ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 15/07/1998

עובדות בענף הסיעוד - קידום שכר. הכשרה מקצועית

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרת

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 144

מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה

בנושא קידום נשים בעבודה ובכלכלה

שהתקיימה ביום ד/ כ"א בתמוז התשנ"ח, 15,7.1998. בשעה 09:00

נגחו;

חברי הוועדה; היו"ר ענת מאור
מוזמנים
מרים בר-גיורא, מנהלת השירות לזקן, משרד העבודה והרווחה

רון בן-יוסף, סגן מנהל אגף להכשרת ופיתוח כוח-אדם, משרד

העבודה והרווחה

קלאודיה כץ, מנהלת אגף תעסוקה, משרד לקליטת העליה

נירה זוהר, מנהלת ענף הכשרה ורישוי, משרד לקליטת העליה

מריס בינט, מנהלת המחלקה לפרוייקטים תעסוקתיים, משרד

לקליטת העליה

יהודה עוזר, משרד לקליטת העליה

אטתר רייט, אחראית על ענף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

חמוטל מאור, כלכלנית ביחידת השכר, משרד האוצר

ניצה לביא, ממונה על מעמד האישה, משרד התעשיה והמסחר

ד"ר ברכה כץ-שיבאן

גבי לוי, יועץ העמותה לסיעוד

עדה רוון, יו"ר "מען"

גילה לידר, מנהלת חברת "סלע" בתל-אביב

רינה רמות, מנהלת חברת "מתך" בבאר-שבע

ד"ר נורית רוזנר, מנהלת שיווק בחברת "עמל", חיפה

יעקב סדן, מנהל חברת "מתן", נתניה

אבינועם מוכתר, מנהל חברת "סיעוד", רמת-גו

מרים עמית, מנהלת חברת "עמית"

יפה פרץ, "אמונה"

רויטל צוק, ג'וינט אשל, בית-החולים תל-השומר

חנה וייל, האגודה לזכויות האזרח

ברכה זיגלמן, מנהלת המחלקה לעובדת השכירה, ההסתדרות

הכללית

דניאלה במברגר-אנוש, רכזת קידום מדיניות וחקיקה, שדולת

הנשים בישראל

גבי בר-זכאי, הנהלת שדולת הנשים בישראל
מנהלת הוועדה
דנה גורדון
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

עובדות בענץ הסיעוד - קידום שבר. הפשרה מקצועית



עובדות בענף הסיעוד - קידום שכר. הכשרה מקצועית

היו"ר ענת מאור; אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת המשנת

לקידום נשים בעבודה ובכלכלה המוקדשת לנושא

עובדי ועובדות ענף הסיעוד. הישיבה מתקיימת בעקבות פנייתה של גברת מרים

עמית, שאני מבינה שמייצגת גם את אירגון העובדים.

מרים עמית; אנחנו עמותה שמאגדת חמישים חברות ברחבי הארץ

ובסך הכל מעסיקות הרבה אלפי עובדים.

היו"ר ענת מאור; ועדת המשנה שבראשותי מופקדת ונאבקת לקידום

נשים בעבודה בהיקף רחב של נושאים, כמו: קודם

כל צימצום האבטלה, כאשר לצערנו הרב יש לנו נתונים מדאיגים שבעצם האבטלה

בקרב נשים גבוהה לאין ערוך מהאבטלה הגבוהה בכלל במדינה. יעד שני שאנחנו

עובדים עליו הרבה הוא צימצום פערי השכר, ואנחנו עובדים עליו גם בחקיקה

וגם באכיפה. היעד השלישי הוא נשים בכלכלה, בתעשיה, בעסקים קטנים. היעד

הנוסף הוא איגודים מקצועים שהם עתירי עבודת נשים. כך למשל בקדנציה

הקודמת, ליווינו במאבקיהם את המורות והמורים, כאשר 90-80 אחוז מאלפי

המורים הן נשים, את האחיות, את העובדות והעובדים הסוציאלים ואת כל ענף

הפרפסיכולוגים כמו פיזיותרפיסטיות וכולי.

כמובן שאנחנו לא רשות מבצעת. התביעות והפניות מופנות אל משרדי הממשלה

הנוגעים בדבר ובהמשך הישיבה נתעדכן מי אחראי למה.

אני מעבירה את רשות הדיבור לגברת מרים עמית כדי שתוכל להציג את הנושא

בפנינו.

מרים עמית; אני רוצה לומר איך הכל התחיל. זה בעצם התחיל

מכך שהעברנו להרבה חברי כנסת תחשיב עלויות

לשעת עבודה, כאשר חלק ממנו גם כולל הקצאת כסף להכשרת עובדים. כתבתי

לחברת הכנסת דיין - ואני מבינה שהיא זו שהעבירה אליך את הבקשה לדיון -

התייחסתי במיוחד לתחום של העובדים אצלנו שהוא מאופיין כפי שאת קוראת לו

ככוח אדם נשי. בפניה אליה ציינתי קצת את המאפיינים שלו. הענף היום משרת

80 אלף זקנים במדינה באמצעות, לפי הערכות, כי אין ממש מספרים מסודרים,

משהו כמו 50 אלף עובדים, רובן נשים, רובן במשרות חלקיות, מחציתן -

לפחות במרכז הארץ זה נכון, ואני לא יכולה לומר שאני יודעת הכל על כל

הארץ, אבל במרכז הארץ זה בוודאות נכון - הן עולות חדשות, שהן כבר לא כל

כך חדשות כי חלקן כבר שבע ושמונה שנים בארץ. ציינתי את כל העובדות האלה

בחומר שלי, ואני מבינה שהחומר הועבר אליך.

התייחסתי בחומר, לצורך החריף בהכשרת העובדים האלה. העובדים, חלקם עם

השכלה יותר גבוהה, חלקם עם השכלה פחות גבוהה, רבות מהן ללא השכלה

מספיקה, מסיימות כיתות חי, במיוחד הישראליות שבהן ואפילו עם פחות

מזה.

לפי הידע שלנו והמידע שלנו - גם אחרי שבדקתי את זה בחורף האחרון

כשהייתי בארצות-הברית בבוסטון מה קורה שם ואיך נוהגים בעניין הזה של

הכשרת עובדים שם - הרושם החזק שלנו היה שאנחנו לא מסוגלים להרים את

הפרוייקט הזה לבד, שזה פרוייקט בהיקף כל כך גדול שאולי משרד החינוך,



ואולי משרד העבודה והרווחה והגורמים המכשירים שלו צריכים לעזור לנו

להרים אותו. האמת היא שבעבר ניסינו לבד לפנות למשרד העבודה והרווחה,

שיש לו קורס של 600 שעות להכשרת מטפלות והוא מקנה דמי שיקום, אבל הן

מסיימות את הקורסים האלה והן בכלל לא באות לענף הסיעוד, עשינו נסיוו

לפני שנתיים ברמת-גן, בדקנו את רשימת הבוגרות של הקורס הזה כאשר משירות

התעסוקה ביקשו שננסה לשבץ אותן בעבודה, אבל כל פניה לכל אישה נדחתה,

והיא אמרה שהיא מסודרת, היא לא מתכוונת לעבוד.

אנחנו לא מבקשים קורס של 600 שעות ואין צורך בזה. משרד העבודה והביטוח

הלאומי הכינו איזושהי תשתית של קורסים בעזרת גוף נוסף והקורס הוא יותר

קצר וממוקד, הוא מאוד הוכיח את עצמו והוא הצלחה גדולה כשמשכנעים את

הנשים ללכת, כי חלקן מפחדות ללכת לקורס כי הן לא יודעות כל כך טוב

לקרוא ולכתוב, אבל גם כשהן יודעות, אלה לא נשים שזה מובן מאליו עבורן.

מצד שני, כשהן הולכות, הן כל כך מתגאות בתעודה שהן מקבלות וחוזרות

הביתה, לפעמים לראשונה בחייהן, עם תעודה ומראות לילדים שהנה גם להן יש

תעודה. חשבנו שאנחנו פשוט צריכים עזרה של גורם ממלכתי להרים את העניין

הזה.

בביטוח הלאומי מנסים לעזור לנו במימון, ובעבר היתה עזרה מימונית, אבל

זה לא מספיק כדי להכשיר מסה כזאת גדולה. אני קוראת לנושא הזה משהו כמו

פרוייקט נערי רפול, ותסלחו לי שאני משתמשת בשם, לא במובן השלילי אלא

במובן החיובי. החברה תתגייס לתת הזדמנות שניה לנשים שלא היתה להן את

ההזדמנות הראשונה. אני רואה את זה פשוט כהזדמנות שנייה ואפילו מסרתי

למנהלת הוועדה חוות דעת שנתן פרופסור עופר גור, משהו על הכשרה של נשים

בחברה הישראלית לחיים אחרי סיום לימודים בבית-הספר היסודי, והיא לא

מספיקה, וכולם אומרים את זה.

לסיכום. אנחנו מבקשים את עזרתכם להעלות את הנושא למודעות חברתית גבוהה

יותר. יש משאבים במשרדי הממשלה השונים, בקרב המשרדים שעוסקים בקליטת

העליה, בקרב משרד העבודה והרווחה, והיינו מאוד רוצים שתעזרו לנו לאחד

את הכוחות ולהקצות לזה כספים, לקחת את הקורס היפה שנבנה ולתת לנו

אפשרות להכשיר את העובדים במימון כספי ממשלה.

אני רוצה רק במשפט אחד לספר מה נעשה באיזור מסצ'וסטס בארצות-הברית.

בכוונה בדקתי את הנושא, כי אמרתי שאמריקה היא ארץ קפיטליסטית ושם כאילו

היזם הפרטי צריך לדאוג להכל, אבל מסתבר שלא כך. בנושא של כוח אדם

סיעודי והכשרתו, אני מחזיקה במשרדי מכתב ממושל מדינת מסצ'וסטס שבו הוא

כותב שברור לנו שבנושא של ענף הסיעוד צריך לעזור לסקטור הפרטי בהכשרת

המטפלים והמטפלות, כי התחום הזה הולך וגדל, ההשקעה במשאבים היא עצומה,

ויש הסכמה של המימסד לסייע לסקטור הפרטי להרים את הנושא הזה.

צריך לזכור שבקרב העמותות, לא כולנו חברות פרטיות אלא חלק הן גם

ציבוריות והקריאה היא בעצם לקבל עזרה מכם.

היו"ר ענת מאור; פניתם בשני נושאים, כאשר אחד הנושאים הוא

השכר. אגב, חבל מאוד שלא הגיעו מספר נשים

שיכלו לייצג את הנושא.

מרים עמית; בעקבות החקיקה האחרונה באפריל 1997, המטפלות

והמטפלים יצאו נשכרים. מי שמאוד נפגע זה



החברות בימים אלו אני מקווה שכן נקבל איזשהו תשובות לגבי עידכון

תעריפים. התעריף הוא מאוד בפיגור. אנחנו נמצאים היום ביולי 1998 וזה

שנה ושלושה חודשים מאז קרה האירוע הדרמטי הזה שלא היה סוד בפני אף אחד

ולא קיבלנו עידכון. שר הרווחה בעצמו כתב, בתשובות על כל מיני פניות

שלכם חברי הכנסת, שהם מודים שהם העלו בארבעה אחוז את התעריף בשעה

שהקפיצה היתה 21 אחוז. מעולם לא הרווחנו 15 אחוז, אנחנו פשוט כל הזמו

מחכים ומחכים. כך שאת הנקודה הזו אני לא מעלה, משום שהמטפלת קיבלה

ומקבלת.

אבינועם מוכתר; אני מנהל חברת "סיעוד", חברה שקיימת מעל 23

שנים.

כשהתחילו עם החוק, החוק הלך על כמות של כ-15,000-10,000 קשישים במערכת

כולה. היום אני חושב שמדובר בקרוב ל-80 אלף. כך שמבחינת פרופורציה זה

גדל בצורה משמעותית. אני לא יודע איך המערכת ערוכה לזה הןבכמות

המטפלות שאנחנו מעסיקים, והו בנושא השכר שהוא באמת שכר המינימום שאנחנו

משלמים למטפלות האלה ולא מקבלים את השכר הנדרש. בקשר לפיצוי, אני מקווה

שהוא יגיע. הדגש הוא שהתחילו עם 15,000-10,000 קשישים והיום מדובר

בקרוב ל-80 אלף קשישים.

נורית רוזנר; הייתי רוצה להציג את הדברים שהועלו כרגע קצת

מנקודה שונה. מדברים כל הזמו על קורסים

למטפלות. אני רואה את הקורסים גם מבחינת שינוי טיב הטיפול בקשישים,

שאני חושבת שהחוק הזה בעצם נוצר למענם ועל-מנת לעזור להם, ואני חושבת

גם שמגיע להם כשהם מגיעים לגיל מסויים עזרה מסויימת. ברגע אנחנו מעלים

את רמת המטפלות ונותנים להם אמצעים, כל המצב ישתנה. אני יודעת למשל

שאצלי מטפלות שנתקלות באלצהיימר, לא יודעות איך לטפל בנושא הזה, כי הו

יודעות לעשות איזושהי עזרת בית אבל הו לא יודעות איך לטפל בקשישים עצמם

ואיך להתמודד עם זה. אני יודעת שזו היתה מטרה מאוד חשובה להפוך את

הסקטור הזה לסקטור של מטפלות שתהיינה מוסמכות, כיווו שהיום במדינה קיים

איזשהו פער, כאשר רוב האחיות המעשיות הולכות לכיווו אחיות מוסמכות ואיו

שום דבר ביו לביו. המטפלות היום, זה הגוף שאמור כאילו למלא את מקום

האחיות המעשיות ולתת קצת יחס יותר טוב לקשישים על-ידי שינוי המידע

והידע שלהו.

גבי לוי; אני יושב כאו על תקו יועץ העמותה לסיעוד,

לפי בקשתה של מרים. כרגע אני רוצה להתייחס

דווקא לנושא השני, נושא השכר. אני רוצה לומר שבמידה וביטוח לאומי ימשיך

במשחק שלו שלא להעלות אוטומטית את התעריף, יש סכנה שהחברות תיסגרנה אחת

אחרי השנייה, כפי שקורה במדינה היום למפעלים, ואוטומטית אותו מטפלות

שמקבלות היום את שכר המינימום, מחר לא תקבלנה מאומה. אתמול עשיתי מחקר

לגבי הנושא הזה, והסתבר ש-60 אחוז מהו הו מחבר העמים. אם השר ישי הכריז

היום שהוא רוצה תוכנית מסויימת לחיסול האבטלה, אני אומר לו שזאת נקודה

מאוד רגישה, כי מחר במקום 200 אלף מובטלים, יהיו בשטח 280 ו-300 אלף

מובטלים. אם כבר יש נקודה טובה לאישה, שבה היא נהנית ובה היא מוצאת את

דרכה ואת התעסוקה שלה, שביטוח לאומי יואיל בטובו לפתוח את הדיוו ולתת

מה שצריך לתת.
רינה רמות
מאוד הייתי רוצה לראות את הנושא של טיפול

בקשישים כסקטור מקצועי במדינת ישראל עם

איזושהי תוכנית הכשרה ממלכתית שבנויה על-ידי גורם ממשלתי כמו למשל משרד



העבודה והרווחה שגם עושה את המבחנים. אפיל פקידות היום, יש להן מבחנים

ממשלתיים שהן צריכות לעבור כדי לקבל תעודה של פקידה, ויש להן קורסים

שגם הם ניתנים על-ידי איזשהו גורם ממלכתי. אני חושבת שלפני שתהיה הכרה

במדינה כבסקטור הזה כסקטור מקצועי שעומד בפני עצמו, יהיה מאוד קשה לקדם

אותן, אם אנחנו מדברים פה על מעמד האישה. קורסים אפשר לעשות וחברות

עושות וכל אחד עושה משהו אחר, אבל איזה מעמד מקבלת המטפלת כתוצאה מזה

שהיא עברה את הקורס, זה עניין ששנוי במחלוקת, ולדעתי יש מקומות שיותר

ויש מקומות שפחות, והרבה פעמים עושים את זה מתוך איזשהו אילוץ כי המוסד

לביטוח לאומי מחייב אותן. זה דבר אחד שאני חושבת שצריך להתחיל לפעול

לכיוון שלו.

דבר שני. אני יודעת למשל שבמשרד העבודה והרווחה, בשירות למפגר, שזה

ההיסטוריה שלי לפני שהייתי בחברת סיעוד, שם יש איזשהו תגמול מאוד רציני

כאשר מעסיקים מטפלות מוסמכות. זאת אומרת, בנות שעברו קורס מסודר והן

מועסקות למשל בדיור מוגן, בהוסטלים או במוסדות, המשרד משלם יותר עבור

אותן המטפלות. זאת איזושהי דרך לעודד את הגורמים אכן להעסיק מטפלות

מוסמכות, ושנית, לשלם לאותן מטפלות באמת יותר מאשר לאחרות שלפי דעתי לא

צריכות כמעט להיות במערכת כאשר הן לא עוברות את הקורסים האלה. יש כבר

תקדים מדינה לדבר כזה. למה שזה לא יועתק גם לנושא הזה?
גבי בר-זכאי
אני יושבת-ראש פורום הבריאות בשדולת הנשים,

ואני גם אחות במקצועי, כך שאני יכולה לדבר

בשני ההיבטים.
היו"ר ענת מאור
אני מבינה שכל מי שהגיע לייצג את השטח,

ושמענו חמישה אנשים שביטאו את הצרכים

בהדגשים אלה ואחרים, ואני מבקשת עכשיו. להתחיל לשמוע את תשובות משרדי

הממשלה.
רון בן-יוסף
בתחום הזה אנחנו מקיימים קורס שכולל 630

שעות בעלות של 85 אלף שקלים לממשלה. השנה

קיימנו ששה קורסים כאלה, ועד סוף השנה, מהקורסים שנפתחו, תסיימנה אותן

120 מטפלות מוסמכות. אין לנו עניין לקיים קורסי ברמה נמוכה, משום שזה

תמיד מתקשר אחר-כך או מקבע שכר נמוך וסיכוי גבוה לאבטלה.

היו"ר ענת מאורז מה תשובתך לגבי הסוגייה שאין שום מיתאם בין

בוגרי ובוגרות הקורס הזה לבין עבודת

הסיעוד?

רון בן-יוסף; הן לא מגיעות לשם משום שהשכר שמוצע להן הוא

נמוך מאוד.

היו"ר ענת מאור; לאן מגיע כוח האדם שגומר את הקורסים הללו?

יש לכם מעקב?

רון בן-יוסף; כן. ממחקרים שנעשים על-ידי גופים חיצוניים,

לא על-ידינו, שיעור הקליטה בעבודה עומד על

70 אחוז מהנשים האלה, כאשר בערך מחציתם עוסקות במקצוע ממש אליו הן

הוכשרו. הן עובדות במוסדות מאורגנים כמו בתי-חולים, בתי אבות, שם

משלמים יותר משכר המינימום. כיוון שאנחנו מכשירים נשים מקצועיות, אנחנו



מצפים שהן תקבלנה שכר גבוה יותר ולא תהיינה חשופות לאבטלה. לכן אנחנו

לא עוסקים בהכשרה של 200-100 שעות כמו שאנחנו מתבקשים לפעמים לעשות את

זה, כי מנסיון שלנו הכשרה כזאת היא מאוד לא יעילה.

טלי צוק; אני אנסה להבהיר את הרקע בנושא ההכשרה ומה

נעשה באשל. קודם כל, זה נעשה בשותפות של כל

הגורמים הפועלים בנושא כמו משרד העבודה והרווחה שנמצא כאן, המוסד

לביטוח לאומי שנמצא כאן, משרד הבריאות שלא נמצא כאן. אני הייתי ממליצה

לבדוק את הנושא של סיעוד ושל הכשרת עובדות סיעוד גם במערכות שמשרד

הבריאות מפקח עליהן כגון המוסדות הגריאטריים.

בגדול, בעצם התחום היחיד שיש לו איזושהי הכשרה מוכרת, זה התחום של

תוכנית לטיפול הבית, שכרגע ביוזמה של הביטוח הלאומי עברה רביזיה כפי

שתיארה גברת עמית, והיא אמורה להתאים את עצמה למטפלת בשלבי הקריירה

השונים, משלב ההתחלה, כניסה לתפקיד והמהלך ההמשכי.

היו"ר ענת מאור; זאת תוכנית של הביטוח הלאומי?

טלי צוק; כן. זו יוזמה של הביטוח הלאומי.

היו"ר ענת מאור; אם כך, נשמע את הביטוח הלאומי.

אסתר רייס; המוסד לביטוח לאומי - עם כל השותפים שלו

לחוק ביטוח סיעוד, כשזה מופעל יחד עם משרד

העבודה והרווחה ומשרד הבריאות, כך שכל מה שאני אומרת זה בצוותים

הבין-משרדיים - הקים עד היום שתי ועדות שישבו ודנו בנושא של ההתייחסות

לאיזו הכשרה המטפלת צריכה וגם בנושא הקצאות.
היו"ר ענת מאור
הכל נעשה בשיתוף פעולה ביניכם לבין משרד

הבריאות?

אסתר רייס; כן. בוועדה השנייה היה ייצוג נכבד מאוד

לנותני השירותים ובהחלט בעניין הזה הלכנו

לשותפות מאוד רחבה. הוועדה הראשונה - הועלו כאן כל מיני הצעות כדי

לראות את המטפלות כסקטור פרטי - למדה מה קורה בעולם. כשמדברים על מה

קורה בארצות-הברית, צריך לקחת בחשבון שחלק מהאירגונים שנותנים סיעוד

בארצות-הברית, נותנים גם דברים שאנחנו לא נותנים דרך חוק ביטוח סיעוד.

חוק ביטוח סיעוד מגדיר את שירותי הסיעוד כשירותים לא מקצועיים. אסור

למטפלת לעשות דברים שלמשל רק אחות עושה וזה צריך להיות מאוד ברור. יש

הגדרות ברורות, יש רשימות ברורות. בארצות-הברית החברות שעובדות בתחום

הזה, הן עוסקות גם בתחומים פרהרפואיים ואחרים וההשוואה לא יכולה

להיעשות אחת לאחת. אני מכירה היטב את האירגונים, שמענו מומחית שעבדה

שם, ואי-אפשר לעשות השוואה אחת לאחת. צריך לקחת בחשבון שהעבודה שנדרשת

ממטפלת בבית הזקן, היא לא עבודה מקצועית. היא מוגדרת ככה וגם כל

הביטוחים מתייחסים לזה.

בהתאם לזה, גם בהתחשב בכך שזה כוח אדם מאוד מאוד מתחלף, התפיסה היתה

שצריך לתת למטפלת כלים מאוד בסיסיים כדי להיכנס לבית של הזקן כדי שהיא

תוכל קודם כל להתמודד בסביבה שאין בה קולגות ואין בה מישהו שמפקח עליה



באופן ישיר והיא צריכה להתמודד בעצמה עם כל הקשיים הטיפוליים, ובוודאי

גם שייכות השירות תעלה.

הוועדה הראשונה הוקמה בתחילת הרווק, בשנת 1990 אר אולי קצת לפני כן,

והוועדה השנייה סיימה את עבודתה לפני כמה חודשים.

היו"ר ענת מאלי; נוכל לקבל את הדוח?

אסתר רייס; כן.

הוועדה השנייה הכינה תוכנית מודולרית והיא

מתייחסת אחרת למטפלת מתחילה שצריכה להיכנס לבית הזקן, כשיש עוד שתי

מודולות שהן למטפלות שמתבססות יותר, שנותן השירות רואה אותן כנשים שיש

להן לפחות בטווח הבינוני איזושהי כוונה להישאר במערכת, ואפילו רמה עוד

יותר גבוהה שהיא מתמחה כאשר מדובר בטיפול באנשים עם בעיות מאוד

מיוחדות.
היו"ר ענת מאור
מה המשמעות שמתייחסים אליהן בשלב יותר גבוהי

האם זה כן מחייב הכשרה ותוספת שכר?

אסתר רייס; זה החברות ולא אנחנו. הרעיון היה לתת כיסוי

כמה שיותר גדול לאוכלוסיית המטפלות על-ידי

משרה חלקית של חמישים וכמה שעות, פלוס שעות שהחברה עצמה עושה הדרכה

בבית הזקן. צריך להבטיח שהרבה יותר מטפלות יהיו להן הכלים.

היו"ר ענת מאור; אני רוצה להבין. אתם פתחתם קורסים של חמישים

וכמה שעות!

אסתר רייס; לא. זאת תוכנית. תיכף אני אגיד משהו לגבי

הקורסים.

בגדול, המערכת רואה את האירגונים כאחראים להכשיר את העובדים שלהם.

למרות זאת, בגלל שבאמת התחלנו עם משהו שבעשר שנים צמח למימדים אדירים

והיה ברור שצריך להושיט יד, אז המוסד לביטוח לאומי מימן בין 75 ל-100

קורסים שהיו פתוחים לכל נותני השירותים לפני כמה שנים, ואחר-כך לא היה

מימון נוסף וזאת מכל מיני סיבות. כרגע יש כוונה בפירוש לפתוח, יש

נכונות של האוצר להסכים שנעביר כספים, כי זה לא מובן מאליו, זה לא

בגימלה של הזקן, ואנחנו מתכוונים להביא את התוכנית הזאת לוועדה ארצית

שהיא מחליטה על הקצאות כספים ולנסות לפתוח עוד קורסים. גם זה יהיה חלק

מהצרכים ואנחנו מאוד נשמח אם יהיו אירגונים שיירתמו לזה ויכניסו לזה

כסף. מאוד חשוב לא ללכת רק ל-600 ומשהו שעות של מטפלות במוסדות ולראות

את החשיבות של של ה-87 אלף אנשים שמקבלים שירותים בבית.

היו"ר ענת מאור; בואו לא נשכנע את המשוכנעים. אני כן מבינה

שיש מחלוקת האם זה על הביטוח הלאומי, על

משרד העבודה והרווחה או על החברות. הישיבה צריכה להיות קונקרטית ולקדם

את הדברים. האם יש מחוייבות של הביטוח הלאומי?

אסתר רייס; המוסד לביטוח לאומי קונה שירותי סיעוד

מחברות, ובעקרון המחוייבות היא של המעסיקים

להכשיר את העובדים. גם בתעריף יש מרכיב שמיועד להכשרה הזאת. יחד עם

זאת, המוסד לביטוח לאומי בהחלט רואה את תפקידו לסייע בעניין הזה, אבל



הוא לא מחוייב. הוא סייע גם בעבר והוא מתכוון גם לסייע בעתיד, אבל הוא

בפירוש לא רואה את זה כמחוייבותו אלא כמחוייבות נותני השירותים,

והמודולה הבסיסית מנסה גם לעזור לנותני השירותים בתקציבים סבירים כדי

לעשות את הדברים.

אני רוצה לומר משהו לגבי שכר המטפלת, נושא שעלה כאן ואעשה זאת מאוד

בקיצור. אנחנו לא דנים עכשיו בתעריף להברות, אבל אני רוצה כן להזכיר

שהמוסד לביטוח לאומי, במכרז שהוא הוציא לפני שנה וחצי, ניסה מאוד שהשכר

הבסיסי למטפלת יהיה יותר גבוה משכר מינימום, וזאת בגלל שהוא בהחלט רואה

קשר בין השכר לבין איזה מסר בקשר לזה שאנחנו בוחרים את האוכלוסיה שהיא

מאוד נמוכה או אחרת, אבל הוא נתקל בהתנגדות מאוד גדולה של אירגון

החברות - וזה נפל מסיבות פרגמטיות עקב העלאת שכר מינימום - שטען שיש פה

כניסה ליהסי עובד-מעביד, ושההחלטה כמה לשלם לעובד היא של המעביד וגורם

חיצוני לא יכול להתערב בזה.
נורית רוזנר
לאחרונה פניתי וביקשתי לפתוח לבד קורס

הכשרה, כי אני יודעת אני מסוגלת לזה, וגם

לתת שירות לחברות בסביבה שרוצות מטפלות. קיבלתי סירוב מוחלט.

אסתר רייס; זה לא נכון. זה בפירוש לא נכון. את קיבלת

חוזרים. אנחנו הודענו שאנהנו לא יכולים לפקה

על קורסים, אבל אנחנו לא מונעים קורסים, ומי שיעשה את הקורסים כמו

שצריך וישמור תיעוד מסודר, זה כתוב במפורש בכל החוזרים שהועברו

אליכם.
מרים בר-גיורא
אני אנסה להשלים את הדברים שאמרה אסתר, כי

באמת קביעת המדיניות וגם הביצוע נעשים

בשיתוף פעולה.

אני אגיד את הדברים בקצרה ואני אתחיל בנושא של שכר. כפי שנאמר, התעריף

לשעת טיפול נקבע על-ידי משרד העבודה והרווחה. הנושא הזה עכשיו נמצא

בדיון, ויש ועדה שבודקת את זה, וזה נמסר לבדיקה של רואה חשבון חיצוני,

ועוד אין החלטה סופית האם להעלות או לא להעלות את השכר לשעה. בכל מקרה,

גם אם מעלים, אנחנו לא יכולים להבטיח, אין לנו שום אפשרות לבדוק האם

אותה תוספת שניתנת, ניתנת לעובד או מהווה מרכיב רווח או עוברת לאיזשהו

מרכיב אחר.

היו"ר ענת מאור; מדוע אתם לא יכולים במכרזים או באישורים

לחברה?
מרים בר-גיורא
כי אנחנו לא נכנסים ליחסי עובד-מעביד. אלה

הם היחסים בין החברות לבין המטפלות. הם

מחוייבים על-פי חוק בשכר מינימום.
היו"ר ענת מאור
אין לכם למי שנותן יותר מבחר לתת העדפה במתן

רשיון ואישור?

מרים בר-גיורא; מדובר על עשרות אלפי מטפלות.



היו"ר ענת מאור; בכמה חברות סיעוד פרטיות מדובר?
מרים בר- גיורא
היום מדובר על למעלה ממאתיים, וזה לפני

סגירת מכרז חדש. בכל חברה- יש מאות עובדות.

היו"ר ענת מאור! כל כמה זמן חברה צריכה לחדש את האישור שלה?

מרים בר-גיורא; עכשיו אנחנו נעבור לשיטה חדשה. יצא מכרז

חדש. קודם הרשיון ניתן לשנה או לשנתיים, עם

חידושים. עכשיו המוסד לביטוח לאומי הוציא מכרז חדש ושיטת העבודה תשתנה,

גם החתימה על החוזה תשתנה ואולי אסתר תרחיב על זה. יצא מכרז שעומד

להיסגר באוגוסט.

היו"ר ענת מאור; זאת אומרת, כל מי שיש לו אישור, צריך לצאת

מחדש למכרז?

מרים בר-גיורא; כן.
אסתר רייס
פנו אלי מאות חברות נוספות שרצו להיכנס.

הדרך היחידה להסדיר את הדברים, אי-אפשר

להגיד שמי שהיה במעמד הר סיני, לעולם יהיה ואחרים לא יוכלו להיכנס.

היו"ר ענת מאור; בכל-זאת, אם מישהו פנה ונכנס והוא טוב, הוא

צריך לקבל שוב רשיון?
אסתר רייס
אולי הוא ייבחר במכרז הבא. זה הגיע לבג"ץ

ובג"ץ אמר שחובתנו להוציא מכרז, לא רק

זכותנו.

מרים עמית; כמו שאומרת חברת הכנסת מאור, אם הוא טוב

והוא קטן, הוא יצטרך להישאר.

אסתר רייס; אם הוא יעמוד בתנאי המכרז, הוא ישאר. זה

מכרז פתוח, כל החברות יכולות לגשת אליו, יש

ועדת מכרזים שמורכבת מסמנכ"לים ואנשי מקצוע בביטוח הלאומי, ונותני

השירותים ייבחרו לפי אמות מידה. היתה התנגדות למכרז, אבל הנושא עבר

בג"ץ ואנחנו פועלים לפי ההנחיות.

מרים עמית; תדעי לך שחלק מהעסקים הקטנים עלולים להתחסל,

בגלל שגישת ביטוח לאומי היא שאם אתה קטן, גם

אם אתה טוב, אתה אולי לא תעבוד.

אסתר רייס; הקריטריונים באים להבטיח שהחברות ייבחרו לפי

אמות מידה של איכות. חברה טובה תיבחר.

הקריטריונים הם לא שרירותיים.

מרים עמית; השופט חשין אמר את דברו בצורה ברורה.

היו"ר ענת מאור; אני רוצה לומר אמירה פוליטית מאוד ברורה. עם

כל הכבוד, הבית הזה הוא בית פוליטי ואנחנו



לא יכולים לקבל הצהרות כמו לסמוך שיש קריטריונים אובייקטיבים וכולי. זה

לא נושא הדיון, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר לפרוטוקול ולהביע

תמיהה מאוד גדולה על הרעיון שכל דבר מתקיים באמצעות מכרז. אני רוצה גם

לדעת אין זה קיים במשרדי הממשלה האחרים בנוגע לדברים אחרים. אני באה

ממשרד החינוך, אני לא יודעת שכל מורה כל ארבע שנים צריך לעמוד למכרז

ובחירה מחדש. זה בעצם להכניס מערכת לנוהל שנראה לי לא תקין, אבל לא

בדקתי אותו, אני לא מכירה את הבג"ץ. אני רק רוצה לומר שאני מביעה

תמיהה, ובוודאי אני לא רוצה בביטחה את האמירה שמכרזים הם תמיד מאוד

תקינים ומאוד מנוהלים, ושאני כרשות פוליטית של בית המחוקקים אקבל את זה

בשקט נפשי, כי זה לא כך.
אסתר רייס
בתחילת החוק פעלו אולי שתיים-שלוש חברות.

כשהתחיל החוק היתה מט"ב הגדולה והתחילו עוד

שתיים-שלוש חברות, אבל מהר מאוד מספר החברות הגיע ל-150. אנחנו גם בשלב

הזה התחלנו לעבוד עם כל חברה שקיבלה אישור ממשרד העבודה והרווחה.

באיזשהו שלב מספר החברות עלה בהרבה מאוד על הצרכים, והיו בפתח עוד

חברות.

היו"ר ענת מאור; מי אישר אותן? למה זה עלה על הצרכים?

אסתר רייס; עלה על הצרכים מבחינה זו שהיו לנו מספיק

ופנו עוד 150 חברות נוספות. לפי חוק המכרזים

אנחנו חייבים לערוך מכרז. אני רוצה להגיד שהכללים של המכרז הובאו לבג''ץ

ובג"ץ אמר את דברו. היה ערעור על המכרז, והבג"ץ אמר את דברו והמכרז הזה

פועל בהתאם לאמירה של בג"ץ.

מרים עמית; זה נכון מה שאסתר אומרת, הכל נכון, אלא

שבג"ץ אמר עוד שני דברים שאסתר לא אומרת.

אחרי שאורה נמיר שהיתה שרת הרווחה הצהירה שהיא רוצה לצמצם את מספר

החברות לכחמישים חברות, ביקש השופט חשין לשמוע מה אומר השר ישי. התעכב

הדיון וחיכו למועד אחר, והשר ישי אמר כמעט את אותו הדבר במלים אחרות

אלגנטיות ומשפטיות אחרות, ועל זה אמר השופט חשין שני דברים. הוא אמר

שדעתו לא נוחה מהתשובה של השר ישי. השר ישי מודה שהוא יאמץ את השיטה

שצריך לצמצם את החברות.

הדבר השני שהשופט חשין אמר - וביטוח לאומי מתעלם ממנו, וגם לא ענה על

מכתב עורך-הדין בסעיף הזה - שהוא לא כל כך מבין את ההגיון של פריסה

גיאוגרפית. למה יש לחברה יתרון אם היא פרוסה על כל הארץ, היא חברה

ארצית? כשקוראים את המכרז, מבינים שהוא בנוי למודלים הגדולים של חברות

כוח אדם שעוסקות במיליון דברים וגם קצת בסיעוד, והוא אמר שהוא לא מבין

מה בין חוק שירות לבין פריסה. הוא הביא את הדוגמה הפרטנית ומי שישב

באולם, זוכר אותה. הוא שאל מה הקשר בין חברה שפועלת טוב ואיכותי, בקרית

שמונה ואין לה שלוחה בנהריה? היא יכולה להיות מצויינת בקרית שמונה ולא

תהיה לת שלוחה בנהריה. אבל ביטוח לאומי רוצה פריסה ארצית, כי הוא רוצה

לחסל את הקטנים.

גבירתי היושבת-ראש, בראש החברות הקטנות עומדות: נשים, עומדות לבד .

שמתמודדות עם עבודה קשה. ככל שחברה קטנה יותר, האיכות של השירות צריכה

לעלות והיא עולה, ואף על פי כן ביטוח לאומי חושב שזה יותר מדי.
גבי לוי
אמנם הנושא של המכרז לא על סדר היום, אבל יש

כאן אבסורד טוטלי. אחד הקריטריונים של המכרז

אומר פריסה גיאוגרפית של אותה וזברה. לפני שלוש שנים, כשדיברה אורה נמיר

על הנושא של המכרז, היא אמרה בנקודה הזאת לעצור,. אין יותר הרחבה, אין

יותר להוסיף.

מרים עמית; אין יותר אפשרות להתרחב.
גבי לוי
אותה חברה שנפתחה לפני שלוש שנים ורוצה

להתרחב, לא יכלה כי יש את ההוראה הזאת.

עכשיו אומרים שכדי שהחברה תזכה במכרז, הקריטריון הוא פריסה גיאוגרפית.

זה אבסורד.
אבינועם מוכתר
עד היום השליטה היא של ביטוח לאומי ומשרד

העבודה והרווחה והיא גם היום. זאת אומרת, אם

המוסד לביטוח לאומי ומשרד העבודה והרווחה החליטו לקבל חברה והיא חברה

קיימת, ובמידה והחברה לא טובה, היא יכולה לפסול אותה גם היום. היא לא

היתה צריכה את המכרז לצורך זה.

רינה רמות; אני רוצה לומר בעד הפריסה הגיאוגרפית. אם לא

יחייבו פריסה גיאוגרפית, הרבה מאוד איזורים

בפריפריה, שקשה יותר לעבוד שם, קשה יותר לגייס שם מטפלות וקשה יותר לתת

שם עבודה איכותית, לא יכוסו או שלא תהיה שם אפשרות לקיים שם את התחרות.

אם לא תהיה תחרות בפריפריה, כמו שיש היום בתוך תל-אביב, לא תהיה גם

איכות.
היו"ר ענת מאור
את ראית איזושהי תחרות בפריפריה בקופות

חולים בגלל החוק החדש?
רינה רמות
בוודאי.
היו"ר ענת מאור
התחרות נשארת אחר-כך בחולון, תל-אביב

ובאשדוד ולא בפריפריה.
רינה רמות
לכן לחייב חברות מצליחות בתל-אביב לצאת גם

לפריפריה ולא לעבוד רק במקום שנוח להן.
טלי צוק
בנושא המכרז, אני מציעה לדחות את הדיון כי

יש גופים נוספים שלא נמצאים כאן ואולי גם

להם היה מה לומר, כגון אירגון העמותות הציבוריות שעוסקות במתן טיפול

לקשישים.
היו"ר ענת מאור
מתי אמור המכרז להתקיים?
גני ללי
ב-14 באוגוסט בשעה 14:00 או 15:00.
היו"ר ענת מאור
אני מבקשת לקבל את המכרז, להעביר אותו

לוועדה עוד היום כדי שיהיה בידינו, וכן את

הבג"ץ. הוועדה תשקול מהם הכלים הפרלנמנטרים שעומדים לרשותה כדי לבדוק את

הבג"ץ, את המכרז, את ההמשכיות לאור ההחלטות מלפני שלוש שנים בעניין



האישורים. כמובן, בכל מקרה אני רוצה להדגיש את הפניה שאני מקווה שבאמת

הדברים שנאמרו כאן אכן יהיו, של מינהל תקין, של מחוייבות לשקול,

ואיזשהו משקל להמשכיות עם יכולת להוציא החוצה את מי שלא עונה על

הקריטריונים או את מי שהתרשל בתפקידו. מי שלא התרשל בתפקידו, היה הלוץ,

תרם ועשה, אני חושבת שיש לזה משקל רב מאוד. שיקול נוסף הוא כמובן עבודת

נשים, וכמובן העניין של יזמויות של נשים. אלה דברים שהם מאוד מאוד

חשובים.
אסתר רייס
אני אעביר לך מיד את מה שאת מבקשת. לא

התכוונתי לעשות כאן דיון על המכרז. הדיון

שהיה כאן מאוד חוטא למטרות. אם רוצים לעשות דיון, זה לא יכול להיעשות

בצורה שכזאת.

היו"ר ענת מאור; על זה אין ויכוח.

אסתר רייס; בצדק את מגבילה אותי בדברי, זה לא הנושא,

אבל אני לא חושבת שהעלינו את כל הדברים.

היו"ר ענת מאור; בעניין המכרז, שום דבר לא נמחק מהפרוטוקול,

הכל נרשם בו ובמחשבות.

אנחנו ממשיכים את הדיון בנושא ההכשרה, בנושא השכר.

מרים בר-גיורא; לגבי השכר טיימתי את דברי. לגבי ההכשרה לא

טיימתי את דברי. לגבי השכר, אמרתי שנעשית

בדיקה לגבי התעריף לשעה, תתקבל תוצאה, ואנחנו כמשרד יחד עם הביטוח

הלאומי לא מעורבים ביחסים בין החברות לבין המטפלות, ולא ניתן לבדוק,

מעבר לתשלום של שכר מינימום, האם הם נותנים לעובדות שכר יותר גבוה או

שכל תוטפת לתעריף לשעה עוברת לחברה כרווח או בדרך אחרת כמרכיב אחר של

שכר.

לגבי ההכשרה. לא אחזור על הדברים כי כולם חושבים שההכשרה מאוד חשובה.

נכנטות נשים שאין להן שום קשר לא לנושא של טיפול ולא לנושא של זקנים,

ובאמת ההכשרה חשובה.

צריך להבחין בין הכשרה לפני עבודה, הכנה לעבודה, שעל זה דיבר רון

בן-יוטף, לבין הכשרה תוך כדי עבודה. להערכתנו היום עובדות 40-30 אלף

מטפלות שחלקן הגדול לא מוכשרות וחשוב להכשיר אותן, והן כבר עובדות. זאת

אומרת, אלה נשים שעובדות וצריך להכשיר אותן תוך כדי עבודה. צריך להבחין

גם כאן בין תוכנית להכשרה שהוכנה על-ידי המוטד לביטוח לאומי במשרד

הרווחה, וכפי שנאמר היתה תוכנית של 106 שעות ועכשיו פיצלו אותה

לתוכניות מודולריות, לבין מי מממן את התוכנית וזאת האבחנה.

כפי שאמרה אטתר, בעבר האוצר אישר להוציא תקציבים של הביטוח הלאומי, של

חוק ביטוח טיעוד לצורך הזה, כאשר היתה תקופה שהוא לא אישר. זה עומד

לבוא לדיון שוב. אנחנו בהחלט בעד, אבל צריך להיות ברור שכמה שנילחם

בעד, זה לא יתן תשובה לכל הצרכים של ההכשרה הקיימים. אם אנחנו מדברים

על מאה קורטים - ואנחנו מדברים על משהו כמו מאה קורטים שניתנו - בכל

קורט אפשר להכשיר שלושים מטפלות, כך שאנחנו מגיעים ל-3,000 כשהיום יש

אולי פי עשר מטפלות שעובדות וזה לא יתן את כל התשובה.



יש כאן שאלות נוספות כאשר אחת השאלות היא באיזו מידה החברות עצמן

תהיינה מוכנות להיכנס, על אף שלא יתיה להן פיצוי, לא להן ולא למטפלות,

על ההכשרה עצמה. זאת אומרת, פיצוי כספי על עלויות ההכשרה עצמה, כי יש

גופים שמכשירים, יש גופים פרטיים וציבוריים שמכשירים ויש להם

תוכניות.

כשמכשירים עובד, בשעות האלה הוא לא נמצא בעבודה, או שזה ניתן בשעות שהן

מעבר לשעות העבודה, וזו בעיה באמת של החברות עצמן, באיזו מידה הן

משחררות או מפצות את העובדות.

אנחנו בעד. זה יעלה בוועדות חוק ביטוח סיעוד שאסתר יושבת בהן, אני

יושבת בהן, ואני חושבת שיהיה אישור לתוספת תקציבית להכשרה, אבל זה לא

יתן תשובה לכל הצרכים והמדינה לא תוכל לממן את כל הקורסים שזקוקים

להם.

טלי צוק; ברשותן, אני אתייחס לשתי סוגיות שהן

המרכזיות כרגע מנקודת המוצא של התפקיד שאותו

אני מייצגת. אני מנהלת את התחום של פיתוח והכשרת כוח אדם באשל, שעוסק

בעצם בקידום הנושא של הכשרת עובדים בתחום הזיקנה. זה אולי הגורם היחיד

שלקח עליו ראיה מערכתית כוללנית בשיתוף הגורמים הממשלתיים הממונים על

הנושא הזה, טווח רחב מאוד של הגעה לכאלפיים איש בשנה בתחום הזיקנה,

וטווח רחב מאוד של תפקידים.

תחום הזיקנה הוא תחום של נשים, מאופיין בכך שנשים הן קבוצה מאוד גדולה

שמועסקת בו. הרבדים הגדולים הם הרבדים של המטפלות בעיקר.

היו"ר ענת מאור; תספרי לכו מה הפעולות שנעשו ומה התביעות.

טלי צוק; הג'וינט מממן במיליון דולר בשנה פעולות

השתלמות והכשרת כוח אדם ועושה זאת בטווח

מאוד רחב של תפקידים. הנושא של המטפלות הוא אחד הנושאים. יש צרכים מאוד

רחבים במגוון תחומים.

בתחום של המטפלות יש רצף רחב שבו מעורבות נשים שהן לא מוכשרות בעבודות

טיפול ומונחות על-ידי עובדים סוציאלים או על-ידי אחיות, החל מבתי האבות

הגריאטריים, ממוסדות שבפיקוח משרד הבריאות, וכלה בשירותי טיפול לבית,

וזה רצף מאוד רחב. אני הייתי מסתכלת על זה כמעל 50 אלף או 40 וכמה אלפי

איש שנמצאים רק בטיפול בית.

היו"ר ענת מאור; לדעתך, בכמה מדוברי

טלי צזלו; אני חרשבת שהמשרדים יכולים להשיב על כך.

משרד הבריאות לא נמצא כאן כרגע, אבל הוא

יכול לומר.
מרים בר-גיורא
עשרות אלפים של מטפלים במערכת המוסדית של

משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

טלי צוק; הדרישות להכשרתן בעצם בצורה מסויימת לא

קיימות. מי שלקח פה אחריות בצורה שיטתית



בשנים האחרונות להכשרה, זה המוסד לביטוח לאומי בונחום של טיפול בית. היו

מספר יוזמות שציינו אותן חברותי במשרדים, וכלה בתוכנית. אנחנו היינו

מעורבים בכתיבת ערכת הוראה לנושא הזה כדי לתונ תשתיות, והיום אנחנו

מתבקשים ומתכננים לבנות עוד פעולות הדרכה. כאשר מדובר על 40 אלף איש

במגזר הזה ועוד 30-20 אלף איש במגזרים האחרים המוסדיים, מדובר

באוכלוסיה שנכנסת לתפקיד שיכול להיכנס כל אדם מן הרחוב לטיפול בזקן,

וזאת ללא איזושהי דרישה מוקדמת, והחינוך במקרה הטוב הוא חינוך תוך

שירות לפרקי זמן מאוד קצרים. זו השאלה שמדינת ישראל צריכה לשאול את

עצמה, האם זה המצב שהיא היתה רוצה לראות בו את הטיפול בקשישים. זו שאלה

גדולה. עם כל המאמצים שנעשים במשרדי הממשלה, אמרה גברת בר-גיורא שעדיין

היא לא רואה איך מישהו יוכל לקחת אחריות על עצמו.

ישנה הפעולה הפורמלית המבורכת של משרד העבודה, אבל איכשהו יש איזשהו

נתק וזו פעולה שמיועדת לאנשים מסויימים שעומדים לעבוד, אבל לא לאלה

שכבר עבדו ונמצאים.

אני רוצה לציין עובדה נוספת שאני יודעת מאירגון הג'וינט, וזה שמכון

ברוקדייל משבוע הבא מתחיל לקיים מחקר בנושא של עובדות סיעוד בתחום

טיפול הבית. מלכה קורזין היא החוקרת. אני חושבת שביטוח לאומי מממן את

זה. מדובר סקירת ספרות, מידע, איזושהי ראיה רחבה שאני מציעה לבדוק את

הנושא בהיבט הזה.
היו"ר ענת מאור
עובדות סיעוד בהשוואה בינלאומית?

טלי צוק; כן. תנאי העסקה והכשרה קשורים. אני מדברת על

ההכשרה בלבד, אבל אני מביאה לידיעת הוועדה

את המידע שנעשות פעולות.

הדילמות הן אמיתיות, אם כן או לא להעניק הכשרה למגזר המטפלות. ישנן

דילמות בין המקצועות השונים, כי אלו עובדים מונחים או עובדים בעבודה

מתווכת. את מעמידה את האוטונומיה שכן או לא תינתן לקבוצה הזו, ואלה הן

דילמות שקיימות ברחבי העולם ולא רק אצלנו במדינה, אבל הן דילמות שחשוב

לציין אותן כי הן מכתיבות את דפוסי ההכשרה ובהכרח גם דפוסי העסקה

וסטטוס חברתי. לכן כדאי לעשות בדיקה עוד יותר מעמיקה של הנושא הזה.
היו"ר ענת מאור
משרד הקליטה, שמענו דיווח שכ-60 אחוז

מהמועסקות הן עולות חדשות. יש לכם מה

להוסיף?
קריאה
לא כעת.
רינה רמות
בעבר מט"ב עשו מספר קורסים לטיפול בקשישים.

הם עשו את הקורסים הרבה שנים לפי היה החוק

ולפני שביטוח לאומי נכנס לתמונה. למען ההגינות צריך להגיד את הדברים

האלה לפרוטוקול.
מרים עמית
ג'וינט עשה הרבה דברים מבורכים בחברה

הישראלית ואני מאוד מכבדת אותו על כך. אני

לא מכבדת אותו על כך שהוא מתחרה, עוזר לעמותות להתחרות בסקטור הפרטי.

זה מיותר. לעומת זאת, אולי תתייחסי ותאמרי מדוע הג'וינט לא יקצה כספים



להכשרת האנשים האלה. הרי הוא מתריס את יהדות העולם. מה מטרה יותר יפה

מלהביא את הכסף הזה לצורך הכשרת האנשים הללו? 60 אהוז הן עולות חדשות

ויש לכם פרוייקטים לעולים חדשים. אני רוצה לספר על רופאים ורופאות

שמשתלבים בענף כי אין להם עבודה בתחום אחר, ולא נותנים להם הכרח.

אני שואלת האם הג'וינט, הגוף שאת משתייכת אליו, רואה את עצמו עוזר

במימון הכשרה? אני מחפשת אמצעים.

שאלה שנייה, למר בן-יוטף. טלח לי שאני סקפטית, אני רק שלושים שנה בענף

הגריאטריה, התחלתי בתל-השומר כסטודנטית לעבודה סוציאלית והייתי מפקחת

במשרד הרווחה וכעת אני מנהלת חברה. אני מכירה את בתי האבות מכל

הכיוונים שלהם. אני מצטערת לומר לך שבקושי אני פוגשת בוגר הקורס שלך.

יותר מזה, אם תראה לי שמשלמים בבתי האבות יותר משכר המינימום, אני

מוכנה לאכול את הכובע שלי כי הן מקבלות שכר כמו שלנו. ההבדל הוא שהן

עובדות עבודה פיזית קשה יותר משום שהן צריכות לעבוד עם אנשים מאוד

מוגבלים, ואם הן היו יכולות לברוח, הן היו עושות זאת. יש להן יתרון שהן

לא צריכות לרוץ לארבעה בתים כדי לכסות מכסה שלמה של משרה. מטפלת שלנו,

כדי שהיא תגיע לארבעים שעות, צריכה לקרוע את עצמה, לרוץ בבוקר לשלושה

מטופלים וגם למצוא קשיש נוסף בשעה 16:00 אחר הצהרים, ואז היא זוכה

להגיע לארבעה מטופלים. בבית אבות יש יתרון כי יש משמרת של שמונה שעות,

תורנויות, חגים וכולי. בגדול, 120 מטפלות שמוכשרות במשך שנה, זה טיפה

בים, הן לא מגיעות לבתי האבות, הן הולכות לקורסים כדי לקבל דמי שיקום

ששה חודשים ואומרות לתחום שלום ומשתלבות בתחומים אחרים.

אני מבקשת, אני מתחננת, תפסיקו לבזבז את משאבי משלם המיסים, ואני אחד

הגדולים שבהם. קחו את ה-600 שעות, היפכו אותם לששה קורסים ותנו לעשרה

אנשים שלנו להשתלב בקורסים שלכם, ותקבלו כבוד ויקר, כי אתם תשלבו

אוכלוסייה שזו הזדמנות שנייה בחיים שלהם. הם יבואו הביתה עם תעודה,

ישימו אותה על הלוח וישתמשו בה.

לא התנגדנו לתעריף המדורג שרציתם להכתיב במכרז הקודם. נכון, אנחנו

מתנגדים שתתערבו בעניינים הפנימיים שלנו, של החברות, אמת. לי היה תעריף

מדורג בחברה.
אסתר רייס
לא דיברתי על תעריף מדורג. דיברתי על הדרישה

ששכר המטפלת ההתחלתי יהיה יותר גבוה משכר

מינימום.

מרים עמית! אי-אפשר לעמוד בזה, לפי התעריף. היום בוגרות

קורס שלי, אני מתביישת לגלות את זה, אני

משלמת אותו שכר למטפלת שגמרה קורס ולמטפלת שלא גמרה קורס, כי אין לי

איפה לתמרן, חיסלתם אותנו באפריל 1997.
היו"ר ענת מאור
למה?

מרים עמית; כשמקפיצים תעריף שכר מינימום ב-21 אחוז

ונותנים לי פיצוי של ארבעה אחוז, אני בחיים

לא הרוווחתי 16 אחוז והפסקתי לכן לעשות פעולות רווחה, אני לא מוציאה את

המטפלות למסיבה פרטית שהייתי עושה להן ושעלתה לי עשרים אלף שקל, אני

מסתפקת במתנות בחגים וזהו.



אסתר רייס; אס כך, למה יש כל כך הרבה חברותו

מרים עמית; זה לא נכון. זה סיפור שישנו על הנייר.

נורית רוזנר; אני רוצה שמשחו אחד יובן. הייתי מציעה שנגיש

תחשיב של עלות מטפלת, של הוצאות חברה, של כל

הדברים, על-מנת שתוכלו לראות שהרווחים שלנו לא רק שהם מינימליים אלא

לפעמים הם גם הפסדים. ברגע שאני נותנת טיפול במושב, כמו שאני נותנת

היום, טיפול למטופל אחד, אני מממנת כל חודש באלף שקל את המטפלת בנסיעות

על-מנת שהיא תגיע לעבודה אצל מישהו שזקוק לזה. אני לא מקבלת על זה שום

פיצוי ושום דבר. כך שזה לא שלחברות יש רווח כזה גדול. לעמותות לעומת

זה, יש הבדל גדול, הן לא משלמות מע"מ. ה-17 אחוז הזה זה סכום גדול והן

יכולות לשלם למטפלת יותר מאשר אנחנו.

היו"ר ענת מאור; כמה עמותות יש היום וכמה חברות?

נורית רוזנר; אני לא יודעת.

קריאת; יש 120 עמותות ציבוריות.

היו"ר ענת מאור; כמה מהסיעודיים מטופלים על-ידי עמותות וכמה

מטופלים על-ידי החברות?

אסתר רייס; זה די שונה. תיום 53 אחוז זה עסקי והיתר לא

עסקי. קודם תעסקי היה קצת יותר גבוה, אבל

הוא ירד. הלא עסקי מתחלק בין מט"ב שהיום היא מגיעה לכמעט 23 אחוזים לא

עסקי, ורוב האחרים הן עמותות למען הזקן, שהן עמותות מקומיות. יש עוד

אירגון ארצי אחד גדול שהוא אירגון שקשור ב"משעו", ויש את עמותת "בבית"

שהיא עמותה מסוג אחר, יש דגם "עזר מציון".

היו"ר ענת מאור; במכרז הזה ישתתפו גם העמותות?

נורית רוזנר; בוודאי.

אסתר רייס; נאמרים פה הרבה דברים שהם לא מדוייקים.

היו"ר ענת מאור; תקבלו אחר-כך את רשות הדיבור כדי שתוכלי

להשיב על הדברים.

אבינועם מוכתר; יש הרבה מטפלות שלא מעוניינות לצאת לקורס,

מכיוון שלא מפצים אותן גם בשעות הריענון

שאנחנו דורשים מהן, שהמוסד לביטוח לאומי ומשרד העבודה מחייב אותנו. גם

כשהן גומרות את הקורס, הן לא מקבלות שום פיצוי על זה. אין דרגה למטפלת

שסיימה קורס, שהיא תקבל תוספת לשכר כזה או אחר. זאת אומרת, יש בעיה

בנושא השכר.

גבי לוי; יש שתי נקודות שאפשר אולי לחבר ביניהן. מרים

בר-גיורא עושה מאמצים רבים שתהיה הכשרה,

לאשל יש מספיק כסף כדי לעזור. אם יתחברו שניהם, זה יכול להביא הרבה

תועלת.



עכשיו יצא מכרז ואני חייתי מאוד מבקש שתהיה הנחיה לוועדה שתתן גם דירוג

לאותה בחורה שסיימה את הקורס. ביטוח לאומי צריך להגיד שמי שמעסיק בחורה

שסיימה קורס, התעריף הוא כזה, והשני יקבל תעריף אחר. זה ידרבן את

החברות לתת את הקורסים האלה.

אני מבקש מאסתר, שהיא הנציגה הבכירה של ביטוח לאומי שיושבת כאן, לבקש

מהמנכ"ל החדש שינחה את הוועדה הבוחרת לתת תעריף כזה ותעריף אחר. זה

ידרבן את אותן מאות חברות לשלוח מאות עובדות להכשרה.

אסתר רייס; אני רוצה להזכיר לכולנו דבר שהוא ידוע,

שההסכם לתת שירותים לזקנים, בעצם המטרה שלו

היא לתת שירותים לזקנים לפי גימלה. גובה הגימלה קבוע בחוק ואין לנו

משאבים או תקציבים נוספים לכך.

היו"ר ענת מאיר; מה הסכום היום?
אסתר רייס
יש קיצבת יחיד מלאה ברמה הראשונה של הגימלה,

וקיצבה וחצי ברמה הגבוהה של הגימלה.

היו"ר ענת מאיי; את יכולה לתת לנו נתון מספרי, כמה זה היום?

אסתר רייס; אני אשלח לך. אני לא זוכרת כרגע.

זאת אומרת, בלי קשר לזה שאין לנו ספק

שהתעריפים צריכים להיות הוגנים ולכסות את הוצאות ההעסקה של המטפלים וכל

העלויות סביב זה, והדבר הזה נעשה, והיתה כרגע בדיקה של משרד סוארי

שהועברה כבר למשרד האוצר שצריך להחליט בעניין הזה, וההוגנות תיעשה

בוודאות.

היו"ר ענת מאיר; מה הפער בין מה שמקבלות החברות לבין מה

שצריך להוסיף להן?

אסתר רייס; הבדיקה של סוארי נתנה נתונים שצריכים לשמש

חומר להחלטות, כי צריך להחליט מה יהיה הרווח

של החברה.

היו"ר ענת מאור; אני מבקשת לקבל לוועדה את דוח סוארי. תודה.

בכל-זאת יש נתונים כלשהם. סוארי לא נותן את

ההחלטות, אבל יש איזשהם נתונים.

אסתר רייס; השורה התחתונה תלויה בהחלטות לגבי אחוז

הרווח שיוקצה לחברות. אני אעביר לך את הדוח

ותוכלי לראות אותו. אני לא יכולה להגיד את השורה התחתונה, כי גם האוצר

צריך לקבל את זה ואולי יש לו הערות נגד.

היו"ר ענת מאור; אולי פעם אחת האוצר יגיד שהוא רוצה להוסיף.

אולי פעם אחת נזכה לבשורה הזאת.

אסתר רייס; צריך לקחת בחשבון שאם התעריף היה עולה ברמה

שהוא מעבר לגימלה, פירושו של דבר שהזקן מקבל



פחות שעות טיפול, וזה דבר שאסור לשכוח אותו. זה לא איזה תקציב לא נדלה

אפשר לתת באמצעותו כל מיני דברים.

לגבי הרווחיות של החברות. תלוי איפה שאתה יושב. יש. קבוצות מאוד גדולות

שתוקפות אותנו ואומרות שהרווח הוא גבוה מדי, יש חברה מאוד גדולה שיצאה

לבורסה והצהירה על רווחים באחוזים מאוד גבוהים בתחום הזה, בתחום של

הסיעוד. יש טענות נגדיות.

היו"ר ענת מאור; מי זאת החברה? אם היא יצאה לבורסה, זה לא

סודי.
אסתר רייס
"דנאל".

הרבה מאוד כלכלנים טוענים שאם התחום הזה לא

היה רווחי, אז לא היה ביקוש כל כך גדול של כניסה לתחום. כך שצריך תמיד

לקחת את הדברים מכל הצדדים ולראות תמונה מאוזנת.

לגבי המטפלות. אני חושבת שזה שיש היום 50 אלף מטפלות שעובדות בצורה

מסודרת עם זכויות סוציאליות ועם פריסה לגבי ההכשרה שלהן, ואולי חלק מהן

יראו בתחום הזה קריירה, זה דבר מאוד גדול שלא היה קודם ותוצר לוואי של

החוק. אנחנו צריכים לראות איך לחזק אותו. בשנת 1988 התחלנו את

הגימלאות. החקיקה היתה בשנת 1986, אבל הגימלאות התחילו משנת 1988 כי

בהתחלה היו רק העברות למשרדים. בכל אופן זה הישג של החוק, אבל הוא לא

פחות חשוב, הוא גם חשוב לנו ואנחנו רואים את החברות בהחלט כשותפים

בהפעלה של הנושא.

היו"ר ענת מאור; מי יכול לתת נתוו על התור של הסיעודיים

היום? האם יש פה מישהו שמעודכן בתור

הסיעודיים שאיו להם מקום בבתי אבות?

נורית ר1זנר: הרבה מאוד.

היו"ר ענת מאור; בטוח שזה מעל אלפיים.

נורית רוזנר; הרבה מעל אלפיים. אם יש כ-80 אלף זקנים, זה

בערך 8,000.
קלאודיה כץ
יש לי שאלה למי שהגיש את הנייר הזה. אני

מבינה שישנן כמה בעיות ואנחנו בהחלט

מעוניינים שהעולים ילמדו ועל אחת כמת וכמה שנשים יעבדו, והעבודה היא

קשה מאוד והתמורה נמוכה מהראוי. אני שואלת בנושא ההכשרה.

היו"ר ענת מאור; את אחרת לישיבה. על זה דנו כל הזמן בתחילת

הישיבה.

קלאודיה כץ את הכנסת כאן 25 אחוז מהעובדים עלות הכשרה.

מזה יוצא שאחרי ארבע שנות עבודה, מאה אחוז

של העובדים עברו הכשרה.

מריס עמית; ענף הסיעוד מאופיין בנטישה. למשל, העולות

החדשות שמשתלבות אצלנו עושות את זה בהתחלה



כי זה מתאים לשפה שלחו, ליכולת שלחו להשתלב, זה מאוד הולם. כשהן מתערות

בחברה הישראלית, כשהו משתלבות בה, הן רוצות ללכת למקצועות שהן הביאו

איתן מארצות המוצא והן נוטשות את המקצוע. אם היא עברה הכשרה, היא הולכת

עם ההכשרה לתחום אחר. אני למשל בדקתי לקראת המכרז שישנו עכשיו כמה

עובדים באו אלי מחברות עם הכשרה, והתשובה היא מעט מאוד. יש נטישה

גדולה, אבל יש גם התייצבות היום בענף. יש מידה מסויימת של התייצבות,

אבל יש נטישה.

טלי צוק; לגבי העמותות המקומיות שטענתי מראש שהן לא

מיוצגות כאן ונאמרו עליהן כל מיני דברים.

העמותות למען הזקן הן גופים שלוקחים על עצמן אחריות ציבורית לפיתוח

שירותים לרווחת הקשיש בקהילה, ובמידה והן מפיקות רווחים כלשהן, אנחנו

רואים פעולות קהילתיות כגון טלויזיה קהילתית, כגון עיתון לקשישים, כגון

מועדונים וטיולים, נא לשים את זה ולרשום את זה. מתן השירותים הוא לא

הייעוד הראשוני כשלעצמו אלא יש להן תפקיד רחב הרבה יותר, וחשוב לציין

את זה.

לגבי מימון ההכשרה על-ידי הג'וינט. ציינתי שאנחנו עוזרים ביצירת

הזדמנויות וקידום נושאים. אני רוצה לציין שבתחום הסיעוד יש לנו קורס

לסגל הבכיר של שירותי טיפול הבית, ואנחנו לא ראינו יותר מחמישים איש

מחברות שמעסיקות אנשים. חמישים איש מכלל החברות מגיעים ללמוד לאורך

שלוש שנים. הסגל הבכיר של החברות האלה, לעומת שירותים אחרים פרטיים

וציבוריים, מאופיין בכך שהוא עדיין לא ציבור לומד שמשקיע בהכשרה שלו

עצמו, שאולי גם תעלה את איכות השירות וגם את פעילות הניהול. אנחנו

עושים קורס לבקרים בשירותי טיפול בית, ואנחנו עושים לבד את הקורס

הזה.

מרים עמית; אנחנו עושים את הקורסים האלה, אנחנו יודעים

לעשות את זה, אנחנו אנשים משכילים.

טלי צוק; אתם יודעים לעשות הכל לבד.

מרים עמית; רצינו שתממנו את ההכשרה.
היו"ר ענת מאור
יש לי שתי אפשרויות. האחת, לבקש ממך לצאת

מהישיבה, דבר שאף פעם לא עשיתי ולא אמרתי את

הדברים. דבר שני, לשיטתך, אם את מעוניינת להשיג משהו, את פועלת בכיוון

הפוך, את פשוט מחבלת במטרה להשיג את הדברים.

קריאה; הסיבה היא שזה כואב מאוד.

היו"ר ענת מאור; אני מבינה שזה כואב. לכן כינסתי את הישיבה,

כדי לראות איך לעזור ואיך להגביר את

המחוייבות של כל הגורמים ולא הפוך.

טלי צוק; אנחנו מאפשרים ומפתחים, וברמה שנייה יש לנו

גם מסגרת מבצעת של קורסים בתחומים שיש בהם

צרכים מיוחדים. אנחנו לא יכולים לענות על כל הצרכים, בוודאי לא של

עשרות אלפי מטפלות.
רינת רמות
אני חושבת שעם כל הכבוד איך לטלי צוק נתונים

על החברות הפרטיות, מי העובדים בהן ומה רמת

ההכשרה של העובדים האלה, ומה רמת השכלתם. היא אמרה דברים שאני חושבת

שהם לא בדוקים, ולכן הם גם פוגעים, אלא אם יש לחי נתונים שאנחנו לא

יודעים עליהם. אני אומרת את הדברים האלה כאחת שכן שלחה לקורסים האלה

עובדים בכירים של החברה.

אני רוצה לציין שוב את העובדה שהקורסים האלה הם בעלויות מאוד גבוהות.

אנחנו לא יודעים איך העמותות עומדות בכך, למרות שעמותות לא צריכות לשלם

מע"מ ולכן יש להן הכנסות יותר גבוהות והן מתחרות על אותו שוק כמו

החברות הפרטיות.

גבי בר-זכאי; מאחר ואני באה מתחום הסיעוד ומהצד השני של

המעסיקים בבתי-החולים, אני רוצה לומר מילה

אחת על הנושא של ההכשרה. אני חושבת שבאמת הנושא של הכשרה צריך לקבל

היבט ממלכתי עם הכשרה מסודרת מקצועית. אי-אפשר לעשות משהו שולייתי

ועל-ידי כך לדרוש פיצוי כספי, אלא שבאמת תהיה הכשרה מסודרת כמקצוע,

כתוכנית אב מדינית לנושא הזה, ואז בהחלט אני חושבת שכל שאר הדברים

ימצאו את הפתרון.

היו"ר ענת מאור; אני רוצה ברשותכם לסכם את הדברים הבאים,

מעבר לזה שאני רוצה להודות על המפגש עצמו,

על החשיבות של הנושאים, ועל היוזמה לדיון.

אני חושבת שהתופעה החיובית הדרמטית שקרתה, שפשוט ציבור הגימלאים, כפי

שפה ציינו, מ-15,000-10,000 גדל לכ-80 אלף. זאת אומרת, זו רק ברכה

לאיכות החיים, להישגי הרפואה, לתוחלת החיים ההולכת וגדלה, אני מקווה

שגם איכות החיים. לכן אין לי ספק שכמו בכל העולם - ואני יודעת את זה גם

מועדת העבודה והרווחה, וכולנו מהשטח - הנושא של איך מטפלים בגימלאים

ואיך מיישמים בצורה נאותה את והדרת פני זקן, הוא חלק מהמחוייבות הכי

גדולה שיש לנו בחברה המודרנית. לכן גם טוב שעוקבים, בודקים ומקדמים את

הדברים.

אנחנו הרי לא יכולים לחייב משרדי ממשלה וודאי לא יכולים לחייב אירגונים

וולנטריים כמו הג'וינט, או כמו שדולת הנשים או כמו החברות, אבל אני

רוצה להגיד מה להערכתי מסתמן ומה הפניות שלי לתשומת לב ולהמשך בדיקה

על-ידי הגורמים השונים.

הנושא הראשון הוא הסטטוס של הסקטור. אין לי ספק שצריך להיות טווח עמוק

יותר, ולטווח בינוני אני לא רואה את זה ארוך, וכאן אני פונה למשרד

העבודה והרווחה ולמשרדי הממשלה השונים ולביטוח הלאומי. אני באה מסקטור

החינוך, כמו שיש מיסוד של סקטור החינוך ויש מערכת הכשרה ומערכת תביעות,

אנחנו יודעים איך אנחנו דור הסנדביץ, בין גידול הילדים ובין דאגה

להורים. זאת אומרת, אין ספק שיש כאן סקטור שלם של גימלאים שתוחלת החיים

מתקרבת לגיל 80, לפחות לגבי נשים, כך שמי שרוצה לפרוש בגיל 60, יש לה

עוד עשרים שנה, וזה כמעט כמו תקופת הילדות. בעצם אדם היום, יש לו חצי

מחייו שהוא תורם וחצי מחייו שבעצם החברה צריכה לדאוג לו.

זו הפניה הראשונה. לבדוק איך כל הענף כולו על המוסדות הממוסדים של

הבריאות, העבודה והסקטור הפרטי י שאני מבינה שיכול להגיע ל-150-100 אלף



עובדים, אבל העיקר זה הגימלאים עצמם, כ-80 אלף - מקבל מעמד יותר

ממוסד.

לגבי השכר. אני גאה על הבעיה שנוצרה עם העלאת שכר מינימום, ואני אומרת

זאת כמי ששבע שנים נאבקת על הצעת החוק הזו יהד עם הברי כנסת נוספים.

אני רואה בזה אהת הברכות החשובות ביותר לכלל המערכת, לנשים בוודאי,

ולנשים עולות עוד יותר בוודאי. זו תביעה חד-משמעית ממשרד העבודה

והרווחה, מהמוסד לביטוח לאומי, ואני לא יודעת למה צריך לחכות לדוח

סוארי. אני שייכת לסקטור של התנועה הקיבוצית וארבע שנים עברו עד שעשו

את ההסדר, אבל עשו אותו מעט מאוחר כי בודקים דברים שהם ברורים מאליהם.

זאת אומרת, חלק מהעלאת שכר המינימום, זה היה ברור שזה תובע מהמעסיקים -

אם זה מעסיק ממשלתי או מעסיק פרטי כמו התאחדות התעשיינים - אחרי חודש

להצמיד את השכר. את החומר לגבי ההצמדה לשכר המינימום הייתם צריכים

להעביר אלי מזמן, כי כך דרשנו לגבי כל סקטור.

לכן אני תובעת ממשרד העבודה והרווחה וממשרד האוצר. אם דוח סוארי הוא

עניין של שבוע-שבועיים, בבקשה, אם לא, קודם כל חייבים לבצע לאלתר את

ענייו ההצמדה, את העלאת שכר המינימום וגם רטרואקטיבית.

לגבי התוספת להכשרה. ללא ספק יש גמול השתלמות. זאת אומרת, השכר מורכב

משכר בסיסי ומקבלים תוספת ותק ותוספת גמול השתלמות. אגב, את כל הדברים

האלה למדתי רק כשהייתי מנהלת בית-ספר, אבל היום כולם יודעים הכל. לכן

אני חושבת שצריך לקבל גמול על ההשתלמות וזה צריך להיות חלק מהשכר.

מבחינה זו אני פונה לביטוח לאומי, כשיהיו המכרזים החדשים, שהדברים

ייקבעו באופן ברור כי זה נראה לי מאוד חשוב.

נושא הפריפריה שהועלה כאן ואני תושבת פריפריה. הדגש הוא שהשירות יינתן

טוב באותה מידה גם בפריפריה וגם במרכז. זה נראה לי מסר מאוד חשוב לכל

העוסקים בעניין. תמיד אמרתי לשרי הבריאות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי שלא

יכול להיות שדמו של ילד בדימונה או בנגבה או בקרית שמונה או בנצרת או

בכל ישוב ערבי או קיבוצי או עיירת פיתוח, יהיה פחות יקר מדמו של ילד

בירושלים או תל-אביב או חיפה. כנ"ל לגבי הקשיש. לכן בכל שיטה ובכל דבר,

מוכרחים לאמץ את זה.

אני לא חושבת שצריך לפנות למשרד העבודה והרווחה לבטל את הקורס הקיים עם

ה-600 וכמה שעות כי אני מבינה שהוא נותן תשובה לנושא אחר. אם אנחנו

עכשיו שומעים שכ-70 אחוז מבוגריו מועסקים, סימן שמועסקים במקומות

חיוניים. אבל אין לי ספק שהרעיון - ואני מבינה שהוא מוסכם - של קורס

יותר קצר, הבנתי מהנתונים פה שמדובר בשש שעות, הוא הכרחי. זאת אומרת,

זה לא זה או זה אלא זה במקביל. לדעתי המחלוקת העיקרית היא מי צריך לממן

ולהרים אותו, כי אין מחלוקת שהוא צריך להיות יותר קצר.

הייתי אומרת שפה הייתי רוצה לפנות לכל הגורמים במושג של ויחלוקו. אני

לא יודעת אם הפניה הראשונה היא שהמדינה לא יכולה להתנער מאחריות. זה לא

שעשו פעם טובה ופתחו מאה קורסים, אלא זה צריך להיות חלק ממערכת שיטתית.

אני פונה פה גם לביטוח הלאומי וגם לאוצר. בוודאי לא יכול להיות ויכוח

עקרוני שחלק מהגימלה יהיה לזה, וזה גם יהיה מעשי, לעשות תוכנית שיטתית

לאורך כל הזמן.



אני לא חושבת שהחברות צריכות להיות משוחררות מחלק מההשתתפות. אם יחליטו

על שקל מול שקל או כל שיטה אחרת, אבל שתהיה שיטה קבועה ולא יתווכחו כל

שנה. כמו שאנחנו תובעים מהתאחדות התעשיינים, כל גורם חייב להכשיר את

כוח העבודה שלו אבל לעשות זאת בשותפות עם המדינה, -עם הממשלה. זה כולל

גם הכשרה בשעות העבודה. אנחנו יודעים שחלק מהבעיה היא איך העובדים

והעובדות יוכלו לקבל משהו. מתארים ממצב שהעובדים עובדים בארבעה בתים,

וזה עומס מאוד גדול על העובדת והעובד. חלק מזה שלא רוצים לצאת להכשרה,

כי זה פשוט נטל מאוד גדול.

אני פונה בהזדמנות זו גם לג'וינט, שאני מעריכה מאוד את עבודתו, ואני

מבינה שבעניין הזה יש פניה, להכשיר לא רק את הסגל הבכיר אלא להרתם

ולתרום, במיוחד בגלל הפער הגדול בהכשרה. זאת אומרת, אלה לא עובדי חינוך

שעושים עכשיו רק השלמת הכשרה. אני מבינה שכוח האדם גדל ל-80 אלף וזאת

תוך מספר שנים קטף, כך שיש עכשיו צורך להכשיר באופן מסיבי עשרות אלפי

אנשים וזה מאוד חשוב. אני פונה לכל הגורמים להרתם לזה.

אנחנו כועד משנה נשמח לסייע אם בהמשך מעקב ואם בהמשך יעוץ. אני אפנה גם

לשרים הנוגעים בדבר. נציגי משרד הבריאות לא היו כאן כי לא היינו מודעים

לקשר, אבל נפנה גם למשרד הבריאות, גם למשרד העבודה והרווחה, גם

לג'וינט.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35

קוד המקור של הנתונים