ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 04/12/1996

פגיעה באיכות החיים עקב הרחבת השפד"ן

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 35

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום די. כ"ג בכסלו התשנ"ז, 4.12.1996. בשעה 00;9
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר סאלח טריף

דוד אזולאי

אברהם יחזקאל

איתן כבל

אברהם פורז

אברהם שטרן

מוזמנים; מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון-לציון

חנן גפן, מנכ"ל אגף איכות הסביבה, עיריית ראשון-לציון

חנניה גיבשטיין, חבר מועצת העירייה, בעבר

ראש העירייה, ראשון-לציון

דן אקוה, מנהל אגף תשתית, עיריית ראשון-לציון

עוזי קהלן, יו"ר ועדות ההתנגדות להרחבת השפד"ן,

עיריית ראשון-לציון

מאשה ארושט, עוזרת לראש עיריית ראשון-לציון

ישראל כנען, דובר עיריית ראשון-לציון

יהודה בר, מנהל מינהלת הביוב הארצי

דרור אהרון, מקדם פרויקטים - מרכז, משרד הפנים

ציפורה רון, רכזת ארגון הגג "חיים וטביבה"

בני ארגמן, עוזר שר החקלאות למים ולניקוז

ניטים מואטי, תה"ל, מתכנן של איגוד ערים דן

אהוד לשם, תה"ל

בת-שבע קופטש, מנהלת מחוז המרכז, המשרד לאיכות

הטביבה

גדעון זייץ, מנכ"ל איגוד ערים אזור דן, ביוב ואיכות

הטביבה

בן-ציון מורדוב, יו"ר איגוד ערים, אזור דן, ביוב

ואיכות הטביבה

עמוט אונגר, מינהלת פרויקט הקו המזרחי, איגוד ערים

דן

בוריט גרצמן, מינהלת פרויקט הקו המזרחי, איגוד ערים

דן

גלית אינברט, עוזרת מחקר לוועדת הפנים ואיכות הטביבה

מנהלת הוועדה; יפה שפירא
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

פגיעה באימת החיים עקב הרהבת השפד"ן



פגיעה באיכות החיים עקב הרחבת השפד"ן

היו"ר סלאח טריף; אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הפנים ואיכות

הסביבה.

אני רוצה להגיד למנהל פרויקט הביוב הארצי, שנמצא אתנו כאן, שאתמול

הוועדה סיירה בשפכים של האוטונומיה, בחלק מערי ויישובי הרשות

הפלשתינית, וחשכו עינינו ממה שראינו, וצריך לומר גם שנסתמו הנחיריים

מהריח הנורא שעלה שם מהנהרות, מהוואדיות הזורמים, מלאי הביוב, מלאי

השפכים של תושבים מבית-סחור, בית-ג'אלה, בית-לחם, ולא נמצא עד היום

פתרון, וזה לא טופל מזה זמן רב בצורה הנאותה. היום יש בכך סכנה רבה

מאוד לאזור גוש דן. כל מה שאתם עושים היום לשפכים של גוש דן עדיין לא

מזכה אתכם במצב בריאותי טוב. הייתי אומר בוודאות שזה משפיע על כל תושבי

מדינת ישראל ועל מי התהום של המדינה. אני חושב שהיה חשוב מאוד שלא רק

המשרד לאיכות הסביבה, אלא כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל אתה, תיכנסו

לעניין הזה במהירות. בוועדת הפנים ואיכות הסביבה אנחנו הולכים להכריז

על חודש ינואר 97' כחודש של איכות הסביבה. במסגרת זו אנחנו הולכים

להתלבש על העניין של השפכים, של הביוב ושל זיהום מי התהום, שנגרם עקב

מעשים כאלה. זו שעה לקרוא לך ולכל הגורמים לבוא ולבדוק מה קורה עם מי

התהום. גם בימים שאין גשמים רבים מי התהום מתגלגלים, ושפכים זורמים

אליהם משטחי האוטונומיה, ללא כל יכולת של הממשלה לעשות משהו בענין הזה,

להביא לאיזו שהיא הבנה, אפילו להביא לכך שהרשות הפלשתינית תסכים לחתום

כדי לקבל כספים רבים מאוד, עשרות מיליוני דולרים, מגרמניה, כדי להקים

מכוני טיהור וכדי לא לגרום לכך שכל המים שלנו, כל המאגרים, מי התהום,

יתלכלכו ויזדהמו.

אם יש לך משהו להגיד בנושא חזה, נשמח לשמוע. רציתי בהזדמנות זאת להעמיד

אותך על הבעיה הקשה שעומדת להתעורר וכבר קיימת בנושא הזה. אינני יודע

אם למדת או קראת על זיהום נחל אלכסנדר. יהיה קשה מאוד לשקמו בעתיד.

צפויים גם זיהומים של נחל דרגות ונחלים אחרים, שהם מאוד מאוד חשובים

ומובילים ישירות את מי התהום של מדינת ישראל.

אנחנו היום זימנו דיון, על-פי בקשתו של חבר הכנסת אבי יחזקאל. אנחנו

מדברים על בעיית השפד"ן. השפד"ן הוא למעשה מה שהוקם בסוף שנות ה-60

על-ידי איגוד ערים גוש דן - תל-אביב, רמת-גן, גבעתיים, חולון, בת-ים,

בני-ברק ופתח-תקווה - בנושא הביוב. הפעלת אגני החמצון הפתוחים גרמה

לצחנה קשה מאוד לתושבי ראשון-לציון. בעקבות זאת, התגייסו תושבי העיר

למלחמה ופעלו בכוח כדי להפסיק את מה שלדעתם הינו האסון הכבד הזה,

והנושא הזה גם הועלה על סדר היום, כולל ביקור בעבר של ועדת הפנים של

הכנסת. פעם נוספת הזדעקנו כדי לדון בעניין הזה, משום שמאז ועד היום היו

התפתחויות נוספות.
בן-ציון מורדוב
לפני תחילת הדיון, הייתי מבקש להסב את תשומת

לב הוועדה. אני חושב שיש בזה משום

סוב-יודיצה, מפני שעיריית ראשון-לציון פנתה לבית-המשפט, והנושא עומד על

סדר יומו של בית-המשפט. אני לא בטוח שמותר לנו לדון בנושא. הייתי מבקש

לקבל חוות דעת משפטית, אם בכלל מותר לנו לדון בכך בזמן שזה מונח על

שולחנו של בית-המשפט.



היו"ר טאלח טריף; הכנסת סוברנית לדון בכל נושא, בכל עניין,

כולל מה שמועלה בבית-המשפט חדשות לבקרים.

בן-ציון מורדוב; השאלה אס לנו מותר להשתתף.

היו"ר סאלח טייח; אם זימנתי אותך, מותר לך. לכן אנחנו דנים.

אנחנו מודעים לעניין הזה. רבים מהנושאים

שעולים על סדר יומה של הכנסת ועל סדר יום ועדותיה עולים בבג"ץ. הדיון

הזה לא מהווה שום המלצה לבג"ץ, בטח לא מורה דרך. לכן אנחנו נקיים את

הדיון ללא שום קשר, במנותק ממה שיוחלט ומה שיתנהל בבג"ץ.

אברהם יחזקאל; אדוני היושבת ראש, אני מודה לך על ההיענות

ליזמתי לקיים את הדיון. אומר במשפט אחד,

כתושב העיר ראשון-לציון, שיש לנו תחושה שהעיר והאזור הופכים, אולי

במשפט בוטה, להיות פח הזבל האקולוגי של האזור הדרומי לתל-אביב. אני

כחבר כנסת, גם אזורי, וגם כמי שמעוניין לעצור תהליכים בעייתיים מבחינה

אקולוגית, התרעתי ומתריע; והדיון הזה הוא ראשיתו של מאבק, שסופו הוא

מניעת העברת שפכים לאזור ראשון-לציון. זו המטרה וזו הכוונה, ואני שמח

שכל הגורמים הנוגעים בדבר, שיוזמים את התהליך, הגיעו. אני מצר על כך

שהמאבק הזה הופך להיות יותר ויותר בעייתי במובן זה שיש אנשים שמתעקשים

על דעתם ואינם מבינים או אינם רוצים להבין את ההיבט הציבורי והבריאותי

של העיסוק שלנו. היום התחום של בריאות, איכות חיים, איכות סביבה, הוא

מצרך קיים במשק הציבורי הישראלי, ואתה כיושב ראש ועדת פנים ואיכות

סביבה אמון על העניין הזה. אני חושב שמניעת העברה וריכוז הסוגיה הזאת

באזור ראשון-לציון, חולון, בת-ים וכך הלאה מהווה פגיעה פוטנציאלית

ב-750 אלף תושבים. אנחנו לא רוצים להיות פח הזבל האקולוגי.

אני מציע, ברשותך, אדוני היושב ראש, יש כאן אנשים שמוליכים את הפרויקט,

ויש כאן אנשים שמתנגדים לו - אולי תתחיל באלה שמוליכים את הפרויקט, אלו

שאומרים למה הפרויקט צריך להיות שם, ואז נראה בדיוק איפה העניין הזה

עומד. אולי הם שינו את דעתם, אולי איזנו אותה, אולי הם מוכנים להגיע

לפשרה כלשהי.
היו"ר טאלח טייח
כיוון שהפרויקט קיים, אני רוצה לשמוע את
המתנגדים
מה מדיר שינה מעיניהם? אולי אחד

החברים יסביר לנו, והדיון צריך להיות מאוד ממוקד, מה הבעיה, מה מטריד

אתכם.

עתי קהלן; אפשר להאריך את הדיבור מאוד, אבל אנחנו הכנו

חוברת לחברי הכנסת.

אני אמקד את הבעיה בצורה כללית ביותר. עומדת להיעשות כאן פגיעה באיכות

החיים של תושבי אזור ראשון-לציון והסביבה הקרובה, ואנחנו מדברים על 200

אלף תושבים. מדובר ביישובי גן-רווה, שביחד אתנו מונים 200 אלף תושבים.

ההיסטוריה של השפד"ן היא היסטוריה ארוכה. אני הופעתי לראשונה בפני ועדת

הפנים של הכנסת בשנת 1968, כאשר הפרויקט תוכנן בהסתר, בלי ידיעת

התושבים. יום בהיר אחד קמנו, וראינו שהקימו שם צינור ביוב ענקי, והקימו

את הברכות, ולא ידענו עוד מה הולכים לעשות שם. התברר שהולכים לעשות את

מפעל הביוב הגדול ביותר בעולם בצורת אגנים אנרוביים. כל המתכננים

והיוזמים נלחמו על כך שזה הדבר הטוב ביותר שהולכים לעשות למדינת ישראל.



אנחנו, שהיינו אז צעירים יותר בקרוב לשלושים שנה, הבינונו שעומד להיגרם

כאן נזק, שהוא לא רק נזק לתושבים, אלא נזק למדינה עצמה, נזק שאי-אפשר

יהיה לתקן אותו. התרענו ואמרנו שהם עומדים לעשות בריכות אנרוביות,

ושיהיה סירחון, ייפלטו גזים, יזהמו את המים; ובכל-זאת המתכננים, שכמובן

זה לא אלה שישנם כאן היום, התעקשו. זה הגיע לוועדת הפנים של הכנסת,

ובמשך שנים, מ-68' כמדומני, עד 75', אנהנו הופענו מספר פעמים בוועדת

הפנים, ולא תיארתי לי שאנהנו נצטרך קרוב לשנות האלפיים לחזור ולהילחם

על דברים אלמנטריים של איכות חיים. אז לא היתה אקולוגיה, ואף אחד לא

ידע את המושג הזה.

ובאמת, לאור המלחמה שלנו, הוחלט לבטל את השיטה, הוחלט לעשות את הדברים

בצורה חדשה, ונוכחו לדעת שצדקנו לאורך כל הקו. תכננו 5,000 דונם אגנים

אנרוביים. אני לא רוצה להאריך, אבל כתוצאה מזה שמשהו נעשה, הופעלה שיטת

אגנים אחרת, אגנים מסוכרים, והוחלט להקים מכון מכני מודרני. אז הוא היה

מודרני, זה היה לפני קרוב לעשרים שנה - ונקבע על-ידי ועדת הפנים ושר

הפנים, ואומץ על-ידי הממשלה, לאחר המאבק הגדול שלנו, שיוקם מכון מכני

שיפתור את הבעיה, ובשלב השני שלו, הוא יטפל ב-120 מיליון קוב שפכים

לשנה, שזה סוף התקופה שלו, ויפתור את הבעיה של הביוב של גוש דן בלבד,

כולל ראשון לציון ורחובות שהיו בסביבה. לשלב השני הזה הגיעו לפני מספר

חודשים. בהתאם לאישורים שקיבלו בזמנו, הם היו חייבים לבטל גם את האגנים

הקיימים היום, שפועלים במידה קטנה מאוד. 93 אחוזים עוברים דרך המכון

המכני.

יש עכשיו תכנית שתה"ל תכנן ביולי -1994, תכנית אב, שמיועדת לפתור את

בעיית הביוב של האזור המזרחי של מדינת ישראל, מחדרה ועד מודיעין,

מכבים, ורחובות. זאת היתה תכנית האב, וזהו הבסיס שעליו עומד לקום

הצינור המזרחי הזה של הביוב הגולמי, שיצטרף לאיגוד ערים. התכנית הזאת

כללה גם את כפר-סבא, את מודיעין, מכבים, רמאללה וקלקיליה, ולזה

התכוונתי כשאמרתי "אזור מזרחי".

כמובן שהמציאות השתנתה, והיישובים המתוכננים להתחבר לאותו קו מזרחי

הקימו לעצמם מכונים אזוריים, כמו זה בכפר-סבא, וכמו זה שנשר עומדתת

להקים עכשיו, וזה כבר בהליכי אישור סופיים. באותה תכנית אב הם עשו

תחשיב כלכלי, ובדקו אפשרויות אחרות, אופציות אחרות הקיימות למפעל השבת

הביוב לשפד"ן והובלת הקו המזרחי. הם הציעו אלטרנטיבה של שלושה מפעלים

אזוריים בכפר-סבא, בנשר ובשפירים; ואז לא צריכים להעביר את הקו

המזרחי.

מבחינה כלכלית, הם הראו, וזאת טעות גדולה מאוד, שיותר זול להקים את

המפעל האזורי הגדול עם הקו המזרחי שהם רוצים לעשות. אבל המציאות היא

שבכפר-סבא ורעננה הקימו מכון, נשר עומדת להקים מכון, ואנחנו טוענים

שאין צורך להקים את הקו המזרחי ולהוסיף עוד ביוב לגוש דן ולהעמיס הכל

במקום אחד.
היו"ר סאלח טריף
איפה עובר הקו הזה? לפי המפה ראיתי שהוא

עובר בין הבתים.

עוזי קהלן; הקו המזרחי הזה שהם מתכננים, קו כביש גהה,

כפי שנקרא לו, חוצה את ראשון-לציון.



חנן גפן; הנושא של השפד"ן הקיים, זה ירקון 36,

שמתוכנן למוביל השפכים הארצי שהיום יש

לנציבות המים; והקו שמועבר כאן הוא הקו המזרחי, וכולו עובר בתחום

ישובים, כולל ראשון-לציון, הוא עובר דרך כל הנחלה, חוצה אותה לגמרי. כל

התכניות האלה אושרו. חלקן נמצא בהפקדה, ופה יש פגיעה בזכויות מקרקעין

רבות.

היו"ר סאלח טייח; אני רוצה לשאול את ראש העיר, מה מפריע לכם

שזה עובר איפה שזה עובר? יש קו מערבה.

מאיי ניצן; לו היו מנסים להרחיב את הקוטר המערבי או

להוסיף קו מקביל לו, לא היינו מתנגדים.

היינו דורשים דברים נוספים. מדינת ישראל, בגלל השפד"ן, מפרה אמנה

בינלאומית שהיא חתומה עליה לאי-זיהום הים. אנחנו מזרימים לים 7 מיליון

קוב בוצה מדי שנה בשנה, בניגוד לאמנה שאנחנו חתומים עליה. את זה יש

להפסיק, ולמרות שיש התחייבות מלפני 15 שנה שזה ייפסק, זה לא נפסק. זאת

פגיעה חמורה באיכות מי הים, באיכות הסביבה.
היו"ר סאלח טריף
זה מול ראשון לציון?

מאיר ניצן; ארבעה או חמישה קילומטר פנימה לתוך הים,

מוזרם צינור עם בוצה. עושים זאת במקום לייבש

את הבוצה, במקום להפוך אותה לחומר אחר, ואני לא רוצה כרגע להיכנס

לטכניקות. עובדה שגם אלה שלא מתחברים מטפלים בבוצה בצורה שונה מאשר

שפיכתה לים. זה המפעל היחיד המונופוליסטי שמרשה לעצמו לנהוג ביד רמה,

להפר אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, כי ככה רוצים, כי ככה נוח.

בכל החישובים הכספיים שהם עשו ובהפרשים בין חלופות, לא הביאו בחשבון

אפילו אגורה אחת פיצויים לבעלי קרקע על תכניות בתוקף, על הנזק שנגרם

לעיר כמו סירחון, ויש לחנניה גיבשטיין פתקים יפים מאוד עוד משנת 1970.

שישה או שבעה פיתחי אוורור מתוכננים בתוך העיר. היום יש לנו אחד, וגם

בשנה האחרונה פעמיים העיר הסריחה. יכולים לעשות את כל הפטנטים שבעולם,

אבל זה לא עוזר. לא צריכים להוביל צואה ושופכין במרכזם של יישובים.

צריך במוצא לנסות לטהר אותם. לו היו באים ואומרים שרוצים להביא מי

קולחין, יכול להיות שלא היינו מתייחסים לזאת כך, והיינו מחפשים דרך. לא

זה התוואי, כי הוא פוגע בזכויות קרקע. הפיצויים שהם יצטרכו לשלם לא

יאומנו.

השפד"ן רכש זכויות מצינור הנפט, שמעביר דרך ראשון-לציון קו סולר וקו

בנזין. אחד הקווים נרכש על-ידי השפד"ן במגמה לקבל זכויות להעביר בו

קולחין בלי לקבל אישור העירייה. זה כאילו שפה אנחנו חיים במדינה של

הפקרות, שכל אחד יעביר דרך רשויות מקומיות כל מה שמתחשק לו, מבלי לנסות

אפילו לתאם, מבלי לנסות לבוא לדבר. אחד מוכר, שני קונה, הממשלה והכנסת

יושבות בצד, והרשויות האלה שולטות במדינה. לא יתכן דבר כזה. מישהו בחן

ובדק כמה כסף השקיעו בזה? לשם מה עשו את זה? כדי לקנות אחיזה בקרקע

ולהכתיב לרשות מקומית איך לנהוג?

היו"ר סאלח טריף; לא התבקש אישור עירייה?
מאיר ניצן
שוס דבר.

היו"ר סאלח טריף; לפי החוק, אתם גם לא צריכים לתת אישור.
מאיר ניצן
שינוי ייעוד היה צריך לקבל אישור. אם

מתכוונים לעשות את זה בעסקה כזאת, צריכים

לבוא אנשי קו הנפט שקיבלו פעם את האישור ולומר שהם מוותרים על האישור.

אבל לא עשו את זה בכלל.

היו"ר סאלח טריף; לא היה שינוי ייעוד.

מאיר ניצן; לא היה שום דבר.

היו"ר טאלח טריף; לא היה שום הליך של תכנון?

מאיר ניצן; שום הליך של תכנון בנייה בתוך הרשות

המקומית, ומדובר על שבע תחנות כאלה. יכולים

להסביר לי שיש ערים רבות בעולם שבהן מוזרם ביוב בכמויות הרבה יותר

גדולות, אבל לא מסבירים דבר אחד שהוא שונה. קוטר המנהרות שמנקזות

גם מי גשמים. שונה שם מי הגשמים יורדים יותר מאשר אצלנו, ומוהלים את

ה H2s-הזה.יש שם תעלות שלמות שהן הרבה יותר רחבות, שאפשר לטייל בהן,

ובוודאי בניו-יורק אפשר לטייל למטה, וטיילתי שם. וכך גם בברלין וגם

במינכן. אבל אין מה להשוות את התנאים האלה. אין כל סיבה שבעולם, מלבד

רצון מונופוליסטי להשתלט על נושא, להעביר צואה גולמית דרך יישובים,

למרחק של 25

קילומטר. אין שום סיבה שבעולם.

היו"ר סאלח טריף; יש באזור שלך מקום פנוי מאוכלוסייה? הרי כל

האזור הזה הוא כל כך צפוף.

מאיר ניצן; קח את קו ירקון-נגב, שלא מנוצל היום, טהר את

השופכין של כפר-סבא, רעננה, כל האזור המזרחי

- ושואלים אותי מה במזרח ומה במערב, כאילו אנחנו לא בארץ-ישראל ולא

מכירים את הארץ הזאת - תעביר את מי השופכין האלה ישירות דרך קו

ירקון-נגב להשקייה בנגב, תעביר אותם לפלשתינאים בגב ההר, ותקבל מים

טהורים. למה להוביל למרחקים צואה? אינני מבין. בנגב צריך מים, יש קו

ירקון-נגב שמושבת, אפשר להעביר מי קולחין דרכו.
בן ציון מורדוב
ראשית, הייתי רוצה לפתוח ולומר שצר לי על כך

שראש עיריית ראשון-לציון מלעיט את הוועדה

בנתונים לא בהכרח נכונים ושלא מן העניין. הייתי מגדיר את זה כדמגוגיה,

שמטרתה לנסות ליצור אווירה. אין לי עניין אישי נגדו, חלילה, אני מעריך

ומכבד את מר ניצן כאדם וכראש עיר טוב. למעשה מפעל השפד"ן, שלב א' ו-ב',

תוכנן מזה שנים רבות, והיישום של שלב א' היה לפני שנת 73', ושלב בי

בוצע לאחרונה, וגם נכנס לעבודה לפני כשישה חודשים. כך שהדבר הזה הוא לא

זר ולא חדש, וזה שמנסים להציג בפני ועדת הפנים כאילו זה איזה שהוא דבר

שלא היה, לא תוכנן ולא היה ידוע, הוא לא מן האמת: והייתי אומר זאת

בלשון עדינה. כולם ידעו, כולל ראש עיריית ראשון-לציון - כל מי שצריך

היה לדעת במדינת ישראל על שלב ב' של המפעל ידע על כך. זה לא סוד, זה

מפעל אדיר, גדול, בהשקעה של 70 מיליון דולר. הכסף הזה הרי לא נפל לנו



מהשמים. המפעל הזה קם, וטוב שהוא קם, וגם טוב שהוא קם במיקום הגיאוגרפי

שלו, כי אני סבור שהקמת מכוני טיהור כפטריות בכל שכונה או בכל עיר תהיה

לנו למדינת ישראל, לרועץ. לא ניתן יהיה לתת פתרון מבחינה אקולוגית

למדינת ישראל ולגוש דן, וכרגע אני רוצה להתמקד בגוש דן, אם כל עיר תלך

ותקים לה מכון טיהור.

אם בכל רשות תוקם רשות טיהור, הרי שהדבר יעלה למדינת ישראל המון כסף,

שלא לצורך. מהבהינה העניינית, מדובר גם בקרקעות. במדינת ישראל אין

מספיק קרקעות להקמת עוד ועוד ועוד מכוני טיהור. מה גם שלמדינת ישראל יש

בעיה של מים, היא הסרה במים. יש צורך לטהר ולמחזר את הביוב כדי להשתמש

בו שימוש חוזר לטובת החקלאות. היום, מפעל השפד"ן של איגוד ערי דן בביוב

מייצר כ-100 מיליון מטר קוב מים להשקיה לחקלאות, מעבה את משק המים של

המדינה בתרומה די נכבדה, ואין לזלזל בכך. כולנו עדים, נוכח ההסכמים עם

ירדן, איזה ויכוחים ואיזה מאבקים היו בין שתי המדינות, על 50 מיליון

מטר קוב מים. מכאן שמדינת ישראל זקוקה לאותן כמויות מים, ואנחנו תורמים

את התרומה הזאת.

למפעל השפד"ן יש קיבולת של כ-140 מיליון מטר קוב לשנה. אנחנו מתכוונים

למלא את הקיבולת הזאת, כדי שנוכל לייצר את כל הכמויות האלה ולהעבירן

לטובת משק המים. לא ייתכן שמפעל קיים יהפך לפיל לבן. המפעל קיים,

השפכים מועברים לשם, צריך לנצל אותו, וצריך לייצר את המקסימום כדי

להגביר את היעילות.

היו"ר טאלה טייח; אני לא מבין. יש קו קיים, יש מפעל קיים, יש

מפעל נוסף מתוכנן?
בן-ציון מורדוב
המפעל הזה מוסבר על-ידי קו קיים שנקרא הקו

המערבי, כפי שהציג זאת חברי במפה. הקו הזה

עובר את כל תל-אביב, עובר את בת-ים, עובר את חולון, ואי-אפשר להעדיף

עיר זאת או אחרת.

היו"ר סאלח טריף; תסכים אתי שיש הבדל בין קו מאסף של שכונות

תל-אביב לבין קו מאסף של תל-אביב, חולון,

בת-ים, שמצטבר כולו ומגיע דרך ראשון לציון.

בן- ציון מורדוב; זאת היתה דמגוגיה לבוא ולומר שאנחנו מנתבים

את שפכי תל-אביב לראשון לציון. זה לא נכון,

זה חלק מהדבר הנכון. הדבר הנכון הוא שגם שפכי ראש העין וגם שפכי

יישובים רבים אחרים מועברים דרך אותו קו. יש הרבה מאוד יישובים. ישנן

שבע ערים חברות באיגוד, ששפכיהן מועברים דרך הקו המערבי הזה, וישנן עוד

כ-12 או 13 רשויות מקומיות שאנחנו נותנים להן שירותים, וכל השפכים

מועברים.

אנחנו לא נוכל לנהוג כבנות יענה, כאילו לא קיימת בעיה. לו לא היתה

קיימת בעיה, אז לא היינו יושבים כאן בכלל ולא היינו מכינים תכניות,

ותכניות אב, כדי להניח קווים כאלה ואחרים או כדי להקים מפעלים שנועדו

לפתור את בעיות הביוב. כפי שאמרת, אדוני היושב ראש, ישנן בעיות

אקולוגיות קשות ביותר בגוש דן, וקיימת סכנה לזיהום מי התהום. אני חושב



שהדבר הזה צריך להיות בנפשנו, בנפשו של כל אחד ואחד מתושבי המדינה,

והבעיה הזאת קיימת.

הייתי רוצה להוסיף ולומר, והייתי פונה לאנשי איכות הסביבה ולמשרד

הבריאות, כדי לעשות את כל אשר לאל ידם כדי למנוע את כל בורות הספיגה

הקיימים ביישובים כמו גנות, כמו משמר השבעה ויישובים אחרים, שם חופרים

בורות עמוקים מאוד, והשפכים מגיעים למי התהום. אני אומר לכם, ואני

מתריע, אם איש לא יעשה פעולה בנושא הזה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו

במצב קשה.

היו"ר סאלח טריף; למה אתה לא יכול לשפוך היום בקו הקיים?

בן-ציון מורדוב; הקו הזה הוא קו הכרחי, לקו הזה יש אורך חיים

כמו לכל דבר אחר, יש לו קיבולת מסוימת של מה

שהוא מסוגל לקלוט; והקיבולת שלו מוגבלת ולא מסוגלת לקלוס את כל אותן

כמויות מצד אחד. מצד שני, אם אנחנו נעבוד על הקו הזה, אנחנו עלולים

לסכן את חוף ימה של תל-אביב בזיהום, ואנחנו רוצים למנוע זאת. אין לנו

שום כוונה לזהם את חופי הים של תל-אביב וגוש דן.

היו"ר סאלח טריף; אני מכבד את מה שאתה אומר, שאסור לזהם את

חופי תל-אביב, אבל יש פה טענה.

בן-ציון מורדוב; ראשית, לא רק חופי הים מזוהמים, כי אם גם

הנחלים מזוהמים. נחל הירקון מזוהם, וחובה

עלינו לטהר את נחל הירקון ולגרום לכך שמים שפירים יהיו בנחל הירקון ולא

ביוב. אני חושב שיש לנו מחויבות לטהר גם את נחלים הירקון, האיילון

ואחרים, כולל סורק.

באשר לטענה של ראש עיריית ראשון לציון, שאנחנו מזרימים את הבוצה לחוף

ימה של פלמחים, זה נכון. זה לא חוף מוסדר.

קריאת; חוף פלמחים הוא לא חוף מוסדר? הוא אחד

החופים היפים במדינה.

בן-ציון מורדוב; אנחנו מזרימים את הבוצה. לאחר הטיהור נשארת

בוצה, ואת הבוצה הזאת אנחנו מזרימים לתוך

ימה של פלמחים, בעומק חמישה קילומטרים פנימה, תוך ביקורת מתמידה, תוך

קיום סקר מתמיד על הנושא הזה, כדי לראות מה הן ההשפעות של אותה הזרמת

בוצה לתוך הים בעומק חמישה קילומטרים. אני רוצה לציין שבאזור הזה אין

מתרחצים, האזור הזה סגור. מי שאומר לא נכון, פשוט לא יודע, לא מבין, או

אומר דברים לא נכונים. כדאי ללמוד את הנושא. המקום הוא שטח צבאי סגור,

אין גישה לאף אחד להגיע לשם, אסור להגיע לשם. ההשפעה הגדולה ביותר

מהזרמת הבוצה היא בכך שזה מזין את הדגה באותו אזור, וההשפעה המיידית

שאנחנו רואים מתוך הסקר שאנחנו עושים במקום היא גידול שרימפסים, מפעל

לגידול שרימפסים. שם גדלים השרימפסים בצורה הטובה ביותר.

היו"ר סאלח טריף; באיזה שלב תכנוני ביצועי נמצא הקו הזה? האם

זה עבר שלבים של ועדות תכנון ובנייה? האם זה

עבר ועדת היגוי מסוימת? האם נלמדו התועלת והנזק שיכולים להיגרם? אני



מבקש לשמוע על זח, כי זמננו מועט. יש פה נציגים גם של משרד החקלאות, גם

של איכות הסביבה, גם של פרויקט הביוב, שהם לא נגדכם.

בן-ציון מורדוב; אני רוצה רק להשלים ולומר בקשר לבוצה,

שהבוצה הזאת מוזרמת בהשגחת המשרד לאיכות

הטביבה. זאת אומרת, אני רוצה לומר במילים אחרות, ששום דבר לא נעשה

על-ידינו שלא על-פי החוק ושלא בתיאום עם כל הרשויות המוסמכות מטעם

מדינת ישראל.

עכשיו אני עובר לקו המזרחי. הקו המזרחי מאושר על-ידי הוועדה המחוזית,

מחוז המרכז, מאושר בכל תחום שיפוטה. בתל-אביב הוא מאושר. בקשר למרכז,

הוא מאושר עד גנות, ונתבקשנו לבוא בדברים עם ראשון לציון ועם מע"צ כדי

לבדוק את החלופות.

לפני שאבקש את מנהל הפרויקט להציג את התכנית לפרטים, הייתי רוצה לומר

עוד משהו. ישבנו במספר ישיבות עם ראש עיריית ראשון-לציון ועם חבר

היועצים ואנשי המקצוע שלו, והצגנו לו אז את תכנית האב, ב-94', וביקשנו

את ראשון-לציון לתת לנו חלופה לתוואי המוצע על-ידינו, כלומר, קו קצ"א

שרכשנו. ודרך אגב, אני לא חושב שאני צריך לקבל את הסכמת עיריית

ראשון-לציון לרכישה כזאת או אחרת. אם אני משלם את הכסף, אני צריך להיות

הריבון שם. הרכישה היא חוקית, וגם העברת הביוב באותו קו שיוחלף באותו

תוואי תהיה חוקית לחלוטין, שכן אנחנו פועלים על-פי חוק הביוב. יש חוקים

במדינת ישראל, ואנחנו עובדים אך ורק על-פי החוקים.

הייתי מבקש שמנהל התכנית, עמוס אונגר, יציג את התכנית על פרטיה, ואז

אנחנו נשכיל יותר.

היו"ר סאלח טריף; לפני כן, אני רק רוצה לשמוע ממך או מכל אחד

אחר שהוא מומחה, מה אתה יכול להגיד לנו כדי

להרגיע אותנו, את תושבי ראשון לציון, בטענות שהם העלו - שבעה פתחים,

ריחות, מפגע אקולוגי.
בן-ציון מורדוב
אני רוצה לפתור את הבעיות האקולוגיות. לנו

אין שום עניין ליצור מפגע אקולוגי בראשון

לציון. ראשית, אנחנו לא נמצאים בשטח המוניציפלי של ראשון, וכדאי שחברי

הוועדה ידעו זאת. אנחנו לא שייכים לרשות המוניציפלית ראשון לציון, זאת

לא אדמת ראשון לציון, והיא לא קובעת במקום. תחום השיפוט הוא לא ראשון

לציון, וראש עיריית ראשון לציון יושב כאן, שיבוא ויטען שזה ראשון

לציון.

היו"ר סאלח טריף; זה לא משנה, כי זה עובר ליד תושבי ראשון

לציון.
בן-ציון מורדוב
זה עובר ליד, זה נכון. אבל הכל גבולי כאן.

השפד"ן לא בראשון.

אני רוצה לענות ליושב ראש, מה אנחנו מתכוונים לעשות. אנחנו מתכוונים

בכל לב שלא ליצור מפגע אקולוגי. יש טענה שיש מפגע אקולוגי היום, בעצם

קיום האגנים הפתוחים. אני מודיע כאן לוועדה, לאחר שהודעתי גם בישיבה

קודמת שהיתה במשרד ראש-הממשלה בקדנציה הקודמת, שאנחנו מתכוונים לחסל



בהדרגה את כל האגנים הפתוחים. זוהי כוונתנו, זה חלק מתכניותינו, אנחנו

צריכים לעשות את זה. לא ניתן לחתוך במכה אחת, כי אז ייגרם נזק

בלתי-הפיך. אנחנו נעשה את זה בהדרגה, הכל לפי ההתקדמות של אותו מפעל.

ב-98' כבר נתחיל בפינוי האגנים.

לבעיית הריחות, לא מזמן יצא צוות אנשי מקצוע לחו"ל כדי ללמוד ולעמוד

מקרוב על שיטות למנוע ריחות ממפעלי טיהור, וראינו זאת גם בארצות הברית.

אנחנו לא נשמור פחות מארצות הברית על מניעת מפגעים אקולוגיים-, והיא
נחשבת למתקדמת
ולא נהיה פחות מתקדמים מאשר היפנים, ותדעו לכם שגם הם

די מתקדמים בעולם.

היו"ר סאלח טייח; בשלב זה אני רוצה לשמוע את עמדת המשרד

לאיכות הסביבה בעניין הזה.

בת-שבע קופטש; אני רוצה להתייחס למספר נקודות. קודם כל,

אנחנו רואים בפרויקט הזה של השפד"ן מפעל

ברמה לאומית, וכך צריכים להתייחס אליו, מעבר לרמה המקומית והמחוזית או

הבין-מחוזית אפילו.

הועלו כאן מספר נושאים, ואני רוצה להתייחס אליהם אחד לאחד. קודם כל,

לגבי אזור השירות, הגרעין המרכזי של המשתמשים בשפד"ן זה הרשויות

שנמצאות בשפד"ן, הן מבחינת גודל האוכלוסייה שלהן והן מבחינת הנשענים

עליהן, כמו אזורי תעשייה וכן הלאה. הנוספים, הם יישובים קטנים שנוספו

במהלך השנים. המרחב הגדול הזה גדל החל משנות ה-90 באחוזים ניכרים מאוד.

היו לנו תהליכים של בנייה מואצת, וגם היישובים הקיימים גדלו, ונוספו

שכונות של מאות אלפי תושבים - בתל-אביב, בפתח-תקווה, בראש העין, ביהוד,

באור-יהודה, ובכל היישובים הסמוכים, שאנחנו יודעים שהיום הם מקבלים

שירות בשפד"ן.

אני לא מהנדסת במקצועי, אבל חייבת להיות התאמה של קיבולות, של ספיגה
קיימת שצריכה להגיע לשפד"ן
והקו הנוכחי פשוט לא עונה על הצרכים.

לגבי הנושא של פיזור או ריכוז של מתקנים, כל הרשויות שנמנו במסמכים

שראשון לציון הגישה, אינן מקבלות את הפתרון בשפד"ן. הוקמו להן, מוקמים

להן מתקנים משלהן, וזה כבר נאמר. לעצם רעיון הריכוז או הפיזור, אנחנו

מעדיפים ריכוז, מכיוון שבריכוז מתקנים יש יתרון לגודל, יש חיסכון

בצריכת שטחים, יש יתרון בהפעלה, יש יתרון בפיקוח ובבקרה, ואין צורך

להקים מערכות כפולות.

לגבי התוואי של הקו המזרחי, היתה ישיבה די סוערת בוועדה המחוזית, מחוז

מרכז, ב-23 באוקטובר, והנושאים הועלו. לאור עמדתה של ראשון לציון ולאור

התבטאותם של חברי ועדה נוספים, נציגים נוספים, הוחלט לאשר את הקו

מפתח-תקווה עד מחלף גנות, ומגנות עד מתקן השפד"ן, לבדוק אלטרנטיבה

נוספת, בתיאום עם משרד התשתיות. הכוונה היא להצמיד את הקו לכביש מספר

.4, בתיאום עם מע"צ. ההחלטה הזאת או בדיקת האלטרנטיבה הזאת שהיא באחריות

הוועדה המחוזית או לשכת התכנון המחוזית יחד עם משרד התשתיות צריכה

להתקיים.
היו"ר סאלח טריף
כביש מספר 4, זה הכביש העורקי שעובר ליד

ראשון לציון?
בת-שבע קופטש
זת כביש אשדוד, כביש גהה.

אז כמובן, ככל שהפתרון הזה יהיה ישים, זה

יוציא את הצינור משטחים פנימיים בתוך ראשון לציון, וזה צריך בעצם להיות

הפתרון הנכון מבהינת התוואי. המחשבה התכנונית היא להצמיד את הצינור

לתוואי הכביש, ולקרב אותו עד לאזור מתקן השפד"ן, ואז לחצות ולהגיע עם

השפד"ן. הנושא הזה, כמו שאמרתי, הוא היום בבדיקה.

לגבי טיפול במפגעים, קודם כל, נושא הבוצה. בשנות ה-70, כשהיו הדיונים

בנושא מתקן השפד"ן וניתנו האישורים השונים הוצע פתרון של מוצא חירום

לבוצה, לתקופה זמנית. מוצא החירום הוא בעצם צינור שעובר בתוך הים,

במרחק חמישה קילומטרים פנימה, באזור חולות פלמחים. כבר בזמנו היו

ויכוחים די קשים עם היזמים, עם השפד"ן ועם תה"ל. הרעיון היה להשתמש

בבוצה ולמחזר אותה על-מנת שתשמש להזנת בעלי-חיים. בדיקת הנושא באותן

שנים היתה מאוד יקרה, והיזמים הבטיחו אז שיעשו אותה, ולא עשו אותה. עשו

או לא עשו, בכל אופן, במהלך השנים הנושא נשכח, התחלפו אנשים, התחלפו

רשויות, באיזה שהוא מקום הנושא אבד. בכל אופן, נכון להיום, המשרד שלנו

שוב נכנס לתהליך בדיקה של העניין, ובימים אלח נעשית הבדיקה. בכל מקרה,

הבוצה הזאת, במרחק של חמישה קילומטרים, איננה מזהמת את הים.

היו"ר סאלח טריף; כמה פעמים פורסם בעיתון שבגלל חור בצינור

חוף ראשון לציון מושבת?

בת-שבע קופטש; בשנים האחרונות זה קרה פעם אחת.
היו"ר סאלח טריף
כמה פעמים היו תקלות והשכונות הוצפו

בריחות?

אברהם פורז; גם בנתיבי איילון יש לפעמים תקלות.

