ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 17/03/1998

מליאה - סחר בנשים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 119

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום ג', י"ט באדר התשנ"ח, 17.3.1998. בשעה 10;12
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר יעל דיין

נעמי חזן

ענת מאור

מרינה סולודקין

מוזמנים; עו"ד אביה אלף, נציגת הפרקליטות, משרד המשפטים

ענת אסיף, מתמחה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה,

משרד המשפטים

ח"כ יורי שטרן

עו"ד יהודית קרפ, משנה ליועץ המשפטי, משרד

המשפטים

ציפי נחשון-גליק, אגף הרווחה, השירות לפרט

ולמשפחה, משרד העבודה והרווחה

עו"ד מלכה סאן, הלשכה המשפטית, משרד הפנים

מיכל כפרי, יועצת השרה למעמד האישה, משרד

התקשורת, מדע וטכנולוגיה

שירלי הגדיש, יועצת משפטית אמיץ, משטרת

ישראל, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ אינה וולף, אמ"ן ראש מחלקת מחקר, אגף

מודיעין, ראש מחלקת מחקר, המשרד לביטחון פנים

מאשה לובלסקי, יועצת השר למניעת אלימות, המשרד

לביטחון פנים

סג"ד בטי להט, מנהלת כלא נווה תרצה, שירות בתי

הסוהר

אסתר אלירז

שירי כץ, פסיכולוגית, מדרשת עיון

אסתר עילם, "אנחנו שוות", מרכז סיוע לנפגעות

תקיפה מינית, תל אביב

לינדה - שם בדוי

גילי שנית

צפורה אדלר, "אמונה"

טל קורמן, מנהלת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות

תקיפה מינית

עו"ד אירית רוזנבלום, יועצת משפטית, ויצ"ו

אינה פזין, עמותת ל.א. למלחמה באלימות נגד

נשים, מקלט לנשים מוכות, הרצליה



רות רזניק, מנהלת המעון לנשים מוכות, הרצליה

מירי אורן, מנהלת האגף למעמד האישה, נעמ"ת

רבקה מלר אולשיצקי, יו"ר שדולת הנשים

נגה אפלבאום, שדולת הנשים בישראל

דניאלה במברגר אנוש, שדולת הנשים בישראל

עו''ד רחל בנזימן, יועצת משפטית, שדולת הנשים

בישראל

קרן גרמונט, שדולת הנשים בישראל

אורית סוליציאנו, שדולת הנשים בישראל

עו"ד ענת שקולניקוב, האגודה לזכויות האזרח

בישראל

מנהלת הוועדה; דנה גורדון

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

מליאה - סחר בנשים



מליאה - סחר בנשים

היו"ר יעל דיין; אני רוצה לפתוח את ישיבת הוועדה. בפנינו היום

אחד הנושאים הקשים יותר. אני רוצה להקדים, פשוט

משום שיש כאן פורום שמן הראוי לדווח לו. אני באה עכשיו מישיבה ראשונה

של צוות מנכ"לים שהוקם על ידי הממשלה על מנת לרכז את הטיפול בבעיות

האלימות כלפי נשים. הצוות הוא ברמת מנכ"לים, רמת משרדים. יש בו נציגים

של ארגונים שעוסקים באלימות, ואני מייצגת את הוועדה בכנסת. היה כבר

צוות כזה, בין-משרדי, שהקימה בשעות אורה נמיר. הצוות ההוא פעל כנראה

בנמרצות מסוימת, עקב באמת גל של רציחות נשים, אלא שדא עקא, מעולם הוא

לא הגיע לסיכומים. היו להם סיכומי ביניים. אז עכשיו הצוות החדש שהוקם

יקבל סוף סוף את הדוח של הצוות הבין-משרדי שהוקם בשעתו, שאז אני לא

יודעת מדוע, אבל הוא היה בחזקת חיסיון, היה מסווג סודי ביותר בפני

הוועדה הזאת. פשוט סירבו לשתף אותנו. הטענה הזאת, הגברת קרפ, של הפרדת

הרשויות, היא כל כך נוחה. היה לנו הסיפור, את לא היית בארץ, עם מבקרת

המדינה, בעניין חוק הקמת הרשות, שהיא פשוט עלתה על כל בריקדה אפשרית

כדי להפריד בין הרשויות. ניצחנו. יש הבנה והסכמה. היא אמנם סיכמה את זה

בזה שעשינו צעד קטן בכיוון הלא נכון, אבל בגלל חגיגיות יום האישה

הבינלאומי היא מסירה את התנגדותה לחוק כשהוא מובא בקריאה שנייה

ושלישית. זאת אומרת, אם יש הפרדת רשויות, יהי למחוקקים את אשר למחוקקים

בעניין התנגדויות לקריאות.

יהודית קרפ; אבל משרד המשפטים היה קונסטרוקטיבי.

היו"ר יעל דיין; משרד המשפטים בשני החוקים האדירים, לטעמי,

שהוועדה הזו הגישה והביאה לקריאה שנייה שלישית

בשבוע שעבר, גם חוק איסור הטרדה מינית וגם חוק הקמת רשות למעמד האישה,

היה ביחד עם המשרדים האחרים הנוגעים בדבר, משרד המשפטים ומשרד ראש

הממשלה, וכמובן ביחד עם הארגונים, המשפטניות והמשפטנים שנכחו. זו

הישיבה הראשונה אחרי, אז אני מביעה את תודתי המלאה; ואני רוצה רק

לציין, וזו תפיסת עולמנו כוועדה, שהדברים אינם בלתי קשורים. כלומר,

כאשר אנחנו מדברים על הקמת המבנה החדש הזה של רשות ממלכתית למעמד

האישה, וכאשר עוסקים בנושא ספציפי כמו איסור הטרדה מינית, יש חיבור בין

השניים. זאת אומרת, לא יכול להיות שהכתובת היחידה לנושא קידום מעמד

האישה תהיה הוועדה בכנסת ברשות הזו, ותפוזר באופן כללי בין משרדים

וארגונים וולונטריים, ארגונים חוץ ממשלתיים. אז עכשיו יש ניקוז ואיזשהו

חיבור בין הדברים. יש חקיקה מאוד רצינית בנושא שהיה שטח אפור, כי זה לא

מעשים מגונים וזה לא עברות מין, וזה לא רק פלילי וזה לא רק דיני עבודה

וזה לא רק עוולה אזרחית, אלא באמת זה שילוב של כל הדברים באותו שטח

אפור, שאני מקווה שהגיחוך יוסר מעליו בקרוב, כאשר הוא ייכנס להפעלה

בשטח ויסתבר כמה הרבה מצוקה יש ואיזה מענה החוק החדש הזה נותן.

התכנסנו היום, לצערי הרב, לדון בנושא מאוד קשה, מאוד מכביד. אני מקווה

שלמרות הקשיים שבו, למרות המצוקה הנוראה שהוא יוצר לאותה קבוצת נשים

שעליהן אנחנו מדברים, אנחנו בכל זאת נוכל לעסוק גם בהצעות פתרון. אני

רוצה לומר שיש שני דברים שהם נפרדים אבל משיקים. יש דוח של יהודית קרפ.

שאני עוד לא קיבלתי אותו. הדוח של יהודית קרפ, של ועדה בראשותה, אמור

להיות נדון בוועדה משותפת, ולכן אנחנו לא הקדמנו אותו, ואנחנו עוסקים

היום בדוח אחר ובנושא ספציפי. אבל הדוח הזה, שלמעשה עוסק בניצול מיני

מסחרי של קטינים בישראל, הוא הדוח הרחב ביותר שקיים עד היום. הוא מציג



בכל היקפה את הבעיה. לפיכך הכנסת קבעה שנשב במסגרת ועדה משותפת, ועדת

החינוך, ועדת עבודה ורווחה והוועדה לקידום מעמד האישה, כדי לדון בדוח

הוועדה בראשותה של יהודית קרפ. הדוח הזה כולל שני נושאים, שאנחנו

עוסקים בהם באופן פרטני. באחד אנחנו עוסקים היום, והוא איננו רק לגבי

קטינים, והשני הוא נושא שעסקנו בו לפני שבועיים, עסקנו בזנות קטינים

הומוסקסואלים. הוועדה ישבה ושמעה גם עדויות וגם התייחסויות מהשטח, גם

אגודות שמטפלות בזכויות ובהגנה על הומוסקסואלים, כמובן את המשטרה,

רווחה וכל מי שנוגע בדבר. זה היה פן אחר של אותו נושא, שכמובן הוועדה

הזו, כמוסמכת לעסוק בקהילה בזכויות ההומוסקוסאלים והלסביות, עסקה בו עם

הצעות פרקטיות, מאחר שלא מדובר במספרים שהם מחוץ לשליטה. קטינים, ואני

מדווחת על זה כאן, כי זה חלק מהעניין ופן אחר.

יש היום כ-200-150 קטינים הומוסקסואלים שעוסקים בזנות, בעיקר באזור

תל-אביב. מן הידועים הם גן החשמל, גן העצמאות וכן הלאה. חלק גדול

מהילדים האלה, כי מדובר על גילאים נמוכים, עזבו את הבית בגלל נטייתם

המינית. זאת אומרת, הם גורשו או עזבו או הועזבו מהבית ונפלטו מהמסגרת

שלהם בגלל נטייתם המינית, וזה עושה אותם לנושא מוגדר נפרד. ההצעה הכי

מעשית שהועלתה, ואני חושבת שאין לה מענה מספיק נאות, זה באמת להקים

הוסטל לילדים כאלה שנפלטים, כדי שלא יגיעו לזנות, כי אז זה הופך להיות

לא התמכרות, אלא כורח כלכלי וקלות בהגעה לכסף.

היום אנחנו עוסקים בדוח של שדולת הנשים בישראל, שהתאריך הנקוב עליו זה

נובמבר 97'. שם הדוח הוא "הברחת נשים לישראל וזנות בכפייה". ההבדל .

הבסיסי אולי זה שזה איננו עוסק בקטינים בלבד, ולכן יש לנו כאן

אוכלוסייה לגמרי מסוג אחר.

זה היה רע מאוד אם בוועדות כנסת היו עושים הגבלה, כי בשביל זה צריכים

15 חברות כנסת כדי למלא את הוועדה הזו רק בנשים. יום יבוא. הוועדה היא

בתקן מלא, ולפיכך יש רוב וועדה לגברים.

אנחנו נשמע אחר כך דיווח לא מלא. הדוח הוא דוח ארוך. אני לא מבקשת

לקרוא אותו כאן היום. הדוח הוא של שדולת הנשים. אני מבקשת לא לקרוא את

הדוח כאן היום. אם הדוח מחולק, אז יקרא אותו כל אחד בזמנו החופשי. תיה

כיסוי תקשורתי מסוים לדוח, ואני מבקשת בהצגת הדברים באמת לעסוק רק

בסיכומים, ובעיקר במסקנות. יש גם המלצות, כפי שאני רואה, לפחות בפרסום

של השדולה. יש גם המלצות ספציפיות הנוגעות לחקיקה, וגם המלצות שנוגעות

לטיפול בנשים עצמן. אני רוצה להקדים ולומר, וזה דבר שאני עושה בהרבה

הזדמנויות, אנחנו נשמע גם עדויות וגם נציגות ארגונים וגם נציגי משרדי

ממשלה, אבל אני אומרת את זה משום שנכנס לכאן חבר כנסת מישראל בעלייה.

בהרבה מאוד נושאים, אנחנו בלי מורא ובלי משוא פנים ובלי פחד נלחמים

בסטיגמות. אנחנו לא מאמינים שצריך לדבר בצורה אנונימית על אוכלוסיות

שנמצאות במצוקה. לכן, זה לא משנה לצורך זה אם זה רצח ברחוב הערבי רק

במגזרים הערביים, על חילול כבוד המשפחה. אנחנו לא מדברים על זה בצורה

ערטילאית, כי הטיפול נובע מהגדרת פלח האוכלוסייה או המוצא של אותה

אוכלוסייה שנתונה לאותה מצוקה או לאותה בעיה.

אנחנו קוראים את הדוח, ואנחנו לא נוטים לעשות הכללה, אבל מדובר היום

בעיקר ובחלק המרבי של המקרים בנשים שמובאות או מיובאות או איך שלא

תקראו לזה, בדרך כלל בתואנות אחרות. יש חלק שיודעות שהן באות לעסוק

בזנות, אבל לא על זה מדובר. גם אלה שיודעות שמדובר בזנות ומיובאות כך

או אחרת לצורך זה, גם הן נמצאות בתנאים שהן שונים לגמרי מזונה שעושה את

זה מרצונה החופשי; וזנות איננה עברה על החוק. אנחנו מדברים כאן על

ניצול, ניצול נשים באורח מסחרי ושלילת הזכויות הבסיסיות שלהן בצורה

הקיצונית ביותר; ואנחנו מדברים על כך שרוב האוכלוסייה שבה אנחנו עוסקים

מיובאת או מובאת או לקוחה ממדינות חבר העמים.



