ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 10/12/1996

הצעת חוק הפיקוח על עסקי הביטוח (תיקון - תובענה יצוגית) - התשנ"ו-1996

פרוטוקול

 
חכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 42

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי. כ"ט בכסלו התשנ"ז. 10.12.96. שעוז 15;13
נכחו
חברי הוועדה; מ"מ היו"ר נעמי חזן

מוזמנים; אלן זיסבלט - משרד המשפטים

עו"ד יונתן ג יליט - משרד התעשיה והמסחר

חנה מרגליות - יועצת משפטית, משרד התעשיה והמסחר

עובדיה שרגאי - יועץ לשר התעשיה ומהסחר

עו"ד יואל בריס - משרד האוצר

עוזי ימין - משרד האוצר

משה אברמוביץ' - חבר מועצת המנהלים, איגוד חברות הביטוח

דייר איתמר בורוביץ' - יו"ר מועצת המנהלים,

איגוד חברות הביטוח

ראובן בכר - יועץ משפטי, איגוד חברות הביטוח

רימון בן-שאול - חבר מועצת המנהלים, איגוד חברות הביטוח

שמואל גולומב - מנכ"ל איגוד חברות הביטוח

צבי קסלר - איגוד חברות הביטוח

מנשה בן-אליעזר - מנכ"ל משותף, לשכת סוכני הביטוח

עו"ד ג'ון גבע - יועץ משפטי, לשכת סוכני הביטוח

זאב וינר - נשיא לשכת סוכני הביטוח

אורנה ביבר - דוברת המועצה לצרכנות

בר דדון - עוזרת כלכלית, המועצה לצרכנות

אריאלה רבדל - מנכ"ל המועצה לצרכנות

בתיה מילר - הרשות להגנת הצרכן

מנהלת הוועדה; לאה ורון

קצרנית; הילה לוי

סדר-היום;הצעת רווק הפיקוח על עסקי הביטוח (תיקון - תובענה יצוגית) -

התשנ"ו-1996 - חה"כ נעמי חזן



הצעת חוק הפיקוח על עסקי הביטוח (תיקון - תובענה יצוגית) - התשנ"ו-1996

- חה"כ נעמי חזן.
היו"ר אלי גולדשמידט
אני מעביר את ניהול הישיבה לחברת הכנסת נעמי חזן.
היו"ר נעמי חזן
תודה. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה ואציג את הצעת החוק. אם

אני לא טועה, כל הנוכחים כאן מכירים אותה. הצעת החוק הוגשה במסגרת סדרה של

הצעות חוק על תובענות יצוגיות בכנסת ה-13. באותה כנסת הועברו באמצעות ועדת

הכלכלה הצעות חוק בעניין זה - תיקון לחוק הגנת הצרכן, תובענה יצוגית בנושא

הבנקים והצעת חוק בנושא ההיגבלים העסקיים - הצעת חוק של חבר הכנסת אורון ושלי.

לפני כשנתיים-שלוש התחייבתי לסתום את הפרצות הקיימות היום בכל הקשור

לתובענה יצוגית. שני התחומים המרכזיים עליהם לא חל חוק הגנת הצרכן הם הבנקאות

והביטוח. הצעת חוק זהה עברה קריאה טרומית בכנסת ה-13 אבל מפאת הקדמת הבחירות

היא לא הוכנה לקריאה ראשונה, לא חל עליה דין רציפות ולכן הגשתי את ההצעה פעם

נוספת. בענייני צרכנות אני לא מוצאת הבדל בין קואליציה לאופוזיציה. הממשלה

הנוכחית הסכימה להצעת החוק, היא עברה קריאה טרומית ועכשיו אנחנו מכינים אותה

לקריאה ראשונה.

אנחנו נשמע את משרד המשפטים בעניין ואני מבקשת מאלן זיסבלט לומר את

דבריו, בבקשה.
אלן זיסבלט
אחרי שהתקבל התיקון לחוק הגנת הצרכן, והיה ברור לכולם שחוק זה לא חל

על תחומי הביטוח והבנקאות ולכן לא תהיה תובענה יצוגית בתחומים האלה, היה מובן

שנציע תיקונים לשני החוקים הרלוונטים. בשעתו ביקש שר האוצר שהעניין ייבדק

וייבחן כדי לראות אם יש איפיונים מיוחדים לתחומי הביטוח והבנקאות שמצדיקים

הימנעות מהוספת פרק חדש לעניין תובענה יצוגית לשני החוקים האלה, או שיש מקום

לקבוע להם כללים מיוחדים.

בעקבות בקשתו של שר האוצר מונתה ועדה מיוחדת, בראשותו של פרופ' סטיב

גולדשטיין מהאוניברסיטה העברית, ואחרי דיונים רבים שכללו מתן אפשרות לגורמים

השונים להופיע ולהשמיע את דבריהם, הוחלט שאין כל הצדקה להימנע מלהרחיב את

התובענה היצוגית על תחומי הביטוח והבנקאות. למרות שהצענו שינויים מסוימים

לסעיפים הרלוונטים, הגיעה הוועדה למסקנה שיש לדאוג לכך שתהיה תובענה יצוגית גם

בתחומים אלה. לאורך כל הדרך ביקשנו להכין הצעות ממשלתיות ובנוסף לכך ביקשנו

לתמוך בהצעות הפרטיות של חברי הכנסת נעמי חזן וחיים אורון. אנחנו מבקשים

שהנוסח יהיה זהה למה שהתקבל בחוק הבנקאות ואנחנו בהחלט בעד ההצעה.
היו"ר נעמי חזו
בזמן הקריאה הטרומית הודעתי שיש הסכמה עקרונית שלי בעניין הזה. ייתכן

ונצטרך לבצע שינויים נוספים בהתחשב במה שייאמר כאן.

נציגי משרד התעשיה והמסחר, מה עמדתם?
חנה מרגליות
אנחנו תומכים.
היו"ר נעמי חזן
אני מבקשת לשמוע את נציג איגוד חברות הביטוח.
ראובן בכר
עמדת איגוד חברות הביטוח היא שהמוסד של התובענה היצוגית איננו מתאים

לתחום הביטוח. הדברים שאני אומר מוכרים לחלק מהנוכחים כי הם נאמרו גם בוועדת

גולדשטיין, וכדי להשלים את דבריו של אלן אני אציין שבוועדת גולדשטיין היתה גם

דעת מיעוט של שניים מחברי הוועדה שהיו בדיעה שאין להחיל תובענות יצוגיות על

תחום חביטוח.
יואל בריס
דעת המיעוט היתה שיש סיכוי טוב שבניגוד לבנקאות, שבה אנחנו צופים

שימוש רב בתובענה היצוגיות, יש אפשרות שבתחום הביטוחי זה ישאר בבחינת אות מתה

בגלל הקושי במחזוריות הביטוח. בכל מקרה לא היתה התנגדות לעצם הגשת ההצעה.
ראובו בכר
קראתי את דעת המיעוט בצורה קצת יותר חריפה מכפי שהיא מוצגת כאן ואני

יכול לומר שוודאי שזה לא יהיה אות מתה, במובן זה שאולי לא תהיינה תביעות אבל

עלויות תהיינה מיד.

תובענה יצוגית היא כלי דיוני, לא מקובל וחריג ולצד האספקטים החיוביים

הרבים שיש בו, יש בו גם אספקטים שליליים והם ידועים לכולנו. במישור של התובעים

ישנה בעיה שבה גם אנשים שאינם התובעים, כבולים בתובענה היצוגית. מסיבה זאת

קבעו בתי המשפט בישראל שיש לתת היתרים לתביעות יצוגיות רק ביד קמוצה ולא ביד

רחבה.

המקרים המתאימים לתובענות יצוגיות הם מקרים בהם ישנה קבוצה מוגדרת,

בעלת גודל מסוים, בעלת שאלה עובדתית או משפטית משותפת כלפי נתבע מסוים וכאשר

התובענה היצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לברר את התובענה הזאת. התנאים האלה

לא מתקיימים בתחום הביטוח משום שרוב התביעות הן על ארועים ביטוחי ים - לאדם

נגרם נזק, רכבו ניזוק, גופו ניזוק, ביתו ניזוק וכו' והוא מעוניין בדרך כלל

בפיצוי מהיר. אופיו המורכב של הליך תובענה יצוגית וההתדיינות הארוכה לרבות

כבילת מבוטחים, אינם הולמים את הסיטואציה שתארתי זה עתה.
הי ו"ר נעמי חזן
כל הטיעונים הללו הועלו בוועדת גולדשטיין ולא התקבלו. אם תעלה

טיעונים נוספים לגופו של עניין, נשמח לשמוע אותם.

ד"ר איתמר בורוביץ';

ועדת גולדשטיין מחליפה את ועדת הכלכלה?
היו"ר נעמי חזן
בהחלט לא.
ד"ר איתמר בורוביץ'
איך אפשר לדרוש שמה שהתקבל בוועדת גולדשטיין יתקבל פה באופן אוטומטי?



היו"ר נעמי חזן;

הדיונים האלה נשקלו לאורך זמן ומכיוון שהם מוכרים לכולנו אני מבקשת

לתמצת את העניין.

ראובן בכר;

אני מתייחס רק לפן המשפטי של העניין וישנו גס פן כלכלי ועסקי. הזכרתי

כבר שאופיו המורכב של ההליך לא מתאים לתובענה ביטוחית, בנוסף לכך, שאלות

התביעה בתחום הביטוח לא מתאימות לתובענה יצוגית - גם הארוע הגורם לנזק הוא

אינדיבידואלי לכל אדם ואדם וגם רגע התרחשותו שונה מאחד לשני. אין כאן קבוצה

הומוגנית, שזה לא רק תנאי לתביעה יצוגית אלא גם סיבה לתביעה יצוגית.

נקודה נוספת היא הפיקוח ההדוק שמתקיים על-ידי המפקח על הביטוח שהוא

פיקוח לא רק על אופן פעולת החברות אלא גם פיקוח אקטיבי במובן זה שהמפקח על

הביטוח רשאי, ובפועל הוא נותן הוראות לחברות הביטוח, לתקן עיוותים שהוא מוצא

בתחום הביטוח.

בדרך כלל תובענות יצוגיות מתאימות לסיטואציה שבה ישנו מספר גדול של

ניזוקים, הנזק הנגרם לכל אחד מהם הוא יחסית זניח, ולכן כל אחד ואחד מהם לא

ירצה לתבוע את תביעתו. המכשיר של תובענה יצוגית שמאגד את כל התביעות ויוצר מסה

קריטית של תובענה הוא נוח, הוא יוצר איום על החברית שלא לנהוג בדרך הזאת ומביא

תרופה לצרכנים. כאשר מדובר בנזק זניח, לא אכפת לאדם שהעניין נגרר בבתי המשפט

לאורך תקופה ארוכה. לעומת זאת, כאשר מדובר בביטוח הסיטואציה היא שונה לחלוטין.

הנזק איננו זניח ובדרך כלל הוא נילווה לנזק גדול שממילא נמצא בידינו. כלומר,

בכל זמן נתון, אם נצלם תמונת מצב נראה שיש מאות ואלפי תביעות המתבררות בבתי

המשפט. אם אדם תובע חברת ביטוח על נזק גדול של עשרות אלפי ש"ח, אם יש לו עוד

פריט נזק שהוא קטן ואולי עליו הוא לא היה מגיש תביעה, בסיטואציה של חברות

הביטוח זה לא קורה - יהיה מישהו שיתבע גם על הנזק הקטן. כפי שאתם יודעים,

מהנסיון של מדינת ישראל, אם יש פסק דין בעניין הזה, חברות הביטוח נוהגות על

פיו. היו מקרים בעייתיים מבחינת הצרכנים, העניינים הגיעו לבתי המשפט אגב דיון

משפטי מול חברות הביטוח, ונפתרו בדרך של פסק דין שחייב את חברות הביטוח.

כמעט תמיד חשוב למבוטח לקבל פיצוי מהיר- - הוא צריך להחליף את האוטו,

הוא צריך לבנות את הבית וכו' והוא לא יכול להרשות לעצמו לקיים התדיינויות

ארוכות כחלק מתביעה יצוגית. הנסיון בארץ מוכיח שתביעות הביטוח מתנהלות מהר

יחסית וברוב המקרים מגיעים לפשרה עם חברת הביטוח שבסופה מקבל המבוטח פיצוי.

גברתי היושבת ראש, בתביעה יצוגית יש הרבה מבוטחים שנגרם להם נזק קטן

וכאשר התביעה היצוגית מוגשת כולם בפנים, לטוב ולרע. יש לאדם אפשרות לצאת ממנה

תוך 45 יום הראשונים ואם הוא לא עושה כך, הוא בפנים.

היו"ר נעמי חזן;

אני מפנה אותך לסעיף 62 (י); "אין בהיראות פרק זה כדי למנוע מהצרכן

סעד משפטי אחר".



ראובן בכר;

ודאי אדם שרוצה לתבוע יכול לעשות כך אבל מרגע שהכניס עצמו לתובענה

יצוגית, הוא יכול לצאת תוך 45 יום ולא יותר. יכול להיות שהוא אפילו לא יודע

שהיא מתנהלת ויכול להיות שלו עוד לא נגרמה תאונת דרכים שמקימה לו את הזכות.

נכון שיש לצרכן סעד בנפרד מכוה סעיף 62 (יי) רבתי אבל המשמעות של מעשה בדין

היא שמרגע שהתובענה היצוגית מתחילה לרוץ הוא בפנים לטוב ולרע.

בגלל מיגוון הסוגים של נזקים שעשויים להיגרם לבני אדם יש קושי רב

להגדיר את הקבוצה. אני מבקש לתת נתון סטטיסטי שנמצא בדו"ח של ועדת גולדשטיין:

בארצות הברית, שבה מוסד התובענה היצוגית הוא מוסד נפוץ בכל תחומי העיסוק, יש

רק מקרה אחד שבו איפשרו להגיש תובענה יצוגית נגד חברות ביטוח. בקנדה, בה החוק

קיים כבר 18 שנה, לא הוגשה מעולם תובענה יצוגית נגד חברות ביטוח. הסיבה לכך

היא שאף פעם לא הצליחו ליצור קבוצות הומוגניות. אני שומע את השאלה: אם כך,

מדוע אתם מוטרדים? בתי המשפט ממילא לא יאשרו את התובענות היצוגיות. גם מי

שמייצג את הצרכנים צריך להבין שיש עלות מיידית לחקיקת חוק כזה כי גם אם בית

המשפט לא יאשר, החברות שנותנות לחברות הביטוח ביטוחי משנה לוקחות בחשבון את

חקיקת החוק הזה. חברות הביטוח מתדיינות עם אנשים וזה עולה כסף. עלות ההתדיינות

מתגלגלת למקום כלשהו ולא נעצרת. המחירים נקבעים על-ידי המפקח על הביטוח בשים

לב לעלויות שיש לחברות הביטוח וזאת תהיה עלות אחת מתוך העלויות.

למפקח על הביטוח ישנה סמכות לא רק לאשר פוליסות, וכל פוליסה עוברת את

אישורו, ולא רק לדון בתלונות, אלא גם לתת הוראות לחברות הביטוח. אם יש אדם

שניזוק וחושב שבעייתו היא בעיה כללית, יכול המפקח על הביטוח לתת הוראות, ואני

מצטט: "לתקן את הליקוי בין למקרה שעליו התלונה ובין בדרך כלל", וכך עושים. אם

הוא לא יעשה כך אפשר תמיד לפנות לבג"צ ולהפוך את זה לתובענה שמעניינת אנשים

רבים.

לסיכום, כאשר אדם מתקשר בהסכם ביטוח הוא קונה הבטחה לעתיד. הוא עדיין

לא ניזוק וייתכן שהוא יינזק רק בעוד חצי שנה או שנה. לכל אדם יש נזק אחר

וההבטחה הזאת איננה מהסוג שאפשר להגיש עליו תביעה יצוגית.
היו"ר נעמי חזן
מדבריך ניתן להבין שאתם מתנגדים לחלוטין לתביעה יצוגית ואומרים שזה

לא מתאים, למרות שהרבה מהטיעונים שהעלית אפשר להעלות בכל תחום של תובענה

יצוגית, ולא בהכרח בתחום הביטוח. אפשר להבין שיש נקודות מסוימות לגבי חברות

הביטוח שהן יהודיות ואם תהיה החלטה של הוועדה להחיל את תחום התובענה היצוגית

על חברות הביטוח, יהיה לך עוד משהו לומר לגבי ההתאמות. האם זה נכון?
ראובן בכר
כן.
דייר איתמר בורוביץ'
אני מבקש לומר כמה דברים לא בצד המשפטי. אנחנו חושבים שהנקודה

המהותית היא שהנושא של תובענה יצוגית לא מתאים לענף הביטוח. זאת תהיה טעות

אמיתית לחוקק את החוק הזה בענף הביטוח ובסופו של דבר זה יהיה חוק שיפגע

בצרכנים ולא יעזור להם. אני מתאר לעצמי שכל מי שטוען נגד חוק מהסוג הזה, טוען

שחוק זה מעלה את העלות לצרכן ולכן הוא פוגע בצרכנים. זה ודאי שיקול מאד נדוש

בחדר הזה כי אם תנובה נדרשת לשלם 2.5 מליוני ש"ח בתביעה יצוגית בגין סיליקון,

כנראח שזה פי כמה וכמה מההון שלח.



אסור לנו לשכוח את בסיס העניין - ביטוח לוקח מעט כסף מהרבה אנשים

ונותן הרבה כסף למעט אנשים. תביעה יצוגית עובדת הפוך, מטבע הדברים. תביעה

יצוגית באה להגן על מספר רב מאד של צרכנים ולא על הצרכן הבודד. לכן תפיסת

העולם של תביעה יצוגית בבסיס העניין נוגדת את תפיסת העולם של מנגנון הביטוה,

מכיוון שאחד נועד לשרת מטרה אחת והשני נועד לשרת מטרה אחרת.

בניגוד לענפים אחרים אנחנו עוסקים בגביית כסף מאנשים ובתשלום

תביעותיהם. לצורך המנגנון הזה אנחנו זקוקים להערכת הסיכון, לאקטוריה, לידע

מקצועי ולכמה עקרונות הקובעים איזה סיכונים אנחנו יכולים לקחת ואיזה לא.

סיכונים שמטבעם נקבעים על-ידי התנהגות אנושית אנחנו לא מסוגלים לקחת, כי הם לא

בהוראות שניתן למדוד מבחינה סטטיסטית. כ-80% מהכסף שנגבה אנחנו מחזירים

למבוטחים כתביעות ו-% 20 מופנים למנגנון אדמיניסטרציה ושיווק. ברגע שהתביעה

הפוטנציאלית נגדנו איננה רק תאונת דרכים אלא תביעה יצוגית שעלולה לבוא מהחוק

הזה, זאת תביעה שקשה לנו לאמוד אותה, אנחנו לא יודעים מה ההיקף שלה, מה הסיכוי

שלה לקרות, האם היא תהיה אות מתה או לא ולכן אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון

בתמחיר שלנו. האפקט המיידי של תעשיית הביטוח, בגלל אי הוודאות הזאת, יהיה

העלאת הפרמיה ואני לא אומר את הדברים האלה כאיום על מישהו. אם לא נעלה את

הפרמיות היום, ברגע שתוגש תביעה יצוגית בענף הביטוח תעלה הפרמיה מיד קדימה

ואחורה.

ברגע שנאפשר תביעה יצוגית נגדנו אנחנו פותחים רזרבואר של תביעות

נגדנו על כל מה שעשינו בעבר. בנושא ירידת ערך, לדוגמה, חברות הביטוח חשבו,

בתמיכת המפקח על הביטוח, שירידת ערך אינה מכוסה על-ידי הפוליסות. כמובן שלא

גבו על זה פרמיות אבל בית המשפט העליון החליט שתביעות ירידת ערך צריכות להיות

מכוסות ומאותו רגע יש אפשרות לתבוע אותנו רטרואקטיבית. זה דבר שאי אפשר לעמוד

בו ואם תוגש תביעה יצוגית בעניין הזה, תיפתח תיבת פנדורה אחורה והמבוטח יצטרך

לשאת בעלויות האלה.

בחוק כתוב שפוליסות מסוימות צריכות להיות כתובות באותיות גדולות,

ואני בעד זה שצרכנים יקבלו כלים אמיתיים לתבוע את חברות הביטוח אבל לא בכדי

הדבר הזה לא קיים באירופה ובעולם. אני קורא לאחריות של הוועדה ושל חברי הכנסת

ואני חושש מאד שחקיקת חוק כזה, ללא התאמות לענף הביטוח, עלולה לגרום להפסד

גדול מאד של הצרכנים, שעליהם כולנו רוצים להגן.

עו"ד יואל בריס;

לא מדובר על החלת חוק התובענות היצוגיות על חוזה הביטוח אלא רק על

הזוית הצרכנית. המלצתה של ועדת גולדשטיין עשתה ספציפיקציה קצת יותר חדה ממה

שכתוב כאן אבל בסופו של דבר התוצאה דומה. אנחנו אמרנו: "עילה אשר בשלה יכול

התובע לתבוע על פי פרק הי". בפרק זה העילות הן בעיקר: תיאור מטעה, ניצול מצוקה

חולשה שכלית וגופנית וביטול חוזה שנכרת במקום עבודתו של המבוטח. זאת המאטריה

שעליה אנחנו מדברים והיא צרכנית ולא על חוזה הביטוח עצמו.
רימון בן-שאיל
בפסיקה של בית המשפט העליון נאמר ארוע ביטוחי.
עו"ד יואל בריס
זה לא חל על ארוע ביטוחי. ההצעה שיצאה מדו"ח גולדשטיין ואני משוכנע

שגם כאן, הכוונה היא בעילה על פי פרק ה' לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח ולא תיקון

לחוק חוזה ביטוח.



יש נושאים זהים בנושא הביטוח ובנושא הבנקאות שהוועדה התייחסה אליהם

בצורה כבדה ורצינית -

1. ההשתלבות של המפקח על הביטוח, שמעורב ומעורה בכל התהליך, אם כי

המסקנה מדו"ח הוועדה היתה שמדובר במסלולים כפולים או מקבילים -המפקח על הביטוח

מפקח מטעם הממשלה או המימסד ויש אפשרות לאזרח הקטן- לפקח, מה שנקרא: "הפרטה של

הביטוח".

2. נושא היציבות. החשש המרכזי לא היה שהתובענה היצוגית תגרום לקריסה,

אלא שהגשת תובענה יצוגית תגרום לתגובת שרשרת ולמשיכת ביטוחים של אנשים שאיבדו

את אמונם בחברות הביטוח. ההצעה של דו"ח גולדשטיין היתה לאפשר שלב עוד טרום

אישור התובענה היצוגית, שבו ישקול בית המשפט את התועלת לציבור למול הנזק שיכול

להיגרם לנתבע, ללקוחותיו ולציבור בכללותו. במצב שבו יש באמת סכנה יציבותית

שומה על המפקח על הביטוח לבוא לבית המשפט ולומר שזהו מצב של סכנה ואסור לאשר

את התובענה הזאת כתובענה יצוגית.

3. גמישות הסעדים. חברות הביטוח תצטרכנה לעקוב אחרי כל המבוטחים במשך

השנים ולשמור על הכתובות שלהם כי אולי בעתיד הן תחוייבנה לשלם להם תשלומים,

דבר המעמיס עלות מינהלתית נוספת. לכן התקבלה המלצה לאפשר גמישות סעדים במצבים

מסוימים, כלומר - אם צריך לשלם שקל לכל אחד מהמבוטחים ב-1989, לא יצטרכו

להוציא את כל הרשימות של מי שהיה מבוטח בחברה בשנה זאת ובית המשפט יוכל לפסוק

שחברת הביטוח תתן הנחות לכל המבוטחים שלה בסכומים שהם שווי ערך לסכום הכולל.
ד"ר איתמר בורוביץ'
קריסה של חברת ביטוח אף פעם לא מתרחשת בעולם כתוצאה מנזק אחד גדול,

כי יש ביטוחי משנה, אבל לתביעה יצוגית אין ביטוחי משנה.

היו"ר נעמי חזן;

הוויכוח הוא בחלקו ענייני ובחלקו אינטרסנטי ואני חייבת להפריד בין

שני הדברים. נציגי ארגוני הצרכנים, אני מעוניינת לשמוע את עמדתכם.

בתיה מילר;

אנחנו לא מאמצים את התובענה היצוגית כמכשיר דיוני אלא לפי חוק מסוים.

עיקר הבעיות הצרכניות הן בעיקר בתחומים אחרלם שקשה בגינן לתבוע, בתחום של חוקי

חוזים וחוק המכר ולאו דווקא בנושאים אחרים. לכן מה שאנחנו עושים לא נותן את

התשובה הטובה ביותר לכל מצב.

כשדנו בנושא בקשר לבנקאות עלו הרבה נושאים משותפים - אמון הציבור,

קיומו של משרד המפקח ועוד, והתשובות שניתנו באותה ישיבה צריך להתייחס אליהן

באותה מידה גם לגבי הנושא הזה. כאן נטענה טענה אחת מרכזית האומרת שבתחום

הביטוח אין מקרה שיכול להתאים בין אנשים שונים.

מכיוון שאנחנו מדברים על השלמת חוק הגנת הצרכן, בנקאות וביטוח

והיגבלים עסקיים, אני לא רואה מקום לשלול על הסף אפשרות כזאת. בתי המשפט מאד

מאד זהירים כשהם באים לאשר תובענה יצוגית, הם מערימים קשיים מאד כבדים ולא

מהססים להטיל הוצאות מאד גבוהות על התובע אם הגיש תביעה לא נכונה ולכן החשש

אינו צריך להיות השיקול.
אריאלה רבדל
יש נטיה להודיע לנו שאם נחליט על משהו מאד מורכב ובעייתי הוא יעלה

המון כסף ויגולגל על הצרכן. אני מבקשת להסב את תשומת לבכם לכך שהעלות מגולגלת

על הצרכן במקומות בהם יש מונופול או קרטל. במקום של שוק תחרותי זה לא יכול

להיות. נציג חברות הביטוח אומר, במילים אחרות, שחברות הביטוח הן קרטל ואני

מבקשת שהוועדה תתייחס לנקודה הזאת כי יש לה משקל מאד כבד.

ד"ר איתמר בורוביץ';

את מוכנה להסביר לנו את הקשר בין שני הדברים? מה הקשר בין קרטל לבין

תובענה יצוגית?

אריאלה רבדל;

כשארגונים הנותנים שירות זהה אומרים שעלותו של שינוי מסוים בחוק תהיה

גבוהה וכולה תגולגל על הצרכן, אני מפרשת את זה כמונופול. ייתכן והדבר נובע

מחוסר הבנתי אבל זאת התחושה שלי.

לא מזמן קראתי בעיתון על כך שחברות ביטוח גובות פרמיות על רעידות

אדמה גם במקומות בהם הסיכוי לרעידת אדמה הוא אפסי. אם כל בתי האב בתל-אביב,

לדוגמה, יתבעו תביעה יצוגית על כך שהם שילמו פרמיה על רעידת אדמה למרות

שהסיכוי לרעידת אדמה בתל-אביב הוא אפסי, זאת תובענה יצוגית על נושא המשותף

ליותר מצרכן אחד ויש בארוע הזה אלמנטים העונים על חוק הגנת הצרכן ועל משמעות

סעיף ה' לחוק הביטוח.

אני מסכימה אתכם לחלוטין בכך שהסיכוי שתהיה תובענה יצוגית בתחום

הביטוח הוא קטן ביותר. לדעתי, אותם מקרים בודדים שיש לחם סיכוי, בית המשפט

יפסוק רק על אחוז מאד נמוך מהם לטובת תובענה יצוגית. יחד עם זאת בזכות העובדה

שקיים סיכוי אחד לאלף שיהיה מקום לתובענה יצוגית והעובדה שהחוק מכיר בזה,

חברות הביטוח ימנעו מלנהוג בשרירות לב כלפי הצרכנים ובשל כך אני מבקשת מהוועדה

הנכבדה הזאת לאשר את התיקון בחוק.
ד"ר איתמר בורוביץ'
את צודקת בעניין רעידות האדמה. איגוד חברות הביטוח חקר את הנושא והוא

יודע לומר היכן יש יותר סיכוי או פחות סיכוי לרעידות אדמה. רצינו לפרסם את

המחקר והממונה על ההיגבלים העסקיים אסר עלינו לפרסם אותו. רצינו ללכת לתעריף

דיפרנציאלי ברעידת אדמה ולא נותנים לנו.
זאב וינר
יש הבדל מהותי בין בנקאות לביטוח. ההבדל הוא שכאשר מדובר בבנקאות,

הצרכן תובע את המוסד ובין חברות הביטוח לצרכן יש גורם נוסף והוא סוכן הביטוח.

סוכן הביטוח הוא זה שדואג לו ונאבק עבורו. אני לא רואה איזו תועלת תצמח לצרכן

שירצה לתבוע בתובענה יצוגית את חברות הביטוח כאשר יש מי שדואג לכל בעיותיו

מבחינה מקצועית.
עו"ד ג'ון גבע
מעמדו של סוכן הביטוח מוגדר סטטוטורית בחוק ולמיטב ידיעתי אין אח ורע

בחקיקה הישראלית לבעל מקצוע שהוגדר על-ידי המחוקק, גם כמתווך וגם כשלוח. ישנו

פן משפטי שהצעת החוק הזאת אינה דנה בו, לעומת כל התובענות היצוגיות של היגבלים

עסקיים, מכר ובנקאות, והוא היות גורם מתווך בין נשוא ההצעה הזאת, קרי: המבטח,

לבין הצרכן שהוא המבוטח. דבר זה עלול ליצור קושי בבית המשפט כאשר לצרכן אין

בבירור תביעה ישירה ואבסולוטית מול הנתבע כי מעורב גם סוכן הביטוח. אני לא

בטוח לגבי פרשנותו של בית המשפט במצב כזה בתובענה יצוגית מול חברת הביטוח,

כאשר ברור שמי שהביא את העסקה, תיווך בה ודיבר בשם המבטח, או בחלופה אפשרית של

החוק - דיבר בשם המבוטח, הוא סוכן הביטוח.

תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת הגשת תביעות וריבוי של
תובעים. כותרת התקנה היא
"טוען אחד בשם מעוני ינים רבים".
היו"ר נעמי חזן
כנראה שזה לא סיפק את המחוקק.
עו"ד ג'ון גבע
אני ער לעובדה שיש שתי גישות משפטיות לגבי תקנה 29 אבל עובדה היא

שהיו תובענות יצוגיות שהצליחו להיכנס דרך שער הכניסה של תקנה זו. הצעת החוק
אומרת
"רשאי לתבוע בכפוף להוראות פרק זה", ואכן זהו פרק הי שכותרתו היא:

"שמירה על ענייני מבוטחים", אבל נאמר בו: "בשם קבוצת צרכנים בשל כל עילה אשר

בשלה יכול על פי חוק זה". דהיינו - ההרחבה מתייחסת לכל החוק ולא רק לפרק עצמו.
היו"ר נעמי חזן
זה יתוקן.
עו"ד ג'ון גבע
יש לזכור שיש שלוש הוראות בפרק הי שמדברות על סמכותו של המפקח לברר

כל עילה וכל תלונה הנוגעת לביטוח כך שאני לא מוצא אי ודאות בפרשנות שתפתח את

הפרק הזה מכוח הוראות הסעיפים 62-60 לכל עילה. אולי ניתן להפריד את פרק ה' כך

שיסתיים בסעיף 59 ואז תבוא התובענה היצוגית.
רמי רובין
אנחנו בהנהלת בתי המשפט עוקבים בדריכות אחרי המהלכים האלה וזאת משום

שהתביעות האלה הן בדרך כלל מסובכות, ארוכות, גוזלות הרבה זמן שיפוטי ומטילות

על בית המשפט עול שלא ניתן לבטל אותו. הנושא שנמצא כאן היום הוא השלמה של מהלך

מוגבל, לא מהלך כולל, שהיינו שותפים לתחילתו ולכן אנחנו לא מתנגדים לו. יחד עם

זאת צריך שייאמר שאם יבוא לדיון מהלך כולל לגבי תובענות יצוגיות, אני לא

מתחייב שזאת תהיה עמדתנו, וייתכן שעמדתנו אפילו תשלול את הנושא.
היו"ר נעמי חזן
משום שאני היחידה שיושבת כאן וזאת הצעת החוק שלי אני יכולה לעשות

מעשה פרטיזני ולהצביע אבל אני חושבת שזה לא אחראי. לכן אני רוצח לחתור לקראת

סיכום ביניים מאד מוגדר.



אלן זיסבלט;

הכוונה שלנו, גם בוועדת גולדשטיין וגם בהצעה הממשלתית בנושא הזוז היא

לא להיכנס לארוע הביטוחי. צריך לזכור שחוק הגנת הצרכן, למרות שמו המרשים, הוא

קצת מטעה. הוק הגנת הצרכן מתייחס בעיקר לדרכי השיווק ובא למנוע הטעיות וניצול

מצוקה. זה נכון גם לגבי הוק הבנקאות - שירות ללקוח. הוא מנסה למנוע מעשים בלתי

הוגנים לגבי שיווק השירותים הבנקאים. במהלך הדיונים בוועדת גולדשטיין דיברנו

על כך שהציעו ביטוח לאנשים שהיה להם כבר ביטוח ממקורות אחרים. גם המפקח על

הביטוח היה מוכן להודות שמבחינת השיווק של שירותי הביטוח יכולה להיות הטעיה

וקבוצה גדולה של צרכנים יבקשו לבטל את העיסקה וידרשו פיצויים על כך שנגרם להם

נזק מזה שהם קנו ביטוח על סמך הטעיה של החברות.

נכון שקשה למצוא דוגמות של תובענה יצוגית בתחום הביטוח בעולם. בקנדה

היו 5 נסיונות לנהל תובענה יצוגית ובית המשפט אמר בכל מקרה שאין קבוצת אחת

גדולה ולכל מבוטח יש אינטרס שונה. יכול להיות שבכל תחום ותחום תהיינה דרכי

שיווק פסולות ומבחינה זאת אנחנו לא רואים שום סיבה להבחין בין חברת ביטוח, בנק

או כל ספק של שירות צרכני אחר.

לסיום, הגישה שלנו לגבי התובענה היצוגית שונה גם מהארגונים הצרכניים

וגם מגורמים מסוימים בכנסת משום שאנחנו לא רוצים להגזים ולא רוצים להחיל באופן

כללי את התובענה היצוגית. תמיד היינו ערים למה שנאמר על-ידי המערכת המשפטית,

כולל על-ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הנשיא שמגר שאמר - אנחנו עמוסים

וכורעים תחת העומס ולא יכולים להרשות לעצמנו תיקון לסדרי הדין ולאפשר תובענה

יצוגית בכל תחום ובכל נושא. כפשרה הצענו לאפשר תובענה יצוגית אבל רק בתחומים

מסוימים ובאופן מאד מבוקר. כשנראה שהשופטים יודעים לטפל בהם ולהבחין בין

תובענה יצוגית מתאימה ולא מתאימה ולהטיל הוצאות על עורכי דין שמביאים תובענות

סרק, אולי נמשיך לתחומים נוספים. הכוונה היא לתחום מאד מסוים ובוודאי לא

להיכנס לתחום של ארוע ביטוחי.

היו"ר נעמי הזן;

אני מבקשת לערוך סיכום ביניים. נתנו אפשרות להשמיע ולשמוע את כל

הצדדים. ההתרשמות שלי היא שבאופן כללי יש נטיה לאשר החלת תובענה יצוגית על חוק

הביטוח, ובצורה פחות מפורשת אני שומעת מבעלי העניין שייתכן שיש צורך בתיקונים

ובהתאמות לגבי תחום הביטוח. זה יהיה לא אחראי ולא נכון לא לקבל הצעות ספציפיות

בכתב בנושא זה, גם מסוכני הביטוח, גם מאיגוד חברות הביטוח וגם מארגוני

הצרכנים. ייתכן מאד שכדאי שגם היועצים המשפטיים ישלחו הצעות לתיקונים בכתב.

תוך שבועיים ההצעות האלה צריכות להגיע למנהלת ועדת הכלכלה, תגבי לאה

ורון, והישיבה הבאה שבה נעבור על כל סעיף בנפרד, כהכנה לקריאה ראשונה, תתקיים

בעוד שלושה שבועות. אני חוזרת ומדגישה שההצעות לא יכולות לשלול את רוח ואת

כוונת החוק אלא צריכות להיות במסגרת הסיכום שסיכמתי עכשיו. הכוונה היא לחוקק

אבל כדי להיות הגונים ואחראים נשמע הצעות קונקרטיות כי ייתכן שבהיסח הדעת

נשמטו דברים חיוניים לקידום החוק.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.

קוד המקור של הנתונים