ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/06/1997

חקירת אישי ציבור

פרוטוקול

 
הכנסת השתים עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 97

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי, י"ב בסיון התשנ"ז (17 ביוני 1997), שעה 10:00
הנוכחים
חברי הווננדה: סאלח טריף - היו"ר

דת- אזולאי

רפי אלול

בני אלון

טלב אלסאנע

מיכה גולדמן

עמנואל זיסמן

איתן כבל

יצחק כהן

סאלח סלים

ניסן סלומינסקי
מתמנים
תנ"צ ירחמיאל הלפרין - ראש יחידה ארצית לחקירות הונאה

שלמה בן לולו -ראש מועצת בית שאן

יצחק ויצמן - ממלא מקום ראש מועצת בית שאן
יועצת משפטית
מירי פרנקל שור
מנהלת הוועדה
יפה שפירא
קצרנית
סיגל גורדון
סדר-היום
חקירת אישי ציבור.



חקירת אישי ציבור
היו"ר סאלח טריף
בוקר טוב, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מקדם בברכה את ראש היתידה הארצית

לחקירות הונאה, תת ניצב ירחמיאל הלפרין. הוועדה תדון היום בנושא חקירת ראשי ערים ואישי

ציבור. קיבלנו פניות מראשי ערים ומאישי ציבור הכובלים על כך שהמשטרה מושכת את החקירה זמו

רב. חקירה מעין זאת לאיש ציבור פוגעת בו קשות כי כל תלונה או ידיעה כזאת מועברת באופן מידי

לתקשורת המקומית ולתקשורת הארצית.

חקירה צריכה להתקיים, זה תפקידה של המשטרה, אך יש לקחת בחשבון את הבעיתיות של

חקירת אישי ציבור. יש ראשי ערים רבים שנמצאים תתת חקירה ללא טיפול נאות. הזמנו את חבר

הכנסת לשעבר שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות תרשיחא שפנה אלינו וטלח לנו חומר רב בענין,

הוא אמור היה להיות איתנו אך בעקבות הריון מתקדם של אשתו כנראה שלא יגיע.
נתונימ שקיבלתי מהמטה הארצי
נגד ראשי ערים נפתחו כ- 39 תיקים, נגד ראשי מועצות 71 תיקים, סך הכל נפתחו 110 תיקים

בין השנים 1993-1996. מנופר התיקים שהועברו לפרקליטות: נגד ראשי ערים - 10, נגד ראשי מועצות

- 19. סך הכל 29 תיקים הועברו לפרקליטות מתוך 110. מספר התיקים שנסגרו - 61, מספר תיקים

שנמצאים ננדיין בחקירה - 20 תיקים.

ביקשתי מהפרקליטות לדעת מה קורה עם התיקים שנמצאימ עדיין בפרקליטות. לא הגיעה

נציגות של הפרקליטות, אני אדבר עמ היועץ המשפטי לממשלה.

אנחנו רוצים לוודא שמצד אחד המשטרה עושה את עבודתה ביתר רגישות כדי לא לפגוע

במהות ומצד שני אנחנו רוצים לדעת, כאשר יש מנזצאימ האם הטיפול נאות, האם יש לכך מיצוי תוך

זמן סביר ואין משיכה ארוכה בעיקר כאשר אנחנו נמצאים לקראת בחירות מונציפאליות. אני מבקש

מתנ"צ הלפרין להציג את הענין.
ירחמיאל הלפרין
יש טענה שאנחנו לא צריכימ להפעיל את המערכת הפלילית ככל תלונה שמוגשת כנגד ראש

עיר או איש ציבור. זאת שאלה כבדה מאוד - איפה הגבול, מתי המשטרה צריכה להיכנס לתמונה?

זאת שאלה בעיתית שבאה לידי ביטוי בפרשת בראון. יש לנו את האווירה המפורסמת של הפרת

אמונים, זאת עבירה שקיימת בחוק הפלילי והיא למעשה מטפלת בכל התנהגות של עובד או נבחר

ציבור שיש בה סטיה מנהלים. מבחינה משפטית אפשר להעמיד לדין כל נבחר או עובד ציבור

שבהתנהגותו הפר נהלים, הפר אינטרס ציבורי גם אם לא הפר במפורש.
ניסן סלומינסקי
אתם קובעים אמ זאת היתה הפרה או לאי
ירחמיאל הלפרין
זאת אחת הבעיות שלנו, ביחד עם הפרקליטות אנחנו מחליטים האם ההתנהגות עברה את

הגבול, איפה זה הפך לענין פלילי, בתחום האפור ואיפה בתחום המשמעתי, המוסרי האתי. זאת

בעיה שקיימת גם בחקירה של ראשי ערים ועובדי ציבור.

בגוף היחיד שחוקר עובדי ציבור וראשי עיריות ביחידה הארצית לחקירות הונאה יש בסך

הכל שישה ראשי ערים או מוננצות שננזצאים תחת חקירה, זאת אומרת שישה תיקים בסך הכל וזה לא

הרבה. נכון שבפרקליטות מונחים לא מעט תיקים שממתינים לעיונם עם המלצות שלנו בחלקם להגיש

כתבי אישום ובחלקם לסגירה.



בשנה וחצי האחרונות טיפלנו ב- 53 תלונות שהוגשו נגד בכירים ברשויות המקומיות. מתוך

זה סגרנו 25 תלונות ללא תקירה, זאת אומרת סגרנו 50% ביחידה, ללא חקירה בכלל וברוב המקרים

ראש העיר אפילו לא ידע שהיתה נגדו תלונה. אלא אם כן מישהו דאג להדליף זאת לתקשורת. מתוך

53 התלונות, ל- 12 מקרים פתחנו--
היו"ר סאלח טריף
יש קשרים טובים בין חוקרי היתידה לבין התקשורת. הייתי ער לעובדה כי לפני הפריימריס

היתה נגדי תלתה, דיברו איתי בטלפון חה כבר הופיע בתקשורת.
ירחמיאל הלפרין
הנושא הזה שווה דיון בפני עצמו. למגישי התלונות יש מוטיבציה אדירה לפרסם את הגשת