אני הייתי אומרת את זה במילים הקשות ביותר, זה סחר עבדים. אין לי הגדרה

אחרת. אתמול בבית המשפט העליון חזרתי ואמרתי את זה. התחיל ויכוח סמנטי

מחדש, "תעשינה, תסתבכנה, תלכנה". זכר רבים - אני אדגיש את זה מחדש בכל

ישיבת ועדה - זכר רבים משמש לשני המינים. סחר עבדים זה ביטוי מקובל. את

רוצה לקרוא לזה סחר שפחות, בפרסום שלכם, אבל זה ממש לא משנה. אנחנו

מדברים על תנאי עבדות, זאת אומרת שלילת כל החירויות המקובלות. מעבר

לעניין של העיסוק עצמו, של העיסוק שלשמו הם מובאים.

יש לנו שני רבדים שעליהם אנחנו מבקשים לקבל דיווח. רובד אחד זה עצם

היבוא של נשים, ושלישת זכויותיהן. הרובד השני זה העובדה שהן מנוצלות

במסגרת סחר העבדים והשפחות הזה, הן מנוצלות לעיסוק בשל מינן. כלומר,

מדובר כאן על נשים שמובאות תוך שלילת זכויותיהן, לעסוק בזנות. זה אומר

להיות בסטטוס ויגיע ביותר, יותר גרוע מזה קשה לי בכלל לשער, מלבד להיות

אישה שנכנסת לסטטיסטיקה של נשים שנרצחו בידי בני זוגם, זה יותר גרוע;

אבל אני מבקשת באמת להתייחס לשני הדברים, גם לשלילת הזכויות וגם לעצם

העיסוק ולהצעות הפתרון.

רחל בנזימן, משפטנית של שדולת הנשים תציג את הדוח.

רחל בנזימן; האמת היא שהנושא הזה הוא, אני רק אומר שתי

מילים, הנושא הזה של הברחת נשים וזנות בכפייה

הוא נושא שגם לנו כמעט לא היה ידוע עליו עד לפני כחצי שנה. אני חושבת

שזה לא סתם שלא היה ידוע. הוא לא היה ידוע, אני לא רוצה להגיד שאנחנו

לא רצינו לדעת, אבל אני חושבת שניתן לומר שאף אחד לא רוצה לדעת.

הנשים האלה הן בשוליים של השוליים. הן לא אזרחיות ישראליות. הן עוסקות

במקצוע הבזוי ביותר. ככאלה הן נתונות להפרה טוטאלית של זכויות האדם

שלהן. לכן אנחנו לא חושבות שיש מקום לשייך אותן לא תחת הכותרת של

עובדות זרות ולא תחת הכותרת של נשים שעוסקות בזנות, אלא אלה למעשה נשים

שכפי שאמרה יעל דיין, בעצם נשללה מהן כל זכות בסיסית שיש לאדם, כל זכות

אדם בסיסית, והן שפחות או עבדים או איך שנקרא להן.

אני מוכרחה לומר שכאשר אנחנו, זה נפל לפתחנו הנושא הזה, ככל שהלכנו

וחקרנו אותו, נבהלנו יותר ויותר והזדעזענו יותר ויותר גם במגע עם

הרשויות. ואני מקווה שנמצאים כאן נציגי כל הרשויות שהיו צריכות להיות

כאן. אני לא יודעת אם נמצא כאן משרד הפנים, כי התחושה שלנו הייתה שכל

אחת מהרשויות יש לה טענות כלפי רשות אחרת על שאינה עושה מספיק, אז

המשטרה אולי יש לה טענות כלפי הפרקליטות, ולפרקליטות יש טענות כלפי

המשטרה, וכל אלה יש להם טענות כלפי משרד הפנים; ובסופו של דבר, הנשים

האלה, שהן בלי שם ובלי מעמד ובלי שום יכולת להתבטא, הן למעשה לא

קיימות. לכן חשוב מאוד, ואני מברכת על כך, שהוועדה דנה בנושא שפשוט לא

היה קיים עד עכשיו באג'נדה של אף אחד. גם באג'נדה של ארגוני הנשים, אני

מוכרחה לומר, גם באג'נדה של ארגוני הנשים, עד שהדוח הזה הגיע, אף אחת

מאיתנו לא ידעה על התופעה ולא נדרשה לתופעה ולא חשבה איך אנחנו פותרים

את הקטע הזה.

לינדה; זה לא נכון. במשך שנים פתחנו ארגון.

רחל בנזימן; לא על זנות. אני מתנצלת, אני אולי מדברת על

הארגונים הגדולים. הארגונים הגדולים לא עסקו

בזה, ואני מקווה שאסתר עילם תוכל לדבר על מה שהיא עשתה, זה מאוד חשוב.

אני מדברת על הארגונים הגדולים, הארגונים שהם ידועים. הארגונים הגדולים

לא התייחסו לנושא הזה. זה לא היה על סדר יומם, אף אחד לא הקדיש לזה זמן

או כטף או מחשבה.
היו"ר יעל דיין
אני מבקשת מרחל, העניין של חלוקת ציונים, אנחנו

בוועדה הזו, זה לא מקובל עלינו. יש לנו כאן

אחדות למעשה, ויש כאלה שעוסקים יותר ועוסקים פחות, הרי גם את אסתר עילם

ראינו לא פעם אחת ולא פעמיים בנושאים האלה בישיבות הוועדה, שלא לדבר

אחרות שנוכחות כאן. אני מבקשת מכל הנוכחות, אנחנו לא מחלקים כאן שום

עוגה, הלוואי שלא הייתה עוגה לחלק. אז בבקשה, כל אחד עוסק בתחומו,

וכאשר יש הערה שמתייחסת, ואת זה אני אומרת גס לחברת הכנסת סולודקין,

כשאנחנו מדברים על הארגונים הגדולים, אנחנו מדברים על ארגונים של מאות

אלפי נשים שפרוסות בכל הארץ, ושיש להם אפשרות לעסוק בזה, ושהן באות

במגע ויש להן סדרי עדיפויות שמשתנים עם הזמן. לכן חשיבותם של דוחות

כאלה, כי מה שלא היה על סדר היום בארגונים שפועלים ולא היה מתוקצב

כתוצאה מכך, אנחנו מעלים אותו כדי להעלות דברים על סדר היום, לא רק של

הכנסת, אלא גם של הארגונים ושל משרדי הממשלה שלא עסקו בזה באינטנסיביות

שלדעתנו מגיעה לזה.

רחל בנזימן; אז אני אקצר מאוד, משום שאני מקווה שרובכם

הצלחתם איכשהו לקרוא את הדוח. אנחנו מדברים על

נשים, על כמויות שלא ידועות לנו בוודאות, אבל הנתונים מדברים על כאלף

נשים בשנה שמיובאות, אולי זו המילה הנכונה, מיובאות לישראל כדי לעסוק

בזנות. חלקן יודעות שהן יעסקו בזנות, חלקן לא יודעות שהן יעסקו בזנות.

שיטות הגיוס הן מגוונות. הן בדרך כלל מגויסות משכבות חברתיות חלשות

בברית המועצות לשעבר, בעיקר רוסיה ואוקראינה. ככל שעל התופעה הזאת יש

יותר ויותר מידע, הפריפריה הולכת וגדלה. יותר ויותר נשים היום מגויסות

מכפרים קטנים, ממקומות יותר קטנים, לעומת מה שהיה בתחילה, מהערים

הגדולות.

כאלף נשים נענות למודעות שמבטיחות להן בדרך כלל עבודה, עבודה בליווי או

עבודה בשמרטפות או בהצגה או בריקודים. חלקן גם יודעות שהן יעסקו בזנות,

אבל הן לא יודעות מה יקרה להן כאשר הן יגיעו לכאן.

הן מגיעות לישראל בדרך כלל בדרכים לא חוקיות, וחלק מהמעורבות של מי

שמביא אותן היא הדרך שבה הן מובאות. שוב, הדרכים שהן מובאות בהן הן

מאוד מגוונות. זה התחיל בתחילה דרך שדה התעופה לוד. היום כמעט לא

מגיעים דרך לוד, אלא בעיקר בדרך הים, בכל מיני דרכים אחרות, הדמיון כל

פעם מתפתח עוד יותר ועוד יותר - דרך הים, על גמלים. לכאן, ברגע שהן

מגיעות לכאן בעצם מתחיל הסיוט. בדרך כלל נלקחים מהן מיד כל המסמכים

שלהן, הן מובאות למכוני ליווי. פה אולי הדבר הנורא ביותר קורה. דבר

שאנחנו לא ידענו שקורה במדינת ישראל, יש לנו בעצם סחר. יש לנו מקומות

שידועים לכל אנשי המשטרה שעוסקים בתחום הזה, בתל-אביב או בחיפה, בהם

מועמדות נשים למכירה. נשים עומדות למכירה, לפעמים על שולחן כדי שיראו

כמה שהן טובות ושמישות, והן נמכרות במחירים שבין 5,000 ל-20 אלף דולר.

בעל מכון הליווי קונה אותן. הוא פשוט עושה עסקה, הוא משלם כסף למי

שהביא אותן, ועכשיו הן שייכות לו, והן עובדות אצלו, במכון שלו, עד שהוא

יחליט להעביר אותן למישהו אחר או עד שייאסרו אותן או עד שהן באיזושהי

דרך כבר לא יהיו ברשותו. אבל הן ברשותו, כפי שאנחנו מכירים מהמאה ה-17

או ה-18 בארצות הברית. יש לנו כאן נשים שהן למעשה קנויות והן שייכות

למי שקנה אותן. במכוני הליווי הן מוחזקות בתנאים פיסיים מאוד קשים, לא

במובן שהן לא אוכלות, אלא במובן שהן לא יכולות לצאת. הן בדרך כלל

שבויות. הן נמצאות במקום סגור. בדרך כלל לא ניתן להן לצאת מן המקום שבו

הן נמצאות. הן נתונות לחלוטין לשרירות לבו של בעל מכון הליווי, הן

מבחינת סיפוק הצרכים שלהם, מבחינת היכולת שלהם להתקשך למישהו, מבחינת

שעות העבודה שלהן, מבחינת הכסף שלהן. זה דבר מאוד חשוב. הן בדרך כלל לא



מקבלות כסף עבור העבודה שלהן. חלקן בעצם חייבות לסרסור שהביא אותן, למי

שקנה אותן, 5,000 דולר. - אני קניתי אותך ב-5,000 דולר, עד שאת לא

מרוויחה 5,000 דולר, את לא רואה גרוש.

זאת אומרת, לפעמים הוא מקבל בסביבות 170 שקל על כל פעם שמישהו נמצא

איתה. "מספר" קוראים לזה; והיא רואה מזה יכול להיות עשרה או עשרים

שקלים לכל היותר. כל השאר הולך בחלוקה פנימית, אבל הן לא רואות את

הכסף. במקרה הטוב הן רואות את הכספים האלה, במקרה הגרוע שום דבר.

אלה שעובדות בליווי הרבה פעמים, אם הן צריכות לצאת לאיזשהו מקום מישהו

מלווה אותן, מישהו מחזיר אותן. ניסינו להיות בקשר עם הנשים האלה; זה

בלתי אפשרי. הן נמצאות במצב שלא נותנים לעבור את הדלת כדי להיות איתן

בקשר. הן גם לא יכולות להתקשר. הן נמצאות בפחד, בחרדה טוטאלית מפני כל

רשות שהיא בארץ. אלה לא נשים שידווחו למשטרה. הן מפחדות מהמשטרה, כי הן

יודעות שהן בלתי חוקיות. הן מפחדות מהמשטרה, כי הן באות ממדינות שבהן

המשטרה בהן אינה ידידה לאזרח, אם אני רוצה להגיד את זה בעדינות. והן

בדרך כלל לא מרגישות שיש להן בכלל אל מי לפנות. בעצם היום כמעט אין להן

אל מי לפנות. לכן, גם המעטות שניסו לברוח לפעמים בורחות ממכון ליווי

אחד למכון ליווי אחר, בתקווה שבמקום אחר יתייחסו אליהן אולי יותר טוב.

הרבה מהנשים האלה נמצאות כאן כחצי שנה, 11 חודש, ואחר כך יש פשיטה על

המכון שבו הן נמצאות. פה הטענה הבאה, זו טענה כלפי המשטרה. המשטרה

עורכת פשיטות על מכוני הליווי האלה. במסגרת הפשיטות האלה בדרך כלל

מוצאים את הנשים שהן בלתי חוקיות, והן נעצרות. יש טענה שאני אומרת אותה

מאוד בזהירות; יש מכוני ליווי שיודעים מתי יפשטו עליהם. חלק מזה עלה

כשמישהו נאסר ומוגש נגדו כתב אישום. יש תחושה שזה קורה יותר מפעם אחת.

חלק מבעלי מכוני הליווי יודעים שעומדים לפשוט עליהם. אנחנו גם שמענו

טענה שזו שיטה שלהם, אחרי 11 חודש הם לא רוצים עוד את הנשים האלה, ואז

פושטים על מכון הליווי. בזמן הפשיטה האישה לא יכולה לקחת איתה שום דבר.

לוקחים אותה כמו שהיא, והיא הולכת ככה לבית הסוהר. את כל הכסף שלה, כל

הרכוש שלה, כל מה שיש לה, אם היא החביאה מתחת למזרן, לוקח הסרסור.

עד כמה שאני יודעת או עד כמה שאנחנו מצאנו, לא ניתן להן אף פעם ללכת

חזרה ולקחת דברים. אפילו מנסים לתת להן, אין. הכסף לא נמצא אצלן. אולי

אני טועה.

זאת אומרת, שבסופו של דבר, הרבה פעמים בעל מכון הליווי משתמש בעובדה

שיש פשיטה על מכון הליווי כדי "להחליף את הסחורה". הנשים האלה אחר כך

מובאות לאן שהן מובאות. מה קורה כאשר הן נעצרות? כאשר הן נעצרות הן

בדרך כלל מועמדות לגירוש. כאן הנושא הבא. אני שוב אומרת את זה מאוד

מאוד בקיצור. הן מועמדות לגירוש מאחר שאין להן אשרה; הן נמצאות פה

באופן לא חוקי, אבל הן לא עשו שום פשע חוץ מזה, אבל אין מקום אחר שבו

הן יכולות להיות מוחזקות עד הגירוש לפי העמדה של רשויות אכיפת החוק,

לכן הן נמצאות בבית סוהר למרות שהן לא צריכות להיות בבית סוהר.

כשהן נמצאות בבית סוהר הן לפעמים נמצאות שם חודשים רבים מאוד עכשיו,

אחד הדברים שאני הייתי מאוד שמחה לשמוע מנציגי הפרקליטות הוא האם ההסדר

האחרון שהושג בבג"ץ לגבי עובדים זרים והעובדה שהם אמורים להיות תוך 14

יום מוסעים לארצותיהם חל ומיושם גם לגבי הנשים האלה, שנמצאות בכלא.

נכון ליום כתיבת הדוח זה לא היה לפני ההסדר; הנשים האלה היו מחכות

חמישה ושישה חודשים עד שיהיה מי שישלם את הכרטיס שלהן, עד שיוסדרו כל

הניירות שלהן; ופה יש בעיה מאוד גדולה עם הקונסוליות הזרות. אין היענות

של הקונסוליות שאמורות לטפל באזרחיות שלהן באופן מאוד ברור. קשה להן

מאוד לקבל את המסמכים שהן צריכות בשביל שיוכלו לצאת מן הארץ, וזו בעיה

שיכול להיות שצריך לשאול את משרד החוץ מהי הוא מתכוון לעשות בקשר לזה,

אבל יש בעיה מאוד קשה גם ביכולת שלהן לתקשר.



ככל שהן נמצאות בבית הסוהר, למרות הרצון הטוב שאנחנו ראינו מצד שלטונות

בית הסוהר לנסות לעזור להן ככל האפשר, הן לא זכאיות לזכויות בסיסיות,

שזכאיות להן אזרחיות ישראליות אם הן אסורות. לכן הן לא יכולות לקבל,

ואני אשמח לשמוע אם אני טועה, הן לא יכולות לקבל חלק מהשירותים

הסוציאליים שיכולות לקבל נשים אסורות. אם זה לא נכון, אשמח לשמוע שזה

לא נכון.

הן נמצאות שם, שוב, כפי שאני אומרת, חודשים רבים, ואחד הדברים שצריך

לדאוג לו זה איך אפשר לסייע ולהקל עליהן כאשר הן נמצאות בכלא ומועמדות

לגירוש.

דבר נוסף שלא הזכרתי בסקירה הקצרה: היו כבר מקרים של נשים שנחטפו

בישראל. היו פה ושם מקרים, חלק מהם הגיעו להעמדה לדין. נשים הגיעו

לישראל כתיירות, ומישהו יצר איתן קשר. אלה נשים תמימות שלא התכוונו

בשום פנים ואופן לעסוק בזנות, נחטפו פיזית ואולצו לעבוד בזנות בישראל.

גם אלה מקרים שאנחנו יודעים על חלקם. על חלקם אנחנו לא יודעים. בכל מה

שקשור לגבי אכיפת החוק, הרושם שלנו שעולה מתוך הסקירה והריאיונות

שאנחנו עשינו, הוא שיש מעט מאוד אכיפה של החוק נגד הסרסורים - לא לגבי

היותם סרסורים בעבירה הפשוטה של סרסרות, אלא מבחינת כל הפרת זכויות

האדם על ידיהם. אנחנו ערות לעובדה שיש קושי, כך אנחנו מבינות בהשגת

עדויות, משום שנשים אלה בדרך כלל חוששות להעיד, אבל התחושה שלנו היא

שלא נעשה מספיק, והחוק בסופו של דבר נאכף רק נגד הנשים האלה עצמן. הן

הקרבן של הפרת זכויות האדם. הן נחטפות או מאולצות לעסוק בזנות, ובסופו

של דבר החוק נאכף רק נגדן. מעט מאוד גזרי דין הושתו על סרסורים שהועמדו

לדין והורשעו, והם מאוד מאוד מינמליים. הם מגיעים לידי קנס כספי או

עבודות שירות. ההעמדה לדין, בכלל, לדעתנו, לוקה בחסר מבחינת הדגשים

והסדר עדיפויות של המשרד המשפטים. התרשמנו שאין מאמץ מיוחד כדי להביא

את הנשים האלה לכך שהן יעידו. הנשים האלה אמנם מפחדות, הן חוששות

לחייהן, זה נכון, אבל לא התרשמנו שיש ניסיון מיוחד לנסות להציע להן את

כל הדרכים שיודעים להציע למי שרוצים שיעיד. זאת אומרת, החוק למעשה לא

נאכף נגד הסרסורים.

חלק מההמלצות שיש בחוק לגבי חקיקה אני יודעת שהם נמצאות היום בהצעת

החוק של הממשלה על עברות תועבה. הדבר היחידי שלא נמצא כאן זה האיסור של

סחר הנשים, סחר בבני אדם בכלל. זאת אומרת, היום החוק הפלילי בישראל לא

אוסר על סחר בבני אדם. זה הדבר הראשון שהכנסת צריכה לעשות. צריך לחוקק,

אם במסגרת התיקון הזה, שלדעתי זה המקום הנכון ביותר לכך, ואם לא במסגרת

התיקון הזה - תיקון לחוק העונשין. ראוי לחוקק את זה מיד, מבחינת

הכיסוי. אבל התחושה היא שהחוק לא נאכף מספיק נגד אנשים אלה, נגד כל מי

שעוסקים בעברות האלה. יש מקומות, יש מועדוני לילה בתל-אביב, שהשמות

שלהם ידועים. רב פקד טיילר במשטרת תל-אביב ידע להצביע לנו בדיוק על

המקומות שבהם נשים מועמדות למכירה. ובעלי מכוני הליווי יודעים לעשות

זאת בדיוק, אם הם לא מפחדים להזדהות בשמותיהם. חלקם מרגישים מאוד

בטוחים עם מה שהם עושים. משהו כאן לא בסדר. העובדה שהתעשייה הזאת נמשכת

כל הזמן ואף אחד לא עושה שום דבר מעידה על כך שמשהו לא בסדר.

היו"ר יעל דיין; מידע על הסרסורים עצמם. הם באים משכבה מסוים,

ממוצא מסוים?

רחל בנזימן; אני רוצה לומר, לפני שאני מדברת על מוצא,

התחושה הכוללת של כל מי שדיברנו איתו ,היא

שמדובר על פשע מאורגן - פשע מאורגן במובן הזה שהרשת בברית המועצות

לשעבר שמגייסת אותן, קשורה יפה מאוד עם מי שמקבל אותן; ומי שמקבל אותן



פה קשור יפה מאוד עם בעלי מכוני הליווי. האוכלוסייה היא לאו דווקא של

יוצאי ברית המועצות לשעבר, כמו שהושבים. יש הרבה מאוד ישראלים, מה

שנקרא "ישראלים שורשיים", שעוסקים במיוחד בכל מה שקשור בבעלי מכוני

הליווי. אנחנו יודעים שבניגוד למה שסוברים זה לא רק יוצאי ברית המועצות

לשעבר, הרוב גם לא יהודים. הרבה מהעשייה בברית המועצות של רשתות פשע

בינלאומי.

קצת לגבי מה שאנחנו התחלנו לנסות לעשות. חלק מארגוני הנשים שחלקם

נמצאים כאן...

יורי שטרן; אני מתנצל, אני אינני חבר בוועדה, לכו באתי

במיוחד לדיון הזה באופן חריג יחסית. מח שהאיר

אצלי נורה אדומה של ממש היה שבינואר, היה בניו-יורק טיימס מאמר מאוד

מקיף על סחר בעבדים, על התופעה הנוראית הזאת ועל איך מנצלים את הנשים

האלה במדינות השונות, כולל מדינת ישראל. מה יצא מזה בידיעות אחרונות?

יצא מזה סיפור על הזונות הרוסיות שמגיעות בכמויות גדולות ארצה. כמעט אף

מילה על התנאים המחפירים שבהם מחזיקים אותן, על היעדר אכיפת החוק ואולי

היעדר חוקים מתאימים. כל הסוגיה הקשה הזאת כמעט ולא מופיעה במאמר. זה

מייצג בעיניי את ההתייחסות לא רק של המערכות, אלא של הציבור כולו

לתופעה נוראית. מה שנאמר בדוח הוא שבעצם אין כמעט ענישה למי שעושה את

זה. יש ענישה לבנות האלה, לנשים, שבחלקן הן קרבן ובחלקן לא; בגדול -

כולן קרבן. מה שקורה הוא שהמערכת מתנהגת ביד קשה כלפי חלשים וביד רכה

מאוד כלפי חזקים. החזקים במקרה הזה אלה אותם סרסורים ואותם הפושעים

שמייבאים את כל העסק. האמינו לי, יוצאי ברית המועצות בקטע הזה הם פשוט

מתהפכים. העסקים הכבדים מוחזקים על ידי ישראלים ותיקים מאוד. פעם היו

שם נשים ברזיליאניות, היום זה רוסיות ואוקראיניות, מחר זה יהיה עוד

משהו.

אני פניתי אז לאגודה לזכויות האזרח, ענת שקולניקוב פנתה. הבעיה היא

שאין אכיפה. לא היה סעיף שאוסר על יבוא נשים לזנות ממדינת ישראל.

בחקיקה בחוק העונשין היה איסור על יצוא נשים לזנות. עכשיו זה בתיקון,

ואני מניח שזה יתוקן. הדבר הבסיסי זה באמת להגיע לכך שהתופעה הזאת

תוקע, בקטע המרכזי שלה, ואותם פושעים המארגנים את כל הסיפור יוקעו. יש

הרבה תקשורת סביב זה והרבה כאילו עשייה מצד שלטונות החוק, ובעצם כלום -

עברה טוטאלית על זכויות האזרח.

בהערת אגב, יש עכשיו הפגנה בעניין של לרנר. אז אני אומר, אם המשטרה

ובתי הדין היו משקיעים את מה שהשקיעו בסיפורו של לרנר באכיפת החוק מול

הפושעים, מול הפשע המאורגן שעוסק בסחר עבדים, אני חושב שהיינו במצב

טוב.

היו"ר יעל דיין; אני מאוד מודה לחבר הכנסת יורי שטרן. אני רוצה

לומר לו, אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים בין

חברי כנסת, הרי כשאומרים חקיקה זה יכול להיות גם אתה.

יורי שטרן; לכן ביקשתי לבדוק אם משהו נעשה.

היו"ר יעל דיין; אני אומרת, לכבוד לי שבאת. דרך אגב, זו לא

ישיבה יחידה של הוועדה הזאת שעוסקת בנושאים של

מצוקה של עולות אני מאוד שמחה שמרינה סולוצקין איתנו. לפעמים מטפלים

בחד-הוריות או באבטלה או בנושאים אחרים, אבל אני מאוד שמחה שבאת. אני

רוצה לומר לך, שעצם התכנסות הוועדה ועצם הגשת הדוח זה בדיוק למטרה שאתה

מציין. ודאי שאנחנו כאן לא הכתובת.



יורי שטרן; אני באתי לפה כאל פורום שבאמת מתכנס, ואני

מודח לכן, וכל הכבוד.

היו"ר יעל דייו; אתה ומפלגתך תצטרפו ליזמות האלה, כי זה פול

טייס ג'וב.

יורי שטרן; אני חייב לציין שכל הכבוד שיזמת את זה ועצם

הגישה והדוח החשוב הזח אולי יזיזו משהו.

רבקה מלר אולישצקי; חבר הכנסת שטרן, אני מציעה לך לקרוא את ההמלצות

בסעיף 28. רובן ככולן מכוונות נגד הסרסורים.

מרינה סולודקין; אני רציתי לומר כמה דברים, מכיוון שיש לנו

הפגנה בחוץ בנושא של פשע מאורגן ברוסיה. לנו זה

חשוב. זה שוב תדמית שלילית של העלייה. אבל נתקלנו בנושא של יבוא של

זונות מרוסיה בגלל שהייתה לנו בעיה חברתית מאוד חמורה - תדמית העולות

החדשות. ואנחנו כאנשי ציבור וכאנשי מדע לא ידענו את התופעה. לא חשבנו

שקיימת זנות בקרב עולות חדשות. התחלנו לחשוב ולברר מה העניין,

ולהפתעתנו, נתקלנו בבעיה של יבוא של זונות מברית המועצות במספרים מאוד

מבהילים. מה שאני צריכה לומר היא שאנחנו התחלנו לדבר על זה משנת 1993.

אני מדגישה את צביעות החברה, שהעדיפה לחשוב שהזנות קיימת בתוך גל

העלייה החדשה. התחלנו לדבר על זה שזה יבוא של זונות ושיש תשתית פלילית

ליבוא של זונות מברית המועצות. חלק מהתשתית היא בברית המועצות

המתפוררת, אבל החלק הכי חשוב הוא בארץ, הוא מקומי. ולא מתעסקים בחלק

הזה, עם כל הכובד שיש לחוק. אז את מבינה שאני מאוד מברכת את הישיבה

שלנו, ואני אקרא את כל ההמלצות, ואני חושבת שעכשיו זה עניין מוסרי

למדינה וחוקתי.

אינה וולף; אני מאוד מתנצלת שנאמרו פה דברים בהקשר למשטרה

ואין לנו הזדמנות להשמיע אותם גם באוזניכם, אז

תקראו את הפרוטוקול.
היו"ר יעל דיין
מאחר שחבר הכנסת שטרן צריך ללכת אז אני אתן

לאינה אף לדבר.

אינה וולף; אני אתייחס אחר כך לדברים; רק לחבר הכנסת שטרן

רציתי לומר שלא ניתן שלא לטפל בגירוש אנשים אם

מדובר בשהייה בלתי חוקית, אבל כן, הטענה שהנענשות הן רק הקרבנות,

ובמקרים האלה הנשים הן קרבנות, לכל הדעות, זו טענה שאין דרך להתמודד

כנגדה, מכיוון שמדובר אכן בנשים שנמצאות כאן בניגוד לחוק. אין דרך אלא

לגרשן, אלא אם כן הן מעוכבות פה לצורך הליך משפטי, שזו סוגיה בפני

עצמה. יש הרבה מאוד קשיים ראייתיים לשיתוף פעולה של הנשים. רק זה מה

שרציתי לומר לך בהקשר זה.

יורי שטת; לא התכוונתי שלא צריכים לגרש. יש פה סוגיית

זכויות האדם שלדעתי לא מטופלת כמו שצריך, כמו

השהות שלהן בבתי מעצר. עיקר העשייה בכל זאת הוא עניין הפושעים. זה

הכול.



יהודית קרפ; אני גם רוצה לפתוח ולברך על הישיבה, שאני מבינה

שתהיה סדרה של ישיבות עד אשר נמצא דרכים

להתמודד עם הבעיה. זה נכון שהנושא שעל סדר היום שלנו הוא הנושא של

הברחת נשים לזנות, אבל להערכתי הנושא של סחר הנשים הוא הבעיה של הזנות

באופן כללי, ואני לא חושבת שניתן להתמודד עם הבעיה אם אנחנו מחלקים

אותה לגורמים. אמנם יש תת-בעיות ויש השלכות מיוחדות או בעיות מיוחדות

שצריכים להתייחס אליהן אם אנחנו מדברים בסוגיה של ההברחה, אבל בסך

הכול, אם אנחנו מדברים בתופעה שהיא הפרה מובהקת של כל זכויות האדם,

ובאמת בתופעה של עבדות, זה הוגדר כ"תשורה המודרנית" - העבדות של המאה

העשרים זה הנושא של סחר בגופם של אנשים למטרות ניצול מיני. לכן אני

חושבת שאנחנו מתמודדים עם התופעה, אנחנו צריכים לתת את דעתנו על כל

המרכיבים שלה, ואם באמת ההדגשים צריכים להיות מלחמה בגורמים לנגע

שבתופעה הזאת ודגש באכיפת החוק לגבי הפשע המאורגן והסרסורים, אסור לנו

לזנוח גם את הצד השני של המשוואה, וזה ההתייחסות כלבני אדם לנשים שהן

הקרבנות של הניצול. ואני מבינה שגם ההמלצות וגם הדיבור ייוחד לנושא

הזה.

באופן כללי, מה שאני יכולה לומר בשלב ההתחלי הזה הוא שעכשיו על סדר

היום של ועדת החוקה בכנסת יש הצעת התיקון הממשלתית, שנותנת מענה לחלק

גדול מהתופעה של הזנות. בין השאר היא מקבעת גם את הדבר שעד עכשיו לא כל

כך היה מקובל בתור ידיעה, שאנחנו לא מדברים רק על נשים, אלא אנחנו

מדברים גם על גברים וקטינים ממין זכר. העברות מוגדרות בצורה אחרת,

בצורה יותר עניינית, יותר עונה על התופעות הקיימות. העונשים הוחמרו. יש

חקיקה מיוחדת שנוגעת לזנות של קטינים. כמו שנאמר כאן, יש גם סעיף שמדבר

בתופעת היבוא במשמעות של איסור או החמרה או הסדרה בצורה אחרת של הגורם

לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר כדי לעסוק בזנות, עם עונש של שבע

שנות מאסר לפי המוצע; ואם באמת הגורם הזה גרם לעיסוק בזנות, העונש הוא

עשר שנים לפי המוצע.

יש בהצעת החוק החמרה גדולה בעונשים, יש הסדרה מחודשת של מומוגרפיה של

קטינים, יש גם הסדרה בעקבות כנס שטוקהולם, לסמכות השיפוט

האקסטריטוריאלית לגבי זנות של קטינים.

אני לא יודעת אם זאת ההזדמנות לספר, אני רק רוצה לומר שלפני יומיים

חזרתי מכנס יחיד במינו, שהתקיים בקנדה. זה היה כנס של נערים ונערות

מנוצלים מינית לזנות. חלקם עדיין עוסק בזנות, חלקם זה מקרוב מצא נתיבים

החוצה, לא כל כך ברור. הכנס היה כנס שלהם. הם היו המציגים. הם היו אלה

שגיבשו את ההצהרה שלהם ותכנית לפעולה למלחמה בתופעה, ואני מוכרחה לומר

שזאת הייתה חוויה. אני השתתפתי בתור נציגה של ועדת האום לזכויות הילד.

אבל הנוכחות של האנשים, שהם לא בעלי הניסיון, כפי שהנציגים שם כונו,

מטרתה הייתה לשמוע ולהקשיב, ולא להשתתף. וכל העבודה נעשתה על ידי

הנציגים, והם גיבשו הצהרה ותכנית פעולה.

תכנית הפעולה מקבילה באופן ממש מפליא לתכנית הפעולה של כנס שטוקהולם,

אף על פי שהדברים גובשו מניסיונם. זה היה בשבילם איזשהו פתיחת תהליך של

התעצמות או שיקום או עכשיו משתמשים בביטויים "הילינג" ו"קונקשיין"

במקום "שיקום" ו"החזרה לקהילה". אבל הם מתוך ההתנסות שלהם הגיעו

להפשטה. "ריצ'ינג אווט" זה כבר מונח מקובל. הבעיתיות עם הדבר היא

שאנחנו לא בדיוק יודעים איך עושים את הדבר; ואם אנחנו יודעים, אין לנו

די משאבים כדי להתמודד עם העניין. אבל אני חושבת שזה אחד מהדברים

החשובים ביותר בנושא של מניעה.

יי



נעמי חזן; יהודית, לגבי ההצעה של רחל בנזימן על התיקון

בחקיקה, את חושבת שיש מקום לכך?

יהודית קלפ; הוספת הסעיף של סחר בבני אדם? אני מוכרחה לומר

שאנחנו במשרד המשפטים עד היום חשבנו שעם תיקון

החקיקה בהקשר של עברות זנות פתרנו את הבעיה שאנחנו רוצים לפתור. יש לנו

סעיפים בחוק שאוסרים סחר בילדים; זאת המשמעות שלהם. אנחנו לא סברנו שיש

תופעה אחרת, שמחייבת חקיקה. הכול פתוח, אני מוכרחה לומר. אנחנו נהיה

נוכחים בדיונים.

רחל בנזימן; אני יכולה להגיד לך, מהניסיון שלנו, זה נמצא

בדוח, על מקרה אחד אנחנו יודעים שהוגש בו כתב

אישום בפרקליטות תל-אביב. התובע הוא חיפש את הסעיף המתאים, זה מראה

שבסעיף איננו.

יהודית קרפ; אבל עדיין אני חושבת, אנחנו גם נשמע את

הפרקליטות, נשמע מה הבעיות, אני חושבת שמבחינת

הסעיפים שיש לו להתמודד עם סרסורים, אין לנו בעיות; וגם העונשים הם לא

עונשים קלים; ואנחנו צריכים באמת לבדוק את עצמנו, למה אנחנו הגענו למצב

הזה שהעונשים קלים או שלא מגישים די כתבי אישום נגד סרסורים. זה תהליך

מאוד חשוב, ולכן אני מברכת על הוועדה הזאת. אנחנו כולנו נלמד ונראה איך

אנחנו מתמודדים עם זה יותר טוב.

היו"ר יעל דיין; אנחנו נגיע לנושא שהוא די מרכזי של הטיפול, לא

בשורש הבעיה של הנשים שבהן סוחרים, אלא איך

להפסיק את הסחר עצמו או איך למנוע אותו או איך ליצור גורמים מרתיעים.

אבל לפני זה, אני רוצה, פשוט כדי שתהיה לך אפשרות לדבר, לינדה ואסתר,

לינדה זה שם בדוי, הציגי את עצמך בבקשה איך שאת רוצה.

לינדה; אני במקצוע, והייתה לי קצת בעיה עם המאפיה. אני

פתחתי ארגון לבנות במקצוע, לפני שש שנים; והמצב

בזמן הזה לא היה קריטי כמו היום. היום זה קריטי. אז היו אולי חמש בנות

מרוסיה, אז. הם היו פעם ליווי, לא בדיוק במכונים. היום זה במכונים

ובדירות פרטיות ואומרים שזה עבדות מינית, והן אסירות.

היו"ר יעל דיין; את יכולה לספר לנו איך הן הגיעו, מאיפה הן

הגיעו, כמו שאת מכירה.

לינדה; הן מרוסיה, מאוקראינה, מרומניה, מבולגריה. יש

להן בעיות רציניות.

היו"ר יעל דיין; את יודעת משהו על מי שמפקח עליהן, מי שמנצל

אותן, מי שמסרסר בהן?

לינדה; הן מקבלות מכות, אם הן לא עושות את העבודה, לא

מקבלות אוכל, לא מקבלות כסף, הן לא מקבלות שום

דבר חוץ מ - סליחה - הרבה סקס. הן לא מקבלות כסף, לא כלום. ברמלה - לא

מקבלות שום דבר, אפילו . אם יש להן כמה שקלים לקנות סיגריות, הן לא

יכולות לקנות מפני שזה בדולרים, ואין מישהו שם להחליף את הדולרים.



היו"ר יעל דיין; איך הן מחזיקות מעמד בזהל מדוע הן לא הולכות

בכל זאת להתלונן או לצאת מזה?
לינדה
הן מפחדות לפתוח פה. הן פשוט מפחדות מוות לדבר.

יש לי חברה שם, והיא ברחה. היא ברחה. היו לה

שלוש תעודות זהות מזויפות, וכל פעם מישהו גנב את זה. זו בעיה רצינית.

אי אפשר רק לשבת ולא לעשות משהו. המאפיה כל יום יותר חזקה.

היו"ר יעל דיין; למי את קוראת מאפיה?

לינדה; מי שהולך לרוסיה לקנות עשר בנות במקום לקנות

עשר קופסאות סיגריות זה אדם בשבילי שהוא

מאפיה.

היו"ר יעל דיין; זה כפי שנאמר כאן גם ישראלים, זה לא רק רוסים.

לינדה; לא, בניסיון שלי, חלק גדול זה מרוסיה.

היו"ר יעל דיין; טוב, כל אחד וניסיונו. אין לנו סטטיסטיקה.

לינדה; אני עבדתי במכונים.

היו"ר יעל דיין; תודה רבה. אנחנו עכשיו פונים למשטרה, בבקשה

אינה וולף.

אינה וולף; אינה וולף, אני עורכת מחקר באמ"ן של המשטרה,

לצדי ניצב משנה שירלי הגדיש, שהיא היועצת

המשפטית של אמ"ן, והיא בטח תדע להתייחס לנושא המשפטי טוב יותר ממני.

היו"ר יעל דיין; אני מבקשת באמת להתרכז בעניין הזה. אנחנו

יודעים מי עוסק בזה. אנחנו יודעים מי מנהל את

זה. אנחנו יודעים מי מרוויח. אנחנו יודעים איפה זה מתרחש. המשטרה

יודעת, שלטונות החוק יודעים, הפרקליטות יודעת. איך זה שכל העניין הזה

מתנהל, ומי שסובל הוא הקרבן, שסובל שבע פעמים; ומי שהוא מנהל ומרויח.

איפה הנקודה שאנחנו מפספסים, שאתם, אנחנו מפספסים?

אינה וולף; אני מניחה שלו היה לנו מתכון לאתר את נקידת

הפספוס בקלות, אז אולי היינו משפרים את המצב

העגום ביתר קלות. הייתי מעדיפה לא להיות מוקלטת, אם זה לא מפריע לך; אם

זה מאוד מפריע לך...

היו"ר יעל דיין; לא מפריע לי. אנחנו מודיעים לכל הגופים שהישיבה

היא פתוחה לתקשורת.

אינה וולף; יש כאן ללא ספק משולש של אלה שגורפים הון, אותם

אלה שאנשים פה הגדירו כפשע מאורגן, כפשיעה

מאורגנת, כסרסורים, כעבריינים, כל אלה שמגלגלים הון על העסק הזה של

העסקת אנשים. יש כאן הנשים עצמן, ויש כאן הלקוח. יש שוק, יש ביקוש,

לולא כך, לא היו כאן מכוני עסוי.



היו"ר יעל דיין; בואו ננתב את זה. אנחנו לא סוציולוגים כאן,

המחקר כאן נעשה, אני מצטערת שאני רוצה לרכז את

זה. נתונים כבר יש לנו, עדויות יש לנו. ועדה זה לא בית משפט, אף אחד

כאן לא עומד לדין. אתם יודעים מי הסרסורים, אתם יודעים איפה הדברים

מתרחשים, אתם יודעים לא הכול, עשרה אחוזים מזה אתם יודעים, הפרקליטות

יודעת; מי כאן מהפרקליטות? הפרקליטות יודעת. אני רוצה לדעת כמה מקומות

כאלה נחשפו, סולקו; לא כמה בנות נשלחו לנווה תרצה; את זה אני יודעת.

כמה סרסורים ישי כמה כתבי אישום הוגשו? ואותו דבר לגבי הפרקליטות. איזה

תביעות הוגשו? במה זה נגמר? האם בכלל יש לזה איזושהי אפקטיביות? כי אני

יכולה להביא לכם ממקורות שיש לכולנו, להביא את כל הרשימה של המקומות,

זה לא סוד לצערנו. כמו שאת אמרת, זה שוק. אז אם זה שוק, אז הצרכנים

יודעים לאן ללכת. אם הצרכנים יודעים לאן ללכת, גם המשטרה יודעת לאן הם

הולכים.

אינה וולף; אין ויכוח, אני שמחה שאת ממקדת זאת, כי אני

כרגע לא הולכת להיכנס להמלצות המפורטות של

הדוח, כי אנחנו נעשה עבודה הרבה יותר מעמיקה ורצינית וניגש להתייחסויות

ונבחן את המשמעויות שנובעות מההמלצות האלה. עדיף להעביר את זה באופן

הרבה יותר מושכל ובדוק.

במסגרת גיבוש הדוח הזה שוחחתם עם אנשי משטרה שעוסקים בעשייה הזאת, לכן

לא מצאתם לנכון להתחיל לפרט מה נעשה, באיזה מכוני עיסוי נעשה. ראינו את .

התכנית של אילנה דיין. נעשתה תכנית על הפעילות של ארליך בתל-אביב ושל

טיילר בחיפה, כולנו יודעים על זה.

יש בעיות מסוימות בגיבוש ראיות כנגד הסרסורים. הבנות לא משתפות פעולה,

זה לא סוד. יש בין הבנות כאלה שחוזרות הנה פעם שנייה ושלישית. אתם בטח

יודעים על זה. יש כאלה. זה בשום פנים ואופן לא על נאמר מנת לגרוע

מחומרת התופעה, חס וחלילה, אל תחשדו בי. התופעה - אני רואה אותה

כנוראה. הבנות לא משתפות פעולה מסיבות שונות. ככלל, כיוון שכהן כבר

מרגישות שכל מה שנשאר להן זה להימלט מהסיטואציה, כל מה שהן רוצות הוא

שכבר יגרשו אותן וזהו. לעתים אכן קורה שתהליך הגירוש מסובך ומתעכב.

חלקן, הזכירה פה אסתר עילם, אם אינני טועה, חלקן עם תיעוד מזויף, חלקן

עם זהות שאולה. זו תופעה שהמשטרה, ואני זוקפת את זה בהחלט לזכות

המשטרה, הצליחה כמעט למגר. בכל מקרה המשטרה הצליחה מאוד להקטין את

התופעה. ב-95'-96' היינו מלאים במקרים של תיעוד מזויף וזהות שאולה של

הנשים המיובאות. ב-97י, בין העצורות, כמעט לא נתקלנו בתיעוד מזויף.

היו"ר יעל דיין; אני שוב מנסה לחזור. כמה סרסורים? את אומרת

שאין ראיות כי הן לא רוצות להעיד. עכשיו המשטרה

פושטת על מקום, המקום עצמו, ומה שקורה בו זו ראיה?

אינה וולף; המשטרה פושטת על מקום, ונעצרות שם בנות בשהייה

בלתי חוקית.
היו"ר יעל דיין
ומה הן עושות שם, הן מנהלות קוסמטיקה? קליינטים

נתפסו במקום? אפשר לחייב אותם להעיד.

אינה וולח! אני לא מנסה לומר כאן שכל העשייה מסתכמת בגירוש

הקרבנות, בהחלט לא, יש תיקים. יש עשייה שוטפת.

רבותיי, יחידה שלמה בתל-אביב, יחידה בחיפה וחלק מהע.שייה של היחידות

במחוזות האחרים עובדים סביב זה. יש בעיה גם בבאר-שבע.



נעמי חזן; אני מבקשת תשובה לשאלה הזאת, כמה תיקים נפתחו?

אינה וולף; אבל ברגע שנתקלים בברוורה ששוהה בארץ שלא כחוק,

היא אכן נכנסת לתהליך גירוש. כמה תיקים? אני לא

הצטיידתי בבואי הנה בסטטיסטיקה, כי לא ידעתי שמצפים ממני לדיווח

סטטיסטי.

אביה אלף; סליחה, אני אביה אלף מפרקליטות המדינה. מבדיקה

שערכתי עם פרקליטות מחוז תל-אביב, ששם עיקר

התיקים נפתחו, הייתה להם בעיה במחשב, משום שהסיווג הוא לעניין מספר

בכלל ולא זנות ספציפית. ב-97' נפתחו כ-120 תיקים לפי מיון כללי של

עברות מוסר. ב-98', כלומר במשך חודשיים וחצי, מדובר על 22 תיקים, אם כי

בשיחה שערכתי עם מרים רוזנטל היא דיברה על סחר בנשים, הבאה בכוח, מספר

מועט ביותר, כארבעה-חמישה תיקים בשנה. אבל אני מוסיפה בסוגריים, הנתון

הזה לא משקף את המציאות. כולם מודעים לכך. אני אתייחס בהמשך לבעייתיות

שכרוכה בכך, אבל הנתון הזה פשוט לא משקף את המציאות בגלל היעדר פניות.

בכלל, לא מתלוננים. אנחנו לא הגענו לשלב של להוכיח בבית משפט.

זה המספר. אני גם דיברתי עם מחלק מוסר בימ"ר בתל-אביב, גם עם המפקד

הקודם ארליך וגם עם ולריולה שמחליף אותו. שוב משיקוף של 90% -95%

מהפעילות באזור המרכז, שם נפתחו ב-97' 89 תיקים, שזה נתון יותר ספציפי.

זה לא מוסר בכלל, זה יותר ספציפי לזנות. שוב אני אתייחס אחר כך לבעיות,

זה אותן בעיות.

נעמי הזז; יש לי שאלה לנציגת המשטרה, אני רוצה להבין, האם

הפשיטות על המכונים הן כדי למצוא אנשים שהם שעל

תקן שהייה לא חוקית, או האם המטרה היא לעסוק בעניין של "עברות מוסר".
אינה וולף
אני שמחה ממש להצהיר שמטרת הפשיטות ומטרת

הפעילות איננה גירוש זרים. מטרת הפעילות היא

מיגור הנגע ומלחמה בתופעת הפשיעה הנוראית הזאת. אני חוזרת ואומרת

חד-משמעית. יש קשיים; לא שאין תיקים, לא שאין עשייה; אבל יש פשעים

מסוימים כתוצאה גם מהיעדר תלונות, היעדר שיתוף פעולה של הבנות וגם

מהפרובלמטיות.
היו"ר יעל דיין
אני אתן לך להמשיך עכשיו, אני רק מבקשת שוב,

הכוונה היא לא להגיד - זה עשה די, וזה לא עשה

די - וכן הלאה. אני רוצה בכל זאת להבין איך דבר שכולם יודעים, שכולם

מגדירים אותו כפשע חמור ביותר לא מגיע לכלל טיפול, אפילו רק תיק אחד,

שניים, כתב אישום - אחד שיתפסו אותו, רק שניים שיתפסו אותם מתוך כל אלה

שעוסקים בזה, אינטרפול, תיאום עם רוסיה או אוקראינה, הרשת הרי עובדת

בשני הצדדים, מעבר בגבולות. מי מקבל את הבחורה כשהיא באה? לא נעסוק

היום בנשים עצמן לצורך זה, אם כי ברור שהעילה לכל הדיון הזה זה הסבל

והמצוקה והתנאים האיומים של הנשים עצמן. אבל ברור שהן לא יזמו את זה.

אני שואלת, עשרים, שלושים סרסורים, כמה משחקים את המשחק הזה?

קריאה; לא יודעים.

היו"ר יעל דיין; נגיד, נמעיט בזה.



אביה אלף; בימ"ר תל-אביב מתוך ה-89 תיקים שאמרתי

שבפרקליטות נאמר לי עליהם, על ידי המשטרה,

בהעדפה יש כנראה עשרה או 15 תיקים בגין סרסרות. כלומר, זה היה פוקוס

מיידי, איו הערכה. יש חלק ידועים; מחלק מוסר מכיר אותם באופן אישי.

היו"ר יעל דיין; מדובר במספרים הקטנים האלה, על סרסורים שעוסקים

בכל סוגי הסרסרות, לאו דווקא בסחר במובן שאנחנו

מעלים. מישהו שיש לו שתי זונות בתל-ברוך הוא סרסור לצורך זה.

רחל בנזימן; יש הנחיות בנושא זה מתי הם פושטים ומתי הם לא

פושטים. ההנחיות בעייתיות בפני עצמן, לדעתי,

אבל ההנחיות הן לפשוט רק כאשר יש תלונות או חשש של ניצול שהוא מעבר

לזנות. על זה גם אולי צריך לדבר, על השאלה, על ההנחיות האלה.

אביה אלף; אני אתייחס ברשותכם לשלוש נקודות. חלק מהן

הועלו פה בעיקר על ידי רחל בנזימן מהשדולה. אני

רק אומר, אני אחזור לזה בסוף, שמעבר לשיחה שהיא עולה על סדר היום, זה

נושא חשוב מאוד. אני אומרת זאת גם כנציגת הפרקליטות וגם באופן אישי.

הדברים היום מטופלים, בין אם ראינו בתיקון החוק על ידי משרד המשפטים,

בין אם בהשתלמויות, שאני אתייחס לכך. הדברים מועלים מפרספקטיבות שונות,

ממקורות שונים לסדר היום הציבורי; ואני חושבת שזה כבר מהווה שינוי. אבל

הייתי רוצה לפתוח בנתונים יבשים. עולה כל הזמן השאלה מדוע לא מטפלים

בכך, הרי יודעים שיש בעיה, איך זה שלא מגיעים?!

גם בפרקליטות וגם במחלק מוסר דיברו על כמה מאפיינים מאוד בעייתיים שהם

מסבירים חלק מזה. גם מדובר בתחילת הטיפול על ידי המשטרה וגם בהמשך

באכיפה. ענישה זה נושא אחר; אני מיד אתייחס לכך.

ראשית, כמו שאמרתי, הנתון שהבאנו בכלל לא משקף את המציאות. אין תלונות.

הנשים במכון הליווי לא משתפות פעולה. הן פשוט לא משתפות פעולה בגלל
מספר גורמים שכבר חלקם עלו
פחד מרשויות, בכלל גם אם הן לטובתן, חוסר

ידע, חוסר שפה, המונחים אחרים. אבל הדבר הבסיסי הוא חוסר שיתוף פעולה.

כמו שאמרתי, רוב הנשים המגיעות מחבר העמים מגיעות כנראה באמצעות

אילוצים. זו השערה - סחיטה, הבאה בכוח; אבל אין מספיק ראיות להעמדה

לדין. יש היעדר תלונות. אני לא יודעת לנקוב באחוזים, אבל בפירוש יש

דברים כאלה, משום שזה עולה כשמוציאים את הדברים. המצב הכלכלי שלהן הוא

בתחתית השאול. אין לי ביטוי אחר אפילו לזה. אבל הרבה פעמים זה יותר טוב

מארץ המוצא. אז בשיקול להמשיך פה בתנאי העבדות האלה או לחזור לארץ

המוצא, הן בכל זאת מעדיפות להיות פה. כמו שנאמר פה, אם מוגשת תלונה על

כפייה, זה כשרוצים לעבור ממכון למכון. לדברים האלה גם קיבלתי חיזוק

במשטרה ממחלק מוסר בתל-אביב. שוב דיברו על חוסר שיתוף פעולה מצד

הבחורות, ובאמת, כשנעצרים, זה אחרי פשיטה או שזה תעודות זהות מזויפות

או שתופסים אותן, ואז המשטרה עוצרת.

יש קונסנזוס ולא מדברים גם בפרקליטות וגם עם המשטרה, כי בדרך כלל

הנערות הופכות להיות קרבן. הן מוחזקות עד לסיום העדות שלהן במשטרה; ויש

עם זה קושי. אני לא רוצה להישמע צבועה במידה מסוימת, אבל באמת יש בעיה.

הן שוהות פה שהות בלתי חוקית, אז הרשויות לאכיפת החוק צריכות לתת את

הדעת על זה. להמשיך במצב של השהות הבלתי חוקית, אני לא מדברת על הניצול

המיני, אי אפשר לתת לזה יד. השאלה היא באמת איזה תנאים ואיך משאירים

אותן עד לעדות. זה מבחינת המכונים.



היה מקרה באמת יחיד של הכנופיה הרוסית המפורסמת בתל-אביב. לי גם אישית

היה "העונג" להופיע בתיק שלהם בבית המשפט העליון. שוב, העניין לא טופל

בגלל הסרסרות עצמה, אלא בגלל כל המסביב ' תקיפה באיומים, כליאה. שוב,

היו שם גם יריות, והם נשלחו באמת לתקופה יותר ממושכת, בעיקר ראש

החבורה, שהוא היה באמת פגע רע, בלשון המעטה.

לגבי האכיפה, אם בכלל. הנושא הזה קשור בהקשר רחב הרבה יותר. מצד אחד -

לזנות שמטופלת היום, מצד שני - לפשע מאורגן. במשטרה, מבחינת הפרקליטות,

גם נערכים להכרה של המטריה, משום שזו לא זנות רגילה, זה לא סתם מכון

ליווי, זה חלק מתופעה כלל עולמית של פשע מאורגן. אז הכלים להילחם בזה

הם שונים. זה כמו שמנסים להילחם בהלבנת כסף, ברשתות הבינלאומיות. זה

טיפול מסוג אחר לחלוטין.

פה נשאלה שאלה ישירה לפרקליטות, מה קורה עם הגירוש, האם חל כאן אותו

דין של עובדים זרים. אז, ראשית, יש פה שוני. הדברים כאמור יבדקו, עוד

לא נעשתה השלכה ספציפית לעניין הזה. יש שוני, משום שעובד זר שנתפס פה

לכל היותר מגורש. זה מסוג הדברים שנפתרים בקנס כזה או אחר. פה האישה

צריכה להעיד. פה גם אני אומרת שזו שאלה להנהלת בתי המשפט, משום שהרבה

פעמים התיקים האלה נמשכים, ואז מדובר גם בתנאים לאחזקתן; אבל הן צריכות

להיות פה כדי להעיד.

בטי להט; יש שוני בין שתי האוכלוסיות אלה. עובדים זרים

זה עניין. אחר ופשוט יותר לגירוש. העובדות האלה.

ממדינות חבר העמים זה הרבה יותר מסובך, משום הזהויות השאולות, משום

שהקונסולים לא מגיעים בזמן לארגן להן מה שצריך.

היו"ר יעל דיין; סליחה, בואו נפריד. עזבו לרגע, עם כל הצער,

עזבו לרגע את הנשים עם זהות שאולה, עם זיוף של

מסמכים, את השאלה האם יש להן כסף, אין להן כסף, רוצות לחזור או לא

רוצות לחזור. הן בנווה תרצה. אתם רוצים שהן יגורשו או שיחכו ויתנו

עדות. הן לא רוצות. הן מפחדות לתת עדות. אין כלי. נגיד היא מתה, אז היא

לא תיתן לך עדות; נגיד היא חסרת ישע בהגדרה, אז גם היא לא תיתן עדות;

נגיד היא יצאה מדעתה, אז היא לא תיתן עדות; אז הסרסור יוצא חף משפע,

משום שרק הראיה הזאת קיימת לך?!

אבית אלף; יש פה שילוב די קשה של כמה דברים. ראשית, כמו

שאמרו פה, הן לא משתפות פעולה, אז העדות

המרכזית, לא על עצם ניהול מכון הליווי, אלא על כל הדברים הקשים שמסביב,

. של ההברחה, של הסחר, של הניצול, של כליאה, של אלימות קשה, אנחנו

צריכים, דבר ראשון את הקרבן, את קרבן האלימות, את היעד, את אוביקט

האלימות הזאת. לא מדובר באלימות, אלא בכלל כל הניצול וההתייחסות. פה יש

קושי רב בהשגת התשתית הראייתית הבסיסית של מי שמעיד שעשו לו את הדברים

האלה. זה דבר אחד.

אם כי אני חייבת לומר, וסליחה על הקצת משפטנות שבעניין, אבל לפחות היום

למשל המחוקק, אני לא חושבת שהוא צפה מראש מצב כה קשה, אבל המחוקק טרח,

למשל בעברות הקיימות בחוק, לומר שלא רואים את האישה כשותפה לעברה. זה

לא היה ברור, וצוין בחוק, אבל בית המשפט לא ירשיע על סמך עדותה היחידה.

הוא ירשיע רק אם מצאו עוד דבר לחיזוק, שזה למשל פתרון אל"ף יכול להיות.

זה יכול להיות ראשית פתרון. אבל, כאמור, הקושי הוא להרשיע על סמך העדות

שלה, כי היא לא משתפת פעולה.

אז אפשר למצוא ראיות במקום עצמו, אבל פה גם המשטרה תגיד - זה לא מקום

שאנשים נוהגים להתהדר ולהשוויץ שהם הולכים אליו -. אין מה לעשות. נכון,



יש אמצעי כפייה מסוימים לחייב אנשים להעיד; אבל בסך הכול, הבעיה פה היא

גס חינוכית, גם במישור הציבורי, בכלל להביא לידיעת הציבור את הבעיה

הזאת, משום שאז למשל גם מי שייתפס במקום עצמו...

היו"ר יעל דיין; מה זה ל"ידיעת הציבור", אנחנו נעשה קמפיין

ונגיד - היזהרו לכם, אל תלכו למקום זה או זה כי

שם עובדות שפחות שנקנו -ל

אביה אלף; אבל צריך להוריד סטיגמה, כמו שלמשל בזמנו,

תלונות על אלימות ומין במשפחה היו טאבו. כלומר,

אף אחד לא העז להתלונן, משום שזה היה טאבו; זו הייתה בושה. כל המחקרים

החדשים, החשיפה הציבורית והפעילות של המועצה לשלום הילד והפעילות של

הארגונים מעין אלה הביאה את הדברים לדעת הקהל, הציבורי, לציבוריות

הישראלית, והסבירה שעצם התלונה הוא לא פשע.

מה אני אומרת? יש גם צד שני לדברים האלה.

היו"ר יעל דייו; אני פשוט רוצה להפריד בין הדברים. אנחנו מדברים

כאן על פשע חמור ביותר, שהענישה עליו, ולכן גם

הקושי להשיג ראיות, היא שנות מאסר - בפועל חמש עד שבע שנים. אז אנחנו

רוצים ליצור מצב שנשים שהן שפחות, שהן חלק מסחר עבדים בינלאומי, זה לא

סתם סרסור פה ושם שמצא משהו, דעת הקהל תוקיע את מצבן. אז הוקענו את זה.

אבל להביא כאלה שיתלוננו, הרי אין לך כאן מי שיתלונן, הקליינט יתלונן?

אביה אלף; לא, אבל אני מדברת על משהו אחר, אני מדברת על

העדות של האישה.

היו"ר יעל דיין; אני שואלת, האם אין לכם אפשרויות להשיג עדות

בלי התלונה של האישה, שהיא בין כה שפחה.

מירי אורן; אולי אם האישה הייתה מקבלת הגנה יותר טובה, היא

הייתה פתוחה יותר להעיד. אולי ההגנה שלכם...

אביה אלף; לכן אני אומרת שבהקשר הזה יכולות להיות ראיות

נוספות, אני חוזרת ואומרת, זה כפוף למציאת

הראיות בכל זירה וזירה. זאת אומרת, זה תלוי בנסיבות התיק. אבל אין ספק,

וגם המשטרה לא תחלוק על כך, שהתשתית הראייתית הבסיסית, בעיקר אם אנחנו

מדברים על כל העברות שמסביב, לא על סרסרות לשמה, אלא על כל הדברים

האיומים והנוראים מסביב, בשבילם אנחנו צריכים פה את האישה או מישהי

אחרת.

בטי להט; אני נורא מצטערת להגיד את זה, כארגון, אבל אני

רוצה להגיד שבגדול, אנחנו עצמנו יודעים ומודעים

לכך שאנחנו משתפים פעולה עם הסרסורים, לפחות בחלק שלי.

אני בטי להט, אני חושבת שהבנות האלה מגיעות אלינו בעצם עירום וערייה,

אין להן כלום. הן עסקו בזנות ואיפה שהוא פדו את נפשן, יש פדיון נפש
אחרי המכירה לעבדות
היא עובדת תקופה. היא צריכה לשחרר את עצמה מהעבדות

הזאת. הוצאה של הסרסור שהביא אותה ושילם עליה וקנה לה בגדים, בגדי

עבודה כאלה ואחרים. מאוחר יותר היא נתפסת, ביזמתו או שלא ביזמתו, היא

מגיעה לנווה תרצה, אני חושבת שזה החלק הפחות חשוב מה. היא מקבלת בנווה

תרצה ומה היא לא מקבלת. תכניסו אותה לכלוב של זהב, זה כלוב - לא יעזור;



לא לצורך זה היא הגיעה לכאן. רצתה לעסוק בזנות או לא רצתה, זה גם

עניינה. היא יכולה לבחור לעסוק בזנות או לא, זה עניינה. אבל בתנאים

שהיא מועסקת כאן, בתנאי הניצול הקשים האלה, האלימות הקשה שאני לפחות

מלווה אותה בשלוש השנים האחרונות, שוב נשאלת השאלה, למה היא חוזרת בפעם

השנייה; אבל שוב, זה עניינה. היא באה ממצוקה מאוד דומה לבנות שלנו,

מרקע דומה כזה או אחר, באה להרוויח כמה פרוטות ולחזור הביתה, לארגן את

הבית ואת המשפחה. באמת זה עניינה. אבל היא מגיעה אלינו; ואז אנחנו,

שירות בתי הסוהר, אני באופן אישי מוכנה לקבל את הכסף מהסרסורים, מוכנה

לקבל את הבגדים שהיא השאירה שם; ואני מקבלת, אני לא אשקר. אחרת היא

פשוט בלי כלום. עם התחתונים והבגדים שעליה, ככה אנחנו אומרים לגרש

אותה. היא בכל זאת עסקה במשהו, בכל זאת עבדה. את השכר המינימלי שהוא

מוכן להביא לפתח בית הסוהר אני נותנת הוראה כן לקבל, את המזוודות

שנשארו שם, את הבגדים המינימליים.

עכשיו היא באה אלינו; אני רוצה להגיד לכם שאת ההתייחסות הכי הומאנית הן

מקבלות בבית הסוהר, את היחס האלמנטרי ביותר.

היו"ר יעל דיין; בואי נחזור רגע לעניין שאנחנו מנסים להתמקד בו,

של היעדר ראיות או אי מתן עדות. יש לך איזושהי

דרך, כאשר הנשים האלה נמצאות בנווה תרצה, זה כאילו התחנה האחרונה שלהן,

אלא אם הן תחזורנה, אבל כאילו אין להן מה להפסיד. את האמא שלהן בנווה

תרצה; אם את לא תתני להן לאכול ותלבישי אותן ואולי תשיגי להן כמה

פרוטות מהסרסור, איש לא יעשה זאת. השאלה היא אם יש לך איזושהי דרך, אם

יש לנו איזושהי דרך לגרום להן להרגיש די מוגנות כדי לתת עדות, כדי

שנתפוס את הלווייתן.

בטי להט; לעניות דעתי, אנחנו פשוט מנסים להתייפייף. זה

לא יעזור. אנחנו צריכים לבוא ולהגיד את האמת

בפרצוף. הבנות האלה לא מקבלות כהוא זה הגנה מאף אחד. אני ליוויתי

בחורות שהיו מוכנות להעיד. המשטרה שלחה קצינים בכירים ללוות אותן באופן

אישי לבית המשפט ולעזור להן בדברים האלמנטריים ושיהיו מופרדות מאחרות

וכן הלאה. מהרגע שהן נוחתות בשדה תעופה, מחכה להן שם הסרסור. היו

סרסורים שהיא לא הייתה מוכנה לקבל אותם לביקור. אנחנו הרי שואלים אותה,

יש מבקר בחוץ, מוכנה לקבל אותו לביקור? -, הרי זאת זכותה, אז היא אומרת

- לא -. הוא משאיר הודעה בשער, - כשהיא תטוס ,אני אשב לידה -. אז איזה

הגנה אנחנו יכולים לתת לה? או שיחכו לה שם או שהוא ילווה אותה לאותה

מדינה ממנה היא הגיעה.

אינה וולף; כל זה כלום לעומת מה שקורה שם.

היו"ר יעל דיין; שאלתי אותך על אינטרפול, כי ברור כמו שהוזכר

כאן, גם בענייני סמים וגם בעניינים אחרים

שהדברים קשורים ברשת בינלאומית. היא תגיע למקום הבא, ושם יחכו לה.

אינה וולף; אני לאחרונה קראתי תחקיר עיתונאי מאוד מעמיק

שנעשה ברוסיה, על תעשיית יבוא נשים מרוסיה

למזרח הרחוק ולארצות הברית ולמערב אירופה.ישראל אפילו לא מוזכרת. זו

תעשייה כה גדולה, שאנחנו לא מצליחים להשפיע מפה במאומה.

בטי להט; היו בנות שפגשתי אותן בבתי כלא ביוון, ואני

פשוט קיבלתי את שוק חיי. הייתי שם בסיור,



ופגשתי אותן. הן גורשו מאצלנו. פגשתי אותן ביוון בבית הכלא לנשים. אותן

נשים. אני פשוט הייתי בהלם. בנות שנעצרו בגרמניה, וזאת רשת בינלאומית.

זה לא יעזור. יכול להיות שהן פחות מודעות למאפיה הרחבה הבינלאומית

הזאת, באמת בקנה מידה בינלאומי. אני באמת תופסת איתן הרבה שיחות נפש,

ואני מבינה שחלקן היותר אינטלגנטיות יודעות את זה ומוכנות.

היו"ר יעל דיין; בכל זאת, אנחנו חוזרים לעניין שרוב הסרסורים

והמתווכים והמבריחים הם ישראלים, הם לא יוונים,

הם ישראלים; וחלקם הגדול הם ישראלים שאינם חלק ממאפיה רוסית, אלא שילוב

ממש יוצא מן הכלל.

אסתר עילם; אני חושבת שהמאפיה, חלק מהשיטות של המאפיה, זה

לערב ישראלים, להכות שורשים. אני לא מדברת כאן

משום שאני רוצה להגן עליהם, אני מדברת על אסטרטגיה, אני מדברת על הדרך,

שבה הם מכים שורשים. התוצאה היא שישראלים אכן משתפים פעולה בצורה מלאה

והדוקה עם מאפיה, וזאת הבעיה שבגללה הם כל כך מושרשים כאן, אחרת הם לא

היו נקלטים.

אינה וולף; אני בהחלט רוצה להגיד לך, למשטרת ישראל יש

נציגים גם ברוסיה וגם באוקראינה, נציגים קבועים

שפרוסים שם, שפועלים גם ובעיקר עם המשטרות המקומיות, אבל גם בשיתוף

פעולה עם נציגי משטרות אחרות של העולם המערבי הפרוסים שם. יש פעילות,

יש הצלחות, לא הצלחות מהסוג שהיה ניתן למנוע את הדיון הזה, אבל כמובן

יש פעילות.

היו"ר יעל דייו; ראו אנחנו מדינה די קטנה, עם משטרה די חזקה

וטובה, עם חוקים בסדר, עם פרקליטות פעילה, עם

אוכלוסייה שניתנת לשליטה, זה לא ערבות סיביריה שאנשים הולכים בהן

לאיבוד. הם לא הולכים לאיבוד, יש להם כתובת, לכל מכון כזה יש כתובת,

לכל סרסור כזה שעושה הון תועפות על נשים חסרות ישע יש כתובת. איך זה

יכול להיות שפל המנגנונים שלנו, לא מגיעים לעצור אפילו אחדל

אסתר עילם; כי אין מאמץ, כי המשטרה מעדיפה להשאיר אותם

בשקט כדי לתפוס דברים יותר חשובים כמו סמים

ודברים כאלה, וזה על הגב של הנשים שעובדות. נשים נופלות קרבן לאינטרסים

אחרים של המשטרה, לסדר עדיפויות אחר של המשטרה. המשטרה צריכה לשנות את

סדר העדיפויות.

אינה חלף; זו הבעת דעה לגיטימית, אבל לא משקפת. זה לא

משקף את המציאות. יש מחלקים מיוחדים שכל ייעודם

בחיים לעסוק אך ורק בזה. היינו שמחים מאוד להפנות את המאמצים דווקא

נושאים אחרים כמו גנבות רכב למשל או יבוא סמים לישראל. לצערי, אנחנו כן

משקיעים בכך מאמצים.

אסתר עילם; לא בסחר בנשים.

אינה וולף; ייחסתי את אי ההבנה לחוסר יכולתי לנסח את

הקשיים הפרוצדורליים, אבל חשבתי שאחרי שפרקליטת

המדינה הסבירה את זה.



היו"ר יעל דיין; שוב אני מבקשת, אני לא צריכה ציונים איך אני

מנחלת את הדיון. אני מהתחלה הגדרתי, אני חוזרת

עכשיו לסיכום של מי שלא דיברה. אני שואלת, ואני חוזרת ושואלת, עזבו את

הנשים, עזבו את הזיופים, עזבו השהות הלא חוקית, אמרתי את זה בתחילה,

אני אומרת את זה שוב. עזבו את כל הנלווה. איך זה יכול להיות שאף סרסור

אחד, לווייתני, גדול, מאפיונר, יהודי, לא-יהודי, ישראלי, לא-ישראלי,

מיוון, אני לא יודעת מאיפה - אף אחד לא נתפס. אני רוצה בכל זאת תשובה

על זה. יש ראיות מסביב. אי אפשר לקבל עדויות מרוב פחד, כמו שאי אפשר

לקבל עדויות מסוג מסוים של חסרי ישע, ולא תדרשי מהם עדות, ובכל זאת

תעמידי לדין מי שסחר בהם או פגע בהם.

אסתר עילם; מהפחד, אם היינו נותנים להם את הזכויות האלה הן

לא היו מפחדות. זה שהיא מפחדת לבוא לפה...

לינדה; אני מפחדת מהטלוויזיה הזאת. אני מפחדת

מהמאפיה.

היו"ר יעל דיין; (אנגלית). השאלה שלי חוזרת ונשאלת לכל העוסקים

בדבר: איך זה יכול להיות שכולנו מבינים שאנחנו

מדברים כאן על סחר בבני אדם, אנחנו מדברים על עבדות, ואין אף סוחר

עבדים שיושב בבית סוהר?!

אסתר עילם; מהפחד, אם היינו נותנים להם את הזכויות האלה הן

לא היו מפחדות. זה שהיא מפחדת לבוא לפה..

לינדה; אני מפחדת מהטלוויזיה הזאת. אני מפחדת

מהמאפיה.

היו"ר יעל דיין; (אנגלית). השאלה שלי חוזרת ונשאלת לכל העוסקים

בדבר: איך זה יכול להיות שכולנו מבינים שאנחנו

מדברים כאן על סחר בבני אדם, אנחנו מדברים על עבדות, ואין אף סוחר

עבדים שיושב בבית סוהר?!

מאשת לובלסקי; אני ברשותך, גברתי יושבת הראש, הייתי רוצה

להציע מספר דברים, כי אני רואה שאת רוצה להגיע

לפתרונות, ולא רק לאינפורמציה על הדוח. לצערי, אני לא זכיתי לקבל את

הדוח. אני מקווה שאני אקבל אותו; ומה שאני בעצם מגיעה אליו למסקנה תוך

כדי הדיון כאן הוא שאת הנושא הזה צריך להביא לדרג של השר לביטחון פנים

והמפכ"ל. אני לוקחת זאת על עצמי, ואני גם איוועץ איתך באיזו מסגרת

יתקיים הדיון שישתתפו בו גם השר וגם המפכ"ל, כי הרי זה זועק לשמים

שבאמת לא ניתן להתגבר על סרסורים בדרך זו אחרת רק מתוך התירוץ או הסיבה

שהנשים לא מוכנות להעיד, וחייב כאן להימצא פתרון. קראתי רק אתמול

שהנשיא קלינטון בנאום שלו ביום האישה הבינלאומי הקצה סכום כסף נכבד

מאוד לממשלת אוקראינה לטיפול בנושא המסוים הזה. השאלה היא מה תעשה בזה

ממשלת אוקראינה. אני יודעת שיש למשטרה נציג באינטרפול. השאלה היא איך

מתחברים הדברים ומהי מידת החומרה שמייחסים לעניין שכתוצאה ממנה תיקבע

גם מידת החשיבות. אנחנו צריכים עכשיו לראות איך מתמודדים עם הדוח הזה

במסגרת המשטרה והמשרד.



