ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 02/12/1998

הצעת חוק הגנת הצרכן ותיקון מס' 7), התשנ"ח-1998

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 357

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום די. י"ג בכסלו התשנ"ט. 2.12.1998. בשעה 09:10
נכהו
חברי הוועדה: היו"ר אמנון רובינשטיין

עבד-אלמאלכ רהאמשה

גרעון עזרא
מוזמנים
שר התעשיה והמסחר, נתן שרנסקי

דב מישור, מנכ"ל משרר התעשיה והמסחר

לואיזה וליצקי, עוזרת שר התעשיה המסחר

עו"ד חנה מרגליות, משרד התעשיה והמסחר

עו"ד אייל גור, משרד התעשיה והמסחר

עו"ד אורית קורן, היועצת המשפטית, משרד התעשיה והמסחר

עו"ד תמר פינקוס, תובעת ראשית, משרד התעשיה והמסחר

עו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשיה

והמסחר

יפעת טורבינר, יועצת כלכלית לשר התעשיה והמסחר

אורי שטיין, דובר משרד התעשיה והמסחר

אביקם בלר, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד אלן זיסבלט, משרד המשפטים

עו"ד אילנה מישר, המחלקה המשפטית, משרד הבריאות

ד"ר בריין קאזין, מנהל מחלקת שרותי מזון, משרד התעשיה

והמסחר

אברהם בירנבאום, יו"ר ארגוני הסוחרים

יעקב בן-מאיר, התאחדות הסוחרים

משה בר, התאחדות הסוחרים

יהודה כהן, התאחדות הסוחרים

איתן אביבי, מזכ"ל האיגוד הישראלי למסחר

עזרא עטיה, האיגוד הישראלי למסחר

אביבית ברקאי, המועצה לשלום הילד

עו"ד לימור סולומון, המועצה לשלום הילד

אריאלה רבדל-נדקוב, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד יעל אונגר, המועצה הישראלית לצרכנות

מיכל כהן, המועצה הישראלית לצרכנות

עוכדיה שרגאי, המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד כתיה מילר, הרשות להגנת הצרכן, ההסתדרות

תקוה נוימן, איגוד הצרכנים

עו"ד אורנה דויטש, לשכת ערכי-הדין

חזקיה ישראל, התאהדות התעשיינים
יועצת משפטית
אתי בנדלר
מנהלת הוועדה
לאה ורון

נרשם על-ידי; הבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הצעת חוק הגנת הצרכן ותיקון מס' 7). התשנ"ה-1998



הצעת חוק הגנת הצרכן ותיקון מס' 7). התשנ"ח-1998
היו"ר אמנון רובינשטיין
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת חבלכלה.

אנחנו עוסקים היום בהצעת חוק הגנת הצרכן

(תיקון מסי 7) שיש בו סעיפים מאוד חשובים. אני רוצה לעשות מאמץ, לסיים

את הדיון בוועדה ולהעביר עוד היום את הצעת החוק לכנסת לדיון בקריאה

ראשונה. נעשה מאמץ לסיים את כל הדיונים, את הקריאה השנייה והשלישית

בחוק הזה, במהירות מכיון שמדובר בדברים חשובים ומכיוון שהוועדה הזאת

מאוד מאוד עסוקה.

השר נתן שרנסקי; בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, גבירותי

ורבותיי, נושא הצרכנות הוא נושא חשוב מאוד

ובסדר העדיפויות של המשרד הנושא הזה הוא באמת אחד הנושאים החשובים. מאז

שנכנסתי לתפקיד נקטתי בכמה וכמה צעדים ויחד עם הממונה על הגנת הצרכן

פעלנו בשיתוף פעולה עם המועצה לצרכנות כשהכפלנו את התקציב שלה, עזרנו

למועצה להוציא עיתון לצרכן, יזמנו את חוק סימון המחירים שזה בההלט חוק

שעכשיו אנחנו מתחילים לראות תוצאות מאוד חיוביות, והיום אנחנו מביאים

לוועדת הכלכלה תקנות לחוק הגנת הצרכן.

כל הנושא של צרכנות, יש לו למעשה שתי מטרות: הגנת הצרכן ועידוד

התחרותיות. בסך הכל אנחנו לא רוצים להיות ממשלה גדולה ופטרנליסטית

שדואגת במקום הצרכן ויודעת יותר טוב מהצרכן מה צריך. להפך, אנחנו

רוצים לעזור לצרכן לבחור ובצורה זו לעודד תחרות. מצד שני, אנחנו רוצים

להגן על הצרכן. אנחנו מביאים את חתקנות בגלל שתי סיבות: מניעת הטעיית

הצרכן, או החמרת העונש כדי למנוע עבירות.

אני מתנצל מראש שאחרי דברי אני אצטרך לעזוב את הישיבה, אבל נמצאת כאן

מנכ"ל המשרד, הממונה על הצרכנות ועוד נציגים רבים של המשרד ושל המועצה

לצרכנות ואני בטוה שיהיה אפשר לדון במפורט בתקנות.
התקנות שאנחנו מציעים באות למען הפעולות הבאות
- הן באות על-מנת למנוע פרסומת מסחרית תחת מסווה של כתבה. זאת אומרת,

למנוע הטעיית הצרכן כאשר יש פרסומת במסווה של כתבה.

- ארגון מסחרי לא יכול להציג את עצמו כארגון המגן על הצרכן.

- זימון לחקירה מחייב את המוזמן בהתייצבות. כאן אני רוצה לומר שחשוב

לתת לממונה על הצרכנות את כל הכלים הדרושים, כמו זה למשל שעובד בחוק

ההגבלים עסקיים.

- הגדלת הקנסות פי חמש, כמעט מ-20 אלף שקל ל-200 אלף שקל, ולתאגידים

ל-400 אלף שקל. ברור שלרשת שיווק גדולה, לאיזשהו תאגיד גדול, קנס של

עשרים אלף שקל זה לעתים קרובות קנס חסר משמעות ולא מספיק כדי לחייב

אותו לפעול לפי דרישות החוק.

- ענישה על לניצול לרעה של הצרכן בשל אי-ידיעת שפה. כאן יש הרבה

דוגמאות של הטעייה של עולים חדשים ושל אנשים אחרים שלא יודעים את

חשפה בה כתוב חוזה עליו חתמו או דברים מסוג זה.



- קביעת תקנות למניעת ניצול קטינים.

- קביעת תקנות למתן תעודות אחריות וסיפוק השירותים הדרושים. בוועדת

החוקה חוק ומשפט התקיימו דיונים והוסכם שצריך להחיל את זה גס על

אזור יהודה ושומרון.

- הגדרה מדויקת של תנאי מבצע.

אלה הם הסעיפים או התיקונים שאנחנו מציעים והם באים כתוצאה מבדיקות

בשטח, כתוצאה מבדיקת תלונות שונות, וכמובן כתוצאה מבדיקות אחר ביצוע

החוק.

אני חושב שכל התקנות האלה מאוד חשובות ואני מציע לדון בהן ואחר-כך לאשר

אותן.

היו"ר אמנון רופינשטיין; אנחנו נעבור ישר לקריאת הסעיפים ולא לדיון

כללי.

1. תיקון סעיף 2.

כחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן - החוק העיקרי), כסעיף 2, אחרי

סעיף קטן (כ)(1) יכוא:

(כ)(2). עוסק חמציכ שלט או המודיע ככל דרך אחרת. שאין לצרכן זכות

לכטל עסקח ולקכל חזרה את כספו, חייב לציין שאין כאמור כדי

לפגוע כזכותו של הצרכן לכטל עסקה לפי כל דין, לרכות כשל פגם

כמוצר, הטעיה או אי גילוי פרט מהותי כעסקה.

על כך יש תגובה של התאחדות התעשיינים, שאומרת שבסעיף זה הם רואים החמרה

בלתי רצויה. "הסעיף עוסק בפרטים שיש להוסיף ואינו שוקל דברים לעומקם.

יישום חובה זו כלשונה תגרום לכך שהשלט שיוצג לצרכנים יהיה עמוס מילים

וצרכנים לא יתעכבו לקוראו. לפיכך התועלת שבתוספת שנדרשת בהצעה היא

אפסית, כשמנגד גם ההודעה כי המוצרים אינם בני החזרה, לא תוצג באופן

ברור".

אני רוצה לשאול שאלה מקדמית. איפה החובה עצמה? איפה החובה עצמה להחזיר

כסף בכל עסקה?

קריאה; אין חובה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אם כך, על מה מדובר כאן?

אורית קורן; מדובר בחובות שקיימות מכוח הסעיפים הכלליים.

יש הוראות שונות בחוק הגנת הצרכן וגם בדינים

אחרים.

היוייר אמנון רוכינשטיין; כן. זה ברור. יש הוראות משפטיות מתי העסקה

בטלה. אבל אין בארץ נוהג כללי כזה שנכנסים

לחנות, מחזירים את הסחורה שקניתי, אני אומר שהיא לא מוצאת חן בעיני

ואני מקבל את הכסף בחזרח. אז מח פשר הדבר הזה?
אורית קורן
השילוט שמודיע שאין לצרכן זכות לבטל עסקה

ולקבל חזרה את כספו, הוא שילוט שמצביע על כך

שאין שום נסיבות שבהן הצרכן יכול לבטל את העסקה ולקבל חזרה את כספו.

מאחר שישנם דינים שקבועים, וגם מפורט בגוף הסעיף, ואלה הם דינים

שמדברים על ביטול מטעמי פגם במוצר, הטעיה או אי-גילוי פרט מהותי, והם

קיימים גם בחוק הגנת הצרכן, גם בחוק המכר, גם בחוק החוזים.

היו"ר אמנון רובינשטיין; זה הכל ברור, אבל אני שואל שאלה פשוטה. למה

זה מכוון? אני סוחר, יש לי חנות במדרחוב

בירושלים, אני היום לא מחזיר כסף, למה שאני אציב שלט כזה? איזו חובה יש

לי להציב שלט כזה?
אורית קורן
אנחנו סבורים ששלט שאומר שאין לצרכן זכות

לבטל עסקה ולקבל חזרה את כספו, הוא שלט

שמצביע על העדר אפשרות לקבל חזרה את כספו.

היו"ר אמנון רובינשטיין; מה הכוונה של הסעיף הזה? אני לא מבין אותה

בכלל. הכוונה היא שכל אדם שלא מחזיר כסף,

וזה רוב הסוחרים בארץ, צריך להציב שלט כזה?

אורית קורן; לא. הכוונה היא שסוחר שמחליט מיוזמתו הוא

להציב שלט שבו כתוב שאין לצרכן זכות לבטל

עסקה ולקבל חזרה את כספו, כשהוא מחליט להציב שלט כזה, כי אז מוטלת עליו

החובה לא להטעות את הצרכן שבשום הזדמנות אין אפשרות שהוא יקבל את כספו

חזרה, אלא להזהיר שזה לא פוגע באותן זכויות שקיימות מכוח הדין לבטל

עסקה בנסיבות של פגם, הטעיה או אי-גילוי פרט מהותי. הסעיף הזה חל רק

באותם מקרים שבהם העוסק עצמו מחליט להציב שלט שמוריע לצרכן שאין לו

זכות לבטל את העסקה ולקבל חזרה את כספו. אין חובה עצמאית לכתוב שילוט

שמבהיר את הנושא הזה מ-אי ועד ת', אלא במקום שבו העוסק מחליט לשים שלט

כזה כדי למנוע הטעיה. אז הוא חייב להציג את התמונה בשלמותה, שישנם

מקרים שעל-פי הרין יש עליו חובה להחזיר את הכסף לצרכן והם אותם מקרים

שיש פגם במוצר, הטעיה או אי-גילוי פרט מהותי, כפי שכולנו מכירים גם

מחוק הגנת הצרכן וגם מחוקים אחרים.

עבד-אלמאלכ דהאמשה; אני חושב שהררך היחירה היא למנוע הצבת

שלטים. מובן מאליו שאדם עושה עסקה והיא לא

טובה, הוא יוצא מרומה, הוא שילם כסף סתם, יכול להחזיר. אי-אפשר למנוע

ממנו ולומר לו שהוא יכול להחזיר רק בתנאים מסוימים.

היו"ר אמנון רובינשטיין; החוק מגדיר מתי מותר לבטל עסקה. בנוסף לכך

אומרים לנו שיש סוחרים ובתי עסק שלמרות שאין

עליהם חובה להחזיר כסף במקרים אחרים, לא במקרים המנויים בחוק, הם שמים

שלט כזה. השלט הזה הוא מטעה מכיוון שהוא אומר שלא מחזירים במזומן.

עבד-אלמאלכ דהאמדשה; לכן את השלט הזה צריך בכלל להסיר. אם להתיר

להם, רק בתנאים מסוימים.

היו"ר אמנון רובינשטיין; מר בירנבאום, אתה הסרת לנו אתמול. המכתב שלך

לא לווה בהתייצבות אישית, וזה לא היה בסדר.

אני אומר לך את זה בגילוי לב.



אברהם בירנבאום; מצטער. הכנסת צריכה לשלם לי משכורת. בשבוע

שעבר הייתי שלוש פעמים בוועדות הכנסת.
היו"ר אמנון רובינשטיין
היית יכול לשלוח מישהו במקומך. היה דיון

חשוב מאוד.

אברהם בירנבאום; שלחתי לכם את המכתב.
היו"ר אמנון רובינשטיין
המכתב עורר זעם רב של הפירמות שאמרו

שההאשמות לא מבוססות ולא היה מי שיגיב על

דבריהם. אבל לא חשוב, עכשיו לא נעסוק בזה. מה תגובתך לסעיף הזה?
אברהם בירנבאום
כפי שאמר היושב-ראש בצדק, 99 אחוז

מהקמעונאים בישראל לא מציגים שלט כזה. ישנו

אחוז אחד שנאלץ להציג שלט כזה, ואני אתן דוגמה ממקרים שאני מכיר. אישה

צריכה שמלה לאירוע בערב, קונה את השמלה, חוזרת למחרת האירוע ומבקשת את

הכסף בחזרה. כאשר סוחר נתקל בבעיה הזאת פעמים רבות, לא נותרת לו

הברירה אלא להציב על הקופה שלו, במקום קטן מאוד, שלט האומר שלא מחזירים

כסף.

מובן מאליו שאם הוא חייב להחזיר כסף על-פי החוק, אז הוא חייב להחזיר

כסף על-פי החוק, וזאת חובתו של משרד התעשיה והמסחר לפרסם ברבים,

באמצעות תשדירי שירות, מודעות בעיתונים וכולי, את זכויותיו של הצרכן.

אבל זה לא מעשי, זה אפילו מגוחך לדרוש מסוחר לכתוב בסמוך לשלט, על

המקום הקטן שיש לו על גב הקופה, את כל המגילה הזאת, שאין באמור לפגוע

בזכותו של הצרכן לבטל עסקה לפי כל דין, לרבות בשל פגם במוצר, הטעיה או

אי-גילוי פרט מהותי בעסקה. זה הרי בלתי מעשי. מי שמציע לחוקק חוק כזה

איננו מכיר את המסחר בישראל.
היו"ר אמנון רובינשטיין
בסדר. הנקודה ברורה. לא צריך לחזור עליה.

אני חושב שזה היה חשוב מאוד אם משרד התעשיה

והמסחר היה מעודד החזרת כסף על החזרת מוצרים. אחת הדרכים לעשות זאת היא

לפרסם שמות של עסקים שעושים זאת, ויש עסקים שעושים זאת. זה דבר חשוב

מאוד.

כמו שאמר מר בירנבאום בצדק, הדבר שנוגע למעט מאור טרנזקציות, לדעתי

להתאחדות התעשיינים יש הערה נכונה. אני חושב שצריך להזהיר את הצרכן,

אבל לא בנוסח כל כך מסורבל. אולי ההצעה הכי טובה היא: "עוסק המציב שלט

או המודיע בכל דרך אחרת שאין לצרכן זכות לבטל עסקה ולקבל בחזרה את

כספו, חייב לציין שהדבר כפוף להוראות החוק". הוא לא יכול לציין את כל

הפרטים האלה. גם בציון הטעיה או אי-גילוי פרט מהותי בעסקה, מר

בירנבאום, כי בדרך כלל מדובר בפתק קטן שכותבים ושמים ליד הקופה.
עבד-אלמאלפ דהאמשה
אחרת האזרח הקטן אומר שבכלל אין החזרה, ושמו

את זה בגלל שלא מחזירים.
היו"ר אמנון רובינשטיין
למעט המקרים הקבועים בחוק.



דב מישור; אם ייכתב למעט המקרים הקבועים בחוק, האזרח

הרגיל שהוא לא בריוק עורך-דין ילך להנות

לקנות, זה יגיד לו במה מדובר?

היו"ר אמנון רובינשטיין; והנוסח שאתם מציעים יבהיר לו?

עבד-אלמאלכ דהאמשה; הוא יבין שיש גם אפשרות להחזיר.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אנחנו בקושי מבינים את נוסח החוקים שאנחנו

מאשרים, לפחות אני בקושי מבין אותם, אז

הצרכן הרגיל יבין מה זה פגם מהותי? הוא יודע מה זה פגם מהותי? צרכן

שעומד על זכויותיו ילך לאחד מארגוני הצרכנים או שילך לעורך-דין שלו, אם

מדובר בעסקה גדולה. אתם תשיגו את מטרות החוק, דהיינו, שזה לא מוחלט,

שיש מקרים שהוא יכול לקבל כסף חזרה, אבל לדעתי כל הפירוט הזה,

התעשיינים צודקים וגם מר בירנבאום צודק. הרי מדובר בפתקים קטנים. לא

מדובר כאן בחנויות גדולות אלא רוב הסוחרים בארץ הם בעלי חנויות קטנות,

50-40-30 מטר ואין להם מערכת שילוט גדולה של חנויות גדולות

בארצות-הברית.

עובדיה שרגאי; אני רוצה לומר שכל מטרת חוק הגנת הצרכן היא

בבחינת תפתח לו, שצריך לעזור לצרכן בדברים

שהוא עלול לטעות בהם. צרכן שאין לו עסקים, לא עם חוק ולא עם דין, והוא

רואה שלט שכתוב באותיות קטנות - וראיתי גם שלטים גדולים - שאומר שאין

זכות לקבל חזרח כסף, מה שקנית קנית ובזה נגמר הדיון בינינו, חלק

מהצרכנים רואה בזה דבר מאוד ברור שהוא גמר את העסקה כאן ואין לו למה

לחזור.

ברור שעל-פי כל דין, זה יותר מדי מורכב לצרכן פשוט. על-פי כל דין, אז

בוודאי הוא לא יבין בזה. לכן אולי צריך לומר שבדברים בסיסיים - ואנהנו

הרי מדברים כאן על שלושה דברים בסיסיים - זה לא שלטים מי יודע מה

גדולים. אם אומרים שזה שלט קטן, גם האותיות האלה הן קטנות, אבל זה צריך

להיות כתוב.

איתן אביבי; לדעתי במצב החקיקה הקיים, כל המוסיף גורע.

למעשה אותו סוחר ששם שלט כזה, פותר לצרכנים

חלק מהעניין, כי חלק גדול מהצרכנים לא יודע בכלל שאי-אפשר להחזיר כסף.

זה הרי בחקיקה לא קיים, כך שאולי שלט כזה עוזר לו. אם הצרכן לא רוצה

לקנות במקום שלא מחזירים כסף, למעשה זה בכל המקומות, אבל באותו מקום,

כשמבהירים לו את זה, אולי זה מונע ממנו למכור שם. מה פה הנקודה? אני

מציע לא להוסיף כלום ולאפשר לסוחר שרוצה לשים את השלט הזה, ובאמצעותו

הוא יבהיר לצרכן שבעצם בחקיקה אין החזרת כסף. הבעיה היא בחקיקה הראשית

ולא בסעיפי המשנה האלה.
היו"ר אמנון רובינשטיין
מדובר שכאשר אותם סוחרים, והם לא רבים, אבל

יש מקרים, במקרים של סוחרי בגדים למשל, כשהם

אומרים שאין החזרת מזומנים, אז השלט הזה לא יטעה את הצרכנים.

איתן אביבי; אני הייתי מתנגד להצעה שלך שיהיה כתוב למעט

ההוראות שבחוק.
היו"ר אמנון רובינשטיין
אני מציע שאנחנו נעביר את ההצעה הזאת להכנה

לקריאה שנייה ושלישית בנוסה הזה.

אורנה דויטש; הבעיה בסעיף הזה שהיא באה לפתור למעשה את

הבעיה של חרטה, שלא קיימת בדין. כלומר, כאשר

סוחר שם שלט שאומר שאין אפשרות לבטל, הכוונה מבחינתו היא לא הביטול

המשפטי, אלא זכות החרטה שאיננה קיימת ברין. הבעיה שאם הסעיף הזה עובר

כמו שהוא, הוא לא סוגר את כל המערכת מהבחינה שאם אדוני יראה מדובר על

עוסק שמציב שלט או מודיע בכל דרך אחרת, ולא מרבר על ההסכם שיש בין

הצדדים.

יכול להיווצר מצב שבשלט יהיה כתוב דבר אחד, ובהסכם יהיה כתוב דבר אחר.

על-פי חוק המכר הרי אפשר להתנות על הוראות חוק המכר, ואז אם יהיו

התניות על חוק המכר, בהסכם עצמו תהיה סתירה בין השלט לבין החוזה שיהיה

בין הצדדים.

יש גם עוד בעיה. אם זה חוזה בכתב, ברור על-פניו שיש פה בעיה, אבל אם יש

חוזה בעל-פה, יש גם בעיה משום שכל אהד מהצדדים, כאשר הוא מדבר על

ביטול, מדבר על ביטול אחר.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אנחנו מדברים על מקרה שאדם נכנס לחנות,

הוא קונה מוצר, הוא קונה שמלה, הוא קונה

חליפה, הוא קונה מוצר מזון. על זה מדובר.

אורנה דויטש; אבל ברגע שזה קיים כאן, זה יחול על כל מקרה,

גם אם אדם עושה איזושהי עסקה.

גם אם ניקח את המקרה של החנות, השאלה למה מתכוון אותו אדם שמדבר על כך

שאין זכות ביטול. אם הוא מדבר על זכות החזרה כחרטה שלא קיימת בדין, מה

שבעצם קורה, זה דבר אהד. אז יוצא שאותו סוחר ואומר דבר אחד בשלט ודבר

אחד בהסכם בינינו. יכול להיות שבהסכם, אפילו בעל-פה ביניהם, הוא מתנה

על הוראות הוק המכר.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אדם נכנס לסופרמרקט וקונה שעועית, חוזר

הביתה ומוצא שהוא רצה שעועית מסוג אהר, הוא

מתחרט על העסקה. בהרבה מאוד עסקים בחו"ל הוא יכול לקבל את כספו בחזרה,

אם זה לא במוצרי מזון. אבל בבגדים הוא יכול לקבל את כספו. בארץ הנוהג

הכללי, לדאבוני הרב, שהוא לא מקבל את כספו בחזרה. זה לא עניין שיש כאן

תנאים. הדבר הזה מדבר על המקרה הרגיל. הוא אומר שסוחר מציב שלט כזה, מה

המשמעות של זה. צריך להסביר לציבור הקונים שלמרות השלט הזה, הוא יכול

במקרים מסוימים לקבל את כספו בזחרה.

אורנה דויטש; מה זה נקרא למרות השלט הזה? מכאן נובע

לכאורה שאנהנו דרך הצעת חוק הגנת הצרכן

קובעים שאי-אפשר להתנות על הוראות חוק המכר, וזה לא קיים וזה לא קיים

בחוק המכר.

היו"ר אמנון רובינשטיין; נכון, זה בחוק הגנת הצרכן.



אורנה דויטש; נכון, אבל חוק הגנת הצרכן מתייחס לאפשרות

ביטול לפי כל דין. כלומר, לא לפי חוק הגנת

הצרכן אלא לפי חוקים אחרים. לפי חוקים אחרים יש זכות ביטול.

היו"ר אמנון רובינשטיין; את צודקת. המסך הזה גם כן מטעה. אם יש

חילוקי דעות בין משפטנים כאן מה אומרים

החוקים שאנחנו מעבירים - כאשר רובם בלתי מובנים לחלוטין, גם לי לא

מובנים - איך קהל הצרכנים ידע שהכוונה היא שבנוסף לעניין של ההגנות של

הגנת הצרכן יש אפשרות אלטרנטיבית.

