הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 308

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני. י"ט בתמוז התשנ"ח (13 ביולי 1998). שעה 09:30

חברי הוועדה: אברהם יחזקאל - היו"ר

אברהם פורז

רפאל אלול (מ"מ)

עו"ד רוני לוינגר - לשכה משפטית, משרד התחבורה

אבי גונן - תחום טכני, אגף הרכב, משרד התחבורה

בועז סופר - כלכלן, מנהל להכנסות המדינה, משרד האוצר

עו"ד אורית לב - לשכה משפטית, משרד האוצר

יואב ענתבי - שוק ההון, משרד האוצר

דני קריבו - אגף תקציבים, משרד האוצר

עו"ד יפעת רווה - משרד המשפטים

סא"ל ניר פרס - תיאום פעולות בשטחים, משרד הביטחון

נצ"מ בחך כתב - ראש מחלקת תחבורה, המשרד לבטחון פנים

סנ"צ מוטי נפתלי - קצין חקירות באתגר, המשרד לבטחון פנים

גבי לסט - מנכ"ל איגוד חברות הביטוח

שמואל מלכיס - איגוד חברות הביטוח

אביגדור קפלן - איגוד חברות הביטוח

אברהם רינות - סגן יו"ר איגוד חברות הביטוח

צבי קסלר - איגוד חברות הביטוח

זאב וינר - נשיא לשכת סוכני הביטוח

יצחק צרפתי - סגן נשיא לשכת סוכני הביטוח

עמי מימון - ס/יו"ר איגוד השמאים ויו"ר הוועדה המקצועית לרכב

עמוס זיורבסקי - איגוד השמאים

יוסי שא-נס - מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן

אתי בנדלר

מיכל דויטש (מתמחה)

לאה ורון

רשמה: אירית שלהבת

1. הצעת חוק להסדרת השימוש בחלקי רכב משומשים (הוראת שעה), התשנ"ח-1997.

2. הצעת חוק למניעת גניבות כלי רכב (הוראות שעה), התשנ"ח-1998 (של חה"כ ר' אלול).



הצעת חוק להסדרת השימוש בחלקי רכב משומשים (הוראת שעה), התשנ"ח-1997

הצעת חוק למניעת גניבות כלי רכב (הוראות שעה). התשנ"ח-1998

אנחנו פותחים עכשיו סעיף לרביזיה. אני מבין שכדי להבהיר את העקרונות שמדובר בהם היתה

התדיינות בין כל הגורמים הנוגעים בדבר. אי לכך ובהתאם לזה, ומכיוון שהיתה התדיינות, לא תהיה בוועדה

התדיינות מספת אלא על מה שמוסכם על דעת כל הצדדים. אנחמ פותחים ברביזיה.

מי בעד לפתוח רביזיה? מי נגד? בבקשה. מדובר על רביזיה על סעיף 3.

זה לא רק סעיף 3. זה כל מה שקשור לחובות המבטחים.

איפה היועץ המשפטי המתחכם שלכם? מר גבי לסט, חברי וידידי, אני רוצה לברך אותך על הופעה

ראשונה בוועדה. אין ספק שתוסיף נועם הליכות, חוכמה והומור, זה דבר שהולך ביחד, בעיקר שבתחום שלך

יש הרבה מאוד אנשים רציניים. אז אני שמח שלא הבאת את היועץ המשפטי. אם היית מביא אותו אני לא

יודע אם הייתי מקיים את הישיבה. אז בבקשה, בהומור, בחברות ובחביבות אתה מייצג אותם פנטסטי.

ביקשתי לעשות את הרביזיה, גם דיברתי איתך בעניין הזה, משום שהתקדמנו מאוד בכל הנושאים בחוק

אך נשארה בעיה אחת, שהטלנו חובת מבטחים מאוד מאוד קשה. בדקנו את זה יחד עם היועצים

המשפטיים של כל הגופים, עם לשכת סוכני הביטוח, עם מר גבי לסט. בדקנו את זה גם עם גברת אתי

בנדלר, היועצת המשפטית של הוועדה. יש פה איזשהי הצעה מוסכמת.

הכל נבדק והכל ברור?

אתה עוד כועס? בפעם שעברה כעסת. הוא דווקא הוא איש מקצוע הגון וישר, הוא אמר את דעתו לעניין.

אני לא הייתי חייב להסכים איתו. אין לי בעיה לשמוע דיעות שונות, זה נהדר, אבל כשמישהו ככה עושה לי

תרגילים, זה לא מכובד. בסך הכל אתם שייזמתם את החוק ואף לא אהד מתכוון לפגוע בכם על כך שניסיתם

לברר משהו.

בבקשה, גבירתי היועצת המשפטית ממשרד המשפטים, גברת יפעת רווה.

גם אני מתנצל, אדוני היושב-ראש. כמה אתה רוצה שאנחנו נתנצל? התנצלנו, די, -mmאת זה מסדר

היום.

הסעיף הראשון בא להחליף את סעיף 3. חילקנו את המקרים לשני מצבים: 1) מצב שהרכב נועד

לפירוק, קראנו לזה "פירוק כללי".

אני רוצה להבין את ההבדל בין שתי הגירסאות. מה קורה כאן?

נוסח הצעת החוק שהכנתי להנחה לקריאה שניה ושלישית ...

זה טרם הונח?

בוודאי שעדיין לא הנחתי כי ידעתי שעובדים על הנושא הזה בוועדה. זה הנוסח האלטרנטיבי של סעיפים

ספציפיים.

אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת פורז, שהסעיף האלטרנטיבי הוא לא באמת אלטרנטיבי מכיוון שיש עליו

הסכמה של כל הגורמים. הוא סעיף שיש לגביו קונצמוס.

אתה יודע, כשיש הסכמה גדולה מידי לפעמים זה מאוד מדאיג אותי.

