ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 25/05/1998

מפגש גננות בוגרות קורס לשיוויון ביו המינים בגיל הרך עם שרת התקשורת

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 129

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום ב', כייט באייר התשנ"ח, 25.5.98 בשעה 11:00

סדר היום; מפגש גננות בוגרות קורס לשיוויון

ביו המינים בגיל הרך עם שרת התקשורת

נכהו;

הברי הוועדה; היו"ר יעל דיין

ראובן ריבלין

מוזמנים;

שרת התקשורת - לימור לבנת

בת שבע שטרואכנר - שדולת הנשים

גבי מרים שכטר - משרד החינוך

גב' רינה עדן - מנהלת מחלקת גני ילדים

גבי יעל שפירא - כותבת תכניות לימודים באגף לחינוך

קדם יסודי, משרד החינוך, גננת בנצרת עלית

גבי חיה זויסמן - מפקחת גני ילדים

גבי דליה ורד - מועצת נשים

גבי אביבה הוד - מפקחת גני ילדים

גבי נילי וייל - גננת

גבי ריטה ברקאי - גננת

גבי עדה לצינגר - מרכזת הקורסים של הגננות

גבי זילברמן פנינה - מפקחת גני ילדים

(וכן השתתפו כ-30 גננות)

מנהלת הועדה; דנה גורדון

נרשם על ידי; פרוטוקול ירושלים



היו"ר יעל דיין; אני ארצה לשמוע אתכן, אנחנו נעשה את זה

כשהשדה לימור לבנת תבוא. שתינו עומדות בראש

מועצת נשים ליד עיריית תל אביב. המועצה הזאת הוקמה על ידינו,

כמובן בעזרתה הפעילה של בת שבע. אני חושבת שמתוך שבעים מועצות

הנשים בארץ מועצת הנשים שלנו מצטיינת בפעילות שלה, גם בקשר עם

השטח וגם בהפעלת נושאים בשטח בתחום החינוך, האלימות או בנושא

הבריאות, שבו נעשתה פעילות מאוד חשובה, בתחום. נשים חד הוריות

וילדיהן. אנחנו מקיימים אירועים בקצב ובמגוון שאין שני לו בארץ,

ככל שאני יודעת. תל אביב היא העיר המתאימה ביותר לפעילות כזו,

מכיוון שגם אין התנגדויות וגם יש תמיכה של ראש העיר. ואני בטוחה

שגם בקדנציה הבאה, כאשר יתחלף ראש העיר, אנחנו נשמור על אותה

מתכונת, עם אותו פרסונל שמנהל אותה, ועל אותו תקציב, או תקציב

גדול יותר. מגוון הנושאים, שנע בין נשים יוצרות לנשים מוכות,

הוא גדול מאוד.

כוועדת כנסת אנו מצטרפים כעת למאמץ הנשי בבחירות המונציפליות,

ואנחנו מקווים שתהיה לבסוף גם ראש רשות אשה ושתיכנסנה יותר נשים

לתפקידים במועצות הערים ובמועצות המקומיות. הבעייה קיימת

במקומות אחרים יותר מאשר בתל-אביב.

אני רואה שוועדת הכנסת השיגה הישגים לא מבוטלים, כמו גם מועצת

הנשים. הוועדה הזו קיימת שש שנים בערך, כמעט מתחילת הקדנציה

הקודמת. היא פועלת במתכונת של ועדות וועדות משנה, עוסקת בכל

התחומים שנוגעים למעמד האישה, גם מול משרדי ממשלה שעוסקים בהם:

משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך, משרד הבריאות וכן הלאה, וגם

במסגרות של ארגוני נשים. אין ישיבת ועדה שלא נוכחות בה נציגות

כל ארגוני הנשים ונציגי אירגוני זכויות אזרח.

אין משרד ממשלתי למעמד האישה, וגם אחרי דיונים בנושא חשבנו שלא

טוב שיקום מיניסטריון לענייני נשים, משום שאם יקום כזה, ישימו

בראשו את השרה היחידה בממשלה ויגידו לה לעסוק בענייני נשים.

וממשלות בנוסף, יכולה לקום ממשלת ללא אשה, כמו שקרה בעבר. לכן

הקמנו רשות ממלכתית למעמד האישה, שתהיה מוסמכת ברשות המבצעת.

החקיקה התבצעה בוועדה הזאת.

אנחנו הרשות המחוקקת, ואנחנו עובדים כרגע מול משרדים בודדים.

הרשות ממלכתית שהקמנו שווה במעמדה לרשויות ממלכתיות אחרות, היא

שייכת למשרד ראש הממשלה, מקבל תקציבים, ועובדת גם עם ארגונים

וולונטריים וגם עם משרדי הממשלה הרלוונטיים.

הרשות, שנמצאת בשלב הקמה עכשיו, תחליף את היועצת למעמד האישה

במשרד ראש הממשלה. אנחנו נעסוק מולה בכל מגוון התחומים של מעמד

האישה.

אני רוצה לציין שהנושאים שלנו קודמו מאוד. אולי אנחנו לא מודעים

לזה, אבל אני חושבת שבגדול, המודעות בתקשורת ובציבור לנושא מעמד

האשה על כל הקשור בו - מנושאים שליליים כמו אלימות כלפי נשים

ועד נושאים חיוביים כמו נשים בתפקידים מרכזיים, היא מודעות

גבוהה מאוד. התקשורת נותנת לזה מעמד ומקום כפי שהיא לא נתנה אף

פעם, ואני יודעת שכל ישיבת ועדה בכל תחום מקבלת כיסוי תקשורתי.

היום מתייחסים הזה לא כאל נושא חבוי ומוסתר אלא כאל נושא חברתי

מדרגה ראשונה שכולל קצת יותר ממחצית האוכלוסיה במדינת ישראל. זו

תוצאה של העבודה המשולבת של ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה,

אירגוני נשים, מועצות נשים חדשות וציבור הנשים בכללו, שקיבל

דימוי עצמי מחוזק ופועל בצורה וולונטרית כזו או אחרת.

אנחנו מנסים לשמור על מערכת שמגיעה לכל מקום ונוגעת בכל תחום

ואני חושבת שהתוצאות הן ברורות.



המפגש היום הוא מפגש פרטני יותר. נושא של חינוך לשיוויון ביו

המינים אנו עוסקים כל הזמן. חלק מתכניות הלימודים הנוגעת לענייני

נכנסו בפעם הראשונה למערכת הלימודים, כולל לגני ילדים.