בת-שבע קופטש; לגבי מפגעים עתידיים או לגבי מפגעים קיימים,

הטיפול ייעשה בשני שלבים. לגבי תכנון הקו

החדש ומתקניו, התקבלה החלטה בוועדה המחוזית על הגשת תכנון מפורט. במהלך

התכנון המפורט יטופלו כל אותן חוליות רגישות שקשורות במקורות פליטה

לאוויר של פתחי אוורור, של תחנות שאיבה או מתקנים נוטפים באותו צינור;

והמשרד שלנו ומשרד הבריאות יבדקו את התכנון ויאשרו אותו. לא יהיה שום

אישור של שום קו אלא אם כן תהיה הבטחה מלאה ואמינות של אותם מתקנים

ואמצעים, שלא תהיה שום פליטת ריחות לאוויר.

לגבי תקלות אפשריות, יוכן נוהל תפעול קפדני וחמור, שגם הוא יאושר

על-ידי שני המשרדים במשותף - משרד הבריאות ומשרד איכות הטביבה. אגב,

אני רוצה לומר שכל המטמכים וכל ההחלטות נעשו בפעולה משותפת של שני

המשרדים - איכות הטביבה והבריאות, במחוז המרכז. לכן אני בעצם מבטאת גם

את עמדת משרד הבריאות.

לגבי אגני החמצון הפתוחים, שום ביוב גולמי לא יגיע יותר לאגני החמצון,

ועל כן מטרד הריחות לא יתקיים יותר מהם. יחד עם זאת, המשרד שלנו רואה

באגני החמצון שטח שעשוי לטייע בשיקום נחל טורק. הרעיון הוא להזרים

קולחין מטוהרים ברמה גבוהה לנחל טורק, וחלקם של השטחים האלה עשוי לשמש

שטח איגום לקולחים מטוהרים, השהיה נוטפת, במטרה להגיע לטורק, ובכך יש

פתרון יוצא מן הכלל למקור מים לטורק המשוקם. רעיון דומה אנחנו מקדמים



גם בתחום הירקון וגם בתחום נחל אלכסנדר - הקמת מאגרים לאיגום קולחים

מטוהרים לשם הזרמתם לנחל.

בימים אלה אנחנו עובדים על הכנת תנאים מיוחדים לפי חוק רישוי עסקים.

השפד"ן הוא בעל עסק, ודינו ככל בעל עסק במדינת ישראל. ובמסגרת הזאת

אנחנו נחלצים לתכנית אכיפה מול השפד'ץ.

בני ארגמן; קיבלתי זימון לישיבה הזאת, וקיבלתי כמובן את

שלושת העמודים של ראש העיר ראשון-לציון,

ואני מוכרח לומר שמה שהקפיץ אותי בצורה יוצאת דופן, וזו למעשה הסיבה

העיקרית שעבורה באתי לכאן, הוא שאני שומע שאתה קורא, אדוני ראש העיר,

לבטל את התכנית הזדונית של השפד"ן.

מאיר ניצן; נכון.

בני ארגמן; מי שכותב דברים כאלה, מוטב לו שילך למילון

ויפרש בדיוק את המילה זדונית.

היו"ר סאלח טריף; אני מבקש להתייחס לגופו של עניין ולא

למינוחים.

מאיר ניצן; אני שמעתי את השר שלו אומר דברים יותר

חמורים.

בני ארגמן; אני חושב שזה המקום שראש העיר היה צריך

לחזור בו מהאמירה הזאת, זדונית.

מי שמציע להפסיק את מפעל השפד"ן, כאילו שהציע בזמנו לא להקים את המוביל

הארצי של המים. השפד"ן משמש כמוביל ארצי. במדינת ישראל אין מים, מדינת

ישראל חזקה דיה כדי להחזיק מעמד בפני כל אויביה, אבל מה שיכריע אותה זה

חוסר מים, ואין לנו מים. נאמר כאן על-ידי דובר קודם שנמסרו מים

לירדנים. נמסרו לירדנים מים שאין לנו. במדינת ישראל אחת האפשרויות לספק

מים לחקלאות זה ביוב, שופכין, השפד"ן. השפד"ן מספק מים בצורה כזאת

שמאפשרת להשקות את הגידולים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, את ההדרים

ואת הכותנה, במקומות מסוימים במדינת ישראל, רק במי קולחין.
היו"ר סאלח טריף
כמה אתם מנצלים היום ממי השפד"ן?

בני ארגמן; במדינת ישראל יש 260 אלף דונם פרדס, מזה,

מגדרה דרומה, משקים רק במי השפד"ן 105 אלף

דונם. בתכנית נגב של צמיחה, נגב אלפיים, מתוכננות נטיעות של 50 אלף

דונם נוספים רק בשטח המושקה במי השפד"ן. במדינת ישראל יש 300 אלף דונם

כותנה, הכותנה, מגדרה דרומה, 120 אלף דונם, מושקית רק במי שפדי'ן. אם

השפד"ן יגדל, כפי שהוא צריך לגדול, אפשר לזרוע עוד 80 אלף דונם כותנה.

במשרד החקלאות אנחנו מצפים בכליון עיניים לקו המזרחי של השפד"ן. אנחנו

מתכוונים שייאסף בו הביוב מבקעה אל-גרבייה, חדרה, נתניה, פתח-תקוה,

רחובות, כולל ירושלים, רמלה ולוד. המים האלה יהיו המים היחידים שאיתם

אפשר יהיה להשתמש בחקלאות, החל מעוד ארבע-חמש שנים.



היו"ר סאלח טריף; אני מאוד מעריך את מה שאתה אומר, אבל תסב את

תשומת לבו של שר החקלאות, שהוא גס השר

לאיכות הסביבה, שיכול להיות שיהיו לו יותר מים מהשופכין, אבל לא יהיו

לו מי תהום עוד מעט בגלל השופכים, שעכשיו זורמים בנחלים של מדינת

ישראל.
בני ארגמן
אני מודה לך על כך שבת-שבע קופטש דיברה

לפני, מכיוון שהשר, ששנינו משרתים אותו, הוא

השר של שני המשרדים, ואני מניח שאיכות הסביבה תמצא את הפתרונות שהם לא

בהכרח מנוגדים לחקלאות.

מאיר ניצן; אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה, וזה

מפתיע אותי עד מאוד, עד כמה הנתונים גמישים

ביו מה שמציגים פה, בין מה שכתוב בחומר, בין מה שדרוש ובין מה שיש. אני

אתן כמה דוגמאות, ואחר-כך אני אגיד מה מציעה ראשון-לציון, הרי גם זאת

שאלה עניינית. אני רוצה לומר מראש, אני ציוני, מפני שאני ראש עיריית

ראשון לציון, ומדינת ישראל יקרה לי לא פחות מאשר למישהו אחר, והחקלאות

יקרה לי, ויכולת הייצור ואיכות החיים יקרים לי לא פחות מאשר למישהו

אחר, ולא ילמדו אותי מה זה טוב ומה זה רע. שירתתי את המדינה הזאת מספיק

שנים, ואני ממשיך לשרת אותה בנאמנות, ולא אקבל שיעורים מאף אחד מה טוב

למדינת ישראל. אני יודע לעשות את זה, ואני לא מושך את השמיכה לכיוון

העיר שלי.

אומרים שאנחנו על-ידי מפעל מרוכז יכולים לפקח, בניגוד לחוק מדינת

ישראל, והנה החוק. איפה המשרד לאיכות הסביבה יכול לפקח על הבוצה? איפה

האמנה הבינלאומית שמדינת ישראל חתומה עליה? למה לא מפקחים? הלא היה

צריך לגמור את זה מזמן. על המפעלים הקטנים אתם יכולים לפקח, על אלה

הגדולים אתם לא יכולים, כי הם עושים לעצמם דין, ועושים מה שהם רוצים

ומתעלמים מכולם, ומשיגים בהשפעות פוליטיות הנחיות כאלה או אחרות, ואני

מדבר לגופו של עניין. אותי לא מעניינת הפוליטיקה, אלא איכות החיים

והמים של מדינת ישראל. כתוב פה במפורש, במסמך שלכם, שהקו שיוקם לא בא

לשרת את היישובים שהיום קשורים לשפד"ן, ושהצינור הנוכחי מספיק עד 2010.

אומרת לי גברת קופטש שהוא לא מספיק. אז תחליטו מה האמת. אל תשגעו אותנו

בנתונים, כי אלה הם הנתונים שלכם.

שלב בי, מה זה שלב ב' בכלל? שלב ב' זה גידול באוכלוסייה של

ראשון-לציון, של חולון, בת-ים, תל-אביב, פתח-תקווה, כל אלה שקשורים לקו

הביוב. זה שלב ב', ולא יישובים אחרים נוספים.

קריאה; אנחנו אוטונומיה? אנחנו לא חלק ממדינת

ישראל?

היו"ר סאלח טריף; זאת לא הישיבה הראשונה ולא האחרונה בוועדה

הזאת שיש בה ויכוח נוקב והוא לגיטימי, אבל

לא יתכן שנותנים רשות דיבור למישהו וכולם קוטעים אותו. מה שלא יהיה,

אנחנו מדינה דמוקרטית, וכל אחד יגיד מה הוא חושב.

מאיר ניצן; שאלו מה ראשון-לציון מציעה. היא מציעה מה

שטוב למדינת ישראל, מה שטוב לעם הזה, וזה

להקים מפעלי טיהור מקומיים, להזרים ישירות את מי הקולחין לנגב כדי



להרחיב את שטחי החקלאות, ולא לייקר את התהליך בהזרמת ביוב גולמי לכיוון

אחד, וממנו לטהר ולשפוך. כמה מיליוני קוב שופכים היום לים? מדברים אתי

על מים חסרים? כמה מיליוני קוב? שיגידו, שיתנו את הנתונים על-פי

הרישומים. זאת האמת. אז יהיה טוב לכולם, כי ינצלו קו קיים. אבל אתה

רוצה שמהנדסים שתכננו תכנית לא יתאהבו בה? לא יהיו מוכנים להילחם עליה

עד הטוף, גם אם מוכיחים להם שהם טועים? זאת הבעיה. הבעיה היא שאין

למישהו אומץ לקום ולהגיד שהוא טעה, ושיש תכנית יותר טובה.

היו"ר סאלח טריף; מה התכנית היותר טובה? היתה תכנית

אלטרנטיבית?

מאיר ניצן; התכנית האלטרנטיבית שלי היא מה שעושים

למעשה, וצריך לנצל את זה עד תום - להקים

מפעלים אזוריים - כפר-טבא, רעננה, מודיעין, נשר וכו' - לחבר אותם

לצינור ירקון נגב, ולהוביל את המים לנגב ישירות, ולא להוביל צואה. זה

כל מה שאני אומר.
יהודה בר
אני רוצה להתייחס לפרויקט, ואני אומר פה,

באמת מבלי לפגוע בכבודו של אף אחד, משחקים

פה בנתונים. משחקים פה בנתונים לכל הכיוונים. מציגים פרויקט מחדרה עד

גדרה, אבל לא הוצגה פה התכנית. הפרויקט מוגדר בתחומים ברורים לגמרי:

בצפון - הירקון ובדרום, עם תוספות, האיילון. הרשויות שאמורות להיות

משורתות על-ידי הפרויקט הזה - חלקן מגיעות היום לשפד"ן וחלקן חדשות.

אני לא אמנה פה את כולן, אבל אם ניקח לדוגמה את ראש העין, היא היום

משורתת בשפד"ן, בדרך א' או בדרך בי, היא מגיעה למתקן א' או למתקן ב',

אבל היא מגיעה לשפד"ן. יותר נכון היום מבחינה הנדסית להעביר את ראש

העין דרך קו מזרחי, או יותר נכון להעביר היום את אזור לשפד"ן ישירות

דרומה, ולא צפונה. זה קו שמתוכנן להוסיף. אנחנו, כמינהלת ביוב ארצית,

שמסתכלת על כל המערכת קצת מלמעלה, מובילים תכנית של טיפול במרכזי

טיפול. יהיה קשה מאוד להוכיח, למי שינסה להוכיח, אם תיקח בחשבון את כלל

העלויות ואת כלל המרכיבים, שפיצול הוא יותר זול מאשר ריכוז במתקני

טיפול. נכון שזה עד גבול מסוים, ובשלב מסוים זה מתאזן, והגודל איננו

משפיע יותר.

אנחנו חתכנו את הזמן באיזה שהוא ציר זמן, באיזה שהוא שינוי. אם היום

היינו מחזירים את הגלגל אחורה, מתקן כפר-סבא ומתקן רעננה - לא היו

קמים. גם מתקן רמת השרון לא היה קם. יש פה שיקולים שהם מעבר לשיקולים

הנדסיים, ואני אנסה להיות לויאלי לכל הפחות לתכנית שאני תומך בה תמיכה

מלאה. אבל מאחר שלא עצרו את העולם, ואנחנו נכנסנו כמינהלת ביוב באיזו

שהיא נקודת זמן במצב קיים, נוצר המצב שכעת נוצר.

אני אגע רק בנושא הבוצה. הבוצה היום מוזרמת לים ברשות. לא עושים את זה

בלילה בהסתר. אני משוכנע שמדינת ישראל לא תוכל עוד הרבה זמן להתמודד עם

זה, וביום מן הימים יצטרכו להקים מפעל לטיפול בבוצה.

הובלת ביוב גולמי למרחק 25 קילומטר זה לא המצאה ישראלית. מי שמהלך

אימים על נושא מקסיקו, שילמד מה היה במקסיקו. אל תהלכו אימים בדברים

האלה, כי זאת לא המצאה ישראלית. 25 קילומטר זה גדול בקנה מידה ישראלי.

כל מי שביקר בכל מיני מקומות בעולם, וכל אחד מאיתנו ביקר, ראה הולכות



ביוב של 50, 60, 70 קילומטר, בתנאי מזג אוויר שונים לחלוטין,

בטמפרטורות הרבה יותר חמות. יש לזה פתרונות טכניים. אין ספק שחייבים

לחייב את מתכנני הפרויקט לתת את הפתרונות הטכניים הכי נכונים שישנם,

וזאת זכותה של ראשון לציון לבקר ולפקח, שאצלה בבית, בקטע שלה יהיו

הפתרונות, ולא חשוב כמה זה עולה בכלל. מי שרוצה לנסוע לכביש הזה, מי

שרוצה ללכת להעביר את הקו הזה, ישלם את המחיר הזה, ישלם את המחיר של

הפתרונות הנכונים. עובר קו ביוב גדול מאוד במרכז תל-אביב בטיילת, ואנשי

ראשון לציון רשאים לנטוע בטיילת. אתם נוטעים על קו ביוב, אני לא יודע

באיזה קוטר, אבל הוא לא קטן.

קריאה; הקו הזה שאתה מדבר עליו אורכו לא 27

קילומטר, הוא תשעה קילומטרים, וזה שונה.
יהודה בל
אני מייצג את הראייה הארצית של מינהלת

הביוב, כמו שאנחנו רוצים לראות אותה. שיהיה

לכם ברור רק דבר אחד, במערכת היחטים שלנו עם השפד"ן יש מאבקים לא קטנים

וויכוחים לא קטנים, אבל על הנושא הזה של הקו יש הסכמה.

נסים מואטי; רציתי להבהיר נושא אחד, שלהערכתי קצת השתבש.

אני אחראי בתה"ל על הפרויקט שנקרא "ניתוב

הקולחין לנגב". להערכתי, הדברים שנאמרו כאן לא היו ברורים. פרויקט הקו

המזרחי לא סותר את הפרויקט לניתוב קולחין. רציתי להדגיש שהשפד"ן נותן

איכות קולחין שאנחנו קוראים לה בלתי מוגבלת, שאנחנו משווים אותה במשק

המים להתפלה. אלה המים השוליים שמדינת ישראל צריכה להוציא כאשר יש לה

מחסור במים. הקו המזרחי השני של הקולחין, שהוא צריך באמת לאסוף מיראון

עד לאגם זוהר את כל הקולחין המטוהרים של כל אותם יישובים שאין להם

בקרבת מקום ניצול של הקולחין, אמור להגיע לאגם זוהר ולהשקות סוג אחר של

גידולים. במסגרת של פרויקט ניתוב הקולחין יש המרה פנימית - את הקולחין

שיוצאים מהשפד"ן ייעדו לגידולים מסוימים, ואת הקו המזרחי השני של

הקולחין ייעדו, לדוגמה, לכותנה. שם הדרישה לאיכות היא יותר קטנה.

רציתי לציין שאחד לא סותר את השני, ולהערכתי הקו המזרחי במקומו מונח,

והוא בא לפתור בעיה הנדסית אחרת; ואם תרצו, אוכל לפרט.

היו"ר סאלח טריף; אני רוצה תשובה ממנהל הפרויקט, תשובה

עניינית, האם אין אפשרות להוביל קו מזרחי

כזה בין היישובים, לא בתוך יישוב? האם זה אפשרי? האם בדקתם את

האלטרנטיבה הזאתז
גדעון זייץ
אני רוצה להגיד משהו לגבי התהליך שכבוד

היושב ראש שואל עליו. הרי לא יעלה על הדעת

שקם מישהו בבוקר, העביר קו על מפה, כמו הצאר הרוסי, ואמר שפה יהיה הקו.

לגבי התוואי הזה שאנחנו בחרנו, עברנו מחשבות רבות. צריך להבין דבר אחד,

באותם 25 קילומטר שאנחנו מנסים להעביר בהם את התוואי הזה הולכות

ומתפתחות אוכלוסייה ובנייה בקצב אדיר. מה שאנחנו בעצם חוששים שיקרה הוא

, שאם לא יותווה הקו עכשיו, זאת תהיה בכייה לדורות, כי קו כזה בעתיד

אי-אפשר יהיה לעשות.

בחרנו לפי מיטב שיפוטנו את התוואי האפשרי לעבור בו. כפי שאמרה בת-שבע

קופטש קודם לכן, הוועדה המחוזית, מחוז המרכז, ביקשה מאיתנו לעשות בדיקה



נוספת, והיא נעשית ברצינות רבה, מול מע"צ, אם אפשר להכניס את הקו אל

תוואי הכביש מספר 4, וזה ייעשה.

היו"ר סאלח טייח; אני מבין שעדייו אין לכם תוצאות.

גדעון זייא; אין לי כרגע תוצאה, כי לא גמרתי את הטיפול

בענייו הזה, וזה טיפול שנעשה בשיתוף הוועדה

המחוזית.

היו"ר סאלח טריף; מר ניצן, אם הקו הזה יועבר לתוואי כביש מספר

4?

מאיר ניצן; הסירחון הוא סירחון. זה יעלה להם פחות, כי

הם יצטרכו לשלם פחות הפקעות.
גדעון זייץ
אני רוצה להעיר לחשש של אנשי ראשון-לציון

ממעבר קו, שזה כרגע לא חשוב אם זה קו של

מע"צ או אחר. אנחנו לא רוצים לפגוע בציבור על-חשבון טובת כלל הציבור.
דרור אהרון
התקבלה החלטה בוועדה המחוזית שהקו יאושר

בקטע מסוים, כמו שנאמר, עד גנות, והקטע

הנוסף ייעשה בניסיון למזער נזקים. אנחנו ננסה למזער את הנזקים בצורה

הטובה ביותר, והקו יוצמד לתשתית קיימת. היום המגמה, כפי שאתם יודעים,

היא לנסות ולשלב תשתיות, כדי ליצור כמה שפחות מפגעים. מדובר בקווי חשמל

וכיוצא באלה. בכל מקרה, הקו יצטרך משלב מסוים לעבור בתוך העיר ראשון

לציון, כמובן.

החברים המכובדים פה כולם די טעונים, ואני מבין את זה. אני לא אלאה את

הוועדה בהליכים שהתבצעו בתכנית, אולי זה יסתור חלק מהדברים שנאמרו כאן,

וחלילה, אינני רוצה לפגוע באף אחד. הנושא למעשה עלה בטיעון ראשוני אצל

מנכ"ל משרד הפנים ב-19 לנובמבר 95'. אז סוכם למעשה על קבלת חוות דעת

מקצועיות של משרד הבריאות ואיכות הסביבה. דיון ראשוני התבצע ב-11

לינואר 96'. זאת אומרת, לאורך כל הדרך, עד הבאת התכנית לדיון, התבצעו

מהלכים, שהרגישות שלהם היתה רבה ומכוונת לטובת הציבור מבחינה בריאותית,

מבחינת הפתרונות שיש; וזה עוד טרם הגעה לוועדה המחוזית. למעשה, חברת

תה"ל, שהיא אחראית על התכנון, היתה צריכה להגיש לנו מסמכים ובדיקות

נוספות, מתוך מגמה לבדוק את כל העניין. הוועדה שנפגשה ב-24 לאוקטובר

96' דנה גם בהתנגדות של עיריית ראשון, ולאור ההתנגדות של ראשון, ולאחר

בחינת כל הממצאים, הוחלט לעשות את הקו, ואנחנו נתמוך במתן פתרונות

אפקטיביים ונדאג לאיכות הקו בתוך העיר; ואנחנו נתמוך בזה, וכמובן

שהצדדים המקצועיים יצטרכו לומר את דברם.
אברהם פורז
אדוני היושב ראש, הדיון היום מזכיר בעצם

דיון על הקמת כור גרעיני. בעולם פועלים מאות

כורים גרעיניים, אבל כל אחד רואה רק את צ'רנוביל. אם היינו לוקחים רק

את מודל צ'רנוביל, לא היה בשום מקום כור גרעיני. אפשר לעשות את הפרויקט

באופן בטוח, ושלא יקרה חלילה שום דבר לראשון-לציון, ובאמת אסור שיקרה.

בכל-זאת עם כל הפרופורציות, אם בכל-זאת תהיה דליפה מביוב, זה לא כמו

כור גרעיני. זה גם פועל כמו איילון; תכננו אותו יפה מאוד, עם קיבולת



מים מסוימת , ומה לעשות, היו איזה שנתיים בהן ירד גשם, ויכולת לעבור עם

סירה מהבית שלי לכיוון ירושלים.

ברור שהשפד"ן והפרויקט של טיהור מים הוא וזיוני במדינת ישראל, זאת הדרך

הכי זולה להגדיל את כמויות המים. אפשר גם להתפיל מי ים, זאת גם אפשרות

שעושים, אלא שהתפלת מי ים היא גם יותר יקרה וגם לא פותרת את בעיית

הביוב. הרי תקופות ארוכות מאוד היינו במדינה שבה לכולם היו בורות

סופגים, ומהבורות הסופגים חלחלו מים מזוהמים לתוך האקוויפרים וזיהמו

מקורות מים. אז מה האינטרס שלנו? אנחנו צריכים להשתדל להפוך כל טיפת

מים שמשתמשים בה בעיר למי מושבים בחקלאות. אם את מישהו מטריד באופן

פסיכולוגי שבתוך האדמה עוברים דברים, אי-אפשר להתמודד עם זה. אגב, בתוך

האדמה עובר גם נפט ועובר היום גם חשמל, ואני לא יודע מה עוד עובר בתוך

האדמה.

התביעה שלכם הלגיטימית היא שהפרויקט הזה ייעשה באופן כזה שלא ייגרם שום

מטרד, ובזה אתם צודקים במאה אחוז. אתם יכולים לומר שעוד לא נמצא פתרון

טכנולוגי, זאת אומרת, שזאת גזרה משמים שהצינור תמיד ידלוף. אני לא מקבל

את זה. לא נראה לי שלא ניתן לבצע פרויקט כזה באיכויות ביצוע כאלה,

שיבטיחו את זה שלא יהיה מיטרד. בעניין הזה אתם צודקים. לדעתי, המאבק

שלכם לא צריך להיות על כך שלא יקום הפרויקט או על להזיז אותו קילומטר

ימינה או שמאלה, אלא על כך שהעבודה הזאת תבוצע באופן איכותי ותבטיח

שחלילה לא ייגרם מטרד. זאת הנקודה, ובזה אני אתכם במאה אחוז.
מאיר ניצן
תאמין לי, אם היית לוקח קבוצת מומחים, וכבר

אמרו זאת באופן ברור, לא תמיד יש גבול

לגודל, והיו בוחנים את ההצעה שלנו, הייתי מוכיח לך כלכלית שזה טוב

למדינת ישראל.
אברהם פורז
אם מותר לי לומר, תפקידך כראש עיריית

ראשון-לציון זה לא למצוא איך לעשות פרויקט

דיור יותר טוב במישור הארצי, אלא להבטיח איך הפרויקט ש"המשוגעים" האלה

רוצים לעשות לא יפגעו בך. אני מניח שהחלופות נשקלו. הרי לגורמים האלה

אין משהו נגד ראשון-לציון, גם העובדה שראש עיריית ראשון-לציון הוא

מרומניה זאת לא סיבה להתנכל לעיר. נדמה לי שהרכבת הזאת יצאה לדרך, ואתם

לא תוכלו לעצור אותה. אבל כדאי שתיאבקו באמת, ובזה תקבלו את כל

תמיכתנו, שחלילה לא יחסכו כסף ולא יחסכו אמצעים כדי להבטיח שזה לא יהיה

מטרד.

אבי יחזקאל; עוד לא ראיתי איש ציבור שמוכן לקבל "פצצת

סירחון" ביישוב שלו, באזור שלו ובעיר שלו.

באים ואומרים לנו שיתנו לנו פתרון לבעיה עתידית, בעוד שבהווה הסוגיות

האלה לא נפתרות. בקיץ יש מכות ריח איומות בראשון-לציון.

אדוני יושב ראש הוועדה, צריך מעקב עמוק ויסודי שלך ושל ועדת הפנים אחר

כל הסוגיה הזאת של השפד"ן. ראשי הרשויות שהקימו את מכוני הטיהור

העצמאיים, הרי זה הוויכוח, ידעו שיש שפד"ן. גם ברעננה וברמת-השרון ידעו

זאת, ובכל-זאת הקימו מכוני טיהור עצמאיים. אגב, יש לי סוד בשבילכם, גם

ראש הרשות הבא והנוכחי במודיעין יקים מכון טיהור עצמי, ואני מודיע לך

שזה מה שהוא הולך לעשות.



אני מבקש את יושב ראש הוועדה להבטיח שאנחנו כתושבים לא נסבול.

חנניה גינשטיין; אדוני היושב ראש, חברי הכנסת ואורחים

נכבדים, הסיפור הזה חוזר על עצמו ומחזיר

אותי 28 שנים אחורה. ממש אותם הסיפורים - המומחים, ההבטחות. המומחים

התגלו כ"מומחים", וההבטחות כלא היו. לא היו ריחות, איו סירחונות. המפעל

הזה הרי תוכנן בזמנו על-ידי פרופסור עמרמי. כבר לפני 28 שנים אמרתי שאם

מישהו מביא, ותסלח לי על הביטוי, את הצואה שלו לפתח ביתי, הוא לא יכול

לבוא ולשאול אותי מה לעשות עם זה. זאת התשובה הראשונה. התכנית המקורית,

אדוני היושב ראש, היתה למקם את המפעל הזה ברידינג, ורק אחר-כך באו,

ומישהו אמר שהקרקע יקרה, ואז עברו לראשון לציון. הכל ישנו בכתובים. אני

חשבתי שאת החומר הזה אוכל להעביר למוזיאון של ראשון לציון, ולא ידעתי

שאצטרך עכשיו לנגב את האבק ממנו ולהשתמש בו. יש לי הפרוטוקולים של ועדת

הפנים של הכנסת, שאילתות, ואפילו מסמך מ-67' של הוועדה המחוזית, עם

חוות דעת של מי שהיה מהנדס התברואה המחוזי, מר קליישר. פרופסור עמרמי

חזר מאוסטרליה ואמר שהביטחון, כמו במלבורן, זה מייל אחד, והריחות לא

יעברו את זה. זה טווח ביטחוני. אני רוצה להגיד לך, שכאשר הייתי ראש

עיר, והמפעל התחיל ב-12 בדצמבר 69', חלפו פחות מחודשיים, ונדמה לי שזה

היה ב-18 בינואר, והתחילו מטרדי ריחות שנמשכו שבועיים, כי הם הלכו

בשיטה לא נכונה. משרד הבריאות השיג את התקציב אחרי זמן מה, והפעילו

צוות של חמישה מריחים, והיו צריכים לרוץ אחרי הריח, הריח מימין, הריח

משמאל. היו מצלצלים מהעירייה ואומרים שהריח ברחוב ז'בוטינסקי, ואז הם

רצו לרחוב ז'בוטינסקי. בינתיים הרוח העבירה את זה למקום אחר. ואחר-כך

קיבלנו את הדו"חות, לפי אחת עד חמש, זה מריח בדרגה אחת, וההוא מריח

בדרגה חמש. מי שהפסיק את זה זאת היתה הפגנה של 3,000 תושבים, שאני

עמדתי בראשה. נכנסנו לאגנים עם בולדוזרים, ולא היה חסר הרבה שכל המפעל

הזה היה נופל.

איפה פרופסור עמרמיל נעלם. איפה כל הדברים האלה? נעלמו. פנינו כמובן גם

לבית-המשפט. כל הדברים האלה, חבל לדבר עליהם, הם בכתובים ובניירות. אז

נזעקה ועדת הפנים של הכנסת, בראשותו של ידידי המנוח סורקיס, וישבו

והחליטו מה שהחליטו. מומחים ראינו, ולכן אני צוחק כשהיום באים עוד פעם

מומחים. ראינו את זה. פרופסור שלף, שהיה אז מהנדס התברואה המחוזי, היה

אז בסיור באוסטרליה, ויש אפילו קטע כאן שיוסף תמיר שואל את שר החקלאות
המנוח, גבתי, והוא אומר
"נכון הוא שחוות דעת זאת של ד"ר שלף אינה זאת

כפי שהגדרת. הוא הגיע למסקנה אחרי מה שראה ולמד באוסטרליה, שבמקום

להשתמש בשיטה הנרובית, שהם הפעילו את המפעל בשיטה הזאת, יש להשתמש

בשיטה האירובית, ואפשר להשתמש באותם אגני החמצון".

כולם לעגו לנו, ואמרו שאנחנו לא מומחים ולא מבינים כלום, אבל עובדה היא

שהמומחים שגו בהערכות שלהם, ועובדה שאלה שלא היו מומחים הוכיחו את כל

הדברים האלה. אנחנו הצלנו את העיר והצלנו גם הרבה כסף למשק המדינה.

אחר-כך הם הודו שהצלנו הרבה כסף למדינה, אותם המומחים.

תל-אביב תמיד רצתה את היכל התרבות וכל הדברים הטובים, אבל לא את כל

המפגעים לסביבה. בית-קברות חלקי בזמנו, זה היה בת-ים, לא בחולון, לקחו

להם 500 דונם. אחר-כך זה לא הספיק, אז לקחו עוד מאתיים דונם מראשון

לציון, כי אמרו שצריך בית-עלמין צבאי נוסף. עכשיו הם קוברים במקום אחר.

הם רוצים גם בפאתי ראשון לציון עכשיו שטח נוסף. כמובן, לא בתל-אביב, כי

בתל-אביב הקרקע יקרה. את כל המזבלה הם רוצים לשלוח לסביבה, ויגידו



מומחים כנראה שצריך, יבואו גם מומחים לחקלאות כאן ויטיפו לי מוסר.

אדוני, אל תטיף לי מוסר, את המוסר הזה שמעתי לפני 28 שנה, אז תפסיק,

ואל תלמד אותי איך לחסוך כספי ציבור.

לכן כשאני שומע את כל הדברים האלה, אני מתמלא כולי זעם, כי הדברים

חוזרים על עצמם. אדוני היושב ראש, אני מבקש שאתה תיתן הנחיה כאן לכל

הגופים שיעמידו את כל המסמכים שברשותם לבדיקה של האנשים שלנו. אני תמיד

אומר, שאם אין מה להסתיר, אם זה לא סודי, תראה את המסמכים, אל תסתיר את

הדברים האלה.
איתן כבל
זה מזכיר לי את התסמונת של כל ראש רשות, וגם

אתה, מתמודד איתה, וקוראים לה תסמונת

האוטובוס, שכל שני וחמישי בא אחד ואומר שהוא רוצה את האוטובוס לידו,

השני אומר להעביר אותו לידו, וראשי רשויות מתמודדים עם העניין הזה כל

יום. אני באופן אישי גר חמישים מטר ממכון הסניקה המרכזי של ראש העין,

ואני מוכרח להודות - וזה גם מה שמדאיג אותי כלפי העניין הזה - שבהתחלה

זה פשוט היה בלתי נסבל. וכשאני אומר חמישים מטר, זה חמישים מטר, אם לא

פחות. אבל באותו רגע שהתעקשנו, ונמצאה טכנולוגיה, והוסיפו כמה עשרות

אלפי דולרים, והביאו איזה מכשיר ממקום כלשהו כדי לנקות את המכון בזמן

ולבצע את התחזוקה, אני אומר לכם שאף אחד מאז שזה נעשה לא מרגיש כלום.

ככתוב, "ולא נודע כי באו אל קרבנו". אף אחד לא יודע שיש שם המכון הזה.

אני רוצה להגיד לך, ידידי ראש העיר, הסיכוי שהעניין הזה ישתנה - אני לא

רואה אותו, גם אם ועדת הפנים תצא, כי המערכת כבר באמצע הדרך. לדעתי,

וזה הקרב שצריך להיות של ועדת הפנים, כי אני לא כל כך סומך על הרשויות

הממשלתיות, ואני אומר את זה כאן כמי שעבד בתוך המערכת הממשלתית עד לא

מזמן, צריך לשבת עליהם על הראש ולוודא אחת לאחת שבאמת נבדקו כל

החלופות, שבאמת עושים את הדברים אחד לאחד.

אני רוצה לסיים עם מה שחנניה גיבשטיין אמר. אין פה מה להסתיר. אין פה

סודות. בסך הכל צריך להגיע למצב, כמו שכתוב, שי'זה נהנה, וזה לא חסר

זאת אומרת, בסופו של עניין, אני מכיר את שני האנשים הנכבדים שיושבים

כאן, אין להם עניין לפגוע. אני יודע שגם רשויות ממשלתיות לא פעם אומרות

שאיפה שיש פחות לחץ, שם ישימו. אבל אני חושב שהתפקיד של הוועדה הוא

לעקוב אחת לאחת, שאכן אם חס וחלילה יהיו מפגעים בסיטואציה כזו או אחרת,

הם יהיו במינימום שבמינימום.

היו"ר סאלח טריף; רבותיי, אני חושב שהנושא הועבר. אין סוף

לדברים שאפשר לומר. אנחנו חייבים לסיים את

ישיבת הוועדה, כי יש לנו ישיבת כנסת על-פי החוק של הכנסת. אני רוצה

להגיד לכולם שאני באופן אישי - ואני חושב שאני מביע את דעת חברי בוועדה

- באמת שותף לדאגות של תושבי ראשון לציון, כפי שהן מובאות לכאן על-ידי

ראש העיר ועל-ידי נבחרי העיר. זה כל כך לגיטימי, זה כל כך נכון לא להקל

ראש ולהיאבק על נושא שהם סבלו ממנו, והם חושבים שהם עוד יסבלו ממנו.

אני מבין אותם. אני הייתי ראש מועצה של איזה מקום, ואני יודע מה הבעיות

הקשות האלה גם של ריחות וגם של ביוב זורם ברחובות, וזה נורא מכל. אני

אומר את זה משום שעם כל הכבוד לכל בעיות המים שלנו במדינה ועם כל

הבעיות האחרות של החקלאות ולבעיות הנוספות של פינוי השפכים, אנחנו לא

יכולים להקל ראש במצוקה שעלולה להיווצר לתושבים שהשקיעו מאות אלפי



דולרים בכל בית כדי לגור במקום איכותי. לא נוכל בצורה קלה כל כך לקלקל

להם את חייהם. זה פשוט ימיט אסון על הרבה תושבים, אם אכן מה שהם חוזים

יתרחש לנגד עיניהם. זה לא משנה אם זה יהיה מחזה של פעם בשנה או פעם

בחודש.

כל מה שאנחנו דורשים לעשות כאן הוא באמת לעשות את הכל, את כל הבדיקות.

כמו שאמר יהודה בר, לא להגיד כמה זה עולה, כי בכל-זאת אלה הם חיינו,

ואין לבריאות התושבים ולחייהם שום מחיר. לכן צריך להקפיד הקפדה יתרה על

כך. גברת קופטש, גם המשרד לאיכות הסביבה, שכשמו כן הוא, צריך להקפיד על

כך שקודם כל, בהתחשב בכל מה שיש לנגד עיניכם והפתרונות שאתם צריכים לתת

לשופכין באזור גוש דן לא תפגעו בעשרות אלפי תושבים שזה עובר לידם ובין

הבתים שלהם.

אני רוצה לומר, שקודם כל אני מבקש שאת כל המסקנות שלכם וכל הבדיקות

שאתם עושים תעבירו לוועדת הפנים של הכנסת. אני מבקש מכם שכל דיון

שיתקיים בפני ועדה מחוזית לתכנון ובנייה לצורך שינוי תוואי כזה או אחר

יובא לידיעת הוועדה. גם אם אתם מחליטים לא לשנות, אני מבקש להביא זאת

לידיעתנו. אני מבקש לעשות זאת כדי שנוכל להוות ביקורת ציבורית, לא

ביקורת מקומית. אנחנו רוצים להיות עוד ביקורת כדי לוודא שמשרדי הממשלה

השונים, כולל מינהלת השפד"ן, עושים את הדברים הנכונים והראויים כדי שלא

יהיו נזקים לתושבים בראשון-לציון. אנחנו גם מבקשים לדעת האם יש פתרונות

לבעיות שהועלו כאן, כמו נושא הריחות, הנחת הקו וכוי. אני זוכר שכאשר

עשו קווי ביוב אצלנו, היו שם בדיקות בכל מיני מכשירים חדישים, על-מנת

שלא תהיה דליפה קטנה אחת.

אנחנו נעמוד בקשר. אתם רשאים, ואני גם מזמין אתכם להעביר אלינו כל נתון

או כל דבר שמגיע לידיכם בעניין הזה ושיכול ליצור לכם בעיה, ויחד אתכם

נעקוב ונוודא שיתבצעו דברים נכונים, שיהיה בהם הנזק הכי מזערי שיכול

להיווצר לתושבי ראשון-לציון.

אני אומר את כל הדברים האלה, רבותיי, משום שאני רוצה להעמיד אתכם מול

בעיה קשה. אנחנו מקלים ראש בהמון נושאים שבסוף מזיקים לכולנו. המדינה

נהיית צפופה מאוד, אין הרבה שטחים, ובכל יום שאנחנו מסיירים אנחנו

רואים שיש נזקים במקום אחר. אז זה שעשו נזקים כבר, מילא, אבל יש מקומות

שאפשר למנוע את זה ולדאוג לכך שיהיו פחות נזקים ויותר דברים שאפשר לתת

לרווחת התושבים ולאיכות חייהם. כולנו צריכים לעשות זאת ביחד. אני אומר

לכם את זה, משום שאני חוזר על דברים שאמרתי בתחילת הישיבה בנושא

השפכים, ששלושים שנה ישבנו באזור הגדה המערבית ולא ידענו שמי השפכים

שלהם זורמים למי השתייה שלנו. לא ידעו את זה במשרד החקלאות. עכשיו

הבעיה היא שאין אישור לתקציב הפלשתיני, חסרה חתימה אחת של נביל שעת' -

כדי שלא יסכנו את כל מדינת ישראל. עשינו מחסומים, גייסנו כוחות, הקמנו

יחידות, והכל כדי למנוע פיגועים קשים שהיו לנו, אבל אתם יודעים איזה

פיגוע קשה זה זרימת שופכין יום-יומית למי התהום של מדינת ישראל? זה

פיגוע ענקי, שאף אחד לא חשב עליו נכונה.

אני פשוט המום ומזועזע ממה שראיתי אתמול, ולכן אני חוזר על זה. אני

אומר לכם את זה משום שאני רוצה שבאמת אתם בגוש דן תקפידו הקפדה יתרה על

כל פרויקט כזה או אחר, במיוחד בנושאים האלה, כדי שלא נעשה טעויות ולא

נחזור על טעויות בעבר.

אני מודה לכם מאוד.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים