ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 20/10/1998

אירועי אום אל-פחם

פרוטוקול

 
הכנסת החמש עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מספר 309

מישיבת וועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום ג' ל' בתשרי התשנ"ט, 20.10.98, בשעה 10.15

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר מיכה גולדמן

בני אלון

טלב אלסאנע

רפיק חאג' יחיא

סאלח סלים

מוזמנים; מוטי זקן, עוזר ראש הממשלה לענייני ערבים, משרד ראש הממשלה

נצ"מ ראובן אריאב, קצין אג"מ מחוז צפון, משרד לבטחון פנים

נצ"מ בנצי סאו, מח"ט מג"ב צפון, משרד לבטחון פנים

שי סיטון, משרד לבטחון פנים

סא"ל אריה לב, ראש ענף תשתית ופריסה, אגף התכנון של צה'יל, משרד

הבטחון

ס"א צביקה קדמן, ראש צוות ביחידה בהתיישבות, משרד הבטחון

זכריה חרדאן, מפקח חינוכי, משרד החינוך

עלי אסאדי; משרד החינוך

רן ארז, יו"ר ארגון המורים

ברכה מציאל, ארגון המורים

חזקיה רושדי, ארגון המורים

מוחמד סולימאן, מנהל בי"ס, ארגון המורים

עבדל לבי יוסף, יו"ר ועד המורים בבי"ס, ארגון המורים

אחמד טהא, מזכיר סניף המשולש, ארגון המורים

דרור קריספין, מנהל אגף החקלאי, משרד התשתיות הלאומיות

אבי דרקסלר, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, מינהל מקרקעי ישראל

סופיה אלדור, מנהלת אגף בינוי ערים, משרד השיכון

יהודה פאטל, יו"ר התכנון והבניה, מרכז השלטון המקומי

ראאד סלאח, ראש העיר, עירית אום אל-פחם

אחמד יוס מסארווה, עירית אום אל-פחם

תופיק גבארין, עירית אום אל-פחם

מוחמד מחאגינה, עירית אום אל-פחם

תופיק מחמאמיד, עירית אום אל-פחם

מחמוד אגבאריה, עירית אום אל-פחם

מחמוד מחאמיד, עירית אום אל-פחם

יוסף אחמ מחאמיד, עירית אום אל-פחם

סולימאן פחמאוי, עירית אום אל-פחם

אחמד אגבריה, עירית אום אל-פחם

מופיד גיבאהן, עירית אום אל-פחם

אחמד חיא מחאמיד, עירית אום אל-פחם

מוחמד סל מחאמיד, עירית אום אל-פחם

עמוס גרשוני, מרכז ועדה פוליטית - תק"ם

נרשם ע"י; רקורד - שירותי פרוטוקול

על סדר היום; אירועי אום אל-פחם



אירועי אום אל-פחם

היו"ר מיכה גולדמן; רבותיי, בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הפנים

של הכנסת. הישיבה של היום עוסקת בנושאים שהיו באיזור

ואדי ערה ובעיקר בצומת אום אל-פחם, ואנחנו ביקשנו לקיים את הדיון של היום לא

רק לדון בעקבות האירועים עצמם, אלא בעיקר להתייחס למה שהביא לאותם אירועים

באום אל-פחם. אני יכול רק להצטער, שהשר לביטחון פנים, שהוזמן לכאן, כמו שהוא

לא מצא לנכון להגיע באותם הימים לאירועים עצמם ולראות מקרוב את מה שמתרחש,

אני יכול לבוא ולומר, שגם כאן אי-נוכחותו מראה רק את ההתייחסות לחוסר הרצינות

למציאות הקשה ושאנחנו נמצאים בה והיא באה כתוצאה מיצירת אווירה, שאני חושב

שהציבור בואדי ערה וודאי לא מרגיש כמו שמרגישים חלק משרי הממשלה וחברי

הכנסת שנתנו ביטוי כאילו האירועים שנוצרו באום אל-פחם הם המשך של אותה

אינתיפאדה, והם את ההליכים שהציבור מגיב כתוצאה מכך שהוא מרגיש, שהתהליכים

המדיניים משפיעים גם על ההתרחשות. אני יכול לבוא ולומר כאן בצורה ברורה.

חבר הכנסת בני אלון, אני מציע - אני יאפשר לכל חברי הכנסת לפי הסדר שנרשמו כאן

להתבטא ולומר את הדברים בצורה מסודרת. אבל תאפשר לי לבוא ולומר, אני הייתי

מצפה גם משרי הממשלה, ומראש הממשלה, לו היו ממשיכים באותה מדיניות שהחלו

בה לפני כארבע שנים של סגירת פערים ושיוויון בין המגזר היהודי לערבי, היינו

מצמצמים הרבה מאוד מן האירועים שמתרחשים בשבועות האחרונים במגזר הערבי,

ואני יכול לבוא ולומר לכם כאדם שמילא תפקיד של ראש-מועצה לא מעט שנים - לו היו

מביאים את היישובים היהודים וחלק מהיישובים למציאות הקשה, שבה נמצאים

היישובים הערביים בחוסר תשתיות, ובאי השלמת מבני ציבור שהחלו לבנות אותם לפני

שלוש שנים וארבע שנים, ובתוכנית מיוחדת של מאה יישובים, הייתה ממשלה

שהחליטה על פעולה משותפת וחבר כנסת סעיד היה שותף להחלטה הזאת, לקחת ולבצע

ריכוז מאמץ במאה יישובים ערביים כדי לסגור פערים בתשתיות, ויכולנו למצוא כאן

חלק מהדברים שמגיעים לפתרון ולהוריד את האווירה החמה שנוצר בשבועות

האחרונים, לא היינו ממשיכים להתייחס בצורה כזאת שהחלו בה לפני כארבע שנים או

שש שנים, והממשלה בראשותו של יצחק רבין זכרונו לברכה.

אני ביקשתי לכאן שיגיעו אותם גורמים שלהם יש חלק מרכזי וחשוב. אני יכול

להצטער, שמשרד הביטחון מזלזל, לא רק למשרד הביטחון פנים אני מתכוון על

האירועים, אלא משרד הביטחון, שהוא למעשה המשרד שהיה צריך לבוא בדברים לכל

מה שקשור לנושא הקרקע ולכל ההידברות, אני פשוט יכול לבוא ולומר כאן: אלי כהן

עוזר שר הביטחון, שהוא האיש שהיה צריך לבצע את המשא ומתן ואת ההידברות עם

ראש עיריית אום אל-פחם, עם ראשי הציבור באום אל-פחם - לא עשה את זה, ואלי כהן

הוא האדם הראשון, והוא כפקיד ואני אומר הוא לא נמצא כאן, הוא היה צריך פשוט

להתפטר באותו יום כשהתחילו אירועי אום אל-פחם, משום שהוא לא מילא את

השליחות שהטילו עליו לבוא בדברים עם ראשי הציבור באום אל-פחם, ואני אדרוש את

הרחקתו ממשרד הביטחון, והזלזול שהוא מגלה כלפי ועדת הפנים בישיבה השניה,

בישיבה הראשונה שהייתה באום אל-פחם הוא לא הגיע שהוזמן וחיפש בתירוצים שונים

להתחמק וגם היום - הוא חיפש תירוצים להתחמק.

אני פניתי אתמול למשנה למנכ"ל משרד הביטחון לחיים ישראלי ואמרתי לו, שאני דורש

שאלי כהן יגיע משום ששר הביטחון לא בארץ, ואני דורש ממנו להנחות את אלי כהן

להגיע ושלא ישלח לי את אחד העוזרים שלו, משום שעצם אי רצונו להגיע לכאן זה

אומר שהוא מזלזל ורוצה להביא להתלקחות נוספת באיזור ואדי ערה, והזלזול של

משרד הביטחון - וודאי שהאחריות היא של שר הביטחון, הוא האחראי המיניסטריאלי

על אלי כהן, אין לי וויכוח. הוא האחריות המיניסטריאלית וגם הפניה שלנו בהזמנתו י



של אלי כהן נעשתה באמצעות שר הביטחון. זה זלזול כלפי ועדת הפנים, זה זלזול של

משרד הביטחון ושל שר הביטחון כלפי ועדת הפנים ושל הנושא הרגיש והמיוחד הזה. אז

אלו דברים שהייתי חייב לבוא ולומר אותם כאן.

עכשיו אנחנו נפתח את הישיבה ואני אבקש ממוטי זקן, שהוא יועץ ראש הממשלה

לענייני ערבים, הוא מכיר את הנושא, הוא ליווה את הדברים, הוא היה איתי יחד

בשטח. לזכותו ייאמר, שמהרגע הראשון הוא הגיע לשם, שמר על קשר טוב עם ראשי

הציבור, גם עם המשרדים, גם עם ממלא מקום ראש-הממשלה משה קצב. בוודאי שאני

יכול לבוא ולומר, שלגבי מוטי זקן ראיתי שהוא גילה פה רצון טוב של סיוע ועזרה כדי

להביא ככל האפשר בדרך המהירה ביותר להביא לפתרון, ולנסות לתקן את חלק מן

השגיאות שנעשו באיזור אום אל-פחם.

אני כאן מבקש שוב, ואני אבקש ממוטי בבקשה תציג את הדבר וכל מה שקשור לנושא

הקרקע, אל ההתייחסות, מה הולכים לעשות אתם כמשרד ראש הממשלה כדי להביא

ולמחוק את החרפה הזאת. אני הזמנתי פה את מפקד מג"ב. אנחנו נשמע פה את חברי

הכנסת. הזמנתי פה את נציגי המשטרה ואנחנו נשמע את כל הדברים בצורה מסודרת.

אני מציע ממוטי, שייתן פה את הסקירה המקדימה. בבקשה. לאחר מכן אני נותן לחברי

הכנסת.

מוטי זקן; להלן אני חושב שאני אסתפק בשלב ראשון בעובדות כי יש פה

הרבה אנשים שיש להם מה לומר, גם נציג המשטרה, נציג

משמר הגבול. יש פה גם נציג של אגף תכנון בצה"ל ואולי גם לו יש מה לומר בעניין

הזה. אז אם אין נציג של משרד הביטחון ישירות, הרי הצבא הוא זה שבכל אופן יש לו

אינטרס מובהק לגבי השטח הזה, אז יכול להיות שגם לו יש מה להגיד.

הרקע להתרחשויות שהיו באום אל-פחם הוא, שב-19 למאי 1998 נכנס לתוקפו צו

המכריז על "שטח אש 107". במסגרת ההכרזה הזאת שטחי אש ישנים 105 ו-109 אוחדו

תחת השטח החדש. האיחוד הזה בעצם שחרר לאזרחים ערבים קרקע פרטית בגודל של

2,518 דונם, ובמסגרת הזאת נתחמו ללא הפקעה ולא לקיחה של זכויות של קרקע ' אלא

תיחום של 520 דונם חדשים לאזרחים ערביים בעלי קרקעות פרטיות, ועוד כמה אלפי

דונמים מיישובים יהודיים ומיהודים. תיחום זה לא הפקעה. אני חושב, שאין פה

הפקעה. זכות הקניין לבעלות נשארת. האפשרות של הכניסה והעיבוד של הקרקעות

נשארת, כמובן במגבלות, ולכן אני רוצה ככה להקדים את המאוחר, בהנחיות שניתנו

למשרד הביטחון ולאלי כהן, אלי כהן הוא עוזר שר הביטחון להתיישבות. הוא האדם

שמונה על ידי שר הביטחון כדי לנהל את העניין הזה, נאמר ללכת במקסימום האפשרי

לקראת התושבים לקראת המעבדים, ואני מבין שבשיחה היחידה שהייתה בין

חבר-כנסת האשם מחאמיד ואלי כהן הדברים האלה באו לידי ביטוי אם כי לצערי לא

הושג שום הסכם שיאפשר את מניעת הפיצוץ.

בראשית מאי 1998 הוקם אוהל מחאה של תושבים מקומיים בתוך שטח אש, ב-4

לספטמבר אמרתי כן? מאי, סליחה, ובעצם הפינוי של האוהל הוא שגרם לכל

ההתרחשויות שמי שהיה שם ראה אותם ומי שלא ראה - ראה חלק בטלוויזיה או שמע

עליהם ברדיו וקרא בכלי התקשורת. אני חושב שהתקשורת, עד כמה שאני התרשמתי

ליבתה.

הערה; לא. בהתחלה השתיקה. עד שתיים אחר הצוהריים לא היה

שום דבר בתקשורת. לא הצלחנו לחדור לשם.

מוטי זקן; עד עכשיו כל מה שאמרתי היה בגדר מה שאני מבין כהומור. לא

איכפת לי לא להתייחס לתקשורת, אבל כמי שעוקב אחרי הנושא י



יום יום ושעה שעה אני רוצה לומר, שלדעתי התקשורת בהרבה מאוד מקרים,

שמתייחסים לעניין של האזרחים הערביים לא תמיד מדייקת, וזאת תחושה לאו-דווקא

לגבי אום אל-פחם. אז לכן, אני מעלה פה נקודה שאת מסכים איתה והיא מוכרת לך

ואתה יודע אותה.

הערה; התקשורת לא חשפה מה שהיה באמת באום אל-פחם, לא רק

ביום הראשון אלא בכל הימים. מי שיכול היה ללמוד על מה

שקרה באום אל-פחם באמצעות התקשורת לא יודע מה חיה שם.

מוטי זקן; ולכן היא ליבתה, גם לשיטתך היא ליבתה וליבתה את האווירה.

הערה; שלא במכוון היא העלימה את מה שהיה באמת.

היו"ר מיפה גולדמו; רבותיי, אני מציע שבואו נתקדם, כן בבקשה.
מוטי זקן
עוד משפט. נפסח על המוקש הזה של התקשורת, אם כי הוא

חשוב וראוי לדון בו מבחינת הדימוי.
היו"ר מיפה גולדמו
כן, אבל זה לא דיון בוועדת החינוך על תקשורת.

מוטי זקן; כן, אבל זה הערה. לאחר המאורעות שהיו פה ויש פה נציגים

גם של המשטרה וגם של משמר הגבול וצה"ל, שיוכלו לתת עדות

על העניין הזה. הסיכום שהושג, אפשר לומר, בסיועו הכביר או ביוזמתו של

חבר-הכנסת גולדמן שהיה שם יומיים שלושה, וסוכם עם משרד הביטחון, שעד סוף

דצמבר 1998 יוכלו המעבדים בעלי האדמות בעלי הקרקעות לעבד את אדמותיהם, בעצם

זה מסיק זיתים, עד סוף דצמבר בלי שום בעיות, בלי שום מגבלות, בלי שום צורך

באישורים, ובמהלך התקופה הזאת, שוב הונחה משרד הביטחון לעשות את המקסימום

כדי לבוא במשא ומתן ובמגע ובקשר עם התושבים בעלי הקרקעות כדי למצוא הסדר

שיניח את הדעת, שבמסגרתו אנחנו, אני לא מייצג לא את הצבא ולא את משרד

הביטחון, במסגרתו שטח האש או הצו יישאר בתוקפו, אבל באותה מסגרת ילכו כמה

שיותר לקראת בעלי הקרקעות שמעבדים את האדמות כדי לאפשר להם את עיבוד

הקרקע. אם משרד הביטחון יחליט אחרת זו כמובן אפשרות שלו, אבל במסגרת שהצו

עדיין בתוקף זה ההישג שהוסכם. אני מקווה מאוד, אני אישית אמרתי, ההסכם שהושג

באותו יום וגם חבר-כנסת גולדמן יודע היה שהצו נשאר בתוקף ואלה שגי הדברים

שייעשו. מה שאני אומר עכשיו אני אמרתי גם לנציגי הציבור באום אל-פחם באותו יום:

אני מצידי יעשה את המקסימום כדי להיות הפעם מעורב במשא-ומתן, מעורב בדין

ודברים עם תושבי אום אל-פחם כדי אולי למנוע.

היו"ר מיכה גולדמן; סליחה, חשוב שחברי הכנסת ידעו, אחד הדברים שהפתיעו

אותי

לאחר השיחה עם שר התיירות ממלא-מקום ראש-הממשלה

הממונה על המגזר הערבי במדינת ישראל, אחד הדברים שהפתיעו אותי, שהשר בכלל

לא היה מעורב בכל המשא-ומתן ובכל ההתייחסות של משרד הביטחון והעבודה

שנעשתה בצבא או בהחלטה של שר הביטחון להנחות את עוזרו לבוא במשא-ומתן עם

ראשי הציבור הערבי. השר קצב היה למעשה מחוץ לעניין כשר שמונה על-ידי

ראש-הממשלה לבוא וללוות את נושא הערבים במדינת ישראל. הוא שמע את זה ברדיו

בעקבות האירוע שהתרחש באום אל-פחם ומהעדכון של מוטי מהשטח.

הערה; הוא הוזמן לפה עכשיו? היום?
היו"ר מיכה גולדמן
היום הוא לא הוזמן. זה השר אומר, לא אני אומר. אני מצטט

את השר. אתה לא שמעת מה שאני אמרתי. אני אמרתי, שהשר

קצב שמע מהתקשורת על נושא שבאחריות משרדו כאדם שמחזיק את התיק בממשלה

שקשור למגזר הערבי. אז שאלתי את עצמי איך זה קורה.

מוטי תודה רבה. מה שאני מבקש כרגע תראו, אנחנו רוצים לחלק את הישיבה, לחלק

אותה לכמה תחומי נושאים שיש לנו עניין שגם הקטע של החינוך יקבל ביטוי מאוד

מרכזי, משום שגם יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים רן ארז ביקש להיות חלק בישיבה

הזאת. הם פשוט בישיבה על תקציב החינוך וביקשו להצטרף, אני גם ביקשתי מיו"ר

וועדת החינוך להצטרף לכאן משום שאני הופתעתי, שוועדת החינוך לא תלמד דיון

בעקבות האירועים שהתרחשו באום אל-פחם בכל מה שקשור לבית-הספר. הייתה פניה

גם של ארגוני המורים, גם של חברי-כנטת, אז ביקשתי מחבר-כנסת זיטמן להצטרף

אלינו בשלב היותר מאוחר לקראת השעה 11.00.

מה שאני מבקש כרגע, אני רוצה לשמוע עכשיו את חברי הכנסת. לפני שאני נותן למשמר

הגבול ולמשטרה אני רוצה לשמוע את הצבא לגבי, יצאה שמועה לפני מספר ימים שיש

כוונה להעביר לשטח הזה את בסיס האימונים מאיזור מסויים לאיזור הזה. אני מבקש

את נציג הצבא, אני רוצה לשמוע את הדברים ואת העובדות מה מתכוונים לעשות בשטח

הזה, לשמוע את הדברים כדי שחברי הכנסת שומעים. אני מבקש עכשיו לשמוע את נציג

הצבא שהוא בא לכאן עם העובדות, עם הנתונים, ונשמע ממנו את הדברים בצורה

ברורה ובהירה. בבקשה.
אריה לב, נצ"מ
ראשית בתחילת דבריי אני רוצה לשרש איזה מונח כי

הסמנטיקה בעניין הזה היא חשובה מאוד. השטח נסגר לצרכים

ביטחוניים והוא לא הופקע. אין הפקעה בשטח, אין שינוי בבעלויות. יש עניין ואני מבין

את כאב האנשים כמו שהועלה כאן בישיבה לגבי אישורי הכניסה לשטח, והם ללא ספק

מגבילים בחלק מסויים. יחד עם זאת, הודענו גם בישיבות התיאום, שאנחנו נאתר

ונעשה כל שביכולתנו להמשיך את העיבוד במקום ונאפשר כניסה. אפילו פתחנו בשיתוף

עם המשטרה וגורמים נוספים משרד קישור במשטרת עירון. אף אחד לא הגיע לשם. אף

אחד לא הגיע כדי בכלל להיכנס לשטח. המהלך הזה בכלל לא קרם עור וגידים. יש שם

הדרים ויש שם קצת תשתיות, והשטח ברובו הוא אדמות מדינה. מעט ממנו, כ-500 דונם

היא אדמה פרטית שנסגרה מחדש, מולה שוחררו כ-2,500 דונם אדמות פרטיות,

ושוחררו אדמות נוספות במושב ואדמות מדינה בקירבת הכפרים בעיקר: מוסמוס,

מאאוייה, עין-איברהים וכל היישובים שם. זה דבר אחד.

אני חוזר ואומר מה שאמרנו כל הזמן - סגירת השטח מבטאת צורך ביטחוני, חיוני,

שבין השאר מעלה את בטיחות התושבים במקום. השטח הזה מיועד כדי לאפשר את

משפך הבטיחות לירי בשטחי האש שם. הוא הורחק מבתי התושבים. שטח אש הקודם

105 ו-109 היה קרוב יותר לבתים, ובמסגרת חיבור השטחים הוא גם הורחק מקו

היישובים. המפה גם הופצה בתקשורת, אני מאשר את המפה שהופצה שם, אין עליה

וויכוח, זו המפה ואפשר להציג אותה.

לגבי שאלתך האחרונה, ברשותך מילה אחת לפרוטוקול, אלי כהן היה אמור להגיע לכאן

מראש, אני הייתי אמור להתלוות אליו אבל מסיבות שאינני יודע מדוע הם הוא התעכב

מלהגיע אך כנראה הוא יגיע. אני חושב שהפתיח לעניות דעתי לא היה במקומו.

לגבי הכתבה בעיתונים והשאלה של יו"ר הוועדה - אני יכול כאן לומר רק דבר אחד,

שבין שאר כל החלופות שנבחנות, יש אפשרות גם כזו, ואינני יכול להוסיף דבר מעבר

לכך. נשאלתי שאלה ברורה וישירה האם הצבא מתכוון להעביר מחנה מתחום היו"ש



לתחום שטח אש 107! זו הייתה שאלת היושב-ראש. אני אומר, שנבחנות מספר חלופות,

אחת החלופות היא גם בחינה בכיוון הזה.

הערה; זה מחנה בסיס הדרכה? או מחנה שניקח עוד שטוחים מהם?

איזה מחנה? היכן הוא נמצא?
אייה לב, נצ"מ
אני לא יודע. כיוון שהמיקום לא סוכם, אני מציע לא לפתוח

את זה פה. צריך לאפשר למערכת הביטחון את הזמן למצות

את העניין ולבדיקת החלופות ואני מניח, שבערוצים הנכונים זה יעלה, יידון ויוחלט.
היו"ר מיכה גילדמן
אני שואל עכשיו שאלה נוספת אותך מעבר לשאלה ששאלתי

קודם. לגבי השטח עצמו אנחנו ביקשנו באותו שבוע להתחיל

לנהל משא ומתן בין משרד הביטחון באמצעות הצבא עם ראשי הציבור הערבי. האם

התחלתם כבר בשיחות עם נציגי הכפר, כדי שלא נגיע ל-31 לדצמבר ונמצא את עצמנו

ב-1 לינואר במציאות שהייתה לפני שלושה שבועות.
אייה לב, נצ"מ
אני לא יודע, אני מניח שנציג משרד הביטחון שבדרכו לכאן יוכל

לתת את התשובה. אני לא בקיא בדרכי משא ומתן. יתירה

מזאת, הצבא בעניין הזה איננו צד למשא ומתן כזה, גם לא נכון שהוא יהיה.

היו"ר מיכה גולדמו; מועצה אזורית מגידו ומועצה איזורית מנשה. יושב פה נציג

קיבוץ גל-עד שהגיעו איתם לדברים ועוד לא חתמו הסכם.

העיה; כבוד היו"ר, אם הזכות הקניינית כפי שנמסר כאן נשמרת

לבעלים והאנשים הקימו את האוהל על האדמות שלהם שהזכות

הקניינית לא הופקעה, אז באיזו זכות הם הסירו את האוהל?
היו"ר מיכה גולדמן
רבותיי, אנחנו במשך השלושה שבועות האלה ובאותם הימים

לא קיבלנו למעשה ולא איפשרנו לאנשי משמר הגבול והמשטרה

לומר את דבריהם בעקבות כל הביקורת שהייתה על המשטרה ועל משמר הגבול, ולא

מעט אנשים היו באום אל-פחם וראו מקרוב את המתרחש, וראו מה קרה לאחר וביקרו

שמה והגיעו לשם. לכן אני אומר כאן שוב, ואני אומר את זה עכשיו בישיבה עצמה, אני

אבקש ממר אריאב, שהוא קצין אג"ם מחוז הצפון של המשטרה ושהוא יפתח ראשון, אז

בבקשה ואחרי זה מפקד צפון של משמר הגבול.

ראובן אריאב; קודם אני רוצה לענות לשאלה של חבר הכנסת שנשאלה למה

הסירו את האוהל? אז קודם כל נציג הצבא לצורך העניין זה

הסיירת הירוקה, ולכן ההחלטה לפנות את האוהל, אם היא הייתה היא הייתה קודם כל

של מי שהיה נציג הצבא משרד הביטחון לצורך העניין. צריך פה לציין דבר אחד, שברגע

ששטח מוכרז כשטח צבאי סגור, כניסה לשטח צבאי סגור היא עבירה פלילית. כלומר,

אם הכניסה היא לא הייתה ברשות אז העבירה היא עבירה פלילית זה כניסה לשטח

צבאי. אז זה שיהיה ברור בהיבט הזה. עכשיו, כאשר אנחנו נתבקשנו לסייע בהסרת

האוהל.

העיה; ההחלטה להסיר את האוהל הייתה של הצבא?

היו"ר מיכה גולדמו; רבותיי, לא לדבר. זה לא קל לקצין משטרה להופיע בפני וועדה.

תאפשרו לו. ראובן בבקשה.

יאובו אריאב; זה לא שאלה של קל או קשה להופיע, זה שאלה האם אתה י-



יכול לשמור על רצף של תשובה או כל הזמן קוטעים אותך

בהצהרות כאלה ואחרות, שאתה רוצה להגיב אבל אתה לא יכול להמשיך את מה שהיה

קודם. אז אפשר לשאול תמיד את השאלות אחר כך, אני מבטיח שכל מה שאני יודע אני

אענה. בכל אופן, הייתה החלטה על הביצוע, אנחנו התבקשנו לסיירת הירוקה ולכן

המועד שנקבע לצורך הסרת האוהל היה בתיאום עם הסיירת הירוקה, כיוון שהייתה

הערכה במשטרה, שהסרת האוהל תביא להפרות סדר באיזור ואדי ערה, והערכה הזאת

התבססה על ידיעות מודיעיניות, שהיה ברור ונאמרו שם באותו אוהל ש"אם נסיר את

האוהל יישפך דם", ש"אם נסיר את האוהל יהיה מאבק", ועוד כאלה הצהרות ואחרות,

לפרט אותם זה לא חשוב, זה חשוב הרציו שעמד מאחורי ההצהרות, ואז זה היה ברור

שנצטרך לרכז כוחות בשתי מוקדים עיקריים. מוקד אחד זה המוקד ששם היה האוהל.

המוקד השני זה איזור ואדי ערה. אחת ההערכות הייתה, שכביש 65 או כביש ואדי ערה

ייחסם לתנועה על-ידי התושבים כחלק מהפרות הסדר בעניין הזה, ולכן אנחנו ריכזנו

כוח שיהיה גם לטובת שטח אש עצמו וגם כוח לטובת ואדי ערה.

לגבי הכוח שהיה בואדי ערה אני מוכרח לציין, שחלק גדול מאוד מהכוח היה כוח

מוצנע, כי הרי אחד הטענות שמושמעות כנגד המשטרה הינם: "אתם באים בכוח גדול,

שמים את כל הכוח הגדול מול האזרחים וזה מלבה את היצרים". ולכן, חלק גדול היה

מוצנע. חלק בכלל לא היה בכביש ואדי ערה אלא היה מחוץ לכביש, או בואו נגיד לקטע

שבין צומת מגידו לצומת משמר הגבול משמר חדש או צומת ברקעי כפי שנקראה בעבר

ולכן, נערכנו בצורה כזאת שנוכל להגיב. כביש 65 זה עורק תנועה מאוד חשוב בין מרכז

הארץ לצפון הארץ. יש שלושה כבישים מרכזיים-. כביש 2 וכביש 4, כשכביש 2 למעשה

מחבר באיזור ואדי מילק את הצפון. המשמעות של סגירת כביש 65 הינה ניתוק הצפון,

או בחלקו לפחות ממרכז הארץ, ולנו היה ברור שאנחנו צריכים לתת לאזרחי מדינת

ישראל שרוצים לנסוע מחדרה לעפולה לעבור בבטחה מבלי להיפגע, אם זה מזריקות

אבנים, או בזריקות בקטבים, שזה אירועים שחווינו בעבר אם בכביש 65 או במקומות

אחרים ואני מדבר כרגע גם בתחומי הקו הירוק.

כאשר החלטנו על הביצוע היינו צריכים לקבוע זמן שהוא יהיה מספיק ארוך מיום

הכיפור, שאני מניח שכולנו יודעים שהוא יום קדוש ליהודים, ושאפנו בצורה כזאת,

שלפחות ביום הכיפור נוכל ולכן נבחר היום כפי שהוא נבחר. אפשר היה לעשות את

הפינוי ביום שלישי בערב יום כיפור ואז אם היו מהומות היה ברור שהיינו צריכים

להביא הרבה מאוד שוטרים. חבר כנסת בני אלון לא נוסע ביום כיפור. שהשוטרים לא

יצטרכו להישאר באיזור ההוא בכוננות. ברגע שהגיע הכוח הראשון לפנות את האוהל,

במקום היו שני אנשים.

יוסי שריד; מיכה סליחה שאני מתערב, אבל אני לא חבר בועדת

הפנים

אבל אני מרגיש ממש די מטומטם. אני רגיל לועדות אחרות. כל

הדברים האלה הם לא רלבנטיים. אנחנו לא עוסקים בתיאור המצב ולא למה הם

החליטו שאנשים לא הגיעו ביום זה. יש פה החלטות בעלות משמעות ממדרגה ראשונה.

קיבלו פה החלטות על הפקעות שטח, ואחר כך קיבלו החלטות על פינוי, ואחר כך קיבלו

החלטות וכוי. כל מקבלי ההחלטות, זה לא ששר הביטחון איננו פה ושהשר לביטחון

פנים איננו פה. אני אתן לך עכשיו רשימה של מי איננו פה: מפכ"ל המשטרה איננו פה,

ניצב מפקד המחוז איננו פה, המשנה שלו איננו פה, מפקד מג"ב איננו פה. זאת אומרת

אין פה איש, שהיה עם כל הכבוד לחברים שאני מאוד אוהב אותם, אבל אני לא רגיל

לנוסח כזה של ישיבות. הרי נפלו פה החלטות. אתה רוצה להגיד לי שהדרג המבצע של

במה שהיה בשטח זה העניין שאנחנו רוצים לדון בו? שר החינוך איננו פה - אחר כך

כשנגיע לזה. מנכ"ל משרד החינוך איננו פה, מפקח המחוז איננו פה. אני לא רגיל

לישיבות כאלה. זאת אומרת, בכל הכבוד. מה זה עניין של עובדות! היה רע. אז מה



עכשיו? הרי מדברים על איך נפלו החלטות, מי קיבל החלטות, למה קיבלו את

ההחלטות. זה דרג רביעי הביאו לך לוועדה.
היו"ר מיכה גולדמן
חבר הכנסת יוסי שריד כל ההערות שלך הן הערות במקומן.

אני יכול פשוט לבוא ולומר, יכולתי אני לחכות עוד שלושה

שבועות. אני אסביר לך עכשיו למה.

יוסי שריד; אז עדיף לקיים דיון בלי הנציגים. זאת אומרת, אחת מן
השתיים
יש שתי אפשרויות לקיום דיון, או שהעובדות ידועות

כולם עקבו אחרי זה יודעים בדיוק עם האוהל ולא עם האוהל ולא עם זה מה החידושים

פה? יש פה שתי אפשרויות לקיים דיון.

בני אלון; היה משבר גדול מבחינה לאומית חבר הכנסת שריד.

הרי

אנחנו רוצים להמשיך לשמוע איך נמשיך לחיות במדינה הזאת

ביחד כשצועקים במדינה "מוות ליהודים", זה מאוד מאוד מעניין אותי. אני חושב,

שחבל שראש'העיר לא הגיע והסגן נמצא, והנכבדים נמצאים. איך הם חושבים שנמשיך

לחיות יחד במדינה כשצועקים "מוות ליהודים" בעיר במדינת ישראל? זה מאוד חשוב.

יוסי שריד; אני ממש מתפלא עליך. הרי ברור שבהשקפות אנחנו רחוקים,

אבל בדבר אחד אנחנו צריכים להיות מאוחדים. אתה רוצה

לשמוע דעתם של חברים כאן? בשביל זה אתה לא צריך את האנשים האלה. אתה כחבר

כנסת צריך לראות את עצמך נפגע כאשר אתה מקיים דיון. למה אתה מסית את זה

לדברים אחרים? אתה כחבר כנסת כמו כל חבר כנסת אחר צריך להרגיש את עצמך נפגע

כאשר שולחים לועדת כנסת בנושא כל כך חשוב דרג רביעי וחמישי. אני חושב שזה לא

בסדר. כל המפכ"ל איפה? סגן מפכ"ל? מפקד משמר הגבול? איפה?
היו"ר מיכה גולדמן
רבותיי, שמעתי את חבר הכנסת שריד. ההערות שלו נשמעו. אני

לא רוצה לחזור על דברים. אני מתכוון גם היום אצל יו"ר

הכנסת לדון בכל הנושא הזה. מה אני יכול לעשות שמשרד הביטחון מזלזל בתפקודו

ונציגו אלי כהן מזלזל במגזר הערבי, מה אני יכול לעשות? זה הכל.

רבותיי, אנחנו נמשיך, אני מבקש מראש מינהל מקרקעי ישראל לצרף כיסא על יד מוטי

זקן. רבותיי, לא יעזור שום דבר. אנחנו נמצאים במציאות, ששרים לא רוצים להגיע

לחלק מן הוועדות משום שהם לא מסוגלים ולא רוצים להתמודד עם בעיות אמיתיות

וצריך להגיד את הדברים מעל השולחן. השרים הוזמנו אבל השרים מתחמקים זה מספר

שבועות מלהתמודד בנושאים הכואבים והקשים, זה קל להם יותר לא להגיע, ואני הולך

ליו"ר הכנסת היום, ואני הולך לשבת עם יו"ר הכנסת ולשאול מדוע השר לביטחון פנים

מתחמק ולא מגיע? ומדוע כשמפכ"ל מזמינים אותו ולא רוצה להגיע. כל הדברים האלה

רבותיי, זה יטופל בלי כל קשר. אך מאחר ואני ראיתי ואני יודע ש-31 לדצמבר זה

תאריך שמתקרב, אני ביקשתי, שיטת העבודה ידועה לחברי הכנסת, מי שמילא תפקיד

של יו"ר יודע שכדי להזמין מפכ"ל או מפקד מחוז, או ראש אג"מ אנחנו פונים ללשכת

השרים והשרים מנחים את מי הם רואים לשלוח.

הערה; יש לי הצעה, כי מה שאתה אומר זה חמור מאוד. אני הייתי

פה בכמה ישיבות ששרים הגיעו לדברים גם כן כואבים וקשים.

אז אני מציע לקבל עכשיו סיכום, הודעת גינוי חריפה נגד השרים האלה ולהמשיך

בישיבה עד שיבואו.
היו"ר מינה גילדמן
לא. זה הדרך הקלה. אני רוצה להתמודד לטובת הנושא.



יוסי שייך; היום אחר הצוהריים עולה במליאת הכנסת הצעה על-פי

חוק הקמת ועדת חקירה, לא הצעה לסדר יום אלא הצעה על-פי

פרוצדורה הקבועה בחוק להקמת ועדת חקירה שלי בארבע אחר הצוהריים ותהיה

הצבעה על זה.
היו"ר מיכה גולדמן
רבותיי, אני מבקש מניצב משנה ראובן אריאב, קצין אג"מ

מחוז הצפון של המשטרה, שזה התפקיד הבכיר והמרכזי במחוז

הצפוני של המשטרה. אני מבקש מראובן לסיים, לומר את הדברים האחרונים שלו,

בבקשה.
ראובן אליאב, נ"מ
עוד משפט אחד ואני מעביר את זה למפקד מג"ב שיספר על

האירועים שהוא חווה בואדי ערה. בשעה 10.00 כאשר פונה

האוהל על-ידי הסיירת הירוקה התחילו קריאות גם לאנשים לבוא למוריה וגם לבוא

להפרות סדר בואדי ערה. קריאות במסגדים, קריאות ברמקולים. ימשיך בנצי שהיה

מפקד מג"ב.
היו"ר מיכה גולדמן
הישיבה היא ישיבה לא קלה. אני מבקש מכם בואו נתעלה על

עצמנו, יש נושא והנושא הוא נושא מאוד כואב. אם אנחנו רוצים

לקדם ולמצוא פתרונות, כל הוויכוחים האלה יש להם מקום בוויכוח אבל לא עכשיו

כשאנחנו רוצים לקדם את הנושאים ורוצים להתייחס בצורה עניינית כדי שבאמת נוכל

להגיע לפתרון. אנחנו יודעים שהייתה ביקורת על תפקוד משמר הגבול, היו הערות. לא

נתנו אפשרות לאנשי משמר הגבול, לא נתנו אפשרות למשמר הגבול להגיב ולומר את

דבריהם. שמענו דברים שנאמרו. אני יכול לבוא ולומר לכם, ואני בא ואני אומר כאן,

אני רוצה לשמוע את בנצי, שהוא מפקד מג"ב צפון ניצב משנה.

בנצי סאו, מג"ב צפוו; בוקר טוב. אני לא שמעתי ביקורת על משמר הגבול, שמעתי

ביקורת על משטרת ישראל ומשמר הגבול הוא חלק ממשטרת

ישראל, לא על משמר הגבול באופן ספציפי מפני שבגזרה הזו הוא לא פעל לבד. על-פי

ההערכות שלנו היה ברור, שחלק מאנשי העיר אום אל-פחם ינסו לתגבר ולהתנגד לפינוי

המאהל בשטח האש מאהה-אויה - שטח האש 107 הכפר מאהה-אויה. לכן, מטרתנו

הייתה למנוע את מעבר תושבי העיר אום אל-פחם בכיוון שטח האש כדי לא להסלים את

האירועים בשטח האש 107 - זו הייתה המטרה. לא פרסנו את כוחותינו בואדי ערה

מתוך כוונה מוצהרת להגיע לעימות אלים וקשה עם תושבי ואדי ערה. כפי שראובן

ידידי הזכיר קודם, מרבית הכוח הושאר כמעט באגפים, באיזור מגידו וצומת ברקעי.

לא התגרינו. פריסת הכוח לא הייתה באופן מתריס ומתגרה, נהפוך הוא. כבר בשעות

הבוקר דקות ספורות אחרי פינוי המאהל בשטח האש 107 כפי שהוזכר כאן קודם

הושמעו קריאות במערכת הרמקולים במסגדים, שהקריאות קראו לתושבי העיר אום

אל-פחם להגיע לשטח האש 107, למנוע את הפינוי ולהתנגד בכוח.

החלה זרימה גדולה מאוד של תושבים לכיוון צומת עין-איברהים, לכיוון צומת אום

אל-פחם.

הערה; האם הקוראים זוהו?
בנצי סאו, מג"ב צפון
לא. הנושא הזה נמצא בחקירה משטרתית. אני לא זיהיתי מי

קרא. אני חוזר ואומר הקריאות האלה נשמעו ברמקולים בעיר

אום אל-פחם. אני מניח שיש איזו שהיא מערכת כריזה מרכזית. הנושא הזה נמצא

בחקירה.



בשעה 10.30 לערך ציר 65 ואדי ערה נחסם לתנועה, חלקו עקב זריקות אבנים, חלק אחר

כתוצאה מכך שתושבים פשוט באופן מכוון השאירו את רכביהם באמצע הצומת מתוך

כוונה לגרום לפקק תנועה. כמי שהיה במקום הזה קיבלתי החלטה לפזר את קהל

המתפרעים ולפתוח את הצומת לתנועה. אני חוזר ומדגיש, האירוע הזה לווה בהרבה

מאוד זריקות אבנים, כאשר מזריקות האבנים האלה נפגעו לא רק שוטרים אלא גם

אזרחים שנסעו בכביש ואדי ערה. אני יכול לומר, שחלק מהנפגעים, אם זה מעניין,

האבנים פגעו בכולם - גם בתושבים ערבים וגם בתושבים יהודים אבל אלה עובדות,

אזרחים נפגעו. אנחנו פינינו את הצומת. פתחנו את הצומת וספגנו מטח קשה מאוד

וגדול מאוד של אבנים ומטחות אחרות שנשלחו לעבר הכוחות שלנו מתוך העיר אום

אל-פחם ולמעשה מהפאתים של צומת אום אל-פחם, מאיזור בית-הספר מהגבעות

ששולטות מעל בית-הספר.

יש נקודה אחת, שאני רוצה להוסיף אותה חבר-הכנסת גולדמן ולהביא אותה היום

לראשונה. יש עובדה אחת שלא הייתה ידועה לאף אחד מהנוכחים כאן, למעט

לחבר-כנסת רם כהן שאיננו כאן ואני ביקשתי את עזרתו. הצבא, כחלק מהטיפול

באוכלוסייה שמתגוררת באום אל-פחם פתח נקודת חלוקה של מסיכות אב"כ או

אמצעים אחרים פיקוד העורף באצטדיון השלום באום אל-פחם, פתח נקודת חלוקה של

פיקוד העורף. בנוקדת החלוקה הזו היו שתי חיילות ושני חיילים. היה לי ברור שעם

תחילת המהומות האלה אני צריך לפנות אותם. למעשה מתוך שיקול דעת לא פרצתי

פנימה לתוך העיר אום אל-פחם עם כוחות, כי היה לי ברור שעם כניסה כזו עלולה

לגרום לנפגעים רבים ונפגעים קשים. הכוח הזה חולץ רק ביום הראשון בשעות הלילה

המאוחרות בחסות החשיכה ובדרך לא דרך. למען האמת, הגורם האזרחי היחיד שאני

פניתי אליו לסיוע היה חבר-הכנסת רם כהן בערבו של אותו יום ראשון, ביקשתי את

עזרתו, ביקשתי שאם הוא יכול שהוא יכנס כדי להוציא אותם עם רכבו הפרטי. הוא

עשה איזו שהיא הערכת מצב, התייעץ עם מספר אנשים, חזר ואמר לי שזה מסוכן מדי

והוא לא לוקח על עצמו את האחריות. אני אשמח להשיב על כל השאלות אבל תנו לי

לסקור את האירועים.

יוסי שריד; לא הייתה שום אפשרות פיזית באותו זמן לנוע בתוך הכפר

ומחוץ לכפר?

בנצי סאו, מג"ב צפון; יכולנו להיכנס פיזית. אני אומר את זה בהערכה, פשוט לא

היה ניתן חלילה. לא כביקורת. אבל היות ונושא בית-הספר הפך

להיות ה- issue המרכזי, אני אתייחס אליו.
היו"ר מיכה גולדמן
חבר-הכנסת בני אלון אני אומר לך כאן, לא היה תקדים

כזה בועדת הפנים אבל אם אתה חושב שתהפוך את הישיבה

הזאת לחגיגה פוליטית אישית שלך ואותך לא מעניין, אז זה הכל. רבותיי, אני מבקש.

בנצי בבקשה תמשיך.
בנצי סאו, מג"ב צפון
מפאת כבודם של הנוכחים, אני לא פוגע ולא מזלזל בכושר

השיפוט של אף אחד מהנוכחים כאן ואם אני אומר עובדות

מסויימות, הרשה לי מר חאג' יחייא לומר עובדות, והעובדות הם כאלו שהאצטדיון הוא

בתוך העיר אום אל-פחם ואני רוצה לעבור לחלק המרכזי כפי שאתה טוען והוא

בית-הספר.

אני אומר את הדברים באחריות, שום שוטר של משטרת ישראל, ואני אומר את הדברים

באחריות ואני חוזר על זה פעם נוספת: שום שוטר של משטרת ישראל לא נכנס אל תוך

תחומי בית הספר באום אל-פחם.



הערה: יש לנו תמונות, יש לנו מנהל בית הספר. אני הייתי שם.
היו"ר מיכה גולדמן
רבותיי, אתה חבר כנסת? עוד משפט אחד ואני מוציא אותך

החוצה.

הערה: הוא מדבר על שוטרים. אולי חיילים כן נכנסו? היו שוטרים. אני

הייתי שם. לא חיילים, רק שוטרים. אני הייתי שם. אני הוצאתי

אותם משם.

בנצי סאו, מג"ב צפון; כבר בשעות הבוקר המוקדמות, דקות ספורות אחרי קיפול

האוהל בשטח האש 107, בית הספר הזה חדל לשמש כמוסד

חינוכי. מתמיהה אותי העובדה, שכרבע שעה או עשרים דקות לאחר קיפול המאהל

בשטח האש 107 הושלכו מתוך שטח בית-הספר בקבוקי תבערה לעבר הכוחות שלי. אלה

העובדות. יכולים לגחך, יכולים לצחקק, מתוך בית-הספר הושלכו בקבוקי תבערה לעבר

הכוחות שלי ולעברי. בקבוקי התבערה הושלכו בין 10.30 ל-11.00. אני משתדל לדייק

אלא שאני מודה באשמה, הייתי לחוץ מאוד כתוצאה מהאירועים ולא בדיוק עקבתי

והסתכלתי על השעון, אבל זה פחות או יותר טווח הזמן בין 10.30 ל-11.00 הושלכו

בקבוקי תבערה מתוך שטח בית-הספר. בית הספר נמצא כ-500 מטר מהכביש הראשי.

הכוחות שלי נכנסו פנימה כדי להדוף את המתפרעים פנימה, מצומת אום אל-פחם

נכנסנו כ-500 עד 700 מטר כדי להדוף את מיידי האבנים מציר 65.
יוסי שריד
בנצי מתוך בית הספר בקבוק תבערה יכול להיות מושלך נניח

אחד שהוא אלוף בית-הספר בזריקה בהדיפת כדור-ברזל יכול

שני מטר.
בנצי סאו, מג"ב צפון
לא מגיע לכביש הראשי, יגיע לכוחות שלי.
יוסי שריד
אני בא ואומר מה הם עשו 20 מטר מבית-הספר? זה מה שאני

שואל. תשאלו שאלות בצורה מסודרת, זה הרבה יותר אפקטיבי.

בנצי סאו, מג"ב צפון; אם תתאזרו בסבלנות אני אשיב על כל השאלות, גם הקשות.

אני חוזר ואומר שוב אנחנו נכנסנו מציר 65 מצומת אום

אל-פחם פנימה עד לפאתים של העיר אום אל-פחם כ-500, כ-1/2 קילומטר. הנקודה

הזו, היינו על הכביש הראשי למרגלות בית-הספר. אני חוזר ומדגיש למרגלות

בית-הספר. בית-הספר נמצא בנקודה אסטרטגית שולטת על הציר הראשי אדוני, לא

צריך להיות שם אלוף עולם כדי לזרוק בקבוק תבערה.

יוסי שריד; מה היה המרחק בין הכוחות לבית-הספר כשהושלכו בקבוקי

התבערה?

בנצי סאו, מג"ב צפון; מרחק אווירי של כ-50 מטר. זה בירידה.
יוסי שריד
נניח שאתה צודק. בית-הספר הוא לא 500 מטר מהצומת, זה

בערך קרוב לקילומטר מהצומת.

בנצי סאו, מג"ב צפון; לא אדוני. אתה טועה.

יוסי שריד; אני שואל מה עשו שם החיילים, לא רק בבית הספר, אלא



סביב סביב לבית-הספר? כל הפגיעות היו סביב סביב. מה, איך

בבת אחת כיתרו את בית-הספר מכל חלקיו?

בנצי טאו, מג"ב צפון; אדוני טועה. בית הספר לא נמצא קילומטר מהצומת אבל אני לא

אתווכח איתך על העובדה הזאת. אבל, אני חוזר פעם נוספת,

היות ובית-הספר שולט על הציר הראשי של העיר אום אל-פחם.

יוסי שייך; הוא לא שולט. הוא לא שולט על שום דבר.
היו"ר מיכה גולדמן
אני מבקש מחבר הכנסת עזי בשארה לעזוב את הישיבה.

אני מבקש להוציא אותו החוצה מהישיבה. ביטויים כאלה לא

יאמרו בועדה. רבותיי, הנושא הוא נושא חם מאוד. אני פונה לכל חברי הכנסת. רבותיי,

הישיבה היא ישיבה לא קלה, אנחנו, ואמרתי בתחילת הישיבה ואני חוזר ואומר בפעם

השלישית, אנחנו ביקשנו לקיים היום את הישיבה כדי לראות איך למצוא דרך להגיע

לפתרון לעוולה הגדולה שנעשתה, ואם אנחנו לא נמצא את הדרך הנכונה, ואנחנו יודעים

שהאירועים שהיו היו קשים מאוד. יש שמה נפגעים, יש שמה אירועים שוודאי

שמחייבים חקירה ובדיקה ואני יודע שהמשטרה חוקרת ומטפלת בנושאים. יש דרישה

של חברי הכנסת לבדוק את הנושאים גם מהצד של פעילות המשטרה, שכוללת בתוכה

גם את משמר הגבול, גם זה ייבדק והמשטרה יודעת לבדוק את עצמה ומשרד המשפטים

בודק את המשטרה ולא המשטרה בודקת את עצמה.

אז אני מציע, אם אנחנו רוצים להתקדם ורוצים לדון, הזמנו לכאן, לצערי הרב השרים

עסוקים מאוד והם לא יכולים להגיע, זה לא חשוב להם, אז באו הנציגים שלהם. הגיע

נציג משרד הביטחון באיחור, הגיעו נציגי הצבא, נציגי המשטרה, נציג משרד ראש

הממשלה. אני מציע שמעכשיו והלאה, אמרנו את מה שיש לנו להגיד, אני קיבלתי גם

את ההערה שחבר-כנסת שריד אמר מדוע ולמה השר לביטחון פנים לא נמצא כאן, השר

קצב לא נמצא כאן, המפכ"ל לא נמצא כאן. הדברים האלה יקבלו את הטיפול בלי כל

קשר לישיבה כדי שנוכל לקיים. הזמנתי לכאן גם את ראש מינהל מקרקעי ישראל.

מאחר ופה מדובר על ריכוז של שטחים שמרביתם הם שטחי מדינה, והמיעוט שבהם זה

שטחים פרטיים, והמחלוקת היא בעיקר על שטחים פרטיים, אני ביקשתי מאבי שיהיה

כאן איתנו, מאחר ואנחנו רוצים להגיע, הוא ינחה את האיש שלו ואני גם אמרתי לו

מראש ופה זה נעשה בתיאום איתי שהוא בא לזמן קצר בלבד. ראש מינהל מקרקעי

ישראל אני אמרתי לו, שביקשתי שמינהל מקרקעי ישראל יהיו כאן כדי לתת פתרון, כדי

לסייע ולעזור לנו למצוא את הדרך ואת הפתרון כדי שנוכל לצמצם ככל האפשר את

הנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מהרצון של צה"ל למעשה לפעול בשטחים הסמוכים

ליישובי ואדי ערה, ויש כאן בעייתיות - היא לא קלה. אני רק אומר לכם גם פה -

למשטרה ולמשמר הגבול יש תפקיד לא קל. הם אלה שצריכים להבטיח ולאבטח את כל

הפעילות שנעשית בשטח אם זה הסיירת הירוקה, ואם זה אנשי מינהל מקרקעי ישראל,

ואם זה הקרן הקיימת, ואם זה משרד הבטחון. הם למעשה ממלאים את התפקיד הקשה

ביותר, משום שהם אלה אשר צריכים להבטיח על הסדר ולהבטיח שהדברים יהיו

בצורה המסודרת והנכונה ביותר.

המציאות שנוצרה באותו יום הייתה מציאות קשה וכואבת. אני הגעתי בשעות

הצוהריים, לא הייתי בשעות הבוקר. אני הגעתי בשעות הצוהריים ונשארתי שמה

שלושה ימים ברציפות. שלושה ימים עד לילה מאוחר ובוקר מוקדם הגעתי לשם והייתי

במגע ישיר עם כל הצדדים. הצטערתי שחלק מהאנשים כולל משרד הביטחון שלא מצאו

לנכון להגיע. הצטערתי. אבל, זאת הייתה המציאות. לכן, אני מבקש רבותיי, תאפשרו

לנו למצות את הישיבה של היום. זאת התחלה של דרך. אנחנו נשמע עוד מספר משפטים

של בנצי ואחרי זה אני רוצה לאפשר לאלי כהן. בבקשה.
בנצי סאו, מג"ב צפון
בבית הספר היו לא רק תלמידים. בבית הספר היו גם

צעירים ובוגרים שסיימו מזמן את חוק חינוך חובה ואת חובתם

ללמוד במוסד הזה. בשעה 11.00 לערך, שוב אני מתנצל אם אני לא מדייק בדקות

המדויקות אבל בשעה 11.00 לערך אני פגשתי מספר מהדמויות ומהאנשים המכובדים

שנמצאים פה למרגלות בית הספר והם ביקשו ממני, שאנחנו נניע את הכוחות שלנו

לאחור כדי לאפשר את יציאת התלמידים מבית-הספר. אגב, כבר בקריאות הראשונות

שהושמעו ברמקולים חלק מתלמידי בית-הספר שגרים בעין איברהים ומאהה-אויה,

שכנראה לא רצו להתכתש איתנו ולא רצו להתעמת איתנו הלכו הביתה. אנחנו לא מנענו

משום תלמיד ללכת לביתו. חלק גדול מהאנשים שנמצאים פה אפילו שוחחו עלי ועל

אנשיי כדי שאנחנו נרחיק את כוחותינו מאיזור הציר הראשי של העיר אום אל-פחם, זה

לא עזר. היה פה אובדן שליטה גדול וקשה לצערי הרב גם של המנהיגות המקומית וגם

של המנהיגות. אני אומר שוב, חלק מהאנשים המכובדים שיושבים פה עשו באמת מאמץ

גדול להרגיע את המצב, להרגיע את הרוחות ולא הצליחו. לא הצליחו גם כאשר אנחנו

יצאנו עשרות רבות של פעמים, גם על פי בקשות של השייך ראייד וגם על פי בקשות של

חברי כנסת אחרים, מפקד המחוז נעתר לבקשות האלה. לאורך כל ימי האירועים סביב

אום אל-פחם הוא נעתר לבקשות האלה ואנחנו יצאנו מהעיר אום אל-פחם, מתוך כוונה

אמיתית לאפשר למנהיגות המקומית להרגיע את המצב. לצערנו, ואני אומר את זה

בצער, לא הצליחו. חלק מהנוכחים כאן לא הצליח וחלק אחר שלא נמצא פה לא הצליח.

בית הספר המשיך לאורך כל שלושת הימים לשמש מעין מוצב קדמי, שממנו רעולי פנים,

בקטביסטים, כאלה שגלגלו בלוני גז שהם דלף גז לעבר הכוחות שלי כדי לגרום לפיצוץ

נבחי. כלי המשחית האלה יצאו מתוך בית-הספר, גולגלו מתוך שטח בית-הספר, כך

שגם אני שואל שאלה היכן היו המנהלים? היכן היו המורים? כאשר בית-הספר שצריך

לשמש מוסד חינוכי הפך להיות מוצב קדמי, שממנו יצאו מפגעים כנגד כוחותינו וכנגד

אזרחים. ואני לא חוזר בי ממה שאני אומר, כשמגלגלים לעברי בלון ורוצים לפוצץ אותו

אדוני.

אני חוזר ומדגיש, שמפקד המחוז, ואתה היית עד לכך אדוני, מפקד המחוז נעתר

במקרים רבים לבקשות, שהכוחות יצאו החוצה. יצאנו החוצה ובכל זאת הסדר לא

הושב על כנו. בקבוקי התבערה לא הושלכו רק לעבר כוחות משמר הגבול והמשטרה.

בקבוקי תבערה הושלכו גם לעבר כלי רכב אזרחים שנסעו בכביש ואדי ערה ציר 65. היו

ארבעה מקרים כאלה. אני לא יודע אם אני צריך להזכיר למכובדים שיושבים כאן מה

התוצאות של בקבוק תבערה שפוגע ברכב ומתלקח, ראה משפחת מוזס באלפי מנשה,

רחל וייס ביריחו או מקרים דומים שפרחו מזכרוני, ובקבוקים כאלה הושלכו לעבר כלי

רכב ישראלים שנסעו בכביש 65. מה היה קורה חלילה אם הייתה מתרחשת שואה כזו?

או אסון שכזה? הרי כולם היו שואלים היכן אתם כוחות הביטחון? היכן אתם כוחות

המשטרה שתמנעו אירוע שכזה. לכן, אין מנוס, ואני חייב לומר למשטרת ישראל יש

כוח, למשטרת ישראל יש עוצמה אדוני, יש. השימוש בכוח, השימוש בעוצמה הוא הרבה

בעיקר תוצאה של הפרת חוק או הסכנה שנשקפת לאנשים חפים מפשע. ואדוני, במקרה

הזה ובאירועים האלה נשקפה סכנה מוחשית גם לאזרחים וגם לשוטרים, וכאשר נשקפת

סכנה כזו משטרת ישראל הפעילה אמצעים ואכן ירינו בכדורי גומי ואכן ירינו גז. אכן,

ירינו. כדורים חיים לא ירינו אדוני.

אני לא על תקן של מחנך, לא מחנך הדור ולא מחנך חברי-כנסת. אני יכול לומר לך, ואני

מביע פה דעה אישית ולא רק כאיש מדים אלא גם כאזרח. חלק מחברי הכנסת שהגיעו

לצומת עשו מאמץ אמיתי להרגיע את המצב ולמנוע את הפרות הסדר. צריך לזכור, שכל

פעם שאנחנו יצאנו ונכנסנו פנימה, כל כניסה כזו פנימה מלווה באלימות ואלימות גם

גרמה לנפגעים. אני חייב לציין, שחלק מחברי הכנסת גם חלק שיושבים פה עשו מאמץ

כן לסייע לכוחות הביטחון והמשטרה להרגיע את המצב. אני רק רוצה לומר לך שהגיעו



אלי שוטרים שלי וטענו באוזניי שחלק מחברי הכנסת הסיתו לאלימות נגד כוחות

המשטרה. הסיתו את האוכלוסייה במקום ואת האזרחים.
היו"ר מיכת גולדמן
מה שאני מבקש ממך, את ההערה הזאת בנצי להעביר את

זה בכתב לשר לביטחון פנים באמצעות מפקד מג"ב כדי ששר

ביטחון פנים ואני גם שומע את הדברים, אני מציע שתעבירו בצורה מסודרת.
בנצי סאו, מג"ב צפון
נדמה לי שאני גם אמרתי לך את הדברים גם בערבו של היום

הראשון.
היו"ר מיכה גילדמן
בנצי זה בסדר, רק צריך להעביר את זה בכתב.

האשם מחמיד; זוהי ועדה מכובדת. אני הייתי מייעץ לך לומר את השמות. אני

רוצה לדעת על מי מדובר. בהתחלה זה היה תושבים, אחרי זה

התקשורת ואחרי זה חברי-הכנסת. כולם הסיתו, כולם קלקלו חוץ מהמג"דניקים

ששמרו על החוק.
בנצי סאו, מג"ב צפון
אני יכול לומר, אדוני חבר הכנסת האשם מחמיד שאתה עשית

מאמצים כנים להרגיע את המצב, ולא חלילה שאני מחלק

ציונים. אני אמרתי אני לא מחנך אף אחד. ברשותכם אני רוצה לומר משפט אחרון.

האירועים באום אל-פחם לצערי לא הסתיימו. האירועים בואדי ערה יותר נכון לא

הסתיימו. גם אחרי יום כיפור וגם בערב חג סוכות הושלכו אבנים לעבר כלי רכב

ישראלים שנסעו בציר 65 וכלי רכב נפגעו, גם אזרחים נפצעו. חלק גדול מהשריפות

והדליקות, או חלק, אני לא רוצה לומר את החלק היחסי, אני מתקן את עצמי חלק, אני

לא רוצה לומר את החלק היחסי, חלק מהדליקות שהיו באיזור ואדי ערה היו הצתות

מכוונות משום שיש בידינו כ-14 עצורים שהודו בעבירות בהצתה, וגם אמרו בפירוש.
ראובן אריאב, נצ"מ
אתמול או שלשום הוגשו כתבי אישום נגד שישה עצורים. אחד

מהם קטין, אני לא יודע מה התוצאה.
בנצי טאו, מג"ב צפון
תודה רבה.
האשם מחמיד
האם כדור גומי יכול להכנס מפה ולצאת מהחור? כדור גומי

יכול לעשות את זה או שמא צריך כדור חי.
ראובן אליאב, נצ"מ
בשבילך אני אענה. כיוון שבאירוע הזה היה חשש, ולפי

דברי אחד הרופאים שטיפלו בו דובר בשימוש באש חיה החקירה

הועברה למח"ש. אנחנו לא יכולים לחקור את המקרה הזה כי החקירה היא בידי מח"ש.

אנחנו יודעים, שהיו מקרים שבהם כדור גומי חדר ויצא. אין לי כרגע להגיד לך האם זה

היה באיזור החזה או באיזור היד, לכן אני לא יכול לתת לך תשובה. אנחנו נצטרך

לחכות למח"ש בחקירה הזאת.

הערה; עובדה שהיה שימוש באש חיה. הוא אמר כן השתמשנו באש

חיה. למה אתם מכניסים את זה עכשיו. מפקד המחוז אמר את

זה בשטח במקום. הוא אמר את זה לתקשורת.
ראובו אייאב, נצ"מ
חבר כנסת בני אלון יכול להגיד שגם בתקופה שכשמפקד

הצפוני היה מפקד מחוז שי קראו שם לפטר אותו גם כן, אז אני

לא רוצה להגיד ומתפקידי להגן עליו כשהוא איננו פה אבל הוא יעשה את זה הרבה



יותר טוב ממני. מפקד המחוז הצפוני לא אמר ואני דיברתי איתו. הוא לא אמר שהיה

שימוש באש חיה.

יפיק חאג'-יחייא; אני רוצה לדבר על כמה נקודות חשובות. אני מרגיש שכל

נציגי הממשל והממסד כאן, כולל יו"ר הועדה, ותסלח לי שאני

אומר את זה באמת, עושים מן קוטביות מול חברי-הכנסת הערבים ותושבי אום

אל-פחם שנמצאים כאן, זה הכי מסוכן שאני רואה אותו בועדה. באמת, במקום לדבר

על גורל שני העמים ולהודות בפשלות שהיו שם ובטעויות החמורות ביותר ולהסתכל

קדימה, נוצרו פה שני מחנות אני מרגיש. שני מחנות ערבים ויהודים והם היהודים יש

צה"ל ואת משטרת ישראל וועדת הפנים ואנחנו חברי הכנסת הערבים והתושבים במחנה

אחר. ככה אני מרגיש וזה חמור מאוד וזאת הערה. ככה אני הרגשתי.

שנית, אני רוצה לשאול את הקצין הנכבד. אתה אמרת שבית הספר הוא מקום אסטרטגי

ששולט על הציר. האם התכוונת לציר הפנימי של אום אל-פחם?
ראובן אריאב, נצ"מ
בציר הפנימי של אום אל-פחם.
יפיק חאג'-יחייא
אם הוא שולט בציר הפנימי של אום אל-פחם אז הוא רחוק

במרחק מספיק בכביש הראשי עפולה - ואדי ערה נכון?
ראובן אריאב, נצ"מ
כ-500 מטר.

יפיק חאג'-יחייא; אז מדוע נכנסתם עד הכניסה של בית-הספר, זו השאלה, והאם

הייתם מתרחקים מבית הספר, עמדתם על הציר הראשי זכותכם

למנוע סגירת ציר ראשי. אם הייתם עומדים בציר הראשי הייתם חוסכים את הדם

שנשפך והוא נמצא עד היום. זו שאלה. ב' - ממה נוצר הדם, שהוא נמצא היום כעדות

שחורה מאוד על המעשים שהיו בתוך בית-הספר? מה קרה לדם? מי שפך אותו? באיזה

כלי השתמשתם? ומדוע נכנסתם לתוך בית-הספר? הרי הוא שולט בציר הפנימי, אז מה

רציתם להגן על הכוחות שלכם שנמצאים?
יאובו אייאב, נצ"מ
כאשר אתה נדרש להגן על הציר, כאשר צריך לפזר את המפגינים

ולפתוח את הצומת באום אל-פחם ובעין איברהים ויש זריקות

אבנים וצעירים עומדים במרחק של כ-150 מטר. לא שומעים, אני חוזר: כאשר אנחנו

נדרשים לפתוח את ציר ואדי ערה ציר 65 ולאפשר את זרימת התנועה בכביש הזה,

כאשר זריקות אבנים באות מכיוון הפאתים של אום אל-פחם, מהצומת הפנימית של

אום אל-פחם ויש מרדף פנימה כדי להדוף את אותם מיידי אבנים וגם כדי לתפוס

אותם, אתה נכנס פנימה - זו עובדה אחת. אני חולק עליך אדוני בכך, שזה לא חוקי

לחסום גם את הכביש הראשי של העיר אום אל-פחם, משום שגם אם חוסמים את

הכביש הראשי של העיר אום אל-פחם זה לא תקין. עכשיו, לא נפרשנו מראש כדי לחסום

אותו, אבל אני אומר שוב, כאשר אתה נדרש לתפוס את כל אותם זורקי האבנים אתה

רודף אחריהם, אתה צריך לעצור אותם, אתה נכנס פנימה. כאשר אתה נכנס פנימה

ומלמעלה אתה מותקף מכל הבא ליד והכוח שלך נכנס למצב של כמעט, אני לא רוצה

להתבטא במילים בומבסטיות כדי לא לגרום פה לבלבול יצרים, כשכוח נכנס למצב של

מצוקה ומצור, כאשר זה כוח קטן של כ-20-30 שוטרים ויש מסביב מאות, אתה גם

נדרש להכניס כוחות נוספים. אין מה לעשות, כך מפזרים הפגנות. לכן, דבר גרר דבר

ואז אנחנו חטפנו גם אבנים, גם מטחות, גם בקבוקי תבערה מבית הספר, ולכן כוח שלנו

עלה לכיוון בית-הספר. הכוח הגיע עד לחומה שמקיפה את בית'הספר. הכוח הכי רחוק

והכי קיצוני הגיע עד לחומה שמקיפה את בית-הספר, ואז הכנסתי כוחות נוספים

והחזרתי אותם לאחור, כי היה ברור לי ששם יכולה עלולה חלילה להיות שפיכות דמים.



החזרנו את הכוחות לאחור. אותו קצין מתחקיר שאני עשיתי, אני מודה אדוני המנהל

אני לא דיברתי איתך בפתח בית-הספר.
מוחמד סולימאן
יש לנו תמונות שאתם בתוך בית-הספר. אם המילה שלו שקר,

שיודה שקר שלו. יש לי גם תמונות שכך שתשמעו כולכם, גם

אתם אדוני גם השוטר. רק עכשיו נאמר שלא נורו יריות חיות. אני ואתם כולכם

שומעים ותרשמו, ואני מקווה שיש פרוטוקול, אני אפריך את הטענה שלכם על-ידי כך

ששוטרים, לוקחים שוטרים במדים שלך אדוני, לוקחים את האקדח שלהם ויורים

באקדח. מה אפשר לירות עם אקדחי כדורי גומיי אתם חוזרים בכם?
היו"ר מיכה גולדמן
סליחה, רבותיי, זה לא דיון בבית משפט. אתה תביא את

התמונות.

מוחמד סולימאו; אני מנהל בית-ספר. אני ביקרתי על התלמידים שלי אני לוקח

את האחריות שעל בית-הספר. אתה תיקח את האחריות על

משמר הגבול, על הפיקוד שלך.
היו"ר מינה גולדמו
סליחה, תעביר למח"ל את התמונות שיש לך. בבקשה תעבירו

אלי.

מוחמד סולימאו; אני לא מעביר. לא בוטח לא במשטרה, לא במשמר הגבול, לא

בכל הזוועות שסובבו את בית-הספר. עד שאני לא אצא

מהטראומה שלי, יכול להיות שאני אתייחס לעניין בצורה הזאת. אבל אני אעביר את זה

לחברי הכנסת.

רפיק חאג'-יחייא; ממה נשפך הדם בתוך הכיתות? אני צריך תשובה. למה אתם

מתעלמים מזה. ראינו מתוך הכיתות דם, שלוליות של דם. ממה

אתה חושב שזה נשפך? מה קרה? גומי לתוך הכיתות?
ראובן אריאב, נצ"מ
לא.

רפיק חאג-יחייא; אז מאיפה נשפך הדם מתוך הכיתות? אני לא מבין את זה.

ראינו. מי מכם לא ראה את הדם בתוך הכיתות. ממה זה נשפך,

אנחנו רוצים תשובה. הנה בבקשה זה הדם. ממה זה נשפך? תענה לי בבקשה.
ראובן אריאב, נצ"מ
נעשה שימוש בכוח.

רפיק חאג'-יחייא; ממה? מזכוכיות? גרדתם אותם במקלות? באבנים? אבל בגומי,

תענה.

מוטי זקו; ענינו לשאלה בדיוק. השאלה חוזרת על עצמה. נאמר פה, היה

שימוש בכוח, היה שימוש בירי גומי. זה הכל, ומגומי נפצעים.

ולכן אני אומר, איך נוצרו השלוליות? אנחנו לא נכנסנו לבית הספר. אם היה פצוע

שנכנס ושם טיפל בו הרופא אז שם יש דם ואני מתפלא על השאלה הזאת.

האשם מחמיד; אני עומד לדבר בשיא השקט ובשיא האחריות ולומר את

הדברים

הבאים אדוני היו"ר. יש כמה תופעות או נושאים שהתגלו

לאחרונה, שיוכיחו בעצם כמה שהמדינה שלנו מסתכלת אלינו, רואה אותנו כאילו.



שאנחנו זרים. זה התחיל כאשר, ומי שאומר שזאת לא הפקעה הוא טועה כי גם

בכרמיאל הם עשו אותו דבר, זה היה הכרזת שטח אש בכרמיאל בגליל ואחר-כך זה הפך

להפקעה שבנו עליה עיר. לכן, בעיננו עניין שזה שטח אש.

עכשיו הדבר השני שאני רוצה לחזור עליו ושאתה גס אמרת אותו, זה בושה וחרפה

לכנסת, זה בושה למדינה כולה. זה בושה למדינה, ששר משטרה לא מופיע, שר ביטחון

לא מופיע, שר חינוך. אתם מדברים עכשיו על למה ירו! בוודאי שהם היו חייבים. הם

ירו כי הס רואים באנשים אלה לא אזרחים, ואם הם היו אזרחים שר החינוך לא היה

בא לרגע אחד לשאול מה קורה! אתם קיבלתם טלפון משר החינוך עד עכשיו! לא.

ועכשיו אונם באים אליו ואומרים לו למה אתה עומד וצועק. מה אתם רוצים ממנו. אם

זה היה קורה באיזה שהוא יישוב יהודי מה היה קורה פה! הממשלה הייתה מתפטרת.

קצין משמר הגבול אמר עוד דבר. הוא אמר: כלי רכב ישראלים עברו. שימו לב לביטוי,

יוסי שריד אתה טוב מאוד בנושא של לקסיקון ועברית צחה, סמנטיקה, קצין גבוה

אומר: כשהערבים עמדו ליד הכביש וזרקו אבנים כביכול או בקבוקי תבערה, רכבים

ישראלים עברו. שים לב לקונוטציה של האימרה הזאת, כאילו שרכבים ישראלים עברו

בגדה המערבית או בשכם או בעזה. אמרת רכבים ישראלים עברו.

דרך אגב, אני רוצה לדעת למה ראש עיר מכים! למה חברי כנסת הוכו! למה אתם

הכיתם את כולם גם את הילדים שלנו גם אותנו, למה!
בנצי סאו, נצ"מ
תצטט אותי במדוייק משום שכשאני אמרתי כלי רכב ישראלים

נפגעו, אני הצגתי וציינתי בפירוש גם ערבים וגם יהודים. אני

חושב שאתה היית ער למה שאני אמרתי ואני אמרתי את זה. אמרתי רכבים ישראלים

שנסעו בתם. תדייק בבקשה.
היו"ר מיכה גולדמן
האשם תודה רבה. אני מבקש שלושה משפטים לאבי דרקסלר,

בבקשה.
אבי דרקסלר
אני אדבר כרגע רק על הרקע הקרקעי, קצר ביותר, ואני שמח

שבמקרה הזה מינהל מקרקעי ישראל הוא מחוץ לסיפור. השטח

אש הזה הוא כ-41,000 דונם, נעשה בו אירגון מחדש של השטח אש. צורפו לו 5,000

דונם, שוחררו 2,500 דונם בבעלות פרטית של בעלי קרקעות ערביים וצורפו לו 500 דונם

חדשים בבעלות פרטית. מינהל מקרקעי ישראל מהווה רוב שטח האימונים. מינהל

מקרקעי ישראל תיאם את העניין לגביו. ביקש היועץ לענייני ערבים לתאם את העניין

עם הנכבדים הערבים. אנחנו ביקשנו שהיועץ לענייני ערבים עם מוטי זקן שיטפל בעניין,

ויקדם את העניין. אנחנו לכל הפחות את העניין של מינהל מקרקעי ישראל בסיפור הזה

לא קיים. אנחנו את הקרקעות שלנו לקחנו מקיבוץ גל-עד 5,000 דונם. קרקעות מרשת

קיבוץ גל-עד וזה החלק הקרקעי של הסיפור.
אלי כהן
הסדר מבחינת משרד הביטחון זה, שהנוהל הוא

שהרמטכ"ל

חותם על צו סגירה לשטח אש. החתימה הזאת נעשתה בחודש

מאי כאשר נתבקשתי ע"י שר הביטחון להציג את צו הסגירה הזה בפני ראשי המועצות

שנמצאים באיזור, גם לאלה שזה נוגע להם וגם לאלה שזה לא נוגע להם. בחודש מאי,

נדמה לי שב-19 לחודש מאי באתי למשטרת עירון יחד עם נציג הצבא, נציג הסיירת

הירוקה. המשטרה היא שם רק בתור מארחים, הם לא רלבנטיים לעניין הזה.
היו"ר מיכה גולדמן
ולמה אי אפשר היה לעשות את זה בעירייה באום אל-פחם או

באחת המועצות!



אלי נהו; הבאתי גס את ראש מועצת מגידו.

היו"ר מיכה גולדמן; כן, אז אפשר היה לעשות את זה באחד המקומות. אז אפילו

במועצת מגידו אפשר היה לעשות את זה. אבל לא במשטרה ולא

במתקן של צבא. דבר כזה אפשר היה לעשות באחד מן המועצות.
אלי כהן
אני לא חושב שזה רלבנטי השאלה.

היו"ר מיפה גולדמו; אבל זאת גישה, זאת התייחסות. כן בבקשה. זה פשוט חוסר

הבנה.

אלי פהו; רבותיי, רוב השטח שניתן בצו התפיסה זה היה שייך למועצה

איזורית מגידו. לכאורה, יכולנו ללכת למועצה איזורית מגידו

ולעשות בסדר, אבל החלטנו דווקא לבוא למקום, שפיזית הוא נוח יותר לכל ראשי

המועצות שנמצאים בסביבה, והמקום הכי טכני מבחינתנו היה לעשות את זה שם, יכול

להיות שהיינו צריכים לעשות את זה במקום אחר. זה מבחינתי זה לא היה רלבנטי.

המשטרה הייתה שם רק מארחת.

אנחנו, מאחר והצבא בדרך כלל לא עובד מול אזרחים אז נתבקשתי כאזרח בתוך

מערכת הביטחון לעשות את התיאום הזה מול המערכת האזרחית, ולצורך העניין הזה

נפגשתי עם כל ראשי המועצות, שנמצאות בסביבה, כולל היה שם השייך רעיד ובחור

ממגידו נדמה לי שזה יצחק חאטים, וראשי מועצות שיש שמה, ראש-מועצה יהודי

ממונה נדמה לי הם לא הגיעו, הם שלחו את מהנדס המועצה שמה והוא הגיע. בכל אופן

כל נציגי המועצות היו שמה. לכל אחד מהם הוצגה המפה. המפה שמדברת כמו שהציג

את זה ראש המינהל קודם, שמדברת על שני שטחי אש קודמים. יש שטח אש 105 ו-109,

שהיו במצב של לפני צו הסגירה החדש. צו הסגירה החדש אמר לחבר בין שני שטחי

האש האלה. אני לא רוצה להיכנס לשיקולים של צה"ל למה הוא עושה, מתי הוא עושה,

מהם השיקולים, זה עניין של הצבא. השיקולים האלה נבחנו עמוק מאוד מבחינתו, יש

לזה מערכות, גלגולים שקשורות להרבה דברים אחרים שקורים היום במדינה. אני כרגע

נותן את העובדות. אחרי זה מה שאני אוכל לענות אני אענה. בכל אופן, השטח הנוסף

שהיה צריך להתווסף כדי לחבר את 105 ו-109 נע בסדר גודל של 6,000 דונם. 6,000

דונם האלה מחולקים באופן גס, באופן כזה שיש 520 דונם שהם קרקעות בבעלות של

חקלאים ערבים שאנחנו יודעים שהם ממאהה-אויה ומאום אל-פחם, וכ-5,000 היתרה

קרוב ל-6,000 דונם הם אדמות שהיו שייכות או של מינהל מקרקעי ישראל שניתנו

לגל-עד ולעין השופט.

יפיק חאג'-יחייא; שאלה קטנה אדוני, אני ראיתי את זה במו עיני, לקחו אותי

אנשי אום אל-פחם. ממש בגבול השטח שהופקע יש כמרחק אולי

70 עד 120 מטר בניין מגורים מאוכלס. אתם יודעים את זה? שאלה נוספת שייכת לזה-.

מה החוקים אומרים? אני ראיתי 70 מטר בניין שיש בו נשים וילדים ושיחקו בחצר ו-70

מטר מזה זה כל שטח העיר. מה אומר החוק? אני יש לי רשיון ציד, ברשיון ציד אסור

לך לירות ממרחק של 500 מטר באיזור מגורים.
אלי פהו
אני ברשותכם אני שאלתי את השאלות האלה גם כן. שאלתי את

אנשי המקצוע. מי שקיבלו את ההחלטות הם יודעים את זה.

השיקול אומר דבר כזה, אותם 500 דונם ועוד גם חלק מאותם 6,000 דונם אין כוונה של

הצבא לירות ממש במקום הזה וגם לא מתכוונים להכניס כלים. בתוך מערכת

השיקולים המקצועית כאשר עושים שטח אש יש מה שנקרא שני מושגים: אחד שהוא

נקרא "זווית בטיחות" והשני נקרא "טווח מתירים". מה זה אומר מתירים? אתה יורה י



פגז לאיזה מקום, הפגז הזה מה שנקרא במקדמי בטיחות גבוהים יכול לנתר בטעות.

אפילו שהוא לא נמצא בהיתר, הפגז התפוצץ שם השטח לא נמצא בתחום הסכנה אבל

הפגז עלול לפגוע בסלע ולנתר, ואז או למשל זווית בטיחות כאשר אתה יורה לכיוון

מסויים בזווית כזאת אז אומרים אנחנו לוקחים עוד זווית בטיחות, וזה הכללים על פי

הספרים עוד זווית בטיחות כי שם עלול מישהו איזה חייל לא ללכת לפי הזווית הזאת

אלא לירות קצת הצידה ובטעות גם כן לירות שמה, ולכן בתוך זווית הבטיחות האלה

נכנסים כל ה-520 דונם האלה ושמה לא מתכוונים לירות. אבל זה חלק מטווח

הבטיחות. הצבא לא יכול היה לוותר על הזווית הזאת כי אחרת הוא היה צריך לוותר

על כל שטח האש מבחינתו.

עכשיו מה שנאמר לראשי המועצות שמה שייעשה זה, שקודם כל זה צו סגירה. זאת

אומרת לא לוקחים את הקרקעות האלה לאנשים, הם יכולים לעבד את הקרקעות האלה

ולהמשיך להחזיק בהם. זה להבדיל מצו הפקעה. צו הפקעה כאשר עושים כביש באיזה

שהוא מקום, אז עושים את הכביש אז צריכים להפקיע את הקרקע מאנשים כי אחרי זה

נוסעים על זה, זה לא חוזר למצב לקדמותו. צו סגירה זה אומר, שאם שטח האש הזה

מתבטל או משנים אותו, או קורה משהו אחר, אז לא ממשיכים לפעול שמה וזה חוזר

המצב לקדמותו. בצו הסגירה מאפשרים וזה בכל מקום במדינת ישראל, מאפשרים

לאזרח בעל הקרקע לעבד את הקרקע בתנאים מסויימים. לא רק בסופי שבוע. יש

כללים. התנאים אומרים שאתה, וגם קבענו איזה שהוא סדר, שוב זה העניין של תחנת

המשטרה והשתמשנו בה רק ככלי, אמרנו שכל סוף שבוע, כל יום ראשון יושב שם צוות

של הסיירת הירוקה ושל הצבא וידבר עם החקלאים, יגיד אני רוצה את זה ביום ראשון

שני שלישי ללכת לעבד את האדמה, יגיד לו בסדר היום אני לא מתאמן שמה. כל שבוע.

זה מה שקבענו. אני אומר לך את העובדות כרגע. עכשיו, בפועל היום יש שטחים

חקלאיים בתוך שטח אש.

יוסי שייך; חשבתם על צורה אחרת? אני זוכר אפילו שפעם כשחשבנו

שהימים הם יותר גרועים, אני רואה שהם לא יהיו יותר טובים,

מכיוון שבכל זאת בין הצבא לבין אזרחים צריכה להיות קדימה של אזרחים בכל זאת.

אז אולי, מבלי להיכנס לזה עכשיו, אני אדבר על זה מיד, אבל אולי אפשר לעשות סידור

אחר, שהשטח פתוח כל הזמן אלא אם כן יש במקרה מסויים אז אתם באים לכפר ולא

שהכפר בא אליכם, אלא אתם באים לכפר ואתם אומרים, תשמע ביום פלוני ב-24

לנובמבר אני צריך את השטח. למה לא חשבתם על הפוך למשל? אני זוכר שכשאני הייתי

בצבא הייתי בגמ"ד 334 מרגמות, אנחנו היינו הולכים לכפרים והיינו אומרים: תדעו

ביום פלוני בעוד חודש תדעו לכם שיהיה ירי באותו יום ולכן צריך להיזהר, לא הפוך.

לא אמרנו להם תבואו אלינו כל שבוע ואז נגיד לכם מה. זה אפילו היה בשנות ה-60

המוקדמות.

אלי נהו; יכול להיות שזה רעיון טוב שצריך לשקול אותו. אני רוצה

לעדכן פה את החברים. שאל אותי חבר הכנסת פה האם יש בעיה

לצה"ל מבחינת שטחי אש. אני אומר לכם, שאני מאחר ואני מתעסק בהתיישבות אני

מקבל שדרים מהמועצה האזורית "אשכול", ששם זה שטחי אש גדולים של הנגב,

ומרמת הגולן, ומהגליל ומהבקעה, שלא מסוגלים היישובים שמה, בעיקר זה יישובים

יהודים לא ערבים, אבל בגליל זה גם יישובים של הערבים, שלא יכולים לחיות בגלל

הבעיות של שטחי האש. צה"ל נמצא במצוקה ולכן הוא מנסה לתמרן כל הזמן ולעשות

את זה. לדעתי ההצעה של החבר כנסת יוסי שריד לא תהיה אפשרית לאורך כל הגזרה.

צה"ל לא יהיה מסוגל לעמוד בזה, אבל יכול להיות ללכת ולתאם מראש. להגיד מראש.

הוא צריך כי מאחר והחיילות שמתאמנים, אם חבר הכנסת זוכר זה אנשים שיוצאים

לשטח מתאמנים, אתה צריך שהשטח הזה יהיה סגור להם כדי שאחר כך לא תהיינה

להם תקלות כי אחרת זה עלול להיות הפוך. לדעתי הצבא לא מסוגל לעשות את זה אבל

אפשר לשקול את זה.



בכל אופן אני רוצה לסיים בזה את סיפור העובדות. אני הצגתי את זה בפני כל ראשי

המועצות. הס שאלו שאלות כל אחד לגופו של עניין. אנחנו הצגנו את העניין, שהצב"א

בדק בקוצו של יוד את כל השטח ותחליט, ש-2,500 דוגם שהיו בצווי הסגירה ב-105

ו-109, שהם היו במקומות שהחקלאים צריכים אותם הוא מוותר עליהם מיוזמתו כי

הוא רצה להראות שהוא הולד באמת פרטנית והוא בודק על קוצו של יוד את השטח

שהוא צריך ולכן ה-2,500 דונם. אבל מה הבעיה! ואני מבין את הבעיה של החקלאים.

הבעיה ש'2,500 דונם האלה לא קשורים לאותם חקלאים שעשו צו הסגירה 520.

היו"ר מיכה גולדמו; חכה אלי, אני פה משפט קצר רוצה לבוא ולומר. אני הזמנתי את

ראש מינהל מקרקעי ישראל ונציגו יושב איתו. אני ביקשתי,

מאחר וחלק מן הסיכומים של אותו ערב קשה שהיה באום אל-פחם שהגענו בדברים עם

משרד הביטחון לסיכום שאנחנו מאפשרים בחודשיים שיש לנו עד 31 לדצמבר, זה

למצוא דרכים לשטח חליפי של אותם 500 דונם מול מקרקעי ישראל. אין אדמה פרטית

מול אדמה פרטית משום שאנחנו יודעים שהאדמות הפרטיות זאת היא מצוקה, וגם אני

כאדם שהוא בעל אדמות פרטיות יו-דע מה זה לוותר על מטר אדמה. עכשיו אני אומר

לכם כאן, יש אפשרות עם מינהל מקרקעי ישראל לבוא בדברים יחד עם אנשי משרד

הביטחון. מה שאני מבקש ממך, וזוז התפקיד המרכזי שמוטל עליך על-ידי שר הביטחון

וגם הסיכום זה לבוא בדברים.
קריאה
זה טעות. אתה מטעה בטעות. זה לא 500 דונם. זה 16,000 דונם

מדברים.
היו"ר מיכה גולדמן
אדוני סגן ראש העיר, כשאני מדבר אני מבקש ממך להשלים

לי את המשפט. אני מבקש ממך. אני מה שאני מבקש, שטח האש

הוא שטח אש ויש תוכניות כאלה ואחרות. אני ביקשתי, הישיבה של היום היא רק

תחילה של דרך עד 31 לדצמבר כדי שנגיע לסיום. הישיבה הזאת היא תוצאה לאירועים

ופה שילבנו מספר דברים אבל עיקר העבודה והמטלה שנופלת עליך, זה להשלים את

היכולות המקסימליות כדי לצמצם כל נזק אפשרי בעתיד אחרי 31 בדצמבר וזה אומר

להיכנס לעובי הקורה מיידית. גם משרד הביטחון, גם ראשי הציבור הערבי יחד עם

מינהל מקרקעי ישראל, יחד עם כל המעורבים כדי לקחת את הנושא הזה כנושא בסדר

עדיפות הגבוה ביותר, כדי שלא נחזור ב-31 לדצמבר למציאות שהייתה ערב יום

הכיפורים. ואני אומר כאן זאת משימה שצריך לעשות אותה. אם מישהו חושב, שהשקט

הוא הפיתרון - זה שקט זמני בלבד. שקט זמני בלבד ואני אומר אותו כאן ולכן, זה

המחוייבות עליך מוטלת להגיע למצב, ואני אמרתי שאני מוכן שאכסניה שלנו, נשב

בחדר שקט, אני מוכן להיות שותף לסיוע ולעזרה אבל בתנאי שאני יודע שקובעים סדר

מסודר של ישיבות וקובעים מועדים כדי שתוך חודש, חודש וחצי נשלים את הדברים

בצורה מסודרת. זה אמרתי אז באותו ערב. זה היה על דעתם של השר קצב. זה היה על

דעתו של שר הביטחון, שרצים נכנסים כדי למצוא את הדרך של פתרון וזה מה שאני

מבקש ממך.

אלי נהו; רק ברשותך שני דברים קצרים מאוד. אני עם כל הכבוד ליו"ר

הועדה, מי שממנה אותי אני עדיין עוזר השר, אז אם שר

הביטחון ימנה אותי להיות המתאם אני אעשה את זה. כל מה שהוא מינה אותי בפעם

הקודמת זה להסביר אותי את זה ב-19 למאי וזה אחד, אז עכשיו הוא נמצא בוואי

פלנטיישן, אני מקווה שהוא עושה שמה דברים טובים. אז כשהוא יחזור אם הוא ימנה

אותי, הוא יודע שצריך לפתור את הבעיה הזאת עד סוף דצמבר. שניים, רק כדי לדייק

בסיכום חבר-הכנסת מיכה גולדמן היה איתי בקשר טלפוני כי הייתי עם כל התנועות

המיישבות לצערי שמה באיזור לכיש ובאיזור הנגב, עם כל התנועות המיישבות כדי

לדבר על דברים אחרים ואז בטלפון הגענו לאיזו שהיא הסכמה, ששר הביטחון הסכים .



אליה כדי שלא תהיינה המולות, שנגיע לאיזה שהוא מקום שכרגע אפשר יהיה לעשות

את המסיק זיתים עד סוף דצמבר ולא להפריע למסיק זיתים. זה מה שנקבע. לא נקבע

שיימצא שטח חליפי. אולי יימצא, אני לא יודע.
היו"ר מיכה גולדמן
אמרנו שחוזרים להידברות.
אלי כהן
להידברות.
היו"ר מיכה גולדמו
יפה. אז הידברות זה חלק מן העניין. רבותיי, יש סדר של

דוברים, חבר הכנסת יוסי שריד, חבר הכנסת האשם מחאמיד,

חבר הכנסת בני אלון. בבקשה יוסי שריד.

יוסי שריד; כמובן, מי שעקב אחרי אירועי אום אל-פחם והתעניין בהם,

כמובן אפשר להאריך ולהאריך, אני אנסה לדבר בקיצור, ואני

גם אנסה לראות את הרובד היותר עמוק של הדברים כפי שהם הופיעו לפנינו. אני רוצה

כאן להקדים ולומר שאין כאן שני מחנות. יש כאן אנשים בעלי השקפות עולם כאלה

ואחרות, בדרך-כלל השקפת עולם זה דבר מורכב אפילו יותר מצעקה, אלא אם כן יש

חברי כנסת שמתעקשים שיהיו שני מחנות ולצורך העניין אלה יכולים להיות גם

חברי-כנסת יהודים וגם חברי-כנסת ערבים. אין פה שני מחנות. כל אחד על פי השקפת

עולמו, על פי מה שהוא מבין, על פי מה שהוא מסוגל לנתח, ולא תאמינו על-פי מה שהוא

מרגיש. לא אמרתי שהתכוונו אלי ולא זה, אלא אמרתי את מה שאמרתי.

עכשיו אני רוצה להשתמש באיזו שהיא דוגמא כאילו זניחה. אני יושב כאן והרי מה

שמעיק עלי ועליכם אני בטוח באופן מיוחד, זו השאלה האם זה יכול היה לקרות רק

באום אל-פחם או בכל יישוב ערבי אחר או שזה היה יכול לקרות גם בכל יישוב יהודי.

הרי זה מה שמעיק. לא שזה הופך את זה ליותר טוב לו זה היה קורה במקום יישוב

יהודי, אבל זה הופך את זה להרבה יותר גרוע כאשר אנחנו יודעים שזה יכול לקרות רק

במקום יישוב ערבי. ואני שואל את עצמי, סתם באמת ככה מחשבות, היה הרבה זמן

לשבת כאן, האם יכול להיות איזה שהוא בית יהודי אחד בכל מדינת ישראל מסוף

הארץ ועד סופה, שנמצא 50-60 מטר ממה שנקרא "תחום הנתירים". אני בטוח שאם

נעבור את כל הארץ, ובאמת צריך לראות את זה הרי במימדים היותר מעבר לעובדות

היבשות, שלצערנו הרב הם לא יבשות, נעבור את כל הארץ, נחפש בזכוכיות מגדלת,

האם נמצא בית יהודי אחד שנמצא 50 מטר משטח אש, לא חשוב תחום הנתירים, תחום

השמתירים. אני מכיר את כל המומחים. מומחים זה טוב בשביל לבדוק מה הם

אומרים.

עכשיו אני רוצה לומר דבר אחר. חברות וחברים, אפשר להביא המון דוגמאות, וזה מה

שצריך להטריד את החברים אנשי הצבא, אנשי מג"ב והמשטרה. אני זוכר לפני שנה

בערך, אני לא זוכר את התאריך המדוייק, אירוע. האירוע הזה הופיע בטלוויזיה. אם

אני לא טועה האירוע הזה התרחש ב"תפוח". שם הוקם מבנה בלתי חוקי, בעליל.

ב"יצהר" או ב"תפוח". בסדר, ב"יצהר". קם מבנה בלתי חוקי, עד כדי כך בלתי חוקי,

שתארו לעצמכם שאפילו שלטונות הצבא מצאו לנכון לסלק אותו, ותוך כדי סילוק

הייתה התנגדות אלימה של התושבים ב"יצהר", והצבא בא וכאשר יש התנגדות אלימה

אז הוא לקח כמה נשים וכמה גברים וכמה ילדים ולא קרה לא גז מדמיע, ולא יריות,

ולא שום דבר, וקצת בכוח הזיזו אותם למקום אחר. לא קרה שום דבר, שערה משערות

של איש לא נפלה, אז ברוך השם. מה זה סערה קמה בממשלה ביום ראשון. מה זה

אמות הסיפים זעו, ואילצו את הצבא ואת מפקד הצבא ואת המפקד של המפקד בכלל

להתנצל בפניהם על הדבר הנורא והאיום שקרה שם. חברות וחברים, זה יכול היה

לקרות באיזה שהוא מקום חוץ מאשר באום אל-פחם או בכל מקום ערבי אחר.



נניח רק לצורך הטיעון. אני הייתי שם, אני מכיר פחות או יותר את העובדות, אבל כיוון

שבארץ מתווכחים גם על עובדות, איך אפשר אחרת, ותיכף נשמע מסגן ראש-המועצה

את העובדות כפי שהוא רואה ומכיר אותם, אנחנו היום אחרי הצוהריים מגישים הצעה

להקים ועדת חקירה. הרי בדבר אחד אין וויכוח, אין וויכוח שקרה דבר אחד מאוד

חמור, כל אחד מנקודת ראותו והשקפתו. קרה דבר מאוד מאוד חמור. אם קרה דבר

מאוד מאוד חמור ואין מכנה משותף או אין בסיס משותף לעובדות. קודם כל העובדות

צריכים להיבדק על-ידי גורם מוסמך. אנחנו כאן לא נוכל לברר את העובדות כפי שהיה

ידוע מראש וכפי שהתברר במהלך הישיבה. תקום ועדת חקירה על-פי חוק בלתי תלויה

והיא תבדוק את האירועים, כי אם כולנו מודים שהיה אירוע חמור הוא לא יכול לעבור

לסדר היום אלא אם כן תקום ועדת חקירה ואני מקווה שההצעה הזו תעבור.

אבל לצורך העניין, נניח שאנחנו מקבלים חלק גדול לגרסתכם ותיכף אני אומר משהו

על הגרסה, בעובדה וזה מה שצריך להעיד על כולנו, בעובדה קרו שם דברים קשים.

ילדים זה ילד 14, 15, 16 - נפצעו ילדים. אני שואל האם יכול היה לקרות בכל המדינה

כולה מסוף המדינה ועד סופה, מקצה המדינה ועד קצה, ששר החינוך והתרבות לא

יבקר! הרי זו הבעיה. האם יכול להיות ששר החינוך והתרבות לא יראה את הילד הזה!

אני אומר מה פה עניין של דמגוגיה! שר החינוך והתרבות הוא שר החינוך והתרבות של

כל ילדי המדינה הזו. ילד איבד עין, האם יכול היה לקרות בכל הארץ באיזה שהוא

מקום ששר החינוך והתרבות לא יבוא לבית הספר לאחר מעשה אפילו ויראה מה קרה!

זה לא ייאמן הדבר הזה.

הערה: יוסי, תראה מה עניין את שר החינוך באותו יום: למה תלמידי

בתי-הספר בזמן הלימודים יצאו להפגין. זה מה שעניין את שר

החינוך, לא יותר מזה.

יוסי שריד; הרי מדברים על דברים אנושיים אלמנטריים. לא פוליטיים, לא

שום דבר, אלא על דברים אלמנטריים. עכשיו לא יכול היה

לקרות דבר כזה, בכל הכבוד לכל המומחים והמפקדים ולכל החיילים וכו' וכוי. אנחנו

בוודאי לא חשודים ביחס רע אליהם. בית-הספר לא חולש של הכביש הראשי וגם לא

חולש של הכביש הפנימי בכל הכבוד, ואני הייתי בבית-הספר ובית-הספר היה מכותר

כולו. איך אני יודע שהיה מכותר כולו! משום שהפגיעה היא ב-360 מעלות, לכן הוא היה

מכותר כולו. יותר מזה, נניח, אני מקבל את גרסתך, נניח שהיו שניים שלושה ארבעה

חמישה תלמידים בבית-הספר שעשו מעשים שלא יעשו, נניח, ריבונו של עולם יש שם

1,600 תלמידים. אתה מבין מה זה 1,600 ילדים! הרי יכול היה לקרות שם אסון גדול.

נניח שהיה. 1,600 תלמידים. עכשיו אתה מתאר לעצמך באיזה מצב 1,600 תלמידים

נמצאים בסיטואציה כזו. הרי יש דם, יש פצועים, כדור כזה כדור אחר, הרי יש

היסטריה. עכשיו מה אתם רוצים בדיוק! אתם רוצים שהם יצאו. מה זאת אומרת הם

יצאו! איך הם יצאו! הרי הם רואים שהחברים שלהם על-ידם פצועים. 1,600 תלמידים

היו שם ועשו פרעות! 1,600 ילדים! אז הם יוצאים. הם יוצאים והם רואים את החיילים

מולם. עכשיו החיילים הם כנראה לא כל כך ידידותיים משום שפה ושם הם ראו כמה

חברים שלהם פצועים והדם ניגר, אז כנראה שהם לא כל כך ידידותיים אז הם קצת

שוקלים אם לצאת או לא, ואתם צרים על בית-הספר במקום לתת לילדים לצאת. הרי

הילדים צריכים לצאת מבית-הספר, זה הרי ברור לגמרי, ואתם שמתם מצור על

בית-הספר, זה ברור לגמרי. ועל העובדה הזו זה לא משנה כרגע מטרים כאלה או

מטרים אחרים. אני שואל שאלה פשוטה, האם באיזה שהוא מקום במדינת ישראל

יכולה הייתה המשטרה לשים מצור על בית-ספר עם 1,600 תלמידים! ונניח שהיה מה

שאתה מספר שהיה, כאשר אני קובע, עיניים יש לי, אמנם זה לא בצד הכי חזק שלי

עיניים אבל אני יודע בדיוק מה המרחק לצומת ומה המרחק לציר הראשי. בקבוק

תבערה אמרתי קודם, אלוף בית-הספר ביידוי כדור-ברזל כמה מטר הוא יכול לזרוק



בקבוק תבערה? אבל להכניס לתוך העניין הזה 1,600 תלמידים בנות צעירים וצעירים

פחות, הרי זה דבר בלתי אפשרי.

למרות הדברים שנאמרו כאן- אני אף פעם לא אוהב להתעסק עם אנשים שממלאים

תפקיד בשטח.
ראובן אריאב, נצ"מ
אני רוצה רק להתנצל בפניך. צר לי גם על המראה הזה, הוא

גם

לא מלבב וזה גם לא משנה מאיפה הוא. אני אמרתי דברים מתוך

סערת רגשות כי תחושתי היא כביכול שמגינים רק על צד אחד. אני רוצה אדוני שתדע

שיש גם שוטרים שהם נכים. פעם נוספת אני מתנצל.

יוסי שריד; א' - אני מודה לך ומקבל את ההתנצלות. אני רוצה להגיד הצד

שאני מגן עליו זה הצד האנושי. אין לי שום צד. אני הצד

האנושי. ובכל זאת, כאשר יש עימות בין הכוחות לבין 1,600 תלמידים שנמצאים

במצור, אז ליבי, ואני מניח שאם היית בתפקיד אחר אז גם ליבך היה עם 1,600

תלמידים שנמצאים במצור.

עכשיו אני אף פעם לא מתעסק עם אנשים שעושים את העבודה בשטח, אלא אם כן יש

איזו סיבה של מי יודע מה. זו תמיד רוח המפקד. ואני רוצה לומר קודם, תמיד אנשים

נעלבים מזה ואני לא יודע למה. כשאני אומר היה צריך להיות פה שר הביטחון והשר

פנים וראש אג"ף והרמטכ"ל וזה וזה - אנשים נעלבים. אני לא יודע למה הם נעלבים.

קודם כל אני בטוח שהחבר הנכבד שיושב לשמאלי יהיה פעם רמטכ"ל, הוא לא יכול

היה להיות רמטכ"ל, והחבר הנכבד השני שיושב לשמאלי יהיה פעם מפכ"ל ואולי שר

המשטרה ואולי ראש הממשלה. למה יש פה להיעלב? אין פה עניין של להיעלב אבל יש

היררכיה רבותיי. אנחנו לא מתדיינים עם עוזרים, ואנחנו לא מתדיינים עם מפקדים.

אנחנו מתדיינים עם אנשים שמקבלים את ההחלטות.

עכשיו ממה נפשה? זה אני אומר לחברי. יש וויכוח האם מדובר ב-500 דונם או

ב-12,000 דונם. תמיד צריך להתדיין עם החברים על-פי הנחות היסוד שלהם. 500 דונם.

אם יש מישהו בעולם שרוצה להגיד לי שביטחון מדינת ישראל מונח על ה-500 דונם

האלה הוא פשוט שרלטן, אדם שלא מבין שום דבר, הצבא יכול לספר עד מחרתיים שבלי

ה-500 דונם האלה הוא לא יכול להסתדר. אין דבר כזה בעולם. אנחנו יודעים מה זה

שטח אש, אנחנו יודעים מה זה צבא, אנחנו יודעים מה זה 500 דונם. אם ביטחון ישראל

מונח עד כדי כך שמוכנים ללכת למן עימות כזה על 500 דונם, הרי זה הטמטום הכי

גדול שאני יכול בכלל להבין, למה לך על 500 דונם ביטחון ישראל עומד? עכשיו כל

הפלפולים האלה של שטח סגור שהוא חצי פתוח וכו' וכו' - זה דברים חסרי שחר, משום

שאנחנו חיים במציאות שיש בה הרבה חשדנות. חשדנות מוצדקת, חשדנות לא מוצדקת,

יש לה על מה להתבסס - מה לעשות? שטח נסגר לא מוחזר. אנחנו מכירים את

התהליכים במדינת ישראל. אבל אני אומר יותר מזה, למה להגיע להסדר לאחר

פורענות? הרי אתם הגעתם להסדר, איזה שהוא מיתאר של הסדר, לא ממש אבל להסדר

הזה יש יותר סיכויים מאשר להסדר בוואי פלנטיישן. אז הגעתם לאיזה שהוא רעיון

גואל, שעד חודש דצמבר ויש זיתים וכוי, הזיתים לא מחכים מה לעשות? אז לכל

הדברים האלה אפשר היה להגיע לפני כן. הרי עובדה שביטחון ישראל לא עומד

להתמוטט על-פי ההסדר. למה לא הגעתם להסדר קודם? בתחנות משטרה אתה תגיע

להסדר? מה הם הווסלים שלכם? תלכו תדברו איתם, הם בני אדם. תלכו לאום אל-פחם

תדברו איתם כמו בני אדם ותגיעו להסדרים. הגענו להסדרים בעניינים יותר רגישים.

הגענו להסדרים בענייני מסגדים. תלוי איך מדברים עם אנשים והם נותנים לך את

הכבוד ואתה נותן להם את הכבוד ומגיעים לעמק השווה. דברים הכי רגישים תאמינו לי

טיפלנו בהם אף אחד לא יודע עד היום שטיפלנו בהם. למה? כי הגענו להסכמה, כי נתנו

כבוד אחד לשני. ככה מטפלים בזה.



הדברים היו מאוד מאוד קשים ואי אפשר לעבור עליהם לסדר היום ואני מקווה שגם

הקואליציה תתמוך בזה. אם הקואליציה חושבת שהכל היה בסדר, שזה היה בסדר

לשים מצור על 1,600 תלמידים אז זה בסדר, ונצביע כולנו.
היו"ר מיכה גולדמן
יוסי שריד תודה רבה. האשם מחאמיד, אחרי חבר הכנסת בני

אלון. בבקשה.

האשם מחאמיד; אדוני אני אצמצם. אני רק רוצה להגיד, שבעניין הרגישות

לאדמות בעיקר באיזור אום אל-פחם שאתה מכיר אותה, עיר

שאיבדה כ-90% מאדמותיה, והיום מה שנשאר שם בעצם, כל אחד מאיתנו מרגיש את

הסכנה של השתלטות על שארית הקרקע שנשארה, ולכן אני חושב, שצריכים פה לדעת

בועדה הזאת, ששום הסדר לא יצליח אם הוא לא יערוב לך שהשטחים האלה יהיו תחת

שליטתם המלאה של תושבי האיזור של בעלי הקרקע. שום הסכם אחר לא יעבור. אני

רוצה אדוני היו"ר לומר גם, שלדעתי אנחנו כועדה, אני לפני ההתרחשויות האלה

שבאיזור אום אל-פחם ואדי ערה כתבתי מכתבים לשר הביטחון ושר ביטחון פנים

והזהרתי לא להשתמש בכוח כי זה יצית את האיזור, ואף אחד לא שמע.

עכשיו אני חוזר ואומר, שאם מישהו חושב שהוא ימצא פיתרון חוץ מהפיתרון שאני

מציע, פשוט לשחרר את הקרקע באופן חד-משמעי, אתם שומעים! הוא טועה. אין שום

פיתרון אחר. על אחת כמה וכמה ואני אומר היא תוצת ביתר שאת אם באמת יש

מחשבה להעביר מחנות צבא מהשטחים לשטחים האלה, ויש, אנחנו שמענו מכבוד

הקצין פה שזאת אלטרנטיבה שאנחנו חושבים עליה כביכול, להעביר את המחנות

מהשטחים מהגדה המערבית לשטח הזה. אני אומר אם זה יקרה, אני עוד מזהיר תוצת

אש. אני אחראי על כל מילה שאני אומר. כמו שאני אחראי על הדברים הבאים, ששום

תלמיד בבית-הספר התיכון לא זרק בקבוק תבערה. אני אחראי על מה שאני אומר, שום

תלמיד, כי התלמידים האלה כבודו, אתם מבינים בנשק אני לא מבין, אבל חלק מכם

שירתו בצבא, אני לא שירתתי בשום צבא. איך יכול תלמיד לבוא לבית הספר מראש עם

בקבוק תבערה בכיס או בילקוט שלו, כדי שאם חס וחלילה יבוא יום וכוחות צבא או

משטרה יכנסו לבית-הספר הוא ישתמש בבקבוקים. מה הוא הכין מראש? אבל תגידו לי

משהו, אני רוצה לדעת, מה התשובה אדוני, אתה כחבר-כנסת, אתה כשר לשעבר אולי

כשר לכשיבוא, מה תגיד להורים שלו למה הוא נפצע בעין? מי עשה לו את זהי הוא לא

מכיר אותך ואותו, הוא מכיר את מדינת ישראל. הוא יגיד להורים שלו מדינת ישראל

עשתה לי את זה. מה עשינו במבצע הזה? איך הוא יחזיר את הראיה לעיניים שלו? זה

לא רק פגיעה פיזית, זה פגיעה פה בתוך הלב בפנים. מי יוציא אותו מזה? תראה לאן

הגענו, ואחר כך באים ואומרים זרקו.

עכשיו אני רוצה להגיד שאם שמו היה משה או דוד הוא לא היה יושב פה עם עין אחת.

מסכימים איתי? אתם מסכימים איתי או לא, קצת מצפון. משה ודוד לא היו יושבים פה

עם עין אחת, כי היה בצפון. אותו יום סגרו כבישים בצפון, בטח יגידו לי עכשיו לא זרקו

בקבוקי תבערה, הוא לא זרק - למה הוא נורה? ואני רוצה להגיד עוד דבר שאני בטוח

בו ותרשמו לכם את זה, היו יריות בכדורים חיים, אני אחראי לכל מילה, וגם לי יש

הוכחות. היו יריות. איך תלמדו לקח אם תמשיכו להגיד שלא הייתה המולה.

אדוני, אני רוצה לומר שאני תומך בהקמת ועדת חקירה, חייבת לקום ועדת חקירה

כזאת אבל אני אומר, צריכה גם לחקור את שר החינוך והתרבות. זה לא ייתכן. אתה

יודע אם זה היה קורה בבית-אל או בתל-אביב, או בכל מקום אחר אם היה קורה שילד

היה נפצע, נופל מהמדרגות, אתם זוכרים את הילדה שנפלה בגלל המעקה? אתה יודע

שר החינוך היה שם. ילדה נפלה, חבל לי עליה, ילדה מאיזה שהוא איזור ילדה יהודיה

נפלה ומתה מהחלון. אבל למה הוא לא ילד? הוא לא בן-אדם? הוא לא תלמיד? איך .



אפשר לראות בשר כזה שר החינוך והתרבות בישראל. לכן, כשיוסי דיבר ואמר האם

הוא לא שר החינוך של כולם? אמרתי לך: לא. אני לא מכיר בו כשר חינוך כי כשהילדים

שלי נפצעים בבית-ספר ו-1,600 תלמידים עומדים בפני יריות והוא לא אפילו מבקש

לראות מה קורה, הוא לא שר חינוך שלי, הוא לא יהיה לעולם, לעולם לא יהיה. הוא לא

שר חינוך שלי אני מודיע. הוא לא שר חינוך שלי והוא לא יהיה.

אדוני אני חייב רק להזכיר לך, שחייבים לשלוח לאותם שרים, לשר החינוך, שר

הביטחון, שר המשטרה, השרים שיכלו לבוא היום ולא באו, לשלוח להם בשם הועדה

מחאה חריפה וגינוי למעשה שלהם, ורק אדוני אני חושב שחייבים, הועדה צריכה לקבל

פשוט עוז ואומץ לב ולקבל לדעתי המלצה לפחות לגורמים השונים, פשוט מאוד לצאת

מהאדמות של אום אל-פחם. אצלי לא משחק תפקיד כמה דונמים. אני לי לא איכפת.

דונם שניים זה מה שיש לי. זה מה שנשאר לנו. תגידו 500, תגידו 10,000 - זה מה שיש

לי פשוט מאוד שיצאו משם.
אייו. לב, סא"ל
רק דבר אחד ברשותכם, פשוט התפתחה פה מהומה חדשה

על העברת המחנה. אני מזכיר שבשטחים הקיימים היום יש
ארבעה מתקנים פעילים כל הזמן
בכף אל-קארה, בגל-עד, בעין איברהים, ובתוך

השטח מתקן יהודי, ולחימה בשטח בנוי. אין כוונתנו להקים מתקנים חדשים בהיקף

גדול יותר מאלה הקיימים היום. הם פשוט יחליפו את ייעודם אם וכאשר, ואני אומר

את זה אלא שהירי שהם יבצעו הוא ארוך טווח יותר. לכן, שטחי הנתירים שדיבר

עליהם עובד שר הביטחון דרושים כדי שהאבטחה כלפי התושבים תהיה חדה

וחד-משמעית. אני מקווה שאני ברור בעניין הזה.

בני אליו; אדוני היו"ר, קודם כל בנקודה האחרונה שסיים החבר כנסת,

רק לדייק, אני לא נציג הקואליציה אני באופוזיציה והליכוד

לדעתי מתפקדים חנטריש ולא מופיעים בועדות ולא עושים את מלאכתם, ואין לי שום

חשק להגן על השרים שלהם או על השרים של מפד"ל. אבל לדייק בעובדות צריך. השר

יצחק לוי לא הוזמן לכאן, השר משה קצב לא הוזמן לכאן. אני בדקתי. הם לא הוזמנו

לכאן. איציק מרדכי הלוואי והייתם מזמינים אותו והוא היה מבטל את הוועידה הזו

שם בוואי פלנטיישן. אז קודם כל לדייק, ולשלוח נגד השרים והכל. כנראה שהוזמן השר

קהלני ובנושא הזה, אתה צריך להגיד בכלל ביחסים בין קהלני והועדה היו עליות

וירידות תמיד.

עכשיו אני רוצה לגעת פה בכמה דברים. רבותיי הנכבדים מאום אל-פחם ובראשם

סגן-ראש העיר. במסגרת החקירה ובבירור של הדברים אתם לא צריכים קצת לבדוק

האם אתם בהחלטה שלכם, בהובלה של המאבק הזה, בסגנון הזה, האם אתם לא

גרמתם לאי אמון ולקרע יותר חריף בין היהודים לבין הערבים במדינת ישראל ביחס

לאום אל-פחם? אני אסביר, ואני אומר את אותו דבר גם לחלק מחברי הכנסת הערבים.

שמענו כאן, שחבר הכנסת האשם מחאמיד ניסה להרגיע את האווירה. אבל גם שמענו

לא פעם אחת על חבר כנסת ערבי שאומר בושה לערבים שהולכים למשמר הגבול.

דראוושה, בטרבינה סאנה כשעשו פה הפגנה אמרו את זה.

עגת מאיי; פה הייתה פרובוקציה. הייתה יריה על הילדים.

בני אליו; אולי הראיה שלך היא חד-צדדית וכדאי גם לראות עוד דברים.

ענת מאיר; אתה היית בבית הספר? זאת פרובוקציות והכחשה. רציתי את

האופוריה ואת האידיליה של השקט שהוא הפר.

בלי אליו; השקפת עולמך ידועה. אני לא עטפתי את עצמי אף פעם בדגל



אש"ף. אני יש לי דגל אחר. אני זוכר את הדגל שהיית עטופה בו.

תני לי לבטא את השקפתי. ולכן, אני רוצה לומר דבר אחד, שראש-העיר, שהוא גס זה

שמוביל את אום אל-פחם לאורוות שלמה, וכשחברי כנסת ואנשי אום אל-פחם

מהמנהיגים מובילים קו לאומי של הזדהות פלשתינית כללית כולל עימות, הם צריכים

להבין, שכשתפרוץ הפגנה היא לא תהיה סתם הפגנה אזרחית רגילה, הם צריכים להבין

שכשתפרוץ הפגנה וישמעו ברמקולים הקריאות "מוות ליהודים" זה יחרוג מעבר

להפגנת סטודנטים גם אם היא אלימה. זה לא הפגנה של איגוד מקצועי באיזה מקום.

אי אפשר להיות תמיד מצד אחד, להתעלם מהרקע הלאומי המתוח. יש רקע לאומי

מתוח בין העם היהודי לעם הערבי בארץ ישראל. העם היהודי במלחמת השחרור הגיע

לכאן ותפס הרבה מקומות שהיו קודם של ערבים. יש מתח, הוא קיים. זה מתח לאומי

קיים ביננו. אי אפשר להתעלם מזה, להציג בעיה, להריץ הפגנה, לגרום להתססה

לאומית, ואחר כך לבוא ולדבר רק על הצד האנושי. העין של הילד הזה כואבת לכל מי

שיש לו לב, ארור זה שזה לא כואב לו. לקצין הזה אין לו- לב? רק ליוסי שריד יש לב.

לכולם יש לב. הוא רצה לעשות את זה? המשטרה שלנו רוצה להוציא עיניים של ילדים?

ככה אתם תופסים את זה?

הערה; אל תדבר שקרים כשאני אומר לך שקרים, ואתה שומע צד

אחר. אני ישראלי עם התעודה שלי. יש לך גרסה אחרת קח

אותה בחשבון. אני אומר לך, כל מה שהם אומרים שקר. אני מוכן להישבע בחיי על כל

מה שאני אומר.

בני אלון; ולכן אדוני המנהל, עם כל הכבוד, אני לא תקפתי את מה

שאתה אמרת. בכלל לא. אני התייחסתי אל הילד הזה. נכון

שהדעה שלי שונה מהדעה של מר"צ ומהדעה של האורחים הערבים ושל חברי הכנסת

הערבים, אבל זה הכנסת וגם לדעה של יהודי כמוני מותר להיות מובעת, בבניין הזה

בירושלים עיר הקודש - מותר.

ואני רוצה לסיים, לגבי בית-הספר אדוני המנהל וזו נקודה שאני אומר אותה לך. אני

לא מתייחס עכשיו להסלמה הנוראה שקרתה עם הבקטבים ועם הכל שאתה אומר שכן

היה או לא היה - תהיה חקירה. אבל האגדה הזאת, שאתם אומרים, אין לה שום מקום

בשכל ואין לה שום מקום בחוק. האגדה הזאת, שאם משטרה במדינה נורמלית ריבונית

רואה סכנה או רואה החרפה של מצב היא לא נכנסת לבית-ספר - אין כזה דבר. אני לא

ראיתי שועדת חינוך התכנסה שנכנסו לבתי-כנסת של חרדים ברחוב בר-אילן. אני

ראיתי שם וראיתי. שנכנסו לישיבות בהפגנות, כשהם זרקו אבנים לא בקטבים ולא

דברים כאלה, אבל זרקו אבנים על שוטרים אז הם נכנסו והיכו ופצעו והיה דם. אין כזה

דבר בחוק ולא בהיגיון של בני אדם, שמשטרה ריבונית, שתפקידה לשמור על חוק

תאמר: בית-ספר, זה קיים אתם יודעים איפה? יש כזה דבר במסורת של הכנסיות

הקתוליות, שמי שמגיע לכנסיה אי אפשר להגיע לשם. זה לא קיים בחוק הישראלי. אין

כזה דבר וגם אתם לא רוצים שיהיה דבר כזה. בשום מקום. לא בבית כנסת יהודי ולא

בבית ספר ערבי ולא בשום מקום אחר. כך שהשאלה היא לא אם כן נכנסו או לא נכנסו.

אני מסיים את דברי במשפט אחד, תראו ההשקפה שלי ידועה ולמרות ההשקפה הזאת

אני אומר לכם, אתם אזרחי ישראל בדיוק כמו שאני אזרח ישראלי. אנחנו נמצאים

במצב רגיש. יש שינוי באווירה הישראלית ביחס לערביי ישראל. גם אתם צריכים לשים

לב לדבר הזה. גם אתם אחראים, במסגרת הבירורים שלכם עם עצמכם, לא פה. פה לא

תסכימו איתי כי פה זה ימין ושמאל וצעקות. תחשבו על זה. תחשבו אם אתם לא

צריכים לשים לב שאנחנו עוברים את הגבול.
היו"ר מיכה גילדמן
ענת שני משפטים קצרים. אחרי זה אני רוצה גם רן ארז וסגן

ראש-העיר אחרון.
ענת מאור
אני רוצה לומר, שכשאני הייתי בבית-הספר יחד עם חברים

רבים יהודים וערבים זה היה כתם שחור, אני אומרת שמה

שראו עיניי זה כתם שחור על הדמוקרטיה הישראלית. זה לא רק תלמידים ותלמידות.

מי שראה שם את מספר רימוני העשן, הנפצים, את התוצאות של מה שקרה ושמע את

העובדות לא יכול להאמין למשמע אוזניו. מהתרשמותי אדוני היו"ר, הייתה פה קודם

כל פרובוקציה. פרובוקציה זאת אומרת מושכים את האש. ב' - אנחנו יודעים תמיד

שמה שנקרא השכל הישר של המינון הסביר בכמה כוח משתמשים. אני אומרת שכוחות

הביטחון עשו את הפרובוקציה כלפי בית-הספר על ה-1,600 תלמידים באופן הכי ברור

והכי מובהק. אני לא אומרת שהם רצו. אדוני, זה לא על חשבון זמני אבל תשובה לחבר

הכנסת בני אלון, כשאתה אומר שהיחסים פה השתנו, יש ממשלה שבמקום לדאוג

למרקם יחסים ולהבנה ולשיתוף פעולה דואגת להקצנה. ומי שרואה מה קורה בנצרת

ומה קורה ביישובים אחרים - דואגת להקצנה. אני מסתייגת מהביטויים מוות ליהודים,

ואת הפניה שלי אל ערביי ישראל מזה לסגת ובשום אופן לא לחזור על הקריאות האלה

אבל אני מאשימה את הממשלה ביצירת תשתית של הקצנה, במדיניות ופרובוקציה,

חוסר מינון סביר ובמדיניות הכחשה והשתקה.

לכן, אדוני היו"ר אני מציעה שתי הצעות. ראשית, שהועדה תצטרף לתביעה להקמת

ועדת חקירה. אני באתי הנה בתור נציגת ועדת החינוך קודם כל למה שהיה בבית הספר.

ואני רוצה להעריך את ארגון המורים, את רן ארז שיושב או את הסתדרות המורים. ב' -

אישית שר החינוך של מדינת ישראל צריך להתפטר מהדבר הזה ואותו דבר השר

לביטחון פנים. אבל לפחות לתבוע מהם לבוא לבית-הספר, לשמוע ממקור ראשון בלי

קשר לועדת חקירה. אלה שתי הצעות שלי לסיכום לועדה. תודה-רבה.
אגבריה סלימאן
אני רוצה כאן לדבר על דברים מותנים בקשר לשטח 107. שטחו

של שטח אש קודם כל זה 42,000 דונם מתוכו בערך זה 16,000

דונם שהוא שטח פרטי, שהוא במרחק של ממטר עד 50-70 מטר מהבתים ואנחנו יכולים

לראות את זה.
היו"ר מיכה גולדמו
כל הדברים האלה הם לדיונים המשפטיים. אל תתייחס

איתי לדברים האלה. זה לא נכנסים לזה היום. זה לועדה שתשב

המשותפת יהיה דיון. אנחנו יודעים. לא לועדה הזאת. הועדה הזאת תמשיך. אני לא

אמרתי זה לא חשוב אלא לא חשוב כרגע לדיון. יהיה זמן בישיבה מיוחדת לנושא הזה.

יש ישיבה מיוחדת לנושא הזה.
אגבריה סלימאן
אנחנו צריכים להגיד במפורש: שטח אש זה מיועד להקמת

שמה עיר עירום. יש לנו מפה. משרד השיכון אגף תכנון ערים,

תוכנית חיפה רבתי מדברים על 50,000 יחידות דיור כשטח אש. זה השטח שהם אומרים

שהם רוצים אותו כשטח אש. זה שטח אש. בשביל זה אנחנו אומרים במפורש, הכל זה

כזב, זה לא נכון מדברים, שקר, הם רוצים אך ורק את הפקעת האדמות ואנחנו כמו

שאתה אמרת לקצר, דורשים שני דברים דחופים מאוד. קודם כל ועדת חקירה מיידית,

דבר שני אם יהיה משא ומתן אז משא ומתן אינטנסיבי. אנחנו הולכים להקים את

האוהל עוד פעם. אני אומר לכם בשבוע הבא או בשבוע הבא אחריו. אם לא יהיה משא

ומתן אינטנסיבי אנחנו עשינו אקט דמוקרטי. הקמנו בסופו של דבר אוהל ועשינו הפגנה

מול משרד הביטחון. דרשנו שאנחנו ניכנס למשרד הביטחון, נפגוש אנשים שמה בפנים.

לא נתנו לנו. גם לחברי כנסת לא נתנו שיכנסו, אנחנו דרשנו את זה והתחננו ואמרו לנו
במפורש
לא. אני צריך להגיד כאן במפורש זה לא יעבור. אנחנו כל מה שעשינו זה אקט

דמוקרטי וזה שאם לא רוצים את האקט, אני אמרתי להם, גם אמרתי למפקד שמה

והיה על ידי האשם מחאמיד והיה ראש-העיר: אתם מעצמה עולמית באים עם אלפים*



בגלל אוהל? מעצמה גרעינית, איפה אתם! דיברתם עם ראש העיר? דיברתם עם אנשים

להרוס את האוהל'. עם אף אחד לא דיברו. אז הכל היה מתוכנן לפגוע באנשי אום

אל-פחם, לפגוע באנשים בואדי ערה ולפגוע בתלמידים בבית-ספר. למה נכנסו!

המשטרה נכנסה לבית-ספר ביום רביעי לפני כל המהומות שהיו. למה נתנו הוראה

לבית-חולים עפולה! לבית-חולים בחדרה ביום חמישי, תכינו את עצמכם יש הרבה

פיגועים. אז הכל היה מתוכנן שמה. זה לא שקר. זה נכון אני אומר לך. אני צריך להגיד.

אם אני תושב במדינת ישראל תגיד לי למה כאן קו האש ישר מכל היישובים היהודים,

באותו עת קו האש אצלי זיג-זג הולך. תגיד לי, איך זה הולך זה! איפה הולך זה! באיזה

מדינה הולך גם? בית ספר בתוך שטח אש איפה זה נמצא. זה מה שאנחנו דורשים.

אנחנו דורשים את האדמות האלה עם רזרבות של האוכלוסייה שלנו עם פרנסה של

האוכלוסייה, לחקלאים שלנו, למראה שלנו וזה מה שאנחנו מבקשים.
היו"ר מיכה גולדמן
רן ארז בבקשה. אני רוצה להגיד מילה לזכותו של רן ארז. רן

ארז הוציא לי ביום הראשון מברק. הוא ביקש לכנס בדחיפות

את שתי הועדות ביחד את ועדת הפנים וועדת החינוך משום שהוא ראה דבר נורא. זה

שמשרד החינוך התעלם מכל מה שמתרחש שם, ורן ארז אמר: אני כיו"ר ארגון אני יו"ר

של כל המורים בישראל כולל המגזר הערבי. רן בבקשה.

רו ארז; אני מודה לך על כך שאיפשרת לי להופיע ואני רוצה לומר רק

כמה משפטים. אינני פוליטיקאי, אינני חוקר, אינני שופט, אני

לא יודע מי צודק ומי לא צודק. אנשים אחרים יותר חכמים יכולים לחקור ולהגיע

לחקר האמת. אני יכול רק לומר מה שראיתי במו עיני ומה שלאחר מכן שמעתי

מפרסומים בעיתונות. מה שראיתי ביום שני בבוקר גרם לי לעור ברווז, לא כתמים של

דם, שלוליות של דם. חלונות, יריות בחוץ, גז מדמיע. אני משרת בכוחות הביטחון,

שירתתי לפחות עד שהגיל שלי איפשר לי לשרת. שירתתי בג'יל עזון ובעוד כל מיני

מקומות. היו לנו הוראות ברורות לא להיכנס לבתי ספר, לא לירות בבתי ספר, לא

להיכנס למסגדים והיו לנו הוראות אחרות כיצד לטפל בכל הדברים האלה. בוודאי לא

היינו עושים בשום פעילות בטחונית בג'יל עזון או במקום אחר מה שקרה בבית הספר

התיכון באום אל-פחם. אני מוחה על כך, שלא לקחו בחשבון שברגע שיורים בבית-ספר

שבו יש 1,600 תלמידים יכולה להיווצר פניקה, הילדים מתחילים לרמוס אחד את השני

ברגליים ובמזל זה לא קרה, הורים מבוהלים עלולים לרוץ לבית-הספר לראות מה קורה

שמה ולייצור נזק עוד יותר גדול. נוצר נזק חינוכי אדיר. על מה ידברו עם התלמידים

בבית-הספר במשך חודש חודשיים לאחר האירועים! על מה ידבר שמה! איך הדבר הזה

ישפיע לעוד שנה, לעוד שנתיים, לעוד שלוש.

אנחנו הולכים להרוס את כל מה שאנחנו מנסים לעשות במסגרת המערכת החינוכית:

חינוך לדו-קיום, חינוך לדמוקרטיה, חינוך לאהבה, כבוד, הזכות לכבוד והחובה לכבד.

כל הדברים. אני פונה לכמה כתובות, קודם כל קראתי בעיתון ואני לא יודע אם זה נכון

או לא, קראתי בעיתון הארץ שישבו בגבעת חביבה כמה ימים קודם לכן ותכננו לעשות.

עוד שקר! אני לא יודע, אתה צודק, אני לא יודע כי לא הייתי שם, לא חקרתי, קראתי,

אבל כמוני לא יודע מאות אלפים במדינה הזאת וכל האווירה הזאת שלא יודעים ורק

שומעים שמועות ויודעים שקרו שמה דברים קשים. הם מחממים גם את היהודים וגם

את הערבים וזה לא תורם לנו שום דבר בחיים במדינה הזאת, ולכן דבר ראשון צריך

לחקור. דבר שני מה שאני מבקש ואני מבקש בכל לשון של בקשה, כאשר אתם שוקלים

בכוחות הביטחון שיש צורך להיכנס לבית-ספר, לבית-כנסת, למסגד - לחשוב חמש

פעמים כי פה אנשים מעורבים לא רק עם השכל אלא גם עם הרגש ועם הלב, וכאשר

העסק הזה מתחיל להדרדר כמו כדור שלג אי אפשר לעצור אותו ואם לא נשים לזה לב

אנחנו לא נוכל לחיות פה בשלום כי פעולה גוררת תגובה ותגובה גוררת עוד תגובה,

וההתלהמות גוררת התלהמות. לא נוכל להגיע לכלום. אני לא יודע כמה זמן זה יקח עם

כל המאמצים שנשקיע לתקן את הנזק החינוכי שנגרם בבית הספר, כי נגרם נזק חינוכי י



בבית הספר לכל הדעות. זה דבר לא פחות חשוב. אני לא מתערב, אני בעד שמירת סדר

וכדומה.

פורז אביהם; הדיון הזה לדעתי מביע את המידה העצומה של חוסר אמון שיש

לתושבים. מצד אחד באים אנשי מערכת הבטחון ואומרים בסך

הכל רצינו לעשות דבר תמים לאחד שני שטחי אש ואפילו וויתרנו על שטחי שטח. מצד

שני תושבי אום אל-פחם והכפרים מסביב בטוחים שפה יש מזימה להקים עיר יהודית

נוסח כרמיאל וזה בעצם רק איזה שהוא טריק. ובאמת בסיטואציה כזאת אי אפשר

לדבר בהיגיון. אני הושב מערכת הביטחון, שאתם צריכים להיות מודעים, שגם אם יש

לכם משהו שהוא תמים לחלוטין, היום בעיני האוכלוסייה הערבית נתפס אחרת ממה

שאתם מתכוונים ואם מותר לי לתת עצה, צריך כרגע להקפיא את המצב ולא לגוע בו,

לא לאחד שטחי אש. אם יש בעיה לצבא אז תתאמן בנגב, או יתאמן במקומות אחרים.

לא שווה התועלת של איחוד שטחי האש עם הנזק שנגרם. אולי בעוד כמה שנים הדברים

יראו קצת אחרת, אני מקווה שתהיה התפייסות עם הפלשתינים. ובאמת היא, אני בעיני

הסיפור של ערים יהודיות או יישובים יהודיים על קרקע של ערבים לא מקובל יותר. גם

ככה אוכלוסייה ערבית בישראל נמצאת במצוקה כלכלית גדולה ואי אפשר יותר. אז אני

לגוף העניין יכול להיות, שאם הם היו משוכנעים שאתם באים בידיים נקיות יכולתם

אולי לעשות שם משהו, פה לתת כמה דונמים, כאן לקחת. הם לא סומכים ולא מאמינים

אבל את האימון הזה אי אפשר לא לפתור לא עם אלימות ולא עם הגב. ולכן, כרגע צריך

לתת לעניין לרדת מהתוכנית הזאת, לחכות כמה שנים ועם כל הבעייתיות שיש לצבא,

הצבא יכול למצוא פתרון גם במקומות אחרים.

ואליך סאלח; אני רוצה להגיד שני משפטים ואני רוצה להקדים, האם ראית

אותי שם? ולמרות הכל קצין משמר הגבול ניגש אלי ואמר לי

תסתלק מפה למרות שאתה חבר כנסת, מכיוון שאתה חבר כנסת אתה, סליחה מהבנות,

"אתה על הזין שלי". אחרי שעתיים כשנרגעו קצת הרוחות ביני לבינו אני שאלתי אותו

למה אתה אומר לי את הדברים האלה? אז הוא אומר לי "אתה הפרעת לקצין משטרה

בזמן מילוי תפקידו". זה שקר גס, שזה המשך של מה שאתם קצת פה גוללתם. אני

הצבעתי עליו לאלק רון ואלק רון אמר לי "אני אטפל בזה" אבל הייתי צריך לצפות

שהוא אפילו ישלח לי מכתב התנצלות על העניין הזה, לפחות. אני לא אקבל ואני לא

רוצה לקבל. למה לא מתחשק לי לקבל? מכיוון שהבעיה היא הבעיה של המשטרה.

כשאנחנו רוצים להתנסות בדמוקרטיה ואני אמרתי את הדברים האלה באום אל-פחם

ולהפגין נגד העוולות שנעשות נגדנו, אנחנו נתקלים כאילו המפגינים שרוצים להפגין

ורוצים להביע את רגשותיהם כאילו שאנחנו אויבים, וזה שמעתי גם כן. הם, אנחנו

ממלאים את תפקידנו הצבאי ואנחנו רוצים להגן על לוחמינו. באותו יום אדוני בנצי

הייתה הפגנה של אנשי קו התפר. האם שערה נפלה משערותיהם? האם נדחפו? האם

כשהתעשיה האווירית פעם סגרו את המדינה, סגרו את כל העורקים התחבורתיים של

המדינה האם עשו את הדברים האלה? אני חושב שבתור קצין, ואם אתה מאמין למה

שאתה אומר, אתה צריך להוריד הוראות חינוכיות לפיקודים שלך, שערבים האלה הם

אזרחי מדינת ישראל.

ומשפט אחרון שאני רוצה להגיד, אני חושב שהמשטרה עושה את העבודה המלוכלכת

של המזימות המלוכלכות. הבעיה היא כמו שאמר סגן ראש-העיר: יש פה תוכנית לביצוע

שבע כוכבים בכל המדינה, ואם אנחנו לא ערים לעניין הזה, תוכנית שרון מבוצעת הלכה

למעשה יום יום תחת עיניננו ואנחנו שומעים את הדברים האלה.

אחמד סעד; הייתה לפני שמונה חודשים הפגנה בעכו שהשתתפו גם בה

תלמידים. הם סגרו את הצומת שמובילה לחיפה לעכו ונהריה.

באה המשטרה, דיברה בנועם ושיכנוע. שעתיים, פעם ראשונה בתולדות המדינה אפילו

הרכבת היו מוכרחים שהיא תעמוד ולא תעבוד. אני הייתי באום אל-סחנין ואני הייתי .



באום אל-פחם ואני רוצה להגיד או להציע שלוש הצעות: הצעה ראשונה זה לבטל את

הצו שהופך את הרוחב לאיזור צבאי. דבר שני, לפטר את מפקד מחוז הצפון של

המשטרה, שהוא מעביר את הניסיון- שלו בדיבוי פלשתינים מהגדה המערבית, הוא היה

גם באום אל-סחנין והיה גם כן באום אל-פחם ואני ראיתי, אני הייתי שמה. אני אומר

לכם לא רק חבר כנסת וואליד, הם היכו אותנו. אני קיבלתי פה מקל בראש. פה מתי

שהייתי צעיר קיבלתי הרבה אבנים אז לא נשפך דם מהראש שלי. דבר ראשון זה לבטל

את הצו. דבר שלישי זה להקים ועדת חקירה, זה לא צריך לעניין רק את הערבים.

היו"ר מיכה גולדמן; קודם כל אני רוצה להודיע שהישיבה של היום היא לא

ישיבה

שבה אנחנו רואים סיום של דרך. אנחנו נקיים עוד ישיבה

נוספת עם שלושת השרים הנוגעים לדבר גם עם השר קצב ממלא מקום ראש הממשלה

מחזיק התיק, גם עם השר לביטחון פנים וגם עם שר החינוך. אנחנו נקיים ישיבה

נוספת, זה קודם כל כדי שנדע, כדי שנוכל למצות ושלא נאפשר להם להתחמק מכל

רצון.

רבותיי, הנושא השני שאני רואה בו חשיבות גדולה מאוד ופה אני פונה אליך אלי כהן.

מאחר ואנחנו סיכמנו באותו ערב שאנחנו מאפשרים עד ל-31 לדצמבר לעשות שני
דברים מרכזיים
האחד - להשלים את העבודות החקלאיות דהיינו מסיק הזיתים

ובמקביל מחדשים את המשא ומתן כדי למצוא דרך, שבה לא נראה שחוזרים לאותה

מציאות שהייתה לפני שלושה שבועות. אני אמרתי ואמרתי את זה מספר פעמים היום

בישיבה, אני אומר לכם למשרד הביטחון יש פה תפקיד מרכזי, הצבא זה זרוע שלכם

ואתם הממונים מיניסטריאלית על הצבא. אני לא עובד מול הצבא. אני עובד מול משרד

הביטחון. אני מבקש ואני אמרתי, אני לא מתכוון לבוא בעוד שלושה חודשים ולראות

את עצמנו מתמודדים במציאות הרבה יותר קשה ממה שהייתה לפני שלושה שבועות.

אני מבקש שתיכנסו עכשיו לקביעה של זמן מוגדר בקצב שיראה ויוכיח שמחפשים את

הדרכים והפתרונות כדי למצוא את הנוסחה המתאימה, שיש בה מה שנקרא חזרה

לחיים שלווים ובנושא הזה אני דורש ואני אעשה מעקב גם כיו"ר ועדה וגם כאדם שהיה

שותף לסיכומים שהיו באותו ערב, ואני מבקש ממך לקחת את זה ולראות את זה כדבר

בסדר העדיפות הגבוה ביותר. זו נקודה ראשונה.

נקודה שניה, ואני פה אומר את זה, אני לא יו"ר ועדת החינוך אבל מאחר ופה היה

מעורבות של משרד החינוך, אני רואה בחומרה את ההתעלמות המופגנת של משרד

החינוך ביחס לאירועים שהתרחשו באום אל-פחם. אמרתי בצורה ברורה, אני פה מוחה

בצורה החריפה ביותר על ההתעלמות של משרד החינוך בדרך הטיפול של כל האירועים

באום אל-פחם. אני הייתי מצפה משר חינוך להגיע ולראות מקרוב. הייתי מצפה משר

חינוך, שמפעיל מערכות כאילו הדבר הזה קרה בכל יישוב אחר ולא במציאות שאנחנו

מצאנו את עצמו בנושא של פסיכולוגים, כל הטיפול. אז הוציא הודעה באמצעות המפקח

היישובי, דרך המפקח היישובי ניתן להם איזה מתנה של 30-40 אלף שקל. יש כאן

נזקים של מאות אלפים של שקלים. יש כאן נזקים שאי אפשר יהיה לתקן אותם כלפי

ילדים שנפגעו, כלפי כל האירוע הטראומטי הזה שעבר על הילדים האלה והתלמידים

האלה. אני הייתי מצפה שמשרד החינוך היה מקים מטה מיוחד בראשות השר כדי לטפל

באירועים שקרו באום אל-פחם, באירועים הבלתי הפיכים ולא להפעיל איזה מפקחים

איזורים, מפקחים של בתי ספר. פה זה היה צריך להיות ברמה של מנכ"ל, ברמה של

שר, ברמה של מנהל מחוז, ולא בהתעלמות כזאת שזה התייחסות של איזה בית-ספר

במדינה רביעית.

רבותיי, ולכן אני אומר. אני אמרתי שאתה לא היית כאן בני אלון. אנחנו נזמין כאן את

השרים הנוגעים לדבר לישיבה מיוחדת בנוסף. אתה לא היית כאן, והם יתנו את

הדברים שלהם. עכשיו אומר את הדברים בנוכחות השרים שיהיו כאן, אני מצפה שגם .



המשטרה שיודעת לבדוק את עצמה וגם מח"ש שיבדוק את אותם תלונות, ואני מבקש

פה מעיריית אום אל-פחם, מבתי הספר להעביר את כל העובדות שיש לכם, באמירות אי

אפשר לבנות דברים. אתם תעבירו לנו את כל הממצאים שיש לכם, את כל העובדות כדי

שאנחנו נוכל להעביר אותם למח"ש. אני בטוח שמשטרת ישראל בקטעים שלה ולגבי

תלונות שיש צורך לבדוק לגבי התנהגות של קציני משטרה או שוטרים מח"ש יבדוק את

הדברים עד הטוף.

לגבי כל הדברים האחרים אני פה אומר לכולם, ואני ביקשתי גם ממינהל מקרקעי

ישראל. אני גם אשוחח עס ראשי המועצות האזוריות. אני גם רוצה לקבל הבהרות

ברורות ממשרד השיכון לגבי תכנון העיר העתידית אם יש דבר כזה או שזה ירד מסדר

היום. אני רוצה להגיע למצב, שמה שאנחנו סיכמנו לפני שלושה שבועות והישיבה שלנו

כאן של היום, היא לא ישיבה שאחרי זה אנחנו נצטער שלא מיצינו את כל הדברים

שאנחנו אמרנו אותם היום ושאמרנו אותם במשך השלושה שבועות אחרונים. זה מחייב

את כולנו, ואני פונה לחברי הכנסת מהסיעות הערביות כמו שאני פונה לחברי הכנסת

היהודים שנמצאים כאן. רבותיי, אל תיצרו מחלוקת שהיא לא קיימת, אלא צריך לדעת
דבר אחד
כולם אזרחי מדינת ישראל, גם היהודים וגם הערבים זאת מדינה של כולנו,

ואני רוצה שאנחנו נרגיש שכל משרדי הממשלה מתייחסים. ודבר נוסף אני בא ואומר,

רבותיי, חלק מהאווירה שנוצרה והתסיסה הגדולה שקיימת היום באוכלוסייה הערבית

היא חייבת דיון הרבה יותר מעמיק. לראות איך מתמודדים עם המחסור בתשתיות,

במבני ציבור, במוסדות חינוך, בהתייחסות במערכת החינוך. זאת אומרת יש פערים

גדולים בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית וחייבים לחזור למדיניות

שהייתה פה עד לפני שנתיים. הייתה מדיניות מתקנת בארבע שנים בראשותו של יצחק

רבין זכרונו לברכה. לא איפשרו לו להשלים את המשימה ואני מצפה שהממשלה

הנוכחית תתעשת ותחזור להתייחס ליישובים הערבים שהם חלק ממדינת ישראל.

הישיבה נעולה

קוד המקור של הנתונים