אנחנו מאמינים שראשיתו של השיוויון הוא במערכת החינוך. אי אפשר

להתחיל לטפל בנושא האלימות או הייצוג או בכל נושא אחר הנוגע

למעמד האשה מבלי שכבר בגיל הצעיר תהיה הרגשת שיוויון והסכמה

המוחלטת של שיוויון בין המינים.

בגילים הצעירים, כמו בחלקים מסויימים של האוכלוסיה הבוגרת,

אנחנו עוסקים בדבר הבסיסי של שינוי סטראוטיפים. קיים אי-שיוויון

ביולוגי בין נשים לגברים. האישה בנוייה אחרת מבחינה פיזית

וביולוגית ואולי גם מבחינה נפשית. אולי הדבר המרכזי המייחד אותה

הוא האימהות ההריון וכל מה שנובע ממנו.

יש גם נושאים אחרים, שקשורים יותר לבריאות וכוי, שמייחדים נשים,

אבל העובדה היא שבכל החברות בעולם, גם החברות שמיישמית שיוויון

יותר מאיתנו, הסטראוטיפים המוקדמים קיימים, והנסיון לשנות אותם

לא נעשה בצורה כוחנית. לא הייתי מחייבת ילד לשחק בבובות וילדה

לשחק בטרקטורים כדי שיבינו מהתחלה שהסטראוטיפים לא קיימים

במציאות. אבל הדבר החשוב ביותר בשיוויון הוא שילדים וילדות

יבינו שיש להם את זכות הבחירה. ההזדמנות צריכה להיות שווה. אסור

להכתיב לו או לה - לא בבתי הספר היסודיים ולא בתיכוניים, את

המסלול שלהם בחיים, את המעמד שלהם בחיים. אסור להכתיב לילד

ולילדה בגיל הצעיר איך היחסים ביניהם צריכים להיות מבחינת מהות,

וסמכות, ואדנות, וקניין, וחגם לא לחייל ולחיילת בצבא, אל

הסטודנטית והסטודנט במוסדות החינוך, ששם השיוויון הוא אולי

הגדול ביותר. רק אחר-כך כשנשים נכנסות למעגל העבודה ולנישואין

וכן הלאה הן מתחילות להיתקל בבעיות של אי שיוויון. בשוק העבודה,

אנחנו עדיין רואים פערים של שלושים אחוז; אינני מדברת על המקצוע

שלכן או על מקצועות שהמרכיב הראשי בהם הוא נשים. אגב, קיימת

תופעה לא רצוייה שאנו קוראים לה פמיניזציה של השכר, במקצועות

שהמרכיב הראשי בהן הן נשים. במקצועות אלה השכר נמוך בהשוואה

למקצועות אחרים.

זה כולל גם את המקצועות של משפטים. יש היום בפרקליטות ובמשרד

המשפטים יותר נשים מגברים. הדבר יצר שם פמיניזציה של השכר ושל

תנאי העבודה, כתוצאה מזה מתגבר הכח הנשי, משום שגברים לא רואים

במקצוע אתגר ומסלול קידום מספק, ואז נוצר קיפאון. בקידום אין
קיפאון, נשים מחזיקות תפקידים בכירים
מבקרת המדינה, פרקליטת

המדינה; תשעים אחוז מפרקליטות מחוז הן נשים, ובמשרד המשפטים יש

כפי שאמרתי יותר משישים אחוז נשים.

יש לנו מצב דומה בכח ההוראה, אצל גננות, אחיות. במקצועות

הבריאות, החינוך ובמקצועות נשיים, אנחנו רואים פירמידה טיפוסית

של מיעוט נשים בקודקוד.

יש מקצועות בהם יש לנשים רוב מאסיבי, שמונים-תשעים אחוז, בשירות

המדינה, וככל שעולים בפירמידה מספר הנשים מצטמצם. כאשר אנחנו

מגיעים לקודקוד הפירמידה, אנו רואים שיש רק אחוז או שניים של

נשים, לעומת תשעים אחוז בתחתית. במקצועות הבאים חל שיפור בשנים

האחרונות, אך עדיין אין שוויון לנשים: מפקחים, מנהלי בתי ספר,

מנהלי מחלקות בבתי חולים, מנהלי בתי חולים, מקצועות באקדמיה.

לתופעה של מיעוט נשים בראש הפירמידה 'תיקרת הזכוכית של

הפירמידה'. באיזה שהוא שלב קיימת 'תיקרת זכוכית' שפשוט עוצרת את

ההתקדמות.



שיפרנו את המצב ע"י חקיקה. יש חוק בנדון שעבר לפני שנתיים,

ואנחנו דואגים ליישום שלו, שמחייב את שירות המדינה לקיים ייצוג

נשים הולם בארבע הדרגות הגבוהות של השכר, בהן מורגש החסר של

נשים. אחוז הנשים עלה משישה אחוזים לעשרים וארבעה אחוזים במשך

השנתיים לקיום החוק.

אותו חוק היה נכון לגבי דירקטוריונים, תאגידים, גם ממשלתיים,

וגם עירוניים, וקרה מקרה שהחוק לא קויים, זאת אומרת התפנה מקום

במקום עבודה שהיו בו מעט מאוד נשים, והחליפו א"ת העוזבים בגברים.

המקרה הגיע לבג"צ, בג"צ פסק לטובתנו, ומאז זה מתנהל פחות או

יותר בסדר. עכשיו המספרים מדהימים. אין לי את האחוזים

המדוייקים, המספר עלה מארבעה-חמישה אחוז לעשרים וחמישה, שלושים

אחוז.

הכשירו נשים לתפקידים בדירקטוריונים. יש נשים שיש להן הכשרה

בסיסית למכרז, אבל הן צריכות הכשרה בגלל חוסר ניסיון. כאשר

נכנסות נשים לתפקידים כאלה, בדרך כלל הבעיה פוסקת, כלומר, כאשר

מתפנה מקום, לא מחליפים את המתפנה בגבר אלא מחליפים באשה אחרת.

אנחנו, כנשים, צריכות לשמור על מאגר מתאים כדי שתהיה אספקה

למקומות שמתפנים.

חייבנו גם את כל ועדות המכרזים בשירות המדינה בדרגות העליונות

ואת הוועדה למינוי דירקטוריונים שתהיינה בהם נשים, משום שלא

יכול להיות שביישום חוק של ייצוג הולם לא תהיינה נשים במכרזים.

קורה שעושים כל מיני חוזים אישיים ועוקפים את החוק.