התלונה ביום שהם מגישים אותה ועוד לפני כן. האדם שמגיש את התלונה הוא בדרך כלל איש

אופוזיציה, יש לו מוטיבציה אדירה שהתלונה שלו תבוא לידיעת התקשורת. הוא חושב שהתקשורת

תלחץ על המשטרה למהר ולחקור וכן לשרת את האינטרסים האישיים שלו.
רפי אלול
האם אין יוזמה שלכם להעביר זאת לתקשורת?
ניסן סלומינסקי
היינו עדים לכך גם בפרשת בראון, גם בפרשת המאפיה הרוסית, כל ההודעות שלכם על

אישי ציבור שעומדים להיחקר, יצאו הודעות אדירות בתקשורת.
ירחמיאל הלפריו
המדיניות של המשטרה בנושא דוברות היא פסיבית לחלוטין. המשטרה אף פעם לא יחמת

פרסום על החקירות שלה,
ניסו סלומינסקי
הטענה היא לא כנגד הדובר הרשמי של המשטרה. הטענות שלנו הן ההדלפות שלא דרך

הדובר הרשמי אלא דרך חוקרים וההדלפות מגמתיות מאוד גם בזמן וגם בתוכן.
ירחמיאל הלפריו
הדברים שאתה אומר חייבים הוכחה, לזרוק אמירות - קל מאוד. אני אומר שוב, הנת-יניות

הפורמלית היא דוברות פסיבית לחלוטין. אנחנו לא יוצאים לתקשורת עם דוברות. כאשר התקשורת

מפנה אלינו שאלה - האם מתנהלת וזקירה נגד עובד ציבור או נבתר ציבור, אנחנו מאשרים אם אכן

הדבר נכון. בדרך כלל, לפני שהתקשורת שואלת את השאלה, היא כבר יודעת שיש חקירה, בדרך

כלל ממגישי התלונות חה ברור. למגיש התלונה יש אינטרס גדול מארד, יש לו מניע אדיר להודיע על

כך בתקשורת. דרך אגב, בחקירת ההסתדרות זה הגיע לשיאים חדשים, לפני שהיו מגיעים אלינו הם

היו עוברים דרך הטלוויזיה עם החומר ואז מגיעים אלינו עם הצלמים.

אני לא יכול להצהיר שאין חוקר כלשהו שהולך ומדליף, אני יכול להניח שיש אבל התופעה

בוודאות לא קיימת. אין נזדיניות כזאת ואם מישהו נתפם הוא חייב להענש. ברוב המקרים ההדלפות

מפריעות לנו, זה גורם לתיאום חקירה. מבחינה מקצועית, אין הגיון מקצועי להדליף פרטי חקירה.
איתן כבל
אולי צריך לנקוט בשיטה של תדרוך מסחרר. להעלות בצורה מסודרת את הנושאים שנמצאים

על הפרק ולומר את הדברים שיכולים להעמיד את הנחקר באופן אחר ממה שמצטייר בתקשורת.
רפי אלול
יש לי שתי שאלות: 1. האם בעקבות הזיכויים האחרונים, היה דיון במשטרה שאומר בואו נבדוק את עצמנו, האם הגזמנו

או החמרנו יתר על המידה?

2. האם בעקבות זיכוי או הרשאה של איש ציבור כזה או אחר יש המשך פעולה מצידכם?
ירחמיאל הלפרין
נושא הזיכויים שהיה בשנים האחרונות בעיקר לראשי עיריות ועובדי ציבור, הדברים הוצגו

בצורה מעוותת לחלוטין ולא נכונה. טוב שבמערכת אכיפה יש זיכויים, מערכת אכיפה שאין בה

זיכויים היא מערכת מעוותת שצריכה להעלות סימני שאלות. לא תיתכן מערכת אכיפה שיהיו בה רק

הרשאות. אין 100% הרשאות, אם יש מערכת כזאת היא מערכת לא משפטית דמוקרטית ולא היינו

רוצים לראות אותה במדינה שלנו.

שנית, מבחינה כמותית יש יותר הרשאות מזיכויים. אתן דוגמה, האם מישהו יררע שלפני

חררשיים נשלח ראש מועצה לשנה וחצי מאסר בפועל? גם כשיש זיכוי צריך לבדוק למה היה זיכוי.

כאשר יש זיכוי ונמתחת בו ביקורת על עצם הגשת כתב האישום או על חקירה רשלנית ושלא בתום

לב, הדבר חמור מאח-. אני מבקש שתציגו לי פסקי דין שבהם נמתחה ביקורת על המשטרה

והפרקליטות בשעת זיכוי, גם כשיש זיכוי צריך לבדוק ולבחון מדוע היה זיכוי ומה אמרה השופטת

בפסק הדין. צריך לבחון את הזיכויים, לבדוק את מהותם - מרוע היה זיכוי, ומה נכתב בפסק הדין

במהלך הזיכוי. מבחינה משפטית, ראש עיר או נבחר ציבור אחר שיוצא זכאי לא משנה אם מחמת

הספק או זיכוי מוחלט, מבחינה משפטית הוא נקי לחלוטין. אבל, לבוא ולומר שכתב האישום הוגש

נגדו מחוסר תום לב או מרשלנות, הדרך רחוקה ולכן חשוב לראות את פסק הדין. כדי לסבר את

האוזן, ראש עיר שזוכה לא מזמן - אומרת עליו השופטת כך: "אין בדברי ההכחשה של ראש העירייה

בנקודה מסויימת דברים בעלמא שאינם מוצאים סימוכין על אורח התנהגותו הכל יכול. ננדותו של

ראש העירייה נגועה באי-אנזינות, ועל כן ראיתי לדחותה בעקבות הממצא העובדתי כי

מלכתחילה..." היא מזכה אותו זיכוי משפטי לחלוטין תוך מתיחת ביקורת. היא לא מאמינה לאף

מילה שלו והיא מזכה אותו מחמת הספק. הזיכוי מבחינה משפטית הוא זיכוי מוחלט.

