ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 26/02/1997

הפסולת ברמת חובב

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום ד'. י''ט באדר א' התשנ"ז. 26,2.1997. בשעה 00;09

נכחו;
חברי הוועדה
היו"ר סאלח טריף

מיכה גולדמן

מיכאל נודלמן

אברהם פורז

מוזמנים; נחמה רונן, מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה

יצחק גורן, סמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה

ד"ר ישראל ברזלי, ראש אגף חומרים מסוכנים, המשרד

לאיכות הסביבה

בלהה גבעון, מנהלת היחידה לאיכות הסביבה, החברה להגנת

הטבע

זאב צל, מנכ"ל חברה לשירותי איכות הסביבה, רמת חובב

יעקב היכל, יו"ר דירקטוריון החברה לאיכות הסביבה

ד"ר אלי שטרן, חבר דירקטוריון, החברה לאיכות הסביבה

אורי זיק, נציג גרינפיס בישראל

צפורה רון, ארגון הגג "חיים וסביבה"

יורם גלילי, דובר תושבי רמת הנגב

מרילין פרת, תושבת רמת הנגב

גברוש שמש, יו"ר פורום המשק והכלכלה לאיכות הסביבה

"חיים וסביבה"

אבי בן ליש, מנכ"ל א.ב. טכנולוגיות מחזור תעשיות, חבר

פורום המשק והכלכלה לאיכות הסביבה

ג'רמי סרנת, עמותת "אדם טבע ודין"

עו"ד צהלי דרור גבריאלי, צוות משפטי, עמותת "אדם טבע

ודין"

דניאל מורגנשטרן, היועץ הסביבתי, המרכז לשלטון מקומי

איילה תמרי, ראש יחידת איכות הסביבה, משרד התשתיות

הלאומיות

צביה גולן, ירוחם
מנהלת הוועדה
יפה שפירא
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
הפסולת ברמת חובב



הפסולת ברמת חובב

היו"ר סאלח טריף; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות

הסביבה שתדון בנושא חשוב מאוד. כל הנושאים

שאנחנו דנים בהם הם חשובים, אבל זה נושא חשוב מאוד. אנחנו היום דנים

בענייו שלמעשה עלה לכותרות בשבוע שעבר, ומיד כששמעתי על העניין הזה,

וגם הוגשה לגביו שאילתה למליאת הכנסת על ידי חבר הכנסת מיכאל נודלמן

שיושב לידי, ראיתי לנכון להביא את הנושא לדיון במהירות האפשרית.

אני שמח לארח בוועדה את מנכ'יל המשרד לאיכות הסביבה, הגברת נחמה רונן,

שעושה עבודה טובה מאוד במשרד, ושיחד איתה אנחנו מנסים לעשות כמה שאפשר

למען איכות הסביבה בישראל.

המקום נקרא רמת חובב, ויש רבים בישראל שחושבים שרמת חובב זה באמצע

המדבר, איפה שהוא רחוק מאוד מאזורי התיישבות. אבל בסך הכול, עד כמה

שאני זוכר, זה במרחק ממש קצר מבאר-שבע, כעשר דקות נסיעה ממנה. שם יש

פצצה מתקתקת בדמותם של 70 אלף טון פסולת מסוכנת ורעילה, דבר שיכול כל

יום להתפוצץ ולהזיק לעשרות אלפים תושבים באזור. לפעמים דברים כאלה,

שקצת רחוקים מהעין, מנבחרי הבית, ממנהיגי האומה, מהממשלה - שוכחים

אותם; אבל למעשה אטור לנו בשום פנים ואופן לעבור לסדר היום. קראתי את

החומר וראיתי את המכתב המזהיר של גרינפיס - ואני מברך אותם -

לראש-הממשלה, לכל הנוגעים בדבר בעניין הזה, ואני חושב שזה צריך להדליק

אצל כולנו נורה אדומה. אומרים שאם בארצות הברית היה דבר כזה, זה היה

נכנס לתכנית חירום מיידית לטיפול באותו אתר שהוא בבחינת פצצה מתקתקת.

לכן חובה עלינו כולנו עכשיו להתגייס, כדי לראות מה אנחנו עושים שם.

למדתי שעומדים לבנות בקרוב משרפה. למדתי שהמשרפה הזאת יכולה להיות לא

פחות מסוכנת כפתרון, בגלל הנזק שעלול להיגרם לסביבה ולאוויר באזור

כתוצאה משרפת חומרים כאלה. כל זה מחייב בדיקה מאוד מאוד רצינית, בדיקה

מאוד מאוד זהירה, כדי שרמת חובב לא תהווה מקום סכנה להרבה מאוד תושבים

באזור.

אני מבין שההתקדמות התעשייתית בישראל בשנים האחרונות היא בקצב גדול,

אבל יש בה הרבה תעשיות מזהמות והרבה תעשיות שפולטות חומרים מסוכנים,

ואני מקווה שבאמת המשרד לאיכות הסביבה מקפיד, ואני יודע שהוא מקפיד,

כדי שכל אותם מפעלים יעבירו את החומרים המסוכנים האלו לאתר הזה.

בשנים הרבות ששירתתי בצה"ל ידעתי על מה שקורה ברמת חובב, אבל חשבתי

שהעניין מטופל כראוי. היום נגלה לנו ואנחנו למדים שכבר היום יש מידע

ברור ומוצק שהפסולת שישנה שם היא מסוכנת. היא גלויה, וחשיפתה למים,

לאוויר ולטבע יכולה פשוט לגרום לאסון. אין ספק שבתקופה שהיה זיהום במי

התהום באזור ההוא, היה דבר שצריך להדליק אצלנו נורה אדומה עוד קודם

לכן.

אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. היום אנחנו כאן כדי לשמוע אתכם. לשם כך

הוזמנו גם נציגי תושבי המקום שכואב להם והם פוחדים, הוזמנו גם הארגונים

שמטפלים בכל נושא איכות הסביבה. הייתי רוצה, גברתי המנכי'ל, אם את רוצה,

אמרי כמה דברים בעניין הזה, ואחר-כך נשמע את כל הנוכחים.
נחמה רונן
תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני רוצה לומר

דברים כלליים, ואחר-כך אני מציעה שנעבור

לאנשי המקצוע. נמצאים כאן מנהל החברה, יושב ראש החברה ואנשי מקצוע

אחרים מהמשרד; ואני מציעה שהם יתנו את הפרטים.

אני רוצה רק להתייחס לאופן עבודת הוועדה מול המשרד, ואני חושבת שאולי

הדוגמה פה היא אחת הדוגמאות הטובות להמחיש את זה. אני רואה חשיבות רבה

מאוד בעזרה של הוועדה למשרד ולנושא איכות הסביבה. הרי לכל מה שאנחנו

רוצים לעשות, בסופו של דבר, אתם הכלי, אתם המחוקקים, אתם יכולים בפועל

לעשות את העבודה ולחוקק את החוקים. אנחנו צריכים להמליץ את ההמלצות

המקצועיות. קורה לא אחת שהוועדה ניזונה לאו דווקא מנושאים שהמשרד מוצא

לנכון להעלות או מנושאים שבאמת חשובים וראויים שהוועדה תדון בהם כנושא

חשוב בפני עצמו, אלא היא מחליטה לקיים ישיבות על-סמך הערות כאלה או

אחרות שמופיעות בתקשורת, על-סמך הערות של ארגונים ירוקים כאלה או

אחרים, שאני מאוד מברכת ומוקירה את העבודה שלהם, אבל לא תמיד כל מה

שכתוב הוא בדיוק בדיוק המצב הנכון, לא אצלנו ולא בעולם הגדול.

אני חושבת שהדוגמה של הנושא ברמת חובב היא אולי הדוגמה הטובה ביותר.

הרי האתר ברמת חובב והמשרפה הוקמו על-ידי ממשלת ישראל. ממשלת ישראל

הבינה שיש לה בעיה עם כל נושא הטיפול בחומרים המסוכנים, והקימה חברה

לצורך העניין שתטפל בנושא החומרים המסוכנים. אחרי שכל גדולי המומחים

במדינה ובעולם ישבו וחשבו, הגיעו למסקנה שהדבר הנכון ביותר לעשות זה

משרפה. זה מה שהעולם המודרני יודע. אז באים גרינפיס וטוענים שגם משרפה

זה לא טוב, ויש להם שיטות אחרות ויש להם הצעות אחרות. ההצעות האלה,

ראוי שייבדקו. על-פי מה שבדקנו ועל-פי מה שאומרים טובי המומחים מארצות

הברית שאנחנו נעזרים בהם - ואני לא פוחדת לומר, אנחנו בקשר עם מומחי

הEPA-מארצות הברית, ואנחנו בהחלט נעזרים בהם - אין היום פטנט אחר

ממשרפה. אין, לא קיים, זו השיטה הכי מודרנית, הכי נכונה, הכי טובה לטפל

בחומרים מסוכנים. מה שאנחנו צריכים להבטיח זה שמה שייפלט מהארובה של

משרפה לא יסכן את התושבים באזור. זה מה שאנחנו צריכים להבטיח, ואת זה

עושים, והמשרפה הזאת פועלת בתקנים מאוד מאוד מחמירים. אבל לבוא היום

ולשלול את נושא המשרפה, ולבוא ולומר שהאתר מנוהל בצורה חסרת אחריות

ושאנחנו יושבים על חומר נפץ - אני חושבת שיש בכך משהו קצת לא אחראי גם

מצדנו, אנחנו, פקידי המדינה, ואולי גם מצדכם כמחוקקים, שאתם לא מכירים

בדיוק את העובדות, ולכן חשוב שתשמעו אותן.

זאת לא חבית חומר נפץ. נכון שהמצב ברמת חובב רחוק מלהיות משביע רצון,

אני לא אצייר כאן תמונה ורודה, אבל הוא לא חבית חומר נפץ-, ואי-אפשר

להשוות את המצב שם לאיזה שהוא חור נידח בהודו, שקרה בו אסון. זה לא

אותו מצב, זה לא אותם חומרים, זה לא אותם אנשי מקצוע שמטפלים. רבותיי,

תנו קצת קרדיט לאנשי המקצוע במדינת ישראל, קצת; בכל אופן יש גם לנו

אנשים שאין מה להתבייש בהם, ובכל העולם רוצים לשכור את שרותיהם.

אז נכון שיש הרבה מה לעשות, אבל כרגע, עם כל מה שאנחנו רוצים לעשות,

אנחנו נתקלים בקשיים, כי כמויות החומרים הן כל כך רבות שעד שלא נתחיל

לשרוף ולהיפטר מחומרים. קשה מאוד לעשות משהו ברמת חובב במצב של היום,

וזה מצב של שנים. שנים, שנים, שנים המדינה העבירה לשם חומרים מסוכנים;

ובאמת האתר הזה לא תוכנן כמו שהיה צריך להיות מלכתחילה. אבל בשנים

האחרונות - ואני לא לוקחת את הקרדיט על עצמי, זה התחיל עוד בקדנציה



הקודמת - הוחל מהלך מאוד מושכל, מאוד מתוכנן לטפל בכל נושא החומרים

המסוכנים, ואני חושבת שאנחנו כן צועדים בדרך הנכונה.

אני רוצה רק לעדכן את הוועדה, לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור לאנשי

המקצוע, שהמשלחת של ה EPA-שביקרה באתר והתרשמה, ושלחה את התרשמויותיה

שגם הופצו בתקשורת, טענה אף היא שהמצב ברמת חובב הוא לא טוב, שצריך

לעשות שם טיפול וטיפול יסודי, והיא הציעה את עזרתה. אנחנו כתבנו להם

בחזרה שאנחנו נממן את השהייה של המומחים שיבואו לארץ, אנחנו מאוד רוצים

את עזרתם, אנחנו מאוד רוצים את הסיוע, את ההמלצות שלהם, את הידע

המקצועי שלהם, אנחנו מוכנים לממן את השהייה שלהם בארץ, ואני מניחה שהם

יבואו בקרוב. אז אנחנו נתחיל עוד תהליך, מעבר לתהליך שפועל עם הידע שיש

במדינת ישראל. אני יכולה לומר בוודאות שאנחנו ניעזר בידע הטוב יותר

והמתקדם ביותר שיש היום בעולם.

היו"ר סאלח טריף; הייתי רוצה קודם לשמוע את מנכ"ל גרינפיס,

ואחר-כך אנשי המקצוע המומחים שעובדים במקום

יתייחסו לדברים.
אורי ז'ק
אני שמח להיות זה שיהיה הסמן הקיצוני במחנה

הירוק וידחוף את המשרד לאיכות הסביבה

לכיוונים יותר ידידותיים לסביבה של טיפול בעיקר בחומרים מסוכנים. מה

שקורא ברמת חובב - ויש לי כאן אוסף שקפים שאני אשמח להראות מאוחר יותר

- הוא כן פצצת זמן וכן חבית חומר נפץ, ואני עומד מאחורי ההגדרה הזאת.