אני מנצלת את הזמן לספר לכן על העבודה הכללית שלנו, כי לפי דעתי

הפעילות שעשיתן בקורס שעברתן חייבת להיות מלווה בתפיסת עולם,

ועליכן לדעת מה ההשלכות לפעילות. ברור שילד שנכנס אליכם לגן,

אפילו אם הוא יעבור את כל התכנית שאתן אמונות עליה, ואני מניחה

גם מסכימות איתה, הוא יצא אחר כך למסגרות אחרות, ואנחנו צריכים

לזרוע את הזרעים לשיוויון. בגן-הילדים, שזו המסגרת הראשונה

שהילד והילדה נמצאים בה. גם אם הילדים יעברו את כל התוכנית שאתן

אמונות עליה, הוא ייצא אחר-כך למסגרות אחרות.

אני רוצה בשלב זה לשמוע כמה מילים על הקורס שעברתן, ולשמוע גם

מנציגי משרד החינוך ומהיחידה לשיוויון.

בת שבע שטראוכנר; נמצאות פה זה שלושים וחמש גננות שעברו השנה

את הקורס המדובר שכלל, חמישים ושש שעות

בסמינר הקיבוצים, בחסות משרד החינוך וסמינר הקיבוצים ובשיתוף

פעולה ודחיפה של מועצת הנשים.

יושבת כאן גם דליה ורד שהיא חברה בוועדה לחינוך לשיוויון בין

המינים, ושלוש מתוך ששת המפקחות של הגננות, ועדה, שהיתה רכזת

הקורס.

היו"ר יעל דיין; יש לי שאלה טכנית: האם יש תכנון להמשכיות;

האם בקורס הבא תהיינה שלושים וחמש גננות שלא

עברו את הקורס?

בהתחלה עבדנו במודלים, בעיקר בבתי ספר, גם בבתי ספר תיכוניים

בייעוץ מיני, חינוך נגד אלימות ונושאים אחרים.

מודל קיים כדי לבנות ממנו לקחים ומערכת של היסקים, אחרת נשארנו

עם מודל בלבד. הכוונה במודל היא להרחיב אותו, אחרת אין כאן רווח

אמיתי.

אבקש ממך כמה מילים על הקורס.



עדה לצינגר; אני מרכזת במשרד החינוך גם את פרוייקט

שיוויון אלפיים, שמשמעו שיוויון בחטיבות

ביניים. יש ארבע חטיבות ביניים שזו השנה השנייה שאנו מבצעים בהן

את המודל הזה, והשנה התחלנו גם להעביר את הקורס הזה של גננות.

נמצאת פה רינה עידן, מנהלת המחלקה לגני ילדים בעיריית תל אביב.

אנחנו מאוד מקווים שאתם תעזרו לנו כדי שנוכל להמשיך לעבוד גם

בשנה הבאה בבתי הספר.

בתי הספר הם בית ספר ערבי מוסלמי תמרה, בית-ספר בכפר סבא, בית-

ספר בירושלים ובית-ספר בבאר טוביה. יש לנו מיגוון מאוד מעניין

של חטיבות ביניים. יש לנו יומיים השתלמות שאליה אזמין אתכם.

אני גם מרכזת ומנחה את הקורס של הגננות שהוא קורס ראשון וייחודי

בארץ, על סמך הניסיון שלנו בתיכון, אני חושבת שנכון יהיה אם

הגננות תדברנה ותעדנה בעד עצמן, איך הן התחילו את הקורס, איך הן

הגיעו לנושא, מה הן חשבו עליו ואיפה הן נמצאות היום. חלק מהן

אמרו שהן היו מאוד רוצות להמשיך את הקורס, ושחמישים ושש השעות

לא הספיקו. אתן להן את רשות הדיבור ואחר כך, אם יהיה צורך, אני

אוסיף.
שרת התקשורת לימור לבנת
אני רוצה לשאול אם עבדתן לפי חומר

כתוב.

עדה לצינגר! על סמך הנסיון שלנו עם בתי הספר בנינו תכנית

של הרצאות שנראו לנו רלוונטיות וסדנאות

שהנחיתי, בעזרת שרה אופק. דורית ריטר חוקרת את הקורס הזה לעבודת

דוקטורט והיא תסיק מסקנות במהלך העבודה.

ועדת הערכה מטעם שר החינוך מלווה את הפרוייקט שלנו.

היו"ר יעל דיין; קבענו פגישה עם שר החינוך. אבקש גם ייצוג של

פרוייקט שיוויון אלפיים של בתי הספר בישיבה

הזו, וגם ייצוג שלכן, שיביא מסקנות. נעסוק בהרבה דברים בישיבת

הוועדה שתדון בנושא שיוויון בין המינים בכל ההיקפים שלו במערכת

החינוך. אבקש משני הגורמים האלה להיות נוכחים.

יעל שפירא; אני עובדת בשני מקומות במשרד החינוך, באגף

לחינוך קדם יסודי ככותבת תכניות לימודים,

ובנצרת עלית כגננת.

אני מתארחת בקורס דרך גבי נאוה שגב שהיא הממונה עלי במשרד

החינוך, הגעתי מתוך מודעות ברורה לצורך בשיוויון הזדמנויות בכלל

ובין המינים בפרט, ומתוך הצורך להביא את המודעות הזאת אל

היישובים המרוחקים ממרכז הארץ. נוכחתי לדעת שקיימים פערים לא רק

בין המינים אלא גם בין המחוזות ובין היישובים והאוכלוסיות

השונות וקיים צורך אמיתי להגברת המודעות, הידע והמידע השוטף.

אני כותבת היום מתאם בין המסרים הסמויים, בין הסטראוטיפים

בתרבות הישראלית לבין דפוסי חשיבה של ילדים, קיים מעט מאוד חומר

נגיש כתוב בעברית. יתכן שקיים אבל אינו נגיש. קיים צורך גם

להקמת מרכזי מידע, ספריות, או להעשיר את הספריות הקיימות במידע.
היו"ר יעל דיין
אנחנו נקדיש לנושא הכללי והחברתי ישיבת ועדה

ואני מקווה שיהיו בה חברות וחברי כנסת אחרים,

וכן שיהיו תוצאות וכוי לפן המחקרי. אנחנו נשב על זה בנפרד.

הייתי רוצה יותר על הקורס עצמו.



יעל שפירא; הקורס עסק בשלושה תחומים: תחום אחד - הגברת

המודעות לבעיות הקיימות, התחום השני - העשרה

במידע קיים על סמך מחקרים.

היו"ר יעל דיין; בני כמה הילדים שנמצאים בתכנית?

יעל שפירא; גילאי שלוש עד שש. החלק השלישי עסק בתהליכי

יישום. זה היה חלק סדנאי" שבו חיפשנו דרכים

ליישום, כאשר בהחלט פתחנו מעגלים. תהליך היישום יימשך עוד הרבה.

שרת התקשורת לימור לבנת; מה השתנה קונקרטית תוצאה מהתוכנית?

האם חל איזה שהוא שינוי בהכוונה,

בתוצאה או בגישה, בפינות השונות בגן? למשל בפינת הבובות, המטבח,

פינת המחשבים או האלקטרוניקה? אני רוצה להבין את השינוי ברמה

המעשית, היום-יומית.

החלק המעשי מעניין אותי הרבה יותר מהחלק התיאורטי.

כאשר הבת שלי היתה בגן, שלחו אותה בדרך כלל לפינת הבובות. היום

היא בכיתה גי, ומעניין אותי לדעת האם בספרי הלימוד שלה כבר

פונים אליה בלשון שווה ולא סטראוטיפית. מעניין אותי לדעת, וזהו

הדבר המרכזי כאן, האם בשאלות החשבון שהיא מקבלת, כמו שאלות

אחרות, כבר לא מציגים תמונות סטראוטיפיות כמו; 'אמא הלכה לקנות

בשוק ו'אבא חזר מהעבודה וקרא עיתון' או דברים מהסוג הזה.

זה מה שמעניין אותי, ולא רמת הכותרות או העקרונות.

השאלה היא ביישום העקרון. השאלה היא מה קורה בשטח ואיך מקדמים

את המצב, כדי שבשנת אלפיים יהיה לנו שיוויון ולא נצטרך לחכות לו

עוד אלפיים שנה. יש לברר איך השפיע הקורס מבחינת יישום הגישה של

הגננות כלפי הילדים בגנים ואיך משרד החינוך, מעבר לפיילוט של

ארבעה מקומות, שהוא חשוב בפני עצמו, נערך לענין הזה. מעניינת

אותי הרמה המעשית, יומיומית של הכתוב בספרי הלימוד, של ההכוונות

בכיתה, ושל המסרים שמועברים ע"י המורה או הגננת בכל משפט שנאמר

לילדים.

היו"ר יעל דיין; כפי שאמרתי נקדיש לבתי-הספר ולפרוייקט שוויון

אלפיים ישיבה נפרדת.

אני מבקשת לציין שבוועדה יש רוב לגברים, משום שאין מספיק נשים

בכנסת למלא ועדה של חמישה-עשר איש. הפעילות של הגברים בוועדה

משתווה לפעילות הנשים.

אני מבקשת מהגננות להתייחס לשאלה של השרה לימור לבנת. אני מבקשת

מהגננת בשטח לספר על משמעות הקורס עבורה ועבור הילדים שבפיקוחה.

גננת; אני גננת בשטח, בחינוך מיוחד בתל אביב. אני

רוצה לומר מה הקורס תרם לי. רוב הנשים הגיעו

לקורס מבחירה, אלה אנשים בעלי מודעות לנושא.

גם אני מחשיבה את עצמי כבעלת מודעות גבוהה לנושא.

על אף המודעות, הבחנתי בשינוי שחל בעבודה שלי. הקורס חידד את

המודעות שלי והשפיע גם על ההתנהגות. אני לא מייחסת את השינוי

דווקא למיקום פינת הבובה אלא בשינוי התפיסה ובהתייחסות לאירועים

שונים המתרחשים בגן.

את ספרי הלימוד אני לא יכולה לשנות אבל כשמגיע אליי ספר עם מסר

לא שיוויוני, אני מסבירה את המסר, גם דרך התמונה שלא כל כך

מוצאת חן בעינינו.



לכן אני חושבת שזה מגיע לידי ביטוי. אבל בנוסף צריך לחשוב על

אפשרית לפתוח קורסים, שלא נתונים רק לבחירה, ובתדירות גבוהה

יותר. צריך לחשוב על העמקת הדיון.

שרת התקשורת לימור לבנת; את יכולה לתת לנו דוגמא אחת להשפעה של

הקורס?

גננת; היה טוב אם הייתן רואות "את ההשפעה בעבודות

שהגשנו. מנסיוני האישי זה בא לידי ביטוי

בשטח.

גננת; שמי נינה פלג, אני גננת ברמת אביב גי, לילדי

חובה וטרום חובה.

לדוגמא; עד עכשיו הקוביות היו נחלת המשחק של הבנים בלבד, היום

אנו חושבים איך לגרוס גם לבנות לשחק בקוביות. המגמה שלנו היא

ליצור פעילות ומשחק משותפים לבנים ולבנות כאחד. לדוגמא: הבנות

והבנים מחליטים לבנות ביחד בית חלומות. בפינה יש אביזרים נלווים

שאנו מעבירים מפינת הבובה או המשפחה.

עוד דוגמאות; ב'פינת הבובות' שמנו יותר בגדים של גברים, נעלי-

צבא וטלויזיה. מרגישים שחל שינוי, כי יש לא רק שיוויון

הזדמנויות בין המינים, אלא גם יש שיתוף ביניהם.

ביפינת הרופא' יש לעיתים ילד-רופא ולעיתים ילדה-רופאה; לפעמים גם

ילד שמחשק בתפקיד האבא הולך לטיפת חלב או לרופאה.

בזכות הקורס יש לנו לגיטימציה ליישם את השינויים. כיום אני לא

פונה דווקא לאם בבקשה לאפות עוגה.

יש היום הרבה ילדים למשפחות חד הוריות, ואנו מתאימים עצמנו למצב

הזה. הראייה שלנו השתנתה.

שרת התקשורת לימור לבנת; איך ההורים מגיבים? את מקבלת תלונות?

גננת; חסרה לי עבודה עם ההורים. עשיתי עבודה בנושא

השפעה של אם על בתה וחילקתי דפי שאלון

לאמהות. אני חושבת שאם נזרע את הזרעים הראשונים של שוויון בגן,

תהיה לזה השלכה. יש לנו תפקיד גדול בשטח, אבל אנחנו צריכים

העשרה, ספרות מתאימה, יותר אביזרים ומשחקים מתאימים, למשל שיהיו

גם בובות ממין זכר.

היו"ר יעל דיין; האם קרה שהרגשתם שהורי הילדים זקוקים להכוונה

משום שהילד מקבל בבית מסרים אחרים ממה שאתם

מנסים להעביר לו?

גננת (דרום ת"א); בעבודת הסיכום שלנו עשינו השוואה בין הילדים

בנחלת יצחק לילדים במחניים ותפיסתם לגבי

התפקידים בבית. ראינו הבדלים מאוד משמעותיים. עבודה עם ההורים

חשובה אף יותר מעבודה עם הילדים. צריך למצוא איזו שהיא מסגרת

להדרכת אמהות בדרום ת"א. שיהיו מודעות לכך שהן שוות לבעלים

שלהן. לדוגדמא; אם הן רוצות לצאת לעבודה, הן לא צריכות לקבל את

האישור של הבעל. הדברים האלה באם לידי ביטוי בגן.