מכיוון שאני מכיר את דאגנותך היתרה אז אני אומר שמהבחינה הזאת חשוב שהיתה עליו הסכמה.

אני מאוד בעד חתולים אבל אם החתולים הגיעו להסכמה על שמירת השמנת, יש לי בעיה עם זה.

הנוסח של הסעיף הקודם הטיל חובה על מבטחים לסמן את חלקי הרכב בכל מקרה, כלומר גם במקרה

שהרכב לא ישומש לחלקי חילוף וגם במקרה שהרכב נשאר בשלמותו, דבר שבאמת מטיל חובה כספית

מאוד מאוד גבוהה (לפי חוק-היסוד, זה מעבר לנדרש). לפיכך השתדלנו ליצור סעיף שקובע את חובת הסימון

המינימלית הנדרשת לצורך קיום החוק.

במקרה שהרכב מיועד לפירוק כללי יש חובה להעביר את זה למי שמורשה על-פי דין לפרק את הרכב.

את יכולה אולי להגיד מה זה "פירוק כללי" לעומת "פירוק לא כללי"?

הגדרנו "פיהק כללי" למטה.

בנוסח המתוקן כתוב: "חובת מבטח 1. במקום סעיף 3 יבוא ...". בסופו של סעיף קטן (א) נכתב "לעניין

סעיף זה, "פירוק כללי"...".

" "פירוק כללי" - פירוק הרכב באופן שהרכב לא יהיה כשיר עוד לנסיעה בו".



גברת אתי בנדלר מציעה להוסיף "ולא ניתן יהיה להשתמש בחלקיו לייעוד המקורי שלהם".

בעצם בהגדרה הזאת התכוונו להתייחס לסוג של רכב שהולך לגריטה, או למעיכה, מה שנקרא.

לא בהכרה. הולך לפירוק. זה רכב שלא חוזר לכביש, זאת הכוונה. הרי חברת הביטוח יכולה לשלם

אובדן גמור גם עבור רכב שהיא בסוף לוקחת, משקמת ומחזירה לכביש. אני הבנתי שזה רכב שהולך

או למעיכה או לפירוק לחלקים. בארץ בדרך כלל כמעט ולא יהיה מצב שם מועכים את הכל, בגלל

המחירים הגבוהים של החלפים.

אני חששתי מסיטואציה אחת שלא הייתי בטוחה שניתן לה כיסוי בנוסח המתוקן המוצע, והיא שרכב

שהולך לגריטה למעשה עדיין יתכן שיהיו בו חלקים, כמשמעותם בחוק, שניתן יהיה לפרק אותם ולעשות בהם

שימוש.

זו הסיבה שמסמנים אותם, אבל ההגדרה היא בסדר.

השאלה היא איפה באה לידי ביטוי החובה המוטלת לסמן את אותם חלקים ברכב שהולך לגריטה?

נקבעה פה חובה מפורשת למפרק.

ומה אם נשאיר את ההגדרה הקיימת?

ההגדרה היא בסדר לדעתי. אם אנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים רכב שלא אמור לחזור עוד לכביש,

שזה כלי רכב שהולך לפירוק לחלקים, אז ההגדרה "פירוק הרכב באופן שהרכב לא יהיה כשיר עוד לנסיעה

בו" היא מספיקה.

אם הוועדה תאשר את ההגדרה כפי שהיא, בבקשה. אני רק רוצה להפנות את תשומת הלב, שבאותו

רכב שהולך לפירוק כללי, דהיינו לגריטה, רכב שלא ניתן יהיה להחזיר אותו לשימוש ...

אל תשתמשי בעניין "גריטה". תאמרי: רכב שלא חוזר לכביש.

רכב שלא חוזר לכביש ושמחזירים את הרישיון שלו לרשות הרישוי.

שהוא הוכרז כאובדן גמור.

עדיין יתכן שיש בו חלקים שיהיו ראויים לפירוק ולשימוש.

במרבית המיקרים זה יהיה כך.

על מי תחול החובה לסמן את אותם חלקים? הנושא הזה לא סגור לדעתי.

על המפרק.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב, המפרק חייב לסמן, אבל המפרק רשאי לסמן את החלק הזה רק

לבקשת אחד מהאנשים שנמנו בהוראות סעיף 4. נדמה לי שהעניין הזה לא סגור.

הפרובלמטיקה היא אחרת, מה זה "יעבירו רק למי שמורשה לכך על פי דין"?

מי שיש לו היתר מטעם משרד התחבורה, מאגף רישוי הרכב.

יש שני גורמים שיש להם רישיונות מטעם משת- התחבורה: 1) מוסך מורשה, שרשאי לפרק חלקים; 2)

בית-מסחר מורשה, שרשאי לפרק חלקים.

איך אני מוודא שהחלקים האלה מסומנים?

החלקים האלה כשהם על הרכב הם לא מסומנים. ברגע שהמפרק מחליט שהוא חצה לפרק את החלק

הוא מזמין את המסמן.

הרי זה ברור שאם הרכב לא חוזר לכביש אז החלקים האלה חייבים להתפרק, ואז אנחנו רוצים חובת

סימון עליהם. איך אנחנו מוודאים שזה יתקיים? לפי הנוסח הקיים אין חובה כזאת.

זה חובה שחלה על המפרק.

זה לא כתוב.

חבר הכנסת פורז, האם אתה מוכן להציע תוספת לכאן?

אני לא יודע מה.

בסעיף 2 נאמר: "במקום סעיף 4(ב)(3) יבוא - "(3) "מבטח" - לגבי חלק המצוי ברכב, שהוראות סעיף

3(א)(1) חלות עליו;" הוא זה שרשאי לבקש את הסימון. סעיף 2 מתייחס למי שרשאי לבקש את הסימון, כי

הרי אסור אחר-כך להשתמש בחלק אם הוא לא מסומן. לכן אנחנו הוספנו, בהתאם לסעיפים האלה ...

