ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 28/10/1996

כיצד נוהג הנוער

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 27

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ב', ט"ו בחשוון התשנ"ז. 28.10.1996 בשעה 11:00

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר אלי גולדשמידט

אברהם הירשזוו

צבי הנדל

אליעזר זכדברג

אבי יחזקאל

שלום שמחון

מוזמנים; שלמה יוסיפוב, יו"ר ארגון מורי הנהיגה בישראל

ישעיהו מיכאל, יוי'ר ארגון מורי הנהיגה, ירושלים

נחמן ליס, מנכ"ל חברת ענת-קשב (1995) בע"מ, קיבוץ

ברור חיל

סנ"צ נתן קפנר, מחלקת התנועה, משטרת ישראל

בדני יוסף, ממונה על החינוך התעבורתי, מחוז המרכז,

משרד החינוך

מקס אבירם, מפקח, גף לבטיחות בדרכים, משרד החינוך

זבולון סרי, ממונה על חינוך תעבורתי, המכון הארצי

לתעבורה

אריה מי-רז, מפקח, גף לבטיחות בדרכים, משרד החינוך

ציון שבת, מנהל הגף לבטיחות בדרכים, משרד החינוך

נועם גבריאל, מינהל בטיחות בדרכים, משרד התחבורה

שלום בן-משה, ראש המינהל לבטיחות בדרכים, משרד

התחבורה

אסף דוד, תלמיד אורט, קרית-ביאליק

בועז בורובסקי, תלמיד, ערד

סטלה בן-נעים, תלמידה, אשדוד

אביגיל איג'ס, תלמידה, ערד

רן כץ, תלמיד, ערד

ישי ברסלר, תלמיד, מדרשיית נועם, פרדס-חנה

ליאו כץ, תלמיד, אשדוד

תומר צרפתי, תלמיד, מגדל העמק

מנשה מלכין, תלמיד, מגדל העמק, אורט רוגוזין

אתי אלחרר, תלמידה, אשדוד

מנהלת הוועדה; לאה ורון
סדר היום
כיצד נוהג הנוער



כיצד נוהג הנוער

היו"ר אלי גולדשמידט; בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה.

קיימנו ישיבות רבות בנושא, גם יצאנו לשטח

פעם אחת וביקרנו בבית לוינשטיין, שזה מוסד רפואי שעוסק בצורה מאוד

אינטנסיבית בשיקום נפגעים של תאונות דרכים. הביקור אז נועד לתת לחברי

הוועדה התרשמות מאוד מזעזעת ממקור ראשון, מהתוצאות של תאונות הדרכים.

כאשר מדובר בסטטיסטיקה של מספר הרוגים, תמיד אנחנו מציינים והתקשורת

מציינת את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים מדי שבוע. ללא ספק הנושא של

ההרוגים הוא כמובו הנושא החמור ביותר. מדובר באובדן חיי אדם. ברמה של

התודעה הציבורית הנושא של הפצועים קשה, נמצא פחות במרכז ההתייחסות מאשר

הנושא של ההרוגים. אנחנו מגדירים כתאונה קטלנית תאונה שבה נהרג אדם אחד

או יותר. אבל אנחנו ראינו ואנחנו יודעים שכאשר מדובר בהגדרה, נמסרת

הודעה על פצוע קשה והדבר יכול לבוא לידי ביטוי בנכות נוראית, לעתים

שיתוק מהצוואר כלפי מטה. כשביקרנו באותו בית לוינשטיין פגשנו נערה

צעירה בת 16-15, שנמצאת שם בשיקום כבר קרוב לשנה. היא נפצעה קשה בתאונת

דרכים. כשדיברנו אתה, היא סיפרה ששני הוריה נהרגו באותה תאונה שבה היא

נפצעה פצעים כל כך קשים. מדובר בילדה בת 16-15, פצועה קשה, וראינו שם

פצועים קשים נוספים, חבריה צעירים שערב התאונה היו אנשים בריאים,

חסונים, חזקים, ואחרי התאונה הם בעצם שבר כלי. הם ומשפחותיהם סובלים

סבל קשה, וזה מצטרף ליגון של השכול שאנחנו מכירים כדבר שקורה לנו בעצם

מדי יום ביומו בתחום תאונות הדרכים.

השאלה שנשאלת בציבור הישראלי ובכנסת היא מה עושים כדי להפחית את מס

התאונות. הרי למנוע אותן באופן מוחלט, עם כל הצער שבדבר, כנראה

שאי-אפשר. אבל מה צריך לעשות על-מנת להקטין את כמות הנפגעים או את

חומרת הפגיעות. אנחנו עוסקים בזה, מדברים בזה, נואמים על כך, והעקומה

של הפגיעות והנפגעים ממשיכה להתפרסם כאילו שום דבר לא קרה.

חלק נכבד או חלק חשוב מההתייחסות לנושא תאונות הדרכים היא שאלת הנוער,

שאלת הצעירים. הוועדה החליטה שאנחנו נקיים דיונים בנושא הזה, אבל במקום

לקיים את הדיון בצורה שיגרתית של הצגת הנושא ע"י מומחים, החלטנו לחרוג

מן המינהג, ונדמה לי שהדבר הזה לא נעשה עד כה בכנסת. אני רוצה להודות

בהזדמנות זאת ללאה ורון, מנהלת הוועדה, שעשתה ימים כלילות על-מנת לארגן

את הדיון הזה - ולקיים דיון שהעיקר שלו הוא לשמוע את בני הנוער. פחות

לשמוע את עצמנו ויותר את בני הנוער, שלחלקם יש כבר רשיון נהיגה, חלקם

עומדים בפני קבלתו וחיים את הנושא בצורה יום-יומית.

ההורה הישראלי, מגדל את ילדיו ועובר בחיים תקופות חרדה לא קלות. תקופת

החרדה הגדולה ביותר להורה הישראלי זה שרות הילד בצה"ל. הילד נמצא בדרום

לבנון, הילד נמצא בשטחים, יש ארועים קשים ונפגעים. עם שמיעת מהדורת

חדשות הלב קצת מפסיק לפעום, ויש חרדה שהיא חלק מאורח החיים הישראלי.

אבל נוספת לה חרדה לא פחות משמעותית. כשמגיע סוף השבוע וההורים, שרוצים

לאפשר לילד שלהם לבלות, לצאת, להתפרק מהמתח שיש בצבא, וממתחים אחרים,

נפרדים מהילד כשהוא יוצא לבילוי כזה או אחר, וחיים בחרדה עד אשר הילד

חוזר הביתה בריא ושלם. אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד מקרים של נערים שחס

ושלום לא חוזרים הביתה כי הם נהרגים בתאונת דרכים, או נפצעים פציעות

קשות.



משרד התחבורה, המינהל לבטיחות בדרכים, הוציא חוברת שהכותרת שלה היא

"נהגים צעירים בישראל". החוברת מצביעה על תופעות קשות מאוד מבחינת

שיעור הנפגעים בקרב הצעירים ביחס לחלקם הכללי באוכלוסיה. יש אינדיקציה

ברורה שככל שהנהג צעיר יותר הסיכוי שלו להיפגע בתאונת דרכים גבוה יותר.

יש פה תופעה מעניינת שדווקא שלוש שנים אחרי קבלת הרשיון, המעורבות

גדולה יותר מאשר מיד אחרי קבלתו. יכול להיות שמיד אחרי קבלת הרשיון יש

עוד זהירות כזו או אחרת והדבר קצת משתנה לקראת שלוש שנים אחרי קבלתו,

ואז זה השיא, שאחריו יש ירידה הדרגתית - ככל שהגיל עולה - במעורבות

בתאונות הדרכים הקטלניות או כאלה שיש בהן פגיעות פיזיות קשות.

אני רוצה לצטט דברים שאמר תלמיד אורט בן 17 וחצי בשם אסף דוד, היום
ב"מעריב". הוא אומר
"הצליחו לחנך את הנוער לא לקטוף פרחי בר, אבל לא

הצליחו לחנך את הנוער למנוע תאונות דרכים והנוער לא מצליח לומר להוריו

שהם נוהגים לא נכון, אז הם נקטפים. צריך לחנך אחרת מגיל צעיר, כדי

שילדים לא ייקטפו כמו פרחי בר". אסף, אני מודה לך, כי נדמה לי שיש לך

טיול שנתי היום שויתרת עליו על-מנת להופיע כאן בוועדה, כפי שכתוב בכתבה

של שרה פרידמן.

מר ביטון שעוזר לנו בוועדה ריכז את הדברים המרכזיים שישנם בחוברת, כמו:

יעיל הנהג - הנהג הצעיר נוטה לנהוג בצורה פראית ובמהירות גבוהה.

כמו-כן, הוא מרבה לנהוג בחשיכה ולעתים גם תחת השפעת אלכהול.

את ההסברים לנתונים מעודדי תאונות אלה ניתן לחלק להסברים אובייקטיביים

וסובייקטיביים. ההסברים האובייקטיביים נעוצים בנסיונו המועט של הנהג

הצעיר, במודעותו הנמובה לסיכונים, ובשימושיו ברבב למטרות בילוי והנאה,

לא פעם בתנאים מכבידים כמו חשיכה, עייפות והשפעות אלכהול. ההסברים

הסובייקטיביים נעוצים בעיקר באישיותו של הצעיר המאופיינת בהתנהגות

תחרותית ואימפולסיבית, פגיעות להשפעות שליליות מהחברה, ורצון להתגרות

בסיכונים.

גם עצם קבלת הרשיון משפיעה ומשנה את אישיותו והתנהגותו של הצעיר. חל

שינוי חריף בסטטוס שלו, ממעמד נער למעמד מבוגר עם רשיון, וכן במעמד

'נשלט' למעמד שליט. רשיונו מהווה עבורו הוכחה ליכולתו ומעודד גישה

'ספורטיבית' של כוחניות, מציואיזם ונטילת סיכונים".

אגב, תופעה מעניינת נוספת היא ששיעור הנפגעים בקרב הבנות הנוהגות קטן

יותר משיעור הנפגעים בקרב הבנים הנוהגים. גם זה דבר שצריך לשים אליו

לב.

אני רוצה לסיים בזה את ההקדמה ולומר שהפעם, אולי בניגוד לסוג אחר של

ישיבות רשות הדיבור תהיה בעיקר שלכם. אני מבקש שכל אחד שירצה להתבטא

בנושא יגש למיקרופון. הישיבה משודרת כרגע בטלוויזיה ויש כאלה בציבור

שרואים אותנו. אני מבקש שכל אחד מכם, או חלקכם, יציגו את הדברים כפי

שאתם רואים אותם. מאוד חשוב לוועדה שתתייחסו לשאלה איך מכינים אתכם

בבית-הספר לנושא של נהיגה נכונה, אם יש או אין לכם ביקורת על כך.

אחת הבעיות היא שאנחנו תמיד יודעים מה לומר לצעירים, אבל אנחנו לא תמיד

שומעים אותם, והפעם אני רוצה לשנות את הפירמידה הזאת. את העמדה של

המימסד נשמע אחרי שנשמע את הצעירים.
אסף דוד
תלמיד שמינית באורט ביאליק, נכון להיום אני

לומד לקראת רשיון הנהיגה, אבל עדיין לא

נבחנתי.

ביקשתי לבוא ולדבר בפניכם למרות - כמו שציין ח"כ אלי גולדשמידט -

שהכיתה שלי נמצאת בטיול שנתי. אני יודע שכולם היו מאוד שמחים לבוא אבל

נבצר מהם. באנו לדבר כאן בגלל חשיבות הנושא.

מעורבות הנוער בענייני השעה, כפי שבאה לביטוי אחרי הרצח הנתעב של

ראש-הממשלה יצחק רבין, נמשכת גם היום. אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד בזמן

שמאות אנשים, וביניהם בני נוער וילדים, נהרגים מדי יום ומדי שנה ועוד

אלפים נפצעים.