היו"ר יעל דיין; מה קורה לילד שנקרע בין המסרים שאת מעבירה לו

לבין המסרים שהוא מקבל בבית?

גננת (דרום ת"א); בדרום ת"א רואים בגן הילדים משתי אוכלוסיות.

קורה הבדל מאוד משמעותי במשחק הדרמטי. ילדים

של אמהות עובדות או בעלות תפקיד, מחקים את הקורה בבית. ילדה

לאמא שלא יוצאת לעבוד, משחקת בבובות, בבישול, בניקיון. המשחק

בגן מבטא את מה שקורה בבית, וצריך להגיע להורים, בקבוצות או

בדרך אחרת.

ראינו שרוב האמהות בנחלת-יצחק עובדות, ובמחניים, לעומת זאת,

רובן לא עובדות. אנחנו ראינו בנחלת יצחק, שכאשר יש אמצעים

כלכליים, עוזר או עוזרת מבצעים עבודות בית. וכאשר מישהו נשאר

בבית יש חלוקת עבודה שווה בין ההורים.

בנוסף לזה ראינו שהשיוויון מתבטא בכמות הזמן שנשים נמצאות מחוץ

לבית לעומת הגברים. אם האם חוזרת לפני האב, מוטל עליה יותר נטל

ממנו.

בדרום תל אביב בדרך כלל כל עול הבית מוטל על האמא, גם אם היא

עובדת. בדרום תל-אביב הסבא או הסבתא מקבילים לעוזרת בנחלת-יצחק.

היו"ר יעל דיין; יש משתתפת מיפו, מגן ערבי?

יעל שפירא; הגן שלי הוא גן מעורב, בנצרת עלית. לא ראיתי

פערים בין תגובות ההורים היהודים לבין תגובות

ההורים הערבים משום שאוכלוסייה הערבית שמתגוררת בנצרת עלית

שייכת, בדרך כלל, לרובד תעליון מבחינת ההשכלה והמודעות שלהם

גבוהה מאוד.

יחד עם זאת, קיימים פערים בין המסרים החינוכיים לבין המסרים

שהילדים מקבלים בבית. אנחנו צריכים להתקדם בצעדים קטנים מאוד.

גננת בגן דתי; הגן שלי דוני, אבל ההבדלים לא מתבטאים בגן.

תיו"ר יעל דיין; במה מתבטאת; הדתיות שלו?

גננת בגו דתי; הילדים חובשים כיפה ומתפללים אבל הם באים

מבתים לא דתיים. מורידים את הכיפה כשבאים

הביתה. ההורים בוחרים בגן הזה או בשל קירבה לבית או מכיוון

שהגננת מוצאת חן בעיניהם.

היו"ר יעל דייו; מבחינת התורים אין הבדל. יש כאן גננת או

גננות לילדים שהוריהם דתיים?

הגנים הדתיים העצמאיים ודאי לא נכנסים לתכנית משרד החינוך, אין

שום השפעה עליהם.

יש לכם נסיון עם אוכלוסיה דתית בנושא הזה?

רינה עדן; התחיל ניסיון בדרום הארץ בבתי ספר ממלכתיים -

דתיים שיכנסו לתכנית בשנה הבאה. כבר התחלנו

לקיים שם מו"מ.

היו"ר יעל דיין; וגני ילדים?



רינה עדן; בגני ילדים אני עדיין לא מעורבת.

קריאה; זה לא מקרי שגננות דתיות בחרו לא להשתתף

בהשתלמות הזאת. גם המפקחת שלא יושבת פה לא

עודדה את זה. אותו הדבר לגבי האוכלוסייה הערבית.

באוכלוסיה הזאת צריך לעבוד קשה מאוד. כל הגננות שיושבות פה

התנדבו. זה לא מדגם מייצג, כמו שאמרה פה אחת הגננות, והמגזר

הדתי לא ביקש להשתתף.
היו"ר יעל דייו
יש נושאים שהרשת הממלכתית דתית אינה מוכנה

לקבל בתכנית הלימודים.

קריאה; נקודה נוספת לגבי הדתיים. מתחילת השנה ניסינו

קרוב לחצי שנה להיכנס לבית ספר דתי. היו לנו

כל מיני נסיונות -

היו"ר יעל דיין; ניכנס לנושא הזה בשיחה עם שר החינוך.

שרת התקשורת לימור לבנת; משפט סיכום אחד בנוגע לעניו הזה.

כשראש העיר הקים את מועצת הנשים וביקש

ממני ומגב' יעל דיין לעמוד בראשה, חשבנו רבות מה אפשר לעשות

מלבד לקיים ישיבות ולדבר. בת שבע שטראוכנר - מזכ"ל המועצה,

קידמה את הנושא וזו הזדמנות להודות לך, בת שבע שטראוכנר.

היו"ר יעל דיין; הבטחתי לה בדברי הפתיחה שלי שהיא תמשיך

לקדנציה הבאה.

שרת התקשורת לימור לבנת; אני לא יודעת אם את יכולה להבטיח, זה

מתוך הנחה שרון חולדאי יבחר.

היו"ר יעל דיין; אין מועמד אחר.

שרת התקשורת לימור לבנת; אני מצטרפת להתחייבות של יעל, אלא

אם כן נמצא מקום שבו תוכלי להפגין

ביתר יעילות את הכישורים והיכולת שלך. אני כחושבת שזה מאוד

חשוב.

בת שבע שטראוכנר; תודה רבה.

שרת התקשורת לימור לבנת; חוסר השיוויון מפריע לי תמידית כאדם,

כאישה, כאם. אמנם יש פה ושם שינויים

קטנים לטובה בתוך מערכת החינוך, אך הם לא מספיק מורגשים

ומשמעותיים.

משרד החינוך צריך לפעול בתוך תכניות הלימודים, בספרי הלימוד.

הוא לא עושה את זה באופן מאסיבי.

והדבר החשוב השני הוא להגביר את המודעות, הן בקרב סגן ההוראה

למיניו, הן בקרב ההורים והן בקרב הילדים עצמם, החל מגיל הגן.

בלי האינטרקציה הזאת דבר לא ישתנה. אולי יהיו מעט ילדים

שירוויחו מהענין אבל בסופו של דבר הם יהיו יותר מבולבלים.



אז אני רק רוצה לבקש מכל הגורמים שיושבים כאן, לא להפסיק את

הפעילות ולהמשיך איתה בשנה הבאה. אני רוצה שתהיה התחייבות ברורה

להמשיך ולהרחיב את התוכנית בשנה הבאה ואלה שטרם התחילו וירצו

להצטרף שיוכלו להצטרף.

אני רוצה שתהיה התחייבות ברורה בוועדה לעניין הזה להמשיך את

התהליך הזה. נכון שמדובר רק בצעדים ראשונים אבל כל צעד גדול

לאנושות מתחיל באיזה שהוא צעד קטן של האדם, וא.נחנו בהחלט נדחוף

ונעודד. אני וח"כ יעל דיין פועלות כל הזמן בשיתוף פעולה. אז

יישר כח לכולם.
ראובו ריבלין
ביקשתי להשתתף בישיבה כי השתתפתי בישיבות

קודמות שבהן הגענו לדבר על נושא השיוויוניות

של נשים, חיילות בצה"ל. רציתי לשמוע על ההתקדמות בנדון.

מרים שכטר; רשמית אתחיל את תפקידי בספטמבר, בינתיים

התחלתי בחפיפה לנאוה סגן שפועלת בנושא כמה

שנים.

כמו שח"כ יעל דיין אמרה קודם יצרו מעין מודל של ארבעה בית ספר

מגוונים, באוכלוסיות שונות, שהיוו למעשה פיילוט ללמידה, הערכה,

צפיה והדרכה מאוד אינטנסיביות.

לקראת שנה הבאה אנחנו מעוניינים מאוד להרחיב את התכניות בנושא

ויישומו וכמו כן לפעול גם בבתי הספר השונים, עם האוכלוסיות

השונות, בתחומים שונים, ולצאת מנקודות מוצא שונות.

שיוויון בין המינים הוא חלק מערך השיוויון והדמוקרטיה מצד אחד,

ומצד שני יש התייחסות לפדגוגיה הפמיניסטית, שהיא מאוד משמעותית.
ראובו ריבלין
אני רוצה לשאול, האם במערכת יש התנגדות

מוקדמת? אני מבין שהנסיון הזה היה נסיון

התנדבותי, וראשוני בלבד. אם במערכת היו יודעים על הניסוי הזה,

האם היא כמערכת, מתנגדת לדבר כזה?
מרים שכטר
למה אתה קורא מערכת?

ראובו ריבלין; מערכת החינוך, תבוא מערכת החינוך יכולה לומר:
תשאירו את המתכונת הקיימת
פינת הבובות ופינת

הקוביות, אנחנו חושבים שהמצב צריך להישאר כמו שהוא כדי לא

לבלבל את הילדים.

אם יוצרים מצב מכוון מגבוה שבו ילד לומר לחיות במערכת יחסים בין

בנים לבנות בדרך אחרת ובאורח אחר מהאורח שהוא מורגל אליו בבית,

הדבר יכול ליצור קונפליקטים אדירים ברגע שהוא חוזר מהמסגרת

החינוכית הביתה.

גננת: בעניין משרד החינוך, אמנם היינו כאן, וישבו

איתנו רכזות מהעירייה, אבל מלבד הפגישה

הראשונה אף אחד ממשרד החינוך לא ישב איתנו.
בת שבע שטרואכנר
הקורס של שיוויון בין המינים בחינוך בגיל הרך

הוא פרי יוזמתן של השרה לימור לבנת וח"כ יעל

דיין. הן הצליחו לעניין אותי ברעיון הזה, ואני הובלתי למעשה את

המהלך, תוך קשיים פיננסיים עצומים. קורס כזה עולה כסף.
ראובן ריבלין
אני מדבר על העניין הקונספטואלי. האם יש פה

מפקחות? תסבירו לי איך הסתכלתן על זה לפני

כן, ואיך אתן מקבלות את זה עכשיו. האם נתתן בכלל דעתכן לנושא

הזה? מתי ההתייחסות?

אביבה הוד! אני חושבת שנתנו את דעתנו על כך. ראשית, בת

שבע שטראוכנר פנתה אלינו והציעה להביא את

הנושא בפני גננות תל אביב. קיבלנו זאת בברכה, ובשנה שעברה נערך

יום עיון לכל שלוש מאות גננות תל אביב, ולאחר מכן ניתנה להן

האפשרות להשתתף בקורס במימון משרד החינוך, שבו השתתפו כשלושים

גננות.

אמנם לא השתתפנו פיזית בקורס אבל ידענו מהם התכנים, הנושאים,

והיינו שותפות לכל המהלך. כשהמטרה היתה בהחלט ליישם את הדברים

שהן למדו בקורס.

בגדול אנחנו שייכות לאגף לחינוך קדם יסודי. יו"ר האגף, הגב'

דליה לימור קיבלה בברכה את הקורס ועודדה.

ראובו ריבליו; איך תפסתם את הנושא הזה לפני שנתיים? האם

הייתם עירניים אליו או שהנחשוניות הן אלה

שעוררו את הנושא ואמרו "בואו נקפוץ למים הסוערים"?

אביבה הוד; אני חושבת שהנושא כבר הועלה לפני כמה שנים.

במחלקה לתכניות לימוד של האגף לחינוך קדם

יסודי יצאה תכנית כתובה, אני חושבת ארצית, לגננות עם ערכת

תמונות, וכל הגננות קיבלו אותה.

החידוש בתוכנית הנוכחית הוא פה שיש קורס ויש ליווי. כשיש ליווי

יש יותר אפשרות ליישם.

אני מקווה שנרחיב את ההשתלמות ושנקיף בהדרגה את כל מערך הגננות.

ואם יש מחקרים שמלווים את התוכנית והם יגיעו לאגף, זה יתפתח

בהדרגה.

הייתי מציעה לאנשי משרד החינוך, להכניס את התוכנית גם למורות

וגם לסמינרים, שכבר לגננת שיוצאת מהסמינר תהיה העשרה.

ראובן ריבלין; האם זאת מהפכה או שזה תהליך?

אביבה הוד; אני חושבת שזה תהליך.

זה חייב להיות תהליך כי מהפכה תבלבל את

הילדים. הם ילדים קטנים.

ראובן ריבלין; עוד מפקחת רוצה להוסיף משהו?

זילברמן פנינה; אני חושבת שלא מדובר במהפכה מפני שכולנו באנו

מדור שחונך בצורה מסויימת, אבל תהליך ההפנמה

אורך זמן רב.

לגבי השאלה של השרה לימור לבנת על דברים ישומיים שרואים בגן

הילדים או מהפכות גדולות כתוצאה מהקורס, אני חושבת שהדברים האלה

לוקחים זמן.

הייתי בקשר עם גב' בת שבע שטראוכנר ועם המארגנות. הושקע ידע

אקדמי, גייסו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה לקורס.

עצם המודעות, כמו שאמרה הגננת, זה הנדבך הראשון.



לגבי החלק היישומי, אני מאוד מקווה שבשנה הבאה התוכנית תמשיך

ואנחנו נוכל לראות ניצנים ראשונים של התהליך שפתחנו בראשון

לספטמבר.
רינה עדן
אני רוצה להוסיף משהו. אני מנהלת המחלקה לגני

ילדים בעיריית תל אביב.

אנחנו קידמנו בברכה את התוכנית הזאת, אבל אסור לשכוח שזה רק חלק

מהתוכניות שנעשות בגן הילדים.
ראובן ריבלין
תל אביב היא אוכלוסיה מייצגת?
רינה עדן
בהחלט כן. יש אוכלוסייה מכל הרבדים, מכל

הסקטורים.

ראובן ריבליו; האם ירושלים לא שונה? זאת אומרת שתל אביב

מייצגת את כולם חוץ מאת ירושלים. האם נתיבות

שונה?
רינה עדן
נתיבות לא שונה. תל אביב מייצגת את נתיבות,

אופקים. לדעתי גם את ירושלים.

ראיבו ריבליו; פעם באתי כירושלמי לבית-ספר תל אביבי והסבירו
לי מה משותף להרצל וביאליק
לשניהם היה זקן,

חוץ מלביאליק. זאת אומרת כולם אותו דבר.

השאלה שלי חשובה מאוד לפרוטוקול ולאלה שילמדו את הנושא לאחר

מכן, גם במסגרת משרד החינוך.

במשך עשר השנים האחרונות, כתוצאה מהשינויים בראייה בחברה

הישראלית, כתוצאה ממעמד האישה ההולך ועולה והופך להיות כמובן

מאליו, כמו חופש העיסוק וכוי, מבחינים בתופעה של נשים מפרנסות

ונשים ששולטות, בצורה מעוררת התפעלות, במקצועות שהיו גבריים.

זאת אומרת יש שינוי באווירה בישראל.

והשאלה היא האם הדבר הזה והתהליך הזה נכנס, האם מפנימים כבר בגן

את הצורך לראות בילד ובילדה שווים.

שאלתי האם תל אביב היא שונה ואתם אומרים שתל אביב מייצגת

לחלוטין.

רינה עדן; לדעתי תל אביב מייצגת, אבל לא זאת הנקודה.

אני מנסה להגיד שגם דרך מדע וגם דרך מחשבים

אנחנו מכניסים את התכנים האלה. אני חושבת שצריך להמשיך את

התוכנית הזאת לא רק בגלל הצורך ליצור שיוויון בין המינים במסגרת

תוכנית אלא בגלל הצורך להכניס שוויון לכל מה שעושים בגן.

ראובו ריבליו; השאלה מה בא לפני?

רינה עדן; אני חושבת שזה בא ביחד. מינה אמרה דבר מאוד

חשוב. אנחנו מאמינים שתוכניות שלא מעורבים

בהם הורים לא יובילו לשום שינוי בגן.

לכן אני פונה אליכם מארגני הקורס. ברור לי שהקורס הזה יימשך,

אסור שייפסק, אבל ברור לי גם שבלי מעורבות הורים לא נקדם דבר,

לכן אני פונה למארגני הקורס ומציעה להכניס את ההורים לקורסים.

הורה שלא יודע מחשבים לא יוכל אחר כך לעזור לילד שלו.



חשוב לציין שלא לומדים שיוויון בין המינים בקורס. זה חלק ממה

שקורה בגן. אם היום אני נכנסת לגן ילדים ואני רואה שהבנים

והבנות מעורבים בכל הפינות, זאת התוצאה של כל החינוך שנעשה.

הגננות באו לקורס הזה כי הן מאמינות בשיוויון בין המינים.

ראובו ריבליו; האם רוב הגננות בישראל רואות את עצמן באמת

כשליחות?

רינה עדן; אני מאמינה שכן. מי שבחרה להיות גננת היא

שליחה בחינוך. ושיוויון בין המינים הוא חלק

מזה.

ראובו ריבלין; אני מתאר לעצמי שכל הגננות שבאו לקורס הזה

בהתנדבות, רואות עצמן כמובילות לפני המחנה או

שהן מאמינות שבתוך גני הילדים צריך להיעשות השינוי הזה או צריכה

להיות המגמה הזאת.

מיכל קפרי כתבה לי בפתק - האם הן רואות את עצמן כסוכנות של

הנושא הזה. וזו שאלה מעניינת באמת וראוייה לתשובה. אולי היא

נשאלת מוקדם מדי. האם זה באמת בתודעה של כל הגננות בארץ.

דליה ורד; אני חושבת שאחת מהמטרות כפי שהוצגו פה בתחילה

היא לפתח את המודעות לשיוויון הזה גם בקרב

הגננות עצמן, זה ללא ספק פועל גם על הגננות עצמן, כדי שהן

תהיינה השליחות והכלי להעביר את המסר הלאה.
ראובן ריבלין
איך מעבירים את המודעות הזאת? רק באמצעות

המפקחות, או גם באמצעות הקורסים?

דורית דריקר; שמי דורית דריקר ואני מלווה את הקורס במחקר.

הגננות שבאו לקורס הן בעלות מודעות גבוהה

מאוד, וכל אחת מהן אמרה בראיון מקדים שהיא מאמינה בשוויון והיא

שיוויונית.

לאורך הקורס הן גילו המון דברים והן נכחו לראיות שאמנם יש להן

את ה"אני מאמין", אבל בפועל הן לא מיישמות אותו. נפתחו להן המון

צוהרים לראות ולהבין את הפרסומות, האמירות, השיחות.

שינוי בעמדות הוא תהליך. כמו שאמרה הגב' פנינה זילברמן, יש

להפנים את התאוריה, ואחר כך להתחיל ליישם אותה בצעדים קטנים,

כמו לא לשלוח את הבת לפינת קוביות. יש לדבר על הנושא ולהכניס את

השינוי, וצריך לשתף את ההורים. השינוי לא יבוא רק מתוך הגננות,

למרות ה"אני מאמין" והשליחות שהן נושאות. צריך לשתף את ההורים.

ילד הוא לא תלוש מהסביבה.

ראובו ריבלין; חשבתי שאנחנו מדברים על דברים פשוטים יותר,

לא על דברים אסטרטגיים אלא על הלכה למעשה,

איך זה פועל בשטח. זאת אומרת איך להגיע למצב ללא הבדלים בין בן

ובת שנמצאים בגן ילדים. חוץ מההבדלים שרוצים להבליט. כלומר,

שלכולם תהיה אפשרות להיות פתוחים לכל אפשרות.

הבנתי שהקורס שלכם היה קורס התנדבותי, ומבחינה מסויימת גם קורס

נסיוני. האם הקורס הזה הובא לידיעתן של כל הגננות בארץ? שאלתי

אם הנושא הזה מיוחד רק לתל אביב, אמרתן לי שלא. האם בצפת, קרית-



שמונה או ירושלים, הגננות מודעות לקיום הדילמה הזאת והתהליך

הזה?

אני מתכוון להיבט הסוציו-אקונומי ולא הגיאוגרפי. האם לא כדאי,

אולי, לשלוח מכתב לכל הגננות בכל רחבי הארץ ובכל החוגים,

באמצעות הוועדה לקידום מעמד האשה או מועצת הנשים, שיידע אותך

לכך שיצא חוק והיה נסיון כזה ואחר?

אם אנחנו רוצים להפיץ את הנושא הזה, יש להביא אותו לידיעתן של

כל הגננות בארץ, בדרך שהוועדה תמצא לנכון לעשות זאת.

בת שבע שטרואכנר; זה היה הנסיון הארצי הראשון שיזמה מועצת

הנשים, ודרך רבה נעשתה עד שזה יצא לפועל.

עשינו את הנסיון עם שלושים וחמש גננות. אמנם זה אחוז לא גבוה

משום שבתל-אביב יש שלוש מאות גנים, אבל זו התחלת הדרך. אחרי שזה

הצליח, והיכה, זה היכה הדים במקומות רבים בארץ. כרגע מתנהל מויימ

עם סמינר הקיבוצים ועם שדולת הנשים, מחפשים מקורות תקציביים

בנצרת, בהרצליה, ובעוד מקומות בארץ, ומבקשים ממני את התוכנית,

דהיינו, איך זה נעשה בתל אביב, מאיפה גייסתי משאבים, איך זה

פועל, מה היו התוצאות וכוי, וכנראה שלקראת שנת הלימודים הבאה

יפתחו קורסים לפחות בעוד שלושה מקומות.

ראובן ריבלין; מהי עמדת משרד החינוך בעניין הזה?

מרים שכטר; גם מהנסיון הנוכחי וגם מנסיון של תוכניות

אחרות, אנחנו יודעים שכיווני הפעולה צריכים

להיות שונים. אחד מהם הוא קורסים בסגנון הקורס שהתקיים בתל

אביב. יתרה מזאת, גם מכללות אחרות ששמעו על ההשתלמות הזאת פנו

אלינו בבקשה, אלא שרוב הדברים קמים ונופלים על תקציב.

את ההשתלמות הזאת משרד החינוך תקצב -

ראובן ריבלין; האם נערך במשרד החינוך דיון ברמה הקונספטואלית?
מרים שכטר
נערכו כנראה דיונים ברמות שונות.

השורה התחתונה היא שהתקציב וכוח האדם הם

זעומים.

במכללת דוד ילין קם מכון של שיוויון בין המינים, שאמור לעבוד

נפלא, אך אין להם תקציב להפעיל השתלמות כזאת למרות שיש מועמדים

ויש את כל השאר.

ברור שקיימות בעיות, אבל זה התפקיד שלנו, להתמודד עם בעיות

חינוכיות.

ראובו ריבלין; אנחנו מדברים על חינוך ערכי במשרד החינוך.

אני גדלתי בדור הישן יותר, אבל הייתי פתוח

במשך שנות חלדי לכל רפורמה. השאלה היא האם משרד החינוך ילך

לקראת חינוך ערכי, חדשני לשיוויון בין המינים.

מרים שכטר; אני עובדת במנהל החינוכי. האם מקבל את התפקיד

ולא המקום -

ראובו ריבלין; קודמתך השתתפה בדיון על החינוך הערכי בוועדת

החינוך של הכנסת.



מרים שכטר; נקודת המוצא היא ששיוויון הזדמנויות או

שיוויון בין המינים, זה חלק משיוויון

בכללותו, מהערך שיוויון.

והמעניין שברגע שאתה מודע לזה ומעביר את הסוגיה הזאת לחינוך,

התהליכים הם הרבה יותר מואצים.

עדה לצינגר; דובר כאן הרבה על מודעות ואני רוצה להגיד

שבנושא המודעות יש לנו כמה שלבים.

אנחנו ראיינו את כל הגננות בתחילת התוכנית, ראינו איך החברה

תופסת את המצב ומה קורה אחר כך תוך כדי תהליך.

לרוב הגננות היה ברור שאין בעיה של אי שיוויון ושהן שיוויוניות.

כשהן נכנסו לקורס הן עברו תהליכים, ואפשר לראות גם דרך צורת

הדיבור שלהן, וגם ממה שהן מספרות על עצמן דרך כתיבת העבודות

שקיבלו, שהן נמצאות במקום אחר לגמרי. זאת אומרת - מה שהן חשבו

שהן יודעות ומה שהן חשבו שהן לא יודעות, שינה פנים לגמרי.

תפיסת השיוויון, אם כך, משתנה אחרי מספר מפגשים. השינוי הולך

וגדל בכל מפגש.

התהליכים האלה מאוד חשובים ומשמעותיים, במיוחד בגיל הרך, כי כמו

שנאמר כאן קודם, הורים מגיעים למערכת החינוך ככשילדיהם בגיל

הרך. יותר מאוחר, בבית ספר, כמעט לא רואים אותם.

לגננות יש כח ההשפעה הכי גדול על ההורים. הן צריכות לקבל הכשרה,

משום שעבודה עם הורים זה פן אחר. הן צריכות לעבור תהליך עם

עצמן.

השרה לימור לבנת שאלה קודם איך זה מתיישם. לא היו לנו ציפיות

שהגננות יישמו את זה מיידית. כל אחת מיישמת בדרך שלה, בזמן שלה,

בקצב שלה.

אנחנו יודעים שזה ענין של זמן ואני מאמינה ובטוחה שכולן בשנה

הבאה יעשו שינוי בפעילות. הגננות קיבלו כלים ואנחנו נרכז את

השינויים שהן יישמו בגן ונצרף כלים נוספים. הכל נבנה דרך הקורס

הזה.

אנחנו חושבים שהעבודה הכי חשובה היא, בגיל הזה, וכאן צריכים

להשקיע את המשאבים. המשאבים מאוד דלים. אני מרכזת את הפרוייקט,

ואני עוד לא יודעת מה יקרה בשנה הבאה. אנחנו עומדים על כרעי

תרנגולת, ואנחנו באמת במצב עלוב, כאשר הנושא כל כך חשוב.
ראובן ריבלין
תודה רבה. וברוח אופטימית זאת אני מודיע על

נעילת הישיבה. אני מודה לכן שבאתן לכנסת.

הישיבה ננעלה בשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים