ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/02/1998

המשבר בענף העץ והרהיטים בעקבות תהליך החשיפה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 223

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי. כ"א בשבט התשנ"ח (17 בפברואר 1998). שעה 13:40
נוכחים
חברי הוועדה: אברהם יחזקאל - היו"ר

אלי גולדשמידט
מוזמנים
אןהד אורנשטיין - מנהל מינהל כימיה ומחצבים, משרד התעשיה והמסחר

מאיר בראל - מנהל איגוד יצרני מוצרי עץ ורהיטים, התאחדות התעשיינים

דוד קרמרמן - יו"ר עמותת חומרי גלם, יו"ר לבידי אשקלון, מנכ"ל עץ לבוד,

התאחדות התעשיינים

משה מקבי - מנכ"ל שבב תעשיות רהיטים, התאחדות התעשיינים

יהודה שגיא - מנכ"ל תעל-משמרות, התאחדות התעשיינים

מיכל שכביץ - תעל-משמרות, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

שמואל כהן - מנכ"ל קלת אפיקים

נסים בן-שמעון - יו"ר ועד עובדים, קלת אפיקים, ההסתדרות הכללית

שמשון יצחק - ועד עובדים, קלת אפיקים, ההסתדרות הכללית

איבגי עזר - ועד עובדים, קלת אפיקים, ההסתדרות הכללית

ג'הד עקאל - מזכיר חטיבת העץ, ההסתדרות הכללית

איתן גבאי - ההסתדרות הכללית

יוסף פרנקל - עמותת מפעלי חומרי הגלם לתעשיות הלבד והבניה
מנהלת הוועדה
לאה ורון

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. משהבר בענף העץ והרהיטים בעקב1ת תהליך החשיפה.



המשבר בענף העץ והרהיטים בעקבות תהליך החשיפה
היו"ר אברהם יחזקאל
בהתאם לבקשתו של הבר הכנסת אלי גולדשמידט ביקשתי לזמן ישיבה דחופה בנושא המשבר בענף

העץ והרהיטים בעקבות תהליך החשיפה. אני מסתכל ורואה שנציגי משרד התעשיה והמסחר אינם כאן.
ג'הד עקאל
זה לא מעניין אותם, זאת הבעיה.
היו"ר אברהם יחזקאל
גם משרד האוצר איננו. אני תוהה עד כמה החברים האלה יכולים לזלזל, לפגוע ולגרום לכך שכמוכם

בסופו של דבר יזרקו לרחוב אלפים רבים של עובדים בחברה הישראלית. נדמה לי שרק פוליטיקאים שיש

להם לב של עץ, נטולי רגש1ת, יכולים להתעלל באנשים ואפילו לא לבוא לתת דין וחשבון. זה די מדהים. מחר

יהיה פה השר שרנסקי בדיון בנושא סימון מחירים, נושא צרכני חשוב, והשר עושה מזה הילולה גדולה.

כשהם רוצים להביא נושא חשוב אז השר ונציגיו באים לדיון אך מש1ם מה השר שרנסקי לא מסוגל לשלוח

נציג כעת. אולי הוא לא מסוגל לר1ביט בעיניים שלכם, אולי הוא לא מסוגל לבקש סליחה.

מדברים בשם חשיפה - חשיפה של מי? החשיפה שלכם לאבטלה? אני מסתכל פה על האנשים, כמה

מהם בני 45 ומעלה, ואין לי ספק שאם העניין הזה יתקבל הם הולכים להיזרק, סליחה על הביטוי, לכלבים.

יש לכם משפחות, יש לכם ילדים בצבא. אני מנסה לתה1ת האם הדברים ימשיכו כמו שהיו בשנה האחרונה,

שבכל מפעל שייסגר יהיו יומיים של שריפת צמיגים ו"תלכו לעולמכם", סליחה שאני אומר את זה. כל אחד

ממכם זה הרס משפחה.

זה טרגדיה בשבילי שחבר הכנסת אלי גולדשמידט וחבר הכנסת אבי יחזקאל, מראשי ועדת הכלכלה

ואנשים שמזוהים ו"צבועים", סליחה שאני אומר לכם, במחילה מכבודכם, "צבועים" פוליטית, נמצאים פה. אני

אומר לממשלה, עד כמה תהיו קהי חושים מבחינה חברתית?

שום דבר לא פוליטי? תסלחו לי, הכל פוליטי. אם מישהו מחר בא הנה לוועדת הכלכלה על צו סימון

מחירים, כאילו כדי להיות מודרני, בשם העתיד, אז האם אתם העבר? האם אתכם הוא צריר להזניח? הנה,
בבקשה, התוצאה
זו ועדת כלכלה שבאו אליה נציגי התעשיינים, כי הם נפגעים, והעובדים.

אני פונה היום לשר התעשיה והמסחר ולשר האוצר: תפסיקו להיות קהי חושים. תסתכלו על האנשים

פה. מה, אני אלך לבית-שאן? הוא יבוא היום מהקיבוץ לבית-שאן? אני לא מבין, רוצים לסגור את בית-שאן?

רוצים שהגבול עם ירדן יהיה פרוץ ושאתם תלכ1 לאיזור התעשיה בירדן כדי לעבוד? מי יודע, א1לי העתיד

שלכם בירדן. באמת, חבר הכנסת אלי גולדשמידט, אולי נייצא מובטלים לירדן. אני אומר את זה דו1קא בעידן

שצפויה אולי מלחמה, מלחמת סקאדים, כולם עם מסיכות על הפנים, ואתם עם פנים של נפט בגלל זה

שבעוד זמן קצר אתם תהיו מובטלים.

אין לי מה להגיד. אני פשוט המום. אני מתאר לי שכל אחד מאיתנו גם עבר דברים, הורים מובטלים 1כל

מיני דברים כאלה, זה בלתי אפשרי. אני פונה אליכם, תעשו עימי חסד, תצאו לרחובות. הנה ועדת הכלכלה
של הכנסת
אין פה שרים, אין פה פקידי ממשלה, אין פה שום דבר. לי נמאס להיות מתוסכל בעניינים שלכם.

כל פעם שיש דיונים כאלה - אני יזמתי דיון בנושא כיתן, אז עד שבא איזה פקיד ממשלתי ועושה לנו טובה,

ועד שהוא כבר אומר משהו, עושה עוד יותר טובה. לכן המסר היחידי במדינת ישראל היום, ואני אומר את זה

כחבר כנסת, זה לצאת לרחוב, לשרוף צמיגים, סליחה על הביטוי, כי עם פרנסה לא מתעסקים.
אלי גולדשמידט
יושבים פה חברים שגרים בצפון ועובדים ב"קלת אפיקים". הייתי אצלם ביום שישי לקבלת שבת. אנשים

שכל עולמם חרב עליהם. אנחנו יודעים שבשביל להציל את מפעל "קלת אפיקים" הדבר הראשון שצריך

לבצע זה לשנות את מדיניות החשיפה. אם לא תשונה מדיניות החשיפה לייבוא מפעל "קלת אפיקים" לא



יפתח. אם מפעל "קלת אפיקים" לא יפתח - 130 עובדים ו - 35 חברי משק יישארו ללא כל פרנ0ה. זה המצב.

אני מבקש ממך כיושב-ראש ועדת הכלכלה. אני יכול להבין שנותנים תשובה שלילית, אני יכול להבין

שלשרים יש מדיניות כזו או אחרת, אבל אני לא מסוגל להבין את אטימות הלב וגבהות הלב של פקידי

ממשלה ושל שרי ממשלה. אנחנו מדברים פה ממש בדיני נפשות אבל את הדבר המינימלי, לבוא ולכבד את

האנשים האלה שבאו מהצפון הרחוק על מנת לזעוק את זעקתם, את הדבר המינימלי הזה, לבוא ולשמוע

אותם, אפילו לא להשמיע, לשמוע אותם, גם את הצעד הקטן הזה הם לא מסוגלים לעש1ת.

זאת ממשלה אטומת לב. זאת מערכת שלא מעניינים אותה העובדים, זאת מערכת שלא מעניינות

אותה המשפחות שבהן מדובר. אני ראיתי שאחד מהעובדים התמוטט בערב שבת מול כל החברים, פרץ

בבכי מר, בן אדם עם ידיים מיובלות שעבד כל חייו, עובד בקו הייצור במפעל "קלת אפיקים", והבן אדם הזה

עומד בפני שוקת שבורה. זה לא מעניין את אף אחד. הדבר החמור ביותר, אני אומר - אתם צריכים לתת

פתרונות, אבל תנו קודם כל סימפטיה - גם סימפטיה לא ניתנת בעניין הזה.

אני מציע שנשמע אותם ושנפזר את הישיבה כי אין טעם לקיים את הישיבה ללא באי כוח משרדי

הממשלה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציע לך הצעה. אנחנו שנינו כרגע במיעוט מתוך ועדת הכלכלה

שתומך בצו 0'מון המחירים של השר שרנ0קי. יש על זה קרב קשה מאוד. אני מציע להודיע לשר שרנ0קי

שעד שהוא לא יבוא וייפגש עם אנשי "קלת אפיקים" ועם נציגי העובדים כאן בוועדה לא יתקיים דיון בנושא

סימון המחירים, פשוט. זה נושא שמאוד חשוב לו. אני מאוד תומך בעניין של סימון מחירים, אני חושב שזה

טוב למדינת ישראל. אולי האיום הזה יעזור. אם אין לו לב להיפגש עם העובדים, אולי אם הוא יידע שנושא

סימון המחירים יתעכב עד אשר הוא יפגש עם הע1בדים כאן בוועדת הכלכלה וייתן דין 1חשב1ן בנושא החשיפה

ואיך הוא גורם לכך שהם יחזרו לעבוד, אולי זה יפתור את הבעיה, כי רק אז נתמוך בצו סימ1ן המחירים.
היו"ר אברהם יחזקאל
רבותי, לפני שאני מעביר לכם את רשות הדיבור אני חייב פה לחשוף גם עניין אישי. אני הייתי בן של

מובטל בשנת 1966. אין דבר יותר משפיל מזה, אין דבר יותר גרוע מזה. אין דבר יותר גרוע מזה שלוקחים

לבן אדם את הכבוד. אני זוכר שזו היתה הטראומה הכי גד1לה שלי כילד, כבן של אבא שלי, שפתא1ם האבא
משפיל את העיניים למטה ואומר
בן, אין עבודה. זה מאוד מציק העניין הזה, זה מאוד מרגש אפילו.

אני חושב שההצעה של חבר הכנסת אלי גולדשמידט, שאומרת שאני לא אסיים שום דיון בנושא צו סימון

המחירים, היא הצעה נכונה. אני מודיע שגם מחר וגם בימים הקרובים, כל עוד העניין הזה לא יבוא לידי משא

ומתן איתכם, צו סימ1ן המחירים גם לא יסתיים. נראה מי ינצח פה את מי בעניין הזה.
גיהד עקאל
אני מחזיק תיק עובדי העץ בהסתדרות. אני חושב שהמידה של אטימות לב שאנו תאים היום אצל

פקידים ממשלתיים ואצל נציגי הממשלה כלפי ציבור העובדים מבטאת נכון את מה שעובר על העובדים.

הענף הזה פלט ופיטר קרוב ל-2,500 עובדים ב-3-2 השנים האחרונות. אנחנו צועקים וזועקים לשמיים אבל

זה לא מעניין את אף אחד. כניראה שהנושא של העסקת עובדים לא מעניין אף אחד במדינה הזאת.
היו"ר אברהם יחזקאל
זה מתחיל בזה שבתקופתו של שר האוצר ארליך זה התחיל בטקסטיל, נמשך בנעליים, זה העץ, זה

המזון. מה הם חצים, שכולנו נעבוד בהיי-טק? יהיה לנו רק היי-טק.
גיהד עקאל
בשבועות האחרונים אנחנו קיבלנו תלונות גם מענף הבניין, 10,000 עובדים נפלט! מהענף בחודשים

האחרונים, וכאילו לא קורה שום דבר במדינה. כניראה שהשוק החופשי וכל המתכון הזה שהרעיפו עלינו

בשנים האחרונות זה החופש לפגוע בעובדים ולפטר עובדים, זו התוצאה. אני חושב שהזעקה של עובדי

"קלת אפיקים", ולפני כן הנושא של עץ לבוד, שהוא קשור בסיטואציה אחרת...
היו"ר אברהם יחזקאל
כמה היום בענף העץ יכולים ללכת הביתה בסך הכל? יה0לו את הענף בכלל, נכון?
גיהד עקאל
אני הושב שזה מה שייקרה. יושב כאן מר קרמרמן שיציג את מה שקורה בלבידי אשקלון. המצב הוא

מאוד מאוד גרוע. יושבים נציגי המעסיקים של "תעל", הם ידברו על ההפסדים הגדולים. התוצאה תהיה

שהעובדים ישלמו את המחיר.
נסים בן-שמעון
אני יושב-ראש ועד העובדים ב"קלת אפיקים". אני הייתי בוועדות בשבוע שעבר וראיתי את התוצאות

מחברי כנסת שאני הלכתי אליהם. שלא יגידו שזה פוליטיקה. אני איש כבר 35 שנים, ואני ראיתי את

הזלזול שבו נתקלתי. הבוקר יצאתי בשעה 6 כדי לבוא הנה בתקווה שאוכל לדבר עם מישהו מהממשלה

הזאת, שאני תמכתי בה במשך 35 שנים. יש לי 150 פועלים, לכל אחד מהם יש 4-3 ילדים בצבא. אני זרוק

כבר שבועיים ואף חבר כנסת מהקואליציה ואף שר מהממשלה הזאת לא בא לבקר אותי, לראות האם אני

אוכל או שאינני אוכל. אני דורש מהם לבוא ולהסתכל איפה אנחנו ישנים, על הריצפה בקיבוץ. בגלל שזה

מפעל קיבוצי אז הממשלה לא רוצה לעזור לו.

בשבוע שעבר הייתי בוועדת העבודה והרווחה, בראשות חבר הכנסת מקסים לוי. אם לא רוצים אותנו,

אותנו ה"שחורים", אז שיחזירו אותנו למדינות ערב. שלחנו מכתב בשבוע שעבר למלך מרוקו, למלך ירדן,

שיקבל את הפועלים שלנו לעבוד אצלו. אם כל המפעלים עוברים לשם אז שיישלחו אותנו גם כן.

"בעלי-הבתים" שלנו באו לבכות ואמרו שיעזרו לנו. להם לא איכפת כי יש להם מה לאכול. הם באו לקראת

הפועלים, שיבואו ויעבדו. אני רואה שבאמת הממשלה הזאת מזלזלת בנו. אנחנו האנשים הקטנים העלינו

אותם לשלטון ואנחנו רואים עכשיו שהעשירים מתעשרים והממשלה רוצה להוריד אותנו המסכנים למטה.

אמרו אתמול בטלווזיה שאץ אבטלה. זה שקר. שיבואו לצפ1ן וייראו איפה אנחנו זרוקים. ל-700 פ1עלי

בתי-מלון אין לאן ללכת, ואנחנו עכשיו בתור. אנחנו כבר מפוטרים אף שעוד לא נקלטנו לזה. אנחנו כבר

שבועיים יושבים בקיבוץ. משכורת עוד לא שילמו לנו. בעל חנות המכולת לא רצה לתת לילדה שלי א1כל.

אתמול באתי להנהלת "קלת" והתחננתי בפניהם שייתנו לי קצת כסף שיהיה לי ממה לחיות - אני צריך לשלם

על חשמל, על מים, על אוכל, יש לי שני ילדים בצבא, מאיפה אני אתן להם כסף? אני מודיע, אני אגיד לילדים

שלי שלא ישרתו יותר בצבא אם מה שהממשלה הזאת רוצה זה לגמור עלינו.

אני מדבר על כל החברים שהיו מוזמנים לכאן, אני לא מכיר את השמות שלהם, אני רק בסך הכל פועל

שחור, כפי שאומרים, ושואל למה הם לא באו לראות אותי ואת ההנהלה שלי, שבאה להזדהות איתי במפעל

שבו אני זר1ק כבר שבועיים?
שמשוו יצחק
אני מוועד העובדים של "קלת אפיקים". אני עובד שם 38 שנים (התחלתי בגיל 22). היום אני בגיל 62

ולאן אני אלך? עד 5.2 עבדנו כאילו שאין שום דבר בכלל. התחננתי בפני מנהל כוח-אדם שלא ישלח מכתבי
פיטורים. הוא אמר לי במפורש
שמשון, אני לא שולח, מכתבי פיטורים לא יישלחו לבתים. אולם בערב שבת

שלחו מכתבים הביתה, זו קבלת השבת שהיתה לנו. כל האנשים התמרמרו. את השבת לא עשינו כמו

שצריך. הילדים והנשים התמרמרו מאוד.

ביום ראשון בבוקר החלטנו להתבצר בתוך חדר האוכל של המשק, לצערי הרב, הפרענו להם, למרות

שאנחנו גדלנו איתם ואנחנו מכירים אחד את השני כבר שנים, אבל ברגע כזה אף אחד לא מכיר את השני.

החלטנו לצאת החוצה, כדי להתחשב בהם, ובחוץ הבערנו צמיגים. אף אחד מנציגי הממשלה לא בא לשאול

מה קרה איתנו, לאן אנחנו הולכים, מה אנחנו עושים בכלל.

איזה ממשלה זאת? אני מתפלא. לא מתייחסים אלינו בכלל. כמו שאנחנו העלינו אותם לשלטון אנחנו

יכולים להוריד אותם, אין בעיה. אנחנו ניסבול על פת לחם ומים, לא נמות, ואם לא - נלך לירדן, כפי שמר נסים

בן-שמעון אמר, ואם לא לירדן אז לסוריה, או שייפתחו את השער ויישלחו אותנו למרוקו. מה הם עושים?

איזה ממשלה זאת? לצערי הרב פעם ראשונה שאני בחרתי בהם לפני כמה שנים. אני מאוד מאוד מצטער



על כך. לכן אנחנו נגיד לחברים שלנו, לכל תושבי טבריה, ואפילו 5% לא יבחרו בהם. איך שהרמנו א1תם

אנחט נוריד אותם לתהומי תהומות. אני לא מפחד. אנשים התכוננו להתאבד ומפעל "קלת אפיקים" מנע את

זה מהם, ומנכ"ל "קלת אפיקים" יוכל לומר את זה. אנשים הביאו גיריקנים של נפט כדי לשרוף את עצמם.

האם זו המדיניות? מישהו מתחשב בנו בכלל?
היו"ר אברהם יחזקאל
אני מציע שנציג התעשיינים, נציג ההנהלה, יאמר מה מצב תעשיות העץ.

הגיע נציג משרד התעשיה והמסחר.
גיהד עקאל
נק1וה שיש לו בשורות לפחות.
דוד קרמרמו
אני יושב-ראש עמותת חומרי גלם ויושב-ראש של לבידי אשקלון, מנכ"ל עץ לבוד. אני רוצה להגיד

שמדיניות החשיפה, שאנחנו עכשיו אוכלים את פירות הבאושים הכואבים שלה, למעשה התחילה בממשלות

קודמות וגם חילופי השלטון לא שינו את המדיני1ת הזאת. בניגוד למה שנאמר פה, דברים פוליטיים, אני חצה

להגיד שבאמצע התהליך הזה היתה ממשלה של מפלגת העבודה שכיהנה במשך 4 שנים 1היא לא שינתה

את המדיניות.

כשהתחילו עם מדיניות החשיפה היו כמה דברים שניסו להתחשב ואני כבר כמה שנים בשם המפעלים

בא למשרדי הממשלה ומבקש שייאטו את התהליך. אמרתי שאנחנו בדרך, שיש דברים שכבר למדנו כדי

להתמודד עם יבוא אבל שהתהליך הזה ל1קח זמן. בהתחלה אחרי שהתקבלה ההחלטה בקשר לחשיפה

היתה איזשהי התחשבות וגם כמה הסדרים שנועדו קצת להקל, אז שמעו אותנו, אולם לאחרונה נעצרה כל

ההתחשבות במצב של הענף הזה ושל ענפים אחרים.
היו"ר אברהם יחזקאל
האם הענף הזה יכול להתחסל לדעתך?
דוד קרמרמו
הענף הזה הוא בהחלט בסכנה כזאת.
היו"ר אברהם יחזקאל
כלומר הוא הבא בתור אחרי הטקסטיל, הנעליים 1המזון?
דוד קרמרמו
אם אנחנו לוקחים בחשבון גם את סגירת מפעל "קלת" אני חושב שאפשר להגיד ש-50% מהענף הזה

כבר נסגר. מפעלי הסיבית נסגרו לחלוטין, יש רק שארית אחת. מפעלי הלבידים - עם סגירת "קלת אפיקים",

ואני מקווה שהמפעל כן יחזור לעבודה, אבל אם לא נצליח להחזיר את מפעל "קלת" לעבודה אז 50%

מהענף או מעבר לו כבר יהיה סגור. היום כמות הלבידים המיובאים כבר עוברת את ה-50%.

כל הזמן אמרו לנו שאחת הסיבות שלא עוזרים לנו היא מכיוון שאין יבוא מארצות שלישיות. אנחנו אמרנו

שבירידה האחרונה של הנכסים נגד ארצות שלישיות בספטמבר 1997 יתחיל שטף, ואומנם מידי חודש

בחודשו הייבוא גדל במאות אחוזים. זה התחיל מכלום, לכן העליה של מאות אחוזים בייבוא הכללי זה עדיין

כמויות לא כל-כך משמע1תיות, אבל אנחנו רואים את הסוף. אני חושב שהגל הזה של הייבוא שמגיע עכשיו

מארצות שלישיות, מהמזרח הרחוק עם הבעיות שלהם שם, זה ישטוף אותנו לחלוטין.
היו"ר אברהם יחזקאל
מה שאתה אומר ה1א שעד עכשיו % 50 מענף העץ למעשה חוסל.

שנית, כרי להיות הגון עם כולנו, אתה אומר שמריניות החשיפה התחילה כבר בתק1פת ממשלות קודמות

והיא נמשכה גם תחת ממשלת מפלגת העבודה והיא לא נעצרת.

שלישית, אתה אומר שיש אפשרות שגם ה-50% שנותרו יילכו לכפרות.
דוד קרמרמן
אני חצה להגיד עוד דבר אחד, גם אמצעים שהממשל1ת החליטו עליהם לא נותנים לנו את העזרה כי

המדינה לא עומדים בתקנות של עצמה. יש חוק למניעת היצף ויש לו לוחות זמנים שהממונים צריכים

להיענות ולהמשיך. הם לא ע1מדים בלוחות הזמנים האלה שהם מחוייבים להם בתקנות שלהם.
היו"ר אברהם יחזקאל
דיברנו על זה בישיבה עם התאחדות התעשיינים. אנחנו נביא שינוי בחקיקה בנושא הזה של חובת

ההוכחה.
דוד קרמרמו
אני אומר מעבר, שתבין, גם בתקנות המינימליות שקיימות היום, שהן מגינות מעט מאוד והן מאוד קשות,

אנחנו עומדים והאחראים על מניעת היצף לא עומדים בדברים שהחוק מחייב אותם היום.
אלי גולדשמיט
אני חצה להעיר משהו לפני שמר שמואל כהן ידבר. אנחנו חתומים על כל מיני הסכמים בינלאומיים,

הסכמי גאט"ט ואחרים. אני למדתי סיפור מאוד מעניין. גם לצרפת, שהיא מדינה לא מהמפגרות ביותר

בעולם, מדינה מאוד מתקדמת, יש בעיה של הגנה על תעשיית העץ שלה. הם עשו דבר מאוד פשוט: אי

אפשר לכתוב מיכס1ת של יבוא בצורה רשמית, אז היא גורמת לכך שהייבוא יגיע לאיזשהו שדה תעופה קטן

עם תכולה מאוד קטנה ואז הזרימה של הייבוא היא הרבה יותר קטנה. רק ממשלת ישראל החליטה להיות
הליברלית ביותר בעולם
תביאו את כל העץ מהמזרח הרחוק, מדחם אמריקה, מאירופה, תביאו את העץ

לפה ותהרסו את המפעלים המקומיים.
גיהד עקאל
גם לא בדקו מה יכולת השוק בכלל.
אלי גולדשמידט
יושב פה איש משרד התעשיה והמסחר. אני קודם כל רוצה להגיד לך משהו ברמה אישית. אני ישבתי

איתך קודם בחוק הפטנטים. אני לא מבין איך זה קובעים בשעה 13:30 ישיבה עם אנשים שהגיעו מהצפון,

שהם עוד מעט מגיעים לפת לחם, ואתה מרשה לעצמך לבוא 40 דקות יותר מאוחר?
אוהד אורנשטייו
אני בא מהמועצה הארצית לתכנון ובניה שם ניסינו להגן על מחצבת רוויה.
אלי גולדשמידט
נו, באמת, אתה הפקיד היחידי במשרד התעשיה והמסחר?



אוהד אורנשטיין.

לצורך העניין הזה, כן. אני הנציג של משרד המסחר והתעשייה במועצה הארצית. הישיבה שם בפתחה

באיחור של שעה ואני נשארתי עד הרגע האחרון, עד שאמרתי את דברי ואז יצאתי. אני מתנצל על האיחור.
היו"ר אברהם יחזקאל
אתה רואה את זה? זה פטיש עץ. השאלה היא כזו, עכשיו ברצינות, אני לא רוצה לדבר על פקידי

הממשלה כי הרי אלה הפוליטיקאים שקובעים. תגיד לי, אצל מי אני צריך להכות עם פטיש העץ הזה כדי

שהאבטלה תיעצר וכדי שלא יחוסלו ענף אחרי ענף? מה אתה מציע לעשות בתחום ענף העץ בעניין הזה?
אוהד אורנשטייו
אני יכול לענות לך רק על תחום ענף העץ. ענף העץ מחולק לשני תתי-ענפים: חומרי הגלם והרהיטים. מי

שבא הנה היום זה ענף חומרי הגלם. ענף חומרי הגלם אמור לשרת את ענף הרהיטים, שהוא בעצמו ענף

שצריך גם להיות מוגן מפני יבוא וגם צריך לאפשר לו חומרי גלם זולים ממקורות שונים. שני הדברים האלה

לא תמיד עובדים יחד. מקור חומרי הגלם הישראלי היה תמיד יותר יקר מהמקורות מחוץ לארץ. ברגע

שהתחלנו לפתוח את הייבוא ...
אלי גולדשמידט
אגב, גם באיכות יותר גבוהה, עד כמה ששמעתי, הרבה יותר גבוהה מאשר הזבל שמגיע מח1ץ לארץ.
איתן גבאי
עם תו תקן.
אוהד אורנשטייו
השאלה היא אם צריך את האיכות הזאת בכל מקום. האיכות שלהם היא באמת מצויינת, עולה בטיבה

על האיכויות המתחרות, אבל במחירים שמתאימים לייע1ד שלהם.
גיהד עקאל
גם ענף הרהיטים נפגע מהתחרות, שלא תצייר את העניין כאילו ענף הרהיטים בכללו מרוויח מכך.
אוהד אורנשטייו
אתה לא חייב לעשות את הדלת באיכות המעולה ביותר, אתה יכול להסתפק בדלת באיכות שניה,

באיכות שלישית.

תהליך החשיפה התחיל בשנת 1991, ואתם מכירים אותו. הוא פחות חשף את ענף הרהיטים, כי לענף

הרהיטים לא הי1 חומות הגנה גבוהות. הוא חשף את הענף הזה יחד עם הטקסטיל. הממשלה בהחלטה על

תוכנית החשיפה מ-1991 קבעה את שני הענפים האלה כענפים רגישים, עם תקופת הרצה מאוד ארוכה

יחסית לשאר התקופות.
היו"ר אברהם יחזקאל
אבל התברר שהיא לא מספיק אר1כה. עובדה שאנשים לקראת שנת 2,000 הולכים הביתה.
אוהד אורנשטייו
אבל היא התחיל ב-1991 והי1ם אנחנו ב-1998. היתה תוכנית שנמשכה זמן ארוך עם רמות הגנה

אבסולוטיות. כלומר, אי אפשר היה למעשה לייבא לבידים מארצות שלישיות עד תום התקופה - כלומר עד

לחודש ספטמבר בשנה הזאת, כאשר המכס ירד ל-12%. הייבוא הלר וגדל. ממיליוני דולרים בודדים הוא



הגיע ל-38 מיליון דולר השבה, אבל אץ יבוא מארצות שלישיות.
יהודה שגיא
לא נכון. בהודשיים האחרונים הגיע הרבה יבוא מארצות שלישיות, על אף שיש הבטחה שלא יגיע. זה לא

נכון. ישנם קווי ביניים.
יוסף פרנקל
המכס בודק את ארצות המקור, אינדונזיה ומלזיה. עד שייגמרו לבדוק את זה כבר לא ישאר שום דבר.
א1הד אורנשטיין
אני נותן את העובדות כפי שאני יודע אותן.
גיהד עקאל
הבעיה היא שהעובדות שאתה נותן הן שונות מהאמת. זו האמת שמתרהשת בשטה.
אוהד אורנשטייו
הסטטיסטיקה אומרת שמתוך 38 מיליון דולר יש יבוא מארצות שמוגדרות כשלישיות ב-700 אלף דולר.

אני לא מתווכה עם המיספרים האלה. מתוך זה בערך 400,000 דולר מטייוואן, שחלקו היה יבוא היסטורי

לתעשיית המבלטים, לתעשיית הצעצועים, זה יבוא שהיה גם בזמנו. כלומר, סך הכל זה יבוא מארצות שיש

לנו איתן הסכמי סהר.