משרפה היא לא פתרון מקובל, לא ידידותי לסביבה, מאוד מסוכן. מה שעושה

משרפה - בלי להיכנס לפרטים הטכניים, שאני אשמח להרחיב עליהם - זה לקחת

את אותם חומרים רעילים, לעשות איזה ניסיון פתטי להעביר אותם לאטמוספרה

עם כל מיני צורות פירוק, ואחרי זה הם מתרכבים בחזרה לחומרים יותר

רעילים. יש פה אלמנט של פיזור. כל אותן מתכות כבדות שיישארו נקברות

אחרי כן באתר ברמת חובב שיושב על שכבה פרוזית חדירה, מגיע למי תהום

ומסכן את תושבי האזור שכאן.

אני מסכים מאוד לאנליזה של המנכ"ל שהבעיה היא כמויות החומרים ההולכות

וגדלות, וכאן לטעמנו צריך טיפול שורש, כפי שיש בארצות אחרות, מה שנעשה

בארצות הברית הוא ניסיון להפחית את כמויות החומרים הרעילים שמשתמשים

בהם, וכתוצאה מכך את כמויות הפסולת. גם על כך יש לנו חומר שנשמח לפרט

בהמשך. זה לשלב הזה, ואני אשמח להרחיב בהמשך.
יצחק גורן
אני רוצה להעיר הערה כללית לגבי הערת

גרינפיס, לפני שהם ייכנסו לעניין המשרפה

והמצב ברמת חובב.

הנתונים של גרינפיס הם כנראה נתונים שנשאבים ממקורות שהם מאוד לא בתוך

העניין. במדינת ישראל ממחזרים ומשיבים היום כ-100 אלף טון פסולת

מסוכנת. לא מפנים את זה לאתר הפסולת ברמת חובב, אלא משתמשים בזה

לתעשייה, והכמות הולכת וגדלה כל שנה. לאתר הפסולת ברמת חובב מפנים רק

כ-14 אלף טון פסולת מסוכנת שמיועדת לשרפה בשנה.

היו"ר סאלח טייח; הכמויות שדיברת עליהן הן 100 אלף טון - מה

זה ממחזרים?



יצחק גורן; ממחזרים ומשיבים לתעשייה בתהליכי הייצור. רק

לדוגמה, לא מזמן נפתח ברמת חובב מפעל מאוד

מתקדם ומודרני של חברת "טבע", שכל תפקידו בחיים הוא לקלוט פסולות מכל

מפעלי "טבע" בארץ ולמחזר אותם.

היו"ר סאלח טריף; האם יש בארץ מצב שיש מפעלים שמזרימים חומרים

מסוכנים למי הביובי ידוע לכם על כך?

יצחק גירו; באופן עקרוני אני בהחלט יכול להגיד שאנחנו

שולטים על מעל ל-90 אחוז מכמות הפסולת

שנוצרת בארץ. אני בהחלט חושב שישנם בתי-מלאכה קטנים שעדיין לא הגענו

אליהם, ששם הם שופכים פסולות לביוב. אבל באופן עקרוני, בכל המפעלים

הגדולים, בכל המפעלים הבינוניים ובכל המפעלים הקטנים, אנחנו שולטים

היטב וטוב, ויש עלייה מאוד משמעותית ודרסטית אפילו בכמות המפעלים

שמפנים פסולת לרמת חובב ובכמות הפסולת המפונה לרמת חובב. רק לסבר את

האוזן, בשנת 90', כאשר התחלנו לפעול בתחום וקיבלנו את הסמכויות, פינו

כשבעים מפעלים פסולת מסוכנת לרמת חובב, והיום מפנים 500 מפעלים.

צהלי גבריאלי דרור; קודם כול, הייתי רוצה לומר שעל אף ש"אדם טבע

ודין" יושבת בוועדה המלווה את הקמת והפעלת

המשרפה, אנחנו מברכים על ריבוי דעות, גם על דעה כגון זו של ארגון

גרינפיס, שאנחנו לא שותפים לו לכל אורך הדרך. החלק שאנחנו כן שותפים לו

הוא בדבר חומרת המצב באתר רמת חובב היום. לצערי הרב אני נאלצת לחלוק על

דברי המנכ"ל שאמרה שאלה לא אותם חומרים של אתרים ידועים בהודו, אבל

אנחנו לא לגמרי יודעים אפילו איזה חומרים ובאילו כמויות הם ברמת חובב.

דווקא בגלל חומרת המצב הזה "אדם טבע ודין" חשבה שנדרש פתרון מיידי,

שחלק ממנו יכול להיות משרפה. אנחנו מאמינים שמשרפה שמוקמת ומופעלת

במומחיות הטובה ביותר יכולה לגרום סיכון מועט לאדם ולסביבה, אבל זו

חייבת להיות באמת המומחיות הטובה ביותר ובסטנדרטים עולמיים. בישראל אין

ניסיון כמובן בהקמה של משרפות כאלה. "אדם טבע ודין" חושבת שכל התהליך

חייב להיות מלווה בפיקוחם של מומחים בינלאומיים בלתי תלויים להקמת

המשרפה הזאת, כולל משקיף מטעם התושבים, שיוכל לספק להם את מלוא המידע

שזכותם לקבל. לצערנו, אנחנו נתקלים בבעיות תקציביות ובעיות של מוכנות

בדיוק בתחום הזה.

כמובן שהמשרפה צריכה ויכולה להיות אך ורק חלק מהפתרון הכולל שנדרש כיום

בדחיפות לאתר ברמת חובב.

נחמה רונן; אולי נשמע מאנשי רמת חובב.

יעקב היכל; הניסיון שלי בנושא של חומרים מסוכנים הוא

קטן מאוד, קצר מאוד; רק משנת -84' ועד 90'

הייתי יושב ראש הוועדה הבינמשרדית לחומרים מסוכנים, ומשנת 93' אני יושב

ראש הדירקטוריון.

אנחנו נחלק את הדברים שלנו לשניים. בחלק הראשון, זאב צל שיושב פה, והוא

מנכ"ל החברה מסוף שנת 90', יציג את הרקע הכללי, את הנושאים הכלליים

שמטפלים בהם, את החומרים ואת היקף הדברים שעושים שם, כולל קצת

היסטוריה. ואחר-כך, הבאתי איתי, ואני אבקש את ד"ר אלי שטרן, שהוא חבר



דירקטוריון ויושב ראש ועדת הבטיחות שלנו, וזה מקצוע שהוא עוסק בו גם

בחיים האחרים, להציג את החלק של נושא הבטיחות ואיך אנחנו נערכים.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד. אנחנו לא חיכינו שיבואו וימציאו לנו את

הגלגל ויגידו שאנחנו עוסקים בחומרים מסוכנים. אם מישהו חושב שאפשר

למנוע את כל הסיכונים, הוא טועה. דבר אחד צריך לעשות: צריך לעשות הכול

כדי להקטין את הסיכונים ולצמצם אותם עד כמה שאפשר, כדי שאם יקרה נזק,

שהוא יהיה מועט ככל האפשר. את זה עושים על-ידי הרבה עבודה, הרבה הכנות

והרבה סקרים. עוד מעט יציג המנכ"ל איזה סקרים עשינו ומה אנחנו יודעים.

לא היינו צריכים לחכות שיבוא ה-EPA ויגיד לנו שיש שם בעיה של חביות

בחוץ, ואתם תכף תשמעו על סקרים ודברים שעשינו.

יש לי עוד הערה אחת, לבוא ולדבר על דברים במושגים שלא מבינים בהם זה

חמור, ואני אתן דוגמה. כשמזכירים כל הזמן את הסיפור של בופל, אלה הם

שני דברים שונים. בבופל הייתה חברה שלא היה אכפת לה בכלל מהתושבים, זו

הייתה חברה זרה, הם ייצרו ציאניד; וזה אין אצלנו בצורה כזאת, אלא אצלנו

זה בא מנוטרל מיד דרך מערכות שתכף תשמעו עליהן. כך שאלה הם שני דברים

שונים. אני הלכתי לבקר בארצות הברית במפעל, במדינה שבה המושל היה מי

שהיום הוא נשיא ארצות הברית, במקום שנקרא אלדורדו, וזה מאתיים מטר

מהעיר אלדורדו. נכנסתי לשם ושאלתי את אותן שאלות, איך זה יכול להיות.

הופתעתי, רק נכנסתי, הלבישו אותי לבן, כולם הולכים שם לבושים לבן, כל

אזרח יכול להיכנס מתי שהוא רוצה ולראות אם קורה שם משהו, ושורפים לא מה

שאנחנו מתכננים, 15 אלף טון לשנה, אלא 300 אלף טון במשך שנה. מביאים

לשם לא רק ממקום אחד, אלא חברות ההובלה מובילות מכמה מדינות בארצות

הברית למקום אחד, ושם הן מרכזות את זה. אז מה, הם טפשים? הם מטומטמים?

יש דברים שצריך לחיות איתם. יש רק מזל אחד, שמדינת ישראל החליטה בזמן

להתחיל להיכנס לזה, שהיא חתמה והצטרפה לכל מיני אגודות לזכויות וטיפול

בחוקים וחובות בנושא איכות הסביבה; והיום לא יכול לייצא איש במדינת

ישראל מבלי שיהיה לו אישור שהוא עשה פה טיפול כמו שצריך. המנכ"ל יוכיח

מה הצבא האמריקאי עושה לנו כדי לבדוק את הדברים שמייצרים בישראל

ומוכרים להם.

היו"ר סאלח טריף; לפני כן אני מבקש להתייחס לעניין הכמות

שהצטברה שם ומה התכנית לטפל בה ואיך.

יעקב היכל; לא נסתיר שום דבר, הכול פתוח. אני כבר מודיע

לכם שאתם מוזמנים לבוא לבקר מתי שאתם רוצים,

כמה שאתם רוצים. באים תושבים ואומרים שיושב בדואי אחד, ערבי אחד, דתי

אחד; אצלנו בדירקטוריון יושב בדואי מרהט - קרנאווי - הוא חבר

בדירקטוריון ואצלו הכול גלוי, יש לנו תושב אחד מהנגב, אשר צ'מבליסטה.
היו"ר סאלח טריף
זאת חברה ציבורית?

יעקב היכל; כן. ממשלתית. יש לנו אנשים דתיים, יש לנו

אנשים מכל המקומות, אקדמאים ומקצוענים. הכול

פתוח. אני שמח להגיד שבדירקטוריון הזה יש היום, לא אגיד בעלי המקצוע

הכי טובים בעולם, אבל מהטובים מאוד.

זאב צל; החברה לשירותי איכות הסביבה התחילה לפעול

בשנת 1990 על-פי החלטת ממשלה להקים חברה.



ההחלטה ב-1990 אמרה שכל החומר המסוכן יפונה לרמת חובב, כלומר כלל

החומרים המסוככים במדינת ישראל יפונו לרמת חובב לטיפול מקצועי. אנחנו

לא מטפלים בחומרים רדיו-אקטיביים, אנחנו לא מטפלים בחומרים נפיצים,

ואנחנו לא מטפלים בפסולת פוטוגנית. ביתר החומרים אנחנו מטפלים. המפעל

הוא מפעל כימי לכל דבר. בגדול, המפעל לוקח חומר מסוכן ועל-ידי פירוק

כימי, תהליך כימי של ראקציה כימית, הופך אותו לבלתי מסוכן לסביבה

ומנטרל אותו, הופך אותו לבלתי מסוכן לסביבה. זה למעשה מה שהמפעל עושה.

המפעל עובד על שלוש קבוצות חומרים. אם מדברים על משרפה, מדברים על

כמויות, כדאי להבין כמה דברים ולדעת למה הכוונה. שלוש קבוצות החומרים
שמדובר עליהן הן
- חומרים אן-אורגניים

- פסולת מוצקה בלתי מסיסה ובלתי נדיפה, שמוגדרת לפי הגדרות EPA להטמנה

במטמנות מבוקרות שבנויות לפי תקני epa

- החומרים האורגניים

לא כל החומרים הולכים לשרפה. מיעוט החומרים הולך לשרפה. כדאי שנדע שאם

השנה קיבלנו 65 אלף טון חומרים, רק 13.5 אלף טון, כמעט 14 אלף טון היו

חומר אורגני שמיועד לשרפה.