אי אפשר לומר שכונב האישום והחקירה התנהלו שלא בתום לב. דוגמה נוספת, פרקליטת

מחת מסויימת כותבת בימים האחרונים על ראש עיר שהיא סוגרת לו את התיק: "קראתי בעיון את

תיק המשטרה, תוך מועקה קשה לאור הנתונים שנגלו לעיניי ואשר מתיישבים לכאורה מבחינת

הגיתם של דברים עם עבירה של מתן שוחד. לצערי, אני נאלצת לסגור את התיק מחוסר ראיות

מספיקות וזאת בהתחשב בגירסאות הנחקרים... השתמשתי בביטוי לצערי, לא משוס שיש לי אישית

חלילה לראות את החשוד כנאשם, אלא משום שהמתואר לעיל מתאים לסיטואציה שבה בעל תפקיד

ציבורי מקבל טובות הונאה משמעותיות וניכרות ולאורך זמן, מאדם בעל מפעל, בעלי אינטרס ישיר

לבצע עבירת שוחד בסגנון שלח לחמך על פני המים". הדברים הללו חמורים מאוד. אם זה היה מגיע

לתקשורת היו עושים מזה חגיגה, זה לא דלף לתקשורת. המתלונן דאג להדליף את התלונה

לתקשורת אבל המתלונן לא יודע את התוצאה, התוצאה נמצאת אצלנו חסויה.
סאלח סלים
אני רוצה להציג דוגמה אישית, לא קראתי זאת בספרים, לא בטלוויזיה ולא בעיתונות,
הנסיון הוא אישי
התקשרו איתי מהמשטרה והודיעו לי כי יש עלי תלונה. ניגשתי למשטרה, חקרו

אותי 29 שעות בסך הכל. שני סגנים שלי במוננצה בקדנציה הקודמת נעצרו למשך חמישה ימים,

הופעלו לחצים אדירים עליהם, ונאמר להם: אנחנו לא מחפשים אתכם, אנחנו רוצים את "הראש".

הכניסו למעצר נכבדים מהכפר, סגניי נננצרו למשך חמישה ימים, הפעילו עליהם לחצים קשים

ולבסוף שניהם יצאו עדים כנגדי. האנשים הללו הפסידו בבחירות נגדי והלחצים של המשטרה

אדירים, הם נשברו, ולאחר פיתויים הם הפכו לננדים כנגדי. התיק הוננבר מהנושטרה עם הנזלצה

לפרקליטות להגיש כתב אישום נגדי. אני מקווה שהפרקליטות תחליט להגיש נגדי כתב אישום כדי

שהאמת תצא לאור והבושה תהיה למשטרה. נזדוע הנושטרה מתנהגת כך? כבר עברו שנתיים ועדיין

לא הוחלט מה יקרה.
ניסן סלומינסקי
יש לי כמה הערות: ו. בהרבה פעמים אנו נתקלים בתופעה בה אתם מתחילים בחקירה מסיבות מסויימות ותור זמן קצר

זה הופך לעניו אישי. זאת אומרת שאם אין מאחורי האשמה דבר, סימן שנכשלתם, ולכן בכות אתם

מנסים להוציא אשמה מבחינת יוקרה.

2. משך הזמן - כאשר יש תלונה, לפעמים החקירה ננזשכת ונמשכת ולאנשי ציבור מה שתשוב זה

שמם. ברגע שזה נמשר, אתם הורגים אותם פוליטית ואתם נותנים נשק ביד היריבים הפוליטיים לנצל

זאת.

3. הדלפות - ניכר מתוך הדברים שהדלפות משמשות לשתי מטרות, א. אתם מדליפים כדי שתוכלו

להתמודד עם הנתקר וכן על מנת לשבור אותו, ההדלפה היא מגמתית. בפרשת בראון ראינו זאת

בצורה ברורה. ב. ההדלפות שבאות מהמשטרה אר לא מהדובר הרשמי הם לשם פרסומת והרבה

פעמים הפרסומות באה על תשבתו של הנתקר.

4. לא בעיה להגיש תלונה כנגד ראש עיר או איש ציבור. אדם שלא ניתן לו למשל רשיון עסק ימצא

על מה להתלונן. היה מצופה שיופעל שיקול דעת נרחב במקרים כאלו.

5. לפעמים נראה שיש חקירות פוליטיות, זאת אומרת יש הכותה פוליטית. הרגשנו זאת בתקופות

מסוימות באזור שלנו ביהודה ושומרון, היתה הנחיה מלמעלה לעצור ראשי ערים. אני נעצרתי על

היותי בשטח צבאי סגור. כאשר יש למנזשלה מגמה מסוימת לעצור תופעה מסויימת, פתאום ניתנת

הוראה ואותו מפקד משטרה שהוא התבר שלר הטוב ביותר, נותן הוראה לעצור אותר. קיימת תחושה

קשה בענין.
שלמה בן-לולו
הוועדה שיושבת כאן מכובדת עליי, אבל אני חייב לומה אני גר במרחק של כ- 120 קילומטר

מירושלים, לא הייתי מגיע לוועדה אילו ידעתי שהיועץ המשפטי לממשלה לא נמצא כאן, פרקליטת

המדינה לא נמצאת כאן ושהמפכ"ל לא נמצא כאן. לא באתי לכאן על מנת להתלונן. אני חושב שיש

כאן בעיות אמיתיות, עומדת לפנינו תופעה קשה מאוד שדרושה לה תיקונים. אני מבין את תנ"צ

הלפרין שאומר שהכל תקין ובסדר אבל זה מנקח-ת מבטך. אני רוצה לומר שכאשר פגשתי את

השוטרים בדרכי, נוכתתי לדעת שהם אנשים נחנזדים ונדמה לך שהם עושים את עבודתם אך מדובר

כאן על תהליך שנעשה רע, ושחייבים לנתח אותו וללמוד איך לנהוג בצורה שונה עם אישים.

