ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/12/1996

דיווח שר החקלאות ופיתוח הכפר על מדיניות ופעולות המשרד

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשוה

מושב שני



נוסה לא מתוקן



מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג' בטבת התשנ"ז, 17.12,1996. בשעה 11:00
נכהו
חברי הוועדה: היו"ר אלי גולדשמידט

צבי הנדל

צאדק ואליד

יצחק כחן

ענת מאור

אברחם פורז

יורי שטרן

שלום שמחון
מוזמנים
שר חחקלאות, רפאל איתן

מרדכי כחן (קדמון), מנחלהרשות לתכנון, משרד חחקלאות

אפרת הדס, הרשות לתכנון, משרד חחקלאות

שמחח יודוביץ, מנהלת אגף(בכיר), משרד חחקלאות

דוד טוביאנח, חממונח על חינוך התיישבותי, משרד חחינוך

וחתרבות

אריח גצלר, מזכ"ל חאיחוד חחקלאי

קובי רייך, אירגון מגדלי חחדרים

דוד אסאן, אירגון מגדלי חחדרים, ניר משח

אריח גושלור, אירגון מגדלי חחדרים, קיבוץ גדות

יגאל אוחב ציון, אירגון מושבים חעובד חציוני

משח סויטח, חאיחוד חחקלאי, כפר בן-נון

גבי מלול, חאיחוד חחקלאי, מושב נאות חכיכר

יעקב לתר, משקי חרות בית"ר, מושב משגב דב

אלי חריטן, משקי חרות בית"ר

מאיר לוי, משקי חרות בית"ר, משגב דב

חיים אבודרם, משקי חרות בית"ר

יואל צימרמן, חתאחדות חאיכרים

דוד ברעם, התאחדות חאיכרים

יורה ארצי, האיחוד חחקלאי, בית עובד

ישראל זמיר, עורך "קו למושב", קיבוץ בית אלפא

שמואל לויט, תנועת חמושבים

יחודח רבין, משקי חבל עזח

אברחם גולן, איגוד חמושבים של חפועל חמזרחי, מושב עלמח

אושרי בן ימין, איגוד חמושבים של חפועל חמזרחי

נפתלי בן-סירא, ועדת חמשך, תנועת חמושבים, מושב כפר

ויונקין



הראל כץ ישראל, מושב בר-טוביה

ירון סולומון, האיחוד החקלאי, כפר אביב

אברהם לוייסטר, התאחדות האיכרים, ראש פינה

ששון כהן, תנועת המושבים, מושב בית עזרא

הנרי אלקלטי, מטה התיישבות, קיבוץ בית זרע

שמחה אסף, מזכ"ל המרכז החקלאי

יעקב ביטון, חבר ועד מושב ספטופה, קו העימות

גבי אבוטבול, חבר ועד מושב טפטופה

יוסף טיידא, מושב טפטופה

עמי רוזנטון, קיבוץ מטדה, עורך הירחון "משוב"

עודד זמיר, מטדה, עמק הירדן

שלום אושרי, מזכיר הוועדה החקלאית, חדרה

ברוך פרבר, מרכז משק קיבוץ פרוד

שמעון ברבר, מושב שקף, חבר הנהלת משקי חרות בית"ר

יוטף אלוש, מזכיר מושב שקףשי בן-אליהו, ראש מ.א. העובד

התיכונה

בני ישרים, חבר מזכירות אירגון מגדלי פירות, מושב זרחיה

מיכה ברקוביץ, מזכירות האיחוד החקלאי, כפר ביאליק

עזריאל צדוק, מזכיר איגוד המושבים של הפועל המזרחי

ישראל ביטנר, מחלקת כלכלה ומשק, תק"ם, דגניה א'

צבי רובין, מרכז המחלקה לכלכלה, הקיבוץ הארצי, קיבוץ

ניר-עוז

דורון קרדו, נציג ועד הדייגים בים התיכון
מנהלת הוועדה
לאה ורון
נירשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

דיווח שר החקלאית ופיתוח הכפר על מדיניות ופעולות המשרד



דיווח שר החקלאות ופיתוח הכפר על מדיניות ופעולות המשרד

היו"ר אלי גולדשמידט; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.

אני מקבל את כולכם בברכה. הייחוד של הישיבה

הזאת ברמה הטכנית כרגע, היא שהישיבה משודרת בשידור ישיר בטלביזיה בערוץ

33. לעניין הזה יש כמה כללים. בכל ישיבה של ועדת כנסת, צריך לחיות שקט,

על אחת כמה וכמה כאשר הישיבה משודרת בטלביזיה.

הישיבה מתקיימת במסגרת של יום ההתיישבות/יום החקלאות שמתקיים היום

בכנסת ישראל. אני מקדם בברכה את שר החקלאות ואיכות הסביבה. אני גם מקדם

בברכה את חברי, ח"כ צבי הנדל, שהוא יו"ר הלובי החקלאי בכנטת, ואת חברי

הכנטת האחרים. במטגרת חלוקת האחריות שנעשתה על-ידי המרכז החקלאי, לגבי

התיכנון של היום הזה, קיבל על עצמו מזכ"ל התאחדות האיכרים, שלמה

רייזמן, את האחריות מטעם המרכז החקלאי על הדיון כאן בוועדת הכלכלה. לכן

הוא יהיה שותף פעיל בניהול הישיבה.

בניגוד למנהגינו בדרך כלל, נעסוק היום יותר במקרו ופחות במיקרו. ועדת

הכלכלה קיימה, מקיימת ותקיים, כמו ועדות כנסת אחרות, דיונים בנושאים

קונקרטיים בתחום החקלאי. היום אנחנו נשים את הדגש בעיקר על ראיית

המקרו, על הגיגים שקשורים לחקלאות כערך, לחקלאות כיטוד במערכת החיים

הישראלית, אולי להגיד את זה יותר במדוייק, כיטוד של הציונות בצורה

שאנחנו מבינים את הציונות. ננטה גם לראות מה טומן בחובו העתיד לגבי

הענף הזה. אני לא כל כך אוהב להגיד את המילה ענף, כאשר אני מדבר על

חקלאות. יש ענפי משק, יש ענף החקלאות, יש ענף התעשייה, יש ענף הבניין.

אני גם לא רוצה להגיד מיגזר. החקלאות היא קודם כל דרך חיים.

לאחר הפתיחה, אבקש את שר החקלאות להציג במיטגרת זמן שהוא ימצא לנכון את

תפיטת עולמו בכל מה שקשור בחקלאות, ולאחר מכן אתן את רשות הדיבור לשלמה

רייזמן, מזכ"ל התאחדות האיכרים, ונקיים את הדיון במשולב יחד עם חברי

הכנסת.

הבוקר קיבלנו - כל מי שהגיע לכנסת, ואני מניח שגם אתם, כאשר היגעתם

לכנטת - פרח. כל אחד מאיתנו קיבל פרח. כששקלתי איך אני פותח את הישיבה

הזאת, רציתי לפתוח אותה עם הפרח הזה ולנטות לחשוב כמה עמל, יזע, חוכמה,

טכנולוגיה, השקעה של משפחות שלימות, כל זה מושקע בשביל להוציא מן הקרקע

את הדבר הזה שאנחנו קוראים לו פרח. את הפרח הזה, שבטופו של דבר מגיע

למשפחות רבות באירופה, למשפחות רבות אולי במדינות אחרות בעולם, ולא רק

באירופה, ביצוא מפואר, שבטופו של דבר משמח את ליבם לקראת חג המולד

וחגים אחרים הם חוגגים במהלך השנה, וגם טתם כך. באירופה נהוג נושא מתן

הפרחים, או הבאת הפרחים, זה דבר מאוד מקובל, וגם אצלנו. הפרח הישראלי

הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הזו באירופה. אני רוצה להודות למגדלי

הפרחים על המיבצע היפה. הפרח הזה משקף בעצם את העשייה של החקלאות

הישראלית. כדי להגיע לתוצר הטופי הזה, אנחנו מקיימים את החקלאות

הישראלית.

ב-15 השנים האחרונות, החקלאות הישראלית מדהים באבטורדיות שבו. מצד אחד,

היא אולי אחד הענפים המפוארים ביותר שיש בכלכלה הישראלית. אנחנו משנה

לשנה חקלאים יותר טובים. המוניטין של החקלאי הישראלי הם מוניטין בכל

העולם. דרך החקלאות הישראלית נוצרה גם תעשייה מבורכת, תעשייה שהיא

תעשיה נילווית לחקלאות, ואם ניקח כדוגמא מובילה את ענף ההשקייה,



המפעלים שעוסקים במוצרי חטיפטוף, במוצרי ההשקייה, שאין מקום בעולם שאתה

מגיע אליו ואתה לא רואה תוצרת ישראל, אם זה בדרום אמריקה, אם זה בסין

ובהודו באסיה, אם זה במדינות אפריקה, בארה"ב, בכל מקום התעשייה

החקלאית, התעשייה הנילווית לחקלאות הישראלית, בעצם פותחת את שעריה של

מדינת ישראל בטכנולוגיה מתקדמת, ויש לה את המוניטין הטוב ביותר בעולם.

אנחנו גם יודעים שחלק ממערכות היחסים שהיתפתחו בשנים האחרונות, גם על

רקע תהליך השלום, עם מדינות במזרח הרחוק, עם מעצמות, לפחות מבחינת

התושבים שלהם, בעצם הדלת ניפתחה קודם כל דרך הנושא של החקלאות. אנחנו,

מדינת ישראל הקטנה, בעצם יודעים, או כך לפחות רואים אותנו, כמי שמסוגל

לתת פיתרונות למדינה כמו סין, של למעלה ממיליארד תושבים.

זה הצד האחד של המטבע, וכאן האבסורד, כי הצד השני של המטבע מראה על

ירידה הולכת וגדלה משנה לשנה במספר החקלאים, ברווחיות של החקלאים,

בהכנסות של החקלאים, ולדעתי, הדבר החמור ביותר הוא, במעמד של החקלאות

בתפיסה בחברה הישראלית. אנחנו הפכנו להיות מהבחינה הזו ענף, שאם בתחילת

שנות הציונות, והשנה אנחנו מציינים 100 שנות ציונות למן הקונגרס הציוני

הראשון בבזל, שבו הכריז הרצל ששם הוא ייסד את מדינת היהודים, אז

הפירמידה היתה קודם כל חקלאות, השינוי של דרך החיים היהודי באשר הוא

יהודי בגולה, והפיכת החקלאות כערך עיון, או כערך מרכזי מאוד בתפיסה

החדשה של חזרת העם לארצו, גאולת הקרקע, והפיכת העם מעם מפוזר לעם

שמקיים יישות מדינית, יישות לאומית, יישות שקולטת עלייה, יישות שאמורה

לתת פיתרון לעם היהודי.

תהליך גאולת הקרקעות במדינת ישראל הוא אחד התהליכים המפוארים ביותר, לא

רק בקנה מידה של מדינת ישראל, אלא בכלל בקנה מידה עולמי. והנה היום

אנחנו נימצאים במצב שבו תופסים את החקלאים כמי שנימצאים כל הזמן

כ'נעבכים' על הקופה הציבורית, כמי שרחמנא ליצלן, מאמינים שהקרקע שעיבדו

אותה במשך עשרות שנים, חלק מהקרקעות הן קרקעות שעובדו מתחילת המאה,

ושבזכות העיבוד והחזקת הקרקעות האלה במשך כל השנים, גבולותיה של מדינת

ישראל ניקבעו כגבולות מדינה עצמאית, כפי שהם ניקבעו בשנת 1948. והיום

באים בטענות שהחקלאים רוצים או חושבים שהקרקע הזו היא קרקע שמגיעה להם

בדין, והפכו את החקלאי הישראלי או את המעמד של העיסוק הזה לאחד המעמדות

הנחותים ביותר בחברה הישראלית. אני מאמין שאם היו שואלים היום תלמידי

בית-ספר שידרגו את העיסוקים שהם רוצים לעסוק בהם בבגרותם, החקלאות

הישראלית, או להיות חקלאי, בוודאי לא היה תופס את המקום הראשון, לדעתי

גם לא את השני, וגם לא את השישי או השביעי, אלא הרבה למטה מזה. במדינה

שבה יש חשיבות כל כך גדולה לשמירת קרקע, שיש בה חשיבות עד עצם היום הזה

ליכולת שלה לספק את צורכי המזון של האוכלוסייה, כמה זה מובן מאליו מכל

ישראלי היום במדינת ישראל, שהוא הולך אל השוק, שהוא הולך אל הסופר,

שהוא הולך לכל מקום ורואה את כל השפע הזה שנימצא לנגד עיניו, ועגבנייה

ישראלית טעימה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, והוא רואה את זה כדבר של

מה בכך, זה נוצר יש מאין, זה פשוט חלק מהחיים שיש עגבנייה בכל עונות

השנה, ויש ענבים, ויש פירות, וחפירות הטובים ביותר, וכל הזמן זנים

חדשים ומפתחים. כל העושר הזה נימצא על שולחנו של הישראלי, ואין שום

התייחסות לכל מה שעומד מאחורי אותו פרי, אותו פרח, אותו תוצר שבעצם כל

אחד ואחד מאיתנו במדינה נהנה ממנו ויודע שכתוצאה מכך עתתות המזון של

מדינת ישראל נישמרות.

בדו"ח בנק ישראל, דו"ח אובייקטיבי, מלפני מספר שנים - ואני בכוונה מצטט

את בנק ישראל, כי כאשר החקלאים מדברים על זה, אומרים שהם אינטרסנטים -



נאמר שהסיבסוד של החקלאות הישראלית הוא מן הנמוכים ביותר בעולם המערבי.

מדינות סקנדינביה מסבסדות את החקלאות שלהם ב-80 אחוזים ממחירי התפוקות,

יפן מסבדסת ב-60 אחוזים, מדינות השוק האירופי המשותף, או האיחוד

האירופי דהיום, מסבסדות ב-49 אחוזים, ארה"ב ב-30 אחוזים, מדינת ישראל

מסבסדת את החקלאות שלה בשיעורים הרבה יותר נמוכים, בין 5 ל-7 אחוזים.

יש לי פה את הדו"ח של 1995, שמדבר על סדר גודל של כ-8 אחוזים. הדבר

החמור ביותר הוא שהכנסתו של החקלאי הישראלי הממוצעת היא כמחצית מההכנסה

הממוצעת במשק, ואני רוצה להגיד שמחצית ההכנסה הממוצעת במשק היא לא כל

כך רחוקה משכר מינימום. זה מעמדו של החקלאי הישראלי. מספר החקלאים

העצמאיים הולך ויורד. בטבע הדברים, כיוון שאי-אפשר להתפרנס כפי שצריך

מהחקלאות, יותר ויותר חקלאים מחפשים עיסוקים אלטרנטיביים, וכמובן

כועסים עליהם מדוע הם משתמשים בקרקעות שלהם, שעומדות לרשותם, לצרכים

אחרים, בעוד שמדינת ישראל לא השכילה - ואני אומר את זה גם בנוכחות שר

החקלאות, רפאל איתן - גם בממשלה, שהממשלה חבר בה הרכיבה אותה, החקלאות

לא קיבלה את המעמד הראוי לה, וגם בממשלה הזאת. זאת תופעה א-פוליטית.

הזילזול בחלןלאות היא תופעה שעוברת מממשלת עבודה לממשלת ליכוד, לממשלת

עבודה וחוזר חלילה. זה לא משתנה עם שלנוי הרכב הממשלות.

אני רוצה רק לסיים ולומר שאני מאוד מקווה שנחגוג 110 שנות ציונות, שזה

יהיה בשנת 2006, אני מניח שיהיו אחרים שיישבו כאן בכנסת, לאו דווקא

הנפשות הפועלות. אני מאוד מקווה שנחגוג 110 שנות ציונות, אולי 105 שנות

ציונות, בשנת 2001, נוכל לבוא ולדבר על כך שהחקלאות חזרה וקיבלה את

המעמד הראוי לא לה, אלא הראוי לעם שחי פה במדינת ישראל.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת בנושא חקלאות ובזה לסיים. שר החקלאות

הקודם, יעקב צור, סיפר לי פעם סיפור מאוד יפה, והמביא דברים בשם אומרם,

מביא גאולה לעולם. הוא אמר שכאשר יעקב אבינו הגיע ללבן, אחרי שהוא עזב

את ביתו, אחרי שהוא סחב את הבכורה, הוא הגיע ללבן והאירוע הראשון היה

שהוא הגיע לבאר מים, שם הוא פגש את רחל, ובשביל לגול את האבן מפי הבאר,

היו צריכים לחכות שכל השבטים יבואו ויחד יזיזו את האבל מעל הבאר,

על-מנת להשתמש באותם מים לשתייה. המסר בסיפור הזה הוא שחקלאות, חוץ מכל

המטרות החשובות והקריטיות שהיא מייצגת, היא גם כלי לקיום ולדו-קיום בין

עמים פה במזרח-התיכון, פה במדינת ישראל, בינינו לבין הערבים, בינינו

לבין הפלשתינאים. כולנו נילחמים באותו מידבר, כולנו נילחמים באותה

מצוקה של מים, ואני חושב שהחקלאות הוא הכלי המרכזי, או אחד הכלים

המרכזיים, בשביל לקדם את הערך שכולנו מאמינים ורוצים להשיג אותו, שזה

ערך השלום.
שר החקלאית. רפאל איתן
בעצם לא צריך לעשות עליכם תעמולה, הלא אתם

מכוחותינו כולכם. כוחותינו, זה המיגזר. אני

רוצה לדבר על הפילוסופיה של המיגזר החקלאי.

אם היום חקלאי מייצר אוכל ל-80 איש, ובשנת 1960 הוא ייצר ל-3 אנשים, זה

אומר שבחקלאות איש אחד מצליח בטכנולוגיה, בידע, באמצעים, בשווקים,

לייצר את אותה כמות שהיו צריכים לייצר 30 איש בעבר. אפשר עכשיו ללכת

לקצה השני ולומר שלא צריך כל כך הרבה חקלאים. זה הצד החיובי של הירידה

במספר החקלאים. אם היום היו צריכים לחרוש במחרשה ערבית, אז היו צריכים

פי 100 חקלאים, אבל היום טרקטור אחד חורש 15 דונם בשעה, אז אנחנו לא

צריכים להתלונן על זה. זה ההסבר הפשוט לירידה במספר החקלאים. זה לא

שמייצרים פחות מזון, כן מייצאים פחות מוצרים חקלאים, אז אם אפשר לעשות



את זה בפחות אנשים, מה הבעייה? חבעייה היא אהרת, מסורתית יותר.

ההתיישבות העובדת - המיגזר החקלאי, זאת מילה חדשה - היא היתה חוד החנית

של המדינה, בדרך של המדינה, בדרך של תחילת הציונות, בכל. בשנות ה-60 לא

היה קצין אחד מהצנחנים שהוא לא בהתיישבות העובדת. אחרי 20 שנה,

מבית-שאן, משדרות, מכל המקומות, קצינים בצנחנים. זה אומר שההתיישבות

העובדת ירדה, או שהאוכלוסייה עתה? אני נוטה לומר שהאוכלוסייה עלתה, וכי

יש פחות פערים בחינוך, פחות פערים במצב הכלכלי וכן הלאה. יש שני צדדים

לכל דבר, ואני מברך על כך שאתה יכוללמצוא מפקד גדוד ביחידה מובחרת

מקרית-שמונה או ממקום אחר, בהשוואה להתיישבות העובדת של פעם. צריך

להשלים עם התהליך הזה, וזה תהליך- חברתי חשוב מאוד ומעניין מאוד. בארצות

אחרות התהליך הוא הפוך. שם את ההתיישבות העובדת היה צריך להרים כדי

להביא אותם לרמה של יודעי קרוא וכתוב, כדי שיהיו יותר משכילים ויותר

מתקדמים. אצלנו זה היה בדיוק להיפך. זה שיש ירידה במספר החקלאים,

ומייצרים אותה כמות מזון ויותר, ומייצאים יותר, על מה להתלונן? אם יהיו

לאותם צרכים יותר חקלאים, אז האפקטיביות תיפחת, או תתחלק.

המיגזר החקלאי בתודעת הציבור. זה דבר חשוב, והתודעה הציבורית על
החקלאות היתה גרעונות גדולים, חוב
ות גדולים, פשיטות רגל, מיליארדים

שהמדינה צריכה לשלם לקיבוצים, למושבים וכן הלאה. הציבור תפס את הצד של

החומרה. לא הלכו לבדוק למה, לבדוק מיבנים אירגוניים, איזה שיטות, מה

הביא לכל המפולת הזאת. הציבור לא אוהב להתחכם יותר מדי ולחקור יותר

מדי. הוא רואה כותרת בעיתון שם נאמר 7 מיליארד שקל לקיבוצים, אז הוא

שואל למה, כי גם בבית-שאן רוצים 7 מיליארד שקל. פה, הממשלות, וגם

הציבור של ההתיישבות העובדת, לא עשו מספיק להסביר את התופעה למה זה

קרה, ואיך אפשר להתגבר על זה, מי אשם ומי לא אשם, מה חלקה של ההתיישבות

העובדת בסל הקיום שלנו. לא עשו מספיק, אם בכלל.

אחד התפקידים שלנו במשרד הוא להעלות את התודעה הציבורית ביחס להתיישבות

העובדת, כדי שהציבור יבין שזה האמצעי היחידי לספק מזון בשעת חרום ובשעת

רגיעה, אין תחליף, זה מה שיקבע אם אנחנו נוכל לעמוד - ולא חשובה כרגע

התפיסה הפוליטית - או ניצטרך להיכנע כי אין אוכל. זה המיגזר היחידי

שנותן חופש למדינה לעמוד בפרץ, אם חס וחלילה נעמוד במצב כזה.

אם דובר על סיבסוד, אתם חושבים שזאת גאווה להיות מסובסד? זאת בושה

וחרפה להיות מסובסד. אם אתה לא מסוגל לייצר, לשווק, להרוויח, אז תבדוק

את עצמך. זה שבאירופה מסבסדים, יש להם כסף לסבסד, מדוע? כי הצרפתים

פוחדים מהאיכרים בנורמנדיה שיהפכו לתם את המדינה, באלימות שעוד לא היתה

כמוה, שרק הם יודעים להשתמש בה. אותו דבר בגרמניה. יש להם עודפים של

עשרות אלפי טונות של חמאה, של בשר, של תפוחי-אדמה, כי הם פוחדים

מהמיגזר הזה. אז אנחנו צריכים לקחת אותם בהשוואה? ואם אנחנו נגיע ליום

שלא יסבסדו והחקלאות תרוויח, נוכל להיות גאים, שאת הכסף הזה שהיה מיועד

לסיבסוד, מקצים לכיתות אי באופקים. מביאים כדוגמא את אמריקה שהיא

מסבסדת, אבל היא מסבסדת גם אותנו, לא רק את עצמם, והיא מסבסדת את

החקלאים, את החוואים הגדולים, כדי שיהיה לה פוטנציאל לשעת משבר של

מיליוני טונות של חיטה, סויה, תירס. כדאי להם לעשות אונ זה. לנו יש מחקר

ופיתוח מהמעולים שבעולם, שעל-ידי תמיכה באמצעות השקעות אנחנו מסוגלים

ליישם את תוצאות המחקר והפיתוח, ולהתחרות בשווקים מסובסדים ולמכור

יותר. זאת הגדולה שלנו. למה אנחנו מחפשים סיבסוד? זאת בושה, מה גם שזה

אנטי-תיזה למוטיבציה.



זח לא נכון שחקלאים לא יכולים להתקיים. לפני שבועיים-שלושה חייתי בעמק

חפר חמזרחי. תלכו לשם ותיראו מה זח לחתקיים מחקלאות, איזח רמח של

ייצור, גם פרחים, גם גידולים אחרים. תלכו לגוש קטיף ותיראו איד חקלאות

מתוחכמת מרוויחח חרבח כסף.

אצלנו חיתח בעייח ואנחנו נילחמים בה, ואני בטוח שגם ננצח את חבעייה

חזאת, זח חאירגונים חשונים שרובצים על חצינור שבין חיצרן לצרכן, וחם

אנכתניסטים^ וחם ירושה של פוליטיקח, של גישות מיושנות, ובהם צריך

לחילחם. מודרניזציח, זח לא רק חכפתור בחשמל, זח גם חשיווק, אולי ביחס

לא פחות מאשר עצם חגידול. פה יש לנו מערכת כבדח שלחזיז אותח קשח, אבל

צריך, ואת זח אנחנו נעשח. עשינו, וממשיכים לעשות, ולא נרפח ממתן חופש

ליצרן למכור, לאלץ אותו לתחרות, גם בפנים וגם בחוץ, וכל מי שלא תורם,

שילך חצידה. זח מעורר חרבח תגובות, אבל זח מח שצריך לעשות בכלכלח

מודרנית.

יש לנו כמח נושאים. חנושא חראשון חוא מעין בעייח וחיפוכח, חפועלים

חזרים, ודווקא בזח אני רוצח לחתחיל.-החקלאות חתרחבח למימדים כאלח שמעט

אנשים מייצרים חרבח מאוד. חמשק חמשפחתי לא יכול לשאת את חגידול בייצור,

ואנחנו רוצים שחגידול ייגדל, וחתשובח חיא פועלים זרים, ובעניין חזח לא

צריך לחתבייש, אלא אם אנשים יוצאים ממעגל הייצור וחופכים לנטל לאומי.

אני מתכוון למוסר העבודה שצריך לקבל דחיפה ממלכתית במערכת החינוך

ובכלל. אבל לא צריך להתבייש בזה שאנחנו מייצרים הרבה מאוד, ואין לנו

כוח-אדם מספיק כדי לענות על הצרכים, ולכן אנחנו מביאים פועלים זרים.

אני מתכוון עכשיו רק למיגזר חחקלאי. יש לנו בזח תופעח שלא היתה צפוייה

מראש, והיא דווקא תופעה מבורכת. התאילנדים שעובדים אצלנו, אחרי

שנתיים-שלוש חוזרים לתאילנד עם נסיון בחקלאות מודרנית. חם מקימים שם

חוות, או מקבלים חלקות אדמה ומייצרים בשיטות שהם למדו פה, ופה הם קונים

תשומות, והם קונים אביזרים, והם קונים זרעים, זבלים ושתילים, וזה מכניס

למדינה חרבח מאוד כסף, וחם לא מתחרים בנו בשווקים. את התופעה הזאת סיפר

לי שר העבודה התאילנדי שהיה פה, שרוב הפועלים באים ממחוז הבחירות של,

שזח המחוז הכי עני שם, והוא מספר על איזו מהפיכה שחלה אצלו שם במחוז.

ביקשתי לבדוק, וחסתבר שאנחנו מייצאים תשומות לשם בערך של כ-20 מיליון

דולר בשנה. נכון שזו עבודת כפיים, ועל זה קמה הציונות, לעבוד בעצמנו

וכן הלאה, דברים יפים, אבל הזמנים הישתנו, ובזמנים מודרניים כאלה,

כשהיקף הייצור התרחב עשרות מונים, אנחנו חייבים לחשתמש בכוח אדם נוסף,

וזח כוח אדם נוסף טוב. הנושא הזה הוכר על-ידי משרד העבודה והרווחה

ומשרד הפנים, שבלעדיהם החקלאות הישראלית לא היתה מגיעה למימוש המטרות

שלה.

הנושא הבא, הוא אדמות, והיו"ר דיבר על זה. שמירת אדמות לאום מצד אחד,

ושמירת אדמות חלאום זה לא רק מפני מי שחוטף אותן, אלא מפני מי שזומם

לחפוך אותן לבטון ואספלט. נכון שחקידמה לא עוצרת, והבנייה חייבת

לחימשך, והאיכלוס חייב לחימשך, אבל לא לחפוך את חמדינה לרצף של בטון,

מחיפח ועד אשקלון. זאת גם תפיסה פוליטית, איפה להתיישב ואיך להתיישב,

אבל לא ייתכן שנצופף את עצמנו ברצועה זרה, שהיא גם המישענת של רוב המים

שלנו, ומצד שני, השטחים הפתוחים לגידולי שדה.

הנושא הבא, חוא מים. כמות חמים לא מישתנח, אבל חיחס בין מים שפירים למי

קולחין מישתנה. הצריכה של מים שפירים עולה, והייצור של מי קולחין עולה,

ואין פיצוי למים שפירים, אלא להיפך. אם מזג האוויר מתחת לממוצע,



הגרעין גדל, והנזקים הישירים והעקיפים גדיים לאין שיעור. הגיע הזמן

שנתחיל לייצר מים. לא תהיה ברירה. מי שמנסה לדחות את זה, אנחנו חייבים

לייצר מים. חקלאות מודרנית מאוד, כפי שהיא היום וכפי שהיה תהיה, יכולה

לספוג מים שפירים מותפלים. מסתבר שיש לזה עוד מוצר לוואי, והוא שמים

שפירים מותפלים שהופכים למי קולחין, הרמה שלהם הרבה יותר גבוהה ממי

קולחין. אני מדבר על מים שפירים קיימים - מי תהום או הכינרת - ברמת

המליחות שלהם, וזה מגדיל את השימושים של מי קולחין שנובעים ממים

מותפלים. זה מרחיב את השימוש במי קולחין שיילכו וייתרבו, כי האוכלוסייה

גדלה ורמת החיים עולה, וזה המדד לשימוש במים שפירים. לא צריך להיבהל

מזה שקוב מים מותפלים יעלה בין 60 סנט לדולר קוב. חקלאות מודרנית מאוד,

בחממות, חקלאות מכוסה, יכולה לתרום מחיר כזה, והוא יישאר זניח בהוצאות

הייצור.

יש סביבנו בעייה, והבעייה הזאת מסכנת את הצומח והחי במשק שלנו. מצב

התברואה והפיקוח והחיסון אצל שכנינו, שהיא ברמה שהיינו בה לפני 100 שנה

או קצת פחות, וזאת היא סכנה ממשית למשק, לחי ולצומח. זאת היא בעייה

שאנחנו נילחמים בה, אבל הביטוי שלה הוא יותר פוליטי מאשר ענייני, ולכן

הקושי. אני מזכיר זאת כבעייה, אבל מפאת קוצר הזמן אני לא מפרט בדיוק מה

אנחנו עושים.
שלמה רייזמן
בשם תנועת ההתיישבות אני רוצה להודות ליו"ר

ועדת הכלכלה. לנו זה לא חדש, אבל העזרה שלו,

הסיוע והיחס הוא לא רק כאשר יש את יום החקלאות בכנסת, אלא הוא נימשך

לאורך כל השנה, וכך לאורך כל הקדנציה, ואני מודה לו.

ברשותך, שר החקלאות, כמה מילים. נימצאים היום איתנו נציגי משלחות כל

מיגזר החקלאות - מושבים, קיבוצים, החקלאות הפרטית - וכל אחד יאמר כמה

מילים. הנושא שביקשנו להעלות הוא החקלאות בהווה והחקלאות בעתיד, מפני

שזה לא סוד שאנחנו, החקלאים, חרדים לא מעט לגבי עתידנו, ולא מעט

מצביעים ברגליים, ובעיקר דור ההמשך, וכאן אולי החרדה הגדולה שלנו.

החקלאות בישראל היתה, הווה ותהיהי לדעתי, בעתיד, אם כי לא באותה מידה,

הבסיס למה שאחר-כך היו התעשייה והמסחר והמלונאות וכל השאר. החקלאות

תרמה תרומה מכרעת לפיזור האוכלוסייה, מאילת שבדרום, ועד למטולה שבאצבע

הצפון, ועד לביקעה, ועד לכל מקום שאליו לא היו מגיעים לא התעשייה, לא

המסחר, לא המלונאות, ולא היהלומנים. לצערי בממשלות ישראל בשנים

האחרונות, נוטים לשכוח את זה, והציבור גם כן, זיכרונו לא כל כך ארוך.

החקלאות, כפי שאמר יו"ר הוועדה, איננה מקצוע בלבד, אלא היא אורח חיים.

החקלאות, מטרתה בראש ובראשונה זה אספקת תוצרת טרייה ומעובדת

לאוכלוסייה, ואנחנו מבטיחים את עצמנו, ואנחנו עדיין לא היגענו אל

המנוחה ואל הנחלה, ואם ניצטרך ביום מן הימים להיות תלויים בתורכים,

ביוונים או בקפריסאים באספקת התוצרת שלנו, אני לא רואה לנו עתיד מזהיר.

כל דבר קטן בגבולות, ודאי גם בשנים הקרובות, יכול לאלץ את אירופה,

הצבועה במידה לא קטנה, וגם ארצות נוספות, גם להפסיק את המישלוחים,

ואנחנו יודעים עם מי יש לנו עניין. לכן אספקת תוצרת לאוכלוסייה,

ועמדנו בזה במשך כל השנים, נעמוד בזה גם בעתיד. אגב, אנחנו מדברים על

חקלאות של 116 שנה, מאז ייסודה של פתח-תקוה, ואחר-כך ראשון-לציון וכל
:
:השאר.



החקלאות הזאת קיבלה מישנה תוקף במשך השנים, וכפי שאמר שר החקלאות,

החקלאות היא מודרנית, היא טובה, חיא יעילה. התהליך הזה של היצטמצמות

מספר החקלאים הוא תהליך טבעי שקורה בארצות רבות, אבל לנו אולי הוא לא

כל כך טבעי, משום שלנו, כפי שאמרתי, ישנן עדיין בעיות שבמשך עוד דור או

דורותיים נוכל להיות כמו כל העולם.

אני רוצה לומר לגבי הסיבסוד, נושא שדיבר עליו השר, שזה לא לתיפארת, זאת

לבושה להיטתבטד. רבותי, לא החקלאות מסובטדת, ואנחנו צריכים להוציא

לעצמנו את העניין מהראש. לא אנחנו מטובטדים. חקלאות בעולם המפותח לא

יכולה לעמוד בפני עצמה, אבל לא משום שהיא לא יכולה, כי אנחנו יכולים

לקחת בשביל קילו עגבניות 12 שקלים, ואנחנו נעמוד ברשות עצמנו וגם נעשה

הרבה כטף. החקלאות נתונה ב?זד של מדיניות ממשלתית כלכלית, של מדד, של כל

מיני גורמים אחרים, שאינם תלויים בנו, החקלאים. אנחנו יכולים להתמודד,

אבל לא אם אנחנו משלמים בשביל מים 70 אגורות. ורבותי, זה לא הטוף. היום

יום חג, אז לא לעשות לנו כבד על הלב, אבל הם חותרים לשקל וליותר משקל.

בשום חקלאות, אולי ענפים בודדים באלה ואחרים, יוכלו לעמיר בזה. טייט

אוטומטי ולא אוטומטי, וכל הטיפורים האלה. במחירי תוצרת מקומית נכונים,

היינו יכולים לעמוד. רבותי, אנחנו מייצאים במיליארד דולר תוצרת טרייה

ומעובדת, אבל בזה לא נוכל להתחרות, כאשר בתורכיה המים ניתנים חינם, וםג

הם מגדלים חלק מהגידולים שאנחנו מגדלים. הטיבטוד היא אולי מילת גנאי,

אני מוכן להטכים עם השר, אבל לא אותנו מטבטדים, אלא מטבטדים את הצרכן.

אנחנו יכולים לעמוד ברשות עצמנו. זה טעות לחשוב, ובואו נוציא בראש

וראשונה לנו את העניין מהראש, כי לא אותנו מטבטדים, כי אם מטבטדים את

הצרכן.

החקלאות, לא בכדי איחדו בידי רפול גם את איכות הטביבה, מפני שהחקלאות

תורמת יותר מכל ענף אחר ויותר מכל מבצע אחר לאקולוגיה. מי שנוטע בשבילי

הארץ ומריח את ריח הפרדטים, ואת ריח האדמה, ואת ריח הרפת הנהדר, זה

תורמת החקלאות. החקלאות תרמה לפיזור האוכלוטייה. הרי יכולנו כולנו

להצטופף בין גדרה לחדרה. החקלאות תרמה לפיזור האוכלוטייה. כשאנחנו

נוטעים היום בכבישי הערבה והביקעה ורואים אורות של ישובים, אז לא כולם

רק חקלאים, אבל בעיקר הבטיט הוא חקלאות כזאת ואחרת. החקלאות תרמה

לביטחון, ותיתרום עוד שנים רבות לביטחון. לצערי, וסיכם את זה יו"ר

הוועדה, נוטים לזלזל. גם בדעת הציבור וגם בדעת הממשלה, אין לחקלאות את

המקום שמגיע לה.

אין לנו כרגע זמן לפתח את הנושאים, אבל החקלאות הווה, תהיה ותישאר ענף

ייחודי וחשוב שעליו לא ניתן לוותר, בראש וראשונה מפני שהוא מזון, ולאחר

מכן כל הדברים הנוטפים. אני מאמין שבטופו של דבר, גם הציבור, וגם

ממשלות ישראל, ישתכנעו בעניין הזת. אני מצטער שלא ניתן לי לפרט עוד,

מפאת קוצר הזמן, אבל אני מקווה שחבדי מהמשלחות יציינו בהמשך.

צבי הנדל; אדוני היו"ר, כבוד השר, חברים יקרים. כשאני

התחלתי לעטוק בחקלאות, כשעברתי לגוש קטיף

לפני כ-20 שנה, עברתי, כמו הרבה חקלאים אחרים, איזה שהוא קורט בנתניה,

בחוף הירוק, ודבר אחד למדתי שם, ולא אשכח אותו בחיים. היה שם מרצה שאמר

לנו: רבותי החקלאים הצעירים, דעו לכם שמחקלאות לא תמיד מרוויחים,

מחקלאים תמיד מרוויחים, הם תמיד ייקנו טיפטוף, ניילונים וכוי. לא שמעתי

בקולו, ובזהירות רבה אני אומר שאני גם לא מצטער, ולא הלכתי להקים מפעל

לייצור ניילונים. אמנם אני נימצא פה, אבל יש לי משק חקלאי ואני לא



מצטער על כך. בקטע הזה, מה שאמר השר וגם יו"ר הוועדה, אין לנו מה

להתבייש בנושא החקלאי. גם אם יש ימים קשים, ושלבים במעבר לחקלאות יותר

מתוחכמת הם קשים, אבל חקלאי טוב מטוגל לזה.

כולם חזרו על דבר אחד מרכזי, שאני מייחס לו חשיבות ממדרגה ראשונה, לכן

גם יחד עם חברי שעוסקים במימטד החקלאי, משרד החקלאות, יזמנו את היום

הזה, שהוא חלק מתהליך שכולנו נידרשים לו. כל אחד מאיתנו בביתו, איפה

שהוא נימצא, וכל אחד בתפקיד שהוא נימצא, להעלות את קרנה של החקלאות ושל

החקלאים, כפי שהיא היתה בתחילת שנות המדינה. בעניין הזה לא רק שלא

הישתנה שום דבר, אלא הישתנה לטובה ולא לרעה. הציבור הישראלי, כפי שהוא

מקבל אותו, וכפי שהוא מוקרן באמצעי התיקשורת, מביא בטופו של דבר גם

לאותם נערי אוצר, שהם גוזרים את הגזירות עם הנייר והעיפרון ביד, להיות

חלק מאותה אווירה. בעניין הזה יש לנו מה לעשות, ולא צריך להטיל את

האשמה על אחרים, אלא לעבוד קשה.

אני כמובן לא מטכים לפשטנות של הנושא של הטובטידיה החקלאית. לו הזייתי

חי בבועה שלי, הייתי מוותר על טובטידיה חקלאית. אבל לא יכול להיות שאני

מתחרה איתו בשוק העולמי, הוא מטובטד ואני לא, וגם לא יכול להיות שגם

כאן בארץ, כאשר אני משווק, ומדברים בקול רם וחזק לפתוח את השוק ולייבא

לכאן, ומה לייבא? לייבא טובטידיה. אני, כאשר יש לי תחרות כזאת, לא יכול

לעמוד בה. לכן אם כולם יוותרו על טיבטוד, או אם תהיה הגנה מאוד

משמעותית על יבוא, שאני בשוק שלי כאן בבית לא אצטרך להתמודד עם

טובטידיה של מדינה אחרת, או בייצוא העולמי אצליח להיכנט לנישות לא

מטובטדות, אז באמת לא איכפת לי. אני לא רוצה טיבטוד, וכל מה שהשר אמר,

ברעיון, כולנו מטכימים, אבל בפרקטיקה צריך לראות איך משמרים את האפשרות

הזאת. . .

במיגזר החקלאי יש שתי בעיות, ונוטים לפעמים לייחט את שתי הבעיות

בנשימה אחת לניטיון פיתרון אחד. חוזר ואומר את זה ידידי ח"כ יהודה

הראל מרמת הגולן. יש בעייה מטוג אחד והיא בעיית חקלאות, ויש בעייה

אחרת, שונה לגמרי, בעיית החקלאים. החקלאים צריכים לקבל פיתרון מטוג

אחד, והחקלאות צריכה לקבל פיתרון מטוג אחר לגמרי, ואל לנו להתבלבל בין

שני הדברים. לא תמיד אפשר לפתור בעיית חקלאים שאולי צריכים לצאת

מהמעגל, על-ידי חקלאות. לכן, כמו שאמר השר, אם נשקיע בחקלאות הרבה

מאוד, כי אנחנו תמיד צריכים להיות כמה שנים טובות קדימה, וגם בהשקעות,

כתוצאה מהמו"פ, נישתכלל בטכנולוגיה משוכללת וכוי, וזה יהווה פיתרון

לחקלאות. לחקלאים נצטרך למצוא פיתרונות אחרים, ואני לא רוצה להיכנט לזה

כרגע.

כל אחד מאיתנו, ובינינו יש לא רק חקלאים שעוטקים נטו בחקלאות, אלא גם

בפעילות מטביב לחקלאות, כולנו צריכים להעמיט על כתפינו גם את הנושא של

התדמית, וכשם שאנחנו נעריך את עצמנו, כך יעריכו אותנו. אין לנו במה

להתבייש באף מקום. השבוע הייתי בערבה, ראיתי קודם את ראש המועצה, ולאן

שאני לא הולך, לפני חודש בגליל, ממש על הגבול, ויש לנו טוגים שונים של

חקלאות. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל אין לנו במה התבייש. צריך את הדב

הזה להוציא החוצה ולא תמיד לבכות. לבכות כשצריך, במרוכז, בהפגנה

מטויימת, אבל לא בצורה מתמשכת, כי זה בטוף חוזר אלינו כבומרנג.

יחד עם משרד החקלאות אנחנו נאבקים שהעלאת מחירי המים שנעשתה כבר לפני

חודש-חודשיים תהיה אחרונה בטווח הניראה לעין והרבה יותר רחוק מזה. כל



פיתרון אחר בנושא עלויות המים, יחפשו אותו לא אצלנו אלא במים מושבים או

בהתייעלות של מקורות. אני לא רוצה לתת כאן עצות, אבל לא יחפשו את

הפיתרונות אצל החקלאים, שם לא יעלו את המחיר עוד פעם. גם מחיר המים

המליחים, שהועלו בטעות בסיבוב הקודם, כי היה סיכום אחר, הולכים להוריד

אותם חזרה, וזה לפי סיכום עם האוצר. לא יעלו שוב את מחירי המים. זה שלא

מסבסדים, זה לא אומר גם שצריך להעניש אותנו.

מילה אחרונה שהשר עמד עליה, אבל היא מאוד אקוטית היום עדיין למשק

הביתי, ועל זה ניאבק בכל מחיר, הנושא של העובדים הזרים. קל לשנוא את

הנושא הזה. יש אבטלה, מה פתאום מביאים מחו"ל עובדים, וקושרים מין

בשאינו מינו. יש היום סדר גודל של 250 אלף זרים בארץ, מתוכם כ-17 אלף

במיגזר החקלאי. מתוך ה-250 אלף, כ-100 אלף מסודרים, מאושרים לעבודה

בענף הבנייה, בענף החקלאות, בעזרה בבית לאנשים נכים או חולים. ה-150

אלף הנוספים, הם אינם מאושרים. את כל המאבק שהממשלה יכולה לעשות בפשטות

על-ידי העלאת מיסים, או אי-מתן רישיונות וכוי, היא עושה על כאלה שהם

מסודרים, ושהם בלי זה לא יכולים לנהל את המשק שלהם, ואלה הם אותם ה-100

אלף. צריך להילחם ב-150 אלף. אם יטילו מיסים על הונאילנדי שעובד בחממה,

זה לא יפתור את הבעייה של ה-150 אלף עובדים בלתי מסודרים, וגם מהם לא

יוכלו לקחת מיסים. לכן, גם אם זה לא מספיק פובליציסטי, וגם אם זה לא

יוצא טוב בתיקשורת, הנושא הזה הוא הקו האחרון שלא ניתן לממשלה לעבור

אותו, לא במיסים ולא במכסים, ולא בהקטנת היקף הפועלים שאפשר להביא

לחקלאות. בעזרת השם, יחד, עם חיוך רחב על הפנים, נעשה ונצליח.
היו"ר אלי גולדשמידט
אנחנו ניפרד עכשיו משר החקלאות שהולך להיפגש"

עם החקלאים הערבים.

שלום שמחון; חבל ששר החקלאות לא היה יכול להישאר איתנו

עד סוף הדיון, אבל יחד עם זאת, ישנו

סימפוזיון אחה"צ ושר החקלאות מופיע שם, ושם תהיה היזדמנות להשלים את

החסר עכשיו.

אני רוצה לומר כמה דברים גם בהתייחס לדברי השר, וגם בהתייחס לדברים

שאנחנו מכירים אותם מקרוב. מדברים הרבה על חקלאות מתקדמת, חקלאות

מתפתחת. אני רוצה לתת דוגמא, ויו"ר הלובי החקלאי, ח"כ הנדל, הזכיר

אותה, את הערבה. אנחנו ביקרנו ביחד ביום ראשון בערבה, ואני חושב שמעבר

לכביש, גם אתה אמרת שראינו משק מאוד מתקדם, מושקע מאוד, מתפתח, מרדרני,

מאוויים של כל משק בקנה מידה עולמי. אבל יחד עם זאת, גם אתה וגם אני

ראינו הרבה חוסר ביטחון לגבי העתיד, בשאלות של השקעות, בשאלה של מים,

בשאלה של קרקע, בשאלה של שווקים. זה מסביר לא מעט מה הבעיות שניצבות

בפני החקלאי בשנים הקרובות, שלא ניתן להתעלם מהן. אני מזכיר את הנקודה

הזאת כדי לומר שגם חקלאי שהצליח ללכת קדימה, השקיע, התפתח, רואה את

הייעוד שלו בחקלאות, ממשיך לקלוט חברים חדשים בחקלאות. אתה ראית שם את

השילוב בין הדורות, את האבא ואת הבנים שלו שעובדים יחד באותו משק, משהו

שכל אחד מאיתנו יכול היה להתפאר בו, ויחד עם זאת, שאלת הביטחון, ולא

הביטחון הפיזי, אלא הביטחון הכלכלי בעתיד ריחפה כל הזמן.

אני אומר את הדברים הללו כדי לומר כמה דברים על תקציב משרד החקלאות.

תקציב משרד החקלאות עומד על מיליארד ו-200 מיליון שקל, אבל אם אתה לוקח

ומנתח את תקציב המשרד, אתה בעצם רואה שהוא תקציב שהוא ריק מתוכן. מה זה

תקציב ריק מתוכן? ולא רק מבחינת היעדים שלו, אלא בסופו של דבר, לא



נישאר הרבה למשרד החקלאות כדי לבנות את החקלאות בשנות האלפיים. אם אני

מתייחס לדברים הסגורים בתוך התקציב הזה, ואז רואים שיש שם משהו בסדר

גודל של 200 מיליון שקל תמיכות בחקלאות, חלקם בעיקבות הסכמי השלום,

רואים שיש שם 140 מיליון שקל של החטיבה להתיישבות, עוד 300 מיליון שקל

הסדרי חובות, משהו בסדר גודל של 100-130 מיליון שקל מחקר חקלאי, ונישאר

סופו של דבר - לא על-פי מה שאני אמרתי, אלא על-פי מה שאמר מנכ"ל משרד

החקלאות - סדר גודל של 150 מיליון שקל, שאיתם הוא יכול לשחק במהלך

השנה. אני חושב שעם סדר גודל כזה, לא ניתן לבנות את החקלאות לקראת שנות

האלפיים, וגם לא ניתן לקבוע יעדים חדשים שמתחייבים מעצם הזמן. עצם הזמן

הוא העובדה שגם החקלאות מישתנה, גם החקלאים מישתנים, וגם ההתיישבות

הופכת למימדים אחרים לגמרי. חבל שממשהו שהיה מאוד מרכזי במשק, זה הופך

להיות משהו שולי, וזה לא קשור לא לבכי של החקלאי, ולא לבכי של

החקלאות.

נקודה נוספת שרציתי להתייחס אליה היא הנקודה שעוסקת בנושא גיבנות העבר.

גם כשמסתכלים באותם איזורים שהשר הזכיר כאן קודם, חקלאות מתקדמת

שהתפתחה, מייצרת ומשווקת גם לשוק המקומי וגם לחו"ל, רואים שיש עדיין

גיבנות המעבר שלא ניתן לפתור אותן. אפשר לראות את זה באיזור אשכול,

אפשר לראות את זה בעמק חפר המזרחי, אפשר לראות את זה בלא מעט מקומות

אחרים. יש גיבנות של העבר, שקשורים להסדרי החובות שטרם הסתיימו,

שקשורים ל-6,000 משקים שיש סיכוי גדול שהנחלות שלהם ימומשו מצד אחד,

וחקלאות שהמשיכה להתפתח באיזור קו העימות ושמסכנת לא מעט חקלאים

מלהמשיך ולהתקדם, והמערכת הזאת של הסדר החובות ממשיכה להעיק ולא מאפשרת

להגיע לשנות האלפיים עם כר בטוח, עם רגליים על הקרקע או עם אפשרות

לראות עדיין בחקלאות את הייעוד. אני יודע שלא ניתן לדבר במושגים של

היום על החקלאות, רק כעל דבר שמספק את התוצרת לאוכלוסיית המדינה.

בכל-זאת אני מבין שהדברים הישתנו והם אחרים, אבל יחד עם זאת, לכל עתיד

יש גם היסטוריה, ולכל הווה יש בוודאי היסטוריה.

אני רוצה לסיים את הדברים שלי באותה נימה שסיים יו"ר הלובי, במה שקשור

לעובדים הזרים. אנחנו הישתדלנו להיות מאופקים מאוד לקראת היום הזה. יחד

עם זאת, אני רוצה לומר כאן במלוא האחריות שמעבר לחגיגה שקורית פה היום,

כל נושא טיפול העובדים הזרים על-ידי משרד העבודה הוא עניין פוליטי

שהולך לפגוע באופן קשה מאוד בחקלאים. מדובר בכ-75 אחוזים מכוח-האדם

בחקלאות שהם פועלים זרים, ולנו אין שום כוונה להיות בשקט, החל ממחר

בבוקר. אני יודע שהדברים שאני אומר פה יהיו מאוד לא נעימים, כי בסה"כ

הנסיון להטיל גם מיסים על החקלאים, אחרי עליית מחירים, אחרי ביטול

הנושא של עידוד השקעות הון בחקלאות וכן הלאה, הם רק מכבידות על הכיס,

ואני לא מאמין שיש הרבה חקלאים שיודעים להרוויח כמו קצב המיסים שמנסים

להטיל עליהם. בנושא של העובדים הזרים, לא בגלל שהיתרגלנו ולא בגלל

שאנחנו אוהבים אותו, כל אחד מאיתנו מבין שהיה עדיף לעשות עבודה עצמית,

והיה עדיף שעובדים ישראלים יבואו לעבוד בחקלאות וכן הלאה, אבל כורח

המציאות הוא כזה שצריך אותם. אם לא יחודשו האשרות או ההיתרים לעובדים

הזרים בחקלאות, תהיה פגיעה קשה מאוד. אם יטילו מיסים על החקלאים כתוצאה

מהעבודה של העובדים הזרים, שהם לא אשמים בהעסקה שלהם, תהיה בעייה. אני

אומר פה בצורה הכי מפורשת, שמאחר ואני תופס את העניין הזה רק כעניין

פוליטי, של משחק כוחות בתוך הממשלה, החל מהשבוע הבא יוצבו מישמרות מחאה

של אירגוני החקלאים לפני ביתו של הרב עובדיה יוסף, עד שהעניין הזה

ייפתר, אחרת יהיה מאת מאוד קשה.



יואל צימרמן; אני רוצה לנצל את דברי בשני חלקים. האחד,

לברך על היוזמה של הוועדה ושל הלובי החקלאי,

משום שיש לזה חשיבות ממדרגה ראשונה, משום שמירת הקשר שלנו, של המערכת

החקלאית, עם המערכת הפוליטית. מניסיון העבר בעשור האחרון, הוועדה הזאת

היתה לנו שולחן שעליו העלינו את עיקר הדיונים בהסדר החובות, ואנחנו

באנו אל הוועדה הזאת שבורים, מוכים וחבולים, נירדפים, ובשולחן הוועדה

מצאנו אוזן קשבת, והיא היתה לנו מיגדלור של תקווה, ואולי בסופו של דבר

חוף מיבטחים לפיתרון הבעייה, אם כי המהלך לא תם, כמו ששלום שמחון אמר,

ועדיין יש גיבנות. צריך להבין שללא המערכת הזאת, ללא הוועדה הזאת שנתנה

לנו כל כך הרבה גב, במהלך חוצה מיפלגות. ישב גדעון פת מהליכוד, ושיבה

שושנה ארבלי-אלמוזלינו מהמערך, וחברי הוועדה מסביב לשולחן, כולם, שיתפו

פעולה, וזה היה עבורנו אולי האור בקצה המינהרה האפלה הזאת שבה אנחנו

הלכנו. על כך אני רוצה לומר תודה על העבר, ולברך על היוזמה, ולבקש

שהדבר הזה יימשך גם בעתיד, מפני שזאת היא נישמת אפנו ביכולת שלנו להיות

מחוברים. ככל שיחלוף הזמן, הקשר שלנו עם המערכת הפוליטית תלך ותחלש,

משום שאנחנו יותר מעטים, משום שחברי הכנסת שצומחים מתוך המערכת החקלאית

הולכים ופוחתים, וההבנה לעניננו תלך ותיפחת. לכן יש ליום זה חשיבות

ממדרגה ראשונה, ואני מברך על זה.

אני רוצה להעלות את נושא המים מהזווית, לא של מחירי המים, נושא שמונח

על השולחן, אלא מהזווית של שמירת מיכסת המים לחקלאות במערך של התפלה,

כאשר אני אומר שוזשיקולים של הממשלה בנושא ההתפלה הם קשורים באופן ברור

בעלויות, בזה שהם לוקחים מאיתנו את המים השפירים ואנחנו לא מגיבים, בו

בזמן שהמיגזר העירוני משלם כרגע את המחיר של ההתפלה, והממשלה צריכה

ללכת להתפלה לא בכיוון שהשר אמר, שיתפילו ויתנו לנו מים מותפלים.

יעבירו את המים המותפלים, את הפיתרון, למיגזר העירוני, ואנחנו נמשיך

ונשמור את המים השפירים לעצמנו, כמובן עם הנושא של מים מושבים וכוי.

הצעת חוק בעניין הזה הונחה על שולחנך, אדוני היו"ר, ואני מבקש שכאשר

ייתמו הברכות והחגיגות, נחזור ונדון בזה כדי לשמר את העניין.
ישראל ביטנר
בחרתי לדבר דווקא לא על סעיפי התקציב בחוברת

התקציב אלא באותה חוברת מגמות תלת-שנתית

המצורפת לחוק התקציב. שם כתוב בצורה הברורה ביותר הצהרת כוונות להחשת

קצב החשיפה של תוצרת חקלאית מייצור מקומי ליבוא מתחרה. האצת הקצב. אני

חושב שחשיפה מואצת של יבוא חקלאי, של תוצרונ חלב כדוגמא, ומוצרים אחרים,

יוצרת סכנה אולי הגדולה והחריפה לחקלאות הישראלית שצריכה להתמודד בעצם

עם תוצרת מסובסדת, ניתמכת, איך שאונם לא רוצים, שהיא בכלל במחירי

דמפינג. אני חושב שזאת מגמה שלא כלולה בחוק התקציב. לא צריך סובסידיה,

לא צריך שום דבר, אלא צריך החלטה כמעט אדמניסטרטיבית, כדי לפתוח יבוא

מסוכן לחקלאות הישראלית. בכוונה לקחתי כדוגמא את משק החלב, משום שאנחנו

משק החלב הטוב ביותר בעולם. פרה ישראלית היא הפרה הטובה ביותר בעולם.

יש לנו מדף מוצרים לצרכן, אולי המגוון והמשוכלל והנאה ביותר שיש בעולם,

בסוג הזה של המוצרים. לקחת את הענף הזה, ולחשוף אותו ליבוא של

סובסידיות, של עודפים? בשוק האירופאי יש הרי חמאה ואגמי יין, אותם הרי

חמאה של עודפים של השוק האירופאי, ללכת להתחרות עם זה בענף החלב

הישראלי, זה לא כלכלי, זה לא הגיוני, וזה גם יהרוס את אחד הענפים

המפוארים בכלכלה הישראלית. נתתי דוגמא את ענף החלב, אבל זה יכול להיות

גם בענפים אחרים שגם הם טובים ומתקדמים בחקלאות הישראלית.



אנחנו מבקשים, וזה לא נגד חוק התקציב, באותה חוברת, אותן מגמות

שמוזכרות להאצת חשיפת היבוא, להוציא מהחוברת הזאת, מאחר ואין בזה שוס

הגיון ושום ערך כלכלי, בוודאי לא ערך רעיוני.
עזריאל צדזק
רבותי, אומנם היום זה יום חג של ההתיישבות

במישכן הכנסת, אבל אסור לנו להתעלם מהדברים

האמיתיים שקורים בשטח. שר החקלאות לא יושב פה, הוא נתן את ההרצאה שלו,

ושמענו אותה כבר פעמיים, אבל לדעתי היא לא נוגעת בדבר העיקרי. לא יכול

להיות שבמדינת ישראל, ברמה של החקלאות והתיישבות כמו שיש לה בארץ הזו,

תקציב משרד החקלאות הכולל כל מיני גורמים שלא נוגעים ישירות לחקלאות

ולחקלאים, בתוך התקציב הוא סה"כ 0,6 אחוז מתקציב המדינה. הכל מכל כל.

בתוך זה המרכיב שהולך ישירות לחקלאות, הוא הכי הרבה 300 מיליון שקל, גם

בהשקעות וגם בנושאים שונים אחרים. לכן, לא יכול לבוא שר במדינת ישראל,

שממונה על החקלאות והכפר כמובן, להטיף מוסר שהחקלאות לא צריכה להיות

מסובסדת, או ניתמכת. המדינות העשירות ביותר בעולם תומכות בחקלאים שלהם,

כי חקלאות איננה תעשייה, חקלאות איננה הייטק, חקלאות היא נתונה לבעיות

טבע, לכל מיני בעיות עונתיות. גם במדינת ישראל תופעה מיוחדת. אני מסכים

עם שר החקלאות, זו ברכה גדולה שהמספר החקלאים קטן, סימן שרמת החיים

שלנו עולה. התפוקה החקלאית עלתה פי מי יודע כמה במשך 50 השנים, זאת

ברכה גדולה. אבל קורה שההכנסה לחקלאי הולכת ויורדת. מדוע? מכיוון שעל

החקלאות - אל תישכחו, אנחנו מדברים על 40 אלף, 50 אלף חקלאים - על גב

החקלאות הזאת יושבות אלפי מישפחות, ולא חשוב כמה חקלאים עכשיו עובדים

בפועל. אנחנו חילקנו עם קום המדינה התיישבות לעשרות אלפי מישפחות,

שהיום הן לא נימצאות במעגל הזה, והן נטל על החברים שלהם, לא על המדינה.

החקלאים שנישאת לא יכולים להשתחרר ולהיות חקלאים עוד יותר מכיוון שיש

עליהם נטל, הקהילות הן לא קהילות. יש מאות מושבים, ואני אומר את זה

באחריות, שלא מסוגלים לקיים קהילות נורמליות בגלל המצב הזה. יש 10

חקלאים מצליחים ביישוב, אבל ה-60 האחרים הם נטל על הקהילה. עם כל

הכבוד, שר החקלאות דיבר בשוליים של העניין.

הבעייה העיקרית היא לקחת את השור בקרניו ולפתור את הבעייה, והבעייה

איננה רק בעייה של החקלאות והחקלאים שמתקיימים היום ממנה, אלא הבעייה

הגדולה יותר היא בעיית ההתיישבות בארץ-ישראל. אם אנחנו לא רוצים שתהיה

נדידה, ובסופו של דבר, זה עלול להיות - הבנים לא יושבים עם ההורים שלהם

בפריפריה - אז במרכז יתרכזו, כי שם הנדל'ן טוב, אבל מהפריפריה כולם

בורחים, וגם הזקנים יברחו, ובסופו של דבר נימצא את עצמנו במצב כמו

מדינות מפגרות אחרות. לכן, רבותי, חברי הכנסת, זאת הבעייה המרכזית.

הוויכוח אם יהיה לשמחה עוד 20 מיליון או 30 מיליון, כי היא צריכה עוד

400 מיליון כדי לפתור את הבעיה. הבעייה העיקרית היא, ואנחנו מסתובבים

סביב זה, השר הקודם מינה ועדה שאמרה פיתרון של 600 שקל למשפחה כדי

לעזוב את המשק שלה. זה היה ממש מגוחך לשמוע את זה ולכן זה ירד מסדר

היום, ולא שומעים על זה יותר. אני חושב שאתם צריכים להרים את הנושא

הזה. השרים לא באים, לא שומעים אותנו, ולכן לדעתי אתם, חברי הכנסת

שישבתם כאן, אתם היחידים שיכולים באמת לנסות להזיז את העגלה הזאת.

שלמה רייזמן; לגבי הנקודה שהועלתה על-ידי החברים לגבי

חרדה מפני מה שהולך לקרות.יש אפשרות

מסויימת לפתור את העניין הזה. המרכז החקלאי יזם והגיש באמצעות ח"כ חגי

מרום חוק חקלאות. חוק חקלאות היה פותר לנו את העניין הזה לתמיד, ובלי

טובות, ובלי ללכת על הבירכיים ולהתחנן לכאן ולשם. החוק היה מבטיח את



ההווה ואת עתידו של החקלאי, וחבל שהצעת החוק שכבר הוגשה, מתעכבת באיזה

שהוא מקום.
היו"ר אלי גולדשמידט
אני מבקש את הדוברים גם לתת איזו שהיא תחזית

לגבי העתיד, לגבי תוחלת טובה יותר לענף, לא

רק תתמקדו בבעיות הקשות שאנחנו מתמודדים איתן היום.
נפתלי בן-סירא
בתפקיד הקודם כמנכ"ל מועצת הלול, בפגישה

קודמת עם שר החקלאות בקדנציה הקודמת שלו,

כשדיברנו על הפסקת הסיבסוד לענף הלול - וזאת נקודה שאני רוצה למקד אותה

ביו השאר - הוא אמר, וכרגיל, חד וחלק, שמי שמבקש סובסידיה, שיתבייש לו.

בזה נחתם פרק הסיבסוד בענף הלול במרץ 91. אבל שוכחים שמדברים כאן על

סיבסוד ענף החקלאות בארץ, ובנשימה אחת עם התיישבות, והסכמי גת. שכחנו

לציין פה גם את הסכמי פריז, וגם את העברת התוצרת החקלאית מהאוטונומיה.

יכול להיות שכאשר הפסקת דיבור על סיבסוד או הגנה על התוצרת החקלאית, על

תוצרת הארץ, זה ייקבע האם את העגבניה יגדלו בביקעת הירדן, בערבה או

בעזה. זאת אומרת, זה לא רק עניין של אנחנו בתוך הבועה של עצמנו, כפי

שאמר ח"כ הנדל, כי אנחנו כבר מזמן לא בבועה של עצמנו, עוד לפני הסכמי

גת, בעיקר באותם ענפי חקלאות שמרכיב העבודה שם הוא דומיננטי. כמה

שנתחכם את אותה חקלאות, ופה המילה הטובה שכל אחד יודע, לאיזה רמות

טכנולוגיה היגענו, כמה שיתחכמו אותה, בקטע של אותם מיגזרי חקלאות שהם

עתירי עבודה, אם לא יימצאו את הדרך לגונן על החקלאות הזאת, היא תעבור

אל מעבר לגבול.

נושא ההתיישבות. הרי מדברים במשפט אחד על החקלאות ומכניסים את

ההתיישבות ואת מה קורה בעולם. לפני שנה ביקרתי עם שלום שמחון במשק

חקלאי בהולנד. שם אין להם את הבעייה של עזה והאוטונומיה וכו' מגדל אחד

מגדל שם היקף לול שהוא שווה ל-200 מגדלים בארץ, ל-3 מושבים בגליל. זאת

אומרת, כשאנחנו מדברים על ישראל, התיישבות כערך בטחוני גם - אנחנו

פוחדים לומר את המילה ציוני - האם אנחנו רוצים, על-פי חוק הגליל, שיהיו

בגליל 2,000 חקלאים שיעסקו בנושא הזה, או שאנחנו רוצים שיהיו 20 חקלאים

שיעסקו בנושא הזהל כי אם אנחנו הולכים בכיוון של בלי להסתכל ימינה

ושמאלה, רק טכנולוגיה, התפתחות והתייעלות, זה אומר שחקלאי אחד כמו

בהולנד, יעשה 75 מיליון ביצים. אי-אפשר להתנגד לתהליך של התמחות הנושא

החקלאי, זה תהליך ואנחנו רואים אותו, אבל אי-אפשר בארץ שלנו לנתק אותו

מהנושא הביטחוני-ציוני.
שלמו? רייזמן
באו אלי מחברת אייזנברג והציעו להקים ארבעה

לולים שיספקו את כל תוצרת הביצים והעופות

במדינת ישראל, והם הולכים עם התוכנית הזאת. הם הכינו תוכנית כלכלית.

דבר כזה צריך לגדוע מהיסוד.
חיים אגודרם
כעקרון, אני מתפלא על דברי שר החקלאות בקשר

לסיבסוד. מצד אחד הוא טוען שבושה לבקש

סובסידיה, מצד שני, החקלאי, אין לו בכלל שליטה על המחירים של התוצרת

שהוא משווק. מגדל בחבל לכיש, אם הוא מגדל עגבניות, והעלות שלו ידועה,

בין 70 ל-80 אלף דולר, הוא מגיע לשוק ומקבל שקל וחצי, 2 שקלים. אותה

עגבניה מוכרים אותה בסופר ב-5.-4 שקלים. איך הוא רוצה שניתחרה עם התופעה

הזאת? אמנם הוא הרחיב את הדיבור על פער התיווכים. אני יודע שכל השנים

אנחנו מדברים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא עושה משהו לשנות אותו.



ענייו פער התיווך, לפחות 30-40 שנה מדברים על זה, אבל בפועל אין

לממשלה בכלל שיקול דעת ויכולת לשנות משהו בנושא הזה. כעקרון, גם לפני

שנה התחילו לדבר על חיסול מועצות הייצור, אבל למעשה מועצות הייצור זה

הדבר היחידי ששומר על החקלאים, על יציבות המחירים והוא מווסת את השוק.

גם שר החקלאות הקודם, גם שר החקלאות הנוכחי, רצו בכל מיני דרכים לשנות

את השיטה ולחסל למעשה את מועצות הייצור. החקלאים למעשה מסבסדים את

מועצות הייצור, ואני מקווה שלא יחזור על עצמו מה שהיה עם מועצת

ההדרים.
מר אשי
אני מודה ומתוודה שנירדמתי, והיה עוד אחד

שנירדם פה, זה היה אלימלך רם. כי פשוט הכל

נישמע מצויין. מי ששומע את רפול, הכל מצויין. החקלאות, והוא עוד מבקש

מאיתנו שנאזן את התמונה ושנראה את הצדדים היפים. אפשר לעשות כאן מיצעד

ההצלחות של החקלאות הישראלית, בעיקר כאשר מסתכלים אחורה, אבל קשה כאשר

מסתכלים בהווה או קדימה להתבשם ולשקוט על השמרים. גם המחקר החקלאי

בישראל, שהוא מהמפותח ביותר בעולם, אם לא תהיה לו תשתית של חקלאות

קיימת, יצרנית, הוא יתנוון. צריך לדעת שזאת לא רק בעייה של תקציבים.

אני מציע שלא נהיה באופוריה.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה שמעת כאן מישהו באופוריה?

מר אשי; לא, יש תחושה כזאת.

היו"ר אלי גולדשמידט; לא שמעתי מאף אחד שום תחושה של אופוריה,

להיפך. אתה פשוט ישנת כשדיברתי.

מר אשי; לא, שמעתי אותך. קודם כל, אני מרוצה שיש

התעוררות. כשעוסקים בחקלאות, בואו נתעורר

קצת. אני חושב שההערה האחרונה של שלמה, היא הערת המפתח. אנחנו יכולים

למצוא את החקלאות הישראלית בעח- מספר שנים חקלאות בבעלות הון זר, לא

הון של החקלאים. אני לא מדבר על שותפויות, שזה בסדר, אבל חקלאות שהיא

בבעלות של אנשים שאינם חקלאים, אינם קיבוצניקים, אינם מושבניקים, אינם

חקלאים פרטיים אלא בעלי הון שמצאו שאפשר ביחידות גדולות לייצר את מה

שמדינת ישראל הקטנה צורכת. זאת היא לדעתי הסכנה הגדולה.

אפשר להרדם לכמה שנים ולהוציא את הניירות שאנשי האוצר הוציאו לפני 10

שנים ו-5 שנים, ולא משנה איזו ממשלה שולטת בישראל. אלה הן אותם ניירות,

אותן תוכניות כלכליות, אותה סגידה ליד הנעלמה של השוק המשוכלל, וזאת

אגדה שנישארה רק בספרי הכלכלה. אם אני שומע את רפול שאומר שסיבסוד זאת

מילה גסה, אני מקווה שהוא מבין את זה אחרת. הסכנה הגדולה היא שאת

החקלאות ישאירו לכוחות השוק. מי שמסתכל בתקציב המדינה הקרוב, מוצא בו

סימנים. אחת הדוגמאות, ונתנו דוגמאות מכל הענפים, ואתן עוד דוגמא מענף

שהוא מהענפים הגדולים במשק החקלאי, ענף הפטם, עם למעלה ממיליארד שקל

ייצור. כל השתתפות המדינה על-מנת לווסת את הענף, והוצאת חקלאים שכשלה

דרכם, אנשים שרוצים לפדות מהם את המיכסות, מהלך שהוא מבורך כשלעצמו.

השתתפות המדינה בענף, וההשתתפות הזאת איננה רק מול החקלאים, בסופו של

דבר משפיעה על התוצאה בשוק, שגם עקרת הבית נהנית מזה, כולה 12 מיליון

שקל, ענף של מעל מיליארד שקל. בשנה שעברה התקציב המקורי היה 28

מיליארד, לא ראיתי סעיף תקציבי כלשהו שקוצץ ביותר מ-50 אחוזים. אולי זה

מלמד על היחס החדש לחקלאות.
ירןו סלומון
עושה רושם שאנחנו נימצאים באיזו שהיא חגיגה,

וצר לי מאוד, אבל אני וזושב שהגיע הזמן לשים

את הדברים על השולחן. רבותי, אנחנו נימצאים לדעתי בהידרדרות לאחור, ולא

מתקדמים. לצערי, עם כניסת הממשלה החדשה הישתנו סידרי עולם. באים

ושואלים אותנו בשביל מה צריך לסבסד, השר אומר לנו כלכלה מודרנית. אז

כלכלה מודרנית יש גם באירופה וגם בארה"ב, ואני לא חושב שאנחנו מדינה

שמפגרת הרבה אחרי ארה"ב ואירופה. להיפך, אפילו יותר. אם הם מסבסדים את

החקלאים שלתם, אם הם רואים את ההכרח ואת הצורך של סיבסוד החקלאות

שלהם, אין שום סיבה שבעולם שלא אנחנו נסבסד את החקלאים שלנו במקומות

שצריך. הרי סה"כ החקלאות זה לא תעשייה, וזה לא הייטק, וזה לא שום דבר,

אלא היא למעשה מושפעת מכל מיני גורמים אחרים, כולל מזג אוויר, כולל

הסכמים מסויימים כמו הסכמי פריז, כמו הסכמי אוטונומיה, כמו הסכמים

פוליטיים שנערכו לאחרונה אצלנו במדינה, ואני חושב שקודם כל נשמור על

החברים שלנו, ולאחר מכן נידאג לשכנים שלנו.

לא שמעתי מאף אחד כאן את הזעקה. איפה אתם? מה קרהל יש לנו הזדמנות

היום, אנחנו מופיעים בטלביזיה, אנחנו מופיעים בכנסת, ויש לנו הזדמנות

לשים את הדברים על השולחן.

לגבי העניין של מועצות ייצור. אנחנו בדעה שמועצות הייצור ימשיכו

להתקיים, אך אנחנו שמים שם את הכסף, ואנחנו ניקבע מה יהיה שם ולא אף

אחד אחר.

לגבי כל הנושא הזה של מו"פ מתקדם. בוודאי שיש לנו מו"פ מתקדם, ואני

מקווה שהוא גם יתקדם קדימה ולא אהורה. יש לנו בעייה, כי כדי ליישם את

העניין הזה, כמובן אנחנו צריכים תקציב להשקעות. זאת לא מילה גסה,

להיפך, זאת הדרך ששאר מדינות העולם מסבסדות את החקלאים שלהם. אנחנו

צריכים תוספת ניכבדה לכל נושא ההשקעות כדי ליישם את המו"פ שלנו.

אני מציע שוזגיע הזמן שנשים את הדברים על השולחן במיסגרת חקיקה, כפי שיש

הרבה מאוד דברים במדינה שהם במיסגרת חקיקה. אנחנו לא יכולים לסמוך על

אף אחד אלא על עצמנו. אני חושב שנוצרו התנאים, בשלו התנאים להגיע

לחקיקה מקיפה בכל נושא החקלאות, שתעגן בפנים את מועצות הייצור, סיבסוד,

כל מה שאתם רוצים, ואני מעריך שבמיסגרת היום, גם בקואליציה וגם

באופוזיציה, ניונן יהיה להעביר את החוק הזה בכנסת הזאת. אני חושב שחברי

הכנסת, זה ייזכר לכם בהיסטוריה הישראלית, בתולדות מדינת ישראל, שאתם

הייתם אלה שהעברתם את החוק הזה.

ישראל הראל; אני בא ממושב שחי מחקלאות, וחי בכבוד. אנחנו

לא באים לא כפושטי יד ולא כפושטי רגל, ולא

כמישהו שמחפש שהמדינה תעזור לו. אנחנו באים כמי שחושב שהמדינה צריכה

להתמודד מול האתגרים ומול הבעיות שעומדות בחקלאות, כמו שהיא עושה

במיגזרים אחרים, וגם אם היא לא עושה את זה תמיד במיגזרים אחרים, זה לא

פותר אותת מלעשות במקום הזה. לשמור שההישגים שהושגו במערכות החקלאיות,

יישמרו.

נגעו פה לא אחד בנושא של החקלאות ואני לא אחזור על הנאמר מפאת קוצר

הזמן. החקלאות הישראלית היא חקלאות מובילה בעולם. אנחנו מייצאים לא רק

עזרי חקלאות, אלא אני יכול לספר שאנחנו מייצאים אפרוחים לסין,

לקולומביה, וכי בכל מקום בעולם יש אפרוחים בפיקוח ובפיתוח ישראלי. כנ"ל



במערכות השקיית, וכנ"ל בזרעים, ובכל תחום שהוא אנחנו מובילים. הבעייה

היא שאנחנו באים פה לבית ואותם מערכות, ואותם הישגים, שהם בעצם צריכים

להיות הבסיס לקיום בכבוד או להתפתחות קדימה, כי עצירה במקום היא נסיגה,

כאן מתחילה הבעייה. שמעתי את הדוברים שדיברו, את חברי הכנסת, ואני אומר
בצורה הכי ברורה
הצגתם את כל הבעיות ואת כל העמדות שישנן, רק שצריך

לזכור שהיכולת או החקלאות תתקיים על שניים.- האחד, על כושר הייצור שלה,

על הייעול שבה, ולזה אנחנו נידאג, ואני חושב שאנחנו עושים את זה יום

יום; ושנית, על התאמת המערכות הפיסקליות, המערכות הפיננסיות לחקלאות

העתידית או לחקלאות הקיימת, שייתנו תשובה.

אני רוצה לגעת בכמה נקודות בסיסיות, רק כדי שנבין שהן לא בעיות חקלאות

אלא בעיות שחקלאות לא יכולה לתפקד עקב חקיקה או עקב מיגבלה של ממשלה.

- קרקע ומים. אף אחד לא קבע שעבור מים מושבים החקלאים צריכים לשלם. יש

הרבה מאוד מקומות בעולם שהדיירים של הערים, שהחקלאים עוזרים לפנות את

הביוב שלהם, משלמים לחקלאים על זה. זאת דוגמא.

- יבוא ויצוא. נחתם הסכם, גם עם ארה"ב עכשיו, על יבוא בשר. אני אומר

לכם כמי שעוסק בתחום הזה, בתחום הבשר ובתחום החלב, אנחנו מתחרים

במחירים של המדף באירופה, אנחנו באותם מחירים, אבל כאשר אותו עגל

שהוא לא הולך למדף בפריז, הוא הולך למדף בתל-אביב, הוא עולה שליש,

למרות שמספרים לנו על הסכם גת, על זה שאין סיבסודים, ואני לא אבזבז

את הזמן על תיאורים, כי אני מדבר על עובדות.

- אנחנו נילחמים בדמפינג, אנחנו מדברים עיתיכנון.

אם נשווה את מערכת ההשקעות, ואני לא מדבר על השנה האחרונה, כולל החוק,

מבחינת מס, גם בזה תיראו את האפלייה בין החקלאות לבין התעשייה. לכן

אנחנו באים לכאן, כדי לחזק אתכם, כי את הצד של הייצור והיעילות, אנחנו

נעשה. בלי הגיבויים האלה, בלי אשראי שהיום שום בנק לא נותן לחקלאות, לא

תוזיה חקלאות.

הנרי אקסלסי; אני פונה גם למשרד החקלאות וגם לוועדת

הכלכלה של הכנסת. באנו לכאן לשבת סביב

השולחנות האלה, כיוון שוויתרנו, נכון לרגע זה, על המאבק מחוץ לגדר של

הכנסת. אנחנו פה לא במסיבה, לא בחגיגה, אלא באים לייצג כאן את כל משפחת

האדמה. אנחנו כאן כדי שייצא איזה שהוא מסר ברור, לא בסיגנון של שר

החקלאות, שאומר שזאת בושה שהמדינה מסבסדת את החקלאות. לכן, ברשות

היו"ר, אנחנו כאן רגע לפני שמביאים את עשרות אלפי המשפחות מחוץ לגדר

כדי להפגין בנושא החקלאות במדינה.

היו"ר אלי גולדשמידט; יש תופעה חדשה יחסית שמטילים בנושא איכות

הסביבה מסלות קשות מאוד, בעיקר על נושא של

רפתות. אם צריך לעשות את זה, צריך לעשות את זה, אבל במערכת התעשייה יש

השתתפות, ואני מבקש שתתייחסו גם לזה.

שמחה יודוביץ; לעזרי אני מוכרחה לומר שסדר היום בכנסת

ניקבע אבל השר לצערנו לא יכול להתחלק

לשלושה. קודם הוא היה בוועדת הכספים, היה כאן ועכשיו הוא ניפגש עם

המיגזר הערבי. הוא לא יצא מפה לא מפני שלא רצה לשמוע אתכם, חלילה.



אנחנו נתייחס לדברים שהועלו כאן, וננסה לתת איזה שהוא מענה מסויים. אני

חושבת שאין מנוס מלראות מה קורה במדינות המערב. אין מנוס. מספר החקלאים

בשום מדינה מערבית לא עולה. בכל המדינות - בהולנד, בגרמניה, באנגליה,

בארה"ב - מספר החקלאים הולך ויורד, וגם אצלנו.

קריאה; הוא יורד באותו קצב שהוא יורד במקומות

אחרים?

שמחה יודוביץ; אנחנו לא יותר גדולים בירידה. זאת אומרת,

המגמה הזאת היא קיימת. אנחנו היום לא הולכים

לעבות את יישובי הגליל במשקים חקלאיים. פשוס, אין גורמי ייצור נוספים

לתת למשקים האלה. זאת אומרת, אם יהיו יותר משקים, זה חייב לבוא או

בתיירות, או ביזמויות אחרות, או בתעשיות קטנות. אנחנו לא בדיוק יודעים,

אבל אנחנו מנסים להרכיב תוכנית כזאת, אבל בוודאי ובוודאי לא להוסיף עוד

משקים חקלאיים, זה לא הולך. יושב כאן מישהו מראש-פינה, ואתה תעיד אם

פעם היה אפשר להתקיים מ-10 דונם מטעים, היום משפחה עם פחות מ-100 דונם,

לא יכולה להתקיים, ותגיד לי אתה. אתה לא יכול לעבות. אי-אפשר להוסיף

עוד חקלאים. זאת אומרת, המגמה הזאת קיימת, הכתובת כתובה על הקיר,

ואנחנו צריכים לעשות את המקסימום. אנחנו יחד עם ועדת הכלכלה וועדת

הכספים צריכים לנסות ובאמת להשיג תקציבים מתאימים לשינויים הנידרשים,

להתאמות, לרפורמות, וצריך ונקציבים גדולים. אם מישהו הזכיר כאן קודם

שראו משקים בערבה פורחים, תדעו לכם שזה לא 10, זו המגמה של 5 השנים

האחרונות. החקלאים היום יודעים שאו שהם הולכים לטכנולוגיה של שנת

אלפיים, לייצור בחממה שמגדלים בה כל עונות השנה, עם כל האיבזור הנידרש

- של חימום, צינון, מסכים טרמיים, השקעות מאוד כבדות - או שחדלים. אין

מה לעשות. אין כאן מסלול אחר לבחירה. זה הכיוון המתבקש ולקראתו אנחנו

הולכים. חייבים לראות את העלייה בפיריון, בהתייעלות, באספקת המזון של

בן-אדם אחד, חקלאי אחד למספר אנשים. זאת אומרת, חייבים לראות את

המיכלול.

מספר דברים שכדאי לתת עליהם את הדעת. נושא הערבויות שהמשקים החקלאיים

אין להם ערבויות, אין להם איך לקבל הלוואות משלימות להשקעות הכבדות

האלו. אם משק חקלאי נידרש להשקיע מיליון, מיליון וחצי שקל, והוא נידרש

להביא מהבית בין 900 אלף למיליון שקל מהבית, אין לו מהיכן להביא, ואז

נטל החזר החוב הזה נופל בשנה אחת, בשנתיים, וזה פשוט לא נורמלי, זה לא

הגיוני, וזה דבר שקיים בכל מדינות המערב.

דבר נוסף שאני חושבת שכדאי לתת עליו את הדעת. עלה פה הנושא של העובדים

הזרים. חייבים להעמיק יותר בפיתוח של מיכון חקלאי, בטכנולוגיה חוסכת

כוח-אדם.

מרדני כתן (קדמון); אני חושב שהועלו פה, במיסגרת הדיון, הרבה

נקודות חשובות לגבי נושאים חשובים שמחייבים

התייחסות יותר מעמיקה, והזמן עכשיו קצר. אני אתייחס למספר נקודות מאוד

מצומצם בקצרה, ואני אשמח מאוד לקיים את הדיון הזה בפורום אחר.

לגבי הנושא של חשיפה. ישראל מחוייבת למעשה לשלושה הסכמים, שיש להם י
נגיעה לנושא החשיפה
הסכמי גת, הסכם עם הרשות, והסכם עם ירדן. כל מה

שקשור היום לגבי חשיפה בתחום המכסים, אנחנו פועלים על-פי הסכמי גת.

הרמות שניקבעו, כידוע לכולכם, היו רמות מאוד גבוהות. יש היום ויכוח מהו



קצב החשיפה שצריך להיעשות, אבל אני חושב שבסופו של דבר כדאי שניזכור
דבר אחד
כושר התחרות שלנו בעתיד, על-פי אותם ההסכמים, יימדד בשני
דברים
בהתייעלות ובאיכות התוצרת החקלאית ויכולת התחרות שלה. אני חושב

שאלה הנושאים שבהם צריך להתמקד ולחפש איך משקיעים ואיך משנים את

החקלאות ואת מיבנה החקלאות על-מנת להגיע להישגים בתחומים האלה.

לגבי הנושא של רפתות. יש דרישה, ואני חושב שהיא דרישה גם מוצדקת

בעיקרון, של תמשרד לאיכות הסביבה, להביא לכך שיהיה הסדר לגבי טיפול

בשפכים, למניעת זיהום סביבתי, מניעת זיהום של מקורות המים. אנחנו

היגענו להסכם משותף בין שני המשרדים, שעל-פיו בשנה הקרובה יהיה תקציב

של 800 מיליון שקל, וזה בשלב ראשון - מחציתו משרד החקלאות, מחציתו

המשרד לאיכות הסביבה - כאשר הוא בא לתת מימון של 30 אחוזים לאותן

הרפתות שייכנסו עכשיו לתוכנית ההסדר הזה. 70 אחוזים החקלאי צריך

להביא.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה יודע שמדובר בהשקעות של מיליון וחצי עד

2 מיליון שקל. מאיפה החקלאי יביא את הסכום

הזה? הבנו את עמדת משרד החקלאות.
מרדכי כהן(קדמון)
ההשקעות הן כבדות, זה נכון. זה ההסדר ואני

מביא אותו לידיעתכם.

דבר נוסף שרציתי להעיר. יש ויכוח לגבי נושא הסובסידיות. נכון שישראל,

בהשוואה למדינות המפותחות, נימצאת יחסית במקום נמוך ביחס לסה"כ התוצרת

החקלאית, אבל בואו לא נישכח שעדיין מדובר בשיעורים של 25 אחוזים.
היו"ר אלי גזלדשמידט
זה לא נאמר בבנק ישראל.
מרדכי כהן(קדמון)
אני מוסר לכם נתונים עדכניים. אני מוכן

להציג את הנתונים וגם להגיד לכם בדיוק איך

הם חושבו.

אני חושב שהועלתה כאן נקודה חשובה בקשר לפיתוח המיגזר הכפרי ואיזורי

הפריפריה. אני רוצה להזכיר שאנחנו נימצאים עדיין בשלב של עיסוק בכמה
תחומים שכדאי לסקור אותם בקצרה
נגב של צמיחה, תוכנית שעוסקת בפיתוח

ישובים בנגב; גליל של פריחה, תוכנית שניכנסת עכשיו לביצוע: ישובי קו

התפר, תוכנית שאנחנו עכשיו עובדים עליה; הטיפול הנקודתי, שנימצא בשלבי

סיום; ישראל אלפיים, זאת תוכנית חדשה שנימצאת בקנה. צריך לקחת בחשבון

שכל אותן התוכניות נותנות בצורה מסויימת גם איזה שהוא מענה גם ליישובי

הפריפריה.

היו"ר אלי גולדשמידט; אני רוצה לנסות לסכם את הוויכוח. במהלך היום

יתקיים גם סימפוזיון וגם ישיבה מיוחדת

במליאה, שאני מניח שתתחיל בסביבות 5:00, שבה ידברו חברי הכנסת על הנושא

החקלאי, ואני מקווה שתוכלו להאזין או להיות שותפים לזה ביציע האורחים

בכנסת.

שמעתי או3 דברי שר החקלאות. אני מצטער שהוא לא כאן, והייתי אומר את

הדברים גם בנוכחותו. מאוד מאוד התאכזבתי מוזדברים. אפילו יותר מאשר

התאכזבתי. לא ציפיתי להתייחסות כזו לנושא של החקלאות הישראלית, ואם זאת

המגמה, אני רוצה להגיד שבמשך כל השנה, אם היו הישגים כאלה או אחרים



בחקלאות הישראלית, היה זה בראש ובראשונה, או כמעט בגלל העובדה ששר

החקלאות התייצב, ולעיתים ממשלה שלימה, והרבה פעמים מול שר אוצר,

ונילחם, לא את מילחמת החקלאים, אלא את מילחמת החקלאות. האמירה שנאמרה

כאן שסיבסוד זאת בושה, אמירות מהסוג הזה, אז למה הוא מסבסד את הלחם

לצרכו הישראלי? זאת בושה לסבסד כרטיס לאוטובוס? אני אומר את הדברים

עכשיו כיו"ר ועדת הכלכלה, כמי שאחראי, במסגרת תפקידי בכנסת, בין היתר,

לנושא של פיקוח על פעילות משרד החקלאות.

אני חושב שגם הדברים נעוצים בתפיסה שהיא מנותקת ממה שקורה בעולם.

אי-אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו חלק מהכפר הגלובאלי, אבל בנושא של החקלאות

אנחנו מקיימים תוצרת הארץ, במובן של שיטות עבודה, שבכלל מנותקת. גישה

כזאת, זאת גישה של העולם השלישי, אנחנו מכירים את הגישה בעולם השלישי,

אנחנו לא רוצים להיות שייכים לעולם השלישי, ועובדה שמדינות מערביות

תומכות בחקלאות, והן לא עושות את זה בשביל החקלאים. אני מודיע, אני

שייך לסקטור שמרביתו מתפרנס היום על תעשייה ועל תיירות, בסקטור

הקיבוצי. יושב פה ישראל, הוא מהקיבוץ שלי, הוא יכול לתת בדיוק את

המספרים, מה החלק של החקלאות בדגניה אי. אני לא חושב שחברי דגניה א'

מחזיקים את החקלאות בגלל שהם מתפרנסים מהחקלאות, או בשביל להתפרנס

מהחקלאות. יושב כאן נציג קיבוץ כינרת, גם הם יכולים לחיות וללכת לענפים

אחרים לגמרי ולא לעסוק בחקלאות, והם כבר נימצאים בתעשייה, והם כבר

נימצאים בתחומים אחרים. וכולם בסופו של דבר יגיעו רחוק, כי סה"כ כוח

העבודה הוא טוב, הוא כוח עבודה מיומן, כמו שהוא יודע לעשות כותנה, הוא

יח-ע לעשות גם הייטק ודברים אחרים. אבל אם אף אחד לא יעשה כותנה, לא

תהיה חקלאות במדינת ישראל.

הגישה הזאת היא גישה שאין לה שום בסיס במציאות. אם מישהו חושב שאפשר

להחזיק 4,2 מיליון דונם, והוא חושב זה יוחזק מכוח כוחות השוק, אז כוחות

השוק יביאו את העיזים השחורות לאותם 4 ורבע מיליון דונם. זה מה שכוחות

השוק יביאו. יהיה מישטח של בטון ואספלט במישור החוף, ויהיו עיזים

שחורות בנגב, ויהיו עיזים שחורות בגליל, והתמונה תהיה כמו בתמונות של

מארק טווין במאה ה-19, כשהוא טייל בארץ ישראל, והוא תיאר את התמונה ואת

הציורים של ארץ-ישראל.

מצד שני, ופה אני אומר את זה דווקא כאדם שמייצג את הסקטור החקלאי,

אנחנו לא מסכנים, ואני חושב שאסור להציג את הדברים בצורה כזאת. אנחנו

חלק ממיגזר שלם שהממשלה הזו מכה אותו, וזה המיגזר היצרני. כשם שפוגעים

בחקלאות, פוגעים היום בתעשייה ופוגעים היום בתיירות. מי שחושב שעל-ידי

זה שהוא פוגע בחוק עידוד השקעות הון בתעשייה, ובחוק עידוד וזשקעות הון

בתיירות, ובחוק עידוד השקעות הון בחקלאות, בזה הוא מקדם את מצבה הכלכלי

של מדינת ישראל, והוא מקדם את המצב החברתי של מדינת ישראל - אני לא

יודע מה ועל איזה דברים הוא מתבסס. אם מישהו חושב שאיזה שהוא משקיע

יבוא לקרית-שמונה, כאשר חוק עידוד השקעות הון בתעשייה נחתך ל-10 אחוזים

בפועל - הסיפור של 20 אחוזים זה ישראבלוף, כי זה 10 אחוזים על-פי חוק

ו-10 אחוזים שבהחלטה מינהלית אפשר לבטל את זה - מי שיבוא לדובב וישקיע

שם בחקלאות עם חוק עידוד השקעות הון בחקלאות, כפי שהיום מוצע בחוק

ההסדרים, ואותו הדבר בנושא של תיירות, אז הוא טועה טעות מרה.

כנראה שהממשלה הזו - ופה אני אומר אמירה פוליטית - מישהו אמר, ויסלח לי

חברי מהתאחדות האיכרים, שלמה רייזמן, שהעניים אוהבים את האלוהים, אבל



האלוהים אוהב את העשירים. על הפרה-פרזה הזו אומרים העניים אוהבים את

הליכוד, והליכוד אוהב את העשירים.
שלמה רייזמן
מצב החקלאות, זה המשך של הממשלה הקודמת

מבחינה זו.

היו"ר אלי גולדשמידט; אני נותן גם את הדוגמא של הטיפול ברפתות. מה

זה 30 אחוזים? עדיף לא להציע את ההצעה. זה

כמו ההצעה שהוזכרה באיזה דו"ח להוציא חקלאים ממעגל הייצור לפנסיה של

600 שקל לחודש. זאת בערך אותה הרמה. אבל מצד שני, אנחנו צריכים להילחם

את המלחמות של ההתיישבות ושל החקלאות בקומה זקופה ופחות ברמה של

מיסכנות, כי אני באמת חושב שהמיגזר החקלאי הוא לא מיגזר של מסכנים.

המיגזר החקלאי הוא מיגזר של אנשים שבחרו בחקלאות בדרך חיים, הם יכולים

להתעשר ולעשות המון כסף בתחומים אחרים, הם עושים את החקלאות והחקלאות

חיונית למדינת ישראל, וזה צריך להיות המוטו.
שלום שמחץ
אני חושב שטוב שסיימת כמו שסיימת, כי זאת לא

היתה הכוונה. אני רוצה לומר כמה דברים, לא

רק כחבר כנסת, אלא גם כמזכיר תנועה, גם בשולי הדברים שאמר שלמה

רייזמן.

אני מציע לכולנו. אנחנו נימצאים כאן היום בכנסת ואנחנו מאוחדים, חקלאים

כחקלאות, כמתיישבים. נוריד לרגע את המחלוקות הפוליטיות, ואני מציע עד

סוף היום לא לגלוש. אנחנו מנסים להגיע עם איזו שהיא הצעת החלטה מוסכמת

לסיום הדיון בכנסת. בינתיים אומרים לי שבמספר דברים שקשורים לחקיקה, יש

קצת בעיות. העוזר של צבי ינסה להחתים את ראשי הוועדות על-מנת שנגיע

למשהו מוסכם. דווקא בחלק הזה, שכל אחד יעשה את עבודתו בפינה שהוא יכול

לעשות אותה, על-מנת שסיום הדיון בכנסת יהיה כזה שבאמת נוכל להתכנס סביב

איזו שהיא החלטה משותפת.

אני חושב שבהזדמנות הזו שאנחנו נימצאים פה, ואף אחד מאיתנו לא יודע מתי

תהיה ההזדמנות הבאה, ואני לא רוצה להזכיר מתי היתה הזדמנות הקודמת -

שהיתה לפני 3 שנים. אם זה קורה פעם ב-3 שנים, ננסה למצות את היום

ולעשות את מקסימום האפשר. סה"כ אין שום מיגזר ואין שום לובי שמקבל

במיסגרת של הכנסת יום, כפי שאנחנו עושים אותו היום. אני חושב שלעניין

הזה יש משמעות גדולה מאוד מבחינת היכולת שלנו להשפיע על מי שנימצא

בכנסת וההסתובבות פה בתוך הבניין הזה, בסופו של דבר, היא באה להשפיע על

חברי הכנסת שלא עוסקים בעניינים שלנו ביום יום. ככל שנצליח להדביק אותם

בעניין החקלאי, כך יהיה לנו יותר תומכים להוביל את המהלכים שאנחנו

זקוקים להם, על-מנת לפתח את החקלאות ולסייע לחקלאים שבסופו של דבר

כולנו מייצגים אותם, כדי שנוכל להיות במקום האמיתי, צמודים לעבודת

האדמה שכולנו אוהבים ושכולנו בחרנו בה כדרך חיים.

יורי שטרן אני מתנצל על כך שבגלל המחוייבות שלי

לוועדות שבהן אני חבר, הייתי צריך כל הבוקר

להיות שם ולא פה. כך קרה שכעת אני היחידי מהקואליציה שנימצא כאן. זה לא

משקף את עמדות חברי הקואליציה בנושא החקלאות, וזה לא נכון להגיד י

שהממשלה הזאת פוגעת בחקלאות או פוגעת בסקטור היצרני. הפגיעה, אם כן,

התחילה הרבה לפני כן. לכן, אם אנחנו רוצים להתאחד מסביב כמה נושאים שהם

חשובים לעצם קיומנו כמפעל ציוני בארץ-ישראל, אנחנו צריכים להתאחד



ולראות את אותם הדברים שחם במציאות הכלכלית הנוכחית, עם השינויים

הליברליים השונים, שאני כעיקרון תומך בהם, ולראות איך אנחנו יכולים

לשמור את הנכס הלאומי ששמו חקלאוה. אני חושב שמסביב לאג'נדה משותפת,

נוכל לעשות כמה דברים חשובים, ויש בקואליציה ובאופוזיציה אנשים שהנושא

הזה הוא קרוב לליבם מסיבות אלה ואתרות. אני מקווה שכך נוכל גם לשמור על

הקיים וגם לקדם אותו בתחומים מסויימים.

היות ולא הייתי כאן במשך כל הדיון, תהיה חוצפה מצידי להביע דעה יותר

ספציפית. לכן אני שומר לעצמי את הזפות להתעמק בנושא, לפני שאני מביע את

דעתי.

שלמת רייזמן; רבותי, אנחנו החקלאים מאוחדים כבר כמה שנים

טובות, זה בהווה, וכך זה יימשך. היגענו לדבר

הזה מאוחר, אבל לעולם לא מאוחר מדי

בשימכם, חברים, אני רוצה להודות לאלי גולדשמידס, יו"ר ועדת הכלכלה.

כשפתחתי את דברי אמרתי שאלי גולדשמידט עוזר לנו לאורך כל השנה ולאורך

כל הקדנציה ואני מודה לו. אני מודת לצבי הנדל, יו"ר הלובי החקלאי, שיזם

בעצם את העניין ועשה עבודה מצוי'ינת. אני מקווה מאוד שוועדות הכנסת,

וועדת הכלכלה בראש ובראשונה, ימשיכו ויהיו לנו לעזר. יש לנו היום כמה

כוחות צעירים, מלבד אלי גולדשמידט, יש לנו את שלום שמחון שבא מתוך

הסקטור, מתוך המיגזר החקלאי, והוא עושה עבודה יפהפיה, מכיר את הדברים

מבפנים ומבחוץ. ישנם חברים במפד"ל, ישנם חברים בסיעת המערך, ואני מקווה

שביחד נעלה ונצליח. אני מאחל לכולם חזק ואמץ.
היו"ר אלי גולדשמידט
תודה רבה. אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה נשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים