ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 14/01/1998

דווח מנהל מרכז ההשקעות על מדיניות ופעולות המרכז

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 202

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', ט"ז בטבת התשנ"ח. 1.1998. 14, בשעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר אבי יחזקאל

נסים דהן

יצחק וקנין

גדעון עזרא

אברהם פורז

מוזמנים; דוד ברוך, מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה והמסחר

רן קוויתי, עוזר למנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה

והמסחר

יורם בליזרובסקי, מנכ"ל התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

יוסף אריה, מנהל המחלקה לכלכלת תעשייה ועסקים, התאחדות

התעשיינים

הדסה אלמוג, מנהלת מרכז ההשקעות, מרכז השלטון המקומי

גבי קדוש, ראש עיריית אילת, יושב ראש פורום ערי פיתוח

בשלטון המקומי

אסי בן-חמו, גזבר עיריית אילת

מיכל כהן, יועצת השדולה-המועצה לצרכנות

יוסף שא נס, מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן

יעקב קופרמברג, רואה חשבון, סגן נשיא "לחב", ארגוני

העצמאים בישראל

מנהלת הוועדה; לאה ורון

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

דווח מנהל מרכז ההשקעות על מדיניות ופעולות המרכז



דווח מנהל מרכז ההשקעות על מדיניות ופעולות המרכז

היו"ר אבי יחזקאל; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

בשבוע שעבר למעשה פתחנו נוהג, ואנחנו

ממשיכים בו גם היום, שמטרתו בתום השנה לקבל סקירה שנתית בתחומים

מרכזיים למשק. בשבוע שעבר היה התחום של הממונה על ההגבלים העסקיים,

והשבוע אנחנו יושבים עם מנהל מרכז ההשקעות כדי לשמוע את סקירתו על העבר

ועל העתיד. אנחנו נשמע אותך ולאחר מכן נשמע את מנכ"ל התאחדות

התעשיינים.

אני יודע שבשנת 1996 היו מספר תוכניות בהיקף חריג, "אינטל" ודומיה. אני

יודע שמידת הזהירות מחייבת אותך, אבל הייתי רוצה לשמוע את הקונספציה

שלד ותפיסת העולם שלך בקשר לאותן השקעות חריגות. לא השקעות ספציפיות,

אבל מדיניות של השקעות חריגות. יש לי תפיסה, אני כלכלן במקצועי, והייתי

מאוד רוצה לשמוע בדיעבד את התפיסה שלך באשר לאותן השקעות חריגות,

גדולות במימדים, שגוזלות הרבה מארד נכסים, משאבים וכספים מהשקעות רבות

אחרות. אני לא מדבר על "אינטל" שהמדינה החליטה. ואגב, אין בעיה, זה

יוחלט בתקופת הממשלה הקודמת בחלק מהמקרים, כך שאם אני נשמע לכאורה תוקף

את ממשלת העבודה, אז אני לא תוקף אלא אני פשוט שואל למה צריך להשקיע

איקס מיליוני שקלים, מאות מיליוני שקלים בתחום אחד, אם אפשר היה לחלק

להרבה מאוד תחומים אחרים.

הייתי מבקש, ברשותך, גם לשמוע מה מידת הריכוזיות הענפית בקטע של

ההשקעות. כמובן האם למשל אתם מתכוונים להשקיע בענף הטקסטיל, למרות שאני

אומר לך השאלה הזאת היא פופוליסטית. כלומר, אני תייתי משקיע בענף

טקסטיל, באותו

ענף שיודעים שתהיה עליו תשואה גדולה, או באותם תחומי טקסטיל שיש עליהם

תשואה גבוהה, יש באמת שינוי מבני, ואני יודע שהתאחדות התעשיינים עוסקת

בעניין הזה בצורה מאוד מכובדת. אגב, אני מברך אתכם על כך שב-15 בפברואר

אתם עושים יום כחול-לבן, ואני אשמח אם תזמינו עוד חברי כנסת מלבדי כדי

שגם הם יוכלו לבוא.
גדעון עזרא
אני הגשתי הצעת חוק בנושא כחול-לבן, שהממשלה

תיזום במידת היכולת שלה גם פרסום בנושא.

היו"ר אבי יחזקאל; אני חושב שזה יהיה טוב אם תרחיב את מספר

המוזמנים.

מר ברוך, הקטע של ההשקעות הריכוזיות, כמה השקעת השנה, מה עם ענף

הטקסטיל, באיזה תחומים אתה הולך להשקיע. מה מגמת ההשקעות בתחומים עתירי

טכנולוגיה? בשנת 1996 מול שנת 1995 הייתה הכפלה במגמה של השקעות של

מרכז ההשקעות בתחומי ההייטק והייתי מאוד מבקש לדעת לגבי שנת 1997. כמה

השקעות אושרו - וזו שאלה שיש בה גם נימה פוליטית, אתה ולא אבוש -

באיזורי פיתוח אי, כמה בשטחים, איך אתה רואה את העניין הזה של הקריאה

שהיא פוליטית, אבל מבחינת השקעות יש לה משמעות, והייתי מבקש לשמוע גם

את מנכ"ל התאחדות התעשיינים לגבי אותה קריאה פוליטית שהיא חסרת טעם

לחלוטין, לא לקנות סחורה מהשטחים, סחורה ישראלית, וזה פשוט מדהים לשמוע

את מי שאמר את זה. אני מעריך את דעתו, אבל לא בעניין הזה.



אלה מספר נושאים שכרגע הייתי מבקש לשמוע לגביהם. אני חוזר ואומר עוד

פעם. אני מראש מרשה לעצמי להביע את דעתי, ואל תכעס עליה. אני חושב

שההשקעות שהיו בהיקף חריג בשנת 1996, השקעות "אינטל" ודומיהם, היו

השקעות שהתשואה עליהן הייתה תשואה זניחה, המשאבים שהושקעו בגינם היו

משאבים גדולים מאוד, ומנקודת מבט כלכלית זה היה מיותר. זו עמדתי, אני

אומר את הדברים האלו למרות שזה היה בתקופת ממשלת העבודה. צריך שיהיה

ברור שמשק קטן לא יכול להרשות לעצמו השקעות בהיקפים גדולים, זה אולי

קצת מעיד על פרובינציאליות פוליטית שפתאום אתה מוכן להשקיע. אני אגיד

לך יותר מזה, ואני מצטער שאני מתעמת, אני שומע לא מעט דוחות, בטח גם

גדעון עזרא, על זה שלא משתמשים ב"אינטל" בעובדים ישראלים, בתשומות

ישראליות. כלומר, הקטע הטראגי הוא שבזמנו מי שהריץ את העניין של

"אינטל", לא לקח בחשבון, ואני מקבל תגובות אין ספור על כך, שאותם אנשי

"אינטל" הגדולים לא משתמשים בתשומות ישראליות. אז מה, אנחנו רפובליקות

בננות? גם נותנים שש מאות מיליון דולר מכספי מדינה, וגם בסוף היא אומרת

שהיא לא הוסיפה כמעט יד עובדת אחת. אם כך, לשם מה השקעתי שש מאות

מיליון דולרל

בשנת 1996 הייתה עליה לא קטנה בג'וינט ונצ'רים, בכספי הון חוזרים,

ואולי בגלל השלום. האם הייתה ירידה בנושא הזה של הג'וינט ונצ'רים בשנת

1997? מה מידת ההערכה שלך כאיש מקצוע לתחום של ההוויה המדינית. אין ספק

שיש קשר כלשהו, לא מוכח, אבל יש. הייתי מבקש לדעת מבחינה סטטיסטית מה

מידת ההשקעה של ג'וינט ונצירים, איזה פניות יש אליך.

השאלה הקריטית שתמיד עולה בדוחות מבקר המדינה, כמה השקעות אתה מעריך

שלא הצליחו וירדו לטמיון? בסופו של דבר אני יכול להגיד לך שאחד הדיונים

שהיו על הטקסטיל, שנאמר לנו שהמרכז שלך נתן ארבעים ושתיים מיליון שקלים

ל"כיתן", ופתאום אתה בא ואתה סוגר אותו. אני לא מדבר על הפרשה הקלאסית

של האדון חמיש גולד, ואומרים שהאיש הזה הוא המודל הקלאסי לכך שיכול יזם

לקחת כסף ממרכז ההשקעות ולסובב את כל העולם. מהבחינה הזו, האם הידקתם

את הבקרה? האם למשל אתם מקציבים לוח זמנים למי שאתם מאשרים לו השקעה?

כלומר, בא בן-אדם ואומרים לו שאישרו לו השקעה, אבל אם תוך איקס שנים

הוא לא יממש אותה, אז ההשקעה הזו לא תאושר לו או תבוטל מאליה. מה מידת

הבקרה שלך?

בסופו של דבר מילה טובה לשר שלך. אני חייב לומר לך שלשר יש גישה שנותנת

לפקידות המקצועית לפעול. הוא בוחר את הכי טובים, הוא גם נותן גיבוי

ואני אומר את זה בצורה צינית אלא חיובית. מבחינה זו אני חושב שהשר קובע

אולי התנהגות פוליטית חדשה שפוליטיקאי לא מתערב, אלא קובע קונספציה

ונותן לאנשים לעבוד, וזו הייתה המגמה.
דוד ברוך
אני מנהל את המרכז משנת 1996. אני אקפוץ ישר

לשאלות שלך ואחר-כך אני אעבור לסקירה על שנת

1997.

אני אגיד משהו בפתיחה שאולי זה יתחבר גם ל"אינטל" וגם לשאלות ששאלת

בסוף. מרכז ההשקעות הוקם בסופו של דבר על-מנת שהמדינה תתחלק עם יזמים

בסיכון שעומד לפניהם בשלב ההשקעה. ברור שברגע שאנחנו אומרים את זה, זה

אומר שהמדינה מוכנה להסתכן יותר. אם המדינה מוכנה להסתכן פחות, אז כל

מערכת היחסים תתהפך, ורק אחרי שההשקעות תתבצענה, אז המדינה תשקול אם

לתמוך או להתערב בהן. היא עושה את זה משורה של סיבות. בין היתר מתוך



הנחה שברגע שהיא רואה תיק מפוזר של עשרות או מאות או אלפי פרוייקטים

לשנה ותומכת בהם, אז ברור שהיא יכולה לשקלל את הסיכונים בתוך התיק הזה,

וכתוצאה מזה לראות סיכון כולל יותר נמוך, להבדיל מהיזם שבשבילו זה

הפרוייקט הבודד, הוא ורק הוא, וכתוצאה מזה באופן טבעי הוא יהיה מוכן

להסתכל פחות וזה ישפיע על העיתוי שבו הוא מוכן להשקיע וכיוצא בזה. לכן

המדינה נותנת מענקים. מילת המשך לעניין הזה, שברור שזאת לא חברת ביטוח.

אם היינו מדברים על תהליך שבו כל השקעה שאושרה גם תצליח, אז אין טעם,

כי אחרת זה לתת מתנות לדברים בטוחים. אנחנו לא מדברים פה על דברים

בטוחים, אלא אנחנו מדברים על דבר שמראש יש להם סיכויי כשלון כאלה

ואחרים, ולכן בוודאות ובראיה פקוחה אנחנו יודעים שחלק מההשקעות לא

תמלאנה אחרי הייעוד שלהן וחלק מהן תיכשלנה.

בסוף הדיון אני אגיע בכל-זאת למערכת הבקרה, כי תחת המשפט המאוד קל הזה

אני יכול לעשות לעצמי חיים קלים ולהגיד שבעצם לא צריך בקרה כי מראש

התכוונו לזה. התשובה היא לא, צריך לשפר מאוד את מערך ההערכה של

הפרוייקטים וכמובן את מערך הבקרה, אבל בגדול זו התשובה ומזה אני גם

יודע בנושא טקסטיל וכיוצא בזה שיש יותר דוגמאות מ"כיתן" ולא כולן

ידועות.

אני אגיד משהו לגבי השקעות גדולות. כשאני מסתכל על השקעה גדולה, מעבר

לצד הציבורי, אם זה טוב או לא טוב, נדבר על זה במימד הכלכלי. עם השקעה
גדולה יש שתי בעיות
ראשית, היא יוצרת ריכוזיות מאוד גדולה. בואו נסתכל

לרגע על "אינטל". "אינטל" בתפוקה מלאה תייצר מחזור של מיליארד דולר

יצוא. סכום כזה - יצוא תעשייתי ביהלומים הגיע השנה ל-15-14 מיליארד

דולר - אומר שמפעל אחד בודד הולך להוות שבעה אחוז מהיצוא התעשייתי של

מדינת ישראל נניח בעוד שנתיים. אם אכן הדבר הזה יקרה, זה אומר שחשיפה

או שונות באותו ענף של סמי קונדקטור יכולה ליצור השפעות דרמטיות במאזן

התשלומים של מדינת ישראל. זו הסתכלות אחת. יש פה עניין של ריכוזיות

בתהליכי הייצור, וגם תלות גדולה מאוד במפעל בודד.
יורם בליזרובסקי
לעומת זאת, "אינטל" הפכה להיות מנוף לתעשיות

שונות.
דוד ברוך
נכון.

הדבר השני. אני עובד במשאבים מוגבלים וכשאני

רואה השקעה גדולה, אני צריך תמיד לראות מה האלטרנטיבות. אם יש כסף

בכמויות בלתי מוגבלות, אבל זה לא המצב. לכן צריך לראות האם נכון לתמוך

בהשקעה גדולה ובה בעת לדחות איקס השקעות קטנות הרבה יותר מפוזרות

ובשיעורי תשואה שלפעמים לא נופלים מהשקעה גדולה.

אחרי המשפט הכללי הזה, בעצם צריך לראות את ההשקעות עצמן ולבדוק האם הן

כדאיות למשק, בדיוק כמו שבודקים כל השקעה אחרת. מה התשובה לסיכונים

שאמרתי? טכניים. אני צריך להעלות את שער הנכיון. אם אני בודק היום

פרוייקטים בשער נכיון של שבעה אחוז, אז פרוייקט כמו "אינטל", גם בגלל

שהוא בענף מאוד הולטיבי, מי שיסתכל על מכירות סמי קונדקטור בעולם יראה

גרף מסויים. שנית, בגלל מה שאמרתי, הריכוזיות ביצוא, את שני הדברים

האלה אני צריך לשפר ולהביא לביטוי בשער הנכיון. ברגע שתיקנתי את זה

בשער הנכיון וההשקעה יצאה כדאית, מבחינתי עברתי למדד סינטטי. כבר אין

גדול, קטן, שחור, לבן, טוב, יפה. יש כדאי ולא כדאי.



מה הייתה הבעיה עם "אינטל". הבעיה הייתה, לא בגלל שהוא גדול, ולא בגלל

שהוא עלה שש מאות מיליון דולר, אלא בבדיקת הכדאיות הכלכלית הוא יצא לא

כדאי. קודם כל אני מתחיל בזה. פה מתחיל ונגמר הסיפור של "אינטל" והיה

בהחלט מקום לדאוג ש"אינטל" אכן תקום במדינת ישראל ובעלויות יותר

נמוכות. אני חושב שבשש מאות מיליון דולר, כאשר מקבלים ערך נוכחי נקי

שלילי של קרוב לרבע מיליארד דולר, זו לדעתי תוצאה לא סבירה.

לחברות כאלה ללא ספק יש מנוף והשפעה. אין ספק שמדברים במפת ההייטק

העולמית, שב"אינטל" יש פה מרכז תכנון אחד מהמתקדמים בעולם, שהוא זה

שייצא ופיתח את ה-אמ.אמ.איקס. ושיש פה פאב, שתיכף נדבר מה הולך לקרות

אתו, שהוא הולך לייצר בעוד כמה שנים ב-0.15 מיקרון וזה יהיה הפאב השני

של "אינטל", ובעצם הפאב היחידי מחוץ לארצות-הברית שמיוצר ב-0.15, אז

אין לי ספק שזה מוסיף לרקורד ולמוניטין של מדינת ישראל מבחינת איזה

תשתית תעשייתית ועד כמה היא שייכת לאותה משפחה מתקדמת. חבל לעשות פוסט

מורטום, אני מדבר על איך אני אפגוש את ההשקעות קדימה אם אני אתקל בסדר

גודל כזה. אפשר היה לעשות בסדרי גודל אחרים גם פה, כי בסופו של דבר

מלבד הון תמיכה בהון פיזי, אנחנו גם מציעים הרבה מאוד דברים אחרים

שאנחנו תחרותיים בהם בקנה מידה לטעמי בינלאומי, כמו הרכב כוח האדם,

משטר דמוקרטי, תשתית.

הגענו עם פרוייקט המגנזיום של מפעלי ים המלח לסדר גודל דומה, וזה יגיע

בסופו של דבר ל-900-800 מיליון דולר, כשהוא יגמור את ההשקעה כולה, וגם

שם יש משקיע זר עם שלושים וחמישה אחוזים. עוד פעם, גם כאן צריך להסתכל

על זה. ההשקעה הזאת בעצם הולכת לנצל משאב שעד היום לא ניצלו אותו. דרך

אגב, ים המלח, היסוד שבו הוא עשיר ברמה הגבוהה ביותר זה דווקא

המגנזיום. אז הוא הולך לייצר יסוד, כתוצאה מזה הוא הולך לעשות קפיצת

דרך טכנולוגית ויכול להיות שתתפתח פה תעשייה שבעבר לא הייתה, גם של

יצור מתכות ואחר-כך אולי תעשיות מטולוגיות. יש בזה סיכון עצום, זו

כניסה לתחום חדש, ומאחר וההשקעה נעשית כדאית, ואני לא מתייחס למה

שהופיע בעיתונים, אם הנתונים נכונים או לא נכונים, כי זה לאחר שבדקנו

והמפעל בדק שההשקעה היא כדאית, אז אני חושב שבהחלט היה מקום להסתכן על

אף הגודל.

בדיקת הכדאיות למשק של מפעל המגנזיום הצביעה על כך - כמובן, עם רמת

הסיכון שמתלווה לזה - שהמפעל הוא כדאי. כך שאין כאן קביעה של גדולים

או קטנים. דרך אגב, בנסיבות של 1996 ניתנה גם תוספת תקציבית לשני

המפעלים האלה, כך שהיה אפקט של דחיקה של מפעלים אחרים, גם על-ידי

"אינטל" וגם על-ידי המגנזיום, אבל בסדרי גודל פחות דרמטיים ממה שאפשר

היה לחשוב.

המבחן האמיתי יהיה לראות איך שתי ההשפעות האלה תשפענה בעתיד גם בנושא

של תוצר וגם בנושא של תעסוקה וגם בנושא של אפקטים נוספים, "אינטל"

לתעשיות נוספות, ואם המגנזיום יצליח, האם הדבר הזה באמת בעוד חמש או

עשר שנים יתגלגל לתעשיה מטלוגית ברמה זו או אחרת. אלה הם סימני שאלה.

אין לי את התשובות, אבל יש פוטנציאל והוא פוטנציאל בסדרי גודל.

דבר שני שהעלית, נושא של טקסטיל. הטקסטיל עכשיו זה קומבינציה שבאה
בנקודת זמן אחת ופועלים בה מספר וקטורים
- חווקטור הראשון הוא הרעה בתנאי המשק. כשאנחנו מדברים על תעשיות

שפועלות בשולי רווח נמוכים, ברור שיש השפעה גם בביקושים המקומיים וגם

הרעה בתנאי הסחר, שער חליפין וכיוצא בזה. ברור שהחוליה שנקרעת ראשונה

היא החוליה החלשה.

- וקטור שני, אנחנו מדברים על בעיות בנושא של שכר מינימום. אי-אפשר

התעלם שכל מה שקרה בנושא של שכר מינימום, השפיע בצורה מהותית על

התעשיות האלה.

- הווקטור שלישי נוגע לתהליך החשיפה, שללא ספק חשף את התעשיות האלה,

וכל אחת התארגנה בקצב שלה, אבל התעשייה הזאת נחשפה נניח לפחות בהלבשה

העליונה, ייצור מאוד זול שמגיע מהמזרח, ואם אנחנו נגיד שאותו ייצור

הוא עתיר עבודה ולא עתיר איזה שהוא תיחכום טכנולוגי, אז אנחנו

נמצאים במדדי השוואה למשל שמאה דולר בירדן או מאה ועשרים דולר בירדן

בחודש, שלוש מאות דולר במחסום ארז, ואלף דולר בירקא או בקריית-גת.

אלה הם מספרים, כשאתה מדבר על מוצר שהוא עתיר עבודה, הם כמעט לא

מאפשרים לאורך זמן תחרות. אם ניקח ונלך עוד מזרחה ונדבר על סין

ומקומות מהסוג הזה, אני חושב ששם שלוש ספרות לא מוכרות בשכר עבודה

לחודש.

בתוך תעשיית הטקסטיל אפשר היה לחלק את המפעלים לשלוש קבוצות: כאלה שהיו

שמנים ורדומים, כאלה שהיו רזים וגרועים מראש והם כבר נחתכו לאורך הדרך

בשנתיים-שלוש האחרונות, והקבוצה השלישית היא זו שהשכילה לאתר לעצמה

נישות או היום לעשות תוכניות של שינוי.

אנחנו בשנת 1997 השארנו שני מפעלי טקסטיל: מפעל אחד, "תפרון", והוא

מייצר מוצרים של הלבשה תחתונה בטכנולוגיה מאוד מתקדמת. המפעל הזה, נדמה

לי לפני שישה חודשים הונפק בבורסה בארצות-הברית דרך חברה של מאתיים

מיליון דולר. דוגמה שנייה פחות מתוחכמת, זה דווקא מפעל "פולגת", שהוא

שייך לאותה משפחה שהגדרתי אותה לפני כן, שתחת קורת גג יושבת חברת אחות

שנקראת "כיתן" והם שמו על השולחן איזו שהיא תוכנית להיכנס במפעל שלהם

בקריית-גת לתוכנית מסויימת בתחום של בדים מיוחדים, שאם היא תצליח, ללא

ספק יש סיכוי ש"פולגת" תתקיים. אם התוכנית הזאת לא תצליח, אז אני בטוח

שאנחנו נראה את "פולגת" באותו סטטוס של "כיתן". עם כל הסיכון הזה,

החלטנו שאנחנו נכנסים בידיעה ברורה שזה מאוד מסוכן, אבל זה הסיכוי

היחיד להשאיר מפעל עם אלפיים עובדים בקריית-גת, כי אם הוא לא יצליח,

אנחנו יכולים, לצערי, לפגוש את המפעל הזה במצב דומה ל"כיתן", אם ההשקעה

תיכשל.

ב"כיתן" הכתובת הייתה על הקיר, החברה הזו משקיעה - אני לא רוצה לנקוב

במספר - מאה מיליון דולר פלוס-מינוס במהלך השבע-עשר שנים האחרונות, ללא

גידול במחזור. כלומר, החברה הזו רצה במקום כמעט שבע או עשר שנים, ואין

לי ספק שרק עכשיו יש תהליך של התפכחות. לצערנו תהליך ההתפכחות נעשה

בדיוק בעיתוי הכי גרוע בשוק העבודה, כאשר כל אלה שייפלטו או נפלטים

מהמפעלים של "כיתן", אין לי ספק שאנחנו לא מדברים כרגע בשוק עבודה

צומח, ואנחנו נמצא עם בעיה קשה של אבטלה באותם איזורים שבהם פעלו

המפעלים האלה.



עברנו אירוע דומה בבית-שאן באוקטובר 1996, ואנחנו עוברים עכשיו אירוע

בנצרת, וכמובן עוד חברה אחות שנרכשה על-ידי "כלל" זו "גיבור סברינה",

שגם היא עברה דבר דומה, על אף שאני מקווה שבמקרה של "גיבור סברינה",

מאחר ואני יודע בוודאות שיש שם פעולות שהן רוווחיות תפעולית, אז אם

המפרק ינהל את זה נכון, אני משוכנע שחמישים אחוז מהעובדים יוכלו להמשיך

לעבוד במפעלי "גיבור סברינה", אם אכן יצליחו למצוא רוכש, ואני לפחות

יודע על שניים-שלושה מתעניינים פוטנציאליים רציניים שמטתובבים טביב

העניין הזה.
יורם בליזרובסקי
הייתי רוצה לשים איזה דגש על קומבינציה

נוטפת, וזה השילוב של חלקים בארץ ואותם

החלקים של החוליות החלשות של מפעלי הטקטטיל שיוצאים לירדן עם מצרים.

לצערי, אולי האשמה בנו היא שלא הצלחנו להטביר את המשמעות ויש עליהום

גדול על מפעלי תעשייה, שלוקחים ומפטרים עובדים בארץ ומעבירים עבודה

לירדן או למצרים או למזרח הרחוק. צריך להבין שאם זה לא היה נעשה, אז כל

המפעל היה קורט. משאירים בארץ את אותם חלקים שיש לנו יתרון יחסי, וזה

הדיגום, זה העיצוב, הגזירה, ההשלמה. את העבודה היותר פשוטה, שזה

התפירה, ששם ברמות השכר בארץ אי-אפשר לעשות, מעבירים החוצה. ללא

הקומבינציה הזאת, כל המפעלים היו מתמוטטים. לכן יש לראות את זה כרע

במיעוטו, אבל כדרך שבה יכולה להשאיר הרבה מאוד אלפי עובדים בענף

הטקטטיל מבלי שהענף הזה יקרוט.

גדעון עזרא; למה אי-אפשר לעשות קרני בעמק בית-שאן?

שהפועלים יבואו בבוקר מירדן, וכך מתגברים על

נושא שכר העבודה. הם יכנטו בבוקר מירדן, יחזרו בערב הביתה, ואז יהיה לך

את השילוב של זה עם עבודה זולה.

קריאה; שם אומרים למה שהמנהל לא יעבור את הגשר

ויגיע לירדן.