יתרת החומרים האן-אורגניים, כל החומצות והבסיסים והציאנידים ויתרת

החומרים שהם אינם מיועדים לשרפה, הולכים לטיפול כימי במתקנים שנבנו

בשנת 88' על-ידי מדינת ישראל, לפני שהייתה חברה. המתקנים האלה הם זהים

למתקנים שקיימים בכל מערב אירופה. החברה שבנתה אותם היא חברה צרפתית

ידועה. החומרים עוברים טיפול כימי בראקציה כימית, וכמו שאמרתי הם

מנוטרלים מסביבתם והופכים לבלתי מסוכנים.

כל התהליך של הראקציה הכימית מלווה בבקרה שוטפת עם מערכות של גלאי גזים

בכל נקודות עבודה לארבעת סוגי הגזים המסוכנים, עם גלאים אוטומטיים

שמפעילים באופן אוטומטי אזעקה, כך שאין אפשרות שתקרה פליטה. כל המערכות

- מכלי האכסון, הראקטורים - מחוברים למערכת ספיגה אחת סגורה. בשום פנים

ואופן אין כל פליטה לסביבה. אני מזמין לבקר באתר ולראות את הדברים במו

עיניכם.

הפסולת המוצקה שהולכת להטמנה, כמו שאמרתי, הולכת למטמנות שנבנו לפי

תקני EPA. כדי לסבר את האוזן, כי אנשים כאן לא יודעים את הדברים האלה,

מטמנה מבוקרת היא מטמנה שבנויה מארבע שכבות. השכבה התת-קרקעית - חופרים

את הבור, מניחים שכבה גיאו-טקסטיל, מעליה שכבת הידימוניציפילל, מעליה

שכבת תשטיפים שמובילה תשטיפים, ומעל לשכבת התשטיפים שכבת

הידימוניציפילל נוספת. כל מערכת התשטיפים הזאת שנמצאת בין שתי שכבות

הידימוניציפילל מובילה לקידוח ניתור, שיכול להגיד לי במקרה שהיה קרע או

חלחול בשכבה העליונה. הקידוח ידווח לי מיידית שיש חלחול, וזה לא יגיע

כי יש עוד שתי שכבות. כך עובדים בארצות הברית כך המשרד לאיכות הסביבה

מנחה אותנו, כך הוא דורש מאיתנו לעבוד. אנחנו לא יכולים לקבל שום

רישיון לבניית ברכה אלא באישור ישיר של המשרד לאיכות הסביבה והיחידה

הסביבתית של מועצת רמת חובב. הם באים ובודקים שאכן זה נבנה ככה. התכנית



עוברת אישור שלהם. גמר העבודה עובר אישור שלהם, וכך החומרים האלה

מוטמנים.

היו"ר סאלח טריף; אני הבכתי שהיה פעם מקרה של זיהום מי התהום

שם.

זאב צל; זיהום ברמת חובב קיים מ-1979. מדובר בכל

פארק התעשייה ברמת חובב.

יצחק גורי; אנחנו נמצאים עכשיו לקראת סיומו של סקר

הידרולוגי גדול מאוד ברמת חובב. יש לנו כבר

ממצאי ביניים, ונשמח להציג את ממצאי הסקר הסופיים בפני הוועדה. אני

מערק- שהם יהיו מוכנים בחודש מאי. באופן עקרוני עיקר הזיהום נובע מאתר

התעשייה כולו, ולא מאתר הפסולת הרעילה.

נחמת רונן; זה מה שחשוב להדגיש, כי כאשר מדברים על

זיהום ברמת חובב, אוטומטית הולכים למשרפה.

זה לא המשרפה. האתר קיים באופן מסוים חמש-שש שנים. המועצה התעשייתית או

אזור התעשייה קיים כבר עשרים ומשהו שנים, ובאמת בעבר לא טיפלו כמו

שצריך בכל נושא זיהום הקרקע והמים.

זאב צל; אם שאלתם על זיהום, אני אתייחס לנושא זיהום

הקרקע והאוויר. הסקר הזה נערך על-ידי המשרד

לאיכות הסביבה, הוא נעשה בהוראת השר הקודם לאיכות הסביבה, מר יוסי

שריד. נשכר המכון הביולוגי, שהוא מכון בלתי תלוי, כדי לבצע סקר אוויר.

היו טענות של בעיות של זיהום אוויר באזור רמת חובב. הסקר הזה הוזמן

על-ידי המשרד, כפי שאמרתי, על-ידי מכון בלתי תלוי ובהנחיותיו של יוסי

שריד לסקר. תוצאות הסקר אומרות שאתר הפסולת המסוכנת של החברה לשירותי

איכות הסביבה אינו גורם למטרדי ריח בעייתיים. כמו כן מצביע הסקר על כך

שביישובי הסביבה - ונציגים נמצאים פה, ממשאבי שדה, ממחנה מנוס שנמצא

כקילומטר צפונית לאתר, ממעלה הבדואים שנמצאים מזרחית לכביש באר-שבע רמת

חובב - ישנם מטרדי ריח, אולם ריכוז המזהמים אינו מדאיג.

בסקר מדובר על ברכות האידוי של המועצה. אנחנו לא שייכים. אנחנו גוף

במועצה, כמו מפעל מכתשים, ברום וכוי.

היו"ר סאלח טריף; מה עם אירועים חריגים שיש בהם פליטות?

זאב צל; אירועים חריגים שישנן בהם פליטות אינם

אצלנו. יש מפעלים ברמת חובב, שאני לא אומר

שהם פולטים, אני רק אומר שצריך לבדוק בפארק התעשייה, ושם ישנם מעל 15

מפעלים, מהגדולים שבמפעלים. מפעל הברום ברמת חובב הוא הגדול ביותר

בעולם לברום. יש מפעל מכתשים, יש מפעל קופול, ואני לא אזכיר את כל שמות

המפעלים, אבל יש הרבה מאוד מפעלים. אפשר להגיד שאנחנו שם המפעל הקטן

ביותר. הטענות היו שאנחנו אלה שגורמים למטרדי הריח, אבל אנחנו איננו

גורמים למטרדי הריח, וזה בפירוש. הדוח הזה הוא מנובמבר 95', לאחר

שהועלו טענות כאלה.



מרילין פרת; אם תהיה התלקחות, התפוצצות או תאונה כלשהי

במפעלים שהם די סמוכים לאתר הפסולת, האם הם

לא ישפיעו לרעה או יגרמו לתאונת שרשרת גם באתר, אם החומר חשוף?

זאב צל; ישנה סכנה של התלקחות בכל מפעל מייצר. גם

במפעל של תרופות שנמצא בלב פתח-תקווה ישנה

סכנה של התלקחות, או בכל מעבדה כימית בבית-ספר, שמבצעים בה ניסוי כימי.

צריכים לעבוד לפי סטנדרטים.

היו"ר טאלח טריף; גם בכנסת בגלל קצר חשמלי יכולה להיות שרפה,

אבל אני חושב שהשאלה נכונה. זה מקום של

רעלים וחומרים מסוכנים ודליקים. אנא התייחס לעצם העניין. אנחנו בורים

ועם הארץ בעניין, אז תן לנו הסבר.

זאב צל; אצלנו בטיחות זה הדבר העליון, הערך העליון

בכל העבודה. אנחנו נושמים בטיחות 24 שעות

ביממה, אנחנו משקיעים את מרב הכספים שלנו בנושא בטיחות. מדובר בהגנה

קודם כול על העובדים שלנו, שהם נמצאים בטווח המיידי של אירוע, במקרה

שיקרה האירוע, וכמובן, מדובר בהגנה על המפעלים השכנים ועל היישובים

בסביבה הקרובים אלינו, שזה מעלה הבדואים, הקיבוצים והמחנה הצבאי.

היו"ר טאלח טריף; מה היישוב הקרוב ביותר אליכם ל

זאב צל; המחנה הצבאי הוא הקרוב ביותר. הוא נמצא

כקילומטר מהמקום.

אירי ז'ק; המחנה הצבאי נמצא במרחק כחמישה-שישה

קילומטרים. המאהל הבדואי הוא הקרוב ביותר,

והוא במרחק של 900 מטר.

זאב צל; זה לא נכון. חבר הכנסת טריף, אני יודע שאתה

יודע לקרוא מפה, ואני יכול להראות לך את

המפה, ואתה תראה את הנקודה המדויקת. המחנה הצבאי נמצא כ-950 מטר צפונה.

אתה מכיר את הוואדי שנמצא מצפון לאתרו לך מהוואדי כ-400 מטר, תעלה עוד

600 מטר, ותגיע למחנה הצבאי. הדברים צריכים להיות נכונים ולא

פופוליסטיקה.

אירי ז'ק; עשרה קילומטרים קו אוויר מהעיר הרביעית

הגדולה בישראל.

זאנ צל; בשנת 95י-96' קיבלנו את פרס שבעה מגיני

הבטיחות. אם זה לא אומר למישהו משהו, לי זה

אומר המון. כדי לקבל את הפרס הזה נבדקנו, נחקרנו, תוחקרנו ונכנסו לנו

לעצמות בכל נושא בטיחות, ואכן בנושא בטיחות אנחנו עומדים בכל הדברים

האלה.

היו"ר סאלח טריף; בכל-זאת, איך זה מסתדר עם הדוח של ?epa



זאנ צל; הדוח של epaאמר שיש סיכון בחביות שנמצאות

באתר. אכן יש סיכון בחביות שנמצאות באתר,

ולכן אנחנו בוניס משרפה. המשרפה תתחיל לפעול בעוד ארבעה חודשים, וחיא

תיתן את הפתרון לאותן חביות שנמצאות באתר. אמרתי קודם, אין פתרון אחר

שאנחנו מכירים. יש היום כל מיני שיטות בעולם לטפל בחומרים אורגניים.

אפשר לטפל בצורה של פרוליזה, אני לא אתחיל להסביר כאן את הטיפולים

המקצועיים, אבל שיטת הפרוליזה היא שיטה מצוינת, אלא שהיא עולה כ-1,500

דולר לטון טיפול. אם אתם חושבים שיגיע גרם חומר לאתר מאותם המפעלים

תמורת המחיר הזה, אני מאכזב אתכם - לא יגיע לאתר אפילו גרם אחד.
היו"ר סאלח טריף
מה המחיר שמשלמים היום?

זאב צל; היום המפעלים משלמים, לפי סוג החומר, כמות

החומרים ההלוגניים, כ-400 דולר לטון בשביל

שרפה, ואני מדבר על שרפה בלבד, במשרפה. המשרפה תתחיל לפעול בעוד ארבעה

חודשים, והיא תיתן את הפתרון לאותו מכתב EPA.זה הפתרון.

היו"ר סאלח טריף; מי עושה את הפינוי מהמפעל אליפסי

זאב צל; אנחנו לא מטפלים בפינוי. המפעלים עצמם

מפנים. ההובלה מפוקחת על-ידי משרד התחבורה,

שנותן אישורים לחברות הובלה להוביל חומרים מסוכנים. לא משרד איכות

הסביבה ובטח לא אנחנו, אלא משרד התחבורה הוא זה שממונה על רישוי החברות

בהובלת חומרים מסוכנים.

לגבי בטיחות, דובר כאן על ה .epa-יש לנו מכתב ממשרד ההגנה האמריקאי;

יושב ראש הדירקטוריון הציג את זה קודם. משרד ההגנה האמריקאי קונה בארץ

במכרזים גדולים מחברות ישראליות, ומזמין ציוד ממפעלים ישראליים לטובת

הצבא האמריקאי שנמצא באירופה. הצבא האמריקאי דורש לראות איך אותם

מפעלים מטפלים בחומרים המסוכנים שלהם. משלחת הצבא האמריקאי של משרד

ההגנה האמריקאי יושבת בשגרירות בתל-אביב, ואלה הם אנשי מקצוע ' כימאים,

אלה לא אנשים סתם, אלה הם קצינים גבוהים, אבל הם כימאים במקצועם, וזה

מקצועם. הם בודקים אותנו, משום שמפעל לא יכול לייצא לאירופה, לחיל

המשלוח האמריקאי, אלא אם טיפל בחומרים שלו בצורה מקצועית. הם עשו את

הביקור, הם מבקרים אותנו מדי פעם. הייתה לנו ביקורת של הצי הששי,

ואנחנו לא מקבלים חומר מהצי השישי כי אסור להכניס חומר מבחוץ, אבל זה

המכתב של האמריקאים, שמופנה אליי ואל מנהל האתר. הבדיקה הייתה בדיקה

מקצועית ביותר. הם בדקו את כל הראקטורים, הם בדקו את מפרט המשרפה

הראשוני; כי אז עוד לא הייתה משרפה, הם בדקו את המסמנות. כל הדברים

האלה נבדקו במשך יום שלם, ואז קיבלנו את המכתב. המכתב הוא מינואר 96'.

