ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 26/10/1998

מפגש עם נשים התמודדות בבחירות המוניציפליות

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 155

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

יום שני. ו' בחשוון התשנ"ה. (26 באוקטובר 1998). שעה 55;10
נכחו; הברי הוועדה
מרינה סולודקין - היו"ר

רומן ברונפמן

יעל דיין

נעמי בלומנטל

נעמי חזן

סופה לנדבר

ענת מאור

4

מוזמנים; דייר אסתר הרצוג

רינה בר-טל

מינה פנטון

מלכה קוזלוביץ'

יעל אפללו

צביה איברהים

נדיה חילו

נטשה מאווי

עירית רוזנבלום

חנה מרגלית

סימה טמיר

יהודית ערד

ברכה אלג'אוני

מיכל עדן

פלורי שטרלינג

גי ו ני ירו ן

רובי נתנזון

אפרת ישראלי - נעמ"ת

מיכל יודין - ויצ"ו

רבקה מלר-אולשיצקי - שדולת הנשים

צביה איברהים

מנהלת הוועדה; דנה גורדון

נרשם ע"י; רקורד - שירותי הקלטה

סדר-היום; מפגש עם נשים המתמודדות בבחירות המוניציפליות



מפגש עם נשים התמודדות בבחירות המוניציפליות

היו"ר מרינה טולודקיו; חברות וחברי ועדה נכבדים, חברי כנסת,

מתמודדות

ואחיות נכבדות. אני מאוד שמחה כאישה, ונבחרת

ציבור, לפתוח ישיבה מיוחדת זו, שתוקדש כולה לנשים מכל הרשימות ומכל המפלגות

המתמודדות בבחירות המוניציפליות הקרובות. היה לי מאוד חשוב, לקיים ישיבה זו

בנוכחות כל הנשים שרצות בבחירות הקרובות גם לתפקידים במועצות ולא רק לרשות

העיר, כיוון שאני מאוד מאמינה במה שאנחנו קוראים ל"אתם שטח".

אני הייתי במדינה בה הוכח שפמיניזם לא שייך רק לשכבות המבוססות לחברה אלא

מתקיימים בפועל בכל הרמות. ההווה והעתיד של מצב מעמד האישה בישראל הוא לא

רק באוניברסיטאות, בסדנאות ובחוגים, אלא הפוטנציאל האנושי של הנשים המנהיגות

נמצא בשכונות המצוקה, בעיירות הפיתוח, בפריפריה, בקרב העולות החדשות מכל

הקבוצות, ובחברה החרדית. אני משוכנעת, שבישראל, לא יכול להתקיים רק סוג אחד

של פמיניזם כיוון שהיום יש הבדלים עמוקים ובעיות של נשים בדרום הארץ לעומת

הצפון, בערים הגדולות לעומת הפריפריה, בעיות של נשים חרדיות ומסורתיות, בעיות

של האישה הערביה ועוד.

לכינוס שלנו כאן היום יש כמה מטרות. ראשית, מתן במה לאלה שכבר נמצאות בשלבים

האחרונים של הקמפיין המוניציפלי. שנית, אני רוצה לקוות, שכל המתמודדות,

שנמצאות כאן היום יצאו מהישיבה בתחושה של חיזוק וביטחון עצמי, ובביטחון

בסיכויהן לנצח, זה מאוד חשוב בשבילי. שלישית, אוסף הנשים שיושב כאן חייב להיות

הגרעין הקשה של נבחרות הן לדירקטוריונים של חברות, הן לתפקידי ניהול בכירים, הן

לבחירות המוניציפליות וכן לבחירות לכנסת. המסר שאני מבקשת להעביר בישיבה זו

לכל אזרחי מדינת ישראל הוא לא להצביע עבור רשימות שאין בהן נשים במקומות

ריאלים. זו לא רק שאלה של שיוויון, אלא דרך להגיע להומניזציה רבה יותר של החברה

שלנו. יש לנו יותר מ-20 מתמודדות שרוצות לשתף אותנו בקשיים מיוחדים שלהן

בהתמודדות בבחירות המקומיות.

בכדי לאפשר לכולן לדבר, אני מבקש לשמור על המסגרת של שלוש דקות לכל אחד.

לאחר דבריה של חברת כנסת יעל דיין, סגנית יו"ר הוועדה, סגנית שלי, תרצה ד"ר

אסתר הרצוג ממכללת בית ברל במשך עשר דקות על הנושא- החובה לבחור ברשימות

בהן נשים בתפקידי מפתח. אחריה ידברו זה אחר זה: מתמודדת, חבר כנסת או נציגת

אירגון הנשים. אני אקרא בכל פעם את שם הנואם הבא וזה שאחריו. אני מאוד רוצה

שתהיה לנו עבודה פוריה. תודה רבה.

יעל דייו; שלום לכולן. זהו המפגש הלא ראשון, לפחות השני

שלנו עם רוב הנשים. אני מצטערת,את הפודיומים

האלה בנו-לא אגיד לגברים כי יש גם גברים,ובכל הרמות,נמוכים, אבל בוודאי לא

לנשים בגובה שלי, אז אני לוקחת את זה ממש אישית, ואם תרשו לי פשוט כדי שאני

אוכל לראות אתכם. אני מצטערת על הזמן הקצר שאני אהיה אתכם כי אני יושבת

בוועדת חוקה ברגע זה-דרך אגב, אני עדיין האישה היחידה בוועדת חוקה מזה שש שנים-

כדי לפזר את הכנסת. אז אל תראו בזה דבר והיפוכו. כדי לפזר את הכנסת צריכים 61

קולות במליאה, אנחנו מצביעים על זה עכשיו בוועדה. אין לי ספק, שיהיה לזה רוב

בוועדה וכפי שנראה לנו יש גם רוב במליאה. כל זה משום שאנחנו חושבים, שכנסת

שרוב חבריה, כלומר 61 מחבריה חושבים שהתפקוד איננו נכון - צריכה להתפזר, וזה

אחד הדברים שעומדים בפנינו, זה לא שייך ולא קשור לבחירות המוניציפליות, אבל

אנחנו חברי הכנסת,אנשים פוליטיים, ואני אומרת בהתנצלות ארוכה מדוע אני אהיה



שם כדי לבטל את עצמי, כדי לפזר את עצמי, כדי שתהיה לנו ממשלה טובה יותר וכנסת

טובה יותר.

אני רוצה לברך לעומת זאת, שוב פעם במישור הפוליטי כי אני חושבת שאי אפשר

להפריד לברך את הממשלה על ההסכם שממשיך את תהליך השלום. אני חושבת, שאין

כאן מועמדת אחת, ואין מפלגה אחת, ואין קבוצה אחת, שהולכת לבחירות עכשיו

כשברקע בכל זאת, כאשר אנחנו מדברים על איכות חיים, ומדברים על מהות חיינו,

ומדברים על אפילו רמת חיינו במישור המוניציפלי אנחנו גם מדברים על איזה מדינת

ישראל תהיה, ואני חושבת שעשינו צעד בסוף השבוע ובשבוע שעבר, עשינו צעד קטן

וחשוב מאוד לקראת ישראל טובה יותר, ישראל של שלום. אני מאחלת לא רק הצלחה

לכולכן, אני רוצה לומר מילה ספציפית לגבי חברת הכנסת נעמי חזן, אמנם בכנסת הזו,

היא בכנס הזה אחת ממועמדות שונות לראש-רשות, ואני מאחלת לכולן הצלחה. נעמי

איננה מהמפלגה שלי כמועמדות אחרות, אבל אני חושבת שהצעד שלה הוא צעד

פנטסטי, הוא צעד אמיץ, הוא צעד נכון, הוא צעד שגברים היו נרתעים ממנו, וכפי

שראינו לצערי גם אצלנו גברים נרתעו ממנו, ואני מייחסת לזה להיותה של נעמי לוחמת.

אני מאחלת לך הצלחה גם אם הולמרט ימשיך להיות ראש עיריית ירושלים, עדיין

המירוץ שלך, המועמדות שלך, האומץ שלך וההתוויה שלך של איך צריכה להיראות

החברה האזרחית בירושלים ישארו שם. זה לא משהו שילך לאיבוד גם אם הוא לא

יתבטא במספר קולות שהיינו רוצים לראות אותו מבוטאים. ולכולכם, גם לאירגונים

שתמכו, וגם לנשים המתמודדות, כל האומץ, כל הנחישות ובעיקר כאשר תהיינה בפנים,

ואני מקווה שרובכן אם לא כולכן תהיינה בפנים תזכרו גם אותנו, תזכרו שאתם

מייצגים ציבור. אתם מייצגים ציבור בכל התחומים, אבל תזכרו, שאתם נבחרתם, בין

השאר, בשל ולא למרות היותכן נשים וזה מחייב אתכן למעין אמנה כתובה לא כתובה

לגבי קידום מעמד האישה כל אחת ברשות שלה. שיהיה בהצלחה. תודה.

היו"ר מיינה סולודקיו; תודה רבה ליעל ועכשיו אסתר הרצוג בבקשה.

מתכוננת חברת כנסת נעמי חזן.
אסתר הרצוג
בוקר טוב לכל המועמדות וכל התומכות שהגיעו

יחד

עם כל המועמדות, ואני רואה לעצמי זכות להיות פה

ביום הזה, באירוע החשוב חזה, וגם תרשו לי להציג את עצמי, לא רק מורה בבית ברל

אלא גם כן פמיניסטית, שפעילה מזה 10 שנים למען ייצוג שווה של נשים בתנועה

שנקראת "תנועת שי לשיוויון ייצוג נשים".

אז קודם כל אני רוצה לברך מקרב לב גם את יעל דיין וגם את מרינה סולודקין. את יעל

דיין על העבודה שהיא עשתה במהלך המנדט שהיא קיבלה פה לאורך הארבע שנים.

במהלך השנים שיעל שימשה ברשות הוועדה אני חושבת שהיא עשתה פעילות חשובה,

וקידמה יפה נושאים שונים של מעמד האישה, ואין לי ספק, שד"ר מרינה סולודקין

תעשה עבודה יפה לא פחות, ואני מברכת אותך מרינה בעבודה שלך כיו"ר הוועדה

למעמד האישה.

לגופו של עניין, אנחנו עומדות לפני הבחירות לרשויות המקומיות כידוע, ונדמה לי

שהיום אפשר קצת להתפאר ולהרגיש ככה קצת הרגשה של הישג כלשהי, בזכות

המספרים שהולכים וגדלים של המועמדות למועצות ערים ומועצות מקומיות, ואולי

הישג עוד יותר בולט הוא המספר הגדול, במונחים יחסיים שוב, של נשים מועמדות

לרשות רשויות. אנחנו מדברות היום על מספר שהוא כ-30 נשים. זה עדיין לא ברור

סופית מי עוד תרד ומי תישאר עד הסוף, אז אנחנו מדברות היום על מספר מאוד

משמעותי של נשים שמתמודדות על רשות רשויות, וזה הישג מאוד מאוד חשוב ומפנה

שאין לזלזל בחשיבות שלו בהמשך המאבק הפמיניסטי על שיוויון פוליטי לנשים.



המספרים הגדולים הם שייכים גם למועמדות לחברות במועצות מקומיות ומועצות

ערים. אבל, אני חושבת שחשוב לזכור, שאנחנו עדיין מדשדשות בתחומי העשירון. זאת

אומרת, איפה שהוא בשיעור של 10% אנחנו נמצאות במאבק הפוליטי. 100/0 ואין לי

מספרים מדוייקים עדיין, אבל אני מעריכה הערכה גסה שזה 100/0 מכלל המועמדים.

כ-100/0 ואולי אפילו פחות מכלל המועמדים לרשות רשויות הן נשים. אז יש פה סיבה

לשמחה ולעידוד, אבל יש פה בהחלט סיבה להבין שאנחנו עדיין בתחילת הדרך ויש לנו

מאבק קשה, קשה מאוד למטרה שלנו - ייצוג שווה לנשים בחברה הישראלית.

אז השאלה שהיא חשובה בעינינו עבורנו - למעשה איך השגנו את מה שהשגנו ומכאן

לצאת הלאה כדי להשיג עוד יותר כדי להגיע לשיוויון. אז אני חושבת, שהתשובה היא

בעצם די פשוטה. התשובה היא, שמה שהשגנו השגנו במאבק מאוד קשה. מאבק גם

ברמה האישית של נשים שמתמודדות הרבה פעמים ללא משאבים, ללא אירגון פוליטי,

ורוב הנשים, לפחות לפי הבדיקה שאני עשיתי, הן מתמודדות עצמאית, ורוב הנשים

שהגיעו גם בבחירות הקודמות לחברות במועצות הגיעו באמצעות רשימות עצמאיות. אז

אין ספק, שהמצב קשה, התנאים קשים, האילוצים מאוד קשים עבור נשים שמתמודדות

להיכנס למרכזי הכוח הפוליטיים במישור המקומי, ועל אחת כמה וכמה במישור

הארצי.

הנשים הללו שמתמודדות אין ספק שהן נשים חזקות עקשניות, שגם משקיעות ותורמות

הרבה לאורך השנים לקהילה, לחברה, בתחומי החינוך, הסעד, הבריאות וכיו"ב. אבל,

אין לי כל ספק, שההישגים המשמעותיים ביותר המושגים כתוצאה של מאבק שאני
קוראת לו
מאבק פמיניסטי, ואני מקווה שכולכן פה נותנות את הקרדיט לתנועה

הפמיניסטית, למאבק הפמיניסטי שדוחף כל הזמן ולא מרפה, ולא מתייאש, וכל הזמן

מקדם עוד קצת ועוד קצת מהמטרות שלנו. המאבק הפמיניסטי של תנועות פמיניסטיות

בישראל, שמזדהות עם המאבק הזה בלי בושה, באומץ, בעקשנות רבה, שוב בלי

משאבים, המאבק הזה הוא זה שמביא לנו את ההישגים, שאליהם אנחנו מצליחות

להגיע והמאבק הפמיניסטי הוא זה שיביא לנו את ההישגים הגדולים והשיוויון בסופו

של דבר. ואני מקווה שזה לא יהיה בסופו של דבר, אבל איפה שהוא כבר די קרוב.

אז התנועות הפמיניסטיות, המאבק הפמיניסטי, הסולידריות בין ארגוני הנשים, שמעט

ממנו כבר זכינו לראות. יושבת פה מיכל יודין, שעשתה מאמץ מאוד כביר, הייתי

אומרת, לייצור איזו קואליציה של ארגוני נשים, בעיקר לצערי מהממסד, אבל גם זה

היה חשוב ביותר והתוצאות כבר ניכרות גם במספר המועמדות למועצות, גם במספר

המועמדות לרשות רשויות. אז זאת בהחלט הדרך: הסולידריות, שיתוף הפעולה לרוחב

כל הקשת הפוליטית.

אני רוצה להביא מספר דוגמאות ולהראות באופן קונקרטי איך הדברים פועלים כדי

להביא לנו את ההישגים המאוד מוחשיים. ניקח לדוגמא את ירושלים. בירושלים אני

חושבת שיש היום מועמדת, דובר על נעמי חזן מועמדת לרשות העיר, ויש פה חברת

מועצה מאוד בולטת בשם ענת הופמן, שעשתה מאבק פמיניסטי בלי בושה לאורך

השנים. נלחמה על שכר שווה לנשים במועצה, העלתה את הדרישה לכבוד מחברי

המועצה ומהמנהיגות, ומהפוליטיקאים במועצה, ולא הרפתה ולא התביישה, ואני

חושבת, שבזכות נשים כמו ענת הופמן יש הישגים בירושלים ויש תשתית להכרה בצורך

לתמוך בנשים לרשות העיר. לאישה במקרה שלנו בנעמי חזן לרשות העיר. ניקח את

נתניה. נתניה זאת העיר הראשונה שיש לנו ראש עיר, ורד סויד אני מצטערת שהיא לא

פה, היא בטח עסוקה בענייני העיר. ורד סויד ראש העירייה כממלאת מקום, כתהליך

שהוא היה כאילו לא לשמה אבל אנחנו השגנו הישג של ממש, יש לנו ראש עיר ראשונה

ורד סויד בנתניה. בנתניה התמודדו גם שלוש נשים על רשות העיר ואני חושבת שזה

הישג ארצי, והנשים הללו עומדות בראש סיעות, בראש מפלגות, ואני חושבת שהן נשים

אחת-אחת בולטת, כריזמטית, ראויה וגם נאבקת.



אבל, אני רוצה במיוחד לציין את שוש ערער ממר"צ ואת גב' סויד ורד, שהייתה במפלגת

העבודה וכעת הצטרפה למרים פיירברג, בגלל האילוצים הכספיים בין השאר כשניה

ברשימה. שתי הנשים הללו עשו מאבק בלתי מתפשר על נושאים פמיניסטיים, בלי בושה,

והיום הן גם זוכות לתמיכה. בזכות הפעילות שלהן, בזכות העובדה שהן המשיכו לתמוך

ולהיאבק ולהעלות את הנושאים של מעמד האישה- של שכר, של הכבוד לנשים, לא

וויתרו על קצה קוצו של עניין שחשוב לציבור הנשים, פעילות למען אמהות חד-הוריות

וכיו"ב. ואנחנו רואות תוצאות. נתניה היום היא בין הערים, שבה שיעור הייצוג של

נשים הוא מהגבוהים בארץ. אם אנחנו מדברים על איזה ממוצע של כ-10% אז בעיר כמו

נתניה יש לנו היום פי שתיים ייצוג של נשים.

והרצליה כדוגמא אחרונה. בהרצליה אנחנו שומעות על 250/0 ייצוג של נשים. פי 2.5

מהשיעור הממוצע בארץ, וזה לא מקרה. זאת תוצאה מפורשת וברורה וחד-משמעית

מהפעילות המתמשכת של ארגוני נשים שונים כמו ויצ"ו בהרצליה, שהייתה פעילה

לאורך שנים בנושא של קידום נשים, ובמידה רבה מאוד תנועה עמותה שנקראת-.

"עמותת ה"ן" הרצליה נשים, שפועלת מזה 10 שנים כדי לדחוף נשים למערכת הפוליטית

המקומית, במפורש ובצורה ממוקדת ביותר, והיום יש גם ראש עיר שמועמדת לרשות

העיר יעל גרמן שיושבת פה איתנו, ויעל גרמן אני חושבת שיש לזכותה עשייה רבה

בנושא של נשים, עוד לפני שהיא עשתה פעילות פוליטית וגם כנציגת ציבור בתוך

המועצה.

ההישג הזה הוא הישג של פעילות פמיניסטי. של תנועות הנשים שפעלו למען קידום

פוליטי של נשים וזאת הדרך, והיא דרך קשה, והיא הרבה פעמים מאוד מתסכלת, אבל

זאת הדרך. אז עכשיו אני מגיע לשאלה של מה הלאה? איך אנחנו כובשות את החצי

שמגיע לנו, ואולי גם יותר. החצי לפחות הוא מגיע לנו. לנו ולכל עם ישראל כי אנחנו

מביאות את המסר לשיוויון לנשים ושיוויון חברתי בכלל לכל החברה. איך אנחנו עושות

את זה? אני פה קודם כל קוראת לכל אחת ואחת מהמועמדות שיושבות פה, ומאלה שלא

הגיעו לפה, לראות את עצמה מחויבת לענייני נשים. בלי בושה, להיפך בגאווה רבה.

לקדם את ענייני הנשים זאת גאוה רבה, שכל אחת מהמועמדות תשאל את עצמה מה

עשיתי בשביל נשים? ומה אני הולכת לעשות בשביל נשים כשאני אבחר? ושלא תשאל את

עצמה מה נשים עשו בשבילי? הן לא מפרגנות לי. השאלה הראשונה היא: מה אני עושה

בשביל נשים? אחר כך אין לי ספק שגם נשים יעשו בשבילך, בשביל המועמדת, כי הן כן

יודעות להעריך את מה שנעשה עבורן, וכשהן ידעו שנשים שמגיעות לעמדת כוח

מקדמות את העניינים של נשים, הן ידעו שהנציגות הזאת היא נציגות שלהן ובה הם

יתמכו עם כל הלב, וזה מה שקורה בנתניה, וזה מה שקורה יותר ויותר בהרצליה היום,

וזה מה שקורה בכל אותם מקומות שנשים פעלו למען נשים והן באות היום עם קבלות

על העשייה הזאת.

אבל אני קוראת לכל הציבור בארץ, נשים קודם כל, גם גברים בוודאי, אבל קודם כל

לנשים - אנחנו רוצות ייצוג שווה. אנחנו חייבות לשים את הרצון הזה בקלפי. לבחור

ולתמוך בנשים. לתמוך קודם כל באישה מועמדת לרשות עיר או מועצה. לתמוך קודם

כל ברשימות שבהן ייצוג הנשים הוא שווה, ובשום פנים ואופן לא לתת את קולנו לאף

מפלגה שאין בה ייצוג לנשים. לא נבזבז אף קול אחד על מפלגות, שבשבילן אנחנו לא

קיימות. מקומות ריאליים כמובן. ואני גם פונה לוועדה למעמד האישה, שהיו לה

הישגים מאוד נכבדים בקדנציה הקודמת והנוכחית.

אני פונה אליכם להמשיך בפעילות מתמדת. לארגן כינוסים ומפגשים מהסוג הזה באופן

שוטף, לא רק פעם אחת לפני איזה בחירות. באופן שוטף וקבוע. זה הכוח שלנו. אנחנו

פה ביחד, כולנו כוח, ואת הכוח הזה צריך לטפח, לעודד, להצמיח כל הזמן. זה בהחלט

כוח שהוועדה למעמד האישה יכולה לטפח, אבל ביום יום כל הזמן בלי להרפות. ואני





גם קוראת לוועדה למעמד האישה לפעול ברמה החקיקתית. אני רוצה להציע חקיקה

שתישמע לכן אולי מוגזמת, אולי מאוד מרחיקת לכת, אולי מאוד חסרת סיכוי, אבל אני

מציעה שנתחיל ללכת בכיוון של חקיקה של שיריון הייצוג. לחוקק חוק, שמחייב ייצוג

שווה בכל המפלגות, לפחות 400/0 לכל מין. אם נלך בדרך הזאת, ואם נראה את כל אחת

ואחת מאיתנו כפרט וכשייכת לתנועה או אירגון כזה או אחר, אני בטוחה, שלפני

הבחירות הבאות כשנעשה את הכינוס הזה, נצטרך את איצטדיון יד-אליהו כדי לאכלס

את עשרות אלפי המועמדות לרשויות מקומיות, ושם, אני חושבת, שלא יעיזו לקרוא לנו

"מתוקות", וגם לא יעיזו לשדל אותנו להיות יפות ומטופחות כי שם אנחנו נדבר כולנו

על השיוויון, על הזכויות השוות שלנו הנשים ועל השיוויון לכל החברה בישראל.

ותרשו לי לסיים בציטוט מתוך הדברים של מרשה פרידמן, שהייתה פמיניסטית דגולה

וחשובה. סליחה, היא עדיין פמיניסטית דגולה וחשובה שאני מעריצה, והיא כידוע

הייתה חברת כנסת בר"ץ בשנת 1973. היא אומרת כך בהקדמה שהיא כתבה בספר של
שרה עזריהו
"התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, פרקים לתולדות

תנועת האישה בארץ", ספר מומלץ. היא כותבת במבוא שלה כך: "ראשית, אנו יכולות

וחייבות ללמוד, שכל ההישגים של הדור הקודם של הציונות בשחרור נשים

מההתעמרות הגרועה ביותר של התרבות הפטריאכלית, הושגו על-ידי נשים. נשים

שהתארגנו למטרה זו והתמסרו אליה בדביקות של לוחמות. נשים שהיה להן כוח, רצון

והתמדה להמשיך במאבק, אפילו כשהמאבק היה נראה אבוד לגמרי. שנית, התמיכה

שגברים אוהדים שמסוגלים להעניק הן מוסרית והן פוליטית היא חשובה, אבל אי

אפשר להסתמך עליה, אפילו האוהדים ביותר את עיקרון שיוויון המינים יתפשרו על

חשבון הנשים למראה הסימן הרפה ביותר של ניגוד בין האינטרסים של הנשים, לבין

האינטרסים של המסגרת המפלגתית שלהם. ושלישית, לעולם ייאמר לנשים, שישנן

סוגיות חשובות הרבה יותר מאשר זכויות נשים, אבל זאת לדעת, זכויות אלה לא

תושגנה עד ואלא אם כן נשים תענינה, שאין אף לו סוגיה אחת בעלת חשיבות מרובה

יותר לנשים מאשר זכויות האדם שלהן, וכאשר אנו אומרות זאת, מוטלת עלינו החובה

לפעול בהתאם, ולא חשוב מהו המחיר בקורבן אישי". תודה.

היו"ר מיינה סולודקיו; תודה רבה לאסתר גרצוג עבור הפרזנטציה המאוד

מרשימה שלך ועכשיו זכות הדיבור לנעמי חזן,

שמתמודדת על רשות העיר ירושלים. בבקשה, ומתכונן רומן ברונפמן.
נעמי חזן
בוקר טוב. הייתה לי הערכה אדירה לנשים

שנבחרו

לרשויות המקומיות אני חושבת כבר 20-30 שנה. אני

רוצה להגיד לכם, שהניסיון שלי בחודשיים האחרונים העלה את ההערכה הזאת אלף

מונים. אתן פשוט גדולות. לפני כ-15 שנה, 14 שנה למען הדיוק, כשהקמנו את שדולת

הנשים עשו צוות פוליטי של יועצות פוליטיות, שלמען הצדק המפלגתי חיברו אותי עם

יעל רום, שהיא לא בדיוק מהשמאל ויעל רום ואני יעצנו למספר מועמדות לרשויות

מקומיות, אם אני לא טועה ההצלחה הגדולה שלי היא רינה בר-טל מרעננה.

אני החלטתי לרוץ לעיריית ירושלים, אני לא אתן את נאום הבחירות שלי ואין לי כוונה

לנצל את המעמד הזה למטרה הזאת, אבל אני רוצה להדגיש שלושה דברים מרכזיים,

שקשורים לדעתי לריצה של נשים לרשויות מקומיות ויש עוד שבועיים ויום לעשות

לפחות חלק מהדברים הללו. הדבר הראשון הייצוג של נשים ברשימות שלכם. ברשימה

שלנו 15 נשים ו-16 גברים וכך צריך להיות בכל רשימה, ואגב לא צריך לחכות לחקיקה

בכנסת אסתר, הצעת החוק שהצעת היא מונחת בשמי על שולחן הכנסת, היא כבר

נדחתה פעמיים במליאת הכנסת. בצורה עיקשת לחלוטין אמשיך, אבל המלאכה הזאת

מתחילה בבית בכל מפלגה ומפלגה. עד שלא תהיה חקיקה ממלכתית המפלגות יכולות

בתקנונים שלהם לעשות את הייצוג כמו שצריך. אם אין שיוויון ברשימות, המסר של



שיוויון בין המינים חלש יותר ולכן, הנושא של ייצוג הוא חיוני, ואם מותר לי לפרגן פה

לרשימות מתחרות עם הרשימה שלנו בירושלים, יושבת פה מיכל כפרי, שהיא ברשימה

אחרת וברכה שהיא באותה רשימה, וגם דובה פנצון שאני מקווה גם לראות אותה.

במילים אחרות, הנושא הראשון, הנושא של ייצוג זה חובה של כל אחת.

הנושא השני, זה הנושא של המסר הפמיניסטי במצעים, וצריך כל הזמן בימים הקרובים

לדחוף את נושא השיוויון, את הנושאים של משפחות חד-הוריות, את המרכזיות של

שיוויון בחינוך, ושיוויון בשכר ועל יחס הוגן כי אין הזדמנויות רבות להעביר מסרים,

למעט בזמן בחירות, ואם לא מנצלים את הזמן הזה, את התקופה הזאת, את ההזדמנות

הזאת, לצערי הרב - לדעתי פספוס. והדבר השלישי, אנחנו עשינו סקר, כל אחד עשה

סקר. שאלנו איך תתייחסו לאישה ברשות העיר הזאת והאם האישה בכלל יכולה להיות

ראש-עיר בעיר הזאת. אתם יודעים מהל 850/0 טוענים שאישה יכולה להיות, ולא רק זה,

אבל שזה מחזק את המגמה להצביע עבורה. רשימות עם נשים יש להם גם נכס

אלקטורלי. אז בואו ננצל את זה, גם בייצוג, גם במהות וגם ביכולות אחרי הבחירות.

מילה אחרונה ואני אעשה את זה בקצרה. כמי שכבר עברה שתי מערכות בחירות לכנסת

ועוברת מערכת בחירות עכשיו ברשויות המקומיות, אני רוצה להגיד לכם, לרוץ לרשות

מקומית הרבה יותר קשה, הרבה יותר מלוכלך מאוד מאוד מאוד, לפעמים מתסכל ואני

יודעת, תאמינו לי אני חווה על בשרי, שהתדלדל באיזה חמישה קילו, זה חיובי, אני

חווה את ההרגשה הזאת של המאבקים הקשים מאוד שכולנו מצויים בהם עכשיו. ואם

לרגע אתם מהרהרות, מתלבטות, חושבות אולי לא היה כדאי, אני רוצה לתת לכם שתי

סיבות מדוע להמשיך עד הסוף ולהצליח. סיבה ראשונה: אם לא מנסים לא יהיה שום

דבר. עצם הניסיון, עצם ההתמודדות, זה דבר כל כך חשוב כי האלטרנטיבה זה הפקרת

השטח לאנשים שאתם לא מסכימים איתם ואתם לא מוכנים לקבל את עמדותיהם. אז

הניסיון, ההתמדה, שזה אגב סימן ההיכר של נשים בפוליטיקה זו סיבה להמשיך

ולהצליח. והסיבה השניה-. כל המאבק הזה הוא לא רק מאבק על איכות חיים במישור

המקומי. זו משימה לאומית. אני חושבת, שכל אחת מאיתנו ממלאה עכשיו משימה

לאומית. הצלחה עכשיו בשיפור משמעותי של ייצוג נשים ברשויות המקומיות זה סימן

לבאות בבחירות לכנסת. אנחנו מסוגלות להתגבר על המכשול, ולכן מותר ללכת לישון

לפעמים קצת לא מרוצות אבל לקום בבוקר, להמשיך, להתמיד ולהצליח ובאמת

בהצלחה לכולנו. תודה רבה לכם.
היו"ר מרינה סולודקין
תודה רבה לנעמי חזן. אני מסכימה איתך שזה

משימה לאומית מה שאנחנו עושים גם בבחירות

המוניציפליות, גם בבחירות לכנסת ועכשיו רשות הדיבור לח"כ רומן ברונפמן ומתכוננת

רינה בר-טל.

יומו ברונפמו; חברות כנסת, חברי כנסת. אני קודם כל רוצה לנצל

את ההזדמנות ולברך את חברתי לסיעה ד"ר מרינה

סולודקין במילוי תפקיד חדש בשבילה יו"ר הוועדה למעמד נשים ולאחל לה הצלחה

רבה בתפקיד. דבר שני אני רוצה להגיד, שבחירות מוניציפליות שהולכות וקרבות,

עושות באמת צעד חשוב מאוד, ואני חושב שעל זה דיברה יפה מאוד נעמי חזן. הן

מכינות קרקע לייצוג נשים הרבה יותר רחב, הרבה יותר משמעותי ברמות פוליטיות.

אתם יודעים שאחרי כל כנסת מצליח עומדות גם נשים מצליחות שלהם שתומכות בהם,

אבל לא פחות עוזרים ועוזרות פרלמנטריות. ואני חייב לספר לכם סיפור קצר. לי יש

עוזר שאני מאוד מעריך, הוא כבר היום לא עובד אצלי, הוא עובד היום בסוכנות

היהודית והוא שליח באחת ממדינות חבר העמים. הוא מנסה לשכנע אותי כבר שנתיים

להגיש הצעת חוק, שתחייב ייצוג נשים ב-50% בכל מפלגה בכנסת, פשוט ע"י הצעת

החוק.



אני מתלבט בכמה דילמות. קודם כל אני מאמין בייצוג טבעי ואני מאמין, שבכוחות של

נשים לייצוג שווה בשווה עם הגברים בתוך המפלגות, ואני קצת נגד הכיפוף ידיים הזה

בתור חקיקה. דבר שני בוודאי יש, ואני עכשיו אגלה לכם עוד דבר מה, אני גם חושש

למעמדי בכנסת. ב"ישראל בעליה" כפי שאתן יודעות אין תקנון על ייצוג נשים משוריין.

מרינה סולודקין נבחרה בפנל חופשי ללא שום שיריון ואני מקווה שאנחנו נמשיך

במסורת הזאת כי אני חייב להגיד לכם, שב"ישראל בעליה" בראש השמות שלנו, בהרבה

מאוד מקומות עומדות נשים ופה לפחות נוכחות כמה מהן. יש בראש הרשימה שלנו

בטבריה אישה, בטירת הכרמל, בנתניה, בהרצליה אם אני לא טועה, בערד, במודיעין.

בקיצור, אנחנו עושים את זה באמונה שלמה, שייצוג נשים הוא לא משהו שצריך לשריין

אותו ולכופף אלא צריכים לעשות את זה מתוך הלב ומתוך ההבנה, ואני מאחל לכן כל

טוב. אני מקווה שאנחנו ניפגש גם אחרי הבחירות ורוב מכריע מכן יהיו חברות

המועצות, ואולי גם ראשי רשויות. אני שמעתי שגם בנתניה מישהי רצה לרשות העיר

ויש לה סיכויים טובים, ואנחנו נתברך בכמה ראשי רשויות נשים. אני מאמין שזה ייתן

יציבות רבה יותר לכל המערכת הפוליטית שלנו. בהצלחה.

היו"ר מרינה סולודקיו; בבקשה רינה בר-טל. אחר כך מיכל יודין מויצ"ו.

רינה בר-טל; שלום לכולן. אני מצטרפת לברכות לחה"כ מרינה

סולודקין על בחירתך. אני מאוד גאה בהחלטה

לתפקיד החדש שלך. אני חושבת שאת בוודאי תתרמי רבות. אני מברכת את כל חברות

הכנסת שיושבות בנשיאות ומודה במיוחד לנעמי חזן, שכפי שהיא כבר אמרה היא

מנטורית שלי הרבה מאוד שנים. ואני מציעה לכל החברות הוותיקות, שמכהנות כבר

בתפקיד של חברת מועצה, לפחות קדנציה אחת, להתחיל להכשיר קדר חדש של נשים,

שכל אחת מכן תיקח לעצמה מנטורית של מישהי צעירה יותר, רק כך נוכל להמשיך את

הגחלת הזו. גם את הדברים של ד"ר אסתר הרצוג, גם את הדברים של פרופ' נעמי חזן

ואני אומר כמה דברים משל עצמי.

אני שמחה נעמי שאת יודעת היום מה זה לרוץ לרשות עיר. אין כמונו נותנות עצות, ואין

כמונו כנשים שתמיד יודעות לתמוך, לעזור, לסייע, אבל בלי ההתנסות הזו תאמינו לי

אתן לא יודעות. אני מצטערת שפרופ' חנה הרצוג לא נמצאת כאן היום. היא תמיד

חסרה לי. היא המנטורית שלי בצד השני, והיא כתבה ספר, שאני מבקשת מכן, שכל
אחת תקנה את הספר
"נשים ריאליות". הוא התנ"ך שלי הרבה שנים. כשאני נמצאת

קצת בדאון אני תמיד לוקחת אותו ואני מתעודדת. והספר מראה תופעה מאוד

מעניינית, שאני מאוד מקווה, שהיא לא תהיה תופעה מתמשכת והתופעה אומרת,

שנשים מכהנות רק קדנציה אחת במועצת העיר ולאחר מכן הן פורשות והולכות הביתה.

יש לנו את הדבר הזה, שאנחנו צריכות כל הזמן להיות תכליתיות, ענייניות, פרגמטיות,

מחליטות, עבודות, רצות, עושות, דוחפות, ולהיות חברה במועצת העיר זה לא תמיד

בדיוק כך. חלק מאיתנו לומדות את העשייה הזו יותר מהר, חלק לומדות אותה יותר

לאט וחלק מאיתנו מתייאשות. אז יאוש הוא מחלה ואנחנו לא רוצות להיות חולות אז

אסור להתייאש. אין דרך אחרת. כל התיאוריות הנפלאות והמצויינות של חברותיי

הטובות באקדמיה הן תיאוריות נהדרות. החיים הם אחרים. אנחנו צריכות להיות יותר

חזקות, יותר נאבקות ויותר מאמינות. ההישג הגדול ביותר שלי כסגנית ראש-עיר

בקדנציה, אני מכהנת שתי קדנציות ואני מתמודדת בפעם השלישית, ההישג הגדול

ביותר שלי הוא, שכל רשימה בעיר שלי כולל הרשימה הדתית העמידה אישה במקום

השני, כל הרשימות. והם עשו את זה לא בזכותי, הם עשו את זה בגללי וקוראים לזה:

"תואם בר-טל" ואני מאוד גאה. אני גרה ברעננה. אני מאוד גאה, אני מאוד שמחה,

ותאמינו לי כל יום כשאני עוברת ברחוב ואני רואה את הרשימות אני מחייכת. זה לא

חשוב מה שעושים לרשימה שלי, ולא חשוב לנזק שנעשה לי. זה נעשה בגלל שפוחדים

ממני. זה לא נעשה כי אני לא בסדר. זה נעשה כי אני מהווה איום, ואני מאחלת לכולכן

שתהיינה איום.



ויש לי עוד בקשה אחת קטנה. נאמר כאן קודם אני חושבת אסתר הרצוג אמרה שגב'

סויד ורד עברה לרשימה של מריס פיירברג בשל בעיות תקציביות. אני רוצה לומר משהו

ובזה אני מסיימת. אנחנו צריכות להיזהר מזה. אסור למכור עקרונות בכסף. אני

אומרת לכן את זה כנשים. יש לנו עקרונות מאוד חשובים ותאמינו לי על בשרי אני

יודעת כמה קשה להשיג תקציב. אני חוזרת ואני אומרת, אין צורך למכור את עצמנו

בכסף. חשוב לשמור על העקרונות, חשוב לשמור על הערכים, חשוב לשמור על קידום

מעמד האישה, חשוב מאוד שנלמד להתרים עבור עצמנו, חשוב מאוד להקים קרן

לתמיכה בנשים, משהו בדומה ל"המליס ליסט". אני פונה פה גם לחברות הכנסת אבל

גם אלינו. אני לא זורקת אף פעם שום דבר למישהו אחר.

והבקשה האחרונה שלי היא מקרנות או מאירגונים שעושים מחקרים בנושא של נשים.

בואו נבדוק עכשיו לאחר הדברים שאסתר הרצוג אמרה על הרצליה, על נתניה, על

רעננה, על ערים אחרות שברשימות שלהם יש נשים, ונניח שמה שאסתר הרצוג אמרה זה

נכון, בואו נבדוק עכשיו את ההצבעה של נשים. אותי זה מאוד מעניין. אם עשינו עשר

שנים של עשייה למען נשים וחרתנו על דגלנו קידום נשים, ואת הנושא של מעמד האישה

ושיוויון וכל מה שאמרת אסתר, בואו נראה את התוצאות עכשיו, בואו נראה שזה נכון,

שנשים תומכות בנשים. בואו נבדוק את זה בצורה מדעית. אני מאחלת לכולכן הצלחה,

ואסור להתייאש. לא להישבר ולהראות להם שאנחנו שוות יותר. תודה.

היו"ר מרינה סולודקיו; תודה רבה. יש לנו בכנסת אווירה של הסכמים

פוליטיים אז עכשיו אפרת ישראלי ולא מיכל יודין.

אפרת ישראלי; בוקר טוב לכולכם. חברות הכנסת, נשים מועמדות

מכל חבלי הארץ. שמי אפרת ישראלי ואני פה בשני

כובעים. הכובע האחד הוא יו"ר האגף למעמד האישה בנעמ"ת, והכובע השני הוא יו"ר

תורנית של הקואליציה של ארגוני הנשים לקידום נשים בפוליטיקה. ואני הייתי רוצה

לפתוח דווקא בכובע השני.

מספר ארגוני הנשים ברחבי הארץ, שעוסקים במלאכה שנים רבות, חשו וחשים במצוקה
הקשה הזאת שקוראים לה
חוסר ייצוג הולם של נשים, כמעט בכל גוף של קבלת

החלטות במדינת ישראל. אנחנו כרגע עוסקים רק בנושא של 10 בנובמבר - הבחירות

לרשויות המקומיות, אבל ללא ספק, אני מקווה שהחל מהיום היא תתחיל הספירה

לאחור גם בנושא של הבחירות לכנסת וכמובן, המדובר הוא במינויים שונים בגופים

המחליטים השונים במדינת ישראל.

כדי להגיע להישגים הגדולים ביותר הגענו למסקנה שצריך לאחד כוחות, ואיחוד

הכוחות הזה תתבטא בזה, שהוקמה קואליציית ארגוני הנשים, שחברות בה: אמונה,

ויצ"ו, מרכז השלטון המקומי, נעמ"ת ושדולת הנשים. הקבוצה הזאת עם מספר חברות

מאוד מאוד מאמינות בשליחות ובמסר. היא עובדת קשה מאוד כדי לסייע, עד כמה

שניתן, לכן המועמדות. אני חייבת רק לסייג את העבודה הקשה הזאת בהתנצלות קלה.

המסר שלנו והרצון שלנו והאמונה בשליחות הם מאוד גדולים. היכולת שלנו לבצע, ואני

רוצה להתנצל פה בפני כל המועמדות, היכולת שלנו לבצע הייתה יכולת מוגבלת והסיבה

היא סיבה מאוד דומה למה שאתן חשות בעבודה היום יומית שלכן במהלך החיים

הציבוריים כיום. מחסור במשאבים הוא הגורם המרכזי והעיקרי שלא מאפשר לנו

להתקדם, ואנחנו היו לנו ציפיות, אנחנו עדיין מצפות לכך שנוכל לגייס כספים ונוכל

לסייע למועמדלת בדרכים שונות עד כמה שאפשר. אחד הרעיונות רינה בר-טל, אם היא

נמצאת פה עדיין, הגדולים שאני מאמינה בהם היא באמת הקמת קרן לנשים לסייע להן

בהלוואות לקראת הבחירות, לא הבחירות האלה אבל הבחירות הבאות. אני מאוד



מקווה, שאנחנו נוכל להקים את הקרן הזאת באיזה שלב בהקדם, ובאמצעות הקרן

הזאת ובאמצעים נוספים נוכל לסייע,

אני רוצה להעביר לכם בשם כל ארגוני הנשים את האמונה העזה שיש לנו בשליחות

שלכן, בעבודה שלכן, בהצלחה שלכן ובמחוייבות שלכן כולכן, נשים שרצות בראש

רשימות ונשים שרצות למועצות בתוך הרשימות, למחוייבות הגדולה שיש לכן לגבי

קידום נשים בכל רמה שהיא ובכל סיטואציה שהיא. אני מאוד מקווה, שלא תגענה

לאיזה שהוא תפקיד, שבו באיזה שהוא מקום תשכחו קצת את המסר הזה. גם ראינו

כבר את הדברים האלה. אני רוצה לקוות, שאנחנו בונות פה רשת אדירה של נשים, שיש

להן מחוייבות, שיש להן רצון, שהן חדורות נחישות לעלות מעלה, להיות חלק ממקבלי

החלטות במדינת ישראל ולמשוך איתן את כל ציבור הנשים במדינת ישראל.

בכובע השני שלי כנעמ'ית אני רוצה להוסיף ברשותכם עוד כמה מילים. ראשית, בשם

חדוה אלמוג יו"ר נעמ"ת, אני רוצה למסור לכולכן, שגם היא דרך אגב מתמודדת

במקום השני ברשימתו של עמרם מיצנה בחיפה, כי היא לא רק מדברת היא גם עושה,

היא בעצמה עברה תהליך של בחירות לא מזמן, למסור לכן את איחולי הצלחתה.

נעמ"ת, אני חושבת, שאם אפשר להגדיר אותה בכמה מילים אפשר לקרוא לה בית

הגידול הפוליטי הגדול ביותר במדינת ישראל לנשים. לאורך כל השנים הנשים

הפוליטיות שבלטו במערך הפוליטי במדינת ישראל היו נשים, שבדרך זו או אחרת, עברו

איזה שהוא תהליך בנעמ"ת. בנעמ"ת מתבצעות בשנים האחרונות גם בחירות. חלק גדול

מאוד מחברות נעמ"ת בעבר או בהווה הן היום מהנשים שמובילות את הרשימות

לרשויות המקומיות בארץ כולה, וחלקן הגדול של היושבות ראש המכהנות כיום

כיושבות ראש נעמ"ת הן נציגות מפלגתן ברשימות המקומיות במקומות ריאליים.

דהיינו, לנעמ"ת כתנועת נשים יש קבוצה גדולה של נשים ברחבי הארץ, שתהיינה חלק

מכל מערך מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, ונשים בעלות מחוייבות ושליחות כנשים

שעובדות בנעמ"ת. אני מאוד מקווה, שאנחנו כתנועה נצליח להמשיך בשליחות הזאת

של בית גידול לנשים. במקביל אנחנו כתנועה סייענו ומסייעות לנשים שרצות לרשויות

המקומיות בכמה דרכים, וחלק מהנשים שאנחנו מסייעות להן נמצאות כאן, בייעוץ

פוליטי למשל, בכנסים, בייעוץ ברמות המקומיות. אני שוב חוזרת ואומרת זה המעט מן

המעט שניתן לעשות. אני יודעת שאם ניתן היה לתת לכל אחת את כל מה שהיא רוצה,

השמים היו הגבול לגבי כל אחת ואחת מכן. אבל שוב אני מקווה, אני מאוד מאמינה

בזה, שאם קבוצה כזאת גדולה של נשים, שמה לה למטרה ללכת לבחירות המקומיות,

להתגבר על מסה אדירה של אמונות גדולות, על מחסור אדיר במשאבים, אני מאמינה

שיש ציבור גדול במדינת ישראל של נשים ושל גברים, שחושבים שמשאב לאומי רציני

מאוד הולך לאיבוד כאשר נשים לא ממלאות את התפקידים, שבהם הן יכולות לעשות

את המקסימום למען המדינה ולמען נשים, ואני מסכימה פה עם ההגדרה, שהנושא של

קידום נשים לכל מערך מקבלי ההחלטות במדינת ישראל הוא משימה לאומית מן

הדרגה הראשונה, בהחלט מקבלת את ההגדרה הזאת ואני אמשיך להשתמש ברשותכם

בהגדרה הזאת. אני רוצה לאחל באמת באופן מיוחד למרינה סולודקין בהצלחה

בתפקידה. אני חושבת שהיא כבר ממשיכה את המסר של יעל בתפקיד החשוב של

הוועדה למעמד האישה שנטלה על עצמה לסייע לקידום נשים במדינת ישראל, ולסייע

בקטע הפוליטי. זה לא פשוט לנשים פוליטיות, ומי כמו חברות הכנסת פה יודע את זה

היטב, ואני אסיים בברכת תודה לחברותיי השותפות בקואליציה, לארגוני הנשים

השותפים. אני מאחלת לקואליציה שלנו שתמשיך לשתף פעולה, לעבוד בצורה נמרצת

ונחושה לקידום נשים. אני רוצה לשאול אותכן מה אתן עושות פה? רוצו הביתה,

תתחילו לעבוד. שיהיה בהצלחה לכולנו ולכולכן במיוחד. תודה.
היו"ר מרינה סולודקין
תודה לאפרת. עכשיו מדברת מינה פנטון מאמונה.

אחר כך חברת כנסת סופיה לנדוור.
מינה פנטון
צוהריים טובים, ואני אומרת צוהריים כי עליהם

נאמר נשים זריזות למצוות, כך ש-6 בבוקר אצלנו

זה כבר השכמה אז 12 וודאי צוהריים. עלינו נאמר עוד דבר-. "חוכמת נשים בנתה

ביתה" וכשנאמר ביתה הכוונה לא לביתה הפרטי בלבד. ביתה הפרטי הוא התא

הראשוני, שממנו היא שואפת את הכוחות לצאת החוצה והכוונה היא לביתה - לכלל עם

ישראל ואני רואה במוטו הזה כקו מנחה בכל הדרך שלי, ואני חושבת שאני נמצאת עם

חברות ביחד, החיזוק הוא חשוב מאוד לנו.

אני עומדת פה לא בדיוק כנציגת אמונה. אני חברת מועצת עיריית ירושלים. אני

יושבת-ראש המועצה לקידום מעמד האישה ותיקון קל לאסתר, והרשנה לי פשוט לאמת

נתונים. בקדנציה הנוכחית, בקדנציה הקודמת ענת הופמן הייתה יושבת-ראש המועצה

לגידול מעמד האישה. הייתה לי הזכות להיות בהנהלה המצומצמת עם העבודה הנפלאה

שלה, אבל בקדנציה הזאת הקרדיט בנושא של קידום, נושאים לנשים ולמשפחה הוא

הקרדיט לגברת יהודית היטנר, שכיהנה עד לכניסתי בעקבות אירועים שאתם בוודאי

יודעים כיושבת-ראש המועצה לקידום מעמד האישה. אני לא אמנה מה היא עשתה. אני

נכנסתי בחודשים האחרונים וגם כן נתתי משלי לנושא הזה. אז זה לפרופורציות שלנו

מבחינת ירושלים.

אכזבה לנו בירושלים וכאן נעמי אני רוצה שתדעי, כי אנחנו לוחמות ואני באמת אומרת

אנחנו ולא משנות השקפות העולם. אני חושבת, שהחתירה לקידום מעמדן של נשים

ומיקומן הפוליטי, אני לא מדברת על דירקטוריונים ומשרות בכירות, אני מדברת על

מיקום פוליטי, היא עבודה עקבית ורציפה שצריכה הרבה משאבי כוח. עכשיו אני לא

מדברת על כסף אני מדברת על כוח. רינה בר-טל אני פונה אליך, אנחנו לא משוחחות

הרבה, אבל אני רוצה לומר לד רינה, אני חושבת שאני פגשתי אותך לפני שבע שנים

נדמה לי שזה היה במעלה החמישה או באחד היישובים באיזה שהוא אירוע שאילנה

צ'רנוברודה זכרונה-לברכה עשתה את האירוע, ואני אז מאוד התרשמתי מהקו הנחוש,

מהקו הברור. את יודעת בדיוק מה את רוצה. את הבנת לאן את הולכת, את ידעת איך

לנתח את עצמך ואת הסביבה שלך, והדברים האלה שכרגע אמרתי הם חשובים כדי

לבנות את עצמנו טפח אחרי טפח.

בירושלים אמרתי אכזבה,נעמי,כי מספר הנשים אני חוששת מאוד, שתיכנסנה למועצת

העיר, יהיה מספר נמוך מזה של המספר הקיים. אני קצת חוששת היות ולא הייתה

עבודה מספקת לא בליכוד, לא בירושלים אחת קרי מערך, לא הייתה עבודה מספיק

נחושה כדי לייזום מיקום יותר גבוה של האישה. אני אתן לכם את הדוגמא האישית

שלי. אני חברת סיעת המפד"ל במקום השלישי. לנו ארבעה חברי סיעה. אני התמודדתי,

אני חושבת היחידה, אני עוד אבדוק את זה, התמודדות שווה עם הגברים, וזה לא היה

פשוט אבל הקווים הנחו אותי. זה לגמרי לא היה פשוט וההבדל ביני ובין מס' 2 היה

בשתי נקודות, לא קולות, בשתי נקודות. אינני יודעת אם בעוד מפלגות הדבר הזה היה.

אנחנו חייבות לקו הזה, לבחור בקו הזה, להמשיך בו, לא לבקש טובות. אני לא אומרת

שאין צורך בשיריון. חייבים לעבוד בקו הזה.

אני רוצה לומר את הדברים בצורה מאוד קשה. אנחנו הנשים הדתיות הלאומיות אמונה

היחידות שהיה לנו אומץ לפני קדנציה לצאת כסיעה נפרדת, כשלא נתנו לנו שיריון.

כשלא היה איזה שהוא סיכוי. אני כמובן לא הייתי רצה אם לא הייתי יודעת שיש סיכוי.

זאת אומרת, בואו נאמר את האמת יש איזה שהוא סיכוי, אבל אתה צריך לבנות את זה.

אני פונה אל קואליציית הנשים, שהייתה לי הזכות הגדולה הן להיות במחיצתה של

מיכל יודין והן להיות עם השדולה בירושלים. אצלנו בירושלים נוסף גוף נוסף: "נשים

לנשים". אלו נשים אנגלו-סקסיות, שהם במשאבים כספיים ובתמיכה קצת עיתונאית

נתנו לנו את הגיבוי. אני מבקשת, שמ-11 בנובמבר, אולי ננוח יומיים, נשב על פרוגרמה



רציפה, אני הצעתי את זה בירושלים, כל שלושה חודשים סדנא Xאחרי הסדנא Y,

מפגשים כלל ארציים, תוך לקיחת דוגמאות ולמידה זו מזו. אנחנו יכולות כמו מספר

ללמוד אחת מהשניה. אני לא זוכרת אם זה בספר, את כתבת אל אמונה אסתר או חנה?

חנה, שמה צריך תיקונים לגבי הכניסה שלנו וזה לטובת עצמנו איך לעבוד ולחתור

קדימה.

נקודה שלישית ואחרונה, אני מצפה מהבמה הזאת, שתמשיך להיות גם הלאה, המעמד

האישה בכנסת הוועדה, להוות במה תקשורתית לנשים. זאת אומרת, אם אתן מזמנות

לחשוב איד האירוע הזה יהיה אירוע תקשורתי, לא לכולן, לחלק. בפעם הבאה זה ייתן

במה לעוד כמה. ייתכן ונכניס לערוץ מקומי ערוץ 9, ייתכן ונגיד לשלי יחימוביץ', אינני

יודעת. כל פעם נעלה על מוטו מסויים ולא נכעס אחת על השניה שזו נכנסה היום וזו

תיכנס מחר. לקחת את נושא הכניסה לתקשורת. כניסה לתקשורת זה כסף, אבל כניסה

לתקשורת אפשר לעשות בצורה חכמה.

אני מסיימת בברכה. הבעל בליל שבת שר "אשת חיל" לאשתו, ואותו "אשת חיל" שהוא

פרק ל' במשלי כולל את הכל. את כל האישה הקרייריסטית האמביציוזית, האישה

המצליחנית חובקת עולם, לא רק בארצה שלה. אני תמיד מבקשת בכל סיום של אירוע

כזה שהוא ישיר את זה גם בששת ימות השבוע, לא רק בליל שבת. תודה.

היו"ר מרינה סולודקיו; תודה למינה פנטון. סופיה לנדוור בבקשה.
סופה לנדבר
בוקר טוב. מרינה אני רוצה להתחיל מזה שאני רוצה

לברך אותך ואני רוצה לאחל לך עבודה פוריה,

ובעצם אם אנחנו לא נעשה לעצמנו מי יעשה בשבילנו, ובגלל זה כנראה את בחרת את

הישיבה הראשונה בייצוג מסיבי של נשים. אגב, לא מזמן יצא ספר של אורי גורדון

וכנראה כבר קראתם אותו. זה ספר שנקרא: "ציונות לא מילה גסה", ואורי גורדון

שהיה משותק בגיל 3.5 שנים כותב שם איזה שהוא קטע, שהדבר מאוד נגע לליבי ואתם

תיכף תבינו למה אני מתחילה מהציטטה הזאת. אורי גורדון, כאשר כבר היה נער הלך

לאיזה שהוא מועדון, רקדו שם בחורים ובחורות בגיל שלו והוא חזר הביתה התחבק עם

אבא שלו והתחיל לבכות, הוא אמר: אני עמדתי שם בפינה, כולם היו מסוגלים לרקוד

ואני הסתכלתי מהצד, מה שמסוגלים חברים שלי אני לא מסוגל לעשות, ואבא אמר לו:

בני עשיתי בשבילך הכל, רק פשוט תדע יותר ממה שעשיתי אני לא יכול. בעולם יש

בן-אדם אחד שמסוגל להרבה יותר ממני, זה אתה.

אז אני אומרת, שאם אנחנו לא נעשה בשביל עצמנו אף אחד בעולם לא מסוגל לעשות

מה שכל אישה מסוגלת. וכאשר רינה בר-טל את דיברת, אני מסתכלת עליך במשך כמה

קדנציות. גם אני בשנת 1989 פעם ראשונה נבחרתי בעיר אשדוד, ואני זוכרת איך עמדתי

בחולות של אשדוד, ואף אחד לא האמין שעיר של פרובינציה תהיה עיר כל כך מפותחת

ומושכת, ואני זוכרת איך בחולות של אשדוד עמדתי כאשר התחלנו לבנות ואמרתי: "פה

תקום עיר של עתיד" וקמה עיר של עתיד. וגם אנחנו נשים עשינו את זה, ואני מאוד

מאמינה, שאישה מסוגלת במילה של שיוויון, אני מפרשת אחרת מהמון חברי כנסת נניח

רומן ברונפמן, אני אומרת שווה שאישה אחת שווה לכמה גברים, ואני ממליצה לרומן,

חבל שהוא לא נמצא פה, החוק הזה כבר כמה היו המלצות והצעות לחוק הזה - הם

נמצאים בכנסת אבל כאשר אנחנו נביא את החוק, שהוא יהיה מחברי כנסת שיתמוך

לייצוג הולם של נשים, ואני הייתי אומרת לא 500/0 - הרבה יותר.

בזה מרינה, שאת נמצאת היום כעולה חדשה, כבר לא כל כך עולה, בפוליטיקה, אני

חושבת שהקרדיט לא רק לאישה בפוליטיקה, אלא קרדיט לחברה כולה כאשר אישה

נמצאת בפוליטיקה, מתקדמת בפוליטיקה ומקדמת את החברה שלנו.



ואני רוצה לאחל לכל אחת שנמצאת פה ולאלו שלא הגיעו לפה, בגלל שאני מבינה

שמערכת בחירות קשה עוברת על כל אחד וכל אחת, מערכת בחירות ולא משנה בעיריות

או בכנסת, מערכת קשה, ואני רואה שכל אישה מתמודדת עם מערכת הזאת הרבה יותר

קל מאשר גבר. זאת אומרת, היא מקרינה את הדבר שיותר קל לה, שיותר אמיצה, שיש

לה יותר כריזמה, שיש לה יותר תוכן. אני רוצה לאחל לכל המתמודדות ולכל אחד

בנפרד הצלחה, עשייה, והמון המון התקדמות, ותדעו שעירייה זה צעד אחד לקראת

כנסת. זאת כנסת קטנה אבל תדעו, אס תהיו מסוגלות לעשות את זה עכשיו בעיריות

ואלה שכבר היו מסוגלות, תהיו מסוגלות לעשות את זה בכנסת, ואני מאמינה שיחד

נגדיל כמות ממספר חברות כנסת ועשייה בפוליטיקה לכל אחד בנפרד.

היו"ר מרינה סולודקיו; עכשיו חברת כנסת ענת מאור, אחר כך רבקה

מלר-אולשיצקי משדולת הנשים.

ענת מאור; שלום לכם, אני חושבת שכולנו נרגשות מן העוצמה

שיושבת כאן וזה לא היה כך לפני עשור. ואני רוצה

קודם כל לברד את הקואליציה של נשים. לפי דעתי זאת נקודת המפתח גם לפני חמש

שנים להתקדמות שחלה היום ולכל מי שעוסקת במלאכה לאורך כל הדרך, במיוחד רחב

לבבי לראות פה נשים ערביות. אני רואה בזה, והייתי בכנס גדול שנדיה חילו ארגנה,

התקדמות חשובה מאוד של כל המערך של ייצוג נשים במגזר המקומי.

מאחר והזמן קצר אני אתמקד בשני דברים. אחד, אני רואה בכנס הזה ככנס להגביר

הצלחה מירבית ב-10 לנובמבר. חלק מן העוצמה צריך עוד לצאת לשטח. אני פונה אל

הקואליציה עכשיו הזמן למסר החשוב שנשים בוחרות נשים. כל תקציב שעוד יש, כל

תקשורת, כל ראיון, מקסימום הצלחה מירבית למועמדות. גם ככה כבר רמזו שצריך

אחר-כך לאסוף כוחות למצב, שהולך בו ברמה אי-כשלון למופת או הצלחה יחסית, אבל

כרגע נקודת הזינוק היא למקסימום הצלחה ולבחירה במפלגות שהציבו נשים. שנית,

בשבועיים שנותרו צריך עוד למצות בדרישה מכל המועמדים והמועמדות או מכל

המועמדות והמועמדים, שיום אחרי הבחירות המחוייבות שלהם למועצת נשים במצע

ובהבטחות בבחירות, בתקציב ובתקן לאישה למועצת נשים מה שדיברנו עם בת-שבע

ובמקומות אחרים, אילנה צ'רנוברודה זכרונה-לברכה. זאת אומרת, אנחנו רוצים

להציל את המחוייבות לקידום נשים בכל הרשויות יום אחרי הבחירות, ואני מקווה

שנצליח ונמשיך למקד את זה בתקופה שנותרה.

הערה אחרונה - ההמשך. הבחירות המוניציפליות הם באמת כרטיס לנשים בפוליטיקה

בכלל. לכן, ההערות של מונטוריות שהעלתה רינה בר-טל הוא נראה לי נהדר, שמעצים

את הכוח. אני מקבלת כמו את הרעיון למחקר ד"ר אסתר הרצוג ואחרות, זאת אומרת

צריך ללמוד מה קרה כאן ואיך מעצימים את זה ובעצם לא נסוגים או קופאים על

השמרים. אנחנו כחברות הכנסת, ואני אומרת לכולם, אני רואה את עצמי מעבר לכל

מחלוקת פוליטית לרשות השטח במועצות העירוניות בנושא קידום נשים לכל יישוב,

ולבסוף אנחנו, ואני גם מתנצלת עכשיו חוזרת לחוק על הקדמת הבחירות. מתי שהוא

לא יהיה וזה בוויכוח פוליטי. הנושא של הבטחת הייצוג והעצמת הנשים, כולנו מעלים

את החוק בכנסת, הוא לא יהיה דרך הכנסת. כל אחד ואחת מאיתנו במפלגתה היא, זה

הזמן עכשיו, להיאבק שבכנסת הבאה תהיינה יותר נשים בכל מפלגה, ואז יהיו יותר

מקומות, שלא נתווכח בתוכנו בשיטת הכסא הנייד על 9 או 12 חברות כנסת. אם נצליח

להגיע ל-15 ו-20 בהדרגה, אני אומרת לכם אנחנו באות כרגע נעמי בלומנטל ואני

ממשלחת שהייתה בגרמניה. מפלגת הירוקים 500/0 נשים בהבטחת ייצוג מראש. שיטת

הרוכסן ב-S.P.D 40% הגיעו בהדרגה, והיעד שלנו ככה מצליח להיות נשים הכוח

העולה, ולא רק אשת חייל שמפרגנים לה אבל בעצם מקווים, שהיא לא תהיה חלק



ממקבלי ההחלטות מהדרגות הכי גבוהות בכל המפלגות, חילוניות ודתיות ויהודיות

וערביות. ביחד, להרבה יותר נשים בפוליטיקה המקומית ובכנסת, וכך נצליח להשפיע

באמת. תודה רבה.

היו"ר מרינה סולודקיו; רבקה מלר-אולשיצקי בבקשה ומלכה קוזלוביץ'

מתכוננת.

רבקה מלר-אולשיצקי; צוהריים טובים לכולכם. נכון שאנחנו עדיין לא

ממלאות את בלומפילד, אבל אני חושבת, שהוועדה

למעמד האישה שאנחנו נמצאים באכסניה שלה יכולה לשמש דוגמא נהדרת איך קבוצה

נחושה, נחרצת, מחוייבת באמת לרעיון של קידום מעמד הנשים יכולה לפעול ולהשיג

הישגים רבים ביותר. אני שמחה לומר, שאני רואה כאן בקהל הרבה מאוד חברות

שעברו את הקורסים שמחייב את השדולה כדי לתת לנשים את היכולת לתרגם את שלל

היכולות שלהם ואת הכשרונות שלהם לכדי מעשה, ואני שמחה מאוד שאכן הן הגיעו

להתמודדות מעשית.

חבר הכנסת רענן כהן אני מבינה שבאת לאחל הצלחה לכולנו ולחזק את ידינו ואתה

תקרא לכך, שגברים ונשים כאחד, יצביעו לכל המתמודדות בכל הערים ובכל הרשויות

המקומיות. אני מוכרחה לומר, שאני בהחלט מקבלת את ההגדרה של פרופ' נעמי חזן,

שאנחנו מדברים על משימה לאומית, ובמשימה הלאומית הזאת אתן החברות

והקואליציה שהקמנו כדי לעמוד לצידכן ומאחוריכן בעצם נועדו להיות חוד החנית

בהבקעת המצב הבלתי נסבל, שבו אין לנו אף לא ראש-עירייה אחת למעט גב' סויד ורד,

שלשמחתי עשתה את זה. אני לא מדברת על מועצות אני מדברת על רשויות עיר. והערים

שלנו הם לא כל כך גדולות כך שאני מתכוונת לזה. אני לא בכדי משתמשת במונחים של

"חנית" ו"הבקעה" כי בחוויה שלי, ואני חושבת של כולנו, היום הרשויות המקומיות

נראות כמעט כמו שדה קרב, כי אם תראו מי עומד בראשי הערים זה בעצם אותם גברים

גנרלים, אלופים, תתי-אלופים, שהדרך הישירה מהקריירה הצבאית היא נחיתה רכה

ונוחה ברשות העיריות האלה. אבל דבר אחד אני רוצה הוא, שכן נלמד מעמיתנו

הגברים. תסתכלו איך הם עובדים בתכונה היוצאת מן הכלל של הבאת חברים כאשר

אתה זוכה ומגיע, ונשמעה כאן קריאה לנשים כאשר אתן מגיעות זכורנה למנות ולקבל

נשים, משום שהן בעצם תהיינה הכוח שנלך יחד איתכם.

אני רוצה גם לקרוא לוועדה הזאת, אני חושבת שחשוב, דיברו כאן על כך שנשים

במועצות המקומיות ממלאות קדנציה אחת ואחר-כך פורשות. אני חושבת שאחד

הדברים שצריך לתקן זה לקבוע, שיהיה תשלום עבור כהונה כחברת מועצת עיר, משום

שגברים יודעים להשתמש בחברותם למועצה לקידום אינטרסים כלכליים בנושא של

בניה וכדומה. נשים באמת באות נטו לעבוד, להשקיע, ולכן מטבע הדברים השחיקה

שלהם גדולה יותר, ואני קוראת לוועדה הזאת לייזום הצעת חוק בנושא הזה.

מה שאני רוצה לומר לסיכום. אני חושבת, שאנחנו בעידן של חומרנות והתפרקות

מערכים ומאידיאות מהוות את החלק הטוב בחברה, שבאמת מאמין בערכים ובעצם

מייצג, בעצם הריצה שלו את האמונה העמוקה בערך השיוויון, כי אני מאמינה שבלי

שיוויון אין דמוקרטיה אמיתית. אני גם מאמינה, שאנחנו הנשים הולכות באותה דרך

שהנשיא קנדי בזמנו היתווה והוא אמר: "אתם צריכים לשאול לא מה אמריקה יכולה

לעשות בשבילכם אלא מה אתם יכולים לעשות בשביל אמריקה". אני אומרת, שאנחנו

הנשים באות עם הערך המוסף הזה. אנחנו לא שואלות לא מה תעשו בשבילנו אלא מה

אנחנו יכולות לעשות לטובת העיר, לטובת התושבות, לטובת התושבים. ובאותו עניין,

הקול הוא קול גברי ואני חושבת, שהמהפכה הפמיניסטית ואסתר הרצוג דיברה על כך,

מתייחדת בכך שבעצם שמי שנושא את הקול שלה נושא את דגל המאבק פעם ראשונה.

מהפכה נעשית על-ידי נשים בשביל נשים והקול הוא קול נשי. אני אומרת כפי שאמר,



ואני שוב הולכת לקנדי שעה שהוא ביקר בברלין והוא אמר: "אני ברלינאי". אני

אומרת, אנחנו כולנו ראשי-עיר, אנחנו כולנו חברות מועצה, ואני מאחלת לכולכן

בהצלחה, קוראת לכן לעיין בסקר שערכה השדולה בנושא של דפוסי הצבעה, ואתן

מוזמנות לקבל אותו בחוץ, שמוכיח, שיש לנו את כל הכלים להצלחה ושגבר ואשה בעלי

אותם כישורים שיתמודדו, הציבור נשים וגברים כאחד בכ-1/3 יותר יתמכו בנשים

המתמודדות. אז בהצלחה לכולנו. ההצלחה שלכן תהיה ההצלחה של כולנו.
היו"ר מיינה סולודקין
מלכה קוזלוביץ' בבקשה ואחר כך מיכל יודין

מויצ'יו, ואחר כך חברת כנסת נעמי בלומנטל.
מלכה קוזלוביץ'
בוקר טוב לכולן. חברות הכנסת וחברות

נכבדות

שיושבות כאן ומתמודדות במועצת העיר או בכל

התמודדות אחרת. כשקיבלתי את ההזמנה היה כתוב שכל אחת תדבר על עצמה. זה מה

שהבנתי, אז אני רוצה לדבר על עצמי. אני קוזלוביץ' מלכה מכהנת קדנציה ראשונה

במועצת העיר בראשון-לציון מטעם הליכוד, בתפקידי אני גם מנהלת מחוז בהסתדרות

העובדים הלאומית, כידוע שיושב-הראש שלנו זה אברהם ניבזון ואני לא אומרת סתם

כי גם הוא קשור לתפקיד שלי. אני רוצה להודות מעל הבמה הזאת לחברת הכנסת נעמי

בלומנטל, שהיא הייתה המובילה שלנו לכל אורך הדרך, כשלא חשבנו בכלל להתמודד

למועצת העיר. תחילת הדרך שלי הציבורית הייתה כרכזת האישה הלאומית. בתפקיד

הזה היה כרוך הקשר הזה עם נשות הקהילה, איתור בעיות וצרכים, ומתן מענה עבורם.

הכל היה טוב ויפה כשהשגתי את כל מה שרציתי ותמיד פניתי לחברי מועצת העיר:

תעזור לי, תעשה לי, תיתן לי, הכל היה טוב ויפה. כשנתקלתי בבעיה יותר רצינית

וכשהוא לא היה יכול לעשות את זה, תמיד אני מדברת עליו כי תמיד היו רק גברים, זה

היה במועצת העיר בליכוד. בפעם הראשונה לפני שש שנים נבחרתי כאישה למועצת

העיר. בפעילות שלי יצרתי קשר עם המון אנשים בקהילה וזה מה שדחף אותי קדימה

ויצר לי את הקשר כדי להיכנס ולהתמודד למועצת העיר.

עוד פעם אני טוענת ואני אומרת כל הזמן: רק עם כוח פוליטי מזיזים דברים. בתוקף

תפקידי במועצת העיר אני מחזיקה בתיק מעמד האישה ויושבת-ראש מועצת הנשים.

בקדנציה הזאת הצלחתי בכוח רב וברצון רב להקים מקלט לנשים מוכות בראשון-לציון

וזה עלה לנו בבריאות ובהרבה התמודדות גם מול ציבור של בוחרים. כשהקמנו את

המקלט במרכז העיר, ולא פעם אמרו לנו: את תפגעי, את לא תיבחרי עוד פעם כי

הבוחרים שלך הם אלה שגרים בסביבה, לא הנשים, כי ידוע לכם הרי הנשים הן לא

תושבות ראשון. אבל, זה לא עניין אותי בכלל כי זה היה מאוד חשוב, ואני מבקשת מכל

אחת מכן, אלה שמתמודדות, ושוב אני חוזרת על מה שחברות אחרות ביקשו ואמרו:

כשאתן מתמודדות ומצליחות תמצאו את כל מה שקשור לקהילת הנשים והקשישים

והח-הוריות כי אין מי שיפנה אליהם. כולם אומרים בכותרות הגדולות האלה אנחנו

נעזור נעשה הכל לפני הבחירות. אחרי הבחירות אנחנו כולם נעלמים. אנחנו לא באים

לעזרת הציבור הזה שצריך אותנו, ויש הרבה מה לעשות.

ברשויות מקומיות מישהי אמרה כאן שזה כמו כנסת, זה בכלל לא נכון. אני טוענת שזה

לא נכון כי אנחנו כמועצת עיר מסתובבים הרבה בקהילה, אנשים רואים אותנו, ואם

אנחנו מפספסים משהו קטן הכל כתוב בעיתון לטוב ולרע. הסתכלת עליו אז כברו אמרו,

הנה יש לך משהו איתו. הסתכלת עליה אז היא כבר לא בסדר. אנחנו מאוד מאוד

חשופים יותר מחבר כנסת כי חבר כנסת בא לעיר שלו פחות רואים אותו.

בקדנציה הזאת אני שוב מתמודדת בבחירות מטעם הליכוד מקום שישי, אני מקווה

שהוא ריאלי, כמו שאחרים אומרים כן ריאלי לא ריאלי, אבל אני מתמודדת,

וההתמודדות הייתה קשה מאוד כי ידוע שהמפלגות היו מפוצלות ולא הלכו כולם ביחד,



ותמיד נפגעות מיי הנשים. הן תמיד יורדות כלפי מטה ולא כלפי מעלה אבל זה כרגע מה

שיש. מצאתי איזו שהיא כתבה ביום שישי בעיתון ידיעות אחרונות של פרופ' גדעון

דורות. זה כל כך נכון מה שהוא כותב: "המסר הוא אם כך מה שיש תתאימי את עצמך

או שתישארי בחוץ. אם הפוליטיקה היא משחק גברי אז כן. אם יוזמה גברי אז כן.

כאשר אישה מחליטה שהיא מצטרפת אין הבדל בין האינטרסים שלה לאלה של

הגברים, גם אם ההסברים להבדלי המינים העוסקים בסוציאליזציה ומבנה האישיות

הם נכונים, הגברים לא יעשו את העבודה למענך. הם צריכות לעשות זאת לבד. אז תעשו

את זה".

היו"ר מרינה סולודקין; מיכל יודין בבקשה.
מיכל יודין
הולך ומתרוקן האולם. אז קודם כל בהצלחה לכולם,

מכל הלב. אני מאלו שמאמינה "תפסת מרובה לא

תפסת", אז אני מתמקדת בעבודה שלי רק לקידום נשים לפוליטיקה כי רק כשנתמקד

וניקח את הנושא הזה בו נעסוק, נשים תגענה לפוליטיקה. אני פה פונה לנשות מדינת

ישראל. הקואליציה היא לא של אירגוני הנשים. הקואליציה צריכה להיות קואליציה

נשות מדינת ישראל מכל שכבות העם, מכל המגזרים, נשים יהודיות, נשים ערביות,

נשים דרוזיות, נוצריות, אין לנו דרך אחרת. אם אנחנו נהיה קואליציה נשות מדינת

ישראל נהיה כוח אלקטורלי. אם אנחנו נמשיך להתווכח ולהתמקח ולא לפרגן אחת

לשניה, נמשיך להחליש אחת את השניה. נכון, כשאנחנו עשינו את כל המאמצים להקים

את הקואליציה, אני לא חושבת שאנחנו במצב אידיאלי - אנחנו רחוק מזה.

אני קוראת מפה לכל חברותיי באשר הן לעבוד ביותר שיתוף פעולה, למצוא מקורות. פה

אני חייבת לציין את ויצ"ו, שויצ"ו עשתה את השינוי בסדרי העדיפויות והקציבה

תקציב למטרה הזאת. אני קוראת לכל התנועות האחרות ולכל המגזרים לעשות את

אותו דבר. אין לי ספק, ואני יכולה לפחות מהניסיון האישי שלי, אין לי ספק, שנוכל

לאסוף גם את הכספים הנחוצים לקרן אם נדע להיות יחד. קשה היה מאוד לנשים

שפניתי אליהן לתרום כשאנחנו באנו במסר של אנשים למען נשים. הדרך עוד ארוכה.

עוד לא הצלחנו לפרוץ את כל המחסומים בקרב הנשים עצמן וגם בתוך ויצ"ו, אבל אין

לי ספק שקיים גם במקומות אחרים כי המחסום הוא לא בגברים, המחסום הוא בנשים.

כשאנחנו יצאנו בקריאה "נשים מצביעות נשים" הקריאה הייתה מאחר ונשים לא

הצביעו לנשים. נשים כנראה לא חושבות, שנשים יכולות וצריכות להיות במוקדי הכוח

כי נשים תקדמה את המטרות האלו. הקריאה שלנו של "נשים מצביעות נשים" כי אנחנו

חייבות להיות במוקדי הכוח, אבל גם בתוך האירגונים עדיין זה לא קיים, ואני קוראת

מפה, ואני קוראת בהחלט מכאב, כי היינו יכולות כבר לקדם את התהליך הזה הרבה

יותר מהר. אני קוראת פה בכאב, ואני קוראת לכולנו להצטרף לקואליציה של נשות

מדינת ישראל.

עכשיו משהו קצת יותר תכליתי. 10 ימים ו-5 ימים לפני הבחירות אנחנו נפרסם את

הקריאה הזאת. על מנת לשנות את המפה הפוליטית חייבים להצביע ב-10 בנובמבר.

הפעם מצביעים נשים. לקואליציה הזאת מצטרפים גם ארגוני נשים אמריקאיים. עדיין

לא קיבלנו את הכספים המספיקים כפי שקיווינו שיגיע אבל זוהי תחילתה של הדרך.

אני פונה אליכם תנצלו את זה, זה יתפרסם בידיעות ובמעריב. קחו את הפרסום הזה,

תפיצו אותו בכל מקום, תתלו אותו בכל לוח מודעות. אני פונה אליכם לפנות אלינו גם

בויצ"ו יש לנו פליירים שונים שאפשר להתאים אותם למקומות השונים. אנחנו גם יהיו

לנו כ-50 שלטים של שלושה מטר על אחד. מי שעוד יכולה לנצל אותו, להתקשר אלינו

ביום חמישי נקבל את השלטים ונתלה אותם בכל מקום אפשרי.



מפה אני מאחלת לכס מכל הלב הצלחה, לגייס כמה שיותר, וכאן לא תמיד יענו לבם

בחיוב, אבל תפנו לויצ"ו, לאירגונים אחרים, תרתמו נשים לעזור לקראת הבחירות,

להביא נשים לבחור, לעזור לכם בקלפיות, עד כמה שנוכל לדרבן תפנו אלינו אנחנו נעזור

לכם. אבל אני שוב אומרת, עוד דרך ארוכה לפנינו אבל במאמץ משותף, אין לי ספק,

שהחזון של 60 נשים יותר בכנסת, של 500/0 נשים ברשות ערים ובמועצות זה לא חלום,

זה חזון שניתן להגשימו. תודה רבה ובהצלחה לכולם.

נעמי בלומנטל; שלום, צוהריים טובים, קודם כל ברכות לכולכן

שהגעתם לכאן. אנחנו מעט חברות כנסת וכידוע

אנחנו אלה שמושכות בעול וכל הזמן קוראים לנו להצבעות כך שזמננו מאוד קצר, אתם

רואים אנחנו באות הולכות, זה קורה גם לבנים, אבל לנו, כרגיל אנחנו יותר מסורות,

אז עוד יותר יושבים עלינו מן המפלגות שלנו. על כל פנים, מרינה סולודקין הרבה

הצלחה בתפקיד שלך. אנחנו כולנו יחד איתך ואני בהחלט חושבת שזה רעיון טוב בנושא

של ייצוג נשים ונשים ברשויות המקומיות בעיקר, ואלה שתהיינה ואלה שמתמודדות,

שימשיך להיות קשר איתן מתמיד במשך כל ימות השנה כדי להיות יחד, לשמוע על

המצוקות, לשמוע על ההצלחות ובאמת אני חושבת שצריך ללכת בכיוון הזה.

אני אנסה לקצר, אני רוצה לברך גם את ארגוני הנשים, שאם בעבר חשבנו האם ארגוני

הנשים מספיק מבינים, ארגוני הנשים, הנשים שבארגוני הנשים האם הן מספיקות

מבינות את החשיבות שבייצוג, אני חושבת שהיום יותר ויותר ברור. אני זוכרת שאחד

מארגוני הנשים כאשר אני התמודדתי בפעם הראשונה הייתה אשה אשתו של מישהו

שהיה פעיל, אמרתי תשמעו אני רוצה לעשות אצלכם חוג בית, אמרו: לא, אנחנו לא
פוליטיים. אמרתי
אני לא מדברת לעשות חוג בית לליכוד או לעשות פרסומת למפלגה

שלי, אני מתכוונת לנסות שאותו ציבור שיש לו את זכות הבחירה או הגוף הבוחר, שהם

יבחרו בי ולא במישהו אחר. אמרו: לא, האירגון לא מסכים. לאחר מכן כשהייתי חברת

כנסת אותו אירגון בא אלי וביקש שאני אצביע, וכמובן לא רק אצביע אלא גם אעודד

ואקדם את הנושא של מעונות היום, שתהיה תמיכה יותר ממשלתית. אמרתי: עכשיו

אתן באות אלי? כשאני התמודדתי אתן לא הייתן שמה. המעט שביקשתי רק לעשות חוג

בית באחד הבתים לא הסכמתן, ועכשיו אתן באות אלי בוודאי שאני אפעל למען הנשים

בישראל, אבל אתן צריכות להפיק את הלקח ולהבין, שאם לא יהיה לנו כוח פוליטי

אנחנו לא נצליח לקדם מספיק את הנושאים שלנו.

עכשיו תראו, זה נכון שלגברים גם נוח. אם אנחנו מדברים למשל על הנושא של

"אלימות נגד נשים". הנושא הזה תפס תאוצה. למה? כי הגברים ראו שזה נושא שאפשר

ללכת עליו. אגב, לא בכל מקום. אבל זה נושא שנותן לך דבידנדים אז זה שאלה של

כדאיות. אם אתה מצליח בזה, זה נותן לך דבידנדים, בגלל זה יצביעו בשבילך - ילכו על

זה, לא - לא, ולכן אנחנו הנשים בוודאי יותר מחוייבות לנושאים שקשורים לנשים

ולקידום נשים, למעמד האישה, לנשים חד-הוריות, לאלימות במשפחה, לשבר נשים, כל

הנושאים האלה שהם בנפשנו ולכן להערכתי אחת הבעיות שלנו בחברה הישראלית, שלא

הפנמנו, או הייתי אומרת הנשים בישראל לא הפנימו את הקשר שבין חוסר הכוח

הפוליטי שלהן לבין שכר פחות, לבין אלימות נגד נשים, לבין מצבן של נשים חד-הוריות.

פשוט לא הפנימו. אילו היה לנו נותן ייצוג בוודאי שמצבנו היה טוב יותר.

אני מופיעה הרבה מאוד בפני נשים ובאמת יש לי הרבה מה לומר, ואני יכולה להגיד את

כל הקטע הזה למה לא מצליחות יותר, למה יש רק תשע נשים היום בכנטת, ואני לא

אופטימית גם לגבי העתיד. אבל, הבעיה היא, שהנשים לא הפנימו את הקטע הזה. יהיה

לנו יותר ייצוג נצליח לקדם את הנושאים שלנו, ודווקא בנושא המוניציפלי זה אבסורד

מן המדרגה הראשונה, ובואו נגיד למה, הלא כמעט ברור, הנושא הראשון שמדברים בו

בבחירות מוניציפליות, כל פעם, כמעט כל ראשי הרשויות שמתמודדים גם נשים וגם

גברים, אבל בעיקר הגברים, מה הנושא הראשון שמדברים בו? תמיד כמעט: חינוך. אני



אשפר את החינוך ברשות המקומית. מי עוסק בחינוך! מי מומחה בחינוך! כמעט רק

נשים. אנחנו המורות, אנחנו המנהלות, אנחנו אלה ששומרות מהילדים, עושות איתם

שיעורי בית. מה לגברים ולחינוך! אבל ראיתם יש בקושי אישה אחת ראש-עיר. נושא

אחר, כל הנושאים שקשורים לרשויות המקומיות זה אשכרה נשים. הרבה גברים בכלל

עובדים מחוץ ליישוב שאתה גר בו. הם עובדים במקום אחר. כל הנושאים כמעט: חינוך,

דאגה לקשישים.

למשל נושא פשוט מאוד, אני גרה ביישוב מסויים. מישהו שאל אותי אם אני מעדיפה

קניון או מכולת על יד הבית! אף אחד לא. מישהו פעם העביר שאלון בין הנשים, אנחנו

יודעים אגב, קניות זה הקטע שלנו נכון! אין ספק. אז יש כמובן כמה גברים שאנחנו

יודעים, אומרים יאללה הולכים לעשות שוק. זה הקטע, אתם יודעים, יעני משוויצים,
טופחים לעצמם על השכם
אני הולך לעשות שוק. כמה יש! יש אחוז מסויים. אבל בדרך

כלל אם אין חלב בבית או אין לחם אז זה אנחנו, וזה ברור שקניות רוב הקניות זה

נשים. מישהו פעם שאל את הנשים, בבקשה מלכה קוזלוביץ' מראשון-לציון, פעם שאלו
את הנשים בראשון
האם את מעדיפה מכולת ליד הבית או שאת רוצה קניון! הגברים

שיושבים שם, זה הרוב גברים וזה חד-משמעית וזה ברור אפשר לראות סטטיסטית,

ראש העיר הוא גבר, חברי המועצה ב-90%, 80% בוודאי גברים. אף אחד לא שואל

אותך בכלל. הם עושים ישר את הקומבינה. הקבלן הזה יעשה ככה אחוזי בניה. הקניון

יכניס לי כך וכך כסף ואף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים קניון או רוצים

בית-מרקחת על יד הבית. וכך נושא אחרי נושא. מי מטפל בקשישים! מישהו שאל אם

צריך תאורה, אם צריך ספסל לקשישים, אם צריך מועדון קשישים! שום דבר. וזה רוב

הנושאים המוניציפליים אשכרה אנחנו הנשים. ואיפה אנחנו שם! פשוט איננו.

עכשיו לגבי הבטחת ייצוג ואני מאוד תומכת בהבטחת ייצוג גם בכנסת. לפי דעתי זה

המאבק שלנו. יהיו יותר נשים - תהיה יותר דאגה. יהיו יותר נשים - לא יהיה פער כזה

בשר. יהיו יותר נשים - יהיו יותר מנהלות. מה יש! גליה מאור צריכה להיות יחידה!

והיא עושה עבודה נפלאה, ואנחנו תמיד מתנצלות וגליה מאור צריכה להצטיין כדי

להראות, תראו את המאזנים של בנק לאומי אין במה להתבייש. תראו מדינות שיש שם

חצי מן הנשים בממשלה, בכל מיני מקומות, גם ברשויות, אולי לא חצי אבל גם, יופי של

מדינות הכל מתנהל יוצא מן הכלל. אצלנו למעשה אפשר לומר, ואנחנו נדון בזאת עוד

לקראת הבחירות הכלליות, שאנחנו לא יודעים מתי הם יתקיימו, למעשה הדרך חסומה.

חד-משמעית משום שאנחנו לא גנרליות, ואנחנו לא ראשי רשויות ואנחנו לא מנכ"ליות,

כמעט ולא, ולא סמנכ"ליות ולא יושבות-ראש דירקטוריונים ולמעשה כמעט הדרך

חסומה.

אבל אני רוצה בכל זאת לסיים את דבריי. כמובן שהמאבק שלנו הוא מאבק משותף
לכולנו. אני מתנגדת לאימרה שאומרים
נשים לא מצביעות לנשים ואני אומר לכם למה.

קודם כל אני בעד זה שבגדול נפרגן. קל מאוד לרדת על נשים. קל מאוד להגיד דברים:

תראי, האמת אם היא הייתה בסדר אני לא הייתי אומרת שום דבר אבל, ככה וככה

וככה. בואו נפרגן בגדול לנשים. היא בסדר, היא טובה, היא מוכשרת, היא לא פחות

מוכשרת מהגברים. מה קורה! זה נכון שמקטנות מגדלים אותנו שאנחנו לא נועדנו

למנהיגות, שאנחנו לא נועדנו לנהל את הבנק ולא להיות ראש האגף, ולא להיות יו"ר

הדירקטוריון. למעשה ככה מחנכים אותנו. היום אנחנו מנסות לשנות. לא מספיק אבל

זה החינוך. אז אי אפשר אחר-כך לבוא ולומר: נשים לא מפרגנות. ככה גידלו אותנו,

שכשאתה מגיע לעמדות המפתח בדרך כלל את מי אתה חושב בדימיון! את האלוף. היום

ישב אצלי מישהו מהמוסד וועדת עליה וקליטה, הוא אומר נעמי תשמעי, אני דווקא

חושב שאתן בסדר. וזה כל כך מופנם. אז אמרתי לו בוא תאמר לי כמה נשים יש

במוסד! כמה יש נשים בעמדות מפתח! הוא חוזר על הפזמון: תראי, אישה מוכשרת,

אישה טובה, אישה שתהיה מוכנה להקדיש יום ולילה - היא תתקדם. ואני אומרת:

כולנו מוכנות להקדיש, מוכנות לתת, לא פחות מוכשרות ואנחנו לא שמה ולכן זה



מאבק, משום שבוודאי אם הגברים יודעים, שבכל התפקידים שמרוויחים בהם יותר,

שיש יוקרה יותר, קודם כל הם מוציאים מהתפקידים האלה 500/0 מהאוכלוסייה הם

צודקים. הם אומרים לא שאנחנו לא נאבקים ביננו, בטח שהם נאבקים. אומרים נשים

לא מפרגנות, מה זה לא מפרגנות! אם יש מקום אחד לראש רשות מי מתמודד עליו

בדרך כללן רק גברים, אז אומרים גברים לא מפרגנים? לא. אבל אם יש מקום משוריין

אחד לנשים אז נכון שחמש נשים מתמודדות עליו, זה הפוליטיקה, זה המאבק לעמדות

כוח. כך שבואו נגמור עם הקטע הזה, נפרגן אחת לשניה, נפתח שורות. המאבק לעת

עתה בחלקו הצליח להערכתי ובחלקו הגדול לא הצליח. אין על זה, אפשר לראות את זה

מספרית, אפשר. אין ספק, שמבחינת המודעות בציבור הרחב המצב השתפר. אלא מה?

הם כבר מתחילים לחשוב שאנחנו יותר מדי. תגיד להם את העובדות, הם אומרים:

וואלה אתם בכל מקום, אי אפשר להיפטר מכן. תפסיקו כבר את הרעש הזה, האמת,

המציאות, היא שונה לחלוטין והמאבק הוא פשוט מאבק משותף לכולנו. הרבה הרבה

הצלחה ולהתראות בייצוג.

יעל אפללו; שלום, אני מגיעה הנה מירוחם ואני שמחה מאוד

להיות כאן. אתנחתא קצרה מהקש שאני אוכלת. אני

מתמודדת לרשות המועצה וזו אתנחתא קטנה ומילוי מצברים, זה נחמד, זה נעים, אני

לא עשיתי את זה מזה ארבעה חודשים. אני ארבעה חודשים מכתתת רגליים וסופגת

עלבונות קשים. לא ברוב הזמן. אני רוצה קצת להחזיר אותנו, אני חושבת, לקרקע של

המציאות, מכיוון שלא כל מה שנאמר כאן מדבר אלי. אני לא בוגרת אף אירגון נשים,

אני לא יוצאת קורס העצמה וקורס הנהגת נשים, ולא נעמ"ת ולא ויצ"ו, ואני לא מכירה

את כל הדברים האלה. אני מגיעה הנה מהרחוב. אני יוצאת אחת החברות הציבוריות

השובניסטית אולי ביותר "חברת עמידר", ואני ציפיתי ליותר. כשאני החלטתי

להתמודד, משום מה הייתי בטוחה שארגוני הנשים מלבד קורסים הכשרות ודיבורים

יעזרו קצת יותר תכלס ואת התכלס קשה לנו למצוא גם במפלגות שלנו. אני מתמודדת

מטעם מפלגת העבודה, שגם שם אכלתי קש, גם שמה היה לא קל.

אני מגיעה מירוחם. ירוחם לא מכירה הרבה ארגוני נשים. את הנשים מירוחם מכירים

מקדנציה לקדנציה, מבחירות לבחירות לנעמ"ת או משהו כזה. הנשים שם הן באחת

העמדות הנחותות ביותר שאפשר למצוא בארץ. אני אעשה הרבה בתחום זה בטוח. אני

יעודד את הנשים אצלנו זה בטוח. מעבר לזה אני מתמודדת של האוכלוסייה כולה.

דווקא הריצו אותי לתפקיד גברים ולא נשים. אני בטוחה שאני אזכה יותר לתמיכה של

גברים מנשים, גברים שעבדו מסביבתי וטעמו מנחת זרועי, או לחילופין טעמו ממה

שאני יכולה לתת בעמדת הכוח שבה כיהנתי קודם. זהו, הרבה אין לי מה להגיד. אני

מאחלת הצלחה לכולנו. אני נאלצת לרוץ חזרה, מכיוון שכמתמודדת לראש רשות אני

מחזיקה על הכתפיים שלי נטל רב מגזבר, יועצת, מתקצבת, משלמת, חוגי בית,

דיבורים, צעקות, רכבים, מכשיר קשר ועוד ועוד ועוד, והעבודה מאוד קשה. פשוט

מערכת שלמה על הכתפיים שלנו. אני רוצה ואני מאמינה, שאנחנו נושאות את הדגל,

קצת כמו שפני ניסיון אבל מאיתנו בטוח ילמדו הלאה. אנחנו נלמד דור שלם של

צעירות. אנחנו נשמש דוגמא. אני עוד מאמינה שבקדנציה שלי עוד יבקשו שיריון

לגברים. אני מחכה, אני מחכה שכבר לא נהיה 50-50 זה מגיע לנו. אני כועסת כשאני

שומעת את המילה שיריון. אני מחכה פשוט שזה כבר יהיה מובן מאליו וטבעי, ואני

מאמינה שזה יהיה בקדנציה שלי. בהצלחה לכולנו. אני נוסעת חזרה דרך ארוכה ואני

מקווה שבעוד ארבע שנים כשאני אעמוד מעל איזו שהיא במה לתמוך בנשים, אני אעשה

את זה בדרך אחרת ואני אפרט אחרי שנגמור את המערכה הקשה שעומדת לפנינו.

תודה.
היו"ר מיינה טולודקיו
נדיה חילו בבקשה ואחר כך מדברים נציגות של

נשים ערביות.
צביה איברהים
יום טוב, ברכות למרינה, כולנו איתן. טיפוז

היסטוריה. אנחנו בדרך כלל שוכחים קצת

היסטוריה. בשנות ה-50 היו שתי נשים שעמדו בראש רשות מקומית: אחת הייונה חנה

לוי, שלא רק עמדה בראש עיריית ראשון-לציון אבל היא גם נשאה את מספר אחד של

החיילת בישראל והמספר של החיילת שלה היה 6001. היא עשתה את זה גם משום

שהיא חייתה טייסת שלכם. השניה הייתה ויולט חולי בכפר יאסיף. זאת אומרת, שכבר

משנות ה-50 עמדו שתי נשים בראש רשות מקומית והתכנסות כזאת, ואני חושבת

שאנחנו חייבים להם בתור חלוצות מילת הוקרה, מה שנקרא בדיעבד.

יש פתגם או אימרה באנגלית, וסליחה על האנגלית אבל הקיצור שלה הוא מאוד מתאים
שאומרת
."Those who think - link"כלומר: "אלה שחושבים מתאחדים,

מתחברים", אלה שחושבות מתחברות ולכן אני חושבת, שבכוח הסינרגיה כמו שנקרא,

אלה שמתאחדים ביחד, הביחד הוא הרבה יותר חזק מאשר כל אחד לחוד ואני מדברת

על זה גם על החברות שיושבות כאן כל אחת בנפרד וגם על האירגונים ואני יושבת-ראש

מועצת ארגוני נשים. 11 ארגוני נשים שזה: ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה, סופרז'יסטיות,

אקדמאיות, אנלי, מנרה, נשים לאומיות, בית אורט, אופטימיסטיות. בשם כולנו,

שהתחברנו יחד מה שנקרא בכוח הסינרגיה ובכוח הליכוד, אני מאחלת לכולנו הצלחה

כי רק ביחד נעשה זאת. אני לא הייתי מתמודדת כי לי לא היו כוחות הנפש לעשות את

זה. אבל אם לכן יש, לחיצת יד ממועצת ארגוני נשים. בהצלחה.

נדיה חילו; צוהריים טובים לכולם ואני גם פותחת כמו

קודמותיי ואני מברכת את היושבת ראש של וועדת

מעמד האישה ומאחלת לה הצלחה. אני רוצה לברך גם את הקואליציה לארגוני נשים,

שאני חלק ממנה ואני חושבת שהקואליציה עברה, ואולי העבירה אותנו צד אחד קדימה

מהחלק שלה בבחירת סיעה, שאנחנו הרבה שנים חיים פה, בנושא של קידום מעמד

האישה בפוליטיקה על התחום של העשייה, לתחום של האופרציה וזה מאוד חשוב

להגיד את זה. אני כאן מייצגת את מרכז השלטון המקומי ואני חייבת גם להתייחס

אולי חצי מילה לקודמתי זכרונה לברכה אילנה צ'רנברודה, שאני היום ממלאת את

תפקידה ואני תלמידה שלה, ורק בעזרתכם אולם, בעזרת כולנו, את החזון הגדול שהיה

לה אולי נוכל לממש בקידום נשים והעזרה לנשים להיות במרכז המפה הפוליטית

ובמרכז קבלת ההחלטות. וזה תחום שניתן בהחלט לעשות אותו. אני רואה תפנית מאוד

גדולה בבחירות האלה, בתחום הזה. אמנם את הפירות אנחנו עוד לא קוטפים אבל

בהחלט יש איזו דינמיקה מאוד חיובית, דינמיקה מאוד עצומה שמתרחשת בבחירות

האלה, גם מספרית, כמותית וגם בתוכן של המסרים שמועברים בכל אמצעי התקשורת,

בכל הבמות.

מבחינת כמותית יש לנו קרוב לוודאי שלושים מועמדות במגזר היהודי לרשויות, אבל

במגזר הערבי פעם ראשונה בהיסטוריה, וזה נכון שהייתה אחת בשנות 1952 חברות

מועצה, שאחת מהן יושבת כאן באום אל-פחם שנהנו כחברות מועצה, אבל היום

מתמודדות קרוב ל-15 נשים ערביות ברשימות בכל מיני רשימות במועצות המקומיות

והעיריות וזה תקדים שעוד לא היה, שנשים גם עומדות בראש רשימה.

אנחנו גם במרכז השלטון המקומי, גם בקואליציה, גם בנעמ"ת שהשגנו להם הדרכה, גם

לא כולם יגיעו כי חלק מהן לא בדיוק במקומות ריאליים, אבל המסר, וזה ר1שוב לי

מאוד להגיד את זה, המסר שעובר והתהליך עצמו שהנשים בעצמן עוברות מול ציבור

הנשים מצד אחד ומול החברה הסובבת מצד שני, התהליך עצמו הוא אחת המטרות

שלדעתי שובר ומנפץ את המחסום הפסיכולוגי ואני חוויתי את זה על בשרי כשרצתי

בבחירות לכנסת, אותו מחסום פסיכולוגי שלדעתי התנפץ והיום אין רשימה שרוצה



להוביל, וזה בכותרות של כל העיתונים, שאומרת: יש לי אישה, כי הזירה הפוליטית

והתחרות היא גס על המשבצת הזאת וזה מאוד מאוד חשוב.

אני רוצה להביא את ברכת השלטון המקומי, שגם הוא כגוף לקח יועצת למעמד האישה,

שמקדמת את הנושא הזה. אני רוצה להוסיף, שאנחנו פועלים במסגרת השלטון המקומי

להקמת מועצות נשים לכל רחבי הארץ במגזר היהודי, במגזר הערבי, במגזר הדרוזי,

ואני בהחלט גאה, שהתפקיד שאני ממלאת היום הוא אחד התפקידים הארציים, לא רק

יועצת במגזר הערבי אלא תפקיד ארצי שאני קיבלתי בתחום הזה. ואני רוצה עוד

נקודה, שהוועדה בפורום הזה וכל הנשים שאני מקווה שיגיעו יפעלו כל אחת במקום

שלה, שהתפקיד הזה יהיה תפקיד תקני בתקן, שיושבת ראש מועצת נשים תכהן בתקן,

זה אחד ושניים, שגם יהיה לה תקציב פעולה. זה אחד הקשיים שאני אישית היום

סופגת ממש מהזירה, מכל מיני כיוונים ובעניין הזה אין הבדל בין הערביות והיהודיות

מבחינת הקצאת המשאבים הכספיים. אנחנו קשה לנו, לנשים קשה לקדם נשים

פמיניסטיים בתחומים של העשייה המקומית בלי שהם יהיו על תפקיד, שהוא לא

התנדבותי. עידן ההתנדבות לדעתי עבר, וזה צריך להיות חד-משמעי גם במסרים של כל

אחת, ואני בטוחה שחלק מכן בהחלט בקדנציה הבאה יעמוד כמוביל מאבקים ציבוריים

מקומיים במישור הלוקלי, במישור המקצועי-החינוכי, שהמסרים האלה יעמדו תמיד

מול עיניכן ואני בהחלט מאחלת לכולכן הצלחה במערכת הבחירות הקשה ושמספר הכי

גדול יגיע למקומות ריאליים לכהן כראש-עיר, כחברות מועצות, וגם לחברותיי

הערביות, שחלק מהן עזב. תודה רבה.
היו"ר מרינה סולודקיו
נדיה תודה רבה. עכשיו נטשה, היא מתמודדת מטעם

מפלגת "ישראל בעליה" ברשימה בבאר-יעקב ואחר

כך עירית רוזנבלום.

נטשה מאווי; צוהריים טובים לכולם. אני רוצה לברך את כולם,

ואת רוב חברי הכנסת, במיוחד את מרינה סולודקין,

גם להודות לה על העזרה שלה. לא הייתי מגיעה לכאן היום בטוח, כי הגעתי לאיזה

שהוא שלב בערך לפני בערך איזה חודשיים וחצי שלושה, לא ידעתי לאן לברוח, לא

ידעתי מה לעשות - קורה. אבל בזכות מרינה אני פה. היא נתנה לי את כל הכוח, תמיכה

ואת העזרה והיא הסבירה ואין לי מה לומר, ואני לא מצטערת. ממש.

קריאה מהקהל; סליחה, אבל אני חושבת שזה ממש לא בסדר. אנשים

כאן ישבו והקשיבו לנואמות, וכשמתחילות לעלות

נואמות קמים ועוזבים את האולם. זה לא צודק, זה לא בסדר. חברי הכנסת דיברו,

הייתם צריכים לתת למתמודדות החדשות, לעשות איזה שהוא סדר שישמעו אותה. זה

לא בסדר.

היו"ר - מרינה סולודקיו; אתם יודעים שזה הנוהל. נוהל גרוע, אבל מה

לעשות? נטשה בבקשה. את יודעת, זה תרבות

מקומית. אני גם לא מסכימה עם זה את מבינה! אבל אני חדשה כאן. אבל טוב שאת

דיברת.

נטשה מאווי; אולי אני ככה בקצרה אסיים. אני רוצה לאחל לכולן

בהצלחה. נחזיק לכן אצבעות ונהיה ביחד.

היו"ר מרינה סולודקיו; תודה רבה נטשה. בבקשה עירית רוזנבלום ומתכוננת

חנה מרגלית.
עירית רוזנבלום
לפני שאפתח אני רוצה להציג את עצמי, שמי עירית



רוזנבלום וגם לי יש שני כובעים. הכובע האחד שהוא

מתאים יותר לפורום הזה, אני ממלאת מקום וסגנית ראש-המועצה בשוהם, והכובע

האחר הוא בויצ"ו - יועצת משפטית ומנהלת המחלקה למעמד האישה. בתור שני

כובעים אלה גם יחד אני חושבת שיש לי הרבה מה לומר בנושאים שבשבילם אנחנו

יושבות כאן.

והטיפ הראשון שאני רוצה לחלק לכם הוא, לא משנה מהו הקהל, מה גודלו של הקהל,

תמיד לדבר. מי שנכנסת למכבש הפוליטי מדברת ולא מפספסת אף הזדמנות לדבר, ויש
פוליטיקאים רבים שבתחילת דרכם אומרים
רגע אחד, כבר דיברו כל כך הרבה לפני,

אין טעם שאני אחזור, זה לא הזמן להעיר הערות. אז מתי הזמן אם כן! אז זה הזמן

וכמה שיש טוב וכך נעשה. ולא נקטר, ולא נבכה שאנחנו לא מפרגנות כי אף אחד לא

מפרגן וזה טבעו של העניין. אז מה שיש לקחת וזה הטיפ הראשון והחשוב שאני רוצה

לתת לכולכן, לא כבעלת ניסיון כל כך רב, אבל ניסיון די רב שיכול להספיק, שכל מה

שנותנים לכם תיקחנה ותעשינה מזה הכל. גם אם נותנים לכם את תיק החינוך, וגם את

תיק הרווחה וכל מה שנותנים כי אתן בעצם מעצבות את התיק ואתן יוצקות בו את

התוכן.

סיפור קטן מן החיים. אני בתחילת דרכי ברשות המקומית שבה אני מכהנת הייתי

יושבת-ראש וועד ההורים שאיש בכלל לא התעניין בפורום הזה ובקושי באו הורים, אבל

בתום שנה היו 300 הורים שהגיעו לאסיפה שבה בוחרים יו"ר וזה התורה כולה. זאת

אומרת שאתם נותנים את התוכן, את המשמעות ואת הצורה לתפקיד, וזה מאוד חשוב

וזכורנה את זה לאורך כל הדרך.

הילרי קלינטון אמרה שאנחנו לומדים את חוט החיים על-ידי התרת הקשרים שלו. אני

חושבת שזה משפט מנחה חשוב. הילרי קלינטון בתור אשתו של בהחלט היא עיצבה את

דמותה של האישה האמריקאית כבעלת משמעות, אני לא יודעת אם לא רבה מזה, של

בן-זוגה, וזו דוגמא מצויינת לראות את האישה שאחרי כמי שעומדת לפני.

אני בהזדמנות זו רוצה לתת לכם מספר טיפים ואינפורמציה מאוד פרקטית למי שמחר

הולכת להיבחר, ואני מקווה שכל אחת ואחת לפחות מאלה שדבקות בכיסא כאן -

תיבחר גם. דבקות בכיסא היא דבר מאוד חשוב. גם אם אנחנו הוצבנו ברשימה ולא

חלמנו על זה שניכנס אי פעם לפוליטיקה וקיבלנו מקום טוב, או פחות טוב, אבל שמו

אותנו כקישוט - זה טוב מאוד. אני מוכנה להיות קישוט ולהיות שם, כי כאשר אני

אהיה שם אני כבר לא אהיה קישוט, ולכן אין בכלל מה להתבייש. אנחנו צריכות לצרוח

ולצעוק כשהגענו שאנחנו לא קישוטים. זה יהיה אחד הקישוטים היקרים ביותר שהם

קיבלו שם בפוליטיקה. אבל, אני מוכנה גם למתנה הזו.

כל אחת ואחת שיושבת כאן והיום רצה לבחירות לרשויות המקומיות עכשיו הזמן

לראות עצמה ראש הרשות בפוטנציה לבחירות הבאות, וכבר עכשיו תתחלנה לעבוד על

זה כי לבחירות הבאות, לא אלה הקרובות אם אתן חברות מועצה, בבחירות הבאות

אתן תראינה אחרי שתיכנסנה לשם, שאתן יכולות למלא גם את התפקיד הרם. אנחנו

תמיד חושבות שאנחנו צריכות להוכיח יותר, ולהראות הרבה יותר עשיה, והרבה יותר

תעודות. אני מבין 11 חברי המועצה של הרשות שבה אני מכהנת אני האישה המשכילה

ביותר שמה. נכון, ואני לא המצאתי את זה, כי בכל הרשויות יושבות המשכילים ביותר

הן הנשים, בעלות הרזומה הרציני ביותר הן הנשים וכאלה אנחנו. אז מה יש לנו עוד

לחפש? ומה יש לנו עוד לחשוש ולפחד? 700/0 מן ההצלחה היא החוצפה והאומץ, ולהם

יש את זה. עכשיו תורנו. תודה רבה ובהצלחה לכולם.

היו"ר מרינה סולודקיו; תודה רבה לעירית. חנה מרגלית ואחר כך סימה

טמיר.



חנה מרגלית; צוהריים טובים לכולם. ראשית אני מתנצלת על

ההתפרצות שלי אבל לאור הכנסים שאנחנו אירגנו

בעבר, אני חושבת שקודם לאנשים מהשטח יש את זכות הדיבור, שכולם ישמעו ואחרי

זה כל המכובדים למיניהם שאת הדיבורים שלהם אנחנו כבר יודעים ומכירים.

היו"ר מיינה סולודקיו; את יודעת יש עניין למכובדים ולמכובדות במיוחד.

חנה מרגלית; כולן פה מדברות על כולן אבל תקשורת אין

פה.

להוציא אותנו החוצה מחוץ לאולם הזה זה קצת

בעיה וזה אני מבינה שזה קיים אצל כולם אז אני מבקשת, התקשורת בחוץ לא עוזרת

לנו וזה לא פעם ראשונה שאני נתקלת בזה. יש לנו בעיה עם כנסים של נשים שלא מגיעה

אליה את התקשורת ועל הדבר הזה צריך לתת את הדעת.

שלום לכולם שוב, שמי חנה מרגלית, אני משפחה חד-הורית ילידת ותושבת רמת-גן.

יזמתי הקמת אירגון ארצי למשפחות חד-הוריות בשיתוף חברת הכנסת נעמי חזן

ובוועדה לקידום מעמד האישה ובסיוע אירגון שתי"ל אנו פועלות במשכן זה למען

שינויים בחקיקה בנושא.

בעירי רמת-גן אני ייסדתי עמותה למשפחות חד-הוריות. בחמש השנים האחרונות

נפגשתי עם פונקציות בכירות בעירייה וראיתי כי המודעות לצרכי המשפחות אינה

ברורה להם מספיק. על אף מספרן הגדול של המשפחות בעיר כ-4,000. נבחרתי

להתמודד למועצת העיר כדי לשנות מתוך המערכת. ראשית, ואני מעבירה אליכם גם את

המסר, יש לפעול בארץ למען שינוי הסטיגמה של המסכנות שדבקה במשפחות החד

הוריות. להעביר את תחום המשפחות החד-הוריות לאגף הרווחה ליחידה נפרדת

הכפופה לראש-העיר, שתקבל תקציב נפרד מתוך תקציב העירייה. היחידה תקים פורום

בין-משרדי בשיתוף כל הגורמים המטפלים בנושא משפחות חד-הוריות בעיר. משרד זה

ישמש גם לייעוץ והכוונה בעיגון המידע ונתינתו לכל דורש במשפחה. כמו כן, יש לייצור

אינטגרציה בתוך המועדונים והמרכזים הקהילתיים בעיר. לא עוד מועדונים במשפחות

חד-הוריות. לבטל את מבחני ההכנסה לאותן משפחות במתן הנחות שונות בעיר, ודי

בהצגת תעודת זהות שתעיד על היותם משפחה חד-הורית והמשפחות תהיינה משותפות

לכלל האוכלוסייה ולא תתבדלנה.

אני תקווה, שגם אתן המועמדות תצלחנה ותגענה להישגים ותוכלנה לעזור בתחום שלכן

למשפחות אלה, ואני אשמח לעמוד לרשותכן בכל עת ובכל בקשה או שאלה. תודה,

ובהצלחה.

היו"ר מרינה סולודקיו; תודה. סימה טמיר בבקשה ותתכונן יהודית ערד,

אחר כך ברכה אלג'אוני.

סימה טמיר; שלום, קוראים לי סימה טמיר ואני מבאר-שבע. מצד

אחד כובע של הנהלת אמונה ארצית, מצד אחד

במועצת הסניף של המפד"ל. גם במרכז המפד"ל ארצי ואני חייבת לפנות אליכן בשני

דברים מאוד חשובים, אחרת לא הייתי מבזבזת את זמנכן. א' - לפעמים לא כל אחד
מאיתנו יכול להגיד
אני הולכת לבד, או אני הולכת לבחור רק נשים. לפעמים יש לנו

אידיאולוגיה, יש לה מפלגה ואנחנו רוצים לקדם את הדברים שלה. בתוך כל מפלגה יש

צד ימין, יש צד שמאל, יש חריף יותר, יש חריף פחות, לפעמים אנחנו באמצע אבל לא

יכולים לעזוב את המפלגה. מצד שני, אנחנו רוצות את ההיכרות שלנו כאישה, כנשים

שמתמודדות, והרבה פעמים יש התנגשויות. אחד הדברים שעירית רוזנבלום אמרה,



t

שאיו נכשל. אין כישלון. זה לא משנה אם את במקום ריאלי היום, אז לא עכשיו אז

בעוד ארבע חמש שנים כן תהיי במקום ריאלי. לפעמים יש חיכוכים ואת לא יכולה

לעמוד בזה. את יכולה להיות קוץ ולשגע ולשגע ולשגע, אבל באיזה מקום את אחת ויש

עוד מהם, מהם נגד מהן, אז פשוט אנחנו לא תמיד יכולים לנצח מעל הגברים ולפעמים

במפלגה הם שולטים.

בבאר-שבע הנשים היחידות מכל המפלגות שנכנסו, היו אלה שהיו במועצה הקודמת.

חדשות נכנסו מס' 9, הייתי מס' 5, מס' 7, אבל חדשות פנים מס' 1 - אין. עכשיו חשוב

לנו לראות את המקום כמיקוח במקום. לדוגמא: רצו לעשות בבאר-שבע בדתיים

קואליציה נגד ש"ס, אז אגודת ישראל ומורשת שהם בכלל לא המפד"ל הסכימו ללכת

עם המפד"ל ביחד. אז יש לנו יוצא דופן לגמרי. מפד"ל, אגודת ישראל ופורשי ש"ס,

שקוראים להם מורשת - עובדים ביחד, אז סימה שהייתה מס' 5 משנה את המקום. אבל

כדי לעשות את זה היו צריכים אותי כדי לחתום על החוזה. זאת אומרת, הרבנים

הגדולים הסכימו שאגודת ישראל תהיה בקואליציה עם אישה ברשימה. פלא פלאים, מה

שלא עושים בירושלים, מה שלא עושים בתל-אביב - עושים בבאר-שבע. מצד שני, כשרצו

ללכת עם הסכם עם ראש-עיר יש בעיות בין בונפלד וטרנר אז המפד"ל החליטו ללכת עם

טרנר כי תקבל משהו - נקווה, אז היו צריכים את סימה לחתום. אז הגברים חתמו וגם

סימה מספר חתמה. אז אני חתומה בחוזה עם הדתיים החרדים, אני חתומה בחוזה עם

בחור שמתמודד להיות ראש עיר והוא בכלל לא דתי, אבל צריכים את סימה. עכשיו כדי

שסימה תישאר ברשימה הם הבטיחו שסימה והנשים שמתמודדות יהיו גם תמונות

בעיתון לפרסומת. אבל מה נעשה, יש את אלו והם לא מוכנים יהיו להיות עם נשים ביחד

ואסור להביא פוליטיקה לכנסת אבל אני רוצה להראות לכם - קיבלתי דף נפרד. זה

צחוק, במקום להדפיס 1,000 ראו שעשינו כמה כינוסים של נשים והרבה נשים הגיעו,

אז הדפיסו 5,000 בשבילי. אני ביקשתי 500 הדפיסו לי 5,000. פרסום בעיתון מקומי הם

קיבלו עמוד שלם בצבע והנשים שהן לא מקום ריאלי קיבלו חצי עמוד בחמישה עיתונים

10,000 שקל, ואני עומדת לקבל עוד פעם בעוד שבועיים, בשבוע הבא עוד פעם את זה.
באים אלי אנשים
יא, יש לך מפלגה משלך. אמרתי: לא, אין לי מפלגה משלי, אני

שייכת להם. אז תשימו לב הצלחה לא נמדדת בהיום. היא נמדדת בשבוע הבא, בשנה

הבאה. תודה.

היו"ר מרינה סולודקין; גב' ערד בבקשה, אחר כך גב' אלג'ואני.

דורית פלג; אני מבקשת רק להגיד שלום. אני מתנצלת על

העזיבה. אני יודעת שאני צריכה להישאר אבל אני

מתמודדת לרשות בקרית-טבעון. מחכה לי שם המון עבודה. אדבר כבר בפעם הבאה. מה

שכן אולי ליידע אם במקרה למישהו יש זמן בשבת הקרובה, יהודית אני מתנצלת שאני

לוקחת לך דקה. להציע לאלה שעוד נשאר להן .....לקראת הבחירות, אני הפצתי עיתון

שעובר בין התיבות בקרית טבעון. אני חושבת שהוא הרבה יותר אפקטיבית. הוא יוצר

יותר אמינות מאשר עוד ברוז'ורה צבעונית סטנדרטית. למי שעוד יש תקציב אני

ממליצה לערוך עיתון. דבר אחרון אני מבשבת הקרובה אירוע מאוד גדול שנקרא

"שבת אומנים". כארבעים אומנים עוזבים את בתיהם, את הגלריות, .... מי שכאן יש לה

זמן מוזמנת לאירוע המאוד מרשים.

יהודית ערד; עשית את זה הכי טוב שיש. בלי להירשם, בלי

לחכות. אני קיבלתי דף הזמנה, כמו שאני מתארת

לעצמי שכולכן קיבלתן ועל סדר היום היו ברכות של יושבות-הראש של הוועדה של

ארגוני הנשים. הנשים המתמודדות היו צריכות להציג את עצמן והיינו צריכים לשמוע

הרצאה של ד"ר חיים אסא על "אסטרטגיה של התמודדות נשים בבחירות". ואני רוצה

להתחיל מהסוף. את ההתחלה אנחנו כבר ראינו ושמענו. מי שנשאר עד עכשיו אז הספיק

לראות. אני לפני כעשרה ימים או בשבוע שעבר הוזמנתי להשתתף בפנל בכינוס של



ז

שדולת הנשים, ואותו ד"ר חיים אסא הוזמן ע"י השדולה, ואני מתארת לעצמי שגם

שילמו לו כסף בשביל זה להופיע בפני נשים ולייעץ להן- במועד הכי הכי קריטי של נשים

מתמודדות, וזה שלושה שבועות לפני התאריך הקובע, שאז "סיר הלחץ" מתחיל להוציא

אדים וצריך לשמור שהכל לא יתפוצץ ויתפזר באוויר. אני רוצה פשוט לחלוק איתכן

באופן אישי ועשיתי את זה כבר עם ד"ר אסתר הרצוג, שמאוד סייעה לי את הסיר לחץ

שלי להרגיע. הופיע אדם שפשוט לא כיבד את המעמד שלשמו הוזמן. אני מתארת לעצמי

שבגלל זה הוא לא מופיע כאן היום.

היו"ר מיינה סולודקיו; זה לא נכון. היה לנו ייעוץ עם משפטן של כנסת. לא

יכולנו להזמין אותו בגלל ששילמו לו בשדולה כסף.

אז אני מאוד רוצה לברר, בגלל שאני לא כל כך אוהבת על מחיר בכנס שלנו.
יהודית ערד
זה בסדר, חברת הכנסת מרינה אני מאחלת לך גם

הרבה מאוד הצלחה בתפקיד ואני בטוחה שגם

תצליחי כי אנחנו עומדים מאחוריך. אבל, אני חייבת להגיד משהו כי הכינוס הזה של

הוועדה למעמד האישה, לקידום מעמד האישה הוא נושא שהשם שלו צריך לדבר על

עצמו ואותו אדם הרשה לעצמו לקום ולהגיד שאישה שווה רק דבר אחד, אין לנו על מה

להתמודד, אנחנו טובות רק לתיק חינוך. אני רוצה להגיד לכן שאני קיבלתי את זה

כעלבון אישי. הגב' חנה בן-דוד מנעמי'ת קמה וצעקה: מה זאת אומרת אישה לא יכולה

לדבר על שום דבר אחר אלא חינוך? אתה הוצאת אותנו מהארון להכניס אותנו לכיור

במטבחי מה זה צריך להביע בכללי אנחנו יכולות לדבר גם על ביטחון. אז התשובה

היחידה שהייתה לאותו ד"ר.

היו"ר מרינה סולודקין סליחה, הוא לא כאן והוא לא יכול לענות.

יהודית עיד; אני מדברת על נשים והוא אמר שעל ביטחון אנחנו

נוכל לדבר רק אם שדולת הנשים תעשה לנו

השתלמות על ביטחון. אני רוצה להגיד לכן, שהפרסה הזאת לא הסתיימה כי גם

תבר-כנסת הגיע לאותו אירוע לכבד אותנו בנוכחותו ואותו חבר-כנסת היה מאוד פסימי

לגבי עניין של קידום נשים בפוליטיקה. הוא בפירוש ראה שחורות וקרא לנו את זה

מהנייר שהוא הוציא מהאינטרנט. הדבר היחיד שהוא אמר לנו: אם נשים רוצות לקדם

נשים בפוליטיקה, הן צריכות גברים כדי שיעשו להן את זה. וזה בדיוק מה שהוא אמר,

ואני הייתי מזועזעת. אני פשוט הייתי מזועזעת, מכיוון שכל מה שאנחנו, או אני לפחות

באופן אישי, אני מועמדת עצמאית בעיר שמולאים לה 90 שנה בשנה הקרובה בעוד

מספר חודשים. אף פעם לא הייתה מועמדת אישה בעיר תל-אביב. 90 שנה העיר

תל-אביב הייתה לה מועמדת פעם אחת. הייתה לה מועמדת שהסירה את המועמדות

שלה לקראת הסוף והיא גולדה מאיר.

כשקורה דבר כזה ויש מועמדת בעיר מאוד מאוד גדולה, ויש מועמדת אישה, אני לא

רואה שום דבר שעשו בשביל אותה אישה. אני גם לא באתי לבקש שום דבר. אני לא

ביקשתי כסף, אני מממנת את הקמפיין שלי לבד. אני מאוד מאוד מעריכה אירגוני נשים
שכן עשו בלי תופים וחצוצרות
אירגון נעמ"ת תמכה בכסף מעשי, במתן שירותי ייעוץ

לנשים שמתמודדות באופן עצמאי. אנחנו שמענו כאן מה קורה במפלגות הגדולות,

המפלגות שהן הבסיס, שבעצם צריך לקדם את הנשים כי לנשים אין הרבה נשים
שיכולות לקום ולהגיד
אני אקח את זה על עצמי, אני אוציא על עצמי את הכסף, אני

אעשה ואני אלך. אנחנו יודעות מה נשים מסוגלות, הן מסוגלות להרבה מאוד אבל אף

אחד לא מאפשר להן לעשות את זה. הן נלחמות מבית, וזה בתוך המפלגה שלהן, וזה

בתוך האירגונים שלהן, ואנחנו בפני עצמו. בפני אלה שאינן כאן, שלא מכבדות אפילו

את עצמן.





אז אני שואלת שאלה, אז באמת אני מוקירה מאוד עשייה. אני מוקירה מאוד מאוד וגס

מעריכה אירגונים שרוצים באמת ובתמים, ואני מכירה את הנשים שעומדים בראשן.

אבל כשמדברים נאה דורש צריך גם נאה לעשות והלעשות הוא בדברים קטנים. הלעשות

הוא בתמיכה ולפתוח שערים, ולעזור אחת לשניה ולא שנעמוד בפני דלת סגורה

כשאנחנו כבר נרצה להיעזר. זו עזרה מאוד קטנה. אני לא רוצה להרחיב את הנושא

הזה, אבל לפני שאנחנו מניפות דגלים ולפני שאנחנו מאשימות אחרים, אנחנו טוב טוב

טוב צריכות להסתכל אצלנו, אצל כל אחת ואחת מאיתנו בפנים עד איפה אנחנו מוכנים

לעזור לעצמנו וזה חומר למחשבה. אני את העשייה שלי עשיתי. אני גם הרגשתי בשלב

מסויים שאני לא צריכה להיות תלויה באף אחד קמתי ועשיתי מעשה. ואני חושבת

שאנחנו בשלות לעשות מעשה, ואני חושבת שגם מהסקר של צ'רני זה מאוד ברור ואנחנו

לא מתייחסות אליו ברצינות כי כשאומרת מסקנה, שעומדים שניים באותם כישורים,

שאחד מהם הוא גבר ואחת מהן אישה והם מתמודדים על תפקיד וזה לא חשוב מהו

התפקיד גם הגבר יבחר באישה. לאישה יש ערך מוסף, יש לה עוד משהו שאין אותו

לגבר, וכל גבר רואה את זה אצלו בבית. לא נוח לו לראות את זה לא במקום עבודה

ובטח ובטח לא בזירה הפוליטית. אבל אני אתמול אחרי צוהריים קיבלתי את המחמאה

ההכי גדולה שיכולה להיות לי מגבר. אני באתי אל מועמד ואני באתי לדבר איתו על

עשייה משותפת ואותו מועמד אמר לי: "גברתי הנכבדה, כמה שאני מעריך אותך, את

בשבילי אוייב" וזאת הייתה המחמאה שאני קיבלתי. אם אני הנמלה, שמסוגלת לעקוץ

איזו שהיא עקיצה אבל רואים את העקיצה הזאת כאוייב, אוייב זה דבר מאוד מאיים,

אני את שלי עשיתי. תודה רבה.
היו"ר מרינה סולודקיו
תודה לגב' יהודית ערד. בבקשה ברכה ואחר-כך

מיכל עדן.
בלכה ארג'ואני
אני באמת מודה על הרגע הזה, שאני סוף כל סוף על

הבמה, נואמת, אבל אני שוב חוזרת על הסוף. מי זה

אמר שלוש דקות לכל נואמת, והיו פה נואמות שדיברו יותר מעשר דקות. אנחנו

מדברים על שיוויון. איפה שיוויון ביננו? לא קיים. מה לעשות? כולנו מתמודדות, כולנו

בלחץ של זמן, כולנו יש לנו מה לעשות. אני יום לפני כנס מאוד גדול, אבל אני פה כי

חשוב לי להעביר את המסר, ואני רוצה לשמוע אותכן וישבתי בסבלנות ושמעתי את

כולכן, למרות שהיו רגעים שאני שמעתי הערות שהן לא היו צריכות להיות פה באולם

הזה, ואני מתכוונת לחברות שלי מאמונה. ישבה לידי חברה מאמונה והלכה. לא ייתכן

שהיא תבוא ותגיד "אין סיכוי".

אני רוצה להציג את עצמי: ברכה ארג'ואני יושבת-ראש אירגון לזכויות הדיור. הקמתי

מאהל, שעברו בו למעלה מ-300 חסרי דיור, שהגיעו לקורת גג בזכות מאבק. אני מטפלת

במשפחות חד-הוריות, ואני מטפלת במשפחות שאולי חסרות דיור, לא משפחות

חד-הוריות אבל משפחות במצוקה, ואני עושה את זה מכל הלב בהתנדבות ללא שכר.

עכשיו לא מזמן העברנו את חוק הדיור הציבורי. למה? כשאנחנו התחלנו את המאבק

הזה, הנושא של חוק הדיור הציבורי זה היה כאילו להגיע לירח אבל התחלנו, והתחלנו

מתוך אמונה, מתוך תקווה שאנחנו נצליח. לקח לנו זמן אבל הגענו לזה, וכל אחת

מאיתנו פה יכולה להגיע לזה. אם יהיה לה את הרצון להגיע למשהו אנחנו נגיע. אבל את

מה שפה החברות שלי מאמונה אמרו, אני שמעתי את זה גם אתמול בערב של נשים עם

ויצ''ו. "אין סיכוי". למה? גם אם אין סיכוי, תעודדו, אל תתיאשו, תעשו את זה,

תתקדמו קדימה.

וזה מה שחשוב. אנחנו אומרות שיוויון, לקדם, לפרגן. קודם כל נחנך את עצמנו. אמרה

פה את זה מישהי. אבל לפני שאנחנו מחנכות את עצמנו, שיהיה ברור, שאף אחד ואף

אחת לא תייאש אחת את השניה ואני כשהצטרפתי ואני מוכרחה להראות לכם את זה,

כי עשו את זה גם פה ואני מרשה לעצמי לעשות את זה. זה הבן-אדם שאני הצטרפתי



אליו. אני התחלתי את הדרך שלי ברשימה עצמאית ואני נפלתי בגלל שלא היה לי

תקציב להמשיך ברשימה עצמאית. קראו לתנועה שלי ח"ן תנועת נשים לשיוויון חברתי,

כאשר כל המועמדות היו נשים, אבל אני הצטרפתי לבן-אדם הזה מכל המועמדים

בירושלים מכמה סיבות. אני במספר 6 שלמען ירושלים אלישע פלג, ואני קיבלתי את זה

באהבה את יודעת למה? כי לפני פה, מיכל ראיתי שיש לך פליירים, כי אני ראיתי

שיושבת במס' 3 מיכל כפרי. במס' 5 נמצאת ירדן לוינסון. במקומות אחרים אני ראיתי

איפה הנשים נמצאות, ואני אמרתי לאלישע ביום שהוא ניהל איתי משא ומתן, רגע לפני

שהוא הגיש את הטפסים לרישום, שאני מוכנה להיות מס' 6 אם יש אישה במס' 3, ואני

יכולתי לכופף אותו אם היה שמה גבר כי לי אולי אין כסף אבל לי יש חיילים. יש אחרי

צבא מאוד גדול. הרבה מאוד כוח בשכונות, ויש לי קבלות על כל המאבקים שלי ואלישע

יודע מה הכוח שלי והרבה מועמדים כולל אהוד הולמרט, כולל שמעון שטרית, כולל

נעמי חזן שהייתה פה, שאותה אני מעריכה מאוד. אבל הם ידעו מה הכוח שלי ואני

הצטרפתי לבחור הזה, לאיש היקר הזה כי אני ראיתי שיש לו איזו שהיא עדיפות לקדם

נשים זה א'. דבר שני, מכל כל המועמדים האלה הוא היה מוכן לבוא ולהגיד: "אני מוכן

לחתום על מסמך שאם אני לא עומד בהתחייבויות שלי תלכי עם זה לערכאות

משפטיות". ולכן הצטרפתי אליו, ואסור לנו כנשים להגיד "אין סיכוי" לאף מועמדת

שרוצה להתמודד אלא לפרגן לה, לעודד אותה, לדחוף אותה קדימה ולהגיד לה: אם

הפעם לא תצליחי אבל לפחות את נכנסת לתודעה הציבורית. אז התחלת את הדרך שלך

אז בבחירות הבאות אולי יש לך יותר סיכויים.

ולכן, אני רוצה שאת תעבירי את זה לחברות שלך באמונה לא לעשות את זה. וחבל

שעוד מישהי שהייתה פה, שאמרה את זה אתמול בערב לא נמצאת כאן כי זה המסר

שאנחנו צריכות להביא. אמונה אני מכירה את הפעילות שלה מתוך מועדוני נשים. מה

שהן עושות במועדוני נשים זה סדנאות לאומנות, מלאכת יד, דפוס משי, הרצאות שאולי

יכולות לעניין נשים אבל לא בקידום נשים בפוליטיקה. זה לא לקידום נשים בפוליטיקה

וזה לא היה סדנאות לפיתוח מנהיגות נשים. אתן רוצות כולכן תעשו פיתוח מנהיגות

נשים בלי כסף, בחינם.

היו"ר מיינה סולידקין; ברכה, הם עושים את זה לציבור שלכן.
ברכה ארג'ואני
אני נמצאת במועדוני נשים, אני נמצאת בשכונות

יותר ממה שאולי פה הרבה לא נמצאות שם. אני

מחוברת לתוך השכונות האלה, ואני יודעת ואני רואה מה קורה במועדוני נשים. סדנא

לפיתוח מנהיגות נשים יש? לא. ואם יש אז זה בכסף. זאת אומרת, שנשים שאין להן

כסף לא יכולות לרוץ קדימה, לא יכולות לקבל איזה שהוא כלים למנהיגות, אז מה

עשינו בזהו וזכותי להביע את דעתי. זכותי כי אני מכירה את הנושא הזה מצויין. ועם

כל זה, אני מקווה שבאמת יבוא יום וכל ארגוני הנשים כמו ויצ"ו, שמעודדת נשים

לפוליטיקה, ואני מדברת על ויצ"ו כי הם אחרי שאסתר הרצוג עודדה אותי לקום
ברשימה עצמאית ואמרה לי
"אני אעזור לך, אני אתמוך בך", לאחר מכן ויצ"ו עשו את

זה, אני מקווה שכל ארגוני הנשים לא רק בדיבורים אלא גם במעשים. במעשים זה

אומר להתארגן להקים קרן לא להלוואות, קרן מילגות לעודד נשים, אולי לא

לסטיקרים ופליירים אבל שיהיה להם כסף להירשם לרשם המפלגות ולהיכנס. שיכנסו,

שיהיה להן את הזכות הזאת להיכנס פנימה, ואני מאחלת הצלחה לרשימה שלנו מיכל

יודין, כי אני יודעת שאם את תהיי שם את תעשי הרבה מאוד למען נשים ואני יודעת

שבתוקף תפקידך כיועצת שרת התקשורת לימור לבנת, את גם חברת הנהלה בשדולת

הנשים, ולכן תאמיני לי וויתרתי על כבודי בכדי שאת תהיי במספר 3 ואני מקווה שככה

ינהגו כל הנשים, שתראו שיש נשים תעודדו אותן ולא חשוב אם תהיו מס' 7 וגם מס' 10,

אם יש לפניכן עוד כמה נשים. אבל העיקר המטרה. ואנחנו נשיג את המטרה אם יהיה

לנו את הרצון ואת העקביות להשיג את זה, ובהצלחה לכולנו.



היו"ר מיינה סולודקיו; ברכה תודה רבה ועכשיו מיכל עדן ואחר כך אורנה
מורד. אנחנו מתקרבים לסיום. הרשימה
אורנה

מורד, זיוה תמיר, פלוריס שטרלינג, ג'וני ירון.

מיפל עדו; שלום לכולן. אמרו שהמטרה זה קידום נשים וזה

טריוויאלי לכולם שהחברה שלנו תהיה טובה יותר

ושיוויונית יותר אנחנו צריכות יותר נשים בחיים הציבוריים ובחיים הפוליטיים

במיוחד. אני גם שואפת לפרגון. חשוב לי להדגיש, שמלבד היותנו נשים אנחנו כולנו

שייכות לקבוצות שונות בעלות אינטרסים שונים, לפעמים מנוגדים. יש פה נשים

ערביות, יש פה יהודיות, יש פה עולות חדשות, ויש פה גם נשים לסביות. אני המועמדת

הלסבית הראשונה פה בארץ למועצת עיריית תל-אביב. אני מקווה שבבחירות לכנסת או

בבחירות הבאות עוד חמש שנים נראה נשים לסביות נוספות שרצות.

לסביות, יותר מנשים הטרוסקסואליות מופלות כנשים וכאמהות וכבנות זוג וגם

בעבודה, ולכן על כולנו להיות רגישות לציבורים שונים שנמצאים בתוכנו ולפרגן אחת

לשניה, גם אם את לא לסבית, וגם אם את לא ערביה, וגם אם את לא עולה חדשה, ואני

מודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין שהזמינה אותי. מרינה כבר נפגשה עם נציגות

לסביות מהקהילה הלסבית ואני מקווה שימשיך להיות שיתוף פעולה. היא גס פגשה

נשים עולות חדשות לסביות, שאולי מופלות שלוש פעמים אבל הנושא הזה מאוד מאוד

חשוב, ואני רוצה לאחל לכולכן בהצלחה ולבקש מכן לאחר הבחירות לייסד במועצות

המקומיות שלכן וועדות מקומיות לעניין הומואים ולסביות כמו שעשתה עיריית

תל-אביב. זה חשוב ביותר כי אוכלוסייה של הומואים ולסביות היא מקופחת. לסביות

יותר מהומואים כנשים וזה גם כדאי לכן מבחינה אלקטורלית. אז שיהיה לכולכן

בהצלחה. אני מקווה שרק מועצת אירגוני תסכים ללוות אותנו גם במהלך הקדנציה,

ולייצור סיעות דנה של נשים כדי שנוכל לשתף פעולה כנשים במהלך הקדנציה. תודה.
היו"ר מיינה סולודקין
תודה למיכל. פלורי שטרלינג בבקשה.

פלויי שטילינג; אני באמת לא אעמוד מאחורי הדבר הזה כי אם את

יעל דיין לא ראיתם אז אני מה יגידו, איזורי קיר מה

שנקרא. מכיוון שרציתי לדבר על הסקר שיצא ולקחו לי כאן את כל הפרנסה לפני, אז

מה שאני רוצה בעצם לעשות כרגע זה להציע מספר דברים. קודם ליו"ר בפעם הבאה את

חברות הכנסת תיקחי בסוף.

שמי פלורי שטרלינג ואני מערד, ואני מועמדת מס' 2 במפלגה שנקראת: "ערד שלנו",

שהיא תנועה עצמאית על-מפלגתית. מה שאני מציעה בעצם, שחברות הכנסת והנואמות

היותר אטרקטיביות תנאמנה בסוף על מנת שכולן תוכלנה לדבר בפני כולן ולא שכולן

תצאנה. עכשיו בקטע של הפרגון אני חושבת שקודם כל, כל אחת מאיתנו חייבת לפרגן

לעצמה. לאהוב את עצמה, לפרגן לעצמה, שיהיה לה בטחון בעצמה ורק ככה אנחנו

נקבל בחזרה את הפרגון.

אני חיה בערד 22 שנה ומטבע הדברים כשאנחנו מתמודדים בעיר קטנה אז ההתמודדות

היא באיזה שהוא פלח מאוד מאוד קטן, אז להגיד "לכלוך" זה לא כל כך מורגש, כי זה

כמו שכתבת "קול הדרום" אמרה לי: אצלכם הרגו חתולים, לא הרגו חתולים. זה

הissue-לא מעבר לזה. עכשיו בערד מה שאני רוצה שיקרה בעצם אחרי הבחירות, שכל

הנשים שנמצאות, אפילו שהן נמצאות במקומות הלא ראשונים אלא מקומות משוריינים

שהייתי רוצה שזה לא יהיה להבא, שנשים תלכנה יחד למטרות משותפות ובעצם לייצור

איזה שהוא לובי נשי בתוך עיריית ערד על מנת להגיע למטרות האלה ולא להתחשב

באיזה מפלגה כל אחת מאיתנו ואני חושבת שרק יחד נוכל להגיע למצב הזה, שנשים



תתרומנה למען נשים ושבפעם הבאה אנחנו נהיה פה או באולם מלא או במקום אחר .

לגמרי. תודה רבה לכן.
היו"ר מרינה סולודקין
תודה רבה פלורי, ג'וני ירון ואחר כך ואחרון רובי

נתנזון.
ג'וני ירון
מה אני אגיד בתור פמיניסטית לוחמת משנת

1972.

אני רגילה לאולמות לא כל כך נעים. אני רגילה

שאנשים באים ומדברים ומבטיחים והולכים. אנחנו, מי נשאר פה מהוותיקות? אולי רק

צביה שאני מכירה מאז. היא יכולה להיות עדה לזה כמה הפגנות אלימות, לא אלימות

שאני השתתפתי. אני לא נראית ככה. היו אומרים לי: את לא נראית פמיניסטית. את

נראית יותר מדי מסודרת. אבל אני פמניסטית מאוד מאוד לוחמת, ואני רצה אני

חושבת במקום ריאלי, אבל בגלל שאני במר"צ אפילו אם אני לא נכנסת, אני נכנסת

בגלל שלפי החוקה של המפלגה שלי מס' 2, אני מסי 3 מרמת-גן מועצת העיר יצטרך

להתחלק איתי בתענוג, וזה לא תענוג גדול אני חושבת לנהל עיר, לעבוד בעיר. אבל אני

רגילה לדברים האלו. אני הקמתי את המרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל-אביב,

שאנחנו חוגגים עכשיו 20 שנה, שזה אגב משרת את כל גוש דן והיום יש 10. למה אגב,

איגוד מרכזי הסיוע לא יכולה להיות חברה במועצת אירגוני נשים! שאלה.

אני רוצה להוריד את הכובע שלי המאוד לוחמת פמיניסטית לאירגון שמעולם לא הייתי

חברה בו ואף פעם לא חשבתי ממש לעומק עד כמה שהאירגון הזה עושה. הייתי עסוקה

נורא בתנועה הפמיניסטית וכל העניינים האלו וזה ויצ"ו. אני רוצה להגיד, שהאירגון

היחידי שעוזר לקמפיין שלי הקטן ברמת-גן חוץ מכמובן מר"צ ויש כסף, אני לא

מתלוננת, והייתי באה עם כל הפליירים איפה שאני מקבלת ממש מקום מרכזי אבל

בכניסה לכנסת לא נתנו לי להכניס את זה כי היה לי את זה במעטפה נפרדת אז ראו.

אם הייתי דוחפת את זה לתיק אז אולי לא היו רואים.

אני מקבלת מקום מרכזי ואי אפשר להפוך אותי לקישוט. ייתכן שהשניים מעלי

ברשימה חשבו שאני קישוט אבל למדו שלא. אם כבר, הם הפכו לקישוט והם מקווים

שאולי אני אתפטר וזה מר"צ מאוד בעד נשים. אבל אני לא קישוט ואם זה הדרך

ההתחלה שלי, כי זה פעם ראשונה שאני עוסקת בפוליטיקה. אני עד עכשיו עסקתי

למעלה מ-25 שנה חוץ מעבודה ומשפחה אני עסקתי בקידום נשים. נטו, נקי, בתנועה

פמיניסטית כפי שאמרתי קודם.

שני דברים אני חייבת להגיד. א' - התחלתי להגיד את הכובע אני מורידה לויצ"ו כי הם

מארגנים עבורי, לא עבורי רק, אבל בשביל נשים שהן רצות, ועוד דבר גדול יצא לי היום

לשמוע חלק מהמועמדות האחרות ובהתחלת היום לפני שנכנסנו לכאן ישבתי על יד

אישה נפלאה מאשקלון, ובמהלך הישיבה ישבתי ליד אישה שמתמודדת נגדי, בואו נגיד

במפלגה אחרת, אבל שתינו ניכנס למועצה של רמת-גן, חנה ואני ואנחנו נשנה את העיר

הזאת. תודה.

לובי נתנזוו; שמי רובי נתנזון, אני ראש המכון למחקר

כלכלי

וחברתי ובין היתר אנחנו מפיקים ניירות עמדה

למקבלי החלטות במימון ותמיכת קרן פריד הברט, וזה הנייר הזה שקיבלתם שהופק

לקראת ישיבת מעמד האישה שהתקיימה במאי 1998 ביוזמת יושבת ראש הקודמת של

הוועדה חברת הכנסת יעל דיין. בהזדמנות זאת אני רוצה לברך את בחירתה של חברת

הכנסת מרינה סולודקין ליושבת ראש הוועדה, ואני מקווה שגם בעתיד נשתף פעולה וגם



להודות לך על העובדה שנתת לי להיות אחרון הדוברים, שזה כבוד בפני עצמו ולא

בציניות אני אומר את זה.

לסכם את המחקר שאנחנו עשינו ויש לכס את תמצית הממצאים. יש גם חוברת יותר

גדולה, שאתם יכולים לקבל לפי בקשה. אנחנו התבססנו על מחקר אחר שערכנו ב-1996

וניסינו לבדוק האם יש שוני באופן ההצבעה עבור רשימה כזו או אחרת מעצם העובדה

שמצויות באותה רשימה נשים, ואנחנו הגענו למסקנה שאין שום שוני, ומכאן אני

במידה מסויימת יכול להבין את התהיה של ד"ר חיים אסא. יחד עם זה, אנחנו ערכנו

מחקר נוסף השנה וכאן מצאנו הבדל מהותי, שהוא יכול להיות תוצאה משני דברים: א'

- המתודה שאנחנו עשינו בה שימוש שונה מזו שעשינו בה שימוש בשנת 1996, אבל הדבר

השני, היותר משמעותי לדעתי, והביטוי של אותו עניין בא גם בכנס הזה, הוא מעצם

העובדה שקיים שוני ביחס לגבי נשים בפוליטיקה בקרב הציבור, גם של נשים וגם

הציבור הרחב שזה כולל גם גברים. וכאן אני בהחלט יכול לומר, שהדבר הזה לא רק

נובע מהעובדה שיש נשים ברשימה אלא חשוב הוא גם הג'נדה, כלומר התוכן שאותן

נשים מייצגות באותן רשימות, וכאן המחקר שלנו בהחלט מוכיח, שבאופן תפקוד או

מטלות שאישה עושה לעומת הגבר אין שום שוני מבחינת דעת הקהל הן של גברים והן

של נשים. זאת אומרת, בכל התחומים לא רק בחינוך, בכספים, בגינון, באיכות

הסביבה, בכל. נשים יכולות לפי אותו סקר למלא את הפונקציה הזאת באותה מידה

כמו הגבר, למעט ביטחון.

אבל כאן אני רוצה לעודד אתכן ולומר: גם בתמצית זה אומר, שעצם העובדה שמועמד

בא מרקע ביטחוניסטי לא מבטיח את בחירתו והציבור אדיש לגבי אותו רקע של אותם

מועמדים. זאת אומרת, אם בא גנרל ומתמודד לרשות העיר זה עדיין לא מבטיח את

בחירתו. כל מה שיש הוא ה- Brunt-name, שהוא עשה לעצמו שם, אבל מעבר לזה עצם

העובדה שהוא בא מרקע צבאי לא משפיע על אופן ההצבעה. לעומת זאת, הצלבה של

מועמדות נשים, מועמדות לרשימות ולא משנה לאיזה רשימה, אם תוכן מוצלח שגם

מדבר אל כלל האוכלוסייה הוא מפתח להצלחה ואחד הולך יחד עם השני.

בהחלט יש היום בקרב הציבור הרחב, וזה גם נתון מעודד, הבנה גם בקרב הגברים

שנשים מופלות לרעה בפוליטיקה ובעמדות מפתח, שיש להן מה לתרום וניתן לשנות

וחייבים לשנות את זה. התוצאות מדברות בעד עצמן וכוללות כמובן גם את התשובות

של הגברים.

אני רוצה לומר ובהחלט לציין, שבסקר שלנו חסר פן מאוד חשוב, והוא היה כאן, חבל

שהם עזבו וזה הסקטור הלא יהודי, הסקטור הערבי שבו יש התעוררות ושם אנחנו

צריכים לבדוק את העניין יותר לעומק ונעשה את זה במחקר נוסף בעתיד. לאחרונה

פנתה אלינו חברת הכנסת מרינה סולודקין בבקשה לערוך סקר, לא כל כך סקר אלא

פרוייקט הערכה של מועמדות לפני בבחירות עצמן ואחרי. מידת הצלחה והערכה של

,Successes, In-failuresבמקרה הזה, כדי להסיק מסקנות לגבי ההמשך והאתגר

האמיתי שהוא כמובן הבחירות לכנסת, ואנחנו נעשה את זה גם בכפיפת קרן פריד

הברט, נצטרך הרבה שיתוף פעולה מצידכם כדי לבדוק את הנושא הזה לעומק ואני

מקווה שנעשה את זה גם בעתיד הקרוב, נעשה את זה כמובן אם הבחירות יוקדמו

בצורה יותר מזורזת, ומכאן אני בהחלט מסכים לעצתה של גב' רינה בר-טל שביקשה

וחושבת שמחקר כזה הוא דבר חשוב. אני גם מאמין ואני חושב שגם בעתיד נוכל לשתף

פעולה ולתרום לקידום הנושא הזה, שהוא כל כך חשוב לחברה ולפוליטיקה הישראלית.

תודה רבה.
היו"ר מרינה סולודקיו
מכובדות, בזה אנחנו מסיימים ואני רוצה לומר

לכן,



שאני שמעתי וראיתי רעיונות חדשים. אני ראיתי

נשים אמיצות, ואני חושבת שיש לנו רק סיסמה אחת: "יחד ננצח". תודה רבה.

קריאה; אני מבקשת עוד שניה אחת, לא פוליטיקה. הגיעה

אלי איזו שהיא תוצאה של מ"קול לאישה" שזה

מרכז נשים שמפעיל מרכז מידע וסיוע. בחודש האחרון היו ארבעים פניות של נשים

בנושא של גילוי עריות. אני מאוד מבקשת מכולם, אחרי הנושא של בחירות ומאבקים

הפוליטיים צריד להתארגן לנושא הזה ולעזור לנשים שהוטרדו בגילוי עריות בתוך

המשפחה שלהן. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.35.

קוד המקור של הנתונים