ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 28/10/1997

יום התעשייה בישראל דברי ברכה של יו"ר הכנסת לרגל ארועי יום התעשייה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס'

מישיבה משותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג' כ"ז בתשרי התשנ"ח. 28.10.1997. בשעה 00;10
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר אברהם רביץ

היו"ר אבי יחזקאל

חיים אורון

אפי אושעיה

פנחס בדש

אלי גולדשמידט

מיכה גולדמן

עבד אל-מלכ דהאמשה

חיים דייו

עמנואל זיסמן

יונה יהב

סופה לנדבר

ענת מאור

מיכאל נודלמן

אחמד סעד

גדעוו עזרא

אברהם פורז

אופיר פז-פינס

מיכאל קליינר

אמנון רובינשטיין

ראובן ריבלין

אברהם שוחט

יורי שטרן

מוזמנים; דן תיכון, יו"ר הכנסת

מיכאל איתן, שר המדע

יעקב נאמן, שר האוצר

נתן שרנסקי, שר התעשייה והמסחר

נחמה רונן, מנכ"ל כמשרד לאיכות הסביבה

דב מישור, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר

דן פרופר, נשיא התאחדות התעשיינים

יורם בליזובסקי, מנכ"ל התאחדות התעשיינים

אמיר חייק, מנכ"ל מכון הייצוא

יוחנן לוי, משנה למנכ"ל משרד המסחר והתעשייה

הילדה גוטמן, משרד התעשייה והמסחר

עופר בבינף, מעבד תעשיות תוכנה, מנכ"ל התאחדות

התעשיינים

שלמה מנחם, מנכ"ל סופרפייל כרכור, התאחדות התעשיינים



המשך מוזמנים; רונית פילון, יו"ר הוועדה לקשרי תעשייה עם נבחרי

ציבור, התאחדות התעשיינים

רן טונטאור, תעשיין, טוטנאור בע"מ, התאחדות

התעשיינים

מישי הורביץ, אלכט אורגינל, תעשיין, התאחדות

התעשיינים

ליאורה בורנהק מרקוט, יו"ר דור המשך, התאחדות

התעשיינים

אליעזר הרגל, מנכ"ל, ליוור ישראל, התאחדות התעשיינים

דוד גרינבט, רכז שדולה לעטקים קטנים, התאחדות

התעשיינים

אופיר בן-דוד, הלשכה המשפטית של הכנטת

דורון קלאוזנר, התאחדות התעשיינים

עזרי גונן, התאחדות התעשיינים

יפעת טורבינר, יועצת כלכלית לשר המטחר והתעשייה

יגאל טימון, התאחדות התעשיינים

לואיזה וליטטקי, עוזרת לשר המטחר והתעשייה

זהר זיסאפל, איגוד תעשיות האלקטרוניקה

דניאל בן-נתן, מנכ"ל חוש בע"מ, יו"ר הוועד הפועל,

התאחדות התעשיינים

דורון טמיר, מנכ"ל קבוצת חוטי תבל, טגן נשיא התאחדות

התעשיינים

אהוד גלר, יו"ר אלטק בע"מ, יו"ר ועדת סחר חוץ,

התאחדות התעשיינים

ארנה ברי, המדענית הראשית, משרד התעשייה והמטחר

אלי הורביץ, מנכ"ל "טבע"

חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

יאיר רוטלוי, התאחדות התעשיינים

שלמה שני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ההטתדרות הכללית

החדשה

צבי חק, מפעל כרכום מ.א.מ. (1988) בע"מ

יעקב תורן, מנכ"ל קבוצת "אל-אופ"

משה נצר, מנכ"ל מש"א, טבע תעשיות פרמצפטיות

מיכאל שרן, מנכ"ל ממגורות דגון

שוקי אברמוביץ, ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים

יוטי גטניו, ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

יצחק שפט, מנכ"ל אורטק בע"מ

משה נחות, התאחדות התעשיינים

דוד קרמרמן, מנכ"ל עץ לבוד, יו"ר ועדת ביקורת,

התאחדות התעשיינים

אבי טופר, מזכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה

משה יוגב, התאחדות המלאכה והתעשייה

ירון קמחי, התאחדות התעשיינים, ירושלים

צבי דגן, התאחדות התעשיינים

חיה פרי, דוברת משרד התעשייה והמטחר

צביה דורי, מנהלת מינהל תכנון וכלכלה, משרד התעשייה

והמטחר

אורי צגלה, התאחדות התעשיינים



המשך מוזמנים; יהודה ברוניצקי, אורמת תעשיות בע"מ, התאחדות

התעשיינים

יצחק הורוביץ, מפעלי צביעה בע"מ, התאחדות התעשיינים

יוסף ברנע, מנכ"ל מפעלי חמצן וארגון, התאחדות

התעשיינים

ישראל שוטלנד, יו"ר סניף חיפה והצפון, התאחדות

התעשיינים

בני קופלר, סגן יו"ר סניף חיפה והצפון, התאחדות

התעשיינים

אורי רוזנטל, מנהל התאחדות התעשיינים, חיפה והצפון

צבי אבנר, מנכ"ל חטיבת הכימיקלים לתעשייה, חיפה

כימיקלים

אלי יפה, התאחדות התעשיינים

יוריד לוין, מנכ"ל אי.וי.אקס ישראל, התאחדות

התעשיינים

גדעון דרימר, יו"ר סניף ירושלים והדרום, התאחדות

התעשיינים

אסי רוזן, מנכ"ל משאב, התאחדות התעשיינים

מנהלת הוועדה; לאה ורון

מנהל הוועדה; אברהם קרשנר

נרשם על -ידי: חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

יום התעשייה בישראל



יום התעשייה בישראל

דברי ברכה של יו"ר הכנסת לרגל ארועי יום התעשייה

היו"ר אברהם רביץ; אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכספים וועדת

הכלכלי!, ביום גדול לישראל, יום התעשייה,

שהוא המוביל של כל ענייני הכלכלה במדינת ישראל.

יו"ר הכנסת , דן תיכון; אדוני שר התעשייה והמסחר יושב ראש ועדת

הכספים חבר הכנסת אברהם רביץ, יושב ראש ועדת

הכלכלה חבר הכנסת אבי יחזקאל, חברי הכנסת, נשיא התאחדות התעשיינים מר

דן פרופר, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר מר אלי הורביץ, מנכ"ל ההתאחדות

מר יורם בליזובסקי, מנכ"ל התעשייה והמסחר מר דב מישור, תעשיינים

ואורחים נכבדים.

איו זה סוד שאת הכוח והידע שלי רכשתי בשנים שהייתי פקיד בכיר במשרד

המסחר והתעשייה. אני זוכר שיורם בליזובסקי היה רפרנט של האוצר. המשרד

היה חזק, בעל עוצמה, ואם מותר לספר, שיורם בליזובסקי נכנס אלי והודיע

שיש לקצץ בתקציב, אמרתי לו: מי אתה? ובזה הסתיים הקיצוץ. אמרתי זאת

והמבין יבין.

רבותיי לענייננו, יום חג לנו. היו אלה שנים מצוינות לתעשייה, שנים

שלאחר המיתון הגדול, שלאחר מלחמת ששת הימים והאמברגו הצרפתי, והדברים

האלה בעצם הניחו את התשתית לתעשייה המפוארת שיש לנו היום. כל מי שיבקר

במזרח הרחוק או בדרום מזרח אסיה, ואני חוזר משם לפני מספר שעות, יוכל

לראות זאת. אם קראתם את הערתי ביום ראשון בעיתון "גלובס", אמרתי

שהמפולת שהייתה אינה עניין של מה בכך, והוא ישפיע על כל הבורסות בעולם

ללא יוצא מן הכלל. מספיק לבקר באותן הארצות ולראות מה קורה היום

בקוריאה הדרומית, בסין, בטייוואן בפיליפינים, מה קורה בתאילנד, במלזיה

ואינדונזיה, ולהבין שכל העולם המודרני מושקע שם. יש בעיות בתחום

הייצוא, הייבוא, המטבע והאינפלציה באותן הארצות, זה אומר שכל מי שמושקע

שם סובל מתחלואי המשק המקומי, ואין סיבה שזה לא יגרר אל תוך המערב.

זהו יום חג לנו. אני יודע שפורסמו ידיעות בעיתונות שהתניתי את קיום

הארוע הזה בצנזורה על נגיד בנק ישראל. ניתן לבדוק את הנגיד ככל שרוצים,

ובצדק, מנקודת ראותי. אין צנזורה על שום דבר, הכל פתוח. אנחנו לא

מצנזרים איש וכל אחד יאמר את אשר הוא חפץ לומר.

אני חוזר להיבט האישי שלי. בשנים עברו אמרו עלי שהכרתי את כל המתרחש

בתעשייה ובכל מפעל. בשנים האחרונות קצת התרחקנו מן התעשייה, במובן הזה

שלא עוקבים אחר הפיתוח העצום שהתרחש בתחומים השונים. בעיקר במה שנחשב

לתעשיות היוקרה, תעשיות עתירות המדע. שוב אומר כמי שהגה את הרעיון

להקים פארקים לתעשיות עתירות מדע, בתחילת שנות ה-70. ספגנו ביקורת

קטלנית ממבקרת המדינה, על החוצפה שבבזבוז כספים, כשהקמנו את הקהיליות

האלה בירושלים, בחיפה ובתל-אביב. במשך שנים רבות הן עמדו שוממות, אבל

היום אומר שכל אלה שעשו זאת המעשה הזה, עשו דבר גדול.

יש לנו תעשייה חזקה ומי שרוצה קצת לחרוג מן השגרה בכנסת, מוזמן לראות

את התעשייה שלנו. התעשייה שלנו היא מעצמה בקנה מידה עולמי וצריך לבקר



בחו"ל כדי להבין עד כמה מעריכים את המתרחש במדינת ישראל. עד כמה נשיאים

של כל אותן המדינות רוצים שתעשיינים יגיעו אליהן, רוצים ביחסים הדוקים

בתחומים שונים. שמה של התעשייה המתפתחת יצא למרחקים.

רבותיי, על אף העובדה שיאמרו שיש כאן מיתון במשק והוא חולה, התעשייה

מתפתחת כפי שלא התפתחה מעולם וכל אזרח צריך להיות גאה בתעשיית מדינת

ישראל.

אני עומד לסיים ברשותך, אדוני יושב הראש, בסיפור קטן. בשבת ישבתי בלובי

של מלון בסינגפור וישבה שם קבוצת ישראלים. הם ניגשו אלי, ושאלתי אותם

מה אתם עושים כאן? הם אומרים לי שהם נציגי חברת "אפרת". אני שאמור

להכיר את כל התעשייה בישראל שואל אותם מה זה "אפרת", והם מספרים לי

שהייצוא שלהם לסינגפור נע בין כמה עשרות מיליוני דולרים, ולא רק

בסינגפור. יש להם רק 1,200 עובדים באזור תל-אביב ועוד מספר דומה

בדרום-מזרח אסיה, והם עושים חייל. מוכרים את המוצרים שאנחנו בכנסת

נזקקים להם יותר מכל. איני יודע איך מכרו מערכות לפרלמנט בסינגפור

ובשוויץ, ואותנו הם משום מה לא הצליחו לשכנע בטיב המוצרים שלהם.

בשם חברי הכנסת נצדיע היום לתעשיינים ולתעשייה הישראלית. אתם העתיד

ואנחנו נעזור לכם ככל שנוכל. אתם הכתר של הכלכלה הישראלית ותודה רבה על

מה שעשיתם ועל מה שתעשו.

היו"ר אברהם רביץ; תודה אדוני יושב הראש. מאחר ויש לנו סדר יום

צפוף, אומר שגם ועדת הכלכלה וועדת הכספים,

בתוך התחומים והסמכויות הנתונים לנו, אנחנו עומדים בעצם לשירות

התעשייה. בשיחה מקדימה עם נשיא התאחדות התעשיינים, מר פרופר, בעלעול

בתוך המסגרת הקרויה חוק ההסדרים במשק המדינה, מצאנו מספר נושאים

שיידונו בוועדת הכספים. אמרנו - לא פעם אחת וגם הוכחנו כך אדוני היושב

ראש - שוועדת הכספים ממשיכה במסורת שלך ואיננה חותמת גומי. אם ישנה

מערכת חוקים שתימצא על-ידינו כלא ראויה כלל או לא ראויה להיות נדונה

בתוך מסגרת חוק ההסדרים, הרי כך נעשה. אנחנו עומדים לשירותכם.

אציין כיוון דרך לדיון שיהיה לנו היום, כדי שיהיה פורה, שנדע כולנו את

המסגרת בתוכה אנחנו חיים. יש החלטות ממשלה לגבי הגירעון, גובה

האינפלציה עם מתח מסוים שניתן לשחות בתוכו, ואנחנו חיים במציאות

מסוימת. זו המציאות בתוכה אנו חייבים לפעול, ויש להשתדל ולעזור לכל

המגזרים ובמיוחד לתעשייה בישראל, שהיא המובילה את משק המדינה. לכן לא

נתמקד באותם דברים שלא ניתנים לשינוי הקשורים בכללי משחק הדמוקרטיה,

אלא בתוך הדברים למצוא ולמצות את היכולות שלנו להגביר את התעשייה,

לבססה עד כמה שניתן.

אבקש מעמיתי יושב ראש ועדת הכלכלה שיעשה כמוני וישא מספר מלים כפתיחה

לדיון.

היו"ר אבי יחזקאל; ברצוני לברך את כולכם, ברוכים הבאים. אני

חושב ששנת ה-50 צריכה להיות שנת חשבון נפש

לתעשייה, ואציע הצעה מעשית מיידית לכל הפורום שיושב כאן, כולל ליושב

ראש ועדת הכספים, כולל דן תיכון שבנה עולמו בתחום הכלכלי ולמדתי שאצלו

כלכלה זו לא בהכרח פוליטיקה. יושב כאן שר האוצר הקודם, בייגה שוחט

חברי.



יש לי בקשה אל יושב ראש ועדת הכספים, ובקשה ליושב ראש הכנסת. האם ניתן

להוציא מיידית קריאה לנגיד בנק ישראל, קריאה משותפת לתעשיינים, לוועדת

הכספים, לוועדת הכלכלה ובתמיכה מוסרית לפחות של יושב ראש הכנסת, להורדת

שער הריבית לאלתר וזאת בעקבות החלטתו מאתמול? אני יודע שהיום הישיבה

אמורה להיות ישיבה סמלית, אבל השאלה האם לא ראוי שנדון בדיון אמיתי,

הרי יש כאן בעיה. יושב הראש ציין שאין פה צנזורה. אבל, האם כולנו טועים

ורק אחד צודק? או האם מרביתנו טועים ורק אחד צודק? מותר לי כיושב ראש

ועדת כלכלה לבוא ולומר שהנגיד טועה בגדול.

היו"ר אברהם רביץ; יושב ראש ועדת הכלכלה יודע שזה לא יעבור,

ברצונו להעביר מסר בלבד, וזו זכותו.

היו"ר אבי יחזקאל; נכון, ואני אומר זאת בצורה ברורה. אני תמה

שמהבחינה הזו יש מאבק מינורי, גם מצד חברי

התעשיינים. אני מצהיר שיש כאן מאבק שצריך לשאת אופי אחר. אני חושב שיש

פה בעיה קשה מאוד, מבחינת התעשייה. מדיניות מוניטרית מכתיבה, זה היום

הסיפור. האבטלה גוברת וומדברים על שנת 98' בה צופים אינפלציה של 5

אחוזים. מגמה מבורכת, אבל השאלה מהו המחיר. בואו נדבר על נתוני התעשייה

ב-97', על הקיפאון בתפוקה התעשייתית, על האצה בפיטורי עובדים, על כך

שיש צמצום לשוק הישראלי, ושיש אולי בעיה קשה באשר לעתיד ההשקעות. האם

זה לא נגזר גם ממדיניות מוניטרית? האם אין לנו בעיה וצריך לשקול את

הדברים לעומק?

לכן הצעתי המעשית היא לדון בעניין הזה באופן ממשי ומעשי.

שנת ה-50 אומרת לתעשייה שיש בעיות במספר ענפים ויש להתייחס לציבור

העובדים. ענף הטקסטיל מייצג את הבעייתיות. זה אומר שאין ברירה, צריך

לשנות ענפים בתעשייה, ואם המדינה לא תעזור לתעשיינים - בתחום הטקסטיל

למשל - התעשיינים לא יוכלו לעשות אותם. מבחינה זו אין פה סנטימנטים וצר

לי לומר זאת. יש בעיה. למשל, ענף הטקסטיל איבד בשנתיים האחרונות כמחצית

מעובדיו כי אין אפשרות להחזיקם בשל עלותם הגבוהה. פתחו מפעלים בירדן

ובמצרים, עלות העבודה שם זולה מאוד והשאלה אם מדינת ישראל רוצה את ענף

הטקסטיל? אם כן - היא חייבת לסבסד ולסייע. לכן עניין שינוי ענפי תעשייה

מחייב מדיניות של התעשיינים מצד אחד וגיבוי ממשלתי ו/או תקציבי מצד

שני, אחרת אנחנו נמצא עצמנו בבעיות רבות של ענפים נוספים שהם עתירי כוח

אדם.

היו"ר אברהם רביץ: אפתח עכשיו את הדיון עם אורחנו הנכבד, נשיא

התאחדות התעשיינים, מר דן פרופר.

7; פרופר; תודה רבה. יושב ראש הכנסת, יושבי-ראש ועדות

הכספים והכלכלה, השר שרנסקי, חברי כנסת

ועשרות תעשיינים שנמצאים אתנו כאן, החל מוותיקי וגדולי התעשיינים ועד

לדור ההמשך שלנו שהוא בעצם העתיד שלנו.

נוכחותם הגדולה של התעשיינים כאן מראה ומוכיחה כאלף עדים על חשיבות

הכנסת, וועדותיה, בעיניי התעשיינים. מצד שני השתתפותם הערה של חברי

הכנסת, היא מחמאה. זו ההוקרה ההדדית של התעשייה והכנסת, חברי הכנסת

והתעשיינים.



אצטרף לקריאת יושב ראש הכנסת להגיע יותר אל מפעלי התעשייה. ככל שנדבר

כאן, אין משמע אוזניים כמראה עיניים. אנחנו גאים ומשתבחים במה שיש לנו.

העובדה שחבר הכנסת תיכון, יושב ראש הכנסת, פגש בסינגפור את אנשי

"אפרת", מוכיחה עד כמה התפתחה התעשייה בשנים האחרונות. לפני 6-5 שנים

ודאי שלא יכול היה לפגוש אותם שם. דרך אגב, אני מאמין שבסופו של דבר

המערכות שייקנו יהיו מערכות אמריקאיות מכספי סיוע. זה מה שקורה בסופו

של דבר לתעשייה הישראלית כאשר היא באה למכור לממשלה. קונים מערכות

מובחרות מכספי סיוע, אבל האמירה באה לציין את אחת הבעיות הקשות שאנחנו

מתמודדים אתן, במיוחד כאשר מדובר בכספי משרד הביטחון.

