ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/03/1998

אישור מימון ערוצים ייעודיים באמצעות שידורי פרסומת לפי סעיף 6לד (א3) לחוק הבזק, התשמ"ב-1982

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג' י"ט באדר התשנ"ח. 17.3,1998. בשעה 30;10
נכחו
חברי הוועדה: חיו"ר אברהם יחזקאל

עבד-אלמאלכ דהאמשה

צבי ויינברג

איתן כבל

גדעון עזרא

אברהם פורז

יורי שטרן

שלום שממון
מוזמנים
שרת התקשורת לימור לבנת

דני רוזן, מנכ"ל משרד התקשורת

צבי האוזר, המועצה לשידורי כבלים

אלי ניסן, המועצה לשידורי כבלים, מינהלת הסדרת

השידורים לציבור

יוסי עבדי, המועצה לשידורי כבלים

זיוה דסה, משרד התקשורת

ליאור ברון, רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר

אבי גבאי, רכז תקשורת באגף התקציבים, משרד

האוצר

מיכה ינון, ראש מינהל תרבות, משרד החינוך

והתרבות

טליה שטרק, הרשות להגבלים עסקיים

דייר דוד תדמור, הממונה על ההגבלים

העסקיים, הרשות להגבלים עסקיים

עו"ד חנה מינקביץ, יועצת משפטית, רשות השידור

עו"ד כרמית פנטון, יועצת משפטית, הרשות השנייה

לטלוויזיה ורדיו

נחמן שי, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד גדעון אביטל, יועץ משפטי, התאחדות חברות

הטלוויזיה בכבלים

גוסטבו טרייבר, מנכ"ל התאחדות חברות הטלוויזיה

בכבלים

אילה בר, דוברת שרת התקשורת

אלונה אריאלי-להב, יועצת שרת התקשורת

אליהו שהרבני, מתמחה, הלשכה המשפטית

דוד מוטאי, דובר יוצאי איראן, מנהל הטלוויזיה

הקהילתית

רונן ברשלום, מנהל קבוצת אברהים בולוס - ערוץ

ערבי

בועז אפלבאום, רוכשי המכרזים



יאיר דורי, מנכ"ל "יאיר דורי תקשורת"

ישראל עוז, אוכשי המכרזים

יצחק קול, מנכ'יל "רול תקשורת"

מיכל כהן, יועצת שדולת המועצה הישראלית

לצרכנות

אריאלה רבדל, מנכ"ל המועצה לצרכנות

יוסי שא נס, מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן

אברהם חכמי

ששון סימנטוב, ארגון בית כורש - נשיא

מרדכי רחימי, יו"ר ארגון בית כורש

מנשה אמיר, קול ישראל, מעולי איראן

נוריאל חסיד, ארגון הגג של יוצאי איראן

יוסי סיון, ארגון הגג של יוצאי איראן

יצחק רוקיניאן, ארגון הגג של יוצאי איראן

אברהם אביר, ארגון הגג של יוצאי איראן

הושנג חושלסן, ארגון הגג של יוצאי איראן

מאיר עזרי, יו"ר ארגון יוצאי איראן העולמי

אלברט עזרי, סגן יו"ר ארגון יוצאי איראן

העולמי

אבי פריאל, יו"ר הצעירים - יוצאי איראן העולמי

יחזקאל זכאי, ארגון יוצאי איראן העולמי

משה כהן, ארגון יוצאי איראן העולמי

עו"ד רון גזית יועץ משפטי, זכייני ערוץ 2

רון ורבר, יועץ לענייני תחיקה, זכייני ערוץ 2

עוזי פלד, מנכ"ל טלעד

אבי גולן, יועץ שר התיירות

עדנה הראל, משרד המשפטים

מנהלת הוועדה; לאה ורון

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

אישיר מימון ערוצים ייעודיים באמצעות שידורי פרסומת

לפי סעיף 6לד (א3) לחיק הבזק, התשמ"ב-1982



אישור מימון ערוצים ייעודיים באמצעות שידורי פרסומת

לפי סעיף 6לד (א3) לחוק הבזק, התשמ"ב-1982

היו"ר אברהם יחזקאל; רבותיי, שלום רב, אני מבקש לפתוח את הישיבה,

כמעט מסורתית בתחום הערוצים היהודיים, ואני

מודיע לפרוטוקול וקבל עם ועדה שעוד בתקופתי, כעת חיה, קרי במהלך

החודשים הקרובים, אני מתכוון לסיים את נושא הערוצים הייעודיים לטוב

או לרע, - כל אחד מנקודת השקפתו -, אבל אני מודיע זאת חד משמעית. תמיד

חונכתי פה על ידי מנהלת הוועדה לא להתחייב על דברים, אבל אני חושב

שבנושא הערוצים הייעודיים ונושא התקשורת הגיע הזמן שיגיע לכאן גם יושב

ראש ועדה שיביע עמדה ויאמר אם היא לא מקובלת או כן מקובלת, עם הממשלה

או נגד הממשלה. אני חושב שצריך לחתוך את העניין הזה, כי בסופו של דבר,

מדובר בדברים שהרבה מאוד אנשים ממתינים להם, הרבה מאוד קהילות ממתינות

לכך. התקשורת היא לא דבר שממתין להחלטות של הפוליטיקאים, ואם אנחנו לא

נדביק את הפערים האלה, התקשורת תקדים אותנו בכל מקרה. היה דיון עכשיו

שעסק ברפורמה בתחום הדלק; זה נושא שהפוליטיקאים יכולים לעצור או לזרז.

נושא התקשורת, הטכנולוגיה שלו, הערבובייה שלו, הבקשות של הצרכנים,

מחייבים אותנו להדביק את הפערים האלה. בתחום הערוצים הייעודיים אין לי

ספק שנוצר פער והולך ונוצר מצב שהמציאות מכתיבה לנו התנהגות. ואני

מקווה, גברתי השרה, שעד סוף חודש יולי, התקופה שלי בוועדת הכלכלה,

העניין הזה יסתיים.

נקודה שנייה, אני חייב לומר מספר אמירות שהן לכאורה עלולות ליצור לי

בעיה - מה אני אגיד, פוליטית, לא פוליטית, אבל הצרכנים הם החשובים

בעיניי. כמי שהיום שותף לחברים בוועדה שמנהלים מאבק צרכני במספר

תחומים - סימון מחירים, רפורמה בדלק, שעכשיו באנו מדיון בה אני חושב

שגם נושא התקשורת מחייב שנדון בו, ולא בהיבטים פוליטיים. אני אומר את

זה דווקא כאיש אופוזיציה, ואני חושב שאין לנו בררה אלא לברך עבודה

שאומרת שצריך לפתוח כמה שיותר ערוצי תקשורת, לכמה שיותר צרכנים, לכמה

שיותר תושבים, כי אני חושב שמהבחינה הזאת אין לנו בררה אלא להוביל מהלך

שמגוון רחב של מוצרי תקשורת יהיה בידי הצרכן: כמה שיותר איכותי בכמה

שפחות עלויות לצרכן. לכן אם מישהו כבר מבין מה עמדתי בעניין של

הערוצים הייעודיים, עמדתי האישית, אז אני חושב שהיא הולכת ומתגבשת. אני

בקשר הדוק מאוד עם משרד התקשורת, הדוק ביותר. אנחנו עובדים במשותף

בעניין הזה. אנחנו היום נציע מודל. אנחנו, קרי השרה, שבו נערב את

הציבור לתקופה מוגדרת של כחודשיים ימים בהם נרצה לשמוע את עמדת הציבור

באשר לערוצים הייעודיים. אם הציבור יאמר - אנחנו בעד ערוצים ייעודיים-,

והרי אני משער מה הציבור יאמר, אני כיושב ראש ועדה אבוא לכל הרמות

הפוליטיות, ואומר - רבותיי, אני כנגד רצון הציבור לא יכול לפעול -. אם

למשל בערוץ העולים יבקשו שידורים לבד מהנושא של העלייה הרוסית והעלייה

אתיופית, למשל לעלייה האיראנית או לעליות נוספות, יגיד הציבור - אנחנו

בעד ערוץ עולים, אבל אנחנו גם בעד פילוח של אותו ערוץ -. כלומר, צריך

להקצות משבצות שידור. אז אני טוען שגם אנחנו וגם השרה שנבחרה לשרת את

רצון הציבור נהיה בעד. לכן אנחנו נפתח היום את הדיון.

גדעון עזרא; מילה אחת, אני מסכים עם כל הדברים שאמרת, אבל

ערוצים ייעודיים - כן או לא, ליישובים קטנים

ברחבי הארץ עדיין אין בכלל כבלים, והנושא הזה משום מה נדחק הצדה, ואני

חושב שבראש ובראשונה צריך לתת דין וחשבון לציבור מדוע חברות הכבלים לא



עושות את הרצוי מהן, ואחר כך נדבר על הדברים האחרים. יכול להיות שיש לך

שבעים ערוצים.

היו"ר אברהם יחזקאל! השרה בוודאי תתייחס בפתיחת דבריה לעניין הזה,

ואין לי ספק שלא הכול מושלם, אבל אני גם בשם אי

המושלמות הזאת לא רוצה לעכב דברים אחרים. לכן אני חושב שאנחנו נצטרך

לחפש פתרון באמצעות משרד התקשורת לעניין הזה. אני מציע שהשרה תפתח.

כמובן, כל מי שימצא לנכון להגיב ולומר את דבריו יאמר. יש לנו זמן עד

שעה 12 למצות את הסוגיה הזאת. נדמה לי שמרבית הנוכחים כאן מומחים במה

שנאמר, מתמצאים בדברים, אז אין לנו מה לחדש זה לזה, אלא לציבור שצופה

בנו. מי שירצה ישמע בדיוק במה דברים אמורים. בבקשה כבוד השרה.
שרת התקשורת לימור לבנת
תודה ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אבי

יחזקאל. נושא הדיון כאן היום הוא נושא

הערוצים הייעודיים, אבל לאור הערתו של חבר הכנסת גדעון עזרא, אני רוצה

רק לפתוח בתשובה לשאלה שהוא שאל או לנושא שהוא העלה, שהוא נושא מאוד,

מאוד חשוב באמת. זה לא נושא הדיון היום, אז אני רק ברשותכם אעיר או

אשיב להערה של חבר הכנסת, ומיד אני אעבור כמובן לנושא הדיון, שזה

הערוצים הייעודיים.

קודם כול אכן חברות הכבלים, ואמרתי את זה כבר כמה פעמים, גם פה בוועדה,

אבל אני אחזור על הדברים, גם במליאת הכנסת, חברות הכבלים אכן לא חיברו

עד היום כ-700 יישובים שנמצאים בפריפריה. מדובר בדרך כלל כמובן

ביישובים קטנים. היישובים הגדולים מחוברים, אבל היישובים הקטנים והקצת

מרוחקים יותר לא חוברו. עמדת משרד התקשורת הייתה והינה שחלה חובה על

חברות הכבלים לחבר את היישובים. חברות הכבלים סירבו לעשות את זה במהלך

כל הדיונים שהיו, עוד לפניי במשרד התקשורת, עם שרים קודמים. גם מאז

שאני נכנסתי למשרד התקשורת ניהלתי איתם עוד דיונים והוריתי להם. הם

בפירוש הפרו את דוח בר-סלע. דוח בר-סלע הוא דוח שפרסמה ועדה שהוקמה,

לאלה שאינם יודעי ח"ן, אני אסביר את זה בעוד חצי משפט-

ועדת בר-סלע הוקמה עוד על ידי השרה לשעבר שולמית אלוני, וסיימה את

עבודתה כבר בתקופת כהונתי. היא קבעה שאכן חברות הכבלים חייבות לחבר

את יישובי הפריפריה לכבלים. העבודה הזאת נסתיימה כשאני כבר הייתי שרה,

חודשים אחדים אחרי שנכנסתי לתפקידי. בעקבות ההחלטות או ההמלצות הללו של

ועדת בר-סלע, שאני אימצתי אותן כמובן, הוריתי לחברות הכבלים לחבר

את יישובי הפריפריה. הם סירבו לחבר אותם. מכיוון שאנחנו היינו צפויים

להיכנס לדיונים משפטיים ארוכים ומייגעים עם חברות הכבלים ואחר כך עוד

שנים של חיבורים, אנחנו סברנו במשרד שכנראה שהפתרון הטוב יותר,

כמו שאנחנו חושבים גם לגבי דברים אחרים, הוא שאין מכשיר יעיל יותר מאשר

התחרות. התחרות היא זו שמובילה את כל נותני השירותים למיניהם, אם הם

חדלים מלהיות מונופול, לתת שירות טוב יותר ולמלא גם את

חובותיהם, כמובן, לציבור. ועל כן בסוף דצמבר או יותר נכון, למען הדיוק

ההיסטורי, בתחילת ינואר, במסגרת חוק ההסדרים שהממשלה העבירה בכנסת,

אנחנו אישרנו, הכנסת אישרה וועדת הכספים של הכנסת עסקה בנושא הזה

ואישרה את זה אגב פה אחד, נציגי כל המפלגות אישרו את זה בוועדת הכספים,

את התיקון לחוק שאפשר שידורי טלוויזיה רב ערוציים למנויים, מה שנקרא

בלעז או בסלנג אצלנו די.בי.אס. השידורים הללו יהוו כמובן תחרות לכבלים.

חברות הכבלים לא יהיו עוד מונופול בנושא הזה של שידורים רב ערוציים

למנויים בתשלום של דמי מנוי. שירותי הטלוויזיה הללו, הלוויינים, יכולים

להעביר אפילו יותר ערוצים ממה שמעבירות חברות הכבלים. מדובר במאתיים

ערוצים, שהם יכולים להעביר היום, בעתיד אולי יוכלו להעביר יותר, אני לא



יודעת אם צריך, אבל האפשרות הטכנולוגית והמעשית קיימת. אנחנו כרגע

דנים, ועוד היום או מחר יש לנו עוד דיון במשרד יחד עם משרד המשפטים ועם

משרד האוצר בסוגיה. אנחנו גם, אגב, פנינו לציבור כדי לראות מה

ההתעניינות ומי הגופים במשק שמתעניינים. קיבלנו תגובות רבות מאוד

מגופים מאוד רציניים במשק שמתעניינים בעניין הזה. אנחנו בימים הקרובים

נקבל הכרעה במשותף אחרי התייעצויות עם משרד המשפטים וגם עם משרד האוצר

בשאלה האס לפרסם מכרז לדי.בי.אס., ושיהיה נותן שירות אחד, זכיין אחד

ללוויין או לתת רישיונות למי שיחפוץ בתנאי סף ולאפשר לשוק ולכוחות השוק

לקבוע כמה זכיינים כאלה יהיו. מיד לאחר מכן אנחנו כמובן נמשיך את

התהליך הזה. במהלך התקופה הקרובה, השבועות הקרובים, התהליך הזה יימשך;

ואני מעריכה שעד סוף השנה כבר יהיו שידורי טלוויזיה לוויניים.

זה לא שאנחנו מזניחים את העניין, בדיוק הפוך, אנחנו מטפלים בזה במרץ רב

מאוד; אבל יש לי עוד הערה: קרה דבר מאוד מעניין, כי בתחרות כמו בתחרות,

וברגע שמבטלים מונופולים קורה כמו כשמבטלים מונופולים: חברות הכבלים

שסירבו בתוקף לחבר את הפריפריה ואיימו בבג"צים, התחילו, לא רק על פי

עדותי, אלא על פי עדותם, כפי שאפשר לקרוא בעיתונות בשבועות האחרונים,

לחבר בקצב מואץ את יישובי הפריפריה, עד היום חוברו, לדעתי, אני לא

יכולה להגיד כאן מספר מדויק, עשרות ישובים. נכון גוסטבו? לא טעיתי,

עשרות ישובים. אתה יכול לא לאהוב את מה שאני אומרת, אבל העובדות הן

עובדות, חוברו יישובים.

גוסטבו טרייבר; זה נכון שאנחנו מחברים מספר יישובים או אפילו

חלק מהחברות.

שרת התקשורת לימור לבנת; מחברות בקצב מואץ היום. אגב, הם אומרים את זה

בריאיונות לעיתונים; אפשר לקרוא את זה. אני

יכולה להביא לוועדה, אם תרצו, לקט קטעי עיתונים מהחודשיים האחרונים,

מאז שהעברנו את חוק ההסדרים, ותוכלו לראות זאת שם. הם עצמם מספרים זאת,

הם גם מסבירים את הרציונאל, הם אומרים שהם רוצים לחסום את הלוויין ולכן

הם מחברים את יישובי הפריפריה. זה כמובן לא מספיק, כי אמרתי, גם אם

מחברים עשרות יישובים, הרי מדובר ב-700 יישובים, זה הרבה יותר. צריך

להבין שברגע שיעלה הלוויין לאוויר, מרגע שהוא עולה לאוויר חבר הכנסת

עזרא...

היו"ר אברהם יחזקאל; אבל מה שהשרה התכוונה לומר הוא שהיא מברכת אתכם

על זה.

שרת התקשורת לימור לבנת; מאוד מברכת, כבר אמרתי, אנחנו לא שינינו את

עמדתנו. אפילו היו הצעות שאמרו לי, - חסמי

אותם עכשיו, אל תאפשרי להם, כי הם יחסמו את הלוויין -. אמרתי - לא, זאת

חובתם ושיחברו -.

הם אומרים, אנחנו רוצים לחסום את הלוויין. לכן אנחנו מחברים את

הפריפריה. לכן אני שמחה לבשר לכל הנוכחים כאן, בראש ובראשונה כמובן

ליושב ראש הוועדה, לחבר הכנסת עזרא וליתר חברי הכנסת, יושב ראש הכנסת

עכשיו מלווה אותנו, הנה הוא נכנס, יבוא על הברכה.

אני חשבתי שזה הולך הפוך, יושב ראש הכנסת, שאתה מקבל מעוזי פלד קלטות,

ומסתבר שזה הפוך. ערוצים ייעודיים בכבלים זה נושא הדיון כאן. בכל אופן,

כדי לסכם את הנושא הזה, אנחנו עוסקים בזה במרץ רב מאוד, התחרות כפי

שאמרתי כבר הובילה לכך שכבר מתחילים חיבורים של יישובים במקומות יישוב

שונים בארץ, וזה בהחלט מתקדם. זה לא מספיק. התחלתי לומר קודם שמרגע



שהלווייו עולה לאוויר, צריך להבין את זה, באותו רגע ממש הוא יכול לתת

שירות לכל יישוב בארץ ולכל בית בודד על כל ג'בלאה, ובלבד שיש לו אנטנה

לממיר והוא מחובר לחשמל, אבל זה כבר ענייני חברת חשמל.

עוד הערה אחרונה לעניין הזה, אגב האנטנות הן מאוד קטנות, הן בגודל של

צלחת אוכל. באמת לא מדובר כאן על מפלצות.

עוד הערה אחת אחרונה לעניין הזה, כיוון שזה כבר עלה כאן, צריך לזכור

שחברות הכבלים עתרו לבגי'ץ נגד משרד התקשורת, וכרגע תלויה ועומדת עתירה

של חברות הכבלים נגד משרד התקשורת על החוק הזה, על האפשרות לתת ללוויין

לשדר שידורים ולהוות תחרות לכבלים. אנחנו נתמודד עם הבג"ץ כשיגיע המועד

הזה. אנחנו לא מעכבים שום תהליך, אנחנו רצים קדימה ועובדים קדימה,

לעניין הזה.

לעניין הערוצים הייעודיים, אני פניתי לפני כשנה למי שהיה אז יושב ראש

ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אלי גולדשמידט, וביקשתי את אישור הוועדה למימון

מפרסום של ערוצים ייעודיים בכבלים. תהליך הנושא של ערוצים ייעודיים

בכבלים התחיל עוד טרם אני הגעתי למשרד, עוד כאשר השרה שולמית אלוני

הייתה שרת התקשורת, והיא אז פרסמה מכרז, לא רק רצתה אלא כבר פרסמה מכרז

לערוץ ייעודי בכבלים בשפה הערבית. כוונתה הייתה לאחר מכן להוציא מכרז,

לפרסם מכרז לעוד ערוץ ייעודי בכבלים, ערוץ דת ומסורת. כאשר הגעתי

לתפקיד, הסתבר שזכייני ערוץ 2 עתרו לבג"ץ נגד המכרז, ואכן בגי'ץ קבע שיש

איזשהו "באג" בחקיקה, ויש צורך לתקן חקיקה אם רוצים לאפשר זאת, ואכן

צריך לתקן את החוק בעניין הזה, כדי לאפשר את המכרז. בינתיים המכרז

כמובן נתקע, לא יצא לדרך. זה חזר לכנסת. העברנו זאת בחקיקה, וחבר הכנסת

אלי גולדשמידט, שעמד אז בראש ועדת הכלכלה של הכנסת, באחד באפריל 97/

זה לא היה מתיחה, זה היה אמיתי, עלה לדוכן במליאת הכנסת לפני שהצעת

התיקון לחוק עברה בקריאה שלישית, והציג אותו ככלי שמאפשר הקמת ערוצי

כבלים ייעודיים נוספים על אלה שקיימים כיום. הוא ציין גם את הצורך

בהקמת ערוץ בשפה הערבית, ערוץ המיועד לציבור הדתי בישראל, ערוץ שיעסוק

בתרבות הים-תיכונית, ערוץ לעולים ועוד כהנה וכהנה. אלה הדברים שאמר חבר

הכנסת גולדשמידט, והוא גם הוסיף וציין שסביר שהערוצים הייעודיים הללו

יממונו באמצעות שידורי פרסומת, בהיותה דרך המימון האפשרית.

למעשה ועדת הכלכלה יכולה על פי סמכותה בחוק, וזאת הסמכות היחידה שלה

לאשר אכן שהערוצים הייעודיים הללו יממונו מפרסומות. אין לוועדה סמכות,

או אין כאן שאלה של האם הוועדה מאשרת הקמת ערוצים ייעודיים כאלה או

אחרים, אלא השאלה היא אם היא מאשרת את מימונם מפרסומות. זה המנדט בעצם

של הוועדה, ולצורך זה אני באה לוועדה, כדי לבקש את אישור הוועדה למימון

מפרסומות.

אני צריכה כאן להבהיר שאנחנו מדברים כרגע על חמישה ערוצים ייעודיים.

מדברים על ערוץ בשפה הערבית, כפי שאמרתי קודם, על ערוץ מורשת ישראל, דת

ומסורת, נקרא לו איך שנרצה, ערוץ לעולים, ערוץ חדשות וערוץ מוסיקה

ישראלית. אמר כאן קודם חבר הכנסת אבי יחזקאל, ואני מקבלת את עמדתו

בעניין הזה, שבערוץ לעולים, צריך לשמוע את הדעות השונות ואת הכוחות

השונים שישנם בקרב הצופים הצרכנים והיזמים כמובן, לעניין זה. אנחנו

רוצים לבדוק את העניין הזה, כי מדובר כאן בערוץ פרטי בעצם של יזמים

פרטיים. צריך לבחון מה באמת עושים היזמים ואיך זה אפשרי, אבל ייתכן

מאוד שאנחנו נרצה לשלב בתוך ערוץ העולים הזה, כפי שאמר קודם חבר הכנסת

אבי יחזקאל, ואני מסכימה למה שהוא אמר, שוב באופן עקרוני וטנטטיבי בשלב

זה, חלונות של שפות שונות. למשל חוץ מרוסית כמובן, שזו שפת הקהילה אולי

הגדולה ביותר היום שדוברת שפות אחרות, אז גם אמהרית, אולי פרסית, אולי
שפות אחרות, אינני יודעת כרגע
אבל אלה דברים שעוד נצטרך לבדוק אותם.



הערוץ האחרון שעליו אני מדברת זה ערוץ מוסיקה ישראלית, מה שחבר הכנסת

אלי גולדשמידט הגדיר מעל דוכן הכנסת, נדמה לי, ערוץ ים-תיכוני או משהו

כזה. זה לא צריך להיות רק מוסיקה ים-תיכונית. זו מוסיקה ישראלית. אנחנו

בכלל הים התיכון כאן, אז אנחנו מדברים על ערוץ מוסיקה ישראלית, ככל

שתיכלל בו גם מוסיקה ים-תיכונית, שמהווה חלק מההגדרה של מוסיקה

ישראלית. אבל ההגדרות לכשעצמן עדיין לא הושלמו, ולכן הדברים שאני אומרת

כרגע הם רק בגדר, כמובן, איזה מן התוויה של מתווה. אלה לא הגדרות

מדויקות.

אני רוצה לומר כאן איך אני רואה את התהליך בשילוב עם ועדת הכלכלה של

הכנסת, כמובן, שאנחנו תמיד שמחים לשתף איתה פעולה, מעבר לסמכות של

הוועדה כפי שאמרתי, לאשר את המימון של הערוצים הללו מפרסום.

אנחנו נוהגים בעת האחרונה, בוודאי השנה האחרונה, בעניינים שונים

שקשורים גם לשוק השידור, המדיה וגם לשוק הטלקומוניקציה, לפרסם פניות

לציבור. אנחנו קוראים לזה בקיצור אר.אפ.אי. - בקשה למידע לציבור - כדי

לבחון את השוק. אני רוצה לומר כאן משהו כללי ועקרוני כתפיסת עולם:

אינני סבורה שממשלה, מדינה, עובדי מדינה, שרים או ועדות כנסת, יושב ראש

ועדות כנסת, צריכים לבדוק היתכנות כלכלית של איזשהו פרויקט שהולך לשוק

הפרטי. אני לא חושבת שהממשלה יודעת לבחון היתכנות כלכלית כזאת. אני לא

חושבת שוועדת כנסת יודעת לבחון היתכנות כלכלית כזאת. אני חושבת שהשוק

הפרטי יודע לבדוק היתכנות כלכלית. הממשלה צריכה לפתוח את האופציות. אם

יהיו יזמים בשוק שיאמצו את האופציות וישתמשו בהן וינצלו אותן, אדרבא

ואדרבא; אבל הממשלה לא צריכה. אתן דוגמה שאני תמיד מביאה אותה.

אברהם פורז; מה לדעתך תפקיד ועדת הכלכלה בקטע הזה?

שרת התקשורת לימור לבנת! אמרתי בדיוק, לאשר מימון מפרסומות ותו לא.

אברהם, אני רוצה לבקש ממך בקשה אחת, בפעם

הבאה בא אתה מפרסם מודעות בעיתון הארץ, אם אפשר גם ב"ידיעות", גם

ב"מעריב" שהשם יהיה יותר גדול. אמרתי גם, לא אמרתי במקום. אני לא אפגע

במילימטר אחד. לפי מה שאני שומעת, הם מתעניינים מאוד, לרבות זה שהם פנו

בענייני אר.אף.אי, בענייני די.בי.אס. הם פנו ורכשו אר.אף.אי. אז גם זה,

לא לעולם חוסן.

בכל אופן, אני מבקשת כך, כפי שאמרתי, אינני רואה שום הצדקה לכך שממשלה

תתערב בבדיקות היתכנות כלכלית. אמרתי, אני רק אתן דוגמה. כמו שהממשלה

לא תתערב בשאלה כמה עיתונים יהיו בישראל, יומיים, שבועיים, חודשיים

והיא לא עושה בדיקות היתכנות כלכלית לפני שהיא נותנת רישיון להוצאת עוד

עיתון, עוד יומון, עוד שבועון, עוד ירחון, אלא כל אחד רשאי, מכוחות

השוק לפנות ולקבל רישיון. זה דבר פשוט מאוד לקבל רישיון לעיתון. אני

שמועת שמשרד הפנים הולך עוד לפשט את התהליכים הללו. מבחינתי במובן הזה,

אין הבדל בין שידור ברדיו או בטלוויזיה לבין עיתון. במובן הזה זה אותו

דבר. יש נושאים אחרים שהם קצת שונים, אבל בעניין הזה זה אותו דבר. לכן

אני אינני סבורה שוועדת הכלכלה של הכנסת ו/או משרד התקשורת צריכים

לעשות בדיקות של היתכנות כלכלית.

מה כן צריכים לעשות, ומה אנחנו כן נוהגים לעשות ונעשה גם במקרה זה?

אנחנו עומדים לפרסם אר.אף.אי. גם לעניין זה של

ערוצים ייעודיים, אנחנו עומדים לפנות לציבור ולבקש מהציבור שיראה מה

אנחנו, פחות או יותר מתכוונים לעשות, יציע הצעותיו, ישאל את שאלותיו,

יעיר את הערותיו. אנחנו לוקחים אז את כל החומר הזה, כפי שעשינו גם

בנושאים

אחרים, גם



בדי.סי.אס. גם בערוץ מסחרי נוסף ועוד דברים אחרים, אנחנו לוקחים את כל

ההערות שמתקבלות מהציבור בכלל, מציבור היזמים בפרט, מבעלי עניין וכולי

וכוי. אנחנו מרכזים את כל ההערות הללו, את כל הפניות, הבקשות, ההצעות,

הרעיונות לפעמים, ואנחנו עם החומר הזה, כאשר הוא יוגש, וזה תהליך

שייקח, אני מעריכה שלושה חודשים או יותר, אני לא יודעת, אבל פחות או

יותר, אנחנו נבוא עם זה לוועדת הכלכלה לצורך באמת שיתוף פעולה ותהליך

של

התייעצות, כדי לשמוע עוד גורמים לפני שיפורסמו המכרזים.

יחד עם זה, אני רוצה כאן להבהיר לוועדה שאישור ועדת הכלכלה

העקרוני, לפני שאנחנו מפרסמים כאמור מכרזים, ולפני שמאפיינים אותם

בצורה המדויקת שלכם, אישור ועדת הכלכלה צריך להינתן קודם לכך שמפרסמים

אר.אף.אי. שום גורם רציני במשק לא ילך לבצע בדיקות כלכליות, להשקיע

כספים, אם הוא חושב שלא יהיה בכלל אישור ועדת הכלכלה אם הוא לא יודע אם

יהיה או לא יהיה. לכן האישור צריך להינתן קודם. אנחנו נפרסם אר.אף.אי.

אני מודיעה כאן בצורה הברורה ביותר שאנחנו נחזור לוועדה, נקיים כאן

הליך של היוועצות הדדית, מפרה, עם הנתונים שכבר יהיו לנו. מה שאני כבר

יכולה לומר הוא נתונים שישנם מסקר "גלופ" בעניין הזה. כדאי שהוועדה

תשמע על זה הסקה. בוצע לפני שנה, וכדאי לבצע עוד בדיקה אחת, לדעתי,

לפחות עוד בדיקה קצרה לקראת הישיבה הבאה של הוועדה. אין שום בעיה איתה.

הציבור נשאל האם הוא תומך בערוצים ייעודיים. אני יכולה לומר ש-% 83

מהציבור תמכו בהקמת ערוץ מוסיקה ישראלית. זאת, אגב, התמיכה הרחבה

ביותר. 79%תמכו בהקמת ערוץ חדשות. אגב, בחדשות, צביקה הראה לי קורדם

נתונים שישנם כאן מהסקר של האיגוד הישראלי לפרסום, מה הקהלים, מה

הציבור מעדיף לראות בטלוויזיה, והחדשות כאן מקבלות 69.10/0, שזה אחוז

מאוד מאוד גבוה. הכי גבוה. הציבור מאוד מעוניין בחדשות ובאקטואליה.

ערוץ חדשות זה 790/0. ערוץ לעולים 690/0, שגם זה אחוז מאוד גבוה, אין צורך

לומר. ערוץ דת ומסורת - 640/0. בסך הכול, זה די דומה הנתונים כאן. זה קצת

יורד. אבל בסך הכול יש רוב מאוד ברור. וערוץ הערבית גם הוא, כמו ערוץ

דת ומסורת - 640/0. זאת אומרת יש בהחלט בציבור, רצון, צורך, ככל הנראה,

שוב, ככל הנראה, הרי אם יקומו יזמים וירצו להיכנס לזה ולהשקיע בזה, הם

יבדקו את השוק, ואם יגיעו למסקנה שאין לכך מקום ואין לזה היתכנות

כלכלית, הרי איש לא ייכנס לזה, זה מובן מאליו. התפקיד שלנו הוא לפתוח

את האופציות ולאפשר לשוק לתת את השירות הזה לציבור. ואני חותמת על כל

מה שאמרת בפתח דבריך על כך שאנחנו צריכים לפתוח באמת, ולתת יותר

אפשרויות לציבור.

היו"ר אברהם יחזקאל; אני מבקש לפני שחבריי חברי הכנסת ידברו ראוי

שנשמע עוד מספר גורמים. אבל אני רוצה להעביר

כרגע מסר, ברשותכם, המסר שלי הוא ממש פשטני: ועדת הכלכלה באמת בשנה

ובשנתיים האחרונות עובדת באמת כאשר רצון הציבור הוא נר לרגליה. לא ברמה

של להיות פופוליסטי. כלומר, אם הציבור טועה, יכול נבחר הציבור להגיד לו

- פה אתה טועה -. אבל אני חושב שהמהלך, ואני אומר פה רשמית, פומבית,

המהלך הזה של פנייה לציבור, שבו אנחנו נקבל את עמדות הציבור באשר

לערוצים הייעודיים, הוא מהלך שיוזם יחד איתי, לפני, לא אגיד מתי, ואני

חושב שמבחינה זאת רצון הציבור יקבע מה רוצים בעניין התקשורת, ואני פונה

גם לחברי הוועדה. יש לנו בעיה קשה מאוד, ופה חבר הכנסת פורז גם צודק.

הוא אומר - אני מבקש לדעת א. מה ההשפעות על הנושא הזה בתחום הפרסומת על

כלי תקשורת אחרים. זה לא בהכרח כרוך ותלוי בעניין של היתכנויות

כלכליות, אבל מותר לנו להתדיין ולראות מה השפעות נפח הפרסומת. האם זה



עלול לגרום לאלה שקיימים דהיום ליפול, להינזק, מה מידת הנזק. זו שאלה

שמנסים לשאול.

במה העמדה של ועדת הכלכלה כמי שמשקפת את כל הקשת הפוליטית

בציבור באשר לאותם כלי תקשורת וערוצי תקשורת והערוצים הייעודיים. האם

בזה שאנחנו נאשר פעם אחת את סוגיית המימון באמצעות פרסומת

בערוצים הייעודיים, בזה למעשה מסתיים תפקידה של ועדת הכלכלה, או

לחלופין, האם יכול להיווצר מכניזם כלשהו, תהליך כלשהו שבו ועדת הכלכלה

מלווה את סוגיית הערוצים הייעודיים לשיעורין או בכלל, ומהו המכניזם

הזה. כי בחוק או בתקנה יש לנו אפשרות לאשר או לא לאשר, ובזה מסתיים

תפקידנו. מציעה פה השרה, ואולי יציעו חברי חברי הכנסת מודלים נוספים

שבהם נוכל ללוות את העבודה הזאת, את נושא הערוצים הייעודיים. כי אחד

מהדברים הקשים לי, כיושב ראש ועדה וכחבר בוועדה, היא השאלה האם בזה

שאנחנו מאשרים מתישהו הסתיים תפקידנו. אומרת לנו השרה או מי שבעוד שנים

יחליף אותה, כי היא אולי תתקדם, - אישרתם לי פעם אחת, להתראות. לא רוצה

יותר להגיע לוועדת הכלכלה -. יש שם אופוזיציה, יש שם כאלה שלא מבינים

תקשורת, יש כאלה שלא מבינים כלכלה. אני רוצה שגם הציבור יבין שבעניין

הזה של ערוצים ייעודיים, אני חושב שחובתה של הכנסת ללוות את התהליך. זה

לא פסול, זה לא מגונה. אני ניסיתי במשא ומתן שקיימתי במהלך החודשים

האחרונים, בהשתתפות חלק מחבריי לוועדה, לראות האם ניתן להביא שינוי

בתקנה עצמה או בנוסח. לא ניתן. לכן אני מנסה לבוא ולומר כרגע, השלב

המיידי שהוא מוגדר בזמן, רצון הציבור, שידעו חבריי חברי הכנסת מה

הציבור רוצה - רצון הפוליטיקאים מול רצון הציבור, כי אני חושב

שהפוליטיקאים הם משרתי ציבור, וצריך לעשות מה שהציבור מבין ורוצה

בעניין הזה. אז אם יבוא פוליטיקאי ויגיד - טעית, ערוץ כזה עדיף, ערוץ

חדשות לא עדיף -, אני יודע במה דברים אמורים, וגם אתם יודעים. לכן אני

חושב שמהבחינה הזאת צריך להתקדם קדימה. אני מציע לאפשר לשני דוברים

ברמה המקצועית לדבר, ואחר כך לחברי הכנסת. ראשית, מכיוון שמדובר

בכבלים, ניתן את רשות הדיבור לכבלים, לערוצים ולממונה.

גוסטבו טרייבר, מנכ"ל התאחדות חברות הטלוויזיה בבבלים.
גוסטבו טרייבר
תכננתי כמעט ואך ורק לברך, אבל בעיקר דברי השרה

מביאים אותי גם להגיב. השרה דיברה דברים מאוד

חד-משמעיים לגבי חובת חברות הכבלים לחבר את הפריפריה, ואני מוכרח לומר

שבפורום, בוועדת הכספים, הישיבה סגורה בלי מצלמות, השרה אמרה דברים

הרבה פחות חד-משמעיים לגבי החובה הזאת.

שרת התקשורת לימור לבנת; מכיוון שאני כאן, אבקש לא להגיד שאמרתי דברים

אחרים במקום אחר.

היו"ר אברהם יחזקאל; אני מבקש לומר משהו בקשר למצלמות, אלוהים עדי

שרק אתמול, יכולה להעיד מנהלת הוועדה, לא תכננו

את הדיון הזה להיות משודר, הודיעו לנו שאנחנו פשוט פקק בעניין.
גוסטבו טרייבר
נאמרו על ידי השרה, לבד מדעתה ועמדתה של ועדת

חריגים, נאמרו דברים כאילו ישנן בעיות משפטיות,

והדברים אינם חד-משמעיים כלל וכלל. דברים אלה נאמרו, ואכן כך. הדברים

אינם חד-משמעיים, לפחות לדעתנו. מסתבר שלא רק לדעתנו, המסקנות של ועדת

החריגים אינן כל כך חד-משמעיות, אחרת לא הייתה בעיה; היינו מחברים את

הדברים. ברגע שיש אי-הסכמות, כנראה שהפתרון, לפחות הפתרון הנכון בהיעדר

הסכמה הוא לעשות את הדברים האלה בהסכמה ולהידבר. ניסינו בכל זאת,



ניסינו להביא לפתרון. לא הצלחנו. לי יש חשש מסוים שהמשרד העדיף בשלב

מסוים, כאשר ביקש להנהיג את שידורי הלוויין, להשאיר את בעיית הפריפריה

ללא פתרון באמצעות רשת הכבלים, מתוך הנחה שאולי היישובים האלה הלא

מחוברים יעברו. יש לי חשש מסוים שבשלב מסוים, כאשר המשרד ביקש להנהיג

שידורי לוויין, הוא ביקש להשאיר את היישובים האלה ללא פתרון באמצעות

הכבלים, מתוך הנחה ש-500 יישובים שאינם מחוברים יהוו קטליזטור לתהליכי

החקיקה ויאפשרו למה שהוא, בינינו, פגיעה בכללים, בזיכיון שניתן לנו

לפני מספר שנים. אכן הדברים לא חד-משמעיים. זו ההערה היחידה לגבי

הפריפריה.

אכן צדקה השרה לגבי הדי.בי.אס. משום שיש לנו טענות משפטיות כבדות משקל.

לגבי ערוצים ייעודיים - אנחנו מברכים על כך היום, בירכנו לפני שנתיים,

בירכנו לפני שנה וממשיכים לברך; ואני מקווה שבשלב מסוים לא נברך על

הדיונים, אלא נברך על המוגמר. גם בזה יש לי הערה, אני חושב ובטוח שאם

משרד התקשורת היה מגלה עשרה אחוזים מהנחישות שהוא גילה בקידום

הדי.סי.אס. מזמן הציבור היה נהנה מחמישה, שלושה, לפחות שניים מהערוצים

הייעודיים, אבל זה מה שיש.
גדעון אביטל
אומר שני משפטים, ראשית צריך להביא לפני הוועדה

הנכבדה את העובדה שניתן להעריך כי בעוד שנתיים-

שלוש מספר הערוצים, הקיבולת של הערוצים והשימוש של ערוצים ייעודיים

לשימושים נוספים במסגרת אותה שישית מקיבולת התשתית שעומדת לרשות

המדינה, קרוב לוודאי יגדל למספר מאוד מאוד משמעותי, בהנחה בהחלט אפשרית

שקיבולת הכבלים תגיע בארץ ל-600-400 אפיקים דיגיטליים. אז נפתח פה משאב

מאוד מאוד משמעותי, והמדינה צריכה לתת את דעתה איך לפעול.

הערה שנייה, צריך להוסיף שני נתונים לעניין הפריפריה, עניין שחברות

הכבלים אף פעם לא הקלו בו ראש, ואף פעם לא ראו אותו כדבר לא חשוב. היו,

כפי שחלק מחברי הוועדה יודעים ניסיונות בעבר לפתור את זה בדרכים שונות,

כולל באמצעות תמסורת לוויינית, לאו דווקא דרך הלוויין עמוס. הכוונה לא

הייתה לתפוס את הלוויין הזה, אלא להגיע למיצפים באזור תפן וכך הלאה

באמצעות לוויין. הדבר הזה לא הסתייע בגלל התנגדות המשרד. זה לא מדויק

שרק בשנה הזאת משקיעים בחיבורי הפריפריה. חברות הכבלים, בארבע השנים

האחרונות, אחרי שהשלימו את פריסת עיקר הרשת שלהן, משקיעות כמאה חמישים

מיליון שקל בשנה בתוספות רישות. חלק משמעותי מזה בפריפריה. דבר חשוב

נוסף לציין זה שמבין כ-600 היישובים שאינם מחוברים היום לרשתות הכבלים,

וזה נכון שהמספר הזה מצטמצם בהדרגה, לעניות דעתי, למעלה משני שלישים

מהיישובים אינם מעוניינים לקבל את שידורי הכבלים.

קריאת; והשליש הנוסף הולך לישון בשעה שלוש בצהריים.
גדעון אביטל
אני לא חושב שזה המצב. אני יכול לספר לך, אני

לא רוצה להתנצח,. אני רק רוצה להביא בפניכם מעט

עובדות, שבמספר גדול מאוד של קיבוצים ובמספר לא יותר קטן בהרבה של

יישובים ערביים, יש קליטה של שידורים לווייניים, שמשודרים מהמדינות

השכנות. למשל ביישוב הערבי הגדול ביותר במדינת ישראל, לבד מנצרת

שאוכלוסייתו מונה כעשרים אחוז מאוכלוסיית הפריפריה הלא מחוברת, אני

מדבר על העיר אום אל-פאחם, אנשי משרד התקשורת יודעים את הדבר הזה, אל

לה לחברת הכבלים להתקרב אל אזור תחום השבת של היישוב.
שרת התקשורת לימור לבנת
בעניין החיבור של הפריפריה, נכון שחברות

הכבלים כל הזמן חיברו טיפין טיפין, אבל אתה לא



תכחיש שגם בחברות הכבלים עצמן אומרים בריאיונות, - אנחנו מאיצים את

חיבור הפריפריה -. זו רק הוכחה למה שתחרות עושה.

היו"ר אברהם יחזקאל; אנחנו פשוט משבחים אתכם על העניין, מבחינה זו

אני אשמח לקבל, אתה יודע מה, הבא לי סקר בכל

אחד מהקיבוצים ובכל אחד מ-600 היישובים מי מתנגד לזה שיהיו שם כבלים,

נעשה גם שם.

גדעון אביטל; עניין שבעובדה, למעלה ממאתיים קיבוצים ברחבי

ישראל, לא מוכנים להתקשר עם חברות הכבלים

בתנאים הקבועים בזיכיון. הם רוצים לקבל את השירות הזה חינם. את זה

אפילו משרד התקשורת לא מרשה לעשות.

עוזי פלד; תודה, אני אדבר כמה דקות ספורות, ועורך דין רון

גזית ישלים את הנושא מבחינה משפטית. ראשית, אני

רוצה לברך את השרה על היזמות והפעלתנות בשדה התקשורת, ואני אומר את זה

ברצינות הכי רבה. אני מלווה את הטלוויזיה בישראל מיום הקמתה. הייתי

מראשוני מקימי הטלוויזיה הישראלית. שלושים שנה עברו מאז. אני חושב

שביזמות כזאת לא נתקלנו בכל שלושים השנה, ואני מברך בעיקרון על

המרכזיות של הנושא הזה. בדרך לגן העדן יש הרבה אפשרויות למעוד, ויש

הרבה מאוד קשיים. כל מה שאמרתי ששלושים שנה עוסקים בנושא של תקשורת,

והיו ועדות רבות, ואני לא שוכח את השנים שמהן אני מתפרנס, אבל אני אומר

את זה בכנות רבה, ישנה פעלתנות רבה, ובגלל פעלתנות יתר, לצערי, ואני

אומר את זה בזהירות רבה, יכול להיות שלא שמים לב לכל מיני דברים

שיכולים להפוך את הקערה על פיה. בנושא זה אני חושב שגם השנים הקודמות

וגם השנים האלה הן מעניינות, הן חשובות, אבל הן לא מספיקות. אני עוד

בשלטון הקודם, כששרת התקשורת הייתה הגברת שולמית אלוני, חשבתי שהנושא

של ערוצים ייעודיים איננו במקום. אני אומר את זה לא כרגע כערוץ 2 ולא

כאיש טלוויזיה, אני אומר את זה דווקא במקצועי כסוציולוג. אני חושב

שאסור לנו במדינת ישראל הקטנה לתת ביטוי מלא לרוסים ולאתיופים ולכל

מיני דברים אחרים, משום שעל ידי זה, במקום שיהיה פה כור היתוך, אנחנו

הופכים את הסגרגציה למכה אמיתית. אני אומר את זה בזהירות, משום שעוד לא

נולד במדינה קטנה כמו שלנו המקום לשלב את הדברים בצורה כל כך בוטה ולא

רצינית.

קריאה; אם בכנסת זה הצליח, אולי זה יצליח גם

בטלוויזיה.

היו"ר אברהם יחזקאל; תסלח לי, כשמשפטן מתווכח עם סוציולוג, זה ברמה

של עובדות או ברמה של השקפת עולם?

עוזי פלד; אני שמח על ההערה, מפני שאמרתי בסך הכול דבר

אישי. אני לא מאמין שאנחנו צריכים את הערוצים

הייעודיים, זה לא במקום. יש היום ארבעים או בערך במספר הזה ערוצי

טלוויזיה; יש ערוץ 2 וערוץ 1 וערוץ 3, 33; יש הרבה מקום לתת ביטוי לכל

קשת הדעות הרווחות במדינת ישראל, והיא ניתנת. אנחנו לא צריכים, עם כל

הכבוד, ערוץ חדשות, מפני שאין דבר כזה שיצליח; ואנחנו לא צריכים ערוץ

באמהרית, ואנחנו לא צריכים ערוץ למוסיקה ישראלית בטלוויזיה. אלה דברים,

שעם כל הכבוד, אני חושב שהם מיותרים.
שרת התקשורת לימור לבנת
מה זה - אנחנו לא צריכים -ז זה פשוט פטרונות

על הציבור.

עוזי פלד; גברת לבנת, אני לא חושב שאני אומר פטרונות, אני

דווקא מדבר מנקודה רגישה מאוד. על מנת שיהיה פה

כור היתוך, בואו לא ניתן ביטוי כזה מוחלט לדברים שאנחנו לא צריכים אותם

מבחינת המטרות הלאומיות שלנו. זאת התחושה שלי. זאת לא פטרונות.

לגופו של עניין, אני חושב שיש בצורה ברורה חלוקה של מקורות ההכנסה. אני

פה בא להגן בסך הכול על עוגת הפרסומת הקטנה של מדינת ישראל, ואני מזכיר

לכולם את החלוקה הברורה של מקורות המימון של ערוצי הטלוויזיה שהכנסת

הזאת עשתה בצורה מחוכמת ונכונה. רשות השידור מתפרנסת מאגרה, הכבלים

מתפרנסים מדמי מנוי, וערוץ 2 מפרסומות. החלוקה הזאת אסור לפגוע בה,

משום שזה מרקם עדין מדי. יש לנו מעט מדי תושבים במדינה הזאת. יש לנו

בסך הכול מדינה שמתקרבת לשישה מיליון תושבים, מהם כארבעה מיליון תושבים

הם רלוונטיים. בשוק של ארבעה מיליון תושבים, שזה לא יותר ממיליון,

מיליון וחצי בתי אב, לבוא ולהגיד שגם יהיה די.בי.אס. וגם יהיו כבלים

בעשרות וגם יהיו ערוצים מסחריים שניים-שלושה או כמה וגם וגם וגם, אני

חושב שבסופו של דבר התינוק יישפך עם המים של האמבטיה. על זה אני בא

להגן, ואני אומר את זה בצורה מאוד ברורה. יש לנו שוק פרסומת קטן. שוק

הפרסומת בישראל איננו עולה על 600 עד 700 מיליון דולר. שליש מזה, כמו

בכל העולם, בא לטלוויזיה. השליש הזה ישנו היום פחות או יותר, עוד לא

התקרב לשליש המלא, אבל מתקרב בערוץ 2. זה מאפשר לנו, לכל זכייני הערוץ

השני, ויש שלושה זכיינים, כפי שהכנסת הזאת קבעה, לתת כל אחד סדרה

דרמטית פעם בשבוע, כל אחד סדרת בידור פעם בשבוע ולכל אחד סרט דוקומנטרי

פעם בשבוע ותכנית תחקירים ומה לא. אנחנו נותנים שירות מצוין לציבור, עם

תחרות אדירה בין שלושת הזכיינים. יש תחרות גם בתכנים. אנחנו לא נוכל

לעשות את זה, אם יפגעו במקורות ההכנסה שלנו.

יו"ר אברהם יחזקאל; הדיון הזה יסתיים בדיוק ב-12, לכן אני חייב

לתת לכל הדוברים לדבר.

עוזי פלד; אני מדלג על כמה דברים שברורים לכל הנוכחים

בחדר, אני אומר את משפט הסיום. אני חושב

שהמטרות שמשרד התקשורת הציב כאן הן מטרות נאורות ונכונות בגדול. אני

חושב שצריך לתת לכבלים לגמור את הזמן שהם קיבלו באישור מהכנסת, לזכייני

ערוץ 2 לגמור את הזמן שלנו עד 2003 בסך הכול. צריך לחוקק חוקים

שיאפשרו, בדיוק כמו פתיחת עיתונים וערוצי טלוויזיה, דברים אחרים. בואו

נעשה את זה כמו בבריטניה, עם מבט לעתיד, לא במחטפים מרגע לרגע. תודה.

רון גזית; הוא נפגע ישיר כתוצאה מהחוק הזה, הנפגע הישיר

היחידי בשלב זה. לכן נדמה לי, חסכנו זמן בכך

שלא הבאנו שני מנכ"לים נוספים, שכל אחד רצה להתבטא. אני מבקש לקחת את

זה בחשבון ולא להאיץ עד כדי כך.

הנושא של פתיחת התקשורת, כפי שהחליטה ממשלת ישראל, בהמלצת שרת התקשורת,

על פי דוח ועדת פלד, הוא רעיון אכן מבורך. הקושי הוא המהירות שבה נעשים

הדברים. כדי להשיג את המטרה בכל המהירות האפשרית, הוצא הנושא מוועדת

הכלכלה והועבר לוועדת הכספים, במסגרת חוק ההסדרים. החוק הזה הועבר

בשלושה חודשים. לעניות דעתי, זה נעשה בדרך לא תקינה ולא חוקית. זכייני

הערוץ השני ממתינים לראות מה תהיינה תוצאות הבג"צ של הכבלים, ואז

יכלכלו את צעדיהם.



היו"ר אברהם יחזקאל; אומרים נציגי המשפטים של הערוץ השני שאתם

עלולים לפנות לבתי משפט בסוגיית הערוצים

הייעודיים?

רון גזית; דיברתי על הערוץ השלישי.
היו"ר אבי יחזקאל
אבל אני רוצה לדעת מה עמדתך על הערוצים

הייעודיים.
רון גזית
אבל זה בדיוק הנושא, כבודו. אי אפשר להתעלם, אם

אתם צריכים להחליט אם לאשר פרסומת או לא, ממה

שקורה סביבכם. השיקול הוא לא הערוץ הייעודי, אלא כיצד ישפיע הערוץ

הייעודי על הערוצים האחרים. וצודק חבר הכנסת פורז בהערה שלו, כאשר אתם

באים לשקול ויש לכם הובה וגם זכות לשקול, והשיקול היחיד, כמו שציינה

כבוד השרה, הוא האם לאשר פרסומת או לא, כאשר אתם שואלים את השאלה הזאת,

אתם חייבים שיהיו בפניכם הנתונים כיצד זה ישפיע על הערוץ השני, כיצד זה

ישפיע על הערוץ השלישי המיועד, כיצד זה ישפיע על הכבלים, כיצד זה ישפיע

על הדי.בי.אס. ועל מפת התקשורת בכללותה. יתר על כן, גם כל ערוץ ייעודי

שיאושר, צריך לראות כיצד הוא משפיע על האחר. בלי שאתם תעשו את הבחינה

הכלכלית הזו, אתם, על ידי כך שמשרד התקשורת יציג בפניכם את הנתונים...
היו"ר אברהם יחזקאל
יש לנו מנהלת ועדה מצוינת, מעולה; יש לנו יועצת

משפטית; אנחנו כבר שנים מחפשים יועץ כלכלי, אבל

הוא לא בא, כי אין כסף.
רון גזית
דרך אגב, כתבתי ליועצת המשפטית שלכם, על פי

הזמנת יושב ראש הוועדה הקודם, חוות דעת, שאם

אתם תשקלו את כל חמשת הערוצים הללו במכה אחת, בלי שיהיו בפניכם הנתונים

שציינתי, דהיינו ההשלכות הכלכליות, לא אם הערוץ טוב או לא ולא אם

הציבור רוצה אותו, משום שהציבור ירצה, אני מתפלא שרק 68% רוצים, למה לא

1000/0? הרי הציבור בסקר הנשאל לא נשאל את השאלה האם אתה ער לכך, אדוני,

שכתוצאה מהערוצים האלה תקבל ערוץ שני בלי הפקות מקור, או ערוץ שני בלי

דרמות. הם לא יוכלו לעמוד בזה.

כבוד השרה, אם התחרות כתוצאה מהפרסומת תגרום לירידת מחיר הפרסומת ברמה

כזאת שערוץ 2 לא יוכל לעמוד במחויבויותיו, זו תהיה אות מתה. ערוץ 2

היום איננו מסכן, אבל לאחר שכל הערוצים...
קריאה
ערוץ 2 בשנתיים הראשונות הפסיד.
רוו גזית
ערוץ 2 איננו מסכן, אבל השאלה היא, הרעיון הוא

נכון, אבל האם אתם לא מקדיחים את התבשיל?! אם

יאושרו כל חמשת הערוצים, ולא אחד אחרי השני, אם יאושר הדי.בי.אס. אם

יאושר הערוץ השלישי, כפי שאתם רוצים לעשות בתוך שנה או שנתיים, ערוץ 2

אולי יחיה בקושי, אולי לא יחיה בכלל, ולא זאת התוצאה שאתם רוצים להגיע

אליה.

המשפט האחרון הוא שנדמה לי שאם יאושרו כל חמשת הערוצים האלה במכה אחת,

בלי לבדוק את ההשלכות הכלכליות, זאת תהיה החלטה, שבכל הכבוד, היא בלתי

חוקית, תוך חריגה מסמכות. חוות דעת כתובה שלי הומצאה לכם ב-27 ביולי.

סליחה, כבוד השרה, זה מפורט בחוות דעת שלי בינתים בנושא של הערוץ

הערבי. כאשר משרד התקשורת ניסה לאכוף את ועדת הכלכלה, הוא נכשל בזה,



ובית המשפט העליון בא ואמר, ראוי שוועדת הכלכלה תשקול את מפת התקשורת

כולה. מה שעושים כאן בהיעדר נתונים, לא נותנים לכס את האפשרות לשקול את

זה, ואני חושב שראוי שתבקשו את מלוא הנתונים לגבי כל ערוץ וערוץ בנפרד

וההשלכות שלו.

כרמית פנטו; קודם כול, יש לי הערה כללית. אני לא יודעת אם

משרד המשפטים יעלה את זה, סעיף 6 לד' א/3, זאת

המסגרת שאנהנו דנים בה היום, מדבר בעצם על אישור לגבי ערוץ יהודי

ספציפי. כאן אני רואה שהבקשה היא לגבי חמשת הערוצים, בעוד שמה שדובר

עליו קודם, כל עבודת ההכנה וכולי, נעשתה באמת רק לגבי הערוץ הערבי,

ולכן נקודת המוצא שלי היא שאנחנו מדברים כרגע על הערוץ הערבי בעיקר.

היו"ר אברהם יחזקאל; גברתי המשפטנית, הואילי להסביר למי שאינו משפטן

בדיוק למה התכוונת.

כרמית פנטו; סעיף 6 לד' א/3 אומר שהשר רשאי לאחר התייעצות

במועצה ובאישור הממשלה והוועדה לקבוע כי משדר

ערוץ ייעודי יהיה רשאי לממן את שידוריו באמצעות שידורי פרסומת. זאת

אומרת שכל ערוץ צריך לבואי בנפרד לוועדה ולידון לגופו של ערוץ בפני

הוועדה.

היו"ר אברהם יחזקאל; כדי שאני אבין שוב, את אומרת שברגע שהנוסח הוא

יחיד, קרי ערוץ ייעודי...

כרמית פנטו; אלא אם כן כל ערוץ בא ונדון. אפשר באותו יום

לדון אפילו בעשרה ערוצים.

שרת התקשורת לימור לבנת; לא כדאי שנשמע את הפרשנות של משרד המשפטים,

אני לא מקבלת את זה.

היו"ר אברהם יחזקאל; את קראת את חוות הדעת של היועצת המשפטית של

הוועדה?

כרמית פנטו; לא, אני אומרת שאפשר לדון בו זמנית בכמה

ערוצים, ובלבד שיש חומר, כל החומר שצריך, לגבי

כל ערוץ וערוץ בנפרד.

היו"ר אברהם יחזקאל; זה לא מה שאמרה היועצת המשפטית של הוועדה.

שרת התקשורת לימור לבנת; האם בחוק הפרשנות כתוב שערוץ משמעו גם

ערוצים?

כרמית פנטו; אבל לפי הנייר שלך, גברתי, זה כתוב בחוק

הפרשנות, ובתנאי שמובא חומר לגבי כל ערוץ

וערוץ.

שרת התקשורת לימור לבנת; זה לא כתוב בחוק הפרשנות. זו הפרשנות המסולפת

שלך. הדברים הם ברורים. יש חוות דעת של

היועצת המשפטית של הוועדה, של משרד המשפטים.



כרמית פנטוז אני רוצה רק להעיר שלפי המכתב, החומר שיש

בפניכם כרגע זה רק לגבי ערוץ אחד. אולי יש חומר

ואנחנו לא יודעים אותו.

אני תמהה גם כאן על מה שמדברים על הערוץ השני. אני חושבת שזה לא רע שיש

ערוץ מסחרי ושהוא מצליח. ואני חושבת שכולם רוצים את זה במדינת ישראל.

אנחנו גם הבענו את העמדה העקרונית שלנו, שאנחנו חושבים שצריכה להיות

תחרות. העמדה של הרשות השנייה היא שצריכה להיות תחרות בעניין של

פרסומות, צריך ליצור תנאי תחרות, אבל תחרות הוגנת ולא תחרות במחיר של

פגיעה. לכן גם אני רוצה להדגיש בפני הוועדה, שכשיתירו פרסומות, צריך

לשמור על העיקרון שנקבע בחוק, שמדובר בפרסומת ייעודית, שמיועדת לאותם

ערוצים ייעודיים. ואני גם רוצה להדגיש בפני הוועדה שחשוב שכשהוועדה

תקבל החלטה, שברגע שיהיו פרסומות, כללי הפיקוח על הפרסומות יהיו זהים

לאותם כללי פיקוח של הרשות השנייה על פרסומות בערוץ השני. לגבי מגבלות

של אתיקה, של שיבוץ, כל הדברים מהסוג הזה, צריך להיות...
שרת התקשורת לימור לבנת
את מייצגת את האינטרסים של הזכיינים או של

הציבורי

כרמית פנטו; מכיוון שכללי הפיקוח זה אינטרס של הציבור, אני

תמהה על זה שבנייר שלכם לא הצעתם שיושוו כללי

הפיקוח.

ילוד תדמור; אני שומע את הדברים, אדוני היושב ראש-, עולם

כמנהגו נוהג. בכל פעם שמגיעים לדיון על ביטול

אחד המונופולים שהמחוקק הישראלי במדינת ישראל נתן ברוחב יד בשנים עברו,
אנחנו תמיד שומעים מזמורים דומים
- אנחנו בעד תחרות, אבל לא אצלנו.

אנחנו בעד תחרות אבל לא עכשיו, לפעמים אנחנו בעד תחרות אבל לא תחרות

פרועה, כלומר תחרות שלא תפגע בנו. אנחנו בעד תחרות - נקודה. אנחנו בעד

תחרות כי תחרות היא הדרך היחידה שתביא לרווחה צרכנית ולרווחה משקית,

בלי אבל ובלי סייגים.

שני היבטים לדיון הזה כאן. האחד הוא נושא התחרות בשידורים, השני הוא

נושא התחרות בפרסומת. על התחרות בשידורים, דעת מערך ההגבלים העיסקיים

היא שללא ספק נדרשת תחרות בשידורים, שיש מקום לתחרות בשידורים ושאין

היום מספיק תחרות בשידורים. מעט ביטוי לכך נתנו בכתובים לא מזמן, אבל

הדברים רחבים הרבה יותר. השוק הזה רחב ויכול לקלוט כמות גדולה בהרבה של

פעילות. הדרך לבחון אם יש מקום או אין מקום היא לא בעודף ועדות, אלא

במידה גדולה יותר של תחרות והפחתת רגולציה.

הפרסומת ' הרי סופו של דבר הוועדה הזאת יושבת להחליט על דרכי מימון,

כלומר, האם תהיה פרסומת. בלי פרסומת לא יהיו שידורים, כך שההחלטה האחת

כרוכה בשנייה. אבל אני רוצה לומר מילה על נושא התחרות בפרסומת. היום

הפרסומת בערוץ 2 היא מונופול של ערוץ 2. המונופול הזה הוא מונופול

שהשלכתו על התחרות רחבה ופוגענית וקשה, משום שלא ניתן היום לקיים תחרות

בתחומים רבים של המסחר, הייצור והשיווק בארץ בלי פרסומת בטלוויזיה. אין

מותגים בלי פרסומת בטלוויזיה. אין בידול מסחרי בלי פרסומת בטלוויזיה.

והמצב היום הוא שכדי להגיע לפרסומת בטלוויזיה צריך עסק להיות בעל נפח

כלכלי גדול. עסקים קטנים ובינוניים נדחקים החוצה מהתחרות בכלל בגלל

עלות הפרסומת. לעובדה שהפרסומת יושבת בגוף אחד בלבד יש השלכה על מחירי

הפרסומת; ולמחירי הפרסומת יש השלכה על כל חיי הכלכלה. אנחנו דוחפים את

המשק בסקטורים שונים לריכוזיות לגופים הגדולים, משום שהקטנים לא

מסוגלים לפרסם, ולכן לא מסוגלים להתמודד. אני לכן מציע לוועדה, מעבר



לכל שיקולי התחרות בשידורים, שהם חשובים כשלעצמם, לשקול את נושא התחרות

בפרסומת בכל כובד הראש. אני רוצה לומר, לכיתוחנו ולהערכתנו, אין שחר

לטענה שאין מקום לפרסומת נוספת. השוק קטן כי השוק יקר. אם השוק יהיה

זול יותר, הוא יגדל, משום שנוספים יצטרפו. את כל הטענות האלה שמענו גם

בשוק הבינלאומי וגם בשוק הסלולארי, ואנחנו נמצאים היום בשוק הסלולארי,

לפי התכניות העסקיות בשנת 2010, לא בשנת 1998. צריך לתת לשוק לפעול,

ולא להקשיב לדברי בהלה.
היו"ר אברהם יחזקאל
ואז במשפט האחרון, כבודו תומך במתן ערוצים

ייעודיים?

דוד תדמור; אני תומך וסבור שיש מקום וזכות משפטית ודרך גם

להגדיל את מספר הערוצים הייעודיים מבלי לדון

בשאלה מיהו ייעודי, וגם לממן אותם בפרסומת, משום ששניהם נחוצים

לתחרות.

אבי גבאי; אני אומר אמן על כל מה שאמר הממונה בדברים שהוא

אמר עד עכשיו. דבר אחד חשוב לומר, ערוץ 2,

הזכיינים, חוזרים וטוענים שיש ביניהם תחרות. יכול להיות שיש ביניהם

תחרות כזאת או אחרת, אבל בסופו של דבר, ההיצע של הפרסומת שיש לציבור

מוגבל, קשיח, בדיוק במבוא אי לכלכלה מלמדים מה קורה בהיצע קשיח. בהיצע

קשיח הביקוש יוצר, בעצם קובע, את המחיר וזה מה שקורה בארץ. זה שהגיעו

ל-33% מהשוק פרסומת בטלוויזיה ועדיין העיתונים חיים, עדיין יש שוק

פרסומת חי וחזק, זה אומר שבסופו של דבר התחרות רק היטיבה, וככל שמדינת

ישראל תמשיך ותצמח, כך שוק הפרסום יגדל ויהיה מקום לכולם, לכן אין שום

מקום לטענות האלה.
אברהם פורז
אדוני היושב ראש, אני יודע שהשקפותיי בתחום הזה

ייחשבו להשקפות ריאקציוניות, חשוכות, של אדם

אפל שאיננו יודע מה זאת תחרות. הבעיה היא פשוטה. בתחום התרבות, בלי

סבסוד אין הבימה; בלי סבסוד אין תזמורת פילהרמונית; ובלי להבטיח

לערוצים טלוויזיוניים ולערוצים אחרים את נתח הפרסום הראוי, תהיה

טלוויזיה ברמה ירודה. הממונה צודק במובן הזה שמחיר הפרסום ירד, מאה

אחוז. אם זאת המטרה, באמת מחיר הפרסום ירד, אבל השאלה היא האם זה

השיקול היחיד. האם השיקול הנוסף הוא לא השיקול שרוצים לשמור על רמה,

רוצים הפקות מקור ולא רוצים שכל הדברים יהיו סדרות מיובאות באיכות זבל.

זה הכול.

עכשיו אני רוצה לומר, מאחר שהדיון הזה כבר נסגר, מאחר שאני לא יכול

לפתוח דברים שהחוק כבר קבע, אז אני את הוויכוח התיאורטי לא פותח מחדש.

אני מתמקד, לבקשת השרה, במה שהיום בפנינו, כי הרי אני לא רוצה לדבר על

אידיאולוגיה. לגבי הבקשה של השרה, אני רוצה לומר שני דברים. א. בקשתה

לאשר ערוץ חדשות היא בלתי חוקית. הוועדה לא רשאית לאשר לה מכוח החוק

חדשות. דבר הראשון - חדשות אינן ייעוד. כמו שאי אפשר להגדיר כייעוד את

כל המשפחה או אי אפשר להגדיר כייעוד את ערוץ הבידור. זה איננו ייעוד.

חדשות אינן ייעוד. אני גם רוצה לומר שהשרה בכל הדברים שלה, עיינתי

בפרוטוקולים, אמרה במליאת הכנסת שצריך להבהיר שאנחנו מדברים כאן רק על

ערוצים ייעודיים. לא מדובר כאן בערוץ כללי נוסף שישדר לציבור כולו. מה

אם לא חדשות ישודר לציבור כולו? אחר כך שאלו אותה על דוגמאות, אז היא

אמרה ערוץ בערבית, היא אמרה לדוברי רוסית, היא אמרה לשומרי מסורת

וכולי.



היו"ר אברהם יחזקאל; אומר חבר הכנסת פורז שהבעיה היא בהגדרת המילה

ייעודי. כלומר, האס ייעודי וחדשות הולך יחד.

למשל ייעודי יכול להיות אוכלוסייה מוגדרת. השאלה היא לגבי נושא כמו

חדשות. וכפי שאני מכיר את חבר הכנסת פורז, אין לי ספק שהוא יעמיד את

השאלה הזאת בפני בתי משפט.

אני גם רוצה לומר, אדוני היושב ראש, מעבר לזה, בכל ההסברים, השרה בכל

דבריה במליאת הכנסת, מעולם, אלא אם כן אני טועה, לא הזכירה, כשהיא

ביקשה מאיתנו אישור, שהיא מתכוונת לערוץ חדשות בעברית.

דבר שני, אני רוצה להפנות את הוועדה לסעיף 6/כ, לחוק הכבלים, לחוק

הבזק, האומר שבעל זיכיון ישדר חדשות ותכניות בענייני יום הנוגעים לאזור

בלבד. הסעיף הזה חל גם על מי שיש לו זכות שימוש; ולפיכך אין סמכות

לוועדה לאשר שידורי חדשות. יש לי עוד נימוקים, ולא אכנס להם. לכן אני

מציע את זה בכלל להוריד מסדר היום. לדעתי אין סמכות לדון בזה.

לגבי יתר הדברים, מה תפקידנו כוועדת הכלכלה? תפקידנו הוא רק אחד, מאחר

שמבקשים לממן על ידי פרסומת, חובתנו לבדוק איזו השפעה יש למימון על ידי

פרסומת, על כלי תקשורת אחרים, מה התוצאה, והאם אנחנו רוצים אותה.

לשיטתך, לפי כלכלה צרופה, מי שרוצה ללכת לתיאטרון שיקנה כרטיס. אין

סיבה לסבסד את הבימה ולא את הפירלהרמונית. מבחינה כלכלית טהורה, אם יש

מספיק אנשים שישלמו כרטיס להבימה, שילכו. אותו דבר לאופרה ואותו דבר

לספריות העירוניות. חלק מהדברים ייסגרו. מבטיח לך. אתה רוצה לסגור את

הספריות, אל תסבסד. קבע שכל משתמש מקבל. תרבות מסבסדים, מה לעשות?!

שיקולים כלכליים טהורים לא הולכים על תרבות.

שית התקשורת לימור לבנת; אתה מציע גם להגביל את מספר העיתונים?

אברהם פורז; אני לא יכול להגביל את מספר העיתונים. אבל יש

לי הרגשה, גברתי השרה, שאם נאשר את עמדתך, לא

צריך להגביל אותם, הם ייסגרו לבד. שמונים אחוז מהציבור רוצים ערוץ

מוסיקה מזרחית, שמונים אחוז רוצים ביטול מס הכנסה, לא מבינים מה

המשמעות, אני רוצה שייאמר לנו האם יש סכנה שייסגרו עיתונים, מה זה יעשה

לתחנות הרדיו המקומיות, מה זה יעשה לפרסום החוצות, מה זה יעשה לכל כלי

הפרסום האחרים. אם נשתכנע שהפגיעה היא מזערית, ואנחנו עונים לצרכים של

ציבור, אני אתמוך. אם יסתבר שזה כרוך בסגירת עיתונים, בהרס הערוץ השני

ובפגיעה אנושה בזכייני הרדיו המקומי, בעיתונות הכתובה, אני אתנגד; אבל

צריך להביא לנו משהו רציני, וזה העבודה. אני רוצה להזכיר, גם בישיבה

הקודמת שהייתה אצל היושב ראש הקודם, אלי גולדשמידט, זאת הייתה עמדתנו,

שאי אפשר, השרה לא יכולה לבוא אלינו ולהגיד - תאשרו חמישה ערוצים, כי

הציבור אוהב את זה -. צריך להביא לנו נתונים על ההשפעה על כלי תקשורת

אחרים, זאת חובתנו.

צבי זיינברג; קודם כול, אני מברך על הקמת הערוצים הייעודיים

מכמה סיבות. לפני שאני מגיע להערה העיקרית

בנוגע לאחד הסעיפים כאן, אני רוצה להגיב תגובה קצרה לחבר הכנסת פורז

ולאדון פלד מהערוץ השני. חבר הכנסת פורז מפחד שריבוי הערוצים יביא

לכשל, לפשיטת רגל וכולי של הערוצים התקשורתיים הקיימים, עיתונים וכולי.

אני יכול להעיד על מקרה מובהק אחד בצרפת: עד לפני כעשר שנים היו רק

שלושה ערוצים טלוויזיוניים, שלוש תחנות; ומיטראן פתח את זה לגמרי לפני

כעשר שנים. הוא עדיין משרת ואני רואה אותו כאן כל ערב, כאן בארץ.

מר פלד דיבר על כך שפתיחת הערוצים תביא לגיטואיזציה של מדינת ישראל.

אני לא מדבר כאן רק בגלל שאני מעוניין בערוץ רוסי. כידוע יש כעשרים



אחוז של המדינה היום ממוצא רוסי, שמבינים את השפה. גם זה חשוב, אבל גם

כן המדינה, מדינת ישראל צריכה להיות מעוניינת בהרחבת כל הערוצים, בכל

השפות שאפשר, כי אנחנו מדינה בסך הכול די פרובינציאלית, זה דבר אחד.

נדמה לי שמר פלד לא מסתכל על הסדרה של תקומה, כי זה בערוץ המתחרה

כנראה, אז אם ראית את התכנית על השגיאות שנעשו בנוגע לעלייה המרוקאית

בשנות החמישים, אתה בטח מוכרח עכשיו לראות שכור ההיתוך זה לא התשובה של

היום. נעשו שגיאות עצומות שאנחנו משלמים עליהן עד היום. אבל לגופו של

ענייו, כמי שהיה צרכן של טלוויזיה בארצות הברית ובקנדה משך 45 שנים,

נדהמתי כשהתחלתי להסתכל בארץ באופן קבוע על הטלוויזיה בערוץ המסחרי

השני, על אורך של הפרסומת, מספר הדקות בכל שעה עולה פי שלושה, לפי

הערכתי, ממה שרואים באנ.בי.סי. סי.בי.אס. אין שום זכות לאף ערוץ מסחרי

לקחת מזמנם של הצרכנים. בשבילי זה גזל. זמן זה הדבר הכי חשוב שיש לנו.

זה מוגזם מאוד מה שקורה בערוץ השני. לכן, גברתי השרה, אני חושב שההצעה

שלך בנוגע לזמן הפרסומים בערוצים, עד לעשר דקות זה יותר מדי. אני חושב

שכבר כמה וכמה אנשים אמרו כאן שהערוץ השני לא עומד בפני פשיטת רגל. הוא

יכול להרשות לעצמו לקצר בזמן הפרסומים, ואני חושב שזה דבר חשוב מאוד

שצריכים להעלות על סדר היום לפני שאנחנו גומרים את הדיונים בנוגע לנושא

הזה.

היו"ר אברהם יחזקאל; אני רוצה להעיר הערה מתודית, שאף לא אחד מאיתנו

עינו אינה צרה במי שמרוויח.
עבד אל מאלכ דראמשה
אני רוצה קודם כול לומר לחברי חבר הכנסת פורז,

תחרות לא מביאה זבל. תחרות שומרת מפני רמה של

זבל. תחרות תביא גם תכניות יותר טובות ויותר מקוריות, כי התחרות מביאה

מה שהציבור רוצה; ומי שמביא תכניות טובות יותר - ירצו אותו יותר. בפני

סרטים כחולים צריך באמת לשמור. אני לא מבין רק דבר אחד, את הטרוניה של

הערוץ השני. מהלכים על הוועדה אימים, לכו לבג"ץ. אתם המונופול של

המדינה על הפרסומת ועל הכול, אם תעשו תכניות טובות, נצפה בכם, כל

הכבוד. ואחרים, גם להם יש זכות לעשות וזכות לפרסם, ולטלוויזיה בערבית

יש זכות להתקיים. אתם עכשיו בתכניות, אפילו בתכניות פוליטיות במגזר

הערבי, נוקטים למשל צד בבעיה קשה מאוד בציבור הערבי, ומפרסמים רק אותם,

כאילו אין משהו אחר. אני רוצה שהערוץ הזה יתקיים, אם אתם רוצים לשרוד,

אז תעשו תכניות במגזר הערבי.

שלום שמחון; גם אני בעד ערוץ בשפה הערבית, אבל אם היה אפשר

להוסיף גם ערוץ ליישובי הפריפריה, אז הייתי

שמח. בעניין הזה אני תמיד מנדנד לשרה, ואני אמשיך לנדנד. שתדעו, רק

לפני שנה התחלנו לקלוט ערוץ 2. פה מדברים על ערוצים נוספים. מי יקלוט

אותם בכללל! זה עניין אחר.

העניין השני שלי, לי ברור שאם פותחים את. זה לערוצים נוספים, מישהו צריך

לממן אותם. אם צריך לממן אותם, צריך פרסומות. בואו לא נשחק את המשחק.

נכון שיש ויכוח לגבי העניין של ערוץ החדשות, וגם אני הייתי שותף לדיוני

הוועדה עם קודמך. פורז בעניין הזה צודק. זה מה שהיה שם. היה על זה

ויכוח גם אז. זה לא ויכוח חדש לגבי ערוץ החדשות.

גדעון עזרא; אני מבקש לומר שבסופו של דבר התמחור של הפרסום

נופל על הציבור. בסופו של דבר. אני חושב שמטרתה

של הממשלה הזאת, ואני חושב ששותפה לכך גם האופוזיציה, זה להוזיל את

המחירים בכל הנושאים האפשריים, כולל במחיר של המותגים. היום המחירים



בערוץ השני נקבעים על פי הביקוש, ולא על פי המחיר שלוקח לשדר את הדברים

הללו.

הדבר השני, נאמר פה כאילו יש לנו חוזה, ומאחר שיש לנו חוזה, נאמר הדבר

הזה פה על ידיכם, אי אפשר באמצע החוזה לבוא ולהפסיק את החוזה הזה. לכן

אני חושב שקיימת הכנסת; מהסיבה הזאת נמצאת פה כנסת. היא יכולה לחוקק

חוק, ובאותו רגע משתנים החוזים, בחוק של כנסת. לכן הכנסת הזאת קיימת.

הדבר האחרון, אני מברך מאוד על ערוץ בשפה הערבית, לא רק למדינת ישראל,

אלא גם מחוצה לה. אני מקבל את מה שנאמר לגבי ערוץ החדשות, שצריך לבדוק

האם הוא באמת ערוץ ייעודי. גם על ערוץ בשפה הרוסית אני מברך, משום שיש

פה אורכלוסייה שפשוט לא מבינה עדיין.

היו"ר אברהם יחזקאל; אני מבקש שתזכור שמדובר גם באמהרית וגם אולי

בעדות נוספות.

גדעון עזרא; ערוץ מורשת ישראל אנחנו יודעים ושמענו מחברי

כנסת שלא פותחים את הטלוויזיה, הם לא פותחים את

הטלוויזיה מחשש ששם יראו דברי תועבה כאלה ואחרים. לכן אני בהחלט מברך

על הערוצים, ואני אהיה בעד.

יורי שטרן; אני מתנצל על כך שלא השתתפתי בישיבה. השתתפתי

בישיבות הקודמות. אני מצטער על כך שזה לוקח כל

כך הרבה זמן. כל הכבוד לשרת התקשורת שהיא דוחפת את העניין, ואני רק

אציין, דיברו פה יותר על הערוץ הערבי, הרוסי ואולי עוד שפות. לגבי

הערוץ הרוסי ספציפית, אנשים פשוט נדונים להיות צמודים לטלוויזיה רוסית

מרוסיה. מה טוב למדינת ישראל, שחדשות על ישראל גם מקבלים מהתקשורת

הרוסית?! לכן יש דבר אחד דחוף, חשוב, ויש לסיים את העבודה.

יצחק קול; אני רואה שהטלוויזיה מצלמת את זה. כדאי היה

לקחת את הלופים של הישיבות הקודמות. כל

הנימוקים ששמעתי פה חזרו עליהם. הגיע המועד, אנחנו קיבלנו מכרז, אני

קיבלתי מכרז לפני שנתיים וחצי, עבדנו עליו, השקענו 150 אלף דולר, וכל

הנימוקים מהתחלה. הגיע הזמן שהוועדה תחליט שעל הנושאים האלה שמדברים

עליהם - כן יפגע, לא יפגע -, סוכמו הדברים, החליטו סוף סוף, ואני מקווה

שהאר.אפ.אי. לא יהיה שם של הערוץ הבא.

ששון סימן טוב; אני ארצה להתייחס לערוץ ייעודי בנושא השפה

הפרסית. כשאני אומר הפרסית, זה כולל 250 אלף

יהודי איראן. זו קהילה גדולה. אחר כך יש כ-100 אלף יהודי בוכרה, שזה

אותו ניב, יהודי אפגניסטן - אותו ניב, יהודי כורדיסטן - הפרסית זה אותו

ניב. זה מגיע לחצי מיליון תושבים. אם הם משלמים אגרת טלוויזיה, אתם

תכפילו את זה, תגיעו לחמישים מיליון שקל שנתי. היהודים האלה משלמים

אגרת טלוויזיה, והם ראויים שיהיה להם ערוץ ייעודי מיוחד. כור ההיתוך

אומר שכל קהילה נותנת את הצבע המיוחד שלה לחברה הישראלית, וצריך להרשות

את זה.
?נץ שנקר
אני רוצה להגיד, אנחנו יצאנו ממדיניות כור

ההיתוך למדיניות של פיזור תרבותי, ובזה אני

עוסק עכשיו.
צבי האוזר
אני רוצה לחזק את דברי הממונה. למיטב ידיעתי

איו מדינה בעולם שיש בה ערוץ מסחרי אחד, לפחות

לא מדינה מערבית. מדינת ישראל היא המדינה היחידה עם הפרדוקס הזה, שיש

ערוץ אחד שמנקז אליו את כל ההכנסות. אפשר לבחון את הערוץ הזה, שחי פה

במדינת ישראל, על-פי נתונים שפורסמו בעיתון "הארץ" ב-12 לינואר השנה.

שם עשו השוואה לגבי ניתוח הפרסום בטלוויזיה. בשנת 95' פורסמו 699

מפרסמים בערוץ 2, בשנת 97' - 600. זאת אומרת יש פה מועדון של 600 גופים

בלבד במדינת ישראל, שנשענים על הערוץ הזה והערוץ הזה נשען עליהם. כל

שאר מאות אלפי עסקים במדינת ישראל, עשרות אלפי עסקים לא יכולים למצוא

ביטוי פרסומי. נתון אחד אחרון, עלות הספוט בשעת השיא במחיר המחירון היה

ב-95 ' 5,056 דולר בממוצע, וב-97' הוא עלה ל-7,949. כ-8,000 דולר

לשלושים שניות ואגב, זה לא שלושים שניות, כי הממוצע הוא עשרים שניות.

מי שיכול לשלם 8,000 דולר לעשרים שניות יכול לפרסם תשדיר אחד.
מיכל כהן
המועצה הישראלית לצרכנות תומכת בערוצים

ייעודיים. אנחנו חושבים שציבור הצרכנים,

התקשורת זה אחד המוצרים המרכזיים שהוא צורך, לכן כמו בדברים אחרים גם

בתחום הזה, התחרות תהיה רק לטובת הצרכן. אני רוצה להגיד, אתה שאלת לגבי

סקר, להעיר לגבי מה שאמר כאן חבר הכנסת יורי שטרן, יש סקר שמוכיח

שהעולים החדשים דוברי הרוסית, רובם צופים בטלוויזיה בחוץ לארץ. לכן

עדיף שיצפו בזה בארץ.
היו"ר אברהם יחזקאל
רבותיי, אני מבקש לסכם את הישיבה כך. ראיתם

שדיברו נציגים. רבותיי, אני מבקש לומר ככה,

קודם כול אני מברך את כל מי שבא מתנצל בפני מי שעוד לא דיבר. הנושא

נדון וכמעט כבר נדוש. אני מתחייב בזאת שבישיבה הבאה אני אפנה, אני פונה

מכאן לשרה שתציג לנו את העניין הזה של האר.אפ.אי. אנחנו כבר התקדמנו כך

שיפנו לציבור בעניין הערוצים הייעודיים. הנה יש כבר הישג. האמן לי, מר

קול, אתה עוד לא מכיר אותי. זה ייסגר. לאחר מכן תבדקנה על ידי היועצת

המשפטית של הוועדה טענותיו המשפטיות של חבר הכנסת פורז, במקביל, עד

לישיבה הבאה. זה אומר שלוח הזמנים של הוועדה הוא כזה, שבמהלך הפגרה

יכינו את האר.אפ.אי. במקביל תבדוק היועצת המשפטית את טענותיו המשפטיות

של פורז, ואני אמשיך להסתובב בין כל הגורמים, על מנת שאנחנו נוביל את

המהלך הזה לשביעות רצון כולם, במינימום נזק. תאריך היעד שלי הוא במהלך

חודש יולי. עד יולי נגמור את העניין. העניין הזה נמשך מעל ומעבר,

ומבחינתי ועדת הכלכלה חייבת לתת תשובות ברורות, ואני מקווה שהן תהיינה

חיוביות. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30

קוד המקור של הנתונים