הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 404

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י' בשבט התשנ"ט (27 בינואר 1999), שעה 08:50

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין - היו"ר

נעמי וחן

חיה זינגר - ממונה על רישוי סוכני נסיעות, משרד התיירות

מירי חשן - משרד התיירות

ניר ת - רכז אגף חקציבים, משרד האוצר

רינה ארמן - משרד התחבורה

אלי אביר - משרד התחבורה

עו"ד יצחק קמחי- הממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ס

איל גור - משרד התמ"ס

עו"ד צביקה גלמן- התאחדות סוכני הנסיעות

עו"ד דוד ליבאי- התאחדות סוכני הנסיעות

יוסי פטאל - מנכ"ל חתאחדות סוכני הנסיעות

עו"ד דני יערי - מזכיר התברה ויועץ משפטי, ארקיע

עו"ד עובדיה תיאל- פנל חברות התעופה הזרות

עו"ד יעל אונגר- המועצה לצרכנות

אריאלה רבדל-נדקוב-מנכ"ל המועצה לצרכנות

תקווה נוימן - אגוד הצרכנים בישראל

אתי בנדלר

לאה ורון

חנה כהן

הצעת חוק שירותי תיירות (גילוי נאות בשיווק חבילות תיירות בחוץ-

לארץ), התשנ"ח-1997.



הצעת חוק שירותי תיירות (גילוי נאות בשיווק תבילות תיירות בחוץ-לארץ), התשנ"ח-1997

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. בישיבה הקודמת שהיתה באולם

ההרצאות, סיימנו בעצם את עיקרו של החוק ביקשנו ממר אלן זיסבלט, איש משרד

המשפטים, לנסת במה דברים שהיו שנויים במחלוקת. לדאבוני הרב, בגלל פיזור הבנסת,

אני לא יודע מה יהיה עם החוק ואני מקווה שבבנסת הבאה נוכל להעביר אותו את כל

שלוש הקריאות. הצעת החוק תהיה לנו בסיס מוסכם לענין הזה, אלא אם כן יושב ראש

הכנסת ייענה ויסכים להעביר את זה בקריאה הראשונה. בינתיים, לפי ההוראות שיש לנו,

הוקפאו כל הדברים. זה חוק שלא עולה כסף, הוא חוק חשוב וחיוני, ולכן נפנה ליושב ראש

הכנסת כדי לאפשר את הקריאה הראשונה.

אני רוצה להזכיר שעובדי משרד המשפטים עדיין בעיצומים וכדי שזה יעבור קריאה

ראשונה זה יצטרך לעבור את המחסום של מזכירות הכנסת, יישלח למשרד המשפטים ושזה

יודפס במשרד המשפטים במחלקת הצעות חוק.

פורמלית, הכנסת יוצאת לפגרה ואיננה מתפזרת. על כן, סביר להניח שיהיו כמה ישיבות

בהמשר תוכל לסיים את הענין.

אנחנו נעשה את הכל כדי שאפשר יהיה להעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה

בכנסת הזאת.

משום שדנו ברוב החוק, אני רוצה לעבור על הדברים השנויים במחלוקת. לגבי סעיף 1,

אילו דברים שנויים במתלוקת נותרו, שמשרד המשפטים ניסח ושעדיין יש לגביהם הערה?

בנוסח הסופי שמונח לפניכם יש ניסוחים שהם תולדה של סיכומים מהישיבה הקודמת.

יש נוסח חדש להגדרה של "חבילות תיור". פה למעשה תרגמו את הדירקטיבה האירופית.

"צירוף שתוכנן מראש של לפחות שניים מהשירותים הבאים,

הנמכר או המוצע למכירה במחיר כולל, כאשר השירות מכסה תקופה של יותר מעשרים

וארבע שעות או כולל לינת לילה". ואז יש את הרשימה, כולל המשפט האחרון ב"חבילות

"על אף האמור לעיל, שירותים נקובים שהתמנו ביחמת הנוסע לפי

תוכנית או פרטים שהוא הכין או ביקש...".

אני קוראת אח זה לצערי פעם ראשונה. למה הכוונה בפיסקה (ג) להגדרה - "שירותי

תיירות אחרים שאינם נלווים לתחבורה או ללינה ומהווים שיעור משמעותי מהחבילה"?

לדוגמה, 15 כרטיסי תיאטרון בסוף שבוע בלונדון.

במקרה מה זה לא שיעור משמעותי מהחבילה.

אם זה קונצרט או אופרה, זה בהחלט שיעור משמעותי מהחבילה. עוד לדוגמה, כרטיסים

לדיסנילנד וכדי.

הגיע הזמן שאחת ולתמיד תיעשה ההבדלה ביו חברות התעופה הבינלאומיות הסדירות,

שפועלות פה לפי חוק רישוי שירותי תעופה ועם פיקוח של משרד התחבורה, ולהוריד אותם

כמה ליגות למטה ולהטיל עליהן כל מיני מטלות או התייחסויות.

תן לי דוגמה של פגיעה שהחוק הזה גורם? אם חברת תעופה בינלאומית מארגנת קרח

באלסקה?

כשהיה ענין הערובה - -

הורדנו את זה.

הורידו את הערובה של המדינה.

ההסדר עם התאחדות סוכני הנסיעות נותן למעשה פתרון לקטע שמתייחס למי שחבר

בהתאחדות סוכני נסיעות. הואיל שלעניות דעתי, כאחד שהוא למעלה מ- 20 שנה בעסק

הזה, נעשתה פה טעות איומה, כאשר דרך חוק ההסדרים מנסים לפתור בכלל את החובה

ברשיון של משרד התיירות. אני חושב שזאת טעות איומה. ישבתי למעלה מעשר שנים

בוועדת הרישוי, שהיא הוועדה המייעצת בה ישבו נציג המשטרה, נציגי ציבור, נציגי

התאחדות סוכני הנסיעות ונציגי רוב המשרדים הממשלתיים. בוועדה בחנו כל בקשה

לרשיון ולא פעם לא העניקו רשיונות או ביטלו רשיונות כאשר התברר שזאת חברה

שמוכרת פיצות, והיה דבר מה. אז נוצר מצב שבוועדה הזאת סיננו ובאמת הגיעו למצב

שבצורה לפחות יחסית היתה הגנה על הצרכן, כאשר הוא פנה לסוכן נסיעות מורשה.

היום, לפי החוק ההסדרים, ענין הרישוי כנראה מתבטל או שיתבטל בעוד שנתיים, ואז

באמת צריך להגן. אבל ההגנה לא צריכה להיות במסגרת ההגנה שמנסים להגן על הצרכן.

לא צריך לעלות לרמה של חברות התעופה הבינלאומיות ולכלול אותן בחוק שבא לתקן או

להגן על מה שלוקחים מהצרכן, על ידי ביטול החובה ברישוי. יש מדינות שחברות

בהתאחדות סוכני נסיעות, ועם הקרן שהם מקימים זה יכול להיות פתרון שמי שלא יהיה

חבר בהתאחדות סוכני נסיעות או שהתאחדות סוכני הנסיעות לא תקבל אותו, לא יוכל

לפעול כסוכן נסיעות. בכר אפשר לבטל את כל ענין החאפרים. כי כל החאפרים

וה"מארגנים" כביכול למיניהם, הם הסכנה שלא יהיה את מי לתבוע ולא יהיה ממי לקבל

את הפיצוי.

אני עוסק עדיין בסעיף ההגדרות.

בשאתה קורא את סעיף ההגדרות כמו שהוא זה מביא אותנו למצב שחברות תעופה

סדירות מוסיפות את הצ'ופר של לינה, כמו שאל-על עושה עתה במבצעים שלה, טיסה פלוס

לינה. אז אל-על עומדת פה בקטיגוריה שצריך להגן עליה, אבל אל-על לא קיימת? או

שסוויס-אייר וחברות אתרות?

מה מטילים כאן על אל-על? מטילים עליה חובה של גילוי נאות. הרי אמרנו שחברה

שיש לה שייכות לגבי חוק אחר אולי נפטור אותה.

עד כמה שאני יודע משרד התיירות תומך בגישה הזאת.

עוד לא הגענו לזה. אנחנו עכשיו רק מגדירים "חבילת תיור". חבילת תיור היא כעת

הגדרה מצמצמת, בניגוד להגדרה הקודמת, משום שהיא אומרת ש"שירותים נקובים שהחמנו

ביחמת הנוסע לפי תוכנית או פרטים שהוא הכין אן ביקש, לא ייחשבו כחבילת תיור". זה

בכלל לא ייחשב, חאת לפי אחת הדוגמאות שאתה נתת ולכן הוצאנו את זה.

כשנגיע לסעיף האופרטיבי לגבי חובת ביטוח, נדבר על זה.

אני לא מדבר רק על הביטוח, אלא שברגע שחברת תעופה מפרסמת מחיר פלוס שלושה

לילות מלון, היא נותנת את שם המלון. היא לא מוכרת את זה ישירות, אלא זה עובר את

סוכן הנסיעות ושם הצרכן מקבל את הפרטים על המלון. אם החברות לא תוכלנה לפרסם

טיסה פלוס שם המלון, גם הצרכנים יינזקו. לפי דעתי זה גילוי נאות.

אם חברת התעופה כתבה את שם המלון היא פתרה את הבעיה. הרי הבעיה היא

כשאומרים מלון שלושה כוכבים וכשמגיעים זה לא כך. אם אומרים את שם המלון אין

בכלל בעיה.

כשחברת התעופה מפרסמת טיסה פלוס מלון, שם המלון נמצא בידי סוכן הנסיעות.

אז שסוכן הנסיעות יהיה אחראי לגילוי נאות. אם יש חבילה של חברות התעופה, כמו

לדוגמה אם סוויס-אייר מארגנת שבוע סקי באלפים, היא צריכה לפרסם את שם הנולון.

