ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 10/03/1998

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 5) (מתן אפשרות לצרכן לבטל חוזה), התשנ"ז-1996. של חה"כ נעמי חזן

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 237

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי. י"ב באדר התשנ"ה (10 במרץ 1998). שעה 9:30

נכחו; חברי הוועדה; נעמי חזן - היו"ר

אליהו גבאי
מוזמנים
עו"ד חנה מרגליות - הלשכה המשפטית, משרד התעשיה והמסחר

עו"ד גליה קרת - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד אלן זיסבלט - משרד המשפטים

אהובה גנור - מנהל אגף תפעול, משרד התיירות

עו"ד מירי הושן - סגנית היועץ המשפטי, משרד התיירות

עו"ד דב קולני - הלשכה המשפטית, משרד התיירות

עו"ד מיכאל הרצברג - יועץ משפטי, ויזה

עו"ד דורון וקס - ישראכרט

עו"ד ענת ורונסקי - יועצת משפטית, ישראכרט

רו"ח עמי איטה - מנהל הכספים, ערוץ הקניות

עו"ד אלדד כורש - יועץ משפטי, ערוץ הקניות

אברהם בירנבאום - אירגוני הסוהרים

עו"ד בן ציון אדירם - מנהל המחלקה המשפטית, המכרז של המדינה

יוסי מנירב - קלאב הוטל

רוני פיבקו - מנכ"ל R.C.I

אייוי פרץ - מנהלת קשרי יזמים R.C.I

עו"ד מנחם בלוזר - לשכת עורכי הדין

עובדיה שרגאי - יועץ לנושאי צרכנות, מומחה חיצוני

אריאלה רבדל - מנכ"ל המועצה לצרכנות

מיכל כהן - יועצת המועצה לצרכנות

עו"ד בתיה מילר - הרשות להגנת הצרכן

י ועצת משפטית; אתי בנדלר

מנהלת הוועדה; לאה ורון

קצרנית; ימימה פרלס

סדר-היום;

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מסי 5) (מתן אפשרות לצרכן לבטל חוזה), התשנ"ז-

1996, של חה"כ נעמי חזן.



הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 5) (מתן אפשרות לצרכן לבטל חוזה), התשנ"ז-

1996. של חה"כ נעמי חזן
היו"ר נעמי חזן
אני פותחת את ישיבת ועדת הכלכלה. יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אבי יחזקאל,

לא מרגיש טוב, ועל כן אני ממלאת את מקומו היום, אנחנו לא נצביע על הסעיפים

הנוספים שנדון בהם היום. תיערך הצבעה קצרה רק של חברי הוועדה בתחילת השבוע

הבא, וכתוצאה מכך אנחנו נדון, נסכם, וההצבעות פורמאלית ייערכו בתחילת השבוע

הבא. אני רוצה להזכיר לכולם שהיתה החלטה לפצל את החוק, והחלטת הפיצול החוק

אולי תעלה למליאה עוד השבוע, זאת אומרת, אנחנו מתחילים את הנוסחים לגבי יחידות

הנופש, מהמכר מרחוק. אגב, זאת ישיבת עבודה, בלי נאומים. זה יהיה לעניין ואנחנו

נסיים את הדיון. אנחנו אישרנו עד עכשיו את הצעת החוק בהצבעות עד סעיף קטן (ג).

אתי בנדלר;

סעיף 1 אושר כולו, שזה תיקון של סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן. מסעיף 2

שעניינו הוספת סעיף 14א' רבה לחוק הגנת הצרכן, אנחנו גמרנו למעשה את סעיפים

קטנים אי ו-ב', ועכשיו צריך להתחיל מסעיף קטן גי.

היו"ר נעמי חזן;

אנחנו דנים בסעיף 14א(ג).
אלן זיסבלט
"(ג) בעסקה בעניין רכישה של יחידת נופש, רשאי הצרכן לבטל את החוזה בתוך

ארבעה עשר ימים מיום חתימת החוזה על ידי שני הצדדים, או מהיום שבו אישר הצרכן

את קבלת טופס הגילוי בהתאם להוראות ס"ק (א), לפי המאוחר מביניהם; הביטול ייעשה

בדרך של מתן הודעה בכתב לעוסק".

היו"ר נעמי חזן;

הערות, רבותיי וגבירותיי. אין הערות? זה מוסכם על כולם.
אתי בנדלר
למעשה גם כאן כבר באו לידי ביטוי הנחיות של הוועדה, או הערות שניתנו

בזמנו, כמו שההודעה צריכה להיות בכתב.
היו"ר נעמי חזן
יפה מאוד.
אלן זיסבלט
סעיף (ד) זה העניין הקשור לעובדה שיש הרבה פרוייקטים בחוץ לארץ: "לבית

המשפט המוסמך בישראל תהיה סמכות לדון בכל תובענה הקשורה בעסקה לפי סעיף זה,

בין כסמכות ייחודית ובין כסמכות מקבילה".
היו"ר נעמי חזן
יש הערות?
מנחם בלו זר
הסמכות המקבילה יוצרת בעיה של זריזות. מי שנפגע בדרך כלל זה הצרכן, זאת

ההנחה. אם הצרכן לא יהיה מספיק זריז, אז יגררו אותו להתדיינות בזירה לא נוחה,

כי יש סמכות מקבילה. כלומר, על ידי איזשהו נוהל של מניפולציה, או איזשהו בסיס,

אפשר למנוע ממנו בעצם להתדיין. כי אם יגררו אותו במרכאות, לזירה לא נוחה בחוץ

לארץ, פירוש הדבר שהוא יוותר על ההתדיינות, כי בסדרי גודל של העסקות האלה,

מכיוון שאלה עסקות לא גדולות, הוא פשוט לא יוכל לממש את הזכויות שלו. אני

הייתי מסייג את הסמכות המקבילה, לתת לצרכן את הזכות לתבוע, כי יכול להיות שזה

באמת פרקטי לתבוע בחוץ לארץ, יכול להיות שזה נוח לו לתבוע בחוץ לארץ, יכול

להיות שזה חסר תכלית לתבוע בארץ, כי אין את מי לתבוע, או שאין בארץ שום דבר

לממש. אני מציע שהסמכות תהיה מקבילה, ולפי בהירת הצרכן.
יוסי מנירב
מה שאתה אומר הגיוני ומקובל, אבל יש לי שאלה. בוא נניח שהמצב הפוך, שאיזה

לקוח אמריקאי בא לישראל וקנה, והוא עכשיו מחליט לתבוע אותי בארצות הברית,

ואנחנו צריכים לנסוע לארצות הברית.
מנחם בלו זר
הוא יתבע בארצות הברית, אם יחידת הנופש שמכרת לו נמצאת בארצות חברית.
יוסי מנירב
לא, מכרתי לו יחידה בארץ.
מנחם בלוזר
לא.
יוסי מנירב
אם זח לא כך, אז זה בסדר.
אלן זיסבלט
לא תחיה סמכות על פי תקנות סדרי הדין.
אתי בנדלר
בדרך כלל את החוזה ממציא העוסק, לעניין זה. הבעיה שנתקלנו בה היא שאירעו

מקרים רבים שמוכרים יחידת נופש בחוץ לארץ, ותובעים סמכות שיפוט אך ורק לבית

משפט בחוץ לארץ.

היו"ר נעמי חזן;

באיי סישל.
יוסי מנירב
מסכים- לחלוטין. זה צודק באלף ואחד אחוז. אני פוחד מהמצב ההפוך, שיגררו

בחוץ על מקרה ישראלי.
היו"ר נעמי חזן
אני רוצה לשמוע חוות דעת משפטיות על השאלה הזאת.
אריאלה רבדל
אני חושבת שהיא נובעת מחוסר הבנה של משהו שקשור בעברית, משום שמה שכתוב

פה, שלבית המשפט יש לו סמכות או ייחודית לבית משפט ישראלי, או כסמכות מקבילה,

זאת אומרת, שמישהו יכול לבוא ולבקש שגם אם קניתי את יחידת הנופש בארצות הברית,

ואני ישראלי, אני רוצה להתדיין בישראל. זאת המשמעות שאני הבנתי מהפסקה הזאת.

בתיה מילר;

מדובר על שתי סמכויות, בשני מקומות.
אריאלה רבדל
לא, בין כסמכות ייחודית ובין כסמכות מקבילה, מקבילה לאחותה בחוץ לארץ.
אלדד כורש
היו"ר נעמי חזן
אף אחת מהמלים שאמרתם לא נשמעה בקצה הזה של השולחן, שלא לדבר על כך שלא

נרשמה בפרוטוקול. אם אתם רוצים לדבר, רק תפנו אליי את הדברים. עו"ד מילר,

בבקשה.
בתיה מילר
בהמשך לדבריו של עו"ד בלוזר, יש פה באמת בעיה. קודם כל, צריכה להיות

סמכות מקבילה גם בחו"ל, מהסיבה הפשוטה, שהחוזים שנחתמים בארץ, בין אותן החברות

שמשווקות, לבין הצרכנים, בעצם אותה סוכנות יוצאת מהתמונה ברגע שהיא נותנת את

השירות, ולאחר מכן, כל בעיה שמתעוררת, היא בסופו של דבר בין הצרכן לבין אותו

גוף בחו"ל. זאת המציאות. לכן, אפילו אם לא כתוב איפה שסמכות השיפוט, נורא קשה

להתדיין בארץ, כאשר החברה נמצאת בחו"ל.
היו"ר נעמי חזן
אנחנו דנו בזה בפעם הקודמת.
בתיה מילר
מה שאני רוצה לסכם ולומר, הוא שקודם כל אין ברירה אלא שהסמכות תהיה

מקבילה, אבל אני בהחלט מצטרפת להערה שנאמרה שהבחירה תהיה לפי הצרכן.
היו"ר נעמי חזן
עו"ד מרגליות, בבקשה.



חנה מרגליות;

אני לא חושבת שצריך סמכות מקבילה. אני חושבת שלחברה יש נציגים בארץ,

ואפשר לתבוע את החברה כאן, ואני בכלל לא רוצה להפלות בין הצרכן לבין מוכר

יחידות. אני לא רוצה ליצור כאן אפליה, ואני חושבת שלא צריך סמכות מקבילה, אלא

אם כן אין ברירה, אפשר לנסח את זה כך. למה צריך בכלל לרוץ לחוץ לארץ לתבוע את

חחברה?

אתי בנדלר;

משום שאם אני רכשתי יחידת נופש באיי סישל, לי כצרכנית לפעמים יש אינטרס

להתדיין דווקא במקום בו נמצא הנכס, ואני לא חושבת שצריכים לשלול את זה א-

פריורית. אני גם חושבת שלקבוע בחוק ישראלי שאסור להעניק סמכות מקבילה לבית

משפט בחוץ לארץ, נדמה לי שזה לא נכון.
עובדיה שרגאי
נדמה לי שהנושא הוא האם צרכן רגיל, סביר, ובדרך כלל יחידות הנופש נמכרות

לצרכנים סבירים, לא לעורכי דין, האם הוא יוכל לממש את זכותו ולתבוע ברוו"ל. לכן

הייתי חושב בקול ואומר שכל עסקה שנחתמה בארץ, לצרכן תהיה זכות לבחור בין הארץ

לחוץ לארץ. בעסקאות שנחתמו במקומות אחרים, אז לא.
היו"ר נעמי הזן
עו"ד זיסבלט, אני רוצה חוות דעת שלך.
אלן זיסבלט
אנחנו חשבנו בזמנו שהסעיף הוא סביר. אני חושב שלא רצינו למנוע דיון בחוץ

לארץ, אבל רצינו להבטיח שבכל מקרה אפשר לפתוח בהליכים בארץ, אם זה מה שנוח

לצרכן. אינני יודע אם בסך הכל הסעיף הוא בעייתי. אני חושב שהייתי ממשיך לתמוך

בסעיף כפי שהוא מנוסח.
אתי בנדלר
אתה לא חושב שיש מקום להערת נציג לשכת עורכי הדין, שיש לאפשר לצרכן את

בחירת הפורום הנאות?
אלן זיסבלט
זאת אומרת שלספק לא תהיה האפשרות לתבוע אותו שם, אם בנסיבות העניין זה-
אתי בנדלר
יש כאן הערה. נניח שהוא יודע שהצרכן עומד לתבוע אותו, אז הוא רץ לבית

משפט באיי סישל, לפי דוגמתה של יושבת הראש, ויבקש פסק דין הצהרתי, רק פסק דין

הצהרתי שהעסקה תקפה, רק כדי לתפוס את הפורום.
בן ציון אדורם
נראה לי שיש כאן איזו עמימות. כתוב כאן
"בין כסמכות ייחודית ובין כסמכות

מקבילה". מתי כסמכות ייחודית, מתי כסמכות מקבילה? האם פתיחת הליך בישראל

כסמכות ייחודית, לא מונעת מהחברה לפתוח את זה בחוץ לארץ בהליך מקביל, ואז זה

יהפוך בדרך ההכרח למקבילה. זאת אומרת, לא נראה לי שזה מחוייב המציאות.



