ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 10/07/1996

השפעות הקיצוצים במשק

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי. 3"ג בתמוז התשנ"ו (10 ביולי 1996). שעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: אי גולדשמידט - היו"ר

עי נשארה

עי דהאמשה

ני דהן

אי יחזקאל
מוזמנים
רן קרול - ממונה על אגף התקציבים, משרד האוצר

אליהו חסון - מנכ"ל משרד התחבורה

הרצל בן-יהושע - אגף התקציבים, משרד התחבורה

עמוס בן-שאול - חשב משרד התחבורה

שוקי שטרן - מנהל מחלקת כלכלה, מינהל התכנון, האנרגיה

והתשתית

איריס צמח - סגן מנהל מינהל התכנון, האנרגיה והתשתית

צביה דורי - ראש מינהל תכנון וכלכלה, משרד התעשיה והמסחר

אריאל לוין - משרד השיכון

חנן אכסף - מנכ"ל מוטורולה

שוקי אברמוביץ - מ"מ מנהל אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין בכנסת, התאחדות

התעשיינים
מנהלת הוועדה
לאה ורון

רשמה: אירית שלהבת
סדר היום
1. השפעות הקיצוצים במשק.





השפעות הקיצוצים במשק
היו"ר א' גולדשמידט
אני מקדם בברכה את כל האורחים. אנהנו ייעדנו את הדיון היום לסקירה

שמטרתה לעמוד על השפעת התוכנית הכלכלית על המצב במשק בתחומים שלנו. התחומים

שלנו זה משרד התעשיה והמסחר, משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד התחבורה,

משרד הבינוי והשיכון ואנרגיה ותשתית - מה שהיום נמצא במסגרת משרד התשתיות.

בתחילת הדיון מר קרול יציג את הדברים.
ר' קרול
אני אציג קודם כל את הגישה הכללית. אנחנו לא הלכנו לעשות הפחתות במשרדים

אלא יצאנו לצעד מקרו כלכלי שהניגזרת שלו היתה קיצוץ בתקציב משרדי הממשלה.

החלטת הממשלה נבעה ממדיניות מקרו כלכלית שקבעה יעד גרעון משנת 1996 עד שנת

2000. יעד הגרעון שקבענו השנה ניגזר קודם כל מעודפי ביקוש גדולים מאוד,

שבאו לידי ביטוי בגרעון במאזן המסחרי של 14 מיליארד דולר ובחשבון השוטף של

כ-4 מיליארד דולר. אלה עודפי ביקוש שהמשק לא יכול לשאת על גבו לאורך זמן.

הכלי המיידי והנכון שיש לממשלה לפעול זו הקטנת ההוצאה הממשלתית בפרט

וההוצאה הציבורית בכלל. הממשלה קבעה יעד גרעון כולל של 2.8%, שהם 2% גרעון

מקומי בייחס לשנת 1996 (שבה היה 2% גרעון מקומי). מאחר וההחלטה היתה לא

להעלות מיסים, החלטה שנתמכה על-ידי כל הגורמים המקצועיים, סיכמה הממשלה

להפחית 4.9 מיליארד שקלים. ההסתכלות שלנו קדימה על ההתפתחות במשק מניחה

שבעקבות תיקון בסדר הגודל הזה - שאינו המקסימום שאפשר לחשוב עליו אלא הוא

איזשהי פשרה בין גרעון רצוי לבין גרעון אפשרי - המשק יכנס לאיזשהו מסלול

מתקן של הקטנת הביקושים, לא רק הביקוש של הסקטור הציבורי אלא תהיה ירידה

מסויימת בביקושים הכלליים במשק, שנוגעים בסקטור הציבורי, ואז ישארו מספיק

מקורות במשק להשקעות ולפעילות שתמשיך את הצמיחה. החלק של התקציב בתוצר בשנת

1996 היה 48.1%והתקציב שאנחנו מציעים יקטין לחצי את חלק התקציב בתוצר.

הכוונה שלנו היא לשמור על רציפות בתהליך של הקטנת חלק התקציב בתוצר וזה

בוודאי יוביל לתהליך של הקטנת מעורבות הממשלה ובזה יווצרו חלק מהתנאים

הנדרשים להמשך צמיחה של המשק.

ההחלטה להפחית 4.9 מיליארד שקלים אומרת למעשה שצריך להיכנס לכל תחומי

התקציב. אני אתן כמה מספרים שי יבהירו מה אפשר ומה אי אפשר. תקציב המדינה

כולו, ללא החזרי קרן וריבית, תקציב הפעולות של המשרדים, הוא 117 מיליארד

שקל בשנת 1996. מתוך התקציב הזה: 30 מיליארד שקל הולכים לבטחון ושרותים

בטחוניים; 20 מיליארד שקל לחינוך ולהשכלה הגבוהה; במערכת תשלומי העברה: 18

מיליארד שקל הולכים לוזשתתפות בתשלומי ביטוח לאומי (סך-כל תקציב הביטוח

הלאומי הוא 24 מיליארד שקל); 4 מיליארד שקל הולכים להשתתפות בסל הבריאות

(סך-כל סל הבריאות הוא 15 מיליארד שקל); ו-8 מיליארד שקל - למענקי בינוי

ושיכון. זה כמעט כל התקציב. נשארו רק כמה משרדים יחסית קטנים שיש להם

תקציבים נוספים. כל התקציבים שציינתי עד עכשיו הם תקציבים שנחשבים לקשיחים

יחסית. אם לא רוצים לפגוע בתשתיות של ישראל ואם לא רוצים לבצע פגיעה

משמעותית בחינוך ובביטחון אז הייכולת שלנו לבצע שינויים היא מוגבלת מאוד.

בתשלומי ההעברה הפגיעה היא גדולה בתשלומים שלפי חוק אבל זח עדיין מאוד

מוגבל. אנחנו רואים שבסך הכל בעוגת התקציב אנחנו צריכים השתתפות של כל אחד

מהמשרדים. למעשה צריכה להיות איזשהי הקטנת פעילות לכל אורך החזית במינונים

שייראו סבירים מבחינת ועיקולים הכלכליים והחברתיים של הממשלה.

אחרי שראינו את התמונה כולה אני אגיד כמה משפטים על כל אחד מהמשרדים.

במשרד התעשיה והמסחר היתה החלטה, שמבטאת איזשהו שינוי מיבני, של הקטנה

בשיעור המענקים בחוק עידוד השקעות הון (זה נכון גם לגבי חקלאות ותיירות).

אנחנו בדיעה שכאשר יש צמיחה בשיעורים גבוהים בהון שכר המשק יוצא בהפסדו וזה

אינו הכלי הנכון לעודד איזורי פיתוח. בוודאי ששיעורים גבוהים מביאים לכך



שייבואו השקעות למשק בשיעורים גבוהים אך בוודאי יבואו למשק גם השקעות שלא

כדאיות לו. אין לנו שום דרך לדעת איזה השקעות תגענה. אנחנו יודעים שפקידים

לא קובעים טוב אופטימום של פעילות כלכלית. לדעתנו עדיף שתהיה התמקדות

בתמיכה בתשתיות - תשתיות פיזיות, תשתיות חברתיות ותשתיות חינוך - באיזורי

עדיפות לאומית ולדעתנו לטווח הארוך זו הדרך הנכונה. עשינו מהלך של הקטנת

שיעור המענקים מ 34%-ל-20%. כל שאר הפרמטרים בחוק הותאמו בהתאם לזה לגבי

איזורי פיתוח אי. לאיזורי פיתוח בי ניתנו הטבות של 10% ושיעורי הטבות מס

בהתאם לירידות האלו. בנוסף, המדינה מסבסדת באיזורי תעשיה פיתוח תשתיות.

אנחנו רוצים להעלות את האגרה ולהקטין את הסיבסוד של המדינה לפי חלוקה

סוציאלית שתיתן יותר קשר בין העלות האמיתית לבין עלות הפיתוח הפיזית עצמה.

הצענו גם לבטל את הקרן לסיוע ותמיכה בקולנוע הישראלי, שלמעשה טרם התחילה

לעבוד, קרן שלפחות הדרגים המקצועיים התנגדו לה כבר בשלב הקמתה, והממשלה

קיבלה את ההמלצה הזאת.

גם במשרד החקלאות המוקד היה חוק עידוד השקעות הון. מעבר לחוק זה יש שורה

של סעיפים קטנים שהיו בבסיס הפעילות בשנים הקודמות ואנחנו נרד מהם.

במשרד התחבורה נראה לי שלא היו החלטות מהותיות, למעט הפחתות אחידות

(פלטיות) לכל מיני גורמים. עשינו 3% הפחתה אחידה על תקציבי השקעות. הייעד

היה לבצע פגיעה מינימלית בתקציבי השקעות וכן הורדה אחידה בכל ההשקעות במשק

בסך 3%, בלי להתחשב בסדרי הגודל או בסדרי העדיפויות.

את משרד האנרגיה והתשתית אנחנו רק "מלטפים" כל השנים. בסך הכל התקציב שם

הוא קטן מאוד וההורדה היא רק מהתקציב המתייחס לפעילות השוטפת שלהם. סעיף

אחד שהצענו לבטל היה סעיף במשרד שתמך בהובלת דלק ישראלי, סעיף של בערך 7

מיליון שקל, שנתן תמיכה לבעלי אוניות שהובילו דלק עם אוניות ישראליות.

הצענו לבטל את התמיכה הזו כי נראה לנו שהשוק יודע לעשות את זה יותר טב מאשר

הממשלה. לדעתי גם לא היתה בנושא הזה התנגדות של המשרד.

במשרד הבינוי והשיכון הצענו הפחתה בשורה של נושאים שבתחומי הפעילות

השוטפת של המשרד. אנחנו לא הצענו להפחית תמיכה במשכנתאות ומענקי שכר דירה.

אני רוצה להזכיר שהמחירים שם הם נומינליים והיה עידכון אחרון בשנה שעברה רק

לאוכלוסיות החלשות ואנחנו לא הצענו להפחית את השיעורים הנומינליים. מצד שני

עברנו על שורה ארוכה של סעיפים, כמו שיקום שכונות, והצענו שם הפחתות במסגרת

ההפחתות הכלליות בתקציבי המשרדים.
היו"ר אי גולדשמידט
אני רוצה להתמקד בנושא של הפחתת השקעות ההון בתעשיה, בתיירות ובחקלאות.

אני מבין שהיתה מגמה, שכבר באה לידי ביטוי בשלהי הממשלה הקודמת, לבצע הפחתה

בשיעור המענקים. אני חושב שפרשת "אינטל" השאירה אחריה עננה, מכיוון שמדובר

באמת בסכומי כסף אדירים בהיקפים אדירים, בכל הנושא של השקעות הון ומענקים.

אבל אני שואל האם אין פה שפיכת התינוק עם המים. אני יודע שהציבור הרחב בארץ

מתמקד בתוכנית הכלכלית בעיקר בגזירות האישיות, איפה שזה פוגע בנושא של

תשלום לרופא, בנושא של אגרת בריאות, בנושא של קיצבאות הילדים, כי אלה דברים

שהאנשים בשכבות הבינוניות והחלשות מרגישים היטב בכיסם. זה מקטין את ההכנסה

הפנויה שלהם, זה מגדיל את העול, ואלה הדברים שכואבים בטווח המיידי. השאלה

היא האם הורדת המענקים כמעט בחצי והורדת התמריץ למשקיעים להגיע למקומות כמו

קרית שמונה, שלומי, אופקים ונתיבות, מקומות שגם סובלים מכל מיני בעיות

בטחוניות שמשפיעות מאוד על הי יכולת למשוך אליהם משקיעים או שסובלים מבעיית

אבטלה חמורה, השאלה היא האם יהיה למשקיעים איזשהו תמריץ להביא את ההשקעות

לאיזורים האלה, שגם כך הם איזורים בעייתיים מכל מיני סיבות. כתוצאה מזה

פשוט לא יזרמו השקעות למקומות האלה. הדברים לא יושפעו בטווח של החצי שנה,

שנה, הקרובה אבל אולי על-ידי המעשים הללו אנחנו יוצרים כבר היום את מוקדי

האבטלה ואת מוקדי חוסר הי יכולת לצאת מהמשבר, שהוא משבר פרמננטי באי זורים

האלה. למה למשל לא שקלתם אפשרות לעשות מידרג נוסף בתוך הנושא של השקעות

ההון, גם במסגרת קיצוץ בתקציב? למשל לאפיין איזורים מסויימים שיש בהם

מוקדים קשים של אבטלה, יותר מאשר באי זורים אחרים - זה אגב לא תמיד פונקציה



של עניין גיאוגרפי. אופקים קרוביו יותר למרכז הארץ מאשר למשל באר-שבע אבל

אני יודע שבבאר-שבע המצב היום הוא יותר טוב מאשר באופקים, או באילת יש אולי

פחות בעיות מאשר בקרית-שמונה. אבל לעשות איזשהי סקירה יותר רלוונטית לבעיות

הכאובות שמצויות באיזורים האלה ולהגיד שבאיזורים האלה יקצצו מ 34%-רק

ל-30%, או ל-28%. אתם יצרתם מצב שחתכם לכולם וככל שהמענק הוא יותר קטן כמעט

לא יהיה תמריץ למשקיע להגיע לאיזורים הבעייתיים והמרוחקים האלה. אני לא

מנסה להיות דמגוג ולהגיד שאסור לקצץ. היה צריך לקצץ בתקציב, אך לא בצורה

הדרמטית כפי שקיצצתם. אני חושב שהגזמתם הגזמה פראית בהרבה תחומים. אבל היה

צריך להיות איזשהו שיקול של ריבוד חברתי בהקשר הזה. זאת שאלה ראשונה שהיא

יותר הבעת דיעה מאשר שאלה אבל הייתי רוצה את ההתייחסות שלן.

נקודה שניה, בקשר להשקעות בתיירות. המבחן של איזורי פיתוח א', ב' וכאלה

שלא נהנים מהמענק בתיירות היא לא על-פי חתכים גיאוגרפיים. למשל איזור אילת

או איזור ים המלח או איזור הכנרת הם איזורים מבוקשים מבחינה תיירותית ולכן

הם לא נחשבים לעניין הזה כאיזורי פיתוח אי. אבל ישנם איזורים שסובלים מקשיי

תעסוקה כמו המושבים שנמצאים בגבול הצפון או חלק גדול מהכפרים הערבים בגליל

ובמקומות אחרים, שנושא התיירות אצלם לא מפותח ויש להם בעיות תעסוקה קשות.

גם פה ההליכה הזו בחיתוך אחיד בכל המקומות נבעה לדעתי מחיפזון בהחלטות

ויכול להיות שהחלטה יותר מפורטת, שקובעת ריבוד שונה ברמת הקיצוץ ובמענקים,

היתה נותנת פתרונות יותר נכונים מבחינה חברתית. אותו דבר בחקלאות.

אני שמעתי את מר פוגל, כשהיה מנכ"ל משרד האוצר עד לפני שנתיים, כשאמר

בוועדת הכספים, שהוא רואה בכל הסיפור של חוק עידוד השקעות הון חטא קדמון

והוא לא מבין למה משלם המיסים צריך לשלם יותר כסף על זה. בנו תיאוריה,

שאולי היא נכונה, אני לא בדקתי את זה, שאת אותם כספים צריך להעביר למסלולים

אחרים, כמו השקעות בחינוך והשקעות בהון האנושי. אבל אתם לא עשיתם את זה. אם

זאת היתה הגישה אז היה צריך להפחית בנושא של השקעות בתעשיה ומצד שני להגדיל

תקציבים בתחומים הרלוונטיים האחרים, שלדעתו של מר פוגל בזמנו היו נראים

יותר נכונים כדי לעודד תעסוקה באיזורי פריפריה.

לדעתי אלה שאלות מאוד מטרידות. הממשלה לא תחוש בנזקים האלה בשנה

ובשנתיים הראשונות אבל הנזקים האלה יגיעו לפיתחנו בשלב מסויים. אני חושב

שבענין הזה התשובות, לפחות כפי ששמעתי אותן עד היום, לא מספקות.
עי דהאמשה
רציתי לשאול כיצד הקיצוצים הללו מתבטאים במיגזר הערבי, אם בכלל.
ר' קרול
הקריטריון הוא כללי וזה הדבר הבסיסי. יש תיחום גיאוגרפי של הארץ ומשקיע

במיגזר הערבי, כמו משקיע בכל מיגזר אחר, בא למרכז ההשקעות ומה שנבחן שם

זוהי ההשקעה עצמה. זה הייתרון של החוק אבל יכול להיות שזה גם החולשה שלו.

בשנתיים האחרונות, כאשר התחיל גל השקעות גדול בארץ, עלה הביקוש להשקעות

בעשרות אחוזים, ואולי אף במאות אחוזים, יותר מאשר הייכולות התקציביות ואז

נעשו כל מיני סלקציות טכניות ונוצרו קבוצות העדפה כאשר בפועל אחד קיבל

ושניים לא קיבלו. בסופו של דבר זה תהליך לא טוב, כאשר יש חוק ויש מדיניות

ואתה יכול להחיל אותם רק על חלקים נבחרים.

לגבי הפחתת המענקים וכניסה להשקעות חלופיות והחשש שבשנים 1997/8 תהיה
שחיקה בהשקעות
בשנים 1997/8 כמות ההשקעות הפיזיות באיזורי עדיפות לאומית

תהיה גדולה מאי פעם. היישום של ההחלטות שנתקבלו בשנים 1996-1994 הוא 4-3

שנים לאחר מכן ולכן בשנה הבאה תקציב ההוצאה של מרכז ההשקעות יהיה גבוה בחצי

מיליארד שקל מתקציב 1996, ותקציב 1996 גבוה ב-300 או 400 מיליון שקל מתקציב

השנה הקודמת. ברמת הוצאה ההשקעות עלו מ-800-700 מיליון שקל למעל למיליארד

השנה ובשנה הבאה מתוקצבים כ-1.5 מיליארד שקל. אני חושב שאנחנו לא צפויים

לאיזשהו זעזוע ולדעתי תהיה לשוק תקופת הסתגלות לשיעורי המענקים החדשים כי

הפעילות הפיסית והפעילות של מרכז ההשקעות תימשך ברמה הנוכחית ואפשר יהיה



לבדוק ולבחון את זה.

מה שהציג היושב-ראש לגבי מר פוגל, זאת אכן עמדתנו, לעודד איזורי פיתוח

במקום לתמוך בהם ובמקום שהם יישארו מסכנים. אנחנו צריכים להביא את מרכז

הארץ לשם ולא להשאיר אותם מבודדים. אני רוצה לתת דוגמא קצת דמגוגית. ההשקעה

הממשלתית ב"אינטל" שווה לרכבת לקרית גת ואני לא יודע מה יותר חשוב. צריך

לזכור שרמת האבטלה, גם באי זורים שציין יושב הראש, היא יותר נמוכה היום.

אנחנו סיכמנו עם שר המסחר וחתעשיה שמרבית החסכונות שייווצרו כתוצאה מהפחתת

שיעור המענקים יישארו במשרד המסחר והתעשיה למטרות של מו"פ, של מדען ראשי

ולהשקעות פיזיות. הוסכם על צוות שיימליץ על השימוש הנאות במקורות שהתפנו.

אני חושב שהכיוון הזה הוא נכון. היתה לנו המלצה להפחית את שיעורי המענקים

גם כאשר היו עודפי תקציב ועודפי הכנסות במדינה ב-4-3 השנים האחרונות. אנחנו

חשבנו שהתמיכה של ה 40%-בהון היא מעוותת.

יש דבר שיותר חשוב לאיזורי עדיפות לאומית מאשר המענק וזה ההפרשיות. אם

למשל עכשיו היו נותנים 20% באיזור פיתוח אי ואפס באיזור פיתוח בי הדבר היח

יותר טוב לאיזורי העדיפות הלאומית מאשר הפרש של 10% בשיעורי המענק הגבוהים

יותר. אני המלצתי, אבל לא קיבלו את זה, לעשות הדרגתיות אבל עדיין ההפרשיות

יותר חשובה. עצם זה שבאיזור המרכז המענקים ירדו לאפס, כולל הטבות מס, כבר

נותן "בנפיט" שיש לו משמעות ששווה כמה אחוזי מענק. אני חושב שההדרגתיות

נעשית באופן אחראי מאחר ששומרים על ההפרשיות ומפנים מקורות לייעדים אחרים.

אני לא בטוח שבשנת 1997 יהיו הרבה מקורות כי עדיין סכומי המזומן, כתוצאה

מהתחייבויות קיימות, הם בסדר גודל מאוד גבוהים שהתקציב לא יכול לשאת.

בתיירות הירידה היתה מאוד מתונה, מ-25% ל-20%, ונקבע עיקרון שמשווה את

התיירות לתעשיה. לדעתי ההשוואה של התיירות לתעשיה לא היתה נכונה מכיוון

שההשפעות החיצוניות של התיירות הן הרבה יותר גדולות מאשר של מפעל תעשייתי.

כשאתה תומך במפעל, הוא מעסיק את העובדים שלו ומייצר את התפוקה שלו אבל

כשאתה תומך במלון, שתפקידו תיירותי, הוא תורם גם לפיתוח של עסקים ועובדים

בתחום התיירות שלא קשורים ישירות לבית המלון, כי אז יש עוד טיסות לישראל

ועוד מסעדות וסיורים ותחבורה וכולי. לכן ההשפעות החיצוניות של תיירות הן

יותר גדולות ובוודאי שההשפעה היא דבר מוצדק ונכון.

בחקלאות היה שיעור מתון יחסית של ירידה מ 40%- ל-30% באיזורי פיתוח א'.

צריך לזכור שתמיכה באיזור פיתוח אי בחקלאות זו תמיכה סבירה בהחלט. בחקלאות

אנחנו תומכים גם במים וגם בעלויות הקרקע. הבעיה היא שבזמן האחרון על-ידי

הגדלת התמיכה בהשקעות בחקלאות אנחנו בעצם תומכים בתעסוקת תאילנדים ולא

מגדילים בכך את תעסוקת הישראלים. אני אומר את זה לא בציניות אלא מציין את

הי יעדים מול המקורות ומודה שזה לא בסדר העדיפות שלנו לתת השקעות בחקלאות

אלא אם כן יש כוח עבודה מקומי שנהנה מכך.
היו"ר א' גולדשמידט
אני לא מקבל את מה שאמרת לגבי הנושא של התאילנדים משום שעדיין יש ענפי

חקלאות רבים שלא משתמשים בכוח עבודה תאילנדי, ובעיקר בירקות ובפרחים, וענף

הפרחים הוא ענף הייצוא מספר אחד של החקלאות. אבל לא נתווכח על כך.
ר' קרול
אני חושב שלא צריך לגדל פרחים באיזור המרכז אם זה לא כדאי כלכלית למשק.

השורשים שלי הם במושבים ואני יודע שבכפר יחזקאל ובמקומות אחרים יש הרבה

עובדים תאילנדים.

היו"ר אי גולדשמידט;

במיגזר שלי אני יודע שכמעט אין תאילנדים. אפשר לעשות בדיקה של רפורמה

במבנה החברה בישראל אבל באותה מידה שאתה מכה את חממות הפרחים אתה גם מכה את

בוני הרפתות ומגדלי הכותנה, ששם אין תאילנדים למיטב ידיעתי, או את מגדלי



הירקות באיזור זבולון והגליל המערבי.
ר' קרול
בחקלאות הירידה היא לא דרמטית. מענק של 30% הוא עדיין השתתפות נכבדה

מאוד של המדינה. אין בעיה של אבטלה בחקלאות אלא רק בעיית רווחיות ואת זה

צריך לפתור.
היו"ר אי גולדשמידט
נשמע את נציגי התעשיינים ואחרי זה נעבור לנציגי המשרדים.
חי אכסף
אני נמצא פה ב-4 כובעים: כנציג התאחדות התעשיינים; כנציג תעשיות ההייטק

(אלקטרוניקה); כנשיא לשכת המסחר ישראל-ארצות הברית; וגם כמשקיע רב-לאומי,

כנציג מוטורולה, שרצה להשקיע כאן 1.2 מיליארד דולר אבל כרגע לא משקיע וקרוב

לוודאי שאם זאת המדיניות גם לא ישקיע. אני אתן לכם את המבט של כל ארבעת

האלמנטים האלה והושלכה לתעשיה.

שמעתי את כל ההסברים של מר קרול על האחוזים למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה

וכמה יקהו לפריפריה מפה ומשם. אין לזה משמעות. השאלה היא איזו מדינה אנחנו

רוצים שתהיה לנו כאן בעוד 10, 20, 30 ו-40 שנה. אם באים ועושים משהו שמבריח

מפה השקעות זרות אני חותם לכם שלא תהיה תעשיה ישראלית, היא תימחק מן המפה

טוטלית. היום בעולם שום תעשיה לא מתקיימת ללא שותפות של גורמים בינלאומיים.

לדוגמא חברה כמו "אוסם" לא תזוז בלי "נסטלה", "עלית" תתמוטט אם לא יהיה לה

משקיע אסטרטגי זר, מר דב לאוטמן עם התחתונים לא יצליח לזוז בלי משקיעים

זרים, ולא "מוטורולה", ולא "דיגיטל", ולא ."I.B.M"רק עכשיו ביקרה כאן

משלחת של התעשיה הבריטית ואני הלכתי לבדוק אצלם כמה מהתעשיה הבריטית היא

בריטית טהורה, כמו General electricוכדומה, וכמה זה "טושיבה", "פוג'יצו",

"M.B.I", "דיגיטל", "סימנס" וכדומה. בתעשיה הבריטית יש 95% השקעות זרות וזה

בבריטניה, שהיא קצת יותר גדולה מאיתנו, והתעשיה שלה לא מצליחה להתמודד לבדה

מול הענקים הגלובליים הרב-לאומיים. כל המפעלים הגדולים שמעסיקים היום את

העובדים הבריטיים נתמכים בהשקעות זרות כבדות מאוד של חברות רב-לאומיות,

שבאות לבריטניה כי הן מקבלות תמריצים באירלנד ובסקוטלנד, הן מקבלות הטבות

מהממשלה הבריטית, סיבסוד של העובדים, השתתפות בהדרכה, וכן כמובן בגלל

הייתרונות של הקשר עם השוק האירופי, תשתית, רכבות, מסילות, קומוניקציה,

נגישות לשוק האירופי, כל מה שאתם רוצים. יש לי כאן טבלה של למעלה מ-30

פרמטרים שבודקים אותם כשרוצים להיכנס למדינות האלה. כשבודקים את ישראל

בפרמטרים האלה לידיעתכם אנחנו נמצאים היום במקום ה-26, כאשר עדיין ניתנים

תמריצים של 38% (עכשיו זה ירד ל-34%) לפי החוק לעידוד השקעות הון. אני לא

רוצה להגיד לכם איפה אנהנו נהיה כשאנחנו נוריד אותו או נמהוק אותו. שמעתם

את התיזה של מר פוגל על החטא הקדמון ואני מכיר את העמדה של האוצר. אני חושב

שאף אחד באוצר לא ניהל באמת משא ומתן להביא משקיעים זרים. בזמנו אמרו לנו

שיש כאן תור של משקיעים זרים שעומדים להשקיע פה - אמקור ומוטורולה - ואני

שואל איפה התור הזה? התור הזה פג ונעלם והתפוגג בעשן והוא גם לא יבוא לפה.

ההכרזות שנעשו כל הזמן על-ידי האוצר היו מאוד מזיקות, הפחידו את המשקיעים

ונתנו להם הרגשה של אי-יציבות ואי-בטחון. כשישבנו עם שר האוצר לשעבר, מר

אברהם שוחט, הוא כל הזמן אמר "תדעו שזה ישתנה, שזה עומד לרדת ומה שהיה זה

לא מה שיהיה". אז כל פעם שואלים אותי מה יהיה ואני אומר שאני לא יודע מה

יהיה. אני לא יודע מה יהיה אהרי 97 ואני לא יודע מה הממשלה מתכוונת לעשות.

משקיע שרוצה להשקיע מיליארד או 2 מיליארד דולר ולא יודע מה יהיה - לא

ישקיע. הוא ילך למקום שבו הוא כן יודע מה יקרה בעוד 8-7 שנים או מה יקרה לו

לטווח ארוך. באים ונותנים לנו דוגמאות ואומרים שבמדינות אחרות לא נותנים

כאלה תמריצים. זה נכון שבסין למשל לא נותנים כאלה תמריצים אבל שם נותנים

להם שוק ענק. כש"מוטורולה" מקימה מפעל בסין יש לה גישה לכל השוק המקומי,

הטבות בשוק המקומי, יכולת להוציא מטבע זר והעדפות של כל משרדי הממשלה

באספקה לשוק המקומי. אני לא נכנס אפילו לעלות העבודה בסין. לעומת זה בישראל



למשקיע זר אין פה שוק מקומי ואין לו שום הטבה שנובעת מגודל השוק. יותר

מ80%- מתעשיית ההייטק שלנו מופנה לייצוא כי אין למי למכור פה, לא ל"סייטקס"

ולא ל"אינדיגו" ולא לנו ולא לאף אחז אחר. יש כאן שוק מקומי מוגבל מאוד,

שאינו גדל והכל מיועד כאן לייצוא. לכן התמריץ העיקרי לבוא לכאן הוא מתן

הטבות למשקיעים.

בישראל יש היום פער במאזן התשלומים של כ-11 מיליארד דולר. בשביל לסגור

אותו צריך לייצא נניח בעוד 20 מיליארד דולר בערך מוסף של 50%. עכשיו אני

אשאל אתכם, תגידו לי איזו תעשיה יודעת לעשות את זה? פרחים? אולי נעלים?

אולי תחתונים? יהלומים עם ערך מוסף של 8%? מי ייעשה את זה? אני מובן לשמוע

איזו תעשיה יכולה לעשות את זה. הייצוא הבטחוני שלנו לא מסוגל לעשות את זה,

הוא נשאר על מיליארד דולר לשנה והוא לא זז, הוא יורד כל שנה ב 10%-והוא

מגיע ל-900,000 ויורד ל-800,000 בגלל המצב הבטחוני בעולם, אלא אם כן פתאום

תתחיל איזו מלחמה. רק יצוא של הייטק או מה שעושה מר סטף ורטהיימר או בתעשיה

האווירית, אלה הם הדברים שיש לנו, זה הכל. מה זה הייטק? על כל מפעל שאתה שם

כאן אתה שומע המון קיטורים. הבעיות לגכי "אינטל" נבעו לפי דעתי מכך שהם עשו

יחסי ציבור מאוד מאוד גרועים ולא הסבירו את עצמם. ההשקעות הכי גדולות בעולם

של המשקיעים הזרים בכל המקומות הן בתחומים של מיקרו-אלקטרוניקה, תעשיית

שבבים, זכרונות.
אי יחזקאל
השבב שאינטל מייצר בקרית גת, האם אתה יודע לכמה שנים זה?
ח' אכסף
אורך החיים של אותו מוצר הוא של 4-3 שנים.
אי יחזקאל
5 שנים. זה אומר שבתום 5 ראשנים, תיאורטית, עלולה להיווצר בעיה. לא?
ח' אכסף
לא. מי שהשקיע את הדבר הזה בכוח אדם ובכל היתר ימשיך להשקיע וייחדש את

המפעל הזה כל 5 שנים. הוא לא ימחק אותו ויילך למקום אחר משום שאחד הדברים

הכי חשובים במפעלים, וזה מה שאנחנו מסבירים וזה לא מופיע כאן בשום מקום, זה

ההון האנושי. אלף האנשים שי יעבדו שם הם מיומנים ותאמינו לי שהם שווים

ל"אינטל" יותר מאשר כל המענק הממשלתי הזה. 60 מיליון הדולר האלה לשנה, שכל

כך מתרגשים מהם, עומדים מול תקציב של 60 מיליארד, זה פרומיל. הפרומיל הזה

מהתקציב אמור לייצא יצוא של מיליארד דולר לשנה עם ערך מוסף של 50% וגם

אפילו אם הוא לא יכסה את זה, כמו שחושבים, אם כי התחשיבים הכלכליים מראים

שב-7-5 שנים זה מכסה אותו, נניח שלא יכסה 20% מזה, אז כמה הנזק הגדול

שנשאר? 15-12 מיליון דולר לשנה? מול העובדה שיש לך כאן עוד יצוא של מיליארד

דולר עם ערך מוסף ועם תעשיה מתקדמת, שמעמידה אותך במקום ראשון בעולם. הבעיה

היא גם שאין תוכנית כלכלית שבאה ומראה איך אנחנו סוגרים את הפער במאזן

המסחרי ומתי. אם יש פתרונות אחרים ואם על-ידי זה שייקחו את המענקים בחוק

עידוד השקעות הון וייבנו איתם כבישים למצפה רמון ומערכת ביוב יותר טובה

בדימונה, אם ישקיעו אותם בתשתית, או בעוד מסופים באיזשהו מקום באילת, אם

על-ידי זה יסגרו את הפער במאזן המסחרי אז אני מוכן להגיד שזה טוב. אבל אני

חושב שלא זה מה שייקרה. אני חושב שללא השקעות זרות לא יוכלו להקים כאן

תעשיה עם עובדים מיומנים ועם הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בעולם, שלנו אין.

אין לנו לא את הכסף ולא את היידע ויותר גרוע מזה, אפילו נניח שהיינו

ממציאים כאן דברים שיש להם פוטנציאל של 20 מיליארד אנחנו לא מסוגלים לשווק

אותם. אין לנו גישה לשוק העולמי, אין לנו ,Distributionאין לנו יכולת

להגיע לשום מקום, אין לנו קשרים, אין לנו כלום. אתה חייב לעבוד עם משקיעים

זרים שייפתחו לפניך את השווקים בעולם בכזה היקף כי אחרת אף פעם לא נגיע

לעצמאות כלכלית. את זה מבינות רוב מדינות העולם, את זה מבינים בדרום-מזרח



אסיה, את זה מבינים בטאיוואן, שמשקיעה לא 3 מיליארד אלא 300 מיליארד,

שההשקעות הכי גדולות הן דווקא בנושאים של מיקרו-אלקטרוניקה, שבבים,

רובוטיקה, אוטומציה, סנסורים ותוכנה, שזה הדברים הכי רציניים שיש להם היום.

אני מסתכל כעת מה עושים. קודם כל רוצים להבריח את כל המשקיעים הזרים, רוצים

להוריד את המענקים להשקעות. בהתחלה אמרו שעדיף להשקיע במחקר ופיתוח מאשר

בסובסידיה להון. נניח שאני אקבל את התיזה הזאת אז אני אצפה שייקצצו 500

מיליון דולר בנושא של השקעות הון וייתנו אותו למו"פ. אבל מה עושים? קוצצים

במו"פ, 60-50 מיליון, מפריטים את המו"פ. אני לא יודע באמת לאן אנחנו הולכים

ואני לא ראיתי שום תוכנית שמביאה אותנו לשום מקום. אנחנו כתעשיה מאוד מאוד

מודאגים מהמגמה הזאת.
שי אברמוביץ
אני רוצה להוסיף מספר דברים. דבר ראשון לגבי הנושא של הוודאות. צריך

לזכור שהאינסנטיב לשינויים בחוק לא היו תקציבים, כי בתקציב המזומן לא יהיו

שינויים בשנתיים הקרובות. החוק לעידוד השקעות הון במתכונתו הנוכחית הוא

בתוקף עד סוף שנת 1997. העובדה שממשלת ישראל מקבלת כעת החלטה לשנות חוק

כזה, שמופיע בפירסומים בינלאומיים של מדינת ישראל, אני חושב שזה כשלעצמו

מהווה נורית אזהרה אדומה למשקיעים בינלאומיים, שמבחינתם הוודאות העיסקית,

הכלכלית והפוליטית בארץ הייעד זה אחד המרכיבים החשובים ביותר לקבלת ההחלטה

היכן להשקיע. אני חושב שכבר בעצם ההחלטה נעשה פה נזק גדול למדינת ישראל.

דבר שני לגבי ההפרשיות בין איזורי הפיתוח למרכז הארץ. מר רן קרול דיבר

על כך שיורידו את המענקים ל-20% באיזור פיתוח אי ול-10% באיזור פיתוח ב'

וזו הפרשיות קטנה. הוא טען שאם היו מורידים לאפס באיזור פיתוח בי אזי

האטרקטיביות של איזורי הפיתוח היתה רבה יותר, וזה נכון כלכלית. אבל מה שקרה

זה שהיום ההפרשיות בין המענקים באיזורי פיתוח, שזה 34%, במרכז הארץ אין

היום מענקים בכלל, יש רק הטבות במס, לכן אם עד היום באנו ואמרנו - למה

המשקיעים לא הולכים לאופקים ולמצפה רמון ולקרית שמונה, היום קטן עוד יותר

התמריץ שלהם להגיע לשם. מר חנן אכסף, מנכ"ל מוטורולה, לא רצה לדבר יותר

מידי על העסק שלו אבל תזכרו, מוטורולה הלכה לערד עם השקעה גדולה מאוד של

עשרות מליוני דולר ויש לא מעט משקיעים שהלכו לכל מיני מקומות, ותיראו את

מגדל העמק שפורחת היום ודימונה וכרמיאל. אני חושב שאותם משקיעים לא היו

הולכים להשקיע באותם מקומות אלולא המענקים ואלולא הדיפרנציאציה הכל כך

גבוהה בין ההטבות במרכז הארץ לבין ההטבות באיזורי הפיתוח.

שמעתי אתמול את שר האוצר, וזו אמירה שנאמרת לא מעט במשרד האוצר ולמרות

שהיא לא הוזכרה היום אני רוצה להגיב עליה. יש איזשהי תיזה שמבוססת על

איזשהי עבודה, שאינה מחקר, שאומרת שמרבית ההשקעות שהלכו לאיזורי הפיתוח או

שהן נכשלו או שבסוף תקופת ההטבות הם עברו למרכז הארץ. אומנם יש כל הזמן את

הסיפורים הכאובים כמו מה שקרה ב"דימונה טקסטיל", שנסגר ושכולם מפנים את

האצבע שהנה פה נכשל החוק לעידוד השקעות הון. אבל ליד "דימונה טקסטיל" יש את

מפעל "וישיי", חברת ענק שעוסקת באלקטרוניקה מארצות הברית, שמשקיעה ומעסיקה

מאות עובדים ורוצה להרחיב את הפעילות שלה בישראל. אני חושב שאותן דוגמאות

פרטניות שעולות מידי פעם לתקשורת עושות עוול קודם כל לעיירות הפיתוח. אני

חוזר למגדל העמק, שנחשבת היום כמעט למגדל הסיליקון של מדינת ישראל. זו

עיירת פיתוח שהיתה מזוהה עם תעשית עור וטקסטיל עד לפני 20 שנה, מפעל "בגד

עור" ישב שם, וכיום אנחנו מסתכלים על מפעלים שיושבים שם שהם פאר תעשיות

ההייטק. מי היה מאמין שבמגדל העמק תהיה תעשיית הייטק? אני חושב שלאוצר יהיה

קשה מאוד לשכנע משקיעים לבוא למגדל העמק ללא אותם מענקים שניתנו להם. אני

חושב שצריך להסתכל על התמונה כולה. יכול להיות שהיה מקום לעשות שינויים

בחוק, גם אנחנו חושבים שהחוק הזה חייב שינויים, אבל אנחנו חושבים שהעוצמה

של השינויים שנעשו על-ידי האוצר היתה חריפה מידי ויכול להיות שאנחנו נשלם

על זה ביוקר. אני מאוד מקווה שלא. אנחנו מקבלים עשרות פניות ממפעלים ואנחנו

יודעים על לא מעט משקיעים שאמרו שאם הצעת הממשלה תעבור בכנסת הם יעצרו את

ההשקעות שלהם, ומדובר פה על מאות מיליוני דולרים.
אי יחזקאל
חשבתי שאתה הולך להתייחס לעוד משפט מפורסם של שר האוצר, שאמר ש-90%

מההשקעות בארץ אינן זקוקות לסיבסוד ולהון הממשלתי, אבל הוא לא אמר שאותן

100% השקעות, בדרום ובצפון, כן זקוקות ומשתמשות בהון הממשלתי. השאלה היא

פשוטה, אנחנו כוועדת כלכלה צריכים לומר שראוי שהסוגיה הגיאוגרפית תהיה שווה

גם בסיבסוד של הון ממשלתי. אם על דבר כזה יש חילוקי דיעות אז יש חילוקי

דיעות בסיסיים בינינו ובין שר האוצר ופקידיו. אם הוא מנסה לבוא ולומר

שבעתיד המגמה תהיה לרכז את ההשקעות בין גדרה לחדרה אז אין חילוקי מדיניות.

הבעיה העיקרית שלנו היא בעיה של גודל שוק ובשנים האחרונות יש מגמה של

חברות מקומיות ללכת ב Joint ventures-עם חברות רב-לאומיות. אותן חברות

רב-לאומיות משקיעות פה, משתמשות בהון האנושי שקיים פה ומשווקות את התוצר

בחוץ לארץ. זאת אומרת מדינת ישראל הפכה להיות מדינה שמשווקת החוצה מוצרים.

בעניין הזה אני חושב שאנחנו צריכים לבנות מודל, וזאת הצעתי, שבו תהיה

דיפרנציאציה בהשקעות ההון לפי שלושה קריטריונים: גיאוגרפיה, מוצר (מוצרים

שבהם הערך המוסף הוא גבוה) וקריטריון שלישי פוליטי, שאתם תחליטו לגביו. לשר

האוצר יהיה חופש להחליט להשקיע יותר במיגזר הזה ולא במיגזר האחר.

אני מציע ליושב-הראש כהצעה לסדר לזמן לפה את מנכ"ל "אי נטל". היום

"אינטל" נמצאת בשלב תכנון התוכניות בקרית-גת והיום לתכנן תוכנית זה הון

עתק. עם מי "אינטל" מתכננת תוכניות? "אינטל" העולמית אמורה לתכנן תוכניות

עם חברות באמריקה כי היא עובדת איתן, הם מתכננים לה תוכניות בטאיוואן

ובמקומות אחרים. גם בתכנון התוכניות בקרית-גת "אינטל" משתמשת בי יזמים

ובחברות שהיא מורגלת לעבוד איתם, חברות מחוץ לארץ. כאשר משקיעים באים למרכז

ההשקעות יש מקום להתנות את ההקעה בכך שי ישתמשו בגורמי יצור מקומיים. נכון

להיום "אינטל" משתמשת בגורמי יצור חיצוניים, ואני קובע זאת כעובדה כי אני

בדקתי את הענין, ופורסם שרוצים להביא אלף מהנדסים עובדים זרים. הם אומרים

טענה מוצדקת שהם משתמשים בהון אנושי מקומי ולכן "אינטל" ודומיה לא ינתקו את

המגע. הרי מדובר על כך שהפרוייקט של "אינטל" בקרית-גת הוא ל-5 שנים לשבב

מסויים שתוחלת החיים שלו היא 5 שנים. לאחר 5 שנים השאלה היא האם הם יבנו

וייפתחו מוצר חדש. "אינטל" נכון להיום בונה ומשתמשת בגורמי יצור חיצוניים,

שהתרומה השולית שלהם למשק היא אולי רק באמצעות קבלני-משנה ישראלים, וזה לא

מקובל עלי. אני מציע שבעניין הזה של השקעות הון תתנו בעתיד שימוש מסויים

בגורמי הייצור המקומיים.
היו"ר אי גולדשמידט
יש לי הצעה פרקטית. הרי צריכים בחוק לשנות את הנושא הזה ואז אפשר להכניס

סעיף בנושא הזה.

נציגי התאחדות התעשיינים אמרו פה דברים שמדאיגים אותי. מר אכסף אמר

ש"מוטורולה" לא תשקיע בישראל.
חי אכסף
במפעל של המוליכים למחצה יש להניח שלא יבצעו השקעה.
היו"ר אי גולדשמידט
אנחנו כבר יודעים על מפעל אחד של "מוטורולה" של מוליכים למחצה שהוחלט לא

להשקיע בו. אני מבקש לדעת, האם יש לך עוד דוגמאות למפעלים נוספים שעומדים

להקפיא את השקעותיהם?

אני רוצה לומר עוד דבר, בשביל הפיקנטריה. ראש הממשלה אמר שהתוכנית

הכלכלית קורצת קריצה מאוד חיובית לוול-סטריט. אני רוצה לשמוע מה דעתכם

בעניין הזה.
ח' אכסף
אני רוצה לומר משהו לגבי הנושא של "אינטל", ובאמת כדאי שתזמינו את מנכ"ל

"אינטל" כי אני חושב שהם עשו יחסי ציבור לא טובים. "אינטל" באה לפה לא רק

בגלל המענק אלא בעיקר בגלל ההון האנושי ובגלל היידע שיש פה שמאפשר ל"אינטל"

להתחיל ב Cycle time-מאוד מהיר. בתעשיית השבבים ה Cycle time-הוא יותר חשוב

מכל מענק שהוא. אם הם מצליחים לייצר תוצרת 5-4 חודשים מוקדם יותר זה שווה

להם יותר ממענק של 60 מיליון דולר לשנה. אל תישכחו שזה מפעל של מיליארד

וחצי יצוא לשנה ואז עוד 60 מיליון או פחות 60 מיליון לא כל כך משחק לו. אם

אתם רוצים לראות מה קורה כאשר ה Cycle time-לא בסדר תיקחו את "טאוור"

ותיראו שנגרמו להם נזקים של מאות מיליוני דולרים בעקבות תקלה שעצרה את

הייצור ושום מענק לא מכסה כזה דבר. מפעלים כאלה, שנכנסים בטכנולוגיה הכי

חדישה והכי עדכנית, יש להם מדיניות לפיה המפעל הראשון שהם מקימים הוא העתק

מדוייק של מפעל שכבר עבד, בדוק ומנוסה בארצות הברית ולא משנים שם אפילו

צינור פלסטי אחד, לא כלום, שמא חס וחלילה ייקרה משהו בתהליך הכימי וייפגע

כל הייצור, דבר שייתבטא בנזק של מיליארד דולר בשנה. לא רק זה, הוא ייפגע

הרבה יותר כי בינתיים יצרנים כמו Apple I.B.Mירכשו ציוד של "מוטורולה" או

של Texas instrumentוהוא יאבד את ושוק.
אי יחזקאל
יש ל"אינטל" מפעל דומה בטאיוואן אז הוא אומר שאותן חברות שבנו למשל

בטאיוואן עכשיו יבנו גם בקרית-גת.
חי אכסף
בפעם הראשונה תמיד מתחילים בשיטה הזאת אבל לאט לאט החבריה שלנו לומדים.

בהדרגה יתחילו להכניס ציוד ישראלי ולבדוק אותו. האישור של ציוד ישראלי

במפעל כמו "אינטל" לוקח 3 שנים, זה כמו ה F.D.A-בארצות הברית, וברגע שהוא

מאושר הם מתחילים להכניס אותו לתוך המפעלים שלהם, לא רק בישראל אלא בכל

העולם. זהו תהליך שאורך זמן.
היו"ר אי גולדשמידט
חבר הכנסת יחזקאל העיר פה הערה, שאני תומך בה. יושב פה מנכ"ל משרד

התחבורה ואני רוצה לומר שיש לי בעיה עם פרוייקט "נתב"ג 2000" שבו מועסקות

חברות זרות. אני לא רוצה כרגע להיכנס לזה, זה דיון נפרד, זה דיון מאוד

חשוב. אני מבקש לדעת שמות של מפעלים שמתכוונים להפסיק להשקיע בארץ.
שי אברמוביץ
יש לי חובת סודיות כלפי המפעלים. חברת "טאוור" פירסמה הודעה בעיתונות על

כך שהנושא של הפגיעה במענקים בהחלט יגרום לה לחשוב מחשבה שניה.
אי יחזקאל
בכמה הם עלולים להיפגע בעקבות השינוי?
שי אברמוביץ
מדובר על תוכניות נוספות שיש להם בצנרת.
היו"ר אי גולדשמידט
כמה השקעות, ובאיזה היקף, אתה מאמין שלא תתבצענה כתוצאה מהשינוי בחוק

עידוד השקעות הון?
שי אברמוביץ
אני אתן לך דוגמאות בלי שמות. יש מפעל כימיקלים שתכנן ל-1997 השקעה זרה

של 60 מיליון דולר, תוצרת ש-95% ממנה מיועד לייצוא. הם התלבטו קשות בין

מספר מדינות והחליטו על ישראל. אתמול דיברתי איתם והם אמרו שאם תוך חודשיים

שלושת לא יהיה שינוי בכוונת הממשלה אז הם יעברו למדינה אחרת, כנראה לייוון,

שם הם מקבלים הטבות גדולות יותר. מאחר שאלו משקיעים יהודים הם חשבו להשקיע

בישראל והם כנראה שינו את דעתם.
אי יחזקאל
מעניין איזה סוג של כימיקלים, האם זה עומד בתקן איכות הסביבה. בגלל זה

בדרך כלל מייצרים כימיקלים מסוכנים רק במדינות מתפתחות.
שי אברמוביץ
אני חושב שהתקנות לאיכות הסביבה בישראל הן דווקא מהמתקדמות בעולם. יש

עוד הברת אלקטרוניקה, עם השקעה קוריאנית מאחוריה, שחשבה להקים מפעל באחת

מעיירות הפיתוח בצפון הארץ. אתמול דיברתי עם הנציג שלהם שמעריך שב-20% מענק

הם יקבלו החלטה שלילית. הם עשו השוואה בין מדינות שונות ועל אף שהפרמטר של

המענקים הוא לא הפרמטר היחיד הם כנראה לא יילכו על זה.

סך ההשקעות (לא מדובר על התקציב שהופנה לשם אלא על ההשקעות) המאושרות

על-ידי מרכז השקעות לאיזורי פיתוח שמתוכננות לשנת 1997 הן בסדר גודל של

1.7-1.6 מיליארד דולר. אפילו אם אנחנו נניח שהפגיעה תהיה בסדר גודל של

כשליש, ואני חושב שזאת עוד הערכה יחסית נמוכה, אז אנחנו מדברים פה על מאות

מליונים של השקעות שלא ייצאו לפועל.

זה אולי נבלע בלהט הדברים אבל אני רוצה לומר שהמסגרת של התוכנית היא

מסגרת מאוד נכונה, הקיצוץ הזה הכרחי ובהחלט יש בו קריצה לוול סטריט. זה

מהלך אמיתי שהיה צריך לעשות אותו במשק. התעשיה הישראלית היא חזקה ויש בה

פוטנציאל אדיר. אנחנו נמצאים עם בעיה עיקרית של גרעון במאזן התשלומים

והמשקיעים הזרים, בייחוד אלה בוול סטריט, היו רואים בעייתיות מאוד גבוהה

במשק הישראלי אם לא היינו עושים מהלך של קיצוץ תקציבי עמוק בהיקף של 5

מיליארד. עצם הקיצוץ בהחלט מרמז על פיתרון במאזן התשלומים אבל חסרים הרבה

מאוד מרכיבים בתוכנית שלא מראים איך הממשלה מתכוונת לפתור את בעיית הגרעון

במאזן התשלומים. לא הזכרנו פה את הנושא של רווחיות הייצוא, זה דבר שנשחק

ב8%- ב-1995 ומה שקורה ב-1996, ובמיוחד בימים האחרונים כתוצאה מהנושא של

הריבית, זו פשוט קטסטרופה. הקיצוץ שעליו מדובר לא יתן מענה לנושא הזה.
נ' דהן
אני חייב להגן קצת על המדיניות של המדינה שלנו. בכל זאת יש פה איזה מהלך

שהוא לא רק הקיצוץ בהשקעות הון. זהו מהלך כולל, יש פה רעיון של פיתוח

הכבישים, של קירוב הפריפריה למרכז הארץ ודברים נוספים. האם יש לכם הערכה

באיזו מידה השינויים הללו יימשכו משקיעים? זה לא רק שפתאום קיצצו במענקים

למשקיעי חוץ ואמרו שכך ישאר המצב וזהו.
היו"ר אי גולדשמידט
מר רן קרול התייחס לעניין ההמרה של השקעות הון בתשתיות ובדוגמא הקלאסית

הוא שאל האם עדיף להשקיע כל כך הרבה כסף ב"אינטל" או לעשות רכבת מהירה

לקרית-גת. אני אתן עכשיו למר קרול להתבטא בקצרה ואני רוצה לאפשר לחברים

האחרים פה להתייחס.
ר' קרול
אני לא רוצה כמובן להתעמת עם התעשיינים כי אפילו אם יש לנו השקפות שונות



לגבי דרך הפיתרון על רווחיות הייצוא והפעילות בתהום התעשיה הרי שזה המניע

העיקרי של המשק ואנחנו נעשה הכל, בדרך שאנחנו מבינים, בשביל לתת פתרונות.
לגבי המהלך התקציבי
נשיא התאחדות התעשיינים הוא הצועק הראשון, ובצדק,

על הצורך בהפחתה תקציבית ובמהלך פיסקלי בעניין הזה וכמובן שכדי לעשות מהלך

כזה צריך מקורות. אמר מר חנן אכסף שאמרנו שנגדיל את המו"פ וגם את זה הוא לא

רואה. בשנה הבאה עלות המדען הראשי תהיה גדולה בחצי מיליארד מהשנה שלפניה.
צי דורי
אתה מדבר על ביצוע בפועל או על התחייבויות?
ר' קרול
על תקציבי מזומן של שנת 1997.
צי דורי
זה לא בא לידי ביטוי בהחלטות האחרונות.
ר' קרול
זה בא לידי ביטוי בטייס האוטומטי בשנת 1997. בסיס הטייס גבוה בחצי

מיליארד ואין מקורות בשנה הבאה. התמיכה במדען הראשי היא ביוזמה ובגיבוי מלא

של אגף התקציבים בכל השנים האחרונות. אנחנו הנהגנו את זה ואנחנו נמשיך

במהלך הזה בעתיד. רק עכשיו יש פאזה של ירידת מדרגה בי יכולות על מנת להגדיל

את המקורות.
חי אכסף
הרי בעצמכם אמרתם שתעתיקו את זה מהחוק לעידוד השקעות הון למו"פ.
אי יחזקאל
אני חושב שצריך לקבל אמירה קצת יותר מפורטת באשר לשיווי משקל במשק. אני

חושב שבצד הקיצוץ התקציבי צריכה להיות הפחתת שער הריבית ופיחות. זה שיווי

המשקל שיוביל את כל התהליך. אם ינקטו רק בקטע הזה של הקיצוץ התקציבי זה לא

יהיה מספיק.
היו"ר אי גולדשמידט
ברור שחייב להיות שיווי משקל. נגיד בנק ישראל יוזמן לוועדת הכלכלה לפני

היציאה לפגרה. אבל זה לא הדיון היום כי אנחנו צריכים לדבר עם האחראי על

המדיניות המוניטרית. פה יש לנו את נציג המדיניות הפיסקלית. אני רוצה לחתום

את הקטע הזה. אנחנו נחזור לדיון בנושא התעשיה גם כאשר יהיה פה הנגיד.

אני מאוד מאוד מודאג. כל אחד מאיתנו יודע שחלק גדול מהשיגשוג ב-4 השנים

האחרונות נבע גם, או בעיקר, כתוצאה מתהליך השלום. יש לנו סימני שאלה גם

בנושא של המשך התהליך המדיני. גם הממשלה הנוכחית רוצה בשלום אבל יש לנו

שידור גם של חוסר יציבות בנקודה הזו. חוסר היציבות המדיני יחד עם חוסר

יציבות בנושא תמיכות של ממשלה, שצריכה להתחרות בעניין הזה מול מדינות שיש

להן כוח עבודה יותר זול, מדינות באיזור שלנו, כמו יוון, או מקומות אחרים

במזרח הרחוק או ספרד או פורטוגל, לדעתי זה יוצר מיקבץ קטלני. אני מאוד חושש

שאתם הלכתם גשר אחד רחוק מידי. אנחנו ניאבק נגד הפגיעה בחוק עידוד השקעות

הון. אני מתפלא שעד לרגע זה ראשי עיירות הפיתוח שותקים, זה מפתיע אותי

מאוד. אני חושש שיש לכם סיכוי רב להעביר את העניין הזה פחות או יותר בשקט.

יש לי תחושה שהכניעה של הממשלה תהיה בתחומים אחרים, שיותר נוגעים מיידית

לכיס, וחוק עידוד השקעות הון יהיה הקורבן, השה לעולה, בתהליך הזה של



הקיצוץ. אני חושב שזאת היתה שגיאה ללכת כל כך רחוק. אם הייתם עושים רק את

מחצית מהקיצוץ שהצעתם אני בטוח שהיתה פה תמיכה מקיר לקיר אצל מרבית החברים,

כולל באופוזיציה.

נעבור עכשיו למשרדי הממשלה השונים. נתחיל ממשרד התחבורה ולאחר מכן למה

שהיה משרד האנרגיה.
אי חסון
אומנם נכון אמר מר רן קרול, שהקיצוצים במשרד התחבורה לכאורה הם קלים

במסגרת של 3%-5%, אך הפרוייקטים התחבורתיים הם פרוייקטים ארוכי טווח. אני

אתן משהו מהתמונה הכללית שעומדת בייסוד התוכנית של המשרד ואז תבינו מה יהיו

לצערי הרב ההשלכות המעשיות. ההשקעות בתחבורה, כולל מע"ץ, כולל כל הגורמים

יחד, הן בסביבות 800 מיליון דולר בשנה, לא כולל את התמיכות בתחבורה

הציבורית. התוכנית של העשור, שאנחנו הצגנו בכנסת בנובמבר האחרון, מדברת על

השקעה לעשור, הכרחית לקיום המערכת - לא כדי לפתור את הבעיות אלא כדי לשמור

שהבעיות לא יחריפו - שמגיעה ל-17.5 מיליארד דולר, כלומר 1.7 מיליארד דולר

בשנה, דהיינו הכפלה של ההשקעה לשנה. גם אם אנחנו נירצח לחסוך מן היקב ומן

הגורן, נניח שאנחנו נחליט להפסיק להשקיע בכבישים ונתחיל להשקיע רק במערכות

בטוחות - ואנחנו דיברנו על הנושא של מערכות הסעה בטוחות ונקיות, כלומר

מערכות מסילתיות - בעשור הקרוב יהיה צורך להשקיע קרוב ל-8 מיליארד דולר,

כלומר רק זה בלבד "יאכל" את כל התקציב (ואנחנו הרי לא יכולים להרשות לעצמנו

לא להשקיע בכבישים). ההשקעות במערכות הנקיות האלה במקרה האופטימלי לא יסיעו

יותר מאשר 20-15 אחוז מסך כל הנוסעים בישראל, כלומר אסור יהיה באיסור מוחלט

להזניח את ההשקעות בכבישים. זה לגבי הרקע הכללי.

באופן מעשי אנחנו ביקשנו בשנה הקרובה עליה מתונה של 20% בהשקעות ובפועל

יהיה לנו פחות 3%-5%, תלוי איך אנחנו נסתדר עם אגף התקציבים לגבי החלק של

הרכבת והחלק של הכבישים. אנחנו נתבקשנו בשלושת השנים הקרובות לקצץ 100

אנשים כאשר לפני הקיצוץ חסרים לנו היום מפקחים על בתי ספר לנהיגה, מפקחים

על נושא עומס יתר, מפקחים על מפעילי רכב כבד, וכל אחד יודע שזה בנפשנו,

שעניין הבטיחות אינו פתור. בנושא גניבות הרכב היתה ועדה ואמרו שצריך להוסיף

מספר גדול של מפקחים על מנת למנוע שימוש בחלקי רכב שפורקו ב"משחטות" וחסרה

לנו עוד סידרה ארוכה של אלמנטים פיקוחיים הכרחיים שהם נשמתו של המשרד

הממשלתי. יש סידרה של פרוייקטים שהם בחזקת פרוייקטים חדשים על-פי החלטות

ממשלה והם כלל לא נכנסים למסגרת התקציב, כמו "נצרת 2000", שיש החלטת ממשלח

על 88 מיליון השתתפות של משרד התחבורה בפרוייקט הזה עד שנת 2000. אני לא

יודע מאיפה ניקח את בכסף, אין. יש פרוייקט של ישובי קו העימות, יש

פרוייקטים של פתרונות נקודתיים, ואלה כולם פרוייקטים מוצדקים לאוכלוסיות

יחסית חלשות ואין לנו פיתרון. יש נושאים שלא מתוקצבים ישירות אצלנו אבל טרם

קיבלנו מידע מה גורלם - כמו אבטחת תחבורה ציבורית, מיגון אוטובוסים, מיגון

רכבים. אנחנו מפעילים אותם הלכה למעשה אבל התיקצוב נעשה דרך משרדים אחרים.

יש עוד אלמנטים אחרים שאנחנו רואים אותם כבעיות מאוד מאוד חשובות, זה כל

הנושא של פרוייקטים חדשים שאנחנו עוד לא נגענו בהם. במסגרת התקציב שנראה

לנו שנקבל נדמה לי שלא נוכל להתחיל בפרוייקטים החדשים.
נ' דהן
בקשר להוצאות התחבורה הבטוחה: עד כמה שאני זוכר מהפירסומים בתקשורת נאמר

שהתקציבים לתחבורה הבטוחה יבואו ממקורות חוץ. יש פירסומים שחברות גדולות

מחוץ-לארץ מתעניינות להקים ולהפעיל את אותה תחבורה בטוחה.
אי חסון
אלה יותר פרסומים של יחסי ציבור מדברים שאכן מעוגנים במציאות. אני בדקתי

בצרפת, בהולנד, בגרמניה ובארצות הברית ומצאתי שההשקעות בתחבורה המסילתית

נעשות כולן על-ידי גורמים ציבוריים. לא תמיד הממשלה, לפעמים רשויות, אבל

כולם גורמים ציבוריים. אלה מערכות שלא מרוויחות כסף והן יקרות מאוד כך שכל



הנושא הזה הוא לא מעשי. אני לא רואה אנשים שעומדים בתור כדי להשקיע כסף שלא

יתן להם שום דבר. על הפעלה של תהבורה ציבורית היום יש נסיונות.
ש' שטרן
ההפחתה בתקציב של מה שהיה משרד האנרגיה היא בהיקף של כ-7 מיליון שקל

והיא בעצם הורדת תמיכה מי ימאים ישראלים. התקיים מיכרז לפני כשנתיים להחזקת

שתי מיכליות נפט עם צוות ישראלי שי יעמוד לרשות המשק גם בעיתות חירום. יש

הסכמה בין משרד האנרגיה לאגף התקציבים שלא זו הדרך להבטיח הספקה בזמן

חירום. יש ועדה לעניינים אסטרטגיים שיושבת על המדוכה והיא תיקח את זה

כאינפוט מתוך השיקולים שלה ותמליץ לבצע איזשהו שינוי בנושא החזקת האוניות.

תקציב נוסף היה תקציב של יחידת מטה של כ-116 מיליון שקל. במידה ונמשיך

בפעילות כמו בעבר יהיו שני נושאים שאנחנו נצטרך להסדיר בעקבות הירידה
בתקציב
1) נושא הגז הטיבעי במשק. בשנה הבאה בפעילות המשרד בנושא הזה תהיה

הוצאה תקציבית יחסית גדולה - גידול מ-6 מיליון שקלים לכ-12 מיליון שקלים -

וכרגע אין לה פיתרון תקציבי. 2) בנוסף לכך צריך להסדיר את נושא פעילות משק

החשמל, רישוי וייצור חשמל על-ידי יצרנים פרטיים, בהתאם לחוק החשמל החדש

שהוחק במרץ 1996 וגם לפעילות הזאת נדרשת תוספת תקציבית. אני מניח ורוצה

לקוות שבמסגרת המשרד החדש לתשתיות יימצאו פתרונות גם עבור הנושאים האלה.
אי לוין
אני עובד במשרד השיכון הרבה שנים. כבר ראיתי החלטות, תוספות וקיצוצים.

זו לא הדרך וזו לא השיטה. לא מדברים עם המשרד ובדקה האחרונה באים לסגן השר,

שעדיין לא מכיר את משרד השיכון, ומבקשים תוך יום לקבל החלטה ותשובה. פגישה

ראשונה עם המשרד היתה ביום רביעי אחרי הצהרים, למחרת היה י"ז בתמוז, שאז

הפעילות היא מועטה, ואז התקיימה ישיבת ממשלה. אף פעם לא עשו החלטות בצורה

כזו של מחטף ברגע האחרון וככה לא עובדים. המשרדים צריכים להמשיך לעבוד
ביחד. לגבי שיעור הקיצוצים
דיברו על 2%-3% וכשזה הגיע למשרד השיכון פתאום

משהו התבלבל שם במחשב וזה הגיע ל-7%-8%. זה לא סביר. אולי גם לי יש ביקורת

חלקית על הפרוייקט של "בנה דירתך", שמופיע הרבה בעיתונות, אבל זהו כלי שנתן

פתרונות דיור לאוכלוסיית מצוקה, אוכלוסיה קשה ביותר. כעת מבטלים כלי, שנתן

פתרונות לאוכלוסיה שפונתה מהקראוונים, אוכלוסיה של זוגות צעירים שנשואים

7-5 שנים עם ילדים, ולא מציעים פיתרון אחר. זה כלי שהיה תורם לבניית סדר

גודל של 5,000 דירות, שבתוכן כמה אלפי זוגות צעירים ואוכלוסיה חלשה היו

מוצאים את פתרונם ולא יהיה להם פיתרון ואין דרך חלופית. מעבר לכך, זו פעם

ראשונה שאני נתקל בכך שבהחלטת ממשלה מחליטים שמשרד השיכון לא יבנה בכלים אי

בי ו-ג' ולא יבנה בשיטת "בנה דירתך". אני מדבר על הדרך, לא על המהות. אפשר

להגיד למשרד השיכון שהתקציב שלו יקטן ולהביא להחלטת ממשלה שהפעולה תיקטן

בהיקף תקציבי כזה או אחר אבל באיזה כלי ובאיזה שיטה של מיכרז לעשות,

התערבות כזו אף פעם לא היתה וגם זה בא ברגע האחרון לישיבת הממשלה.

עכשיו הנושא היותר מהותי, הנושא של הסיוע. בדרך כלל אפשר לקצץ או על-ידי

החלטה אחוזית או על-ידי אי-עידכון, בכל מיני שיטות. הסיוע לא עודכן מאז

פברואר 1992, פרט לעידכון בשיעור מאוד שולי לפני כחצי שנה, בעת שמחירי

הדירות עלו בסדר גודל של 125%. הסיוע של מרבית הזוגות הצעירים בכלל לא עלה

ולאוכלוסיות החלשות זה עלה בשיעור ממוצע של 10% נומינלית. עליה נומינלית של

10% בסיוע רק לחלק מהאוכלוסיה לעומת עליה נומינלית של 125% במחירים, זה

מעמיד אותנו במצב שהסיוע למרבית האוכלוסיה עומד על 50% ואפילו פחות ממה

שהיה לפני 6 שנים. יש ועדה שנקבעה לבדוק את זה אבל אין שום סימון בתקציב

ובסדרי עדיפות של המדינה לתת לזה תשובה. יכול להיות שתהיה ועדה שתציע כל

מיני פתרונות אבל כל פיתרון עולה הרבה כסף ואין שום אחיזה בתקציב או ברזרבה

כדי לפתור את הבעיה.
צי דורי
אני מחלקת את הקיצוצים במשרד התעשיה והמסחר לשני סוגים: 1) בסוג הראשון

השאירו את הקריטריונים הקיימים אבל קיצצו בתקציב הריאלי. את התקציב הריאלי



של המדען הראשי הורידו ב ,5%-קיצצו את קרן קידום השיווק, אבל הקריטריונים

נשארו בעינם. 2) הסוג השני זה החוק לעידוד השקעות הון, שם שינו לחלוטין את

הקריטריונים, הורידו את זה מ 34%-ל-20% ועשו את כל מה שדיברנו עליו קודם.
היו"ר אי גולדשמידט
אגב, האם את הקיצוץ הזה אתם מתכננים לעשות מ-1.1.1997 או כבר מעשיו?
ר' קרול
מרגע שהחוק יעבור. מבחינה מקצועית ברגע שמחליטים לעשות את זה עדיף שזה

יהיה מיידי.
צי דורי
היתה הרגשה כללית שצריכים לשנות את החוק לעידוד השקעות הון, שאולי ה34%-

הוא גבוה מידי ואולי החלוקה של איזורי פיתוח אינה נכונה ושצריך לעשות חשיבה

כוללת. אין ספק, וגם מר קרול ציין את זה, שההשפעה של שינוי החוק לא תהיה

בשנה הקרובה מכיוון שההתחייבויות כבר בין כה ניתנו וזה יחול משנת 1998

ואילך. אני חושבת שגם מקובל על כולם שחשוב מאוד שבחוק תהיה המשכיות, שלא

יהיו קפיצות עולות ויורדות מרגע לרגע ושאי אפשר לשנות את זה כל יום שני

וחמישי. אני חושבת שאם רוצים לעשות שינוי בחוק לעידוד השקעות הון אי אפשר

לעשות את זה תוך 10 ימים במסגרת קיצוץ כולל, מה עוד שההשפעה של זה בין כה

לא תהיה מיידית אלא תהיה רק משנת 1998 ואילך, וצריך לעשות חשיבה כוללת.

נניח שיגיעו למסקנה שיש קטסטרופה, שלא באים בכלל משקיעים ושה-20% הם פחות

מידי, אז יתחילו להעלות את זה בחזרה ל-25% או 30%. אני חושבת שעצם השינויים

התכופים בחוק לעידוד השקעות הון נותן לנו שם מאוד לא טוב. אני חושבת ששינוי

צריך היה לעשות אך הדרך שהוא נעשה לדעתי יכול לפגוע מאוד בטווח הארוך בכל

הנושא של ההשקעות. צריכים לשבת ולעשות את השינוי רק לאחר חשיבה יותר כוללת

ורצינית. אי אפשר לעשות מחטף במסגרת של שינויים כוללים בתקציב ואז לשנות גם

שינוי כל כך מהותי בחוק שהוא כל כך חשוב ומרכזי לארץ. גם לקחו שר שעדיין לא

למד את הנושא. אני גם חושבת שבחקלאות ובתיירות קיצצו פחות. הפיתרון היחיד

שיהיה לנושא של מאזן התשלומים לא יבוא מהחקלאות, שהייצור הנומינלי שלה לא

השתנה כבר כמעט 15 שנים. גם בתיירות הפוטנציאל להביא פיתרון לבעיית מאזן

התשלומים די מוגבל. מקובל על כולם שהפוטנציאל היחידי לטווח הארוך לפיתרון

בעיית מאזן התשלומים יבוא מהתעשיה. אני חושבת שהצורה שבה נעשה שינוי החוק

יכולה להביא נזק לטווח מאוד ארוך ולפגוע בצמיחה.
ר' קרול
לגבי ההפחתות בתחבורה, באנרגיה ובשיכון וגם לנושאים התקציביים שמשרד

התעשיה והמסחר העלה התשובה שלי היא שאנחנו מכירים את הצרכים, אנחנו מבינים

אותם, אבל בשנה הזאת תצטרכו להסתדר במסגרת סדרי עדיפויות פנימיים בתוך

התקציבים הקיימים, פשוט אין לנו פיתרון אחר. זו לא שנה שבה נוכל להרחיב

פעילויות. כמובן שכל פניה תטופל ספציפית.

לגבי משרד השיכון והבעיה של אי ההכנה המשותפת של ההפחתות בכל הנושאים

שהם מאוד רגישים ומאוד משמעותיים למשרד וחברתית: את לוח הזמנים לא אנחנו

קבענו. בפעמים קודמות עבדנו בלוח זמנים הרבה יותר ארוך ועם יותר הידברות.

גם אני חושב שלא זאת הדרך הנכונה לעשות את הדברים האלה, למרות שיש לה את

הייתרונות שלה בצד הייכולת לקבל החלטה כל כך גדולה. אני מציע למשרד השיכון

לבוא ולדבר, לא על הקו אלא על שינוי בתוך סדרי העדיפויות של ההפחתות עצמן

ולכך אנחנו נהיה פתוחים.
א' לוין
זו פעם ראשונה שמביאים החלטת הממשלה שאומרת באיזו תקנה ובאיזה סעיף

להפחית. דבר כזה אף פעם לא היה. תשבו עם כל המשרדים ותיראו מה סדרי



העדיפויות שלהם. פה אתה יורד לרמה של תקנות וזה לא מקובל.
ר' קרול
כשאנחנו באים לממשלה אנחנו לא יכולים לבוא עם הפחתה כללית אלא צריכים

לסמן איפה. אם המשרד יציע הצעות אחרות לחלוקה של ההפחתה יתכן שנסכים לכך.
ני דהן
הגג נקבע על-ידי הממשלה.
ר' קרול
לגבי משרד התעשיה והמסחר, לגבי חוק עידוד השקעות: אני רוצה להגיד

שההצעות שלנו קיימות כבר הרבה זמן ונעשתה הרבה השיבה. משרד המסחר והתעשיה

באופן עיקבי מסרב לדבר איתנו על שינוי בחוק לעידוד השקעות הון, לפחות

בשנתיים שאני נמצא כאן. זו היתה המדיניות של השר הקודם.
צי דורי
הגיע שר חדש שבהחלט היה מוכן לדבר אבל לא בצורה כזאת.
ר' קרול
הגיע שר חדש ובלוח הזמנים שהיה היו עשרות שעות של שיחות עם השר. אני לא

יודע אם את יודעת הכל. במסגרת הזמן עשינו מה שאפשר על מנת לנסות ולהבהיר

בדיוק את מה שאנחנו עשינו.
היו"ר א' גולדשמידט
צריך גם לזכור שהקטנת הצמיחה בתחומים האלה תיפגע לא מעט גם בעולים

החדשים. אני אומר את זה אפרופו השר החדש.

אני רוצה לסיים את הישיבה בזה ולהודות לכולכם. אנחנו נמשיך בדיון יחד עם

הנגיד. יש לנו דיון לגבי החוק לעידוד השקעות הון ביום שני בשעה 11.

אנחנו נקיים סיור בנצרת ואני מבקש מחבר הכנסת עזמי בשארה לעזור לי לארגן

את הסיור הזה. כמו כן אנחנו עושים סיור ביום ראשון בבית לווינשטיין. אני

מאוד מבקש שתופיעו. תהיה הסעה מהכנסת בשעה 8:30 בבוקר.

הישיבה ננעלה בשעת 10:40

קוד המקור של הנתונים