היו"ר יעל דיין; מה גם שכאשר תקראי את הדוח, אני אבקש להביא

לתשומת לב השר והמפכ"ל לצורך זה, שיש כאן בעיה

שקשורה בלכאורה יחסי סדרי עדיפויות של המשטרה. זאת אומרת, נאמר שהם

חושבים שדרך מישהו הם יכולים להגיע לסוחר סמים גדול או מישהו שהנמצא

מעליו והוא יותר "כבד" בעולם הפשע, אז הם יעזרו על ידי מתן התעלמות

מרמת אותו בית הליווי שיש בו נשים ויקפצו מעליו ויתנו לו קצת "צ'ופר"

על ידי זה שיודיעו לו מראש מתי פושטים על המקום. הם יוציאו שתי בנות

שהוא כבר גמר את השימוש בהן, ויעצרו אותן על בסיס של שהייה בלתי חוקית,

ודרכו ודרך ה"צ'יפור" שנתנו לו לא יעצרו אותו, אלא ילכו הלאה. את תקראי

את זה בדוח. אני אומרת, זאת טענה חמורה, אלא אם יגידו לנו ככה תפסנו את

אייכמן -, אני יודעת?! אני מנסה יכולה לחשוב על דבר שהוא יותר גרוע

מסחר בבני אדם. אולי יגידו - על ידי זה שהתעלמנו מ-א' ב' ג', הגענו

לאבי אבות הטומאה והפשע -. הייתי מאוד שמחה ואני מאוד מודה לך אם באמת

נקיים מפגש ספציפי בנושא הזה, ונתייחס בהחלט לדברים שנשמעו כאן על ידי

המשטרה או המשרד לביטחון פנים.

ענת מאור; אני מצטערת על האיחור, ראשית אני רוצה מאוד

לברך על עצם הדוח שקיבלנו אותו רק הבוקר. לא

הספקנו לעיין בו. אני כבר למדתי שיש נושאים שכאילו לא קיימים עד שלא

מעלים אותם על סדר היום. ובאמת, אסתר עילם שעובדות לעזרת הנשים, הרבה

ברכות, זה תמיד מכריח לתקן.

שנית, אני חושבת שההצעה של מאשה לובלסקי ממש מצוינת, כי אין לי ספק

שבגלל ההתעלמות הממושכת, הדרגה של השר לביטחון פנים והמפכ"ל יהיה

מצוין.

הערה אחרונה, חברת הכנסת יעל דיין, אני רואה קשר לעיכוב של מיסוד חוק

הזנות - מה שקוראים כל השנים, החוק של פורז -, ורק השבוע נודע לי שזה

חוק מ-1979. אי יישום דוח השופטת לשעבר הדסה בן-עיתו גורם פרצה כל כך

גדולה בכל הנושא הזה, עד שעכשיו נזעקנו לנושא סביב האיידס שהוא פושט

בקרב כל העוסק בזנות. אני חושבת שאם הוועדה הייתה יכולה להירתם לניסיון

מחודש, לטפל במקביל לסחר של זנות בכפייה מחו"ל גם בבעיה של הזנות פה,

ייטב.

היו"ר יעל דייו; אני נדרשתי לנושא הזה והזכרתי למי שהעלה את

זה בפניי. החוק נופל כל פעם, החוק לא עובר.

כל שישה חודשים אפשר להעלות אותו מחדש. פורז אין לו מכסה - הוא לא

רוצה הוא כן רוצה; בכל אופן אפשר אולי להעלות זאת במקביל. אנחנו קיימנו

ועדה בצורה מאוד מסיבית ומקיפה בנושא הזה של מיסוד הזנות. ברור שכל

הנושא התחזק יחד עם גלי העלייה ויחד עם האיידס ויחד עם התופעה של זנות

קטינים, גם גברים, דברים שלא היו כל כך נפוצים, היו פה ושם והפכו

להיות יותר נפוצים. אנחנו שמענו עדויות של זונות,

בוועדה הזאת. כוועדה לקידום מעמד האשה, בכל אופן, יש

לנו מחויבות גם לבחירה החופשית, וזה השוני בין מה שאנחנו דנים בו

היום, לבין העניין של זנות בכללותו.

באזור תל-אביב ובתל-ברוך ומטעם מועצת הנשים של תל-אביב, אמרו נשים

אומרות שהן מעדיפות להיות זונות ברחוב מאשר זה. זה בעייתי. אני באה

אז בשם הבריאות שלהן ובריאות הציבור, והמקסימום שאני יכולה להשיג זה

שהן יסכימו לפיקוח קבוע רפואי או להגיד - אל תהיו מטרד בחצרות -. זו

בעיה מאוד סבוכה, מאוד לא נוחה, כי זה לא לבחור אם לעשות את המאסטר

בביולוגיה ובחירה חופשית לנשים, למרות שיש פחות מדי פיסיקאיות. אבל יש

אישה שאומרת לי - אני רוצה תל-ברוך, לא רוצה בית, אני מוכנה ללכת



לרופא, לא רוצה בתוך בית, לא רוצה בחדר, כי הקליינטורה שלי לא תבוא

לבית באזור מסוים, והקליינטורה הדתית שלי לא תבוא לאזור שהוא מוגדר

כפנסים אדומים. יש לי קליינטים שגם מקבלים את ה''קיק" מזה שזה נמצא בהצר

של בית, ולא בחדר מסודר עם מקלחת -. אני לא רוצה לעשות וולגריזציה של

הנושא, אבל אני אשמח, חברת הכנסת מאור, להעלות שוב את הנושא של מיסוד

הזנות וחקיקה סביב זה. אבל אני אומרת, העמדה שלי מאוד השתנתה אחרי

ששמעתי את הדברים האלה, ואני מנסה למצוא קומבינציה שתהיה גם בריאה וגם

לא תרע את התנאים של הזוכות. כי באות זונות ואומרות לי - אם אני צריכה

לשלם שכר דירה ואת האחוזים לסרסור שלי וטלפון ולהחליף סדינים ומס

הכנסה, שזה חלק מהחקיקה, שבין כה אין לי שגעון כיף גדול מזה, אז מה

נשאר לי?! עדיף לי ה"קוויקים" בחצרות, ואני נשארת עם המזומן ביד, ואז

אני הולכת לבית שלי שהוא לא בית זונות, הוא הבית שלי, לפעמים אני הולכת

גם אל הילד שלי -. כל זה במאמר מוסגר, אבל אני ברצון אעלה את הנושא

שוב, כי עבר די הרבה זמן מאז.

אני מבקשת לסכם, ואני אתו לרבקה מלר אולשיצקי לעשות זאת. השאלה היא

בנושא הזה מה אנחנו יכולים להציע כדי לפעול באמת נגד האשמים האמיתיים.

אפילו אני אומרת, אני לא מזלזלת בצורך להעניש על זיופים ועל שהייה לא

חוקית. הרי אני לא מציעה להפוך את כולם לתושבות קבע, לגייר את כולן וזה

יפתור את הבעיה. זו לא הנקודה. כשהמשטרה צריכה לגרש, היא תגרש. אני

מקווה שהן לא יפלו בקצה השני של הגירוש לרע מכול. אבל בכל זאת אני

מבקשת מודעות מוחלטת לעובדה שהאישה כאן אינה אשמה וטיפול בה לא פותר

לנו את הבעיה, ואנחנו ניפגש במסגרת המשטרה והחקיקה, ואשמח אם למישהו יש

כאן הצעות איך בכל זאת, אפילו כהרתעה, בלי ראיות, להביא את אותו סרסור

גדול ראשון לשבת ממש, לא על תנאי ולא בעבודות שירות. יש כאן גם גורם של

הרתעה.

אינה וולף; יעל, אני מניחה שיהיה יותר קל להתייחס לדברייך

המוצדקים אחרי קריאת הדוח.

היו"ר יעל דיין; לכן מאשה לובלסקי הציעה שנעשה פגישה.

רבקה מלר אולשיצקי; קודם כול, יעל, אני רוצה לברך את הוועדה שדנה

בנושא. אני חושבת שזה חשוב מאוד, ואני חושבת

שמה שאמרה מאשה לובלסקי, שצריך לערב בדרג של השר, זה בהחלט נקודה

חשובה. אבל אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן על ידי המשטרה. כל דבר

בדרך כלל אנחנו בוחנים על פי תוצאות; והתוצאות הן, את גם אמרת את זה,

שאין או אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הסרסורים והאנשים שעוסקים בכל

העניין הזה של סחר בנשים, שנמצאים בבתי סוהר או שכרגע תלויים ועומדים

נגדם כתבי אישום.

אני לא מקבלת את מה שנאמר כאן על ידי הפרקליטות. אני יודעת למשל שבנושא

של סמים משתמשת המשטרה בכל מיני טכניקות, של תצפיות, של השתלת

מודיעין, של טכניקות יותר מתוחכמות כדי להגיע באמת לאיסוף ראיות, כי

אותו משטר של פחד ואימה ששורר, ששמענו כאן רק חלק קטן ממנו, שורר גם

בתחום הסמים. גם שם יש לנו אלי סמים, וגם שם יש פחד גדול של אנשים

למסור אינפורמציות; ובכל דאת אנחנו יודעים שהמשטרה זוקפת לזכותה הישגים

נכבדים בנושא של איתור סוחרי סמים והשמתם מאחורי סורג ובריח.

לכן כל כך הדיון הזה נראה בעיניי חשוב, וכמובן חשוב גם הדוח של השדולה

שאנחנו הכנו. אני חושבת שזה נושא שמישהו טרח לטאטא אותו מתחת לשטיח. זו

מוגלה שאף אחד לא רוצה להתייחס אליה, ואת אמרת שברוסיה ובכל הנושא הזה

של סחר בינלאומי בנשים, אנחנו בסך הכול בגדר טיפה היום. אני אומרת, אני



לא רוצה להלך אימים, אבל אם אנחנו לא נטפל בזה, ומהנתונים מדובר בתהליך

דינמי, בתופעה שהולכת ופושטת, ניפגש בעוד שנה או שנתיים, ואז אנחנו

נככב במקום טוב ברשת הבינלאומית. אני חושבת שהתפקיד שלנו הוא למנוע את

זה.

אירית רוזנבלום; אירית רוזנבלום, ויצ"ו. אני רוצה להצטרף לעניין

הזה. אנחנו ממשיכים, משחקים לידיהם, משחקים

לידיה של המשטרה או של אלה שעוסקים במלאכה האיומה הזאת מהצד של

הפושעים, משני צדי המתרס. בשעה שאנחנו מטפלים בקרבנות, והרשו לי ולומר

ברמה האולי אקדמית, באמת קשה לי לדבר על נשים שהן הקרבנות האמיתיים של

העניין הזה, לומר שהשיטה המשפטית כפי שאמרה הגברת יהודית קרפ עומדת

לצדנו. השיטה המשפטית מאפשרת לתפוס את הפושע. העברה הפלילית היא

השידול, ועל זה אפשר לעצור. בינתיים מה אנחנו עושים? מתקשקשים בעניין

אם העובדת היא עובדת זרה; מתקשקשים אם השהות שלה חוקית כאן ומה היא

בדיוק עשתה.

היו"ר יעל דיין; אל תגידי "מתקשקשים"; זה גם מחובות אכיפת

החוק.

אירית רוזנבלום; אנחנו תופסים אותה על העברה הלא רלוונטית. זה

לא אומר שלא צריך לתפוס על עברות.

היו"ר יעל דיין; הרי אם היא הייתה עובדת חקלאות, תרשו לי, או

שפחה, עובדת במושב חקלאות תאילנדית, אז זה לא

היה מדאיג אותנו ולא היינו מתעסקים עם זה. יש כאן 300 אלף עובדים זרים,

אז מצאתם את המאתיים או כמה שיש, אלף נשים.

לינדה; זה לא אלף זה עשר אלף.

היו"ר יעל דיין; סליחה שהפסקתי אותך, אני חייבת ללכת והישיבה

הזאת נקבעה עד שתיים. אני חושבת שמיצינו את

הנושא, אנחנו חוזרים על עצמנו. אנחנו אומרים דבר שכולנו מסכימים עליו,

וכאן אין צד שני של המתרס. אני מדברת על המשטרה שהצגת. מה שמשנה זה

שהדוח הזה קיים. הדוח הזה יגיע לקריאה וניתוח והתייחסות לפעולה ברמה

הגבוהה של הפרקליטות וגם של המשטרה. אנחנו ניעזר, אם נצטרך בחומרים

נוספים לגיבוי של הדוח, לא לצורך סוציולוגי ולא לצורך לימודי, אלא

לצורך ביצועי. הנקודה העיקרית שאנחנו העלינו כאן, ובזה אני בטוחה

שכולנו בראש אחד, זה רק עניין איך לעשות את זה, כולנו בראש אחד. יש כאן

כמה סוגים של עברות. יש כאן עברה אחת שהיא פשע איום ונורא, וזה סחר

בנשים. אנחנו מנסים להגיע אל הפושעים, לא אל העברייניות הקטנות ולא אל

הזייפניות ולא אל המנוצלות, אלא אל הפושעים. ואני אשמח מכל הגורמים כאן

לקבל כל דיווח שאפשר. שוב, לשדולה - תודותיי. בזה אני נועלת את

הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעת 00;14

קוד המקור של הנתונים