גדעון עזרא; לדעתי זה יכול לעזור בצורה משמעותית גם

לבית-שאן וגם לירדנים. הפועלים יבואו בבוקר

מירדן ובערב יטעו הביתה.
קריאה
מה ההבדל?

גדעון עזרא; ההבדל הוא שיהיו שם עובדים שלנו.

יורם בליזרובסקי; אני יכול לומר שקרני מבחינתנו יכול להיות

התשובה לירדן ומצרים.

גדעון עזרא; קרני יהיה יותר יקר מירדן.
יורם בליזרובסקי
כן, אבל הוא יהיה הרבה יותר זול מישראל.

היו"ר אבי יחזקאל; אגב, אנחנו ניזום טיור במקום.

גדעון עזרא; האיזור צמא לזה. אני מכיר את האיזור. אני

מבקש לקבל תשובה אם אתם בכלל חושבים בכיוון

הזה, או שבכלל אתם לא חושבים בכיוון הזה.
דוד ברוך
התפקיד שלנו הוא לבוא בעיתוי הנכון, איפה

שצריך לתת את ההכוונה הנכונה ולסייע ללא

הפרעות. בסופו של דבר מי שמקבל את ההחלטות זה לא אנחנו אלא אנשי

העסקים. אם מישהו חושב שזו השקעה, שיתכבד ויעשה את זה.

יורם בליזרובסקי; ישנה תוכנית של יזם ישראלי, נדמה לי שהוא

היה טייס בצה"ל, להקים קרני, בדגם קרני,

בשטח ליד שייח חוסיין, על הקונספט הזה של השקעות ישראליות שיתבססו על

כוח עבודה זול יותר שיגיע מירדן. אנחנו מאוד תומכים בזה, גם בצד הקשרים

בין שתי המדינות וגם כתשובה שלנו, כי הפעלת מפעלים באירבית, ואת זה

למדנו מהתעשיינים הישראלים, בצד ההוצאות הזולות הישירות של כוח אדם, יש

המון הוצאות עקיפות, אתה צריך לשלוח המון כוח אדם ניהולי. זה לא שחור

לבן. השורה התחתונה הרבה יותר זולה, אבל זה לא ממש שחור לבן. אילו היה

גם פארק כזה בשייח חוסיין, שהישראלים היו יושבים בבית והפועלים הירדנים

היו נוסעים ויוצאים, זה היה פותר את הבעיה. הוא נתקל בקשיים לא מעטים

גם מצד הירדנים.
יצחק וקנין
הירדנים לא מקבלים כל כך בשמחה את כל העסק

הזה של הכניסה.

יש לי מה להגיד לגבי הדבר הזה בתור אזרח, לגבי עצם שיתוף הפעולה, אבל

בכובע שאני לובש, אם אתה שואל אותי האם לשם צריך לקחת את העיסוק הזה,

צריך לקחת את האיזורים של הנגב המערבי או של בית-שאן, לא. אם רוצים

לשתף את האיזורים האלה בצמיחה של מדינת ישראל, צריך לחפש דברים עם רמות

הכנסה ותפוקה אחרות, ולא לחפש איך לחבר אותם עם חוטי ברזל למפעלי

טקסטיל. בסופו של דבר יחליט בעל מפעל הטקסטיל שיעדיף לעשות את זה

בירדן.

גדעון עזרא; אני שואל על היוזמה הזאת, על-מנת שאותו קצין

שאתה מדבר עליו יוכל ללכת קדימה.

יורם בליזרובסקי; אבל היא לא מעניינת מבחינת המשקיעים.
גדעון
עזרא: שום דבר לא מעניין. אני רואה מפעלים שמפטרים

פועלים וזה לא מעניין את אף אחד חוץ מאשר את

אותם מפוטרים.

היו"ר אבי יחזקאל; השאלה אם נכון מבחינת התפיסה החברתית וגם

הכלכלית ליצור ריכוזים גיאוגרפיים שפועלים

באים מירדן, עובדים בשביל מאה דולר וחוזרים אחר-כך לירדן. השאלה איזו

תחושה זה יוצר.

גדעון עזרא; זה יותר טוב מאשר באים מניגריה ועובדים כאן

בשביל מאה דולר. אני דווקא הייתי רוצח שכל

העובדים הזרים יבואו בבוקר ויצאו בערב. אותו קצין שדיברת עליו, יש לו

רעיון, בשביל לגלגל את הרעיון ולהקים את המפעל, מה צריך להיות? מה אתה

מצפה מהמדינה שהיא תעשה והיא לא עושה?
יורם בליזרובסקי
כרגע הבעיה בידי ממשלת ירדן, כי השטח מוגדר

שם כשטח ירדני.
גידעון עזרא
לא, אני מדבר על שטח ישראל.
יורם בליזרובסקי
ממשלת ירדן צריכה להסכים שהפועלים יעברו את

הגבול.
גדעון עזרא
ממשלת ירדן שולחת לנו כל בוקר פועלים. מי

אמר שהיא לא מסכימה?
דוד ברוך
אם הוא יבוא אלי ויגיד שהוא רוצה להקים

מפעל, איש לא מונע ממנו.
יורם בליזרובסקי
אני לא כל כך מעודכן בפרסים, אבל אני אשלח

לך את הפרסים.
היו"ר אבי יחזאל
מה שאומר חבר הכנסת גדעון עזרא הוא שראוי

לבדוק אפשרות של הקמת פארקים תעשייתיים.
גדעון עזרא
אתה אמרת קודם שכתוצאה ממפעל אחד יש עובדים

נוספים שניזונים מהעניין הזה, ואני מסכים עם

זה. תלד לכיוון הזה, וזה איזור חלש שצריך לעודד אותו. צריך ללכת במגמה

הזאת.
היו"ר אבי יחזקאל
אני לא בסוח שהייתי רוצה להפוך את בית-שאן

למקום שבו יש מפעל, כי צריך לראות מה בסופו

של דבר שירותי הליווי שאתה נותן. אתה אומר שאתה יוצר תחום גיאוגרפי,

נגיד איזור שסמוך לירדן, ואתה לוקח פועל ירדני, וזה בסדר, נותן לו מאה

דולר ואת המפעל מקים בישראל ולא בשסח של ירדן. זאת אומרת, שבסופו של

דבר אתה יוצר שם אוכלוסייה חלשה שמתגמלת אוכלוסייה חלשה.
יורם בליזרובסקי
באיזור יקומו לאו דווקא מפעלי סקססיל אלא גם

מפעלים אחרים.
גדעון עזרא
מדברים על קרני שהיא הרבה יותר יקרה מירדן,

יש לנו שסח פחות בעייתי מבחינה צבאית

אפילו.
נסים דה;
ברגע שהוא יעבוד במדינת ישראל, יחולו עליו

חוקי מדינת ישראל ותצסרך לתת לו שכר

מינימום. מי יעבוד במאה דולר?
גדעון עזרא
לא נכון. מה פתאום?
נסים דתן
אחת הבעיות של העובדים הזרים זה שכר

המינימום. יש שכר מינימום לעובדים זרים.

ברגע שהוא יעבוד בשסח מדינת ישראל, יחולו עליו חוקי מדינת ישראל לכל

דבר ועניין.
היו"ר אבי יחזקאל
חבר הכנסת נסים דהן אומר שלא יעבור זמן רב

ויקומו כמה חברי כנסת שיציעו להחיל את



העניין הזח. העניין הזה שתוך זמן קצר יושווה השכר, הוא אומר שמראש לא

היה הולד להקים תעשיות של מאה דולר באיזור ישראל.
יצחק וקנין
הרעיון הוא לא רק להתמקד בקטע הזה של השכר,

כי יש פה דברים אחרים שלדעתי צריך לתת עליהם

את הדעת. הבעיה של העובדים הזרים במדינת ישראל, זו רעה חולה שצריך לטפל

בה.
גדעון עזרא
אני עדיין לא קיבלתי תשובה. מוכנים או לא

מוכנים? אני לא אצא מהדברים האלה, אני לא

אצא מהישיבה ומה שהיה אתמול, זה מה שיהיה היום. אתם מדברים אתי באופן

לא ברור.
דוד ברוך
אנחנו מדברים ברור מאוד. אני מניח שאם אני

אבדוק פרוייקט להקמת מפעל "תדיראן" קשר

בבית-שאן, או מפעל פלסטי באיזור בית-שאן, אם אני אבדוק את הכדאיות של

המשק מול אותו מפעל שאתה רואה לנגד עיניך, שבבוקר באים אליו הפועלים,

מבחינת תרומה למשק הלאומי, אני חושב שהפרוייקט הזה יהיה מאוד לא כדאי

למשק הלאומי. אני כן חושב שחלק מעיצוב היחטים עם ירדן זה עצם קיום

הקשרים הכלכליים, מעבר של עובדים לכאן. זה מאוד חשוב. כי איזה שירותים

יהיו? הגנן יהיה ישראלי? המזנון יהיה ישראלי? זה גם באלפיים שקל לחודש,

זה מעניין, אבל לא מספיק. השאלה איזה שירותים מפעל כזה צריך. גם היום

המנוולים חוצים את הגשר ונוסעים לנהל את המפעל שם. השאלה היא איזה

שירותי תחזוקה ניתן, נקיון, סנדביצים? זה לא מעניין.
גדעון עזרא
אני לא יודע מה המרכיב של הביטחון שלנו של

ההשקעות שלנו בירדן. ירדן, עם כל הכבוד

איננה מדינה שההשקעה שם בטוחה.

דוד ברת; שיעשה היזם את החשבון שלו. אם לא, שישלם פה

אלף דולר ב"כיתן" בנצרת ולא ישלם מאה דולר

בירדן. זה החשבון שלו. אם הוא חושב שהסיכון מצדיק את המעבר לירדן,

שיעשה את זה.
גזעון
עזרא; אתה תעזור לו?
דוד ברוך
במה?
גדעון עזרא
בבית-שאן.
דוד ברוך
בוודאי שכן, אם ההשקעה היא כדאית. בכל השקעה

שהיא כדאית אני אעזור.

גדעון עזרא; איזור תעשייה ארז, זה דבר שצריך לעודד אותו.

הם לא נכנסים לארץ, הם חוזרים הביתה מרוצים,

הם עובדים, נותנים תוצרת טובה.

דת ברת; הנושא הבא הוא נושא ההייטק ואחר-כך אולי

ננסה לחבר את התמונה לגבי 1997 בכלל.



בהייטק - אני חושב שאני הולך להגיד דברים ממוחזרים כי אין נושא מדובר

יותר מזה בשנה וחצי האחרונות - בעצם הגענו למצב שהמשק הישראלי כבר נמצא

ברמת בשלות כזאת שעכשיו אנחנו מתחילים לראות את התוצרים. אנחנו בעצם

אחרי תקופה ארוכה של השקעות במערכת ההשכלה הגבוהה, משרד הביטחון, כל

הדברים שדיברו אליהם. שנת 1986, חוק המו"פ, ובעצם על-פני שבע או שמונה

שנים השקעות מצטברות באמצעות המדען הראשי. בעצם בשנות ה-90 הדבר הזה

מתחיל להוציא את כל הפירות שלו והוא מוציא את זה בקצב אקטפודנציאלי.

אנחנו לפחות יכולים לראות את מה שקורה אצל המדען הראשי בין חצי שנה

לשנה וחצי אחרי שהפרוייקטים היו אצלו.

משרד התעשייה תומך בתחום ההייטק בעצם בשני כלים עיקריים: הכלי הראשון

שבו הוא מתחלק איתו בסיכון בשלב המחקר והפיתוח, שזה המדען הראשי של

המשרד שלנו, ויש לו תקציב בסדר גודל של למעלה ממיליארד שקלים. במקרה

כזה הוא מממן חמישים אחוז מתוכנית ההשקעה למחקר ופיתוח. ברור שהשלב של

מחקר ופיתוח הוא מאוד מטוכן, וחלק גדול מההשקעות לא תגענה בסופו של דבר

לכך שהפיתוח יהווה הצלחה מבחינה טכנולוגית, ואם הוא הצליח טכנולוגית,

יכול להיות שהוא לא בעל פוטנציאל עסקי. אותן השקעות, בדרך כלל אחרי

שגמרו את המחקר והפיתוח, מאחר ורובן עומדות בקריטריונים שלנו, מגיעות

אלינו, מגישות בקשה למפעל מאושר. אני אומר שפרק הזמן מרגע שהן מסיימות

את המדען הראשי ועד שהן מגיעות אלינו, זה בין חצי שנה לשנה וחצי, אז הן

תגשנה בקשות למפעל מאושר ואנחנו רואים את הגידולים בטדרי גודל. בין שנת

1996 לשנת 1995 ראינו כמעט הכפלה בהיקף התוכניות בתחום ההייטק. אחד

הדברים המעניינים הוא שזה לא היה קשור לבעיות מדיניות, על אף שכולם

תשבו שכן. הגידול הזה נמשך ובעצם אנחנו רואים כאן איזה שהוא שינוי מבני

שמרכז הכובד עובר לתעשיות האלה.
היו"ר אבי יחזקאל
זאת אומרת, בתחום ההייטק אין קשר לנושא

המדיני.
דוד ברוך
כשאני אגיע למשקיעים הזרים, אני חושב

שההוכחה הכי טובה תהיה דרכם. אני אענה על זה

במדוייק, כדי שלא תצא כאן איזו שהיא קביעה חד-משמעית.