אסור להשתמש בחלק הלא מסומן, את זה אני יודע. איך אני מוודא שבכלי רכב מה החלקים יהיו

מסומנים ושהמבטח ייוודא ביצוע?

יש כאן שני שלבים. החלקים מועברים למוסך מורשה. בכל החוק הזה יש איסור פעולה לאותו מוסך

מורשה לגבי חלק לא מוסמן.

אז שיחררת את חברת הביטוח מהאחריות שלה. כי מה זה שונה לעומת המצב היום? גם היום זה

מועבר למוסך.

חבר הכנסת פורז היום לא העברת למוסך מורשה ולא עמדה בפניך החובה הזאת. מעתה אתה תעביר

רק למוסך מורשה, רק מי שיש לו היתר על-פי דין ממשרד התחבורה. נטלנו על עצמנו מהיום מגבלה, נישה

צרה מאוד לפעול. זה השינוי.

מה שקורה זה שהגרוטאה עומדת והחלקים לא מסומנים. אולי מישהו יגנוב את הגרוטאה ואז החלקים

האלה יגנבו?

ומה אם מחליטים לא לפרק אותה בכלל?

אם מחליטים לא לפרק אותה, זה סיפור אחר. יש כמה אפשרויות. אפשרות אחת שהרכב עבר תאונה

והוא לא חוזר לכביש. פה יש שתי אפשרויות: או שמפרקים חלקים או שלא מפרקים חלקים. אם לא מפרקים

חלקים, נעזוב את זה כי זה כמעט לא יקרה בארץ, זה נדיר ביותר.

ניקח את המקרה שמפרקים חלקים מהרכב. מה חובת המבטח? רק להעביר למוסך מורשה וגמרנו?

אני חושב שאפשר לפתור את זה אם יוסיפו פה את חובת המפרק ל0מן את החלק, הוא קובה את זה.

חבר הכנסת אברהם פורז, אולי תגדיר שוב את הבעיה.

הבעיה היא שלכאורה לפי הנוסח כאן ברגע שכלי הרכב, הגרוטאה, עובר למוסך מורשה, מאותו רגע

ואילו חברת הביטוח יוצאת מהתמונה. אני לא רוצה לשחרר אותם מהחובה הזאת. אני רוצה לשחרר אותם

לוודא ביצוע. אם תהיה עליהם עדיין אחריות, הם ידאגו שזה יקרה. אם הם ישתחררו מאחריות, אני לא יודע,

או שזה יקרה או שזה לא יקרה.

אתה למעשה אומר כך: שכאשר מגיע הרכב דרך חברת הביטוח, היא מעבירה אותו למוסך מ!רשה.

אם היא מוכרת את הגרוטאה למוסך מורשה ובזה היא משתחררת מחובותיה אז לדעתי קיימת סכנה

ששם לא יקיימו את החוק. אם אתם חושבים שיקיימו את החוק, תיקחו אחריות.

אם הגרוטאה לא נועדה לתיקון אז חברת הביטוח לא מעבירה אותה למוסך מורשה אלא למפרק, מי

שהחוק הזה הסמיך אותו, ורק אותו, לפרק כלי רכב. החוק מטיל על המפרק את סימון הרכב טרם פירוקו, זה

האחריות שמוטלת עליו. הפקחים של משרד התחבורה נועדו בעיקר לצורך המטרה הזאת. חברות הביטוח

מתחייבות שרכב שנועד לפירוק ...

אתה יודע מה זה אחריות שילוחית? אני רוצה להטיל על חברת הביטוח אחריות שילוחית לכך שזה

יתבצע. אני חצה לקבוע שאם זה לא מתבצע, חברת הביטוח אחראית.

האחריות היא למכור את זה למפרק מורשה.

חבר הכנסת פורז, מר מלכיס נתן לך תשובה די מספקת, לא?

אם יורשה לי, אני חושבת שההערה שלי בהתחלה דווקא היתה מוטעית ובמחשבה שניה הנושא כן סגור

מכל הצדדים. אולי אני אסביר את הדברים. כשיש רכב באובדן גמור, וזה לא משנה כרגע אם זה אובדן גמור

למעשה או אובדן גמור להלכה, יש שתי אופציות: או לשקם את הרכב ולתקן אותו או לגרוט אותו, וכשגורטים

אותו יש אפשרות שיפרקו חלק מחלקיו. בעצם בשתי האפשרויות - בין אם הרכב הולך לשיקום ובין אם הוא

הולך לפירוק ולגריטה - קיימת אפשרות שייפרקו חלק מחלקיו. רוצים להבטיח את חובת הסימון של אותם

חלקים שמפורקים מהרכב.

מה מוצע כאן? אני מציעה שנקרא ביחד את הסעיפים ונראה שגם מבחינה עונשית בהתאם למוצע

הנושא סגור.



"3(א) שילם מבטח תגמולי ביטוח לבעל רכב ורכש בו זכות לבעלות מכוח ח0כם עם בעל הרכב או מכוח

חוראה על פי דין"... - כאן אני עושה הפסקה ואני חצה להסביר מה משמעות ההוראה הזאת.

מדובר בכך שברגע שחברת הביטוח משלמת את תגמולי הביטוח לבעל הרכב שנפגע, בין אם מדובר

באובדן גמור למעשה ובין אם מדובר באובדן גמור להלכה, הרי שמכוח התשלום הזה היא רוכשת בו בעלות

גם אם היא לא מעבירה את הבעלות ברישיון הרכב. את זה רצינו להבטיח דבר ראשון, שתחול עליה חובה

ברגע שהיא שילמה את תגמולי הביטוח.

במקרה כזה "יחולו הוראות אלה -

(1) החליט המבטח להעביר את הרכב לפירוק כללי - "

וכאן אני יורדת להגדרה המופיעה בתחתית: "לענין סעיף קטן זה, "פירוק כללי" - פירוק הרכב באופן

שהרכב לא יהיה כשיר עוד לנסיעה בו", זאת אומרת, בעצם רכב שבשורה התחתונה יירד מהכביש. במקרה

הזה, אני חוזרת לפיסקה (1):

"החליט המבטח להעביר את הרכב לפירוק כללי - יעבירו רק למי שמורשה לכך על פי כל דין..." - אני

מבינה שהכוונה כאן למי שמורשה לפרק את הרכב לפי כל דין.

זה כל מוסך לדעתי. האם יש היתר מיוחד לפירוק מכוניות?

לא אבל צריך לגרום לכך שלא כל חאפר יוכל לפרק רכב.

יש מוסכים שיש להם רישוי לתיקון פח והם הוציאו רישוי לפירוק פח.

נניח שיש לי מוסך כללי ואני רוצה לפרק מגרוטאת רכב שתי כנפיים ולמכור אותן. האם אסור לי? אני לא

מתקן פחחות, אני רק מפרק את הברגים וזה מוכן. לדעתי זה מותר לכל מוסך מורשה.

בהקשר הזה אני מבקשת לשאול, המגרשים שבהם מועכים את כלי הרכב עם הטרקטורים הגדולים, זה

רק בסרטים? אצלנו אין דבר כזה? הם גם צריכים לקבל רישיון?

אם הוא בית מסחר והוא עוסק בכך הוא חייב רישיון. אם הוא עוסק בלי רישיון, הוא עוסק נגד החוק.

מי זה "מורשה לפירוק רכב"? אין דבר כזה.

אחרת בכל חושה בכפר כזה ואחר יהיה לך מפרק שהוא מוסך.

אם כך, "יעבירו רק למי שמורשה לפרק כלי רכב על פי כל דין, ויחזיר את רשיון הרכב לרשות הרישוי".

השמאי מחזיר את רישיון הרכב.

קודם כל מטילים במקרה הזה שתי חובות על המבטח: 1) מוטלת עליהם החובה להחזיר את רישיון

הרכב לרשות הרישוי; 2) הפירוק יכול להיעשות רק במקום שהורשה לכך על פי כל דין.

אין מקום כזה, כל מקום מורשה על פי כל דין.

אז זאת השאלה. שאלתי את משרד המשפטים מספר פעמים האם באמת יש הרשאה על פי דין לבצע

את הפעולות האלה כי אם לא, אז באמת לא עשינו שום דבר.

אנחנו שאלנו הלאה את משרד התחבורה.

משרד התחבורה אמר שיש רישיונות למוסר לפחחות. זה נכון, אבל כל אחד יכול לפרק חלקים גם אם

זה לא בתחום שלו. נניח שלי אין רישיון לחשמלאות רכב, האם אני לא יכול לפרק פנס באוטו?

ההנחה המקדימה היא שאתה רוצה שמישהו יוודא שאחרים לא עוברים על החוק.

אני אתן לך דוגמא, אם אתה יודע שיש עליך חבות אז אתה לא תיתן את הגרוטאה לחאפר הראשון

שתיראה אלא אתה תוודא את זה, תיקח אחד שאתה סומך עליו, שאתה יודע שהוא לא יסבך אותך, שאתה

יודע שהוא מוסך רציני. אבל אם אין עליך חבות בוודאי תיפנה לאדם הראשון שתיראה. לכן אני רוצה להטיל

עליהם את החבות על מנת שהם יעסיקו הלאה אנשים רציניים.

אנחנו חוזרים לנושא של אחריות שילוחית.

ואם הוא רוצה למכור את זה הלאה?

אני לא מסכים. החוק הזה נועד למנוע את הדברים האלה.

אז אני יכול לתעל את הרכבים רק למי שעליו תהיה סנקציה פלילית, שאני אדע איפה הוא. לא לאיזה

מוסך באיזה חושה בוואדי ג'וז .אבל זה יכול לעבור כמה ידיים.

אני השתמשתי במילה "אחריות שילוחית" במובן הזה שאם אתה יודע שאם הוא עושה משהו אתה חב

בגינן, אתה תבדוק עם מי אתה מתקשר. זה הכל.

ואם הוא מוכר את זה עוד פעם ועוד פעם?

אתה תתנה את זה בכך שהוא לא ימכור, זה לא בא בחשבון, אחרת אין טעם. אז חלקים יסומנו קודם,

לפני שהוא מוכר. אם הגרוטאה יכולה להתחיל לנדוד כגרוטאה בלתי מסומנת אז בחוק הזה כבר יש חורים

יותר מאשר בגבינה.

אתה צריך להבדיל בין שני מצבים. קודם כל יש מצב של Total loss-ב .Total lossעל-פי הגדרת החוק

יש דין שמחייב את פירוקו. אנחנו עכשיו מדברים על מצב ביניים, דהיינו שחברת הביטוח מחליטה שזה מה

שאנחנו קוראים Total lossלהלכה ופועלת כאילו זה היה Total lossאמיתי על-פי דין ומעבירה את הרישיונות

למשרד הריש!י ומפרקת אותו.

בפועל כל הפירוקים יתבצעו במספר מגרשים מאוד מאוד מצומצם ולק לא תהיה פה שום בעיה. משרד

התחבורה יקבע בדיוק את המגרשים וייתן להם רישיון.

חבר הכנסת פורז אומר שה!א רוצה להבטיח שבפ!על זה באמת יתבצע במספר מגרשים מוגדר

ומצומצם. חבר הכנסת פורז, בוא ננסה ליצור קונצזוס למה שאתה אומר. אתם הרי לא מתנגדים שבסופו

של דבר באמת המכוניות ימסרו למקומות מוגדרים ומוסדרים.

ההצעה היא שתהיה רשות שתנהל את זה.