לפי הנתונים שפורסמו על-ידי משרד התחבורה והמינהל לבטיחות בדרכים, עיקר

הפעולות הנעשות היום בקרב התלמידים, הן בעיקר בבתי-הספר התיכוניים ואני

חולק על גישה זו.

בשנה שעברה לקחתי חלק בתוכנית החינוך התעבורתי אשר מופעלת בבתי-טפר

מטויימים. העקרון עליו מושתתת התוכנית הינו נכון וחיובי, אך לדעתי

הביצוע של התוכנית בשטח לקוי. המניע להשתתפות הינו כפייתי, לא רצוני,

וזאת הטיבה לכך שיש יחט מזלזל מרוב התלמידים. שיכבת הגיל בה יש לדעתי

להתחיל את הטיפול היא בגיל החובה, בבית-הטפר היטודי, דבר שנעשה גם היום

אבל לא באופן שצריך להיעשות.

מודל טוב יכול להיות נושא שמירת הטבע והנוף בארץ-ישראל. לפני 30 שנה

התחילו במטע חינוך מקיף ואינטנטיבי לשימור פרחי הבר והצומח בישראל. כל

מערכת החינוך היתה שותפה לו, מגן הילדים ועד האוניברסיטה. הדגש הושם

בעיקר בכיתות הגן ובית-הטפר היטודי. התוצאה היתה כי קטיפת פרחי הבר

הפכה לטאבו בחברה הישראלית.

ילדי מדינת ישראל אינם שונים מפרחיה, גם עליהם יש להגן. תאונות הדרכים

אינן קורות רק בשל מפגעים פיזיים, כמו כבישים רעועים ומזג אוויר, ולא

רק בגלל תקלות טכניות. רוב תאונות הדרכים מתרחשות עקב גורמי אנוש,

כחוטר התחשבות בתנאי הכביש, אי-מתן זכות קדימה ואי-שמירה על מרחק.

הקניית ערכי התנהגות בכביש וטובלנות, החל בגיל הרך, תביא לנהיגה זהירה

יותר, טובלנות ואדיבות בגילאים מאוחרים יותר.

בחנו אתם את עצמכם. האם ילדכם חזר מהגן והתעקש על מה שהגננת אמרה לול

האם ילדתכם חזרה מבית-הטפר והתעקשה לעשות דבר אותו אמרה לה המורה לעשות

בדרך ולא בדרך שונה? גננות ומורים הם בעלי ההשפעה החיצונית החזקה ביותר

על ילדים בגיל הזה, ויש לנצל זאת גם במלחמה בתאונות הדרכים.

השאלה שבוודאי מתעוררת אצלכם עכשיו היא: מה הוא כבר מציע. ואני אומר

שיש מה לשנות. אין תרופת פלא לקטל בכבישים, אך כדי ליהנות מירידה

במטפרם בעתיד יש לפעול היום ומיד. בקמפיין של צמחי הבר חינכו מהגיל הרך

כי אטור לקטוף פרחים, הטבירו כי הדבר פוגע בטבע באופן בלתי הפיך ומזיק

למדינה. דרך זו יש לאמץ גם בנושא תאונות הדרכים ונושא הזהירות

בדרכים.



בקרית החינוך אורט קרית-ביאליק מוקדשת תשומת לב רבה לנושא בכל הכיתות.

תלמידי שיכת י"א עוברים תוכנית החינוך התעבורתי, כפי שציינתי קודם,-

שיכבת י"ב עוברת מערכת שיעורים לנהיגה נכונה בשם "רמזור", אשר בסיומה

כל תלמידי השיכבה - ואני מדבר על כ-650 תלמידים - מבקרים במרכז הרפואי

"חורב", בו מאושפזים נפגעי תאונות דרכים.
לסיכום
(א) יש להרחיב את תוכניות הלימוד הקיימות כיום תוך מתן דגש על תוכנית

לילדי הגן ובית-הספר היסודי.

(ב) יש להעמיד את החיים כערך עליון ולהדגישו בכל תוכנית לימוד ובכל

המקצועות, לא רק בתוך חינוך תעבורתי או זהירות בדרכים.

(ג) יש לערב את הנושא בעל מקצוע: תנ"ך וספרות, כי זה לא נושא העומד

בפני עצמו.

(ד) יש להפעיל סדנאות סימולציה לתירגול מצבי נהיגה מסוכנים.

סימולטורים צריכים להיות דבר שיהיה בכל בית-ספר, למרות עלותם

הגבוהה.

(ה) יש להגביר את האחריות האישית של הנהגים לתוצאות נהיגתם, ולחנך,

כפי שציינתי, מהגיל הרך.

(ו) יש להנהיג ביטוח חובה אישי לכל נהג, ולא כמקובל היום, ביטוח לכלי

רכב. כיום, נהגים צעירים מקבלים קנס באמצעות תעריף ביטוח מוגדל.

יש לקבוע לכל נהג תעריף ביטוח אישי לפי סולם שישקף את עברו כנהג

ולא על-פי גילו. זה שיש נהג צעיר, לא אומר שבהכרח הוא מסוכן. בשנה

הראשונה נהג צעיר יקבל קנס וישלם את הפרמיה הנקובה בגלל שהוא נהג

צעיר, נהג חדש שלא ידוע מה עברו ומה הכישורים שלו, אבל בשנים

שלאחר מכן אין להתייחס אל נהג צעיר כפגע מועד לתאונות. יש להתייחס

אליו לפי מה שעשה בשטח. אמנם יכולה להיגרם בכך ירידה בהכנסות

חברות הביטוח, אך היא תקוזז על-ידי הגדלת מספר משלמי הביטוח.

(ז) אני ממליץ לתת לחברות הביטוח להשתתף במימון. נושא הסימולטורים וגם

לחלק ממשרדי הממשלה ולחלק מחברות הביטוח. הן תהיינה הנהנות

העיקריות מהנושא.

אני מודה לוועדה ואשמח לענות על כל שאלה.

צני הנדל; באמת נהניתי הנאה מרובה מדבריך, וניכר שהם

דברי אמת. למרות שקראת מהכתב, זה יצא מהלב.

לעצם העניין, אני רוצה שתדע שרוב המאבקים המשמעותיים בעם ישראל

לדורותיו הוכרעו על-ידי צעירים, כולל מלחמת הקוממיות. זה כוחו של הנוער

וכוח אמירתך וכוח המעשים שאתם מסוגלים לעשות בעניין הזה. בדיוק כמו

שנכתב כאן בכתבה, עם הראיון אתך. לילדים שמעירים או לא מעירים להורים

בזמן נהיגה, האם הם מדרבנים את האב לנסיעה מהירה של 100 קמ"ש? או הם

מעירים לו שזה לא בסדר שהוא עובר את ה-100 קמ"ש?
דוד אסר
כשיחנכו אותם מגיל צעיר, כמו שקרה בקמפיין

לשמירת פרחי הבר.
צבי הנדל
אני מסכים אתך, רק אני נותן לך עוד מטלה.

אני אומר שמאחר וכל מה אמרת נכון, אני אציע

למשרד החינוך לקחת ברצינות את מה שאמרת שיורכב - צוות של חבריה צעירים,

גם בנות, שיעסקו בחשיבה מסודרת, פדגוגית, שתציע תוכנית לימודים. ועדה

מעורבת שלהם ושל מומחים. אני מאמין שאם זה יבוא מהנוער וזה יהיה כבר

מהגיל הרך, יש לזה סיכוי טוב.

משפט או שניים על הנתונים. קראתי פה נתון מדהים וזה רק מחזק את דברי

יו"ר הוועדה לגבי אופנועים למשל. מתוך קרוב ל-4,000 אופנוענים שיש

בישראל, יש רק כ-700-720, בגיל 18. בקרב המבוגרים יש 14 תאונות בשנה,

ו-95 תאונות בשנה בהם מעורבים גילאי 18. זאת אומרת שיש משמעות לעניין

המצ'ואיזם עליו דיברת.

נקודה אחרונה שלא הארת אותה שמתייחסת למבוגרים ולצעירים גם יחד, קראתי

פעם מחקר שבזמן שיש מלחמה בישראל, היקף התאונות יורד משמעותית. המסקנה

שאני למד מכך, שנושא האחדות או הלכידות או הפירגון או הוויתור ההדדי,

יש בו משמעות עצומה בעניין תאונות. כאשר העם כולו בסכנה, אז אותו אחד

שכן עבר או לא עבר בדיוק לפי הכללים, אני מוותר לו ונותן לו לעבור.

העבודה על האחדות והלכידות בתוך העם, סופה שתשפיע גם על הנושא הזה.
בועז בורובסקי
תלמיד מערד, בעל רשיון נהיגה כבר שנה וחודש.

טסט ראשון.

אני לא יודע אם יש משהו ספציפי שיכול לגרום להפחתת התאונות. צריך

להכניס יותר מודעות לנהג צעיר, שידע בדיוק איזה תגובות יכולות להיות

לרכב במהירות מסוימת, ואיך הוא יכול להשפיע על נהגים אחרים בכביש.
אברהם הירשזון
האם הרגשת בשינויים בנהיגה שלך לאחר קבלת

הרישיון לפני שנה? זאת אומרת, האם בהתחלה

היתה זהירות גדולה יותר ואחר-כך שחרור? האם חזרת אחר-כך לזהירות?

בועז בורובסקי; הזהירות באה מאוחר יותר. מה שהיתה לי, ואני

רואה גם אצל נהגים אחרים, זאת קלות דעת

בהתחלה. הם על הכביש עם האוטו, אבל הם לא יודעים מה קורה סביבם. חוסר

בטחון או עודף בטחון, הזהירות באה תמיד מאוחר יותר, כאשר מבינים יותר

את העקרון של הנהיגה ואת ההתנהגות על הכביש.

היו"ר אלי גולדשמידט; במה מתבטאת קלות הדעת הזאת?

בועז בורובסקי; הסתכלות במראות, לחתוך נתיבים, נהיגה

במהירות מופרזת, לעבור מהר ליד מעבר חציה

וכל הגורמים הקטנים שבסופו של דבר גם יכולים להביא לתאונות רציניות

בכבישים.

אברהם הירשזוו; מתי התחילה הזהירות? שעות נהיגה יצרו אצלך

זהירות בנהיגה?
נועז בורובסקי
כן. לא חשוב כמה שעורים תלמיד ילמד עם מורה,

את הזהירות הוא יקבל, כאשר הוא ינהג לבד. מה

שהוא צריך לקבל זה את המודעות, לא הניסיון הטכני.
היו"ר אלי גולדשמידט
תספר לנו מה למדת בבית-הספר בערד במסגרת

תוכנית הלימודים וכמה זה השפיע עליך.
בועז בורובסקי
זה השפיע די הרבה, מפני שהיו לנו שעתיים

בשבוע, ואולי יותר. קיבלנו הסבר רציני על כל

הנושא, מכל הבחינות. תמיד ישנם הפרטים הקטנים שלא יודעים ולא בטוחים

בהם, ואז עמד בפניך מישהו שיכולת לשאול אותו ולא היית צריך לקרוא

בספרים. קיבלת תשובות לכל השאלות. מה שקיבלנו בבית-הספר זה משלים ידע,

כי יש לך מישהו שאתה יכול לשאול אותו כל מה שאתה רוצה.
אברהם הירשזון
אתה בטח יוצא לבלות בסוף שבוע, כמו כל

החבריה. אני רוצה לדעת אם יש הבדל בין

הנהיגה שלך במשך השבוע, לנהיגה בסוף שבוע, במסגרת הבילויים. האם יש

הבדל בזהירות שבנהיגה בין סופי השבוע לאמצע השבוע?
נועז בורובסקי
יש הבדל. זה לא דבר שאתה יכול להגיד את זה

באופן כללי, כי זה ספציפי. כשנוסע אתי מישהו

במכונית, אני זהיר יותר כי אני לא חושב שאוכל לשאת באחריות אם חס

וחלילה אעשה תאונה ומישהו ייהרג אצלי במכונית. אני לא חושב שאוכל לחיות

עם כזה דבר. אז כשאני יוצא לבילוי מחוץ לעיר ואני יודע שאחר-כך אהיה

עייף, יש עוד חבריה במכונית, תמיד הזהירות היא רבה יותר, למרות

העייפות. אני חושב שכך זה אצל מרבית הנהגים.
סטלה בן-נעים
בת 18, תלמידה באשדוד, במקיף הי. בעלת רשיון

שבוע ימים. טסט ראשון.

היו"ר אלי גולדשמידט; אני רוצה שתתייחסי להכשרה שלך עוד בבית-הספר

ובמסגרת לימודי הנהיגה ותתארי את השבוע

הראשון שלך כנהגת.

סטלה בן-נעים; קיבלתי 28 שיעורים ושני שיעורים נוספים לפני

הטסט.

היו"ר אלי גולדשמידט; כשהלכת לטסט, הרגשת מוכנה?

סטלה בן-נעים; כן, מאוד.

היו"ר אלי גולדשמידט; איזה דברים את מרגישה שלא לימדו אותך

בשיעורי הנהיגה?

סטלה בן-נעים; אני חושבת שהיה לי מורה טוב והוא העביר לי

את הכל

היו"ר אלי גולדשמידט; את חושבת שהיום, במצב של החלקה בכביש רטוב,

את יודעת מה לעשות?
סטללה בן-נעים
כן. קודם כל, לא לאבד שליטה על ההגה.
היו"ר אלי גולדשמידט
איך מונעים איבוד שליטה על ההגה?
סטלה בן- נעים
נוסעים בזהירות.

היו"ר אלי גולדשמידט; מה זה נקרא נוסעים בזהירות? לוחצים על

הברקס?

סטלה בן-נעים; תמיד צריך להיות עם רגל על הברקס. לא תמיד,

אבל לחכות לרגע שיקרה משהו. תמיד צריך לצפות

למשהו.

היו"ר אלי גולדשמידט; את למדת מה עושים במצב של החלקה בכביש

רטוב?

סטלה בן-נעים; לא.

היו"ר אלי גולדשמידט; באופן תיאורטי הסבירו לך מה עושים בהחלקה על

כביש רטוב? כשאת מאבדת שליטה?

טטלה בן-נעים; לא.

היו"ר אלי גולדשמידט; זאת אומרת, נוגנו לך רשיון בלי שאת יודעת מה

יקרה מחר אם ירד גשם באשדוד. באשדוד כמות

המשקעים הכי גדולה בארץ. אני לא תוקף אותך, אני רוצה פשוט לדעת את

העובדות.

טטלה בן-נעים; כשיורד גשם, בוודאי אסע עם אבא שלי והוא

יסביר לי. בפעם הראשונה לא נסעתי לבדי. אבא

שלי ישב לידי, ראה את הנהיגה שלי והוא קיבל החלטה שאני כן אחראית

וזהירה, והוא נתן לי את הרכב.

היו"ר אלי גולדשמידט; עכשיו ספרי לכו מה עשית מאז שקיבלת את

הרשיון.

סטלה בן-נעים; נהגתי בזהירות, אני נהגת זהירה.

היו"ר אלי גולדשמידט; מה שיא המהירות שהגעת אליו?

טטלה בן-נעים; 70. יצאתי מחוץ לעיר והגעתי ל-100.

אנרהם הירשזוו; בבית-הספר לימדו אתכם על נושא הנהיגה, איך

צריך לנהוג? היו לכם איזה שהן שעות לימוד

בבית-הספר בנושא הזה?

סטלה בן-נעים; העבירו לנו שיעורים תיאורטיים, לא מעשיים.

אנרהם הירשזוו; באשדוד יש מגרש החלקה היחיד בארץ. זאת

אומרת, אפשר לקחת את תלמידי בית-הספר ולהביא



אותם למגרש כזה ולהדגים שם. זה דבר שאפשר לעשות באשדוד ולא עושים

אותו.
צבי הנדל
זאת צריכה להיות הרולטה ספציפית של

בית-הספר.

צבי הנדל; נהגת פעם עם המורה שלך בלילה?

סטלה בן-נעים; כן.
אביגיל איג'ס
תלמידה מערד, מחזיקה רשיון נהיגה במשך

שבועיים. טסט ראשון. 28 שיעורים.

לדעתי יש הבדל רציני בין לימוד נהיגה בערד לבין לימוד באשדוד. בערד אין

רמזורים. אצלנו לא נתקעים בפקקים. אני עברתי טסט ראשון אחרי 28

שיעורים. אני לא יודעת אם הייתי עוברת אם הייתי נבחנת באשדוד כי זה

פשוט לא אותו הדבר. לדעתי שיעורי הנהיגה בערד, מלמדים אותי על הגז, על

הברקס, על הקלאצ', על הילוכים, אולי לתת זכות קדימה מדי פעם, וזהו. כמו

שאמרה לי אמי, אחרי שאני אקבל את הרשיון, אז אני אתחיל ללמוד נהיגה כי

זה ממש לא אותו הדבר.
היו"ר אלי גולדשמידט
את לא למדת מה עושים כשיש החלקה על כביש

רטוב.
אביגיל איג'ס
לא. לדעתי את מגרש ההחלקה שבאשדוד צריך

להפוך לאתר חובה, וליצור עוד מגרשי החלקה.

אני יודעת תיאורטית מה לעשות, אבל לא בטוחה שאם אצטרך להגיע לזה באופן

מעשי, זה לא יהיה משהו קטלני.

היו"ר אלי גילדשמידט; אני רוצה שתספרו קצת על התחושה האישית כאשר

מקבלים את הרשיון, ומה זה עושה לכם כשאתם

נכנסים למכונית ושולטים, מכניסים את המפתח ומתחילים לנסוע. מה אתם

מרגישים, איך אתם מתנהגים עם הקטע הזה שנותנים לכם את המכונית ביד.

אביגיל איג'ס; עברתי את הטסט בכייף לא נורמלי. אבל בפעם

הראשונה שנהגתי לבד במכונית בלי אף אחד

לידי, פתאום הבנתי איזה אחריות רצינית יש לי. יש לי אחריות על המכונית,

על עצמי, על האנשים במכונית, על האנשים מסביב. זאת פשוט אחריות גדולה

שאפשר להבין אותה רק כשמתנסים בה. זה לא משהו שאפשר להעביר בשיעורי

תיאוריה, בבית-ספר, או בכל מקום אחר.

היו"ר אלי גולדשמידט; אני רוצה שתענו לי בכנות, את האמת, כי אנחנו

מחפשים איך לטפל בנושא. יש לחץ חברתי לא

להיות סבון כשיושבים ליד ההגה?

רז כץ; נאות ערד. טסט ראשון, אחרי 28 שיעורים.

יש לחץ חברתי, לא כמו שמציגים בפרסומות או

בתשדירי אזהרה, אבל יש.



אליעזר זנדברג; מי מפעיל את הלחץ החברתי? אלה שיש להם רשיון

נהיגה או כאלה שאין להסז
רן כץ
חברים. רוב האנשים שמפעילים לחץ אלה אנשים

שאיו להם רשיון נהיגה, שעוד לא מבינים מה זה

אחריות ומה הסכנה בכביש. יש גם כאלה שיש להם רשיון וגם מפעילים לחץ.

אני יכול לתת דוגמה, לפני שבועיים בערך נסענו מערד לבאר-שבע לבילוי,

וכולם נסעו 150 קמ"ש לכיוון באר-שבע, ואני נסעתי עם עוד שלושה אנשים

במכונית. נסעתי לאט, 90-80 קמ"ש לפי השלטים, לפי החוק. ישב אתי בחור

ואמר: מה אתה נוסע כל כך לאט, סע, סע. אמרתי לול עזוב, אני נוסע בקצב

שלי, לא צריך להרביץ, לא צריך להשתולל. הגעתי שתי דקות אחרי אלה שנסעו

במהירות 150 קמ"ש.

היו"ר אלי גילדשמידט; מה אתם אומרים על זחל יש דבר כזה שנקרא לחץ

חברתי?

קריאה; שהוא צודק.

אביגיל איג'ס; זה תלוי באופי. אני יודעת שאני בן-אדם

אחראי, אז אני יכולה לשלוט בכל היצרים שלי.

היו"ר אלי גזלדשמידט; גם אם יגידו לך שאת "סבונית", "חנונית",

"לפלפית"?

אביגיל איג'ס; שלא יסעו אתי במכונית. אני עושה להם טובה

שאני מסיעה אותם.

היו"ר אלי גולדשמידט; אני מרוצה מהתשובות שלך.

יש מישהו שמוכן להודות שהוא לא עומד בלחץ

החברתי?

ישי ברסלר; מדרשיית נועם בפרדס-חנה. לא עברתי טסט

ראשון, ולקחתי יותר מ-28 שיעורים.

כשנוהגים, בטח יש לחץ חברתי. בהתחלה, לפני שקיבלתי רשיון, תמיד אמרתי

לעצמי שאני לא אכנע לו. כמה שיגידו לי "בוא נשחק פתיחות", "בוא נדפוק

רייסים", אני לא אעשה את זה.

היו"ר אלי גולדשמידט; בוא תסביר לישיש כמוני מה זה נקרא "לשחקני

פתיחות".

ישי ברסלר; הדוגמה הכי טובה זה לעמוד אחד ליד השני

ראשונים ברמזור, ולראות מי מעביר מהר יותר

הילוכים או מי לוחץ מהר יותר על הגז. מי יוצא לדרך מהר יותר. באמת

בשבועיים הראשונים הצלחתי לעמוד בלחץ, אבל אחר-כך לא. יושבים עוד ארבעה

אנשים אתי במכונית וכולם מדרבנים אותי, אומרים לי שזה לא מסוכן, הכביש

ריק, אין אנשים, מאוחר בלילה, אף אחד לא נוסע, אין שוטרים, אז אחרי זמן

מה גם אני נכנסתי לזה.



היו"ר אלי גולדשמידט; מעבר למשחק מי יוצא ראשון, יש גס תחרות מי

יגיע ראשון?

ישי ברסלר; לא. בעקרון, נראה לי שמשחק הפתיחות מותר, כי

לא צריך לעבור את המהירות. זה סתם לראות מי

יותר מהיר.

היו"ר אלי גולדשמידט; מה המהירות הגבוהה ביותר אליה הגעת עד

עכשיו?

ישי ברסלר; יושב כאן שוטר, אני מעדיף לא להגיד.
ליאו כץ
אשדוד. עדיין לא ניגשתי לטסט.

אני חולק על הדעה שלו שמותר לעשות פתיחות.

יכולה להגיעה מכונית לצומת, שהנהג בה לא שם לב שאתה מתחיל את הפתיחות

במהירות.
ישי ברסלר
אמרתי שלפי החוק היבש מותר לעשות פתיחות.
ליאו כץ
אין דבר כזה לא להיות בלחץ חברתי, כולם

משפיעים על כולם. אתה נוסע במכונית, אולי

בהתחלה לא תהיה השפעה מיידית, אבל אחר-כך אתה אומר לעצמך שפעם אחת תתן

גז, פעם אחת תהנה עם החבריה, והפעם הזאת עולה ביוקר. תמיד יש לחץ

חברתי, תמיד אפשר להשפיע.

היו"ר אלי גולדשמידט; יש מקרים שיש לחץ חברתי הפוך? כאשר מישהו

מתפרע על הכביש ולא נכנסים אליו למכונית?

ליאו גא; אצלי אין חכמות, אני לא נוסע. כאשר אחרים

נוהגים, אני מעיר להם על מהירות או שאני לא

נוסע אתם.
אברהם הירשזון
אתה נוסע במכונית של חבר שלך והוא לא נוהג

כמוך, הוא עושה "רייסים" ו"פתיחות", האם

כשאתה אומר לו לנסוע בזהירות ובמתינות יש לזה השפעה או אין?
ליאו כץ
אם הוא חבר שמעריך אותי, יש לזה השפעה. אני

הצלחתי להשפיע הרבה על חברים כאלה. אם לא

הצלחתי להפעיל עליו את ההשפעה הזאת, אני אומר לו להתראות והולך ברגל.

היו"ר אלי גולדשמידט; הצטרפה אלינו קבוצה משפרעם.
משה בן-שמחון
זאת השנה השניה שאנחנו עושים מסע פרסומת

לעניין שתיית אלכהול ונהיגה. האם מישהו רוצה

להתייחס לסוגיה הזאת, באיזו מידה היתה לזה השפעה? האם המסר שהעברנו שאם

אתה שותה, אל תנהג, תן לחברך לנהוג עובד?
אביגיל איג'ס
לדעתי זה מאוד משפיע. עלי אישית לא, כי אי

עדיין לא בת 18 ואסור לי עדיין לשתות, אבל

אני יודעת שחברים שלי שיוצאים לאן שהוא, ומתכוונים לשתות, קובעים מראש



שמישהו לא ישתה, שיוכל לנהוג. אני חושבת שזה מאוד השפיע. אני יודעת

שלפני כו אנשים לא כל כך התייחסו לזה, והיום מתייחסים יותר, וחושבים על

זה.
היו"ר אלי גולדשמידט
יש פה מישהו מכם שנהג כשהוא היה תחת השפעת

אלכהול? כן. כמה שתית?

תלמיד; בירה, בירה וחצי. בקבוק וחצי.

היו"ר אלי גולדשמידט; איך הרגשת אחרי זה?

תלמיד; כבדות. עייפות. הרגשתי שאני מפספס פרטים

קטנים.

היו"ר אלי גולדשמידט; הרגשת שהתגובות שלך יותר איטיות.

תלמיד; התחלתי לנסוע 5 מטר בלי אורות.

תלמיד; אני שתיתי שתי כוסות טקילה. זה כמו 3-4

בירות. זה תפס אותי באמצע הנסיעה, והיה אתי

עוד חבר במכונית, נכנסתי ב"אין כניסה", ואז התעוררתי מהר וחזרתי למקום,

נתתי את המפתחות למישהו אחר ולא נגעתי במכונית. פעם ראשונה ואחרונה שזה

קרה.

היו"ר אלי גולדשמידט; אני מאוד מעריך את גילוי הלב, אני חושב שהוא

מאוד חשוב כאן, כי הדברים נאמרים ונשמעים.

יש לנו מי ששתה בקבוק וחצי ושכח להדליק אורות, ויש מי ששתה שתי כוסות

טקילה ונכנס ב"אין כניסה". אלה שני מקרים שלא נגמרו באסון. מה קורה

אצלכם בשפרעם? מישהו שמקבל רשיון, מה הוא עושה? עושה חאפלה?
תלמיד משפרעם
כן. זה תענוג גדול. אני יודע שהרבה צעירים

אצלנו היו שותים ונוהגים וזה מסוכן.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה נסעת פעם כנוסע ברכב שהנהג בו היה תחת

השפעת אלכהול?

תלמיד משפרעם; לא, אף פעם.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה יודע על תאונות שנגרמו כתוצאה מכך?

תלמיד משפרעם; כן, אני יודע. היו חברים שלי משפרעם בטבריה,

הם שתו בלילה ובבוקר חזרו הביתה, לשפרעם,

ועשו תאונה, אבל לא כל כך קשה.

גולדשמידט; קשה לי לשאול את אותך השאלה כי אין לך עוד

רשיון, אבל החברים שלך שיש להם רשיון האם

להיות גבר פירושו לנסוע מהר על הכביש? אחד שמקבל רשיון נוסע במהירות?

תלמיד משפרעם; זה לא נכון, זה תלוי באדם עצמו.
שלים שמחון
אני מניח שהרכב של הנוכחים כאן הוא לא שלהם,

הם מקבלים את הרכב מההורים או מהאחים.

מעניין אותי איזה השפעה יש לתדרוך של ההורים לפני שאתם מקבלים את

המכונית. האם הם נותנים את המכונית ובזה נגמר העניין? הם אומרים איך

ללמוד, מה הם כללי הנהיגה? מתי חוזרים, מתי נוסעים? עד כמה יש לעניין

הזה השפעה בהשוואה להשפעה של החברים שהוזכרה כאן קודם?
דוד אסף
יש השפעה מאוד גדולה. דוגמה קצת שונה

מהדוגמה שאתה נתת זה מה שקרה במשטרה הצבאית.

המשטרה הצבאית פשוט התחילה להוריד מהכביש רכבים שעברו תאונות. לרוב

הרכב באמת היה של המפקד. חייל יודע שהרכב שלו יורד מהכביש במקרה של

תאונה ועבירה על החוק. זאת עוד נקודה שאפשר להפעיל דרך המשטרה האזרחית.

רכב שעובר תאונה או עבירה חמורה על חוק, כמו מעבר באור אדום, אי ציות

לתמרור עצור - ואני מעוניין לציין גם, מעבר מנתיב לנתיב ללא איתות וללא

זהירות - רכב כזה צריך להיות מורד מהכביש.

תאונות דרכים, זאת מלחמה. אם לא ישימו את תאונות הדרכים בראש הסדר

הציבורי, לפני הכל, שום דבר פה לא ייפתר. בני נוער ימשיכו לדרוס אנשים

אחרים. רוב הנדרסים נדרסים במעברי חצייה. צריך להעמיד את הנושא בראש

סדר העדיפויות הלאומי, לפני הרבה מאוד דברים אחרים. זה צריך לעלות מעל

לשיקולים בירוקרטיים ושיקולי תקציב. אם לא ישימו את זה בראש סדר

העדיפות הלאומי, אין כאן פתרון. הדבר ידרוש תקציבים ואף אחד לא יכול

להתחמק ממתן תקציבים לנושא הזה.

אליעזר זנדברג; השידור משודר בטלביזיה, ואני קיבלתי בביפר

שאלה מאחד הצופים. הוא מבקש לשאול אתכם שאלה

חשובה, עד כמה יכולה להיות השפעה לביקור במקום כמו בית-חולים

לוינשטיין, או לסרטים שמציגים את הצד האחר של התאונה. עד כמה יש השפעה

עליכם ועל הסביבה, עד כמה יש מודעות לעניינים האלה, אם בכלל.
תלמיד
בזמן שלמדתי לנהוג, עברנו בבית-הספר חינוך

תעבורתי. אני לא זוכר הרבה מהשיעורים שעברנו

שם, אבל שיעור אחד שאני מאוד זוכר הוא שיעור שבו הראו לנו סרט על

החבריה שנסעו מאילת ובגלל מהירות מופרזת הם עפו מהכביש וכולם נהרגו. זה

היה השיעור שהשפיע עלי ביותר. אני בטוח שסרטים כאלה וביקורים במקומות

שיש בהם אנשים משותקים כתוצאה מתאונת דרכים, יכולים להשפיע עלינו.

אליעזר זנדברג; אחרי שראיתם את הסרט והלכתם עם הרגשה קשה,

דיברתם על זה בניכם? היה לזה אפקט? היתה

שיחה ביניכם?
תלמיד
כן. אני לא יודע אם ראיתם את הסרט הזה, אבל

שם ממש רואים איך רק בגלל מהירות ובגלל

שחברים שישבו מאחור ואמרו לנהג לנסוע יותר מהר, נהרגו חמישה אנשים.

הרבה פעמים כשאני נוסע במכונית וחברים אומרים לי לנסוע יותר מהר, יש
כאלה שאומרים
תיזהר, יש פה עיקול, תיזכר מה שקרה שם בסרט.
תלמיד
כיתות באורט קרית-ביאליק הולכים למרכז

"חורב", למרכז שבו מאושפזים נפגעי תאונות

הדרכים.
היו"ר אלי גולדשמידט
אני רוצה להגיד לחברי בוועדה שאני הגשתי

הצעת חוק לחייב ביקור בבית-חולים שמאושפזיס

שם נפגעי תאונות דרכים. זה היה בעקבות הביקור בבית לוינשטיין, כאשר גם

צוות הרופאים, גם החולים, גם המשפחות הביעו רצון שיבואו לבקר, למרות

שיש פה בעיה של פגיעה בפרטיות. ועדת השרים לחקיקה דחתה את הצעת החוק.

היא כנראה תעבור בקריאה טרומית, ואז אני אצפה מאנשי הקואליציה להתגבר

על המחוייבות הקואליציונית שלהם.
אברהם הירשזון
בקדנציה הקודמת הגשתי הצעת חוק על נושא של

אלה שפגעו פגיעה קשה בתאונות דרכים, שחובה

עליהם, במסגרת הענישה, ללכת לעבוד בבתי-חולים שם שוכבים אנשים שנפגעו.

זה עבר בקריאה ראשונה, שניה ושלישית, ולכן אינני רואה שום טיבה שהצעה

מטוג זה - שהיא נכונה - לא תעבור. היא צריכה לעבור, בהחלט, אבל אולי

צריך לעשות משהו עם כל חברי הוועדה.
תלמיד
יש לי קרוב משפחה שלפני שנה וחצי דרס צעירה,

פגע בה בלי כוונה, והיא היתה במצב קשה. אותו

קרוב משפחה קיבל עבודות שירות. אתה יודע איזה? ניכוש עשבים בבית-חולים.

זאת לא הדרך.
אברהם הירשזון
לא זאת היתה כוונת החוק בהצעת החוק. עבודות

שרות הם עבודות שרות. אני הצעתי בפירוש

עבודה בבית-החולים. יכול להיות שהוא קיבל במטגרת הענישה עבודות שרות,

וזה טיפור שונה. זה לא עבודות במטגרת המחלקות כחובה.

היו"ר אלי גולדשמידט; אני רוצה לשמוע עוד מישהו מכם שיש לו רשיון

נהיגה.

תזמר צרפתי; ממגדל העמק, בן 17 ו-8 חודשים. יש לי רשיון

יומיים. 28 שיעורים, טטט שני.

היו"ר אלי גולדשמידט; כמה שעות נהגת ביומיים האלה?

תומר צרפתי; 30 שעות.

היו"ר אלי גולדשמידט; טפר לנו את טדר היום שלך מהרגע שקיבלת את

הרשיון ועד לרגע זה.

תומר צרפתי; זה היה בערך ב-9 וחצי. לקחתי את המכונית,

שילמתי את הרשיון ופשוט נטעתי מ-10 בבוקר עד

12 בלילה. נטעתי רק בעיר, במגדל העמק.

היו"ר אלי גולדשמידט; לקחת אתך חברים בזמן שנטעת?

תומר צרפתי; כן.

היו"ר אלי גולדשמידט; עם היד על הלב, חוקי התנועה, כמו שאתה מכיר

אותם, נשמרו על-ידך?



תומר צרפתי; כן. יש לזה גם סיבה. אני עברתי תאונה מאוד

קשה בגיל 16, הייתי בבית-חולים הרבה זמן.

אחי עשה תאונה ואני הייתי במכונית. אני רוצה לאמר שיש השפעה רבה למי

שיושב ליד הנהג. אנחנו נסענו ארבעה כלי רכב, והנהג השני עקף ליד אי

תנועה מסומן, ואיבד את השליטה. הס היו נהגים חדשים.

היו"ר אלי גולדשמידט; גם בבית-הספר היו לכם שיעורים?

תומר צרפתי; לא. אז לא למדתי בבית-הספר הנוכחי אלא

בבית-ספר אחר.

היו"ר אלי גולדשמידט; פרט לשיעורי הנהיגה, לא היתה לך שום הכשרה

בנושא נהיגה?

תומר צרפתי; לא.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה מרגיש היום, אחרי שיעורי הנהיגה, שאתה

מסוגל להתמודד עם בעיות שאתה נתקל בהן בכביש

באותן 20 שעות שנהגת רצוף?

תומר צרפתי; כן. במה שנתקלתי, כן.
היו"ר אלי גולדשמידט
אני אשאל אותך מה ששאלתי קודם: בכביש רטוב,

אתה יודע מה לעשות?

תומר צרפתי; בערך. אם המכונית מחליקה, לעזוב את הברקס

ואת הגז ולשחק עם ההגה.

היו"ר אלי גולדשמידט; מישהו לימד אותך את זה?

תומר צרפתי; חברים שיש להם רשיון נהיגה.

היו"ר אלי גולדשמידט; המורה לנהיגה לא דיבר אתך על זה?

תומר צרפתי; לא.

היו"ר אלי גולדשמידט; שלום, התופעה הזאת מאוד מדאיגה. לא מלמדים

את הנושא הזה.

קריאת; זאת לא שאלה שנשאלת בבחינת התיאוריה?

שלום שמחוו; בקורס לנהיגה נכונה עוברים על הנושאים האלה.

הם מחוייבים בקורס כזה מיד אחרי שהם מוציאים

את הרשיון.

אליעזר זנדברג; אני נפגשתי עם נציגים של ארגון מורי נהיגה

בצפון, ואני בא להעיד מה שמעתי מפיהם. הם

היו מוכנים להרתם ללימוד נהיגה בדרך אחרת. נדמה לי שהם אפילו הציעו

לאנשי הוועדה לבוא לכאן. הם סיפרו לי על מכרז של משרד התחבורה להקמת



סימולטור שעוסק בהוראת הנהיגה, באספקטים האחרים שלא מגיעים לכלל ביטוי

בלימוד. הבנתי שלפחות סימולטור אהד נבנה, או שיש הצעה לבנייה. מדובר

במשהו שהוצע בשנת 95 ועד היום, לפחות על-פי תשובה לשאילתה שקיבלתי משר

התחבורה, אין התייחסות לעניין מבחינת הנושא עצמו.

היו"ר אלי גולדשמידט; הנושא עלה בוועדת הכלכלה, אבל הסתבר - ואני

אומר את זה בלשון עדינה - שמחמת בירוקרטיה

לא עשו שום דבר. העניין נדון כבר כמה שנים. בסופו של דבר, משרד התחבורה

לא גרם לכך שיהיו סימולטורים.
אליעזר זנדברג
אני רוצה לשאול את הצעירים עד כמה משפיעים

הקנסות. הוועדה דנה והסמיכה לעלות ולהחמיר

מאוד בצד של קנסות על עבירות תעבורה. שמעתי מכם את ההשפעה של סרטים, של

ביקורים, כל מיני תוכניות אחרות, אבל אני מבקש לדעת עד כמה העובדה שאם

תעשו את העבירה ויתפסו אתכם תקבלו קנס כבד מאוד, משפיעה או יכולה

להשפיע על השיקולים שלכם.
תלמיד
קנסות משפיעים בצורה מאוד מאוד חזקה. אני

מניח שאת הקנס בני הנוער נותנים להורים

לשלם.

בנוגע לארגון מורי הנהיגה. הארגון אכן הציע לרתום את עצמו. באותה צורה

אפשר להקים כוח של נוער מתנדב, כמו שיש במד"א חובשים צעירים שמתלווים

לאמבולנסים יש אפשרות לעשות את אותו הדבר, להעביר בני נוער קורס במשטרה

ושבני נוער יהיו בצמתים ובכבישים, ויסעו עם שוטרים. ברגע שהנושא יבוא

גם בצורת אכיפה על ידי הנוער, הדבר ישפיע יותר ותהיה לזה אפקטיביות

גדולה יותר.
היו"ר אלי גולדשמידט
יש כאן אופנועים? כן, אחד.
מנשה מלכיו
תלמיד במגדל העמק, אורט רוגוזין. בן 17

וחצי. את הטסט על האופנוע עשיתי לפני חצי

שנה. את האופנוע מכרתי לפני שבוע, מאחר ואני לומד עכשיו על מכונית ואני

לא צריך אותו. היה לי אופנוע סוזוקי, 50 סמ"ק.
היו"ר אלי גולדשמידט
ספר לנו מחוויותיו של רוכב אופנוע. כמה

שיעורים לקחת עד שקיבלת רשיון על אופנוע?
מנשה מלכיו
חמישה שיעורים. לא היה אז חוק המינימום.

יכולת לגשת גם אחרי שיעור אחד.
היו"ר אלי גללדשמידט
כמה פעמים נסעת בכביש הסרגל במהירות?
מנשה מלכין
אני לא מגיע לשם. בתוך העיר אין בעיה לנהוג,

אין כל כך תנועה. הייתי נוסע מחוץ לעיר -

לטבריה, לעפולה, אין בעיה.
היו"ר אלי גולדשמידט
היו תחרויות בין חבריה צעירים?



מנשה מלכין; יש תחרויות. אבל לא במקום שיש בו תנועה.

"פתיחות", "סגירות".

היו"ר אלי גולדשמידט; אני יודע מה זה "פתיחות", אבל אני לא יודע

מה זה "סגירות".

מנשה מלכיו; זה נפח קטן, אין לו מהירות גבוהה, אז בודקים

של מי המנוע יותר חזק, מי סוגר יותר.

אברהם הירשזון; ונסעתם גם לחולות לעשות קפיצות?

מנשה מלכין; כן.

היו"ר אלי גולדשמידט; אמרת שהיו תחרויות. הייתם עושים תחרות בין

שני אופנועים במהירות?

מנשה מלכיו; כן. במקומות שאין תנועה.

היו"ר אלי גולדשמידט; מה זה נקרא ש"אין תנועה?" איך אתה יודע?

מנשה מלכין; יש לנו אגם, ושם יש כביש ארוך ואין בו תנועה

בכלל. רק שם עשינו תחרות.

היו"ר אלי גולדשמידט; לאיזה מהירות הגעת שם?

מנשה מלכיו; כמה האופנוע הזה כבר סוגר? מקסימום 100,

האופנוע הזה לא סוגר יותר.

צבי הנדל; לא שמעתי אותך מדבר על המשטרה. באיזה מידה

המשטרה השפיעה עליכם?

מנשה מלכיו; אני עקרונית לא הייתי בורח לשוטרים, כי אני

גם אף פעם לא קיבלתי דוח, לא עשיתי שום

עבירה, חוץ מלהרכיב נוסעים.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה מכיר חבריה שבורחים משוטרים?

מנשה מלכיו; כן.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה אומר שבקושי מגיעים ל-100 קמ"ש. אז איך

הם בורחים מהשוטרים?

מנשה מלכין; נכנס לאיזה יער. זאת לא בעיה לברוח.

שלום שמחון; שבת ב-9-10 בבוקר, עושים "סללום". מגיעה

הבורה של בערך 20 אופנוענים בגילאים שלהם,

עם התלבושת, שמים מישהו בנקודת תצפית כי יש תלונות למשטרה. מישהו יושב

וסוגר למעלה, מישהו סוגר למטה, ובכל פעם מישהו אחר עושה את זה. עושים



תצפיות, מודיעים ברגע שמגיעה המשטרה. יש טרקטורון שמחכה למטה עם עגלה.

זה עסק מסודר.

היו"ר אלי גולדשמידט; ככה זה עובד?
מנשה מלכין
לא, אצלנו לא. אצלנו זה אזור שיש הרבה

קיבוצים מסביב, שדות ויערות, ואין בעיה

לברוח. זה לא מקום עירוני.

היו"ר אלי גולדשמידט; גם פה יש לחץ חברתי, על צורת נהיגה על

אופנוע!

מנשה מלכין; יש, אבל לא בקטע שלי. אני מחוסן.

שלום בן-משה; אני מבקש ממכם להתייחס לנושא הטרקטורונים.

למי מכם יש טרקטורון? אתם יודעים שמספר

הטרקטורונים המעורבים בתאונות דרכים, בזמן האחרון הולך וגדל, לצערי, הם

גם נפגעים, וגם פוגעים, כולל המקרה האחרון שקרה בחוף הים, כשבחורה ללא

רשיון הרגה ילד בן 3.

תלמיד; זה נכון שיש הרבה תאונות עם הטרקטורונים,

אבל לדעתי המשטרה לא עושת עבודה טובה. בסרט

של החבריה מאילת, המשטרה ראתה אותם, הבהבה להם ולא עצרה אותם בצד. אם

היא היתה עוצרת אותם בצד, יכלו למנוע את זה. אותו הדבר לגבי הנסיעה

בטרקטורונים בחוף. המשטרה צריכה לעשות מארבים, והיא יכולה לתפוס את

כולם. הם לא עובדים בצורה טובה והרבה פעמים הם גם מעלימים עין.

נמרוד; ממגדל העמק. אצלנו בעיר, היתה לא מזמן תאונה

של טרקטורון בו נסעו נער ונערה, ושניהם

נהרגו. עכשיו אחרי התאונה יש השפעה, אנשים נוסעים פחות בטרקטורונים.

סטלה בן-נעים; יש לנו טרקטורון בבית, ונסעתי עם אחי פעם

אחת בדרך עפר, וקרתה שם פעם אחת תאונה

והציבו שם אנדרטה. אני חושבת שגם כשקורות תאונות דרכים, צריך להציב

רכבים, כי הנהגים נזכים במה שקרה וזה מביא יותר מודעות. אצלנו צריך

מודעות גדולה יותר, צריך להגביר את המודעות בקרב הציבור - אם זה ברדיו,

אם זה בטלוויזיה. גם חוסר סובלנות וסבלנות היא הבעיה העיקרית.

אביגיל איג'ס; בדרך כתבנו כמה דברים שאפשר לעשות.

(א) להכניס לתוכנית לימוד הנהיגה את משטח ההחלקה באשדוד, שיהיה חובה.

(ב) לימוד תעבורה מגיל צעיר יותר, שישרישו זהירות בנוער תצעיר.

(ג) ביקור בבתי-חולים ובמקומות הבראה.

(ד) אני לא יודעת איך נסתדר בנהיגה בתל-אביב, אבל צריך ללמד גם למשל

נהיגה בירידות לים המלח, שם זה מאוד מסוכן.



(ה) אכיפת חוק מוגברת יותר, וללא העלמת עין.

(ו) שיהיה יותר קשה לעבור טסטים. לא עוברים טסט ראשון, לא שני, אבל

שלישי או רביעי בטוח יעברו. אני מכירה אנשים שלא עברו טסט ראשון

ושני ושלישי, ויש כאלה שפשוט לא מתאימים לנהיגה. יש אנשים שעדיין

לא מספיק בוגרים לקחת את האחריות חזאת בידיהם. לפי הסטטיסטיקות

שקראתי, בתאונות הדרכים מעורבים יותר אנשים בגיל הזה וכאשר מגיעים

לגיל 24, כבר התאונות פוחתות קצת.

היו"ר אלי גולדשמידט; ההיפך. מגיל 18 עד 21 יש עלייה, בגיל 18

הממוצע הוא עדיין יחסית נמוך יותר, 21 זה

השיא, ואחרי כן הוא יורד.
אביגיל איג'ס
מגיעים למצב שמתבגרים, השתחררו מן הצבא,

עברו חוויות ואז הם כבר יודעים מה לעשות עם

עצמם, יש להם יותר סבלנות והם יותר אחראים. אני חושבת שיש כאלה שמגיעים

לזה מוקדם יותר ויש כאלה שמגיעים מאוחר יותר, וצריכים לשלוט על זה,

ואפשר.

תלמיד; בקשר לטסטים שצריכים להיות קשים יותר, אני

מתנגד. אם תלמיד לא מוכן לנסיעה, בוחן טוב

יראה שהוא לא מוכן ולא יתן לו לעבור את הטסט.

תלמיד; לדעתי יש להמליץ למשרד התחבורה לקיים טסט

חוזר לאדם בעל רשיון כל 5 שנים.

היו"ר אלי גולדשמידט; תראה שכולם ייכשלו.

תלמיד; אם ייכשלו, יש לקחת להם את הרשיון. למה

להשאיר רישיון בידי מי שלא מצליח לעבור

טסט אחרי 5 שנים של נהיגה?

אביגיל איג'ס; זה לא יעזור. זה לא רק עניין של נהיגה אחרי

5 שנים. מדובר מדובר בעניין התיאוריה. אחרי

זמן מה של נהיגה אם מגיעים למקום בו יש לתת זכות קדימה, ויודעים ששם לא

עוברות מכוניות רבות, אז עוברים בלי לשים לב.

תלמיד; אני מדבר על נהיגה מעשית, לא תיאורטית.

היו"ר אלי גולדשמידט; אתה מציע שאחרי תקופה מסויימת, כל נהג, צעיר

או מבוגר, יעבור מחדש טסט.
תלמיד
אני חושב שההצעה תעזור במידה מסויימת, אבל

ככל שהגיל עולה, כפי שהיו"ר אמר, כך פוחתות

תאונות הדרכים. השיא הוא בגיל 21, וככל שהאדם צובר יותר ניסיון, כך הוא

מעורב פחות בתאונות דרכים. לגבי זה אני חושב שנהיגה בתחילת קבלת

הרשיון, עם הורה צמוד, חצי שנה - לא שנה - זה פתרון די הולם. אני יכול

להגיד זאת מניסיון. יש לי רשיון בערך כחודשיים, ובהתחלה הייתי נוהג עם

אבי, עכשיו אני לא נוהג אתו, ואני חושב שהוא עזר לי במידה מסויימת,



ואפילו מנע כל מיני מצבים שלא הייתי רוצה להיכנס אליהם אילו הייתי נוהג

לבד.

אסף דוד; בדיוק בנושא הזה היתה קריקטורה ב"מעריב".
הקריקטורה הזאת הראתה
קטן קטן, ליד קטן

גדול. אני לא אומר שכל נהג ישראלי הוא לא זהיר, אבל יש הרבה כאלה -

צעירים ומבוגרים - שאינם נהגים זהירים. אז מה זה יעזור אם נהג לא מבוגר

שאינו זהיר ישב ליד נהג לא זהיר שיש לו חודשיים רשיון?

אסף דוד; במקרה הזה, זה לא יעזור. אבל אני רזושב שרוב

ההורים, או אפילו מחציתם יועילו. כאלה שלא

מעוניינים שהבן שלהם יהיה מעורב בתאונת דרכים. יש הורים שאיכפת להם

יותר שהבן שלהם ינהג בצורה יותר זהירה ולכן הם יקפידו.

אתי אלחרר; אשדוד. אין לי רשיון נהיגה.

חוטר מודעות אצל נערים, היא שגורמת תאונות

דרכים. ברגע שנער, אחרי 2-3 טטטים מקבל את הרשיון, ברגע שיש לו רשיון

הוא לא חושב כמה טטטים הוא עבר, אלא פשוט להתפרק על ההגה. גם אם הוא

יטע עם אביו ברכב חצי שנה או שנה, ברגע שהוא יטע לבד, הוא אחראי לעצמו

והוא יתפרק על ההגה, וגם הלחץ החברתי ישפיע עליו. אין קשר להורים.

תלמיד משפרעם; עוד אין לי רשיון. רציתי להגיד שמבחן

תיאורטי חוזר אחרי 5 שנות נהיגה לא יהיה

יעיל. הנהיגה בשיעור או במבחן זאת לא נהיגה כמו שאתה נוהג בכביש. בכביש

אתה נוהג ברשלנות. אבל במבחן אתה יודע שאתה נבחן ויש מי שרואה אותך

ובוחן אותך, ולכן אתה נוהג אחרת, לפי החוק במאה אחוזים.

צריך שיהיה חינוך של ההורים וגם בטלוויזיה, שיראו את התוצאות ואת מה

שנגרם כתוצאה ממעשי הילדות האלה.
תלמיד משפרעם
אני חושב שלמשטרה יש השפעה לזמן קצר מאוד.

נהג שמקבל דוח ישכח כעבור זמן מה קרה לו. גם

נהג שרואה שוטר, יתנהג כנהג למופת.

יוני בלכסן; מדרשיית נועם. אני נכשלתי בטטט שני ואני

אחרי 35 שיעורים, ואני לא מרגיש שאני כל כך

טוב בנהיגה. גם אם הייתי עובר, בטדר, עברתי את הטטט, אבל זה לא אומר

שאני יודע לנהוג.

(א) צריך להעלות את מטפר שיעורי הנהיגה ל-50 שיעורים, אבל להוריד את

מחיר השיעורים לחצי. התעריף הנוכחי הוא מוגזם לגמרי. אם אתה מוריד

את המחיר ומעלה את מטפר השיעורים, הרווח הוא אותו רווח.

(ב) הבעיה היא של ותק וניטיון, ועד שאדם צובר ניטיון התאונות פוחתות.

אבל ברגע שאתה נוהג 3 חודשים על הכביש ואתה מקבל ניטיון על הכביש,

מה אתם מצפים שיקרה?

(ג) אולי צריך לתת הטבות למורי נהיגה שירצו לעשות את הדבר הזה, לתת

להם למשל מכונית בלי מטים. כך פותרים את הבעיה.



(ד) צריך לפעול גם במערכת הסברה מקיפה, בטלביזיה, בעתונות.

(ה) השיעורים שמקבלים בבתי-הספר על הנושא הזה לא כל כך משפיעים. אני

למדתי עם ישי בבית-הספר וראינו את הסרט הזה. במקרה החבריה האלה

גרו לידי, והדבר הזה משפיע מאוד, כשאתה רואה שארבעה הבר'ה נוסעים

במהירות ונהרגים, ואתה מבין שגס מהירות משפיעה על תאונות דרכים.

אתה לומד מה זה מרחק עצירה ועוד כל מיני דברים, אבל באופן מעשי

אתה לא מקבל יותר מדי בשיעורים האלה.

שלום בן-משה; מבחינתי זה היה מפגש בהחלט מאלף, לשמוע מכם

את הדברים שאנחנו עוסקים בהם, ומתלבטים בהם.

איו ספק שהסוגיה של הנהג הצעיר והחדש, אבל בעיקר הנהג הצעיר, היא אחת

הסוגיות העיקריות.

מן הטעם הזה, שכל נושא לימוד הנהיגה צריך להיבחן מחדש, מונתה ועדה

על-ידי שר התחבורה, בראשותו של אוריאל לין, והיא כבר עובדת כחודשיים

ימים, היא נפגשת עם הרבה מאוד אנשים כדי לבחון את כל נושא שיטת לימוד

הנהיגה, מורי הנהיגה והחלק העיוני שלצערי הרב לא קיים. רק לסבר את

אוזנכם, אין שום מקצוע בעולם שהוא מקצוע מעשי ואין בו חלק מעשי, מלבד

לימוד הנהיגה, ונהיגה זה מקצוע. היום רק מקבלים איזה נייר, לומדים את

התמרורים וכד'. לכן אני מאמין שבתוך שבועות אחדים, אולי חודשים קצרים,

הנושא הזה יפורסם ותהיה לו השפעה חשובה מאוד על כל הנושא הזה של לימוד

הנהיגה.

רשמתי לעצמי כמה דברים חשובים שאמרתם ואני רוצה להתייחס אליהם:

(1} לעניין האחריות האישית. בסופו של דבר הניסיון הוא חשוב מאוד.

הבעיה העיקרית היא שאין ניסיון למי שלומד נהיגה. הדרך הטובה ביותר

היא, בין יתר הדברים, שהורים יקהו אחריות על ילדיהם ובפרק זמן

מסויים יסעו עם הילדים שלהם ולא יתנו להם מיד את הרכב. זאת עמדה

שההורים צריכים לנקוט. יש השפעה גדולה לסנקציות שההורים נוקטים.

(2) עניין הביטוח האישי. אמרת דבר נכון. ישבנו עם המפקח על הביטוח

על-מנת להבטיח שתהיה יותר אחריות על העניין ולתגמל את האנשים שהם

בסדר. היום אי-אפשר לעשות את הדבר הזה כי הביטוח הוא ביטוח לרכב.

הנושא הזה נבחן, כדי לעשות הפרדה, שיהיה ביטוח לרכב ויהיה ביטוח

אישי. ואז, אם יש ביטוח אישי, אנחנו יכולים לתת צ'ופר למי שהוא

נהג טוב יותר, ומי שטוב פחות יצטרך לעשות ביטוח כבד יותר. הנושא

הזה נבחן וההצעה הזאת נכונה אופרטיבית.

(3) אנחנו בעד שבני נוער יבקרו במקומות כפי שאתם ביקרתם. אני לא יודע

למה ההצעה הזאת לא עברה ולפי דעתי צריך יהיה לדון בה מחדש. אולי

להביא אותה אליכם כדי שתביאו אותה מחדש.

(4} נושא הסימולטורים. כבר אתה שמעת על הנושא הזה. אני מאוד מקווה

שהוא יכנס להילוך הרבה יותר מעשי. יש עלויות כבדות לסימולטורים.

רק שתבינו, יש סימולטורים שעולים כמיליון דולר. וכך נהג אחד עובד

מול סימולטור.



יש ויכוח די נוקב בקרב אנשי מקצוע לגבי סוג ההסברה המשפיעה על נהגים

ועל צעירים. הרי בעצם המפתרו של כל העניין הוא ההתנהגות של הבן-אדם,

בסופו של דבר, הכשל של הבן-אדם. השאלה הנוספת היא איך משפיעים על הבחור

הצעיר, לא לנהוג באופן שהוא נוהג. האם צריך להראות לו סרטים קשים עם

הרבה דם, או לעשות את זה בצורה הרבה יותר ידידותית. הדבר הזה לא הוכרע

והוא ויכוח אצל אנשי המקצוע.

אני באופן אישי חושב שיש מקרים, כמו המקרה הזה של הסרט על הבחורים

מאילת, שצריך להראות בלי לחשוש. נכון שיש כאלה שאומרים שעושים הדחקה,

אבל אני חושב שסרטים כאלה, כמו המקרה האחרון של הבחורים מאילת, יכול

להשפיע באופן חיובי.

עייפות ושיכרות זה חיבור קטלני. ואני אומר לכם את זה כבני הנוער

הצעירים. בתקופה הקצרה שאני בתפקידי, הייתי בכמה מקומות בהם נהרגו

צעירים. המחזה הוא מזעזע. כל ההבדל הוא כהרף עין, ואני אומר לכם, אתם

הרי העדתם בעצמכם, אבל לא מספיק שתעידו אלא שגם תקחו אחריות. נהיגה

בעייפות עם שתיה היא חיבור קטלני, לכם ולאלה שסובבים אתכם.

הצבא התחיל לעשות עכשיו איזה מעשה בעידוד ובמימון שלנו, של המינהל,

הקרן לבטיחות, משרד התחבורה. החינוך מתקדם. מכיוון שהסתבר שחיילים

שנוהגים ברכב צבאי נוהגים באחריות גדולה יותר, ואילו כשהם נוהגים ברכב

של ההורים שלהם, הם נוהגים בחוסר אחריות ומספר ההרוגים גדול באופן

משמעותי. אנחנו לקחנו את הצבא כפלטפורמה, כדי לראות האם הסירה הזאת בת

3 ימים שבאה לדבר על הלחץ החברתי, על הלחץ הפסיכולוגי, על האחריות וגם

על המיומנות, האם המודל הזה הוא מודל חשוב ועד כמה הוא חשוב. אם המודל

הזה יצליח, יכול להיות שאנחנו - אולי בעזרתכם, ואני חושב שהוועדה ומי

שמנהיג אותה עושים מהלך חשוב מאוד להחדרה של התודעה של הנושא הזה - אם

המהלך הזה יצליח, יכול להיות שהוא יהיה מהלך יותר מחייב מאשר מהלך

מומלץ.

חגורות. אנחנו יודעים שאתם לא חוגרים חגורות, כנוסעים, לא רק כנהגים.

אני פונה אליכם ומסביר לכם. מי שיושב לפנים, בוודאי חייב לחגור, אבל גם

מי שיושב מאחור. מי שיושב מאחור וחושב שהוא מוגן, משלה את עצמו. מספר

בני הנוער הצעירים וילדים שנהרגים ונפגעים כתוצאה מאי-חגירת חגורות,

גדל והולך. אני מבקש מכם, כנהגים צעירים, לא להניע את הרכב עד שאנשים

לא חגורים.

אני מודה לכם על היוזמה.

ציון שבת; אני רוצה במספר משפטים להביע את עמדתי לאור

מה ששמענו כאן.

אני רוצה לומר שהעמדות והדעות שהושמעו כאן מחזקות חלק גדול מאוד

מהעקרונות של הגישה שלנו וחלק מהן חדשות, ואני כבר יכול לומר שחלק

מהדברים החדשים ששמענו כאן יביאו לשינוי של חלק מהמגמות שלנו. ותיכף

אוכל לפרט בשניים-שלושה משפטים.

הגישה שלנו בעצם אמרה - ולפיה גם חלק מכם התנסו בתוכניות במערכת

החינוך - שכל ההשתתפות שלנו בעולם התעבורה הוא תהליך של קבלת החלטות.

בכל גיל, בכל מצב. אם זה כך, אנחנו צריכים במערכת החינוך, ביחד אתכם,



לבדוק מהי הדרך הטובה ביותר לקבל החלטות נכונות. כל אחד מאתנו מקבל

החלטה. בעצם זה היה המוטו שלנו לאורך כל הדרך. אגב, מה שאתם מאוד

מחזקים אצלנו זה את הגישה שבטיחות בדרכים ובטיחות בכלל לא צריכה להתחיל

בכיתה י"א ולא בכיתה יי. זאת גישה שמחזקת את העמדה שלנו ומי שמכיר ויש

לו אחים בגני ילדים או בכיתות א', יודע שהיום הפעילות במערכת החינוך

מתחילה מגני הילדים. עוד לא בהיקף ובאינטנסיביות שאנחנו רוצים, אבל כל

התוכניות שלנו מתחילות מגני הילדים.

אנחנו לא עוסקים בצד של הנהיגה המעשית במערכת החינוך, אנחנו לא מלמדים

נהיגה. אנחנו דנים במשמעות של להיות נהג, במשמעות של שימוש בכביש. אני

בטוח שמה שאנחנו עושים איננו מספיק כדי שבסופו של דבר מי שעלה על הכביש

יהיה נהג טוב, נהג זהיר, נהג נכון.

אחד הרעיונות שדיבר עליהם אסף, עניין של שילוב הנוער, ואולי אפילו

ניצול הרצון הטוב של הנוער והיכולת שלו, אני יכול לומר כאן שנרקמת

תוכנית של כל נציגי תנועות הנוער ומועצות תלמידים במדינת ישראל. זה ילך

לכיוון שאתה מדבר עליו.
שלמת יוסיפוב
שמעתי פה הרבה דברים, הרבה דעות של הצעירים,

שמחתי על כך. בקצרה אני רק רוצה להגיד שמורי

הנהיגה בישראל מספרם כ-4,000 והם פרוסים על-פני כל הארץ, מקרית-שמונה

בצפון, עד אילת בדרום, ומאורגנים ב-32 ארגונים.

בשנתיים האחרונות, הגענו להחלטה שחייבים להפסיק את הקטל בדרכים. לצורך

כך, בימים אלה ממש, מורי הנהיגה יצאו במפקד שבו אנחנו מארגנים את כל

מורי הנהיגה בישראל על-מנת לתת תשובות לגופים כמו משרד התחבורה או כל

מי שיפנה אלינו לתת עצות כי יש לנו ניסיון עשיר שנצבר בעשרות השנים.

לצערי הרב מעולם לא שאלו אותנו איך, לא שותפנו בשום ועדה שקשורה ללימוד

הנהיגה.
היו"ר אלי גולדשמידט
אתה מעלה דברים שאנחנו עוסקים בהם בישיבות

אחרות של הוועדה.

שלמה יוטיפוב; לגבי נושא לימוד הנהיגה. 28 שיעורים לא

מספיקים. אחרי 28 שיעורים התלמידים לא רוצים

לקחת שיעורים נוספים. אנחנו חושבים שיש צורך ב-28 שיעורים. יש כרטיס

תלמיד שמשרד התחבורה בנה אותו - והוא כרטיס טוב. מורי הנהיגה מלמדים על

פיו בצורה טובה, אבל אנחנו רק חלק מהתהליך.

אנחנו צריכים להתחיל את התהליך כמו שאמר ציון מגיל אפס, מגיל הגן.

צריכים תרבות נהיגה. לנו אין תרבות נהיגה. אנחנו מלמדים נהגים נהדרים

מבחינה מכנית, אבל אין לנו תרבות. צריכים לקבל חינוך מגיל אפס, מגיל

הגן. לכן צריכים להקים גיוסי הדרכה, מגרשי החלקה, צריכים ספריות

מקצועיות, דבר שביקשנו, לכל עם ישראל.

לגבי הענשה. אני חושב שטוב יהיה שבמקרה שבחור צעיר יסע ביום ששי בלילה

ויעבור עבירה, יקהו לו את המכונית.

שלום שמחלו; אני רוצה לברך את יו"ר הוועדה על הדיון. אני

חושב שהוא היה חשוב, לפחות בחלקים שאני



הייתי בו, וגס שמחתי מאוד למפגש חבלתי אמצעי חזח עם בני חנוער גס כדי

להשכיל ולהחכים, כי בכל אחד מאתנו בסופו של דבר יושב אותו נהג שרוצה

להשתולל או לנסוע קצת מהר יותר. אנחנו הרי לא שוניס מאף אחד, אבל אני

מאמין שבסופו של דבר החינוך באופן בסיסי מתחיל בבית ויש משמעות אמיתית

לא רק למורה הנהיגה ולא רק למה שקורה בבית-הספר. אין ספק שיש גס השפעה

למה שקורה בחברה הישראלית, והנושא של סובלנות וסבלנות וכל יתר הדבריס

הופכיס להיות מאוד משמעותייס ואנחנו חייס בחברה שהיא די לחוצה. יחד עס

זאת, התופעה היא באמת תופעה קשה, כבדה, שאנחנו כחברי כנסת חייביס

להתמודד אתה ולתת את כל הכליס הדרושיס על-מנת שיהיה צמצוס של תאונות

הדרכיס.

באופן אישי לי חשובה איזו שהיא נקודה שאני לא יודע אס היא נבדקה

אי-פעס. היה מעניין אותי להוציא נתוניס של כל האנשיס שהיו מעורביס

בתאונות דרכיס או בעבירות חריפות בכלל, וכדי לראות מי היו מורי הנהיגה

שלהס ובאיזה מקומות הס למדו, ולנסות לבדוק אס יש בכלל קואורלציה בין

איזורי הנהיגה, בין מורי הנהיגה, ומה ההשפעה באותן תאונות שהיו.

אברהם הירשזון; אני רוצה להצסרף לברכות על קיוס הישיבה

הזאת. אני חושב שהרעיון לקייס דיון עס בני

הנוער הוא בערך כמו בין טסט עיוני לטסט מעשי. במקוס שנשב ונדבר

בינינו, אז באמת שמענו את הדבריס מפי בני הנוער ויש לזה חשיבות ראשונה

במעלה.

אני גס חושב שהאוירה של הצחוק והפתיחות היא טובה, כי היא הביאה לפתיחות

בשיחה, אבל לא צריך לזלזל ולחשוב שהדבר הוא מצחיק, כי הדבר הוא חמור

ביותר וצריכות להיות התייחסויות חמורות ביותר.

אני מאשיס קודס כל, את מערכת החינוך במדינת ישראל. משוס שאני חושב שכדי

ללמוד נהיגה נכונה צריך לחנך, לחנך, ועוד פעס לחנך. הדור הבוגר לא יכול

לחנך את הדור הצעיר, משוס שהדור הבוגר לא יודע לנהוג. אנחנו רואיס את

ההתנהגות שלו בכביש, אנחנו רואיס כיצד הוא מגיב, ואנחנו רואיס שהיוס

התופעה של אני לבד בכביש, או אני לא מפרגן, או אני לא אתן לך לחתוך, או

מה איכפת לך שאני אסע בצד שמאל כמה שאני רוצה לנסוע, אלה תופעות נפוצות

גם אצל מבוגריס. אז הס לא יכוליס ללמד את הצעיריס.

אני מצביע באצבע מאשימה משוס שאתה ואני וחברי כנסת אחריס עלינו לא פעס

על במת הכנסת וטענו שמערכת החינוך צריכה לעשות צעד משמעותי בנושא הזה,

ושרי חינוך וסגני שרי חינוך השיבו לנו שהמערכת הולכת לעשות צעדיס

רצינייס בנושא. אחרי מה ששמעתי מבני הנוער על מערכת הלימוד בבתי-ספר

בנושא של נהיגה, אני רוצה לומר לך - בצורה חריפה שלא כהרגלי - זה אפס

מאופס ואי-אפשר להמשיך ככה. זאת אומרת, אס לא תימצא מערכת אטרקטיבית

לחינוך בבתי-הספר, אז שוס דבר לא יעבוד, כי בני הנוער צריכיס שזה יהיה

אטרקטיבי, מעניין, ואז זה יהיה .inוכולס ייכנסו לזה. אס לא - אז הס לא

יבואו, לא יתייחסו, יזלזלו בנושא הזה.

בנושא של הסימולטוריס. סימולטוריס זה דבר כבד ורציני ועולה הרבה כסף,

אבל בארצות אירופה המתקדמות משתמשיס בו כי הוא חיוני. ואני אומר לכס,

אי-אפשר לעשות מקבילה של כסף, כי אני לא שאלתי מה המחיר של כל אלה

שנהרגו בתאונות דרכיס, וזה דבר חמור ביותר.



לכן אני בהחלט חושב שלנושא הזה צריך לתת קדימות ראשונה במעלה, ואני

מציע שאנחנו ניזום דברים כדי שלא נשב בישיבה דומה בשנה הבאה ונגיד

שהיתה ישיבה טובה ונשמע כל מיני ציוצים ממשרדי הממשלה, כי לא זאת

מטרתנו.

יחד עם זאת, אני פונה לבני הנוער ורוצה לומר לכם. ז'בוטינסקי אמר בזמנו

שהנוער הוא המצפן והמצפון של האומה. אני שואל למה אתם מחכים? יש לפם

מועצות תלמידים בכל הארץ? תקומו ותגידו שהדבר החשוב ביותר למועצות זה

לא לעסוק בעוד 2-3 גירים אלא לעסוק בנושא המרכזי של מלחמה בתאונות
הדרכים, ותגידו
אנחנו, בני הנוער, הכרזנו על מלחמת חורמה בתאונות

דרכים ואנחנו נלמד את המבוגרים.

אתם ניסיתם לההזכיר דברים שבני הנוער השפיעו בהם. אנחנו זוכרים את משפט

דמיאניוק. כשהחל המשפט, כלי התקשורת התייחסו אליו כאל דבר שעבר זמנו,

אבל בני הנוער באו בהמונים למשפט ואמרו שזה מעניין אותם, ואז כל המדינה

נכנסה לעניין. אותו הדבר בנושא הזה. אני מאמין שבני הנוער יכולים

להשפיע גם על אחרים.

אני לא רוצה להרחיב, אבל אני רוצה לומר בהזדמנות הזאת שהצעת החוק שלך

היא מצויינת. לי היה חשש, אחרי שעשו לי את כל התרגילים במשרדי הממשלה,

שאולי נפלתי על הראש בהצעת החוק להביא אנשים לבתי-חולים, אבל עכשיו אני

חושב שההצעה היא נכונה ופעולת המניעה היא חשובה יותר. אם אנחנו נעסוק

במניעת המחלה, לא נצטרך לטפל במחלה עצמה.

מאחר ונציגי משרד התחבורה נמצאים פה, אנצל את ההזדמנות ואמר: לפני

שבועיים שלחתי מכתב לשר התחבורה. קיימת חברה בשם 'רילאבל'. בדרך כלל

חברות נותנות רכב להשכרה לנהגים בגיל 21. חברת 'רילאבל' החליטה לתת רכב

להשכרה לבני נוער בגיל 18. אני לא רוצה לנתח את זה עכשיו, אבל אני חושב

שזאת שערוריה, אני חושב שזה מעשה ציני שנועד להוציא כסף מתשוקות

נורמליות לגמרי של בני נוער על הכביש. שר התחבורה צריך לעשות הכל,

בתקנות, כדי למנוע את זה.

אליעזר זנדברג; אני רוצה להודות שבאתם. אני חייב לומר

שהתרשמתי מהפתיחות והכנות שלכם. לגבי נושאים

שאולי במחשבה שניה אנשים מבוגרים לא היו מודים או מדברים כל כך בכנות

על דברים שהם עשו.

אני יוצא עם הרגשה שיש רצון עז שלכם שיפעילו יותר ושיעשו יותר בתחום

המונע, ושיש נכונות לקבל את הדברים. אני חייב להגיד שחל שינוי מהתקופה

שבה אני קיבלתי את הרשיון - זה היה לפני כ-17 שנה - סבא שלי נתן לי את

המפתחות של האוטו, מילא אותו בדלק, ואמר: זה עכשיו האוטו שלך, פיאט 124

שנת 69, וזאת בערך כל ההכשרה הסביבתית שהיתה. אני רואה שאנשים פה מגלים

עניין.

עצוב לגלות שבעצם החיצים מכוונים כלפי משרד החינוך, כי יש פה מישהו

שמאוד רוצה לשתות והוא צמא לעוד ועוד, ונראה כאילו לא נותנים לו מספיק

וחבל. סה"כ חלק מהדברים, עלותם לא כל כך כבדה, וכל האיומים וההפחדות

שתמיד אנחנו שומעים שכל הצעה היא הצעה יקרה ולכן לא ישימה וכדי, אני

מתרשם שאפשר לפתור חלק מהדברים בקלות יחסית, אלא שצריך רצון טוב,

תיאום, וקצת יוזמה לדחוף קדימה.



קחו ברצינות את הדברים שאמר ח"כ הירשזון. אני חושב שההצעה שלו להרים את

הדגל וללכת קדימה היא הצעה נכונה וטובה. אני הושב שהוועדה יכולה - ופה

אני פונה ליו"ר הוועדה - לדאוג אולי באופן קבוע שחבריה צעירים, נהגים

חדשים וצעירים יהיו נוכחים בדיונים כאשר מדובר בנושאים של תחבורה,

תעבורה, ומלחמה בתאונות דרכים.

קריאה; אני מודה על הארוח, אני חושבת שזה היה מאוד

חשוב. אבל כל הזמן אני חושבת שמדי ערב

מספרים לנו באמצעות כיתובית שמאז קום המדינה נהרגו 19 אלף איש בתאונות

דרכים, ואנחנו יודעים שכמספר הזה נהרגו חיילים מאז קום המדינה. ואנחנו

רואים איזו אנרגיה ציבורית אדירה מושקעת בעניין של הפסקת הקטל בשדות

הקרב. לצערי אי-אפשר בכלל להשוות זאת למאמץ שנעשה בעניין תאונות

הדרכים.

אדוני, אתה תקפת את משרד החינוך בעניין הזה, אבל אני מחזירה את הכדור

אליך. זאת אומרת, איפה ההנהגה בעניין הזה?

היו"ר אלי גולדשמידט; אני חושב שכל אחד פה היה שמח להמשיך ולשוחח

אתכם עוד שעות רבות, אבל אנחנו במיגבלת זמן.

לדעתי בדרך כלל לאנשים צעירים, יש לפעמים יותר מה לומר, ובדבריהם הם

יותר רציניים אפילו מהאנשים המבוגרים. כששאלו אותי מה בעצם אתה הולך

לעשות בדיון הזה, אמרתי שאני רוצה לשמוע, כיוון שכל הזמן אנחנו מדברים

על הנהגים הצעירים, אנחנו מתייחסים אליהם, אנחנו מתנהגים במעין

פטרנליזם כאילו אנו מבינים ויודעים הכל, אבל אנחנו לא שומעים אותם. רמת

הניסוח, הבהירות, הרצינות, הבגרות שהיתה בדברים שלכם, היא אפילו מרגשת,

לא רק מעודדת. אני לא רוצה להשמיץ את עצמי ואת חברי, אבל אני חושב

שכדאי היה שהרבה חברי כנסת ישתתפו בדיון הזה כדי לשמוע תרבות דיון של

אנשים צעירים, שעומדים לפני צבא.

מאוד התרשמתי מהכנות של אלה מכם שהודו במעשי משובה, כאלה שעלולים

להוביל ומובילים לתוצאות קטלניות, החל מאנשים או צעירים שדיברו על

נהיגה תחת השפעת אלכהול, מה קורה לבן-אדם שאחרי בקבוק וחצי של בירה,

שכח להדליק את האורות ברכב. או מי ששתה שתי כוסיות של משקה חריף, זה

יכול להיות טקילה או כל דבר אחר, ונכנס באין כניסה. אלה המקרים שלא

נגמרו חלילה באסון.

יש פה רעיון שהתגבש ואני מאוד שמח ששלום, ראש המינהל לבטיחות בדרכים,

מוכן להיענות לאתגר הזה. אתם, אנשים שהגעתם לכאן מתוך אחריות

ואיכפתיות, צריכים להתחבר עם המינהל לבטיחות בדרכים ולצאת בתוכנית

משותפת אתם, ואתם תהיו חיל החלוץ בעניין הזה, בערד, במגדל העמק,

באשדוד, בשפרעם, במדרשת נועם. אם אתם רוצים בכך.

יש תהליך שמוכרחים לעשות אותו, ואני יודע שהוא מאוד קשה. צריך להפוך את

הנהיגה הפרועה לדבר שמבטא טיפשות, פחדנות, כל התכונות השליליות שאנשים

צעירים רואים באדם. מי שנוסע מהר, צריך להיות בבחינת האדם שמוקא ממסגרת

הפופולריות החברתית ולא ההיפך. אתם צריכים להפוך את זה. כמו שאסף הדגיש

בהתחלה, שפעם לקטוף פרח היה מקובל, אני זוכר את עצמי בתור ילד, אז

קטפנו כלניות, רקפות ועוד פרחים. היום מי שקוטף, רועד גם אם אף אחד לא

רואה אותו, כי הכניסו לו לראש הרבה מאוד שנים שזה דבר חמור. נורא חשוב

לשמור על ערכי טבע ונוף, הרבה יותר חשוב לשמור על חיי אדם. זה לא בא זה



על חשבון זה. אבל כמו שידעו לעשות את הראשון, צריך לעשות את האחרון.

כמו שאתה אמרת, הלחץ החברתי צריך להיות בכיוון ההפוך, ומי שמנסה להראות

שאם הוא לא נוסע מהר, מנסים להראות לו, ללמד אותו שהוא לא לעניין -

ואני לא יודע איך אתם מגדירים אותו בלשון שלכם היום - אבל אתם צריכים

להפוך, זה התפקיד שלכם להפוך. להפוך את הנהג הפרוע לבחור שהפופולריות

החברתית שלו היא נמוכה. אתם מצילים את חייו וגם את חייכם כשאתם עושים

את זה.

לגופו של עניין. אין ספק וכולם מסכימים שמוכרחים להתחיל את נושא לימוד

הנהיגה - בגיל הגן ולהמשיך לכל אורך הדרך בצורה אינטנסיבית. זה דבר

שהוא קריטי. והדבר השני, אופי לימוד הנהיגה המקצועי חייב להשתנות. כולם

אמרו כאן, ואין לי טענות. גם כשאני עברתי טסט לא ידעתי איך מתנהגים

בזמן שנמצאים בכביש רטוב. חוץ מהסיסמאות של "הכן ריכבך לחורף", "היזהר

בעצירות פתאום ובפניה חדה", ולפעמים היו נותנים כמה סרטים בטלביזיה של

הפימפום של דוושת הבלימה. אבל גם אני לא ידעתי. לא מלמדים את הצעירים

איך להתנהג בכביש מעבר לשליטה המכנית ברכב. את זה אי-אפשר להשיג אם לא

יהיו מגרשים, ובאותם מגרשים אפשר להעמיד את כל המקרים והתגובות של

הכביש הרטוב, ושל ההתנגשות, או הופעה פתאומית של מכונית, שמירת המרחק,

ירידה לשוליים. כל הדברים שהם הדברים שגורמים בסופו של דבר לתאונות

דרכים.

אני לא רוצה לחזור על כל הנקודות שהועלו. מישהו אמר ולצערי בצדק, שצריך

להגדיל את מספר שיעורי הנהיגה, להוזיל אותם ולהגדיל את מספרם. אבל שוב,

השאלה גם מה יהיה התוכן שלהם. כי לעשות שום זינוק בעלייה, או שוב לתרגל

כניסה ברברס לחניה, לא לזאת כוונתי.

העניין של המשטרה. אין כמעט דבר במדינה שלא מעמיסים על כתפיה. יש בעיות

סמים, איפה המשטרה; יש בעיות נהיגה, איפה המשטרה; יש בעיות גניבת רכב,

איפה המשטרה; יש בטחון פנים, משטרה. הם כר הספיגה של כל הטענות שלנו.

אני חושב שאם קיימות תחרויות רכב או תחרויות אופנועים, מה שלמדנו היום

על "פתיחות" ועל "סגירות" ועל "רייסינג", אלה משחקים באש, ומי שעושה את

זה הוא לא אדם אמיץ, אתם צריכים להגדיר אותו כאדם מופרע, כאדם שעושה

דבר שלילי. אתם צריכים להדביק את הסטיגמה השלילית לפעולות האלה, גם אם

זה לא נעים לפעמים וגם אם יש מאבק פנימי בתוככם, כי כמו כולם, אנחנו

כולנו אוהבים קצת סיכונים, זה חלק מהאופי האנושי, אבל צריך להילחם

בכך.

יש פה עוד הצעה מעניינת של שלום שמחון שכספי מפעל הפיס יחולקו לנושא של

מלחמה בתאונות בדרכים ולא רק להקמת מרכזים קהילתיים ומתנ"סים וכד'.

אני מבקש מאוד להודות לכם על הטירחה. אני מקווה שבשידור הזה צפו אנשים

ושמעו אתכם בעיקר, אותנו שומעים מספיק. אני חושב שחשוב שהגעתם לפה,

שירתתם בעניין הזה לא רק את עצמכם, אלא ציבור שלם של צעירים, ואני רוצה

להגיד לכם בשם כולם שאני שמח שיש לנו צעירים כמוכם. זה רק מעודד. תודה

רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00

קוד המקור של הנתונים