ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 27/10/1998

התארגנות להכללת תרופות בסל הבריאות - לטיפול במחלת האוסטיאופורוזיס הפוקדת אחת משלוש נשים בישראל

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מספר 156

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום ג' ז' בחשון התשנ"ט. 27.10.98, בשעה 10.40

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר מרינה סולודקין

יעל דיין

ענת מאור
מוזמנים
ד"ר בועז לב, משנה למנכ"ל, והמרכז את עבודת הוועדה הקובעת את הרכב

סל הבריאות, משרד העבודה

דייר רחל אדטו, יועצת השר למעמד האישה, סמנכ"ל שערי צדק, משרד

הבריאות

שמואל קלנג, אגף הרוקחות, משרד הבריאות

ד"ר ניקי ליברמן, ראש האגף הרפואי בחטיבת הקהילה, קופת-חולים

כללית

פרופ' ציון בן-ישראל, קופת-חולים כלית

פרופ' מנדל אפרים, ראש אגף גריאטריה, קופת-חולים מכבי

גב' תמר גרוואר, אגף הרוקפות, קופת-חולים מכבי

דייר נתן לדרמן, האגף הרפואי, רפואה פעילה, קופת-חולים מאוחדת

גבי נורית טולנאי, אחת מתשע

ד"ר דוד זכרוביץ' יו"ר איגוד רופאי המשפחה בישראל

דייר דינה הרבט, אמונה

נורית גריאני, נציגת עמותת הדיאטיקנים, בית החולים איכילוב

דייר מרדכי וייס, מנהל המכון האנדוקרלי, בית החולים אסף הרופא

דייר פולדש יוסי, בית החולים הדסה "עין כרם"

גבי דליה ליס, מנהלת המחלה לאוסטיאופורוזיס בבית החולים הדסה "עין

כרם"

גבי מאירה חלפון, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' צופיה איש-שלום, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות

עצם, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גבי איימי אבגר, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גבי אידה אלבוקרק, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גבי שולמית ארליד, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גבי גבריאל אשרוב, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

מר מזל אשרוב, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גבי יפה בן-אמיתי, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גבי גוגיט גבעון, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גבי בן ארוש גילה, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם



גב' ציפורה; גרינברג, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' חיה ויינשטיין, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' מאירה חלפון, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' ציפי כהן; העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' שושנה לופט, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' נחמה לוצקי, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' זהבה מאירמן, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' חיה מאירמן, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

מר משה מנדלבוים, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' פועה מנדלבוים, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' מרי עמר, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' אירית ענבר, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' תחיה פישר, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' רעיה שטיינברג, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' מרים שכטר, העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם,

העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם

גב' מרי חדייר, ראש תחום מעמד האישה, הרשות לקידום מעמד האישה

אורון לורנס, טבע, התאחדות התעשיינים

גב' נילי שנער, צוות בריאות, ויצ"ו ישראל

גב' עונגי נתנאל, צוות בריאות, ויצ"ו ישראל

מר אלברטו איצקוביץ', חברת מרק

גב' יעל אלרון שמיר, חברת מרק

מר לאונארד בלום, חברת מרק

מר דורון בן-עמי, חברת מרק

גב' ורד ברק, חברת מרק

גב' מירי גלאון, חברת מרק

גב' שלומית וייסבורד, חברת מרק

מר אוונגלוס יגנם, חברת מרק

מר ערן פישמן, חברת מרק

גב' אריאלה רוזנסקי, חברת מרק

פרופ' אורי ליברמן, יו"ר העמותה לאוסטיאופרוזיס

גב' רותי אמרני, מנהל היחידה לבריאות האישה ולמחלות סכרת

גב' אולגה רז, דיאטטיקנית

ד"ר ליאורה גרטן, מנהלת מחלקת רישום בחברת אלי-לילי ישראל

גב' עליזה זאנה

מר ניצן אופיר

ד"ר חוה טבנקין, מרכז רפואי העמק עפולה

ד"ר ברי קפלן, מומחה למחלות נשים, מרכז רפואי על-שם רבין

גב' לודמילה אוצ'יק, נעמ"ת



גב' מירי אורן, נעמ"ת

גב' רבקה בגה, נעמ"ת

גב' שרה בלבן, געמ"ת

גב' שרה בסה, נעמ"ת

גב' סוניה דינוביץ', נעמ"ת

גב' קדוש חיה,-נעמ"ת

גב' אפרת ישראלי, יוי'ר האגף למעמד האישה, נעמ"ת

גב' מרים לוינגר, נעמ"ת

גב' עשירה מזרחי, נעמ"ת

מר ברלזון משה, נעמ"ת

גב' נעמי ברלזון, נעמ"ת

גב' יהודית סולומון, נעמ"ת

גב' גמיש סימה, נעמ"ת

גב' סופיה קנול, נעמ"ת

גב' אלקושי רות, נעמ"ת

גב' פנינה שוורץ, נעמ"ת

גב' חבילין שולה, נעמ"ת

גב' דבורה שמידן, נעמ"ת

גב' שגל שרה, נעמ"ת

גב' איימי אבגר, שדולת הנשים בישראל

גב' עמליה וקסמן, רכז המרכז שדולת הנשים בישראל

מנהלת הוועדה; דנה גורדון

נרשם ע"י; רקורד - שירותי הקלטה

על סדר היום; התארגנות להכללת תרופות בסל הבריאות - לטיפול במחלת

האוסטיאופורוזיס הפוקדת אחת משלוש נשים בישראל.



התארגנות להכללת תרופות בסל הבריאות - לטיפול במחלת האוסטיאופורוזיס

הפוקדת אחת משלוש נשים בישראל.

היו"ר מרינה סולודקין; שלום לכם. שמי מרינה סולודקין. אני חברת כנסת

מטעם מפלגת "ישראל בעליה" ולפני שבוע אני

נהפכתי לפי הסכמים קואליציוניים ליושבת-ראש הוועדה למעמד קידום האישה. אני

מאוד שמחה, שאנחנו מקיימים ישיבה היום. יש חשיבות רבה ביום של אוסטיאופורוזיס

ארצי אנחנו מקיימים את הישיבה הזו. התחום הזה, בריאות של נשים מטפלת יעל דיין

ואני מבקשת ממד לנהל את הישיבה. אני מאחלת לכולנו עבודה פוריה. תודה רבה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; תודה רבה לחברת הכנסת מרינה סולודקין.

במליאה

נהוג, למעשה בכל הפרלמנטים, אלא שעברנו כבר את

השלב הזה, שכאשר חבר-כנסת נושא את הנאום הראשון שלו, או פותח או מופיע על

הדוכן, בוודאי הדבר גם קיים, אז מי שבא אחריו מברך אותו. מרינה כבר ניהלה, זו

הישיבה השלישית שלמעשה היא מכהנת כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה,

ובכל זאת, אני עדיין בשלב של ברכות על הרוטציה, וכמובן כפי שהצהרתי בישיבת

החילופין, המחוייבות שלי, אני מכהנת כסגנית וממלאת-מקום של מרינה, והמחוייבות

שלי לכל התחומים נשארת בעיצומה ובמלואה. הכוח שלי, למרות הגיל, שהוא גיל

בקבוצה שבה אנחנו דנים היום, וכל הליקויים הבאים איתו, אז אני מרגישה שהתחום

הזה של בריאות נשים, של מעמד האישה, לצערי הרב בחברה הישראלית הוא עדיין

תחום צעיר, שהדרך עוד ארוכה לפנינו, ואנחנו הנשים צריכות להתאים את הגיל

הביולוגי שלנו, מבחינת היכולות שלנו לצרכים ולא להיות מוכתבים על-ידי הגיל

הביולוגי.

אני רוצה לציין דבר כללי לפני שאנחנו עוברים לסדר היום עצמו. הייתה אי הבנה

מסויימת, ואולי בניסוח ההזמנה. וועדות הכנסת כאשר הן מטפלות בדברים ספציפיים,

אינן מטפלות בהיבט המסחרי, שבמקרה הזה תרופות, ומאחר והתרופה הספציפית

פוסאלאן נכללה בהגדרת הכנס הזה, אני מבקשת למחוק את זה מהראש. אנחנו

מדברים על נשים, על מחלה מסויימת, על מניעת המחלה הזו, על איבחון המחלה הזו

ועל כל מה שנמצא בשוק לצורך מניעה, לצורך איבחון, לצורך טיפול והדרישה שלנו,

שוב פעם כוועדת כנסת, הדרישה שלנו היא כמובן מופנית בראש ובראשונה לקופות

החולים ולמשרד הבריאות, משום שאנחנו חושבות שיש הזנחה לא קטנה בנושא

הספציפי של בריאות של נשים, כולל הנושא שאנחנו מטפלים בו היום, והדרישה

הבסיסית שלנו היא בחינה מחודשת כל הזמן של סל הבריאות. סל הבריאות הזמין

לנשים, הכללת תרופות, שהן המילה האחרונה. במקרה הרע יותר - השתתפות מסיבית

של קופות-החולים על-פי הנחיית הסל, הרחבת האינדיקציות גם כאשר האינדיקציה

אולי הספציפית היא לדבר אחד, כפי שאנחנו רואים וזה עוד אחורנית לימי גילוי

הפניצילין, אנחנו יודעים שתרופה שלמעשה האינדיקציה שלה היא אי - מסתברת

כיעילה מאוד לב', ואני מצפה מאנשי המקצוע במשרד הבריאות שיעשו את ההתאמות
הנדרשות כדי שלא נקבל תשובה
אמנם זה הוכח, אמנם זה טוב, אמנם זה נבדק, אמנם

יש מחקר שאומר כך וכך, אבל אנחנו הולכים לפי הטקסט היבש שאישר את תרופה X

למחלה ,Yלמרות שהיא יעילה מאוד במחלה אחרת או בטיפול אחר, אנחנו לא מוכנים

לפחות כספית להשתתף בזה.

מה שאני אומרת הוא דבר פשוט מאוד, יש תרופות מוכחות, יש צרכים מוכחים. את

החיבור ביניהם אנחנו עושים לפי חוק ביטוח בריאות דרך סל הבריאות. יש דברים

חדשים. אנחנו דורשים בחינה כל הזמן ויש אחראי לזה, שנמצא איתנו, ואנחנו דורשים

הכללה לפחות לקבוצות שאובחנו כקבוצות סיכון, או קבוצות גיל שהן יותר מועדות.



אנחנו דורשים באופן כללי לגבי רפואה שעוסקת בבריאות נשים, אנחנו דורשים

התייחסות ספציפית. זה חלק מהאוכלוסייה, שאני אומרת זה שלצערי, ואני אומרת את

זה דווקא לקהל שיושב כאן, לצערי ההתייחסות הבריאותית עד לפני 10-15 שנים

לפחות הייתה האישה כ"רחם", סליחה על הוולגריות שכרוכה בזה. זאת אומרת, כל מה

שקשור בגיל הפיריון אנחנו מבין המובילים בעולם. האישה כיולדת, האישה אפילו עם

בעיות בכניסה להריון, האישה כאם כאשר הילד בגיל הרך ואני מספרת סיפור שהוא

מאוד לא נעים ועברו הרבה שנים מאז, ואני מקווה שזה כבר לא ככה, אבל כאשר ילדתי

את ילדי הראשון ואז לא עשינו בדיקות מקדימות ולא ידעתי אם זה בן או בת, וזו לא

הייתה השאלה, אז בחדר הלידה במה שהיה אז תל-השומר וגם לא היה אפידורל שהיום

אסור להזכיר אותו בשלושה ימים האחרונים, וצעקתי וצווחתי וצרחתי ובשעה טובה

ובמזל טוב נולד בני דן, וכאשר האחראית על חדר הלידה קיבלה את התינוק את הרך
הנולד, היא הרימה אותו והודיעה
"נולד לנו חייל".

זה מעביר בי צמרמורת עד היום. הבן שלי היה חייל והוא כבר לא חייל, ועברנו את זה.

אבל הגישה הזו, כמו הגישה שיש לנו כוועדה ביקורת מאוד חמורה עליה, של הוועדה

לעידוד הדמוגרפיה, שהיא למעשה וועדה במשרד העבודה והרווחה, והיא וועדה לעידוד

ההולדה או להעלות את מספר הילדים היהודים כדי שנעמוד בלחץ הדמוגרפי של היותנו

אי יהודי קטן בין ארצות עויינות וכן הלאה, ההתמודדות הזו, הקצאת הכספים לזה

והאבחנה בין ילד שאינו יהודי וילד שהוא יהודי היא חלק בתפיסת עולים שאנחנו

מגנים בכל תוקף, וכמובן שכל אימת שאנחנו עוסקים באיזה שהוא נושא בריאותי אני

חשה צורך להתייחס לזה.

אני רוצה לציין בקשר להערה הקודמת שלי. לא במקרה אני חתומה על Scientific

Americanאבל במקרה לגמרי החודש הזה, חודש אוקטובר המאמר המוביל

ב- Scientific Americanהוא מאמר על הי'סרומס" ועל התרופות שהם Relatedולכן גם

הצטערתי על הגדרת התרופה הספציפית פוסאלאן כאשר אנחנו דנים

באוסטיאופורוזיס. אני מניחה שכל המדענים ואנשי הרפואה שנמצאים כאן היום

מודעים גם לפרסום הזה וגם לפרסומים אחרים. אני חילקתי בקהל היום חומרים בשם

העברי, לא בדיוק העברי אקדמי האויסטה, אבל גם על אותה תרופה. אני קוראת לכל

התרופות האלה תרופות "פלאים" בין אם הן מונעות ובין אם הן מרפאות ובין אם הן

חלק מפריצות דרך למעשה רב-תחומיות. אני אשאיר לרופאים את העבודה המקצועית

משום שאנחנו יודעים את הבעיה הספציפית שקיימת לגבי תרופות שכוללות

אסטרוגנים, מעודדים דבר אחד מנמיכים דבר שני ולהיפך, ולכן אנחנו מברכים כללית

את הקהילה המדעית כאשר היא מצליחה לעקר גורמים מתוך איזו שהיא תרופה או

מרכיב של תרופות, לעקר גורמים שהם גורמים שיוצרים סיכון במקום אחר, ויוצרים

תרופות שהן למעשה חיקוי לדבר המקורי, אבל הן מעוקרות ומורכבות ככה שהסיכונים

יהיו קטנים יותר.

אני אבקש מהדוברים אחרי להתייחס לשלושה תחומים. התחום הראשון הוא איבחון.

כאשר אנחנו מדברים על איבחון אנחנו מדברים על כל האוכלוסייה בין אם היא קבוצת

סיכון מחמת גנטיקה או סיבות אחרות, או קבוצת סיכון מבחינת קבוצות הגיל. איבחון

אנחנו מדברים היום על בדיקות ספציפיות לצפיפות העצם. אנחנו רוצים לדעת מה

המצב של הבדיקות האלה מבחינת הסל, לא מבחינת היעילות אלא מבחינת הסל, מתי

והאם ובאיזה גיל אישה זכאית לבדיקה של צפיפות העצם. יש הרבה שאלות, אני חברת

כנסת, אני לא רופאה ואפילו לא מדענית. יש הרבה שאלות שאני שואלת, שהן שאלות

רטוריות. כאשר אני שואלת האם אישה זכאית בסל אני מפנה את השאלה. אני יודעת

את התשובה עליה הרי, אני מפנה את השאלה לאנשים שצריכים להחליט על הרכב הסל,

ולכן העניין הזה של איבחון צפיפות העצם היה על סדר היום של הוועדה. כבר למעשה

כל שנה אנחנו עוסקים בזה. יש הרבה דברים שהם אינם בסל אבל בגלל התחרות



המוצדקת וזו הייתה אחת ממטרות חוק הבריאות הממלכתית, ביטוח בריאות. אחת

המטרות הייתה לייצור תחרות בין קופות-החולים גם על דברים שאינם נכללים בסל,

לפחות מבחינת השתתפות, כי אם אני חברה בקופת-חולים Xואני זקוקה ורוצה

ומעוניינת, ולפי דעתי זכאית לבדיקה הזו והם אומרים לי לא, ואני בודקת בקופה

אחרת והם אומרים אנחנו נעשה את זה אבל בהשתתפות שלך כזו או אחרת, אני פעם

בשנה יכולה לעבור קופת-חולים, וזה הציבור לא די מודע לזה ולכן התחרות עדיין לא

מתבטאת בצורה שעדיין היינו רוצים לראות אותה מתבטאת. תחרות בין הקופות במובן

המקצועי של הדבר.

אז הייתי רוצה לשמוע א' - על איבחון. ב' - על כל תהליך המניעה. כאשר יש קצה קצהו

של חוט של התחלה של התהליך, שיוביל לאוסטיאופורוזיס, אני רוצה לדעת מהם

האמצעים המוצעים לנו גם בסל, גם על-ידי הקופות ומה האמצעים כי אנחנו מודדים

את זה מול הדברים הקיימים בשוק. מה הטוב ביותר, ושוב פעם אני מבקשת לא

להיכנס כאן לעניין המסחרי הטהור אלא מה האמצעים הזמינים כדי לייצור מערכת של

מניעה. כוועדת כנסת העניין שלנו העיקרי זה לכסות את מקסימום האוכלוסייה, וודאי

האוכלוסייה בסיכון. זה לא משנה לצורך זה אם מדובר על סרטן השד או על

אוסטיאופורוזיס. אנחנו מדברים על לכסות בשלב של מניעה עם המוצר הטוב ביותר, או

הטיפול הטוב ביותר, שימנע מלהגיע לשלב המחלה. היה והגענו לשלב המחלה, ואנחנו

נשמע כאן מרופאים מטפלים ונשים שהן חולות, אני מבקשת לדעת שוב פעם מה המדינה

מציעה, מה הקופות מציעות, מה הרופאים מציעים ומה הפער בין הדברים האלה משום

שהמטרה הסופית צריכה להיות קודם כל בשלב המניעה, אפילו מבחינת העלות כי

אנחנו עומדים עכשיו לפני אישור תקציב. אין בכלל שאלה, אני אתן לכם דוגמא הכי

בנלית, אין שאלה שאמצעי מניעה בסבסוד גבוה עולים למדינה, אפילו אם יכסו את כל

האוכלוסייה שרוצה בזה, בוודאי נאמר בצבא או בגיל המתאים, אמצעי מניעה גלולות

כלומר ללא עלות או עם עלות מוקטנת מאוד עולה למדינה פחות מאשר עשרים אלף,

שלושים אלף הפסקות הריון בשנה. אז החישוב הכלכלי כשאומרים "אין לנו כסף",

תעשו את החשבון לגבי כל דבר, מנעתם משהו - כמה עלתה לכם המניעה, לא מנעתם -

כמה עולה לכם הטיפול במחלה כאשר אני לא מדברת אפילו על ההיבט הנפשי, אני לא

מדברת על ההיבט התפקודי של אותה אישה או אותו אדם שחלה במחלה. אני לא

מדברת אפילו על תוכלת חיים. אם נדבר עלות גרידא אז אין בכלל שאלה, שמניעה

מתאימה מעששת ועד אני לא יודעת מה, בשלב המניעה העלות עלולה להישמע גבוהה,

אולי לא הכרחית כי האנשים לא חולים ממש, אבל כאשר אנחנו עושים את זה העלות

בטיפול במחלה והעלות הכללית ורוב העלות הכספית, אז אין מה לדבר, שההשקעה

הגדולה צריכה להיות בשלב של איבחון ומחלה.

אנחנו נשמע מספר דוברים. אני מאוד מבקשת לקצר. אני עשיתי רשימה, גם לפי בקשות

וגם לפי שיהיה לנו מגוון של ייצוג ולא לקחתי בחשבון תסלחו לי כיבודים סתם וכמובן,

שאני מקווה שאם כל אחד יסיים בפרק הזמן של חמש דקות אז יהיה לנו זמן גם

לשאלות וגם להערות של אנשים שאני קוראת להם. אני מבקשת את פרופ' אורי ליברמן,

אחריו את ד"ר בועז לב ממשרד הבריאות ואני אציין כל פעם את השניים הבאים. אני

אבקש, פשוט כדי לא לטעות, כי כבר קראתי יותר מדי פעמים לפרופסורים דוקטור

ונכנסתי לצרות, אז אני אבקש מכל אדם שמדבר להציג את עצמו גם בתחום ההתמחות,

וגם את התואר המלא ויושב-ראש של מהו וכן הלאה וכן הלאה, ותחסכו לי מבוכה

בהצגת האנשים. בבקשה.

פרופ' אורי ליברמן; תודה רבה. למעשה גנבת לי את כל הפתיחה.

חברת-הכנסת יעל דיין אני חושב שהיא יותר

מתקדמת בהבנה שלה, לא רק מה שקהל הרחב של החולים אלא גם לצערנו קהל הרחב

של הרופאים ולא רק בארץ, ואני מתכוון פה לנקודה, שאת הזכרת אולי כדרך אגב,



שאוסטיאופורוזיס היא מחלה. אני חושב שהמסר העיקרי והחשוב ביותר שאנחנו רוצים

במסגרת שבוע אוסטיאופורוזיס וכל הפעילויות האחרות, וזה להעביר לקהל הרחב, לא

רק החולים וכן לרופאים ולשלטונות, שאוסטיאופורוזיס היא מחלה. זה חלק הכרחי

מתהליך הזיקנה. כשאנשים מדברים על חלק הכרחי על תהליך הזיקנה, אז מדברים על

משהו שצריך להשלים איתו. לא - זו מחלה ואני לא אכנס לפרטים מה ההגדרה של

מחלה. יש לזה הגדרה במילון רפואי. אני חושב שמבחינה אופרטיבית מה שחשוב

מבחינת מחלה, זה שאנחנו מבינים את המנגנון, אנחנו יכולים לאבחן, אנחנו יכולים

למנוע ואנחנו יכולים לטפל כאשר יש מחלה. אני חושב שכל זה ביחד מעלה את

החשיבות של העניין.

אני ברשותך נראה לי, שלא אתייחס לכל הנקודות שהעלית מכיוון שא' - זה ייקח יותר

זמן וב' - אתם תשמעו חזרה על הדברים. אז נראה לי אולי כדאי שחלק מהדוברים

יתייחסו להיבטים האפידמימוגיים מכיוון, שהיא לא רק מחלה אלא מחלה שתופסת

אחוז ניכר מהאוכלוסייה. אנחנו מדברים פה על נשים אבל זה גם פוגע בגברים, באחוז

מכובד בהחלט פחות מאשר אצל נשים, זה נכון. ואני חושב שאולי דוברים אחרים

יתייחסו לאיבחון, דובר אחד לפחות ואחר-כך אני מניח, ששוב ניקח דובר אחד שידבר

כל אחד על התרופות הרצויות.

אז אם את רוצה שאני אציג את עצמי, קוראים לי אורי ליברמן. אני חושב שזה הדבר

העיקרי שרציתי להבהיר. אני חושב שהמודעות לדבר הזה קיימת בכל העולם. יש פה,

זה דו"ח שיצא על-ידי איגוד אירופאי וזה נייר עמדה של האיגוד האירופאי, שמדבר על

כך, שאוסטיאופורוזיס זה אחת המחלות של האלף הבא, אחת המחלות שרוצים לגבש

לגביה מדיניות כלל של האיגוד האירופאי. אני משתתף בוועדה שהוקמה על-ידי אירגון

הבריאות העולמי, שלקחה על עצמה למטרה שוב להעמיד את הבעיה של

אוסטיאופורוזיס בתור אחת הבעיות שדורשת פיתרון ברמה העולמית בכל מדינה

ראויה. המסר העיקרי כאן באמת, שאנחנו דנים במחלה, שאפשר לאבחון אותה, אפשר

למנוע אותה, אפשר לטפל בה, יש לנו אמצעי טיפול שהולכים ומתקדמים ונשמע עליהם

אני מניח ולכן אני מברך שיש פה ישיבה כזו, מכיוון שחלק גדול מהנושאים שהתפתחו

לאחר ש שר הבריאות, ולכן בהחלט יש מקום לחשוב איך ניתן להחדיר את

הנושאים השונים האלה במסגרת הסל,... ותודה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; תודה לפרופסור אורי ליברמן, וד"ר בועז לב ביקש

לדחות את ההערות שלו אחרי שהוא ישמע. אז אני

אבקש עכשיו מד"ר צופיה איש-שלום מבית חולים רמב"ם. סליחה שאני לא מכירה, אני

מכירה רק חלק מהנוכחים, כמה אפילו רופאים אישיים שלי.

ד"ר צופיה איש-שלום; שמי צופיה איש-שלום ואני מנהלת היחידה

למטבוליזם העצם והסידן במרכז רפואי רמב"ם. אני

רוצה להמשיך בעצם באותו כיוון אבל קצת יותר לרכז את זה. קודם כל אני שמחה,

שהוגדרה סוף סוף מחלת האוסטיאופורוזיס כפי שאמר פרופסור ליברמן. עד עכשיו זה

לא מתבטא במכתבי שחרור בבתי-החולים, וזה גם לא מתבטא בשטח בפעולות קליניות

מקובלות ואני אפרט.

קיימים היום אמצעי איבחון לאוסטיאופורוזיס. יש לנו היום ... לבצע בדיקת צפיפות

עצם במכשיר הדקסה וקיימים קריטריונים לקביעת המחלה על פי תוצאות הבדיקה.

בפועל מי צריכה לעבור את הבדיקה? או מי צריך? כי יש גם גברים, כל אדם שבעקבות

ביצוע הבדיקה תבוא ההלטה טיפולית זו או אחרת, וביצוע הבדיקה יקבע אם יינתן

טיפול בכלל, ואולי איזה טיפול יינתן. הבדיקה הזאת עד עכשיו לא בסל וזה גורם

לבעיה כפולה ומכופלת. אנחנו יודעים שכ-40% מהנשים יפתחו את המחלה. 60% - לא.

כרגע יש לנו לא מעט נשים מתוך הקבוצה שלא סובלות מהמחלה ולא יסבלו שמקבלות



טיפול מיותר, רק בגלל שהמחלה לא אובחנה. כפי שאמרתי הבדיקה לא בסל. ישנן

קופות-חולים מסויימות שהגיעו להסכמים ונותנות אותה בתנאים אלה ואחרים.

לגבי נושא נוסף וזה המודעות של הקהילה הרפואית. אין ספק, שאדם שעבר אירוע שבר

אוסטיאופורוטי יש לו אוסטיאופורוזיס, ואנחנו יודעים את זה גם ללא בדיקה

דיאגנוסטית. במרכז רפואי רמב"ם נעשתה לאחרונה עבודה ועברה אורטופדית על 400

תיקים של חולים שעברו שבר בצוואר הירך, שלגביו אין וויכוח שמדובר כאן

באוסטיאופורוזיס, והיא ענתה בינתיים רק על שתי שאלות. אנחנו נענה על שאלות
נוספות. שאלה ראשונה
כמה חולים קיבלו טיפול או אובחנו כסובלים

מאוסטיאופורוזיס לפני שהגיעו לאירוע השבר! כמה אחוזים אתם חושבים קיבלו

טיפול? אפס אחוז. אף אחד. תראו, זה מדגם מקרי של 400 תיקים במחלקה אחת. מאוד

יכול להיות, שבמחלקות רבות אחרות המצב הוא מצויין והאנשים כבר אובחנו

ומטופלים. עכשיו, בעבודה אחרת שלא נעשתה ברמב"ם, בדקו כמה חולים שמשתחררים

לאחר אירוע השבר מופיע באבחנות שלהם המילה אוסטיאופורוזיס? ובעצם כאשר היא

מופיעה היא תחייב טיפול בהמשך, ושם באמת המספר היה 20/0. ברמב"ם אנחנו לא

הגענו ב-400 התיקים שלנו ל-2%. לא היה אף אחד. כך שאלה שני דברים עקרוניים

שקיימים היום.

עכשיו לגבי הטיפול - אנחנו באמת צריכים לדון כאן בקונצפט, שלמחלה הזאת יש

טיפול וישנו מבחר של תרופות שעומד לרשותנו היום, והתרופות למעשה לכל אישה וגם

לגברים צריך להתאים את הטיפול בצורה מקצועית, תוך הבחירה של התרופה

האופטימלית, שמתאימה למצב האינדיבידואלי. למעשה, חברת הכגסת דיין הזכירה פה

את המילה "תרופת פלא". לצערנו ברפואה עדיין לא הגענו למצב של "תרופות פלא". יש

לנו רק תרופות באינדיקציה. זאת אומרת, תרופה צריכה להינתן למחלה ולאדם לפי

הקריטריונים הספציפיים של אותו מטופל, וכרגע למעשה חוץ מאסטרוגן אף תרופה לא

נמצאת בסל הבריאות לטיפול באוסטיאופורוזיס והמצב הזה חייב להשתנות כי למעשה

מה שאנחנו עושים כרגע, אנחנו מטפלים בקבוצה קטנה מאוד של אנשים שיכולים

להרשות לעצמם גם את האיבחון וגם את הטיפול, וחלק גדול מן האנשים שהירידה

התפקודית שלהם תהיה חמורה וגם התמיכה בסביבה שלהם בגלל תנאים

סוציו-אקונומיים ירודים באותה סביבה תהיה קטנה יותר בה הם נמצאים, דווקא אלה

לא מגיעים לאיבחון ולטיפול.

כך שלפנינו, אני חושבת, שתי בעיות. אחת, להגיע להכרה שקיימים אמצעי איבחון

במחלה וצריך לטפל. שתיים, באותה מחלה כאשר הגענו כבר לביטוי קליני של המחלה

הן באלה השברים אין בשום פנים ואופן לדחות את הטיפול ושלוש, התרופות שצריכות

לשמש והוכחו כיעילות לטיפול במחלה, או יעילות למניעתה, צריכות להיכנס לסל

הבריאות בצורה מבוקרת כאשר התרופות יינתנו בפני אותם אנשים שיודעים להחליט

למי מגיע הטיפול, לכמה זמן ומתי. תודה רבה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; אם ישנן שאלות ספציפיות קצרות לאחד מהדוברים

אז לא נשאיר אותו לסוף. אני מבקשת בעניין

איבחון, נתת אבחנה מאוד מאוד כללית, שאמרת ש-40% שלוקים. זאת אומרת אנחנו

מדברים כאן על 600/0. האם הכוונה שלך זה שכל האוכלוסייה צריכה לעבור את אותה

בדיקה? או האם יש דרך לקבוע בכל זאת, לצמצם את אותה קבוצה, שלגביה אנחנו

רוצים לחייב את הבדיקה המאבחנת, כי ברור שאנחנו לא מדברים על כל האוכלוסייה

והייתי רוצה שנגיע לאיזה שהוא צמצום שאותו נוכל לדרוש עם רציונל מותאם ממשרד

הבריאות. בנוסף לזה, האם את יודעת מה עלות בדיקת האיבחון.

ד"ר צופיה איש-שלום; אז כמו שאמרתי קודם אכי לא יכולה להציע

פה



נוסחת פלא מי צריכה לעבור את הבדיקה. אבל כמו

בכל שיקול דעת קליני הבדיקה צריכה להינתן לאדם, שבעקבות ביצוע הבדיקה

המערכת המטפלת תחליט על טיפול. זאת לדוגמא: אם אישה כרגע החליטה לקחת

טיפול חלופי באסטרוגן, מכל הסיבות שלה, יש לה גלי חום וסהי'כ משוכנעת שזה יעזור

לה בדברים אחרים ומעוניינת בטיפול הזה, היא למעשה כבר התחילה בטיפול, שקיים

סיכוי גדול שיעזור לה. במקרה כזה אנחנו יכולים לדחות את ביצוע הבדיקה. לא לבצע

אותה כבדיקת סקרינינג אלא לחכות והיא מטופלת. אם באיזה שהוא שלב אנחנו נרצה

לשנות החלטה טיפולית אפשר לבצע בדיקה. עכשיו אם מגיעה אלי אישה ואומרת:

תשמעי, אני הייתי רוצה לדעת אם יש לי או אין לי, אבל טיפול כזה אני לא אקח ודבר

כזה אני לא ארצה, אין טעם לעשות לה את הבדיקה וזה כמו בכל מערכת. למעשה,

הבדיקה צריכה להתבצע על-פי שיקול דעת רפואי בנשים שנמצאות בסיכון לחלות

באוסטיאופורוזיס. ההחלטה צריכה להיות של הרופא שיטפל באותה אישה. אי אפשר

לתת איזו שהיא המלצה כוללנית כי היא תהיה יקרה ולא יעילה.

העניין של עלות, אני חושבת שהיום במרבית המכונים, הנשים קונות את הבדיקות

האלה בסכומים שנעים בין -.120 ל-.170 שקלים. אני בטוחה, שכאשר הבדיקה תהיה

מבוקשת יותר וניצול הציוד יהיה גדול יותר, אפשר יהיה בהחלט להגיע להסכמים עם

המכונים לעלות יותר נמוכה.
מ"מ היו"ר יעל דיין
אנחנו מדברים על אוכלוסייה גדולה מאוד.

העובדה

שזה הזול בעולם, זה עדיין שווה ערך ל- Xקילו של

כנפיים ותשלום העשרה לילד, ואני לא רוצה להיכנס לעניין הזה. אנחנו מדברים על

עלות וזה יביא משרד הבריאות. לפני שחברת הכנסת מרינה סולודקין שואלת שאלה, יש

לי עוד שאלה, שאני לא יודעת אם את או מי מהאחרים יענו; האם באוכלוסייה

הישראלית יש קבוצות סיכון שמבחינת אוכלוסייה .... ארצות מוצא ו.... וגם לשאול.

אנחנו לא מדברים על הטיפול, אנחנו מדברים על עלות הבדיקה.
צופיה איש-שלום
עכשיו בארץ לפי מיטב ידיעתי לא נעשה שום מחקר

מקיף על האוכלוסייה בארץ, אלא אם כן אולי פרופ'

אורי ליברמן יוסיף משהו אחר. אנחנו יודעים שישנם מצבים, שמעמידים את האנשים

בסיכון והמצבים הם מצבים ראשוניים כמו: מנופאוזה וגיל מתקדם, ומצבים משניים
רבים מאוד כמו למשל
תופעה שכיחה של עישון, או כמו תזונה לקויה, או מחלות או

שימוש בתרופות כמו גלופוטיפואידים או כמו תכשירים אנטי-אפילפטיים שמגדילים

במידה ניכרת לפתח שברים אוסטיאופורוטיים. עכשיו קבוצות אתניות בארץ לא הוגדרו

מהסיבה הפשוטה שלא בוצע עדיין מחקר כזה.

מיינה סולודקין; רציתי לשאול שאלה. אם אני הבנתי נכון מהתיאור

שלך אז רק עשירים יכולים לאפשר לעצמם איבחון

וטיפול במחלה. אם זה מצב כזה אז יש בזה השלכות פוליטיות ואנחנו צריכים לטפל

בזה.

צופיה איש-שלום; תראו, אני לא יודעת אם אפשר להגדיר את המצב

הזה כעושר אבל יכול להרשות לעצמו את הטיפול

וחלק מהתרופות רק אדם שיכול להוציא כ-.250 שקלים בחודש, אם הוא לא נופל באחת

האינדיקציות שהיום עוד הכירו ונתנו את התרופה ב-50% ואז הוא צריך לשלם כ-.150

שקלים לחודש, וכמובן למטרות איבחון והמעקב הוא צריך גם למשל בין -.120 ל-.170

שקלים לחודש. אז אלה המספרים. אם זה עשיר או עני.



מרדכי וייס; אנחנו בדקנו קבוצות אתניות בארץ ומתברר

שיוצאות צפון אפריקה יש להם יותר שברים

אוסטיאופורוטים ... צוואר הירך. אנחנו יודעים את זה, זה לא פורסם אבל זה נבדק.

רציתי לשאול את צופיה, אם הבנתי נכון- מה שאמרת את מציעה שרק רופאים

קרינולוגיים או מטבוליסטיים אלו ירשמו את התרופות הללו! נדמה לי שכאן אמרת

ואני לא חושב שזה ראוי.

צופית איש-שלום; אני לא מניתי מקצוע. כשאנחנו רושמים טיפול

למשך שנים רבות לאוכלוסייה גדולה, המעקב

והמשך הטיפול צריך להתבצע על-ידי הרופא המטפל. ההחלטה הטיפולית צריכה

להתבצע לפי דעתי על-ידי אנשים שלמדו את הנושא והם בעלי ניסיון בתחום. אני לא

מגדירה כרגע מקצוע מסויים. רופא משפחה שהשקיע זמן ומאמצים ללמוד את הנושא

והוא מיומן בתחום בהחלט יכול לרשום את התרופה. בשום פנים ואופן אסור

שהתרופות למיניהן תירשמנה על בסיס חובבני על-פי קריטריונים לא אמיתיים.
לדוגמא
יש הרבה מאוד נשים שמגיעות למרפאה עם תלונה של כאב-גב ומקבלות

תרופה שעולה -.250 שקל לחודש לטווח ארוך בלי שעברו בכלל איבחון ומפסיקות גם

את התרופה אחרי חודש כי זה לא בדיוק עזר לכאב-גב.

קריאה; ---

מ"מ היו"ר יעל דיין; אני מבקשת על הנושאים של עלות אנחנו נשמע גם

מקופות-החולים לראות מה תרומתם וגם ממשרד

הבריאות ונראה איפה הקיזוזים נעשים. אני גם מבקשת להבחין בין עלות של איבחון

ועלות של טיפול כאשר האישה, במקרה הזה היא חולה, ואז הטיפול הוא כמו למחלות

כרוניות אחרות. זאת אומרת, זה טיפול פלוס מינוס לכל החיים וצריך למדוד את זה

מול העלות של איבחון, שזה דבר חד-פעמי או לפחות, אם צריך אז חוזרים עליה פעם

בשנה או כמה שצריך כדי לבדוק את ההתפתחות, אבל צריך להבחין בין הטיפול לחולים

שהוא טיפול יום יומי או חודשי מתמשך, ובין האיבחון, ואני מציעה שבמספרים נעסוק

כאשר נשמע גם את קופות-החולים מה הן סופגות וגם ממשרד הבריאות, וכאן אני

נענית לבקשתו של ד"ר בועז לב להשאיר את זה באמת במסגרת של לקראת סוף הדיון.

לגבי הדברים שהזכרת אם את יכולה לענות בקיצור כי השאלה באמת של דברים שאינם

תלויי עלות אלא תלויי מודעות וחינוך ומעמד ציבורי.

צופיה איש-שלום; גם דבר שהוא תולדה של חינוך הוא תלוי עלות, כי

מישהו צריך להשקיע מאמץ בחינוך הזה, ולמעשה

לגבי השאלה הזאת אפשר להגדיר את המחלה אוסטיאופורוזיס גם מחלה של גיל

הגדילה וההתבגרות, כי למעשה את הבריאות לטווח ארוך אנחנו בונים כבר בגיל הזה,

ואנחנו יודעים שבגיל הזה צריכים להיות מושקעים מאמצים מאוד נכבדים בתחום של

החינוך לתזונה נכונה, בתחום של החינוך לפעילות גופנית ולמעשה בגיל הזה אנחנו

יכולים להשפיע בצורה המירבית. מאוחר יותר גם כן אנחנו צריכים להשפיע גם בתחום

של הרגלי חיים, שוב כל ההסברה הזאת צריכה להתבצע והיא תלויית עלות והיא מאוד

חשובה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; תודה רבה. אני קוראת לד"ר זכרוביץ' דוד מאיגוד

רופאי המשפחה ואחריו ד"ר דליה ליס.

דוד זכרוביץ; בוקר טוב וברוכים הבאים. שמי ד"ר דוד זכרוביץ'

אני יושב-ראש איגוד רופאי המשפחה בישראל.

האיגוד שלנו מונה 1,200 חברים מכל הקופות בכל רחבי הארץ, כאשר אני מאמין שבין

40% ל-50% מהחברים שלנו הן נשים. צריך להיות ברור דבר אחד לכולנו, במדינת



ישראל בשנת 1997 חצי מיליון נשים היו מעל גיל 60, כאשר, שימו לב, אנחנו מדברים

על תופעה או תופעות ומחלות שמופיעות בגיל המבוגר, זה דרך אגב לא רק

אוסטיאופורוזיס, צריך לזכור שברגע שמפסיקה ההפרשה ההורמונלית אצל הנשים

הללו, מחלות קרדו-ווסקולריות כמו התקפי-לב שפעם היו נחלה בלעדית חשבו רק

הגברים לוקים בזה, הסיכון של נשים הוא בדיוק זהה לגיל המבוגר לגברים. אם נתמקד

באוסטיאופורוזיס, אם אנחנו מדברים על סיכוי של 40% לאותן חצי מיליון נשים

ללקות במחלה זה כמות אדירה של נשים, והטיפול שלנו כרופאי משפחה, שהוא טיפול

קריטי, כי החולות או הנשים גם כשהן בריאות הן באות קודם כל לרופא המשפחה

שלהן. הן לא מגיעות לבית-החולים אלא אם כן קרה משהו חריג.

אני חושב, שהטיפול שלנו כרופא משפחה מחולק לשניים. חלק אחד שלצערי לא מפותח

מספיק בארץ זה אותם דברים שהזכירה גברת מיכל מודעי וזה המניעה. הפסקת עישון,

ולצערי במדינת ישראל לא נעשה די להפסקת עישון. נושא של פעילות גופנית, כולנו

כשעוברים את גיל הארבעים אוהבים לשבת מול הטלוויזיה ולצערי להשמין ולא לעשות

פעילות גופנית. שימו לב, חלק מהמניעה המרכזית.

מ"מ היו"ר יעל דיין; סליחה, היום יש נדמה לי בעיתון "הארץ"

נערך

מחקר סטטיסטית נשים בארץ הולכות במובן של

ג'וגינג הליכה, כלומר הליכה לצורך הליכה יותר מגברים. אני מאוד שמחתי בנתונים

האלה משום שאנחנו היינו מאוד פעילים ביצירת קבוצות הליכה. אנחנו רואים בזה דבר

שקהילה יכולה להפעיל והוא באמת ניתן וזה גם מצליח. פעם בשנה אנחנו עושים תחת

הכותרת "נשים הולכות רחוק", מבצע ממש לעשרות אלפי נשים כדי להכניס את עניין

ההליכה. אני רק מציינת את זה כי זה הופיע היום. נשים הולכות, אני לא יודעת אם

רחוק יותר, אבל הולכות יותר מאשר גברים.

דוד זכרוביץ'; בואו נמשיך. הנושא של תזונה - הנושא של תזונה

הוא נושא קריטי בגיל הזה. נושא של העשרת

התזונה בקלציום או בסידן והחדרתו לגוף. ישנם הרבה מוצרים בשוק, חבל שאין

מודעות לזה. כלומר, אם אנחנו מתייחסים לפני שיש בכלל מחלה, כל אישה שעוברת גיל

מסויים חייבת א' - להיות מודעת לזה, ב' - לקבל הנחייה או הנחיות מרופא המשפחה

שלה כיצד להתנהג בגיל מסויים וזה יכול למנוע חלק ניכר מהתופעה.

לגבי איבחון וטיפול - היות ואנחנו מדברים על מספרים אדירים, שימו לב אני נקטתי

במספר חצי מיליון וזה מספר שנתון סטטיסטי במדינת ישראל מעל גיל 60, ש-40% הם

בפוטנציה נשים, אצל גברים המספרים הם בין 10% ל-20%. לגבי האיבחון - לצערי,

אבל מצד שני גם לשמחתי, לצערי היום בקופות-חולים בגדול האיבחון לא מתבצע דרך

הקופות, אבל אם התחלנו לפני כמה שנים בעלות יקרה בגלל התחרות, העלות היום היא

סדר גודל של 30-35 דולר באיזור המרכז, זו עלות סבירה. אני מאמין שאם זה יקבל

פוש נוסף המחירים ירדו הלאה כלפי מטה. אין לנו היום יעל, לשאלתך הקודמת, אמצעי

לנבא האם אישה מסויימת כן תלקה במחלה ואם אישה אחרת לא תלקה במחלה. יש

אפשרות האם אישה סובלת מאי אילו סימנים קליניים שיכולים לרמוז על המחלה, אז

את יכולה למקד יותר. אבל כעיקרון ובאופן כללי לא ניתן למקד. ולכן, נושא האיבחון,

אני חושב שעם דחיפה נוספת המחירים ירדו כלפי מטה ויהיה אפשר להתקדם עם זה.

לגבי הטיפול - היום ישנם כעיקרון שני סוגים עקרוניים של טיפול: הטיפול המניעתי

והטיפול במחלה עצמה כשהיא קורית. עכשיו, ברור היום דבר אחד - הרפואה התקדמה.

יש לנו היום תשובות כשלא היה לנו כשהחוק נחקק דהיינו, לפני שלוש ארבע חמש שנים

התרופות האלה לא היו בשוק, היום הן ישנן, ואני חושב שזה חלק מהתפקיד שלנו גם

כרופאים וגם התפקיד שלכן כחברות כנסת להילחם על מנת שכל אזרחית ואזרח



במדינת ישראל, שלקה או הוא פוטנציאל ללקות במחלה חייב, או לפחות תינתן לו זכות

שווה לאחר שקיבל את כל ההנחיות ועשה את כל מה שהוא יכול שהמחלה לא תקרה אם

היא קרתה לנסות ולטפל במחלה. היום בעלויות הנוכחיות לצערי הגדרתם את זה
ואמרת מרינה בעצמך
זו רפואה לעשירים, יש בעיה. אבל, וחשוב להדגיש, אני חושב

שהתרופות ויעל את אמרת תרופת פלא ואני יחד עם צופיה מתקומם נגד. אין תרופות

פלא. אני חושב שחייבים לפתוח במסע הסברה אדיר א' - כדי לדאוג להורדת העישון,

לדאוג ליותר פעילות גופנית, מזון עשיר במוצרי סידן ומצד שני ללחוץ ולהמשיך ללחוץ

כדי שהטיפול והאיבחון של אוסטיאופורוזיס יקבל מסגרת כי לדעתי זו חובה, ולגבי מי

צריך לטפל ברור לנו היום מעבר לכל צל של ספק, מירב הפניות הם לרופאי המשפחה.

אני כיושב-ראש האיגוד מזה שנתיים דואג לתוכנית Educationalנרחבת לכל רופאי

המשפחה בארץ. אנחנו עושים המון פעילות, שחלק ממנה הוא באמצעות הקופות עצמן

כדי ליידע את הרופאים ולעדכן אותם בטיפולים החדשניים. ברי קפלן הוא אחד מידידי

שעושה את זה, צופיה איש-שלום, פרופ' אורי ליברמן משתפים פעולה נפלאה, ד"ר חוה

טבנקין, באמת עושים פעולה לכל אורך הדרך כדי שהיום אישה תבוא, תקבל הנחיות

מרופא המשפחה שלה כדי שלא תצטרך להגיע לשבר. רק שתדעו, אישה שחס וחלילה

לקתה בשבר העלות של הטיפול עשרות אלפי שקלים. תהליך השיקום הוא תהליך ארוך.

האישה יוצאת ממעגל החיים, עוברת תהליך ארוך מכאיב שעולה הון עתק. אני לא יודע

מי ישב ועשה את החשבון אבל עלות של רה-אביליטציה של חולה ששברה את צווארך

הירך מדובר בעשרות אלפי דולרים. אני חושב, שעל-ידי טיפול נכון אנחנו יכולים למנוע

פה הוצאה ענקית של מדינת ישראל. רק צריך לחשוב רגע אחד קודם. תודה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; אם יש שאלות בבקשה.

אולגה רז; שלום, שמי אולגה רז ואני מנהלת יחידה לתזונה

במרכז לבריאות בתל-אביב וגם יושבת-ראש עמותה

לקידום תזונה בדיאטות בישראל. נורא שמחתי לשמוע, שכולם מסכימים פה שנושא

תזונה ופעילות גופנית חשובים למניעת המחלה וכל המספרים האדירים שאמרת

בעוצמה כל כך גדולה שאפילו נבהלתי מזה. אבל מה שאני רוצה להגיד, שבסל הבריאות

הטיפול התזונתי, הטיפול המונע, הטיפול שלא רק בגיל המעבר אלא בגיל צעיר כמו

שצופיה איש-שלום אמרה הוא בגיל התבגרות אצל צעירים יותר וגם בהריון כל כך

חשוב, אין זה את זה בכלל בסל הבריאות, ואם היינו יכולים להכניס את זה לסל

הבריאות ולמנוע את כל זה.
דוד זכרוביץ'
היום איגוד רופאי המשפחה תומך בזה ויידע את

כל החברים שלו. אני חושב שאיגוד הדיאטניות, היה

רצוי מאוד שיהיה יותר אקטיבי, ואני קורא לך אולגה לבוא ביחד. קדימה, בואי נלך

כתף אל כתף ונשכנע את הקהל. חומצה פולית בסל אין שום בעיה, וגם העלות שלה היא

מינימלית. הייתה שאלה של יעל דיין לגבי חומצה פולית לנשים בהריון, היא בסל ואין

שום בעיה. זה כל הכבוד למשרד הבריאות. אני חושב שאנחנו המדינה שהלכה אחרי

ארצות-הברית במהירות שיא וזה נושא שחוסך המון כספים. כן. שאלות נוספות.

מ"מ היו"ר יעל דייו; אני רוצה להודות לדייר דוד זכרוביץ' ולתפוס אותך

במילים שלך כי זה ברור שאנחנו מדברים גם על

דברים תלויי עלות וגם על דברים שהם תלויי מחוייבות הייתי אומרת. מחוייבות במובן

באמת של Commitmentכל אחד בתחומו. אמרת חצי מיליון נשים במדינת ישראל, בעוד

שלושה חודשים יהיה לך חצי מיליון ואחד כשקבוצת הגיל הזאת תכלול גם אותי. אני

מטופלת בגלל כל מיני דברים וקליינטית טובה של קופת-חולים מסויימת. הרופא שלי,

אם לא הייתי יוזמת פרטית ללכת לרופא נשים אחרי הגיל, אני לא מדברת על גיל



הלידות וכן הלאה, ולא משום שיש לי בעיה אלא משום חינוך כזה, שרופא שיניים ורופא

נשים צריך פעם בשנה לפחות. רופא המשפחה שלי לא אמר לי וגם בדקתי עם כמה

מחברותיי לא העלה אפילו את קצה קצהו של הנושא הזה. הוא יודע בדיוק בת כמה

אני. הוא יודע שאני סובלת מכל הקשקושים הרגילים, כאן גב וכאן זה וכאן דיסקים

ואלף ואחד דברים שהם ביש מזל אבל לא שום דבר אקוטי, מלבד כאשר קורה משהו

הוא לא מפנה אותי, לא מחמת גילי, לא מחמת פנפאוז, לא מחמת שום דבר אלא אם יש

לי תלונה ספציפית, שאז זה קצת מאוחר לפעמים לטיפול. אז אני לוקחת אותך במילה.

אני מצפה גם לראות בעיניים בכל מרפאה של כל קופת-חולים ואצל כל רופא משפחה

הוראות מדוייקות. חלק מהם הם צעירים, אני מצפה שזה יקרה כבר בבתי-ספר לרפואה

ואנחנו נבדוק את זה. מה בדיוק ההדרכה של רופאים שמתעתדים להיות רופאים,

ורופאים שהם בשלבי הלימוד שלהם כי בדקנו את זה, בנושא הלימוד למשל איך רופא

שמגיע לחדר מיון, רופא חדש צעיר איזה הכשרה הוא קיבל כדי לאבחן את ההבדל בין

נפלתי מסולם או מה שקרה באמת, שהבעל דפק בה מכות מוות. אז מסתבר, שיש שעה

אחת והיא שעת בחירה. יש בחיפה בטכניון יש ביקור אחד במקלט לנשים מוכות שהם

יכולים לראות בעיניים איך נראית חבלה גופנית שנעשתה בידי אדם אחר, באישה, ואני

ארצה לדעת כאן, נשב בנושא הזה בנפרד אולי, איך מגיע רופא בהתייחסות שלו, רופא

משפחה לצורך זה או רופא אחר בוגר בית-ספר לרפואה איך עם מה, עם איזה מטען

הוא מגיע ביחס לנושא שאנחנו מדברים עליו היום.

דוד זכרוביץ'; לצערי נושא האוסטיאופורוזיס אם נתייחס אליו לא

נראה לי שהוא מקבל בבתי-הספר לרפואה את

הפוקוס הנכון משום שזה נושא באמת שהתפתח בשנים האחרונות. אני, יעל דיין, מרים

את הכפפה. א' - את שם רופא המשפחה שלך תעבירי אלי אחר כך בפתק אלי בלי שאני

אראה כדי שנפתור את הבעיות אישית. אני חושב שזו משימה של כולנו ביחד. זה לא

משימה של איש אחד כדי לקדם את כל הנושא של חינוך לבריאות, אולגה היא חלק

ממנו עם נושא התזונה אבל יש עוד הרבה מוטיבים חשובים כדי שלא נגיע למצב

שנזדקק לתרופות. אבל, כאשר נזדקק לתרופות אני חושב שהם צריכים להיות

Availableבעיקר למחלה כל כך שכיחה כמו אוסטיאופורוזיס. תודה.

דליה ליס; שמי דליה ליס ואני מייצגת את המכון

לאוסטיאופורוזיס של הדסה בירושלים. כן, בבקשה.

היו"ר מיינה סולודקין; אני מתנצלת בגלל שיש לנו פגישה עם ראש-הממשלה

בשעה 12.00 אז אני צריכה לצאת. אבל אני חושבת

יחד כל חברי הוועדה הגענו למסקנה, שאנחנו צריכים לכלול את התרופות נגד

אוסטיאופורוזיס לסל הבריאות, ונטפל בזה בצורה פוליטית. תודה רבה לכם.

מ"מ היו"ר יעל דיין; אני נשארת, בין השאר, בגלל שאין לי פגישה עם

ראש-הממשלה. הוא לא צריך לשכנע אותי בשום

דבר שקשור בהסכם, אני תומכת מובהקת.

דליה ליס; שלום לכולם, אני כמו שאמרתי מייצגת את

ההסתדרות המדיצינית "הדסה" ואני מנהלת המכון

לאוסטיאופורוזיס של "הדסה" בירושלים. יושב איתנו גם ד"ר פולדש יוסי, שהוא רופא

בכיר שלנו ופרופסור מרדכי פופוביצר שהוא המנהל שלנו. אני רק רציתי לדבר על דבר

אחד, ואני לא כל כך מקבלת את נושא רופא המשפחה ושמחתי נורא יעל שאת אמרת,

שאת לא סומכת על רופא המשפחה כיוון שלצערנו רופא המשפחה והרבה מאוד רופאים

בקהילת הרופאים לא רק שלא ממליצים לנשים ללכת לעשות את הבדיקה אלא הם די

מזלזלים ומזלזלים בגדול וטוענים לאורך תקופה ארוכה מאוד: זאת איננה מחלה,





ובוודאי ובוודאי שאין עליה טיפול. וכשאנחנו מקבלים טלפון להזמין את התור לאיבחון

של הבדיקה שנעשית אצלנו במכון, אנחנו צריכים לשכנע קודם כל את הנשים, או-קיי

ואם ימצאו אצלנו אוסטיאופורוזיס מה יש לכם להציע? יש לכם טיפול בכלל?

כלומר, בואו לא נתחבא מתחת לשטיח, ואני האדם הכי מאושר שהנושא הזה עלה על

פני השטח וכשאני רואה את זה בטלוויזיה אני כולי שמחה וקוראת לכל בני הבית

תראו, תראו אנחנו בטלוויזיה. אני שמונה שנים במכון לאוסטיאופורוזיס והולכת

ממתנ"ס למתנ"ס, מחוג בית לחוג בית, אני וד"ר פולדש וכל אחד מאיתנו על מנת

לשכנע עוד עשר נשים ועוד עשר נשים שיבואו קודם כל לעשות את הבדיקה, ואני אינני

מקבלת, ואני אחות מוסמכת במקצועי, שהבדיקה הזאת צריכה להיעשות אך ורק למי,

וזה לרופאה הנכבדה מרמב"ם, שיש לה כבר או כבר גילו לה או לא גילו. אנחנו צריכים

להיות בקהל, לבדוק את האנשים בקהל הרחב ביותר שניתן. נשים מגיל 40 על מנת,

שבמידה ומתוך מספר נשים נוכל לגלות אחת או שתיים עשינו עבודה נפלאה והצלנו

אישה מלהגיע למצב שהיא תגיע לגיל מבוגר יותר, 50 ו-60 ובכלל רק אז נתחיל לאבחן

אותה. ולמה? למה שלא נבדוק את הנשים מגיל 40? אז נכון יעל שאולי זה תקציב גדול

מדי לבדוק את כל אוכלוסיית הנשים מגיל 40, אבל יש לנו היום קבוצות מאוד ברורות

של גנטיקה, יש קבוצות של תרופות שמקבלות. יש לנו את כל קבוצת האנורקסיות

למשל שהן בגיל צעיר או בגיל מבוגר. כל נושא התזונה. לגבי עדות, יש עדות שאנחנו

יודעים גם מההיסטוריה שלא אוכלים בכלל דברי חלב. כל נושא הפעילות הגופנית. כל

הדברים האלה נכון שיש להם עלויות, ואת צודקת מאוד שיש להם עלויות גדולות אבל

אנחנו חייבים להתייחס אליהם ואנחנו חייבים לפנות לכל אישה, ופרופ' פופוביצר הוא

תמיד אומר וזה תמיד עומד לי בראש כשאני מרצה בפני נשים; כל אישה צריכה שיהיה

לה פעם בחיים Base-Lineשל בדיקה לאוסטיאופורוזיס. כן תשתמש בזה, לא תשתמש

בזה זה כבר לא חשוב, אבל אם בשלב מסויים של חייה למשל בגיל 65-70 חס וחלילה

היא תיפול אפשר יהיה להוציא את הבדיקה ולראות אם הייתה חולה, לא הייתה חולה,

אפשר היה לטפל בה או לא טיפלו בה, או שאם במידה באופן מקרי היא באה ועשתה את

הבדיקה וכן התגלה אצלה אוסטיאופורוזיס, היא נמצאת בידינו. אנחנו יכולים כל שנה

לנדנד לה וזה מה שאנחנו עושים, בואי תעשי בדיקה נוספת, כל שנתיים, והדברים

האלה מאוד מאוד חשובים.

אני בהחלט שמחה על היום הזה ואני מוחה אך ורק על נקודה אחת לגבי רופא

המשפחה. רופא המשפחה, אני לא יודעת יכול להיות שזה רק בירושלים ואני לא רוצה

להכליל את כל הארץ, לא מעודדים נשים לבוא לעשות את הבדיקות מצד אחד ומצד שני

נותנים את הפוסאלאן, ואני לא רוצה להיכנס כאן מסחרית, כמו אקמול והפוסאלאן

לכולנו ידוע הוא איננו אקמול, ויש לו הרבה תופעות לוואי. נשים מרגישות לא טוב מכל

מיני סיבות של דרכי העיכול ודברים אחרים, ומצלצלים אלינו קיבלנו, מה עשינו, מה

לא עשינו. אני לא רוצה להיכנס לזה, אני גם לא כל כך התכוננתי, אני לא יודעת מי נתן

שאני אעמוד על הדוכן, אני מאוד שמחה, אבל אני חושבת שכל אישה ואנחנו לפחות

במכון רואים, שלפחות 50% מהנשים שמגיעות אלינו מגיעות באופן עצמאי, אם על-ידי

עליית המודעות שאנחנו מבצעים בירושלים או ששמעתי מחברה אני באה, או הגעתי

לגיל ואני חושבת שאני זקוקה. שאר הנשים מופנות באמת על-ידי אחוז גבוה, שני

המכונים לבריאות האישה והגניקולוגים אני חושבת עושים עכשיו עבודה נפלאה בזה

שהם מפנים את רוב הנשים כמו לממוגרפיה או לסמיר הם מפנים אותם גם לאיבחון של

האוסטיאופורוזיס וזה בהחלט בשנה שנתיים האחרונות אנחנו רואים בזה עליה מאוד

משמעות, והשאר באמת מופנים על-ידי רופאים כלליים כמו אנדוקרינולוגים באחוז לא

מבוטל, רופא משפחה באחוז קטן, ופניות אחרות לרופאים באמת ספציפיים, שאז

מחליטים כהחלטה רפואית שהחולה או הפציינט הבריא צריך לבצע את הבדיקה על

מנת או להוציא מכלל אפשרות שהוא חולה במחלה או באמת לאבחן אותו בתחילתה.

תודה.



הערה; אני מצטער, אני חייב למחות ובתוקף. גב' דליה ליס

עס כל הכבוד לך, יש גבול לכל דבר הנאמר מעל

הבמה. א' - רופא המשפחה אני נפגע אישית על ההגדרה שלך לגביהם. ב' - פוסאלאן לא

ניתן לשום חולה כמו אקמול, כמו כל תרופה. גבי דליה ליס, משרד הבריאות הישראלית

נתן לי להיות מורשה להיות מומחה ברפואת משפחה אחרי שעברתי בחינות ואחרי

שלמדתי ועם כל הכבוד לגניקולוגים ומכון מדיציני הדסה לא ראיתי את הפניות
הענקיות בעיתון שלכם
כל הנשים בואו ותיבדקו לאוסטיאופורוזיס, האיגוד תומך

בחברים שלו, מלמד אותם. קופות החולים כן הוציאו הנחיות מתי לתת, איך לתת. אני

רוצה למחות על ההתבטאות שלוחת הרסן נגד רופאי המשפחה, זה לא יפה להתבטא

ככה.
דליה ליס
אני נורא מצטערת שאתה מתבטא ככה. אני חושבת

שאתה לא יודע מה נעשה בירושלים, ואני עומדת על

זה שבירושלים רופאי המשפחה לא מפנים חולים לבדיקות של אוסטיאופורוזיס,

ובמפורש טוענים שזאת איננה מחלה ומטפלים בזה במסגרת המרפאות ללא איבחון. אני

לא פגעתי ברופאי המשפחה, אני מאוד מעריכה אותם אבל אני חושבת, שאולי אתה לא

כל כך מתמצא בנושא קופת-חולים הכללית בירושלים, שבהחלט איננה מעודדת את

נושא בדיקות האיבחון לאוסטיאופורוזיס.

מ"מ היו"ר יעל דייו; אני אחראית על נוהל הדברים וסליחה, אני

מבקשת,

מאחר ואנחנו בעיצומו של דיון, שהוא אמור להיות

דיון מקצועי ולהגיע לתוצאות, העניין של ההתייחסות הבין ארגונית אני מבקשת, לא

משום שזה אסור, דווקא בבית הזה אנחנו מעודדים את חופש הביטוי המוחלט, בואו לא

להיבהל וההתבטאות כזו או אחרת לא הייתי קוראת לה "שלוחת רסן" לא יותר ממה

שנעשה שלוש קומות מלמעלה במליאה. סליחה אדוני, אתם לא מייצגים את הלמעלה,

הלמעלה מייצג אותכם כי בחרתם בו כך או אחרת אבל זה וודאי לא לעניין. אנחנו

מדברים כאן על גורם שמעניין את כולנו, שאנחנו מעוניינים למצוא לו פתרון ואין שום

רע בלהצביע על ליקויים, על חסרים. אני שאלתי שאלה לגבי מערכת הלימודים

בבתי-הספר לרפואה ולצורך זה אז בוודאי יש שוני בין מקום למקום. אנחנו רוצים

מודלים, אנחנו רוצים את הטוב ביותר, אנחנו רוצים לקחת ולראות את רופאי המשפחה

הטובים ביותר, המפנים ביותר. את אותם מקומות שמציעים את הבדיקה בעלות

הנמוכה ביותר. אנחנו רוצים להפוך אותם למודל ולומר לכל השאר, שאינם כאלה,

ונודה בכל דבר יש הטוב ביותר והטוב והפחות טוב והגרוע. אנחנו מנסים להגיע למודל

של טיפול, של איבחון, של הטוב ביותר, או בהעדר מימון של הטוב לפחות, ולומר לכל

האחרים בבקשה לעשות את המאמץ ואנחנו נצטרף אליו ונעשה את המאמץ הציבורי

כדי להגיע אל הטוב ביותר האפשרי בכל התחומים שהזכרתי, בין אם זה איבחון, בין

אם זה טיפול קהילתי, בין אם זה תזונה ולצורך זה אנחנו יושבים כאן, משום שאם זה

לא קונסטרוקטיבי אז אין טעם. אותו דבר בין קופות החולים, אנחנו לא בעניין של

ביקורת של קופה אחת לעומת השניה, משום שגם בין סניף לסניף יש הבדלים, אלא

אנחנו מדברים על יצירת מודל, שיוכל להיות הטוב ביותר ואנחנו נשאף לדרבן את

קופות החולים ובוודאי את משרד הבריאות כדאי להגיע לא לאופטימום, לא למקסימום

אבל לטוב ביותר ולמתאים ביותר מבחינה בריאותית.

ביחד לתשובה שלך שפוסאלאן זה לא אקמול. שוב פעם זה עניין של התנסות אישית.

וודאי שאנחנו לא מדברים היום על תרופה ספציפית אלא תרופה שצריכה להיות

מאושרת. אנחנו עסקנו לא כל כך מזמן, ואני שוב פעם לא משווה בנושא הויאגרה,

שתוך כדי שהוא הפך להיות להיט היסטרי אז הסתבר שאנשים שאינם זקוקים, שאין

אינדיקציה רפואית, שאינם לוקים באיזה שהוא דבר שקשור באין-אונות מעמיסים,



ואני עסקתי בזה בהיבט של נשים, מעמיסים דבר איום ונורא על הנשים שלהם,

בתובענות מינית מבלי התחשבות, שלא בהסכמה בצורה שהפכה להיות על סף אלימות

מינית בגלל שלקחו את התרופה וזה הוסיף להם במקום שלא נגרע מהם מלכתחילה,

וזה היה אור אדום. יש דברים, אני גם לא אוהבת את העניין הזה שאישה צריכה

בעצמה להחליט מתי היא הולכת, מתי היא לא הולכת, כמה סידן היא לוקחת, איזה

השלמות. אני בגילי, עכשיו אני צריכה ללכת לסופר לבדוק את תכולת הסידן? אולי אני

לא צריכה. אולי בכל זאת הוא המפתח הבדיקה המקדימה שתגיד לי מה חסר לי, מה יש

לי. הרי אותו דבר היה השיגעון- של הכולסטרול. אנשים הפסיקו לאכול ביצים כי ביצים

עושה כולסטרול, וא-ז התחילו להגיד יש לי כולסטרול טוב ויש לי כולסטרול רע. על

בסיס של סתם, עיתונות פופולרית, של חוסר מידע, של דיסאינפורמציה ושל מעורבות

מסחרית של מי שרצה לקדם דבר כזה או אחר ולא משנה אם זה קוטג' 9% או אם זה

פוסאלאן או אם זה אויסטה או אם זה ויאגרה לצורך זה.

אנחנו מוכרחים להגיע לביטחון מקסימלי ברופאים בכל הרמות ואפילו במכונים

שמטפלים, משום שאני רוצה לבוא לא כמישהי שקוראת כל חודש באדיקות את

הScientific American- או את "סיינס" או כבוגרת כמעט של מדעי החיים

באוניברסיטה הפתוחה. אני רוצה לבוא כמטומטמת מוחלטת לרופא שלי עם אמון מלא

בו ושהוא יפנה אותי לכל מקום שצריך, וכשאני אגיד לו יש לי זה וזה הוא יגיד לי: עזבי

בגילך מה פתאום ולנשים מה פתאום, וזה דבר של גברים וכל מיני דברים מסביב,

ובסוף הוא מפנה אותי ובסוף אני מקבלת יחס כזה או אחר. אבל אני אומרת האמון

שצריך להיות בציבור זה ברופאים מהדרגה של לא משנה אם זה אחות טיפת חלב או

רופא המשפחה, או הסניף או הקופה, לפני שמגיעים לרופא המקצועי, ולא נדמה לי שיש

לי משהו ואז אני מבקשת טופס 17 לרופא שבכלל לא לעניין, בעלות גבוהה שוב פעם ואז
הוא אומר לי
אין לי סמכות לרשום לך את התרופה שאת צריכה כי זה רק

פסיכיאטרים יכולים לרשום או זה רק בתחום כזה או בתחום אחר. אז אני צריכה

לעבור את כל המדורים כדי להגיע, ואני לא מדברת כאן על עצמי אני מדברת על בעלי,

שהוא חולה כרוני שלא בסל התרופות שלו, ושלא באינדיקציה ואנחנו משלמים הון

תועפות כי על תרופרת שעוזרות לו בפועל והן נמצאות בשוק ואושרו כתוב אינדיקציה:

"סכיזופרניה" ופרקינסון לא נכלל. תאמין לי, זה עולה לקופה בסופו של דבר פי 4 כי

אני לוקחת טופס 17 בעלות כזו וכזו לרופא שכן מוסמך ולהשיג חותמת מרופא אחר וכל

זה אני בסופו של דבר עדיף לי לקנות את התרופה כי הוא זקוק לה, והדברים האלה הם

מאוד קשים, הם קשורים במערכת הציבורית. אבל, הבסיס האינדיבידואלי של נשים

אני נגד הכוונה הזו, שהאישה בעצמה בעצם תחליט, כמו שנאמר כאן על-ידי דליה ליס:

באות כי חברה שלהם אמרה להם שילכו למכון. מה העניין הזה? אני שמחה שהן באות,

ואני שמחה שהן יכולות לשלם על הבדיקה. אני לא רוצה לשמוע מחברה שלי כי היא

תשלח אותי גם להומאופט והיא תגיד לי בשבילך מה שטוב זה לא שאיבת דיסק בגב

כמו שעשו לי אלא אל תתני לאורטופד לגעת בך או תלכי יותר טוב להומאופטיה, או

תקחי אני לא יודעת לא חומצת פולית אלא שום בכמוסות.

וכל הרפואה העממית הזו מביאה נזק גדול מאוד והיא משום שיש וואקום ואת

הוואקום הזה אנחנו רוצים לסתום. לא צריך להיות וואקום. יש כאן מערכת שלמה,

אולי לא ממומנת אבל משומנת היטב, ואני רוצה באמת את ההרגשה שלכל דבר תהיה

כתובת, לאישה לפתות תהיה כתובת לאן לפנות והכתובת הזו תהיה אחראית, מיומנת,

מיודעת ותפנה אותה הלאה במידה שהיא צריכה או לאן שהיא צריכה. אחרי ד"ר חוה

טבנקין, אחר כך ד"ר ברי קפלן ואחר כך ד"ר וייס, ואנחנו אחר כך נעבור לשתיים

מהחולות שנמצאות. כאן איתנו ולמשרד הבריאות ולקופות החולים.

חוה טבנקין; אז אני גם מסכימה עם חברת הכנסת יעל דיין,

שזה



לא הבמה לעשות מאבקים בין דיסציפלינות

רפואיות. אבל אני כן הייתי רוצה להדגיש את מה שכן נאמר וגם לחזק אולי נקודה

מאוד משמעותית. כאשר אנחנו מחליטים על איזה שהוא איבחון רפואי או טיפול רפואי,

נכון להיום אם אנחנו רוצים להידמות למדינות המפותחות זה מבוסס על מה שנקרא

,Evidence Best Medicineכאשר יש הוכחות שאכן יש משמעות או לאיבחון או לטיפול,

וכשאנחנו מגיעים לרפואה מונעת זה על אחת כמה וכמה כי התנאי צריך להיות, שאכן

יש משמעות ל ,Screening-לסקירה המוקדמת ושהיא אכן משנה את המהלך הטבעי

ושההתערבות היא מביאה רק תועלת והרבה פחות נזק. זאת אומרת, שהתועלת גדולה

מהנזק. בשיטה הזאת הולכים לגבי כל הפעולות של רפואה מונעת ואיתור מוקדם.

אז אפילו על הדברים הפשוטים ותסלח לי חברת הכנסת, כמו למשל עישון. עישון הוא

הרפואה מונעת מס' 1 בעולם כולו ובישראל. אם כל הנשים, ועכשיו בואו נדבר על נשים,

נעזוב רגע את הגברים שידאגו לבריאותם. אם כל הנשים שמעשנות היו מפסיקות לעשן,

שיעור האוסטיאופורוזיס היה יורד פלאים, הרבה יותר מאשר איתורו המוקדם, טיפולו

בתרופות אלה ואחרות ואו איתור כשהמחלה קיימת וניסיון לטפל בה. כך שהגורם מס'

1 שהיה יכול לעזור לנו במחלה הספציפית הזאת בכלל מתעלמים ממנו, והוא היה יכול

לגרום לתועלת הגדולה ביותר. אז יש עדות מוצקה חד-משמעית גם לגבי עישון ואני

עכשיו מתרכזת רק באוסטיאופורוזיס ולא במחלות אחרות, שנשים שלא תעשנה או

שתפסקנה לעשן ימנע מהן האוסטיאופורוזיס, זאת נקודה אחת.

עכשיו, בכל המדינות המתקדמות כאשר מחליטים על איזו שהיא פעולה של איתור

מוקדם זה נבדק בקריטריונים שאמרתי. לגבי ,Screeningלגבי איתור מוקדם לגבי

ביצוע צפיפות עצם, לא הוכח לא לפי טאסק פוסט האמריקאי או הקנדי וזה לא לפי

המערכת האירופאית שצריך לקחת נשים בריאות ברחוב, לא חשוב באיזה גיל ולעשות

להן Screeningלצפיפות עצם. כמו שהיום מקובל למשל בממוגרפיה. ממוגרפיה עבודות

חוזרות ונישנות הוכיחו, שאם אישה מגיל 50 ומעלה תעשה לפחות כל שנתיים

ממוגרפיה נרוויח חיים. עכשיו גם בדברים האלה, כמו בכל דבר ברפואה, זה נכון

להיום, זה לא בטוח שזה יהיה נכון בעוד שנתיים שלוש. עוד תתפלאו לשמוע בעוד

שנתיים שלוש שאולי הממוגרפיה בכלל זה לא עוזר או אולי יש דבר אחר. אבל נכון

להיום, אין הצדקה לעשות צפיפות עצם לכל הנשים ולכן, זה לא ככה להגיד שרופא

המשפחה הוא לא יודע אז הוא לא שולח וזה שיודע שולח. נשים בריאות לא צריך

לשלוח. אבל נכון, ואת זה אנחנו מלמדים, נשים שהן בסיכון עם הרבה גורמי סיכון,

שאחד מהם עלול להיות גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס, שבאמת מחשידים שאכן אולי

לאישה יש את זה, את זה בקריטריונים להפנות, ולכן אי אפשר להגיד שהיום פרקטיקה

נכונה רופא ששולח הוא בסדר ורופא שהוא לא שולח הוא לא בסדר. זה נכון לגמרי

ממוגרפיה נכון להיום, לגבי עישון אם רופא יגיד או לא יגיד כמה מסוכן העישון, זה לא

נכון לגבי צפיפות עצם, כך שבעניין הזה אני מוחה. אני לא חושבת שיש הצדקה לעשות

Screeningלכל האוכלוסייה בקשר לזה, ואותו כנ"ל לגבי תרופות. כשאנחנו בבתי ספר

לרפואה וכשמלמדים אותנו מתי תוצאות מחקר הופכות לפרקטיקה בשטח, הרי לא

עושים מחקר אחד ותיכף מחלקים תרופות. היום אצה הדרך אולי להרבה אנשים

ובהרבה תרופות תוצאות של מחקר אחד אפילו שמשתתפים בו כמה אלפי אנשים, תיכף

מתחילים לחלק תרופות ואחרי כמה שנים אתם רואים שהרבה תרופות שהם היו

הקילו-אפנציאה, הם יצילו את העולם מכל התחלואים, מסתבר שיש בהם יותר נזק

מתועלת או שהם לא שוות שום דבר.

שוב, כאשר כל המחקרים הגדולים ברובם נעשים על נשים אמריקאיות. אז גם את

הטיפולים אנחנו צריכים לקחת בערבון-מוגבל, וטיפולים בנושא של אוסטיאופורוזיס

נכון להיום ניתנים באמת למחלות, כאשר האוסטיאופורוזיס היא קשה, כאשר יש

אינדיקציות חד-משמעיות, ואני לא חושבת, וקצת אני חולקת על עמיתי ד"ר דוד

זכרוביץ', ורוצה להרגיע פה את האנשים, נכון שיושבים פה כבר אנשים שחלקם זקוקים



לתרופות, אבל אני דווקא רוצה להעביר את המסר, שמרביתנו מרבית הזמן סובלים

מבריאות מופלאה, ולא כולם חולים, ולא כל אישה שלישית תהיה לה אוסטיאופורוזיס,

ולא כל אישה שניה ישברו לה העצמות. גם הסטטיסטיקות שמאכילים אותנו בנושא

אוסטיאופורוזיס לפחות הם סטטיסטיקות מאמריקה.

ולכן", אני הייתי רוצה לסכם ולא להאריך למרות שיש לי המון מה לדבר על רפואה

מונעת כי זה שטח שאני עוסקת בו, ואגב אנחנו הוצאנו חוברת לכל רופאי המשפחה

בארץ מה מומלץ ומה לא מומלץ לעשות בנושא של רפואה מונעת קודם כל, ואחרי זה

איתור מוקדם. ושוב, גם במשקל שבין רפואה מונעת לאיתור מוקדם אז זה בערך שווה

פי שתיים שלוש רפואה מונעת. מה זה רפואה מונעת? שוב, הדברים הלא נעימים שצריך
לדבר עליהם
לא לעשן, לאכול בריא. באותה חוברת כתוב בדיוק כמה מיליגרם סידן

צריך לקבל בכל גיל. איזה פעילות גופנית צריך לעשות בכל גיל. כל הדברים הפשוטים

והלא נעימים שצריך להגיד אותם ושיצילו אותנו ויגרמו לנו לחיים הרבה יותר בריאים

לאורך זמן מאשר המניעה, ולכן אני חושבת, אם המסר או אם הוועדה הזאת כפי

שאמרה חברת הכנסת הקודמת "הכל זה פוליטי", אבל אם המסר שיצא קודם כל

צריכים להכין הנחיות רפואיות שיקבעו את מי צריך להפנות בכלל לביצוע צפיפות עצם

ואם בכלל, ואחר כך הנחיות, היום יש לנו שפע של תרופות בשוק, זה לא נכון

שהפוסאלאן היא תרופת פלא, זה לא תרופת פלא לכלום, זה תרופה עם תופעת לוואי

כמו כל אחת אחרת ועכשיו יש בשוק תרופה חדשה רלוקסיפן שהיא גם תרופה עם

תופעות לוואי כמו כל תרופה אחרת, ויש התכשירים ההורמונליים התחליפיים, שאמנם

הם נקראים הורמונליים תחליפיים אבל זה אסטרוגן בכמות גדולה, שאמורים לפמפם

אותם לנו שנים רבות. אז אני חושבת שצריך לעשות הנחיות מדוייקות למי צריך לתת,

איזו תרופה ומתי ולכן גם הרופאים ולא חשוב איזה דיסציפלינות, כולם ילכו לאיבוד

או יושפעו רק מלחץ זה או אחר של חברות תרופות אלה או אחרות. ולכן אני חושבת,

שאם יכול לצאת מפה איזה שהוא סיכום, שמשרד הבריאות ישב עם הקופות ויבנה

באופן מאוד בולט קודם כל את האפידימולוגיה של המחלה בארץ, אני לא חושבת

שצריך להפחיד את כולם כל כך ואחר-כך הנחיות למי צריך לבצע את הבדיקה ולמי

ומתי צריך לתת את התרופות.
מ"מ היו"ר יעל דייו
תודה רבה. אמנם אני רק שבועיים מנהלת איזו

שהיא ישיבה. אני מבקשת לא הערות, רק שאלות

ספציפיות לד"ר טבנקין. (נשאלת שאלה מהאולם אך לא שומעים - ש.מ.). אני אבקש לא

להיכנס כאן לקונסולטציות אישיות. אני בטוחה שכל אהד מהרופאים שנמצאים כאן

ישמחו לדבר איתך בתום הישיבה ולענות, או לענות דרך הרופא שלך. אני חושבת שגם

מחמת החיסיון הרפואי המינימלי, מאחר ורופא כן מעורב בזה, רופא כלשהו, אז מן

הראוי לא להיכנס לפירוט. בבקשה גברתי. (שוב נשאלת שאלה מהאולם אך לא שומעים

- ש.מ.). גברתי, אני חוזרת ומבקשת, אנחנו נשמע מעל הדוכן שתי נשים מהנשים

החולות. ברור, שכל מקרה הוא שונה ואני באמת לא מצפה, למרות שיש כאן רופאים

מומחים, והייתי שמחה מאוד אם היו מקבלים את התיק שלכן ודואגים אישית לכל

מקרה, אבל אני מבקשת שהשאלות יהיו ספציפיות לדברים שד"ר חוה טבנקין דיברה

עליהם. בבקשה גברתי. (נשאלת שוב שאלה מהאולם - ש.מ.). קודם כל שהיא תהיה

בריאה ותלד לנו בשלום וכן הלאה. מאחר והזכרת שזה מקרה באמת נדיר אז אני

שמחה על האינפורמציה אבל ברור שזה לא אינדיקציה על הטיפול המערכתי. אנחנו

מדברים כאן על דבר ספציפי שבו ד"ר חוה טבנקין נבדלה מהאחרים וזה עניין של חוסר

הצורך באיבחון מסיבי של בחינה מחקרית, וזה אני אומרת לד"ר לב כי אנחנו נמצאים

במצב שהיום קיים מחקר ביחס לבריאות נשים, וזה שיפור רציני מאוד לעומת העבר,

ואנחנו בין השאלות שנציג לך זה באמת האם הנושא הזה נכלל במערכת המחקרית ומה

התנובה שלו, משום שעל זה הד-הוק אנחנו צריכים לקבל על זה תשובה ולא לשלוח את

כל האוכלוסייה.



חוה טבנקין; אין הוכחה שזה יעזור למשהו.

מ"מ היו"ר יעל דיין; ובוודאי לטפל טיפול מניעתי בגורמים שאין להם

עלות.

חיה טבנקין; וגם עוד נקודה, אוכלוסייה תמיד היא מתרכזת בזה,

שכאילו אם אני אבדוק אז אני אדע, אם אני בסדר

אז אני יכול להמשיד לעשות את כל הדברים שהם לא בסדר, ואם אני לא בסדר אז

יחליטו שאני חולה. אני רוצה להדגיש את הדברים העצובים פה שסיפרו האנשים. על כל

פנים, אי עישון ופעילות גופנית ודיאטה מתאימה מבחינת סידן מהגיל הקטן. זה לא

שבגיל 70 מוצאים עצמות שבורות סימן שמשהו קרה בדרך בכל המהלך. העירנות

צריכה להיות. זה תופעות, האמהות צריכות להיות מודעות לזה כשהן צעירות לגבי

הילדים שלהם. אם אנחנו ננהל אורח חיים בריא אז הנושא הזה של אוסטיאופורוזיס

הוא יהיה מינימלי. אגב, בשכיחות מחלות אצל נשים אוסטיאופורוזיס זה לא ברשימה

של השלושה המובילים. יש לפני סרטן, סרטן השד הוא הרבה יותר ממשקלו מאשר

אחרים, יש מחלות לב, יש כל מיני תאונות. אני לא יודעת בין אלימות כנגד נשים

לאוסטיאופורוזיס, אני לא יודעת למי יש יותר משקל ולכן אני חושבת שרצוי לעשות פה

מחקרים בארץ ולראות באמת מה קורה ואיפה אנחנו צריכים להשקיע. וזה לא סותר

את זה שמי שיש לו אכן צריך לקבל את הטיפול המתאים, אבל אני לא חושבת, שיש

היום איזו שהיא עדות בעולם ואני מניחה שיסכימו איתי פה הרופאים בקהל, שיש

מקום לעשות סקירה מוקדמת לכל הנשים לאיתור מוקדם של אוסטיאופורוזיס. אין

לזה הצדקה. זה לא קיים בשום מערכת בריאות בעולם ועדיין אין מספיק עדויות כדי

שאנחנו נתחיל את זה.

מ"מ היו"ר יעל דייו; אני מודה מאוד לד"ר חוה טבנקין. אני רוצה לציין,

שהובעה כאן דעה שהייתה קצת מנוגדת לדעה

הכללית. אני רוצה לומר, שגם לנושא שהוא על סדר היום של הרבה נושאים במניעת

מחלות, העניין של העישון, להגיד שלזה אין עלות להיפך כי לזה יש גם רווח. אישה

מרוויחה מזה שהיא מפסיקה לעשן זה גם כן לא בסל. אני עברתי טיפולים של הפסקת

עישון בעלות שקשה לתאר אותה וקשה להגיד שהם הצליחו. לחלוטין, באמת, מבחינת

הגמילה המוחלטת ולא שבראש יהיה כל הזמן איך בכל זאת היא יכולה גם לעשן וגם

להמשיך לחיות. המקרים שזה לא עובד ומחזירים אותך לסיגריות, גם עשית את

הזריקה גם עשית את הדיקורים וגם חזרת לסיגריות, אז אם מדברים על תרופת פלא

ודרך אגב, כאן אני נכנסת לא כידענית אלא סתם בסלנג המקובל, וכל אחד שרוצה

להמשיך ולהעיר לי על זה שאין תרופות פלא יחסוך לעצמו, כי ברור שבאינטליגנציה

המינימלית לא התכוונתי, שאולי אין לי, לא התכוונתי לממש תרופת פלא אם כי הייתה

פריצת דרך ועל זה אני חושבת שתסכימו איתי. לגבי הליימן ולגבי הציבור כאשר יש

פריצת דרך ולא משנה אם זה באונקולוגיה או במחלות אחרות יותר קשות פחות קשות,

כשיש פריצת דרך זה דבר ענק. אז הביטוי "תרופת פלא" התכוון באמת לפריצת דרך

ופתיחת כיוון ולפעמים, כפי שהזכרתי בהתחלה, בכיוונים לא משוערים. זאת אומרת,

הייתה פריצת דרך בכיוון Xונתת תשובה או מענה או תחילת מענה לכיוון אחר, ואלה

הדברים שהם באמת גאוניים, הם לא פלא, זה לא כל כך מקרי, זה צריך ראש מתאים

כדי בכל זאת לתת צ'אנס ל- Xלעבוד על ,Yוכשזה מצליח זה שוב פעם לא תרופת פלא

אלא פריצת דרך. אני אבקש מפרופסור ברי קפלן ואחריו ד"ר מרדכי וייס.

ברי קפלו; אני אתחיל מעישון. אנחנו בוועדות קונצנזוס הגענו

למסקנה שנעשה הכל, שהנשים תפסקנה לעשן אבל

לא נמנע מהם טיפול וכאשר אנחנו חושבים על טיפול מונע של מחלות לב וכלי דם

ואוסטיאופורוזיס, ננסה לשכנע את האישה להפסיק לעשן אבל לא נמנע ממנה טיפול.



הגענו למסקנה שמותר לנשים המעשנות לקבל את הטיפול המונע כדי לעזור להם במה

שאנחנו יכולים.

איזו מילה לגבי קלציום וסידן. צריך להוציא מהראש של האנשים המזדקנים שסידן זה

הסתיידות ויש הרבה מאוד כאלה שעדיין הסמנטיקה בין המילים האלה מרתיעה אותם

מלאכול מוצרי חלב בגילאים מתבגרים והם עושים לעצמם נזק, ואילו הם היו יודעים

שזה בסך הכל מילה דומה הם לא היו נמנעים מלאכול קלציום.

אני חושב שהנושא אוסטיאופורוזיס צריך לדעת הוא הרבה יותר שכיח בגלל שברוך

השם תוחלת החיים עלתה ותוחלת החיים במדינת ישראל כשמדובר על 80 מוצאת

אוכלוסייה יותר ויותר גדולה שעוברת את המנופאוזה, ואם נביט בעקומה מתחת

לתוחלת החיים והגיל של המנופאוזה נראה שאנחנו הולכים לקראת אוכלוסייה יותר

ויותר גדולה שתזדקק למידע ולטיפול המונע ולטיפול האמיתי נגד המחלה הזאת.

המידע הוא דבר מאוד חשוב לדעת את כל הדברים. באמת בבית-ספר לרפואה אני לא

יכול להגיד שלומדים על מנופאוזה ועל אוסטיאופורוזיס, אבל בבית ספר לימודי המשך

ברפואה, ולפחות בתל-אביב, פרופ' בן-רפאל מרכז את המידע על מנופאוזה ביומיים

שלמים, שזה נדיר לתת למחלה יומיים של Post Graduateשל לימודי המשך ורפואה רק

על הנושאים האלה, כולל אוסטיאופורוזיס שהזמנו את פרופ' ליברמן לדבר וכולל כל

מיני דברים שמביאים את המידע לרופאים.

הקשר שלנו, לפחות באיזור המרכז, ואני הופתעתי לשמוע על מה קורה בירושלים, הוא

קשר מאוד הדוק בין רופא הנשים לבין רופא המשפחה והאינסטנציות אחרות אבל

בעיקר בין רופא הנשים והמשפחה בנושא מידע כי אנחנו ראינו לאורך השנים, שכאשר

רופא לא יודע על משהו הוא נמנע מזה, הוא משמיץ את זה, הוא מבטל את זה, ואם הוא

לא שמע אף פעם על פוסאלאן למשל או על אויסטה, אז כשיבוא אליו חולה או חולה

לצורך העניין, אם המרשם מרופא מאינסטנציה אחרת הוא יגיד לו שזה רע, שזה עושה

כאבי בטן, שזה עושה כל מיני דברים.

לגבי הבדיקה - לגבי הבדיקה צריך לדעת מספר דברים. כאן אישה אחת דיברה על C.T

ועל M.R.I ועל כל מיני דברים יקרים אחרים, שהם לא הבדיקה לאוסטיאופורוזיס וגם

צילום רנטגן רגיל לא הבדיקה, כי בצילום רנטגן רגיל מגלים רק שיש 40% כבר חוסר

במסת העצם מגלים שיש אוסטיאופורוזיס. צריך כמו לכל בדיקה אינדיקציות וקונטרה

אינדיקציות. צריך לדעת את מי לשלוח, את מי אין סיבה לשלוח, האם אני כתוצאה

מתשובת הבדיקה הולך להתחיל טיפול הולך להפסיק טיפול או הולך לשנות טיפול וזה

מה שצריך להיות ב Back round Music-של הרופא כשהוא שולח מישהי לבדיקה. כאשר

אישה הולכת על דעת עצמה ובהשפעת המדיה או בהשפעת הדודה שלה או השכנה אז

היא הולכת והיא יכולה לעשות את הבדיקה, והבדיקה הזאת חשוב לדעת שהיא לא

מזיקה. זאת אומרת, אין בה קרינה ואין בה שום דבר שגורם לאישה נזק, רק נזק כלכלי

ופה ישבה חברת הכנסת ואמרה מה זה רפואה לעשירים? זה רפואה לעשירים כאשר

היא בבחירה. כאשר היא באינדיקציה היא צריכה להיות רפואה לכל העם אבל רק

כאשר היא באינדיקציה. וצריך לדעת, שהבדיקה הזאת של צפיפות עצם אין לה ערך

עצמי כבדיקה חד-פעמית. זו בדיקה שצריך לחזור עליה ולראות את השינויים הדינמיים

האם יש ירידה במסת העצם או אין ירידה. צריך לבחור קבוצה שהיא יותר בסיכון כמו

המעשנות, הרזות, הבלתי מתאמנות. אלה שאוכלות הרבה בשר, דיברו כאן על דיאטה,

ואלה שאין להן ילדים, ואלה שהיה להן מנופאוזה מוקדמת אם הן לא לוקחות בין כה

טיפול מונע, כי אם הן בכל זאת לוקחות טיפול מונע אז מה אני אכפיל להן את כמות

הטיפול! זאת אומרת, ההחלטה היא החלטה אופרטיבית האם אני הולך לעשות משהו

עם הבדיקה.



לגבי הטיפול אני חושב שצריך שיקול דעת רפואי כמו שאמר ד"ר זכרוביץ' למי יש צורך

לתת איזה טיפול, ואני אני חושב שגם קופות-החולים וגם משרד הבריאות יכולים מאוד

ללחוץ על חברות התרופות בהורדת הוזלת המחירים. אנחנו יודעים שניתן להוזיל את

המחירים. אני יודע גם שיש קופות-חולים שמרוויחות ממכירת התרופות האלה, שהם

קונות אותו יותר בזול ממה שמוכרות אותו לקהל ואלה שיקולים. לפי דעתי וועדה

רצינית רפואית וכלכלית יכולה לקבל החלטה למי מגיע בחינם, למי מגיע ב-50% ולמי

מגיע מחיר מלא ומי מסבסד את כל העניין. על כל פנים, צריך לזכור שאנחנו שמחים

שאוסטיאופורוזיס הגיע למודעות הקהל ועוד בזמן, כמו שאמרתי אוכלוסיית הנשים

החשופות לאוסטיאופורוזיס עולה וההחלטות הכלכליות לא אנחנו ניקח. לנו קל להגיד

שזה טוב וחשוב וכדאי שזה יהיה בחינם אבל מישהו משלם את זה, וזה משרד הבריאות

וקופות-החולים וזה עלות שהיא באה על חשבון, וצריך לעשות חשבון אמיתי איזה

דברים שווה להשקיע בהם ואני שמעתי שבירושלים שהמחיר של צפיפות עצם הוא פי

שתיים מאשר בתל-אביב. הכל יותר יקר בירושלים. הם יורדים לפעמים לשפלה

ומשפיעים גם על השפלה, אבל בעיקרון זה עולה בדיוק פי שתיים מאשר בתל-אביב,

אבל זה לא משנה מפני שאם אנשים יש להם את הכסף לשלם שישלמו. תודה רבה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; תודה רבה ד"ר קפלן. אנחנו נדלג עכשיו על השאלות

האינדיבידואליות. אנחנו מתחילים כרגיל בשלב הזה

במירוץ נגד הזמן ולכן אלה שמדברים מאוחר יותר מתבקשים לדבר פחות, וגם אני לא

אעשה סבב של שאלות לגבי כל דובר. מה שכן, אנחנו מבחינת לוח הזמנים מלבד לשמוע

חולות אנחנו נשמע את קופות-החולים. אני מבקשת את קופות החולים להתייחס רק

לנושא הזה של השתתפות במימון גם האיבחון וגם הטיפול, ואנחנו רוצים להספיק

ולשמוע את התשובות הגדולות, תשובות הפלא ד"ר לב, רוצים להספיק לשמוע כי אז

יהיה מקום גם לשאלות שיופנו. בבקשה ד"ר וייס.
מרדכי וייס
או-קיי, אני אשתדל באמת לקצר בזמן. אני

שמח שנתבקשתי לדבר על דברים שהם יותר נמדדים

ופחות דברים שהם פחות מוגדרים. 400/0 מהנשים מעל גיל 50 חשופות לשבר

אוסטיאופורוטי. כולם כאן יודעים ששבר אוסטיאופורוטי הוא שבר טיפוסי שמאפיין

את שורש כף היד, את חוליות עמוד השדרה או את צוואר הירך. בהשוואה לאותן 40%

מהנשים שחשופות לשבר, רק 300/0 מהנשים מאובחנות כאוסטיאופורוזיס מעל גיל 50.

זה כבר הרמז הראשון, שהאמצעים שיש לנו, ההפרש ב-10% רק מביא אותי לנקודה

שאני מיד אחזור עליה, שהממצאים הדיאגנוסטיים שיש לנו הם לא אופטימליים אבל

זה מה שיש לנו. מתוך הנשים שחשופות לשבר בגיל 50, 180/0 מהן חשופות לשבר בצוואר

הירך. אולי חשוב לכל אישה לדעת, שהסיכון של אישה בגיל 50 למות משבר בצוואר

הירך הוא 2.80/0 והוא זהה לחלוטין לסיכון של אותה אישה בגיל 50 למות מסרטן שד.

אז כך שמדובר באימפקט דומה, אבל עם יד על הלב צריכים להגיד, שהמוות בשתי

קבוצות המחלות הוא שונה כאשר בסרטן שד המוות מוקדם יותר ושבר בצוואר הירך

הוא מוות מאוחר יותר.

לא כל הנשים חשופות לאותו שבר באותו סיכון. אם אנחנו ניקח נשים ונמיין את הנשים

לפי בדיקת צפיפות עצם ולפי גורמי סיכון נמצא, שבערך אחת לחמש נשים נמצאות

ב, High Risk-מהו אותו ?High Riskהסיכון לשבר בצוואר הירך שיהיה פי 10 מהשוואה

לנשים שיש להם בדיקה נורמלית. כך שבהחלט יש מקום להכנסת בדיקת צפיפות עצם

כגורם שקובע את הסיכון היחסי. הבדיקה הזאת לא מבדילה לנו לגמרי בנשים שלא

תישבורנה את צוואר הירך לבין נשים שתישבורנה את צוואר הירך. יש חפיפה גדולה

בין שתי הקבוצות והלוואי והיה לנו אמצעי טוב יותר. אין לנו אמצעי טוב יותר ולכן

אני לא חושב שצריכים לקחת את הדלי עם התינוק ולשפוך אותו ולהגיד-. הבדיקה היא



לא טובה, היא לא שווה. צריכים להכניס אותה את הבדיקה יחד עס שאר גורמי

הסיכון.

בואו נעבור לדבר שד"ר לב יצטרך להתייחס אליו האס הטיפול שווה, כמה זה עולה,

וכמה זה חוסך לנו בתשובה למה ששאלת. עלות הטיפול בשבר בצוואר ירך בודד מגיעה

ל-60,000 שקל לחולה. אפשר לחלק את המספר הזה פחות או יותר ל-1/3 ו-2/3. 1/3 זה

טיפול אקוטי, ו-2/3 זה טיפול סיעודי ממושך, ואני מבין שקופות-החולים לא רוצות

לטפל כי 2/3 הללו מגיעים למשרד הבריאות בתור חולה סיעודי אז לא מעניינם, כך

שהשיקולים הכספיים אני חושב פה ה Essence-שלהם. אם ניקח את ישראל יש בערך

2,750 שברים בצוואר הירך בנשים בשנה. לזה צריך להוסיף בערך 1/3 בגברים וזה

מביא אותנו ל-4,000 מקרים בשנה. העלות הכוללת מתמטיקה פשוטה מביאה אותנו

ל-410,000,000 שקל ישראלים חדשים בשנה. עלות טיפול בחולה אחת בשנה מגיע בערך

ל-1,700 ש"ח בשנה. קבוצת היעד שאנחנו נגדיר אותה בתור High Riskאלה נשים שיש

להן גורמי סיכון, לא נכנס לאיזה גורמי סיכון, אלה נשים שיש להן צפיפות עצם נמוכה

ב-2.5 סטיות תקן לפי הגדרות ,W.H.0וזה מביא אותנו לאוכלוסיית יעד של בערך

37,000 אישה בישראל. אם נניח, שרק מחצית מהנשים תיקחנה את הטיפול. אנחנו

יודעים שהטיפולים, ולא חשוב איזה, מורידים את שכיחות השברים בערך ב-50%. זה

מביא אותנו לכך, שעלות הטיפול לכל הקבוצה הזאת תהיה רק 22,000,000 שקל בשנה,

והשורה התחתונה של דבריי, כשאני מעביר את הכדור לד"ר בועז לב, עלות הטיפול

לשנה המבוקשת היא בערך 20,000,000 שקל עם חיסכון עתידי של 410,000,000 שקל

בשנה. האתגר כולו שלך.

מ"מ היו"ר יעל דיין; תודה רבה, ואפילו אם נכפיל את הנתון של העלות

ונחצה את העלות של הטיפול, עדיין אנחנו נמצאים

במצב טוב ואילו שום דבר ד"ר לב לא היה בנוסף על שולחננו, אבל השיקול הזה אנחנו

הזכרנו את זה גם קודם, השיקול הזה של השקעה במניעה לעומת עלות זה ויכוח קבע

כמעט בוודאי בכל הנושאים שאנחנו עוסקים בהם בוועדה הזו, וכל תחום שלא ניקח,

שיש אפשרות, אני לא מדברת על דברים שאינם ניתנים למניעה, אני גם לא מדברת על

נושאים של אלימות כי זה עלות שנופלת לסל אחר. גם נושאים של תאונות דרכים, ברור

שמניעה שהיא לא לחלוטין בלתי אפשרית אבל אפשרית במקרים רבים זה גם כן בסל

אחר, אבל בסך הכל זה עניין של עלות ותוצאה ומניעת עלות נוספת הוא נמצא בכל דבר

החל מגני הילדים, מה אנחנו מרוויחים אם נשקיע יותר בוודאי במערכת החינוך,

בוודאי במערכת החינוך הגבוהה וכן הלאה, וכן הלאה, אלא שכאן זה נמדד באמת

באופן אינדיבידואלי ואנחנו מאוד ערים לזה. אני אבקש מאירית ענבר מנהלת העמותה

הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם.

אירית ענבי; שלום, קודם כל אני מודה על קיום הישיבה שהיא

חשובה מאוד. אני מנהלת העמותה הישראלית

לאוסטיאופורוזיס. ראיתם פה חלק נכבד מחברי הוועד המנהלת, יושב-ראש העמותה

פרופ' ליברמן ושמענו על המחלה מההיבטים השונים שלה. אני רוצה לייצג אוכלוסייה

מאוד גדולה, ולא ידעתי עד כמה, עד שהתחלנו השבוע בשבוע האוסטיאופורוזיס הארצי

ומגיעים אנשים באלפים, בעיקר נשים, גם גברים להרצאות שאנחנו מקיימים. הצמא

לשמוע בנושא האוסטיאופורוזיס הוא רב. הנושא שאנחנו לקחנו על עצמנו להעלות

בקמפיין הזה הוא הנושא של המודעות, אבל בהחלט אנחנו מתכוונים לעסוק גם במניעה

וגם בטיפול במחלה כי אלינו מגיעות נשים חולות וסובלות והסבל הוא בלתי- נסבל.

נשים שהופכות בן לילה לתלויות סיעודיות, שכל המשפחה לא יודעת איך להתמודד עם

מצב כזה, שהוא מצב כרוני מתמשך.



אני רוצה לדבר על נושא שחשוב לי למען ציבור החולות במחלה ברגע. אני יודעת,

שעומדים להחליט על תרופות שיכללו בסל הבריאות לשנה הקרובה ואני מבקשת

שתהיה שימת דעת מאוד מאוד מקפידה ואני מקווה מאוד, שאחרי שנים רבות שלא

ניתנה תשומת הלב המספיקה לנושא של המחלה והטיפול בה, יכלילו את התרופה

למחלה בסל הבריאות מכיוון שהמחיר הוא מאוד גבוה. נשים לא עומדות בזה. פונות

אלי נשים שלא יכולות לאפשר לעצמן- לקנות את התרופה מחוסר משאבים תקציביים,

מכיוון שהבדיקה עולה, התרופה עולה, החולה צריכה להיעזר בעזרים אורטופדיים

שעולים, ומצב כזה במדינת ישראל מלבד הסבל האנושי הרב שעוברת האישה וגברים,

ובנושא הגברים דרך אגב אנחנו גם נעסוק בהמשך, דורש בהחלט להתייחס בכובד ראש

לבקשה. הגיעו פה מספר חולות. שתיים מהן רוצות לדבר ולספר את המקרה שלהן. אני

מאוד מקווה, שהעמותה תוכל לעודד ולעזור לאנשים גם להעלות את המודעות וגם לתת

תשובות לכל אישה ואיש בישראל המעוניינים למנוע מעצמם את האוסטיאופורוזיס

ולהתחיל בזה מגיל צעיר. תודה.

מירה חלפון; שלום, לי קוראים מירה חלפון ואני חולה במחלה

הזו, ואני דור שני למעשה למחלה הזו. אני עברתי

דרך ייסורים מאוד קשה עם אמא שלי, ראיתי את השברים שהיא סבלה מהם ואת

איכות החיים הירודה. מאישה מלאת שמחת חיים היא הפכה לשבר כלי. מכיוון שאני

ידעתי שזה גנטי אני חשבתי שאני יעשה את הכל שלי זה לא יקרה. מכיוון שהיו מעט

מאוד אמצעים חוץ מטיפול הורמונלי שמיד אימצתי אותו למרות כל הסיכונים שידועים

לי, והייתי במעקב מתמיד של האוסטיאופורוזיס, מה שהטיפול ההורמונלי עשה, זאת

אומרת לא דרדר את המצב לגמרי אבל לא הפסיק את הסיפור של ההליכה כלפי מטה,

וביום שנודע לי על התרופה הזאת שקוראים לה פוסאלאן וזה היה לפני שנתיים, מיד

התחלתי בעצה אחת עם הפרופסור של המכון לקבל את התרופה. יכול להיות שאומרים

שאין תרופת פלא, לגביי זה תרופת פלא. צפיפות העצם שלי לא רק שהיא לא נעצרה

אלא שהיא עלתה פלאים. הפרופסור הופתע, והוא הסתכל עלי באמת כעל נס רפואי, וכך

אני מרגישה, ואני מקווה שאני לא אלך בדרכי אמא שלי ואני אמשיך לחיות עוד הרבה

שנים בגב זקוף, ולכן אני מבקשת שגם נשים שלא יכולות לאפשר לעצמן יזכו לזה,

ושמשרד הבריאות יבין שזה תרופה חשובה מאוד ואנחנו לא עישנו ולא אמא שלי,

ואכלנו פחות או יותר תזונה כמה שהיו ימי צנע וימים אחרים, ובכל זאת אמא שלי מתה

בייסורים. אז אני מבקשת מחברי קופת חולים, רופאי משפחה וכל מי שצריך.

ועוד איזה קוריוז אחד קטן בקשר לאספקת התרופה הזו. לא מזמן אישרו בקופת

חולים, שנשים שהן בגיל המעבר וחולות, והייתה עוד התניה אחת, שהייתה נראית לי

מאוד מאוד מוזרה בתקופה הזו שיש מודעות כזו, והאישה הייתה אמורה בהתניה הזו

לשבור את עצם הירך, אז אמרתי תודה רבה, בשביל זה אני לא צריכה להגיע

לקופת-חולים. כמובן שאחר כך הם לקחו את עצמם וחשבו על זה עוד פעם ויצאה

הנחיה חדשה. אבל ההנחיה המוזרה הזאת זה היה רק לפני חודש. תודה.
תחיה פישי
שמי תחיה פישר וגם אני אובחנתי כבר לפני שנתיים.

אני גם אתחיל מהסוף שלה, שגם לי אמרו את זה,

שלא יכולים לתת לי בגלל שלא שברתי. למזלי הרע, במקרה נפלתי שבוע לפני שבאתי

לרופאה הכללי, ובאמת אמנם לא שברתי את הרגל אבל נקעתי אותה בצורה מאוד

חזקה ואז היא הסכימה לכתוב את המכתב שבאמת מגיע לי, אחרת אולי לא הייתי

מקבלת את זה מקופת החולים. אבל אני שנה וחצי לקחתי את זה במחיר המלא. האמת

היא, שגם היום החלקתי, בירושלים כנראה נוהגים להרטיב את הרחובות כדי לרענן

אותם, לא שמתי לב, החלקתי, אני מקווה שלא קרה לי כלום אני מסתובבת, אבל יכול

להיות שזה גם בגלל ההתעמלות, גם בגלל הסידן וגם בגלל הפוסאלאן. אבל אני גם

רוצה להגיד, שהייתה לי מודעות מאוד גבוהה מתמיד, אני לא מעשנת, אף אחד אצלנו



בבית לא מעשן, אני תמיד אכלתי סידן ברמה גבוהה. התעמלות הייתי עושה, אבל בזמן

האחרון אני עושה את זה ממש בקורסים של התעמלות בונה עצם וזה באמת עוזר.

אבל אני רק רוצה להתייחס כאן גם לד"ר טבנקין, שאת אמרת שרופא המשפחה או

רופא הנשים צריך להפנות. זה נכון, רק יש לי בעיה עם שניהם שלא תמיד הם יודעים

לשאול את השאלות הנכונות את החולים. לא ראיתי ולא שמעתי מהחברות שלי

שכשאישה בת 50 באה הרופא שואל אותה: האם אמא שלך הייתה נמוכה? האם אמא

שלך סבלה משברים? האם את עישנת בעבר? ואת כל השאלות הטובות שצריכות לתת

להם אינדיקציה. אם היא סתם באה ואומרת נגמר לי המחזור, או-קיי נגמר וזהו זה.

הוא לא ישלח אותה או היא לא תשלח אותה אם לא ישאל את השאלות. אני הייתי

הרבה שנים בחוץ-לארץ וכשהייתי באה לרופא, כל פעם כשהייתי באה היה שואל אותי,

היו לי שני עמודים שהייתי צריכה למלא עם כל מיני מחלות וסופר מחלות. אני חושבת

שאפשר להכניס את זה גם כאן ולהדריך את הרופאים בצורה כזו כדי לראות מי בדרגת

סיכון. אני בטוחה שיש רופאים שהם מודעים לזה. רופאת משפחה שלי לא הייתה

מודעת. רופאת הנשים מיד אמרה ליל את בדרגת סיכון, תלכי ותיבחני. ואני בחורה

צעירה ואני מסתכלת על הדודות שלי הן כולן מגיעות לי עד להנה והן לא היו ככה.
מ"מ היו"ר
יעל דיין; תודה רבה ואני מודה לכן שבאתן. אני רוצה לומר,

שיש דבר שהוא עקרוני לפחות בעבודה שלנו וזה

העניין של חשיפה של דברים לא במובן הוולגרי. עד לפני הוותיקות כמוני וגם קצת

פחות זוכרות שהיית סידרה של סודות אצל נשים משום שזה היה מאוד לא נוח, כמעט

על סף בושה, כמעט על סף אשמה להודות שיש לך אותם, החל מעקרות עבור לכריתת

שד, בכלל מחלות סרטן ובעיקר סרטן השד ובעיקר מי שטופלה. אלה היו דברים

שמסתירים אותם. חד-הוריות היו מסתירים את זה. אני מדברת בכוונה לא רק בתחום

הבריאות, שלא לדבר על איידס אצל נשים וכל אותם דברים, שהם כאילו פוגעים בדימוי

השלם כלפי חוץ ונשים היו עוצרות את הסוד בחובן. כמובן הפלות, הפסקות הריון, אצל

נטילת גלולות, כל הנושאים הקשורים בפריון, הפריות מבחנה הס מלהזכיר. זאת

אומרת, כל דבר שהוא לא פרפקט אצל האישה הרבה יותר מהגבר. יש בזה איזה פגיעה

בדימוי העצמי, יש בזה מן בושה, יש בזה כמו שלצערנו נשים נאנסות ומרגישות עדיין

בעיקר אם זה קורה בתוך המשפחה, איזה שהוא אלמנט של אשמה. אולי היא עשתה

משהו שהזמין את זת, אולי היא גירתה, אולי באיזה שהוא מקום היא לא התנגדה די.

אני חושבת, שפריצת הדרך האמיתית שהייתה בשנים האחרונות, ולא מעט בזכות קיום

הפעילות שמתקיימת על-ידי הוועדה בכנסת ואירגוני הנשים לסוגיהם, זה העניין הזה

אני יכולה לקום ולומר: אני אם לבחורה לסבית ואני גאה בביתי וכך וכך וכך. אני

לוקחת דוגמא קיצונית משום שזה עורר רעש גדול מאוד. היום האגודות האלה קיימות,

הומואים ולסביות זה דבר מוכר, על זכויותיהם על שיוויונם, על בעיותיהם המיוחדות

וזו אולי הדוגמא הקיצונית ביותר ל"יציאה מן הארון". אבל גם אנחנו כל אחת מאיתנו

יצאה מן הארון. לכך אני מאוד מעריכה כאשר בתחומים שונים נשים עולות, מספרות

את הסיפור שלהן, בלי הרגשה שבאיזה שהוא מקום הן תרמו למחלה שלהן, או לנגע, או

לפגם, או לנכות שלהן, או לאיזה שהוא איפיון שיש להם, שהוא לא לחלוטין מקובל

בחברה.

אני אבקש נציגי קופות-החולים את כל מי שישנו כאן, כלומר אחד מכל קופה לעלות

הנה ואנחנו נשמע אותם. הקונצנזוס הוא על זה שהדברים לא נכונים, כאשר קונצנזוס

זה שניים מתוך ארבעה, לא. אני אבקש כל אחד מכם לפתוח מיקרופון, להציג את עמדת

הקופה, להציג כמובן את מי אתם מייצגים וכמה מילים התייחסות. בבקשה.

יעקב מנצ'ל; שמי פרופ' יעקב מנציל, אני ממונה על

הגריאטריה בקופת-חולים "מכבי". קודם כל אני רוצה לענות על



שאלה שהועלתה כאן ולצערי היא לא נענתה. אנחנו בירושלים במכון לאוסטיאופורוזיס

עשינו לפני שנים מחקר על 3,600 איש מגיל 45 עד 85 ובדקנו את השכיחות בקבוצות

שונות, בדקנו את ילידי אסיה אפריקה, ואירופה אמריקה וישראל, ומצאנו

שאוסטיאופורוזיס הייתה אז יותר שכיחה בילידי אסיה אפריקה, פחות בילידי אירופה

אמריקה ובאמצע היו ישראלים. כשניתחנו את המספרים התברר, שהסיבה היא הפסקה

מוקדמת של הווסת, וכאן יש סיכון שידוע היטב, למשל החולים האלה כדאי להם מי

שיש לה ווסת מוקדמת אנחנו מהארצות המתקדמות, היום הווסת נפסקת בין 50 ל-53.

זה השתנה בארץ גם מאז שעשינו את המחקר זה היה בסביבות גיל 45-48. יש כאן גורם

סיכון ברור שמצדיק את הבדיקה כדי לראות אם מגיע טיפול.

אבל עכשיו אני אציג קודם איך בקופת-חולים "מכבי", אני חושב ש"הכללית" היו

צריכים להיות הראשונים כי להם יש הכי הרבה חברים, אבל אני התיישבתי ככה.

קודם כל אני מתעניין באוסטיאופורוזיס הרבה שנים, עשיתי מחקר על זה. כשבאתי

לקופת-חולים "מכבי" מצאתי היענות חיובית ואני יכול להגיד לכל הפניות נעניתי.

המדיניות שלנו, ואני אהיה ספציפי ואחר כך אם הזמן יאפשר אני רוצה להרחיב קצת.

אנחנו בקשר לאיבחון, אנחנו כמובן שולחים את זה כמו כל הבדיקות, הרופא צריך לתת

את ההנחיה לפי השיקולים המשותפים של החולה או חולה או שלו ויש השתתפות

עצמית אני חושב, אפשר להגיד שכל השתתפות ידועה אבל היא השתתפות של בערך

כ-.100 שקל.

מ"מ היו"ר יעל דיין; -.100 שקל של הבדיקה שעולה כ-.140 שקלל אמרו

לי -.140 שקל עד -.180 שקל. היית יכול לומר שזה

ספיגה למעשה זה פחות מ-50% נכון?

יעקב מנצ'ל; אני אגיד לך, אנחנו עשינו את זה כבר הרבה שנים.

אני חושב שד"ר בועז לב יעלה, לקופות החולים יש

היום מצב כלכלי קשה ואנחנו צריכים להתחשב בזה. אבל מצד שני אנחנו צריכים

לעשות הכל זה בקשר לאיבחון. אין לי צל של ספק, שהבדיקה של צפיפות עצם לפי

הדקסה כפי שנאמר כאן, אנחנו קוראים לזה ה"גולד-סטנדרט" היא בדיקה טובה, ואני

חושב שכל קבוצות הסיכון צריכים להיבדק כדי שנגלה מי צריך לקבל טיפול ומי לא.

כמובן, היה רצוי שנבדוק קבוצות גדולות אבל צריך להתחשב במצב הכלכלי. גם בעולם

הגדול ממליצים היום לבדוק את קבוצות הסיכון ואני חושב שהרופא חייב לדעת, ויודע

בדרך כלל, את מי לשלוח לבדיקה. היום כדאי להזכיר כאן, בארץ מפתחים כמו בעולם

הגדול שיטות לבדיקה עם אולטרא-סאונד. יש שתי חברות ברחובות שעשו עבודה יפה.

עדיין זה לא בדיקה שאנחנו ממליצים להחליף אותו במקום הדקסה ואני חושב כך שיש

בהחלט מקום ללחום.

בקשר לטיפול, כמו שנאמר כאן בברור ע"י חברת הכנסת דיין והחברים, יש מספר

טיפולים. זה לא ככה, לא הוזכרו כולם. אני לא אזכיר שם, יש הרבה מאוד. יש היום

מבחר וצריך להגיד אוסטיאופורוזיס למזלנו זה מחלה שב-50 שנה האחרונות ידענו

לחקור אותה, אנחנו יודעים לאבחן אותה ואנחנו יודעים לטפל בה ואנחנו יודעים למנוע

אותה. אני חושב שאין מודעות בארץ, למרות שאנחנו מנסים אין מודעות בכל המקומות

לטפל ולמנוע את המחלה, ויש האמצעים לזה. יש הרבה תרופות. יש כאלה שנמצאים

בסל כמו "ההורמונל קלציטוני", בקופת חולים "מכבי" הרבה תרופות נמצאים בסל.

אנחנו גם אימצנו את התרופות החדישות ואנחנו נותנים אותם ב-50% מהעלות, כך

שאנחנו הלכנו לקראת כמה שאפשר בכיוון הזה.

מ"מ היו"ר . יעל דיין; אבקש להתייחס באמת לאותן נקודות פשוט כדי

שנקבל תמונה כללית של קופות החולים ואני

מקבלת בצער את התנצלותה של ד"ר רחל אדטו. התכוונתי לתת לך לדבר גם כן



לסיכום, אבל את אדם עובד ואין לך זמן לישיבות כנסת, אגחנו מעריכים כל פעם כשאת

יכולה לבוא. תודה רבה.

נתן לדרמן; שמי ד"ר נתן לדרמן מהאגף הרפואי של קופת-חולים

מאוחדת. המצב בקופת חולים מאוחדת הקדים היום

את המצב שהיה ביום תחילתו של החוק, כאשר ביום החלתו של החוק לא היה טיפול

מוכר לאוסטיאופורוזיס והבדיקה לבדיקת צפיפות העצם הייתה בעצם מן דרישה של

השוק לספק אותה ולכן הקופה סיפקה אותה בהשתתפות עצמית כשההשתתפות השתנה

בין אם זה נעשה בהפניה של רופא או בין אם זה נעשה בהפניה עצמית. המצב היום הוא

אם אני לא טועה -.80 ש"ח השתתפות עצמית של מבוטחת שמופנית ע"י הרופא ו-.90

ש"ח למבוטחת שמבקשת לבצע את הבדיקה ללא אינדיקציה רפואית.

הטיפול באוסטיאופורוזיס כמובן שמתחלק לאותם דברים שהיו נקוטים בזמנו לבין מה

שמשתנה ומתקיים היום. Hormonal Place Therapyמקובל על מי שמקובל ומי שאיננו

מאמין בזה. הוא לא נותן אותו משום שהוא מאמין שיש בזה סיכונים. הטיפול

בתכשירים, שהם בעצם לטכנולוגיות חדשות, בעצם הוא אסור על פי החוק כי כל מי

שייתן טיפול ירחיב את הסל לטיפול שאין לו מקורות מימון בעצם חורג ממה שהגדיר

המחוקק. ובכל זאת, גם קופת-חולים מאוחדת אני לא יודע אם הראשונה אבל בטח בין

הראשונות מצאו את הדרך לספק את הטיפול במה שמוגדר אצלנו כתנאים מועדפים,

ותנאים מועדפים ניתנים רק לאוכלוסיות שמשלמות את הביטוח המשלים ולא למי

שאינם משלמים אותו, וזה עומד נכון להיום כ-50% השתתפות עצמית לטיפול

בפוסאלאן והטיפול באויסטה עומד להיכנס גם כן בתנאים מועדפים בעדכון התרופות

הבא, ואנחנו רואים שבמסגרת אותם מגבולו שהגדיר המחוקק ומגדיר התקציב, אז זה

מה שקופת-חולים מסוגלת היום לתת. כמובן שכל הטיפול במי ששבור ובמי שאתרע

מזלם והם הפכו לאוסטיאופורוטיות סימפטומטיות, הטיפול הוא טיפול מלא על פי

החוק ועל פי הסל כי זה דברים שהיו נקוטים בעבר.

אנחנו החלטנו מבחינה מחשבתית לא למנוע את הטיפול לאלה שמוגדרות כמניעה

ראשונית ולתת אותו רק למניעה משנית. ההחלטה בקופת-חולים היא לתת את זה למי

שהרופא מוצא לנכון לאחר שעשה את העיבוד המתחייב. הוחלט שהטיפול יינתן על-ידי

כל רופא שהוא בעל רישיון לעסוק ברפואה במדינת ישראל, בין אם הוא רופא משפחה,

מומחה, רופא כללי, אנדוקרינולוג, גניקולוג, רופא פנימי. אני מניח שרופא עיניים

למרות שמותר לו הוא לא יתעקש לתת את הטיפול בפוסאלאן. החלטנו בעניין הזה שאין

מקום להקשות. המחלה היא מחלה שפוגעת באוכלוסייה די נרחבת בין אם נשים ובין

אם גברים, ולכן הטיפול ניתן על-ידי מי שחושב שהוא מיומן מספיק לתת את הטיפול.
ניקי ליברמן
שלום, שמי ד"ר ליברמן מקופת-חולים כללית.

אנחנו לפני שבוע קיימנו דיון עם מספר מהמובילים

בארץ בתחום הזה. השתתפו פרופ' איסלר, פרופ' רביד בן רפאל, פרופ' ליברמן, פרופ'

פורת וכמה דוקטורים ורד וד"ר איש-שלום שדיברה פה ונציגי האגף הרפואי של

הקופה. אני הגשתי לכם את התקציר של אותו סיכום דיון. אני לא ארחיב את הדיבור

על זה. הכוונה בקופת חולים כיום, זאת אומרת הקונצנזוס היה שעדיין הטיפול המועדף

לכל אישה שמגיעה לגיל המנופאוזה זה לקבל טיפול הורמונלי. במידה והטיפול

ההורמונלי לא מתאים מסיבה זו או אחרת, האישה רוצה להפסיק אותו או שהיא נטלה

אותו כבר חמש או עשר שנים והגניקולוג מוצא את הצורך להחליף את זה ל"רלוקסיפן"

כאשר הבעיה היחידה לגבי ה"רלוקסיפן" לאויסטה, כאשר הכוונה לתרופה הזאת

שהניסיון הוא קצר מדי עדיין לגביה. רופא המשפחה צריך לברר גורמי סיכון.



מ"מ היו"ר יעל דיין; הוא יותר ארוך ב Scientifically American-מאשר

במחקרים בסטטיסטיקות המקומיות.

ניקי ליבימו; לא, לא. אנחנו מסתמכים על כל הספרות העולמית,

עדיין אין מספיק ניסיון בשביל להגיד, שזאת תרופה

שהיא באמת תרופת פלא כמו שנאמר פה אבל בהחלט היא תרופה מבטיחה. רופא

המשפחה ואנחנו בתור קופה שמבססת את עצמה על רופאי משפחה, אנחנו כן חושבים

שרופא המשפחה הוא האיש שמתאים גם לעסוק באיתור וגם לעסוק בשיטור, בהפניות.

אז הוא הוא זה שצריך לשאול את המטופלת את השאלות הנכונות ואת ההנחיות

הנכונות ולנסות לאתר את גורמי הסיכון למחלה, ובמידה והוא איתר גורמי סיכון

להפנות את האישה לבדיקת צפיפות עצם. היה וימצא ממצא שיחייב טיפול אז הנשים

תקבלנה את הטיפול שיותאם להן על-ידי רופאים אנדוקרינולוגים או העוסקים

במטבוליזם של העצם בשל ההכשרה שלהם והצורך להתאים לכל אישה כמו שנאמר פה

את הטיפול המתאים, כי לפעמים יש ברסנל מספר תרופות ולאישה זו מתאים א'

ולאישה שניה מתאים ב' וצריך לתת את היכולת לבחור לאיש שהוא הכי מוכשר בנושא

הזה. ייתכן שעם הזמן כאשר ההכשרה תרד גם יותר לפנימאים ולרופאי המשפחה, יכול

להיות שנרחיב את ההרשאה לתת את הטיפול הזה. בינתיים ההמלצה לטיפול תינתן

על-ידי אנדוקרינולוגים. בהמשך רופאי המשפחה בהחלט יעקבו אחרי הטיפול ויתנו

אותו.

לגבי העלויות אני אגש קודם לעלויות. אני הופתעתי מהמספרים ומהסטטיסטיקה

שנאמרה פה ע"י ד"ר וייס, הסטטיסטיקה שלו באמת הדהימה אותי כי לנו היו נתונים

אחרים. אנחנו הערכנו שבאוכלוסייה הכוללת של קופת-חולים כ-10% יגיעו לטיפול

הורמונלי, כ-10% יקבלו את האויסטה ועוד ב-30% בערך יקבלו את הטיפולים

האחרים. הערכה של הכללת הן אמצעי הבדיקה והן אמצעי הטיפול, צריך לזכור

שתוספת של מתן פוסאלאן מחייבת גם מתן ויטמין Dוגם מתן קלציום תוספת. הערכה

שלנו לעלות הייתה כרבע מיליארד שקל, 250 מיליון עד 300 מיליון שקל וזה בשלב

ראשון כאשר תוך שלוש ארבע שנים נגיע לטיפול לכל אלה שמגיע להם, מאחר שתוחלת

החיים בארץ עולה, יש לצפות לעליה של העלות בצוי-ה מתמידה, כך שמדובר פה

בהרבה. עכשיו לגבי החיסכון, גם אם נסתכל על חיסון שהוצע פה, אז אין ספק שלא

בשנים הראשונות, לפחות ב-10-15 שנים הראשונות אנחנו לא נראה ירידה כל כך

סוערת במספר השברים שיצטרכו טיפול, כך שאין פה תקציב תמורת תקציב. מדובר פה

בתוספת תקציבית נטו וצריך לזכור את זה, תוספת תקציבית נטו, שאולי אחר כך נזכה

לשחרור של תקציבים אחרים שנוכל להפנות אותם לטיפול אולי במחלות אחרות, אולי

בתיעול הטיפול במחלות הקיימות ודברים כאלה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; תודה רבה לשלושתכם. מי חסר לנו כאן? לאומית.

תודה רבה לכם נכבדיי ואני אבקש את ד"ר בועז לב.

אנחנו חייבים לסיים, אני אהיה באיחור לא לראש-הממשלה אבל לקבוצה אחרת. אנחנו

חייבים לסיים. בועז אתה נמצא כאן בחברה של יודעי דבר ככה שאני אומרת אנחנו

יכולים לדלג כאשר אנחנו מדברים מול ועם, ומשרד הבריאות אפשר לדלג על כל

המילים המלוות ובאמת לגשת לשורה התחתונה, מה יכול להיות שיהיה וכן הלאה,

אנחנו יודעים במה אנחנו מדברים.

בועז לב; אני חושב שבזה לא אגע. צריך לומר קודם כל, יש די

קונצנזוס לגבי זה, יש כאן פריצת דרך, יש כאן

תרופות שהן חיוניות. יש נשים וגברים שסובלים מהמחלה הזאת, ובעולם אידיאלי

בוודאי שהתרופה הזאת הייתה וניתנת על-פי הנחיות רפואיות לכל מי שזקוק לזה וזה

לית מן דפליג. ואני אומר כמה דברים של מהו המנגנון שאיתו אנחנו מתמודדים מאז



כניסת חוק ביטוח ממלכתי, למעשה נוספו מעט מאוד תרופות לסל, כמו שאתם יודעים

תרופות לסרטן, איידס נוספו בסוף שנת 97י, לטרשת נפוצה ב-96 ' ותו לא. לשנה לשנת

1999 יש לנו 150 מיליון ש"ח, שמוקצים לצורך תוספת של טכנולוגיות תרופות ועל זה

מתחרות בעצם כל התרופות שעליהם לא דיברנו היום. כלומר, אנחנו כאן דיברנו על

קבוצה מצומצמת חשובה מאוד. כדי להקצות את ה-150 מיליון ש"ח האלה מינה שר

הבריאות וועדה, שהיא וועדה שכוללת נציגים של המשרד, נציגים של הקופות, נציגי

ציבור ונציגי האוצר. למעשה כאן אני מוכרח לומר שאני כאן הייתי מעדיף שנציג

האוצר יעמוד כאן ויהיה להם את התשובות. אני רופא ואני שותף לכל מה שנאמר כאן.

זאת אומרת, אין לי וויכוח פרט למעשה לגב' ליס, אין לי כאן וויכוח עם אף אחד לגבי

איד ומה צריך לעשות כי ניתן לקבוע על פי קליניקל גייד ליינס, על פי הנחיות קליניות

למי צריך ולמי לא צריך. לא כולם צריכים, לא כולם צריכים לעבור את הבדיקה, אבל

אין ספק שמדובר כאן בתוספות מאוד משמעותיות של עלויות והעלויות האלה יצטרכו

להיבדק בוועדה הזאת. לנו יש את הנתונים. דרך אגב ראיתם רק את הווריאציה של

הנתונים, שזה נע בין רבע מיליארד פלוס בקצה האחד, שהם אלה שהם צריכים לשלם

ובקצה השני של 20 מיליון של אלה שרוצים למכור אבל יש כאן איזה שהוא פער קטן,

כנראה שהאמת נמצאת באיזה שהוא מקום באמצע, אנחנו יודעים גם איך טכנולוגיות

כאלה עוברות דיפוזיה ואיך הגבולות אינם נשמרים אבל זה טבעי.

יחד עם זאת, ראוי מאוד, שגם הבדיקה במגבלות הראויות וגם הטיפולים האלה יכללו

בסל התרופות. הוועדה על פי אמות מידה שהיא תקבע לעצמה, משום שנוהלי העבודה

ואמות המידה הכלכליים האתיים עדיין לא נקבעו. הם יצטרכו לראות איך התרופות

האלה ואיזה מגבלות מתחרות עם שאר התרופות, בין התרופות לסרטן ליתר לחץ דם

ואחרות. ולכן, קודם כל אני לוקח איתי את המסר שאתם העברתם, שהוא דרך אגב לי

כרופא מוכר, ואני אביא אותו בפני הוועדה, אני גם אבקש שהתקציר או התמליל של

הוועדה יובא בפני אותה וועדה, ואין לי בשורה לבוא לומר, זה לא בידיך, הלוואי וזה

היה בידיי. זה לא בידיי וכמו שאמרו כבר קודמיי קופות החולים נמצאות מתחת לשפל

מבחינה כספית. יש את התוספת המוגבלת הזאת, נצטרך להתמודד עם זה. אני מניח

ומקווה, שעם ההתייצבות הפיננסית של הקופות, עם התוספות שהאוצר עוזרים אנחנו

בשנים הקרובות נגיע למצב שבו נוכל להרחיב את היריעה, אבל זה כל מה שיש לי לומר.

אין לי בשורה מעבר לזה ונצטרך להמתין לסוף עבודת הוועדה שהיא תוצג בפני מועצת

הבריאות, שהיא בעצם הגוף המוסמך על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי להמליץ לשר

הבריאות מה לכלול כטכנולוגיה חדשה, והקביעה הסופית היא בעצם של שר הבריאות.

אני לוקח איתי את המסר הזה. עד כאן.

מ"מ היו"ר יעל דיין; אני מאוד מודה לך, דרך אגב מועצת הבריאות

בלחץ,

אומנם עם שיתוף פעולה והבנה ללחץ אז הוכנסו

מספר נשים שלא הוכללו בהתחלה.

בועז לג; אני רק רוצה להוסיף ולומר משהו, אני חוזר עכשיו

מכנס על קיצוב בבריאות, על עדיפויות בבריאות,

והיו לא הרבה מסקנות ומעט פריצות דרך כי כל העולם מתחבט בסוגיה הזאת, אבל שני

הדברים שלקחתי משם זה בעצם, אחד, שצריך לקרב את הפוליטיקאים לבעיה הזאת,

ואלה החלטות פוליטיות חברתיות, הן לא החלטות רפואיות. אנחנו כרופאים יודעים

מה לעשות. הם החלטות פוליטיות חברתיות. הסוגיה השניה זה לשתף את הציבור

בבעיה, לשקף את הבעיה של הקיצוב. אני חושב, שכאן אתם באים עם גזרה צרה של

בעיה כואבת אבל הציבור כולו צריך להבין שיש כאן בעיה הרבה יותר נרחבת של קיצוב

בבריאות. תודה רבה.

מ"מ היו"ר יעל דיין; תודה רבה. אני רוצה לסכם מצידי. קודם כל ד"ר לב



אתה אמנם וזה בעל חשיבות רבה, אבל אתה הופעת

כאן בכובע של משרד הבריאות כשם שגבי ברבש מופיע בפני הוועדה שלנו אז הוא נדרש

לתת את התשובות. זה שהרופאים יודעים מה לעשות אני יודעת. אבל הרופאים לכן

יושבים גם במשרד הבריאות, לצערי לא במשרד האוצר שיכול היה להשתמש ברפואה

גם מונעת, גם מתקנת וגם מבריאה אבל לכן אתם מתווכים בין מה שהרופא יודע לבין

מה שהציבור צריך, ואני מבקשת גם ממך ואמרתי את זה גם לשר החינוך לפני זמן קצר

ולשר העבודה והרווחה לפני זמן קצר: תפסיקו לשלוח אותי לשר האוצר, משום שאתם

ממשלה, אתם לא אישית, על דברים ספציפיים. אני צריכה, אני באה בשם ציבור אנשים

לדרוש Xתקנים במשרד העבודה והרווחה לטיפול באלימות, יעקב נאמן שיאשר לך את

זה. הוא לא צריך לאשר לי. הוא יושב בממשלה, לממשלה יש סדרי עדיפויות. אני לא

צריכה ללכת. אני הולכת לשר הבריאות, הוא הכתובת שלי למשרד הבריאות בממשלה

הזו. מה שקורה כוח הלחץ שיש לו כדי להשיג תקציבים וזה לא משנה, לא נקודתיים

אפילו אלא את התקציב עבור משרד הבריאות ובריאות הציבור, זה בינו לבין שר

האוצר. הם ממשלה שלי בגדול. הם לא הממשלה שאני בחרתי בה ואני לא צריכה להיות

שליחה לא של אלי ישי ולא של יהושוע מצא ולא של שר החינוך לוי. הם שולחים אותי,

בסדר, תדברי את עם נאמן. לא, לא, אני מבינה זה המכניזם הגרוע של משרדים, שלא

כמו קבוצות לחץ אחרות בציבור הישראלי, שהם לוחצים ישירות על ראש-הממשלה ועל

האוצר והם מקבלים את הכסף. הם מקבלים את הכסף תאמינו לי לפי הדרישה שלהם,

ובדרך כלל בחודש דצמבר.

אז מה שאני מבקשת זה שמשרדים שבאמת טובת הציבור או בריאות הציבור מול

עיניהם, יש לכם גם כן לובי כמו למתנחלים, כמו לחרדים, כמו לישיבות, יש לכם לובי.

כל הנשים בישראל עומדות מאחורי הנושא של בריאות נשים, והאירגונים והעמותות,

אם אני לוקחת בצער את הנושא שלנו. אז זה שאנחנו לא באים והופכים שולחן ואין לנו

איום על ראש הממשלה, אתם השליחים שלנו ואנחנו שמחים לתת לכם את כל

הBacking-הצריך, מקצועית שאתה לא צריך במקרה הזה שלך או במקרה של ד"ר או

פרופסור ברבש, אבל את הלחץ הציבורי שהוא הצליח בהרבה מאוד מקרים. הוא

הצליח. הוא הופעל דרך שר הבריאות והלך הלאה ובשיתוף כאן עם בית הנשיא, וכאן

עם הוועדה בכנסת וכן הלאה וכן הלאה. אל תזלזלו בזה, אנחנו ציבור מאוד עקשני אבל

גם רציונלי. אנחנו לא היסטריים, אנחנו לא פנטיים, אנחנו לא דורשים מעבר. אנחנו

מוכנים לשמוע לגבי מה המינימום הנדרש. אנחנו לא שורפים את עצמנו ולא מתאבדות

שיעיות. אבל אני אומרת, תנו לציבור הזה לפנות אליכם בלחץ הדרוש כדי לקדם את

האינטרסים שהם לא אישיים ולא סקטוריאליים אלא באמת מה שצריך.

אני מדברת גם על המחקר, אני מדברת גם על עניין של השתלמויות, אני מדברת קודם

על הדברים שהם פחות אולי עלותיים ופחות נקודתיים. אני מדברת באמת על בדיקה

כאשר יש אינדיקציה. העניין הזה הוא באמת מהותי. בשעתו היו לנו דיונים על בדיקות

שיוצאות מהסל כי כמו שיש בדיקות שצריכות להיות בסל, אנחנו בהסכמה מלאה את

הפאפ הוצאנו מהסל. הוא בסל? אני אומרת בהסכמה, אני אומרת את זה בלי טענה.

כשהסתבר שלא צריך להעביר את כל האוכלוסייה פאפ וכשזה היה בשעתו לפני עשור או

יותר, זה היה משהו שחשבו שזה יפתור את הבעיה, וכולם טוב להעביר את כל

האוכלוסייה בגיל מסויים פאפ. נרגעו מזה, אין צורך, יצאו מזה. יוצאים גם דברים

מהסל, שהם שמה ואין להם צורך.

כאשר אתם בוחנים את הסל ועומדים בפני בעיה של קדימויות תחשבו גם על מה שאולי

אפשר להוציא ולהכניס במקומו, וכמובן בתוספת כי התרופות יותר יקרות, להכניס

דברים חדשים ומעודכנים, כאשר המינימום הנדרש הוא באיזה שהוא מצב של

השתתפות כי יש הרבה תרופות ואני מודה בזה ואין מה לעשות, וכאן נכנסות העמותות

והגורמים הפרטיים ומגייסי הכספים, ואין בושה בזה. לא איכפת לי להתרים



למחוסרות יכולת כדי להשלים את מה שהן לא יכולות מכיסן. אני חושבת שזה אחריות

מדינה, אבל אני חושבת, שכשהמדינה לא מכניסה את זה בגלל סדרי עדיפויות אז אפשר

בהחלט לעשות גם קמפיין התרמה ציבורית ושום דבר לא יקרה ואין בזה גושה. אבל

לפחות את ההכללה המינימלית בהשתתפות ואז לזרוק את זה לקופות החולים שסופגות

ולוקחות 500/0, שזה הרבה מאוד בשבילהן. אם נדע שיש מזה לא רק ההכרה, 5% בסל,

ואז הוסף לזה את ה-50% של הקופות והוסף לזה ספיגה פה וספיגה שם, אז גם הציבור

יתייחס לזה אחרת וגם לא יהיה הפער הזה ולא תהיה המחשבה לגבי עלות, האם בכלל

לעשות בדיקה גם כאשר האינדיקציה מתקבלת ולא יהיה הבדל כזה או פערים כאלה

גדולים בין באמת רפואה לאלה שיש להם ורפואה לאלה שאין להם.

אני רוצה לומר וכמובן שיש כאן נציגות של אירגוני הנשים ואנחנו הפעם לא הגענו לכלל

דיבור על ידכן ואני רוצה לומר, וגם הרשות למעמד האישה, הרשות החדשה שהוקמה

מיוצגת כאן. הנושא הזה הוא על סדר יומנו הקבוע. אנחנו עוד בנובמבר נעשה ישיבה

כללית על סל הבריאות לנשים כמו שאנחנו עושים מדי שנה, משתדלים לעשות את זה

קרוב לאישור תקציב כדי שבכל זאת יהיה טיפה מה לומר, ואז נעסוק בנושאים השונים.

אנחנו נעסוק במחלות או בצרכים בריאותיים או בריאות האישה בגיל המעבר בנפרד,

משום שיש אינדיקציות לעסוק בזה בנפרד, כשם שעסקנו בהפרעות אכילה במסגרת

אחרת.

סליחה, ד"ר טבנקין, אני בטוחה שיש לך השגות על כל משפט שאני אומרת. אני מדברת

גם מתוך ניסיון שלנו, שטיפול כוללני אז יש לנו הערכה רבה ויושבים איתנו כאן למשל

מרכז רבין לרפואת נשים, אנחנו ביקרנו שם, אנחנו מאוד מעריכים את הטיפול הכוללני

בבריאות נשים. מסתמן גם בתל-אביב וגם בירושלים מרפאות ספציפיות, בתי-חולים

ספציפיים, בריאות השד בסורוקה. אנחנו בקשר עם כל הדברים שאינם הוליסטיים אלא

הם הוליסטיים בתוך מסגרת מסויימת. אנחנו מאמינים שיש בזה משום פתרון, אבל

הוועדה תשב בנושא בריאות נשים כאשר זה יתחלק באמת לסוגים של בעיות או הפרעות

או מחלות, ואנחנו נעשה את זה בהקדם.

עוד לא גמרנו עם הנושא הכאוב שאני פשוט חייבת להעלות בכל ישיבה של ה,RU486-

שדרך אגב בית חולים העמק היה אמור להיות המודל לזה. RU486מי שלא יודע אני

אעביר חומר אחר כך. זה להפסקת הריון מבלי פעולת חדירה כירורגית. יש בעיה שהיא

לא כספית והיא לא בריאותית והיא אושרה ועברה את כל האישורים. אבל יש בעיה

שלא נמצא היבואן ויש בעיות עם היצואן ולא נמצא למעשה יצרן שירצה לייצר. אני

פשוט מאחר ובועז יושב מולי וזה עדיין אחד המודלים. ד"ר קפלן לא עשיתי דוקטורט

מקצועי בזה, אבל דוקטורנטים בזה ומומחים בזה כולם הופיעו בפנינו והחומר כולו

נמצא אצלנו מכל העולם, וכמו בדברים אחרים זה אולי לא מתאים לכל אחד אבל

האפשרות שזה ייתן פיתרון למספר גדול מאוד של נשים עם דרגת סיכון יותר קטנה

מאשר סיכון בהפסקת הריון כירורגית ההבדלים הם עצומים וכאן יש אלמנט אחר,

שבכלל לא שייך, הוא פוליטי אבל הוא אפילו לא פוליטי של משרד הבריאות שלא

מאפשר את זה.

אני רוצה להודות לכל הנוכחים, לבקש סליחה מכל מי שלא הגיע לכדי רשות דיבור.

אנחנו כמובן נמשיך להזמין חלק גדול מכם בנושאים הרלבנטיים. למשרד הבריאות,

תעשו מאבק השנה בעניין התקציבים. אני מקבלת בסך הכל את סדרי העדיפויות שלכם.

אני מקבלת בסך הכל את סדרי העדיפויות שלכם. אני יודעת שאין כסף לכל, אבל אני

יודעת גם לאן מוזרמים כספים לא על ידי משרד הבריאות, ואין, חינוך ובריאות כמו

רווחה הם בסדר עדיפות לאומית ראשון במעלה. אז זה עניין כמו שמרינה אמרה- זה

עניין פוליטי, אבל זה עניין פוליטי שיש עליו קונצנזוס משום שאין תחליף לא לחינוך



ולא לבריאות ולא לרפואה מונעת ולא לנושאים שרווחה ביניהם נושא הטיפול באלימות.

אני מקוות שאנחנו שותפים כולנו לעניין הזה.

(הערה מהקהל - לא שומעים - ש.מ.). אנחנו רואים עכשיו קמפיין ולכל קמפיין יש הטוב

והרע. תשמעי אנחנו יושבים גם בנושא הזה הסברתי, ודרך אגב אני מפנה חלק

מהדרישות כאן למשרד העבודה והרווחה, משום שבלשכות ובמקומות באוכלוסיות נגיד

פחות מודעות אז הרשת הגדולה היא הרשת של לשכות הרווחה. אני דורשת מהעיריות,

אני לא דורשת רק ממשרד הבריאות. מצידי שמשרד הבריאות יעסוק בבריאות נטו

בתקציבים שלו ואנחנו ניקח על עצמנו בחלוקה מתאימה, בעיקר דרך הרשויות

המקומיות ואנחנו גם שמה לפני בחירות, בעיקר דרך הרשויות ברמה הקהילתית, ברמה

של אירגונים, את הנושא הזה של הסברה כמו את הנושא של הליכה, כמו את הנושא של

תזונה. הייתי עושה כאן חלוקה ואומרת.- משרד הבריאות אתם תביאו לנו נטו את

הבריאות שלנו ואת הבדיקות שלנו ואת התרופות שלנו, ואנחנו ציבור הנשים והגברים,

אנחנו ניקח על עצמנו בגדול לעסוק בנושאים הנילווים. תודה רבה לכם. יש לנו סרט של

כחמש דקות מטעם העמותה לטיפול באוסטיאופורוזיס והסרט הוא, כך נאמר לי, יוצא

מן הכלל ממחיש את הדברים. מי שרוצה להישאר בבקשה. אני חייבת לעזוב לפגישה

אחרת אבל אני מאוד ממליצה על הרוצים להישאר. יקרינו את זה מיד ושוב תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.20

קוד המקור של הנתונים