ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 18/02/1998

צו פיקוח על מצרכים ושירותים (הצגת מחיר של סוג מצרכים מסוימים), (תיקון), התשנ"ח-1998

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 223

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד'. כ"ב בשבט התשנ"ח. 18.2-1998. בשעה 09:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר אבי יחזקאל

אפי אושעיה

אלי גולדשמידט

ניסים דהן

צבי הנדל

צבי ויינברג

יצחק וקנין

גדעון עזרא

אברהם פורז

שלום שמחון

מוזמנים; שר התעשייח והמסחר נתן שרנסקי

יו"ר הכנסת, דן תיכון

עו"ד מירון הכהן, יועץ משפטי במשרד התעשייה והמסחר

אביקם בלר, אגף התקציבים, משרד האוצר

דוד אלפנדרי, נשיא שופרסל-איגוד רשתות השיווק

יוסי שוסטק, סמנכ"ל איגוד לשכות המסחר

יעקב גלברד, מנכ"ל קו-אופ הריבוע הכחול

רות פרמינגר, יועצת שדולת רשתות השיווק

איתן גליק, עלית, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

איתן אביבי, מזכ"ל האיגוד הישראלי למסחר

עזרא עתיה, מזכיר מחוז ירושלים, האיגוד הישראלי למסחר

אלי מלול, ארגוני הסוחרים

אברהם בירנבאום, ארגוני הסוחרים

ברטה דרעי, ארגוני הסוחרים

יחזקאל זאדה, ארגוני הסוחרים

בהירה ברדוגו, לובי רשתות השיווק

ברניצקי דן

אמיר לוי, אגף התקציבים, משרד האוצר

אלן זיסבלט, משרד המשפטים

צביה דורי, משרד התעשייה והמסחר

רון איילון, סגן הממונה על התקציבים

אריאלה רבדל נדקוב, המועצה לצרכנות

אורנה בובר, המועצה לצרכנות



אהרון כהן, מנהל מינהל סחר פנים, משרד התעשייה והמסחר

חיה פרי, דוברת משרד התעשייה והמסחר

יפעת טורבינר-ברון, יועצת כלכלית לשר, משרד התעשייה

והמסחר

דב מישור, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר

יהודה כהן, ארגוני הסוחרים

מרדכי נויבאור, ארגוני הסוחרים

מיכל כהן, יועצת השדולה - המועצה לצרכנות

יוסי שא נס, מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן

חיה מונר, יושבת ראש איגוד הצרכנים הבלתי תלוי

עליזה דולגין, סגנית יושבת ראש איגוד הצרכנים הבלתי

תלוי

אלמה בן פורת, עמותה בהקמה לסימון מחירים מלא

מרים פרחי-רודריגז, עמותה בהקמה לסימון מחירים מלא

צבי זרחיה, "הארץ"

משה ברגן, התאחדות הסוחרים

יאיר כהן, התאחדות הסוחרים

אורון ברניצקי, סגן נשיא אלדט תקשורת

יורם זיו, אלדט תקשורת

טל גולדברג, אח"צ ופרסום אלדט תקשורת

צחי פישביין, מנכ"ל אופיס דיפו

דני גבירץ, סגן מנהל תפעול - אופיס דיפו

דניאלה לאור, חי"צ - אופיס דיפו

עומר שילוני, אופק השקעות וניירות ערך

רוני מונין, הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות

דוד עידן, הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות

מנהלת הוועדה; לאה ורון
יועצת משפטית
אתי בנדלר
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
צו פיקוח על מצרכים ושירותים (הצגת מחיר של סיג מצרכים מסוימים).

(תיקון), התשנ''ח-1998



צו פיקוח על מצרכים ושירותים (הצגת מחיר של סוג מצרכים מסוימים),

(תיקון), התשנ"ח-1998
היו"ר אבי יחזקאל
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה בנושא

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים, אך לפני זה

הצעה לסדר לחבר הכנסת אלי גולדשמידט בנושא "קלת אפיקים" בבקשה אלי.
אלי גולדשמידט
בוקר טוב אדוני השר, חברי הוועדה, אתמול

בשיבה עם אנשי "קלת אפיקים" השליח או האיש

ממשרדך הגיע בערך ארבעים דקות אחרי פתיחת הישיבה, נציג משרד האוצר לא

טרח כלל להגיע לישיבה. אנשים שעומדים לאבד את מקור פרנסתם ולהירק לרחוב

ללא שום אלרנטיבה, לא מקבלים תשובות, לא ממך, לא מאנשי משרדך, לא מאנשי

משרד האוצר. אדישות, קהות חושים כלפי אנשים שהולכים להיזרק לרחוב, הם

ורבים אחרים במפעלים שונים ברחבי הארץ בתחומי תעשייה, שסיפור החשיפה

ליבוא פשוט הורס אותם לחלוטין.

אני מביו חברי הוועדה שלאורך כל הדרך תומך בעמדה שלך בנושא צו סימון

המחירים. אבל אני אומר לך, ואני אומר לך את זה מבחינתי האישית, צו

סימון המחירים זה דבר מאוד חשוב, זה חשוב לצרכנים במדינת ישראל, אני

חושב שצריך לקדם את זה. גם כשאני הייתי יושב ראש ועדת הכלכלה, בחלק

הראשון של הקדנציה פעלתי בעניין הזה, ואני מאוד שמח שהעניין מתקדם, אבל

אני לא יכול להישאר שווה נפש לכך שעובדים נזרקים לרחוב ומשרדי הממשלה

לא שמים עליהם, פשוט לא שמים עליהם. אני אומר לך, אני נוקט צעד זה בפעם

הראשונה מאז שאני חבר כנסת, ואני עושה פה התניה ברורה, אם אתה לא תמצא

פתרון לאנשי "קלת אפיקים", אני אצטרך לשקול את עמדתי לגבי כל הצעה של

משרד התעשייה והמסחר שתובא לוועדת הכלכלה, כולל הנושא הזה. אני ביקשתי

אתמול מיושב ראש הוועדה, ויושב ראש הוועדה קיבל את פנייתי שעד שאתה לא

תשב עם העובדים, ולא היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן, עד שאתה לא תשב עם

העובדים, ועד ששר משרי הממשלה לא יבקר במפעל, יראה את המצב לאשורו במו

עיניו, ואולי באותה הזדמנות יבקר גם במפעלים שנסגרים בנצרת, עד אז

הוועדה הזאת לא תקבל החלטה בנושא צו סימון המחירים, ואני מבקש את

התייחסותך לעניין. תודה.

היו"ר אבי יחזקאל; אז לפני צו סימון המחירים, התייחסתו של השר

לסוגיה הזאת שהועלתה.
השר נתן שרנטקי
אני רוצה להגיד שלא הייתי צריך לחכות עד

ישיבת ועדת כלכלה בכנסת בשביל להתייחס לבעיה

של "קלת אפיקים". לפני שבועיים עובדי "קלת אפיקים" פנו למשרד, למנכ"ל,

עם בקשה להיפגש. באותו יום לפני שבועיים הייתה פגישה של המנכ"ל עם "קלת

אפיקים". הם שאלו מספר שאלות, הציעו מספר דברים, המנכ"ל התייחס, אחר כך

הוא דיבר איתם בטלפון, וסיכמו שברגע שיהיו להם תשובות, תהיה עוד פגישה.

המנכ"ל מוכן לפגוש אותם ברגע שהם ירצו עוד פעם, אני כמעט כל שבוע אני

נפגש עם נציגים ממפעלים שיש להם בעיות. אני ביקרתי במפעלים בנצרת,

במפעלים סגורים; גם ביקרתי את העובדים כאשר הם בשביתה, תמ"ס זה לא משרד

שיכול לטפל בכל הבעיה של אבטלה. דרך אגב, זה לא בתוקף תפקידו לדאוג

ליצור אווירה, לעודד תעסוקה במפעלים, אבל יש דברים רבים שהם לא

בשליטתו.



אלי גולדשמידט; שר העבודה אומר - לא תפקירו -, שר האוצר

- לא תפקידו , שר המסחר והתעשייה - לא

תפקידו -.
השר נתן שרנסקי
זה תפקיד של כולנו לדאוג לזה שתהיה צמיחה

במשק הישראלי, ותפקיד של הממשלה, כמובן להקל

על הקשיים של אנשים שהם מחוסרי עבודה. אבל אנחנו לא יכולים לתת הוראות

לבעל המפעל לסגור או לא לסגור אותו. כן יש לנו אפשרויות ללחוץ, לבדוק

כל הזמן שבעל המפעל פונה אלינו עם כל מיני בקשות; אנחנו יכולים גם לשים

כל מיני הגבלות. אנשים יודעים שכל זמן שיש לי אפשרות להתערב ולהשפיע

אני עושה זאת.

בקשר למפעל ספציפי, זה הייתה פגישה; אם יש צורך, יהיו פגישות. לא היה

אף פעם מקרה שאנשי מפעל זה או אחר רצו לפגוש את אנשי המשרד ולא

נפגשנו.

בקשר לזה שנציג של המשרד שלנו איחר, אני מאוד מצטער. אני רק רוצה

להדגיש שזה לא העלייה מרוסיה הביאה לכאן את מסורת השעון הישראלי. אני

כשר נתתי הוראה לסמנכ"ל לטפל בזה שאנחנו לא נעבוד לפי לוח שעון

ישראלי.
אלי גולדשמידט
אדוני השר, אני אמרתי שאתה לא נפגשת עם אנשי

"קלת אפיקים". אני לא דיברתי על פקידים

ושהיו הבכירים ביותר. המשבר נמשך למעלה משבועיים, ואתה באופן אישי לא

נפגש עם אנשי "קלת אפיקים". זה דבר ראשון.

דבר שני, אני כופר במה שאתה אומר לגבי זה שלמשרד התמ"ס אין אפשרות לטפל

בעניין. אתה יודע שהמפעל הזה לא ייפתח ולא ישתקם גם אם יוזרם לו כסף,

אלא אם מדיניות החשיפה, לפחות לפרק זמן של שנה, שנה וחצי, שעה שיש כל

כך הרבה מובטלים במשק, ובמיוחד בענף הזה ובענפי הטקסטיל, אם מדיניות

תשתנה במידה מסוימת. לכן לבוא ולהגיד שמשרדים אחרים, או כולנו נטפל

בזה, תציע לי בבקשה מה אני צריך לעשות, אם אתה מדבר על כולנו, ומה חבר

הכנסת שמחון צריך לעשות. אני מסתכל בעיניים של אותם עובדים, ואני צריך

לדעת איזו תשובה אני צריך לתת להם ולמשפחותיהם. הצמיחה במשק הישראלי לא

יכולה להיות על גב של אנשים בני חמישים, חמישים וחמש ושישים, שאין להם

שום אלטרנטיבה, ואף אחד לא הכין אותם לשום אלטרנטיבה. לא אותם ולא את

המפעל, לא בהכשרה מקצועית, לא באלטרנטיבות. כל אזור הצפון אין בו

היי-טק. אתם מדברים על היי-טק, תמצא לי מפעל אחד חדש שהוקם באזור עמק

הירדן, טבריה והצפון בנושא היי-טק מאז שאתה שר התמ"ס. איפה האלטרנטיבות

לאותם אנשים?! אי אפשר להגיד - אנחנו בעד צמיחה במשק -, ושהחברה ילכו

הביתה כמו בעיירות בצפון אנגליה אצל תאצ'ר, שמיליונים איבדו את מקומות

העבודה שלהם ואתם אדישים. וזה שאני אומר לך שאתה צריך להיפגש עם

העובדים זה לפחות על מנת להראות אמפתיה של אחד משרי הממשלה. אף שר לא

נפגש איתם. אתה יודע מה, לפחות תראו להם סימפתיה, אם אתם לא יכולים לתת

להם פתרון אחר.
השף נתן שרנסקי
אני מאוד מצטער, ברגע שהייתה בקשה מאנשי

מפעל להיפגש עם המנכ"ל, באותו יום הוא נפגש

איתם. ברגע שתהיה בקשה להיפגש איתי אני אפגש. ברגע שיהיה לנו דיון, אני

מוכן לתת תשובות גם על חשיפה. אם מישהו חושב שנושא החשיפה קשור לגורל

של מפעל, אז המנכ"ל שלנו יכול לגלות שאין שום קשר, וזה פשוט דמגוגיה.

מנסים לקשר את זה בצורה לא טבעית, עם דבר שמזמן הרבה תעשיינים בישראל



לא רצו אותו, לא רצו חשיפה, ואני אבקש גם לשלורז מהמשרד שלי רשימה של

מפעלי היי-טק שהוקמו בזמן שאני שר, גם באזור שאתה מדבר עליו.
צבי הנדל
אני רק רוצה שכולם ידעו ש"קלת אפיקים", עם

כל הכאב, שמונה שנים בצרות צרורות. זה לא

נולד היום, תודה.

היו"ר אבי יחזקאל; אני מצטער, עם כל הכבוד, הפנייה שלנו לשר

שהוא ייפגש עם אנשי "קלת אפיקים", חבר הכנסת

גולדשמידט נענתה בחיוב; אמנם זה לקח שבועיים, אבל טוב מאוחר מאשר אף

פעם, ולכן כבוד השר יפגוש את אנשי "קלת אפיקים". אני מודיע שוועדת

הכלכלה תקיים דיון עם התעשיינים ומשרד המטחר והתעשייה בסוגיית החשיפה,

על כל ההיבטים שלה, כי זה דבר שהיום יש לו משמעות מבחינה ציבורית

וכלכלית. רבותיי, רגע האמת מגיע, ואנחנו פותחים את הדיון שהוא למעשה

עוד פאזה בקרב, הייתי קורא לזה עוד פאזה היסטורית בקרב על הצרכן.

הכוונה היא לדון בצו הפיקוח על המצרכים והשירותים. השר שרנסקי הביא

לוועדה צו, שבמהותו הוא צו גורף, הייתי קורא לו צו טוטאלי.מנקודת מבטי

שלי, הצו הזה הוא קפיצת מדרגה גבוהה מאוד. הוא יחייב את רשתות השיווק

ואת בתי המסחר למיניהם לסמן מחיר על כל מוצר ועל כל מותג. אין ספק

שהקרב הזה כבר נערך מספר חודשים, מיום שהצו או כוונתו של השר הובהרה

לציבור.

אני רוצה מראש להגדיר איך יתקיימו תהליכי עבודת הוועדה. אנחנו קיימנו

מספר, מה שנקרא, ביקורי פתע במספר מקומות. אנחנו עכשיו נשמע את השר, את

יושב ראש הכנסת, ולאחר מכן נשמע את נציגי הרשתות. בכוונתי לשמוע את

כולם, ללא יוצא מן הכלל. אין לי שום כוונה לדלג על אמש, כי אני חושב

שלמען ההגינות הציבורית ראוי לשמוע את הרשתות, ראוי לשמוע את הצרכנים,

ראוי לשמוע כל מי שיש לו מה לומר, מי שיכול להציע פתרון כזה או אחר.

לאחר מכן אנחנו הוזמנו בצורה פורמלית על ידי הרשתות לסיור מאורגן

ומתודרך, ובסוף התהליך, שיהיה קצר מאוד, אנחנו נקיים ישיבה שבה תהיינה

הצבעות. אבל הכוונה היא שוב למצות את הדיון. אני חושב שראוי שבדיון כזה

כל מי שיהיה לו מה לומר יאמר. אני גם מקווה מאוד שבעניין הזה יהיה

מספיק אורך רוח לכולם להקשיב, כי הקשבה פה חשובה, ולנהל משא ומתן אמיתי

וטוב.
אפי אושעיה
רציתי לבקש מהשר שבדברים שלו יתייחס גם

למכולות ולמינימרקטים. מדברים על רשתות כל

הזמן.
היו"ר אבי יחזקאל
אני מציע שאולי יושב ראש הכנסת. כבוד השר

בבקשה.
אפי אושעיה
היום כבר העניינים הופכים להיות אישיים, אז

אין לי שום דבר אישי נגד השר ולא נגד אף

אחד. אני מתנצל אם נאמר כך בעיתון כזה או אחר. הדברים אמורים להיות

ברוח טובה, ולכן אני גם מבקש להתנצל בפניך על אמירות שיהיו ברוח טובה.
השר נתן שרנסקי
בכל זאת בגלל שקראתי היום שאני מנהל קרב

בדמגוגיה זולה ופופוליזם, אז הרשו לי גם

להמשיך באותו כיוון ולהדגיש שצו סימון מחירים, סימון מחירים זה דבר כל

כך פשוט, כמעט טכני, אבל כאן מדובר על דבר לא קטן ולא טכני, אלא מדובר



על מהפכה תפיסתית. מדובר על דבר שקשור להגדרה של מה זה ליברליזם, מה זה

דמוקרטיה, מה מערכת היחסים בין ממשלה, בין ממסד לפרט, לאזרה. הרשו לי,

אנחנו כאן חברי כנסת וממשלה, אנחנו הממסד, אם זה נעים או לא נעים, אבל

אנחנו הממסד, ואנחנו מחליטים. ומי שהחליט על סימון מחירים כל השנים היו

אנשי הממסד, אנחנו. אני אתחיל בשביל להסביר למה אני מתכוון, אני אתחיל

בדוגמה אישית ונסיון אישי.

אני לפני שבועיים הייתי בדאבוס, הייתי בדאבוס בפורום כלכלי. שם, בדרך

ממלון לאולם ששם היה הכנס היו שני סופרמרקטים. נכנסתי לכל אחד מהם.

בפגישה עם רשתות השיווק הם אמרו לי, - אתה פשוט לא מבין, אתה לא ראית

איד זה במדינות אחרות -, אז מאז אני במשך כמה חודשים הייתי בהרבה

"סופרים". אז מה שאני רוצה להגיד הוא ששם הרושם היה בדיוק כמו ששמענו

כאן עכשיו הערה על כך שצו סימון המחירים שאני מציע הוא לא מספיק

טוטאלי, לא מספיק מלא. שם בדיוק הייתה הרגשה כזאת, כי לא היה פרט,

אפילו פרט הכי קטן, שלא היה עליו מחיר. בנוסף לזה גם על הדף היה, גם

מספר קלוריות, גם מחיר כל גרם, כך שאפשר היה להשוות. וזה המצב לגבי כל

פרט ופרט, כולל עוף קפוא, כולל חלב וכל זה.

באותו זמן הייתה אווירה, אני אגיד לכם את האמת, מאוד לא נעימה מבחינתי,

כי היה קר, ואף אחד לא דיבר עם השני, אף אחד לא הכיר מישהו אחר, אבל

היה ברור שכל לקוח שנכנס הוא הבוס, הוא יודע בדיוק, הוא לא צריך לבזבז

אף דקה, ברגע שהוא בוחר משהו, הוא יודע בדיוק את המחיר וגם הוא יכול

לעשות השוואה עם מחיר כל גרם ודברים אחרים.

אני רוצה להשוות את זה עם חנות אחרת שהייתי בה שבועיים לפני זה, בין

ראשון לציון לרחובות, זהו "סופר", ששם הייתה אווירה מאוד חמה, משפחתית.

כל אחד היה בא אליי ואומר, - נו איך זה בממשלה -, מישהו אחר אומר - אני

זוכר איך היית בגשר -, ובאמת הייתה הרגשה שאנחנו כל כך אוהבים "שבת

אחים ביחד", אנחנו עם אחד; היה טוב ויפה. רק שאני עם כל הצוות של המשרד

לא היינו יכולים לאתר אף מחיר. אם היה מחירון, הוא היה במקום לא נכון,

ואי אפשר היה למצוא למה הוא קשור. וברוב הדברים בכלל לא היה

מחיר. וכאשר אחרי עשרים דקות של חקירות ממש איך אפשר למצוא מחיר של

מיונז, אני שאלתי את מנהלת החנות, מה את מציעה, איך לעשות זאת, היא

אמרה - אל תדאג, מה אתה חושב, אנחנו כולנו כאן בשכונה משפחה אחת,

ואנחנו מסתדרים -, ובאמת היא שואלת את סבתא רחל - באמת מסתדרים? - היא

אומרת, - כן כן, אין לי תלונות -. אני רוצה להגיד שאני בשום פנים ואופן

לא רוצה לוותר על מה שאני כל כך אוהב, על מה שאני כל כך מעריך והערכתי

לפני שעליתי ארצה, שאנחנו עם אחד, אנחנו חמים, אנחנו אוהבים אחד את

השני, אבל מזה יש גם השלכה אחת מאוד חמורה, שאנחנו הממשלה, אנחנו

הממסד, אנחנו בעל החנות, מתייחסים לאזרח כמו לילד, ילד שלנו מהמשפחה;

ואנחנו יודעים יותר טוב ממנו מה הוא צריך לדעת ומה הוא לא צריך לדעת.

אני רוצה להגיד, בלי שום קשר לרשתות השיווק; אני נפגש עם התופעה הזו

מהרגע שעליתי ארצה. ואני חושב שכל אחד מאיתנו יודע את זה. ואני כשר אני

יודע את זה טוב מאוד, בתמ"ס אמרו לי - לפני עשר שנים, לפני 15 שנים היה

טוב להיות שר התמ"ס. אז היית יכול להתערב בחיים של כל תעשיין ותעשיין,

והיית יכול לעשות לו ממש את המוות, ואם אתה לא תיתן לו אישורים, הוא לא

יכול לעשות שום דבר, כי אנחנו תמ"ס היינו יודעים מה הוא צריך, ועכשיו

הוא יודע, וזה לא טוב -. ואני כמעט כל יום דואג לזה שהשליטה שלי על

היצרן תהיה פחותה ופחותה, ואחר כך מהיצרן לאיש השיווק, אז בטח שאנשי

שיווק יודעים את זה טוב מאוד, ואנשי שיווק מחוץ לארץ סיפרו לי בצחוק

כמה פעמים איך שבא יצרן ישראלי, הוא מסביר להם מה הם צריכים. הוא לא

מקבל. זה שאלה אנשי שיווק שהם בעלי העניין, שהם צריכים להגיד לו מה.

ואחר כך קורה אותו דבר עם הצרכן. אני חושב שהקשר צריך להיות בדיוק



הפוך. בעל חבית, האיש שהוא מנהל את העניין זה האזרח, זה הצרכן, ואחר כך

אנשי השיווק ואחר כך התעשיין ואחר כך הממשלה. בגלל זה אני אומר שצו

סימון מחירים זה עוד צעד באותו כיוון שאני מחזק מרגע שאני באתי לתמ"ס,

שהדאגה שלנו צריכה להיות לא למתחרה, אלא לכללי התחרות, ולא ליצרן אלא

לצרכן; והצרכנים זה כולנו, כל מיליוני אזרחי ישראל. לכן אני מאמין

שבגלל שזה אינטרס של כולנו, כולל כל אחד שיושב פה, זה צו שאנחנו צריכים

לאשר.

אני חושב שסימון המחיר על גבי המצרך נועד להגן במיוחד על אותה שכבה

באוכלוסייה, אשר הכנסתה מועטה. אני לא יודע אם הייתם במחנה יהודה שעה

לפני שבת, אני מאוד מציע, זה מאוד מעניין. שעה וחצי לפני שבת, רוב

האנשים זה עולים חדשים, אין הרבה אנשים, יש עולים חדשים, קשישים, אנשים

משכונות עוני. אני אגיד למה הם באים לשם, כי אז שעה לפני שבת, המחירים

הרבה יותר זולים, הם באים לקנות בזול. ב-92', 93' גם היו עושים את זה,

אבל עכשיו זה פחות, אבל יש גם תמונות כאלה. למה הם באים לשם? כי זה

יותר זול, אפשר לחסוך עוד עשרה שקלים. אם תדבר עם האנשים האלה, תראה

שהם בעלי ידע עצום. משם אפשר ללמוד איפה קוקה קולה הכי זולה בעיר, איפה

הבשר מסוג מסויים הכי זול בעיר; על כל דבר ודבר הם יודעים. אני רוצה

להגיד שידע זה, זה ממש בעל חשיבות-על הם אספו אותו במשך חודשים של

עבודה. אני נתקלתי בזה מפני שבתור פעיל עלייה טיפלתי הרבה בעולים.

התברר שיש תופעה כזו; אחר כך התברר שזה לא רק קשור לעולים, אלא להרבה

ישראלים. אבל למה כל כך קשה לאסוף את המידע הזה? למה אתה צריך להיות

במצב כזה? זו השאלה.

הנימוק המרכזי אותו הציבו רשתות השיווק בוויכוחים שהיו הוא שבזמן

המודרני, היום, יש מחשבים, יש אלקטרוניקה, יש דרכים אחרות. אני רוצה

להגיד, עם כל ההצעות האלה, זה לא פותר בעיה פשוטה מאוד, שצרכן ברגע

שהוא בא לחנות וברגע שהוא בוחר מה הוא רוצה, הוא לא יודע, באותו רגע

ובאותה דקה, בלי לבזבז זמן, הוא לא יודע את המחיר. וזה מאוד חשוב לא

לבזבז זמן, כי לרוב האנשים, לא כמו הקשישים האלה, ולא כמו העולים האלה,

אין זמן; ובגלל זה הם מוותרים.

כמו שאמרתי, בגלל שאמרו לי שאין לי ניסיון אישי, הייתי בהרבה חנויות.

ובכל החנויות שהייתי מאז, בכל הנסיעות שלי בחוץ לארץ, ב"סופרים"

ובחנויות קטנות ובחנויות גדולות, אני רוצה להגיד, ואני אומר את זה

בכאב, שאין תקדים לבלגן הישראלי באף מדינה שאני הייתי בה. פשוט מה

שראיתי בכמה וכמה חנויות אלה, לא בביקורים שארגנו מראש, אבל בביקורת

פתע, הוא שברוב המכריע, להבין מה המחיר של המוצר שאתה לוקח ליד, זו

בעיה. אני שומע ואני יודע שבהרבה ממדינות מערב אין צו כל כך טוטאלי כמו

שאנחנו רוצים, אבל אני רוצה להגיד, יש הבדל בגישה, הגישה הצרכנית. ברגע

שתהיה לנו גישה אחרת, אני מבטיח, אני מוכן לוותר על הרבה דברים. ברגע

שאנחנו נראה שאנחנו באמת דואגים לצרכן, והוא במרכז האינטרסים שלנו,

והוא מי שמגדיר את כללי התחרות, אז אין בעיה, אז אפשר גם להקל, אבל

כאשר הגישה אחרת, גישה הפוכה, אין דרך אחרת.

מדוע אנחנו זקוקים לצו חדש לסימון מחירים?? מה קרה מ-91' ועד היום? הצו

כפי שנקבע ואושר על ידי ועדת הכלכלה בשנת 91', אשר כללה שורה ארוכה של

פטורים וחריגים, נראה בשעתו בוודאי הגיוני ומתאים, לכן תמכו בו מרבית

חברי ועדת הכלכלה בזמנו, אשר חלקם אף מצויים גם היום. מה קרה מאז?

לצערי, רשתות השיווק ויתר הקמעונאים ניצלו לרעה את החריגים הללו, באופן

שעד לפני כמה חודשים, כשהתחיל גם דיון ציבורי סביב נושא סימון המחירים

והצעתי את הצו, חלק מאוד משמעותי של המצרכים בחנויות שלנו לא היו

מסומנים. אני רוצה להגיד שהיה סקר בנובמבר 97' ,שנערך על ידי הרשות

להגנת הצרכן בהסתדרות. לפי הסקר ב"סופר" קו-אופ הריבוע הכחול בדיזנגוף



סנטר נמצא שכמעט 99% מהמוצרים נמצאו בלתי מסומנים, וזאת חרף ההתבטאויות

של מנהלי הרשת. זה סקר של הרשות להגנת הצרכן. באותו זמן בסופר פארם

למרות שהחוק לא דורש מאה אחוז של סימון, שם יש מאה אחוז של סימון

מחירים.

אני רוצה למשוך את תשומת לבכם לכך שבזמן האחרון, בחודשים האחרונים, יש

הרבה אנשים שמדווחים על דבר מפתיע, שיש ממש סיפור מדהים בסימון מחירים.

מה קרה? התחיל דיון ציבורי ופתאום יש איום של צו סימון, דרך אגב, זה

מוכיח שזה אפשרי. מדוע הרשתות מתנגדות כל כך לסימון המחירים? שוב אני

לוקח תוצאות של סקר. סקר זה נערך בארצות הברית, והסקרים שם מצביעים על

רווחים אדירים אותם מפיקות רשתות השיווק מהערפל שאנו הצרכנים נתונים בו

עקב אי-סימון המחירים. במחקר שעשה שבועון הכלכלי Moneyהתגלה כי

בשלושים אחוז מהחנויות באמריקה נגבו מהקונים סכומים גבוהים מאלה

שהופיעו על גבי המדף, וטעויות ברישום המחיר על הסורקים היוו כמחצית

מכלל הרווחים של סופרמרקטים. זה באמריקה. עיתון אחר העריך כי הטעויות

הן של הסורקים.

שניים וחצי מיליארד דולר מצרכני ארצות הברית, טוב, בארצות הברית הכול

גדול.
יצחק וקנין
כבוד השר, אני חושב שגם במדינת ישראל, אנחנו

ועדת הכלכלה קיימנו סיור, והתוצאה שהייתה

פה, היא אותו דבר כמו שאתה מציין בארצות הברית. אני - אומר לך את זה

באחריות מלאה. אנחנו, ועדת הכלכלה עם אלי גולדשמידט עשינו את הסיור,

והתוצאות היו ברורות לחלוטין.
תשר נתן שרנסקי
תודה רבה, אבל אנחנו לא יכולים להתחרות

באמריקה, בטח שלא בשניים וחצי מיליארד דולר.

אחת הטענות הקשות שעלו היא שהאינטרס של צרכן נפגע, כי העלות יותר

גבוהה, ואז המחיר יעלה. רבים טוענים כי לסימון המחירים יש עלות, וכי

עלות זו תגולגל על הצרכן, אשר יישא בסופו של דבר בנטל הסימון. אני טוען

כי עלות זו לא תבוא לידי ביטוי. זה יתחלק, אם בכלל, בין שלושה גורמים:

רשתות השיווק, היצרנים והצרכנים. לעומת זאת, אי הסימון מביא למצב בו

הצרכן ורק הצרכן הוא הנושא בעלות, וזה ההבדל.

יש כאן הטוענים שצריך לעשות זאת רק ברשתות ולא בחנויות הקטנות. לדעתי,

דרישה כזאת יש בה משום החמצת מטרה חשובה של צו סימון המחירים, אשר בא

להגן על הצרכנים במדינת ישראל, ובמיוחד על אותם צרכנים הנמנים על

השכבות החלשות, כי בסך הכול השכבות החלשות. אנשים שלא נוסעים באוטו

ל'יסופר" לעשות קנייה לשבוע ימים, רוב רובם הולכים למכולת קטנה, ובגלל

זה הם נושאים בכל העלות. אני גם רוצה להגיד מניסיון אישי, שוב נכנסתי

לבדיקה יותר יסודית, אז במכולות בשכונה שאני גר בה יש הבדל עצום

במחירים בינה לבין ה"סופרים", ויש אי סימון מאוד משמעותי; ומאוד משחקים

דווקא עם מחירים שבלי סימון. בגלל זה, למרות שאני מבין שלחנות, ב"סופר"

יותר זול, ולא רק זה, כאשר יש סימון זה יותר יקר. אני בדקתי בשלוש

מכולות קטנות בקטמון הישנה.

נסים דהן; מדברים על זה שמוכרת מאחורי הדלפק ממשיכה

להיות פטורה גם אחרי הצו החדש.
קריאה
על זה מדברים, דיברתי על הרחבת החוק, גם על

מכולות מאחורי הדלפק, במיוחד עליהם. אתה לא



מגיע למותג, בשביל מה שהוא יסמן אותו? אתה עומד, הוא מביא לך אותו

מהמחסן, בשביל מה שהוא יסמן את זה במחסן?

השר נתן שרנסקי; אני רוצה להגיד, רבותיי, שאני מתייחס לזה

בחשיבות רבה. כמו שאמרתי, חלק מתפיסת העולם

הוא שהצרכן זה לא ילד קטן, צרכן והאזרח הוא מי שצריך להגדיר את כללי

התחרות, הוא מי שמעודד תחרות. והאינטרס שלנו הוא קודם כול לדאוג

לאינטרס שלו; זאת אומרת, לדאוג שבידיים שלו יהיה מלוא המידע, לפני שהוא

עושה את הבחירה. אני רוצה להגיד שמרגע שנכנסתי לתמ"ס הרגשתי את חשיבות

נושא הצרכנות. דאגתי להכפיל את התקציב של המועצה לצרכנות. דאגתי לשנות

את התקן של הממונה על הצרכנות, שהיה תקן מאוד בעייתי. ועכשיו יצא מכרז,

ואני מקווה שיהיה ממונה בזמן הקרוב. אני דאגתי שיהיה תיקון חוק. דיברו

על אכיפה. אכיפה באמת נעשה. אנחנו דואגים לכל מאוד. עשינו תגבור

תקציבים של היחידה לאכיפה. דאגתי להביא תיקון בחוק להחמרת הענישה

וקנסות על הטעיית הציבור, על הטעיית הצרכן; ואני מאוד מקווה שחוק זה

יעבור בזמן הקרוב. אנחנו גם סיכמנו כבר עם משרד האוצר שבזמן הקרוב יהיה

תגבור מאוד משמעותי בכל הנושא של אכיפה, ושזה ייתן לנו אפשרות גם לטפל

בנושא הזה יותר טוב. תודה רבה.
היו"ר אבי יחזקאל
כבוד השר, באשר לסדרי הדיון, כמו שאתם

מבינים, קשה, אני כבר מעכשיו מודיע על דיון

נוסף, כי נראה לי שהעניין לא יסתיים. ביום שני, בעוד כעשרה ימים אנחנו

נעשה דיון מרתוני, שיחל בשעה תשע בבוקר. כמובן, כולם יקבלו הזמנות

בכתב, מתשע עד אחת או משהו כזה, כי אני רואה שכולם בוודאי מעוניינים

לדבר. אני מציע שהדיון יהיה כזה; חבר כנסת, נציג רשת, חבר כנסת, נציג

לצרכנות. ננסה ליצור איזה שהוא מודל שכולם מדברים, כרגע במדגם מייצג,

אבל המטרה היא שבסופו של דבר כולם יקבלו את רשות הדיבור.
קריאה
יש לי הצעה אחרת בשבילך, אולי היום נשמע את

כל הנוגעים בדבר, חוץ מחברי כנסת, כדי שתהיה

לנו תמונה, כדי שכשאנחנו נרצה להתבטא תהיה לנו תמונה כללית של מגוון

הדעות, מכל העצות, נוכל להביע דעה לכאן או לכאן.
היו"ר אבי יחזקאל
מכיוון שאני ירא מחברי הכנסת שטוענים שלא

נותנים להם לדבר...
נסים דהן
אני חושב שהשר לא יגיע לישיבה הבאה, והוא

חייב לשמוע גם אותנו, אז אני לא יכול.
היו"ר אבי יחזקאל
רבותיי, כמו שיצא לי להכיר את השר הוא הודיע

לי רשמית שהוא יהיה בכל הישיבות, הוא ילווה

אותנו בהצבעה עד לדקה האחרונה.

האם ההצעה של נסים דהן מקובלת, בהנחה שהשר יהיה? אבל כן ניתן לכבוד

יושב ראש הכנסת, שהנושא חשוב לו ויקר ללבו, לדבר, והוא יאמר את דבריו-,

ולאחר מכן נחזור לנוהל. אני מודה לנסים דהן על ההצעה הקונסטרוקטיבית.

אין באופן מיוחד, נסים דהן הציע את ההצעה, קשה לי להתמודד מול רצונם של

חברי כנסת לדבר. בא חבר הכנסת נסים דהן, תאמין לי אני, הציע הצעה

תקדימ.ית בכנסת, שבישיבה שלמה ישבו חברי כנסת ויקשיבו, זו האמת, זה

לזכותו של חבר הכנסת דהן. בבקשה אדוני יושב ראש הכנסת.



יו"ר הכנסת דן תיכון; בוקר טוב לכולם, עניין סימון המחירים מלווה

את הכנסת מזה שנים רבות. העיקרון שעליו

מבוסס היום השיווק המודרני קובע שכל מוצר יש לו מחיר. משרד המסחר

והתעשייה, והיום התעשייה והמסחר, מלווה את הנושא הזה מסוף שנות החמישים

ועד עצם היום הזה. עכשיו הכלל המקובל בצרכנות הוא שהצרכן תמיד צודק

והוא החשוב ביותר, לכן צריך לסמן מחירים. לפני ארבעים שנה היה מאבק

גדול בארץ. הוקמו רשתות השיווק, השירות העצמי. אנחנו הלכנו, החנוונים

הקטנים, להפגין כנגד השירות העצמי. יש לי רקע כזה וכזה, מכל

הצדדים אני כבר הייתי. אנחנו, אני אומר אני, סברנו שהרשתות זה עניין

שלא מתאים למדינת ישראל, - הרי כולם יגנבו את המוצרים, מה זה יבוא אדם

וייקח מן המדף מוצר וילך לקופה, בדרך הוא יעלים את הכול -. חשבנו, לא

האמנו שהקדמה היא לפנינו, ובעצם כל צורת השיווק בעולם הולכת ומשתנה.

אבל לאט לאט למדו בכל העולם שכנראה השירות העצמי זו דרך הישווק הטובה

ביותר, לכן הגיעו מיד למינוח שנקרא סימון מחירים, ומשרד המסחר והתעשייה

דאז, ואני חוזר ואומר אני במשרד המשרד המסחר והתעשייה סבר שיש לסמן

סימון מחירים טוטאלי, מפני שנושא היה בחיתוליו, היה ברור שכשאתה מוכר

לציבור, אתה צריך בשירות עצמי אתה צריך לסמן מחיר על כל מוצר ומוצר,

כדי שהוא יודע לפחות ברגע שהוא מוריד את המוצר מן המדף מה המחיר, כי

הקופה הרושמת, כשהוא הגיע אלי היא לא הייתה אוטומטית, לא היו סורקים.

הוא הגיע לקופה הרושמת, בקופה הרושמת רשמו רק מספר בלי פירוט, בלי שום

דבר. אבל העולם הלך והשתנה והוא התפתח, ורשתות השיווק בכל העולם החלו

נוגסות במכולניקים, והיחס בעולם היום הוא כזה ששבעים אחוז נמכר באמצעות

הרשתות, ושלושים אחוז באמצעות החנויות הקטנות. והחנויות הקטנות בכל

העולם הפכו גם הן לרשתות, תודות לארגוני הסוחרים למיניהם. בארץ המספר

עדיין לא הגיע לאותו יחס, אבל מן הבחינה הזאת אני מבין שיש חלוקה

שמשתנה בעצם הימים הללו, שהרשתות נוגסות יותר ויותר מן המכולניק הקטן.

אבל יש לזה הסבר, ולא כדאי לדבר. מה שקורה הוא שאין היום סימון מחירים,

וכשאשתי נכנסת ל"סופרים", היא בהחלט מלינה, ובצדק. היא אומרת - אותי זה

לא מעניין, בעלי, אם אתה צודק או שר המסחר והתעשיה צודק. אני נכנסת

לחנות שלי ואין סימון מחירים, ואותי זה לא מעניין -. מן הבחינה הזאת

היא צודקת. ואין סימון מחירים בשל משרד המסחר והתעשייה, ולא בשל עמדתך

אדוני השר. מזה שנים רבות מתקיים כאן דיון במליאה, בכנסת, בוועדות,

ותמיד הוא אחד הויכוחים הסוערים ביותר, והאחרון שהתקיים כאן היה

ב-1991. הייתה קבוצת חברי כנסת, בשם אני אמנה רק את הראשיים - בורג,

צוקר ותיכון, שהגישה הצעת חוק לסימון מחירים, שהתבססה על מה שקורה

בעולם המודרני. מנגד התייצבה חברת הכנסת אלמוזלינו, שר המסחר והתעשייה

דאז, חריש כמדומני,

נסים וחריש לאחר מכן. הבעיה הייתה שאותם חברי כנסת שהחלו לסייר בעולם

נכנסו לרשתות המתקדמות ביותר, ובמרבית הארצות שנחשבות לארצות מובילות

בעניין הזה, והם ראו שבעצם ישנם כלים חדשים, ישנם סורקים, ישנם צגים

חשמליים. בכלל שיטות השיווק הקונבנציונליות המסורתיות השתנו. אתה נכנס

היום לחנות בכל מקום, אתה רואה שיש מוצר הבוקר, מי שבא, עקרת בית שבאה

בין תשע לעשר מקבלת הנחה של עשרים אחוז. אם היא באה בערב בין שבע

לשמונה בערב, לקראת סגירת החנות יש הנחה של שמונים אחוז. יפה ציינת,

אדוני השר, שאתה הולך ביום שישי למחנה יהודה. במחנה יהודה לקראת תום

שבוע ביום חמישי כולם מורידים את המחיר עד למחיר אפס, כי כל סחורה

שתישאר תתבלה, תתקלקל, לכן המחירים היום בכל החנויות בעולם ניידים,

רצים למעלה, רצים למטה, כל שעה משנים אותם, כי התחרות היא נוראית בין

כל הרשתות בעולם. כל אחד מתחרה היום על לבו של הצרכן, והוא יודע שצריך

לתת שירות. איך אתה נותן שירות? איך אתה מסמן מחירים אם שהם משתנים



מדי שעהל והם ילכו וישתנו לעתים קרובות יותר, כי אתה רואה גם בארץ את

התחרות בין כל אלה שיושבים בצד הזה, הם לא מוותרים על דקה אחת של

אפשרות מכירה. אגב, אני מוכרח לומר שהייתי בשבוע שעבר בחנות קוסמוס

בחיפה, אני מציע לכל אחד לבקר בחנות הזאת, זה משהו שלא קיים בהרבה

מדינות באירופה. מודרני, מקיף, ענקי, 8,000 מטר במפלס אחד, כל מה שאתה

רוצה בתחום המזון, ולא רק במזון, אתה יכול לקנות. 4,000, מזון ועוד

000,4, זו חנות כלבו במפלס אחד, אבל צריך לבקר, אי אפשר לעסוק בנושאים

דוללו בלי לבקר בחנות כזאת, שהיא המילה האחרונה.

קראתי היום בעיתון וידעתי שבסוף המאמר יקפוץ עליי העורך הכלכלי של

"הארץ", וימצא אותי אשם בכל הפיגור. זה היה הרי ברור. תמיד אמרתי שבסוף

הרי אני אופיע שם, התמונה שלי תתנוסס שם, ובצדק; אבל אני טוען שמי

שמבין שנינו מפגר זה הוא ולא אני. במחשבה, אני מיד אסביר, אני אבקר גם

בעולם בחנויות עוד כמה דקות, ונראה מה נעשה שם. אגב זה לא נושא פוליטי,

אדוני היושב ראש, אני לא מסכים שאתה תאמר שהאופוזציה בעד והקואליציה

נגד.

עכשיו כל העניין הוא, היה מאבק גדול והקבוצה של בורג, צוקר ותיכון שזה

לא בדיוק חברי הכנסת המפגרים ביותר, הפסידה לחברת הכנסת

ארבלי-אלמוזלינו במליאה. הוצגו שתי הגרסאות, גרסה א/ גרסה בי, אני

צודק? ואנחנו הפסדנו. בנאום ההפסד שלי אמרתי שאנחנו לא הפסדנו, הפסיד

הצרכן במדינת ישראל, כי החל מאותו רגע לא יהיה בעצם סימון מחירים, כי

אי אפשר לאכוף את מה שמציע משרד המסחר והתעשייה, כי לסמן על כל מוצו

בלתי אפשרי בחנות מודרנית בעידן כזה, שהמחירים בו משתנים כל רגע. מר

שהתברר אז הוא שהמשרד בגאווה הביא תקנה לכנסת, והתקנה אושרה, ושם התברר

שכל מוצר שיימכר בצובר, בערמה, יהיה משוחרר מסימון מחירים אישי. אז כל

הרשתות התחילו למכור את הכול בערימות. פתאום ראית את הסלסלות הענקיות

בכל הרשתות, כדי לעקוף, לא לאכוף את החוק. כולם שמו את כל המוצריכ

בצובר כדי להתחמק מסימון המחירים. היה ברור שסימון מחירים כתוצאר

מהניצחון הגדול של משרד התעשייה והמסחר לא יהיה במדינת ישראל.

היה ויכוח אז עם אותו עורך מדור, שאני מעריך ומחשיב אותו מאוד מאוד

והוא לקח את שווייץ כדוגמה, והוא אמר דן תיכון לא יודע

שיש בשווייץ שתי חנויות שקוראים להן - מיגרו וקואופ -, אני מניח שאה

שתיהן ראה השר בביקורו בדאבוס. אז אני רוצה להסביר, בהיותי אדם שמבקר

בחנויות האלה לפחות שלושים שנה, אני אספר לך אדוני השר מה ראיה

בשווייץ. נעשה סדר במה שראית-. אתה נכנסת כנראה לחנות שנקראת מיגרו, שזו

הרשת המובילה ביותר בשווייץ, ומן המתקדמות ביותר בעולם, אבל אתה צרין

להבין מה זה מיגרו. מיגרו זו חנות שבמשך שנים הובילה את אירופה בתחוכ

הרשתות, אבל היא חנות שהתמחתה בייצור של כאלפיים מוצרים. היא החליטר

שהיא משווקת לא יותר מכמות מוגדרת של מוצרים שייוצרו במיוחד לאותר

חנות, על שם החנות. זאת אומרת לא תמצא במיגרו את קוקה קולה, אתה לא

תמצא את טובלר, אתה לא תמצא את כל המוצרים שהחנות עמדה על כך שהכ

ייוצרו תחת השם שלה. ואתה נכנסת לחנות שם בדאבוס של מיגרו, אני מתאו

לעצמי, אני לא הייתי, ואתה עברת במדפים, וזה מה שראית. אתה ראית שוקולד

לדוגמה בצד השני כתוב מיגרו, ומוטבע המחיר פרנק שישים, רבותיי. החנוה

הזאת שמתמחה באלפיים, שלושת אלפים מוצרים היא מזמינה תחת הלייבל שלה אה

המוצרים, והיא דורשת מכל יצרן שיכתוב את השם מיגרו ואת המחיר. אבל

החנות הזאת, לצערי הרב, כאחד שקונה בחנות הזאת מפעם לפעם, הלכה ואיבדו

חלק גדול מן השוק לטובת הקו-אופ. זה לא אותו קו-אופ שקיים כאן. וקו-אונ

גרס את ההפך. הוא אמר - אני מביא את עשרת אלפים, עשרים אלף מוצרים, כל

מה שישנו ומיוצר ואפשר להשיג אותו אני מוכר; ואני בא ומסמן על המדף, לא

על כל מוצר ומוצר, ויש לי קוראים אופטיים, כל אחד בא לקופה, עושה ז'יל



ואתה רואה בדיוק מה קנית. אתה רואה, יש לך צג מול עיניך, ואתה גם מקבל

- זה עובד בעולם הרחב.

אדוני השר, עם כל הכבוד, יכול להיות שאני מפגר, אבל תאמין לי שיש לי

ניסיון גדול בעניין הזה. תודה רבה.
השר נתן שרנסקי
מה שאתה לא יכול להגיד זה מה אני ראיתי.

ואני ראיתי לא אחת אלא עשר רשתות שיווק

באירופה, ואני חוזר ואומר שלא ראיתי דבר כזה בישראל.

יו"ר הכנסת דן תיכון; אדוני השר, מאחר שאני לא הייתי בעשר רשתות,

אלא הייתי בשלושים רשתות, ויש לי כאן מוצרים

של אשתי מחמש או שש רשתות, לצערי הרב, אמרתי היא לא הייתה בבית, ולא

יכולתי להביא, אבל כולן נוהגות כפי שאני אומר, ולא כפי שאתה.

היו"ר אבי יחזקאל; רבותיי, לפני שאני אעביר את זה לדיון, אני

מציע שתי הצעות מראש, אחת מי בעד שישראל

תהיה שווייץ?

אנסה ליצור הבנות דברים, נתחיל בשיווק, צחי פישביין ביקש ראשון.
צחי פישביין
צחי פישביין, מנכ"ל רשת אופיס דיפו. כבוד

השר, כבוד יושב ראש הכנסת, חברי הכנסת. אני

שמח שאתם נותנים לי את ההזדמנות להציג פה את האני מאמין שלי, שאותו

לימדו אותי עוד בחיל האוויר, כשהייתי טייס. אמרו לי - בסוף השכל הישר

וההיגיון ינצחו, ואני דבק בזה, ואני בטוח שאנשים שיושבים פה כשיראו

וישמעו ויבקרו באמת ברשתות, הם יגיעו למסקנה הזאת גם כן.

לסדר היום אני רק רוצה להגיד שכל הזמן נותנים פה דוגמאות מרשתות מזון.

משנת 93', 94' , נכנסו לשוק רשתות שעשו מהפכה לטובת הצרכן הישראלי,

רשתות כמו אופיס דיפו בתחום הציוד המשרדי, טויזאר אס, בתחום הצעצועים,

הום סנטר, אייס בתחום עשה זאת בעצמך, ספורט ועוד רשתות למיניהן.

דבר אחד אצלנו זה דגל שאותו אנו נושאים בראש המחנה, וכבוד השר יבוא

לבקר ויראה את זה כתוב, בכל מקום מתנהגים כך, שירות ללקוח זה דגל מספר

אחת, אני תכף ארחיב ואגיד מהו. מצב שני, היעד השני שלנו שהוא לא פחות

חשוב, היה להוזיל את המחירים ללקוח. אנחנו היינו, לפחות בתחום שלי, אם

אני אדבר על התחום שלי, היינו בשיטת שיווק שהייתה קודם, שהיית ניגש

לחנויות קטנות לצורכי משרד, שום דבר לא מסומן שם, כלום, היית כדי לדעת

כמה עולה נייר או כמה עולה עט או כמה עולה טיפקס, היית צריך לצלצל

ולשאול, אדון משה כמה זה עולה, או לבוא ומעבר לדלפק לשאול כמה עולה

הקלסר הזה שם, כי אתה לא מגיע אליו בכלל, אתה לא יכול לגעת בו, אתה לא

יכול לראות אותו. בעצם באה רשת אופיס דיפו, ועשתה מהפכה, הורידה את

המחירים בצורה נפלאה, עובדת יום ולילה עם ספקים לא בארץ, חלקם בארץ.

דרך אגב, העלינו את רמת התצוגה, האריזות, השיטה, הבר-קוד, הזהות

הבלעדית של המוצר, כך שאפשר להשוות תפוח לתפוח ולא תפוח לאגס, או נייר

לנייר עם פירוט. מעבר לזה, אנחנו עובדים עם המון ספקים בעולם, שעושים,

ואתם תראו את החוברת הזאת, ניקח אתכם לסיור, דרך אגב לא צריך לנסוע

לארצות הברית ולא צריך לנסוע לשווייץ, אתה יכול לבוא לרשת אופיס דיפו,

ותראה שאופיס דיפו הביאה את אמריקה לישראל; ואם תדפדף בחוברת הזאת,

ואני בכוונה שמתי פה תמונות שאני צילמתי מכל המקומות בעולם - מאופיס

דיפו ביפן, מאופיס דיפו בצרפת, מאופיס דיפו בישראל, אתה רואה את

האחידות במחשבה ובקונצפט, שאני מזכיר אותה שוב: הלקוח הוא מספר אחד.

רמת המחירים, לפחות בשיטה שלנו, זה להעביר את המוצר מהספק ללקוח



במינימום עלויות, מינימום מחיר. אותם ספקים יש להם שיטה נפלאה. הם

עושים אריזות מוכנות לתצוגה. אתה יכול לפתוח את החוברת בעמוד הראשון,

ושם יש תמונה מאופיס דיפו, במקרה זה ביפן, אבל אותו דבר יש בישראל. יש

לד בעמוד הראשון תמונות מרשת, אותה רשת בדיוק ביפן ששם יש, זה נקרא

באנגלית באלק, משטח; אבל אותם מוצרים מגיעים ארוזים, מוכנים לתצוגה על

ידי הספק.

עכשיו מה זה שירות ללקוח? שירות ללקוח זה לא רק להגיד לו תודה רבה

שקנית, זה לא רק לחייך אליו, זה גם איך המוצר נראה, איך המוצר מוצג,

כמה ברור המחיר שלו, וכמה בקלות, ואתה הזכרת את זה, אדוני השר, הלקוח

יכול להחליט בצורה מיידית לקנות את זה או לא לקנות את זה. אני רוצה

לדעת את המחיר, אני רוצה לראות את האריזה, ואני רוצה לקחת את זה מהמדף.

כדי לתמחר מוצרים כאלה בשיטה ידנית, צריך לפרק את הכול, להרוס את כל

האריזות שהספק הצליח לעשות בצורה נפלאה, ואחר כך להציג את זה בצורה,

אני לא יודע אפילו איך זה ייראה, בצורה שלומיאלית עם מחיר על המוצר. אי

אפשר. הספקים בעולם לא רק שהם לא מדברים עברית, הם גם לא מוכרים

בשקלים. לצערי, אנחנו מדינה קטנה שלא יכולה להגיד לספק - תתמחר לי את

זה בשקלים -, ועד שזה יגיע לארץ אולי גם יהיה פיחות, ומה אני אעשה אז?

זו לא שיטה. הלוואי שהיינו יכולים.

עכשיו יש לך באותו עמוד שוב תצוגה, הפעם מארצות הברית, של משטח גדול של

תוכנות. מה זה אומר, לוקחים את כל התוכנות שרוצים להוזיל את מחירן,

ושמים אותן בסל אחד ומוכרים את זה ב-9.99. מחר אפשר למכור את זה גם

ב-7.99 מה לעשות? לקחת את הסל הזה ולפרק אותו, ולהתחיל לשים ביד, ובטח

העובדים שלי על אחד ישימו 9.99 ובסוף תמצא גם כאלה ב-7.99. ואז תגיע

לקופה, בקופה האלקטרוניקה המתקדמת היא יודעת דבר אחד, היא יודעת שלכל

מוצר יש בר-קוד, ובר-קוד זו תעודת זהות היחידה, אין תעודת זהות אחרת.

דרך אגב, אין מוצר שיש לו בר-קוד שונה בין מוצר למוצר. זה חוק עולמי.

אתה כדי לקבל מוצר מספר למוצר, אתה רשום באיזשהי אגודה, והם מנפיקים לך

מספר. המחשב לא יודע לקרוא שני מחירים. אין כזה דבר. אותה תווית מחיר

שתופיע על המדף היא אותו המחיר שיהיה בקופה; אין טעויות. זה אפס

טעויות. כאשר אנחנו נלך, אתם יכולים להעביר ביניכם, לראות תוויות. כאשר

אנחנו נלך לסימון על גבי הפריט אני מניח שיהיו טעויות. אני מניח שיהיו

בעיות, אני מניח שהלקוח יעמוד בקופה, וזה לא יהיה זהה. יכול לקרות כזה

מצב.

אמר כבוד יושב ראש הכנסת - זה רעיון נפלא -, כי מה הוא אומר? הבאתם

לדיון בוועדה הזאת נושא של שירות ללקוח, בעצם זה שירות ללקוח. איך

הלקוח ידע כמה הוא קונה? אז יש שיטות מתקדמות. אני חושב שאופיס דיפו זו

דוגמה, ואני מזמין את כולם להגיע בהפתעה. לא צריך אותי שם ילך אדם בין

המדפים, יחזור, יגיד לי - המשימה שלי הייתה לדעת מה המוצר, מה איכותו

וכמה הוא עולה -, ואם יהיה אחד פה שיגיד לי שהוא התבלבל, אני מסיר את

הדעה שלי. אם לא, למה לקחת ולהרוס את השיטה הזאת ולהביא אותי עכשיו

עשר, עשרים שנה אחורה?! או שכולם יעבדו בשיטה הזאת ויסמנו, וישימו

תוויות וישימו חוצץ וכל מוצר יהיה לו השטח המוגדר שלו, ואני אראה לכם

איך זה עובד בדוגמה אחת, ואז לא צריך ללכת באופן ידני; ואם לא, אני

מודיע, אני מוכן לקנוס את עצמי - כל החנות, כל המחירים יסומנו, אין שום

בעיה. אם אני לא מצליח לעמוד בזה, מגיע לי עונש. אבל אם יש לי טיפסקים

כאלה, שיש כאלה כמויות, אני הבאתי דוגמה, לא יכולתי להביא, זו דוגמה,

אבל זה מלא עד לפה, ויש לי פה תג, שלא יכול לזוז כי זו השיטה, כי

נועלים אותו, אז המחיר לא יכול לברוח. ויש לי מוצר שהוא מותחם במכל,

למה אני צריך להעמיד עכשיו אדם?
יצחק וקנין
ליחה שאני עוצר אותך שוב. אני חוזר על מה

שאמרתי ליושב ראש. מה אתה עושה במצב שאתה

לוקח מוצר ומוטבע עליו המחיר, עשרה שקלים על הטיפקס הזה, אתה מגיע

לקופה, ושם, כשמעבירים את זה עם הקוד, ואתה מגיע ל-13 שקלים, מה אתה

עושה במצב הזה? זאת הבעיה המרכזית. אני צריך לזכור את כל המחירים.

צחי פישביין; השאלה במקום, על המוצר הזה אין מחיר, יש בר-

קוד, המחיר הוא פה, הלקוח, המדבקה הזאת

יוצאת מהמחשב.

היו"ר אני יחזקאל; איך זוכרים את המחיר כשמגיעים לקופה?

יצחק וקנין; אני עוצר אותך שוב, אנחנו בוועדת הכלכלה

בקו-אופ פה בירושלים, לקחנו מוצר כשנרשם

עליו במבצע גדול עם תוויות במבצע, כולל קודים, הגענו לקופה. אחרי זה

נמצאו כל התירוצים למה זה נמכר ב- 25% יותר.

היו"ר אבי יחזקאל; רבותיי, נראה לי נכון שחברי הכנסת יביעו את

עמדתם, אני אומר לקראת סוף הדיון.

יצחק וקנין; אלה שאלות מנחות, זו לא הבעת דעה.

צחי פישביין; השאלה היא טובה. אם מדבקת המחיר יוצאת

מהמחשב, תמיד אחד לאחד המחיר שיהיה פה הוא

יהיה פה בקופה. אם בקו-אופ או בכל חנות אחרת יבוא החנווני ויסמן את

המחיר ביד וירשום ככה זה עולה, ייתכן שתמצא שהוא כתב מחיר שונה מאשר

במחשב, ולכן ההבדלים. אני אומר, לא לקחת שיטה שאולי היא לא פועלת היום

מאה אחוז, אז ילכו הרשתות ויגידו ככה אתם חייבים לפעול, זה הסטנדרט

יהיה. לא תעמדו בסטנדרט הזה, המחירים יהיו שונים, אתם תוכלו לסמן כל

מחיר, אבל אם הסטנדרט עובד, וברשת שלנו משך ארבע שנים יש תלונות של

לקוחות על דברים אחרים, מעולם לא קיבלתי תלונה על אי יכולת לזהות

מחיר.

יש עוד דבר אחד, וזה שהסטנדרט הוא לא מתחיל ונגמר רק במחיר, אני מוביל

אתכם, וזאת הזדמנות בחוק הגנת הצרכן, והיה ואני אומר, והסיכוי הוא אחד

לאלף, והיה והוא מצא מחיר לא דומה, ברשת כמו שלנו, אני מניח שזה ברוב

הרשתות הגדולות בארץ, הלקוח מקבל במחיר הנמוך, בוודאי. לפעמים הוא מקבל

את בחינם; וגם על פי החוק, ובכל מקרה ברשתות - לקוח יש לו זכות, וזה

מעבר ואחרי הקנייה, במשך שלושים יום יש זכות החזרה ללא שאלות. אני רוצה

להחזיר את זה. מה בעצם אני אומר? החוק הזה יהיה חוק לרשתות. אי אפשר

יהיה לאכוף אותו, לא על מחנה יהודה ששם לא מסמנים שום דבר. אם נתת שם

דוגמה להוזלת מחירים, זו הדוגמה היחידה, אז היא דוגמה טובה, זה שוק

תחרותי, זה טוב מאוד, אבל מחירים לא תמצא שם, ואתה גם לא תראה פקחים

מגיעים לשם, הם לא ייכנסו לשם.

היו"ר אבי יחזקאל; אגב, אמרו לי ממשרד המסחר והתעשייה שהיה לכם

אירוע משפטי בעניין.

צחי פישביין; היה לנו בהחלט אירוע משפטי. אני טוען שזה

מכל בשיטה הזאת, והם אומרים שזה לא מכל. חם

אומרים שזה מדף. אז הדיון הוא דיון משפטי, ובאמת החוק לא כל כך ברור,



כי איו הגדרה מדויקת למכל. בזמנו כשהחוק נוסד, תמצאו בו המון דוגמאות

על רשתות מזון, כי זה מה שהיה.החוק לא שונה, אז הגדרת מכל בחוק, אם

אני לא טועה היא, ארבעה סנטימטרים על חמישה סנטימטרים על שישה

סנטימטרים, דבר שבעיני בעצם הוגדר בזמנו, כי זאת הייתה השיטה, ויש

להרחיב את המידות האלה, כי המידות האלה הפכו להיות קצת יותר גדולות,

אבל העיקרון של מכל לא השתנה.
יו"ר הכנסת דן תיכון
רק רגע, תרשה לי בהבהרה, אם מישהו הבין שלא

כהלכה את דבריי באשר לידידי וחברי שטרלסר,

הכוונה הייתה שבעניין הזה הוא חושב שלא בצורה מתקדמת, שלא יהיו אי

הבנות בעניין הזה.

צחי פישביין; שאין את המדבקות האלה, יש רק על המוצרים.

עכשיו הלקוח מה הוא יעשה, הוא ילך במעבר,

ייקח את זה יראה, ייקח את זה יראה, יסתכל, זו לא שיטה לקנות. שוב, אני

מענה את הלקוח. אני לא פועל בוועדה הזאת לטובת הלקוח, אני פועל נגד

טובת הלקוח, וכל המטרה שאנחנו רוצים להשיג אותה, שאני מצדיק אותה, אפשר

להשיג אותה בדרך אחרת. המטרה היא לאפשר לו להחליט בזמן הקנייה. אומרים,

טוענים - הוא חזר הביתה, והוא רוצה לזכור כמה זה עלה לו -. רבותיי,

החוק מאפשר, אם אני מוכר מאחורי דוכן, לא לסמן מחיר. אתה בא לחווני,

שואל אותו כמה זה עולה, הוא אומר לך - שני שקלים, קח אדוני בבקשה, תודה

רבה -, הוא הולך הביתה הוא לא זוכר בכמה הוא קנה. זה אותו דבר. אז לכל

הרשתות יש חשבונית מפורטת עם מספר זיהוי מוגדר, עם תיאור המוצר; עם

תיאור המחיר ואדם יכול לראות כמה זה עלה לו. עכשיו רצה הלקוח...
קריאה
הוא רק לא זוכר כמה זה היה על! המדף.
צחי פישביין
רבותיי, אם אני אומר ואני אומר לכם שהשיטה

היא שמדבקות המחיר יוצאות מהמחשב, האמינו

לי.

קריאת; אבל גם אצלכם יכול לקרות ששינו במחשב, יצאה

פתקית, ועובד המרכול לא הלך למדף להדביק את

הפקתים החדשה. בינתיים במחשב שינו, על המדף יש המחיר הישן. גם זה ידני,

זה לא מחשב.
צחי פישביין
אני אגיד לך, בשביל זה הרי הלקוח חשוב לנו

יותר מאשר פה בחדר הזה. אם אני הייתי במצב

שכל יום היו לי כאלה מקרים, לא היו לי לקוחות. לנו יש שיטות ונהלים

כאלה, שאומרים שעד שאתה לא מוציא את המדבקות ועד שאתה לא שם אותן על

המדף, ואז אתה חוזר למחשב ונותן לו - או. קי. עשיתי את העבודה -, רק אז

המחיר יורד. והיה והלקוח בא הביתה ורואה את החשבונית והכול מפורט לו,

ועדיין יש לו שאלה, זה קורה אחת להרבה אלפים, אז הוא בא לחנות או מרים

טלפון, והוא מקבל את התשובה ואם לא מוצא חן בעיניו, לא מבחינת זה שהוא

התבלבל במחיר, הוא טעה או חשב, הוא יכול להחזיר את זה, לא שואלים אותו

שום שאלה. נותנים לו את הכסף חזרה, ולא תעודות זיכוי, כמו שיש בכל מיני

רשתות מעניינות, שאומרות - אנחנו לא יכולים לתת כסף חזרה -. אני אומר

לכם, אין כזה דבר שאי אפשר לתת כסף חזרה, אפשר לתת כסף חזרה. לכן אני

אומר פה, באה רשת אמריקאית עם משקיעים אמריקאים, הביאו את אמריקה

לישראל, הביאו את השיטות המודרנית לישראל, בואו תאמצו אותן, בואו נעלה



את כל הרשתות, בואו נעלה את כל הגורמים, בוא נעלה לרמה הזאת, כי זאת

הרמה האופטימלית.

עכשיו אני רוצה לגעת בעוד נושא אחד, שזה כבר השלב הבא; השלב הבא זו

תווית אלקטרונית. לפני שבוע בא לביקור של יושב הראש של אופיס דיפו

העולמית, רשת של שבעה מיליארד דולר, רשת מכובדת, והוא אומר - יופי,

איזה רעיון, חברה ישראלית, חברת היי-טק, בואו נבדוק אותה, בואו נאמץ את

זה ברשת שלנו, בוא נבדוק איך לעשות את זה - למה? כי זה עוד יותר מתקדם,

זה מאפשר מה שיושב ראש הכנסת, דן תיכון, אמר קודם, לבוא ולהוריד מחירים

ולעשות מבצעים בשעות מסוימות או כל מיני שיווק מאוד אגרסיבי של הורדת

מחיר. על ידי לחיצת כפתור גם במחשב זה מתעדכן וגם במדף זה מתעדכן.

עכשיו בא היושב ראש של רשת עולמית שאומר - בואו נעזור לתעשייה הישראלית

-, ופה התעשייה בישראל ומשרד המסחר והתעשייה אומרים - לא, אתם, אי

אפשר, הרי זה לא יעבוד. אם יש סימון ידני, זה מת. הם יכולים לסגור את

העסק, חבל על הזמן, אז במקום ללכת קדימה נלך אחורה -. אני אומר לסיכום,

כבוד השר אמר שמאז שהנושא הזה התעורר הרמה עלתה, הסימון יותר טוב.

רבותיי, זה היה נכון להעלות את זה, זה בהחלט היה נכון להעלות את זה,

עשיתם דבר טוב. עכשיו בואו תעשו את הטוב ביותר, אל תעצרו. תעשו את הדבר

הטוב ביותר, הדבר הטוב ביותר זה, ציין את זה יושב ראש הכנסת, הוא אמר

מדינת קונטיקט, זו דוגמה טובה, שאומרת תחת אילוצים, מחשוב, סורקים אני

לא אחזור עליהם, זאת תהיה שיטה אחת; אם עמדת בה במאה אחוז, כל הכבוד,

עשית מצווה ללקוח הישראלי. אם לא עמדת בה, אין בררה, תצטרך ללכת לסימון

ידני, כי זה השני בטיבו. זה לא הטוב ביותר, זה ללכת אחורה. אם רוצים

להתחיל לחנך את הרשתות או את החנויות או כל מי שצריך לטובת הצרכן

הישראלי, זו הדרך הנכונה. ואני אברך על הדרך הזאת.

קנס ניתן לנו בגלל שאנחנו הפירוש שלנו לנושא המכל. שמנו במדפים שאני

קורא להם מכלים, אבל החוק מגדיר מכל לא בדיוק אותו דבר. הוא נותן לו

מגבלה של סנטימטרים בודדים, שזה לא רלוונטי היום. זה היה מתאים למכל.

לא אמרתי שהחוק לא רלוונטי. אמרתי שלמוצרים שנתנו דוגמאות בזמנו שזה

היה גרעינים, בוטנים, זיתים, כל מיני דברים, זה לא מתאים לרשתות שלנו,

זה לא מתאים לטיפקס.
אברהם בירנבאום
שמי אברהם בירנבאום. אני מדבר בשם ארגוני

הסוחרים בישראל. אני מייצג את ארגוני

הסוחרים בישראל.
היו"ר אבי יחזקאל
רבותיי, יש לי בקשה, מכיוון שהדיון הזה כמו

שאמרתי, טעון, וראוי שיהיו בו מייצגים, אני

לא אגיד את מי אתם מייצגים ואת מי הם מייצגים. אני אבקש שלישיבה הבאה,

שבו ביניכם לאחר מכן.
אברהם בירנבאום
אבל אי אפשר, הוא שליח של רשתות השיווק.

היו"ר אבייחזקאל; אבל אדוני, סלח לי, אני לא עוסק כרגע בשאלה

מי שליח של מי.
אברהם בירנבאום
אדוני היושב ראש, הוא לא ראה מכולת מימיו.

הוא אומר שאני לא מייצג.

אדוני היושב ראש, אדוני השר, ישנן בישראל כ-7,000 חנויות מכולת

ומינימרקטים, שסך כל המכירות שלהם הוא למעלה משני שלישים ממוצרי המכולת

בערכים כספיים בישראל. קראתי את המאמר המלומד של מר גלברד בעיתון הארץ,



שהוא טען שרשתות השיווק מייצגות יותר משליש. אנחנו חושבים שזה פחות

משליש; ההבדלים אינם גדולים כל כך.

סוחר המכולת הוא בדרך כלל אדם קשה יום, זקן, לכן לא כל כך בריא, שאיננו

יכול להרשות לעצמו להעסיק עובד; וכאשר הוא מקבל בבוקר את מוצרי תנובה,

חלב, גיל, אשל, ואת מוצרי שטראוס, הוא צריך להחליט מה הוא עושה. האם

הוא נותן את המוצרים, מנפק אותם לאזרחים הממהרים לעבודה, ואשר ילדיהם

ממהרים לבית הספר, או שהוא יגיד להם, רק רגע, המתינו, אני צריך שעה,

שעה וחצי על מנת להטביע מחיר על כל מוצר ומוצר. הדבר הזה בלתי אפשרי.

יחד עם זאת, ולמרות הסקר הפרטי שמר שרנסקי עשה בשכונת יוקרה, עובדה היא

שהמחירים בחנויות המכולת והמינימרקטים נמוכים באחוזים ניכרים מאוד מאשר

ברשתות השיווק. לכן, האינטרס, ותגידו לי זה תרתי דסטרי, אני אפתור את

בעיה, האינטרס של סוחרי המכולת הינו שתהיה תווית מחיר על כל מוצר

ומוצר, כיוון שהצרכן איננו מסוגל, אלא אם כן יש לו זיכרון פנומנלי,

לזכור את מגוון המוצרים הרב של מוצרי המכולת ואת מחירם לפני שבוע או

שבועיים. המועד היחידי שבו הוא יכול להשוות מחירים, הוא כאשר הוא לוקח

את המוצר, שם אותו במקרר או במקום אחר בבית, ליד אותו המוצר שהוא קנה

קודם לכן בחנות המכולת, שהיה מסומן. אנחנו דורשים שיהיה סימון, והוא

יראה שהמחיר בסופר גבוה יותר. כך הצרכן יוכל להשוות את המחיר במועד

היחידי שהוא באמת מסוגל להשוות, כאשר שני המוצרים מונחים לידו.

עכשיו מה אנחנו טוענים, אנחנו טוענים שמרבית מוצרי המכולת האלה שסוחר

המכולת מוכר בבוקר, הם מוצרים בפיקוח, שיש עליהם מחיר מרבי; וכל

המוצרים בפיקוח נמכרים בכל המקומות באותו המחיר, במחיר המרבי. לכן מה

אנחנו מציעים, שהמונופולים כמו תנובה או שטראוס או המקומיים כמו מאפיות

ברמן ואנג'ל בירושלים, יטביעו בעת הייצור את המחיר לצרכן, ובעת הייצור,

כאשר הם מטביעים את תאריך התפוגה של החלב ושל הקוטג' ושל הגיל, ואלה

מרבית המוצרים שנמכרים בבוקר על ידי המכולתניק, בטביעו מחיר על כל מוצר

ומוצר. ואני יכול לספר לכם שדברתי עם משרד התעשייה והמסחר, ויש לי

אינדיקציה כך שיש נכונות מצד המשרד ללכת לקראתנו בנושא הזה. והיה ולא

ילכו לקראתנו למרות האינדיקציה שלי, אז אני אומר לכם, שזה לא הגיוני

ולא צודק. לא הגיוני ולא צודק לחייב את האדון מלול ואת זאדה יחזקאל

להטביע מחיר בבוקר, כאשר ממהרים, על כל מוצר ומוצר, ולא לחייב במשימה

הגדולה הזאת את תנובה, את אנג'ל, את ברמן ואת שטראוס.
היו"ר אבי יחזקאל
יפה מאוד אדוני, אני מתנצל שמנעתי ממך לדבר,

אבל אם אפשר לקבל את השורה התחתונה הנוספת

ששואלת האם אתה בעד סימון אבל לא על ידי המכולת.
אברהם בירנבאום
אני בעד סימון. אבל המחירים של המוצרים

בפיקוח יוטבעו על ידי היצרנים, כיוון שממילא

לגביהם אין תחרות. אנחנו צריכים, ואנחנו חייבים לסמן ואנחנו נסמן. ואם

לא נסמן, תענישו אותנו.
אלי מלול
כבוד השר, כבוד הנכבדים פה, יש לנו ברוך השם

אחד שמדריך אותנו, אנחנו חיים במכולת בפחד

שהפקח יבוא ולא ימצא את המקום של המחיר של הדבר. אני מזמין אתכם למכולת

שלי, של 24 מטר. זה כמו בית מרקחת, יותר טוב מבית מרקחת. המחיר הוא

למעלה ולמטה, למעלה ובצד על כל קופסה של אפונה או סרדינים או משהו אחר.

הכול רשום. על דברי חלב, זה אי אפשר. אני מקבל שקית של שוקו של שלושים

שוקו,. חמישה שוקו התפוצצו בפנים, אני צריך לרחוץ אותם, להביא אותם,

והילד בא, רוצה שוקו בתוך שקית, לחמניה בתוך שקית, עוד שקיות, ואין לי



זמן. איזה מן דבר זחל תנובה יכולה לעשות זה במכונה. התאריך והמחיר וזה

טוב בשבילי ובשביל כולם. איו שום חשש, אין שום בעיה. כל מי שבא לקנות

יודע שאני לא מרמה אותו. המחירים של דברים אחרים רשומים. לא מרמים אף

אחד. אנחנו חיים בפחד כל הזמן במכולת קטנה מפקח שיבוא ויבדוק את

המחירים. אני הייתי מפחד מזה כשהייתי קטן, עכשיו אני בעיות. באים,

רואים המחירים, לא נותנים לי פרט, לא אומרים לי - זה מצוין -, מחפשים.

אם יהיה משהן, לא ימצאו אף פעם, למה, המדבקה בכל מקום. על האצטבה ועל

הקופטה בכל הצדדים, יכול לחפש מה שהוא רוצה. זה עוזר לי גם אני, כמו

שאמר אדון בירנבאום, יכול להיות שאני אשכח, כשבא לקופה, אני רואה

המחיר. אני יכול לשים שם מישהו אחר, אני בקושי חי מהמכולת, עשרים וחמש

שנה אני אגיד לכם מה הרווחתי מעבודה של מכולת, הרווחתי להיות פה היום

מכובד לבוש בשבת ולהיות כמו אנשים מכובדים.

היו"ר אבי יחזקאל! רבותיי, על זה נאמר, אני עכשיו חוטא בפרטום,

הגעת למכולת של מלול, הגעת לשווייץ. אדוני,

כל הכבוד לך. אני חייב להודות לך מר בירנבאום, מר זאדה.
זאדה יחזקאל
זה מלח הארץ, צריך להעריך ולכבד אותם. מה

שאמר חבר שלי אותו דבר, מה שהוא רוצה, מי

באים הילדים בבוקר מוקדם רוצים שוקו, חלב אשל לבן שמנת יוגורט, רוצים

לקחת וללכת. עד שנשים מחיר, זה יהיה מאוחר. הוא צריך לעשות דבר כזה,

אנחנו צריכים לקום בשעה ארבע ולהזמין חורה בשעה שלוש בבוקר לשים

מחירים. יותר טוב שתנובה, כמו שהם שמים תאריך, ישימו גם מחיר.

היו"ר אבי יחזקאל! תגיד, יש לכם את התופעה הזאת שבבוקר כל מיני

ילדים בשעה חמש תיכוניטטים באים ולוקחים כמה

לחמניות?

אלי מלול! זה חלק מהרווח.
אריאלה רבדל נצקוב
אני רוצה לפתוח ולומר שאולי באמת צדיקים

מלאכתם נעשית בידי אחרים. אולי במקרה הנוכחי

הצדיקים בישראל הם הצדיקים, כי דבריהם של מר זאדה ומר מלול ומר

בירנבאום מוכיחים יותר מאלף מילים שניתן לטמן מחירים גם במכולות; ואם

ניתן לטמן מחירים במכולות, על אחת כמה וכמה ניתן לטמן אותם ברשתות

השיווק.

אני רוצה לומר דבר אחד, אני חושבת שזה עיקר הטיעון שלנו, האמת כל כך

זועקת לשמים, שאין הרבה מה לומר בעניין הזה. אני משוכנעת בלי להיות

עובדת של רשת שיווק או בעלת רשת שיווק או בעלת חנות מכולת, שעיקר

עניינם של בעלי רשתות אלה וחנויות אלה הוא לגרום לכך שצרכנים ירכשו

אצלם מוצרים, כי מזה הם חיים. ואנחנו באמת רואים את היופי שיש גם

בחנויות, וגם ברשתות שיווק. את ההשקעה הגדולה שהם עושים בעניין הזה,

בעיצוב החנות, בעיצוב המוצר, בהדגשה זו ואחרת, בשבוע יפן, ושבוע

אוטטריה ושבוע גרמניה ושבוע ארצות הברית ושבוע צרפת ואני לא יודעת מה.

בדבר אחד שאני חושבת שאין צרכן שאומר נגד העניין הזה, טימון מחירים שזה

רצון הלקוח שלהם, הם מתנגדים התנגדות כל כך נחרצת, וזה אומר שני דברים.-

א. זה מעלה טימן שאלה גדול מאוד, ממה נובעת ההתנגדות לרצון מאוד בטיטי

וצודק של הציבור שממנו הם חיים -. טוב או - לא זו שאלה אחרת, אבל הם

חיים ממנו. אולי זאת העדות הטובה ביותר לכך שאכן חייבים בטימון מחירים.

ההרגשה שלי היא, אני מטתמכת גם על מחקרים שעשו אנשים יותר מלומדים



ממני, שהם מרוויחים. אי סימון מחירים מביא לרווח בלתי מבוקר של מי שלא

מסמן את המחירים על גב המוצר.

יש בפניי מכתב שנכתב על ידי חברה להערכת ניירות ערך והשקעות שנקראת

"אופק", החברה הזאת בדקה מחירים של רשתות שיווק, והיא גילתה שברבעון

השלישי של שנת 97' בשתי רשתות שיווק מובילות, קו-אופ וסופר-סל

הועלו המחירים כדי להתאים ולכסות על ההפסדים של שני רבעונים קודמים.

הדבר הביא לרווח גולמי של אחוז אחד. זו העובדה. מה שמציינים בתדהמה

כותבי המסמך הוא איך זה לא קרה מה קורה בכל מקום אחר בעולם - התעוררות

הצרכנים והתנגדות לעליה במחירים אלה, שהביטוי לדבר כזה הוא נדידה שלהם.

בשפתם המלומדת הם כותבים "למקומות האלטרנטיבים לרכישה". פה הם באים

ומנתחים ומסבירים את חולשתו של הצרכן הישראלי, שאינו מבין ואינו מודע

ואינו יודע בגלל שינוי המחירים התכוף מהו המחיר הנכון, מהו המחיר

הקודם, כי אין לו אפשרות לבחון ולהשוות מחירים. כשאנחנו רואים ניתוח

מהסוג הזה, אנחנו באים ואומרים לעצמנו, מה כל כך קשה לסמן מחיר על

מוצר? המחיר הזה ייתן לצרכן אפשרות של השוואה בכמה וכמה מקומות ואיך.

קודם כול, בעת הרכישה של המוצר. יש הרבה מאוד סוגים של במבה, לדעתי,

להרבה מאוד חברות. אין מחיר אחיד לבמבה. אני אקח, תסתכל במדף הזה,

לקחתי שמתי אותה בעגלה, הלכתי עוד עשרים מטר פתאום אני רואה במבה אחרת,

חמש אגורות פחות. אני קונה את זה, חמש אגורות זה הרבה בשבילי כצרכן.

הולכת עוד עשרים מטר, עוד מדף, אני מסתכלת גם זה עשר אגורות פחות, את

הבמבה הזאת אני לוקחת הביתה ומביאה אותה. מגיעה לדוכן לשלם, ואז מסתבר

לי שהמדפיסה עשתה בתום לב, כמובן תמיד לרעתי, את המחיר ואני אומרת לה -

רגע, כתוב פה מחיר אחר. זה המחיר של הבמבה מהתוצרת הקודמת, והיא מיד

מתקנת -. אם לא שמתי לב, הלכתי הביתה, ראיתי במוצר את המחיר, מיד חזרתי

לסופרמרקט כצרכנית טובה ואמרתי, - יש כאן טעות -. התנצלות יפה, קבלי גם

מתנה, והם עושים את זה ונותנים לי. זה מה שסימון מחירים עושה לצרכן,

בשביל זה הוא צריך אותו. זו הסיבה שהצרכן רוצה את סימון המחירים.

אני רוצה להתייחס לשני דברים שנאמרו כאן על ידי כמה מהדוברים. אחד לגבי

העניין של הפתקים. יושב ראש הכנסת דיבר על זה, ואני מוכרחה להתייחס

לנקודה הזאת, מפני שאני חושבת שהיא מאוד מהותית לדיון. יכולים להיות על

מוצר 28 פתקים מצדי, זה לא מפריע לי. המחיר הקובע לצורך הרישום בקופה

הוא הנמוך מבין כולם, וזה מה שחשוב לי. לכן סימון מחירים, גם אם יש 88

פתקים זה תמיד עובד לטובתי הצרכן. אבל זה אולי לא עובד לטובתו של מישהו

אחר, ואני רוצה את הסימון הזה עם כל הפתקים שרשומים עליו. זה דבר אחד.

אני רוצה להגיד לכם שבארצות הברית התופעה של הורדת מחירים היא מאוד

ידועה. יש יום ידוע בשבוע שחנות אחת מורידה מחירים הרבה מאוד. כולם

מסתכלים בעיתון ורצים אליה. כשאתה בא לחנות, הם מורידים את המחירים

משעה לשעה, לא מיום ליום, ואז הם מסמנים את כל המוצרים בחנות הזאת

הגדולה. אין דגמים כאלה בארץ, מסמנים את המחירים משעה לשעה, ויש שמונה

פתקים על מחיר מאותו יום, כולם מאותו תאריך. האחרון קובע, והוא הנמוך

מבין כולם. וזה מה שהצרכן הישראלי רוצה. מה אפשר לעשות, אנחנו אוהבים

את זה.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר זה למר פישביין שהציג כאן הצגה כל כך

מרשימה על הרשת שלו, שבאמת התרשמתי ממנה מאוד מאוד. יש לי כאן ידיעה

משבוע שעבר של גברת הדס מנור מ"עסקים מעריב", שהכותרת הראשית שלה אומרת

"מנכ"ל הום סנטר" והום סנסר, לדעתי, מוכרים מוצרים דומים, או מסוג

דומה, הוא לא מוכר כלי כתיבה והוא לא מוכר אוכל, והוא אומר, "סימון

מחיר על מוצרים כדאי מבחינה כלכלית ומגדיל את המכירות". ואני מציעה

בקטע הזה, קח את רשתות השיווק למיניהן, כמו שהחנויות עושות את זה,

ויסמנו את המחירים לטובת הצרכנים.
יו"ר אבי יחזקאל
רבותיי, אני מבקש דברי סיכום ברשותכם

לסיבוב הזה. הקרב על סימון המחירים עבר

לקדמת הבמה, והוא בוועדת הכלכלה. בסופו של דבר, נראה לי שכולם ימשיכו

לעבוד וכל אחד ימשיך לשכנע ולהשתכנע. חובתי כיושב ראש הוועדה לתת ביטוי

לכולם, לכל הנציגים. הישיבה הבאה שתתקיים במועד הקרוב ביותר, בעוד

כשבוע ימים, אולי ביום שני, תהיה ישיבה הרבה יותר ארוכה. היא תהיה

ישיבה של ארבע שעות בער7. ובישיבה הזו נתחיל שוב ברשתות ובצרכנים.

ואנחנו נגיע למצב שהדיון של חברי הכנסת יתקיים רק עם חברי הכנסת. ההצעה

שלי היא שיהיו דיון והצבעה, חברי הכנסת יוכלו להתבטא בצורה חופשית.

נכון לעכשיו, אני מודה לכולם. נראה לי שזה אולי אחד הנושאים המרתקים

שמלווה אותנו השנה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה נשעה 00;11

קוד המקור של הנתונים