אני ראש מועצה משנת 1983, אני חרטתי על דגלי כאשר ניגשתי לבחירות ב- 1983, טוהר

מידות ציבורי. כך אמרתי לאזרחים שהם בוחרים אותי לטוהר מידות ציבורי כי העיר היתה בבעיות

קשות מבחינת טוהר המידות. ושנית רציתי לפתח את העיר. בתחילת השנה, ב- 1994, אני קורא:

"שלמה בן-לולו בחקירות סמויות בנזשטרה". הדבר הצחיק אותי, מדוע ולמה. התקשרתי לעתונאית,

התקשרתי לניצב יוסי לוי ושאלתי אותו, האם יש בעיה עם מועצה מקומית בית שאן, עם שלמה בן-

לולו. הוא ענה בצורה שהבנתי שיש בעיה. שבועיים לאחר מכן פרצה חקירה. ניידות של המחוז

מגיעות למועצה המקומית בית שאן, נכנסים למועצה ולא משאירים 1ייר אוח-, לקחו הכל. החקירה

החלה, 3נצרו את סגן ראש המועצה, יצחק ויצמן לארבעים ושמונה שעות. הגענו להארכת מעצר,

אנחנו שומעים את השוטרים שואלים בלי סוף, מי השופט? הסתובבו סתור סחור, ש- שנוכחו לדעת

שמדובר בשופט פלח, והם אמרו, זה שופט טוב. השופט נכנס, שאל במה מדובר? קם קצין הנזשטרה

ואומר, האיש הזה קיבל יום יום שוחד של עשרות אלפי דולרים. השופט שאל, מה אתם רוצים?

השוטר אמר הארכת מעצר 15 יום. העורך דין אמר 0 ימים. השופט אמר, תסתפקו בעשרה ימים, סגר

את התיק וחרץ גורל. כמובן שבית המשפט המחחי הוציא אותו ממעצרו. לאחר שלוש וחצי שנים, כל

התיקים נסגרים וויצמן עד היום לא יודע למה עצרו אותו. אני נחקרתי, ולא היה עובד אחד במועצה

שלא נחקר במשר שנה וחצי. לבסוף כל התיקים נסגרו וכל זה בגלל סיבה דמיונית של אדם אחד

שהוא גאון גדול בנסיון להפליל.
ירחמיאל הלפרין
למקרה הפרטי שלך, נבר כמה שהוא מצער, אין לו משמעות מבחינת הענין הכולל.
היו"ר סאלח טריף
אתה בר שיל כי בתרו בך שוב. ראש עיריית וזיפה, אריה גוראל יצא זכאי לחלוטין אך הוא

הפסיד את הבחירות.
עמנואל זיסמן
לא נוח לי לדבר כאשר אני שומע מקרים כאלו. הדיון שלנו כללי. עקרוני אם בי צריך ללמוד

את המקרה כדי להסיק מסקנות ולמנוע דבריס באלה לגבי אחרים. לדעתי, עד שמהשטרה לא

מחליטה, אסור להדליף וצריך לשים קץ לבך. מתברר שיש מתלוננים שעושים זאת משיקולים זרים,

שיקולים מפלגתיים, טענות שווא ואף אחד לא מטפל בהם. האם היו מקרים שמתלוננים עשו מעשה

קנוניה אשר גרמה לא רק יסורים, אלא גם גרמה להוצאות. האם טיפלתם בהם? אני אומר צריך לשים

קץ להדלפות שמפריעות למיצוי החקירה.

המשטרה רשאית להחליט. כל אחד בבחינת חף מפשע עד שלא מוכיחים אחרת. יש נזקרים

שבהם המשטרה ממליצה להגיש עליהם בתבי אישום והפרקליטות מחליטה שלא. אני בא בטענה רק

בגלל שהמשטרה לא יודעת לרסן את אנשיה ולבלום את התופעה של הדלפות מכותוח ומגמתיות.

אם צריך חקיקה בנושא הזאת נחוקק זאת.

יש הבדל בין אדם שיוצא זכאי ללא רבב לבין אדם שהוא זכאי בי הוא נהנה מהספק. יש

גבול בין ההרשעה הפלילית לבין הענין המוסרי. בענין המוסרי ציבור הבוחרים מחליט.
יצחק כהן
חבל מאוד שהיועץ המשפטי לממשלה, המפכ"ל ופרקליטת המדינה לא נמצאים כאן.
היו"ר סאלח טריף
המפכ"ל לא הוזמן, הנושא מקצועי. לישיבה הוזמן ראש אגף חקירות, סנדו מזור והוא

הבטיח שיבוא לוועדה בשבוע הבא. תהיה ישיבה נוספת עם סנדו מזור. אני כועס על הפרקליטות,

כבר בינואר ביקשנו מגברת עדנה ארבל נתונים בענין. היא כותבת לנו: "אנחנו נאלצים להשיב לך כי

אין באפשרותנו להעביר נתונים במבוקש משום שהפרקליטות אינה נוהגת למיין בנפרד את התיקים

הקשורים בראשי רשויות מקומיות" זה לא לעניין. הפרקליטות לא יבלה אפילו בצורה ידנית לתת

לנו נתונים. לדעתי, זה נסיון התחמקות של הפרקליטות מלמסור נתונים על תיקים ששובבים אצלהם.

אני אחייב אותם להגיע לוועדה, בי זה נסיון התחמקות על סירבול שיש בפרקליטות.
יצחק בהו
הנזקרים שתוארו כאן הם רק דוגמיות לפרשה של אריה דרעי, שנמשכת כבר לנזעלה משבע

שנים, דוגמה לאיך דמו של אדם נשפך בתקשורת. יבולת להביא גלריה ארובה של בל אנשי הציבור

שזובו.
ירחמיאל הלפריו
כמה זוכו? אתה מדבר על גלריה, מאיפה אתה לוקח את הנתונים? צריך לעשות אבתנה

מדויקת.
יצחק כהו
המשטרה צריכה לחקור ומחובתה לחקור. הטענה היא שהתקשורת עוסקת בזה, דמם של

הנחקרים נשפך. מי מזין את התקשורת? אני מקווה שכל חברי הבית יצטרפו לחקיקה שחקירה, כל

חקירה שהיא תצא לפרסום רק בבית המשפט. עד בית המשפט תל איסור פרסום, מביוון שלאנשים

הללו יש נשמה ויש להם משפחה וילדים, חברים וסביבה ולא יתבן שדמם ישפך שנה, שנתיים, שבע

שנים עד שיזוכו. מדוע האנשים הללו צריכים לעבור משפט ציבורי בתקשורת? מדוע דמם צריך

להישפך כמים בחוצות? ואם הוא יוצא זבאי, לא נראה לך שהעונש מיותר?
ירחמיאל הלפרין
אתה נוגע בנקודה שהיא לא לגמרי משטרתית. אתה קובע דברים בלי עובדות ובלי להוכיח.

אתה מתעלם מהמציאות. אלה תחושות בטן ולא עובדות.
יצחק כהו
קח לדוגמה את הפרשה האוורונה, פרשת לרנר, מאיפה התקשורת יודעת את השמות של

חברי הכנסת שעומדים להיחקר? מאיפה המקורות? את השאלות הללו היינו צריכים להפנות

למפכ"ל, אנחנו צריכים לעמוד מולו. לעומת זאת, יש פרשיות שלא נחקרות, לדוגמה פרשת מליון

הדולר של בן-יאיר. הגישו תלונה והפרשיה הזאת לא נחקרה.
ירחמיאל הלפרין
יש על כך בג"צ. אם המשטרה מסרבת לחקור דבר כלשהו, יש הליך להגיש ערר ליועץ

המשפטי לממשלה ואם היועץ המשפטי לממשלה לא מכריח אותנו לחקור--
יצחק כהו
למה המשטרה לא חוקרת?
ירחמיאל הלפרין
כיוון שהמשטרה בודקת לפני שהיא מתחילה לחקור, האם יש תשתית ראייתית ומשפטית

מספקת מרי לפתוח בחקירה. אנחנו סבורים שהוגשה תלתה, שלא היתה לה תשתית ראייתית

ומשפטית מספקת שתצדיק פתיחת חקירה. מי שמחליט על כך, לא אני בלבד אלא פרקליט הנוגע

בדבר. אנחנו מחליטים את ההחלטה שלנו, זה עובר ביקורת של פרקליטות המדינה, ואם פרקליטות

הנח-ינה לא מספקת יש בג"צ. ככה עובדים במדינה מתוקנת. בגלל אותה סיבה אני סוגר מאות תיקים

לראשי רשויות והם אפילו לא יודעים ואני לא חוקר אותם כי אין תשתית ראייתית לפתיחת חקירה.
רפי אלול
הדיון הזה בעיתי מאח-. גם אני הייתי ראש רשות מקומית כעשר שנים ותודה לאל לא

נחקרתי. מצד שני אי אפשר להאשים את המוסד חוקי- המשטרה, אי אפשר לומר להם כאשר מוגשת

אליהם תלונה, אל תחקרו מכיוון שזה ראש עיר. שמעתי את דבריך, אמרת שלמשטרה אין ענין

לפרסם את דברי החקירות. אני אומר שאם עיקר הבעיה היא ההדלפות-
ירחמיאל הלפריו
ההדלפות הם מהמתלוננים שיש להם אינטרס אדיר להדליף. חלק מהחקירות שלנו מתחילות

כאשר יש כבר פרסום עתונאי קודם. לפעמים אנחנו נעזרים בעתון כדי לדעת שהיתה עבירה. הפרשיה

מתפרסמת קודם כל בעתון. היום יש תחרות בין עתונאים ובין התקשורת כולה, מי עושה יותר כתבות

תחקיר. בכתבות התחקיר הם מחפשים עבירות פליליות. הם אפילו לא מגיעים אלינו, הם מבצעים

חקירות משלהם, הם מסוגלים לבצע חקירות שהמשטרה לא מסוגלת לבצע וכך הם אוספים חומר.

כאשר הם חושבים שיש להם הוכחות ויש להם הגנה בפני לשון הרע, הם מוציאים זאת לעתונות

ולפעמים באים למשטרה ונותנים לנו את החומר על מנת לפתוח בחקירה.

על פי החוק המשטרה חייבת לחקור כאשר מגיע לידיעתה חשד לעבירה פלילית גם אם אין

תלונה. זאת לא המצאה של המשטרה, החוק מחייב אותה לחקור.

אני מסכים שההדלפות מהוות בעיה שפוגעות לנו בעבודה ומכתימה אנשים שלא בזמן ושלא

לצורך. התקשורת טוענת שחובת הציבור לדעת שראש עיר בחקירה. לא זכותו אלא חובתו של תושב

עיר לדעת שראש העיר שלו נמצא בחקירה. אנחנו בחילוקי דעות איתם. אנחנו חושבים שזאת לא

חובתו, אולי זכותו. התקשורת טוענת שהמשטרה חייבת לדווח לתקשורת ברגע שאנחנו חוקרים אישי

ציבור, אחרת אנחנו מועלים בתפקידנו והם מועלים בתפקידם. התקשורת אגרסיבית מאוד.



למשטרה הקלאסית יש יעדי חקירה, יש לה יעדים מודיעיניים. אנשי הציבור ועובדי הציבור

הם לא יעדים שלנו. הם לא מסומנים כיעדים למרות שלכאורה אפשר היה לצאת מתוך הנחת עבודה

שבל עובד ציבור הוא פוטנציאל לשחיתות. אבל לא יעלה במדינה דמוקרטית שאבריז על שר האוצר

כיעד מודיעיני של היחידה הארצית לחקירות הונאה. הוא שולט על תקציב ענק, למה שלא יהיה

היעד שלי, אך זח לא יעלה על הדעת בנזדינה דמוקרטית. שיהיה ברור שאישי ציבור הם יעדים שלנו

ולא מסומנים אצלנו. אנחנו מגיעים לחקירות רק מתוך תלונות, מתוך מכתבים אנונימיים, מתוך

דוחו"ת ביקורת פנימיים וביקורת של מבקרת המדינה, מתלונות של עובדים או יריבים פוליטיים, זה

החומר שלנו. חומר כזה הוא לא פסול על פניו, אנחנו מפתחים חקירות ממכתבים אנונימיים, אנחנו

בוחרים את אותם מכתבים שמפורטים מספיק ונותנים לנו כיווני חקירה. אנחנו יוצאים מתוך הנחה

שאדם חושש להזדהות שמא יבולע לו. כשאני מתחיל לבדוק תלונה, הרבה פעמים אני חייב לבצע

פעולות חקירה, זאת אומרת, להיכנס לעירייה ולבדוק כמה מסמכים. ברגע ששוטר שלנו מגיע,

הפקידים מזהים אותו מיד. תלק מהם מדליפים לתקשורת. קרו מקרים שבהם חוקרי היחידה הארצית

לחקירות הונאה היו בעירייה מסויימת והגיעו צלמים למקום בי מישהו מהמקום הזעיק אותם, מכיוון

שרצה ''לדפוק" את ראש העירייה. לומר תמיד שאנתנו מדליפים זה הבל הבלים. זה רק "דופק'' לנו

את החקירה, אנחנו לא מסוגלים באותו יום לחקור את כל המעורבים.
דוד אזולאי
איך אתה מסביר שאנשים נחקרו במשטרה ובו בזמן החקירה, בל תוכן החקירה יצא החוצה

לעתונאים.
ירחמיאל הלפרין
לזרוק דברים באוויר זאת לא גבורה. אני נזציע לכל מי שחושב שהמשטרה גרמה לו עוול

שלא בתום לב, להגיש תלונה למח"ש. זאת עבירה חמורה ביותר. אם פרקליט הגיש כונב אישום שלא

בתום לב והוא ידע שאין ראיות, הוא עבר עבירה פלילית חמורה ביותר.
רפי אלול
ראשי רשויות בתוקף תפקידם באנשי ציבור, נדרשים לממן את ההגנה המשפטית שלהם

מכספם הפרטי.
נזיכה גולדמו
היום המצב השתנה, כאשר ראש רשות יוצא זכאי, הוא רשאי לקבל את הכסף מקופת

העירייה ומשרד הפנים מאשר זאת.
טלב אלסאנע
אין לי טענות כנגד המשטרה שהיא חייבת לחקור. היא חייבת לחקור כל תלונה ויהיה

אבסורד לחלוטין לחשוב שהמשטרה צריכה למיין את התלונות ולהחליט איזה תלונות לחקור.

חייבים לחקור כל תלונה. הטענות לגבי הליך החקירה ואיך מתקיימת החקירה. למשטרה יש את כל

הכוחות ולאדם הבודד אין את היכולת והכוחות. המשטרה מתעלמת מהעדים שיכולים לתרום לבירור

האמת ויכולים לסייע בחקירה. המשטרה מנווטת את החקירה לכוון שהיא רוצה.

ענין ההדלפות, בעבר המשטרה תפסה אותי על מהירות, עוד לפני שהגעתי לבית, שמעתי

על כך ברדיו. מי הדליף? המשטרה.

במקרים של אישי ציבור אני סבור שהבעיה בפולה במיוחד כאשד האיש יוצא זכאי,

התדמית של הננבריין נשארת ומלווה אותו תקופה ארוכה.
דוד אזולאי
יש אנשים שיש להם ענין לחסל חשבון עם איש ציבור, יריבים פוליטים, או סתם אזרח

שנפגע מראש רשות, הוא מגיש תלונה, מתברר שיש בסיס לתלונה. הענין מגיע לבית משפט ובכל

זאת האדם יוצא זכאי. נוח דינו של המתלונן? האם האדם שיצא זכאי, הוציא עשרות אלפי דולרים על

מנת לצאת זכאי במשפט, דמו נשפך בתקשורת, עינוי דין ארוך ומתמשך, בסופו של דבר המתלונן

השיג את המטרה שלו באותן כותרות נוקדימות שלפני הדין. מה דינו של המתלונן? האם המשטרה

מזהירה את המתלונן לפני כן שאם מתברר שהענין לשווא הוא עלול לעמוד לדין?



יש לי תחושה שלפעמים המשטרה נסחפת יתר על המידה על מנת לבצע את תפקידה. אני

אתן דוגמה שהיתה לאחרונה. סגן השר הרב גמליאל, עמד בשדה התעופה כאשר הגיע עורך דין דן

אבי יצחק מחוץ לארץ עם קבוצת אנשים. למחרת, הנזשטרה זימנה את בל עובדי הלשבה של סגן השר

הרב גמליאל. בולם זומנו לחקירה, בולל דובר השר. המשטרה האשימה אותם על הדחת עד בתפקיד.

בנוסף זומנו אנשים שלא היו במקום. אחד העוזרים של השר שלא היה במקום זומן גם לחקירה. דובר

המשרד, שלכאורה ממלא את תפקידו, נעצר ויוצא תחת אזהרה ובערבות עצמית של צד שלישי.

דוגמה נוספת, אותם אנשים מקבלים אישור להפגין מול בית המשפט העליון, הנזשטרה צילמה את

כל המשתתפים בהפגנה חימנה את כולם לחקירה. מכניסים את האנשים לפחד על מנת שלא להגיע

להפגנות.
ירחמיאל הלפרין
לידיעת כולם, חשוב לדעת, מי שעושה פעולות שיש בהן כדי להטריד עד שעומד להעיד

בבית משפט או נחקר במשטרה כעד, עובר עבירה של חמש שנות מאסר, כך כתוב בחוק. עורך דין דן

אבי יצחק, לפי כל הידוע, נחקר כעד בתיק הידוע בראון, הוא על תקן של עד, וכל אדם שעושה

פעולה שנעשית היום כדי להטריד אותו עובר עבירה שדינה חמש שנות מאסר. כל נזי שהיה בשדה

התעופה לוד והגיע כדי לקבל את פניו, מבחינה עובדתית הוא בבחינת מטריד עד. כל מי שהחזיק

שלט שעליו כתוב דברי גידוף לדן אבי יצחק, עבר עבירה של חמש שנות מאסר. גס מי שעומד ליד

ביתו ולא מוציא הגה מפיו, אלא החליט לעמת- שם במשמרת מחאה על כר שהוא מעיד, עובר הטרדת

עד, בר כתוב בחוק, זאת הפסיקה. כל מי שנתקר, כולל הרב גמליאל נחקר כחוק וכדין. הוא היה

בשדה התעופה ולכן הוא היה צריך לתת הסבר, מדוע הוא שהה שם באותו רגע שדן אבי יצחק הגיע

לשדה התעופה. מותר לחקור גם אנשים כעדים, אנשים שלא היו אבל לפי הערכתנו יש להם

אינפורמציה שיכולה לעזור לנו לגבי האנשים שהיו. החקירה היא כדין, על דעת היועץ המשפטי י

לממשלה ומבקרת המדינה. מבחינת החוק אני לא חייב לשאול את היועץ המשפטי לממשלה באם

לחקור. יש לי רשות לחקור, והוא לא יכול להורות לי לא לחקור. במקרה הזה, החקירה היא כדין.

לגבי מה עושים עם אנשים שמגישים תלתות שווא - יש עבירה של הגשת תלתת שווא,

מבחינה משפטית היא נקראת הרראה כתבת. מי שמגיש למשטרה הרראה כתבת, דינו שלוש שנות

מאסר ולפעמים חמש שנות מאסר. הכוונה בהגשת תלונה על עבירה פלילית כאשר המגיש יודע

שהיא שיקרית.
ניסו סלומינסקי
מימשתם זאת?
ירחמיאל הלפרין
כן, אבל המקרה נדיר מכיוון שברוב רובם של המקרים מגיש התלתה חושב שהתלונה

אמיתית, בייחוד במטריה שאנו עוסקים בה, התחום האפור.
ניסו סלומינסקי
ומה במטריה שאנחנו מדברים עליה, המטריה של ראשי הרשויות?
ירחמיאל הלפריו
במטריה שאנחנו עוסקים בה ביחידה הארצית לחקירות התאה, זאת המטריה הקשה ביותר

מכל חוק העונשין. קל יותר לחקור תיק רצח מאשר תיק קטן נגד ראש מועצה. בתיק רצח העובדות

ברורות. בעבירות כנגד ראשי רשויות או עובדי ציבור בכלל, התחום הוא בעיתי, ההגדרה של

הננבירה היא בעיתית, לפעמים היא חודרת לתחום הפלילי, ולפעמים אתה לא יודע אם היא חוזרת

לתחום הפלילי.



קשה מאוד להוכיח שמגיש התלונה פעל מתוך ידיעה שהתלונה היא כתבת על פניה. הוא

אומר, נכון, יש לי אינטרס להפיל את ראש העיר אבל, אני מביא לכם חומר אמיתי. אנחנו חייביכו

לעשות הפרדה, נכון שיש לו אינטרס, אבל אני חייב לבדוק אם החומר שהוא הביא הוא אכן נכון.

אם בית המשפט מכריז עליו כעד שקר, הוא יוענזד לדין לא רק על הודאה כתבת אלא על עדות שקר

שדינה שבע שנות מאסר. גבו השופטים לא תמיד יודעים להכריז על אדם כעד שקר. לכאורה היו

צריכים להעמיד לדין את כל האנשים שהתלוננו והעדות שלהם לא התקבלה, בפועל זה לא קורה.

ברוב המקרים אנחנו לא במצב שאפשר לומר שמגיש התלונה הגיש אותה בידיעה ברורה שהיא

תלונת שקר. ברוב המקרים זה לא כך, וגם אם זה כך אין לנו את הראיות לכך. ברוב המקרים החומר

הוא לא חד משמעי. אותן הבעיות קיימות כאשר אנחנו חוקרים תיקים לגבי ראשי ערים ונבחרי

ציבור אחרים. הפרת אמונים זאת העבירה המובילה. אין הרבה תיקים על עדויות שקר, הרי כל יום

מזוכים אנשים רבים, אז מעמידים את כל המתלוננים על ידיעות שקר? לא יעלה על הדעת, זה לא

יכול להיות.

כאשר אדם מוסר הודאה במשטרה זה כמו תצהיר. ברגע שההודאה שלו לא נכונה, העבירה

היא הרדאה כתבת, אדם שמגיש תצהיר הוא עובר עבירה של תצהיר כוזב.

אנשים מציגים כאן תיק פרטי שלהם ורוצים להשליך על הכלל. יכולים להיות זיכויים, טוב

שיש זיכויים ויהיו זיכויים. זה לא מוכיח על הכלל שכל התיקים שאנחנו חוקרים או מגישים נגד

ראשי ערים ועובדי ציבור הם תיקים חסרי בסיס.

לגבי שיטות חקירה - אם יש הוכחות שבמהלך החקירה נעשו מעשים פסולים, כאשר התיק

יגיע לבית משפט הוא יפול. ברגע שנעשים מעשים פסולים שגורמים לכך שמישהו יעיד נגד אדם

כלשהו הוא יזוכה. ואם יש הוכחות כבר, לפני שהתיק מגיע לבית משפט, יש להגיש תלונה נגד

המשטרה.

לענין עדי מדינה, אנחנו משתמשים הרבה בכלי של עד מדינה, למרות שזה כלי מאוס אבל,

מבחינה משפטית הוא כלי כביל. אנחנו לא אוהבים את הכלי הזה, אבל כאשר אנחנו רואים בחקירה

שאפשר להשתמש בכלי כזה, אנחנו נותנים מעמד של עד מדינה לעבריין שעבר עבירות כדי שיפליל

אדם שהוא העבריין העיקרי מבחינתנו. ראש עיר יהיה ננבריין עיקרי אם חבר מועצה מוכן להעיד

נגדו, ואז היועץ המשפטי לממשלה סולח לעבריין המשני, מותר לו על פי חוק לסלוח לו. אנחנו לא

אוהבים את הכלי הזה, בתי המשפט לא אוהבים את הכלי הזה וכדי להאמין לעד מדינה צריך ראיות

סיוע. כשהפרקליטות מגיעה למסקנה שיש סיוע לאותו עד מדינה, היא הולכת על כתב אישום, ואם

היא חושבת שלא, אפילו שיש ננדות של עד נח-ינה, היא סוגרת את התיק מחוסר ראיות.

בעבירות שוחד, החוק פותר מדרישת הסיוע. בסבירות שוחד אפשר להרשיע עובד נזדינה על

סמך עדות יחידה של עד מדינה בלי סיוע. לעומת זאת, בעבירות אחרות, גם אם השופט מאמין לעד,

הוא לא יכול להרשיע, הוא חייב ננדות מסייעת. בעבירות שוחד, המחוקק החמיר על מנת לבאר את

הנגע ואמר, אני מוכן להרשיע עובד מדינה על סמך עדות יחידה של עד מדינה, בתנאי שאני מאמין

לו.

אתם מדברים מתוך תחושות, מתוך סטיגמות. מי שמכיר את המטריה לעומקה מכיר תמונה

אחרת, מבחינה משפטית, מבחינת הנהלים ומבחינת העובדות. התחושה היא שכל החומר מודלף

מהנזשטרה מכיוון שלמשטרה יש את מירב האינפורנוציה. אני לא נשבע שאין הדלפות מהמשטרה,

אבל כשיטה זה לא קיים.
עמנואל זיסמן
כאשר מוגשת תלונה, עד שהמשטרה מחליטה להעביר עם המלצה זו או אחרת לפרקליטות,

האם בתקופה הזו שיכולה להיות תקופה ארוכה, האם אתם נוקטים בכל האמצעים על מנת למנוע

את ההדלפות?
ירחמיאל הלפרין
כאשר המשטרה מקבלת תלונה נגד עובד ציבור, היא בדרך כלל מתקבלת עם חומר רב,

חוברת גדולה עם הרבה ניירת. השלב הראשון ללמוד את החומר. לימוד החומה לקרוא אותה להבין

אותו, לנתח, לעבד אותו ולהעביר אותו בדיקה משפטית. עד שהמשטרה מסכמת את התיק

ומעבירה לפרקליטות עובר זמן. הזמן הממוצע של חקירה נגד עובד ציבור הוא בערך שנה וזה מכיוון

שהחקירות הללו הן מטבען בעיתיות וכבדות מאוד. הרבה ניירת, הרבה מסמכים. ביחידה הארצית

לחקירות הונאה יש יועץ משפטי, איש חקירות ותיק שכל תפקידו, לעבור על כל תלונה של ראש עיר

או עובד ציבור ולבדוק אם מבחינה משפטית יש תשתית לחקירה משטרתית או שזה ענין לגוף אחר

כמו משרד הפנים, אולי ענין משמעתי בלבד, נציבות שירות המדינה ואולי זה ענין אזרחי. חקירה לא

מתחילה בלי שיש בראשה חוות דעת משפטית שאומרת איפה הנקודות שמצדיקות חקירה או בדיקה.

לפעמים אנחנו גם מתייעצים עם דרגים גבוהים יותר. אנחנו לא נזזדתים לפתוח בחקירה. לפעמים

אנחנו "מבזבזים'' שבועות או חודשים רק כדי להבין את החומר שהוגש לנו על נתת להבין אם יש כאן

מטריה פלילית.

כרגע יש שש רשויות מקומיות שנמצאות היום בחקירה. המספר הזה ירד פלאים, לפני

כשלוש שנים היו יותר מעשרים רשויות מקומיות בחקירה. אנחנו הורדנו זאת על ידי אותה מערכת

סינון אשר הורידה את כמות החקירה שאנו מנהלים נגד ראשי ערים.

עד שמחליטים לפתוח בחקירה גלויה, אנחנו לפעמים מתלבטים חה לוקח לפעמים חודשים.

לפעמים אנחנו גם מנהלים חקירה סמויה, בדיקות מודיעיניות קשות מאוד מהבחינה שלא יחשפו

בשלב מסויים. חלק מהבדיקות אני חייב לבקר במקומות מסויימים ויש את הסכנה של ההחשפות.

ברגע שאני נחשף זה עשוי לפרוץ גם לתקשורת. הרבה פעמים חקירה יוצאת לתקשורת בגלל שמזהים

אותנו. העתונות נמצאת כל הזמן בבית משפט, יש להם גישה חופשית לתיקי מעצרים ושחרורים על

פי חוק. יש כתבים מיוחדים לענינים האלה, כך שיש הרבה מקורות הדלפה ואי אפשר לחסום את

ההדלפות. למתלוננים יש אינטרס להדליף, לחשודים עצמם יש אינטרס להדליף כדי להכפיש את

הנזשטרה ולטעון שהמשטרה הדליפה. יהיה תמים לחשוב שאפשר לחסום את ההדלפות. חקירות

משטרתיות הן לא סח-יות, הן פומביות. אין איסור בחוק לפרסם שהיתה חקירה.
היו"ר סאלח טריף
השכלנו היום מתת ניצב ירחמיאל הלפרין בדברים שהביא לנו על שיטות החקירה, על

הלבטים וכל הבעיות המתלוות לענין החקירה. חקירות המשטרה הן חשובות ביותר והן מרתיעות גם

כאשר אין כתב אישום וגם כאשר יש המלצה.

משטרה חזקה וטובה זה דבר חשוב מאח- לציבור כולו ולניקיון הכפיים של עובדי הציבור.

לפעמים כאשר אדם מזוכה בבית המשפט, עצם ההליך השיפוטי מרתיע רבים אחרים.

הפרסום הוא לא רק באשמת המשטרה. היה טוב אילו היו מאופקים במשטרה וכאשר כל

עוד לא הוחלט להגיש המלצה לכתב אישום על ידי המשטרה, אין מקום לצאת בפרסום. זאת משאלת

הלב של כולנו. גם כאשר החקירה לא מתפרסמת יש בה הרתעה רבה מאוד לאותו ראש עיר, ראש

מתנצה או חבר כנסת.

אני מצטער שהפרקליטות לא שותפה לנו לדיון היום כי יש חלק גדול מהתיקים שנמשך זמן

רב בתוך הפרקליטות. כאשר פרקליטת המדינה כותבת לי שהיא לא יכולה לתת לי נתונים כי אין לה

מאגר, זה מצביע על חוסר רגישות מצד הפרקליטות לגבי איש ציבור, שדמו נשפך בכל מקום והם לא

מחליטים לגביו.



דיברתי עם ראש אגף החקירות וסיכמנו שוועדת הפנים ונבקר באגף עצמו לא בנחקרים אלא

כמבקרים.

תת ניצב הלפרין שמע דברים מהנבחרים עצמם ומכאבם ואני מקווה שזה ישפיע בהיבט

האנושי שבדבר ועל ההיבט ההגון שבחקירה. אנחנו משוכנעים שהמשטרה נקייה תטולת כל שיקול

פוליטי כזה או אחה יש לנו אמון גדול במשטרה.

אני מורה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 12:05.

קוד המקור של הנתונים