אני מציע לחברות הביטוח לחשוב על סוף החוק, כי הרי אתם יודעים שבסופו של דבר לא מדובר על

מאסרים, הכל התבטל. מכיוון שלכם יש אינטרס, !מכיוון שחבר הכנסת אברהם פורז עומד על דעתו, השאלה

היא האם אפשר למצוא נוסח שמגדיר שהדבר הזה ימסר למשהו מוגדר, ידוע ומצומצם. מה אונה מציע?

דרך אגב, זה גם נעשה היום בפועל.

אומר מר אבי גונן שזה נעשה בפועל, אומר חבר הכנסת פורז שהוא רוצה שזה יופיע גם בכתב.

מדובר על בית מסחר מורשה לחלקים משומשים - יש בתי מסחר לחלקים חדשים ויש כאלה שרשאים

למכור חלקים משומשים - שהוא מורשה על-פי רישיון של משרד התחבורה לקנות ולמכור חלקים משומשים.

הוא גם קונה את הגרוטאות מחברות הביטוח.

אומר מר אבי גונן שזה פיתרון שחברות הביטוח לא מתנגדות לו. זה הצעה שאתם תומכים בה, שתוכנ0

מילה האומרת שהחלפים או הרכב בשלמותו ימסרו לבית מ0חר לחלפים משומשים. האם מישהו מתנגד

להצעה? חבר הכנסת אברהם פורז, היא מספקת אותך?

לא. אני מציע שיהיה כתוב ככה: "החליט המבטח להעביר את הרכב לפירוק כללי - יעבירו רק למי

שמורשה לכך על פי כל דין, ידאג לכך שהחלקים יסומנו טרם פירוקם ויחזיר את רשיון הרכב לרשות הרישוי".

חברת הביטוח תדאג לכך שהחלקים יסומנו טרם פירוקם.

מה המשמעות של "ידאג לכך"?

שהיא צריכה לדאוג לכך שהחלקים יסומנו, יש לה אחריות שילוחית. היום קוראים לזה "אחריות למעשה

אחר".

זה אחריות ישירה, לא אחריות שילוחית.

הרכב הזה גם יכול להגיע לידיים נוספות.

ברגע שאתה מוכר אותו למישהו שהוא מורשה מטעם משרד התחבורה, אנחנו כבר לא יכולים לשלוט בו

כי מחר הוא יכול לפרק ממנו חלקים או למכור אותו.

אתה לא יכול לשלוט בו. אתה מתקשר רק עם אחד שאתה סומך עליו, כי אתה יודע שאם אתה נותן

לאחד שאתה לא סומך עליו, הוא יסבך אותך. אתה יודע מה, אם אני חצה שמשהו יתבצע אני אשלח גם

פאקס וגם טלפון וגם אלך ברגל.

אני יכול לסמוך על מישהו במאה אחוז והוא ימכור את זה למישהו אחר, מה אני יכול לעשות?

גם אני שולח עובד שלי לבצע עבודה והוא הורג מישהו בדרך, אני חב.

יש פה רק טעות אחת. אני לא יכול לקבוע על מי אני סומך. הוא יסמן ומשרד התחבורה יקבע את

הנוסחים.

אתה תבדוק שזה יהיה אנשים רציניים. אני לא יכול להגיד לך לא להביא חאפרים. תדאג לכך שהחלקים

יסומנו טרם הפירוק.

אני נציגת משרד האוצר. אני מתנגדת למילה "ידאג". אני חושבת שזה הטלת אחריות כבדה מדי על

חברות הביטוח. אני חושבת שצריך למצוא נוסח עדין '/תר.

נאמר "ולא ידאג"... את פוחדת שזה יעלה את הפרמיות?

זה אחריות ישירה וחברות הביטוח לא יכולות לעמוד בזה.

איזה אינטרס את מייצגת?

מה זה "איזה אינטרס"? אני המפקח על הביטוח.

אם היית אומרת שזה יעלה את הפרמיה או יסכן את האיתנות של חברות הביטוח ...

אני דואגת ליציבות חברות הביטוח, ומאידך לטובת המבוטחים.

את לא דואגת לצרכנים בכלל. את פוגעת בצרכנים. אני חייב לומר שמזמן לא הסכמתי עם חבר הכנסת

פורז כמו שאני מסכים היום.

אני מאושר ששניכם מסכימים. מר רינות אמר שהוא לא מתנגד. אני מציע עוד פעם, אם גם חברות

הביטוח עצמן לא מתנגדות, או מי מטעמן שהוא במעמד בכיר וציבורי אומר שהעניין מקובל, אז למה לעשות

מזה סתם ויכוח מיותר? תפקידי להגיע כאן לקונצזוס ולפישור. האם ההצעה של חבר הכנסת פורז מקובלת

גם על החברים האחרים? אפשר לקרוא אותה שוב?

יש לי בעיה, לא מההיבט של האוצר אלא מההיבט של הניסוח המשפטי. אני לא יודעת מה זה "לדאוג

לסימון כלי רכב" מבחינה משפטית.

אני רוצה להטיל עליהם אהריות, שאם זה לא קרה הם ישלמו קנס, לא מאסרים ולא כלום.

אז נאמר "תהיה אחראית על סימון החלקים של כלי הרכב".

אני חשבתי שחברת הביטוח תפקידה לבטח והמפרק תפקירו לראוג לסימון.

את רוצה שנאמר "ותוודא" במקום "תדאג"?

אם כך: "החליט המבטח להעביר את הרכב לפירוק כללי - יעבירו רק למי שמורשה לכך על פי כל דין,

יחזיר את רשיון הרכב לרשות הרישוי וייוודא סימון החלקים שפורקו מאותו רכב".

לי יש הצעה הרבה יותר טובה. אני מציע לאמץ את העיקרון שעשינו לגבי מוסך מורשה: "היא תחזיר את

רישיון הרכב למשרד הרישוי לאחר שהמפרק המציא לה אישור שחלקי הרכב סומנו טרם פירוקם".