הם פעם בשנה בודקים אותנו.

מרלין פרת; אני חברה בוועדה הציבורית המלווה את המקום.

נאמר שהמשרפה תתחיל לפעול בעוד כארבעה

חודשים, אבל ברור בהתחלה שהיא תשרוף דלק נקי, ואני מברכת על הטיפול

הבטיחותי של המתקן, ורק לאחר מכן, אחרי ביצוע שרפות מבחן כמתחייב על-פי

תקנות בינלאומיות, יתחילו באיטיות ובהדרגה לטפל בחומרים המסוכנים

והמאוחסנים כרגע באתר. גם לפי החישוב של המשרד, של כ-5,000 טון לשנה,



מתוך המכלול של החומר שיישרף במשרפה, זה החומר הישן, גס לפי החישוב הזה

ייקח 12 שנה כדי לחסל את מלוא 60 אלף הטונות המאוחסנים כרגע באתר

והמהווים את הסיכון בעודם בחביות. אפשר להתווכח עם המספרים, אבל מדובר

בסיכון שלא יחלוף בן רגע עם הפעלת המשרפה. אני חושבת שיש טעם גם לדרוש

או לצאת עם איזו שהיא מסקנה מעשית, כמו שהציעו מומחי ה ,EPA-להתחיל

באיזו שהיא תכנית פעולה לטווח הקצר לטיפול בחומרים הקיימים והסיכונים

שכרוכים בהם. אני שואלת מה מתוכן כרגע לעשות כדי להפחית את רמת

הסיכונים הקיימים.
צביה גולו
השאלה שלי מתייחסת למחקר הביולוגי. המחקר

הזה נעשה בשיתוף פעולה של התושבים. אני אחד

האנשים שיצא בלילה עם מכשירים שקיבלתי מאותו מכון ביולוגי כדי למדוד

תלונות של ריח ואירועי ריח, גם שהיו מדווחים מרמת חובב, מהמוקד, וגם

כאלה שאנחנו יזמנו בגלל הריחות המטרידים אותנו ואת שכנינו הבדואים.

אנשי המכון יוצאים מנס ציונה, וזאת נסיעה של מעל שלוש שעות אלינו. איך

אפשר לטעון שהתוצאות הן שהם בדקו ולא היו תוצאות? בכמה מקרים היינו

צריכים להיות בתיאום מלא עם המוקד ברמת חובב.

היו"ר סאלח טריף; באיזה תדירות יש לכם שם ריחותו
צביה גולן
כל יום.
יצחק גורן
כנציג המשרד לאיכות הסביבה, אני אומר לך שזה

כל הזמן.
צניה גולו
אני מדברת על אירועים חריגים מאוד. אנחנו

החלטנו על-פי האף שלנו, שזה העיתוי הנכון

לקרוא למוסדות. כאשר אנחנו טילפנו למוקד ברמת חובב, ברוב המקרים, במהלך

אותו מחקר יוקרתי, שעלה לנו כתושבי מדינת ישראל חצי מיליון שקל, לא

הצליחו במוקד להפעיל את המכשירים ולהגיע לשטח ולעשות את המדידות. זה

היה בכל המקרים של התלונות. המחקר למעשה מבוסס על שלושה אירועים, בהם

הם הספיקו להגיע ולאסוף את האינפורמציה.
יצחק גורן
אני מודה על השאלה, כי זה יאפשר לי אולי

לעשות קצת סדר בדיון.
צריך להבחין בין שני דברים
בין אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב ובין אזור

התעשייה של רמת חובב. ישנו בלבול מוחלט, ומטילים אשמה בכל דבר שקורה שם

על אתר הפסולת. בזה אנחנו עושים טעות גדולה מאוד, הן לתושבים והן

לסביבה.
היו"ר סאלח טריף
אם יש מפעלים, זה עוד יותר חמור שהם לא

מטופלים.
יצחק גורן
נכון, אני מסכים.

לגבי מפגעי הריח, בוצע הסקר של המכון

הביולוגי. אנחנו לא צריכים את הסקר כדי לדעת שיש מפגעי ריח, ואני אומר

פה כסמנכ"ל שאחראי על תחום הריח גם במשרד לאיכות הסביבה, התושבים

סובלים שם יום יום, אין בעיה של מתי, כי זה יום יום. מפגעי הריח האלה

מגיעים גם לבאר-שבע, גם לאופקים וגם לירוחם. הגורמים שגורמים לריח הזה



הם מפעלי התעשייה ששם, לא אתר הפסולת. עיקר מפגע הריח נובע מברכות

האידוי האדירות שישנן שם. הברכות האלה, אני מקווה, תחוסלנה או תצומצמנה

במהלך של כשנתיים מהיום. בעקבות סקר הריח הזה שבוצע על-ידי המכון

הביולוגי, הטלנו חובה על המועצה התעשייתית להקים מתקן טיפול הרבה יותר

מתקדם, שנמצא כעת בתהליכי תכנון, מכרז והקמה. מדובר במתקן ביולוגי

שיטפל בשפכים ויפתור בעיה גדולה מאוד של ריח, מעבר לבעיית הטיפול

בשפכים.

בנוסף לכך, ובזה אנחנו לא הצלחנו להתקדם למרות שאני התחייבתי בפני

התושבים לפני כחצי שנה, אנחנו מתכוונים להקים מערך ניתור אוויר אוטומטי

סביב אזור התעשייה. לא הצלחנו בינתיים, מכיוון שאנחנו נמצאים בוועדה

לפטור ממכרז בתכנון המערכת הזאת במשרד האוצר. אני מקווה שברגע שהם

ישחררו, אנחנו נוכל להתחיל להקים את המערך.

נחמה רונן; אולי אנחנו נבקש מיושב ראש הוועדה שיעזור

לנו במשרד האוצר.

יצחק גורן; נכון, אנחנו נשמח מאוד אם הוא יעזור.

יש מערכת ניתור של המועצה התעשייתית. לצערי

הרב המערכת הזו איננה מתפקדת ולא עובדת: ועובד שהיה בה פוטר. לכן אנחנו

רוצים להקים מערך עצמאי שלנו, שלא יהיה תלוי באותם דברים שאמרה הגברת,

שכאשר היא מתקשרת למוקד, אין מי שיענה לה.

אני מציע להתרכז כעת באתר הפסולת הרעילה, שזאת פרשה אחרת לחלוטין.

עוד הערה אחת לכל ההערות הנכונות מאוד של הגברת מירוחם. אתר הפסולת של

רמת חובב מרוחק יחסית ממפעלי התעשייה ברמת חובב עצמה, לכן ההשפעות

ההדדיות, אני לא יודע להגדיר אותן, אבל הן מינימליות.

נחמה רונן; אולי כדאי שתתייחס ותסביר מה אנחנו הולכים

לעשות גם עם החומרים הישנים.
מיכאל נודלמן
אני הגשתי שאילתה. לגבי הבדיקות שנעשו לגבי

איך משפיע הריח, אני מקבל המון מכתבים על

בריאות האדם. אתם עשיתם משהו?

יצחק גורן; אנחנו נמצאים כעת בשלבים מאוד מתקדמים של

הכנת סקר אפידימיולוגי של אזור התעשייה

כולו, על התושבים שם באזור ועל הסביבה.

זאב צל; אני אמרתי שהפתרון לחומרים אורגניים, אותם

מצבורי חביות שנראות לעין, הוא טיפול בשרפה.

אני רוצה בכמה מילים להסביר איך עובד מתקן שרפה כדי שלאנשים יהיה מושג

על מה אנחנו מדברים.

מיכאל נודלמן; זה בתכנון או זה כבר עובדי

זאב צל; זה יעבוד בעוד כארבעה חודשים. הוא כולו עומד

על הקרקע.



מתקן השרפה שאתם רואים פה בנוי למעשה לטפל, ואמרו כאן דברים לא נכונים

ולא מדויקים מצד גרינפיס. מדיניות גרינפיס, מנכ"ל גרינפיס שיושב כאן,

אמר שהם נגד משרפות, ואני מכיר את מדיניות הגרינפיס שהיא תמיד נגד

משרפות. גרינפיס לא טרח להופיע בפני הוועדה הארצית לתכנון ובנייה

ולהתנגד לנושא המשרפה. "אדם טבע ודין" היה נוכח בכל ישיבות הוועדה,

התנגד לנו, היו להם דרישות.

אורי ז'ק; לא נתת לי אפילו לבוא ולעשות דגימה.

צהלי גבריאלי דרור; "אדם טבע ודין" משכה את התנגדותה למשרפה.

זאב צל; נכון, אבל אני מסביר. אחרי שהם הביעו את

השגותיהם, הגענו להסכמה על הדרישות שלהם,

והם הסירו את התנגדותם. גרינפיס לא נכח בשום ישיבה של הוועדה. "אדם טבע

ודין" נכח; הם לא היו. עכשיו לבוא ולטעון בצורה פופוליסטית בעיתון זה

יפה מאוד.

כששאלתי את אורי זיק מגרינפיס מה הפתרון אם לא שורפים, אז הוא אומר

לצמצם את הכמויות של החומר המיוצר על-ידי התעשייה. תאמינו לי שאני בעד

הצמצום הזה יותר מאשר אדון גרינפיס; גם אני רוצה לצמצם את הכמויות, אבל

התעשייה במדינת ישראל מייצרת כ-100 אלף טון חומר בשנה. לא יעזור לאף

אחד כלום. בתעשייה מודרנית בכל מדינה, גם במדינה כמו שוויץ, הולנד,

דנמרק וגרמניה, אלה הכמויות שמיוצרות. מפעל טקסטיל או מפעל למעגלים

מודפסים או מפעל כימי מייצר איקס טונות חומרים מול כל מוצר מוגמר שהוא

מוציא.

המשרפה הזאת זה המתקן שנהוג היום בעולם המערבי - מערב אירופה, ארצות

הברית וקנדה. אלה המתקנים שעובדים בכל העולם, ואנחנו לא מנסים להמציא

כאן את הגלגל. ככה זה עובד.

היו"ר סאלח טריף; זה המתקן שיהיה בעוד כארבעה חודשים?
זאב צל
כן. בעוד כארבעה חודשים הוא יתחיל לפעול,

ואני מקווה שתבואו לביקור ותראו איך הוא

עובד.

מתקן השרפה לוקח את כל סוגי החומרים, בעיקר את החביות הבעייתיות. אם

מתמקדים כאן על החביות ועל הסכנות שבהן, רק המתקן לגריסת החביות שעולה

1,4 מיליון דולר הוא מתקן שגורס חביות עם אגירה של חנקן כדי שלא תפרוץ

אש ולא תקרה התפוצצות. מעלית מעלה את החבית לתוך מתקן הגריסה, הוא נגרס

באגירה של חנקן, ואז הוא מוזן לתוך המשרפה. המשרפה מורכבת משני שלבים:

תא שרפה ראשי, ההזנה כאן בכל מצבי הצבירה - נוזל, מוצק, אבקה, גז, איך

שאתם רוצים - מוזן לתא השרפה הראשי ששורף את החומר בטמפרטורה של 950

מעלות. לאחר גמר השרפה בתא השרפה המשני, האפר השרוף יורד למטה, וגם הוא

מוגדר כחומר מסוכן והולך להטמנה מבוקרת. למרות שזה נשרף בטמפרטורה של

950 מעלות. החומר מוגדר כחומר מסוכן לפי תקנות epaוהדירקטיבה

האירופאית. זה לא אפר של שרפה שאתה זורק אותו למזבלה רגילה. זה עולה

הרבה מאוד כסף להטמין את זה במטמנה מבוקרת. זה אותו חומר שמוגדר כבלתי

מסיס, כבלתי נדיף, והוא הולך למטמנה המבוקרת.



כאן הטמפרטורה עולה ל-1,200 מעלות צלזיוס. ב-1,200 מעלות צלזיוס נשרפים

רוב הגזים, אבל עדיין נשארים גזים שלא הושמדו לחלוטין. כל החלק הזה

שאתם רואים כאן הוא למעשה מערכת ניקוי הגזים. החלק היקר במשרפה הוא

מערכת ניקוי הגזים, כדי שלא ייפלטו גזים לסביבה. אני יושב במשרפה הזאת,

ואני מקבל את הגזים האלה באף שלי, אני הכי קרוב, עם כל הכבוד לקיבוצי

הסביבה. אני קודם כול דואג לבריאות שלהם.

היו"ר סאלח טייח; לתושבי הסביבה, לא לקיבוצים.
זאב צל
מערכת ניקוי הגזים כאן מורכבת משלושה חלקים:

מערכת יבשה ורטובה, שהיא מנקה את הגזים.

בסוף אותן שלוש המערכות של ניקוי גזים, בארובה, אני מקבל חומר או אוויר

שעומד בכל תקני הדירקטיבה האירופאית המחמירה ביותר. היום האירופאים,

קרי, השוק האירופאי, הוא נותן את הדרישות המחמירות ביותר בעולם, יותר

מ; EPA-וזה מה שהמשרד לאיכות הסביבה אימץ. המשרד לאיכות הסביבה אימץ את

התקנים המחמירים. לדוגמה, בברכות הוא אימץ את ה epa-שמחמירים ביותר,

בפליטה הוא אימץ את הדירקטיקה האירופאית. אלה הם הכללים המחמירים. כך

עובדים בהולנד, גרמניה, דנמרק ובכל המדינות המתוקנות בעולם. המשרפות

האלה נמצאות בחו"ל, והייתי בכמה וכמה משרפות בתוך ערים. בדנמרק יש שלוש

משרפות כאלה שנמצאות בתוך העיר, בסמוך לאשפה ביתית. בווינה יש משרפה

בתוך העיר. במילנו יש משרפה בתוך העיר. המשרפה הזו מרוחקת יחסית

מבאר-שבע, כ-12 קילומטר.

אם מדברים פה על בטיחות, על בטיחות הסביבה, בטיחות העובדים שלנו, אנחנו

נבדקים פעמיים בשנה. בדיקה את היא על-חשבוננו, כמובן; ובדיקה אחת נדרשת

מהמכון לבדיקה תעסוקתית של אוניברסיטת תל-אביב. אני יכול לתת לך דוגמה

של חומרים ואנשים שנבדקים. זו הרמה המרבית המותרת, זו רמת החשיפה

המותרת של אותם סוגי חומרים שמופיעים כאן - טולן, פסילן, חומצה

גפריתנית, חומצה זרחתית, חומצה חנקתית, חומצה איפוברומידית וכך הלאה.

יש לי רשימות של הכול. כאן יש דוגמה של חלק מהעובדים, אנחנו מראים לכם,

יש לי כאן הכול. אנחנו בכמה וכמה רמות נמצאים מתחת לרמת החשיפה כפי

שמוכתבת בארצות הברית על-ידי ,epaונקראת .plvזמן עבודה שעובד יכול

לעבוד ליד מתקן כימי הוא שמונה שעות עבודה. זאת רמת החשיפה המותרת. זאת

היא רמת החשיפה האמיתית במיליגרם למטר מעוקב, שמצאו אצל עובדים שלנו.

אני מוכן להראות את כל החומר, לצלם ולהעביר את זה לכולם. החומרים האלה

נבדקו על העובדים בנקודות העבודה.

להערת "אדם טבע ודין" שאנחנו לא יודעים היכן החומרים נמצאים, אנחנו

יודעים היכן כל החומרים נמצאים. יש חומרים שנקבעו בסוף שנות ה-70

ותחילת שנות ה-80, כך שאני לא יכול לבוא ולחתום לך שאני יודע מה קרה כי

בשנת 1970 אני הייתי במקום אחר, וגם ב-1980. החברה התחילה לפעול ב-1

לינואר 1990.

היו"ר סאלח טריף; כך שיכול להיות שאתם לא יודעים איזה סוגי

חומרים יש לכם.

זאב צל; רוב השטח ממופה, וידוע מה נמצא בו. אני לא

יכול לחתום לך, כמו שאמרתי, שבתחילת שנות

ה-80, אז לא הכרתי את המקום הזה בכלל, נקבעו חומרים בזמן שהאתר עבד

בצורה פרטיזנית ופירטית ללא שום פיקוח.
מיכאל נודלמן
זה לא עניין של האשמה, אלא זה עניין של

סכנה, והסכנה קיימת. אנחנו לא יודעים מה

בדיוק רמת הסכנה.
היו"ר טאלח טריף
אני מבקש סליחה. חבר הכנסת גולדמן יחליף

אותי לעשר דקות.

אורי ז'ק; בעיה של פסולת רעילה בארץ היא בעיה הרבה

יותר רחבה. אנחנו לא רוצים להיות נגד החברה

לאיכות הסביבה ונגד המשרד לאיכות הסביבה, אבל הבעיה היא רחבה.

ברמת חובב אנחנו רואים מפעלים שאורזים פסולת רעילה, מערבבים אותה,

כותבים סולוונטים, ושולחים לרמת חובב ואז הם באותו צד של הבעיה כמו

שאנחנו. להם קשה לטפל בזה. מצד שני, כשזה מגיע על-פי חוק לרמת חובב, מה

שקורה זה שערורייה, ואת זה אני רוצה להראות למחוקקים במדינה הזאת. כי

אם מישהו יצליח לשנות את השערורייה הזאת, אני חושב שזה רק הם.

נחמת יוני; הייתי מציעה שהטרמינולוגיות יהיו קצת יותר

עדינות. אני לא חושבת שאתה יכול לקבוע מה

שערורייה ומה לא שערורייה.

אזרי ז'ק; לטרמינולוגיות עוד נגיע.

זאת תמונה אופיינית של מה שקורה ברמת חובב -

חביות מפוזרות בחוץ, הרבה חומרים קבורים באדמה; ואף אחד לא יודע מה הם.

ככה קוברים על-פי תקני ה-EPA . הדובר שלפניי אמר שברמת חובב מתנהגים לפי

תקני ה ; EPA-מה שמשתמשים בו ברמת חובב זה אולי ביריעה הזאת שבאמצע. בכל

העובי הזה של שישה פיט, שני מטרים, בוודאי לא משתמשים ברמת חובב וגם לא

מתקרבים לזה בשום צורה ראויה. כך שלהגיד "סייף דיספוזל" ברמת חובב, זה

אולי לעג לרעש, זה הביטוי הטרמינולוגי המתאים בקטע הזה.

פה יש מחקר, דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, שמזהה ריבוי

מקרים של סרטן בקיבוצים משאבי שדה ורביבים. העיר באר-שבע לא נבדקה.

מ"מ היו"ר, מיכה גולדמן; מאחר שאני לא חדש בוועדה הזאת, ויצא לי לבקר

לא פעם אחת ברמת חובב, אני יודע שצריך

להתייחס למה שקרה מאז שתיקנו במסגרת התקנים האמריקאים והאירופאים,

ובמחמיר שבין שניהם. אני יודע שיש בעיה של שנות ה-60, ולכן אנחנו מנסים

להקים מחלקה נוספת לאגף לארכיאולוגיה, שיקבלו גם תקציב מיוחד, כדי

שיעסקו בשנות ה-60. לכן אני מציע שנסתכל על שנות האלפיים, אבל אסור לנו

להתעלם ממה שקרה עד שנכנס הסדר, ושאז משרד לאיכות הסביבה הפעיל את

המערכות שלו עם הפיקוח ועם התכתיבים שהיו צמודים לתקנים. לכן, תעשה

הפרדה, בין מה שקרה בשנות ה-60 לבין מה שקורה באחריות של המשרד לאיכות

הסביבה בשנים האחרונות. הוא פועל על-פי התקנים, ובמחמיר בין שני

התקנים, האירופאי והאמריקאי.
אורי ז'ק
אם לא היו קוטעים אותי, היו שומעים אותי

אומר שאני לא טוען שהממצאים האלה על מחלות

הסרטן משויכים לאתר הפסולת ברמת חובב. אבל אני טוען שאם אוכלוסייה

נמצאת כבר ברמת סיכון כל כך מובהקת, לסכן אותה עם משרפות שידוע בעולם

שהן מגבירות את הסיכון בדיוק לדברים האלה, זו לדעתי טעות.



גרינפיס רצה לעשות סקר, בדיקה מדעית, דגימה פלוס שליחה למעבדה בחו"ל,

פלוס אנליזה של רמת חובב. פנינו לחברה לשירותי איכות סביבה, והם לא

נתנו לנו להיכנס לאתר לצורך דגימה. מעניין מה יש להם להחביא? ואני חושב

שאני יודע מה יש להם להחביא. מה שעשינו זה לדגום מחוץ לאתר, היכן שכן

יכולנו לדגום, ויש לנו התוצאות הראשוניות של המעבדה, שהן מזהות רעלים

מסוגים שונים. בארבע הדקות שניתנו לי אני לא אפרט, אבל אני אשמח להעביר

לכולכם את אותן תוצאות של מה שנעשה מחוץ לאתר.

קריאה; אולי תיתן לנו נתון אחד, כדי שנדע לפחות על

מה אתה מדבר.
אורי ז'ק
יש שם תרכובות ברומיות, תרכובות אורגנו

כלוריות. זה בשערים של רמת חובב.

מ"מ היו"ר, מיכה גולדמן; אתה מדבר על הפסולת של המפעל הסמוך או שאתה

מדבר על רמת חובב?

אורי ז'ק; זה סביב הגדר של רמת חובב.

נחמה רינן; שבמקרה מפעל הברום הגדול בעולם נמצא שם.
אורי ז'ק
אבל גם אורגנו כלוריות. אני יכול לתת לכם

דוח מפורט.

היות ה EPA-וגרינפיס הגיע לאותן מסקנות, פרסמנו מכתב בתפוצה מאוד

רחבה, ואני מצטט את התגובה של המשרד לאיכות הסביבה. ושוב, הייתי מאוד

שמח שברגע שזיהינו את הבעיה, נעבוד עם המשרד לאיכות הסביבה כדי למצוא

ביחד פתרון, ושלא נהיה משני צדי העניין. אבל יש משפט אחד שחייבים

להקריא, כיצד אפשר להשוות בין בופל בהודו לרמת חובב. בופל פה הובאה

כדוגמה לעד כמה מסוכנת יכולה להיות התפוצצות במפעל כימי. אין שום

השוואה כמותית, אבל אם מישהו בחר להשוות את זה כמותית, זוהי התגובה:

"כיצד אפשר להשוות בין בופל בהודו, כאשר הנפגעים בבופל גרו בשערי המפעל

הנפגע, בעוד רמת הובב בנגב הוא מקום מבודד ומרוחק ממקום יישוב". עשרה

קילומטרים קו אוויר מבאר-שבע, העיר הרביעית בגודלה בישראל, שהיא העתיד

שלנו להתרחבות, כי ישראל היא מדינה צפופה.

יש לי עוד הרבה שקפים שמתארים את הנזקים מהמשרפה, אבל לא אפרט אותם. מה

שאני כן אראה זה נתון מארצות הברית, היות שאמרתם שבארצות הברית משרפות

הן פופולריות. 300 משרפות בוטלו רק בעשור האחרון בארצות הברית, ולא

ניתן היום להקים משרפות לפסולת לא רעילה ולא ביתית.
קריאה
זה לא מדויק, לחלוטין זה לא מדויק.
אורי ז'ק
הגרפים האלה מראים את ירידת ערך הנכס בתוך

סימבול, יחס הסמיכות שלהם למשרפות.

מ"מ היו"ר. מיפה גולדמן; בשיקגו, אני מכיר כמה חברים טובים שלי, שהם

עושים הרבה כסף על היבוא מיפן כדי לשמש מקום

למשרפות.



אורי ז'ק; יש יבוא פסולת רעילה לארצות הברית, אבל זה

משהו שהם מפסיקים לעשות אותו. ארצות הברית

לא עושה את זה עוד, חלק מזה בגלל ההתנגדות של התושבים שנובעת מהרעלים

שמתפשטים לסביבה.

הפתרון של גרינפיס, שאני אשמח לסקור אותו בהרחבה, צריך להיות פתרון

יסודי. מדינת ישראל כמדינה כל כך צפופה עם תחבורה כל כך צפופה משנעת

מיליון טון של חומרים מסוכנים על הכבישים. הפתרון היסודי צריך להתחיל

מהמפעל. צריך ללחוץ על מפעלים לצמצם את כמויויות הרעלים שבשימושם

וללחוץ עליהם בצורה מסיבית דרך חקיקה, זה על-ידי דוגמאות אמריקאיות

ואחרות.

מ"מ היו"ר, מיכה גולדמן; אני מציע לך להכין חומר לחקיקה, ואני אעזור

לך להעביר את זה בכנסת.
אורי ז'ק
מה שצריך לעשות ברמת חובב, וזה על-דעת

גרינפיס, ה EPA-במכתבו והתושבים, זה להפעיל

תכנית חירום לניקוי של האתר. צריך לנקות את רמת חובב, ולא להוביל לשם

עוד חומרים מסוכנים. צריכה להיות מדיניות כוללת שמפסיקה את הובלת

הכמויות לשם.

קריאת; לאן אתה רוצה להוביל אותם?
אורי ז'ק
לרמת חובב בטוח לא. כרגע כמויות החומרים

המסוכנים במדינה רק הולכות וגדלות.

בסיטואציה כזאת לא ניתן להתמודד עם הבעיה בצורה ידידותית לסביבה, ומה

שאנחנו עושים זה פצצת זמן בנגב. ברגע שנתחיל לצמצם, אז מה שנצטרך לעשות

ברמת חובב זה קודם כל למפות את החומרים. לפני שאתה יודע איזה חומרים

יש, לשרוף זה הפתרון הכי קל, אתה שורף, אתה מעביר את המזהמים

לאטמוספרה, את המתכות הכבדות בצורת אפר רעיל אתה קובר באדמה, ובעצם לא

פתרת את הבעיה.

אברהם פורז; זה כמו העניין של אתר דודאים. אף אחד לא

רוצה את הפסולת אצלו, אבל צריך לשים אותה

באיזה שהוא מקום. אז מה עושים?
מ"מ היו"ר. מיכה גולדמן
אף אחד מאיתנו, בטוח שגם אלה ששייכים לבית

הלל ולא רק לבית שמאי, לא רוצה לתת פתרונות

של "יהיה בסדר, ובואו נדחה את זה לעוד חמש שנים או שמונה שנים או עשר

שנים". אבל אנחנו צריכים גם לדעת שחייבים להתמודד עם מציאות שמחייבת את

כולנו. זאת אומרת, יש סדר עדיפויות. בסדר העדיפויות, ודאי שאנחנו לא

יכולים להתנהג כמדינה לא מודרנית, אלא צריך להתנהג כמדינה מודרנית.

מדובר גם במשרד לאיכות הסביבה, שזה מתפקידו, ולשם כך הוא גם קם כיחידה

עצמאית ולא כאגף במשרד הפנים. הכוונה של כולנו היא למצוא פתרונות

שאנחנו גם מסוגלים להתמודד אתן במזרח התיכון שלנו, ולא רק לבוא ולהציע.

אלי בהצעה שלך תבוא ותגיד שיש היום פתרונות שמעבירים את זה ללב ים

ומכניסים לאנייה, ושמים את זה בתחתית האנייה, ויש משרפות וכוי, אבל יש

גם הסכמים בינלאומיים, יש גם מה שנקרא הסכמים ששומרים על איכות חוקים,

גם בים התיכון ובכל מיני אזורים אחרים. אנחנו לא יכולים לפעול היום

בצורה כזאת מבלי שנבטיח לעצמנו שאנחנו גם יכולים ליישם את זה. אני לא



רוצה שנצא מכאן בהרגשה שהנה יש לנו פתרונות כאלה ואחרים, אלא אנחנו

צריכים גם לראות איך אנחנו מתמודדים בצורה כזאת שנוכל לדווח בעוד שנה

ובעוד שנתיים. אני בטוח שמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה עושה הכול, משוס

שאני גם יודע שהיא אוהבת את הנושא הזה. אני בטוח שהיא תרצה לעשות את זה

בצורה יעילה יחד עם יצחק גורן והצוות של המשרד וכל הגורמים הנוספים

האחרים ושנוכל לתת לזה פתרונות.

אורי ז'ק; תרשה לי הערה. אני מייצג ארגון שדוגל בהגנה

על הים וחוסר מעבר פסולת בין גבולות.

גרינפיס הוא זה שפחות או יותר המציא את זה. מה שאנחנו מציעים הוא מאוד

קונקרטי, אבל קודם כול צריך להכיר בבעיה. היותם כבר מוקמת משרפה ברמת

חובב. אילו המשרפה הזאת הייתה דולק מאיזו שהיא תכנית לניקוי רמת חובב,

אז הבעיה הייתה פתוחה. כרגע המשרפה הזאת נועדה בעיקר לחומר שממשיך

להגיע למקום.

אני רוצה להיאחז במילה שאמרת "מדינה מודרנית". מדינות מודרניות לא

מקימות יותר משרפות. מה שאנחנו עושים זה ללכת למה שעשו בעולם בשנות

ה-70 וה-80, למעט צרפת.

אלי שטרן; התבקשתי על-ידי השר לשעבר, יוסי שריד, באופן

אישי להצטרף כדירקטור חיצוני למועצת המנהלים

של החברה; ולפני מספר חודשים החלפתי את פרופסור בועז מואב כיושב ראש

ועדת הבטיחות במועצת המנהלים של החברה. במקצועי אני איש הערכות

סיכונים, ואני עוד אתייחס לעניין הזה. את לימודיי סיימתי בארץ, וגם

עבדתי בנושא בחוי'ל. אני עוסק כ-22 שנה בנושא של הערכות סיכונים של

תעשייה כימית ונושאים דומים.

קריאת; צריך להגיד שהוא גם חבר הוועדה לאנרגיה

אטומית.
אלי שטר;
לא המתנתי לביקור של אנשי epaבארץ וגם לא

לביקורת של גופים אחרים, ועוד לפני חמישה

חודשים או שישה חודשים, בחודש ספטמבר, הייתי מוטרד מן העובדה שבאתר רמת

חובב, באתר הפסולת הרעילה, קיימת תוספת סיכון שנובעת מן העובדה שנוצר

מצב ביניים שבו כמות מסוימת של חביות של פסולת אורגנית, עם חומרים

אורגניים, נמצאת מעל לפני הקרקע ומצפה לשרפה במשרפה. זה מצב ביניים

שנוצר, מכיוון שהמשרפה כרגע נמצאת בהקמה-, וכמובן לא יעלה על הדעת לקחת

את כל הכמויות האלה שמגיעות עכשיו ולטמון אותן - זאת החלטה של המשרד

לאיכות הסביבה, וזה דבר ברור לגמרי - בתת-הקרקע, מכיוון שהוצאתן אחרי

זה כרוכה בסיכונים גדולים מאוד. זה ברור.

אנחנו יודעים גם מנושאים אחרים, שהמצב של מקורות חשופים יש בו תוספת

סיכון בהשוואה למקורות טמונים. זה בכלל דבר ידוע בתעשייה הכימית. כאשר

טומנים מקור סיכון, הסיכון מתוכו הוא יותר גדול. כאן יש תשובה חלקית

לשאלה של הגברת גולן מירוחם. הכמויות של 5,000 טון בשנה ציינת שהמשרד

לאיכות הסביבה צריך לשרוף בשנה במשרפה, הן מאותם חומרים שקבורים במעבה

האדמה. בגלל שהם קבורים במעבה האדמה, יש בהם סיכונים אחרים, אבל לפחות

מבחינת סיכוני ההתלקחות, שעליהם אנחנו מדברים בנושא המצבורים החשופים -

ואני מבקש לדייק, סיכוני ההתלקחות, שהם סיכונים מסוימים - החומרים האלה

הם לא רלוונטיים. מה שרלוונטי כאן זה הנושא של החביות החשופות. דרך



אגב, לכן המלצתי אולי לשקול לשנות את סדרי העדיפות בשרפת - לשרוף קודם,

להיפטר קודם. המלצתי עוד הרבה לפני הנושא של epaלשקול בצורה רצינית

להיפטר קודם, על-ידי שרפה, ממצבורי החביות החשופות, ורק אחר-כך להגיע

למצבורי החביות הטמונות. גם בהוצאת החביות האלה הטמונות מתת-הקרקע צריך

להיערך באופן זהיר ביותר מבחינה בטיחותית, כי זאת אופרציה לא פשוטה. יש

כאן שני ארגומנטים שבעצם מתלכדים לאותה מסקנה. טוב לתת את הזמן למומחים

לאתר, למומחים בינלאומיים, להיערך להוצאת החביות הטמונות ובינתיים

לו7דגיש ולשרוף את אותן חביות חשופות.

בסוף חודש ספטמבר, מכיוון שהוטרדתי מהנושא הזה של החביות החשופות

ומהסיכונים, וכמו שאמרתי, מתוספת הסיכון שטמונה בהן, ביקשתי מן הצרפתים

סקר סיכונים מפורט על הנושא הזה של החביות החשופות. ביקשתי מהם סקר

סיכונים מפורט על-מנת שיאפשר לי ולחברים שלי להמליץ לחברה איך להתארגן

לתקופת הביניים כדי לנסות לקזז את מה שאני קורא "תוספת הסיכון". הם

הגישו דוח. אני מצאתי בו שגיאות חישוב. הם הודו בכך. הם שגו גם בדברים

אחרים, וכרגע יש פינג-פונג מסוים. הדוח עדיין לא הושלם, וכאשר הוא

ישביע את רצוני ואת רצון החברים שלי, הוא יהווה את הדוח. אבל בלי קשר

לדוח של הצרפתים בנושא של סקר הסיכונים, בלי קשר לזה, במקביל, הפעלתי

את הוועדה; ועוד לפני חודשיים ישבנו והמלצתי על חמישה-שישה צעדים שעל

החברה לנקוט - התייעצות בטיחותית, יועץ בטיחותי, כיבוי אש עם שיטות

עדיפות. כיבוי האש הקיים של החברה זכה לשבחים על-ידי מכבי האש בביקורת

רשמית שהם עשו. בנוסף למערך הזה, רצינו להחליט מה ניתן להוסיף על-מנת

לקזז את תוספת הסיכון של החביות החשופות. הרי מה עושים דירקטורים? תיקח

יועץ שיגיש המלצות, אבל כאן אפילו, כדי לא להפסיד זמן, הנחינו את היועץ

בצורה מפורטת, בהחלטות מפורטות. יש כאן שש החלטות מאוד מפורטות איך

לעבוד על-מנת שלא ייווצר מצב שהוא עובד ואחרי זה אנחנו מעירים וכן הלאה

וכן הלאה. הנושא הזה מסוכם, ויש סיכום לדיון הזה, ואני יכול להראות לכם

את זה.

הייתה לי הזכות לבנות ולנהל לפני כשנה את הקורס הכי גדול שהיה עד עכשיו

במדינת ישראל בנושא של הערכות סיכונים של תעשייה כימית. זה היה קורס של

444 שעות. דרך אגב, אתמול בלילה נודע לי במקרה שאחד מחברי הוועדה

המלווה הוא תלמיד שלי בקורס. שם לימדנו כמובן את הנושא של הערכות

סיכונים ואת כל החישובים ואת כל המטודולוגיות וכן הלאה, אבל מה שהודגש

לאנשים כל הזמן, וזה הדבר המודרני ביותר שקיים היום בגישה בטיחותית

בעולם, זה "פריבנשן", כלומר, מניעה. אתה תחשב את הסיכונים, כל מדינת

ישראל נמצאת בסיכון, כל מפעל יש בו סיכון, כל מפעל, כל מכל כלור יכול

במקרים קיצוניים לגרום לסיכון סביבתי, כל מכל אמוניה. אתה חישבת את

הסיכון, יפה מאוד, שלושה קילומטרים, שני קילומטרים, זה נחמד, אבל הדרך

היא להשקיע היום, וזה מה שנעשה בעולם, בי'פריבנשן", במניעה. המטרה כאן

של הנושא הזה של המאמץ הנוסף בנושא של כיבוי האש היא להביא למצב שבאותו

מצב ביניים קצר, באותה תקופת ביניים קצרה, באותם מצבורי חביות חשופות,

תקוזז באופן מלא תוספת הסיכון. כתבתי גם לחברה בעבר שאם התכנית של אותו

יועץ כיבוי אש שהתחיל כבר לעבוד בשטח, לא תניח את דעתי ואת דעת חבריי,

אז ישנם צעדים דרסטיים יותר שאני באופן אישי אמליץ לנקוט אותם על-מנת

להוריד מחדש את תוספת הסיכון.

לסיכום, החברה לא המתינה ל-EPA ולא המתינה לכל גוף אחר שיאיר את דעתה.

כבר בספטמבר התבקש סקר הסיכונים של החביות החשופות. במקביל, ועוד לפני

שהגיע לידינו דוח ה ,EPA-החלטנו על הצעדים הנמרצים מאוד בכיוון; וכנראה



שזה יחייב גם השקעה כספית מסוימת, וזה למרות הדוח המעולה של מכבי האש

בנושא הזה של כיבוי אש, על-מנת למנוע את ההתלקחות.

בהתייחסות לנושא הזה של תקני הפליסה, אי-אפשר להדגיש את זה, ואין

להמעיט בחשיבות הדבר הזה. במשרפה אומצו תקני הפליטה המחמירים ביותר

שקיימים היום. הוזכר כאן הנושא של הדירקטיבה האירופית. כל אחד מכם יודע

כמה הלחץ הציבורי באירופה על מקבלי ההחלטות ועל הרשויות הוא גבוה, ועד

כמה הרשויות מורידות ומורידות ומורידות כל הזמו תקנים. את התקנים

המחמירים האלה אימץ המשרד לאיכות הסביבה ואימצה מועצת המנהלים של

החברה, והם יהוו בסיס לכל נושא הפליטות מהמשרפה. ברגע - וזה דבר שקבעתי

אותו כבר לפני שנתיים - שתהיה חריגה כהוא זה מן התקן, המשרפה הזאת פשוט

תפסיק לעבוד עד שתתוקן החריגה. כלומר, זה לא יורשה.

קריאה; מי יפסיק אותה?
אלי שטרן
מועצת המנהלים של החברה תפסיק אותה, כמובן

בשיתוף וביחד עם המשרד לאיכות הסביבה. לא

תורשה חריגה מתקני הפליטה המחמירים האלה של הדירקטיבה האירופית. זה דבר

שברגע שאני אומר שקיבלנו את זה, או המשרד לאיכות הסביבה קיבל את זה, אז

זה טריביאלי לומר, אבל אני אומר את זה לא תורשה חריגה, והמשרפה תעמוד

בתקנים האלה.

יורם גלילי; אני בן 27, מורה לתנ"ך מהשנה הבאה, יליד

קיבוץ רביבים וחבר בו. אני מייצג את התושבים

ברמת הנגב ומעורב בנעשה באתר.

אנחנו לא רוצים להיכנס לוויכוח בין גרינפיס למר צל וכוי. אני מודה על

האפשרות לפנות אליכם. צר לי שהמנכ"ל עזבה ויושב ראש הוועדה עזב גם הוא.

אני מבקש לצאת מהישיבה הזאת עם שלוש החלטות:

(1) ניקיון חירום של המפגעים הקטלניים שקיימים כרגע כבר ברמת חובב

(2) חקיקת חוק שיעגן את הזכות שלנו, זכות הקהילה לדעת

(3) יצירת כלים לאכיפת אותו חוק שיבטיחו את הבטיחות באתר ואת בטיחות

- התושבים במקום

לעניות דעתי אין מחלוקת בין היושבים כאן לגבי מצב החירום באתר. לאחר

פעילות ארוכה ומעמיקה שלנו, בחלקה בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות

הסביבה, אנחנו באים לכאן היום כדי להביע את חוסר שביעות רצוננו ואת

חוסר האמון שלנו במערכות שמטפלות בנושא, בראש ובראשונה, בגלל המצב

האבסורדי לטעמנו, שבו אנשים שמפעילים את האתר הם גם אלה שממונים על

פיקוח, דיווח ובקרה שלו; ואין פלא איפוא שהם נמנעים מלדווח לנו על,

ליקויים, פגמים, אירועים חריגים וכיוצא באלה. ובזמן האחרון זה עוד יותר

מחמיר בעקבות הפעילות שלנו. לטעמנו, זה רק חלק מקשר שתיקה, שסיבותיו

שונות ומגוונות. נכללים בו מחקרים של רופאי הסביבה, ובהם ממצאים חמורים

על אחוז גבוה יחסית של מחלות, שבחלקן אנחנו לוקים כבר כעת, אי-פרסום של

חומר שהיה אמור להיות פתוח לציבור ומחקרים של גיאולוגים, מטאורולוגים,

כימאים, שמדווחים רק באופן אישי ובעל-פה. יש היסטוריה שלמה של ועדות



בינלאומיות שביקרו באתר, וטענותיהן נוסחו והוצנעו בשלל סיבות. המידע

הזה קיים, ואנחנו יודעים עליו. סיור של ועדת ה ,EPA-שהיה באחרונה, הוא

רק סיור אחרון נוסף בשרשרת של הסיורים האלה. והמסקנות שלהם, אם זה לא

היה ברור ואם היה ניסיון לטייח את זה, גם הן של אזעקה וצלצול בכל

הפעמונים.

לטעמנו, פה בירושלים יש תרדמה. אוויר הרים צלול כיין. בזמן הזה ברביבים

נכרתים שדיים, נערכים ניתוחי מוח, נכרתים אברים לאנשים צעירים. זה קורה

אצלנו בכל כיוון. זה השכן מימין וזאת השכנה ממול, וזה כל הזמן. אנשים

צעירים בגילי פוחדים להביא ילדים לעולם. זה בכלל לא נתפס פה. אנחנו

מתים. אנחנו לא מקום מבודד ומרוחק מכל מקום יישוב. רביבים נמצאת 12

קילומטר מרמת חובב, לא 40 קילומטר כמו בבופל. מסביב לאתר נמצאים 5,000

בדואים, ו-12 קילומטר צפונית לו נמצאים 167 אלף תושבי באר-שבע.

כעת העמדה שלנו ידועה לכם. לפניכם נציגי ציבור שמתמצאים היטב במה שקורה

סביבם. לא תוכלו להגיד שלא שמעתם. ניירות העמדה שלנו מונחים לפניכם.

תרצו, תקבלו כל מידע אחר שיש לנו; ויש לנו מידע רב. הוא מוצנע ואנשים

מפחדים לדבר. אנחנו גם מזמינים אתכם שוב ושוב לבוא ולהתרשם בעיניכם

ובאפיכם, במחילה, מן המצב שם. אז גם לא תוכלו להגיד שלא ראיתם.

הפנייה שלנו אליכם היא פנייה כגוף מחוקק, להפסיק את הטיוח ואת

הבירוקרטיה, ובעיקר את שלטון הערכים הכלכליים בכל מה שקשור בטיפול

באתר. שיהיה ברור, מכל מה שנאמר כאן היום, בשמי ובשם התושבים, התשובה

האומרת שהנושא בטיפול איננה יותר מקובלת עלינו. אנחנו לא מרוצים

מהטיפול, במיוחד לא מהמשרפה. המשרפה היא פתח לזיהום נוסף, ובזאת

נוכחנו. אנחנו מעורים היטב במחקר. לפי המדיניות המוצהרת המשרפה רק תגבה

את זרימת האשפה לאתר, ואותה אנחנו רוצים להפסיק. כיצד היא בכלל תפעל אם

המכשיר שמבצע את מדידות ההכנה לקראתה לא מופעל מזה שלושה חודשים בגלל

איזה סכסוך על גובה משכורת של מהנדס? זה סדר ניהול ציבורי תקיןל זה

משהו שאנחנו יכולים לסמוך עליו!

לפי ההבנה שלנו, אדוני היושב הראש, המשרפה היא פתרון שיכניס כסף לכיסם

של האנשים ברמת חובב, בזמן ש-12 קילומטר משם, האתר הזה ודומיו, שגם בהם

צריכים לטפל, מכניס אנשים צעירים אל הקבר, אל המחלקות האונקולוגיות

בבתי-החולים, אל מעבדות הטיפול בפוריות. בסופו של דבר, אדוני, ובזאת

אנחנו כולנו משוכנעים, הוא גם יכניס אנשים אל המכונית שתיקח אותם הרחק

מן המקום המקולל הזה. אל תתנו את ידיכם לכך. אנשי הנגב הם מן

האוכלוסיות הערכיות ביותר במדינה. מעורבתנו באה לביטוי בנוכחות שלנו פה

היום, והיא עוד תבוא לידי ביטוי חזק וברור, עד שהעניין הזה יטופל כפי

הנדרש, בניקיון חירום יסודי ומקצועי, בהסרת כל מגבלות מידע בפנינו. כל

זה אני מבקש שיעוגן בחוק, ולשם כך הגענו לכאן. אנחנו רוצים חוק שיבטיח

את בטיחותנו ובטיחות ילדינו.

אני רוצה רק להעביר מסר אחרון, שמבחינתנו האחריות הזאת היא שלכם. אנחנו

כאן כדי לא להשכיח מכם את העניין הזה, למנוע את ירידתו מסדר היום שלכם

ולסייע בכל הדרוש למניעת האסון ברמת חובב. כמו שאמר חבר הכנסת טריף,

הפצצה כבר קיימת, השעון כבר מתקתק, היכולת הזאת היא בידיכם, ומבחינתנו

האשמה, אם תהיה, תחול גם עליכם, חס וחלילה.
בלהה גנעון
אני מהחברה להגנת הטבע.

מאוד קשה לדבר אחרי מה שנאמר עכשיו, אבל אני

הייתי מוסיפה לדרישות שנדרשו כרגע את העניין של צמצום. קודם שאל חבר

הכנסת פורז מה עושים עם אשפה בכלל - מצמצמים. הצמצום יביא את הפתרון.

צריך להכניס למערכת החקיקה את צמצום הפסולת הרעילה - מחזור וצמצום.
מערבבים כאן מספר תחומים. אנחנו מדברים כאן על
- שינוע בכל כבישי הארץ

- טיפול באתר עצמו

- העברת החומר מהאחסון אל המשרפה עצמה

- המשרפה עצמה

כל אחד מהדברים האלה הוא בעיה בפני עצמו. מר זאב צל הציג כאן את הנושא

של האחסון, אבל הוא דיבר על מצב קיים. כיום העובדים נבדקים, ואלה הן

התוצאות שהוא הציג. אבל מה יהיה כאשר המשרפה תפעל? אף אחד לא מספר מה

יקרה אז.

יצחק גורו; אני כל הזמן שומע את זה מכל הכיוונים. הרי

את חברה בוועדה המלווה. יש תסקיר השפעה על

הסביבה.

בלהה גבעון; אני ליוויתי את האתר עוד מ'87 , ואני מכירה

את כל ההיסטוריה שלו, את כל מערכת היחסים

שהייתה שם. יש חוסר אמון מוחלט בין האוכלוסייה, בין התושבים לבין מה

שמתרחש שם; והראיה היא מה שנכתב בדוח מבקר המדינה, שכתבה כתבה בזמנו על

כל מה שהתרחש שם. לכן התושבים לא נותנים אמון, ואני בהחלט מצדיקה אותם,

לאור מה שקרה. מה שקורה ברמת חובב זה כל הזמן ניסוי ותהייה. זאת אומרת,

כל הזמן מנסים כל מיני דברים, אחר-כך מגיעים למסקנה שהם גרועים מאוד,

כאילו אנחנו תמיד ממציאים את הגלגל מחדש. לא לומדים מניסיונם של אחרים.

אותו הדבר עם הסיפור של ברכות האידוי, שהוא במקרה זה לא שייך לעניין

הספציפי הזה, אבל הוא חלק מכל המערכת.

רמת חובב זאת תיבת פנדורה. וכל אחד שנמצא במקום הזה יש לו חלקת האלוהים

הקטנה שלו; והוא רואה אך ורק את הקצה הקטן הזה. צריך לראות את כל

התמונה הכללית; והתמונה הכללית היא הרת אסון. אני לא חושבת שאי פעם

נתנו לזה איזה שהוא טיפול שורש.

מ"מ היו"ר, מיכה גולדמן; לדיון של היום יש חשיבות גדולה מאוד, משום

שפה אנחנו שומעים הרבה דברים שלא שמענו אותם

בעבר. בוודאי שהחומרה של הדברים היא כזאת שאנחנו חייבים לפעול, גם כמו

שהציע נציג התושבים וגם מבחינת החקיקה בכנסת; ואנחנו מתכוונים לכך.

אני מציע שהגרינפיס יכינו לי הצעת חוק פרטית, ואני גס אדבר עם יושב ראש

הוועדה, כי יכול להיות שנציע שזאת תהיה הצעת חוק של הוועדה. אבל במידה

שלא, אני אהיה מוכן להציג הצעת חוק פרטית, ואני אצרף אליי חברי כנסת

נוספים מכל הסיעות, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, משום שאני מקווה



שבנושאים האלה אנחנו די זהים ודי קרובים, אבל הוא פרופסור ואני עוד לא.

לכן אני בטוח שגם מיכאל נודלמן וגם חברי כנסת אחרים יצטרפו להצעת החוק,

כדי שנוכל להריץ אותה בהליכים כאלה, כדי שבאמת נוכל להיכנס גם לאכיפה.

אני רואה בזה חשיבות גדולה מאוד. אני גם לא רוצה לפגוע, ואני מכיר יפה

מאוד גם את ישראל ברזלי וגם את יצחק גורן, ואני יודע שהם עושים עבודה

מצוינת במשרד לאיכות הסביבה. לי יצא לעבוד איתם לפני לא מעט שנים, ואני

יודע שהעבודה שלהם היא כזאת שהם קודם כול רואים את העיקר ואת העניין,

ולא ינסו לטייח ולעשות כאן דברים אחרים. לכן אני מבקש מכם, תכינו לי את

זה מהר ככל האפשר, כדי שבאמת נוכל להיכנס למסלול ונדע שאנחנו יוצאים

מהישיבה של היום גם בפתרונות מעשיים, כדי שנוכל לרוץ קדימה ולבצע את

הדברים בהתאם לדברים שנאמרו כאן. אני בטוח שיושב ראש הוועדה יעשה את זה

בצורה הטובה והיעילה ביותר.

אבי בן-ליש; אני הצגתי איזה שהוא מכתב שאני מתאר לעצמי

שהוא הגיע לידיכם, המכתב של הפורום לכלכלה.

יש בעיה בנושא המודעות, ואת המודעות בציבור צריכים לטפל ולשנות אותה.

אני מכיר את האתר הזה מהפעילות שלי כבר 13 שנה בגלגולים שונים. הכרתי

את האתר עוד לפני שהחברים הנכבדים מהחברה לשירותי איכות הסביבה קיבלו

את הניהול שלו. אני יכול להגיד לכם שבחמש שנים האחרונות נעשתה עבודה,

שאני קורא לה "עבודת קודש". הצוות הוכפל, הצוות שונה, אנשים שהקימו את

מיטב התעשייה הכימית בארץ, של כימיקלים לישראל, אנשים שהגיעו מתרכובות

ברום, מ"מכתשים" ואנשים עם ניסיון עצום בעבודה הזאת הם שהקימו היום את

האתר הזה, והם עובדים ומתפעלים אותו. אני רוצה להגיד לכם שהצוות

המקצועי שם הוא מעולה. ואת זה אני רואה מהעבודה היום יומית שלי עם

האנשים האלה.

יש בעיה בנושא המודעות, ובמודעות בציבור צריכים לטפל וצריכים לשנות

אותה.

שמענו כאן דברים נוגעים ללב מהתושבים, ואני במקור מבאר-שבע. אני רוצה

לומר שחייבים לתת ניתן לאנשים לעשות את מלאכתם באתר הזה, לצמצם ולטפל

ולשרוף ולהוציא את מה שנקבר שם במשך השנים בצורה לא מבוקרת הזה, ולהביא

אותו למצב מתפקד, כי אני ראיתי אתרים כאלה בעולם. האנשים האלה צריכים

לדעת שנותנים להם עכשיו את זמן העבודה, כדי שהם יוכלו לטפל בבעיה.

אי-אפשר כל היום לתת להם רק להתגונן או רק לבוא לכל מיני ועדות בהן הם

יצטרכו להגן על עצמם, במקום לקחת אנשים מקצועיים ולהרחיב את הפעילות

שלהם.

דני מורגנשטרן; ראשית, אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה

ואת חברי הוועדה על זימון הדיון הזה. שנית,

אני רוצה לברך את התושבים שבאו הנה והתריעו על סכנות. אבל המצב מאוד

מורכב ומאוד מסובך. אני מכיר את האתר ואת החברה שבאמת עושה עבודה לא

רעה, עושה אפילו עבודה יפה וטובה, שאיננה מספקת בגלל מהלך השנים ודברים

שנעשו שלא כשורה לפני שבע, שמונה ועשר שנים. אבל יחד עם זאת, בואו לא

נשכח שרק 50 אחוז עדיין מכמויות החמ"ס בארץ מגיעות לאתר. 50 אחוז

נוספים מתגלגלות בוואדיות, מגיעות אל חופי ים, מגיעות אל האתרים

ומזהמות מקורות מי תהום. זאת אומרת, הטיפול בנושא החמ"ס צריך להיות

טיפול כולל. צריך היה להביא לכאן את המועצה התעשייתית רמת חובב,



שאחראית למפעלים, ושהם בעצם אחראים לניתור של חומרי הריח הארומטיים

השונים שמגיעים ומפריעים לתושבים. אנחנו מערבבים פה כמה נושאים.

החברה לשירותי איכות הסביבה פתחה בעצם את שעריה ופותחת אותם בפני ראשי

רשויות, בפני הוועדה, בפני התושבים. אני חושב שצריך לברך אותם. צריך

לראות את הדבר הזה בחיוב. אני חושב שהישיבה הזו והפומביות שלה בעצם

נותנת גושפנקה להזמנה הזאת, כי כל חשיפה נוספת מקשה עליהם בעבודתם, כי

הם הופכים להיות באור הזרקורים, אבל מצד שני היא משפרת את הביצוע.

לכן אני קורא מצד אחד למשרד להגביר את האכיפה. אין בררה. המשרד צריך

להגביר את האכיפה. יש כאן בעיה שעלויות הפינוי לאתר יקרות. צריך לקרוא

למשרד לנסות ולאתר אתר נוסף בצפון.

מ"מ היו"ר , מיכה גולדמן; אל תביא הצעות ששייכות למדינה אחרת. לא יהיה

אתר נוסף.

דני מורגנשטרן; לא יהיה מנוס מזה.

מ"מ היו"ר. מיכה גולדמן; ההצעות של השלטון המקומי בלי צ'קים הן עצות.

נקודה. אני נורא אוהב את אלה שמציעים הצעות,

אבל לא אצלי. בוא נחזור לפרופורציה הנכונה, ובוא נתמקד בבעיה האמיתית

עכשיו. כל הנושאים האחרים מחייבים דיון אחר.

מיכאל נודלמן; אני חושב שהנושא שעלה פה היום הוא נושא מאוד

חשוב, כי כאן מדובר בחיי האדם, בבריאותו.

אנחנו צריכים להבין שמערכת איכות הסביבה אצלנו היא לא כל כך טובה, כי

מי שמבצע אותה הוא גם זה שמפקח עליה. דיברתי כמה פעמים, ואמרתי שאנחנו

צריכים לבנות את המערכת מחדש. המשרד לאיכות הסביבה צריך להיות גוף

ביצועי וגוף ממשלתי. בדברים כאלה כל כך מסוכנים הוא צריך להיות המפקח.

אני חושב שאם תהיה חקיקה, זה צריך להיות הדבר הראשון שאנחנו צריכים

לעשות.

אם לא היה גרינפיס, אם לא היו "הירוקים", אולי היינו במצב יותר גרוע,

ולכן אני מבקש לתת את הכבוד לארגונים אלה.

יש לי טענה לכל הגורמים הממשלתיים. אנחנו לא משתמשים כל כך טוב בדברים

שנותנים ידע, נותנים הרגשה שהכול לא כל כך גרוע. רק כאן אנחנו שומעים

דברים. אמנם יש פיקוח, יש הערכת סיכון וכוי, אבל אילו זה היה מתפרסם,

אני חושב שהמצב לא היה כפי שהוא עכשיו.

אני מבקש מכולם להיות יותר עם מצב רוח טוב, אבל אם יש מקרים באזור של

מחלת סרטן, יש מקרים של מחלות אחרות, אני חושב שהחובה שלנו היא לעשות

בדיקה עמוקה ולקבל החלטות ופתרון איזה מדיניות צריכה להיות. כאן אמרו

שאין פתרון אלא באתר אחד. אני צריך להגיד שבכל העולם יש ירידה בשיטה של

שרפה. אבל עם חומרים מסוכנים אין שיטות חדשות. יש שיטות אחרות - שרפה

עם פלסמה, שרפה בשלט, שאומרים שזה יותר מודרני, אבל אני לא ראיתי שרפות

כאלה. הן עדיין בתכנון. יש שיטה למשל ששמים באנייה ציוד לשרפת חומרים

מסוכנים, היא משייטת ללב הים, ושם היא עושה את הפעולה. בצרפת חושבים על

זה עכשיו, במדינות לחוף ים חושבים על זה, וגם בארצות הברית. כאחראים על



החקיקה, אנחנו צריכים לחוקק חוק כדי שגם התושבים שחיים ליד האתר יקבלו

את כל הידע והעזרה הדרושה.

יצחק גורן; העלו פה טענות קשות מאוד בנושא זכות הציבור

לדעת. אני רוצה להעיר פה את תשומת לב כל

האנשים, ואם יהיה פה מי שיגיד לי שאני לא צודק, אז אני אקח את כל דבריי

בחזרה, אין ולו נתון אחד שמוסתר מעיני הציבור.

מ"מ היו"ר. מיפה ג1לךמן: יש לנו בעיה טכנית. אנחנו ב-10:45 הולכים

להצביע בוועדת הכספים. לכן אני מבקש להעביר

לוועדה חומר מסודר. אנחנו נדאג גם להפיץ אותו כדי להיות בטוחים שמה

שאתה יודע שעושים באמת יגיע לידיעת הציבור.

ישראל ברזלי; כיוון שאני יודע שאני לא אוכל לעמוד בתחרות

עם ועדת הכספים, אני אעשה את זה סטנוגרמית.
לפני כן אני חייב שני דברים
(א) קודם כול, אני חושב שתושבי האזור הם הראשונים שצריכים להיות

מעוניינים בדברים שקורים במקום; והם כמובן יכולים לא לתת אמון

בדברים שאני אומר, אבל אני חושב שצריך לעזור להם, וצריך לעזור להם

בהחלט בתחום אחד, והתחום חייב להיות התחום הענייני. כאשר אנחנו

דנים בנושא של המשרפה או המצב באתר הפסולת ברמת חובב, בואו, אנא,

נתרכז בנושא הזה, וזה כבר נאמר פה יותר מפעם אחת.

(ב) הנושא השני שאני חייב לומר לידידי דניאל מורגנשטרן, שבאמת אני

הייתי חותם על כל מילה בדבריו, אבל להגיד ססמה ש-50 אחוז מהפסולת

המסוכנת בישראל לא מגיעה לרמת חובב ומתגלגלת בוואדיות, זה לא נכון,

זה נתון שהוא תלוש לגמרי מהמציאות. ואני לא אגיד יותר מכך כי אני

לא יכול.

מ"מ היו"ר. מיפה גולדמו; אז 40 אחוז. שנינו יודעים שהיום בפועל אין

פתרון לכל הבעיה. אני לא יודע את חלוקת

האחוזים, אבל דניאל מורגנשטרן צודק.

ישראל ברזלי; אני מסכים; אבל לזרוק מספרים כאלה זה לא

מקובל עליי.

יצחק גורן; את המספרים שידועים למשרד לאיכות הסביבה

אמרתי בתחילת הישיבה, ואני אחזור ואזכיר

אותם. כ-100 אלף טון ממוחזרים ומושבים, כ-65 טון מפונים לרמת חובב.

כ-50 אלף טון מפונים לים באישור, ויופסקו להתפנות בשנה הבאה.

ישראל ברזלי; בקשר לנושא שעומד לפנינו. מדובר פה על פצצת

זמן, מדובר פה על חביות של סולוונטים

אורגניים, והמשרד לאיכות הסביבה במשך שנים דחף להקמת פתרון לבעיה

על-ידי משרפה. ואז מה קורה? בא ארגון כמו גרינפיס, שבאמת יש לי כל

הכבוד אליו, והארגון הזה אומר "אתם עושים טעות". מה הטעות שעושים? אתם

מקימים משרפה. למה? מכיוון שבעולם לא מקימים משרפות.
מ"מ היו"ר , מיכה גולדמן
אני מצטער, אני יודע שזה לא מנומס מה שאני

אומר עכשיו, אני חייב להיות ב-10:45 בהצבעת,

כי אם לא נהיה שם, ההצבעה תתנהל בלעדינו.
ישראל ברזלי
אני מציע רק שיתנו לנו את ההזדמנות להגיד את

עמדתנו.
מ"מ היו" ר. מיכה גולדמן
אתה תשמע תכף איפה.

קריאת; אני מבקשת שתהיה זכות לציבור לדעת וגס לבקר

באתר.

מ"מ היו"ר, מיכה גולדמן; אני רוצה לסכם את הדיון ולהעלות כמה
נקודות
(א) בהיעדר יושב ראש הוועדה אני ממלא את מקומו, וסיכמנו שנקיים ביקור

ברמת חובב

(ב) נושא החקיקה

(ג) רצון הציבור לדעת זה חלק מההחלטה.

(ד) אני מבקש מהמשרד לאיכות הסביבה להעביר לי את כל החומר שנאמר פה

לידיעה וכדי שנוכל להפיץ אותו.

(ה) כמשרד לאיכות הסביבה אני דורש מכם לפרסם מודעה בעיתון לגבי כל

הכללים שקשורים למה שאתם עושים, כדי שהציבור באמת ידע מה שקורה שם,

כדי לתת מודעות יותר רחבה. זה גם יחייב אתכם כמשרד הממונה על

העניין והמפקח לפעול בצורה המסודרת.

אני רוצה שוב להודות לכולם. וכמו שביקשתי מכם, אני מבקש להעביר לי את

החומר לחקיקה, כדי שנוכל לרוץ קדימה.

הישיבה ננעלו; בשעה 10:45

קוד המקור של הנתונים