זה לא קיים בפועל.

אם זה משווק באמצעות סוכן הנסיעות זה לא יחול על חברת התעופה.

לסעיף 1. בהגדרה "מארגן" צריר לתקן אח השנה, היינו 1976 ולא 1996. לאתר מבן,

לגבי המילים "או אדם", אני לא רואה חוק שנחקק שסותר חוק אחר שעדיין קיים, כלומר,

חוק שירותי תיירות. אני מתבוון שהחוק הזה מסדיר למעשה, בך שאס בל אדם ינהג בפי

שהחוק הזה מורה לנהוג, הרי שהוא יובל לנהל סובנות נסיעות.

את זה אומר חוק אחר. אל תתוובחו איתנו על הענין של הרישוי. יש לי עמדה בענין

הזה, אבל זה לא בחוק הזה.

זה חוק שירותי תיירות פנים ולא חוק שירותי תיירות חו"ל, לבן הוא לא סותר חוק אחר.

אתם תחרים על טיעונים שנדחו בישיבה הקודמת. אני לא יבול להתחיל את בל זה

מחדש.

אתם ביקשתם שעו"ד ליבאי ישלח לבם ניסוח והוא אבן שלח לכס ניסוח עם התייחסות

מפורשת למילים "או אדם". הוא הציע להתייחס לנושא הזה .

זה בדיוק מה שאימצנו.

עו"ד ליבאי הציע, ואני מצטט: אני מבקש להפנות את תשומת לב הוועדה לנושאים

ספציפיים שהועלו בישיבה. היתה הצעה להבדיל בחוק בין סוכנויות נסיעות לבין חאפר. בי

הנושא של "או אדם" הובנס להגדרה בבדי לבסות גם את הענין של המאפרים. הפתרון

שהוצע היה להשמיט בסעיף ההגדרות את המילים "או אדם" ולהוסיף פרק בהצעת החוק

שידון בענין החאפרים, בדלקמן - -

לא. אני מצטער מאוד, אם יש הצעה לשינוי מוחלט בדבר הזה אפשר לשנות לקראת

הקריאה השניה. אנחנו קיבלנו את עמדת סובני הנסיעות ובעת אומריס לא ייחד כבודנו

בהם. זה ענין סמנטני שיבוא בקריאה השניה.

לגבי ההגדרה של ה"מאוגף אני מבקשת לומר שהיה דיון ארוך ומייגע בעניו מארגן,

קמעונאי, סיטונאי ובד'. היתה בסוף הסכמה שאנחנו ננסח הגדרה של "מארגן". אני קוראת,

את הנוסח שהוצע על ידי עו"ד ליבאי, חה בתוב במסמך שמר פטאל קרא ממנו, ולא בשום

מסמר אחר. בעמוד 2 של המסמר של עו"ד דוד ליבאי, בעקבות הישיבה האתרונה, הוא

מגדיר "מארגן" - "'סובנות נסיעות' בהגדרתה בחוק שירותי תיירות או אדם שלא באופן

מזדמן מארגן חבילות תיור ומובר או מציע אותן למבירה, בין במישרין ובין באמצעות

אחר". זה הניסוח של עו"ד דוד ליבאי.

אני מבקש להצביע על סעיף 1.

סעיף 1 התקבל.

אני עובר לפרק ב': מסירת מידע ואיסור הטעיה.

מה שהיה במחלוקת פה היה אם גילוי ההסבם צריר להיות בבתב או שלא בבתב. פה

היתה פשרה ואני חושבת שהיא פשרה סבירה לחלוטין. זאת על פי הבקשות של עו"ד

ליבאי.

הסיכום היה מה - הסכם לא יכול להיות בכתב בלבד, מביוון שהנוהג היום הוא שניתן

לעשות את זה גם באמצעות הטלפון, האינטרנט וכוי. אנחנו רק אומרים שלפני העליה

למטוס הצרכן צריר לקבל משהו שברור לו. בסעיף 2 (א) אני לא יבול לקבל את המילים

"מובן לנוסע", כי כל אחד יכול לומר שזה לא חיה מובן לו.

במילה "נגיש", האם הכוונה שהצרבן צריר לנסוע למשרד? גם באן ניתן לטעון שזה לא

היה נגיש.

צריר לכתוב: הסכם לרכישת חבילת תיור יהיה בכתב או באופן אחר שינתן לנוסע לפני

ביצוע החבילה.

אני מציעה לכתוב: בדרר ראויה אחרת.

מי יוכל לחזור בו לפני עלייתו למטוס מחבילה שהוא קנה? אם יסתבר לו לפני שהוא

עלה למטוס שבל מה שבתוב ממגד לכל הסיכומים ביניהם, מה הוא יעשה?

אבל זאת המציאות היום, בי אנשים מטלפנים ובאים לשדה התעופה. ה- weekendשל

אל-על הוא בדיוק כך.

הרוב הגדול של נסיעות לחוץ-לארץ לא מתבצע בך.

נכוה אבל יש מיעוט שמתבצע כך.

אבל אתה לא יכול לגזור מהמיעוט לגבי הכלל.

אבל אני מוברח לטפל גם במיעוט. דרך אגב, המיעוט הזה יכול להפוך לרוב תוך שלוש

שנים.

זה יקרה אולי כשנהפוך לחברה אחרת.

מנסיוני אני יודע שזה קורה. היתה הצעה של אל-אל לפני ארבע שנים שהתאימה לי

מאוד. היה כתוב טיסה ליעד שהייתי צריך לנסוע אליו, עם בית מלון. הרמתי טלפון ובשדה

התעופה קיבלתי את הכרטיסים.

רוב הטיולים לא נעשים כך.

אולי אפשר לכתוב שההסכם יהיה בכתב, אבל ההוראה הזאת בדבר הסכם בכתב ומתן

מכתב עם כל הפרטים שצריכים להיות בגילוי הנאות, לא יחולו על רכישת חבילת תיירות

שנעשית עשרה ימים או מועד אחר כלשהו לפני מועד הנסיעה.

אני לא יבול לקבל את זה.

אם בך אולי אפשר לבתוב: הסכם או באמצעים אלקטרוניים אחרים.

גם באתר אינטרנט ההסכס בסופו של דבר מתבצע בכתב, מאשרים את זה בכתב.

לגבי כל הנושא של פניה מרחוק קבענו שכל ההוראות שצריכות להינתן בכתב, כולל

הגילוי הנאות, לא חלות לגבי קניה מרחוק, שהביצוע צריך להיעשות תור פרק זמן מצומצם.

בדיון הקודם סיכמנו דרך אמרת וצריו לנסח אותה. מביתן שחלק הולך וגדל של הסיורים

המאורגנים הוא בלי שהות להסכם בכתב לפני ההגעה לשדה התעופה. דווקא חברת

התעופה הלאומית שלנו מגדילה מאוד את הנתח הזה של סיורים מאורגנים. אני יכול

לדרוש שלפני שהוא עולה למטוס, הנוסע יוכל לחזור בו.

אתה משתמש במינוח "סיורים מאורגנים" - -

אז אפשר לומר "חבילת תיור".

זו הבעיה, בי לפי ההגדרה, גם מי שנוסע ל- weekendנכלל בזה.

גם חבילת תיור ל- weekendבאירופה, נכנסת לחוק הזה.

בישיבה הקודמת, בשהתוובתנו על הנושא הזה, הבאנו את הדירקטיבה האירופית, קראנו

אותה בעברית ובאנגלית, והיושב ראש סיכם את הדיון בענין הזה בכך שנאמץ את

הדירקטיבה האירופית. הניסוח של סעיפים (א) ו-(ב) הוא ניסוח שנזועתק מילולית

מהדירקטיבה האירופית.

זה נכון, אבל היועצת המשפטית של הוועדה טוענת שזה לא ברור.

אני מבקשת לאשר את זה כלשונו לקריאה ראשונה, כדי שזה לא יידחה פעם נוספת, כי

זה מאבק מאוד חשוב. את הוויכוח הזה אפשר לדחות לאחר כך. זאת העתקה מדוייקת של

הדירקטיבה האירופית.

סיכמנו את הנןשא הזה. יש כאן בעיה של המילים "מובן לנוסע". מובן לנוסע זה ענין

אינדיבידואלי. אני מוכן לקבל את ההצעה של גב' רבדל-נדקוב. נרשום לעצמנו שלקראת

הקריאה השניה נעשה בדיקה משפטית נוספת ונבדוק לא רק את הדירקטיבה האירופית,

אלא את החוקים האירופים.

זה לא קורה באירופה. לא קונים באירופה חבילות עם חוזה.

זה הניסווו של הדירקטיבה האירופית ולבן אימצנו את זה. קיבלנו את ההסתייגות שלכם

והלבנו לקראתכם.

אנחנו רושמים את ההערה של היועצת המשפטית שחייב להיות ניסוח יותר מוגדר.

יש לפני הוועדה דוגמאות מהחוקים האירופיים ששלתנו לה.

נכון, אבל אנחנו אימצנו את הדירקטיבה האירופית, מכיוון שהיא משקפת מציאות שהיא

נכונה גם בארץ, שיש באמת חבילות כאלה שהנוסע קונה זמן רב מראש. אם עושים קרח

לאלסקה, אז לפעמים זה שלושה או ארבעה חודשים מראש. מצד שני, יש היום חבילות שהן

מאוד מאוד פופולריות עם בתי מלון, שהנוסע רואה מודעה בעיתון, הוא מאשר אח זה

בטלפון ובקרוב זה יהיה גם באינטרנט. קראתי על חברת "דלתא" ועל כל הסידור החדש

שהיא מוכרת רק באינטרנט.

והיא קונסת את מי שמבטל.