לכן אני חוזר על הצעתי והיא גם תואמת את לשכת עורכי-הדין שיהיה כאן

משהו בנוסח "למעט תנאים או חריגים או מקרים הקבועים בחוק". צודקת גברת

דויטש, כי לפי חוק המכר יש עוד דברים שאפשר בגינם לבטל את העסקה.

אורנה דויטש; הם רוצים דרך חוק הגנת הצרכן למנוע את

האפשרות הזאת.

היו"ר אמנון רובינשטיין; "לרבות בשל פגם במוצר, הטעיה או אי-גילוי

פרט מהותי בעסקה", הצרכן הרגיל ידע מה זה?

אורית קורן; יותר מאשר אם נאמר לו רק "על-פי כל דין".

אברהם בירננאום; איפה יכתבו את זה?

היו"ר אמנון רובינשטיין; זאת לא בעיה. אתה מר בירנבאום תנפיק את

הפתקים האלה וידביקו אותם ליד הקופה.

עבד-אלמאלכ דהאמשה; או שלא ידביקו בכלל. למה צריך מראש לשים פתק

שאומר שאין להחזיר? ברגע שלאזרח יש סיבה,

הוא יכול גם להחזיר.

אברהם בירנבאום; החוק קובע שלא חייבים להחזיר.

אתי בנדלר; רציתי לשאול שאלה לגבי החלק הראשון של
הסעיף. אתם כותבים כאן
"עוסק המציב שלט או

המודיע בכל דרך אהרת שאין לצרכן זכות לבטל עסקה ולקבל בחזרה את כספו".

אני מנסה לחשוב אם בימי כצרכנית, בכל שנותי, ראיתי שלט האומר בדיוק את

הדברים האלה, שאין זכות לבטל עסקה ולקבל חזרה את כספי. אני לא נתקלתי

בשלט או בהודעה כזאת. בדרך כלל מה שכתוב הוא שניתן להחליף סחורה או

מוצר תוך איקס ימים כנגד קבלה או כנגד חשבונית המשתמע מזה הוא שלא ניתן

לבטל את העסקה ולקבל בחזרה את הכסף, אבל זה מה שמשתמע מההודעה שבדרך

כלל נמצאת ברוב בתי העסק, אם קיימת התייחסות לעניין. השאלה היא האם אתם

מתכוונים גם להודעה כזאת במשתמע.

היו"ר אמנון רובינשטיין; לא. יש הרבה בתי עסק קטנים שבהם אין ההזרת

כסף.

אתי בנדלר; אם אין החזרת כסף, זה כבר לא עונה, כי כאן

הם דורשים, לפי איך שזה מנוסח, תנאים



מצטברים. אני לא רואה אף בית עסק שמציב שלט שעונה על הדרישה הזאת, ולכן

זה לא יתפוס כמעט שום מקרה.
אורית קורן
יכול להיות שאפשר באמת לשפר את הניסוח.

היו"ר אמנון רובינשטיין; הכוונה היא פשוטה, היא ברורה, להגיד לצרכן

שגם אם אומרים לו שהוא לא יכול לקבל את הכסף

בחזרה, יש מקרים, גם בחוק המכר וגם בחוק הגנת הצרכן, שאתה יכול.

איתן אפיני; אם אחוז זניח מפרסם את זה, יכולים להסתפק

בזה שיהיה כתוב למעט הסעיפים.
אלן זיסבלט
אני מניח שהגברת דויטש לא התכוונה לומד

שהכוונה היא באמת להתנות על חוק המכר.

הכוונה היא באמת למנוע הטעיה. מדובר על נסיון למנוע הטעיה, ואנחנו

יודעים שיש באמת כל מיני סוגים של שלטים. יכול להיות שיש להגמיש את

הכניסה לסעיף הזה, כפי שמציעה היועצת המשפטית, אבל אני חושב שהעניין

הוא חשוב. יכול להיות שאנחנו צריכים לנסח את זה שוב, אבל הנושא הוא

חשוב.

יש דוגמאות גם מחו"ל, ואני מציע שנשב אנחנו עם משרד התעשיה והמסחר

ונציע נוסח יותר מוצלח.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אנחנו מקבלים את הרעיון הגלום בסעיף הזה.

אנחנו נקבל מכם ניסוח אלטרנטיבי לסעיף הזה.

אולי תראו גם מה קורה בדירקטיבות האירופיות כי זה בדרך כלל מאוד עוזר

לנו. אנחנו נפיץ את הנוסח בין חברי הוועדה.

הסעיף אושר באופן עקרוני. ואם לא יהיו הערות, נקבל גם את הנוסח החדש.

איתן אפיפי; שיהיה ברור שזה רק לגבי אלה ששמים את השלט.

היו"ר אמנון רופינשטיין; זה ברור. זה כתוב.

אתי פנדלר; הכוונה היא לכל עוסק שמודיע על כך לצרכן בכל

דרך שהיא. הוא צריך באותה דרך להודיע גם את

ההמשך.

היו"ר אמנון רופינשטיין; אני רוצה להבהיר שאין חובה להחזיר כסף, אם

כי אני מציע לכם בהזדמנות חגיגית זו שתשקלו

לעודד את המגמה, משום שבמקומות אחרים הנוהג היה שהחזרת כספים גם הגדיל

את המחזוריות ואת הפדיון. אדם פחות חושש לקנות כאשר הוא יודע שיחזירו

לו את כספו אם ירצה. אני יודע שאולי בארץ זה קצת שונה, אבל מניסיון

שלנו, הקהל הישראלי בתחומים אחרים מתאים את עצמו לנורמות המקובלות

במערב. אם תנהיגו את הנוהג הזה והסוחרים ינהיגו את הדבר הזה, אני

משוכנע שזה יגדיל את הפדיון. אני פונה גם למנכ"ל משרד התעשיה והמסחר,

תעשו אתם בדרככם שלכם צעדים לעידוד הנוהג הברוך הזה. אם יש עסקים כאלה,

גם תנו להם פרסום. תנו להם בונוס.



2. תיקון סעיף 3.

בסעיף 3(א) לחוק העיקרי, בסופו יבוא: "או שיש בו ניצול או אי-ידיעת

השפה שבה נקשר העסקה".

זה נראה לי סעיף חשוב. מר בירנבאום, למה אתה רוצה להתנגד לזה?

אברהם בירנבאום; אדוני היושב-ראש, סוחר פשוט, כמה שפות הוא

צריך לדעת? הוא צריך לדעת את השפות הרשמיות,

עברית, אנגלית וערבית. עס ישראל התברך בעליה משבעים קצוות עולם. כל

צרכן יוכל לטעון שהוא איננו מבין עברית, ותהיה לו עילה לבטל עסקה. אם

נחזור לדוגמת השמלה, דוגמת השמלה היא דוגמה שנוגעת דווקא לעולה חדשה.

קשה היה לה לקנות, אז היא קנתה ורצתה לההזיר ולקבל מיד את הכסף. עכשיו

היא תוכל לטעון שהיטעו אותה, היא לא יודעת עברית, היא לא מסוגלת לקרוא

את הפתקית, חשבה שמדובר בשמלת כותנה ומתברר שזו שמלת צמר, והמוכר לא

הסביר לי בשפה אמהרית או רוסית שמדובר בשמלת צמר. למעשה חמישים או

ארבעים אחוז מצרכני ישראל יוכלו לבטל עסקאות בטענה שהם לא הבינו, כיוון

שלא דיברו איתם בשפתם.
היו"ר אמנון רובינשטיין
אני רוצה להעמיד אותך על טעותך. לא מדובר על

זה שבא אדם ואומר שהוא לא הבין בדיוק אם זה

כותנה או צמר. הסעיף אומר ש"לא יעשה עוסק - וזה אתה - כדי לקשור עסקה,

דבר, במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אהרת שיש בו ניצול

חולשת השכלית או הגופנית של הצרכן". כעת מוסיפים את "אי-ידיעת השפה".

זה לא שאתה אומר שיש כאן איזה משהו חריג. מדובר על ניצול של אי-ידיעת

השפה.
אברהם בירנבאוט
פרופסור אמנון רובינשטיין, כשמדובר באדם שיש

לו מגבלה שכלית, באדם עם רמת אינטליגנציה

מאוד נמוכה, שהכל רואים שזה קיים, אז זה סעיף מאוד סביר בחוק ואנחנו

תומכים בו. אבל איך מישהו יכול להוכיח בבית-המשפט? הרי מדובר בעסקה

שנעשית בין שני אזרחים, בדרך כלל אפילו ללא עדים. פירושו של דבר להריץ

אלפי סוחרים וצרכנים לבתי-המשפט והשופטים שהם רק בני אדם יצטרכו לפסוק

האם היה כאן ניצול או לא היה כאן ניצול של אי ידיעת השפה. דרך אגב, אני

מניח שבשום מדינה בעולם לא קיים סעיף דומה.
דב מישור
יכול להיות שבמדינות אחרות זה לא קיים אבל

לעניות דעתי זה אהד התיקונים היותר חשובים

בכל החבילה שנמצאת כאן. דווקא מכיוון שאנחנו מדינה קולטת עלייה וכולם

מכירים את המגוון האנושי - יכול להיות שבעוד חמישים שנה לא נצטרך סעיף

כזה בחוק והוא יהיה מיותר - אם היה אפשר לעשות חוק רטרואקטיבי, הייתי

עושה את החוק רטרואקטיבי.
היו"ר אמנון רובינשטיין
יש הרבה תלונות.
דב מישור
נכון. אני הושב שהדבר היותר שכיה הוא ניצול

מצוקות על רקע אי-ידיעת השפה ובישראל זה דבר

לצערנו די נפוץ. לכן לעניות דעתנו זה סעיף מאוד השוב.
אברהם בירנבאום
איך אפשר להוכיה את זה?



דב מישור; הקונה יוכיח את זה. מי שהונו אותו, הוא

יוכיה את זה.

אברהם בירנבאום; איך ניתן יהיה להוכיה הלכה למעשה מה זה

ידיעת שפה?

היו"ר אמנון רונינשטיין; חובת ההוכחה היא על הקונה.
אתי בנדלר
סעיף קטן (א) לסעיף 3 שאותו מוצע לתקן, דן

רק בעצם קשירת העסקה. לאותו סעיף לחוק

העיקרי יש גם סעיף קטן (ב) שמדבר על השגת התנאים: "לא יעשה עוסק דבר

במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אהרת, שיש בו ניצול מצוקתו

של הצרכן, בורותו או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה

בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על

התמורה המקובלת".

כשאני קראתי את הצעת החוק תמהתי מדוע אתם מתקנים רק את סעיף קטן (א)

באופן שאי-ידיעת השפה תהווה עילה שתאפשר את עצם ביטול העסקה, אבל אם

העוסק ניצל את אי-ידיעת השפה על-ידי הקונה כדי לקשור עסקה בתנאים בלתי

מקובלים, או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת,

כאן לא הכנסתם את הנושא הזה. אני חושבת שזה לא פחות חיוני מסעיף קטן

(ב).

היו"ר אמנון רובינשטיין; אני חושב שזה משתמע.
אתי כנדלר
לא זה לא משתמע. אלה שתי עילות שונות

לחלוטין.

אורית קורן; יש ניסוח קצת שונה לסעיף (א) ולסעיף (ב)

כאשר סעיף (א) הוא מאוד קונקרטי לגבי סוג

המצוקות, וסעיף (ב) לא עוסק בסוג המצוקות.

אתי נבדלר; הוא עוסק בפירוש. הוא עוסק במצוקה, בורות,

הפעלת השפעה בלתי הוגנת ואני חושבת שחיוני

באותה מידה להכניס כאן גם את אי-ידיעת השפה.
היו"ר אמנון רובינשטיין
סעיף קטן (ב) לא מפרט את סוגי המוגבלויות.

רק סעיף קטן (א) מפרט. משום כך סעיף קטן (ב)

מדבר רק על הפעלת ההשפעה הבלתי הוגנת.
אתי בנדלר
לא. אני מצטערת, הוא מדבר על הרבה יותר

מזה.
היו"ר אמנון רובינשטיין
הוא לא מדבר על המוגבלויות של הצרכן.
אתי בנדלר
סעיף קטן (א) מדבר רק על חולשה שכלית או

גופנית. אם ניצל עוסק חולשה שכלית או גפנית

כדי לקשור עסקה, הרי שזו עילה לביטול מכוח החוק, ועכשיו מוצע להוסיף גם

את אי-ידיעת השפה. אני חושבת שאם עוסק ניצל את אי-ידיעת השפה כדי לקשור

עסקה בתנאים בלתי סבירים או כדי לקבל תמורה העולה על התמורה המקובלת,



גם כאן זו צריכה להיות עילה לכיטול העסקה. אני לא חושבת שזה פחות

חיוני.
היו"ר אמנון רובינשטיין
נכון, אבל אני חושב שזה חל בלאו הכי.

אתי בנדלר; לא. זה לא חל. זאת לא בורות, זו לא השפעה

בלתי הוגנת וזאת לא מצוקה.
היו"ר אמנון רובינשטיין
אבל זה לא מוזכר גם בחוק העיקרי. את רוצה

לתקן את הכל.
אתי בנדלר
אני חושבת שצריך להוסיף גם לסעיף קטן (ב) את

העילה הזאת.
אורית קורן
אין לנו התנגדות להוסיף את כל שלושת

החולשות.
היו"ר אמנון רובינשטיין
אנחנו נאשר את סעיף קטן (א) ומשרד התעשיה

והמסחר, לאחר ששמע את דברי היועצת המשפטית

של הוועדה, ישקול אם להביא בפנינו תיקון כוללני לסעיף קטן (ב) שיזכיר

את כל המוגבלויות של סעיף קטן (א).

סעיף 2 - אושר. בכפוף להערתי.

3. תיקון סעיף 7.

בסעיף 7 לחוק העיקרי, במקום סעיף קטן (ג), יבוא:

(ג) המפרסם פרסומת מסחרית בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית,

מבלי לציין, באופן ובנוסח שקבע השר בתקנות, כי מדובר בפרסומת,

יראו בכך פרסומת מטעה, אף אם תוכנה אינו מטעה".
דב מישור
הכוונה מאחורי הדברים האלה היא כי אנחנו

נתקלים בסיטואציה שבמסווה של כתבה עיתונאית

מופיעה ידיעה והמילים האומרות שזו פרסומת מסחרית מופיעות באיזו פינה

באותיות קטנטנות או שלא מופיעות בכלל. כמובן שלדעתנו זה גורם הטעיה לא

רצוי.
אברהם בירנבאום
אני אסביר לאדוני מדוע אני מרבה להתנגד. אין

עוד מגזר כלכלי בישראל בדומה למסחר הקמעוני

שמתקיימת בו תחרות חופשית משוכללת. למעשה הסוחרים נאבקים על חסדיו של

הצרכן, הסוחרים במרכזי הערים מתחרים זה בזה, זה לצד זה, זה מול זה,

והצרכן הוא עתיר זכויות ולא צריך לדעתי להוסיף חקיקה שבעינינו היא

בולשביקית, שתהפוך בסופו של דבר סוחרים ישרים והגונים לעבריינים

בפוטנציה.

משפט לסעיף. אני חושב שהסעיף מקנה סמכויות מרחיקות לכת לשר ואני מציע

שזה יהיה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
חזקיה ישראל
גם אני חושב שפה יש סמכות גורפת מדי לשר.

אין פה כמעט שיקול דעת ורק השר יכול להחליט.



יש פה גם מקרים שגם אם בטעות הושמטה המילה פרסומת או מידע פרסומי או

משהו כזה והאמור בכתבה הוא אמת, אפשר לתבוע.

דב מישור; נכון, אז שישמרו ולא יטעו.

חזקיה ישראל; איפה שיקול הדעת? יש כאן סנקציה גורפת

ומיידית. אני חושב שאי-אפשר ואסור לתת

סמכויות כאלה גם לשר התעשיה והמסחר שמופקד על העסק הזה, אלא צריך להיות

פה גם מצב של שיקול דעת, איפה כן, איפה לא ובאיזו מידה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אני כבר מודיע שזה יהיה באישור ועדת

הכלכלה.

איתן אביבי; מכיוון שהמצב הקיים יוצר תחרות בלתי הוגנת

בין הסוחרים לבין עצמם, אני לא מתנגד לסעיף

הזה.

אורנה דויטש; הערה לעניין ההבהרה של הנושא. לעניין

פרסומת, אני רוצה להסב את תשומת לב

היושב-ראש, אין הגדרה. אין הגדרה מה זה פרסומת. אז אולי כדאי לשקול

להכניס מה זו בדיוק פרסומת.

היו"ר אמנון רובינשטיין; משהו שמופיע בעיתון כשהוא ממומן על-ידי

מישהו, זו פרסומת.

אורנה דויטש; ההערה השנייה נוגעת לסיפא של הסעיף שאומרת

"אף אם תוכנה אינו מטעה". הטענה שיש צורך

בכלל בסעיף הזה, זה כאשר מציגים נושא כעובדה אובייקטיבית וזאת בעצם

פרסומת. כל מצב כזה, אפילו אליבה דגירסת הסעיף, אי-אפשר להגיד בתוך

הסעיף שהתוכן לא מטעה. יראו את התוכן כמטעה כי התוכן הזה הוא מטעה. אין

פה איזושהי אמת אובייקטיבית. הבעיה בכלל במצב כזה היא שאדם טוען טענה

שהיא כביכול אובייקטיבית ובלתי תלויה, והיא למעשה פרסומת לקידום מכירות

שלו. זאת ההטעיה.

בתיה מילר; אני לא נגד הסעיף הזה, אלא שאני חושבת

שחשובה פה תוספת מאוד חשובה מבחינת הסעדים

שקיימים לצרכן כשהוא מתקשר בעסקה על-סמך פרסומת מטעה. כיום, על-פי המצב

הנוכחי, כל מה שהוא יכול לעשות זה לבטל את העסקה בלבד. למעשה אין לו את

הסעד לדרוש את קיום האמור בפרסומת עצמה ואת האכיפה. זו אחת הבעיות

המרכזיות בכל הנושא הזה.

היר"ר אמנון רובינשטיין; על זה צריך להגיש הצעת חוק נפרדת.

אתי בנדלר; אולי באמת יש מקום לבקש הגדרה של פרסומת.

בחוק הרשות השנייה יש הגדרות מאוד מפורטות

של פרסומת שאפשר להיעזר בהן. יש כאן באמת בעיה. אנחנו יודעים שעולם

המסחר בחלקו מתנהל על-ידי כך שמישהו נניח רוצה לפתוח עסק, ואז הוא מנסה

לעניין עיתונאים שיבואו למשל לטקס הפתיחח ויספרו איזו חנות יפה, ואיזה

מוצרים נפלאים יש לו להציע וכולי. האם בכך נראה פרסומת או לא? יש כאן



איזה שהם חלקים אפורים שאולי מן הראוי להבהיר אותם, כי בכל-זאת מדובר

על חקיקה ראשית.
היו"ר אמנון רובינשטיין
אני רוצה להסביר את הכוונה. הכוונה היא לא

למנוע את כל הפגמים כפי שאת מנית שקיימים

בסוגים מסוימים של כתיבה עיתונאית. אגב, זה גם קשה מאוד. הכוונה היא

דבר פשוט מאוד, אותה מודעה שמתיימרת להיות כתבה עיתונאית והיא משולמת

על-ידי מישהו.

אתי בנדלר; אתה הכנסת כאן אלמנט מאוד חשוב. אני מזכירה

שאנחנו מדברים על חקיקה עונשית והסעיף

האחרון להצעת החוק מציע להגדיל את העונשים בצורה מאוד משמעותית.
היו"ר אמנון רובינשטיין
לדעתי הסעיף הזה מאוד חשוב. אנחנו נאשר אותו

לקריאה שנייה ושלישית והיועצת המשפטית של

הוועדה תהיה בקשר עם משרד התעשיה והמסחר. אם יגיעו למסקנה שיש צורך

להגדרת המילה פרסומת, אנחנו נוסיף אותה ונפיץ אותה בין חברי הוועדה.

התקנות יהיו באישור ועדת הכלכלה.

מעיף 3 - אושר.

אתי בנדלר; אני מבקשת הבהרה. האם שיקול הדעת להכניס

הגדרה של פרסומת או לא תהיה של משרד התעשיה

והמסחר, או שהוועדה מורה לנו להכניס את ההגדרה?

היו"ר אמנון רובינשטיין; אנחנו מבקשים מכם לשקול את העניין, להפיץ

בקרב חברי הוועדה ונציגי הציבור את הנוסה

המוצע ואז, לפי התגובות שנקבל, נחליט אם אנחנו צריכים עוד פעם לכנס את

הוועדה רק לצורך התיקונים האלה או לא.

4. הוספת סעיפים 7ב עד 7ד.
אחרי סעיף 7א לחוק העיקרי יבוא
7ב. הסדרת שיווק מוצרים המכוונים לקטינים.

השר רשאי לקבוע, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, עקרונות כלליים,

דרכים ותנאים בדבר שיווק מוצרים, המכוונים לקטינים, העלולים

לפגוע בגופו או בבריאותו הנפשית של הקטין. תקנות כאמור יכול

שיתייחסו לקטינים דרך כלל, או עד גיל מסויים.

הבעיה היא שהציבור לא מבין את העברית הזאת. מדוע אי-אפשר לכתוב דברים

ברורים? מר זיסבלט, יש מבצע בכל העולם דובר האנגלית, כאשר לוקחים הצעת

חוק כזו ושואלים עשרה אנשים או מאה אנשים אינטליגנטים, יודעי קרוא

וכתוב, בוגרי בית-ספר תיכון אם הם מבינים את הנאמר. התחילה בזה אנגליה

וזה עבר לארצות-הברית, ניו-זילנד ואוסטרליה. הרי יש לנו שפה עברית

מדוברת, נכונה ותקינה.
דב מישור
העירו לנו בין הקריאה הראשונה לעכשיו שניתן

לפרש את הסעיף הזה שבעצם אין לנו בעיה



שימכרו מוצרים שעלולים לפגוע וכולי, אבל כתנאי שיהיו תקנות שמסדירות את

זה. לנו אין עניין לעודד מכירת מוצרים שעלולים לפגוע.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אולי תסכיר לנו מה הכוונה. תן לנו שלוש

דוגמאות.
דפ מישור
הואיל וכך, יכול להיות שראוי היה להפיל את

הפסקה הזאת ולהוציא אותה מתוך הצעת ההוק. זו

הערה שקיבלנו.

היר"ר אמנון רובינשטיין; אני מוכרח לומר לך שזה סעיף מאוד פרובלמטי.

אתם מציעים להזור בכם מהדבר הזה.

אריאלה רבדל; אנהנו הסבנו את תשומת הלב שיש בסעיף הזה

פרשנות מסוימת, אם אתה קורא אותו בצורה

מסוימת, כביכול עידוד של שיווק מוצרים שעלולים לפגוע בבריאותו או בנפשו

של קטין ולכן חשבנו שיש כאן בעיה. אז בא משרד התעשיה והמסחר ואמר שאולי

נבטל את הסעיף בכלל, דבר שנראה לנו לא נכון. מה שאנחנו מציעים זה

להוסיף גם שירותים, כי יש פרסומת שהיא פרסומת כללית ולכן לדעתנו צריך

להוסיף כאן את המילים האלה, כדי שזה יהיה כרור.

היו"ר אמנון רובינשטיין; הערה נכונה.

יש מישהו שדעתו שונה מהדעה הזאת?

לימור סולומון; הבעיה שהתעוררה כאן והצריכה את התיקון הזה,

מאחר שאין הגדרה לפרסומת. אני חושבת שאם

היתה הגדרה לפרסומת, לפחות בתקנות שמדברות על פרסומת לקטינים, והיה

כתוב שהפרסומת כוללת גם שיווק, זה היה מספיק.

היו"ר אמנון רובינשטיין; תוויות על מוצר זה פרסום.

לימור סולומון; יש בעיה של יומנים. התחילה פרסומת של יומנים

לתלמידי בתי-ספר, ומה שקרה שבפנים במקום

תמונות יפות של מיכל ינאי וכדומה, התחילו להכניס תמונות פורנוגרפיות.

זאת כעצם העילה לתיקון הזה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אבל יש לנו כל כך הרבה חוקים נגד זה. הרי

הבעיה היא לא הסעיפים המוגדרים כאן בחוק אלא

הבעיה היא שאין אכיפה. נגד תמונות פורנוגרפיות, יש לנו חוקים. אני מאיץ

במשרדי הממשלה לפני שמתקנים חוקים, קודם לאכוף את החוקים. נגד פרסומי

תועבה יש לנו חוקים, בעיקר לגבי קטינים יש לנו סמכויות גדולות מאוד.

אנחנו מקבלים את הצעתה של אריאלה רבדל.

אלן זיסבלט; חאמת היא שלא פעם במשרד המשפטים דיברנו על

כך שהיה עדיף באמת לגבי חוקים מסוימים שבאמת

מיועדים לעם, שהכוונה היא באמת להגן על העם ושהעם ידע את זכויותיו,

אולי לבדוק סגנון קצת אחר. האמת היא שזה קצת קשה לשכנע את כולם לגבי

זה.



היו"ר אמנון רובינשטיין; תעביר את הבקשה של אדם אהד שמתקשה להבין את

הוקי הכנסת. באהד המאמרים שכתבתי, כתבתי

שפעם נתקלתי באהד ההוקים הישראלים במילה "חילוט טובין", מושג שאף אהד

לא יודע מה זה. בסוגריים כתבתי ההרמת חפצים, כדי שמי שיקרא את המאמר

ידע במה המדובר. השפה הולכת ומסתבכת, היא הופכת להיות שפת סתרים של

המשפטנים.

סעיף 7ב - אושר.

7ג. תעודות אחריות, אחזקה או מתן שירות לטובין.

השר רשאי להתקין תקנות בדבר מתן תעודות אחריות למצרכים

ולשירותים, לרבות הטלת חובה לנתינתם במקרים ובתקופות שיקבע,

חובת קיום תחנות שירות. חובה לבלול בתעודת האחריות התחייבות

לגבי שירותים שאותם יש לספק בביתו של הצרבן ופרקי הזמן המרביים

להמתנה ולאספקת שירותים כאמור.

דב מישור; אני רוצה להציע פה איזשהו שיפוץ ניסוה,

שיגיד את אותם הדברים אבל ברהל בתך הקטנה.

צרכנים קונים מגוון רהב של מוצרים בני קיימא ואנהנו נמצאים היום במצב

מאוד מוזר. לפני מספר שנים רב התקבלו שבעה צווים שקבעו לגבי שבעה

מוצרים שבזמנו נהשבו בני קיימא מהשופרא דשופרא, ולגביהם נקבעו כללים

נוקשים, לטעמי נוקשים מדי. כדי לייבא אותם צריך לקבל רשיון מהמשרד וכדי

לייבא אותם צריך שורה של אישורים שהיבואן צריך להביא. זה לגבי אותם

שבעה מוצרים כמו טלוויזיה, מכונת כביסה, מקררים, קופות רושמות וכולי.

לעומת זאת, כל המוצרים בני קיימא שנולדו אחרי זה והפכו לפופולרים, לא

מופיעים בשום מקום. הדוגמה הקיצונית היא שמכונות כביסה מופיעות באותו

צו, אבל מייבשי כביסה שזה מוצר מאוד פופולרי, לא מופיעות.

אנהנו רוצים להגיע למצב שבו נפסיק להיות המשרד שמהלק אישורים ורשיונות

להביא מוצרים אלא נפתה את השוק הזה. יהד עם זאת, אנהנו רוצים להגיע

למצב של הסדרת יהסי הצרכן עם היבואן או היצרן של מוצרי בני קיימא ולתת

לשר כלים משפטיים שיאפשרו לו להתקין תקנות שיגדירו מה זה תעודת אהריות

וכל מה שקשור בזה. את ביטול הובת הרישוי שהיום קיימת לגבי אותם שבעה

מוצרים נוכל לעשות ברגע שיעבור ההוק הזה ואנהנו נתקין את התקנות האלה.

אנהנו עכשיו מגבשים טיוטא. כמובן נביא את זה לידיעה ונתייעץ עם הגורמים

הרלוונטיים, הן הצרכנים והן הלא צרכנים, אבל הדבר הזה יתן לנו את

התשתית לצורך אותו עניין.

גדעון עזרא; ישנם עסקים הדשים שקמים והם מייצרים דבר

מסויים ונותנים תעודת אהריות, ואהרי תקופה

מסוימת מפסיקים להתקיים.

דב מישור; זה בדיוק אהד הנושאים שצריך יהיה להתייהס

אליו ואנהנו נתייהס לזה. במציאות יכול להיות

יצרן קם ונעלם או יבואן, או יכול להיות גם המוכר נעלם.

גדעון עזרא; השאלה אם לא ראוי שבמקום כזה או אהר שמפיץ

כזה או אהר יגיד שהוא קיים בשוק מתאריך

מסויים, או שידעו שהוא התהיל לעבוד רק באוגוסט השנה. איך מי שקונה יודע



מה הוותק של העסק, מה היכולת של העסק, מה היכולת של העסק בעכר להוכיח

את עצמו.

אתי גנדלר; זו הצעת חוק אחרת שדנים בה בוועדה.

היו"ר אמנון רובינשטייין; זה לא בדיוק שייך לכאן.

אורית קורן; הוועדה הזאת עוסקת בזה. התחלתם בדיון של כל

העניין של גילוי נאות של חברה שמוכרת. כאן

מדובר בתקנות. אני מציעה שאת מה שאתה אומר תציע לשר שבמסגרת התקנות

יכלול את הדבר הזה.

חזקיה ישראל; לעתים במקומות מסוימים מתחרים על סוג אחריות

והיקפה במסגרת התחרות שקיימת בין עסקים

שונים. אני חושב שהדבר לגיטימי וטוב כי עסקים כנראה נותנים יותר אחריות

מתוך כוונה לעודד את הצרכן להגיע אליהם לתקופות ארוכות יותר או פחות.

כלומר, לפי דעתי יש פה התערבות חזקה מדי בתחום הזה. אם השר רוצה להתקין

תקנות ולקבוע קריטריונים כלליים שיהיו נורמה, זה בסדר, אבל זה צריך

להיות לא בצורה גורפת אלא עם עקרונות כלליים נורמטיביים ובאישור ועדת

הכלכלה של הכנסת, זאת כדי שאפשר יהיה גם לבחון ולשקול את הדברים ולא

להקנות לשר סמכות להתערב בצורה פרטנית שתתן אחריות כזו או אחריות אחרת.

זה צריך להיות משהו נורמטיבי באישור ועדת הכלכלה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אחרי שאני קורא את סעיף 7ג פעם נוספת, יש

כאן גם הטלת חובה לקיים תחנת שירות. זה יכול

להיות נטל כספי גדול מאוד ואני חושב שזה צריך להיות באישור ועדת

הכלכלה, מפני שזה יכול בכלל להרוס עסק. אם אומרים לו שהוא יקים תחנת

שירות בכל עיר מעל חמישים אלף תושבים, הוא גמור. משום כך אני חושב

שההערות של התעשיינים כאן נכונות.

אלן זיסבלט; בדרך כלל הממשלה מעודדת בדיקות נוספות של

הוועדות, אבל פה, משום שבאמת מדובר על

התערבות בנורמות, אני חושב שזה חשוב.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אם כן, הניסוח הסופי הוא כלהלן:

"השר רשאי לקבוע בתקנות, באישור וערת הכלכלה

של הכנסת, הוראות בדבר חיוב ספקי מוצרים ושירותים. במתן שירותים לצרכן,

לאחר המכירה, לרבות תיקון ליקויים ופגמים ללא תשלום במשך תקופה שתקבע,

מתן שירותים בביתו של הצרכן, הדרכים והמועדים לביצוע אותם שירותים, מתן

תעודות אחריות ותוכנן של תעודות כאלה, איסור התגאה על זכויות הצרכן לפי

דין, וחיוב ספקים באבטחת קיומן של תחנות שירות במקומות שיקבע".

חזקיה ישראל; זה יוצר בעיה. אם אומרים בביתו של לקוח,

יחייבו אנשים להגיע לביתו של הלקוח.

היו"ר אמנון רובינשטיין; לכן קיבלתי את הצעתך שזה יהיה באישור ועדת

הכלכלה של הכנסת.



7ד. סייגים לשימוש בשפ.

(א) מי שהתקיים בו אחד מהתנאים המפורטים בסעיף קטן (ב), לא

יציג ולא יפרסם את עצמו במישרין או בעקיפין, כמי שמטרתו

להגן על הצרכן או לייעץ לו, ולא יקרא או יכנה את עצמו בשם

שמשתמע

ממנו כי הוא פועל למטרה כאמור.

(ב) (1) פועל משיקולים עסקיים או למטרות רווח.

(2) ממומן או נתמך בידי גורם מסחרי.

(3) הכנסותיו, כולן או חלקן, הן -

(א) מפרסום מידע מסחרי.

(ב) מתשלומים של גורמים מסחריים המשתתפים בסקרים שהוא

עורך.

(ג) מדמי חבר קבועים או חד-פעמיים המשולמים על-ידי

גורמים מסחריים.

(ד) מתשלומים של גורמים מסחריים בעבור השימוש בתוצאות

של סקרים, בדיקות או תחרויות שנערכו על ידיו.

(ה) ממתן חסות לפעילות מסחרית.

(4) פרסומיו כוללים פרסומת מסחרית של בעלי עסקים גלויה או

מוסווית, בתשלוס או שלא בתשלום.

הכוונה כאן ברורה. שלא יהיה גוף שמתיימר להגן על הצרכן כשהוא עצמו

ממומן על-ידי גורמים עסקיים.
דב מישור
רק לחדד עניין אחד. רוח הדברים, אני מניח

שהיא ברורה. אנחנו לא רוצים שמי שבעצם פועל

באופן סתמי משיקולים עסקיים וממניעים עסקייס יתהדר בזה שהוא מגן על

הצרכן. יחד עם זאת ראינו אחרי מחשבה להוסיף עוד איזו פסקה ואני קודם כל

אגיד במה מדובר.

אנחנו יודעים שהעיתונים בסך הכל מתפרנסים גם מפרסומת ובעיתונות יש

פרסומות. לא הייתי רוצה שמישהו יפרש את סעיף 7ד כשהוא מתקבל כמו שהוא,

שמחר אם עיתון "מעריב", "הארץ" או "ידיעות אחרונות" במהלך העסקים הרגיל

שלו יש לו גם פרסומת כעיתון, שמאותו רגע כל כתבה צרכנית לגיטימית

כעיתון, תהיה עבירה על החוק מכיוון שלעיתון יש כסך הכל גם הכנסות

מפרסומת.

גדעון עזרא; אני מבולבל בנושא העסק הנבחר שפה בוחרים כל

שנה 17 ארגונים. אני חושב שזוהי מהפיכה

רצינית מאוד, ומצד שני צריך שיהיה איזשהו גורם מוסמך שיכוא וימליץ,

איזה ארגון, משרד התעשיה והמסחר, מישהו שיגיד כאמת מיהו העסק הנכחר.



אברהם בירנבאום; אדוני היושב-ראש, נראה לי שהסעיף הזה אין לו

מקום במדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית מותר

לכל אחד לטעון שהוא מגן על כל אחד ושהוא מתנגד לממשלה. תחשוב בבקשה על

סעיף ב(ג), ותראה מה יכול לקרות לפיו. ארגוני הסוחרים בישראל שטוענים

לעתים קרובות, בצדק, שפעולות של משרד התעשיה והמסחר מנוגדות לאינטרסים

של הצרכנים, והרי כולנו צרכנים, יהיו עבריינים. זה ממש דבר שאין לו

מקום במדינה דמוקרטית והוא לא יעלה על הדעת.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אתה אומר שהפתיחה של סעיף 7ד יכולה לחול

עליך מכיוון שאתה מפרסם את עצמך בעקיפין כמי

שמטרתו להגן על הצרכן.

אברהם פירנפאוט; לא. אני טוען שהשם שלי הוא ארגוני הסוחרים

בישראל, ואני מייצג אינטרס של ארגוני

הסוחרים בישראל, אבל כאשר ברור לי שמשרד התעשיה והמסחר עושה פעולות שהן

למעשה מעלות מחירים, דבר שהוא לרעת הצרכן, אסור לי לומר את זה? בסעיף
הזה נאמר
"לא יציג ולא יפרסם את עצמו כמי שמטרתו להגן על הצרכן ולייעץ

לו". אם אני אתן מודעה בעיתון, בדברים האלה אני מייעץ לצרכן.

חזקיה ישראל; אנחנו נגד מצג שוא וזה ברור שזה לא תקין

כאשר יש מצג שוא, אבל יחד עם זאת, כל הרשימה

הזאת היא גורפת מדי. לדוגמה, אם אגף מסויים בהתאחדות התעשיינים יחליט

להקים - וזה דבר שקיים - נציב קבילות שצרכנים יכולים לפנות אליו, בתחום

העץ לדוגמה, ואנחנו מקבלים פניות מצרכנים שקנו אצל יצרנים שהם חברים

בהתאחדות התעשיינים ובאיגוד. תפקיד הנציב לבדוק את התלונות ואנחנו

מפרסמים את הנושא הזה. אני חושב שזאת תודעה צרכנית מפותחת, זה בא לעזור

לצרכנים, מונע בעיות והתכתשויות. זו פעולה שההתאחדות עוסקת בה.

אריאלה רפדל; אני חושבת שהסעיף הזה לא בא לאסור על כל מי

שרוצה לפעול לטובתם של הצרכנים, לפעול כך.

הוא רק בא לאסור על גופים להציג את עצמם במצג שווא. אם התאחדות

התעשיינים אומרת שהיא מקימה נציב קבילות ציבור וצרכנים יכולים לפנות -

וזה אחד הדברים המבורכים שההתאחדות עושה, בין שאר הרבה דברים שהם

עושים - היא לא אומרת שאגודת הצרכנים פועלת לטובת אלא היא אומרת

שהתאחדות התעשיינים עושה. כתוב כאן בסעיף 7ד(א) ש"מי שמטרתו להציג את

עצמו ולא יקרא או יכנה את עצמו בשם שמשתמע ממנו". אם התאחדות התעשיינים

או ארגוני הסוחרים בישראל אומרים שהם חושבים שסעיף זה פוגע בצרכן, זה

לגיטימי לגמרי.

אברהם בירנבאום; זו הפרשנות שלך.

אריאלה רפדל; זאת לא הפרשנות. זה מה שכתוב. זה המשמעות של

מה שכתוב כאן.

אורנה דויטש; המטרה ברורה, אלא שהניסוח הוא באמת גורף

מדי. ברגע שהניסוח בולל כל כך הרבה גורמים,

זה יכלול גם את ארגוני הצרכנים. ארגוני הצרכנים בעולם למשל, אלה

שמוכרים את העיתונים, יש להם רווח מזה.
אריאלה רבדל
זה ממש לא נכון.

אורנה דויטש; השאלה היא למה אנחנו קוראים רווח. לרעתי

ולטעמי רווח הוא לא רק השאלה של משכורת כסף,

אלא יש רווחים שהם הרבה מעבר לרווח הכלכלי המיידי הפשוט. הניסוחים

הרחבים האלה יגרמו לכך ששום רבר לא יכנס בפנים. אם רוצים לקחת תחום

מסויים שיש בו באמת הטעיית הצרכן, וזאת הבעיה, שגוף בעצם לא יוכל להיות

מייצג כאשר הוא מייצג גורם עסקי ולא מייצג גורם צרכני, וזאת המטרה

כנראה של מה שכתוב כאן, חייבים לצמצם את זה. הנוסח הזה כפי שהוא מכניס

בתוכו כל דבר.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אני מציע שנקבל את סעיף 7ד ונוסיף לו סעיף

חריגים, זאת כדי להבהיר וכדי להסיר ספקות.

הרי יש כאן אנשים שחוששים. נוסיף את ההריגים ואז יהיה ברור שזה לא חל

על ארגונים שמייצגים אינטרסים מקצועיים כמו ארגוני הסוחרים בישראל,

כמו התאחדות התעשיינים, ואולי צריך להוסיף - וזה אני משאיר לשיקול דעת

היועצים המשפטיים - את ארגוני הצרכנים המוכרים.

אריאלה רבדל; הסעיף כפי שהוא כתוב כאן, הוא מגן על כל מי

שרוצה להגן.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אני מוחק את ההערה האחרונה. אני משאיר את

ההערה רק לגבי הארגונים המייצגים אינטרסים

כלכליים. אני רוצה להבהיר למה מכוונת הצעתי. אדם שרואה פעולה של

התאחדות התעשיינים או של ארגוני הסוחרים בישראל, הוא יודע ואין סכנה

של הטעייה. לעומת זאת, אם הוא רואה תחרות המוצר הנבחר, הוא חושב שזה

ארגון עצמאי שאין לו שום נגיעה עסקית, שהוא עושה את זה למטרות שמים.

אנחנו רוצים לטפל רק בקטיגוריה השנייה.

דב מישור; בהמשך למה שאמרתי קודם, אמרתי לכם שאנחנו

רוצים להוסיף קטע והכנו פה איזשהו נוסח

לנושא הזה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; "לא ראו אדם כמי שעבר על הוראות סעיף זה רק

בגין העובדה שפירסם כתבה, מחקר או סקר או

פרסום דומה בענייני צרכנות, אלא אם כן הפ מומנו או נתמכו על-ידי גורם

מסחרי הקשור לנושא הפרסום או שהמפרסם קיבל בגינם מראש או בדיעבד תשלום

או כל טובת הנאה אחרת מאותו גורם מסחרי כאמור".

לרבים מאיתנו זה מובן מאליו. אנחנו רוצים לקבל את זה ולהוסיף דבר שגם

ירגיע את החששות של האיגודים הכלכליים.

5. תיקון סעיף 8.

בסעיף 8 לחוק העיקרי, במקום ההגדרה "מכירה מיוחדת". יבוא;

"מכירה מיוחדת" - מכירת סוף העונה, מכירת חיסול מלא או חלקי, מכירה

לרגל אירוע כלשהו, או מכירה שבה מוצעת לצרכן הטבה נוספת נוסף על

הטובין או על השירותים שבעבורם שילם, או כל מכירה אחרת שבה מוצעים

הטובין או השירותים של העסק, כלם או חלקם במחירים מוזלים, לתקופה

מסוימת שלא בדרך מתן הנחה לצרכן פלוני.



הסעיף הזה רוצה להוסיף את הנושא של שירותים להגדרה הקיימת היום בחוק

בעניין מכירה מיוחדת.

דב מישור; לגבי הנוסח עצמו, לי אין מה להוסיף לעניין

הזה, אלא אם למישהו אחר יש איזה הערות.

היו"ר אמנון רובינשטיין; הרעיון הוא שהנושא של מכירה מיוחדת יחול גם

על שירותים ולא רק על מוצרים. אחר כך בא

סעיף, שאני מתאר לעצמי שתהיה לו התנגדות גדולה, וזאת הגדרה מחדש של

"מכירה מיוחדת".

גדעון עזרא; לפני הנושא של השירותים, האם כשאתה כותב

מכירות סוף עונה, ובפועל אתה לא משנה שום

דבר במכירות. זה לגיטימי?

היו"ר אמנון רובינשטיין; זה קיים היום בחוק. זאת עבירה.

גדעון עזרא; אף אחד לא בודק את זה. אני פעם הסתובבתי

בחנויות וראיתי במה בודקים. אחת הבעיות של

משרד התעשיה והמסחר היא שאת כל ההוראות האלה הם צריכים לאכוף. אם הם לא

אוכפים, כאילו לא חוקקנו חוקים. יותר טוב לא לעשות חוק אם אתה לא

מתכונן לאכוף אותו.

היו"ר אמנון רובינשטיין; זו הערה כללית נכונה מאוד.

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שיש כאן גם

הרחבה נוספת בסעיף 8 לחוק העיקרי. יש מתנגדים לסעיף הזה? אני מדגיש

שעוד לא הגענו לסעיף 6 ואני מתאר לעצמי ששם יהיו התנגדויות.

אורנה דויטש; הצעת ניסוח. להגדיר את המונח "עסקה

מוגדרת".

היו"ר אמנון רובינשטיין; לא ניכנס לזה.

דב מישור; אם אין הערות לנוסח הכתוב, אני רוצה להוסיף

עוד משהו במלל ואולי אחר-כך בכתב לגבי משהו

שלא כתוב.

אומרים לי הקולגות מהמשרד, הממונה על הגנת הצרכן שנמצא כאן והתובעת

הראשית, שהצטבר אצלנו ניסיון רב בתלונות - ואולי גם אצל ארגוני

הצרכנים - שקשורות לווריאנט משוכלל של רוכלות. היום למיטב זכרוני החוק

מגדיר כללי משחק ברורים לאותו רוכל שמתדפק אצלך על הדלת ורוצה לשדל

אותך

לקנות את מרכולתו, או שהוא מגיע לבית-הספר או דברים מהסוג הזה. מתפתחת
תופעה שהולכת בצורה הבאה
מתקשרים אליך בטלפון או לחילופין שולחים לך

גלויה וגורמים בעצם בעקיפין לצרכן הממוצע אתה כביכול מזמין את אותו

רוכל. ברגע שזה היה בטלפון והוא התקשר אליך הביתה ואמר שיש לו הצעות

למכור לו את הרקיע השביעי, אתה אומר לו לבוא כדי לראות. ברגע שאמרת את

זה, זה כבר לא נכנס לקטיגוריה של רוכלות כפי שהחוק מגדיר אותה.
היו"ר אמנון רובינשטיין
במה זה שייך לסעיף 5?

דב מישור; זה לסעיף 8.

היו"ר אמנון רובינשטיין; קודם כל נסיים את מה שהצעתם ואחר-כך נדרן

בתוספות שלכם.

סעיף 5 -אושר.

6. החלת סעיף 15.

במקום סעיף 15 לחוק העיקרי יבוא;

15. מכירה מיוחדת.

א. עוסק המודיע במקום העסק על מכירה מיוחדת, יציין בהודעה את

הפרטים המפורטים להלן;

(1) הטובין או השירותים הנכללים בה.

(2) מחיריהם של הטובין או של השירותים לפני המכירה

המיוחדת.

(3) שיעור ההנחה או המחיר לאחר חהנחה.

(4) כל הטבה אחרת הניתנת לצרכן בתקופת המכירה המיוחדת.

(5) התקופה בה תימשך המכירה המיוחדת.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על

מכירה מיוחדת באמצעות עיתון, פקסימיליה, טלפון, טלוויזיה,

מחשב או כל מכשיר אלקטרוני אחר.

(ג) עוסק המפרסם שלא במקום עסקו דבר קיומה של מכירה מיוחדת,

יציין בפרסום את חטובין או השירותים הנכללים בה, את כמותם

ואת התקופה שבה אמורה להתקיים המכירה המיוחדת.

(ד) הודיע העוסק על התקופה שבה תימשך המכירה המיוחדת, בין במקום

העסק ובין שלא במקום העסק, ורצה להפסיקה לפני תום התקופה

שצויינה, יפרסם על כך הודעה באותה דרך שבה פרסם את ההודעה

הראשונה.

אנחנו דנים קודם בסעיף קטן (א). אדוני המנכ"ל, אם סוחר רוצה לפתוח

במכירת סוף עונה, הוא צריך להחליט מראש מתי היא מסתיימת? אנחנו חושבים

שצריכים להגן על הצרכנים, אבל בסופו של דבר מדובר גם על אנשים מבוגרים.

הוא הרי מוכר עד גמר המלאי. זה דומה למקובל באירופה? מהניסיון המוגבל

שיש לי בקניות סוף עונה, אני יודע שזה מאוד גמיש.

דב מישור; מה שנמצא כאן, זה בעצם בבחינת מה שקרוי

במקום אחד גילוי נאות. הרי לא מחייבים את

העוסק לעשות מכירה מיוחדת והוא יכול לעשות כאוות נפשו. ברגע שאתה כסוחר

החלטת לעשות מכירה מיוחדת, כבר היום למעשה יש תקנות שקובעת כללי משחק

ברורים בעניין הזה. אני לא חושב שיש פה החמרה.



היו"ר אמנון רובינשטיין; הצרכן צריך לדעת דבר אחד, הוא צריך לדעת מה

המחיר האמיתי ומה ההנחה.

דב מישור; בסדר, אז מה אנחנו אומרים לו כאן?

היו"ר אמנון רבינשטיין; הרי יש לנו חוק סימון מחירים שהוא מקיף מאוד

ורחב מאוד, ואולי הרחב ביותר בעולם.

מכיוון שלא נסיים לדאבוני הרב להכין את ההוק לקריאה שנייה ושלישית -

הנושא חשוב מאוד וצריך לדון בכל מילה ומילה - אני מציע שסעיף 15 החדש

ינוסח במטרה להגן על צרכנים, אבל גם לדעת שיש אינטרסים לגיטימיים של

סוחרים.

כשאני נכנס לחנות וכתוב מכירה כללית, לא מעניין אותי על איזה מוצרים.

במוצר שאני קונה, אני צריך לדעת מה המחיר הקודם, מה ההנחה ומה המחיר

הנוכהי, ושלא יעלו לי מחירים באופן מיוחד לאיזה מבצע ויורידו אותם

ויטעו אותי. זה מה שאני צריך. כל השאר לדעתי מיותר לגמרי. אגב, אנחנו

נמצאים בתקופה שבה המסחר סובל ממיתון איום ונורא.

אברהפ בירנבאום; מזח שלוש שנים.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אבל בימים האחרונים אני מקבל מכתבים על

חפסקת מכירות בכלל. אמנם זח חוק לתמיד

ולנצח, אבל גם לתמיד ולנצח צריך לחשוב שיש ציבור סוחרים גדול מאוד שגם

צריך להתפרנס וצריך לאפשר לו להגמיש את ההצעות שלו ולשנות אותן במהלך

המכירה.

עובדיה שרגאי; . שאלת האם זה קיים בעולם. אני אקה דוגמה

מחברה קטנה יסלף רידגיס', שם המכירה הכללית

מתחילה בתאריך מסויים ומסתימת בתאריך מסויים.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אבל לידה יש חנות ברחוב אוקספורד שכותבת

באופן קבוע שכל השנה יש שם מכירה.

עובדיה שרגאי; השאלה אם זו באמת מכירה והאם אין כאן

הטעיה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; נכון. אני שאלתי האם יש כללים כאלה חוקיים.

חברות טובות וגדולות עושות את זה, אבל לא כל

סוחר קטן ברחוב אוקספורד עושה זאת.

עובדיה שרגאי; ההצעה עלתה מאחר שצרכן בא לחנות, אומרים לו

שהמכירה נגמרה ויותר הוא לא מקבל, וזאת

למרות שהשלטים ישנם.

היו"ר אמנון רובינשטיין; זה לא מה שכתוב כאן.

עובדיה שרגאי; הצרכן צריך לדעת מראש.

היו"ר אמנון רובינשטיין; הצרכן צריך לדעת אם הוא מקבל הנחה, אם לא

מרמים אותו. הסוהר, אם הוא מוכר מהר יותר,



הוא סוגר את המכירה. אם לא הולך לו, הוא מאריך אותה, הוא מאריך את

החורף עד הקיץ.
עובדיה שרגאי
זה גם תלוי בהתנהגות המתהרים שלו. הוא בעצמו

איננו יודע מתי תסתיים המכירה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; עם סעיפים קטנים (ב), (ג) ו-(ד) אני לא הושב

שיש בעיות.

עובדיה שרגאי; אני מציע למחוק את סעיף (1) ו-(5).

אורנה דויטש; בשום פנים ואופן לא. שיעור ההנחה חייב להיות

ברור.

עובדיה שרגאי; אני מדבר על סעיפים (1) ו-(5).

אורנה דויטש; אדוני היושב-ראש, הייתה חנות בירושלים מאוד

יוקרתית שאמרה שבמכירה מיוחדת נמצאים כל

המוצרים שעל השולחן. בטעות הם שמו שם מוצר שהם לא התכוונו אליו. אני

מאמינה להם כי זו חנות באמת רצינית. זה היה אחד המוצרים היקרים ביותר

של אותה הנות גם בהשוואה לדברים אחרים. הם עשו את זה והצרכן לקח את זה

ואמרו לו שלא, שהמכירה לא חלה במקרה הזה, שהכוונה לא הייתה למוצר הזה.

לכן צריך להגדיר בצורה מסודרת את המוצרים עליהם זה חל.

היו"ר אמנון רובינשטיין; הלוואי והיינו מגינים באופן אפקטיבי על אגד

זכויות משמעותי. אני לא חושב שהחוק ומשרד

התעשיה והמסהר צריכים להיכנס לקרביים של סדרי המסהר כל עוד אין הטעייה.

הבעיה עם מכירות מיוחדות היא שבידי סוחרים לא הגונים זה יכול להיות

מכשיר להטעות את הציבור. את זה אנחנו רוצים למנוע, אבל אנחנו לא רוצים

להיכנס לקרביים של הסוחר ולהסדיר לו את ההיים.

אני מציע שתעשו בדיקה נוספת. לדעתי הבעיה זה המהיר. גם אם בטעות עניבה

בלי הנחה נכנסת לדוכן שם יש עניבות עם הנחה, אין בעיה כל עוד ההנחה

מצויינת לפי חוק סימון מחירים. על זה צריך להגן ובכל השאר צריך לתת

לסוהרים לנהל את העסקים שלהם.

אורית קורן; רצינו להוסיף ולומר שאין באמור בסעיף כדי

למנוע מהוראות כל דין בחוק סימון מחירים.

היו"ר אמנון רובינשטיין; בסדר. תביאו לנו את זה.

7. תיקון סעיף 21.

בסעיף 21 לחוק העיקרי, בפסקה (2), אחרי "ולדרוש ממנו", יבוא

"להתייצב לפניו ולמסור לו".

אורית קורן; נכון להיום למעשה הסמכות שיש למשרד התעשיה

והמסחר היא לזמן לחקירה, אבל אין בעצם הוראה

שמחייבת את האדם אמנם להתייצב לחקירה. אנחנו חושבים שזו לקונה שמפריעה

לנו בצורה ממשית לקיים את אמצעי הפיקוח שלנו. האמת שרצינו גם להוסיף על

מה שהצענו כאן בהצעת ההוק ולתקן גם את סעיף העבירות, כך שייאמר שמי

שאינו מתייצב לחקירה, הוא עובר עבירה על חוק הגנת הצרכן.
היו"ר אמנון רובינשטין
זה לא עבר בקריאה ראשונה.

אתי ננדלר; מרבית הסעיפים כאן הם סעיפים עונשיים ואנחנו

נגיע לזה בסעיף 8 להצעת החוק.
היו"ר אמנון רובינשטיין
יש לבם מקרים שאנשים לא מתייצבים לחקירה?
אורית קורן
הרבה. ברוב המקרים. אנחנו עומדים חסרי

אונים.
אברהם בירנבאום
אדוני היושב-ראש, לדעתנו בפועל זה יהיה חוק

דרקוני. רבים מאוד מבין שישים אלף הקמעונאים

בישראל עוסקים לבדם בחנות. כיום פקחי משרד התעשיה והמסחר, כאשר מתקבלת

תלונה או במהלך הפיקוח הרגיל שלהם, מגיעים לחנויות, גובים עדות וממלאים

דוחות. לטרטר סוחר, לאלץ אותו לסגור את החנות שלו במועד שנוח לפקח

וללכת להתייצב בקצה השני של העיר אצלו, ואולי לעשות את זה פעמיים-שלוש,

אני חושב שלמעשה זה מקנה סמכויות מרחיקות לכת לפקידי הרשות על עבירות

של מה בכך. לדעתנו זה פשוט נותן להם כוח ביד כלפי הסוחר כאזרח, כוח שלא

צריך שיהיה בידיהם.
תמר פינקוס
החוק הזה לא מיועד רק לבעלי החנויות הקטנות.

אנחנו מדברים על מפרסמים, אנחנו מדברים על

חברות גדולות, אנחנו מדברים על חברות שמוכרות דירות נופש, ואנחנו לא

מדברים על מבקרים. יש מפקח שנכנס לעשות בדיקת מחירים, אלה המבקרים, ויש

חקירות שזה כל החוקים האחרים על-פי חוקי הגנת הצרכן. כשם שהמשטרה

מזמינה והיא לא כופה את זה על האיש אלא היא עושה את זה בתיאום איתו,

אנחנו משתדלים שהזימון לא יהיה לפי השעה שנוחה לחוקר אלא לפי השעה

שנוחה לנחקר. אני חושבת שזה אפילו לא ראוי שיבוא החוקר למקום ויתחיל

לעמוד ולגבות ממנו עדות קבל עם ועדה. זוהי עדות תחת אזהרה, זו חקירה,

זה צריך להיעשות בניחותה, צריך לדעת לברר את השאלות ואי-אפשר לעשות את

זה בעסק עצמו.
אברהם בירנבאום
את מציעה שזה יהיה בתיאום.
תמר פינקוס
זה תמיד בתיאום.
איתן אביבי
אני הושב שגם בסעיף 7 וגם בסעיף 8, משרד

התעשיה והמסהר נסחף. אלה הם סעיפים דרקוניים

ומכבידים והסעיפים האלה צריכים לעבור יותר בצורה של פרסום החוקים, גם

בנושא של סימון מחירים לא הופץ מספיק הנושא והם עמדו בחוסר תקציב כדי

להביא את זה לידיעת בעלי העסקים. כאן הם מנסים להגביר את האכיפה בצורה

נרחבת מעבר לסביר.
חלקיה ישראל
לנושא של חובת ההתייצבות. אני חושב שמשרד

התעשיה והמסחר איננו משטרה ואיננו צריך

להיות משטרה. לפי דעתי לא צריך להעניק לו סמכויות כפי שיש למשטרת ישראל

או לגוף כזה או אחר. זה גם נותן איזו עילה, כי ידעו שאפשר לטרטר את

המערכת. מישהו יגיש סתם תלונה, נגיד שהיא לא נכונה, אבל לצורך בירור

יקראו לבעל העסק. כלומר, זה פתח לכל מיני דברים שהם לא נכונים, גם לא

ראויים, אם רוצים אפילו לחשוב על הרעיון הזה. אם אני רוצה לפגוע במר



בירנבאום כי הוא מתחרה בי, אז אני אגיש תלונה כזו או אחרת למשרד התעשיה

והמסחר, מר בירנבאום יצטרך לסגור את העסק ולהגיע לחקירה. אני חושב

שמשרד התעשיה והמסחר צריך לבצע את עבודתו במסגרת הפקחים וכדומה, ולהגיע

לבתי העסק.

קריאה; יש פה אי-הבנה.
חזקיה ישראל
יכול להיות. גם משפטנים טובים לא מבינים מה

אתם רוצים.

מעבר לנושא הזה. חובת ההתייצבות היא על מי? על העוסק? העוסק הוא בעל

העסק לצורך העניין. הוא יכול לשלוח נציג? לא כתוב. כתוב כאן העוסק.

העוסק הוא בעל העסק, הבעלים. לא כתוב האם במקרים מסוימים הוא יכול

לשלוח מישהו אחר במקומו. יש פה שורה של דברים שלפי דעתי משרד התעשיה

והמסחר מתוך רצון כן להרחיב את כל הנושא הזה של האכיפה וכדומה, הוא

הולך בצורה חזקה מדי, חדה מדי ולא במקומה, וזאת גם אם הכוונה רצויה.

מעבר לכל הדברים האלה, אני חושב שצריך לבחון את כל הצעת החוק הזאת גם

לאורו של חוק יסוד חופש העיסוק. הולכים כאן בצורה מקבילה מאוד.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אנחנו בכנסת הולכים בכל חוק לאורם של שני

חוקי היסוד. הרבה חוקים החזרנו לממשלה או

ביקשנו תיקון כדי להתאים אותם לחוקי היסוד. זה לדעתי לא פוגע בחוק

היסוד. מה עמדת משרד המשפטים?

אלן זיסבלט; לגבי החובה להתייצב, אנחנו תמכנו בזה.

תמר פינקוס; מתלונן שכותב לנו, עוד לפני שמגיעים לחשוד

או לבעל העסק, קודם כל חוקרים בעל-פה וגובים

עדות בעל-פה שעליה חותם המתלונן. לא נפתחת חקירח בלי זה משום שהחקיקה

היא חקירה פלילית. רק אם אנחנו רואים על פניה שאכן יש חשד לעבירה, רק

אז מוזמן האיש. בוודאי בנסיבות האלה החשוד לא יכול לשלוח נציג. הוא גם

לא יכול לשלוח נציג למשטרה שיענה בשמו. כשאנחנו מבקשים לעשות את זה

עבירה לפי חוקי הגנת הצרכן, אנחנו מקלים איתו, משום שבאותח מידח אנחנו

יכולים ללכת למשטרה, להתלונן על שיבוש הליכי חקירה, על שיבוש הליכי

משפט. העבירה שתפתח לבעל העסק במשטרה וההליכים שיינקטו נגדו שם, הם

הרבה יותר חמורים מאשר אצלנו. אנחנו מקלים איתם ולא מחמירים איתם.

אורנה דויטש; אני רוצח לחתייחס לצד העקרוני של העניין ולא

מהצד שתמר פינקוס הסבירה והיא מבינה אותו

הרבה יותר טוב ממני.

יש קביעה של היועץ המשפטי לממשלה שבעקבותיה מתנהגת משטרת ישראל ומשרד

התעשיה והמסחר, שאומרת שכל מה שנוגע לעבירות פליליות על-פי חוק הגנת

הצרכן, מטפל בהן אך ורק משרד התעשיה והמסחר הממונה על הגנת הצרכן,

והמשטרה אינה מטפלת בהן. במקרים של עבירות חמורות ביותר של הטעיה, עד

כדי מרמה ומקרים מאוד קשים, פנינו למשטרה, כי נראה לנו שעל-פי כל דין

זה עניין משטרתי, אבל המשטרה אמרה לנו שהם מצטערים והיפנו אותנו למשרד

התעשיה והמסחר כי זח התפקיד שלהם. בעניין העקרוני, מי צריך לטפל בזה,

זו הובתו של משרד התעשיה והמסחר, והוא זה שצריך לטפל בה.



הבעיה הקשה ביותר של הוקי הגנת הצרכן לסוגיהם היא בעיית האכיפה, אתה

אמרת את זה בישיבה ביום שני בעניין חוק התיירות, ואמר את זה עכשיו חבר

הכנסת גדעון עזרא. זו הבעיה העיקרית. העיקרון בכל חוק הוא שלא מאה אחוז

הציבור הוא רמאי. בוודאי שלא מאה אחוז ציבור היצרנים והצרכנים אלא

מיעוט שלהם. אם תהיה הרתעה חזקה פעם-פעמיים-שלוש, חריפה, כמו שמקובלת

בארצות-הברית, כמו שמקובל באירופה, כנגד מי שמפר את החוק, האחרים ישקלו

היטב אם להמשיך ולהפר את החוק.
היו"ר אמנון רובינשטיין
כמה תלונות למשרד יש על-ידי צרכנים?

יצחק קמחי; מאז שאני נכנסתי לתפקיד, תקופה של כשישה

חודשים, קיבלתי כמה מאות. מעבר לזה יש

תלונות שמופנות למחוזות.

אברהם בירנבאום; מכלל ציבור הצרכנים זה 0.00001.

היו"ר אמנון רובינשטיין; כמה אנשים הוזמנו לחקירה ולא הופיעו?

תמר פינקוס; לצערי אין לי סטטיסטיקה, אבל מדובר במאות

אנשים. אנחנו תקועים עם תיקים שאנחנו לא

יכולים לסיים את החקירה בהם, נכון שאני יכולה ללכת לבית-משפט בלי גירסת

נאשם, למרות שזה מאוד קשה לי ובית-המשפט לא אוהב את זה.
אברהם בירנבאום
הרמה שאדוני שומע כאן איננה הרמה הקיימת.

הרמה לצערנו הרב נמוכה עשרת מונים מאשר רמת

השוטרים והמשטרה. אנחנו חוששים מאוד שיתעמרו בסוחרים.
דג מישור
מדובר במקרים שיש בהם עבירה לבאורה. לא

מדובר במקרה שמישהו הרים טלפון ואמר שסוחר

מסויים לא בסדר ואז ישר מזמינים את האיש. זה לא הולך ככה.
קריאה
איפה זה כתוב מה שאתה אומר?

תמר פינקוס; בחוק הגנת הצרכן.

לב מישור; לגבי אותו סוחר מסכן קטן שבעצם יש חשד

לעבירה, והעבירה מתעוררת או על-ידי זה

שגבינו עדות בכתב מהמתלונן או שמבקר שלנו היה בעסק וראה והגיש דוח בגין

אותה עבירה. באיזון שבין נוחותו של אותו סוחר לבין גם הדרישה הלגיטימית

של הצרכנים, אם יש מאות או אלפיים תלונות בשנה, לעניות דעתנו זה דבר

שמצדיק בהחלט לתת את הכלי המיוחד הזה. אתה רוצה שהאלטרנטיבה תהיה שנשלח

את המשטרה אליו?

אתי גנדלר; צריך לבדוק מה קורה עם גופים שונים

ומקבילים.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אני לא אצביע על זה עכשיו. אני רוצה לקבל

סמכויות חקירה מקבילות אחרות של משרדים

אחרים.



אדוני המנכ"ל, אם יש לכם נוהל פנימי לגבי ההזמנה, תביאו אותו בפנינו

כדי שנוכל לוודא שהחששות אינם מבוססים.

אתי בנדלר; לגבי סעיף 8 יש לי איזושהי הערה עקרונית,

שאולי היא נשקלה ולכן לא יהיה צורך לדון בה.

סעיף העונשין לא מבהין בין מעשה שעשה יהיד ומעשה שעשה תאגיד בניגוד

למגמה שמקובלת היום בבל החקיקה העונשית. יש אמנם הוראות לגבי תאגיד

שיראו בתאגיד מי עשה את זה או מי לא עשה את זה, אבל ההוראות העונשיות

בסופו של דבר, העונשין הוא הד לגבי יהיד ולגבי תאגיד.
קריאה
לגבי הקנס.

אתי בנדלר; כן. השאלה היא אם שקלתם, מה גם שהעונש הוא

אחד, זאת אומרת, לכל סעיפי ההפרה. אם אני

קוראת את סעיף 23 רישא לחוק העיקרי, "מי שעשה אהת מאלה, דינו מאסר או

קנס" ואז יש את כל הפסקאות שאומרות מה הם סעיפי העונשין. השאלה היא אם

שקלתם בכלל את האפשרות לערוך את כל סעיף העונשין מחדש ולהתאים את

העונשים לסוגי העבירות ולסוגי המבצעים. בסעיף 25, אם רוצים להעמיד לדין

תאגיד, אז מי בתוך התאגיד אשם בעבירה.

אורית קורן; בהצעת החוק, בסעיף הענישה נאמר שאם נעברה

עבירה מן העבירות המנויות בסעיף קטן (א)

בידי תאגיד, דינו כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.

איתן אביבי; בפגישה עם השר בתחילת הקדנציה שלו, הוא אמר

שהמגמה של המשרד היא להרחיב את חוק הגנת

הצרכן, אבל לצמצם את האספקטים של החוק הפלילי.

אברהם בירנבאוט; תחשוב על בעל עסק קטן ואם יבוא השופט ויחליט

לההיל עליו לא את המקסימום, כי על מוצר

מסויים הוא לא ציין את שיעור ההנחה או את המחיר לפני ההנחה, והוא יקבל

שמונים אלף שקל קנס. זה הרי ימוטט אותו.

אתי בנדלר; זה על כל פנים לא תואם את ההקיקה שמוצעת

היום על-ידי משרד המשפטים, שלא עושים אבחנה

כין סוגי העבירות ובין העונשים שהחקיקה מציעה לגביהן. אני מציעה לפחות

לשקול את זה ולבדוק את הנושא.

היוייר אמנון רובינשטיין; אתם מוכנים לקבל את ההצעה של היועצת

המשפטית?

אתי בנדלר; אני צריכה להתנצל. שכחתי מקיומו של סעיף קטן

(ג) המוצע. זאת אומרת שיש הוראה ספציפית

לגבי תאגיד שזה קנס יותר גבוה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; היועצת המשפטית מציעה לשנות בכלל את ההסדר

שנוגע לצרכן וזו הצעה שלא קשורה דווקא

כתיקון הזה. לעשות אבחנה לא רק בין סוגי העבירות.



אורית קורן; אנחנו מוכנים לשקול את זה.

היוייר אמנון רובינשטיין; אנחנו נאשר כעת את סעיף 7.

אורית קורן; לגבי סעיף 8 אני רוצה להזכיר את אותה נקודה

שהתייחסתי אליה כסעיף 7. כרור שאי-אפשר

לעסוק כה כרגע, אכל כדאי שהנושא יהיה על סדר היום כהקשר לסעיפים 7 ו-8.

אנחנו סכורים שכנוסף לקכיעת העכירה, אם אמנם הוועדה תאשר את הסעיף

שנוגע לחיוב נחקר להתייצכ.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אתם תגישו את זה כיחד.

אתי בנדלר; אתם צריכים להגיש נוסח חדש.

היו"ר אמנון רובינשטיין; אנחנו יכולים לאשר את סעיף קטן (2) של סעיף

8. כאן אין לנו כעיה. גם כפל המס, גם

העכירה הנוספת, גם החלת הוראות סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי. אלה הן

הוראות קיימות היום, איך מוסרים צווים, ואנחנו מעוניינים שזה יהיה

אחיד.

אם אין הערות, נאשר את סעיף קטן (2). נמתין לנוסח החדש המשולכ של סעיף

קטן (1), לפי הצעת היועצת המשפטית. נאשר את סעיף 9, אם אין הערות

לגביו. גם את סעיף 10 נאשר.

אורית קורן; לגכי סעיף 10, יש פה שגיאת הדפסה. זה סעיף

35ו לחוק העיקרי ולא סעיף 135.

היו"ר אמנון רובינשטיין; כסדר. תוקן.

נותרו לנו שלושה סעיפים שלגכי שניים מהם

החלטנו שרק נפיץ את החומר כקרכ חכרי הוועדה, ושניים מהם, כולל סעיף

החיפוש, אנחנו מכקשים גם את הנהלים הפנימיים וגם שתכדקו מחדש כיחד עם

היועצת המשפטית שלנו.

ככפוף לכך, החוק מאושר להנחה לקריאה שנייה ושלישית.

אורית קורן; יש סעיף שרצינו להתייחס אליו, תיקון ההגדרות

ואדוני הציע שנדחה את זה לשלכ מתקדם יותר.

לב מישור; אני אכהיר כמה מדוכר. אני מתייחס לסעיף 5

להצעת החוק, שמדכרת על סעיף 8 לחוק העיקרי

לענייני ההגדרות.

אורית קורן; זה מתייחס לסעיף 8 לחוק העיקרי, סעיף

חהגדרות, שכתוכו כלולה גם הגדרה של מכירה

מיוחדת.

חלקיה ישראל; כל פעם אתם מעכירים כאן איזה דף שאף אחד לא

ראה אותו.



היו"ר אמנון רובינשטיין; כל דבר אני קורא. אין דבר שאתם לא תדעו

עליו.

דב מישור; מדובר פה על עניין ההגדרות שקשורות למבירה

מיוהדת. בנסיון שצברנו במשרד - ואני מתייחס

לעניין הרובלות - הכללים היו קבועים בצורה ברורה. אם מישהו מתדפק על

דלת ביתך או שער בית-הספר ומנסה לשדל לקנות משהו, הדברים מאוד ברורים

בנושא הזה. אבל מתפתהת איזו תופעה הדשה של רוכלות הפוכה. כלומר, אני

מצלצל אליך בטלפון ומתהיל להסביר לך שיש לי למכור לך את הרקיע השביעי,

ואז אתה אומר לי לבוא אליך. ברגע שאמרת לי לבוא אליך, כל סעיפי הרוכלות

בטלים לצורך העניין הזה, כי אני בעצם פורמלית גרמתי לך להסביר אותו.

או אם שלהתי לך איזו גלויה ואתה שלחת לי מכתב בחזרה והזמנת אותי

אליך.

צברנו - אומרים לי גם הממונה על הגנת הצרכן וגם התובעת במשרד - כמות

נכבדה של תלונות כי אנשים ניצלו את הפירצה הזאת. שבעצם סעיפי הרוכלות

באו להגן ואנחנו רוצים לחדד את ההגדרה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; זה בכל-זאת נושא חדש שלא עבר קריאה ראשונה.

דב מישור; אני לא יודע. אפשר להגדיר את זה כנושא חדש,

אפשר להגדיר את זה כהגדרה.

אלן זיסבלט; משום שזה היה חלק מההגדרות, אני סבור בוודאי

שיש באמת לאפשר לגורמים להגיב, לבדוק ובולי.

אני לא חושב שאנחנו צריכים באמת דווקא לדרוש קריאה ראשונה.

אתי בנדלר; ממילא אנחנו נקיים עוד ישיבה.

היו"ר אמנון רובינשטיין; לקראת הישיבה הבאה תפיצו את הנוסח המוצע

על-ידכם ואנחנו נפיץ אותו לכל הארגונים.

אורית קורן; אנחנו נפיץ את הנוסח לכל הנוגעים בדבר.

היו"ר אמנון רובינשטיין; בסדר. תקבלו תגובות ורק לאחר מכן תביאו את

זה לכאן.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10;11

קוד המקור של הנתונים