איר הייבוא הזה בא? זה לא רק כתוצאה מחשיפה. כתוצאה מהורדת חומות מכס, כמו חומות בלתי

מכסיות שאנחנו כמשרד הטלנו, אבל היינו חייבים להטיל אותן בעקבות יחסינו בשוק המשותף.
אלי גולדשמידט
למה הצרפתים יכולים לעשות את זה ואתה לא? אני אגיד לך מה הצרפתים עושים: לצרפתים פשוט

איכפת מהעובדים שלהם.
אוהד אורנשטייו
אני לא יודע מה הצרפתים עושים. ביטלנו את הרישוי, שהיה רישוי מגביל כלפי השוק השותף, למרות

שאס1ר היה לנו לעשות את זה. ער 1991 ע1ד היה פקיד יושב ומחלק רישיונות יבוא, למרות שההסכם עם

השוק המשותף, שהוא נדמה לי מ-1975, אסר את זה, אבל זה היה איזה נוהג היסטורי ואף אחד לא צפצף

כי חשבו שככה הממשלה נוהגת וככה נכון לעשות. היו תקנים שלא איפשרו יבוא. היה בזמנו כמדומני גם מס

קניה שהיפלה במידה מסויימת. כל1מר, היו חובות שונות של דברים שבוטלו.

הענף הזה מאז 1991 ידע שהוא הולך לקראת משבר באיזשהו שלב. השלב הזה היה יכול לבוא

מוקדם יותר או מאוחר יותר. המשרד נתן לענף כלי אחד, קרן להיערכות לחשיפה. ניצלו אותה בסכומים לא

גדולים שני מפעלים, "עץ לבוד" ו"לבידי אשקלון". יכול להיות ש"תעל" גם ניצל אותה.
אלי גולדשמיט
וייעץ לבוד" נסגר. העמדתם להם אמצעים להתמודד והם נסגרו,
אוהד אורנשטייו
"עץ לבוד" נסגר אבל אולי מטעמים אחרים. נתנו להם כלים, אבל הם לא ניצלו את זה מספיק.
אלי גולדשמידט
מה זה האמצעים האלה?
אוהד אורנשט"ו
זה 20% מענק על ההשקעה.
אלי גולדשמידט
השקעה בעץ שבמילא אי אפשר לעשות עם זה כלום כי אתם הושפים את השוק.
אוהד אורנשטיין
תיראה, אם במילא אי אפשר לעשות כלום אז באמת אין טעם לחשיפה. אבל לענף במתכונת הקודמת

שלו, דהיינו לביד מאוד יקר לצרכים שאינם תואמים, אין לו זכות קיום לטווח ארוך. את זה אנחנו אמרנו לפני

שנים. זה היה ידוע להם וידוע גם לנו, והמי0מכים הפנימיים שלהם מעידים על כך שגם הם ידע1,
היו"ר אברהם יחזקאל
יש לי שאלה, אני שומע את הניתוח השכלתני שלך.
אוהד אורנשטייו
אין לי ניתוח אחר.
היו"ר אברהם יחזקאל
מה שאתה אומר - אני רוצה שנשים את הדברים על השולחן - שבמודע אתם מבינים שבאיזשהו מקום

ענף העץ צריך לעבור שינוי מיבני ולהתח0ל. אני צודק? אל תהיה פוליטיקאי, תהיה אמיתי, תגיד לי: אני

חושב שאת העניין הזה של ענף העץ צריך לגמור.
אוהד אורנשטייו
אני אגדיר את זה אחרת, בתהליך החשיפה, שהיה כרוך בשינוי מיבני במשק, ידענו שיש תעשיות

שתיפולנה. לשם כך נתנו היערכות, 5 שנים ו-7 שנים לתעשיות מסויימות עם רמות הגנה מאוד גבוהות, אבל

זה תהליך שיש לו יעד סופי. זו מהות כל תוכנית החשיפה.
היו"ר אברהם יחזקאל
בסוף אמרת שכולם מתים.
אוהד אורנשטייו
מה שקרה, ב-7 השנים האחרונות תיראה מה קרה למפעלי כור. מפעלי כור גם קרסו באיזשהו שלב

ותיראה איפה הם היום. בשלב הראש1ני זה פגע בהמון מיפעלים אך חלקם התאוששו (וחלקם לא)
משה מקבי
תישאל אותו על אמצעי ההגנה. אמצעי ההגנה זה המפתח.
היו"ר אברהם יחזקאל
מה שהוא עשה, הוא הוציא חותם קבורה ואמר: רבותי, בעניין הזה שלכם "זכרונכם לברכה".
נסים בן-שמעון
אתה בשבת שעברה ישבת איתי 1אני אמרתי לך את הדברים האלה.
אוהד אורנשטיין
אין מקום ל-4 מפעלי לבידים שמספקים לבידים יקרים על-בסיס עץ שמקורו באפריקה.
אלי גולדשמידט
ובאיכות גבוהה, תגיד את זה.
אוהד אורנשטיין
ובאיכות מעולה.
יהודה שגיא
אתם גמרתם את הענף היום, נישאר ממנו 30% בלבד. העיקר זה עץ זול. המיפעלים עשו תפנית

היסטורית.
אוהד אותשטייו
ציינו את הנושא של ענף הסיבית. מול ענף הסיבית קם מפעל MDFשלוקה את אותה פסולת, את

אותה כריתה של הקרן הקיימת לישראל שהיתה הולכת למפעלי הסיבית. שניהם לא יוכלו לגור בכפיפה

אחת. ה MDF-קם והסיבית היתה חייבת להיעלם, פשוט אין חומר גלם מתאים. כלומר יש לנו גם מגבלות

מקומיות של חומר גלם שלא מאפשרות את שני הדברים יחד, גם לתעשיית הסיבית וגם לתעשיית הלבידים.

תעשיית הלבידים נשענת על עץ מיובא ואין לה שום פיתרון לגבי אותן ארצות שאיתן אנחנו חתומים.

ס1גיית העובדים היא סוגיה שכואבת לכולם. במסגרת החשיפה אין לכך פיתרון, בטח לא בטווח הקצר.

הפיתרון הוא בטווח יותר ארוך. אבל תיראה מה קרה לתעשיה הישראלית בשנים האחרונות, איך היא גדלה.

נמצא פה מר מאיר בראל, שמצד אחד מייצג את תעשיית הלבידים ומצד שני מייצג את תעשיית הרהיטים.

צריו לזכור שתעשיית הרהיטים היא תעשיה שצריכה להיות גם מוגנת עם חומרי גלם זולים. היא לא יכולה

לקנות לביד ב-800 דולר ולהתחרות עם מטבחים שמחירם 600-500 דולר מארצות-הברית. אתה חייב גם

לחשוב על הפן הזה.
היו"ר אברהם יחזקאל
אני מוכן שתקבל את הפיתרון של מר בראל בעניין הזה.
אוהד אותשטייו
ויש את תעשיית הפלסטיק, שמאז תוכנית החשיפה עלתה כמדומני מ-250-200 מיליון דולר יצוא למעל

למיליארד דולר.
משה מקבי
מדברים על הרהיטים, מר אוהד אורנשטיין.
אוהד אותשטייו
אבל אתה חי במשק שיש לו הרבה פנים. אם אתה חצה להביא לשינוי מיבני אז אתה יודע שאתה פוגע

בטווה מסויים.
היו"ר אברהם יחזקאל
רבותי, יש לי בקשה אליכם. אני דבר אהד לא רוצה למכור לאף אהד ממכם, אשליות והלומות. מה

שנאמר פה בצורה ברורה ואמיתית, ואתה יודע מה, גם הוגנת מבהינתו, הוא אומר: יש 0י0מא הדשה

במשק הישראלי, 0לוגן, זה נקרא "שינוי מיבני". מה זה שינוי מיבני? זה שיש כאלה שהם PASSE, העבר,

ויש כאלה שהם העתיד. תבינו שמה שנאמר לכם פה, שאתם פשוט העבר.

תגיד לי משהו אהר, איך אני יכול להסתכל להם בעיניים ואיזה פיתרון אני יכול לתת להם כדי שיהיו קצת

לכי1ון העתיד? תציע לי פיתרון כמשרד התעשיה והמסחר.
אוהד אורנשטייו
אין לי תשובה.
שמואל כהו
אני רוצה להלק את הדברים שלי לשניים. אני אתהיל מהסוף, מהדברים של נציג משרד התעשיה

והמסהר. אחר-כך אני אגע גם בבעיה של "קלת".

החשיפה נעשתה בשביל מטרה אהת, להביא לצרכן מוצר זול יותר, אך זה לא התממש, זה לא הגיע

לכך. מחיר המטבח לא ירד, ותבדקו את זה לא/רך ולרוחב, לא ירדו מחירי הרהיטים שמייצרים בארץ

מדיקטים מי1באים. ירד רק דבר אחד, מחיר הרהיטים שמייבאים אותם לארץ.

דבר שני, אנחנו יצרנו את הדיקטים הטובים ביותר בעולם והיקרים ביותר בעולם מעץ שבא מאפריקה
ואז באו אלינו בטענות ואמרו
אתם מכריהים את המדינה להשתמש בדיקט היקר. לפיכך עשינו שינוי,

התחלנו להביא גם קילופים של א1רן, וזה הוריד משמעותית את מספר העובדים בענף שלנו. אנחנו מייצרים

היום את הדיקטים, שהם קצת יותר טובים מהזבל שמביאים בלי שום בדיקות מחוץ לארץ.
הערה
הרבה יותר טובים.
שמואל כהו
הורידו את העניין של התקן. יש תקן ישראלי שהוא באמת מתאים לתקן של הלבידים הגבוהים ביותר. יש

עוד תקנים. אני הייתי חבר בוועדת תקינה של ענף הלבידים. יש תקנים גם לליבידים כאלה. היום הצרכן

שבשמ1 מדברים, שעליו רוצים להגן, לא מ1גן. יכולים להביא כל דבר, כי החוק מחייב לבדוק רק דבר אחד, אם

זה פולט פורמלדהיד, זה הדבר היחידי שהחוק מבקש. זה יכול להיות זבל שפולט פורמלדהיד ואז יתנו

להביא אותו.

צרפת היא הדוגמא שלנו כי צרפת היא ארץ שמייבאת את אותם חומרים מאותן הארצות. בתנאים של

צרפת יש 30%-40% שימוש מקומי בלבידים מהס1ג הגבוה ואחר-כך יש להם את כל העולם. כניראה שיש

להם הגנות כאלה שהקלו על התעשיה שלהם. בצרפת עושים את שני ס1גי הלבידים שגם אנחנו עושים ויש

להם גם לבידים מיובאים. אני מעריך שבצרפת 50% מהשימוש הוא צרפתי.

בישראל אם לא יהיה שינוי אז אנחנו עכשיו בתור, אחריו או הוא או הוא, הכתובת תלויה על הקיר, הם

לא יוכלו להישאר. אני יכול להגיד שלי נוח מאוד לדבר כי אני רואה את המאזנים שלהם. את שלנו אף אחד

לא ראה אבל המאזנים שלהם מתפרסמים. כשאני ישבתי עם החברים שלי אמרו לי: "אולי לא מאמינים

לכם? מה פיתאום אומרים שאתם הפסדתם? אנחנו ראינו שאתם התייעלתם ושזה מפעל נהדר."
היו"ר אברהם יחזקאל
אני אמרתי כבר לתעשיינים, אולי תהיו ספסרי בורסה במקום תעשיינים אמיתיים.
שמואל כהן
כל הזמן אומרים לי, למה לך לייצר? תיקח את הכסף הזה ותתחיל להיות יבואן. זה הרבה יותר פשוט.

כאן אני גומר את העניין עם משת- המסחר והתעשיה.

עכשיו אני מדבר במקרו. אני לא יודע אם הדברים הבאים שאומר מופנים למשרד התעשיה והמסחר או

לגורם אחר. אני חבר מפלגת העבודה, אז אולי נוח לי יותר לדבר. ברוב הזמן מ-1991 - שאז הוכרז גזר-דין

מוות לכמה ענפים, לא רק על הענף שלבו - אז הקואליציה הנ1כחית שלטה. אנחנו שלטנו בחלק מהזמן. לא

מצאו תחליף, לא רק ליושב-ראש הוועד ולי, שאנחנו בני אותו גיל, אלא גם לילדים שלנו לא הקימו שום דבר.

אני כבעל מפעל צריך לדאוג למפעל שלי, שהוא יתייעל, ואם הוא מפסיד - לסג1ר אותו. אין לי כסף להפסיד

יותר. עשינו באמת הכל כדי להתייעל, האנשים יודעים. אני איתם יותר מ-20 שנה בתוך המפעל, לא

התחלתי כמנכ"ל שם.
גיהד עקאל
כמה המפעל הזה העסיק בשיא שלו?
שמואל כהו
בשיא הוא העסיק 600 אבל בייצור המודרני הוא העסיק 300 ואחר-כך הוא ירד ל-150 כשהתחלנו

לשנות את דפוסי העבודה, לייצר גם לבידים לא מבולי עץ אלא גם חצי מוגמר. נתנו למשתמשים לבידים

באיכות טובה במחיר זול יחסית, לא פחות מאשר היבוא, רק שביבוא מביאים קצת ינתר זול 1הרבה יותר

גרוע. אין שום חובת בדיקה של הלבידים האלה.

צר לי שאני חוזר על הדברים, האנשים האלה כבר שמעו אותי וגם מר אורנשטיין שמע אותי - הממשלות

לא עשו שום דבר, לא רק כדי שלי ולחברים האלה יהיה מקום עבודה,אלא הם לא עשו גם בשביל הילדים

שלנו. אם מדברים על היי-טק, תיקחו את עמק הירדן, את טבריה, בית-שאן, עפולה
היו"ר אברהם יחזקאל
לא HIGHולא ,TECHאתה אומר.
שמואל כהו
אם יש איזשהי יוזמה, אם יש איזשהו מפעל קטן - אני אומר שהממשלה לא צריכה לבנות מפעלים אבל

היא צריכה ליצור אקלים כדי שייבואו וייבנו מפעלים. זה שינוי המשק, מצד אחד לא להרוג את הקיים ובא1תה

עת גם ליצ1ר אקלים שייאפשר למשחו אחר לבוא.

הממשלה צריכה גם לקחת בחשבון כמה כסף עולה לה דמי אבטלה והבטחת הכנסה ואי-תשלום ביטוח

לאומי על-ידי אותם עובדים. זה חשבון ארוך, זה עולה הרבה מאוד למשלם המיסים, למדינה.

אני רוצה לציין עוד דבר אחד לגבי "קלת" עצמה. "קלת" זה מפעל של קיבוץ אפיקים. אנחנו היינו המפעל

הראשון בתעשיה הקיבוצית. לפני מלחמת העולם השניה היו עושים שם ברוסים ואחר-כך התחיל מזה מפעל

לבידים. אני כילד קטן הייתי מתרוצץ בין המכונות לפני שהלכתי לבית-ספר. זה באמת מכה לכל החברים,

ואני אומר באותה נשימה את 130 הפ1עלים ו-35- החברים שעובדים במפעל, זאת מכה ואי אפשר להפריד

אותנו מהם. זה שיש אצלנו עזרה הדדית, השכן שלי מתחלק איתי, אז אין לנו דמי אבטלה, אבל זו פגיעה

בכל אחד, הן נפשית והן כלכלית, רק שאצלנו זה בשותפות.

קיבוץ אפיקים נשא את המפעל הזה על הכתפיים. הרבה שנים הוא היה מפעל מצליח. בשנים

האחרונות - והשותפים שלי לענף מכירים את זה - היו הפסדים. הדברים כואבים וידועים. ניסינו להתגבר,

צמצמנו את מספר העובדים ואני יודע שהעובדים נתנו את חלקם. בכל אופן ב"קלת" הגענו ליעילות כזאת

בתור העבודה שאני כאחד שהיה גם מנהל יצור פעם אומר שזה השיא של השיא שאפשר להגיע אליו.

יש ע1ד נקודה אחת שקשורה למדיניות הממשלה. המפעל הזה הוא עתיר הון, הוא מגלגל סכומי עתק

ובסוף נשאר קצת ככה לבעל הבית. אם הוא לא מפסיד. הסכומים שמתגלגלים הם עצומים. ההון עלה לנו



השבה 17%-18% ועד 20% נומינלי, כשריאלי זה 12%-13%. איזה תעשיה יכולה בכלל לההזיק מעמד,

מעבר לכל הבעיות שלה, במצב כזה?
היו"ר אברהם יחזקאל
על זה אומרים "אל תגיד נגיד".
שמואל כהן
זו מדיניות של נגיד בנק ישראל, שר האוצר והממשלה. רמת מהיר מאת לתעשיה היא בלתי אפשרית.

אני לא חושב שאנחנו התעשיה היחידה רק שאצלנו זו תעשיה שמגלגלת הרבה הון.
יהודה שגיא
אני מנכ"ל "תעל-משמרות". אני רוצה להתייחס למספר נקודות.

אני אולי אפתיע אתכם ואומר שאני לא נגד חשיפה, אבל רק אם היא בתנאים הוגנים ושווים ולא בתנאים

של העברת האבטלה מספרד במחירי היצף, בשום פנים ואופן לא. ענף הלבידים התארגן. אני מכיר את

התיזה של מר אוהד אורנשטיין. מי אמר לך שהצרכן הישראלי זקוק ללביד יקר? כל השנים אמרת את זה.

ובכן, המפעלים התייעלו, עשו תפנית ועברו ללבידים יותר זולים מקילוף אורן. היום היצור הישראלי מבוסס על

לביד יותר זול מקילוף אורן בסביבות 60% מהתפוקה שלו. עשינו את התפנית הזאת. אבל שוב, אנחנו לא

מסוגלים לשרוד כשהיבוא מועדף עלינו וכשאנו פועלים לא בתנאים הוגנים.
אומרים לנו
למה אתם מודאגים? אין יבוא מהמזרח הרחוק. ובכן, זה לא נכון. מר אורנשטיין הזכיר כאן

סטטיסטיקה לאורך 5 שנים והראה שהוא הצודק. תסתכלו על החודשיים, חודשיים וחצי, האחרונים. הבטיחו

לנו שלא יהיה יבוא מהמזרח הרחוק, יש לנו מכתב מהשר נתן שרנסקי שלא יהיה יבוא משם אבל מתאילנד

הגיע. יש לי חדשות בשבילכם, ב-15.2 יש יבוא מיפן. מאיפה יש ליפן חומר גלם? יש יבוא ממלזיה, התחיל

להגיע יבוא גם מתורכיה, מארצות שלישיות, ועוקפים את התקנות. ממתי קפריסין היא יצרנית לבידים? תיראו

איזה לבידים במאות אלפי דולרים מגיעים מקפריסין. אין שליטה בעניין הזה מכינון שכולם מצפצפים. אולי זה

נחשב לענף לא חשוב ולכן עוקפים את כל המנגנונים על-ידי שקר ובלופים.
מאיר בראל
אני אשתדל לקצר. קודם כל קצת נתונים. אתם מדברים על ענף שמגלגל 2 מיליארד דולר ויש בו

24,000 מועסקים. אני פה מצטרף ליצרני חומרי הגלם ואומר שכל הענף בסכנה. לא מדובר פה רק על יצרני

חומרי הגלם, מדובר פה על תעשיה גדולה מאוד, שהיום מכים אותה באמתלה של חשיפה.

אנחנו לא נגד חשיפה, 1כבר תעשיינים אחרים אמרו את זה, אבל אנחנו בעד חשיפה שמבוססת על

תחרות הוגנת, וזה מה שלא קורה הי1ם במשק הישראלי. במשק הישראלי אני יכול למנות מספר דוגמאות

שמערערות את כל האידיאולוגיה של החשיפה כשהתחרות לא הוגנת.
היו"ר אברהם יחזקאל
אנחנו נקיים בוועדת הכלכלה, בעקבות הפניייה של התאחדות התעשיינים, דיון בנושא מדיניות החשיפה

בכלל.
מאיר בראל
אני מוכרח דווקא בתת-ענף הזה להראות דוגמא. אמרתי שיש המון דוגמאות שמראות על אי-שוויון: יש

מדיניות היצף, יש מדיניות של פיחותים, למשל באינדונזיה שע1שה פיחות של 50% וכך מסבסדת את

המ1צרים שלה.

אני אתן כדוגמא את התחרות מהאוטונומיה, שעליה לא שמעת אתמול. אנחנו עשינו בדיקה, יש לנו תיק

שלם, ואני מציע שמר משה מקב' יראה איפה האיום הקרוב ביותר אלינו. כשתעשיית הרהיטים תיפגע,

תעשיית חומרי הגלם תיפגע אחריה. אנחנו באותה סירה. תיראה דוגמאות לגבי ההיקפים בתחום הרהיטים.
משה מקבי
בתחום של הרהיטים קורה דבר שקשה להאמין שהוא קורה. משכם, מרמאללה, מעזה, שעברה הסבה

לאיזור התעשיה בצומת ארז, נכנסים לתחומי המדינה רהיטים, בעיקר מרופדים, בעלויות של עד 15%

מעלות סלון ממוצע בארץ. יש לנו פה תמונות. סלון שי1צר בשטחי הרשות הפלשתינית מגיע לסוחר הישראלי

ונמכר ב-500 שקלים, שזה לפעמים גם 8%. לא נדבר על הטיב, לא נדבר על כך שכעבור 5-4 חודשים זה

מתפרק. כל המובילים שהובילו עבורנו סחורות, שרבים מהם הם ערבים, היום הם סרסורים והם מכניסים

הנה רהיטים מהאוטונומיה. הם אומרים לי: אנחנו נראה לכם, עד היום עבדנו אצלכם אבל עוד מעט תיראו מי

בעלי הבית.
לאה ורוו
אבל איר הרהיטים כל-כך זולים?
משה מקבי
אלה רהיטים מאיכות נמוכה. זה פשוט אבסורד. כשמציעים לזוג צעיר סלון ב-600-500 שקל הוא אומר

אפילו שייחזיק שנה, זה שווה לו. כל הדברים האלה 1כן הייבוא הגובר מספרר ומארצות אחרות: היום כל בעל

חנות מרשה לעצמו להביא שניים או שלושה קונט"נרים. אבל את הדיון הזה צריך לעשות הרבה יותר רחב,

לפתוח אותו ולהסתכל על כל ההיבטים שלו.
אלי גולדשמידט
אני שמעתי את הדברים. אני לא רואה שום פיתרון אחר. מר אורנשטיין, אני מבין את הקונספציה. אגב,

יש שני סרטים שהם סרטי חובה, אתה יכול לרשום אותם במסגרת ספרות מקצועית, "התזמורת" ו"ללכת עד

הסוף". אני לא יודע אם ראית אותם. אני מציע שכל תומכי מדיניות החשיפה יילכו לראות את הסרטים האלה

שמראים מה קורה בערים שלמות בבריטניה כתוצאה מסגירת מפעלים.

אפשר לגשת לעניין הזה מנקודת ראות כלכלית טהורה, 1זה בעצם מה שאתה עושה, מר אורנשטיין.

אתה בא ואומר שהענף הזה יקר מידי בשביל מדינת ישראל, שאנחנו לא יכולים לאפשר את זה, וזה1, נקודה.
משה מקבי
הוא מסתכל מנקודה פקידותית טהורה, לא כלכלית.
אלי גולדשמידט
אם מ-1991 ועד 1998, במשך 7 השנים האלה, במקום לתת מענק - מה זה מענק של 0/"20? למה?

להרחבת קווי הייצ1ר של אותו מפעל שאין לו שום סיכוי בסוף הדרך? - הייתם באים לבעל המפעל ויחד איתו

הייתם בונים תוכנית של הסבת הייצור לנושאים אחרים, הייתם לוקחים עובדים שהיו צעירים ב-8 שנים

ועושים להם הסבה מקצועית לתחום אחר, שאתם חושבים שבו יש סיכוי. אבל אתם לא עשיתם את זה.

הדברים לא גדלים על העץ מעצמם. כמו שאמר קודם מר שמואל כהן אין בעמק הירדן מפעלי היי-טק. אתה

לא תיקח אנשים שחיים בטבריה 40 שנה, דור שמיני בטבריה, או דור ראשון בטבריה שעלו מארצות שונות,
ותגיד להם
תעברו לגור במקום אחר בגיל 60 או בגיל 50, עם כל המשמעויות של זה.

אז מה אתם בעצם אומרים? אתם אומרים: תלכו לרחוב, אתם בעצם המחיר שמשמן את גלגלי

הכלכלה המודרנית שלנו. אנחנו רוצים שיהיה פה רק "אינטל"ים ו"וישיי" וכל הדברים האלה ושהעובדים

האלה ילכו קיבינימט. זה מה שאתם בעצם אומרים. אתם לא נותנים שום פיתרון.

הטענה שלי מופנית דווקא אליך, מר אורנשטיין, יותר מאשר אל הפוליטיקאים, כי אתם, אנשי המקצוע,

יושבים ברצף. יש ממשלה כזו, יש ממשלה אחרת, יש ממשלה שלישית, אתם תמיד נמצאים שם, 1אתם לא

נותנים שום תשובה, אנושית, לא כלכלית. אז אתם באים ואומרים שזה המצב, אין לנו ברירה, חתמנו על

הסכמים. אחה מין תשובות אלה?

אני מנסה לראות מה אפשר היום לעשות. אני יכול לנאום פה 10 שעות על הפאשלות של העבר. אני



מציע לכם לשבת פעם נוספת במשרד יחד עם השר שרנסקי ויחד עם נציג משרד האוצר, שכרגיל לא הגיע

הנה. אני מציע לכם לנסות לקבל החלטה שלמשך שנה, שנה וחצי, בפעולה אדמיניסטרטיבית תעצרו במידה

מס1יימת את היבוא. בשנה וחצי האלה תיתנו את סם החיים למפעל כדי שיימשיר לתפקד אבל תיכנסו באותו

זמן לתוכנית שיקום, יחד עם המפעל ויחד עם העובדים כדי שתהיה תשובה בעוד שנה וחצי או שנתיים אם

לא תהיה ברירה ויתברר שבענף הזה אי אפשר לשרוד. תתחילו לעשות את זה גם ב"לבידי אשקלון",

ב"תעל" ובמפעלים אחרים שקיימים, שעומדים לפני סגירה, אם לא היום - בעוד שנתיים.
משה מקבי
ומפעלי הרהיטים גם.
אלי גולדשמידט
תתחילו לעבוד עם האנשים. תיקחו את אנשי "קלת אפיקים" ותיראו אם ניתן לעשות להם הסבה

מקצועית בתחום היכולות שלהם. תעשו להם "upgrading"מבחינת היכולות ותאפשרו להם להמשיך

להתפרנס. קחו את זה כתוכנית חירום של שנה וחצי. אני לא רוצה לדבר פוליטיקה, אבל זה יהרוס את

הממשלה הזאת. הלוואי שהממשלה הזאת תרד מהשלטון, אבל זה באמת יהרוס את הממשלה הזו בסופו

של דבר.

אין דרך אחרת. אני חושב שצריך לתת את מנת הברזל שנדרשת על מנת לשלם את המשכורות

ולהחזיר את המפעל לאיזשהו תיפקוד מיידי, אבל מייד לקיים תוכנית של שיקום והסבה שתימשך שנה, שנה

וחצי. אתם צריכים לתת לזה תשובה.
היו"ר אברהם יחזקאל
1) תוך 3 שבועות אני אבקש לדעת אם יש למשרד המסחר והתעשיה מדיניות שונה בנושא תעשיית

העץ מאשר מדיניות הזבנג וגמרנו.

2) אני מציע שתבינו שמאחורי כל סיסמא כזאת של "שינוי מיבני" יש נפשות, יש בני אדם ויש נשמות.

3) יכול מאוד להיות שוועדת הכלכלה תקרא למשרד התעשיה והמסחר המודרני הזה לעצור את

החשיפה. אם בשם ההשיפה אני אגרום לכך שאלפי משפחות תיזרקנה לרחובות אז אולי אני לא רוצה

להביא לכאן כל מיני גורמים שייגרמו להם ללכת. גם במלחמות וגם באבטלה הם לא יוכלו לעמוד. תסביר את

זה לשר, שאם יש מלחמות ואם יש אבטלה זה לא יעבוד ביחד.

האנשים האלה כבר פה. אני לא יודע מה קורה עם הילדים שלהם, אם גם הם יעזבו.
אלי גולדשמידט
בשבוע הבא יהיה פה מפעל אחר ובעוד שבועיים עוד אחד.
הי!"ר אברהם יחזקאל
זה בדיוק העניין. לכן אני אומר עוד פעם, תוך 3 שבוע!ת אני אפנה אליך !אני ארצה לקבל תש!בה על כך.
אלי גולדשמידט
מותר לי לבקש שזה לא יהיה תוך 3 שבוע!ת אלא שזה יהיה תוך 10-7 ימים?
שמש!ו יצחק
אנחנו כבר 3 שבועות ישנים בחוץ.
היו"ר אברהם יחזקאל
אני מדבר לגבי המדיניות כלפי ענף העץ.
נסים בו-שמעון
בגיל 55 אני הולך ללמוד מקצוע, אני אלך להיות טיי0. תתביישו.
היו"ר אברהם יחזקאל
מהר השר שרנסקי יהיה פה בשעה 8:30 בבוקר.
שמשוו יצחק
אבל איפה ההבטהות של השר שרנסקי?
היו"ר אברהם יחזקאל
מחר הוא יהיה כאן בשעה 8:30 בבוקר ואני אנסה להתלות את העניין של צו סימון המחירים בנושא הזה

שלכם ואתבע שייתן לכם פיתרון מיידי.
משה מקבי
אני מבקש, אם אפשר לעשות עוד פעם את הדיון הזה עם התעשיינים על מנת שזה יקבל אימפקט

נוסף.
היו"ר אברהם יחזקאל
תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשער, 14:45

קוד המקור של הנתונים