אנחנו גאים בעשייה ואציג לכם את שני צידי המטבע: הצד החזק והמתחזק, וצד

הבעיות עליהן צריכים להתגבר ואתן להתמודד. ובכך אנו זקוקים לסיוע הכנסת

וועדותיה.

התעשייה, היא הענף המוביל במשק ואתם רואים שאנחנו קרובים ל-30 אחוז

ממשקלנו והערך המוסף במוצרים שלנו הוא בעצם חצי מן הערך המוסף של המשק.

לא רק 30 אחוז אלא חצי מהערך המוסף וזה מספר חשוב. התעשייה היא המעסיק

הגדול ביותר במשק. יש לנו כ-400 אלף עובדים ישירים, אבל על כל עובד

ישיר יש עובד נוסף אחד עקיף, ולמעשה התעשייה מספקת פרנסה ל-800 אלף

משפחות. התעשייה מגלמת בתוכה, כפי שאתם רואים, בתעסוקה, את כל הענפים

והגדול הוא מתכת ומכונות. לא רחוק מאחוריו ישנם ענפי המזון,

האלקטרוניקה והטקסטיל, העץ והריהוט, ולכן כשנאמר שהתעשיות המסורתיות

פחותות חשיבות, הגרף מוכיח שמבחינה תעסוקתית יש לתעשיות המסורתיות

חשיבות עליונה. אגיע בהמשך להבדל בין התעשיות השונות.

ברצוני להבהיר שתעשיית הייטק היא לא רק תעשיית אלקטרוניקה, ולא רק

תוכנה ולא רק מחשבים, אלא תעשייה שהתהליך שלה הוא תהליך הייטק. היום

תעשיות המזון, הכימיה והפלסטיקה, הן בעלות תהליכים מאוד מתוחכמים,

שלעתים קרובות פותחו בארץ. באמצעות תהליך ההייטק התעשייה ברת תחרות,

מצליחה ומתפתחת. לכן תעשיית הייטק היא לא רק זו שמייצרת מוצר הייטק,

אלא גם זו שמשתמשת בתהליך הייטק.

תעשיות עתירות מדע הן ההתפתחות של שנות ה-90. אם מסתכלים על התעשייה

הישראלית, רואים שהתעשיות המסורתיות ירדו בסך כול המשקל, אך לא

בתעסוקה. סך המשקל שלהם הוא 17 אחוזים. החשמל והאלקטרוניקה למעלה משליש

מהתעשייה הישראלית. וכשמדובר בייצוא, תעשיות החשמל והאלקטרוניקה

ותעשיות ההייטק, מייצאות יותר מ-50 אחוזים מן התפוקה.

על כל פנים, זה השינוי הגדול, זאת המהפיכה הגדולה. אנחנו הולכים עקב

בצד אגודל ומשתדלים לעשות צעדים יותר גדולים. יש בעיות ונדבר עליהן

מאוחר יותר. בתהליך הייתי רוצה שחברי הכנסת וועדותיה יתמכו בנו. גם

אנחנו, גם משרד התמ"ס, גם המדען הראשי וגופים אחרים, עושים רבות לקידום

תעשיית ההייטק. כאן המקום לומר שאם רוצים לראות קידום בהכנסה לנפש

במדינה, הקידום יבוא רק מתעשיות ההייטק. הוא לא יבוא ממסחר, לא מעסקים,

שהם עסקי אוויר, לא מקניית ומכירת מניות בבורסה, למרות שאין פסול בזה.

אינני מדבר על ארועי אתמול והיום אלא כללית. דרך אגב, זו ההוכחה עד כמה

אנחנו זקוקים ליציבות כמו התעשייה, לעומת ענפים אחרים בהם כל תנודת רוח

משפיעה. כאן המקום לציין שתעשיות ההייטק, הן המנוף לקידום החברה

הישראלית. אם יש נושא בציונות שאני רואה בו גולת כותרת, הוא האפשרות

שיהודים יגיעו אלינו לא משום שרע להם שם אלא משום שכאן טוב יותר. טוב



יהיה כאן אם התעשיות יתפתחו. זה למעשה הגרעין, זה למעשה היסוד לעשייה

בתעשיות ההייטק.

גם בתחום הפריון הגענו להישגים בהם ניתן להתגאות. בגרף אנחנו רואים את

התפתחות הפריון בכלל המשק, בצבע הירוק, למעשה את הסקטור העסקי. הצבע

האדום הוא התעשייה. אנחנו רואים התפתחות יפה ועליית הפריון בשנים

האחרונות עד כדי 5 אחוז. זהו פריון שמדינות מתועשות רבות היו מתגאות

בו.

אנחנו גם צומחים מהר יותר מאשר מדינות אחרות. אני מסכים ששנת 97'

הורידה את הממוצע, ואומר בכמה, וטוב שהישיבה ב-97'. ב-98', אני חושש,

אבל לזה אתייחס כשנגיע לבעיות. הצמיחה יפה - 6.5 אחוז. כאשר אני מספר

לחברי בחו"ל על צמיחה תעשייתית של 6.5 אחוז בממומצע ב-6-5 שנים, הם לא

מאמינים למשמע אוזניהם. אפשר להמשיך בקצב הזה, אין שום מכשול חוץ מאשר

תנאים סביבתיים שאגיע אליהם אחר-כך, וחלקם הוזכר כבר כאשר דיבר יושב

ראש ועדת הכלכלה בקשר לנגיד בנק ישראל.

התעשייה - באמצעות הצמיחה, הגדלת הייצוא, ביסוס הכלכלה הישראלית -

תרמה תרומה לא קטנה לשיפור המעמד הבינלאומי של ישראל. הגרף מראה עלייה

ברייטינג מבחינה חיובית. אמנם רואים התייצבות מסוימת בשנת 97', ועל

הסיבות עוד נדבר. אני מקווה שלא ניגרר לנסיגה ולירידה, אבל הזינוק החד

מראשית שנות ה-90 ועד היום הוא זינוק שכולנו יכולים להתגאות בו.

ההשקעות הריאליות של תושבי חוץ בארץ, ולאחרונה דובר עליהן רבות, הן

השקעות שהתגברו בשנים האחרונות. למעשה מ-94' ועד היום יש זינוק, קפיצת

מדרגה, ואנחנו היום נמצאים בערך במיליארד דולר מעבר לרמה שהיינו בתחילת

שנות ה-90. ההשקעות הן השקעות ריאליות בחברות ישראליות. זה אומדן.

לשבעת החודשים הראשונים הוספנו אומדן וזאת התפתחות יפה למרות שיכולנו

להגיע להרבה יותר מזה.

גיוסי הון בחו"ל. היום אנו נמצאים במצב בו נסד"ק, ברוקרים אמריקנים

ובנקאים אמריקנים מחזרים אחרי חברות ישראליות. ראינו כאן משלחת של

גדולי נסד"ק, של הון סיכון, ראינו משלחות של בנקים להשקעות. שמנו יצא

לטוב בבורסה האמריקאית. אנחנו נמצאים היום אחרי קנדה. ארה"ב היא כמובן

הראשונה במספר החברות, קנדה היא השנייה ואנחנו מספר שלוש. בבורסת

ניו-יורק רוב החברות הישראליות הן חברות הייטק. השקעות הכספים הם ב-75

אחוזים השקעות ריאליות בתעשייה, לא במסחר ולא בשירותים אלא בתעשייה,

וכאן התפלגות ההשקעות הזרות אצלנו.

אנחנו יכולים להשתבח בתמונה הזאת ולומר דיינו, אבל יש שני גורמים שצריך
לדבר עליהם
(א) יש נסיגה בחלק מן ההישגים.

(ב) קייס פוטנציאל עצום לתעשייה הישראלית שאינו ממוצה, וזוהי לנו שעת

כושר לעשות זאת. העולם מוכן היום לקבל את המוצרים שלנו. העולם

משתנה. אם היום מדובר על הקטנת ההשקעות בתעשייה, זה המצב, ויש

הקטנה בהשקעות בתעשייה, ויש הקטנה בהשקעות במו"פ.



אם מסתכלים על שני האלמנטים האלה, התוצאה תבוא בעוד שנתיים עד ארבע

שנים. דהיינו, היום גורמים בצורה מודעת לנסיגה ובעוד שנתיים-שלוש נפסיק

להיות המובילים באותם שטחים. מי שאין בידיו הידע, מי שאין בידיו הציוד

המשוכלל ביותר, נסוג. להבהרה, היום קצב גידול ההשקעות בתעשייה הוא נמוך

עד כדי כך שאין צורך בהחלפת ציוד, ושלא לדבר על ציוד חדש וטכנולוגיות

חדשות. אנחנו מוטרדים מאוד.

הדבר השני שאנחנו זקוקים לו הוא חשיפת כל המשק. היום התעשייה חשופה

במאה אחוז, לא רק כלפי אירופה, אלא כלפי ארה"ב ונפטא, וגם כלפי ארצות

שלישיות רבות. המשק איננו חשוף. היום אנו זקוקים לשירותי ענפים שאינם

חשופים, ולכן הינם בלתי יעילים מבחינת תחרות ואנחנו משלמים את המחיר.

אם מדברים על בנקים, ביטוח, אנרגיה ותקשורת, אנחנו משתמשים בשירותים

יקרים, לו היו בעלי תחרות היו הרבה יותר זולים. גם בתקשורת יש עדיין

אלמנטים ללא תחרות, כולל תקשורת פנים-ארצית. נכון יש התפתחות ואני מברך

על כל תחרות שנוצרת. יש מפעיל ראשון ושני ויהיה שלישי. ראינו כיצד גרמה

הכנסת לתחרות בשיחות בינלאומיות - וכתוצאה מכך צניחת תעריפים חדה. אני

זוכר שדיברנו בעבר עם שר האוצר ואנשיו על כך שהתעריפים מוגזמים וכולנו

הסכמנו. אני לא חושב ששר האוצר דאז, שיושב אתנו כאן, ואני שיערנו עד

כמה הם היו מוגזמים. ישנם אלמנטים רבים נוספים איתם יש להתמודד אך

ידינו קשורות על-ידי מונופולים ועל-ידי זכיונות.

כאן המקום להעיר הערה נוספת. אני שומע דיבורים רבים על הורדת האינפלציה

לרמה אירופאית, דהיינו 2.5-3 אחוז. רבותיי, כל מי שעיניים בראשו ומבין

בכלכלה יודע כי במצב הנוכחי ובו ישנם מונופולים, ובו ישנם זכיונות, ובו

ישנם חלקים בלתי חשופים, איננו יעיל וחוסר יעילותו מעלה את האינפלציה.

בלי טיפול שורש בבעיות אלה, אי-אפשר, והוכחתי זאת, להוריד את האינפלציה

למטה מ-5-6 אחוז. דהיינו, הרצפה של מה שתוכל כל מדיניות, ממשלתית או של

בנק ישראל לעשות, היא ירידה ל-5'6 אחוז. כל מילה על ירידה לאינפלציה

אירופאית, היא דמגוגיה. לכן אני מזהיר מפני כך, שאם נאמין שאפשר

באמצעים מוניטריים ופיסקליים להגיע לאינפלציה יותר נמוכה. אני בעד

ירידה באינפלציה, וזהו טיפול קשה, טיפול שורש הכרוך בחיסול מונופולים,

בפתיחת הדרך לחשיפה מלאה של כל המשק, ואז אוכל להבטיח לכם שגם באמצעים

רגילים של מדיניות מוניטרית נורמלית ניתן יהיה להגיע לאינפלציה נמוכה.

בלי זה אי-אפשר.

אמשיך ואומר שאנחנו בעד חיזוק תשתיות. אנחנו נהנים מאוד מהתשתיות שיש

היום; כבישים, טלקומוניקציה, אבל חייבים להשקיע בתשתיות נוספות אם

רוצים להמשיך ולהתפתח ולהביא משקיעי חוץ. דרך אגב, חלק מהפיתוי למשקיעי

חוץ לבוא לארץ זה התשתית שהם רואים, גם האנושית וגם הפיזית.

הדבר הנוסף שאנחנו מבקשים מהממשלה ומהכנסת הוא פתרון לבעית כוח-אדם

טכנולוגי. יש היום בעיה קשה שאין מספיק מקומות לקידום אנשים צעירים

יוצאי צבא ועולים חדשים להכנס למעגל היוצר של עבודה טכנולוגית. אין

מספיק מקום באוניברסיטאות, אין מספיק אישורים לפתיחת מוסדות כאלה, ואנו

עומדים היום בפני שוקת שבורה. מחיר אקדמאי בתחומי הטכנולוגיה הולך

ונעשה יקר, ומגיע היום למימדים של משכורות אמריקניות. ברגע שיעבור מעבר

למשכורות אמריקאיות, נעמוד במצב של חוסר אפשרות להתחרות. הדרך לפתרון

היא פשוטה: תוספת כוח-אדם שתאזן את רמת השכר ותביא לידי כך שנוכל לייצר

יותר ולעשות יותר בתחומים אלה.



אנו בצמיחה, יש השתלבות בכלכלה העולמית. אנחנו זקוקים ליותר תמיכה

בהשקעות הון ובמו"פ כדי לגרום להשתלבות טובה יותר. זאת שעת כושר שישראל

נמצאת על המפה של התעשייה הבינלאומית ובכל כנס בינלאומי אנחנו שומעים

את זה. עלינו לנצל שעת כושר זאת.

יש לעודד השקעות זרות נוספות. למרות שאנחנו תעשיינים ישראלים, ויתכן

שהשקעות זרות יתחרו בנו, אך נהיה הראשונים שנאמר בואו נביא עוד השקעות

זרות כי זהו בעצם סם החיים של עתיד התעשייה הישראלית.

אחד הגורמים החלשים בתעשייה הישראלית הוא גורם השיווק הבינלאומי. ארה"ב

הגדולה נותנת סובסידיות לשיווק מוצריה בעולם, ויש הוכחות לזה. צרפת

למשל מיישמת טריק אחר, היא פותרת בוגרי אוניברסיטאות משירות צבאי,

בתנאי שיעבדו שנה בסניפי חברות תעשייתיות בחו"ל בחינם, כדי לעודד את

השיווק. הטריקים האלה קיימים. איני אומר שזה מתאים גם לנו, אבל בואו

נעודד את השיווק בייצוא כי זו בעצם הרגל החסרה בריצת המרתון הזאת.

לנושא הריבית ושער החליפין ואיני רוצה להכביר במילים כי את דעותיי, אני

מניח, שרוב היושבים כאן, אם לא כולם, יודעים. עצם העובדה שהייתה עלייה

באינפלציה והיתה ירידה, לא מפתיעה. היא נולדה בהורדת הריבית ב-1.2 אחוז

באותו לילה שהממשלה ישבה על המדוכה. אני לא פוסל את ההורדה בריבית,

להיפך, אבל התגובה הפזיזה של עליית הריבית אחר-כך הייתה מיותרת, כי מצד

אחד שמטה את החלק הטוב של הפיחות שנוצר והשאירה לנו את החלק הרע, שהוא

השפעת הפיחות על תוספות היוקר ועל ההצמדות השונות. ה"יו-יו" הזה של

עלייה וירידה בריבית מזיק. אנחנו עדים לכך שבמשך שלוש השנים האחרונות

ישנה שחיקה של 18 אחוז בערך המטבע. דהיינו, יצרן ישראלי המייצא שילם 18

אחוז יותר עבור השכר שהוא משלם והתשומות שהוא קונה בארץ, לעומת התמורה

שקיבל במטבע חוץ. 18 אחוז זה אחוז שתעשייה לא יכולה להתמודד אתו. תשאלו

אותי איך בכל-זאת ממשיכים לייצא? גם ייצוא ענפי ההייטק, כולל

הטלקומוניקציה, כולל הרכיבים האלקטרוניים, נפגע, אבל הייצוא הזה עדיין

צומח משתי סיבות חשובות.-

(א) בענפים אלה יש מרווחים גדולים שחלקם מיועד להשקעות חוזרות במו"פ.

ברגע שיש צמצום במרווח, באה מכה חזקה מאוד למו"פ, דהיינו, מוכרים

את העתיד. כל עוד תהיה רווחיות מסוימת בתעשיות ההייטק, ימשיכו

לייצא והתוצאה תבוא בעתיד. התעשייה הזאת, מוכרת במטבע חוץ ולא

במשהו אחר. אנחנו מתקרבים ליעד אך רואים שגם שם יש פגיעה.

(ב) לפני שנתיים-שלוש היו השקעות כבירות בתעשיות ההייטק. השקעות אלה

נושאות פרי היום ואין מי שיאמר שיש לו מפעל חדש, על בסיס

טכנולוגיה חדישה, וכי אינו מייצא. ייצאו, אפילו אם הרווחיות

שולית, כל עוד היא קיימת, ימשיכו וייצאו. אני חושש שגם זה יגמר.

לגבי תעשיות מסורתיות, אמרתי קודם, רוב העם מועסק בתעשיות אלה, והן

הולכות ומצטמקות. אנחנו מעבירים תעשיות לחו"ל, סוגרים קווי יצור, רואים

ירידה חזקה בייצור ובתפוקה של התעשיות המסורתיות. כל מי שטוען שמדינת

ישראל יכולה להסתדר בלי תעשיות מסורתיות, ויכולה להעביר את העובדים

מתעשיית טקסטיל לתעשיית מחשבים, שיאמר איך עושים זאת. לא בדור הזה, ולא

בשניים שלושה הדורות הבאים, אלא על-ידי חינוך והשקעה בחינוך הטכנולוגי.

לקחת בחורה מדלית אל-כרמל שעד אתמול תפרה תחתונים ולתת לה לתכנת

מחשבים, רבותיי, זה מבצע גדול מכוחותיי. הלוואי ויכולנו.



יו"ר הכנסת. דן תיכון; תאמין לי שלהביא את אותה בחורה לתפור

תחתונים, זה היה לא פחות קשה.

דן פרופר; אני זוכר, אבל תאמין לי שהמקצוע עליו אני

מדבר עכשיו הוא הרבה יותר קשה. לזה נדרש

הרבה יותר משנה ושנתיים.

דיברתי במספר מילים על המדיניות המוניטרית וברצוני לומר שאם בעבר פנינו

בבקשה אל הנגיד ואחר-כך במילים קשות יותר ובדרישות - הפסקתי לתלות בזה

תקוות. קיימת עקשנות בלתי מובנת. בנק ישראל בדעת יחיד מול מומחים רבים

וגדולים יכול להכריע בסוגיות אלה. אני פונה אל הכנסת לחוקק חוק נגידים.

ככל שינקוף הזמן, כך החוק יצטרך להיות קשה יותר. אני ידוע בוודאות

שהיחיד שפוגע בעצמאות בנק ישראל הוא זה שמחליט בניגוד לדעות אחרים כל

חודש על הריבית. הוא פוגע בעצמאות, שכן לולא פעולנו יתכן ואיש לא היה

מעלה על דעתו שצריך לשנות משהו בחוק. אבל היום החקיקה הזאת נדרש, אדוני

שר האוצר, איני פוטר את הממשלה מאחריות, שכן הממשלה, מצד אחד, פעלה

בצורה אמיצה ללא פניות ופשרות, לקיצוץ תקציבה ודאגה למדיניות הפיסקלית,

ועל כך אני אומר כל הכבוד. אבל במדיניות הזאת אין הרבה תוחלת אם אינה

לא מלווה במדיניות מוניטרית מתאימה. לא יתכן שהממשלה תסתכל שוות נפש

במתרחש, כאשר שער המטייח גבוה ואנו כתעשיינים לא יכולים להתמודד אתו.

ידוע שאם אנחנו נמצאים עם אחוז אחד מעל החלק התחתון של הרצועה, וניקח

בחשבון שהרצועה רק ביוני ירדה משיפול של 6 ל-4 אחוז, אנחנו נמצאים בעצם

כבר מתחת לרצועה הקודמת. אי-אפשר להתמיד בזה. אמרתי קודם שנשחקנו בשלוש

שנים ב-18 אחוז בתחום המטייח והתמורות לייצוא. אני רוצה תשובה לא מבנק

ישראל, שכן משם איני שומע תשובה, אלא ממי שאחראי על הכלכלה הישראלית,

מממשלת ישראל.

אחזור לנושא אקטואלי. אתמול הייתי במצרים אצל הנשיא מובארך, עפ"י

הזמנתו. לאחר התייעצת עם השר שרנסקי כתבתי לו מכתב. להפתעתי הנשיא

הקדיש לשיחה - שהייתה בארבע עיניים - שעה וחצי. מעבר לנושאי השלום

ומעבר לנושאים של עזאם, שלא ארחיב עליהם את הדיבור כעת, דנו בנושאי

כלכלה ובפינו בשורה גם למצרים. בשורה חשובה ואני משוכנע שהנשיא קלט

זאת. יש לנו אור ירוק מהנשיא מובארך, שנתן הנחיה כזאת לראש-ממשלתו,

שעמו הפגיש אותנו אחר-כך, ולהתאחדות התעשיינים המצרית, שהיא בעצם ממונה

על-ידי השלטון שם, לעבוד אתנו בכיוון פרוייקטים תעשייתיים, חקלאיים

ואחרים. אני מאמין שזהו בסיס טוב וחשוב לשלום וכתעשייה, ניקח על עצמנו

את המעמסה הזאת, שהיא חיובית, ונקווה שאכן יש תמיכה ורצון לראות את

הדברים מתקדמים, והנושא יבוא לידי מימוש.

שוב תודה רבה שוב ליושב ראש הכנסת וליושבי-ראש הוועדות על היום הזה בו

אנחנו מרגישים מכובדים.

שר האוצר, יעקב נאמן; רבותיי, אקדים בברכה את חוד החנית של כלכלת

ישראל, התעשייה המפוארת שעליה לא רק גאוותנו

אלא עליה בנויה כל המדיניות הכלכלית וצמיחת המשק. היום אחר הצהריים

אדבר בנאום התקציב על משמעות הורדת הצריכה הציבורית, תקציבי הממשלה,

ומתן אפשרות למשק הפרטי, לתעשייה ולעסקים, לצמוח ולגדול.



לפני שאמשיך בדברים על כלכלה, ברצוני לומר שנשיא המדינה הודיע, בפגישה

שהייתה לו הבוקר עם נציגי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, שהם מקבלים

את הצעת הפשרה ויפסיקו את ההליכים המשפטיים. בתי-המשפט אינם זירה

לוויכוהים על אמונות ודעות. לעם ישראל יש אוייבים אחרים, ולא צריך לחדד

מחלוקות. אהבת ישראל היא המוטיב המרכזי, של כולנו, והאחדות בעם חשובה

מכל דבר אחר. נמשיך בדו-שיח על-מנת לצמצם קוטביות, ולאחד את כל עם

ישראל תחת דיגלה של מדינת ישראל.

איני רוצה להקדים נעשה לנשמע, ולכן אתייחס בהרחבה לבעיות הכלכלה. יושב

פה שר התעשייה והמסחר ומנכ"ל משרד התעשייה והמסחר. לא הייתי בתחילת

דבריך, ידידי היקר דן, אבל לא צריך להכניס את העם ליאוש. יש גידול

בהשקעות במדינת ישראל שאמנם לא בתעשייה המסורתית, אך אנחנו חיים היום

במשק עולמי גלובלי ונצטרך להסתגל לתנאי התחרות הבינלאומיים גם בתעשייה

שלנו. אחת המטלות העיקריות של הצמרת היא לראות, וביחד עם משרד התעשייה

והמסחר, איך התעשייה הישראלית עוברת למאה הבאה ומתאימה עצמה למתרחש

במשק הבינלאומי. העולם נעשה כפר אחד מבחינת הכלכלה. איני מדבר רק על

קומוניקציה ומחשוב. התעשייה הישראלית, ככל שתסגל עצמה מהר לדבר הזה ולא

תחזיק בקרנות המזבח של העבר, תוכל להתקדם ולצמוח במשק.

ברצוני להתייחס לנושא מטריד ביותר והוא נושא הריבית. אומר את דעתי

בנושא בצורה ברורה מאוד. נושא הריבית, ושערי החליפין, הוא אחד המרכיבים

במדיניות הכלכלית. לדעתי, אם רוצים לשמור על מעמדנו בקהילייה

הבינלאומית, אסור לפגוע בעצמאות בנק ישראל וההחלטה בנושאים המוניטריים

חייבת להתקבל על-ידי גוף לא פוליטי ולא אינטרסנטי. אני אומר זאת בצורה

חדה וברורה.

שנית. אין לשפוט מדיניות כלכלית ולא מדיניות מוניטרית על-פי חודש,

חודשיים או שלושה. הבוקר קיבלתי מספר טלפונים מבנקאים ואנשי כלכלה,

לאור מה שקורה בשווקים הבינלאומיים, למרות שהתנגדו בעבר להחלטתו של

הנגיד, ההחלטה נכונה בנסיבות האלה. הורדת ריבית היום בזעזועים שפוקדים

את הבורסות, ואת שווקי המטבע, יכולה להיות מסוכנת ביותר ואני מציע

להיות זהירים בהתבטאויות בנושא הזה. זאת כבר לא שאלה של רווחיות הייצוא

והמבין יבין. אני פונה לנמצאים בחדר הזה ומבקש לא לנהל קרבות רחוב או

עיתונות או תקשורת. הידברות, שכנוע הדדי הוא יסוד היסודות להצלחה. אם

מותר לי להשתמש קצת גם בדברי חז"ל, יוסף ואחיו היו במאבק רציני מאוד,

קונפליקט רציני מאוד, מי שזוכר, פרשת וישב. אומרת התורה: ולא יכלו דברו

לשלום. אחד מגדולי המפרשים מסביר מה זה לא יכלו דברו לשלום, אי-אפשר

היה להגיד שלום אחד לשני? אומר רבי תנאי בשיץ בספרו תפארת יהונתן על

התורה; בגלל שלא הייתה ביניהם הידברות, לא היה שלום. ההידברות היא הדבר

החשוב ביותר לא רק בפוליטיקה אלא גם בעולם הכלכלה. קריאות תיגר וקריאות

אישיות בנושא, לא רק שלא עוזרות אלא מפריעות לעיצוב הכלכלה.

בהזדמנות זו אני פונה ליושבים כאן וידוע שלא באתי לעולם הפוליטיקה אלא

באתי לשרת מטרה מסוימת. באתי מהמשק הפרטי, ואני פונה אליכם בצורה מאוד

ברורה: הבה נדבר. דלתי פתוחה לכל פונה, עוד לא דחיתי אף אחד מהפונים

אלי. אני מקיים פגישות קבועות אתכם בפורומים לא רשמיים ומזמין את עצמי

ואתכם לשיחות, לדיונים בכל הנושאים העומדים על הפרק. מכל מלמדי

השכלתי.



יו"ר הכנסת. דן תיכון; אדוני השר, איני מתערב בענייני כלכלה, אבל

תרשה לי לעוץ לך עצה והאזן היטב למה שאומר.

עניין מועצת הנגידים צריך להסתיים עד ה-31 בדצמבר 1997. אם לא יסתיים

עד אז בהסכמה, הכנסת תפעל בדרך לא ניתן יהיה לעצור אותה. לכן אני אומר

שוב, הזמן שנותר לאחר שנותל דיבורים ואי-עשייה הוא די מוגבל, חודשיים

ימים במדויק, וקח את דבריי ברצינות.

שר האוצר. יעקב נאמן: אדוני יושב הראש, כידוע, אני מתייחס לדבריך

תמיד ברצינות. גם אתמול עשיתי כך. אני רוצה

לומר דברים ברורים בנושא. הממשלה תביא הצעת חוק בנושא תיקונים לחוק בנק

ישראל. אני מודה שעל אף חשיבותו של הנושא לא התפניתי לעסוק בו בכובד

ראש. לא ניתן לעסוק בנושא כלאחר יד, כי הוא בעל השלכות רבות מאוד. חוק

בנק ישראל חוקק בשנת 1954, ונוצר כצלמו וכתבניתו של נגיד בנק ישראל

הראשון, מר דוליק הורביץ המנוח. לא היו שינויים מהותיים בחוק הזה

ובמבנהו מאז חקיקתו, והדבר דורש עיון רב. בדרך כלל רצוי שהממשלה תבוא

בהצעות בנושא כזה, ואדוני יושב הראש, אני לוקח את דבריך ברצינות וברגע

שאוכל להתפנות מנושא התקציב - שזה כרגע בראש מעייני, אביאו לממשלה

לדיון, והממשלה תביא לכנסת הצעת חוק לתיקון חוק בנק ישראל, תוך שמירת

עצמאותו של בנק ישראל. עדיין איני מספיק בקי בסוגייה, ולא מתבייש לומר

זאת. אתייחס לזה סמוך לאחר סיום דיוני התקציב.

אני מודה לכם שהואלתם להזמין אותי. אין לי מספיק פורומים להתבטא בהם

באחרונה. אני מאחל לתעשייה הישראלית שתמשיך לשגשג ולהיות כפי שכתוב פה,

לא רק הקטר לשנות האלפיים אלא הקטר המוביל את הכלכלה הישראלית לצמיחה.

תודה רבה.

דן פרופר; הייתי רוצה לומר דבר אחד לאדוני שר האוצר.

אנחנו חרדים לעצמאות בנק ישראל, ואמרתי

קודם, בהיעדרך, שלדעתי מה שהיום הנגיד עושה, הוא למעשה חופר תחת

עצמאותו, על-ידי פעילות מנוגדת לדעת רוב המומחים, ולדעת המועצה המייעצת

שלו, ולדעת הוועדה המייעצת שלו. זאת הסיבה לחוק הנגידים, אחרת זה לא

היה קורה.

שנית, האם אפשר לומר ששופט בארץ איננו עצמאי? למרות זאת יש אינסטנציה

לערעור, יש מעליו עוד בית-משפט עליון, מעל לשופט עליון יש פורום של

שלושה שופטים, יש פורום של חמישה שופטים, פורום של שבעה שופטים. יש

פורום של כל שופטי בית-המשפט העליון.

שר האוצר, יעקב נאמו; יש רק שופט עליון אחד, שופט כל הארץ.

דן פרופר; על זה אין לנו ויכוח.

אני לא חושב שתהיה פגיעה בעצמאות בנק ישראל

אם תהיה מועצת מומחים בלתי תלויים. איני רוצה להיות שם, חבריי

התעשיינים לא רוצים להיות שם, חברי כנסת לא צריכים להיות שם. יש אנשי

מקצוע. לא איש אחד יחליט על גורל כלכלתה של כל המדינה.

שר האוצר. יעקב נאמן; אמרתי שאדרש לסוגייה הזאת בכובד הראש

הראוי.



יו"ר הכנסת. דן תיכון; תאמיו לי שעד ה-31 לדצמבר השנה, יגמרו עם

העניין.

שר התמ"ס. נתן שרנסקי; כבוד יושב הראש, כבוד שר האוצר, יושב ראש

הכנסת, חברי הכנסת, ידיד דן פרופר. כל

המחמאות שניתן לומר על התעשייה שלנו, שהיא חוד החנית, והיא הקטר שמוביל

את התעשייה, הכל כבר נאמר ואני כמובן מסכים ולא אחזור על זה. עם כניסתי

שמעתי איך כבוד יושב ראש הכנסת אמר, בנימה מלנכולית שאני יכול להבין

אותה, שפעם היה צעיר והיה במשרד התמ"ס, שהיה חזק מאוד ומשפיע. אני מבין

זאת כי מרגע שנכנסתי למשרד אני שומע כל הזמן איזו שהיא נוסטלגיה מאנשי

המשרד כאשר היה הכי חזק במשק. אני מאוד שמח שבאתי למשרד הרבה יותר חלש

ומאוד מקווה שכאשר אעזוב אותו הוא ייחלש, ויותר כוח יעבור ממשרדי

הממשלה וממשרד התמ"ס לתעשיינים עצמם.

שר האוצר. יעקב נאמן; אני מתנצל בפני הנוכחים על כך שאני צריך

לעזוב, אבל אני חוזר על ההזמנה.

שר התמ"ס. נתן שרנסקי; ביקרתי במפעלים השונים. כשמסתובבים במפעלים

מרגישים כוח ועוצמה במדינה שלנו. כאשר

נוסעים לחו"ל, רואים כמה קל ונעים לייצג את ישראל. ברגע שלא מדברים על

תהליך השלום ולא נכנסים לבעיות פוליטיקה אלא מדברים על מגמות כלכליות

בעולם, ועל אינטרסים של מדינות כמו ברזיל ופולין, כמו מקסיקו ותורכיה,

בהייטק הישראלי, אתה מרגיש כנציג לא רק של מדינה חשובה אלא של מעצמת-על

שנמצאת היום על מפת הכלכלה העולמית. כמובן יש במשק הישראלי מגמות

חיוביות ושליליות, ודן פרופר כבר הדגיש את זאת. אני רוצה לומר שאין

סתירה בין איגוד תעשיינים, התאחדות תעשיינים ומשרד התמ"ס. ואדגיש רק

שיש השנה גידול בייצוא התעשייתי והוא עומד על 10 אחוז בהשוואה לגידול

בייצוא בשנה הקודמת, שעמד על 3.5 אחוז. זאת אחת המגמות המאוד חיוביות.

על המשך גידול בהשקעות כבר דיבר דן פרופר. בהנפקות הבורסה בניו-יורק,

כבר נאמר שאנחנו במקום השלישי אחרי ארה"ב וקנדה. כמובן יש האטה במשק

וגידול באבטלה, ובגרעון מאזן התשלומים, ונכון שאלה מגמות מדאיגות.

כיצד משרדנו משתלב בתכנית הגברת הצמיחה, וכמובן למשרד שלנו יש כלים

להשפיע על מגמות במשק הישראלי. ראשית, מרכז ההשקעות עוזר בצורה מסורתית

לתעשייה הישראלית דרך מענקים ופטור ממס. ב-97' כבר אושרו כ-300 תכניות,

שזה היקף השקעות של כמיליארד דולר בערך, שיוצרות כ-9,300 מקומות עבודה,

מהם 6,200 באזורי עדיפות לאומית. ברצוני להדגיש שלמרות הפרסומים אין

בריחה מהשקעות באזורי עדיפות לאומית. כל הזמן אני שומע תלונות שההשקעות

הולכות לתל-אביב יתר ופחות לאזורי עדיפות, אבל אין בריחת השקעות או

כמעט אין בריחה מאזורי עדיפות.

כלי חשוב הוא תמיכה בפארקים התעשייתיים וכאן המדיניות שלנו בשנה וחצי

האחרונות, לתמוך ולתת עדיפות לפארקים תעשייתיים גדולים בין-עירוניים

על-חשבון פארקים קטנים ביישובים. אנחנו מעודדים תהליך שיתוף פעולה בין

מועצות, שלא תמיד פשוט ולא בכל מקום מצליח. שיתוף פעולה בין המועצות

בפארקים הוא התנאי שלנו להקמה והפעלת מינהלות וכבר פעלנו ב-15 אזורי

תעשייה גדולים ונמשיך במדיניות הזאת.

השקעה במו"פ תעשייתי, היא אחד הדברים החשובים שיש לא רק במשרד שלנו אלא

במדינת ישראל. דן ושר האוצר דיברו על שינוי מבני במשק הישראלי בשנים



האחרונות, ועל התפתחות תעשיות הייטק על-חשבון תעשיות מסורתיות. כאן

עולה שאלה מה זה בדיוק הייטק, מפני שזה לא רק אלקטרוניקה. יש לדבר על

הייטק מבחינת יתרון יחסי של מדינת ישראל, והייטק הוא כל דבר עתיר ידע

וחדשנות. המילה חדשנות כאן לא פחות חשובה מידע, כי יש מקומות נוספים

בעולם שאספו הרבה ידע. אין מקום בעולם שהוא כל כך עתיר גם ידע וגם

חדשנות. זה יתרון יחסי שיש למדינת ישראל. יש לנו כוח-אדם שאין בשום

מקום בעולם, 135 מהנדסים ומדענים על כל 10,000 עובדים, כאשר בארה"ב יש

80, בגרמניה 40 ומשהו, ובצרפת ומדינות אחרות הרבה פחות. זאת אומרת

מבחינת רמת ההשכלה של כוח-אדם שלנו, אין לנו מתחרים בעולם. זה כמובן

כתוצאה מרמת האוניברסיטאות שלנו, שהיא גבוהה מאוד, וכמובן שיש השפעה

ישירה של העלייה הגדולה מבריה"מ שכמעט הכפילה את מספר המדענים,

המהנדסים והמורים במדינת ישראל במשך כמה שנים.

בנוסף, כוח-העבודה שלנו הוא היצירתי ביותר בעולם. יש לנו מספר 'סטרט

אפ' במספרים אבסולוטים גדול יותר מאשר בכל מדינה בעולם, חוץ מארה"ב,

וגם בארה"ב מדובר על כמעט אותם מספרים, 1,000 מול 1,200-1,300 'סטרט

אפ' בהייטק. זאת אומרת, זרם של חדשנות והמצאות שנובע ממדינת ישראל,

שאין כדוגמתו בעולם. למעשה אנחנו 'סיליקון ולי' אחד גדול. ברגע שהתחילה

בשנות ה-90 מדיניות החשיפה וברגע שאנחנו מורידים חסמים בתחרות

בינלאומית, וישראל משתמשת ביתרון היחסי שלה יתר, ובו בזמן שכל ענף וכל

מפעל שאין לו יתרון יחסי, יורד או נכנס למשבר. דרך אגב, יתרון יחסי זה

ניתן להרגיש בכל מקום בעולם. כשהייתי ביפן לפני מספר חודשים החלו

מדינות ערב שוב לדבר על חידוש חרם על ישראל, והפקידים שלנו במשרד התמ"ס

ואנשי משרד החוץ שלנו ביפן פחדו להציע ליפנים לחתום על הסכם שכבר הוכן

בתמיכה משותפת של הממשלות, בג'וינט ונצ'ר במדינות שלישיות וכו' וכוי.

היפנים, לא רק שהיו מוכנים, אלא מאוד רצו וחתמו באותם ימים על ההסכם.

שאלתי אחד ממנהיגי התעשייה היפנית אם לא חששו, או אם היו להם התלבטויות

והוא אמר שזה האינטרס שלהם. קשה להם להתחרות עם אמריקה במדינות

שלישיות, למרות שיש להם מערכות ייצור ומערכות שיווק חזקות יתר

מלאמריקה. הוא ציין שחדשנות חסרה להם ואינם יכולים לחדש או לשפר את

הייצור שלהם כל חצי שנה, וכך נדרש היום בהייטק. הם זקוקים לידע שלנו

וכתוצאה מזה קיימים הסכמים בינלאומיים רבים, כתוצאה מזה כמעט כל החברות

הגדולות פותחות כאן מרכזי מו"פ. יש היום מהפך גדול אותו מובילה 'אינטל'

במחשבים, מהפך שפורסם בכל העיתונות בעולם, וזה הוכן במרכז מחקר ופיתוח

בחיפה. זה היתרון הגדול שיש למדינת ישראל.

חשוב מאוד להגדיל את תכניות המחקר והפיתוח שלנו כי זה הבסיס לפיתוח

ההייטק ויש להגדיל בצורה משמעותית. איני מדבר על עשרות מיליוני דולרים.

שר האוצר איננו אבל הוא מכיר את עמדתנו ואנחנו בדיון מתמיד אתו ועם

ראש-הממשלה כיצד לעשות זאת בצורה משמעותית. אם יוותר זמן, המדענית

הראשית תציג את התמונה.

סחר החוץ שלנו. המדיניות היא להמשיך במרץ רב במשא ומתן על הרחבת אזור

סחר חופשי של ישראל. יש לנו היום הסכמי סחר חופשי עם אמריקה ואירופה,

ואנחנו היחידים שיש להם הסכמים גם עם אמריקה וגם עם אירופה. בשנה וחצי

שאני בתפקידי חתמנו הסכם סחר חופשי עם קנדה. ולפני כמה שבועות חתמנו עם

פולין ועם הונגריה, ויש לנו הסכם עם תורכיה. בביקורי האחרון באמריקה

הלטינית סיכמנו עם מקסיקו שבמהלך 98' יהיה לנו הסכם סחר חופשי עם

מקסיקו, שזה דבר מאוד חשוב. עשינו מהפך בביקור שלנו בברזיל, וניצלנו את

המשיכה להייטק של ישראל למשא ומתן עם ברזיל. הם הסכימו שלמשא ומתן עם



ישראל יש לתת עדיפות. אנחנו לא איום, אלא תקווה ועזרה, ואז לישראל יהיה

אזור סחר חופשי עם כל הגופים הגדולים המעוניינים בכך. זה נתמך על-ידי

הסכמים שנחתמים כל הזמן לשיתוף פעולה בממחקר ופיתוח, כפל מס והשקעות.

אני מסכים לחלוטין עם דן פרופר שצריך במקביל לתמוך בחשיפה בינלאומית

יחד עם חשיפה פנים ישראלית. אני מדגיש זאת פה כי רוב הלחצים בכנסת, או

חצי מהלחצים, זה לאשר מפעל שלא אישרנו, כשהחצי השני הוא למעשה נגד

חשיפה פנימית בישראל. אני חושב שמגמה זו תוסיף בריאות ותוריד אינפלציה,

אם נמשיך בה.

בכותרות אגיד שתמיכה בעסקים קטנים חשובה מאוד. 60 אלף מקומות עבודה

נוצרו דווקא בגלל תכניות עידוד עסקים קטנים, מתחילת שנות ה-90.

כמו שאמרתי, היתרון שלנו הוא כוח-אדם, וכאן יש לנו כשל שוק אדיר למרות

העלייה, למרות האוניברסיטאות שלנו. חסר לנו היום כוח-אדם בתעשיות הייטק

וזמינות כוח-אדם זה תנאי למשיכת השקעות לארץ, לא פחות ממענקים. מבדיקה

וסקרים שערכנו ומשיחות עם משקיעים, זמינות כוח-אדם זהו אחד התנאים

החשובים עבורם. אנחנו יכולים לתת כל יום מענקים בערד, אבל הם יבואו

לתל-אביב בלי מענקים כי שם יש כוח-אדם זמין.

קריאה; גם המענק נמוך.

שר התמ"ס, נתן שרנסקי: אשמח לדון בכך. הוא נמוך, אבל זה מה שיש. זה

לא תנאי יחידי להשקעות אלא יש תנאים לא פחות

חשובים.

היו"ר אבי יחזקאל; משפט על שער הריבית, אם אפשר. יש עמדה לשר

המסחר?

שר התמ"ס, נתן שרנסקי; בהחלט יש. כאו אין לנו חילוקי דעות. זהו אחד

הדברים הראשונים שיזמתי בבואי למשרד,

כשהתברר שאין יחסים דיפלומטיים בין הנגיד, שר האוצר וראש-הממשלה. במשך

חודשיים הייתי שגריר, עשיתי ועידת פיסגה פעמיים, וחשבתי שכמעט הצלחתי

אבל עדיין לא.

הכשרת כוח-אדם. אני חושב שאנחנו עושים מהפך בקידום תכניות לפיתוח הון

אנושי לתעשייה. במבט של משרד החינוך, או במבט של טיפול באבטלה במשרד

העבודה והרווחה, זה בהחלט לא מספק ולפעמים אפילו הכיוון לא נכון.

הכיוון הנכון הוא מנקודת מבט התעשייה. ועדה שבאה עם המלצות ואנחנו

מתחילים בתכניות אלה. לצערי התקציב שקיבלנו הוא פחות ממה שקיווינו,

והשנה יש לנו לפיילוט פרוג'קט 5 מיליון, בשנת 98' יהיה לנו 6 מיליון.

קריאת; הכסף שנותר משנה שעברה הועבר לדברים אחרים.

מה שקוצץ בחוק עידוד השקעות הון לעודד הכשרה

בתעשייה הועבר לדברים אחרים.

שר התמ"ס, נתן שרנסקי; ניהלנו מאבק קשה מאוד עם משרד האוצר. מה

שאושר, ואני בעד זה, הוא תקציב מזומן וכזה

שאפשר להתחייב עליו יחד. אחר-כך היה ויכוח עם משרד האוצר, כמה אנחנו

צריכים לקבל במזומן. אני רוצה שתתייחסו לתכניות אלה, ותשתפו פעולה אתנו



כי גם התעשיינים צריכים להשקיע במפעלים שלהם. לפחות בישראל זה יהיה

מהפך בתפיסה ואני מקווה שגם בשנה הבאה נפתח את התכניות האלה.

היו"ר אבי יחזקאל: תודה רבה. טבעו של יום כזה שהוא מאוד ארוך

ואני מודה לכל התעשיינים והנוכחים שנשארים

ומקשיבים לכולם. הייתי רוצה לשלב בין הדוברים גם את חברי הכנסת שהתאפקו

עד עכשיו ולא דיברו, וזה די יוצא דופן.

ארנה ברי: לא אכנס לפרטים כדי שלא תהיה הצגה ממושכת,

ובהמשך הים יוצגו כאן נתונים מצד התעשייה.

אני רוצה לחזק את הנקודה של תמיכת הממשלה במחקר ופיתוח תעשייתי ולתת

מספר נקודות לא-כמותיות, על אף שאתייחס לכמויות.

ראשית, אני חושבת שתכניות לשכת המדען במשרד התעשייה והמסחר משקפות

מחויבות לתעשייה ולמשקיעים מחו"ל. בעיקר למשקיעים מחו"ל אבל גם

למשקיעים בארץ, בתחום התעשיות עתירות הידע, ואני מסכימה עם ההגדרה

שתעשיות עתירות ידע הן תעשיות ובהן יש קודם כל יכולת המצאה מיוחדת,

שמתבטאת גם במוצרים עצמם וגם בתהליכי מהייצור.

תעשייה עתירת הידע היא התחום העיקרי בו אנחנו רואים את הגדלת העוגה.

כדי שלכולנו יהיו להיות תקציבים גדולים יותר, אנחנו צריכים להגדיל את

הייצוא במידה ניכרת. תעשייה עתירת הידע, הכפילה עצמה בייצוא בין השנים

1970 ל-1996. אנחנו רואים בהשקעות שאנחנו עושים בתעשייה הזאת מנוף

לצמיחה, אנחנו רואים הזאת כאפשרות עיקרית לסגירת הפער במאזן התשלומים.

רואים גם החזרים מיידיים על השקעות הממשלה בתעשייה עתירת הידע, ואני

מדברת על החזרים מיידיים בתחומים של שנה עד שלוש שנים. לדעתי תעשייה

עתירת ידע עם תעשיות אחרות יוצרות מקום עבודה נוסף. תעשייה עתירת ידע

היא תעשייה שיוצרת, לפי כלכלה מערבית, שלושה מקומות עבודה על כל מקום

עבודה בתעשייה. אנחנו רואים כתוצאה מהתעשייה הזאת השקעות ישירות גם

בבנייה וגם השקעות עקיפות דרך רמת החיים וכד'.

מי שנוסע לאורך כבישי הארץ, אם ברצועת חיפה-תל-אביב או מקומות אחרים,

רואה בנייה רבה של מרכזים לתעשיות עתירות ידע. אני חושבת שהקשר בין

הממשלה ובין התעשייה בארץ הוא קשר בו מדגישה הממשלה - ואני מחזקת כאן

את דבריי השר שרנסקי - שאנחנו מאפשרים לתעשייה לעסוק במלאכה. מי שמוציא

את התוצאות עבורנו, זוהי התעשייה ולכן באתי לכבד את התעשייה ביום זה.

קריאה; מה עמדתך לגבי תשומות?

ארנה ברי; אתה מתכוון במובן של ייצוא ידע, ושיתוף

פעולה? דן ציין שאנחנו חיים בכפר בינלאומי,

בכפר גלובלי. יש עניין שבמקומות מסוימים יש צורך להפעיל שיקול דעת לגבי

שיתוף פעולה, כי אחרת אי-אפשר לקדם את התעשייה. במקומות אחרים אנחנו

צריכים לשמור על הידע שלנו כדי שיהיה לנו מקדם תחרותי בשוק שלנו. לכן

לא נוכל להימנע מהפעלת שיקול דעת ובדיקה מתמדת של הנושא הזה של העברת

ידע.

הי"ור אבי יחזקאל; המשרד צריך בכל-זאת להיות חזק. אם מחר רשות

הנמלים והרכבות תביא הטלת מס על ייצוא



לתעשייה, זו שערוריה. אני לא רוצה לדבר על מה שעושים המשרדים האחרים

בעניין הזה.

אברהם שוחט: אני בראשית רוצה לברך על המפגש הזה משלוש
סיבות
(א) חשיבות התעשייה למשק הישראלי וביום הזה של יום הגשת התקציב זה

מתאים לעניין.

(ב) אין ספק שציבור התעשיינים שיושב פה נזדמן לי בשנים שבהם כיהנתי

בתפקיד שר האוצר, להיות אתם במגע, לעקוב אחרי ההתפתחויות והחשיבות

- מבלי לפגוע בחשיבות גורמים אחרים במשק כמו חקלאות, תיירות

ושירותים למיניהם - אין ספק שבכוח הגדול של המשק הישראלי משקל

התעשייה הוא גדול.

(ג) אני מאוד שמח שניתנה לי ולכם ההזדמנות לראות את מצבם ההרוס של המשק

והתעשייה, ומקווה אותו אדם שעומד על הבמה - וזוהי האמירה הפוליטית

היחידה - שאמר שקיבל לידיו משק הרוס בלי תשתיות, אני מקווה שיועבר

אליו פרוטוקל ממה שנאמר כאן. אני מציע לך אדוני יושב ראש התאחדות

התעשיינים, שלח לו את הגרפים של ההתפתחות כדי שנדע שאנחנו חיים

במדינה שיש לה תשתית טובה, אנשים טובים ואין לה משק הרוס. זו

האמירה הפוליטית היחידה.

לעצם העניין. כיוון שהזמן מאוד מוגבל, ובצדק, וחברים אחרים רוצים לדבר,

אומר משהו על המו"פ, על התעשיות המתוחכמות, על תקציב המדען הראשי,

ודווקא על העניין הזה.

איני מבטל את חשיבות התעשיות, וגם לא של ענפים אחרים. כל מי שעושה

ניתוח כמה גדל הייצוא בשנים האחרונות יגלה שב-92' הייצוא היה 8 מיליארד

דולר ועכשיו הוא בערך 16 מיליארד דולר. המרכיב של התעשיות האלה בתוכו

הוא גדול מאוד. אין ספק שאלה הם הנכסים העיקריים והפוטנציאל הגדול שלנו

להגיע ל-25 אלף תוצר לנפש ולצמוח עם כל מה שכרוך בזה. לכן אני חושב

אדוני השר, בניגוד לנתונים שקיבלתי, גם מהתאחדות התעשיינים וגם מעיון

בתקציב, שאתם צריכים להיזהר מאוד בעניין של הירידה בתקציבי המו"פ. אמנם

יש כאלה שחושבים שלפני שנה הגיעו פתאום השקעות חוץ והמו"פ גדל והייצוא

גדל, והרי הגרפים הראו בדיוק שב-92' תקציב המדען הראשי, כולל הכספים

שהוזרמו, היה 150 מיליון דולר ואילו עכשיו הוא 350 מיליון דולר. כולם

מבינים שהפוטנציאל הזה יתן פירותיו לאורך שנים. לכן כאסטרטגיה, אדוני

השר, כדאי שניתן על זה את הדעת בוועדת הכספים - שיש לפעול רבות כדי

שהתקציב של המדען הראשי לא ירד באופן ריאלי ולא ייפגע, מתוך הנחה שדרך

ההשקעות האלה בסופו של דבר נקבל את הפירות.

אני כמובן מברך את התעשיינים שנמצאים כאן. יש לי הרבה מה לומר בתחומים

שונים של המסחר והתעשייה, אבל לא אעשה זאת.

כיוון שנושא המדיניות המוניטרית עלה, למרות שלא חשבתי להתייחס אליו,

אומר משהו. אני מצטרף לדבריי דן תיכון ורוצה להגיד שיש לנו אפשרות

לפעול דרך החוק. יושב ראש ועדת הכספים הסכים לנוסח הזה. זה מקובל

בעולם. אין פוליטיקאים בגוף הזה. המצב הקיים אצלנו הוא מצב שלא קיים



בשום מקום בעולם ואנשי בנק ישראל בעצמם כתבו ואמרו זאת. אי-אפשר לחכות

לחוק, כפי שביקש שר האוצר כאשר כבר שנה וחצי מחכים לו.

אני רוצח להתייחס לעניין הריבית. קחו את המסמך שחתום עליו גם האוצר,

ובו כתוב שהריבית הריאלית הממוצעת במשק עלתה בין 96' ל-97' בין 3,9

אחוז ל-5 אחוז, על כל המשתמע מזה מבחינת שער החליפין וכל הכרוך בזה. גם

כשעורכים וניתוח ורואים שהרווח קטן יתר בתעשיות, מתגאים בגידול בייצוא,

וכשיש שוליים רחבים, השוליים יצטמצמו ואף השוליים האלה יעברו לצד שני.

לכן אני אומר שהנושא של הטיפול בשער החליפין ובריבית הוא מרכזי לגידול

בייצוא, ובלי גידול בייצוא לא יהיה גידול במשק.

היו"ר אבי יחזקאל; הערה לתעשיינים. אני עדיין קורא עליכם תיגר

ואומר שאתם אנמים במאבקכם נגד מדיניות

הריבית.

רונית סילון; אני יושב ראש הוועדה לקשרי תעשייה עם נבחרי

הציבור בהתאחדות התעשיינים. רצינו לייחד את

היום הזה להעלאת תעשיית ישראל על נס הדגל כי אנחנו חושבים שבקרב הצרכן

הישראלי קיימת שחיקה בתדמית המוצר הישראלי, ויש רושם שהצרכן בחו"ל יותר

מוקיר את תוצרת ישראל מאשר הישראלים.

אין ספק שנבחרי הציבור היושבים סביב השולחן, מכירים בנדבך של התעשייה

כחשוב בכלכלה הישראלית, אבל אני מקווה שתהיו מודל לחיקוי עבור הצרכן

הישראלי ותעלו על נס את התעשייה הישראלית.

מספר מילים על תרומת התעשייה לקהילייה כי לדעתי היום צריך לייחד את

הטוב ולא להישמע בכיינים. כמה מילים על עיירות הפיתוח. 40 אחוז

מהמועסקים בעיירות הפיתוח היום הם מועסקי התעשייה. במספרים, 140 אלף

איש מתוך כ-400 אלף שנשיא התאחדות התעשיינים ציין קודם. אין ספק

שעיירות פיתוח כמו כרמיאל, מגדל העמק, יקנעם בצפון, שהן תשתית תעשיית

ההייטק, עומר, קריית-גת ובאר-שבע בדרום, הם פריסה של כל התעשייה ברחבי

הארץ, והם התשובה לאבטלה ולצמיחה.

הנושא השני שאנחנו תורמים בו הוא חינוך הנוער לתעשייה. בימים אלה כ-600

תעשיינים באים להרצות בפני הנוער בישראל על חשיבות התעשייה ולהפנותם

לכיוון נכון של ההון האנושי.

ברצוני לסיים במילה אחרונה על הנשים. מילה קרובה לי כיושב ראש פורום

מנהלות בתעשייה. הנשים היום הינן משאב לא מנוצל בתעשייה הישראלית, רק

25 אחוז מסך המועסקים בתעשייה הן נשים, ואם אתם קוראים לפתרון של הון

אנושי לתעשיית ההייטק, איני רוצה לדבר על עלייה של עבודה זרה. לדעתי יש

לפעול גם בכיוון שלנו, לחנך את הנשים לכיוונים נכונים, ולעשות זאת מגיל

חטיבת הביניים. אספר לכם בקצרה על פרוייקט חדשני שמתחיל השנה, בשיתוף

עם אגף מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, מפעלי התעשייה וצה"ל. שבעה מפעלים

אימצו שבע חטיבות ביניים לעידוד ילדים מגיל חטיבת הביניים לבחון

כיוונים של חינוך טכנולוגי לעתיד.

דן פרופר: אני מודה בשמי ובשם נשיאות ההתאחדות לרונית

עבור ארגון הצד של ההתאחדות ביום זה.



ראובן ריבלין; התעשייה הישראלית התפתחה ומתפתחת, אבל אני

מבקש משר המסחר והתעשייה לראות בקולנוע

הישראלי תעשייה, לא רק ערך תרבותי.

מיכאל קליינר; התעשייה אינה רק אלמנט חשוב אלא אלמנט

מוביל. התעשייה בעצם מחזיקה ומשלמת למשק

הציבורי. המאבק האמיתי הוא שינוי הפרופורציה בין המשק הפרטי למשק

הציבורי. לעתים נדמה שזהו נס כיצד התעשייה הזו מצליחה לסחוב על גבה משק

ציבורי גדול מעבר לכל פרופורציה, ירושה של הרבה שנים, וראיתי פה את

ההשוואה הבוכלטרית הזאת, אם הגרף זז מ-92' ל-93' או מ-95' ל-96', כשכל

ילד יודע שלפעמים תהליכים לוקחים זמן רב יותר ושינויים לא באים

בקפיצות, כשפתאום ב-92' נגמר העולם וב-96' התחיל מחדש או להיפך. זה

טבעי שמי שהיה מעורב בתעשייה, והיו כמה תופעות, כמו עליית שכר גדולה

מאוד במשק הישראלי, שלא כל כך הועילו למשק הפרטי, ובאופו טבעי בא הנה

ומנסה להיאחז בגרפים, ולא אפרט יותר.

ברצוני לגעת בנושאים לא פופולריים לכם. אתם באמת באתם בשם המשק החופשי,

נגד המונופולים, נגד העיוותים, נגד השיטות הישנות, שאנשים רבים האמינו

בהם באמונה תמימה, שניתן לנהל הכל לסדר ולהוביל עם צווים ותקנות וחוקים

ואישורים, כי אנחנו יודעים טוב יותר. אנחנו הרי נבחרי הציבור, אז ודאי

שאנחנו יודעים יותר ואנחנו אחראים ושקולים יוותר. הייתה קונספציה כזאת,

אנשים האמינו בה, והם יושבים כאן באופוזיציה כרגע. הם נמצאים בשני חלקי

הבית, אבל יש משקל מסוים בצד אחד ומשקל מסוים בצד השני. כשבאתם נגד

חברי הכנסת, שרובם תמכו בחוק ביטול הסובסידיה למעסיקים, אז לצד שר

האוצר דן מרידור, אני חושב שהייתי הלוחם הקנאי ביותר נגד העניין. נגד

ייקור עלות העבודה, כי הבנתי שהדבר יוביל לאבטלה. אבל כשנוח לכם, אתם

מבקשים לשמר כל מיני תקנות וצווים או כל מיני הקלות או עיוותים, נגד

צעדים שהם בכיוון של משק חופשי, אני קצת תמה.

הדבר שמפריע לי ביותר, מבלי להכנס לגופו של עניין, זה הלך הרוח

הבולשביקי שמקיף כאן סוציאליסטים ותעשיינים, שאומר שתהיה עצמאות לאדם

שמקבל החלטות על-פי שיקול דעתו המקצועי, מוטעה ככל שיהיה, כל זמן שאתה

הולך באמונה המקצועית שלך. אבל אם שיקול הדעת המקצועי שלך לדעתנו לא

נכון, נקים לך ועדה. לדעתי, אם היום, על רקע התנגדות לדעת הנגיד, נשנה

את חוק הנגידים, לא יהיה יותר נגיד עצמאי אחד במדינת ישראל. בכלל, לא

יהיה אדם שניתן לו שיקול דעת מקצועי על-פי חוק שיוכל ללא מורא לקיים את

שיקול דעתו. תמיד יגידו לו שלמרות שיש לו שיקול דעת אם לא נסכים אתו

נשנה לו את החוק.

אני בעד חוק בנק ישראל. שמרנו כאן בכנסת על עקרון אחד. שינוי חוקי אף

פעם לא ייגע במי שכבר מכהן בתפקיד. גם אם יש שינוי לגבי סמכויות נגיד,

השינוי יחול לגבי הנגיד הבא.

קיימת בעיה של מונופולים, נכון, וקשה להוריד את האינפלציה, וטיעון שיש

בעיות פיסקליות, אם גם לא נשתמש בכלים המוניטריים, מזכיר לי - וסליחה

על הביטוי - את אלה שניסו לשכנע אותי למה כן צריך לבטל את הסובסידיה

למעסיקים. אמרו לי: תשמע, עובדה שיש סובסידיה למעסיקים ובכל-זאת האבטלה

גדלה, לכן בוא נבטל את הסובסידיה. לבוא ולהגיד שהיות ויש קשיים

פיסקליים שמכבידים על המאבק באינפלציה, יש להוסיף קשיים מוניטריים,



ולהקשות על המשק המוניטרי, זה להביא אינפלציה ואינפלציה תפגע גם בחלשים

וגם בתעשייה.

היו"ר אבי יחזקאל; אני רוצה לומר שדעתו של מיכאל קליינר נשמעה

ברוב קשב, אבל היא כנראה דעת מיעוט.

מיכאל קליינר; בהיסטוריה הציונית המיעוט תמיד צדק.

אמנון רובינשטיין; אני מציע לפזר את הארוע. השרים לא נמצאים,

יום העיוו נגמר. שמענו הרצאות, שמענו מבוא

לכלכלה.

היו"ר אבי יחזקאל; כפרלמנטר ותיק אתה יודע שהארוע של ועדת

הכלכלה וועדת הכספים הוא ארוע של הכנסת,

השרים כאן הם אורחים. לפזר את הארוע, זה דרמטי מדי.

אהוד גלר; אני יושב ראש אגף ועדת סחר חוץ בהתאחדות

התעשיינים. כדי לסבר את האוזן, בכוונתנו

להציג נתונים. לפני שנתחיל בהצגת הנתונים, זיהוי ואיתור מספר בעיות,

נדגיש את מישוואת הקיום שחלק מהדוברים לפני נגעו בה.

המשק הישראלי הוא משק קטן, בעל משאב אחד והוא הידע, וזה היתרון היחסי

שלו. הייצוא אצלנו הוא כבר היום חלק גדול מהתל"ג. אסור להתבשם במספר

הזה, כי מדינת ישראל צריכה לגדול באחוז הייצוא לתל"ג עוד הרבה יותר.

אנחנו צריכים לצמוח כדי לקדם את רמת החיים וגידל התל"ג לאדם. אין לנו

לטווח הסביר שווקים קרובים. הרבה מאוד מהחלומות החיוביים והאחרים על

סחר גדול עם מדינות האזור לא התקיים, ובוודאי לא יתקיים בקרוב.

האוכלוסיה הישראלית רוצה, ומגיע לה, רמת חיים, חינוך, בריאות ורווחה

שדורשים צמיחה, ואנחנו זקוקים להגיע בקצב מואץ לתל"ג לנפש של 20 אלף

דולר לתושב ויותר, כמו המדינות המתועשות ביותר בעולם. גם אם נהיה מדינת

ייבוא שלאור החשיפה לא תמנע יותר, מחזקת יותר את העובדה שאנחנו חייבים

לגדול הרבה מאוד בייצוא בשביל לקיים את עצמנו בצורה חיובית.

כל המשוואה הזאת אומרת שהמדינה חייבת אסטרטגיה לאומית לגידול ולצמיחה

בסחר החוץ, וזה המקדם העיקרי שחסר לנו היום. אנחנו צריכים להיות

מודאגים מהחסר, ואנסה להציג את הנתונים שיסבירו איפה אנחנו נמצאים.

סחר החוץ של מדינת ישראל בשנת 96' הראה על ייצוא של 20 מיליארד דולר,

כולל היהלומים, וללא היהלומים 14,3 מיליארד דולר. סך כול הייבוא מולו,

גם בניכוי היהלומים, היה 24,8 מיליארד דולר, ופער הסחר הוא אחד הנושאים

שנרצה להתמקד בו בהמשך הדברים.

כפי שתוכלו לראות התפלגות הייצוא לפי הענפים העיקריים של התעשייה, ענף

האלקטרוניקה מוביל בייצוא מדינת ישראל והוא כולל בתוכו - צריך לזכור,

נקרא עדיין אלקטרוניקה - ענפים רבים ושונים מאוד אחד מהשני, מתקשורת

ועד אוטומציה וכן הלאה.

אחרי ענף האלקטרוניקה נמצא היום ענף הכימיה שכולל בתוכו את הכימיקלים

ואת התרופות. אחריו המתכת והמכונות וכן הלאה, כפי שרואים בשקף.



ניתן היה להאריך ולדבר מדוע הענפים האלה מובילים, לו היה לנו זמן. כמו

שאנחנו עושים בעסקים שלנו, מתוך ניתוח היכולות והיתרונות היחסיים עולים

גם היתרונות שרצוי לפתח ולחזק כמשאב עיקרי. כשמסתכלים מאידך על המצב של

הייצוא מול הייבוא, רואים שכבר תקופה ארוכה יחסית, מאז 1980, אנו עדים

למצב מתמיד בגירעון הסחר שלנו. ב-97' ישנה התמתנות בגירעון הסחר, אבל

אנחנו מבקשים להזהיר את השומע שההתמתנות איננה בגלל גידול עצום בתמיכה

של הייצוא, אלא בגלל הצמצום בייבוא. הצמצום בייבוא בחלקו הגדול בא ממצב

של גידול כללי במשק, הקסנת הצריכה הפרטית נובעת מכך שלעם ישראל אין

מספיק כסף לרכישת מוצרים כמו בעבר.

גרעון הסחר שלנו מול מדינות העולם הוא אלמנט מעניין שמקשה

גם על הטיפול. למעשה כל פער הסחר של ישראל הוא מול האיחוד האירופי. מאה

אחוז מגרעון הסחר של ישראל שווה לגרעון הסחר שלה מול אירופה, כאשר

בשווקים אחרים יש לנו קצת יתרה או חסר, אבל סך הכול מצבים מאוזנים.

המשק האירופי הוא שיוצר את גרעון הסחר העיקרי, והוא מקור הייבוא הגדול

ביותר לישראל. הוא בעל אלמנטים שקשה להשתלט עליהם: מסורת, קירבה וכן

הלאה, אבל בוודאי יש בו גם אלמנטים רבים חשובים שניתן לטפל בהם ועדיין

לא הגענו לכך.

יש לי שקף ארוך שלא אציג אותו בנושא ההזדמנות. השוק העולמי גדל בצמיחה,

הסחר העולמי גדל, ב-97'-98' ב-7 אחוז לשנה. אנחנו לא גדלים ב-7 אחוז

לשנה. זאת אומרת, לא גדלים בממוצע הצמיחה המתאפשרת בניצול יתרונות

יחסיים. העולם כולו יורד בהוצאות לביטחון, וזה משפיע על הצמיחה בהרבה

מאוד שווקים. התגבשות של שווקי סחר בינלאומי היא אחד הגורמים העיקריים

שעלינו להתמודד איתם. זו ההזדמנות ובעסקים, אנחנו יודעים, יש לפעול

נכון ובזמן - זו המטרה העסקית. הקריטיות של סחר החוץ דורש הסתכלות

אסטרטגית כמו בעסק.

רווחיות הייצוא היא אחד הגורמים הקריטיים כשמסתכלים פנימה, כפגיעה

שמקשה על הייצוא. זה שיש המשך גידול בייצוא, איננו אומר שיש רווחיות

טובה או משופרת לייצוא, כמו שדן תיאר. לא רק שישנם מפעלים שמתוך כורח

להתקיים רצים ושוחקים עצמם עד למקום בו יפסיקו לפעול, אלא יש גם שינוי

קשה בערך המוסף של מפעלים, מפעל שמייצא מיליון דולר היום, מייצא ערך

מוסף קטן הרבה יותר, הוא מייבא הרבה יותר מהרכיבים, ומשתמש בהרבה פחות

תשומות מקומיות, גם אם הן קיימות, כי מחיריהם אינם יכולים להתמודד

בתחרות העולמית בגלל יוקר התשומות והקושי שיש לרווחיות הייצוא.

רבותי, ישנו גוף עולמי שנקרא world economic foromשמדרג מדינות בכושר

התחרות. כשראינו את הניתוח הזה, נחרדנו. באלמנטים של טכנולוגיה, ידע

ויזמות, ישראל היא אולי מקום רביעי או חמישי בעולם. בעקומה הזאת או

במדד הזה של התחרותיות ישראל עפה לתחתית הרשימה, למקום 24. הסקאלה

החדשה אומרת: תראה לי את כל היתרונות היחסיים שלך, ותראה לי עוד דבר

אחד, עד כמה הממשלה שלך מאמצת אסטרטגיה של צמיחה קונסיסטנטית, אמינה

והחלטית למתן דגש ראשון לייצוא ולצמיחה. אנחנו נתפסים היום, לא על-ידי

התאחדות התעשיינים, אלא על-ידי המומחים הבינלאומיים כמדינה שיש לה

מיקום נמוך בשל היעדר אסטרטגיה לאומית ואימוץ של עדיפות לאומית לקידומו

של סחר החוץ. אנחנו מציעים ונציע לשר התמ"ס, לשר האוצר ולראש-הממשלה,

הקמת מועצת סחר חוץ שתהווה פורום לדיון, לעדכון, לאינפורמציה בשוטף,

כדי שנוכל לקיים את עידוד השיווק בחו"ל, את קידום הייצוא ואת יצירת

התשתית הנכונה בנושא הזה.



היו"ר אבי יחזקאל; גם מסיום הקטע הזה ברור לכולם שמדיניות שער

החליפין נקבעת במקום מסוים.

חיים אורון; כבר לפני שבוע תכננתי לדבר אחרי אהוד כי

ברצוני להמשיך ממש במקום בו הוא הפסיק. שר

המסחר והתעשייה אמר שהוא בעד משרד קטן, ויכול להיות שהוא צודק. אני בעד

ממשלה שתמלא את תפקידה, כי הארוע החגיגי הזה של יום התעשייה מבחינתי

הוא לא רק ארוע חגיגי. אינני יודע בדיוק מה זה סלע קיומנו, אבל אני

יודע שאחד מאבני היסוד של המשק והחברה, זו התעשייה הישראלית, ולכן

הנושא מאוד חשוב.

במה יכולה הממשלה לעזור אם אינה מחלקת רשיונות, קליינר? היא יכולה

לעזור בהיקף ההשקעות, בתשתיות וביצירת תנאים לצמיחה. בחוק התקציב

שנתחיל לדון בו הערב, מרכיב ההשקעות לאשראי והשקעות יורד מ-7.3 אחוז

מהיקף התקציב ל-6.4 אחוז. באחוזים זה מעט, בכסף זה מיליארדים, כי כל

אחוז בתקציב הוא היום 2 מיליארד שקל. התקציב הוא 200 מיליארד שקל,

עכשיו יהיה קל לעשות את החשבונות. זה הרבה מאוד כסף שיכול להפעיל עוד

הרבה מאוד כסף גם במחקר ופיתוח שיורד, גם בהשקעות בתשתית שיורדות, וגם

מבחינת ההשקעות בחינוך. וזה דבר חמור. דיברו פה כל הזמן על תשתיות, אבל

התשתית העיקרית והיתרון הגדול שלנו הוא הידע האנושי. היות ואין גל

עלייה בפתח כמימדי הגל שבא מבריה"מ בשנים האחרונות, או שניצור אותו או

שנכנס לגירעון שכבר קיים במשאב העיקרי שלנו, ביתרון היחסי הגדול שלנו.

בשני התחומים הללו הממשלה בעצם ממשיכה בתהליך צמצום.

ניתן לומר שהאחוזים יורדים והאחוזים עולים, אבל יש פה מסמך של התאחדות

התעשיינים. המסמך לא בדיוק חובר בקרמלין. המסמך שחולק פה ביוני, זה לא

לפני 10 שנים, כל הגרפים שמופיעים בו בשנת 96' נופלים. כל בדיקה מראה -

על-פי ענפים, על-פי תפוקות, על-פי קליטה, על-פי מקורות עבודה - ההשקעות

קטנות. אמנם דן פרופר הציג השקעות מחו"ל, אבל כלל ההשקעות במשק, עם כל

הכבוד להשקעות מחו"ל, היו בארץ מרכיב שולי. אז יש מיליארד וחצי השקעות

מחו"ל, זה מאוד חשוב. אני מעודד שיהיו 3 מיליארד, אבל בדרך כלל המנופים

להשקעה בארץ לא היו ממקורות השקעה זרים. המשק הישראלי לא צמח ממקורות

זרים. כשקונים את שיכון עובדים, לוקחים כסף מבנק הפועלים וקונים את

מניות "כור", והיום כשמכרו בחזרה, רואים שזה ייבוא כסף, רק למשק

הישראלי לא נוסף כלום. אולי עכשיו נכנס, כאשר יש את השינוי של הקבוצה

החדשה. בקבוצה הקודמת, למשק הישראלי לא נכנס שום דבר. אז אפשר מעל דוכן

הכנסת לספר סיפורים, אבל זה מסמך שהערב מונח על שולחן הכנסת ובו נאמר

שבשנת 97' יש ירידה בהשקעות בענפי המשק, ואני מקזז את הבנייה. יש 4.9

אחוז ירידה בגידול. זאת אומרת, מול גרף עולה של שנים של גידולים

משמעותיים מאוד, באמת שיאים עולמיים, יש ירידה בכל הפרמטרים, חוץ משני

פרמטרים. חוץ מאשר בריבית ובאבטלה - כל הפרמטרים הכלכליים בירידה.

הערה שנייה ואחרונה שתהיה קצת פחות ידידותית לפורום שיושב כאן. אני

מתייחס אל התעשייה תמיד על-פי החוויה האישית שלי. אני עובד תעשייה

לשעבר, אפילו בפגרה האחרונה של הכנסת - אני מקווה שזה לא ייחשב לי

לעיסוק נוסף - עבדתי מספר ימים בתעשייה. ברצוני לומר שהגרף היחידי שאתם

פה מתייחסים אליו הוא עליית השכר בסקטור הציבורי. בסקטור התעשייתי

ובסקטור העסקי, אנחנו חוזרים השנה לשנת 89', מבחינת גובה השכר, ושוב

על-פי נתוני החוברת. הגרף הזה - קליינר יגיד שאני אומר דבר נכון - חוזר

עכשיו לשנת 89'. זאת חוברת התקציב הלאומי בו מופיעה התפתחות השכר



הריאלי לפי מגזרים בסקטור העסקי. ב-89' - 100. בשנת 97' הוא טיפה מתחת

ל-100.

עכשיו אומר דבר שקצת יקל וקצת יקשה. היו עליות שכר בסקטור העסקי

ובתעשייה. ההפרשיות בתעשייה ובשכר היא אחת הבעיות הגדולות של החברה

הישראלית. גם גובה השכר, סך כל השכר וגם ההפרשיות. זאת אומרת, התמונה

במציאות קשה יותר מאשר פה, כי אני ואתם מכירים הרבה קבוצות והרבה חלקים

שב-10 השנים האלה שכרם עלה. אך אני וגם אתם מכירים הרבה קבוצות שב-10

השנים הללו נשארו בשכר נמוך. האם בעצם התהליך הזה שהתעשייה עוברת אנחנו

רוצים שהשכר הממוצע בתעשייה יגדל כאחת המטרות שלנו ורואים בזה חלק

מחופש התעשייה, או רוצים שהשכר יישאר ממוצע? בממוצעים אפשר לפתור את כל

הבעיות. לכן בדיון מסוג זה מוכרחים לדבר במונחים גדולים - האם אנחנו

רוצים, לא נכפיים, כי אנחנו רואים כחלק מהמטרה שלנו להגיע למצב ש-4,800

ש"ח יהיה שכר ממוצע בכל הסקטור העסקי, ויכול להיות שבתעשייה קצת יותר

למרות שאני לא בטוח. לדעתי השאלה הזאת היא חלק מהנושא, משום שמי

שמתייחס כמוני אל התעשייה כאבן יסוד, גם במובן הערכי שלה - נכון, בהבדל

משירותים שצומחים עכשיו, בהבדל מתיווך שצומח עכשיו, בהבדל מפערים

בתיווך שצומחים עכשיו, וזה כיוון ההתפתחות בעולם ואי-אפשר יהיה לעצור

אותו - האם המרכיב הזה היותר קבוע, הקצת בורכובי שאומר שיש לפירמידה

הזאת בסיס יציב יותר, חזק יתר מאשר תנועות, האם הוא מורכב גם מהמימד

האנושי וזה חסר לי.

דורון טמיר; אני חייב קריאת ביניים כיוון שנושא העבודה

זה נושא שאני עוסק בו. השכר ברמות הנמוכות

בתעשייה ב-6 השנים האחרונות עלה בלמעלה מ-15 אחוז ריאלית.

חיים אורון; אני אשמח להעביר אליך את הנתונים.

דורון טמיר; אלה ממוצעים. אתה דיברת על בעלי השכר הנמוך

בתעשייה ודווקא שם השכר עלה.

חיים אורון; ההפרשיות עלתה.

דורון טמיר; הפרשיות זה משהו אחר.

היו"ר אבי יחזקאל; בנושא שכר אני חושב שבשולחן הזה יש עניין

שכולנו רוצים בסופו של דבר לשפר את המצב.

אמנון רובינשטיין; בחמש דקות אוכל לדבר רק על נושא אחד, אבל

מרכזי. זהו נושא כוח-אדם בתעשייה באמצעות

מערכת החינוך. זה מעודד שלא חסרים לנו עובדים בתעשיות המתוחכמות,

וכיוון שבכל-זאת באה עלייה גדולה, אבל זה לא מספיק מבחינת הצרכים

והביקושים של התעשייה. לצורך זה אני מקבל את ההגדרה, גם של דן פרופר

וגם של שר התעשייה והמסחר. תעשיית הייטק זה לא רק תעשייה שמוצריה הם

הייטק. זו תעשייה מודרכת, מתוכננת ומיוצרת באמצעות טכנולוגיה חדישה

והיא יכולה להיות הכל. אגב, היא יכולה להיות טקסטיל. אני תמיד נותן את

הדוגמה הזאת. גרמניה עם שכר העבודה הגבוה ביותר לשעת עובד, היא מעצמת

טקסטיל ואופנה, מעצמה עולמית. אז צריך להפסיק לדבר רק על מקצועות

שמייצרים מוצרי הייטב וכל הדברים הסקסיים האלה, אינטרנט וכו', וצריך



לדבר על תעשייה מודרכת, על טכנולוגיה מודרנית, וגם על חדשנות כפי שאמר

שר התעשייה.

אני רוצה לומר שיש לנו שלושה מקורות להגדלת כוח-האדם:

(א) עלייה, שלדעתי לא עשינו מספיק כדי לגייס עולים שיבואו למפעלים, עם

כל התנאים.

(ב) הגדלת חלק העובד בחברה הישראלית. יש לנו שני איים של כוח-אדם

פוטנציאלי גדול שלא עובד כלל, חלק גדול מהאוכלוסיה הישראלית והחברה

החרדית.

(ג) חינוך.

אני רוצה לדבר רק על החינוך, מהם האפיקים של החינוך כמשרת את צרכי המשק
הישראלי, והם שלושה, ובכולם יש סימנים מדאיגים
(א) ראשית, אוריינטציה תעשייתית בבתי-הספר ובעיקר היסודיים. איני יודע

אם כל החברים יודעים על כך שבעזרת התעשיינים וגם בעזרת האנשים

שיושבים כאן, ובראשם דן, הלכנו במשרד החינוך למפעל גדול מאוד וחשוב

בתעשייה. אוריינטציה, כולל בתי-הספר הערביים, מחשבה על יזמות

תעשייתית. זה צריך להיות מוכפל כל שנתיים-שלוש, כפי שהיה בשלוש

השנים האחרונות. השנה הדבר חיוני לעתיד המשק שקוצץ ב-50 אחוז. הדבר

החשוב ביותר למשק הישראלי קוצץ ב-50 אחוז.

אני פונה אל דן ויורם שתעשו כל מאמץ לשכנע את שר החינוך לא לקצץ

בענייו הזה.

(ב) תכנית המחשוב הגדולה שצריכה הייתה להפוך את כל התלמידים בארץ, ללא

יוצא מהכלל, בחינוך הממלכתי - אגב, גם בחלק מהחינוך של ש"ס -

לאוריינים מבחינת המחשב. בעניין הזה, במגזר הערבי לפחות, יש נסיגה.

המשך הבזבוז של משאב ערביי ישראל - ואיני מדבר על שיוויון, אני

מדבר על תועלת כלכלית למדינה - הולך ונסוג.

(ג) ההיבט השלישי אולי החשוב ביותר הוא עניין מספר התלמידים במוסדות

להשכלה גבוהה, שמופנים לתעשייה. בעניין הזה חל מהפך אדיר. בארבע

השנים האחרונות גדל מספר התלמידים בעלי ידע טכנולוגי הנדסי ב-70 עד

80 אחוז. לקצב גידול כזה אין תקדים. אבל קצב הגידול מותנה קודם

בדבר אחד, ואני פונה אל אנשי התעשייה, משום שאולי לכם יש יותר

השפעה מאשר לנו, ופונה ליושב ראש ועדת הכספים שאיננו כאן. בעניין

הזה נושא דגל החינוך ההנדסי הטכנולוגי זה המכללות. אגב, בהשפעת

תחרות המכללות, הטכניון בפעם הראשונה בשנה שעברה הגדיל את מספר

הסטודנטים שלו ב-20 אחוז, אחרי שנים של קפאון. וגם הכיר, תחת לחצי

האישי, בבונוסים של טכנולוגיה בבתי-ספר טכנולוגיים. זה מהפך

משמעותי מאוד מבחינת החינוך הטכנולוגי.

אם שומעים היום שיש קפאון במכללות, הדבר הרסני לתעשייה. מי מוציא

היום את המהנדסים שהתעשייה רוצה חוץ מהפקולטות להנדסה? שלוש מכללות

טכנולוגיות שנותנות בי-טק, מכללת אורט בכרמיאל, המרכז הטכנולוגי



בחולון, ועוד המכללות האזוריות שנותנות חינוך בטכנולוגיה וגם

במחשבים.

קריאה: ונחשבות לסוג ב' אצל כל המוסדות להשכלה

גבוהה.

אמנון רובינשטיין; לא נחשבות לסוג ב' בתעשייה.

קריאת; אני מתכוון לאליטה האקדמית שלנו.

אמנון רובינשטיין; העברנו חוק שאוסר זאת עליהם. היום במכללות

הטכנולוגיות כולל בירושלים, באר-שבע,

תל-אביב וכרמיאל, הסטודנטים נחטפים על-ידי התעשיינים. לא משנה לי מה

חושבים, הם מקבלים עבודה ומרוויחים הרבה כסף.

היו"ר אבי יחזקאל; למה זה נעצר? למה אתה אומר שזה נעצר?

אמנון רובינשטיין; בגלל סיבות תקציביות ומדיניות לא נכונה,

לדעתי, של הקצאת כספי ות"ת.

אברהם שוחט: קח את ספר התקציב ותראה שהגידול בתלמידי

הישיבות והכוללים עלה ב-40 אחוז.

אמנון רובינשטיין; ראיתי. זה שמקפיאים את החינוך באמצעות

המכללות ומגדילים בצורה משמעותית את ההקצבות

לישיבות, כאשר אין צעד מקביל לפרודוקטיביזציה, דהיינו לשכנוע הציבור

החרדי ללכת להייטק, הוא הרסני למשק. אין לי שום בעיה ערכית בעניין הזה.

אני בעד פרודוקטיביזציה של הציבור החרדי בלי שום קשר לעמדות פוליטיות.

אני חושב שזה בזבוז גם מבחינתם, הם הציבור המשכיל והעני ביותר בישראל

וזה לפי כל הסטטיסטיקות. שנות הלימוד הגבוהות ביותר בממוצע הוא בציבור

החרדי. אגב, זה נכון גם לגבי הציבור הערבי. הציבור הערבי לא עובד ולא

יוזם ואינו חלק מכל הנושא התעשייתי. חוץ מהשקפתי לגבי שיוויון לערביי

ישראל, זהו בזבוז משאב ענקי.

לכן לדעתי התעשיינים חייבים להקים מטה לטיפול בשלוש בעיות החינוך.

היו"ר אברהם רביץ; חבר הכנסת רובינשטיין, אני רוצה להתייחס

במשפט אחד לסייפא של הדברים. קראתי את

מאמריך בעיתון "הארץ", מאמרים מאוד חשובים לדעתי, ואספר לך ולנוכחים

שמאז חלה התעוררות מסוימת בציבור הרלוונטי שעליו אתה מדבר. נפתחו מספר

קורסים לתלמידי ישיבות בהייטק. אני יכול לומר לך, אלה שסיימו את

הקורסים הראשונים כולם נחטפו לעבודה במפעלים. לצערי, קיבלתי הבטחות

רבות כיושב ראש ועדת הכספים, שיגבירו את הקורסים האלה ויוציאו את זה

מהנישה המאובנת והמותאמת של משרד העבודה והרווחה למשהו אחר לחלוטין.

שמחתי לשמוע ששר המסחר והתעשייה אומר שהם רוצים לטפל בדרך אחרת בנושא.

אצטרף לפנייתו של חבר הכנסת רובינשטיין. אתם בהתאחדות התעשיינים יכולים

בעניין הזה לעשות רבות, להשקיע בכוח האנושי - וישנה פתיחות וישנה

נכונות - לעקוף את הממסד שפועל לפי כללים ותקציבים קיימים, ואני יכול

להבטיחכם נאמנה שהקורסים האלה, בגלל הערך הסגולי שהם רכשו לעצמם אחרי



הרבה שנות לימוד של תלמוד, מותאמים לציבור הזה והם בזמן קצר יחסית

משתלטים ועושים חייל. אתם תוכלו ליהנות מהפירות האלה מהר והרבה, אך

תתפסו יזמה.

זהר זיסאפל: אני עוסק בנושא הכשרות ובין השאר בנושא

הכשרת בני ישיבות, למרות שלא התכוונתי לדבר

על זה. זה לא נושא קל ואשמח אם תעזור ותייעץ לי בזה, משום שההכשרה מאוד

טובה בתחום הלימוד, אך הרקע שלהם במתמטיקה ובאנגלית הוא כל כך נמוך שיש

להכשירם בנושאים אלה. שנית, אני מוצא בעיות סוציאליות ותרבותיות רבות,

ברגע שהם נכנסים למעגל העבודה הם צריכים ללכת לצבא, כי אז תורתם כבר לא

אומנותם, ויש בעיות רבות שצריך לפתור ואשמח מאוד אם חברי הכנסת החרדיים

יפעלו כדי לעזור בעניין.

מאחר שכולם מסכימים בעצם שתעשיית ההייטק זה עתידנו, על זה לא אדבר. אני

רוצה לגשת לדברים מעשיים הנדרשים להמשך פיתוח התעשייה הזאת. מה הם

צווארי הבקבוק שלה, ויש היום שניים מאוד ברורים.-

(1) השקעה במחקר ופיתוח. בעבר הייתה השקעה גדולה מאוד במחקר ופיתוח

ביטחוני, בעיקר כשהיינו צריכים את זה. כבר 15-10 שנה זה לא כך

והתוצאה היא - אחרי שחלק גדול מתעשיית ההייטק נבנתה על בסיס המחקר

והפיתוח הביטחוני - היום חייבים להגדיל את המחקר והפיתוח האזרחי.

המחקר והפיתוח האזרחי פירושו קודם כל המדען הראשי. יש לנו כלי יוצא

מן הכלל שהוכח לאורך שנים וממשיך ופועל ביעילות גם היום, ולא צריך

לחשוב איך לקצץ בו אלא איך להרחיבו, ולא רק ב-5 אחוזים אלא להרחיבו

ב-30 אחוזים, כי יש פוטנציאל.

באותה מידה, באופן מקביל, צריך גם לפתח את המחקר והפיתוח

באוניברסיטאות, משום שבסופו של דבר זה המחקר הבסיסי. היום קשה מאוד

להבדיל בין מחקר בסיסי לבין מחקר תעשייתי, הם משולבים זה בזה.

(2) כוח האדם. עשינו סקר באיגוד תעשיות האלקטרוניקה ומצאנו שחסרים

3,800 אנשי תוכנה ומהנדסי אלקטרוניקה. זה נכון שהייטק זה לא רק

אלקטרוניקה ותוכנה, זה גם כימיה וטקסטיל וביו-טכנולוגיה. כל מפעל

מתקדם יכול להיות הייטק. אבל אם מסתכלים בכל המפעלים האלה, האנשים

החסרים הם מהנדסי האלקטרוניקה ואנשי התוכנה, כי ביו-טכנולוגים יש

והרבה. כימאים יש, וידע רב יש רק איננו מצליחים לנצלו בגלל חוסר

באנשי אלקטרוניקה ותוכנה.

האוניברסיטאות היום מוציאות בוגרים בקצב של 1,500 לשנה במדינת

ישראל. זה כלום.

היו"ר אברהם רביץ: ה-3,800 אנשים זה מצטבר?

זהר זיסאפל; לא, זה מה שחסר כרגע. הביקוש ממשיך וגדל.

זאת אומרת, יש פה בפער. לפי דעתי הביקוש הוא

יותר מ-1,500 לשנה בעוד 4 שנים צפוי שהאוניברסיטאות והמכללות יוציאו

2,500 בוגרים, רואים זאת על-פי מספר הנכנסים לאוניברסיטאות. המספרים

מצחיקים ואני רוצה שחברי הכנסת יבינו את המספרים.



עלות הכשרת מהנדס כזה היא 35 אלף דולר בארבע שנים. תרומתו כאיש פיתוח

היא 800 אלף דולר לייצוא לשנה. זה ב-50 אחוז ערך מוסף, 400 אלף דולר

לשנה אתה מקבל מאדם. הוא לא עושה זאת לבד, אלא על-ידי כך שהוא מפעיל

אנשים נוספים. כל אדם כזה יוצר עוד עשר משרות במשק ואת זה ניתן לראות.

בעצם אתם יכולים לראות ש-25 אלף בוגרים נוספים של אלקטרוניקה ותוכנה

פותרים את מאזן התשלומים של מדינת ישראל. תכפילו את המספרים.

מה צריך לעשות כדי לגרום לכך. יש קשיחות מסוימת באוניברסיטאות.

האוניברסיטאות בנויות מפקולטות והפקולטות לא רוצות לזוז וכן הלאה.

היו"ר אבי יחזקאל; שם יש מונופול. צריך להגיד את האמת הזאת.

קריאה; המכללות שברו את המונופול.

זהר זיסאפל; בואו לא נתחיל במלחמה, אני רוצה להציע הצעה.

יש חופש אקדמי, אבל ניתן לתת בונוסים

לאוניברסיטאות כדי להגדיל את הפקולטות, והם זקוקים לכסף נוסף, וזה לא

הרבה. מעט כסף פר-תלמיד יגרום להם באופן חיובי, מבלי לאלצם, להגדיל את

הפקולטות המתאימות לטובת המשק.

היו"ר אבי יחזקאל; צריך לוודא שהכסף באמת יגיע לתלמיד ולא

למינהלה.

זהר זיסאפל; לא רק לתלמיד. אני רוצה שיגיע לטכניון או

לאוניברסיטת תל-אביב או למכללה.

דובר פה על משכורות ומאיפה יביאו עוד אנשים. הובטחה לנו ארץ זבת חלב

ודבש. אם אתם רוצים שווקי ייצוא לחלב ודבש, כמו שדן פרופר אומר, הם לא

כל כך גדולים. לעומת זאת אין לי שום ספק שאנחנו ארץ זבת מוח בגלל העם

שיושב פה, וזה הנכס העיקרי שלנו והיתרון היחיד שלנו. מבחינתי האוטופיה

היא שאדם בתעשייה פה, מהנדס למשל, ירוויח הרבה יותר ממהנדס בארצות

הברית, כך שכל העולים מארצות הברית יבואו הנה. התעשייה הזאת תהיה יעילה

וחכמה יותר ורמת חיינו תשתפר.

אלי הורביץ; ברשותכם, שלוש נקודות.

הראשונה. אני הרבה שנים בתעשייה וזו פעם

ראשונה שמזמינים אותנו, ובמדינה שבה נוהגים להשמיץ בכל הזדמנות, מן

הראוי גם להעלות על נס דבר יפה. ביום החשוב ביותר הכלכלי של הכנסת,

מזמינים את התעשייה שראוייה לכך לבוא לכנסת, ואני באמת מודה בשמי, אין

לי היום בשם מי להודות, אז בשמי ובשם אשתי אם אתם מוכנים.

הנקודה השניה היא שינוי המושגים. ישבתי קודם והקשבתי היטב. אני סבא של

דן בנשיאות. אז 300 וכמה אלף עובדי תעשייה יצרו, אם אני זוכר את המספר,

כ-3 מיליארד דולר ייצוא. היום 400 אלף אנשי תעשייה עושים 14 מיליארד

דולר ייצוא, כמעט 15 מיליארד, ועוד הרבה יותר תפוקה מקומית. אחת

הנקודות בשינוי המושגים, ואני חושב שאנחנו חיים בשינוי אמיתי, חלק

מהצרות שאתם עוברים ואנחנו עוברים קשורות בדור של מעבר. הכל משתנה.

המושגים לא נכונים ואני רוצה להאיר רק כמה, אפילו לחברי.



אני כועס גם על הריבית, אבל כמה אי-יציבות מכניס עוד חצי אחוז אינפלציה

או אמירה כזו או אחרת של נגיד או רוזן? ומה עושה לנו הונג-קונג? אתמול

נכנסתי לאופרה נהדרת, יצאתי החוצה, ערך החברה ירד ברבע מיליארד דולר.

לפני 10 שנים עשירית מזה לא היה שווי החברה כולה. אי-אפשר לדבר באותם

מושגים. גם בענייני שכר. ג'ומס, אני מודיע לך שאני רוצה שבמדינה הזו

תהיה הכנסה גבוהה משל מדינות אחרות, אבל מי שמדבר היום על הפרשיות חי

בדור הקודם. גם אני דיברתי פעם על איסור ההפרשיות. איך ניתן לאסור

הפרשיות בשכר כשאתה רוצה תעשייה שעובד שזהר הציג, יביא 400 אלף דולר

ערך מוסף. אם אין לך עובד כזה, אתה צריך לשלם בתנאי שוק עבור אותו עובד

הרבה יותר. אתה צריך לשאוף שתהיה לך תעשייה שנזקקת לעובדים רבים כאלה.

זה שינוי מושגים, אם לא נעבור אותם, נשאר תקועים במקום לא נכון. אני

אומר את זה לחברי בהתאחדות, אני אומר את זה לכם.

הנקודה האחרונה שאעלה, ועליה אני לוחם, זה ישראליותה של התעשייה. גם זה

שייך לדור הקודם, כי כשאני מופיע בעולם ושואלים אותי מה אתם, אני אומר

שאני מייצג חברה רב-לאומית ישראלית. אני לא מתבייש ברב-לאומיות שלי

בישראל, ולא מתבייש בחו"ל בישראליות שלי. לא אכנס לרבות מהנקודות, אבל

אתם חברי הכנסת יכולים להפריע או לסייע ולהועיל. בהרבה מקרים מנסים

לשכנע אותנו שלא נכון, ולא צריך להיות ישראלים בתעשייה. יש משהו נוסף

שמביא אותנו לכאן. למה מותר לי כאדם פרטי לבוא ולומר שאני רוצה דווקא

לשבת בארץ הזו, ואסור לי לומר את זה כתעשייה? מי שיודע ועסק בימי חייו

בניהול אסטרטגי וניתוח אסטרטגי, יודע שמתחילים אסטרטגיה ב"אני מאמין".

אם אני רוצה לחיות כאן כתעשייה, אני רוצה להיות ישראלי.

לא אכנס לעשרות הנושאים בהם לא מעודדים את התעשייה הרב-לאומית הישראלית

להיות ישראלית. לעתים זה דברים שאיש לא חש בהם, לעתים זו אמירת סרק,

ולעתים אלה דברים חשובים כמו חקיקה. היום אני מטפל בין היתר בחוק

הפטנטים שמגרש ישראליות של תעשייה, מחר זה נושאים אחרים.

אמנון רובינשטיין; ייצוא מוצרי הצפנה זאת הדוגמה הכי טובה

לדיכוי הייצוא הישראלי.

אלי הורביץ; לא אומר מה עושות חברות אחרות. אנחנו גם

חברה אמריקנית. אספר לכם איך לרוסיה אנחנו

נכנסים דווקא בכסף אמריקני, כי בונים לנו ומאפשרים לנו לבנות שם מערך

שיווק אמריקני במקרה הזה.

כשפונים אליכם, אנא זכרו, רובנו רוצים לא רק להיות תעשיינים אלא גם

תעשיינים ישראלים. אתם צריכים לעתים לעזור לנו בכך ועל זה אני מודה

לכם.

היו"ר אבי יחזקאל; בשנה האחרונה יש מודעות מאוד גדולה שלכם,

הרבה מאוד ישראלים מסתובבים בעולם ועושים

לובי לישראל, ואכן כך צריך להיות.

פנחס בדש; אני לא מרגיש זר מול התאחדות התעשיינים כי

אני עובד הרבה מול ההתאחדות פה בכנסת, וגם

כראש מועצה שהקים פארק תעשיות הייטק אני מכיר את הנושא מקרוב. לכן אגע

בנושא שעדיין לא הוזכר, וחבל ששר התעשייה הלך, נושא חוק עידוד השקעות

הון.



אני חושב שחוסר היציבות במענקים או בעידוד שהמדינה נותנת לתעשייה, הוא

בעל נזק עקיף גדול מאוד. עצם הורדה ופגיעה בעידוד ובמענקים שנותנים,

גרם לירידה בהקמת תעשיות חדשות, גם בשל המצב הפוליטי, וגם בשל המצב

הכלכלי. כשאתה מנהל משא ומתן עם חברות בחו"ל לבוא ולהשקיע בארץ, זה

תהליך של שנתיים. אני לפחות ניהלתי משא ומתן עם היפנים במשך שנתיים,

ותוך כדי המשא ומתן פתאום מתחילים לרדת או אפילו לבטל. חוסר היציבות

מבריח בעצם הרבה מאוד יזמים וקשה מאוד להביא את היזמים לארץ ולהקים

תעשיות הייטק בתחום הזה.

בעבר שר התמ"ס נאבק אתנו על שמירת המענקים, אבל בקדנציה הזו השר לא

אתנו משום מה, וזו פגיעה קשה. התחלנו אתמול דיון עם האוצר בנושא, ואני

חושב שניתן להחזיר, לפחות לרמה של 30 אחוז, את המענקים.

הזכירו כאן בעיות כוח-אדם. היום כשמתחשבנים עם מפעלים על 2,000 שקל, אם

כדאי להעביר עובד לאזורי א' ממרכז הארץ - יש בעיה. אם המענק יורד מ-30

אחוז ל-20 אחוז, כדאיות העברת האנשים יורדת.

כולם דיברו על נושא כוח-האדם. היום, אחת הבעיות שלנו להוריד לפריפריות

מפעלי הייטק, זאת בעיית כוח-אדם. כבר לפני שלוש שנים ושנתיים, כשבייגה

היה שר האוצר, התרענו ואמרנו שזה לא שינוי שעושים מיידית. להכשיר

מהנדסים אורך ארבע שנים, ולכן צריך היה להתחיל כבר לפני שלוש שנים.

אמרתי אז שאם לא יתחילו היום, בעוד 4-3 שנים, גם אם יהיו משקיעים, לא

יהיה מי שיעבוד במקומות האלה. זו בעיה די קשה וקריטית מבחינתנו. לדעתי

אם מישהו רוצה היום ללמוד גיאוגרפיה, שישלם 20 אלף דולר שכר-לימוד, ומי

שרוצה ללמוד הנדסת מחשבים, שיקבל 10,000 דולר שכר-לימוד. התקופה הזו

היא תקופת חירום שצריכים לעשות בה הכוונה בתחום הלימוד וההכשרה לתחום

ההייטק.

אנחנו מדברים ביום חגיגי, ואני רואה את התעשייה כראש משולש של תעשייה,

חינוך ואיכות סביבה. אי-אפשר להפריד בין שלושת הדברים. תעשיית ההייטק

דורשת חינוך ברמה גבוהה, שניהם דורשים איכות סביבה, מגורים וגם איכות

סביבתית של אותו אזור תעשייה, וצריכים ללכת במקביל. אם בתעשיית הייטק

אין לך חינוך, אתה לא מצליח. אם אתה מרים את החינוך ולא מביא את תחום

ההייטק, אתה לא מצליח. אם אתה עושה את שניהם ולא נותן סביבה נאותה

לאנשים בהם אנו רוצים בתעשיית ההייטק, אז גם לא תצליח. אנחנו לפחות

הקמנו מודל כזה ואני מזמין את כולכם לבקר בו. מודל כזה של חינוך,

תעשייה ואיכות סביבה משותפת, כאשר בנושא החינוך הקמנו בית-ספר בתוך

תעשיות ההייטק, בית-ספר שש-שנתי בו מגרים את הילדים לתחום תעשיית

ההייטק ומשלבים פרוייקטים ועבודה תוך כדי לימוד בתעשייה, וזה נותן את

הגרוי והמחשבה להמשיך בתחום זה. זה סוג האנשים בתעשייה שאנחנו רואים

בשנות האלפיים ומעלה.

שר המדע. מיכאל איתן: אדוני יושב הראש, חברי הכנסת, אורחים. אני

שמח מאוד להזדמנות הזאת לדיאלוג קצר עם

התעשייה. לצערי הרב אני ארבעה חודשים בתפקיד - ואני חושב שיש איזה שהוא

קשר בין המדע והתעשייה - לא נוצרה עדיין הזדמנות למפגש כזה, ולכן אני

שמח שהיום היא קיימת. אני יכול לדבר במגבלות של נושאים ולא אוכל לדבר

את כל אשר על לבי במסגרת הזמן הקצוב. שני נושאים שהייתי מאוד שמח

להרחיב עליהם את הדיבור בהיבט האישי או בהיבט המשרד עליו אני מופקד.



הנושא הראשון הוא נושא הקשר בין ההשקעה במדינת ישראל במדע, במחקר

ופיתוח, לבין התעשייה. בהקשר הזה אני מצפה שהתעשייה בישראל תהיה תעשייה

בעלת ראייה רחבה לטווחים ארוכים. מאשימים את התעשייה, בעיקר מחוגי

האקדמיה, בכך שהשקעות שמבוצעות בתעשייה תחת השם מחקר ופיתוח, הן לא

הוצאות מחקר אלא הן הוצאות פיתוח בלבד, שהראייה היא בטווחים קצרים

מאוד, ובהתמודדות הכוללת על טדרי עדיפויות של מדינת ישראל בהקצאות

למחקר ופיתוח, הכספים שנשלחים לעבר התעשייה הם לא יותר מאשר סובסידיות

לתעשייה.

בכל הדיונים שקשורים בנושא של מחקר ופיתוח, אני מטיף לכך שהמשק

הישראלי, הממשלה, התעשייה והסקטור הפרטי, צריכים לראות כיעד רמת השקעה

של כ-3 אחוז מהתוצר במחקר ופיתוח אזרחי. זאת היא הרמה הנדרשת- כשאני

משווה את הנתונים של מדינת ישראל למדינות מפותחות בעולם. כיום השיעור

הוא בסביבות 2,1 אחוז וצריך לעשות מאמץ כולל להעברת הכספים לטובת מחקר

ופיתוח.

העובדה היא שבמדינת ישראל כיום, על-פי הנתונים, כאשר אני משווה את

מדינת ישראל למדינות מפותחות אחרות, שיעור ההשתתפות הממשלתית הוא גבוה

יחסית לעומת השיעור של הסקטור העסקי הפרטי לעומת מדינות אחרות. אינני

מתכוון לומר שהממשלה צריכה לצמצם את השקעותיה והסקטור העסקי צריך

להוסיף השקעות במחקר ופיתוח. אני אומר ששני הגורמים צריכים להוסיף.

יכול להיות, שעדיין אין לממשלת ישראל כלים לגיבוש מדיניות לאומית כוללת

בנושא מחקר ופיתוח, אבל אני מבקש מהתעשייה להיות מודעת לכך, כמו שאני

מבקש מהאקדמיה להיות מודעת לצד השני של המטבע. התעשייה צריכה להיות

מודעת לכך שאם לא תהיה השקעה מספקת במחקר בסיסי ובמחקר תשתיתי, גם המשך

הרצף של המחקר והפיתוח - קרי, הפיתוח היישומי, המחקר היישומי, המחקר

לצרכי תעשייה - ייפגע במשך הזמן.

יונה יהב; במדיניות הנוכחית של הממשלה, זה לא יתבצע.

קריאה; ניסינו להיפגש אתך במשך שלושה חודשים ולא

הצלחנו לקבוע פגישה.

שר המדע, מיכאל איתן; אני מעולם לא קיבלתי בקשה כזאת, ואני אחראי

למה שאני אומר. מעולם לא קיבלתי פניה, ואני

באמת תמה על כך. בכל אופן, זה כרגע לא רלוונטי לדיון עצמו. כשנשיא

התאחדות התעשיינים היה צריך אותי, הוא ידע למצוא אותי בכל מיני

מקומות.

זהו נושא בו אני מבקש למקד את תשומת הלב. כאשר אני נפגש באקדמיה עם

הממונים על מחקר ופיתוח, גם שם אני צריך לדבר על הצורך באינטראקציה בין

התעשייה לאקדמיה. אני חושב שהקמת גוף שיהיה מופקד על עיצוב מדיניות

לאומית כוללת, גוף שיוכל לתאם את נושא המחקר והפיתוח, יתרום לכל הצדדים

המעורבים. קרי, בלי מחקר ופיתוח לא תהיה לנו תעשייה מפותחת המתבססת על

פיתוחים בתעשיית הייטק. ללא פיתוח המחקר התעשייתי לא יהיה לנו - ואני

אומר את זה באקדמיה, אני מדבר על מחקר בסיסי - תעשייה שתניב צמיחה,

שתניב יכולת לתקציבים ממשלתיים. אף אחד לא מצפה שהתעשייה תשקיע במחקר

בסיסי טהור. יכולת הממשלה להקצות כספים למחקר בסיסי טהור, תלויה ביכולת

התעשייה להביא, לייצר ולפתח את המשק, וזה קשור אחד בשני. היכולת שלהם

תלויה גם בתעשייה.



חבר הכנסת אורון, השקעה במחקר בסיסי, מחקר תשתיתי, השקעת כספים על-ידי

התעשייה והממשלה ויחד במחקר היישומי, גם כאן צריך לעשות רביזיה מסוימת.

אני אומר פעם נוספת, התעשייה באה ובאופן טבעי מבקשת תקציבים למחקר

ופיתוח יישומי, אבל כדי שיוכל להתבצע מחקר ופיתוח יישומי, אסור לנטרל

את המחקר הבסיסי, הבאר הזאת יום אחד תתייבש. יפן כמדינה מובילה

בטכנולוגיה הגיעה למסקנה לאחר מספר שנים שעליה להסיט חלק מהכספים

על-מנת לשמר מחקר בסיסי באוניברסיטאות בתקציבים ממשלתיים, משום שזה

יבטיח את המשך הפיתוחים הטכנולוגיים. איני יכול לפתח פה את הנושא, אבל

המסר שלי הוא שיש לקיים דיאלוג בין כל הגורמים הקשורים במחקר ופיתוח

במדינת ישראל על-מנת לסייע בעיצוב מדיניות לאומית כוללת, תוך ניצול

מירבי של ההשקעות. לא דיברתי כלל על נושא מערכת הביטחון, שגם היא צריכה

להכנס לעניין הזה. הזכיר את זה בהיבט מסוים חבר הכנסת רובינשטיין שאתו

אני משתף פעולה בנושא ספציפי ולא אגע בו כעת.

זהר זיסאפל; רצוי שתיגע בו, זה אחת הבכיות בתעשייה.

שר המדע. מיכאל איתן; מפאת קוצר הזמן. אדבר עכשיו רק בראשי פרקים

של נושאים שהיה ראוי שיתקיימו בדיאלוג

בינינו במרחב זמן ובתנאים מתאימים. בישיבות יש הרבה יותר אפשרות להכנס

לעומק, ואני מצפה שזה יתקיים. אני זרקתי את הכפפה.

הנקודה השנייה שהייתי רוצה להעלות ואומר רק את הנושא כרגע, לא קשורה

במשרד עצמו. אני סבור שלתעשייה הישראלית יש תפקיד חשוב בביסוס מערכת

יחסי שלום בינינו לבין שכנינו. יש לי רעיונות ומחשבות ואני בטוח שצריך

להיות דיאלוג גם בתחום הזה. יש להיבט הזה צורך לאומי ואפשרויות עסקיות

גדולות, כאשר חלק מכם עשו זאת ללא שום עזרה או תמיכה ממשלתית. אין לי

ספק שאם הממשלה תשמע מכם מה ניתן לעשות על-מנת לעודד ותשלב גם את

האינטרס הלאומי שלנו וגם את האינטרס העסקי, אפשר יהיה להניב תוצאות

טובות לטובת המדינה ולטובת התעשייה.

יהודה ברוניצקי; תודה רבה על ההזמנה. עבורי זו פעם שנייה

בוועדת הכספים. פעם ראשונה היה בקשר להפרטה

של מנועי בית-שמש, שזו הייתה דוגמה טובה של שיתוף פעולה בין הממשלה,

המשק הפרטי וועדת הכספים. ועדת הכספים אז עזרה לנו לעבור את מסך העשן

של הצמיגים, ומאז לא שמעתם על בית-שמש. יש שם 400 עובדים שחיים מייצוא,

בעיקר אזרחי, ובהזדמנות זו אזמין גם את חברי ועדת הכספים וחברי ועדת

הכלכלה לבקר ולראות, איך אפשר להתגבר גם בתנאים קשים. מפעל שהיה בדיחה

יקרה של המדינה הפך למפעל רווחי מאוד שמפרנס את עובדיו בכבוד. בהזדמנות

זו אני גם מזמין אתכם לאורמת, אורבוט, לאורבוטק, ואפילו לבית-ספר

תעשייתי שפועל מזה 25 שנה.

רציתי לדבר כאן על שתי סכנות. כולנו עוקבים אחרי מדינות אירופה מהן

רוצים לחקות את רמת החיים. גם שם יש קריסה בתעסוקה. יש גידול באבטלה

שנובע מעומס שיש על כל עובד יצרני, מה מטילים עליו מבחינת קרנות פנסיה

וכוי. זאת אחת הבעיות הגדולות כיום. בגרמניה היעילה, במזרח גרמניה,

למרות כל ההשקעות, יש יותר מ-20 אחוזי אבטלה היום. האבטלה גורמת לאבטלה

נוספת, משום שכל פעם על העובדים המועסקים, ולא משנה אם משולם עליהם מס

או הוצאות סוציאליות, הם הופכים לפחות תחרותיים. אצלנו קיים גם הצבא

שיש להזכירו - ואני באמת חושב שפה יש תפקיד חשוב דווקא לוועדה הזו,

ויושב ראש ועדת הכספים ציין מגזר חשוב שנמצא היום מחוץ לתעסוקה - וגם



חלק מהאוכלוסיה שהוא עני ובעל פוטנציאל וצריך לסחוב אותו על כתפי אלח

שעובדים. עפ"י הידוע לי יש בעיה למשל ביבנה, כשהאדם מסיים קורס, הוא

מפסיק לקבל תמיכה, ומביאים לישיבות שם אנשים מבני-ברק, ולא לכולם נוח

לגור ביבנה - נאמר להם שאם יעבדו יפסידו את ההקצבה הניתנת להם. אשמח אם

אני טועה.

היו"ר אברהם רביץ; אתה טועה. לא זאת הבעיה.

יהודה ברוניצקי; זה גם עניין פסיכולוגי ומבחינה פסיכולוגית

יש לנו שתי סכנות-

(א) שלא נחשוב שאנחנו מעצמה. אני מציע כאחד שיודע איך עובדים בשטח, גם

על רצפת הייצור וגם מול הקליינט, שלא נראה עצמנו כמעצמה וחייבים

לדעת זאת אחרת זו סכנת נפשות.

(ב) אני מיבנה וביבנה יש לנו דוגמה מלפני אלפיים שנה שלהתפרנס זאת לא

בושה וצריך להעביר את המסר הזה לאוכלוסיה.

אחמד סעד; בשל מסגרת הזמן לא אתייחס לתחום חשוב מאוד

שלא הוזכר היום, והוא איך השפיע הקפאון

המדיני על התפתחות התעשייה, ועל הכלכלה בכלל, מהו אומדן ההפסד בשנה

וחצי מאי-ההתקדמות בנורמליזציה, וכמה שווקים איבדנו בשוק בגלל הקפאון

המדיני.

היו"ר אבי יחזקאל; אתה אומר שאתה לא תגע והנה אתה נוגע.

אחמד סעד; אני רוצה להתרכז בשני נושאים כואבים: הנושא

הראשון שלא עלה היום הוא משבר במספר ענפים

בתעשייה ובטקסטיל. לפני כמה חודשים שר המסחר והתעשייה אמר שיקים ועדה

שתטפל בעניין, ועד היום עוד לא שמענו דבר בנושא. אתם יודעים את ההשלכות

החברתיות של העניין ושאנשים נזרקים למעגל האבטלה. באפיק החינוכי, מי

שנזרק לשוק האבטלה, לא מוצא אלטרנטיבה אחרת מאחר ואין תכנית שיטתית איך

באמת להכשיר מקצועית, כדי שיוכלו למצוא מקום פרנסה אחר.

הקשבתי לכל הנאומים ולצערי הייתה לי הרגשה ש-19 אחוז מאזרחי המדינה הם

מחוץ לתחום, ואני מתכוון לאוכלוסיה הערבית. זוהר אמר איך הוא מקדם

הכשרה מקצועית ביישובים חרדיים. אני לא נגד, אבל מה עשית ביישובים

ערביים? איזו הכשרה מקצועית, או תכנית להכשרה מקצועית יש שם? זה לא רק

שיש אפליה לאומית, האוכלוסייה הערבית לא נמצאת על מפת התיעוש, אלא זהו

פוטנציאל כלכלי לא מנוצל. לכן מה יזמת התעשיינים בסקטור הערבי? היום יש

אנשים בעלי הון שעוסקים במסחר ובדברים אחרים ויכולים להיות שותפים.

היו"ר אבי יחזקאל; אתם מסכימים אתי שהוא שואל שאלה טובה.

יורם בליזובסקי; מתקיים כרגע מיון של לפחות 20 מהנדסים ערבים

מצפון הארץ כדי להכניסם לקורס מזורז

בטכניון, בהנחה שהם מהנדסים ולשלבם בתעשיית התוכנה. אם יש לך אנשים

כאלה באזורך, אנחנו מוכנים להזמין אותם.



קריאה; לפני כחודש יזמנו ועידה בתורכיה והזמנו את

כל המדינות השכנות לדיון בנושא חינוך

לתעשייה. מלבד התורכים והישראלים היהודים, אף מדינה ערבית לא הגיעה.

היו"ר אבי יחזקאל; אני חייב לומר לזכות שר המדע שיש לו ראייה

רחבה מאוד של הדברים. כשנוגעים בנושאים

בעייתיים מבחינה מצפונית, אז כל אחד מצהיר שאצלו זה לא כך. יש בעיה קשה

בנושא האוכלוסיה הערבית וצריך לומר אותה ברמת המקרו. לכן איו טעם לשמוע

תגובות מיקרו. זה נכון, הוא טועו טענה אמיתית בעייתית.

יאיר רוטלוי הוא הדוגמה לכך בשנים האחרונות. הענף שהוא מייצר, עבר

שינוי מבני. הייתי במצרים, 35 מיליון דולר ממפעל ישראלי שם, מייצר

טקסטיל לייצוא, ואם רוצים טקסטיל בארץ הממשלה צריכה לתמוך. יכול להיות

שלא רוצים, או שיש צורך בשינוי מבני. אין צורך בהסברים דמגוגיים למה

הטקסטיל לא מטופל. אם רוצים לתת, שיתנו.

יאיר רוטלוי; אין ספק שהמפגש כולו היה במסגרת כיווני

הצמיחה בתעשייה. בצדק רב דיברו על החדשנות,

ההייטק והייצוא הגדול של אותה קבוצה.

אני מייצג כאן את התעשיות המסורתיות. אני חושב שזו שגיאה גדולה לחשוב

שעבר זמנן של התעשיות המסורתיות ויש לחסלן. אני שומע זאת גם משר האוצר

שעזב את הישיבה, שלענפים מסוימים אין מקום במשק. אני חושב שתעשיות כמו

טקסטיל ומזון, פלסטיק ודברים אחרים, יש בהם חדשנות, ידע, ואלה הן

תעשיות שמייצאות בכמויות ובסכומים גדולים. אותה ועדה שהקים השר שרנסקי

לבדיקת מצב תעשיית הטקסטיל מצאה שיש מקום להמשיך הלאה ואף לעודד את

הטקסטיל, ולפחות לא לקפח את ההשקעות בתעשיות המסורתיות ובפרט בתעשיית

הטקסטיל.

גם את הנושא הזה צריך לחלק לשניים. אין ספק שקשה מאוד להחזיק תעשיית

הלבשה בארץ-ישראל. השר אמר שבמצרים משלמים 200 דולר ובירדן משלמים 150

דולר עלות. ענת מאור יושבת כאן ובצדק רב היא לא תסכים שזה יהיה השכר

במדינת ישראל וגם אנחנו לא מסכימים לזה. לכן אנחנו, אותה תעשייה, נהיה

אלה שיעשו את העבודה לקראת אותו כיוון של שלום, שציין השר איתן, נעשה

את העבודה וא עושים אותה. מה שאנחנו מבקשים מכם ומאנשי הממשלה - לא

להפריע לנו בתחומים מסוימים.

אני רוצה להעלות בעיה שלא קשורה בטקסטיל בלבד אלא בתעשייה כולה. נושא

הארנונות בתעשייה ברשויות המקומיות. לדעתי הגענו, כתוצאה משינויים שחלו

לאחרונה אצל שר האוצר הקודם ואצל השר הנוכחי, לכך שעלות הארנונה

ברשויות המקומיות לתעשייה עוברת גבול. ישנם מפעלים שמשלמים היום כמעט

בין אחוז וחצי לשני אחוזים מהמחזור שלהם לארנונה, כאשר אינם מקבלים שום

שירותים. אילו היו מקבלים שירותי מועצה מקומית ורשויות, ניחא. התעשייה

לא מקבלת דבר, אפילו עבור הוצאת האשפה אנחנו משלמים. חברי ועדת הכספים

וועדת הכלכלה, אנחנו מבקשים מכם שתשמרו על העניין הזה שלא תהיה התפרצות

כוללת ויד חופשית בידי הרשויות המקומיות, הסובלות ממחסור תקציבי,

שייגבו כספים על-חשבון התעשייה, כיוון שהתעשייה היא לא כוח אלקטורלי

שיכול להשפיע על בחירתו של ראש עיר. ראש עיר נבחר על-ידי מס למגורים

ולא על-ידי מס לתעשייה.



של המדע. מיכאל איתן: מצד שני יש עניין של בחירה חופשית. אם ראשי

רשויות גובים יותר מדי, יש תמיד אלטרנטיבה

לעבור למקום אחר.

יאיר רוטלוי; לדוגמה, עיריית רעננה נתנה לאחרונה - איני

יודע איך היא מצאה את הפטנט - הקלה בנושא

מיסוי הרשות המקומית, והראייה שמפעלים רבים באו לאזור הזה. כשבאים

לרשויות מקומיות מסוימות ואומרים לנו שהחוק אוסר עליהם להפלות לטובה

במיסוי מפעלים תעשייתיים, יש צורך במציאת פתרון ומן הראוי שיעשו זאת.

דבר נוסף שכדאי שחברי הכנסת והשרים יתנו את דעתם עליו הוא נושא איכות

הסביבה. פיזית, דובר על איכות סביבה חברתית ואילו אני מדבר על איכות

סביבה פיזית. הדבר מחייב השקעות כספיות גדולות, שהתעשייה שמתעסקת בזה

לא יכולה לעמוד בהן לבד.

היו"ר אבי יחזקאל; המודל הוא שהיום יקומו קרנות לאיכות סביבה

ממשלתיות.

יאיר רוטלוי: לצערנו, קרנות עזרה מהממשלה לפתרון בעיית

איכות הסביבה הם רק דיבורים ולא מעשים.

קיימת בעיה גדולה בתעשיית הטקסטיל באופן מיוחד, ובתעשיית המצבעות, שם

נדרשות מאתנו השקעות גדולות. ישנן תעשיות כימיה ותעשיות רבות אחרות בהן

ההשקעה שלנו באיכות הסביבה היא לא בכוחנו, ואין ביכולתנו לשאת זאת

בעצמנו. התעשייה לא יכולה לשאת זאת על גבה וכאן יש צורך בעזרה ממשלתית

או למצ'ינג לפחות בהשקעות האלה מהסוג הזה.

יורי שטרן; אני פשוט רוצה לחזור לאקטואליה. אין ספק

שבשנים האחרונות תנאי התחרות לתעשייה

הישראלית הורעו בצורה דרמטית בגלל הריבית ושער חליפין, וכל מיני נסיבות

נוספות. גם מצבת כוח-האדם שבאה עם העלייה הגדולה מוצתה כמעט, אמנם לא

לגמרי, אבל אותה רזרבה שנוצרה לתעשייה איננה כבר, וקיים מחסור וכד'.

לכן מה שהממשלה והכנסת יכולות לעשות הוא לדאוג למעטפת עידוד, והמעטפת

הזאת נפגעה קשות בשנה שעברה. תפקידנו עכשיו, לקראת הדיונים בתקציב של

98', לדאוג לכך שלפחות חוק עידוד השקעות הון לא ייפגע, שתקציבי מחקר

ופיתוח לא ייפגעו, ושכל המכשירים הקיימים לעידוד הייצוא - לא ייפגעו.

יושב כאן מנכ"ל מכון הייצוא - זו מערכת זולה מאוד שמאפשרת לתעשייה לצאת

החוצה, ודווקא בתקופה של צמצומים ומיתון בשוק הפנימי, יש חשיבות משנה

לכל צעד שניתן יכולים לעשות על-מנת להקל על התעשייה לצאת החוצה ולמצוא

שווקים חדשים. אסור לנו לפגוע ויש להרחיב את התקציבים הדלים שמקבלים

עבור המכשירים האלה, שהופכים אחר-כך למיליונים ואף למיליארדים תודות

לייצוא. אנחנו צריכים לדאוג שחבילת השירותים תהיה נגישה וטובה למפעלים

קטנים כי זה המפעל הישראלי הטיפוסי, מפעל קטן או בינוני. לכן זו השעה

עבורנו לדאוג להם. הארגונים הכלכליים יכולים לספק לנו עד כמה שניתן

הערות פרקטיות והצעות ספציפיות. אני אומר שאלה הם החודשיים הקריטיים

לעבודה עבורינו.

שר התעשייה אמר שהוא שמח שהמשרד היום חלש יותר ומקווה שיהיה חלש יותר.

גם אני מקווה שכל ההתערבות הממשלתית תקטן מול הסקטור הפרטי. אני רק

מאחל לשר התמ"ס שמשרדו מול המשרדים האחרים בממשלה יהיה משרד חזק יותר

ואז יבואו התקציבים עליהם אנו מדברים.



היו"ר אבי יחזקאל; אני רוצה רק להעיר שלאחרונה אתם יותר

אחראים. בזמן האחרון אתם לא מתנגדים לחשיפה,

אלא רוצים חשיפה איכותית, ואתם לא מתנגדים לפירוק מונופולים שלכם וגם

על כך תבורכו. יש לי בעיה עם קופסת הגפרורים שהיא עדיין מונופול במדינת

ישראל.

ענת מאור; אני רוצה לתרום שלוש הערות לדיון החשוב

והמרכזי הזה. אני מברכת את כל האורחים

מהתאחדות התעשייה והתעשיינים בפועל.

רונית כבר הציגה את נושא פוטנציאל הנשים בתעשייה, וידוע שהוא חלק

מקידום התעשייה. מדינות שהשכילו לנצל נשים, השכילו לקדם את ההתפתחות

שלהן יותר. אני שמחה שאחוז המנהלות בתעשייה גדל מ-7 אחוז ל-14 אחוז,

אבל עדיין זה מעט מדי. אני מברכת את ראשי התאחדות התעשיינים על כל

הגיבוי שהם נותנים לפורום מנהלות בתעשייה. צריך להמשיך במדיניות זו
ואני רוצה להציע שתי הצעות מעשיות
(א) העובדה שלא השכלנו להעביר את חוק העדפה מתקנת לנשים בעסקים, חוק

שקיים אצל קלינטון בארצות הברית כבר 15 שנה וקידם מיליוני נשים,

ולא ברור מדוע ישראל נרתעת ממנו. אין סיבה שלא נעביר את החוק הזה

אצלנו.

(ב) צריך להרחיב את חוק הדריקטוריונים גם אל הסקטור הפרטי ולא רק

הציבורי, ואנחנו עכשיו עובדים על כך.

כבר הוזכר פה נושא זכויות העובדים. תעשייה טובה, הון אנושי זה הייטק

ללא ספק, אבל מדובר גם באדם העובד ובאשה העובדת בכל מפעל ובכל רמה.

שר המדע. מיכאל איתן: לא הבנתי. את אומרת לנו שאת עובדת על כך

שתהיה חקיקה שתחייב חברות פרטיות לשים נשים

בדירקטוריון?

ענת מאור: הנושא בבדיקה ומצריך חידוש בחוק. זה בהחלט

מורכב. אנחנו צריכים לשבת על זה יחד עם

התעשיינים כי זה בהחלט מורכב.

שר המדע, מיכאל איתן: עם התעשייניות, לא עם התעשיינים.

ענת מאור: התעשייניות תומכות בזה. אני מודעת לכך שזה

מורכב ואנחנו נדון בזה במשותף יחד עם

התעשיינים והתעשייניות.

הדגשתי את הנקודה השניה של זכויות לעובדים ולעובדות ואני שמחה שברמה

הפורמלית בשטח יש בהחלט חריגות וצריך להתמודד אתן במשותף.

נאמר פה על-ידי חבר הכנסת יורי שטרן דבר מאוד נכון, איך לדאוג למעטפת

העידוד. לדעתי על הממשלה והכנסת, להשקיע יותר במדיניות השקעות של שלום,

לשנות את המדיניות המוניטרית כי היא פוגעת בתעשייה, ולהחזיר לקדמותו את

חוק עידוד השקעות הון. בחוק ההסדרים הקודם, זו הייתה אחת הפגיעות הקשות



לאין ערוך במגזר הערבי, במיגזר הקיבוצי, בפריפריה ובנשים, יותר מאשר

במגזרים שבמרכז.

אני אומר להתאחדות התעשיינים, יש לכם פה נציג, מר חזקי, שעושה פה עבודה

נהדרת, וחלק גדול מהעיסוק של חזקי הוא תרומה ליום הזה ויבורך על כך.

יזנה יהב: אני רוצה לפנות אל אדוני השר, מיכאל איתן.

אם בתקופת כהונתך, לא תערך רביזיה בראייה

הממשלתית את המחקר והפיתוח, לא עשית כלום. אנחנו חייבים להיות אמיצים

ולומר שאי-אפשר לבזר את המחקר והפפיתוח, זה לא בדיוק כמו חוק לעידוד

השקעות הון בתעשייה. המחקר והפיתוח יכול להתבצע רק בערים הגדולות במקום

שההון האנושי מרוכז, בעיקר בערים אוניברסיטאיות. חייבים לשנות את המבנה

הפיזי של הקמפוסים ולהכניס את המחקר והפיתוח לתוך הקמפוסים. אני שמח

לומר שהחברה הכלכלית של חיפה בונה את מרכז המחקר והפיתוח של אי.בי.אמ.

בתוך אוניברסיטת חיפה, וזו פעם ראשונה שמוקם המודל. אם לא נעשה זאת

בהכוונה, יחד, בעצה אחת, הממשלה והתאחדות התעשיינים, נהיה מפגרים

ומהר.

מה שנשמר פה בסוד, זה בריחת המוחות. בורחים מפה עשרות אלפי מוחות,

ובמקום להפוך לעמק הסיליקון של המחקר והפיתוח העולמי, אנחנו דורשים

קונססיות ניסיוניות למחקר ולפיתוח. אפשר לעשות זאת דרך שכר העבודה, דרך

המבנים, דרך הפארקים התעשייתיים. יש רעיונות שונים ותוכל לעיין בהצעת

החוק שהנחתי על שולחן הכנסת לעודד ולאמץ אותה. לא איכפת לי שהיא תהיה

שלך, אבל ברגע שהיא תעבור, תראה שתהיה פה מהפיכה במדינה.

אני מודה לשר התעשייה והמסחר שהמדיניות הנוקשה והלא נכונה בקדנציה

הקודמת של אי-ייצוא מחקר ופיתוח מקבלת שינוי נכון. אני מקווה שהיא תהיה

הרבה יותר פתוחה ממה שהיא היום. אנחנו צריכים להיות מרכז המחקר והפיתוח

העולמי ויש לנו את כל נתוני הבסיס לכך, רק צריך אומץ לב. אני מניח שאתה

ושרנסקי, הוא השילוב הנכון לעשות זאת. אם לא תעשה זאת, מיכאל איתן, לא

תשאיר את רישומך.

היו"ר אבי יחזקאל: אני חייב לומר לכם ששברתם שיא, בניגוד

לפוליטיקאים שקמו, נכנסו ויצאו. אולי ההבדל

בגדול הוא שהתעשיין משקיע מכספו ומוכן לחיות במונחים של טווח ארוך יותר

מאשר הפוליטיקאי, ואתם משקיעים כספכם ואנחנו מרוויחים למעשה חלק

מכספכם. זו אולי ההערצה הגדולה שלי אליכם.

אתם, בניגוד להרבה מאוד מכשלות של ביטחון, שלום, מיסוי ובירוקרטיה

ישראלית וקצת פקידות ישראלית, התגברתם על כל הקשיים ואתם מייצגים אותנו

בגאווה. אני חושב שראוי שכנסת ישראל תצדיע לכם. אני חושב שכדאי תמשיכו

לעשות פה לובי. אתם מאוד צנועים, אבל תהיו פחות צנועים בעניין הזה.

תפעילו עלינו לחצים כי אנחנו חיים בעניין הזה כמי שמוכנים להקשיב

וללמוד. אני חושב שבאמת הצלחנו לעבור ישיבה בלי שמאל לימין וכולנו

חושבים שהתעשייה חשובה.

חשוב לציין במשפט סיום. מיכאל איתן גיבה את המדיניות פחות או יותר, אבל

אם אתם נאבקים, עשו זאת באופן פרמננטי. נושא המדיניות המוניטרית הוא

בעייתי וקשור במדיניות ביטחון ושלום, והוא נדבך נוסף. לכן בטווח הקצר,

תבטיחו שבשנת 98' לא יהיה גרוע יותר, למרות שאיני לא יכול להבטיח את



העניין הזה. אני מפחד מ-98', לא מ-97'. ועדת הכלכלה, ועדת הכספים

והשרים מודים לכם.

היו"ר אברהם רביץ; אני רוצה לומר רק משפט אחד. אני חוזר על

דברי חברי אבי יחזקאל, אבל הצלחנו לעשות את

היום. הייתה לנו ישיבה פוריה ודיונים לגופו של ענייו. עבורי זה היה יום

לימוד והיכרות ואני יכול להבטיחכם נאמנה שתוכלו להרגיש עצמכם בבית

בוועדת הכספים. לא נוכל לקבל את כל תביעותיכם, אבל בהחלט נדון בכל דבר

שתעלו כאשר יהיה ענייני.

אני מאוד מודה לכם על היום הנפלא והחשוב הזה.

דן פרופר; אבקש להודות לשני יושבי-ראש הוועדות. כמובן

ליו"ר הכנסת ולחברי הכנסת שנמצאים כאן. אני

מעריך כשעשרות חברי כנסת יושבים יחד ומקשיבים. הייתי כבר בוועדות שבהן

המניין היה אחד, שניים או שלושה. אני יודע שהדבר בא מתוך רצון לראות מה

יש לנו בתעשייה, הוא בעצם אות כבוד לתעשייה, ועל זה אני מאוד מודה לכם.

אני חושב שהיום נעשה צעד קטן לתעשייה בכנסת ומקווה שיהפוך לצעד גדול

למשק.

הישיבה ננעלה בשעה 30;13

קוד המקור של הנתונים