אתה שוב רוצה לברוח מהדבר העיקרי.

אם תשימו לב בתיקון כאן, למעשה חברת הביטוח מחזירה את הרישיון רק לאחר שמוסך מורשה

ממציא לה אישור שהתיקון בוצע אצלו. כאן נבקש היתר מהמפרק שהרכב סומן טרם פירוקו.

זה ה"לוודא".

ואז התפקיד שלנו הוא תפקיד אדמיניסטרטיבי סביר.

נגיד שהדלת היא לחלוטין מעוכה, לפי הנוסח הזה יהיה צריך לסמן אותה.

אם הדלת לא מיועדת לשימוש חוזר לא מפרקים אותה.

השימוש החוזר ברכב נגזר כתוצאה מחומרת המק לרכב. אבל הצורך בהחזרת רישיון הרכב ומחיקתו

מפנקסי משרד הרישוי נובע מהחלטת שמאי שהרכב הגיע למק כזה שלא ניתן לתיקון.

אבי מבין שאתה חצה להוסיף את נושא השמאי, נכון?

האקט של החזרת הרישיון הוא לא השאלה האם כן למספר את החלקים או לא למספר את החלקים.

זה עניין של צורת המק ברכב, בטיחות (כל ההשלכות.

היא מקבלת שתק מהמסמן ומתייקת אותו אצלה שהרכב הזה ....

כלומר שאתה מסכים ל"לוודא". סיכמנו שזה יהיה "לוודא".

אם כך: "וייוודא סימון החלקים שפורקו מאותו כלי רכב", ואני חצה להוסיף לזה סייג "ושהולכים לשימוש

חוזר". אוטו שגורטים אין טעם לסמן.

רק החלקים שפורקו כי מה שגורטים לא מפרקים.

מה שהולך לשימוש חוזר.

אני לא רוצה שיהיה ויכוח על איזשהי כנף שקיבלה מכה שזה לא שימוש חוזר. הדרך היחידה היא

"כל הלק שמפורק מהרכב - מסומן". מה שלא רוצים להשתמש בו שימוש חוזר, לא מפרקים.

האם זה נכון? שמעתי שזה לא נכון עובדתית.

יש רכבים שהולכים לגריטה ומהם כן מפרקים חלקים.

חבר הכנסת פורז, האם אפשר לקיים הצבעה?

לדעתי הנוסח הוא בסדר. אני מציע ש"ייסומנו טרם פירוקם", או "החלקים המיועדים לשימוש חתר".

"לגבי סימון החלקים שפורקו מאותו כלי רכב המיועדים לשימוש חוזר".

הצבעה על סעיף 3(א)(1)

בעד-3

אין מתנגדים

סעיף 3(א)(1) נתקבל, בהתאם לתיקונים שהוכנסו.

סעיף 3(א)(2)

"מכר המבטה את הרכב, שלא למטרת פירוק כללי אלא לשם תיקון, יחזיק המבטח ברשיון הרכב ולא

יעבירו לרוכש הרכב אלא אם כן הרוכש המציא לו אישור של מוסך, שניתן לו רשיון לפי דין, לפיו תוקן הרכב,

ואם הוחלף חלק הורכב במקומו חלק חדש או חלק משומש שסומן לפי הוראות חוק זה."

הצבעה על סעיף 3(א)(2)

בעד-3

אין מתנגדים

סעיף 3(א)(2) נתקבל.

"לענין סעיף קטן זה ..." - אושר.

סעיף 3(ב)

"העביר מבטח את רשיון הרכב לרוכש רכב כאמור בסעיף קטן (א)(2), ידווה על כך למנהל בדרך

שתיקבע."

מי זה המנהל?

המנהל מוגדר בחוק. הוא עובד משרד התחבורה.

אני תמיד בעד מנהלים.

הצבעה על סעיף 3(ב)

בעד-3

אין מתנגדים

סעיף 3(ב) נתקבל.

סעיף 1 כולו, המחליף את סעיף 3, אושר.

סעיף 2 - במקום סעיף 4(ב)(3)

סעיף 4 לחוק המוצע, הדן בסימון חלקים, אומר בסעיף קטן (א): "לא יסומן חלק על-ידי מסמן ולפי

הוראןת חוק זח."

"(ב) מסמן לא יסמן חלק אלא לבקשת אחד מחמפורטים בפסקאות (1) עד (3) ובהתאם לחוראותיחם."

ואז מוצע להוסיף את פיסקה (3), האומרת שמבטח יהיה רשאי לבקש סימון חלק: "מבטח - לגבי חלק

המצוי ברכב, שהוראות סעיף 3(א)(1) חלות עליו". זה משלים את התמונה.

"(4) רוכש רכב ממבטח - לגבי חלק שהוא מבקש להחליפו ואשר מצוי ברכב, שהוראות סעיף 3(א)(2)

חלות עליו".

הצבעה על סעיף 2. המחליף את 0עיף 4(ב)(3)

בעד-3

אין מתנגדים

סעיף 2 לתיקון התקבל.

סעיף 3 - תיקון סעיף 10

סעיף 3 הוא הסעיף העונשי. כידוע אין טעם בהטלת חובה על פי דין אלא אם כן יש איזשהי סנקציה

פלילית בצידה, שאחרת אפשר לעקר את הוראות החוק.

סעיף 10 להצעת החוק דן כאמור בסעיף עונשין ואומר: "(א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שנה;"

סעיף קטן (ב) קובע שוב הוראות שדינן מאסר 3 חודשים.

סעיף קטן (ג) מתייחס למסירת מידע.

סעיף קטן (ד) המקורי דן בסנקציה שהוועדה אישרה לגבי מבטח. מוצע להחליף את חסעיף הקטן הזה.

יש פה טעות, מספרי הסעיפים השתנו. אנחנו פשוט סידרנו מחדש את הסעיף שמדבר על בעל מוסך או

בעל עסק שלא רשם פרטים ודינו מאסר 3 חודשים. זה לא השתנה.

מי כלול בסעיף קטן (ד) שלגביו נאמר "הע1שה אחד מאלה, דינו - מאסר 3 חודשים"?

זה מה שמוצע עכשיו.

במקום "בעל מוסך או עסק שלא רשם פרטים", זה בעצם אותו דבר בדיוק.

למה אתם רוצים להקל עלי/, לתת לו רק 3 חודשים?

זה כלול כבר, זה היה קיים. הסעיף הזה לא השתנה. את סעיף 10(א) משנים רק במובן שאת האחריות

הפלילית על מבטח אנחנו מור'דים עכשיו ומעבירים אחר-כך לחוד.

"בעל עסק שלא רשם פרטים כאמור בסעיף 7(א} או (ב)" - מתי בעל העסק צריך לרשום אותם פרטים?

זה לפי סעיף 7(א) ו-(ב). זה כבר קיים בחוק.

איפה ההוראה המהותית, על מה את מטילה עליו עונש, מה הוא הפר? לא הבנתי, או שאני לא זוכר.

בעל העסק צריך לדווח על פרטי סימון. סעיף 7 הוא על חובת רישום ודיווח על פע1לות בחלק משומש.

בעל עסק או בעל מוסך שלא דיווח כפי שמופיע בחוק דינו מאסר עד 3 חודשים, נכון?

ברשותכם, אם תסתכלו על סעיף 10 בהצעת החוק בסעיף קטן (א)(3): "העושה אחת מאלה, דינו -

... (3) עושה פעולה ברכב או בחלקיו, בניגוד להוראות סעיף 3," הוראות סעיף 3 דנו בחובת

המבטח. עכשיו אנחנו משנים את זה כי גם הטלנו סוג אחר של חובה על המבטח וגם התקבלה עמדתם של

המבטחים שעונש של מאסר שנה הוא עונש בלתי סביר בנסיבות העניין.

במקום 3 חודשים עדיף ללכת על איזשהו קנס גבוה, גם על בעל העסק.

אנחנו בעד. המאסר מיותר.

אומר חבר הכנסת אברהם פורז: אם להשוות, להשוות לכולם.

מה הקנס שצמוד ל-3 חודשי מאסר, 9,600 שקל? לפי סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין מה הוא הקנס

המקסימלי?

150,000 שקל.

אני מציע שנקבע את זה. הרי אם נקבע מא0ר אז במקום זה יהיה לו קנס מקסימלי של 9,600 שקל.

ככה אולי לפהות הוא יחטוף קבס גחל.

אני מבין שחבר הכנסת פורז מציע להוריד מאסר מכל הגורמים.

לא זאת הצעתי. אחד שלא מסמן - תן לו קנס, עזוב אותנו ממאסר 3 חודשים, זה לא רציני.

אז קודם כל, בסעיף 10 (א) - פיסקה (3) תימחק. אני מבינה שזה מאושר.

שאר הפיסקאות שנמצאות בסעיף קטן (א) ושמטילות מאסר שנה, מדובר על אלה שהם המבצעים.

רק על אי-רישום יהיה קנס.

רק בסעיף קטן (ד), במקום 3 חודשים זה יהיה קנס.

אינני יודעת, אולי צריכים גם בסעיף קטן (ג) לעשות איזשהו שינוי כזה.

סעיף קטן (ג) זה מסירת מידע, התרשלות בשמירת סודיות. אנחם הלכנו לפי חוק העונשין.

זה לא הגיוני, מי שלא מסמן יקבל קנס ואילו מי שלא מוסר מידע - 6 חודשי מאסר? חבריה, תרדו

מהמאסר. זה נראה לא הגיוני.

אני מציע שנוריד את עניין המאסרים, חוץ מהאלמנט של הביצוע. אנחנו לא רוצים להיות דרקוניים. אם

מישהו מבצע את העבירה בפועל - אז דינו מאסר.

אבל הייתי קובע בכל זאת, לא איכפת לי שזה יהיה כך לגבי עבירה ראשונה או שניה אבל מי שנניח יש

לו עבירה חוזרת, יש בחוק העונשין משהו לגבי עבירות חוזרות לפי סעיף 61.

עבירות של אי שמירת סודיות זה עבירות שדינן מאסר. אני לא אומרת שזה טוב. אנחנו לקחנו את זה

מחוק העונשין. אני אומרת שאולי עדיף פה קנס.

העניין הוא דומה אבל לא זהה. בסעיף קטן (ג), כמו שאמרה גברת אתי בנדלר, נוריד את המאסר ונמיר

אותו בקנס. האם זה אפשרי?

הקנס הקיים פה הוא קנס מאוד גבוה, פי 5 מהקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

גברת יפעת רווה, בסעיף קטן (ב) לא משנים דבר, כך הבנתי. אנחנו עוברים עכשיו לסעיף קטן (ג), לגבי

מי שלא מסר מידע. הכוונה היא לבטל פה את המאסר ולעשות קנס.

גם בסעיף קטן (ב) אני רוצה להמיר את המאסר בקנס.

אני רוצה להעיר את תשומת הלב שבסעיף קט/ (ב) מדובר על אלה שמסרו מידע בניגוד לחובת הסודיות

החלה עליהם.

את צודקת. בסעיף קטן (ב) נשאיר את עונש המאסר.

בסעיף קטן (ג) אנחנו רוצים לקבוע אותו קנס של 150,000 שקל.

אבל לגבי סעיף קטן (ב) - עוד לא ראיתי דבר כזה בחקיקה פלילית, אלא אם כן אני לא מבין כלום.

תן קודם לגמור את סעיף קטן (ג).

בסעיף קטן (ג) נאמר "מי שלא מסר מידע לפי הוראות סעיף 8, דינו - מאסר 6 חודשים" אנחנו רוצים

להמיר את זה לקנס.

ייקבע קנס בשיעור הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

את בטוחה שזה 150,000 שקל?

כן-

במקום סעיף קטן (ד), אני מבקשת למחוק את מה שכתוב בהצעת החוק, ולעבור לדף של מה שמוצע:

"העושה אחד מאלה, דינו - מאסר 3 חודשים."

אז גם פה יהיה קנס לפי אותו סעיף בחוק העונשין.

"דינו קנס בשיעור הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977".

מוצע להוסיף את סעיף קטן (ה):

"מבטח שלא החזיר את רשיון הרכב לרשות הרישוי בניגוד לסעיף 3(א)(1) או שהעביר את הרשיון

לרוכש הרכב, בניגוד להוראות סעיף 3(א)(2), או שלא דיווח למנהל על העברת רשיון הרכב לרוכש רכב,

בניגוד להוראת סעיף 3(ב), דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין."

או שלא וידא את מה שדיברנו עליו קודם.

סעיף קטן (ה) הקיים יהפוך להיות סעיף קטן (ו) ואנחנו מציעים להכניס בו שינוי. זה הסעיף האומר עכשיו

"הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה שאותה ביצע תוך כדי עיסוקו בעסק הטעון רישוי על פי כל דין, רשאי בית

המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, לשלול את רשיון העסק לפרק זמן שיקבע."

הסעיף הזה היה קיים לפני שהכנסנו את חובת המבטח. גם משרד התחבורה וגם משת- האוצר הפנו

את תשומת ליבנו שלא מתכוונים לסגור חברות ביטוח. לכן אנחנו מציעים לכתוב :"הורשע אדם בעבירה לפי

סעיפים קטנים (א) עד (ד)", ואז זה לא יחול על סעיף קטן (ה).

מי אמר שלא רוצים לסגור חברות ביטוח?

לא התכוונו שעל זה יסגרו חברת ביטוח.

עכשיו אנחנו חוזרים לסעיף קטן (ב).

בסעיף 10(ב) כתוב "המעביר או המגלה מידע בניגוד להוראות סעיף 9, דינו - מאסר ששה חודשים או

קנס ..."; "נעברה העבירה ברשלנות ולא במחשבה פלילית, דינו - מאסר 3 חודשים." לפי הנאמר אם זה לא

ברשלנות זה 6 חודשים וכאשר זה ברשלנות זה 3 חודשים. איך נדע?

לקחנו את הסעיפים האלה מחוק קיים. אם הוועדה רוצה לשנות את זה, זה אפשרי.

זה העונשים הקבועים בדרך כלל בהוק בעניין עבירה של העברת מידע.

את הרישא, העניין של "נעברה העבירה ברשלנות...", הייתי משמיט לגמרי.

גברת גלוריה וייסמן, הממונה על התחום הפלילי במשרד המשפטים, נמצאת בכנסת אך היא נקראה

דהוף לאיזשהי ועדה אהרת. לא הייתי רוצה בהיעדרה שהוועדה תעשה רביזיה בסעיפים פליליים שנדונו

ואושרו בנוכחותה בלי שהיא תוכל להגיב על השינוי. אם אתם מבקשים לדון ולעשות רביזיה גם בסעיף הזה

לא איכפת לי להוסיף "נעברה העבירה ברשלנות ..., דינו - מאסר שלושה חודשים או קנס כאמור

בסעיף 61(א)(4)". אני יודע שעל רשלנות לא יתנו מאסר אלא קנסות. אני נגד מאסר בעבירת רשלנות.

או קנס בהתאם למאסר.

קנס על מאסר 3 חודשים הוא הרבה יותר נמוך (9,600 שקל). חבר הכנסת פורז רוצה קנס יותר גבוה.

אני רוצה, אם גברת גלוריה וייסמן תסכים, שתוותרו בכלל על המאסר בסעיף קטן (ב). בעבירות רשלנות

לא מקובל להכניס מאסר בפועל.

אני מבקש לסכם כך, כפוף להסכמת גברת גלוריה וייסמן, למחוק את המאסר בגין רשלטת בסעיף קטן

(ב) ולהשאיר שם רק קנס, ובהתייעצות עם היועצים המשפטיים נקבל את הצעתו של חבר הכנסת פורז.

במידה ולא, והיא תעמוד על סעיף המאסר, מציע חבר הכנסת אברהם פורז הצעה חלופית, להוסיף בסעיף

קטן (ב) "קנס לפי סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין".

כלומר, "בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא: "או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק הע1נשין"."

אי לכך אנחם נצביע על כל סעיף 3, כפוף לתיקונים.

הצבעה על סעיף 3 (תיקון סעיף 10)

בעד - 3

אין מתנגדים

סעיף 3 נתקבל.

0עיף 4 - החלפת סעיף 14(א)

"במקום סעיף 14(א) יבוא:"

סעיף 14(א) מדבר על תשלום בעד סימון חלקים. הנוסח הנוכחי אמר: "בעד סימון חלק משומש לפי

הוראות חוק זה ישלם בעל החלק המשומש תשלום למסמן כפי שנקבע בתקנות." אני מזכירה שהתקנות

טעונות אישור ועדת הכלכלה.

"(א) בעד סימון חלק משומש לפי הוראות חוק זה ישלם מי שרשאי

לבקש את הסימון לפי סעיף 4(ב)(1) או (2); ובמקרים האמורים בסעיף 3 - המבטח או רוכש הרכב

מהמבטח, לפי הענין."

הצבעה על סעיף 4

בעד-3

אין מתנגדים

סעיף 4 נתקבל.

למה הם רוצים לצמצם, מי יצא פה?

כדי לא להטיל תמיד על בעל החלק את חובת התשלום.

אני מבקש שוב להודות לכולם על הדיון.

חבר הכנסת פורז, אני רוצה לוודא שההסתייגויות שלך לסעיף הזה ירדו.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30