ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 30/12/1998

שני מקרים של רצח ידוע מראש במגזר הערבי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 177

מישיבת ועדת משנה לקידום מעמד האשה הערבייה של הוועדה לקידום מעמד האישה

יום רביעי, י"א בטבת התשנ"ט (30 בדצמבר 1998). שעה 00;09

תמר גוז'נסקי - היו"ר

עבד-אל-והב דראושה

נעמי חזן

ענת מאור

מרינה סולודקין

מוזמנים;

חה"כ דוד אזולאי

חה"כ האשם מחאמיד

משה לובלסקי
משרד המשפטים
עו"ד נאווה ביינוול - סגן בכיר אי וממונה על עניינים פליליים

נעמה בן יעקב

סנ"צ מלכה סופר - המשרד לבטחון פנים,

קצינת מניעה במדור עבריינות נוער

אל-בדיל - קואליציית ארגונים נגד אלימות

חליל הייתם

נאילה עוואד

כפאח בכר - רכזת יחסי ציבור ודוברות

אל סיואר - תנועה פמיניסטית ערבית לתמיכה בנפגעות

עיידה סולימאן - מנהלת עמותת נשים ונערות נגד אלימות במגזר הערבי

רות ברוק - "אמונה"

נדיה חילו - יועצת למעמד האשה במגזר הערבי
שדולת הנשים בישראל
עו"ד תגריד ג' השאן

עמליה וקסמן
מזכיר/ת הוועדה
דנה גורדון
קצרנית
לאה קיקיון
סדר-היום
שני מקרים של רצח ידוע מראש במגזר הערבי



שני מקרים של רצח ידוע מראש במגזר הערבי
היו"ר תמר גחינסקי
שלום לכולכם, אני פותחת את ישיבת ועדת המשנה לנושא הנשים הערביות, של

הוועדה למעמד האישה. הנושא הוגדר- כשני מקרי רצח ידוע מראש, ושלוש הצעות לסדר

היום מהשבוע שעבר, בנושא רצח האישה בכפר מאכר בידי בעלה.

הוועדה הזו והכנסת בכלל דנו כבר לא אחת בתופעה המחרידה של רצח נשים בידי

בני משפחה. אנו רואים בדיון הזה חרומה נוספת למאבק הכללי נגד רצח נשים. המיוחד

בשני המקרים האלה שהתרחשו בהפרש של חמישה ימים בלבד הוא שבשני המקרים מדובר

בנשים שעשו צעדים מבחינתן, ופנו לעזרת המוסדות. לא פעם דיברנו על כר שקשה מאד

להגן על אישה שלא מבקשת עזרה. עודדנו נשים, ובמיוחד נשים ערביות, לפנות למשטרה

ולשירותי הרווחה, לספר ולא לשבת בשקט.

והנה, לצערנו הרב, מסתבר שנדיה סילאווי מנצרת, שהיתה בת 48 כאשר נרצחה

בידי אחיה, כנראה, פנתה כבר לפני שלוש שנים למרכז לנפגעות תקיפה מינית בנצרת,

והתלוננה על אלימות מצד האחים. מונחים לפניי אישורים בדבר הגשת תלונה במשטרת

נצרת. מדובר פה באישה שעשתה תרבה מאד צעדים. לפי הידוע היא ניגשה למרכז כ- 10

פעמים. יש כאן גם הודעה על החלטה שלא להוסיף לחקור או לא להעמיד לדין. ושוב -

אישורים על הגשת תלונה, ושוב - הודעה על החלטה שלא להוסיף לחקור, ולא להעמיד
לדין. כלומר, מדובר פה במחזוריות
מוגשת תלונה, והיא מקבלת תשובה בה מודיעים לה
שלא יחקרו. כתוב פה כך
"המשטרה החליטה לא להוסיף לחקור בתלונתך, נסיבות העניין

אינן מצדיקות המשך חקירה". התשובה היא סטנדרטית. תשובה אחת היא מה- 23 לאוגוסט,

93. תשובה נוספת, זהה, מתאריך 14 במאי, 95. אנחנו מדברים על אישה שלפחות לפי

המסמכים שמונחים לפניי, מתלוננת ומתלוננת.

היה גם מהלך משפטי שבו הנאשם הוזהר, כנראה, ובסופו של דבר היה מעצר. בכל

מקרה, האישה הזו, נדיה סילאווי, לא זכתה להגנה שאנו, כחברה, צריכים לתת לה. היא

נרצחה.

המקרה השני, שבהקשר אליו גם הוגשו הצעות לסדר היום, הוא רצח של פריאל

מוחאמדין, בת 29, מהכפר מאכר. גם- במקרה הזה מדובר ברצח בסכין. החשוד, שגם הודה,

הוא בעלה. קרובי משפחה אמרו שהיא התלוננה פעמים רבות על אלימות בשש השנים

האחרונות. במשטרה אמרו שהיא התלוננה באפריל. התלונה טופלה, והוגש כתב אישום

שטרם התברר. היא נרצחה בדצמבר, והתלונה היתה באפריל. 8 חודשים עברו. מחלקת

הרווחה אמרה שיש להם הרבה בעיות, ולא יכלו לטפל בה.

אני חושבת שהדגש בדיון היום צריך להיות על הנושא של רצח ידוע מראש. מדובר

בנשים שהיו מאוימות על ידי קרובי המשפחה במשך שנים, ונשים שפנו למשטרה והתלתנו,

ובכל זאת לא הצלחנו להציל אותן והן נרצחו.

אני מציעה שנשמע את דבריו של חבר הכנסת האשם מחאמיד, כמציע ההצעה, לפני

שנעבור לדיון.
האשם מחאמיד
זה נושא שיש לי בעיה אתו. מאה פעמים לפחות התייחסתי אליו מעל דוכן הכנסת.

המצב העגום נמשך. אני מכיר את הדם שנשפך, את הנפש שנרצחה. בעלה, שאומרים עליו

כי הוא לא שפוי, דקר את אחיו קודם לכן. האיש הוא אלים. נאמר כבר על ידי המשפחה

שהיא הגישה תלונות מספר פעמים, גם למשרד הרווחה וגם למשטרה. לצערי הרב, גם אם

נעשה משהו, הרי שלא נעשה מספיק.

זה לא הרצח הראשון במאכר. ביקרתי שם לפני כשנה. ראיתי שם משפחות הרוסות,

ילדים בגילאי 5-6 שהראו לי איך משתמשים בסמים. הם רואים אנשים בצוהרי היום



סוחרים ומשתמשים בסמים לעיני כל. השאלה היא איפה המשטרה, ואיפה משרד הרווחה.

יש שם משפחות של משת"פים שהובאו מהגדה המערבית, וגרות שם. יש שם משפחה

שמתקשרת אלי מידי שבוע, ומתלונת שיש במקום קרימינלים ולכן הם פוחדים לצאת מן

הבית. השאלה היא - מתי יקרה הרצח הבא במאכר? זו שאלה שנדון בה בעוד כמה

שבועות, ואז שוב - נבכה שבוע, נתאבל, ושוב - לא ייעשה כלום. מה עושים?

לדעתי צריך לנסות לעשות דבר שלא נעשה. צריך להזמין, לכנס אנשי משטרה,

שופטים, קאדים, ראשי רשויות, אנשי דת- כמרים ושיחים, שיאמרו את הדברים שלהם. הם

לא נפגשו אף פעם. בכל פעם אתם מזמינים גורם אחד בלבד.
עבד אלוהב דראושה
אתה מתכוון לאנשי דת ממאכר?
האשם מחאמיד
לא, בכלל לציבור הערבי, אבל במאכר בפרט. יש במה לטפל שם. זה כפר שאם לא

ייקחו אותו לידיים הוא פשוט מאד ייהרס. מה שקורה שם זה פשע. לכן הייתי מציע שכל

המערכות האלה ייפגשו. גם משרד הרווחה. מדובר פה באנשים. אני רוצה שכל אחד מאתנו

יראה את עצמו מול סכין או מול כדור בראש.
היו"ר תמר גוזינסקי
תודה. אני חושבת שמתבקש שנשמע את סגן ניצב מלכה סופר.
מלכה סופר
קודם כל - צר לנו באמת על מי שנרצח. זה ודאי לא נאמר רק כלפי חוץ. לגבי מקרה

הרצח של פריאל מוחמאדין - אכן הוגשה תלונה אחת באפריל. התלונה היתה ראשונה, אחת

ויחידה. היא היתה בגין איומים ותקיפה קלה. גם כשאנו רואים היום את התוצאות

החמורות של הרצח, אי אפשר להתעלם מן העובדה שכאשר הוגשה התלונה היא הוגשה

בגין סטירת לחי.

ודאי שאני לא מקלה ראש בסטירת לחי, אר האינפורמציה שהיתה אז בידינו היתה

שונה. התיק טופל מיידית. החשוד נחקר מיידית, נפתח תיק, הוגש כתב אישום, החלו

הליכים משפטיים.
היו"ר תמר גוזינסקי
הוגש כתב אישום על סטירה?
מלכה סופר
על עבירת תקיפה. אם נלך כמה שנים לאחור, הרי שאנו יודעים שתיקים כאלה לא

הגיעו בכלל לידי הגשת כתב אישום. העובדה היא שנפתחה מייד חקירה, החשוד מייד

נחקר, הועבר דיווח ללשכת הרווחה, וכבר החלו ההליכים המשפטיים - כל זה, לצערנו, לא

מנע את הרצח. זו העובדה שאנו יודעים היום. באותו היום בו הוגשה התלונה, אי אפשר

היה לדעת שזו תהיה ההשתלשלות של העניינים. כמובן, כאשר מסתכלים על הדברים

לאחור - הדברים נראים אחרת.

המקרה השני הוא מקרה בו באמת הוגשו יותר תלונות. הרגע לא היה של אלימות

במשפחה במובן של סכסוך בין בני זוג או על רקע כבוד המשפחה. הזיקה בין העבריין

לקורבן היתה של קרבת משפחה, אך מה שקרה שם, ויש לכך רלבנטיות מבחינת הבנת

התופעה - שאכן הוגשו משנת 88 תלונות למשטרה - -
היו"ר תמר גוז'נסקי
מ- 88? במשך עשר שנים?
מלכה סופר
כן. חלק מן התלונות הגיעו לבית המשפט. שתיים במספר. אין לי את פירוט

התלונות בכל מקרה ומקרה, אבל שוב - הנסיבות היו כאלה שלא הצביעו על הסיכון

הגבוה. בדיעבד הדברים אכן נראים אחרת.
היו"ר תמר גוז'נסקי
יש כאן תלונה משנת 93 על תקיפה בסכין, וגרימת וזבלה. זו תלונה מלפני חמש

שנים.
מלכה סופר
זו התלונה שלה, אני לא יודעת מה העלתה החקירה. גם פריאל מוחאמדין טענה

בתלונתה במשטרה, שזו הפעם הראשונה שהיא הותקפה. כר נאמר לי על ידי תחנת

המשטרה. זה היה המידע שעמד בפני החוקר.
היו"ר תמר גודנסקי
מה ההסבר בנצרת?
מלכה סופר
אין לי הסבר לכל מקרה ומקרה. אני יודעת שחלק מן המקרים הגיעו לבית המשפט.

חלק לא הגיעו.
היו"ר תמר גוז'נסקי
מה המדיניות? אם אישה מותקפת שוב ושוב, איזו סיבה יש לסגור תיק נגדה? היא

הותקפה בעבר, והיא שוב מתלוננת, אז איר אפשר להגיד ש "נסיבות העניין אינן מצדיקות

המשר חקירה", אם רואים שיש מצב שיטתי בו האישה נתונה לאיומים ותקיפה?
מלכה סופר
אני רוצה לומר שהשינוי המאוד גדול ומסיבי שכולם עדים לו במשטרה מתמקד

בעיקר, בשלב הזה, באלימות בין בני זוג, בנשים שנרצחות על רקע היותן נשים. בעניין הזה

המשטרה מקדישה משאבים של כוח אדם, משאבים של הכשרות, כולל שילוב הנושא של

המגזר הערבי בהכשרות האלה, כולל הקצאת תקנים לחוקרות ערביות בתשע תחנות

משטרה, וזאת כדי לנסות ולהילחם בתופעה בצורה הטובה ביותר.
עבד אלוהב דראושה
לגבי המקרה הספציפי בנצרת, אם היו תלונות - למה לא פעלתם? .
מלכה סופר
קודם כל - בחלק מן המקרים המשטרה אכן פעלה. במקרה הספציפי הזה, אם יבדקו

את התיק, את הראיות והמסמכים שהיו בו - ייתכן שהתשובה תהיה ברורה יותר. אנו

מדברים על תלונות משנת 93 - -
היו"ר תמר גוז'נסקי
94,93, ו - 95, היא כל הזמן חוזרת ומתלוננת.
מלכה סופר
העובדה היא שהתיקים האלה נסגרו. העדויות עצמן לא מונחות לנגד עינינו. אני

רוצה לומר שהרצח כאן אכן היה רצח בתור המשפחה, מאחר והאח היה זה שרצח את

אחותו. אין פה הקלת ראש, אר הנסיבות כאן היו שונות - -
היו"ר תמר גוזינסקי
השאלה היא: איר אנו מונעים את הרצח הבא? מה למדה המשטרה ממקרי הרצח

האלה?

מלכה סופר-.

קודם כל, במקרה של רצח פריאל מוחאמדין, אני חושבת שהטיפול פה משקף שינוי

מאד גדול שיש במשטרה, ואי אפשר להתעלם נחה. למדנו שבחלק מהתחנות שמשרתות

אוכלוסייה ערבית תהיינה חוקרות מיוחדות שיערררו אמון גדול יותר אצל הנשים. הושקעו

הרבה מאד מאמצים בלימוד הערכת מסוכנות. רק בחודש האחרון סיימנו חמש השתלמויות

של הכשרת 150 חוקרים, ספציפית לנושא של עבירות אלימות בין בני זוג, עם התייחסות

ספציפית למגזר הערבי. זאת, כדי לדעת לעשות הערכת מסוכנות נכונה יותר, מתור תקווה

שזה ימנע מקרי רצח. אני חושבת שנעשה פה צעד מאד גדול. ב- 20 בינואר יש כנס גדול

מאד שהמשטרה עורכת, עם כל החוקרים האלה ועם הפיקוד של התחנה, כדי להתריע

ולעורר תשומת לב לסיכון המיוחד, והבנה לתהליר.

כאשר מדובר בתלונה ראשונה, אין שום עדים לנושא ויש שוני בגרסאות בין שני בני

הזוג, האישה העידה שזו הפעם הראשונה שהרא וזקף אותה - ובכל זאת, החשוד נחקר

מיידית. המקרה דווח מיידית ללשכת הרווחה, ירם לאחר הגשת התלונה. הוגש כתב אישום

והחלו ההליכים המשפטיים - כל זאת בטווח זמן יחסית קצר. כל זאת כאשר התלונה

הראשונה היא בגין עבירה, או בגין סיכון קטן, יחסית. שוב - בדיעבד אנו רואים את

הדברים אחרת. אי אפשר להקל ראש בשינוי הזה. אם אנו מדברים על מניעה, צריר לתת את

הדעת על מה שנעשה, ולא רק על מה שצריך להיעשות.
היו"ר תמר גוזינסקי
השורה התחתונה של דברייך, שהרצח היה ידוע מראש, אר בלתי נמנע, ולנו אין מה

לעשות, בעצם. במקרה של הרצח בנצרת - האישה היתה רצה ומתלוננת. היא עשתה זאת

במשר יותר מחמש שנים. לא הגנו עליה.
מלכה סופר
"הותקפה" זה לא בהכרח נדקרה. חשוב לבדוק את הראיות ואת התלונה לגופו של

עניין בעדויות עצמן. צריר לבדוק את החומר. אני לא אומרת שהיה כשל. אני לא בטוחה,

לא בדקתי את התיק ממש לגופו של עניין. גם אם היה כשל במקרה הזה, אי אפשר לומר

שלא נעשה דבר.

במקרה של רצח האישה בנצרת, הרקע היה של סכסור על ירושה, של מאבק כלכלי

בין האחים. ה "מטריה" פה היא שונה. היא לא פחות חמורה, לא פחות מסוכנת, והכאב על

המוות הוא לא קטן יותר, אר מבחינת הערכת המסוכנות והבנת התופעה - ה "מטריה" כאן

שונה.
היו"ר תמר גוזינסקי
מתי אישה נחשבת בעיניכם כעלולה ליפול קורבן לרצח? יש דבר כזה אצלכם?
מלכה סופר
ודאי. בהתאם להנחיה שפורסמה לאחרונה, לפני ארבעה או שלושה חודשים,

הנספח להנחיה הזו הוא קווים מנחים להערבת מסוכנות. את הקווים האלה גיבשנו עם

אנשי מקצוע בישראל, ועם אנשי אקדמיה. אנחנו בפירוש מנסים לחנך את החוקרים וללמד

אותם, ולצורך כך המשטרה הקצתה חוקרים מיוחדים לנושא הזה, כדי ללמד אותם.
היו"ר תמר גוז'נסקי
מה כתוב בהנחיות האלה? מתי אישה עלולה ליפול קורבן לרצח?
מלכה סופר
ההנחיות מדברות על הערכת מסוכנות, ועל עוצמת התגובה בהתאם להערכת

מסוכנות. השיקולים להערכת מסוכנות הם בשלושה אשכולות מרכזיים: 1. מאפייני החשוד-

מי הוא - מובטל, מתבטא במונחים של "אין לי יותר מה להפסיד", נרקומן, אלכוהוליסט,

בעל עבר פלילי, וכן הלאה. 2. מאפייני העבירה, סוג העבירה וחומרתה. 3. הדינמיקה בין

בני הזוג - האם חלה הסלמה בעבירות לאחרונה, האם העבירות מתייחסות לשליטה

כלכלית, להגבלה, לגילויי קנאה, וכן הלאה.

ככל שמצטברות יותר תשובות חיוביות בנושאים האלה - ההערכה שלנו היא שרמת

הסיכון גבוהה יותר, ואז התגובה היא מחמירה יותר. זה מתבטא במעצר החשוד, בהרחקה

בתנאים מגבילים, בהוצאת צו הגנה מבית משפט למשפחה, בזירוז ההליכים המשפטיים.

חשוב לומר שאי אפשר לפעול במלוא החומרה לגבי כל המקרים. אנו מנסים לעשות שיקול

של הערכת מסוכנות.

לימדנו אנשים על התופעה. למשל, לא להתייחס לביטול התלונה. גם כאשר אישה

מבקשת לבטל תלונה, ההנחיה אומרת לא להיענות לבקשה, ככלל, אלא בנסיבות מיוחדות.

מנסים לקבל משוב משירותי הרווחה.
משה לובלסקי
עשיתי תחקיר רציני על שני המקרים. לא דומה מקרה למקרה. יש מסקנות לגבי שני

המקרים. נדיה סילאווי זכרונה לברכה, הגישה בערך 28 תלונות למשטרה, החל משנת 88.

לעומת זאת, הוגשו תלונות נגדה, והיא הורשעה. היא הורשעה ב- 73, ב- 89, ב- 92, ב- 94.

היא הורשעה בתקיפה. אני לא קובעת כאן מי היה צודק ומי לא. יש לפניי את כל

התאריכים של התלונות שהיא הגישה והתלונות שהוגשו נגדה, ושהיא הורשעה בגינו.
היו"ר תמר גוזינסקי
אלה שתקפו אותה גם הורשעו?
משה לובלסקי
כן, במקרה אחד, ומקרה אחר הוא באמצע התהליכים. אנחנו מנסים לבדוק איך

אפשך לעבוד קצת יותר טוב בעתיד. המקרה של נדיה סילאווי, זיכרונה לברכה, היה על

רקע זה שמשפחתה רצתה לנדות אותה מן הרכוש. היה שם מאבק קשה מאד בנושא הרכוש.

היא הלכה לבית הדין השארעי. מבחינה אזרחית, קרה לה מה שקורה לאישה במצבה,

שמרגישה שרוצים להדיח אותה מרכושה - לא היה מי שייתן לה הגנה משפטית. האישה הזו

עברה גם למקומות אחרים בארץ, והתמודדה עם הזכות שלה לרכוש, ולא היה מי שיעמוד

לצידה וייתן לה את ההגנה לגבי החלק ברכוש שמגיע לה.

אני מתמודדת עכשיו עם מקרה כזה של אישה מטירה, שמשפחתה גירשה אותה,

ואין עורך-דין אחד, בכל המערכות הממשלתיות, ומכל הארגונים הוולונטריים, שיעזור

לאישה הזו מבחינה משפטית. חסר כאן הסיוע. שום קשר לא נוצר. שום גורם של שירותי

רווחה לא נכנס לתמונה. אני בטוחה שהאישה הזו היתה במצוקה איומה בקטע הזה של



ההתמודדות, והכל עבר לפסים של אלימות. התלונות שהיא הגישה, והתלונות שהוגשו

נגדה, יצרו תיק כל כך כבד, של שנים רבות, והפכו אותה לטיפוס בעייתי, כביכול. היא

הפכה למעיו מטרד, בעיני כולם, וכר היא גם נרצחה. יש לנו כל כר הרבה מערכות, ואדם

שמגיע כפרט עם בעיה - אין מי שיסייע לו. זה אוכל לי את הלב, כי כל מה שנעשה - שום

דבר לא ח.

במקרה של פריאל מוחאמדין - נכון שמבחינה פורמלית היא הגישה תלונה אחת,

באפריל. נכון שהיא לא הגישה את התלונה לחוקרת ערביה במשטרת עכו, כי באותו הערב

לא היתה חוקרת זמינה. מישהו מהסיור קיבל את התלונה. כעבור שעה הוזמן בעלה

למשטרה. העניין הועבר מיד למחלקה לשירותים חברתיים במאכר-ג'דידה. הבעל הלר שוב

לאישפוז, מרצונו, ב "מזרעה". יש פה כשל מערכתי ממדרגה ראשונה. אף אחד לא בא

והתריע, לא מ "מזרעה", לא מהשירותים החברתיים, וגם המשטרה לא יכלה לעמוד על כך

שיש פה מסוכנות מאד גבוהה. זה כשל מערכתי של כל המערכת יחד, כי עובדה שאותו

אדם היה מסוכן. אחותה של האישה העידה לפני ימים אחדים במשטרה ואמרה שהם לא

חשבו שהמצב היה כל כר נורא. קראתי את העדות של אותה אחות.

איר יכול להיות שאדם אושפז ב "מזרעה" ולא מתריעים על מצבו? איר שירותי

הבריאות לא התריעו על המסוכנות? ומה עם שירותי הרווחה והמשטרה? לשם מה הקמנו

את הוועדה הבין-משרדית? דיברתי עם יושבת ראש הוועדה לפני הישיבה. שום דבר לא ח,

שום דבר לא קורה. אמרנו שצריר להקים צוותי היגוי ולעבוד ביחד, ולא לאפשר למקרים

ליפול בין הכיסאות. לא היתה כאן הערכת מסוכנות, ואני רואה את זה ככשל מערכתי

כולל. נכון שפורמלית, הנחיות המשטרה על הערכת מסוכנות יצאו בספטמבר 98, וכאן

התלונה הוגשה באפריל. אפשר לומר זאת, לכאורה, אך מה זה משנה היום?

אני לא רוצה לומר מה צריך להיות חלקם של ארגונים ממשלתיים. גם להם צריר

להיות חלק בלווי העניין, אר מבחינת הממשלה אנו עומדים במצב ששום דבר לא קורה, וזה

הדבר הנורא.
היו"ר תמר גוזינסקי
האם יש כאן מישהו ממשרד העבודה? - לא. אין, אם כר, מי שיענה על השאלה

שנשאלה לגבי הכשל.
עבד אלוהב דראושה
שני מקרי הרצח האחרונים מצטרפים לשורה ארוכה של מקרי רצח של נשים

ישראליות בכלל, וגם ערביות. בדרר כלל הרצח נעשה בתור המשפחה, על ידי קרוב

משפחה. ציפיתי שיהיו כאן ראש עירית נצרת וראש המועצה של מאכר, כמו גם העובדים

הסוציאליים במקומות האלה. חבל שהם לא באו, הם היו יכולים לעדכן אותנו קצת יותר.

אני מכיר את המשפחה במקרה של הרצח בנצרת, באופן אישי. זה באמת עניין של

סכסור על ירושה. האב נפטר לפני כמה שנים. נשארו אחריו שלוש בנות ושני בנים, שרוצים

להשתלט על כל הירושה. האב היה אמיד ובעל קרקעות יקרות מאד בנצרת. שני הבנים

חשבו שהם הזכאים היחידים לירושה. כל בת שדרשה - נהגו בה באלימות. אותה אישה

שנרצחה לא חיה תמיד בנצרת. היא התגוררה בירושלים ותקופה מסוימת - בתמרה.
היו"ר תמר גוזינסקי
היא נמלטה.
עבד אלוהב דראושה
היא נמלטה ממקום למקום. היא פחדה, ולא היה אף אחד שהגיש לה סיוע. לא

לשכה של עזרה סוציאלית, לא העיריה, לא המשטרה, אף אחד. שני האחים אינם רוצחים



מטבעם, אך הם תאבי בצע, ורצו להשתלט על הרבוש. מידי פעם, כאשר אחד מהם איים על

אחת האחיות, הוא לא קיבל טיפול מרסן שימנע ממנו להמשיך
היו"ר תמר גוז'נסקי
הוא ישב פעם בכלא?
עבד אלוהב דראושה
לא שמעתי שהוא ישב בכלא. הוא הוזמן מידי פעם למשטרה, והוזהר. הוא לא לקח

את הדברים ברצינות יתרה, והתוצאה היתה רצח בנסיבות מאד מחמירות, שהעיבו על

האווירה החברתית בנצרת. כל נצרת סערה על רקע המקרה הזה.

אני מסכים להצעה של חבר הכנסת האשם מחאמיד, שהוועדה תיזום כנס גדול בתור

הכנסת, שישתתפו בו כל ראשי הציבור הערבי, ראשי הרשויות המקומיות, אנשי דת,

עובדים סוציאליים, ראשי הארגונים הוולונטריים העוסקים בנושא הזה, אנשי המשטרה

והפיקוד האחראי. כולם צריכים לבוא ולשמוע את חוות דעתנו. אני חושב שכנס כזה יכול

להיות מועיל.
היו"ר תמר גוז'נסקי
רציתי להוסיף את העובדה שנמסרה לי על ידי עמותת הסיוע מנצרת, שב- 6

באפריל נרצחה בנצרת צעירה ערביה בידי אחיה. אותה צעירה הגיעה לתחנת המשטרה

בכרמיאל לילה לפני הרצח, הודיעה שהיא לא רוצה לחזור הביתה כי חייה בסכנה. היא

הווחרה לביתה, ולמחרת נרצחה.
דוד אזולאי
אני חושב שאחד הדברים שמטרידים אותי, בעקבות ההצעה לסדר היום, ושמענו את

הדברים גם ממשה לובלסקי, הם בעניין התלונה שכבר הוגשה, חצי שנה לפני כן. הייתי

מפנה פה שאלה למשטרה - מה המשטרה עשתה במשך כל אותה תקופה, מהרגע בו הוגשה

התלונה הראשונה.
מלכה סופר
ההסבר ניתן. אוכל רק לחזור עליו.
דוד אזולאי
היו כבר דברים מעולם שהוגשו שלוש וארבע תלונות, ולא נעשה דבר. הבעיה היא

בעיה קשה, שהמשטרה לא תמיד מתייחסת בצורה הראויה לאותן תלונות של נשים, ובסופו

של דבר אנו מגיעים לכאן, וכל מה שנותר לנו הוא רק לדון אחרי המקרה. אני חושב

שהמשטרה צריכה להתייחס בצורה רצינית יותר לאותן תלונות של אותן נשים מסכנות,

שסובלות בצורה קשה. עד שהן אוזרות אומץ ומגיעות למשטרה - במקרה הטוב אין טיפול

בעניינן.

לגבי ההצעה שנשמעה כאן על כינוס הכנס. אני חושב שיש כאן חוסר תיאום משווע

לשמיים בין כל הגורמים שמטפלים בדברים האלה, החל במחלקת הרווחה וכלה במשטרה.

כל עוד אין תיאום בין כל הגורמים בקהילה - חבל על כנס כזה.
משה לובלסקי
צריך כסף, לא כנס. כסף שיועמד לנושא הזה.
דוד אזולאי
אם מנהלת מחלקת הרווחה, ונציג בית החולים "מזרעה" הוזמנו ולא הגיעו לכאן -

הנה לכם דוגמה עד כמה מתייחסים לדברים האלה.
חליל הייתם
אני מייצג את אל בדיל. רציתי לומר כמה דברים לגבי מה שהועלה פה. הבנתי

שהמשטרה מנסה להתחמק, ומטילה את האשם על מערכות אחרות, ועל העובדה שאין עזרה

משפטית. זה לא מעניין אותי. מה שמעניין הוא שהגיעה תלונה למשטרה, והמשטרה לא

טיפלה בה כפי שהיה צריו לטפל.
מלכה סופר
זה לא נכון. אם חשוד נחקר תור שעה מהגשת התלונה, הוגש כתב אישום - -
חליל הייתם
במקרה של מטאל חטיב, למשל, אם המשטרה ראתה לנכון לטפל בנושא בדרר הזו,

של החזרת המתלוננת למשפחתה, ולמחרת האישה נרצחה - האם זה טיפול רציני בבעיה?

לגבי נדיה סילאווי, אמרת שהיו תלונות ונבדקו ראיות אם יש אפשרות להגיש כתב

אישום או לא. היו הרבה תלונות. הוגשו כתבי אישום ב- 88, ו- 91 נגד אותם החשודים

שהיא התלוננה נגדם כל הזמן. לפי מיטב ידיעתי, לפי דיני הראיות אפשר גם להרשיע על

פי עדות של הקורבן עצמו, במקרים כאלה. קשה להביא עדים נוספים, ולכן יש התייחסות

בחוק לעניין הזה.
משה לובלסקי
למה לא נתתם לה ייעוץ משפטי כאשר היא באה לאל-בדיל? למה לא הפנתם אותה

לייעוץ משפטי? קל מאד לזרוק את כל האשמה על המשטרה.
חליל הייתם
אל בדיל לא נותנת ייעוץ משפטי. לא הטלתי את כל האשם על המשטרה.
נאילה עואד
אני כאן כנציגת אל בדיל אר אני גם רכזת של מרכז סיוע לנפגעות אונס, תקיפה

מינית ותקיפה פיזית. נדיה היתה מוכרת אצלנו במרכז. היא הגיעה אלינו בשנת 92. היא

ניתקה קשר. מרכזי סיוע מספקים את התמיכה, הלווי ואת האוזן הקשבת. כשהיא מגיעה

אנו נותנים לה להחליט מתי היא רוצה להיות אתנו בקשר. היא ניתקה את הקשר בשנת 95.

מאז לא שמענו ממנה. צריר להדגיש משפט מאד חשוב שיצא מפיה. היא הביאה את כל

המסמכים מהמשטרה, ויש לנו כעשר תלונות שהוגשו. יש שלוש תגובות מטעם המשטרה על

התלונות, שהתיק נסגר, לא מוסיפים לחקור בתיק מהטעם שנסיבות העניין אינן מצדיקות

חקירה, או שהחשוד הוזהר. היא אמרה - אני יודעת שהם לא יעשו משהו, לא ידברו על זה,

אבל אחר כך יגידו שלא שתקתי, ויצאתי והתלוננתי.

מדברים על כר שנשים מוכות לא יוצאות להתלונן, ועד שהן מגיעות למשטרה זה

לוקח להם שנים ארוכות. אני לא יודעת עד כמה הדברים נכונים, אר היא אמרה שאיימו

עליה במשטרה, שאם היא שוב תתלונן היא תיעצר על הטרדה. היא היתה מוכרת גם

ללשכת הרווחה בנצרת.

בקשר לאל חטיב שנרצחה ב- 6 לאפריל, 98 - הייתי בקשר עם אחותה של הבחורה.

היא היתה אתה במשטרה. אחרי אלימות ממושכת מטעם הוריה, עזב האת ביתה וברחה.

היא דיברה עם הדוד שלה, אח של אימה, שהיא צריכה לצאת מן הבית. היא נעדרה שמונה



שעות מהבית, אז אביה ביקש שתיערך לה בדיקת בתולין. באשר מגיעים לבית התולים

לערוך את הבדיקה צריכים את אישור המשטרה. היא דיברה על הסבנה בה היא נמצאת.

היו צריכים לדעת במשטרה שאסור להוזזיר אותה בשום פנים ואופן לביתה, כי זה מסוכן.

נכון שיש אך ורק מקלט אחד לנערות במצוקה, אך יכולים להתייחס ברצינות לנושא הזה.

אני אומרת שצריכות להיות הנחיות ומדיניות מובהקת ומובנת. צריך לחשוב על

הדברים בשיא הרצינות, ולא לתת ל "סולחות" לפתור את העניין.
חליל הייתם
בהמשך לדברים, מתוך הכרות עם כמה שוטרים, אני יודע שהשוטרים עצמם, והם

אומרים זאת במפורש - מתייחסים לתלונות כאלה כאל מטרד במשטרה.
מלכה סופר
אני ממש מוכרחה למחות נגד הדברים האלה. אמירות כלליות מן הסוג הזה, עם

אינפורמציה שלא מובאת אלינו מראש, ואנו לא יכולים לבדוק - אין להעלות ככה סתם. אם

אתה יודע על שוטר שאומר את זה - בבקשה תדווח.
דוד אזולאי
זה מעיד על האווירה הקיימת.
מלכה סופר
אני חושבת שאם מדברים, הדברים צריכים להיות מכוססים.
חליל הייתם
אני רוצה להעיד מידיעה אישית - אם מישהו זורק אבן, יש מספיק ראיות כדי

לעצור אותו עד תום ההליכים. לעומת זאת, אם יש תלונה נגד תקיפה, או תלונה שאישה

עלולה להירצח - אין מספיק ראיות לעצור, אפילו לא לשעה. זה מה שמצער בעניין הטיפול

של המשטרה. אני מציע שהמשטרה תעבור הכשרה מקצועית.
מלכה סופר
המשטרה עברה הכשרה מקצועית.
חליל הייתם
השאלה היא מי העביר את ההכשרה.
מלכה סופר
גורמי מקצוע מהקהילה.
חליל הייתם
אני חושב שהכנס, שהציעו לכנס כאן, אינו מספיק. זה מתקשר אצלי לטיוח.
עבד אלוהב דראושה
זה אחד הדברים שיש לעשותם.
חליל הייתם
אני תושב שצריך לעבוד באופן מקצועי יותר, לעשות הכשרות מקצועיות, קורסים

מחזוריים לאנשי המשטרה. אי אפשר לתת לכל אחד במשטרה לטפל בנושאים כאלה שהם

כל כך רגישים וכל כך חשובים.
תגריד ג'השאן
קודם כל, נעשתה הבחנה בין שני מקרי הרצח. רצח אחד בוצע על רקע של סכסוכי

ירושה, והשני - על רקע של שלום המשפחה. בכל זאת רציתי להדגיש, שבעיית סכסוכי

ירושה היא בעיה מאד נפוצה בסקטור הערבי. הנשים מנושלות מהירושה, ואני חושבת

שמגיע צל"ש לנדיה, על כך שהיא לחמה מלחמה שנשים אחרות לא מעיזות להילחם. הן

מוותרות. אני מכירה נשים ערביות שוויתרו על הירושה. חשוב שניתן כתף לעניין הזה.

חשוב לעזור גם במקרים כאלה ובמקרים של דיני אישות. צריך לעזור לנשים ערביות להשיג

את הזכויות שלהן במגוון הרחב של המילה.

במצרים קיימת היום תופעה מאד חמורה של נשים שרוצחות את בעליהן. הן

החליטו לקחת את החוק לידיים ולרצוח, במקרים בהם הן מאוימות.

דובר פה על תלונה אחת שהוגשה. צריך לזכור שאישה מכפר מאכר שמגיעה להגיש

תלונה במשטרה, הרי שהיא עשתה דרך ארוכה. זה ודאי לא מקרה התקיפה הראשון. אולי

היא הגיעה בפעם הראשונה למשטרה, אך אני מאמינה שזה אחרי מספר מקרים שקרו. אני

חושבת שצריך לקחת בכל הרצינות גם תלונה ראשונה.
עבד אלוהב דראושה
על אחת כמה וכמה אם אישה העיזה להגיע למשטרה 28 פעמים.
משה לובלסקי
אבל גם נגדה פתחו תיקים כמה וכמה פעמים, יש לזכור זאת.
תגריד ג'האשן
הועלה כאן הרעיון של כינוס כנס מיוחד בכנסת. אני מכבדת את הרעיון ומקבלת

אותו, אך אני רוצה שיהיה כנס בחברה הערבית עצמה. באום-אל-פחם, לדוגמה, נרצחו שתי

אחיות. לא שמעתי על שום כנס שקם שם, או בעיר אחרת, נגד אותו הרצח. לכן אני אומרת

שחשוב, באותה המידה, לפעול בתוך החברה הערבית.
האשם מחאמיד
הרצח שאת מזכירה היה על רקע של סחר בסמים. אני לא רוצה להיכנס לזה.
תגריד גיהאשו
זו לא הנקודה. הנקודה היא שבחברה הערבית לא קמים, ולא מביעים מחאה

והתנגדות לתופעות הרצח. אנשי הציבור שומעים את כולם, ולא עושים דבר. כשיש הפגנה

בנצרת, למשל, של אל בדיל וארגונים או עמותות אחרות - אני לא יודעת כמה אנשי ציבור

משתתפים בה.

אנחנו כל הזמן חושבים על הטיפול של המשטרה, אך קיימים גם אמצעים אחרים,

שצריך לעזור לנשים לנצל אותם. מדובר בצווי ההגנה. נשים יכולות לפנות לבתי המשפט

ולבקש צו הגנה. עדיף שיקדימו לבקשה הזו תלונות למשטרה. נשים ערביות כמעט ולא

מגיעות בכלל אל לשכות הסיוע המשפטי של משרד המשפטים, כיוון שהן ממוקמות

בל-אביב, בחיפה ובעכו. פנינו לשר המשפטים בשם שדולת הנשים, לפתוח לשכה מרכזית

ערבית בנצרת. אני חושבת שזה יתרום לטיפול בנושא.
כפאח בכר
אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שעלו בדיון. צפיתי בטלויזיה בערב שבו נרצחה

האישה ממאכר. בתוכנית "ערב חדש" הובאה תגובה מהמשטרה על בר שהיא הגישה תלונה

על תקיפה ואיום. שמעתי את זה ונדהמתי. לנו, בארגונים הוולונטריים, נאמר שהמשטרה

מובנה והיא עברה הבשרה מקצועית, והיא מתייחסת ברצינות לבל פעם שעולה העניין של

סבנת חיים. נאמר שם שפעם אחת היא הגישה תלונה על תקיפה ואיום, אר דבר לא נעשה.
מלבה סופר
זה לא נבון לומר שלא נעשה דבר.
בפאח בכר
אבל שמענו שרק פעם אחת הוגשה תלונה. האם יש הוראות למשטרה שיש צורר

בבמה תלונות בדי שהמשטרה תיקח את העניין ברצינות?
מלבה סופר
לא, אבל המשטרה לקחה את העניין ברצינות.
כפאח בכר
הנקודה השניה היא שהרבה נשים ערביות חיות בגיהינום. הן יבולות להיות

ברשימה ארובה של קורבנות פוטנציאליים. הן חיות את היום-יום שלהן בגיהינום. מגיעים

אלינו, אל הארגונים הוולונטריים, מקרים שלא יבולים להיחשף, לא למשרדי הרווחה, ולא

למשטרה. אמרנו שנתחיל לעודד אותן בזהירות להתלונן. אני מדברת במיוחד על מקרים של

תקיפה מינית בתור המשפחה. מתור הרשימה של נשים ערביות שנרצחו בעשר השנים

האחרונות, ברור שחלק מהן נרצח על רקע בזה. בן המשפחה התוקף רצח את הקורבן בדי

להשתיק אותה. זה נושא שמאד מתרחב, וידינו בבולות. דובר באן על צווי הגנה. על איזה

צווי הגנה מדובר? ברגע שיודעים שהיא הגישה תלונה, שהיא הוציאה את הסוד החוצה,

הרי שהיא נתונה לאיום של בל החמולה, לא רק של התוקף עצמו. צריר להתייחס לבר.

לא מספיק לערור בינוס בתור הבנסת, אליו יבואו נציגים ערביים מבל התחומים.

צריר לפעול גם בתוך החברה הערבית עצמה. צריר להגיע למצב שהעניין הזה ממש ירתיע.

שלא יחשבו שיש באן הסבמה חברתית, ושהמשטרה בינתיים לא מטפלת בזה במו שצריך.

אני יודעת שלגבי מלחמה בתאונות דרבים עושים הרבה. עושים מבצעים. לפחות הנושא

מדובר, ודנים בו. בואו נתחיל לעשות מבצעים גם באן.
היו"ר תמר גוזינסקי
ישנן קבוצות אובלוסייה בארץ שבהן לפני השאלה של הגשת התלונה יש שאלה

שהאישה או הנערה צריבות להחליט האם היא מדברת בבלל. אני יודעת שבאובלוסייה

החרדית הקורבן מוקע. נערה שהותקפה לא תובל להתחתן בעדה החרדית, לא חשוב שהיא

היתה קורבן - היא תמיד אשמה. אני מבירה מקרה מסוים בו שתי בנות הותקפו על ידי

אביהן. הן היו צריבות לעקור מן המקום בו הן התגוררו. אני לא יודעת מה יקרה אתן

בעתיד, בי הן מסומנות באיקס. הן פסולות לבל דבר בתור החברה שלהן.

בקבוצות באלה, בחברות באלה, ובבוונה דיברתי על החברה החרדית, בדי להדגיש

שלא מדובר רק בחברה הערבית - בלי הסיוע הרגילים, שטובים, אולי, לנשים בתל-אביב,

לא עובדים. צריר להיות פה מערר חסוי, נוסף למערר הרשמי של משטרה ורווחה. צריבים

להיות אנשי מקצוע לא מזוהים, שיבולים לשמש בתובת עם הבטחה מראש ששום דבר לא

נחשף. הטיפול צריר להיות בהתאם למקרה. אם אנחנו לא מתחשבים בייחודיות הזו, ולא

יוצרים מנגנונים ייחודיים לחברה הזו ' לא פעלנו נבון.



אני חושבת שרוב הנשים שנופלות היום קורבן לאלימות, לא מתלוננות באופן כללי.

על אחת כמה וכמה באוכלוסייה הערבית. הדברים מתקשרים לנידוי, והוא מתקשר לנישול

מהרכוש, שקשור ברעב ובמצוקה. צריכה להיות חשיבה אחרת בנושא הזה לגבי החברות

האלה. אני מאד מצטערת על כך שאנשי משרד העבודה והרווחה לא טרחו להגיע לצורך

הדיון בנושא הזה.
נדיה חילו
כאשר הוזמנתי לישיבת הוועדה לצורך דיון בנושא קצת היססתי אם להגיע, ולא

מתוך זלזול בנושא. זכוך לי שנערכו כבר הרבה מאד דיונים בעניין, ויש אולי קצת מודעות

רבה יותר לנושא, במיוחד במגזר הערבי. עם זאת, יש לשים את הדברים על השולחן -

בפועל לא זזו דברים מעשיים בשטח.

שמעתי את ההיסטוריה ואת ניתוח הדברים. לא שהדברים מקדמים אותנו או

מחזירים אחורה, אך אם נוכל להפיק לקחים פעם אחת, ולצאת הלאה, לא רק מתוך חשבון

נפש אלא מתוך התמודדות עם התופעה - הרי שטוב עשינו.

שמעתי על ההיערכות של המשטרה, ועל ההנחיות לגבי גורמי סיכון. אולי אלה

דברים שנוגעים לאוכלוסייה הכללית, וגם נוגעים בחלקם לאוכלוסייה הערבית. ישנם גם

גורמים נוספים שקשורים ספציפית למגזר הערבי. אולי הם ייראו פרימיטיביים לחלק

מאנשי המשטרה, אולי הם יזלזלו בהם, אך הם צריכים להיות משולבים במערך ההסברה.

אין לנו את הכלים לשנות את כל הדעות בחברות השונות. צריך להתמודד עם המציאות כפי

שהיא. אני יודעת על עוד מקרה של רצח אישה על רקע של שאלות ירושה.
משה לובלסקי
מי עוזר להן בענייני רכוש וירושה?
נדיה חילו
מייד אתייחס לנושא הזה. זו תופעה ספציפית למגזר הערבי. יש עוד כל מיני

תופעות נוספות שהן ספציפיות, כך שבכל מערך ההסברה, וגם במערך הכללי, חייב להיות

מנגנון נוסף ואשכול נוסף של מניעים ספציפיים למגזר הערבי.
מרינה סולודקין
לא שמעתי מי הכתובת שצריכה להתעסק בזה.
נדיה חילי
מייד אגיע לזה. אני רוצה להתייחס דווקא לחברה שלנו, החברה הערבית. אני לא

רוצה להתייחס למשטרה. אני חושבת שהחברה שלנו לא מתמודדת עם התופעה הזו, למרות

כל ההצהרות שאני שומעת, שהן לפעמים הצהרות שמתבקשות מדיון כזה או אחר, כאשר

יש איזו מגמה. באופן כללי, החברה הערבית בורחת מן התופעה, ולא מתמודדת אתה.

הנושא הנוסף שאני רואה אותו הוא הכשל המערכתי של המערכות המקצועיות,

כולל מחלקת הרווחה. המערכת צריכה לקחת בחשבון את כל האלמנטים התרבותיים

המאפיינים אותנו, וכך להתמודד עם העניין הזה.

החלק הציבורי לא מסתיים בכנס, כפי שהציעו כאן. אני רוצה לראות ראש מועצה

שיכריז על מודעות לנושא של לחימה באלימות. האלימות קיימת והיא גוברת. היא נוגעת

ותיגע יותר בנשים הערביות, כי האלימות בחברה הערבית גוברת בימים האלה. אם נכנסת

נורמה נוספת של שימוש בכלי הזה ככלי תקשורתי או כלי של הסדרת יחסים בין אישיים,

האלימות הזו תפרוץ יותר כלפי הנשים. אני הייתי רוצה לראות מודעות של הסברה

והקצאת משאבים לכך. לכאן צריך להכניס גורמים ציבוריים כמו ראשי רשויות ועד חברי



כנסת. צריך להכניס גם גורמי כוח נוספים, גם דתיים, לעניין. צריך לנצל את כוחם, כפי

שמנצלים את כוחם לסולחות למיניהם. הם צריכים להירתם להוקעת התופעות הללו. הם

יכולים לעזור ליצירת קונצנזוס ציבורי בעניין הזה.

החלק המערכתי של גיוס כל המערכות כולן, בוועדה בין משרדית - -
היו"ר תמר גוז'נסקי
הקימו ועדה.
נדיה חילו
אני לא מדברת על ועדה עליונה. אני רוצה להוריד את הדברים לרמת השטח.
משה לובלסקי
צריך כסף בשביל זה. אף לשכת רווחה לא רוצה לעבוד היום לפי המלצות הצוות

הבין-משרדי. הם אומרים שיש צורך לשם כך בתקציבים. מנכ"ל משרד העבודה התחייב

להעמיד תקציבים ומקורות, ושום דבר לא קורה.
רות ברוך
אני מטעם "אמונה". אין לי יותר להוסיף לגבי הבעיה, היא הובהרה, אלא רק לגבי

פתרונות, שנראה לי שהם חשובים. נדמה לי שזה צריך לבוא מהצד החינוכי, מהצד של

יצירת מודעות דרך החינוך. צריך להתחיל עם הדור הצעיר, ליצור תוכניות לימוד

ספציפיות לכל מגזר - אם זה המגזר הערבי או החרדי, כל מגזר שהוא. צריכים להיות אנשי

מקצוע שיעמדו על הבעיות האלה ויתחילו מהגיל והדור הצעיר. זה אחד הפתרונות

להתחיל בהם.

אולי אפשר לפעול דרך מועדוני נשים. אינני יודעת כמה מועדוני נשים יש במגזר

הערבי.
האשם מחאמיד
איפה יש מועדוני נשים? אני לא שמעתי על זה.
רות ברוך
יש הרבה מועדונים בירושלים, שדואגים לחינוך, להעלאת רמת האישה בכל מיני

רמות: ברמות של השכלה, של מודעות, של תרבות וכל מיני דברים. זה אחד הדברים

שצריכים להציג לפני המנהיגים וראשי הקהל הערבי - לפתוח מועדוני נשים, להגיע דרכם

למודעות של נשים, לחזק אותן דרך עצמן, ודרך הגורמים הקהילתיים, כולל המנהיגות

הנשית שקיימת. כמובן שהכל דורש כסף.

צריך להגיע למצב בו לא מקיימים את "יום האישה" פעם אחת בשנה, ובו

משתתפות רק נשים. צריך, אולי, להתחיל את יום האישה דרך בתי הספך. בכל מגזר יש

בעיות, אך יש מגזרים שמתאפיינים ביותר בעיות, ושם צריך לעבוד דרך הגורמים האלה.
דפנה ביינוול
צריך לתת אמצעים לנשים האלה, כמו סיוע משפטי בקהילה. לדעתי כל נושא

התקיפה של המשטרה אינו במקום כאן. ידוע שהחוק מגן גם על נאשמים. כאשר מוגשת

תלונה למשטרה, המשטרה מטפלת בה מיידית. קוראים לתוקף, והוא מתבקש לתת הודעה

במשטרה. במקרה הטוב יותר אנו גם מגישים בקשה למעצר עד תום ההליכים. אנו באים

לשופט, ואנו מתבקשים להמציא ראיות. אילו ידעתם כמה דם ויזע ניגר כדי להשיג מעצר



עד תום ההליכים. בדרך כלל בית המשפט לא עוצר. עוצרים בקלות יותר על סמים. על

אלימות כמעט ולא עוצרים.

כאשר מבקשים חלופה, ומרחיקים את התוקף לעיר אחרת - עד כמה אפשר להרחיק

אדם שדקר את אישתו או סטר לה? העונש הטוב ביותר שהצלחנו להשיג אי פעם היה מאסר

של שנה, או שנה וחצי.
היו"ר תמר גוז'נסקי
נדיה התלוננה 28 פעמים. כל העיר ידעה על מצוקתה. כולם ידעו שהאחים החליטו

לנשל אותה מרכושה, ולכן הם דקרו והכו אותה. האם אין דרך במדינת ישראל להציל אישה

כזו? האם היא חייבת למות?
דפנה ביינוול
במקרה הטוב, ניתן לעצור את האדם התוקף.
היו"ר תמר גוז'נסקי
מה חסר לנו כדי לתת את ההגנה המספקת?
דפנה ביינוול
דיברו כאן על מינור מראש, על עזרה מצד מקורות הרווחה. המשטרה היא הצעד

האחרון שננקט. כאן היה מדובר על סכסור בענייני ירושה. זו בכלל בעיה אזרחית. צריר

לזכור שבכל מקרה יש גם צד שכנגד, וגם לו יש עורר דין. גם אם התוקף נמצא שנה או

שנתיים במאסר, הרי שבסופו של דבר הוא משתחרר וחוזר הביתה. צריר להבין שלא ניתן

לתת עונש של מאסר עולם בגלל סטירה.

אנו רואים מקרי רצח בדיעבד, גם בחברה היהודית. יש לנו היום הנחיה שכאשר יש

סכסוכים בתוך המשפחה, אנו לא נותנים עיכוב הליכים, גם אם מבטלים את התלונה, כמו

שמקובל לעשות. אחרי כן, כאשר הדברים מגיעים לבית המשפט אנו מפעילים את שירותי

הרווחה. יש מודעות גדולה לנושאים האלה היום.
היו"ר תמר גוזינסקי
אז למה הן נרצחות?
נעמי חזן
השאלה היא איזו שינויי חקיקה ימנעו, או עשויים לסייע במניעת מקרים כאלה,

מעבר לכל מה שקיים ונעשה כיום?
דפנה ביינוול
האם את באמת סבורה שכאשר אדם גמר בלבו לרצוח - שינוי חקיקה ימנע ממנו

לעשות זאת?
נעמי חזו
לא. אני שואלת - איזה צעדים נוספים אנו יכולים לנקוט?
דפנה ביינוול
על רצח יש עונש כבד ביותר, הכבד ביותר שקיים, ובכל זאת זה לא מונע מקרי

רצח. אדם שרוצה לרצוח ירצח, גם אם הוא יידע שהוא מועמד למאסר עולם. אנר צריכים

להתחיל את הטיפול בחינוך, בסיוע לנשים - -
מרינה סולודקין
אני חושבת שאנו צריכים להתחיל להוציא את הנשים מביתן, למקומות אוזרים, כדי

לתת להם הגנות.
דפנה ביינוול
למשל - מעון לנשים מוכות. זה נכון.
מרינה סולודקין
אנחנו מדברים פה על כישלונות של כל המערכות. אנחנו לא יכולים לחשוב על

שינוי בחברה שבה רצח הוא דבר מקובל. אני חושבת שצריר פתרונות אחרים. אני גדלתי

במדינה אחרת, ולפי דעתי אנו מפתחים כאן מגזרים עם כללי משחק אחרים. במשך 70 שנה

היה ניסיון בברית המועצות, שגם הוא נכשל, אר לפחות ראינו בניסיון הזה אנשים

שמאמצים את עקרונות החברה המערבית יותר ויותר. לכולם, לפחות, היו כללי משחק

אחידים.
ענת מאור
יש לר סטטיסטיקה לגבי מקרי הרצח בחברה בה היית?
מרינה סולודקין
ראיתי את החברה הטטארית - -
ענת מאור
אני רוצה לברר, קודם כל, על כינוס הישיבה. נדמה לי שאנו שואלים שאלות

בהיתממות. לצערי הרב, אני, לפחות, יודעת שמאז שאנו עוסקים בנושא, אנחנו לא יכולים

להישיר מבט לאף אישה בארץ ולעודד אותה בביטחון להתלונן, ובכר שתהיה בטוחה

ומוגנת באופן מוחלט.

יתרה מזאת. אם נבדוק את רוב מקרי הרצח בשנתיים האחרונות - רובם קרו לאחר

שהאישה התלוננה במשטרה, ולאחר שהיא התגרשה. זאת הבעיה שלנו. יש לנו עשרות

חורים במערכת. חובתנו היא לאתר את החורים הללו, ולדאוג לסתום אותם. צריר לבדוק

איפה האיום הראשון. חוקקנו חוק נגד מעצרים והתוקף משוחרר מייד. זו בעיה אחת. יש

בעיה אדירה משלב התלונה ועד שלב המשפט. אני מטפלת עכשיו בשני מקרים כאלה,

ואינני יודעת מה לומר להורים ולאישה. אין לנו הגנה טובה עבורה. אני ממליצה על

הליכה למקלט - -
היו"ר תמר גוז'נסקי
התנאים במקלטים הם איומים ונוראיים.
ענת מאור
מיד נגיע לעניין התקציבים. משפט נמשר זמן רב. מה קורה בזמן המשפט? מי מגן על

האישה? דבר נוסף - האם אנו לא יודעים איזה עונשים עלובים ניתנים על ידי בתי המשפט?

מדוע קבענו עונש מינימום?



מה קורה כאשר התוקף משתחרר? קחו לדוגמה את פנינה ביבאס. יש לה מטריה

ציבורית, והיא עדיין מאוימת. בעלה לשעבר הודיע ביום הערעור שכאשר הוא ישתחרר

הוא ירצח אותה.
היו"ר תמר גוז'נסקי
צריו לתבוע אותו על איום ברצח.

ענת מאור-.

זו הרי חלק מן הבעיה. למי יש כספים? איפה הסנגוריה הציבורית שצריכה לעזור

לה? כל הכבוד לאותה אישה, אר היא מותשת.

אני מסכימה עם דבריה של משה לובלסקי. אי אפשר לעשות הרבה עם בעית

התקציבים. אנו מפקירים את הנשים אם אנו לא מקציבים לנושא הזה תקציבים. אי אפשר

לעשות קמפיין שממריץ את הנשים להתלונן ולצמצם את התקציב למקלטים ולקווי החירום.

אם מקימים ועדה בין-משרדית, והיא ממליצה המלצות שעוברות אישור - אם אין תקציב

ליישום אותן המלצות, הרי שזו הבעיה.

אני מברכת על הישיבה, כי אני חושבת שצריך לעשות עוד ועוד, כל הזמן. צריך

לבדוק איך מקדמים את המודעות לעניין.
עיידה סולימאן
כל פעם שאנו מוזמנות לישיבות כאן אנו שוקלות מחדש האם להגיע או לא. חשוב

להגיע. דנים ומדברים, כל נציג משרד או נציג של מערכת מתגונן. הכל טוב ויפה, אר אי

אפשר לסגור עיניים ולהתעלם. אישה שהגישה 28 תלונות במשטרה, והתיקים נסגרו בכל

פעם, מסיבה זו או אחרת. מדובר בנסיבות חמורות מאד של תקיפה, עד כדי חבלה ונזק

שחייב הגעה לבית חולים. היו טענות של השוטרים שהאישה גבולית, והיא לא ממש בסדר.

הם יעצו לאישה להתרחק מאחיה. זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. יש כאן כשל

מבחינת המשטרה. זה אומר שהטיפול לא היה בהתאם להוראות. אם קיימות הוראות

ברורות לשוטרים, אני לא מבינה איו עברו על דברים כאלה לסדר היום.
מרינה סולודקין
מה עם השכנים שידעו על העניין?
עיידה סולימאן
שכנים לא אחראים על החוק וקיומו. זו לא האחריות שלהם להגן על אף אחד. זו

האחריות של המשטרה. כאשר אישה מתלוננת היא עושה זאת במשטרה, לא אצל שכניה.

אני לא רוצה לומר שאין אחריות גם עלינו, כחברה, לעניין האלימות נגד נשים. אני אומרת

שאותה אחריות שקיימת על החברה היהודית קיימת גם על כל חברה שנמצאת בעולם הזה.

זה לא דבר שאופייני רק לחברה הערבית, אין כאן עניין תרבותי. צריו להפסיק עם

הדיבורים האלה שכביכול מדובר בעניין תרבותי, ואי אפשר להיכנס לתרבות ולשנות

אותה.

יש אנשים בתור החברה שנלחמים לשינוי המצב. צריו שהממשלה תיתן להם

משאבים וגיבוי. כשאנו מדברים על שני מרכזי סיוע שמנסים לעמוד בלחץ ולהתקיים,

בתקציבים מגוחכים ממש. מדוע התקציבים נמוכים? - אומרים - אתם עוד קטנים, ולכן

תקבלו כסף קטן. לגדולים נותנים יותר. זה עניין שאי אפשר להבין אותו. הקטנים יישארו

תמיד קטנים, והגדולים יישארו גדולים, ואף יגדלו. כאשר מדברים על המלצות לפתיחת

עוד מקלטים - איפה הכסף לכו? המקלט היחידי שבניהול העמותה שלנו קורס כל הזמן

בגלל קליטה מעל היכולת, ועדיין יש דחיות של פניות. הדבר עומד על מצפוננו.



אי אפשר לעבור בשקט על כך שעבר זמן מחודש אפריל ועד היום כדי להכין כתב

אישום נגד גבר שתקף את אשתו, והיתה המלצה משמשטרה לאחר החקירה לפתוח תיק נגדו

ולפתוח בהליכים. יכול להיות שבמקרים מסוימים זה יכול לא להרתיע, אך האם בגלל זה

צריר לבטל את כל החוקים? למה מעלים את הנושא הזה של אי הרתעה בהקשר הזה ולא

בהקשר של גניבות? אם כל אחד יעשה את תפקידו כראוי, ויקבל גיבוי ותקציבים, הענין

ייראה אחרת.

בקשר לעניין הרצח במאכר - איר גבר אלים, שמקבל תרופות, נמצא בביתו ולא

מאושפז? מי משגיח שהוא אכן נוטל את התרופות שהוא קיבל? עד כמה הקשר של לשכת

הרווחה היה אינטנסיבי במקרה הזה?
היו"ר תמר גוז'נסקי
לשכת הרווחה במאכר טוענת שהיא ידעה על המקרה, ולא היה לה כסף לטפל בו.
עיידה סולימאן
מדוע הם לא הקימו קול צעקה, אם כך? אנו מגיעות לכאן בכל פעם רק לצורך

הזעקה. אנו יודעות שאולי אין לדברים השפעה, אך אנו בכל זאת מגיעות.
היו"ר תמר גוז'נסקי
אנשי משרד העבודה והרווחה לא הגיעו לישיבה, לצערי.
עיידה סולימאן
זו לא הפעם הראשונה, לצערי הרב.
נעמי חזן
יש לי שתי שאלות. הראשונה - האם ישי יחידה מיוחדת בפרקליטות שעוסקת

בנושאים האלה?
דפנה ביינוול
זו לא יחידה נפרדת, אך עוסקים בזה באינטנסיביות.
נעמי חזן
אני מתארת לעצמי שבעיקר בערעורים. אני שואלת אם יש יחידה מיוחדת לנושא.
היו"ר תמר גודנסקי
התשובה היא - לא.
נעמי חזן
השאלה השניה היא: האם אתם מיידעים את המרכזים?
מלכה סופר
לאישה מוצע להיות בקשר עם גורמי טיפול - מרכזים או גורמי רווחה. אנו נותנים

לאישה מידע על גורמי טיפול. אם היא מסכימה - אנו מדווחים להם עליה. לגבי מרכזי

הסיוע לקורבנות תקיפה מינית - אנו נותנים לה מידע על קיומם, ומעודדים אותה לפנות.
נעמי חזן
אני מצטרפת לדבריה של ענת מאור, ואנסה לחדד מעט. המטרה הראשונה היא להגן

על אישה שכבר יש לה היסטוריה, שלא יקרה לה דבר חמור יותר, או שלא יקרה מה שכבר

קרה. זו המטרה. אני חושבת שכולנו כבר מתוסכלים מאד מהדברים. אין לי ספק שהדבר

הראשון שצריר להיות כאן הוא תקציבים למימוש הדו"ח של הוועדה הבין-משרדית. צריך

לחשוב במונחים מאד גדולים, לא רק על מקלטים, אבל על מקום שבו אישה יכולה לחיות

חיים נורמליים.
היו"ר תמר גוז'נסקי
מעין הוסטל.
נעמי חזן
כן.
עיידה סולימאן
דירת קלט.
נעמי חזן
לפי דעתי זה חיוני. זה ייתן לה את האפשרות להמשיר את חייה, ושהדירות האלה

תהיינה מוגנות לחלוטין. הדבר דורש תקציב להגנה, והיא ההגנה הפיזית. אפשר לשמור על

מקום כזה. היא לא צריכה תמיד את המקלט, אלא את הטיפול והאפשרות להמשיך באורח

חייה.

רוב הבעיות נוצרות כאשר לאישה אין לאן ללכת. היא נשארת בבית ומכונה לספוג

אלימות כי אין לה לאן ללכת. יש לנו דוגמאות מהסוג הזה. נשים שכבר היו במקלט שלוש

פעמים, ואין להן לאן ללכת.

אני חושבת שצורת הקומוניקציה בין המשטרה לבין ארגוני הנשים שעוסקים בנושא,

חייבת להיות ישירה יותר. אני מבינה שקיימת כאן בעיה של צנעת הפרט. אני יכולה

למצוא את כל הפלפול האפשרי, אך מה קורה? לפעמים המקלטים מפנים, והאישה מסרבת.

אם היא כבר הגישה תלונה והדבר לא עובר, לא לרשויות הרווחה אלא בחזרה לאלה

שמסוגלים לעשות את העבודה. עד שהם עושים את העבודה אנו בינתיים מפקירים את

האישה. הייתי מציעה לחתור בכיוון הזה.

אני רוצה לשאול את נציגי הפרקליטות. אני לא באה בטענות, אתם באמת רגישים

לנושא. אני באה בהצעה סטרוקטוראלית. אני חושבת שמקצה השיפורים במשטרה החל

כאשר התחילו להקים יחידה נפרדת עם ייעוץ נפרד, עם עבודה מקצועית נפרדת. זה לא

קיים בפרקליטות. אין התמחות בתחום הזה, שתעלה את הרגישות ותגביר את המקצוענות

ותאפשר זירוז של הליכים. ההצעה היא להקים יחידה כזו בתוך הפרקליטות, שתטפל

ותתמחה רק בנושאים האלה. זה יהיה טוב לכולם, כך אני חושבת.
משה לובלסקי
אני עוסקת בנושא די באינטנסיביות בשנתיים האחרונות. מדוע אני ממקדת את

משרד העבודה והרווחה? לא בכדי לברוח מאחריותה של המשטרה, אלא משום שמשרד

העבודה והרווחה, וזה בא לידי ביטוי בהקמת הצוות הבין-משרדי בראשותו - טוען שהוא

המרכזי בקהילה. הם לא אומרים שהמשטרה תהיה הגורם הראשון בקהילה, אלא הם. הם

טוענים שהם ה- .case managersבתור שכאלה הם צריכים לקבל אחריות.

זו לא שאלה מי מתגונן ומי לא. אחרי שהיו מקרי רצח, הוקמה הוועדה

הבין-משרדית. ישבה הוועדה בין-משרדית, והגיעה למסקנה שאחד הפתרונות המשמעותיים



הוא הטיפול בקהילה. לא טיפול מלמעלה, אלא טיפול בידי אנשים שמכירים את הבעיה,

ואת ההיסטוריה שלה. לצורר זה יש תוכנית שלמה מה מקומה של המשטרה בקהילה, מה

מקומו של משרד העבודה. הם רוצים לנהל את הכל. הם לא התנערו מזה, אלא הם אמרו

שאיו להם כסף לכך, ולכן הם לא יעשו. כר נופלים הדברים.

אם יש קונספציה שהלשכה לשירותים חברתיים בקהילה, או אס הקונספציה היא

שמוכרחים להביא את הדברים לטיפול בקהילה קודם כל, כי הרי המשטרה ממונה על

אכיפה, לא על עבודה סוציאלית - יש להקצות לכך משאבים. לכן בהנחיות שהוציא סגן

ניצב מלכה סופר בחודש ספטמבר האחרון יש קשר בין המשטרה כגורם האוכף לבין הלשכה

לשירותים חברתיים כגורם המטפל. בהחלטות וההמלצות של הדו"ח הבין-משרדי יש אחר

כך חיבור של בית החולים במקום, שצריך לתת סיוע, של שפ"י - השירות הפסיכולוגי

המקומי, וכן הלאה וכן הלאה.

כאשר אני מדברת על אותן המלצות, מדובר על דברים שנקבעו ב- 1990. ועדה

שהקימה אורה נמיר בשנת 95 המליצה גם היא דברים דומים. היום אנחנו בשנת 99 ועדיין

תקועים באותו מצב. אנו מדברים על הדברים, ולא עושים. חשוב שנבוא ונדבר, אך אם יש

החלטות, ויש צורך בתקציב לצורך כך, צריך לבצע את זה לאלתר.
היו"ר תמר גוז'נסקי
יש הערכה כמה תקציב נחוץ לעניין, לפחות בהתחלה?
משה לובלסקי
לפחות 10 מיליון שקל. זה לא סכום שהוא בשמיים. גם 20 מיליון שקל זה לא סוף

העולם. אמרנו שנלך בהדרגה, וניקח תחילה מקומות רגישים יותר, לצורך הטיפול. מאכר

זה מקום רגיש, וצריך לתגבר שם בעובדים סוציאליים. העניין הוא שלא מגיעים לזה. איך

נתקדם?
מלכה סופר
המשטרה באמת עשתה הרבה צעדים. זה לא אומר שזו סוף הדרר. צריך עדיין

לעבוד. הוקצו תקנים לתשע חוקרות ערביות. אנו נתקלים בקושי בגיוס מועמדות מתאימות.

חלק גויסו. בתחנה אחת נציב יהודיה דוברת ערבית, עם השכלה רלבנטית. יש לנו קושי.

מועמדות רבות נפסלו מכל מיני טעמים.
תגריד ג'האשן
אני רוצה להעיר שההכשרה מאד לא נוחה. אני מכירה נשיס נשואות ביפו שהיו

יכולות להתאים הכשרה, אך לא יכולות להיות חמישה חודשים מחוץ לבית.
מלכה סופר
אלה התנאים שלחוקרת במשטרה.
היו"ר תמר גוז'נסקי
אז תבדקו את העניין. אם יש צורך בחוקרות, ואותן נשים לא יכולות להיעדר למשך

חצי שנה מהבית, ניתן לבדוק זאת. קצת גמישות.
מלכה סופר
ברור שכאשר תימצאנה אותן חוקרות הן תעבורנה הכשרה משולבת בשיתוף עם כל

העמותות, כדי לקבל השכלה מתאימה. חשוב לומר שהמשטרה עושה הרבה מאמצעים. יש

פה תסכול מאד גבוה מהדיונים החוזרים ומהעבירות שמתבצעות. אולי, באמת, מילת



המפתח היא כסף ומשאבים לטיפול. המשטרה הקצתה משאבים. 170 חוקרים לנושא הזה זה

הרבה משאבים. יש צורך בפתרונות נוספים שילוו את הטיפול המשטרתי. הפתרון לא יכול

לבוא בלעדית מהמשטרה.
עמליה וקסמן
רציתי לומר שכבר כמה שבועות אני מנסה לטפל, יתד עם איגוד מרכזי הסיוע,

בשורה התקציבית שהובטחה להם על ידי משרד העבודה והרווחה לפני חצי שנה. זה לא

נכנס לתקציב. עם כל הלחץ שאנו מפעילים אנו לא מצליחים להכניס את העניין לתקציב.

זאת למרות שיחות עם חברי כנסת וכן הלאה. הדרך היחידה שנותרה לנו היא הפעלת לחץ

פה בתור הכנסת בוועדת הכספים, ואחרי כן - אולי במליאה.

אני רוצה לחדד את ההבדל. אחד התנאים שלמשרד העבודה והרווחה, למרות שהוא

כבר הבטיח את השורה הזו, זה שאם הוא נותן כסף הוא גם רוצה להשפיע על התהליכים.

ההבדל בין מרכזי הסיוע למשרד העבודה והרווחה, זה שאותן נשים שמגיעות לארגונים

האלה מכל המגזרים, לא יכולות להגיע ללשכה שתיקח מהן את הפרטים שלהן ואת מספרי

תעודות הזהות. אותן נשים פשוט לא תגענה.
חליל הייתם
עלה פה העניין של יעוץ משפטי בעניינים האזרחיים. רציתי להעיר שפה מדובר

בפלילים. מי שמייצג בפועל את המתלוננת זו המדינה. לא יעזור אם בענייניה המשפטיים

יהיה לה ייצוג משפטי או לא. אולי זה אף יחמיר את מצבה.

הערה שניה היא לגבי התקציבים. לגבי מטאל חטיב בת ה- 17, היה ברור שהיא

בסכנת חיים. לא היה תקציב להגן עליה. איך זה שבמשחקי כדורגל למשטרה יש תקציב

להציב אלף שוטרים.

מלכה סופר-.

זו לא דוגמה טובה. המשטרה לא מממנת את השמירה במשחקי כדורגל.
היו"ר תמר גוזינסקי
זו לא דוגמה טובה, אז יש דוגמאות אחרות.
משה לובלסקי
למה אתה כל הזמן רוצה עזרת משטרה ולא עזרה של לשכת רווחה?
חליל הייתם
אני לא מטיל את כל האחריות על המשטרה, אבל כאשר אני רוצה להתייחס לבעיה

שהמשטרה היא צד בה, אני רוצה להעיר את ההערות שלי כלפי המשטרה.
מרינה סולודקין
חשוב שהתקיימה הישיבה הרצינית היום. היו הרבה טענות שהועלו, גם כלפי

המשטרה וגם כלפי משרד העבודה והרווחה. אנחנו צריכים גם לחשוב על פתרונות חדשים.

שמעתי היום שיש אנשים מהמגזר הערבי ומארגוני מתנדבים, שסבורים שהם לא היו

צריכים להגיע לכאן היום. אני לא חושבת שזה נכון, כי לנו חשוב מאד לשמוע את העמדות.

גם לכם, כר אני חושבת, חשוב לשמוע מה אנחנו רוצים לעשות כאן.

במסקנות שאנו כותבים כוועדה, ומגישים לשולחן הכנסת, נכתוב את כל

ההמלצות ששמענו כאן. אני צריכה לומר שאם למטאל חטיב לא היה מקום לאן להגיע -



אנשי הקהילה, חברי המשפחה, השכנים - איפה הם היו? אני באתי ממדינה בה לא היו

מקלטים לנשים מובות, אך היתה מערבת אזרחית. שכנים, משפחות אחרות, חברים לעבודה

- איר זה יכול להיות שהם לא - -
נאילה עוואד
אבל הם בצד השני של המתרס. הם נגדה.
מרינה סולודקיו
תלונות מגישים למשטרה ולמשרדי ממשלה. אנחנו ככנסת עובדים מול המשטרה

ויחד אתה. את זה אנחנו יכולים לשפר, אר איר נשפר את המצב שלבת 17 לא היה מקום

בכל המדינה להגיע אליו?
עיידה סולימאו
היא הלכה למשטרה, והמשטרה שלחה אותה הביתה.
מרינה סולודקין
יש ערוצים רשמיים שאנו צריכים לפעול בהם ולבצע דברים. יש גם ערוצים לא

רשמיים. אם אתם שהכל בצד האחר של המתרס, תחשבו על המגזר היהודי.
היו"ר תמר גוז'נסקי
הזמן שלנו קצר, ואני מתנצלת על כה הדיון היום היה מאד תכליתי. גם אם הוחלפו

האשמות, בשורה התחתונה אנו נמצאים בשלב חדש. השלב הקודם היה לעודד נשים

להתלונן. אמרנו לנשים לא להסכים להיות קורבן לאלימות שיטתית. לפחות שלושת

המקרים שהיו היום על סדר היום - שני המקרים בנצרת והמקרה במאכר - מדובר בהם

בגילאים שונים, סיבות שונות, אר בכל שלושת המקרים הקורבנות הגיעו למשטרה, לרווחה

או לעמותה.

כל המערכת היום צריכה לעלות מדרגה. לא מספיק לשאול היום למה לא האישה

לא מתלוננת. ככל שנשים יפנימו יותר שמותר להן, והן צריכות להתלונן, הדרישה לסיוע

תגדל. ככל שיותר נשים יבינו שזו הדרר להציל את חייהן, מספר הפניות תגדלנה. האלימות

הסמויה תצא החוצה, ותהפור בעיה חברתית. לכן כואב יותר שאנו לא מצליחות להגן

עליהן. אנו עלולים לשדר שדר שאין טעם להתלונן כי זה ממילא לא עוזר. אנו עלולים

להגיע לריאקציה מאד מסוכנת, שנצטרר לשוב ולשכנע נשים לצאת ולהתלונן.

אני מבינה שאנו נוציא מכאן מחאה על כר שלא הופיעו אנשי משרד העבודה

והרווחה. יכול להיות שבמקרה של הרצח במאכר גם נציג משרד הבריאות היה צריר

להסביר לנו מה עלינו לעשות במקרה של אדם מסוכן.

נאמרו כאן דברים מאד מעשיים. ברור שהדגש הוא על רווחה והגנה, נוסף על

הענישה ועל הדברים האחרים. כל המערכת של תלונות, העמדה לדין וענישה, היא מערכת

ממושכת. הסבל הוא יום-יומי. הרווחה לא צריכה לחכות להחלטות של בית משפט. היא

יכולה להגיש את הסיוע מייד.

משה לובלסקי סיפרה כאן בכאב שבגלל 10 או 20 מיליון שקל לא מתחילים ליישם

החלטות שהן כבר ידועות - זה באמת מסוג הדברים שהם בלתי נסבלים. דבר נוסף -

התקציבים למקלטים ולמרכזים. הדבר השלישי הוא בקשה למשטרה שתבדוק את עצמה.

עלו פה דברים, בין היתר גם בקשר למקרה של הנערה בת ה- 17. אנו מכירים את הדברים

מההיסטוריה, בהקשרים אחרים. עדיף לחטוא בחשש יתר, מאשר בהזנחה. צריכה להיות

רגישות כזו, שעדיף שהיא תלר לתקופת זמן למקום אחר, ובינתיים תיערר בדיקה האם היא

אכן יכולה לחזור הביתה. צריר לשאול את הנערה. לא יכול להיות שנערה בת 17 תאמר



שהיא פוחדת לחזור הביתה, ויחזירו אותה הביתה. אנחנו מוכרחים לסמוך עליה, היא

יודעת מה קורה. היא מכירה את מערכת היחסים יותר טוב מכל אחד אחר. אם היא אומרת

שהיא פוחדת לחזור לביתה - לא מחזירים אותה הביתה.
מלכה סופר
בהרבה מאד מקרים לא מחזירים.
היו"ר תמר גוז'נסקי
לגבי ענייו הסיוע המשפטי, יש בארץ סנגוריה ציבורית. יש כמה צעדים שנעשו, אך

יחד עם זאת, הפער בין מי שיכול לממן לעצמו עורך דין לבין מי שלא יכול - הוא שמיים

וארץ. אנחנו יכולים גם להביא דוגמאות הפוכות כיצד אנשים עם כתבי אישום נוראיים

יוצאים בצורה קלה יחסית, כי המשפטן הטוב שהם לקחו עזר להם בכר.

בזמנו דיברנו על המערך הזה. לפני חמש שנים. אמרו לנו שאין בעיה שנשים יבואו,

אך השאלה היא איפה המרכזים האלה ממוקמים. אם הם ממוקמים בתל-אביב או בחיפה זה

חסר תועלת.
משה לובלסקי
אני לא זוכרת שעשינו כאן איזשהו דיון בשנתיים האחרונות לגבי מה חושבות

הנשים על הסיוע.
היו"ר תמר גוז'נסקי
אני מציעה לפנות למשרד המשפטים בבקשה שתיפתחנה בנצרת, באום-אל-פחם

ועוד כמה מקומות, לשכות כאלה.
כפאח בכר
אבל זה לא יכסה את נושא האלימות נגד נשים.
היו"ר תמר גודנסקי
יכול להיות שיהיה צורך לקיים דיון נפרד בנושא של סיוע משפטי, ולהביא גם את

אנשי הלשכות עצמם, וגם להעלות רעיונות נוספים איך לסייע בייעוץ משפטי או אחר.
דפנה ביינוול
בעניין של חשש יתר - המדיניות שלנו, בכל הדרגים, היא שכאשר. יש אלימות

במשפחה אנחנו רצים עם עררים. גם אם לא עוצרים את האדם - אנחנו לא לוקחים סיכונים

בנושא, לעומת נושאים אחרים.
עיידה סולימאן
הייתי מציעה למשטרה לבדוק אפשרות ללמוד מודלים שקיימים בארצות אחרות.

בארצות הברית, למשל, בדנבר, קולורדו, שמעתי וביקרתי במקומות בהם יש תוכנית

נהדרת, ובה יש שיתוף פעולה בין המשטרה למקלט לנשים הקיים באזור, או מרכז הסיוע

ועובד סוציאלי מהקהילה. כל קריאה למשטרה בעניין מקרה אלימות - שלושת הגורמים

מגיעים מייד, יחד.
נעמי חזן
אני חוזרת על בקשתי ממשרד המשפטים לחקים מחלקה מיוחדת לנושא האלימות

במשפחה.
היו"ר תמר גוז'נסקי
אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים