ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 25/12/1996

השפעת הצעת התקציב על התעשייה, המסחר והאבטלה, בהשתתפות יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה. חבר הכנסת עמיר פרץ

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 50

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי. ט"ו בטבת התשנ"ז (25 בדצמבר 1996). שעה 30;8

נכחו; חברי הוועדה; אלי גולדשמידט - היו"ר

אפי אושעיה

נסים דהן-
מוזמנים
חבר הכנסת עוזי ברעם

חברת הכנסת סופה לנדבר

חבר הכנסת אפרים סנה

חבר הכנסת עמיר פרץ - יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה

אמיר לוי - אגף התקציבים, משרד האוצר

דוד ליטבק - מנכ"ל משרד התיירות

שבתאי שי - משנה למנכ"ל משרד התיירות

צביה דורי - ראש מינהל תיכנון וכלכלה, משרד המסחר והתעשייה

יהונתן גיליס - הלשכה המשפטית, משרד המסחר והתעשייה

לאה אחדות - מנהלת המכון החברתי כלכלי

טל אלכסנדרוביץ' - עוזר לדובר יו"ר ההסתדרות

פיני שומר - יו"ר האגף לאירגון ומועצות פועלים בהסתדרות

רון שלו - עוזר ליו"ר האגף לאירגון ומועצות פועלים בהסתדרות

רחל תורג'מן - ההסתדרות

סמי שושן - ראש המועצה המקומית מצפה רמון

נפתלי שגיא - יו"ר מועצת פועלי כפר סבא

יונה פרטוק - מזכיר מועצת פועלי קריית שמונה

עזרא שלום - מזכ"ל הסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה

חיים אביבי - מזכ"ל איגוד פועלים חקלאיים, ניקיון ושמירה

ששון אפרתי - מזכ"ל הסתדרות עובדי המלונאות והתיירות

ציון יונה - יו"ר ועד מלון הולידיי אין ירושלים

שמעון אבו - יו"ר ועד מלון שרתון פלאז'ה ירושלים

אפרים זכאים - ועד מלון שרתון פלאז'ה ירושלים

צבי לובנן - יו"ר ועד קק"ל, אזור הדרום

דניאל אוחיון - יו"ר ועד מפעל טלרד, לוד

יעקב אנקונה - יו"ר ועד עובדי אלקו תעשיות

אלי בית-און - יו"ר ועד עובדי חברת קניאל קופסאות פח

שמואל קובי - הסתדרות עובדי הבניין

עינת הלוי - יו"ר נעמת, קריית גת

גלית אבישי - מנהלת לישכת הקשר לכנסת
מנהלת הוועדה
לאה ורון

קצרנית; ימימה פרלס
סדר-היום
השפעת הצעת התקציב על התעשייה, המסחר והאבטלה - בהשתתפות יו"ר

הסתדרות העובדים הכללית החדשה, חבר הכנסת עמיר פרץ.



השפעת הצעת התקציב על התעשייה, המסחר והאבטלה,

בהשתתפות יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה. חבר הכנסת עמיר פרץ.

היו"ר אלי גולדשמידט;

אני פותה את ישיבת ועדת הכלכלה.

אני רוצה להתנצל על הנוכחות הדלה של חברי הוועדה, והסיבה היא שהיינו כאן

כל הלילה. ביומיים האחרונים מקיימים את הדיון על חוק ההסדרים במשק, שמשתלב

בדיון הכללי על תקציב המדינה, שאמור להסתיים עד תחילת השנה האזרחית החדשה.

בדיון הזה חברי הכנסת דנים לא רק על סעיפים קונקרטיים של התקציב, ולא מתייחסים

בהכרח לנושאים נקודתיים - אם כי מידי פעם חבר כנסת מתייחס גם לנושא נקודתי

כזה או אחר - אלא גם מבטאים את השקפת עולמם החברתית-כלכלית, את סידרי

העדיפויות שהם מבטאים בהשקפת עולמם, וכיצד הם רואים את אותה השקפה בסדר

העדיפויות של הממשלה, במסגרת קביעת התקציב והיעדים למשק, כפי שהם באים לידי

ביטוי בחוק ההסדרים.

אני משמש כרגע בתפקיד יושב ראש הוועדה, ולכן לפחות בשלב זה אמנע מלהביע

עמדה פוליטית, למרות שדעותיי הפוליטיות ידועות ואני נמצא בצד מסויים של המפה.

ועדת הכלכלה עובדת מול שיבעה-שמונה משרדים ממשלתיים שכולם עוסקים בתחום

הכלכלי, תעשייה ומסחר, תיירות, חקלאות, שיכון, תחבורה ואנרגיה ותשתית. בכל

הנושאים, למצב הכלכלי יש השלכה משמעותית לגבי הענפים האלה. אני קיימתי כאן

דיונים בסוגיית המשבר בתיירות ובנושא התעשייה. סיירנו בשבוע שעבר גם במלונות

בירושלים, והסיור האחרון שקיימנו כוועדה, שהוא אחד מיני רבים, היה לפני כמה

שבועות בשני מפעלים באופקים, ב E.C.I-ובחמם בנתיבות. כשהיה משבר במפעל כיתן

בבית שאן היינו בקשר כוועדה עם העובדים שם.

אנחנו מחוברים חזק מאוד למצוקה הכלכלית שהולכת ומתרחשת במדינה, מנקודת

ראות המשק או הנושאים הכלכליים עצמם, במיוחד התעשיינים, החקלאים התיירנים, וכל

האנשים שעוסקים בתחומים הללו. אנחנו לא פחות, ואולי יותר - ואני מבטא פה לדעתי

את עמדת כל חברי הוועדה, ללא קשר להשתייכות המפלגתית - מאוד מוטרדים מההשלכה

של ההאטה במשק, של המיתון הממשמש ובא, ולדעתי אנחנו נמצאים על סיפו של מיתון

כזה, שתהיה לו השפעה קשה על העובדים במשק. שאלנו בענף התיירות מה קורה

לעובדים בענף כתוצאה מהמשבר, באותו סיור בבתי המלון בירושלים, והסתבר לנו

שפשוט מפטרים אנשים, אנשים הופכים להיות מובטלים. יכול להיות שכשמפטרים מבית

מלון, המדינה לא מזדעזעת כפי שקורה כשסוגרים מפעל בבית שאן. התוצאה במישור

הפרטני של האדם עצמו, היא תוצאה קשה ואכזרית, ויש לה אפקט דומינו על המצב

החברתי במדינת ישראל. אנחנו רגישים מאוד לעניין הזה, ואנחנו כל הזמן תובעים

מהממשלה שתגלה גם היא רגישות לעניין. אני מאוד רוצה לומר אמירה פוליטית בנושא,

אבל אני אתאפק ולא אעשה זאת. הגברת לאה אחדות, בבקשה.

לאה אחדות;

ביקשנו שהדיון בוועדת הכלכלה יוקדש לנושא של תקציב המדינה וחוק ההסדרים,

והשפעתו על התעשייה והאבטלה. בהמשך לדבריו של היושב ראש, לפי הנתונים האחרונים

שפורסמו על ידי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה תמונה של האטה ניכרת בקצב

הצמיחה במשק. גידול התוצר הגולמי לשנת 1996 נאמד ב-3.8%, זאת לעומת שיעורי

גידול גבוהים שלהם היינו עדים בשנים הקודמות. כאשר אנחנו אומרים 3.8%, אנחנו

משווים את כל 1996 ל-1995, אבל אם נעשה בדיקה של נתונים ריבעוניים, אנחנו

ניראה ששיעור הגידול ירד מ-6% בריבעון הראשון ב-1996, ל-3.5% בריבעון השני,

ולכ-2.5% בריבעון השלישי והרביעי, וזאת על פי אומדנים. יש לנו ירידה בקצב

הפעילות הכלכלית, שבאה לידי ביטוי חריף בריבעון השני, אם כי בריבעון השלישי

והרביעי רואים איזושהי התייצבות מסויימת. אנהנו גם יכולים לומר שבאופן כללי,



ההאטה בפעילות הכלכלית ב-1996, מובנת על ידי ירידה מאוד חדה בשיעור הגידול

בייצוא, ירידה של ב-7 נקודות האחוז. אם ב-1995 היינו עדים לכך שהייצוא גדל בכ-

11%, הרי ב-1996 הוא גדל בפחות מ-4%.
היו"ר אלי גולדשמידט
לא ברור לי המספר.
לאה אחדות
ב-1995- הוא גדל ב-11%, אבל ב-1996 הוא גדל ב-4%, שזאת ירידה של שבע

נקודות האחוז בשיעור הגידול. כמובן שיש לנו גם האטה בשימושים האחרים במשק, יש

האטה בצריכה הפרטית, אם כי מתונה, ובריבעון הרביעי האומדנים הם שההאטה תהיה

הרבה יותר בולטת. כמובן שיש לנו האטה בהשקעה, כאשר הדבר הבולט הוא האטה בהשקעה

למגורים, שהיא פועל יוצא של הירידה בהיקף התחלות הבנייה.

ההערכה שלנו ושל גורמים רבים אחרים, היא שההאטה בקצב הצמיחה במשק תימשך

גם בשנת 1997. האומדנים מראים על קצב גידול של כ-3%, כאשר הייצוא והייבוא

יגדלו ב-4%, ובדומה לכך גם הצריכה הפרטית. לאור המדיניות של תקציב המדינה,

שזאת מדיניות מרסנת, וגם לאור המדיניות המוניטרית, של החזקת שער ריבית גבוה,

שאנחנו צופים שהיא תימשך גם ב-1997, ולאור העובדה שהכבדת נטל המס מכתיבה את

ההכנסה הפנויה שעומדת לרשות הפרטים, אנחנו צופים שההאטה במשק תימשך בשנת 1997.

אנחנו חוששים במיוחד למצב התעסוקה באותם אזורי פיתוח ואזורי מצוקה

רגישים. אם אנחנו מסתכלים על נתוני התעסוקה ל-1996, לפי נתוני לשכות התעסוקה,

אנחנו רואים גידול במספר דורשי העבודה. מספר דורשי העבודה של שישה ימים ויותר,

של מובטלים עם אבטלה קשה יותר, בולט מאוד בעיירות הפיתוח של הדרום, כמו

אופקים, ירוחם ומיצפה רמון, שם אחוז דורשי העבודה מגיע ל-13%-12%, לעומת

הממוצע השנתי של כ-4.5%. העלייה הזאת במספר דורשי העבודה, היא איתות מדאיג למה

שיכול לקרות לנו בשיעור האבטלה במשק לשנת 1997, כאשר אנחנו חוזים שב-1997,

שיעור האבטלה יעלה על 7%, לעומת כ-6.5% ב-1996.

אני רוצה להתמקד בנושא של צימצום המענקים במסגרת חוק עידוד השקעות הון.

אנחנו יודעים שהמענקים לאזורי פיתוח אל"ף צומצמו ל-20%. יש איזשהו פיתרון מאוד

זמני ומאוד חלקי ל-1997. באזור בי"ת זה צומצם ל-10%.
שמואל קובי
שייתנו ליש"ע, זה יותר חשוב...
היו"ר אלי גולדשמידט
כדי לדייק בנתונים, לשנה הקרובה זה יהיה 24%.
לאה אחדות
לשנה הקרובה, ורק על השקעות בהיקף קטן. לפי מה שמשרד האוצר הכין בתקציב

המדינה, יש לנו ירידה של כ-700 מיליון שקל בהרשאה להתחייב, וירידה של 75

מיליון שקל בתקציב המזומן.
אמיר לוי
זה לא מדוייק.



לאה אחדות;

אנחנו מביעים את החשש כי הירידה במענקים, והעובדה שחלק גדול מהמלצות גבאי

שהוקצו למשאבים חלקיים, מהחיסכון שיש בירידה במענקים, יגרמו נזק לתעסוקה

ולייצוא באותם אזורים רגישים שהם אזורי הפיתוח.

אלי גולדשמידט;

תודה רבה. מר ששון אפרתי, בבקשה.
ששון אפרתי
אני מזכיר הסתדרות עובדי המלונאות והתיירות. היו לנו ארבע שנים טובות,

חשבנו שתהיה יציבות, והנה שבר גדול. מזה שמונה חודשים המצב גרוע ביותר,

והתוצאה מורגשת בפיטורי עובדים באופן מאסיווי. אנחנו כל הזמן מנסים להביא

ליציבות לעובדים ולא מסתייע בידינו. ההאטה במשק משפיעה כמו שמשפיע המצב

הפוליטי הביטחוני. קיצוץ, חלילה, בתקציבים המיועדים לעידוד התיירות, יקשה יותר

ויותר את מצב עובדי המלונאות. בימים אלה יש פיטורים רבים של עובדים. אדוני

היושב ראש, צדקת בדבריך, שאם זה היה קורה במקום אחר, כמו בבית שאן, ההתייחסות

היתה אחרת לגמרי. משום מה אנחנו משלימים עם המצב כשמדובר בתיירות, שם מותר

לפטר, והאנשים יכולים להשאר ללא עבודה. אני חושב שצריך לעודד היום תמריצים

ותקציבים מיוחדים למשרד התיירות, כדי לעודד תיירות חוץ, ולא לצמצם את

התקציבים.

צר לי שחברי הוועדה מהקואליציה לא נמצאים פה, אבל חזקה עליך, יושב ראש

הוועדה, שתביא את הדברים לידיעתם.
היו"ר אלי גולדשמידט
יש כאן נציג מאוד חשוב של הקואליציה בוועדה, חבר הכנסת נסים דהן.
שמואל קובי
אני שמח שלפחות נציג אחד של הקואליציה נמצא כאן, כדי שישמע את זעקת עובדי

המלונאות והתיירות, שנמצאים במצב אכזרי של פיטורים, ואין אף אחד מהממשלה

שמנסה לסייע להם. אנחנו רוצים להאמין שהמצב שאנו נמצאים בו בעונה זו, הוא

זמני, כי כבר היו לנו בעבר זמנים קשים. כדי לשמור על התשתית של העובדים

במלונאות, צריך לבנות מנגנון של סיוע לבתי המלון, כדי שלא יצטרכו לפטר את

העובדים שיזדקקו להם בעתיד. אם לבתי המלון אין עובדים עם תשתית ראויה, זה עולה

גם למדינה.
היו"ר אלי גולדשמידט
תודה רבה. מר יונה פרטוק, בבקשה.
יונה פרטוק
אני מקריית שמונה. מבחינת אבטלה, בקריית שמונה , באופן יחסי למקומות

אחרים, האבטלה היא לא גבוהה. רוב פיתרונות התעסוקה הם בתחום הטכסטיל והתעשייה

הלא מתוחכמת, כלומר, מקומות עבודה עתירי עבודה, מהדור הישן. בנושא ההשקעות,

בשנים האחרונות, כמעט ולא הוקמו מפעלים בקריית שמונה, ואנחנו מתמקדים בבעיה

מאוד קשה של 800-900 עובדי טכסטיל, כשאנחנו יודעים שהחרב מונחת על צווארם של

עובדי הטכסטיל. ישנם ניסיונות של תושבים להתמקד בתחום הצימרים והנופש, אבל זה

לא מספיק.



אני חושב שקול הזעקה היה צריך לצאת בנושא עיירות הפיתוח, אני אומר אמירה

פוליטית, אנחנו עדיין חושבים שכל הרעיון של יש"ע שמקבל אזור פיתוח אל"ף, הוא

לא נכון. בקריית שמונה, אין שום הטבות, חוץ מאשר ההטבה שאושרה, של הנחה של 20%

במס, כאשר 60% מהתושבים לא נהנים מההנחה הזאת. מי שנהנה מההנחה הם אלה

שמרוויחים מעל 12 אלף שקל, אלה שיש להם, אבל מה קורה עם הפועלים, עם מעל 45%

מהתושבים שמקבלים שכר מינימום? דמיינו לעצמכם שהעירייה נחשבת למעסיק הטוב

ביותר מבחינת רמת השכר, וממוצע השכר שם הוא 4,400 שקל. אני חושב שצריך לומר

לממשלה שדיבורים זה לא מספיק. או שרוצים להפוך את עיירות הפיתוח למנוף לקידום

חברתי ולשיוויון, או שנמצא את עצמנו בפערים לעומת מרכז הארץ, שאף אחד לא יוכל

להדביק אותם. אני רוצה לציין, שמבחינת רמת ההכנסה, יש לנו מקדם השוואה של רמת

ההכנסה בין רמת השרון לבין קריית שמונה. רמת ההכנסה ברמת השרון היא כמעט פי

שניים לעומת קריית שמונה. ברמת השרון 960-1,100 שקל לנפש, ובקריית שמונה 580-

630 שקל לנפש.
היו"ר אלי גולדשמידט
מה פרוש 580 שקל?

יונה פרטוק;

הכנסה פר-נפש, לאדם, כולל הכל. אני חושב שאחר כך שואלים שאלות מורכבות

לגבי פיתרון הבעיות בעיירות הפיתוח. אתה נכנס למעין מעגל קסמים של הכנסה

נמוכה, המשך עבודה במקום עבודה עם הכנסה נמוכה, אי יכולת להעניק לילדים כמו

במרכז הארץ, והפערים הולכים וגדלים. יש שיכבה אליטיסטית עם הכנסה נאה, ויש

שיכבת עובדים עם הכנסה של שכר מינימום.

אני רוצה לספר לוועדה, שאתמול קיבלתי תלושי שכר של עובדים שמקבלים עדיין

שכר של 1,493 שקל בחודש. אם הטריקים של שכר המינימום, משחק השעות של כל חברות

כוח האדם, והמשחקים בטכסטיל, יימשכו, אנחנו פשוט נמצא את עצמנו עם רובד חברתי

הרוס לחלוטין. לצערי, לרובד הזה יש צבע מסויים וצורה מסויימת, והוא מתמקד

בעיירות הפיתוח. נכון שבקריית שמונה אחוז האבטלה הוא 3.9%, אבל, רבותיי, זה

עולם ומלואו, ואני אומר לכם שאם תהיה אבטלה בקריית שמונה, אנשים לא ישארו. אין

שום סיבה להשאר כשיש אבטלה, הכנסה נמוכה ואין השקעות בתעשייה, בנוסף לבעיה

הביטחונית. נוח יותר להשקיע במרכז, באזור פתח תקווה, אריאל ועמנואל. למה

להשקיע בקריית שמונה, למה צריך לוגיסטיקה כזאת כבדה? למה צריך משאיות להסיע

סחורה, במקום לייצר במרכז ולהסיע סחורה תוך רבע שעה?

אנחנו דורשים בשם כל עיירות הפיתוח, אנא, התחשבו ותבינו שזו אוכלוסייה

מצויינת, שתורמת את כל מה שיש באפשרותה מבחינה ביטחונית וחברתית. אם היום לא

יתקנו, אני חושב שזו תהיה בכייה לדורות.
היו"ר אלי גולדשמידט
תודה רבה. מר סמי שושן, ראש מועצת מיצפה רמון, אתה רוצה להציג לנו את

הדרום?

סמי שושן;

אני שמח שניתנה לנו הזדמנות לבוא ולהציג את הדברים. כולם וודאי יודעים

שמצב הנגב והדרום הוא בכי רע כבר כמה שנים. שמעתי את מר יונה פרטוק מקריית

שמונה. אני מעריך שכל הבעיות הן בעצם דומות בין הצפון לבין הנגב. מאחר ואנו כל

הזמן מדברים על איך אפשר לטפל בבעיות ולפתור את המצוקות, אני חושב שהדברים

תלויים אך ורק במדיניות הממשלה. ברגע שמדיניות הממשלה תהיה ברורה בנושאים



הללו, אני מניח שרק כך נוכל לקבל טיפול. אני יכול לתת דוגמאות טובות בנושא,

למשל ברגע שהעיר באר שבע קיבלה עדיפות לאומית אל"ף והממשלה נכנסה לשם עם

תוכנית "מיפנה 97", אני הושב שאחוזי האבטלה שהיו 110% ירדו מאוד, וניתן לומר

שכיום אין שם אחוזי אבטלה. הטיפול הנקודתי שניתן לפני כשנתיים, הוכיח את עצמו

והצליח. אם נדבר על מיצפה רמון, אין לנו שום יתרון על יישוב אחר במדינת ישראל.
היו"ר אלי גולדשמידט
חוץ מהנוף...

סמי שושן;

נכון, חוץ מהנוף. האמת היא שאין שום סיבה שיזמים ירצו להגיע למיצפה רמון.

בכלל, האזור כולו לא מושך יזמים, ובפרט כשמדברים על נקודה מרוחקת מכל יישוב

עירוני אחר בארץ. אם לא יהיו סידרי עדיפויות ברורים שאומרים שכדי להגיע למיצפה

מון צריכים לסייע ב-X וב-Y, לא תהיה שום סיבה ליזם להגיע לשם. אני חושב שמי

שמגיע, בא כאדם שמראש יודע שהוא הולך לכישלון. אותם תנאים שיש במרכז הארץ,

מהווים למשקיע יתרון כלכלי, לכן אין שום סיבה שהוא יבוא וישקיע את כספו באזור

בכלל, ובמיצפה רמון בפרט. הדברים שאנו מעלים כאן, הם חיוביים, אבל אם אין

מדיניות ברורה, לא יכול להיות פיתרון ממשי וטוב.

אנו הולכים בעתיד לקראת צימצום הון. אני הושב שגם ללא הצימצום, אנו במצב

קשה עם בעיות ומצוקות, ואיננו מסוגלים ליצור מקורות תעסוקה. אנחנו לא אלה

שביקשנו לקלוט את אותם 25% של עולים חדשים. הם הובאו על ידי מדיניות ממשלתית,

ואנחנו מברכים על כך, אבל אם לא מוצאים להם מקור פרנסה, זה יוצר בעלות חברתיות

קשות. אני חושב שאנחנו עושים מאמצים לקלוט את העלייה בצורה טובה, ויש הרבה

יישובים שקלטו אותם בצורה טובה, אבל בסופו של דבר, אם בוחנים את המדיניות

העתידית של הממשלה, לדעתי מחזירים את עיירות הפיתוח בעשרות שנים אחורנית. אני

חושש מאוד שהתדמית שהיתה לעיירות הפיתוח, ממנה הצלחנו להשתחרר, שוב תחזור

אלינו. הנוסחה לפיתרון הבעיה היא מדיניות ברורה.

היו"ר אלי גולדשמידט;

תודה רבה. הגברת עינת הלוי, אולי תוכלי לשים את הדגש בדברייך דווקא על

הנשים בהקשר שלנו.
עינת הלוי
אני רוצה לשים את הדגש על קריית גת ולגבי כל הדרום. אם נדבר על הפן הנשי,

אז מצבן של הנשים באזור הדרום הוא בכי רע. קריית גת נמצאת במקום הראשון באבטלת

נשים. הדבר מתבטא בכמה מישורים. ראשית, נשים שעבדו בטכסטיל ובחקלאות בקריית

גת, נאלצות היום לא לצאת לעבודה. בחקלאות נכנסו העובדים הזרים, שזו מכה בפני

עצמה. בטכסטיל, החורף הזה הוא קשה מאוד גם לחקלאים וגם לטכסטיל, הרבה מפעלים

נסגרו, או שהם עובדים בקצב איטי יותר. העבודה בטכסטיל ובחקלאות היא גם עבודה

זמנית שבה הנשים עובדות תקופה וחוזרות ללשכת העבודה, וחוזר חלילה כמה שנים.

ביומיום, אני רואה את זה בהרבה פניות של נשים לקבלת יעוץ וסיוע משפטי, הן

במסגרות של נעמת והן באירגוני נשים אחרים בעיר, בהרבה מיקרי אלימות נגד נשים

ובשימוש בסמים ובאלכוהול. נושא האלכוהול מאוד התגבר באזור שלנו בגלל - כפי

שאמר ידידי ממיצפה רמון - העובדים הזרים והעלייה. העלייה שהגיעה לקריית גת

יצרה מצב שבעיר גדולה של 50,000 תושבים, 30% יהיו עולים חדשים. העולים גרמו

לפריחה וגדילה של העיר, אבל זה גם החליש אותה מאוד, והיא ירדה במידרג הסוציו-'

אקונומי. מספר הפונים ללשכות לשירותים חברתי ים וללשכות התעסוקה גדל מאוד, ואני

אומרת בכאב שזאת עיר די ענייה.



לנשים אין הזדמנות למצוא עבודה באזור הדרום, ובוודאי שלא בקריית גת. עם

כל הפמיניזם והרצון לומר שהנשים שוות ומפרנסות כמו הגבר, היום זו ממש מציאות

בידיונית. הקושי במציאת עבודה בקריית גת, גורם לכך שנשים מאוכלוסיות ברמה

סוציו-אקונומית גבוהה יותר, עוזבות את העיר. אם אין תעסוקה, אין לנשים מה

לעשות בעיר. אוכלוסיה מאוד חלשה הופנתה לאזורים כמו קריית גת. היתה בנייה

מאסיבית של למעלה מ-5,000 יחידות דיור בעיר, ועלות הדירה היתה מאוד זולה. זו

היתה מדיניות מכוונת ממשלתית, לשלוח אוכלוסיות מסויימות לקריית גת. מ-1990 עד

היום, עלינו מ-27,000, ל-50,000 תושבים, אבל אם אנו בוחנים מי הם התושבים

שהגיעו, רואים שהם לא חיזקו את העיר מבחינה כלכלית.

לאור הקיצוצים החדשים, רוצים להפחית את נקודת הזיכוי לאישה עובדת, וזו

פגיעה מאוד ישירה בנשים. אותן נשים שכבר מוצאות תעסוקה - באזור קריית גת מדובר

רק בטכסטיל ובמזון - נפגעות פעמיים, גם כי שכרן נמוך משכר הגברים--
נסים דהן
מה ממוצע השכר שאישה משתכרת בקריית גת?
עינת הלוי
אישה שעובדת בטכסטיל, משתכרת במשכורת מינימום, אבל תמיד יש טריקים שאפשר

להשתמש בהם לרעתה.
נסים דהן
בואו נדבר במספרים.
שמואל קובי
1,400 שקל.
נסים דהן
כמה ילדים יש לה?
שמואל קובי
שלושה-ארבעה.
נסים דהן
אז אני מודיע לך שהיא אף פעם לא קיבלה את נקודת הזיכוי, אף פעם לא השתמשה

בזה, כי כדי שהיא תהנה מהנקודה הזאת, היא צריכה להשתכר 3,600 שקל. לנקודת

הזיכוי אין שום השפעה על הנשים שאת מדברת עליהן עכשיו. צריך לשים את הדברים

בפרופורציה.
עינת הלוי
אני לא מייצגת רק את הנשים שרמת הכנסתן היא 1,400-1,500 שקל. אני מייצגת

את כלל הנשים, וברוך ה', ישנן נשים שמשתכרות מעל הסכום הזה, ביניהן מורות

ואחיות--
נסים דהן
כאן מתעוררת השאלת, האם אין זה מן הראוי שנשים שמרוויחות סכומים של

6,000-7,000 שקל, לא יתרמו לחברה את חצי נקודת הזיכוי, כי הרי הגברים תורמים

יותר.
עינת הלוי
שאלה לי אליך. מורות ואחיות הן בדרך כלל נשים, והן כן תפגענה בנושא הזה.

הרבה נשים עוסקות גם בסיעוד וגם בהוראה. לנקודת הזיכוי יש מטרה, לפצות את

הנשים.
היו"ר אלי גולדשמידט
נעזוב את הוויכוח הזה כרגע, גברת הלוי, סיימי את דברייך.
עינת הלוי
אני רוצה לסיים ולומר, שישנה מדיניות ממשלתית מכוונת להעביר אוכלוסיות

מסויימות לערי הפיתוח. הממשלה עזרה להביא את מפעל אינטל לקריית גת, ואני רוצה

לציין שכתוצאה מהמדיניות החדשה ומההאטה במשק, שמעתי לאחרונה, שיש הרבה מאוד

מפעלים שהיו אמורים להגיע לעיר, וכעת חושבים פעמיים אם לעשות זאת. זה עלול

להשפיע על סך כל ההתפתחות שחשבנו שאינטל ישפיע.

היו"ר אלי גולדשמידט;

תודה רבה. יושב ראש ההסתדרות, חבר הפנסת עמיר פרץ, בבקשה.

עמיר פרץ;

אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה על שקיים את הפגישה בשעה כל כך מוקדמת.

אנחנו מקיימים דיונים בכל הוועדות היום. יש לנו דיון בוועדת העבודה והרווחה על

מעמד העובדים ועל צווי הרחבה, בוועדת החינוך על העסקת ילדים במדינת ישראל,

בוועדת הפנים על השימוש בכוח כנגד עובדים, וכאן, על ההשלכות הכלכליות לגבי

המתרחש במשק.

אני רוצה להביע רק חשש אחד, שאם מדיניות הממשלה שמבוססת על תחזית

אינפלציה של 8%-7.5% לשנה, בסופו של דבר תהפוך לדינמיקה של יצירת מיתון ומעבר

מהאטה למיתון ויצירת מוקדי אבטלה, אז חלילה יכול להסתבר שיעד האינפלציה הזה

הוא ברומטר למשבר עמוק. אני מכיר את הוויכוחים המאוד לא פשוטים, שבכל נושא

שקשור לזיכוי של עובדים, מציגים את עובדי שכר המינימום ואומרים שהם לא נפגעים,

כי הם מתחת לסף המס, וזה נכון. אני מוכרח לומר, שמדינת ישראל מציגה את התזה,

שלמעלה מ-45%-40% מהעובדים בישראל לא מגיעים לסף הכנסה של שכר מינימום, ואני

לא מציע להתהלל בזה כל כך, כי זה מצביע שמצבם של העובדים מאוד קשה. במצב בו

העובדים צריכים להאבק על רמת שכר כל כך נמוכה, אני חושב שהיעדים צריכים להיות

תוך ראיית המכלול כולו.

באשר לחצי נקודת הזיכוי שהפכה למוקד לוויכוח. אנחנו לא חושבים שזכויות

נשים צריכות להיות רק במה שקשור לנשים העניות. צריך לזכור שחצי נקודת הזיכוי

הזאת ניתנה כתמורה לפטור שנלקח מהן בעת חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. היא לא

ניתנה במיקרה. אין גבול לעניין של מי צריך לתרום מה. הנשים העובדות תורמות

בדיוק כמו הגברים, כשהן משתתפות ברפורמה של מדרגות המס ונקודות הזיכוי השונות.

להפך, גם אם לא היו מבטלים את חצי נקודת הזיכוי, נשים היו תורמות יותר, כי חצי

נקודת הזיכוי היתה נשחקת מעצם אי עידכונה. הדבר המדאיג בעניין, הוא שהכנסת



העזר הנוספת הזאת, לא היתה חלק מתהליך של התדיינות, של חשיבה ושל בדיקת

אלטרנטיבות. נוצרה מציאות שמישהו ראה שחסרים 300 מיליון שקל בתקציב, חיפש

וחיפש, ולבסוף מצא משהו נוח לקצץ ממנו. אפילו באמצעות הסתייגות פרטית, יש מקום

לבדוק את הדרך שבה מתנהלים הדברים, אבל לא אעסוק בכך כעת.

אני חושב שהשינוי בחוק עידוד השקעות הון- ובהתייחסות למעסיקים, הוא בהחלט

שינוי מהותי. אני לא יודע עד כמה וועדת גבאי תצליח ליצור אלטרנטיבות. אני לא

מבין את אמירת הממשלה שהעובדה שלא הגיעו מספיק משקיעים לאזורי פיתוח, היא רק

בגלל שיצרו להם סלקטיביות, שיצרה להם תלות. זאת תזה מאוד מעניינת, שאומרת שאם

נתנו להם עידוד של 35% והם לא הגיעו, עכשיו כשיבטלו להם את העידוד לגמרי, הם

ינהרו בהמוניהם לערי הפיתוח, ורק נצטרך לבלום אותם. באמת שיש גבול לציניות. אם

מישהו אומר שיקים תשתית כבישים ורכבות כדי לשנע את העובדים, וברבע שעה רכבת

מדימונה לבאר שבע, כולם יוכלו לעבוד בכמה מרכזים, הייתי מקבל זאת. אני חושב

שלא כך הוא המצב, אני לא חושב שמתכוונים לשנע את העובדים ממקום למקום, כי לאיש

אין סיבה להשקיע, לא בדימונה ולא בירוחם, אם הוא יכול לקבל אותן ההטבות בבאר

שבע. אין סיבה להשקיע צפונה מיוקנעם אם אפשר לקבל אותן ההטבות בחדרה ודרומה

לכיוון תל אביב, וכך בשאר האזורים, השאלה היא אם רוצים ליצור את האיזונים

ביכולת התחרות של אותו משקיע. גם כשהיו הטבות, היה קשה מאוד להביא משקיעים

לערי פיתוח, ונכון שיגידו שחלק מהמשקיעים עזב אחרי חמש-שש שנים, אבל חלק גדול

גם נשאר. במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, עובדה היא שאנשים גידלו משפחות

והוציאו מתוכם דור שונה שהתמודד כאזרחים יעילים עם חלק גדול מהאוכלוסיות,

וחלקם פנו ללימודים אקדמאיים. זה לא היה מצב בו אוכליסיה שלא תעבוד, תהפוך

לאוכלוסיה של מצוקה ועוני בטוח.

אני יודע שמדיניות השלום והגבולות הפתוחים תיצור שינויים במיבנה ענפים

מסויימים. יתכן שענפים שלמים שהם ענפים מסורתיים, ימצאו עצמם בבעיה. אני חושב

שחובתה של ועדת הכלכלה לתבוע מהממשלה, עם כל הגורמים האחרים, עם התעשיינים

וההסתדרות, שיציגו מוקדי איום אפשריים. שיגידו שבאזור כמו בית שאן או דימונה

שיש בהם מפעלי טכסטיל, תוך חמש שנים תעלם בהם תעשיית הטכסטיל. שיתחילו למצוא

אלטרנטיבות. למה לחכות לבוקר שבו המפעל נסגר ולעשות מכל דבר את הדרמה שלא

מתאימה למדינת ישראל.

עניין נוסף הוא, שיש ויכוח גדול על גילוי מסמכים של מעסיקים כלפי עובדים.

ברוב מדינות העולם זה מעוגן בחקיקה. בגרמניה במפעל בן 400 עובדים ומעלה,

המעסיק חייב להציג את כל הנתונים של המצב הכלכלי של המפעל שלו. גילוי זה בא

כדי למנוע את התופעה שבה מעסיק, כמו שקרה בכיתן בית שאן, מודיע בשש בבוקר

שבשעה תשע המפעל נסגר, כי מצבו הכלכלי קשה, והוא ידע כבר שהוא עומד להתמוטט

במשך כמה חודשים. זכותם של העובדים להיות מעורבים באינפורמציה של המצב הכלכלי

של המפעל, ולא רק במסירת המידע על סגירתו או אי סגירתו של המפעל. זכותו של

העובד לבחור לעצמו אלטרנטיבה, גם יום לפני שהוא מוצא את עצמו בלי עבודה.

היו"ר אלי גולדשמידט;

תודה רבה. חבר הכנסת אפרים סנה בבקשה.
אפרים סנה
אני רוצה לדבר על שתי נקודות. ראשית, נכון הדבר שרק ארבעת העשירונים

העליונים של האוכלוסיה, נפגעים, אבל חשיבות העניין איננה ב-70 שקל הללו. אם

מדברים על הרעיון של שילוב נשים, חשוב דווקא לעודד אותן בחלקים המובילים,

בכניסתן לתפקידים מובילים במשק.



אפי אושעיה;

עכשיו הפערים הולכים וגדלים.

אפרים סנה;

ככל שהשכר גבוה יותר, כך הפערים גדלים. שנית, אני מאוד רוצה לסייג את

דבריו של יושב ראש ההסתדרות. כשבוחנים את המצב, צריך לראות מה הן המגמות. יש

שתי מגמות חמורות, האחת ענפית והשנייה כללית. המגמה הענפית היא עניין כספי.

נפתלי שגיא;

לא רק.
אפרים סנה
אני רוצה לייחד את הדיבור על כך שמה שעתיר עבודה יהפוך לעתיר אבטלה ועתיר

משברים. בעקבות המשברים בבית שאן ובדימונה, ערכתי סידרת פגישות עם ראשי ענף

הטכסטיל שזה הצד של המעסיקים, ועם כל מי שמתמצא ומבין את העניין לעומקו. השאלה

היא שאלה של עיתוי, וכבר היום מצביעים על מקומות שיהיו המקומות הבאים, צפון

הארץ והמגזר הדרוזי. צריך לתבוע מהממשלה הערכות מוקדמת, איך לרכך את המכה

הבלתי נמנעת הזאת, אחרת זה יפרוץ בצורה משברית.

עניין נוסף הוא הקשר של המנכ"ל עם המדינה. בואו לא נתעלם מהמציאות. מצבה

המדיני של ישראל יגזור עלינו, לא רק את ירידת ההשקעות, אלא גם את הירידה

בתיירות. אם כרגע באילת יש, תודה לאל, אחוז נמוך של דרישה לעבודה, אני לא בטוח

שזה ישאר כך. ההחלטה להוריד את המענק לתעשייה דווקא כאשר יש הקפאה של ההשקעות,

היא החלטה חסרת כל אחריות, כי זה מירשם בדוק למשברים נוספים. הממשלה לא יכולה

ליצור מציאות מדינית שבה אנשים מפסיקים להשקיע בארץ, ואת אלה שכן משקיעים

לדכא. אני רק רוצה להזכיר, ואתם וודאי זוכרים זאת, שבזמן הממשלה הקודמת היה

ויכוח מר מאוד בממשלה להוריד מה-38%. ובסוף רק מהנימוק שממילא יש תהליך שלום

ויש השקעות, הסכמנו להוריד מ-38%, ל-34%, ואף אחד לא חלם שנהיה במצב זה.

היו"ר אלי גולדשמידט;

תודה רבה. חבר הכנסת אפי אושעיה, בבקשה.

אפי אושעיה;

אדוני היושב ראש, אנחנו מנהלים מיום שני, מרתון של דיונים בכנסת, וחברי

הכנסת שלנו התבטאו בכל הנושאים שבעולם, למעט מעמדו של העובד במדינת ישראל. אני

טוען שזה לא במיקרה. אדוני היושב ראש, התופעה שהצליחו להלך עלינו אימים ולפסול

את העובדה שיש לעובד במדינת ישראל, זכות מעוגנת בחוק להתארגן, היא העובדה

שמביאה למשברים מקלקלים בהמשך. ראו מה קרה במדינת ישראל. להיות חבר בהתאחדות

הסוחרים זה כבוד גדול, ובהתאחדות התעשיינים זה כבוד עוד יותר גדול. להיות חבר

בהתאחדות הקבלנים ולהפעיל את הלובי שלהם בכנסת גם במערכות אחרות, זה יוצא מן

הכלל. מי שיודע איזו מלחמה נעשתה פה נגד חברי ועדת העבודה והרווחה ונגד חברי

הכנסת שרצו להחיל רציפות על חוק שכר המינימום, מבין אלו עוצמות הפעילו כנגד

הכנסת ובדעת הקהל הציבורית. להיות חבר באירגון עובדים, זה נהיה פתאום דבר לא

כל כך חשוב, לא כבוד גדול. מה פתאום להנהגת ההסתדרות יש את הזכות להחליט אם

להשבית את המשק או לא. מה פתאום מותר לוועד עובדים לנצל את זכותו הלגיטימית

המוקנית לו על פי כל חוק דמוקרטי, כמו זכות השביתה, זכות ההתארגנות וכך הלאה.

אני טוען שהאווירה הציבורית שנוצרה כנגד המעמד העובד במדינת ישראל על ידי

האירגונים החזקים במשק הישראלי, בסופו שלדבר תפגע בכלכלה הישראלית, כי הכלכלה



זקוקה להתארגנות של העובדים, על מנת לשמור על חוסנה. בלי התארגנות עובדים

רצינית ואחראית שתפעיל שיקול דעת - ואני כבר לא מדבר על הצד ההומאני, אלא

מבחינה כלכלית - גם לתעשיינים הגדולים והקטנים לא כדאי שתהיה אנרכיה ביחסי

העבודה. אני שמח שנפתח הדיון הזה, כי חובתנו כנבחרי הציבור לתת לא רק

לגיטימציה להכרה ציבורית, אלא את כל העידוד לאירגוני העובדים ולוועדי העובדים,

עד להנהגת ההסתדרויות השונות, לפעול למען הציבור ששלח אותם לתפקיד.

בנושא חוק עידוד השקעות הון, אני רוצה לומר לחבר הכנסת עמיר פרץ שאינני

מסכים לדבריו, כי גם כשהיו 38% לעידוד השקעות הון, מירב האבטלה היתה בעיירות

הפיתוח, שם היו זקוקים לעידוד הזה. אני לוקח לדוגמה את אור עקיבא שהיא לא

בפריפריה אלא במרכז הארץ בין נתניה לחדרה. מה שקרה באור עקיבא, שהוזרמו לשם

מאות מיליונים על חשבון הקופה הציבורית, וכך נבנו שם אזורי תעשייה פנטסטיים.

אם ייצא סקר של משרד הפנים לגבי המצב הסוציו-אקונומי של היישובים השונים, מתוך

187 ישובים, אור עקיבא תימצא במקום ה-182. המצב החברתי שם הוא קשה מאוד,

והאבטלה שוב עלתה. דוגמה זו מצביעה על כך שיש פה בעיה בגישה, ולא רק בעיה

כספית. צריך להשקיע את ההון בעובד ולא בבעלי ההון. מה שעושים זה שמשקיעים

בבעלי ההון, ואז חלק מהם לוקחים לעצמם את הציוד ונעלמים, וחלקם באמת רוצים

לפעול. לסיכום, אני אומר שצריך להשקיע בהכשרה מקצועית, להשקיע בהון האנושי.

היו"ר אלי גולדשמידט;

תודה רבה. חבר הכנסת נסים דהן, בבקשה.

נסים דהן;

אני מסכים עם ידידי, חבר הכנסת עמיר פרץ, שחברה ש-40% ממנה משתכרים בשכר

המינימום, או בגבולות שכר המינימום, זו נקודה שחורה עבורה. על כך אין ויכוח,

כי הוויכוח עכשיו הוא לא האם החברה במצב טוב או לא, אלא מה עושים עכשיו, כדי

לטפל במצב הנתון ברגע זה. הנתון הוא שמקצצים בנקודת הזיכוי, והמציאות היא

שיותר מ-40% מהנשים לא נהנו מחצי נקודת הזיכוי, וזה כתוב בספרים--
עינת הלוי
זה פיצוי על אי הכרה בהוצאות האישה העובדת, זה הבסיס של נקודת זיכוי.
נסים דהן
קצת היסטוריה, חצי נקודת הזיכוי היתה בעצם תחליף לאותה הטבה שניתנה

לאישה עובדת שלא שילמה ביטוח בריאות. כשבקופות החולים גבו את המס האחיד, אישה

עובדת שבעלה עבד גם הוא, לא שילמה את המס האחיד, וקיבלה העתק של הבול.

לאה אחדות;

לא, היא קיבלה הנחה.

נסים דהן;

היא שילמה בהנחה גדולה, וזה יצר גרעון בקופות החולים. כל זמן שהיה דוד

עשיר שכיסה את הגרעון, ופעם בכמה שנים אמרו לציבור שיש גרעונות גדולים

ושהציבור יכסה, אז זה לא משנה איך הציבור שילם את זה בסוף, האם הוא שילם את זה

פעם בעשר שנים כשהגרעון היה מעבר לכל פרופורציה, או בדרך אחרת. כשנכנס חוק

בריאות ממלכתי וכולם שילמו אותו דבר, ראו שיש פה הרעת תנאי עבודה לאותה אישה,

שעד עכשיו לכאורה, לא שילמה את חלקה היחסי במס הבריאות. לכן נתנו לה בתחילה

נקודת זיכוי של מס.



שמואל קובי;

אתה מדבר על אישה עובדת?
נסים דהן
אני מדבר על אישה עובדת, ולא משנה אם היא רווקה או נשואה, כי שתיהן

נזקקות לשרותי קופת החולים, כמו גבר עובד.
שמואל קובי
אישה עובדת שילמה.
עינת הלוי
אישה עובדת שילמה.
נסים דהן
שילמה עם הנחה גדולה שיצרה גרעונות לקופות, ובגלל אותם גרעונות שנוצרו,

אחרי עשר שנים של הנחה, הממשלה העלתה את מחירי הלחם והדלק.
קריאה
בגלל האישה העובדת נוצרו גרעונות?

נסים דהן;

זה אחד מהדברים שיצרו גרעונות, תשאל את חבר הכנסת עמיר פרץ והוא יספר לך.
אלי בית-און
אני חושב שנוצר מצב הפוך.

נסים דהן;

נגיע לזה.
נפתלי שגיא
ואיפה אחריות הממשלה לבריאות הציבור, מה היא לא תיתן, רק האזרחים יתנו?

נסים דהן;

שאלה יפה, תיכף נגיע גם אליה.

נפתלי שגיא;

ועכשיו אנחנו מדברים על חוק ההסדרים, שמטרתו היא שלממשלה לא תהיה אחריות

על הציבור.
נסים דהן
ועכשיו אנחנו נמצאים במצב נתון שלממשלה יש גרעון של שיבעה מיליארד שקל.

אפשר להתעלם ולטמון את הראש בהול כמו בת יענה, ולומר שהדוד מאמריקה יכסה את

זה. אם זה יהיה המצב מהר, אז לא יהיו קיצוצים וקיזוזים, ולא יצטרכו לייקר את

הדלק.

אפי אושעיה;

שלא יתנו אזור פיתוח אל"ף להתנחלויות. שלא יתנו הקצבות יהודיות לעובדים.
אלי בית-און
אדוני היושב ראש, הפרטים שהבר הכנסת דהן מסר אינם נכונים.
היו"ר אלי גולדשמידט
אחרי כן תבוא ותגיד שהפרטים שמסר נסים דהן אינם נכונים בנקודה זו וזו,

אבל לא באמצע דבריו, בשעה שהוא מנסה להביע כאן השקפת עולם, גם אם היא לא מוצאת

הן בעיני חלק מן החברים.
נסים דהן
זה המצב בו אנו נמצאים, ולפי כל הנתונים, הקיצוץ בתקציב הוא הכרח. זה לא

עניין של השקפת עולם, ואין אף כלכלן שחושב שלא צריך לקצץ בתקציב. בכל הוועדות

שאני חבר בהן, כספים, כלכלה, ועוד ועדה, לא היה מומחה אחד לכלכלה שאמר שהקיצוץ

הזה הוא מיותר ושאפשר להסתדר גם בלי הקיצוץ. ברגע שצריך לקצץ בעוגה, כל

היושבים מסביב לעוגה, יקבלו פרוסה יותר קטנה. אין דרך אחרת לחלק עוגה יותר

קטנה לאותו מספר משתתחפים, ושכולם יקבלו אותה פרוסה כמו אתמול. כל אחד צריך

לתרום את חלקו.

בקשר לחצי נקודת הזיכוי. כששמעתי על כך בתחילה, באופן אוטומטי אמרתי לשר

האוצר שאנחנו נגד. לא יתכן שיקצצו מאישה שרצינו לתת לה תמריץ לעבוד, ותחליף

לאותה הנחה במס הבריאות שהיתה פעם. אבל כשהראו לנו בטבלה, מי הנפגע מזה, במצב

של היום כשחייבים לקבל פרוסה יותר קטנה, אין לנו ברירה, כי אחרת הקשישים

יפגעו, ומשפחות ברוכות ילדים יפגעו ברמה הרבה יותר נמוכה. אותם אלה שאתם

דואגים להם, אצלם תגדל האבטלה. שיקום מישהו יותר חכם ויגיד איך מחלקים עוגה

יותר קטנה לאותו מספר אנשים ושיקבלו פרוסה כמו אתמול.
עזרא שלום
אם הייתם משתפים אותנו בשיקולים, אולי היינו מסכימים קצת יותר.
נסים דהן
אם אתה רוצה תכתוב מכתב עם העצות שלך. אתה יושב פה כדי לשתף אותך, כדי

להעביר את העצות שלך הלאה.
עזרא שלום
מ-15%-10% הכנסה לאומית, משם לוקחים את הכסף.
נסים דהן
כל אמירה רצינית ומעשית שתאמר פה תתקבל בברכה, ואני מבטיח לך שיישמו

אותה.

אני רוצה לעבור בנקודה זו לעידוד השקעות ההון. אני חושב, וזאת התזה שלי,

שכמה שיעודדו את השקעות ההון במקומות שאין עובדים, זה לא יעזור, ואנחנו נמשיך

לראות אותם מפעלים שהם עתירי עבודה ולא עתירי ידע. היום המשכורות המכובדות הן

לעתירי ידע ולא לעתירי עבודה. המשכורות במפעלים עתירי עבודה, שזה עבודת כפיים,

הם בגבולות שכר המינימום. כדי לעבור למשכורות יותר רציניות צריכים עבודות

שדורשות ידע. ידע זה עניין של חינוך. אם היום יפתחו מפעלים עתירי ידע בקריית

שמונה או בקריית גת או במיצפה רמון, אי אפשר יהיה למצוא עובדים, כי אין.
שמואל קובי
מאין לך, יש עובדים.
נסים דהן
ימצאו שניים וצריך מאה.
שמואל קובי
יש הרבה יותר לידיעתך.
נסים דהן
אנחנו ישבנו פה בוועדת הכלכלה, ואמרו פה תעשיינים שהם לא ילכו למקומות

שבהם אי אפשר למצוא כוח עבודה.
שמואל קובי
כי הם לא הלכו ולא בדקו.
נסים דהן
פתחו מפעל במגדל העמק, קיבלו הטבות של אזור פיתוח אל"ף, ואת העובדים

הביאו מחיפה, כי אין עובדים במגדל העמק. מה הוא תרם למגדל העמק? שיפתח מפעל

בחיפה.
שמואל קובי
אדוני, אתה בדקת מח קורה באזורי פיתוח, כמה בוגרי בתי ספר יש שם? אף

תעשיין לא בא לבדוק. זו הבעיה.
נסים דהן
החינוך הטכנולוגי הוא דבר ראשון, וכן ההכשרה המקצועית למהנדסים. כשיהיה

כוח עבודה אמיתי ומיומן לאותם מפעלים עתירי ידע ועתירי הון, אז אפשר לבוא

ולהתווכח איך אנחנו דואגים שאותם תעשיינים ילכו לאותם מקומות.
סמי שושן
וכמה צעירים באים למרכז הארץ כי אין להם מה לעשות עם מקצוע שהם למדו

בבית הספר או באוניברסיטה? ממה יחיו בינתיים?



נסים דהן;

על זה הוויכוח הגדול. הוא שאל את השאלה הנכונה, מה קדם למה, הביצה או

התרנגולת. הוויכוח הוא האם אנחנו שולחים לשם מפעלים בכוח ומחזיקים אותם בכוח

עד שיכשירו את העובדים? אתן לכם דוגמה מאופקים ממפעל E.C.Iשהוא מפעל עתיר

ידע-
סמי שושן
חבר הכנסת דהן, רק כך פיתחו את מדינת ישראל.
נסים דהן
כשמפעל זה היה צריך להכשיר עובדים ולא מצא אותם באופקים, הוא גייס 150

אנשים ללא הכשרה מכל מיני מקומות והכשיר אותם בפתח תקווה, במפעל המרכז י.
שמואל קובי
בינתיים אנשים בעלי מקצוע עוזבים למרכז הארץ, ואי אפשר לבוא היום ולהקים

מפעל.

נסים דהן;

המצוקות הללו הן מצוקות של חמישים שנות קיום המדינה, ולא מצוקות מאז שקמה

הממשלה הנוכחית. אני לא אומר שבגלל שהיו מצוקות, לא נפתור אותן לעולמים.

עזרא שלום;

אני מאחל לכל העולם מדינה כמו מדינת ישראל. אין בכל העולם מדינה כמו

מדינת ישראל, מבחינה טכנולוגית ומבחינת עובדים טובים. אני גאה לראות עובדים

במדינת ישראל ובתעשייה הישראלית. התעשייה הישראלית קיימת בזכות עובדים טובים.

נסים דהן;

אני מסכים איתך, אבל הרי אנחנו לא מדברים על חצי הכוס המלאה, אלא על חצי

הכוס הריקה. אין בינינו ויכוח על חצי הכוס המלאה.

עזרא שלום;

צריך לעודד אותם ולא להרוס אותם.
יעקב אנקונה
כתוצאה מחשיבה כזו, כל החבריה הצעירים והחכמים שלמדו בצפון ובדרום,

עוברים למרכז, ואז אתה משאיר את עיירות הפיתוח ללא כוח אדם, ומשאיר את האנשים

שם ברמה נמוכה.
אפרים סנה
אני מציע לך לבדוק כמה סטודנטים ישנם בערי הפיתוח, מה הם לומדים, וכמה

מהם חוזרים הביתה.



נסים דהן;

מר עזרא שלום, אני מסכים איתך בכל מילה, אבל לא לשם כך אנו יושבים כאן-

היום. אתה לא יושב כאן כדי לומר כמה הארץ שלנו טובה. אנחנו לא מדברים על החצי

כוס המלאה. אנחנו מדברים על איך למלא את חצי הכוס הריקה. אתה מספר לי שיש לנו

ארץ טובה?

לדעתי אם אנחנו רוצים לעודד את עיירות הפיתוח אנחנו צריכים ראשית כל

להשקיע בחינוך.
יונה פרטוק
זה מה שעושה ש"ס בטרום חובה ובמה שמסביב.
אלי בית-און
הכסף זורם למקומות לא נכונים. צריך לדאוג קודם כל לערי הפיתוח.
נסים דהן
צריך להשקיע בחינוך ריאלי ובחינוך טכנולוגי, ובד בבד אנחנו צריכים לעודד

תעשיינים ללכת לאותן ערי פיתוח, ואז אני בטוח שירוצו לשם כל התעשיינים

שיושבים בוועדה זו. היום אין לי סיבה להשקיע במיצפה רמון, כי אין שם כוח

עבודה.
שמואל קובי
לפי התזה שלך, צריך לשבת ולא לעשות כלום.

נסים דהו;

אני אומר שלא צריך לעשות כלום? הרי אני אומר שצריך להשקיע בחינוך. עידוד

השקעות הון על ידי עידוד של 38%,זה רק היה כלי משחית בידי אותם תעשיינים, כי

הם בנו מפעל כלכלי שהרווח שלו זה אותו עידוד הון. ברגע שיהיה קיצוץ או שתגמר

ההטבה של ה-38%, המפעל יפשוט את הרגל. המפעל צריך להיות ריווחי מהשקל הראשון,

כדי שלא ילך ליוון וטורקיה, כי היום העולם הוא קטן.
סמי שושן
אדוני, צא ממרכז הארץ ותעביר את כל ההשקעות לצפון ולדרום.

נסים דהן;

במרכז הארץ אין עידוד.

סמי שושן;

יש עידוד.

אפי אושעיה;

אני רוצה להציע הצעה לסדר. על פי ההנחיות של נשיאות הכנסת, הדיון היה

צריך להסתיים בשעה 9:00, כי כולנו צריכים להיות נוכחים במליאה, בדיון על

התקציב. אני מציע ליושב ראש, שהדיון הזה יהיה פתיח לדיון אמיתי וממשי בימים

כתיקונם ולא עכשיו. הנושא צריך לעלות לתודעת הקהל.



היו"ר אלי גולדשמידט;

אתן את רשות הדיבור לעוד שני אנשים, לא כולם יוכלו להתבטא היום. נציג

האוצר, מר אמיר לוי, בבקשה.
אמיר לוי
יש לי שלוש שאלות. השאלה הראשונה לגבי התקציב. בשנת 1997, מרבית ההרשאה

שמתפנה כתוצאה מהשינוי בחוק השקעות הון, חוזרת בלי תמיכת הסדרים חליפיים

שהומלצו על ידי ועדת גבאי. סדר גודל של 510 מיליון שקל שחוזרים, שמתוכם 69

מיליון שקל שהתפנו מ-1997, יחזרו בחזרה לתקציב משרד התעשייה והמסחר, סדר גודל

של מאה מיליון שקל. זאת אומרת שלא זו בלבד שאין כאן חיסכון תקציבי, אלא שבשנת

1997, משרד האוצר נתן למשרד התעשייה סכום גדול יותר ממה שהוא חוסך כתוצאה מחוק

עידוד הון. במילים אחרות, הגישה שהוליכה אותנו לשינוי הזה, לא היתה גישה

פיסקאלית, הכוונה לא היתה לחסוך בתקציב, והגישה כאן היתה לעשות שינוי מיבני.

החוק הזה קיים יותר מארבעים שנה, והגענו למסקנה שבמתכונת הנוכחית שלו , הוא לא

משרת ולא משיג את המטרות שהוא רוצה להשיג. הדוגמאות הן בולטות ורבות.

היו"ר אלי גולדשמידט;

אני מוכרח להפסיק אותך בעניין הזה, כי זה אפילו קצת מרגיז אותי. כל ההצגה

של האוצר לגבי הנושא של החוק היתה רלבנטית לגבי השאלה של הקיצוץ בתקציב. אתה

מספר לנו סיפור על שינוי מיבני. אני חושב שאני מכיר אותו עוד מהתקופה שכיהנתי

בוועדת הכספים, עם התזות להחליף את הסיבסוד להון, ביצירת מקומות תעסוקה

ובהזרמת תקציבים לאזורי הפיתוח, שאגב אני לא רואה את זה בספר התקציב, זה הכל

בתאוריה. אתה בא ומציג פה תזה, שאני לא חושב שזאת התזה ששר האוצר הציג.

אמיר לוי;

הוא הציג זאת במסיבת עיתונאים לפני שישה ימים--
היו"ר אלי גולדשמידט
קודם כל, אם חוק עידוד השקעות הון מופיע בחוק ההסדרים במשק המדינה, הוא

רלבנטי לתקציב.
אמיר לוי
הוא רלבנטי, אבל יש לו משלים.
היו"ר אלי גולדשמידט
אתה אמרת שלא עשו זאת בשביל נושא התקציב, אלא בשביל לבצע שינוי במדיניות

המשק. זה לא מה שהוצג.
אמיר לוי
מה ששר האוצר אמר במסיבת העיתונאים שהתקיימה ביום ראשון בערב, יחד עם ראש

הממשלה ושר התעשייה--
היו"ר אלי גולדשמידט
אותי מעניין מה הוא אמר בכנסת ולא במסיבות עיתונאים.
לאה אחדות
רוב המלצות גבאי לא ניתנות ליישום בשנה הראשונה.
אמיר לוי
אני רק רוצה להשלים את המשפט. יש כמה דוגמאות שחיזקו את זה, וזה משלים

למה שחבר הכנסת אפי אושעיה אמר, לגבי דימונה טקסטיל, כיתן בית שאן, כיתן

באופקים, ועוד הרבה דוגמאות שהחוק במתכונת של מתן סיבסוד כזה גדול, מצמיח

מפעלים לא ריווחיים. כדי לקבל את המענק הגדול, מרכז ההשקעות מאשר מפעלים לא

ריווחיים שמגיעים לאותן ערי פיתוח, ובסופו של דבר, לטווח הארוך הוא עושה נזק

גדול יותר.

היו"ר אלי גולדשמידט;

תסביר לי למה ווישיי ביטל את הקמת המפעל באופקים, אם הגישה הזאת מיועדת

למפעלים עתירי ידע. אתה יכול להסביר למה אורביט לא הולכת לאילת, למה נשיא

מוטורולה הפסיק את תהליך ההשקעה של מפעל עתיר ידע? זה פשוט לא נכון מה שאתה

אומר. אתם גורמים בזה, שמפעלים עתירי ידע לא יבואו. כל התזות האלה, הן תזות

שלא יעמדו במבחן. אנחנו כמובן ממציאים בכל דבר את הגלגל, אבל מעניין שלא

איטליה חושבת כך, ולא אירלנד, צרפת או יוון.
אמיר לוי
כשסיפרו לנו על אירלנד לפני שאינטל הגיעו לארץ, הממונה על התקציבים נסע

לאירלנד, ובדק מה אינטל קיבלו שם, לעומת ה-38% שהם קיבלו בישראל, ולמה כל כך

איימו עלינו שהם יברחו. הסתבר שבאירלנד הם קיבלו 14.5% מענק ותו לא, וזה אחרי

משא ומתן ואחרי תנאים להעסקת עובדים ועוד הרבה דברים.
היו"ר אלי גולדשמידט
יש לך הסבר למה ווישיי לא רוצה לבוא לאופקים? החיים הם לא רק תאוריות

וניירות.
אמיר לוי
אינטל זה לא תאוריה, אינטל זה מעשה.

היו"ר אלי גולדשמידט;

אתה יכול להסביר לי למה ווישיי לא בא לאופקים, למה הוא ביטל את ההשקעה

שלו שם? אתם בדקתם את זה, אתם שאלתם אותו? אתה דיברת לאחרונה עם נשיא

מוטורולה?

אמיר לוי;

יש לי שאלה אחרת. אם מפעל ווישיי מבטל את ההשקעה באופקים, וזה מפעל אחד

או שניים או שלושה - ואני לא אומר שהוא ביטל, כי אומנם הוא הודיע שהוא יבטל,

אבל הוא עדיין לא עשה את זה, עדיין לא נקבעו 20% על ה-24%, וזה לא מה שהוא ידע

כשהוא הודיע שהוא מבטל את ההשקעה - אני רוצה לשאול, האם מספר מפעלים קטן, אחד

שניים או שלושה, הם אלה שצריכים להנחות אותנו, או שאנחנו צריכים לחשוב על

פיתרון שיהיה טוב לטווח ארוך לאותן ערי פיתוח. לתת להם את מה שוועדת גבאי

מציעה, זה תשתיות וזה טיפול ממוקד בכל מיני ערים. יש כאן מאה מיליון שקל, ומיד

אגע בפטור ממס שזה שינוי שאנו עושים. כלי תמיכה בשיווק הם לדעתנו כלים יותר



טובים שיישארו לטווח ארוך. מה שקורה זה שמי שמקבל את הרנטה הם בעלי ההון. כיתן

הלכו לבית שאן, וברגע שלא היה להם נוח והם לא היו ריווחיים, הם סגרו את המפעל

בבוקר ועזבו. אני נמצא שנה בתפקיד, והייתי כבר בשלושה דיונים בוועדת הכספים על

מפעלים שנסגרו, וזה ימשיך להיות כך, כל עוד הסיבסוד הוא כה גבוה, וכל עוד

איננו משקיעים באמצעים אחרים נוספים. זה מה שעומד מאחורי דבריי.
היו"ר אלי גולדשמידט
אם הייתי משוכנע שאתם באמת משקיעים באמצעים אחרים, ניחא, אבל לדעתי אלה רק

דיבורים.

אמיר לוי;

אני רוצה לסכם. הירידה במענקים היא אחת מההמלצות של ועדת גבאי. אם יש

טענות שאנחנו לא נעשה את מה שאומרים, אחת מההמלצות היא לתקן את הטבות המס

שניתנות באזור אל"ף. כיום מפעל שהולך לאזור פיתוח אל"ף, מקבל מענקים ושבע שנות

פטור ממס חלקי, והוא משלם 25% במקום 36% מס חברות. אחת ההמלצות אומרת שבשנתיים

הראשונות להשקעה שלו, הוא יקבל פטור מלא ממס, ולא פטור חלקי, ואך ורק באזורי

עדיפות אל"ף. אותה המלצה שנמצאת כאן, עברה החלטת ממשלה ועברה ועדת שרים

לענייני חקיקה, והיא אמורה להכנס לתוקף בראשון לינואר ביחד עם ההחלטות החדשות.

יש תיקון לאזורי עדיפות אל"ף על המענקים שהופחתו, בצורת הטבות מס. לדעתנו

הטבות מס הן צורה יותר טובה של עידוד, כי מפעלים שיקחו הטבות מס, הם בדרך כלל

מפעלים ריווחיים יותר וטובים יותר, והם גם יחזיקו מעמד לאורך זמן רב יותר.
היו"ר אלי גולדשמידט
תודה רבה. מר חיים אביבי, בבקשה.

חיים אביבי;

אני רוצה לדבר בקצרה על פיטורי עובדים בקרן קיימת. בקרן קיימת הוחזקו

בשנתיים האחרונות, לפני השנה הנוכחית, בין 3,000 ל-4,000 עובדים מובטלים, כדי

שלא יקבלו דמי אבטלה ו יסתובבו ברחובות. בשנה האחרונה הוחזקו כ-1,080 איש.

בחודשים נובמבר-דצמבר באה גזרה שמקצצים בתקציב ומקצים לקרן קיימת 600 איש

בדצמבר, והחל מינואר 1997 מקצים 400 איש בלבד. עובדים אלה ילכו לקבל דמי

אבטלה. יש פה נציג של קרן קיימת, יושב ראש הוועד שלהם באזור הדרום, וחבל שאי

אפשר לתת לו לדבר. העובדים האלה בוכים. הם רוצים לעבוד ולא דורשים לקבל מעל

לשכר המינימום, אלא רוצים להתפרנס בכבוד. אומרים להם שאין תקציב לכך, ושולחים

אותם לקבל דמי אבטלה. העליתי את הנושא במועצה לביטוח לאומי, והצעתי שבמקום

לשלם דמי אבטלה, לתת 50% מזה כדי לסבסד את העובדים האלה. בשנים קודמות סיבסדו

כל עובד ב-30 שקל ליום, והיום אומרים שאין תקציב לתת את זה. למה לעודד אנשים

לקבל דמי אבטלה ולהביא עובדים זרים?

אתן דוגמה עד היכן זה מגיע, ואולי, אדוני היושב ראש, תמסור זאת לשר אלי

ישי, ויש התכתבויות בינינו בעניין זה. הולכים לצמצם בהכנסה של עובדי לישקד ב-

600-700 שקל. עד היכן הגיעו, שדמי האבטלה שמקבלים על ארבעה-חמישה ימי אבטלה,

לא יקבלו את ה-17% מע"מ על דמי אבטלה, שכל המשק הישראלי מקבל בעקבות ההסכם.

בא שר העבודה ומוציא אותם בצו ההרחבה, כדי לחסוך את ה-250-300 אלף שקל.

העובדים האלה יהיו כאן מחרתיים בהפגנה, כל 3,000 עובדי השקם. אומרים שרוצים

לקצץ מהם במקום 70% משכר המינימום יחסית לחמש שעות עבודה, ל-60%-50% מהשכר

הזה. לאן הגענו?
יעקב אנקונה
הפיתרון פה הוא העדפת תוצרת הארץ. אנחנו המצאנו את חוק חובת מכרזים. כל

הגופים הציבוריים קונים את כל הסחורה בחוץ לארץ, ולכן אנחנו סוגרים מפעלים.

נתנו עבודה לגורמי חוץ, ולא דואגים שהם ישאירו 30% מהעבודה בתוך הבית. אני

חושב שכדאי לדאוג לפרט הזה,
עזרא שלום
השנה הזמינו כבלים בקוריאה ב-11.5 מיליון דולר, במקום תעשיית הכבלים

בישראל.
אלי בית-און
נתנו לחברת חשמל חמישה מיליון דולר - - -
היו"ר אלי גולדשמידט
אנחנו הולכים לקיים דיון מיוחד על הנושא הזה, ודרך אגב, אח של נפתלי שגיא

טיפל בעניין הזה הרבה מאוד בארבע השנים האחרונות. לצערי גם הממשלה הקודמת -

שהייתי שייך לקואליציה שהקימה אותה - נהגה בעניין הזה לא על פי איך שאני מבין

שצריך היה לנהוג, וזה נושא שבממשלה הזו בוודאי יתוקן, אני מקווה שאף אחד לא

יחזור אחורנית. אני ישבתי בוועדת החוקה כשדנו בנושא הפטור ממכרזים, ואני ראיתי

מה היתה עמדתו של שר האוצר דהיום, שהיה אז חבר ועדת החוקה. הוא מאוד מאוד

מתנגד להגנות ולסיפים שעשו כדי להגן על תוצרת הארץ. מר נפתלי שגיא, בבקשה.

נפתלי שגיא;

אי ההגנות על תוצרת הארץ, העיפו החוצה עשרות ומאות אלפים, אם לא למעלה

מזה, של עובדים שאין להם שום פיתרון. אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת

דהן. הוא דיבר על הנושא של השקעה בהון האנושי ובתשתיות, וברור שאין לנו ויכוח

על העניין הזה. הבעיה היא מה קורה בינתיים עם כל אלה שנפלטים החוצה מהמערכת,

ואין להם שום פיתרון בגלל חוסר הידע. אחד הפיתרונות שיכולים להיות, הוא פיתרון

זמני של הכשרה והסבה מקצועית שמשרד העבודה עשה. לצערנו, דווקא בתקופה האחרונה,

הנושא הזה, לפחות אצלנו, הצטמצם בצורה טוטאלית. אנשים נזרקים לרחוב ואין להם

שום אפשרות אחרת. הם מנוצלים על ידי קבלנים שסוחרים בהם כמו סוחרי עבדים. אם

איתרע מזלם והם מעל לגיל 45-50, אין להם שום פיתרון תעסוקתי. אם הם בני 50-65,

אולי הם יקבלו איזו פנסייה ממשלתית או פנסייה אחרת. זוהי בעיה שהולכת להיות

בעיה כלכלית וחברתית ממדרגה ראשונה. חוק ההסדרים שהיה בו בהחלט ניסיון מבחינת

המדיניות שלו, להוריד את מעורבות הממשלה בנושא הרווחה ולהמשיך את המדיניות של

ליברליזם ומילטו-פרידמניזם, עושה בדיוק ההפך ממה שצריך היה לעשות. הוא היה

צריך להשקיע יותר ברווחה ולקחת מאלה שיש להם, ויש מספיק מקורות שאפשר לקחת מהם

ולחסוך בתקציב.

היו"ר אלי גולדשמידט;

אני רוצה לסכם את הדברים. בדרך כלל בוועדה שאני עומד בראשה, אני מאפשר

לכל אחד להתבטא, והיום בגלל מגבלות הזמן לא עשיתי זאת ואני מתנצל על כך. אי

אפשר במשך שעה למצות נושא כל כך גדול עם כל כך הרבה היבטים, החל מהכשרה

מקצועית, דרך הנושא של פיטורי עובדים בקרן קיימת וסיפור מדיניות השקעות הון

והתפיסות הנוגדות בנושא, וכלה בבעיות של נשים עובדות ונקודות זיכוי, וכוי

וכו'. הישיבה הזו שימשה בעצם במה להסתדרות. אנחנו פתחנו את הוועדות על מנת

לאפשר להסתדרות להציג את כאבה ואת זעקתה. הוועדה הזו מקיימת הרבה מאוד דיונים,

אבל בנושאים מאוד מוגדרים. אנחנו משתדלים להיות יסודיים ורציניים, ולא להסתפק



רק באמירות כלליות או בזריקת כותרות, כי לזה אין ערך.

אני רוצה לומר לכם שאני מאוד מאוד מודאג. אני הושב שהמצב הכלכלי במדינת

ישראל לא מבשר טובות, ואנחנו צפויים לתקופה מאוד מאוד לא קלה. כמו תמיד בחיים,

מי שייפגע ראשון יהיו העובדים והשכבות ההלשות. כמובן שבסוף כולם נפגעים, אבל

כשזה פוגע בשכבות השומן שישנן לשכבות המבוססות, זה פהות כואב ופחות משמעותי,

אם בכלל. כאשר מדובר באדם שעובד ומביא שכר עבודה של 2,080 שקל כשכר מינימום,

הדברים הם המורים הרבה יותר.

אני בא כאן בטענה בעיקר אל התאחדות התעשיינים ואל כל המעסיקים במשק שמתנגדים

לנושא של העלאת שכר המינימום. פעם נסענו עם ועדת הכספים, והגענו למפעל מתכת

בכפר ירקא. אני ראיתי שם אנשים שעובדים במתכת - ויושב פה יושב ראש הסתדרות

עובדי המתכת - שעובדים שמונה עד עשר שעות ביום עבודה פיזית קשה מאוד, יום אחרי

יום ושנה אחרי שנה. אתה מסתכל על האדם הזה שעובד מבוקר עד ערב, ואתה חושב על

זה שהוא מביא הביתה כ-2,600-2,000 שקל בחודש. עברנו איזשהו עידן בתחום הזה.

נכון שהתעשיינים אומרים שתהיה יתר אבטלה, אבל אני לא מאמין בזה, אני חושב שזאת

אמירה שנועדה להפחיד. אני מאוד מקווה שהיוזמה שננקטה על ידי הברי ועדת העבדה

והרווחה בנושא העלאת שכר המינימום, תצליח.
עזרא שלום
נגעת בדבר מאוד רגיש, ואני מבקש ברשותך, להעיר הערה קטנה. אותו מפעל כבר

לא משיג רתכים. אחר כך אומרים שאין עובדים. זה קורה כי לא הולכים ללמוד את

המקצוע. למה לעבוד כרתך באלפיים שקל לחודש?
יונה פרטוק
גם בקריית שמונה כל הרתכים הם מבחוץ.

היו"ר אלי גולדשמידט;

הנושא של שכר מינימום הוא נושא קריטי. אני השתתפתי בישיבות בוועדת הכספים

שהופיע בהן המנכ"ל הקודם של משרד האוצר והציג את התזה של החלפת הסיבסוד דרך

הנושא של מענקי הון בתעשייה, בנושא של השקעה בתשתית, ואני לא השתכנעתי. אפשר

בהחלט לבוא וליצור קריטריונים. אם אתה רוצה להעביר מפעלים שהם בליין של מפעלים

עתירי ידע, יותר מאשר מפעלים עתירי כוח אדם, תיראה איך אתה בונה את מערכת

ההטבות בצורה כזו שתמשוך דווקא את המפעלים מהסוג הזה, ולא תמשוך את המפעלים

שאנו לא רוצים בהם יותר, שאנהנו חושבים שהם לא נותנים לנו פיתרון לטווח ארוך.

אתם לחלוטין שופכים את התינוק עם המים. שמעתי פה תעשיינים שאומרים את זה.

אני רוצה לומר שהמדיניות של ממשלת ישראל כיום, מבריחה מסיבות אחרות

תעשיינים ותיירנים, אבל זאת אמירה פוליטית. בנושא המהותי אנו מתהרים היום עם

מדינות בעולם, ואין מדינה מערבית מתוקנת שלא נותנת, באזורים שהיא רוצה לעודד,

ביטוי של העדפה באמצעים כספיים. נכון שהיו פשיטות רגל, ונכון שבכיתן בית שאן,

אחרי שהשקיעו שם כל כך הרבה כסף, המפעל נסגר, אבל צריך לעשות דילים מסויימים,

או לראות איך קושרים את היזמים להתחייבויות שלהם. אלה דברים שאפשר לעשות אותם,

ובכיוון הזה לא חושבים בכלל. אתם כל כך מתעבים את המסלול הזה באוצר, שאתם

מחפשים כל דרך אחרת לחסל את מסלול השקעות ההון בתעשייה, במקום להשוב איך למנוע

מצבים שבהם יווצר מצב כמו בכיתן בית שאן, אחרי תקופה מסויימת.
אמיר לוי
אני מוכן לשלוח לך הצעה שעשינו.



היו"ר אלי גולדשמידט;

אני מוכן לקיים על ההצעה שתשלח לי, דיון נפרד בוועדה. אחיזת העיניים הכי

גדולה, זה לבוא ולהגיד שאותם מאות מיליונים שהשקענו בחוק עידוד השקעות הון,

נמיר היום בזה שישקיעו אותם במיצפה רמון. כי במיקרה הטוב, כיוון שזה לא מכוח

חוק, אלא מכוח החלטה תקציבית של הממשלה, אולי יזרימו משהו בשנה אחת, ואילו

בשנה שלאחריה, אותו סעיף תקציבי שהיה אמור להעביר את הכסף לתשתית ולחינוך,

פשוט לא יהיה קיים, אבל בינתיים החוק שאיפשר עידוד השקעות הון, גם הוא כבר לא

יהיה קיים. בתאוריה זה מאוד יפה להשקיע כסף בבתי ספר בתשתית טכנולוגית, בדרכי

גישה כך שאפשר יהיה להגיע ממיצפה רמון לתל אביב תוך עשרים דקות ברכבת המהירה.

כל אלה הן תאוריות, ואילו בפועל לא יהיה עידוד השקעות הון, ולא תהיה תשתית,

והמצב הקשה שהיה והווה בקריית שמונה, במצפה רמון ובאופקים, יימשך. לדעתי, יש

פה בעניין הזה גישה מתנכרת של האוצר, שפועל לפי ראייה גיזברית צרה, בתפיסת

עולם שתמיד מתנגשת עם תפיסת העולם של הפוליטיקאים, שרואים גם את הצרכים

החברתיים. מר אמיר לוי, אין לי אליך טענות, כי אתה מייצג תפיסה כלכלית

ומקצועית, שרוצה לראות איך שומרים כמה שיותר את מקורות ההון של מדינת ישראל.

הטענה שלי היא כלפי קובעי המדיניות שמעליך, שאינם חזקים מספיק כדי להתמודד מול

התזות שאתם מביאים בפניהם. אני מאוד מקווה שהתחזיות הלא כל כך סימפטיות,

יתבדו.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.

קוד המקור של הנתונים