ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 27/10/1998

הצעת החוק לתיקון פקודת העיתונות (תיקון - ביטול הסמכות לסגירת עיתון), התשנ"ז - 1997, של חבר הכנסת רפי אלול

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 313

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי. ז' בחשון התשנייט (27.10.98). שעה 00;10
נכחו; חברי הוועדה
מיכה גולדמן - היו"ר

רפי אלול

בני אלון

יצחק כהן

ניסן סלומינסקי
מוזמנים
יחזקאל לביא - משרד הפנים

עמית עקב - משרד הפנים

מלי זרוצלבסקי - אגודת העיתונאים בישראל

משה רונן - אגודת העיתונאים בישראל

חיים צדוק - יו''ר הוועדה הציבורית לחוקי

העתונות

עמוס שפירא - חבר הוועדה

אייל בצלאל - חבר הוועדה

ענת שקולניקוב - האגודה לזכויות האזרח
יועץ משפטית
מירי פרנקל-שור
מנהלת הוועדה
יפת נקר
קצרנית
יפעת שפרכר
סדר-היום
הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות (תיקון - ביטול הסמכות לסגירת

עיתון), התשנ"ז-1997, של חבר הכנסת רפי אלול.



הצעת החוק לתיקון פקודת העתונות (תיקון - ביטול

הסמכות לסגירת עיתון). התשנ"ז - 1997. של חבר הכנסת רפי אלול.

היו"ר מיכה גולדמן;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים. יש לנו על סדר היום את הצעת החוק

לתיקון פקודת העתונות (תיקון - ביטול הסמכות לסגירת עיתון), התשנייז -1997, של

חבר הכנסת רפי אלול.

רפי אלול;

אני רוצה לבטל פקודה מנדטורית, פקודה שהיתה מ-1933, שבה היתה אפשרות לכל

שר פנים ולנציגים מטעמו לקבוע מי יוציא עיתון ומי לא יוציא עיתון, מי זה

עיתונאי ומי זה לא עיתונאי, האם הוא צריך השכלה או לא צריך השכלה. אלה דברים

שנוגדים, לדעתי, את הדמוקרטיה במדינת ישראל. אין מקום לכזה חוק, אין צורך בכזה

חוק, ומתברר לי שככל שנוקף הזמן ההוק הזה מיותר לחלוטין. הבעיה היא שהוא עדיין

משמש כשוט. מחר בבוקר רוצה שר הפנים או מי מטעמו, בעיקר מנהל המחוז, לסגור

עיתון על אימרה כזאת או אחרת שכתב עיתונאי והוא יכול.

הנורמות החוקתיות הגבוהות מחייבות אי התערבות של הרשויות בחופש הביטוי.

אם מישהו חושב שיש בעיה כזאת או אחרת, יש בית משפט, יש בג"ץ, אפשר להגיש תביעה

נגד אותו אדם, אבל לא לתת זכות לממונה על המחוז לעשות את זה.

אותם מקומות שסגרו עיתונים בהם, הסגירה נעשתה בגלל שמישהו הסית או המריד.

יש חוק במדינה הזאת. אפשר לפי פקודת העונשין ללכת ולתבוע את אותו אדם לבית

משפט, אבל לא לפגוע באופן ברוטאלי בחופש הביטוי. אני הושב שזה דבר שלא יאה

למדינה מודרנית כמו מדינת ישראל.

קראתי את הדו"ח של השר לשעבר, חיים צדוק, שיודע מה זה נורמה של חופש

ביטוי ומבין מה זה כללי הצדק הטבעי של אזרח. אני מניה שהוא באופן פרדוקסלי

מגיע לאותה מסקנה שלי. אני חושב שהטוב יהיה שנאשר את החוק הזה. אני חייב לציין

שהבנתי משר הפנים שהוא לא מתנגד באופן עקרוני לחוק, אלא יש לו איזה שהיא תהייה

על סעיף כזה או אחר. אני אשמח אם החוק הזה יאושר, זה יהיה לכבודה של הכנסת,

וזאת תהיה מחווה קטנה למדינת ישראל שחוגגת 50 שנה.

חיים צדוק;

אני מופיע כאן בתפקידי כנשיא מועצת העתונות. אני מופיע בשני כובעים, כובע

של התפקיד שלי במועצת העתונות, וכובע של חברים מאותה ועדה, שזאת היתה ועדה

ציבורית שהתמנתה בזמנו על ידי שר המשפטים ושר הפנים. אני מניח שהדין והחשבון

מונחים לפניכם.

אנחנו חושבים שצריך לבטל את פקודת העתונות המנדטורית, חוץ מכמה סעיפים

שישנם שם שלא נוגעים לעתונות בכלל.

בני אלון;

אם הפקודה בטלה אז למה לי סעיף 1?



חיים צדוק;

אני לא בא לומר לוועדה מה היא צריכה לחוקק, אני מביא לתשומת לב הוועדה את

עיקרי ההמלצות של הוועדה שעמדתי בראשה. אני הושב שבסגרת הצעת ההוק הזאת, צריך

לתת את הדעת על הבעיה היותר רחבה אם יש בכלל צורך בפקודת העתונות. אנחנו

בנוסף לביטול פקודת העתונות גם ממליצים לבטל את החלקים הנוגעים לעתונות בתקנות

ההגנה שעת חירום 1945 שמחוץ לפרק הנוגע לצנזורה צבאית. אנהנו חושבים שהכלל

בישראל צריך להיות שאין צורך ברישוי עתונאי, ולא צריכה- להיות סמכות לסגור

עיתון.
היו"ר מיכה גולדמן
הייתי רוצה לדעת האם הנפקה של תעודות עיתונאים יעברו את אותה רוויזיה כך

שלא יווצר מצב שכל איזה מקומון יאפשר להוציא תעודת עתונאי?
חיים צדוק
אנהנו חושבים שאת העיקרון של חופש הביטוי וחופש העתונות צריך לעגן בהוק

יסוד. היום קיים בעניין הזה ספק. יש האומרים שבסגרת חוק יסוד כבוד האדם

וחירותו צריך לבוא גם העניין של חופש העתונות.
בני אלון
כל ספר החוקים הישראלי מיותר במסגרת הפרשנות המיוחדת הזאת.
חיים צדוק
מאהר שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הלך בדרך של פירוט זכויות ספציפיות, אז

אי אפשר להסיק מתוך והחוק הזה זכויות ספציפיות שלא נאמרו במפורש. על כל פנים,

אני חושב שלפחות רצוי - וזאת הנוסהה שלנו - שיהיה עיגון מפורש של חופש הביטוי

וחופש העתונות בחוק יסוד, אבל זה כמובן עניין שהוועדה לא תעסוק בו.

אני אמרתי שאנחנו חושבים שלא צריך להיות צורך ברישוי, ולא צריכה להיות

סמכות של סגירה. אני הזכרתי את עניין הצנזורה, שהיא מבחינה משפטית מעוגנת

בתקנות ההגנה לשעת חירום 1945, אבל מזמן לא נוהגים לפי החומרות של החוק הזה.

ישנם שני סייגים השובים, אחד מהם בא מבית המשפט העליון שפסק שאין להשתמש

בצנזורה אלא אם קיימת חובה שהפרסום עלול לפגוע פגיעה המורה בביטחון המדינה,

והדבר השני הוא הסכם בין העתונות ובין הצנזורה הצבאית משנת 1996, שקובע

מנגנון לבירור. זה מקובל עלי כהסדר מעבר.

אני חושב שמבחינה מעשית קשה מאוד בימינו לעשות צנזורה בגלל אמצעי תקשורת,

אבל כהסדר ארעי כל זמן שחושבים שיש בזה איזה שהיא תועלת במסגרת של מה שפסק בית

המשפט העליון ובמסגרת ההסכם של הצנזורה, ניחה. אני לא הושב שאת עניין הצנזורה

צריך לעגן בחוק קבע של מדינת ישראל, ולכן אנחנו נמנענו מלהמליץ בעניין

הצנזורה.
רפי אלול
אני הבנתי שאתם הסכמתם להסדר הזה. אני הבנתי שב1996 זה היה מקובל על דעת

מועצת העתונות.
עמוס שפירא
זה הובא לידיעתינו, אבל אנחנו לא היינו פרטנרים לזה.
חיים צדוק
אני לא חולק על ההסכם מ1996, אני רק חושב שזוז מטבע הדברים הסדר ארעי

שהצנזורה מבחינה מעשית גוועת והיא תחדל להתקיים מעצמה. זה לא נושא שאנהנו

מציעים לעגן בספר החוקים של מדינת ישראל.

אנחנו חייבים חקיקה אשר תחייב את העיתונים בשקיפות האנטרסים הכלכליים של

בעל העיתון ושל בעלי השליטה בו. כלומר, עתון יהיה חייב נגיד פעם בשישה חודשים

לפרסם למי הוא שייך, ולא רק למי הוא שייך על פני הדברים, אלא מי הם בעלי

העניין בו, כדי שהציבור ידע ויוכל לעמוד על זה שהעיתון משרת אותו.

ניסן סלומינסקי;

גם אנטרסים פולטי ים?

חיים צדוק;

לא, אני מדבר על אנטרסים כלכליים.

ניסן סלומינסקי;

כמו שחשוב לציבור לדעת את האנטרס הכלכלי בגלל המאמרים הכלכליים, אז חשוב

גם לציבור לדעת את העניין הפוליטי כדי לדעת איך להתייחס לאותם מאמרי מערכת

פוליטיים. כמו שבתקשורת היום כאשר מזמינים מישהו לראיון מודיעים מראש למי הוא

שייך מבחינה פוליטית, כך זה צריך להיות גם בעיתון.

חיים צדוק;

שקיפות האנטרסים הפוליטיים מובנת מתוך מה שהעיתון כותב בעצמו. אנחנו לא

המלצנו על שקיפות בתחום האנטרסים הפוליטיים, אנחנו המלצנו על שקיפות האנטרסים

הכלכליים כדי שהציבור ידע שמאחורי החברה הזאת שהיא בעלת העיתון עומדים אלה

ואלה שהם בעלי השליטה, ולאותם בעלי השליטה יש גם אנטרס כלכלי בעיתון אחר, בכלי

תקשורת אחר או אולי באיזה שהוא מפעל שאין לו קשר עם התקשורת.

בני אלון;

בוא נאמר שיש עורך שנתפס בעבירות פליליות רציניות, האם אתה חושב שזה צריך

להיות בחקיקה?

חיים צדוק;

אנחנו נתנו את דעתינו על האפשרות של פסילת עורך ופסילת מו"ל. העניינים

האלה הם די קשים, בעיקר בתחום פסילת המו"ל. אני אמרתי שאין צורך ברישוי

עיתונאי, אין צורך ברישוי עורך ואין צורך ברישוי להוצאת עיתון, אבל אם עורך של

עיתון הועמד לדין והורשע, אז ההמלצה שלנו היא שאותו בית משפט שהרשיע אותו יתן

את דעתו על השאלה האם האמירה שבה הוא הורשע יש בה משום קלון, ואם בית המשפט

יגיע למסקנה שיש בעבירה הזאת משום קלון, אז בית המשפט יכול בתקופה מוגבלת,

בסייגים או ללא הגבלה לפסול אותו מלכהן כעורך עיתון.

רפי אלול;

אבל מדובר על בית המשפט ולא על מועצת העיתונות.
חיים צדוק
בית המשפט מרשיע ובית המשפט בוחן את השאלה אם יש בעבירה הזאת משום קלון.

אחרי ההרשעה ואחרי שהוא קבע שיש בעבירה הזאת משום קלון, הוא צריך לשקול האם

מידת הקלון היא כזאת שצריך לפסול אותו.
ניסן סלומינסקי
צריך שתהיה איזה שהיא הנחיה לבית המשפט על סמך איזה קלון כן פוסלים אותו

מלהיות עורך עיתון ועל סמך מה לא. על סמך מה השופט יקבע?

בני אלון;

עד היום על עבירה שיש עימה קלון אין הנחיות.

ניסן סלומינסקי;

אתה רוצה על סמך זה לפסול אותו מלהיות עורך עיתון או מו"ל.

עמוס שפירא;

מדובר על קלון שהוא רלוונטי לתפקידו העיתונאי.

היו"ר מיכה גולדמן;

ח"כ אלול ביקש שכדאי שנכניס גם את ההתייחסות לגבי העורך לתוך החוק.

בהתייעצות שנעשתה תוך כדי, אנחנו בעד להכניס את זה לתוך החוק.

חיים צדוק;

לגבי המו"ל, אנחנו ממליצים המלצה דומה לזו שדיברתי עליה קודם, ביחס

לעורך, אלא בהבדל אחד. אנחנו חושבים שמאחר שהמו"ל הוא בעל העתון ואסור לפגוע

ואיננו רוצים לפגוע בזכויות קניין, אז ההמלצה שלנו אומרת כך: אם בית המשפט

הרשיע מו"ל ואחר כך שקל והגיע למסקנה שיש בזה משום קלון, ואחר כך הוא חושב

שהחומרה של הקלון היא כזאת שזה מחייב איזה שהיא השהייה של מילוי תפקידו כמו"ל,

יכול בית המשפט למנות נאמן, כאשר במשך אותה תקופה של ההשהייה ימלא את הפונקציה

של המו"ל לגבי העיתון, כמו למשל הפונקציה של פיטורי עורך או מינוי עורך.

אילו ההמלצות שלנו היו חוק בזמן שהאירועים האלה אירעו, היתה תשובה בחוק

על המצבים שנוצרו, בלי שאיזה שהוא גורם פוליטי היה יכול להתערב בזה. בהמלצה

שלנו ההליך כולו מראשיתו ועד סופו הוא הליך שבידי בית המשפט. יש לנו המלצה

שנוגעת למעמדה של מועצת העתונות.

ניסן סלומינסקי;

אני מקבל את הנושא של השקיפות הכלכלית, אבל אני חושב שצריך להוסיף את

הנושא של השקיפות הפוליטית. מאחר ואנחנו נותנים עוצמה גדולה לשופט לפסול מישהו

מלהיות עורך או מו"ל, יש להוסיף אולי איזה שהוא כיוון או הנחיה לשופט.

חיים צדוק;

זה צריך להיות קלון שקשור איך שהוא עם התפקיד העיתונאי שלו. יש היום כמה

חוקים שנוגעים לעבירה שיש עימה קלון, למשל בהקשר של חברות במועצה של רשות

מקומית. במשך השנים התפתחה לעניין זה פסיקה של בתי המשפט, והיום אחרי הפסיקה



הזאת ונוכח הפסיקה הזאת המושג הזה הוא הרבה יותר ברור מאשר אפשר להשוב על יסוד
המילים הכתובות בחוק
"עבירה שיש עימה קלון."

רפי אלול;

אני מוכן להרחיב את ההוק ולתקן את החוק.

מירי פרנקל-שור;

יש קביעה מאוד חדה בדו"ח שלכם לגבי ראיית ההמלצות כמקשה אחת. אני לא

יודעת אם יהיה באפשרותינו לכלול בחקיקה את הנושא של הגבלים העסקיים או את כל

הנושא של התנהגות צולבת. השאלה היא אם עדיף לקבוע את הדברים, כגון הנושא של

האורך או ביטול התקנות בסעיף 19, למרות שלא נוכל לכלול בחקיקה כרגע את כל

הדברים?

חיים צדוק;

זאת אמביציה טבעית של ועדה שרוצה שיראו את כל ההמלצות שלה כמקשה אחת

ושהמחוקק יחוקק חוק שמגשים את כולה. יחד עם זאת, אם הוועדה תגיע למסקנה

שמבחינת סדר העדיפות יש מוקדם ומאוחר ויש דברים שצריך להקדים את חקיקתם ויש

דברים שצריך לשאול אותם אחרי זה, אז אני לא אראה את זה בעין רעה.

עמוס שפירא;

לעניין המקשה האחת, לא במקרה הסעיף הזה מופיע בהמלצות הוועדה הזאת. היו

חברים בוועדה, למעשה רובם ככולם, שחששו בנושא כל כך רגיש כמו נושא העיתונות,

מעמד העיתונות, סייגים לחופש העתונות, הטלת מגבלות על העתונות, שזה כולל

שיהוי, אפשרות להדיח, להעביר מכהונה עורך, להשהות את המו"ל מהפעלת סמכותו

במסגרת העיתון וכוי. החשש היין, כמובן, שיכול לבוא מישהו וללקט מתוך המכלול הזה

של ההמלצות מספר המלצות, שהכיוון שלהם הוא הגבלה דווקא, ולא לתת שום ביטוי

למירב ההמלצות כאן, שהכיוון הכללי שלהם הוא פיצוי בחופש העתונות. זה מסביר את

הגישה הזאת של מקשה אחת.

יש פה המון רעיונות בנושא של התנהגות צולבת. הנושא של ריכוז כוח בידי

בעלי כלי תקשורת מעטים היא תופעה שאנחנו נתקלים בה. ההצעה היא להפעיל כאן את

חוק ההגבלים העסקיים ואת מועצת ההגבלים העסקיים. לא נכנסנו להצעות מפורטות,

ולכן אני מציע שאת הנושא הזה אפשר להפריד ואין צורך להתמודד עימו, ובוודאי זה

לא צריך להוות איזה שהוא מכשול מפני חקיקה בעניינים שלגביהם יכול להיות

קונסנסוס.

לגבי מעמדה של מועצת העתונות והמנגנון האתי שלה, כפי שאתם ודאי יודעים,

מועצת העתונות פועלת מזה עשרות שנים כגוף וולונטרי ללא שום עיגון בחוק. אין לה

כלים סטטוטורים להפעלת סנקציות. הנורמות האתיות שהיא קבעה ושהיא קובעת אינן

מעוגנות בחקיקה ואין לנו הצעה לשנות את המצב הזה. אנחנו רוצים שבעצם

הוולונטריות של מועצת העתונות כגוף שמורכב מנציגי העיתונים, העתונות, בעלויות,

העורכים הראשים מצד אחד, העיתונאים מהצד האחר, ומה שקרוי הצרכנים, שאלה אנשי

ציבור, ימשיך להתקיים.

יחד עם זאת, יש פה אמנם נסיון לרבע את המעגל מבחינה מסויימת. ההצעה שלנו

כאן היא שלמרות שעצם תפקודה והרכבה של מועצת העתונות ימשיך להיות וולונטרי ולא

מעוגן בחוק, וכללי האתיקה שהיא כבר קבעה וקובעת ימשיכו להיות נקבעים שלא

במסגרת סטטוטורית אלא במסגרת הפעילות הוולונטרית שלה, עצם קיומה של מועצת

עתונות כזאת יעוגן בחוק, וכללי האתיקה שהיא תקבע באופן וולונטרי יחייבו כל

עיתון וכל עיתונאי. זאת הצעה לא פשוטה, אבל לאחר ששקלנו מספר מודלים אפשריים



אחרים, הגענו למסקנה שזה הטוב במירבו, או אם תרצו הרע במיעוטו, כלומר, מצד אחד

לשמור על-מסגרת וולונטרית, אבל מצד שני גם להטיל חובה סטטוטורית של הזדקקות

העיתונים והעיתונאים לכללי האתיקה ולמנגנון האתיקה הוולונטרים של מועצת

העיתונות.

יחזקאל לביא;

האם שקלתם שיהיה משהו כדוגמת חוק לשכת עורכי הדין?
עמוס שפירא
שקלנו ופסלנו, משום שלא הרי עתונות ועיתונאים כהרי עריכת דין ועורכי דין,

ולא הרי עתונות ועיתונאים כהרי רופאים, וזאת בשל האופי המיוחד של נושא חופש

העיתונות שהוא נגזרת מחופש הביטוי הכללי.
יחזקאל לביא
אבל יש צורך לפעמים בקביעת נורמות.
עמוס שפירא
כן, אז חיינו רוצים שהנורמות תמשכנה ליקבע באופן וולונטרי על ידי סיג

ושיח, על ידי מו"מ בין הגופים המרכיבים את המקצוע הזה ואנשי ציבור, כל זאת

בשוני מהמצב הקיים, כך שהחוק יקבע שעיתונים ועיתונאים באשר הם מחוייבים להשמע

לכללי האתיקה, לנורמות ולפסיקות של בתי הדין לאתיקה.
בני אלון
מה שאתה אומר בעצם הוא שהואיל ואנחנו לא נכניס את כללי האתיקה לחקיקה

ראשית, אז החתול ישמור על השמנת. מי שיפרש ויחליט בכללי האתיקה זה לא שופט

שמחליט בחקיקה כזאת או אחרת, אלא אותם עיתונאים. שום חוק לא יפסול את הזכות של

המחוקק להכניס מערכת של חקיקות שונות בלשון הרע ודברים כאלה שתהיינה מקבילות

לאתיקה.
עמוס שפירא
הדין הוא דין והאתיקה המקצועית היא אתיקה מקצועית. בעניינים מסויימים

הדין מחמיר יותר מאשר האתיקה המקצועית. ברוב המקרים האתיקה המקצועית צריכה

להחמיר יותר מהדין.
מירי פרנקל-שור
בעמוד 61 לדו"ח בסעיף 169 אתם כותבים: "אשר על כן, ממליצה הוועדה להמנע

מלקבוע בחוק כל הסדר המתייחס להרכבה ולעצם פעולתה של מועצת העתונות", כלומר,

שום דבר לא היה מוזכר בחוק לגבי מועצת העתונות. בסעיף 170 אתם כותבים: "הוועדה

ממליצה לקבוע כהוראת מעבר, כי מועצת העתונות... הוועדה יוצאת מכלל החלטה..."
עמוס שפירא
בעמוד 62 את תראי מהן העקרונות שלפיהן צריכה לקום מועצת עתונות.
מירי פרנקל-שור
אולי צריכה לקום מועצת עתונות, אבל אם ההמלצה שלכם היא לא לכלול את זה



בחקיקה, אז אני לא כל כך מבינה איך כללי האתיקה מתייחסים לזה ולמה בכלל צריך

לקבוע הוראות מעבר לגבי מועצת העתונות?

עמוס שפירא;

רצינו לשמר את את הוולונטריות מצד אחד, אבל בכל זאת להוסיף איזה שהוא שם

סטטוטורית לתוך הסיפור הזה. את 4 העקרונות לגבי קיומה של מועצת עתונות אפשר

אולי בן לעגן בחקיקה. אלה א,ב,ג ו-ד בראש עמוד 62. זה צריך להיות גוף שמשתתפים

בו אירגונים המייצגים את המספר הגדול ביותר של העיתונאים, את המספר הגדול

ביותר של עורכי עיתונים ואת המספר הגדול ביותר של מוציאים לאור. אירגון שקובע

כללי אתיקה עיתונאית ומנגנונים, תקנונים ועידכונם, מקיים גם מערכת בתי דין

ליישום כללי האתיקה וגם קבע תקנון עבודה.

מירי פרנקל-שור;

זה סותר את סעיף 169, אם אתם כותבים שנמנע מלקבוע בחוק את ההרכב.

עמוס שפירא;

אפשר לחשוב לעגן את העקרונות הכלליים מה זה מועצת עתונות.

ערן אטינגר;

אנחנו חושבים שצריך לטפל בעניין באופן כולל יותר. הנושא מורכב, ויש עמדות

שונות של גופים שהמשרד מטפל בהן יחד עם משרד הפנים.

בני אלון;

אתם חושבים על הצעת חוק ממשלתית?

ערן אטינגר;

זה בתהליכים.

משה רונן;

ברור שאנחנו חושבים שפקודת העתונות היא חוק רע, חוק שנועד לילידים

בשילטון קולונילי, חוק שאין בינו לבין הדמוקרטיה שום דבר, אבל אנחנו חיים

איתה. עם פקודת העתונות הצלחנו לקיים במדינת ישראל עתונות חופשית במשך 50 שנה.

עם פסק דין כל העם שמפרש את אותו סעיף שחבר הכנסת אלול מבקש לבטל בשלב הראשון,

סעיף 19, ועם פסיקה עניפה של בית המשפט העליון, בכל זאת התקיים חופש העתונות

בארץ. המלצות ועדת צדוק שאיך שהוא נכנסו לדיון היום, נראות לחלק מאיתנו. יש

לנו בתוך האיגוד הארצי ועדה של משפטנים ועיתונאים בכירים שדנה בנושא הזה.

ההמלצות נראות כחקיקה מחליפה, אבל אני חושש מאוד מהגוף הזה, מהכנסת, שכאשר היא

מתחילה לחוקק בנושאי עתונות, יש לה נטייה לצמצם את חופש הביטוי ולפגוע בחופש

העתונות. החוק הזה כמו שהוא הוא פנטסטי. בשעה שדנים בחוק שלמעשה רק מבטל, מייד

דנים בחקיקה אחרת שבאה להחליף. כאשר דנים בחקיקה אחרת שבאה להחליף, זה מסוכן.

עיתונים רבים סוגרים, מקומונים מסויימים מנסים לסגור, הפקודה היא דבר רע,

אבל אנחנו חיים איתה. בשבוע שעבר היתה ישיבה בוועדת חוקה בנוגע להצעה של חבר

הכנסת שטרית להגביל את חופש העתונות על ידי הגשת תביעות לשון הרע בלי הוכחת

נזק, כלומר, תביעות נזיקין בלי שצריך להוכיח נזק. חבר הכנסת שטרית, חבר הכנסת

יהב ועוד חברים בוועדת החוקה קיימו עם האיגוד הארצי מגעים במשך תקופה ארוכה,

ובסופו של דבר הגענו לאיזה שהוא מודוס לא טוב, אבל דבר שאנחנו יכולים לחיות



איתו. בשבוע שעבר אמרתי שאנחנו לא מרוצים מזה, אבל אנחנו מסכימים עם זה כי לזה

הגענו. מח- שקרו! הוא שתוך ימים בודדים התקבל חחוק לא בנוסח המוסכם, אלא בנוסח

הרבה יותר רע, על ידי הסתייגויות. אני לא סומך על הכנסת שתחוקק חוקים שיגנו על

העיתונות. אני חושש מאוד מהכנסת הזאת, שכאשר היא באה להגביל את חופש הביטוי,

היא תעשה את זה.

אני בעד שני הסעיפים בהצעת חבר הכנסת אלול, אבל אני בכל זאת מבקש להמתין

עם החקיקה, מכיוון שבצנרת קיימת הצעת חוק שמציע משרד המשפטים - הצעת חוק יסוד

חופש הביטוי. אני מזהה פה הסכמה עם עמדתי, שחוק שיבטא את חופש הביטוי לא יתקבל

כל כך מהר בכנסת הזאת. אין ספק שעיקרון חופש הביטוי הוא עיקרון חוקתי. בית

המשפט העליון עצמו אמר את זה. לכן אי אפשר את חופש הביטוי לחוקק כחוק שאיננו

חוק יסוד. כיוון שזה עיקרון חוקתי ויסודי, אי אפשר להוריד אותו לרמה של חוק

שאיננו חוק יסוד.

בני אלון;

האם אתה רוצה סעיף שמבטל את פקודת העתונות?

משה רונן;

אני מוכן לבטל את כל פקודת העתונות, בתנאי שלא תהיה כל הוראה אחרת.
רפי אלול
כל מה שאנחנו רוצים זה ללכת על הצעת החוק שלנו, שעיקרה הוא חופש הביטוי

וביטול הסמכות לסגירת עיתון, שלדעתי זה נראה הגיוני, בתוספת של נושאים מוועדת

צדוק. רוב הדברים שאתם הצעתם התקבלו בוועדת צדוק.

בני אלון;

אתה רוצה להגיש הצעת חוק של ביטול בלי להתייחס לאלטרנטיבות.

רפי אלול;

להיפך, אני כן רוצה.
משה רונן
החשש שלי הוא שמתוך ועדת צדוק יילקחו סעיפים שאינם עוזרים לעתונות,

ויתעלמו מסעיפים שהם יותר למען חופש הביטוי. אני מתנגד בצורה נמרצת לכל צורה

של רישוי עיתונאי. היום יש תעודות עיתונאי שמונפקות על ידי השילטון. משרד ראש

הממשלה היום מחליט למי יחלקו תעודת עיתונאי ולמי לא יחלקו. זה יכול להביא למצב

שאנשים שאינם קרובים לשילטון לא יקבלו תעודת עיתונאי, כמו שקרה לעורכי העולם

הזה בזמנו שמישהו בממשלה לא אהב אותם ולכן לא נתנו להם תעודת עיתונאי. לתעודת

עיתונאי היום יש מעמד סטטוטורי בתחום אחד.

יחזקאל לביא;

כמיטב זכרוני, שם היתה מחלוקת האם שבועון דינו כדין עיתון.

משה רונן;

אבל "לאישה", למשל, שלכל הדיעות היה שבועון, לא סבל מהבעיה הזאת.



יחזקאל לביא;

כיוון שהעובדים שלו היו חלק מ"ידיעות אחרונות".
משה רונן
בכך אני תומך בהמלצות ועדת צדוק, שחאיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, שהוא

גוף וולונטרי שמאגד את כל העיתונאים, הוא זה שיחלק את-תעודות העיתונאי, או

כחלופה שנייה, שמועצת העתונות היא זאת שתחלק את התעודות.
היו"ר מיכה גולדמן
אני כן מבקש להוסיף את זה.

יחזקאל לביא;

היה צריך שיהיה פה נציג לשכת העתונות הממשלתית, כיוון שהם חלק מחמערכת

הזאת.

היו"ר מיכה גולדמן;

מאחר וזה לא עבר בקריאה שנייה ושלישית, אני כן אבקש להעביר את הנפקת

התעודות למועצת העתונות.
משה רונן
האיגוד הארצי של עתונאי ישראל מנפיק היום תעודות עיתונאי, שהן מקבילות

לתעודה הממשלתית. כל עיתונאי נושא בכיסו שתי תעודות, אחת של מועצת העתונות,

ואחת של האיגוד הארצי.
היו"ר מיכה גולדמן
האיגוד זה וולונטרי. אני מבקש מהיועצת המשפטית להכניס את ההערות שלי.

ענת שקולניקוב;

אנחנו תומכים בחוק הזה בגירסה הרחבה שלו, ביטול של הפקודה הזאת, שכבר היה

צריך לבטל אותה לפני 50 שנה. באנגליה רשמית היא בוטלה מ1696. לא מדובר על

עתונות, אלא גם רישוי בתי דפוס. הייתי כן מציעה להסתפק בהצעה הזאת, לצמצם אותה

לנושא הזה של ביטול פקודה, שלכל הדיעות היא מיותרת ולא משרתת שום תפנית, למעט

פגיעה בחופש הביטוי.

כל הנושאים האחרים שחעלתה ועדת צדוק אלה נושאים נכבדים שמעלים שאלות

קשות. יש הרבה הגיון בהמלצות של הוועדה, ובהחלט יש טיעונים חזקים נגד חופש

ביטוי אנונימי, האם נפגע כאן או לא נפגע חופש העיסוק וכוי.
בני אלון
זה חלק מפקודת העתונות הקיימת. את מבטלת את כל זה, את יוצרת לקונה.
ענת שקולניקוב
העיתונים שנפגעים אינם בהכרח חעיתונים שמר רונן עובד בהם אלא הרבה יותר

מזה, עיתוני שוליים, עיתונים ערביים, עיתונים קטנים. גם הפגיעה היא סלקטיבית.



נדמה לי שאין שום מצב שבו יבוטלו הסעיפים האלה. אני לא מצאתי סעיפים שהם

סעיפים מאוד חשובים שאי אפשר לחיות בלעדיהם. נדמה לי שאין שום סכנה בביטול

הפקודה. אני מוכנה להגיש רשימה של הסעיפים המרכזיים שאנחנו סבורים שיש לבטל

אותם. לא הייתי מזדרזת לעשות יחד עם אותה חקיקה את החקיקה השנייה, שזה דבר

שיקח יותר זמן ושצריך באמת לדון עליו. לא הייתי ממליצה להכות להצעת החוק

הממשלתית. הצעת החוק הממשלתית זה דבר שהוא לא קיים כרגע, אפילו לא ברמה של

תזכיר. ניתן רק לשער מה באמת יקרה איתו ומה יגידו. לא הייתי מחכה להצעת חוק

חופש הביטוי וההתאגדות, ששוב אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יקח ומה יקרה איתה.

ביטול פקודת העתונות זה דבר שלפני 300 שנה היה צריך לעשות אותו, אם לא לפני 50

שנה.

יחזקאל לביא;

שר הפנים תומך בהצעה הזאת.

היו"ר מיכה גולדמן;

לגבי ההערות והבקשות שביקשנו, אני מבקש מהיועצת המשפטית שתוסיף את כל

ההערות, כולל הבקשה שלי לגבי התעודות, ואנחנו נביא את זה מהר ככל האפשר כדי

שאפשר יהיה לזרז את החקיקה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 05;11

קוד המקור של הנתונים