בנושא ההייטק הייתי אומר שלושה דברים. קודם כל, זו פעילות שהיא עתירת

סיכון. אורך החיים של חלק גדול מהפרוייקטים הוא קצר. אם היית שואל אותי

האם בנינו כאן תשתית תעשייתית שאתה יכול להגיד שהיא קיימת לאופק ארוך

וברמות רווחיות וברמות תוצר כאלו, התשובה היא לא. יכולתי להגיד את זה

על תעשיות מסורתיות כי אורך החיים של הטכנולוגיה של המוצרים הוא ארוך.

פה אנחנו מדברים על מוצרי אינטרנט שנכנסו בינואר, עשו בום בקיץ, ושנה

לאחר מכן התוכנה כבר לא רלוונטית.
קריאה
אתה מדבר רק על תחום המחשבים?
דוד ברוך
לא. מחשבים, ביו-טכנולוגיה, תקשורת, הכל.

נסים דהן; גם חממות זה הייטק, ושם אורך החיים הוא הרבה

יותר ארוך.
דוד ברוך
אני אומר שנושא ראשון הוא רמת סיכון גבוהה,

זה נושא של מחזוריות מוצרים ומחזוריות של



טכנולוגיה גבוהה מזו שהכרנו, מה שמביא אותנו לרמת השקעה הרבה יותר

גבוהה במחקר ופיתוח ובטיפול יסודי בתשתית הטכנולוגית של מדינת ישראל.

אם לא נטפל בשנים האלה בתשתית הטכנולוגית, לא נוכל להיכנס בעוד חמש או

עשר שנים לשימור כושר התחרות. אנחנו בעצם עוברים על תשתית טכנולוגית

שפותחה או הושקע בה הרבה שנים קודם.

מדובר בתופעה של הרבה מאוד יזמים קטנים, הרבה מאוד 'סטארט-אפ' ויש בזה

הרבה מאוד חיוב וגם הרבה מאוד סיכון. למשל, אחד הדברים "הבעייתיים" עם

חברות ה'סטארט-אפ' שמדובר בעצם בא-סימטריה בין ההסתכלות על שווי

הפרוייקט מצד בעל העסק מצד המדינה. מי שישב באיזה מצפה בגליל, הרבה

פעמים הוא אומר שאם הפרוייקט יצליח, הוא מוכן למכור אותו לקרן סיכון

אמריקאית או למשקיעים זרים בשלושה מיליון דולר, ובשבילו זה מהפך בסדר

גודל אדיר, אבל השווי של הפרוייקט למשק הוא הרבה מעל לשלושה מיליון

דולר. לדעתי אנחנו מוכרים חלק מהתעשייה הזאת בערך חסר שלא מבטא את

ההשקעה שהשקענו. הוא, ברמה האישית שלו, עושה עיסקה טובה, אבל זה לא כך

כאשר אתה מסתכל על זה מבחינת המשק, כי באותו אחד השקעת במערכת השכלה

גבוהה ובתשתית.

היו"ר אבי יחזקאל; אפשר לומר שאלה שעוסקים בהייטק רוצים לגזור

קופונים מהר מדי.
יורם בליזרובסקי
בוא ניתן להם קרדיט כי לפעמים אין להם אורך

נשימה.
נסים דהן
השאלה היא למה המדינה לא נכנסת לנעליים האלה

וקונה בשלושה מיליון דולר.
דוד ברוך
אני לא אומר את זה באופן גורף אלא אני מציב

בעייתיות שנלווית לתחום הזה.

הדבר השלישי שיש לזה אפקט מכפיל חזק מאוד. כל פרוייקט כזה גורר אחריו

שרשרת של פעילויות נוספות במשק, אם זה בתחומי התשתית. כלומר, כל מוצר

הייטק כזה צריך אחר-כך מפעל שיעשה את המעגל המודפס, מישהו שיתעסק

בייצור שלו. זאת אומרת, יש כאן אפקט מכפיל חזק מאוד, למרות שיש לנו

בעיה שחלק גדול מהייצור בפועל של המוצרים לא יכול להיעשות במדינת

ישראל. למשל, כל ייצור הרכיבים, אין תשתית במדינת ישראל לייצור הרכיבים

עצמם. היום במדינת ישראל, עם כל זה שמדובר על נושא הצ'יפים, יש בעצם רק

מפעל אחד שנותן שירותים חיצוניים לצ'יפים, וזה "טאוור סמי קונדקטור"

במגדל העמק, וגם זה נוגע רק בשוליים של התעשייה.

הייתי רוצה בכמה דקות להראות לכם כמה שקפים ואתחיל עם השקף הענפי, רק

כדי לקבל את סדרי הגודל של הפעילות בשנה.
היו"ר אבי יחזקאל
הייתי רוצה גם את ההתייחסות שלך לעניין של

ה-12 וה-24 אחוזים.
דוד ברוך
אני רוצה להראות את הפעילות שלנו בשנה הזאת,

אבל לא להטביע אתכם בנתונים.

מרכז ההשקעות תומך במספר תחומים. הגדול שבהם הוא תחום התעשייה, הבא

אחריו הוא תחום התיירות. אחר כך יש עוד עולם שלם של פעילויות שהן בסדר

גודל זניח לעומת מה שאני מראה. נכסים מאושרים, אנחנו מאשרים בניית



מגורים להשכרה, פרוייקטים שהם בתפר בין חקלאות לתעשייה. אני לא אדבר

כאן על כל ההשקעות, אלא רק על מה שאנחנו קוראים בעגה שלנו הקמות

והרחבות, בלי תוספות שניתנו להשקעות של מפעלים שאושרו בשנים קודמות.

במהלך השנה הזאת היינו מעורבים בהשקעות בהיקף כולל של 1,7 מיליארד

דולר. יחד עם התוספות זה מגיע לקצת יותר משני מיליארד דולר.
יצחק דהן
מה חלקה של המדינה במיליארד ושבע מאות?
דוד ברוך
זה משתנה. אנחנו רואים כאן את כל התוכניות.

אנחנו נותנים תמיכה בשני מסלולי סיוע

עיקריים. המסלול הראשון הוא מסלול מענקים שבו באיזור פיתוח אי התמיכה

מגיעה ל-24 אחוזים מענק ושנתיים של פטור מוחלט ממס. לאחר מכן יש תקופות

של מס מופחת. לאחר מכן יש מסלול חלופי שהוא מסלול שבן באיזור פיתוח א'

אנחנו יכולים להגיע לעשר שנים של פטור מוחלט ממס. במקרה כזה הוא לא

מקבל מענק, אבל בעצם מס חברות, אם הוא לא משאיר דיבידנדים, הוא אפס

לתקופה של עשר שנים.
יצחק דהן
אם יש לו רווחים בעשר השנים.
דוד ברוך
כן. אני כרגע מראה את סך ההשקעה, כולל את

החלק של היזם, של הקמות והרחבות. דרך אגב,

זה רק אישורים. יכול להיות שפה חבוי אישור שנתתי ב-31 בדצמבר 1997,

שמתכנן לקבל הקצאת קרקע רק במאי שנה הבאה באופקים, להזמין את הציוד

באוגוסט ולהתחיל לעבוד רק באפריל 1999.
גדעון עזרא
זאת השאלה ששאלתי לגבי ההשקעות בפועל.
דוד ברוך
אין לנו יכולת להגיב. זה לא בגללי, זה בגלל

היזם. אין יזם שמסוגל תוך רגע לגמור אצלנו,

לגמור בארבעים שניות במינהל, לגמור בארבעים שניות ברשות המקומית את

היתרי הבניה, תוך חמש דקות להזמין את הציוד ותוך שבע דקות להזמין את

העובדים. זה תהליך באופן טבעי, גם מבחינת הבירוקרטיה וגם מבחינת

הסיכונים, לוקח שנתיים-שלוש.
היו"ר אבי יחזקאל
מה קורה אם אחרי חמש שנים לא ביצעו?
דוד ברוך
לגבי כל אחד כזה שמחזיק חמש שנים ולא ביצע,

אני מבטל. במהלך השנה ביטלתי ארבע מאות כתבי

אישור, ויש שם אוכלוסייה גדולה מאוד.

אני רוצה להראות לכם את זה בכמה זוויות הסתכלות. זווית הסתכלות ראשונה

היא במונחים של היקף השקעה, ואני רוצה ללכת רק לשתי השורות העליונות.

שני ענפים בעצם מובילים, וזה הכימיקלים-תרופות שתפסו שלושים אחוז מסך

ההשקעה, וציוד חשמלי ואלקטרוניקה והתוכנה, נחבר את שניהם, מה שנכנס

להגדרה של הייטק, תפסו עשרים ושתיים אחוז נוספים. בעצם שני הענפים

האלה תופסים חמישים אחוז מסך המקורות או מסך ההשקעות של התעשייה

בישראל.
יור בליזרובסקי
זה מסך ההשקעות שאושרו על-ידי מרכז ההשקעות,

כי יש השקעות שלא עברו את מרכז ההשקעות.
דוד ברוך
כן. תיכף אני אגיד עוד משהו בהמשך להערה

הזאת.

אנחנו מטפלים להערכתי בסדר גודל של בין ארבעים לחמישים אחוז מהתעשייה

בישראל. יש עוד חמישים אחוז תעשייה שהיא תעשייה לשוק מקומי, תעשיית

בניה, מפעלי בלוקים, מפעלי נייר וכולי, שהם מפעלים שלא עומדים

בקריטריונים שלנו. מה שמאפיין אותם זה שהם מפעלים שבמהותם הם מיועדים

לשוק המקומי, מתרחבים ומתכווצים לפי קצב רכישת הדירות, האוכל, הביגוד,

אלה מפעלים לשוק המקומי. אנחנו נוגעים רק באותו קטע שאולי אחר-כך אני

אחדד את הקריטריונים שלו. בעצם אנחנו רואים בשנים האחרונות שהמספרים

האלה הם לא חריגים, הם נמשכים על-פני שלוש או ארבע שנים, ואנחנו בעצם

מעלים את המשקל של תעשיות הכימיקלים ותעשיות ההייטק בהשקעות, כתוצאה

מזה בתוצר ובייצור, ובגדול - אני מניח שגם התאחדות התעשיינים אחר-כך

תתייחס לזה - אנחנו עוברים בשנים האלה שינוי מבני מאוד משמעותי בתעשייה

בישראל. אנחנו עוברים מסוג מסויים של תעשיות לסוג אחר של תעשיות. יש

כאן גם חוברות משנת 1996 ששלחתי לכם לפני כמה חודשים, ואני מקווה שתוך

חודש וחצי תצא גם חוברת של שנת 1997, ותוכלו לראות שהמגמה הזאת נמשכת

כבר כמה שנים. זה בצד של היקפי השקעות- עכשיו אני רוצה שתראו את זה

מבחינת היקפי האישורים.
הדסה אלמוג
האם ישנו יחס ישיר בין הגידול של כל ענף כזה

ביצוא, לבין היחס אותו אתם משקיעים באותו

ענף?
דוד ברוך
בגדול, כן. כל תעשיית ההייטק היא מוכוונת

יצוא, והיא ביחסים גבוהים של דולר השקעה

לדולר יצוא, להבדיל למשל מתעשיית הכימיקלים, שדולר השקעה בגדול מייצר

דולר מחזור, ובתוך זה נניח תשעים אחוז ליצוא. בתעשיית הייטק לפעמים

דולר השקעה מייצר עשרה דולר למחזור, ומתוך זה 9,99 ליצוא.

אנחנו מאשרים מבנה שאחר-כך בעל המבנה יכול להשכיר אותו לתעשיינים שלא

רוצים לבנות את המבנה בעצמם. זה למפעלים מאושרים.
גדעון עזרא
אתה מסייע לאדם לבנות מבנה תעשייה. מה

הקריטריונים שלך לעזור?
דוד ברוך
מפעל רוצה לעבור מפתח-תקוה לאופקים, הוא

אומר שאין לו עכשיו כסף להשקיע באלפיים מטר

מרובע, הוא פונה להשכרה, אותו בונה יבוא אלי ויקבל מעמד של מפעל מאושר.

הוא יקבל עשרים וארבעה אחוז על המבנה והטבות מס, וזה ישתקף אחר-כך בדמי

השכירות שהוא יגבה מאותו מפעל. ביני לבינו יש כללים. הוא חייב לאכלס

נניח באופקים חמישים ואחד אחוז מהשטח מפעלים מאושרים, ארבעים ותשעה

אחוז אחרים צריכים גם הם להיות מפעלים מאושרים, צריך שיהיה חוזה לפרק

זמן מסויים.
יורם בליזרובסקי
אתה יכול לראות את זה בצורה אחרת, שזה פיצול

של אישור של הקמת פרוייקט בשני ישובים.



האחד, זה אישור שניתן למישהו אחד, והאישור השני הוא אישור להקמת המפעל,

הציוד וכולי.

גדעון עזרא; מתי אתה מאשר ומתי אתה לא מאשר? שניים

מבקשים באופקים, אתה מאשר לשניהם באותה

מידה? מה הקריטריונים שלך?
דוד ברוך
לצערי מרכז השקעות במשך כמה שנים פיזר

אישורים בכמויות בלתי סבירות. אנחנו היום עם

ארבעה מיליון מטר מרובע במבנים לתעשייה מקומית באיזורי הפריפריה,

באיזור פיתוח א' ו-ב'. זה סך הכול המלאי. אני מניח שבערך 380-350 ריק.

זה מלאי של עשרה אחוז ריק, תכפיל אותו בשש מאות דולר למטר מרובע, ואתה

מגיע לסדרי גודל של 200-180 מיליון דולר מלאי הון שוטף שלא נותן תשואה.

תעשה על זה עשרה אחוז תשואה לשנה, המשק מפסיד פה. יש מלאי טבעי שצריך

להיות שלושה-ארבעה אחוז, אבל אנחנו נמצאים בעשרה אחוז, וגם המדינה

מפסידה, בוודאי גם הבונים להשכרה הפסידו. אנחנו היום שינינו את

המדיניות. לפני שאנחנו מאשרים, עושים סקר. אתה רוצה לבוא לאופקים, לבקש

בנייה להשכרה, אני בודק מה מלאי המבנים הפנויים באופקים. אם יש מספיק

מבנים פנויים, אני לא מאשר מבנים נוספים.

גדעון עזרא; כאן נכנס העניין של באיזו מידה אתה מעדיף

איזורי פיתוח אי.
דוד ברוך
אנחנו נגיע לזה. בשקף הזה אנחנו רואים

היפוך. לפני כן דיברתי בהיקפי השקעה,

בדולרים, ועכשיו אני מדבר במספר תוכניות. אנחנו אישרנו בתעשייה 370

תוכניות להקמה והרחבה של מפעלים חדשים. כאן המספרים הם כבר שונים

לגמרי. תראו שתחום ההייטק כבר תופס מספר אחר לגמרי. פה כבר זה תופס 43

אחוז. בדרך כלל בודדים את זה עם המתכת, אבל בודדתי את זה. כימיקלים

ותרופות, מספר יותר קטן. זה אומר שהשקעות ההייטק הן בעלות נפח מספרי

גדול, אבל ההשקעה ביחידת תוכנית היא קטנה. בעצם רוב ההשקעה היא במחקר

ופיתוח. כשאתה בא למפעל הייטק בהרצליה או ברמת-גן, אתה בעצם רואה מעט

מחשבים, אתה רואה ציוד מיחשוב בחמש מאות אלף דולר, ויכול להיות שהחברה

הזו מייצרת מחזורים של שמונה-עשרה מיליון דולר שעל-מנת לייצר מחזורים

דומים בתעשייה מסורתית אחרת, היה צריך להיות מלאי הון כמעט בסדר גודל

הזה. כאן אנחנו רואים את ההיפוך. יש בזה גם דברים טובים מבחינת המשק,

כי המשק לא מבזבז מטבע חוץ אלא הוא מנצל את גורם הייצור שיש לו יתרון

יחסי, וזה גורם הייצור האנושי, את כוח האדם המיומן.

גדעון עזרא; אלה תוכניות שאישרת?

דוד ברוד; אלה שאישרתי ועוד לא בוצעו.

גדעון עזרא; כמה דחית?

דוד ברוד; אנחנו בדיוק גומרים כרגע את הסטטיסטיקה של

הדחייה. אני מניח שזה יהיה בין 15 ל-20

אחוזים. זה משתנה בין מספר תוכניות לבין השקעה כספית. אין לי כרגע את

המספר המדוייק, אני חושב שזה בין 13 ל-20 אחוזים.
יורם בליזרובסקי
אנשים מכירים את הקריטריונים. אדם שיודע

שהוא לא עומד בקריטריונים, בכלל לא פונה

אליו.
גדעון עזרא
אני מדבר על אלה שפונים.
דוד ברוך
אני שם שקף ואני מעט מסתייג ממנו. המספרים

האלה לקוחים מההערכות של החברות, כמה כוח

אדם הם יקלטו במסגרת התוכניות האלה. אני שם על זה פקטור של 0,8-0,7

ויקח לי זמן לחנך את התעשייה לדווח לי דיווחי אמת. היום אני עושה

ביקורות בתוכניות משנת 1992, ואני מקווה שדרך זה אני אחנך את הלקוחות

שלי, שכאשר הם באים הם ישימו תוכנית עסקית אמיתית ולא מנופחת. לצורך

הדיון, מתוך מה שהיזמים הגישו, האישורים שאנחנו אישרנו עלולים להניב 14

אלף מקומות עבודה. רק בשביל לסבר את האוזן, בתעשייה בישראל מועסקים

כמעט 80 אלף מועסקים. פה אנחנו יכולים לראות שגם כאן שני הענפים האלה

הם עתירי עבודה. זאת אומרת, בניגוד נניח לתעשיות כמו טקסטיל או כימיה,

שהן תעשיות עתירות הון, אבל משקל המועסקים בהן הוא קטן. תעשיית הכימיה

למשל, מפעל כמו "רותם" או מגנזיום, ההשקעה יכולה להגיע לפעמים לשש

מאות-שבע מאות אלף ואפילו מיליון דולר למקום עבודה בודד. זו ההתפלגות

ואכן אלה הם שלושת הענפים שתופסים את מירב התעסוקה הפוטנציאלית: זה

ציוד חשמלי ואלקטרוני, בתי תוכנה, פלסטיקה וכימיה.
נסים דהן
האם מספר המועסקים הוא חלק מרכזי

בקריטריונים של האישור?

דיך בתך; בדיקת כדאיות. בסוף, השורה התחתונה, קוראים

לה כדאיות.
נסים דהן
שני מפעלים באותו מחזור, באותה בדיקת

כדאיות, האחד יעסיק מאה פועלים יותר. אתה

תתן לו רק בגלל שהוא יעסיק מאה עובדים יותר? אתה תעדיף אותו על-פני

הראשון רק בגלל שהוא מעסיק יותר עובדים, או שיש שיקולים אחרים?
דוד ברוך
כאשר אנחנו מגיעים למוקדי מצוקה ואבטלה,

התשובה היא שנותנים לתעסוקה משקל מכריע.

בהנחה שלשתי תוכניות יש ערך נוכחי, שני יזמים באים לצורך העניין

לאופקים, זה שיש לו השפעה תעסוקתית יותר חזקה נראה אצלנו יותר טוב.
גדעון עזרא
מי מקבל את ההחלטות, אתה?

דוד ברוד; לא. יש מינהלה. החוק קבע פורום שנקרא מינהלת

מרכז השקעות. מינהלת מרכז השקעות מורכבת,

מעיקרה מנציגים של מספר משרדי ממשלה, יושבים שם נציגים של משרד

התעשייה, תיירות, חקלאות, מס הכנסה במשרד האוצר, והמינהלת הזו מתכנסת

בתדירות של פעם בשבוע, בוחנת את התוכניות של המרכז באמצעות המערכים

המקצועיים.
גדעון עזרא
הם כולם כלכלנים?
דוד ברוך
כן, אבל הם לא בודקים את התוכניות ביום

ראשון בבוקר. הם מקבלים תוכניות עסקיות של

החברות על-סמך תהליך בדיקה עם מטודולוגיה שנקבעה אצלנו. זאת אומרת,

מגיע בסופו של דבר תיק הברה שבודק את תוכנית ההשקעה, שעושה סקר

כדאיות.
גדעון עזרא
כל התוכניות, כולל העשרים אחוז שנידחו, עברו

את הוועדה?
דוד ברוד
כן.
גדעון עזרא
כמה זמן דנים בהשקעה של עשרה מיליון דולר?

דוד ברוד; דנים או מכינים?

גדעון עזרא; דנים. אני מדבר איתך על הדיון הסופי.

דוד ברוד; זמן קצר.

גדעון עזרא; חמש דקות.

דוד ברוד; לא. תלוי כמה זה מורכב.

גדעון עזרא; השאלה אם היא לא חותמת גומי כל המינהלת

הזאת.

דוד ברוד; לא.

גדעון עזרא; השאלה אם היא לא חותמת גומי של אלה שהכינו

את העבודה. באיזה מידה אתה יכול בחמש דקות

או בעשר דקות לדון? אדם שלא מתעסק עם זה כל היום בא לשם וקובע.

דוד ברוד; איך עושה את זה ועדת אשראי בבנק?
היו"ר אבי יחזקאל
יש לי שאלה, ואולי זה מחמת בורות שלי, אני

קורא שבשנת 1996 הסתכמו ההשקעות שאושרו

בחמישה מיליארד וארבע מאות ושישים ושבעה מיליון. בשנת 1997, כמה השקעות

אושרו?

דוד ברוד; מול המספר הזה?
היו"ר אבי יחזקאל
לא. בשנת 1996 אושרו חמישה מיליארד וארבע

מאות ושישים ושבעה מיליון.

דוד ברוד; בתוך זה 2,5 מיליארד השקעות חריגות. תוריד

את זה לצרכי השוואה, מול שניים ומשהו

מיליארד דולר.
היו"ר אבי יחזקאל
כל הישיבה אני מנסה למצוא קונספציה. בשנת

1996 אתה אישרת בחמישה מיליארד וארבע מאות

שישים ושבעה מיליוני דולרים.

דיך ברוד; אכן.

היו"ר אבי יחזקאל; וראה זה פלא, בשנת 1997 אתה ירדת לכמה?

דוד ברוד; לשני מיליארד וארבעים וחמישה מיליון דולר.
היו"ר אבי יחזקאל
אני מנסה להסביר שבסופו של דבר שנת 1996, גם

מקבלי ההחלטות, ואני מצטער שאני אומר את זה

בצורה בוטה, שגו בקונספציה, כי לא הייתה סדירות, לא קונספציה, והם גרמו

לבך שמרכז ההשקעות יצר ציפיות. בסך הכל הקטע הנורמלי שאתה ירדת לשני

מיליון דולר אלה הם הדברים שהולכים על-פני זמן, והחמישה מיליון דולר

האלה היו אירוע חריג.

דוד ברוד; אם אני מבודד את ארבע ההשקעות הגדולות, היקף

האישורים בערכים כספיים בשנת 1997 גדול

ב-3,7 אחוז לעומת היקף האישורים בתעשייה בשנת 1996. זה אם אני מבודד את

ארבעת ההשקעות הגדולות.
היו"ר אבי יחזקאל
כמה השקעת בשנת 1997?

דוד ברוד; שני מיליארד וארבעים וחמישה מיליון דולר.
היו"ר אבי יחזקאל
בשנת 1995 השקעת 2,8 מיליארד.
דוד ברוד
כן.
היו"ר אבי יחזקאל
בשנת 1996 השקעת, בגלל החריגים, 5,4 מיליארד

דולר.
דוד ברוד
נכון.
היו"ר אבי יחזקאל
בשנת 1994 השקעת 2,4 מיליארד דולר.
דוד ביוד
כן.

היו"ר אבי יחזקאל; יש ירידה. כלומר, בסופו של דבר אתה למעשה

עומד בראש מרכז שמקבל פחות ופחות כספים מדי

שנה.
דוד ברוך
תפריד בין כספים לבין ביקושים להשקעות.

בסופו של דבר ללא ספק הדברים מתחברים.
היו"ר אבי יחזקאל
יש ירידה?
דוד ברוך
בוודאי. בוודאי שכן.
היו"ר אבי יחזקאל
האם הירידה הזו נובעת בגלל תקציב או בגלל

ירידה בבקשות?
דוד ברוך
הירידה הזו נובעת משלושה דברים עיקריים:

האחד, מצב המשק. עזבו את הממשלה, כי השקעות

לא מאושרות, אותן אלה שאמרתי, שישים אחוז שאני לא מטפל בהן, התנהגו

בדיוק כמו ההשקעות המאושרות. כשיש לך שער חליפין, כמו שיש רמת פעילות

מקומית ברמה הזאת, אז ברור לחלוטין שאין השקעות. זה נכון בקטע הלא

מאושר, זה נכון בבניה, וזה נכון בתעשיות מאושרות. יש לנו פה תופעה

יוצאת דופן בשני מגזרים, בהייטק ובכימיה, ששברו את כל הציפיות, שעל אף

המצב בשוק המקומי יתנהגו ככה. למה זה? כי הם עתירי יצוא, ועם רווחים

מספיק גדולים, וברגע ששווקי היעד שלהם צמחו, אז גם מצב של הקפאת שער

חליפין עדיין לא השפיע על כך שהם המשיכו להגדיל את ההשקעות.

היו"ר אבי יחזקאל; למעט אותם שני הענפים שהם קריטיים, והם גם

הופכים ליותר ויותר דומיננטיים, בסופו של

דבר המצב במשק הוא במצב של ירידה ושל מיתון.
דוד ברוך
בוודאי. אתה יכול לקרוא את הדוח הרבעוני של

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. רמת ההשקעה במשק

ירדה, ואי-אפשר להתעלם ממנה. אני רק אומר שבתעשייה למשל הירידה היא

פחות חמורה מאשר בענף התיירות. זאת אומרת, אני מטפל בענף התיירות,

והירידה בתיירות גם באישורים וגם בביצוע, היא הרבה יותר חריפה.