קראתי הבוקר שהם חזרו בהם מהקנס.

מי שפותח אתר אינטרנט אמריקאי רואה כמה כרטיסים בתוך אמריקה אפשר לקנות דרר

האינטרנט. אותו נוסע בא לשדה התעופה ושם אנחנו דורשים שתהיה האינפורמציה

המלאה.

אנחנו מאשרים את סעיף 2.

אני מסכימה שנעשה את מה שגבי רבדל-נדקוב הציעה. לפי דעתי זה מגן גם על המארגן.

הוחלט לקבל את זה, חבל על הזמן.

אני לא חושבת שאפשר להעביר את זה בניסוח הזה, אבל אני לא רוצה להפריע לדיון.

נזה את מציעה? הלכנו לפי הדירקטיבה האירופית.

אנחנו לא יכולים להתשמש במונחים שאנחנו לא יודעים מה המשמעות שלהם במשפט

הישראלי. הוצע לכתוב בסעיף 2(א) - בדרך ראויה אחרת, אפשר לקבל את זה כנקודת מוצא

ואחר כך לדון בזה.

החלטה: 1. אני מאשר את סעיף 2 (א) בנוסח הבא: הסכם לרכישת חבילת תיור יהיה

בכתב או בדרר ראויה אחרת.

2. סעיף 2 (ב) אושר.

3. לגבי סעיף 3 לא היו הערות בישיבה הקודמת ולכן אני מאשר את סעיף 3 (א).

הנוסח הנוכחי בסעיף 2 (ב) אינו כמן הנוסח הקודם.

אמרנו שאנחנו מאמצים את הדירקטיבה האירופית.

הנוסח הקודם היה: מארגן ימסור לנוסע לעיון העתק מההסכם. הרי מה שאנחנו עושים

פה ב- 2(ב) אנחנו שוללים את הדרך הראויה וחוזרים ל"בכתב".

אחרת אין לך גילוי נאות תה סעיף של גילוי נאות.

אבל זה לא לפני שנערך ביניהם הסכם.

צריך למחוק את המילים "לפני שנערך ביניהם הסכם". זאת לפי הנוסח הקודם.

בעצם צךיך לכתוב לא יאוחר ממועד עריכת ההסכם ובדרך בה נערך ההסכם.

צריך לאפשר את זה לפחות לפני העליה למטוס. לכן, כפי שאמר היושב ראש, חמילים:

"לפני שנערך ביניהם הסכם", צריכות להימחק.

לגבי סעיף 3 (ב)(1) עד (12): ב-(4) - אמרנו ש"רמתם" זה במקום שאין דירוג.

זה לא נכון, בי הדירוג בבל מדינה שונה וזה מטעה. אני חושבת שהבי טוב לבתוב

"רמתם", בי אם אומרים דירוג של שלוש או ארבע זה מטעה את הישראלי, בי שלוש או

ארבע באירופה זה לא שלוש או ארבע הישראלי.

המילה "רמתם" לא אומרת שום דבר.

אם בך נמזור לנוסח של "רמתם ודירוגם". אולי בקריאה השניה נסמיו את השר להתקין

תקנות. גמ דירוג מטעה וגם רמה זה דבר מטעה, מכיוון שאין דירוג ורמה אמידים באירופה.

הייתי במלון חמישה בוכבים ברומא שלא הייתי נותן לו שני בובבים במדינה אוורת.

ב- (9) נאמר: "התנאים והמועדים שבהם יובל מארגן לבטל את חבילת התיור...". זה דבר

מאוד חשוב.

אני חושבת שצריך לחבר את סעיפי המשנה (1) ו-(11).

אני מובן לקבל את זה.

מה לגבי סעיף משנה (8)?

(8) - "בל מידע הנחוץ לשם כניסה למדינות הנכללות בחבילה, לרבות תוקף דרכונים,

הצורך להצטייד באשרות כניסה ...".

בשלוקחים טיסה פלוס לינה האם גם במקרה מה צריך להודיע על הצורך בוויזה?

צריך לציין את זה לנוסע.

היו הערות לגבי הענין הזה, אם כי בנוסח שקיבלתי מפרופ' ליבאי לא קיבלתי הערה

לגבי סעיף משנה (8). למרות זאת אני אומר שיש באן בעיה אחת, שגם אני מודע לה, לגבי

ענין החיסונים שהוא מאוד מאוד מסובך.

את זה יודעים, זה מידע שיש לכולם. החובה לקבל חיסון לא אומרת איזה חיסון.

אין חובה לקבל חיסון.

אתה לא יבול להיבנס לניגריה בלי חיסון מסויים.

האם הבוונה באן עצם החובה הסטטוטורית של מדינות שאליהן נוסעים לקבל חיסון

בלשהו?

אחרת אתה לא נבנס.

לגבי הודו לדוגמה, יש רמוח שונות של חיסונים שאנשים מקבלים. בך גם לגבי תאילנד.

צריר להחליף את המילה "חובה" ב"צורך".

החובה אינה לחסו אותו, אלא לומר לו שהוא צריך חיסונים.

סובני הנסיעות לא התנגדו לזה.

אם טעינו פה, אני מבקש סליחה. אנחנו בעצמנו לא מעודבנים ברשימת החיסונים

חמדוייקת ובסוגי הבקטריות בכל מדינה. אנחנו מפנים אותם למרכזים הרלוונטיים.

זה בדיוק מה שאתה צריך לעשות.

לגבי הנושא של אשרות בניסה אנחנו, כמו שכתוב פה, צריבים ליידע את הנוסע בתנאים

שדרושים לאשרת הכניסה.

יש לי בעיה עם הוזובה לקבל חיסונים, אבל אני מציע דבר אחר. בזמנו הצעתי למשרד

הבריאות שיהיה מרכז ארצי לנושא הזה ושזה יהיה גם באינטרנט. האינפורמציה היא מאוד

לא מלאה והסוכנים לא מקבלים אינפורמציה עדכנית. אני יכול רק להגיד לחם שיש עליהם

חובה לתת את האינפורמציה שיש להם. אני מציע שנרשום הערה לקראת הקריאה השניה

והשלישית שאנחנו נקבל עמדה ממשרד הבריאות בעניו זה. הצעתי למשרד הבריאות להקים

מרמ ארצי, כי לא יתכן שזה יהיה מפוזר, כדי לתת מידע לגבי מה הסיכונים ומה החיסונים.

אם כך נאשר את זה לקריאה ראשונה עם ההערה הזאת.

לגבי ענין הוויזות אני מבקש לשאול שאלה שאינה קשורה בחוק הזה. האם אתם בכלל

פועלים בעניו של הוויזות לארצות הברית? מה פתאום ישראלים צריכים ויזות לארצות

הברית?

איר אנחנו יכולים בכלל להתערב? זו החלטה שרירותית של ממשלת ארצות הברית.

אתם לא ערשיס תעמולה לזה? פעם היתה דרישה לוויזה בכל אירופה ועשינו פעולה

בעזרת משרד החוץ וביטלנו את זה. ארגנטינים נכנסים לארצות הברית בלי ויזה וישראלים

צריכים ויזה, איזה מין דבר זה? מדינות דרום אמריקה, מדינות עניות, נכנסים לארצות

הברית בלי ויזה וישראלים חשודים? אני לא מביו את הדבר הזה. גב' רבדל-נדקוב, צריך גם

להגו על הצרכן הישראלי.

אני מרימה את הכפפה.

מה לגבי סעיף משנה (12) - מועדים ותנאים אפשריים לביטול?

לא קיבלתי הערות מהסוכנים על זה, מה עוד שזו קריאה ראשונה. דרך אגב, זה חיוני.

זה צריך להיות כמו בסעיף משנה (9) - תנאים ומועדים שבהם יוכל הנוסע לבטל את

חבילת התיור.

אני חושב שצריך להסביר שהחוק הזה הוא חוק לא רק לעורכי דין. אדם שקורא צריך

לדעת כמה הוא צריך לשלם אם מבטלים את החבילה.

סעיף 4 - מידע נוסף.

בסעיף 4 לא היה כל שינוי והוא אושר כולו.

התלטה: סעיפים 4 ו- 5 אושרו.

סעיף 6 - האם יש הערות לגבי סעיף זה?

צריך לעשות פה התאמה ביו הביטול של הרשיון לפיקות, הקמת הקרן שלנו בכניסת

החוק לתוקף.

את זה נעשה לקראת הקריאה השניה והשלישית, אז נדע מה העמדה המשותפת למשרד

התיירות ולסוכנים.

מנכ"ל משרד התיירות צריך לזמן את הישיבה, משום שזה מעכב את כל הדברים.

אני מבקשת להעיר הערה לפרוטוקול ואני לא עומדת על כך שזה ישונה עכשיו. כתוב

ש"מי שאינו תבך בקרו להגנת כספי הצרכנים והוא מציע למכירה או מוכר חבילת תיור

חייב לבטח עצמו בביטוח חליפי ...". אני מציעה להחליף "ביטוח חליפי" ב"בטוחה

חליפית", כי ביטוח אומר רק פוליסת ביטוח ואם אומרים בטותה זה יכול להיות גם ערבות

בנקאית וכד'.

אני מוכן לכתוב: בביטוח חליפי או בבטוווה אחרת.

זה יתן הרבה אפשרויות אחרות.

במקרה זה השר יצטרך להתקין תקנות.

הענין של בטוחה מאוד מסבך ואנחנו צריכים לשמוע התייחסות של משרד התיירוח, כי

אין טעם לעשות חוק שאי אפשר ליישם אותו.

אם כך אין צורך להכניס את זה עכשיו, אלא רק לקראת הקריאה השניה והשלישית.

אני רוצה להתייוזס ברמה העקרונית לעניו האכיפה והפיקוח של הוזוק הזה. שר

התיירות הוא השר הממונה על המוק הזה וברור לי שזו תהיה כמעט משימה בלתי אפשרית.

ניסיתי להסביר את זה בישיבה הקודמת ויושב ראש הוועדה משב שאני מתייתסת לנושא

שהועלה בישיבה אמרת לגבי מה קורה אם אני מארגנת 20 מבר'ה לטיול. אני לא מדברת

על כאלה שמארגנים כמה חברים, אלא ברמה העקרונית. במלחמות היהודים, כפי שאנחנו

מכירים, יכול להיות מצב שבו רק 50% מסוכני הנסיעות יסכימו לקרן. הם יאמרו שהם לא

רוצים להיות חברים בהתאחדות. הדרך הקלה של משרד התיירות לאכוף את החוק הזה הוא

אם כולם יהיו חברים, משום שזה האידיאל להפריט את הרשיונות ולהעביר את הסמכות.

בדומה לאנגליה.

מירי מירי חשף.

כל דרך אחרת, ויש לי נסיון עשיר במלחמות יהודים בכל מה שקשור לצימרים, אם 50%

יהיו הברים, אזי משרד התיירות יהיה אמון על האכיפה של החוק הזה בצורה בלתי

אפשרית. בישיבה הקודמת שאלתי מה יעשה מישהו אם הזמין אצל אחד וגילה שאין לו

ביטוח. יכול להיות שיהיה אחד שיעבור לסוכן אחר ויכתוב על כך גם למשרד התיירות.

יושב ראש הוועדה אמר לי שצריך במקרה מה לפנות למשטרה, אבל יש לנו נסיון בללכת

למשטרה כשהיום הרשיון הוא מכוח החוק.

נזה את חושבת שצריך להיות?

בזמנו פנתה אלינו מהתאחדות סוכני הנסיעות וביקשו שנמליץ למשרד המשפטים על

לשכה סטטוטורית. נתתי חוות-דעת נגד, אך יכול להיות שתהיה המלצה של הוועדה לכך.

אני מתנגד ללשכה סטטוטורית. יש לנו את לשכת עורכי הדין, שזו צרה צרורה.

אבל השר שלנו מקבל במתנה חוק שאין לו שום בלים לאכוף אותו. זה לא סוד שמשרד

האוצר מבקש את ביטול הרשיון, אבל לנו אין אנשים כדי לאכוף את החוק גם כשיש חוק.

אז תביאו את זה לוועדת הכלכלה ואני אתנגד לביטול הרשיון.

החוק הזה יגרום ששר התיירות יוקע פעמיים בשבוע בכל מקוס, על כך שיש חוק והוא

לא אוכף אותו, למרות שאין לו שום שיניים.

ואם זאת עבירה פלילית?

אז אני אצטרך ללבת למשטרה שלא עושה בלומ. יש פה שלושה סוגים של עבירות:

פלילית, מינהלית וגם על תוק הגנת הצרכן. לשר לא יהיה שום בלי לאבוף את זה. אם כל

מדינת ישראל תעשה טיולים והם לא יהיו הברים בהתאחדות, מה יעשה השר? צריך לזכור

שוועדת השרים התנגדה לחוק הזה.

אנחנו פותהים את בל הנושא הזה מחדש.

אבל הנושא של הביטוח הוא לא בר אביפה מבחינתנו.

מדוע באנגליה הוא בר אביפה?

בדיוק בגלל זה שבולם נמצאים שם.

זה לא נכון, 30% לא נמצאים שם.

זה בל התפיסה של פיקוח ורישוי, והחוק הזה נעשה בחפיסה אחרת לחלוטין. בגלל זה

גם הוצאנו את הממונה ונערבנו לקראת ביטול הרישוי בכל התפיסה והגישה. אני מבקשת

שתסתכלו על פרק הי סעיף 10. יש פה הרבה דברים לגבי מארגן שאינו סוכן נסיעות, כמו:

ישא באחריות אזרחית ופלילית, בלומר זה בין האזרח לבין בתי המשפט.

אני מדברת על השטח של המדינה.

נעמי חזן;

לצערי הרב הגישה שלך היא גישה בה את עדיין תולשת על כל הענין של הפיקוח

והרישוי. כאן הונאמנו את כל רוח החוק בדיוק לגישה שלדעתי בבר תהיה בתוקף תוך שנה-

שנתיים. את צריכה להתאים את עצמך, כי לא צריך בכלל את ההתערבות של המשרד.

אם משרד התיירות יתמיד בעמדה הזאת, בקריאה השניה אני אציע קובלנה פלילית

פרטית. אם משרדי ממשלה אומרים שהם לא יבולים לבצע שום דבר, גם לא תלונה

למשטרה, אז למה בבלל לעשות חוקים.

אני יכולה להתלונן במשטרה, אבל זה ייעצר שם.

לפי זה, אני לא יכול להעביר שום חוק בכנסת.

כך את מביאה למשק ריכחי בצורה יוצאת דופן.

בדיוק להיפך. אני לא רוצה את הריכוז של זה בידיי, אני רוצה לצאת מזה.

בשלב זה אני מציע להשאיר את הנוסח כפי שהוא, כפי שנעשה על סמך הדיון הקודם,

ולא לזעזע אותו בתוספות כמו "בטוחח אחרת". המילים "בטוחה אחרת" מחזירות אותנו

לשאלת היכולת לבצע. נכון שאני מייצג פה את ההתאחדות, אבל לי יש תפיסה, שמוטב

היה להפריד בין הסוכנויות לבין החאפרים למיניהם. הצעתי לבוא ולומר שהחאפר איננו

מורשה והוא עבריין אם הוא מוכר חבילות. לא כל דבר מותר ואם יש לכם בעיה, יש לכם

בעיה עם חאפרים ותלחמו בהם. אי אפשר לומר שאני נגד רישוי ואני לוחם בחאפרים,

כאשר אין שום יכולת להילחם בחאפרים לפי החוק הזה. אם אומרים לחאפר שהוא עבריין

אבל למרות זאת אתה אחראי לפי החוק הזה בכל, נלחמת בו. משום שאז משרד התיירות

יכול להכות אותו בצד העבריינות, והוא לא יוכל להכות אותו אחרת.

זה מה שהחוק אומר.

החוק לא אומר את זה, משום שברגע שחאפר יכול לעשות חכל, אז למעשה אין לו

ערובה ויכולת לתפוס אותו.

זח דיון רציני והבנתי שרוצים להשאיר אותו לסיבוב הבא. לכן אני מציע כרגע לא לועזע

את ההסדר כפי שהוצע, אבל תרשמו לפניכם שההתאחדות אומרת שהסיכום שלה כפי

שהיה עם משרד התיירות, משרד חאוצר וגם ועדת הכספים, שזה לא ניתן לביצוע באופן

מיידי. קרן לא מוקמת מהיום למחר ועד שיש בקרן כספים והיא יכולה להחזיר, זה לוקח

זמן. לכן יש כאן סיפור של הוראת מעבר לגבי הקרן או שצריך לחזור לענין הזה קצת יותר

ביסודיות.

זו קריאה ראשונה, אנחנו נתחשב במציאות.

אבל אנחנו לא רוצים שזה ייראה כאילו עברנו לסדר היום, כאילו שניתן לבצע את זה

מהיום למחר.

שום דבר לא מתבצע מהיום לממר. אני מדבר על בך שכשזה יגיע לקריאה שניה נציע

תתולה שתיתן זמן להתארגנות. אבל אני לא יבול באילוץ הזה של הצעת החוק הפרטית של

תברת הבנסת חזן להסדיר את היחסים המורבבים בין האוצר, משרד התיירות והתאחדות

הסובנים. אני לא יבול לעשות את זה ואני מקווה שעד הקריאה השניה זה יסתדר.

אני מבקש להוסיף פה שמי שלא חבר בקרן להגנת בספי הצרכנים ושאינו חברת תעופה

בינלאומית סדירה. לא יעלה על הדעת שחברות התעופה הבינלאומיות צריבות להיות

בקרן.

זה עלה ולא הוברע בישיבה הקודמת. אני מבקש לשמוע טענות לגבי זה.

גם המציאות היא מאת, אם תובעים את חברות התעופה, יש את מי לתבוע ויש

מאחריהן BACKINGמספיק חזק בדי למלא אחרי בל פסק דין שיהיה.

אני רוצה לחזור לנושא הקודם לגבי הענין של הבטוחות והערבויות. אני רוצה שזה יהיה

מאוד ברור, אנחנו לא חושבים שמישהו לא סובן נסיעות, בגלל שהנושא של ביטול הרישוי

לא היה יחמה שלנו, אלא יתמה של הממשלה. מהרגע שהממשלה יוזמת את ביטול הרישוי,

זה אומר שמישהו שאינו סובן נסיעות ועדין מארגן נסיעה, הוא לא תאפר, בי זה יבול להיות

רק במצב שיש בו רישוי. בשאין רישוי, אי אפשר לקרוא לבן-אדם תאפר ולבן אני מבקשת

לא להשתמש יותר במושג הזה.

החוק עוד לא שונה ואי אפשר לדון על סמך ציפיות.

אני לא אתייחס לענין הזה בשלב הזה. אני לא רוצה להתייחס להסדר העתידי בשלב

הזה.

לגבי הנושא של חברות תעופה. גם בשקראנו את הדירקטיבוח האירופיות, חברות

תעופה טסות "באופן מחר" גם לאירופה. אין סיוג בדירקטיבות שאומר שזה לא חל על

חברות תעופה שמארגנות חבילות נסיעות. הם בורנבים שם בדיוק "בל מארגן" והם לא

אומרים למעט בל מיני.

את מדברת על ערובה?

סוויס-אייר נותנת ערובה. חברות התעופה הבינלאומיות מוסדרות על פי תוק אתר.

רק לגבי הטיסה.

בדרקטיבה נאמר בפירוש: the organizer and/ or retajdler party to ihe

CONTRACT SHELL PROVUD SUFFICIE EVIDENCE OF SEQRITY וכן הלאה וכן הלאה. אם

אתה נופל בהגדרת "מארגן", תמציא ערובה.

חבילות התיור שמשווקות חברות התעופה, משווקות בדרך בלל על ידי חברות בנות בבל

מדינה. לפי ההצעה של מר עובדיה, מכיוון שזה יהיה בבובע של סוויס-אייר, אותו סב-סוכן

שפועל בשמה יהיה פטור.

נקודה שניה, שליש מהטיסות היום נעשות באמצעות חברות שבר, שהן לא חברות תעופה

סדירות. זה לא סוד שאותו מטוס לפעמים הוא חצי שבר וחצי סדיר. אני מודיע לבם שיש

המון חאפרים בתחום של השבר. אני לא מדבר על טיסות שטסות לגוש המזרחי.

פה לא מדובר על טיסות שבר.

אם חברת התעופה קיבלה היתר ברשות, בעצם האישור שניתן על ידי הרשות פוטר

אותת משיווק חבילות מרפא לרומניה נניח, עם צירטרים מיוחדים שיש לשם. בל הסיפורים

שכל פעם אנחנו מזדעזעים מהם ובגינם גם ממציאים את החוק הוא בגלל שחברות תעופה

או שבר נפלו, לא סובנים.

יש הבדל בין הרישוי לטיסות שבר לבין הרישוי לחברת תעופה.

הגימיק הכלכלי של חברות החעופה הסדירות הוא לא פחות מהערובה של הסובנים.

אני לא מביר את הערובות האלה וכדאי לדון בהן.

קרן צריכה להיות חזקה, ואם תוציאו את החזקים מהקרן, מי יתמוך בקרן?

השאלה הזאת תישאר פתוחה, אנחנו נכריע בה בקריאה השניה. אני מבקש עמדה רשמית

של משרד התחבורה ומשרד התיירות. כמו כן אני מבקש לדעת מה הנוהל באירופה לגבי

חברות תעופה סדירות שמקבלות רישוי. אני לא מדבר על טיסות שכר, כי עם חברות שכר

יש הרבה בעיות. דרך אגב, זה לא מפחיד אותי שבאותו מטוס יהיו כאלה וכאלה, מכיוון

שזו אחריות כלפי הצרכן.

אם באירופה קיימת חובת ערובה, אנחנו נעשה את זה גם פה. יש גם ענין של הסכמים

בינלאומיים ואני לא יכול להכניס את זה ככה בלי לקבל את עמדת שר התחבורה.

זה נוגע לטיסות בלבד ולא על חבילות.

הענין הוא של יכולת פירעון. גילוי נאות חל על כולם.

ניגשים לא נכון לבעיה.

חבל על הוויכוח, קיבלתי החלטה בענין הזה.

אני משתוממת מאוד מהדיון בענין של המעמד של חברות תעופה, כי בעצם הסוגיה היא

סוגיה פונקציונלית ולא אחרת. ברגע שחברת תעופה ממלאת את הפונקציה של מארגנח

חבילת תיור, חלים עליה כל הסעיפים בחוק. ברגע שסוטים ימינה או שמאלה מההגדרה

הפונקציונלית, אז אנחנו בצרה.

ואז מחפשים פתח מילוט.

חברת הכנסת חזן, את מסכימה שאני לא יכול לקבל כאן החלטה בלי לשמוע את משרד

התחבורה.

אין ספק בכך, אבל אני רוצה לומר שכל מיני אנשים שעוסקים בעיקר במשהו אחר, גם

עושים דברים נוספים. וברגע שהם עושים את הדבר הנוסף, הם חייבים לעמוד בתנאים. אני

יודעת שזה שר התחבורה, לכן ההחלטה של היושב ראש נכונה. כמו כן, בהמשך הדיון אני

אמשיר לטעון בצורה שיטתית שלארגן חבילת תיור זו פונקציה, וכל מי שעוסק בזה, ולא

איכפת לי אם הוא לבן, שחור, גבר, אישה, סוכנות, קבוצה אקראית או חכרת תעופה, חייב

לעמוד בתנאים האלה. זאת התפיסה הבסיסית.

יש כאן בעיה של היכולת לעמוד בפיצוי. כל הנקודה של הערובה היא כדי שאם מישהו

יחוייב, הוא יוכל גם לפצות לפי פסק דין.

ברגע שאתה מוכר לי weekendבאירופה עם מלון, אתה ארגנת לי תבילת תיור ואתה

תייב על פי החוק.

מכיוון שבדיוק לאותה מטרה כל מארגן הפקיד ערובה, לא יעלה על הדעת שנפקיד

בדיוק לאותה מטרה שתי ערובות. זה עולה הון כסף.

אני לא אשנה את החלטתי ובלי לשאול את שר התחבורה, אני לא אאשר את זה.

אני מבקש שאם ניתנה ערובה לרשות אחרת, לא יתנו פעמיים.

אני לא אכריע בזה בקריאה הראשונה בלי לקבל את עמדת שר התחבורה.

אני רוצה לחזור לסעיף 3 (ג). אני מקבל לחלוטין את מה שאמרה חברת הכנסת נעמי וחן,

שאנחנו מדברים בחוק שדן ביחסים בין האזרח לבין זה שמוכר לו את החבילה, ולא בנושא

של פיקוח ממשלתי. התפקיד שנראה לי שמוטל פה על שר התיירוח הוא לאשר את פוליסת

הביטוח. אני מציע לבחון עם הממונה על הביטוח במשרד האוצר, מי צריך להיות הגורם

שיעשה את זה.

אנחנו נקבל עמדת ממשלה לגבי זה לקראת הקריאה השניה והשלישית.

בהצעה החדשה נמחקה הגדרה של "נוסע". אני לא יודעת אם זה בכוונה או לא. כמו כן,

בסעיף 9, בתובענה ייצוגית, מתייחסים לנוסע.

אם ההגדרה נמחקה, אזי זאת טעוח.

החלטה: סעיף 6 (א), (ב) ו-(ג) אושר בכפוף להערות שהושמעו לגבי תיקונים עתידיים.

סעיף 7 - האם יש הערות לגבי סעיף זה?

במסמך שהגשנו לפני זמן רב לוועדה, ביקשנו, ונדמה לי שבפעם האחרונה הנושא הועבר

למשרד המשפטים בדי שיתן את וזוות דעתו בעניו הזה, שאם מארגן עמד בהתייבויותיו על

פי סעיף 6, כלומר, נכון להיום הוא חבר בקרן או מבוטח, אזי לא יחול עליו הנושא של

3נבירות מינהליות. לא הגיוני שיהיה על אדם בזה גם החבות של עבירה מינהלית, גם

החבות הפלילית, גם החשיפה בפני תובענה ייצוגית וגם החשיפה בפני בל תביעה רגילה.

יושב ראש הוועדה שמע את הענין לפני במה ישיבות, ראה אותו בחיוב והפנה את זה

למשרד המשפטים כדי שיתן את דעתו על העניו הזה. זו חבות שהיא מעל ומעבר לכל היגיוו

סביר.

אם הביטוח לא מספיק?

יכול להיות שפוליסת ביטוח לא תספיק?

כן, ביטוח מיועד למטרה מסויימת.

אפשר להגיש תביעה לבית המשפט או שאפשר להתאגד עם עוד כמה חברים ולהגיש

תובענה ייצוגית, אבל לא ייתבן שיהיה מצב שבו יהיו עבירות מינהליות.

נבדוק את זה אתרי הקריאה הראשונה.

ביקשתי ממשרד המשפטים לחת את דעתו אם תהיה אחריות משולשת, גם אזרחית, גם

פלילית וגם עבירה מינהלית.

מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים נמצאת זה זמן בעיצומים, ולכן הם לא פועלים.

בגלל לחץ של עבודה לא טיפלתי לחלוטיו בחוק הזה ולכו לא בדקתי כאו שום סוגיה

משפטית, מקטן ועד גדול. לכן, אנחנו נצטרך לעשות דברים אחר כך. זה נוסח ראשוני.

זה לא שונה מהצעת החוק.

אני מבקש לרשום הערה, שהשאלה הזאת עלתה בישיבה הקודמת ומשרד המשפטים לא

התייחס אליה. הצוות במשרד המשפטים לא ישב בסוגיה הזאת, אבל אני מתאר לעצמי

שהבעיה הזאת עלתה בחוקים אחרים, של אחריות כפולה, משולשת וגם מרובעת. אנחנו

צריבים חוקים שיהיו מעשיים ושלא יטילו נטל לא סביר. לבן אנחנו נאשר את סעיף 7

בכפוף להערה הזאת שאנחנו מבקשים ממשרד המשפטים חוות דעת לקראת הקריאה השניה

והשלישית. אנחנו מבקשים לבדוק אח העניו של האחריות הכפולה, המשולשת והמרובעת.

מירי מירי חשו-.

האם נרשמת גם ההערה שאיו אפשרות לאכוף ולפקח סעיפים של עבירות בחוק הזה?

לפי דעתי זה נרשם עשר פעמים.

ראשית, הפרוטוקול קיים. שנית, אני רוצה לומר דבר פשוט מאוד: אנחנו קובעים עבירות

בהרבה מאוד דברים, והבעיה של משרד התיירות היא הבעיה של הרבה משרדים

ממשלתיים, שטוענים שהמשטרה לא מטפלת בעבירות מסוג זה. צריר להציע למשרד

המשפטים, זה הוצע בעבר, שיהיה מרכז בנושא העבירות המינהליות ושיוקצב לזה כוח

אדם. אני אומר שאם זה לא יהיה, אז רוב החוקים האלה לא נאכפים. את לא יוצאת דופו

בעניו הזה. העברנו שורה של חוקים שאנחנו יודעים שהמשטרה לא תטפל בהם, אנחנו

מכירים את זה. זה אמור לגבי שמירת נקיוו ובדברים מאוד מאוד חיוניים לאזרח. אני מקווה

שמי שיהיה ממונה על זה בממשלה הבאה, יחזור להצעה הקודמת של מרכז לעבירות

המינהליות, דהיינו, שהדברים האלה לא יעברו דרו המשטרה ולא דרך בתי המשפט, וכך גם

יוקל הנטל מעל בתי המשפט והמשטרה.

את מעלה דבר שהוא נכוו לגבי כל החקיקה של הכנסת ואת דורשת ממני שאני לא

אחוקק חוק שדרוש לטובת הצרכו, משום שהמשטרה לא מטפלת בזה. אני לא יכול להסכים

לכך.

אני חושבת שאם לא היה את הענין של הבטוחה, אלא משהו - -

אי אפשר להמשיך בצורה מאת. זה באמת לא פייר מה שאת עושה.

בשלוש ישיבות דנו בעניו הזה. אמרה כבר חברת הכנסת חזו, שאנחנו ממירים את

הרגולציה בחובה שהפרתה היא משפט פלילי.

גב' מירי חשו, אני יכולה לתת לך הרצאה סדורה על הרה-רגולציה ואיך מטפלים בזה.

הבעיה מובנת והיא הבעיה של כל המשרדים שהם אמונים אל אכיפת חוקים בישראל.

המשטרה לא מטפלת בדברים האלה, ואנחנו יודעים את דה. צריו מנגנון חליפי ואני מקווה

שהוא יוקם אי פעם.

סעיף 7 אושר.

האם יש חערות לסעיף 8?

סעיף 8 אושר. סעיף 9 אושר כבר.

אנחנו נוסיף את ההגדרה של "נוסע''.

הגדרת ''נוסע'' - מי שרוכש חבילת תיור ממארגן.

זה נשמט בהדפסה ויוסף לסעיף ההגדרות.

האם יש הערות לסעיף 10?

האדם שמוכר, על פי סעיף 10, נכנס בדיוק להגדרת ה"מארגן".

ברור.

אז אם כל החוק חל על אדם מה, אז בשביל מה אנחנו צריכים את סעיף 10?

כדי להסיר כל ספק.

זה לפי בקשת התאחדות סוכני הנסיעות וכדי להסיר כל ספק.

אבל עבירה קיימת לגביו, על פי הגדרתו.

זה נכון, זה מיותר לחלוטין, כי כל החוק חל עליו.

בסעיף 10 בתוב: מי שאינו סוכנות נסיעות. צריך גם להוסיף: ואינו תברת תעופה.

אנחנו נבטל את סעיף 10.

בהתחלה העדתי בנושא "אדם". הצעתו של פדופ' ליבאי היתה שאם אתם מקבלים את

נושא "אדם", אזי צריו לחול סעיף 10 בפי שהוא בתוב פה. אני רואה שאומצה בחלקה

הבקשה הזאת, ולכן יהיה מצב שבו מחד גיסא אדם לא יתוב בחבות כמארגן, כי הוא לא

מארגן.

סעיף 10 הוא סעיף מיותר, משום שהוא בלול בסעיף 7. כל אדם, כפי שהוא מוגדר

בחוק, גם אם אין לו רשיון, אם הוא עוסק בזה, הוא נכנס לסעיף ההגדרות של החוק הזה

ואם הוא לא ממלא את חובות החוק, הוא עובר עבירה פלילית.

אני מפנה את אדוני לסעיף 7 (ב). בסעיף זה נאמר: "עבר מארגן על הוראות סעיפים ...".

"מארגן" זה גם מי שאיננו רשונן.

אתה רוצה לחזור לענין של להוסיף סעיפים נפרדים לסוכן. אני לא אעשה את זה.

מארגן צריר להיות סוכנות נסיעות כפי הגדרתה, ולא "או אדם אחר". סעיף 10 מרחיב

ואומר שהחוק הזה חל גם על חאפרים. זאת חשיבה משפטית נכונה.

ברגע שהגדרתי את המארגן כמלל אדם אחר, לא צריך את זה. קיבלנו בישיבה הקודמת

הכרעה בענין הגדרת "מארגן", אני לא אפתח את זה מחדש.

המצב הוא מה, ואני לא רוצה להיכנס לאיזו פרשנות משפטית מאת או אחרת שיפרש

אותה בית המשפט ביום מן הימים. לדעתי, ואדוני בוודאי מבין, שייתכן בהחלט מצב שאם

הדברים יישארו כפי שהם ובהגדרה יהיה "או אדם", זה יהיה גן עדן לאותם חאפרים שכל

החוק הזה למעשה בא במטרה למנוע מאותם אנשים להמשיך לעשות עוולות.

תן לי דוגמה אחת מעשית למה ההבדל.



עו"ד צביקה גלמו-.

המעשיות תיברון על ידי פרשנות החוק בבית המשפט.

איפה לפי דעתך קיים ההבדל? אני אומר לך שאין הבדל.

ייתבן שיבוא אותו אדם שלא עמד בכל תבויות החוק הזה, יעשה את מה שהוא עושה גם

היום --

והוא יעבור עבירה פלילית. יש כאן ויכוח בין משפטנים לסמנטיקה המשפטית, אם צריר

להגדיר "מארגן" כר ולהוסיף "אדם" , או להיפר. אני לא עוסק בזה לקראת הקריאה

הראשונה. בניגוד לגב' מירי חשן, אני חושב שהדרך הנכונה היא לתת הגדרה רחבה של

מארגן ולהטיל על כולם חבות פלילית.

סעיף 10 מבוטל.

סעיף 11. סעיף זה תוקן לפי בקשת הסוכנים. האם יש הערות לכר?

במכתבי ביקשתי להוסיף הגנה, שמי שמשווק ישירות באופן שאם הוא העביר את כל

המידע שידוע לו, שהועבר אליו על ידי המארגן, אז הוא פטור. זאת כדי ליצור זיקה ישירה

מכוח החוק בין הצרכן לבין המארגן הראשי, שלא יטען שאי אפשר לתבוע אותו. זה נראה

לי צודק.

את זה דחינו בישיבה הקודמת.

לא, להיפר. יושב ראש הוועדה דחה גירסה מסויימת שחייבה תיקון ההגדרות, ואמר

שהוא מוכן מבחינת המשפט המהותי ליתן פה את ההגנה. כר אני הבינותי.

זה בא מכוח סעיף 11 (ב).

לא, זאת שאלה נפרדת. אמרנו שאפשר לפי כללי הפרוצדורה לצרף, אבל טוב שיראו

בחוק הזה שאפשר לצרף צדדים נוספים. באן השאלה אינה הצירוף, אלא השאלה המהותית

איר יפסוק בית משפט. כשבא סוכן ואומר שהוא קיבל מהמארגן הראשי את כל התנאים

והוא הננביר את זה לצרכן, אבל יש נושאים שקשורים בביקור מסויים שכלל לא הובאו

לידיעתו והוא לא יכול היה לתת אותם, ולכן הצרכן צריר ללכת למארגן הראשי.

זאת תהיה טענת הגנה לסוכן או למארגן, אם כל האינפורמציה שהוא העביר לנוסע היא

האינפורמציה שהוא קיבל מהמארגן הראשי.

זאת טענת הגנה, אפשר לרנבוע אותו. אבל לפוזות שאם הוא מראה שהוא הקפיד - -

האם זה לא מובן מאליו?

לא. לפי זה יש לו אחריות אבסולוטית. על כל מארגן יש אחריות אבסולוטית ואם

אומרים לו שהוא לא העביר פריט מסויים, הוא אשם. אם הוא יאמר שהוא לא קיבל את

הפרט הזה, זאת לא הגנה.

זה ענין של המשפט המהותי, ענין של משפט פלילי תה גם הגננת. אם זה לא יהיה, זה

איננו, זה לא מובן מאליו. יש גבול, אנחנו מטילים פה הרבה חובות על סוכני נסיעות, אבל

גם קצת צדק צריר לעשות איתם. לכן אני הצעתי את הנוסחה: "תהיה זאת הגנה למארגן

המשווק חבילת תיור ישירות לצרכן, אם יראה שהביא לידיעת הצרכן את כל המידע

שהעביר לו מארגן החבילה. לא מילא המארגן שהכין או שיווק את חבילת התיור אחר

חובת הגילוי כלפי מארגן אחר או כלפי הצרכן, רשאי הצרכן לתבוע אותו על הפרת החובה

ועל כל נזק שנגרם לו כתוצאה ממנה". לכן, אני כן דואג לצרכן, אני יוצר פה מכוח החוק

זכות לתבוע את המארגן הראשי, אבל אני גם נותן הגנה לצרכן הקטן בזה שהוא העביר

הכל. אני חושב שזאת עשיית צדק.

אני מבקש שזה יהיה כבר בקריאה הראשונה, אחרת נביא את זה לציבור הסוכנים ויש

פה רק גזירות ת"ח ות"ט. אין פה משהו שדואג לעשות צדק עם סוכן קטן.

אני מציעה לדחות את הבקשה הזאת משתי סיבות: 1. אנחנו הרי דנו באפשרות שאפשר

לצרף.

אבל זה לא פותר. זאת טעות בהבנת החוק.

בגלל זה הוספנו את סעיף 11 (ב): "נתבע מארגן על פי חוק זה, תהיה לו הזכות לצרף

נתבעים נוספים לצורך בירור וחלוקת החבות בין כל אחד מהנתבעים". לכן, משום שאנחנו

יודעים שיש פה סידרה של אנשים שמעורבים, בכוונה, מלכתחילה, על פי בקשתכם, הכנסנו

את הענין כדי לאפשר בדיוק את חלוקת העבודה והחבות.

איזה חבות יש לי הסוכן, שאני מסרתי לו הכל?

אני חושבת שהיתה בדיוק התייחסות ורגישות, לבן הוסף 11 (ב) שלא היה בהצעה

המקורית.

דבר שני, מה שמבקש פרופ' ליבאי, זה שאנחנו נציע בחקיקה אפשרות של טיעון להגנה.

זה פלילי, חה מקובל שיש טענות הגנה.

בחקיקה?

בוודאי. לחבר דירקטריון תהיה זו הגנה אם הוא עשה בל מה שהוא יבול היה לברר את

הענין ובד'.

אני יודעת שאתם פרופסורים למשפטים ואני רק פרופסור למדע המדינה. אבל משום

שלפעמים, במו בבחירה הישירה, פרופסורים למדע המדינה יודעים יותר מפרופסורים

למשפטים, אז ייחבן מאוד שבדאי לשמוע את זה.

עם בל הבבוד, השארנו בסעיף 11 (ב) את הפתח, ואין צורר להוסיף את ההצעה שהעלה

פרופ' ליבאי ברגע. הייתי משאירה את המצב במו שהוא ואם יש צורר ואם יהיה טיעון

יותר משבנע, נדון בזה בהכנה לקריאה שניה ושלישית.

אני רואה את המבתב של התאחדות סובני הנסיעות. הם ביקשו בסעיף 11 (3), במסמר

"נתבע מארגן או קמעונאי טל פי חוק זה, תהיה לו הזבות לצרף נתבעים

נוספים לצורר בירור חלוקת החבות מבל אחד מהנתבעים". היה דיון על בר וקיבלנו את זה.

בשנוח לצטט את הדירקטיבה, מצטטים. בשלא נוח, מתעלמים. בדירקטיבה יש את

ההפרדה בין קמעונאי לסובן.

אתם יוצרים אנטיגוניזם של חוסר צדק בלפי סובני הנסיעות.

אבל זה מה שביקשה התאחדות סובני הנסיעות.

הם לא היו ערים לזה.

למען הצדק, בואו נעשה סדר. ביקשנו באותו מסמך הרבה דברים נוספים שהם חבילה

אחת. אם היא היתה מתקבלת בפי שהיא, סעיף 11 (3) היה חלק ממנה.

יושב ראש הישיבה אמר שהוא לא רוצה לחזור להפרדה בין קמעונאי למארגן. אז גם

נאמר שמבלי לחזור להפרדה בבללותה הוא מובן לשקול או מובן אפילו לאשר, הגנה

במשפט המהותי. לבן זה הניסוח שהבאתי, היינו, הגנה במשפט המהותי.

פרופ' ליבאי צודק. זו היתה האמירה הראשונה של היושב ראש, ואז אנחנו העלינו את

ההסתייגות שלנו ואמרנו שזה יצור טרטור מתמשך ובלתי נסבל לצרבן. בי ברגע שהוא

יתנער מהאחריות שלו בגלל חובת ההגנה שהוא שם לעצמו, ישלחו את הצרבן לתבוע את

החברה. היושב ראש קיבל את עמדתנו בענין הזה והשאיר את זה במו שזה.

אני לא יבול להכניס עבשיו הגדרה של סיטונאי.

זאת היתה החבילה שביקשנו.

הניסוח שלי לא מצריך שום שינוי בהגדרות. הלבתי עם ההערה של יושב ראם] הוועדה.

אני רוצה לשאול אותך במומחה למשפט פלילי. יש ספק שאם בא סובן נסיעות ואומר

שבל מה שהוא העביר לצרבן, זה מה שהוא קיבל מהחברה המארגנת, שהוא יצא פטור? יש

ספק בזה?

בוודאי שהוא אחראי, משום שחובת הגילוי היא חובה אבסולוטית. אם הוא לא קיים,

הוא אשם בפלילי. טענה של סובן שהוא לא יבול היה לדעת על דבר מה ושזה לא הועבר

לו והוא הוטעה, זאת לא הגנה. אני חושב שמגיעה לו הגנה. הצרבן צריך באופן טבעי

לתבוע את המשווק הישיר ויתבע את המשווק השני. אם טעה או אם שיווק לא נבון, מיד

יצורף המארגן הראשי. אין לסובן הגנה, זה לא ברור מאליו. אם תראו את חובת הגילוי,

האיסורים הם אבסולוטיים. בל מארגן וגם המובר ישירות, הוא בגדר המארגן וגם המשווק

הראשי הוא בגדר מארגן. הוחלט לא להפריד ביניהם.

נזה שהסובן צריך לעשות הם העניינים המהותיים. הוא הודיע בהתאם למה שנמסר לו.

מסתבר שאם לא נמסר לו משהו או הוטעה, אין לו הגנה. אני חושב שצריך לאפשר לו הגנה,

בייחוד שהסעיף שאני מציע מחייב את המארגן הראשי. המארגן הראשי חייב אוטומטית

חח באותו משפט. בית המשפט יגיד שהוא שובנע שהמארגן הראשי לא מילא את חובת

הגילוי הן בלפי המארגן הקטן והן בלפי הצרבן ולבן הוא דן אותו ובו'.

אני רוצה לקרוא קטע מפרוטוקול הישיבה שהתקיימה ב- 12 בינואר שנה זאת, דבר שלא

"הסוכן שמכר לי את זה, חברה פלונית, יכול לא רק לצרף את

הנתבע, אלא כדי להסיר ספק אנחנו נאמר שהאחריות על אי הגילוי היא בידי מי שהיה

אשם בהטעיה". אלן זיסבלט אמה "זה רק ביניהם". אריאלה רבדל-נדקוב אמרה: "נכון, לא

מול הצרכן".

זה נכון, זה צריו להיות ביניהם.

זה בדיוק הטיעון למה צריך להכניס את סעיף משנה (ב).

אנחנו לא שולחים את הצרכן לעזאזל.

אתם אומרים לצרכן שיתכבד ויונבע את החברה ולא את הסוכן, כי הסוכן לא אחראי

לזה.

אחרת את תפילי את כל הסוכנים הקטנים.

זה חוק צרכני.

אני מודה ומתוודה שלא זכרתי את הנקודה הזאח. יש כאן בעצם הסכמה שבין הצדדים,

לא כלפי הצרכן, מי שמטעה נושא באחריות מלאה.

מה זה מפריע לצרכן.

ביו הצדדים ולא כלפי הצרכן. מה שמציע פרופ' ליבאי מיועד לפטור כלפי צרכן

בנסיבות מסויימות.

אני חוזרת שוב ומתנצלת שלא היה לי הזמן הראוי להתעמק בסוגיות שהחוק הזה מעלה,

גם לא בניסוון. לכן מה שאני אומרת, על פני הדברים נראה לי, שאם נכניס את הנוסח

שפרופ' ליבאי מציע כרגע, זה מעורר בעיה. זאת משום שחובת הגילוי, על פני הדברים

כרגע, קיימת רק בין מארגן לבין נוסע. היא איננה קיימת בין מארגן למארגן. זה אומר שאם

אני באה לסוכן הקטן או מארגן, כפי שמוגדר בחוק, ומסתבר שחובת הגילוי היתה חלקית

ולא תאמה את מה שקורה בשטח וכיוצא בזה, ואני מגישה נגדו תביעה, אז המארגן הקטן

יכול לתבוע את המארגן הגדול, שיכול להיות גם מארגן בחוץ לארץ. אבל, אם המארגן

הקטן לא ביקש פרטים ולא קיבל פרטים מהמארגן הגדול, אלא נהג בצורה חאפרית,

במשמעות הישראלית - -

הוא אשם לפי החוק.

לא, הוא לא אשם, משום שאז הוא יגיד שהוא מסר את כל מה שמסר לו המארגן הגדול.

זה שהוא לא החעניין תה שהוא לא שאל תה שאין חובת גילוי כרגע , לפי הנוסח המוצע,

בין מארגן גדול ובין מארגן למארגן. זה כאילו לא קשור לענין, נזספיק שהוא יאמר שהוא

מסר את כל מה שהוא קיבל מהמארגן הגדול. על פי הצעתו של פרופ' ליבאי נראה לי שזה

יפטור אותו מחבות, והצרכן ישאר קירח מכאן ומכאן.

לכן, אינני בטוחה שזאת חוות דעתי הסופית, כי לא בדקתי את הענין, אבל אני חושבת

שהדברים טעונים ליבון לפני שאנחנו מכניסים הוראה כזאת.

אני חושב שעל פי הפרוטוקול, ההחלטה בישיבה הקודמת היחה ברורה. כלפי הצרכן -

כולם אחראיים. ביחסים בין הנתבעים, מה שנקרא צד ג', צריכה להיות הוראה - -

אני לא יודעת אם צריר את זה.

אני רוצה שיהיה משהו, כדי שלא יטענו שזה נושא חדש. אני מבקש שתהיה הוראה בין

הנתבעים, שאומרת שבין ה3תבעים האחריות היא על המטעה.

אז יש כאן ענין של חלוקת החבות.

אני רוצה לשכנע שלא צריך את זה כרגע. א. זה בכלל לא נושא חדש ואפשר להוכית את

זה פעמיים, כי זה נמצא בפרוטוקולים. הייתי נושאירה את המצב כמו שהוא. בעצם אנחנו

אומרים לענף שהם צריכים לעשות רגולציה ביניהם. איך הם יסדירו את העניינים ביניהם,

זה עניינם, רק שהם צריכים לדעת שאסור לבלבל את הצרכן. אם מוסיפים את הסעיף הזה

עכשיו, זה יוצר בעירת מהותיות בחוק, משום שזה גורם לבלבול אצל הצרכן.

לגבי הצרכן אנחנו השארנו את החבות המלאה.

לא. אני אסביר לו מה יקרה מעשית. אנתנו צריכים לתרגם את הענין למונחים

קונקרטיים. הצרכן תובע את הסוכן שמכר לו. הסוכן אומר שהוא נתן את מה שהוא יודע

ומישהו אחר הטעה אותו. הם רבים, ואנחנו נותנים להם את הזכות בינם לבין עצמם.

למה אדם שלא אשם יורשע?

הוא יכול לצרף נונבע נוסף.

אלה זכויות אדם. לא איכפת לי מה שתעשי עם ממון, אבל אני נותן כאן הגנה במשפט

פלילי. למה זכאי ייצא אשם?

האם אי אפשר לבקש לצרף נתבעים נוספים? צריך לציין שסעיף 11 (ב) מתייחס לתביעה

אזרחית.

אני מציעה להשאיר את המצב כמו שהוא כרגע, בגלל שוודאי שמי שהטעה הוא האשם

ובגלל זה יש אפשרות לצרף נרנבעים נוספים.

זאת הערה נכונה רק בהליר אזרחי. אי אפשר לפרש את סעיף 11 (ב) ומוטב שיהיה כתוב

שזה רק בהליר אזרחי, משום שבהליך פלילי הסמכות היא בידי היועץ המשפטי ונציגיו. רק

הם יכולים לתבוע, אלא אם כן תכניסו לכאן את הקובלנה הפלילית, ואז זה דורש צוות

נוסף.

כדי לרכות, כדי שאיש לא יטען ויוכל להעלות נושא חדש לאתר הקריאה הראשונה, אולי

כדאי: נתכע מארגן על פי חוק זה, תהיה לו הזכות לצרף נתבעים נוספים לצורך בירור

אחריות כל אחד מהם וחלוקת החבות ביניהם. להוסיף אותם לצורך בירור אחריות, כל אחד

מהם.

בסדר, כי זאת הכוונה.

אין חוק פלילי, אין נתבע, יש נאשם.

מדובר בתליך האזרחי, לא בפלילי.

פרופ' דוד ליבאי, אתה מעלה על דעתך שהיועץ המשפטי לממשלה יעמיד לדין סוכן,

כשהוא אומר שהוא לא אשם בשום רשלנות, כי הוא העביר את מה שאמרה לו חברת

התעופה?

אני לא יודע. מקבל את זה עורך דין פלוני להיות התובע בעבירות לפי חוק זה והוא

מקבל משכורת, אז הוא מגיש תביעות. תסלח לי שאני אומר לך מה הפרקטיקה. לא הייתי

מעלה על דעתי שהיועץ המשפטי או פרקליטת המדינה אישית יעמידו לדין. אני כן מעלה

על דעתי שעורך דין שעובד שם יעשה את זה.

החלטה: אנחנו נקבל את סעיף 11 (ב) בניסוח המשופר של היועצת המשפטית של

התעדה. אני מבקש ממשרד המשפטים להביא לנו, לקראת הקריאה השניה והשלישית,

הצעה בנושא החבות הפלילית, כאשר ברור שכל האחריות מוטלת לא על סוכן הנסיעות,

אלא על מי שסיפק את האינפורמציה ואין רשלנות מצידו.

אני אומר עתה דעה אישית, אני לא תושב שצריך לפטור אותו מאחריות פלילית, אבל

אני לא יכול לעשות את זה בלי עמדת משרד המשפטים.

המילה "נתבע", היא לא הגדרה, אלא פועל.

אני מקבלת את הערתך. נכתוב: נתבע מארגן על פי חוק זה בהליך אזרחי.

לגבי סעיף 12 לא היו הערות.

זה לא נכון. הסעיף הזה סותר את כל חופש ה חחים. יבוא אליי נוסע, קיכל בתנוורה

שירות, האם הוא יוכל לטעון שלמרות שהוא קיבל תמורה ולמרות שהוא הסכים, לא היו

דברים מעולם? האם יעלה על הדעת דבר מה? איפה חוק חופש החוזים? איפה תוק חופש

העיסוק? אני לא מבין את הדבר הזה.

אמרנו שכל נלה שאנחנו רוצים זה גילוי נאות. אם בגילוי הנאות נאמר שאין התחייבות

כלפי מלון מסוג מסויים, אנחנו לא נתערב בחופש החתים.

לא זה מה שכתוב, או לפחות לא זה מה שאני קורא. בסעיף 12 כתוב: "הוראות חוק זה

יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד". הסכם נוגד בין הצרכן לבין המארגן. יש הסכם,

תמורת ההסכם הזה אני נותן לו את החבילה ב- 100 דולר פחות - -

מהו ההסכם הנוגד?

על פי חוק זה אסור לך בדיוק לעשות את מה שאתה אומר, תה לתת ללקות שלא מבין

את האפשרות לוותר על דבר.

הכוונה היתה לכך שאנשים לא יפטרו את עצמם על ידי החתמת צרכנים מחובות הגילוי.

אני חושב שבמרכז הענין כאן הוא חובת הגילוי. לכן כדאי היה, למען הזהירות, לכתוב

בסעיף 12 שהוראות סעיף 3, שזה חובת הגילוי, יחולו על אף כל ויתור וכוי. כלומר, על זה

אי אפשר לוותר.

ומה עם סעיף 6?

זה סעיפים 3 ו-6. יש פת גילוי וערבות לגילוי.

בישיבה הקודמת ביקשתי לדעת מה קורה באיחוד האירופי, לא זכרתי דבר מקביל לזה

בדירקטיבה. אני קורא מהפרוטוקול. אריאלה רבדל-נדקוב אמרה: "יש אצל אלן את

ההוראות ואצל תברת הכנסת חזן". אני אמרתי: "אני לא נוטה לקבל את ההצעה של

"ארקיע", אלא אם כן תביאו לי עד יום שני הוכחה שבדירקטיבה של האיחוד האירופי יש

"אופטינג אאוט". אגב, הנימוק הזה של "אופטינג אאוט" אומר שאדם יכול לצאת מתוך

מסגרת החוק, חל לגבי הרבה נושאים. אני אומר שאני לא רוצה ביטוח, אבל אומרים לי

שיש סוגי ביטוחים שאני חייב לקבל חה מייקר את השירות. אני חושב שצריך להשאיר את

זה, אבל אני מוכן לקבל אינפורמציה נוגדת לגבי מדינות אירופה".



ביקשתי לדעת אם איו "אופטינג אאוט" מהחוק. אני מתנגד ל"אופטינג אאוט" מהחוק.

אני מוכו לאפשר לצרכו לימר: אני מקבל פחות תמורת פחות כסף. אבל גם אז חובת הגילוי

הנאות צריכה להיות.

לא.

אם הצרנו מוותר מרצונו על איזשהו דבר בסעיף 3, הוא לא רוצה לדעת את רמת המלון.

הוא גם לא רוצה לדעת מה שער המטבע של הדולר. אני נותו לו בעד זה שהוא לא רוצה

לדעת, הגתה.

מתוך גישה של יעילות, כדי שמצד אחד לא לעמוד בסתירה לעקרונות הבסיסיים של

חופש החוזה, מצד שני, המטרה באו היא לא לתת לסוכנים אפשרות לפטור את עצמם על

ידי הכנסת פיסקה קטנה כזאת שאומרת שעל אף כל האמור וכוי. לכו הצעתי להיצמד

לסעיף 3.

לסעיף 6.

סעיף 6 אפשרי כו ואפשרי לא, אנחנו נצטרך להתעמק בו יותר לקראת קריאה שניה

ושלישית. אני לא נוקט כאו עמדה סופית.

אולי נכתוב: הוראות סעיף 3 ו-6 לחוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד.

זה משפר את המצב.

בסעיף 4 נתוב שמארגו ימציא לנוסע רשימה של נציגיו בחוץ-לארץ, שבמקרה שקרה דבר

מסויים והוא לא יודע את מי לחפש. זה כו פטור מהעניו? סעיף 4 (א) בחוק אומר: "מארגן

ימציא לנוסע, בכתב, רשימה של שמות נציגיו בחו"ל, לרבות כתובותיהם, מספרי הטלפוו

והפקסימיליה . . . ". סעיף (ב) אומר: "מארגו שאיו לו נציג כאמור בסעיף קטו (א) לעיל

ימציא לנוסע כתובת וטלפוו לבירור דברים מהותיים הקשורים בחבילת התיור". סעיף (ג)

אומר: "היה הנוסע קטיו, ימציא המארגו להוריו או לאפוטרופוסו מידע כיצד ליצור קשר

עם הקטין... ".

אלה סעיפים של חובת מידע, ולכו ביקשנו את זה בחוק. כל סעיפי החוק, למעט

ההגדרות והעונשים, הם מידע.

החלטה: אם כך בסעיף 12 נכתוב: הוראות סעיפים 3, 4 ו-6 יחולו על אף כל ויתור אן

הסכם נוגד.

לסעיף 13 - ביצוע, אין הערות.

סעיף 13 אושר.

סעיף 14 - אני מציע שתחילתו של חוק זה תהיה שישה חודשים מיום פרסומו.

סעיף 14 אושר כנ"ל.

אנחנו מקבלים החלטה להעביר את החוק הזה לקריאה ראשונה, מתור תקווה שזח

ייעשה בכנסת הזאת.

אני חוזרת ואומרת, שבהתאם להודעת מזכיר הכנסת, אינני רשאית להעביר אף הצעה

לקריאה ראשונה. לכן אני אוכל לעשות את זה רק אם ההחלטה תשונה. אני קוראת לחברת

הכנסת חזן לשנות את ההחלטה.

אני מודה לכל הנוכחים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30