היו"ר נעמי חזן;

אני אתן את הדוגמא, ואתם תשיבו, אומר לכם מה כוונת החוק, ותמצאו את

הפתרון. אני תמיד מוצאת את עצמי פה בין עורכי דין ממולחים ומשופשפים, אבל

אנחנו מחוקקים ובני אדם צריכים להבין. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שמישהו קנה

דירת נופש באיי סישל למשל, מחברה שנמצאת בחו"ל, על ידי אדם שכאן קנה מאותה

חברה מאה יחידות, ומוכר אותן לישראלים. אותו קונה חייב לחיות במצב שהוא תובע

את מי שמכר לו את הדירה, ואם מאחוריו עומדות עשרים חברות שונות, זה לא משנה.

הוא אחראי, הכוונה ברורה?
בן ציון אדורם
הכוונה ברורה. עכשיו אני אומר דבר כזה, אם לא יתקבל התיקון הזה שנמצא

כאן, אז יהיה מצב שלמעשה המלים "בין כסמכות ייחודית", הן לא רלבנטיות, מפני

שהלא אי אפשר למנוע מהמוכר בחוץ לארץ, לפתוח הליך בחוץ לארץ. באיזו סיטואציה

יש מצב בעסקה בינלאומית, כמו שמתואר כאן, שבישראל תהיה סמכות ייחודית? אין

באפשרותנו למנוע מהמוכר בחוץ לארץ לפתוח הליך בארץ שלו, אנחנו לא יכולים

להכפיף אותו לחוק שלנו,

מנחם בלוזר;

זה לא מדוייק, הכלל הבינלאומי הוא שהמקום ששם נערך החוזה, הוא בדרך כלל

החוק המתאים בזירה המתאימה,

בן ציון אדורם;

אם אתה קובע בחוק שהסמכות היא ייחודית או מקבילה, וזה מה שכתוב כאן בעצם,

נכון?
היו"ר נעמי חזן
מה אתה מציע?

בן ציון אדורם;

אני לא יודע, יש גדולים וחכמים ממני, אבל אני רואח כאן בעיה בניסוח. מה

חל, ייחודית או מקבילה?

היו"ר נעמי חזן;

עו"ד בלוזר, אתה מוכן להציע לנו הצעה?

מנחם בלוזר;

כן. קודם כל, הבעיה היא לא כל כך גדולה, אנחנו מדברים על עוסק, ועוסק הוא

גם מי שעשה את העסקה בארץ, אנחנו לא מדברים על אותם הצרכנים שהחליטו אגב טיול

לעשות עסקה באיי סישל, כי אז הם יסתכנו ולא יידעו מה זה. אנחנו מדברים על מי

שעושה עסקים בארץ, ונחתם החוזה בארץ, וזה מצמצם את את העניין.

היו"ר נעמי חזן;

על דירה בסישל.



מנחם בלוזר;

זה בסדר, אבל העסקה נעשתה כאן, והעוסק עושה את העסקים כאן. אנחנו צריכים

לפתור את אותה בעיה כאשר זה לא פרקטי להתדיין בחוץ לארץ, או שנהפוך הוא,

שלצרכן יש הזדמנות, והוא רוצה, כשאין לו ברירה, לתבוע בחוץ לארץ. אני יכול

להביא לכם דוגמאות, למשל של שיווק יחידות נופש באמצעות ועדי עובדים, כלומר

שיווק מאסיווי. יכול להיות שתהיה בעיה של איזה אתר נופש באיי סישל--
היו"ר נעמי חזן
אתה לא משיב על שאלתי. תיתן או תציע לוועדה נוסחה לתיקון, שמקפלת בתוכה

את ההצעה.
מנחם בלוזר
לפי בחירת הצרכן, פירוש הדבר שהצרכן ייקבע אם זה ייחודית או מקבילה, וזה

יכול להיות שני הצדדים. זאת אומרת, אם הצרכן יוכל לעשות מקביל, גם החברה תוכל

לבחור בחוץ לארץ.
אלן זיסבלט
זאת אומרת, להוסיף; "לפי בחירת הצרכן".
היו"ר נעמי חזן
זאת אומרת, הסעיף כפי שהוא מופיע עכשיו, בתוספת; על פי בחירת הצרכן".

מנחם בלוזר;

זה יפתור את הבעיה גם של ייחודית וגם של סמכות מקבילה.

אתי בנדלר;

זה לדעתי לא פותר עד הסוף, משום שאם הצרכן בחר שתהיה סמכות מקבילה, זה לא

שמדובר כאן כבר על הגשת תביעה בפועל, ואז בבחירת הצרכן יהיה הפורום בארץ או

בחוץ לארץ, אלא אתה אומר מלכתחילה שתהיה סמכות מקבילה בהתאם לבחירת הצרכן. מה

זאת אומרת? שכאילו בחוזה בא לידי ביטוי הנושא הזה, שיש גם לבית משפט בארץ וגם

לבית משפט בחוץ לארץ סמכות לדון. ואז אתה לא פתרת את הנושא שאם העוסק או בעל

יחידות הנופש ירצה לתבוע אותו בחוץ לארץ, הוא יתבע אותו בחוץ לארץ. לא פתרת את

העניין של המירוץ.

מנחם בלוזר;

אם הצרכן לא בהר, כשבמקרה זה הסמכות היא מקבילה לשני בתי משפט כאן

ובחו"ל, לכן נשארת הסמכות הייחודית, ואז הוא שולל את הסמכות--

אתי בנדלר;

התביעה תהיה מראש בעת חתימת החוזה?

מנחם בלו זר;

לא בעת חתימת החוזה.
היו"ר נעמי חזן
אני רוצה לשמוע תגובות על ההצעה.
מנחם בלוזר
אני חושב שאפשר לפתור את ההערה של היועצת המשפטית על ידי כך שאנחנו נעשה

גם את הטיימינג, שהבחירה תיעשה בעת הגשת התביעה, ולא בעת חתימת ההוזה,
אתי בנדלר
בעצם מי תובע את העוסק?
לאה ורון
אתי בנדלר
אבל אם תובעים אותו --
מנחם בלוזר
אם תובעים אותו, הוא יכול להגיד שהוא לא מסכים, ושהוא רוצה שזה יהיה

בארץ. זה בהחלט מותר, ואז את פותרת את הבעיה, מכיוון שאת לא יכולה לדעת מראש

מה יהיה טוב לצרכן בזמן שהוא חותם על ההוזה,
היו"ר נעמי חזן
שמענו, ואני חושבת שהבנו. הערות על ההצעה הזאת,
מיכאל הרצברג
כל הסעיף הזה מיותר, כי גם אם הוא לא כתוב, בעסקה שנעשתה בישראל,

והמקרקעין מחוץ לישראל, ישנה בחירה, יותר מזה, אנחנו לא יכולים בחוק ישראלי

להגיד לחברה זרה אם היא תגיש תביעה שם, ולשלול סמכות של בית משפט. מקום הסעיף

לא נכון, כי הוא צריך לעלות למעלה, ולהגיד שבחוזה בין הצדדים צריך לקבוע שתהיה

סמכות או י יהודית או מקבילה,
אתי בנדלר
לצרכן,
מיכאל הרצברג
לא, אני לא יודע אם לצרכן.
לאה ורון
אז למי לתת את הסמכות?
מיכאל הרצברג
הערה שניה, צריך לזכור שאנחנו מדברים על עסקה. מה זו עסקה? ברוב העסקאות

האלה מדובר על מכירת יחידת נופש שלא על ידי בעל האתר.

היו"ר נעמי חזן;

אנחנו מאוד ותיקים בדיונים חאלה. צריך להמשיך הלאה.

מיכאל הרצברג;

ולכן, יש להבדיל בין העסקה עצמה, שהיא מכירת יחידה, לבין, נניח, שהאתר

תובע אותו אחרי חמש שנים, כי הוא לא שילם לו את דמי האחזקה השנתיים. למה שזה

יהיה בישראל? האתר הוא בכלל לא צד להסכם. אם לי יש יחידת נופש, ואני מוכר אותה

באמצעות סוכן או באמצעות חברה, האתר הוא לא צד בעסקה הזאת.

בן ציון אדורם;

מבחינה עובדתית אני חושב שזח לא מדוייק, כי הרבה פעמים הסוכן בישראל,

בשם--

מיכאל הרצברג;

היו"ר נעמי חזן;

תודה. מר יוסי מנירב, בבקשה.

יוסי מנירב:'

אני מבקש להזכיר שאנחנו פה לעיתים מערבבים קשר בין יחידות שנמכרות בארץ,

יחידות חוי'ל, איי סישל, אבל עדיין העובדה היא שרוב היחידות הנמכרות בישראל

מתייחסות ליחידות נופש שנמצאות בישראל, ויש לקוחות שהם מחוץ לישראל, שקונים

יחידות נופש בישראל. הוספת ההערה; "על פי בחירת הצרכן", תאפשר לכל לקוח מחו"ל

לטרטר חברה ישראלית ולהגיד לה שהוא רוצה להשפט בחו"ל. אני רוצה את העדיפות של

בית המשפט הישראלי, לפחות לגבי יחידות בארץ, שלא יימשכו אותנו להשפט באיי סישל

על עסקה שנעשתה בישראל.

היו"ר נעמי חזן;

הנקודה נשמעה. עו"ד כורש, בבקשה.

אלדד כורש;

אני רוצה להציע איזשהו נוסח שלדעתי עושה קצת יותר סדר בעניין הזה. לפי

הצעתי ייאמר כך; "לבית המשפט המוסמך בישראל תהיה הסמכות היחידה לדון בכל

תובענה הקשוה בעסקה לפי סעיף זה, אלא אם כן הגיש צרכן שרכש יחידה מחוץ לישראל,

תביעה..."

יוסי מנירב;

לא רק רכישה מחוץ לישראל, אלא היחידה ממוקמת מחוץ לישראל.



אלדד כורש;
כן, אני מקבל את -זה
"יחידה המצויה מחוץ לישראל, תביעה מחוץ לישראל", ואז

מצד אחד יש ייחודית, ומצד שני ישנה זכות בחירה לצרכן, אם הוא רכש יחידה שנמצאת

בחוץ.

אלן זיסבלט;

הרי ברוב החוזים האלה, כשמדובר על גורם בחוץ לארץ, הם כותבים, אם זה נוח

ליזם, שהדין החל, ובית המשפט המוסמך, הוא בחוץ לארץ. אם אנחנו רוצים להבטיח

שהצרכן יהיה תמיד רשאי לפתוח את ההליכים שלו פה בארץ, לכן זה בניי כפי שבנוי.

לגבי האפשרות אולי בכל זאת להגביל את הספק, זאת אומרת להגיד שהברירה היא רק

אצל הצרכן, העניין עשוי להיות קצת מסובך. אני מציע, אם אנחנו ממילא לא צריכים

או לא יכולים להצביע היום, שתתני לי להתייעץ עם אנשי סדר הדין האזרחי שלנו.

אתי בנדלר;

זה לא רק סדר הדין האזרחי, זה גם במישור הבינלאומי. אני לא יודעת אם לא

צריך להתייעץ עם היועץ המשפטי של משרד החוץ אם ראוי שאנחנו בחוק נשלול סמכות

של בית משפט בחוץ לארץ לדון בתובענה בקשר לעסקת מקרקעין שהיא לפעמים בחוץ

לארץ.

בתיה מילר;

הנקודה החשובה היא שאי אפשר יהיה להטריד את הצרכנים להשפט בחו"ל. זה הדבר

הכי חשוב פה.

אריאלה רבדל;

אני חושבת שלא שמנו לב לניסוח כמה הוא בסדר, משום שמה הוא אומר? שהסמכות

הייחודית או הסמכות המקבילה היא של בית המשפט הישראלי, וזה מתייחס במפורש אך

ורק לבית משפט ישראלי.

אתי בנדלר;

כשאת אומרת מקבילה, אז זה גם בארץ וגם בחו"ל.
אריאלה רבדל
בסדר, אבל את אומרת שלצרכן הישראלי יכולה להיות האפשרות ללכת לבית המשפט

הישראלי כסמכות ייחודית, או כסמכות מקבילה, אם יש לו בעיה עם חוץ לארץ. אם אדם

יבוא לבית משפט ישראלי, הוא יכול לבקש להתדיין בישראל.
קריאה
הוא לא יכול, אין סמכות כזאת.

אריאלה רבדל;

אם אין, אז אני חושבת שההצעה של עו"ד מרגליות היא ההצעה הטובה ביותר,

הנכונה ביותר, והיא פותרת את כל הבעיות. נשאיר את השפיטה לצרכן הישראלי בבית

המשפט הישראלי. בסמכות מקבילה את יוצרת את כל הבעיות, את פותחת את כל הפתחים

שצריך לסגור.



אתי בנדלר;

אני לא שלמה עם הנוסח שאנחנו הכנו, משום שבעקבות הדיון כאן, אני ערה לכך

שהסעיף הוא באמת עמוס. קודם כל מתעוררת השאלה באיזה שלב צריך להקבע הנושא האם

מדובר בסמכות ייחודית או בסמכות מקבילה. נדמה לי שהשלב הנכון שבו צריכים להקבע

הדברים, הוא בשלב חתימת החוזה, והדברים צריכים להיות מובהרים,

דבר שני, אני חושבת שצריכה להיות כאן הכרעת, במידה שהוחלט על סמכות

מקבילה מראש, האם הזכות הזאת תהיה שמורה לצרכן בלבד להחליט באיזה בית משפט

תידון התביעה, או שגם לתובע תחיה סמכות.
היו"ר נעמי חזן
אם היתה הסכמה, אז שני הצדדים חתומים על החוזה, ולכן שני הצדדים מחליטים.

אתי בנדלר;

ואז מתעוררת השאלה שאיתה התחלנו בעצם, שהמוכר ירוץ ויגיש את התביעה בחוץ

לארץ. ייתכן שאין ברירה, ולכן אני אומרת שאני חושבת שצריכים לשמוע לא רק את

אנשי סדר הדין האזרחי במשרד המשפטים, אלא גם את היועץ המשפטי של משרד החוץ,

משום שאני לא יודעת אם נכון הדבר שבחוק ישראלי אני אקבע שלמוכר בחוץ לארץ אין

רשות לתבוע בבית משפט של חוץ לארץ.
חנה מרגליות
את תקבעי שהצרכן בזמן חתימת החוזה ידרוש את זה, וכשהתביעה תתברר, לבית

המשפט הישראלי תהיה סמכות ייחודית ואז אם המוכר מסכים, אז בעצם אין בעיה.
מנחם בלוזר
אין לנו כאן בעיה עם החוק הבינלאומי. זאת לא בעיה של סדר דין, ואנחנו לא

צריכים להתייעץ, עם כל הכבוד. לעניין עסקת מקרקעין, זאת איננה עסקת מקרקעין,

רבותיי. זאת עסקה עם זכויות, ולכן אין בעיה. לא יעלה על הדעת שאני אקנה כאן

טרנזיסטור, ולא אוכל לקבוע שהתביעה על הטרנזיסטור תהיה בארץ. לא תהיה בעיה,

מכיוון שחדשות לבקרים קובעים בחוזים ובהסכמים על סמכויות. בית משפט בחוץ לארץ

שולל סמכויות. תראו מה קורה בבית משפט למסחר בצרפת, שיש לו סמכות על כל העולם,

ואין סמכות לאף אחד. זאת לא בעיה, אנחנו לא צריכים לדאוג, אנחנו צריכים לדאוג

לפתור את הבעיה של הצרכן הספציפי. הקביעה והבחירה של הצרכן הספציפי בחתימת

החוזה של הסמכות, זה כאילו לא נתת כלום. בזמן חתימת החוזה, הוא לא יודע מה

תהיה הבעיה. הבעיה תתעורר כשהיא תתעורר, ואז הוא ייראה איפה באמת הוא יכול,

ואיפה זה פרקטי לתבוע. הוא לא מסוגל לקבוע מראש בעת חתימת החוזה, כי הוא לא

יודע מה משמעות הדברים. אם הוא יקבע ביום חתימת החוזה, פירוש הדבר שהוא עלול

להמצא במצב שהבחירה שלו איננה שווה דבר, מכיוון שההתמוטטות היתה שם.
היו"ר נעמי חזן
מה אתה מציע?
מנחם בלוזר
אני מציע לפרט את מה שהצעתי. ראשית, הבחירה היא של הצרכן. שנית, הבחירה

היא בעת הגשת התביעה על ידי צד כלשהו. שלישית, שזה חל על עסקות שנחתמו בארץ,

ולגבי אתרי נופש בארץ - אני מוכן לקבל את ההסתייגות - אז הסמכות היא כאן.



היו"ר נעמי חזן;

בבתי משפט בישראל.
אתי בנדלר
זאת אומרת שהמוכר יהיה רשאי לתבוע בחוץ לארץ אם נקבע כך בעת חתימת החוזר;.
חנה מרגליות
לא, הוא לא רוצה בכלל בזמן חתימת החוזה.
מנחם בלוזר
לא, בזמן חתימת החוזה אני לא רוצה לקבוע, אלא בעת הגשת התביעה.
אתי בנדלר
סליחה, בעת חתימת החוזה אתה צריך לקבוע סמכות מקבילה.
מנחם בלוזר
בעת חתימת החוזה אני קובע שלצרכן הזכות לקבוע בעת התביעה העתידית של צד

כלשהו מה הזירה המוסמכת, כלומר, מה בית המשפט המוסמך, בין ייחודית, בין

מקבילה. לגבי אתרי נופש בחו"ל, אז בארץ הסמכות היא ייחודית.
בן ציון אדורם
אחרי שעו"ד בלוזר אמר מה שיש לו להגיד, אני רק יכול להצטרף. היו לי כל

מיני כוונות להגיד, אבל הוא מיצה את זה בצורה מצויינת. אני רק רוצה להגיד שאני

יודע מניסיון שבכמה מדינות באירופה, TIME-SHAREזו עסקת מקרקעין, ובית משפט

ישראלי פסק לאחרונה, לעניין פטור ממס על דירת מגורים, שזו גם עסקת מקרקעין.

מנחם בלוזר;

יש סוגים של ,TIME-SHARE

היו"ר נעמי חזן;

לא על זה אנחנו דנים עכשיו. אני מנסה לסכם את רוח הדברים. בזמן חתימת

החוזה ייקבע שלצרכן תהיה הזכות לקבוע את בית המשפט המוסמך במידה שתהיינה בעיות

עתידיות, לגבי דירת נופש בחו"ל, לא בישראל. לגבי אתרי נופש בישראל, הסמכות היא

רק לבית משפט ישראלי. אני חושבת שאין פה צורך בהתייעצות אדירה עם משרד החוץ

ועם האיחוד האירופי. אגב, אנחנו גם פתרנו את הבעיה שלך, מר מנירב, ולמעשה

עשינו עוד קצת צדק עם הצרכנים.

אתי בנדלר;

אני רק רוצה לקרוא, כדי לדעת אם הבנתי את הניסוח הסופי: "לבית המשפט בארץ

תהיה סמכות לדון בכל תובענה הנובעת מעסקה לפי סעיף זה, ואולם, מותר לקבוע

בחוזה כי ניתן יהיה לדון בתובענה בבית משפט במדינה בה נמצאת יחידת הנופש

שנרכשה, אם הסכים לכך הצרכן בעת הגשת התובענה".



היו"ר נעמי חזן;

לא כיסית את הנקודה הראשונה, שבתוך ההוזה עצמו, בזמן חתימת ההוזה, תינתן

הזכות המפורשת.

אתי בנדלר;

"ואולם, מותר לקבוע בחוזה כי ניתן יהיה לדון -

אלדד כורש;

צריך לכתוב "יש לקבוע", ולא "מותר לקבוע".
היו"ר נעמי חזן
"יש לקבוע את הזכות לצרכן בעת התימת ההוזה".

הנה מרגליות;

בעת חתימת החוזה,ייקבע שלצרכן הזכות לבחור את בית המשפט לגבי דירת נופש

בחוץ לארץ.
היו"ר נעמי חזן
ולגבי דירות נופש בארץ, הדבר ברור, וגם צודק מאוד, כי אנחנו לא רוצים

לסחוב את מי שמכר דירת נופש בטבריה לטורונטו.
מיכאל הרצברג
מי שקנה בטורונטו יחידה נופש, ולא מסרו לו יהידת נופש, הוא יצטרך לבוא

לארץ לתבוע את האיש שלו בטורונטו?
היו"ר נעמי חזן
הוא לא יודע מי מכר לו את הדירה בארץ?
מיכאל הרצברג
אם מכרו לו, ובארץ הוא גר בדירה-- אז הוא יבוא לארץ לתבוע?
חנה מרגליות
שלא יחתום על הסעיף בהסכם הקובע את זה.
היו"ר נעמי חזן
עברנו על סעיף (ג) ולא חיו הערות. על סעיף (ד) הנחינו לגבי כיוון התיקון.
אלן זיסבלט
סעיף (ה):

"בסעיף זה, "אתר יחידות נופש" - בנין או מיזם, בין בארץ ובין בחוץ לארץ,

שבו מתנהל, או אמור להתנהל, הסדר של יחידות נופש;



"יחידת נופש" - זכות, בין קניינית ובין שלא קניינית, המקנה לבעליה זכות

שימוש לסירוגין, בחדר או במערכת חדרים, בארץ או בחוץ לארץ, במשך שלוש שנים

לפחות, לתקופה של יומיים או יותר;
אלדד כורש
יומיים בשנה או בכלל?

היו"ר נעמי חזן;

יומיים בשנה, זה לא לעד,
קריאה
לשלוש שנים.

בן ציון אדורם;

מה הדין של תקופה של חמישים שנה, יום אחד בשנה? זה TIME-SHAREאו לא

?TIME-SHARE
היו"ר נעמי חזן
מי שמספיק טיפש לקנות דירת נופש יום אחד בשנה, מגיע לו הכל... שיילך לבית

מלון.

בן ציון אדורם;

חודש בשנה במשך שנתיים, זה TIME-SHAREאו לא ?TIME-SHARE

אלדד כורש;

לא.

היו"ר נעמי חזן;

אני רוצה לשאול את מר מנירב שאלה, רק כדי לסיים את הפרק הזה. כל -TIME

SHAREמוכרים על זמן בשנה?

יוסי מנירב;

לא. היום ישנן כמה אפשרויות. למשל, ישנן חברות רבות מאוד גם בארץ,

שמוכרות בשיטה של נקודות. אני מוכר לך שווה כסף נקודות, ואתה מנצל את זה איך

שאתה רוצה, ואז השאלה היא אם זה נכלל בחוק או לא. דבר שני, אני היום מוכר

שבוע, ולפי השאלה שלך, מר אדורם, זה נתפס. אם אפסיק למכור שבוע ואמכור לכל

לקוח שרוצה לקנות שבוע, שבע יחידות של יום, ואני פטור מכל החוקים, על ידי שבעה

הסכמים נפרדים במקום הסכם אחד. זאת פירצה עצומה.
רוני פיבקו
השאלה הזאת היתה צריכה להיות מופנית אליי, כי אני אחראי על החילופין.

אני מכיר את רוב אלה שמוכרים. אני חושב שהחוק הוא בסדר. אין פחות מיומיים. גם

אלה שמוכרים נקודות, למשל מרינה-קלאב בארץ, המינימום זה שלושה ימים שחייבים



להיות. אף אחד לא מוכר לפחות משלוש שנים. זה ממצה את הדברים, ולהתחיל לנסות

לעשות חודש או יומיים, אני חושב שזה סתם מסבך. אני לא מאמין שמישהו יעשה שבעה

חוזים של יום אחד, כדי לצאת מהעניין, כולל אלה שמוכרים ורוצים לחתום מהר את

החוזה.
חנה מרגליות
יש לי הערה אחרת. אמנם ישבתי כשניסחנו את זה, אבל לא שמנו לב. ההערה שלי

היא לגבי הדר. אולי יש צריף או משהו אהר. אולי צריך להגיד משהו אחר במקום

"הדר". אני מדברת לגבי חדר, לא מערכת חדרים.
היו"ר נעמי הזן
בונגלו זו לא מערכת חדרים?
חנה מרגליות
לא. זה מקום דיור, זה לא חדר.
היו"ר נעמי חזו
"חדר או מקום דיור".

חנה מרגליות;

או משהו אחר.

אלן זיסבלט;

אני חושב שאנחנו בוודאי לא צריכים להפעיל את הדמיון יותר מדיי. אגב, כפי

שנאמר, הדירקטיבה האירופאית באמת מדברת על שלושה עניינים לפחות. הם מדברים על

, IMMOVABLE PROPERTYזאת אומרת, נדל"ן.

יוסי מנירב;

במידה שהעסקה נעשית על ידי מכירה של הברות במועדון, לא מוכרים לו חדר,

אלא חברות מועדון, האם הניסוח הזה מכסה?
היו"ר נעמי חזן
זו השאלה המעניינת. בואו נקרא שוב וננסה למצוא דרך שיהיה ברור שאנחנו

רוצים לכסות את המקרה הזה.
יוסי מנירב
אם זה מכסה אז אין בעיה.
היו"ר נעמי חזן
מדובר בזכות שימוש במקום שאפשר ללון בו. כתוב "חדר או מערכת חדרים", אבל

אנחנו מדברים על נדל"ן.
אלן זיסבלט
השאלה היא אם אנחנו צריכים להרחיב את זה לדוגמאות שהן לא בדיוק חדר או

מערכת חדרים.

אריאלה רבדל;

האמת היא שזאת יחידת מגורים, ואז אנחנו מכסים את הכל.
היו"ר נעמי חזן
"יחידת מגורים" זה טוב, כי העברית הרבה יותר מובנת.
היו"ר נעמי חזן
"בחדר או יחידת מגורים".
אריאלה רבדל
חדר היא גם יחידת מגורים.
היו"ר נעמי חזן
"בכל יחידת מגורים". יפה, הגב' רבדל, פתרת את הבעיה הזו, אבל לא את בעיית

הנקודות. אני מתחילה לחשוב שעל כל חקיקה מישהו עוד יתחכם, ולכן אנחנו צריכים

לצפות מראש את כיוון ההתחכמות, כדי לכסות אותה.
רוני פיבקו
מטרת הנקודות היא לאפשר מגורים ביחידת מגורים.
היו"ר נעמי חזן
אם כן, הנקודות מקנות את הזכות לשימוש במגורים ביחידת מגורים, ולכן זה

מכוסה.
מנחם בלוזר
מה זה מיזם?
היו"ר נעמי חזן
מיזם זה .ENTERPRISE
מנחם בלוזר
זה ברור לי. אני שואל בעניין המיזם, כי ברור שיהיה ויכוה מה זה מיזם.
אתי בנדלר
המלה מופיעה בחוק חובת מכרזים. זו מלה שמופיעה כמלה בלי הגדרה.
מנחם בלוזר
אני מבין שהתיקון המוצע הוא "מקום מגורים"?
אתי בנדלר
"בחדר או בכל יחידת מגורים".

אריאלה רבדל;

"ביחידת מגורים", בלי "חדר".
אלדד כורש
זה מסוכן, כי יפרשו "יחידת מגורים" ככזאת שצריך בה אמבטיה ומטבח, ואם אין

אמבטיה ומטבח אז זו לא יחידת מגורים. זו לא חגדרה טובה.
אתי בנדלר
אם לא יהיו שירותים צמודים, יגידו שזו לא יחידת מגורים?
אלן זיסבלט
זה ישמח אותך ואת הגב' רבדל, שבחוק האנגלי, בדירקטיבה, כתוב:

"... "ANY LEAVING ACCOMODATIONS INTENDED TO BE USED

כלומר, זו יחידת מגורים.
היו"ר נעמי חזן
למען הסר ספק, אפשר להגיד
"מקום או יחידת מגורים", ואז זה מכסה כל

אפשרות.
אלדד כורש
למה לא "חדר או יחידת מגורים"?
אתי בנדלר
גם אני לא הבנתי למה לא "בחדר או ביחידת מגורים אחרת"? למה לנו להסתכן

ולהשאיר את זה לפרשנויות?
היו"ר נעמי חזן
"חדר או יחידת מגורים אחרת", מכסה כל אופציה אפשרית, אז קבענו.
מנחם בלוזר
סליחה שאני מקלקל לכם, אבל "יחידת מגורים" יוצרת בעיה. אני הייתי מציע

שיהיה "חדר או מקום מגורים", כי "יחידת מגורים", פירוש הדבר שיש בנוסף למקום

לינה, עוד משהו. כלומר, אם יש למישהו חדר ללא שירותים, ללא כיור, זה לא נכנס.
היו"ר נעמי חזן
נקבע: "חדה או מקום מגורים".
מנחם בלוזר
היומיים תוקנו לשנה?
היו"ר נעמי חזן
כן. "יומיים בשנה".

אלן זיסבלט;
עסקה ביחידת נופש בכרטיסי אשראי 14ב
"התחייב צרכן לשלם את תמורתה של

עסקה כאמור בסעיף 14א באמצעות כרטיס אשראי כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-

1986 והודיע הצרכן בכתב למנפיק הכרטיס על ביטול העסקה, תוך שבעה ימים מיום

שמסר את הודעת הביטול לעוסק, ישיב לו המנפיק את הסכום שבו הוא חוייב, ואם טרם

חוייב הצרכן בתשלום התמורה, כולה או חלקה, לא יחייבו המנפיק בשל אותה עסקה".
היו"ר נעמי חזן
עו"ד הרצברג, בבקשה.
מיכאל הרצברג
ככלל, ההודעה היא בסדר, פרט לנושא אחד, שבחלק מהעסקאות בכרטיסי אשראי,

בית העסק יקבל את הכסף מיידית. גם בעסקאות רגילות יכולות להיות סיטואציות שהוא

מקבל מיידית, אבל יש גם סוגי עסקאות שהוא מקבל מיידית. חברת כרטיסי האשראי היא

צד חף מפשע. היא לא עשתה שום עסקה, והיא לא צריכה לדעת שאם מישהו נוכל מכר

יחידות נופש, מי שיישא בנזק תהיה חברת כרטיסי האשראי. צריך לכתוב: "ובלבד שבית

העסק לא ז וכה".
ענת ורונסקי
אני חושבת שלפני שאנחנו מדברים על הנוסח, צריך לבחון את הסעיף בכלל

מבחינת התפיסה שלו. יש משהו מאוד עקרוני בסעיף, שאני חושבת שצריך לדון בו,

והוא עצם התפיסה שאנחנו לוקחים פה קבוצה של בתי עסק, שהמחוקק חושב שהיא

מסוכנת, ושצריך להגן על הצרכן מפניה, ומטילים את הסיכון לפעילות שלה, על חברת

כרטיסי אשראי. אני חושבת שיש פה משהו מאוד מאוד לא נכון. חברי, מר בירנבאום,

ציין את הנושא של התשלום. בגלל תקופת הזמן הארוכה, וכאן הרי יש 14 יום לבטל,

ועוד שבעה ימים לפנות אלינו, כך שמדובר ב-21 יום, ברוב המקרים, חברת כרטיסי

האשראי כבר שילמה לספק את סכום העסקה, בין אם מדובר בעסקה בתשלום אחד, ובין אם

מדובר בעסקה בתשלומים. אני רוצה להעיר שרוב העסקאות ביחידות נופש, הן בדרך כלל

כן בתשלומים, משום שהסכומים הם מאוד גבוהים, אבל בכל מקרה, גם אם זה תשלום אחד

או שניים, אלה עדיין סכומים גדולים. בדרך כלל מדובר בעסקאות שהסכומים שלהן הם

מעל עשרת אלפים שקל, כך שמטילים פה על חברת כרטיסי חאשראי סיכון מאוד גדול,

וזה מעבר לתפיסה שחוק כרטיסי חיוב, בה דובר על שני סוגים של מקרים.
קריאה
את מדברת על השבה?



ענת ורונסקי;

חוק כרטיסי חיוב מדבר על שני סוגי עסקאות. סוג אחד שנקרא עסקה במסמך חסר,

שבח למעשה אין קשר בין הספק לבין הלקוח. הקשר הוא בדרך כלל טלפוני, או שלא

נעשתה עסקה בכלל ופרטי הלקוח הגיעו לספק באיזושהי דרך שלא היתח ברורה ולא היתה

ידועה למחוקק, או שאירעח איזושהי תקלה. המקרה השני הוא עסקה בתשלום נדחה, שבה

הלקוח משלם עבור דבר שהוא לא מקבל במקום, עבור מוצר שלא נמסר לו במקום. המחשבה

היתה למשל על רהיט שמזמינים, ולוקח זמן להכין אותו. כאן יש הרחבה רעיונית,

שהיא פשוט לדעתי לא נכונה כלכלית. לא ייתכן שיאפשרו לספקי הנופש לפעול על

חשבוננו. אני חושבת שזה מאוד לא נכון.

יש לי גם הצעה פרודוקטיבית מעבר להערות, כשההערה היא מאוד כבדה. אני

חושבת שאם כל אחד מאיתנו יחשוב על הדברים בצורה הזו, ייראה שזה לא נכון. בל

נשכח שמדובר בעבירה פלילית. לפי חוק הגנת הצרכן, אם אני לא פועלת ולא מזכה את

הלקוח, אני צפויה לסגירת העסק. הייתי חושבת שנכון יהיה לקבוע, כמו שנקבע בחוק

כרטיסי חיוב בסעיף 10, שהמנפיק יחוייב להפסיק את החיוב. כלומר, מה ששולם,

שולם. אני יודעת מיידע אישי, שרוב העסקאות האלה, כמו שאמרתי, נעשות בתשלומים.

אם אני מחוייבת להפסיק את התשלום, אני מפסיקה את זיכוי הספק, ומפסיקה את חיוב

הלקוח במקביל. אנחנו מגינים על הצרכן, אבל לא מטילים את הסיכון על החברה.

היו"ר נעמי חזן;

תודה. עו"ד אדורם, בבקשה.
בן ציון אדורם
במקרה בדקתי בשבוע שעבר את החוזים הסטנדרטיים של ויזה, ישראכרט, ואמריקן-

אקספרס. כולם קובעים שבמקרה של חובה לזכות את הלקוח על פי דין, חוזרים

ומחייבים את הספק. זאת אומרת, אותו כסף שנתנו לו, יחייבו אותו חזרה. כך שזה לא

מדוייק, עו"ד ורונסקי. כל החוזים הסטנדרטיים קובעים שהחוזה מחייב את הספק.
היו"ר נעמי חזן
עו"ד ורונסקי, ודאי לא באת לוועדה בלי חוזה סטנדרטי.

ענת ורונסקי;

באתי בלי חוזה סטנדרטי.
בן ציון אדורם
ההערה שלי היא שסעיף 14ג--
היו"ר נעמי חזן
עוד לא הגענו אליו.

בן ציון אדורם;

אני מתייחס לסעיף 14ב, אני רק רוצה להשליך מאחד לשני, פרשנות על פי

סעיפים דומים. בסעיף 14ג כתוב שחובת חעוסק להחזיר ללקוח, מותנית בהחזרת כל מה

שקיבל. גם בסעיף 14ב יש אותה התניה, שחובת המנפיק להחזיר ללקוח מותנית בזה

שהוא יקבל אישור שהלקוח החזיר את מה שהוא קיבל, אחרת אין טעם שהמנפיק יזכה

אותו. יש לי כאן חוזה של ישראכרט, שכתוב בו; "בלי לגרוע מכל הוראה אחרת



שבהסכם, אם ישראכרט תהיה מנועה על פי דין לחייב את הלקוח בגין עסקה כלשהי של

הלקוח עם הספק, או שתהיה מחוייבת להחזיר ללקוה סכומים שנקבעו עם הלקוח ושולמו

לספק, תהיה ישראכרט זכאית לפתור מתשלום לספק או את בעיית ההחזר מהספק".

זאת אומרת, זה החוזה הסטנדטי. אין נזק על חברת כרטיס האשראי, יש נזק על

הספק.

ענת ורונסקי;

דבר ראשון, לא תמיד אני יכולה לחייב אותו. לא תמיד יש לי יתרות זכות של

הספק שאני יכולה לחייב אותו. זה לא רלבנטי.

בתיה מילר;

קודם כל, מאחר שלמשל בנושא של עסקת רוכלות שניתן לבטל אותה, אין שום

הוראה לגבי חברת כרטיסי האשראי, נוצרת בעיה. על פי החוק יש לי זכות לבטל, אבל

חברת האשראי לא חייבת להחזיר את הכסף. לכן חשוב קודם כל שתהיה הוראה. מדוע אי

אפשר לקבוע שבמקרה כזה של עסקאות נופש, החיוב לא יתחיל מיד, אלא אם יש תקופת

ביצוע של 14 יום, אז שזה יהיה אחרי 21 יום. אין שום סיבה שהספקים יקבלו מיד את

הכסף.

הי ו"ר נעמי חזן;

למען הרצף המחשבתי, מר שרגאי, בבקשה.

עובדיה שרגאי;

זה בדיוק מה שרציתי לומר, שהעסקה תכנס לפועל לאחר 14 יום.

אריאלה רבדל;

21 יום.
עובדיה שרגאי
21 יום. או ניסוח שונה, שחותם העסקה לא יורשה לממש את השובר או את ההסדר

עם חברת האשראי, לפני תום 21 יום מיום החתימה.
גלית קרת
אם אנחנו מקבלים את הרעיון שהוצע עכשיו, אין לי בעיה. אם אנחנו לוקחים את
נוסח החוק כמו שהוא, צריך יהיה להוסיף
"והודיע הצרכן בכתב למנפיק הכרטיס על

ביטול העסקה, כאמור בסעיף 14א(ג)", אחרת כל ביטול עסקה, גם ביטול עסקה של שנה

אחרי, עדיין יחייב את חברת האשראי.
היו"ר נעמי חזן
תודה, זאת הערה טכנית.
רוני פיבקו
אני לא יודע אם מבחינה משפטית מה שכתוב ליד הסעיף בהצעה תופס, אבל במקום

שיהיה כתוב: "עסקה ביחידת נופש", יהיה כתוב: "עסקה ברכישת יחידת נופש", כי

אחרת, ביחידות נופש, חברות התחלופה שאני מייצג אותן פה--
אתי בנדלר
ענת ורונסקי
אני לא כל כך הבנתי את התצעה עם 21 יום.

היו"ר נעמי חזן;

אני אסביר לך מה ההצעה. ההצעה אומרת שקונים בכרטיס אשראי, אבל המוכר לא

יכול לממש את זה לתקופה של 21 יום. יוה פותר אתכם מתשלום לאותו מוכר. העסקה

מתממשת מבחינת כרטיס האשראי רק כעבור 21 יום.

ענת ורונסקי;

אני אומרת שאני לא מבינה, לא בגלל שאני לא מבינה, אלא בגלל שלא ברור לי

איך זה ייושם בתוך מערכת ההסדרים שלנו.

היו"ר נעמי הזן;

בזמן שמחתימים אותך על העסקה, תאריך התשלום הראשון יוצא 21 יום אחרי

חתימת החוזה.

ענת ורונסקי;

אבל אני לא לוקחת כל עסקה ומבודדת אותה, ומחייבת בגינה לאחר 21 יום ומזכה

בהתאם--

אתי בנדלר;

איך הצרכן ייראה את הכסף?
אריאלה רבדל
זה יכול להיות גם לפי הספק וגם לפי חברת כרטיסי האשראי, אבל זאת בסך הכל

בעיה של עוד פרוגרומיסטיות קטנה בתוכנת המחשב שלהם, לתת הנחיה שעסקות של רכישת

יחידות נופש, יחוייבו-- יזהו אותן.
אלן זיסבלט
אני רציתי לשאול את הנציגים של חברות כרטיסי האשראי, של המנפיקים, הרי

ההסדר הזה קיים באירופה, אתם יודעים את זה. גם לגבי TIME-SHAREוגם לגבי-- .

ב-7ARTICLE של ה ,TIME-SHARE-כתוב; THE MEMBER STATES SHALL MAKE PROVISION
:
IN THEIR LEGISLATION TO ENSURE THAT

IF THE PRICE IS FULLY OR PARTLY COVERED BY THE VENDOR, OR IF THE PRICE IS

FULLY OR PARTLY COVERED BY CREDIT GRANTED TO THE PURCHASER... THE CREDIT

AGREEMENT SHALL BE CANCELLED, WHITHOUT ANY PENALTY, IF THE PURCHASER

EXERCISES HIS RIGHT TO CANCEL OR WITHDRAW FROM THE CONTRACT AS PROVIDED FOR

IN ARTICLE 5. THE MEMBER STATES SHALL LAY DOWN DETAILED ARRANGEMENTS TO

. GOVERN THE CANCELLATION OF CREDIT AGREEMENTS



אני מבין שהפרקטיקה היא, ואתם יכולים לבדוק את זה, שכשמקבלים שוברים או

הודעות מ TIME-SHARE COMPANY-או מ ,DISTANT SELLINGS COMPANY-אם זה קטלוג או

אם זה המכרז של המדינה, אז הם לא משלמים לפני תום תקופת הביטול.
ענת ורונסקי
אבל מה שהקראת כאן, עד כמה שאני מבינה, היא איזושהי רשות למנפיק לקבוע

הסדרים שיבטיחו את הזיכוי הזה, אבל לא להגביל אותו ב-21 יום דווקא. אם התיקון

הוא כזה, אז באמת אין לנו כל בעיה שיהיה כתוב שאנחנו נהיה רשאים לקבוע הסדרים

שיבטיחו את העניין הזה, אבל לא לקבוע במפורש--
הי ו"ר נעמי חזן
אני רוצה להסביר משהו שלא היה ברור ברוח הדברים. הרי אין כוונה לגרום לכך

שחברות כרטיסי האשראי תמצאנה את עצמן עם הנטל של התשלומים אם העסקה בוטלה. חס

ושלום. אנחנו מנסים להגן פה על כולם, ולכן ההצעה הנבונה, פשוט מבחינה הגיונית,

מבחינת סבירות, זה להגיד, אגב, בהמשך למה ששמענו כרגע מהד-ירקטיבות האירופאיות,

במקרים הללו אנחנו בעצם אומרים שאפשר לשלם בכרטיס אשראי, אבל לחברות כרטיסי
האשראי יש הזכות כמעט הבלעדית להגיד
אנחנו, ב-21 יום הראשונים, לא גובים את

הכסף, וזה יהיה ברור בזמן החתימה, לכן, אנחנו כתוצאה מכך גם לא אחראים על אותה

עסקה, כי לא שילמנו לאף אחד על העניין. זה מה שאנחנו מנסים להשיג. ודאי וודאי

זה יענה גם על הקונספטואלית שלך, וגם על החששות, וזה גם טוב ללקוח, לצרכן. פה

יש תיאום מוחלט בין האינטרסים של הצרכן לאינטרסים של הברות כרטיסי האשראי, אז

למה להכנס לו ויכוח?

ענת ורונסקי;

לא ויכוח, אני רק רוצה להעיר שאם אנחנו קובעים כך, אז אני חושבת שיהיה

נכון לקבוע, כמו שכתוב בדירקטיבה, איזשהו הסדר כללי, ולא לתלות אותו במספר

ימים, משום שאצלנו, כידוע לכולם, יש היום מועדי חיוב שונים, ואני לא יכולה

להגיד 21 יום מכל עסקה ספציפית.
אריאלה רבדל
"במועד החיוב הראשון אחרי 21 יום", כך תכתבי.
ענת ורונסקי
אנחנו לא נקבע תקופה קצרה יותר. אם נקבע תקופה, נקבע תקופה ארוכה יותר.

מינימום. למה לא לקבוע באופן כללי שאנחנו נהיה רשאים לקבוע הסדר שיבטיח את

הפעלת הסעיף הזה?
היו"ר נעמי חזן
עד גבול מסויים. אני מחזיקה פה את החוק הבריטי שהוא אגב הרבה יותר ארוך

משלנו. פה יש סעיף מאוד ברור על החזר תשלום שנעשה באמצעות כרטיס אשראי. אבקש

מעו"ד זיסבלט לקרוא ממנו את סעיף 7.
אלן זיסבלט
סעיף 7(1):

THIS SECTION APPLIES FOLLOWING - THE GIVING OF NOTICE OF CANCELLATION



OF A TIMESHARE AGREEMENT IN ACCORDANCE WITH SECTION 5 OF THIS ACT IN A CASE

WHERE SUBSECTION )9( OF THAT SECTION APPLIES, OR THE GIVING OF NOTICE OF

6CANCELLATION OF A TIMESHARE CREDIT AGREEMENT IN ACCORDANCE WITH SECTION

OF THIS ACT

סעיף 7(2):

IF THE OFFEREE REPAYS THE WHOLE OR A PORTION OF THE CREDIT: BEFORE THE

EXPIRY OF ONE MONTH FOLLOWING THE GIVING OF THE NOTICE, OR IN THE CASE OF A

CREDIT REPAYABLE BY INSTALMENTS, BEFORE THE DATE ON WHICH THE FIRST

INSTALMENT IS DUE, NO INTEREST SHALL BE PAYABLE ON THE AMOUNT REPAID

זה עניין של ריבית.
ענת ורונסקי
דווקא מיו שהקראת קודם--

היו"ר נעמי חזן;

מה שהוא הקריא קודם, זה היה העניין של חודש.

ענת ורונסקי;

מה ששתי הגברות הנכבדות כאן הציעו, מינימום של 21 יום, אני רוושבת שהוא

הנכון, כי הוא גם בא מנקודת הראיה של הצרכן, ולא מנקודת הראיה של הספק.
היו"ר נעמי חזן
אז מה הבעיה?

ענת ורונסקי;

שיהיה מינימום. הערה אחת נוספת לעניין הנוסח. יש פה עניין, בשורה
הרביעית
"והודיע הצרכן למנפיק הכרטיס על ביטול העסקה, תוך שבעה ימים מיום

שמסר את הודעת הביטול לעוסק". אני לא אוכל אף פעם לדעת מה המשמעות של שבעה

ימים, משום שאני לא יודעת מתי הוא מסר את הודעת הביטול לעוסק.
אריאלה רבדל
אבל זה מתבטל עם התיקון של ה-21 יום.
ענת ורונסקי
מה שייקבע לגבי ה-21 יום, הוא שאני אהיה רשאית לחייב את הלקוח ולזכות את

הספק, רק אחרי תקופה של 21 יום.
היו"ר נעמי חזן
אני רוצה להבין את הבעיה, ולשאול את היועצת המשפטית של הוועדה, אם כיסינו

את הבעיה. אנחנו נוטים עכשיו לשנות את כל מח שקשור לכרטיסי אשראי, לתקופה של

מינימום 21 יום. האם זה מכסה את השבועיים ועוד שבעה ימים, או צריך לחזור על

זה? זו השאלה. אנחנו נוטים להגיד פה שחברות כרטיסי האשראי לא ייגבו כסף, וגם

לכן יוכלו לבטל, תוך 21 יום מחתימת ההוזה, כלומר, מהחתימה על ההתחייבות

לכרטיסי האשראי. האם זה מכסה את מה שכתוב פה?
אתי בנדלר
לא עז- הסוף. יש בעיה. קודם כל, יש הרי שני דברים, ובהתאם להחלטת הוועדה

מהפעם הקודמת, תוקף הגילוי אינו מהווה חלק מהחובה, אלא אלה שני ניסוחים

נפו-דים. אמנם בסעיף 14א נאמר שהעוסק צריך למסור את טופס הגילוי לצרכן עד למועד

חתימת החוזה, אבל בהחלט יכולים לצפות סיטואציות שבהן הוא לא עושה את זה. ואז

אני חוזרת לסעיף קטן (ג) שאומר שביטול יכול להיעשות תוך 14 ימים מיום חתימת

החוזה, או מיום מסירת טופס הגילוי, לפי המאוחר ביניהם. לכן אני לא יכולה

להבטיח בוודאות מוחלטת ש-21 הימים עליהם דיברנו, יכסו את כל המקרים.

היו"ר נעמי חזן;

אז אני אלך לפי החוק הבריטי. אם נגיד חודש מיום החתימה על השובר של כרטיס

החיוב?

אתי בנדלר;

מיום ההתחייבות הראשונה.

היו"ר נעמי חזן;

מיום ההתחייבות לתשלום. מיום ההתחייבות אני רוצה לתת את המרווח הנכון, גם

לצרכן לבטל, וגם לחברות כרטיסי האשראי לא להמצא במצב בלתי נסבל, שהן בעצם

חייבות לספק או למוכר. יש פה אותו אינטרס לחברות כרטיסי האשראי ולצרכן. ברגע

שזה קורה, שזה נדיר, צריך לעלות על זה, ולקבע את זה.
ענת ורונסקי
חברת הכנסת חזן, את מתכוונת למצב שאם גביתי אחרי 30 יום, אז אני לא

אחוייב להחזיר? אם הפעלתי את העסקה, נתתי לעסקה תוקף אחרי 30 יום, אני לא

אצטרך להחזיר?
היו"ר נעמי חזן
לא, אז תצטרכי להחזיר.

ענת ורונסקי;

לא, אם גביתי אחרי 30 יום, אני 30 יום לא מתייחסת לעסקה, לא מחייבת את

הלקוח, ולא מזכה מצד שני את הספק. אם אני מקפיאה את העסקה במשך 30 יום, אחרי

30 יום אני מפעילה אותה. אם הפעלתי אותה, אני כבר לא צריכה להחזיר. זה הסדר

מצויין.

היו"ר נעמי חזן;

לא, את חייבת לחחזיר הכל ללקוח, ואז את יכולה לנקוט אי אלו צעדים נגד

הספק. את מחכה 30 יום.

ענת ורונסקי;

אני מחכה 30 יום. 30 יום הלקוח לא הודיע לי כלום. אז אני מחייבת?



היו"ר נעמי חזן;

כן, כי עבר זמן הביטול.
ענת ורונסקי
אם הוא פונה תוך 35 יום, אני לא צריכה להחזיר לו.
אתי בנדלר
לא, אז יחולו ההסדרים הכלליים, זאת אומרת שאם זה תשלום באשראי, אז יחולו

הכללים של תשלום באשראי.
גלית קרת
מה קורה עם אותו עוסק שמסר טופס גילוי שלושה חודשים, נניח, אחרי החתימה

על החוזה. את הבעיה הזאת אנחנו לא פתרנו עם ה-30 יום. לכן חייתי מציעה אולי 30

יום או 21 יום או כל מועד אחר שנקבע, מרגע שהצרכן אישר את קבלת טופס הגילוי.

אלן זיסבלט;

אני חושב שאנחנו צריכים משהו בר-יישום.

היו"ר נעמי חזן;

30 יום זה סביר.

אלן זיסבלט;

את צודקת, ומקסימום יהיו מקרים שהצרכן יצטרך בכל זאת לתבוע את הספק.

ענת ורונסקי;

אני גם כן חושבת שזה איזשהו איזון. 30 יום העסקה מוקפאת. סביר להניח,

ואנחנו גם יודעים מניסיון, שרוב הלקוחות פונים במשך התקופה הזאת.
מיכאל הרצברג
לדעתי 30 יום זה סביר. אני חושב שה-30 יום צריכים להיות מיום הפקדת

השובר, כי כאן האינטרס הוא של הספק, אז הוא יפקיד את זה כמה שיותר מהר, אבל

אנחנו לא יודעים--

אתי בנדלר;

מיום חתימת השובר או מיום הפקדת השובר?

מיכאל הרצברג;

מיום הפקדת השובר.

אתי בנדלר;

מיום הפקדת השובר החתום? זאת אומרת לא נאפשר לעשות כאן עסקה טלפונית? זה

הרעיון?
היו"ר נעמי חזן
המוכר מאוד מעוניין לרוץ מיד--
מיכאל הרצברג
דבר שני לדעתי, הוא שצריך לכתוב לא לצד הצרכן, אלא לצד הספק, שייעל אף

האמור בכל הסכם", כי כלל ההתייהסות שלנו--
היו"ר נעמי חזן
אני רוצה לסכם, ותקנו אותי אם אני לא קולעת לרוה הדברים. אנחנו מדברים

על הודש מיום הפקדת השובר על ידי המוכר. הברות האשראי לא מתהילות לגבות, ולכן

לא לשלם. נקרא לזה תקופת הקפאה מוסכמת. נכון? זה מקובל על נציגי חברות כרטיסי

האשראי? זה מקובל על נציגי הצרכנים?

בתיה מילר;

כן, רק מה שחסר לי זה המועד שבו ישיבו את הכסף. תוך כמה זמן.
אלדד כורש
אם את לא מחייבת, אין השבה.

עובדיה שרגאי;

גם אהרי 30 יום, סעיף 10 להוק כרטיסי חיוב לא פועל, ואז--
בן ציון אדורם
רק להזכיר את ההערה הראשונה שלי, שההשבה תהיה מותנית בכך שהצרכן ישיב את

כל מה שהוא קיבל.
היו"ר נעמי חזן
סיכמנו את סעיף 14ב'?
אתי בנדלר
כן, אבל כיוון שהנוסה עולה לקריאה שניה ושלישית בעצם בלי שהצדדים שיש להם

אמירה בעניין ייראו אותו, אני רוצה בכל זאת לוודא. קודם כל, אנהנו נקבע כאן

שעל אף האמור בכל הסכם בין מנפיק לספק, הברת האשראי או המנפיק לא יחייבו את

הלקוה לפני שהלפו 30 ימים ממועד הפקדת שובר ההיוב ההתום על ידי הצרכן בידי

המנפיק.
מיכאל הרצברג
לא, ולא תזכה את הספק.



אתי בנדלר;

ולא תזכה את הספק, נכון, זה חשוב.

אם בכל זאת חוייב הצרכן והוא הודיע על ביטול העסקה, אתם תהיו חייבים

להחזיר לו את הכסף.

היו"ר נעמי חזן;

זה מחייב אתכם לגבות מהצרכן בתקופה--
ענת ורונסקי
עו"ד בנדלר, אבל רק בתקופה הזו של ה-30 יום.

אלן זיסבלט;

הבנק מייצג את המנפיק,

אלדד כורש;

אז המנפיק או שלוחו, כי יש הסדרים שמפקידים את השוברים אצל החברה, ויש

כאלה שמפקידים את זה כאילו בחשבון שלהם.
מיכאל הרצברג
לא, כולם מפקידים בבנק.

היו"ר נעמי חזן;

אחרי 30 יום אם העסקה בוטלה ואתם שילמתם, אתם לא בסדר.

ענת ורונסקי;

זה ברור, אבל אחרי 30 יום לא. פשוט עו"ד בנדלר לא היתה פה, ואני רוצה רק

להסביר--

היו"ר נעמי חזן;

אחרי 30 יום.

ענת ורונסקי;

אם גבינו בתוך ה-30 יום, בתוך תקופת ההקפאה, בוודאי שנחוייב להשיב. אבל

אם גבינו לאחר מכן, שיהיה ברור שלא נחוייב להשיב.

היו"ר נעמי חזן;

אבל אם העסקה בוטלה ואתם גביתם, אתם לא בסדר.

אתי בנדלר;

לא, אחרי מותר להם כבר לגבות, והם לא חייבים להחזיר. זאת הנקודה.



ענת ורונסקי;

אם בוטל בתוך ה-30, ואנחנו גבינו בטעות, או מתוך הבנה, זה לא משנה, אנהנו

נחזיר .אם לא גבינו בתוך ה-30 יום, והלקוח פנה אלינו אחרי 40 יום או אחרי 31

יום, אנחנו לא נחוייב להחזיר דבר.

אלדד כורש;

אבל עדיין חייבים לפעול על פי חוק כרטיסי האשראי.

אלן זיסבלט;

אבל סעיף 10 גם מדבר על להפסיק לחייב.
היו"ר נעמי חזן
במגבלות של סעיף 10, את צודקת, ואם כך, יש בינינו הסכמה. חודש לא גובים,

ואחרי החודש, על פי סעיף 10. סוכם.
אלן זיסבלט
סעיף 14ג' החזרת תמורה ונכס עקב ביטול
"בוטל חוזה לפי סעיפים 14. או 14א, יחזיר העוסק לצרכן, בתוך 14 ימים מיום

קבלת ההודעה על הביטול, את מלוא התמורה שקיבל, ואם קיבל הצרכן נכס כלשהו

בעקבות עשיית העסקה או החוזה - יעמידו הצרכן לרשות העוסק במקום שבו נמסר לו

הנכס, ובלבד שאם חלה הרעה משמעותית במצב הנכס, רשאי העוסק לנכות ממה שקיבל את

הסכום שבו פחת ערכו של הנכס".

האמת היא שאני מבין שיש בכל זאת רלבנטיות גם לעסקאות של ,TIME-SHAREמשום

שלעתים, אם אני קונה זכות ב , TIME-SHARE-אני מקבל למשל טלוויזיה. אז אני מניח

שכמו ברוכלות או בכל נושא אחר, אם אני מבטל, אני מחזיר מה שאני קיבלתי, והוא

מחזיר מה שהוא קיבל. זה ההסדר.
בן ציון אדורם
יותר מזה, אם יש מצב אידילי, בפרקטיקה אני לא מאמין שיש מי שעומד בזה,

אבל הצרכן חתם ולמחרת הוא יצא לנופש-
יוסי מנירב
לגבי אורח מלונאי רגיל, אנחנו באים אליו, ואומרים לו
אתה יודע מה, אם

תקנה עכשיו יחידה, אני עושח את זה לך רטרואקטיבי, ואני נותן לך את הסכום שהיית

צריך לשלם לי עבור השהיה במלון. הוא בא, ומבטל אהרי 14 יום. אני לא רוצה נכס,

אני רוצה את הכסף עבור הנופש שקיבל. אני הייתי זכאי לקבל ממנו כסף עבור נופש,

וויתרתי לו על זה, בגלל שהוא חתם.
אריאלה רבדל
אל תעשה שיווק כזה. אף אחד לא כפה עליך לעשות שיווק כזה.
יוסי מנירב
זה כבר עובר כל גבול.



אברהם בירנבאים;

אני מארגוני הסוחרים בישראל, וזו הפעם הראשונה שאנחנו מוזמנים לישיבה

בנושא הצעת התיקון לחוק הזה. אנחנו הבינונו לתומנו שמדובר כאן בעסקאות

ברוכלות, כיוון שהנושא הזה--

אנחנו מצטרפים לכל מה שנאמר בהצעת התיקון לחוק. אנחנו רוצים להעיר שהיה

ראוי שוועדת הכלכלה, בנושא של עסקאות ברוכלות, תתייחס גם לעובדה שמרבית

העסקאות ברוכלות נעשות על ידי עוסקים שאין ליום שם, שאין להם כתובת, שאי אפשר

להגיע אליהם.

היו"ר נעמי חזן;

עברנו את זה, אדוני.
אברהם בירנבאום
עברתם את זה, אבל היה ראוי שוועדת הכלכלה של הכנסת תקבל החלטה בנושא הזה,

שהיא תפנה למשרד המסחר והתעשיח. אנחנו הוזמנו בטעות לישיבה שאנחנו לא שייכים

אליה.

היו"ר נעמי חזן;

אדוני, כאדם שיש לו את מלוא זכות הבחירה, עצם העובדה שהחלטת להשאר כאן,

זה רק לכבוד לנו.
אברהם בירנבאום
אני מודה לך.

אריאלה רבדל;

אני מבקשת להתייחס לסעיף 14ג, וגם להערה של נציג קלאב-הוטל. קודם כל יש

כאן שאלה מאוד מהותית, מי קובע את הנזק לנכס? יבוא בעל העסק ויגיד: הרס את

המטבח, את הטלוויזיה, את המיטות.

היו"ר נעמי חזן;

אבל הרי הביטול ייעשה תוך 14 יום. הוא לא יספיק בכלל לראות את דירת

הנופש.

אריאלה רבדל;

זאת אומרת שזה לא מתייחס לחלוטין לנכס שהוא רכש.

אלן זיסבלט;

לא, מדובר פה על מה שהצרכן קיבל במתנה.

אריאלה רבדל;

אז עכשיו אני באה לדבר השני. שיטת השיווק, ולכן בסופו של דבר זה נכלל

במסגרת של עסקה ברוכלות של יחידות נופש, מאוד מעניינת. אתה מקבל מכתב הביתה



ומודיעים לך שזכית בפרס. אתרן הולך לאיזשהו מקום, שם עושים כל מיני דברים,

ובסוף אתה יוצא עם חוזה שחתמת על יחידת נופש. חברות משתמשות באמצעי שיווק

שונים, מגוונים ורבים להפליא בארץ. אמצעי השיווק האלה הם הדבש, ללא התחייבות

וללא מחוייבות של אף אחד בעולם לקנות את המוצר שהן ביקשו למכור. אם רק הדבש

שבאמצעותו הן מפתות את הקונה לבוא למקום מסויים שבו הן תנסינה למכור לו את

העניין. למה הוא צריך לשלם להן בשביל הדבש הזה? נניח שהזמינו מאה זוגות לערב.

הגיעו מאה זוגות, ומתוכם שבעים זוגות חתמו על יחידת הנופש. הדבש הזה נתן להם

דבר מאוד רציני. השבעים חזרו הביתה, ועשרים התחרטו. החברה נשארה עם חמישים

זוגות. זה כשאתה משקיע בשיווק. הכסף של השיווק, זה הסיכון שלך כסוחר ומוכר.

אני לא מבינה למה אני כצרכן, צריכה לשלם לו איזשהו פיצוי שבעולם, על הנקודה

הזאת. אני לא מכירה שום צרכן שבא לחברה שמוכרת יחידות נופש ואמרו לו: אנחנו

מחייבים שאמצעי השיווק יהיה נסיעה לחוץ לארץ. אם הם החליטו, זו בעיה שלהם.
היו"ר נעמי חזן
הבנתי, ואני מנסה לראות דרך לפתור את הבעיה.

יוסי מנירב;

אני מאוד מעריך את ההתלהבות של הגב' רבדל.

היו"ר נעמי חזן;

ואני פחות את הטון הפטרוני.

יוסי מנירב;

אני מצטער, אבל הפגיעה היתה הפעם בי. במשך כל הישיבות פה עד היום, אף פעם

לא הצגתי את קלאב-הוטל, והשתדלתי להיות ענייני. אנחנו לא מדברים, לא על ענק

פנינים, לא על נסיעה לתורכיה, ולא על שום מתנה שניתנת לאדם כדי שיבוא, מכיוון

שגם האדם שלא קונה, אם הוא בא, הוא מקבל, ואנחנו לא מחזירים את זה. מדובר על

מצב שאנחנו אומרים שאם אתה תקנה היום יחידה, במקום הנהה, אני אתן לך מכונת

כביסה. במקרה כזה, זה לא היה בגלל שהוא הגיע. הוא הגיע בגלל פיתוי שלא מוחזר.

אלא שזה חלק אינטגרלי מן העסקה, ואם כך, אם בוטלה העסקה, בוטל התנאי שקשור בה.

על זה נאמר שזה הנכס שצריך לההזיר, ולא על מתנה.
הנה מרגליות
זה כתוב בהוזה.

היו"ר נעמי חזן;

יש שני סוגים של מתנות. יש מתנה שמביאה את הצרכן למקום, כלומר, תבואי,

תקבלי הצעה, ותקבלי כרטיסי טיסה לתורכיה. על זה לא מדברים, וגם מר מנירב לא

מדבר על כך. יש סוג שני של מתנה, שברגע שאת חותמת על החוזה עצמו, בנוסף לכרטיס

הטיסה, תקבלי גם מכונת כביסה. הדרך לפתור את זה, אם מותר לי לומר, זה לאסור על

הדבר השני.

אלדד כורש;

אבל פוגעים בצרכן.
היו"ר נעמי חזן
לא פוגעים.
אלדד כורש
זה החוק הקיים. את מה שקיבלתי כדבש, לא קיבלתי על פי החוזה. רק השבה של

מה שקיבל על פי החוזה.
מירי חושן
אני רוצה לחדד את מח שמר מנירב אומר. יש הבדל עצום אם הוא נותן שבוע. כדי

לתת הנחה, הוא יצטרך לתת הנחה בכסף, שזה לא יהיה רנטבילי. אם את קונה מכונית

או מקרר או מוצר יקר, את יכולה לקבל איתו תנור או טוסטר-אובן או מיקרוגל

במתנה. הדעת נותנת שאם יש אפשרות בחוק לבטל את העסקה הזאת, את חייבת להחזיר את

המתנה, אחרת כולנו נקנה מקרר, נקבל מיקרוגל במתני!, נחזיר את המקרר תוך שבוע,

ונישאר עם המיקרוגל. מר מנירב צודק ב-100%. אין שום אפשרות אחרת.
היו"ר נעמי חזן
הבעיה ברורה, בואו נחפש את הפתרון.
בן ציון אדורם
צריך לזכור את המצב שמישהו הספיק עד הביטול לממש את הזכות או חלקה. על פי

חוק החוזים, השבה בביטול חוזה, הוא צריך להשיב את מה שקיבל.
היו"ר נעמי חזן
מה עם כרטיס טיסה או סוף שבוע במלון?
בן ציון אדורם
אני לא מדבר על שיווקי. אדם שחתם על הסכם וקיבל במעמד החתימה זוג כרטיסי

טיסה, נסע לאתר, שכן בו שבוע, חזר וביטל, צריך להשיב לו את הכסף בניקוי כרטיס

טיסה והשבוע שהוא השתמש.
אריאלה רבדל
חברת הכנסת חזן, עו"ד אדורם הוכיח בדבריו בדיוק את מה שאני אמרתי, משום

שכאשר נותנים לו את הכרטיס הזה לנסוע לראות את הנכס, זה בדיוק אמצעי שיווק.

אין לזה שום הגדרה אחרת.
אתי בנדלר
כתוב כאן
"ואם קיבל הצרכן נכס כלשהו בעקבות עשיית העסקה או החוזה";

אנחנו לא מדברים על אף נכס או אף טובת הנאה שמקבלים לצורך עשיית החוזה או

העסקה, אלא רק בעקבותיהם, ואת זה הוא צריך להחזיר.
יוסי מנירב
אז העליתי את השאלה מה קרה אם בעקבות זה הוא קיבל כסף. האדם בא אלי

למלון כאורח מלונאי. אנחנו פונים לאורח המלונאי ואומרים לו: יש לך חשבון שאתה

צריך לשלם, של אלף שקל עבור נופש מלונאי. אני נתתי לו ציק, ואני מבקש שהוא

יחזיר לי כסף.



גלית קרת;

אני גם מסכימה שלא כדאי להשאיר לעוסק את האפשרות לקבוע כמה יש להפחית

מתוך התמורה שניתנה לו. זה לא נראה לי לעניין. אני גם חושבת שהאבידה של העוסק

לא כל כך גדולה, מפני שהוא יכול לתת את המתנות תוך חודש, אותם 30 יום שדיברנו

עליהם קודם, ואז ממילא ישתקלל כבר החוזה, וממילא הוא יודע שלא ניתן לבטל אותו.

נראה לי שזאת בעיה שניתן לפתור אותה בקלות, על ידי דחיית מועד המתנה.

אתי בנדלר;

אני רוצה להעיר הערה כללית. בעקבות איחוד החוקים, פיצול החוקים, וכיוצא

בזה, נפלה לי טעות, השמטה כלשהי, ואני מבקשת להפנות לכך את תשומת הלב. סעיף

14ג רבא, מתייחס לביטול חוזה לא רק לפי סעיף 14א שזה עסקה ביחידות נופש, אלא

גם לפי סעיף 14. סעיף 14 זו עסקה ברוכלות. מה ששכחתי לעשות, זה היה בנוסח

הקודם, זה לבטל את הוראות סעיף 14ב ו-ג. אני רוצה לקרוא את הסעיפים המקבילים.

סעיף 14 דן בעסקה ברוכלות, וכאן תיקנו את סעיף קטן (א), שהצרכן רשאי לבטל את

ההסכם בעסקה ברוכלות, הן לגבי מכר והן לגבי שירות. סעיף קטן (ב) של סעיף 14
אומר כדלקמן
"משבוטל הסכם לפי סעיף קטן (א)(1) יחזיר הרוכל לצרכן את מה שקיבל לפי

ההסכם, והצרכן יחזיר לרוכל את הטובין, אולם אם חלה הרעה משמעותית במצב הטובין,

רשאי הרוכל לנכות ממה שקיבל את הסכום שבו פחת ערכם של הטובין.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על עסקה בטובין פסידים."

זאת אומרת, אם מדובר בעגבניות, זה אבוד, כי אכל אותן.
היו"ר נעמי חזן
ולא אכל את כרטיס הטיסה?
קריאה
זה אותו דבר.

היו"ר נעמי חזן;

הרי יש פיתויים בשני שלבים, כדי להגיע לקהל, ובזמן עריכת ההסכם. הסעיף

הזה בעצם עוסק רק בעקבות ההסכם. אני רואה איכותית הבדל בין מכונת כביסה לבין

כרטיס טיסה או סוף שבוע. זה בדיוק כמו עגבניות, עם כל הכבוד, ועל כן, אני

חושבת שיהיה נכון להגיע למצב שהפיתוי השני יהיה במשהו שהוא מכונת כביסה או

מכונית או מקרר או קומפקט-דיסק, שאפשר להשיב אותו. האמת היא שהסעיף השני

בסעיף 14 מתאים בדיוק, אם אנחנו מחילים אותו כלשונו כאן, אני חושבת שאנחנו

פותרים את הבעיה לשביעות רצון כל הצדדים. מר מנירב, אתה לא תיתן סוף שבוע, אתה

תיתן מכונת כביסה.

יוסי מנירב;

אני לא נתתי סוף שבוע. מה שאתם עושים לנו זה באים ואומרים: אל תמכרו

לאנשים שנמצאים במלון. הרי הטכניקה הזאת קיימת בכל העולם. האדם כבר חייב לי

כסף, ואני ויתרתי לו על החובות. זה לא נגד החוק לפטור אדם מתשלום. אני מותקף

על דבר שאני פועל בו במסגרת החוק ובמסגרת המקובל.
היו"ר נעמי חזן
אתה בעצם לוקח אדם ששוכן במלון בסוף חשבוע, ואומר לו
תחתום ואני אכסה לך

את ההוצאות. אתה אומר לו שאתה מוכן לשלם אם הוא יחתום. אתה יכול להגיד לו:

תחתום, ואני אתן לך מכונת כביסה.
יוסי מנירב
נכון, אבל הוא לא רוצה מכונת כביסה. טוב לו יותר לא לשלם. אם הוא מבטל את

העסקה, הוא צריך לשלם. זאת סחורה פסידה? יש אפשרות שהוועדה תחליט פה לא למכור

יחידות נופש, ולא תהיה בעיה בכלל.
אתי בנדלר
אני חושבת שמר מנירב צודק במקרה הזה, משום שמטרתה של הצעת החוק היא להגן

על הצרכן, אבל לא לשים אותו במצב יותר טוב ממה שהוא היה, לולא הוא חתם על

העסקה. אנחנו רוצים שהוא לא יינזק, אבל לא שהוא ייקנה רווחים כתוצאה מכך.
מנחם בלוזר
אני חושב שלא צריך לתקן כאן דבר, מלבד דבר אחד. ראשית, הסעיף הזה לא מבטל

את חוק החוזים. על פי חוק החוזים, בוטלה עסקה, יש להשיב את מה שקיבלו. הדבר

היחידי שהוא רלבנטי כאן, ולכן אני מברך על זה, שהשתמשו במונח "נכס", כי אם

מקבלים נכס, אז צריך להחזיר אותו נכס, ואם הוא לא תקין, אז צריך באמת להפחית.

הדבר היחידי שצריך לתקן, הוא שלא תהיה סמכות בלתי מוגבלת לעוסק, לתבוע כמה פחת

הנכס, כי מלבד זה, אתה מכוסה. אם נתת לו אלף דולר או שקל על ידי תשלום החשבון,

ובוטלה העסקה, לפי חוק החוזים סעיף 9, הוא צריך להחזיר לך את זח,
אלדד כורש
אנחנו כולנו באווירה של יחידות הנופש, אבל יחידת הנופש היא חלק קטן

מהשיווק. אני נמצא פה מטעם ערוץ הקניות. ערוץ הקניות, להבדיל מכל השאר, הוא

היחיד שחי ופועל על פי רשיון, על פי דין. רשיון מאוד דרקוני. החוק הזה משנה

לרעה דברים שנקבעו במסגרת הרשיון, ומטיל עלי חבויות כספיות--
היו"ר נעמי חזן
אנחנו נמצה את זה בהרחבה בהמשך החקיקה.
אלדד כורש
לגבי סעיף 14ג, באשר לזכות ההחזרה, ראשית, ברשיון נקבעו דברים לגבי דרך

ההחזרה. למשל, לגבי איפה צריך להחזיר את זה. ערוץ הקניות, כפי שחלק מכם ודאי

יודעים, מביא את המוצר לבית של האיש, ומשלם לו. לפי סעיף 14ג, אני צריך

להחזיר--
אתי בנדלר
בוטל חוזה לפי סעיף 14. סעיף 14עסקה ברוכלות, או סעיף 14א עסקה ביחידות

נופש. האם אתם עוסקים ברוכלות במשמעות החוק? כי לא שינינו בסופו של דבר את

הגדרת רוכלות.



אלדד כורש;

בתיה מילר;

אין לי בעיה כאשר מדובר בנכס מוחשי, וודאי שצריך להחזיר אותו. קיבל מקלט,

קיבל עט, צריך להחזיר. הבעיה שלי היא למשל לגבי נושא של כרטיס טיסה, שנותנים

לי אותו כחלק מהסיפור, ואני נוסע, מממש אותו, ובדיעבד, אחרי שאני מחליט לבטל

את העסקה, אז אני צריך לשלם. זה חלק מהסיכון שאני חושבת שדווקא העוסקים צריכים

לקחת אותו בחשבון. לכן הייתי מרחיבה את הטובין הפסידים גם לקטע הזה של מימוש

זכויות שכבר היו. זה חלק מהעניין.

עובדיה שרגאי;

אני רוצה להתייחס לערוץ הקניות.

אתי בנדלר;

לא כדאי לך.

עובדיה שרגאי;

אני מוותר.

יוסי מנירב;

אני מבקש שיחיה כתוב; "נכס או הטבה אחרת". אני מבקש להגן עלינו.
אלדד כורש
בכל זאת לעניין סעיף 14ג, מקום שבו רוכל שולח את הנכס, את המוצר לבית של

האדם, והאדם מחליט לבטל מסיבה שלו, ולא מסיבה שהנכס פגום או מכל סיבה אחרת,

אני חושב שבנסיבות האלה אין שום סיבה שהמוכר יצטרך לשלם גם את ההובלה ממנו

חזרה. למה אני צריך לשלם עבור ההובלה, בגלל שחמותו צעקה עליו?
היו"ר נעמי חזן
אני לא מכירה עוסק שמשלם את ההובלה.

אלדד כורש;

אבל זה מה שאתם מבקשים לעשות כאן. זה מה שכתוב כאן. אם אני מסרתי לו את

הנכס אצלו בבית, אני צריך לשלם את ההובלה חזרה אלי.

אתי בנדלר;

זה בדיוק מה שקורה בעסקה ברוכלות. לעומת זאת, לגבי יחידות נופש, רוב

הסיכויים שמי שייפגע כתוצאה מכך, זה דווקא הצרכן, משום שהוא מקבל בדרך כלל את

הנכס לא בביתו, כי מזמנים אותו למלון בטבריה או באילת. הוא יצטרך להחזיר את

הנכס אם הוא קיבל נכס.



רוני פיבקו;

אם היינו מוסיפים שתמורה כספית או אחרת הניתנת בעקבות עשיית העסקה או

החוזה תחשב כנכס לעניין סעיף זה?
היו"ר נעמי חזן
לא הבנת את המלה "נכס".
חנה מרגליות
לנכס יש הגדרה בחוק. נכס כולל זכויות, בהתאם לחוק הגנת הצרכן.
אתי בנדלר
טובין, מקרקעין, זכויות, ניירות ערך כמשמעותן בחוק ניירות ערך, ואגרות

חוב ממשלתיות.
היו"ר נעמי חזן
למעשה אחרי הסבב הזה מסתבר שאנחנו מסכימים לנוסח של סעיף 14ג כפי שהוא

קי ים.
בתיה מילר
והמשמעות היא שהוא צריך לשלם את הכסף של מה שהוא ניצל?
היו"ר נעמי חזן
ודאי.- ושוב אנחנו מדברים רק על תמורה שניתנה, או על נכס שניתן בעקבות, עם

הדגש על "בעקבות".
אלן זיסבלט
אם אני הוזמנתי לבית מלון, כדי לקבל איזו הצגה של הפרוייקט, זה לא נכלל.
אלדד כורש
כאשר רוכל דואג להובלת נכס לבית הלקוח, הלקוח יכול לגור באילת ולהגיד

שהוא לא רוצה. הרי כתוב כאן שהוא צריך להחזיר את כל מה שהוא שילם, דהיינו,

לכאורה, הצרכן זכאי לקבל גם את שווי הנכס וגם את שווי ההובלה. מילא הובלה אחת,

אבל גם את ההובלה חזרה אליי לעסק אני צריך לשלם? זה לא יעלה על הדעת. יש פתרון

לעניין הזה. השאלה היא מה סיבת הביטול. אם סיבת הביטול היא בגלל שהנכס הגיע

פגום, אז אני אחראי על ההובלה גם חזרה אליי. אם סיבת הביטול היא כתוצאה מזה

שהוא התחרט, שישלם לפחות על ההובלה.
אלן זיסבלט
האמת היא שקיימת בעיה כזאת, ואנחנו בוודאי נצטרך לדון בסוגיה לעניין המכר

מרחוק. לפי החוק הקיים כיום, לא כתוב שאני יכול פשוט להעמיד את זה לרשותו של

הרוכל, ושהוא יבוא אליו. אני חושב שכל אחד הבין שאני חייב לשלוח את זה בחזרה

לצרכן. החומר השוואתי האמריקאי והאנגלי - ובעקבות זאת אני מבין שקיבלנו את

ההצעה ממר שרגאי בטעם רב - מראה שבחומר המקביל שם הם אומרים שכאשר הצרכן רוצה

לבטל, או על בסיס מכר רהוק, או רוכלות, או מה שלא יהיה, הוא יכול פשוט להעמיד



את זה לרשות הספק, והספק יבוא לקחת את זה. זה שינוי לעומת המצב הקיים אצלנו.

יכול מאוד להיות שזה שווה דיון.
חנה מרגליות
אבל לא במסגרת הסעיף הזה.
אלדד כורש
בעניין רוכלות עדיין יש הבדל מאיזו סיבה הצרכן מבטל. אם זה בגלל פגם של

הרוכל--
עובדיה שרגאי
סעיף 14ג חל גם על 14א.

אתי בנדלר;
ההצעה היא שיהיה כתוב
"בוטל חוזה לפי סעיף 14א בלבד", ואני לא אגע בסעיף

14ב ו-14ג הקיימים, לא נשנה כרגע.
היו"ר נעמי הזן
סעיף 14ג עכשיו יחול רק על סעיף 14א לחוק הגנת הצרכן ולא על סעיף 14.

אנחנו נדון בהחלה על סעיף 14 במסגרת המשך החקיקה.

אני מסכמת את הישיבה. אנחנו עברנו וסיכמנו את כל הסעיפים היום, מסעיף

14א(ג), ועד לסוף החוק. בשבוע הבא ייערכו הצבעות רק כדי לעשות את זה בצורה

פורמלית. יש החלטה על פיצול החוק בין סעיף 14א ל-14ב. הודעת הפיצול תובא

למליאה, אני מקווה, ממש בימים הקרובים, ועל כן נוכל להצביע על החוק עצמו, על

ההלק הראשון אחרי פיצול, בשבוע הבא, וגם להעלותו לקריאה שניה ושלישית.
בתיה מילר
יש פה משהו שמאוד מפריע לי, בנושא של הטופס לגילוי פרטים. אמרתי את זה גם

בישיבה הקודמת, שחסרה הוראה מה קורה כאשר בעצם בטופס אין מלוא הפרטים. האם

אנחנו משווים בין מצב שבו עוסק עושה מה שהחוק כן מחייב אותו ונותן את הטופס עם

כל הפרטים, ולצרכן יש זכות ביטול תוך 14 יום, לבין מקרה אחר שחסרים פרטים

באותו טופס. גם אז זכות הביטול היא תוך 14 יום?
אלן זיסבלט
זה בהתאם להוראות סעיף 14א(ג): "או מהיום שבו אישר הצרכן את קבלת טופס

הגילוי, בהתאם להוראות סעיף קטן (א)". זאת אומרת, שהטופס צריך להיות בהתאם.
בתיה מילר
ואם הוא לא קיבל, והטופס חלקי?



אלן זיסבלט;

אז הוא יכול לבטל את זה גם אחרי שישה חודשים.

היו"ר נעמי חזן;

גם אחרי שנתיים. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30

קוד המקור של הנתונים