שקף אחרון, פילוג איזורי. מתוך אותם 1,7 מיליארד שקל, ואני אעשה את

הרזולוציה רק בתעשייה, למעשה שמונים אחוז מהמשאבים שלנו הולכים לאיזור

פיתוח א' ו-ב', עשרים ואחד אחוז הולך למה שנקרא מרכז הארץ. פה אנחנו

שומרים על נתונים עקביים במשך מספר שנים. לדעתי בשנים הקרובות יכול

להיות שנראה הפרה של האיזון הזה, אם ההשקעה בתחומים של הייטק תמשיך

להתרכז אך ורק בליבה של מדינת ישראל. דרך אגב, אין ספק שהצמיחה המאוד

גדולה שיש בהייטק לא מתפלגת שיוויונית על מפת מדינת ישראל והיא לא

מתפלגת חברתית שיוויונית. בעצם היא מתרכזת בליבה של מדינת ישראל. אותה

צמיחה יוצאת דופן לא מתרחשת לא באופקים ולא בקריית-שמונה, אלא היא

בעיקרה במשולש הרצליה-פארק עתידים-נס ציונה. הגידול הוא מאוד משמעותי,

גם בפעילות וגם ברווחים, והוא כמובן מתבטא בעיקר במקומות האלה. אם לא

נשכיל בטכניקות מסויימות לדאוג שתהיה דיפוזיה של הפעילות גם לפריפריה,

אין לי ספק שנהיה בצורה לא מאוזנת.

היו"ר אבי יחזקאל; אפשר ליצור טכניקות כאלו שתעשיות הייטק

תמומשנה באיזורים גיאוגרפיים בעייתיים?

נסים דתן; כשתהיה לך רכבת מהירה לאילת.
היו"ר אבי יחזקאל
הייתי מבקש שתתייחס לעניין הזה של איזורי

פיתוח אי, שטחים, והתייחסות שלך לנושא של

ה-24-12 אחוזים, האם צריך להוריד או להעלות את העניין. בכל אופן אתה

איש מקצוע, והייתי רוצה לשמוע מה התפיסה שלך בעניין הזה.
דוד ברוך
אני אתחיל דווקא מאיזורי פיתוח. למעשה

הממשלה אישרה את הארכת התוקף של שבעה או

שמונה איזורים זמניים שנימנו עם מעמד של סיווג א', על אף שמעמד הקבע

שלהם הוא בי. אני רק אזכיר כדי ליישר קו, עפולה, מגדל העמק, נצרת,

כרמיאל, קריית-גת, יוקנעם. ששת המקומות האלה, ויש עוד כמה, הם איזורים

שמעמד הקבע שלהם הוא ב', וכרגע החליטו להעריך אותם ל-א'. נשאלה שאלה

האם באמת היינו צריכים להעריך את זה.

כשאני ניתחתי את הנתונים, גיליתי שסדר גודל של שבעים אחוז מההשקעות

בעצם מרוכזות באיזורים הזמניים. דהיינו, אם היינו מורידים את רמת

הסיווג של האיזורים האלה לאיזור פיתוח בי, היינו יוצרים שינוי מהותי

בתנאים הסביבתיים שיש לתעשייה באיזורים האלה. דרך אגב, רק לסבר את

האוזן, שיעורי המענק באיזור פיתוח ב' הם עשרה אחוז, ובאיזור פיתוח א'

הם עשרים וארבעה אחוז. לכן אני חושב שזו ירידה דרמטית ובלתי סבירה נניח

למקום כמו כרמיאל או מקום כמו נצרת ולכן תמכנו מקצועית בכך שהם ישארו

בסיווג של איזור פיתוח אי. אני כן יכול להגיד שיש לי הסתייגות מכך

שלמשל ישובים כמו יוקנעם או קריית-גת נשארו במעמד של סיווג אי, כי אם

אפשר לגור בחיפה ולהקים את המפעל ביוקנעם, אז מי ידבר עם עפולה או עם

קריית-שמונה? אם אפשר לגור בנס ציונה ולהקים את המפעל בקריית-גת, אז מי

ידבר עם אופקים או עם ירוחם? אבל למעט. זה, כל האיזורים האחרים, אין לי

ספק שצריכים להישאר לאורך זמן במעמד של איזור פיתוח אי.

לגבי השטחים הייתי אומר שני דברים, כי את השטחים על-בסיס מקצועי הייתי
מחלק לשניים
יש הבדל בין מעלה אפרים, גוש קטיף, לבין אריאל. לאריאל

הייתי נותן סיווג יותר נמוך, וגוש קטיף, אני אומר שאני מאשר פרוייקטים

בגוש קטיף, לפעמים רק בגלל זה שראיתי בעין איך הדברים האלה מתנהגים.

בשביל לצאת מעצמונה או מבני דרום לבית אריזה בארץ, צריך לנסוע עם

ליווי, אתה צריך שחפ"צ, ובמקרה כזה, משיקולי מקום, לפעמים אתה מקים

תשתית כפולה בתוך הגוש. יש לגוש בעיות מיוחדות כלכליות, ואני לא מדבר

על פוליטיות, כלכליות-ביטחוניות שבהחלט יש מקום לתמוך. אני לא רואה

בעיה דומה באריאל. יש הבדל מהותי בין הגוש לבין אריאל ויש הבדל מהותי

גם בין מעלה אפרים לבין אריאל.
היו"ר אבי יחזקאל
לפני שאני מעביר את רשות הדיבור למנכ"ל

התאחדות התעשיינים, אני מבקש לומר מספר

משפטים לעניין. אני חייב לומר עוד פעם מהתרשמות שלנו, וזו אמירה שיש בה

מעין חנופה, אבל לא נורא, שאני חושב שגם חברי כאן יסכימו שאנחנו רואים

פקידי ממשלה מצטיינים בתחומים האלו שהם אמונים עליהם וזה ממש יופי לשבת

ולדבר איתם.

אני חושב שבסופו של דבר אחד מהטעויות לכאורה שנעשות בעניין של מרכז

ההשקעות זה שהיום המשק נמצא במצב קשה מאוד מבחינת אבטלה, וקשה מאוד

מבחינת תהליכים כלכליים, והייתי קורא למצב שבסופו של דבר קצת לחזור

לתקופה של ספיר. אני יודע שאני פופוליסט, ואני מבקש ממך לנסות ללכת

ולעבור מעבר להגדרה של כדאי כלכלית או לא כדאי כלכלית. כלומר, אני קורא

פה מהבחינה הזו לקחת סיכון חברתי יותר מאשר כלכלי. אני אומר שמהבחינה

הזו שאלתי שאלות בתחילת הדיון, שאלות כלכליות, שאלתי למה השקיעו

ב"אינטל" וכולי. אני אומר שמהבחינה הזו חשוב לי מאוד להדגיש שיש לך

שנה-ש.נתיים שהן שנות חרום, ואני חושב שמהבחינה הזו אתה צריך לנקוט עמדה



ואתה לא תבוקר, גם לא על-ידי מבקרת המדינה, בזה שאתה מעודד את

העניין.

נקודה שנייה. אין לי ספק שצריך לגעת בפצע, ויש לך היום שיתוף פעולה עם

התאחדות התעשיינים, שאומר שיש שינוי מבני במשק. אתה הולך ומוכיח את זה.

השינוי המבני הוא בעניין הזה של התעשייה, הרכבים, ההשקעות שאתה מאשר.

זה תהליך שאני מאוד שמח עליו.

נקודה שלישית. על-פני השנים הוכח שבמקום עליה יש ירידה גם בבקשות, גם

באישורים שהוא מאשר, גם בתקציב שמוקצה למרכז ההשקעות. השאלה שאני שואל,

האם מהבחינה הזו אנחנו לא נגיע למצב שבאיזה שהוא מקום מישהו מרים ידיים

מהמרכז, ואני מניח שלא.
גדעון עזרא
לא דיברנו על השקעות חוץ.
היו"ר אני יחזקאל
עוד מעט נדבר גם על זה.

אני אומר שיש ירידה באישורים ובתקציב, ירידה

שמעידה על מגמות במשק.

אני מבקש לתת את רשות הדיבור למנכ"ל התאחדות התעשיינים ואחר-כך לראש

עיריית אילת, ואחר-כך לנציגים אחרים ולחברי הכנסת.
יורם בליזרובסקי
הייתי רוצה להתייחס בראיה יותר רחבה ואחר-כך

להגיע לנושא הדיווח של דוד. אני מוכרח לומר,

ואני מצטרף למחמאות שלך, שהיום מרכז השקעות מנוהל בצורה מקצועית

ממלכתית, לפעמים יש חילוקי דעות, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שבאמת העסק

עובד יפה והלוואי והרבה יחידות ממשלתיות יגיעו לרמה הזאת, הן המקצועית

והן השירות, איכות השירות שהיא נותנת ללקוח ואני יושב כאן היום כלקוח,

כמייצג את הלקוחות של מרכז ההשקעות.

בשנת 1997 סך הכול ההשקעות בתעשייה ירדו בכעשרה אחוזים. מה שראינו כאן

על הלוח, והוא הסביר את זה, אבל בסטטיסטיקה לפעמים אפשר להתייחס בזווית

כזו או אחרת, אלה הם האישורים של מרכז ההשקעות. באמת, למרות שגם בראיה

ארוכת-טווח, גם היקף האישורים הולך ויורד, הביצוע של השקעות יורד בקצב

הרבה יותר מהיר מאשר ראינו כאן, האישורים לאורך זמן. אין ספק שזה תוצאה

של משק שנמצא במשבר, ושל מדיניות כלכלית ששמה לה כדגש להילחם

באינפלציה, להוריד את שיעור האינפלציה, והמחיר שהמשק משלם הוא במחיר

הנסיגה הכלכלית, ואחד הביטויים שלה זה ירידה בהשקעות כמו שיש עליה

באבטלה וביטויים אחרים.

החוק לעידוד השקעות הון הוא המכשיר הכי חשוב היום במשק הישראלי לעודד

השקעות, למרות שזה לא מספיק. המכשיר, ככל שהוא חשוב, הוא לא יכול

להתמודד לבד עם הבעיה והוא חייב לעבוד בסביבה תומכת, והסביבה היום

לא תומכת, וזו המדיניות הכלכלית שאותה אנחנו מבקרים.
נסים דהן
מה היית מעדיף, חוק עידוד השקעות הרבה יותר

רחב, או הכשרה מקצועית הרבה יותר רחבה?
יורם בליזרובסקי
תיכף אני אגיע לזה.

ללא החוק, המצב היה הרבה יותר גרוע. אבל

אפשר היה עם החוק הזה להשיג הרבה יותר השקעות, הרבה יותר מקומות עבודה,

פחות אבטלה, אילו הסביבה התומכת הייתה שונה.

שנת 1997, ואני עושה את זה בסוגריים, זו שנת שיא מבחינת השקעות זרות

במשק. אם אני לא טועה, אנחנו עוברים את השלושה מיליארד דולר השקעות

זרות במשק, אבל שוב פעם, מבחינה סטטיסטית צריך להבין מה המשמעות. חלק

גדול מההשקעות האלה - ואנחנו עכשיו עובדים על זה, ואחר-הצהרים אני צריך

לקבל את הניתוח - זה החלפת בעלויות, זה השקעות פיננסיות. הן לא השקעות

חדשות שיוצרות נכסי השקעה חדשים או מקומות תעסוקה. אם קנו את בנק

הפועלים באיקס מיליוני דולרים, זה לא שנוצר נכס חדש, זה לא עוד מקום

עבודה אחד, אלא זה החליף ידיים.
גדעון עזרא
כמה מתוך הסכום הזה הוא להשקעות חדשות.
יורם בליזרובסקי
מעט מאוד. חלק גדול הן השקעות בבורסה, קניית

מניות. זה דבר חשוב. שלא יתקבל מההערה הזאת

שלי שאנחנו חושבים שזה לא טוב, אבל בדיון שלנו, בהקשר של הדיון שלנו,

זאת לא התשובה. הייתה כאן ביקורת על "אינטל" שבחלקה אני גם מסכים לה,

אבל אילו היה בא עוד "אינטל", עוד מיליארד דולר, אז אתה יודע ש"אינטל"

יצר עוד אלף מקומות עבודה חדשים. כשבא מישהו וקנה איזו חברת 'סטארט-אפ'

במאה וחמישים מיליון דולר, הוא לא יצר מקום עבודה חדש אחד. לכן אני

אומר, בהקשר של הדיון שלנו, זאת לא התשובה. זה חשוב, אבל זאת לא

התשובה.
דוד ברוך
מתוך כשלוש מאות ושבעים תוכניות שהראיתי,

שלושים אחוז מהם אלה תוכניות שהייתה בהם

מעורבות זרה. סך הכול ההשקעות אל מול ה-1,7 שהראיתי, סדר גודל של קרוב

לחצי מיליארד דולר זה השקעות שבהם מעורבים זרים. זאת יכולה להיות

מעורבות של אחזקה של עשרה אחוז, מישהו הנפיק עשרה אחוז, עד למצב של

הנפקה של מאה אחוז בבורסה או מרג'רינג של חברה זרה. מצד שני, היו

פעולות מאוד מהותיות ואני אחר-כך הייתי רוצה להרחיב לגבי החלפת בעלות,

כי אתן דוגמה ש'פליין מטריאל' קנתה את 'אופל' ואת 'אורבוט' מיכשור, אז

כאן שתי התעשיות האלה הולכות להכפיל את עצמן ביחס של אחד לעשר בתוך כמה

שנים.
יורם בליזרובסקי
אני אומר שממשלות ישראל - ואני מנטרל בעיה

פוליטית של ראש-ממשלה כזה או קואליציה כזאת

- לא השכילו לתת אלטרנטיבה לחוק לעידוד השקעות הון. כל פעם בא וקופץ

מישהו, איזה חוקר או איש אקדמיה או פקיד ממשלה זה או אחר ואומר שהחוק

הוא משחית, החוק הוא לא טוב, החוק הוא מבזבז משאבים ממשלתיים. העובדה

היא שאף ממשלה בשנים האחרונות שדיברה כל הזמן על תחלופות לחוק לעידוד

השקעות הון, לא עשתה דבר ואין היום אלטרנטיבה לחוק לעידוד השקעות הון.

גם הממשלה הנוכחית, לפני שנה, באה ואמרה בואו נשנה קצת את סל ההטבות,

נוריד את המענקים - היו 38, אחר-כך הם ירדו ל-34, אחר-כך ירדו ל-30,

אבל הקטע האחרון היה מ-30 ל-20, עצרנו את זה קצת ומיתנו את זה ל-24 -

וניתן את הכסף בצורה אחרת. הוקמה אז ועדת יורם גבאי שהציעה הצעה, שאת

אותם. 510-500 מיליון שקלים שירדו מהמענקים, ניתן לדברים אחרים. אני

אדבר על הדברים הגדולים שהיא הציעה: 120 מיליוני שקלים לכוח-אדם, 145



מיליוני שקלים שיווק, 75 מיליוני שקלים הטבות מס באיזורי פיתוח, עם

איזה תיקון מסויים שאני לא יודע אם הוא יתבצע, 100 מיליון שקלים

פרוייקטים מיוחדים. סך הכול 510 מיליוני שקלים, ודובר שזה יהיה לאורך

זמן.

מה קרה בפועל? לקחו את ה-500, הורידו את המענקים, אבל בשנת 1997, מול

הנושא של 120 מיליון שקל לכוח-אדם, הוציאו חמישה מיליון שקל, בנושא של

שיווק לחו"ל, מול 145 מיליוני שקלים, הוציאו 66 מיליוני שקלים, בהטבות

מס הוציאו את הכל, בפרוייקטים מיוחדים מול 100 מיליון שקל הוציאו 43

מיליוני שקלים. סך הכל מול לקיחה של 510 מיליון שקלים, הוציאו בשנת

1997 סכום של 196 מיליון שקלים.

גדעון עזרא; מי אחראי להכשרה מקצועית!
יורם בליזרובסקי
משרד התעשייה.
דוד ברוך
יש לנו יחידה מיווחדת. זה בנוסף למשרד

העבודה והרווחה.
יורם בליזרובסקי
כן. במידה מסויימת יש גם כפילות.

מה מתוכנן לשנת 1998 מה-510 מיליון שקלים.

מתוכנן 298 מיליוני שקלים. כלומר, במשק שנמצא בהאטה, שההשקעות יורדות

ושאולי, אם לא היו פוגעים במענקים הישירים, היו לנו יותר השקעות, לקחו,

אבל מה שהבטיחו לא נתנו. זאת אולי תשובה. אני יודע שזה לא התחום של דוד

ואני לא בא אליו בטענות, אלא אני בא בטענות לממשלת ישראל שלקחה, הבטיחה

ולא קיימה.
נסים דהן
זאת העברה תקציבית משנה לשנה. מה שלא הוציאו

בשנת 1997, יעבור לשנת 1998.
יורם בליזרובסקי
לא. זה לא רלוונטי, כי דובר על כך ש-510

מיליון שקל יינתנו לאורך שנים. אם בשנה אחת

לא אכלת את זה, אז גמרת, אין לזה משמעות.

לגבי המספרים אין לי מה להעיר, אבל אני רוצה להעלות ולהדגיש כאן איזו

נקודה. אין ספק שהתעשייה הישראלית עוברת מהפך. היא עוברת שינוי מבני

שהחל לפני כמה שנים עם מדיניות החשיפה, ואני אז הייתי במשרד התעשייה,

הייתי אז בתפקיד שהיה שותף לנושא הזה, והיה ברור לנו שחלק מהתעשיות

לאורך זמן, אם לא יתאימו את עצמן, לא יוכלו להתמודד. זה לקח זמן משום

שהפחתת המכסים, החשיפה הייתה הדרגתית. אז בשנה הראשונה כשהורידו 7.5,

לא הרגישו, בשנה השנייה 15, זו התחלה, אבל כשהגיעו כבר ל-50 ו-71 ו-100

אחוז מהיקף המכסים, אז התחילה ההשפעה.

במקביל לחשיפה קרה דבר נוסף שהוא בגודלו ובהשפעתו כמו החשיפה, וזה

פיגור בשער חליפין. אם לא היה פיגור בשער החליפין בשיעורים שהוא היה

בשנים האחרונות, אין לי ספק שחלק גדול מהתעשיות האלה שהיום מתמודדות,

היו היום יכולות לחיות במצב יותר טוב. הן לא היו הופכות להיות תעשיות

הדגל שלנו, הייטק, אבל הן היו יכולות להתמודד. קרו שני דברים: כאשר כל

ההגנה הזו נעלמה וכאשר הפיגור בשער החליפין כל כך גדול, היבוא

שנכנס, הוא כמעט במחירי אפס ולא יכולים להתמודד.
היו"ר אבי יחזקאל
אתה יכול לומר שאתה מברך על השינוי?
יורם בליזרובסקי
בסוף אני אגיד משהו.

נסים דהן; לצרכנים זה היה שינוי מבורך. 120 ומשהו אהוז

לעומת 500 אחוז מדד.
יורם בליזרובסקי
אתמול העיתונאית תמר בן-יוסף, ואני מאוד

מעריך אותה, היא הייתה פעם עובדת שלי, נתנה

ניתוח על תעשיית הטקסטיל והיא הראתה כמה המחירים במשך שנים לא התייקרו

בטקסטיל לעומת עלויות הייצור, והצרכן נהנה בסופו של דבר. לצרכן יש היום

סחורה יותר טובה.
נסים דה;
הוא יכול לקנות סוודר בזול, אבל את אותו

סוודר זול הוא לא יוכל לקנות כי אין לו

עבודה.
יורם בליזרובסקי
בדיוק. השאלה באמת איפה אתה שם את המשקל.

כרגע, מאחר והמדיניות הזו כבר בוצעה, והיום

כמעט אי-אפשר להחזיר את הגלגל, אנחנו צריכים באמת לעזור לאלה שיש סיכוי

שיתמודדו במציאות החדשה ועם כל הכאב יהיה קשה מאוד לעזור למישהו שאתה

יודע שרק בזכות העזרה, בקביים האלה, עוד שנה ועוד שנה הוא יכול לעבור

את זה, וברגע שאתה לוקח לו את הקביים, הוא נופל. עם כל הכאב, והכאב

נובע גם מהשקעה שיורדת לטמיון ועובדים שלא מוצאים תחלופה, לי קשה היום

לבוא ולומר שיש דרכים לפתרון. לעומת זאת, לכל אותה מערכת, לכל אותה

תעשייה שהיא לתפארת, והיא יכולה להתמודד גם בפתיחות הזו, במדיניות הזו,

אבל אילו המצב הכלכלי, התנאים המקרו-כלכליים היו שונים, זו הנקודה

שעליה אנחנו צריכים לשים את הדגש.

ראיתם את המספרים כאן, מה המשקל של איזורי פיתוח בסך כל האישורים. 72

אחוז באיזור אי. זה רק מבהיר עד כמה החוק הזה חשוב לאיזורי פיתוח. זו

התשובה היחידה שהממשלה היום נותנת לתעסוקה באיזורי פיתוח. אם היו חס

וחלילה מממשים את מה שהציעו הרבה מאוד בבנק ישראל וחלק באוצר, לחסל את

החוק, אני לא יודע מה היה קורה היום באיזורי פיתוח מבחינת תעסוקה. אני

חושב שהמצב הקשה שיש היום, כשמסתכלים על ניתוח שיעורי האבטלה לפי ערים

בארץ, איזורי פיתוח הם במקום הראשון, הם היו במקום הראשון עם שיעורים

הרבה יותר גבוהים.

ההחלטה של הכנסת להאריך בעוד שנה את גובה המענק באיזור א' ל-24 אחוזים

ולהוריד אותו בשנה לאחר מכן ל-22 אחוזים, היא הרע במיעוטו. אני חושב

שזו החלטה מאוד נכונה, אנחנו מאוד היינו פעילים בקבלת ההחלטה הזאת

וקיבלנו סיוע גם מדוד ברוך. אמנם המשרד עלה על העגלה בסוף, אבל בסך

הכול אין לנו טענות, מה עוד שהתוצאה היא בסדר ואז לא זוכרים את

ההיסטוריה.

אני רוצה להזהיר שאם הממשלה לא תשכיל במקביל להתחיל לפתח הדרגתית כלים

נוספים שיהיו מסוגלים להחליף את החוק, אסור לגעת בשום פנים בחוק, והחוק

הזה ימשיך להיות הכלי המרכזי לעידוד השקעות. אני חוזר ואומר ללא

מדיניות כלכלית תומכת, גם החוק בפני עצמו לא יתן את התשובה.
גבי קדוש
אני מתנצל שאחרתי ולא שמעתי את הסקירה של

דוד ברוך. אני מברך על הכינוס ועל ההזדמנות

שניתנת לנו כאן להשמיע את הדברים, להשמיע אותם גם כיושב-ראש פורום ערי

הפיתוח במרכז השלטון המקומי וגם כראש עיריית אילת.

לשיטתך, אני חושב שאתה צודק בהחלט בדבריך. מדובר בכספי ציבור והחוק

והבנק הוא בעצם מעביר כספי ציבור להשקעות ולהשקעות האלה יש כוונה ויש

מטרה שהיא קודם כל, לגירסתנו ולשיטתנו, חברתית. הוויכוח על אחוז יותר

או על אחוז פחות, תמיד יבוא בהחלט מצד אותו משקיע, וגם בזה אנחנו

מסייעים ויורם מפעיל אותנו ויודע שצריך לעמוד על הרגליים האחוריות.

כמובן שיש תחרות גם בעולם עם מקומות ומדינות שנותנות השקעה יותר גדולה,

וזה מעמיד אותנו בהחלט בתחרות כאשר מדובר בהשקעות הון מבחוץ. אנחנו

אפילו התנסינו באופן ישיר במפעל שיכול היה לשנות מבחינה חברתית את כל

העיר. אני אתן כאן כדוגמה, אני לא מעלה את זה לדיון או לוויכווח, אבל

אנחנו בנושא התיירות והחוק הוכיח את עצמו, שהשקעה בעצם גם מניבה פירות,

והיום אנחנו מחזירים לאוצר המדינה הרבה כסף בתיירות, בעיקר בדולרים,

ואפשר בהחלט להתגאות בכך. אני חושב שזו דוגמה יפה שאפשר לומר שהמדינה

השקיעה במענקים לבתי-מלון, והיום העיסקאות והיקף העיסקאות שמתבצעות

סביב בתי-המלון הן סביב הכנסה של שלוש מאות מיליוני דולרים בשנה, וזה

בדולרים. אני לא מדבר על התיירות הפנים-ארצית. אני חושב שהיום זה אולי

אפילו היצואן מספר אחד, ביחס לתושבים שפעילים סביב אותן עיסקאות וזה

מוכיח את עצמו.

אנחנו באנו ורצינו להוסיף כיוון נוסף שהוא נושא ההייטק, על-מנת לחזק את

העיר מבחינה חברתית, כי להישען רק על תיירות זה מהווה בעיות חברתיות לא

קלות, למרות שיש לנו אפס אבטלה. בעצם נתקלנו בגישה שזה לא כלכלי. היה

מפעל שרצה להשקיע באילת משהו בסדר גודל של חצי "אינטל". הנושא הזה של

לא כלכלי, להערכתי הפרמטרים והמבחנים שהוא עובר, הם לא מבחנים נכונים,

כי אם זה המבחן, בעצם לשם מה איזור עדיפות? אם אתה נותן את המענק

למשקיע בתל-אביב, בטוח שזה כלכלי. אבל גם החלוקה של איזור פיתוח אי

לאיזור פיתוח בי, היה לה איזו שהיא תפיסה שהיא מעבר לתפיסה הפילוסופית,

היתה מדיניות וכוונה וזה היה לאורך כל הממשלות. כאשר מגיעים לנקודה של

קבלת המענק, המבחן הזה סותר בעצם את הכוונה העיקרית. אני חושב שהחוק

צריך להיות ברביזיה שלמה, להבדיל ממה שאתה חושב. אני חושב שצריך קודם

כל לטפל בתחולה שלו, קודם כל לומר למה הוא מיועד. אני יודע למה הוא

מיועד, אבל שגם מקבלי ההחלטות בעניין ידעו למה הוא מיועד, והאם המבחן

החברתי ונושא של הרמה של מערכת חינוך וכל התרומה שמהנדס יכול להביא

עוד מהנדס או עוד מאתיים מהנדסים לאיזור, האם התרומה הזו היא לא

כלכלית כי האישה של אותו מהנדס היא גם מורה, והעלויות של להביא מורה,

אם הבעל לא מעוסק או שרק הבעל מורה והאישה לא מועסקת, האם אין לזה

השלכות?

כל המבחנים האלה לא נלקחים בחשבון וזאת ההחמצה של מרכז ההשקעות. אני

מאוד מעריך את האנשים שעובדים שם, אבל אני חושב שצריך לבוא בחקיקה

מסודרת בעניין, כאשר המבחנים האלה צריכים להיות קודם כל חברתיים. אני

בטוח שאם ייעשה סקר או בדיקה של כל איזור, איזור פיתוח או כל קבוצת

ערים כמו למשל אופקים, נתיבות ושדרות, תימצא הייחודיות של האיזור ומה

כן צריך שם לכוון ולהשקיע, בעבודה מסודרת, ולא רק לפי המשקיע עצמו שהוא

מחפש. את העבודה הזולה. אני מעולם לא ראיתי שנעשתה עבודה כזו, לא ראיתי

שנעשתה עבודה באיזור, בדיקה והבחנה לאיזה השקעות כדאי לכוון. יכול



להיות שכל הטקסטיל, אס היה מכוון באיזור אחד בצורה שכל המרכיבים

הנוטפים שלו, המרכיבים שהם מעבר לייצור, גם מתפרות וגם השיווק וגם מרכז

העסקים שם, יכול להיות שזה היה יכול בעצם כן להצדיק את הטקסטיל. זה

אמור גם לגבי המזון, אם נתרכז באיזור אחד. אני לא ראיתי עבודה כזו,

ואני חושב שצריך לעשות בדיקה כזאת ולא רק לפי המשקיע, שהמשקיע יכוון

ויתכנן את העניין של ההשקעה.

אמרתי את הדברים האלה גם בתכנון בניין עיר. כאשר משקיע בא ומבקש שינוי

תב"ע לפי המידות שלו, הוא יוצר לעיר בעיה וצריך לפעמים להגיד גם לאותו

משקיע שזה לא המידות שמתאימות לנו כי אנחנו רוצים שזה יהיה לפי תוכנית

מסודרת. אני מצטער שאני אומר את הדברים האלה, מעבר לדיון של האחוזים,

כמובן שכמה שהאחוז יהיה יותר גבוה, כך העידוד למשקיע צריך להיות יותר

גבוה, אבל זה לא בא במקום כל הנושא החברתי והעבודה הכלכלית לאיזור. יש

הזדמנות לעשות זאת כי השלום עם ירדן יוצר לנו תחרות חדשה, ואני מתפלא

שבעניין הזה לא לוקחים בחשבון שגם הטקסטיל בעצם עובר לירדן. בשבוע שעבר

נפגשתי עם אחד מיצרני הג'ינסים הגדולים בעולם, שהוא ישראלי לשעבר, שכבר

דיבר אתי על אפשרות לגזור באילת ולתפור בעקבה. זה כיוון טוב, אבל צריך

גם כן שלעניין הזה יהיו תשובות, כי השילוב הזה של כוח עבודה זול בנושא

מסויים מול התיחכום באיזור שלנו, בהחלט צריך לעשות את עיסקת החבילה הזו

ולבוא עם הצעה למשקיעים בנושא הזה. מעבר לכך, יש את הנושא של הנמלים.

אני חושב שועדת הכלכלה יכולה לתרום משהו, אני לא מביא הצעת החלטה, יש

לוועדה יושב-ראש, אבל אם אני יכול לייעץ, ואני מציע שועדת הכלכלה תקים

איזו שהיא ועדת משנה שתבדוק ותלמד את כל החוק שהוא כבר מיושן והוא בעצם

לא קיבל דפוסים חדשים. אומרים שמאחר שכל המדינה מדברת על כלכלה חופשית,

אז גם החוק צריך לדבר על כלכלה חופשית, אבל זה לא נכון. אני אומר שאם

תקום כאן ועדת משנה או איזה שהוא צוות מקצועי בגיבוי הוועדה, שיביא

המלצות חדשות, אני חושב שבזה תהיה תרומה גדולה לערי הפיתוח.
היו"ר אבי יחזקאל
אני מציע שהדסה אלמוג תכין לנו נייר עמדות

לגבי העניין חזה.
הדסה אלמוג
יש לנו ועדה כלכלית במרכז השלטון המקומי.

גני קדוש; כל הנושא הזה של ההשקעות שהוא בעצם באיזורים

יוצרים גם עומס על תשתית. אני חושב שצריך

לחבר את הדברים באיזו שהיא צורה, ואני אתן לכם דוגמה מאילת. אני הפסקתי

לתת אישורים לבניית בתי-מלון כי מערכת הביוב כמעט קרסה מהעומס שהיה

עליה, והייתי חייב לתת השקעות למערכת הביוב. אי-אפשר לבנות ולבנות בלי

ליצור תשתית מתאימה לעניין. כדי לבנות עוד בתי-מלון הייתי חייב להשקיע

מיליונים במערכת הביוב אצלנו וזאת על-מנת לשנות את הקוטר. זה נכון גם

לגבי התעשייה בנושא של שפכים.
יעקב קופרברג
אנחנו למעשה מייצגים את העסקים הקטנים, את

היזמים הקטנים. מאחר והזמן הוא קצר, אני אגע

בקצרה מאוד בשתי נקודות. כבר מוסכמה, כלל-עולמית, שחדרה גם לישראל,

שמבחינת התרומה למשק הלאומי ולצמיחה הכלכלית, המסות של העסקים הקטנים,

חשיבותם רבה יותר במשקלם ובתרומתם מאשר הקונצרנים הגדולים. כתוצאה של

חדירת הקונספציה הזאת הוקמה בארץ לפני מספר שנים הרשות לעסקים קטנים.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב שהקונספציה הזאת צריכה להיות גם נחלת



מרכז ההשקעות. לא הובאה פה הסטטיסטיקה, למרות שלדוד ברוך יש אותה,

שכשני שליש מההשקעות הולכות לקונצרניס הגדולים ורק שליש ואולי פחות

הולכים ליזמות הקטנה. אני חושב שיש פה טעות. "אינטל" למשל, עם כל

הכבוד, אס העיסקה היא כלכלית ל"אינטל", גם ללא תמיכת מדינת ישראל הם

היו יכולים להשקיע את הכסף. כלומר, אם היה כדאי להם, הם היו משקיעים את

הכסף. לעומת זאת, היזם הקטן, גם אם השקעתו, עיסקו או יזמותו היא כלכלית

על-פניה, לו אין את הכסף להשקיע. לכן התרומה של מרכז ההשקעות צריכה

להיות כזאת שהיא תעודד את אותם עסקים שהם כלכליים באותה מידה כמו

העסקים הגדולים, אלא שליזם אין את האפשרות, בעוד שלקונצרנים הגדולים יש

את האפשרויות לגייס את ההון. לכן אני רוצה להנחיל את הגישה הזאת ביתר

שאת.

כמי שעובד בצד המקצועי כבר 15-10 שנה עם מרכז ההשקעות, אני רוצה לציין

שבאמת בשנה האחרונה חלה התמקצעות אדירה של מרכז ההשקעות, הן בתחום של

האנשים שעובדים שם, ובייחוד במהפך שלם בנושא המיחשובי שעד לפני

שנה-שנתיים זה היה מתחת לכל ביקורת מבחינת כל המעקב והבירוקרטיה היו

נחלת חוסר הידע שנבעה מחוסר מיחשוב. היום המרכז עובר מהפך מבורך שבאמת

יקל גם על כל הגישה ובאמת ימנע מכך שאישור של בקשה יקח ארבעה וחמישה

חודשים, במקום שיצטרך לקחת חודש-חודשיים.
יוסף שא-נס
אני באתי לשמוע ושמעתי דברים טובים. יש לי

רק בקשה אחת, שתהיה קואורדינציה בין מידת

אישורי ההשקעות וההשקעות לבין מידת שביעות הרצון של הצרכן מול אותו

עסק. זאת אומרת, שבקריטריונים שלכם יתייחסו גם לנושא של טיב איכות

שירות, רמת מחירים וכולי, כמו שעושים במכרזים בענף התקשורת למשל.
גדעון עזרא
לי היה מעניין והיה חשוב לשמוע את הדברים

הללו. כחבר כנסת אני אומר לכל אחד מהיושבים

כאן שבסופו של דבר אחרי כל הדיבורים הללו, אני חושב שהיכולת שלנו

להשפיע על מרכז ההשקעות ועל עבודת הממשלה, זה באמצעות החקיקה. החקיקה

בשורה התחתונה, אני הייתי מצפה מכל אחד ואחד מכם שיבוא ויגיד אי, בי,

גי, ולכך אני דרוש על-מנת לתקן. אם נגיע לזה, עשינו את התפקיד שלנו. אם

לא עשינו את זה, אז שמענו את הדברים שאמרתם וזהו.

באשר לאילת. אני מכיר ומוקיר את ראש העיר. אתה מדבר על אפס אבטלה, אבל

אני אומר לך כאדם שמתבונן מהצד, אני הייתי מטפל קודם כל באלה שיש להם

?14 אהוזים. אבל דבר אחד אני מוכרח להגיד, ואומר את זה בפורום הזה.

הייתי השבוע במרכז תעשייה יוצא מן הכלל בחברה לפיתוח קיסריה. נמצאת שם

חברה עתירת נכסים ועתירת הון ומה שאתם רוצים, באיזור הכי יפה בארץ,

ויושבת במרחק של כמה עשרות מטר משם אור-עקיבא שיש לה אבטלה, והיא בין

המובילות באחוזי אבטלה. אתה בא ושואל מרכז להכשרה מקצועית באור-עקיבא,

אין, וכל החברה לפיתוח קיסריה מממנת את המועצה להשכלה גבוהה בישראל,

אבל לאור-עקיבא, מעבר לכביש, הם לא נותנים. אז אתה שואל מדוע לא ממזגים

את אור-עקיבא יחד עם קיסריה, ואומרים לך שזה חוף הכרמל, מועצה איזורית

חוף הכרמל. גם אני גר בכוכב יאיר ומאחדים אותנו עם צור יגאל, ומדוע

אי-אפשר לאחד את אור-עקיבא עם קיסריה כדי שגם היא תהנה מכל הדברים

האלה? לך יש גישה, זה במשרד שלך, אני לא מכיר את הנפשות הפועלות, אבל

לדעתי צריך מהר מאוד, גם לטובת התעשייה, גם לטובת אור-עקיבא, להקים

מרכז רציני להכשרה מקצועית, משום שכל העובדים באים מבחוץ והם לא באים

מאור-עקיבא.
היו"ר אבי יחזקאל
מרכז ההשקעות הוא דבר חיוני. חוק ההשקעות,

אם לא נעלה אותו בעידן כזה, ואני הייתי מציע

להחזיר את זה לשלושים אחוז לפחות, אבל אלה כרגע אמירות שאין להן על מה

לסמוך במובן הפוליטי, כי אין לי גב פוליטי לעניין הזה. בתקופה של אבטלה

ובתקופה של משק כלכלי שהולך ומואט והולך ומתמתן, אנחנו חייבים ליצור

קטליזטור, ומהבחינה הזאת אין לי ספק שאנחנו חייבים להאיץ את התהליך.

אני מציע לכם ליצור קואליציה עם התאחדות התעשיינים, גם עם ועדת הכלכלה.

עם הממונה יש לנו קשר, אבל אתה כנראה מצטנע וצנוע ולא עושה לובי לשום

דבר, ואתה מצליח לבד. אני קורא לך בשם ועדת הכלכלה להתחיל לעשות לובי

לנושאים לא פוליטיים אלא כלכליים, מקצועיים, תקציביים. אני חושב שרואים

שיש אלמנט של מפולת שעלולה לקרות בשנת 1998 ושנת 1998 תהיה שנה של

מפולת כלכלית. יש ירידה דרסטית במספר המבקשים, יש ירידה דרסטית בכספים

שאתה מאשר. צריכה להיות מגמה של עליה, אבל יש מגמה של ירידה.

אני שמח שהגיע לכאן מנכ"ל התאחדות התעשיינים, ובסופו של דבר אנחנו

ניפגש כאן בעוד כשנה ונשמע סקירה נוספת.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים