אליו

טלב אלסאנע

זאב בוים

טריף סאלח

נעמי בלומנטל

עמונאל זיסמן

חגי רפיק יחיא

מיכאל נודלמן

סאלח סלים

ניסן סלומינסקי

אברהם פורז

דוד ראם

עבד-אלוהב דראושה

עבד אלמאלכ דהאמשה

מוזמנים; גדי איזנרייך, ממונה על תקציבי פיתוח, משרד הפנים

לילד מלכה, כלכלנית, משרד הפנים

איתי אייגס, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

יוסי כהן, ריפרנט, משרד האוצר

יאיר סמוכה, מנהל פדגוגי, משרד החינוך

יצחק כהן, סמנכ"ל ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

עדי הרשקוביץ, סמנכ"ל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

ניסן רז, חשב משרד החינוך

משה שגיא, סמנכ"ל לתקציבים, משרד החינוך

ברוך יפה נוסף, מנהל מחלקת תקציבים ורווחה, משרד העבודה

חיים פוזנר, מנהל אגף לשירותים חברתיים, משרד העבודה

רחל שיצקובסקי אי, מנהל מחלקה לתקצוב ברשויות, משרד העבודה

גדעון זקן, סגן ממונה נוער וחניכות, משרד העבודה

סמיר והבה, עוזר שר התשתיות לעניני מיעוטים, משרד התשתיות

הלאומיות

איתי לחובסקי, סגן מנהל אגף פרוגרמות, משרד השיכון

אריאל סיזל, עו"ד, יועץ משפטי, משרד השיכון

עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי

יחיאל גוטמן, דובר מרכז השלטון המקומי

גיורא רוזנטל, מנכ"ל מרכז השלטון המקומי

שאוקי חטיב, ראש מועצה יפיע

עיסא אבו אחמד, שתי"ל

עזאת אבו חמאד, שתי"ל

חסאן אבו כף, שתי"ל

מחמד אבו כף, שתי"ל

מוחמד אבו פחמה, שתי"ל



עואד אבו פריח, שתי"ל

אחמד אל נסאסרה, שתי"ל

פריח אלנבארי, שתי"ל

גאיל אלפיה, שתי"ל

עבד אלפראנה, שתי"ל

יאסי בדארנה, שתי"ל

שמואל דוד, שתי"ל

מרים דודו, שתי"ל

פואז דעאס, שתי"ל

אמל זיאדה, שתי"ל

שאדי זידאן-שוירי, שתי"ל

ג'האן חכרוש, שתי"ל

אחמד חלוואני, שתי"ל

עלאא חליחל, שתי"ל

סלביה לזוביק, שתי"ל

נבהאן מכאוי, שתי"ל

עריש מנסור, שתי"ל

חיה נח, שתי"ל

נדא נסאללה, שתי"ל

מחמד סיאג, שתי"ל

ג'מאל עת'אמנה, שתי"ל

ג'עפר פרח, שתי"ל

אלזיד רמדאן, שתי"ל

דורית שמואלי, שתי"ל

עילא שתיווי, שתי"ל

אלי רז

ראגל אבו ריא, עיריית סכנין

חמיס לאטי,דיר חנא

עדנאן סרסור, כפר קאסם

עמאר עיאד, כפר קאסם

עמאס חיטם,כפר קאסם

ברברה סיבורסקי

נאלה סרסור, כפר קאסם

חליל קאסם, ראש מועצת אל טירה

פרוק עבדול חי, מנהל לשכת הרווחה אל טירה

נזאר עיד, מנהל מחלקת חינוך מועצה כאבול

עדאל בוקעי, סגן ראש המועצה כאבול

עלי עבו אלחסן, רהט

מוחמד שמא, מחלקת חינוך תמרה

תאופיק חיג'ג'י, קב"ס תמרה

אמל אלסאנע, עמותת סינגור קהילת סניף באר-שבע

מאזן גאנהם, מנהל מחלקת חינוך, זמר

אחמד תכורי, מנהלת מחלקת רווחה קלנסאוה

מחמיד חאלד, מנהל מרכז יום לקשיש אום אל-פחם

דראושה מוחמד, גזבר מועצת שיבלי

חוסיין אלהייב, טובה זנגריה

נאסר אלהייב, טובה זנגריה

סמיר חוסין, דיר חנא

אוסמה חביב, גזבר דיר חנא

עבדאלה אבו שריקי, מנהל מחלקת רווחה כסייפה

אטרש נוואל

חליילה מיסר, יפיע

איברהים קאדי, מועצה קלנסואה



מוחמד נטור, קלנסוואה

חאלד מטני, קלנסוואה

מוחמד סלמה, מנהל אגף חינוך

סמיר חוסיין, ראש מועצת דיר חנא

חביב עוספנה, גזבר המועצה דיר חנא

סעיד עיסא, עמותה לרווחת נחף

עניא עבדל הדה אגודת טהא חוסין באום אל-פחם

ג'ברין יוסף אבו חוס, אגודת אילן אום אל-פחם

חמיס לאי

אחמד גבן, ראש מחלקת חינוך טורען

מוחמד כנען, ראש מועצת מג'דל כרום

איברהים חליילי, סגן מועצת מג'דל כרום

עטאלה חשן, גזבר מועצת מג'דל כרום

מסרוואה עסם, מנהל מחלקת רווחה כפר קרע

עבדל רנה עוואד, פרדיס

צאיב אבו יאסין

סלמן אל עסאם, רהט

יאסין זבידאת יסין, בוסמת טבעון

ופא חליאילה, מג'דל קרום

יאסין יאסין, ראש מועצה ערבה

חסנה כנעאן, מג'דל כרום

מוסטפה לאוו'ני, ערבה

מנהלת הוועדה; יפה שפירא

נרשם ע"י; רקורד - שירותי הקלטה

על סדר היום; המשבר ברשויות המקומיות הערביות.



המשבר ברשויות והמקומיות הערביות.

ג'עפר פרח; שלום לכל המוזמנים. בשם הארגונים והרשויות

המקומיות, וועדות המעקב לחינוך ורווחה, רוצה

לפתוח את הכנס, שנערך בשותפות עם וועדת הפנים. הכנס הוא דיון משותף עם וועדת

הפנים ואיכות הסביבה בנושא תקציב 99' והאזרחים הערבים. יש בידי חברי הכנסת

וגם בידכם את החוברת הזאת שניסינו לעשות ניתוח של רוב תקציבי הממשלה לשנה

הבאה. אני מזמין את חבר-הכנסת מיכה גולדמן יו"ר וועדת הפנים לפתוח את הישיבה

ואת הכנס.

היו"ר מיכה גולדמן; בוקר טוב לכולם. יו"ר המרכז השלטון המקומי

מר ראדי אלדר להצטרף אלינו כאן לבמה. וועדת

הפנים קיבלה על עצמה את המשימה, שהטילו עלינו הוועד למען שוויון בין המגזר

הערבי למגזר היהודי. אבל אינני יכול לפתוח את הישיבה כאן היום, מבלי לשלוח את

תנחומינו למשפחת מחמיד, אשר ביום רביעי איבדה את שלושת ילדיה כתוצאה

משריפה, אסון כבד לא רק על המשפחה ולא רק לתושבי אום אל-פחם. אני חושב שזה

אסון שפקד את כל מדינת ישראל, ששלושה ילדים הולכים לעולמם כתוצאה משריפה,

וזה באמת אסון, אסון כבד. היום וועדת הפנים קיימה דיון מיוחד הבוקר יחד עם

מנכ"ל מגן דוד אדום ונציג כבאות ראשית, ואני יכול לבוא ולומר, שסוכם יחד עם

ראש-העיר אום אל-פחם, שאנחנו נסייע לרצון הטוב גם של משרד הפנים באמצעות

נציבות כבאות ראשית וגם של מגן דוד-אדום, העירייה מעמידה שטח ויפתחו בסמוך

לתחנת הדלק בואדי-ערא יחידת חירום, שבה יועמד גם רכב חירום של מגן דוד אדום

ושל כיבוי כדי שזה ישרת את כל תושבי ואדי-ערא. בוודאי שגם את כביש 65 שחוצה את

ואדי-ערא, ואנחנו יודעים שהוא כביש, שיש בו לא מעט תאונות דרכים וזה יחייב את

כיבוי אש להעמיד גם רכב חילוץ כדי להתמודד גם בקיץ בשריפות, גם בתאונות

בדרכים, וגם שלא-נדע, שהאסון שהיה יהיה האסון האחרון בואדי-ערא ובמדינת

ישראל.

ועכשיו אני רוצה לעבור לנושא המרכזי שבו אנחנו לוקחים חלק, חבריי, חברי וועדת

הפנים שנמצאים כאן איתנו, ראשי הערים וראשי מועצות מהמגזר הערבי שנמצאים פה
ומשרדי הממשלה ששותפים למפגש הזה
משרד התשתיות, משרד החינוך והתרבות,

משרד העבודה, משרד הפנים, משרד התחבורה ומשרד הדתות.

אנחנו מקיימים את הדיון הזה ערב אישור תקציב 1999. אני עברתי על החומר ועל

הנתונים שהציגו בפניי בשבועות האחרונים, ואנחנו רואים שיש התחלה לסגירת פערים,

וכשאני אומר שיש התחלה - אני אומר את זה בצורה המעודדת ביותר. אני שמח

שנמצאים איתנו כאן לא רק ראשי מועצות, ולא רק חברי-הכנסת, ולא רק נציגי ציבור,

אלא אנחנו רואים גם השתתפות של תלמידים מהמגזר הערבי, בוודאי שאלה אותם

תלמידים ואותם ילדים שעבורם צריך לרכז את המאמץ בהעמדת התקציבים כדי

להבטיח את עתידם, כדי להבטיח דור שגדל במדינת ישראל, ושיהיה מסוגל להתמודד

באותם תחומים חשובים שכל ילד שמקבל במדינת ישראל את הסיוע לחינוך, מסוגל

להתמודד עם העתיד. בוודאי שלמשרד החינוך התרבות והספורט יש תפקיד מרכזי

בהעמדת המשאבים, בהקצאת אותם תקציבים שיבטיחו תשתית בריאה במערכת

החינוך.

כל משרדי הממשלה, ואני יכול לומר את זה כאן מעל הבמה, לא רק כיו"ר וועדת

הפנים, אלא כסגן שר חינוך תרבות וספורט לשעבר, שהייתה לי את הזכות להיות סגן

שר בממשלה, שהחליטה לקבוע סדר עדיפות אחר. אחרי 40 וכמה שנים אני לא מתבייש

לומר מעל הבמה, שכל הממשלות בעבר עד הממשלה של יצחק רבין ז"ל היו ממשלות

שדיברו ופחות עשו. עברו הימים שאפשר היה לבוא למגזר הערבי ערב בחירות, להבטיח



הבטחות ויום לאחר הבחירות עוברות 4 שנים כאילו דבר לא קרה. אנחנו חייבים להיות

דור של פוליטיקאים, שאומר אמת לכל אחד בפנים עינים מול עינים. לנוער, למבוגרים

ולאנשי ציבור, ולא סתם הזכרתי את ראש-הממשלה הנרצח יצחק רבין זכרונו-לברכה,

הוא היה הראשון שנתן הנחיה ברורה להעמיד תקציבים למגזר הערבי כדי לסגור פערים

וכדי לבנות אמון הדדי בין יהודים לערבים במדינת ישראל, משום שהוא האמין, שאם

אנחנו רוצים ליצור חיים בתוך מדינה דמוקרטית, יש קודם כל לעשות את המאמץ

בסגירת פערים ולהקצות לכלל האוכלוסייה לערבית וליהודית, ולשים דגש על

אוכלוסייה ערבית כדי לסגור פערים של 40 שנה ויותר בחינוך, בתשתיות, במוסדות

ציבור, בהקצאה של משרד הפנים.

אני היום, שנתיים וכמה חודשים, יכול לבוא ולומר שאנחנו חוזרים למצב שהיה עד

1992. אנחנו עומדים עם סיסמאות, עם אמירות ומעט מאוד תקציבים. כל ההתחלה

לסגירת פערים כאילו לא הייתה והיום אי אפשר להתחכם, היום ספרי התקציב הם

פתוחים. חלוקת התקציבים לישובים במדינת ישראל אין חדרים סגורים וחשוכים. הכל

פרוס מעל כל שולחן של חבר-כנסת מכל הסיעות, אופוזיציה כקואליציה כאחד, ואם

אנחנו רואים את צמצום התקציבים בתשתיות לכניסה לישובים, בכבישים, והדבר

החמור ביותר שאני רואה אותו - אני רואה אנחנו נערכים לקראת שנת 2000, נצרת

הייתה צריכה להיות עם כל הישובים הסמוכים לה, היינו צריכים לראות מאות של

טרקטורים חורשים וסוללים כבישים ויוצרים תשתיות לקראת שנת 2000. כניסתם של

עוד 2-3 מיליון תיירים למדינת ישראל זה לא רק לישוב הערבי, זה חיזוק הכלכלה של

מדינת ישראל. יש לעשות את הכל כדי שהתעשיה במדינת ישראל תכלול את כלל

הישובים במדינת ישראל. אמרתי בכנס של ראשי מועצות חדשים בשבוע שעבר: כל

המדיניות של מקורות ההכנסה לרשויות המקומיות צריכה להשתנות. אזורי תעשיה

צריכים להיות אזורי תעשיה שיש בהם שיתוף במקורות ההכנסה בארנונה לכלל

הישובים הסמוכים לאזורי התעשיה האזוריים. לא יהיו אזורי תעשיה נפרדים לישובים

יהודים ואזורי תעשיה נפרדים שלא קיימים למגזר הערבי.

אני לא יכול לבקר שלשום במשהד ולראות שם 6,000 תושבים שאין להם שום מקור

הכנסה, פרט לארנונה, שזה מהווה בקושי 250/0 של הארנונה של הישוב. מאיפה יקחו

עוד 65% או 75% להכנסה לשמור על תקציב מאוזן? איך אפשר להחזיק מערכת חינוך?

איך אפשר לתת שירותים? צריך להצביע, לא רק לבוא ולומר באמירות תגבירו את

הגביה בארנונה ומים, את זה צריך לבצע, את זה צריך לעשות. אבל מה לעשות, שאם

אתה גובה גם 95% וגם 100% אתה לא מגיע לתקציב מאוזן בלי הבטחה של מקורות

הכנסה נוספים. אם אתה רוצה להבטיח חינוך יותר טוב, לסייע מתקציב המועצה

כתוצאה מכך שיש לך יכולת של גביה יותר גדולה, אם זה מתיירות, אם זה מתעשיה

ואם זה ממסחר, תפקידה של מדינה לתת את הכלים בצורה שווה, בחלוקה צודקת, ואני

מאמין, שאם אנחנו כולנו כאיש אחד נפעל ונעשה את המאמץ המשותף של כולנו ונפעל

ביחד, אנחנו נוכל להגיע למציאות אחרת ושונה. משום שכמו שאפשר להקים אזור

תעשיה משותף לראש-פינה, חצור וצפת, אין שום סיבה שטובה לא תהיה חלק מאזור

התעשיה הזה, ואם מקימים אזורי תעשיה באזור הנגב או באזור הגליל או במרכז

הארץ, אנחנו צריכים לראות את המיפוי ואת החלוקה של הישובים הסמוכים לאזור

התעשיה, כדי שנוכל לראות את השוויון לא רק באמירות, אלא כדי שנוכל להסתכל על
הילדים האלה ולומר להם
זאת מדינה דמוקרטית שיש בה שוויון.

אני שמח שחברי עדי אלדר נמצא כאן, ואני יודע שזאת המדיניות שהוא רוצה להוביל

אותה בחמש השנים הקרובות. הוא צריך להיות אתכם ראשי המועצות וחברי הכנסת

שותף למאבק הצודק והנכון, כדי שיהיה לכם את היכולת להתמודד גם עם הרצון של

משרדי הממשלה להכין תקציבים. אז מה אומרים לי משרדי הממשלה: זאת היא בעיה

שצריך להתמודד איתה, בסדר. בא משרד התשתיות ואומר: כסף מקביל. אני נותן

2,000,000 והרשות נותנת 2,000,000. אבל אם לרשות את היכולת להעמיד 2,000,000,



היא גם מפסידה את ה-2,000,000 שמשרד התשתיות מעמיד לטובת פיתוח נושא זה או

אחר. אותו הדבר בבינוי של משרד החינוך בבינוי הבלתי פורמלי, או אותו הדבר משרד

התחבורה, ואז בסוף השנה יבואו שרי הממשלה, ולא משנה מאיזה ממשלה ויגידו: מה

אתם רוצים! אנחנו העמדנו 100,000,000 שקל לטובת המגזר הערבי והם לא ביצעו את

זה. למה לא בצעו? משום שאין להם את היכולת להעמיד את הכסף המקביל לטובת

הדברים האלה.

לכן, אני שמח שאני רואה פה גם את יוסי כהן מאגף התקציבים של האוצר, ואני שמח

שאני רואה את כאן את כל אלה שמבינים, שצריך לראות את ההתייחסות וצריך

להתייחס לנושאים בצורה כזאת שאפשר יהיה להתמודד בדרך נכונה ובדרך אחרת. אני

לא רוצה להאריך בדברים. אני בטוח שחבריי והיום עיון כאן של כולנו הוא חשוב, ואני

רואה בו דיון מאוד אחראי של כל הלוקחים חלק בו, ואני רואה שמשרד החינוך שלח

פה את הצוות הבכיר שלו גם את הסמנכ"ל לתקציבים, גם את החשב, גם את איציק

כהן, שהוא למעשה אחראי על כל מערך החינוך במשרד החינוך, ואני רואה שהמשרדים

התייחסו ברצינות לעניין. נמצא פה משרד הפנים והתשתיות, ואני רואה פה משרדי

ממשלה מתייחסים לעניין ברצינות, ואני מקווה שהתרגום לרצינות בהשתתפות יהיה לו

גם תרגום מעשי ביחס לדברים שאני פתחתי בהם ושימשיכו בו החברים הבאים. תודה

רבה ושיהיה בהצלחה.

ג'עפר פרח; הכנס הזה חשוב. כל שנה חשוב במיוחד גם בשנת

בחירות לרשויות מקומיות, אבל גם בשנת בחירות

לכנסת, וגם כשמתפרסמים דוחות שונים של מוסדות רשמיים של המדינה. בשבוע שעבר

שמענו כולנו על נתוני העוני. משום מה, רוב הנתונים שהוצגו באמצעי התקשורת

התייחסו לקשישים ולאוכלוסיות העוני היהודיות. נתונים על רמת העוני מראים,

שהעוני בשנתיים האחרונות הלך וגדל והפערים הלכו וגדלו בעיקר באוכלוסייה

הערבית. 49% מהעליה בעוני בישראל בשנתיים האחרונות הייתה במגזר הערבי.

ההשקעות של המדינה בתחומי רווחה וההטבות שניתנות בתחומי מס לא משפרות את

המצב של האוכלוסייה הערבית, להיפך הפערים הולכים ונהיים יותר ויותר גדולים.

אני שמח שיש פה גם חברי כנסת מהקואליציה, שמח שיש פה חברי כנסת מהאופוזיציה.

אני רוצה להדגיש משפט אחד-. העניין של האזרחים הערבים במדינה הוא לא רק עניינם

של חברי הכנסת הערבים, אנחנו מצפים מחברי הכנסת בקואליציה ובאופוזיציה וחברי

הכנסת הערבים, לפעול ביחד לזכויות שוות לאוכלוסייה הערבית, לפעול לזה שבתקציב

המדינה שזה הביטוי העיקרי, של מהי מדיניות הממשלה, יהיו תקציבים שיכסו את

הפערים שהיו במשך 50 שנה.

אני רוצה לנסות להציג לפני שנעבור לחברי הכנסת, להציג מארגונים ומראשי רשויות

מקומיות את הנתונים שיש להם לגבי התקציב של השנה הבאה ונפתח עם ראש-מועצת

יפיע שאוקי חטיב, שיציג את הנתונים לגבי הרשויות המקומיות בכלל, ואחר כך נכנס

לתחומים של חינוך, רווחה. בבקשה.

היו"ר מיכה גולדמן; אני רק רוצה משהו למען הסדר, כדי שאנחנו לא

נהפוך את הדיון הזה, שרק חברי כנסת מדברים.

אנחנו ננהל את הישיבה בצורה כזו, שעל כל חבר כנסת מדברים שניים מכאן. אני אומר

יציגו את הנתונים, ראש מועצה מקומית של יפיע יציגו את הנתונים, ואני מבקש

מחבריי חברי הכנסת להיות סובלניים, אנחנו אותנו שומעים ומשמיעים הרבה. מה

שחשוב לנו זה לשמוע יותר את הציבור שנמצא כאן ונאפשר על כל שניים שמדברים חבר

כנסת. בבקשה.
שאוקי חטיב
צהרים טובים חברי-כנסת, ראשי רשויות, יו"ר

המרכז, ילדים, ציבור. קצת מעניין מהבוקר, האם

זה המזל והאם זה כורח המציאות, שכל פעם שחשבנו לצאת למאבק בעידן המדיה

והצילומים והתקשורת החשובה, תמיד נפל משהו הרבה יותר חשוב, שאף אחד לא

הקשיב לנו והנטל של בעית הרשויות הערביות והתקציבים אצל הערבים לא עבר

בתקשורת הנכונה בציבור לכלל מדינת ישראל. העיתוי והתזמון של הכנס הזה, אני

בטוח שאף אחד לא חשב, שהיום כל התקשורת לא תדבר על הכנס, ולא תדבר על

הרשויות המקומיות, ולא על התקציבים ואף אחד מהציבור הלאומי שאנחנו רוצים לא

רק את אהדתו, רק שידע את האמת ממה שקיים בתקצוב האוכלוסייה הערבית, לצערי

גם בזה נפלנו ואף אחד חוץ מחברי הכנסת שיושבים פה, שהיה לי הכבוד לפגוש אותם

בוועדות שונות במשך השנים של המאבקים שעברו, וגם היו ממשלות והיו שותפים עם

ממשלות שעברו, שחתמו הסכמים וההסכמים לא קויימו ולא תורגמו באמת.

רבותיי, אם אציג את כל הנתונים זה יקח הרבה זמן אבל אני אנסה לתמצת. המצב

והראיה של התקצוב של האוכלוסייה הערבית ברובו צריך לעבור דרך הרשויות

הערביות, או שהוא הצינור שמנווט חלק גדול מהתקציב הזה. אני אציג בשלושה

הסכמים שנחתמו עם הרשויות הערביות לאחר מאהלים ומאבקים, ישיבה בכל אוהל

מעבר לחודש ימים, לצערי אף הסכם אחד לא מומש במלואו.

בשנת 1991 נחתם הסכם, שהיה אמור להכניס לרשויות הערביות קידום מסויים

בתקציב הרגיל. פה תרשו לי להבדיל, אולי חברי-הכנסת לא שמים לב לזה אבל אני

רוצה להדגיש את הדבר הזה. מנסים כל הזמן כדי להראות שיש קידום בתקצוב של

האוכלוסייה הערבית, וכאילו קיים בממשלה רק משרד ממשלתי אחד שקוראים לו:

משרד הפנים. זה נכון, חלה התקדמות בתקציבים הרגילים במשרד הפנים, חלה

התקדמות מסויימת בתקציבי הפיתוח במשרד הפנים ושמים בצד או מסתירים ובלי

כוונה, מהם סעיפי התקציבים שצברו אותם בשאר המשרדים לאוכלוסייה הערבית.

לצערי, מה שצברו והתחילו לצבור בהם בשנת 1993 במקום שיעלו התחילו לרדת כמעט

לאפס היום. בהסכם של שנת 1991 נחתם, שהרשויות הערביות יקבלו סכום של

142,000,000 שקל, זה בהסכם הרגיל אני מדבר. בשנת 1994 היו אמורים להתקדם בפזה

של שלוש שנים, בקידום של שלוש שנים בשנת 1994 סך 35,000,000 שקל, בשנת 1995

סך 55,000,000 שקל, בשנת 1996 סך 60,000,000 שקל, ובשנת 1993 גם איזה

150,000,000 שקל בשלוש שנים. ההסכמים האלה והסכומים האלה לא כובדו, ויש

מחסור, קיצצו לציבור למרות ההסכמים שנחתמו סכום של 115,000,000 שקל בערכים

של 1997.

תקציבי הפיתוח בהסכם שנחתם עם הממשלה, בזמנו הייתה ממשלת המערך, ואמרו לי

לפני הדיון שישב גם בפנל חבר-הכנסת אברהם בייגה שוחט, שהוא היה אז שר האוצר,

ובתוך ההסכם הזה נחתם ונרשם, שתקום וועדה בין-משרדית שתבדוק את צרכי

הפיתוח של הרשויות הערביות מכל המשרדים היהודיים כדוגמת מה שנעשה במגזרים

אחרים. לצערנו, הוועדה הזאת כונסה ויצאה למינויים בחתימת של שר האוצר ושר

הפנים. הוועדה הייתה אמורה לתת את המלצותיה תוך שישה חודשים. הוועדה הזאת

לא נתנו לה להשלים את העבודה, וכולם ידעו מדוע לא נתנו לה להשלים את עבודתה.

גם המרכז השלטון המקומי היה שותף, הרשויות הערביות היו שותפות, נציגים ממשרד

האוצר ובכיכובו של אברהם בייגה שוחט, שהיה שר האוצר בזמנו, לא נתן לוועדה

הזאת להשלים את דרכה ולתת את המלצותי-ה ולשים את ההמלצות והסכומים, שהיו

צורך לתקצוב ופיתוח המגזר הערבי. הוועדה הזאת חוסלה ולא נתנה שום דבר.

בשנת 1997 נחתם הסכם אחר עם ממשלת הליכוד, ונרשם בתוך ההסכם הזה, ששר

הפנים, ההסכם היה ב-15.1.97. ההסכם הזה לפני שנחתם הייתה פגישה גם עם



ראש-הממשלה, והוא אמר שהוא מאחורי ההסכם הזה מילה במילה. ההסכם נחתם

על-ידי משרד הפנים ומשרד האוצר, וראיתי את השם של איתי אייגס, שהוא אחד

המוזמנים פה והוא אחד החתומים על ההסכם הזה, ששר הפנים יבוא בדברים עם שר

האוצר להתוות תוכנית לסגירת הפערים ולהתוות תוכנית לאמוד את סכומי הפיתוח,

שהם חייבים להקצות אותם למגזר הערבי.

היום אנחנו בדצמבר 1998 שום דבר לא נעשה בסעיף הזה. לפני אישור התקציב של

1998 באתי ועשינו לובי של הרשויות הערביות, ונפגשתי עם רוב חברי הכנסת שיושבים

פה בפנל הזה, נפגשתי עם יו"ר הכנסת דן תיכון ונתנו לו חומר מכל העניין, להזכיר

לראש-הממשלה שהוא אמר, שהוא מחוייב לסעיף הזה. שום דבר לא נעשה. מי שמסתכל

על תקציב 99' רואה בדיוק אותו מצב. רבותיי, הסכום הדרוש בכדי לסגור פערים לאחר

בדיקה וחישוב וסקירה כלכלית במשותף, לא רק הרשויות הערביות לבד אנחנו עשינו

את זה, אלא במשותף עם המרכז השלטון המקומי ואני מחזיק בנייר של כלכלנים של

מרכז השלטון המקומי, אם רוצים באמת לסגור פערים יש צורך ב-9,4 מיליארד שקל

לרשויות הערביות בסכומים של 97'. אנחנו לא מדברים, אנחנו יודעים שכולם יקפצו

מהמספר הזה, אבל יודעים שאנחנו מוכנים להיכנס לתוכנית. לצערנו, או בכוונה, או

בגישה מכוונת לא רוצים להיכנס לדבר הזה, לא רוצים להקצות את הסכום הזה, לא

רוצים לשים תוכנית מותחמת ומוגבלת בזמן, אף אחד מנציגי הציבור האלו לא ביקש

שה-10 מיליארד האלה יבואו בשנה אחת. אנחנו מבקשים סוף סוף מכל החבורה
שיושבת פה
חברי-הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, שיש להם את המשקל להשפיע,

אולי אולי חמישית מהסכום הזה יכנס לתוך המסגרת של 99', אבל מי כמוני שכבר עבר

10 שנים במאבקים לפני כל אישור תקציב, אני מאוד פסימי מכל העניין. אולי את

הפסימיות הזאת, את חברי הכנסת פה הממשלה תתעורר, אולי תתעורר בזמן, שאין לנו

קשר עם הציבור החיצוני, אולי הקשר היחידי יהיה פה ויעשו מהומה, ויש מקום לפי

דעתי גם להפיל את הממשלה על התקציב של הרשויות הערביות. תודה.

האלה חזאן; ד"ר האלה חזאן, יו"ר וועדת המעקב לענייני

חינוך. ביקשתי מהתלמידים, שירשו לי אם לא

יבינו אותי, אבל בטח יבינו את רוח הדברים, כי הם חיים יום יום את כל מה שאני

עומדת להגיד, הם חיים את התנאים של בתי הספר יום יום. למרות שמר שווק אל חטיב

סיים בפסימיות מסויימת, אפשר להגיד שגם אני פסימית אבל אני רוצה גם לקוות

שיבוא יום, שכל חברי הכנסת וכל הממשלות יגידו לתלמידים האלה: אתם חשובים לנו,

אנחנו רוצים שגם אתם תלמדו בתנאי שוויון. אנחנו לא רוצים רק הצהרות להגיד

"מחשב לכל ילד", את ההצהרות ששמענו מנתניהו כשהוא נבחר לראש-הממשלה.

"מחשב לכל ילד" כנראה שפסח על הילדים הערביים ועל כל הנושא של החינוך הערבי.

אני ראיתי בין הנוכחים גם את סמנכ"ל משרד החינוך מר איציק כהן, אבל כנראה

שהוא עזב לצערי לפני שהוא ישמע את הצגת הדברים. "המחשב על כל ילד" ההצהרות

נשארו הצהרות, אולי פסחו על הילדים הערבים. אני לא רוצה לדבר על בעיות החינוך

הערבי, אני רוצה להתמקד רק בענייני התקציב היות ואנחנו נמצאים כאן ערב אישור

התקציב. הובטח לנו על-ידי שר החינוך אחרי מאבק ואחרי שביתות והרבה הפגנות,

הובטח לנו שהוא לא יצביע על תקציב המדינה אם לא יהיה תקציב ליישום תוכניות

החומ"ש. מי שלא יודע יש שלוש תוכניות חומ"ש המדברים על סגירת הפערים בחינוך

הערבי. למרות שאנחנו מסתייגים מתוכניות החומ"ש, למרות שאנחנו יודעים שתוכניות

החומ"ש לא יסגרו את הפערים, אמרנו שאנחנו הולכים לקראת הממשלה, שאנחנו

לפחות את מה שהם מכירים אנחנו נרצה לקבל ונילחם לקבל, והובטח לנו שיהיה לנו

תקציב של 250,000,000 ש"ח לשנה בכדי לסגור את הפערים ובכדי ליישם את תוכנית

החומ"ש. השר אמר אני הצבעתי, כששאלנו אותו איך הצבעת בעד התקציב ותקציב אין

לך, איפה ההבטחות? אז הוא אמר: יש לי תקציב.



אני רוצה להציג בפניכם את ניתוח התקציב שנעשה ע"י מרכז נסרוואה שמראה בעצם

שאנחנו לא הולכים ליישם את תוכניות החומש ולא הולכים לקבל תקציבים לחינוך

הערבי. בשקף שנמצא לפנינו אנחנו מראים את התקציב שהיה בשנת 1988 ואת התקציב

בשנת 1999, ואת העליה או הירידה. אנחנו לקחנו רק חמישה תחומים שעליהם דיברה

תוכנית החומ"ש. אנחנו לא לקחנו את שאר התחומים, למרות הבעיות הגדולות בשאר

התחומים. אנחנו לא לקחנו חינוך טרום-חובה, לא לקחנו חינוך משלים, לא לקחנו

חינוך נוער, ולא לקחנו את שאר התחומים, רק את התחומים עליהם דיברה וועדת
חומ"ש ותראו מה יש לנו
בחינוך מיוחד יש עליה בתקציב משרד החינוך ואנחנו יודעים

שהעליה הזו גם לא תספק את כל המצב הקטסטרופלי שנמצא בחינוך המיוחד בחברה

הערבית. לגבי מדע וטכנולוגיה יש ירידה בתקציב המשרד בכלל, מדובר כאן במשרד

החינוך בכלל גם לגבי ערבים וגם לגבי יהודים יש ירידה בתקציב של 143,738,000 שקל.

הירידה הזו אומרת, שאנחנו לא הולכים ליישם את וועדת החומ"ש, אנחנו לא הולכים

לשפר את מצב החינוך טכנולוגי-מדעי בחברה הערבית למרות שהמלצות הוועדה

אומרים שצריכים 6,600,000 שקל לחינוך המדעי טכנולוגי בחברה הערבית, הסכום

מאוד זעיר, הסכום לא יבנה מעבדה לבית-ספר אחד, אבל למרות כל זה תראו איפה

וועדת החומ"ש וההמלצות שלה, אבל למרות כל זה את הסכום המזערי הזה כנראה

שלא נקבל. גם בפיתוח פיזי יש ירידה בתקציב משרד החינוך של 15,000,000 למרות

שיש לנו הבטחה מהשר שהם הולכים לבנות 100 חדרים מעבר, ואני מתפלאה מאיפה

אפשר להשיג את התקציב, אין לנו בניתוח שבידיי אין לנו שום הצבעה שזה הולך

להתממש. גם הכשרת מורים והמערך המסייע, המערך המסייע כולל אגף שחר, שזה

נושא שבבג"צ כבר שנתיים ויש הודעה בזה שהמגזר הערבי צריך להגיע לשוויון בתחום

הזה וצריך לקבל את התקציבים המגיעים לו, אבל גם כאן כנראה לא נקבל את מה

שמגיע לנו.

אמרו לי שזמני קצר כך שאנסה להציג עוד שקף אחד. יש תקציבים שהם מיועדים

לאוכלוסייה הערבית ובתקציבים האלה אנחנו רואים שבמקום שתהיה עליה יש קיצוץ.

הקיצוץ הוא כאן באלפי שקלים. במוסדות לחינוך יסודיים הלא יהודיים יש קיצוץ של

24,000 ש"ח ופעולות בחינוך הערבי, שהם פעולות לא מוגדרות יש 18,000,000 ש"ח ואם

ניקח במקביל כמה פעולות בחברה הלא-ערבית יש הרבה עליות בתחומים האלה ויש

הרבה תקציבים שהולכים לבתי ספר שמוגדרים לשעות שלא ליהודים בלבד. גם בשעות

התקן לחינוך היסודי לכלל האוכלוסייה גם אנחנו רואים שיש קיצוץ ב-583,000 ש"ח.

שאלתי למשרד החינוך ולכל חברי הכנסת שיושבים כאן ושלא יושבים כאן, איך אפשר

להצביע על תקציב מעין זה, איך אפשר להגיד שאנחנו חיים בעידן של שוויון ואנחנו

רודפים צדק חברתי. אנא מכם, לא להצביע בעד התקציב ותודה.

היו"ר מיכה גולדמן; תודה רבה, אנחנו נבקש עכשיו את האיש שהכין

את התוכנית לרווחה מר חוסני עאבד.

חוסני עאבד; בוקר טוב לכולם, זמני מוגבל ואני אקצר ואנסה

להתמקד במסר שאני הולך להעביר. רבותיי, יש לי

סטטיסטיקות ומספרים משקפים, שיכולים להעיד ולהוכיח דבר אחד ברור, ברור

לכולם, ברור לחברי-הכנסת וברור לציבור הרחב, ברור לממשלה וברור לקובעי

התקציבים, דבר אחד פשוט שאומר, שבחברה הערבית כאשר מדברים על אבטלה, אחוז

האבטלה באוכלוסייה הערבית מכפיל את עצמו. זאת אומרת, הוא כפול האוכלוסייה

הערבית מתוך האוכלוסייה הכללית במדינה.-כשאנחנו אומרים שהערבים במדינה הם

20% אז מגיעים לאבטלה, כשמדברים על אבטלה מדברים על יותר מ-35% מהמובטלים

הם הערבים. כאשר אנחנו מדברים על עוני, אז הילדים העניים הערביים הם עלי

הכותרת, הם המסה הגדולה בעוני במדינה והמשפחות הערביות הם יותר מ-400/0 מכלל

האוכלוסיות העניות במדינה. כאשר מדברים על אלכוהוליזם ועל סמים וכל מה שאתם



חושבים, הבעיה כאשר אנחנו מדברים על חלק האוכלוסייה הערבית לבעיה הזאת,

האוכלוסייה הערבית שם נראית כאילו שהיא מכפילה את עצמה.

כאשר אנחנו מסתכלים על התקציבים מה אנחנו רואים? אנחנו רואים, שאחוז

התקציבים שזוכה בו האוכלוסייה הערבית הוא פחות מחצי. זאת אומרת, אם אנחנו

אומרים שהערבים הם 200/0 מכלל אוכלוסיית המדינה, אז אנחנו מקבלים מתקציבי

הרווחה במדינה פחות מ-9% תמיד, וכדי שתקבלו איזו שהיא תמונה אני אציג את

התשקיף הזה, שהוא מדבר על האשכולות ברשויות המקומיות הערביות, ותטתכלו כמה

ערבים נמצאים באשכול התחתון וכמה ישובים ערביים נמצאים באשכול העליון. אני רק

רוצה שתשימו לב שזה נעשה בשנת 1995, שהיא שנה טוב לכלל אוכלוטיית המדינה וגם

לאוכלוטייה הערבית.

רבותיי, 790/0 מכלל הישובים העניים ביותר במדינה הם ערביים. אם אנחנו מסכמים את

ארבעת האשכולות העניים ביותר במדינה מוצאים שרוב האוכלוסייה הערבית נמצאת

שם. כמעט אפס באשכולות היותר מתקדמות זה רק יכול להוכיח, שבסיס החיים של

האוכלוסייה הערבית הוא גם עני, ואם אנחנו מכפילים אפילו ולא נותנים את

התקציבים בהתאם לגודל האוכלוסייה אלא מכפילים את התקציבים, אנחנו לא נוכל

לסגור את הפערים הקיימים בין החברה היהודית לחברה הערבית. לדאבוננו זה נמשך

ונמשך וכל שנה מעדכנים את התקציבים הקיימים משנה שעברה ומעבירים הלאה את

התקציבים.

אני יכול לפנות לחברי-הכנסת, לחברי האופוזיציה ולחברי הקואליציה ולשאול אותם

איך אתם יכולים לדבר על חברה שוויונית, ואיך אתם יכולים לדבר על חברה בכלל,

שאפשר לחשוב על צדק בחברה הזאת. אפשר להסתכל על המספרים, זה מוכח בכל מיני

צורות. העניין הוא עניין פוליטי שצריך להתקבל. ישנה החלטה פוליטית ביסוד העניין

הזה ואת זה צריך לשנות. בזה אני מסיים ותודה רבה לכם.

היו"ר מיכה גולדמן; תודה רבה. אני עכשיו רוצה להזמין את האחראי

על התוכנית שהכין, את אדריס מוואסי, בבקשה.

חברי הכנטת ידברו מהשעה 13.00 עד השעה 13.30 עד לסיום המפגש שלנו. אחרי זה

נאפשר לעדי אלדר יו"ר המרכז השלטון המקומי, נאפשר למנכ"ל משרד הדתות לומר

כמה משפטים, נאפשר לעדי הרשקוביץ ממשרד החינוך לומר כמה משפטים ונשמע גם

את הפידבק שלהם ונשמע את הזה ממשרד החינוך. בבקשה.

אדריס מיואסי; אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה חבר-הכנסת

מיכה גולדמן ולחברי הכנסת שהואילו להזמין אותנו כדי

להציג את הנתונים שצורמים וכואבים לנו באוכלוסייה הערבית. נתבקשתי להציג את

הנושא של בעיית השיכון והבינוי שבמגזר הערבי, מאחר והיא לכאורה נראית שאין

בעיה, ומסתבר שהבעיה הזאת הפכה עם הימים להיות אחת הבעיות הגדולות ביותר.

כאשר האוכלוסייה הערבית אינה זכאית להנות מכ-70.50/0 מכ-700/0 מתקציב המענקים

והסיוע אשר נותן משרד השיכון והבינוי, מאחר והינו מופנה לאוכלוסיות המיוחדות

בציבור היהודי, והציבור הערבי מן הסתם לא קיים. כ-700/0 אנחנו לא שותפים להם.

אנחנו מוכרחים לראות גם את האוכלוסייה הערבית, שהיא לא זכאית להגיש בקשה

לקבל מ-390/0 מתקציב ההלוואות, מאחר וזה מופנה לקבוצות מיוחדות באוכלוסייה

היהודית. כאשר אנחנו אומרים, שרק חלקה של האוכלוסייה הערבית הוא כ-2.3% מסך

התקציב של משרד השיכון, חושב מתוך התקציבים הזמינים כך שאנחנו מוכרחים ללכת

לאט לאט ולתבוע ארבעה דברים ברורים ואהיה ענייני.

א' - אנחנו תובעים שוועדת הפנים של הכנסת תדאג שמשרד השיכון ותקציב המדינה

יכלול כ-258,000,000 שקל לאוכלוסייה הערבית בתקציב הרגיל. אנחנו גם תובעים סיוע



במענקים ובסבסוד אשראי בסך כ-3,637,000,000 שקלים. אנו תובעים תקציב פיתוח

והרשאה להרחיב במגזר הערבי סכום של כ-2,048,000,000שקל. תובעים סיוע באשראי

לרכישה או בניה בסך של 4,113,000,000 שקל. אם נסתכל במענקים לרכישה, ואנחנו

מדברים על מספרים ואחוזים והדברים מעניינים ביותר,

במענקים לרכישה ולבניית דירות אנחנו רואים שתקציב המדינה כולו מגיע

ל-3,637,418,000 שקל, מהם למגזר הערבי רק כ-17,200,000 שקל. הדרישה התקציבית

של האוכלוסייה הערבית צריכה להגיע בנושא הספציפי הזה לכ-150,000,000 שקל.

אנחנו נסתכל על קבוצות מיוחדות אדוני היו"ר שהם לא ערבים כמו: לעולים חדשים,

לקיבוצים, למענקים לבניה בטחונית, מבצע לעולי אתיופיה, מבצעים מיוחדים סיוע

באזורי עדיפות לאומית. אנחנו רואים שסך כל הסכומים האלה מגיע לכ-636,000,000

שקל, כאשר אפס שקלים מגיע לאוכלוסייה הערבית.

אנחנו מוכרחים להסתכל על דברים שהם לא פחות חשובים מבחינת תקציב הפיתוח.
הרי יש שני תקציבים
תקציב רגיל ותקציב פיתוח. בתקציב הפיתוח אנחנו רואים, ואני

מסתכל על מה שאין ולא מסתכל על מה שיש כדי להגיד לכם מה יש. מה שאין אנחנו

אומרים, שקבוצות מיוחדות, שהם לא ערבים, בפירוש ככה התקציב קובע, שהם: עולים

חדשים, לקיבוצים, למבצעים מיוחדים, סיוע באזורי עדיפויות לאומיות, סכומים

שמגיעים ל-1,037,343,000 שקל כאשר אפס שקלים מגיע מהם לאוכלוסייה הערבית.

הדברים כמובן מעוררים לא רק תמיהה אלא פליאה.

אני רוצה לסכם את הדברים ולומר, שלאוכלוסייה הערבית מגיע היום, ואנחנו לקראת

סוף המאה ה-20 ואנחנו הולכים להתחיל יחד את האלף השלישי. למענקי בינוי הדרישה

למגזר הערבי צריכה להגיע ל-214,661,000 שקל, להלוואות לרכישה אנחנו תובעים

שיהיה 243,427,000 שקל. לפעולות פיתוח אנחנו תובעים 253,637,000 שקל. לפעולות

שוטפות 277,608,000 שקל. סך כל התביעה היא כמיליארד או במילים אחרות

988,369,000 מתוך 9,556,370,000 שקל כ-10%. התביעה היא לא בשמים ולכן אנחנו

מבקשים מחברי הכנסת לא לאשר את התקציב אלא אם כן יאושר התקציב הזה. תודה

לכם.

היו"ר מיכה גולדמן; תודה רבה. אני רוצה להזמין את האחראי על

החינוך הערבי בתוכנית את עואד אבו פריח.

עואד אבו פריח; תודה רבה, אני ד"ר עואד אבו פריח דובר וועדי

הורים בדרום בחינוך הערבי מי שהאחראי עליו

באמת החברים פה וד"ר האלה חזאן שדיברה קודם. בחמש הדקות שיש לי בוודאי אני

לא יכול לספר על כל בעיות החינוך במגזר הערבי בדרום, בוודאי גם לא אוכל לספר על

המאבקים שנעשו עד היום ועל גם מה שיהיה בעתיד. לספר את הסיפור של המגזר

הערבי בדרום ואת כל מערכת החינוך צריך הרבה יותר זמן. אני אנסה לתמצת ללא

שקפים וללא אמצעים כדי להגיד את כל הדברים האלה באופן מאוד מקוצר.

המגזר הערבי בדרום הוא מגזר, שאנחנו יודעים שהוא הוזנח ב'50 שנה של קום המדינה

מכל הבחינות. אני מדבר על מערכת החינוך. מערכת החינוך במגזר הערבי בדרום,

שהיא המערכת המוזנחת ביותר במדינה. היא נותנת את התוצאות הכי קשות היום

במדינה, גם ביחס למגזר היהודי וגם ביחס למגזר הערבי בצפון. אנחנו מדברים על

מערכת שסבלה מחוסר בניה, מחוסר תקציבים מאז קום המדינה ועד היום. אנחנו

מדברים על מערכת שהילדים למדו בצפיפות נוראית בכל הכיתות שהיו קיימות

בבית-הספר, אנחנו מדברים על מערכת שהיו בה בתי-ספר ללא חשמל. היינו צריכים

ללכת לבג"צ כדי לחבר 15 או 14 בתי-ספר לחשמל, שחלק מבתי-ספר האלה היו 50 שנה

מאז קום המדינה הילדים למדו ללא חשמל. זאת אומרת, אנחנו מדברים על מצב,



שיכול להיות שהוא לא מתאים להיות במדינת ישראל וגם לא מתאים להיות בעולם

הזה, אולי מתאים להיות בעולם ארור.

אנחנו מדברים על מערכת, שרמת ההישגים בה היא מהנמוכות ביותר בארץ, הן מגיעות

ההישגים בבגרות בכל השנים האחרונות מ-2% ול-3% ול-4% ול-5% בשנה האחרונה

רמת ההישגים הגיעה ל-10% בלבד יחסית לכ-50% במגזר היהודי. זאת אומרת, אנחנו

מדברים על 100/0 בלבד מהתלמידים שמקבלים בגרות, והתלמידים האלה צריכים בסוף

להקים חברה ולהיות הורים ולעשות חברה מתאימה לעתיד, ואנחנו יודעים שבאמת גם

לא כולם הולכים לכיוון הזה וחלק גדול גם לא מגיע לאוניברסיטאות.

המאמץ שנעשה מאז ועד היום הוא מאמץ מאוד מאוד גדול. אני אכנס בקיצור למה

שנעשה בשלוש ארבע שנים האחרונות. נפגשנו עם שר החינוך המנוח ואמרנו לו: אנחנו

לא מדברים עכשיו על המצב של מערכת החינוך, תשפרו ותראו מצב חירום, מצב מאוד

קשה, בואו תגידו לנו את המספרים האמיתיים שמדברים על מערכת החינוך בדרום.

מישהו אמר 700/0, שזה לפי לשכת הסטטיסטיקה המרכזית אומרת 700/0 נשירה במגזר

הערבי בדרום. 70% אבל המחוז בדרום מדבר על 30%. אנחנו כבר אומרים על 10% או

5% הצלחה בבגרות, המחוז אומרים לא נכון יש 30%. אמרנו: תביאו וועדה בודקת

שתגיד לנו מה המצב. הייתה וועדה והוועדה הזאת קראו לה "וועדת כץ" והיו בה

חברים יהודים וחברים ערבים, והחברים שהיו בה, כולל הערבים והיהודים מההתחלה

אמרו: תנו לנו מנדט לבדוק את זה בתנאי אחד אמרו לממשלה, אתם תאמצו את

ההמלצות של וועדת כץ, של הוועדה הזאת בסוף. הוועדה קמה, עשו תוכניות, ישבנו

איתם, אמרנו להם את המצב ויצאו בהמלצות במרץ 1998 וההמלצות האלה מדברות על

המינימום הנדרש ממה שאמרה ד"ר האלה חזאן מקודם, זה תוכנית חומ"ש שמדברת

על המינימום שמגיע לנו כדי לסגור פערים, ולא כדי לתת לנו את כל מה שמגיע לנו בזמן

הזה כדי לסגור פערים אמיתיים.

אמרנו נקבל את דו"ח וועדת כץ, נקבל את המלצות וועדת כץ. קיבלנו אותם, בירכנו

ודיברנו עם שר החינוך ודיברנו עם כל חברי הכנסת. כולם אימצו, גם חברי כנסת

שיושבים פה, אני יודע שהם יודעים את רוב הדברים שאני אומר, הם אימצו את זה.

50,000,000 שקל מגיע למגזר הערבי בדרום בשנת 1999. מה שקיים עכשיו, ואנחנו

ראינו בתקציב המדינה של 1999 יש 10,800,000 שקל לכל המגזר הערבי. 10,000,000

שקל לכל המגזר הערבי למערכת החינוך, כשהמגזר הערבי בדרום צריך 50,000,000

שקל. איפה הכסף? איך אנחנו נסגור פערים מבחינת מורים? יחסרו לנו 1,000 מורים

בעוד 4 שנים, מאיפה נביא אותם? יחסרו לנו 146 כיתות כל שנה. עכשיו מדברים על 80

כיתות לכל המגזר הערבי בדרום ויכול להיות שגם אלה לא יתבצעו.

אני אומר שפה לא נעשה צדק. חברי-כנסת פה יודעים וכל האנשים פה יודעים, פה לא

נעשה צדק והצדק צריך להיעשות, דבר אחד. דבר שני, אני מתריע, כאיש ששייך למגזר

הערבי בכלל, שהמגזר הערבי לא יכול לחיות בלי חינוך. חברה בלי חינוך היא לא יכולה

להתקיים, גם ערבית וגם יהודית ואם ילד אחד מתדרדר, ואני אומר את זה באמת מכל

הלב, ילד בדואי מתדרדר הוא ידרדר איתו עוד הרבה אחרים ויכול להיות גם יהודי

מבאר-שבע או מדימונה או מירוחם. חברים, כולם יודעים את הסיפור. הסיפור הכי

קשה, שאנחנו היום מרגישים שהדרום לא שייך לפה. אבל אנחנו היום קמנו ויודעים מה

אנחנו מבקשים. אנחנו רוצים שוויון ולא פחות מזה. תודה רבה.
היו"ר מיכה גולדמן
תודה רבה. אני מבקש עכשיו מהדברים הלא

מוכרים, סגירת היחידות של איכות הסביבה

מוחמד רבאח בבקשה. אחריו ידבר מנכ"ל משרד הדתות ועדי אלדר יו"ר מרכז השלטון

המקומי.



מוחמד רבאח; נכבדי יו"ר וועדת הפנים ואיכות הסביבה, נכבדיי

חברי-הכנסת, ראשי המועצות, קהל נכבד. אדוני

יו"ר וועדת הפנים ואיכות הסביבה, כששמעתי את המילים שלך בהתחלה אני חשבתי

שאני צריך לחזור לעמיתיי מנהלי היחידות הסביבתיות הערביות ולהגיד להם: חברה,

יש לנו גב חזק, תתאזרו בסבלנות, אנהנו בטוחים שבתקציב 99' הנושא הזה והבעיות

של איכות הסביבה במגזר הערבי יפתרו. זאת תקוותי ואני מקווה שזה יתממש.

היחידות הסביבתיות הערביות הוקמו בתחילת שנת 1993, והן נמצאות בכל המגזר

הערבי. מספרן הוא 8 והן מחולקות בכל אזורי הארץ מהיחידה הדרוזית בפקיעין
שנקראת
"יחידת אל-ביעה לפקיעה" והיחידה הסביבתית השניה היא היחידה שנמצאת
בסכנין הנקראת
"יחידה סביבתית אגס בית תופה" ויחידה של תמרה, מג'דל כרום

והיחידה בנצרת, היחידות הערביות במשולש הצפוני שממוקמת באום אל-פחם

והמשולש הדרומי שנמצאת בכפר ברעה, והיחידה הבדואית שנמצאת במגזר הבדואי

וממוקמת לצערי בבאר-שבע ואני מקווה שמהר מאוד תעבור לרהט או לישובים

הבדואים.

כשהוקמו היחידות הסביבתיות הערביות, הנטל התקציבי חולק לשניים: 500/0 הוטל על

המשרד לאיכות הסביבה וה-50% האחרים הוטלו על משרד הפנים. לצערי הרב מאז

1996 משרד הפנים התנער מההתחייבות הזאת ואמר: רבותיי, מי שרוצה איכות סביבה

במועצות המקומיות הוא שידאג לזה במסגרת התקציב השוטף שלו, ומאז היחידות

הסביבתיות הערביות, שחלק קטן מהן הצליח לעבור את ההיררכיה הממסדית ולהפוך

להיות איגוד ערים מאיחוד סביבה, לעומת זאת 6 יחידות סביבתיות עד עכשיו מוערכות

בתוך הרשות המקומית הגדולה שנמצאת באותו איזור כמו למשל, היחידה הסביבתית

שממוקמת בעיריית אום אל-פחם ומשרתת את הישובים במשולש הצפוני, או כנ"ל לגבי

היחידה הסביבתית שנמצאת במג'דל כרום ומשרתת את כל בית הכרס.

היחידות הסביבתיות משרתות את האוכלוסייה הערבית והפכו להיות אתר עליה לרגל

לכל מערכת החינוך במגזר הערבי. זה כולל: מורי בתי-ספר מהיסודי, חטיבות הביניים

ועד התיכון. לעומת זאת, תלמידי תיכון מוצאים שהמרכז החינוך הסביבתי שנמצא

בתוך היחידה הסביבתית הוא זה שמארח אותם ומספק להם את כל המכשור הדרוש

לביצוע עבודות מחקר ברמה של 5 יחידות. לעומת זאת, שאר הפונקציות שקיימות בתוך

היחידה הסביבתית כמו למשל, התכנון הסביבתי, המתכנן הסביבתי שנמצא ביחידה

הסביבתית הוא זה הנציג של שר איכות הסביבה בוועדת התכנון והבניה המקומית.

כנ"ל לגבי הנושא של תשתיות פסולת מוצקה, הנושא של זיהום אוויר, הנושא של

חומרים מסוכנים.

אדוני יו"ר וועדת הפנים, בתחילת דבריך עכשיו אמרת שאתה משתתף בצערם של

משפחת מחמיד באום אל-פחם, ואני מקווה, שאנחנו בתוך היחידות הסביבתיות,

שאנחנו אלה האחראים על הנושא של הובלת חומרים מסוכנים בתוך צירי התנועה

הראשיים כמו למשל ציר התנועה שנמצא בואדי ערא 65, כמו זה שנמצא ליד כפר מג'דל

כרום, כמו למשל עיריית נצרת, הנושא של חומרים מסוכנים הוא הנושא החשוב ביותר

שמדאיג אותנו כאנשי איכות סביבה, ואנחנו לא רוצים שתבוא העת ותהיה חס וחלילה

תאונה ואנחנו לא קיים בידינו המכשור המתאים, ואנחנו לא רוצים שאותו מכשור

שנמצא בערים הגדולות, לא של 40 דקות עד שיגיע אלינו, אפילו יותר מזה, בגלל איזו

תאונה שהראשון שמגיע אליה מגיעה המשטרה ואחר-כך צוותי ההצלה ועד שהם

מאתרים שזה חומר מסוכן מתחילים לאתר ולהזעיק את צוותי איכות הסביבה.

היחידות הערביות הן בסכנת סגירה בגלל שהמועצות הערביות המקומיות שאירחו את
היחידות האלו אמרו במפורש
אם משרד הפנים ימשיך להתנער ואס משרד איכות

הסביבה ימשיך לקצץ בתקציב שלו, היחידות האלו יסגרו.



אז אני פונה אליכם חברי הכנסת, וועדת הפנים ואיכות הסביבה, יו"ר המרכז השלטון

המקומי לתמוך ולחזק את היחידות הסביבתיות הערביות. תודה.
היו"ר מיכה גולדמן
תודה רבה. עכשיו אנחנו נעבור למנכ"ל משרד

הדתות, אבל לפני שמנכ"ל משרד הדתות יאמר את

דבריו אני אבקש כמה משפטים לגבי תקציב משרד הדתות במגזר הערבי מהצד של

החומר שהוכן כאן בבקשה.

ג'עפר פרח; לגבי משרד הדתות, טוב שהגיע מנכ"ל המשרד,

במיוחד שבוע אחרי הפסיקה של בג"צ בשבוע

שעבר, שהעבירה את הכדור של ההקצבות לדתות למוסלמים, נוצרים, דרוזים

לאחריותה של הכנסת, והבג"צ אמר, שהאחריות של וועדת הכספים והאחריות של

הכנסת לקבוע, שהאוכלוסייה הערבית שמהווה 200/0 מהאוכלוסייה תקבל שירותי דת.

הניתוח שלנו של תקציב משרד הדתות מראה, שבעצם תקציב המשרד נותן כמעט 2%

מהתקציב לדתות של האוכלוסייה הערבית. במסגרת בג"צ אנחנו הכנו את הצרכים

שהוגשו במסגרת בג"צ בעתירה שהוגשו על-ידי מספר ארגוני דת. מדובר בסך הכל

דרישה ראשונית של 301,000,000 שקל. כספי התמיכות, אנחנו בדקנו את רשימת

התמיכות שהמשרד חילק בשנת 1997. אנחנו לא מצאנו ארגון ערבי אחד שמקבל

תמיכות מתוך ה-760,000,000 שקל, שמחולקים ככספי תמיכות. אגב, על כספי תמיכות

אני אוסיף, שגם במשרד החינוך הנתונים הם לא יותר טובים. במשרד החינוך מצאנו,

שבמשרד החינוך ובמשרד העבודה כספי תמיכות, במשרד החינוך זה מגיע כמעט

ל-1,000,000,000 שקל ובמשרד העבודה לכמעט 70,000,000 שקל. בין 1,8% עד 2%

מכספי התמיכות זה הכספים המיוחדים שניתנים לעמותות ולארגונים, מגיעים

לארגונים ערביים. אז לגבי משרד הדתות מאוד חשוב שנקבל תשובה מה יהיה.
היו"ר מיכה גולדמן
אני מבקש את מנכ"ל משרד הדתות את אבי

בלושטיין בבקשה. אני רק יכול לבוא ולומר כאן,

שלפחות משרד הדתות התייחס בכבוד מלא לגבי היחס שלו לכנס ושלח את המנכ"ל.

אבי בלושטיין; צהרים טובים, כבוד היו"ר, חברי כנסת-נכבדים,

קהל נכבד. זה טבעי לחלוטין, ואינני יודע את שמו

שהציג את אותם נתונים, אני שמח וכמו שיו"ר הוועדה בא והציג, אני מתייחס במלוא

הרצינות למגזר הערבי והחלטתי להופיע אישית כדי להציג את מה שמשרד הדתות עשה

בשנתיים ולא רק לבוא ולהציג מה קרה ב-50 שנה, אלא מה קרה בשנתיים מאז שנכנסנו

למשרד במגזר הערבי, ואני אחד האנשים ששמח כאשר פה ראיתי נתונים, שבכל

המשרדים בתקציב 99' קיצצו. אחד המשרדים הבודדים, שביוזמתו, לא בהנחיית

חברי-הכנסת הערבים ולא בהנחיית משרד האוצר, אלא ביוזמתו העלה את התקציב

למגזר הערבי ועוד מעט נתייחס.

בעיקרון אני מסכים, שיש להגדיל את תקציבו של המגזר הערבי במשרד הדתות, וכבר

אני מוכן להיות שותף לקראת אישור תקציב 99', בהכנת תקציב משותף, בדרישות

משותפות של משרד הדתות עם חברי-הכנסת הערביים. אבל, אם אני רוצה להזכיר

לחלק מחברי הכנסת, אני הופעתי לפני כשנתיים וחצי בוועדת ביקורת המדינה כאשר
תקפו את משרד הדתות
מה עשיתם ב-50 שנה בבתי הדין השרעי ואני רוצה שיקום פה

אדם אחד ושיבוא ויגיד, האם מה שמשרד הדתות עשה בשנתיים בבתי הדין השרעים אף

מגזר ואף משרד לא עשה בעשרים שלושים שנה. בבתי הדין השרעים אני התחייבתי

שבשנתיים אעשה יותר ממה שעשו מנכ"לים אחרים בעשרים שנה ואני יכול לעדכן

אתכם מה נעשה בשנתיים בבתי הדין השרעים. החלפנו את משכנו בעכו, החלפנו את

משכנו בחיפה. אנחנו מחליפים השבוע את משכנו של בית הדין לערעורים. יצא מכרז



לרמלה, יצא מכרז בבאר-שבע. בבתי הדין הרבניים הדבר הזה לא געשה. תבואו

ותבדקו. הגדלנו את תקני כוח-האדם בבתי הדין השרעים.

היו"ר מיכה גולדמן; רבותיי, אני חושב שמן הראוי, כבוד למשרד

ממשלתי יאפשר לו לומר את הדברים. אם יש

מחלוקת על נתון כזה או נתון אחר, בסוף דבריו הדברים יכולים להירשם ואני מציע לא

להפוך את הדיון לדיון פחות רציני. אני מציע בואו נתייחס לדברים ברצינות כפי שכולנו

באנו לכאן הבוקר. לכן אני מבקש לאפשר למנכ"ל משרד הדתות להשלים ולומר את

הדברים בצורה הברורה ביותר.

אבי גלושטיין; שיערתי, שמישהו מהקהל יבוא ויציג את העניין

הזה-. מה נתתם ומה תתנו. אני מוכן להציג את

האתגר לאותו אדם, ולדרוש ממני נתונים כמה תקציבי פיתוח השקענו בבתי הדין

הרבניים, בגרושים כפי שנאמר פה, וכמה השקענו בתקציבי פיתוח בבתי הדין השרעים.

אני לוקח על עצמי את האתגר ואז נדבר על גרושים. אי אפשר כל הזמן לבוא ולהגיד

אפליה אפליה. הצגתי נתון פיתוח בתי הדין הרבניים מול בתי הדין השרעים ובבקשה,
תקשיבו למה שאמרתי בתחילת דבריי
אי אפשר לבוא ולתקן עיוות שנעשה ב-50 שנה.

בואו לבדוק מאז שאני מנכ"ל מה נעשה. אל תבואו ותגידו לי מה נעשה לפני שלושים

שנה. בואו תבחנו אותי ואל תבחנו את המערכת. תבחנו אותי ואני מציב בפניכם אתגר,

אני מוכן להיות שותף להשגת תקציבים ב-99' יחד עם חברי-הכנסת הערביים. הורדתי

בבשר החי מתקציבים שקשורים למגזר היהודי כדי להגדיל ב-73% ב-99' את בתי הדין

השרעים ומעבר ל-25% בתקציב המגזר הערבי, ביוזמתי ולא לדבר איתי על גרושים,

ולא קיבלתי מהאוצר תוספת. כל חברי הכנסת יושבים פה ויודעים, קיצצו בכל

המשרדים כולל בדתות. קחו בבקשה את ספר התקציב בדתות ותראו איפה יש מינוסים

ואיפה יש פלוסים ואז ניתן לראות פלוסים יש במגזר הערבי ובנוצרי. לכן אני אומר,

לסיכום, תמיד אהיה מוכן להוסיף, ואני אחד האנשים ששמחים, שלפחות במשרד שלי

אין מינוס אלא פלוס. תודה רבה.

היו"ר מיכה גולדמן; תודה רבה, אני אבקש עכשיו מיו"ר מרכז השלטון

המקומי מעדי אלדר בבקשה.

עדי אלדר; יו"ר הוועדה חבר-הכנסת מיכה גולדמן,

חברי-הכנסת שיושבים כאן, עמיתיי ראשי

הרשויות וציבור נכבד. השלטון המקומי בשנים האחרונות חרט על דגלו את נושא

השוויון ואנחנו מבחינתנו כראשי רשויות מקומיות רוצים בכל מאודנו בשוויון בין כל

המגזרים שמהווים את הרשויות המקומיות במדינת ישראל. בכל ההסכמים שהשלטון

המקומי חתם עם הממשלה העלנו תמיד את הנושא של המגזר הערבי שיש בו קפוח

מתמיד במשאבים, ואני אומר את זה להבדיל ממנכ"ל משרד הדתות, נכון שאתה לא

אשם בעיוות של 50 שנה אבל אתה כמנכ"ל צריך לתקן את העיוות הזה, ואני אומר את

זה לא רק לאבי בלושטיין, אני אומר את זה לכל המנכ"לים והשרים במדינת ישראל. אי

אפשר תמיד לומר אנחנו לא יכולים. אנחנו צריכים לראות מה כן אנחנו יכולים לתת

למגזר הערבי שיהיה שוויון, ואני אומר לכם אני כאזרח המדינה מתבייש שאני עובר

בסך הכל, כרמיאל נמצאת מעבר לכביש אחד ביני לבין כל הישובים הערבים שנמצאים

מולי, ואני רואה בעיקר את נושא רמת הפיתוח, את כתות הלימוד וכל מה שקשור.

זכאי ילד ערבי בדיוק כמו ילד יהודי לבריכת שחיה במקום שלו. זכאים התושבים

לפרקים כמו שיש בכרמיאל, שיהיה פרק גם במג'דל כרום. אני יכול לתת פה שורה של

נושאים. אני אומר את זה לא כנאום פופוליסטי כאן. אנחנו באמת מאמינים בזה,

ובאמת חושבים כך ואני רוצה לתת דוגמא. בהסכם האחרון שחתמנו, ראש הממשלה

הסכים לזה, שתקום וועדה של מומחים, שאנחנו שותפים לה, השלטון המקומי בתוכה



אנחנו דאגנו שראש עיריית נצרת יהיה בתוך הוועדה הזו, ואני אומר לצערי, הממשלה

סחבה את הוועדה, וכשאני אומר ממשלה, תסלחו לי אני מתמקד באוצר, האוצר ידע

כמה וועדה כזו תעלה לו וסחבו את זה ומסמסו את הוועדה. עד היוס אין שום דבר,

ואני אומר הלוואי ויכולנו להשוות את מה שהמגזר הדרוזי קיבל בתקופתו של בייגה

שוחט. המגזר הדרוזי קיבל 1,070,000,000 שקל לנושא פיתוח, ואינני מבין למה

הישובים הערבים לא מקבלים לא את הסכום הזה, באופן יחסי המגזר הערבי היה צריך

לקבל פי ארבע חמש שש ממה שהמגזר הדרוזי קיבל.

אני רוצה להציג לחבר הכנסת מיכה גולדמן, שצריך לשבח אותו על היוזמה של הכנס

הזה, להקים וועדת מעקב מתוך וועדת הפנים של הכנסת, מתוך חברי-כנסת שיקחו על

עצמם ללכת ולעקוב אחרי מה כל משרד עושה למען השוויון בין כל המגזרים במדינת

ישראל. תודה רבה.

היו"ר מיכה גודלמן; תודה רבה לעדי אלדר. אני עכשיו אבקש מחברי

הכנסת לומר את הדברים כדי שגם אבי בלושטיין

מנכ"ל משרד הדתות יוכל להתייחס לנקודות שנאמרו כאן. אני ביקשתי מעדי

הרשקוביץ להישאר וביקשתי מאותם הנציגים להישאר כדי שהדברים ירשמו וישמעו

ואני מקבל את האתגר שהעמיד לי עדי אלדר יו"ר המרכז השלטון המקומי. וועדת

הפנים גם בסיכום תגיד את זה ואני לא רוצה עכשיו להרחיב, היא תתייחס לנקודות

שהועלו כאן כדי שנוכל להקים צוות שיוכל לעקוב אחרי הדברים, כדי שנוכל באמת יחד

עם מרכז השלטון המקומי לראות את הפעולה המשותפת, ואני אמרתי את זה גם בעבר

ואני אומר את זה גם בהווה ואני מקווה שזה גם יהיה בעתיד, יש חשיבות גדולה מאוד,

שמרכז השלטון המקומי יחד עם וועדת הפנים יעבדו תוך שיתוף פעולה כדי שנוכל

להשיג את המטרות החשובות של כולנו. כשאני אומר שלטון המקומי אצלי אין הבדל

בין יהודים לערבים, אני יו"ר וועדת הפנים של כולם וכך אני מתייחס לפעילות של

הוועדה. אנחנו נעבור עכשיו לחברי הכנסת.

אחמד פארס; קהל נכבד, כחבר בוועדת הכספים אני רוצה

להדגיש, שבהצעת התקציב החדש אין שינוי

במדיניות האפליה. בנתונים של התקציב אין מענה לדרישות הבוערות של האוכלוסייה

הערבית ברוב התחומים. לפי דעתי, אם אנחנו נאבקים למען צדק חברתי, למען שוויון,

ואם הממשלה הזאת אומרת שיש לנו מדיניות לגשר על הפער, אני חושב שאנו צריכים

להתרכז במאבק למען שינוי מהותי במדיניות הקיימת, ואני מתכוון לשנות את
המדיניות בשלושה תחומים עיקריים
התחום הראשון, זה במדיניות התקציבית. לא

יכול להיות שאחרי 50 שנה מאז קום המדינה ועד היום הזה, ההוצאה התקציבית לנפש

בכפר הערבי בממוצע לא מהווה עד השנה לפי הנתונים של השנה שעברה 97' יותר

מ-50% מההוצאה לנפש בסקטור היהודי. לפי הצעת התקציב לכל המשרדים, אנחנו

מהווים 200/0 מהאוכלוסייה הערבית. מנכ"ל הדתות מזכיר לי בדיחה של אחד מחברינו
באחד הכפרים הקטנים. הוא אמר
אנחנו עלינו בבחירות 300%, היינו אחד והגענו

לשלושה. כמה אחוז האוכלוסייה הערבית במשרד הדתות? היא לא מגיעה ל-6%, אפילו

פחות. היה 1.50/0 אז אומרים יגיע ל-30/0 זה שוויון? בכל המשרדים האחוז שלנו מגיע

מהתקציבים בין 30/0 ל-100/0 ובעוד הממוצע לא יותר מ-7,20/0.

התחום השני הוא בעניין התיעוש. עד היום הזה בתקציב משרד המסחר והתעשיה אנחנו

לא קיימים על המפה. אם פותחים נגריה אומרים: יש לכם תיעוש. אבל עד היום אנחנו

לא קיימים. לכן זה לא פלא, זה לא מכה מאלוהים, שאחוז מי שחי מתחת לקו העוני פי

שלוש מהאוכלוסייה הערבית בהשוואה לרחוב היהודי כי אין לנו תעשיה. הרבה דלתות

סגורות בפנינו. איפה שההכנסה גדולה לאקדמאים שלנו אם זה בחברות או בדברים

אחרים.



והתחום השלישי, שאנחנו עד היום הזה לא קיימים על מפת אזורי עדיפות לאומית. יש

לנו כמה מקומות בגבולות כמו פאסותה, לא מהווים חצי אחוז מהאוכלוסייה הערבית

והרוב לא קיים על המפה. אז איך מגשרים על הפער! לכן אני אומר לכם, כל מה שאנחנו

עושים חברי הכנסת זה לכבות שריפות. לקחת מפה קצת ומפה ושם. אם לא נשנה

בצורה מהותית את המדיניות הזאת אם זה בחינוך ובכל המשרדים, אני אומר לכם

אנחנו נצעק ונצעק שבמדינה הזאת אין צדק ואין שוויון. תודה.

חיים אורון; צהרים טובים. הדבר האופטימי היחידי שאני יכול

לצערי ואני מתכוון להגיד כאן היום היא העובדה

שמתקיים הכנס הזה, ואני חושב שזה מאוד לחיוב. הציעו פה להקים עוד וועדת מעקב,

תאמינו לי לא צריך, הכל ידוע. יש קיפוח מתמשך של הרבה מאוד שנים ברוב התחומים.

התקציב שמוגש לכנסת ונצביע עליו, וגם זה לא בטוח, בעוד שבועיים הוא התקציב

הגרוע ביותר למדינת ישראל בשנים האחרונות ולמגזר הערבי בכלל זה. מגמה שהייתה

בארבע השנים שקדמו לממשלה הזאת של גידול מסויים, אני יודע בדיוק, לא מספיק

אבל גידול מסויים בתקציבים העיקריים של חינוך, של רווחה, של בריאות ובעיקר של

תשתיות, לא רק שהגידול הזה נעצר - יש קיטון ריאלי בתקציב, וצריך קודם כל להגיד

את האמת - יש קיטון ריאלי בתקציב.

המשקל של המגזר הערבי ברוב סעיפי התקציב כפי שמופיע בחוברת, כפי שאנחנו

מכירים בוועדת הכספים, לא גדל אלא קטן. אני מצהיר כאן, יש לי בערך רד סיבות

להצביע נגד התקציב וגם אם יוסיפו עכשיו, אם ניסיתי לסכם את החוברת היא

מסתכמת ב-3,000,000,000 שקל גם אם יוסיפו סכום זה בתקציב אני הולך להצביע

נגדו, אבל לא הולכים להוסיף 3,000,000,000 שקל לתקציב. לא הולכים לצערי הרב

בשלב זה להוסיף שום דבר, ואני מקווה שהברכה הכי גדולה, הדבר הכי אופטימי השני,

שאני יכול להגיד כאן היום, שב-31 בדצמבר התקציב לא יעבור. זאת הבשורה הגדולה

ביותר שאפשר להגיד לציבור כאן כי אני לא מאמין שהממשלה הזאת מסוגלת באופן

מהותי לשנות את סדרי העדיפויות.

אני רוצה להגיד בשני נושאים נקודתיים, שאנחנו מטפלים בהם ואני מקווה שבהם אולי

נצליח להשיג משהו. ישנם שלושה דוחות במשרד החינוך שעוסקים בחינוך: דו"ח כץ,

דו"ח פרס, ודו"ח גולדשטיין. עד היום, ובדיון שהיה גם אתמול בוועדת הכספים,

לשלושת הדוחות הללו הוקצבו 48,000,000 שקל, 20,000,000 שקל בתקציב השוטף

ו-28,000,000 שקל לבינוי. בכדי ליישם אותם צריך פי שלוש, צריך 150,000,000 שקל

השנה. סך הכל הוא לחמש שנים, לשנת 1999 יש 48,000,000 שקל. יש כרגע עוד חברים

בוועדת הכספים, שבעניין הזה מוכנים להיאבק. אני חושב שזה נושא אחד, שלמרות כל

התמונות הקשות שתיארתי, חשוב לעשות עליו מאבק נקודתי ואולי להצליח בו.

נושא שני קשור במשרד השיכון. אני חושב, שמכל הסכומים שמניתם פה, שבחלקם

נכונים ובחלקם צריך לבדוק אותם, יש נקודה אחת שצריך להיאבק עליה עוד השנה וזה

להגדיל את תקציב הפיתוח של משרד השיכון בסקטור הערבי בכדי לאפשר לפתח

שכונות, חלקי ערים ואני לא רוצה להיכנס לכל הפרטים. כאן ישנו נושא קונקרטי. צריך

להיאבק עליו וצריך בתחום הזה לנסות להגיע. אם חברים ציפו שאבוא ואגיד: חברים

יקרים אני הולך להצביע בעד 3,000,000,000 שקל בעד תוספת לתקציב, אני אומר לכם

שאני הולך להצביע בעד זה. האם אני יכול להבטיח לכם, שבממשלה הזאת או

בקואליציה הזאת יצא מזה משהו, אני לא אומר לכם אמת, והיות והבטחתי להגיד אמת

בכל המקומות וגם כאן אני פסימי לגבי התקציב הזה.

משפט אחרון, חבל שעוסקים בו פחות חוץ מהחבר שעסק בנושא הרווחה. התקציב הוא

גרוע משום שהוא מכניס את מדינת ישראל עוד יותר למיתון, וכאשר במדינת ישראל

ישנה אבטלה, בסקטור הערבי ישנה אבטלה כפולה. כאשר במדינת ישראל קו העוני



עולה, בסקטור הערבי הוא עולה כפול. זאת אומרת, יש פה חלק של המאבק, שהוא

מאבק כולל יהודי ערבי לשנות את המדיניות הכלכלית של הממשלה כי מי שנפגע ממנה

הכי הרבה זה הקבוצות החלשות ובתוך הקבוצות החלשות תמיד המגזר הערבי, תמיד

הנשים ותמיד הקשישים נפגעים הרבה יותר. במגזר הערבי יש בו גם קשישים ויש בו גם

נשים. לכן, אין כנראה מה לעשות, אלא זה קטע במאבק בשביל לשנות את כל סדרי

העדיפויות, זה כנראה יהיה אפשרי אם נחליף ממשלה, תודה רבה.

דוד אזולאי; אדוני היו"ר אני רוצה קודם כל לברך אותך על

היוזמה ועל האומץ, ואני אומר האומץ לקיים את

הכנס הזה ולשמוע כאן דברים קשים ולראות את זה, הרי זה צריך אומץ ועל כך מגיע

לך ישר-כוח. אני רוצה לנצל את הבמה לברך את ראשי הרשויות החדשים ואני מאחל

לכם שתהיה לכם קדנציה פוריה עם הרבה הרבה עשיה ופחות הפגנות ליד משרד

ראש-הממשלה, כי לצערי הרב מי שמכיר את זה יודע, שכל הישג שהושג בכלל זה רק

באמצעות ההפגנות. אני אמנם איש קואליציה ואני לא בא כאן להגן על הממשלה. אני

רוצה להגיד לגברת שהעירה הערה בפתח דבריי, שלא תתאכזבי ושלא יהיו לך ציפיות,

שהיום את יוצאת עם תקציב גדול למען המגזר הערבי. מדוע! אני אומר גם למה.

יושבים כאן חברי ההנהגה של המגזר הערבי, שכל אחד במקומו מונח ואני מעריך אותם

וברובם ידידים אישיים שלי. אני חושב שהעוול, ואני מדגיש העוול והקיפוח של המגזר

הערבי של משך 50 שנה הוא לא נוצר לא בשנה ולא בשנתיים האחרונות. זה עוול

מתמשך של 50 שנה ששותפים בו כל הממשלות ללא יוצא מן הכלל ימין ושמאל כאחד.

מי שדיבר כאן על אזרחים סוג ב' אני לא בא לנחם אתכם, יש כאן גם אזרחים סוג ג',

שאני עבדכם הנאמן נמנה על היהדות החרדית, אני נחשב לאזרח סוג ג' ומה עשינו כדי

לפתור את הבעיה? אני מזמין אותך גברתי לראות מה שנעשה בבני-ברק, לראות מה

נעשה במערכות החינוך של הילדים שלנו שלומדים בצריפים, ואני גם מכיר את המצוקה

של המגזר הערבי. אני לא מנותק מהמגזר הערבי. אני חי ומכיר את המצוקה הקשה

במגזר הערבי. אבל יש דרך אחת והדרך האחת היא, תלמדו מאיתנו ותעשו כמונו, כאשר

במשך 40 שנה היהדות החרדית סבלה כי היינו מחוץ לשלטון, היינו באופוזיציה, רק

עמדנו וצעקנו, ביום שהצטרפנו היו צריכים את האצבעות שלנו ושילמו את המחיר, ואני

אומר כאן לחבריי, בואו נפסיק להילחם על אידיאולוגיה בשטחים, כן יחזירו שטחים

לא יחזירו שטחים, מדינה פלשתינאית לא מדינה פלשתינאית, צריך לבוא ולפתור את

המצוקה בתור הכפר הערבי כי זה משמעניין את האזרח שיושב כאן וזה מה שחשוב לו

וזאת הדרך לשנות את הדברים.

כשאנחנו לא היינו קיימים וכשאנחנו ישבנו באופוזיציה, אבל ידידי חבר הכנסת

עבד-אלוהב דראושה, אתה הרי אחד מחברי הכנסת הוותיקים כאן ואתה יודע שאגודת

ישראל וש"ס קמה רק בעשור האחרון, אתה יודע כמה היהדות הזאת סבלה במשך שנים

עד שנצטרפה לממשלה והיו צריכים אותה, ואז הם שותפים דרשו ושילמו. לכן אני

אומר להנהגה הערבית ללא יוצא מן הכלל-. הגיע הזמן לשנות את התפיסה אחרי 50

שנה. יש אפשרות אחרת והיא להיות שותפים בעשיה, ויושבים כאן ראשי רשויות

ערביות שרק נבחרו, והם יודעים שחלק מהם יושבים באופוזיציה בחוץ ולא נותנים להם

להיות שותפים בעשיה. אז תחשבו גם על זה. תודה רבה.

היו"ר מיכה גולדמן; רבותיי, אני יאפשר לאחד להגיב שיש לו הערות

לחבר-הכנסת דוד אזולאי בבקשה.

יאסין יאסין; אדוני חבר הכנסת, אנחנו תושבי מדינת ישראל

אזרחים במדינה ונמאס לנו אחרי 50 שנה להצטדק

שאנחנו אזרחים מסוג ב', אנחנו אזרחים בעלי זכויות ואני מבקש ממך שאת הגישה הזו

לא תעלה מעל במה אחרת. התפיסה שלנו היא תפיסה נכונה ואני מבקש ממך אל תפגע

בתפיסות שלנו כי התפיסות שלנו הם מתוך כאב של 50 שנה. זה שאתה בממשלה ואתה



יושב היום בקופה, אני עדיין לא יושב. זה שאתה יושב בקופה אתה לא מחלק נכון את

הכסף. אני מבקש שהתפיסה שלך תשתנה ולא התפיסה שלנו.

טלב אלסאנע; מה ששמענו כאן, בעצם כמה דברים שנאמרו,

כאילו באים לנחם אותנו, כבר 50 שנה סבלנו אז מה רוצים אז

להמשיך לסבול עוד. לא באים ואומרים: סבלתם מספיק 50 שנה אז כבר הגיע הזמן

לשינוי. הדבר השני, אנחנו הקורבן הופכים להיות הנאשמים. אנחנו צריכים לשנות את

התפיסה שלנו ולא הממשלה שאימצה מדיניות גזענית במשך 50 שנה, היא צריכה לשנות

את המדיניות ואת הגישה. אני רוצה לומר לך חברי דוד אזולאי הבעיה איננה בעיה

פוליטית איפה נהיה, באיזה צד של המתרס, הבעיה היא מהותית הבעיה היא גישה

גזענית, יהודי שיבוא מארצות-הברית, שיבוא מאתיופיה הוא לא בשום קואליציה, הוא

עוד לא הקים שום מפלגה, הוא יקבל את מלוא הזכויות בגלל שהוא יהודי במדינת

ישראל. לכן, יש בעיה של מדיניות גזענית שהגיע הזמן לשנות אותה לא בגלל שזה טוב

לאוכלוסייה הערבית, בגלל שהמדיניות הזאת היא מסוכנת למדינת ישראל. המשך

המדיניות הזו משמעותה, שתהא חברה של אדונים שיש להם את הכל וחברה של עבדים

שיש להם רק אבטלה ועוני.

מתוך חלוקת התקציבים ראינו, שאנחנו תופסים מקום אחרון מבחינת התקציבים אם

זה בחינוך, אם זה בתעשיה ובמסחר, אם זה בתשתיות, אבל תופסים מקום ראשון

באבטלה, ובמשפחות שחיות מתחת לקו העוני. אז צריך להיות שינוי בגישה, ואי אפשר

לבוא ולהגיד שרק מהדיון הזה אנחנו נצא עם פתרון, וטוב שאנחנו יודעים את הבעיה.

הדבר החשוב מאוד בכנס, שהבעיות מועלות בצורה נכונה מדעית, שאנחנו יכולים

להגדיר בדיוק מה המטרות שלנו, מה אנחנו רוצים, ומה חסר לנו. אבל, לבוא ולומר

שאחרי שאנחנו הגדרנו את הבעיה, את המצוקה ואת הדרישות, אני סבור שצריך גם

מאבק פרלמנטרי אבל גם מאבק ציבורי, וכולנו זוכרים כאן לפני מספר שבועות איך

שהסטודנטים במדינת ישראל יצאו למאבק עיקש קשה, והצליחו לעלות את הבעיה

שלהם על סדר היום הציבורי. אז הבעיה היא לא רק שאנחנו נקשיב אחד לשני, אלא

שנירתם כולנו גם מבחינה ציבורית גם מבחינה פוליטית כדי להגשים את הזכות הזו, כי
איך שאומרים בערבית
אם אנחנו נמתין שמישהו יתן לנו אנחנו נחכה עוד 50 שנה, אבל

אם אנחנו נצא ונגיד מספיק, די, למדיניות הקיפוח לאפליה הזו, ורוצים חיים מכובדים

יותר ולא מוכנים להתפשר על פחות מזה, לדעתי זו תחילת הדרך להגשמת השוויון

בתוך המדינה כאן. אני מודה לכולכם, אני מודה לשתי''ל ולכל החברים שארגנו את

הכנס הזה, וזו התחלה לכולם להגשמת הצדק החברתי.
עבד-אלוהב דראושה
חבריי לבמה, אני שומע ומקשיב, וכבר שמעתי את

המנגינות הללו שנים רבות בכנסת, ואני אומר לכם

אני לא אופטימי. גם אם נשנה את הממשלה הזאת, ביום שני אנחנו הולכים להצביע אי

אמון בממשלה אני וחבריי וכל חברי הכנסת הערביים, וגם מיכה גולדמן, נצביע אי

אמון בממשלה, נצביע נגד התקציב בקריאה השניה והשלישית ונגד חוק ההסדרים. נניח

שנבחר בממשלה אחרת, משהו ישתנה כאן אתם חושבים? בתקופה של יצחק רבין ז"ל

היה שינוי קטן לטובה, אבל לא הייתה מהפיכה, לא היה שוויון. הייתה התקדמות

טובה, מברכים עליה, אבל לא הושג שוויון ולכן אנחנו זועקים היום נגד האפליה כיוון

שאפליה נעשית כאן במדינת ישראל על רקע לאומי דוד אזולאי, בגלל שאתה יהודי

מצרפים אותך לקואליציה, לא משנה יהודי מזרחי מרוקני רוסי, תהיה מה שתהיה, אבל

אני ערבי. המדינה הזאת כתוב בחוק שהתקבל בכנסת חוק גזעני: מדינת העם היהודי

ולא מדינת כל אזרחיה, ואנחנו תובעים שזאת תהיה מדינת כל אזרחיה, גם מדינת

האזרחים הערביים. זה יתקן את העוול ואם לא, מדינת ישראל תישאר מדינת

אפרטהייד, המדינה היחידה בעולם שמנהיגה מדיניות אפרטהייד נגד 200/0

מהאוכלוסייה שלה. אפרטהייד היה בדרום אפריקה ונגמר. רק מדינת ישראל היום

מדינת אפרטהייד בעולם כולו. דוד אזולאי ואתם חלק מאפרטהייד, אתם הייתם



מקופחים והפכתם להיות מקפחים. גם ש"ס היום בין המקפחים, שלא תצטייר כאן

כאילו שאתם צדיקים, גם אתם. מי שיושב היום במשרד הפנים זה החבר שלך אליהו

סויסה שהוא שותף לקיפוח, אז שלא תבואו ותצטדקו.

אני רוצה לומר, אין לי הרבה מה לשנות, אבל אני מאמין שרק מאבק שלנו, של הציבור

הערבי, קודם כל מאבק ציבורי, הפגנות סוערות, התנגשות שתביא לשינוי התפיסה של

מרבית היהודים במדינת ישראל. לצערי הרב, מרבית היהודים במדינת ישראל עדיין

מתעלמים מקיומנו. לא מכירים בנו כחלק אינטגרלי מהמדינה, ואני קורא לציבור

היהודי גם להשתתף איתנו במאבק הזה. הציבור שקורא לעצמו ציבור דמוקרטי,

שישתתף איתנו במאבק שיזעזע את אפרטהייד, את הגזענות ואולי אחר כך נוכל להביא

לשינוי אמיתי, שינוי שיכירו בנו כחלק אינטגרלי במדינת ישראל, ושזאת תהיה אכן

מדינה דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה.

עבד אלמאלכ דהאמשה; אני אמרתי שאדבר הפעם הזאת בעברית ואומר

רק את הדברים האלה. אנחנו לא רוצים עכשיו לחזור

על כל מה שנאמר כאן. זה שאנחנו חיים במדינה המנהלת מדיניות גזענית נגד

האוכלוסייה הערבית אין אדם שחולק עליו. אני לא מאמין, אני גם לא ראיתי אפילו

חבר-כנסת אחד שמכחיש את העובדה הזאת, זאת מציאות. זה שאנחנו נמצאים פה

היום בכנס הזה ומרימים קול צעקה נגד האפליה והגזענות הזו, זו ראשית הפעולה

החיובית לשנות את המצב הזה. המצב הזה חייב להשתנות. אם ממשלות ישראל לא

מוכנות ולא רוצות לאחר 50 שנות קום המדינה לשנות את מדיניות הגזענות אנחנו

נכריח אותם בכוח שלנו, בכנסת וברחוב ובכל מקום. המדיניות הזו חייבת להשתנות

ואי אפשר לסבול את המצב הזה שנה אחת יותר וכולם חייבים להכיר בעובדה הזאת.

מי שחושב שאפשר להתייחס ל-20% מתושבי המדינה האוכלוסייה הערבית בארץ הזאת

כאל ציבור שונה, ציבור מסוג ב', ציבור של עבדים ועובדים ולא בעלי זכויות שוות טועה

ואנחנו נוכיח זאת בעובדות ובמאבק.

לכן, אני הייתי קורא דרכך חבר-הכנסת מיכה גולדמן לכל האחראים, לממשלת ישראל

שאיננה, היא לא רק פה איננה, היא גם בכנסת איננה, היא גם בציבור לא כל כך

נמצאת. אני הייתי קורא להם במקום להמשיך במשחקים ובהזיות ובדמיונות, ולהיאחז

את עיני העולם ולנסות לשקר ולהוליך שולל את כל הציבור, לחזור למציאות, תחזרו

למציאות בה אתם נמצאים, תחזרו למדינה הזאת, לאוכלוסייה הזאת. התקציב חייב

לתת לערבים זכויות שוות ותעזבו אותנו מהעניין של ציבור ערבי וציבור יהודי. במדינה

הזו חיים תושבים שמשלמים מסים. כולנו משלמים מסים באותה מידה. יכול להיות

שאנחנו הערבים משלמים קצת יותר, מפני שבמשרדי מס הכנסה, בביטוח לאומי,

בממשלה ובכל מקום היחס לאוכלוסייה היהודית הוא הרבה יותר אוהד, חם וחיובי.

ואילו תושב ערבי שהוא נופל במס הכנסה חייב לשלם מאה אחוז פלוס ממה שמגיע

ממנו. לכן, בעניין הזה אנחנו לא נוותר. חייבים לתת לנו זכויות שוות.

מילה נוספת לחבר הכנסת דוד אזולאי. אנחנו כן רוצים בעמדה מכובדת בעמדת כוח

לקבל זכויות שוות, אבל אל תתנו את זה בשום צורה אחרת. לא נוותר על גאוותנו

הלאומית. לא נוותר על זכותנו כעם פלשתינאי החי במדינה הזאת. אין מה להתנות ואין

מה להשוות, כפי שאתה חבר-כנסת שמגיע לך בקואליציה, במשרדים ובכל מקום לקבל

תקציבים למגזר שאתה מייצג וזה מה שקורה היום, לנו מגיע אותו הדבר. לא נשב על

העניין הזה, לא נשקוט עד שנגיע לשוויון מלא ושום דבר פחות מזה לא ירצה אותנו.

תודה.
רפאל אלול
חברי הכנסת, ציבור יקר. אני רוצה להודות קודם

כל לחבר-הכנסת מיכה גולדמן יו"ר וועדת הפנים

גם על הדיון, אני מודה שעזבתי באמצע כי היה לי דיון נוסף שהייתי צריך לנהל, אבל



גם על הדיון ויש לי כמה הערות ברשותכם. אני גם רוצה להודות לאותם אנשים

שהסתובבו במשרדים שלנו של חברי הכנסת, וגם אצלי היו בחדר כמה אנשים ואמרתי.-

רבותיי, אותי לא צריך לשכנע מה זה שוויון, אבל העבודה שהכנתם הייתה עבודה

מקצועית ומסודרת, ויש לכם נייר שאפשר איתו ללכת ולראות, ובאמת הוא מראה את

החוסר שוויון, ואני מסתכל כחבר-כנסת היום ישראל מדברת על שלום, מדברים על

מפגש בין קלינטון עראפת ונתניהו, אני לא יודע אם יהיה או לא יהיה, אבל לדבר על

שלום עם שכנים. צריך קודם כל לעשות שלום בתוך הבית. לעשות שלום בתוך הבית זה

קודם כל לדאוג לאותה חברה, שהזכויות שלה יהיו שוות לחברה הישראלית, ואי אפשר

לדבר על שוויון ועל זכויות של הפלשתינאים עם עזה ועם עראפת כאשר בתוכנו יש

לאנשים תחושה קשה, שאגב מלווה במספרים שאי אפשר להתווכח איתם. תחושה קשה

של חוסר שוויון והדבר הזה מטריד אותי לפחות כאיש מפלגת העבודה וכחבר כנסת

שאיכפת לו מדו-קיום בשלום, אבל קודם כל בתוכנו.

אני לא רוצה לאכזב אתכם אבל אני אומר לכם שהדיון הוא לא היה צריך להתקיים

היום כי התקציבים נקבעים, לכל המאוחר בסוף יולי. זאת אומרת, הצעת התקציב

שמוגשת לכנסת מכינים אותה במשרדי האוצר ובמשרדים הרלבנטיים בסוף יולי. היא

באה לממשלה בתחילת אוגוסט. זאת אומרת, הדיון שלנו היה צריך להיות בסוף מאי.

סוף מאי היה צריך להיות דיון מה אנחנו רוצים את היעדים לשנה הבאה. להגיד לכם

היום, שמישהו יכול ללכת ולתקן את תקציב המדינה במיליארד שקל - זה לא מעשי. מה

כן אני אומר! בהחלט כן נעמוד כולנו בתוקף, ואני אומר לכם לי יותר קל, אני

באופוזיציה, אז קל לי להצביע נגד התקציב על מיליון סיבות, ובכלל זה הסיבה שלכם.

אולי מילה לחברי חבר הכנסת עבד-אלוהב דראושה שאני מאוד מעריך אותו. עשינו לא

מעט והיו בתוכנו הרבה מאוד וויכוחים במפלגת העבודה עוד כשיצחק רבין זכרונו

לברכה היה בשלטון. התחלנו מהלך של שוויון. לא בכל הצלחנו. בנושא של תקציבים

דרך הרשויות המקומיות, בנושא של קיץ, לא הכל הצלחנו אבל הייתה מגמה, שאם

היינו ממשיכים אותה בשלוש השנים האחרונות המצב היה בהרבה יותר טוב. כל מה

שאני רוצה, שכולנו כאן יחד נמצא דרך להמשיך את המגמה הזו, כי אם לא יהיה שוויון

בתוך הארץ, לא צריך לפחד מאינתיפדה שמה, תהיה אינתיפדה חברתית כאן, שהיא

שבעתיים יותר קשה כי אנחנו אחים. אם לא נדע לשמור יותר אחד על השני גם בדאגה

לכם כמו בדאגה לנו, המצב יהיה יותר גרוע. תודה רבה.

היו"ר מיכה גולדמן; תודה רבה לחבר הכנסת רפי אלול. אני חושב

שהיום זאת הייתה דוגמא, ואני יכול לומר

מבחינתי, מבחינת חבריי, שזאת אחת הדוגמאות הראשונות שאפשר לפעול אחרת.
אפשר לנסות ואיך אומרים
יש עוד תקווה, וכשיש עוד תקווה שום דבר עוד לא אבוד.

אם אנחנו נדע לפעול בדרך הנכונה, יש סיכוי לאור בקצה המנהרה, וזה לא שרכבת

מתקרבת, אלא זה אור בקצה המנהרה, שאפשר להתמודד בדרך נכונה ובדרך של עשיה

משותפת.

אני קודם כל רוצה להגיע לסיום דבריי ולומר כמה דברים שאני רואה בהם קודם כל

אמירה של מחאה. אמירת המחאה שלי, אני חושב שדיון שעובדים עליו שבועות רבים,

דיון שמשקיעים בו לא מעט אנשים, שיש להם את היכולות והם הוכיחו בהכנת

המסמכים, לתמצת את החומר העיקרי והחשוב של משרדי הממשלה בלקט של חוברת,

שנותנת את תמצית הנתונים בצורה היעילה ביותר. אני יכול להגיד קודם כל את המילה

הטובה לזכותו של מנכ"ל משרד הדתות אבי בלושטיין, שיושב איתנו מתחילת הדיון ועד

סופו ומגיע לו מילה של כל הכבוד, גם אם עדיין אין לו את הבשורה שעונה על הציפיות

של החברים, אבל לפחות יש כאן התייחסות רצינית של אדם אשר מאמין, שצריך גם

לדעת להקשיב, כדי שאפשר יהיה להתמודד בדרך נכונה, ואני מתכוון כיו"ר וועדת

הפנים למחות בפני השרים, של אותם משרדי הממשלה ששלחו לדיון חלק מן האנשים



וכעבור חצי שעה נעלמו, לא מנכ"לים אלא סמנכ"לים או פקידים בכירים, שמרביתם,

אם לא כולם, עזבו את הדיון תוך כדי דיון. זה רק מראה על היחס המזלזל ועל חוסר

הרצינות, ואני לא מתכוון לעבור לסדר היום מבלי שיצא מכתב מחאה חריף וקשה לגבי

כל מה שקשור לזלזול הזה בישיבה.

אבל אני רוצה להתייחס גם לכמה נקודות שאני רואה בהם חשיבות. וודאי שאני לא

מתכוון לאלה שנשארו ויש פה נציג עוזר שר התשתיות שנשאר איתנו עד סוף הדיון.

אבל, אני אומר לכם רבותיי, אם אנחנו רוצים כבוד הדדי, צריך לדעת לתת אותו גם,

ויחס מחייב גם כבוד הדדי, ולא נכנסתי פה לאמירות, שיכולתי יודע לומר, רבותיי, גם

אני יודע לתת הופעה פופוליסטית, אבל לא זאת המטרה של המפגש. המפגש שלנו יש לו
מטרה אחת
איך אנחנו מתמודדים ברצינות מתוך יחס של כבוד לנושאים שהועלו כאן

לסדר, ולחומר שהוגש לכולנו, ואמרתי עוד בתחילת המפגש, גם אם חבר הכנסת

עבד-אלוהב דראושה אמר, שלא נעשה מספיק, אני חושב שהתקופה של יצחק רבין

זכרונו לברכה כראש ממשלה, הייתה תקופה שאנחנו יכולים לראות תקופה שהיה בה

אור, תקופה שנתנה לנו התחלה של דרך אחרת, של פעולה אחרת ותחילה של שינוי.

שינוי שאפשר להצביע עליו, ששלוש שנים היה שינוי סדר עדיפות. מה לעשות, מנוול

רצח את ראש-הממשלה, ועל מה הוא רצח את ראש הממשלה? על רצון של שלום עם

הפלשתינאים במדינות ערב השכנות לנו, לא על דבר אחר, ומי עשה את זה? יהודי,

יהודי מנוול רצח ראש ממשלה שרצה להביא לסדר אחר ולשינוי אחר במזרח התיכון.

אנחנו ממשיכם יהודים כערבים כאחד צריכים להוכיח שאפשר להמשיך את מורשתו של

יצחק רבין זכרונו-לברכה, גם בסגירת הפערים בין יהודים לערבים. אני זוכר חודשים

קודם בכירתו של יצחק רבין זכרונו-לברכה כראש-ממשלה, אף אחד לא האמין שהוא

איש השלום והדו-קיום, הצביעו עליו כשובר עצמות, ואני אומר כאן מעל הבמה הזאת:

תנו לנו קצת דרך של אמון, שישנם חברי-כנסת יהודים במפלגות שונות, שמאמינים

שאפשר במאבק משותף להגיע לאחרת. אנחנו מסוגלים במאבק משותף להוביל דרך

אחרת. אני מתכוון בדברים שנאמרו כאן לטפל בהם, ללוות אותם כוועדת פנים וכיו"ר

וועדת הפנים, כמו שאני אמרתי ואני אומר את זה גם כאן בהזדמנות הזאת, 31 לדצמבר

מתקרב, גם ההסכם על הפשרה שהבאתי אותו בואדי ערא, באום אל-פחם, באדמות

הרוחה. אני אמרתי שאני אהיה שותף מלווה, כדי שיהיה צדק במדינת ישראל ואני

אומר את זה גם לגבי הנושאים האחרים ואני אומר את זה גלוי ואף אחד לא יוכל לומר

שאני אומר את הדברים האלה רק היום. אמרתי אותם לפני חודש ואמרתי אותם לפני

חודשיים ואני אומר אותם גם ב-31 בדצמבר אם לא יהיה פתרון הוגן. כמו שאני אמרתי

בצער ובכאב הבוקר בוועדת הפנים שדנו להקמת תחנה לכיבוי אש ולמגן דוד-אדום

באום אל-פחם אחרי האסון הכבד שהיה בשבוע שעבר שנשרפו שלושה ילדים. ברגע

שנתחיל להתייחס לכל האזרחים כאזרחים שווים יהיה טוב לכולנו, ואני מאמין שהכנס

של היום הוא כנס שנותן הזדמנות נוספות לדרך אחרת. תודה רבה ולהתראות בדברים

נוספים.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.

קוד המקור של הנתונים