ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/06/1997

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 44) (איסור נהיגה ברכב מסחרי עם עומס יתר), התשנ"ז-1997

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שבי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 115

מישיבת ועדת הכלכלה

יומ שלישי, י"ב בסיוון התשנ"ז (17 ביוני 1997). שעה 11:00

נכחו: .
חברי הוועדה
אלי גולדשמידט - היו"ר

עבד-אלמאלכ דהאמשה

אברהם יחזקאל
מוזמנים
עו"ד אלי אביר - לשכה משפטית, משרד התחבורה

חזי יהלומי - מנהל מחלקת קציני בטיחות, משרד התחבורה

עו"ד יפעת רווה - מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד רחל גוטליב - סגן היועץ המשפטי, המשרד לבטחון פנים

עו"ד תמר חריף - לשכה משפטית, המשרד לבטחון פנים

דוד כוכבא - מנכ"ל מועצת המובילים

אלי ניקחה - יו"ר ארגון נהגי המשאיות

יואל בארי - חבר הנהלת איגוד קציני הבטיחות והתעבורה

נעם קום - חבר הנהלת איגוד קציני הבטיחות והתעבורה

שרה גרינברג -מע"צ

עו"ד רבקה בן-יששכר - לשכת עורכי הדין

שלמה יוספסברג - יו"ר ארגון מורי נהיגה

רני רונקין - דובר ארגון מורי נהיגה

יוסי לחמי - חבר ועד ארגון מורי נהיגה
. היועצת המשפטית
אתי בנדלר
מנהלת הוועדה
לאה ורון .

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מסי 44) (איסור נהיגה ברכב מסחרי עם עומס יתר),

התשנ"ז-1997 (של חה"כ אלי גולדשמידט).



הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 44) (איסור נהיגה ברכב מסחרי עם עומס יתר). התשנ"ז-1997
היו"ר אלי גולדשמידט
אני פותח את הישיבה. אני מקווה שעד שעה 11:50 אנהנו נסיים. הנושא שעומד על סדר היום הוא: הצעת הוק

לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מסי 44). אנהנו עוסקים בהצעת הוק שעניינה השבתת רכב שנשא מיטען חורג.
אתי בנדלר
אנהנו הגענו בישיבה הקודמת עד סעיף 57ג רבא. עד אליו הכל סגור. אני רוצה להפנות את תשומת ליבך למספר

תיקונים שהוכנסו לנוסה בעקבות הערות שנשמעו בישיבה הקודמת. אני לא אכנס לשינויי נוסח שהוכנסו אלא רק

לדברים מהותיים.

אני מפנה לסעיף 57א רבתי, סעיף קטן (ז). בנוסה הקודם שהוקרא בישיבת הוועדה נאמר: "רשיון הרכב והעתק

מהודעת איסור השימוש יועברו לרשות הרישוי; העתק מהודעת איסור השימוש יישלח גם לבעל הרכב". הנוסח החדש

המוצע עכשיו מבהיר על מי מוטלת החובה להעביר את רישיון הרכב, ויש תוספת שאני מייד אגדיר אותה. הנוסח
המוצע החדש הוא כדלקמן
"המשטרה תעביר רשיון רכב שניטל" - המילים "רשיון רכב שניטל" הוספו כדי להבהיר,

כי אמרנו שבעצם לא תמיד רישיון הרכב ניטל. לאחר שהשוטר שוקל רכב ומגיע למסקנה שהרכב נושא מיטען עודף,

דהיינו מיטען העולה על המיטען הכולל המותר של הרכב, הוא רשאי לעשות שני דברים: (א) ליטול את רישיון הרכב;

(ב) לתת הודעת איסור שימוש. המילה "רשאי" באותו סעיף נכנסה משום שלא תמיד הנהג מצוייד ברישיון הרכב,

למרות שלפי הדין חובה עליו לשאת את רישיון הרכב (למעט בחברות מסויימות שיש להן אישור להשאיר את רישיון

הרכב במשרד ולהיות מצויידים רק בהעתק רישיון הרכב). הן בגלל אותן הברות והן בגלל המיקרים שהנהג אינו נושא

איתו בפועל את רישיון הרכב, בסיטואציה כזאת לא יוכל השוטר ליטול את רישיון הרכב. ובכן בא סעיף קטן (ד)
ואומר
"המשטרה תעביר רשיון רכב שניטל - כמובן אם ניטל - והעתק מהודעת איסור השימוש לרשות הרישוי; העתק

מהודעת איסור השימוש יישלה גם לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת איסור השימוש". כאן אנחנו

באים להבטיח סיטואציה שהנהג לא היה הבעלים של הרכב. כדי לוודא שהבעלים של הרכב יהיה מודע לכך שנמסרה

הודעת איסור שימוש ברכב אז מטילים כאן על המשטרה את החובה לשלוח העתק מההודעה הזאת לבעלים של הרכב.

"לא נטל השוטר את רשיון הרכב, ימסור בעל הרכב את רשיון הרכב לרשות שנקבעה בתקנות במועד שנקבע בתקנות,

לאחר שהובא לידיעתו דבר מתן הודעת איסור שימוש". הוספנו כאן פיסקה המטילה חובה על הבעלים של הרכב למסור

את רישיון הרכב בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות כדי לא להיות בסיטואציה, כפי שהיתה בנוסח הקודם, שבה אם יש

לנהג את רישיון הרכב, השוטר נוטל אותו; ואם אין בידיו את רישיון הרכב אז למעשה רישיון הרכב נשאר בידי הנהג

או הבעלים. כאן מטילים עליו גם את החובה להעביר את רישיון הרכב לרשות שנקבעה בתקנות.
היו"ר אלי גולדשמידט
האם עד לפה יש איזשהן הערות? אם אין הערות, סעיף 57א(ד) אושר.
אתי בנדלר
הוסף סעיף קטן (ו) לאותו סעיף האומר: "נמחק כתב האישום, בטלה הודעת איסור השימוש, והתובע יודיע על כך

מיד לרשות הרישוי." התוספת הזאת נדרשה בשל הערתה של סנ"צ טילדה מיכאלי, שאמרה בישיבה הקודמת שההוראה

בסעיף קטן (ה)(2), המחייבת קצין משטרה לבטל את הודעת איסור שימוש בנסיבות בהן "הוא שוכנע כי לא יוגש כתב

אישום בשל הובלת המטען כאמור בסעיף קטן (א)(1)", איננה מכסה את כל הסיטואציות משום שפעמים רבות בעת

ביצוע העבירה השוטר כבר מוסר הזמנה לדין לנהג ואז למעשה הוגש כבר כתב אישום. אם מחליטים לאחר מכן לבטל

את כתב האישום מתנהל הליך של מחיקת כתב אישום, ולכן היה צורך להוסיף את סעיף קטן (ו).
היו"ר אלי גולדשמידט
הוועדה מאשרת הוספת סעיף קטן (ו) בסעיף 57א.

אנהנו יכולים לעבור לסעיף 57ג רבתי.
אתי בנדלר
אני מבקשת להזכיר שסעיפים 57א רבתי ו-57ב רבתי עסקו למעשה באיסור מינהלי על שימוש חורג, דהיינו

שהשוטר הוא שנותן את הודעת איסור השימוש לרכב, לאחר שהוא נתקל במבצע העבירה, כלומר הוא שקל את הרכב

והגיע למסקנה שאכן נעברה עבירה כזאת לכאורה. המנגנון הוא של פניה לבית-המשפט כדי לשנות את הודעת איסור

השימוש, לבטל אותה או לגרום לכך שבית-המשפט יטיל תנאים אחרים, יקצר את תקופת איסור השימוש, וכן הלאה.

המנגנון הזה נדרש כדי למזער ככל האפשר את הפגיעה בקניינו של אדם, שכן אנחנו יודעים שהצעת החוק הזאת בעצם

יש בה משום פגיעה בקניינו של אדם, שהרי משביתים את רכבו המסחרי, שמשמש בדרך כלל לפרנסתו. כדי שאנחנו

נוכל להיות משוכנעים שהפגיעה הזאת היא פגיעה מותרת ואפשרית בהתאם ל"חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו' ניסינו

למצוא את המנגנונים, בהתאם להנחיות שקיבלנו, גם בישיבת הוועדה וגם בשיחות שנערכו מחוץ לישיבות הוועדה,

כדי למזער את הפגיעה ככל שאפשר בנסיבות העניין.

סעיף 57ג רבא עוסק באיסור שיפוטי על שימוש ברכב. זה בעצם הסעיף שהוצע להוסיף אותו בעקבות הרביזיה

שהוחלט עליה בתחילת הישיבה הקודמת. הבעיה היתה שבנוסח הקודם של הצעת החוק, כפי שאושרה בוועדה לקריאה

שניה ושלישית, דובר רק על סנקציה מינהלית ולא היתה ההשלמה החשובה ביותר שתאפשר לבית-המשפט להטיל את

העונש הזה של איסור שימוש ברכב. את זה עושה סעיף 57ג.

"איסור שיפוטי על שימוש ברכב

57ג. (א) הורשע אדם בעבירה מן העבירות המנויות בתוספת השביעית - שהיא תוספת חדשה, שאיננה קיימת היום .

בפקודת התעבורה - רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, להורות בצו על איסור שימוש ברכב שבו

נעברה העבירה (להלן - צו איסור שלמוש) לתקופה של עד 60 ימים, ובלבד שהעבירה אינה עבירת קנס;"

להזכירכם, הודעת איסור שימוש הניתנת על-ידי שוטר היא לתקופה של 30 ימים והתקופה היא תקופה שנקבעה

בפקודה. אין שיקול דעת לשוטר אם לתת לתקופה קצרה מזו או ארוכה מזו, מדובר על 30 ימים. רק בית-משפט יכול

לקצר את התקופה. אם מדובר בסנקציה פלילית, בעונש לאחר הרשעה בעבירה, והעבירה היא עבירה של עומס יתר,

כפי שנקבעה בתוספת השביעית - אנחנו מייד נגיע לזה - הרי שכאן לבית-המשפט יש שיקול דעת להחליט על אורך

התקופה. מדובר על תקופה של עד 60 ימים.

"בצו איסור השימוש יקבע בית המשפט את המקום שבו יועמד הרכב במהלך תקופת איסור השימוש".

כאן אנחנו לא מנחים את בית-המשפט. אם ההצעה קבעה שהמקום להעמדת הרכב, כפי שייקבע בהודעת איסור

השימוש הניתנת על-ידי שוטר, תיקבע ככל האפשר בהתחשב בבקשתו של בעלי הרכב או של הנהג, הרי שכאן

משאירים שיקול דעת לבית-המשפט.

"(ב) בית המשפט לא יתן צו איסור שימוש ברכב לפני שניתנה לבעל הרכב הזדמנות להשמיע את טענותיו

לענין איסור השימוש."

חברי הכנסת מהנהנים בראשם, מכך אני מבינה שהדברים מקובלים עליהם.

"(ג) בית המשפט לא יתן צו איסור שימוש אם הוכיח בעליו אחד מאלה:

(1) הרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; (זאת הטרמינולוגיה המשפטית לעניין גניבת רכב)

(2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו, והוא עשה כל שביבולתו כדי למנוע ביצוע עבירה כאמור בסעיף

קטן (א)."

אני מבקשת להפנות את תשומת הלב שכאן אלה הנחיות קטגוריות לבית-המשפט. גם בסעיף קטן (ב) וגם בסעיף

קטן (ג) לא משאירים שיקול דעת לבית-המשפט. אם מתקיימות הנסיבות האמורות בסעיפים קטנים (ב) או (ג) אז

; בית-המשפט לא יתן את צו איסור השימוש. הוא חייב לתת להם להשמיע טענות פרוצדורלית. והוא יכול לשנות אם

יופנו טענות מהותיות ואם הוא ישתכנע בקיומן.
היו"ר אלי גולדשמידט
כדי לתקן את העברית אני מציע שבמקום המילים "והוא עשה" יאמר "והבעלים עשה", כי "והוא" יכול להיות גם

האדם שנהג ברכב.
אתי בנדלר
אני מפנה אותך לרישא, שם נאמר: "בית המשפט לא יתן צו איסור שימוש אם הוכיח בעליו אחד מאלה". על כל

פנים, אנחנו נשקול את זה שוב. כשישבנו שוב על הנוסח הגענו למסקנה שזה בסדר. על כל פנים, נבדוק את זה פעם

נוספת כמובן.
עבד-אלמאלכ דהאמשה
.

אני מסכים עם עמדת היועצת המשפטית, שזה בסדר.
אתי בנדלר
"(ד) ניתן צו איסור שימוש ברכב לפי סעיף זה, ימציא בעל הרכב את רשיון הרכב לרשות שנקבעה בתקנות, תוך

התקופה שנקבעה בהן, ותקופת איסור השימוש תחל מהמועד שבו נמסר הרשיון."

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שנאמר שתקופת איסור השימוש תתחיל מהמועד שבו נמסר הרישיון
ויכולה להישאל השאלה
ומה אם הוא לא ימסור את הרישיון במועד שנקבע בתקנות, או לא ימסור בכלל? לנושא הזה

יש תשובה בסעיף 67 לפקודת התעבורה (שכותרת השוליים שלו: "נהיגה בזמן הפסילה או בניגוד לתנאים"). אני אקרא

את הסעיף הזה בהמשך בגלל שגם אותו אנחנו מבקשים לתקן (זה מופיע בסעיף 4 להצעת החוק). הנקודה היא שאם

הוא לא מוסר את רישיון הרכב במודע כפי שנקבע בתקנות הוא מבצע עבירה פלילית.
רחל גוטליב
יש כאן אי-בהירות בחלק מהתיקון של סעיף 67. בתיקון מספר 41 קבענו שהצו נכנס לתוקף לאלתר. כאן לא

קבענו את זה ואז לכאורה הוא נכנס לתוקף רק ממועד המסירה. אני מציעה בכל זאת לכתוב כמו בתיקון 41. לדעתי

סעיף 67 לא פותר את זה.
היו"ר אלי גולדשמידט
אם הצו נכנס לתוקף ממועד המסירה אז גם מתחילים למנות את 60 הימים מיום מועד המסירה. ואז זה יכול

לאפשר לבעלים להמשיך להעסיק את הרכב במשך עוד 10 ימים ולהרוויח.
רחל גוטליב
אנחנו עשינו הבחנה בין מנין התקופה, שהיא מתחילה מיום המסירה, לבין מועד התחילה, שמתחיל באותו רגע. זה

גם גורם מאיץ למסור מהר את ההודעה. ככה כתבנו שם.
אתי בנדלר
אם אני מבינה נכון, אנחנו מגיעים לאותה תוצאה בנוסח הקיים. דהיינו, מנין התקופה יתחיל מהמועד שבו הוא

מוסר את הרישיון. עד אז הוא מבצע עבירה פלילת של נהיגה בניגוד לתנאים. אולי אחרי שנקרא את סעיף 4 להצעת

החוק, שמתקן את סעיף 67, אז נוכל לקבל תמונה שלמה ואז אולי יהיה מקום לחזור לפיסקה הזאת ולתקן אותה.

"(ה) ביקש בעל הרכב לשנות את מקום העמדתו של הרכב במהלך תקופת איסור השימוש, לא יעשה כן אלא לאחר

קבלת אישור בכתב מקצין משטרה."

אנחנו סבורים שאין מקום להטריד את בית-המשפט לנושא הזה אלא די באישורו של קצין המשטרה.



"(ו) לא ניתנה לבעל הרכב הזדמנות להשמיע את טענותיו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא לפנות לבית המשפט,

בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו."
היו"ר אלי גולדשמידט
האם את יוצאת מתוך הנחה שבית-המשפט יפעל בניגוד למה שכתוב בחוק?
אתי בנדלר
לא, אנחנו לא יוצאים מתוך הנחה שבית-המשפט יפעל בניגוד לחוק אבל בהחלט יכולות להיווצר סיטואציות שבהן

יש למשל מספר בעלים לרכב, הוזמן בעל אחד והסתבר שהוא לא הבעל הרלוונטי של הרכב, או שבית-המשפט טעה

ולא שמע את הבעלים של הרכב, וזה קורה. אם לא נוסיף את ההוראה הזאת ההליך יהיה הליך של ערעור. השאלה היא

אם כמיקרה כזה לא רצוי לאפשר עיון חוזר לבית-המשפט שנתן את ההחלטה הקודמת.
היו"ר אלי גולדשמידט
סעיף 57ג רבא אושר. נעבור לסעיף 757 רבתי.
אתי בנדלר
"הוצאות בשל העמדת רכב

57ד. הוצאות בשל העמדת רכב בתקופת איסור שימוש לפי סעיפים 57א עד 57ג, ישולמו על ידי בעל הרכב וניתן

לעכב את הרכב עד שישולמו; בית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, רשאי, לפי בקשה שתוגש לו, להורות

כל הוראה שתיראה לו בענינים האמורים בסעיף זה, ובלבד שנתן הזדמנות למי שעלול להיפגע מהחלטתו להשמיע

את טענותיו."

אני רוצה להזכיר שוב שהמשטרה הצהירה כאן שאין בכוונתה בשלב זה להעמיד מגרשים מיוחדים להעמדת כלי

רכב. ההנחיה שתצא באופן כללי היא שככל שניתן יועמדו כלי הרכב המושבתים במקום שמציע הבעלים של הרכב.
היו"ר אלי גולדשמידט
בתנאי שזה לא מפריע לשלום הציבור ולא מפריע לתנועה וכיוצא בזה.
אתי בנדלר
יתכנו בהחלט סיטואציות שהמשטרה בכל זאת תצטרך להורות, או בית-המשפט יורה, על העמדת רכב במקום שיש

עלויות להעמדתו. לכן היינו צריכים להסדיר גם את הנושא הוה. כאן נותנים אפשרות לעכב את הרכב עד שיישלמו את

הוצאות ההעמדה.

אמרנו "לפי בקשה שתוגש לו" אולם אנחנו לא אומרים על-ידי מי, כל מי שהוא רלוונטי לנושא הזה בעצם רשאי

לפנות לבית-המשפט.

"העניינים האמורים בסעיף זה" זה גם תשלום הוצאות העמדת הרכב וגם עיכוב הרכב עד לתשלום ההוצאות.
היו"ר אלי גולדשמידט
מה הפירוש של "ניתן לעכב את הרכב"? זאת אומרת להמשיך את תקופת ההשבתה מעבר לזמן שניקבע? המילה

"לעכב את הרכב" היא תקדים חשוב.
אתי בנדלר
לא, מעכבים גם חפצים.
עבד-אלמאלכ דהאמשה
מה שיותר מטריד אותי בסעיף הזה, אני חושב שאת המשפט "בית המשפא המוסמך לדון..." צריך להפוך לפיסקה

עצמאית, כי זה עניין נפרד. אני מציע ליצור בסעיף 57ד שתי פיסקות: הראשונה תכלול את הרישא של הסעיף והשניה

את הסיפא שלו.
אתי בנדלר
אני אציע את זה לממונה על נוסח החוק במשרד המשפטים. אם זה יהיה מקובל עליה לי זה בהחלט ביראה.
דוד כוכבא
למי משלמים את ההוצאות הללו? מי גובה את העלויות הללו? אם המשטרה לא מעמידה מגרשים אז בואו נאמר

שיהיו יזמים כאלה ואחרים
היו"ר אלי גולדשמידט
בעל הרכב ישלם.
דוד כוכבא
בעל הרכב ישלם למי? לבעל המגרש? המדינה או המשטרה תעכב את הרכב עד לתשלום החוב?
אתי בנדלר
לא, בעל המגרש יעכב את הרכב במקרה הזה.
דוד כוכבא
כלומר החוק הזה נותן סמכות לבעל המגרש לעקל את הרכב?
היו"ר אלי גולדשמידט
אנחנו מניחים הנחה פרקטית שב-95% מהמיקרים הרכב יאוחסן במקום שבעל הרכב יגיד, ואז אין בכלל שאלה

של הוצאות. זה מה שיהיה ברוב המיקרים.

במיקרים המאוד חריגים ונדירים, שבהם נצטרך לאחסן את הרכב נניח במיגרש מסודר, וזה עולה כסף, אז על-פי

החוק הוא יצטרך לשלם את העלות. אם יסתיימו 30 או 60 הימים הללו ובעל הרכב לא ישלם לבעל המגרש, בעל

המגרש רשאי לפנות לבית-המשפט ולהגיד שהאיש לא משלם לו. יש זכות עיכבון, כמו במוסך, כשאתה מביא רכב

לטיפול ואתה לא משלם את דמי הטיפול המוסך יכול להשאיר את הרכב, יש לו זכות עיכבון עליו, זה תהליך סטנדרטי.
רחל גוטליב
אני חושבת שאנחנו לא נתנו את דעתנו עד הסוף לעניין העיכוב. זכות עיכבון, שאתה מדבר עליה, כתובה בחוק

אזרחי. כאן אנחנו מדברים על איזשהו הליך שהוא בין אזרחי לבין פלילי. לא כל-כך ברור למי יש זכות לעכב, האם

הזכות היא של בעל המוסך. השאלה היא האם צריך את הסעיף הזה. אולי אפשר להסתפק בסיפא ואז בית-המשפט יאמר

מה שייאמר. אנחנו רק אומרים שההוצאות הן על בעל הרכב. לא נתאר איך זה בדיוק יוסדר. נוצר כאן איזשהו פתח

שלא ברור מה אנחנו עושים איתו. לדעתי אין לזה אח ורע. שאלתי את עו"ד יפעת רווה אם היא מכירה מקרה כזה. חוץ

מזכות העיכבון של קבלן אני לא מכירה עוד חוקים שיש בהם סמכות כזאת, בוודאי לא בצורה כללית. אני מציעה

למחוק את זה ולהשאיר את העניין הזה לשיקול דעת בית-המשפט אם יתעוררו שאלות.
אתי בנדלר
אני רוצה להבין איך תפתרו את זה. השוטר שואל את הנהג, או את הבעלים של הרכב, אם הוא נמצא בעת ביצוע

העבירה, איפה הוא מציע להחנות את הרבב. הבעלים מיוזמתו יגיד שהוא רוצה שהרכב יחנה במגרש אגרון וייכניס

לשם את הרכב.
רחל גוטליב
הרישא בוודאי נחוצה. זה שההוצאות צריכות לחול על בעל הרכב, זה בוודאי נכון. לגבי זכות העיכבון - זה כתוב

בצורה סבילה ש"ניתן לעכב". לא נאמר על-ידי מי ניתן לעכב ובאילו תנאים. זה לא ברור. לכן אני חושבת שנשאיר

את הרישא, שההוצאות הן על בעל הרכב.
היו"ר אלי גולדשמידט
אם לא תתני פה סמכות מפורשת לעכב אז בית-משפט לא יפעיל סמכות כזו. אני חושב שאנחנו צריכים להיות

פרקטיים.
רחל גוטליב
אז אולי נכניס את זה לתוך הסמכות של בית-המשפט: "בית המשפט רשאי לפי בקשה להורות כל הוראה, לרבות

עיכוב הרכב עד לביצוע תשלום". כשאתה כותב "ניתן לעכב", השאלה היא מי רשאי לעכב.
היו"ר אלי גולדשמידט
"ניתן לעכב את מסירת הרכב לבעלים", זאת הכוונה.
אתי בנדלר
עו"ד גוטליב, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לכך שאם את לא מכסה את זה את יוצרת בעיה למשטרה, משום

שבהודעת איסור השימוש שמוסרת המשטרה, הודעה רישמית של מדינת ישראל, כתוב: "מקום העמדת הרכב".
היו"ר אלי גולדשמידט
אני מציע להשאיר את הסעיף כפי שהוא. נעבור לסעיף 57ה.
אתי בנדלר
"ערעור

57ה. על החלטת בית המשפט לפי סעיפים 57ב עד 57ד ניתן לערער לבית המשפט המחוזי שידון בערעור בדן

יחיד."

התוספת כאן היא בעצם רק שמדובר על דן יחיד בערעור.

"סמכות כניסה - סעיף 57ו

57ו. לצורך פיקוח על ביצוע הודעת איסור שימוש או צו. איסור שימוש, שניתנו לפי הוראות סעיפים 57א עד 57ג,

תהיה לשוטר סמכות כניסה לכל מקום שבו אמור הרכב להימצא או שיש לו יסוד סביר להניח שהרכב נמצא בו."

"החזרת רשיון הרכב - סעיף 57ז

57ז. רשיון הרכב יוחזר לבעל הרכב בתום-תקופת איסור השימוש או לאחר ביטול איסור השימוש או אם זוכה

הנאשם, כפי שייקבע בתקנות."



אמרנו שיש נסיבות שבהן קצין משטרה יבטל את איסור השימוש, יש נסיבות שבהן בית-המשפט יבטל את איסור

השימוש, או אם זוכה הנאשם כפי שייקבע בתקנות.
היו"ר אלי גולדשמידט
אם אני רוצה להתחבר בהזרה לסעיף 57ד, גם אם תהיה סמכות לעכב את הרכב עד שזה ישולם, הרישיון יוחזר.
אלי אביר
אולי צריך לעשות איזשהו חיבור בין 57ד לבין החזרת הרישיון. זאת אומרת, צריך באיזשהו מקום להבהיר איך

הבעלים משחרר את הרכב מאותו מגרש שבו הוא מאוחסן.
ריקי בן-יששכר
אני חושבת שרצוי שייכתבו נהלים. זה באמת בעייתי.
אתי בנדלר
המשטרה תמיד כותבת נהלים לביצוע.
היו"ר אלי גולדשמידט
אנחנו שוב פעם מדברים על אותו אחוז אפסי של מיקרים. הרי אותו בעל רכב יקבל בהתחלה את הצו של בית

המשפט.
אתי בנדלר
לבעלים אין בכלל שום חובה. איסור השימוש ברכב לא חל על הבעלים של המגרש, רק על הבעלים של הרכב.
היו"ר אלי גולדשמידט
יש פה שני מהלכים. בשלב הראשון הוא מביא את הרכב אל המגרש, באותם 2 מיקרים מתוך מיליון שמביאים את

הרכב למגרש. אז הוא מביא צו של בית-משפט או הודעה של קצין משטרה.
אתי בנדלר
זה לא מעניין את בעל המגרש לדעתי. כל מה שהבעלים של המגרש יודע הוא שהביאו את הרכב להחנות אותו.
היו"ר אלי גולדשמידט
אז איך בעל המגרש יידע שהוא יכול לפנות לבית-המשפט במקרה שבעל הרכב לא משלם לו? מבחינתו זה כמו כל

אדם שהכניס רכב ויום אחד הוא רוצה לשחרר את הרכב מבלי לשלם לו.
עבד-אלמאלכ דהאמשה
אז בעל המגרש לא ישחרר את הרכב עד שהחוב ישולם. פרקטית הוא פשוט לא ישחרר את הרכב וזהו.

יש פה בעיה קטנה אחרת לגבי המילים "אם זוכה הנאשם". במקרה כזה למה הוא צריך לשלם על האחסנה של

י הרכב? הרי הוא זוכה. המדינה צריכה לשלם את זה.
היו"ר אלי גולדשמידט
דיברנו על זה. למה נאשם שזוכה אחרי 3 שנות מאסר ושילם 200,000 דולר לעורך-דין, למה הוא לא מקבל

פיצוי? יש סעיף אחד בחוק העונשין האומר שאם הוגש נגדו כתב אישום ברשלנות ושלא בתום לב הוא יכול להגיש

בקשה לפיצויים. בואו לא נתקוף את זה דרך בעיית התעבורה. יש אנשים שיושבים בבית-סוהר ובמעצרים והם לא

מקבלים על זה שום דבר.
אתי בנדלר
אני חושבת שבמקרה זה אולי יש לנו אפילו תשובה חזקה יותר לשאלה שלך, כי היא הטרידה אותנו, היא בכלל לא

נראתה לנו שאלה משנית. אני חוזרת כאן לסעיף 57ד רבא, לאותה פיסקה שאתה הצעת שנסמן אותה כפיסקה (2).

"בית משפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, רשאי, לפי בקשה שתוגש לו, להורות כל הוראה שתיראה לו בענינים

האמורים בסעיף זה". אנחנו חשבנו על זה והיה לנו ויכוח אדיר עם המשטרה. אני אמרתי שיש מיקרים, למשל אם

יסתבר שהמאזניים שבהם שקלו את הרכב לא היו תקינים, שאז המדינה בהחלט תצטרך לשאת בהוצאות.
היו"ר אלי גולדשמידט
אני אומר לכם, לא ישימו משאיות במיגרשים. אנחנו מדברים פה על תיאוריות. אם זה יקרה, אם תהיה איזשהי

תקלה אז תמיד אפשר לתקן.
אתי בנדלר
לפני שאני עוברת לסעיף 4, אני שכחתי להביא לתשומת הלב את הוספת סעיף 2. הסתבבר לי שנפלה טעות דפוס

בתיקון מסי 41. שם כתבנו "שלא יוגש אישום" ואנחנו בסך הכל מנצלים את ההזדמנות לתקן את הניסוח ולומר "שלא

יוגש כתב אישום".
היו"ר אלי גולדשמידט
התיקון הזה מאושר.
אתי בנדלר
סעיף 4 - תיקון סעיף 67

סעיף 67 לפקודה - "נהיגה בזמן הפסילה או בניגוד לתנאים

"מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתוקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה

בלי רשיון לפי פקודה זו, או מי שנוהג בניגוד לתנאים שנוספו ברשיונו...", עד כאן הסעיף מדבר רק על רישיון נהיגה,

ההמשך מדבר על רישיון רכב, "או מי שהודע לו כי נפסל מהחזיק ברשיון רכב, וכל עוד הפסילה בתוקפה הוא משתמש

באותו רכב, או מרשה להשתמש בו", ועכשיו באה התוספת המוצעת - "או מי שנהג או הרשה לאחר לנהוג ברכב בניגוד

להודעת איסור שימוש או צו איסור שימוש" - "דינו מאסר 3 שנים או קנס 100,000 שקל או שני העונשים כאחד".
היו"ר אלי גולדשמידט
עכשיו אנחנו מעלים את זה לרמה של נהיגה בזמן פסילה.
אתי בנדלר
עכשיו אחרי שאני קוראת את זה אני משתכנעת שהערתה של גברת רחל גוטליב היתה נכונה. זה לא יהיה נהיגה

בניגוד להודעת איסור או צו איסור משום שדחינו את התחילה שלו. אז הפיתרון שהצענו הוא באמת לא פיתרון טוב.
רחל גוטליב
צריך לעשות את אותו מנגנון שקבענו גם לגבי פסילה וחישוב של תקופת פסילה של בית-משפט וגם בתיקון 41,

פסילה מיבהלית על-ידי שוטר. קבענו שם שמועד הפסילה יהיה מיום מתן גזר-הדין אבל המניין יתחיל מיום המסירה.
היו"ר אלי גולדשמידט
תנסחו את זה. זה מאושר על-ידי הוועדה אבל צריך לנסח את זה מחדש. אולי תחזרי שוב על העיקרון נדי שיהיה

ברור מה הוועדה מאשרת.
רחל גוטליב
. .

העיקרון הוא שמועד תחילת צו האיסור הוא מיום מסירת הצו לנהג, בין אם על-ידי השוטר ובין אם על-ידי בית

משפט; אבל רק לגבי בית-משפט המנין יתחיל מיום מסירת הרישיון; לגבי הצו שניתן על-ידי שוטר, לא קבענו את אותו

עקרון בגלל שהבעלים לא קיבל את הצו לידיו. רק לגבי בית-משפט נקבע שמנין התקופה יחל מהמועד שבו נמסר

הרישיון, ברוח האמור בסעיף 42 לפקודה.
היו"ר אלי גולדשמידט
זה אושר.
אתי בנדלר
סעיף 5 - הוספת התוספת השביעית
"אחרי התוספת השישית לפקודה יבוא
"תוספת שביעית (סעיף 57ג)

(1) עבירה לפי תקנה 85(א)(5) לתקנות, לענין הובלת מטען ברכב מסחרי, בשהמשקל הכולל של הרכב והמטען

המובל בו עולים על המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב."

זה הסעיף שרלוונטי לעניין סעיף 57ג. הרשעה בעבירה הזאת מאפשרת לבית-המשפט להטיל עונש נוסף של איסור

שימוש.
רחל גוטליב
ההערה של היושב-ראש נכונה, בתנאי שזו אינה עבירת קנס.
היו"ר אלי גולדשמידט
זה מופיע בסעיף עצמו. זו השאלה הראשונה ששאלתי.
ריקי בן-יששכר
זה צריך להיות בתוספת במפורש, כדי שלא יהיו לנו בעיות עם תיקון התוספת השניה והתוספת הרביעית.
אתי בנדלר
סעיף 57ג אינו חל אם העבירה היא עבירת קנס. בסעיף 57ג(א) נאמר: "הורשע אדם בעבירה מן העבירות,

המנויות בתוספת השביעית,... ובלבד שהעבירה אינה עבירת קנס". הסעיף הזה לא נכנס לתוקפו בכלל אם העבירה

היא עבירת קנס.
רחל גוטליב
בסדר.
אתי בנדלר
סעיף 6 - תחילה

"תחילתו של חוק זה ארבעה חודשים מיום פרסומו."

אני רוצה להפנות את תשומת הלב, בנוסח שאושר בזמנו לקריאה שניה ושלישית נקבע שיש תקנות, בעיקר לעניין

אחסנת הרכב, אם אינני טועה, שהשר יתקין תוך 60 ימים, ובדי לאפשר להיערך לעניין הזה הוצע שתחילת החוק תהיה

120 ימים מיום פרסומו של החוק. בנוסח הנוכחי לא הגבלנו את השר לתקופה שבה הוא יתקין את התקנות המתחייבות

אבל השארנו את הסעיף שתחילתו של חוק זה 4 חודשים מיום פרסומו כדי לאפשר היערכות, עם כל הטפסים, עם כל

התקנות וכיוצא בזה.
היו"ר אלי גולדשמידט
הסעיף אושר.
יפעת רווה
אני רוצה להפנות את תשומת הלב לנושא של העברת הרישיון לרשות הרישוי. אני מניחה שזה דורש גם תקנות

מצד משרד התחבורה. אין צורך בסעיף מסמיך מיוחד.
אתי בנדלר
כתוב: "כפי שייקבעו בתקנות". אנחנו קראנו את זה הרי מספר פעמים. "במועד שייקבע", וכדומה.
היו"ר אלי גולדשמידט
אני רוצה לסכם את הדיון.

אנחנו אישרנו את הצעת החוק הזאת לקריאה שניה ושלישית.

מעבר לטיפול בסוגיה הקונקרטית של מיטען חורג לדעתי אנחנו פנינו פה לתחום חדש של סנקציות, שלא היה

מוכר קודם לכן במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים. מעבר למלחמה בסוגיה הקונקרטית של הובלת מיטען חורג, שהיא

גורם מאיץ לתאונות דרכים ולתאונות דרכים חמורות, אני חושב שכדאי מאוד - ואני פונה פה גם למשרד התחבורה וגם

למשרד המשטרה - לשים לב מה תהיה מידת האפקטיביות של הסנקציה הזו לגבי המשך קיום העבירה של נשיאת

מיטען חורג. אם יסתבר שאכן יש לזה אפקטיביות וכמות העבירות תרד, אני לא הייתי נימנע מלשקול הרחבת הסוג הזה

של סנקציות גם על עבירות תעבורה חמורות אחרות. יכול מאוד להיות שמי שביצע תאונת דרכים קטלנית והורשע -

אני לא מדבר על השבתה בגלל עבירה של מהירות מופרזת - אבל כאשר מדובר בביצוע עבירה חמורה או במצבים שיש

הצבר מאוד גדול של הרשעות קודמות בעבירות חמורות, אולי היה ראוי לשקול במסגרת הסנקציות שבית-המשפט יכול

להטיל - שזה פסילה וקנסות - גם לשקול את הנושא של הכללת הסנקציה של השבתת רכב.

יש לי תחושת בטן שהסנקציה הזאת תהיה מאוד יעילה. לא שאנחנו אוהבים להטיל סנקציות ולהוסיף סנקציות אבל

המטרה של המלחמה בתאונות הדרכים מקדשת גם אמצעים שהם לא כל-כך שגרתיים. אני באמת חושב שמן הראוי

שבתוך נניח 4-3 חודשים מיום תחילת החוק יובא דיווח מפורט לוועדת הכלכלה לגבי התוצאות והאפקטיביות של החוק

מבחינת הקטנת כמות העבירות בתחום נשיאת המיטען החורג. אני גם מציע למשרד התחבורה במקביל להחלת החוק

הזה לפתוח במיבצע לאכיפת המלחמה בעבירות מהסוג הזה של מיטען חורג. לא יהיה די להמשיך בשיגרה הרגילה של

הנושא הזה במסגרת כלל הטיפול במלחמה בתאונות הדרכים אלא כדאי לשים עליו את הדגש בתקופה הזאת.
עבל-אלמאלכ דהאמשה
אני חושב שהוועדה תרמה על-ידי החוק הזה בצורה אפקטיבית למלחמה בתאונות הדרכים. אנחנו עדים בתקופה

האחרונה להשתוללות בכבישים, להרג במידה שלא ידענו כמוה בעבר. חובת כולנו לתרום למאבק הזה. מי יתן ונצליח

בדרך הזאת לצמצם את מספר תאונות הדרכים.

אני סבור ש-4 חודשים לא יספיקו כדי לראות מגמות לכן אני מציע שמשרד התחבורה יחזור אלינו עם דיווח לאחר

תקופה ארוכה יותר. אנחנו צריכים לתת ארכה כדי שתהיה כבר מודעות בציבור לכך שהחוק הזה עבר.
היו"ר אלי גולדשמידט
נקבע 6 חודשים.
אלי אביר
כפי הניראה אתה קראת מכתב תשובה שכתבתי לפני שבוע בעניין הזה. אחרי שהחוק הזה ייצא לפועל וניראה מה

קורה אפשר יהיה לחזור ולבדוק את הדברים.
היו"ר אלי גולדשמידט
אני יכול רק לומר שקלעתי לדעת גדולים. אני לא זוכר שקראתי את המכתב, אבל
אלי אכיר
אני מבקש גם להפנות את האכיפה למשטרה.
היו"ר אלי גולדשמידט
גברת גוטליב, הכל על הכתפיים שלך מרגע זה ואילך.

אני מבקש להודות בראש ובראשונה לגברת בנדלר, על העבודה שהיא עשתה כאן - אני גם אגיד את זה במליאה -

ולכל הגורמים, אני לא אזכיר עכשיו את כל השמות, למשרד לבטחון פנים, למשרד המשפטים, ללשכת עורכי-הדין,

למשרד התחבורה, למועצת המובילים, כל מי שהיה שותף להכנת החוק הזה. אני חושב שעשינו פה, אומנם מאוד

בצינעה, הדברים החשובים לא כל-כך מעניינים את הציבור הרחב או את התקשורת, עשינו פה צעד מאוד חשוב בנושא

של המלחמה בתאונות הדרכים. אנחנו נתברך לא במחמאות שייתנו לנו אלא בזה שתאונות הדרכים תיפחתנה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50

קוד המקור של הנתונים